חיפוש > תוצאות חיפוש > 1.1.19.הקבוץ-הארצי.פרסומים.1947.פומבי.establishment

ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות צננו במקצת את להטו של הבירור הרע־ יוני בקבוצינו. עתה, לאחר מאבק מדי־ ני ממושך, הוכיחה המציאות באורח עגום ביותר, עד כמה צדקנו בנתוח המאורעות וסבותיהם. לפחות באותו מה־ לך של בירורים סביב מבצע סיני ומע־ מדה של ישראל באיזור. ויש בכך מה־ חיוב ומן השלילה.
חיוב — כיון׳ ש״מה שלא עשה הש־ כל, עשה הזמן״ ורבים הגיעו להזדהות מחודשת עם עמדת התנועה.
ושלילה — כי מתעוררת שאלה מד־ איגה. האם תמיד יחכימו כה רבים מא־ תנו לאחר מעשה? לאחר המכה יגלו את התרופה? האם גם להבא אנו (ואני אומר ״אנו״ כיון שרבים, רבים בתו־ כנו נהגו כך) עתידים ללכת שולל אחרי הצלחות מדיניות חולפות, אחרי מראה עיניים בלבד?
כשאנו בוחנים שגיאות וכשלונות של זולתנו, איננו מסתפקים בציונם בלבד. אנו תובעים הסקת מסקנות. רק הודות למסקנות כאלה אפשר להגיע לתקון המעוות, למניעת כשלונות נוספים.
האם למדה התנועה לקת מהזעזוע שעבר עלינו? האם נתחנו סבות שגר־ מו לו? האם אנו כתנועה מוכנים למב־ חנים נוספים ? לא דרכנו הרעיונית, אלא חישולנו הרעיוני, האם יעמוד במבחן ?
ולכן, נראה לי כי הגיע הזמן להזיז את מרכז הכובד של הויכוח מתכנו של הבירור לאפיו. לנסות לבחון לא רק במה מדובר, אלא איך מדובר? ומדוע מדובר כך ולא אחרת? ולפני שאני מגסה לע־ שות זאת, הערה צדדית:
הדברים האלה נכתבים על בסים של הזדהות מלאה עם עמדותיה הרעיוניות של התנועה בכל השאלות הנזכרות לה־ לן. אין בכונתי להטביע על עצמי וש־ כמוני׳ חותם של ״נאמנות״ ולאתרים חותם של ״אפיקורסות״, אלא לחסוך לעצמי חזרה על דברים שנאמרו כבר. לכן, אגע בבעיות אלו, נגיעה קלה בלבד, כדוגמאות והסברים לדברי.
א. איך מדובר?
כל הסתכלות מעמיקה יותר באופיו של הבירור שהתנהל בתנועה, מגלה קו משותף במקומות שונים, בשאלות שו־ נות ואצל הברים שונים. עד כמה שההג־ דרה תראה פרדוכסלית, ניתן להגדירו כהעדר קו משותף.
ההגיון מחייב, כי בתנועה כשלנו,
בה חונכנו כולנו לאורם של עקרונות מסוימים, על בסים תיאורטי מסוים שהוא משותף לנו, צריך היה להתבלט קן משותף, אופן מחשבה דומה. ואינני מתכון לאחידות מחשבתית. אבל למרות
הגוונים השונים, הרי הבסיס, נקודת־ המוצא צריכים להיות זהים ופני הדב־ רים שונים. גם אם נתעלם מהשוני במסקנות, לא נוכל להתעלם מהשוני באופן המחשבה. ויכוחים מעין אלה יכ־ לו להתנהל בכל צבור אנשים בעל גוון מתקדם, לאו דוקא מרכסיסטי או סו־ ציאליסטי־מהפכני. ולכך כמה דוגמאות:
1. פרשת ההסתאבות בברית־הנזוע־ צות.
מצאנו שתי גישות לשאלה. האחת — ההסתאבות תוצאה מוכרחת מדיקטאטורה פרולטארית שהיא משטר של דיכוי.
השניה — פסילה טוטאלית של המש־ טר הסובייטי כיום בגלל העדר חופש מספק לפרט, פער גדול ורמת־חיים נמוכה וכד׳
שתיהן מתעלמות מהנחות יסוד של מחשבה מרכסיסטית.
א. כי ההתפתחות ההיסטורית איננה דטרמיניסטית וכי קיימת גם פרשת דר־ כים היסטורית. ועל הרקע של דיקטא־ טורה פרולטארית אפשר היה (ואפשר גם כיום) ללכת בדרך אחרת (ממש כשם שהפאשיזם בגרמניה היה אפשרות ולא הכרח היסטורי).
ב. כי בכל חברה אנו מבחינים בב־ סיס כלכלי ומשטר פוליטי. ופסילה טו־ טאלית של המשטר הסובייטי אפשרית, רק אם הבסיס הכלכלי הקיים איננו מהווה יסוד לכינון משטר סוציאליסטי (שוב, בלי להניח, כי קיומו בלבד מב־ טא הגשמת הסוציאליזם). לא יתכן, אי־ פוא, ״לזלזל״ בחשיבותם של יחסי היע־ צור הקיימים כיום בריה״מ.
2. מאורעות הונגריה.
רבים בתוכנו, שללו את ההתערבות הצבאית בהונגריה, כיון שלדידם סו־ ציאליזם הנזקק לכוח, כדי להגן על עצמו ואיננו נהנה מתמיכת העם, הוא פסול. ההתנגדות להתערבות לא נבעה מנתוח הנסיבות והגורמים׳ אלא מהת־ נגדות עקרונית לכל שימוש בכוח.
אף פעם לא ראינו שימוש בכוח כדבר רצוי, אלא כרע הכרחי. אבל מכאן ועד סוציאליזם של אי־אלימות עקרונית, עוד ארוכה הדרך.
ואגב, נדמה לי, כי לו היה מדובר בהתקוממות במזרח־גרמניה, כשהסכויים להתפתחות התקוממות כזו ברורים יו־ תר, לא היינו מהססים בקביעת עמדה...
אין פירוש הדבר, כי מרכסיזם משמע חיוב מלא של מאורעות הונגריה. פי־ רושו בחינה לאור הנסיבות הקיימות. רק על בסיס כזה אפשרי הויכוח.
3. מדיניות־החוץ הסובייטית.
גם כאן אפשר להבחין בנימות מוז־ רות. כאלה שמצאו פסול במדיניות זו,
רק משפגעהי בנו. מה שמתרחש במקום אחר, איננו מעניננו. ולא תמיד הבחנו, כי מדיניות זו נכשלה מכיון שהבסיס ה־ עקרוני שלה, היה רעוע. טפוח שוביניזם (נאצר), התעלמות מזכותנו להגדרה עצ־ מית כאן, או התעלמות מדרכים מיוח־ דות לסוציאליזם במזרח־אירופה, כל אלה אינם רק אי־צדק, אלא סופם גם להצ־ מיח פירות באושים ובטוח ארוך ה״שכר״ יוצא בהפסד. מאורעות פולין והונגריה, ההתפתחות ביוגוסלביה ופסיתתו של נאצר על שתי הסעיפים במצרים, אינם אלא הוכחות לכך.
4. מבצע סיני.
מחייבי מבצע סיני ציינו לזכותו את ההישג הצבאי (שהיה ואינו מוטל בספק), הסכוי להישג טריטוריאלי (שחלף...) וה־ סכוי להישג כלכלי — פתיחת המיצרים ופיתות אילת (גם זה טרם הובטח). כל השקולים האלה, כבודם במקומם מונח. אבל...
הם נשקלו מתוך התעלמות מוחלטת משתי עובדות יסוד, שהונחו מאז ומתמיד ביסוד דרכנו הפוליטית.
א. גורל המדינה קשור בגורל האיזור כולו (אם אין ברצוננו לחפש לעצמנו טריטוריה חדשה..,) ולא נוכל לכפות שלום באיזור ע״י פעולה צבאית אלא על בסים של תועלת והסכם הדדיים.
ב. העובדה ההיסטורית הקובעת באי־
זור — שחרור לאומי ולכן איבה נצחת לקולוניאליזם. כל מי שמעמיד את עצמו בניגוד לתהליך השחרור הלאומי ונותן יד לכוחות האתמול (גם אם מטרותיו צודקות), מקטין את הסכוי להבנה עם העמים השכנים ומרחיק את השלום. רק מדיניות של אי־תלות תוך הגנה על ענינינו (דוגמה טובה — עמדת יש־ ראל בפרשת הלאמת התעלה), יש לה סכוי למצוא דרך כזאת או אחרת אל שכנינו.
גם כאן יש לנו ענין עם גישה בלתי עקרונית לבעיות פוליטיות. גישה המת־ עלמת מכך שבנקודה מסוימת נפגשת ההלכה הרעיונית עם המעשה הפוליטי. כי אי־אפשר ״להתחכם״ עם ההיסטוריה. כלום דרושות עדיין הוכחות לכך?
כל ארבע הדוגמאות כוונתן אחת׳ להצ־ ביע על הגישה הרווחת בינינו: אידיאו־ לוגיה לחוד ופוליטיקה לחוד. הסכנה שבדבר ברורה למדי. מבט חטוף בפר־ צופן של מפלגות פועלים שבסיסן הרע־ יוני התערער יעמיד אותנו על גודל הסכנה.
ב. מדוע מדובר כך ולא אחרת?
אינני מתיימר לתת על כך תשובה מלאה, ובכלל, ספק אם יש תשובה של־ מה לשאלה.
3
סוף, סוף, מפלגות ואישים בעלי עבר מפואר משלנו, עברו זעזוע חמור. במיו־ חד, כשמדובר ביחסנו לעולם המהפכה. אחרת הדבר במבצע סיני. במשך שנים הטפנו כנגד מלחמה מונעת. בכנסת, באסיפות־עם, בבירורים בקבוצים, בפעו־ לות בתנועה. מבצע סיני לא היה אלא התגשמות הרעיון של מלחמת־מנע. ומ־ צאנו את עצמנו נסחפים עם הזרם, כשרבים אחוזי תסביך נחיתות תנועתי. ״התנועה היחידה שלא הבינה את הרגע ההיסטורי״, שלא חשה ״בגאוניותו של המבצע״.
בבירורים שנערכו שמענו רבות על ״כשלון מוסרי״, ״שטחיות פוליטית״, ״חוסר נאמנות״. מנין באו כל אלה? מדוע על כך לא שמענו? האם ״הכש־ לון המוסרי״ נולד בן־לילה? או שמא זהו תהליך ממושך? ואם כן מדוע חש־ נו בה כה מאוחר? השאלות האלה אינן נשאלות ״להכעיס״׳ הן מטרידות רבים. הטפות מוסר מסוגים שונים אינן תשו־ בה ולפעמים יש בהן שרות דוב לעצם הענין — לחשולה הרעיוני של התנועה.
אנסה לציין כמה גורמים למצב הנו־ כחי.
1. משטר בירורים.
אם קולקטיביות רעיונית היא מסגרת, משטר בירורים הוא תכנה.
משטר בירורים הוא תנאי לקיום קו־ לקטיביות רעיונית. בלעדיו היא הופכת לענין המוטל מלמעלה ובמקום נאמנות באה צייתנות. ומשטר בירורים הוא שטח מוזגת בקבוצינו.
ראשית — כיון שברבים מקבוצינו באו במקום בירורים — דינים־וחשבונות, במ־ קום דיון מקיף — אינפורמציה שוטפת. בדרך זו מגיעה עמדת התנועה לידיעת החברים. ספק, אם היא מגיעה להבנתם.
שנית — מרבית הבירורים הוקדשו לתגובות פוליטיות. גם לכך, חשיבות רבה, אבל בתגובות בלבד אין די. תגו־ בות באות לאחר מעשה ואיך לראות את הנולד? ועובדה, כי הגבנו לאחר מעשה על אי־כניסתנו לממשלה, על משפט־פראג, על הועידה ה־20, על מב־ צע סיני ועל מאורעות הונגריה. פחות מדי עסקנו בבירורים עקרוניים. אלה המקדימים תרופה למכה. כלום לא עדיף היה, דיון עקרוני ויסודי על מדיניות־ חוץ ישראלית ובעיות המזרה־התכון, על פני בירור שלאחר מעשה על מבצע סיני ?
2. על מה נטוש הויכוח?
תוצאה אחרת של משטר בירורים לקוי, היא יצירת פער בין מוסדות המפ־ לגה לחבריה. אינני רואה בעיה זו כשא־ לה מוסרית — דומני כי מבחינה זו אנו רשאים להיות גאים באנשים המייצגים אותנו. אבל כבר כיום רובצת תהום בין תכנם ואפיים של הדיונים במוסדות המפ־ לגה, לבין הבירורים בקבוצים. בשעה שהחלטות הועדה המדינית (מנובמבר אשתקד) עסקו ביחסנו למאורעות הונ־
גריה, כבר הרחיק לכת הויבות בקבו־ צים. כבר דנו על כך מהו הסוציאליזם? מהו יתרון הסוציאליזם (כיום על המש־ טרים הקאפיטיליסטיים ? האם דרושה דיקטאטורה פרולטארית? מהן הדרכים לסוציאליזם ?
כלום לא הגיעה השעה לבירור יסודי יותר, אפילו למחקר עיוני בשאלות האלה ?
עוד לפני מאורעות הונגריה, היתה הסוגיה של הדרך לסוציאליזם ודרכנו לסוציאליזם, לוטה בערפל. נאומו של חרושצ׳וב, מאמריו של נני (שנתפרסמו דומני בלי כל תגובה), לא הוסיפו בהי־ רות בשאלה זו. מדוע טרם נעשה מאמץ תיאורטי רציני להבהרת השאלה?
איננו יודעים מה צופן בחיקו העתיד. באיזה מבחנים אנו עוד עלולים לעמוד) וטוב אם נעשה זאת שעה אחת קודם.
3. דרכי הסברה.
בדרך פוליטית נכונה בלבד, אין די. צריך גם למצוא את הדרך הנאותה כיצד להביאה לידיעת הציבור.
עד היום לקוי האופן שבו אנו מבט־ אים את עמדתנו בשאלות המעוט הערבי והמזרח־התיכון. עובדה היא, כי גם כיום מהווה שאלה זו, נקודת תורפה במערכת ההסברה שלנו. לא די הדגשנו את הבסיס הריאלי־הפוליטי של עמדתנו. כי דרכ־ נו היא לא רק צודקת מבחינה מוסרית, אלא הינה אלטרנטיבה פוליטית של ממש. לשם כך, דרוש להבהיר, ללא צל של ספק, את עמדתנו כלפי הממשל הצבאי, להצביע על דרכי ביצוע של הקו הפו־ ליטי המוצע על ידינו. בקיצור, לתת לעמדתנו הרעיונית והמוסרית, ביטוי פו־ ליטי ממשי. הסברת יחסנו לברה״ט לקתד בחד־צדדיות מדאיגה. כל אותם גלויים
שליליים שהיו ידועים לנו לפני הועידה ה־20 (משפטי מוסקבה, מדיניות הקו־ מינטרן בשנות ה־30) נדחו לקרן־זוית, כמעט נגנזו עד הימים של משפטי פראג. החנוך הסוציאליסטי הושתת על אמונה לוהטת בדרכה של בריה״מ ופחות מדי על הבנת המפעל הסוציאליסטי על כל גילוייו.
בתנועה התחנך דור שלם ״אשר לא ידע את יוסף״, ששנות ה־30 היו בשבי־ לו היסטוריה ואשר גדל לאורה של מל־ חמת הגבורה הסובייטית בפאשיזם.
ודאי, היו שנות מלחמת־העולם ואח־ ריהן המלחמה הקרה, שנים בהן הכרח היה להעלות על נס את החיוב ולהע־ לים עין מן השלילה. ייתכן והיתד, לכך הצדקה בפעולה הפוליטית כלפי חוץ.
אבל איפה היה הגבול בין פעולה פו־ ליטית לחנוך רעיוני? איך הפך צורך השעה לדרך חנוכית?
וכשנתערערה פתאום האמונה ונותר־ נו לפתע בידים ריקות, נבעו גם סדקים ופרצות, פשתה ציניות ואדישות פולי־ טית.
4. על בקורת עצמית.
נגעתי כאן בכמה שאלות, שהן לדעתי נקודות תורפה בדרכנו הפוליטית בעבד ובהווה. ודאי שאין די להצביע עליהן באצבע. אינני מתכון להטיל על מישהו אחר את הדאגה לפתרונן. בידי כל אחד מאתנו היכולת לשנות את פני הדברים.
אבל הנכונות להודות במשגים שנע־ שו, היכולת לערוך בקורת עצמית, הן הכרח חיים לתנועה כולה. ולא כדי לג־ רום ספוק לפלוני, או לשמוח לאידו של אלמוני.
(סוף בעמוד 5)
כלום לא הגיעה השעה לבירור יסודי יותר?
4
עבודה שכירה - הלכה למעשה / אלון גל
קראתי את מאמרו של נחום שור (״בחטיבה״ 6), והריני שותף להרגשתו, בי, אכן, זעזוע חמור פקד את מחננו בעקבות הועידה ה־20 ״ולא ברור מה יהיו תוצאותיו הסופיות של תהליך זה המשתקף מזה חדשים בכל תחומי חיינו, מן המסד ועד הטפחות". ברצוני לעמוד על קטע אחד בתהליך זה, על עניין העבודה השכירה. בדרך־כלל נוהגים להזכיר זאת בדרך־אגב ובקשר לתנועות קבוציות אחרות. אבל, אם לא נטמון ראשינו בחול, נראה כי ישנה עבודה שכירה בקבוצי השומר־הצעיר. בזמן האחרון מקבלת תופעה זו ממדים רציניים יותר וסופה מי ישורנו.
*
העובדה היא כי חברים רבים בקבוץ, ואולי הרוב, מש־ לימים עם העבודה השכירה. יש תומכים בה בנמוקים אי־ דיאולוגיים ויש מצדיקים אותה בראיות מעשיות שונות.
מקובלת בייחוד הטענה, כי למען הציונות עלינו לפתח את המשק ללא סייג וכן להעסיק פועלים מחוסרי־עבודה. הטוענים כך, מתעלמים מזה שדוקא הקליטה המלאה בקבוץ, היא היא המשרישה עולים במולדת ומכניסתם לחברה החיה בפרודוקטיביות עם ״מקסימום יהודים על מינימום של שטח״.
הגישה הזו מתעלמת מכך שקבוץ הינו הגשמתה של סינתזה בין ציונות חלוצית וסוציאליזם מהפכני. מאותו הזמן שניהפך למעבידים, שוב לא נוכל להיות בני־ כריתם של פועלים, ושום רצון־טוב ואהדה לא יחזיקו מעמד לאורך־י:מים. רק קבוץ המושתת על עבודה עצמית — האינטרסים הממשיים שלו משתלבים עם ענייני הפועל. לדוגמה: הננו בעד העלאת שכר הפועל כדי שיקנה יותר תוצרת חקלאית; המעסיק שכירים — לא יילחם להעלאת משכורתם. או: כמשלמי רבית גבוהה, היננו בעד שינוי משטר טפילי זה; אך אם נקהה את עוקץ נצולנו שלנו ע״י הפקת ערך־עודף מפועלים — לא נהיה לוחמים עקיבים לשינוי המצב.
יש טוענים כי ערך־עודף קיים רק בענפי־ייצור או רק כשאנו מוכרים את תוצרת הפועל. — הרי זה פשוט לא נכון, ולא מדעי. ערך־עודף אינו נובע ממכירה, אלא מכך שהמעביד משלם לפועל פחות מערך עבודתו, וזה קיים בכל ענף.
כאן נמצאים האומרים: ״מה זה, האם עלינו לייצר לעצ־ מנו את כל הצרכים? היכן מצוי חקלאי כזה?״ אמת, אין חקלאי או פועל כזה. מה עושים? — או שקונים את החסר, או שמזמינים אותו אצל קבלן. (ייתכן ובבריה״מ מותר לקול־ חוזים להעסיק פועלים בענפים אחדים, אך אנו חיים במשטר קפיטאליסטי והעסקת שכירים משליכתנו אל צדו ־-השני של המתרס). לא אבוא לערער על מפעל־הבניה, אבל הרחבת המותר מחוץ לשטח זה, הינה שלילית לחלוטין. אין בבחנו
לבצע השקעה מסוימת? — נמסור זאת לקבלן ואל נסתבך בעבודה שכירה. נדמה לי, כי במשקים לא מעטים ישנם שכי־ רים בשרותים היצרניים (נגריה, חשמליה, מוסך, סנדלריה וכד׳). וכאן, נוסף על הנמוקים הנ״ל, מביאים ראייה: ״הקבוץ־ הארצי מתיר זאת״. האמנם? — הקבה״א מתיר העסקת ״בעלי מקצוע״ במקרים מסוימים, אבל מכאן ועד הרשות להעסיק שכירים בשרותים היצרניים — המרחק גדול!
נכנס בזמן האחרון מנהג להעסיק ״מתלמדים״ בענפים שונים. האין אלה שכירים ? מצדיקי העבודה השכירה אוחזין את המקל בשני קצוותיו: מתלמדים ומקצועיים — מותר. ובכן, מה נשאר?...
העסקתם של ״מתבשרים״ גם היא מפוקפקת לעתים קרובות. והרי בהמצאת בנויים שונים לשכירים אט רק מרמים את עצמנו, מסוים את כריתת הענף עליו אנו יושבים.
בעונות הבוערות, שוב, לוקחים שכירים. ומשנגמרת העונה אומרים כי ״לו היו ארגה וייעול היינו יכולים להסתדר בלעדיהם״... האם אין ביכולתנו להשתלט על המשק ללא שכירים? — נפתח אותו בהתאם ליכולתנו, אז נשתלט על המצב.
ישנם חברים הטוענים לעבודה־שכירה למען הרנטבי־
ליות של המשק. — הרי אין אנו נאבקים לקיומם של פרטים, אלא לקיומו של הקבוץ כקבוץ. העסקת שכירים כפתרון למצוקת הקבוץ כמוה כהצעת התבוללות לצרת היהודים בגולה.
*
למרות המציאות העגומה, אין מסקנותי פסימיות. אנו עומדים בפני קליטת עליה גדולה. יש לעשותה מנוף לפטורים ממשיים של השכירים. על הנהגת התנועה לעקוב אחרי הנעשה ע״י קבלת דו״חים מפורטים ומדוייקים.
ובקבוץ עצמו, יש להטיל את תפקיד המאבק בעבודה השכירה, על הועדה הפוליטית. לשם כך, נחוץ שיהיה בועדה זו חבר המעורה בעניני המשק.
ולחטיבה הצעירה — תפקיד נכבד בשטח זה. וראשית לכל, במידה ולא הסתידו העורקים במישקיזם, יש לשבת על המדוכה וללבן פשוט בעיות יסוד. רצוי להביא דוגמאות חיות מקבוצי־האיתוד בהם העבודה השכירה עושה שמות בכל שטחי החברה.
על החטיבה להחלץ גם במעשה: לחדור אל ענפים מסוימים ולהרבות בגיוסים.
ע״י פעילות שקדנית בשטח ההלכה ובצוע קפדני במ־ עשה — נוכל לה לסטיכיה אשר הגבירה חילים בזמן האח־ רון, ומוטב שעה אחת קודם.
שער־העמקים
(המשך מעמוד 4)
בראש וראשונה, כיוון שבקורת עצמית היא לתנועה ערך חנוכי. הידיעה הברו־ רה, כי התנועה והנהגתה יש בהן האו־ מץ לבקר את עצמן בשעת הצורך, תג־ ביר את בטחונם של חברי התנועה בצד־ קתם, תעמיק את אמונם באלה העומ־ דים בראשם.
מדאיג גם ערבוב התחומים בין הבקו־ רת על דרך הבירור, אפיו והמשטר הפנימי במפלגה מחד, לבין ערעור על דרכה הרעיונית של המפלגה מאידך.
וספקניים ומערערים למיניהם הופכים לאפוטרופסים של הדמוקראטיה הפני־ מית,
רק ע״י הנכונות לשינוי באותם עני־ נים הנוגעים לצורת הבירור, יובהר עם מי נטוש הויכוח על תכנו ומטרתו.
5. סיכום.
נראה לי ,כי לנו כחטיבות צעירות בקבוצים היכולת לסייע במדה רבה בפתרון השאלות שהועלו כאן. וזה בשתי דרכים:
א. הרחבת הבסיס התיאורטי של כל
אחד מאתנו — כך נוכל לגבש לעצמנו כלים למחשבה ובירור.
הפעלת החוגים הרעיוניים במלוא הי־ קפם- עדוד הלמוד העצמי בשטחים אלה.
ב. קיום משטר של בירורים בחטיבה ובקבוץ לרבות בירורים על נושאים עקרוניים.
הפתרון איננו בשום פנים ואופן ״בזכות המבוכה״, גם לא בהטפת מוסר וקריאה לנאמנות, אלא ע״י יצירת נאמנות כזו בדרך של בירור ולמוד מעמיק. משמר־העמק
5
קריעה
מאת
שלומית
כי אמךת שלום ועניתי שלום וידעתי: אכמה לאותו שדומה כי ממש בבאי עד הלום כי חלמתי תמיד שאבוא עד הלום ובצאתי -והנה החלום־חלום.
והיה כי יאבד לחיי ממשם, מערטלי מרגשם, צונני מאשם, לא אלחש את שמך לא בך האשם; ועל־חטא לא אכה: גם לא בי האשם כי אבד לחיי ממשם.
סיפור בריכות הרגים מאת אמנון רימון
מאירקה דרוך כולו וישיבתו כעל מחטים. חללו החם של חדר־האוכל מרוכז בשמיעת דברי מנחם, המזכיר, שכונס את סיכומי הסעיף אל ההצבעה. דין ייגמר סעיף זה, תעבור השיחה לדון בהצעתו של מאירקה. מסביב מיושבים החברים במפוזר בין השול־ חנות. פה ושם ריכוזי צעירים מתגודדים או ותיקות סורגות. בחוץ סגריר ובחלל האולם חום נמנמני. מאירקה, מרוכז ומאומץ, בורר לעצמו את המלים המתאימות, המשכ־ נעות ביותר. הוא מוכרח להצליח! מאבק ראשון כבר סיים בהצלחה שעה שעלה בידו להחדיר אל שיבתם המכובדת של חברי ועדת־המשק את רעיונו הקיצוני: להקים בריכות דגים ב״שדמות־דרום״. עתה לפניו החברים, מכונסים באותו תחום רב משמעות ורב תהפוכות ששיחת־קבוץ שמו. עברו שנתיים מאז נתקבל לקבוץ במסגרת הגרעין. השיחה היתה אז בשבילם כקודש הקודשים מלא הוד ורוממות רוח. עם הזמן למד להכירה. את חללה החמים בלילות חורף, את הצחוק המלווה קריאת ביניים קולעת, את המתיחות המכאיבה שעה ששנים ניצים על כבוד תפקידם שנפגע, את לאות שיחות התקציב והעינים הנעצמות מאליהן בערבי קייץ ארוכים. עתה הוא בא אל השיחה עם הצעה משלו. להתייצב בפניהם, להדביקם בהתלהבותו — ולשכנע!
״סוכם לברר עם צבי את האפשרויות שהעלו כאן ולהביא תוכנית חדשה. אנו עוברים לסעיף הבא״.
דברי מנחם המזכיר הוציאו את מאירקה מהרהוריו.
״מאירקה הביא בפני ועדת־המשק הצעה לאגור את מי הגשמים הזורמים בואדי שלנו בחורף לתוך בריכות חפורות ולהקים ענף גידול דגים בקבוצנו. רשות הדבור למאיר־ קה".
מנחם סיים וישב.
הוא הפנה עצמו אל מרכז האולם למען יישמעו דבריו בברור:
״כבר זמן רב חושב אני כיצד להשלים עם העובדה שבאזור יבש וחסר מיים כשלנו, כשאנו ממש מוצצים כל טיפה מתוך האד־ מה, יעברו בחורף כמויות כאלה של מיים בואדי ללא תועלת. בשיחה עם המהנדס של המחלקה התבררה אפשרות טכנית-----------״
במבטי החברים הורגשה דריכות. הרא־ שון מהגרעץ שמדבר ממש, להוציא מכלל זה אי אלה שאלות או הערות אגב, ולא עוד, אלא שמביא הצעה משקית בעלת ממדים. הפלחים הכנוסים ליד שולחן אחד הפסיקו שיחתם המסתודדת ועכבו בשים לב ועין משתאה במדבר הצעיר. היה ביניהם גם מודי, חברו לגרעין של מאירקה; הוא גילה ענין בהצעה גופה אך גיחך מעט לשפע ההתלהבות שהוא עוטף בה את כל המעשה. ״מאירקה נשאר מאירקה״ חשב בליבו ״כמו בימים ההם, מתלהב ושוכח את עצמו״.
מריכוז הותיקות באגף האולם ניהלו בעלם מבטי פליאה על שקם ונוטל יום אחד את בגרותו בידיו. חנה נדה לו בלבה הרחב והפתוח לאהבת כולם, שהתלהבותו היוקדת עוד מיקלחות צוננים רבות ישקדו לקרדה מעט האמינה בכוחו של הצעיר, אך כבר
שותפת היתה לרצונו העז. היא תתמוך בו, וכי למה לאי שלא לדבר על חברי הגרעין שהיו פזורים ביו החברים וכולם דרוכים לדבריו. הם עכבו זה כבר אחר מאבקו סביב רעיון הבריכות והנה הביא אותו אל השיחה. שרול חייך. הוא היה מרוצה וליבו טוב עליו שאחד החברה קם, פוצה פה ומצפצף. העיקר שירגישו שגם הגרעין זה משהו! צביקה ישב שעון על השולחן וחייך אף הוא. רות, רינה וורדינה עקבו אחריו ברצינות קדושה ובברק בעיניהן. בינתיים היה מאירקה נתון לשטף דבריו. שוזר דבר בדבר ותולה תמונה בהירת צבעים בדמיון החברים. עד שסיים נראה היה כי רעיונו דבק בהם.
הויכוח היה קצר. מספר חברים הסתייג, הציב שאלות מפוכחות אך בסופו של דבר אושרה ההצעה ברוב קולות. שרול התנדב לעבוד עם מאירקה בענף החדש. מהותיקים נקבע יוסקו כעובד שלישי.
השיחה הסתיימה.
״שדמות דרום״ היתד, שרועה אפופת תר־ דמה על גבעתה רחבת הכתפיים. שמש הבוקר הציצה מהמזרח ושילחה בה את ראשוני אורותיה התמימים והמלטפים. מה־ שער התנחם ויצא הבולדוזר הגדול, אפוף אבק, שמודי נוהג בו ביד בטוחה. זה למע־ לה מחודש נמשכת עבודת החפירה בברי־ כה. ימים רבים עברו מאותה שיחה. תחילה ציפיה לתוכנית המשורטטת קוים דקים ומ־ דויקים. אחריה שוב חלף זמן עד שבאו המודדים ועד שהתפנה הבולדוזר מעבודות חוץ. יום אחד היתה חפירת הבריכה לעוב־
6
דה, כשמודי נהג את רכבו לגרוף את הא־ דמה בנהימה גמלונית. מאז הוא משכים בוקר בוקר אל השדות שליד הואדי. פניו השזופות מפיקות בטחון צעיר, ידיו הש־ רירית, נשובות החמסינים, יודעות את
המכונה הנכנעת להן, חולצתו פרוצה לבו־
קר הצונן. והעבודה נמשכת בריח אדמה שפוכה ונהימה מטרטרת.
מאירקה, נושף ומיוזע, מריץ עצמו מעמוד סימון אל משנהו ומיתר אל יתד, מכוון את מורי, מודד מחדש ושוב מכוון. חרה
לו אותו שקט אדיש שבמודי זה. עד מתי שעתו פנויה לו? תמיד יציאתו בבוקר מת־ אחרת : ״שכחתי למלא אתמול דלק״ הוא
משיב בטענתו הנצחית או ״השעון שנעצר ולא צלצל״.
״אז מה אתה כל כך מתלהב תגיד לי?״ עונה לו כנגד טרוניותיו של מאירקה ״מה בוער לך כל הזמן?״ ״הרדיאטור נזל אתמול. אמרתי לשמוליק שיתקן. אמר לי, בסדר. ועוד התריע שלא אזוז עד שלא יתקן לי את זה. אלא, שלך איכפת הבריכה שלך ולו איכפת הגרז׳ שלו ולמי משניהם ביחד איכפת נדמה לי שאף אחד לא בדיוק יודע! אולי לשלומקה קצת. אבל זה רק במשך השנתיים. אתה יכול להיות בטוח, כשייגמר תורו בריכוז המשק יהיה איכפת לו רק דבר אחד — שיחליפו אותו בזמן. אז אני שואל אותך בשביל מי אתה ממהר?״
מורי היה כפוף כל אותה שעה אל קר־ ביו של המנוע וידיו מפשפשות בצינוריותיו הנפתלות, משסיים את תיקונו ואת נאומו המשכנע סקר את בן שיחו במבט נצחון מעל לכתפו ושב, טיפס אל מושבו הנישא.
״תפסיק מורי״ ענה לו בהתאפקות ״שוב אתה חוזר לויכוחים הללו?! מאז השיחות שלנו בגרעין עד היום קשה קצת להכיר בך את מורי הציוני—חלוצי—סוציאליסטי— מהפכני״.
״נדמה לי, מאירקה, שמבין שנינו אתה הוא שנשארת תקוע במקום הלא הנכון״ השיב לו מרום מושבו על הטרקטור. ״מה שלמדנו — למדנו, והיה טוב בשביל אז. עכשיו יש מציאות וצריכים להיות גמישים נכון ? אסור להיות דוגמאטים! הרי תמיד אמרנו: להיות מציאותיים. אתה רוצה להגיד שאני לא חבר קיבוץ טוב? שאני מתכחש לעק־ רונות, זה לא נכון! אני אומר לך מאירקה, עם יד על הלב, שנשארתי חבר קבוץ טוב ומסור. אלא שלמדתי להיות קצת אדיש. ראיתי באיזה מידה איכפת לכל אחד וראיתי שיש הבדל גדול בין ה״שלנו״ לבין ״השלי״ אז מה יש למהר תגיד לי? לא יעריכו אותך יותר אם תוציא לך את הנשמה״.
סיים והדף את ידית הדלק לפנים. רעש המנוע התעצם והמכונה ניתקה ממקומה בשיקשוק שרשראות הפלדה. מורי שוב מרוכז כולו בדגל האדום שלפניו, המציין לו את כיוון החפירה.
מאירקה שב אף הוא לעבודתו המרוצצת כשהוא משתדל לטרור מליבו את נעימת דבריו, המפוכחת כביכול, של מורי. את הסגנון הזה הוא מכיר, כבר התרגל! למד לסלקו מעליו. אבל העיכובים הללו על כל
צעד ושעל עד כמה טורדניים ומורטים הם.
ערב. כעופרת יצוקה העייפות באבריו. בלאות נגרר עם ורדינה, רעיתו אל ארוחת הערב. ״שדמות דרום״ מתעטפת באפלה פלומתית. הם צועדים במדרכת בין אורות ה־ נזרקים אלכסונית מחלונות הבתים על שיחי הגינות והמשעולים. דמויות ערניות מופיעות מתוך העלטה מתבהרות עד שהופכות מוכ־ רות בבירכת־הערב הלבבית שבפיהן ונעל־ מות שוב אל החושך מאחור, הוא שקוע בהרהורי עייפות, דומם אל עצמו. שעה ששבו אל צריפם בשכונת הצעירים גתפרקד בבגדיו על הספה, ניסה לקרוא בעתת ושקע צלל אל עולם התרדמה האטומה והרוגעת.
התעורר למגע ידיים מלטפות בשערו. ורדינה ישבה למראשותיו. בצריף דלק אור והקירות סגרו עליו בתחום ברור ומאד שלו. במרכזו — ראשה של ורדינה המחייכת אליו:
״סוחט את עצמך ללא שיור ולי לא משאיר כזית. הא ? בשביל זה נכנסנו לחדר משותף וקורא שמנו משפחה בישראל, שתהיה מייבש עצמך בבריכה מיובשת ואני מוצאת גרוגרת מצומקת בבואי הביתה לעת ערב. נדמה לי, כי מיום שטעמת את טעם החפי־ רה שכחתי אני את טעמך שלך״.
ותוך שהיא מדברת, דיחקה עצמה אליו
לאורכה של המטה. הוא חבק מתניה בזרועו וכבר חש את דמו פועם בו, הסיט בידו השניה קווצות שער מפניה שהסליחה מחיי־ כת מהן והיה אומר מילותיו לאיטן:
״הגבול בין השלי והשלנו היכן הוא מוצב אצלנו ?״
״בין סוף השינה והתחלת העבודה״.
השיבתהו כשהיא משקעת ידה המלטפת בחזהו הרחב אל מתחת חולצתו.
״ותו לא?״, הקש ה עליה.
״נדמה לי שטעמת טיפה מרה של שיחה
פילוסופית לא כן ???״ התרעמה והקדירה
בקו אחד
דן גן־שמואל
פניה. ״איני יודעת בדיוק׳ אבל ככל ש״שד־ מות־דרום״ שלנו גדלה, יהיה קשה יותר למזג ביניהם. לו ראית היום את כמויות הבצל שהוצאנו בגן, היית מרגיש בכל רמ״ח אבריך כמה מרנין ויפה הבצל שלנו. אבל כשלפני שנה התעכבה הוצאתו עד כי המחי־ רים בשוק ירדו לגמרי, לא מצאת אפילו אחד שירגיש את האשמה מוטלת גם עליו. הסידורים! התכנון! המחסור! — הכל. דק לא אחד מוחשי בין כולנו״.
״תשובה מספקת? פילוסוף שלי?״
״את יודעת, היום מורי...״ ניסה להמשיך.
״עכשיו חלם, נתקלנו במורי, מוטב שנפ־ סיק. אם תקח הכל ברצינות איומה שכזאת תנבול לחלוטין לא יאוחר מסוף השבוע. למה אתה לא לומד לזרוק משהו שבמשהו אל מעבר לכתף? כל העולם מוכרח לרבוץ עליך?! אולי תנסה לחפש משהו גם בת־ חום שלנו, נאמר, אפילו הקטן?! אני כל כך גרועה בעיניך מאירקה?״ שאלה והצמי־ דה לחיה אל לחיו.
זרועו חבקה מותניה בחוזקה והצמידה גד פותיהם עד שחשו היטב זה את חומה של זו. הם מסרו עצמם בידי החושים לרדות בהם את אהבתם.
החורף עטה על העולם בענניו הכבדים וה־ קודרים. אנשי ״שדמות דרום״ מסוגרים ב־ פינותיהם החמימות. ושם, בשדות החרושים שליד הואדי- רובצת לה הבריכה החפורה ושו־ לחת תעלה ארכנית אל הסכר השפוך בואדי, לשתות ממנו את המים הדוהרים בו לעת הגשמים. רובצת היתר, ומצפה. יחד עמה חיכו גם שרול, מאירקה ויוסקו החרדים לגורל ענפם החדש, הנולד לעיניהם. ויחד עמם, בניצוץ של סקרנות, אנשי ״שדמות דרום״ כולם.
הגשמים הראשונים הותירו את הואדי בחרבו״ו. אך משהוסיפו ובאו, לא עבר זמן רב עד שאחרי לילה סחוף מטר נוצצה התעלה כפם כסף מרחוק. הפיים הראשונים הגיעו!
בצעדים כבדים בוססו השלושה בשדה הבו־ צני לאורך התעלה. עברו על סוללת העפר, השפוכה על שלוחת ואדי וחוצה את התעלה והמשיכו הלאה אל הסכר. המיים שצפו על אבני הסכר והיכו על לוח העץ הכבד הסוגר את פתח התעלה. במאמץ משותף סובבו בגל־ גל הברזל וכוונו את זרימת הפייט בתעלה. בהנאה בוססו בבוץ בדרכם חזרה לאורך הת־ עלה המזרימה מלוא גדותיה מיים.
בערב היה חדר האוכל הומה מפה לפה. כו־ לם דיברו בבריכה. כבר משעת הצהרים עב־ רה הבשורה במחנה ושלושת ״דייגי־העתיד״ הפכו גיבורי היום. לא יפלא, איפוא, שכני־ סתו הפתאומית של יוסקו בפנים דאוגות הפ־ נתה אליו את מבטי כולם. הוא רץ מהאפלה הגשומה שבחוץ אל תחומו ההומה המואר של חדר האוכל מבלי לפשוט את מעילו הנוטף כולו. מבטיו תרו אחרי מאיר׳קה ושרול. עוד מעט ידעו כולם שהסכר השפוך בואדי, נפרץ בזרימה החזקה.
(המשך בעמוד 8)
7
ראה זה נאה...
מדור בתוך מדור זה, שאנו פותחים בו הפעם — ברצוננו לעשותו מעין אנתולוגיה קטנה, נבחרת.
בזמננו, שמחיר הספר גבוה ביותר, אין ספרי שירה נושרים מחיקנו. ואם זה היוצר בעצמו, עדיין חשוד על בקיאות בשירה — שאר חברים ודאי אינם ׳,לו־ קים״ בכך.
אי לכך — נביא, מדי פעם, שיר כלשהו מיצייתו של גדול וטוב. שתיה
נא אמון, מברזל ציריך,
שערים נתלשו בילל.
תספךנה מכות מצרים שעשו כך משפט בליל.
איך עלו מציה נחרת,
איך נגלו מיאורים גורשים.
ובשורה, בלי חמה נמהרת,
עברוך כעבור חוךשים.
ממעינות ברוכים — לעולם מתוקה היא.
מתוך ״שירי מכות נוצרים״ מ. אל־ תרנמן נטלנו קטע מן השיר ״בדרך נא אמון״.
אף ששם השיר מעורר אסוציאציות ״פסחיות״ — אין תוכנו מצטמצם בכך, וכל כולו הוא השתלטות אדירת רושם יעל צורה, סגנון ותוכן והבאתם לכלל שלמות נפלאה אחת...
נא־אמון, עוד עומדים מתיך אל קירות בתיהם מאז, וקופאים עליהם עיטיך כחלום שאינו גז.
כי הכו בך אלות עקןךת,
על אשם וצדיק ותם. וזוכרה את לילות עשרת, וראשון להם ליל הדם.
בטל ובמטר
מאת
אלי נצר
בטל ובמטר הנך רחוצה. ברך תברכי באלה השנים. על אדמתך הברה, ברוחך הפרוצה
מהלך אני כבד־נעלים.
השדה מוריק. פרחי הבר בצדי של התלם נעים ורנים כענבל. העוד מתר לאהב כל אלה?
לילך דומם כנזיר מנדה אשר מאן לסגד אפים לעולם קול מרמה, לאל שבשמים.
בטל ובמטר הנך רחוצה וכך בי את פוגשות. בטל ובמטר את לי מקדשת.
(המשך מענר 7)
גייסו פלטפורמה. מספר בחורים התנדב וי־ צא אל האפלה.
בשעות הקטנות של הלילה חזר יוסקו אל חדרו בשנון הותיקים. הבית, שקוע בתרדמה חשוכה ושותקת ורק המיים השוקקים משולי הגג, משקשקים בקצב בלתי פוסק בשלולית שניקוותה למטה רטוב עד עצמותיו השיל את מעילו ונכנס אל אפלולית החדר. לאה, חבר־ תו, התהפכה. במטתה ונעורה.
״נו, יוסקו?! פנתה אליו.
״נו, נו! נזכרנו ביפי האהלים שהתעופפו באמצע הלילה ברוח. היה גשם סוחף. המיים חדרו בין אבני הסכר וסחפו בו פירצה רצי־ נית. יצאנו עם פלטפורמה גדושת אבנים ור־ שתות ושפכנו אל הפירצה״.
הוא השתהה מעט והחל פושט בגדיו.
״באו דווקא הרבה חברה. תמיד אני אומר שימים שלמים אפורי שיגרה, כאין וכאפס הם לעומת גיוס שגעוני בלילה שכזה. אמה מרץ של עבודה. ומי לא היה שם? החברה הצ־ עירים הם אייזן! מודי זה הוא גבר רציני. אפשר לדבר הרבה על התרופפות המתח אך ברגעים כאלה... אין מלים, לאה, אין מלים״.
גופו רטט בעדנה אל הלבנים היבשים וש־ קע אל מיטתו החמה .
״נדמה לי שהגיע מכתב מהמוסד, ראיתי בתיבה ולא הספקתי לקחת״.
״כך, השיבה ממיטתה, ״יש לך בן שלא מבייש את דורו. תענוג לקרוא באיזה התל־ הבות הוא כותב על הלימודים״.
״לדעתי הגיע הזמן שדני שלנו יחזור הבי־ תה״ אמר, כשהוא עוד תחת רושם המבצע
שבוצע. ״יש לו פה מה לעשות. תמיד הוא מדבר על התלהבות. הוא היה צריך לראות מה זה חברה ומה זאת התלהבות״.
״תן לו ללמוד בשקט הוא יספיק עוד את שלו״, אמרה והתכרבלה בשמיכתה.
הבית חזר אל שנתו שהופרעה והגשם טורד וטורק בשמשות. רק המיים השוקקים משולי הגג משקשקים בחד גוניות בשלולית שנקוותה מלמטה.
המבצע, שהיה למחרת לשיחה בפי כל, לא הושיע, הסייס המרדניים, פרצו את התעלה עצמה. בסוללת העפר, השפוכה בשלוחת הוא־ די, פרצו חמיים ובדהרה שצפנית חזרו אל הואדי כמו לא השלימו עם ניתוקם ממנו. מעל מגדל המיים הנישא של ״שדמות דרום״ יכול היית להשקיף אל עבד הבריכה הרובצת לה שם, ליד הואדי, ולראות כיצד רצועת הכסף נקטעת באמצעיתה. לא היתד. ברירה. נאלצים היו לחכות לימי החמה עד שתיבש האדמה ותתאפשר העבודה בתעלה. אכן ארכה העבד דה לא מעט ועד שתוקנה הסוללה כבר עמד החורף להסתלק מהעולם. אך מטרותיו האח־ רונים הספיקו לעשות את הבלתי־אפשרי ובריכת מיים חלקה ומתנצנצת שובצה אל מרחביה, הירוקים לעת האביב, של ״שדמות דרום״.
בשמחה ערנית לוותה קניית הדגיגים והכנ־ סתם בבריכה. ומאז שקעה עבודתם של דייגנו אל היום־יום.הרגיל שבו נבלעים אפודי הב־ גדים בעבודתם. כמעט יכולת לחשוב שנש־ כחו הדגים מלב. ואלמלא יופיה המבהיק ומת־ נצנץ של פיסת המיים, לולא המשיכה הרבה שנודעה לה ולסידתה הרומנטית, נדמה היה
כי הפכה הבריכה למשהו שיגרתי ורגיל. עד שעלה יומם של הדייגים שנית, בבוא יומו של הדייג הראשון.
יום שעיקרו חג. המוסדניקים שבילו את פגרת הקייץ בבית ירדו לבריכה. גם החברים ששבת להם נטלו ילדיהם ובאו. הרשת נמ־ תחה לרוחב רצועת המיים שהותיר הקייץ השחון. הנערים, ומאירקה במרכזם, נתפרסו לאורך הרשת בבגדי־ים לגופם ורגליהם מבוס־ סות בבוץ החלקלק והקריר למגע והם שפו־ פים במיים ומצמידים את חלקה התחתון של הרשת אל רצפת הבוץ. השרשרת התקדמה לאיטה לפנים. דני הלך ליד מאיר׳קה. אביו, יוסקו, ישב על הטרקטור הגורר מימין וש׳רול היה המוליך משמאל. התקדמו. במיים לא הור־ גשה תנועה. ציפיה מתוחה תלתה בחללו הלו־ הט של הקייץ. השמש קפחה בראשיהם. ההת־ קדמות היתד. איטית ומייגעת. אט אט התקרבו אל המטרים האחרונים כשקהל הסקרנים על הגדה ממול הולך ורב מרגע לרגע. ההולכים ענבו עניבה ברשת וסגרו עיגול מסביב אל מול מיכל המיים, שהוכן במיוחד על הגדה. העניבה נתהדקה והלכה. צפיפות הדגים הור־ גשה עתה בבידור. המיים געשו כמו רותחים בתוכם. עתה הצטופפו כולם אל הפיתול האח־ רון, העבירו את תחתית הרשת מלמטה והרימו סביב את השוליים.
השלל היה מרהיב עין. דגים גדולים ויפים התרוצצו ושטו אנה ואנה בתוך מיכל המיים שעל הפלטפורמה. הכמות היתה מעטה מה־ מקווה, אך ך,יבול יפה. השיירה הצוהלת פנ־ תה ועלתה בדרכה חזרה. כשבמיכל מפרפרים (סוף בעמוד 16)
8
שני שירים ישראליים
סאת
נחום סלע
כולך שלי
הלא דמותך היא זאת, הנצבה מנגד שקרת חלום בראשית
והזוית טללים.
מהר,
מגיא,
מנוף
מכר.
שדמה
ומגד
פורחת וקדושה באור ובצללים.
אקום,
אצא,
אלך
כל כך את מודעה לי
כל צליל וכל גון, כל נטף מדמך.
צחוקך
בכיף׳
קילף
וקל שקה ןפד, לי לשוב ולסקרך
היות שרוי עמך.
האור הזה, האור! ושמי התכל ממעל בהיר, בהיר ועז
כמתרונן —
יפיף
הן ידעתיך מאז, עד רגב
עד כל שעל כי עד תמצית וקלות שחרתי נתיבך.
כי את תמצית הטוב, האשר והיפי כל שיר וקל מזמור הדום
לעפרך.
על כן כל כך אהב
זו אהבת
אין־סזף־היא
מולךתי שלי, נופך ותארך. הן עד לפני־לפנים את בחיקך אוצרת בחביונות לבך מאויים אין־קץ.
כל הר כך שיר תפילה
וכל בקעת נוצרת
געגועי עמי
אל ישע
כי ינץ
קסומה ועתיקה
תמיד את מחודשת מה אתאוה לקרא:
הנף יפה
אלי!
מאז ומעולם
כלף לי
מקדשת
מאז ומתמיד
כלף
כלף
שלי.
בלבה
אקח־נא אותך ונצא אל השקט מאקק עד אפק השחק תכול. מהר ומגיא החמה לך צוחקת בטוב וקרגע, קלחש אין קול.
נצא לשדה אל הניר והאחו
t s • — v t ־ד
פךחי הדגנים יצהלו לקראתך. יקוד לך קל עץ, פארותיו לך לשתחו הקרוש והארן יקבילו אותך.
נלך בנתיבה, בעפר התחום כמהים למךחב. לךממות ולאור. לסוד הךקרים שהלב לם פתוח מיטב תחושתם הוא יודע לנצור.
נחיה את הרגע, נבין את העמק נחלום על הנצח. וגדול. ילהט גם מדם עדי רתח וסמק עד אשר אקת המפלל לא לחדול.
זה סוד החיים קנגון ובלקת׳ עלה דרד אך הלך אל פקגות. בקיץ, בסתו, בעתות משלכת בטוב וביפי תמיד להגות.
ראו:
מעשה בסוס אהד, שהיה מרבה לזלול וממעט לעמול. יום אחד, נמנה בעליו הצייקן וגמר שיהא הופך את היוצרות; כלומר — מפחית במאכלו של הסוס וכופה אותו לעמל־יתר. והיה מפחית והולך מכאן ומרבה והולך מכאן. עד שיום אחד כרע הסום המסכן תחת עולו ונפח נפשו הרעבה.
אמר אדוניו: ״בהמה שפלה! אך זה החלה להביא תועלת ומיד נסתלקה!״ *
אפשר שמשל זה הוא מעט חריף מדי — אבל נבוא נא חשבון עם המזכי־ רות הארצית:
הבטחתם חוג עיוני לסופרים שבי־ נינו? הבטחתם. דרשתם השתתפות פעי־ לה של אותם הסופרים ב״בעט ובחרט״? דרשתם.
תבעתם אחריות למדור? תבעתם.
עברו מאז שלושה חדשים. הבה נע־ רוך מאזן: נטלנו את המדור ״מתחת כנפינו״? נטלנו, סיפקנו לכם מיצירו־ תינו, ובשפע? סיפקנו. הקמתם לנו את החוג ? בלי התחמקות! הקמתם ? לא, לא הקמתם.
אמרו אתם: הסוס, מה יהא עליו?
עין
*
״עוד סוסנו חי"
היה בכוונתנו להאריך במתן תשובה ל״סו-סנו הגוסס״ לאחר שהעמידנו מול מבול של שאלות ותשובות שיש בהן כדי להכריע עדר שלם של הולכי על ארבע. אלא, שהחלטנו לקצר ככל האפשר, מתוך ידיעה ברורה שאין המצב עגום כל־כך ו״עוד סוסנו חי״. הוא חי ומתפתח ועושה רושם שהליכתו בתלם די איתנה. והראיה — מדורנו שמתרחב והו־ לך מסעם לפעם ומספר משתתפיו תופח אף הוא.
אין זאת, שקלענו אל המטרה. עצם יצירת המדור בעתון החטיבה — היה צעד שפתח אפשרויות לרבים וטובים מבינינו והם אינם מתמהמהים לנצלו לרצונם וטובתם הם.
אך טענה לנו, בכל זאת אל כותב הטורים. והיא: מה לך שנטלת סגנון של ״אתם״ ו״אנח־ נו״. ״לכם ו״לנו״ י הן רק שני ירחים חלפו מאותו יום בו התפרסם בטורו המשפט: ״האין אנחנו — אתם?״
אכן, ״בעט ובחרט״ שלכם הוא, אתם היוצ־ רים בין החוטבים. וכל שעושים אתם בו למענכם אתם — נעשה.
כבר ציינו זאת בבואנו לסכם את הטיול ואנו חוזרים ומדגישים זאת גם בעניין העתון. שלא תהא כאן כל טעות. כל פעולה הנעשית בחטיבה — ע״י חבריה נעשית ולמענם הם.
ואם להגיש חשבון, הרי בראש וראשונה אל עצמנו. אך לא נהא פוטרים עצמנו בכך. יש עמנו גם תשובה לגופו של עניין.
(המשך בעמ׳ 16)
9
זה כך: ״לעשות אוברול למנוע שלא נוצל במלואו,
אין טעם. המנוע שלנו כמעט ולא פעל. ואם פעל, הרי עשה זאת כטורים נמוכים ומספיק לשם כך נקוי ראש בלבד"...
אין בכוונת הטורים שכאן להעביר אתכם לכנס של מכונאים. לא. אלה הם דברי אמנון מבית־אלפא בסמינר חוזרי צבא. זהו נסיון להסביר באמצעים טכניים את מטרת הסמינר.
הטענה היסודית: מאז סמינר י״ב, עברנו את הצבא וחזרנו אל הקיבוץ. הגיע הזמן להשתלב בו ולעשות. והשאלה היא מה לעשות י כיצד להפעיל את המנוע בטורים גבוהים ? ״את זה אנחנו רוצים ללמוד״.
ארבע מטרות עקריות
מארגני הסמינר טוענים שארבע סיבות הניעום לביצועו וכל אחת מהן, משקלה אתה:
א. מפגש של שכבת גיל אחת, אשר תקופת שירות בצבא מפרידה אותה מימי ספסל הלמודים ורכישת השקפת־
עולם;
ב. הדוש ורענון אותם הדברים שנרכשו אי־אז ונשכחו בתקופת השירות. ואלה בתחומים הפוליטיים, רעיוניים וקבוציים;
ג. קיום שורת בירורים לקראת ההצטרפות המלאה, אל הקבוץ כשבעית שילוב הדורות והקמת החטיבה הצעירה במרכזה.
ד. מפגש שהוא חברתי לבלוי משותף כגורם דוחף להשתלמות ולמוד עצמי.
הישגים ולקויים
אם באים לבדוק את הישגי הסמינר בהתאם למטרות שהוצבו לו, די קשה לקבוע בודאות שזהו זה. ודאי, חלק מהמטרות הושגו, אך לא כולן.
שני המחזורים שרכזו כ־180 משתתפים, הסתיימו בשירות הערכה על הסמינר, תוך נסיון לציין את הישגיו ולחשוף את לקוייו. ובמרכז השיחות שאלת התכנית (עיין במשבצת). טען פיצול מעין החורש: ״הסמינר לא קלע אל המטרה. על חלק מההרצאות אפשר היה לוותר ולעומת זאת לעסוק יותר בשאלות החברה הקבוצית. כי הרי על פוליטיקה ובעיות אקטואליות מרבים לשוחח בבית. לא כן בשאלות הקבוץ והמפלגה״.
מחמשירי הסמינר
זין שלח ודיי לאכילה 5ל מכתבו ל^ל לא הקיילה הוא ?זנה את דרליו ול׳סליף תקוותיו הלך לקוךס לגלעת סלילה
ללי הוא בולד ןנפ?זי מתספכת לןדי עד עתה אף אסת לא^הולכת סלעות לענח
לציי ?מ?ה
עוד סיום להליא למערכת.
.כשנפגשתי אתכם לפני צאתכם אל הצבא, בסמינר י״ב, היתה אמונה מפעמת בכם, היה ברק בעינים... היה חזון... ואילו היום, לאחר הצבא, הל הט כבר איננו ואתם זקוקים לאוברול קטן, מה?" זהו קטע מדברי מאיר יערי בסמינר חוזרי צ בא. מחזור ראשון. שנפגש עם החברה לשיחה על יחסינו לעולם המהפכה. וכשסיים מאיר את הרצ אתו המאלפת והגיע עת לשאלות ולהערות הציב אמנון את השאלה באותו נוסח טכני:
אוברול או נקוי ראש?
ומרים, אף היא מעין החורש מחזקת טענתו ואומרת:
״יש להביא רק את הבעיות מהחיים. הקבוציות. צריך ליטול את הענינים היומיומיים שלנו, בהם אנו נתקלים אם בואנו לקבזץ ולהעלותם לדיון על רמה רצינית בסמינר״.
נחום מכפר מנחם טוען: ״התכנית טובה והסמינר טוב,
אך יש להרחיב את הצד הקבוצי״.
ואילו מארגן הסמינר סבור:״אפשר אולי לטעון שפחות מדי עסקנו כשאלות הקבוץ. זה די נבון. אך טעות היא לחשוב שאפשר לנתק את הבירור בשאלות אלו מלמוד והבנת השקפת עולם בללית, ורחבה יותר. וכל נפיון לראות את השאלות המנסרות כחללנו הרך בוצי שלא על הכפים הרחב התנועתי — לא יצעידנו קדימה בפתרון. הנופח הקובע ש״אותנו לא מעניין מה קורה בבריה״מ, פי ישנם דברים חשוכים יותר וקרובים יותר כתוך ביתנו אנו״ - מטעה כיסודו.
רק תוך לימוד מעמיק של הסובב אותנו כארץ וכעולם ונקיטת עמדה ברורה על כסיס התורה המרכסיסטית המדריכה אותה, נכשיר עצמנו לעסוק בהצלחה גם כענינינו שלגו״~.
יבול להיות שהחלק הקכוצי בסמינר יצא נפגע במידת־מה ולא היה בו בדי לענות על שאלות רבות המעסיקות את החברה, ואת זאת יש לתקן בהזדמנויות הבאות. אך הצצה קלה בתוכנית הסמינר מלמדת מה היה הקו המנחה את מארגניו.
הקשיים והחכרה
אך היה גם צד שני לאותו ענין. והוא הארגוני. וכאן חברו לא מעט קשיים, בחלקם אובייקטיביים ובלתי נמנעים, אך אחרים נבעו מהחברה עצמם ומיחסם אל הסמינר.
הענין פשוט. הבא לסמינר כדי ללמוד ויודע לנצל זמנו לרכישת ידיעות והרחבת אפקים — מצליח על בסים זה ליצור הווי נעים ומבדר. אך זה הרואה בסמינר הזדמנות בלתי חוזרת להתפרקות מ״כבלי״ סדור העבודה בבית ולמנוחה מרגיעה — הרי מזומנת לו אכזבה רבתי.
אלה הם דברים ידועים למדי שלא הצליחו להפריכם אף בסמינר זה. והיה בהם לא מעט בקביעת הרגשת החברים בסיום הסמינר. הרי הם שוב ושוב עניינים של משמעת והשתתפות בהרצאות ובדיונים, של דיוק במלוי הוראות ויחס רציני אל מה שהוא רציני. וכאן המקום להדגיש שהיה ושוני רב בין שני המחזורים. בעוד הראשון שתוכנן ואורגן מלמעלה בהצלחה והחברה שנתכנסו נטלו את הענין ברצינות נסתיים בהרגשה טובה. הרי בשני גם אי השתלטות ארגונית :וגם יחם קל מדי לפרקים הביאו בסיום לאכזבת מה. ועל אף זאת נוצר הווי בסמינר, והוא היה חביב ומקרב. ואת הרצינות ולעתים אף הכבדות שהיו מנת חלקן של ההרצאות לוותה לא פעם
רות של עליצות ומשובה. והיא באה לביטוי במפגשי לילה מאוחרים, בשיחות רעים של סתם וב״עתוך שעקב אחר ההתרחשויות והופיע ברציפות במשך עשרת ימי הסמינר.
ולסכום: איו בל ספק שהסמינר לחוזרי צבא כובש את מקומו כהסדר של קבע לחיילים המשתחררים. הוא הפך לעובדה קיימת שאין עליה עוררין. ומאחר שכן, הרי שאנו נתבעים לחפוש בל הדרכים האפשריות להעלאת רמתו והפיכתו למכשיר רב, ערך כהדרכת הצעירים עם בואם לקבוץ וראשית צעדיהם בו.
עד בה קוימו שלושה סמינרים. היה בהם חיוב, היתה בהם שלילה. נלמד מכך ונמשיך לחפש. ונעשה זאת יחד., עוד ישובו מחזורים מהצבא ויעשו דרכם שוב אל הגבעה. ומן הגבעה - הכיתה, אל החטיבה ואל הקבוץ.
על מה הלך הזמן?
יחסינו לעולם המהפכה — מאיר יערי (מחזור א*) 4 שעות התנועה הקבוצית והדור הצעיר — מאיר יערי (מחזור ב)
4 שעות
הפאשיזם בארץ ומפלגות הפועלים —שלמה רכב
(שני מחזורים) 8 שעות התנועה הציונית — צבי לוריא (מחזור א׳) 4 שעות
הישוב הערבי והממשל הצבאי — אליעזר בארי
(מחזור א׳) 4 שעות
הישוב הערבי והממשל הצבאי — שמחה פלפן
(מחזור ב׳) 4 שעות המזרח התיכון — אהרן כהן (מחזור א׳) 4 שעות
הקבוץ הארצי כיוס — בונים שמיר (שני מחזורים) 4 שעות החינוך המשותף — חוה רצון (מחזור א׳) 4 שעות המשפחה בקבוץ — שמואל גולן (שני המחזורים) 4 שעות תאוריה קבוצית — יהודה באואר (שני מחזורים) 6 שעות בעיות ההתישבות — שלמה רוזן (שני מחזורים) 4 שעות ,מבעיות המשק הקבוצי — תמר מן (שני מחזורים) 4 שעות כלכלה קפיטאלימטית, כלכלה סוציאליסטית — אריה גלברד
(שני מחזורים) 8 שעות מדיניות עולמית — יחיאל הררי (שני מחזורים) 4 שעות מפ״ס ומעמדה בציבור — יהושע הירש (מחזור א) 4 שעות לקח מבצע סיני — אפרים ריינר (מחזור א׳) 4 שעות מבעיות החברה הקבוצית— אפרים ריינר (מחזור ב׳)4 שעות הספרות העברית — ישראל רחנצווייג (מחזור ב׳) 4 שעות על .החטיבה הצעירה״ — שיחה בהשתתפות חיים שור
הערות בשולי הסמינר
לאחר שתם הסמינר לגומרי־צבא שנערך בגבעת־חביבה, הגיעה העת לסכם מספר מחשבות, ולהעיר מספר הערות על הסמינר, תפקידיו, ודרכי ביצועו. ראשית — האם נחוץ הסמינר ? דומני שהתשובה היא חיובית ביסודה, עם כמה הסתייגויות, אשר אותן אפרט להלן. הוא נחוץ לשם פגישה מחודשת עם אווירת הלימוד והמחשבה: לשם ליבון מחודש של בעיות״יסוד, אשר בתקופת הצבא נראו באור שונה, בוגר יותר, ובקרתי יותר: ולבסוף, כפי שהתבטא אחד החברה: ״בשביל להיפגש בפעם האחרונה (אולי) עם אנשי המחזור...״
שנית, מה צריך לכלול הסמינר, מה צריך להיות תוכנו, כיצד יש לעורכו?
דומה, שהתוכנית המקורית, כפי שהועברה השנה, לקתה בחסר רציני אחד: היא כללה כמעט את כל השטחים ה״חשובים״ וה״מקו־ בלים״. אך היא שכחה לקבוע את היחס הנכון שבין כל שטח ושטח. לי נראה, שס־ מינר כזה, בדין הוא שיתרכז ראשית כל בנקודת־יסוד אחת: הקיבוץ. כי עובדה היא: באים הברים לסמינר, ועמם ראייה ראשונה של חיי הקיבוץ מקרוב: והם מלאי שאלות, תוססי בעיות, וגם מבקשי פתרון למצב
הקיים ברבים מהקיבוצים. האם נתן לנו הסמינר תשובה על כל אלה? האם חזרנו ממנו מגובשים מבחינת ראיית דרכנו בקיבוץ, מצויידים ״בכלי־נשק״ לפעולתנו בו, מסוגלים לקבוע לעצמנו תכנון כלשהו של מעשים אותם יש לבצע?
והתשובה היא. לא. וחבל שהיא כזאת. וחבל ששמענו בסמינר זה (כדרך ״תלמידים טובים״ פחות או יותר) הרבה על הרבה דברים שהם חשובים לכשעצמם, ומעט על העיקר: על הקיבוץ. פחות מדי שמענו על תיאוריה קיבוצית! פחות מדי ליבנו את בעיות השיתוף והשוויון, דרכה של הזז״צ, פעילותה בבית ובחוץ. לא העלינו כלל על הפרק את בעית מקום העבודה של החברה — שהיא אקטואלית גם להתרות הצבא. לא שוחחנו על סגנון חיים בקיבוץ (פרט לשיחות רכילות בלתי־רשמיות)... היש צורך לפרט מה עוד החמצנו?
ולעומת זאת — שפע ארוך, ולעתים מיד תר, של הרצאות רעיונות נוסח ״סמינר י״ב מקוצר״, אשר עם כל חשיבותן העצמאית, נראות בשניות במעלה לעומת בעית היסוד: הקיבוץ — ואנחנו — לה הוקדש הזמן המועט.
(המשך בעמוד 19)
צ׳יזבאטים
הזכרון של ג׳וחא
יום אחד בא ג׳וחא לזזופשה. כש־ ניער את כיס מכנסיו נפל ממנו עכבר מת.
הסתכל ג׳וחא על העכבר, הסתכל על הכיס ולאחר הרהורים ארוכים אמר: ״ידעתי כל הזמן שהבטחתי לאבי, לפיפי, המורה לריאליסטיקה, משהו; רק לא זכרתי מה בדיוק.
10
11
על עצמה מפעל כלשהו, מובטח לך שחברי המועדון יהיו ראשוני הנחלצים. יהא זה גיוס לנקוי החצר, לארגון מועדון החטיבח או לשליחת חבר לקן יקנעם. אך אין זה עדיין הכל. חברי המועדון הם חברי הח׳ץ. אך לא כל חבריה. רק חלק קטן ממנה. והם חייבים למצוא את הדרך אל דיוני החטיבה, אל הכרעותיה. יעשו זאת — הרי המועדון הוא כלי מפואר שאפשר להתברך בו. לא יעשו — אבן נגף בדרך התפתחותה של החטיבה..״
הוויכוח נמשך... ימיו כימי קיום המועדון וסיומו — ״זה יגיע. לאט לאט. זה יגיע. את החטיבה אין להטיל על חבריה. היא צריכה לצמוח מלמטה. והמשתלה — הוא המועדון...״
ובינתיים מתרחשים כאן דברים. ובין הייתר — העתון.
לכל ציבור הגון, ישנו כלי ביטוי. לקיבוץ — עלון הקיבוץ. למועדון — ״הפסימיסט העליז״.
זהו חדר של דלת על דלת. מטה, ארון, שולחן, רדיו המשמיע נעימות צוהלות, ספלים פזורים פה ושם וכחמישה עשר חברה הממלאים את החלל שנותר לפליטה. זהו חדרו של יוסי, אחד מהחברה. כאן הוא מתגורר. כך קבעה ועדת הדירות. הם הוסיפו להחלטה זו עוד משהו. הם נמנו וגמרו שזה יהיה המועדון. מועדונם של צעירים במשמר העמק.
השימוש הציבורי בחדר הפרטי מתחיל בדיוק כאשר מסתיימת העבודה והוא נמשך עד חצות ולאחריה. והשימוש, משמע, הכל. כאן עפות הבדיחות, כאן מאזינים לצלילי הרדיו. כאן דנים בבעיות עולם ובבעיות הקיבוץ. כאן בית ועד לחכמים וכאן בית היוצר ל״פסימיסט העליז״.
אמר עמרם, שהוא ״זקן״ החבורה וצעיר החברים במועדון (רק תשעה חודשים): ״מה מביא אותנו לכאן ? פשוט לגמרי. רוצים להיות יחד. רוצים לבלות, לחשוב ולשוחח. יש לנו בסיס משותף לשיחותינו. כאן אנחנו חופשיים יותר ומתבטאים בכנות ייתר. ואם יצא לנו שם של ״מבלי עולם״ — אין זו האמת. האמת היא שאנו עוסקים בכל. ואמת נוספת היא: שהכל עוסקים בנו. ישנם המבקרים קשות, ישנם המבינים את הענין ומתיחסים בסלחנות אל כל הרעש המתלווה לענינים שהם רציניים יותר...״
שנים מפריעים לעמרם לפתח את רעיון המועדון: הרעש (״זה ככה, הכל נעשה כאן ברעש״) ודני, אף הוא חבר המועדון, שנכנס לוויכוח:
״נכון, שהמועדון, ישנם בו צדדים חיוביים. נכון שהוא הזרוע המבצעת של החטיבה המקומית. ואם החטיבה נוטלת
היה איש שהלך בחוצוית וקרא בפנים חמוצות: שהלחם נורא זה עוד לא כל כך רע, אף כל כך זה מירגש בקציצות!
בחור אחד התימר, שיוכל לקבל רשיון נהיגה למשל, את הביוב הוא הרס, את הבוחן הוא ךרס ומאד השתומם שבכל זאת נכשל
אמר יגאל, שהוא אחד משלושת העובדים ומחמשרו הקבוע של ה״פסימיסט״. ״כשעוד שרתנו בצבא, היינו מרבים לחשוב על ״מה נעשה כשנבוא הביתה ונהיה חברי קיבוץ?״, ״על איזה שטח משטחי חייו נוכל להשתער?״, וסיכמנו שזה יהיה משהו מתחום פעולות התרבות. אבל, מה? חלף זמן גמרנו עם הצבא והתחלנו עם הקיבוץ. וראשית צעדינו בקיבוץ היו אל המועדון, כמובן. וכאן, תוך הרעש וההמולה, תוך העשן המתמר והצלילים הסואנים, נזכרנו בדבר והחלטנו שצריך לעשות. מה גם שישנם הכוחות. ואז צמח הרעיון בדבר העתון.
תאמר, ״ישנו עתון לקיבוץ ?״. זה כך: עתון הקיבוץ אומר את האמת ורק את האמת, אך לא את כולה. אנחנו נוציא עתון שישלים את החסר. צירוף שניהם יתן את כל האמת.
ה״פסימיסט העליז״ צמח. הגליונות הראשונים נתקלו
במשבצת: שני
פסימיים ועליזים.
חמשירים
בחומה של ביקורת, זילזול ואי הבנה. אך במשך הזמן הפך לאזרח של קבע שרבים וטובים מצפים להופעתו!
בציור, בתצלום, בשיר ובחמשיר, מטיל ה״פסימיסט״ זרקורו לעבר פינות שונות בחיי הקיבוץ ומאית. הוא עושה זאת בהומור, ברוח טובה, אך מבקרת ומגיבה.
זוהי יצירה קולקטיבית שנוטלים בה חלק כל חברי המועדון כש״הניצוח״ הוא בידי עמרם שהוא ״ראש המער־ כת״, גיורא שהוא ״העורך הגראפי״ ויגאל ״שבשבילו לחרוז, זה כמו למישהו אחר לדבר בפרוזה״.
וכשמגיעה ההמולה במועדון לשיאה, היא מביאה עמה את המוזה וה״מכונה״ מתחילה לעבוד. עפים רעיונות, קווים מצטרפים לקשקשת, מלים מתלכדות לחמשיר... נולד פסימיסט חדש.
והחברה גאים בו במועדון ונהנים מבטאונו.
ובכל זאת, חשבנו לנו: ״חסר עוד צעד אחד. לא פשוט,
די מכריע, אך מחויב המציאות והכרחי. זהו הצעד מהמועדון אל החטיבה. ואולי הוא באמת יבוא?
מימין למטה ומשמאל למע־ לה—דוגמאות של הפסימיסט. במרכז למעלה — הצייר והמחמשר.
משמאל למטה:
״פסימיסט״ מוקדש למועדון ול״בחטיבה״.
דומה, אביב ושיר השירים חד• המה.
טול לו לספר לעת מצוא, הפוך בו והפוך בו ומובטחת לך חוית הנאה ממש.
אך לא באנו הפעם לעסוק בנתוח השיר. רצינו לדלות מתו־ כו את אותם הקטעים המדברים בעולם הצומח והחי בארץ והת־ ברר לנו שמחבר שיר זה אם לא היה זואולוג או בוטנאי - הרי את נוף הארץ, צמחיתה וחיתה, הכיר לא רע - נאמר, חובב טבע.
מה עשינו?
נטלנו מספר בעלי חיים וצמ־ חים המופיעים בשיר ואנו מנ־ סים לתארם כמות שהם נראים בעינינו ללא השואה לרעיתנו. לא נעסוק במדע, באנו רק לספר.
m זזמפח
פרחיה נפתחים לעת ערב, בשעת בין השמשות והם עומדים בפריחתם במשך כל הלילה כדי למות עם שחר. אכן, לפנינו פרח שזמן פריחתו אינו עולה על .לילה אחד. מה יהיה בלילה הבאי יפרחו אחרים. ואם רעיתנו בשיר השירים אומרת: ״אני חבצלת השרוך — צדקה בבחירתה אפילו אם נתכוונה לבלוי הלילה בלבד.
אלא, שהיא מוסיפה גם שושנת הע־ מקים. ובכך סיבבה אותנו מעט, כי תקעה אותנו למשפחת פרחים גדולה, משפחת השושנים, אשר נציגים רבים לה בארץ ואיננו יודעים בדיוק לאיזה מהם התכוונה, בעצם, אין זה משנה כל־כך. כי כל צמתי משפחה זו יכולים לשמש דוגמה לחן וליופי.
אנחנו מכירים אותה בשם חבצלת החוף. איזור גידולה הם חולות חוף־ הים־התיכון לכל אורכו. עמוד תפרחתה נושא עד עשרה פרחים גדולים ולבנים שצורת משפך להם. והם מן היפים שב־ פרחי איזור זה. היא שייכת למשפחת הנרקיסיים, אשר בצל או קנה, שורש להם, חבוי בתוך הקרקע.
ומאחר שאנו חופשיים בבחירה — נטלנו את השושן הצחור. אותו אנחנו אוהבים ביותר, אפילו שאיננו מן הע־ מקים. להיפך, משכנו באיזור ההרים של ארצנו. אך הוא היפה בכולם. גם לו בצל חבוי בקרקע וגבעולו מסתיים באשכול פרחים לבנים, גדולים וריחניים מאד. קשה לתארו וחבל לעשות זאת. אותו צריך לראות. אך גם לראותו קשה — הוא נקטף בהמונים והיום נו־ תרו פרטים מספר, חבויים בכרמל במ־ קום שיד אדם אינה מגעת.
מבני משפחתו אנחנו מכירים את הח־ צב ובן החצב, הזמזומית, היקינתון, הצב־ עוני ורבים רבים אחרים. אנחנו בוח־ רים בשושן הצחור. רשאי כל אחד מכם לתאר לעצמו את שושנת העמקים כאחד הפרחים שהזכרנו, באם הוא אהוב עליו יותר.
אנחנו מכירים את העגבניה ואת תפוח האדמה — אזרחים קבועים על שולח־ ננו. אך מי מאתנו יודע כי לאותה משפחה שייך גם הדודא הרפואי?
זוהי עובדה. כולם למשפחת הסול־ ניים.
בגלל שורשו הארוך זכה דודאנו לש־ פע אגדות וספורי־עם רבים. מימים
14
עוד לפני שלושים שנה היו עדרי צבאים נפוצים בכל ואזורי הארץ, בכר־ מל, בהרי הגליל, ביהודה ואף בשפלה. חיה קלה ונאה זו הוסיפה לוית־חן ונוי לגופה של הארץ. את הצבאים קטל הצייד האכזרי. עדריהם נשמדו מרחבי ארצנו ורק מועטים נותרו לפליטה בנגב המרוחק. וכך נתגלגלו הדברים שהצבי נהפך כאן לחי נדיר ביותר, שאנו יכו־
חורף. בורחים הם מארצות הצפון הק־ רות ובאים אלינו׳ לבלות בארץ החמה. עם בוא האביב הן נושאות כנפיים וחז־ רה הביתה. לדוגמה, הנחליאלי. יש העוברות אורת ואינן משתקעות. ארצנו היא להן ארץ מעבר בלבד ופעמיים בשנה יכולים אנו לראותן: בסתיו בדר־ כן מצפון לדרום ובאביב בכיוון הפוך. כזו היא החסידה. ויש הבאות אלינו לעת אביב. הן נמלטות מכאן בחורף — קר להן מדי אצלנו והן יורדות דרומה. באביב הן שבות לביתן, לבנות קינן, להטיל ביציהן ולגדל צאצאיהן. כמוהן הוא התור. אמור מעתה — ״קול התור נשמע בארצנו״, משמע, האביב הגיע. עת דגירה היא. עת דודים.
קדומים ייחסו לו כוחות פלא ותכונות מרפא, בעיקר נגד עקרות. (זוכרים את הספור על רחל שקנתה את דודאי ראו־ בן בן לאה במחיר מיטתה?).
הדודא חסר גבעול וכל הנראה על פני הארץ היא שושנת עלים גדולים ובמרכזם הפרת הכחלחל הנפתח בבוקר ונסגר לעת ערב. הפרי הוא עניבה רי־ חנית, אדומה, הנאכלת לעתים על־ידי כאלה המעוניינים בטעמו המתוק ומ־ שלמים בסחרחורת וכאבי ראש. הצמח הוא יפה, אך יותר מיופיו נעים ריחו הנישא למרחוק.
רגילים לקרוא לו אילה. זוהי טעות. האילה היא נקבת האיל — יונק בעל קרניים מסתעפות שמין אחד היה אזרח גם בארצנו, הוא איל הכרמל.
ואילו ה״במבים״, אותה בריר, עדינת גוף ואצילית — הוא הצבי. ונקבתו — הצביה. ובנם — עפר צבאים.
לים להכירו רק על־ידי הפרטים שמחזי־ קים אותם בשבי.
ייתכן, ובעתיד, על־ידי חוקי הגנה על אותם שנותרו, נזכה לכך שקבוצת ילדים תצא אל האחו הסמוך ותצפה במשפחת צבאים. אולי זה חלום. אך כדאי.
על שום אצילות גופו וחן הליכותיו, משמש הצבי בשירי העם כסמל היופי והאהבה. ומכאן — ״דומה דודי לצבי או לעפר האילים״.
א־צנו — ארץ מכניסת אורחים. הפ־ עם אנחנו מתכוונים לעופות. ומשלושה סוגים הם אורחינו. יש הבאים לעת
התור — ממשפחת היונים — ממלא חורשותינו וגנינו בקריאותיו העמומות, קריאות שמחתו על גוזליו הרכים שב־ קן, על האביב בהדרו.
והוא היה ממשיך בשירתו זו לולא הצייד המכה בו ללא רחמים. זהו הצייד האוהב את האביב במחבת.
הוא שחור. הוא גדול. הוא נמצא בסביבות הרריות. משמיע קול כנחרה צרודה. אומרים שהוא חכם. אולי זה נכון.
את קינו הוא בונה בחגוי הסלע וזוכה לראות בנים ובני בנים הממשיכים מסורת של עוף הררי גדול מטיל אימה. משפחה לו גדולה ומינים בה רבים. הנה, למשל, עורבי הזרע והקאקים הב־ אים אלינו בעתות הקרה. אלינו — תר־ תי משמע — לארצנו ולאקליפטום הג־ דול שבחצר. כן׳ זוהי הלהקה הגדולה המעופפת מעל פני החצר ויוצרת תוך כדי תעופתה מהומה ממש.
יכולנו לספר על עורבים אלה שהם מהוים את הגדולות שבצפרי השיר בעולם. אך זה יהיה קצת מוגזם לדרוש מן הקורא שיאמין שאותו עורב גדול ויונק הדבש הקטן שיכים שניהם לקבוצת צפרים אחת. אך לא נכנס עתה לכל אותה פרשה. אותנו מעניין צבעו של העורב. הצבע השחור — הוא צבע תל־ תלי הרע.
15
בריכות הדגים
(המשך מענו׳ 8)
דגים היים. דגים של ממש, שהם יבולה של אדמה יבשה, ואדי סורר והתלהבותו של אדם. דני סקר את השלל ועיניו נוצצות. מאיר׳קה טפח בשכמו טפיחה גברית והפליט: ״את זה לא לומדים אצלכם במוסד. בש־ ביל זה צריך מרץ, מרץ והתלהבות״, כנגד מאיר׳קה כזה וש׳רול ויוסקו, חבריו־ שותפיו, אינך יכול שלא להבין ללבו של אדם שהשגיו מפרפרים בידיו כה מוחשיים בצורת דגים יפי מראה. על כרחך אתה נתפס לשמחתו ורגע נדמה לך כי אכן, כאז כן עתה על ההתלהבות לבדה יקומו לנו החיים. אלא שאין השכל נותן מה שהלב מקבל.
״שדמות דרום״ קבוץ גדול, ויושביו לא על לחם ובצל מחייתם. כבר שנים רבות תלויות להם באמתחתם ומשקם גדול ורחב. וככל שג־ דל המשק, כן הלכה ונסתבכה תורתו עד שנד־
מה לעתים כי ועדה זו, הקרויה ועדת־משק, עדת כוהנים היא העוסקת בפלאות במסתרי תימרות עשן נעלמות. והנהלת החשבונות מע־ בירה, מעשה כשפים, את חומריותו הגשמית של המשק אל עולמם המסתורי של המספרים והספרות. יושבת ועדת המשק ולעיניה מס־ פרים. אין מאיר׳קח, אין ש׳רול, אין יוסקו. יש מספרים. יכול אתה לצקת חלב צח ומ־ הביל מדלי החליבה אל הכד הצונן! יבול אתה לכתף שקי חטה באסם התבואות או להוביל מכונית גדושה ירקות אל השוק. והרי הם מוחשיים באדמומיות הגזר, בכובד השק, בלו־ בן החלב. אך עדיין אין הרשות בידך לש־ בוע נחת ממעשה ידיך, עד שלא שפתו יודעי דבר את קדרתם על אש־הידענים והעלו משם ספרות. בריח דיו ונייר משרדי. מהם יפול דבר. על ערך החטה בשק, על ערך החלב בכד על ערך הגזר בארגזים.
גם אם ששה נפשך על יופי הדגים שבמיכל, עדיין לא גזרת את זכותם להתקיים. רצונך?! שנס מותניך והתפרץ אל תחומם המסתורי של עושי הלהטים ולמד לדעת את סודות המס־
פרים הללו. אינך רוצה?! המשך לשובב נפ־ שך במראה הברוך של השלל. בין כך ובין כך שם יחרץ גורלם.
ושם הוא נחרץ!
שנתיים נמשך המאבק. היו ש׳רול ויוסקו יורדים בסירתם העמוסה לעייפה בשקי מזון לדגים. ומכונת הכתיבה היתד. מתקתקת מס־ פרים. היה מאיר׳קה מכוון את מודי הנוהג בטרקטור וחופר בריכות חדשות. והמכונה מתקתקת מספרים. היו הם מנהלים את מאבקם שם בשדות ובבריכות כנגד הואדי, כנגד המים, כנגד האדמה. ושם למעלה ישב דב, מנהל החשבונות וצירף חשבונם יום ליום וחומר לחומר במספרים יודעי ערכם. מאיר׳קה ידע שיש חשבון לימים ולהוצאות החומר. אך מה הוא החשבון, זאת לא ידע. הוא סמך על דב׳ הוא סמך על שלומ׳קה׳ מרכז־המשק, השאיר להם את המספרים, על עצמו לקח את ההתלהבות
לבדה ועימה ירד אל הואדי והחפירות לכוב־ שם ביד חזקה. הרי בשמה בלבד, הופיע גם אז בשיחת־הקבוץ והוא שיכנע! מאוחר יותר התברר, שאותו יום שיכנע מאיר׳קה, רק משום שהאחרים גם כן השאירו לדב ולשלומ׳קה את המספרים, מבלי ללמוד את סודותיהם. אבל יום אחד זה התברר...
מאיר׳קה ש׳רול ויוסקו הוזמנו לועדת המ־ שק לדיון על חיסול בריכות־הדגים.
מאיר׳קה היה נדהם.
״מה? עכשיו, כשהרחבנו וחפרנו בריכות נוספות? רק עוד השקעה בתיקון התעלה והכל ידפוק בסדר!״ טען כנגדם. גם יוסקו וש׳רול ניסו טענותיהם בכה ובכה. אך ללא הועיל. העובדות צוי״ו שחור על גבי לבן במספרים כבדי משקל.
״לצורך מילוי שלושת הבריכות״ טען שלומ־ קה, ״תוך תקופת הגשמים הקצרה, יש להג־ דיל את התעלה פי שנים. פירוש הדבר, הש־ קעה נוספת. יבול הדגים מדי שנה, בקושי מכסח את ההוצאות. על אחת כמה את הח־ זרת ההשקעות והריבית. על כן כל השקעה
נוספת אינה באה בחשבון ומתוך כך אין אנו רואים כל ברירה אלא לחסל את הענף״.
שוב ניסו להתגונן ושוב החזירה מנה במס־ פרים. עד שנקט שלומ׳קה טון פייסני ומס־ ביר וסיכם:
״תראו״ אמר, ״ראינו את התלהבותך מאיר׳־
קה, את מסירותך ש׳רול ואת מאמציך יוסקו. אני זוכר טוב את הלילה, כשתיקנו יחדיו את הסכר שנפרץ. גט את האכזבה עם פריצת הסוללה א_י זוכר. איש מאתנו אינו חולק על כך שנקשרנו לבריכות הללו אחרי כל מאבקינו. ובכלל׳ היש מי שמטיל דופי ביופין של הברכות בנופנו? או בהנאה שבכיבוש הואדי הסורר? אבל עליכם להבין שאין זה ויכוח בין ענף שלכם לבין איזה מלומדי חש־ בונות של ועדת־המשק. הענף הוא חלק מה־ משק כולו. והמשק כיום גדול, כן, ואת זה מאיר׳קה לא למדנו להבין. אין די היום בהת־ להבות בלבד, מוכרחים ללמוד איפה להתלהב ואיך. נכון רק שכבר אז לפני שנתיים כשהצ־ בענו חייבים היינו לדעת טוב יותר״.
הישיבה נסתיימה. ה.ימוקים שיכנעו גם את השיחה. לא היה טעם להתווכח יותר.
הבריכות נשארו בעירומן הצחיח והעלו דר־ דר. מאיד׳קה היה מציץ בהן בכאב ושוקע בהרהורים. בינו לבינו עדייו לא השלים. כל עוד הן קיימות, קיימת גם תקוותו שלו לשוב ולחדשן. אותם הימים היה מודי חוגג את נצחונו.
״מתי אנו שותים לכבוד נצחון המציאות על הדוגמאטיזם?״ קינטר בו. ״נדמה לי שבענייני מרץ והתלהבות באנו מעתה לעמק השווה״.
״חכה, המלה האחרונה עוד לא נאמרה״, השיב מאיר׳קה בכבדות.
״אתה עוד מקווה למשהו מהבריכות הללו?״
״כל עוד הן ישנן״ התגו.ן בשארית כוחותיו.
הדו־שיח נגמר, אך הזמן שוב טפח לו למ־ איר׳קה בפניו. פעם נוספת ואחרונה. כנראה, אין דברים עומדים בעולמנו על מקום אחד. או שתועלת בכנפיהם ואזי זכות קיומם בידם, או שתהיה עמידתם במקום אחד הופכת לרו־ עץ. הבריכות העזובות לנפשן, זרועות דרדר וקוצים, הפכו מקור לנברנים למיניהם. הפל־ חים דרשו את חיסולן.
בסעיפון קטן בשיחת הקבוץ, ללא תרועת אשכבה, סוכם לחסלן סופית.
אין ב״שדמות דרום״ הרים שיוכל אדם המ־ בקש לנשום אוויר פסגות לעלות בהם. ואם השקה נפשך בקורטוב ממנו על כרחך אתה מטפס ועולה אל מגדל המיים ה ישא במרכז היישוב. כך נזדמנו אל אותו מגדל, בשעת בין ערביים קייצית אחת, יוסקו ודני, שבא לחופשת שבת מהמוסד ויותר מאוחר גם מאיר׳קה וורדינה.
דני היה סוקר בהתלהבות את כל החדש והגדול, הפרוש לרגליו במראה היפה הנשקף מהמגדל. מחליף רשמים עם אביו על החי־ דושים שנתחדשו מאז חופשתו האחרונה ועל הסיכויים והאפשרויות. כולו צהלה. עד שנת־ (סוף בעמוד 19)
16
אל חברי החטיבה׳
ביום רביעי זה תתקיים פגישת החטיבה. יעמדו לדיון, תבנית הפעולה הקרובה ובחירת מזכירות חדשה.
קווים לתכנית הפעולה העלו בישיבת המזכירות ובה גם הוצעו ההצעות להרכב המזכירות החדשה.
קווים לתפנית הפעולה
התכנית מתחלקת לשלושה חלקים עיקריים: פעולה רעיונית. פעולה חברתית. ופעולות תרבות והווי.
א. הפעולה הרעיונית.
מציעים פגישה אחת לשבוע. סדרת שיחות על בעיות הקיבוץ. משאירים לשיחת החטיבה ביום רביעי זה לבחור בין הנושאים הבאים או להציע נושאים אחרים:
— הדמוקראסיה והמבנה הארגוני בקיבוץ.
— המשפחה והחברה.
— יצירה וצריכה תרבותית.
— העבודה השכירה.
— קיבוצים אחרים, תנועות קיבוציות אחרות.
ב. הפעולה החברתית.
מציעים שמזכירות החטיבה תיפגש עם חברי החטיבה המכהנים בתפקיד בועדות הקיבוץ. תשמע מהם על פעילותם ובמקרה שתתקל בבעיות עקרוניות, תעביר את הדברים לשיחת החטיבה. החלטות החטיבה בנידון יעברו דרך מזכירות הקיבוץ לשיחה.
נוסף לכך, תפגש המזכירות עם חברי החטיבה, לפי פניית החבר או המזכירות׳ לברור שאלות אישיות, כמו: השיבוץ למקום העבודה: השתלמות מקצועית: השכלה כללית: ענינים שבין החבר למוסדות הקיבוץ.
במקרה של בעיות עקרוניות, שוב יובא הדבר לשיחת החטיבה וממנה לקיבוץ.
ג. תרבות והווי.
הכוונה, החל מדברים נוסח ״מועדון לחבר״, דרך טיול ובילוי משותף ועד לפגישות עם חטיבות אחרות.
חברי החטיבה מתבקשים לעיין בהצעות ולהביא חוות דעתם לשיחה ביום ד'.
המזכירות הישנה
במשבצת ממול חוזר שהוצא לפני חודשיים ימים לחכרי החטיכה בגן־
שמואל.
אתה מעיין בו בחוזר, אין בו כל חדש. התחלות כאלה היו בבר בח־ טיבות אחרות ובגן־שמואל עצמה -מספר פעמים. אולי ההבדל היחידי הוא שגבל מקום אחר הנוהג הוא לעשות הדברים על-פה ואילו כאן -כחוזר ערוך ומסודר שהוגש לחברים לפני הפגישה הראשונה. ואם פרסמנו באן את החוזר, הרי המניע לכף היה דווקא בל שבא לאחריו. היינו, לא הקריאה הראש!״ נה לחברים, אלא מה שהביאה עמה לאחר התכנסותם זו.
וכאן אנו באים אל מה שעושים. וכעיקר אל איך שעושים.
השיטה
אמר רומק, מזכיר החטיבה, ״פתחנו את חפעולה בחטיבה, בשורת דיונים על הדמוקראטיה בקיבוץ בהדרכתו של אפרים.
נוכחנו מיד שאם לא נממש את הנו־ שא, שאם לא נסיק את המסקנות העקרו־ ניות והמעשיות ונדחה זאת לימים יבו־ או — לא נבטיח השתתפות ערה של רוב החברים.
על כן, שנינו את הקו. יצרנו שיטה מסועפת שזו עיקרה:
בשלב ראשון מפרסמת המזכירות שא־ לון לכל החברים המקיף עניינים שונים מתחום הנושא, שיש מהם עקרוניים ויש מהם מעשיים ביותר. שיש מהם התוב־ עים לפתרונם ביסוס עקרוני ויש מהם המצריכים לפתרונם טיפול מתאים ותכ־ ליתי.
על הראשונים תדון החטיבה. באחרר
נים היא תטפל.
לאחר שבידי המזכירות התשובות לש־ אלון — היא דולה מתוכן את עיקרי הדברים, ממיינת אותם לשני הסוגים ומפרסמת אותם בתקציר לשיחת הח־ טיבה.
בבוא החבר לדיון הוא יודע בדיוק מה מחכה לו ועל מה יהא חייב להשיב עקרונית ומעשית.
ואז בא הדיון. לרוב הוא ער ומתלבט אך בסופו הוא מסתכם בשורת החלטות המתפצלות אף הן לשתים. לאלה התוב־
עות דיון עקרוני נוסף ולאלה שאפשר לבצען מיד באמצעות מזכירות הקיבוץ והשיחה. על כך שוקדת מזכירות הח״ץ. הנחתה איתנו הדעה שאם כך נפעל יד־ גיש החבר שניתן לו לתקן ולקבוע את דרך חייו.
הנסיון הראשון, הוא הדיון ב״בעיות הקטנות״, הבהיר היטב לחברים ואף לק־ בוץ שנקלענו לתחום עניינים שמעולם לא עברו דיון עקרוני מעמיק וההסדר הקיים הוא תוצאה של השתלשלות מק־ רים, גרידא. עד כה עסקנו בכמה וכמה נושאים בדרך זו, כגון ״הבעיות הקט־ נות״, הקליטה, ״הבלטה, המחיצה וא־
זאת ועוד. לא כל החטיבות נמצאות באותו מצב. יש מתחילות, יש מתלב־ טות, יש מהססות. אך יש גם חטיבות שכבר צועדות בביטחה. חשוב להגיע למכנה משותף. על ידי כך אפשר יהיה לחזק ברכיים כושלות ובעיקר, ליצור הרגשה של כוח. הבן: יותר חשוב שנת־ אמץ יחד להעלות לשלב מסויים, חטי־ בות מתחילות — מאשר שאלה המתקד־ מות יותר — תחכינה.
מבחינה זו ברור לנו שהמועצה היא חשובה. בראשונה כמינה, יהיו
נחנו״ (בענייני שכון) ועוד. ומלווה או־ תנו ההרגשה שעלינו על דרך המבטיחה מחד ידיעה של כל חבר על המתרחש ומאידך בטחון שדיוני החטיבה אינם פועלים ״על ריק״ ושיביאו בעקבותיהם לשינוי פני הדברים בחטיבה ובקיבוץ לרצון כולם״.
עד כאן דברי המזכיר. ותמיד כשמזכיר החטיבה מציג בפנינו תמונה, אנחנו מפקפקים, האם זוהי הרגשת החברים כולם. אי לזאת, פנינו גם אל ״סתם״ חברה. כאלה שלא נבחרו למזכירות ואף הם חדורים אמונה עמוקה ש״הפעם הענ־ יו הוא רציני״. ״הדיון איננו עקר״.
בה חסרונות, אך חסרון יותר גדול יהיה אם נמשיך להסס, אם לא נעשה גם דברים יותר נועזים ובסופו של דבר... נתאכזב.
הרגשתנו היא שלא ייווצר בשלב זה ״פער״ בין הדיבור והמעשה וזאת קובעים אנו על סמך הכרתנו את המציאות הכוללת.
בברכה נאמנה מזכירות החטיבה חיים שור בצלאל לב
במוקדם או במאוחר? (המשך מעמוד 2)
7ו
הפלוגה בהראל
סיימה תפקידה
התכונה בקבוץ ובפלוגה היתד, רבה הקבוץ תיפש דרך, בה יוכל להפרד מחברי הפלוגה ולהודות להם על עזרתם. והפלוגה אף היא חיפשה צורה, בה תו־ כל להשתתף, כגוף, במסיבת הסיום. הפ־ תרון נמצא: הקבוץ יכין פליטון על הפלוגה ויגיש לחבריה מתנות־ספרים. ואילו חברי הפלוגה החליטו להכין הו־ פעה כלשהי, כהוכחה לכך שאפשר לע־ שותה במינימום של זמן. מתנת הפלוגה לקבוץ יהיה שעון קיר חשמלי שירמוז לחברים כי העבודה צריכה להתחיל בזמן וכי על הארוחות להתחיל ולהסתיים במועד.
וכך במשך ארבעה ימים הכינונו מער־ כון והצגנוהו בהצלחה רבה, בלחץ המצ־ פון והחזרות המרובות. לאחר התוכנית התקיימו רקודים שנמשכו עד אור הבוקר.
*
עד כאן תאור קצר של הסיום. אן מה קדם לו? מה היתד, הפלוגה ולשם מה נקראה?
ב״6.2.56 — נקבצה הפלוגה לעזור בייצובו של קבוץ הראל לאחר שנת מהפכה פנימית וחיצונית חברי הפלוגה הגיעו בזמן הנקוב. לא התקיימה כל קבלת פנים — אך ויתרנו על כן בלית ברירה. רצינו לחדור לבעיות הקבוץ וככל האפשר מהר יותר.
עבודתנו הראשונה היתה בעשוב; עשב־
נו בגן הירק, במספוא, במטעים ובחצר שהי־ תר, מוזנחת ביותר. אני, כשלעצמי, המשכתי לעשב עד יומי האחרון בהראל...
לאחר ימים מספר הגיעה בלימה מהמחלקה לכלכלה והסבירה לנו את תפקידינו והפעם בפירוט יתר. נבחרו הועדות השונות והחלה הפעולה הממשית.
לאחר שבועות מספר נכר ייאושם של חברי הפלוגה ובעקר בני המשקים. וכאן עלינו לצ־ יין שהם לא בצעו את אשר יכלו והצטרכו לעשות, וכפי שצפו מהם מוסדות התנועה וחברי הקבוץ החדשים עצמם. כתוצאה מכך נפלה רוב העבודה על שכמם של כמה משו־ געים לדבר וביניהם בת־קבוץ אחת ויחידה. כל יתר חברי הפלוגה העדיפו לשמור על מסגרת אינטימית מצומצמת ולבקר את המוס־ דות והועדות בצורה לא בונה. אינני יודע מדוע דוקא תופעה זאת עמדה לנגד עיני, אך אני משוכנע, כסי שהייתי בתחילת השנה, כי אפשר היה (וצריך היה!) לעשות יותר, ממה שיעשה.
מכל הנ״ל צריך, לדעתי׳ להסיק את המסק־
נה, שלקבוצים צעירים, שבהם קיים גוף צעיר לימים, צריך לשלוח חברי השלמות מקבוצים ותיקים, המחוסנים יותר בפני מש־ ברים כגון אלה שעברה ועדיין עוברת, החב־ רה שנמצאת בהראל. לדעתי, בן הקבוץ, נש־ בר מהר מדי לאחר כשלון כלשהו. לא כן חבר השלמה, שכשלונות מסוג זה הם כבר מאחוריו. לעומת זאת, צריך לדעתי, לשלוח בני משקים למקומות שבהם עדיין לא קיימים גופים מאורגנים, כגון: גבעת־יואב, בית־ניר וכו׳.
בשבילי היתה זו השליחות המעניינת ביותר, מכל אותן השליחויות שמלאתי: בספיח, הש־ רות בצבא ובהדרכה בתנועה. אמנם, היתה לי כבר הזדמנות להיות במשק מתחיל, בזמן שרותי בצבא (האחזות הנח״ל "מגל״ ליד טול־כרם) אך שם המצב היה נורמאלי: גוף עלה על הקרקע והתחיל לעבדה וליצור משק וחברה על גבעת טרשים עזובה.
לא כן היה המצב בהראל, שבו בגלל התס־ בוכת שנוצרה בתוקף התנאים והנסיבות וב־ גלל קיומו, הקודם, של משק על ענפיו עם כליו המוזנחים נוצרה אוירה קשה שהפריעה לגרעין החדש בבואו.
אני פעלתי בעיקר בשטח החברתי והבטחתי; בתחום זה היה לי ספוק רב וביחוד כשנאלצ־ תי להתלבט, יחד עמהם, בבעיות של ארגון ערבי הווי, לחוג את החגים; וכאן אי־אפשר היה להעתיק מסורת, של משקים אחרים, כי
החומר האנושי כאן הוא אחר ואף יחסו להווי ולחגים — שונה. מה גם שידוע יחסם של הצברים, חברי, התנועה העירונית, שרבה בהם הציניות וחוש הבקורת מפותח וכל אלה מופנים לאותו קומץ פעילים בקבוץ. קומץ זה המגיע לעתים לסך של אחד או שנים, כשהיתר אמנם חברים בועדות, אך במעשים אינם יותר מאשר משקיפים.
ייתכן ומי שעוקב אחרי העלון של הראל וכן מהמאמרים בדפי השבוע־בקבוץ־הארצי, ייראו לו הדברים בהירים יותר, אך למעשה אין התמונה כזו. יש עוד הרבה דברים ובע־ יות שהקבוץ עדיין לא פתר ואפילו לא חושב עליהן מספיק.
יש עדיין בעיות של שיתוף וייצוב בענפים שמרביתם מוחזקים אמנם ע״י הצעירים אך עדיין לא נראית יכולת מצדם לקדם אותם. המצב הכספי הוא... מעל לטוב, וזאת בגלל אי־קיומן של כל מיני בעיות חנוך ילדים ושרותים שונים.
כיום מונה קבוץ הראל כ־70 חבר, שכבר סיימו את אמוניהם בבסיס המתנים; 25 חב־ רים נוספים נמצאים עדיין בבסיס טירונים; 20 חברים נשלחו כאחוזים לצבא; כ־6—4 עדיין לא הגיעו כלל לקבוץ הראל (חוץ מבקו־ רים ואשר מוגדרים כשייכים לגרעין היושב בקבוץ הראל.
ולסיום - היה טוב, וטוב שהיה!
(מתון עלון החטיבה ב״שער־העמקים״)
כאן התקבצה הפלוגה
18
הערות בשולי הסמינר
(המשך מעמוד 11)
והרי דווקא סמינר כזה הוא הזדמנות טיבה להחליף רשמים על הנעשה בקיבוצים מבחינה זה. וללמוד איש מנסיון רעהו. והרי זו שגיאה ראשונה של הסמינר, ועל מנת לתקנה, דכרח הוא להבין דבר פשוט: אין בעיות קיימות בפני עצמן. אותן בעיות שטרם צפד ועלו על הפרק — הבה נניחן במקומן עד שתגיע שעתן. ולעומת זאת — אלה שמנקדות במוחנו יום־יום בחיי הקי־ בוץ — נעלה אותן, נברר אותן, נסכם לעצ־ מנו עמדה לגביהן. במילה אחת: הבה נעלה בסמינר את בעיות החיים. את אלה שצומחות על רקע מציאות חיינו, ודק בשורה שניה, את אותן שלא מתוך חיינו באו, אלא הן שייכות לעולם שבחוץ.
ואל ייראה הדבר כתביעה להסתגר בתוך עצמנו וכבעיותנו ״המענינות״, תוך הת־ עלמות מהנעשה מחוצה לנו. אם רוצים אנו להילחם בציניות וחוסר אמונה שפשו בח״צ, לא נצליח לעשות זאת ע״י לימוד ועיון בדברים רחוקים. עובדה היא: הצעיר שחוזר לקיבוץ תירה על קנקנו של זה. והתוויה נכונה של דרכו של אדם בקיבוץ, כבר מראשית, תעזור בכך שמוקדם יותר יקבע לעצמו החצ׳נ׳יק את עמדתו, ומוקדם יותר יעבור לעסוק בבעיות כלליות יותר (ודחו־
המועצה הארצית
שלב ההכנות והבירורים הגיע לסיומו. המועצה בשער. כפי שאפשר להיווכח מהטור הראשון בעתון זה, היתר, ההכ־ רעה על קיום המועצה מלווה בלבטים לא מעטים. אך מאחר שהחלטנו לקיי־ מה — היה לנו ברור שאנחנו נכנסים לתקופה רצינית ביותר.
תקופה, שלמעשה, היא הקובעת אולי יותר מהמועצה עצמה. כי הבינונו שה־ בירורים לקראת המועצה, חשיבותם רבה פי כמה.
אי לזאת ארגנו תכנית ביקורים מתוך מגמה לשתף עצמנו בדיוני כל החטי־ בות וזה לא היה פשוט.
אף שנוסף לנו עור חבר אחד לפעילות מלאה, קשה היה במשך חודש אחד לב־ קר את כל 35 החטיבות. מה גם שנוסף לביקורים הטלנו על עצמנו את כל ענ־ ייני הארגון וההכנות הטכניות הקשורות בכנס מסוג זה וכן את הדאגה לתכנית התרבותית בערבי המועצה. ועוד.
לוותה אותנו ההרגשה שעלינו להצטייד לקראת המועצה הזו בידיעות ממקור ראשון באותם העניינים בהם היא עלו־ לה לעסוק. אי לכך קיימנו שיחות עם מאיר יערי בענייני השכלה והפעלת חב־ רי החטיבה בתנועה. עם אליעזר הכהן על ההשתלמות וההשכלה הגבוהה. עם שלמה רוזן על הפלוגות המקובצות. עם שוניא על פעולת. החטיבה בקרב התנו־ עה החינוכית עם יהושע ה. ונחום בונה
קות יוחד), בין אם זה בשטח הפוליטי. הכלכלי. או כ? שטח אחר.
במרכז הסמינר׳ יש, איפוא, להעמיד את הקיבוץ. ורק כנושאים משניים — את כל שאר שטחי החיים המעסיקים אותנו.
והערה אחרונה: בעית ריכוזו של הסמינאר. על מנת ליצור ענין פנימי בחיי הסמינר. הכרה הוא שאותו מוסד ששמו ״מזכירות הסמינר״ יפעל כראוי, ובצוותא עם המרכז מתיך מזכירות הח״צ. על מנת להבטיח פעילות זו, הכרח, לדעתי, לקבוע את חברי המזכירות עוד זמן מה לפני הס־ מינר. כדאי שהם יפגשו, יחליפו דעות על התוכנית, ועל צורת פעולתם. על ידי כך הם ייכלו להופיע בסמינר כשהם מוכנים למילוי תפקידם׳ ויהיה באפשרותם גם להכין ולע־ רוך כפה פעולות עצמאיות (לאוו דווקא פעולות־הווי), דבר שיסייע בידם להפוך את תפקידם למשהו רציני יותר מאשר סידור התורנים לחדר־האוכל...
אין אלו אלא מספר הערות בשוליו של סמינר אחד׳ מן הראוי היה שפנסיון סמינר־ השנה ילמדו עורכיו, ויוכלו עי״כ להעלות את הסמינר, ולשפר את רמתו. עין החורש מריס
על פעולת החטיבה במפ״ם ועם מייטק זילברטל על הפעולה התרבותית ב־ קיבוץ.
מסקנות שיחותינו אלה יובאו למועצה הן בתוך הדיונים והן בהצעות להחלטה.
והיום, ערב פתיחה המועצה, לא נותר לנו, אלא לקוות שתהא פורה בדיוניה, שתהא מסקנתית בהחלטותיה ושתשמש מנוף לקראת עשייה מחודשת ומעודדת בקרב החטיבה המקומית והארצית כאחד.
חוגים בינחטיבתיים
כבר מסרנו בהזדמנויות שונות וכן בראשי הפרקים לקראת המועצה על הצעתנו לקיים שמונה חוגים בינחטיב־ תיים שיעסקו בנושאים שונים, השכל־
תיים ורעיוניים.
לאחר ההכנות המוקדמות שהיו כרד כות בקביעת המרצים ותכניות החוג,
אנחנו מקוים שנוכל להתחיל בפעולה
ממש מיד לאחר המועצה.
פרטים מדוייקים על נושאי החוגים ועל דרכי פעולתם נפרסם בחוזר מיוחד.
סמינר לבעיות הקיבוץ
המזכירות שוקדת עתה על הכנת סמי־ נר לבעיות הקיבוץ שיתרכז סביב אר־ בעה מרכזים עיקריים: חברה, חינוך,
תרבות ומשק.
המגמה היא להקדיש לכל מרכז שני ימי עיון ודיון.
ברצוננו לקיים את הסמינר בחודש מאי ושיקיף שנים עד שלושה נציגים מכל חטיבה.
מכזבי הסמינר
הודעות המוזיאום הזואולוגי:
המוזיאום לדברים נדירים ויקרי ערך מחפש :
1. פיל עם שני ראשים
2. כלב עם 5 רגליים
3. ״מוסדניק״ — דמות שהיונה קיימת באזורים מסויימים בארץ לפני הרבה שנים. סמניה: אינו מעשן, אינו שותה כוהל, ושומר על טהרים מסויימים.
מה שבטוח - בטוח!
אוה היא הרפתנית של עין החורש. וכשהיא צריכה לקום ב־4 היא גם נרשמת ב״להעיר״ וגם מכוונת את השעון המעורר. ולמה: ברגע שה־ שומר דופק על הדלת, מצלצל גס השעון, אז היא אומרת לו: ״או, טוב שבאת, כנס ותפסיק את השעון״.
בו־־סת הדגים (המשך בעמ׳ 16)
קל מבטו בעבודת הטרקטור למטה בבריכות היבשות ונתפלא:
״אבא, מה הבולדוזר עושה שם ?״
מאיר׳קה התקרב, לא התאפק. התערב וענה במקום יוסקו:
״הוא חורש לעפר את ההתלהבות שלי ואת ההתלהבות של אבא שלך״.
״דני״ התערבה ורדינה ״אתם לומדים שם במוסד משהו על משק וכלכלה?״
״מעס מאוד״ ענה דני ״אבל מה זה שייך לזה ?״
״שייך מאוד• דני, ומאיר׳קה בעצמו יודע זאת מצוין כמוני. משום שהבולדוזר שם, לא דורס את ההתלהבות אלא את תלישותה של ההתלהבות מהידיעה. והוא ישוב וידרוס לעפר כל התלהבות חדשה עד שלא נבין שלהתלהב זה מצויין אבל לא מספיק. את המשק צריך גם לדעת ולהבין. לכן אני שואלת אם אתם לומדים ?״
מאיר׳קה הירפה מהנימה הטרגית בדבריו ונתחייך:
״נו ואם ורדינה ואני ביחד חושבים שזהו העניין אז בטח שיש לזה ערך דני״.
״וכמה שרבים יותר יהיו אלה שיחשבו כך יהיה לזה עוד יותר ערך״, הוסיף יוסקו מת־ חייך אלף הוא. גת
״עוד סוסנו חי" (המשך מעמ׳ 9)
אין לנו, חברי המזכירות הארצית, כל ספק בנחיצות החוג וחשיבות פעולתו. ולא רק כפרס למשתתפי העתון. בין שאר החוגים, שעל ראשית פעולתם אנו שוקדים בימים האחרונים נמנה גם חוג זה. ותקוותנו עמנו שיהא פעיל ומפעיל לרצון היוצרים וקהלם. אך, נא הרשו לנו, יוצרים צעירים, להזכירכם בהזדמנות זו, כי בפגישתנו האחרונה עת דובר בו בחוג, נתבקשתם לשגר מיצירותיכם לעיון מרכז החוג. עד כד, עשה זאת רק אחד מכם.
עשו זאת כולכם למען נוכל ביחד לזרז את התחלת העבודה.
מ. ב.
במזכירות הארצית
19
סדר־היזם של המועצה
יום ו׳ 19.4.57
הצירים מתחילים להגיע בשעות אחה״צ. ערב הפתיחה — שעה 8.00.
1. שירת מקהלה.
2. דברי פתיחה כלליים.
3. ברכות.
4. הרצאת פתיחה על התרבות.
5. בחירות: נשיאות, ועדה מתמדת, ועדת מינויים. שבת, 20.4.57
ישיבתי בוקר — דית בשאלות תרבות. ישיבת אחזז״צ — פתיחה לדית בשאלת החטיבה והקבוץ. דיון. ישיבת ערב — תכנית אמנותית. יום א׳ 21.4.57
ישיבת בוקר — 1. קבלת החלטות. 2. בחירת מזכירות מורחבת.
הדים רבים הגיעונו לאחר הגלית הקר דם של ״בחטיבה״. ומרביתם חיוביים.
גם אותנו ליוותה ההרגשה שזה היה המוצלח בין כל הגליונות שהוצאנו עד עתה. אך קשה להגיד שקבענו לעצמנו: זהו זה.
להיפך, כל הזמן אנחנו מתלבטים ומ־ חפשים את הדרך בה נלד. ולמען האמת, קצת קשה לנו לעשות זאת ממרחק. היינו רוצים להתלבט עם הקוראים עצ־ מם. לכך עדיין לא הגענו. אותנו לא מספקת ביקורת בנוסח ״זה היה טוב״, ״זה היה לא טוב״. אנחנו זקוקים ליותר מכך. אנחנו זקוקים לעצה: ״אם לא כך, אז איך?״. וזה בידיכם. אחרי הכל, אתם הרוב והעתון — עתוגכם הוא.
את עתוננו הפעם הקדשנו, בעיקר ל־ ענייני המועצה. חשבנו שמפעל מסוג זה בחיי החטיבה, אינו קורה כל שבוע ולא כל חודש, ואם נחלצנו אליו מן הדין שיעשה זאת גם העתון. והוא עושה זאת בטורו הראשת ובמאמרו של דני על הפעולה הרעיונית.
הפעם, לראשונה, אנחנו מפרסמים סיפור במדורנו״ בעט ובחרט״. עשינו זאת במעט חרדה. אך החלטנו לסרסם למרות ביקורת לא מעטה שהיתר, לנו. חשבנו — זהו ״בעט ובחרט״, שהוא במה לכל מתחיל.
גם הפעם לא ויתרנו על טבע ונוף ושוב מאותו הטעם: התג קבע. פסח, שיר השירים ומעט חיות וצמחים.
למרכז העניינים הכנסנו הפעם את ה־ סמינר ל״חוזרי צבא״. אף כאן, לא עסקנו הרבה בביקורת, אף שיש הרבה מה לבקר ובעיקר לגבי המחזור השני של הסמינר. אך רציני יותר לתאר את הדב־ רים. ואילו הביקורת תבוא בדף לאינ־ פורמאציה, לאחר שנסכם הדברים ונעלם על הכתב.
ולבסוף — למעוניינים אנו מודיעים בזה שכתבתנו היא ת״א, רח׳ איתמר בן אבי 4. מזכירות החטיבה הצעירה.
בכנס הארצי הראשון של החטיבה במזרע
הדפוס החדש בע״מ, ת״א; 9.4.1952 שנה שניה מס' 26
בקבוץ-הארצי
פסח תרפ"ז — תשי״ב
עשרים וחמש שנים
הננו מציינים את מחצית־יובלו של מפעל׳ אשר לו חלק עיקרי בעיצוב פני העם היהודי בדורנו.
היו אלה עשרים וחמש שנות מאבק לשינוי מהלכה של ההיסטוריה היהודית; מאבק להפיכת עם נטול־מולדת — לעם מעורה במולדתו; שכבות של בורגנות זעירה — למעמד־פועלים מושרש בחק־ לאות ובתעשייה ונושא מלחמת השחרור הלאומי והסוציאלי; לקידום ארץ נחשלת, הנתונה בצבת הפיאודאליזם והאימפריא־ ליזם — לעצמאות מדינית וסולידריות בינלאומית.
אכן, הושגו הישגים כבירים. העם היהודי כבש מחדש את בסיסו כעם טרי־ טוריאלי. נוצר מעמד־פועלים המהווה את חוט־השידרה של חיינו הלאומיים המתגבשים. הושגה עצמאותנו המדינית, עם תקומתה של מדינת ישראל.
השומר הצעיר נטל על עצמו הפקיד חלוצי־מהפכני והתייצב בראש מערכותיו של העם. הרימונו את נס המרד של הנוער העברי בגולה ונתנו לו אפיק של עלייה והגשמה עצמית ובשעת מבחן גורלית התייצב נוער זה בראש מלחמת הגיטאות. יצרנו את הקיבוץ הארצי, ששימש מכשיר עיקרי לגיבוש הכוח החלוצי ועמם על שכמו את המפעל ההת־ יישבותי בהר ובשפלה, בגליל ובנגב והכשיר את הארץ לקליטת רבבות ומאות אלפים. חישלנו את כוחו הבטחו־ ני של הישוב, שעמד במבחן ביום־פקד דה והבטיח את הנצחון במלחמת־השח־ דור. בגינו את הגשר בין הכפר החלוצי והעיר הפועלית, קרענו חלון אל עולם השלום והקידמה ושילבנו את מלחמת שחרורנו הלאומי והסוציאלי עם מלחמ־ תו של העולם הסוציאליסטי.
כשם שאין לתאר את מפת ארץ־ישראל היוצרת, הקולטת והנאבקת — בלעדי 66 נקודות־הישוב הקיבוציות של הקי־ בוץ הארצי, כך אין לתאר את ההיסטו־
ריה היהודית החדשה בלי החזון, המל־ חמה והיצירה של השומר הצעיר.
250 חברים ב־4 קיבוצים הניחו את היסוד לקיבוץ הארצי. היה זה אחרי תקופת סיוע וחוסר עבודה, אחרי הכש־ לון של העלייה הרביעית, אחרי המשבר של גדוד־העבודה.
כוח־החלטה ולהט־אמונה היו דרושים לה לחבורת המייסדים, כדי — בתקופת מצוקה ומצור — להניח יסוד למפעל. אשר כולו אומר בטחון ואמונה בנצחון הסופי. ולא היתה להם למייסדים כל אשלייה של קפיצת־הדרך, של זכייה־מן־ ההפקר. היתה רצינות של צעידה בדרך היחידה, בדרך האפורה והארוכה.
ואם אנו מסכמים היום את יבול־ הברכה של אותה מועצת־יסוד היסטו־ רית, כפי שהיא פרושה ורשומה במפת הקיבוץ הארצי על 66 ישוביו, ועל 23.000 הנפשות החיות בהם, על מפעליו החק־ לאיים, החינוכיים, התרבותיים, הפולי־ טיים — לא נוכל שלא לשאול את עצמ־ נו: בכוח מה הגענו עד הלום ?
א. בראשית היה החזון
לנגד עינינו ניצב חזון הציונות הגדו־ לה והסוציאליזם המהפכני; הזין הקי־ בוץ השומרי — זה הפרוטוטיפ של החב־ רה הקומוניסטית; חזון החיים בשרות הכלל — בשרות העם ומעמד־הפועלים.
הבינונו מראשית צעדינו בארץ, שהקי־ בוץ כשלעצמו איננו עדיין ערובה להג־ שמת המטרה. ״רק שיתוף הצמוד אל החזון הוא ערובה להגשמת המטרה.״
על כן ייסודו של הקיבוץ הארצי היה לא מעשה אירגוני בלבד, כי אם מעשה פרוגרמטי בעיקרו. המצע של הקיבוץ הארצי ניסח את עיקרי התורה הפוליטית, אשר עמדה במבחן התקופה ומשמשת נכס־צאן ברזל לתנועתנו עד היום הזה. ייחודו של המצע האידיאולוגי הוא בתורת השילוב בין קולוניזאציה
ומלחמת־מעמדות, אשר ממנו מתחייבת האסטרטגיה המהפכנית המיוחדת שלנו, המותאמת לארץ של גידול, של קיבוץ גלויות, של יצירת מעמד־פיעלים חדש, של שחרור לאומי וסוציאלי כאחד.
ייסוד המדינה שינה את הקצב של המאבק לשחרורנו הלאומי והסוציאלי, החריף את הניגודים הסוציאליים והפו־ ליטיים והעלה ביתר שאת את הכרח המאבק המשולב בשדה היצירה הקולו־ ניזאטורית־החלוצית והמלחמה המעמדית והפוליטית.
כאז כן עתה לא יעמוד מפעלנו הקיבוצי במשימה שהטיל על עצמו, אלא־אם־כן יהיה צמוד ומודרך על־ידי חזון פוליטי גדול, הממזג בתוכו את ההיקפים ההיס־ טוריים הרחבים והכלליים של היצירה הקיבוצית עם המערכה היומיומית על קידומו ושליחותו של המפעל הקיבוצי.
ב. ידענו לחשל את הנושא של
מפעלנו
בתורה הקיבוצית של השומר הצעיר תפסה תורת הנושא מקום עיקרי. בני־ גוד לתפיסות צנטראליסטיות ומנגנוניות העלינו על נס את האורגאניות הקיבוצית, את הדמוקרטיה החברתית, את טיפוח האישיות היוצרת והלוחמת. הבינונו שאורך הרוח שבטיפוח התא הקיבוצי, תוך גידולו האיטי והאורגני, מן ההכרח שיתגלה באחד הימים כדרך־הנולך לגי־ דול הבטוח והחסכוני של הישוב הקיבו־ צי. כך הגענו אל ישובים קיבוציים המו־ נים כבר כיום למעלה מ־600 נפש — ועוד היד נטויה — מבלי שייפגם אופיים הדמוקראטי והאורגאני ומבלי שתחלש הדריכות של הנושא ואחריותו למפעל ולחזון כאחד.
ג. הקולקטיביות הרעיונית
עמדה במבחן
השיטה של ליכוד הנושא של מפעלנו הקיבוצי סביב חזון התנועה — היא
3
L
המועצה הכפולה השנייה של הקיבוץ־הארצי בקי־ בוץ ״הרצליה״ (מרחביה) 1928.
החלטות
המועצה ה־30 של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
(נתניה, 28 בפברואר ־ 2 במארס 1952)
א. בשאלות ״הקיבוץ הארצי בשעה זו"
הקיבוץ נוכח התמורות המדיניות
1. עם הקמת המדינה חלו תמורות מהפכניות בתנאי התפתחותו של המפעל הציוני בארץ. היישוב העברי נשתחרר מכבלי השלטת הזר והעדין וכבש לעצמו את העצמאות המדינית. ממיעוט מקופח ועומד־על־נפשו הוא היה לרוב מכריע, השליט על גורלו הלאומי. נוצרו כלים ממלכתיים רבי־כוח למען הבטחת קיומו של היישוב וקידומו המהיר של המפעל הציוני —
נוסף על המכשירים שטופחו במשך שנים רבות בכוח ההתנדבות הלאומית והתנועה הציונית. שערי הארץ נפתחו לפני עלייה המונית וחופשית להצלת שארית־הפליטה ולקיבוץ־גלויות. לרשות ההתיישבות הלאומית הועמדו רזרבות קרקעיות נרחבות במולדת. גדלה ונתבססה הסתדרות־ העובדים, שהוטל עליה העול הכבד של קליטה פרודוקטיבית, של מלחמה מעמדית ושל יצירת משק־פועלים.
בעקבות התמורות האלה נפתחו אפשרויות נרחבות לפני התנועה הקיבוצית למילוי תפקידיה ההיסטוריים בעם ובמעמד.
2. אפשרויות אלו הוחמצו ונתבזבזו ברובן בגלל המשטר המדיני והכלכלי, אשר נשתלט במדינת־ישראל. השלטון לא שמר על מורשת הדורות החלוציים, אשר בעמלם ודמם הניחו את היסודות לשיחרורו של עם־ ישראל בארץ־ישראל והביאו לכיבוש עצמאותנו המדינית, בהסתמכה על המנגנון הממלכתי, זנחה ממשלת ישראל את היסודות החלוציים בבניין היישוב והארץ. מפלגת־פועלי־א״י, האחראית לשלטון במדינה, התרחקה מן הבסיס הפועלי ומן המקורות החלוציים. היא העדיפה את הקואוליציה עם הבורגנות על פני השותפות ההיסטורית עם הכוחות הסוציאליסטיים בקרב מעמד־הפועלים וע״י כך סללה את הדרך לעליית כוחה של הבורגנות ופתחה את הסכרים להשתלטות האנארכיה הקאפיטאליסטית בחייה הכלכליים והחברתיים של מדינת־ישראל. ירדו משקלה הציבורי של ההסתדרות ומעמדה ההגמוני של תנועת־הפועלים. החריפה מלחמת־ המעמדות וגבר המאבק על השלטון במדינה. חל פיגור בייצור לעומת הצריכה, עלתה האינפלאציה המאיימת בשואה כלכלית וחברתית וירדה־ פלאים דרגת־החיים של ההמונים העובדים.
גברה התלות הכלכלית של מדינת־ישראל באימפריאליזם וההיגררות אחרי מחנה מחרחרי־המלחמזת נתערער תוכנה של ההסתדרות הציונית כמסגרת לתנועת האוטראמנציפציה הלאומית ונפגעו ממכרותיה. ירדה קרנן של החלוציות וההתיישבות העובדת וכתוצאה מזה נצטמצמה ההליכה לחקלאות וגבר תהליך הבריחה מן הכפר אל העיר ואל הפרנסות הבלתי־ פרודוקטיביות. נתפשט המשבר החברתי והמוסרי ברחבי המדינות כתוצאה
מן המהלך הזה בא צימצום חמור במסדי העלייה והואט במידה מדאיגה
קצב ההתיישבות החדשה.
כל הגורמים האלה יצרו את הרקע לתנאי־המצור, שבהם נתונה כיום התנועה הקיבוצית. בהיותה נמנית ברובה הגדול על מפלגת־הפועלים המאוחדת, היא היתד, למטרה מרכזית להתקפה מצד מפא״י והשלטון ומצד הבורגנות. ביטוי חריף ביותר מצאה המלחמה הזאת בחתירת מפא״י תחת שלימותו של הקיבוץ המאוחד ובפילוגו.
3. במצב זה מצווה הקיבוץ הארצי להתגייס במלוא כוחותיו למערכה ציבורית גדולה, כדי לשבור את מעגל הבידוד והמצור שהושם על התנועה הקיבוצית. הגיעה השעה לעבור מן ההתגוננות להסתערות׳ תוך מסע־ הסברה־וחינוך רחב־מידות בין המוני הנוער ובקרב הציבור.
על הקיבוץ הארצי להיצמד ביתר־שאת למפלגתו — מפלגת־הפועלים המאוחדת — ולהשתתף בכל מערכותיה המדיניות.
בשתפו אית עצמו במאבקה של מפ״ם לקיום תפקידיו ההתיישבותיים־
החלוציים של הפועל בבניין הארץ, לזכויותיו של מעמד־הפועלים, לתוכנה הפרוגרסיבי ולאופיה הדימוקראטי של התנועה הציונית, לשלטון מתקדם וחלוצי במדינה, לעצמאותה ואי־תלותה של מדינת־ישראל, לסוציאליזם ושלום — מקיים הקיבוץ הארצי את ציוויי השעה הזאת ועם זה נותן יד לחישול הכוח הציבורי הנאמן, המשמש ערובה לקיומה ולהתפתחותה של התנועה הקיבוצית.
4. בניגוד לעמדתה של מפא״י, המתיימרת לבצע את המשימות ההיסטוריות של תנועת־הפועלים באת בלעדי הגורם החלוצי והקיבוצי, הוכיחו השנים האחרונות, כי כבעבר כן עתה — וביתר־שאת עתה — אין תחליף לכוח־ ההגשמה החלוצי של הקיבוץ.
כבעבר כן גם היום משמש הקיבוץ המכשיר הקונסטרוקטיבי היעיל ביותר בקליטת העלייה, השרשתה בארץ והכשרתה לחיי־עבודה; בהחייאת השממה; ביישוב אזורי הספר, ההר והנגב; בבניין חקלאות מודרנית, בעלת דרגת־ייצור מעולה ורמת־חיים גבוהה; בבטחון המדינה; בחינוך המוני נוער בארץ ובגולה להגשמה ציונית־חלוצית ולהכרה סוציאליסטית־ מהפכנית; בפיתוח הווי ותרבות סוציאליסטיים! בחישול עמידתו הרעיו־ נית של הפועל ובפעולה הפוליטית הישירה.
ביתר־שאת הודגם עתה, באיזו מידה הקיבוץ הוא הגורם המרכזי בייצור החקלאי, סכר בפני בריחה מן הכפר אל העיר, חוט־שידרה לכפר העובד ולהתיישבות בכללה. כן הובלט תפקידי החיוני של הקיבוץ בשמירה על גבולות הארץ וכמשען למלחמתו המעמדית של הפועל.
5. הקיבוץ, נושא השליחות החלוצית בעם ובמעמד, הוא הכוח החלוצי אבאנגארדי גם במפלגתו המהפכנית, המשמשת אבאנגארד של מעמד־ הפועלים כולו. הקיבוץ ימלא את תפקידו החלוצי־האבאנגארדי במפלגה ככל שיהיה נאמן לדרך הציונות הפועלית־חלוצית והסוציאליזם המהפכני
יקנה לחבריו בהתמדה את ידיעת ההלכה והעקרונות המפלגתיים — תורת השילוב של ההגשמה החלוצית ומלחמת־המעמדות, תורת בורוכוב ותורת המארקסיזם־לניניזם; יחשל את קולקטיביתו הרעיונית; יפעיל את חבריו בעבודה החינוכית־פנליטית של התנועה והמפלגה ויתייצב בראש מערכותיהן.
2
6. מפלגת־הפועלים־המאוחדת חייבת לראות בתפקידה המרכזי את הגנת
התנועה הקיבוצית, לקרוא לנוער ולחברי המפלגה להתגייס לחזית
החלוצית׳ לחיזוק הקיבוץ ולעמוד לימין תנועות־הנוער המגשימות.
7. עם פילוג הקיבוץ המאוחד והקמת איחוד הקבוצות והקיבוצים חל מפנה מכריע בהתפתחותה של התנועה הקיבוצית. בין חלקי התנועה הקיבוצית אינן מפרידות עוד — באותה מידה כבעבר — תפיסות שונות, בבניין החברה והמשק הקיבוצי, אלא בראש־וראשונה השקפת־העולם והתפיסה הפוליטית השונה.
נוכה המצור שבו נתונים הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד כאחד׳
נוכח הסכנות המאיימות עליהם — מן ההכרח להגביר ולהעמיק את השותפות ביניהם, מתוך התירה לאיחודן של שתי התנועות.
עם ההתקרבות שחלה בפועל בין שני הזרמים בתהום תפיסתם
החברתית־משקית, ומאחר שהקיבוץ המאוחד הגיע לאחר הפילוג למידה רבה של אחידות פוליטית — קם הסיכוי של איחוד. ככל שהקיבוץ יאמץ לעצמו את עקרון הקולקטיביות הרעיונית, ככל שיפלו המחיצות החטיבתיות בתוך מפ״ם ויתקדם הליכוד הרעיוני בין חלקיה, והקיבוץ הארצי והקיבה המאוחד יגיעו לידי הזדהות רעיונית־פוליטית מלאה — כן תתקרב שעת האיחוד בין שתי התנועות הקיבוציות.
8. המהלך הקיים במדינה, המוריד את ערכי החלוציות, הוא בעוכרי התנועה הקיבוצית כולה, הזקוקה כאוויר־לנשימה למשטר פועלי־חלוצי. על כל חלקי התנועה הקיבוצית לקום נגד מהלך זה. המועצה קוראת לתנועה הקיבוצית, למרות חילוקי־הדעות החוצים בין חלקיה השונים, לקיים שיתוף־פעולה בכל התחומים, בהם אפשרי הדבר (קליטת עלייה ונוער, תקציבים, שיכון, אשראי, מחירי־תוצרת, בריאות, ענייני חינוך וכו').
הקיבוץ הארצי
1. מאז קום המדינה גדלה האוכלוסיה בקיבוץ הארצי ב־57%, הוקמו 25 ישובים חדשים, רובם־ככולם ישובי־ספר. גדל הייצור החקלאי והתעשייתי במימדים ניכרים.
2. להבטחת התפתחותו התקינה של הקיבוץ הארצי עליו לגייס את כל כוחותיו למען החזית העיקרית — היא חזית הקליטה והגידול. הקיבה הארצי יפעל למען הבטחת גידולו התקין לפי הקווים הבאים:
א) ביסוסם המשקי והחברתי של קיבוצינו, העלאת רמתם הרעיונית־ הפוליטית, דאגה מיוחדת לשכבה הצעירה ויצירת משטר־קליטה יעיל.
עם צמצום הזרימה לקיבוץ יש חשיבות־משנה בהקפדה על היציבות החברתית בו. שיעור־העזיבות ירד השנה ל־5,7%. צו ראשון הוא לפעול למען הפחתה נוספת בשיעור העזיבות.
ב) התנועה העולמית נשארה עד היום אחד המקורות העיקריים לגידולנו והיא מהווה גורם ראשון־במעלה בבניין הקיבוץ הארצי. למרות המצור אשר הושם על תנועתנו, למרות ההסתה וההשמצה־ללא־רסן נגד מפעלנו החינוכי, על אף הנסיונות הגוברים־והולכים בציבור ובמוסדות הציוניים ברחבי הגולה לדחוק את רגלי התנועה החלוצית המגשימה — מוסיפה תנועת השומר הצעיר לשאת את צו החינוך וההגשמה
לכל מקום בו פועמים חיים יהודיים. למרות הקשיים עלו בשנה האחרונה כ־600 שומרים־חלוצים מגלויות שונות והשתלבו במעגל היצירה והמלחמה של הקיבוץ הארצי. מחובת הקיבוץ הארצי להגיש לתנועה כל עזרה ולעשות את מיטב המאמצים׳ כדי לאפשר את המשך פעולתה ולהבטיח גלים נוספים וחזקים יותר של עלייה שומרית.
ג) המועצה מחליטה להגביר את השליחות לתנועה בגולה, להשקיע ממיטב אמצעינו הכספיים כדי לקיימה ולהרחיבה, על אף התנאים הפוליטיים והציבוריים אשר החמירו מאוד.
התנועה החינוכית
1. החלטות מועצת טבריה בענייני התנועה החינוכית בארץ לא הופעלו במלוא
היקפם והמשלחת העובדת עתה בתנועה אינה מספיקה כדי להדריך את קני התנועה ואת שכבת הבוגרים בתוכה וכדי להסתער על שיכוני־העולים. על־מנת לייסד קנים חדשים. גיוס בני ה־18 לנח״ל מרוקן את הקנים
משכבת־מדריכים שלמה וחושף את החזית החינוכית ומסכן את יסודות החינוך השומרי, שהם תנאי לחינוך לקראת הגשמה חלוצית. המועצה קוראת את הקיבוצים לתת את מלוא מיכסת השליחים, בהתאם להחלטות מועצת טבריה. זהו הכרח השעה ויש לבצעו עד מועד קיום ועידתה
החמישית של התנועה — בחג־שבועות תשי״ב.
2. במיוחד קוראת המועצה את הקיבוצים שקמו מתוך התנועה בארץ או
שקלטו השלמות מתוכה וכן את בני־הקיבוץ — להוחלץ להדרכה בתנועה.
3. המועצה ממליצה על בירור נוסף בוועד־הפועל בעניין גיוסם של בגי
קבוצות י״ב לעבודה חינוכית בתנועה. על הבירור להתקיים עוד לפני
התחלת שנודהלימודים החדשה.
מפעל עליית־הנוער
1. עם צמצום התנועה בגולה הפך מפעל זה למקור הגידול החשוב ביותר. אנו מצווים לקיים את המפעל הזה בכל הנסיבות ובכל התנאים, אנו מצווים להרחיבו על־פני הקיבוצים הצעירים, שרובם־ככולם התגברו כדי יכולת לחנך קבוצות נוער וילדים.
2. בשביל להגביר את סיכויי ההצלחה בחינוך הנוער — אנו מצווים להאריך את תקופת החינוך, כלומר — להתחיל בחינוך הנוער בגיל צעיר יותר, להבטיח חבר־מדריכים יציב, להעלות את רמתם ההשכלתית־הינוכית והפוליטית, לחתור בהתמדה לקראת הקטנת המרחק בין תנאי־החינוך של הנוער ולבין אלה של ילדי הקיבוץ.
3. המועצה תובעת מהקיבוצים להרבות בקליטת ילדים לקבוצות החינוכיות של ילדינו ומטילה על המחלקה־לחינוך להדריך את הקיבוצים במפעל־ קליטה זה.
4. המועצה פונה בתביעה להנהלת־הסוכנות שתבצע ללא־דיחוי את החלטותיה בענייו עליית־הנוער ומעלה את התביעה לאפשר קליטת נוער וילדים מתוך המעברות במסגרת עליית־הנוער, חובותיה וזכויותיה.
4

קליטת בודדים
1. למרות הקשיים הרבים במאמצינו לקלוט עולים או חברים בודדים׳ שלא קיבלו חינוך תנועתי מוקדם — עלינו להמשיך בדרך זו ע״י הגברת מאמצי הקליטה. ע״י יצירת תנאי־קליטה נאותים נוכל להגדיל את אחוז הנקלטים והנשארים בתוכנו.
הקיבוצים הצעירים
1. שכבת הקיבוצים הצעירים שהוקמו בשנים האחרונות מונה כיום 28 קיבוצים, המפוזרים על־פני כל הארץ׳ ברובם לאורך הגבולות. קיבוצים אלה רשמו דף מזהיר של גבורה ונכונות חלוצית בתולדות ההתיישבות של הקיבוץ הארצי. הם הגיעו לידי הישגים משקיים ראויים־לשבח, גילו יזמה וכשרון ויכולת־עמידה. בחלקם כבר נוצרה האפשרות לביסוס משקי ע״י המוסדות המיישבים. מפעל־התיישבות זה, בתקופה הסוערת של מלחמת־ השחרור ולאחריה, הוסיף כוח ועצמה לקיבוץ הארצי.
2. עם זאת מחייב מצבם של הקיבוצים הצעירים התגייסות הקיבוץ הארצי כולו למען בניינם, למען הבטחת מסגרתם החברתית התקינה, למען חיסונם הרעיוני, למען העלאת רמתם החברתית והתרבותית, למען טיפוח הפוטנציות הגלומות בהם, למען ביסוסם הכלכלי־המשקי.
3. קיבוצינו הצעירים הם בין הנפגעים הראשונים והסובלים העיקריים במצב־ הבטחוו הפתע בגבולות המדינה. המועצה תובעת ממוסדות הבטחון במדינה לשים קץ למצב הקיים, המכביד במידה חמורה ובלתי־מוצדקת על הקיבוצים הצעירים הללו.
4. המועצה מטילה על הוועד־הפועל לדון בהקדם על בעיות הבטחון, על
פעולה דחופה במוסדות וכן תובעת מהמחלקה־לבטחון לטפל באופן מתמיד בבעיות האלה וללוות את הקיבוצים הצעירים בהיאבקותם על שינוי פני הדברים.
5. המועצה שמעה את ההצעות בשאלת ארגון הפעולה התרבותית בקיבוצים הצעירים, על התביעה להכריז על לימוד־חובה, על סמינריונים מיוחדים
לשכבה זו וכד׳ ומטילה על הוועד־הפועל לקיים דיון מפורט בשאלות אלה.
6. המועצה תובעת את הגשמת ההחלטות הקודמות בעניין ההדרכה של
הקיבוצים הצעירים ורואה בה אחת הדרכים העיקריות להבטחת היציבות לשכבה הצעירה.
7. המועצה מטילה על מזכירות הוועד־הפועל להבטיח מייד גיוס מדריכים
לכל הקיבוצים הצעירים הזקוקים להדרכה וממליצה על נוהל דחוף בגיוס האנשים. המדריכים יגוייסו לשנה אחת, כפעילי הקיבוץ הארצי. המועצה מטילה על המזכירות להכין רשימה שמית של מועמדים ולהביאה בפני ישיבת הוועה״פ הקרובה — לאישור ולביצוע.
8. המועצה מחייבת מתן הדרכה חלקית ע״י קיבוצים ותיקים לקיבוצים
צעירים בשטחי־חיים שונים (שירותים, חינוך, ענפים שונים, עניינים
חברתיים או רעיוניים מיוחדים). הדרכה זו תתוכנן על בסיס הקרבה הגיאוגרפית.
5
9. המועצה מחליטה על זירוז תהליך שילובה של השכבה הצעירה בחיי
התנועה ובמוסדותיה וממליצה על בירור מיוחד בשאלה זו. כן תובעת המועצה מהוועה״פ למצוא דרך להפעלתה וביטויה של השכבה הצעירה אשר במשקים הוותיקים.
התשייבות חדשה וביצור הקיבוצים הקיימים
1. ביצור הקיבוצים הקיימים והרחבת מסגרתם החברתית מוסיפים להיות
תפקיד ראשון בשעה זו, למען הבטיח תקן חברתי מינימלי לקיבוץ הוותיק והצעיר כאחד׳ למען יוכל לשאת בתפקידיו. המשקיים, החברתיים, החינו־ כיים והפוליטיים.
הרחבת הייצור
1. התנועה הקיבוצית — והקיבוץ הארצי בכלל זה — השיגה הישגים גדולים בתחום הייצור החקלאי. התנועה הקיבוצית הוכיחה את עצמה כמכשיר הייצור היעיל ביותר, כמשענת נאמנה לשיווק המאורגן, להבטחת המזון לאוכלוסיית הארץ.
ב. הקיבוץ הארצי — למרות התגוננותו העקשנית בפני הצפת המשק בעבודה שכירה — לא פיגר בייצור החקלאי אחר שאר חלקי התנועה הקיבוצית, הצועדת בראש הייצור החקלאי בארץ, ואף עלה עליהם במרבית ענפי המשק, כפי שמוכיחים המספרים הבאים: השטח המעובד גדל מאז תש״ז ועד תש״י — בכלל התנועה הקיבוצית ב־208% ובקיבוץ הארצי ב־224%;
בשטח השלחין — ,37% לעומת ,60% בקבה״א; בירקות — 126% לעומת 140% ; בריכות־דגים — 90% לעומת 125% ; ראשי־בקר — 60% לעומת 68% ; ראשי־צאן — ,54% לעומת 63% ; כמות החלב — 32% לעומת 48%; כמות־הביצים — 66% לעומת 100%.
3. הרחבת הייצור החקלאי היא לנו חובה לאומית־פועלית ראשונה־במעלה והכרח משקי להבטחת רמת־חיים הוגנת ותנאי להתפתחות והתרחבות של המשק.
4. עם זאת דוחה המועצה בהחלטיות את כל ההצעות למיניהן על הרחבת הייצור בדרך העסקת עבודה שכירה — אם ישירה ואם עקיפה ומוסווית. העבודה השכירה במשק הקיבוצי טומנת בחובה סכנה של ניוון חברתי ומשקי, סכנת התפוררות המשק הקיבוצי ויוצרת חיץ בין הקיבוץ והפועל השכיר. על כן נתגונן בפניה בכל כוחנו. הקיבוץ הארצי. וכל קיבוצינו נדרשים להקפיד הקפדה מלאה על קיום עקרון העבודה העצמית בכל ענפי המשק. המועצה תובעת מהמזכירות להביא לדין התנועה כל מקרה של עבודה שכירה בקיבוצינו.
5. עם התקרב עונת העבודה הבוערת במשקים מחייבת המועצה את המזכירות ואת המחלקות המתאימות לרכז ולהעביר פלוגות־עבודה מקיבוץ לקיבוץ —
לאחר בדיקת מצב העבודה בכל מקום ומקום.
6. את קצב הרחבת הייצור יש להתאים — בדרך של תכנון זהיר — לקצב גידולו ויכולתו של הקיבוץ. למען הרחבת הייצור יש לפעול בדרכים הבאות:
א) מאבק בלתי־פוסק על גידולו של הקיבוץ הארצי;
6
ב) חתירה מתמדת ליתר יעילות ורציונליזציה בענפי הייצור והשירות!
ג) העלאת פריון־העבודה;
ד) ניצול פרודוקטיבי של כוחות־העזר שבמשק (נוער, ילדים, אולפן וכו')!
תוך שמירה מאקסימלית על רמת־החינוך!
ה) חיפוש דרכים להגברת התכנון, היעילות והרציונליזציה בחצר, במחסנים, במוסכים, במנגנון האדמיניסטרטיבי ובכל יתר שירותי המשק, כדי
לחסוך בהם כוחות־עבודה, שיש להפנותם לענפי הייצור;
ו) ראיית נקודות־הכובד בענפי הייצור החקלאיים;
ז) חתירה לקראת שותפות בעיבודים (בפלחה ובענפים אחרים), במוסכים, בהובלה ובשאר מפעלים —במידה שיש בה משום העלאת רמת העבודה,
משום חסכון בכוחות־אדם, ניצול יותר פרודוקטיבי של המכונה וחסכון
בשימושה. הגיעה השעה להחדיר ולהעמיק את הרעיון של שותפות בינקיבוצית לרעיון מתקדם ומשקי נעלה — מול הפארטיקולריזם הצר.
7. המועצה תובעת מהוועה״פ לקיים דיון בשאלות אלה ולהטיל את ביצוע החלטותיו על המחלקות המתאימות בהקדם האפשרי.
8. המחסור החמור במכונות ובכל ציוד מיכאני מחייב אותנו לאחוז באמצעים מיוחדים והם:
א) איסור מכירת כל ציוד מיכאני, כל מכונה וכל חלקי־חילוף מחוץ למסגרת הקיבוץ הארצי.
ב) מתן סמכויות למוסדות הקיבוץ הארצי לחייב קיבוצים להעביר מכונות במקרים מיוחדים לרשות קיבוצים אחרים — זמנית או לצמיתות.
נוכח המדיניות הכלכלית החדשה
1. המדיניות הכלכלית החדשה של הממשלה מהווה נסיון לחפות על כשלון שיטתה עד כה, נסיון להטיל את משק הארץ — במסווה של מגמה להבראתו — לתוך משבר עמוק ולגולל את כל נטל המשבר על שכם השכבות׳ העמלות — במסווה של כוונה להגביר את הייצור ולהתאימו לצריכה. המדיניות הזאת פוגעת פגיעה חמורה בכושר־הייצור של החקלאות העובדת, הנושאת בעול העיקרי של הייצור החיוני, ומתנקשת בעלייה ההמונית ובקליטתה.
2. המדיניות החדשה הזאת — שחורה מופנה במיוחד נגד החקלאות המעורבת
ובפרט נגד החקלאות העובדת הקיבוצית — מתבטאת:
א) בקביעת מחירים לתוצרת החקלאית, שאין בהם כדי כיסוי הוצאות־ הייצור והמפגרים באופן מתמיד אחר ההתייקרות;
ב) במחנק כספי, הנגרם ע״י צמצום האשראי מצד אחד וע״י עליית־ מחירים עצומה של כל סוגי האספקה מצד שני, המצריכה הון חוזר גדול פי־כמה;
ג) במחסור חמור בכל סוגי הציוד והחומרים הדרושים לייצור ובהתייקרות עצומה של כל הסחורות הדרושות להשקעות במשק, דבר הכובל את המשק בהתפתחותו ומונע צרכי־דיור מינימליים מעובד־האדמה ומילדיו.
התקפה משולבת זו מחושבת, כדי להעמיד במבחן עליון את כוח־העומס
7
של היצרן החקלאי ולהמיט שואה על החלשים והבלתי־־מבוססים. אך אם הלחץ יימשך — לא יימלטו מפניו אף החזקים והמבוססים ביותר.
3. נוכח התנקשות זו, העשויה להביא לידי התמוטטות של משקים ולידי
זעזועים קשים בכל התנועה הקיבוצית, עלינו להתייצב — ״חד עם שאר
חלקי ההתיישבות העובדת ותוך הפעלת ההסתדרות החקלאית — למערכת
התגוננות. המועצה קוראת לכל קיבוצי הקיבוץ הארצי לעמידה איתנה
ומלוכדת במבחן הצפוי לנו בשעת־חירום זו ולהתחסן בפני פגעיה וסבלותיה
— תוך החלטה נחושה לא להרפות מן המאמץ הבלתי־פוסק לקיומה של
רמת הייצור ואף הרחבתה, לקיום רמת־החיים, סדרי משק תקינים ומדיניות
כספית שקולה. על המוסדות הכלכליים של הקיבוץ הארצי לראות עצמם
בימים אלה כמטה־חירום המופקד יום־יום על המערכה להתגוננות כלכלית
ולפיתוח משקי — על אף התנקשות הממשלה. עלינו לעמוד על המשמר,
לבל יבולע אף למשק אחד בתוכנו. לא ניתן ליפול אף לקיבוץ אחד
בקיבוץ הארצי.

4. לא נשחרר את הממשלה מהאחריות לגורל הייצור החקלאי. ההתיישבות העובדת מסוגלת להרחיב את ייצור המזונות העיקריים, עד־כדי אספקת תצרוכת הישוב. אך במדיניותה של הממשלה תלוי הדבר׳ אם יכולת זו תנוצל עד תום.
5. הממשלה והמוסדות המיישבים נתבעים להגביר את זרם העולים והנוער לכפר העובד.
א) יש להרחיב את ״מפעל עליית־הנוער״ ולכלול בו את המוני הנוער מהפרברים, משיכוני־העולים ומהמעברות;
ב) יש לקיים את חוק שנחרהשירות בחקלאות הלכה־למעשה ולהרחיב את הנח״ל;
ג) יש להרחיב את רשת האולפנים בכפר;
ד) יש לחדש את מנהג היציאה ההמונית של תלמידי בית־הספר לעזרת המשק החקלאי בימי החופש;
ה) יש לתת את כל הסעד הציבורי והממשי לתנועות־הנוער החלוציות ללא הפלייה;
ו) יש להקים רשת של בתי־ספר חקלאיים;
ז) לפעול למען הרמת קרנה של ההתיישבות החלוצית והקיבוצית בעיני הציבור, העולה והנוער.
6. הממשלה נתבעת לנקוט במדיניות של עידוד לגבי מחירי התוצרת החקלאית. חישוב המחירים חייב להתבסס על מלוא התמורה להוצאוודהייצור, חידוש
הציוד וקרן סיכון תוך הבטחת רמת־חיים הוגנת לחקלאי ואפשרות לפיתוח משקו. כדי לבטל את העוול שבפיגור הקיים בין העלייה הדוהרת של הוצאות־הייצור ובין עליית מחירי התוצרת החקלאית — מן ההכרח לקיים שיטה של בדיקת החישוב לעתים תכופות יותר.
7. הממשלה נתבעת להבטיח אספקה סדירה של זרעים, מספוא, זבלים, חלקי* חילוף ושאר חומרים הדרושים לייצור וכמו־כן ציוד וחומרי־בניין לפיתוח המשק החקלאי.
8
8. הממשלה נתבעת לפתוח במלחמה נמרצת ויעילה בשוק השחור׳ כדי להבטיח שתוצרת המשק החקלאי תגיע לכלל הצרכנים במחיר הרשמי. השוק השחור הוא סרטו בגוף המשק והחברה, הוא חותר תחת אשיות המוסר הציבורי,
מסכן את מנת־המזון המינימלית לאוכלוסיה העובדת ומערער תחת עקרון השיווק המאורגן בהתיישבות העובדת. על הממשלה ומוסדות־השיווק הקו־ אופרטיביים לארגן את מימכר התוצרת ללא תיווך מיותר, בדרך שתמנע את הסתננות התוצרת לשוק השחור ותקטין את הוצאות התיווך. יש לשתף במלחמה בשוק השחור את מועצות־הפועלים ואת ועדי־הפועלים במקומות וכן ארגונים עממיים אחרים.
9. משבר האשראי במשק החקלאי מסכל לא רק את התכניות להרחבת הייצור אלא מסכן את עצם קיומו התקין של המשק. על הממשלה להיחלץ לעזרת המשק החקלאי ע״י מדיניות אשראי שתעודד את המשכו הבלתי־מופרע של הייצור.
פגיעתו של מצב האשראי הנוכחי חמורה היא במיוחד לקיבוצים הצעירים והבלתי־מבוססים ומחובת הממשלה והמוסדות המיישבים להחיש עזרתם לסקטור זה בדחיפות מיוחדת.
10. מפלגת הפועלים המאוחדת — לרבות המשמרת הצעידה שלה — נתבעת להנהיג בשורותיה את חובת ההיחלצות לעזרת הייצור החקלאי והמשק הקיבוצי — ע״י התגייסות לעבודה בכפר בימי־חופשה, בעונות הבוערות וכו',
התעשייה בקיבוץ הארצי
1. עם ראייתנו את הייצור החקלאי בתפקידנו המרכזי יש לשאוף להקמת מפעלי מלאכה ותעשייה בכל אותם הקיבוצים, בהם התנאים החקלאיים מחייבים זאת וכן בשביל ליצור מקורות עבודה לחברים המזדקנים׳ לנכים ולחלושים.
2. המועצה מאשרת את החלטת הוועה״פ בדבר ייסוד הברת־ההשקעות לחרושת ״מפעלי תכך, אשר מתפקידה ליזום, לעודד ולהקים מפעלים חדשים וכן לעזור במימון הציוד וחומרי הגלם הדרושים למפעלים הקיימים.
3. מפעלי המלאכה והתעשייה יתבססו אף הם על עקרון העבודה העצמית.
מפעלים החורגים מתחום יכולתו של קיבוץ בודד לקיימם — יש לבסס כשותפות של מספר קיבוצים שכנים. בסמכות מוסדות הקיבוץ הארצי לחייב קיבוץ לשתף במפעלו קיבוצים אחרים׳ או לחייב קיבוצים להשתתף במפעל קיים.
4. בשאר בעיות התעשייה יתקיים דיון בקיבוצים ובוועד־הפועל.
5. הוועה״פ ימנה ועדה, אשר תעבד ותציע דרכים ושיטות להנהלת המפעלים האלה, למען הגברת הדמוקרטיה בהם ולמען שיתופם של הפועלים בהנהלת המפעלים ובהנאה מפרי עבודתם.
מוסדות השיתוף הכלכלי בקיבוץ הארצי
1. תנאי המצור׳ המצב הכלכלי הקשה של מרבית קיבוצינו הצעירים וכן המרחק הגדול ביכולת הכלכלית בין חלק ממשקינו הוותיקים לבין הקיבוצים
9
הצעירים — מחייבים מאמצים מתמידים למען הגברת השיתוף הכלכלי של הקיבוץ הארצי.
2. השיתוף הכלכלי בקיבוץ הארצי מוצא את ביטויו המרכזי במכשירי השיתוף התנועתיים (קרן השומר הצעיר, אגודת ״קיבוצי השומר הצעיר", המחלקה הטכנית, המחלקה־לבנייה ״מפעלי־תכן והמחלקה־לתעשייה).
א) קרן השומר הצעיר הפכה במרוצת השנים למכשיר הפיננסי המרכזי של התנועה, שהונה העצמי מתקרב לחצי־מיליון ל״י והמפעילה הון נוסף מן החוץ בסך של 800 אלף ל״י. הקרן מגישה עזרה רצינית לקיבוצים הצעירים ולמשקי־הביסוס ואף המשק הוותיק נהנה מעזרתה.
הקרן מממנת את כל פעולותיה המרכזיות של התנועה. מן ההכרח להגביר את יכולתה במימדים ניכרים — ע״י הרחבת השתתפות הקיבוצים בה וע״י העלאת הפרוגרסיה במם הקיבוצים, בעלי הכנסה גדולה יותר.
ב) אגודת ״קיבוצי השומר הצעיר״ מרכזת בידיה את כל עסקי הביטוח והקניות של חומרי־בניין, צורכי הלבשה והנעלה וכל הציוד המיבאני. כן היא שוקדת על הדרכת הקיבוצים בכל התחומים הנ״ל ומספקת להם אשראי לקניותיהם. מחזורה השנתי מתקרב ל־2/1 מיליון ל״י. על אגודת ״קיבוצי השומר הצעיר״ לפעול למען מיצוי כל אפשרויותיה בתחומים הנ״ל והרחבת פעולותיה ככל האפשר.
ג) המחלקה הטכנית הקיפה בעבודודהתכנון שלה את כל קיבוצי הקיבוץ הארצי והיא עוסקת כיום בתכנונם של כמעט כל ענפי הבנייה וההשקעה של הקיבוצים. היא מצווה לשקוד על העמקת עבודתה, כדי להגיע
לתכנון רציונלי וזול.
ד) המחלקה־לבנייה, שהוקמה בשנה האחרונה, נתגלתה כבר בראשיתה כמוסד רב־חשיבות ביחוד בקיבוצים הצעירים. מתפקידה להגיע לשליטה על הבנייה בכלל הקיבוץ הארצי.
ה) המחלקה־לתעשייה ו״מפעלי־תכך פעלו ופועלים למען הדרכתם ותכנונם של מפעלי התעשייה, יזמו וייסדו מפעלים חדשים, דאגו ודואגים למימונם
— הן של הציוד והן של חומרי־הגלם הדרושים, ומטפלים בשיווק תוצרתם. הם מצווים להגביר את פעולתם בכל התחומים הנ״ל.
ו) על הקיבוץ הארצי לפעול למען הגברת יכולתם של כל מכשירי־השיתוף הנ״ל; לדאוג להקמת מכשירים נוספים, במידה שהתנאים יחייבו זאת.
יש לארגנם ארגון יעיל ולרכזם בכדי להעלות את השיתיף הכלכלי על שלב גבוה יותר ולהגביר ולהאדיר את כוחו הכלכלי של הקיבוץ הארצי.
3. המועצה מחליטה על הקמת קרן לבנייני הקיבוץ הארצי (בית הקיבוץ הארצי בתל־אביב, גבעת־חביבה ועוד) ומטילה על הוועד־הפועל לקביע את גובה המס שיוטל על הקיבוצים לקרן זאת.
ארגון ותכנון
1. נוכח הקשיים הגדולים, בהם נתון המשק הקיבוצי (מחסור בכוה־אדם, מחסור באשראי, ירידת שיעור הרנטביליות), ובכדי להבטיח את התפתחותם המשקית של קיביצינו תוך שמירה על עקרונות התנועה — יש להגביר את הפיקוח ואת ההדרכה הכלכלית מצד התנועה ולחתור לקראת תכנון
10
1. שמעון אבידון (עין־השופט)
2. אהרן אורן (עין־דור)
3. צשקה ארנון (עין־המפוץ)
4. ישעיהו בארי (משמר־העמק)
5. משה בלומשטיין (עין־השופט)
6. נעמי בן־ישראל (בית־אלפא)
7. דב בן־שאול (מעברות)
8. אורי בר (הזורע)
9. דורקה ברגמן (עין־החורש)
10. ישקה גולדברג (מסילות)
11. יונה גולן (משמר־העמק)
12. ישראל גלזר (ניר־דור)
13. הלל גרבייה (גן־שמואל)
14. בנימין דרור (בית־אלפא)
15. יצחק חירותי (מרחביה)
16. דב ירמינוביץ (אילון)
17. נסים כהן (חצור)
18. צבי לביא (שריד)
תנועתי כולל ולהגברת המרות התנועתית על המשק הבודד.
2. המועצה מטילה על הוועד־הפועל להקים מכון לחקר המשק הקיבוצי.
המועצה מטילה על המזכירות לדאוג להשלמתה של המחלקה־לכלכלה־ולמשק והכשרתה לתפקידי החירום בשעת־מצוקה זו.
3. כל התפקידים הנ״ל תובעים את הגברת הפעולה למען גיוס פעילים לביצוע
משימות התנועה. מוסדות הקיבוץ הארצי נתבעים׳ איפוא, לפעול ללא־ רתיעה להבטחת כושר־עבודתם והתקן הדרוש להגשמת ההחלטות של המועצה. כל קיבוצי הקיבוץ הארצי חייבים על אף הקשיים הגוברים לסייע במידה מאקסימלית בפעולה זאת ולמלא את מיכסת העבודה התנועתית במלואה.
4. המועצה מפילה על הקיבוצים את החובה להקים פלוגות פוליטיות — לפעולה במעברות ובכפרי־העבודה וקוראת לתנועת התנדבות להרחבתה ולביסוסה.
5. המועצה מציינת שיש לדאוג במיוחד להקמת קנים של השומר הצעיר
במעברות ותובעת מהקיבוצים להעמיד חברים מתאימים לרשות העבודה הזאת.
6. המועצה קיבלה לתשומת־לבה את הודעת המזכירות בדבר הקמה מדור־ לחברות ליד המחלקה־לחברה וחיפוש מועמד מתאים לריכוז המדור.
7. המועצה מחליטה לחדש את הנוהג של קיום מועצות הקיבוץ הארצי
פעמיים בשנה, כדי להבטיח דיונים מיוחדים ומוכנים בשאלת הקיבוץ הארצי וקיבוציו.
8. המועצה מחליטה לצרף לוועד־הפועל של הקיבוץ הארצי ארבעה חברים
משכבת הקיבוצים הצעירים והם: חיים שור (שובל), מנחם רוזנר (רשפים),
הדסה ברגמן (נירים), יעקב רכבי (יחיעם).
9. המועצה מאשרת את ההרכב החדש של חבר־השופטים לבית־דינה של
התנועה, שהוצע ע״י המזכירות. לחבר־השופטים נבחרו החברים הבאים:
19. חסיה לוין (רמת־השופט)
20. שרה לין (משמר־העמק,׳
21. משה מן (מרחביה)
22. בלימה מקובר (עין־החורש)
23. חיים סוליאלי (נירים)
24. חיים פישלר (גת)
25. ישראל פנחסי (אילון)
26. יעקב פרידמן (שריד)
27. יעקב צביאלי (נגבה)
28. אשר קורן (מזרע)
29. רוז׳קה קורצ׳ק (עין־החורש)
30. אפרים רבינוב (שער־וגולן)
31. חוה רצון (כפר־מסריק)
32. יהודה שברצברד (עין־שמר)
33. מנחם שדמי (מעברות)
34. מתתיהו שור (כפר־מנחם)
35. יעקב שפירא (גן־שמואל)
11
ב. בשאלות "מגמות ההשכלה בחינוכנו"
א. החינוך במדינה
1. מועצת הקיבוץ הארצי תובעת ממוסדות הממשלה להפעיל את חוק לימוד החובה בכל היקפו ולשמור על קיומו המלא של בית הספר העממי.
2. המועצה רואה בדאגה את מגמות החיסול של זרם העובדים בחינוך ומביעה את התנגדותה הנמרצת לביטול העצמאות הרוחנית והארגונית של הזרם, להקמת בתי ספר תיכוניים משותפים עם הזרם הכללי ולמיזוג הסמינרים למורים. כל אלה עלולים לרוקן את זרם העובדים מתוכנו. המועצה תובעת מזרם העובדים לטפח את תוכנו המתקדם והמעמדי של החינוך הפועלי.
3. המועצה תובעת מאת מוסדות המדינה להגביר את חלקם בהוצאות החינוך — לשלם למורים ולגננות את מלוא משכורתם; להכיר במשרות מלאות למורים בישובים מעוטי אוכלוסין; להשתתף בהוצאות הכשרתם של מורים;
לקיים ולצייד את הסמינרים למורים; להשתתף בהחזקתם של בתי ספר לנערים עובדים גם בישובים החקלאיים (חברות נוער).
המועצה תובעת ממוסדות הממשלה להכיר במוסדות החינוך במשק הקיבוצי כבתי ספר תיכוניים.
4. המועצה פונה למוסדות המפלגה בתביעה לנסח את תוכניתה המפורטת בשטח המדיניות החינוכית, אשר תשמש מצע למלחמתה על חינוך מתקדם במדינה.
ב. מגמות היסוד בחינוכנו
5. חיי הקיבוץ המבוססים על שיתוף מלא ושויון חברתי, על משק חקלאי מודרני, על קולקטיביות רעיונית של חברה ציונית־סוציאליסטית לוחמת ועל רמת תרבות גבוהה — מחייבים חינוך סינטטי, כל־צדדי של ילדינו.
רק חינוך כזה עשוי להבטיח את המשך המפעל הקיבוצי ואת השתלבותו האורגאנית של הדור הצעיר בו.
6. יסודות החינוך הסינטטי הם:
חינוך אישיותו של הילד; חינוך חברתי ורעיוני לקראת הגשמה ציונית־
חלוצית וחיי קיבוץ; טיפוח הקשר למולדת׳ לעם בתפוצות ולקיבוץ גלויותיו; הקניית השכלה כללית ולאומית רחבה, שיהיה בה כדי לשמש יסוד להשקפת העולם הדיאלקטית־המטריאליסטית — לציונות גדולה ולסוציאליזם מהפכני.
טיפוח עירות למתרחש בארץ ובעולם, לימוד וידיעת דרכן הרעיונית ומלחמתן הפוליטית של התנועה והמפלגה.
שילוב אורגאני של העבודה הגופנית והרוחנית בחיי הילד; פיתוח הכשרונות האינדיבידואליים; חינוך מקצועי וטכני בדרגה מתאימה.
פיתוח כשרונות ונטיות אמנותיים, יכולת, הנאה מיצירות אמנות וטיפוח הטעם הטוב על ידי חינוך אסטטי רב־צדדי.
7. החינוך הסינטטי, שהוא המגמה העיקרית בחינוך הדור הצעיר, מחייב 12 שנות לימוד מלאות ורמת השכלה רצינית בכל שטחי הלימוד. תוכנית
12
הלימודים באה בראש ובראשונה להבטיח מגמה זאת והיא מכיונת לכל ילדי הקיבוץ עד גיל 18.
ג. תוכנית הלימודים
8. מועצת הקיבוץ הארצי מקדמת בברכה את הופעת תוכנית־הלימודים לכל דרגות הלימוד בחברות הילדים הצעירות ובמוסדות החינוך של הקה״א ומאשרת אותה בקוויה הכלליים.
9. חבר עובדי החינוך בקה״א, המהווה כיום קולקטיב של מאות חברים וחברות המתמסרים בעבודתם היום־יומית להגשמת ציוויי התנועה בשטח החינוך,
מקבל עם אישור תוכנית הלימודים מכשיר רב ערך לביסוס נוסף של עבודתו.
10. מתוך הערכת חשיבותו של הנסיון הראשון לקביעת תוכנית לימודים כוללת ומחייבת רואה המועצה צורך להביאה לידיעת התנועה וביקורתה והיא תובעת ממזכירות הועד הפועל והמחלקה לחינוך לארגן בקיבוצים פעולת הסברה ודיונים על תוכנית הלימודים בתקופה הקרובה.
11. המועצה מטילה על המחלקה לחינוך בקה״א ועל חבר המחנכים לדאוג בהקדם להשלמת התוכנית המוצעת.
12. תוכנית־הלימודים תידון ותאושר בועד הפועל של הקה״א עם מועצת החינוך. התוכנית הזאת מחייבת את כל חברות הילדים ומוסדות החינוך בקה״א גם לפני אישורה הסופי.
13. ככל תוכנית לימודים מתקדמת, כן גם התוכנית שליו חייבת להיות דינאמית, בהיותה פונקציה של שינויים החלים בקיבוץ, בארץ, בעולם יבמדע. כל שינוי יידון ויאושר במוסדות התנועה המתאימים.
ד. חינוך מקצועי
14. מתפקידי חינוכנו להבטיח את היסודות להכשרתם החקלאית והטכנית של כל חניכינו. מטרה זו תושג בעיקר בדרכים הבאות:
א. המשק החקלאי הלימודי, אשר חובה על כל מוסד לקיימו;
ב. העבודה בענפי המשק הקיבוצי, בחקלאות ובמלאכה;
ג. לימוד מלאכות;
ד. לימוד תורת החקלאות והטכנולוגיה;
ה. התקשרות קבועה לענפי המשק בשנות הלימוד הי״א והי״ב.
15. חינוך מקצועי אין פירושו הקניית מקצוע מסויים במגמה של התמחות במתכונת של בית ספר מקצועי. התמחות כזאת עלולה לפגוע במגמת החינוך העיקרית שלנו — החינוך הסינטטי.
16. עם שאיפתנו לחינוך אחיד ושווה לכל ילדינו, אין להתעלם מן העובדה, כי אחוז מסויים מהם, בעיקר מעבר לגיל 15, מגלה נטיה יותר גדולה לעבודה מעשית, מאשר ללימודים התיאורטיים, אשר בדרגת לימוד זאת תובעים כושר הפשטה גבוה למדי.
מטעם זה הוחלט על יצירת תנאי חינוך ולימוד מיוחדים לילדים אלה ע״י ריכוזם בקבוצות מיוחדות. תוכנית של 3 שנים, המבוססת על לימוד מקצועי ולימודים מתאימים אחרים עשוייה לתת סיפוק לצורכיהם של ילדים
13
אלה ולהעלות על ידי זה גם את התפתחותם הכללית ואת כושרם האינטלקטו־ אלי.
17. המועצה מאשרת את החלטת הועד הפועל ומועצת החינוך ומטילה על
המחלקה־לחינוו להמשיך בטיפוח המגמה הזאת לאור הנסיון של ריכוז שתי קבוצות ראשונות כאלה במוסד החינוכי בשריד וההישגים שהושגו בהן ברכישת המקצוע ובלימודים וכן בשטח החברתי והחינוכי.
ה. דיפרנציאציה בלימודים
18. עובדת קיומם של הבדלים אינדיבידואליים בין הילדים בנטיות, כשרונות ושמחי התענינות שונים היתה ברורה מאז ומתמיד. בהתאם לזה שאפנו לאינדיבידואליזציה מאקסימאלית בלימודים.
אולם התברר מתוך הנסיון ולאחר שינויים שחלו במבנה חינוכנו (גודל הקבוצה, עלייה של רמת־הלימוד), כי בדרך זאת לא נמצא פתרון מלא, בעיקר בשנות הלימוד האחרונות.
19. לשם כך הוחלט על נסיון של דיפרנציאציה בלימודים בשלוש שנות הלימוד האחרונות במסגרת של 6—4 שעות בשבוע מתוך מערכת שעות הלימודים,
שבהן תינתן לחניך האפשרות להשתלם באחד משטחי הלימוד שיבחרו בו בהדרכת מחנכיו.
20. המועצה מאשרת את החלטת הועד הפועל ומועצת החינוך בדבר נסיון הדיפרנציאציה ומטילה על המחלקה לחינוך להבטיח את ביצועו.
ו. שיטת הוראה
21. שיטת ההוראה בתנועתנו נתפתחה כתוצאה של ביקורת דרכי החינוך וההוראה של המשטר הקיים, אשר הפרידו בין החינוך וההוראה, בין בית הספר והחיים, בין ההלכה והמעשה. פיצולו של תהליך ההוראה למקצועות רבים ללא קשר ביניהם, הפך את החניך לכלי קיבול פאסיבי של ידיעות פורמאליות; המורה לא ראה בילד אלא אובייקט־לימוד והיחסים בינו לבין הילדים היו מבוססים על אבטוריטה חיצונית ופורמאלית בלבד.
22. עם צעדיה הראשונים בחינוך ובהוראה, חיפשה התנועה דרכים, אשר תמנענה את ההוצאות השליליות של השיטות המסורתיות ותהיינה הולמות את מציאותנו החברתית ואת השקפת עולמנו, וכך נתגבשה אצלנו במשך השנים שיטת ההוראה שלנו, שאנו קוראים לה שיטת־הנושאים, שהיא צמודה למציאות הקיבוץ ותואמת את חזוננו החברתי ושהיא שיטה מיוהדת ואופיינית למפעלנו החינוכי.
23. העקרונות הדידקטיים המונחים ביסוד הנושא הלימודי הם:
ריכוז הלימוד סביב לבעיה מרכזית; אירגון הלימוד תוך התחשבות בצרכים האינדיבידואליים; הכרת שטחי המציאות השונים בקשריהם ההדדיים ולימוד התקדמות המדעים תוך השפעת הגומלין שביניהם — על ידי שילוב מקצועות קרובים בהתאם לכל דרגה; רציפות העבודה וריכוזה בזמן; צמידות הנושא לבעיות חיים קונקרטיות (לדוגמה: עקרון האקטואלי־ זציה ; מקומו של המשק החקלאי בלימודים וכו'); פעילותו של הילד;
עבודה קולקטיבית; חתירה לאחדות בין ההלכה והמעשה; עבודה עצמית.
14
שיטת הנושאים, עם היותי׳ שונה בתכלית משיטת ההוראה המקצועית,
הרי היא הולמת את השיטתיות המדעית.
24. איו שיטת הנושאים שיטה אחידה ושווה בביצועה לכל גיל וגיל. שנת הלימוד הראשונה היא למעשה שנת מעבר מגן הילדים לבית הספר (גן מעבר) והיא כלולה במסגרת הגן. בשנות הלימוד הראשונות (שנות־הלימוד ב׳—ו') שואב הנושא ממציאות־החיים הקרובה של הילד והוא כולל את כל מקצועות ההוראה. לעומת זה במוסד החינוכי (שנות הלימוד ז'—י״ב)
מתוך צורך בשיטתיות מדעית והעמקה, באה הפרדה בין הנושאים ההומניסטיים והריאליסטיים וכן הוראה נפרדת של מקצועות נוספים.
מלבד העבידה הנעשית במסגרת הנושא הלימודי, מאפשרת שיטת חינוכנו רכישת השכלה נוספת בצינורות רבים אחרים (התנועה, החוגים׳ השיחות וכר).
25. המשטר הלימודי בחינוכנו, ההולם את השקפתנו החינוכית ואת המציאות החברתית של הקיבוץ, מבוסס בעיקרו על הגורמים החינוכיים הבאים:
חברת הילדים הפעילה, התנועה החינוכית, דעת הקהל התובעת והמבקרת, השפעתו האישית של המחנך והשפעתו המוסרית של הקיבוץ.
על יסוד זה אנו מפתחים שורה של אמצעים דידקטיים כגון: שאלונים,
סיכומים, מבחנים שונים, תערוכות סיכום וכר, אשר נותנים אפשרות למחנכים לכוון ולעודד את התקדמותם של החניכים.
המועצה שוללת את שיטת הציונים והבחינות וכן כל הערכה לפי טסטים ואחוזים, הנוגדים במהותם את המשטר החברתי שלנו ואת עקרון החינוך לכל ילדינו עד גיל 18. כן יש לראות באמצעים אלה סכנה חינוכית רצינית בעיקר לילדיה מתקשים בלימודיהם.
המועצה מתנגדת, איפוא, לכל רעיון של השארת ילדים שנד, נוספת בכיתה, שיטת ההוראה שלנו מחייבת פיתוח אמצעי־חינוך והוראה מיוחדים,
כגון: הוצאת כפרי לימוד ועזר, מעבדות משוכללות, הכשרה מתאימה של מורים, וכר. המועצה מטילה על המחלקה־לחינוך ועל הוועד־הפועל לדאוג לקידומם וביצועם של אמצעים אלה וכן להבטיח הדרכה מרכזית ופיקוח יעיל על ביצוע תוכנית הלימודים ודרכה החינוכית של התנועה.
27. מועצת הקיבוץ הארצי מאשרת את שיטת הנושאים כשיטת ההוראה המחייבת בכל דרגות הלימוד.
28. המועצה רואה חשיבות רבה בקיום קולקטיבים של מחנכים בקיבוצים ובמסגרת התנועה והיא תובעת מהם להמשיך ולפתח את דרכנו החינוכית תוך שמירה קפדנית על אחדותה.
ז. חבר המחנכים
29. ציבור המחנכים נדרש להגביר את פעילותו הציבורית הכללית — בקיבוצים, בקיבוץ הארצי, במפלגה׳ בתנועה החינוכית, בסניפי המורים ובארגוניהם המרכזיים.
15
מפלגת פועלים השומר הצעיר בארץ-ישראל מזכירות המרכז ועדת הבחירות המרכזית
תל -אביב 3.10.1946 ת. ד. 1777, טלפון 5364
מיסמכים על החלוקה
ב.
עמדת השומר הצעיר
(קטעים מנאומים וממאמרים משנות 1938-1937)
...הוועדה העמידה אותנו בפני שתל אלטרנטיבות; צמצום קטלני של המנדט או חלוקת הארץ, חלוקה רעה של הארץ. תקותם של אלה שהאמינו שהוועדה תעמיד אותנו בפני אלטרנטיבה של צמצום המנדט או חלוקה טובה - נתבדתה. לאמיתו של דבר הרי בעצם ההנחה הזאת שיכולות להיות שתי אלטרנטיבות - צמצום המנדט או חלוקה המבטיחה עליה גדולה והתישבות - היה כשום קרטיניזם פוליטי. הכוונה של שחי ההצעות גם יחד - אחת היא: בטול המנדט וגיבוש המפעל הציוני בגבו-לותיו הנוכחיים.
...גזירות רבות עברו כבר עלינו, לא פעם צומצמה העליה ואף הופסקה לחלוטין. מתוך מלחמה בלתי פוסקת ביטלנו את כל הגזרות, המשכנו את מפעלנו ךהגענו למרות כל המכשולים ל-450.000 יהודים בארץ, אולם על גזירה אחה לא התגברנו עד היום הזה: גזירת חלוקת הארץ לשניים, לעבר-הירדן מזרחה ולעבר-הירדן מערבה, מ-1922 לא נכנס אף יהודי אחד לעבר-הירדן, הארץ נשארה שוממה, תושביה נמקים ברעב. אפשרויות עצומות של התפתחות, לטובה תושביה ולטובה העולים החדשים, מובטחות לו לעבר-הירדן, אם רק ייפתח בפני עליה יהודית. ואף יהודי אחד לא עבר את הגבול הזה. זה אשר חילק הוא גס ששמר בנאמנות על הגבול, שגזר את הארץ לשניים. הוא ישמור גם בנאמנות על הגבולות החדשים אם יקומו.
ברם, הנימוק העיקרי של המחייבים הוא נימוק התועלתיות המידית והמוב-טחת. נוכל להעלות ארצה המונים יהודים והעיקר - נוכל להעלותם מיד. וזאת היא כיום שאלת חיים בשביל ההמונים ומבחן חיים בשביל התנועה הציונית. הבאמת מב-טיחה לנו החלוקה את העליה?
5.000 קמ‘מ זהו שכחה של.א רץ-ישר א ל מעברית - המדינה היהודית העתידה הירדן עם מפעל רוטנברג הוצא מתוכה, י ים המלח - עשרה הטבעי הגדול - נלקח ממנה, הנגב -הרזרבה הקרקעית הענקית המחכה ליזמה שלנו -סגור בפנינו, סביבות ים המלח העתידים ליהפך לאחד המרכזים הגדולים של תפוקת הנפט הן מחוצה לגבולות המדינה היהודית. בתוך המדינה היהודית ישארו כ-300-250 אלף ערבים והם בעלי הקרקע. בקושי רב אפשר יהיה לרכז עוד 500.000 דונם אדמה להתישבות היהודית, מחירי הקרקע יאמירו באופן מבהיל, הקניה מעבר לגבול תהיה אסורה בתכלית האסור. אף האדמות שלנו, הנמצאות כבר כעת בשטח הערבי העתיד, תלכנה לאבוד בשביל ההתיישבות היהודים.
...המדינה היהודיה תצטרך להקים כוחות בטחון עצומים, בהתחשב עם הגבול המשונה של המדינה, גבול ארוך ללא כל יחס לשטחה של ארץ-ישראל - כדי לשמור על בטחונה, בפוליטיקה התעריפית יהיה עליה להתאים את עצמה למדינה הערבית הנחשלת, היא תצטרך לקבל על עצמה עול של הסכמים צבאיים ונוסף על כך תשאיר אנגליה לעצמה (לכמה זמן?) אח השלטון על כל עריה של המדינה היהודית מחוץ לתל-אביב ועפולה, תושבי הערים האלה: חיפה, טבריה, עכו, צפת ונצרת, ישארו בכל תקופת המעבר נתינים של המעצמה המנדטורית, הוא האומר שגם ההכנסות של ערים אלה (חיפה!) יזרמו ישר לקופת הממשלה הזאת או יחולקו לכל היותר(באופן צודק כמובן,..) בין שתי המדינות. איך נוכל לשאת בכל העול הזה?
...טוענים, שדבר אחד יובטח לנו בכל אופן ע"י החלוקה וזהו השלום עם הערבים, טוענים זאת דווקא אלה, אשר תמיד לעגו לתביעתנו לחבש דרך לשלום זה.
כעת הם כאים ומוכיחים, שרק ע"י החילוקה ירבטח השלום הזה. לא שלום, כי אם
שנאת עולם בין שני העטים תיווצר ע‘י כך. הערבים שיישארו במדינה היהודית יראו את עצמם בעל כרחם קרועים מארצם הם. הם ישארו תחת השפעתה הפוליטית והתרבותית של מדינתם הם וישמשו תומר שריפה מתמיד למרידות והתנגשויות עם היהודים. בלי שנתכונן לכך, בלי שתהיה מאחורינו תקופה ממושכת של ההקרנות תרבותית, של קואופרציה כלכלית ושל הבנה פוליטית, נעמוד בפני הבעיה המסו-בכת של סדור היחסים 'בינינו לבין "המיעוט" הערבי. איך נוכל להתגבר על כל הקשיים האלה? מי יערוב לנו שלא יימצאו גם כוחות חוץ, אשר יהיה להם עניין לחרחר ריב תמידי בינינו לבין שכנינו? מי יערוב לנו שזה לא יהפך לתפקידו של המופתי או יורשיו? איך נקיים אה המנגנון הממשלתי, את כוחות הבטחון,אשר
י.חזן
מתור הרצאה במועצת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בקרית-חיים(9-10 ביולי 1937 )
עיקר תפקידם יהיה לגמור על הגבול הערבי מל מדינתנו, ובתוכנו יושב מיעוט ערבי כל כך גדול? נכנם כאן לסבך כזה, אשר כל התסבוכת של שאלת היחסים היהו-דיים-ערביים עד כה תיראה לעומתה כמשחק ילדים תמים ופעוט.
והיחסים עם המדינה הערבית? הרי נצטרך לאמר בקול רם לעולם כולו ובראש וראשונה להמונים היהודים ולנוער היהודי, שהמדינה היהודית היא רק תחנה בדרך, נצטרך לאמר בקול רב, כי לאחר שנתחזק בפינתנו העלובה נרצה , וניאלץ ללכת הלאה, רק כבה נוכל לשמור על תוכנה האמיתי של הציונות:פתרון לצרת ההמונים היהודים. הייתכן שלוס בין שני שכנים מדיניים, אשר שניהם רואים את עצמם כמקופחים ושהאחד מעצם טבעו אינו יכול לוותר על תקוות ההתפש-טות ואף אינו יכול אפילו לרגע, להסתיר את תקוותו זאת.
...מחירי הקרקעות במדינה היהודית יאמירו ובמדינה הערבית ירדו מטה ממה.
מוכרי הקרקעות בארץ-ישראל ייהפכו לבעלי הון במדינה הערבית, על חשבוננו יפתחו את בל האיזור הגובל עם המדינה שלנו. דווקא איזור זה, תעבור עליו התפתחות כלכלית מהירה אחרי שייכנס לתוכו חון כל כך רב. איזור זה ייהפך למרכז של אימיגרציה ערבית, כארץ-ישראל כולה עד עכשיו. ואם התוכנית תצליח, תקיף את מדינתנו חגורה ברזל של ארץ מאוכלסת ומפותחת, בערך.
...ואחרי כל זה גם ל"גן-עדן" זה חסומה עדיין הדרך לפנינו. עד שנגיע לשם עלינו לעבוד תקופת מעבר ממושכת, תקופת שלפון של ועדות, ועדות גבול וועדות מכס, ועדות פוליטיות וועדות כלכליות. כאן מתבדה לחלוטין הנימוק האחרון והרציני ביותר, כביכול, של מחייבל החלוקה: שעלינו לנצל את הזמן הקצר ואת השנים הבודדות המפרידות בינינו לבין קטסטרופה עולמית חדשה למען הצעד את מפעלנו קדימה, לו גב היו קיימות האפשר וייות האוביקטיביוח לכך - לא יינתן לגו הדבר,
ובכן נשארת רק הברירה השניה: מלחמה על מסגרת המנדט, אמנם, ממגרת זו - פי כמונו יודע כמה עלובה היא וחלשה וכמה בולמת היא את התפתחותגו. אולם זאת היא עדיין המסגרת הריאלית הנוחה ביותר להתפתחותנו, הכלי היחיד. שניתן לנו ללחום על אפשרויות גדולות יותר. מסגרת זו היא היחידה המבטיחה את אפיה הבין-לאומי של השאלה היהודית באוץ-ישראל, היא היחידה המאפשרת לנצל את השפעתה של היהדות המפוזרת בתפוצות הגולה במלחמתנו על בנין ביתנו בארץ ישראל,
,,,הקמת המדינה יבולה להביא לדברים עוד יותר גרועים ומסוכנים. המנדט יבוטל, המדינה - אין לה כמעט סיכויים להצלחה, ניכשל. אז יגידו: ניסינו -לא הצלחתם, הערבים מורדים, מדינתכם איננה מתפתחת בקצב המקווה, ושוב תבוא ועדה, ואת אסר נתנה לנו הועדה הנוכחית תבטל ועדה חדשה,
א. פראי
מתור דברים בוויכוח במועצה בקרית-חיים
...התנגדותנו לחלוקה נובעת בראש וראשונה מתוך מומנטים מהותיים. כלום דבר קל הופג בשבילנו, כי המדובר הוא על מדינה ועל מדינת יהודית, כלומר על השתלטות היהודים על הערבים, אם לא על דחיקתם? כלום עצם הדבר הזה אין בו, כדי לפסול בדינינו את החלוקה? ולא נלך אחרי הדמגוגיה הזולה הבאה אלינו מבחוץ, אשר רוצה ל״הכתים" את הנימוק הזה כסוציאליסטי בלבד. גם בהסברת שאלת החלוקה אפשר ללמוד - את אשר הוכח כבר פעמים אין מספר - ההנמקה הקרויה סוצ-יאליסטית הולכת שלובת זרוע והיא זהה עם ההנמקה הציונית, וכן להפך, כי אנו הרואים את השלום היהודי הערבי כתנאי הכרחי המסיע להגשמת הציונות מוכרחים להגיע למסקנה, כי כל פתרון, הבנוי על הרחבת הניגוד בין היהודים והערבים, סופו שהוא יביא גט להכשלת ההגשמה הציונית, והנה עוד דוגמה אחת. מדינה יהו-דית אשר תקום על יסוד החלוקה; מדינה מקוצצת שתהיה תלויה בחסדי בריטניה; מדינה, שתהיה מלכתחילה בנויה על ימוד של קונפליקט מתמיד עם הערבים - מן ההכרח שתלך בפנים בדרך הפשרה המעמדית, כלומר בדרך של כניעת מעמד הפועלים בפני האכרות, בפני הבורגנות.
...ישנו מי ששואל אתה מתנגד לכל חלוקה מעיקרה? כלום לא חיית מסכים לחלוקה כזאת אשר היתר מבטיחה לנו הקמת מדינה יהודית בכל שמחו של עבר-הירדן המערבי? ואני אומר בפירוש: אנחנו מתנגדים התנגדות עקרונית לכל חלוקה, ותהא היא הטובה ביותר, ותהא היא אפילו בנויה על מסירת כל עבר הירדן המערבי לרשו-תנו. קודם כל יש לאפר, כי חלוקה בזאת היא בלתי אפשרית; אך לו גס אפשר היה להעלות הצעה כזאת על הדעת, היינו צריכים להתנגד לה. כי בתנאים שלנו,ביחסים המדיניים הקיימים, העצמאות שלנו תהיה עצמאות שקר, הסמכות המדינית תתבדה חיש מהר, הסדרת העליה למרות הכל לא תהיה בידינו. בתנאים הקיימים כל חלוקה, ותהיה היא הטובה ביותר, לא תבטיח לנו יותר עליה, יותר אפשרויות לקניית קרקע קצב יותר מזורז לבניה ציונית - מאשר במשטר המנדט. כל חלוקה, אפילו הטובה ביותר, היא גרועה מן המצב הקיים, כי זאת תהיה במקרה הטוב ביותר מהדורה
גרועה טל תנאי עבודתנו הנוכחיים - בתוספת ביטול המנדט.
מ. אורן
במערכה (השומר הצעיר מס' 14. 15 ביולי 1957 )
מסקנותיהן סל הועדה המלכותית ושל הממשלה הבריטית בנויות לכאורה על רעיון מרכזי אחד והוא: כל מאמציה של ממשלת המנדט לאחות את הקרע בין שני העמים השוכנים בארץ עלו בתוהו; הניגוד הלאומי בין היהודים והערבים איננו ניתן לגישור; חלוקת הארץ בין שני העמים תביא עמה את השלום המקווה, המזעזע הוא, שהנחות אלו נשמעות גם מפי חסידי-החלוקה שבמחנה הציוני,
אנחנו כופרים בכל שלוש הנחות אלו של דין-וחשבון הועדה המלכותית ושל - מחייבי החלוקה שבקרב התנועה הציונית, ממשלת המנדט בארץ-ישראל לא עשתה בל מאמץ למען קרב את היהודים ואת הערבים. שיטת הממשל שלה בארץ, כשיטות הממשל של מעצמות אימפריאליסטיות במושבות, היתה מושתתת על העיקרון של "הפרד ומשול״, של הסתת עם בעם ושל הפחת הניגוד הלאומי. אנחנו כופרים באמיתותה של ההנחה השניה, הקובעת שהניגוד הלאומי בין היהודים והערבים אינו ניתן לחיסול במסגרתה של יחידה מדינית מאוחדת. תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי, אשר מצאה את ביטויה בתנועה הציונית ומפעלה הקונסטרוקטיבי, לא התכוונה מעודה לשלטון־יחיד על הארץ. ההתנגדות למפעל הציוני לא הקיפה מעודה ואינה מקיפה גם כיום את כלל הישוב הערבי. ההתנגדות הזאת אינה אלא קנינה של ההנהגה הריאקציונית הנוכחית של היישוב הערבי, החוששת לערעור שלטונה על ידי המפעל הציוני המשחרר. ממשלת הארץ לא ריסנה את הכת הריאק-ציונית הזאת, המפיצה את רעל האיבה הלאומית בארץ והמסיתה לפרעות ולטרור ביהודים ולהרס יצירתם הקונסטרוקטיבית, ממשלת הארץ. טיפחה את כוחות ההרס האלה והכירה בהם את הנציגות המוסמכת שלי העם הערבי ואם כת ריאקציונית זו הצליחה להשתלט על המוני הישוב הערבי בארץ ישראל, הרי שלא במעט יש להודות על כך לפוליטיקה של ממשלת המנדט.
נוכח מסקנותיה של הועדה המלכותית, המסלפת את האטת ההיסטורית של יחסי העמים בארץ אנחנו מכריזים: שקר בפי המדברים על ניגוד בלתי מתג.שר בין המאו-ויים הלאומיים והסוציאליים טל היישוב העברי ושל הציונות ולבין היישוב הערבי. ארץ-ישראל הנה ותהיה ארץ דו-לאומית. מאמינים אנחנו - ושותפים לנו באמונה הזאת כל החלקים הקונסטרוטיביים בתוך התנועה הציונית - כי עתידה הארץ להיות מולדת משותפת לשני עמים חפשיים, החיים מתוך שוויון ואחוה, על אף הקשיים הנערמים בדרך מאמינים אנחנו בעתיד הניצחון של השלום והשיתוף ב ין ש נ י העט ים בארץ.
אנחנו כופרים גם בצידקת ההנחה הקובעת, שהקמת שתי מדינות "עצמאיות״
על הבסיס של חלוקת-הארץ תסלק את הניגוד היהודי-הערבי ותביא אתה את שלום העמים, החלוקה לא תחסל את הניגוד הלאומי, אלא תגבשו ותעביר אותו על הפסים של סכסוך בין-מדיני מתמיד. ההבדלים העצומים ברמת החיים הכלכליים, הסוציא-ליים והמדיניים שבין שחי המדינות העצמאיות המוצעות, ההכרח של התפשטות העליה וההתישבות היהודית מחוץ לגבולות המדינה היהודית המקוצצת, הפקעת הישוב הערבי מתחת השפעתו המקדמת של המפעל הציוני והסגרתו בידי כוחות סוצ-יאליים מפגרים ולאומוניים יביאו להחרפתו בלתי-המשועדח של הניגוד היהודי-הערבי וישמשו קרקע דשנה לצמיחת כוחות פאשיסטיים, אסר יראו בהרפתקה המי־ ליטארימטית את הדרך לחיסול הניגודים בין שני העמים ומדינותיהם.
חלוקת הארץ תייצב את האיבה הלאומית, ותעמיק את הניגוד בין שני העמים.
יש כוח אחד, אסר בידו לחסל בהדרגה את הניגוד היהודי-הערבי ולהביא את השלום המקווה: שיתוף-פעולה וקואופרציה בין שני העמים במסגרת של ארץ-ישראל מאוחדת; השאיפה להפוך את ארץ־ישראל למולדת משותפת, ששני עמיה יחיו חיי שלום ושיתוף על יסוד העיקרון של שוויון מדיני.
מחעודותיו ההיסטוריות של מעמד הפועלים העברי בארץ היה להתייצב בעבר בראש המלחמה בעד קואופרציה ושיתוף בין שני העמים. תנועת הפועלים לא עמדה על גובה תעודה זו. התפתחות היחסים הלאומיים בארץ הלכה בכוון של התבדלות לאומית, עד היום הזה לא נתגבש בקרב היישוב הערבי כל כוח סוציאלי מתקדם, העשוי להתחרות עם הכת הריאקציונית בעד השלטון בקרב: היישוב הערבי. אם כל אלה הכשירו במידת מה את הקרקע למזימה של חלוקת הארץ, חלק ניכר של אחריות מוטל גם עלינו; על התנועה הציונית, על היישוב וביחוד - על תנועת הפועלים
העברית בארץ.
...יש בקרב היישוב יסודות לבאנמיניים הצוהלים לקראת "יהודה העצמאית"
כפי שהיא ניתנה לנו במסקנות הועדה המלכותית ובהצהרתה של הממשלה הבריטית. אולם יש בקרב כל חלקי היישוב והתנועה הציונית, לרבות תנועת הפועלים העב-רית הדוחים את הקיצוצים האכזריים באיזור המדינה היהודית והמחייבים את עצם הרעיון של חלוקת הארץ וייסוד המדינה היהודית. הם רואים בתוכנית-
החלוקה של הועדה המלכותית חלוקה "גרועה" ומקוים להשיג חלוקה "טובה יותר״, אשר לפיה תכלול המדינה היהודית חלק מהשטחים או את כל השטחים, אשר תכנית-החלוקה הרשמית עוקרתם מתוך תחום המפעל ההחישבותי של הציונות.
3,
4
כפי שמס״־ר מתוך החלטותיה של מועצת-מפא״י (שנתפרסמו זה עתה) -העמדה הזאת, המלחמה בעד חלוקה "טובה יותר", היא עמדתה הרשמית של מפלגת פועלי-א"י.
מבחינה מהותית אין כל הבדל בין שתי החלוקות, שתי החלוקות גם יחד הן השלמה עם ציונות מסולפת, עם הפקרת מליונים של המוני העם היהודי לגורל המר של טמיעה, מנוונת, דיכוי וכליון, שתיהן עתידות להעמיק את הניגודים הלאומיים. שתיהן יביאו ליצירת שתי מדינות, המשועבדות לאינטרסים האימפר-יאליסטיים סל בריטניה הגדולה. בעקב שתי החלוקות גם יחד תקום מדינה יהו-דים בעלת ישוב יהודי זעיר לבאנטיני, המנותק מהמוני-העם היהודי הגוועים בתפוצות הגולה, הנתון למרותה של הריאקציה הסוציאלית והפאשיזם המיליטא-ריסטי המשתולל. תמורת שירותים צבאיים למעצמה האימפריאליסטית ירכשו כ ו-חות-שחור אלה את עזרתה לדיכוי כוחות הקדמה והסוציאליזם ב״יהודה העצמאית״, וטועה סמילנסקי, אם הוא חושב שמושבת-בתר בלבד תאפשר את מלאכת-הקודש הזאת של ברית הריאקציה והאימפריאליזם. יש מדינות עצמאיות שהן במהותן מוסבות כתר. כזאת תהיה גם מדינה היהודים.
הישוב העברי, התנועה הציונית והעם העברי חייבים לדחות כל חלוקה שהיא סל ארץ־ישראל, חיוב חלוקת ארץ־-ישראל - תהא החלוקה "טובה" או "גרועה״ הוא השלמה עם ציונות קטנה, כניעה לכזב-הציונות הקלה, התיאשות מעתידו של שלופ-העמים בארץ־ישראל. חיוב חלוקת-הארץ טומן בקרבו את סכנת-הפילוג של תנועת-השחרור הלאומית ושל העם העברי.
מ. אורן
נוכח המזימה (השומר הצעיר מס‘ 15. 1 באוגוסט 1937)
...אנחנו גס היום רחוקים מלהטיל ספק בכנות-מאווייהם הציוניים של חברינו במפלגת פועלי-א״י, אולם אין אנחנו יכולים להעלים: המפנה הנוקב בקו הפוליטי של מפלגת פועלי-א״י, כפי שבא לידי ביטוי בהדהות המפלגה עם העקרון של חלוקת-הארץ ןמושג-המדינה היהודית, מסמל סטיה מדאיגה מערכי-היסוד של הציונות הסוציאליסטית,
בכוחות משותפים לחמנו בשנים האחרונות נגד הרביזיוניזם המועיל את הרחוב היהודי והמזייף את חזון-הציונות הגדולה והחלוצית על-ידי ההרפתקנות השבתי-צביית של ציונות קלה, של מדינת-יהודים במהרה בימינו, של צבא יהודי ואוירונים יהודיים, אשרי יציעו אוז טירותיהם לאימפריאליזמים יריבים. אמונה ציוגית ופטוס חלוצי עמוקים שיקענו במלחמתנו זו נגד רעל-הדבידיוניזם. ניצחנו את הרביזיוניזם. הוא נפלט מתוך התנועה הציונית והמוני-העם נשבעו אמונים לערכים הציוניים והסוציאליים של תגועת-העבודה.
הויכוח בין מחייבי עקרון-החלוקה ומדינח-היהודים לבין שולליו אינו אלא ויכוח בין תורת-הציונוח הקלה והמהירה לבין תורת-הציונות הקשה, החלו-צית, בין חזון-הציונות אשר יקום בדרך של שלום בין שני העמים במסגרת מולדת אחת ובין חזון-הציונות אשר הגשמתו תהיה מותנית במלחמה בין מדינת היהודים ומדינת הערבים, בין ציונות החותרת לקראת שחרור הארץ ועמיה מעול-האימפריאליזם ולבין ציונות המפקידה את עצמה בידי האימפריאליזם.
ההזדהות עם עקרון-החלוקה ורעיון מדינח-היהודים כדרך להגשמת הציונות היא כניעה שלא-מדעת ליסודות הרעיוניים והנפשיים, אשר עליהם מושתת הרביז-יוניןם.
י. ריפטין
מתור נאום בוויכוח המדיני בקונגרס העשרים
...המדינאים האלה חושבים שבשביל אנגליה הרבה יותר בטוח ונוח לעמוק בשתי מדינות ואסליות קטנות. הנתונות במצב של סכסוך מתמיד ואשר עליהם תוכל אנגליה לשלוט למעשה שלטון בלתי מוגבל.
זהו ממובן הפוליטי הממשי של הדין—וחשבון.
וזהו גם המפתח היחידי להבנת התנהגותה של אנגליה, נאומי אורמסבי גור, בפרלמנט, התנהגות האדמיניסטרציה ואופן ״פעולת״ הצבא האנגלי בזמן מאורעות הדמים של השנה שעברה .
הממשלה האנגלית פעלה באופן המאפשר להניח, שהיא היתה מעונינת במאו-רעות 1936, בתור נימוק-דמים לביטול המנדט הארץ-ישראלי. לא ג‘נין ניצחה את דאונינג-סטריט, כדברי פרופ' ווייצמן. נתנו לג׳נין לנצח - כדי שדאונינג סטרית...תרויח.
מה שמדינאים ידועים באנגליה (הנני מדגיש את המלה ידועים) חושבים להכרח אסטראטגי בשביל אנגליה, אינו מוכרח, אולם יכול לעמוד בניגוד לעניני הציונית. הצהרת-יבלפור והמנדט היו גצחונות עצומים של הציונות.
ואילו התכנית של לורד פיל וחבריו היא סכנה איומה לציונות.
אין אנחנו רוצים לקשור לחיים ולמות אח גורל הישוב היהודי במלחמה העולמית העתידה. אין אנחנו רוצים לקשור את גורל פיזורי-ישראל, את עתיד הציונות עם גורל הנשק הבריטי, באשר זה הוא הפירוש המעשי של ביטול המנדט ויצירת המלוכנות היהודית, אין לנו אימון הממשלה הבריטית, לא רק כתוך זה שאנו יודעים את משחקה הדו-פוצופי בעולם -כלפי היטלר, כלפי פראנקו, אלא גם מחוך שהבינונו היטב את הפוליטיקה הדו-פרצופית הזאת בכל שנות האדמי-ניסטרציה הבריטית בארץ-ישראל.
...הנשיא ווייצמן דיבר על אחרית-הימים. תנועת הסומר הצעיר, אשר בשמה יש לי הכבוד לדבר כאן, מאמינה אמונה מוחלטת לא בחלום-העתיד של מיסטיקה מעורפלת, אלא במלחמה חיונית ורבת קרבנות של המוני המדוכאים בעולם כולו בעד אחרית הימים של חופש ושוויון סוציאלי. אבל תוכנית החלוקה קשירת הציונות לחיים ולמות עם האימפריאליזם המלחמתי של אנגליה, התוכנית של טרנספר-אבאקואציה של ערבי ארץ-ישראל - כל אלה הם לא רק סכנה בשביל הציונות היום, אלא מעמידים גם חומה בינינו ובין תנועת השחרור הכלל-אנו-שית, בין הציונות ובין אחרית-הימים של השחרור האנושי.
השומר הצעיר מאמין באפשרות של הסבם יהודי-ערבי בגבולות של ארץ-ישראל בלתי-מחולקת, בצער עמוק הננו רואים שרבים מבין הציונים המתקדמים, אשר יחד אתנו האמינו במשך שנים באפשרות הזאת, אמונתם מתרופפת. ווייצמן, אשר היה לו העוז ללחום בעד הרעיון של מסטר דו-לאומי בארץ-ישראל, הסתלק מרגלו הישן. אבל עוד יותר מזועזעים אנחנו מהעובדה, שמנהיגי תנועת הפוע-לים - כרובשוב ובן־גוריון - תמכו כאן בהצעה אשה הנה אנטי-סוציאליסטית ביסודה ואיומה מנקודת-הראות של היהדות בעולם כולו: בהצעת התכנית של המלוכנות היהודית אשר צריכה להיות ייאראבער-ריין״.
...אם בן־גוריון באמת מאמין, שהמדינה הזאת היא רק צעד ראשון והיהו-דים יצטרכו להתיישב פעם גם מחוצה לה - ושוב אולי יצטרכו הערבים "לזוז" -האין הוא מבין, שהמדינה הזאת תהיה מוקפת חשדנות מתמדת ואיבה? ומנין זה לבן-גוריון הרשות לומר, שכבר הפרקטיקה של ההתישבות היהודית בעבר היתה נשענת על עקרון "הטרנספר" הזה? אני דוחה מעל במת הקונגרס את האשמה הזאת לגבי החתימבות היהודית (מחיאת-כפים). הרוב המכריע של הערבים, המועטים בדרך כלל, אשר ירדו מאדמתם בעקב ההתישבות היהודית נשארו בסביבה הקרובה של ההתישבוה היהודית ולא היו מוכרחים לנדוד ממולדתם למרחקים. זה היה גם היסוד לתכנית-חולה. יזהרו קצת המנהיגים והאכספרטים שלנו בהכללך חיה הפולי-טיות והכלכלידת, שרבות מהן מצטיינות בזמן האחרון יותר בדפטיזם באשר בהוכחה ויסודיות.
הקונגרס הזה צריך לדחות בתוקף את הלעג של הועדה המלכותית ביחס למטרה הסופית של הציונות. לא סוברניות מדומה, לא מדינה מדומה של יהודים מועטים היא מטרת הציונות - אלא, מה שלא יהיו הפירושים של לורד פיל וחבריו - ריכוז רוב העם העברי בארץ-ישראל וסביבותיה.
י. חזן
מתוך נאום בוויכוח המדיני בקונגרס העשרים
...השומר הצעיר רואה בהצעת החלוקה הן מבחינה ציונית והן מבחינה סוציאליסטית - שתי בחינות הקשורות ודבוקות אחת בשניה - סכנת הרס לבנין הציוני, סכנת אבדון לתקוותו האחרונה של עמנו המעונה והלוחם את מלחמת-שחרורו האחרונה.
...מה הם הנימוקים אשר בשמם לוחמים את מלחמת החלוקה ואת מלחמת אותו היצור אשר קוראי? לו "מדינה יהודית"? א/עליה גדולה המבוססת על אמצעים מדיניים גדולים; ב/שלום עם הערבים כתנאי מוקדם לבנין שקט ומתמיד; ג/עצ-מאות מדינית - כיסוד לבניה גדולה ועליה רחבה; ד/סכנת צמצום וסילוף המנדט; המדינה היהודית הקטנה. והמקוצצת - הרע במיעוטו; ה/האפשרוח של ניצול ההז-
ומנות ריאילית לגידול כוחנו בעת ומיד, למען נהיה מוכנים לאקספנסיה נוספת בעתיד.
אדץ של חמשה מליון דונם, ארץ בלי אדמה, זה הוא אשר נותנים לנו.
ובארץ זו יישוב של 750.000 איש, החצי מהם - ערבים ואולי גם הרוב ערבי, אם יקחו מאתנו אח הערים. אם נניח אפילו, שנצליח להרים את כוח קליטתה של חלק זה של ארצנו מעל לזו של בלגיה ונגיע ל-300 תושבים על כל קילומטר מרובע, הרי יישאר בו מקום בשביל עוד 200.000 תושבים, אם נפתח אותו במשך 20 שנה, או לעוד 400.000 - 450.000, אס נצליח לעימות זאת במשך 10 ימנים. אף ל״שארית הפליטה" הזאת של 2.000.000, אשר עליה דיבר פרופ' ווייצמן לא יהיה בו מקום, חלוקת הארץ סותמת את האפשרויות בפני עליה יהודית גדולה ורחבה לארץ-ישראל.
אולם נניח ששום כוחות אוביקטיביים אינם שולטים בחיינו ושמבחינה זאת נוכל להכניס למדינה ננסית זו מספר בלתי מוגבל של עולים חדשים ושכאן הכל תלוי רק בנו. גם אם נקבל את ההנחה הזאת, הרי קיים כוח אשר דאג לכך שלא נוכל לנצל אף את האפשרויות לעליה הקיימות למעשה.
עוד טרם נולדה מדינה זו, מטילים עליה חוב מדיני של 2.000.000 פונט.
נצטרך לשאת בעול של מם עובד קבוע למדינה הערבית. השמירה על הגבולות -גבולות משונים בצורתם ואשר ארכס אינו עומד בשום התאמה לגדלה של המדינה החדשה - תבלע את חלק הארי של תקציבה הדל. אנחנו נשכון בשפלה - המדינה הערבית בהרים. פרוזדור יחצה את אדמת המדינה הקטנה. ואף בפנים תהיה שאלת הבטחון קשה ומסובכה לאין-ערוך. התושבים הערביים במדינה ישארו קשורים לאלה אשר מחוצה לה, כשהם נתונים להשפעתה של המדינה הערבית. סכנת מהומות מתמדת תרחף מעל לראשנו. את מיטב כוחנו וכספנו נצטרך להשקיע בשמירה על הבטחון בחוץ ובפנים. נוסף לכל זה נהיה כבולים בהנהלת ענינינו הכספיים אף במדינתנו זו. יטילו עלינו הסכמי מכס אשר בודאי לא יהיו לטובתנו, כי אם לטובת המדינה הערבית. יטילו עלינו הסכמים צבאיים וגם אלה בודאי שלא יהיו מבוססים על "יסודות מוסריים" בלבד.
ואיך תתפתח התעשיה שלנו במדינתנו זו? השוק הפנימי, המשמש לה תמיד לוח-קפיצה לאקספנסיה יהיה מגוחך בצמצומו. הארץ תהיה נתונה בקביעות בתוך אוירה של מתיחות פוליטית. חוסר הבטחון יורגש יום־יום. לארץ כזו, ארץ המחוסרת שוק פנימי, ארץ אשר גזלו ממנה את אוצרותיה הטבעיים - מפעל רוטנברג, ים-המלח, ארץ אשר אין בה בטחון ״ האם לארץ כזו יזרום הון, הון המחפש בטחון ורווח? האם בארץ כזו יכולה להתפתח תעשיה?
...נוסף על כל זה ילכו ויאמירו מחירי הקרקעות. כל קניותינו תהיינה מרוכזות ומצומצמךת בשטה של 5.000.000 דונם. מחוץ לגבולות האלה תהיה אסורה עלינו כל קניה. ושוב יעמוד מפעלנו בפני קשיים כספיים - ורק על אלה אני מדבר כרגע - אשר לא ידענום עד עכשיו.
...ההצעה של חלוקח-הארץ אינה מבטיחה לפי דעתי את העיקר, שעליו מבססים מחייכי החלוקה את הסכמתם לתכנית זו: עליה יהודית גדולה ומידית לארץ-ישראל. כאן בשבילי המבחן הראשון. סנטימנטים לארץ ישראל גדולה ובלתי-מחולקת יש לכולנו, גם למחייבים וגם לשוללים. נאמנות לארץ-ישראל שלימה יש לכולנו. אולם השאלה היא, האם מבטיחה תכנית זו את העיקר: עליה גדולה. והתשובה היא ברורה: לא, עליה גדולה לא תהיה לגו. תהיה עליה מצומ-צמת. והעיקר: אנחנו בעצמנו נצטרך, נהיה מוכרחים לצמצמה, לא שליט זר יהיה אשם בצמצומה של העל יה היהודית לארץ-ישראל, כי אם אנחנו. ונגדנו יופנה זעמם של ההמונים היהודים המיואשים, אבל ברירה אחרת לא תהיה לנו.
...כוחנו העצמי ומאמצינו אנו הם הערובה היחידה להגשמת מפעלנו,השלום עם הערבים הוא תנאי מוקדם לכך. זהו תפקיד סוציאליסטי והכרח ציוני לאומי. ועד היום לא עשינו כמעט כלום למען השלום הזה. והממשלה מצדה עשתה את הכל בבדי להחניק את הניצנים הראשונים, הרכים והבודדים של פעולתנו זאת, את מלאכתנו עשתה הריאקציה הערבית. המופתי. הים ארגנו את ההמונים הערבים. הם הקימו חומת שנאה בינם ובינינו. אנחנו לא עשינו כלום.
וכעת באים ואומרים לנו: אין ברירת אחו זולת זו של החלוקה, בחלוקה ובהפרדה רואים את הערובה הטובה ביותר לשלום בינינו לבין הערבים,
...הרוצים בחלוקה, רוצים בחלוקה טובה יותר מאשר זו, אשר הוצעה לנו על-ידי הועדה המלכותית. היכולה זו לבוא מתוך הסכם עם הערבים, או אפילו מתוך התנגדות שתישבר בקלות? לא. גם חלוקה זו אשר הוצעה לנו, חלוקה רעה זו אשר כולנו מתנגדים לה, נפגשה בהתנגדות נמרצת מצד הערבים - מצד חלק גדול מהם. כל תיקון לטובתנו יגביר את ההתנגדות הזאת ויקיף חוגים רחבים יותר. למעשה קשה לי להבין איך יכלה ההנהגה שלנו להאמין בחלוקה מרמה יותר בהרבה מזו אשר הוצעה לנו. אף חלוקה זו, ועל אחת כמה וכמה הצעה טובה יותר - יש בה תפקיד קשה יותר בשביל הקיסרות הבריטית מאשר הפסקת המאו-רעות בשעתן והגשמה נאמנה של התחייבויות המנדט, כדי להביא לידי חלוקה טובה יותר נצטרך להשקיע יותר מרץ ודם מאשר בהגשמת המנדט. הצעת החלוקה לא תתוקן באופן מכריע, אולם גם החלוקה המוצעת תעורר נגדנו גל של שנאה בתוך העולם הערבי. התהום אשר הפרידה בינינו תלך ותעמיק.
אולם נניח שגם על זה נתגבר וגם על ניתוח מסוכן זה נעבור בשלום.
הקיים אז סיכוי להתפתחות יחסי-שלום בינינו לבין הערבים? בינינו לבין המדינה הערבית החדשה ובינינו לבין 300.000 הערבים, אשר ישארו בתוך החלק שלנו? לו היה הדבר אפשרי, הייתי רואה בכך אח אחד הנימוקים הרציניים ביותר לסובת החלוקה. זה היה מבטיח לנו אפשרות של עבודת בנין שקט לעשר
6'
עשרים שנה, אולם כסם שהחלוקה אינה מבטיחה עליה גדולה, כן מוטל בספק, אם היא תבטיח שלום עם הערבים.
כיצד יובטח הדבר? אומרים לנו, שסיכויי השלום הם גדולים יותר כשהש-כנים הם נפרדים, מדינה ערבית לחוד ומדינה יהודית לחוד, עצם הדבר, שאת האמת הגדולה הזאת גילו בשבילנו האנגלים עושה אותה לחשודה מאוד בעיני. אולם בודאי שאינני חולק על האמונה שבתור עם נורמלי החי במדינתו היינו יודעים לסדר את יחסינו עם העמים השכנים בצורה לא גרועה מאשר עושים זאת עמים אחרים.
..,אולם יחסינו אלה עם ממדינה השניה אינם יכולים להיות נורמליים גם במובנו המקובל של המושג הזה, את הגבולות נראה כגבולות זמניים. ואת מגמתנו זאת לא נוכל להסתיר. הננו תנועה דמוקרטית-עממית. נצטרך בלי הפסק להסביר להמונים היהודים, שלא ויתרנו על הציונות הגדולה ומה הם סיכוייה. נצטרך לכתוב על כך בעתונות, לנאום מעל במות שונות ולחנך את הנועד לאור המגמה הזאת.
לא שלום, כי אם שנאה תשכון בין שתי המדינות האלה, והכתוב השלישי יצחק, יכריע בינינו וינצח את שנינו.
ברם אולי מובטח השלום עם הערבים בתוך המדינה שלנו ותהיה לנו זאת לנחמה. איך יתפתחו היחסים בינינו ובין המיעוט הערבי אסר ישכון בתוכנו? אני מאמין, שבהיותנו מדינה נורמלית המתפתחת בתנאים נורמליים היינו מסד-רים את היחסים עם המיעוטים לא יותר טוב ואולם גם לא יותר דע מאשר עושים זאת העמים האחרים, החיים במשטר פוליטי הגון - לא-פאשיסטי. הקיימים אצלנו תנאים כאלה?
"המדינה" הזאת - מדינתנו זו אשר תקום - לא מתוך הכרח של התפתחות היסטורית ארוכה תקום. היא תקום באופן מלאכותי. עוד לפני שנה לא חשב מאתנו איש על כך. לא הכינונו כמעט בכלום את היסודות להעמקת השיתוף הפוליטי, הכלכלי והחברתי בינינו ובין הערבים, ובבוקר לא-עבות אחד נעמוד בפני כל הבעיות המסובכות האלה, בפני הכרח למצוא להן פתרון מידי ומקיף.
רק כמה דוגמאות. הגבול שלנו יהיה כולו גבול ערבי. השמירה על בטחון
המדינה תהיה כולה על הגבול הזה. לכך יהיו בראש וראשונה מכוונים כוחות הבטחון שלנו. איך נקים את כוחות הבטחון האלה? האם נארגן אותם כשהם נקיים
מערבים? איך נצא מהסבך הזה, אשר נעמוד לפניו באופן כה פתאומי ובתנאים
אוביקמיביים כה רעים? איך נקים את האפרט המדינית את מ וסד ות-המד ינה ואת האפרט הפקידותי? האם על יסוד של פריטט? האם הוכנה לכך הקרקע, האם נוכל לסאת בכך בתנאים הנתונים לאחר החלוקה?
... המהומות תמשכנה. תהינה מרידות. המופתי או יורשיו הפוליטיים ימשיכו במלאכת האינטריגות, הכוחות אשר הם יעוררו לא יתנו לגו להמשיך בשלוה את עבודתנו. בכוחו של מי ובעזרתו של מי נבטח? האם נבטח בעזרתה של אנגליה מחר יותר מאשר אתמול?
...עצמאות מדינית אינה צומחת ואינה נוצרת באופן כזה. אינני רוצה לפתוח כעת בויכוח על מטרתה הפוליטית הסופית של הציונות: מדינה יהודית או חברה דו-לאומית. כולנו שואפים לעצמאותו הפוליטית, הכלכלית והתרבותית של הישוב העברי בארז. זה משתף את כולנו. אולם עצמאות זו מוכרחה לבוא כתוצאה של תהליך היסטורי ממושך - כתוצאה הכרחית של התפתחותו והתגשמותו של המפעל הציוני. כאן לא חשוב, מה יבטיחו לנו מחדש על ידי הסכמים. אנחנו מכירים היטב את גורלן של הבטחות ממין זה. השאלה היא, הקיים יסוד אוביקטיבי בריא לעצמאות מדינית; האם היא צמחה מהמציאות ושעתה כבר הגיעה. לא, ליום הגדול הזה של הקמת עצמאותו הפוליטית והכלכלית של הישוב העברי עדיין לא הגענו. ולמה נאמין כיום בהבטחות יותר מאשר אתמול? למד. נאמין לאלה שרוקנו את המנדט מתוכנו ומתכוונים לבטלו כעת - שהם ישמרו ביתר נאמנות על עצמאותנו המדינית?
המדינה היהודית תביא לנו ראשית כל את ביטולו של המנדט. יסודות קיום עצמיים לא יהיו לה וכמו המנדט היא תתבסס בעיקר על הבטחות. וסכנה הביטול תארב גם להבטחות האלה. נשאר פנים אל פנים אנחנו ־ אחת המדינות החלשות ביותר בעולם - עם המעצמה הגדולה ביותר בעולם. הפורום הבין־-לאומי ייסגר בפנינו. גם את אותו המעט, אשר הבטיח לנו המנדט, יקחו מאתנו. זה לא הרבה, אף פעם לא הייתי בין מגזימי ערכו של המנדט ובין חסידיו הגדולים של חבר-הלאומים. אולם הנשק הדל הזה - היה נשקנו היחידי. ונשקנו זה יישמט מידינו.
עוד לפני שנה לא חלם איש בתוכנו על החלוקה. איש לא ראה בזה רעיון גדול, כי אם איולת ורעות-רוח. עוד לפני שנה - שנה-וחצי היו מצביעים על כל אחד מאתנו שהיה בא עם תכנית של חלוקת-הארץ והקמת המדינה היהודית כעל
7
סבתי צבי. היום משחנו הזמנים, הצריך להשלים עם זה? עוד בקונגרס הקודם היה לפרופ. ווייצמן העוז והאומץ הפוליטי הגדול לחשוב על תכנית בניה, המיוסדת על ציונות גדולה בארץ כולה. על שלום עם הערבים בדרך לבניה זו ועל שויון בין שני העפים כיסוד לכך. כעת הננו עומדים לפני הצעה, שגם מקורה באהבה עזה למפעלנו ואמונה בנצחוננו אולם תכנה האוביקטיבי: דפשיזם, ויתור וצמצום.
... אף פעם לא ראינו במנדט גן-עדן. אבל בשביל עמנו הדווי המנדט הוא בכל זאת המסגרת המעשית הטובה ביותר למלחמתנו מלחמה אשר מוכרחה להשאר ומוכרחה להתנהל במסגרת בין-לאומית. המסגרת הזאת, המסגרת העלובה של המנדט היא אשר אפשרה לנו לעשות את אשר עשינו. האם בפעם הראשונה מתנקשים במנדט? האם בפעם הראשונה מנסים לבטל ולשנות לרעתנו את סעיפיו? האם לא סגרו כבר את העליח, האם לא איימו עדיין עלינו בגזירות שונות ביחס לקרקע והתישבות? עד היום התגברנו על הכל, קרענו את כל הגזרות והגענו עד הלום - עד ל ל-450.000 יהודים בארץ. רק על גזירה אחת לא התגברנו - על חלוקתה הראשונה של ארץ-ישראל ועל סגירתו של עבר-הירדן בפני העליה היהודית. ומדוע נאמר חיום שלא נוכל בשום פנים להתגבר על האלטרנטיבה השניה הכלולה בדין-וחשבון - האלטרנטיבה של צמצום זכויותינו העקריות לפי המנדט? אחרי גזירות של סגידה העליה הגענו לעליה של 70.000 יהודים לשנה. אין בל הצדקה לויתור על המלחמה הזאת. שאלת היהודים מוכרחה מבחינה פוליטית להשאר גם להבא שאלה בין-לאומית. המנדט הוא הרע במיעוטו. הוא המכשיר הטוב ביותר אשר ניתן לנו כעת עם כל המגרעות אשר בו, הוא אשר נותן לנו את האפשרות ללחום את מלחמתנו מעל הבמה הבין-לאומית.
מ. בנטוב
לפני ההצבעה בשאלה המדינית בקונגרס ה-20,
...לא מוטל בספק בי הממרה הסופית ־של הציונות - ריכוז רוב עם ישראל באוץ-ישראל - אינה ניתנת להתגשם במדינה זעירה זו, ואף לא במדינת יהודים גדולה יותר, ריכוז המוני עם ישראל יכול להתגשם רק על יסוד של שיתוף פעולה ושלום עם הערבים ועל יסוד משטר דו-לאומי בארץ-ישראל. היות ושאלה גורלית זו הוצגה לפנינו כיום, הנני תובע מכם לענות על הצעת החלוקה בלאו שאינו משתמע לשתי פגים.
שמענו כאן נאומים בעד ונגד, וכן גם אין כרגע האפשרות לחזור על הנימוקיס, יש בכל זאת, להביא בחשבון למי ובאיזה תנאים אנו מוסרים ייפוי-כוח, שמענו כאן דברים, אשר יכולים להיאמר רק במצב של חוסר מוצא ויאוש. נכון, כי הסטטיסטיקה טועה לפעמים ויש שגם מומחים ובעלי מקצוע שוגים, גם הנחות היסטוריות אינן מתאמתות תמיד, אבל הרי אין זה מן הנכון לתכן תכניות בנין של מדינה חדשה מבלי להתחשב בכלל בסטטיסטיקה, במומחים ובמחשבה מתוכנת.
...סוברניות או לאו, וויכוח ללא חשיבות הוא. אותה השמש הבריטית שצלה הכבד משתרע על המנדט הלא צלליה יתפשטו גם על המדינה היהודית, ההבדל הוא בזח, כי אם עכשיו ההתאבקות על גירוש הצללים מתנהלת לאור היום ולעיני כל האומות, הרי בקרוב נוכרח לעמוד עין בעין בהתאבקות איומה עם האימפריה הגדולה ביותר בתוך בדידות מחרידה, במצבנו אנו הרעה הגדולה ביותר הוא ביטול המנדט. אל לנו לשרוף אה הגשר עליו הננו ניצבים, בטרם הגענו לצד השני. אסור לנו לשבור את עוגן ההצלה היחידי טרם הגענו לחוף בטוח.
והחוף הבטוח, היינו הגשמת הציונות הגדולה וריכוז הפוני ישראל בארץ-ישראל וסביבותיה יכולה לבוא רק מתוך הסכם ושלום עם הערבים, שלום זה יקום רק על יסוד העבודה המשותפת וההישגים המשותפים.
...יש לדחות בכל תוקף את תכנית החלוקה ואין לתת ייפוי-כוח לאכסקוטיבה.
אם ברצונכם כאן לתת ייפוי-בוח לשם משא-ומתן - אני פונה כאן לידידי אומרי-הלאו שבשמאל - תנו אוחו לסם המשכת המנדט ולשם תכנית קונסטרוקטיבית. עלינו ליצור בתוך הבית חזה גוש חזק ובהצבעה מאוחדת ובלתי משתמעת לשני פנים נגד תכנית החלוקה נגיד לאכסקוטיבה: ! Caveant consules
אל. פראי
הצהרה לאחר ההצבעה בשאלה המדינית בקונגרס העשרים.
גם לאחר הצבעה זו, אשר בה הקונגרס הציוני העשרים מסר להנהלה הציונית הבאה ייפוי-כוח לנהל משא-ומתן עם הממשלה הבריטית, מבלי לקבוע את התנגדותו המוחלטת לכל תכנית של חלוקת ארץ-ישראל, ימשיך השומר הצעיר ללא-רתיעה את מלחמתו נגד גזירת ביטול המנדט וחלוקת-הארץ, עד קריעתה.
אף מציאותו של רוב בקונגרס זה בעד ייפוי-כוח כזה אין בה כדי להעבירנו על ההכרה העמוקה, שגזירות אלה אסור לה לתנועה הציונית ולעם היהודי להשלים אתן בשום אופן. תכנית החלוקה של ארץ-ישראל פוגעת בזכותו של העם העברי
*8
9-
לשחרור בארץ-ישראל שלמה ומתנקשת באחדותה הגיאוגרפית והכלכלית של הארץ, שאינה ניתנת להפרדה. היא מסכנת את הציונות הגדולה ומביאה לידי ויתור נוסף על פתיחת שערי עבר-הירדן בפני ההתישבות היהודית; מצמצמת את השטח הקיים של המפעל הציוני; מצרה את הבסיס היוצר של היישוב; מצמצמת את היסוד לקליטת עליה ומעמידה בסכנה את אופיו המתקדם של המפעל הציוני.
השומר הצעיר קורא מעל במת הקונגרס הזה: מול הפיתוי המסוכן וההשליה של ממלכתיות כוזבת ועצמאות מדומה במדינה מחולקת ומבודדת בתוך סביבה מסוכ-סכת, שאינה יכולה להיות אלא כדור-משחק בידי הפוליטיקה הקולוניאלית הבריטית, על המוני היהודים המעובים והנרדפים בכל התפוצות ועל היישוב היהודי בארץ להשאר נאמנים לסיכוי ההיסטורי הגדול ולמטרה היחידה של הציונות: ריכוז רוב העם העברי בארץ ישראל וסביבותיה,)עשויה לסכן את הסיכוי של שלום יהודי-ערבי, שהוא הכרחי לקידום המפעל חציוני, ומה גם - להחריף את הניגוד הלאומי הקיים, הננו מכריזים שוב מעל במת הקונגרס, כי הדרך לשלום יהודי-ערבי היא ההכרה הנאמנה בעיקרון של שויון בין היהודים והערבים בארץ-ישראל, מבלי להתחשב ביחסם המספרי היום ובעתיד כיסוד למשטר דו-לאומי בארץ-ישראל הבלתי מחולקת.
למרות מציאותו של רוב בקונגרס זה בעד ייפוי-כוח למשא-ומתן על תכניה החלוקה של ארץ-ישראל, לא ייתכן שההנהלה הציונית הבאה תנהל משא-ומתן כזה, כי ייפוי-כוח כזה לא ניתן לה על-ידי העם העברי אחרי מערכה ציבורית גלויה בבחירות לקונגרס הציוני.
...מעל במת הקונגרס הננו קוראים לכל העם העברי, לציבור-הפועלים בארץ ולנוער החלוצי בגולה לא להרפות, תוך כדי מלחמה זו, מכל המאמצים החלוציים ומאמצי הבנין הכבירים, הדרושים כדי להמשיך את מפעל ההגשמה הציונית בכל הזמנים, בכל המשטרים ובכל התנאים המדיניים.
אל, פראי
מניאום מויכוח המדיני במועצת ההסתדרות
...הייתי נוכח לפני איזה ימים במסיבה ציונית אחת ושמעתי את הח' בן-גוריון.
...במסיבה הזאת מצא הח' בן-גוריון לנחוץ להוכיח שישנם בין הסוללים את החלוקה כאלה, אשר מתנגדים לה מנימוקים אנטי-ציוניים, ומי הם השוללים, אשר מתנגדים לחלוקה מטעמים אנטי-ציוניים - הלא הם אלה אשר מתנגדים למדינה יהודית; אלה הם אנטי-ציונים.
...אני וחברי תנועתנו, תנועת השומר הצעיר שוללים את החלוקה בראש-וראשונה, ואפשר לומר בעיקר, מתוך כך שאנחנו חושבים ומשוכנעים, כי החלוקה עלולה להמיט שואה על ההגשמה הציונית, כי היא עתידה לסכן את ריכוז רוב מנינו ובנינו של עם ישראל בארץ-ישראל וסביבותיה, זהו בשבילנו הקריטריון העיקרי, ואולי אפילו היחידי, אבל מן הקריטריון הציוני הזה מסתעפות כמה וכמה בחינות נוספות. לא אכנס עכשיו לפרטי הויכוח הזה, אם מבחינת השטח של "המדינה היהודית״, או מבחינת אפשרויות התפשטותה לעתיד לבוא יש מקום לאופ-טימיות, או מוצדקת היא פסימיות; אם החלוקה או המדינה היהודית הזאת תשחרר אותנו מתלות באנגליה או, להיפך תוסיף על שיעבודנו ותכביד מתוך כך על התקדמות המפעל הציוני; אם היא תוסיף על השלום עם הערבים, או תסכן את השלום הזה ומתוך כך תאיים על ההגשמה הציונית; אם היא תגביר את כושר הגשמתה הפנימי של התנועה הציונית או תחליש אותו; אם גם בחזית הפנימית שלנו יהיה, באמת, מקום עם הגשמת החלוקה ליתר תכניתיות ולהגמוניה של ציבור הפועלים, או ירימו ראש האלימנטים הריאקציוניים. אנחנו משוכנעים, כי מכל הבחינות האלה יש בתבנית החלוקה, בתוקף העובדות התלויות בה בהכרח, משום גילוי גורמים, שיהיו בהחלט שליליים לגבי סיכויי הגשמתה של הציונות ואפילו יסכנו את דרך התקדמותה, הנה זוהי נקודת-המוצא שלנו בויכוח הזה - נקודת-מוצא ציונית.
אך מודה ומתוודה אני, כי אנכי וחברי מתנגדים לחלוקה גם משום כך,
שהיא תקים ״מדינה יהודית". כי-על-כן אנחנו סבורים, ש״מדינה יהודית" זו כמטרה סופית, ועל-אחת-כמה וכמה מדינה יהודית שתקום היום לא תהיה הדרך להגשמה הציונות, כי-אם תסכן את הריכוז של מיליונים בא״י וסביבותיה.
כלום אלה הם נימוקים אנטי-ציוניים? היה זמן שהחברים ממפלגת-פועלי-א״י ומפועלי-ציון ימין נלחמו באוסטריה, בפולניה ובארצות אחרות לא על מדינה לאומית של עם אחד שליט, כי-אם על מדינה של לאומים, בזה ראו ציווי יהודי עליון וציווי סוציאליסטי עליון. ולא הייתי סבור, שהחברים האלה לחמו על כך מנימוקים אנטי-ציוניים (והרי במסיבות שלנו, במציאות יישוב ערבי בארץ-ישראל, הכוונה היא למדינה דו-לאומית). ואני זוכר עוד דבר אחד: נחרת בזכרוני קונגרס אחד אשר השתתפתי בו, הקונגרס בבאזל, אשר בו דנו על קביעת המטרה הסופית של הציונות, ובקונגרס הזה היתה מסיבה של צירים מארץ-ישראל מכל הזרמים ולשם הובאו טלגרמות מארץ-ישואל והטלגרמות האלה אמרו שאם, חס-וחלילה, הקונגרס
*) תכנית החלוקה
10
הציוני יחליט על הגדרת המטרה הסופית של הציונות - על מדינה יהודית בשני עברי-הירדן - הרי מהר יפרצו מאורעות בארץ. ולא היו הדברים האלה בדויים מן הלב. החברים האלה, אשר חתמו על הטלגרמות, וביניהם מצוי אחד חבר מכובד למדי בהסתדרות, וכן כל סיעת הפועלים בקונגרס הנ׳ל היו סבורים, שהגדרה כזו של הממרה הסופית של הציונות עלולה לסכן את השלום בארץ, ויחד עם זה להחמיר על התקדמותו של המפעל הציוני: מתוך דאגה ציונית נאמנה התנגדו להגדרה הזאת של מטרת הציונות.
... ואני מזכיר עוד נשכחות, והנשכחות הן מתקופה לא רחוקה. היה בינינו אדם אחד, אשר העיז לדבר על זה, שאין זה מתכניתנו לדבר על מדינה יהודית. האיש הזה היה דווקא בן־״גוריון. בעדות ההיסטורית שלו בפני הועדה המלכותית הוא הודיע, שלא דיברנו מעולם על מדינה יהודית בארץ-ישראל.
״שאיפתנו היא לעשות את העם היהודי לחותך גורל עצמו אשר לא יהיה כפוף, דוגמת כל עם חפשי לרצונם ונתון לחסדם של אחרים. אולם אין זה ממטרתנו לשלוט על מישהו. לו היתה ארץ-ישראל ריקה מתושבים, כי עתה אולי היינו גורסים "מדינה יהודית", כי אז לא היה הדבר נוגע לאחרים.
ואולם ישנם תושבים אחרים בארץ-ישראל". והוא מוסיף ואומר שעוד לפני המלחמה בתכניתנו הפוליטית, אשר נוסחה בבאזל, "כבר אז הבאנו בחשבון, שיש לא-יהודים בארץ-ישראל ולא נתכוונו להשתלט עליהם. לפיכך לא דיברנו על מדינה".
אכן, הנימוקים "האנטי-ציוניים״ האלה, לפי הגדרתו של ב.ג., שנאמרו על ידינו לא פעם אחת, נשמעו בפני הועדה המלכותית קבל כל העולם מפי חברנו בן-גוריון, יושב-ראש ההנהלה הציונית. ועכשיו, חברים, משהו יסודי נשתנה, עכשיו מי שאינו גורס "מדינה יהודית״ הוא אנטי-ציוני.
י. ריפטין.
מנאום בוויכוח המדיני במועצת ההסתדרות.
...התנועה הציונית הזדרזה כל-כך ע"י נציגיה הרשמיים להזדהות עם תכנית, אשר אינה מוצדקת מבחינת צרכי היהודים ומונחת רק בקו הענינים החולפים של האסטרטגיה האנגלית. האומנם נוותר על האפשרות לפנות לכוחות הקידמה בעולם כולו? אנו עתידים להיות כאן מדינה קטנטונת בין המדינות הערביות, והמדינה שלנו תהיה קשורה עם אנגליה על יסוד חוזה צבאי. כל כוחה של מדינה זו יהיה בנוי על חוזה צבאי זה עם אותה אנגליה. אשר בלום אמר עליה השבוע בצדק, כי היא עוד לא הכריעה על הקו שלה במלחמה העולמית הבאה בין קשר עם כוחות הקידמה בעולם ובין ברית עם כוחות הפאשיזם. זאת היא אותה אנגליה, אשר מביטה בשקט ובשויון-נפש על הקומדיה של ועדות ההתערבות ועל מה שנעשה בספרד, ואנגליה זו תהיה הכוח השולט היחידי, אשר יכלול אותנו כבורג קטן בתוך צבת של הברחים אסטרטגיים של האימפריה הבריטית, ללא אפשרות של חופש וסיכוי של שלום עם הערבים. התנועה הציונית ותנועת הפועלים בתוכה לא יוותרו על עצמאותן הפוליטית. גם כאן ההכרעה עדיין לפנינו.
מישהו כבר קבע יעוד נוסף להתישבות העובדת, אומרים, שהיא תשמור את הגבולות, שצריך ליצור את הקשר בין שמירת הגבולות ובין ההתישבות. נדמה לי, שהכוח החלוצי המפעם את ההתישבות העובדת, השוכנת היום על הגבולות, דרוך כולו לקראת עמדות התישבות חדשה ולא יכיר לעולם בגבולות האלה של "מדינת היהודים", אשר מציבים לנו ואשר הם משתנים עכשיו עם מרצנו, עם אמונתנו,עם החישבותנו החלוצית.
י. חזן
מתור החוברת: ארץ ישראל על פרשת-דרכים (1958).
... הפוליטיקה האנגלית האימפריאלית התרוצצה תמיד בין שני הכיוונים האלה: מצד אחד חיוב הציונות בגורם הנחוץ לה במזרח הקרוב והמבטיח לה את אהדתה של היהדות העולמית, ומצד שני שלילת גידולו של הגורם הזה מתוך אי-רצון לראותו ככוח עצמאי וחזק יותר מדי. רק אנגליה סוציאליסטית, אשר תשבור את מסורת האימפריאליזם הבריטי ותקים ברית עמים חפשיים ושווי זכויות תבין לנפשה של התנועה הציונית על כל תכנה הלאומי והסוציאלי המשחרר. רק בין אנגליה סוציאליסטית ובין הציונות המשחררת והלוחמת על משטר סוציאלי חדש בארץ תתואר ברית-אמת.
מכאן הדחיפה לחלוקתה הראשונה של ארץ-ישראל ולקריעת עבר-הירדן המזרחי.
כאן גם, בנפתולי הפוליטיקה האימפריאלית הבריטית, הדחיפה לחלוקתה השניה של הארץ. במקום 70.000 קמ"ר. בערך עד לקריעת עבר-הירדן, צימצום שטח ההתישבות היהודית עד 26.000 קמ"ר. בערך לאחר החלוקה הראשונה. במקום 26.000 קמ"ר. אשר נשארו לאחר החלוקה הראשונה, כ-5.000 קמר‘. לאחר החלוקה השניה, אשר זוממים לעשותה עתה. מהשטח אשר הועמד לכתחילה לרשותו של המפעל הציוני נשארו לאחר החלוקה הראשונה רק כ-37%, עכשיו יישארו ברשותנו כ-7% משטח המנדט שלפני החלוקה הראשונה ופחות מ -20% מהשטח שלאחר החלוקה הראשונה, המיספרים האלה -
11
שפתם ברורה למדי, הם מציינים את הקוו של הפוליטיקה האנגלית לגבי הציונות במשך 20 שנות קיומה של הצהרת בלפור.
...שתי ההצעות של הועדה המלכותית גם יחד מתכוונות לדבר אהד: לצמצם כבל האפשר את ההתפתחות של המפעל הציוני. שתיהן רעות וכוונתן ברורה. הצעת החלוקה היא מסוכנת יותר, דווקא משום שהיא מלווה באשליות שווא, השובות לב רבים. סיסמת מלחמתנו צריכה להיות לא: "נגד החלוקה - ובכן בעד הצעת הפליאטיבים", כי-אם נגד שתי ההצעות גם יחד ובעד קיום נאמן של זכויותינו לעליה ולבנין בארץ-ישראל הבלתי-מחולקת.
...ואין גבול ללהטי לטון והוכחה. כל יסודות המדע האוביקטיביים ביותר כאילו לא היו. היה נדמה לך עד היום, שכלל אחד גדול יפה גם לגבי ארצנו, והוא פשוט בתכלית: ככל אשר יגדל שטחה של הארץ, כן יגדל גם כוח קליטתה. באו מחייבי החלוקה וכמעט שהצליחו להפוך את הקערה על פיה. עוד מעט ויתחילו לתאר את הוצאת הנגב מתוך תחומי המדינה היהודית כשיחדור מעול ככד. לדידם, זהו כמעט מדבר שאפשרויות התישבותו הן מפוקפקות בהחלט.
...ועוד חידוש רב, מהפכני כמעט, נתחדש בבית-מדרשם של מחייבי החלוקה. לדידם אין כל גבול לכוח קליטתה של הארץ. כאן נפסקת שליטתם של החוקים הכלכליים. חידוש זה עומד כמובן בניגוד גמוי לעמדתם העקרה של שוללי החלוקה, המתבססת כאילו על תורת מלטוס. תורה זו קבעה, כי קיים גבול מפרים ונמוך למדי לריבוי התושבים בפל ארץ וארץ, שכן אלה מתפתחים במהירות של התפתחות גיאומטרית, בו-בזמן שיכולתה הכלכלית של הארץ גדלה רק גידול אריטמטי. ומול תורה זו, שמשום מה התחילו ליחסה לשוללי החלוקה, מעמידים את תורת ההתפתחות הבלתי-מוגבלת כמעט וחופשית מכבלי החוקים הכלכליים .
...מאלטוס מת ויחד אתו מתה תורהו אשר עיקר מטרתה היה להוכיח, שהמשטר הקאפיטליסטי חף מכל פשע ואינו אשם בעוניים ובדלותם של המוני העם העובדים, מצוקתם נעוצה כאילו בחוקים ביאולוגיים-טבעיים שאין לנו כמעט כל שלימה עליהם. תורתו זו מתה, אולם אין זה מקנה עדיין זכות למחייבי החלוקה לחלוק על האמה הפשוטה, שבתנאים כלכליים משקיים וטכניים מסוימים ובתנאים סוציאליים ופוליטיים נתונים - קיים גבול מסוים ליכולת קליטתה של כל ארץ וארץ. בודאי שלפני האנושיות תיפתחנה אפשרויות של חיי עושר ורווחה עם מיגור המשטר הקאפיטליסטי ובנין העולם הסוציא-ליסטי. בודאי שבחיק העתיד הזה צפונים פלאי הטכניקה, העלולים לשנות אח כל מושגינו על תנאי קיומו של האדם ויגבירו לאין״שיעור אח כוח קליטתן של המדינות, אף מהועבות ביותר לאדמה. ואולם.אנו - בתקופה שלנו הננו עוסקים,' בתקופת הבצע הקאפיטליסטי, הניצול הקלוניאלי, בתקופה שבה מופנה עיקר מרצו של האדם להמצאת מכשירי הרג ולא לגילוי מקורות קיום חדשים. בתוך עמק-הבכא הזה עלינו לכלכל אח מעשינו. ובתנאים אלה קיים גבול מסוים לכוח קליטתם של אותם 4884 קמ'מ, שבתחומם עתידה לקום מדינה יהודית.
לדבר כאן על קליטת מיליונים במשך שנים ספורות 15-20 שנה - הרי זה שוב לא יותר מאשר השלית המוני ישראל המצפים לגאולה. וכגודל ההשליה, כן תעמיק ההתפכחות המרה ויכה גלים היאוש, כאשר לא נביאי מדע-השקר, כי-אם המציאות המרה של המדינה הננסית תגיד את דברה.
..אחרי שנחתך מהארץ עבר-הירדן המזרחי על כל האפשרויות החקלאיות שבו,
באה עתה הגזירה השניה המתכוונת להוציא מתוך הארץ את חלקה המכריע מבחינת השטח והאוצרות הטבעיים שבתוכו. עניבת החנק נהדקת כל פעם יותר ואנחנו עונים אמן. ולא זאת בלבד, אלא שמתאמצים לתאר את הדבר כנצחון גדול לנו ולעניננו.
...אין אנו מפקפקים ביכולתנו להפרות את הרי הארץ ולהפוך את חולותיה לגני-עדן פורחים. כוח קליטתה של הארץ עוד יפתיע בעתיד אף את אנשי האמונה הגדולים ביותר בתוכנו, אלא שהדבר לא ייעשה בקפיצח-הדרך. הננו זקוקים היום לשטחים רחבי-ידים, שנוכל להכשירם רק בהדרגה ומתוך מאמצי שנים רבות לבנין משק אינטנסיבי הקולט לתוכו מתישבים חדשים רבים.
זאת ועוד אחת: מחירי הקרקע יאמירו גם כאשר נחוקק חוקים למניעת הספסרות. קניותינו תתרכזנה בשטח קטן. עליתנו תזרום כולו לאותו האגן הצר של 5000 קמ'מ. כאן לא יעזרו חוקים. גם לו רצינו בכך, לא נוכל להכריח את בעלי הקרקעות למכור את אדמתם. ומן הצד השני נהיה צפויים במשטר של מסחר חפשי לספסרות קרקעית, שתאכל מלוא הכה בגופה של המדינה היהודית הקטנה.
...גם כיום נחנקת כבר תעשיתנו בגבולותיה הצרים של הארץ, מה יהיה,
איפוא, מצבה לאחר החלוקה?
איך תוכל להתפתח התעשיה. במדינה ננסית זו - מדינה המחוסרת שוק פנימי גדול והחיה מיום קיומה הראשון על הר-געש? איך נוכל להגן על התפת-חותה של התעשיה שלנו בתוך המדינה הזאת עם גבולה הארוך והמלאכותי ועם הפרוזדורים שיחצו אותה? והרי כל פסיעה בגבול הזה תשווע ממש למבריחי -מכס ולפורצי-גדר.
...כהעזה רבה מצדנו הננו רואים אח ההנחה, שבמשך השנים הקרובות האלה נוכל להגיע במדינה היהודית לצפיפות של בלגיה, הארץ הצפופה ביותר באירופה. ואל נשכח, שבלגיה היא ארץ של אפשרויות חקלאיות ותעשיתיות יוצאות מן-הכלל, ארץ השוכנת על אם-הדרכים של אירופה והמבססת, נוסף לכל זה, את קיומה על ניצול מושבות, דבר שבודאי לא יינתן למדינתנו אנו.
ואלה הם המיספרים של הצפיפות לכל קמ'מ: הולנד 248, בלגיה 265,
צ'כיה 105, שוויצריה 97, מצרים 500-450, הלבנון 95-90.
כמדינה היהודית: כעת 125, לאחר 20-15 שנה:- 1/לפי חשבונו של קפלנסקי 350, 2/לפי.. חשבונו של סמילנסקי 630 - המיספרים האלה מדברים בעדם.
גם לפי חישובו של קכלנסקי נגיע במשך 20-15 שנה לצפיפות העולה ב-100 איש כמעט לכל קמ'מ על זו של בלגיה.
...סמילנסקי מוכן לקבל צפיפות כזאת של המדינה היהודית, שתעלה אף על עמק נילוס. לפי חשבונו יחיו בארץ-ישראל בעבור התקופה הקצרה הזאת כ-630 תושבים על כל קמ'מ. באותו זמן חייש במצרים 500-450 חושבים על כל קמ'מ, היש עוד צורך בהוכחות נוספות, בכדי לסתור את החישובים האלה?
המדינה היהודית לא תוכל לתת את הפתרון המקווה למצוקת הגולה.
התנאים המדיניים, שבהם תהיה נתונה מראשית קיומה, יקשו עוד יותר על הדבר. את גבולות הארץ לא נוכל לפרוץ ובפעם הראשונה נעמוד בעצמנו בפני ההכרח לצמצם את העליה שלנו. לא שרירוח-לבם של מושלים זרים, כי-אם המחנק שיקום בשטח הצר הזה יכתיב לנו אח הגזירה הזאת. וכל זעזוע קטן בפנים המדינה או בקרבתה יפגע ביכולה הקליטה המוגבלת בין כה וכה.
..כוחנו העצמי ומאמצינו אנו הם הערובה היחידה לביצוע מפעלנו.
אולם הציונות אינה מתגשמת בחלל ריק. בבואנו לארץ-ישראל מצאנוה שוממה, כשאפשרויות בנין עצומות גלומות בביצותיה, חולותיה והרריה החשופים. אולם גם עם ערבי עובד מצאנו בתוכה. באנו ארצה ומצאנוה מוקפת מכל הצדדים, זולת הים, בשלשלת של ארצות ערביות, ההולכות ומתגבשות מבחינה לאומית ומדינית לנגד עינינו. השלום עם הערבים - עם אלה בארץ-ישראל ועם אלה שמחוצה לה בארצות הערביות השכנות הוא אחד התנאים המוקדמים והמכריעים ביותר להצלחת מפעלנו. זהו לנו גם תפקיד סוציאליסטי וגם הכרח לאומי-ציוני.
הדין-וחשבון של הועדה המלכותית מנסה לסתום את הגולל על תקוות השלום הזאת, כל עיקרו בנוי על ההנחה, שאין כל אפשרות להשלים בין שאיפות היהודים ושאיפות הערבים בארץ-ישראל. משני הצדדים שלמת לדעתו לאומנות לוחמת ואויבת, ואף מבחינה אוביקטיבית מן הנמנע הוא להגיע לשלום זה, שכן קידום עניניו של אחד העמים עשוי ממילא לפגוע בעניניו החיוניים של העם השני, ואין דרך אחרת לפתרון הבעיה הזאת זולת ההפרדה - החלוקה. קחו מהדין-וחשבון של הועדה המלכותית את ההנחה הזאת, והוא מתפורר כולו כבנין קלפים זה שנסבה בו רוח קלה.
...ובראש וראשונה אשמים אנחנו שלא עשינו בשעתו אה הכל, בכדי להכניס אותם התהליכים שיצרו את היסוד לשלום יהודי-ערכי, לדפוס סוציאלי ופוליטי, לא ראינו כאן את אחד המרכזים העיקריים של פעולתנו ולא נרתענו מלהפקיד את הכל במעט בידי הריאקציה הערבית. רצינו להתחמק מהכרעות ולדחותן והנה הן באו והתרגשו עלינו כחתף ובצורה אחרת לגמרי מכפי שיכלו לבוא, לו היינו מתאמצים בזמנו לכוון את ההתפתחות באפיק של שותפות יהודית-ערבית, ובראש-וראשונה שותפות בין עמלים יהודים ועמלים ערביים. לא להתערב ועד כמה שאפשר לא לעשות כלום - זאת היתה תמצית חכמתנו הפולי-טית. ולנוכח המצב הזה עשה השלטון את שלו לאור שיטת ״הפרד ומשול" הבדוקה והצליח, ואף הפאשיזם העולמי הטיל את צלו על ארצנו הקטנה וליבה בה את האש השנאה הגזעית.
הננו רחוקים היום משלום יהודי-ערבי מכפי שהיינו לפני המאורעות.
אולם עדיין לא אבדה התקוה, אם נדע ללמוד לקח מימי זוועה אלה אשר באו עלינו. אולם אנו, הרי פנינו מועדות לכיוון אחר לגמרי, כמוצא שלל רב קיבלנו את אמצאתה הגאונית של הועדה המלכותית, שרק על ידי הפרדה אפשר להבטיח שלום יין שני העמים בארץ-ישראל, הננו מוכנים אפילו להוסיף נימו-קים משלנו, ככדי להוכיח שבארץ ישראל הבלתי-מחולקת אין כל תקוה לשלום.
12
13
איש אינו כופר כמובן בהכרח השלום הזה, יש גס המוכנים לחכות על חטא ולהודות שהיתה הזנחה שאין לה כפרה בשטח זה, אולם אף אלה טוענים כיום, שההפרדה היא הדרך היחידה לתיקון המצב. המדינה היהודית בחלקה של ארץ-ישראל צריכה להבטיח לנו את השלום היהודי-הערבי, האומנם תבטיח?
...אין לנו ספק ברצונה הטוב של המדינה היהודית, אם תקום, לחיות בשלום עם המדינה הערבית השכנה, ישנן עובדות המוכיחות, שגם בתקופתנו הטרופה הזאת אפשריים יחסי-שכנים תקינים בין מדינות הגובלות זו עם זו, אולם לשם כך דרושים תנאים יוצאים-מן-הכלל: נחוץ, שצרכיה של מדינה אחת לא יעמדו בניגוד לשכנתה ושלא יהיו ביניהם גורמי מחלוקת בהווה וגם בעתיד הקרוב לפחות, הקיימים תנאים אלה לגבי המדינה היהודית ושכנותיה הערביות?
המדינה היהודית תקום על חלוקתה של ארץ-ישראל. המשא-ומתן המתנהל עכשיו הוא על חלוקה טובה יותר מאשר זו שהוצעה לנו על-ידי הועדה המלכו-תית, היכולה חלוקה כזו לבוא מתוך הסכם עם הערבים? והרי גם תכנית החלוקה הקיימת נפגשה בהתנגדות נמרצת מצד הערבים, כל תיקון לטובתנו יגביר את ההתנגדות הזאת ויקיף חוגים רחבים יותר, הפרדה מתוך הסכם הדדי, דבר אשר דייר רופין ראה אותו בשעתו כאחד התנאים החשובים ביותר להבטחת הצלחת מפעלנו לאחר החלוקה, אין לה סיכויים להתגשם, אלא אם יצומצמו גבולות המדינה היהודית עד כדי כך, שאף מחייביה הנלהבים ביותר לא יקבלוה. המדינה היהודית תקום מתוך מתיחות ורחשי איבה אשר יכו גלים ויקיפו אף את המדינות הערביות הרחוקות, ומה עוד את היישוב הערבי והמדינה הערבית שתק ומעל ידינו.
...איך נתיחס כולנו למדינתנו זאת? היא תהיה בעינינו רק מקפצה למדינה גדולה יותר ורחבה יותר, את גבולותיה של המדינה הזאת, שתקום לאתר החלוקה, נראה כזמניים, לא, מקורן של המגמות האלה יהיה זך וטהור והוא יקיף את רוב מנינו ורוב בנינו של היישוב העברי בארץ. אנו נרצה להיות נאמנים ליסודות הציונות כלתנועה השואפת לגאולת המוני ישראל ואינה מסת-פקת בברק הריק של עצמאות מדינית. את מגמתנו זאת לא נוכל להסתיר, בכדי לשמור על קיומנו כתנועה המקיפה את המוני ישראל ולתת טעס והצדקה לעצם קיומה של המדינה הקטנה, נצטרך לשנן השכם והערב את האמת הזאת, שמדינתנו היא רק תחנה בדרך, תחנה ככל האפשר קצרה יותר, על כך נצטרך לכתוב בעתו-נות ולהכריז קבל עם. לאור השקפתנו זאת נחנך את הנוער שלנו בגולה ואף בארץ-ישראל עצמה, וכל העולם ידע שלאחר שנשלים את המלאכה במדינה שלנו ונגיע לגבול האחרון של פיתוחה, ניאלץ לפרוץ את גבולותיה ואף את הגבולות של המדינה השכנה, את כל זה לא ירפה הזמן, המתיחות תלך ותגבר יחד עם בנינה של המדינה היהודית.
הייתכן שלום-אמת בין שתי מדינות שכנות, אשר כל עיקר קיומה של אחת מהן בנוי מן ההכרח על התקוה להתפשט בזמן מן הזמנים על חשבון המדינה השניה? הייתכן שלום של אמת בין שתי מדינות שכנות, אשר הקמתה של אחת מהן - המדינה היהודית - מלווה אצל השניה בהרגשה שהיא נוצרה על חשבונה וברצונה המתמיד לתקן את המעוות אף היא בהזדמנות הראשונה?
...סיפוחה של תלקה המכריע של ארץ-ישראל לעבר-הירדן מזרחה ישנה בית אחת את מעמדה המדיני של הארץ הזאת, שטחה יגדל, מספר תושביה יותר מאשר יוכפל, בירתה תעבור באופן טבעי לשכם, בכל-אופן כאן תהיה בירת הקנוניות הפוליטיות המופנות נגד המדינה היהודית, שכם תיהפך למרכזה הרוחני של המדינה החדשה וכל השנאה בגד המפעל הציוני שהתרכזה בתוכה תיהפך לאחד הכוחות המניעים בחיי המדינה הערבית, לפימונט ערבי ירצו להפוך את המדינה הערבית החדשה הןאת. בזה ירצו שליטי המדינה הזאת ובזה יעזרו להם אותם כוחות השחור הבינלאומיים, אשר חגים כיום, כאותם העיטים הצבועים, מעל לארצנו המתבוססת בדמיה,
לא צעד נוסף לקדאת שלום יהודי-ערבי תשמש המדינה היהודית, כי-אם מקור של סכנות חמורות.
...אין להטיל ספק ברצונה של המדינה היהודית לפתור אח שאלת היחסים עם המיעוט המרבי בצורה שתשמש דוגמה לעולם כולו, ולא רק משים שנרצה להוכיח, כי אנו עם מלומד רדיפות שאינו שוכח את ימי גלותו גם במדינתו החפשית. נהיה מוכרחים לחפש אחרי מוצא צודק, שכן נשב בים ערבי ונהיה בעל-כרחנו בחינת בעלי-תערובת למיעוט הערבי במדינתנו.
...הערבים האלה, אסר הועדה המלכותית רואה אח פחדם בפני ההשתלטות העתידה של היהודים כמניע עיקרי במלחמתם נגדנו, יימצאו לפתע-פתאום תחת רשות יהודית, הפחד בפני העתיד הרחוק, שיש ודאי לפקפק בכך, אם הוא מסוגל להניע המונים לפעולת איבה מתמדת, ייהפך בן-לילה למציאות ההווה, וחמורה זאת תבוא בלי הכנה רצינית, מבלי שיקומו תחילה התנאים המינימליים לחיי
14
שותפות מדינית עובית-יהודית, העצמאות היהודית תופיע לפני הערבים לא בצורת מדינה דו-לאומית, המושתתת מעיקרה על שיווי-זכויות גמור של שני העמים, כי-אם בדמות מדינה יהודיה שלטונית. האם השנאה אינה עלולה דווקא כאן להכות גלים ולהקיף המונים?
הערבים האלה יהיו חלק בלתי-נפרד של היישוב הערבי שמחוץ לגבולות המדינה היהודית. ההסתה האנטי-ציונית תתנהל ביתר-שאת. ממרכז ההסתה הזאת בשכם יימשכו חוטים לבל קצווי מדינתנו הקטנה, שלא תהיה בה אף נקודה אחת הרחוקה מהגבול יותר מאשר 30-20 ק‘מ.
...הגבול של המדינה היהודית יהיה בולו, חוץ מהים, ערבי. השמירה על הגבול הזה תהיה אחת הבעיות החמורות, איך נארגן את ההגנה? כלום לא נעמוד בעל-כרחנו בפני ברירה: או לפגוע בזכות הראשונית של היישוב הערבי להשתתף בכוחות הבטחון של הארץ, בחינת "נומרוס קלאוזוס", או לערער תחת יכולת הגנתנו אנו?
דווקא בין החסידים הנלהבים ביותר של החלוקה עוררה מאז התנגדות נמרצת הכיפתנו על הקמת משטר פוליטי דו-לאומי בארץ-ישראל, אלה שאינם רואים בהסכמה לחלוקת הארץ פגיעה בציונותם. לא נרתעו מלהטיל דופי בהשק-פתנו שהתכוונה לשמירה על שלבות הארץ ועל חופש העליה היהודית, מתוך חלוקת השלטון בתוכה והבטחת שיווי-זכויות גמור לשני העמים, מה תהיה, איפוא, דרכה של המדינה היהודית? הננהג לפי היחס המספרי שבין התושבים הערבים והיהודים, כדי קביעת פריטט בשלטון ובמנגנון המדיני, או נקצה תחום-מושב לאזרחים הערביים? האפשר לשתף בשלטון שיתוף מלא מיעוט שהוא ספק מיעוט, אולם מעל לכל ספק הוא יחמו האויב למדינה שבתוכה הוא חי? ומן הצד השני, האפשר יהיה לה, למדינה היהודית, שלא ללכת לפי הקוו של מחן שיווי-זכויות גמור למיעוט הערבי בכל שטחי החיים?
ובקשיים כאלה בשטח המדיני, הכלכלי והחברתי ניתקל על כל צעד ושעל.
עיני העולם תחיינה מופנות אלינו. ידקדקו אתנו כחוט השערה (הרי נדע כמה מאהבת האדם ומדאגה לגורלו מגלים טבחי העולם, כשהם באים לתבוע אח עלבון הזכויות מהחלש מהם), ואנו נכרע תחת העול הכבד הזה. גדולה מנשוא תהיה אחריותנו בעד גורל הגולה, שכן כל כשלון במדינה היהודית יהיה לה לרועץ.
לא תחדלנה המזימות האימפריאליסטיות במזרח הקרוב, שחלקן כה רב במצב שנוצר בארץ-ישראל. מדינתנו הפעוטה תהיה לאחד המרכזים לקנוניות האלה וערבי ארץ-ישראל ישמשו חומר נוח בידי כל נרגן וחרחרן. כמה קל יהיה ללבות בארץ אש המהומות. על גבה של המדינה היהודית יתנהל המישחק השטני הזה. על גבנו החלש יחרשו איתני העולם. אותנו יכו ברצותם לפגוע ביריביהם הגדולים.
...אכן, לא שלום יהודי-ערבי, כי-אם שנאה לאומית תביא אתה תכנית החלוקה. חלומה של הועדה המלכותית ילבש עור וגידים וסכסוך שאינו ניתן כמעט ליישוב יקום בין שתי העדות הלאומיות בגבולותיה הצרים של ארץ-ישראל, והכתוב השלישי יפשר ביניהן וישלוט על שחייהן,
...הסוברניות המדינית. הנה פה מצודתם האחרונה של מחייבי החלוקה. הריבונות המדינית תענה את הכל, העצמאות המדינית, ולו בחלק זעום של ארץ-ישראל, תשים קץ לכל צרותינו ותפתח לפנינו אופקי בניה חדשים. אדונים נהיה לעצמנו, ולפי רצוננו נתווה אה התפתחות הארץ. האומנם? על מה תסמוך ריבונות זו של מדינתנו, שתקום בחלקה החמישי של ארץ-ישראל המערבית? השטח? - הוא יהיה דל וזעום, עד כדי כך קטן, שלא נוכל להתנחם אלא במדינת לוקסמבורג הזעירה, מלבד מדינונת זו, אנו נהיה המדינה הקטנה ביותר בעולם, אף הלבנון יהיה גדול פי-שנים ממדינת היהודים.
מצב ההגנה? - המדינה היהודית תשכון בשפלה, והרי המדינה הערבית יעמדו כתומה אויבת סביבה, צורתה המשונה, גבולותיה הארוכים, מפרוזדור (ואולי גם פרוזדורים) שיחצו אותה, יעמידו בסימן שאלה מתמיד את קיומה העצמאי. כל כנופיה מזוינת תוכל יעל-ידי התנפלות נועזת ליהפסיק את הקשר בין חלקיה השונים של הארץ ולהתחמק בטרם תבוא על עונשה. נצטרך לגייס צבא גדול, שלא לפי יכולתה של המדינה. העול יהיה כבד מנשוא.
המצב הגיאוגרפי? - נשב על אם-הדרכים, במרכז ההתנגשויות והאינטרי-גות של איתני העולם, כאי קטן בתוך הים הערבי. האם לא תשמש עצמאותנו רק כסות לתלותנו באחד הכוחות האלה?
יחסי שכנים טובים? - והרי דווקא כאן תשרור מתיחות מתמדת בינינו לבין המדינה הערבית השכנה. הודאות של התנגשות בעתיד תעמיק תהומות ותרעיל אח היחסים ההדדיים.
בטחון פנימי? - כמעט מחצית אזרחיה של המדינה יהוו מיעוט ערבי מוסת ומתקומם נגד השלטון היהודי, כל יום עלול להביא לנו הפתעות מרות. יהיה
מי שידאג לכך, מניה ומות תובלנה לפרוץ לא רק בשטח המנדט, כי-אם גם במדי-נהנו העצמאית, התוכל המדינה הזאת, שתחיה על הר-געש, להיות חותכת גורל עצמה ?
כוחה הכספי? - להקטנת הכוח הזה דאגו כבר יוזמי ההצעה. מס עובד למדינה הערבית השכנה הוטל על המדינה היהודית. הקטנה כראשית קיומה, העול של מרבית החוב הארצישראלי ירבץ על שכמה. עריה, מרכז כוחה הכלכלי, ובייחוד חיפה, יוצאו מתוכה - מי יודע לכמה זמן ואם לא לצמיתות. הרי גם בחיפה עלולות לפרוץ מהומות, דווקא ערב מסירתה למדינה היהודית (יש ולאדירי העולם משחק המזל בשעת רצון...) ויתברר שוב, ש״לפי-שעה" אין הדבר ניתן להגשמה. העליה תצומצם, והפעם על-ידינו, כל קטן יהיה כוח קליטתה של המדינה היהודית. ובעקבות זה יצטמק מקור הכנסותיה העיקרי של מדינתנו זו, שהצטרך בין כה להוציא את עיקר הכנסותיה לצרכי הגנה.
...נשקפת לנו הסכנה להשתעבד למדיניות הבריטית במזרח הקרוב (האם התביעות להכללתה של ארץ-ישיר אל המחולקת בתוך האימפריה הבריטית אינן אות ראשון לכך?). הקשרים המעטים הקיימים בינינו לבין העולם הערבי יתערערו, ייהרס הגשר אל העולם הרחב ואל דעת-הקהל. הציונות עלולה לאבד את אופיה הבינלאומי והיא הוצג כענין פנימי של האימפריה הבריטית. ומי יודע מה מחיר נשלם, כאשר בשעת הטבח הקרוב יתחלק העולם לשני מחנות לוחמים ואת גופה הדווי של היהדות יחתכו שוב חפירות המלחמה.
...אין זה נכון שהננו עומדים עכשיו רק בפני שתי אלטרנטיבות: או הפליאטיבים הידועים של הועדה המלכותית, או תכנית החליקה, הציונות הצליחה לקרוע גזירות רבות אף בימי קיום המנדט. לא אחת עמדנו כבר בפני סכנת צימצום העל יה והתבקשות בזכויותינו, ובכל-זאת פרצנו את חומת המזימות. רק על גזירה אחת לא התגברנו עד היום - היא גזירת החלוקה הראשונה של הארץ. אף יהודי אחד לא נכנס לחלקה המזרחי של הארץ מהיום המר ההוא, ואת זאת עלינו לזכור בימים שבהם מאיימת הסכנה של חלוקה מחודשת של ארץ-ישראל המערבית.
על התנועה הציונית להשתחרר מהאורינטציה הפוליטית החד-צדדית על הגורם האנגלי, נהיה מוכנים גם להבא לשיתוף פעולה עם הממשלה הבריטית במסגרת המנדט, אולם נשאף לחשל את כוחנו העצמי. נחפש לנו בני-ברית,שאתם נוכל לשתף פעולה.
...לעומת זאת הנה השותפות היהודית-ערבית. ציווי העתיד והכרח ההווה לנו ולערבים. לקראתה עלינו לכוון את מאמצינו. המאורעות האחרונים. הרחיקו את שני העמים זה מזה. תהום של שנאה נכרתה ביניהם ודם הנרצחים .והנהרגים לא במהרה ישקוט. אולם מעל לתהומות האלה עלינו לראות את תקות העתיד ולקראתו לבנות את הגשרים.
את השותפות הזאת לא נקנה בויתור על זכויותינו בארץ - זכויותינו לעליה ולריכוז מיליונים יהודים בתוכה. לא לשם כך באנו ארצה, ככדי להס-כים לחיות בה חיי מיעוט נצחי, אם מיעוט בצורת מדינה יהודית (כי הרי זה תוכנה האמיתי), או מיעוט תחת מנדט בריטי, או במדינה פלשתינאית, אלא שלא די כאן בשלילה לבד. עלינו לומר לא רק, למה אנו מתנגדים, כי-אם גם,במה אנו רוצים ולקראת מה אנו שואפים. על התנועה הציונית להופיע סוף-סוף בתכנית ערבית חיובית שביסודה תהיה מונחת המטרה הסופית הגדולה של השות-פות הערבית-יהודית בארץ ובמזרח הקרוב.
במקום הכיוון לקראת הפרדה, עלינו להתקין תכנית של קואופרציה משקית בין שני העמים. עלינו ללחם בעד רפורמה אגררית בארץ-ישראל, שתשחרר את הבלח מנטל החובות ומשיעבודו לאפנדי, המוצץ את לשד עצמותיו, ותפתח גם בפני ההתישבות העברית אופקים חדשים. ועל הכל שומה על ההסתדרות הכללית לשבור את חומת השאננות וחוסר הפעולה ולהתחיל במלחמה רבת-תנופה על ארגון הפועל הערבי, כי בלי נושא חברתי עצמאי ומתקדם לא יקום שחרורם של ההמו-נים הערביים מכבלי השיעבוד הפיאודלי-פאשיסטי, לא תיכון התפתחותה השלווה והמהירה של הארץ הזאת.
...ועל הכל עלינו להמשיך בכל הזמנים במפעל הבניה והיצירה בארץ.
כל נקודת התישבות חדשה, כל מקום עבודה נוסף בעיר ובכפר מגבירים את כוחנו הפוליטי ופותחים לפנינו אופקים חדשים.
הדרך היא ארוכה וקשה. עקשנות, נאמנות ואמונה ציונית דרושות, בכדי להחזיק מעמד, להמשיך ולנצח. מאחורינו סבלם של ההמונים היהודים וכמיהתם לגאולה ולפנינו רק דרך אחת - דרך היצירה והמלחמה הציונית. ובדרך זאת ננצח.
15; סגור