חיפוש > תוצאות חיפוש > 1.4.1.הקבוץ-הארצי.פרסומים.1981.פומבי.hakibutz-hartzi

ה ה־ ממוצע/ת מסוגל/ת בהחלט להתגבר על החדר הקטן, האפיר, השבועית והצורך לתת תשומת־לב לילדים ולתחביבים ואפילו גם בלקיחת חלק פעיל בחיי החברה, בלי צורך לעבוד פחות שעות מהמקובל.
גיליאן ושרה הירש
קיבוץ נחשון
האגודה למלחמה בסרטן
לכבוד
גב׳ עליזה עמיר מזכירות הקיבוץ הארצי רה׳ ליאונרדו דה וינצ׳י 13, תל־ אביב. גב׳ עמיר הנכבדה,
הננו שמחים לסכם את מבצע ״הקש בדלת״ 1980 כשבמסגרתו נאספו ה-שנה 4 מיילון שקל, ולהודות לכם אי-שית על המאמץ שהשקעתם בהבטחת הצלחתו. כבבל שנה יש לציין את רוח ההתנדבות המפעמת בקרב הצי-בור, התלמידים ומורי בתי־הספר פעלו במבצע ברוח טובה ודבקות למטרה. זהו המועד הנאות להודות גם לכם ובאמצעותכם לכל החברים ביישוב על תרומתם היפה למבצע.
בעזרת התקציב של שנת 1980/81 המסתכם ב־10 מיליון שקל נצליח השנה להרחיב את שרותי הרווחה
ותכניות השיקום לחולי הסרטן, להמ-שיך בתמיכתה במחקר, בגילוי המוקדם של המחלה. השנה הועבר המרכז האונקולוגי לילדים בביה״ח בילינסון למבנה החדש שהוקם בעזרת האגודה. כן נמשך השנה ציודם של המכונים האונקולוגים הגדולים במיכשור חדיש, על מנת לייעל את הטיפול בחולי הסרטן. נרחיב את תכנית ההדרכה לציבור המקצועי וההסברה לציבור. עמידתנו בתקציב זה מתאפשר לנו הודות למאמצים שנעשו על ידכם ועל ידי כלל ציבור התושבים, ועל כך הננו חוזרים ומודים לכם מאוד. אנא מסרו תודתנו והערכתנו לכל מי שנתן ידו להצלחת מבצע ״הקש בדלת״ 1980.
בתודה ובכבוד רב,
י. פורמן יו״ר האגודה
תודה למקהלה
לכבוד יצחק רון מקהלת הקיבוץ הארצי. יצחק רון היקר,
חייב אני לך עדיין מכתב תודה והע-רכה על הופעתכם האחרונה בליטור-גיקה. סבורני כי לא אפריז אם אומר כי מאז קיום מקהלתכם, לא הייתם ברמה גבוהה שכזו, והצלחת ״אסתר״ של הנדל, היתה למעשה הצלחתכם! כל הכבוד! אני מאחל לכם שתמשיכו להחזיק מעמד כך, ולהתקדם. מאחר ואני כבר מתכנן את עונת
הקונצרטים 1981/82, עולה בי הרעיון הבא: אם נמשיך ונקיים את סדרת
הקונצרטים שלנו בעין־השופט גם
בשנה הבאה, מה דעתך אם כאחת
התוכניות נבצע יצירה בשיתוף עם מקהלתך? הקונצרט יוקלט וישודר ברדיו. מה דעתך? האם תוכל לעמוד באתגר בלא עזרה מבחוץ ? לצורך זה נמצא יצירה שתתאים למטרה זו.
בברכה, יהודה פיקלר מנהל תזמורת ירושלים.
רשות השידור
9
מרגיז!
כתבה: זיוה שילה
משפחה בשנת תופש
כמעט בכל קיבוץ יושבים אנשים טובים המתלבטים. זה לא סוד. בחלוקה גסה ניתן לחלק אותם אנשים לשתי קבוצות: כאלה שמנסים משהו אחר וכאלה שלא. אלה האחרונים לנצח ירגישו כי החמיצו דבר מה והמילה ״אילו״ הנה מילת מפתח אצלם. ניקח אדם המשתייך לקבוצה השניה. הוא יוצא בשבת בבוקר עם אשתו וילדיו לטיול בסביבה. מגיעים לאגם, מתיישבים. זורק אבן למיים עושה עיגול גדול. חושב: אילו הייתי יוצא היום לחו״ל — שליחות בטחונית, חקלאית, תנועתית אולי לימודים. עוד אבן — והוא כבר רואה לנגד עיניו סביבה אחרת, אנשים אחרים, הילדים לצידו ואיש אינו קובע לו. עולם אחר. כד עוד אבן ועוד עיגול. החיים נמשכים, העיניים בוהות ובלב אי־שקט. אם זה בשבת בבוקר ואם לאורך כל הדרך. ״אותם אנשים החיים בקיבוץ בתחושה מתמדת של פיספוס והחמצה הם אויב מס. 1 של החברה הקיבוצית״ שמעתי פעם מפי נואם. ובכל זאת מעטים האנשים הרוצים בכך, ומנסים ״משהו אחר״. ישנם לחצים של דעת קהל, קיים החשש לעזוב שיגרה בטוחה, ובעיקר קיים חשש מהקושי להסתדר במקום אחר. על אחת כמה וכמה כשמדובר במשפחה. ללא ספק, אותם אנשים שכן ניסו צורת חיים אחרת — אם חזרו — יותר שלמים הם.
דינה ושי טלר הם זוג צעיר (30) מקיבוץ חצור שניסה משהו אחר. אומרת דינה:
״לי דבר אחד היה ברור. אני, עם ה-,,אם״ הזה, לא הייתי זמן רב מחזיקה מעמד. מוכרחה הייתי ל-קום, לעשות משהו ולגמור עם זה״.
כך, באוגוסט 79 יוצאים דינה שי עם שני ילדיהם לקנדה. היעד הוא די מקרי. ההחלטה על הצעד משותפת לשני בני הזוג. דינה : ״היו לי הרבה התלבטויות בנושא החינוך המשותף. לא היו בעיות מיו-חדות אך לא רציתי לקבל זאת כמובן מאליו.״ ומוסיף שי: ״הרקע ליציאה היה הרצון לבדוק יכולת קיום של משפחה בחוץ, ואורח חיים אחר.״ לנגד עיניו של שי, יליד
שוויץ, שבגיל 5 עבר עם הוריו ל-אורוגוואי, ובגיל 13 עלה לארץ עמדה מטרה נוספת: ״באתי מ-משפחה עירונית שלא השלימה עם צעדי. הנה הוכחתי להם כי אני מסוגל לחיות בקיבוץ. עתה רציתי להוכיח שאוכל גם בעיר ולאחר הנסיון הזה להחליט״.
*
ערב יציאתם (הוגדרה כשנת חו-פש) לא נערם בדרכם שום קושי. צליל אחד צורמני נשמע ברקע: ״אם קנדה, מן הסתם יהפכו ליור-דים״. לחשש זה לא היה בסיס בליבם של דינה ושי אך הם קיב-לוהו כטבעי בימים אלו, כשסיפו-רים על ירידה נשמעים על כל צעד ושעל. ״לנו היה ברור״ מסבירה
דינה ״שבארץ לא נוכל להסתדר תוך שנה כפי שבחו״ל. הדבר אינו מציאותי״. ודבר נוסף : ״אם היינו עושים זאת בארץ, יום בשבוע ב-שעה קבועה, היתה מגיעה שיירת סירי הבשר מצד משפחתי״, דברי שי. וכמובן לא נעדר גם הרצון לט-עום ולראות ממראות חו״ל בהז-דמנות זאת, ואם כבר — אז כבר.
כך מצאו עצמם בעיירה וינד־ זור. לא גדולה, קצת יותר מחצור — אך קרה, זרה, רחו-קה ומנוכרת. עם בואם היו להם שני דברים חשובים ביד — עבודה, שסודרה עוד בארץ, ודירה. הללו הקלו על ההתאקלמות, אם כי ״בלילות הראשונים ישנו על שטי-חים. דירה היתה, אך ריקה מכל תוכן״ נזכרים בני הזוג. למן ההת-חלה היה ברור : קשיים כלכליים אין ולא יהיו. הקושי הוא אם כן נפשי. ״לא ידענו לאן לפנות״ מס-פרת דינה. ״נזרקנו למים צוננים והיה עלינו להתחיל לשחות. בבו-אי לסופרמרקט עמדו לימיני ול-שמאלי טורים אין ספור של קופ-סאות שימורים. ואני בתווך. מה זה י מי זה ומי ראה ומי שמע ? עמדתי תוהה ואובדת עצות״.
״באחת״ אומר שי ״היה זה שוק אדיר לעבור מחצור לקנדה. הנה רק אתמול הלכתי בחצר הקיבוץ והחלפתי דברים עם חברים. היום שלמחרת הוא יום בו אין לך עם מי לדבר. אתה, אשתך ושני הילדים. מאוחר יותר ניסו ל,שדך׳ אותנו למשפחת יורדים. מהר מאד ניתקנו מגע. העדפנו להשאר לבד. יותר מחצי שנה לקח לנו לפתוח בשיחה עם אנשים, ורק כחודשיים לפני הסוף ,חדרנו׳ לחברה מסויי-מת. נקודה זאת הכבידה עלינו יותר מכל. האנשים חביבים ומנומסים אך דבר לא יותר. הסיסמה ״ביתי הוא מבצרי״ טבועה, כאילו, על כל שלט לצידי הבתים... מפגש בלתי אמצעי לא קיים, וקשה למצוא נו-שא משותף לשיחה״.
בעוד שי החל לעבוד כמהנדס במפעל ליציקות לחץ, עושה דינה צעדיה הראשונים כעק-רת בית. את אורן, הבן הגדול (אז — 5.5) היא שולחת מדי יום לגן. מבעד לחלון היא בוחנת אותו 5 פעמים בצאתו ובשובו. כאן היא רושמת בפנקסה את ההבדל הרא-שון בו נתקלים בחינוך ה,עצמאי׳. ״לא רחוק היום״ היא אומרת ״ש-לא נוכל לספור את השכבות הרבות בהן אנו ״מרפדים״ את ילדינו ועצ-מנו. אנחנו מונעים מהם התנסויות, חוויות ואכזבות. ועוד יש לנו תמיד כתובת להתלונן. רק בחוץ אתה
10
לצאת לחופש ולחזור
תופס איזה משקל יש ליציבות ה-קיבוצית כמיקשה אחת וכמה כל שאר הפרטים הם קטנים ותפלים בעולמו של הילד. אני סבורה כי זה נובע מחוסר מעורבות אישית בטיפולו של הילד. ברגע שאתה מת-מודד עם הדברים לבד וכולם סביבך חיים כך, אין הרבה חוכמות״. ״מעניין״ היא אומרת חיום בחיוך ״כמה מהר חוזרים למצב הקודם״...
היחידה המשפחתית היא זו ה-ניתנת בקלות יתר למבחן. וכאן, מגלים דינה ושי כי טוב לעשות דברים שונים ביחד, להחליט ל-עצמך ולעשות מה שאתה חושב כל אלו בלי הנושא של ,מה יגידו'. כנכון במסגרת האפשרויות שלך. ״הרגשה היא מעבר לתימרון ב-כסף״ מציינת דינה. ״זהו תא מש-פחתי עצמאי. כל אחד מעורב יותר ושותף לעומק בחוויות בדברים ה-קשים והיפים שעוברים, שאיש מל-בדך אינו שותף להם״.
במקום עבודתו, מספר שי, לא נדרש ממנו מאמץ יתר. ״זה היה יותר טוב מטוב כי היה הרבה זמן לעשות דברים אחרים (ויקאנדים, טיולים) בראש נקי״. אמנם לא לקח לו זמן רב להבין שכאן במפעל טוב לו יותר — ״זה שלך אתה נכנס יותר לעומק ורוצה להצליח״ בעוד ששם היתה העבודה משעממת במידה מסויימת. אולם, לפרק זמן של שנה לא היה בכך כל רע. אפשר היה כאמור לטייל הרבה לראות דברים חדשים להתקל במנטליות שונה. ולא פחות חשוב להיפגש עם קרובי משפחה אשר קל להם יותר להגיע לקנדה מאשר לחצור.

משפחת טלר בהרכב מלא
עד שהם מספיקים להסתדר לנשום קצת ולהתאקלם עו־ ברת שנה ועוד לפני סופה מח-ליטים לחזור. ״בהתחלה נופלת ה-החלטה לחזור מהר מאד. פשוט רוצים לברוח. בסוף השנה בא היר-הור שני ואז כבר קצת יותר קשה. רואים שמתחילים להסתדר וה-שמיים מתבהרים.״ הוויכוח הוא עדיין לא על ״חתימה לקבע״ כי אם על ״המשך שירות״. דינה מצי-דה רוצה לקצור את הפירות שזר-עה בדי עמל שנה אחת קודם. שי רוצה לחזור. מסכמת דינה: ״ב-סופו של דבר ראינו שאנחנו לא מקבלים דבר מחיים אלה. אנחנו נהנים מהם רגעית, אך לא מתעש-רים במאומה מבחינה רוחנית. אין שפה משותפת עם החברה מסביב וחסרה מאד הערבות ההדדית. למ-רות שנעים לך להיות עם עצמך — המעורבות והיחד חסרו.
״בתחילה היו הגעגועים וברור שהופיעו ענני ״קיטורים״. לאחר שכבר לא היינו בעמדת חולשה יכולנו לעשות רגע חושבים. ראינו שלא יותר טוב לנו פה. מה שקי-בלנו ומה שלא — לא עמדו אחד מול השני. סופק הנושא של פרטיות אך היה זה כאין וכאפס לעומת חו-סר הסיפוק מחברה ואיכות חיים. זאת ועוד; אתה שולט על דברים שקורים לך אך לא מעבר לכך. ה-חיים מריצים אותך. אתה רץ לכל מקום, קונה, רוכש ולא עוצר לרגע.
מסביב מדברים כל היום על כסף. החיים מתנהלים סביב הסעיף אם הצלחת לעבור מבית דירות לבית פרטי, או אם הצלחת לרכוש מיזוג אויר למכוניתך״.
אומר שי: ״מהר מאד אתה מו-צא עצמך מעורב בתוך זה. כאן אתה חייב להחליט — אני חי כך, או לא. לי היה ברור שאם נשב עוד שנה יחול עלינו הכלל ששנה גוררת שנה. היתה גם מחוייבות כלפי הקיבוץ. לא יודע מה קבע יותר עבורי — האם זה שראיתי כי חיים אלו אינם בשבילי, או הנקודה שהייתי צריך לחזור. אני מניח ש-אחד השלים את השני״.
היום, כ-6 חודשים לאחר הנסיון אומרת דינה — ״אני מרגישה אולי יותר פתוחה. חזרנו הרבה יותר בטוחים בעצמנו. אפילו אם ניפול שנית לאותו ,בור׳ של שיגרה שוב לא נקטר כבעבר. ברגע שדבר מה מרגיז אותך אתה כועס וכואב לך. דקה אחר כך אתה אומר לעצמך — בניגוד לעבר — לא הייתי רוצה עכשיו לחיות במקום אחר, כי את ה,משהו האחר׳ הזה כבר ניסיתי והוא לא יותר טוב״.
עם בואם חשו ששמחים אתם ומחכים להם. ״לא היתה הרגשה שאנחנו זנוחים. קשיי הקליטה היו סובייקטיבים. המעבר מחיי עצמ-אות משך שנה, חזרה למסגרת, היה
11
מאקס נורדאו היה לא רק מנהיג ציוני, שני להרצל ב-קונגרסים הציוניים הראשונים, אלא גם הוגה־דעות, רופא־ פסיכיאטור וסופר פורה של רומנים, מחזות, ביקורת אמ-נות, ביוגראפיות פוליטיות וספרי־,מסע. אחד הספרים ש־ היקנו לו פרסום רב, היה ״השקרים המוסכמים של ה-אנושות התרבותית״. נורדאו
הוקיע את התופעה של השלמת החברה התרבותית עם שקרים מתוך הסכמה כללית, שנבעה מנוחיות, חולשת־דעת וחוסר־ אונים ללחום בשקרים הללו.
בתהליך ההסתגלות של ה-קיבוץ לחברה הסובבת אותו, אפשר להבחין גם בו סימנים של שקרים מוסכמים, שהכל משלימים עמהם. אנסה לבחון כמה מהם.
א. לראות את העולם
החינוך המשותף שמקבלים בני ה קיבוץ מניב פרי הילולים, המוצא ביטוי מובהק בצבא, במשק, בבתי אולפנא גבוהים. בן־הקיבוץ יוצא מצוייר היטב לדרכו בחיים. אווירת הצוות, היחד, יש בה כדי לבנות אופי יציב המסוגל להתמודד עם קשיי החיים.
אולם ככל דבר טוב, גם תכונה נפלאה זו ניתנת לעיוות ולסטייה מהדרך. כמו שבני הקיבוץ נוהגים להתנדב ליחידות
מעולות בצבא, כך הולך ומשתרש כיום נוהג שכולם נדחקים — לאחר גמר שרותם הצבאי — לעזוב את הבית הקי-בוצי, מבלי להתחשב בצרכיו ודאגותיו, ואחת מגמתם: לצאת לראות את העולם.
מי שסבור, כי במשך מחצית השנה או אפילו שנה, כאשר ״התייר״ בעתיד עסוק רוב הזמן בדאגה לאגור את הסכום הדרוש להוצאות הטיול היקר, מסוגל להכיר את העולם הגדול — חי בטעות. לפי עניות דעתי אפשר ללמוד על העולם
שקרים
מוסכמים
מאת: יעקב הורוביץ
לאין ערוך יותר מתוך קריאה בספרים וצפייה במחזות תיאטרון וקולנוע. אין זה סותר כמובן את הדבר, שלאחר הכנה נאותה, התבגרות, לימוד מהחיים בקיבוץ ובארץ, הטיול בחו״ל יביא יותר הנאה ותועלת.
מוסדות החינוך שלנו פותחים אופקים נרחבים לפני החניכים. במשך 12 שנות לימוד גיאוגרפיה, היסטוריה, שפות, ספ-רות ומקצועות שונים רבים אחרים אפשר לספוג ידיעות רבות וטובות. בנינו ובנו־
לצאת לחופש ולחזור
(המשך מעמ' 11)
מלווה במעט קושי״. ראיון הנערך איתם זמן קצר לאחר שובם לעלון המקומי מגלה נימה של התמר-מרות. ״אחד הדברים המעניינים כאן — זהו גורם הזמן״ מציין שי. ״ראיינו אותנו כשהקליטה היתה עוד ,חמה׳. אני עסקתי בסידור ה-בית. עבור מסמר היה עלי ללכת לכל-בו בשביל מיתלה לנגריה — ועוד היו אנשים שאמרו: זה מגיע לכם וזה לא. לעזעזל, חשבתי — למה חזרתי ? שם הלכתי לסופר-מארקט קניתי הכל תחת קורת-גג אחת אם היה באפשרותי מבחינה כספית.״
אולם גם מחשבות אלו חלפו. ״בסך הכל ראית ששמחים שחזרה משפחה. שנסתם חלל שהותירה ב-לכתה, עם כל המשתמע מכך. זאת למרות שהורידו לנו את השם מתא הדואר...״
כאן חוזרים דינה ושי לאחור ומציינים שלא מעט מיכולתם לקום ולעשות צעד זה, נובעת ממדיניות מסויימת הקיימת בחצור. מדיניות של פתיחות המציבה בראש הסולם את הסיסמה : עם הפנים אל הח-בר ! ״זאת השקעה לטווח ארוך״ אומר שי ״ולפחות במקרה שלנו היתה משתלמת. לדעתי זאת הת-עלות של הקיבוץ. יודעים שנפער
חלל מסויים, יהיה אולי צורך ״ל-התכווצות״ ולמאמץ יתר במקום השבוע — משפחה בחופש — טור 4 העבודה ובכל זאת, מאשרים״. די-נה : ״אולי אין זה מוצהר אך האווירה היא כזאת האומרת כי אין שום סיבה שאנשים לא יתנסו גם במקומות אחרים״.
והם אכן התנסו. הם יכולים
היום לשטוח סיכומים ש-
מענין לשמוע. שי, למשל, טו-ען כי רק בחו״ל למד להכיר את ילדיו (״מכל הכיוונים״) והיום אינו מסתפק עוד בשעות הבילוי ו,גונב׳ ביקורים חטופים במשך היום. דינה לעומתו עברה משבר לא קל בטרם נפרדה מהלינה המשפחתית לטו-בת הלינה המשותפת, כחלק מה-הסכם הכולל לחזור. היא מודה : ״חזרתי מכל הבחינות שלמה יותר. עם זאת איני נמצאת על תקן ממור-מרת. חזרתי כי רציתי בכך והכנתי עצמי לוויתורים. דבר שמקל — ה-ילדים חזרו ללא כל קושי.
באשר לה אישית היא אומרת: ״השנה הזאת הביאה לי שלווה. כש-יצאתי הרגשתי שאני יוצאת לעשות עם עצמי דבר מאד אישי שאוכל אחריו לחזור על מדרגה אחת יותר גבוהה. היום אני מרגישה כי קל לי יותר לבלוע דברים ולומר : טוב, נו אז מה ? למה מכל דבר צריך כל כך להתרגש ?״
ממה זה נובע ? ״מההרגשה ש-היינו מסוגלים לקום, לקחת את
עצמנו וללכת. שאף אחד לא החזיק אותנו ושום עצלות וחוסר בטחון לא עצרו בעדנו. שהיה לנו מספיק כוח להתמודד ולא חזרנו מחוסר ברירה. שיכולנו להגיד לעצמנו אנח-נו חוזרים למרות ש : — הסתדרנו, הצלחנו, היו לנו הצעות ולא היינו חסרי אונים״.
שי: ״מרחוק מאבדים הדברים הקטנים מחשיבותם ואתה רואה יותר את הכלל. אם אתה בא עם ההרגשה הזאת אתה יכול להתעלות מעל אותם דברים ולהיות משוכנע בדרך הכללית. אני למשל נעשיתי יותר סלחני כלפי אנשים. שוב אין אני סבור שכולם צריכים להיות שווים ויש לדרוש על אותו מכנה משותף״.
האם היו ממליצים למשפחות אחרות לעבור התנסות כזאת? אני שואלת. ״בוודאי״ אומרים שניהם. ״בשתי ידיים. אם הם יחליטו לא לחזור לקיבוץ מוטב כך מאשר ישבו בפנים ויתמרמרו. אם הם יחליטו לחזור. יחזרו יותר שלמים עם דרכם ועשירי נסיון. לקיבוץ זה מוסיף מנקודה זאת שאדם יוצא לבדוק את עצמו ולא מסתפק (אם הוא כזה) בישיבה תוך התבשלות תמי-דית בקיטורים הגומרים את ה-חיים בסימן שאלה. אתה אדם יו-תר שלם. יודע יותר מה אתה רוצה. יותר מכל דבר אחר אתה יודע שאין שום דבר אידיאלי וחשובה החל-טתך איפה וכיצד תחייה את חייך״.
12
תינו מטיילים גם בארץ, מכירים ערים, כפרים, במחנות התנועה נפגשים עם בני צורות חיים אחרות, משרתים בצבא עם בני קיבוצים אחרים, מושבים, עיירות פיתוח. אך עלילת זדון היא שהם מת-חנכים בעולם סגור.
הנהירה לחו״ל גורמת לבזבוז חודשים של זמן יקר ומעניק הרבה פחות מאשר רבים משלים את עצמם. אין זה כלל וכלל נכון שבני הקיבוץ מכירים פחות מאחרים את העולם והחיים. הנה אנו קוראים בכל העתונים על מחזה, המוצג כעת בהצלחה בלונדון, המספר על אר-בעה מתנדבים אנגליים בקיבוץ ישראלי.
אני מעתיק דברים שאמר המחזאי, פול קמבר: ״חבר אנגלי שלי בקיבוץ היה מזועזע לגלות שהישראלים יודעים על ההיסטוריה הבריטית יותר משידע הוא. בשיחות עם קיבוצניקים חשנו את התמיהה במבטיהם, על חוסר השכלתם של רוב המתנדבים האנגלים. לי עצמי היה מדהים לגלות לפתע עד כמה אפסית היא רמת התיחכום הפוליטי של האנגלים, בהשוואה עם הישראלי הממוצע, הידע שלו, ובעיקר אפשרויותיו להרחיב את אפקיו, ההבדל הוא תהומי, מזעזע״.
ב. סלקציה הכרחית
נוכח הזעזוע של עזיבת בני־קיבו־ צים נשמעים כעת דברי־נחמה: סלקציה היא הכרחית, גם בתנועת השומר הצעיר המפוארת היתה סלקציה גדולה. אך מעטים הגיעו לסוף הדרך.
ההשוואה של בני הקיבוץ עם חניכים מארצות הגולה אינה תופסת בשום פנים ואופן. בגולה התחנכנו בתנאים רחוקים מתנאי הקיבוץ ת״ק על ת״ק פרסה. עלייה משם לקיבוץ היתה בה משום צעד מהפכני, פורץ גדרות. ואילו עזיבת הקיבוץ — שאני. כאן גדלים בנינו ובנותינו באווירה שכולה רווייה אורחות חיי קיבוץ. כאן העזיבה היא פריצת גדר, מרד בקיים, התנכרות להוויה מאובקת ומקיפה. המשותף לחניכי התנועה בגולה ולבני הקיבוץ היתה האידיאה. בגולה היא גרמה למהפיכה בונה וחיובית. כאן — עזיבת הקיבוץ פירושה נטישת האידי-אה, אבדן התודעה הקיבוצית.
מי שאין לו צל של ספק בצדקת הדרך הקיבוצית, או אם לנקוט את לשון אבישי גרוסמן בחוברת ״צעירים בקיבוץ״: הקיבוץ הוא הנסיון החברתי הנועז ביותר, השלם ביותר המתרחש במאה שלנו״ — הוא לא יוכל למצוא נחמה בעובדת ה-סלקציה של חניכי התנועה בטרם בואם ארצה, או הצטרפותם לקיבוץ. בני הקי-בוץ גדלו בשדה הרעיון של ה״חברה האחרת״, השוללת תחרות, מלחמת־הכל־ בכל, שאיפה להישגיות, להנאות חומר-ניות, חברה הבנוייה כל־כולה על שוויון, חרות, סולידאריות ועזרה הדדית.
זוהי טרגדיה, כאשר בני־הקיבוץ שגד-לו והתפתחו בחברה כזאת, אינם חדורים תודעת הקיבוץ. אין זו אשמתם. בגרימת מחדל זה גדול חלקנו, של ראשוני הקי-בוץ והורי הילדים. להעדר התודעה הקי-בוצית אצל מגשימיו יש סיבות סוציולו-גיות ואידיאולוגיות. במקום זה אפשר רק לרמוז עליהן.
א. הסיבות הסוציולוגיות מקומן ב-חברה הקאפיטאליסטית המסובבת אותנו בכל העולם וגברה בארצנו בשנים האח-רונות עד כדי דחיקת היסודות הפועליים, הסוציאליסטיים. חמדנות והישגיות — קווים המאפיינים חברה קאפיטאליסטית — השתלטו לא רק על ציבור פועלי ישראל, אלא גם חדרו לביתנו הקיבוצי ובאין מאבק מודע נגד היסודות הללו הגענו למצב הקיים.
ב. משגה אידיאולוגי חמור עשתה תנועתנו בשנות ה־30, כאשר השתעבדה לאידיאולוגיה הסובייטית וקיבלה אותה על קרביה ועל כרעיה. טועה אבישי גרוסמן במאמרו ״הפלוס והמינוס של בני גיל ה־40 בקיבוץ״ כאשר הוא פותח את דרך השומר־הצעיר״ בארץ בסימן הדוגמאטיזם. צעד זה היה בו משום סטייה מדרכה העצמאית מקורית של תנו-עתנו. כיום מצווים אנו לבקר משגה עקרוני חמור זה ורק על־ידי כך לציין פתח ליציאה למרחב.
תנועתנו על שלוש זרועותיה: התנו-עה החינוכית, התנועה הקיבוצית והמפ-לגה הפוליטית חיה וקיימת. היא נאבקת על תיקון פגמים ולימוד משגיאות העבר. המעשה החיובי גובר על המחדלים ולכן
אין מקום להרגשת נכאים ואבדן דרך בתוכנו. דווקא הצעירים יכולים לפעול רבות לתיקון המחדלים. ויש לדאות ב-יוזמתם אתגר לצעירים. נוכח אתגר זה אסור להשלים עם הסלקציה, אלא להאבק על נפש כל בן ובת קיבוץ. את כל הכוחות יש לגייס למעשה היוצר וה-משחרר.
ג. זה לא אותו השוה״צ
עוד שקר מוסכם: אין זה אותו
| ״השומר הצעיר״ שהיה פעם. למה לא? האם סולקו הסיבות שהולידו את תנועת הנוער: מרד בקיים, אכזבה מגילויי שחיתות, צביעות, אבדן ערכים, בדידות האדם בתוך ההמון, התגברות הניצול והניכור — כל אלה שהם כה אופייניים לחברה הקאפיטליסטית ?
הצעירים — אמר פעם מרטין בובר —
הם השאנסה הנצחית של האנושות. האם בלו צעירי הקיבוץ מזוקן? מי מעז להעלות זאת בכלל על הדעת? ״השומר הצעיר״ נתן את האות לצמיחת תנועת הנוער ברחוב היהודי. רבים הלכו בעק-בותיו. כולם הצליחו. הוכח, כי תנועות הנוער הן בית־גידול לאנשים טובים יו-תר, חלוצים, מסורים לרעיון, לוחמים בכל תחומי הייצור, התרבות והיצירה האמנו־ תית.
עוד רב כוחו של ״השומר הצעיר״ בחינוך נוער, ביצירה קיבוצית ובמאבק פוליטי.
בוודאי שנשתנו התנאים. אולם היסו-דות, שעוררו את התנועה ושימשו לה מקור של חיות ויניקה, אלה שרירים וקיימים. חלילה לנו לבזבז אוצר יקר זה מתוך חולשת־דעת, חוסר אומץ־לב ציבורי והתפתות לשקרים מוסכמים, ואחד מהם הוא: כאילו אין עוד ״השומר-הצעיר״ שהיה. הוא היה, ישנו ויהיה!
עין החורש
13
רשות דיבור
קיבוץ כרמיה לא היה מחוסן דיו כדי לספוג את המכה הקשה ביותר שהסנה׳איזם הנחית על קיבוצי הקבה״א, והביאה ל-עזיבתם של כ־30 חברים. הרקמות העדינות כיותר נפגעו ועל הקיבוץ ידדה תקופה ארוכה מאוד של דימדומים. הנתו-נים הפיזיים לא התאימו לפיתוח חקלאות משגשגת ובגלל החולשה הפנימית מאמצי הקליטה והגידול עלו כתוהו.
עם הזמן נדבקת לקיבוץ תווית מבישה שככל כנם ומפגש מזכה את חבריו ב-מבטים רחמניים של השתתפות בצער. קשה להרים ראש וזריקות עידוד חברתיות וכלכליות מקיימות במקרה הטוב את הגוף אכל משאירות את המוראל שרוע על הארץ. כרמיה מצטייר מרחוק כארץ גזירה שמפצחת ״גרעינים״ וחיה מחסדי תקציבים שנאכלים ללא תמורה. זוהי התדמית המתגלגלת כחי בזכות עצמו, ללא מעצור.
עצוב לקיבוץ שתדמיתו רובצת עליו כחטוטרת ומכבידה על נסיונותיו להיחלץ ממצבו הפרובלמטי: ל״תדמית״ עור עבה שאינו חדיר לשינויים קלים בשטח. היום מתרגשים בכרמיה נוכח העובדה שבשנה האחרונה לא נרשמה אף לא עזיבה אחת ובמקביל מתחולל אצלם תהליך איטי אבל רצוף של קליטה. אלא שכ״תדמית״ עצו-רים רק נתונים יבשים ופרוזאיים : שבתום 30 שנה מונה כרמיה פחות מ־100 חברים.
המשקע מן העבר חזק מן הממשות המשתנה. בשטח, כרמיה שופעת הפתעות.
הפתעה ראשונה: ״כרמית״
המדרכה הוליכה הישר אל שוברי ה-תדמית המקובלת: גרעין ״כרמית״. המס-גרת הפורמלית של גרעין אמנם פורקה מזמן אבל הם עדיין שומרים על היחד
ותג הזיהוי שלהם יישאר כנראה ״גרעין כרמית״ לעולם ועד. גרעין ישראלי גזעי שברובו (20 מתוך 36) שמר על כוונתו המקורית להשלים את כרמיה ועוד הוסיף למניינו 5—6 נספחים. למן ההתחלה הו-עמדה המוטיבציה שלהם במבחן קשה: עם בואו לפני 10 שנים ״נפל״ הגרעין לתוך־תוכו של גל סוחף של עזיבות.
אין זה המתכון המומלץ ביותר לקבלת פני גרעין ואם שפר חלקם על פני גו-רלות של גרעינים ישראליים אחרים, ניתן למצוא את ההסבר בדבריה של רמה, מורה בכיתות יסוד וחיפנית במוצאה: ״...כל־ כך חיכו לגו אחרי הכשלונות עם הגר-עינים המרוקנים, שלא היה גבול לשפע החמימות והרצון הטוב שהפגינו כלפינו... ,עבדו׳ עלינו חזק מאוד ועובדה — אנחנו כאן ולרובם כבר ילד אחד או שניים. ,כרמית׳ בא למלא פער גילים שהעיק על הקיבוץ ומיד העמיסו עלינו תפקידים ואחריות״.
בחדרה של רינה יושבים עוד רחל׳ה (מטפלת בכיתה י״א), לייבל׳ה (עובד מוסך) ומאוחר יותר תצטרף רחליטה אשתו, האחראית על העבודה במטבח. הם מדברים בלשון של סדנאות ומציינים גאוות וצערים. כזאת נימה של צער על הצערים עולה מקולם, כזאת גאווה על הגאוות ועל הבית החם נשקפת מעיניהם... עד כדי הרגשה של אי־ נוחות. ואתה תוהה: מה כאן לא בסדר?
ולפתע, בעודם מדברים, מתברר הכל: הדעות הקדומות שהצמיחה התדמית ה-מתגלגלת, הן פשוט לא מתלבשות עליהם! צעירים אלה לא זו בלבד שאינם כלולים ב״תדמית״ הרווחת, הם אף סותרים אותה. אבל היא משפיעה עליהם כרסיס ישן שנותר תקוע בגוף וסוחט מדי פעם אנחה
פתאומית של כאב: ״...גם בקבה״א, רק שומעים כרמיה וכבר מעקמים את הפר-צוף. באופן אוטומטי נסוגים לעמדת הת-גוננות, כי למי יש כוח ורצון להתחיל להסביר שבעצם״...
הפתעות נוספות
בית חם
המושג בית חם אינו נזרק מפיהם כאמירה שדופה של נמלטי סערה שמצאו מקלט בביקתה פרוצה. הם פורסים את תוכנית הבנייה, מפרטים כמויות ומציינים במיוחד את חוזק הקורות והעמודים ב-נקודות המפגש. מסביר לייבל׳ה: ״אם במסגרת של מזכירות יכולים החברים ה-וותיקים לשטח את בעיותיהם האישיות בפנינו, הצעירים, ללא חשש, נרקמים יחסי אמון שתורמים להשתלבות ההדדית. פה לא מדברים על ,שילוב דורות׳ או ,פער דורות׳, משום שבעיה זאת בכרמיה כלל אינה קיימת״.
ורינה מוסיפה: ״על יוזמות ועל דברים שעשית, יש ,פידבק׳ ספונטני, שיוצר הר-גשה של יחד. ואם יקרה לך משהו, כולם אתך״.
קיבוץ מיושן
״אין אנו מצליחים לקיים פעולה מדי שבוע אבל אנו נאבקים. על קיומה של תרבות עצמית. קורה שיש תקופה של שפל והחברים מסתגרים. ובמה אנו שו-נים אז מקיבוצים אחרים? אבל כאשר זרם הפעילות פורץ, קיימת הרגשת מחו־ ייבות כלפי אלה שטרחו, למרות ה-טלוויזיה. אנו קיבוץ מיושן: באים יותר לפעילות תוצרת בית מאשר למופעי חוץ״.
• המטפלת באה במרוצה
גאוותם על המערכת החינוכית ועל החינוך המשותף נמשכת לאורך השנים וכוללת את כל הגילים (״ואם במוסד יש ,תקלים׳ יש לזכור ששם יש לנו עוד שני שותפים...״).
— ומי משכיב את הילדים, ההורים או המטפלת?
— ״המטפלת״ — עונים כולם במק-הלה. בבית הילדים ראינו את התמונה המוכרת של הורים מלבישים פיג׳מה ו-מספרים סיפור לילדם. ״עוד לא 7.30״, מתריסים הם כנגד המבטים החקרניים. בשעה הנקובה נכנסה כרוח סופה חנה המטפלת (אף היא מכרמית), ועיניה על מחוגי שעון-ידה. מהם ביקשה אישור ל־ דייקנותה המופלגת.
• פטנט מקומי
״החשוב בעיני זה חיזוק הצוותא, ה־
14
מרגל בכרמיה
כתב: יוסף פורת
פעולה ביחד בכל תחום אפשרי״, מסביר לייבל׳ה העומד בראש תנופת הספורט המקיפה את כל שכבות הקיבוץ, כולל הוותיקים שמדי שבוע מנסים להנחיל את תורת הכדור־עף לצעירים. כאן הנהיגו ״פיתיון״ מעניין: נעלי ספורט לכל משתתף חדש. והשיטה פועלת.
דברים של ערד
בכרמיה מנסים לקיים את המשק ללא עבודה שכירה וצעירי ״כרמית״ מודים שעל ה־5—6 פועלים, שבלית ברירה נכנסו למפעל, מתנהלת מלחמה כל העת. כל הצעה של הבאת שכיר מובאת לשיחה וישנם ויכוחים עד לב השמיים. ״ישנן י ציפיות גבוהות מ,כרמית׳ כיחידה שבכוחה לחולל שינויים או, במקרה הגרוע, לגרום ,פשלות׳. הדבר נראה מוגזם בעינינו משום שחברי הגרעין אינם סיעה מאורגנת שמקבלת עמדות מחייבות. העיקר הוא שישנם חיפושי.דרך תמידיים״.
צר לאנשי ״כרמית״ שתרומתם הסגולית לא הביאה לשינוי מהותי בבעיות היסוד של הקיבוץ. הזעזועים הדמוגרפיים התכופים שפקדו את הקיבוץ במהלך השנים מנעו צמיחתה של מסורת מנהלית־אירגו־ נית שתסלול את הדרך לתחלופה מסודרת. בנוסף לכך, על סלע המגבלות המשקיות שנבעו בעיקרן מתנאי קרקע נחותים, התנפצה בנייתה של תשתית ידע משקי שתבטיח את המשכיות הענפים בלא שיהיה צורך להתחיל שוב הכל מחדש — לפעמים תוך כדי הטלת ריכוז ענף על בחור שזה עתה השתחרר מהצבא וכל ידיעותיו המקצועיות שאובות מקורס בן שבועיים.
״קשה לנו מאוד לקבל״ — אומרים אנשי ״כרמית״ — ״שאחרי 30 שנה טרם עומד הקיבוץ על הרגליים, בעוד אנו עצמנו כבר 10 שנים במקום. בשנים ה־
לייבלה: ״נחוץ מפעל עתיד ידע״.
ראשונות יכולנו לטעון שלא בנו האשם אלא בירושה שקיבלנו, אבל השנים חולפות והמצב הכלכלי לא השתפר בצורה ניכרת. לא פעם אנו תוהים מה טומן בחובו העתיד...״
למרות שבאמתחתם הצטבר כבר נסיון עשיר במילוי תפקידים, האופציה של עיצוב דפוסים חדשים שהם חופשיים מהרגלים מסורבלים מן העבר, לא מומשה די הצורך. ברור להם שהם מהווים מסד חשוב לשינוי המיוחל, אבל החשש מפגי שחיקה מהירה מדי, מצר במידה מסויימת את צעדיהם.
במודע או שלא במודע, מכבידה עליהם דוגמתם של אותם ותיקים שעוד בטרם מלאו להם 50, מקדימים לפרוש למעמד של פנסיונרים שקצה נפשם מעבודה פיזית ומצמצמים את הנושא האנושי הנחוץ כדי לחלץ את העגלה מהבוץ. בקינאה מביטים צעירי כרמית באותם ותיקי האיזור שבגיל 60 רואים לעצמם כבוד לצאת לקטיף פרי — אף כי מודעים הם לכך שהתהליך הזה של ירידה פנימה נגרם באופן פרדוכסאלי בעטיית כניסתם־הם לעול ניהול הקיבוץ.
פתח של תקווה
״העובדה שהשנה האחרונה הצטיינה ביציבות חברתית ללא עזיבות, איננה מקרית. מזה שנה וחצי מסתמן פתח של תקווה. יש רצף של שלושה גרעינים צעירים בדרך. כל הבנים שהשתחררו עד כה מהצבא לא שבו לקיבוץ כי הוריהם עזבו והם אחריהם. בני קבוצת ,רימון׳ שעומדים להשתחרר, הוריהם יושבים כולם בקיבוץ. הם מונים 10 חבר׳ה (קבוצה גדולה במונחים של כרמיה) ואנו תולים תקוות רבות בעתידם הקיבוצי.
היינו הך לגבי גרעין ,כרמון׳. הבנים הגיעו עכשיו לשל״ת מאוהר. הם מאוד דומים לנו ומזכירים לנו את נעורינו. בחופשות למשל, הם מעדיפים לבוא לכאן במקום לנסוע להורים. כל בן משובץ
רינה: ״אין אצלנו דרישות מופרזות״.
בענף ונוכחותם מרחיבה את הלב ואת הרגשת האופטימיות״.
לא נעים לשפוך מקלחת של צוננים על גבי פרספקטיבה כה מרהיבה, אבל נסיון העבר מחייב גישה שקולה ומעמיקה. קליטה משמעותית בתחום המשק, קשורה באותה תשתית־ידע שחסרה. כלום ישנן מחשבות בכיוון זה? משיב לייבל׳ה, מרכז ועדת עבודה (מיל.):
״לאחרונה נבחרה ועדת כוח־ אדם שלפי הרכבה הטוב מבטיחה רבות. עליה הוטל לתכנן אלטרנטיבות ל־5 השנים הקרובות, כי במערך התעסוקתי הקיים בהחלט לא ניתן יהיה לקלוט את כל הגרעינים שעתידים להגיע ויש הכרח לשנות. אישית נראה לי כחיוני הקמת מפעל נוסף, עתיר ידע, שגם יהיה אטרקטיבי וגם יבטיח השתלמויות והתקדמות. אינני חושש מהתחרות פנימית עם המפעל הקיים״.
רחל׳ה רואה צורך לחזק ולהדגיש: ״משיפורים בחקלאות ניתן אולי להתקיים אבל היום נחוץ נושא שימריץ אותנו קדימה. תעשיה אמורה לענות על כך. בעיית החובות שהצטברו משך השנים כובלת את ידינו. החברים נותנים את נשמתם אבל חוסר התמורה הנאותה יוצר אווירה מתסכלת״.
רינה: ״אנו חיים בצימצום ומאוד בהתאם ליכולת, אין אצלנו דרישות מופרזות. בנסיעות לחו״ל אנו רק מתחילים לראות את ראש התור. אצלנו אוכלים טוב אבל לא הייתי רצה במיוחד לכרמיה כדי לאכול...״
רחליטה בילתה בצ׳ילה 7 משנות חייה בבית״ר אבל היום, אחרי 11 שנה בארץ, היא שרופה על כרמיה. היא מופקדת על תחום רגיש שיש לו נגיעה ישירה לעתיד: מרכזת ועדת קליטה. את התפקיד קיבלה ברצון ובכוונה מוצהרת אחת ו־
ההמשך בעמ' 18
רחל׳ה: ״נחוץ נושא שימריץ אותנו קדימה״.
15
מכתב
למורה
במסגרת הבירורים לקראת הוועידה ועוד לפני כן, צפו ועלו טענות חברים ודברי ביקורת נגד החינוך שאנו מעניקים לדור השני במוסדות החינוך שלנו.
ביטוי למורת רוח מהישגי החינוך המשותף מובא כאן במכתב ששיגרו זוג הורים למחנך בנם, עם סיום לימודיו במוסד. תשובה מפורטת לטיעוני ההורים -מביא המחנך וחמורה, חבר מצר.
רינה ויגאל, שלום!
מכתבכם ראוי לתודה כפולה: ראשית, דאגתכם למוסד ולבעיותיו, אף כי לגבי שרון העניין נסתיים כבר, ושנית, הביקורת העניינית הכלולה בו
אינני יכול שלא להצטרף לביקורת. יתכן שאילו כתבתי אני את המכתב היתה בי-קורתו חריפה יותר. המוסד הוא, אמנם, חברת נעורים עצמאית ויוצרת, אך התחום הלימודי צריך להיות התחום החשוב בו. לדעתי, לא ניתן לנתק את העיסוק התר-בותי, התנועתי והפוליטי מן העיסוק הלי-מודי על כל גווניו. ללא אחד משני המר-כיבים הללו, נפגע גם השני.
לראובן — שלום!
רצינו לבטא את אי־שביעות רצוננו ואת אי־הנחת שהיתה לנו לאורך בל הדרך מהישגיו הלימודיים של בננו במוסד החינוכי.
עם כל הערכתנו ויחסנו החיובי לפעילותו החב-רתית, תנועתית ופוליטית של שרון, הרי קשה לנו לשכוח שבהיותו במוסד הוא קודם בל תלמיד, ובתור שכזה על הלימודים לתפוס מקום קצת יותר נכבד בסדר העדיפויות שלו ואצלו.
בראותנו מודעים ליכולתו הלימודית ולפוטנציאל האינטליגנטי שלו, תבין מדוע אין הישגיו הלימודיים משמחים אותנו, עם כל הערכתנו לשיטת הלימוד בכללה והתנגדותנו לבחינות הבגרות ול-משתמע מהלימודים לקראתן.
לא נתבע ממנו מספיק בשטח הלימודי, והעובדה שהיה פעיל בבל מיני שטחים חיפתה וכיסתה מבחינתו, וכנראה שגם מבחינתכם, על הזנחת השטח המרכזי לשמו עלה למוסד — הלימודים. אמת, אף אחת מהפעילויות בהן עסק לא נכפתה עליו, אך היה מקום שהמחנך או הרכז הפדגוגי יגבילו ויתחמו תחומים במידה והפעילות פוגעת יתר על המידה בלימודים.
הערנו על כך פעמים רבות במשך שנות לימודיו במוסד, פרט לשיחות שהיו לנו על נושא זה עם שרון עצמו.
אין, במובן, מה לעשות כיום ואת •הגלגל לא ניתן להחזיר, אך בכל זאת רצינו שתהיו שותפים להרגשתנו ואולי יוסקו מכך אי-אלו מסקנות לגבי העתיד.
בברכה,
יגאל ורינה
בשנים האחרונות אנו עדים למוסדניקים רבים, הפעילים בשטחים שונים, תוך הז-נחה קשה של השטח הלימודי. אני סבור שפעילותם של הללו, בד״כ, היא שטחית ולא מעמיקה. פעילותם הפוליטית, למשל, מסתפקת בהשמעת סיסמאות, כאשר המו־ לך־בכיפה הוא זה שצועק סיסמאותיו ב-קול רם יותר. אני בטוח שרמה לימודית גבוהה יותר, לא היתה מפחיתה את פעי-לותם של הנ״ל, אלא, להיפך, היתה מע-מיקה ומעשירה אותם. בחרתי, בדוגמא, את יחסי הגומלין שבין פעילות פוליטית לבין לימוד מעמיק. היחס הזה קיים כמעט לגבי כל תחום פעילות אחר: תרבות, חברה, תנועה וכד׳.
תופעה שלילית הרבה יותר הינה ההת-חמקות מן הלימודים באמצעות פעילות. הרבה יותר נוח למוסדניקים רבים לעסוק באלף ואחת פעילויות, במקום לשבת ב-ערב, להפעיל קצת את הראש וללמוד. ה-פעילות נותנת מעמד חברתי במוסד, סיפוק מסויים (ומיידי) מן העשיה, יוצרת יחסי חברות ושיתוף־פעולה עם אחרים ועוד• זאת לעומת פעילות לימודית, שהיא אינדיבי-דואלית ביסודה, פירותיה, לעתים, נראים רק בעתיד. ומה עוד, שבעוונותינו הרבים, תלמיד טוב איננו זוכה אפילו להערכה רבה מצד חבריו במוסד. לכן, הרבה יותר נעים לשקוע בתחום ה-אחד, המושך והקל יותר, ולהזניח את השני. כך, שלא ברצוננו, אפילו איננו מטפ-חים פעילים, אלא ״עסקנצ׳יקים״ קטנים. למה, אם כך, להמשיך בשני התחומים הללו י מדוע לא לקום יום אחד ולהחליט שזהו זה, נגמר. מהיום אין שום פעילויות
16
ותלמידי המוסד נדרשים רק לדבר אחד — ללמוד ?
אני סבור, שזה לא רק בלתי אפשרי, אלא גם מזיק. אני סבור שתלמיד, כאדם צעיר, צריך להיות פתוח לבעיות ולאתגרים שמציב בפניו ההווה, וקודם כל, בסביבתו הקרובה. תוך התמודדות עם האתגרים הללו הוא מעצב את אופיו ומעשיר את עולמו. כלומר, הבעיה איננה כיצד לבטל תחום אחד ולהגביר את השני, אלא כיצד להגיע לאיזון חיובי ומועיל יותר. נראה לי, שבשנים קודמות, האיזון הזה היה קיים והרמה הלימודית היתה גבוהה יותר. אינני סבור שהשינוי בא בגלל הרפייה באמצעי המשמעת והענישה (זה אף־פעם לא היה תחום חזק במוסד). אני סבור, שהקיבוץ השתנה ובעקבותיו המוסד. גם אצלנו, בקיבוצים מעדיפים את הפתרון הקל על־פני ״הסתבכויות״ מיותרות. גם אצלנו שוקלים את הדברים באמת־מידה של ״תכלית״ ותועלת מיידית. המוסדניקים רואים ומאמצים את סולם הערכים של החברה הבוגרת, ואם תבדקו היטב, בטוחני, שתסכימו עימי, שסולם ערכים זה אינו שונה מזה המקובל במוסד. כולנו מסכימים שחשיבות רבה נודעת לחינוך אותו מקבל הנער במוסד. מתי לאחרונה נערך אצלנו בקיבוצים דיון חינוכי ? במה מתבטאת מודעות של הקיבוץ לבעיות המוסד ? האם בישיבות־הנהלה הנערכות אחת לחודש ? האם בהכשרת מורים ומחנכים, שלא נעשית, בד״כ מתוך אהבת מרדכי, אלא מתוך כניעה ללחצי משתלמים ? או אולי בשליחת מתנדבים למטבחו של המוסד עובדה הגורמת לוועדה הפדגוגית ולשאר הצוות לעסוק פעמיים בשבוע במשברים טכניים כאלה ואחרים, שלא נותנים לנו ״להרים את הראש מעל
אף־כי אמרתי אולי דברים קשים בנוגע ליחס הקיבוצים למוסד ובהשפעה של יחס זה על נערים ומבוגרים בו, אין בכוונתי לזרוק את הכדור אל חצרו של קיבוץ ולפטור אותי ואת עמיתי מאחריות למצב. יתכן שאנו גרועים. יתכן שאנו אשמים. אך בדבר אחד אני בטוח — אנו מודעים למצב ומנסים להתמודד עימו. בדקנו, בשנה הקודמת, את הפתרון של הנהגת בחינות בגרות והחלטנו, שזה לא יפתור את הבעיה ואולי אף יחמיר אותה. ניסינו להגביל פעילויות ספורט לערבים מסויימים בלבד (הקבוצות במשקים תרמו מאוד לאי־הצל־ חת הצעד הזה), תחמנו תחומים לפעילות החממה וניסינו להגיע להבנה עם האולפנא למחול. קבענו ועמדנו בנוהגי משמעת וענישה ולא פטרנו חניכים מתביעות לימודיות בגלל הדרכה או פעילות אחרת. החלטנו וביצענו שיטה של ציונים ותעודת־ גמר. כל זה נעשה בשיתוף החניכים ובידיעתם. ניסינו, ואנו מנסים, לשפר את איכות ההוראה ולגוונה באמצעות כלים ושיטות חדשות.
כל הנ״ל, ועוד, עדיין לא פתר את הבעיה, ואינני בטוח, אפילו, ששיפר את המצב.
לדעתי, כל זה אינו מספיק. אנו עוסקים בלעיסתו של האוכל, בהכנתו, בהגשתו הטובה וכו', אך החניך הוא זה שצריך לבלוע. כלומר, קיימת נקודה שהיא מחוץ לשליטתנו, והיא בתחום אחריותו האישית של התלמיד. כדוגמא אפשר להביא את שיעורי־הבית. אפשר להגישם נכון, למשוך ולקרוץ, אפשר לשכנע בחשיבות הנושא, אפשר גם להעניש תלמיד שלא הכינם. אולם, קשה הרבה יותר, באמצעים העכשוויים, להתמודד עם התוכן של אותם שיעורי־הבית. התלמידים אצלנו מכינים שיעורי־בית. הבעיה שלנו היא הרמה הנמוכה של אלו. את זה אינך יכול לפתור על־ידי ענישה.
מה, אם כך, יש לעשות? כאן עלי להביע את דעתי האישית בלבד. אני סבור שעלינו להטיל על החניך חלק נכבד מן האחריות למצבו. עלינו לקבוע מינימום הכרחי מסויים של הישגים לימודיים, אשר מי שאינו משיגו (בגלל אי-רצון, לא בגלל אי-יכולת), ייאלץ לעזוב את המוסד ולחפש לו בי״ס אחר. חניך שיידע שהישארותו במוסד איננה בלי תנאי, יצטרך לעשות מאמץ לשם כך, וגם, ובעיקר, בתחום הלימודי. במידה והצעה זו תתקבל אי-פעם, האם הקיבוצים וההורים יתנו לנו גיבוי ? האם לא תחזור על עצמה התופעה המוכרת של ״אני רוצה משמעת, אני רוצה רמה לימודית, אך לא על־חשבון הבנצ׳יק שלי״ ?
לא התיימרתי לכתוב מאמר חינוכי בהזדמנות זו, אלא שהדברים כואבים לי וניסיתי לבטא את הרגשתי ביחס לנושאים שהועלו על־ידכם. לא הייתי רוצה, שחלי-פת מכתבים זו בינינו, תשאר לגמרי בלי תוצאות. אולי כדאי שתיזמו דיון בנושא באיזשהו פורום. יתכן שדיון כזה, עם או בלי נציגי המוסד, יתרום למודעות רבה יותר, ובכך, לפתיחות מסויימת ולהבנה כלפי הבעיות והפתרונות המוצעים במוסד. יתכן שפגישה משותפת גם תבהיר לנציגי המוסד את נקודת ראותם של הורים וחברים בקיבוץ ותעזור להם להתמודד עם הבעיות.
בידידות,
ראובן שריג
המים״ ?
תמונת מצב בחדר מגורים של מוסדניק
17

מישיבות מזכירות הקבה"א
1. שניר — לינה: משפחתית הקיבוץ החליט סופית לתבוע מועצה מיוחדת ובה יבקש לאשר לו להיות חריג ולבצע בתוכו לינה משפחתית. המועצה תתקיים לאחר הבחירות להסתדרות. מועד מדויק ופרטי עמ-דת המזכירות יקבעו. נופיע יחד עם נציגי שניר בקיבוצים לדיון בנושא.
2. עבודת הועד הפועל החדש ישיבת הועד הפועל בהרכבו החדש, תכונס בסוף מרץ בת״א. המזכירות קיימה דיון על דרכי עבודת מוסד זה.
הנקודות שהועלו:
א. הועה״פ יתכנס כל 8—6 שבועות.
ב. נושאים עקרוניים יובאו לדיון בשני שלבים, וזאת על מנת לעו־
ח. חבר שייעדר 3 ישיבות רצופות ללא סיבה אובייקטיבית — יתפטר מן הועה״פ.
ו. יבחרו ועדות מינויים, תקציב וביקורת.
ז. הוצע להקים ועדת מעקב שתביא מדי פעם סיכומים על ביצוע החל-טות.
ח. ■הוצע להרבות התכנסויות בקי-בוצים, לנסות להאריך ישיבות ול-אפשר בכך השתתפות חברי הקיבוץ המארח.
3. המחלקה הרעיונית־פוליטית צורפו לצוות הרחב: חנוך בארי, חנן ארז, גרשון וילן, (לכשיגוייס ל-בחירות).
4. דרכי כחירות מועמדי הקבה״א
סמינר + 30 מחזור שני
לאחר סיומו המוצלח של סמינר +30 מחזור ראשון (סמינר רביעי שאגו מארגנים), הננו מודיעים על סמינר נוסף שיתקיים ב־ 13.4.81 בגבעת־ חביבה.
במפגשים אלה עסקו המשתתפים (גילאי 32—45) בבדיקה מחודשת של זהותם האשיית והקיבוצית, ו-רוב רובם של המשתתפים היו מרו-צים ומסופקים.
כל הדיונים יוצאים מתוך נקודת־ הראות של הבעיות המיוחדות של בני הגילאים האלה בקיבוץ, בתקו־
תמצית
פה שבניהם מתבגרים ועומדים ב-שערי הכניסה לקיבוץ. הנושאים שבהם יעסוק המפגש הם :
— אנו ובנינו
— טעם החיים
— למה קיבוץ י
— גילאי + 30 בקיבוץ הוותיק הסמינר טוב במיוחד לחברים בגי-לאים 35—45. הבעיות שבהם הוא עוסק רלוונטיות בעיקרן לבני גיל-אים אלה.
ברצוננו להדגיש שאין מפגש זה מיועד לפתרון שאלות של בדידות אישית, ואינו מיועד לבודדים. אגב, חשוב מאד שבין באי הסמינר יהיו גם אנשים מרכזיים בתחומי ה-משק והחברה, הדבר חשוב להם ול-אופיו של הסמינר.
בברכה, דן רדדודף הפעלה חברתית — חכרה משה שביט מרכז לדור הצעיר
רר דיון בקיבוצים. יעשה מאמץ להביא סדר יום לא גדוש כדי לאפ־
לכנסת, לממשלה ולו׳ המרכזת: נציע לריכוז מפ״ם לבחור יועדה׳
שר דיון לעומק בנושאים חשובים.
ג. חברי הועה״פ יקבלו מידע שוטף על החלטות המזכירות וחומר רקע מן המחלקות וזאת על מנת לחסוך בזמן בישיבות עצמן.
ד. 44 קיבוצים גדולים ישלחו חבר נוסף לועה״פ.
מייעצת (שתוצע ע״י מזכירי מפ״ם והקבה״א), בעלת הרכב מתאים, ש-תציע מועמדים לכל התפקידים הנ״ל. ההצעות יובאו להכרעה במוסדות מפ״ם המתאימים לפי התקנון. ה-מזכירות תחזור לדון בשאלת מעור-בות מוסדות הקבה״א בנושאים אלה.
(המשך מעמ׳ 15) מרגל
יחידה: לגדול. אבל לא סתם לגדול אלא במפורש בכיוון של סגירת הפערים ה-דמוגרפיים שקיימים בין הגילים 28—38 ו־23—25.
״אנו חשים את ,הקיבוץ הארצי׳ לפי התמיכה המאסיבית שהוא מגיש לנו. מצד שני, נראה לנו שהיה מוצדק מאוד אילו המחלקה לקליטה היתה מעמידה אותנו בראש סולם עדיפויותיה — וכואב לנו שהדבר איננו כך. האווירה של דלת פתו-חה הקיימת אצלו, משמשת בסיס אידיאלי לעבודת הוועדה. באחת הסדנאות (לשיח וחשיבה), העריך נקלט אחד בהתפעלות עצומה את החמימות שהיינו מסוגלים להעניק לאנשים שהיו זרים לנו לחלוטין. כרמיה בנויה לקליטה ואני מאמינה שתוך 5 שנים המצב ישתפר בהרבה״.
שאלה: ואותך אפשר יהיה למצוא כאן בעוד 5 שנים ?...
רינה: זה בסדר, אצלה המפתח של השער והיא וודאי תהיה האחרונה ל-צאת...
בראשית צעדינו בכרמיה ביקשנו לר-אות את המפעל שבידוע מייצר שמיכות ושקי שינה. המזכירה מיצמצה בעיניה בהוכחת כדעתה וביקשה להמתין. כתום חמש דקות תמימות העמיד מנהל היצור
בכרמיה
את עצמו לגמרי לרשותנו כדי להכביר לנו שהכניסה לזרים אסורה בתכלית האי-סור. זרים? מיצמצנו בעינינו, כיחכחנו בגרוננו וגימגמנו: קיבוץ ארצי... ״הש-בוע״... כן, בן, אישר האיש (הרצל שמו) אני קורא בו. עיתון מצויץ, מעניין, אבל להיכנס — אסור.
עשר דקות עמד האיש לידנו, סיפר את תולדות חייו וכיצד נמתח חוט מקשר מאירן עד כרמיה אבל להיכנס — לא בא כחשבון. בל העת שילחו העיניים ש-מאחורי המשקפיים קרניים חשדניות, עד שלבסוף נאות להסביר: חשש מריגול תעשייתי. תמימותם הקיבוצית נוצלה ל-רעה על ידי אחד הקיבוצים שהקים מפ-על מתחרה, מבוסס כעיקרו וברובו על עבודה זולה של עשרות פועלים מהשטחים, ההתחרות קשה, לא הוגנת. מפסי-דים, מצטער, אין כניסה. נשרפנו פעם אחת — ״בס״. משמע, אנו בחזקת מרג-לים.
כאשר אמנון המזכיר שמע את הסיפור פרץ בצחוק ואמר: ״לא האמנתי שיקפידו עד בדי כך. כל הכבוד. אני ממש מופ-
תע״.
מבחינה כרונולוגית, זאת היתה ההפת-עה הראשונה.
תערוכת שטיחי קיר, מעשה ידיה של תמר בר־אילן מקיבוץ חצור, מו-צגת בבית הקבה״א מה-25.2.81 — 17.3.81. בתחילת דרכה האמנותית ניסתה תמר לעצב שטיחים יפים, דקורטיביים ומושלמים מבחינה טכ-נית. היום — היא מנסה להביע ב-אמצעות הצמר את רעיונותיה, אולי בצורה פחות אסטתית, על מנת ל-הגיע לביטוי אישי.
העבודות המוצגות, משקפות תהליך של השנתיים האחרונות, כאשר נטיי-תה של תמר היא לכוון פיסולי יו-תר !
18
דרושים...
אנו מחפשים זוג שותפים בני 30 לערך, עם רשיון נהיגה (לפחות ל-אחד), כדי לארגן סיול לארה"ב. משך הטיול 6 שבועות. תאריך ה־ יציאה המשוער — ■סוף מאי.
ארנון וחנה אלש־עם
קיבוץ אילת
תערוכות
במוזיאון ע"ש אורי ורמי נחושתן ז"ל נפתחה תערוכת ציורים של ה-ציירת ׳אסתר יוכט (תל־אביב) ו-תערוכת רכישות חדשות מאוסף המוזיאון של אמנים שונים. התערו-כות תגעלנה ב־18.3.81. שעות הביקור : בכל יום פרט ליום ב׳ בשעות 9.30 — 8.00 בערב, ב-שבתות וחגים גם בין השעות 12—10 לפני הצהריים.
הכניסה חופשית.
העיקר הבריאות!
לידיעת מרכזי ועדות בריאות ואחי־ יות הקיבוצים. בימים אלה יצא ל-אור קובץ "נוהלים ונוהגים בסוג-יות בריאות בקיבוץ". את הקובץ ניתן לקבל בוועדות הבריאות של התנועות.
באי־כוח הקיבוצים מתבקשים לגשת לוועדת הבריאות בתנועתם ולקבל את הקובץ.
הקובץ לא ישלח בדואר הפנימי של התנועה. מה׳ הבריאות
ספריית המחזות מוסרת
הופיעו השבוע "3 מחזות מוזיקליים" (בחוברת אחת) לילדים. המוזיקה נכתבה ע"י חח׳ נירה חן (קיבוץ עין־חרוד מאוחד). הטקסטים נכתבו או עובדו ע"י בלה ברעם, יהודה פרדים וקדיה מולח־ובסקי. לידיעתכם: לאחרונה נתפרסמו ב-מהדורה שניה המחזות הנ"ל : גדא וביש־גדא, הזמיר (מחזמר), ארנבות המלך, חבל החכמה, אמיל והבלשים ■ומצב משפחתי.
את המחזות אפשר לרכוש או להז-מין אצל קובה דורון, קיבוץ משמר העמק 236 19.
הספריה פתוחה לקהל בימים א׳ י׳ ו־ג׳ בכל שבוע, לפני הצהריים (פרש לחגים). הטלפון — 991181־04.
ימי עיון וכנסים
שבת נגינה
אנו מחדשים מסורת של פגישת נגנים בוגרים (מגיל שידות צבאי ו-מעלה) לנגינה בצוותא בסופי שביע בהדרכת אהרון חרל"פ. הפגישות (אחת לחודשיים) תתקיימ-נה בגבעת־חביבה מיום שישי אחרי הצהריים עד שבת !אחה"צ. הנגנים המעוניינים מוזמנים לפגי-שה הראשונה ב־7.3—6 ומתבקשים להביא: 1. עמוד תווים, 2. תווים למוסיקה קאמרי, 3. צ׳ק ע"ס 200 שקל לפקודת גבעת־חביבה.
המדור הבינקיבוצי למוסיקה
חגים עליך
פסח
א. יום עיון לקריאה נכונה בהגדת הפסח, מיועד לחברים שידריכו ב-קיבוציהם, מתקיים ב־13.3.81, יום ב׳ בבית הקבה"א.
ב. יום עיון המוקדש כולו לקישוט לקראת פסח, מתקיים בבית הקבה"א ב־ 26.3.81, יום ה׳. מוזמנים קשטים ואמינים.
ידם השנה
ג. מטעם "יד־ושם", נתבקשנו לדי-דיע שבהתאם לחוק, יוקדם השנה יום השואה ולא יחול ביום שישי. ערב יום השואה יהיה ביום ד׳ 29.4 ויום השואה עצמו יחול ביום ה׳.
מאבקים!
יום עיון בנושא, סוגיות במאבקי התנועה יתקיים ביום שלישי 10.3.81 בשעה 08.30 באפעל. מוזמנים חברי קיבוצים, פעילי ה-תנועה, מדריכי תנועות נוער, מו-רים ותלמידים. יד טכנקין
לאוהבים את האביב
סמינר אביב לרכזי התרבות יתקיים בשפיים מה־30.3.81 יום ב׳ בשעה 10.00, עד ה־3.4.81 יום ו׳ ב־11.00. הסמינר יעסוק בנושאים: אביב, פולקלור ו.. אהבה.
ועדת התרבות המשותפת
יחפים בפארק
ב־18.3 מתקיימת תצוגת נעלי־סנדלי קייץ 81׳, במשכיר המרכזי ת"א, רח׳ גיבורי ישראל 76, בשעה 9.30. ביום ג׳, 24.3 מתקיים יום עיון אליו מוזמנים גם פיזיאוטרפיםטים(יות). התחלה בשעה 9.15 בדיוק, באולם הגדול בבית הקבה"א. נעסוק ב־1. בעיות כפות רגליים של ילדים ופתרונות אפשריים. 2. אמו-מים וצורות של נעלי ילדים.
! יעד שפיר
הפורום
1. הפורום לכלכלנים שע"י המרכז האונ. הקיבוצי בחיפה מתכנס ב־3 למארס יום ג׳, בבנין הראשי חדר 610. בתכנית : פרופ׳ איתן ששיסנקי — כיצד לשקם את המשק הישראלי? פרום׳ יואב כסל — שער החליפין והאינפלציה בישראל. ד"ר אשר הל־ פרן (מנכ"ל איגוד הבנקים בישר-אל) תפקידה של מערכת הבנקאות בתקופת האינפלציה.
2. הקורם למינהל בתעשיה הקיבוצית החל מה־16 למארס במשך 4 חודשים (יום בשבוע) מ־8 בבוקר עד השעה 15.30.
א. עקרונות ודפוסים בתעשיר, ה-קיבוצית
ב. מבוא למינהל
ג. מבוא לכלכלה וכלכלת ישראל. עם פרטים נשלח לוועדת ההשתלמות.
3.התרילה ההרשמה לקורם גרנטולו־ גיה אשר יתחיל במחצית מאי וימשך 4 חודשים (יום בשבוע).
מ. צ׳יזיק
חגיגה לעכברים
הכנס הארצי של תברואני הקיבוצים יתקיים בבית פעילי ההסתדרות רח׳ נהרדע 5 ת"א. הכנס מתחיל בתאריך 9.3.81 בשעה 10.00 וימשך עד ל-תאריך 11.3.81 בשעה 13.00. חברי המשקים מתבקשים להביא אי־ תם סדין ומגבת. וכן אישור התחיי-בות של המשק לתשלום בהשתתפות בסך —.450 שקל (מי שלא שלח).
ועדת התברואה הבין־קיבוצית
מבשלים תקציב
רכזי שירותים, רכזי ו. צריכה ורכזי
ו. חברים מוזמנים לכנס שיתקיים ביום שני 23.3.81 כשער 08.30 כאו-לם כקיבוץ הארצי. על הפרק:
א. דו"ח.סיכום ■סיקר צריכה.
ב. הסדרי נופש.
ג. התארגנות והמשך העבודה.
ד. תגובות על תקציב תשמ"א.
ה. דיון מכין לקראת תקציבי תשמ"ב.
מבצע בית פתוח
מבצע "בית־פתוח" — מתקיים ב-ימים אלה ברחבי התנועה הקיבוצית. המבצע נערך ביוזמת ברית התנועה הקיבוצית בשיתוף עם ועדת ה־60 של ההסתדרות, ומטרתו להפגיש את חברי ההסתדרות מן העיר ומעיירות הפיתוח עם חבריהם מן הקיבוצים. המבצע יתקיים בשלב הראשון, ב-תאריכים : 14.3 ; 28.3 ; 4.4.
תנו יד להצלחתו!
מטה בית פתוח תיעוד והסברה ברית התנועה הקיבוצית טל. 252171־03
לימודים
החטיבה האקדמית
נפתחת ההרשמה לשנה"ל תשמ"ב לחטיבה האקדמית באורנים, שהינה חלק מאוניברסיטת חיפה. לבוגרים במדעי הרוח מוענק יתואר בי. אי. ותואר בי אם. סי. במדעי הטבע וכן תעודת הוראה לכיתות ז׳—י"ב.
חוגי ללמוד
מקרא; ספרות; היסטוריה כללית; היסטוריה של עם ישראל ; המזרח־ התיכון בן־זמננו; מחשבת ישראל ; לשון (חטיבה); ערבית (חטיבה) ; פילוסופיה (חטיבה) ; שפה וספרות אנגלית (מסלול חד־חוגי) ; ביולו-גיה (מסלול חד־חוגי); מתמטיקה־ פיסיקה (כולל תכניה מיריחבת ב-כימיה).
מתקבלים בעלי תעודת בגרות או בוגרי מכינה קדם־אקדמית. בדבר פרטים נא לפנות: מזכירות מדעי הרוח — טל. 935015־04 ; מזכירות מדעי הטבע — טל. 931142־04 — שלוחה 25.

בימת הקיבוץ
1. ״פרעוש הלמה" — הצגה חדשה לילדים, עפ"י לואיס גובאסטרה. עי-בוד ובימוי: ורדה קניול
22.3 יום א׳ — לילדי בנק דיסקונט בירושלים.
2. "נופש רווקים" מאת עי־ן פו־ייס, בימוי: תום לוי
6.3 יום ו׳ — קיבוץ גשר
13.3 — יום ו׳ — קיבוץ שמיר
3. "על מטאטא בין עננים" — הצ-גה לילדים ולהורים,
מאת ובבימוי : גיורן.
11.3 יום ד׳ — בבי"ס "חשמונאים" ביפו, בשעה 11.00.
12.3 יום ה׳ — בקיבוץ בית־ניר, בשעה 17.30.
4. "היום השביעי" מאת: דן אילן בימוי: אתי רזניק
6.3 יום ו׳ — "צוותא" קרית טבעון
13.3 יום ו׳ — "צוותא" חדרה
14.3 — "צוותא", רעננה
27.3 יום ו׳ — קיבוץ חצור
5. "ערב אימפרוביזציה"
6.3 יום ו׳ — כרם שלום
13.3 יום ו׳ — גי׳נוסר
לא לבד
המדור ליחידים מודיע : ב־15.3 אנו באפיק בשעה 9.00 בערב. ב־10.3 — מועדון 45+ בבית הקבה"א בשעה 9.00 בערב, עם טניה פרס — מש־ חקי־תקשורת.
ב־17.3 — מועדון רב גילי בת"א. ב־29.3 — מועדון צעירי הצעירים. שימו לב לחוזרים נוספים.
הכוונה ציונית
ב"יד־טבנקין" — המכון לחקר ה-תנועה הציונית החלוצית בארצות המזרח, נפתח מדור הדרכה בנוש-אים הנוגעים לתנועה הציונית וה־ ■חלוצית וליהדות המזרח בכלל. לכל המעוניינים — תלמידים מורים וכד, טל• 2—75421־03.
צלמים:
עט׳ 2 : יואל דרום (כ. מנחם) עט׳ 4, 20 : ויקי כהן (דליה) עט׳ 11 : ישעיה בארי (חצור) עט׳ 17 : דוד מאסטרו (ע. שמר)
19
לוח השבוע
״דור הפלמח שלמד להרוג ערבים אך לא למד לאהוב יהודים...״
יש שני סוגים של באים לוועידה: חלק אחד המחכה שהרגע החגיגי יסתיים ויתחילו הדיונים המעשיים, וחלק שני — להם הוועידה הסתיימה ברגע ש-התחילה. (נ. שחם)
מקבלים את הצירים בחיוך ובאהבה, וזה כבר פתיחה טובה לועידה.
היו היו, היו שני חברים: אחד הלך לקיבוץ והשני רוצה להיות ראש ממשלה. (על מה שוחחו ביניהם בערב הפתיחה ?)
דני ויעקוב: (מאותו הכפר) במשמר העמק.
שני דורות

משמעות ,,דור לדור יביע אומר״ הוא: החוט המקשר כין דודות. אני כעד שרשרת: טבעת כטבעת. כל אחת מחזיקה כזכות עצמה ומחוברת ל-שנייה. אין טבעת אחת מתעלמת מקודמתה ומזאת שאחריה. היום — אין קשר כיו הטבעות. צעירים רכים באים לחפש תשובה לעצמם, לחישול טבעתם העצמית.
(מוטי ו.);הקבוץ הארצי השומר הצעיר הועידה ה 13
הצעות החלטה לועידה ה־13 של הקיבוץ הארצי
המשכיות
הקיבוץ
כחברה
מועצה אזורית "אשכול" - 21.2.81
יצא לאור ע״י המחלקה לחברה של הקיבוץ הארצי
מבוא
אנחנו מקיימים את הדיונים בימים קשים לחברה הישראלית ההולכת ומאבדת כל תחושה של שותפות, של סולידריות, של יכולת הזדהות עם משהו שהוא מעבר לנהנתנות של כאן ומיד.
החברה בישראל נתונה במשבר של התפוררות, דכדוך ותחושה עמוקה של חוסר אונים, ותוך כדי כך מתגבשים בה ערכים חברתיים קוטביים ומנוגדים לכל ערכי הקיבוץ.
• העבודה היוצרת מאבדת את ערכה ויוקרתה משעה שעבודת הכסף במשחקי הבורסה נותנת תמורה קלה וגבוהה מזו שנותנת העבודה.
• כל קריאה להחלצות למשימה לאומית או חברתית המבוססת על תחושת אחריות ושליחות - אינה נקלטת, משעה שהקרייריזם וההישגיות החמרנית הפכו לנורמה חברתית מוסכמת ומקובלת.
• שוויון חברתי חדל להיות ערך מנחה, בחברה המתנהלת באופן המעמיק את הפערים החברתיים ומחריף רגשות ניכור וחוסר אונים של שכבות שלמות.
• הציונות, תנועת השחרור של העם היהודי שחתר אל עצמאות מדינית ואל חזרה אל משפחת העמים כשווה בין שווים, הציונות הולכת ומתורגמת ע״י הממשלה הזו למדיניות דתית, לאומנית וקנאית שאין לה ולא כלום עם התפיסה הציונית ההיסטורית של תנועת העבודה. ומה שנעשה היום בשמה של הציונות, מסכן את יכולת ההזדהות של הדור היהודי הצעיר, בארץ ובגולה, עם מטרותיה.
זהו כיוון הזרימה של החברה הישראלית היום, ונגד הזרם הזה, מוטל עלינו להאבק. הקיבוץ־הארצי, כתנועה חברתית אידאית, רואה עצמו אחראי לעתיד הארץ ולדמותה החברתית. לא נוכל להתבצר בתוך ביתנו פנימה ולחכות לימים טובים מאלה. מוטל עלינו לגייס את כל הכוחות על מנת לשנות את כיוון הזרימה של המגמות המוסריות, החברתיות והפוליטיות, ולהשפיע, תוך־כדי הצבת אלטרנטיבות ממשיות של עיצוב דמותה של החברה הישראלית.
למען יוכל הקיבוץ למלא יעדיו החברתיים, עליו להמשיך ולהיאבק על הגשמת מערכת ערכיו, עולמו הרוחני ודמותו החברתית.
הכרח הוא לנו להמשיך ולהיאבק על חברה בה יתקיים שיתוף מירבי שביטויו עזרה הדדית, שיוויון בין שונים תוך סובלנות הדדית מירבית, חברה הבנויה על דמוקרטיה ישירה והידברות בינאישית, והמתמודדת על עבודה עצמית.
הקיבוץ הארצי כתנועה, ממשיך במעשה ההתיישבות בתנאים קשים של חוסר תקציב ממלכתי וסדרי עדיפויות משובשים של הממשלה הזאת, המתעקש להמשיך בפעילותו החינוכית־ציונית בנוער היהודי בגולה ללא תמיכה ועל אף ההתנכרות של המימסד הציוני הנוכחי. לחנך חברות נוער, לקלוט נוער מצוקה ולפעול בקיני השומר הצעיר מדימונה ועד קרית־שמונה - עומס על שכמו משימות לאומיות מתוך תחושת אחריות עמוקה לגורל העם היהודי וקיומה של מדינת ישראל.
כל אלה אינם אפשרים ללא השתתפותם של צעירי הקיבוץ הארצי. וללא כל אלה, עומדים בספק לא רק המשך קיומו של הקיבוץ, כי אם משמעות קיומו. מאידך, לא נוכל ואי אפשר יהיה להתעלם מן הצרכים האחרים של הצעירים, הגדלים ומתבגרים לא רק בחצרו של הקיבוץ, כי אם בעולם של שלהי המאה העשרים. עולם שכל מאפייניו עומדים בסתירה רבת עצמה למערכת הערכים המאפיינת את הקיבוץ. עם הסתירה הזו - בא הדיון התנועתי להתמודד, בנסיון להציע דרכים ופתרונות, שמחד אינם מתעלמים מן המציאות, ומאידך - אין בהם ויתור על מה שהוא עיקר משמעות קיומו של הקיבוץ.
הצורך בקיום דיון תנועתי בנושא הצעירים, כמעט ואינו דורש הוכחה. האחוזים הגדולים של בנים ובנות העוזבים את הקיבוץ, האחוזים היורדים של חברי גרעינים הנקלטים בקיבוצים, הקושי ההולך וגובר בגיוס צעירים למשימות תנועתיות והרגשה כללית של פער מעמיק בין ציפיות הקיבוץ מן הצעירים לבין ציפיות הצעירים מן החיים - כל אלה חברו יחד.
זהו הרקע לקיום הועדיה בנושא ״המשכיות הקיבוץ כחברה״. בחרדתנו להמשך קיומו של הקיבוץ, איננו מבטאים רק את הרצון הטבעי של כל חברה להמשיך את קיומה, אלא את אמונתנו שקיומו של הקיבוץ כאלטרנטיבה ערכית, רוחנית ומשימתית הוא חיוני וגורלי להגשמת הרעיון הציוני ולקיומה של מדינת ישראל.
בהעמדת הנושא לדיון תנועתי, הכוונה היא לפתוח, לעורר ולאפשר הידברות כנה ואמיצה שהיא תנאי הכרחי לקבלת החלטות משותפות, מתוך תקווה ואמונה שלהחלטות אלו תהיה השפעה על הכרעתו החפשית של כל יחיד בתוכנו.
השתלבות הצעירים בקבוץ
הצעות־החלטה
1. התקופה מגמר המוסד ועד לגיוס לצבא
עבור אותם הצעירים שאינם יוצאים לי׳׳ג תקופה זו מהווה פסק זמן שלרוב איננו מנוצל. הצעיר עובד בקיבוצו ללא מסגרת, ללא פעילות, ומבלי להשקיע את מרצו למטרות כלשהן. לעומת זאת הוא סופג לעתים קרובות דימוי מוטעה של קיבוצו ושל החיים בתוכו.
1. א׳ בתקופה זו על הקיבוץ לקיים תקופת גרעינות והתקשרות ראשונית לקיבוץ. על הקיבוץ לארגן ימי לימוד בנושא הקיבוץ. החברים הצעירים ישובצו בענפים קבועים ובועדות הקיבוץ.
1. ב׳ יש לנצל את התקופה מגמר המוסד ועד לגיוס לצבא, למשימות תנועתיות בעזרה לקיבוצים זעירים, להתישבות החדשה ולתנועה החינוכית.
1. ג׳ במקביל למשימות אלו, יש לקיים סמינרים רעיוניים על מנת שהצעיר יגבש לעצמו השקפת חיים לקראת הצבא ולקראת המשך דרכו בחיים.
1. ד׳ הח׳׳צ הארצי בשיתוף עם המחלקה לחברה, יהיו אחראים על ביצוע
תוכניות אלו.
2. בתקופת השרות הצבאי
בתקופת הצבא נמצא הצעיר חשוף מול תנאים חדשים ונתקל בתופעות רבות המעוררות סימני שאלה. לראשונה הוא נמצא ללא מסגרת דואגת המבטיחה טיפול בצרכיו החומריים והתייחסות למצב הרגשי. לראשונה הוא נפגש עם עולם מושגים שונה מהמוכר לו ומגלה הגיון חברתי מנוגד לכללי המשחק שהורגל אליהם - מצב זה מערער אצל החייל מושגים רבים הקשורים לחיי הקיבוץ והוא מוצא עצמו לא פעם חסר תשובות מול ביקורותיהם של אנשי־שיחו.
חשוב לגבש הצעות מעשיות במספר מישורים:
2. א' קשר עש הקיבוץ - הקיבוץ חייב להקים מוסדות אשר מתפקידם יהיה לקיים קשר חי עם הצעיר המשרת בצבא, ו. קשר, ו. בנים ומזכירות ח׳׳צ פעילה. ועדות אלה תוך תיאום ביניהן, צריכות לדאוג לכך שהחייל יטופל הן במישורים המעשיים־חומריים והן במישורים הרגשיים. חשוב ביותר שבתקופה זאת ימשיכו המקשרים, חברי הקיבוץ, אשר נכנסו לתפקידם בחנוכה של שנת הי״ב, במילוי תפקיד, ויהוו קשר וגשר בין החייל לבין הקיבוץ.
2. ב' כלים רעיוניים - במהלך השירות הצבאי נפגש הצעיר, במיוחד בן הקיבוץ, בפעם הראשונה עם עמדות והשקפות הנוגדות ולעתים אף סותרות את כל מערכת הערכים עליה התחנך. הכרח לגבש כלים בהם ניתן יהיה לסייע לצעיר המשרת בצבא להתמודד עם השאלות הניצבות בפניו והדורשות תשובה:
1) מן הראוי שפגישות החיילים המתקיימות ברוב הקיבוצים בשבת בצהריים, יוקדשו באופן קבוע למסירת אינפורמציה מהנעשה בקיבוץ ובתנועה, ולמתן אפשרות להציג שאלות בתחומים שונים בפני חברי קיבוץ המתמצאים בהם.
2) על מחלקת הבטחון לגבש דפוסים בהם ניתן לספק לחיילים בזמן שרותם בצה״ל חומר כתוב בשאלות העומדות לדיון בחברה הישראלית, בתנועה ובקבוץ.
2. ג' סמינר רעיוני - המחלקה לחברה בשיתוף עם הח׳׳צ ומחלקת הבטחון, יגבשו תוכנית לסמינר רעיוני, אותו יעברו החיילים באופן מרוכז, או בקטעים בתקופת הצבא.
2. ד' מחלקת הבטחון - תהיה אחראית על ביצוע הפעולות המוצעות ועל ליווי
החיילים בעת שרותם הצבאי והמחלקה תהיה ערוכה לעסוק בפעילות זו.
3. שיתוף הצעירים בפעילות
המערכת הארגונית של הקיבוץ - עם הוועדות והתפקידים - פועלת ע״פ כללים שהתגבשו לאורך שנים, נוהגים ונהלים שקשה להתעלם מהם. חברים צעירים המקבלים על עצמם תפקידים במוסדות הקיבוץ אינם יכולים לחרוג מהמסורת, הם נתקעים ברשת של אילוצים הקובעים עמדותיהם וצעדיהם כבעלי תפקידים על אף השקפתם הפרטית. על־מנת לנטרל את השפעתה של המערכת הקיימת ובעיקר לאפשר לצעירים לבנות לעצמם כלים חדשים
להתמודדות עם הבעיות הספציפיות שלהם, יש לפעול בכיוון של יתר אוטונומיה לצעירים.
במקביל - חשוב שהצעירים יהיו שותפים במוסדות הקיבוץ, מזכירות, וועדות, תפקידים וכו'. זאת, כדי להגביר את המעורבות וליצור אווירה שתאפשר לצעירים להשפיע על אורחות החיים בקיבוץ. הפעילות המשמעותית בקיבוץ מבוססת על צבירת אינפורמציה ונסיון רבת שנים שיש להתחיל אותה מוקדם ככל האפשר (פעילות לא רק בתפקידים שוליים).
3. א' המלצות: במסגרת הפעילות התנועתית שתתקיים במהלך התקופה שלאחר המוסד עד הגיוס לצבא, ובתקופה הראשונה שלאחר החזרה מהצבא, ישותפו הצעירים בנסיון לבנות ולעצב מחשבות חדשות בבל הקשור לדמותו ואורחות־חייו של הקיבוץ. הח״צ, המחלקה לחברה,
אשר תעצב את הדגמים לפעילות רעיונית זאת, תיקח בחשבון צורך לגיטימי זה של הצעירים.
3. ב' הח״ץ בקיבוץ
פעילות הח״ץ בקיבוץ תהיה אוטונומית. אוטונומיה זו צריכה למצוא את ביטויה במסגרת צעירה בעלת סמכות ואמצעים.
תחומי הפעילות - הקמת מסגרת חברתית פעילה, התיחסות לנעשה מחוץ לקיבוץ, במדינה, באיזור ובתנועה. על הח׳׳ץ לגבש דרכי פעילות מתאימות למימוש אחריות זו.
3. ג' פעילות ארצית של הח״ץ
יש להקים מסגרת ח׳׳ץ ארצי בעל תפקידים ומשימות מוגדרים במערכת הקיבוץ־הארצי, ולהוות מוקד למעורבות והזדהות תנועתית.
היעדים המרכזיים של הח״ץ:
- השפעה על הנעשה בקיבוץ הארצי;
- פעילות פוליטית והקשר לח׳׳ץ מפ״ם;
- הגדרת משימות הקיבוץ הארצי וגיוס הצעירים להשתתף בהן;
- הדרכה וליווי הקבוצים בתחום השתלבות וקליטת צעירים.
3. ד' תוקם מסגרת ארצית של חוזרי צבא ובה מסגרות אזוריות. החברות במסגרת זאת תהיה על בסיס התנדבות אישית.
קבוץ שיש בו חברים שהתנדבו למסגרת זאת, יעמיד לרשותם רכב וכן יאפשר להם יום עבודה מקוצר בימים שהם יוצאים לפעילותם. המסגרת הארצית הנ׳׳ל תבחר בעצמה את המשימות איתן היא רוצה להתמודד.
ב. שלבי ההכרעה
הצעות החלטה
כללי
קליטה טובה מחייבת שילוב פורה של גישה ערכית קיבוצית תנועתית יחד עם גישה של תשומת לב אישית למאוויים של הצעירים.
1. השנה הראשונה מתום השירות הצבאי
על אף החשיבות בשהייה של שנה בבית עם תום השירות הצבאי, הקיבוץ יאפשר לצעירים הרוצים בכך לצאת למשימות תנועתיות גם במהלך אותה שנה.
2. הקבלה לחברות בקיבוץ
כללי:
הקבלה לחברות לא תהיה אוטומטית. לקראתה יקיים כל קיבוץ סמינר בית בו יידונו הנושאים הקשורים לקליטת צעירים ובעיות כלליות של הקיבוץ והתנועה.
יש להבין את החברות בקיבוץ בהחלטה המתחדשת תמיד ולא כאקט חד־פעמי.
2. א׳ חזרתו של הבן מהצבא תתקבל כביטוי להכרעתו למועמדות. הכרעה
לקבלה על חברות, תעשה לאחר שנה, ולא יאוחר משלוש שנים מתום השירות הצבאי.
3. שנת שירות אישית תנועתית
לבד מהמשימות הפנים קיבוציות - עמס הקבה״א על שכמו יעדים ומשימות לאומיות פוליטיות חברתיות. תפקידים אלה מחייבים את כלל חברי הקיבוץ -אולם צעירי הקבה״א נקראים להשתלב בהם בהיקף נרחב במיוחד - הן בגלל התאמת גילם לבצוע חלק גדול מהמשימות, הן בגלל התרומה הרצינית שבצוע משימה תנועתית תורמת להכרעתו והשתלבותו של הצעיר בקיבוץ, והן בגלל התרומה האישית המירבית הכרוכה בביצוען. לכן נקראים כל צעירי הקיבוץ להשתלב בשנת שירות אישית תנועתית לאחר שהות של שנה בקיבוצם.
• המשימות התנועתיות הן של כלל הקיבוץ הארצי, וכדי להגשימן הכרחי שיתופם של כל שכות הקיבוץ.
• הקיבוץ יתן בגישתו עדיפות ראשונה ליציאה של צעיריו למשימות תנועתיות, יהיה שותף פעיל לשכנועם וגיוסם לפעילות התנועתית.
• יש למצוא דרך שהצעירים יהיו נכונים למלא משימות אלה תוך תחושה של יצירה אישית וחברתית.
3. א׳ יעדים תנועתיים מוצעים
א. הדרכה בתנועה החינוכית:
ב. התיישבות וקיבוצים צעירים:
ג. פעילות פוליטית במפ״ם או מסגרות קרובות לה:
ד. שירות בצבא קבע:
ה. פעילות קהילתית בעיירות פיתוח.
3. ב׳ על מוסדות הקבה״א יוטל להכין רשימת משימות קונקרטית, שתוצע לכל
קיבוץ (ולא לפרטים).
לשם כך יוקם מוסד־גג אשר יהיה הכתובת המרכזית לויצוע המשימות הנ״ל.
4. היציאה ללימודים
צרכי הקיבוץ בתחומי החינוך, הייצור, החברה והשירותים - זקוקים לבנים שירחיבו דעת. לכן, הקיבוץ מעונין שבניו ישתלבו במסלול השתלמות קיבוצי ואישי - לאחר שהות מסויימת בבית ושנת שירות אישית. הקיבוץ מצידו, מבכר יציאה להשתלמות על־פני יציאה לשנת חופש.
• תינתן קדימות מיוחדת להשתלמות בנות על מנת לאפשר להן ללמוד לפני היותן אמהות.
• יציאה להשתלמות ארוכה תהיה לאחר הקבלה לחברות.
5. נסיעת צעירים לחו״ל
הקיבוץ מודע לצורך המיוחד של הצעירים לנסוע לחו״ל. כאשר זאת המטרה, הקיבוץ יעדיף נסיעה לחו"ל דרך וע״ח הקיבוץ ולא דרך כסף הנצבר בשנת חופש.
6. שנת החופש
• מתוך מודעות לצרכים של חלק מהצעירים להתנסות בחיים עצמאיים -הקיבוץ יאפשר למעוניינים בכך לצאת לשנת חופש.
• כאמור לעיל, נסיעה לחו״ל אינה ״מחייבת״ שנת חופש אלא תינתן ע״ח הקיבוץ.
• שנת החופש תהיה לאחר שהות של שנה לפחות בבית, ורצוי ביותר גם לאחר שנת־שירות אישית. יחד עם זאת, במקרים מיוחדים, ינהג הקיבוץ לפי שיקוליו.
• מומלץ לשלב את שנת החופש עם פעילות במסגרת תנועתית כלשהי: מפ״ם, ח״צ, צוותא, עבודה קהילתית, פעילות בקהילות בחו״ל וכדומה. במקרה כזה סביר להאריך את התפקיד ושנת החופש לשנתיים. על התנועה לפתח אפשרויות מסוג זה.
• בשנת שירות קבע, הצעיר לא יצבור כסף לעצמו אלא יוכל לקבל נסיעה לחו״ל ע״ח הקיבוץ, כמו כל צעיר אחר.
• בתום שנת החופש, ימסור הבן את הכסף שנותר בידיו לקיבוץ.
ג. שינויים במסלול החינוכי ב־3 השנים האחרונות במוסד
הצעת החלטה
1 יש להגביר זיקת חניכי המוסד לקיבוציהם ולחברה הישראלית. ההצעה צריכה לתת תשובה בשני תחומים עיקריים:
א. מערכת סמינריונית, שעיקרה עיסוק ברעיון הקיבוצי היהודי־ציוני והסוציאליסטי.
ב. מתן אפשרות למפגש חי ואמיתי עם החברה הישראלית במשך תקופת החינוך.
2. הועידה מחליטה לקיים מועצה חינוכית בנושא החינוך בגיל הנעורים.
ד. קליטת בודדים, חבורות, משפחות
הצעות החלטה
ד. 1 יש להעמיק ולהרחיב את המערכת הסמינריונית באמצעותה ניתן להקנות לנקלטים מושגים מעמיקים של הרעיון הקיבוצי. חשוב שמכור שכ־40% מהאנשים שמצטרפים לקבה״א באים ממקור קליטה זה, מכאן מובנת החשיבות בטיפול רעיוני באוכלוסיה זאת.
ד. 2 אוכלוסיית היעד לפעולות קליטה צריכה להיות אותה אוכלוסיה אשר סיכויי התאמתה והשתלבותה במערכת הקיבוצים הם הטובים ביותר.
ד. 3 יש להעמיק ולהרחיב את הפעילות בשטח החבורות ולקבל החלטה עקרונית האומרת שזוהי דרך לגידול הקיבוץ הארצי כולל הקמת קיבוצים חדשים ותוספת לקיבוצים זעירים. בשטח הזה במיוחד יש לחתור לתיאום מלא עם המדור לקיבוץ הזעיר. להגברת קליטת בודדים ממקורות לא־תנועתיים, יש:
- ליישם מסקנות של הסקרים שנעשו בנושא הקליטה.
- לנהל מערכת פרסומים עקבית ומתמשכת ברמה נאותה ומתוחכמת ומכוונת לאוכלוסיית היעד.
- לקבל את דרך יצירת החבורות וגרעיני בודדים כדרך נוספת להקמת קיבוצים ותוספת לקיבוצים קיימים.
- להאבק על המשך קיום האולפנים הקיבוציים ולהבטיח את השפעתנו במוסדות הסוכנות, שולחנות עליה וכו' כמקור נוסף לקליטת בודדים.
ד. 4 להחדיר לתודעת הקיבוצים שזוהי אחת הדרכים העיקריות לגידולם ויש הכרח להערך בהתאם:
א. להבטיח בכל קיבוץ ו. קליטה פעילה המסוגלת להתמודד עם הנושא המורכב;
ב. בעת איכלוס שיכונים ובתי ילדים, לתכנן מראש אפשרות קליטת משפחות בשכבות גיל שונות.
ג. לנצל את הסמינרים לנקלטים בגבעת חביבה ולהבטיח שכל נקלט ישתתף בסמינר כזה.
ד. לארגן ״סמינרים ביתיים״ לנקלטים בדרך קבע, לקרב את הבודדים לערכי התנועה והקיבוץ.
ה. על ו. קליטה לקיים קשר עם מחלקת הקליטה בכל שלבי תהליך הקליטה - כדרך של ניצול מירבי של הנסיון המצטבר.
ד. 5 לארגן את מחלקת הקליטה כך שתוכל לעמוד במשימות המוטלות עליה:
א. לצרף פעיל צעיר אשר יפעל בשטח החבורות וגרעיני בודדים.
ב. לקיים ולפתח פעולת ״שולחן לדוברי אנגלית״.
ג. לקיים בקביעות את ״שולחן האולפנים״ תוך שיתוף הדוק עם ת.ק.מ., ותוך מגמה להעמיק את הידע בכל תחומי החיים התנועתיים והקיבוציים ותוך ניצול מירבי של ביה״ס בשפות בג״ח.
ד. להעמיק את מעורבות המחלקה בכל תהליכי הקליטה בקיבוצים.
ה. לשכלל את הכלים לאיבחון והערכת אישיות מועמדי הקליטה בקיבוצים.
ו. לנהל את הפירסומת (סעיף 2) בתיאום עם יועצים מקצועיים, ולהבטיח את המימון הדרוש.
ז. להמשיך, לקיים ולהעמיק את הסמינרים לנקלטים בג״ח.
ח. לקיים כנם שנתי של רכזי ופעילי ועדות קליטה.
ט. להעמיק מעורבות המחלקה בתהליכי הקליטה בקיבוצים על־ידי קיום ביקורים סדירים אצל הנקלטים.
י. למהשיך ולארגן במסגרת ו. הקליטה הבינקיבוצית את הסמינרים לעברית לעולים.
ה. קליטת ילדי חוץ במוסד
הצעות החלטה
נסיון העבר מורה כי רבים מילדי החוץ שנקלטו בחברת הילדים, או בגיל המוסד החינוכי נקלטו ביקבוציהם כחברים. יש לראות בחינוך ילדי החוץ מגמה הבאה לחנך נוער כעתודה אפשרית של חברות בקיבוץ.
בשנים האחרונות גדל מספר המשפחות המבקשות לחנך את בניהם בקיבוץ. הפניות באות משכבות סוציאליות שונות. חלק גדול מהם אינו יכול לעמוד בעלות החינוך במוסד. לכן מוצע לשנות את צורת התשלום, גובה התשלום לחניך יקבע ע״י גוף תנועתי.
יש לחתור ל־3 דרגות תשלום:
א. מחיר שנקבע ע״י ברית התנועה הקיבוצית.
ב. מחיר אשר יכלול את הוצאות הקיום.
ג. מחיר מסובסד של הוצאות הקיום.
על הקיבוצים לראות בקליטת ילדי החוץ משימה חשובה ביותר ולהיות נכונים להשקיע בכסף ובכוח־אדם למען הגשמתה. המטרה - להגיע לכך ששליש מחניכי המוסד יהיו ילדי חוץ.
ו. הפניית גרעינים תנועתיים לקבוצים ותיקים:
חיוני ביותר לקיבוצים ותיקים שמקור הגידול שלהם לא יתמצה רק בבניהם או בקליטה של בודדים שלא קבלו חינוך תנועתי המצטרפים לקבוץ מסיבות אלה או אחרות.
עירוי דם של גרעיני תנועה יביא בכנפיו הגברת התנופה, המעוף והנכונות לשינויים בקרב הקבוץ הותיק, המבוסס, המנוסה והכבד. בני קבוץ ככלל ניחנים ביתרונות גדולים ביותר בכל הקשור בהגשמה יומיומית של חיי קבוץ. אלא שלצד יתרונות אלה מופיעים גם מספר חסרונות, שהם בעיקרם פועל יוצא מחינוך רב שנים בתוך האידיאל החינוכי ולקראתו, בו זמנית. לחסרונות אלה בני הגריעים התנועתיים יכולים לתת תשובות מצויינות.
הצעות החלטה
1. יש לבחון מחדש את מדיניות חלוקת הגרעינים וההשלמות של הקבה׳׳א מתוך ראיית כלל הצרכים שלו, את צרכיהם של כל קבוצות הקיבוצים ומתוך התחשבות במאזן הגידול הכולל במספר חברים ובקיבוצים. יש לבחון במיוחד את הצורך להפנות השלמות תנועתיות גם לקיבוצים וותיקים, גם אם הדבר עלול לפגוע בתכנףות תנועתיות אחרות.
2. יש לראות בהקמת חבורות ופניה לאוכלוסיה מבוגרת יותר (סטודנטים, משפחות צעירות) דרך משמעותית להקמת קבוצים חדשים וחיזוק קבוצים צעירים וזעירים.
ז. דרכי הכרעה של גרעינים תנועתיים
מבוא
הנתקות הבוגרים מהתנועה, מיעוט המגשימים ורמת הבשלות החברתית והרעיונית מצביעים על החולשה במסלול החינוכי הנוכחי של הגרעינים.
ההחלטה על קבוצי היעד של הגרעינים בשנת הי׳׳א, העברת ההדרכה והאחריות מהתנועה לקבוצים, מנתקת את שכבת הבוגרים מהקן ופוגעת ברצף החינוכי״תנועתי.
מצב זה פוגע בגדוד הבוגרים ובמערך ההדרכה הכללי ואינו מאפשר קיום שכבה ארצית של בוגרים ומדריכים. בכדי לשנות ולשפר מצב זה, יש לשנות
את מסלול הגרעינים ואת אופן ההדרכה והליווי של הגרעינים, מתוך מגמה ליצור מחדש שכבת בוגרים בתנועה שתהיה אחראית להדרכת הקבוצות הצעירות בקן ולפעולות התנועה בכלל.
עקרונות ליצירת שכבת בוגרים בתנועה
א. שכבת הבוגרים התנועתית תחל עם הכרזת הגרעין ועד לקבלה לחברות בקבוץ היעד.
ב. יגובש תהליך חינוכי לתקופת מסלול הגרעין:
- גיבוש המסגרת החברתית של הגרעין;
- גיבוש השקפת עולם קבוצית ודיונים בנושאים רעיוניים;
- קביעת ובחירת היעד.
ג. הגוף הבוגר יהיה אחראי לגורל התנועה. ההדרכה ותוכניות העבודה של הגוף הבוגר תעשה ע״י התנועה. שכבת הבוגרים התנועתית תהיה אחראית על הנעשה בתנועה בקביעת דרכה הרעיונית והחינוכית. שכבת הבוגרים תדריך את השכבות הצעירות ממנה.
הצעות החלטה
א. תוקם ועדה משותפת להנהגה הראשית והקבוץ הארצי וכן נציגי הגרעינים שתגבש הצעה למסלול גרעינים.
ב. קביעת קבוצי היעד תועבר משנת י״א לשנת י׳׳ב.
ג. ההדרכה בשנת הי״ב תעשה ע״י מדריכים פעילי הקבה״א ב״שומר הצעיר״ ובאחריות ההנהגה הראשית.
ד. בתקופת השל״ת המוקדם בקבוץ, ההדרכה תעשה ע״י המדריכים של קבוצי היעד או הקבוצים האומנים, באחריות מדור גרעינים של ההנהגה הראשית.
ה. במשך תקופת הנח״ל, ימשך הליווי התנועתי ותמשיך להתקיים השכבה הארצית.
ו. תבדק האפשרות של העברת כל הטיפול בגרעינים להנהגה הראשית ע״י הקמת מחלקת גרעינים מתאימה.;
7
היו שם דרור ובני, אבי ועופר, דודו ויריב וגם אחרים שאיני זוכר את שמם. מיטב הנוער!
אל תאמינו לכל ההשמצות על התנועה החינוכית בעיר. נכון שבחלק מהקינים והשכבות לא מגיעים לחינוך אידיאולוגי. יש בשומר הצעיר חניכים התומכים בליכוד. קרה כבר יותר מפעם אחת שהציעו לגרעין תנועתי עליה על הקרקע בקיבוץ חדש, או השלמה בקיבוץ צעיר והגרעין העדיף "מקום טוב באמצע" — השלמה בקיבוץ יציב ומבוסס במרכז הארץ.
החבורה שאני מדבר עליה, וכמוה גם רונן ואנדי ושאר חברי הגרעין של נטור ורבים רבים אחרים, קיבלו חינוך שומרי בתנועה, ספגו והפנימו ערכים, עיצבו לעצמם דעות והשקפות פוליטיות. כששאלתי אותם לטיב החינוך הרעיוני שקיבלו בתנועה, לא היססו לשבחו.
ללא אידיאולוגיה קשה להבין, מדוע הגיעו למקום בו הם
נמצאים ומדוע הם רוצים להישאר בו. בעיני חבריהם בעיר,
הם נראים בוודאי כמו "הטיפש על הגבעה" בשיר המפורסם של החיפושיות.
מיטב הנוער — ובכל זאת בני הדור של "כאן ועכשיו".
כישור כדוגמה: אנשי הגרעין יודעים, שאולי טוב היה אילו היו הולכים לקיבוץ ותיק לתקופת הכשרה נוספת עם תום השירות הצבאי. קשה להקים קיבוץ כשהאנשים כבולים במסגרת השירות בצה"ל. הם הגיעו, אולי, מוקדם מדי. משבר השיחרור עודו
לפניהם: חלק מהגרעין רואה בצה"ל ובגרעין רע הכרחי ומצפה לשחרור משניהם. לאנשים אלה "טבלת יאוש" בה רשומים הימים עד לתום השירות, ומדי יום הם מסמנים בה "איקס" נוסף. אין ספק שהדבר מפריע לאלה הרוצים להישאר בכישור.
מדוע בכל זאת עלו לכישורי לא היתה להם סבלנות.
לטענתם, המתנה נוספת של חצי שנה עד לעליה על הקרקע, היתה גורמת לפירוק הגרעין.
לכישור אין עדיין אדמה, מלבד דונמים מעטים באיזור היישוב. הנסיונות לקבל אדמה מהמדינה לא עלו יפה. התנועה החליטה לרכז אדמות מקיבוצי הקיבוץ הארצי בגליל המערבי.
להוציא 1500 דונמים ממספר קיבוצים שאין להם עודף קרקעות, זהו מבצע קשה. התהליך נמשך שנה וחצי. זה הרבה או מעט ? כאן בא לביטוי פער הדורות:
שנה וחצי בעיני הגרעין של כישור היא נצח.
בעיני פעילי הקיבוץ הארצי סיום מוצלח של משא־ ומתן בזמן כה קצר, הוא הצלחה רבתי. ומבחינה אובייקטיבית אין ספק שהם צודקים. בינתיים, ללא קרקע, מיגוון העבודות בכישור הוא דל: קצת בעלי־חיים וגידול תבלינים, שלוחה של המפעל מגעתון שהעבודה בה אינה מלהיבה ועבודות חוץ בקיבוצים אחרים. חסרים האתגר וחדוות היצירה. ההגיון הקונבנציונאלי של חברי קיבוץ מנוסים אומר, שבעצם כל הבעיה היא קצת סבלנות ונשימה ארוכה: בקיץ יהיו קרקעות; את המפעל ניתן להפוך בהדרגה מ"סדנת זיעה" לתעסוקה יצרנית ויצירתית.
אלא שזה בדיוק מה שאין לבני הדור של "כאן ועכשיו" : סבלנות ונשימה ארוכה. סיפורים על קיבוצים שהמתינו שבע שנים במושבה לעליה על הקרקע, לא יועילו.
גרעינים: המשימה _ והנושא האנושי
קיבוץ של שנות ה־80 הוא דבר מורכב ומסובך, חקלאות מתוחכמת, עתירת הון וידע. תעשיה — כנ"ל. במטבח, בהנהלת החשבונות, בחינוך — בעצם בכל מקום — יש דרישה למקצועיות וכתנאי הכרחי להצלחה. אם קיבוץ קיים הוא כזה — הקמת קיבוץ חדש קשה פי כמה.
מצד שגי, דווקא בשל התיחכום הרב והמשאבים האדירים המושקעים בכל קיבוץ חדש, מחיר הכישלון גבוה, גבוה בהרבה מזה ששילמו כדמי־לימוד בקיבוצים של שנות העשרים, השלושים והחמישים.
למקצועיות פירוש אחר: כוח אדם מעולה ויציב, שניתן להשקיע בו הרבה בהכשרה ארוכת־טווח וליהנות מפירותיה. זה אומר: מחוייכות ארוכת טווח של חבר הגרעין לקיבוצו המיועד.
אבל, אם יש דבר שבן גרעין מדור "כאן ועכשיו" נרתע ממנו, זוהי ההתחייבות לטווח־ארוך.
כשמעמידים זה מול זה את המשימה: הקמת קיבוץ חדש, מורכב ומתוחכם ואת הנושא האנושי האמור לשאת אותה, חברי גרעינים מדור "כאן ועכשיו", אין מנוס מהמסקנה: הכלי אינו מתאים לתפקידו.
מה עושים ? כיצד עוברים בהצלחה את אותן שנים ראשונות עד לשלב בו יתגבש בקיבוץ הצעיר נושא אנושי יציב, רציני וגדול דיו, שיוכל לשאת על כתפיו את המעמסה.
אם יש תשובה לשאלה זו היא טמונה בעזרה התנועתית.
העזרה לקיבוץ הצעיר: ש.ש.ש.
בשבת, 31.1.81, תוכננו נטיעות ב"כרמים". הוזמנו כל קיבוצי התנועה בנגב ובדרום. לא היה כל צורך להתאמץ: טיול של שבת בבוקר במזג אוויר סביר, עם הילדים והאשה. באיזור למעלה מ־20 קיבוצים, חלקם גדולים למדי. הגיעו שני מיניבוסים, כמה טנדרים וכ־20 מכוניות פרטיות. בסך־הכל 150—200 איש. יכלו לבוא אלפים. מקיבוצים רבים איש לא הגיע.
יתכן שזה סימפטום המצביע על המחלה התנועתית הקשה ביותר שלנו, על המחסום החזק ביותר שעלינו לפרוץ כדי להפוך מתנועה יושבת לתנועה מיישבת: זהו מחסום האדישות.
המשימה ששמה התיישבות חדשה, נוגעת לאחוז קטן ביותר מבין חברי הקיבוץ הארצי (חמישה ? עשרה אחוזים ?) וגם אלה אינם מפוזרים בשיעור שווה בכל קיבוצי התנועה. בקיבוצים רבים אינך מוצא אפילו "צדיק אחד בסדום". אין אפילו שניים־ שלושה משוגעים לדבר, שמנסים להזיז משהו בקיבוצם בנושא ההתיישבות.
כדי לעמוד בתוכנית ההתיישבות שעליה הוחלט בקיבוץ הארצי,
יש להגיע למצב שבו כל צעיר בקיבוץ הארצי יתלבט ברצינות, האם לצאת לקיבוץ צעיר, ורבים יחליטו בחיוב. רק אז יהיה ניתן לגייס מספיק כוח־אדם כדי לסייע לקיבוצים החדשים בשלב ההקמה.
היום, אתגר זה כלל אינו מגיע לתודעתם של רוב הצעירים, והיחס למעטים שכבר יוצאים הוא כמו לסוג נוסף של טיפשים על הגבעה, הפעם מתוצרת קיבוצית.
ישבתי בנטור עם קבוצת חברים שהתנדבו לשנת שירות.
כאן אין כל אלטרנטיבה: הגרעין הראשון יגיע לנטור רק ב־1983, ועד אז כל העול יוטל על כתפי פלוגת הש.ש.ש.
8
כרגע יושבים בנטור מעט מאד חברים. באביב דרושים 25 חברים וספק אם יימצאו. בולטת בפלוגה קבוצת חברים ממשמר־ העמק, בני גילים שוגים. יופ, הוותיק שבחבורה, בן גיל־הביניים, טוען בלהט: הש.ש.ש. מועיל לקיבוץ הוותיק לא פחות משהוא עוזר לצעיר. יותר מזה: יש בו תועלת אישית לכל צעיר שיתנדב לצאת. בביתו, בקיבוץ הוותיק, הוא נחשב ינוקא עד גיל 30. בקיבוץ צעיר הוא פורש כנפיים: נוטל על עצמו תפקידים ואחריות וצומח עימם.
(נזכרתי, שבדי, איש בית־ קמה היושב בכרמים, ביטא אותו רעיון בדרך אחרת: בכרמים, כך טען, אין "מגיע לי" כי אין ממי לדרוש,. אין "לא רוצה", כי אין למי לסרב...)
גם הלל בא לנטור ממשמר־העמק. צעיר, אך לא אופטימי: הש.ש.ש. אולי נחוץ לקיבוץ הוותיק ולצעיריו, אך הם אינם יודעים זאת. אפילו במשמר־העמק, שיש בו מודעות יחסית לנושא ההתיישבות, רוב חברי הח"ץ אדישים לעניין.
שאלתי מהו קצב ההתיישבות האפשרי לדעתם.
רני ממשמר־העמק אמר בין אחד לשלושה קיבוצים בשנה.
הלל טען שקיבוץ אחד לשנה זה מספיק — ואולי גם יותר מדי.
וכמה מספרים: יש בקיבוץ הארצי, בקיבוצים חדשים, צעירים וזעירים, כ־100 אנשי ש.ש.ש. כדי לעמוד בתוכנית ההתיישבות דרושים 250—300. בסך־ הכל 4—5 מכל קיבוץ, ויש 60 קיבוצים היכולים לתרום.
כרגע זה נראה כחלום רחוק, ואולי חלום בלבד.
עזרה לקיבוץ צעיר: שלושת הגילים בקיבוץ
על הצעירים כבר דיברנו.
לדור הביניים יכולת עצומה: משקית, חברתית, אנושית.
כגודל היכולת, כן גודל המיגבלות: עד גיל מסויים הילדים מפריעים ליציאה מן הבית. האנשים שקועים ומשולבים בריקמת העשייה הקיבוצית על כל גוניה וקשה לשלוף אותם. נראה שזו משימה לא קלה. על כל הצלחה יהיו עשר אכזבות. אולם גם הצלחה אחת, תיתן תמורה השווה את המאמץ. מדובר באנשים שכבר הוכיחו את עצמם, והיכולים לתרום לקיבוץ הצעיר את אותו ידע ומקצועיות החסרים לו.
על בני גיל זה מוטלת עיקר משימת ההדרכה בקיבוץ הצעיר. לעתים אנו שוכחים את הגיל השלישי בקיבוץ: לא מתוך זלזול חלילה, אלא משום שבמבט ראשון ושטחי נראה כאילו קשה לשלבו במערך ההתיישבות, המורכב מאנשים צעירים המקימים קיבוצים צעירים.
אידש וכדי מבית־קמה, שיצאו לכרמים — מוכיחים את ההיפך.
בדי מרכז משק, אידש — מבשלת — וידה בכל. קשה להגזים בחשיבות תרומתם למקום.
לקשישים מוטיבציה אידיאולוגית. בזכות הוותק קל להם יותר מאשר לצעירים מהם להשיג את הסכמת הקיבוץ ליציאתם.
מול היתרונות יש גם בעיות ייחודיות לגיל זה:
— חלק מבני הדור השלישי חוששים למקום עבודתם: קיים חשש שאם ייצאו ממנו לשנה־שנתיים, שוב לא יוכלו לחזור אליו.
— לרבים מבני הגיל השלישי בעיות בריאות.
לחלק מהוותיקים קשה להתגבר על פער הדורות, הבדלי השקפות וגישות. עם כל רצונם הטוב, הם עלולים לגרום לבעיות ומתחים.
עד־כה נעשו רק מעט נסיונות לגייס אנשים מבוגרים להתיישבות הצעירה — ורובם נכשלו. אין להניח לנושא; יתכן שניתן לממש חלק מהפוטנציאל החבוי בדור זה.
לא סקרתי כאן את הפוטנציאל הנוסף לכוח־אדם להתיישבות: חבורות מהארץ וגרעינים מחו"ל. ככל הנראה תרומתם למשאבי כוח־האדם בשנים הקרובות לא תהיה מכרעת.
אם לסכם — גרעינים יש מספיק — אך אלה לבד לא יוכלו לעמוד במשימה.
הקיבוצים, חלקם ישנים, וחלקם פקחו עין אחת. בלעדיהם —
לא נעמוד במשימה.
אז — כיצד מגייסים תנועה?
כמה זה עולה? *
הסוכגות היהודית:
תשתית יצרנית ואמצעי ייצור 18 מיליון שקל
משרד השיכון:
תשתית, שיכון, מבני חינוך,
מבני ציבור ושירותים 28—24 מיליון שקל
הקיבוץ הארצי:
הכשרת גרעינים, הדרכה חברתית ומשקית 2 מיליון שקל הקיבוץ הארצי:
נושאים שאינם מכוסים במקורות חוץ;
קידום פרוייקטים 7 מיליון שקל
55—51 מיליון שקל
גם בשקלים אינפלאציוניים זה המון כסף.
מה מקבלים בתמורה ? קפיצת הדרך: מה שפעם עשו ב־15—20 שנה, עושים היום בחמש שנים.
ממשלת הליכוד אינה מאירה לנו פנים, ומעדיפה בצורה בולטת התיישבות מעבר לקו הירוק. בכל זאת, לאחר ריצות ומאבקים, התקציבים מגיעים. לצרכים דוחקים ולהקדמת ביצוע של פרוייקטים חיוניים, אפשר לגייס את התנועה.
ובכלל, הפטנט הטוב ביותר לשכנע את המוסדות לזרז את הקצאת המשאבים ואת ביצוע התוכניות בשטח הוא: לשים אנשים בשטח, ובייחוד תושבים קבועים. כשגרעין־קבע מגיע ליעדו, נפתחים הברזים והטיפטוף הופך קילוח. וזה שוב מחזיר אותנו לעיקר:
כיצד מגייסים תנועה ?
תכנית ולוח־זמנים, כוח־אדם *
הנחיית התנועה אמרה: שני קיבוצים בשנה.
ברור שיש אילוצים: הקצאת נקודות התיישבות, משאבים חומריים וכוח־אדם, ומה שלא פחות חשוב: כמות האמונה ביכולת.
* על־פי אורי אברמסון, רכז מדור ההתיישבות, מחלקת הכלכלה: "התיישבות : למה, איך,כמה ?" טיוטה לדיון.
כשמתרגמים את ההנחייה הכללית, לתוכנית־פעולה של צוות ההתיישבות, היא נראית כך:
עליה ואיזרוח
היעד היאחזות/מצפה מועד זמני של הגוף המייסד
חודש ושנה חודש ושנה
1. כישור 1.80 4.80
2. נטור 1.80 10.82 י
3. פלך 5.80 5.83 10.83
4. צבעון 7.70 5.83 5.84
5. שיאון 4.79
6. מענית ב' 2.82 2.83 2.84
7. כרמים 10.80 7.81
8. אליפז 4.82 ' ? 10.83
9. פיתחת־שלום
(קיבוץ ג') 5.83 5.84
10. כרמים ב' 4.83 4.84 4.85
11. סמר ג' 4.84 4.85 4.86
12. בית־ניר ב' ?
13. בקעת־הסיירים ?
תוכנית זו עדיין אינה מוסכמת על כל הגורמים, אך נותנת תמונה כללית על הקצב, המיקום והיקף ההתיישבות של הקיבוץ הארצי.
על המחיר הכספי של קיבוץ נדון בפרק אחר. המשאבים הנדירים ביותר הדרושים לביצוע התוכנית הם אנשים. כמה אנשים דרושים להקמת קיבוץ צעיר חדש, ב־5 השנים הראשונות ?
עד שמגיע הגוף הקבוע הראשון, גרעיני־המייסדים — דרושה קבוצת ש.ש.ש. בת 15—25 איש. אחר־כך מספיקים כ־10 אנשים.
בשלב הראשון של ההקמה דרושים שני גרעינים מקבילים, ואח"כ גרעין כל שנה או שנתיים. ישנה גם אפשרות של שלושה גרעינים, ברצף של כל שנה משלוש השנים הראשונות. בסך־ הכל — 5 גרעינים במשך חמש השנים הראשונות. כל זה מלווה בהדרכה משקית וחברתית רצופה. סיכום כולל: 5 גרעינים 40 x איש
בכל גרעין 200 איש
2 מחזורי ש.ש.ש. בני 20 איש,
ועוד שלושה מחזורים של 10 70 איש
מדריכים 8 איש
278 איש
יתכן שאין משמעות לוגית טהורה לסיכום של חברי גרעינים ואנשי ש.ש.ש., אך בכל זאת יש לו משמעות כלשהי:
בחמש השנים הראשונות 878 איש יעסקו בהקמת הקיבוץ החדש. כמה חברים ימנה הקיבוץ בסוף אותה תקופה? 50, 70, 100 ?
יש כנראה די גרעינים תנועתיים כדי לענות על הצרכים. האם יש די פוטנציאל של בני קיבוצים וחברים ותיקים יותר למשימות הש.ש.ש. וההדרכה? כאן נקודת התורפה, ונדון בה במקום אחר.
כיצד מגייסים -תנועה?

9
התיישבות 1981: ההיבט הפוליטי והמוסרי
בישראל של 1981 אי־ אפשר להתיישב מבלי להיתקל בבעיות הנוגעות לגבולות השלום וליחסים בין יהודים לערבים. רק ישובי הערבה פטורים מלבטים כאלה.
הדי הוויכוח על התיישבות ברמה עוד לא נדמו, וכל השלמה של גשור, כל גרעון העולה לנטור, שואלים את עצמם, מה פירוש קיבוץ על־תנאי.
למרות כל הרצון הטוב, "כרמים" צימצם את שטחי המרעה של הבדואים, ודיר־אל־אסד נפגע מהקמת "כישור".
אורי פינקרפלד טוען, שהוכחנו שאפשר להתיישב אחרת.
אחרי 1967 היתד. לנו תקופה של בצורת: במשך שבע שנים העלינו על הקרקע רק את כרם־ שלום ושניר.
בחוץ שוב לא ראו בנו תנועה מיישבת, וגם אנו זילזלנו בתחום זה. היה נראה שאנו יודעים רק להתנגד להתיישבות בטחונית בשטחים. מרגע שהתחלנו להתיישב מחדש, הוכחנו שאנו יודעים להגיד מה ’לא לעשות ויודעים גם מה ואיך יש לעשות.
תמיד התייחסנו ברצינות לעניין ההתיישבות. אנו התנועה היחידה שמעולם לא נטשה שום ישוב. אם התיישבות היא הימור — אנו מעולם לא נטלנו את הקלפים חזרה, ובכל נקודת התיישבות שהוקמה הבלטנו את ייחודנו המוסרי והפוליטי.
בתקופה שבה עמדה על הפרק שאלת ההתיישבות בפיתחת רפיח אמרנו בסדר, אבל רק לאחר שיתוקן העוול שנגרם לבדואים באיזור. באמירה זו היה כוח; מאוחר יותר השתמשנו בכוח זה והשגנו רוב בין תנועות ההתיישבות למאבקנו נגד התיישבות בדרום רצועת עזה.
אנשי גשור — ובעקבותיהם כל התנועה, אמרו: שום ישוב לא יהיה מכשול לשלום. מכל ישובי הרמה — רק הם אמרו זאת. זה קשה — אך מעיד על כוחה וייחודה של תנועתנו.
ערביי גוש־חלב התנגדו להקמת מצפה קלען. על אף התנגדותם אמרו לנו במפורש: אם כבר ישוב חדש — מוטב שיהיה זה קיבוץ של "השומר הצעיר". אין ספק שהגיעו למסקנה זו, לאחר נסיון חיים רב־שנים של שכנות טובה עם חברי סאסא וברעם.
בכרמים הגשמנו שאיפה רבת־שנים לסתום פרצות בטחוניות בדרום הר־חברון. עד 1977 גלילי התנגד. היו לו משימות יותר דחופות. בזמן חילופי השלטון הצלחנו, בעזרת טריק פוליטי, להשיג את הסכמתו של אריאל שרון להקמת ישוב זה. הוצעו שני מיקומים אפשריים ליישוב החדש: אחד מעבר לקו הירוק ואחד בתוכו. לשניהם הסכמנו מבחינה פוליטית: גם המיקום בחירבת עראווי שמעבר לקו הירוק לא חרג ממסגרת תיקוני הגבול ברוח תוכנית מפ"ם והשטח היה ריק מתושבים. בכל זאת אמרנו לאריק שרון, שלא נתיישב מעבר לקו הירוק תחת שלטון הליכוד. בזמן המערך חירבת עראווי היתד. תיקון־גבול. תחת שלטון הליכוד הקמת היישוב פירושה — הצטרפות למגמות הסיפוח הזוחל של הליכוד.
ובכן, הקיבוץ הארצי מתיישב אחרת: מתון יותר בתפישתו הפוליטית, רגיש יותר לבעיות שכנינו הערבים. ובכל זאת הבעיות לא נפתרו.
מנדי ורונן מהגרעין של נטור מספרים על הלבטים והדיונים בגרעין שלהם בנושא ההתיישבות ברמה. כיצד בכל זאת הכריעו ללכת לנטור?
"באנו למקום ונשבינו בקסמו, וזהו", הם משיבים, ומרגש שהתשובה אינה מספקת אפילו את המשיבים.
יענקלה זהר מברעם התנדב לארגן בכישור הקמת לולים, בעבודה עצמית של אנשי המקום. המבצע ראוי לכל שבח. קשה לו להסתגל לעובדה, שכישור מעבד חלקת זיתים של ערבי מדיר־אל־אסד. אמנם, אנשי כישור מסקו את היבול ומסרוהו לבעליו. אך מה יהיה בעוד שנה ושנתיים ?
דודו ואפי מכישור אומרים לי, שהם חשים שהתיישבו מעל ראשם של ערביי דיר־אל־אסד. הם מנסים לקשור קשרי שכנות עם הדור הצעיר בכפר. ביום שישי תיכננו ערב משותף של מצפה־לבון, תובל, פלך וכישור עם מכריהם בכפר הערבי.
נזכרתי שהעתונאי בועז עברון כתב פעם, ברשעות לא מבוטלת, ש"שיח לוחמים" ווידויים דומים של קיבוצניקים ב"שדמות" מבטאים בעצם צביעות: הקיבוצניקים עושים במלחמה אותם מעשים שלא ייעשו כמו שאר חיילי צה"ל אולם מרגישים שהם טובים מאחרים, משום שלאחר מעשה ישבו ופירסמו וידוי.
ההיבט הפוליטי־מוסרי של נושא ההתיישבות הוא עניין קשה,
אך אינו העיקר: לא יסורי המצפון מונעים מצעירי הקיבוץ הארצי להתנדב לש.ש.ש. בסופו של דבר קיימת בתנועה הסכמה רחבה לתוכנית ההתיישבות שהתקבלה, וזה כולל את היבטיה הפוליטיים. ומי שבכל זאת מתלבט יוכל למצוא לעצמו אתרי התיישבות כשרים למהדרין בתוך תחומי הקו הירוק.
אז בכל זאת: כיצד מגייסים תנועה?
מימסד
אינו מילת־גנאי
כמו בכל תחומי הפעילות של הקיבוץ הארצי, הוועידות, המועצות והוועד הפועל קובעים את המדיניות גם בתחום ההת־ יישבות, והמזכירות מקיימת פיקוח שוטף ומתערבת בעת הצורך. המימסד הספציפי העוסק בהתיישבות חדשה מורכב מהגופים הבאים:
• מדוד ההתיישבות של מחלקת הכלכלה, אותו מרכז אורי אברמסון. למדור זה "אחריות־ על" על הנושא.
• ועדת התיישבות רחבה המורכבת משני מזכירי הקיבוץ הארצי, מנציגינו במוסדות המיישבים: הסוכנות, משרד־החקלאות, המרכז החקלאי. יושבים בד, גם אנשי המחלקות השונות העוסקות בהתיישבות ופעילים לשעבר בתחום זה המגלים עניין בנושא. זו אינה מועצת נכבדים ולא בית לורדים; זהו גוף חי, הנפגש כמעט כל חודש ועוסק ב"אסטרטגיה" התיישבותית.
• צוות התיישבות ובו הפעילים בשטח מטעם מחלקות הקיבוץ הארצי:
עליזה מברעם, מזכירת הקיבוץ הארצי.
עזרא מגעש, רכז מחלקת הכלכלה.
אורי ממסילות ואבינועם מנירים — ממחלקת הכלכלה.
מיכל ממגן וישראלי מנחשון — מחלקת החברה.
חוה מנחשון, מקרן השומר הצעיר.
אמציה מאילון, מדריך כישור.
ראובן מדן, מחלקת הכלכלה.
דודי מרוחמה, מדור הגרעינים במחלקת החברה.
אבישי רונן, שדה־יואב, מההנהגה הראשית של השומר הצעיר.
בינה, חצור, העוסקת בגיוס כוח־אדם להתיישבות.
הרכב כזה מבטיח גישה רב־צדדית לכל נושא העולה לדיון.
איך זה עובד למעשה ? האזנתי לדיון על עדר הצאן בכרמים. הנקודות שעלו בדיון היו:
— הכדאיות הכלכלית של העדר.
— חשיבותו לגיוון אפשרויות התעסוקה בכרמים.
— מה יכולתו של כוח־ אדם זמני ומתחלף להחזיק ענף הדורש צוות קבוע, מקצועי ויציב.
— כיצד לגייס את להב, הקיבוץ השכן, למשימה של פיתוח עדר הצאן בכרמים. האם להקים שותפות בין המשקים ? אולי עדיף להעביר ללהב את האחריות המקצועית והארגונית, כשאת העבודה היומיומית בשטח עושים אנשי כרמים ?
— עלה היבט משימתי: רק נוכחות של עדר צאן יכולה להבטיח לאורך זמן את תפיסת שטחי המרעה הרחבים שהוקצו לכרמים.
— ובהיבט הפוליטי־מוסרי — אין להעלות על הדעת, למרות הקשיים, שבדואים שנאלצו לצאת מאותם שטחים ישמשו כרועים או שומרים בעדר.
הבעיה היתה מורכבת, הדיון — קצר ותכליתי; המסקנות האופרטיביות התקבלו והמשימות חולקו לאנשים: לקיים מגעים עם קיבוץ להב, להכין תחשיב כלכלי נוסף. המדברים לא ייצגו סקטור אחד בראייה צרה. אנשי הכלכלה התייחסו להיבטים החברתיים, ואנשי מחלקת החברה דנו בצד הכלכלי.
רציתי לדעת יותר על טיב הקשרים בין ה"מימסד" —
פעילי התנועה, ובין "האנשים בשטח". בחדרו של אורי אברמסון ישבו אמציה, מדריך כישור, ועופר, רכז המשק, ודנו בבעיות של חיבור חשמל למפעל ולדיר.
אחריהם נכנסו אלישע, המדריך, ואסנת מפלך, והציעו להכריז על פלך כקיבוץ, כדי לסייע בכך להקצאת משאבים מהמוסדות לפיתוח המקום.
ראיתי את התור לפני חדרו של ישראלי: אנשים צעירים, המבקשים עצה ועזרה בשאלות שבהן הם מתחבטים.
אני ביקורתי מטבעי ולא הסתפקתי במה שראיתי ושמעתי בבית הקיבוץ הארצי. יצאתי לשטח. שאלתי את אנשי הש.ש.ש. בכרמים ואת "החבורה" המיועדת לכרמים, על טיב קשריהם עם המימסד. שוחחתי עם יופ ורמי, אנשי הש.ש.ש. בנטור, ועם "המאפיה" — הקבוצה הפעילה של הגרעין בכישור. שאלתי שאלות ישירות והאזנתי לא רק לתשובות, אלא גם לנעימת הדברים. עשיתי כמה פרובוקציות קטנות ונבזיות — ובלבד שאמצא מישהו, חבר גרעין, איש ש.ש.ש., מדריך — שיספר לי על זקני הקיבוץ הארצי שאינם מבינים את הנוער של היום,
10
שיתלונן על הזנחה בטיפול בענייני הישוב בו הוא נמצא. לא מצאתי.
"המימסד" ואנשי היישובים נראו כגוף אחד, ללא ניכור וחציצה, הלוחם בשלוש חזיתות:
• במערכה כלפי חוץ, להשגת מירב המשאבים מהמוסדות המיישבים;
• במערכה היומיומית על בניית החברה והמשק בישובים.
• במערכה החשובה ביותר: הוצאת הקיבוץ הארצי מאדי־ שותו, גיוס כוח־אדם לש.ש.ש. ולהדרכה בהתיישבות החדשה.
נתן משדה־יואב, היום בכרמים, אומר בלשון ישירה ובוטה:
הקיבוץ הארצי השמין — והשומן חונק קצת.
אורי פינקרפלד מדבר בנוסח יותר מהוקצע: קיבוץ הוא איזון נכון בין דאגת האדם לעצמו לבין תרומתו לחברה בקיבוצו ומחוצה לו. במשך הרבה שנים האיזון הופר: התנועה דאגה לעצמה, הקיבוץ לעצמו, והפרט לעצמו. תנופת התיישבות יכולה להחזיר את האיזון.
ובכן, לא מחדלי המימסד בולמים את תנופת ההתיישבות, ולא הניכור בינו ובין הנעשה בישובים החדשים.
אפשר לשפר הרבה; למצוא דרכים חדשות להגיע אל הדור הצעיר בכל קיבוצי התנועה, להקים מסגרות אימוץ חדשניות. יתכן שיש להעביר את האחריות הכוללת על ההתיישבות החדשה לידי הח"צ, המטפל בדור שעליו תוטל עיקר המשימה. ובכל זאת: הפיתרון אינו בשיפור המימסד, אינו בתחום הארגוני.
השאלה היא: כיצד מגייסים תנועה?
11
אבישי גרוסמן
לחשוב פתוח
תמצית הרעיון של הציונות הסוציאליסטית גלומה בהתיישבות הקיבוצית.
אינני בא כיום לערער על תפקידה בעבר ובהווה — להפך, המקום שבו מתקיים המאבק האמיתי על עיצוב דגם אחר, אלטרנטיבי לדמותה 'של החברה הישראלית, סולם ערכיה ואורחות־ חייה, הוא קודם כל בחצרו של קיבוץ. הצלחתנו לקיום אורחות־חיים המושתתים על ערכים אוני־ ברסאליים כמו: שיוויון ערך האדם והעבודה, שיוויון בין המינים, מערכת מתפקדת בלי שיהיה בה קשר ישיר בין תרומת האדם לחברה, לבין התמורה החומרית שהוא מקבל ממנה, שיתוף מירבי בייצור ובצריכה — הצלחה במאבק יום־
"משימה שאין בה הבנה עמוקה של משמעותה, היא משימה קצרת־נשימה ומעוטת סיכוי".
יומי זה, בה טמון הסיכוי לעיצוב ישראל אחרת — טובה יותר.
באזורים מסויימים נועד לקיבוץ גם תפקיד בטחוני חשוב.
מעצם טבעו מסוגל הקיבוץ טוב יותר מאשר כל צורת התיישבות אחרת להשתלב במערך ההגנה המרחבית, ולהוות בתוכה את הבריח התיכון, היציב והקבוע.
הגשמה בקיבוץ תובעת מהאדם נכונות פני־ מית לקבל על עצמו מחוייבות עמוקה לערכי הקיבוץ, לחבריו החיים אתו, למקום ולרכוש, כחלק מהשלם הקיבוצי, ולתנועה שהקיבוץ הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
מחוייבות שיש בה אורך נשימה לימים
ושנים. הגשמה בקיבוץ היא •הליכה בדרך ארוכה וחריש בתלמים עמוקים. אין כאן קיצורי דרך שיש בהם מימד של התחזות. תנאי הכרחי להגשמת משימה שיש בה מימד לאומי וחברתי, משימה שיש בה שילוב בלתי נפרד בין רצון וצורך אישי יחד עם צרכים אובייקטיביים — הוא הבנת המשמעות של מעשה ידיך. כשאני אומר הבנת משמעות, אינני מתכוון ליכולת רטורית להסביר מעל במות את חשיבות המעשה. כוונתי ליכולת הבנה שיש בה מימד עמוק של הפנמה, שיכנוע עמוק שיש בו מימד חשוב של רגש, קשר ואהבת המקום, שלא כולו ניתן להסבר ע"י הנמקות מלומדות.
"אני כאן" ועושה עפשיו את המעשה, מתוך כך שזה מה שצריך אדם לעשות בארץ הזאת, וזה מה שאני רוצה לעשות. וכל היתר הם הסברים נוספים.
אדם שלא חי בתחושה מעין זו, לא יהיה מסוגל להתמודד לאורך שנים ולהתמיד בהג־ שמתו מתוך שלימות רעיונית ונפשית, ובהזדמ־ נות ראשונה יפנה לדרך אחרת, או ימשיך לגרור את חייו, כאשר המשימה שבתוכה הוא ארוג וכרוך, ובה האמין פעם, מוחצנת לו וכופה עליו לעשות מעשים ולנהוג בדרך בה אינו מאמין יותר. עטיפה הנראית כמליאות שלימה.
דיקטטורה חיצונית, המתחזה לאוטונומיה נפשית ורעיונית.
באחת — משימה שאין בה הבנה עמוקה של משמעותה, היא משימה קצדת־נשימה ומעוטת סיכוי. ומאידך — חיפוש משמעות שאין בו הנכונות האמיתית להשתלב במשהו שהוא כול־ לני יותר, רחב יותר, מקיף יותר, זהו חיפוש שסיכוייו להגיע ולהשיג קלושים ורדודים. הגשמה ארוכת טווח דורשת מידה רבה של ודאות. נחרצות ונכונות לעשות, מותנות ביכולתו של
12
האדם להציב בעולמו הפנימי מספר רב של סימני קריאה, סימנים המורים על הכרעות שקיבל בעבר, והוא ממשיך להאמין בהן עד היום. אין בכוונתי לטעון, שיכול אדם לחיות בעולמנו בלי שילווהו גם סימני שאלה, ספיקות, תמיהות ושאלות. גם אלה מתרוצצים בתוכנו באורח מתמיד, אלא שהכל חוזר לשאלת הפרופורציה, ודאות מול שאלה, ספק מול בטחון, יציבות מול ניידות ותהייה. תחושת משמעות מותנית באחוז סימני הקריאה מול סימני השאלה.
ככל שסימני הקריאה רבים יותר, תחושת המשמעות (שהיא כאמור תנאי הכרחי להגשמה אמיתית וארוכת־טווח של המשימה) — עמוקה יותר.
איפיונים
התבוננות בנוער הגדל כיום בארץ מצביעה על מספר סימני היכר, המאפיינים אותו. עולמו הרוחני והנפשי מלא סימני־שאלה, קרעי־רעיונות ובדלי־מחשבות.
התחושה המלווה את בני־הנוער היא, שמה שנשאר יציב ועומד, הוא הרצון לממש את הפוטנציאל הגלום באישיות הייחודית. האדם כאינדיווידואל עומד במרכז ההוויה, ותפקידו העיקרי הוא להבטיח את מירב הסיפוקים לעצמו. האמונה בעתיד טוב יותר, במשעול המוליד אל מטרה יציבה מספקת ונעלה יותר, נראית משו־ בשת ובלתי עבירה.
אדם השואל את עצמו: למען מה עלי לדחות את הגשמת רצונותי "כאן ועכשיו", לא מוצא תשובה ברורה ומספקת. אדם נבוך מול עולם נבוך, והחיים ממשיכים לזרום.
הביטוי ההכרחי למציאות נפשית ורוחנית זו, הינו — חוסר שקט פנימי, תהייה, רצון שלא להתחייב לשום דבר, ולא להישבע לשום דבר. ביטוי שתוצאתו — הצורך להתנסות, לחוות, לגשש ולבדוק. תמונה זו נכונה בעיקרה גם לגבי בני קיבוץ הנמצאים בראשית דרכם, וגם לגבי חניכי תנועת הנוער העירונית.
ועתה נחזור מחדש לשאלת ההגשמה בקיבוץ. נזכור שכדי להגיע להגשמה שבה יש יציבות, אורך־נשימה ושלימות רוחנית ונפשית, הכרח שיהיה יסוד חזק, מרכזי, של נכונות להתחייב.
נכונות לדחות סיפוקים מידיים למען סיפוקים רבים יותר בעתיד. אמונה בטעם הקיום ובצידקת הדרך, ובקיומה של פרספקטיבה של התקדמות והצלחה בעתיד.
השוואה בין איפיוני הנוער הצומח כיום בתוך ולתוך המציאות הישראלית, לבין התנאים ההכרחיים להגשמה בקיבוץ, מראה, שקיימת סתירה בין שני צידי המשוואה. הגשמה בנויה על התחייבות ארוכת טווח.
איפיוני הנוער מצביעים על חוסר בהירות רוחנית, אינדיווידואליזם, ועל צורך מתמשך לבחון ולהתנסות "כאן ועכשיו".
המסקנה המתבקשת: קיימת סתירה בין הצורך הסובייקטיבי של הנוער, צורך שהוא פועל יוצא מאיפיוניו הרוחניים־רעיוניים, לבין הצורך של הקיבוצים והתנועה להקים ולקיים קיבוצים בכל רחבי הארץ.
מסקנה זו מחייבת אותנו למחשבה מחודשת בכל הקשור למדיניות ההתיישבות שבה אנו הולכים, המטרה צריכה להיות לגסות לצמצם את הפער בין הצרכים הסובייקטיביים של האנשים,
"חיוני ביותר לקבוצים וותיקים שמקור הגידול שלהם לא יתמצה רק בבניהם, או בקליטה של בודדים".
לבין הצורך שלנו כאנשים, כחברה, להגשים מטרות חברתיות ולאומיות.
כיוון המחשבה הנראה לי נכון — להפנות יותר ויותר גרעינים תנועתיים להגשמה בקיבו־ צים קיימים, ובתוכם גם קיבוצים ותיקים.
על־ ידי צעד זה ניתן שתי תשובות טובות למציאות שבה אנו חיים: האחת — קיבוצים ותיקים נותנים היום תשובות טובות יותר ל־ צרכים האמיתיים של הנוער המתחנך בתנועות הנוער, יש להם אורך־נשימה, הם ניחנים בכוח וביציבות. כך שהמפגש בין עולמם וצרכיהם לבין הצורך של הצעירים הבאים בשערי הקיבוץ למצוא להם בית חם, מבין, המסוגל לאפשר להם
"גם אם יהיו בידינו די גרעינים תנועתיים, אחשוב פעמיים אם יהיה זה נכון ונבון לשלוח בני 18—20 להקים קיבוץ חדש".
אלא שלצד יתרונות אלה מופיעים גם כמה חסרונות, שהם בעיקרם פועל־יוצא מחינוך רב שנים בתוך האידיאל החינוכי ולקראתו בו־זמנית.
לחסרונות אלה בני הגרעינים התנועתיים יכולים לתת תשובה מצויינת.
אין ברצוני לטעון, שכל שאמרתי עד־כה נכון לגבי כולם. יש אנשים, בעיקר צעירים, שהראשוניות, היצירה הבראשיתית חשובה להם מכל. ראשוניות שיש בה מימד של אינטימיות ואחריות. לאנשים אלה מתאים יותר קיבוץ צעיר מאד, או הקמת קיבוץ חדש. אבל התמונה בכללותה בקו הגדול שלה, תואמת את הנחותי הבסיסיות. מכאן, קריאה נכונה של המציאות
תקופת ניסוי ארוכה יותר, ויהיה מסוגל בבוא היום לאפשר להם מוקדם יותר ובתנאים טובים יותר את הגשמת מאווייהם האישיים במישורים אלה ואחרים, יהיה מפגש מספק יותר, נכון יותר, אמיתי יותר.
אם הנחה זו נכונה, הרי ששינוי מדיניות זה יביא בכנפיו הגדלת אחוזי הקליטה של יוצאי הגרעינים בקיבוצים, וכתוצאה מכך גם פתיחת אפשרות לגיוס מדריכים לתנועה החינוכית מקרב בוגרי התנועה עצמה, שהם המדריכים הטובים ביותר.
חשוב וחיוני ביותר לקיבוצים ותיקים שמקור הגידול שלהם לא יתמצה רק בבניהם או בקליטה של בודדים, שלא קיבלו חינוך תנועתי, המצטרפים לקיבוץ מסיבות אלה או אחרות.
עירוי דם של גרעיני תנועה יביא בכנפיו הגברת התנופה, המעוף ויכולת לשינויים בקרב הקיבוץ הוותיק, המבוסס, המנוסה והכבד. בני הקיבוץ ככלל ניחנים ביתרונות גדולים ביותר בכל הקשור בהגשמה יומיומית של חיי קיבוץ,
מחייבת שינוי במדיניות ההתיישבות ובהקצאת כוח־אדם.
אסור להמשיך במדיניות המביאה לכך, שאנשים אשר עדיין לא קיבלו החלטות בסיסיות וראשוניות לגבי דרך חייהם בעתיד, ימצאו את עצמם בגיל 20, במקום התובע, מהם מחוייבות והתמדה, כאשר איתם ובלעדיהם יקום או יפול המפעל.
לסיכום
ההרהורים שהעליתי כאן מחייבים למספר מסקנות אופרטיביות וחינוכיות. אנסה לרמוז על כמה מהן.
1. מיתוס חינוכי
אין ספק שכל תנועה חינוכית זקוקה למיתו־ סים חינוכיים, מיתוס שיהיה בו מימד של הגיון המשולב במימד של התכוונות רוחנית. התייש־ בות חדשה הייתה והינה אחד המיתוסים האלה.
אין בכוונתי להפחית מחשיבותו של המיתוס ולא מחשיבות ההתיישבות החדשה כשלעצמה. תנועה חייבת באתגרים, בהתחדשות, ביכולת מענה לצרכי הכלל — ובהתיישבות חדשה, יש ביטוי אמיתי לצרכים אלה.
מה שברצוני לומר, שצריך להיות קיים בתוכנו גם מיתוס נוסף, אפור יותר, ממושך יותר, מבריק פחות. מיתוס זה הוא הנסיון לבנות חברה רב־ דורית שיש בה זיקה בין־אישית עמוקה, וערבות הדדית ברמה גבוהה יותר. חברה המנסה לחדש את דפוסיה הבנויה על מערכת ערכים ומוטי־ בציה לעשייה, שונים לחלוטין מאלה הקיימים בחברה הסובבת.
הכרח הוא לנו, בקיבוצים ובתנועה, להעלות את מציאות ההגשמה האפורה והיומיומית לדרגת מיתוס מלהיב, הנושא בכנפיו רצון לעשייה וליצירה ספונטנית. ההצלחה לא מובטחת והמבחן בעיקרו מתחולל בתוככי הקיבוץ הרב־דורי.
2. חובה עלינו לחפש זירות חדשות, נוספות על אלה הקיימות, בכל הקשור לציבור שיש בו פוטנציאל של הגשמה בקיבוץ.
צריך להפנות יותר משאבים כלכליים, אנו־ שיים וחברתיים, לעבר אנשים מבוגרים יותר, יציבים יותר, שהכרעתם על דרך חייהם שקולה יותר. רעיון החבורות, עבודה עם סטודנטים
ורעיונות נוספים בכיוון זה, נראים נכונים ויעי־ לים יותר.
זירת הפעילות וההשפעה צריכה לעבור אל גילי 24—25 ואולי מעבר להם. אפשר להניח שבני גרעין, יחד עם בני קיבוץ, לאחר שישהו שנים אחדות בקיבוץ ותיק, יתייצבו ויתאזנו, ואז בשיתוף עם חברי קיבוץ מבוגרים יותר, יפנו במשותף לעבר הגשמה בקיבוץ צעיר, או להקמת קיבוץ חדש. מדיניות חדשה זו תאפשר את הגשמת הרעיון שהועלה בזמנו ע"י יעקב זהר וחבריו מקיבוץ ברעם, רעיון שדיבר על אפשרות שקיבוץ יוליד קיבוץ — אח לו.
3. האטה כקצב ההתיישבות החדשה. קבלת הדברים שנאמרו עד הנה מחייבת לשנות באופן משמעותי את מדיניות ההתיישבות של הקבה"א.
הקיבוצים שהוקמו, צעירים וותיקים כאחד, זקוקים באופן דחוף להזרמה גדולה ויציבה של אנשים צעירים לתוכם. הצעירים — כדי שיוכלו במהירות האפשרית להפוך ליחידות חיים שלימות, המאפשרות מתן מענה מספק ובזמן, לצרכים הסובייקטיביים של החברים החיים בהם, ובכך גם לצרכים האובייקטיביים של הקיבוץ, התנועה והחברה הישראלית; הוותיקים — הצורך שלהם נובע מכל אותן הסיבות שנרמזו לעיל, הקשורות לחסרונות של בני הקיבוץ כמגשימים בקיבוץ, והצורך הדחוף לתת תשובה מספקת לבעיות דמוגרפיות וחברתיות של קיבוץ מתבגר.
אוסיף ואומר: אפילו אם יהיו בידינו די גרעינים תנועתיים כדי לענות על הצרכים הדחו־ פים של הקיבוצים הצעירים והוותיקים, וגם כדי להקים קיבוצים חדשים, אחשוב פעמיים אם יהיה זה נכון ונבון לשלוח אנשים בגיל 18—20, להקים קיבוץ חדש. וזאת, כאשר חבריהם לדרך ההגשמה, בני הקיבוץ, זוכים לתקופה ארוכה של דחיית ההכרעה בתנאים אופטימליים ולגי־ טימיים.
אני יודע שהדברים קשים ונוגדים נורמות מחשבתיות תנועתיות מקובלות. בכל זאת מצאתי לנכון להעלות את מחשבותי על הכתב ולתת להן פומבי.
ניתוח אמיתי וכואב, עדיף על עצימת עיניים והליכה בתלם האשלייה המתוקה.
(עין שמר, נובמבר 1980)
13
ראיון עם א. ב. יהושע
תפקיד הקיבוץ
במצוקה
הציונית
5 נקודות על מה שהיה ומה שיהיה
א) הערר: הטעות
בטרם אנסה לנתח את תפקידו של הקיבוץ במצוקה הציונית העכשווית, כפי שאני רואה זאת, אנסה להאיר דברים בהקשר ההיסטורי.
לדעתי, אחד ממקורות היווצרות הקיבוץ נעוץ בעובדה, שהציונות היתד. נאלצת לפרוע שטר שמלכתחילה לא היתד, צריכה בעצם להציג: בניית חברה חדשה, נשגבת ומיוחדת: "לא עוד אלבניה אחת", כפי שנהגו לומר אז.
העם היהודי העמיד דרישת "ייחודיות" זו כלפי הציונות, כחלק מהתפיסה הישנה של חי־ פוש המיוחד והמבדיל משאר העמים. הציונות כאמור לא היתד, צריכה להסכים לתפקיד כזה דווקא: הרי עצם המעשה הציוני — העלייה ו־ ההתיישבות הם בבחינת יצירת יש מאין, ב־ בחינת יצירת משהו חדש ו"מיוחד" במידה מספ־ קת.
אולם מכיוון שנעתרה לדרישה שהוצגה, הרי שחלק מהתשובה שנתנה היה הקיבוץ. זה האח־ רון החל משמש עתה, הן בעיני אנשיו־בוניו, והן בעיני אנשים שמחוצה לו, כניסיון ומודל חברתי חדש ומיוחד. הוא החל להיות מוצג כפיסגת ה"ייחוד" של ההלם הציוני בארץ־ישר־ אל, כפריו הטוב ביותר וכדבר שיש להתכוון אליו בדרך העולה לארץ־ישראל.
אני יוצא כנגד זה. בוודאי היו לו לקיבוץ תפקידים חשובים ואף מכריעים, אך אני יוצא כנגד הצגה חד־צדדית שכזו של הקיבוץ, גם מהטעם של עצם האדרת רעיון הקיבוץ והדרך הסוציאליסטית היה מחיר יקר: יהודים רבים מבני המעמד הבינוני, הבורגני, סוחרים ובעלי ממון — חששו להיכנס אל תוך אותו דפוס סוציאליסטי שכזה (שעתה הוצב במתכוון כשיאו של החלום הציוני), נשארו מאחור בגולה וסו־ פם שנלכדו בשואה.
כ) ההווה : המשגה של הטעות
כשאני עושה קפיצה מהירה וגדולה אל ימי־ נו, לדעתי עדיין לא השתחררנו נפשית מאותו צורך לראות בקיבוץ תופעה מיוחדת, בבחינת סמל. בהחזיקנו בגישה כזו, אנו שוב מזייפים את המציאות: הופכים את הקיבוץ לסימלה ה־ מסחרי של המציאות הישראלית, ולא היא: אין הקיבוץ מייצג נאמנה את ישראל ואין הוא ה־
"עדיין לא השתחררנו נפשית מאותו צורך לראות בקיבוץ תופעה מיוחדת, בבחינת סמל".
חתך האמיתי של החברה הישראלית ובעיו־ תיה. בעיותיו של הקיבוץ, חמורות וחשובות ככל שיהיו — הן שונות וספציפיות, וכאלו הן גם התשובות שניתנו ויינתנו.
לסיכום נקודה זו: הקיבוץ לא נועד למכור "טוב יותר" את ישראל בחו"ל, וישראל צריכה ללמוד להציגו בצורה ובפרופורציה נכונה, מבלי לפגוע במה שהוא באמת.
ג) המשבר: הזדהות ישראלית או הזדהות יהודית
במעין הקדמה אומר, שהמשבר הפוקד את החברה הישראלית בתוך מדינה שהשלימה שלו־ שה עשורי קיום, הוא משבר של היעדר נושא נכון להזדהות. ומשאין הזדהות, או כפי שאני רואה זאת: היעדר הזדהות נכונה, הקשר אל המדינה נחלש, הזיקה מתרופפת והדרך אל ה־
14
נטישה נעשית קלה יותר ו"טבעית" יותר. (בנו־ סף לגורמים אחרים שמיתוספים).
במה הדברים אמורים: לדעתי לא עשינו די לחיזוקו של המושג זהות ישראלית והזדהות עם המדינה הישראלית.
לא הצלחנו ליצוק את יישותנו הלאומית ה־ מתחדשת פה לתוך מסגרת נכונה. יתרה מזו: יהיה עלינו לדעת, שהמושג ישראליות קודם למושג היהדות ושהוא, האחרון, מהווה רק חלק ממנו.
המלה יהודי מתקשרת לשתי הוויות ברו־ רות: לאמונה הנצחית של בני עם ישראל ו־ לחוויות היהודים בגולה; ואילו המלה ישראלי מציינת את היהודי (דתי או חילוני) החי ב־ טוטאליות של הקיום היהודי, שסימניה הם: ארץ, לשון, ומסגרת חברתית עצמאית. היותך ישראלי פירושו — קיום מלא של הוויה יהודית, הנעולה בתוך מסגרת מחייבת. הטוטאליות נוב־ עת ראשית כל מן החיים בטריטוריה מוגדרת, שהיא בסיס עיקרי לזהות, מלשון העם, מאור־ חות־חיים ומחברה מוגדרת, הנתבעת לתת תשו־ בות לכל פרט שבמסגרתה.
גם מבחינת ההיבט ההיסטורי, או שמא אומר ההיבט התנ"כי, אפשר ללמוד על ראשוניותו של המושג ישראלי ביחס למושג יהודי: העם ה־ יהודי התגבש תחת השם עם ישראל, ולפי אמונ־ תו, אלוהים עצמו הוא שהעניק שם זה לעם. משה רבנו זיהה את עצמו כישראלי (בן לעם ישראל), והוא הדין בנביאים ובמלכים במרוצת רוב ימי בית ראשון. התפלגות ממלכת שלמה יצרה את הבקיע הראשון במושגים, בהפרדה בין ממלכת ישראל ויהודה, כאשר המלה יהודי מציינת תחילה רק חלק מבני עם ישראל.
ד) האתגר הלאומי והתפקיד הקיבוצי
אני מציין כל זאת, מכיוון שהמצב כיום הוא מצב שבו הסדר הנכון לא נשמר, וקריאתי ל־ חזרה אל הסדר הנכון נשמעת בעצם כקריאה ל"מהפכה" בתפישתנו את המושגים האלו.
לדעתי יש לקיבוץ תפקיד חשוב בחיזוק "מהפכה" זו, מכיוון שהקיבוצים קרובים מאוד בתחושתם ותפיסת עולמם להרגשה הזו הנקראת ישראליות. יש להם יותר מלאחרים, כגוף או כפרטים, את תחושת ההזדהות החדשה עם מול־
דת, לשון, טריטוריה. לכן, לקיבוץ כתת־מסגרת בחברה הישראלית, נועד תפקיד בהקניית רג־ שות הזדהות אלו.
ככל שנמשיך לבנות תחושות הזדהות ה־ מבוססת על ערכי יהדות (בלבד או כקודמים לישראליות), כך ניתן הכשר לירידה, מכיוון ש־ היא לא תהיה בבחינת שבירת ערכים ומסגרת ואח"כ הינתקות מלאה, אלא "רק" המשך ה־ אחיזה והאמונה בהם אבל במקום אחר.
לעומת זאת, אם נעמיד בראש את תחושת ההזדהות הישראלית, הרי הירידה תהא בבחי־ נת שבירה ממשית של רגש ההזדהות, הינתקות מוחלטת מהמסגרת הקיימת במקום מסויים ובזמן מסויים ולכן, כך חושבני, אנשים יסתכנו פחות בשבירת מערכת ערכים כזו.
ה) העתיד: האם תרימו את הכפפה?
אין לי נוסחה אחת ברורה, כיצד מתרגמים
"לקיבוץ יש יותר מאשר לאחרים, תחושת ההזדהות החדשה עם מולדת, לשון, טריטוריה. לכן לקיבוץ כתת־מסגרת בחברה הישראלית, נועד תפקיד בהקניית רגשות הזדהות אלו".
גישה זו הלכה למעשה, ובוודאי יעבור עוד זמן רב עד שתתבסס ותתקבל על הכל, אבל מוכר־ חים להתחיל עם זה, ובמהרה. לי ברור, שלקי־ בוץ כגוף יש היכולת לפעול בכיוון זה) ובאופן המעשי ביותר: לקיבוץ יש מערכת עקרונות פנימית שהוא שולט עליה ויכול ל־ כוונה. לקיבוץ יש שליטה על מה שנלמד, איך נלמד ומיהו המלמד; ומכיוון שכך, יש באפש־ רותו להשפיע כבר בשלבים המוקדמים של ה־ חינוך להזדהות ישראלית, כפי שהייתי רוצה שיהיה.
צריך לזכור, שלתהליך כזה יש דינמיקה משלו: העם עצמו הוא היוצר את מולדתו ו־ תכניה, כאן ועכשיו; המדינה היא המסגרת, והתכנים הם כל מה שפה: האדמה, הגבעות,
"העם עצמו הוא היוצר את מולדתו ותכניה, כאן ועכשיו. המדינה היא המסגרת, והתכנים הם כל מה שפה: האדמה, הגבעות, ההרים וריח האביב המיוחד שלה".
ההרים, וריח האביב המיוחד שלה, ריח שככל שיהיה דומה לריחות אביב אחרים, הוא ריח שונה... ישראלי.
כל אותם דברים קטנים, חסרי המשמעות כביכול — מאורחות החיים ואופיים ועד צורת השלטון והשפה, כל אלו הם המרכיבים היוצ־ רים את הישראליות כזהות חדשה ומתחדשת.
כך למשל אני יכול להעיד, כי כסופר הנעזר בשפה ככלי־עבודה ראשון במעלה, בהחלט יש מרכיבי שפה ולשון שהם מיוחדים ב"ישראליו־ תם" ושלעיתים אין שום אפשרות לתרגמם באו־
פן שבו הם מתקבלים בעברית. יתרה מזו: בכו־ חה של הלשון ליצור זהות והזדהות, ודרכה אפשר להתקרב ולהיפתח לרעיונות שהעליתי.
השאלה הגדולה היא, האם נדע להקרין את הישראליות כמושג היכול למלא את מסגרת ה־ הזדהות הלאומית הערכית שלנו. זהו המבחן, זהו האתגר.
לחברה הקיבוצית תפקיד וחלק בניסיון ל־ עמוד בהם; האם תוכל להרים את הכפפה?
ריאיין: אמציה מגדלי
ענייני חדרים
בכל חדר יהיו שתי טלוויזיות צבעוניות לכל אחד ווקי-טוקי ואם רוצים לראות טלוויזיה היא נדלקת לבד וגם אם רוצים
להדליק אור.
רפואה
לא יהיו מחלות ובגלל זה לא יהיו רופאים
השיניים שלנו יהיו בריאות למדי.
ספורט
כל יום יהיו אולימפיאדות וישראל תנצח !
עניינים במדינה
לא יהיה ראש ממשלה וכל אחד יחליט לבד.
שיעורים יהיה שלום בעולם.
כל יום יהיה יצירה, וביצירה יעשו ממתקים. בכל יומיים יהיה סרט יהיו מורות חמודות שלא יעזבו, כי יהיה טוב מאד! כל ילד יידע הכל. כוח
כל אחד יהיה הכי חזק.
סוד
אני חושב כל היום איך המציאות היא ממש כמו חלום הקיבוץ שלי מלא סוד וכמו שרציתי יפה מאוד.
הייתי רוצה
הייתי רוצה (הלוואי שזה יקרה)
שהקיבוץ שלי יהיה הקיבוץ הכי יפה ואם היום הוא עוד לא הכי יפה אז אולי מחרתיים הוא יהיה הכי יפה...
עמי, בן 9
15
העתיד של הקיבוץ
אריה דולצ'ין:
הקיבוץ הוא
יצירה יהודית ייחודית
האם יש לקיבוץ מסר לתנועה הציונית?
משיב דולצ'ין: "התנועה הקיבוצית הצליחה,
כי היא תנועת התיישבות. משמע, תנועה שחידשה את הקשר בין העם היהודי לאדמה.
מפעם לפעם אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו את האקסיומה הציונית — הפרודוקטיביזציה של העם היהודי הוא הערך העליון בחיינו, ופירושה — חזרה לעבודה ולאדמה.
הקיבוץ הוא לוז הציונות, משום שהוא מגשים את הרעיון הציוני של השיבה לאדמה ולעבודה ואת הרעיון האוניברסאלי אותו נשאה היהדות מדור לדור והוא השותפות והשיוויון האנושי. בקיבוץ יש שילוב מופלא בין הרעיון הלאומי לבין הגשמתו האישית של כל אחד ואחד.
הקיבוץ הוא יצירה ייחודית, אליו נושאים עיניהם כל מי שיש לו תקווה בלב ומי שחיי אדם הם ערך עליון בעיניו.
מסר הקיבוץ בהגשמתו הפך ממסר ציוני המחמם ליבות יהודים, למסר אנושי.
רשם: חיים מרגלית
יריב בן־אהרון
המשכיות
קיבוצית-
ויהודית?
"המשכיותו של הקיבוץ כחברה" — וזהו הנושא שלשמו מתכנסת הוועידה — כרוכה לבלי
16
הפרד ביכולתה לתת תשובה לשאלה: "האם יש בקיבוץ המשפיות לגיטימית ליהדות ולטורש־ תה".
נבחן מערכת מושגים זו:
"המשכיות" — מושג הקשור בשלשלת דו־ רות, ברציפות תרבותית ביצירה נמשכת, ב־ משהו שהתחיל פעם ונמשך, אך עם זאת אין המשכיותו מובטחת מאליה. "המשכיות" מניחה קיומו של עתיד כלשהו, שאליו נמשכים הדברים מתוך הווה מסויים.
מה הן הנקודות הראשיות אותן מתכוון הקיבוץ להמשיך ? דגניה, כנרת, ביתניה־עילית וכו'.
אילו התכוון מנסח השאלה לתשובה זו, ה־ נועצת את הראשית בעליה השניה והשלישית, לא היד. מזעיקנו לבעיית "ההמשכיות הלגיטי־ מית ליהדות ומורשתה".
מכאן שמעבר לנקודת הצמיחה הבראשיתית של התנועה הקיבוצית, מצויות נקודות־צמיחה יהודיות אחרות, נוספות, קדומות יותר, עתירות נכסי־רוח, נסיון היסטורי, אמונות ודעות.
ואנו נשאלים:
"האם יש בקיבוץ המשכיות" י אהת התשו־ בות האפשריות, הינה: "לא, אין המשכיות". לכן מוטב לשאול כך את השאלה:
האם רוצים חברים בקיבוץ שתהיה המשכ־ יות כזו?
"המשכיות" היא אם כן גם גילוי של רצון לקיים קשר, ליצור מחוייבות לציבור, לעם, לדרך ולערכים וסמלים. הרצון הוא גם כאן אבי־ המעשים. ובמקרה של ועידה זו, ביכולתה להיות אבי־הרצון לדון במעשים שיש לעשותם, כדי שהמשכיות יהודית זו תתגלה ככוח פורה ו־ שורשי בחיי הקיבוצים, בתנועות־הנוער, בבתי־ הספר, בשליחות לגולה, ובחיי המעשה החברתי והפוליטי.
במבט לאחור, הופכות גם המהפכות שהיו ל־ אורך ההיסטוריה היהודית, לחוליות בשלשלת ה־ יצירה.
מי שמאזין להולם הלב הפנימי הנסתר של יצירת הדורות, יוכל לאתר שם האור המשומר היטב של זרמים שונים ומנוגדים, ויוכל להבחין
בשלבים של התפתחות שאנו עצמנו ממשיכיה. גם המהפכה הציונית, שהתנועה הקיבוצית ו־ החלוצית היא גרעינה היוצר, רשאית לראות עצ־ מה כחלק מגילוייה של "המשכיות" יהודית כזאת.
"מורשת" — מי שמבקש להנחיל מורשת תרבותית, לאומית, רעיונית, יתקשה להפריד בנפש החניך, הבן, בין השכבות השונות של העבר שבמפגשן החד־פעמי בנשמת היחיד, בזמן היסטורי מסויים — הן הופכות להיות דיוקנו העצמי, זהותו האישית והלאומית.
מנקודת־מבטו של ילד בשנות ה־80 למאה ה־20, יום העצמאות אינו נפלה מחנוכה, יהודה המכבי מיגאל אלון, כשם שהמפגש עם תורתו של א.ד. גורדון מורכב לא פחות מקריאה בכתבי ר' גחמן מברצלב. שירתו של שלונסקי רחוקה כמו תפילת שמונה־עשרה, והמרחק בין "סמלים תלושים" של מאיר יערי לבין פרק בנבואה ה־ מקראית — רק כחוט־השערה.
הכל כבר היה אי־אז בנבכי הזמנים, הכל קלאסי. הכל תובע מן ההווה משהו בשם עבר רחוק, השלוח כחץ אלי עתיד עלום ומקווה. מי מכתף עליו משא־עבר זה במסעו אלי עתידות
"מנקודת־מבטו של ילד בשנות ה־80 למאה ה־20, יום העצמאות אינו נפלה מחנוכה, יהודה המכבי מיגאל אלון, כשם שהמפגש עם תורתו של א.ד. גורדון מורכב לא פחות מקריאה בכתבי ר' נחמן מברצלב".
לא תשוערנה? מי ייכבש לחוט המקשר של אגדת הקיום היהודי וימשיך לשזור, אחוז בחבלי אהבה וחלום, את ריקמת הדורות ?
סבורני שהנסיון לבסס זיקות רוח ונפש ל־ המשכיות קיבוצית, שאינן מעוגנות בהמשכיות יהודית שורשית, צפוי לכשלון, כשם שהנסיון לבנות שלשלת דורות קיבוצית המנותקת מן הנסיון המצטבר של שלשלת הדורות היהודית,
עשוי להתגלות כנחל־אכזב היסטורי (ואין כאן המקום להרחיב).
המעבר לאתוס מהפכני של מרד באתמולים הדוויים של הגולה והדת, לתרבות חיים של "המשכיות" של אותה מהפכה עצמה, הוא מן המבחנים המורכבים והגורליים העומדים בפגי תנועת אנשים חיה. והוא קורא ליד־אמן חינו־ כית, תרבותית וחברתית, שתהפוך את האנרגיות השונות, העתיקות והחדשות, לברוא קיום והת־ חדשות וחיוניות לאורך דורות רבים של חיים
"האם בעייתו של הקיבוץ היום היא, להשיג לעצמו לגיטימיות של כת המבקשת שיכירו בייחודה החברתי, רוחני ויעגנו זאת בחוק הכתוב".
אנושיים. והרי זוהי תקוות חייה היחידה של ציונות מגשימה!
הבהרת נקודות־החיבור, "יניקת התחומים" בלשונו של ברל כצנלסון, שבין רבדיה השונים ואף המנוגדים של "המורשת" העתיקה והחד־ שה, הינה משימה רוחנית ממדרגה ראשונה לכל בית־ספר קיבוצי ומרכז רעיוני ולימודי בתחומי הקיבוץ.
צריך להכריז מלחמת הורמה על אותה "תר־ בות עציצים" צברית, שאפילו את צער אובדן השורשים אינה יודעת, משום שאיבדה גם את השאיפה לעשות פרי וגם את התקוה להצמיח צמרת.
מאיר יערי בשיחתו על מסתו "סמלים תלו־ שים" ב"שדמות" ע"ב (עט' 28) אומר: "איך ימשיכו ? עם מה ימשיכו ? זה מקור חרדתי ה־ עמוקה ביותר. ואני מלא חרדה. אילו כמו אבא שלי יכולתי להעניק לכם מה שהוא העניק לי, אילו אני הייתי מסוגל להעניק ככה לצעירים בקיבוצים---------- אז הייתי יותר שקט".
אם ירדתי לסוף דבריו אלו של מ. יערי, אביו לא הנחיל לו תורת הגשמה קיבוצית ציו־ נית סוציאליסטית, אך השכיל להנחיל לו שורש־ יות יהודית, שהפכה את ההגשמה הקיבוצית
לגילוי הנעלה של מחוייבות אישית להמשכ־ יות יהודית. מהו שעשה את מאיר יערי, רב־ האמן של חינוכה ואירגונה של תנועת נוער חלוצית במאה העשרים, ל"בלתי מסוגל להע־ ניק ככה לצעירים בקיבוצים"? מהי אותה כנות שבאחריות, המכריזה קבל עם ועדה על הסתת־ מות יכולת ההנחלה? ומי בתנועה הקיבוצית מוכן לצרף עצמו היום לעושים את שדורשת השעה לעשות בתחומים אלו?
"לגיטימיות" — מיהו וכיצד הוא מעניק "לגיטימיות" לתנועות וזרמים בתולדות עמנו ?
"הלגיטימיות" המעוגנת בחוקים מנידה רא־ שה ואומרת הן למה שיצרו ובנו כוחות חבר־ תיים ורעיוניים. התנועה החלוצית נטלה "סמ־ כות" לחדש את חיי היהודים. נטלה ולא קיב־ לה.
התמדה, אמונה, מסירות נפש, הגשמה עק־ בית — הם הם מסימני ההיכר של האחריות ה־ היסטורית שבה מתגלית פעולתו של מי שנטל על עצמו "סמכות". גם מרד נגד הקיים (ו־ הלגיטימי משכבר הימים), גם שחייה נגד הזרם הם גילוי של אחריות עליונה להמשכיות המור־ שת. לעתים המרד שנראה כניתוק השלשלת, בו הערובה לריתוק השרשרת.
סוגיה אחרת היא, האם תחושת הלגיטימיות הסובייקטיבית של החלוץ והמהפכן, הופכת עם הזמן להכרה בלגיטימיות של בשורתו ודרכו ל־ כלל הציבור, העם. האם בעייתו של הקיבוץ היום היא, להשיג לעצמו לגיטימיות של כת המבקשת שיכירו בייחודה החברתי־רוחני (גם בפירוש מקורות ישראל) ויעגנו זאת בחוק ה־ כתוב, או שהתנועה הקיבוצית ו"הקיבוץ האר־ צי" בכללה תופשים את עניין "הלגיטימיות" היהודית בדורנו בהקשרים רחבים יותר, במעגלי הקיום הלאומי השלם.
הקיבוץ ותנועת העבודה הם, לעניות דעתי, הנסיון הרציני ביותר שנעשה בעם ישראל לתת ביטוי מחודש ל"יהדות ולמורשתה". באורחות חיים, בספרות, בחג, בחקיקה, בזיקה לארץ ו־ לגופה.
האם נתן עם ישראל ברובו הגדול "לגיטימ־ ציה" למגמות אלה ביהדות ?
עם שרובו בגולה. עם שרובו במולדת נתן
אמונו במפלגת הליכוד והאורתודוקסים בבחי־ רות האחרונות לכנסת, והעלה לשלטון כוחות חברתיים ורוחניים אלו ולא אחרים.
האם רואים אנו את עצמנו כיורשים, כהיור־ שים של המורשת הלאומית רבת־הפגים ועתירת־ הערכים, או ששוב מופנות העיניים אל הכרעה אלקטורלית בקלפי כקריטריון מספיק ל"לגיטי־ מיות" וכאישור נחוץ לדרך ? שאלת הלגיטימיות הינה, אם כן, חידה שצריך להציגה לימים אשר יבואו.
"האם יש בקיבוץ ,המשכיות לגיטימית לחלוציות ולמורשתה ? האם קיבוץ שנטל לעצמו היתר־עיסקה לסחור בבורסה ב"עודפי" ההון שלו, הוא ממשיך לגיטימי של החלוציות, ומורשתה?"
את התשובה, שהינה פסק־דינה של ההיס־ טוריה, לא יביאו כמובן הימים, אלא המעשים.
כלומר, אנשים שיעשו את המעשים מרצונם והכרתם. רק היצירה בחומר וברוח והדביקות במטרה יוכלו לעצב את התשובה על שאלה גורלית זו לעתידו של עם ישראל, לעתיד מדי־ נתו.
למי הבכורה ? הנה היא השאלה, איפה טמון הגרעין יוצר העתיד. היכן יוקדת אש־התמיד של יצר הקיום וכשרון היצירה הלאומית. האם נס ליחו של הגרעין החלוצי, או שמא אך שעת־ שפל חולפת היא זו? המאבק על הלגיטימיות הוא בפשטות מאבק על הבכורה. וכאן דומה נסגר המעגל: תנועה קיבוצית שתשכיל ליצור המשכיות קיבוצית ויהודית בתוכה, שתדע להפוך את החלוציות ממפעל כיבושי של דור אחד או שניים, לראשיתה של שלשלת דורות מחודשת של קיום יהודי בארץ, רק היא תוכל להדוף את הנסיון להחזיר אחורה את גלגל ההיסטוריה היהודית, המעניק מחדש לגיטימציה לתרבות המעמד הבינוני־הגלותי, המסרסר בבורסה ומי ספסר בתקווה הלאומית; המנסה לחדש את האידיאל של תלמיד־חכם ואת פריחת עולם
הישיבות, המעניק שוב ושוב עוצמה לסנדקי המנגנונים הביורוקרטיים הממלכתיים והמפלג־ תיים. כיורשיהם האמיתיים של גבאי ופרנסי "החלוקה" בישוב הישן, הם שואבים את כוחם משליטה בזרם ההון המיובא מחו"ל, מקשריהם עם תורמים בעלי־מאה, ומן התלות של חלקי ציבור גדולים בהם, כמחזיקי מפתחות הקופה שבפזרנותם מטביעים את המפעל הציוני כולו בתוך ביצה נרפשת של חוב־לאומי מעיק וממית כל תקוה לעתיד.
ולסיום: דווקא כיום מן הראוי לשאול: האם יש בקיבוץ המשכיות לגיטימית לחלוציות ול־ מורשתה? האם קיבוץ שנטל לעצמו היתר־ עיסקה לסחור בבורסה ב"עודפי" ההון שלו, הוא ממשיך לגיטימי של החלוציות ומורשתה ? האם תנועות קיבוציות שממשיכות לא לשתף את הפועלים השכירים במפעלים האזוריים בטענה המגוחכת שאלה "מפעלי שרות" שאינם נושאים רווחים, כשהרווח מופיע במשק הבודד (גם ב־ עזרת השרות הזול שנותן המפעל האזורי, המופ־ על ע"י "המשרתים" אותו) — האם זהו המשך המורשת הסוציאליסטית? ומאין אנו שואבים את "הלגיטימיות" למעשים אלו ? הרי על שיוויון ערך האדם, שלילת הקניין הפרטי, דחיית החברה ההישגית, אין לנו מתחרים שטוענים לכו1ר ?
האם קיבוץ שמרבית בניו עוזבים אותו, וחלקם נודד על פני חמש יבשות (בעוונותיו שלו) הוא "ממשיך לגיטימי" של המורשת הציונית, של שלילת הגלות ושל מאמץ ההשתרשות בארץ ובנופה, של יכולת לתקוע יתד לאהל אחר, לבית אחר ?
אם יש בתוכנו קיבוצים שאת הלגיטימיות החלוצית־קיבוצית עושים ללעג יום־יום, כאן ועכשיו — "לגיטימיות יהודית" למה לנו, מה תועיל זו? עיני מי תנקרו? למה לזרות חול בעיני הבריות, אולי טובה הדממה שאחרי הרע־ שים, שככלות כל הסערות. דמימת כל הדמים הסוערים. כשדום ידום הכל ? אולי אז יאצל עלינו שוב הקשב הצלול לאמת, לטוהר המבט. חותם של אמת ישרה שוב חסד של שכינה עלינו.
17
ס. יזהר
,מחקר ופיתוח'
בדיון שנערך לפני כמה חודשים בגבעת-חביבה בשאלת "המשכיותו של הקיבוץ", הצעתי כמין מוטו את הביטוי "מחקר ופיתוח" — כאופן לשינוי בתכני החינוך ובנהליו. ביטוי זה, מעירים לי, מעורר שאלות נוספות ונתבקשתי כעת להשיב:
"כיצד אפשר ליצור באדם הצעיר את התחושה שהוא מסוגל לעצב, או להשתתף בעיצוב החברה הקיבוצית, שבה הוא חי!"
מטבע־לשון זו (הלקוחה כמובן מן ההמלצה לכל משק להקדים כל עשייה, וללוותה, בהר־ חבה מתמדת של בסיס היידע ובחיזוי מסקנות ושימושים עודפים של הידוע), כוונתה היא: לשתף את המתבגרים שבכל חברה בידיעת אותה חברה ובהכנות לקראת התמורות שיחולו בה.
פירושו של ביטוי זה, לפיכך, הוא גם בעלות על מסד ידיעות מספיק, וגם שותפות בהכרה, כי הקיים־ועומד במסד זה אינו מספיק. וההנחה המובלעת כאן היא, כי העולם אינו נסגר לעו־ לם במצב גמור וסופי, אלא הכל בתמורות; וגם כי, ניתן להשפיע, במידה כלשהי, על ה־ תמורות האלה. לשם כך חייבים לדעת שני מיני מבטים: מבט אחד אל סך־כל הצבירה הקיימת, ומבט אחד על אפשרויות שינוי הצבי־ רה הזו — כשגם המבט אל הקיים וגם המבט אל שינוי העתיד אינם מבטים נייטראליים, אלא הם מבטים מופעלי רצון. לאמור, שהתמו־ רות הצפויות אינן באות מאליהן, רק מכוח כובדן האובייקטיבי כשהן ניכפות בסתמיות על מהלכי הדברים — אלא, במשהו, הן גם נבחרות, בחירה שבמדדים האנושיים אין כמוה לחשיבות.
תפישה זו, על כן, אינה מקבלת את הלימוד כתהליך שבו הולכים ויודעים, ככל הניתן, מניין ואיך באו הדברים כפי שהם כעת, אלא הולכים ויודעים, ככל הניתן, איך הם הדברים כעת ואיך ניתן לשנותם, וכלקח כפול: גם מידיעת מה שחסר כעת, וגם כידיעת ה"יותר" שרצונו של אדם בחר בו. ולפי זה, "רצון הבוחר" הוא הנושא שלפנינו, והוא גם תוכן פגישת הדורות והתחככות המבוגר והמתבגר.
אלא, שלעולם לא כ"השתלת" דגם רצון מוכן וגמור, כלשהו, מנוסח, מוקפא וכפוי, אלא, כמובן, תמיד כדגם פתוח, שיהיה מעוצב בהדדיות גומלין, בשותפות פעילה, המתרבה והולכת עם
"ההשתנות נודעת לאדם גם מתוך השתנות הבנת עצמו מבפנים, וגם מהבנה מישתנה של העולם שבחוץ".
תהליך התיכנון מכאן, ועם תהליך הלמידה מכאן.
יש כאן איפוא הודאה, כי הישגי העבר, גדולים וניכבדים ככל שהם, לא הם תכלית הידיעה, אלא אדרבא, המשך ההליכה — החל מביקורת הקיים ואל השינוי המיוחל מ"פחות" ל"יותר". ואילו מה זה "פחות" ומה זה "יותר" — אינו דבר מוחלט ומסוכם, ואינו רק עניין למדידה כמותית, אלא הוא עצמו טעם הדיון, וטעון הכרעות, כשם שממש הוא "טעם החיים", "סוד האיכפת", ו"נימוק הבחירה", והוא הוא אותו משהו שמבדיל בין חיים לפי רצון, וחיים 'לפי הכתבה.
13
כאן גם עיקר הקושי. כאן גם עיקר הכיש־ לונות ומכאן הלבטים: כי אילו היתה לנו איזו "הבנת עולם" מוצקה, מוכחה, גבישית, והיא, ככל שינסחוה, היתה מוכרת כ"תכלית הסופית", כ"ערכים הנישגבים" או כ"משאת־ לב האדם", והיא תמונת הטוב ופשר הצדק והיפה — אילו היתד, לנו הבנה כזו, ואפילו אם כמה מניסוחיה עדיין פרומים פה ושם, כי אז לא היה על הלימוד אלא להשתדל ל"הנחיל" הבנה זו, כמובן מתוך שיכנוע תבוני, מתוך ויכוח, מתוך הבאת ראיות והוכחות לאמי־ תותיר, הגדולות, ועוד היה עליו להשתדל ובכל הסמכות לגייס את רצון המתבגר אל שורות המגשימים של אותה הבנה, ולצרף אותו אל ההולכים להשליט את ההבנה הזו על העולם שבהישג־ ידו.
אבל, אם הבנה כזו אינה קיימת, ואינה קיימת מפני שאין בעולם כזו, ומפני שההבנה היא תמיד הבנה שבהתהוות, תמיד היא הבנה מת־ וספת, תמיד בהתחלפות, לא רק של צורה או ביטוי, אלא ממש של תכני ההבנה ושל טעמי ההעדפות ושל יעדי האיכפת — ואם ההשתנות הזו נודעת לו לאדם גם מתוך היש־ תנות הבנת עצמו מבפנים וגם מהבנה מישתנה של העולם שבחוץ — ומתוך השפעת הגומלין שבין השתיים — אם איפוא עצם ההבנה היא מושא מישתנה ותלויית הבנה מישתנה — הרי "מחקר ופיתוח" יהיה לא רק התרחקות משום פטיש של איזו דוקטרינה או דוגמה או סמכות שמעבר לערעור, אלא יהיה, בעיקר, כהצעה לר־ אות את המתבגר כמי שהולך ונעשה שותף פעיל בהנהרת אותה "ההבנה" המתבקשת, לא כ"נוחל" אמת אלא כשותף פעיל בעיצוב המש־ תמע ממנה — אם בתרבות, אם בכלכלה ואם בפוליטיקה המעשית — ובכל מה שניגזר לפרטיו מביטוייו של אותו "רצון הבוחר", הן האישי והן הקולקטיבי, לרבות החיכוכים שביניהם.
בחיי בית־הספר, פירוש התפישה של "מחקר ופיתוח" הוא, כי גם תכניות הלימוד תתבססנה על שתי הנחות־היסוד: שהקיים הוא תמיד רק תחנה בדרך, ושהמשך הדרך הוא גם פועל-יוצא מרצונו הבוחר של ההולך — כשהוא רצון שקול, תבוני, ומודע לאלטרנטיבות, ולא "רצון" אוטומאטי, מופעל, ומשוייך מראש.
ולפיכך, הקיים, התהוותו, שרשיו, מהלך צמיחתו וידיעת מראהו הריאלי היום — לחיוב ולשלילה — הוא נושא (מחקר) לימודים אחד ("איך הגענו עד כאן"), ואילו פיתוח הקיים ל"יותר" מועדף, עם שיקולי־הדעת להעדפה — הוא נושא לימודים שני ("לאן ראוי להגיע מכאן").
החל משלב הלימודים בתיכון, תהיה איפוא תכנית הלימודים משלבת בה בפועל את שותפות המתבגרים עם מעצבי תכניות חברת המבוגרים — בהדרגה הראוייה, ובהשלמת המידע החסר לכל שלב ולכל נושא, ובנטילה מודרגת של אחריות בעניינים שלפי כוחם.
המשק עומד תמיד לפני שינויים (הרחבת ענפים, תיעוש, מימון, מודרניזציה, ביסוס או ביטול או חידוש מפעלים, וכו') — והלומדים יהיו מעורבים, כפי כוחם, בתהליכי הדיון, ובק־ בוצות הדיון, בלימוד הנתונים, ובשיקול "רצון הבוחר" ובטעמי אלטרנטיבות מאלטרנטיבות. ה־ חברה עומדת תמיד לפני תמורות (שינויי סד-
"אחריות משמעה נכונות לקבל עול, ועמידה בכאבים ובלחצים, הכרוכים בכל נטילת אחריות".
דים ונוהלים — לינת הילדים, למשל — יחסי ההירארכיה, המוסדות ואופני הניהול, אדריכלות היישוב, מיפוי הסביבה ואיכותה, וכר). תרבות היום־יום עומדת לפני תמורות רצופות (טיבה של התרבות, תרבות קנוייה ומתהווה, יחסי או־ טרקיה ומעורבות תרבותית, פתיחות וסגירות, סגנון ודפוסי נוהג, וכו') — יהיו המתבגרים שותפים, לפי יכולתם, לשיקולים ולהתחבטויות, מתוך לימוד לקחי המציאות מכאן, ולימוד תיאוריות ואידיאולוגיות מכאן, וכר.
הכוונה ב"מחקר ופיתוח" היא איפוא, לשילוב מודרג ומתקדם של המתבגרים בנטילת האח־ ריות לתוצאות ההכרעות המשנות את פני המ־ ציאות הקיימת, הן במעגל הביתי, הן במעגל
האזורי (התנועתי) והן במעגל הלאומי. והכוונה היא ללימוד ולא לשעשוע, לידיעה ולא ל־ "מריחה" רדודה; הכוונה אינה להחזיק את הילדים ככל האפשר באיזה "חדר ילדים ממו־ זג" אלא להוציאם בהדרגה, חשופים לעולם, לתביעותיו ולהכרעותיו. וכך, אפשר יהיה למ־ צוא את בוגרי בית־הספר, לרבות יוצאי־צבא ומסיימי־הצבא, כשהם סמוכים אל שולחן האד־ ריכל, או ממששים דוגמות עפר אצל המהנדס, או בודקים את מאזני השיקולים כמה תיעוש וכמה חקלאות, או משווים דעותיהם של נציגי החברה בוויכוחיהם, וכל כיוצא באלה לימודים ומעורבויות — כשותפים מתהווים לאחריות לעולמם.
ונטילה זו של האחריות היא־היא ההישג המבוקש ל"תעודת הבגרות". ואחריות, משמעה נכונות לקבל עול ועמידה בכאבים ובלחצים הכרוכים בכל נטילת אחריות, כדי שיוכלו גם לעצב וגם לקיים בפועל את הכרעת "רצון הבוחר" שלהם, מתוך בחירה אוטונומית ככל האפשר (יחסית כמובן, כשהקו היחסי הזה לעתים מאכזב ולעתים מפתה, אבל תמיד פונה אל ההתנסות בו: הכל גם אפשרי לפניך, הבו־ חר, וגם בלתי אפשרי; איתך ובהכרעתך יהיה אולי הקו המהסס נוטה יותר או פחות אל האפשרי המיוחל).
אלה הם, בשירבוטים גסים, התכנים העולים מהצעת ה"מחקר ופיתוח" כאסטרטגיה למערכות החינוך, נוכח מבוכות "הסדר הקיים" ופירותיו.
מדובר איפוא על עולם בתהליך השתנות מתמדת; על "רצון הבוחר" כביטוי הרצון לנווט ככל האפשר את ההשתנות הסתמית; ועל "נטילת אחריות" — כביטוי המעורבות לשם הגשמת אותה העדפה, לאחר שנישקלה וניבחרה. לא מדובר בשום פנים על נסיון "לעצב" את רצון הבוחר, להחליט בשבילו לפני שהחליט אוטונומית, כלומר להחליט בשבילו — בלעדיו, ולא מדובר על שיוך אוטומאטי וסגירת מרחב הבחירה, מוגבל ככל שהוא. מדובר על שותפות מתוספת של המתבגרים בעיצוב העולם, שעוצב עד־ כאן בידי המבוגרים. מדובר על לימוד תוך כדי התנסות בהכרעות, בשיקולי הדעת ובהע־ דפות הרצון.
מוקי צור
מדור לדור
נטילת אחריות כזו, ו"השותפות המתוספת"
הזו, הן בו־בזמן, ביטוי לחופש החיפושים בתוך מסגרת נתונה (לא חופש גמור ולא מסגרת גמורה), והן ביטוי להכרה כי העולם שהמתבגר מוצא לפניו אינו עולם גמור — אלא הוא, במידה כלשהי, עולם נישלט רצון — ושהיותר או הפחות של העדפות רצון זה — הם טעם החיים, או הפסדם.
כל הדברים שאומר אינם אלא דברים ש־ חשפתי מתוך אינטואיציה, מתוך חרדה עמוקה ומתוך תקוה גדולה.
אולי אתחיל מהסוף:
נדמה לי שאנחנו נמצאים במצב של שעה שיש לה הרבה מאד סיכויים, אף על פי שה־ פחדים הם גדולים מאד. אני חושב שבין בני הקיבוצים של היום ניתן למצוא תופעות של עזיבות ועזיבה, גם תופעה של נתק ובדידות, וגם תופעה הצומחת, כנראה, על־ידה, ובהכרח —
יחד איתה, של חיפושי דרך מאד אינטנסיביים בקרב אנשים יחידים. ונדמה לי, שאחת הבע־ יות שלנו היא, מבחינת תפיסתנו את דרכו של בן הקיבוץ, שבדרך־כלל אנחנו נוהגים מתוך האחריות הקולקטיבית הקיימת בבתינו, לא לשים לב אלא אל הגוש הגדול של אנשים שמסביבנו, והבעיה הבסיסית מבחינת דרך ה־
◄
19
מוצא היא לנסות לשים לב למה שמתרחש בשוליים הקיבוציים, גם למתרחש בשוליים ה־ גדולים והעצובים, וגם למתרחש בשוליים הקט־ נים והמעוררים תקווה. כי ייתכן שהדרך לגי־ בוש מחדש של בני הקיבוץ בתוך הקיבוץ תוכרע על־ידי השוליים האלה, על־ידי יחסם למרכז ועל־ידי יחס המרכז אליהם, יותר ממה שמתרחש במרכז החיים הקיבוציים.
יש חברות שיתופיות בעולם שהכריזו מראש שדרכן לגידול ודרכן לצמיחה היא דרך גיוס אנשים מבחוץ. הן חששו שחברה המגייסת את עתודותיה מתוכה, מתוך צמיחתה, מבין בניה, עשויה או עלולה להגיע לפשרות כאלה עם המציאות, לאחריות בעל־ביתית כזאת, שתב־ גוד בייעודה.
יש חברות אשר אמרו: העיקר בשבילנו היא צמיחה דרך הדור השני. ואם הדור השני
"הקיבוץ יוכל להתייצב בפני בניו, רק אם יוכל להופיע גם כבית וגם כדרר בעת ובעונה אחת".
ירצה לעצב את צורת החיים שלנו, לחזור אל נקודת המוצא הלא־שיתופית, בשבילנו העיקר הוא המשך קיומה של הקהילה הכפרית שבה התחלנו.
ואותם האנשים אשר גרסו בחריפות שה־ המשך מוכרח להיות דרך הבנים, גם הם הגיעו בסופו של דבר לתחושת המחיר. לשתי השיטות יש מחיר כבד מאד. התחושה הראשונה אינה מתאימה לנו, בגלל איזו שהיא הכרעה בסיסית שעשינו שהקיבוץ יהיה מקום למשפחה, שה־ קיבוץ יהיה מקום רב־דורי, שיהיה מקום רב־ גילי. וההכרעה הזאת שלנו הוציאה מאיתנו את האפשרות לתבוע מאיתנו גידול אך ורק ממקורות חיצוניים, וסבורני שבעניין הזה עשינו צעד נכון. לו עמדה השאלה לפניי, אני מניח שהייתי בוחר באותה הדרך.
ואילו הדרך השניה, התובעת גידול אך ורק
על־ידי דור הבנים, היא דרך שביסודו של דבר מסתתר מאחוריה הספק ביכולתה של צורת החיים שלנו לשכנע אנשים אחרים. ודומה שב־ שנים האחרונות נובעת הקביעה שלנו לתבוע בצורה מדוייקת אך ורק מהבנים שלנו את פר־ עון עתידו של הקיבוץ, לא רק מתוך הדאגה שלנו לבנינו, לא רק מתוך הפחד מפני העי־ מות עם הבנים, אלא גם מתוך ספקנות בסיסית בדרך של הקיבוץ, אם ניתן לשכנע את מישהו שלא חונך לקיבוץ, שלא גדל בקיבוץ, להגיע אל הקיבוץ.
ביסודו של דבר, אם אני רוצה למזג את שתי הגישות האלה, אני משוכנע שהקיבוץ יוכל להתייצב בפני בניו אך ורק אם יוכל להופיע גם כבית וגם כדרך בעת ובעונה אחת. רק קיבוץ שמסוגל להיות בית הם לבניו ומ־ סוגל להיות גם דרך חיים המסוגלת להתייצב בפני אנשים שאינם בני קיבוץ ולשכנע אותם בדרך של הקיבוץ — רק בדרך הזאת נוכל לשכנע את בני הקיבוץ להצטרף לקיבוץ מבחי־ נה רעיונית.
אקרא לכם עכשיו קטע שאני נוהג לקראו בהזדמנויות אלה. כיוון שלא נס ליחו והוא טוב, והוא משקף את הבעיה כפי שאנחנו מכי־ רים אותה. אני טוען בזה שבעיית בן־הקיבוץ היא כמעט בעיה נצחית, לקיבוץ ולבני הארץ. חלק ניכר מהבעיות שאנחנו קוראים להן "בע־ יות בני הקיבוץ" אינן בעיות בני הקיבוץ באופן ספציפי, אלא הן בעיות של בגי הארץ, שמת־ בטאות בצורה מאד מודעת על־ידי בני הקי־ בוץ, בגלל התודעה של הקיבוץ, בגלל החרי־ פות, בגלל החרדות, וגם בגלל התקוות, כמובן.
אקרא את הקטע ואחר כך אגיד לכם מי כתב אותו:
"שואל אני את עצמי: מה נשתנה הדור הצעיר בארץ־ישראל מהדור הצעיר בכל ארצות פזורינו? מדוע דווקא בארץ־ישראל, שכל עבודתנו הלאומית מרוכזת בה, אין החיים מעוררים, מצמיחים, מחיים, ועוד להיפך — הדור השני לתחיה הוא בכל אופן, אם לדבר בלשון רכה, לא דור של תחיה? מדוע, למשל, באיזו עיירה נידחת ברוסיה או בפולין יש למ־ צוא יותר צעירים ערים לכל שאיפה אנושית
חיה, בייחוד לשאיפתנו הלאומית, מאשר במו־ שבה גדולה בארץ־ישראל הבאה להגשים אותה שאיפה? או ביתר דיוק: מדוע דווקא בארץ־ ישראל אין צעירים כאלה כמעט ? האם הצעי־ רים בארץ־ ישראל גרועים על פי עצם מהותם מכל הצעירים בכל העולם ? או החיים בארץ־ ישראל גרועים מהחיים הגלותיים ?
אינני חושב. שום הגיון ושום חשבון נפש אנושי לא יחייב דבר כזה. כמה שאני חושב בזה אינני יכול לבוא לכלל דעה אחרת מלבד זו, שאשמה בזה הפשרנות, הוותרנות, החצאיות בכל עבודתנו הלאומית ובעבודתנו החינוכית בפרט.
מטבעה של נפש האדם שאיננה סובלת ריקנות. הריקנות במקום שהיא מורגשת מביאה אותה לידי התקוממות, לידי התפרצות, לידי מהפכה, לידי יצירת תוכן, אבל משהו של תוכן, מחליף של תוכן, תחליף של תוכן מזוייף המש־ קף את הרגשת הריקנות, המביא לידי הש־ למה עם הרקבון הקיים. בחוץ לארץ מורגשת הריקנות בכל תוקף, ובמידה שהיא מורגשת היא מעוררת, היא מביאה לידי עבודה חיה ופוריה. אולם פה בארץ־ישראל קל מאוד לאדם מישראל לראות את חייו כאילו הם מלאים תוכן. הנה הישיבה בארץ־ישראל בלבד דייה לקבוע ברכה לעצמה. כשאדם מישראל עוסק בנטיעת כרם או פרדס, הריהו הופך שממה לגן-עדן, אף אם לא השקיע בכל הבניין מכוחו ולא כלום חוץ מקולו הקורא "יאללה" (רמז דק לזה שאפשר לבנות את הארץ על־ ידי קרי־ את "יאללה" — מ.צ.), היפה לבנייה ויצירה לדעת בני ארצנו ואוהבי עמנו. כשהוא עוד מדבר עברית, כשהוא עוד לוחם בעד העברית, כשהוא עוד משתתף באיזו עסקנות ציבורית או לאומית — הוא פשוט גיבור ונערץ, שאין מערערים אחר מידותיו, אף אם אינה אלא ממידת התגרנות, הסרסרות, הפרזיטיות, הרדי־ פה אחר הפרוטה. והוא הדין לגבי חינוך הדור הצעיר. אני מרשה לי לחשוב, כי אין הדור הצעיר אשם בכך יותר מאשר מחנכיו. אין לך מי שיגלה לו בכל הבהירות האכזרית את הרי־ קנות שבחייו, מי שיעמיד לפניו בכל תוקף מידת הדין את התביעות העליונות של נפש האדם, את התביעות האנושיות והלאומיות. מת־ נהגים עימו במידת הרחמים. מלעיטים אותו
תוכן ערב לחיך וקל ללעיסה ועיכול, מעין התעמלות, תזמורת, דיבור עברי שטחי, קריאה קלה ונעימה, הרצאות — נותנים לו תחליף תוכן במקום תוכן. בכל יש אווירה של פשרנות, ותרנות, חצאיות, העלולים רק לסמא את העיניים. מובן כי תוכן כזה לא יעמוד בפני כל מכשול קטן, וכל רוח מצויה הורסת בלי רחמים את הבניין הבנוי רחמים גדולים כאלה".
דברי א.ד. גורדון, 1917
הבאתי לפניכם את הקטע הזה, כי הוא משקף למעשה את כל הבעיה, הבעיה שאנחנו סוחבים איתנו מדי דורות, למעשה — דור שלישי של בני הארץ, שכולם באו אל מוכנות של חלום וחשבו שהם חברים אוטומטיים בחלום, וחשבו שאפשר למנוע מהם את כל הסבל של הבחירה, את כל הכאב של הבחירה.
"אנחנו דור שלישי של בני הארץ, שחשבו שהם חברים אוטומטיים בחלום, וחשבו שאפשר למנוע את סבל הבחירה".
וכל פעם מחדש מתגלה שזה לא כך. כבר דור שלישי של בני ארץ־ישראל אשר ברגלם הכריעו, חוץ מתקופה מסויימת אך קצרה מאד, שכל דור חייב לבחור בארץ־ישראל כבחירה אישית.
ונדמה לי שאותו יסוד עצמו הוא יסוד ההוויה של בן הקיבוץ. בן הקיבוץ צריך לעמוד בפני הבחירה. ואולי המסקנה המוטעית שהסקנו מכך, והיו הרבה אנשים שבאמת כך חשבו, שזאת היתה נקודת המוצא החינוכית שלהם. נקודת המוצא החינוכית שלהם היתה, שמכיוון שבן הדור השני בקיבוץ צריך לבחור — איך נחנך לבחירה? החינוך לבחירה נתפס על־ידי לא מעט מאנשינו הטובים ביותר — אפס חי־ נוך משמעו: אין־סוף בחירה. אם לא נחנך, או אם לא נתייצב מול עצמנו, עם הציוד שיש בגו, עם הקונפליקט הפנימי שיש בנו, עם החלו־
20
מות שלנו ועם הכשלונות שלנו, אז לא נטיל את העול ככופים הר כגיגית, ואז, באופן אוטו־ מטי, יוליד היסוד של הוואקום החינוכי את הבחירה.
לדעתי, אין העמדה הזאת עומדת בבחינה.
מה שאפשר להגיד על בן הקיבוץ הוא, שיש לו יכולת הסתכלות בלתי רגילה. הייתי אומר, מבלי להתחייב לכך מבחינה פסיכולוגית או סוציולוגית, שהעיניים של בן הקיבוץ הרבה יותר טובות מהלשון שלו. והראייה החדה היא ראייה רגישה מאד לסביבה המחנכת בוואקום, וייתכן מאד שהתביעה הפורצת מתוך הוואקום אל בן הקיבוץ היא לא "בחר את דרכך", אלא "לך בדרך הזאת של החלל הריק".
אני חושב שהיום אנחנו נמצאים במצב שבו בני הקיבוץ המבוגרים, בני הדור השני, בני ה־40 ובני ה־50, אשר בניהם גדלו לתוך הקי־ בוץ, מוצאים את עצמם בפני שוקת שבורה. ונדמה לי שהסיבה העיקרית לכך היה אותו בטחון שלהם שבן הקיבוץ — איך קוראים לזה באסכולה שחלק מאיתנו התחנך על פיה — יחונך על־ידי "חצרו של קיבוץ", חצר הק-בוץ עם כל האביזרים שלה, עם האנשים המשוטטים בה, עם בגדי העבודה, עם המנגינות — היא תחנך את בן הקיבוץ, בלי איזו שהיא פעולה תודעתית. ומסתבר שבחצרו של קיבוץ חלו שי־ נויים כה חריפים, שבן הקיבוץ באמת קלט את מה שחצרו של קיבוץ שידרה אליו.
השאלה שלנו היא: האם יש לנו יכולת, בדרך כלשהי, לנסות למצוא גרעין בתוך בני הקיבוץ, גרעין שיוכל לחפש את הקיבוץ מחדש ולמצוא את הקיבוץ מחדש.
ואסכם ברעיון אחד:
לעתים נראה לנו שיש בפנינו שתי אפ־ שרויות. האפשרות האחת היא ליצור מסגרת של דור צעיר, מסגרת מוגנת בפני התקפות של דור אחר, מוגנת ככל האפשר, סטרילית ככל האפשר, יוקדת, אולי מהפכנית, אולי זה יבטיח את המהפכה שבה — מסגרת שיסודה הוא בעצם נסיון לבנות מחדש את הקיבוץ כגרעין של צעירים.
יש דרך שניה שאומרת: הדרך היחידה
לחנך את בן הקיבוץ היא לתת לו את המגע העמוק ביותר, הפורה ביותר, עם עובדת קיומו המסובכת של הקיבוץ הרב־גילי. ככל שבן־ הקיבוץ יכיר יותר את הוריו, את הסבים וה־ סבתות, ככל שיכיר יותר את עברו של הקי־ בוץ, שיכיר יותר את ההוויות של הקיבוץ עם הבעיות היום־יומיות שלו — זוהי הדרך היחידה לחינוכו של בן הקיבוץ.
לפי דעתי, הדרך היחידה לבנות את חייו של בן הקיבוץ היא לתת לו אחריות נגד כל ממדי הזמן של חייו — לעברו, להווייתו ול־ עתידו. אנחנו רוצים לתת לבן הקיבוץ את הכלים המספיקים כדי שיוכל לבחור את דרכו בעצמו. הוא צריך לקבל את כל המטען מביתו הקיבוצי, את כל המגע העמוק עם הוריו, עם סיפורי הקיבוץ, עם אגדות הקיבוץ, עם הסבים והסבתות, עם המיתוס האמיתי — כדי לתת לו שורשים בעברו ולא רק בעברו במסגרת הקיבוצית, כי אם גם במסגרת הלאומית וה־
"בני הקיבוץ המבוגרים, בני ה־40 וה־50, אשר בניהם גדלו לתוך הקיבוץ, מוצאים עצמם בפני שוקת שבורה".
אנוש־ית בכללה. אנחנו צריכים להעניק לו תר־ בות, אבל לא תרבות משתקת, לא תרבות שמו־ טלת עליו כצו "עשה" מוחלט, לא תרבות שאומרת לו "אתה לא שייך לעולם הפתוח", אלא תרבות שנותנת לו כלים להתמודד עם העולם הפתוח, תרבות שנותנת לו את האפש־ רות לבחור. והבחירה ממשית, גם בחירה הנו־ בעת מצרכי היום־ יום שלו, אך מתוך תחושה עמוקה של אחריות כלפי אישיותו.
קרה לנו משהו מוזר מאד בקיבוץ. החברה האנושית בכללה מקבלת מאד את מה שנקרא "נימוקים אישיים". אנחנו חברה מאד ליבר־ לית. אם יבוא מישהו לקיבוץ ויתבע שהוא רוצה לבנות איזה מגדל להשקיף ממנו על מצבו של העם היהודי, יגידו לו: את המגדל לא תבנה מבחינת הצרכים הלאומיים, אך אם
יש לך בעיה אישית שאתה בונה מגדלים, הרי אם תפנה לוועדה המתאימה שתחליט שזו בעייתך האישית, ניתן לך לעשות את הדבר הזה, כי אנחנו מגדלים כל מיני ציפורים בחצרו של קיבוץ, וניתן גם לציפור הזאת לגדול.
מהצד האחד יש לנו קידוד אדיר של אנ־ שים, של בעיות אנושיות, אך מהצד השני איננו מפנים לבן ולעצמנו את החובה הנובעת מכך שאתה אישיות, שיש לך אחריות לגבי חייך בעבר, לגבי חייך בהווה, לגבי חייך בעתיד. אנחנו נכנעים לכל מצב־רוח, נוסטאלגי או כאן ועכשיו, או אוטופיות, ואיננו מנסים למסד את הדברים האלה מבחינה חינוכית באותה תביעה של אדם לאדם — להיות אדם.
הערכתי היא שכרגע אני מרגיש אצל הרבה
בנים, ואינני יכול למדוד את זה מבחינה סטא־ טיסטית, איזה שהוא רצון לבניין מחודש. מאד קשה להם בקיבוץ, מאד קשה להם בחברה שלהם. מאד קשה להם עם עצמם, וגם רבים הכשלונות. אבל אני מרגיש שהקבוצות האלה שמתחילות לצמוח בתוך החברה הקיבוצית, מהן אפשר יהיה לבנות גרעין מנהיגותי שיוכל לב־ נות את הקיבוץ, לייצב את הקיבוץ גם מבחינת חייו הפנימיים וגם מבחינת אחריותו לחברה הישראלית.
* מתוך דברים שנישאו ביום־עיון על הנושא "בני־הקיבוץ — גורמי זיקה והשוואות בקיבוץ".
21
אביטל גבע: הצעה לוועידה
מהפכת
תפוחי
האדמה
כידוע, מצב משק המים הולך ומחמיר במדינה. הצריכה הביתית בעלייה. הנה כמה מספרים : צריכה ביתית שנתית בערים — 150 קוב. בקיבוצים מגיעה הצריכה ל־300—350 קוב לנפש. מחקרים שנעשו בשטח זה מראים שחצי מהכמות הזו היא לצרכי נד וגנים ציבוריים. דונם אחד של גינות נוי צורך 500 קוב מים. קשה לבדוק מהי הכמות הניתנת לגינת הנוי הפרטית.
דרושים מספר מתנדבים אשר יצטרפו לניסוי מעניין:
"גידול תפוחי אדמה לנוי ולמאכל"
המשפחה אשר תהיה מוכנה להקצות שטח וזמן תקבל את העזרה הטכנית והמשקית. ערוגה של 10 מטרים תפ"א מסוגלת לתת יבול של שק תפ"א, לאחר טיפול נכון וטוב (זיבול, ריסוס, והשקייה מבוקרת).
עזרה טכנית וזרעים — להשיג אצלי ואצל דוד ב"א. יעוץ מקצועי: שלמה ק., רחל ר., פטיה, רן ח., יורם ת. ועוד. מועד הזריעה — חודש פברואר.
צורה זו של נוי תוכל להביא לניצול נכון של קרקע, מים, ידע ויוזמה. נוסף לכך, אם תהיה אמונה — גם לספק את מלוא תצרוכת הקיכוץ בתפוחי־ אדמה, וללא עכורה שכירה. אני מציע את האביב הזה כנסיון, בהתחלה בתפוחי־אדמה ובהמשך, לקראת הסתיו, נוכל לעבור גם לגידול עגבניות.
אף כי לנסיון כזה מצטייר אופי רכושני במקצת,
הרי שמבחינה אידיאולוגית מסתתרת מאחריו דווקא מגמה שמאלית!! גידול תפ"א בגינות עשוי לתת פתח ליוזמה פרטית בישוב. אבל המוצר הנסיוני הוא בהחלט בעל אופי בסיסי, מזון יסוד, משקלו כבד וקשה לעשות בו מסחר, בניגוד לאופיים הימני של מוצרי אגוז ותות־שדה.
מבחינה משקית, יתכן ובעתיד כדאי יהיה להקים בתוך הקיבוץ חממות ביתיות קטנות, לכל מי שיהיה מוכן להשתלב בתרומה למאמץ הכלכלי של המשק, על ידי הקצאת חלק מהקרקע הפרטית לצרכי גידול מזונות לכלל, וכמובן זמן, יוזמה ומרץ בטיפול הגידולים. הקיבוץ צריך לעודד את האנשים לכך על ידי עזרת המוסדות בהקמת מיבני גידול אלה (חומרים, פלסטיק, מערכת השקייה — טפטפות, זבלים, חומרי הדברה וכד). יש לחזור וללמוד תורה זו מערביי בקה. רק לפני שבועיים ראיתי בעצמי חממות כאלה, כמובן גדולות יותר, ובשיחות שהיו לי למדתי קצת מהאפשרויות. חממה של 5x5 עשויה לתת 2 טונות מלפפונים הולנדיים לשנה. נעשה חשבון פשוט וניווכח שנסיון כזה הוא עניין שכדאי לבדוק ועשוי לפתור את כל בעיות המזון שלנו. וכל זאת על חשבון קצת פרחים וזמן פנוי.
צריך לחשוב במונחים חדשים יותר איך להתגבר על חוסר יכולתנו לעשות דברים משותפים. הנה
דוגמא לאפשרות כזאת : הפניית חלק מהזמן הפנוי. מהמים הזורמים בגינות לצרכי יופי בלבד ומהקרקע המוקצית לצחצוח ואסתטיקה — לבדיקת צרכיס אחרים, כהספקת מזונות יסוד תוך תרומה של הפרטיות לדבר המשותף (תפ"א).
מקור הרעיון בשיחה שהתקיימה באחת השבתות בגיוס לפרדס, על הנושא הנדוש: מים, ביזבוז וצרכים, דובר על נסיונות במוסד משמר־העמק ב־ גידול עגבניות בצינורות ועוד דברים מעניינים. דוד אמנם לא האמין ברעיון שלו, אבל אני מאמין שניתן ליישמו לצרכי הקיבוץ בשנים הבאות. הנסיון כשל־ עצמו הוא צורך לגבינו. אני רואה זאת כתחילתה של מהפכה. אם הקיבוץ יהיה מוכן לוותר קצת מ"קדושתו החיצונית" ויופיו למען יוכלו האנשים החיים בו לנסות וללמוד דברים חדשים, ישנים. ולגלות אולי צרכים חדשים.
ויתור זה יילך וייעשה אפשרי ע"י כך שמחירי המים והמזון יילכו ויעלו בשנים הקרובות, עובדה שתאלץ אותנו לחשוב מחדש איך להתארגן ואיפה לקמץ. מוטב לעשות את הנסיונות עכשיו ולראות את הנולד.
אנו חיים במשק הדומה כיום לפרק אנגלי. עשרות דונמים מכוסים מדשאות וגינות ורדים ופרחי נוי. צריך לזכור — הכל זולל מים.
ההצעה היא להקצות 3% משטח הפרק לניסוי. מפה יתחיל תהליך החינוך להתחשבות בנעשה בארצנו.
בטכנולוגיות הקיימות, ביוזמה ובתושיה שלנו בוודאי ניתן יהיה לבצע בכיוון זד, דברים שאי־ אפשר כרגע לחזות. לרשותנו זמן, קרקע, וידע — וכל זה מנוצל כיום בכיוון של יופי והנאה.
ובכן — מוצע כאן כיוון שני.
זוהי מהפכת תפוחי־האדמה. 17.1.1974 מעלון עין־שמר
22
מהפכת תפוחי־האדמה היא אכן יעד לאומי, אישי וגם תנועתי. ועידת הקיבוץ הארצי ה־ מחפשת משמעות לצעירים ולהוריהם ולקיבוץ כולו — מוכרחה להביא לתנועה יעד בעל משמ־ עות לאומית וחינוכית.
אבל משמעות מקבלים ממעשים ולא מדיבו־ רים.
מאז מלחמת יום־הכיפורים הצליח רק גוף אחד להציב לעצמו יעד לאומי משמעותי ולהג־ שימו — גוש־אמונים.
פירושו של יעד לאומי הוא, משימה שניתן להגדירה בשש־שבע מילים ושניתן להגשימה במאמץ עליון בפרק זמן של שנתיים־שלוש. זו — מהפכה.
ומה עשו הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר ו־ שאר התנועות הקיבוציות ? בפרק זמן זה עסקנו בהתגוננות, בהתבססות ובהשמנה. היעד הלאומי שאנחנו צריכים להעלותו הוא — מהפכה של העבודה והייצור. כיוון שזוהי בסופו של דבר המהפכה האמיתית והגדולה של הציונות ועם ישראל — יש להפוך את העבודה ועמל הכפיים לחלק הארי של אמונת ישראל, לאידיאל החדש של הנוער. זאת בניגוד לגוש־אמונים, אשר רואה את היעד העיקרי בכיבוש ובהתנחלות ביהודה ושומרון, ובהנצחת מלחמות ישראל ו־ הערבים — כהכרח לאומי וציוני.
מוטל עלינו להדגים ולהגשים ולהקים מחדש את החינוך לעבודה ולייצור כערך העליון ביו־ תר, כפי שעשתה זאת יפאן. עלינו ללמוד מ־ יפאן כיצד קם עם מוכה ומנוצח, וזקף את ראשו ואת כלכלתו כאחד. יפאן היא הדוגמה. גוש־ אמונים הפך חלום למציאות. יהודה ושומרון נכבשו ולא יפונו עוד. מה שיישאר הוא קונ־ פליקט אין־סופי, כואב והרסני שיימשך דורות. אש זו תלובה ותגבר על־ידי עשרות אלפי קנ־ אים נלהבים ואמיצים ומפוכחים. הקורבנות ש־ יבואו, ירוממו בעיניהם את נס ישראל. בו־בזמן ימשיך העם ואיתו אנחנו, לרבוץ בשפלה ולצנן את השלהבת, כאשר בראש מעיניו — רווחה.
הציונית החלוצית, הוותיקים, ניסו להעמיד וליצור יהדות חדשה בארץ; יהודי שיאמין ב־ עבודה וביצירה. זו היתר. המהפכה המשמעותית ביותר של העם היהודי מאז חורבן הבית. אולם מהפכה זו כאילו נקטעה אחרי מלחמת השיחרור,
ועוד יותר אחרי מלחמת ששת־הימים.
לא נביא־השקר, לא נכדיו של בר־כוכבא מגוש־ אמונים, ולא חיי רווחה ומרגוע בשפלה, יחוללו את הנס, אלא אך ורק חזרה למשמעות האמיתית של מהפכת המייסדים. הפיקשוש ה־ גדול של הדור שלנו הוא, שאיננו מצליחים למצוא יעד ברור ומעשי. וכפי שכתוב, קודם עושים — אחר־כך באות התיאוריות.
מהפכת תפוחי-האדמה היא מעשה שניתן להתחיל בו ממחר בבוקר, כל אחד כפרט, כל משפחה, כל קיבוץ וגם התנועה כגוף מחנך ו־ מוביל, בלי תקציבים, בלי גיוס אנשים (את כל אלו יש להפנות מיד לבחירות).
צפויות לנו שנים קשות מאוד. נזדקק ל־ מנהיגות אמיצה אחראית ושקולה, אבל אנחנו העם, האנשים הפשוטים, התנועה — אם בכלל יש לה תפקיד — עלינו לצאת ראשונים ולהת־ חיל להאמין בצורך לייצר אוכל, כאשר המט־ רה במפורש איננה רווחה גבוהה יותר ויותר.
"הפיקשוש הגדול של הדור שלנו הוא; שאיננו מצליחים למצוא יעד ברור ומעשי. קודם עושים — אחר־כך באות התיאוריות".
השאלה הגדולה, הספק הגדול — האם אנחנו דור בני ה־40 וה־50 "מסוגלים" בכלל להשת־ נות ולהילחם בעצמנו לא רק למען הכנים שלנו, או למען רמת־החיים, אלא למען קיום המדינה הזו ולמען החינוך לחידוש הציונות.
כדי להתחיל ממחר בבוקר לגדל תפוחי־ אדמה, אין צורך לעשות בוועידה אקווריום ולא לנסות לדוג יותר מדי בעיות. אין גם צורך להמ־ ציא לצעירים משימות. מי שרוצה שיירד.
מה שמוצע כאן מתאים לקיבוצים הוותי־ קים בדיוק כמו לקיבוצים הצעירים והזעירים, כיוון שכונו התמסדנו בצורה דומה. צריך פשוט להתחיל לזרוע בשבוע הבא, כי הזמן האופ־ טימאלי בתפוחי־אדמה הוא חודש פברואר.
הפכנו את הקיבוצים לפארקים. האם ניתן לחרוש את הדשאים מול חדרי־האוכל העצומים
ולזרוע תפוחי־אדמה במקומם ? פיתוח הגוף ו־ השרירים, חיי תרבות וביחר והאווירה החבר־ תית, אידיאליים סביב הפעילות הזו, הם כמו בימי יוון ורומי. המשקים הופכים לקאנטרי־ קלובים, על מגרש הטניס בקיבוצים אפשר לגדל עיזים או אווזים.
— אפשר להתחיל לפסטר חלב ולעשות גבי־ נות כמו בעין־חרוד.
— אפשר להקים מחדש מאפיות לאפיית ה־ לחם ולא רק תנורי בישול לאפיית עוגות.
— אפשר לגדל עגבניות ושעועית על מגרשי החנייה שכוסו באספלט.
— את הכיתות במוסד אפשר לנצל לגידול תרנגולות. כל ביצה עולה היום 10 לירות.
— בבריכות השחייה ניתן לגדל דגים בחורף.
— צריך לשוב וללמוד לייצר נעליים — אם זוג סנדלים עולה 3000 ל"י.
— לתת לכל צעיר קוב עץ שיבנה את ביתו, במקום שערבים מהמשולש או מהשטחים יעשו מלאכת קודש זו.
הסיסמה בכל קיבוץ צריכה להיות: לחזור לייצור עצמי בכל התחומים. גני־הירק שיוקמו במקום המדשאות, ובתעשיות יש להכניס טלוויז־ יות, מכונות לקפה, חימום וצינון ומיתקני תאו־ רה, כדי שאפשר יהיה לעבוד גם בלילות ובחורף.
יש להשקיע מחשבה ולערוך נסיונות שונים ומשונים בכיוון זה, כדי למצוא דרכים שגם בני המוסד וילדי. חברת־הילדים יוכלו להשתלב ב־ ייצור, ולא רק יצפו בטלוויזיה כמו טמבלים על פופאי ומוחמד עלי — תוך הגשת עוגות וטוס־ טים, וכשמסתיימים שידורי הטלוויזיה הולכים עם אבא למכון־הכוח.
כל ילד יהודי צריך לדעת לאפות לעצמו לחם — אז הוא גם יידע מה זו חיטה, מה זה דונם אדמה. בכל התחומים האלו עלינו ללמוד מ־ היפאנים ומהערבים. בכפרים הערבים עדיין ישנו החינוך לעצמאות ולעבודה, ואצל היפאנים יש שילוב נפלא של טכנולוגיה ומחשבה, עם חרי־ צות ויוזמה.
בעיתונים כותבים שישראל מתקדמת לעבר שואה לאומית מבחינת הייצור, החריצות, הפר־ יון. בבתי־הספר ובתנועות הנוער מחנכים ל־ משחקי צופיות, להתפלל לאלוהים וללמוד מתימ־ טיקה — במקום ללמוד להיות חרוץ.
אל נביט החוצה ונחפש שם — בערים, במוש־ בות ובעיירות־הפיתוח — את מקור הרעה ו־ הצרות של העם ושלנו.
במשך עשר השנים האחרונות הפלג שלנו הוא פלג מתגעגע ומגעגע ומתגונן בלבד. מגיב על יוזמות של אחרים ואינו מתווה דרכים אקטיב־ יות עצמאיות משלו. זמן רב אנחנו מובלים ולא מובילים.
ייחודם של הקיבוצים בכך, שהם מסגרת קלא ־ סית של אוטונומיה קטנה ועצמאית, המסוגלת להחליט ולבצע, ליזום ולפעול.
הדברים מוצגים כאן בצורה קיצונית, וזאת משום שאני מניח שזו שעה היסטורית, וההצעה כאן אינה דורשת התארגנויות גדולות. הכל תלוי ביוזמה הקטנה ובמרץ של כל קיבוץ בנפרד.
במקום כל המדשאות וגינות הנוי הענקיות ומגרשי הטניס, ניתן באמת לייצר משהו משמ־ עותי מאד ליהודים. טונות, עשרות טונות של מזון, וכל אלה יכולים ליהפך לענפים ומקצו־
"צריך פשוט להתחיל לזרוע בשבוע הבא, כי הזמן האופטימאלי בתפוחי־אדמה הוא חודש פברואר".
עות שעוסקים בהם החל משעה ארבע "הקדו־ שה" לתוך הערב, מחוץ לשעות העבודה ה־ מקובלות כיום. אצלנו סוגרים את העסק בשעה ארבע, את הציונות אי־אפשר להקים על רגליה בין השיות 16.00—ל־1.00. הזמן הפנוי הזה, הבידור, הטלוויזיה, גינות הנוי — הם השומן.
תארו לכם שכל משפחה מביאת למטבח שני שקי תפוחיא־דמה. אילה חיים עשירים ומלאי עניין וחזון. נעמיד את כושרנו העמלני ונגייס את התושיה וההמצאה, במטרה להחזיר ליהודי הצעיר את הכושר והיכולת לייצר בעצמו את מזונו ואת נעליו, ולבנות לעצמו בית מעצים. בלי תיכנון מלמעלה של המחלקה הטכנית. ובכן, זו ההצעה לוועידת הקיבוץ הארצי: לחרוש את הדשאים — ולגדל במקומם תפו־ חי־אדמה.
23
התרופפות החישוקים הציוניים
ולהגשמה באווירה של התפרקות מערכים ושל התרופפות החישוקים המקיימים את החברה הישראלית. שבעתיים מסובך, כאשר לנגד עיני החניכים, בקהילות השונות, מתהווים ריכוזים, הגדלים ותופחים, של אלפים ורבבות של יורדים, וביניהם יותר ויותר ילידי הארץ.
כמעט שש שנים חלפו מאז אפריל 1975, מועד כינוסה של הוועידה ה־12 של הקבה"א. בתקופה זו חלו תמורות מרחיקות־לכת בקרב העם היהודי בגולה, מקור צמיחתה של התנועה העולמית, ובפעם הראשונה נאלצנו להתמודד על דרכנו בתנועה הציונית, כאשר בהנהלתה זכה הליכוד לעמדה מרכזית, כולל שליטה משמעו־ תית במחלקת הנוער והחלוץ.
תופעות ההתבוללות, נישראי תערובת ואובדן הזהות היהודית בקרב הנוער, החריפו בשנים האחרונות. ככל שהקהילה היהודית קטנה ומרוחקת יותר ממרכז החיים היהודיים — המשך קיומה בעייתי יותר * * •
ברצוני להתעכב, בראשי־פרקים, על כמה מן התהליכים הללו, הקובעים את דמותה של יהדות הגולה בימינו ומטביעים חותמם על אופיר. של התנועה העולמית, הנדרשת להתאים עצמה למציאות המשתנה בקצב מזורז:
• מבחינה דמוגרפית, יהדות הגולה קטנה והולכת בשעור מעורר דאגה. ההתרחקות מן היהדות בדרך של טמיעה וריבוי טבעי מן הנמוכים שבעולם המערבי, חברו יחד לצמצום שורות העם. הסטטיסטיקה מראה, שמלבד ה־ קהילה היהודית בצרפת (הודות להגירה המונית שבאה מצפון־אפריקה) והיישוב היהודי במדינת ישראל, כל יתר הקהילות היהודיות בגולה הצ־ טמקו במידה ניכרת בשנים האחרונות, עתידן של קהילות לא מעטות לוט בערפל ועל כמה קנים של תנועתנו מרחפת סכנה לעצם קיומם, בגלל התמעטות קיצונית של בני הנוער בתוך הקהילה, המזדקנת והולכת.
• תופעות ההתבוללות, נישואי תערובת ואובדן הזהות היהודית בקרב הנוער, החריפו בשנים האחרונות. ככל שהקהילה היהודית קטנה יותר ומרוחקת יותר ממרכז החיים היהודיים — המשך קיומה נעשה בעייתי יותר. המורשת היהודית, העוברת מדור לדור, הינה רדודה וה־ מטען התרבותי היהודי המועבר על־ידי ההורים לבניהם, אין בו כדי לעמוד בהצלחה מול הזרמים הקיימים בכיוון של אינטגרציה בחברה הסובבת, שאופיה מצטיין בפתיחות, סובלנות וקוסמו־ פוליטיות.
• העם היהודי בארצות המערב הגיע לרווחה חומרית שלא ידע כמותה בעבר. מבחינה כלכלית ופרופסיונלית הוא הגיע להישגים מרשימים. רוב היהודים מרוכזים בשכבת הבורגנות האמידה, כשמירב מניינו של העם היהודי בגולה עוסק במסחר, בתעשיה ובמקצועות חופשיים. חלקו בעבודות־כפיים נעלם כמעט לחלוטין. בשנים האחרונות אין לראות במצוקה כלכלית גורם מדרבן או דוחף את יהדות הגולה לכיוון של עליה לארץ. כאשר היו תהפוכות פוליטיות באר־ צות מושבם של היהודים בגולה (ארגנטינה, צ'ילה, רודזיה, איראן וכר) היינו עדים לתנועה של הגירה, מגולה לגולה, ורק אחוז קטן בחר בדרך של הגשמה אישית ושל שיחרור לאומי בישראל.
• בשנים אלה נוכחנו בהתפרצויות אנטי־ שמיות בשורה של ארצות. האנטישמיות בימינו פושטת ולובשת צורה. במקרים רבים היא מת־ עטפת באיצטלה של אנטי־ציונות או של אנטי־ ישראליות. ארסיותה וסכנותיה לא פחתו. בין מפיצי הרעל אנו פוגשים ברית בלתי־ קדושה של ריאקציה מקומית, של נאציזם מתחדש כמעט באין־מפריע, ושל תעמולה מלווה במעשי טרור, פרי מזימותיהם של ארגונים פלשתיניים קיצו־ ניים. למרות הסכנות שבהתעוררות האנטי־
שמיות בארצות רבות, יהדות הגולה ממשיכה לנהל חיי־שעה, חיים של שאננות ושל אמונה בנצח הגולה.
• הקהילה היהודית בגולה, כפי שהתגבשו דפוסיה במשך דורות במזרח־ אירופה ובגלויות נוספות, הולכת ומאבדת את מקום הבכורה בחיי הישוב היהודי. החלל שנוצר מתמלא ע"י מרכזים קהילתיים ומועדוני ספורט ותרבות, המוקמים בבנייני־פאר ומנוהלים על־פי מיטב החידושים של הטכנולוגיה המודרנית. מוסדות אלה מבט־ אים, אולי יותר מכל דבר אחר, את האידיאולוגיה ההולכת ומתפשטת בקרב הדורות החדשים בריכו־ זים היהודיים במערב: ניאו־בונדיזם או דיאזפו־ ריזם, ערעור על מרכזיותה של ישראל, תוך המשך קיומו של העם היהודי על בסיס דו־קוטבי (ושווה־ערך): ציון ותפוצות הגולה. פעילותם של מרכזים אלה מכוונת לשימור הגולה, תוך יחס אוהד ותומך בישראל, ללא מחוייבות ציונית, המתבטאת בעלייה והגשמה.
האנטישמיות פורצת בשורה של ארצות,
וחיי השאננות היהודיים נמשכים.
• בשנים האחרונות היינו עדים לפיחות מדאיג ביותר במעמדה של ישראל בקרב יהדות הגולה. כוחה המושך של המדינה נחלש. הליכוד אף האיץ את התהליך, אך ראשיתו החלה עוד לפני המהפך השלטוני בארץ. אם־כי תדמיתה של התנועה הקיבוצית עדיין מהווה נכס יקר ביותר, גם כאן מורגש פיחות מסויים ותופעות שליליות שמתרחשות בביתנו פנימה, ובעיקר בדור הצעיר, מעוררות שאלות נוקבות אצל חניכינו בגולה. קשה מאוד לתנועה לחנך לעלייה
חלפה התקופה בה הפסיק חניך השוה"צ את לימודיו והתכונן לעלייה. היום האינטרסים האישיים קודמים.
• בשנים אלה מתחולל שינוי מהותי באופיר, של שכבת הבוגרים בתנועה: כחלק של הנוער היהודי בזמננו, רוב רובם של חניכי התנועה
24
ממשיכים בלימודיהם באוניברסיטה. כנראה ש־ חלפה התקופה בה הפסיק חבר השוה"צ את לימודיו לאחר בית־הספר התיכון, התמסר כולו לפעילותו בתנועה והכין עצמו לקראת עלייתו הקרובה. כיום, החברות בתנועת הנוער אינה בסדר עדיפות מכריע אצל חבריה. הלימודים, המחוייבות המשפחתית, ואף הפעילות הספור־ טיבית או העיסוק בתחביב, קודמים אצל רבים מחניכינו על חברותם בתנועה. מידת יכולתם של המדריך, של השליח או של דעת־הקהל בקבוצתו להשפיע על הכרעותיו — הצטמצמה מאוד. החלטותיו מוכתבות, בעיקרן, על־ידי האינטרס האישי, השפעת הוריו (כאשר ביטויי "מרד הבן" אינם חלק מעולמו הרוחני של חגיך התנועה, כבעבר), ושיקולים פרגמטיים למיניהם.
• בגלל הרצון לסיים את לימודיו, או לפחות את חלקם, לפני עלייתו ארצה, קיימת אצל בוגר התנועה נטייה לדחות במקצת את מועד ההגשמה. תהליך זה קשור גם עם הארכת גיל ההתבגרות של הנוער בימינו, ואולי אף של הנוער היהודי, החי בחלקו הגדול בתנאי רווחה ועושר חומרי בולטים במיוחד. מציאות זו, ה־ מתקיימת ברוב המקומות בתנועה העולמית, מעמידה בפנינו אתגרים חדשים: למלא תוכן את שכבת הבוגרים, המתמשכת על פני שנים ארוכות, כאשר קיים קושי רציני ליצור מסגרת בעלת משמעות חברתית־תרבותית מספקת ו־ מוקדי ־פעילות חדשים, מעבר לשיגרת התפקידים בקן, עבור הבוגרים שלנו, המשתלבים יותר ויותר בהווי החיים באוניברסיטה. לנושא זה מוקדשת מחשבה רבה, הן במקומות, הן בצוות ההנה"ע. השאלות הן קשות ומורכבות, והתשו־ בות — אינן תמיד בהישג היד.
• בעיית ההדרכה היא, לכל הדעות, הבעיה הקשה ביותר במציאות התנועתית בתקופה ה־ נוכחית. כמעט בכל הארצות בהן התנועה פועלת, נתונים חניכינו במשטר לימודי חמור ותובעני. שיטות הלימוד מאורגנות כך, שהתלמיד נמצא רוב הזמן תחת דרישות קפדניות ובמשטר של בחינות. לכן, בשורה של ארצות התנועה פעילה רק בסופי־שבוע, וקשה כקריעת ים־סוף להשיג מהחניכים נכונות לבוא לקן לפעולות נוספות באמצע השבוע. כתוצאה מכך, הקשר בין החניך והמדריך התרופף. היכולת של התנועה לעצב
את דמותו של החניך — נפגמת. המדריכים של היום לא הספיקו לקבל מטען מספיק מהתנועה בהיותם חניכים, והם עצמם מסוגלים להעביר לחניכיהם היום רק מסר מקוטע וחלוש. חיזוקה של שכבת ההדרכה בתנועה, העשרתה מבחינה
ענת מאור
רשימה זו תדון לא על אופיים "השמתי" או "היצרני" של השירותים — כי אם על השאלה של שוויון המינים כקיבוץ, או כפי שכינו את הבעיה בעבר: שאלת החבירה בקיבוץ (אגב, שינוי השם מ"שאלת החבירה" ל"שוויון בין המינים" הוא מוצדק ואינו רק סמנטי, אלא משמעותי).
לכאורה, הושג בקיבוץ שוויון מלא בין המי־ נים וכולנו (בצדק) מונים בגאווה את הישגינו:
1) קיימת מודעות מתמדת לנושא זה מ־ ראשית הקמת הקיבוצים.
2) הושג שוויון מלא בהיקף ההשתתפות בכוח העבודה. כל החברות משולבות במערך העבודה המאורגן של הקיבוץ.
3) ישנה אי־תלות כלכלית מוחלטת של האשה בבעל.
4) החניון המשותף והקולקטיבציה של השירותים ומיכונם איפשרו את הפיכת העבודות של עקרת־הבית לתפקידים יותר מקצועיים, מיו־ מנים ומכובדים.
5) קיים שילוב מה של הבחורים בעבודת השירותים ובעבודות הבית.
6) המיסוד של שעות הבילוי עם הילדים מחזק את תפקיד האב בחינוך ילדיו.
כלומר: מבחינת הסדרים חוקיים ומבחינה אידיאולוגית פועלית קיים שוויון מלא בין המינים.
רעיונית וערכית וגיוסה לייתר אחריות ומחוייבות לתנועה — בכל אלה נמצא האתגר הרציני והגורלי ביותר של התנועה, בכל מקום ומקום.
הדרך לשוויון עדיין רחוקה
האשד, בקיבוץ אינה מקופחת מבחינת "שכר"
או "זכאות" לעבוד או למלא תפקיד כלשהו. אולם, למרות שהושגו הישגי יסוד בקשר למעמד האשד, בקיבוץ הרי שהדרך לשוויון עדיין רחוקה.
מה לא הושג ?
1) אין חלוקה שווה בנשיאה כעול החינוך והשירותים.
מרבית החברות עובדות בענפי החינוך ובשירותים ומרבית החברים מועסקים בענפי החקלאות והתעשיה. גם בקיבוץ האחריות ה־ עיקרית לטיפול בילדים ולקיום השירות לחבר נשארה בידי האשה.
2) ענפי הייצור בקיבוץ הם גבריים בעיקר.
האופי החקלאי של הקיבוצים לא איפשר עד
כה פיתוח מלא של תחומים מקצועיים, שבהם מועסקות נשים רבות בסקטור העירוני: מינהל, מזכירות, פקידות, פסיכולוגיה, סיעוד, זבנות וכיו"ב.
3) המיגוון המקצועי הפתוח כפני נשים בקיבוץ מצומצם יחסית.
(נובע מהסעיף הקודם), אין שוויה במיגוון המקצועי בין הנשים והגברים בקיבוץ.
4) כאמור היתה שאיפה שהחינוך המשותף (במקום גידול פרטי של הילדים) והשרותים הציבוריים (במקום עבודות עקרת־הבית) — יהפכו עבודות אלו למקצוע וייעוד. שאיפה זו כמעט ולא התממשה!
5) קיים חוסר איזון במילוי התפקידים ה־ מרכזיים והמכריעים.
גם בקיבוץ, כבעיר, מתרכזת פעילותן של החברות בעיקר בוועדות הקשורות לתחומי ה־ תעסוקה ה"נשיים" כגון: ועדת חינוך, ועדת בריאות, וכדומה. חלקן בוועדות הכלכליות וה־ פוליטיות — קטן יחסית.
6) לא הושג שוויון במילוי תפקידי הבית והמשפחה.
התפקידים הביתיים של האשד, הולכים ומת־ רבים וכתוצאה מכך גם הנשים בקיבוץ עמוסות בכפל תפקידים והן מוגבלות בכושר הניידות והיכולת להתפנות לפעילות ציבורית בהשוואה לגברים.

שיוויון המינים
25
הצעות ליישום רעיון שוויון המינים בקיבוץ
אסיים מאמר זה בהצעות מעשיות:
1) הצעד הראשון ההכרחי: מעבד מש־ מעותי של בחורים לעבודה בשרותים ובחינוך. כשלב מיידי בשרותים: שילובם המלא של ה־ בחורים חלק כחלק עם הבחורות בתפקידים של ניהול המטבח, בישול וחדר אוכל. בהמשך — שילובם של הבחורים בענפי שרות אחרים כמו: מכבסה, תפירה, ועוד. כשלב מיידי בחינוך: שילובם המלא של הבחורים, חלק כחלק עם הבחורות, בתפקידי הוראה וחינוך במוסד החי־ נוכי ובחברה הצעירה. שילובם המלא בהחלפות, שיבוצים והשכבות בבתי ילדים. ובהמשך, שילובם של הבחורים בתפקידי גננים ומטפלים בפעוטו־ נים מגיל 3 (בוצע כבר במספר משקים).
2) שותפות בתפקידים המשפחתיים.
יש לחדש את השותפות המלאה בגידול הילדים ובנשיאה בעול של אחזקת הבית. מבחינה זו אין, לדעתי, להפחית יותר שעות עבודה לנשים דוקא. הפחתת שעות עבודה לשני המינים הוא דבר רצוי כשלעצמו — המותנה ביכולת הכל־ כלית, אך הפחתת שעות עבודה לאשה בלבד — כמוה כהגדרה ברורה האומרת שתפקידיה הבי־ תיים רבים יותר. כמו כן יש להתחלק בנסיעות בריאותיות עם הילדים וניתן אף להתחלק ב־ ביקור הילדים בבוקר ("שעת האהבה"). לדוגמא, בגרמניה המזרחית נקבע ב־1965 בעת כתיבת חוקי המשפחה החדשים, שהמפעלים צריכים להכיר גם בהעדרו של הפועל־ הגבר מהעבודה כתוצאה מתפקידו כאב וכבעל. גם בשבדיה נחקקו חוקים הנותנים אפשרות לא רק לאשר, לעבוד עבודה חלקית או להתאים את שעות העבודה לצרכים המשפחתיים — אלא תינתנה אפשרויות אלה באופן חוקי ממוסד לשני בני המשפחה.
3) חינוך הנער־הבן במוסד החינוכי.
בנקודה זו אני מציעה לאמץ את כל גישתה
של שרה טל כפי שהועלתה בכנס מזכירים. אצטט מדבריה:
"עשינו ועדיין עושים אנו מעט מאד לחינוך הבן. לא הכוונו בנים למגמות הבחירה של ספרות, פסיכולוגיה, ואמנות, לא שוחחנו על בעיות רגישות כמו: משפחה, יחסי אנוש וכו'... עירבבנו איכשהו "גבריות" עם "קשיחות" ו־ "נשיות" עם "רגישות"...
אנו המחנכים אשמנו בהזנחת חינוך הבן להיותו רגיש יותר והומני ביחסי האנוש ב־ קיבוץ.
הבנים הוצאו אוטומטית כמעט מכל המגמות המיועדות ל"נשים" כביכול, כאילו הוסכם על כולנו שאין לנו צורך בגברים מחנכים, פסיכו־ לוגים, טבחים ואפילו לא בסתר, אבות, שקיבלו הדרכה כלשהי כיצד להסתכל בתינוק או לעבוד בסבלנות ונימוס במטבח וע"י מכונת הכלים בהגיע תורם" (מתוך "החברה בקיבוץ" עמ' 10—17). הדברים מדברים בעד עצמם: יש לחנך את הבן: לרגישות ולהבנה, לסובלנות, לאחריות משפחתית ולחיי מין של שותפות עם האשה, לאבהות, לחלוקת הנטל של עבודות הבית, למילוי התפקידים של השרותים והחינוך.
אלה הם השינויים העיקריים שיש לעשות בתחום הגדרת תפקידו, עיסוקו וחינוכו של הגבר. ובמקביל וכהשלמה להם ייעשו השינויים בתחום עיסוקה, תפקידיה וחינוכה של החבירה:
1. יצירת מקומות עכודה יצרניים מותאמים לבחורות.
א) שילובן בענפים החקלאיים והתעשייתיים על ידי פיתוח המיכון והטכנולוגיה המקטינים את הקושי הפיזי.
ב) הכנסת מקומות עבודה מפרנסים, המות־ אמים לבחורות, כגון: משרד לניהול חשבונות חוץ (כדוגמת קיבוץ רבדים). משרד ארכיטק־ טורה בתוך הקיבוץ, מתפרה מסחרית, משרד לייעוץ פסיכולוגי וסוציאלי ועוד.
2. תפקידים.
א) יש להכשיר ולשלב בהורות בתפקידים כלכליים משקיים: ריכוז קניות, גזברות וריכוז משק. (כלל עתיק יומין הוא שבעל המאה הוא גם בעל הדעה).
ב) יתר שותפות בפעילות חוץ — זו נקודה הראויה בדיקה — כיצד לעודדה ולקדמה.
26
אבשלום וילן
נוע תנוע
לקיבוץ הארצי כתנועה, וכקיבוץ, שני מעגלים:
המעגל הפנימי — הקיבוצי, המעגל החיצוני — קשריו עם החברה הסובבת.
בגרעינו של כל מעגל נמצא האדם. הוא התכלית והמטרה. קיבוץ טוב יותר, הינו קיבוץ אשר כיחד פותר את בעיות היום־יום, ונותן תשובה למיכלול של חיי האדם, המורכב מרגשו־ תיו, מחשבותיו, כישוריו ורצונותיו.
בתקופה שבה הפילוסופיה הבסיסית היגה: "אני כשלעצמי בעצמי", מנסה הקיבוץ לתת את התשובה האחרת, של היחד. של האושר האישי בתוך הכללי.
היום עוסקים יותר ויותר באיך, בביצוע. מתכננים, מתקננים, ממחשבים ומתקשים בהגדרת המשמעות".
לא אוטומציה של פרטים, ניכור ותחרות, כי אם שותפות לאורך ולרוחב, הבנה וחיי צוותא. זהו נסיון מתמיד, בתוך סביבה שונה לחלוטין, אשר מדי יום מעמיד עצמו לבדיקה מחודשת.
בעייתו של הקיבוץ היום הינה: הגדרת מטרותיו. המה. כל עוד היה הקיבוץ משימתי בעיקרו, היה ה־מה ברור, ועל ה־איך אפשר היה להתגבר.
היום, הועם זוהרה של המשימתיות, והגישה ההבנתית, כולל תשובות לאיכויות חיים למיני־ הן, עדיין לא נתנו את התשובה לשאלה: בעצם
בשביל מה? מה המשמעות והטעם לקיבוץ היום ?
היום עוסקים יותר ויותר באיך, בביצוע. מתכננים, מתקננים, ממחשבים, ומתקשים בהג־ דרת המשמעות. לא כסיסמה, כי אם כאמת חיים המופנמת בחייו של הפרט, ונותנת את טעם ה־ קיום.
עלינו להגדיר לעצמנו, מהי המשמעות בשבי־ לנו? — בפנים ובחוץ. לאן אנחנו הולכים? האם לכפרים תעשייתיים וחקלאיים מתוכנתים
ויעילים ? האם לחמולות שבטיות, שבהן צעירי
העדה משוטטים בעולם, גילאי הביניים מבצ־ עים, וזקני העדה נחים על הישגי העבר ?
האם סדר־העדיפויות כלכלי ביסודו ? רמת־ חיים ואיכות־חיים ד האם נהפוך לאוסף של קיבו־ צים, שהאינטרס מחזיק אותם יחדיו, ולניקוי מצ־ פונם שולחים כמה "בטלנים חיוביים" לעיסוק בתחומי הרוח, החברה והמדינאות?
האם נהיה תנועה הנעה קדימה, מעורבת,
או חבורת קיבוצים מוקפת גדר חשמלית, ה־ מתמודדת עם בעיות הקיום הקשות שלה ?
התשובה למשמעות, לדעתי, ודנה במעגלי המעורבות וההשפעה. מעורבות האדם בעצמו, בסביבתו, בחברתו, היא היצירה והתכלית. כך גם החברה והתנועה.
חברה ואדם, שאינם מסוגלים למצוא את האיזון בין העיסוק בעצמם, לבין בניית הקש־ רים עם סביבתם, סופם ניתוק, בדידות וכליון.
עלינו, על כן, לבנות מעגלים שלובים, פנימי וחיצוני, שיענו על הצורך, בהזדהות, בהשתיי־ כות ובמשמעות.
"לשנות את סדרי העדיפויות במשאבים ובכוח־אדם. לחשוב מחשבה יוצרת שבהרבה מקרים אי־ודאית ואי־אפשר לסכמה במאזן ובתמחיר".
פנימי — בתוך הבית. בניית חברה של שיוויון ושיתוף בין שונים. הבנייה על ערך האדם והעבודה. על חינוך משותף ורחב. על צרי־ כה משותפת. חברה בעלת מימד רוחני ותרבו־ תי, פתוחה ולא ממוקצעת ומסתגרת. חברה, ש־ בה שיקולי האדם והקהילה, התוכן והרוח, קוד־ מים לשיקולי הרווח וההפסד, התרומה והתפו־ קה (לא שאינם חשובים, אבל הכלכלה היא אמצעי, והאדם — המטרה).
חיצוני — בחברה הסובבת. החלום הציוני על בית לאומי ומרכז רוחני, חברת מופת חדשה
ועובדת, גולש במהירות אל מדמנה אפלה ו־ מסוכנת.
יש לנו חלום שלנו, על ציונות וסוציאליזם ואחוות עמים, שבכוחו לתת תשובה. הנוכל ל־ הכניסו אל תוך סידור העבודה שלנו? הנוכל לעקור את הגדר שבין הפנימי לחיצוני, ולהציל את עצמנו מעצמנו? להגיע לטעם הקיום ו־ המשמעות גם במעגל הישראלי והיהודי?
אין לי ספק, שהדבר אפשרי.
לשם כך, עלינו להגדיר במשותף, לנסח, ו־ להתחיל לומר את האמת שלנו.
לשנות את סדרי העדיפויות במשאבים ו־ בכוח־אדם. לחשוב מחשבה יוצרת, שבהרבה מקרים אי־ודאית, ואי־אפשר לסכמה במאזן ו־ בתמחיר.
יש להפעיל דמיון ולתת לו לעבוד שעות נוספות.
בפנים — לעסוק פחות באיכות החיים ויותר בטעמם. להגדיר ולעשות קיבוץ טוב יותר ב־ וועדות, בענפים, בחינוך ובשירותים.
בחוץ — ללחום על העמדות שלנו, ליצור קשרים עם הקרובים לנו, בתנועת העבודה, ב־ תנועה הקיבוצית, בערים, בארץ ומחוצה לה.
לשפץ כלים קיימים, כמו עיתון, מפלגה, תנו־ עת נוער, ולהתאימם לשפה ולתוכן של היום. לעסוק בפוליטיקה, אפילו אם היא מלוכלכת, ונראית כפי שהיא נראית. לחזור אל מושג ה־ שליחות והתנועה.
להשתחרר מן הפחדים, ולהפעיל את מלוא הפוטנציאל, בכיוון האני־המאמין שלנו. להתחיל לנוע.
תנועה נעה אם ברצונה לחיות. ורצון, כידוע,
הינו תכונה אנושית, התלוייה באדם ולא ב־ שמיים.
העתיד
של הקיבוצים
אני משער, שהעתיד של הקיבוצים יהיה עתיד טוב. הייתי רוצה, שלא יהיו אי־הבנות בקיבוץ, שלא יהיה ליכלוך, ושהקיבוץ יהיה ממש גן פורח.
שיהיו מטעמים בכל הארוחות, שליד כל בית תהיה גינה וסככה של צמחים, בקיץ בכל ארוחת־צהריים, יהיו לכל איש וילד שלושה ארטיקים ושלושה קרטיבים. שיחלקו כל יום בחורף לכל משפחה שקיות עם שוקו (חם כמובן). אבל כל זה, הלוואי שיהיה... הלוואי...
עופרי, בן 9
הקיבוץ עכשיו
על יד כל בית אופניים וגם סוכה של ירק. כל איש עבודתו עושה. וילדים בכיתה לומדים ובגן משחקים.
ואימהות עובדות בבית־ילדים
ובמנוחת־הצהריים כולם הולכים לישון. והילדים, האבות והאמהות כולם הולכים לישון. כשקמים בהקמה הולכים הילדים לבית ההורים ומבלים עד 8.00, ואז ערב וצריך ללכת לישון. אז באה המטפלת ומשכיבה את הילדים לישון. עייפים הילדים ונרדמים. ובבוקר מתעוררים ומתחילים את הכל מחדש.
שירי, בת 9
27
יגאל וגנר
הערות של משקיף שאינו עומד מהצד
ייחודה של תנועת השחרור הלאומי שלנו, הציונות, הוא בהיותה ביודעין ובמישרין תנועה חברתית, תנועה של תיקון חברתי; וייחודה זה מתגלם יותר מכל בתנועה הקיבוצית.
עניינה של הציונות הוא, להוציא את ה־ יהודים מן הגלות וכדי להוציא את הגלות מן היהודים, כמאמרו הקולע של יגאל אלון. מכאן, שמטרתה הבלתי אמצעית של הציונות היא השינוי החברתי והבניין החברתי, ולא המעשה הפוליטי, שעיקרו מאבק על השלטון, ואשר תוצאותיו החברתיות מתקבלות רק בעקי־ פין, באורח אמצעי, ולפרקים אף בלא יודעין. משום כך תנועת העבודה הציונית־סוציאליס־ טית, שאצלה נכפף היסוד הפוליטי ליסוד הבניין החברתי, לא היתר, זרם רעיוני־פוליטי גרידא בתוך הנהר הכללי של הציונות, אלא היא (עם הפריפריה שלה) היתה הציונות המג־ שימה, אם גם הופיעה, מן הבחינה הפוליטית־ פורמאלית, כמפלגה בין יתר המפלגות הציו־ ניות.
האופי הייחודי הזה של תנועת העבודה, סינתיזה זו של בניין ופוליטיקה, התגלמה באופן השלם ביותר לא בקיבוץ הבודד אלא בתנועה הקיבוצית. הקומונה הבודדת משתתפת בתהליך התחיה של העם בכוח חברותה בתנועת התייש־ בות שיתופית הנאבקת על ההגמוניה של מטרות חברתיות במיסגרת התנועה הלאומית הכללית ובמדינה. כשם שהחברות של היחיד בקומונה היתד, הכרעה למען שינוי עצמי על־ידי השתת־ פות ביצירת חברה המאפשרת חיים אחרים, כך ההתחברות של הקומונות לתנועה היתד, הכרעה למען יצירת חברה לאומית, המאפשרת את צמיחתה של ההתאגדות השיתופית. בכך גם שימשה התנועה סכר בפני נפילתה של הקו־ מונה הבודדת לסוג של יחסים עם העולם הסובב, הדומים ליחסי היחידים עם החברה במציאות החיים הקאפיטליסטית. האיחוד התנועתי הפדר־ טיבי משמש גורם ראשון במעלה לבלימת צמי־ חתה של אנוכיות קבוצתית.
משום קווי אופי אלו היתד, התנועה הקיבו־ צית שנים רבות בבת־עינה של תנועת העבודה. גם בעבר היה הקיבוץ מיעוט בעם ובציבור הפועלים; אולם הוא לא היה מיעוט מבודד. הוא גילם בעיני כלל התנועה, באורח מופתי, את המגמה שהיא ביקשה להשריש באירגוניה ובמיפעליה השונים, ולפיכך שימש מעין קנה־ מידה למוד בו את הישגיה של התנועה בהש־ תתת המיפעל הלאומי על יסודות חברתיים. משום מעמדו זה של הקיבוץ ותנועתו, ביקשו מיטב אנשי החזון החברתי בקרב מנהיגי תנועת העבודה להציבו בעמדה תנועתית־פוליטית מו־ בילה ; משום כך גם ייחלו לאיחודה של התנועה הקיבוצית.
"הקיבוץ חדל להיות מופת במציאות בה ערכי תנועת העבודה הפכו לסימן־היכר לעוברים־בטלים".
מאז נשתבשו יחסים אלה, יחד עם השיבוש הכללי שחל ביחסי תנועת העבודה עם החברה יציר־כפיה. אם שמענו בשנים האחרונות בתוך תנועת העבודה דיבורים על "השתלטות" הקי־ בוצית "לממדיה הטבעיים", הרי זה לא מפני שאין רוצים לתת לקיבוצים מה שאינו מגיע להם, כזעקת הדמגוגיה, אלא משום שאין רוצים לקחת, מואסים בתרומה של הקיבוץ לחברה. הקיבוץ חדל להיות מופת במציאות שבה ערכי תנועת העבודה הפכו להיות סימן היכר לעוב־ רים־בטלים.
ההסבר המושמע לא פעם הוא, שדורנו המפוכח מאשליות אידיאולוגיות ניפץ גם את
28
"מיתוס" הקיבוץ ואינו "קונה" עוד את הדימוי הכוזב של הקיבוץ כשלימות אידיאלית, שדור פחות ביקורתי קיבל. זהו הסבר מטעה שיסודו בהתפארות שווא. נראה לי שהיחסים בעבר היו רצופים מיתולוגיה פחות מאשר היום. מעמד הקיבוץ בעיני הציבוריות הפועלית לא נבע מאידיאליזציה רומנטית, אלא מתוך ידע: בדרך־ כלל ידעו על הקשיים שהקיבוץ נאבק בהם, כלפי פנים לא פחות מאשר כלפי חוץ. העריכו את ההתמודדות של אנשים עם הניסיון ליצור יחסי חברה חדשים, את הנמנות של יחידים לשאת באחריות לענייני הכלל, את ההתמדה, את העקשנות. היתה תודעה רחבה של השלילה שבגלות ובקאפיטליזם, אך גם של הקושי העצום שבמאבק בהם, האנשים היו חדורי התלהבות, אך בשל כך לא היה עיוורונם גדול משל בני דורנו "המפוכחים". אנחנו, שחיינו את שנת 77' ואת השנים שבאו אחריה למדנו לדעת, כי "הפיכחון" גם הוא יכול להיות עיוורון גדול. בעבר התלהבו האנשים, אך ידעו שאין דבר מובן מאליו או בטוח אחת־ולתמיד ביחסי החברה, וכי הכל תלוי במאמצים של כל יחיד, ובהתמדתו. מעמד הקיבוץ נבע מכך שהוא נראה לרבים כהתגלמות אתוס זה.
השיבוש שחל ביחסי הקיבוץ עם התנועה וציבור הפועלים, כפועל יוצא מתמורה מרחיקת־ לכת בתודעה הערכית של הציבור, הוא כמובן כישלון של הקיבוץ, לא פחות ואף יותר מאשר של הציבור, שהרי בכורתו הרעיונית והערכית של הקיבוץ היא שנתקפחה.
מהלכת בעניין זה סברה, הנראית לי מוטעית מכל־וכל, כאילו הצלחתו המשקית של הקיבוץ היא שגרמה לפיחות ערכו. עם כל הבעיות החברתיות הקשות הנראות מבפנים, לחברי הקי־ בוצים, כמזעזעות את אושיות מיפעלם, הרי האידיאה הסוציאליסטית, שניתן להפעיל משק מודרני ולהביאו לשגשוג ולרווחיות ללא מוטיב הרווח הפרטי, זכתה בנצחונה הגדול ביותר בהצלחתו של הקיבוץ מבחינה משקית — זו התופעה הגדולה והמנחמת בתולדות האנושות, כביטויו של בובר. למגיניה המודעים והלא מודעים של חברת התחרות הבורגנית דרוש הסבר זה, שכן האמונה כי רק ביד הקאפיטליזם לחולל הישגים כלכליים, היא החץ היחיד שנותר באשפת התעמולה של החברה ההישגית הרכו־ שנית, ובו בלבד יש בידה היום להצדיק את פרצופה הבלתי אנושי. אין פסק־דין חמור יותר על האידיאלים של תנועת העבודה הסוציאליס־ טית בכללה מאשר זה, שהצלחה כלכלית היא סם מוות לבשורתו המשחררת של הקיבוץ. כמוהו כהכרזה שהקומונה היא בת קיום רק כקומונה
של עוני. אכן, קריאתו של הרעיון השיתופי מופנית אל בני העוני, אולם לא כדי לייפות את העוני ולהנציחו, אלא כדי להורות את הדרך למיגורו.
"מהלכת סברה הנראית לי מוטעית מכל וכל, כאילו הצלחתו המשקית של הקיבוץ היא שגרמה לפיחות ערכו".
הסכנות האמיתיות המאיימות לעקור את הקיבוץ ממקומו הראוי בתנועת העבודה אורבות דווקא במקום בו טמון עיקר כוחו: היותו ביטוי מובהק של הקונסטרוקטיביות המהפכנית. הצל־ חת דרכה של תנועת העבודה בעבר נבעה לא רק מכך שלא היתר. תנועה פוליטית גרידא, כי אם גם מכך שהיתה תנועה פוליטית ולא רק מגשימה. האיזון בין שני יסודות אלו איננו נוסחה העומדת לעד, כי אם פרי של שיקול־ דעת הנדרש בכל שעה, ואשר עשוי להיות מופר בכל שעה. למעשה ישנן שתי הפרות של האיזון, מנוגדות זו לזו לכאורה תכלית ניגוד, ומשלימות זו את זו במציאות.
מצד אחד, בשם החשיבות המכרעת שנודעה למעשה ולבניין, לעומת המשניות של הפולי־ טיקה, עשוי היה להיווצר הלך־רוח של אדישות כלפי הפוליטיקה, תפישה שאין לפוליטיקה מש־ מעות מיוחדת, שהעשייה הממשית אינה תלויה במצב הפוליטי (תמיהה היא כיצד יש לדעה זו עדיין מהלכים לאחר שנות שלטון הליכוד). סכנתו של הלך־רוח זה נובעת דווקא מהיותו מעוגן בחלוציותו של הקיבוץ, שנוחה להצמיח ראייה של תנועת העבודה כמורכבת משני חל־ קים: את עצמו תופש הקיבוץ כגדוד־הברזל המבצע, ואת החלק האחר כחלק פוליטי, המחליט מה יש לבצע. כיוון שהתנועה הקיבוצית הארצית היא מחסום בפני הלך־רוח זה, הרי מוצא הלך־ הרוח את ביטויו, בין היתר, גם בפיחות ערכה של התנועה לעומת הקומונה הבודדת, בזילזול ב"עסקנות" התנועתית, ובייחוד ברצון "לשחרר" את התנועה מן "המעמסה" הפוליטית שלה: הבניין והעשייה — לתנועה, הפוליטיקה ועיסקי השלטון — למפלגה, או למפלגות (כי שוב אין חשיבות לקיומה של אחדות פוליטית; אם אין חשיבות למאמץ הפוליטי של התנועה בתור שכזו, אזי אין גם חשיבות לניקוז מאמץ
זה לאפיק אחד). יחס הקיבוצים הבודדים, וה־ חברים, לשליחות פוליטית בהשוואה לשליחויות תנועתיות אחרות (ובמקביל: היחס לשליחויות תנועתיות בהשוואה לתפקידים בקיבוץ) היא עדות חיה לשיבוש זה.
כפי שקורה בדרך־כלל בחיי הציבור, הלך הרוח מזין את המציאות המשמשת לו צידוק. החלוקה בין תנועה בונה ועסקונה פוליטית, תורמת את תרומתה להתהוות מנגנון פוליטי מנותק מהקיבוץ ותנועתו, ששמח מאד אם הקיבוצים יתרמו לפוליטיקה מימון ורכב, ויש־ אירו לעצמם את העצות. דמותם של הפעילות הפוליטית והפעילים הפוליטיים שחלוקה זו עו־ זרת להצמיח מצדיקה, כביכול, את הנטייה לעסוק ב"דברים יותר ממשיים".
מעניין שתוצאותיו של שיבוש זה דומות להפליא לתוצאותיו של שיבוש אחר, הנובע ממקור שונה לגמרי: מדובר בהלך־הרוח המ־ צמצם את עניינו של הקיבוץ בחברה לכלל "אינטרס" מיוחד שלו, המוכתב על־ידי מעמדו במערכת הייצור והחלוקה. לפי תפישה זו, הקיבוץ הוא אינטרס או סקטור, המתחרה באינ־ טרסים וסקטורים אחרים, ואשר עניינו במדיניות הוא להשפיע עליה לטובתו המיוחדת. יחסו לפוליטיקה ולתנועה הפוליטית הוא יחס של "לובי": עליו להשתדל לקבל "מידי" המערכת את המעניין אותו והמגיע לו.
מבחינה ציונית וכלכלית נודעת לקיבוץ, אפילו בתור אינטרסנט, עדיפות על כמה וכמה אינטרסנטים אחרים, בהיותו אינטרסנט יצרני שעניין לו בפיתוח. אך צימצום זה הוא בגדר הסתלקות מתפקיד מוביל במאבק לשינוי חברתי, ומן האחריות הכוללת למה שמתחולל בחברה. במידה שההתנהגות הציבורית נקבעת על־ידי הסטיכיה של המעמד הכלכלי־חברתי, עלול הדבר לכרות בהמשך תהום, שקשה מאד יהיה לגשר על פניה בין הקיבוץ וציבור הפועלים.
גם השיבוש "האינטרסנטי", כמו "הקונ־ סטרוקטיביסטי", מוכרח לפחת את ערכה של ההתאגדות התנועתית הארצית. היא מפריעה, כביכול, לעסוק בדברים החשובים והממשיים באמת.
מיפגש אחר של שתי תפישות אלו, המנו־ גדות במקורן, הוא בדרישה "להפנות את המבט פנימה", "לחדול להטיף לאחרים" וכיו"ב. לכ־ אורה, משום בעיית ההמשך של המיפעל הקי־ בוצי ובעיות החברה הקשות שמתלבטים בהן, מציעים לו לקיבוץ לא להלך בגדולות, לא להתיימר לשמש חלוץ פוליטי לתנועה כולה.
משתי נקודות המוצא מגיעים לתוצאה אחת: צימצום האחריות של הקיבוץ כלפי החברה. לאמיתו של דבר, גם בעבר לא פתר הקיבוץ בשקט, בפינתו הוא, את בעיותיו הפנימיות לפני שהוא הופיע בזירת תנועת העבודה, עם דרישות ומשימות המופנות אל כלל התנועה. הוא נאבק עם בעיותיו בד־בבד עם הנשיאה בעולה של התנועה הכללית.
טבע העניין הוא: המאבק על המדיניות הכללית — אף בשלוחותיה שאין להן נגיעה ישירה ל"אינטרס הסקטורלי" הקיבוצי — ועל האופי והדרך של תנועת העבודה בכללה הוא מאבק על עתידו הפנימי של הקיבוץ, על עתיד הקיבוץ כחברה, משום שזהו המאבק על התנאים — החומריים והרוחניים — שבהם נעשה הבניין החברתי. מאידך גיסא, התהליכים הפנימיים של התנועה הקיבוצית הם מעניינה של כלל תנועת העבודה, במידה שהיא יותר מאשר מכונה לסי־ דורי השלטון וחלוקת יתרונותיה לסקטורים השונים. אם לומר זאת בקיצור פשטני: רק בחברה בה איכפת לרבים מה קורה לקיבוץ ובקיבוץ, הוא יוכל להתפתח ולבנות עצמו כקיבוץ.
"היחס בין תנועת העבודה וציבור הפועלים הוא עדיין פוליטי, וימצא את פתרונו במסגרת פוליטית".
היחס בין התנועה הקיבוצית ליתר חלקי תנועת העבודה וציבור הפועלים הוא עניין פוליטי, וימצא את פיתרונו במיסגרת תנועה פוליטית. השאלה היא פוליטית, משום שהיא שאלה של בעלי ברית, משום שיצירת בריתות בנות קיימא (בניגוד לקנוניות בנות יומן), בין חלקי ציבור השואפים לתקנת החברה היא עניין פוליטי. בעוד שהשפעתו המהותית, ארוכת־ הטווח של הקיבוץ היא בעצם יצירתן של עוב־ דות משקיות וחברתיות הפזורות על פני הארץ, מצד אחד, ומצד שני בפעולה החינוכית — הן במופת שהוא מציב והן בפעולה החינוכית המכוונת שהוא עשוי לפעול — הרי נחוצים תנאים שיאפשרו את יצירת העובדות, את הצבת המופת ואת הפעולה החינוכית. על תנאים אלה יש להילחם, ומלחמה זו היא פוליטית.
במאבק הפוליטי נופלות ההכרעות על ה־
מרחב שיוותר לסטיכיה בתהליכים העוברים על החברה והמשק, ומהכרעות אלו נגזרות האפשרויות להתפתחות משק העובדים, ההס־ תדרותי והעצמי, וממילא גם מרחב האפשרויות להתפתחות החברה הקיבוצית.
ההצלחה במאבקים אלה תלויה ברתימתן של שכבות עם רחבות להגשמת מטרות חבר־ תיות, ומשימה זו היא פוליטית. אין היום בתנועת העבודה כוח אחר מלבד התנועה הקי־ בוצית שיוכל למשימה זו. במה דברים אמורים י אם התנועה הקיבוצית תתייחס אל עצמה כאל גרעין מוביל — משמע: גם גרעין, גם מוביל. מעמד זה יש בו משום מעמד הנהגה, אך לא במובן המצומצם מאד, שבו מושג זה נתפש היום, היינו כעניין של שררה. ההכרעה להיות חברה קיבוצית גוררת את ההכרעה ליטול משי־ מות כלל־תנועתיות וכלל־חברתיות, פשוט מחמת הכורח הפנימי, ההגיון הפנימי של הדברים, של הנסיון לבנות חברה אחרת בתוך חברה קיימת, מנוגדת, של הנסיון להגשים את הציונות החבר־ תית עם "החומר האנושי" הניגודי לה במידה רבה.
כבר כתב בעניין זה מרטין בובר, לפני למעלה מארבעים שנה, דברים שלא נס ליחם עד היום:
"מצודות ההתחדשות האיתנות מוקפות חומר אנושי רופף שאמנם אין לו צורה,
אבל ברובו כמעט שאינו נוח לקבל צורה... כמה וכמה מסרבים להשפעה המ־ חדשת. בתוך הערים נדחק ובא בין חלקי העם הבונים ציבור לא־ עם רדוף תועלת וניגודי לציבורית". "הגרעין" מוקף עתה קליפה, שבחלקה אינה עוד קליפתו הוא. פירות התנועה הרגנרטיבית (המח־ דשת — י.ו.) נעשים מפוקפקים, אם לא יצליחו לחזור ולקנות לגרעין המוצק את המעמד הסמכותי ואת הפעולה המרו־
תית כלפי ההיקף המתנודד, כל מי שמא־ מין בציון שאלת חיים היא לו שיצליחו בכך."
הגרעין שבובר מדבר בו, אינו חופף וזהה לחלוטין עם התנועה הקיבוצית. אבל הוא זהה איתה במידה רבה; מכל מקום, תנועה זו היא תקוותם של כל יסודות הגרעין המצויים בתוך תנועת העבודה המוכה והחבולה של היום הזה.
נאוה חולבסקי
להשהות רגע
למעך את הזמן בבואתו לבתר בואו. יד חולה
T T
טלאים מצפה מרצה שנים בנפנופיה להשהות רגע
ואיש אחד נטול מלים יאמצנה מהמקום ההוא.
רוני אשל
גשם אחרון
כל רגעיו האחרונים נמצו אל תוך הלילה. האדמה קבלה אותו כמותי
חולמת חלומות אחרונים של קץ
בנטיפות זהב.
־ : * T T
כל רגעי האחרונים נמצו אל תוככי. זהב-אוךך. זהב עורך
ולטיפות עיניך בעלים —
ואלים.
קבליני אךמתי קבליני
29
f
השומר הצעיר-
להיות שותפים בעיצוב החברה
ראיון עם גדעון שפירא המסיים תפקידו כרכז חמוד ורכז ההנהגה הראשית
אילו אירועים ומבצעים תנועתיים היו בתקופת כהונתו ?
גדעון: המבצע הראשון היה מצעד ה־1 במאי 1980 (גדעון מביט בנוסטלגיה ובחיבה אל התמונה מהמצעד התלויה על הקיר ומזכירה במשהו "1 במאי בכיכר האדומה..."), לאחריו באו מפעלי הקיץ, שבשיאם היתד, שומריית הגליל, שהיתר, ריכוז של מפעלי כל השכבות בחודש יולי, כש"התפר" בין המחזורים היה הערב המרכזי בגוש "תפן". אחר־כך היה סמינר מד"צים ביער הזורע, בהשתתפות כ־600 מד"צים, קייטנות רחוב ביפו של כ־60 מדריכים ובסוף היו "שיר היונה", מבצע של המשלחת היוצאת, וההנהגה סייעה לו מאחורי הקלעים וסמינר משלחת. השנה אנחנו כבר עומדים אחרי ששה בתי־ספר־משלחת ומפעלי חנוכה.
לדרך עבודתו של רכז התנועה יש השפעות והשלכות על דרכה ותיפקודה של התנועה כולה?
גדעון: זו שאלה מורכבת, וכדי לענות, עליה יש להתייחס ל־מה זאת תנועת נוער וכמה היא שונה ממפלגה פוליטית.
תנועת הנוער מתייחסת לתחום הגילים שבו נוער עוסק בעיצוב תפיסת עולמו, חשיבה לקראת חייו בבגרותו, תוך חיפוש תשובות לשאלות חייו הרלוונטיות. לפיכך, המשמעות של תקופה זו היא ביכולת התנועה להביא את עצמה לידי ערנות לנעשה סביבה, הבנת הצורך במעורבות בחיים הפוליטיים, הכרה שהנוער חייב להביא את עצמו בעתיד לידי שותפות בעיצוב החברה. בזאת שונה תנועת הנוער מהמפלגה הפוליטית, שבה מתקיימים מאבקים על עמדות ומטרות פוליטיות ספציפיות, ולצורך זה מקיימת קונסנזוס המאפשר ביצוע.
לעצם השאלה — הייתי רוצה לראות את ההשפעה של
הרכז על־ידי־כך שהתנועה באמת מפתחת ערנות ורצון לחשיבה, לימוד ומעורבות פוליטית ולמעשה מבינה, שהשאלות הפוליטיות הן ממשיות בחיים של כל אחד ואחד.
אם אנו מגיעים למצב שבו אדם אחד משפיע על העמדה הפוליטית של תנועה, או שהתנועה תלויה בתפיסות הפוליטיות של אדם יחיד, בעיני זהו סימפטום לחוסר מעורבות ועירנות של האחרים וכן להיעדר תהליך של לימוד, גיבוש דיעות ועמדות הנוער עצמו בעבודת ביקורת, ניתוח, בירור ויצירת עניין.
האם היה קו מסויים שניסית להתוות בעכודתה והאם אתה מרגיש שהצלחת?
גדעון: ברור מן האמור לעיל, שהקו שד,ינחה אותי במשך כל התקופה בה פעלתי במחלקת חינוך/הדרכה ולאחר־מכן בריכוז ההנהגה היה ההכרה, שאי־ אפשר לחנך נוער מבלי שהוא שותף מלא בחינוך של עצמו. נוער בוגר לא יכול להרשות לעצמו לוקסוס של לא להיות מעורב במערכות החיים, שהן קובעות ויקבעו את חייו היום ובבגרותו. לשם כך התנועה צריכה לפעול כמערכת חברתית מורכבת, בעלת תרבות דמוקרטית עם דפוסי ניהול עצמי מפותחים, כשלקבוצה החינוכית חשיבות מכרעת בתהליך כולו. היא המסגרת שבתוכה אנשים לומדים לתפקד בצוותא ובשיתוף, לבנות סולם ערכים והשקפת עולם ולבסוף, הגשמה במסגרת חברתית (גרעין) מאפשרת מימוש מעשי של השקפות ורצונות חבריה.
דבר נוסף שהינחה אותי ואת ההנהגה כולה, היתד, ההכרה הברורה, שהקן הקיבוצי חייב להגיע ליכולת תיפקוד של חברה עצמאית אמיתית ויכולת להיות שותף מלא בעיצוב חייו, ועל־ ידי־כך להתנהג כתנועת נוער לכל דבר.
קשה לקבוע את מידת ההצלחה בנושאים כאלו, אבל נדמה לי שעשינו צעדים משמעותיים בתנועה כולה, על־ידי־כך שהנושאים האלו מרכיבים עיקריים בסמינרי ההדרכה שלנו ועל־ ידי־כך שההנהגה לוקחת על עצמה את האחריות לסמינרים של הקן הקיבוצי בגבעת חביבה (י', י"א, י"ב) ועוד.
לסיום, יש לד אי אילו דכרים שהיית רוצה להגיד, לאחל, להביע ?
גדעון: הייתי רוצה לראות תנועה עובדת ומתחנכת שיש לה עצמאות רבה מאד, שמגלה ומפתחת עירנות ורגישות רבה לכל מה שקורה סביבה, שיש לה יכולת לנקוט עמדה, לוקחת אחריות ומגשימה במציאות את תפיסותיה והחלטותיה — ולוקחת חלק פעיל במערכות החיים בארץ.
שוחחו: עדנה שגרין, שרון ברקת
30
הלכתי להיות י"ג
באמצע השנה בא אלי אייל שאל אותי: רוצה להיות י"ג או חייל אמרתי לו: רגע, תן לחשוב י"ג זה בטח דבר טוב. הלכתי להיות י"ג, ברחתי מהמטכ"ל... גמרתי את י"ב ואת כל השיעורים עשיתי מסיבת־סיום ובראש רק פרפרים רוחו של חנן ארז היתה אז מעלי והיא אמרה לי: חמי בוא אלי הלכתי להיות י"ג... עכשיו אני י"ג, עדיין בלי זקן גדעון אמר לי בהנהגה: הורמונים יש כאן. בימים אני לומד, בלילות אני עובד אוף כמה טוב שאני לא בנוער העובד. הלכתי להיות י"ג... אני פה בקומונה, חיים ממש צ'ופר. חברה, הי שמעו נא, העסק נהדר עשיתי פעולה ממש כמו שצריך היתה לי בעיה, היה לי רק חניך... הלכתי להיות י''ג...
יוסף נצר
אוושת חבות- אורחות תרבות
"אולי אנחנו בראשית הדרך להעמדת יסודות חיינו בסדר הנכון:
קיום המשק למען החברה והיצירה התרבותית".
חיי התרבות — כחיי הקיבוץ בכלל — התעשרו בעשור האחרון באמצעים חומריים ובמסגרות. בקיבוצים רבים נבנו חדרי אוכל ומועדונים המאפשרים להסב יחד בתנאים נוחים וטובים, אולמות מופעים צצו אף הם בקיבוצים רבים, ובהם שוב אין צורך לגרור כסאות ולקישור סינרים לסימון מקום תפוס. ציירים רבים זכו לאטלייה בנוי ולתנאי עבודה טובים. בקיבוצים אחדים החלו לצוץ מרכזי יצירה, המאפשרים לחברים הרוצים בכך לנצל את שעות הפנאי לעיסוק בקרמיקה ובמלאכות יצירתיות אחרות.
מסגרות הפעילות של האמנים בישטחי ה־ אמנות השונים נתגבשו מאוד. סיפור הצייר הקיבוצי שמכר כבשים מהעדר שאותו רעה, כדי לרכוש צבעים — סיפור זה נראה לנו היום כאגדה עתיקה. מעמד האמן בקיבוץ מוגדר בדרך־כלל, קיימים אירגוני אמנים לציירים ופסלים, לסופרים, למלחינים, לצלמים. אירגונים אלה יועצים למוסדות הקיבוציים בכל הנוגע
לימי יצירה, תקציבים לרכישת חומרים וכר. הם גם מארגנים מפגשים ופעולות השכלה.
גם הגופים האמנותיים התבססו היטב: הם פועלים — מלבד מקהלת הקיבוץ הארצי — במסגרת בין־תנועתית, או במסגרת אזורית. התזמורת הקאמרית היא כיום תזמורת בעלת רמה מקצועית ונחשבת לאחת התזמורות הטו־ בות בארץ. גם להקת המחול העפילה לפיסגה, היא מבוקשת בחו"ל, כשעליה כבר לברור בין האמרגנים המזמינים אותה לסיבובי הופעות. בימת הקיבוץ הפכה מחוג דרמטי בין־קיבוצי המתקבץ מדי פעם לשם הכנת הצגה — לתיאט־ רון ששחקניו כולם בעלי השכלה תיאטרונית, תיאטרון המציג 350 הצגות לשנה.
ציירים הרוצים להציג את יצירותיהם מוצאים גלריות שנבנו בקיבוצים, ובעיר את הגלריה בבית הקיבוץ הארצי, הגלריה בצוותא, וגלריה "הקיבוץ". סדנת האמנים של הקבה"א בתל־ אביב עומדת לרשותם עם מכבשים לדפוס ו־
31
ליטוגראפיה. גם מקהלת הקיבוץ הארצי התב־ ססה. הסיור בחו"ל גיבש אותה ותקליט ראשון שלה הופיע.
באזורים שונים קיימות להקות מחול עממיות, להקות זמר, מועדוני זמר לשירה בציבור, סדנ־ אות אמנים וכו'. קיימת תשתית מבוססת לפעילות תרבותית יצירתית רבת.
אך גם כאן — כבהתפתחות הקיבוץ בכלל — דווקא הפתרון של בעיות התשתית מעמיד אותנו בפני השאלות האמיתיות של תכנים וייחוד. כאשר יש לרשותך במה טובה, מערכות הגברה משוכללות, אתה ניצב בפני הבעיה מה יושמע ומה ייראה במערכות משוכללות אלה. כאשר בעיות של שעות יצירה, חומרים והכשרה של הצייר שוב אינן מציקות — בהכרח עולה השאלה: מיהו צייר? מי יקבע קריטריונים? במה יתבטא ייחודו? כאשר יש להקת מחול שאפשר להתגאות בה, תזמורת מצויינת — מה ייחודן הקיבוצי של אלה?
"דווקא הפתרון של בעיות התשתית, מעמיד אותנו בפני השאלות האמיתיות של תכנים וייחוד".
בצורה המודעת ביותר מתמודדת עם שאלה זו בימת הקיבוץ. היא בחרה בדרך של הצגה שניתן להביאה לכל קיבוץ, ואף נושאי ההצ־ גות — רובן הצגות מקוריות — יש להם נגיעה ישירה לבעיותינו. היא אף מצאה דרך מיוחדת משלה למעורבות ישירה: תיאטרון האימפרוביזציה שהוכיח את ייחודו גם בסרט "בנים ובני בנים" שהוכן לקראת הוועידה. מקהלת הקיבוץ הארצי מבטאת את ייחודה בכך שהיא מתכנסת בקיבוצים, והופכת את הקיבוץ המארח בזמן הכנס לקיבוץ שר — במופע בפני ילדים, בפני הקיבוץ כולו ובשירה ב־ ציבור.
אכן, סימנים לחיפושי דרך ייחודית, חיפו־ שים שטרם הקיפו גופים ואירגונים אמנותיים אחרים.
הקיבוץ כתא חברתי הזניח בשנות ההת־ פתחות הכלכלית הסוערת את בניית המכנה התרבותי המשותף. הדבר מתבטא בתרבות ה־ חיים הבסיסית ביותר — ודי להסתכל בהתנ־ הגות האנשים בחדרי־האוכל היפים והחדשים
— ומגיע עד המערכות הרוחניות המובהקות: תרבות היחסים בין חברים. הספריות בקיבו־ צים עוברות משבר, כשברובן אין ספרנים בע־ לי הכשרה מקצועית; ליל השבת הקיבוצי — יצירה ייחודית זו של תרבות יהודית לא דתית
— שוב אינו מפגיש את הציבור על כל שכ־ בותיו, ויש קיבוצים בהם רבים אינם ניתקים ממכשירי הטלוויזיה; החג היהודי הקיבוצי — עמוד התווך של יצירת תרבות מתחדשת — אינו מתפתח ואינו מתחדש. הוא בסטאגנציה שפירושה נסיגה.
יש המפרשים זאת כפשיטת־רגל של כל שאיפתנו ליצור תרבות יהודית־שורשית לא דתית. לדעתי, אין הדבר כך. גם בתרבות, כבשאר שטחי בניין החברה, נהגנו קלות ראש בתקופה של פיתוח כלכלי מואץ וסוער. כל בחור וטוב הלך למשק, למד כלכלה. לשמחתי גם בתרבות — כבשאר שטחי החברה — יש סימנים של התעוררות ושל שינוי גישה. יש שחדר־האוכל שוב מתמלא בערבי שבתות, ב־ קיבוצים בהם נמצאו תכנים מתאימים לאוב־ לוסיה הרב־שכבתית של היום. קיבוצים החלו להקפיד ולבחור רכזי תרבות מתאימים ולשלחם לסמינר המכין המתקיים מדי שנה. שוב צצות מקהלות ולהקות־זמר בקיבוצים.
אולי אנו בראשית הדרך להעמדת יסודות חיינו בסדר הנכון: קיום המשק למען החברה ולמען היצירה התרבותית.
32
הקיבוץ בשנת אלפיים
יהיה הכל אוטומטי יהיה הכל מטופח.
הבתים

יבנו וילות ובתים גדולים חינם.
עניינים כספיים
יתנו לקיבוץ המון כסף וגם לילדים יהיה ארנק שלהם. להורים הארנקים יתפוצצו מרוב כסף. לילד ביום הולדת כל אחד יתן
לפחות 30 מתנות.
כל דבר עולה חינם.
חברת הילדים
בכל בית־ילדים יהיו שתי טלוויזיות
צבעוניות
ולא יגידו מתי לקום כי נלך לישון ב־1.00 בלילה. לא יגידו מה לעשות.
מאכלים
בכל העונות 50 גלידות. ארון־הממתקים יהיה פתוח. לכל ילד יהיו במגירה אלף קרטיבים. לכל ילד יתנו בארוחה ארבע עוגות"קצפת. מאכלים אוטומטיים.
חפצים בבית
יהיו במחסן 5,300 טלוויזיות צבעוניות. ברדיו יהיו כל הפסטיבלים. המים החמים במקלחת יעלו חינם ואפשר יהיה לעמוד (או לשבת). 3,500 חפצים אוטומטיים.
תחבורה
5,300 קרוואנים למשפחה. הילדים מגיל שנה יידעו לנהוג.
בן 8
אמרי רון
בלי
טשוטוש
עם מה הולכת התנועה לוועידתה על הדור־ הצעיר ? האם היא קוראת לצעיריה להשתתף בניסוי החברתי היחיד במינו — הקיבוץ — כבוני חברה שיתופית ומעצבי דפוסיה, או שהיא רואה בהם צרכנים פאסיביים של חברת הרווחה ? האם היא קוראת להם להגשים חיים של תרומה חברתית ואחריות אישית, או שהיא משלימה עם חיים שבמרכזם התועלת האישית? האם היא קוראת לצעיריה להשתתף בבניית תאים הת־ יישבותיים בארץ כמיצוי הרעיון הציוני והסו־ ציאליסטי, או שהיא מקדשת מחדש את תורת "מימוש האני־העצמי העליון" ? האם היא מצי־ בה בפניהם אתגרים של השתתפות במאבקים החברתיים והפוליטיים המחריפים בחברה ה־ ישראל שלאחר המהפך, או שהיא משלימה עם הלך רוח של נדודים ? האם היא קוראת להם להשתתף בהגשמת יעדים של אחווה יהודית־ ערבית, של שילוב אמת עם ישראל השנייה, של המאמץ לעשות את צה"ל לצבא הגנה עממי בעל ערכים הומאניים, או שמא היא מסתפקת בהסדרת מסלולי חופש אישי, הסדרי העזיבה והצריכה, הסדרי צריכה אישית, השתל־ מות ולימודים ?
חסידי תורת "המימוש העצמי" זוקפים ל־ זכותם תרומת־מה להשתחררות השומר־ הצעיר מהתקופה הדוקטרינרית שלו, אבל אי־אפשר שלא לראות כי המטוטלת געה רחוק מדי. ה־ פירוש של התורה במציאות העמיד את הפרט במרכז ההוויה, תוך התנערות מכל אחריות חב־ רתית וחינוכית. לאושרנו, תורת ס. יזהר "אסור לחנך ל..." (קיבוץ, תנועה, משימות, עם, מול־ דת) כבר עברה מן העולם. ס. יזהר עצמו כבר נפרד ממנה פומבית. אבל, כמה משומרי־הדומות של תורת המימוש העצמי העליון עדיין מנסים להפכה אצלנו לתורה תנועתית. הם מתעקשים
לראות בהגדרת ציפיות קיבוציות ותנועתיות הטפה דוקטרינרית, ומכנים בלעג את הקריאה להיחלצות למשימות תנועתיות כ"קריאת־קרב של גילאי ה־40". יש באמתחתם תיאורים רבי־ עניין לבעיותיהם הנפשיות של הגילאים השונים (פלוס ומינוס) אולם כשהם מגיעים לעניין ה־ משמעות הערכית, הקיבוצית והתנועתית, הם נאלמים דום. הגשמתם של ערכי העבודה העצ־ מית, תרבות יוצרת, שליטה על רמת־החיים, צריכה שיתופית, דמוקראטיה פתוחה וישירה, מכונה בפיהם "פראגמטיזם". .את הספק, שהוא
"לאושרנו הקיבוצי והתנועתי, הצעירים של היום אינם נופלים מן הצעירים של אתמול, והם רחוקים מלהיות שכבה נכה הזקוקה לטיפולם של עובדים סוציאליים".
שמן הכרחי על גלגלי היצירה והעשייה, הם הופכים לערך בפגי עצמו, כאילו קיים בכלל ערך מבלי להיאבק על הגשמתו, וכאילו הספק והמבוכה עומדים בזכות עצמם. לא ייפלא, שעל נקלה מוצע על־ידם "כל־בו מסלולים" לבחירה, ורצוי לחמש שנים, כתרופה משחררת ממועקת המשימות הקיבוציות והתנועתיות. ומכיוון שאין הבור מתמלא מחולייתו, מוצע כפיצוי לעזיבה ולעזובה — הפניית גרעיני השוה"צ מעתה ו־ אילך לקיבוצים ותיקים ומבוססים. כאילו יש שמץ של סיכוי לקיבוץ, שבניו מבלים חמש שנים מחוצה לו, לקלוט לתוכו צעירים בני אותו גיל מן העיר...
לאושרנו הקיבוצי והתנועתי, הצעירים של היום אינם נופלים מן הצעירים של אתמול ב־ מאומה, והם רחוקים מלהיות שכבה נכה הנזקקת לטיפולם של עובדים סוציאליים. מי שנכח בכנס המכין בגבעת־חביבה לא יכול היה שלא להתפעם מהרוח התנועתית הצעירה שנשבה בו. אומרים: "זה לא היה מדגם מייצג", רק 120 צעירים, ברובם אקס־מדריכי־תנועה. אבל, גם לפלמ"ח לא הלכו כולם, וגם לא לשנת השירות לעזרת קיבוצים זעירים, למערכת הבחירות ל־ הסתדרות או לתנועת "שלום עכשיו".
הצעירים של היום מבקשים תוכן ומש־
מעות לחייהם ולמעשיהם. הם מצביעים בהדגשה על המאפיינים הערכיים והרעיוניים של חיי הקיבוץ ולא על תחום הרווחה שבו. כך עולה מכל "מחקרי הדור הצעיר" והמסקנה היא, שה־ טיפול האמיתי בבעיית העזיבה נעוץ בשאלה, אם הקיבוץ נאבק על הגשמת ערכים. קיבוץ שמתעקש על עבודה עצמית, ובניו יונקים את חוויית הגיוסים משחר ילדותם — מעורר "גא־ וות יחידה". קיבוץ שמטפח מסורת של תרבות יוצרת קיבוצית, הוא מקור להזדהות. במקום שהקיבוץ מעורב בעשייה פוליטית — יש גם עירנות פוליטית בקרב הצעירים, ובמקום שה־ קיבוץ עוסק במשימה התיישבותית — הצעי־ רים נענים לקריאה להשתתף במאמץ זה.
מבלי משים עולה השאלה שאין מנוס ממנה: שמא שורש הבעיה אינו נעוץ בצעירים אלא בתנועה? שמא אנחנו "מאחרים בפאזה" מבלי לחוש בשינוי ? כמה קיבוצים זכו למשימה המוטלת על ידי התנועה ? בכמה קיבוצים עוס־ קים בפעילות פוליטית שאיננה נחלת "המקצו־ ענים" בלבד?
הקיבוץ־ הארצי איננו התאגדות של קיבו־ צים לשיכלול רווחת חבריהם. הקיבוץ הארצי הוא תנועה התיישבותית, חברתית, חינוכית ופו־ ליטית. הוא חייב להגדיר בוועידתו יחד עם
"מבלי משים עולה השאלה : שמא שורש הבעיה אינו נעוץ בצעירים אלא בתנועה? שמא אנחנו ,מאחרים בפאזה' מבלי לחוש בשינויי"
צעיריו את יעדיו בתחומים הללו, ולעשות במ־ שותף להגשמתם. עליו לגייס את הקיבוצים למ־ שימות שהצעירים יהיו חלק בלתי־נפרד מהן. אם נצליח לגייס 100 חברים לחיזוק מפעל ההתייש־ בות שלנו, ו־100 חברים לתנועה החינוכית — לא יהיה צורך בדיונים על "מסלולים", כי במקום "מימוש האני־העצמי" — ימומש הראוי להת־ גשם. ואם תקרא הוועידה לקיבוץ הארצי להת־ נער ולהיחלץ למאבק הפוליטי המכריע שלפני־ נו — תהא זו שעתה היפה.
הקיבוץ שלי בשנת אלפיים
שיהיה בקיבוץ בית-חרושת לרובוטים ושילמדו בדרך הרגילה חוץ מחשבון.
יהיה גן־חיות בקיבוץ. ויהיה לונה פארק בקיבוץ.
והקיבוץ יהיה הכי גדול ויהיה נחל וישוטו בו בסירות.
יהיה אולפן הצגות, יהיה בית־חולים בקיבוץ, והכיתות יהיו קומותיים למעלה בנות, למטה בנים.
ויהיו כרטיסי נסיעה חופשית
לחוץ־לארץ,
ויהיה אוטו פרטי לכל משפחה.
ואף פעם לא יפרצו מחבלים לקיבוץ וכל יום ששי הילדים ישנו בבית.
תהיה בריכה מחוממת ובאולם הספורט תהיה מעלית
ומדרגות עולות,
ולכל ילד תהיה מצלמה שמצלמים בה ומיד
התמונה יוצאת.
אילה, בת 8
33
בזכות
המספרים
ההתפתחות הדמוגרפית בעשות 1970 — 1979 הקבה"א
גדול יותר בקיבוצים הצעירים מאשר בוותיקים. אם בראשונים הוא כ-44%,
הרי באחרונים — כשליש בלבד.
לפיכן נראה שמנגנוני הקיבוצים הצעירים הינם יעילים ומוצלחים יותר ויש מה ללמוד מהם.
ג. מבין המצטרפים לחו"מ, המקורות הלא־תנועתיים (הכוללים: משפחות מהעיר, עולים מתנדבים ו"אולפניסטים" לשעבר, נישאים לבני־קיבוץ מהעיר ומחו"ל) מהווים את חלק הארי — 40%, לעומת 36%
בני־קיבוץ, 23% בוגרי תנועה (הכוללים גרעינים, חברות נוער וילדי-חוץ).
ד. התרומה של כל אחד ממקורות אלה לגידול קבוצות הוותק השונות היא אחרת :
1) בקבוצה א' (קיבוצים שנוסדו עד 1929) משקל בני הקיבוץ והמקורות הלא־תנועתיים משתווה,
כ-49%;
2) בקבוצה ב' (קיבוצים שנוסדו בין 1930—1944) — המקורות הלא־
תנועתיים מהווים את החלק העיקרי בתרומה לגידול 61% והבנים רק 34%.
3) בקבוצה ג' (קיבוצים שנוסדו בין 1945—1948) — הבנים מהווים 45%.
4) בקבוצה ד' (קיבוצים שנוסדו אחרי 1948) — בוגרי התנועה מהווים — 41%.
גידול
א. חל גידול משמעותי של האוכלוסיה הכללית של הקבה"א ב־24% — כ-8000 נפש. האוכלוסיה הקבועה (ילדים, חברים ומועמדים) גדלה ב-7000 נפש שהם 24%. האוכלוסיה הזמנית גדלה ב־80%.
ב. ככל שהקיבוצים צעירים יותר, הגידול בחברים ומועמדים (חו"מ) משמעותי יותר גם באופן יחסי וגם באופן מוחלט. מחד — ישנם קיבוצים שעמדו במקום, ומאידך — קיבוצים שגדלו ב-100%, וב-120%. גודל הקיבוץ הממוצע עלה ב-55 איש, והוא מתקרב ל־300 חברים ומועמדים בתחילת שנות ה-80. הגידול בילדים נמוך יותר — כ-30 ילד בלבד ומספר הילדים הממוצע לקיבוץ הוא כ-150,
הצטרפות ועזיבה
א. הצטרפו לקבה"א בעשור החולף מעל 13.500 חברים ומועמדים. עודף המצטרפים על פני העוזבים היה כ-5000 חו"מ, כלומר כ-40%. מספר השווה ל-60% עזב את התנועה.
ב. עודף המצטרפים על פני העוזבים
34
שעורי העזיבה אל מחוץ לתנועה הקיבוצית
הבנים: חלה עלייה נוספת בשעור העזיבה המצטבר של בני הקיבוץ; אם עד שנות ה-70 הוא היה כ-23% הרי בסוף שנות ה־70 כמעט שהכפיל עצמו והגיע ל-40%. בשלוש השנים האחרונות הוא עלה מ-34% ל-41%.
שעור העזיבה ל־10 שנים מחוץ לתנועה הקיבוצית (חושב ע"י אחוז העוזבים ב-10 שנים מתוך אלה מצטרפים ב־10 השנים האלה) הינו הרבה יותר גבוה — 58% בממוצע,
כאשר הטווח נע מקיבוץ עם 5%, לקיבוץ בו עזבו 142% בתקופה זו. ב-12 קיבוצים אחוז העזיבה יחסית נמוך, עד 25% וב-12 אחרים — עולה על 85%.
שעור העזיבה של המקורות הלא־ תנועתיים — ל-10 שנים — מגיע גם כן ל-58% ; שעור העזיבה של בוגרי התנועה — ל־10 שנים — מגיע ל ־68%.
מבנה הגיל
אוכלוסיית הקבה"א מזדקנת לאורך השנים: מ-2% ב-1963 (גילאי 59+) ל־16% בשנת 1977. יחד עם זאת בהשוואה לאיחוד ולאוכלוסיה היהודית הכללית היא במקצת צעירה יותר. הקיבוצים הוותיקים בקבה"א דומים מאד באחוז הקשישים לקיבוצים הוותיקים באיחוד ולקבוצה מקבילה של יוצאי אירופה, אמריקה וישראל באוכלוסיה הכללית,
אליאט
השתלמות
מטרת ההשתלמות — פונקציונאלית מול אישית
תש"ם
תש"ל באחוזים באחוזים
פונקציונאלית 90.7 59.3
אישית ואחרת 9.3 40.7
מטרות ההשתלמות — ממוצע לעשר השנים האחרונות
באחוזים
(ממוצע
רב"שנתי)
חקלאות ומינהל חקלאי — 14
תעשיה ומלאכה — 14.6
שרותים, בריאות ותרבות — 9
חינוך והוראה — 41.2
פעילות ועבודת חוץ — 1.5
השתלמות אישית — 10.6
אחרת (ללא ציון מטרה) — 13.9
משתלמי הקיבוץ הארצי לפי מין*
מיו/שנים תשל"ח תשל"ט תש"ם
גברים 47.6 46.3 44.5
נשים 52.4 53.7 55.5
V
משתלמי הקיבוץ הארצי לפי גיל:
עד גיל 30 גילאי 31—50 51 +
תש"ם 50.8 43.5 5.7
* יש לציין שגברים מהווים בשני־שלישים בין הלומדים לימודים אקדמיים, והנשים כשני־שלישים בין הלומדים לימודים לא-אקדמיים.
התעשיה - מה נשתנה ?
מפעלי התעשיה של הקיבוץ־הארצי — בין ועידה לוועידה
התפוקה — הריאלית של מפעלי התעשייה בקבה"א גדלה בין השנים תשל"ה—תש"ם בקצת יותר מ-30 אחוז.
העבודה — הפריון וההשקעה
מספר המועסקים שהתוספו בתעשיית הקבה"א בין השנים תשל"ה—תשל"ט היה בסה"כ כ-10.5%, (במס־ פרים מוחלטים 337 מועסקים), לעומת יותר מ-30% — תוספת בכלל התעשיה הקיבוצית.
אם נייחס זאת לעלות התפוקה הריאלית ב־30% ויותר, מסתבר, כי הפריון לעובד המשיך לעלות בתעשיה שלנו. בתחום התפוקה לעובד, צועדים מפעלי-הקבה"א בראש התעשיה הקיבוצית, והפער הוא משמעותי בהח־ לט. והנה המספרים :
התפוקה לעובד כשנת תשל"ט
התפוקה לעובד: באיחוד כמאוחד בקכה"א
(אלפי ל"י) 928 980 1438
הקבה"א/ביחס לאחרים 55% + 46% + —
שני גורמים, בולטים יכולים אולי להסביר את השוני הזה:
1) עתירות ההון — הגבוהה יחסית בקבה"א.
2) העבודה השכירה המועטה יחסית, במפעלי הקבה"א.
אשר לעתירות ההון, הרי שההשקעה לעובד במפ־ עלי הקבה"א היתה גדולה הרבה יותר מבשאר התנו־ עות הקיבוציות, ויעידו על-כך המספרים הבאים : (נתוני שנת תשל"ט).
השקעה לעובד: באיחוד כמאוחד בקבה"א
(אלפי ל"י) 98 128 161
הקבה"א/ביחס לאחרים: 63% + 25% + --
ראוי להזכיר, כי בתקופה הנסקרת עלתה השקעה לעובד במונחים ריאליים ב-10%—8% בלבד. כלומר, גם ניצול ההון והפריון שלו, השתפר במרוצת אותה תקופה.
בעבודה השכירה — נמשך תהליך ההפחתה היחסי ואף המוחלט.
והמספרים הם: בשנים — תשל"ה תשל"ט
מספר שכירים במפעלי הקבה"א 649 580
% השכיריס/ביחס לכלל העובדים 20% 16%
תהליך ההפחתה של העבודה השכירה הקיף את כלל התעשיה הקיבוצית, אך עדיין קיים פער והוא מבוטא במספרים הבאים:
(בתשל"ט) % העבודה השכירה באיחוד היה 57% ; " % העבודה השכירה במאוחד היה 21% ;
" % העבודה השכירה בקבה"א היה 16%.
מכאן, שאפשר להצביע על קיומו של מיתאם בין המשתנים: גובה ההשקעה לעובד, אחוז העבודה ה־ שכירה לבין התפוקה לעובד. אפשר לומר, שככל שאחוז העבודה השכירה נמוך יותר, כן יש סבירות שההשקעה לעובד גבוהה יותר, והתפוקה לעובד אף היא — יחסית — גבוהה יותר.
החלוקה הענפית של מפעלי התעשיה בקבה"א
חלקו של הענק כאחוזים
הענף תשל"ה תשל"ט
מתכת 24.2 23
גומי ופלסטיקה 28.8 36
חשמל ואלקטרוניקה 8.5 7
מזון 14.4 12
רפואה וכימיקלים —.13 10
עץ ורהיטים —.4 3
נוי וקרמיקה 0.3 0.4
טקסטיל ועור 1.6 1.6
שונים 4.6 5
100% 100%
חיים שורר
חינוך הוא גם לחם
בשנים האחרונות נעשית עבודה חינוכית נפלאה במפעל חברות הנוער.
מאז הוועידה האחרונה נקלטו 20 חברות נוער חדשות. והיד עוד נטויה.
ובמערכות החינוך האחרות?
ערב הוועידה שוקקים חיים בקיבוץ הארצי:
161 גגי ילדים.
285 כיתות בחברות הילדים. (67 מתוכן מצורפות גיל).
במוסדות החינוכיים חל דווקא תהליך של ריכוזיות.
מ־28 מוסדות מקומיים בוועידה הקודמת צמחו והתפתחו 19 מוסדות אזוריים.
35
שלושה בנושא אחד
1996
בקיבוץ
בעוד 15 שנה הקיבוץ יהיה אחר שום דבר לא יהיה בו חסר יהיה בו הכל מקטן עד גדול
יהיו סרטים בשפע וטלוויזיות צבעוניות ועם שום דבר לא יהיו בעיות הילדים ילמדו רק כשירצו ללמוד והם יוכלו לשחק הרבה מאוד ואם ירצו לישון בחדר אף אחד לא יגיד להם: זה לא בסדרי כל אחד יאבל מה שהוא אוהב ואף אחד לא יקום מהשולחן רעב בקיצור הקיבוץ יהיה הרבה יותר טוב ויהיה בו אושר רב.
נטע אלון, בת 9
36
דין
עלי אלון
א.
אדם חושב שיש לב בקךב1 ופוזאם הוא מךגיש שהוא סלע. "אלהים ! לא ידעתי שאני כל־כך רע !" —
:t • v- : • •••:־• t t ו-
לוחש האדם בפחד.
T T T
ולרגע מאירות פניו באור יקרות, באור כחל וזוהר, באהבה לכל בחי עלי אדמות... ולרגע...
אבל מיד חוזר הסלע ונסגר והאדם שוב טוב, שוב צודק, שוב חש את פעימות לבו באלו יש לו לב.
ב.
יבבקום ציצית הציץ לך תמיד מהכיס שרוך לבן של מפית וחתול כטלית. ובמעיל מוצץ ורד להרגעה
במקום פרקי תהלים. זה דין העולם: בכי ילד קטן. בכי ילד קטן.
ולא יהיו לך אלהים אחרים.
ג.
מדי שנה, כשהשמים מתמלאים חסידות נבתחים געגועי הישנים. שוב בא דיבתו. הרגלים המתוחות לאחור, כנפי הנצח — כמו בשנה שעברה...
T S T V T T —
ובפעם הראשונה בלוי אני רואה את החסידות והעגועים אינם מבעבעים במעבה גופי, מבלי להגיד: "אין דבר, בשנה הבאה
" י T T ־TT— TT
אצא ..." אני קבר יודע: לא אצא.
ד.
אפלו לא לפתח השער עולמית
אני רואה לזגמד מולו תמיד.
• T
יהודית בפרי
עמק דותן
באמת אני מזלה שתפסתם אותי לא מוכנה,
V : ־ TT • V S
שבקשי ידעתי איפה הוא עמק דיותן ומה זכיותינו עליו
T T ” —
ומיאזה צד עובר אותו הקו הירק. רק מקץ שבהן זכךתי פתאם שיש שם בור עמק ואיש אחד יושב בו על עקרבים וצורח כמו משגע. וכל האנשים בוחזים מפניו, צעקות סשגע זה דבר מבהיל. רק אשה אחת אמיצה במיחד נגשת עד שפת הבור ואוסרת: אלמלא היית נךגש כל כך אפשר היה להבין את דבריך.
T S T T T : V ־ • T S V • י
והוא צורח מרב כאבים, רבונדשל־עולם, רחם עליו!
עכשו אני כבר יודעת בודאות שעמק דותן הוא בספר בראשית. והזכות היחידה שלנו עליו,
: ־ : ־ : * T T TV T
שעשינו שם 'מעשים נוראים לאחינו הקטן. לאחינו.
לילות רכים
לילות רכים ורחומים עכשו אהבה עתיקה של אדמה וגשם
־ :־־ V It • - T :־ V V T T T
ראשי בתוך המים הזוךמים, "הבעיות שלנו
TV T ! “
הרבה יותר גדולות משטח תשע", אמר הערבי מכפר ערבה, "רצינו לחיות מתוך שלום ואהבה ומבליהים אותנו לשנא"; והאלילים האלה מכלים לי ממקום אחר הלבה יותר גדול משטח תשע,
שבו הולכים אני וערבי מכפר עלבה ועוד כל כך הלבה אנשים, והלילות עכשו רכים ולחומים כאלו כל זה לא קורה לנו.
באר
מי שחפר לו באר בארץ האויב; מי שמקור המים שלו מעבר לקו הילק של חייו — באיזה סכנות נוראות הוא חי. כל הזמן בגיוס כל כחותיו להגן
על באר שאינה בידיו.
־ } " V " T T : T
37
הקו הירוק
אלישע פורת
עגלון קטן סיפור
במקום שאני עובר בו עכשיו היתד. פעם האורווה הישנה. חצרות מרווחות, שקתות שהירוקת והאצות מעיבות בהן על כוחל־המים ומסביב פזורות הגרנות. כלומר ערימות של חבילות קש וחציר. ומאחור, במקום שאדמת־ החמרה הפכה לחול מחמת כתישת־פרסותיהם של הסוסים, חנו המחרשות. רק מי שאינו מבין באמת בכלים הנרתמים לסוסים יכול לומר ולכלול במלה אחת: מחרשות. אבל באמת חנו שם כלים מכלים שונים. משדדות חדות־שיניים, מחרשות לסוס יחיד ולצמד, כלי דיסוק ופליחה ובכלל עולם מלא.
בתוך האורווה היה ענן מתמיד של קטורת ריחות. הלם של ריחות היה פוגע בנכנס. ריח הזבל וריח כלי־העור הישנים וריח השמן והמשחה שהיו מושחים בהם את האוכפים, את הרתמות ואת רצועות המושכות. על קורות העץ שאף פעם לא היו מהוקצעות, בכל זיז וסיקוס היו תולים כלי־הסוסים. ואם היית נחפז במעבר ומזניח לרגע את השגחתך, היה ראשך נתקל בארכובה מידלדלת או נחבט במברשת־סוסים שמישהו שכח להשיבה למקומה.
מן האורווה, בעיקול קטן שהחול היה מעמיק בו והגלגלים מתחפרים בתוכו, יצאה הדרך אל שער־השדות. שער ברזל, צבוע אדום מסורג ופוצע ידיים. ומן השער, לאחר שחלפה ליד עמדת־הבטון שהיום היא שקועה לגמרי בתוך תילי העפר והאשפה, רצה לה הדרך בין פסיפסי האספסת והתירס, חמקה אל מאחורי הכרמים ובוסתני השזיפים עד שהשתפלה אל הואדי הרחוק. תמיד היה עומד מעליה ענן אבק שאיננו נמוג והיא היתד. בשבילנו הילדים, פתחו של עולם מלא סקרנות ופחדים.
מעבר לשער מכיוון הדרך היו מפכות ועולות יבבות התנים לפני החשיכה. ובה היו נעלמים המשמרות של הנוטרים היוצאים לסרוק את דרכי המטע. ממנה היו מושבים החברים הפצועים, נישאים בדהרה על כתפי הנוטרים או נגררים בחופזה על עגלת חישוקי־העץ, אל הרופא וממנו אל העיר הסמוכה.
איזו ארץ ענקית לטייל בה היתה האורווה. הייתי בא לשם אחרי־הצהריים כשהעגלונים היו מסיימים את עבודת יומם. כמו מכושף יכול הייתי לעמוד ולהביט שעות על הסוסים המיוזעים, על רתמתם המתפתחת, על הולכתם המתונה אל השקתות. ושם,
בהפשלת שפתי־סוסים אדירות היה מתרחש תהליך מופלא של גמיעה שוקקת מלאת הנדות־ עור וכיווצי־שיער והצלפות־זנב אין־סופיות על להקי־הזבובים המטרידים. ואחר־כך הטיפול הממושך בגופם של הסוסים שנמשך ממש עד החשיכה. עד שהיה מישהו מהעגלונים מעלה אור בפנס־הרוח התלוי בזיז של קורת האורווה. ההברשה האיטית כמה יפה היתה. והקירצוף הסבלני. וכמה סוגי מברשות היו העגלונים מחליפים ולפעמים, אם הספיק הזמן, היתד. גם רחיצה קלה; חיטוי וחבישת גבות הסוסים הסובלים־תמיד.
מאז הייתי נזהר בכאבם של סוסים. וכשהייתי כבר גדול וניתנו בידי המושכות גם סוס וכרכרה, לא יכולתי לשכוח את הפצעים הטריים־תמיד המתגלעים מתחת לרצועות ההדוקות. ואולי שם, בעמדי מתנדנד על קרשי הכרכרה באו אלי רחמים ראשונים על סוסים ועל מי שגורלו בכלל יעדו לשאת בסבל יום יום, בוקר בוקר, כשאפילו אין שהות לפצעיו להגליד.
לפני שהיה יורד החושך, היינו עוזרים לעגלונים להסיע ולהעביר חבילות של קש אל תוך האורווה, בינות לאבוסים, ומסייעים להם בעבודת הריפוד. כמו שלג שלא טונף היתה נפרשת שכבה של קש צהבהב ונקי על גושי הזבל הרטובים שמתחת. אני התמחיתי בייחוד בעבודת הריפוד והיו ימים שהעגלון שעתו קצרה והוא היה מפקיד בידי את האחריות לריפוד האורווה. עד היום אני זוכר איך הייתי מזדחל בין פרסות הסוסים העייפים מעבר למחיצות העץ. לא רציתי להותיר שום טפח שלא רופד, שום כברת זבל חשופה. וכשהייתי גומר כבר היה חושך מלא בחוץ, והיתד. דרושה מידה של אומץ כדי לשוב במעלה גבעת־החמרה אל מרכז היישוב כשמאחורי רצות יללות תנים נוקבות.
וגם כשאבא שלי הופקד על עבודת העגלונות לא הדרתי רגלי מן האורווה. להיפך, במשנה רצון הייתי בא עכשיו לסייע בכל המלאכות הקטנות המקיפות את הסוסים. ובגלל שאבא היה עגלון התרגלתי לבוא אל האורווה גם בשעות שאינן כל־כך נוחות. בהשכמת הבקרים למשל, כשאד היה מרחף מעל להרי שומרון הרחוקים ודרכי החול היו מרובצות מטל הלילה הכבד. ואם היית טובל אצבעך במי השוקת הקרים, היית חש איך
הצמרמורת מטפסת במעלה זרועך ומנידה את עורך תנודות עצבניות, ממש כאילו אתה היית הסוס.
וכך השכמתי שבת אחת, בראשית הקיץ ומיהרתי אל האורווה. הערבוביה שהיתר, שוררת באורווה ומסביבה הכעיסה אותי תמיד. בליל שבת מיהרו העגלונים לסיים את עבודתם ולרוץ אל המקלחת. וחוץ מזה, הרי מחר שבת ויש זמן לכל דבר. ומה שלא הסתדר היום יסתדר מחר. והעיקר הוא להשליך את בגדי העגלונים שריח הסוסים דבק בהם ונודף מהם למרחקים, ולהיטהר במקלחת המעלה אדים ולהיחפז אל איזו קבלת שבת מיסתורית, שבה הכל מסובים יחד, במין גושיות כזו, כמו שיצא לי לראות לפעמים, מבעד לחלונות הצרים והארוכים של צריף חדר־האוכל הישן. לבושים לבן כולם, שרים ומקישים בספלי הפח על השולחנות הגסים בקצב השירים. ולמחר רבוצים בולם, סרוחים על משכבם, נהנים משנת השבת המתארכת. והחצר כולה: על אורוותיה ורפתותיה, סככותיה ומתבניה, אסמיה וחצרותיה, פנויה ומפונה בשבילנו הילדים, נתונה לנו למלכות המשחק והשעשוע שלנו. למעט איזה רפתן חמוץ־פנים שהוכרח להשכים לחליבה, ולמעט איזו מבשלת־ילדים תורנית שאינה פוסקת מלהתערב על סדרי־הקיבוץ ועל סדרי־המטבח ועל ריע־ מנהגיהם של הילדים — לא היו מבוגרים בחצר ואלה היו בטלים בשישים. ומסביב רבצה ההרגשה שהכפר כולו ישן וכל נפלאותיו מוטלות על שכמינו הקטנים.
האורווה היתד, שקטה ומהוסה. הסוסים נמנמו בעמידה, שליווים ומרוצים.. האבוסים שנגדשו לקראת השבת עוד לא התרוקנו, והבהמות עמדו חשות כאילו גם הן בשמחת יום מנוחתן והעלו גירה סבלנית. שיניהן הגדולות נחשפו לפעמים באיזו הפשלת־שפה פתאומית ואפשר היה להבחין בקציצי־הירק ובקצף הירקרק שגלש מתוך הזרבוביות.
הקפנו את האורווה הקף וחזור, ראינו שהכל כשורה ויצאנו אל מגרש החנייה של העגלות. זה היה משחק שכולו מחמדים. אתה בוחר לך אחת מן הכרכרות, את הטובה שבהן, זו שכבר הרכיבוה בגלגלי גומי מתנפחי־אויר ובמושב מהוקצע שאפילו משענת־גב יש לו, ואתה נוטל בידיד מושכות דמיוניות ימניף את השוט, שוט אמיתי שהייתי שולף מנדנו המותקן לכך כצד הכרכרה, ודוהר ודוהר אל בין חלקות התירס והאספסת כהות־ הירוק, אל תוך האד המתחיל להיתמר למרגלות הרי־שומרון. בתוך האבק הלבן המרחף מעל לדרך השדות. עד שהוא נמוג באויר הקיץ הרווי לחות חמימה. וכל־כך השתקעתי במשחקי הדהרה שלי, וכל־כך התמסרתי לדמיונות הרכב שלי המגמא מרחקים על כרי־הגומי הרכים, עד שלא הבחנתי כלל שבאמת מתנשא עכשיו ענן אבק ממשי מעל הדרך. ענן מעובה וסמיך, מבשר רעות.
אוזני, שהיו מלאות בשאגות הזירוז שלי לסוסי המתרשל,
38
כלל לא הבחינו ברעש המנועים הכבד והמרגיז שבקע מתו־ הענן המאיים.
עיני שהיו אחוזות קסם־מרחקים ובחנו מעקשי־דרך מופלאים בינות למעברי הרים מעוקלים, לא קלטו את נצנוצי הברק והבהקי הסמורים שנשלחו אל השער, אל האורווה, אל הקיבוץ, מדפנות כלי־המלחמה הקרבים וסוגרים עלינו.
עד שהכל התנפץ בקריאה חדה, שאני שומע אותה עד היום, מהדהדת בתוך אוזני:
"האנגלים באים!"
ולאחריה איזה שחור־סמרמורת של בהלה איומה. ספק עילפון ספק איבוד הכרה ובלבול חושים נורא. וכמו משותק אני דבק אל מושב הכרכרה ורואה את ענן האבק הנע במישרין אלי. ואוזני נמלאות משאון כלי־המלחמה הכבדים ובירקם פוגע ישר בעיני.
יארץ החלומות שלנו, חצר־הקיבוץ הנמה שנת בוקר שבתית מתמשכת, מאבדת באחת את כל יציבותה. ולפתע אני חש שאני נתון במלכודת נעולה. הילדים חמקו וברחו איש לחורו, המשק מרוקן ורק אני לבדי, אני הקטן, הנרעד, לבדי לגמרי מול שער־ השדות ומול שיירת המשוריינים הבריטית שעקפה ובאה במפתיע.
שיתוק שלם ואמיתי אחז בי. סומרתי אל הכרכרה. לא יכולתי להזיז את ידי ולא להרים את רגלי. אלמלא הייתי חושש להגזים, הייתי אומר שידי הקטנה האוחזת בשוט־העור הגדול נשארה מונפת וממש קפאה בתנופתה. אבל באמת שאינני יכול להישבע שכך היה. עובדה: ידי לא התייבשה אז. הפחד זרם אלי כגוש שקוף מן המשוריינים האנגלים והטביעני בתוכו. כאילו שצפתי באיזו שלפוחית של חרדה שמנעה ממני כל תנועה.
עד היום אני זוכר את הרגע. חרדון אפור חצה מולי את מגרש החול שהחל להתחמם. ראיתי את מרוצתו המבוהלת ובלבי התחננתי: הוי, מי יתגני זוחל כחרדון. אדבק לחול, כעפר אהיה, ואתחמק מן האנגלים הללו המשתקים אותי ביראתם. אני זוכר זבובים שקפאו על יצול הכרכרה הנשען על האדמה. אני זוכר דרורים מנתרות על שפת־השוקת בחצר האורווה. אני זוכר צהלת־סוסים מוזרה, מאויימת, שעלתה פתאום מאצל האבוסים. את כל הדברים האלה אני זוכר עד היום בבהירות שאין למעלה ממנה. אפילו ריח האימה זכור לי, טעם הרוק שנקרש בתוך פי, לשוני שגתייבשה וזיעת־פתע שעלתה בכפותי.
מבין מבני־המשק השבתיים, הדוממים, חזרה ונשנתה, כמ־ תוך הד חוזר, זעקת הילדים המקפיאה:
"האנגלים באים!"
וכמו ששותקתי לגמרי עם הצעקה הראשונה, כך שוחררתי לפתע מחרצובות־השיתוק עם הצעקה השניה. אבל כאן כבר בוגד בי זכרוני. ומה שאני מצרף עכשיו לא כולו בטוח שאמנם התרחש. אבל אני מצרף לי סדר חדש. שהרי צריך להסביר באיזו דרך נשמט מידי הקטנה השוט הגדול, שנמצא אחר־כך להפתעת כולם שקוע בתוך מימי השוקת.
וצריך להסביר איך דילגתי מעל למושב הכרכרה שהיה רחב וגבוה הרבה ממידות גופי. וצריך גם לברר איך חדרתי לתוך האורווה לא מבעד לפתחים הנעולים ולא מבעד לחלונות המסו־ רגים ולא מבעד לחריצי־הגג, אותם ריקועי פחים גליים ממוס־ מרים אל קורות העץ.
וצריך להסביר, אם כי לפעמים אני אומר לעצמי שאולי טוב שלא הכל יפוענח, כיצד הגעתי אל ריצפת האורווה וכיצד מצאתי לי דווקא עמדה פנויה, שבעליה, סוס מידות עצום, יצא באותו הבוקר לאיזה חריש רחוק. ואיך השתחלתי אל מתחת לאיבוס העץ המוחזק אל הקירות.
וצריך גם להאמין, כי לפעמים באמת קורים דברים מופלאים, שכוחי גדל שבעים ושבעה ויכולתי באותן שניות של התעצמות־ מתוך־פחד לעשות דברים שאיש לא עשה לפני. כי איך נהדפו קורות הרצפה, ואיך נכרתה מחילה בתוך שכבות הזבל והאדמה המהודקות? ואיך הוסעו ממקומן חבילות־קש כבדות, שהן הרבה למעלה מכוח־משאו של ילד? ואיך נקרעו החבלים החזקים החוגרים אותן?
וצריך גם להאמין שיש משהו באדם ובייחוד בילד העושה אותו אחר פתאום עם עצמו ועם העולם, כשלתוך שלוות־השבת המתוקה שלו מבקיעות לפתע איבה ותחושת אסון. כי אחרת איך להסביר שכעבור שעות ארוכות אחרי צאת השיירה הבריטית עוד חיפשו אחרי חברי הקטנים ועמהם הוריהם הגדולים ועמהם העגלונים ואפילו חברים רבים שבאו לעזור ? ואיד להסביר שאולי הייתי שרוי לי שם, מתחת לשכבת הקש, במין שנת־עילפון חול־ מנית ובה המשכתי את טיסת־הכרכרה שלי, שנעצרה מקודם, אל כל אותם מחוזות החלום הנכספים שלי, שכל ילד דוהר אליהם לפעמים ?
ולא ראיתי שהזמן חולף ודאגה מתחילה לכרסם בלב המחפשים. ואילו הייתי מונח מעל לקש ולא מתחת לו כמו שהייתי, יכולתי אולי לראות את אבא שלי מתרוצץ חסר־מנוח מודאג ומתעצב ואינו יכול גם להעלות בדעתו שבתוך האורווה, בתוך העמדה הפנויה, מתחת לערימה של קש שגובבה בחפזון אני שוכב לי הוזה, קפוא ומהורהר ונמצא ממש מחוץ לזמן ולמקום. ואילו הייתי פוקח עיני קצת קודם אולי הייתי רואה את אבא שלי ניגש במין ניחוש שבלב אל הכרכרה שיצולה העמיק בתוך החול הרך עומד לידה זמן קצר, ממשיך אל השוקת, וכאילו דולה מתוכה את שוט־העור הזנוח וממשיך באיטיות מקיף את האורווה סביב,
39
תוהה, קורא לעזרה הברים אחדים, מתייעץ וממהר לפתע לכיוון שער־השדות ושב משם בריצה ונוטל קלשון כפוף מן הוו שעליו הוא תלוי בפתח האורווה, ופותה לרווחה את כל פתחי האורווה ומאיר את מחשכיה רוויי קטורת־הזבל החריפה.
אולי אני טועה קצת. אבל קשה לצרף ממש כל פרט ופרט אחרי כל־כך הרבה שנים. אולי לא השתהה אבא שלי בפתח האורווה אלא התנפל מיד, עם הקלשון הכפוף שבידו, על שכבות הקש והזבל שכיסו את רצפת־האורווה ?
האם טרח והפך את כל רצפת האורווה ? כבר אינני בטוח בכך. האם עשה בכל העבודה העצומה הזו לבדו, או שמא סייעו לו חבריו ?
אבל פתאום הרים מישהו את ראשי ביד רכה, ונשיפה חמה הפיחה את אניצי הקש מתוך שערי. וידיים חזקות ורכות הקימו אותי ממרבצי ומישהו סייע בידי להתמודד ולעמוד אף־על־פי שרגלי היו חלושות וכמו סרבו להתייצב מתחתי. ויד רכה עברה על כל גופי לראות שהכל בי שלם ונכון. ועוד רגע ואצבעות טובות נתנו לעיני להיפקח אל אור הצהריים של ראשית קיץ, בתוך האורווה שפתחיה כולם מפולשים לאור. ועד שאני תוהה ומעביר לעיני מה כל הדבר הזה הקורה אותי עכשיו, כבר חיבקה את ראשי ידו הגדולה של אבא ולחצה אותו ברוך אל בגדיו המיוזעים ממאמץ החיפושים. אני זוכר את אבזם חגורתו שדקר מעט ואני הרחקתי את פני מן האבזם כששמעתי אותו חוזר ואומר:
"האנגלים כבר נסעו."
וכדי שאשמע לבטח ואדע באמת שהכל כבר עבר והשבת הקיצית לא בגדה בי לגמרי, הוסיף ואמר:
"הם פשוט תעו בדרך. ונכנסו רק כדי לשתות משהו. וכבר נסעו."
ואני שיקעתי שוב את ראשי, בכל הכוח, לתוך בגדיו המיוזעים של אבא.
זה מה שהיה בי במקום הזה שאני עובר בו עכשיו, אותו המקום בדיוק שהיתה בו פעם האורווה הישנה. ואני לעולם לא אשכח את מרוצת החרדון הנבהלת, את ניתור הדרורים על שפת השוקת ואת טעם הקש שכיסה את שפתי.
אמה תלמי
בנשור
העלווה
גברת כהן מסיחה ליבה:
"אתם, אתם," מילמלה וגרונה נשנק, "אתם לא יודעים עלי כלום. יודעים משהו י לך אני מספרת, כי אתה לא תפיץ, כלומר, לא... אתה מבין: בעלי, אליהו כהן, מת לפני ארבעים וחמש שנה בדיוק. השאיר אותי עם ארבעה ילדים קטנים. מה אגיד לך, אסון. חושך בלב מהאסון הזה. גידלתי את ילדיי ועכשיו אני רוצה לאליהו שלי, להתחבר עימו," לחשה. "בעולם שכולו טוב."
"נארישקייטן," *) משך בכתפיו. "להתראות, גברת כהן!" סגר דלתו ופתח את הראדיו. שעת החדשות. הקשר היחידי לעולם, כיוון שאינו קורא עוד עיתונים.
עזובה גברת כהן בשדרה. מפיצה תוגתה סביב.
עד שיום אחד היטה אוזנו לסיפורה:
"אמרתי — אחרי שמת אני לא אנשא. לילה לילה היה בא אליהו שלי בחלום ותובע שאתחתן. אז מה יכולתי אני ? נישאתי מחדש. מצאו לי אחד, וזה היה הילד החמישי שלי. לא. סליחה. למה להעליב את ילדיי...? ייסרתי עצמי, כי אולי אני תובעת ממנו שיהיה כמו בעלי אליהו. וייסרתי עצמי שאולי בגדתי בבעלי הראשון. וכך היה, אכלתי לי את הלב! אותו איש לא הרוויח כלל, אפילו לא רחמים, הכול צחקו עליו. הילדים שלי היו מבוגרים ממנו. ואולי... היה לי אפר בלב ועל אפר אי־ אפשר לבנות בית, נכון אדוני? בית חדש... אני יצאתי לעבוד. ואחרי העבודה הלכתי מדלת לדלת לכל ידידיי ומכרתי להם למי חלוק למי סינר... הם "קנו" — פשוט נתנו כסף. ואותו גולם — אלוהים יסלח לו..."
"הוא מת?"
"לא יודעת. אולי. התגרשתי ממנו. כיוון שלא הוליד ילדים ולא פירנס את משפחתו. ביקשתי גט. להיות חופשייה, אשה לבעלי בעולם טוב יותר."
"עוד לא נולד האדם שמצא את האתמול, גברת כהן."
ישבה לה שקטה, כמאזינה לאותו חלום ולאותו אליהו.
"כמה ריצות לרבנות, כמה כסף, כמה עוגמת נפש. גט. גט! הם ריחמו עליו. הם קיוו לשלום־בית. שלום־בית — איזה בית ? הם חשבו שהוא משוגע, אבל לא, לא, לא! הוא רק חדל אישים. עצרו אותו, ישב קצת, אכל על חשבון חבר בן־גוריון, ולא רצה לתת גט. ישב עוד קצת ובסוף חתם."
שקעה בזכרונותיה, מתרפקת על האהובים שבהם, עוקפת את העלובים.. ופתאום:
"אדון גור־אריה. אני חושבת שלא יהיו לי בעיות בעולם האמת... שמעתי שגרושה וכהן... אתה מבין... אני גרושה והוא שמו כהן, אליהו שלי! קידושים אלה נאסרו מהתורה כאן עלי אדמות. ושם?"
לא השיב. העמיק השקט ביניהם. היא לא שמעה, שוקעת בדאגה, הלכתית כביכול.
ציפור הובהלה מקינה והעירה את גברת כהן. "אתה מבין אותי, מר גור־אריה. הילדים גדלו. יש להם משפחות וחיים שלהם. מי צריך אותי? אני מוכנה."
חיוך חפר גומות מקסימות בלחייה ועיניה היו שחורות מאוד.
"דייה לשימחה... מה החיפזון — נארישקייטן. מלאך המוות אינו רושם נישואים."
*) שטויות (יידיש).
40
בתנועה חברתית נועדה ועידה לסכם תקופה, להעלות כמה בעיות מרכזיות ולקבוע עדיפויות לתקופה הבאה. אנו מצפים שהוועידה ה־13 תמלא תפקידים אלה.
מהן העדיפויות בפעילותנו בתקופה הקרובה?
הראשונה — התיישבות. אנו תופסים את ההתיישבות כתהליך נמשך וקבוע בכל קיבוץ ובכל זמן, ולא רק כמהלך חד־ פעמי, או לתקופה קצרה להשגת מטרה מוגבלת. החברות בקיבוץ היא חופשית, ולכן ההכרעה האישית והקיבוצית על המשק וביסוס ההתיישבות היא מתמדת. יחד עם זאת הכרחי לתנועה התיישבותית כשלנו, ליישם נקודות חדשות כדי להיענות לאתגרי התקופה, ולהציב אתגר התיישבותי בפני חברינו הצעירים והצעירים פחות. עלינו לחזור ולהדגיש: חידושו הפנימי וקידומו של הקיבוץ הוותיק זו התיישבות; ביסוס והגדלה של קיבוצי ה"300" זו התיישבות; המשך הצמיחה של קיבוצים קטנים, זעירים וחדשים גם זו התיישבות. בכל מעשינו אלה בהתיישבות אין אפשרות לעשות אתנחתא בקטע מסויים — יש לרכז כוח ולהפנותו לכל, בהנחה — האתגר ייצור את הכוח.
השניה — הטלת מלוא משקלנו בקביעת דמותם ועתידם של העם והמדינה. גם כאן שלבים ומגזרים רבים, שיש לפעול בכולם: בתקופה הקרובה נהיה נתונים בשלוש מערכות בחירות קשות — להסתדרות, לכנסת ולקונגרס הציוני; בכל אחת מהן יש לקבה"א, כחלק ממפ"ם, משקל סגולי: בשתי הראשונות נלד במסגרת המערך, כדי להטיל את מלוא כוחנו בהכרעה הבסיסית בין תנועת העבודה והימין בישראל. בציפיה שנצליח בשלב הבחירות, וזה לא נתון מעצמו, ניכנס לשלב הקשה והמסובך: מאבק למימוש
ערכי תנועת העבודה בכל תחומי המדיניות, מאבק זה יהיה קשור במבחנים קשים כלפי חוץ וכנראה בוויכוח לא קל בפנים.
בהקשר זה יש, לדעתי, לראות את פעילותנו בקרב הנוער בארץ ובחו"ל. תנועת הנוער השומר הצעיר מהווה גורם כשלעצמו בקביעת דמות הנוער בארץ ובקרב הגולה היהודית לארצותיה, וזאת בתנאי שיש לה תוכן רעיוני מוגדר ומעודכן ושיש נכונות להיאבק עליו ולהגשימו. יחד עם זאת, מהווה תנועת הנוער שלנו, בארץ ובגולה, את מקור הגידול השורשי של הקבה"א כולו ואת אחד ממקורות הכוח להתיישבות חדשה בפרט.
השלישית — הגשמת עקרונות הקיבוץ. העקרונות הבסיסיים של הקיבוץ לא השתנו מאז ראשית דרכה של התנועה הקיבוצית בכלל, ושל הקבה"א בפרט. גדולתו של הקיבוץ בכך, שקבע עקרונות כאלה לתקופה כה ארוכה, ויחד עם זאת ידע להתאימם לתנאי כל תקופה ולשנות עצמו בהתאם. בתהליך התאמה ושינוי זה יש שגיאות, מעידה בעיקולי דרך, עזיבת חברים ובנים — אך קו ההתקדמות נשמר. האתגר עתה — לא כל־כך קביעת ההחלטה הנכונה, אלא השגת הזדהות של כל פרט וקיבוץ איתה, והנכונות להגשמה. אף פעם לא ניתן בחיי מעשה כשלנו להשיג הגשמה מלאה של כל החלטה — ופער זה יוצר תיסכולים, בעיקר אצל חברים צעירים. על פער זה ניתן להתגבר רק על־ידי הנכונות להעלות לדיון ולהכרעה בעיות קשות ובסיסיות, ומאבק מתמיד להגשמת ההחלטות במישור הפנים קיבוצי והתנועתי.
הרביעית — הדמוקרטיה הפנימית בקיבוץ ובתנועה. אין עתיד למסגרת חופשית־התנדבותית בלי העמקה מתמדת של הדמוקרטיה הפנימית. התרומה שהפרט יתן לקיבוצו, ושהקיבוץ יתן לתנועה,
תלויה בעיקר בהזדהות ובנכונות לפעולה. כוח הקיבוץ תלוי בתרומת חבריו, וכוח התנועה תלוי בתרומת קיבוציה. בקיבוץ רב־דורי וגילי בתנועה שבה קיבוצים שונים מאוד בגודלם, בוותק שלהם, במצבם החברתי והכלכלי, בתקופה שבה משקל יומיומי לוחץ לתקשורת מבחוץ — קשה מאוד לחדש את הדמוקרטיה הפנימית האמיתית והמגייסת.
החמישית — התנועה במשמעותה לקיבוץ ולפרט. יתרונו של הקיבוץ בהיותו קהילה שבה אפשרית היכרות בין כל הפרטים, וכל פרט יכול להכיר וכך להשפיע ישירות על הנעשה בה; יסוד פנים־קיבוצי זה מוגשם במידה רבה. אך הקיבוץ אינו רק קהילה "טובה" — הוא גם מסגרת להשגת יעדים כלליים יותר במישוךים שמעבר לחצר־ביתו. ככזה הוא חלק מהתנועה.
ולכן, אם אין הפנמה מספקת אצל הפרט ובקיבוץ של המרכיב התנועתי — יש סכנות בהמשך הדרך. הפער במציאות החברתית והכלכלית בין הקיבוצים גדל, ורק העזרה ההדדית במישור התנועתי יכולה לגשר עליו. העזרה ההדדית הפכה אצלנו בעיקר לתהליך מוסדי, ויש לחזור ולבססה על ההזדהות האישית והקי־ בוצית.
טמון בנו כוח רב, והצגת יעדים ואתגרים תביא למימושו ולהגדלתו. על־ידי התכנסויות תנועתיות תכופות, מלוות בדיון רחב ומעמיק ברחבי התנועה — נשתדל לתרום למהלך זה.
42
יעדי
הקיבוץ הארצי בתקופה הקרובה
דב פלג
נעלבה. "אתה חושב שאגי מגוחכת. מחפשת לי הינומה צחורה. מתגעגעת שוב להיות כלה ? אתה לועג לי ? אתמול אמרת משהו, לא אלי דיברת, אבל אני יודעת, אותי חשבת, נכון, אותי חשבת?"
"אבל גברת כהן, מה אני..."
"אמרת שהמתים אינם מזדקנים. שאליהו צעיר ואני..." "תירגעי, את רואה מהירהורי ליבן“..."
"למה אתה מביט בי כך ?" נתבהלה. "כולם צוחקים עלי!
וגם אתה אומר, שאני מדמיינת משהו. למה כולם לועגים לי ? גם אתה ?"
ביטל טענתה בתנועת זרוע ואמר: "אני מכבד את אהבתך". ברחה.
דחק כתפיו, קם, נשען על מקלו ואיחל לה לילה טוב, פניו לבשו קדרות.
עשר שנים ויותר לא נטל ספר לידו, כי כהו עיניו. כל שלמד ושינן וביקש מאלוהיו ידע בעל־פה. דבקותו בכתוב גברה על ריחוקו מהלימוד, ויצר השובבות והאפיקורסות מתנכל לאמונתו. היו שעות שהצטער על שנסחף לחידוד, קלות־דעת ופירושי חובבים, והיו ימים בהם היו אמונתו וספקותיו עורכים דו־קרב בינם לבין עצמם, כעין מאבק לחיים ולמוות, מלחמה שלא הוכרעה לעולם — התמודדות ממושכת, מענה, אבודה. גרושה וכהן בעולם הבא... שטות, חלום רע. ברור. עצם עיניו והוליד זכרונו דרך פסקי דין, משפטים ודינים, צלל בהלכה כמחפש תשובה לשאלה מטרידה התובעת ניסוח מדוייק, מהימן ■ ומוחלט.
דחק כתפיו, נטרד משלוותו.
האופק היה לבן כמעט. על החוטים שבין שמיים וארץ כותבים האנקורים את הניגון האנקורי באין מפריע. גור־אריה אינו רואה דבר, רוחו נסערת — מותר... אסור... אשה זו שאלה משהו... מה עונים ?
אצבעותיו רוטטות על גבי מקלו. לפתע עמד ושאל: מי אני? מה אני?! שכחתי את הדינים — עיוור וזקן, קליפה שחונה, מה לי החיים האלה ? !
טיפת טל בודדת נשרה ממקלו כאשר כיבה את האור.
גברת כהן שאפה למות. ודווקא שאיפה זו הובנה כנתינתה על ידי שוכני הביתן. איש לא לעג לה.
היא חשדה, כיוון שמר לה. שני בניה יצאו לגולת מימוש עצמי והבת משגרת לה את הנכד. אמנם היא באה אחת לחודש, מביאה עימה מפירות העוגה ומדאגות השעה, אומרת לה מלים טובות ופורחת לענייניה. גור־אריה היה זוכה לביקורי בניו יום יום ולמתנות, על ארון הלילה ליד מיטתו הזהיב אפרסק, ולהט תפוח מהזן הידוע הייני, וענבים לטשו עיניים כאיזמרגדים וכוס תה מוכנה לו מתוקה וסוכריות, כדי שלא יעשן כארובה.
"הוא שקרן מושחת, הוא זקן ונשמתו זקנה ואין לו, אין
לו לב — אמר לי שאני זקנה ואליהו צעיר! אז מה? אני קיסם דועך... אני קיסם דועך... אז אשרף באישו של אליהו. זה לא מדאיג אותי. אז למה זה מדאיג אותו? אני מוכנה, אבל הוא רכילאי! ולא הקשיב לי, אלא כדי להשחיר את פניי. שם על הספסל שוחחנו — והוא הקשיב — וזמם, זמם... והוא מכיר אותי. שנים שנים".
היא ידעה את השואה שפקדה את משפחתו בפולין, ידעה שמותיהם ופניהם של ידידיו ושכניו, היתד. משחזרת בשיחותיה עם גור־אריה את קורותיהם, יופיים ועושרם, את פיקחותם של התינוקות ותמימותם הנלהבת של הנערים. גור־אריה הצית את זכרונותיה והם היו שוקעים, ואולי מעופפים בחלונות וארשה המתים וקראו להם לחיות, להאיר ולנהל את חייהם, כאילו דבר לא קרה. בשעות אלה היו כשני חברים לכיתה, או לגדוד, שראו מלחמות, נצחונות, הצטערו על הנפגעים בימים ההם ושמחו עם מי שנותר ורחקו, רחקו מהספסל בצל העץ הסובטרופי. המציאות גשרה מחיקם נתחים נתחים.
"זו היתד. חתונה!" "והלווייתו של י. ל. פרץ בחוצות היהודים." "והחנות הקטנה של גננד'לה, שעלו אליה בשלוש מדרגות..."
הוא היה סבור שהיו ארבע מדרגות, והיא בלהט הוכיחה, כי משופשפות ומבריקות היו וסכנת נפילה, רק משלוש — לא, מארבע... והנוער החוזר ממלוצ'יני בל"ג בעומר, ואיך צועדים הבנים והבנות מאובקים, רעבים ומאושרים לצלילי תוף, והפולאק ימח שמו חרק שן, והשר שלהם הטיל מסים כבדים, וכתובות על הכתלים — אל תקנה אצל יהודי! והערמוגים שהתפצחו בנפילתם בגן, ואיך הערמנו על כולם!
"ועל עצמנו".
ניתק גור־אריה פתאום וחזר מהחופים הרחוקים לארץ־ישראל שקופחה, כיוון שהשלינו את עצמנו, ישבנו בגולה וחשבנו כיצד להוליך שולל את הגורל היהודי.
והיא ממשיכה ומחזירה אותו למקומות הרחוקים ולעולם ההרוס שהיתה משקמת פרק אחרי פרק.
הזכרונות נערמו, התעבו, הקציפו כגלי הים. איך הוא ברח מבית אבא לכרך הגדול ללא פרוטה, ואיך תוצרתו היפהפיה נראתה למוסקאלים* בבירתם והם העניקו לו מדאליה של זהב. ואיך אליהו כהן — בעלה המנוח — היה עד לנסיונותיו להחזיק ראשו מעל פני האנטישמיות הפולנית והיריבות היהודית, ואיך גמילות חסד אחת הצילה ממעצר. ואיך הבן נפל מעץ ושיבר זרת ביד ימינו ושוחרר מהצבא, מניה וביה סידר את הפולאקים. ואיך גרינבוים, שהיה ציר היהודים בסיים, הגן על כל המיעוטים, ואיד היינו גאים עליו — מלבד המיופיסניקים — שליקקו...
בסיפוריהם נשם הרחוב היהודי ורעש, ונחפז ורדף אחר הזמן,
והם היו מסיעים עצמם למקומות בהם נולדו ואהבו, הולידו והביאו בניהם לחופה ולמעשים טובים.
מעשים טובים — אין מעשה טוב זולתי עלייה לארץ ישראל.
היה זה גם הפעם גור־אריה, שחצה את הים התיכון וחזר למולדתו ולסורו כמורד ומטיף — והיא, מושכת אחורה, אחורה.
היו שיחות. הו, היתד, חברות, או סתם היכרות. הכול שקר,
זקן מושחת, מתלוצץ על חשבונה. לועג לה.
היא שפכה לפניו את ליבה והוא קם, נוטל מקלו ואומר: "להתראות!" זה הכול, ולא מילת עידוד או משהו אנושי. הוא סרחן, וכיצד בגדו בה נחיריה. העלבון חמר ותסס והדיר את שנתה. היתה קמה בלילה ומהלכת במסדרון הארוך בכותונת ארוכה ולבנה, כשימלת כלולות, מייחלת למוות, מעירה את שכנותיה משנתן. הן ניחמו עצמן: "מטורפת, זה מה שהיא, על כל הראש." מישהי אף הבריקה: "היא, גברת כהן, היא כמו אדון וינטר! אלא שיש הבדל..."
"שהוא עומד בפתח ומחכה לקינדער שלו ביום, והיא מחכה למלאך המוות שלה בלילה."
"רחמנות. על כל הלב שלה. מסכנה." באחד הלילות הגיעה לביתן שלו, הציצה מבעד לתריס הדלת. חדרו של גור־אריה היה מואר — הוא ישן בפה פעור. נחרה קלה, תנועת רגל תחת הסדין — שינה עמוקה, ללא יסורי מצפון, האיש הזה ישן בשקט! פתחה את הדלת... הוא לא נע, לחיו על כף ידו. ישן לו... על ארון הלילה מתנוססת עוגת גבינה ריחנית טרייה. אין היא יודעת כיצד קרה הדבר. פתאום נתקפה צורך לגזול ממנו. זה היה כדיבוק שדחף אותה בכוח אלים. חושיה נאטמו ורוכזו במיבצע של שוד.
לעשות משהו, רק לא אותו שקט שלו, אותה שלווה שלו. מוגן מכל פגע, מחוץ להישג הרכילות, והמרירות והקינאה. יחפה, לבנה, קרבה אל שללה, נטלה עוגת חמד זו. נטלה ? טרפה והשליכה מבעד לחלון. החתולים מחו את העקבות.
הוא השמיע אנחה בשנתו, פקח את עיניו. שקט סביב. ברחה על בהונותיה, קלה, כלה.
מתוך ספר העומד לצאת בהוצאת ספרית־פועלים
* כינוי לרוסים.
41
שלושה תפקידים
(מכתב אל הקיבוץ) מאת הוגו ברגמן
יותר ויותר מתחוור לנו התפקיד, שלהתגשמותו שואף הפועל העברי בארץ: בנין חברה עובדת בא"י וכנוס כל העובדים לחברה זאת. מה שהיה קודם רק מלה, שעליה הכריזו בתכניות, אבל שלא נתגשמה בפועל בחיי יום־יום, התחיל משמש יותר ויותר נושא לשאיפות ממשיות. ריבוי האוכלוסין העובדים בארץ מאפשר כעת את אשר היה מן הנמנע כל עוד מספר העובדים בארץ היה מצער. העוובדות דאשתקד, נצחונו של יסוד הקואופרציה בעבודות הצבוריות, יסוד הקבוצה הגדולה בעמק מראות בעליל, שהפועל העברי מתחיל להגשים את בנין החברה העובדת בחיים.
לפני המוציאים את הקובץ הזה עומדת השאלה: מהו המעמד של "השומר הצעיר" והקרובים אליו בתוך השאיפה הזאת של הפועל העברי בא"יי האין קיומו הנבדל של "השומר הצעיר" מכשול בדרך של כלל עובדי א"י? רק הבנה ברורה של התפקיד המיוחד יכולה לזכות את קיומם של קיבוצים נבדלים בארץ. את ההבנה הזאת נרכש לנו, כמדומה לי, כשנעיין בריבוי התפקידים הכלולים ביצירת חברה חפשית עובדת.
הנני רואה תפקיד משולש: כלכלי, מדיני, רוחני. ושלשת התפקידים צריכים למצוא את פתרונם בשלוש הסתדרויות, שכל אחת מהן יונקת ממקור כח אחר.
התפקיד הכלכלי הוא — ביהוד בהתחלה, בזמן המעבר — היותר אחראי והיותר קשה. הדוגמא של רוסיה הראתה לנו, שאי אפשר לנצח את החברה הרכושנית ולפסוח עליה ע"י מהפכה מדינית גרידא. הרבולוציה הפוליטית יכולה להקל את התנאים בעד בנין חברה סוציאליסטית, אך חדלת־אונים היא למלאות את תפקיד הבנין. רק הכשרון הסדורי של העובד ומעשיותו הכלכלית יכולים לבנות את חברתו. הבנין הכלכלי של ההברה החדשה יכול להעשות רק עי"ז, שציבור העובדים המאורגן באופן קבוצתי־קואופרטיבי נוטל על עצמו חלק יותר ויותר גדול של הכלכלה הרכושנית. פה עומדת לפני העובדים תעודה כלכלית, שאפשר להגשימה רק באמצעים כלכליים. הצלחתו או אי־הצלחתו של מלוי תעודה זו עלולה להמדד ע"י קנה־מידה כלכלי ולא אחר. וכאן עלינו להזהר מפני שתי טעויות: א) אי אפשר לפתור את התפקיד הכלכלי הזה ע"י החלטה, המהפכת את כל ציבור העובדים לפתע פתאום לקומונה גדולה אחת. כי החברה הזאת, המאוחדת בהסתדרות העובדים, אינה מאורגנת בתור ציבור כלכלי, איננה הסתדרות כלכלית, העלולה להכנס אל המשק הקפיטליסטי שמסביב לה בתור יחידה כלכלית. ב) וגם אי־אפשר להגשים את הסוציאליות באופן כלכלי ע"י הקיבוץ הקטן, כי קיבוץ קואופרטיבי יכול להתקיים בתוך משק קפיטליסטי, רק בהיותו, במידת האפשרות, תלוי בשוק הרכושני וחי מפרי עבודת עצמו. זהו מן הנמנע בקיבוץ הקטן. גם הקיבוץ הגדול לא יוכל להיסגר לגמרי בפני המשק הרכושני. אולם עם כל זאת, כל מה שגדל הקיבוץ כן יוקל לו לפתור את התפקיד הכלכלי בהתגשמות הסוציאלית. כל הגבלה עצמית עד כדי קיבוץ קטן, הגבלה הנובעת מתוך סיבות רוחניות ומוסריות ומהשקפה תרבותית ידועה, מסכנת את כל המפעל. רק הרחבת בסיס החברה הקואופרטיבית מוסיפה און ועוצמה, בעוד שכל צמצום עלול רק להתיש ולרפות. ואל יאמרו על הקבוצה הגדולה שהיא "מכנית", שאיננה יוצרת צורה חדשה של החיים במובן העילאי. לא זה תפקידה. תעודתה — רק כלכלית: לאפשר את הקיום של הקואופרטיב, או ברית־הקואופרטיבים,
בתוך החברה הרכושנית. אין לתפקיד זה שום שייכות לתעודות רוחניות־תרבותיות. עלינו להיות חדורי־ההכרה, שצריך להבדיל את השאיפה הרוחנית מהתפקיד הכלכלי, ושאסור לסכן קיום קיבוץ גדול הנושא את עצמו, רק מפני שקיבוץ גדול כזה אינו יכול להבנות על יסוד קירבה נפשית והבנה הדדית, אינטימית. המערב שגי תפקידים אלו, את הכלכלי ואת הרוחני, חוטא לשניהם גם יחד. ה"מכניות" הנובעת מן המספר הגדול של החברים — הופעה נחוצה היא, ואין היא צריכה לעצור בעד קיבוצים קטנים, הבנויים על יסודות יותר נפשיים, מלהספח אל הקיבוץ הגדול במובן כלכלי. להיפך, רק ע"י סיפוח כלכלי זה יפטר הקיבוץ הקטן מדאגותיו הכלכליות, וצביונו העצמי, בתור כח תרבותי־רוחני, יהיה בולט בכל תקפו.
עד כאן על התפקיד הכלכלי. התפקיד השני בבנין החברה החדשה הוא - המדיני. מובן מאליו, שהרכושנות תתאמץ בכל כוחותיה להלחם בחברה השותפנית בעצם התחלתה. ואם כשרונו הסדורי והכלכלי של העובד יצליח להתחרות עם הרכוש הפרטי במלחמה הכלכלית — הרי יש בידי הקפיטל אמצעי שני עצום: הפוליטיקה. הקפיטל ינסה לעצור בעד הגברתה הכלכלית של חברת העובדים ע"י אמצעים פוליטיים. ומפעל העובדים זקוק מפני זה להגנה פוליטית, להסתדרות פוליטית, אשר תגן עליו כלפי הישוב, ההסתדרות הציונית, ממשלת הארץ וכר. צריך להיות ברור לנו, שאותו הגוף העומד לפתור את הפרובלימה הכלכלית איננו יכול לפתור באותה עונה את הפרובלימה הפוליטית, כי הגוף הכלכלי — ועלינו לחזור על זאת השכם והערב — צריך להתנהג אך ורק מנקודת־מבט כלכלית. נימוקים פוליטיים לא צריכים להשפיע עליו, שיעשה דברים שאין להצדיקם מנקודת־מבט כלכלית. אנו צריכים לדרוש הפרש גמור בין התפקיד הכלכלי והפוליטי. זאת ועוד אחרת: כל עוד מתקיימת החברה הרכושנית יהיו תמיד פועלים, העומדים מחוץ לקומונה הכלכלית. הפועלים האלה יהיו מאוחדים עם חבריהם — העובדים בקומונה — בהסתדרות פוליטית כוללת ויהיו נכונים להגן באמצעים פוליטיים על הקבוצה הכלכלית הגדולה, אעפ"י שהם נמצאים מחוצה לה. הקבוצה הכלכלית יכולה להתפתח רק לאט ובאופן אורגני, אבל מלבדה נחוצה ההסתדרות הפוליטית, הכוללת את כל העובדים ושהיא באת־כוחם כלפי חוץ.
אבל השאיפות להפוך את ההסתדרות הזאת לקיבוץ קומוניסטי פונות לאדריסה בלתי נכונה, ומחליפות את המוסד המדיני במוסד כלכלי.
נשאר התפקיד השלישי בבנין חברת־העובדים: התרבותי־רוחני. ברגע הנוכחי, אמנם, התפקיד הכלכלי ומלואו — הוא הדרישה היותר נחוצה, אבל כלפי העתיד, בהשקיפנו דרך אספקלריה יותר רחוקה, עולה חשיבות התפקיד השלישי על שני הראשונים. כי החיים הרוחניים הם ורק הם מקור היניקה של הבנין הסוציאליסטי. מה שלא ראתה הסוציאליות ההיסטורית־מטריאלית רואים אנו היום בעליל: שאלת הסוציאליות היא בראש וראשונה שאלה פסיכולוגית וחינוכית. לשרות הקפיטל עומדים אמצעים פסיכולוגיים ענקיים: הקריירה הרווחים, הבדל המשכורות — כל אלה הם המעוררים, ולעומתם יש לה לסוציאליות רק כח אחד: ההתמסרות החפשית של החברים. הסוציאליות אינה שאלה של סידור טכני־כלכלי ולא של מהפכה פוליטית, אלא השאלה הנפשית־חינוכית אם אפשר לבנות את החברה על יסודות נפשיים חדשים.
לפתור את השאלה הרוחנית הזאת — זהו תפקיד העדה, הבנויה על שותפות החיים. פה אנו נמצאים על גבול הפוליטיקה והכלכלה, פה חדלים האנשים להיות מספרים ותפקידם אינו יכול להמלאות באופן קולקטיבי, אלא רק על ידי תיקון־ עצמי של כל פרט ופרט. הפוליטיקה והכלכלה יוצרות רק את התנאים החיצוניים, והאיש, בתור פרט, אינו נכנס בחשבונם. אבל כל כח שאיפותיהם בא לאחרונה מן הפרט ומן העדה הקטנה המרוכזת כלפי פנים.
אבל אל נטשטש את הגבולות. ההפרדה הכלכלית והפוליטית של העדה מן הקבוצה הכלכלית הגדולה ומן ההסתדרות הפוליטית הכוללת, היתה מביאה רק נזק לכל הצדדים. העדה צריכה להמצא בתוך התנועה, להגביר שם אותו האימפולס הרוחני, שהוא ורק הוא נותן לה את זכות־קיומה.
ירושלים הוגו ברגמן
מתוד "קהילייתנו"
43
במסע הארוך שלנו רצוי לעצור רגע קט את הקרונות ולשקול את המטען במאזני־הזמן. רושמים חשבון־נפש ובוחנים מעשים ואמונות דרך. הקיבוץ זורם לו כנחל איתן במימי המציאות הישראלית של ראשית שנות השמונים; נוגע בשולי הבעיות, סופג את כל המדדים, ומאפשר לנו, לנפשות הפועלות, לצאת ולהתמודד עם מצוקותינו האמיתיות המסתתרות מאחורי המילים הגדולות, המכאיבות, לעתים בחשאי, בנקודות התורפה. גם חוברת זו נשענת על המילים; באמצעותן היא מנסה לדלות מחשבות והשגות על הסובב והמתרחש בחצר הקיבוצית, ממקדת מבט בקיבוץ־הארצי, בליבו של חורף גשום, הסמוך לשולחנה של הוועידה ה־13.
הוועידה ה־13 • הקיבוץ הארצי השומר הצעיר • פברואר 1981;1) א. תקופת גרעינות מגמר המוסד ועד הגיוס לצבא
1. תקופה קצרה זו היא בעלת משמעות ראשונה במעלה ליצירת הקשר הבלתי אמצעי של בוגרי המוסד לקיבוצם כיחידים וכקבוצה.לצורך הקליטה תאורגן תקופה זו כתקופת-גרעיבות.
בתקופה זו יש להבטיח מדריכים חברי-קיבוץ שידריכו ויעסקו בבעיות ארגוניות ואישיות ויפעלו משנת י"ב ועד לקליטה אחרי הצבא. בתקופת הגרעינות יתקיים,חצי יום עיון בשבוע ע"ח העבודה בנושאים קיבוציים ואחרים. השתתפות בפעולות הח"ץ תבוא בנוסף לפעילות העצמית של הקבוצה.
2. חגרי הקבוצה ייקלטו בענפים קבועים בהתאם לרצונם ואפשרויות הקיבוץ ובהם יעבדו בחופשות בצבא. יש לעודד השתלבות בתוך הענף בתקופה זו.
3. פעולות כגון סמינרים או עזרה לקיבוצים זעירים וצעירים,תיעשנה ע"י הקבוצה כולה ולתקופה קצרה בלבד.
4. בוגרי המוסד יהיו למועמדים עם סיום שנת י"ב עד קבלתם לחברות.
( א/3) ב. השתלבות הצעירים בחיי הקיבוץ.
1. שילוב הצעירים בחיי-הקיבוץ ייעשה ע"י שיתופם המירבי באחריות כפרטים וכשכבה
-בחיי הקיבוץ ובמוסדותיו
- במשימות חינוכיות והתיישבותיות מוגדרות שהקבוץ יקבל על עצמו
- בהתמודדות מתמדת על דמותו הערכית של הקיבוץ.
כל זאת,תוך התחשבות בבעיות ובצרכים המיוחדים של הצעירים. על מוסדות הקיבוץ והח"ץ למלא תפקיד יוזם בנושאים האלה.
(ב/1) 2. חשיבות השבה הראשונה בבית מחייבת כי כל המשתחררים ימלאו אותה לפני כל תוכנית
אחרת.
(ב/3) ג. משימות חינוכיות ההתיישבויות ואחרות .
התנועה נקראת להגדיר במשותף עם כל הקיבוץ(עפ"י מצבו ויכולתו) את המשימות הקונקרטיות שהוא מקבל על עצמו,את היקפן ודרכי ביצוען. לשם כך הקיבוץ יגייס ויפעיל את חבריו מכל השכבות,כאשר המגמה היא שרוב הצעירים יהיו שותפים למשימות אלה.
(ו') ד. מקורות רליטה וגידול של הקיברץ והתנועה
על הקיבוצים הותיקים להשקיע את מאמצי הקליטה שלהם בשילוב מוצלח של הבנים בחיי הקבוץ ובפעולה מתוכננת לחינוך ילדי-חוץ וקליטת בודדים ועולים והכשרתם לחיי-הקיבוץ.
ויעדם העיקרי של גרעיגי-התנועה הוא,חיזוק הקיבוצים הזעירים והקמת קיבוצים חדשים.
יעד זה מצריך תהליך של גיבוש חברתי וחינוכי ממושך,כבסיס לחיים משותפים בעתיד.
לשם כך יש לדאוג להדרכה ברמה באותה ולהבטיח,שעיקר הדרכתן ייעשה ע"י שליחים בוגרים חוזרי-צבא. (יוצאים מן הכלל הזה וייתכנו רק במקרים בודדים של קשיים דמוגרפיים חמורים).
אמרי רון
בלי
טשטוש
לראות בהגדרת ציפיות קיבוציות ותנועתיות הטפה דוקטרינרית, ומכנים בלעג את הקריאה להיחלצות למשימות תנועתיות כ"קריאת־קרב של גילאי ה־40". יש באמתחתם תיאורים רבי־ עניין לבעיותיהם הנפשיות של הגילאים השונים (פלוס ומינוס) אולם כשהם מגיעים לעניין המשמעות הערכית, הקיבוצית והתנועתית, הם נאלמים דום. הגשמתם של ערכי העבודה העצמית, תרבות יוצרת, שליטה על רמת־החיים, צריכה שיתופית, דמוקראטיה פתוחה וישירה, מכונה בפיהם "פראגמטיזם". את הספק, שהוא
עם מה הולכת התנועה לוועידתה על הדור־ הצעיר ? האם היא קוראת לצעיריה להשתתף בניסוי החברתי היחיד במינו — הקיבוץ — כבוני חברה שיתופית ומעצבי דפוסיה, או שהיא רואה בהם צרכנים פאסיביים של חברת הרווחה ? האם היא קוראת להם להגשים חיים של תרומה חברתית ואחריות אישית, או שהיא משלימה עם חיים שבמרכזם התועלת האישית? האם היא קוראת לצעיריה להשתתף בבניית תאים הת־ יישבותיים בארץ כמיצוי הרעיון הציוני והסו־ ציאליסטי, או שהיא מקדשת מחדש את תורת "מימוש האני־ העצמי העליון" ? האם היא מצי־ בה בפניהם אתגרים של השתתפות במאבקים החברתיים והפוליטיים המחריפים בחברה ה־ ישראל שלאחר המהפך, או שהיא משלימה עם הלך רוח של גדודים ? האם היא קוראת להם להשתתף בהגשמת יעדים של אחווה יהודית־ ערבית, של שילוב אמת עם ישראל השנייה, של המאמץ לעשות את צה"ל לצבא הגנה עממי בעל ערכים הומאניים, או שמא היא מסתפקת בהסדרת מסלולי חופש אישי, הסדרי העזיבה והצריכה, הסדרי צריכה אישית, השתל־ מות ולימודים ?
חסידי תורת "המימוש העצמי" זוקפים ל־ זכותם תרומת־מה להשתחררות השומר־ הצעיר מהתקופה הדוקטרינרית שלו, אבל אי־אפשר שלא לראות כי המטוטלת נעה רחוק מדי. ה־ פירוש של התורה במציאות העמיד את הפרט במרכז ההוויה, תוך התנערות מכל אחריות חב־ רתית וחינוכית. לאושרנו, תורת ס. יזהר "אסור לחנך ל..." (קיבוץ, תנועה, משימות, עם, מול־ דת) כבר עברה מן העולם. ס. יזהר עצמו כבר נפרד ממנה פומבית. אבל, כמה משומרי־החומות של תורת המימוש העצמי העליון עדיין מנסים להפכה אצלנו לתורה תנועתית. הם מתעקשים
"לאושרנו הקיבוצי והתנועתי, הצעירים של היום אינם נופלים מן הצעירים של אחמול, והם רחוקים מלהיות שכבה נכה הזקוקה לטיפולם של עובדים סוציאליים".
שמן הכרחי על גלגלי היצירה והעשייה, הם הופכים לערך בפני עצמו, כאילו קיים בכלל ערך מבלי להיאבק על הגשמתו, וכאילו הספק והמבוכה עומדים בזכות עצמם. לא ייפלא, שעל נקלה מוצע על־ידם "כל־בו מסלולים" לבחירה, ורצוי לחמש שנים, כתרופה משחררת ממועקת המשימות הקיבוציות והתנועתיות. ומכיוון שאין הבור מתמלא מחולייתו, מוצע כפיצוי לעזיבה ולעזובה — הפניית גרעיני השוה"צ מעתה ו־ אילך לקיבוצים ותיקים ומבוססים. כאילו יש שמץ של סיכוי לקיבוץ, שבניו מבלים חמש שנים מחוצה לו, לקלוט לתוכו צעירים בני אותו גיל מן העיר...
לאושרנו הקיבוצי והתנועתי, הצעירים של היום אינם נופלים מן הצעירים של אתמול ב־ מאומה, והם רחוקים מלהיות שכבה נכה הנזקקת לטיפולם של עובדים סוציאליים. מי שנכח בכנס המכין בגבעת־חביבה לא יכול היה שלא להתפעם מהרוח התנועתית הצעירה שנשבה בו. אומרים: "זה לא היה מדגם מייצג", רק 120 צעירים, ברובם אקס־מדריכי־תנועה. אבל, גם לפלמ"ח לא הלכו כולם, וגם לא לשנת השירות לעזרת קיבוצים זעירים, למערכת הבחירות ל־ הסתדרות או לתנועת "שלום עכשיו".
הצעירים של היום מבקשים תוכן ומש־
מעות לחייהם ולמעשיהם. הם מצביעים בהדגשה על המאפיינים הערכיים והרעיוניים של חיי הקיבוץ ולא על תחום הרווחה שבו. כך עולה מכל "מחקרי הדור הצעיר" והמסקנה היא, שה־ טיפול האמיתי בבעיית העזיבה נעוץ בשאלה, אם הקיבוץ נאבק על הגשמת ערכים. קיבוץ שמתעקש על עבודה עצמית, ובניו יונקים את חוויית הגיוסים משחר ילדותם — מעורר "גא־ וות יחידה". קיבוץ שמטפח מסורת של תרבות יוצרת קיבוצית, הוא מקור להזדהות. במקום שהקיבוץ מעורב בעשייה פוליטית — יש גם עירנות פוליטית בקרב הצעירים, ובמקום שה־ קיבוץ עוסק במשימה התיישבותית — הצעי־ רים נענים לקריאה להשתתף במאמץ זה.
מבלי משים עולה השאלה שאין מנוס ממנה: שמא שורש הבעיה אינו נעוץ בצעירים אלא בתנועה? שמא אנחנו "מאחרים בפאזה" מבלי לחוש בשינוי ? כמה קיבוצים זכו למשימה המוטלת על ידי התנועה ? בכמה קיבוצים עוס־ קים בפעילות פוליטית שאיננה נחלת "המקצו־ ענים" בלבד?
הקיבוץ־הארצי איננו התאגדות של קיבו־ צים לשיכלול רווחת חבריהם. הקיבוץ הארצי הוא תנועה התיישבותית, חברתית, חינוכית ופו־ ליטית. הוא חייב להגדיר בוועידתו יחד עם
"מבלי משים עולה השאלה: שמא שורש הבעיה אינו נעוץ בצעירים אלא בתנועה? שמא אנחנו ,מאחרים בפאזה' מבלי לחוש בשינוי?"
צעיריו את יעדיו בתחומים הללו, ולעשות במ־ שותף להגשמתם. עליו לגייס את הקיבוצים למ־ שימות שהצעירים יהיו חלק בלתי־נפרד מהן. אם נצליח לגייס 100 חברים לחיזוק מפעל ההתייש־ בות שלנו, ו־100 חברים לתנועה החינוכית — לא יהיה צורך בדיונים על "מסלולים", כי במקום "מימוש האני־העצמי" — ימומש הראוי להת־ גשם. ואם תקרא הוועידה לקיבוץ הארצי להת־ נער ולהיחלץ למאבק הפוליטי המכריע שלפני־ נו — תהא זו שעתה היפה.
הקיבוץ הארצי מטה המועצה המ"ו יהדות ותרבות חיינו. נובמבר 1981.
מחשבות לדיון מובא ע"י נתן שחם
להלן מספר מחשבות שהועלו בצוותי הדיון לקראת המועצה
א) על החשיבות של קיבעת סייגים לדיון.
קיים חשש שמא דיון לא ייקבעו לו גבולות ברורים יתפשט על תחומים נרחבים מדי ו יסטה מתכליתו.
אן באותה מידה עלול הדיון להיעשות למעין חשבון נפש שבינינו לבין מה שמקובל לכנות בשם כולל מדי "יהדות", ויתפרש כעין חזרה-בתשובה קולקטיבית או הלקאה עצמית על חטא שחטאנו כלפי בית ישראל. ואלו המשתתפים בדיונים המוקדמים היו סבורים שתרבותנו ניזונית ממקורות אחדים וכל□ צריכים בחינה מחודשת, שהיא מסימני ההיכר של חברה שאינה קופאת על שמריה.
ב) על הצורך להיזהר מפני החלטות חפוזות .
46 שנים לא התקיימה בקיבוץ הארצי מועצה שעניינה תרבות חיינו, הגם שמועצות רבות עסקו בנושאים חינוכיים וחברתיים,בעצם דנו באותו דבר עצמו אלא שלא ניסו לדרשו כעניין שלם.
יש הסבורים שאין רע בכך. ומה בה עיקר ומה טפל ומה מקור ומה חיקוי ומה נשמט ומה מיותר.
אך אם עושים בן חייבים להיזהר מפני החלטות חפוזות, שמקורן בחשש שמא תעבורנה עוד ארבעים שנה שעד שנדון בדבר שנית. ולהיפך - יש לראות במועצה ראשית דיון ולא סיכומו.
ג) על החשיבות של ריכוז המועצה סביב הצעות מעשיות.
למרות האמור בסעיף ב' ראוי לזכור: אפשר שחשובה מועצה בגלל הדיונים שמקיימים הקיבוצים לקראתה. לפחות מן הבחינה החינוכית זה נכון. אך ייתכן מאוד ששאלות רחבות מני ים - כגון: הפירוש הרעיוני שאנחנו נותנים ליהדות-חילונית, וכן אילו מן המוסכמות של עולמנו הרוחני עודן תופסות ואילו זקוקות לבחינה מחודשת - יפות הן לסימפוזיונים ולימי עיון המרחיבים את הדעת. אך בלי לרכז את הדעת על כמה הצעות מעשיות, שתלמדנה איזו חשיבות מייחסים אצלנו לשאלת התרבות, תחמיץ המועצה את ייעודה ותגרום אכזבה למי שציפו להתרוממות רוח.
ד) המועצה היא ראשית תהליך של גיבוש הכלים.
כלים הם: חג ומועד, מכסים, גופי עיון, תכניות לימוד וכיו"ב. וכן כלים להעמקת דעת-עצמנו. מטעמים אלה ואחרים כמה הצעות להחלטה.
1) ייקבע צוות הפועל בדרך קבע ליד הועד-הפועל ותפקידו להציע דפוסי חג ומועד - הן ברשות הרבים והן ברשות היחיד. וכן לבחון מחדש זיקתנו לימי מועד שנשמטו מן הלוח הקבוצי:
כמו, יום כפורים, תשעה באב וכו'.
2) וכמותו צוות שידון במערכת החינוכית ויגבש תכנית לימודים שבה יוקצה המקום ההולם לידע עם, תרבות יהודית, היסטוריה של עם ישראל, ודגש מיוחד על תולדות תנועת הפועלים
בארץ ישראל ותולדות ההתשיבות.
3) הצעה מרחקת לכת: להטיל על מוסדות הקיבוץ הארצי לבחון את האפשרות להנהיג בקיבוץ הארצי שבוע בן חמישה ימי עבודה, יום עיון אחד, ויום מנוחה אחד.
וזאת בד לשתף ציבור גדול כבל האפשר בעיונים הקובעים אה דפוסי חיינו וכן בשביל ולנצל את העלייה ברמה החיים בשביל להרחיב דעת, בכל תחומיה, ואולי לעשות פסיעה אחת לקראה יצירתה של חברה חושבה ולומדת, אשר בימי העוני היתה בגדר חזון אחרית הימים־
2 /..
4) להטיל על מוסדות התנועה להפריש אחוז מסויים מן ההכנסה הכללית למטרות שיש בהן תועלת כללית גם כשאינן קשורות בדרך זו או אחרת אל המסגרות הפוליטיות והחברתיות שאנחנו מקיימים.
5) להקים צוות שיבחן את האפשרות לנסח נוסח בעל ייחוד משלו, שיהווה התחלתה של מסורת חדשה, לטכסים כגון? בר-מצוה, נישואין, טכס קבורה, שבעה, יום השלושים וכיו"ב.
6) להטיל על מזכירות הקיבוץ הארצי לקיים דיון עם אירגוני האמנים כדי לסייע להם למנוע ניכור בין אמן לבין קיבוצו.
7) להנהיג לוח שנה עברי, כסמל של הזדהות עם רעיון התחייה הלאומית.
8) לומר הן לריבוי צורות של בילוי בצוותא המתחייבות מסולם הגילים הקיים בקיבוצים וותיקים, אך לחדול מעמדה של ספק-תרבות, הנענה לדרישה מטעם הציבור ואין לו סדר עדיפויות משלו, שנהייתה במרוצת השנים ל"מדיניות הרשמית" של רכזי-תרבות בקיבוצים.
- 2 -
מבזק חברתי
דף מידע בתחומי החברה בקבה'א
המחלקה לחברה מס' 2 ינואר 81
הנה היא באה
"המשכיות הקבוץ" על שוחלן הניתוחים בוועידה הקבה"א בפברואר.
ועד אז דיונים בקבוצים בעזרת סרט ווידיו, חוגי צעירים באזור ובבית וחוגים מעורבי גיל. צעדים ראשונים של הצוותים המכינים מהקבוצים נעשו בכנס המכין בגבעה ב-12-13 לדצמבר. המחלקה לחברה מושכת בחוטים (כשפלו מחזיק אה הקצוות בידו), מתכננת ההליכים ומנסחת את התכנים.
המזכירים דנים
מתארגנים 6 חוגים איזוריים בהנחיית חברים מהמחלקה שילוו את המזכירים בתפקידם. מנחי החוגים: פלו, עדנה, מיכל, ישראלי, דן ולאה. ההוגים ימשיכו להפגש כל כמה שבועות לדיון ואינפורמציה. בשבועות הקרובים תהיה המסגרת האיזורית כלי להכנות לוועידה.
"ניקוי ראש" מטעם הח"צ
סמינר פעילי ח"צ (10' במספר) סוכם בהצלחה. סמינר נוסף יתקיים אתרי הוועידה. סמינר לחוזרי צבא ב-7/1. והעיקר מקווים שהצעירים בקבוצים יגלו צבע וישמיעו קול בשאלות "המשכיות הקבוץ" - איתם ובלעדיהם.
הגרעינים בתנועה...
הגרעינים עוברים שלב ומחליפים מקום. בתזוזות בולט גרעין עולים דרום אמריקאי "נצח" (גבולות) העולה להאחזות. בין שלב לשלב נערכים סמינרים בגבעה: לקראת שחרור, של"ת אמצעי, סיכום המסלול הצבאי. ובינואר - סדנאות לקראת גיוס: כ-300 חניכים. חברי מדור הגרעינים עוסקים בסמינרים ובתוכניות לשילוב קן שופרי בבתיה"ס החקלאיים.
הבו ילדים לגשור
בגשור מצפים לש.ש. משפחות וילדיה קטנים. ילדי גשור הבודדים זקוקים לתגבורת למען תהיה להם קבוצה חינוכית.
עוד ש.ש. לנטור. צוות ההתיישבות שם לו למטרה להגיע ל-20 ש.ש. בינתיים נמצאים שם רק 10 חברים.
לינה משפחתית בשניר??!! הקבוץ מכריע בדצמבר.
באדמית השיגה הקליטה את קצב הבניה. אין מקום כרגע לש.ש. נוספים. 20 יחידות דיור נוספות בבניה. כרם ב"כרמים". 100 דונם כרם ינטע החודש. הזריעה בשדות התבצעה בעזרת קבוץ שובל. החטיבות הצעירות מרוחמה, נירים, ניר יצחק וזיקים בקרו במקום והחליטו לתגברו בש.ש. שלהם.
"שיח וחשיבה"
כ- 15 קבוצים משולבים בפרוייקט סדנאות. חברי המדור מלווים את הצוות והמנחים בכל קבוץ. לסדנת "שיח וחשיבה" יש צאצאים בחיתולים:
- סדנה לצעירים לקראת קליטה לחברות
- סדנה לח"צ בנושא הקבוץ והח"צ
- סדנה לחברי גרעין.
סמינר בגשור
בסוף דצמבר נערך סמינר לחברים מקבוצים צעירים בנושאי קליטה, משפחה, צריכה שיתופית ועוד. מזכיר מדופלם
כ-20 מזכירים סיימו סמינר בן 8 שבועות. בלה כספי נאותה לבנות את התוכנית ומשקה מהח"צ הריצה אותה (ואת המרצים). ב"הפעלה" עבדו צביקה מהתנועה המאוחדת ולאה אגין.
כל 4 שבועות
רכזי ועדות חברה ממשיכים להפגש כל 4 שבועות בהנחיית ראובן.
גם במגזר הערבי.מדי יום ששי נפגשת קבוצה של צעירים ערבים עם לאורה להכשיר עצמם כמנחים.
הקבוץ בשפות זרות - במרכז הלמידה בגבעה. חיים טבצ'ניק שותף לתכנון הסמינרים. המילה שלו (בעברית) נוגעת לתהליכים - לאיר ומתי. לאורה ומירה מכשירות את המנחים שיעבדו עם חברי גרעינים, אולפנים ומתנדבים.
עוד סמינר +30 התקיים ב~21/12 ומחזורים נוספים בדרך
בינואר נאספים רכזי וועדות עבודה ל-5 ימי סמינר בגבעה. הזדמנות ללמוד ולפוש.
הנצחה
ארכיון התנועה מועבר ממרחביה לגבעה. הבנין בבניה. סוכם להקים בתוך שטח הארכיון חדר זכרון לנופלים מקבוצי התנועה. במפגש של כ-150 חברים מהמשפחות השכולות נמסרו הקווים המנחים: תיק אישי לכל נופל שבו יותנו בעיקר הפרטים הביוגרפיים וכן הפניה לתומר אישי בתוך הארכיון. התקיימה שיחת הבהרה ושמיעת תגובות לתשומת לב העוסקים בתכנון ובבצוע.
להתראות במבזק הבא
מבנק בטחוני
דף מידע/מח'הבטחון בקבה'א
מבזק בטחוני מס' 2
ינואר 1981
צה"ל - צעד ראשון
לאחר היכרות קצרה (במבוק הקודם), ברצוננו לנסות להסבלר את עיקר עבודתנו מיום התייצבותם הראשונה של הבנים בלשכות הגלום ועד לשחרורם.
בדף זה נפרום מעט מדרכי עבודתנו בהכנת הבנים לקראת השרות.
בפעולה זו רואים אנו גם שליחות חינוכית, ולכן, שלא כבשנים קודמות, נפגשים אנו השנה עם בני/ות
כיתות י"א, כדי לעדכן אותם באינפורמציה כללית, לקראת התייצבותם בלשכות הגיוס. מסבירים מהם
הנתונים האישיים הנקבעים להם, וכיצד קובעים נתונים אלה את דרכם הצבאית (קורסים ומסלולים שונים במערכת).
פגישה זאת נערכת בצוותא עם קבוצת י"ב, ובהמשכה נמסרת אינפורמציה כוללנית מאוד על המערכת הצה"לית.
בסופה של הפגישה אנו מציגים בפני הבנים עובדות המצויות בידינו, על סקר שערכנו בנושא
המוטיבציה של בני הקבוץ בצבא (התנדבות לטיס ולקצונה). ופנסים, ביחדאיתם, לחפש תשובה לבעיה. האמת היא, שלא בכל המוסדות אנו מצליחים לעורר ויכוח על הנושא. זהו חומר הראוי למחשבה מעמיקה, ואין ספק, שחיפוש הפתרון חייב להתמקד בקבוצות עצמן, בתוך המערכת החינוכית. שכן, הבעיות לא מתחילות ולא נגמרות בעת השרות הצבאי. הן מלוות אותנו בחיינו הקיבוציים,
לקראת סיומה של שנת הלימודים, אני עורכים סיבוב נוסף בקיבוצים. נפגשים עם מחנכי י"ב ומעדכנים אותם באינפורמציה כללית לקראת שרות הבנים־ מקבלים דיווח על כל בן/ת ונפגשים עימם בנפרד. שומעים ומשמיעים, מנסים לעזור למתלבטים.
בעבר נהוג היה לקיים סמינר מיוחד, בתקופת החופש הגדול, ממש ערב הגיוס. סמינר זה לא היה מחייב, ולכן הקיף רק שליש מהאוכלוסיה המתגייסת. לפיכך, ננסה השנה להעביר אה כל החומר בתוך סמינר י"ב.
תחום זה, של הסברת פעולתה של המערכת הצבאית וההתמודדות עם החששות והפחדים, המכרסמים בכולנו, חשוב כמיוחד. כאן זקוקים אנו לסיוע רציני של המחנכים. עליהם להכיר בחשיבות הנושא ולשלבו בתוכניות הלימודים. וכל נסיון - הסברתי או מוחשי - יבורך.
לצערנו, בהיותנו מטופלים בבעיות שוטפות (והן רבות רבות), עדיין אין באפשרותנו להתפנות להתוויית
קוו חינוכי בנושא, שיקל על עבודת המחנכים בשטח. אבל זוהי משימ3, שלישופה אנו מקווים להרהם
בעתיד הקרוב מאוד! עד כאן להפעם.
צוות המחלקה.
K ל
קבוץ משמר המעק
מזכיר
מרכז משק גזבר
מנהל חשבונות חבר הנהלה
20.4.81
ח.י.
אנו מגישים בזה לקבוצים אה מאזן עתודות ל- 31.12,80.
שנת 1980 היא שנת מפנה בקבוצים רבים מבחינת שקולי החסכון והחסכון הפננסיוני. רווחיות הקבוצים היא בירידה, עלות ההון גבוהה וההתמודדות בשודק התוצי־ת החקלאית והתעשיתית היא קשה, כשמרכיב הרבית בהוצאות עקב האינפלציה הן גבוהות ביותו,
מתוך כך גם חלק ניכו של הקבוצים לא יגיעו לתשלומי מם והחסכון יקטן.
בשנת 1980 הפקידו הקבוצים בעתודות 42.62 מיליון שקלים. הרבה פחות מזכות ההפקדה של התקרה הארצית להפקדה.
חלוקת ההפקדות היא שונה, הכל בהתאם לרווחיות של כל קבוץ. בדרך כלל עשו רוב הקבוצים מאמצים לחסוך בעתודות. התשואה בעתודות היתה 81%.5 ריאלית, אותה התשואה של שנת 1979.
ההכנסה המזכה ליחידת משק בשנת 1981 לפי הפרסום של רשות החסכון לצורך הזיכוי לפי סעיף 45 (א)
והנכוי לפי סעיף 47(ב) היא 111000 שקלים (7% + 5%) = 13.320,400 שקלים ליחידת משק, במצבו של המשק הקבוצי כיום רק מעטים יגיעו לתקרה של ההכנסה המזכה.
לפי נתוני המאזן היו המשיכות מהעודף האקטוארי נמוכות גם בשנת 1980.
לעומת זאת חל גידול במספר מקבלי הגמלאות 3640 חברות וחברים המהווים 17.33% מכלל החברים והמועמדים בקבוצים.
תהליך ההזדקנות נמשך ובארבעת השנים האחרונות אחוז הקשישים גדל מ - 92%.14 בשנת 1977 ל - 17.33% ב - 1980.
הגמלא לחבר בשנת 1981 נקבעה ל- 550 שקל לחבר (ה) לחודש, גידול של 130% בהתאם לאינפלציה.
בהתאם לכך גדל גם הח-ן האקטוארי של כל קבוץ.
בשנת 1981 עתודות תשלם גמלאות לקבוצים בסך של 24.000.000 שקל. למספר קבוצים בעלי אחוז גבוהה של מקבלי גמלאות דוחי כבר הכנסה משמעותית,
בגלל המעבר של הנהלת החשבונות למחשב חל הפעם איחור בפרסום המאזן.
בחודש יוני נזמן אסיפה שנתית לאשור המאזן.
בברכה,
הלל חומסקי.
"עתודות" - קופת גמל עול הקיבות הארצי השומר הצעיר בע"מ
עתודות קופת גמל על הקיבוץ הארצי __העומר הצעיר_
א ק ט י ב 1980 1979 1978
נירות ערך 653,106 252,238 98,586
השקעות בלתי מוכרות 7,292 1,662 897
בנקים עו"ש 24______________________________________________________________________________ 2_ 24______
660,422 253,902 99,507
פ ס י ג
קרן תגמולים 660,332 253,592 99,363
קרן ביטוח הדדי 36 101 53
יתדה שלא יועדה 13 39 23
התחיבויות שוטפות 41 _____________________________________________________________________________ 170_ 68 _________________
ס " ה : 660,422 253,902 99,507
הכנסות והוצאות בשנת המאזן באלפי שקלים
הכנסות 0 8 9 1 9 7 9 1 8 7 9 1
ריבית ודיוידנד מנירות ערך 26,101 10,206 4,543
רווחי מימוש 17,018 3,872 1,518
הפרשי שיערוך 343,620 110,188 26,681
ריבית מהפקדות כולל עו"ש 707 128 76
אחרות 982 _ 185___________________________ 13__
388,428 124,579 32,831
הוצאות
דפי ניהול ובקורת 1,209 456______________________________________________________________________________________________________________ 218_
עודף ההכנסות על ההוצאות
עובר לח"ן חלוקת רווחים 387,219 124,123 32,613
ההוצאות ביחס לסך
המאזן מהווים - 0.183% 0.181% 0.220%
מאזן ליום 31.12.81
(באלפי שקלים)
20.4.81
ח-ן קרן התגמולים
1978 1979 1980 התשואה השנתית
55.6% 114. % 151.4% ריבית + הצמדה
46.0% 102.2% 137.6% המדד כולל נובמבר
9.6% 11.8% 13.8% התשואה בניכוי המדד
6.5% 5.81% 5.81% התשואה הריאלית
תשלומים לקיבוצים באלפי שקלים
2,943 4,572 10,105 גימלאות לחברים
1.678 2.447 13.001 משיכות
4,621 7,019 23,106 ס " ה
350 465 590 ביטוח חיים
4,971 7,484 23,696 ס " ה
15,043 37,143 42,602 הפקדה שנתית
46,327 ההפקדה בהש"מ
אוקט. 79 ספט. 80.
17,257 ההפקדה השמ"א 3 חדשים
אוק., נוב., דצ,

מספר מקבלי הגימלאות ב-9 השנים האחרונות
2234 - שנת 1975 שנת 1980 - 3640
1890 - שנה 1974 " 1979 - 3315
1274 - " 1973 " 1978 - 3068
1057 - " 1972 " 1977 - 2801
" 1976 - 2525

מקבלי הגימלאות מכלל מס' החברים ב-4 השנים האחרונות :
מקבלי גימלאות = 17.33% 3640 - 1980
" = 16.39% 3315 - 1979
" " = 15.20% 3068 - 1978
" " = 14.92% 2801 - 1977
- 2 -
3
"עתודות" קופת גמל של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בעייני באורים לדין וחשיבון הכספי ליום ו3 בדצמבר 1980
באור "1" המדיניות החשבונאית
א. הצמד ה -
(1) התאמה ערך ההשקעות הצמודות למדד המחירים לצרכן, לתאריך הדוח"ות הכספיים חושבה על בסיס המדד שפורסם לחודש נובמבר 1980 - 1146.7 נקודות (1979: 482.6 נקודות).
(2) הפרשי ההצמדה נכללו בסעיפים המתאימים.
ב. ניירות הערך מוצגים בדו"ח הכספי כדלקמן :
(1) אגרות חוב צמודות למדד המחירים לצרכן - לפי עלותן בתוספת הפרשי הצמדה שנצברו מאז רכישתן.
(2) ניירות ערך אחרים - בהתאם לערכן בשוק בניכוי ריבית שנצברה.
(3) הפקדות - בהתאם לסכומן המקורי בתוספת הפרשי הצמדה שנצברו מיום הפקדתן.
באור "2” ניירות ערר (בשקלים שלמים)
1979 1980 א. ההרכב -
78,981,422 134,142,838 עלות
170,243,285 511,729,174 הפרשי שיערוך שטרם מומשו
2,836,826 7,097,854 ריבית והצמדה מריבית לקבל
176,650 136.194 ריבית שנצברה ברכישת ניירות ערך
252,238,183 653,106,060
ב, הרבב ניירות הערך לפי שיעור הריבית.
שיווי למאזד ערר נקוב (1) אגרות חוב צמודות למדד
331,686,575 116,098,000 5%
31.776,060 675,792 5.5%
259.443.805 13.505.976 6%
622,906,440 130,279,768
768,340 88,600 (2) אגרות חוב לא צמודות
29.431.280 3.167.036 (3) מניות
653,106,060 133,535,404
4/..
4
באור "3" - הפקדות צמודות - מדד (בשקלים שלמים}
1979 1980 (א) ההרכב -
183,337 3,666,670 עלות
1,479.529 3,614,020 הפרשי שערוך שמרם מומשו
1,662,866 11.394 7.292,084 ריבית והצמדה מריבית לקבל
(ב) תנאי ההפקדה -
(1) ריבית - 71/2% - 61/4% צמודה, משולמת פעמיים בשנה,
(2) הצמדה - הקרן צמודה למדד המחירים לצרכן.
באור "4" - נתונים כלליים
1979 1980
78 78 מספר המשקים החוסכים 1.
37,143 42,602 חסכונות חדשים במשך השנה (באלפי שקלים) ,2
253,592 660,333 ההצבר בסוף השגה (באלפי שקלים) .3
253,903 660,422 כלל הנכסים (באלפי שקלים) .4
114% 151.4% התשואה הכוללת .5
78,981 134,143 השקעות מוכרות (באלפי שקלים) .6
99.77% 97.33% אחוז ההשקעות המוכרות .7
465,000 590,000 תשלום ביטוח הדדי למשקים .8
4,572 10,106 גימלאות לחברים (באלפי שקלים) .9
171,723 515,343 הפרשי שערוך (אלפי שקלים) .10
הקבוץ הארצי השומר הצעיר מחלקה לחברה - מדור לקבוץ הזעיר מדור התיישבות - ח"צ - צווח גיוס
אפריל 1981
בועידת הקבה"א הועלה נושא משימות ההתיישבות, התנועה החינוכית והעזרה לקבוצים צעירים

כאחד היעדים המרכזיים להפעלת חברי הקבוצים והקבוצים עצמם.
אנו מגישים בנייר זה את מיכסת הגיוס לתנועה, לשינ"שין ולמשימות האימוץ והאומנות שעלהקבוצים לקחת על עצמם. להשוואה - מצורף גם דף השינשינים בפועל.
באס ועידת הקבה"א עשתה משהו לכולנו - יש לצפות לכך שנצליח היום במה שלא הצלחנו בעבר, להגיע למשלחת מדריכים מלאה בשוה"צ ול - 200 אנשים בש.ש.
משימות התיישבות (דרישות המינימום מהקבוצים)
חצור: שליח + 4 ש.ש (אימוץ הראל) שליח בשוה"צ אדמית:
יד-מרדכי: שליח + 3 ש.ש. שליח + 4 ש.ש. אילון:
יחיעם: שליח + 2 ש.ש. שליח + 4 ש.ש. בית אלפא:
יסעור: שליח + 3 ש.ש. שליח + 4 ש.ש. בית זרע :
יקום: שליח + 2 ש.ש. שליח + 2 ש.ש. בית קמה:
כפר מנחם: שליח + 3 ש.ש. שליח + 2 ש.ש. ברקאי:
כפר מסריק: שליח + 4 ש.ש. שליח + 2 ש.ש. ברעם:
כרמיה: שליח שליח בית ניר:
כרם שלום: שליח שליח גבולות:
להב: שליח + 2 ש.ש. שליח + 2 ש.ש. גבעת עוז:
להבות הבשן: שליח + 3 ש.ש. שליח + + 3. ש.ש. + גרעין אליפז גזית:
להבות חביבה: שליח + 2. ש.ש, שליח + 2 ש.ש. גלאון:
מגידו: שליח + 2 ש.ש. שליח + 5 ש.ש. + גרעין (כרמים) גן שמואל:
מגן: שליח + 2 ש.ש. שלית + 3.ש.ש. + 4 גרעין אליפז געש:
מצר: שליח + 2 ש.ש. שליח + 2 ש.ש. געתון:
מזרע: שליח + 4 ש.ש. שליח + 3. ש.ש. + גרעין כרמים גת:
מסילות: שליח + 3 ש.ש. שליח + 2 ש.ש. דביר:
מעברות: שליח + 4 ש.ש. • שליח + 5 ש.ש. + גרעין נטור? דליה:
מענית: שליח + 3 ש.ש. שלית + 3 ש.ש. :דן
מרחביה: שליח + 3 ש.ש. שליח + 5 ש.ש. + גרעין כישור? הזורע:
משמר העמק: 5 ש.ס. + גרעין כישור שליח + 3 ש.ש. + גרעין מענית ב' המעפיל:
נגבה: שליח + 3 ש.ש. שליח + 4 ש.ש. העוגן:
נחשון: שליח + 2 ש.ש. + גרעיז כרמים? שליח הראל:
נחשונים: שליח שליח + 2 ש.ש. זיקים:
ניר עוז: שליח שליח חורשים:
ניר דוד: שליח + 4 ש.ש,
נירים: שליח + 3 ש.ש.
שליח + 3 ש.ש. ניר-יצחק:
שלית + 2 ש.ש, + גרעין פלך סאסא:
שליח + 2 ש.ש. סער:
שליח + 3 ש.ש. עברון:
שליח + 3 ש.ש. + גרעין (אליפז?) עין דור:
שליח + 4 ש.ש. עין החורש:
שליח + 4 ש.ש. + גרעין פלך? עין המפרץ:
שליח + 4 ש.ש. עין השופט:
שליח + 4 ש.ש. עין שמר:
שליח + 3 ש.ש. עמיר:
שליח + 2 ש.ש. רבדים:
שליח + 3 ש.ש. רוחמה:
שליח + 3 ש.ש. רמות מנשה:
שליח + 3 ש.ש. רמת השופט:
שליח + 3 ש.ש. רשפים:
שליח שדה יואב:
שליח + 3 ש.ש.+ חבורת כרמים שובל:
שליח + 3 ש.ש. שמיר:
שליח + 3 ש.ש. שמרת:
שליח שניר:
שליח + 4 ש.ש. + גרעין נטור שער הגולן:
שליח + 4 ש.ש. + גרעין נטור שער העמקים:
שליח + 4 ש.ש. שריד:
שליח סמר:
סה"כ 78 שליחים + 197 ש.ש.
סיכום אומנית גרעינים וחבורות
א־ גרעינים קיימים: 1) גזית, 2) געש(אליפז), 3) גת (כרמים), 4) שובל (חבורת כרמינ
5) משמר העמק (כישור), 6) סאסא (פלך), 7) שער העמקיים, 8) שער
ב. אומנויות גרעינים חדשים (הצעה)
1. עין דור (אליפז) 5) עין המפרץ (פלך)
2. דליה (נטור) 6) גן שמואל (כרמים)
3. הזורע (כישור) 7) שובל (חבורה ב' כרמים)
4. המעפיל (מענית ב')
לבדיקת אומנות (רזרבה)
בית זרע, געתון, חצור, מגן, מצר, ניר דוד, מזרע, רמות מנשה, שריד, עין שמר, מעברוו
השוה"צ ש.ש.
1 אדמית:
1 אילון:
1 בית-אלפא:
1 בית-זרע:
1 2 בית-קמה:
1 3 ברעם:
1 בית-ניר:
1 גבעת-עוז:
1 גלאון:
1 1 גן-שמואל:
1 געש:
2 געתון:
1 דביר:
1 1 דליה:
2 הזורע:
1 המעפיל:
2 זיקים:
1 חורשים:
2 הצור:
2 5 יד-מרדכי:
1 3 יחיעם:
1 יסעור:
1 כרמיה:
1 להב:
1 להבות-הבשן:
1 להבות-חביבה:
1 1 מגידו:
1 מצר:
3 מזרע:
1 מסילות:
מצבת ש.ש. ושליחים נכון ל-15/4/81
- 2 -
השוה"צ ש.ש.
1 מרחביה:
4 משמר-העמק:
2 נגבה:
1 נחשון:
1 1 ניר-דוד:
2 נירים:
1 ניר-יצחק:
1 סאסא:
1 1 עברון:
1 4 עין-דור:
2 1 עין-המפרץ:
1 2 עין-השופט:
2 עמיר:
1 רבדים:
1 1 רוחמה:
2 רמת-השופט:
2 3 רשפים:
1 1 שדה-יואב:
1 שובל:
1 שמיר:
3 שער-הגולן:
1 שער-העמקים:
38 63
רשימת ש. ש.
- מעודכנת ל-81/-15/4
גשור
1. מאיר היון - יחיעם - 7.80
2. לסלי חיון - יחיעם - 7.80
3. אורנה זוהר - ברעם - 11.80
4. ערן לוי - עין המפרץ - 12.80
5. נאוה עצי-פרי - נגבה - 2.81
ארמית
1. גדי לביטוב - מזרע - 12.80
2. רוויטל לביטוב - מזרע - 12.80
סמר
1. נילי כוכבי - יד מרדכי - 10.79
2. צור בר-אילן - הצור - 8.80
3. אהוד אשרוב - עין דור - 8.80
4. רחל אשרוב - עין דור - 8.80
5. נורית צור - גבעת עוז - 4.81
6. דוד דרור - סאסא - 4.81
הראל
1. נמרוד חפץ - נירים - 8.80
2. אירית חפץ - נירים ־ 8.80
3. ארז לוי - רשפי□ - 8.80
4. אפרת לוי - רשפים - 8.80
5. חגי וייסקופ - עין דור - 8.80
6. שולה וייסקופ - עין דור - 8.80
7. אלי גולדשמיט - זיקים - 8.60
8. שרה גולדשמיט - זיקים - 8.80
9. מל רגב - ברעם - 2.80
10. רותי אנגל - דביר - 12.79
11. מרגלית רובינסקי - גל-און - 4.80
12. מיכל יבנין - גן שמואל - 2.81
13. עדנה הרשקוביץ - עברון - 3.81
14. שרי סובלמן - רשפים - 4.81
שדה יואב
1. סטיב שכטר - יד מרדכי - 3.81
2. שפרה שכטר - יד מרדכי - 3.81
כרם שלום
1. דב שטרנברג - יד מרדכי ־ 11.79
2. עמי שיף - יחיע□ - 9.79
3. עודד גור - דליה - 6.80
4. ליבי רוני - רוחמה - 9.80
5. נעמי וייס - יד מרדכי - 12.80
6. אבי ממן - נחשון- 12.80
נסור
1. הלל ארזי- משמר העמק - 7.80
2. שולי שפיגל - ברעם - 10.80
3. יורם בלבן - געש - 6.80
4. עינת קציר - משמר העמק - 6.80
5. איציק חולבסקי - עין השופט - 12.80 6,. זמירה ליבני - ניר דוד - 12.80
7. רמי יבזורי - משמר העמק - 12.80
8. פיני דגן - מזרע - 2.81
9. איתי מונוביץ - עין השופט - 3.81
10. חגי- שער העמקים - 3.81
11. גיל צור - משמר העמק - 4.81
כישור
1. אפרים זוטרמן - אילון -1.80
2. מיכה בלאו - געתון - 5.80
3. יעקב רובל - שער הגולן - 7.80
4. רינת בראון - מגידו - 5.80
5. זהר מלינאק - בית זרע - 6.80
6. אורלי שנברגר - נגבה - 3.81
כרמים
1. באדי - בית קמה - 8.80
2. אידש - בית - קמה - 8.80
3. יהודה בך - רוחמה - 7.80
4. נתן קרן - שדה יואב - 8.80
5. מיכל ייסל - להבות הבשן -11.80
6. רן מנבר - המעפיל - 12.80
7. עפרה כהן - שער הגולן - 12.80
8. יעקב רובינשטיין - געתון - 1.81
9. תלי לוי - חורשים - 81, 1
10. נחום רוטשטיין - שער הגולן - 2.81
11. נעמי לוי - חצור - 4.81
12. ארנה מלים - כרמיה - 2.81
(13. אתי לרנר - 8.80)
(14. יהודית -3.81 )
קיבוצים שאין מהם ש.ש.
בית-אלפא
ברקאי
גזית
גת
דן
הזורע
העוגן
יסעור
יקום
כפר-מנחם
כפר-מסריק
להב
להבות-חביבה
מגן
מצר
מעברות
מענית מסילות מרחביה ניר-עוז ניר-יצחק סער
עין-החורש
עין-שמר
עמיר
רבדים
רמות-מנשה
רמת-השופט
שובל
שמיר
שמרת
שריד
הקבוץ הארצי השומר הצעיר המזכירות
סיכרס ישיבת מזכירות הקבה"א בג"ח - 6.12.81
1. מאחזי נח"ל בשטחים המוחזקים. (בהשתתפות רפול-ראש האגף במש' הבסחון ואמנון - מפקד הנח"ל). שר-הבטחון החל בביצוע כ-10 מאחזים חדשים ב"שטחים" כאשר איושם הוטל על הנח"ל.
מצב זה מעמיד אה תנועתנו יאת גרעיני הנח"ל שלנו במצב חמור מאד. סוכם (במקביל ובדומה לסיכום בתק"ם ובברית):
ננהל מאבק פוליטי כללי נגד מהלך זה. איוש המאחזים ע"י הנח"ל היא משום קבלת פקודה בלבד כחלק מן התפקיד הצבאי של חיילנו בנח"ל. אנו ממשיכים לראות בנח"ל מסגרת חיונית להכנת גרעינינו לההישבות, ובפרט כשלב ההאחזות במסלול שלו. נתבע שאיוש המאחזים יעשה ע"ח שלב הבט"ש והתעסוקה ולא ע"ח ההאחזות. נסביר מצב זה לחברי הגרעינים ולבניו' שבפיקוד-הנח"ל. במסגרת הברית נתבע פגישה עם שר-הבטחון להצגת עמדתנו.
2. סיכומי עבודה. שפרה ויענקלה מהמחלקה לכלכלה הביאו בפני המזכירות את סיכומי העבודה של תשל"א ותש"ם.
צויינה חשיבות ריכוז סיכומי העבודה המאפשרים דיון מסודר בקבוצים ובתנועה בנושא מרכזי זה.
3. סדר יום לועה"פ: בישיבת הועה"פ הקרובה יערך דיון מדיני.
4. מכירת ידע לחו"ל. בהתאם להחלמה קודמת של המזכירות אושרה מכירת ידע חקלאי באמצעות גיוס 3-4 מחברינו כפעילים מסרה זו.
החברים יעבדו בחוה בארגנטינה שנרכשה ע"י חברת "כלל" וההכנסה תנתן לתנועה למטרות של פעילותנו בחו"ל. לא אושרה תביעה של חב‘ "כלל" שנשקיע חלק מהון הבעלות כבטוי לאחריותנו לצד המקצועי ולכן נחפש דרך אתרץ לכך; אם ההשקעה בהון-בעלות תהיה תנאי לנושא הוא יבוטל.
הקבוץ הארצי השומר הצעיר המזכירות
ישיבת מזכירות הקבה"א בג"ח - 31.5.81
1. קבוץ שניר: הקבוץ החל לבצע עבודות בניה לשנוי דורות החברים בכדי להתאימן ללינה משפחתית אליה יעבור תוך כפה שבועות. המזכירות קבלה מידע מועדת-הועה"פ על פעולתה; עם החלטת קב‘ שניר לפעולה בניגוד להחלטות-התנועה הועדה סיכמה מחברי הועדה שהם ימשיכו לנסות למצוא פתרון כלשהוא.
המזכירות תציע לועה"פ בישיבתו הקרובה (לאחר הבהירות) כיצד להגיב על צעדיו של קב‘ שניר ועל משמעותם לגבי המועצה שתוכננה לדיון בנושא.
2. דוח' הועדה לבדיקת המבנה התעסוקתי: התקיים דיון שני ומסכם על הדוח‘. הדוח‘ אושר בעיקרו. ועדה בין-מחלקתית (השכלה, חברה. כלכלה) תנסח במה שינויים ותוספות לדוח‘ בהתאם לדיון במזכירות.
בכמה סעיפים יתכנו המלצות אלטרנטיביות שיבחנו תוך כדי מימושן בקבוצים.
עזרה להורי בנים שעזבו
תיקון לנוסח הועה"פ מ- 24.5.81 בניסוח שפורסם חל שיבוש והרי התיקון;
בעמ' 2. בפרק "סיוע המרי לבנים עוזבים", במשפט השני של פרק א‘, יש למחוק את המילים:"הסעיפים-1.2. הם אלטרנטיביים וכל קבוץ יבחר את הנראה לו יותר"
הקבוץ הארצי השומר הצעיר המזכירות
ישיבת מזכירות הקבה"א הג"ח - 13.9.81
1. זיוף גוש המדנים לועדת-גבתי: התנועות ההתישבותיות חברות "העבודה" החליטו לתמוך בצרוף זה תוך התעלמות מן העובדה שבזאת ניחנת לגיטימציה ציבורית להתישבות במרכזי האוכלוסיה בגדה ולגוש בגוף מיישב,
אנו נתנגד למהלר זה ככל יכולתנו ובבל המישורים הציבוריים האפשריים.
2, קרן הבטחון: בזמנו הוחלט אצלנו ובברית שנשתתף בקרן רק בהקשר לפרוייקט החינוך -הרמטכ"ל והנהלת הקרן קבלו זאת, "הברית" תשפץ את ''חות השומר" בסג'רה (6-7 מליון שקל), תשתלב בשורת פעולות ישירות (3-4 מיליון שקל לשנה); היינו: תרומה של 10 מיליון שקל ל-1981 (= כי"ע ליח' לשנה).
בצוע התרומה: יקבעו 3 רמות לחבר לפי יכולת כלכלית, כל תנועה תהיה אחראית לגבייה בקבוצים.
נטפל שההרדמה לקרן תוכר פורמלית כ"חרומה".
בצוע הפעולה החינוכית בצה"ל ע"י המטה הקבוצי יחד עם המחלקה לפעולה סביבתית.
3. הקציב אחזקת-אדם לתשמ"ב. המזכירות אישרה את הצעת התקציב הראלי של תש"ם עם כמה עדכונים והחזרת קצוצים, המזכירות הטילה על המחלקה לכלכלה וחברה להעמיק אח הפעילות בקבוצים בנושאי שיטות צריכה והפעלה ועדת-צריכה.
הנתונים מורים שרוב הקבוצים עומדים בתקציב עם חריגה סבירה (עד 20%), יתקיים ברור
מלוהו עם כמה קבוצים חורגים.
תבדק שיטת רישום והגשת התקציב, הסעיף לפעולה ציברוית-פוליטית יוגדר במפורט,
4. עזרה לאמצעים בטחוניים לישובי הצפון: המזכירות אישרה את סעיפי העזרה המפורטים (מקלטים וציוד), ההיקף המשוער של הסובסידיה התנועתית הוא כ-10 מליון שקל. הסובסידיה תמומן במחציתה ממס-בטחון מיוחד שיוטל על הקבוצים (3 דרגות לפי מצב משקי) ומחציתה ממוסדות התנועה.
בזאת אנו התנועה היחידה שמגייסת עזרה ציבורית ופנימית לעזרת ישובי הצפון. הערות :
* ישיבות הועה"פ:
הקרובה תעדך ב- 11/10 , סדר היום: הפעילות הפיננסית של התנועה - סיכום.
מפקד מפ"ם בקבה"א.
בסעיף הראשון אפשר לקיים דיון בקבוץ בהשתתפותנו (לפנות
לקרן השוה"צ).
ישיבת הועה"פ שאחריה תערך ב- 8/11 , סדר היום: מועצת התרבות, אישור התקציב. אנא, רישמו לעצמכם התאריכים הנ"ל והבטיחו השתתפותכם, הישיבות בגבעת-חביבה.
* תרומות (למזכירים): ההחלטות כוללות שתי תרומות: קרן הבטחון (לב"י), עזרה לישובי-הספר שלנו. רצוי לארגן תרומה זו ע"י פעולה חינוכית וע"י גיוסים ורק השלמה מן הגזבר
לפיכך רצוי לקבוע לכך ועדה מיוחדת.
הקבוץ הארצי השומר הצעיר המזכירות
ישיבת מזכירות הקבה"א בג"ח - 19.7.81
1. הבטחון בישובי הצפון; להלן נוסח החלטה פומבית:
המזכירות תובעת מהממשלה להביא לרגיעה ובטחון לישובי הצפון, תוך מיצרי האמצעים המדיניים, מאמץ למניעת השלמה צבאית, המנעות מירבית מפגיעה באזרחים, ושימוש באמצעים צבאיים בלית-ברירה בלבד.
קבוצי הקבה"א ומוסדותיו יגישו בל עזרה לישובי גבול הצפון לפי צרכיהם ופניתם. המזכירות החליטה שחברי המחלקות לחברה, חינוך, בלבלה ותרבות יבקרו מיד בקבוצינו באזור הצפון, בעקבות בקורי מחלקת הבטחון שהיתה שם, בכדי לדון במשותף בבעיות שהתעוררו וארגון העזרה התנועתית באמצעות קבוצי התנועה ומוסדותיה.
2. ”השבוע" - דיון ופרדה מהעורך יוסף פורת: בדיון צויינו ההישגים והבעיות של "השבוע" ופעילות הנמרצת והטובה של יוסף בתנאים לא קלים שהיו במערכת. צויין ש"השבוע" תורם רבות להבאת "התנועה" כמוסד לבל חברי הקבה"א. הוצע לקבוע מערכת רחבה ל"השבוע" - זו תבחר בישיבה אחרת.
3. הנהגה עליונה - דיון ופרדה מאליהו להב; בדיון צויינ ו הישגי פעילות ההנהגה-העליונה (הוצע לשנות את שמה) והתנועה בגולה ב-4 השנים בה ריכז אותה אליהו.
על אף תנאים קשים שמרנו על היקף הפעילות בעולם וחיפשנו אפיקים נוספים לפעילות בקרב הנוער היהודי. הורחבה והועמקו הפעולה בקרב קבוצות נוער יהודי שבאות במסגרות שונות לשתיה בארץ. לפעולה זו הוקם המרכז להדרכה בשפות זרות בגבעת-חביבה.
הועמקה ההבנה לשלחים ולבני משפחתם בכדי שיעמדו במשימות המגוונות יותר בהן הם יפעלו. נשמר קשר טוב עם השליחים בגולה - אך יש לחזק את הרכב ההנהגה העליונה בכדי שתוכל לעמוד בכל משימותיה.
גולת הכותרת היא כמובן העליה של כ-100 בוגרים לשנה, יחד עם זאת יש חשיבות מקיפה לפעולה הכללית של תנועתנו הציונית-חלוצית ברחבי הגולה היהודיה. נושאים אלה מחייבים הרחבת התודעה והמידע לרחבי התנועה.
הקבוץ הארצי השומר הצעיר המזכירות
סיכום ישיבת מזכירות הקבה"א בג"ח - 12.7.81
1. לקחי הבחירות והפעילות הפוליטית להבא: בשבועיים אלה מתקיימים דיוני סיכום בכל הקבוצים. יוקמו מספר צוותים משותפים עם מפ"ם והמטה הקבוצי שיגבשו הצעות ותכניות פעולה, הצעותיהם יובאו למזכירות" תשמר רציפות הפעולה בשטח ע"י עיכוב לחדשיים של חלק מן הפעילים (1 לקבוץ) וגיוס מזורז של פעילים לתקופה מלאה, תשמר רציפות פעולת המחל' הרעיונית-פוליטית.
ב"ברית" יערך מיד דיון עם רכזי המפעלים האיזוריים על הלקחים, כן יערך דיון על הפעולה הסביבתית.
ה"ברית" תיזום קידום מיוחד של קליטת חברות-נוער.
2. גרעין להתיישבות: קבוצת חברים, בינהם כמה מבני הקבה"א,שנפגשו תוך לימוד המדיטציה, רוצה להקים גרעין להתיישבות, סוכם לקבל פנייתם עקרונית בחיוב, הגרעין יצא להכשרה לחצי-שנה לקבוץ ותיק ואח"כ יסוכם ההמשך לפי הנסיון שהצטבר אצלם ואצלנו.
3. "בית התנועה" בגבעת-חביבה: צוות הגיוי: עזרא רבין, אבא קובנר, עליזה.
4. שניר : הקבוץ פנה להפסיק להיות חבר מלא בקבה"א ולעבור להיות במעמד של חבר-נלווה כי אינו יכול לעמוד בהחלטת התנועה על לינה משותפת.
הפניה על פרטיה תובא לדיון בועד-הפועל.
5. נסיעת מקהלת הקבה"א לחו"ל: אושרה הקצבה של 70.000 שקל מתקציב הקבה"א, אושר מחדש שחברי המקהלה ישתתפו מתקציבם האישי ב-1.000 שקל כ"א, אין לפנות לקבוצים לכל הקצבה למטרה זו.
6. מלון הקבוץ (נתניה): עקב חוסר ביקוש מצד חברי-קבוץ הוחלט לבדוק אפשרות של החכרה או מכירה של המלון. תבדק אפשרות של חבירת מלון קטן בצפת ו/או ירושלים (אולי בשותפות עם תקיים).
מחלקת הבטחון - הקבה"א
אל:

מזכירות קיבוץ משמר העמק
שלום רב.
הנדון : עזרה בשמירה לקיבוצי גבול לבנון - תוכורת.
1. לפי החלטת מזכירות בקבה"א מחודש יוני 80 נקבע קיבוצכם לשלוח שומר לקיבוץ להבות הבשן
2. הדבר יופעל ע"י הקיבוץ המאומץ בהתאם לעומס השמירה המוטל עליו, ובקשר ישיר עם הקיבוץ המאמץ (נותן השומר).
3. בעקבות האירועים בגבול הצפון יתכן בהחלט שהסידור הנ"ל יופעל.

4. נבקשכם להיערך בהתאם ולענות בחיוב, אם תבוא פנייה מקיבוץ ...להבות הבשן
בברכה
יהודה ארזי ישראל תורן
10.5.81
הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר המחלקה לכלכלה ומשק.
20.5.82
מכ/53/5
אל:
רכז המשק קיבוץ
משמר העמק
שלום רב.
הנדון: רשום קרקעות בטאבו.
הגיעה אלינו רשימה טל קיבוצים שעדין לא דאגו שהמרכז לרישום משבצות יכין עבורם משבצות חתומות.
מבלי להתחיל בתהליך זה הנמשך 2-3 שנים אין סיכוי להגיע לכך שהאדמות ירשמו בטאבו.
אנו ממליצים לאחר דיונים והתיעצות להכנס למהלך זה ולא ועקבו.
בברכה
עזרא רבין
מאיר בראון.
קיבוץ משמר העמק
משמר העמק .13/6/82
לכ'
ישראל דה-בנצטי המחלקה לכלכלה בית הקבוץ-הארצי תל-אביב 61400.
ח. י.
הנדון:בקשות לשחרור מצה"ל.
רצ"ב ארבע בקשות לשחרור חברים שלנו מצה"ל. לפי הפרוס תראה שיש שם שני פלחים, חשמלאי אחד, ורפתן אחד. סדר העדיפות לגבינו:-
1) ריצ'רד סור.
2) יואש אזוב.
3) אדם גורן.
4) עזרא שלומי. הכי טוב - את כולם.
בב"ח
רפי יבזורי רכז המשק.
מבזק כלכלי
דף מידע/משק/כלכלה בקבה"א
13.4.82
מס. 9
מכ/45/5
מדיניות הממשלה גורמת להרס החקלאות מה שהתחיל ארליך בתפקידו כשר האוצר בממשלה הקודמת ממשיך עכשיו כשר חקלאות. החקלאות על פרשת דרכים מצב קשה גם אוביקטיבי וגם בגלל הממשלה. נראה שיש צורך במאמץ לאומי גדול לשנות פני הדברים. אם בשנים קודמות היתה הדינמיקה מעבר לצפוי הרי עכשיו יש צורך במהפך גם מסיבות אוביקטיביות, ומה שברור לכולנו שלא זאת הממשלה שאיתה אפשר להוביל מהלך מסוג זה.
כל החזית החקלאית בוערת ואין עם מי לדבר, משרד שכמעט אינו מתפקד ואין עם מי לקדם דברים. רוב הדברים הועברו למשרד האוצר. המצב הקשה אליו נקלעה החקלאות הביאה למסקנה כי אין עוד להסתפק בפעולות נפרדות של כל ענף זה או אחר אלא נדרשת פעולה ענפה. הכוונה לא לזריקות עזרה למשקי מצוקה - אלא להביא לשינוי המדיניות.
בימים אלה החל המרכז החקלאי בשיתוף עם כל התנועות לתכנן את המאבק החקלאי נגד הממשלה לשינוי המדיניות. יוקמו מטות מרכזיים ואיזוריים, והכונה היא למאבק עם כל האמצעים העומדים לרשות החקלאים.
בימים הקרובים יחלו המפגשים האיזוריים ובהם יסוכם צורת המאבק יחד עם הקיבוצים והמושבים והכונה לא להרפות עד יושגו השגים אמיתים.
"החוק" החדש.
הצעת חוק המיסוי האינפלציוני שהוצגה לפני הכנסת מעוררת הדים רבים וחששות בעיקר הרבה סימני שאלה. הערכות לגבי החוק שקשה ביותר יהיה להעביר אותו עם כל הכונות סביבו. עדין לא ברור אם כל ההצעות תהפוכנה לחוקים , לכן המסקנה בשלב זה, לא להחפז ולא לנקוט במהלכים כל שהם.
פרדס.
בסיכומי אשתקד שהגיעו עכשיו יש בהם הפתעה כלשהי לטובה. 9.5 מיליון דולר בתנה הממשלה בעקבות שביתת הפרדסנים. 2.0 מיליון דולר משרד החקלאות, ו- 7.0 מיליון דולר הוחזר מחברת ההובלה על סמר חוזים צמודים שנעשו עם חברות הספנות למחירי הדלק, ומאחר שמחירי הדלק ירדו נוצר ההפרש הנ"ל. אחרי כיסוי הוצאות לפי בדיקה נשאר בממוצע לדונם פרדס 140 - 110 דולר. התמונה הטובה ביותר נראה בקליפים, לימונים, ושמוטי. פחות טוב אשכוליות וולנסיה גרועה ביותר.

2
תשמ"ב ידוע כבר שהיא עונה קשה ביותר גם בגלל יבולי השיא וגם בגלל התחרות הקשה. גוש מזרחי היה לוקח 15% - 13 הקטינו הזמנות לכמעט אפם. קפריסין מוכרת אשכוליות ב- 50% מהמחיר שלנו. הושמדו עד כה כ- 20.000 טון.
מחירים לתעשיה
לטון דולר 71 שמוטי
" " 64 אשכולית
" " 77 לימון
" " 73 ולנסיה
רפת
מחיר החלב לחודש אפריל 5,85 שקל ליטר חלב.
יצור החלב יגיע לשיא טל 685 מיליון ליטר, 26 יותר מהמכסות. נכנסו עם הממשלה למו"מ על הלבנת יתרה זו בטענה שלמעשה כל החלב נצרך, נראה שאין כל סיכוי למאבק זה. ברגע שנדע את סכומי הרפתות המדויקים יחולק חלב יצוא נוסף במחיר של 70% ממחיר המטרה. לח מהחלב החריג סה"כ החריגה בקיבוץ הארצי מגיע ל- 6 מיליון ליטר, לעומת אי ביצוע של 2 מיליון ליטר.
כותנה.
החלה ברוב המשקים זריעת השדות. לעומת שנים קודמות השדות מוכנים, בחלק מהמשקים ניתנו השקית רויה בגלל הבצורת החלקית. מתחילה שנה עם הרבה סימני שאלה, והתקוות הן רבות שענף הכותנה יתאושש ויתפוס את מקומו בחזרה. במחירי הכותנה עדין אין שום שינוי משמעותי אך יחד עם זה יש מומחים הרואים את האור בקצה המנהרה, בעיקר לאור גודל השטחים שנזרעו בארה"ב. מרץ היה חודש שיא במכירות. המחיר החודש הגיע ל- 70.75 סנט לליברה, לעומת 69.90 בפברואר, ו- 41.35 במרץ אשתקד.
מים.
שנה שחונה זו, אשר השינויים בה היו רבים הביאו להחלטות שונות שבטלו אחת את השניה.
כרגע אין עדין כל סיכום אחר לגבי המים לעומת השנים הקודמות. ועדת הבצורת בודקת את מצב המאגרים במשקים ויכול להיות שיהיה אפשר לגייס מים נוספים למשקים שלא הצליחו למלא את המאגרים. מרכזי משק שעדין לא העריכו מצב המאגרים מתבקשים לעשות זאת בזריזות. חברת מקורות מחייבת משקים על שימוש מעל הזכויות על הקצבת מים חד פעמית שאינן קשורות למי חורף. אין לשלם מעל הזכויות ומשקים מתבקשים לבדוק הנושא ולהתיעץ איתנו בנושא.
מדגה
מחירי קרפיונים עלו ב- 12.5% - 32.30 שקל לק"ג ליצרן. לצרכן מחיר 45.0 שקל לק"ג.
מחיר האמנונים עלה חזרה ל- 16.8 שקל לק"ג, כסיף עלה ל- 9.27 שקל לק"ג. חודש פסח הנו חודש של ביקוש גדול ונראה שהשנה ימכרו כמויות גדולות ביותר.
בקר.
ענף זה סבל ביותר מהבצורת. הוחל בטיפול מרוכז בשיתוף עם המרכז החקלאי, ובתקוה של הענות מיוחדת של משרד האוצר להכיר בבעיה מיוחדת טל ענף זה. המשקים מתבקשים להעביר נתונים על פגיעה לארגון מגדלי בקר.
הון חוזר לחקלאות.
מטרד האוצר מוכן כנראה לחזור ולתת הון חוזר לחקלאות לענפי ירקות, מטעים (שוק מקומי) תפוחי אדמה, פלחה, עגלים. כל הענפים שלא לייצוא. לפי התכנית הבסיס להון חוזר יהיה ייצור שנה קודמת. כרגע מטפלים בבעיות הטכניות סביב בעיה זו.
3
שכון.
ביום שני 3.5.82 יתקיים כנם רכזי משק וגזברים ורכזי נניח. יחיאל דורון ויוחנן ימסרו על הנעשה במחלקות השונות. יוסקה רבינוביץ סגן ראש המנהל לבניה כפרית ימסור על תקציב החדש של משרד השיכון והפעלתו. ישראל ימסור על ועדת השיכון של הקיבוץ הארצי. בימים אלה מעבירים לקיבוצים שאלונים על היקפי הבניה החזויים בשנת 82/3. החומר נחוץ לנו על מנת לגבש עקרונות להפעלה מחודשת של סבסוד תנועתי לבניה צרכנית, אנא דאגו להחזרת שאלונים.
ארגון אזורי של מערכת הספקת המים.
לשם הבטחת שיתוף פעולה בין צרכני המים לחברת מקורות מוצע להקים ארגונים איזוריים של הצרכנים באיזורי הארץ השונים, בכל ארגון תוקם הנהלה משותפת בה ישתתפו על בסיס פריטטי נציגי הצרכנים ונציגי מקורות. אירגון זה ישמש גוף מיעץ למקורות בכל הענינים הקשורים בהספקת המים לאיזור ע"י מקורות , ליזום הצעות לשיפור הספקתם והוזלת מחירם. הקמת מפעלים מקומיים לניצול מים שולים, ניקוז, ושמירה על איכות המים.
מבכירות לסמר.
נשלחו חוזרים למרכזי המשק בנושא גיוס מבכירות לרפת סמר. נציגי התאחדות מגדלי בקר האוספים מבכירות נתקלים בקשיים בהשגת מבכירות, נראה שאחר שהרפת בסמר הוקמה לתפארת אין הצדקה לכך שתעמוד ריקה. פניתינו למרכזי משק ומרכזי רפתות לראות את הפניה הנ"ל כיוצאת דופן ומעל לכל חשבון ולהענות לפניה מיוחדת זו, מחיר המבכירות כמחיר הייצוא. מדובר ב- 160 - 150 מבכירות. (ברגע האחרון יש הענות כבר של כ- 50 מבכירות).
כנס רכזי משק וגזברים - ימי עיון.
אנו מזכירים שבתאריכים 11/5 - 9 יתקימו ימי עיון בנתניה לרכזי משק וגזברים בהשתתפות:
מאיר בן מאיר, עדי אמוראי, אמיר הלמן, דב פלג, יוסי גנשר, עזרא רבין, ועוד.........
קיבוצים שעדין לא נרשמו מתבקשים להודיע למחלקהץ
שאלון סכומי תשמ"א.
יש עדין מספר רכזי משק שלא העבירו סיכומי תשמ"א. אנא עשו זאת בדחיפות כי אין ביכולתנו להגיע לסכומים.
בחוברת של קיבוצי למוצרי תכן פורסמו נתונים פיננסיים שהוכנו ע"י זאב גונן. עיקרם:
סכום 1981 - ריבית.
1981 1980 1979 1978 1. מבט לאחור
101.5 133 111.4 48.1 שעור האינפלציה בארץ (%)
106.7 112 86.0 23.2 פיחות השקל לעומת ה- $
79.2 88 96 41.5 לעומת המרק
65.3 129 103 31.1 לעומת £
103.1 92 89 52.2 לעומת פרנק שויצרי
8.4 12.0 13.3 9.0 שעור האינפלציה ארה"ב

- 4
3. חישובי ריבית אפקטיבית - ריאלית 1981.
ריאלית (בנכוי אינפלציה שנתית) אפקטיבית ריבית נומינלית
9.01 154.0 18,5% (רבעוני "תכן" אשראי $ 1980
26.45 154 8 21,5% " " " " 1981
24.96 151.8 96% (חרשי) "קיבוצי" (שקלים)
29.68 161.3 100% " "ארגונים"
21.14 144.1 100% (רבעוני) ח, ח. ד
19.41 140.6 15.5% שכר מכר - $
28 88 159.7 23.5% "תכן" הסדרים - $
34.44 170.9 28% "פגורים - $
41.10 184.4 92% (מראש) שוק חיצוני "אפור"
50.73 203.7 97% " חברות ביטוח
7.5 117 7.5% (רבעוני) צמוד מדד
ריבית אפקטיבית 1982
140 91% (חודשי) ארגונים
151 20% אשראי $ (6.25% פיחות חדשי)
160 85% (מראש) שיק אפור
121 88% ממון יבוא
שינויים בקרנות היצוא החל מ- 1.4.82
בנק ישראל בתאום עם משרדי האוצר, התעשיה והמסחר החלים על מספר שינויים בקרנות היצוא,
אשרה ופעלו החל מ- 82 1.4. מטרת השינויים בין השאר היא לרכז התמיכה ביצוא הניתנת דרך המימון בשלב היצור בלבד, בשלב המשלוחים הוחלט לאפשר ליצואן זמינות מספקת למכירה בתנאי אשראי ובריבית בינלאומית
שינויים הם כדלקמן:%
קרן משלוחי יצוא - שעור הממון בקרן יהיה 90% במקוים 70% בעבר. הממון יבוצע ע"י המוסדות הבנקאיים במטבע חוץ באמצעיהם הם בריבית בנקאית, וללא ההיטל החל על הלואות רגילות במטבע חוץ.
קרן היצור ליצוא - שעור הממון בקרן יהיה 57% במקום 50% בעבר. שעיר הריבית בקרן ללווה יהיה 42%.
קרן יבוא ליצוא - בתנאי קרן זו לא יחול כל שינוי.
הכוונה היא לצמצם בעתיד עוד יותר את הסובסידיה הגלומה באשראי המכוון ליצואנים, כדי להגיע אט - אט לאשראי במחירי השוק. ובכך לצמצם ככל האפשר את הזרמת הכספים על ידי הממשלה.
בהחלטה זו הובאה בחשבון התמיכה של הממשלה ביצואנים דרך בטוח שער ליצוא. עד לסגירת רשימת המבוטחים באמצע חודש זה, בטחו עצמם כ- 650 יצואנים, האחראים ל- 85 אחוז מהיצוא הישראלי. אלה שלא בטחו עצמם היו בעיקר המיצאים לאמריקה, או יצואנים קטנים שלא כדאי להם להתעסק בבירוקרטיה הכרוכה בבטוח שער.
ארגון מגרלי רגים: הסיכומים וההעוכות של ארגון מגדלי דגים הסתבר שכדאי למשקים היום ליצר כמויות יותר גדולות של דגים בעיקר בקרפיונים ואמנונים.
אמנונים;א נונים מומלץ שמשקים ייצרו כמעט כפול ממכסתם והשיווק כולל דג - שאן מובטח. קרפיונים: לאור התחזיות ממולץ למשקים ליצר לפחות 20% מעל המכסה.
אמנון מארגון מגדלי דגים מוכן ליעץ למשקים בנושא הנ"ל. נראה שלאור מיגבלות הייצור כדאי לנצל הזדמנות זו לבודקה לביצוע מידי.
5.12.82
מכ/107/5 מס. 13
הגשמים המוקדמים ובכמויות הגדולות פתחו את השנה בטוב. סיכומים ראשונים של שנת תשמ"ב בקווים כלליים דומים לאלו של השנה הקודמת. תפוקה ראלית בחקלאות גדלה בשעור ניכר, כנגד חלה הרעה בולטת בתנאי הסחר - מחירי התשומה עלו בשיעור גבוה יותר ממחירי התפוקה, כך שתוספת הייצור לא הביאה ברכה נוספת.
תשמ"ב לעומת תשמ"א ב-% תשמ"א לעומת תש"מ ב-%
7.9 גידול תפוקה ראלית 4.4
101.0 עלית מחירי תפוקה 121.6
110.2 עלית מחירי תשומה קניה 136.0
- 4.4 הרעה 6.1 -
112.5 גידול הכנסה נקיה/מחירים שוטפים 118.2
(0.5 -) גידול נקי ראלי (3.2 -)
התהליך הנ"ל החל בתשל"ח מצטבר ל- 17%.
המצב החמור ביותר הוא בגידולי הייצוא, בגלל מדיניות הממשלה בתחום שערי המטבע
רוב הסיכומים האפשריים והתחזיות נמסור בכנס פעילי המשק שהתקיים בנובמבר בגבעת חביבה.
זה הכנס השני שקוימו בתקופה האחרונה בצורה מרוכזת של 2-3 ימים ונראה שסיכומיו מראים על הצלחה, וחשיבותו רבה ביותר. ההשתתפות היתה מעל המצופה, אך יחד עם זאת כ-3 קיבוצים לא
מצאו לעצמם את הזמו להציץ בכנס ולנו נראה הדבר לא סביר.
חוברת הנחות לתכנון הפעילות המשקית - תשמ"ג הופיע וחולקה. החומר רב ואפשרות להעזר בה רבה.
עם סיום הכנס נכנסנו למהלכים גבוהים לקראת המועצה הכלכלית, לאחר התלבטויות, דיונים, וצוותי חשיבה הוחלט לצאת לדרך. במספר פורומים וקורסים שונים כולל כנם פעילי המשק הועלה הנושא והוסבר, נראה לנו שלאחר שהחומר הבסיסי על מהות הפער מוצג לפני הציבור רובו משתכנע שיש לערוך את המועצה, ואם אפילו רק להעלות את הנושא על סדר היום. אנו מצפים מפעילי המשק בקיבוצים שישתפו פעולה בהכנות ויתרמו ממחשבתם ונסיונם להצלחת המועצה.
רפת - הויכוח על מכסות החלב הולך ומסתיים. מסתבר שתוספת 14 מליון ליטר שנוספו השנה מ-661 מליון ליטר ל-675 ליטר לא יורגש כמעט בקיבוצים.
על סמך הסכם משנה קולמת עם המושבים יש להחזיר להם 9 מליון ליטר. השאר יחולק להתישבות צעירה, והחזר קיצוצים משנים קודמות.
האוצר ביטל את החריגה המותרת של 2% לכל קיבוץ, ועל נושא זה אין אנו מתכוננים לותר. משמעות קיצוץ זה כגודל התוספת הכוללת.
./..
מבזק כלכלי
דף מידע / משק וכלכלה בקבה'א
2
מחיר ליטר חלב לדצמבר 11.2 שקל לליטר בערו. מחיר בשר עגלים 10 60 שקל לק"ג עגלות 20. 46 " "
פרות 36.02 " "
ביטוח פסילות בקר החל לעבוד ופיצויים רבים הוחזרו לקיבוצים, ובבדיקה ראשונה נראה שיש ירידה רצינית בהברחת בקר חולה לשוק. מימון הביטוח 50% ממשלה ו-50% חקלאים־ נתוני החלב מראים לאחר חצי שנה עליה של 7% - 6 בייצור. בקיבוץ הארצי יש עדין מספר רפתות שלא מגיעות למכסה, נשלוח הודעות לקיבוצים, ברור שצריך לעשות כל מאמץ לעבור המכסה. השנה קוצצו מ-3 קיבוצים שלנו מכסות על אי ביצוע,
כותנה - מחירי השפל ממשיכים ועדייו לא נראה אור בקצה המנהרה בגלל השפל בו שרויים מחירי הכותנה בשוק העולמי מזה שנתיים, אין הוא יכול להגיע לרמת רווחיות המתקבלת על הדעת דיונ רבים התקימו בחודש האחרון ועם כל ההערכות והבדיקות נראה שלמרות הירידה ברווחיות, אין עד אלטרנטיבה לגידול זה המוסדות מטפלים כרגע בעזרה ממשלתית והבטחה תמיכה בענף, עד יעבור משבר.
ליברה סנט 69.75 82 לנובמבר מחיר
" " 73.10 82 לאוקטובר "
" " 76 81 נובמבר "
התשלומים שוטפים ותחזית תשלום 1.000 שקל לטון, בסוף דצמבר ישולם 50% ע"ח גרעינים לול - תקופה אחרונה רגועה נראה שלפני הר געש
פיטום - השנה הבאה -מתו-כננת על 143.5 אלף טוו. הבסיס של השנה 160 אלף טון. רבעון שלישי ורביעי 40.000 טון. באוקטובר חלק ממשחטות נסגרו, ולולים רבים נכנסו לפיגור גדול חלק גד לקח אפרוחים חופשים. השוק היום הוא טוב ויחסי מחירים יציבים וטובים
ביצים - נמצא במורד ההר. מוציאים ביצים ממלאי - 15 מליון ביצים ונראו 3 מליון ביצים הצריכה היומית היא 4-5 מליון ביצה ליום. יש נסיון לייצא ללבנון ומצרים. סגירת מדגרות חס 100 מליון ביצה.
הודים - ממשיר כמעט בלי סובסידיה. 8 שקלים לק"ג סבסוד. נראה שהתחזיות על עורף הולך ונר בשטח. בתנובה הצטברו מחסנים של מאות טונות. לשנה הבאה תחזית - עודף. הסיבה העיקרית פגיע קשה בייצוא. מכסות ייצור מתוכננות על 60.000 טון.
רביה -
תחזית שיווק ביצי רביה. כבדות תשמ"ג
1. שוק מקומי: 135.000 טון לפי 1.7 ק"ג/אפרוח
75% בקיעה
84% חלקו של האיגוד בשוק
0ה"כ: 90.0 מליון ביצים
2. ג ד ה = לפי 65.000 אפר/שבוע 4.5 " "
3. אפרוחים לייצוא בשר 120.000 אפר/שבוע 8.3 " "
סה"כ שיווק לשוק מקומי בצורת אפר מסחריים 102.8 " "
ז.א. 77.1 מליון אפרוחים.
בשנת תשמ"ב לאחר ביצוע. 10 חודשים ובהערכה של החודשיים האחרונים שיווק אפרוחים מסתכם ב: 75.0 מליון אפרוחים

- 3
4. חומר טהור לשוק מקומי 4 ייצוא 6.2 מליון אפרוחים לפי 75% בקיעה
םה"כ שיווק אפרוחים פיטום לשוק מקומי + חומר טהור
5. מכירת ביצים למדגרים פרטיים.
סה"כ שיווק לשוק מקומי חומר מהחרי + חומר טהור
6. ביצים לתנובה במסגרת התיכנון בגין בעיות של סוג חומר, הדגרה וכו.
סה"כ
7. מיכסות משקים 139.4 מליון ביצים ייצור חוות איגוד מעבר
למכסה 4.2 מליון ביצים
8. עודף לייצוא חומר מסחרי ייצוא בצורת ביצים עודף לייצוא בצורת אפרוחים
סה"כ אפרוחים
3.5 מליון ביצים
106.3 " "
3.0 " "
109.3 " "
5.0 " "
114.3 " "
143.6 " "
29.3 " "
5.0 " "
24.3 " "
18.2 " אפרוחים.
פרדס - החלה העונה החדשה. נראה שאין תפנית. חמש שנים ישנה ירידה בכמות הייצוא מהפך הזוטא בתנובה אקספורט עלול להקטין את ההוצאות במקצת. התמודדות עם שערי המטבע והאינפלציה באירופה, על שמירת מחיר ראלי לפרי.
"תיסוף" השקל לעומת סל פרי הדר יביא להחמרה בשוק המקומי. תחזית של צריכה 80 אלף טון לעומת 90 אלף טון. התעשיה תשלם השנה במקום $70 לטון כ-50 $ לטון. כמו כן כבר ברור שכמות הייצוא תיקטן.
אנו ממליצים לקיבוצים לא להגרר למהלך עקירת הפרדסים שהחלו בחלק גדול מהישובים כל אלטרנטיבה אחרת עומדת בפני אותה דילמה של הייצוא-החקלאי. נראה שהמאבק העיקרי יהיה בשבועות הקרובים על סל המטבעות וביטוח שער ראלי. נשקלים במוסדות מאבקים ציבוריים רחבים כגון: "אף תפוז לא יזוז".
מדגה - בשוק ירידה קלה בקרפיונים. עליה גדולה באמנונים. צפוי מחסור בכסיף. בענף אין התפתחויות מיוחדות. המחירים יציבים ואין תנודות גדולות.
החל ויכוח ומאבק נגד ייבוא הדגים השונים, ונראה שיצטרכו לקבל החלטות בשבועות הקרובים.
מים - הויכוח על מחירי המים נמשך. בסיס החישוב לגובה מחיר המים נקבע כידוע: 40% הוצאות כלליות אחת לשנה באפריל תחילת השנה לפי אומדן ממוצע, כיוון שמרבית המים לחקלאות שהיא צרכן עיקרי נצרכים במחצית הראשונה. האוצר דורש כל חודש. 60% הוצאות אנרגיה צמוד לעלית מחירי החשמל. מחיר המים 2.80 שקל למ"ק. נראה שהגשמים הראשונים פתחו את השנה בטוב.
אסון שקרה באחד מהמאגרים בקיבוצינו הביא לבדיקת אפשרות ביטוח מאגרים, ההצעה נשלחה למרכזי משק, ומציע לבדוק את הנושא. בפרטים ובדיקה לפנות למנדל המחלקה לביטוח בקיבוץ הארצי.
אבוקדו - הקטיף בעיצומו, ודאגה חמורה מירידה תלולה בהכנסות בעונת ייצוא זו של אבוקדו. המחירים המתקבלים בחו"ל לא יותר נמוכים, אבל בגלל הירידה במטבעות האירופיים התמורה פו"ב פחות מ-$1.000 לעומת $1.300 אשתקד. כמות החזויה לשיווק השנה 35% יותר, כלומר 45 אלף טון. התחרות עם הספרדים, מרטיניק, וארצות הברית בתוספת הגידול אצלנו ידרוש מאמצים גדולים לשיווק.
תעשיה - קרן משותפת ליצואנים ובנק ישראל לקידום והסבה לייצוא.
בקרן זו נצטברו יתרות גדולות בלתי מנוצלות (כ-400 מליון שקלים בסוף ספטמבר). הנהלת הקרן החליטה על הרחבת הקריטריונים לקבלת אשראי מהקרן וזאת, על מנת לאפשר הרחבת השימוש בקרן וניצולה.; סגור