חיפוש > תוצאות חיפוש > פרוטוקול משפטו של פושע המלחמה יוזף ביהלר

פרוטוקול משפטו של פושע המלחמה יוזף ביהלר (Josef Buehler), מזכירו של מושל הגנרלגוברנמן, הנס פרנק (Hans Frank). פולנית.

להלן מסמך לא ערוך -
מספר תיק 1103.

שפה: פולנית.
דפים: 104.

כתב אישום נגד ד"ר יוסף ביהלר (Iosef Buehler) שנולד ב- 1904 בואלדסאי ויכטמברג (Waldsee Wuectemberg) שבגרמניה – והיה מאוקטובר 1939 עד ינואר 1945 מנהל משרד של "גנרל גוברניה", מזכיר המדינה ויושב ראש של ממשל גנרל גוברניה.
לברר: נרשם בלועזית.
יוסף ביהלר היה גם ממלא מקום של גנרל גוברנמן. – הנס פרנק (Hons Fronnk) כתב האשום הזה הוא מפורט מאוד וארוך מאוד, אך על פשעים נגד יהודים מדובר, רק בכמה מקומות, ובצורה קצרה יחסית.

I. בדף 2 בסעיף "d" (ד'):
מדובר על רדיפות והשמדת אזרחים פולנים בלאומיות יהודי או ממוצא יהודי.
מדובר על רצח על המקום, ריכוז בגטאות ומחנות ריכוז, מחנות עבודה ומחנות השמדה. בו רוב של העם איבדו חיים.

II. בביסוס – בדף 4:
מדובר שהמטרה של פוליטיקה גרמנית היתה השמדה. יהודים בתור עם וגורם כלכלי וגם פולנים בתור עם ומדינה.

III. דף 7:
הרמן גרינג (Herman Goering) הקים מרכז של רייך השלישי לאמיגרציה יהודית. הוא איבד פרוייקט לעביר יהודים למאדאגסקי (Madagaskai). כשזה התברר לא ניתן לביצוע – הוחלט ב- 20.1.1942 בהנהלה של היידריך (Heydrich) על פתרון סופי של בעיה יהודית תחת מסווה של העברת היהודים מזרחה.
מרפורט של ד"ר ווטזאל (Wotzel) יוצא ברור על החלטה להשמיד את רוב היהודים, לשדוד רכושם ובעלי כושר עבודה להכניס למחנות עבודה.

IV. דף 9:
פרנק הודיע על הוצאת יהודים מחוק, על עבודה ללא תשלום ליהודים. הוא ציווה להעלים פשעים על יהודים.

V. דף 15,16:
במטרה להגדיל את - אנטישמיות פולני - היו מקרינים סרטים על תפקיד של יהודים בהתפשטות של טיפוס.
בפתרון בעיה יהודית ד"ר ביהלר מסר את הביצוע לידיים של המשטרה. ב- 20.1.1942 ד"ר ביהלר השתתף בהתייעצויות במקום ד"ר פרנק ודרש גירוש מהיר של 2,5 מיליון יהודים מזרחה.
בטוח שאז הוא ידע כבר שמדובר על הריגה רוב מהעם ובהכנסה אלה שנשארו בהם במחנות עבודה.
בישיבה זאת דיברו גם על טכניקה ב"פתרון סופי של בעיה יהודית".

VI. דף 36,35:
אחד ממטרות עיקריות של פוליטיקה היטלרית היתה אקסטרמינציה של יהודים.
פקודה ראשונה שכזה ליהודים היתה פקודה מ- 26.10.1939 הנוגעת: עבודה כפיתית , שהקיפה יהודים מגיל 60 – 14.
ב- 23.11.1939 יצא חוק על חובה לענוד סרט עם מגן דוד.
חוק מ- 26.2.1941 אוסר על יהודים שימוש ברכבת.
חוק מ- 13.9.1940 על הגבלה מקום מגורים.
פקודות משטרתיות מ- 28.10.1942 ו- 10.11.1942 נוגעות הקמת איזורים מגורים ליהודים. מ- 1.12.1942 היה עונש מות על כל יהודי שהיה נימצא מחוץ האיזור מגורים יהודי.
לפי חוק מ- 24.1.1940 היה צריך כל יהודי להצהיר על רכוש ולמסור כל מעל 2000 זלוטי לחשבון סגור בבנק.
כל החוקים האלה הם הפרה ברורה של קונבנציה של הגה (Haga) במיוחד ארט 43,46,47,51,52 של הקונבנציה.

VII.דפים 58 – 57:
פרק על מחנות השמדה ומחנות ריכוז בגנרל גוברנמן.
[ערה ארכיונאית: בפרק על מחנות השמדה ומחנות ריכוז – מדובר בפסק דין על פולנים – בלי לצין מילה "יהודים".
על בסיס מקורות אחרים אפשר לקבוע בברור שמדובר על ציבור יהודים].

במחנות השמדה בגנרל גוברנמן. נהרגו בתאי גזים ובאוטואים מותאמים לשימוש בגז:
בבלז'ץ – (Belzec) לפחות 600,000.
בסוביבור (Sobibor) – מעל 250,000.
בטרבלינקה Treblinka)) – מעל 731,000.
במאידנק – 2000,000.
במחנות ריכוז אסירים עבדו אבל בתנאים כאלה שבזמן קצר מתו מרעב.
בג. ג. מחנה ריכוז הכי גדול היה במאידנק (ליד מחנה השמדה במאידנק) במחנה ריכוז פלאשוב (Plaszow) יחד עם 5 תת מחנות נהרגו 8000 אסירים.
חוץ מזה בשטח של ג. ג. היו 435 מחנות עבודה – בכפיה.

פרק V דפים 104 – 88:

פשעים נגד אוכלוסיה יהודית

מדובר פה על רצח כמעט כל יהדות פולין שבוצע על ידי שלטון צבאי, אדמיניסטרטיבי ומפלגתי. מנהיגים תנועה היטלרית בתקופת כיבוש שלטון היו זקוקים לסיסמאות חדשות. טענה על כח הנזק של יהדות היתה להם נחוצה מאוד.
אידאולוגיה נציונל – סוציאל, מציגה יהודים בתור אויב ניצחי של עם גרמני ובכלל של גזע ארי. יהודים אחראים על כל כישלונות גרמניות בעבר ובהווה. ככה השיחו את הדעת של העם הגרמני מהבעיות האמיתיות שלו. כבר ב- 1926 בשירים צבאיים של שטאלהלם (Stahlhelm) דרשו הרג יהודים.
ב- 1933 כשהיטלר תפס שלטון התחיל במימוש הסיסמאות, חוקי נירנברג. מסתיו 1936 שללו מכל יהודי גרמניה את האזרחות וכל זכויות קשורות בזה.
פרופגנדה היטלרית בגלוי דרשה השמדת היהודים.
תנאים לכך הוקמו רק בהתחלת מלחמה ב- 1939.
כבר ב- 1.1939 בנאום ברייכסטאג (Reichstag) אמר היטלר שאם יהיה מלחמת עולם II התוצאה שלה יהיה השמדה גזע יהודית באירופה. ולמרות שההחלטה על השמדה טוטלית נפלה יותר מאוחר כבר מימים ראשונים של מלחמה תוכנית על השמדת יהודים נכנס לפועל, כמו גם הכנה לאקסטרמיזציה טוטלית, מיכתב על זה ("איגרת הבזק") הוציא בברלין ב- 21.11.1939 שף מפקד משטרת ביטחון בגרמניה – הידריך (Heydrich), הוא מדבר על מטרה סופית ועל שלבים. הנחיה ראשונה זה לרכז את כל היהודים במרכזים גדולים, במקומות שיש להם קווי מסילת הברזל. הכמות של מקומות אלה צריכה להיות קטנה, בשביל להקל בצעדים הבאים.
נקודה שניה - זאת להוציא יהודים מחיים כלכלים.
בנקודה שלישית היידריך דורש שהתוכנית צריכה להתבצע בשיתוף פעולה עם שלטון צבאי ושלטון גרמני אזרחי. ותכף אחרי הכרזה של היידריך התחילו כל מיני רדיפות כלפי יהודים. גם צבא גרמני בכל עיר כבושה היה מתחיל מרדיפות נגד יהודים. גם פורמציות SS או משטרת הצבא בכל מקום שניכנס היתה מחרימה רכוש יהודי, היו שורפים בתי כנסת, היו הורגים קבוצות יהודים או בודדים.
כבר ב- 13.9.1939 שלטון גרמניה בקרקוב (Krakow) דורש לתלות על כל חנויות יהודים – מגן דוד. זה מקל על כולם לבצע כל מיני רדיפות כלפי עסקים יהודים.
מ- 10.10.1939 יהודים עוברים רשימה לחוד במשרדים לרישום התושבים.
אחרי שהקים גנרל גובזמנט – גוברזטור פרנק בכל צוים לאוכלוסיה היה מבדיל בן פולנים ויהודים.
וכך דיבר על "חובה עבודה" לאוכלוסיה פולנית ו"כפיה עבודה" לאוכלוסיה יהודית, משעזר לבודד יהודים מכל החברה, גמרו אולם כלכלית ואחר כך גמרו אותם פיזי.
ב- 28.11.1939 יצא פקודה על הקמה "יודנראטים" (קהילות יהודים) שהיו מקבלים פקודות משלטון גרמני.
מ- 1.12.1639 יהודים היו צריכים לענוד סרטים עם מגן – דוד, אסור להם גם לצאת מהדירה בלילה.
באותה תקופה סוגרים בתי ספר יהודים, מתחילים לבצעה חיפושים בדירות יהודים ושודדים רכוש יהודי.
עבודת כפיה נוגע לכל יהודי מגיל 60 – 14. מדובר על שנתיים עבודה בכפיה "עם אפשרוית לאריך את הזמן. המטרה היא "חינוכית", והעבודה תבוצע בכל מיני מחנות "עבודה כפיה".
העובדים היו מתים במחנות מרעב, חולשה וחוסר תנאים אלמנטריים.
מינואר 1940 יהודים גם היו צריכים לנקות שלג ולכלוך מרחובות.
ב- 24.1.1940 יצא צו על קונפיסקציה כל רכוש יהודי.
באותו הזמן מתחילים מצודים ברחובות, גרמנים מעמיסים על יהודים כל מיני קונטריבוציות של זהב, כסף, פרווה ועוד. הטרור גדל הורגים יהודים ושולחים אותם למחנות ריכוז.
מ- 1.1.1940 אסור ליהודים לעבור דירות. מ- 26.1 אסור להם לנסוע ברכבת, ומ- 15.3 אסור להשתמש באף אמצעי תחבורה.
ב- 1.10.1940 יצא צו של ד"ר פרנק על הגבלה מקומות שמותר ליהודים לגור. וכך ריכזו את היהודים בכמה אזורי מגורים, אחר כך "גטאות". לפי דברי הגרמנים זה יהיה בגלל מחלות מדבקות שיהודים מעבירים.
(לא היה מדובר שהתנאים בגטאות, הרעב והצפיפות הם גורמים להתפשטות מחלות מדבקות).
ליהודים לא היה אפשרויות ללחום עם מחלות מדבקות וככה היו מתים בהמונים.
בגטו ורשה שהוקם באוקטובר 1940 היו ½ מיליון יהודים מוורשה וסביבה. (1/3 דיירי ורשה בשטח 1/20) חיו בגטו בתנאים לא אנושיים, עם 300 קלוריות. לאיש. היו מתים יהודי ורשה בהמונים.
ב- 20 חודשים – 7.42 מתו שם 120,000 איש.
נתונים ממשפט נגד לודביק פישר (Ludwik Fisher).
אותו המצב היה בגטאות אחרים.
גבלס (Goebbles) קרא לגטו – ארגז מות.
באביב 1941 היטלר ויועציו החליטו לבצעה אקסטרמינציה יהודים יותר מהיר.
בתור ראשון היו צריכים ללכת יהודים ממזרח – בגלל זה שגרמנים חשבו שהם נדבקו בקומוניזם. אחר כך הלכו בתור יהודים פולנים ואחריהם – יהדות אירופה.
לפי עדות של גנרל – מאיור אוטרון, אוהלאנדורף (Otron Ohlandorf) ממשפט נירנברג ב- 3.1.1946 – היטלר, כמה שבועות לפני קאמפניה רוסית הודיע למפקדי צבאי גרמנים על תוכניתו לגמור את האוכלוסיה היהודית ועל מפקדה את התפקיד למשרד ביטחון של רייך.
לביצוע תפקיד זה הקימו בחזית מזרחי קבוצות מיוחדות שנקראו "Einsatzgruppen" ושהיו מורכבות מאנשי S.S. ו- S..D. הם תפקדו בחזית רוסי ובשטחים פולנים. היטלר בנאום שלו מ- 30.1.1941 ובנאומים הבאים מ- 22.6, 2.10 ו- 8.11 מכריז את המלחמה עם רוסיה כמלחמה יהודיה.
גאבלס (Goebbels) בעיתון ("Das Reich") ב- 20.7.1941 וב- 16.11.1941 זרק סיסמה על השמדת יהודים בהחלטיות. גם גוברנטור פרנק בנאום ב- 1941 – בסוף שנה הכריז על ינואר 1942 קונפרנציה על נושא השמדת יהודים בגנרל – גוברנמן (גוברנמנט) 2 וחצי מיליון יהודים. הוא הוסיף "איפה ואיך זה נעשה יהיה עוד החלטה". ביהלר הוא היה נציג של גריל בגנרל – גוברנמן (גוברנמנט). בקונפדרציה זאת בברלין 20.1.1942 שם דיברו על "גירוש" מזרחה וביהלר ביקש שזה יהיה מהיר ככל האפשר.
הוא ביקש רק על זהירות, בשביל לא להטריד אוכלוסיה מקומית. "גירוש" זה היה רק קריפטונים לרצח המוני.
תכף אחר כך הוקמו מחזות השמדה ראשונים – באושוויץ, בירקנאו, מאידנק, טרבלינקה, חלמנו (Chelmno), בלז'ץ (Belzec), סוביבור (Sobibor).
וכך התחילו גירושים. רק חלק קטן מה"מגורשים" נישר לעבוד במחנות הרוב הלכו ישר לתא גזים. הרבה אנשים הרגו כבר בזמן "גירוש" בגטאות. כבר בפברואר ובמרץ היה "גירוש" במיאלצה (Mielce), זאמוסיץ' אולי: זמושץ' (Zamosc), קראסיניק (Karsinik), קיילצה (Kielce), לבוב (Lvov), לובלין (Lublin), אוסטרוביצה (Ostrovice) נובי סונץ' (Nowy Sacz).
בקיץ 1942 אקציות "גירוש" התרבו והיו בקרקוב (Krakow), טרנוב (Tarnow), רדום (Radom), ז'שוב (Rzezsow), מיאלץ (Mielec), דאביצה (Debica), לבוב (נרשם כבר), פרזאמיסיל (Prcmysl), טרנופול (Tarnopol) ועוד.
נקודת השיאי היתה באוגוסט, ספטמבר ואוקטובר. אקציה גירוש בגטו ורשה התחילה ב- 2/1/1942 ונמשכה כמה שבועות. באקציה זאת "גורשו" 310,322 לטרבלינקה.
נשאר בגנרל – גוב. 300,000 בגטאות. היהודים ההם הושמדו ב- 1943 בקרקוב מ- 70,000 נשארו ב- 1943 – 14,000 וב- 13.3 הרגו גרמנים 4000 במקום ויתר העבירו לפלשוב.
בן 16.5 – 19.4 ב- 1943 היה "גירוש" של גטו ורשה שעוד היו בו עשרות אחדות של יהודים. יהודי ורשה התחילו ללחום. המרד ניגמר ברצח קרוב ל- 60,000 יהודים והרס טוטלי של איזור הגטו.
ב- 1944 בפולין היה קיים רק גטו אחד – לא בגנרל – גוב. – בלודז' (Lodz) היה שם 70,000 יהודים ובאוגוסט 1944 חוסלו מעל 60,000 יהודים, נשלחו לאושוויץ.
באותו הזמן מחסלים גם את השארית שברחו והסתתרו ביערות או בין אוכלוסיה פולנית. בדרך כלל לאלה ירו על המקום.
בדין וחשבון למפקד משטרה ו- S.S. גנ. קריגר (Kriger) – כותבים על אקציות, גירוש בגליציה (Galicia) – מאפריל 42 עד 27/6/1943 שבהן גורשו 434,329 יהודים.
הרכוש של יהודים אלה מסרו למיפקדת אקציה "ריינהרדט" (Reinhardt).
בדין וחשבון שבגלובוצניק (Globocnik) – מפקד אקציה רייזהרדט כותב להיטלר ב- 5.1.1944 שערך של רכוש יהודי שנישאר אחריהם הוא 180,000,00 מרק.
פרנק ב- 2.8.1943 הצהיר: היה 3.5 מיליון יהודים ועכשיו ישנם רק קצת גדודי עבודה.
גם גנ. קריגר - מפקד משטרה ו- S.S. דיבר כבר ב- 31.5.1943 על חיסול יהודים שהיה זה תפקיד קשה אבל הכרחי בנקודת מבט אירופאי.
עוד – ד"ר ליבסמן מיקולסקי מספר שפרנק שהגיעה לסטניסלבוב (Stanislawow) ירו תמיד ליהודים.
בסתיו 1942 שפרנק בא ירו בכמה אלפי יהודים בבית הקברות. אנשי גסטאפו בכפפות לבנות אכלו בהפסקות סנדוויצ'ים.
לפי ועדה מרכזית לחקר פשעי הנאצים בפולין בזמן כיבוש היו בשטחים כבושים בפולין 3,250,000 יהודים אחרי מלחמה נשארו 50,000 שנשארו ביערות, בניירות "אריים", בפרטיזנקה ובמחנות.
וככה התגשם חלום של ביהלר שהוא מסר בקונפדרציה אצל היידריך ב- 20.1.1942 לבצעה "גירוש" מהיר מאוד.
לביהלר היה זה תפקיד ראשי. הוא אחראי לשיתוף פעולה בכל הפשעים ששלטון גרמני ביצע בגנרל – גוב. כלפי אוכלוסיה יהודית.
סגור