התוכן:
רישרד ו.: חיים ארלוזורוב מ. יערי: מלחמת מעמדות בציונות אלי פראי: הכשלון ושרשיו י. ריפטין: הפוליטיקה המקצועית של ההסתדרות מ. גולדשין: בשולי המשפט על הנוער הא"י ל. שברץ: הקיבוץ בעיר א. כהן: מספרות הרעב
שנה 1 נ2)
יולי 1933 י
מס־ 1 נ3ז
השומר
הצעיר
20 מא"י
הראו והפיצו את
"השומר הצעיר"
דמי חתימה: לחצי ענה 100 מא"י לשנה 200 מא''י
כתובת המערכת: מרחביה, דואר עפולה " המנהלה: תל־אביב ת. ד. 526
דפוס "הארץ" תל־אביב
אפקים
ירחון פדגוגי
יוצא ע"י
הועד המרכזי של הסת' "תרבות''
בפולניה בעריכתו של צבי זהר
מחיר החתימה - בחו"ל: לשנה — 1.60 דולר, לחצי־שנת - 0.90 דולר
בהזמנות לפנות:
OFAKIM, Warszawa,
PI, Grzybowski, 7 m. 1 P.K, O. 27,180
"טורים"
שבועון לדברי ספרות ומחשבה
כלי מבטאה של חבורת סופרים
"יחדו"
דמי חתימה:
בארץ - 500 מא"י: בחו"ל - 3 דולר.
הכתובת: תל־אביב, ת. ד. 310
עד עכשיו יצאו לאור בדפוס:
1) "השומר הצעיר" נובמבר 1931
2) ניב " " דצמבר 1931
3) הד " " ינואר 1932
4) דפי " " פברואר־מרס 1932
5) עלי " " אפריל־מאי 1932
6) " יוני 1932
7) " יולי אוגוסט 1932
8) קונטרס " " ספטמבר־אוקטובר 1932
9) מצע " " דצמבר 1932
10) במת " " ינואר פברואר 1933
בית חרשת
לכל מיני סבון וסודה לכביסה.
ב. פרנקו
תל־אביב
נוה שאנן, שכ' ברזלי 50 טלפ. 681 השתמשו
באבקת־כביסה המפורסמת
פרוגרס
ואבקה לנקוי־כלים FIC
דבר
«DAVAR*
Palestine Labour Daily Tel-Aviv P. O.B, 199
תל־אביב, ת. ד. 199 העורך: ב. בצנלסון
עתון פועלי ארץ ישראל
מחיר החתימה:
בארץ — 150 מא"י לחצי שנה — 900 "
לשנה — 1.800 "
בחוץ־לארץ: לשנה — 10 דולרים לחצי שנה — 5, לרבע שנה 3 דולר
"דבר" הוא עתון מדיני,ספרותי, אינפוררמטיבי, וחנוכי, בלתי תלוי בשום מוסד ומפלגה ושוקד על מפעלו של צבור הפועלים בארץ־ישראל "דבר", הוא עתון הנפוץ ביותר בארץ. מנויי "דבר" — אלפים, וקוראיו — רבבות! גליון לדוגמא נשלח חנם לכל דורש. הזדמנות יוצאת מן הכלל למודעות!
בנה הפועלים בע"מ
תל־אביב
הון המניות הרשום: 100000 לא"י מנהל עסקי בנק לכל ענפיהם
תל־אביב. ת. ד. 72 טלפון מספר 328
עבודות הכשרה, נטיעה ועבודת פרדסים
מקבל מאת חברות ופרטים בארץ ובחו"ל חברה שתופית לקבלנות "יכין" חקלאית בע"מ
תל־אביב, רחוב החשמל, טלפון 478
כל סוגי התוצרת החקלאית
אשר ארץ־ישראל מסוגלה להוציא -
מרוכזים ב"תנובה":
חלב ותוצרת חלב, ביצים ועופות, דבש וריבות פירות וירקות לכל מיניהם, כבושים ושמורים לכל סוגיהם.
כל התוצרת החקלאית של העבודה העברית בא'י מרוכזת ב"תנובה" כמאה נקודות ישוביות בארץ־ישראל מאוגדות ב"תנובה" לשוק מוציאים אך ורק את תוצרת החברים של "תנובה" בתי "תנובה": בתל־אביב - רחוב העליה, בנין המחלבה בירושלים - מחנה יהודה, בנין המחלבה
בחיפה - מול תחנת הרכבת בנין המחלבה מרכז "תנובה" תל־אביב, רחוב אחד־העם 13
המשכיר המרכזי בע"מ
המחסנים: בחיפה ובתל־אביב
הספקה כללית לעובדים לענפי המשק החקלאי • המכירה בסיטונות
בית מסחר
לחסרי ברזל, כלי מלאכה ומסגרות
צבי לפידות
תל־אביב
מרכז מסחרי, דרך ת"א 52
במחסן נמצאים כל מיני כלי מלאכה וברזל מהמינים המובחרים ביותר
לשביעת־רצון הלקוחות
הובר את רזניק
בית מסחר
לתבואות וקומיסיון
לכל מיני מספוא לבהמות ועופות
תל־אביב
רחוב עליה 3 תלפון 1077
בית מסחר
לעורות
מ. לובלצ'יק ובניו
תל־אביב
דרך יפו - תל־אביב
נמצאים בקביעות על המקום כל מיני בוקסים וקופונים מהמין המשובח ביותר לנעלי עבודה ואחרי עבודה
הנחה מיוחדת
לקבוצים
בית מסחר
לספרים מכשירי כתיבה ו ס פ ר י ה
מוטילוב ופלקוביץ
חיפה
ת. ד. 314 תלפון 793
קשרים עם העמק
השומרון
והגליל
תנאים מיוחדים לקיבוצים ולקבוצות
שנה 1 (2)
מס' 1 (3)
חיים ארלוזורוב
חיים ארלוזורוב נפל חלל. הנבלים, אשר רקמו את מחשבת הרצח ואשר שמו את כלי־המשחית בידי גולם מטומטם, מסתתרים במחתרת ומתכחשים לפועל־ ידיהם המשוקץ.
מה היתד, תכלית מזימתם הטמאה?
הם אמרו להפיל אימה ופחד על המחנה, אשר הוא היה מצביאו, לתתו במבוכה של יאוש וחוסר־אונים. להוסיף לזר הדפנה של כת הבריונים הארורים את ראש המנהיג, על מנת להאדיר ולהגביר את רוחם המלחמתית של משוסים. מעשי "הגבורה", שנזדמן להם לעשותם עד כה, לא היה בהם' כנראה, כדי לספק במלואה את תאוות יצריהם האפלים. בעלי המצפון הרקוב וההכרה המצורעת, אשר שלחו כדור נושא־המות אל חזהו של חיים ארלוזורוב לא התכונו לפגוע בלב מפלגה אחת בלבד-מפלגת־ פועלי־א"י - אשר הוא היה לה חבר ומבטא. החץ ננעץ בלב תנועת העבידה הציונית כולה, הסתדרות העובדים על כל חלקיה והציונות המגשימה בכללה, אשר חיים ארלזורוב שימש להם שליח וטריבון בתנועת השחרור העברית. הוא נפל שדוד על משמרתו בחזית, אשר גם אנו, תנועת השומר הצעיר, תופסים בה מקום בשורה ראשונה של לוחמים ובונים. אבל ארלוזורוב אבל אחד הוא לנו, לכולנו.
לא נעלים את העובדה - ודוקא מתוך יחס הכבוד המלא, שאנו רוחשים לאישיותו הלוחמת - כי חצצו בינינו הבדלי־דעות בתפיסת הדרך המובילה את תנועת הפועלים העברית להגשמת המטרה הציונית והסוציאליסטית. אולם גם פה הוא ידע, אולי הראשון, להעמיד את המלחמה הרעיונית הפנימית בתוך צבור הפועלים על גובה של מחשבה שיטתית ובהירה העובדת במטוד מדעי. ושוב הפעם עלינו לחזור ולומר: כל חילוקי הדעות והבדלי-הדרך, אשר סביבם נטושה המלחמה בצבור הפועלים פנימה לא היו קיימים ואינם קיימים לגבי אלה, אשר שמו קץ לחייו של חיים ארלוזוריב. הם שונאים אותנו שנאה מטורפת, את כולנו, בלי כל הבדל.
ואמנם זה מחייבנו להסיק מסקנות. לא זו העת להספדים מרגיעים. דמו של ארלזורוב קורא לנו ממעמקים: תנו תשובה לרוצחים!
השומר הצעיר
יולי 1933
2
השוטר הצעיר
אם מחוץ לישוב העברי שולחה היד המגואלת - ידעו־נא הם השולחים: גדולה האבדה ואין לה שלומים, אבל אנו לימודי סבל וענויים מדורי־דורות. כל טיפת דם שנשפכה כאן בארץ תיהפך למעין מפכה עוז ויצירה רעננה. את דרכנו נמשיך• מזימתם לא תוכל לזעזע את יחסי השלום שלנו עם העם, אשר לא מאשרים המה לו, כי אם מתעים ומפשילים. טרם נדע מה תהיינה תוצאות החקירה המשפטית. אך יתכן, כי יתאשר החשד האיום המקונן בלב רבים, כי אמנם לא מבחוץ נקלע כדור־המות... יש בתוכנו מי אשר מלאכתו בכך ללבות את אש השנאה ולגרות יצרים שפלים נגד מפעלו החלוצי של הפיעל העברי בארץ ונגד הציונות הבונה והמתקדמת. בכללה. לזכותם של כחות־התחתית האלה לא נרשם עדיין דבר מלבד מעשי הרס, חרבן והפרה.
ואם אמנם כן הוא, זו תהיה תשובתנו:
כן, דרושה אחדות פנימית, אחדות של נושא המפעל והעבודה, אך אחדות עם רוצחים ושונאים בנפש הכון לא תכין. לאלה נראה ביד חזקה את מקומם: מחוץ למחנה!
רישרד ו.
מאיר יערי
המלחמה המעמדית בציונות
א. איך סותרים את הנחתנו היסודית שוללים מבחוץ ומהססים מבפנים
בין הנחות־אב שלנו. אשר לא זכו להבנה יתרה אצל זולתנו ונפגשים בהיסוסים בקרב המחנה מזדקרת במיוחד ההנחה: ההסתדרות הציונית אינה יכולה להתקיים ולפעול פעולה חיובית בתור מסגרת למלחמת מעמדות. היא במהותה ברית פדרטיבית של שכבות וזרמים שונים בעם. הזרמים הללו הקימו קואופרציה על יסוד העיקרון של סולידריות לאומית ועל יסוד הסכם הדדי לשם הגשמת המפעל הציוני ולשם התוית הפוליטיקה החיצונית הבאה לשרת את המפעל הציוני הזה. בועידת ההסתדרות האחרונה הסתער עלינו בן־גוריון וניסה לבטל כעפרא דארעא את ההנחה העיקרונית הזאת. הוא שם ללעג ולקלס את המהפכנות שלנו: ראו־נא את המארכסימטים העקביים הללו, איך שהסתדרו בנוחיות. במקום שנחוץ הם מרימים את הדגל התכול לבן ללא שמץ של אדמומית. שם בגולה הם פועלים ומופיעים על טהרת הסולידריות הלאומית, בעוד שכאן בארץ הם תובעים הקמת הבריקדות לאלתר והליכה אל הקרב האחרון. והוא בא לידי מסקנה, אשר בפיו מצלצלת כפראדוכס: שהננו ציונים טובים, אך סוציאליסטים גרועים. שלגבי פועלי־ציון שמאל גישתנו היא פסולה וטלואה טלאי־על־גבי־טלאי, עד שלא נשאר בה מתום - זהו כבר מן המפורסמות.
התיצב בחזית המאוחדת של פועלי ארץ ישראל לקראת הקונגרס!
השומר הצעיר
3
אולם יש וגם בפנים המחנה קמים מהססים לבקרים ולנוכח המלחמה נגד הפאשיזם היהודי, אשר מתנהלת בתוך ההסתדרות הציונית, הם תוהים ושואלים: "אם לא מלחמה מעמדית - מה שם נקרא למלחמה הנואשת הזאת המשתוללת עכשיו בכתלי ההסתדרות הציונית? הרי לא נעלם מאתנו, כי המלחמה הזאת אשר הגיעה עכשיו לשיא חריפותה, נמשכת כבר שנים. ראשיתה נעוצה עוד בתקיפת העליה הרביעית משהרימה ראש בפעם הראשונה "היזמה הפרטית" של "עת לבנות" ושל קבוצת הברנדסיסטים בהריחם רווחים ספסריים בארץ. האידיאולוגיה. אשר כיום סופראסקי, פרבשטיין וז'בוטינסקי גיבשוה עד כדי ציניות, נוצרה בקויה העיקריים עוד בתקופת האפירות סביב "קהלית ציון" "ומשק". מאז נתוסכו על קבוצות "עת לכנות" ואנשי "ביזנס" האמריקאים שני כחות העולים עליהם מכל הבחינות: הבורגנות הארצישראלית בעיר ובכפר והרביזיוניזם. משנתוספו הכהות הללו התחדשה ביתר־שאת ההתקפה של היזמה הפרטית. המלחמה הזאת באמצעיה ובתכסיסיה אינה נבדלת מן המלחמה המעמדית בארצות אחרות".
אם איפוא זוהי האמת לאמתה, מה טעם לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהעובדה, שההסתדרות הציונית הפכה למסגרת של מלחמה מעמדית?
כה יהרהרו וישיגו קצתם של החברים ובנוסח זה מרננים אחרינו מבחוץ, והשאלה במקומה עומדת: האם נתבדתה הנחתנו היסודית והיא צריכת עיון ותיקון. או שמא דוקא לאור המתרחש ההנחה הזאת רוכשת לעצמה משנה חשיבות והצדקה?
ב. הגולה וההסתדרות הציונית
אנו לא שללנו אף פעם את מציאות המעמדות והמלחמה המעמדית בגולה. שללנו את מלחמת המעמדות במסגרת ההסתדרות הציונית. לא משום, שמלחמת מעמדות היא רצויה או בלתי רצויה, מוסרית או בלתי מוסרית בדרך כלל, אלא משום שבהסתדרות הציונית היא לא יכולה לבוא לידי ביטוי, באשר לא לשם כך היא נוצרה.
ההסתדרות הציונית לא ניצרה, בכדי לבטא את ניגודי המעמדית אשר מתגבשים בארץ. עליה לחפש פתרון לצרה הכלכלית והלאומית של מליונים יהודים מתרוששים או חסרי־מחר בגולה ורק לאור התפקיד הזה מענינת אותה המלחמה
המעמדית בארץ. יתר־על־כן : הדאגה למליונים חסרי קרקע ופרנסה הכריחה במשך תקופה ארוכה את ההסתדרות הציונית על כל זרמיה להתיציב על צד צבור הפועלים המכשיר את הקרקע לעלית ההמונים ולהוקיע את האכרות ובעלי היזמה החפשית, אשר ברדיפה אחרי עבודה זולה ורווחים מצרים את פעמי העליה ההמונית. ההסתדרות הציונית עמדה בצד צבור הפועלים ועזרה לו לעלות, להשת-רש בעבודה שכירה, לבצר את התישבותו ולהקים את מוסדותיו התרבותיים והאירגוניים. צבור הפועלים בארץ הופיע בקרב ההסתדרות הציונית כשליחה המגשים וכמוציא לפועל את יעודיה. לעומת זאת לאכרות ולבורגנות בארץ, אשר לא היתה זקוקה לעזרת ההסתדרות הציונית, לא היה מה לחפש נקרב כתליה, ורק חלק קטן מהם שקל שקל וראה את עצמו קשור בהסתדרות הציונית המאורגנת. מכאן, שהדה של מלחמת המעמדות בארץ, במידה שהגיע אל הקונגרס הציוני היה קלוש וחיור. גם המלחמה המעמדית בגולה, במידה שהיא מתנהלת ברחוב היהודי בין הפועל ובין המעביד היהודי לא יכלה למצוא לעצמה שום הד בקרב ההסתדרות הציונית.
4
השומר הצעיר
וזה משום מה? המלחמה המעמדית הזאת משוללת בגולה בסיס נורמלי. במלחמת הריאלית לא מופיע מעמד פועלים יהודי מול מעמד בורגני יהודי העומד על יד הגה השלטון. ישנם פועלים יהודים מנוצלים וישנם מעבידים יהודים מנצלים, אולם הם מופיעים במסגרת המשק הלאומי של העם השליט אך ורק בתור פרטים או קולקטיבים מפוררים, משוללי סיכויים מדיניים רחבים. הופעת הפועלים היהודים תלוייה במלחמתם של פועלי העם השליט. אם אפילו ינצחו פועלי העם השליט במלחמתם היום־יומית, לא מובטח לו לפועל היהודי, שיהא לו חלק ונחלה בנצחון הזה. מלחמת הפועל היהידי בגולה על הבטחת תנאי חייו אין לה יסוד סוציאליסטי או לאומי מקיף באותה המידה כמו מלחמת השחרור של מעמד הפועלים ברוסיה. שם הפועל היה אבנגרד במלחמת שחרור של עשרות מליונים אכרים ודלת־העם, אצלנו - מלחמת הפועל בגולת מחוסרת הסיכויים הללו והיא מצטמצמת בסיפוק האינטרסים המקצועיים והתרבותיים של מעמדם בלבד, יותר נכון של אותם החברים, אשר משתיכים לאיגודם המקצועי הצר. אופקי מלחמתו של הפועל היהודי היו איפוא צרים למדי, בכדי שיוכל להופיע כחלוץ השחרור הלאומי והסוציאלי של דלת־העם היהודית ושל המעמד הבינוני המתרושש. אין איפוא פלא, שלא הפועל היהודי בגולה היה היוזם לאירגון ההסתדרות, אשר הטילה על עצמה את פתרון השאלה היהודית על־ידי הציונות. את ההסתדרות הציונית הקימו האיגטלגנציה והנוער של המעמר הבינוני המתרושש. הם הלכו אל העם לארגנו לקראת א"י. מקרבם יצאה גם היזמה להקמת מעמר הפועלים העברי בארץ ישראל. הסתדרות העובדים ב־85 אחוז של חבריה נמנית על מעמד הבינוני המתרושש ודלת העם. חלקו הכמותי של הפועל היהודי בגולה ביצירת ההסתדרות בארץ היה עד כה מצער ובלתי ניכר. גם חלקה של הבורגנות הגדולה היה זעום מאד בציונות, כל זמן שהבורגנות הזאת יכלה לשכן לבטח בין הגויים. הזרמים הפוליטיים בתוך
ההסתדרות הציונית היו בעיקר הזרמים הפוליטיים של האבות והבנים בני המעמד הזה. על המעמד האחר הזר. נמנים כל הזרמים הפוליטיים של האבות והבנים בני אותו המעמד. אל המעמד הזה מתיחסים כל הזרמים לרבות הסוציאליסטים ולרבות פוע"צ
ימניים, אשר באופן קינבולסיבי התאמצו שנים רבות לשמור על מראות־עין פרוליטרית. ההסתדרות הציונית, כפי שנוצרה ע"י הרצל ותלמידיו לא היתה איפוא
יכולה להיות מסגרת למלחמת אינטרסים מעמדית משתי סיבות עיקריות:
א) ההסתדרות הציונית לא עסקה באינטרסים של מעמדות היהודים, אשר ישבו או רצו להשאר בגולה. אלא מגמת־פניה היתה מועדת לא"י, ולישוב הארץ ע"י אותם היהודים בעיקר, אשר הצרת היהודית הציקה להם ביותר, כלומר הבנים והאבות של המעמד הבינוני המתרושש בארצית המציקה היהודית העיקריות. ב) ההסתדרות הציונית לא הכילה בקרבה את מרביתם של היהודים על כל מעמדותיהם לניגודי האינטרסים שבינם, אלא ריכזה בתוך שורותיה את הזרמים הפוליטיים השונים המורכבים בעיקר מהאבות והבנים של מעמד אחד.
ג. צבור הפועלים והיהדות המתרוששת
השומר הצעיר לא ינק מתורות החוגים התיאורטיים, אשר צצו אחרי מהפכת 1905 ברוסיה והקימו מפלגות לרוב. אז כל מנין של בחורי ישיבה וגימנסיות יצר לעצמו
השומר הצעיר
5
אידיאולוגיה ודוקא פרוליטרית. כמנהג בני־טובים מהאינטלגנציה הרוסית, אשר ראשית-כל גיבשה ב"חוגים" אידיאולוגיה פרוליטרית ואחרי־כן הלכה לתור אחרי הפרולטריון, כן גם בני־טובים משכילים מקרב הנוער היהודי גיבשו מצעים ולוחות ברית שונים, בכדי לשאתם אחרי־כן לבין הפרולטריון היהודי. כל תורה היתה מחושבת להפליא, אך בכיבוש הפרוליטריון ההצלחה לא האירה להם פנים. כאמור, אנו לא העמסנו על עצמנו את המטען האידיאולוגי מתוך הפלטפורמות של 1905. בהופיענו על במה צבורית בתור נציגי הדור היהודי החדש, אשר קם אחרי המלחמה העולמית העזנו להתבונן במציאות היהודית בלי משקפים שאולות. לא הקימונו מקרב חוגי בני־טובים מפלגה "פרולטרית", אלא גייסנו חוגי בני־טובים ונוער עממי, שיעברו לחיי עבודה בארץ, באנו לנתח את המציאות היהודית מחדש ונוכחנו לדעת:
א) השחרור הסוציאלי של ההמונים היהודיים לא יבוא מידי הפרולטריון היהודי בגולה אלא מידי אותו הנוער החלוצי, אשר הגשום את הסוציאליזם תוך כדי הגשמת הציונות. ב) את ההכשרה, העליה, ההשתרשות בעבודה וההתישבות של התנועה החלוצית הזאת תבצע הסתדרות העובדים בארץ ע"י מלחמתה המעמדית בארץ וההסתדרות הציונית ע"י הקואופרציה והסולידריות הלאומית בין השכבות והזרמים השונים בתוך העם היהודי בגולה. ג) הנוער החלוצי בהקימו את הסתדרות העובדים בארץ ואת מחנה א"י העובדת בתוך ההסתדרות הציונית הוא אבנגרד של אבותיו: דלת־העם והיהדות המתרוששת. היהדות המתרוששת הזאת אין לה אינטרסים רכושניים למפרע בהיכנסה לתוך מחיצתה של התנועה הציונית. רובה המכריע הוא מחוסר אמצעים או בעל אמצעים מינימליים. אין לה בא"י מוצא טוב מלהסתפח על המחנה העובד ע"י מעבר לעבודה עצמית, למקצועות פרודוקטיביים ולהתישבות עובדת. אין לה, מן הצד השני, להסתדרות העובדים תפקיד יותר נאצל ומהפכני מלהקל על השכבות הללו את המעבר לעבודה ולסוציאליזם. מטבע הויתו המעמד הזה נוצר להיות בן־בריתו הטבעי של צבור הפועלים בארץ. בה - בברית הזאת-טמונה הערובה, שהמספר המכסימלי של דלת־העם ושל אלימנטים חסרי קרקע ומחר יעלו ארצה, ישתרשו ויצאו ממעגל הקסמים של הגירה ותלישות. מעמד הפועלים והתנועה החלוצית הם האבנגרד הציוני הטבעי של דלת־העם ושל השכבות המתרוששות בגולה.
ד. סיבות המשבר בתנועה הציונית.
בשנים הראשונות אחרי המלחמה הרות תקוות בעולם וביהדות נמצאה גם ההסתדרות הציונית בתור הזהב שלה. סביב ההסתדרות הציונית התרכז אז החלק המכריע של היהדות המתרוששת. הברית בינה לבין התנועה החלוצית וצבור הפועלים בארץ היתה איתנה. לא היה זרם בציונות, אשר יתנגד להון הלאומי וילעג ל"קופסה". בתתישבות העובדת בעמק הכל התגאה, העליה החלוצית היתה בראש הדאגות, המחנה הציוני הגדול הביט על האבנגרד החלוצי שלו בהערצה והקיף אותו עטרת רומנטיקה ואגדה. המשבר התחולל, כאשר ההמונים התחילו לזוז ארצה בתקופת העליה הרביעית ולא מצאו בהסתדרות העובדים בארץ ובהסתדרות הציונית את הסעד המספיק. המשבר בא, באשר ההמונים נמצאו מרומים ע"י המאשרים מ"עת לבנות" וכו', אשר עטו
ראשית המערכה - נצחון לפועל בנחירות
6
השומר הצעיר
על הפרוטות המוצלות מצפרני גרבסקי כעל שלל. אז כאשר יחידים התעשרי בספסרות בבתים ובהרקעות והמון בית ישראל נשאר ע"י אבוס שבור הופרע שווי המשקל והיא לא תוקן עד היום הזה. נמצאו חוגים קטנים מבין העליה הרביעית אשר הסתדרות העובדים עצרה כוח לעזור להם ולהדריכם ואשר גם ההסתדרות הציונית יכלה בקושי להצילם ואלה ישובי העובדים כמו בלפוריה, נחלת יעקב וישובי אכרים זעירים כמו חלק מחושבי מגדיאל ובני־ברק. אולם הפרוץ היה לאין־ערוך מרובה על העומד.
למה לא עצרנו כוח להתיצב בראש העליה העממית הזאת לכוונה לאפיק עבורה עצמית, מקצועות פרודוקטיביים, התישבות עובדת על יד או בתוך מחננו? מהנה א"י העובדת איבד בגולה במשך הזמן את המגע הישר עם דלת־העם ועם השכבות המתרוששות. נתהווה מרחק בין האבות והבנים. פועלי־ציון הימניים תחלה התאמצו לשמור על אפים הפרוליטרי ומשהעלו חרס בידיהם, פנו אל הנוער, אולם בדלת־העם ובשכבות המתרוששות לא נגעו. השומר הצעיר היה יותר מדי צעיר בכדי למלא תפקידים צבוריים ופוליטיים רחבים; כל מאמציו היו מופנים. בכיוון הגשמה עצמית בארץ. גם ה"ההתאחדות" בשל חוסר כשרון ובהירות בצמרותיה לא יכלה לבצר לעצמה בסיס סוציאלי רחב. עסקני א"י העובדת התחילו עולים ארצה ואת מקומם תפסו אלמנט־ם צעירים חסרי מסורת ומשקל בחיים צבוריים. במשך הזמן כל המפלגות של א"י העובדת הסתגלו אל מבנה השומר הצעיר והפכו למעשה לתנועות נוער פוליטיות המנוהלות ע"י שליחי המפלגות בארץ. בקו מקביל לתהליך הזה התנוונה גם השכבה של עסקנים ומנהיגי הציונית הכללית מימי הרצל. המשכילים המתקדמים מאז ימי שחר ההתעוררות הציונית המשיכי שלשים שנה לעסוק בציונות בגולה ער שחדרו למקצועות חפשיים ולמסחר. תפסו עמדות מכובדות בצבור, בקהלה ובסיים, התעשרו והסתאבו. שקעו בפוליטיקה ארצית והפכו לנציגי השכבות האמידות במוסדות המדינה ובקהילות. הנציגות הפוליטית של הציונים אשר יכלה בסיים הראשון להתפאר, כי היא מייצגת כמעט את בל היהירים, הלכה ונצטמצמה ברבות השנים. ומה שנשאר ב"קולו" היום, הוא זכר לחורבן מימי ההתעוררות שלאחר המלחמה. ההמונים נשרו מתוך שורות התומכים כעלי שלכת. חלק נסוג אחורנית אל חצרות האגודה והאדמור"ים, חלק גדול נהיה שפל ברך ומנוצל על־ידי כל מיני כנופיות המסתובבות במסדרוני הרשות. הציונות הכללית התפצלה לזרמים ובני זרמים. הזקיף והנאמן ביותר - יצחק גרינבום נשאר אהוב על הבריות אך בכל זאת בודד ועזוב. נתהווה משבר של אמון, אשר התבטא גם ביחס לקרנות. ההסתדרות הציונית נמצאה במצב פרדוכסאלי, שדוקא אותו המעמד, אשר עבורו ועל ידו בעיקר היא נוצרה, התחיל פונה לה עורף.
ה. הסוכנות המורחבת
אז הופיע רעיון הסוכנות המורחבת. מתפקידו היה: א) להרחיב את הבסיס העממי ע"י נציגות הקהלות ב) לקרב אל המפעל הציוני את הפילנטרופיה במערב, ג) להתפשט על מחנה דלת־העם והעמלים בעזרת הליגות למען א"י העובדת. ויצמן והפועלים התחלקו בתפקידיהם. ויצמן יצא לכבוש את הפילנטרופיה במערב וצבור הפועלים יצא לכבוש את הפועל היהודי באמריקה ע"י ה"קמפיינים" ואת העמלים
השומר הצעיר
7
ודלת־העם העם בתפיצות ע"י הליגות למען א"י העובדתי ההתחלות היו מעודדות. הכינוס של הסוכנות בציריך היה מלא און ורצינות והבטיח רבות ונצורות. הקונגרס למען א"י העובדת בברלין היה הפגנה מפוארת.
בינתים חלו המשבר העולמי, מאורעות אב והמכות הפוליטיות. מרשל מת. ויצמן הורד ע"י הרדיקאליזם של יאוש, אשר התפשט בקרב החוגים הבעל־ביתיים של התנועה הציונית. צבור הפועלים עסק בריפוי מכות מתקופת הסיוע וחוסר העבידה ובמלחמה נגד הרביזיוניזם, אשר התחיל מרים ראש. ההתחלה, אשר נעשתה בברלין לא מצאה את המשכה וההנחה. הליגות הפכו למעין "ברית הנוער" של התנועות החלוציות והפוליטיות ממחנה א"י העובדת. הסוכנות לא הצליחה. הפילנטרופיה השאירה את משגיח־ה הבינוניים בתוך האכזקוטיבה ושבה על עקבותיה. וכך נשתלשלו הענינים עד אשר בעקב המשבר הפוליטי בציונות ותגבורת הפאשיזם בעולם גדל וצמח הפאשיזם ברחוב היהודי והתחיל מאיים בפנותו דוקא אל אותן השכבות, אשר צבור הפועלים בארץ היא החלוץ הטבעי שלהם. בעקבות הפאשיזם בארצות אחרות הם פנו דוקא אל הנוער ואל דלת־העם להרעילו ולהסגירו בידי הבורגנות המתאוששת בארץ. אז רק אז תנועת הפועלים בארץ נזדעקה להסתערות והחזרת־העטרה־ליושנה, כלומר, - לשם כיבוש דלת־העם ולשם שמירה על הגמוניה בקרב הצבור הצעיר.
ה. התנקשות היזמה הפרטית בהסתדרות הציונית בימי העליה הרביעית
ההתקפה וראשונה של היזמה הפרטית על ההסתדרות הציונית נהדפה אחור. נכשלו המגמות החסלניות לגבי ההון הלאומי, הלאמת הקרקע והעליה החלוצית, אשר התגלו בתקיפת העליה הרביעית. נכשלו, אך לא נחנקו בעוברן. הארס הזה לא פסק מלחלחל במסתרים, אמנם אחרי פשיטת רגל של "קהלית ציון", "משק", "מנור" וחברות ספסריות אחרות הוכה לבל, ש"עת לבנות" היתה אמצאת אנשים, אשר אמרו להיבנות מעמל ומזעת זולתם. נשארו אחרי כשלון העלית הרביעית -כמו בשדה־קטל שומם-שברי כלים של "קומבינציות". את ההפסדים הטילו הספסרים בנדיבות לבם על ההין הלאומי, על אותה קרן היסוד, אשר לא פסקו מלשסות נגדה, החובות הללו רובצות על קרן היסוד עד היום הזה. "עת לבנות" נפלה ולא הוסיפה קום ויד הגורל פגעה גם בציוני ביזנס ופרוספיריטי באמריקה. בינתים התחוללו תהליכים, אשר העלו על פני האופק יורשים ל"עת לבנות" והם חזקים מהם, יותר מבוססים ולאין־ערוך משוכללים יותר באירגון בתכנית ובתכסיס. את מקומם ירשו שני כחות: הבורגנות הארצישראלית ובני בריתם הרביזיוניסטים.
ו. הבורגנות הארצישראלית
תהליך ההתרוששות בגולה ומחלות הביסוס של המשק הלאומי בארץ, הבליטו הבלטה יתרה את ההתבצרות הכלכלית של הבורגנות באיזורי המטעים ובעיר. עם כל היותה גם היום קטנת בכמות, היא אבן שואבת והיא הופכת למרכז השאיפית של החוגים הבעל־ביתיים בגולה. האנטישמיות והמצוקה הכלכלית מכריחים גם את החוגים האמידים בגולה להתכונן לעליה ולהעביר ארצה את הונם. הבנקים הארצישראליים מתמלאים כסף המפקידים מהגולה על גדותיהם. ההתחרות על כל שעל קרקע שע"י
8
השומר הצעיר
המושבות מקבלת ממדים איומים. הצלחת הפרדסנות הופכת לאגדה ובה מתקנא כל יהודי במזרח ואפילו במערב, אשר עדיין לא הפסיד את כספו. אם עוד לפני כמה שנים חפץ מפ"ת ישב בועדת ההתישבות של הקונגרס בקרן זוית וקטרוגו על הפועל עבר ללא הד, אף כי גייס לעזרתו תימני, בעל מלאכה ושליח בני ברק, אם עוד לפני כמה שנים הרצפלד יכול היה בקונגרס לבטוח בציוני הפשוט של אמריקה, אפריקה הדרומית ובנציגי גרמניה וארצות מערב ד חדורים• סנטימנט עמוק לחלוץ ולעמק, מסופקני, אם בהתכנס ועדת ההתישבות בקונגרס הבא עלינו לטובה יחזיר אותו המחזה. רחובות המצליחה הופכת לסמל המתחרה בנהלל ובדגניה. רחובות כיום מושכת חוגים ידועים לא מבחינה אינטרסנטית בלבד, אלא גם מבחינה נפשית.
כחו של צבור הפועלים בארץ היה טמון בעובדה, שכל אחד מאתנו היה סוציאליסט בעל הכרה בטרם שנהיה לפועל ממש. האידיאולוגיה הקדימה את התהוות ההוי הפרולטרי. מתוך כך מסתבר למה לא נוצרה בארץ אותה המציאות הפרולטרית האלמת, אשר עוד היום מציינת את הפרולטריון הכפרי בארצות המתקדמות ואפילו חלק של הפרולטריון העירוני. שם היה מעמד פועלים לפי הויתו בטרם קם מעמד הפועלים לפי הכרתו. שם מתוך ההוי נולדה ההכרה, אצלנו מתוך ההכרה נוצר ההוי. היינו תמיד - מימי דרוך רגלי הפועל הראשון על קרקע א"י - מעמד fur sich בעל יעוד סוציאלי, לאומי ומדיני.
אולם גם הבורגנות הארצישראלית לא הזדקקה לתקופה ממושכת של התפתחות ספונטאנית ללא הכרת ערך עצמה. גם היא הפכה מהר למעמד fur sich. כיום הזה המעמד הזה מתיצב לפנינו מאורגן ומלוכד. הוא יודע להסביר לעמלים תמימים מעדות המזרחיות ומבין התימנים, הוא יודע מתי להכות את הפועלים המבינים, הוא לומד בשקידה מתכסיסי הרכושנות בארצות אחרות. הוא קובע ללא כסות ומורך־לב אורינטציה פוליטית המתאימה לאינטרסים החיוניים שלו. זהו החלק הרכושני המלוכד והבריא ביותר בעם ישראל. יש לו כלים רוחניים, חמריים ואירגוניים מספיקים, בכדי לנסות שמא יעלה לו להפקיע את ההגמוניה בציונות מידי צבור הפועלים. הבורגנות הארצישראלית מבינה כיום שנחוצה לה ההסתדרות הציונית בתור סוכנות פוליטית לגבי השלטון, בתור רזרבואר של עבודה זולה ע"י כיבוש הסרטיפיקטים ובתור מכשיר לדיכוי הפועל בעזרת מרות "לאומית" הפוסקת בסיכסוכי עבודה. את אשר הזניחה בשנים הקודמות, הבורגנות האי"ית משתדלת לתקן עכשיו. אם עוד לפני שנים מספר הלק ניכר של אכרים לא פדה שקל ולא התענין בנעשה בכתלי ההסתדרות הציונית, הרי כיום האכרות מגבירה פי־כמה את ערותה. היא מתגייסת למלחמת קודש, רוכשת לה עתון יומי ויוצאת לכיבוש הרחוב. המסקנה: המלחמה המתנהלת עכשיו בהסתדרות הציונית אינה משקפת מלחמת אינטרסים ריאלית של המעמדות בגולה, אלא היא בבואה של מלחמת המעמדות בארץ. המלחמה בתוך הישוב, אשר אינו מהווה אפילו שני אחוזים של היהדות המחכה לשחרור, מנסה לכבוש לה את מסגרת ההסתדרות הציונית, אשר נועדה עבור שחרור המליונים בגולה. הבורגנית הארצישראלית יצאה לכבוש את המסגרת של תנועת השחרור, בכדי להרוס את הקואופרציה בין תנועת הפועלים ובין דלת־העם והשכבות המתרוששות. היא רוצה להרוס את ההסתדרות הציונית הקיימת על מהותה ההיסתורית ועל מפעלה הפרוגרסיבי ולהקים תהתה את "המלכות השלישית" תחת ניצוחו של ז'בוטינסקי.
השוטר הצעיר
אלעזר פראי
הכשלון ושרשיו
מחצית השנה האחרונה שינתה מן הקצה אל הקצה אח מצבה וסכוייה של תנועת הפועלים העולמית. מה שנראה קרוב ומוחשי כדי אחיזת־ידים נדחה שוב לאופק רחוק ולוטה בערפל. שעת־כושר היסטורית למיגור משטר השיעבוד חלפה עברה ללא כל ניצול. ולא זו בלבד. מעמד הפועלים הוצג הפעם כבהתחלת דרכו, משולל־זכויות ונטול־יכולת של הגנה לעומת אויב מצויד בכל אמצעי הדכוי ולמוד נסיון בהשמדת כחות השחרור, ההיסטוריה האנושית מדרדרת במהירות אשר־לא־תשוער לקראת תהום פעורה וגואלה־מצילה - מעמד הפועלים הוא במחנה ניגף ונבוך, מפורר וחסר רעיון מדריך.
מאורעות גרמניה מסיימים תקופה עשירת אפשרויות ורבת מעברים אשר ממוצאי מלחמת העולם. המלחמה העולמית החלישה את המעצמות האימפריאליסטיות, כמנצחות כמנוצחות, והקימה על־ידי־זה לשעה קלה את שיווי המשקל היחסי אשר הופרע. הניגודים במשק הקפטליסטי העולמי שותקו בכח ע"י חלוקה חדשה של העולם, המוצא היחידי של הקזת־ דם הדדית, אשר החברה הרכושנית חותרת אליו בהכרח בכח־איתנים מאז ומתמיד, "צר שוב לפרק־זמן השליה של הרוחה, הקמת ההריסות, חידוש מנגנון הייצור, ההספקה המוגברת של התוצרת להמוני העם מזי־הרעב, נתנו מקום לפעולה מחודשת ומזורזת של הרכוש. ועם בוא תקופת הנאות היחסית פתחה גם הבורגנות את ידה הקפוצה והזינה את הפועל בפרורים, אשר נפלו מעל שלחנה העשיר, באלו חודשו נעורי הליבראליזם. נפתח כר רחב למדי בשביל כיבושים סוציאליים נוספים, כי מן הצד השני היה מנגנון הייצור והשלטון של המעמד הבורגני הרום מיסודו. נחוץ היה זמן, בכדי שהבורגנות תחליף כח. מעמד הפועלים עבר להתקפה. בהתאבקות בין העולם החדש והעולם הישן ידו של מעמד הפועלים היתה על העליונה, נפתחו אפשרויות גדולות.
האפשרויות האלה הוחמצו. במאזן התקופה הזאת יירשם רק כאקטיב יחידי מפעלה של ברית המועצות, אשר בה חולש שלטון פרולטרי על חלק ששי של העולם, אילם הנה המאורעיח, אשר הפועל החזיקו בידיו עוד לפני זמן־מה, נמכר שוב לכחות לא־לו. הרי-אקציה מהדקת את מוסרות שלטונה,
נכח המצב הזה יש משום קושי מיוחד בדיון על מעמדה של תנועת הפועלים. הכשלו הוא כל כך מקיף וודאי, עד כי אין בידי שום תככים, ויהא הוא המוצלח ביותר, להחזיר מיד אחורנית את המעלות, אשר בהן נתגלגלה החברה האנושית בחדשים האחרונים. שום מסקנות אין בהן כרי להשיב את חירותו של מעמד הפועלים הגרמני מחר או מחרתים. עלינו להתכונן לדרך יותר ארוכה, בכדי להציל את שארית התקוה לנצחון הסוציאליזם ולעשות שוב את המחנה הניגף בר־מלחמה והתנגדות נחוץ לשדר את מערכותיה של תנועת הפועלים שידור יסודי. נחוצה פרספקטיבה מרחיקה ראות וארוכת־אפים.
ההערכה המארכסיסטית את התפתחות החברה האנושית החדישה היתה אופטימית, המארכסיזם קבע את נצחונו של הסיציאליזם כתהליך ודאי ומחויב־המציאות, "הנצחון - אם גם יתמהמה - בוא יבוא" - הכריזה הפרוגנוזה הסוציאליסטית המקובלת. אמנם בפני החברה הקפיטליסטית הוצגה האלטרנטיבה של שני מוצאים: אם לקראת הרס, חורבן ושקיעה
10
השוטר הצעיר
בברבריות, או לקראת התחדשות, בנין וסוציאליזם, אבל הברירה הזאת היתד, בחינת אפשרות מופשטת, אך בלתי קרובה למציאות כלל, לאמתו של הדבר סמך הסוציאליזם על כחות הקיום והקידמה שבקרב המוני העם. הפועל באשר הוא פועל ובאשר הוא מהוה רוב מנין לא יוכל ולא ירצה להשלים עם גורל של רעב, התנונות וכליון. הוא יתעורר, הוא מוכרה להתעורר ולהתגייס למלחמה מכרעת על מחרו־מחר האנושיות. שבע יפל ושבע יקום. הגשמת הסוציאליזם היא איפוא הכרה לא־יגונה לא רק מבחינה אוביקטיבית. נם הבחינה של רצון העם ויכלתו הממשית מצינה את דבר נצחונו של הסוציאליזם בברירה אחת ואין זולתה. התפתחות המאורעות האחרונים מערערת, לפחות למראית עין, תחת האמונה הזאת. המוצא השלילי של פאשיזם, של הרם שיטתי ומתמיד של כחות־הייצור, של השמדת הנכסים החמריים והרוחניים של החברה, של החזקת רובה של האנושיות במשטר של רעב וניוון - המוצא של שקיעה בברבריות איננו שוב בנדר של הנחה בלתי ריאלית. הפרוגנוזה הזאת מטילה את צלה הכבד על האנושיות כולה.
להתפתחות הזאת היתה בלתי מוכנה תנועת הפועלים על שני פלגיה העיקריים, הסוציאל־ דימוקרטי והקומוניסטי. הריפורמיזם הסוציאל־דימוקרטי נטה להתנכר לפרוננוזה הסוציאליס־ טית. הוא נפתה להאמין בכחות הקיום הטבועים בחיק המשק הקפיטליסטי, אשר לא יכזבו. לדידו המשבר אינו אלא קוניונקטורי והוא עתיד לחלוף במוקדם או במאוחר באשר החברה הקפיטליסטית תמצא עוד אפשרויות למדי, בכדי להתגבר עליו. עד כמה שנשתמרו עוד בקרב הריפורמיזם שרידי הפרוגנוזה המארכסיסטית, בחר הוא לדחות את שעת המשבר האחרו-נה, שאין לה עוד תקנה, לעולמים, לאחרית הימים, לעתיד בלחי נראה כלל. בלהות המשבר האחרון, הסטרוקטורי, נטשטשה דמותן הגשמית ולא הוסיפו עוד להדריך מנוחה. הריפורמיזם היה שלו ושלאנן, לעומת זאת הפליגה התנועה הקומוניסטית בהערכת חולשתם של הקפי-טליזם וכהות ההתנגדות, אשר ההברה הבורגנית תדע להעמידם להגנתה, הקומוניזם הפריז כרגיל בכוננותם של המוני העם להתמיד במלחמה עם האויב המעמדי. הוא נזדרז לקבוע סיטואציות מהפכניות חדשות לבקרים. התסיסה והתכונה, אשר הוא הכנים בשורות הנוער — והנוער היהודי בשורה הראשונה - היתה חולנית וגבלה עם עוורון והתעלמות מן המציאות. נצחון הפאשיזם, משטר־השמד הברברי של הבורגנות, בא במפתיע בשביל הריפורמיזם לא פחות מאשר לקומוניזם. בלתי מוכנה לאבנטואליות הזאת, נשברה בתוכה הסוציאלדימוקרטיה העולמית, בלתי־ריאלית בהערכת יחסי הכחות במלחמה שותקה התנועה הקומיניסטית בבוא שעת ההכרעה - היא לא הצליחה להוציא לקרב אפילו את חבריה היא. התנועה הקומו-ניסטית ניגפה בטרם צאתה לקרב, באשר בעיני רבבות ומאות אלפים חבריה נתגלה בהיסח־ הדעת הפאשיזם ככה עצום לא שערוהו, אשר כמעט מן הנמנע היא להתגרות אתו מלחמה ולעמוד בשער.
התנועה הסוציאליסטית מצווה עתה לאמץ אל לבה את האמת הזאת: כחות המחר של האנושיות הם עם תנועת הפועלים. אולם הדרך היא ארוכה, האויב החזק, שומה עלינו ביתר שאת לדעת את עוצם כחו של האויב המעמדי ולזיין את החלוץ המהפכני במשנה כוננות.
a e; ■
הרביזיוניזם מיסודו של ברנשטין ובעקבותיו הריפורמיזם הסיקו מן ההערכה האופטימית של המארכסיזם את המסקנה של התפתחות מתקדמת של החברה האנושית, טופחה האמונה בפרוגרס העושה את דרכו אוטומטית מראשית היות החברה האנושית ועד לעולם ועד
11
יהשוטר הצעיר
האמונה הזאת היתה הופעת־לואי של הקפיטליזם העולה. אך היא נתגלתה בכל אפסותה נוכח הקפיטליזם המתנוון. צורות ויחסי־הייצור הקפיטליסטיים כבלו את כחות־הייצור המת-פרצים, אך כל זמן שהקפיטליזם שינשג ועלה נדמה היה לפחות למראית עין, שיש מקום לאותה התורה על התפתחות מודרגת ושקטה לקראת הסוציאליזם, על צמיחה אטית ואורגנית של החברה דסיציאליסטית מחיק החברה הקפיטליסטית. נשתנתה הסיטואציה האוביקטיבית הקפיטליזם המשיך לעשות את פעולתו להרע ולהשחית - והריפורמיזם נתקפא בתורתו האיבולוציוניסטית. לא כל כך מהר ולא בנקל מתחילה להשתקף במחות האנשים תמורת המציאות האוביקטיבית! נחוץ היה הכשלון הגדול של תנועת הפועלים הגרמנית. בכדי שההשליה המסוכנת הזאת תיקרע כהיקרע קורי-עכביש.
לא מן הנמנע הוא, כי האנושיות כולה תצעד לקראת איבוד־עצמה וכי אחרי תקופות של קידמה והישגים תבוא תקופה של רגרסיה מוחלטת. התפתחות החברה האנושית אינה מת־ קדמת בקו ישר של איבולוציה עולה. ההתפתחות היא דיאלקטית, מלאה סתירות, זיגזגים, נסיגות לאחור.
התפקיד המוטל על תנועת הפועלים הוא להדביר את השתלשלות החברה האנושית תחת רצונה המכוון והמתוכן. בלעדי כחו המהפכני של מעמד הפועלים אין אנו מובטחים בנצחונה של האיבולוציה הפרוגרסיבית. "נצח הסוציאליזם לא ישקר" אלא אם מעמד הפועלים ישמור לו אמונים.
התשמש ההנחה העיונית הזאת יסוד לפרקטיקה המהפכנית של תנועת הפועלים? האס יספיקו הקרבנות והסבל של מליונים, בכדי שתנועת הפועלים השתחרר מהשליותיה ותנקוט את האמת הזאת? זוהי כיום השאלה המכרעת.
שנות פעולתו של ברנשטין, השנים האחרונות של המאה התשע־עשרה הכשירו את התנאים לגידול התורה האיבולוציוניסטית של הסוציאליזם. ההרוחה הכלכלית של הקפיטליזם, עלית שכר העבודה, ההישגים בשטח האיגוד המקצועי והכיבושים הסוציאליים, התפתחות הפרלמנ-טריזם והנצחונות הראשונים של המפלגה הסוציאל־דימוקרטית בבהירות — כל אלה כאילו ניבאו התקדמות הרמונית בלתי־מופרעת למעמד הפועלים.
לתנועת הפועלים העברית נשקפת דוקא עכשיו הסכנה הזאת, שתהא ניזונית ממדוחי־שוא. אמנם הבורגנות היהודית המצילה את שארית אונה ממשואות הנולד, והסובלת מעקת האנ-טישמיות וההתחרות, היא בטבע הדברים פחות ליבראלית ויותר פרועה, אבל מן הצד השני יוצרת הקוניוקטורה הציונית, הכרוכה בהופעה מתמדת אחרי המפעל הציוני, את הרקע הנוח לגידול מאויים אופורטוניסטיים.
על כך אנו ראינו להזחיר את ועידת פועלי א"י האחרונה. פה אנו שמנו את נקודת הכובד בויכוח הכללי - באשר מזה עלולה להיפתח הרעה. ואמנם מהלך המאורעות האחרונים מאמת את חששותינו.
בכל העולם כולו מתנפצת אל סלע המציאות שארית האמונה־ההשליה האופורטוניסטית. ואולם מפלגת־פועלי־א"י לא למדה. לא מספיק הכשלון של פועלי גרמניה, לא מספיקה התבוסה של הסוציאל־דימוקרטיה האוסטרית, מפלגת־פועלי־א"י מאמינה. בשמה מכריז הח' יוסף אהרונוביץ, כי הוא מאמין בפרוגרס, בכח האמת של פועלי א"י, אשר תנצח ממילא,
זכור! הרביזיוניזם הפאשיסטי - אגרופה המכה של הבורגנות
והאכרות הבועזית
12
השומר הצעיר
בכח השקר של הפאשיזם הרביזיוניסטי, אשר יישבר מעצמו. הח' אהרונוביץ מאמין, כי השקר אין לו רגלים ובינתים - ו"השקר מתנשא למלוך בציונות"! התצטרך גם תנועת הפועלים בארץ לעבור את דרך הקוצים של פועלי כל העולם?
הריפורמיזם תמך את יתדותיו בהתפתחות האיבולוציונית של החברה האנושית לקראת: הסוציאליזם, אשר יפלס לעצמו נתיב בהכרה של חוקיות בלתי מפוקפקת. נצחון הסוציא-ליזם יבוא בפרי בשל הנופל מעצמו מעל העץ. אם הפרוגרס עושה את חרבו באין מפריע, הרי שגם הבורגנות תשלים מרצונה עם שקיעת שמשה ותפקיד את השלטון ללא התנגדות ניכרת בידי קברן החברה הקפיטליסטית - הפרולטריון. מכן באה האמונה העוורת בכחה הכל־יכול של הדימוקרטיה הפרלמנטרית, כל תובנה של מלחמת מעמדות הוכנס לאפיק של לגליזם. מכיון שהבורגנות נועדה להשמיט מידיה אח ההגה בתוקף ההתפתחות, הרי הפועל על אחת במה וכמה לא היה זקוק לשפיכת־דמים, לקרבנות, לסבל, לכח־כפיה - לדיק טטורה של הפרולטריון, העולם החדש יולד בלי חבלי־לידה. הממשלה הסוציאליסטית בפרוסיה לא ראתה אפילו הכרח וזכות לעצמה לשנות, ולו בתוקף החוק, את יחסי הכהות במשטרה, בצבא, להפקיע את בעלי האחוזות מקרקעותיהם, בברי להשמיט את הבסיס מתחת לשלטון היונקרים. ממשלות הפועלים בארצות גרמניה לא ביצרו אפילו בדרך דימוקרטית את שלטון הדימוקרטיה. זה לא היה נחוץ, הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית היתה מסקנית בוולנריזציה של התורה המהפכנית של מארכס. העולם הישן ישבוק חיים לכל חי מעצמו. בינתים מה קרה? המשטר הקפיטליסטי הסתאב והלך, הוא הפך למשטר המכין כליה לעצמו, הרעב וחוסר העבודה, השחתת אמצעי וערכי התוצרת הפכו לתבונה הטבועה במהותו של המשטר הנוכחי - אולם הבורגנות סרבה בכל זאת לוותר על עצם שלטונה. להפך, כל מה שנשמט מתחת רגליה הקרקע, כל מה שהוכחה בעליל אי־צדקתו של הסדר הנוכחי, היא הוסיפה להדק ביתר־חכמה את מוסדותיו. האופי הבולט של התקופה הנוכחית הוא בהתמוטטותו המוחלטת של הקפיטליזם, במשבר הכרוני והסטרוקטורי של החברה הקפי-טליסטית מצד אחד ובחיזוק ושיכלול מנגנון הכפיה והדיכוי של הדיקטטורה הפשיסטית. העקובה־מדם מן הצד השני.
מצד אחד מתנוון משטר הניצול של ההברה הקפיטליסטית ומן הצד השני שואפת הבורגנות, נושאת המשטר לקיימו ולהחזיקו, וכל מחיר, דם, אבדן־כחות לא ישוו לה. לכך לא היה: מוכן הריפורמיזם,
הקפיטליזם הגיע לנקודת־הרוויה שלו; העולם כולו נתחלק ע"י המעצמות האימפריאליסטיות ולא נשארה עוד זרת־אדמה לניצול וכיבוש קולוניאלי נוסף; מעמד הפועלים נדל ונתבצר ואיים על שלטונה של הבורגנות. הבורגנות התחילה חרדה לגורלה; לא היה עוד מקום לכיבושים סוציאליים נוספים; החופשות האזרחיות והדימוקרטיות התחילו להיראות כמסוכנות בשביל קיומו של המשטר הקפיטליסטי, נסתיימה תקופח הליבראליזם, אשר בשלהי מלחמת-העולם, ברם, התנועה הסוציאליסטית ברובה המכריעה לא סיגלה את עצמה לתמורות הזמן. נבח שיטת הדיקטטורה הפאשיסטית ובה האלמות הגלויות לעין־כל הטיף הריפורמיזם העולמי לשלום, לחוק, ל"בוררות לאומית", להכרעת פרלמנטריות, זה מול זה: מול משטר הכפיה הבורגני הגלוי הוסיף הריפורמיזם לטפח את השיטה של "בחוקותיהם אל תלכו". מול מלחמתו המעמדית הפרועה והחצופה של המעמד הבורגני - ההטפה לשלום מעמדי: אל
השומר הצעיר
13
שביתות ואל השבתות! מול ההזדיינות המתמדת של שליטי העולם הזה - שיטת האי־אלמות ושביתת־הנשק,
עוד בשנת 1931 ראה אפילו בואר אח האפשרות למעמד הפועלים "...להניע לסוציאלזים לא בדרך המלחמה האזרחית והדיקטטורה, אלא בדרך הדימוקרטית, בדרך השלום, המונעת ואת הקרבנות הנוראים של מלחמה אזרחית, הוא נפתה להאמין, "כי הדרך של דימוקרטיה נראית ארוכה יותר מדרך הכח, אולם היא בלי ספק דרך של קרבנות פחותים : ברוחה, בחופש ובחיי האדם. "את השתלטות הפאשיזם הוא העריך כאפשרות, אך לא כהכרח בלתי־נמנע, "יתכן, כי מעמד הקפיטליסטים יחבוק את זרועות הפאשיזם, יהרוס את הדימוקרטיה ויפנה לכוח האלמות בשעה שיראה את משטרו החברתי בחזקת סכנה". אז רק אז "היתה נחסמת בפני מעמד הפועלים של המדינות התעשייתיות הדרך הדימוקרטית לסוציאליזם, במקרה כזה לא היתה גם כאן דרך אחרת לסוציאליזם - זולת הדרך האיומה של הרס ושפיכת דמים במלחמה אזרחית".
בואר מחזיק עכשיו בקרנות המזבח ההרוס. גם שארית התקוה האחרונה לריפורמיזם סוציאליסטי, אשר הוא רצה להיאחז בה, נדרסת ברגל גאווה, הדרך, שנראתה, "בלי כל ספק" דרך של קרבנות פחותים - איננה דרך, היא תוהו לא־דרך הזרועה פגרים, עינויים, הרם ושמה הדרך השניה, זו "דרך הכח" איננה יותר קצרה - אך היא היחידה. אין כל ספק, כי, מלבד הקשיים האוביקטיביים, נם המבנה הפנימי של הדיקטטורה הפרוליטרית בברית המועצות היחידה בעולם - הדרך של ביורוקרטיזציה מתקדמת, של התנכרות למומנט הדימוקרטי־הפנימי בקרב מעמד הפועלים - האפיל בפני מעמד הפועלים בעולם את המוצא היחידי האפשרי. ברי, כי רוסיה המועצתית לא מילאה בתנועת הפועלים העולמית את אוחו התפקיד המהפכני, אשר היא היתה יכולה למלאות, בגלל הזדהותו של הקומאינטרן עם האינטרסים האקטואליים של רוסיה המועצתית נשברה יזמתו העצמית של המפלגות הקומוניסטיות, לא פעם הן הסתגלו לתכסיס, אשר אפשר להבין אותו כהכרח עבור מדינה הנתונה במסגרת העולם הקפיטליסטי. אך הוא הופך לריאקציוני בתכלית והשפעתו עשויה להשחית משבא לכוון תנועה סוציאליסטית עולמית, השגיאות היסודיות האלה של הקימאינטרן התנקמו באופן פטאלי במלחמתו של מעמד הפועלים. מפעל הבניה הסוציאליסטית, משהשתקף בראי העקום של דיקטטורה מתנוונת, לא היה בכחו למשוך אחריו המונים ולשבור את ההתנגדות והמסורת הנוקשה של הקברניטות הריפורמיסטית. זאת היתה דרכו של הרייפורמיזם העולמי: מול ההערצה המתגברת של הדיקטטורה הבורגנית הגלויה-תיעוב הדיקטטורה הפרוגרסיבית של הפרולטריון.
"...הדיקטטורה הפאשיסטית יש לה עוד תכונה אחת מסוכנת, הקונטר־מהפכה הזאת אין בה משום קידמה יחסית, שמביאה אתה מהפכה, אשר אם גם ניגפת מצליחה בכל זאת להחדיר ברוחה במידת־מה גם את הקונטר־מהפכה. הדיקטטורה הפאשיסטית בגרמניה אין גם משמעותה חזרה לנקודת־המוצא, לתקופה שלפני־המהפכנית: הפאשיזם הגרמני שונא את ימי וילהלם השני כדור בן־חורין ונגוע במארכסיזם. משמעותו - נסיגה מוחלטת, ריאקציה ושלילת החופש, אשר הארץ לא ידעה עוד ולא נתנסתה בהן בעבר"*. התנועה הסוציאליסטית על שני ראשיה היה לה מושג קלוש למדי על מהותו של הפאשיזם. אמנם היה לפניה הנסיון של תנועת הפועלים האיטלקית, אפס כי איטליה נחשבה בעיני
*) Germanicus, Hitler an der Macht (Der Kampf, Heft 5).
14
השוטר הצעיר
הסוציאל־דימוקרטיה יותר למעין יוצא מן הכלל מאשר לכלל. "גרמניה היא לא איטליה!"-הכריזה חסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית עוד שעות מכפר לפני עליתו של היטלר לשלטון. "אוסטריה היא לא גרמניה" — הכריז האוסטרו־מארכסיזם אחרי עליתו של היטלר לשלטון. הדרך המוכרחת של הקפיטליזם השוקע להינצל מאבדון מוחלט - ולו לשעה קלה ולו לדור שלם-נראתה כסטיה מדרך־המלך של הקפיטליזם, כגידול־פרע אנורמלי של החברה הקפיטליסטית הנורמלית.
הסוציאל־דימוקרטיה ידעה להחשיב את הכיבושים, אשר הביאה אתה הדימוקרטיה האזרחית והפרלמנטרית. אולם היא ראתה בהן את חזות־הכל, המפלגות הסוציאל־דימוקרטיות הפכו בעצם למפלגות דימוקרטיות הפועלות במסגרת המשטר הקיים. מאחר שהאבסולוטיזם הפיאודלי מוגר, מאחר שנרכשו הזכויות הראשונות של חופש אזרחי ואישי, לא היה שוב צורך במהפכה, המפלגות הסוציאלדימוקרטיות לא הבינו, כי גם את הדימוקרטיה האזרחית אי־אפשר לקיים לאורך־ימים אלא מתוך כוננות מהפכנית ובאמצעים מהפכניים. הדרך, שהלכה בה הסוציאל־דימוקרטיה בהגנת הדימוקרטיה הפרלמנטרית ובמניעת הפאשיזם היתה מוכרחה להביא בתוקף התפתחות מחויבת־המציאות לאבדן הדימוקרטיה האזרחית ולנצחון הפאשיזם. הבורגנות הגרמנית על כל חלקיה היתה מוכרחה להתלכד
במלחמה נגד האויב המשותף - נגד מעמד הפועלים, - כשהיא היתה נתקפת ע"י אימת שקיעת הקפיטליזם ונצחון הסוציאליזם. בימים אלה של הקפיטליזם המאוחר והמנוון לא אקטואלית עוד בשביל מעמד הפועלים ההתקשרות עם חלקי הבורגנות, אשר אפים המפגר והריאקציוני הוא בולט. במרכזי המשק הקפיטליסטי עומדת בפני מעמד הפועלים רק הבעיה של מלחמה על נפש ההמונים המתרוששים של המעמד הבינוני. כל התקשרות עם חלקי בורגנות, בכדי להציל את הדימוקרטיה הפוליטית מן ההכרח הוא שתהטיא את המטרה. היא משולה להכנסת סוס העץ לטרויה הנצורה. הפוליטיקה של סיבולת כלפי פון־פאפן ושליכר סללה את הדרך לפני הפאשיזם. פון־פאפן היה מוכרח להימלט לזרועותיו של היטלר, כשם שדולפוס ייאלץ סוף־סוף להיכנע לפני הנאצים. "הרע במיעוטו" שימש פתח לרע־ברובו - להשתלטותה של הריאקציה. התכסיס הזה של השתתפות בממשלות קואליציוניות, של תמיכה או של פוליטיקה של סיבולת כלפי ממשלות ריאקציוניות הביא. בחובו עוד רעה־חולה אחת: הוא הסיח את דעת ההמונים הרחבים מסכנת הפאשיזם המאיימת והחליש את ערותם.
זו ועוד אחת: ה"מיניסטריאליזם" וה"קואליציוניזם" גרר אחריו שחיתות מוסרית בקרב מעמד הפועלים. המילרנדיזם והמקדונלדיזם מציינים תהליך מתמיד בקרב התנועה הסוציאליסטית. לא מקרית היא ההופעה של השתלטות הסיעה הפרלמנטרית הסוציאליסטית בצרפת על המפלגה הסוציאליסטית. הפקידות המקצועית וביחוד הצירים הפרלמנטריים הועמדו בתנאים, אשר העלו אותם מעל לרמת החיים המעמדית הכללית. הקנוניות הקואליציוניות טישטשו את הייחוד המעמדי המובהק, הקנו אורח־חיים בורגני והקלו על המעבר למעבר השני של הבריקדה. בהיעדר. נורמות אירגוניות קבועות (הגדרת הסמכות של הפקידות המפלגתית והמקצועית־הכללית, רמת החיים והמשכורת, קביעת הזיקה של הסיעה הפרלמנטרית למפלגה וכו') עלול המבנה חפנימי של התנועה הסוציאליסטית לשמש פתח לתקלות רציניות מאד, ולעקם את הקו המעמדי.
התכסיס של הקומוניסטים היה אחר, אך לא פחות נפסד. כשם שהקומוניסטים לא העריכו למעשה את השיבות הפעולה המקצועית היום־יומית בשביל התלכדותו של מעמד הפועלים.
כן גם זילזלו בהישגים של הדימוקרטיה הפוליטית. כשם שלא הכינו, כי קיום התא המקצועי הראשוני המאוחר יוצר את הרקע להתאבקותה של תנועת הפועלים, כן גם נעלם מעיניהם, כי חופש ההתאגדות ומעט הזכויות הדימוקרטיות הוא יסוד מכריע בהתפתחותו של האירגון המעמדי. הם לא הבדילו בין ריפובליקה בורגנית דימוקרטית לבין דיקטטורה פאשיסטית. עם כל חילוף קבינט הכריזו על עליתו של הפאשיזם לשלטון. גם את תקופת הבונאפרטיזם של פאפן־שליכר ציינו כתקופה פאשיסטית בלתי מפוקפקת. לאמתו של הדבר היתה הבנתם את הפאשיזם מסולפת בתכלית. אמנם הרבו לדבר על פעולה בלתי־לגלית של תנועת הפועלים והסתמכו על הנסיון המהפכני של הפועל הגרמני מימי "חוק הסוציאליסטים" מיסודו של ביסמארק ועל רכוש הפעולה הקונספיראטיבית של תנועת הפועלים הרוסית בתקופת האבסולוטיזם הצארי. אולם לא הרי האבסולטיזם הפיאודלי כהרי הדיקטטורה הפאשיסטית, האבסולטיזם הפיאודלי בסיסו השלטוני היה צר, באשר הוא הסתמך רק על שכבה אחת של הרכושנות. הפאשיזם מסתמך על בסיס המוני רחב, האבסולוטיזם משאיר מקום למלחמת מעמדית מאורגנת, באשר הוא מאפשר את הניצול של ניגודי האינטרסים בין השכבות השונות של הפיאודלים והבורגנים, הפאשיזם אינו משאיר כל מקום להתאבקות בין חלקי הבורגנות ומסיר כל חציצה בין הרכושנות והמדינה ועל־ידי־זה הוא סותם את הגולל על כל מלחמה מעמדית, האבסולוטיזם מונע בעד התאגדות של פועלים, אך אין באפשרותו לבטל את קיומה. הפאשיזם מארגן את הפועל ומשעבד אותו שיעבוד חמרי ומוסרי ללא כל שיור. האבסולוטיזם מאפשר קיום של תנועת הפועלים ויהא בצורה בלתי־ליגלית, הפאשיזם, דוקא משום היותו מסתמך על בסיס המוני, מחמיר חומרת־יתר על קיום תנועת פועלים ומאיים עליה באימת-השמד. התכסיס המוטעה של הקומוניסטים לגבי הגנת ערכי הדימוקרטיה האזרחית נבע כמסקנה מוכרחת מחוסר־הבנתם וחוסר הערכתם את הדימוקרטיה הזאת בשביל הפועל. היו צריכים לבוא מאורעות גרמניה, בכדי להוכיח את ההוכחה המרה הזאת, כי הכיבושים הפרוגרסיביים של הדימוקרטיה האזרחית הם תנאי הכרחי לקיומה של כל תנועת הפועלים - אם ריפורמיסטית או מהפכנית. היה נחוץ הכשלון של הפועל הגרמני, בכדי שתנועת הפועלים תלמד את הלקח, כי בהגנה על זכויות ראשוניות של הפועל באשר הוא פועל -במלחמה נגד אימת־השמד של הפאשיזם — מוכרחה להתקיים חזית מאוחדת וטבעית של התנועה הסוציאליסטית, חזית, אשר אינה מותנית בשום תנאים.
הקומוניסטים מלמדים עכשיו זכות על עצמם ומוכיחים, כי דוקא הם הם אשר הכריזו על שביתה כללית עם. פיטוריה של ממשלת סברינג-בראון, הם עשו את הכל, אך הפועלים לא נענו לקריאתם. אכן, קשה לדעת מה יש בה בתשובה הזאת, אם משום צביעות או רצון לרחוץ בנקיון כפים. אין כל ספק: הסיסמה של שביתה כללית היתה סיסמה נכונה, מהפכנית. אולם היש פלא, כי הפועלים לא הלכו אחריה? אם הקומוניסטים הכריזו השכם והערב, כי אין הבדל בין דימוקרטיה בורגנית לבין פאשיזם, מה ההמונים, כי יזדעקו להציל את הדיקטטורה הפאשיסטית? אם הסוציאל־דימוקרטיה הוחזקה סוציאל־פאשיסטית, מה הפועלים, בי יסתכנו בהגנה על פאשיסטים מיסודו של בראון וסברינג? ואם ניצח כבר הפאשיזם מזמן — בהכרזתם של הקומוניסטים מימים ימימה — היוכלו הפועלים להזדעזע
מול החזית השחורה-החומה ברית עם הנחות הפרוגרסיביים
בציונות
16
השוטר הצעיר
במיוחד לשמע עליתו של היטלר לשלטון? היצרה המפלגה הקומוניסטית את התנאים הפסיכולוגיים לכוננותם של ההמונים לקרב המכריע? והרי הפועל מבשרו חזה, כי "הפאשיזם" בנוסחם של הקומוניסטים הוא קשה, מתנקש, אך בכל זאת עדיין אינו מערער תחת זכות קיומם. וכי יוכלו להעלות ער דעתם את פשר הפאשיזם ההיטלריסטי? המפלגה הקומוניסטית בגרמניה רק היא אחראית בעד בידודה בקרב ההמונים ובקרב רבבות חבריה. ההמונים הלכו שבי אחרי סיסמת מפלגתם, המפלגה הקומוניסטית אוכלת את פרי־הבאושים, אשר היא בעצמה הצמיחה.
*
*
הכשלון אינו יליד־יום. הוא הוכן כמשך דור שלם. התחקינו עד כה על שרשיו בהתפתחותם ההיסתורית.
כיצד בעקבות סילוף התורה המארכסיסטית צמחו אמונות ודעות מוטעות בתנועת הפועלים, כיצד נתגבשה פרקטיקה ריפורמיסטית במדינה, באיגוד המקצועי. איך נשתלשלו הדברים למעשה כדי המפולת המזעזעת שלפנינו, מהו הסיכום ומהן המסקנות לגבי תנועת הפועלים העולמית ולגבי תנועת הפועלים האי"ית — על כך בחוברת הקרובה. מרחביה
יעקב ריפטין
על הפוליטיקה המקצועית של ההסתדרות
ההפסקה אשר באה בהוצאת העתון, מנעה בערנו לפרסם את ההערות האלה אשר גופן נכתב עוד סמוך לסיום ועידת ההסתדרות. המאורעות, אשר אירעו בינתים — נצחון הפאשיזם בעולם וסכנת הרביזיוניזם הפאשיסטי בארץ ובציונות — הפנו את תשומת לב צבורה פועלים לשאלות החזית החיצונית. אולם דבר חישול המערכה הפנימית לא חדל מלעמוד במרכז דאגתו של הפועל. הבהרת דרכו של מעמד הפועלים הובלטה חשיבותה האקטואלית והבוערת. לבירור השאלות האלה מוקדשות השורות הבאות.
ה מער כ ת.
א. האם יש חוזה בלי בוררות חובה? -על המנעול ועל המפתח
בהצבעת שמית הפגינה מפלגת־פועלי־א"י בועידת ההסתדרות האחרונה את אחדותה בשאלת קביעת הסעיף על בוררות חובת בתוך החוזים הנכרתים בין ההסתדרות ובין המעבידים. הח' קפלן בתשובתו האשים את האופוזיציה... בבורות. והח' רמז המשיל כדרכו לאמר: "חוזה בלי בוררות חובה במנעול בלי מפתח". הידען האופיציאלי של המפלגה, הח' נמירובסקי הקשה עלינו בהתרגשות: "הראו לנו חוזה בלי סעיף על בוררות הובה!" מפא"י ראתה את עצמה פטורה מעצם הויכוח. גם אחרי הועידה כותב המאמרים הראשיים באורגן שלה עבר במחי־יד על המשא־ומתן מסביב לשיטת המלחמה המקצועית של ההסתדרות והסתפק שוב, כדרכו, בארגומנטציה "פסיכולוגית" בתוספת ציטטה מריפרטואר השירה הגרמנית החביב כל כך עליו. ומכיון שמנהיג המפלגה הכריז בועידה זו הכרזה, אשר אנו ברצון רב מצטרפים אליה, "שלתנועת הפועלים בארץ ישנו זכרון טוב" גרשה לעצמנו בראשית הסקירה
השוטר הצעיר
17
הזאת להזכיר החלטה אחת, אשר, דומה, גם נמירובסקי הידען וגם רמז הממשיל היו אחראים לה - החלטה של הועידה החמישית של אחדות העבודה. וזו לשון ההחלטה:
"הועידה מאשרת את פעולת החברים בועדת ה־15 לשם סדור חוזה קולקטיבי בין ההסתדרות ובין התאחדות נותני עבורה על יסוד: קבלת הפועלים רק דרך לשכת העבודה של ההסתדרות, קביעת שכר מינימלי מספיק, הכרת ועדי פועלים בכל קבלת על ידי נותן העבודה, שמירת יום עבודה של 8 שעות, תשלום מס מקביל לקפת חולים, הבטחת פועלים ממקרי אסון ופגעים בעבודה, פטורי פועלים רק מסיבה מספקת וידיעה מוקדמת של ועד פועלים, מסירת־סכסוכים לועדת תווך לשם בירור וחוות דעת מבלי הכרעה, מסירת סכסוכים להכרעה לועדת בוררות רק בהסכמה מוקדמת של שני הצדדים. הועידה מאשרת את עמדת סיעת אחדות העבודה באספת הנבחרים שהתנגדה לבוררות חובה השוללת את חופש השביתה". אין, כמובן, הח' לופבן אחראי בעד העבר האידיאולוגי של אחדות העבודה ואולי גם אז הסביר את עמדתה בפסיכילוגיה. אבל אפשר היה לקוות שחברי אחדות העבודה, אשר הצביעו אז בעד חוזים קולקטיביים ויחד עם זה נגד בוררות חובה, כשם שהצביע הפעם השומר הצעיר, לא יסתתרו מאחורי "המנעול והמפתח" של רמז, וירחשו כבוד לעברם האידיאולוגי שלהם עצמם. מפלגת פועלים יכולה לשנות עמדות, היא רשאית ללמוד מחדש - אפס כי היא מחוייבת לעשות זאת באומץ לב ובגלוי. היא מחויבת לשתף בנסיונה המחודש את המוני חבריה, שאם לא כן היא מחנכת אותם לכניעה בלתי בקרתית לסיסמאות הזמן של ההנהגה, סכנה שאין גדולה מזו לתנועת פועלים. אולם לא מפי ההיסתוריה בלבד של מפלגתם היינו מיעצים ללמוד לעוני אמן שלנו. מאלפת מאד היא גט הפרקטיקה האקטואלית של ההסתדרות בשטח של הסכמי עבודה. באם נשאר עוד רגע קט בתחום ההיסתוריה תישאל בכל זאת השאלה, משים מה לא זכינו לתשובה על סיבות התמורה המשונה ביחס לעיקרון בוררות־החובה - אם לא מן הועידה החמישית של אחדות העבודה, ועבודת שליחי ההסתדרות בועדת ה־15 - הרי למצער מזמן הגשת הצעת החוזה הקולקטיבי להתאחדות בעלי התעשיה (ר' "בוררות חובה וחווה קולקטיבי" "השומר הצעיר" ינואר־פברואר, 1933)? אגו רואים משום חשיבות לצטט הפעם סעיפים אחדים במלואם מהצעת ההסתדרות מינואר 1929 (פרק ,ועדת תווך וערעורים"):
"30. שני הצדדים מתחייבים להגיש תחילה את כל הסכסוכים ביניהם לועות תווך. אין רשות לצדדים להכריז שביתה או השבתה בקבולת מבלי למסור תחלה את השאלה לועדת התווך ולפני תום זמן הבירור בהתאם לסעיף 32. הכרזת שביתה או השבתה בנגוד להוראה זו תחשב כהפרת חוזה חוץ ממקרים של שביתה כללית מדינית בעיר או בארץ.
31. כשאחד משני הצדדים מגיש איזה תלונה או סכסוך לפני הועדה על זו להזמין לפניה במשך 3 ימים לכל המאוחר מיום מסירת ההודעה על אודות הסכסוך את שני הצדדים ולהשתדל לגמור במשך 7 ימים אח הסכסוך בשלום.
32. שני הצדדים מחויבים להופיע בפני ועדת התווך בעצמם או על ידי בא כוחם.
18
השומר הצעיר
בשם הפועלים יכול להופיע ועד הפועלים, או ב"כ של ההסתדרות. בשם המעביד יכול להופיע ב"כ ההתאחדות. הערה: אם צד אחד לא יופיע' אז רשאית ועדת התווך אחרי הזמנה שניה לדון ולהחליט גם בלי נוכחות הצד החסר.
סעיף 30 אינו משאיר צל של ספק, שגם בזמן קיום התיזה לא ויתרה ההסתדרות ויתור מלא על חופש השביתה. הסעיפים 33 ו־34 מחלקים במפורש את הסכסוכים האפשריים לכאלה אשר בזמן קיום החוזה מוכרחים להיגמר על ידי בוררות, וכאלה אשר יכולים להיגמר על ידי שביתה - וביחס אליהם אץ ועדת התיווך רשאית לקבל החלטה מחייבת• ולא היא בלבד אלא גם הועדה המרכזית, אשר היתה צריכה בהתאם להצעה הזאת להתכונן ע"י הועד הלאומי, מוכרחה להסתפק בפרסום המסקנות. כנראה, שגם מחברי הצעת החוזה חזו אפשרויות רציניות שבהן יהיה הכרה להגן על האינטרסים של הפועל גם בזמן קיום החוזר, על ידי פעולה מקצועית ישרה, אם גם לדידם יכולים להיות סיכסוכים, אשר אינם ניחנים להכרעת הבוררות באשר הם בעלי ערך לאומי כללי או ערך פוליטי. נסתפק הפעם רק בציון בקרתי כלפי עמדה המוסרת לבוררות חובה את פירוש סעיפי החיזה ושאלת הפיטורין. רצוננו מכל מקום להכריח את מומחי מפלגת פועלי א"י להודות, כי במו ידיהם ערכו הצעת חוזה קולקטיבי המאפשר שביתה בזמן קיום החוזה! יתר־על כן: למחברי החוזה לא היתה גם הזדמנות מספיקה להיוכח שמצד נותני עבודה אין כל הבנה לעמדתם זו. בסעיפים המוסכמים, אשר נתפרסמו בדין וחשבון למושב התשיעי של המועצה הקודמת אנו עדים, לצערנו, לצמצום נוסף של חופש מלחמתו של הפועל (חוץ מבוררות מחייבת ביחס לשאלת הפיטורין ופירוש סעיפי החוזה הסכימה ההסתדרות. לחוכת בוררות ביחס לפירוש החוזים הנוספים או אחד הסעיפים של החוזים הנוספים) ובכל זאת גם המעבידים הסכימו להוציא מכלל הבוררות המחייבת "כל יתר סכסוכים: שלא פורשו בחוזה או בחוזים הנוספים" וביחס אליהם פועלת הועדה בתור ועדת תיוך. במקרה של אי הצלחת התווך של הועדה-היא זכאית לפרסם את מסקנות בירוריה".
אמנם המועד של איחוד המפלגות חל אחרי ינואר 1929, אבל אין הוא משחרר את מחברי הצעת החוזה מחובת יושר מינימלי בויכוח, שהרי על שאלת־ התם של קפלן וחבריו: "איפה ראינו חוזה עם האבנטואליות של שביתה בזמן קיומו, יש בפינו תשובה קצרה: בידכם ראינוהו! אבל, כאמור, נעזוב את ההיסתוריה, גם אם היא קרובה ביותר, ונלמד מהפרקטיקה ההסתדרותית כיום הזה, נדפדף בנספחות לדין וחשבון של הועד הפועל לועידת ההסתדרות האחרונה ונראה, אם אמנם כל חוזי העבודה אשר חתמה עליהם ההסתדרות מזוינים ב"מפתח" של רמז, במפתח של בוררות־חובה.
הנה לפנינו ההסכם שבין הח"ח קיצים ואהרונוביץ מטעם מ. פ. ת. א. ובין בית חרושת של זליבנסקי: לשוא תחפש בו רמז לסעיף של בוררות חובה.
הוא הדין ביחס לפרטיכל של פגישת ב"כ העובדים בבתי אוכל ומלון וב"כ בעלי בתי קפה מיום 32. 8. 25.
אין הוא בחוזה בין הועד הפועל של מ. פ. חיפה ובין אגודת בעלי בחי אוכל ומלון בחיפה. אין סעיף על בוררות חובה בהסכם בין מ. פ. ת. א. ובית חרושת טריקו־רוטלוי. בסעיף המתאים בחוזה נאמר:
"במקרה של חלוקי הדעות בין ועד הפועלים וההנהלה, פונים לצד ב'. אם
השומר הצעיר
19
הצדדים לא מגיעים לידי הסכם. נמסר הסכסוך לבירור לפני מ. פ. ת. א. והתאחדות בעלי התעשיה." (כידוע שבניגוד לפיסקה הזאת נמסרה באותו החוזה שאלה אחת לבוררות זבל"א, שאלת שכר העבודה. אין אנו יכולים בעברנו על החוזה הזה שלא לציין את התנגדותנו הנמרצת לתקדים הזה). אין שום רמז לבוררות חובה בהסכם בין מ. פ. ת. א. ובין בית חרושת "ארגמן".
גם בחוזה עם "טריקוטג'" הסעיף המתאים אינו קובע בוררות חובה - כי אם שוב הפעם, "באם הצדדים אינם מגיעים לידי הסכם יובא הענין לבירור בין בין מ. פ. ת. א. והתאחדות בעלי תעשיה". הציטטות האלו באות להוכיח שאין מהצורך להרחיק נדוד למען מצוא הסכם עבודה בלי בוררות חובה. הן מוכיחות ביתר־שאת כי דחית הצעת השומר הצעיר נגד הבוררות המחייבת עלולה לצמצם את חופש מלחמתו של הפועל גם ביחס לשורה של הסכמים אשר נכרתו על ידי ההסתדרות, עלולה לשנות לרעה גם את הפרקטיקה ההסתדרותית. הנהוגה כיום בהרבה מקומות.
האמנם יקשה לחברי מפא"י להבדיל בין הסעיפים הנ"ל לבין הסכמים בנויים על טהרת בוררות החובה, כשם שבנוי, למשל, הסכם פרדס־חנה-מגדיאל, ואשר אושרו כציון דרך לפוליטיקה המקצועית של ההסתדרות בעתיד. מה "הפשטות" שבה נאמרים הדברים בהסכמים האלה: "כל חלוקי דעות וסכסוכים בדברים שלא הובררו ולא הוסכמו בסעיפים הקודמים בין מתני העבודה ובין הפועלים מובאים לפני בוררות של הלשכה המקומית (המשותפת-המעתיק.) ואין לשום צד הרשות על דעת עצמו להפסיק או להפריע בעד מהלך עבודה. הבוררות ופסקי דינה הם חובה לשני הצדדים". הצבעת הרוב צימצמה עוד יותר את חופש המלחמה של ההסתדרות ובזה, באם נדבר בלשונו של רמז, מסרה את המפתח למנעול של הסכמי עבודה לידי המעבידים.
ב. מה מלמדת אותנו תנועת פועלים בעולם?-עם הח' קפלן מסביב לכדור הארץ.
היתה לנו ההזדמנות להודות לח' קפלן בעד העבודה אשר השקיע בכתיבת החיבור שלו לשאלת הסכמי עבודה בעולם. אמנם הקונספקט הזה הוא טפוסי למדי. הוא מזכיר הרבה חיבורים בלתי מארכסיסטיים. ראשית כל על ידי מיון של החוקים לפי כותרת הניסוח-בלי כל קשר עם תהליכים גורמי התמורה גם להבא. הם אינם מגדירים את החוקים כפרי מלחמות היסתוריות של מעמדות. הקצף על פני הגלים הגועשים. נראה להם כפסיפס קר של קודקס החיים.
שנית מציינת אותו הדיספרופורציה שבין שאלת ההסכם ושאלת המלחמה בפוליטיקה המקצועית של מעמד הפועלים. הדיספרופורציה היא כמובן לטובת שאלת ההסכם. גם בדברי ההקדמה של קפלן ישנו הד חזק לאותה היסתוריוסופיה אשר מבליטה את הסתירה בין התקופה הפריהיסתורית של האיגוד המקצועי - תקופת השביתות ובין התקופה החדשה, תקופת ההסכמים הקולקטיביים. ובאם אפילו גם הפעם הפועל אינו מוותר על חופש השביתה הרי במבנה ההרצאה בפרספקטיבה הכללית-נקודת הכובד עוברת להסכם. ההבלטה הזאת באה בזמן. שהתחדדות היחסים המעמדיים בעולם מעבירה את נקודת־הכובד לשדה המלחמה. אם
20
השוטר הצעיר
גם השביתות תהיינה בתקופות של התרחקות מהקוניונקטורה המהפכנית מרוכזות בעיקר (בעיקר, אבל לא תמיד), בתוקף שיטת ההסכמים. בהתפרצויות פריודיות. הדיספרופורציה הזאת איננה מקרית, היא ילד חוקי לאידיאולוגיה של החלק המכריע בס. ד. ובאינטרנציונל המקצועי. זאת היא השיטה אשר באופן פרויטי ניצלה את הישגי ההסתערות המהפכנית של. הפועל הגרמני והפכה אותם לחזון משלה ומכשיל של "הדימוקרטיה המשקית" המפורסמת מיסודם של לייפארט ופריץ נפתלי. שיטה, אשר התעלמה תמיד מזה ש"בזמן שיחסי התוצרת של החברה הקפיטליסטית מתקרבים יותר לזו הסוציאליסטית, היחסים הפוליטיים החוקיים שלהם מקימים קיר עוד יותר גבוה בין החברה הסוציאליסטית והקפיטליסטית. הריפורמות והדימוקרטיה אינן פורצות פרץ בקיר הזה; להיפך הן מחזקות אותו. הוא יפול אך ורק תחת מכת הפטיש של המהפכה, ז. א. תפישת השלטון הפוליטי על ידי הפרולטריון" (רוזה לוקסנבורג: ריפורמה סוציאלית או מהפכה).
הויכוח הישן! כן, הח' קפלן, הויכוח הישן הזה הוא ויכוח מרכזי ומכריע. הויכוח בדבר היחס בין המלחמה הכלכלית־המקצועית ובין המגמה הפוליטית של הסוציאליזם, הויכוח בדבר השביתה הכללית בגרמניה ב־1905 הוכרע כבר פעמים הכרעות נוראות, ביולי 1914 ובפברואר 1933.
אחד החלקים של הויכוח הזה היתה שאלת לשכת העבודה. "השאלה הזאת היתה נושא לויכוחים ערים. האגודות ראו בחלוקת העבודה אמצעי מלחמה. הן רצו לחשתלט עליה ועל־ידי־זה לבקר על קבלת הפועלים ופיטוריהם. למנוע בשעת הצורך שליחת פועלים לנותני עבודה. מפני זה הקימו האגודות בכל מקום לשכות עבודה עצמיות. מהן ראו וכן עשו גם נותני העבודה. כתוצאה לכך קמו מלחמות גלויות אשר כנושא להן היו חיפוש העבודה וחלוקתה. (זידל: די גוורקשפטסבבגונג אין דויטשלנד). ב־1894 היו קימות בשורה של ערים בגרמניה לשכות "צבוריות" ובה בשעה דחה הקונגרס הברלינאי של האגודות המקצועיות את הצעת לייפארט(!) בדבר לשכות עבודה פריטטיות, והחליט בהתאם לעמדתו של אלם על לשכות הסתדרותיות. רק ב־1914 קיבל הריביזיוניזם המקצועי את ניסוחו הנאה בקונגרס האגודות המקצועיות במינכן: "רצונן היסודי של האגודות המקצועיות שחלוקת העבודה תיעשה מחוץ למלחמת האינטרסים של המעבידים והפועלים". לשוא היתה התראתו של אורבך (מרכס אונד די גוורקשפמן) ש"מתוך הניתוח של האלמנטים היסודיים של המשק הקפיטליסטי נובע, כי הריגולאציה של ההצע של עבודה היא ההנחה היסודית של האגודות המקצועיות". השנה היתה שנת 1914! בצדק ציין שומן במושב השביעי של מועצת הפרופינטרן את הצורך לחדש את המלחמה הזו. ואשר לחוזים הקולקטיביים אין למעשה שום חלק רציני בקרב המעמד אשר ישלל אותם לחלוטין. הכרת פועל בעל הכרה היא, שעליו לחייב את ההסכמים התעריפיים ובדרך כלל לראות אותם כמחייבים בזמן קיומם" (רוטס גוורקשפטסבוך. ס.א.פ.) יוצאות־דופן הן האגודות האנרכו־סינדיקליסטיות. אחת ההסתדרויות הטפוסיות שלהן - סווניגס ארבטרס צנטרלאורגניזציון - הגדירה ב־1925 באופן קיצוני את יחסה לחוזים קולקטיביים בלשון זו: "אי-אפשר לאחד את החוזים האלה עם תנועה מלחמתית מהפכנית וכלכלית. הם עוד יותר לטובת המעבידים מאשר מפירי שביתה ובוגדים ישרים של מעמד הפועלים. הם בהכרה עושים לאל הנהלת טקטיקה טובה
השוטר הצעיר
21
ומתאימה ביחסי השכר המתחלפים. חוץ מזה הם מונעים בעד הפועלים להתקיף את האויב ברגע הדרוש (לפי הנסון)"
קפלן צדק גם כשהוא בא לגלות ביחס לעמדת הקומוניסטים נדנודים (מעשה ברלין) גם בשטח הסכמי העבודה. הפוליטיקה שלהם היא תכסיסית בלבד בשטח זה כאשר בכל פעולתם המקצועית. נדמה לנו שדבריו של לוזובסקי ב־1920 נותנים לפעולתם זו תיאור הולם עד היום הזה. "חקירה בלחי מספקת במשק של ארצות בודדות, של השוק העולמי ויחסי הכוחות. ידיעה בלתי מספקת של התאחדויות המעבידים ושיטות מלחמתן נגד השביתות. חוסר חקירה שיטתית של ענפי תוצרת בודדים ומצבם. הכנה לקויה של רבים מהעסקנים של האיגוד המקצועי בשאלות המלחמה הכלכלית, בשאלות האינדכס, התעריפים וכדו'. אמנם לוזובסקי לא ידע שמהבקרת העצמית שלו ניטל כל ערך, לאחר שצירף אליה מפתח פוליטי מזויף: "הרבה מחברינו חושבים שהאגודות הסוציאלדימוקרטיות הן יותר טובות מאשר הנוצריות והנציונליסטיות. דעתי היא שמבחינה פוליטית אין ביניהן בל הבדלי. ברם, כאמור, הס. ד. לא ידעו להתאים לחוש הבריא של שמירה על הישגי יומ-יום של האיגוד המקצועי את חוש הטקטיקה המהפכנית-וראו בתחוקה של העבודה, בחוזים ובוררות שלאחרי וימאר את דרך הנצחון למעמד הפועלים. האגודות המקצועיות ניצחו את הסוציאליזם ועל־ידי־זה ניצחו גם את עצמן.
המסקנה הנובעת מתוך נסיונו של מעמד הפועלים בעולם היא: חיוב הסכמי עבודה קולקטיבים תוךכדי שמירה על חופש מלחמתו של הפועל. כמובן, לא חופש של אי־מילוי תנאי החוזה אלא התנגדות מוחלטת לשלילת חופש מלחמתו ביחס ל"פירוש" החוזה, פיטורין או ביחס לדברים אשר לא נכללו בחיזה.
שלילה מוחלטת של בוררות חובה ניטראלית, לאומית ומדינית (אלה סוגי הבוררות הם בתוך המשטר הקיים שמות נרדפים ותו לא).
גמישות טקטית ביחס לחוזים וכריתתם בהתאם לקוניונקטורות פוליטיות מהפכניות. קביעת קוצר או אורך זמן תוקפם בהתאם לתקופות שפל או גיאות במצב הכלכלי של המשק והענף הנידון.
בקיצור: היחס לחוזי עבודה אינו נקבע מתוך שיעבוד הפעולה המקצועית לשנויים טקטיים של פוליטיקה מקצועית פזיזה ופלגנית ולא מתוך הפיכתם לדרך המלך של המעמד. החוזה אינו אלא אמצעי־עזר במלחמת מעמדות מהפכנית. הנה באנגליה, לפי דבריו של הח' קפלן. "הצורה העיקרית של בוררות היא בוררות חפשית, הנובעת מהחוזים הקולקטיביים והחלה על שני הצדדים, הקשורים בחוזה ובתוקף קיום החוזה. צורה זו של בוררות מקיפה כ־4 מיליון פועל. בנוגע לפועלי המכרות קובע החוק ועד ארצי מ־18 חברים. החלטות הועד הזה בתור מוסד רשמי אינן מחייבות את הצדדים, אולם, אם הצדדים אינם מקבלים את המסקנות הועד רשאי לפרסמן".
גם "בארצות מערב וצפון אירופה, צרפת, שויץ ובארצות סקנדינביות, שורת מושבות של בריטניה" "נתונה לבוררים הרשות לפרסם את מסקנותיהם". (קפלן) אפילו בגרמניה יכול, לפי קפלן, להיות "מקרה של העדר סעיף של בוררות" בחוזה, מה שמצריך פרוצדורה משפטית מיוחדת.
22:
השוטר הצעיר
גם שטראאס מעיד (גוורקש. בווגונג אין אסטריך) "שהצד השני יכול להוציא את הסכסוך הנובע מתוך קיום החוזה מגדר סמכותו של מוסד התיווך. העובדות האלה באות ללמדנו שהסטטוס החוקי בעולם אף הוא אינו קובע כחוק־ ולא־יעבור את האידיאולוגיה של בוררות־חובה הניזונה מהשליות ריפורמיסטיות, אמונה במצפון "לאומי" או ידיעה לא בקורתית ובלתי מספקת של נסיון הפועל בעולם. כדאי עוד להוסיף שהנסיון הזה אינו מחייב גם יחם פזיז לשאלת אישור החוזים על ידי הרשות. אפילו האגודות הגרמניות דחו עוד ב־1914 בועידת מינכן את הריגולציה החוקית של החוזים מתוך הערכת האופי המעמדי־הריאקציוני של הממשלה. (אין בכל אופן להניח, כי השלטון יש לו אופי הרבה יותר פרוגרסיבי בארץ מנדטורית-ומבחינה זו יש גם לשלול בהחלט את תקדים הבוררות הממשלתית ב"נשר"). לבסוף נעיר, שאין אנו יכולים לזקוף רק על חשבון הנטיה למיון פורמלי בלבד את הכנסת איטליה וברית המועצות למדור אחד ה:וכתר בכותרת של ביטול חופש השביתה. הצירוף הזה בא לטשטש או לשלול את העובדה שברית המועצות נבנית על ידי מאמץ קולקטיבי של המוני הפועלים. הצירוף הזה לא יכירנו מקומו בתנועת פועלים הנאמנה לעצמה.
המגמה הזו- רעיעותה הפוליטית והפסדה החמור נראים ביתר־שאת לאור הנסיון הקשה אשר בו הועמד כיום הזה הפועל ואירגונו. נוכח חזית פאשיסטית הבנויה על טירור של המשטרה ובני בריתה ועל שוחד אידיאולוגי וכלכלי, ישנו משנה-הכרח לשמור שמירה קנאית על כלי־זינו המעמדי של הפועל - על הקו המהפכני של הפעולה המקצועית.
ג. הסיום הארצישראלי: הורד הדגל.
"אבל, שואלים אותנו חברי מפלגת־פועלי־א"י - "במה אחראים אנו בעד הסיסמה של משמעת מדינית־לאומית בעניני עבודה? אמנם אנחנו בעד בוררות חובה בזמן קיום החוזה (הנה נזדרזנו להגשים את החלטת הועידה בחוזה החדש עם קבלני הבנין ברחובות: כל הסכסוכים בזמן קיום החוזה ל"בוררות זבל"א"; אותו היסוד הנחנו להסכם הבנין בת"א), אבל סיסמת בוררות חובה לאומית-זה הספיח של המציאות הגרמנית-לא לנו היא!" אנחנו לא נוכל לשחרר את מפא"י מן האחריות בעד גידול התאבונות הפאשיסטיים של בוררות לאומית.
מהו ההבדל העיקרי בין הביסוס האידיאולוגי של הסכמי עבודה שבהצעת מפא"י לבין זה של השומר הצעיר, באם לא הגדרת תפקידו הציוני של הפועל: אם על ידי אחריות לאומית בעד המשק (מפא"י) או על ידי מלחמה מעמדית (השוה"צ)? הועד הפועל מצטער על "חוסר תוקף חוקי להחלטות מוסדות לאומיים בעניני עבודה". הח"ח קפלן ובן־גוריון, כשהם מתוכחים עם הרביזיוניסטים על הסיסמה של משמעת לאומית בעניני העבודה והיחסים המעמדיים - אינם מבליטים את נקודת הראות של עצמאות הדרך של מעמד הפועלים-כי אם דנים על כך מבחינה תכסיסית בלבד לאמר: גם הרביזיזוניסטים אינם נשמעים למרות לאומית": בן־ גוריון מוכן להסכים לסיסמה הזאת בתנאי של עבודה עברית מלאה: קפלן מתנה בהרצאתו את ההודיה בעיקרון הזה בקיום החוזים הקולקטיביים. ברוח זו חדורה הפיסקה המתאימה של מצע מפא"י למושב האחרון של אספת
השוטר הצעיר
33
הנבחרים. כבר הזכרנו שלפי הצעת ההסתדרות להתאחדות בעלי התעשיה היתה צריכה להיוצר על יד הועד הלאומי לשכת תווך מרכזית. הזכרנו גם את ניטראליותו של הועד הלאומי בסיכסוכי עבודה (סיכסוך הדר). גם לפי הסכם מגדיאל
צריכים להיות הועד הלאומי וההנהלה הציונית המכריעים בסיכסוכי עבודה. בסעיף
המתאים בהסכם מגדיאל כתוב לאמר:
"הרכב לשכת העבודה המרכזית יהיה כדלקמן: ארבעה חברים ב"כ החקלאים נותני העבודה, ארבעה חברים ב"כ המרכז החקלאי, החבר התשיעי יבחר ע"י שני הצדדים בהסכמת שמונה החברים. ושני חברים נוספים ימונו אחד על ידי הועד הלאומי ואחד על ידי ההנהלה הציונית", "לשכת העבודה המרכזית היא הפוסק האחרון בכל הערעורים".
מענין בכל זאת כיצד הצביעו בנקובר וחבריו בעד אישור החוזה ויחד עם זה הכריזו על רעיון הלשכה הישובית "כבלתי ריאלי". האומנם דוקא בשל כך? אולי בדרך כלל קל לאשר את הסכם מגדיאל מאתר שאינו קיים במציאות, והועידה
הרימה את רוב ידיה בעד אישור של פיקציה. ממש בנוסח גוגול: "הסכמים מתים".
הח' קפלן הסביר במילואים שבעל־פה להרצאתו הכתובה את הערך הרב שנורע להכרעות ההסתדרות, באשר ההתקפה הבלתי פוסקת של הרביזיוניסטים למיניהם העמידה לפגי הצבוריות הרחבה אח הבעיות האלה של יחסי־עבודה כשאלות היום. ההסברה הזאת נכונה בהחלט. וחובת ועידת ההסתדרות היתה לצרף את ההכרה היסודית של צבור הפועלים הארצישראלי לתשובה אקטואלית על ההתקפה, אשר הפועלים רואים אותה בהפרת שביתות, התנהגות המשטרה, מאסרים והתנגשויות. רע איפוא, שבשאלת הלשכה - אשר הפכה לסיסמה פוליטית ברחוב הארצישראלי ובגולה - לא נתקבלה אפילו הצעת הועד הפועל בשלמותה. מן ההצעה אשר הוגשה לצירי הועידה בדבר צורת הלשכה־המשותפת, הלאומית והישובית-שרדה רק הלשכה המשותפת; "על כל צירה אחרת תחליט מועצת ההסתדרות". בינתים עוד לפני המועצה מסר מרכז התאחדות האברים על מו"מ בינו ובין ההסתדרות על "צורה אחרת של הלשכה". מסתבר ששומות ההצבעה של סיעת מפלגת־פועלי־ א"י עלתה רק במחיר פרלמנטרי זול והמפלגה המכוונת את הענינים בהסתדרות למעשה הולכת ומסתגלת לסיסמאות ההתקפה של הריאקציה. הווטום סיפרטום של השומר הצעיר נגד בוררות־חובה ובעד לשכה הסתדרותית היה תמיד נכון. וכיום בתקופת ההתנגשויות המעמדיות המתגברות בישוב עם גידול העליה והבנין - משמש הוא גם אות לריכוז פוליטי יותר מבטיח, יותר מותאם ליחסים הריאליים בתוך הישוב ולקו הציוני המעמדי־המהפכני של מעמד הפועלים. עץ־שמר כרכור
בוררות-חובה "לאומית" - תמרון הבורגנות לכבול את ידיך,
הפועל!
24
השוטר הצעיר
לפני שבועות מספר נערך מטעם אגודת הסופרים משפט על הנוער הא"י. הנסיון שנעשה מעיד בלי ספק על כונה טובה ועל יחס רציני לשאלת הנוער כלשאלה נכבדה מאה שאין להתעלם מקיומה. אולם בזה לא סגי. לא עמדה להם, לעורכי המשפט, היכולת לדלות את תוכן השאלה ולהציגה בגבולות הראויים לה, ולא כל שכן כדי להעלותה על שטח של נסיון לתיקון־מה. שוב נשמעו האשמות ידועות למדי. אמנם גם זו לטובה. אין לך סכנה גדולה מזו להעלים עין מן המציאות הקימת. פה המקור להסתפקות בקיים ולהצדקתו, לגנדרנות שוא, לבטחון עצמי מופרז וצעקני, אשר נתנו את אותותיהם בנוער הא"י ואשר חובת קודש היא לאסור מלחמה עליהם ולעקרם מן השורש.
אולם לא די בהאשמות. לעומתן ניתוח הגורמים אשר הביאו למצב הזה, לא היה בו כדי להניח את הדעת. הוא לא הביא בחשבון את הנתונים האובייקטיביים בארץ, בהם גדל הנוער ולא בדק באיזו מידה יש לראות בהם את הסבה ללבנטניזציה, לחוסר האפקים, להנמכת הרמה בחיים הרוחניים והתרבותיים שלו. עלול להתקבל הרושם המוטעה והמטעה כאחד, שהנוער אשם בכל.
החברה הא"יית בראשית בנינה, נעדרת מסורת תרבותית מחנכת, חסרת ספרות המסוגלת להלהיב את הנוער ולספק לו את מזונו הרוחני הדרוש, רחוקה עודנה מרחק רב מלהיות מדינה המספקת לעצמה את כל צרכיה. והנוער הא"י היה נידון במשך השנים האחרונות לחיים בגבולות עצמו, שאב את אשר לו ממעינות היש הדל של חיי א"י המתפתחים לאטם וכשעודם באבם. דלה היא כפי הנראה המציאות האי"ית כגורם מחנך ואין בה כדי לשמש משאת נפש בשביל הנוער החי והגדל בתוכה. הנוער היהודי מתפוצות הגולה הביא אתו אמונה לתפקידו ההיסטורי, רעיון הבנין וההעפלה החברותית, ורצון חזק להכות שורש במערכת הכוחות השואפים לחידוש העם במולדתו. כוח הרצון הזה לא נחלש, כי אם הגביר חיל, כשכיסופי הנוער הטמירים לבשו צורה פוליטית מסוימת. גם עתה דור דור מגיע להכרת יעודו תוך כדי התלבטות עצמית מתמדת הבוחנת את הדרך תמיד מחדש. והנה מה אנחנו רואים: הנוער המגיע בדרך התפתחותו העצמית לקראת הכרת יעודו יודע גם להצטייד בכל אותם האמצעים המאפשרים לו את הגשמת יעודיו; הוא רוכש תרבות, הוא כובש לעצמו את היסודות הנפשיים הדרושים למען ההגשמה, הוא מעמיק חקר באורחות החיים, כדי ללמוד את הנאות לו. וכאן הננו מגיעים לנקודת הכובד שבכל שאלת הנוער בימינו, אשר לא נמצא לה ביטוי במשפט שנערך. דרכו של הנוער לתרבות, לחיים נפשיים פרטיים וחברתיים מפכים-היא דרך חיפוש את עצמו, היא אינה יכולה להיות אלא עצמית. הדור המבוגר על סופריו, מוריו ומחנכיו שומה עליו לשמש את הנוער, למסור לו ממיטב כוחותיו, להדריכו לקראת ערכי השכלה ותרבות - קליטתם והפיכתם לרכושו החי והיוצר של הנוער הוא ענינו של הנוער!
התלונה כלפי הנוער אינה חדשה. דור דור וצורתה המיוחדת. אולם היא גדלה לאין
מ. גולדשין
בשולי המשפט על הנוער הא"י
השוטר הצעיר
25
שעור בשנים האחרונות, כשהחברה הבורגנית לא ידעה עוד לטעת בלב הנוער ערכים ושאיפות, כשבית ספרה התנוון תכלית ניוון, כשתייה אכולים מלחמת אזרחים מתמדת. איזוהי הדרך, אשר חברה כזאת יכולה להורות עליה כעל הדרך ולקרוא לו
לנוער, כי ילך בה? החברה הזאת לא הצליחה גם לתת תשובה אחרת בלתי אם
זו של "חינוך אזרחי" מטושטש וחסר טעם, אשר לא קירר ולא חימם עוד צעיר
מעולם. "חינוך אזרחי", אשר תפקידו בעבר היה להבטיח למדינה את החילים,
הפקידים ואת שאר משרתיה ולשם סטנדריזציה אנושית זו נופח כל המנגנון העצום של האולפנות. קוצצה ההשכלה למנות "מותאמות" והורמה על נס ה"נאמנות לשלטונות" כמשאת נפש בפני עצמה ושאין למעלה ממנה. חינוך אזרחי אשר תפקידו לטשטש את ניגודי המעמדות בתוך החברה הרכושנית ולצקת בנשמות בני העובדים את רעל העבדות שמתוך רצון, את רוח הזחלנות וההחדפסות, כדי לשעבד אותם ולנצלם בכל מקרה של מלחמת שחרור נגד בני מעמדם. זהו "החינוך האזרחי" ופרושו - ואין זולתו.
ואצלנו בארץ ישראל? מה היא הדרך, אשר לקראתה חונך הדור הצעיר במשך חמש עשרה השנים האחרונות? ידוע, כי ביחוד הנוער הלומד גדל ונתחנך ללא כל מטרה, הוכנס כמסלול המסורתי הרגיל של החברה הזעיר בורגנית והסתלק על פי רוב ממלוי תפקיד רציני כלשהו. הגורם הקרייריסטי, הדאגה איך
להסתדר על הצד הטוב והנוח ביותר, הכו אותו בסנורים. א"י תבעה מהנוער
בגולה שינוי ערכין, הציונות טענה מראשית קיומה על ההיפרטרופיה החולנית של המקצועות החפשיים ביהדות - מכת ירושה אנושה זו. הנוער בגולה נענה לקול קריאה, שנים רבות לפני שפגע בו אסון המשק היהודי האיום. הנוער הא"י התנכר הראשון לתביעה הזאת, אשר נהיתה לגבי דידו למעין מתן עצה טובה
לאחים הנדכאים בגולה. ומה מעטים בין אלה שהפליגו למרחקים אשר רכשו רכוש
מה חוץ מהדיפלום ושבו לשמש חלוצים בבנין הארץ. מה רבים, אשר שקעו ביון הנוחיות הפיליסטרית אשד בתל־אביב החדשה. ואם אשם מי בכל הפרשה העגומה הזאת - הרי בראש וראשונה בית הספר העברי על מוריו ומחנכיו. אין זאת כי אם מחזות לבם נתנו לחניכיהם ואלה בחוקותיהם הלכו. לטובה תיזכר תנועת ה"לגיון" בירושלים וה"חוגים" בתל־אביב ומענין שדוקא התנועות האלו נשאו אופי של תנועת נוער עצמית, לפחות בתתחלותיהן.
ואין פלא. הערים בא"י לרבות תל־אביב החדשה נשארו - על אף חזיון בנינן המפליא, אשר ידע למלא פתוס של יצירה את דור המשוררים הצעיר רווי צער הגולה - ערי שדה נדחות, קטנות, בעלות פרצוף קרתני טיפוסי. בשביל הנוער הגדל בהן לא נגלה הפתוס - ואולם צמצום האופק ושעמום אוכלים את הנפש. חוסר תרבות, חוסר אמנות מחנכת' חוסר תביעה מוסרית בחיי יום יום המתנהלים במעגל הקסמים של רדיפת הנוחיות, פרנסה טובה, ספסרות, הפקעת השערים ועניני פוליטיקה, אשר אף הם לא היה בכוחם להחדיר את הנוער דאגה למחרת, אחריות ושאיפה אל על. תחת המלחמה על השקפת עולם כנה ומעמיקה באו סיסמאות פוליטיות, נוסחאות שטחיות ומשטחות, מבלי שגובשו באופן אורגני על רקע החינוך העצמי.
במצב מסובך כזה מופיעה במשפט מלת הקסם של "החינוך האזרחי" כמלאך מושיע.
השוטר תצעיר
ולאמתו של דבר הרי המצב המסובך הופך אותה לפתרון אכזב היכול לשמש מיצא, מפני שהמוצא ממנו והלאה. חשוד הפתרון הזה ביהוד משהוכרז עליו, במקרה או שלא במקרה, בזמן, שבעירית תל־אביב מוכנת הצעה האוסרת על הנוער את השתיכותו לתנועה או להסתדרות נוער כל שהיא מחוץ לכותלי בית הספר. וכנראה דעה זו מוצאת לה סעד בקרב צבור המורים. הרי לכם הגורם להתנוונותו של הנוער - קורא אתה בין השטים: המפלגתיות, החופש לעשות כאוות נפשו. "הד החנוך" מתרים ברצינות פדגוגית חגיגית כנגד הסתדרויות הנוער כעל מיותרות. בית הספר מספיק לגמרי ומתפקידו וביכולתו לתת לנוער, כל אשר חיפש עד עתה מחוצה לו. אכן נמצאה התרופה; צריך להשיב את הנוער לכותלי בית הספר, להטיף לו יותר מוסר, לקרב אותו יותר אל מקורות תרבותנו הלאומית, אולי גם ליצור בשבילו השליה של חיים עצמיים עם קהילות תלמידים תחת פיקוח המורים ואפיטרופסותם - ותבוער הרעה מקרבנו.
כך הופכים את הקערה על פיה: בניוונו התרבותי של הנוער אשם בלי ספק בין היתר גם בית הספר העברי, אשר הסתפק להיות חיקוי נאמן לבית הספר הרגיל באירופה, לקח ממנו את צרתו ואת תכנו, נתן השכלה - כשגם היא לקויה למדי-
ולא חינך. מה נשתנה במערכת החינוך והוא מופיע פתאום כמציל ומושיע? המחנכים
והמורים אשר בלאו הכי ביצעו מפעל חלוצי בשטח החיאת הלשון ובצעדי בראשית של החינוך העברי - שמא לא הכינו לנפש הנוער וכל אשר עשו החטיא את מטרתו? השופטים רחצו בנקיון כפיהם. הגיעה העת שיקום הנוער הא"י בעצמו -על אף כל הבקורת, אשר מותחים עליו, ידע לעשות זאת יותר טוב מבא כוחו העלוב במשפט עצמו - יתבע לדין את שופטיו וישמיע דברי האשמה ובקורת יותר כנים.
לא מעגינות תוצאות איסור כזה לגבי הנוער: לדעתי טובה הם עושים לו לנוער ועם התגבר האיסור והרדיפות מצד "שלטונות" בית הספר - תנועת הנוער מחוצה לו
תלך הלוך והתגבר; אולי טובה רדיפה כזאת, בכדי לחזק את מרץ התגובה ואת
המרידה בה, אשר יוסיפו לתנועת הנוער יסודות השובים ובריאים, לעצם הדבר המשפט לא טיפל בשאלת איסור ההסתדרויות; יש רק לחשש שמא סיסמת "החינוך האזרחי" אשר התנוססה מעליו, תתן סעד לכל אלה' הבאים להסיק מסקנות מעשיות בדבר דרכי תנועת הנוער לעתיד לבוא. ואולם מתפקידו היה דוקא להעריך את הסתדרות הנוער ותנועתו כגורם ממדרגה ראשינה להתפתחותו הרצויה של הנוער וכמקור להעשרת רכושו התרבותי.
"חינוך אזרחי", הלא זאת קריאה לתוספת פיליסטריות. על תשעה קבין של פיליסטריות. אשר אוכלת בבשר הגוער בעטיה של החברה הסובבת אותו -דואגים דגולי העם להוסיף עוד קב. כדאי להראות במקום הזה על תוצאות המשאל, אשר נערך בין הורי התלמידים של בתי הספר ל"תרבות" בפולניה. לפי מרבית הדעות, אשר נשמעו, אין להטיל ספק בחיוניותה של תנועת הנוער מחוץ לכתלי בית הספר הן מבחינת התפתחות האופי (יושר לב, כח רצון, אומץ, אהבת אמת, הימנעות מההרגלים הרעים של הרחוב, משמעת מתוך הבנה וכו'), הן מבחינת הרמה האינטלקטואלית, ההישגים התרבותיים (קריאה שיטתית, התענינות בשטחי המדע,
פועל, קולך יכריע בגורל הציונות
השומר הצעיר
27
נטיה ללימוד מעמיק) ושיפור תכינות חברתיות (יחס האדם אל הזולת, היחס בין שני המינים. כוננות להגשת העזרה) - קובע רוב הנענים למשאל התקדמות רבה אשר הושגה הודות לתנועת הנוער. ובעיקר מציינים את המעיף הנפשי, הפתוס החברתי כתוצאת החינוך בתנועת הנוער! ערכים, אשר על העדרם רגילים אנו לקבול כל כך בבקרנו את הנוער הא"י. אין, דומני, כיום אדם, אשר חקר קצת כתולדות ההתפתחות ובמהות תנועת הנוער, אשר - על אף כל המגרעות והסילופים שנתגלו בה - יחלוק על הדעה הזאת! במקום להצביע על הדרך הזאת בפני הנוער באים לחסום אותה ולהקשות עליה.
בתנאי החברה הנוכחית לא יתכן חנוך אחד בעל מטרה אחידה. כל חלק של הצבור הלוחם על דרכו מוכרח בשורה ראשונה ללחום על הנוער: שאלת חיים היא עבורו. כל חלק נהפך בכוח המציאות לגורם חינוכי, אם תרצו בכך ואם תמאנו. במלחמה הזאת יש לו לבית הספר תפקיד חינוכי והסברתי חשוב וביניהם הנכבד ביותר: הדאגה להרמת דרגת ההשכלה של הנוער וזיונו באמצעי רכישתה. לנוכח המצב חזה מוטב להצניע לכת, וכל כונה להשליט חינוך כולל ואחיד אינה אלא התגנדרות חסרת ישע. בית ההורים, הצבור והרחוב, הנה שלושה גורמים חינוכיים, אשר השפעה מכרעת להם במערכת חינוך הנוער, כשהם אינם נתונים כמעט להשפעה כל שהיא מצד בית הספר. אם גם תובעים את הגברת פעולתו החינוכית של בית הספר, הרי אין צורך להשלות את עצמו ולהניח, שיש בכוחו לגבור על שאר איזורי ההשפעה או למלא את מקומם. גם בחברות הילדים המבודדות אשר הוקמו בשעתן ביערות גרמניה, לא הושג הדבר - ולא כל שכן בחיי העיר. ואם תוצאות פעולתו החינוכית - הלקויה בעבר ובהוד. והמתוקנת והמוגברת בעתיד-לא הספיקה להחדיר בנוער את הערכים הדרושים ולמלאו רגשי אחריות, עושר נפשי ויסודות תרבותיים, יש לחפש דרכים אחרות, יותר מועילות. וכאן מתיצבת הדרך, אשר רמזתי עליה קודם. הפעלת־הנוער בכיוון של עצמאותו, טיפוח תנועת־ הנוער אשר בעצם הויתה ומהותה מגבירה את הערכים הרצויים, את התביעה כלפי עצמו הבאה לא מבחוץ כמצות חכמים מלומדה. כי אם מבפנים והופכת לאט לאט לגורם לקראת החינוך העצמי. והלא על העדרו הצביע בצדק פיכמן בכתב־ האשמה שלו. חינוך עצמי לא מבחינה אינטלקטואלית, מבחינת לימוד ותורה בלבד, כדין הדורות אשר קדמו לנו בישראל, כי אם בהיקף מלא הכולל את כל חיי הנוער, הרוחניים, הנפשיים והגופניים.
תנועת נוער עצמית משמעה ריכוז הנוער מסביב לתפקידים רציניים והיא תובעת מסירות רבה המרסנת את האדם הצעיר כלו, דורשת אחריות רבה והשתתפות בבנין־המולדת ובהכרעת גורלה. עצם ציון התפקידים האלה משמש תרים חזק בפני הרביזיוניזם בארץ, אשר בהיותו דסטרוקטיבי ביסודו, הוא עלול אמנם למשך חלקי נוער ע"י גרוי יצריו הסדיסטיים. הדסטרוקטיביים המצויים בו; כמו כן בפני הקומוניזם אשר הודות לפעולות באי־כחו הפוליטיים בארץ, שיטותיו ההרסניות ותלישותו ממציאות־החיים הפך לדסטרוקטיבי בהחלט. הנוער אשר ימצא דרך אל עצמו יפלט מקרבו את שניהם, כזרים לרוחו. אין גם לשכח, כי דוקא לגבי התנועות האלה ה"אי־לגליות" הקשורה בפרזיאולוגיה של "קידוש־השם" וכו' - היתה והנה צורת־הפעולה המתאימה ביותר. היא עלולה רק להעביר את המלחמה מאור־היום
28
השוטר הצעיר
יש להודות, כי במשך כל שנות קיום תנועתנו לא נעשה סיכום של נסיוננו בעיר: לא נקבע מקומה של העיר ביצירתנו הקיבוצית. אף לא הוגדרו ערכה ומידת חשיבותה בשבילנו, אמנם העיר שימשה לאילה קיבוצים כתחנת מעבר וכמקום מקלט למספר שנים. בכור המצרף שלה נתגבשו לא אחת ערכי־קיבוץ ראשוניים, אולם לאמתו של הדבר עוצבה דמות החיים החברתיים באסטדיה שלאחר עזיבת העיר, חזון המפעל השיתופי־המשקי היה קשור עם הכפר והמושבה. בין החזון הזה לבין העבודה השכירה בעיר לא היה נשר טבעי, הקי-בוץ מילא בעיר כמה וכמה תפקידים חלוציים, ברם, את מלוא הנשמת יעודיו הוא ראה בחקלאות, ההכשרה לחייו העתידים הובילה איפוא בהכרח - אל מחוץ לתחומי העיר, הקיבוץ הארצי יצר תכנית־פעולה פוליטית המקיפה את כל שטחי יצירתו ומלחמתו של הפועל, הן בעיר הן בכפר, אולם גם כאן בשדה המלחמה הפוליטית לקינו בחסר: מן היצירה הקיבוצית היום־יומות ומחלום המפעל השיתופי לא היה מעבר אורגני ובלתי־אמצעי אל ההיקף - לתפקידים הריאליים של הפועל.
ואין אני מכוון את הדברים האלה כלפי עצמנו בלבד, למן הזמן שנתפורר נדוד העבודה לא נעשה שוב הנסיון הנועז גם בשאר חלקי התנועה הקיבוצית להעמיד על הפרק את דבר ניצול האפשריות האוביקטיביות הטמונות בעיר להתאחזות־קבע של מחנה קיבוצים, ואם כיום מתגברת בתוכנו ההכרה, כי צורך השעה הוא לצרף לחזית התנועה הקיבוצית הלוחמת בכל פינות ונקודות הארץ גם נקודה קבועה בעיר, הרי שנים הם הגורמים המחזקים את ההברה הזאת: א) נראית אפשרות של צירוף העבודה השכירה למפעל משקי מסויים בסביבה, ב) תגבורת הכח והבטחון הפנימי המאפשרת לנו לצאת למרחב,
עלינו איפוא לענות על השאלה: האומנם קיימות אפשרויות להקלטת קיבוץ בעיר? מהי הדרך לביסוס קיבוץ לימים יבואו? ומהם תפקידים המיוחדים בתוך צבור הפועלים העירוני? ברצוני לדון על השאלות האלה לאור הנסיונות שלנו בחיפה - אם נם אנחנו רק בהתחלת הדרך,
נגד המציתים אש השנאה הלאומית בארץ!
ל. שברץ
הקיבוץ בעיר
המאפשר בקרת־מה למחשכי־מחתרת העשויים למשך את הנער בסודיותם הרומנטית. אין פלא שדוקא, משורות אלה אשר השכם והערב מטיפים ל"חינוך אזרחי" העומד כאילו ממעל למפלגות ומעמדות ניתך מבול של שיקוצים על תנועת השוה"צ. למרות שדוקא אנחנו במלחמתנו במשך דור שלם סללנו את הדרך לדור היהודי החדש, אשר קם אחרי המלחמה להראות לנוער דרך של שיבה לשרשיו, למקורות חיותו ולאמת הפנימית שלו.
על ידי תנועת נוער עצמית ניתן בטוי נאמן לשני כוחות עיקריים של נפש־ הנעורים: לשאיפה לקיצוניות ברעיון - ולנאמנות בהגשמה יום־יומית, למצות־עשה, להטיית שכם למפעל גדול הקורא לידים עוזרות וללב כן. בעצמאותו ייבחן הנוער -אם לחיי תרבות ויצירה, או לניוון ופרזיטיות. משמר־העמק
השובר הצעיר
29
אין כל ספק, כי אפשרויות העבודה בעיר הן היום רחבות מאד, אולי דוקא הודות לרבגווניותו והסתעפותו של שוק העבודה על בל סוגיו ומקצועותיו. עם כל זאת החדירה לעבודה אינה קלה ביותר ביהוד לקיבוץ, אשר זקוק למאמץ בכיבוש מקומות עבודה מרוכזים - כשהוא עזוב לרוב לנפשו, ליזמתו ויכלתו הפרטית, לא מעטה היא ההעפלה החלוצית ואומץ הפעולה הנחוצים בכדי לעמוד בפני הקשיים הנערמים בדרך זו. אם נזכיר את שוק הבנין ום־כוייו הרחבים לעתיד לבוא, אם נציין את כל מקצועות העבודה למיניהם הקשורים בענף הבנין (חיצוב, אינסטלציה, נגרות וכו'), את עבודות העיריה והממשלה ונם את האזור הבין-לאומי - ונגולה לפנינו תמונה בהירה על אפשרויות הקליטה הרחבות בעיר. יתר־על־כן. בענפי עבודה אחדים מתבלט כשרונו המיוחד של הקיבוץ בחדירה לעבודה ובכיבוש המקצוע (למשל בעבודות הבנין). בפעולה הזאת העולה בדמים ממש אין הפועל הבודד יכול לעמוד בפני יכלתו של הקיבוץ, דק כאן אפשרית היא מידה כזאת של ריכוז תכניתי, עזרה מכסימלית וחיסכון בכחות, אשר עם כל צימצום הצרכים והמתיחות הכרוכים בהם לא ינוון בכל זאת כחו של הפועל והנמכת רמת החיים לתקופה קצרה או יותר ארוכה לא תת! את אותותיה להשחית. כמו־כן טבע הדברים מחייב בכמה וכמה מקצועות וענפי עבודה ליכוד קיאופרטיבי, בכדי לעמוד בהתחרות עם סדנאות של בעלי מלאכה או קיבולות בעלות דרגת־ייצור פרימיטיבית וזולה גם יחד.
בדרך זו מוסיף הקיבוץ וכובש עמדות, הולך ומרחיב את אפשרויות הקליטה וההשתרשרות בענפי עבודה ומקצועות רבים, בלי הפלגה יש להניד, כי אלמלא זאת היו כמה וכמה מקורות עבודה נשארים סתומים לעליה ולעבודה המאורגנת. פרשה בפני עצמה הן עבודות הממשלה וחעיריה. לא קטן היה חלקם של הפועלים הבודדים בעבודות הנמל החדש, אולם גם כאן הקיבוצים הם אשר פילסו אח הדרך. נם עבודות הממשלה והעיריה (עבודות ציבוריות, כבישים וכוי) מצריכות, כרגיל, נושא קבוע, מאורגן ואחראי, אשר את כחובתו מוצאת ההסתדרות, ובצדק, בקיבוץ. אמנם אין להכחיש, כי בשטח זה היו התנגשויות בינינו לבין מוסדות ההסתדרות המקומיים. אנו לא יכלנו - ולא נוכל גם לעתיד לבוא - להשלים עם כך, כי ההסתדרות תסתפק בפעולה ספוראדית וחטופה בהכנסת פועלים לתנאי־כיבוש הקשים ביותר ללא טיפול ואירגון מתמיד, ללא דאגה בלתי־פוסקת לגורל הפועלים המתאבקים קשה בתנאים האלה וללא פעולה שיטתית, אמיצה - אם כי בהכרח הדרגתית - להשלטת האירגון ולהשבחת תנאי העבודה,
בקורתנו את מוסדות ההסתדרות בשטח זה היא הרבה יותר מקיפה ויסודית, האורגנים המקומיים לוקים בחוסר הערכת מלוא יכולתו וערכו של הקיבוץ במערכת היצירה המשקית והמלחמה המקצועית של הפועל בארץ, מוסרות ההסתדרות במקום למדו לראות בקיבוץ מכשיר. נוח לכל מלאכת כיבוש בחזית הקשה ביותר, אולם משהגיעו הדברים לצבירת נכסי ביסוס, השתרשות וקביעות הלכו הם בקו ההתנגדות הקלה ביותר, בקו הסטיכיה בלתי המרוסנת, אשר עוקצה היה תמיד מכוון נגד הקיבוץ. על כל כיבוש ונכם ועל כל תביעה היתה נטושה תמיד מלחמה קשה ללא עזר וסעד מבחוץ. יודעי־דבר זוכרים עוד את הפרשה המביישת של מלחמת ההסתדרות נגד כניסת קיבוצינו לשוק הבנין הפרטי, עוד זכורים לנו הצעדים, אשר באו מצד מוסדות ההסתדרות המקומיים, בכדי להקשות עלינו את הכניסה למקצוע הזה. נם באגודות וחטיבות המקצועיות הננו נתונים לא פעם בהתאבקות עם מגמות צכיסטיות פעוטות המצרות את צעדי הקיבוץ והמגבבות לפניו מכשולים לרוב. אין כל ספק, כי קיים חיץ טבעי בין הקיבוץ לבין פועל בודד. חיץ זה שרשיו במידת השיתוף, העזרה ההדדית,
30
השוטר הצעיר
הצימצום וההקרבה אשר קיימת ביצירה הקיבוצית לעומת מידת הסולידריות הזעומה והסטיכית בלבד, אשר היא מנת חלקו של הפועל הבודד, באשר הוא פועל. את החיץ הזה אפשר לעשות — לוח־קפיצה להערצה ונשר להתקרבות מתמדת לערכי סולידריות ושיתוף, אשר הקיבוץ מגלם אותם ביצירתו ובמלחמתו, אולם הוא עלול גם להפוך לגדר של חוטים דוק-רים החוצצים בין הקיבוץ לבין הפועל הבודד, למקור של אי־הבנות, הסתכסכויות ואפילו שטנה, מוסדות ההסתדרות במקום ידעו לנצל את יכולתו של הקיבוץ בתפקידים חלוציים, אך לא הציגו אותו כדוגמא ומופת בפני צבור הפועלים. לעומת זאת הם בעצמם בשיטתם סייעו ליצירת הלך־רוח של זלזול והמעטת דמות הקיבוץ. אפשר בנקל להפיח ניגודים מדומים בין הקיבוץ והפועל הבודד, אפשר בסיטואציות מסוימות לסלף את פני הדברים ולהציג את הקיבוץ כדוחק את רגלו של פועל בורד פלוני אלמוני. אולם, אם מוסדות ההסתדרות נותנים היתר לכך, אם הם במקום להבהיר את הסיטואציה, מסבכים אותה, ולו אפילו ע"י גילוי טפח וכיסוי טפחיים, הרי מנקודות ראות האינטרסים של ההסתדרות זהו רע שטעון עקירה. ההכרזות על הקיבוץ כגוזל את הלחם מפי הפועלים, כמתחרה בהם והמוריד את שכר העבודה, ההכרזות הללו השגורות בפיהם של כך וכך פועלים בודדים בעיר, הן ביטוי לדימורליזציה, אשר אחזה בקצות ההסתדרות, ואשר העומדים על יד ההגה לא זו בלבד שלא ידעו לעמוד בפניה, כי אם לא פעם הוסיפו שמן למדורתה. עמדתי בהרחבה על השאלה הזאת, באשר היא נראית לי כחשובה למדי בהתערותו של כל קיבוץ בעיר. אמנם קיבוצינו בחיפה לא הרפו ממלחמתם והצליחו במידה רבה לשבור את הקיר האטום של אי־הבנה ושיטנה, אשר אפף אותם, הננו מצווים גם להבא לעמוד במערכה הזאת, הואיל ואין כל הצדקה לקיום חיץ בינינו לבין יתר חלקי הציבור העובד. שומה עלינו ביתר שאת להמשיך בהחדרת ערכינו החברתיים, התרבותיים והפוליטים ברחבי ציבור הפועלים, דומני, שדוקא בעיר בתוך האוירה המיוחדת שלה ועם כל הסכנות האורבות לפועל — החל בפילסטריות והתברגנות וכלה במעבר למעמד אחר - דוקא כאן יכולה נקודה חיה אחת, המטפחת חיים והוי פרולטריים, המייחדת פינה של יצירה ומלחמה מעמדית של הפועל העברי בארץ, למלאות תפקיד חינוכי נכבד למדי ולשמש כח משיכה מקרין נס מבחינה רעיונות־פוליטיות.
ולבסוף לשאלה האחרונה; התוכל העבודה השכירה בעיר לשמש יסוד ובמים מושרש ובן־ קיום להתפתחות תנועה קיבוצית בעיר? למרות האפשרויות הרבות של עבודה שכירה אין קיומו שם הקיבוץ מובטח בתכלית בדיתאחזו בצורה הזאת של העבודה. אין הקיבוץ מונן בפני התנודות התמידיות החוזרות ונשנות בשוק העבודה בעיר, גם אם יהיה מצויד בקצת מקומות עבודה קבועים. ריקמת החיים הקיבוצית־הפנימית, מידה מינימלית של חופש בהתפתחות החברתית, הרקע של שיתוף בעבודה ובמפעל משקי, הבטחת עבודה לחברה, שאלת החינוך המשותף - כל אלה מתנים את מציאות היסוד המשקי, כבסים לקיומו של הקיבוץ בעיר. מכאן, כי מן ההכרח הוא, שהקיבוץ ימצא את המזינה בין העבודה השכירה בעיר לבין משק־עזר בסביבתה. האפשרויות לכך קיימות הודות לאופי ההתישבותי של המפעל הציוני והסוציאליסטי בארץ, אשר בטבע הדברים מוצא לו מקום גם בעיר ובסביבתה. הבסיס של חמישים אחוז עבודת־משק הוא היסוד לביצוע המגמה ההתישבותית, אשר אליה
נגד המתנכלים לסלף את הציונות החלוצית - חזית מאוחדת
של פועלי א"י!
השוטר הצעיר
31
חותר קיבוצנו כיום הזה. כבת־לואי של היצירה החקלאית שאיפה מאומצת להקמת מפעלי מלאכה וסדנאות־עבודה. קואופרציה קבלנית בבנין הממזגת נאמנה את הקשר בין עבודה קבלנית ומלחמה מעמדית. ומכאן - אולי מחר לשינוי פני הקואופרציה בעיר, ליצירת גרעין שיתופי חזק ומלבד בקואופרציה המעמדית בעיר, בצרכנות, יצרנות וקבלנות בנין, ליצירה ומלחמה מעמדית רחבה, מושרשת ונאמנה. קיבוץ עין־המפרץ חיפה.
מספרות הרעב
(לספרו של ליאונרר פראנק "שלשה מתוך שלשה מליונים", תרגם י. פישמן, הוצאת שטיבל' תל־אביב, תרצ''ב) משנשתתק הדם של התותחים ואנשי־הצבא, שעברו עליהם כמה שנות־חיים של טירוף־הדעת ממש, חזרו איש איש לביתו וינערו חצנם ובשרם מהזוהמה והכנים התחינו מספרים על מסכת-החיים הנוראה, מסכת־המלחמה. איש איש כלשונו וכדרכו, בני אומות שונות, שנתאבקו במערכות שונות, במלחמת־תגרה ובמלחמת־מגן, חיילים "בני חורין" ושבויים. הם, שניצלו במקרה ממיתה חטופה, ספרו בפשטות מחרידה על הבלהות והזועה, שנשתלחו אליהם צאן־האדם בפקודתם של אדירי־העולם, שואפי רורפי הבצע והשלטון. כנולת־הכותרת של הסיפורים האלה שבעל־פה היא ספרות־המלתמה הענפה שהשתרגה ועלתה רבת־כרכים ואימים. הספרות הזו גלתה את פשוטה של האמת, ששליטי העולם ביקשו לחפות עליה בשלל־צבעונין של תכשיטי־התעמולה הפטריוטית והיא שפקחה עיני תמימים והזהירה את הפקחים מפני אחיזת־עינים חרשה. המלחמה לא יכלה להציל את משטר-הרכוש, שנגזרה עליו כליה. אף הקזת־הדם הגדולה, דם עשרת מיליונים, לא העמידתו על רגליו. כי לא היתה המלחמה אלא כהפסק־ בינתים כנשימת לשעה חטופה, שלאחריה חזרו לישנם כל הסתירות והניגודים של העולם ומשטרו.
המלחמה, זו הזוללת הגדולה, הרחיקה בזרועה מליוני בגי ארם ממכונות בתי החרושת ותרתקם לכלי משתית של הרג ושריפה. ערים ומדינות נדונו עחרפת־רעב לשם כלכלת־ההמונים שנגזר עליהם להיות "גבורי המולדת". שטמו הגרנות והמחסור—ידו בכל. ומכאן ירים לעליה כלכלית סמוך לאחר המלחמה, כשגלגלי־התעשיה התחילו מתנועעים בקצב מופלג ויצר הרווחים נתלקח ומעשי־ההתחרות המריצו לשיפורם של דרכי־ הייצור. אך אליה וקוץ בה, כי תגבורת הרציונליזציה התחילה פולטת את העובדים מתוך בתי־החרושת והם התחילו מתגוללים בטלים ומבוטלים, רעבים ונכאבים בחוצות־הכרכים. תחילה אלפים, רבבות ובאחרונה מליונים, עשרות מיליונים המשוטטים ונמקים בסבלם, מצוקתם, רעבונם. מיליוני "המיותרים" בעולם שהאפילו האפלה בולטה ומשוועת כל כך על כל הניצחונות שהתרבות האנושית נוהגת להתימר בהם. עתה נתבלטה הסתירה במלוא־אימתה: מיליוני-אדם משוטטים ליד אוצרות־בר גדושים ועצומים ורואים בשריפתם כחמרי־דלק לדוודי־קטרים וכדומה והם גוועים באין פת בסלם. הם רואים את הכמויות הגדולות של הקפה, מטעי הסוכר המוטלים לתוך הים—ואילו נפשם תכלה מצמא. המחסנים בלוטים מנעלים ומלבושים — ואילו הם קרועים־בלויים ויחפים. מסביב להם חשמל ורדיו, תיאטראות ובתי־שעשועים, תגליות ואמצאות לתקנת־החיים והשבחתם—ומי האוכל
ספרים
32
השומר הצעיר
מטוב הארץ? המעטים. הם, רודפי־הבצע והשליטה, שמתחוללים בארמונות של נוי ולמנגינות של הרוה ורואים טוב בחייהם וסביבם בבל זוית שבכדור־העולם המאוכלס — מחסור, רעב, צינה, מליונים שנתקפחו חייהם. והספרות באה לשמש בבואה לחוות־חיים איומה זו ונימה חרשה נתרערה בה—הרעב. לא ראשון הוא ליאונרד פרנק שהיה לפה למחנות אלה של אבק־אדם, אם גם נסיונו לבור שלושה בני אדם מתוך המליונים ולעשותם מרכז־ההארה למצב של רבוא־רבבות ומליונים אינו אולי הדרך הנאותה ביותר. שהרי באמת לא שלשה "מקוללי־גורל" מיוחדים לפנינו, כי עיקר־הטרגיות שבהופעה ההיא טבוע בחזיונה הבולל, בצר ההמוני שבה, בהיותה גורל לרבים־ מרובים ולא לפרט מסוים. אפשר, איפוא, שהמחבר החטיא בנסיונו זה את המטרה, ובכל זאת חובה לומר, כי הוא הצליח במידה שאינה מצויה להעלות לפנינו את הרקע, שעליו מתפתלים ומשתלבים החוטים המרובים של החולין שבחולין בחיי השלושה ושל חבריהם התלויים כמותם ברפיון. בכל מערומיה הוצגה לפנינו ההתאבקות הנואשת, התאבקות יום יום של עלובי־החיים העלובים מתוך מהשבה תחילה, כי על עבורה אין לחשוב כלל בדרך הטבע ומתוך עמידה בפני שאלה אחת ונוקבת, מה מקום בעולם להניח בו את הראש המדוכדך.
אמת, השתלשלות החיים של השלשה אין בה כשלעצמה ענין גדול. ויש להצטער שגם פראנק לא ניקה משגיאותיהם של כופרים אחרים ונם אצלו נעצר לפעמים סיפורו החי, השוטף, הטבעי והפשוט וכאילו ננעץ בחול ונמצא שקורותיהם של שלשת גיבוריו הם ספק אבנטיורה ספק מעשי־נסים ואינם עשויים כלל כמאורעות־חיים
מצויים הפוקדים בני־אדם מן השוק. יש אפילו שהרקע הכללי של המליונים מחויר ומטשטש שאין אנו מרגישים אלא בשלשתם בלבד. והפרקים האלה משרים על הקורא הרגשה מכבידה, ביהוד כשפרנק מניח להם לגיבוריו להגות ולהביע סיסמאות והרהורים שאינם הולמים את פרצופם ודמותם, כפי שנתבארו לנו מתוך טרקי-הספר הראשונים. אך יש להטעים כי מרובה הוא בספר הזה כושר־החדירה וההבחנה הדקה רבת־טעם אמנותי הנבלט בתאורי־המאורעות כבציורי־הנוף וכדומה, בפשטות נוגעת עד דכדוכה של הנפש ובסגנון עוקצני המפעפע סרקזם חריף מגולל לפנינו המחבר מנלת־חייה של שכבת־אדם חדשה אשר סל הלחם שלה תלוי בגובה כזה, שכל סולם לא יגיע אליו, בני־אדם שמקלטם בלילות הם פיגומים, תחתיות־ גשרים ולבד שלא יהלכו רעבים בחוצות־העיר השבעה ועשירה, דמויות חדשות בספרות הם בני אדם אלה. צבא אפור בן־מליונים השוקל בדעתו הטרופה למחצה מרעב וסבל: מות או חוסר עבודה — מה גרוע יותר? אך תקלה גדולה היא לו למחבר שכאילו לא ניסה לגלות איזה סכוי נהיר, איזה מוצא מעודד לאומללי־אדם אלא הנמקים במליוניהם והסתפק בתאור־חייהם בלבד, מבלי לראות בעצם־הקיום האיום הזה פירורי־זיקים העתידים להתלקח כשלהבת גדולה שתמס את כבלי־שעבודם המדכא והמביש, שלהם ושכמותם. המחבר אינו מפליג לראיית־העתיד, הוא מצטמצם על ההווה ויש להצטער, שהוא נראה בעל כרחו בקו־ ההשלמה. ודאי שמומנט זה הוא טעם לפגם אך אין הוא יכול למעט את ערכם של הפרקים פרקי־אפוס של מליוני האדם הרעב בעטיו של המשטר וסיבוכיו. —
מגדיאל. אהרן כהן
פועלי־ציון שמאל, זכרו! בקונגרס הזה תוכרע המלחמה נגד הפאשיזם ברחוב היהודי. בעמידתכם מן הצד אתם נותנים יד לאויב!
המו"ל: אל. וילדר האחראי: מ. יעריהתוכן:
מ. ה. : עם הנצחון י. מ.: אחרי האסון (ליום השלושים לרצח חיים ארלוזורוב) מ. יערי: ההסתדרות הציונית ומלחמת מעמדות אל. פראי: ממעמד הפועלים לפאשיזם י. ריפטין: עוללות
מ. פורמנסקי: בעקבות מועצת הקיבוץ המאוחד י. הררי: בתנועת הפועלים
הדים:
מ.: כחו של עיון
בהסתדרות:
ל. שבארץ: ליסוד "ברית הקבוצות" בחיפה מבפנים:
א. הכהן: על המחשבה הקיבוצית אשר ג.: מלבטי בנין קיבוץ
שנה 1 (2) אבגוסט 1933 ■ מס. 2 (4)
השומר
הצעיר
מחסני מצרים למכונית
סניף יפו ת. ד. 76 תלפון 108
הסוכנים היחידים לארץ־ישראל ועבר־הירדן של חברת הטרקטורים
"קטיפילר"
Caterpillar tractor Co.
חברת כל ישראל חברים
בית הספר החקלאי מקוה־ישראל ע"י יפו, (ארץ־ישראל)
ת. ד. 185 טלפון 50
תל־אביב
Alliance Israelite Universetle
Agricultural School Mikveh-Israel
near JAFFA (Palestine)
P. O. B. 185 Telephone 50 TEL-AVIV
יום 10 במרץ 1932
לכבוד
מחסני מצרים למכונות
י פ ו
א. נ.
אני חח"מ, מנהל בית־הספר החקלאי מקוה ישראל, מאשר מזה
שקנינו אצלכם, טרקטור "קטרפילר" מודל 15. בחדש מרץ 1930. עד היום הטרקטור עבד הערך 2000 שעות עבודה. המשך הזמן הזה קנינו חלקי מלואים על סכום פללי של שתי (2) לא"י בערך.
המכונה נמצאת: במצב טוב ולא עשינו עדיין שום תקינים הראויים לציון לא בסיקור, ולא במערכת השרשרות.
א. קרויזה
המנהל
מכתב אשור:
התוצרת "קטרפילר" טרקטור שלשלאות;
(לדלק של נפט ודיזל)
"קטרפילר" קומבין (מכונה הקוצרת ודשה);
"קטרפילר" לסלילת כבישים.
בית מסחר
לספרים מכשירי כתיבה
מטילוב ופלקוביץ
חיפה
ת. ד. 314 תלפון 793
קשרים עם העמק
השומרון
והגליל
תנאים מיוחדים לקיבוצים ולקבוצות
זלמן הוז
בית מסחר וקומיסיון
לתבואות,
קמחים, שמנים,
נפט ועוד
בעפולה וצמח
סוכן:
הטחנות הגדולות לא"י בחיפה חברת "שמן" בע"מ
בנק הפועלים בע"מ
תל־אביב
הון המניות הרשום: 100000 לא"י מנהל עסקי בנק לכל ענפיהם
תל־אביב. ת. ד. 72 טלפון מספר 328
עבודות הכשרה, נטיעה ועבודת פרדסים
מקבל מאת חברות ופרטים בארץ ובחו"ל
חברה שתופית לקבלנות
"יכין" חקלאית בע"מ
תל־אביב, רחוב החשמל, טלפון 478
דבר
עתון פועלי ארץ ישראל
D A V A R »»
Palestine Labour ,Daily 199 .B .0 ,Te)-Avi® •p תל־אביב, ת. ד. 199
העורך: ב. כצנלסון
מחיר החתימה:
בארץ — 150 מא"י לחצי שנה - 900 "
לשנה - 1.800
בחוץ־לארץ: לשנה — 10 דולרים לחצי שנה — 5, לרבע שנה 3 דולר
"דבד" הוא עתון מדיני,ספרותי, אינפודרמטיבי, וחנוכי, בלתי תלוי בשום מוסד ומפלגה ושוקד על מפעלו של צבור הפועלים בארץ־ישראל "דבר", הוא עתון הנפוץ ביותר בארץ. מנויי "דבר" - אלפים, וקוראיו - רבבות גליון לדוגמא נשלח חנם לכל דורש. הזדמנות יוצאת מן הכלל למודעות.
המשכיר המרכזי בע"מ
המחסנים: בחיפה ובתל־אביב
הספקה כללית לעובדים לענפי המשק החקלאי * המכירה בסיטונות
גבריאל מצא
מחסן של כלי זכוכית,
פיאנס, פורסלן. אמאי,
מנורות שונות וכו'.
תל-אביב,
א"י, מרכז מסחרי, רח' זבולון 14
בית חרשת
לכל מיני סבון וסודה לכביסה
ב. פרנקו
תל־אביב
נוה שאנן, שכ' ברזלי 50 טלפ. 681 השתמשו באבקת-כביסה המפורסמת
פרוגרס
ואבקה לנקוי־כלים FIC
ליב רינשטין
בית מסחר לכל מיני
מכלת וקמח תל־אביב
רחוב הגשר, 7
בכור וחיים ש. כהן
בית מסחר
לכל מיני עורות וצרכי סנדלרות
חיפה
ע"י רחוב השוק
לאחד באבגוסט יצא לאור. בהוצאת "יחדיו"
"לא תרצח"
(1918 - 1914)
ילקוט קטן של שירים נגד המלחמה בספרות העולם
מלוקטים ומתורגמים ע"י א שלונסקי מהיר הילקוט - 10 מא"י
בהזמנות לפנות:
תל־אביב ת. ד. 310 " רחוב אחה"ע 13
הנחות לקיבוצים
"טורים"
שמעון לדברי ספרות ומחשבה
כלי מבטאה של חבורת סופרים
"יחדו"
דמי החימה:
בארץ-500 מא"י; בחו"ל-3 דולר הכתובת: תל-אביב, ת. ד. 310
שנה ו (2)
מס' 2 (4)
(ליום השלושים לרצח חיים ארלוזורוב)
ארלוזורוב, אחד היקרים והטובים ביותר מבני דורנו' אשר היה מיועד להתיצב בראש התנועה הציונית נגדע וסולק מתוכנו ע"י האגרוף המכה אשר הונף נגד תנועת הפועלים הציונית. על קברו הרענן השתוללה וקכנאליה של הספדים צבועים. מי שלא השלה את עצמו הרבה ניחש, כי יעברו ימים ספורים וייסתם מעין הדמעות הנאלחות, אשר זרמו אל הנאד הכללי ותתפרץ ביתר שאת מכל פצעי הישוב המסוכסך המוגלה של משטמה עזה. אולם בימים הראשונים אחרי האסון היו רבים בקרב צבור הפועלים אשר התנחמה הגה כל המפלגות הרכינו ראש בפני המת היקר' נפלו המחיצות, הדמעות שטפו והשכיחו את השנאה מתמול שלשום. הנשמה היתרה של אחדות לאומית ניטהרה בכור המצרף של יגון וגר זאב עם כבש. קוצצו הצפרנים, יבש הרוק והאוירה רוויה הגות נפש, נוחם וחרטה.
כאשר רצנו במכוניות מהוממי מכאוב ומורתחי דם מהמשקים וממקומות העבודה אל מקום האסון ואת נפשנו לא ידענו. וכאשר הלכנו אחרי הארון—אודה ולא אבוש־ בסימפוניה הזאת של אבל המפלגות הבעל־בתיות, הרביזיוניסטים והבריונים ראינו מקהלות חתולים מיבבים, אשר נפחדו ונבהלו, אולם צפרניהם לא קוצצו ורוק השיטנה שמור להם לעת מצוא אשר לא תאחר לבוא. כך אני וכך חברי. לא הוספנו את צלילנו לסימפוניה הזאת, שהרי ידענו: במידה שקולנו יצא דופן ויצרום יותר, כן יזדכך באמתו. הדפים הללו מבטאים תנועה, אשר הופיעה יחד עם ארלוזורוב בחלל העולם הציוני. ינקה את חיותה, שאיפותיה ומחשבותיה מאותם המקורות בעולם וביהדות, שארלוזורוב סימל באישיותו: האחדות בין עיון ומעשה, התחיה הלאומית בהתחדשות אישית וסוציאלית, לב פתוח לכל הטוב שבין הגויים לשם זיכוך הערכים האנושיים והסוציאליים במרוכז במולדת. גיבשנו יחדיו את ההכרה על סדן צרת היהודים, את המרד חוללנו ביחד מתוך ניגוד להוי, למסורת, להשקפה ולפרנסה הגלותית. למפעל המשחרר הלכנו יחד מתוך אהבה עזה לאותם ההמונים, אשר נגד מסורתם, השקפותיהם ופרנסותיהם התקוממנו. במסקנות נפרדנו, אולם לא נעלמה מאתנו אף פעם הודאות, שהאיש הזה הוא ביטוי נשגב של מאויי הדור החלוצי, אשר קם אחרי המלחמה. לא היה מנהיג אשר למרות חילוקי הדעות ירכוש לו אימון ואהדה אישית כזאת בין יריביו הכנים בתוך צבור הפועלים' כמו שזכה לכך חיים ארלוזורוב בשל מבטו הרחב, גישתו הענינית, חדירתו העמוקה והופעתו האמיצה.
השומר הצעיר
אבגוסט 1933
אחרי האסון
2
השומר הצעיר
ודוקא משום כך חובת כבוד וכנות היתה לברוח ת"ק פרסה מסעודת מתים זאת, אשר נערכה על דפי כל העתונים למיניהם־ החל מ"חזית העם" הבריונית וגמור באגודת ישראל־ והנה עברו ימים ספורים וקרה מה שניחשנו: מבעד הקינה והנהי בוקע ציפצוף נחשים. במידה שגובר הפחד מפני הסרת הלוט מעל תעלומת הרצח מגיח מאפלתו הרעל התוסס במחבואו ואינו נרתע אפילו מחילול הקבר הרענן. כל זמן שהיתה תקוה להפנות את הזעם לאפיק שובינסטי ולנצל את הקרבן לשם חידוד היחסים בין העמים כת הבריונים והקנאים הטמאים התנפלה על זכר המתי בכדי להתעלל בו, כשם שהתעללו בשמו של טרומפלדור. היתה סכנה, כי בצד "ברית תרומפלדור" עוד מעט נזכה ל"ברית ארלוזורוב". ה.ינוקא האדומה" נהיה לגאון לאומי. אולם כאשר למגינת לבם החשד הופנה אל מקור הטומאה, התחילו מתלחשים על "מצע רומנטי". לעת צרה התקינו עצמם לרחוץ בנקיון כפים, להפקיר את הגולם, אשר אחז בגרזן ולשימו לפרובוקטור. במחול השטנים הזה סייעו לה, לכת הבריונים, המפלגות הבעל־בתיות לצאת מן המבוכה. אל נשלה את עצמנו: המפלגות הבעל-בתיות לא תעזובנה את ילד הסיפוחים שלהם אשר רוממוהו מאשפתות והעניקו לו במשך שנים עידוד מוסרי ותמרי. האגרוף הפאשיסטי דרוש להן כסם חיים. הקנאות הטמאה, אשר זה שנים מימי הכותל המערבי מעמידה את הישוב על הר געש, תמצא לה מגינים ותומכים גם מחר, לאחר שיתגלה כל קלונה ושפלותה. אם לא יצליח האליבי של החשוד, אזי מוכרח להצליח האליבי של אותם החוגים, אשר הסתתם מקימה זה שנים חמת-רציחה בקרב התנועה הציונית. ישנה חזית ארוכה והיא כולה צועקת עכשיו שביתת נשק. הננו עומדים לפני הקונגרס. תוצאות ההסתה מבהילות וגדול הפחד מפני נקמת מצפון העם. על כן מחפשים תחבולות, איך להשכיח ולדחות את זכר הרם הנשפך ואיך לברוח מפני החשבון הגנראלי המחכה מאחורי הכותל. עודנו זכורים' איך כל החזית הזאת הרעישה עולמות, בכדי להחיש את הקונגרס לשם הפלת ויצמן. עכשיו הקונגרס מוטל על צוארם כחרב דמוקלס. מד, צריכה להיות תשובת מחננו ?
אנו לא נשלם עין תחת עין. אין דבר יותר מאוס על כולנו מאשר הטירור האישי. הטירור האישי הוא בכל מקום, גם אם הוא מלווה תנועה סוציאליסטית, מקור שחיתות מוסרית והתחלת הקץ. מי שמשתמש בנשק הזה סופו שהחוד יופנה נגדו. והננו תומכים בלב שלם באזהרת ההסתדרות: אל נקם אישי, אל התפרצות עוורת.
אולם מן הצד השני צריך להיות ברור־ התגובה היחידה על האסון שקרה ועל המסיבות. אשר חוללוהו היא בהנחלת תבוסה לחזית השחורה של הקנאות הטמאה, אשר פרצה לתוך התנועה הציונית. לפאשיזם לא יכול להיות חלק ונחלה בתנועת הציונית. להשלים עם מציאותו בתוך התנועה הציונית הרי זה אומר להשלים עם הרס ההסתדרות הציונית. אין לו לפאשיזם היהודי שום תעודה אחרת מאשר תעודת השמדה. ככל אשר נמהר להוציאו מחוץ למחנה, כן נחיש הצלה לציונות.
היד אשר רצחה היא יד הגולם, אשר הלך עם גרזנו כסהרורי ישר לנקודת היקוד. הגולם הוא יצור נתעב, אך אומלל. אם תשיגו יד המשפט, או לא, לגבינו האשם העיקרי הוא הכח. אשר הפיח בו את חמת הרציחה. הכח הזה לא ירחוץ בנקיון כפים. החזית השחורה לא פיללה, מה עלול לעולל הגולם, אם יגיח מאפלתו. מטבעו של גולם, שאינו מחשב בתבונה דרכו ולא שועה לפקחות, הוא מפתיע, מדהים את יוצריו. הוא משתחרר מכבלי תכסיס ועושה מעשהו להשחית• את המת לא נחיה' ואולם שומה עלינו לשמור על מפעלו —
השומר הצעיר
3
מפעלנו. לאבדה אין תמורה, אולם הדם הנשפך יצעק עד לב השמים, אם לא נתבע חשבון והכרעה לאלתר.
עוד חיה אתנו ארץ ישראל, אשר תיאר ברנד בחזון הבלהות של יחזקאל חפץ. האדיקות המתחסדת ופושטת יד לכל מטה אוזן והמתנפלת בחמה שפוכה על כל נכס ועל כל יריב. מאז ועד היום היא מאנסת ניבי קודש ובשפתי כהונה היא מסתירה, מחרימה, מפיצת כתבי פלסתר, מדליקה פתילי דינמיט. חיה עמנו עד היום הזה הגאוה הפצועה של מועמדי גבאות ושררה למיניהם. הם לא יכלו לסלוח שתתיצב בראש הפעולה המדינית מנהיג צבור והוא שליח "היחפים". באיזה לעג של פצועים בגאוותם קיבלו את פניו ה"בוסתנאי" ו"דואר היום", איך שיסו בו "הציוני הכללי". "המטרה". "חזית העם"! ככד. התנפלו וגידפו אכרי ראשון לציון את אהרונוביץ לפני 25 שנים. כאשר העיז לתת תיאור נאמן של מושבת בועזים וכה ממשיכה ההנאות הטמאה עד היום. מכל עברי החזית הזאת המתחילה ב"בוסתנאי" וגומרת ב"הזית העם" כוונו חצי רעל. עוד תמול שלשום שמענו על "אברך משי", "ילד הפלאים" ו"הינוהא האדומה" המסתופף יחד עם רוזנים ונציבים ומתנשא לשלוט. בכל יום שני וחמשי הוא מכר את מולדתם בנזיד עדשים. דיבות, הפדחת חשדים אפפו את המנוח כענן יתושים נכונים לעקוץ. טרם הספיק להכחיש דיבה. צצה שניה תהתה. מי אם לא ארלוזורוב השלים עם קיצוץ סרטיפיקטים, מי ניסה להסגיר את הישוב בידי מועצה מחוקקת ערבית. מי עזר במסתרים לביצוע תכנית פרנטש, מי המשיך את הברית־שלומיות של ויצמן? ולבסוף הדיבה, אשר הופיעה יום לפני האסון: ארלוזורוב עשה קנוניה עם היטלר ועם סטלין. עם היטלר, באשר רצה להציל את רכוש יהודי גרמניה בצורת סחורות. עם סטלין, באשר רצה להציל 3000 ילדים יהודים מגרמניה ולהעבירם ל"ארץ הגזרה" של "השמד המארכסיסטי" במשמר העמק, בעין חרוד ובדגניה. בסגנון זה התנבאו לא אבא אחימאיר ופוגרבינסקי בלבד אלא גם המלומד נחום סלושץ על דפי "דואר היום". כל מפעל הצלה, אשר נעשה ע"י תנועת הפועלים ועושי דברה בציונות נפגש בעינים ירוקות ובקצף על שפתים. עתון הבריונות הכריז בציניות: את המארכסיסטים. אשר גרמניה הצליחה להקיא מקרבה זומם ארלוזורוב בן בריתו של סטלין להבריח לארץ ישראל. הצלת רכוש יהודי בצורת סחורות הוכרזה כבגידה. כי על כן רעיון ההצלה הזה מסכל את ברית ראש הפאשיזם היהודי עם שומרי קדושת חוזה ורסאיל. תכנית ארלוזורוב לא התאימה לתכניתו של הקונדיטיאר מבית מדרשם של האמיגרנטים הלבנים המשתלבים על הבולבארים בפריז. הקנאות הטמאה הזאת לא היתה נחלת כת הבריונים בלבד. בשם הקנאות הטמאה הזאת זממו סופראסקי ומקורביו להכרית את תקות הגאולה ולגזור כליה על עלית השומר הצעיר, על החטא שחטאו לקדם את הציונות ע"י הסולידריות בין שני העמים. את תכנית השמדת המחנה הגדול ביותר של התנועה החלוצית הכינו לאו דוקא אנשי "חזית העם" לבדם. הכוונה היתה לסגור לאט לאט את שערי ארץ ישראל בפני כל יהודי, אשר חזון הציונות הסוציאליסטית יוקד בקרבו. בכדי להפוך את העליה החלוצית לרזרבואר של עבודה זולה, בלתי מאורגנת ונכנעת לדיקטאט הרכוש, הרוח, היזמה והבועזיות הישבנית. כת הבריונות שימשה רק אגרוף מכה בידי כתות הרבה יותר יציבים ומיושבים בדעתם. חזון הבלהות של יחזקאל חפץ חי עמנו. את מקום הפועל היחיד, אשר התהלך קודח ביגונו, בבדידותו ושוממותו, תפס בינתים צבור מאורגן בן רבבות. אולם הקולקטיב הגדול הזה - ששמו צבור הפועלים בא"י — אינו פחות בודד ומוקף התנכרות. הננו
4
השומר הצעיר
כיום בוטחים בעצמנו ומאמינים ביעודנו. איננו מתהלכים אכולי קדחת של שכול וכשלון. אסון גדול כי יקרה, כגון האסון אשר פגע בנו עכשיו' ילכד ביתר שאת את הגייסות ליצירה ולמלחמה. יצרנו לעצמנו תוך כדי מלחמה בלתי פוסקת שטחי מולדת נרחבים והקפנו אותם חומת מגן באירגון, כלכלה' תרבות' מחשבה ואסטרטגיה מדינית. אולם ככל אשר יגדל כחנו' כן תגדל השיטנה הטיפוסית של הקנאות הטמאה' כן ירבו הדרוישים המשתוללים, הכהנים המחרימים, דוברי פלסתר מתנבאים- מועמדים לשררה נפגעים ומתקנאים, בעלי המאה התובעים מונופולין לדעה. המשטמה תלכד את הכחות השחורים בעיר ובכפר. השנאה הזאת' אשר היתה חסרת שנים במשך זמן רב הספיקה להקים לעצמה גואל בצורת האגרוף המכה' ששמו הרביזיוניזם. לחזית הזאת שיחק בזמן האחרון מזל התפשטות הפאשיזם בעולם. וככה התכוננו לקרב המכריע על שלטון בציונות בזרוע נטויה.
הננו מאמינים בנצחון הציונות החלוצית' באשר אין עתיד לציונות אחרת. הברית בין המחנה המגשים והלוחם בארץ ובין המיליונים בגולה חסרי־פרנסה, מעמד ומחר תנצח את החזית השחורה' אשר קמה להשתלט על ההסתדרות הציונית ולעשותה למכשיר היזמה, הספסרות, העבודה הזולה והשררה של בעלי המאה. רק דרכה של תנועת הפועלים בארץ יכולה לגאול את המון בית ישראל. כחנו הוא בהיותנו חלוץ לשחרור המיליונים. אילו היינו צריכים להשלים עם א"י הסטאטית' אשר בצד מפעלנו החלוצי מקיימת בקרבה גם את התאוות הישבניות של האכרות הנתמכת ע"י חזית הבריונית ושוברי אירגון היינו צריכים לומר נואש. א"י היתה שוקעת בלבנטיניות של ''דואר היום", צבור הפועלים היה מתנוון ויורד למדרגה הרצויה לבעל בית ולאכר. למדרגת צבור מהגרים נכנע ושפל ברך, מסתפק במועט וחולם על שלב יותר גבוה של חיי משגיחות, חנונות לבלרית משכילות וכר.
א"י היתר, חוזרת על עקבותיה אל אותם הזמנים, שברנר תיאר אותם ע"פ דוגמת ראשון לציון וירושלים. כזאת היה קורה לנו' אילו נתגבשנו חלילה במסגרת הישוב של 250 אלף יהודים על פרדסיהם, עתוניהם, מפלגותיהם, כולליהם ואפילו כיבושיהם הסוציאליסטיים. לאשרנו ארץ ישראל מתחדשת יום־יום ורוחצת במעין הסבל והחזון של 17 מיליונים, שהם העיקר. בזכות הדינמיקה הזאת העולה ממעמקים, א"י הסטאטית נדחפת יום־יום לכור מצרף, יום־יום נפתח מחדש אשנב מן המחנק' יום־יום מתמוטט הבטחון המתרברב של הלבנטיניות הקנטונית ושל הבועזיות הישבנית החולמת על מושבת כתר. המדעיות של התנועה הציונית לא תהיה לפונקציה של תבת התפוזים. תגבר תמיד המלחמה של ההמונים מחוסרי הקרקע והפרנסה וברוכי החזון ונוער חלוצי. כל זמן שצבור הפועלים ידע להתיצב בראש ההמונים הללו. מובטח לגו, שארץ־ישראל לא תהיה למולדתם של אמיגרגטים נכנעים, כהנים מתחסדים ומחרימים, כתבנים מכורים' בעלי טקסה משתלטים, לבנטעים פוחזים ורודפי רווח מקדשי אמצעים.
בקונגרס הציוני הקרוב צריכה תנועת הפועלים להכריז מלחמה ללא רחם לקנאות הטמאה ולכל החזית השחורה המסתופפת תחת דגלה, באשר ציונות ופאשיזם רביזיוניסטי לא יכולים לדור בכפיפה אחת. הלקח מהאסון הגדול אשר קרה לנו הוא: להכות מכה ניצחת את חזון הבלהות של יחזקאל חפץ. כת הקנאים הטמאים מוכרחה להעלם מתחת שמי א"י באשר הבית השלישי מוכרח לקום, באשר מוכרחה לקום ארץ־ישראל העובדת.
י. מ.
השומר הצעיר
5
א. פועלי ציון השמאליים וההסתדרות הציונית
אם גם בציונות מתנהלת מלחמה מעמדית חריפה, הרי את שדה המלחמה הזאת אין לחפש במסגרת ההסתדרות הציונית. היא נטושה בארץ־ישראל בעיקר וכאן היא מתנהלת תוך כדי הריכוז הטריטוריאלי והנורמליזציה המשקית־המעמדית. בארץ־ישראל המלחמה המעמדית היא ממשית ונורמלית והפועל מוכרח להצדיק את דינה ולנהלה עדי נצחון. ויש להדגיש: מלחמתנו המעמדית בארץ, עד כמה שהיא באה לשמור על האינטרסים של צבור הפועלים הקיים מן ההכרח שאופיה ההגנתי יתבלט יותר מאשר צביונה המתקיף. מגמתה הקרובה אינה בקו מלחמה על כיבוש השלטון במדינה הארצישראלית ובקו החרמת הרכוש. להיפך הננו מעונינים שההון היהודי יבוא ארצה ויקים כאן מפעלים נושאי-רווח. מלחמתנו אינה מתעלמת משאלת הרנטביליות של משק המעביד ואינה מתנקשח בהצלחתו המשקית. היא מכוונת נגד מזימת המעביד לנצל את המונופולין על הקרקע ועל הנכסים לשם שיעבודו של הפועל מבחינה מדינית, אירגונית, סוציאלית ומשקית. מלחמתנו על רמת חיים הוגנת, על אפשרויות הקמת משפחה עובדת, על תנאי חינוך ותרבות מינימליים ועל חופש האירגון נושאת תמיד אופי של הגנה בפני התקפת הבורגנות. הבורגנות בשטח זה מתקיפה תמיד, בעוד אשר אנו מתגוננים כלפיה. לעומת זאת נושאת מלחמת מעמד הפועלים אופי מתקיף דוקא בשטח הלאומי, כלומר בשעה שהננו מופיעים בתור אבנגרד של שיחדור ההמונים בגולה ומעברם לחיי חופש ועבודה במרוכז במולדת. דוקא בהליכתנו בראש מלחמת השחרור הלאומי מונח יעודנו המהפכני מבחינה סוציאליסטית. ולא זו בלבד: רק אותן התנועות הסוציאליסטיות, אשר התיצבו בראש מעמד הפועלים, בכדי ללחום על שיחרור הלאום כולו' היו מהפכניות באמת.
כזאת היתה התנועה המהפכנית ברוסיה, כאשר במשך עשרות בשנים נלחמה על שיחדור העם הרוסי מהשיעבוד הצריסטי. רק בשל היותם חלוץ מהפכני של עם שלם, בהיותם נושאי הבשורה אל תוך כלל נענה, ניתן להם האומץ לעבור את שנות השפל הממושכות והמיאשות, לספוג מפלות, להתפזר ערירים בערבות סיביר ולחתור ללא ליאות, עד שהתגברו על הענק הצריסטי וניפצו את כבלי העם הרוסי. אותם הסוציאליסטים הרוסיים, אשר השאירו את התפקיד המדיני העיקרי בידי הבורגנות הדימוקרטית של הקדטים והשליכו את יהבם בהגנת האינטרסים הצרים של מעמד הפועלים בלבד, לא עמדו במבחן ביום ההכרעה וירדו מעל הבמה עלובים וחדלי אישים.
גם תנועת הפועלים הארצישראלית היתה נאלצת במשך כל ימי קיומה להתגונן בפני שומרי החומות של "הכשרות" והבידול הפרולטרי. עם כל הפרדוכסאליות שבדבר, דוקא פועלי-ציון השמאליים הם אשר היו מתמיד מייצגים את הקו של הסתגרות וצרות מעמדית. על אף הפרזיאולוגיה המהפכנית הם היו דוגמה נמלצת לניוון הצפוי לתנועה סוציאליסטית, אשר אינה מוכשרת להתיצב כחלוץ תנועת שיחרור לאומית בראש כל השכבות המדוכאות בעם. פוע"צ שמאל ראו תמיד בכל המין בית ישראל, אשר עמד מחוץ למחיצה הצרה של הפועל היהודי בגולה, גוש אהד שחור וכבד של הריאקציה, שאין לה תקנה. על כל נסיון של צבור הפועלים ללחום על נפש שכבות הבינים היו נוהגים להתריע כעל בגידה בטוהר האידיאולוגיה הפרולטרית. הם למפרע השלימו עם הסגרת המעמד הגדול ביותר, שהוא
מאיר יערי
ההסתדרות הציונית ומלחמת מעמדות
6
השוטר הצעיר
הנושא העיקרי של המצוקה הגלותית, אל תחת כנפי החסות של שכבת הבורגנות הדקה, אשר עדיין מתקיימת בגולה ואשר הספיקה להתהוות בארץ. הציונות היתה מותרת במידה שעסקה בפועלים בגולה. בזמן האחרון, כשנמצאו בסימטה ללא מוצא. הם ניסו למצוא היתר בשביל התנועה החלוצית, אולם על כל צעד ושעל הם שוקעים ברצדיבה של שנאה ביחס להכשרה המקצועית, התרבותית והלאומית. האופן היגע של הצדקת התנועה החלוצית מעיד דוקא על כך, שאין זה תהליך של התפתתות מרצון. אלא פירצה סטיכית בחומת תפיסתם המקובלת מאז. אם כה פרובלימתית וצולעת היא דרכם אל הנוער החלוצי, ביתר שאת בולטת התנכרותם אל אבות הנוער הזה - השכבות המתרוששות. אלה ממש אסורות במגע. כל התקשרות עם השכבות הללו מזדהה עם התנקשות ב"אינטרסים של הפרולטריון". על כן הם מרשיעים בעקשנות את הברית ההיסתורית, אשר כרת צבור הפועלים עם השכבות הללו. הם פוסלים את הקואופרציה הזאת ומקטרגים ללא ליאות על השתתפותנו הבלתי אמצעית בהקמת הבסיס המשקי, התרבותי והסוציאלי לעלית ההמונים הללו ארצה. פוע"צ שמאל אינם מאמינים, שבתוך ההסתדרות הציונית יכולה להתנהל מלחמת מעמדות ריאלית. ולא מבחינה זאת הננו חולקים עליהם. קו ההפרד החוצץ בינינו מונח בזה, שהם מתאבלים על העדר המלחמה המעמדית הריאלית בתוך ההסתדרות הציונית ועוינים את הקואופרציה ואת הברית בין הפועל בארץ ובין השכבות המתרוששות, בעוד אשר אנו מחייבים את הקואופרציה הזאת ושוללים את העיקרון של מלחמה מעמדית אינטרסנטית במסגרת ההסתדרות הציונית. דוקא משום שהננו שוללים את ההסתדרות הציונית כמסגרת למלחמה מעמדית, הננו מחייבים את מהותה ההיסתורית. ונהפוך הוא: דוקא משום, שפוע"צ שוללים את ההסתדרות הציונית כמסגרת מתאימה למלחמה מעמדית ריאלית, הם שוללים את מהותה ההיסתורית. ההסתדרות הציונית היא עבורנו מסגרת למלחמת השיחרור של ההמונים תחת ההגמוניה של תנועת הפועלים. אותה ההסתדרות הציונית היא לדעת פוע"צ השמאליים מאז ומתמיד מכשיר בידי הבורגנות בגולה ובארץ לשם ניצולו החמרי וריסונו הפוליטי של מעמד הפועלים. אנו מתריעים עכשיו על סכנת התנקשות הבורגנות בהגמוניה של צבור הפועלים בתנועה הציונית. אולם על נסיון השתלטות הזה, אשר ניתן לנו עדיין להפירו ולהדפו, פוע"צ מכריזים כעל מציאות קיימת מימי הקונגרס הראשון בבאזל עד היום הזה. עוד בטרם רישומה של הבורגנות הארצישראלית היה ניכר בהסתדרות הציונית, עוד בטרם יצאה להתגרות מלחמה בציונות החלוצית, בטרם הונף האגרוף המכה בדמות הרביזיוניזם, פועלי־ציון השמאליים החרימו את המסגרת למלחמת השיחרור של הלאום. הקואופרציה הלאומית היתה פסולה אף באותם הימים כאשר האכרות הארצ-ישראלית והספסרות הפוליטית בקרב הציונות עדיין עמדו בקרן זוית. כאשר בראש ההסתדרות הציונית עמדו ויצמן בתור מבטא של הכחות הפרוגרסיביים ביהדות. הם לא שעו כלל לעובדה, שכל פעולותיה של ההסתדרות הציונית היו עד לזמן האחרון מוקדשות לישוב העמק. לעליה חלוצית, לעזרה בריאותית, סוציאלית וחינוכית. חוש הפיסול שלהם היד, מפותח עד כדי כך, שאף בעליה החלוצית, אשר בנתה את הסתדרות הפועלים בארץ. מצאו הופעה זעיר־בורגנית ונחותת-דרגה לגבי הפועלים מבטן ומלידה. מה תימה. אם נשארו קרים כקרח גם כשהוכח בעליל, שהעליה החלוצית הזאת היתה בראש דאגותיה של ההסתדרות הציונית.
לפי הרצפטה של פועלי-ציון השמאליים היינו צריכים לעזוב את ההסתדרות הציונית ולמסור את המפתחות לא"י למשך כל אותה התקופה של 15 שנה למן הצהרת בלפור,
השומר הצעיר
7
לידי השכבה הדקה של הבורגנות, כדי שהיא - ולא אנחנו - תארגן את העליה ותגש להכשרתה. עמלתי לשוא להסביר לעצמי, איך בדרך זו הם חשבו להקים בארץ הסתדרות פועלים בת ארבע רבבות חברים. ושמא היה צריך להכריח את הבורגנות השליטה בא"י ע"י הפגנות ושביתות של הפרולטריון היהודי בורשה, שדוקא היא תבנה את העמק ודוקא משקים קיבוציים, תחת לעסוק בספסרות בקרקעות ובתים ובעלית מהגרים זולים וצייתנים. כנראה שאותן ההפגנות בורשה היו צריכות לשמש אמצעי בדוק, כדי להכריח את השלטון הבריטי, שיפתח את שערי הארץ לעליה חפשית ובלתי מוגבלת. הלחץ של הפרולטריון היהודי בפולניה היה, כנראה, צריך להניע את הממשלה שתתחשב עם התביעות "המהפכניות" של כתות פועלים המפגינות בנכר ושתאטום אוזן לתביעותיהם של סמילנסקי וסופראסקי. פחד האידיאולוגיה הפועלי־ציונית היה נופל על השלטון והוא היה מוכרח להשלים על אפו וחמתו של סמילנסקי עם עלית אלימנטים מהפכניים, השוללים את המנדט והמזמינים את השלטון הזה, שיעקור את רגלו מכאן. הלחץ הפרולטרי הזה היה מטפח על פני כמה מאות שנות נסיון ישבני והנסיון הזה היה מרכין אר ראשו בפני הרצפטות "המהפכניות". היה נשאר לנו רק לדרוש מאת השלטון הזה, שלפני עזבו את הארץ ואת המנדט יעשה לנו שרות ג'נטלמני ויכשיר את הקרקע להקמת ממשלת פועלים ואברים. נסיתי לתרגם את סיסמאות פועלי־ציון לשפת המציאות הפוליטית בארץ. התרגום מצלצל כמעט כפרודיה גסה. אלא זאת לדעת: אילו היה צבור הפועלים בארץ נשמע לעצות, אשר הוגשו לנו במשך כל התקופה הזאת מאת פוע"צ שמאל "הצודקים תמיד" היתה הפרודיה הזאת הופכת לטרגדיה איומה.
דוקא בזמן האחרון מאיימת עלינו טרגדיה מעין זאת. הבורגנות האי"ית רוצה בעזרת הפאשיזם היהודי לעולל להסתדרות הציונית, מה שפוע"צ ראו בה תמיד: לעשותה למכשיר מדיני לשם ניצולם החמרי וריסונם הפוליטי של הפועל, הנוער החלוצי ודלת העם. את התפיסה של פוע"צ מתכוננים להלביש בשר וגידים לא פועלי ארץ ישראל, אלא דוקא הריאקציה הפאשיסטית. לא אנו קמנו להפר את לקואופרציה עם דלת העם ועם הנוער החלוצי של הדלות הזאת, אלא דוקא סופראסקי, פרבשטין וז'בוטינסקי. אנו לא רצינו להטות אוזן קשבת לעצות פועלי־ציון והנה נמצאו גואלים אחרים לתפיסתם. אנו נמשיך גם להבא להיות תלמידים רעים ונהיה האחרונים, אשר ישלימו עם הפרת הקואופרציה הלאומית, בטרם מילאה את תפקידה ההיסתורי. אנחנו אמונה, כי בתוקף ההכרחים ההיסתוריים הקואופרציה בין הפועל ובין היהדות המתרוששת תעמוד בפני התנקשות הבורגנות והפאשיזם היהודי - ותנצח. אולם נניח לרגע קט את ההנחה הפסימית, שאין לה הצדקת, שז'בוטיגסקי יצליח לבצע את זממו וישתלט על ההסתדרות הציונית. הוא בלי ספק לא יחכה עד שנתעורר להציל את "כשרותנו הפרולטרית" ועד שמרצוננו הטוב נסתלק. הואינסה לסלק ראשית את השוה"צ ואחרי כן בעקבות היטלר ינסה באמצעות טירור לדכא את מפא"י עד עפר ע"י חיסול העלית החלוצית וע"י שבירת האירגון בארץ. מה אנו נעשה אז ? כלום נושיט בשקט ובהכנעת כבשים את צוארינו ונפקיד את ההסתדרות הציונית ללא מלחמה נואשת בידי מהרסיה? נניח אפילו שהמלחמה הזאת בתוך ההסתדרות הציונית הקיימת לא תועיל לנו, אנו לא כל כך מהר נפקיר את העמדה הזאת. כי במלחמה על אופיר, של ההסתדרות הציונית לא מכריעות רק שנות־שפל מעטות. המלחמה הזאת היא היסתורית, למשך תקופה שלמה. אך ייתכן, שניוכח, שההסתדרות הציונית על מהותה ההיסתורית היא הרוסה ללא תקנה והיא הפכה למכשיר פוליטי בידי
8
השומר הצעיר
הריאקציה הבורגנית. ייתכן, שניוכח, כי נכרתו כל הסיכויים הריאליים להבראתה מבפנים במשך זמן הנראה לעין, פוע"צ השמאליים בודאי ישמחו ויקבלו את האחים האובדים לתוך זרועותיהם. נבואתם הרי נתקיימה! אך אנו נהיה כשרים בעיני פוע"צ רק זמן קצר מאד, אנו לא נאמר נואש. לא נוכל להשלים עם בדידותנו אף רגע והיינו יוצאים לכבוש מחדש את שכבות הביניים ואת בניהן, כדי להקים על הריסותיה של הקואופרציה הקודמת, קואופרציה ציונית מחודשת, בעלת אותם התפקידים, אשר נועדו להסתדרות הציונית מזמן היוסדה, ואשר כחם יהיה יפה, כל זמן שלא יקום בסים משקי ומדיני נושא את עצמו לעצמאות לאומית של עם ישראל בא"י. וככה תקום מחדש הקואופרציה הציונית מימי הרצל וויצמן.
אנו לא נעזוב את שדה המלחמה. או ננצח או נתאבק על נצחון של מחר. באשר לא על עורנו בלבד הננו מגינים' לבל יבולע לנו, אלא על המוצא היחידי של עם. נצחון הבורגנות או נצחון התפיסה הפועלי־ציוגית מזדהה עם מפלה איומה לא רק של הציתות אלא גם של הסוציאליזם הארצישראלי.
ב. תורת הכפילות של פועלי־ציון הימניים
היה זרם אחד בהסתדרות הציונית, אשר התרוצץ בין שני קוטבים וסגד לשני עיקרונים סותרים גם יחד, מבלי להגיע לידי שיווי־משקל גמור עד היום הזה: אלה הם פועלי־ ציון הימניים, משחל הפילוג בין פועלי־ציון בשנת 1920, חלק החרים את ההסתדרות הציונית ופסל אותה משום שלא היתה כשרה למלחמה מעמדית, כמו מסגרת המדינה, והחלק הזה הסתדר כשוכן לבדד מחוץ למחנה א"י העובדת: אלה הם פועלי־ציון השמאליים. אולם גם הימין, אשר שמר אימון להסתדרות הציונית לא נגמל מהשפעת התפיסה הבורוכובית המקורית ועל כן עמידתו בתוך כתלי ההסתדרות זמן רב לא היתר, מוצקה. הם הסתדרו כאלו על אם הדרך. לקחו מזה וגם מזה לא הניחו ידם. מצד אחד הודו בערכה הקונסטרוקטיבי של ההסתדרות הציונית ומהצד השני התיחסו אליה כאל סורוגט של מדינה בורגנית המפולגת למעמדות מתאבקים. מכיון שפרולטריון לא היה בנמצא בקרב ההסתדרות הציונית, הם החליטו, שהם כאילו המייצגים של הפרולטריון. מכיון שלא היתה בקרב ההסתדרות הציונית נציגות ישרה לבורגנות היהודית בגולה על האינטרסים המעמדיים שלה, הם החליטו שכל יתר המפלגות מלבד ההתאחדות הן מפלגות הבורגנות היהודית. המסקנה איפוא היתה שויצמן, בלומנפלד הם נציגי הבורגנות, בעוד אשר קפלנסקי ולוקר הם נציגי הפרולטריון. הנקל להבין, שזאת היתה שמירה על "הכשר פרולטרי" רק למראית עין, באשר את הפרולטריון היהודי היה צריך לחפש בתוך שורותיהם ממש בנרות, ובאשר המפלגה הזאת ודתה רובה ככולה מורכבת מאותם האלימנטים, אשר ממלאים את שורות השומר הצעיר וכל יתר הזרמים של א"י העובדת.
זמן מה הנציגות הפרולטרית הזאת סיפקה להם השליות מתוקות ונעימות. המפלגה הפרולטרית הזאת היתד, מיעוט שבמיעוט ובכל זאת תמיד ניצחה וההסתדרות הציונית היתה ממלאת את משאלות לבה. הרוב הבורגני נתן את עצמו לנצח בקלות מפליאה. השלים עם הלאמת הקרקע' עם תקציבים המוקדשים בעיקר להתישבות העובדת
השוטר הצעיר
ושרותים סוציאליים. היתה זאת מלחמה מעמדית ממש אידילית, ההישגים נפלו בחלקה ממש ככלי־מילת וגלוסקאות. בארצות אחרות כמו אנגליה מעמד הפועלים מהווה רו במדינה ובכל זאת הבורגנות יודעת לפצל אותו ולהשתמש במדינה כמכשיר הרכוש והרווח. הנצחון האחד של מעמד הפועלים נקנה וייקנה במאה מפלות. ואילו בת ההסתדרות הציונית - רק נצחונות. כל התנועות הסוציאליסטיות יכלו איפוא להתברך בחזיון הזה ולהתקנא בו. לשם הגברת רושם ההשליה הזאת על עצמם ועל זולתם הם נקטו בקו חיקוי, שיזכיר בדיוק התנהגות סוציאליסטים עקביים בפרלמנטים. באופן רשמי הם נמנעו מלהשתתף בהרכבת אכזקוכיבה, שהרי סוציאליסט הגון אינו יכול לשבת בקבינט עם "מיניסטרים" בורגניים. רק אנשי ההתאחדות והפועל הצעיר העיזו להטריף עצמם בפרהסיה וללא "נשיכת" מצפון נטלו על עצמם אחריות. הירושה הזאת מתקופת בורוכוב נתנה את אותותיה גם בשטח התרבותי: האידישיזם. היא המעיטה את כשרון פועלי־ציון הימניים לגייס את הנוער החלוצי ולמשוך אחריהם את השכבות המתרוששות ההשליה המתוקה הזאת לא הועילה גם לחזק את השורות מבפנים והיה זמו שפוע"צ הימניים היו צריכים להתאמץ מאד, בכדי להניע את חבריהם לקנות שקלים ובכדי שהאגדה על מלחמת מעמדות "המנצחת תמיד" תתקבל על לב החבר. אין פלא שדוקא השומר הצעיר, אשר לא התכחש למוצאו הסוציאלי ואשר לא קפא על שמריו תחת נטל הירושה משגת 1905, הוא אשר היה מוכשר ביותר להתיצב בראש התנועה החלוצית והכשרת הדור החדש, אשר קם אחרי המלחמה, לקראת הגשמת הציונות הסוציאליסטית. למראית עין פוע"צ ימין לא ויתרו על הקונצפציה הזאת עד היום ואפילו בן־גוריון המשיך בועידת ההסתדרות האחרונה לתבוע את עלבונה של המלחמה המעמדית בקרב ההסתדרות הציונית. אולם לא כן בעולם המעשה: כאן התורה הזאת הספיקה להתרוקן מתוכנה. לכך עזרו המפלגות בארץ, אשר מוכרחות לאור היצירה והמלחמה הארצישראלית להפגיש יום יום את התיאוריה עם המציאות. תחת הלחץ של החלק הארצישראלי, של אחדות העבודה, התחיל החיסול האטי של הירושה הפועלי־ ציונית. זכינו לכך, שקפלנסקי יכנס לאכזקוטיבה ושישב שם בצד אנשים, אשר אינם "מייצגים" את הפרולטריון ואינם סוציאליסטים. הם חדרו אל "החלוץ". בצד האידיש בגולה ניתן מקום שני במעלה גם לעברית. התאחדו עם "צעירי־ציוך שאינם פרולטריים. שינו פרצוף ותכסיס. ואולם גם היום התפיסה הקדומה של פועלי־ציון מעקמת את השורה ונותנת מעם לפגם. ביחוד מתבלט הדבר בגישתם לשאלת הקואליציה. מענין, שדוקא פועלי־ציון לא היו בקונגרס האחרון חסידי ויצמן מושבעים ומהצד השני דוקא הם היי התומכים בקואליציה עם נציגי הבורגנות (ניומן, פרבשטין). אם בתחלה התנגדו לפרבשטין אזי לא כל כך בשל הופעתו הפוליטית מאשר בשל הופעתו האישית בצבוריות היהודית בפולניה. ויצמן בלי ספק היה יותר פרוגרסיבי בעיניהם ופרבשטין יותר מפגר, אך שניהם גם יחד הם ציונים ממחנה הבעל-בתיות הציונית. בין בלומגפלד וסופראסקי לא ראו הבדל תהומי. הם לא הבינו, כי בהסתדרות הציונית אנו עם ויצמן ובלומנפלד עומדים בשותפות מצד אחד, בעוד אשר סופראסקי ופרבשטין עימדים מן הצד השני וניומן נמשך אחריהם. הם המשיכו הלאה לכלכל את מעשיהם בתוך ההסתדרות הציונית ע"פ הדוגמאות בפרלמנטים של מדינות רכושניות. ההבדל בין הופעתם לפני שנים רבות ובין הופעתם בקונגרס האחרון היה מונח רק בזה, שאז הם חיקו את הסוציאליסטים, אשר אינם משתתפים במיניסטריון קואליציוני של הבורגנות, בעוד אשר בקונגרס האחרון
10
השוטר הצעיר
הם הלכו בעקבות אותן המפלגות הסוציאל־דימוקרטיות, אשר בוחרות ב"רע במיעוטו' ולוחמות נגד הפאשיזם ע"י התקשרות עם כחות, אשר באופן אוביקטיבי מפנים רק דרך להשתלטותו. ומענין הדבר, שדוקא אנשי הפועל הצעיר שבתוך מפא"י, דוקא בין אלה נמצאו לרוב, אשר יחר אתנו לחמו נגד הקואליציה הזאת. מכאן מסתבר, כי הדוגלים במלחמת מעמדות בתוך ההסתדרות הציונית מסקנותיהם אינן יותר פרוגרסיביות. אנשי הפועל הצעיר וביחוד המנוח ארלוזורוב ניתחו באופן פחות משוחד את המציאות היהודית ובאופן יותר ריאלי העריכו את ההסתדרות הציונית, את מהותה ואת תפקידיה. כשם שלא נמנעו להשתתף בהנהגה יחד עם ויצמן, קיש ואפילו פיק וברלין מ"המזרחי" כל זמן שדרכה והחלטותיה שה ההסתדרות הציונית היו נאמנות למהותה ההיסתורית, כן נמנעו להתפשר עם הנסיון של הבורגנות התוקפת להשתלט על ההסתדרות הציונית, בכדי לעשותה למכשיר של היזמה הפרטית. בזמן שבהנהגה ישבו בני־בריתו הטבעיים של צבור הפועלים בארץ ושל התנועה החלוצית. פוע־צ היססו זמן רב, אם להיכנס להנהגה הזאת כי ראו בזה משום השתתפות במיניסטריון בורגני. ודוקא בשעה שהרימו ראש הכחות אשר שוטמים את ההתישבות הלאומית ואישר בעין יפה מביטים על נסיונו של ז'בוטינסקי לשבור את ההסתדרות - למדו פוע"צ הימניים לבחור ברע במיעוטו. הניתוח הזה רחוק הנהו מכוונה של פיסול למפרע. הננו נמצאים הרי יחד עם פוע"צ הימניים בחזית מלחמה משותפת ולוחמים יחד נגד הפאשיזם היהודי אולם דוקא משום כך הננו מצווים למתוח ביקורת גלויה על שגיאות העבר. במידה שפוע"צ ייגמלו מן השגיאות הללו, כן תתהדק החזית המשותפת בינינו וכן יוסיפו אומץ ובהירות לחזית הזאת.
המסקנה: התפיסה הרואה בהסתדרות הציונית מסגרת למלחמה מעמדית מחלישה את כחה של תנועת הפועלים למשוך אל תחת דגלה הסוציאליסטי את המליונים של המונים מדולדלים, אשר מהווים בכח את מחנה העמלים בארץ. התפיסה הזאת במהדורתה הריפורמיסטית דוחפת את תנועת הפועלים לחיקוי אותן מפלגות הפועלים בעולם. אשר נתגלגלו במדרון התכסיס של הרע־במיעוטו. היא אינה פרוגרסיבית ומכל שכן אין בה שמץ של סוציאליזם עקבי. היא מחלישה את כחה האבנגרדי של תנועת הפועלים בציונות. היא נושאת בקרבה גרעינים של
הסתגלות רעיונית לקוניונקטורות של שפל. מרחביה
אלעזר פראי
ממעמד הפועלים לפאשיזם
הבקורת את הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית מקיפה כיום גם את כל החוגים של האינטרנציונל השני, כשלמה של תנועת הפועלים בולט כמידה כזאת, עד כי אי־אפשר להימנע מן הנסיון לחשוף את שרשי הרע. אפילו הח' - ן מ"דבר", אשר כעצם סערת ההתאבקות המעמדית בגרמניה מצא עוז בנפשו להתיצב מאחורי אפרט, לא היה יבול להתאפק מלידות אבן בחבריו ותלמידיו של אותו אברט עצמו, כשקלקלתם נראתה לעין־ כל. אולם הבקורת הזאת עדיין אינה יוצאת מגדר של האשמות בודדות ותכסיסיות בלבד.
שומר הצעיר
11
עדיין מצביעים על "אילה שניאות" קלות בכבדות, מבלי לראות, כי השגיאות האלה הן תול-דה מוכרחת משיטת פעולתה, יסודותיה הרעיוניים ומוסרה החברתי־ מעמדי של הסוציאל־דימוקרטיה,
כאחד המתחים העיקריים מציינים את אי־רצונה של הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית להזעיק למלחמה גלויה את כל פועלי גרמניה, כאשר המים הניעו עד נפש ולא היה עוד מה לאבד, כאן לפנינו המעשה ב"קצין ושני אנשים".
ניתנה האמת להיאמר: זה היה עומד בניגוד לכל הגיון ההתפתחות של תנועות חברתיות, לו אמנם נתעוררו דברי הם. ד. ברגע המכריע לראות את אשר לפניהם והיו יוצאים לפעולה ישרה, בכדי להגן על המיניסטרים הסוציאליסטיים, ועוד יותר היה מתמיה ומפתיע הדבר, לו אמנם פועלי גרמניה היו נשמעים לקריאה הזאת בניגוד למסורתם המקובלת. אכן, ההיס־ תוריה אינה פועלת לפי הפתעות מקריות מעין אלה. הבחות העושים את ההיסתוריה האנושית — והמהפכות בכללה - מחוללים תמורות לפי חוק הסיבתיות ואינם משאירים מקום למקרים ונסים. נם בגרמניה לא היה מקום להפתעות יוצאות־דופן. הכשלון של תנועת הפועלים הגרמנית היכן במשך שנים וקשה היה להניח, כי בשתים־עשרה פחות חמש דקות יקבל מהלך המאורעות מפנה אחר. בכח־איתנים חתרה ספינת המהפכה לקראת קטסטרופה. הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית היתה יותר מדאי ותיקה, חבריה הורגלו במשך עשרות בשנים לדפוס מחשבתי קבוע ומסוים ולא יכלו במשך ימים ספורים להעביר תחת שבט הבקורת את כל מושגיהם. כל מי שרגיל קצת אצל טכניקה של תנועות המוניות יבין על נקלה, כי מן הנמנע היה, כי מיליונים של פועלים סוציאל־דימוקרטיים יוכלו מניה וביה להתאזר עוז ולעשות מעשים, אשר סותרים בתכלית כל שיגרה מקובלת. הזמן היה קצר מדאי בשביל שינוי־ערכין מעין־זה, ביחוד שהמפלגה הקומוניסטית לא היתה כלל מוכשרת לעמוד לימין ההמונים ביישור קו פעולתם.
העתונות מוסרת בזמן האחרון תיאורים של התרשמויות וחוויות של מנהיגים סוציאליסטיים בגרמניה, התיאורים האלה מבליטים את המעברים הפנימיים־הנפשיים של המנהיגים האלה. מזדקרת לעין העובדה האופינית, כי שטף־המאורעות בגרמניה על כל פתאומיותו, מהירותו ושלל־המעברים שבו בא כחתף על הקברניטות הסוציאל־דימוקראטית. זאת היתה מעין מהלומת־ראש, אשר הממתם, בתנאים כאלה אין להניח את האפשרות של תנובה לוחמת מהירה ושל חילוף־משמרות. התוצאה יכלה להיות רק מבוכח ואבדן־עצות. מפולת. אמנם זאת היתה התנובה של המנהיגים והפועלים הסוציאל־דימוקרטיים להמוניהם. כל הבנין הרעיוני התמוטט ונפל תחתיו: הבורגנות נראתה לפתע־פתאום באור אחר, הדימוקרטיה נזרקה ככלי אין־חפץ־בו, כל אמצעי ודרכי הפעולה הליגליים נתגלו בכל חולשתם. וכי מה יוכלו פועלי גרמניה לעשות ? במשך עשרות בשנים שיננו להם. כי כל פעולה ישרה ברחוב לא תסכון. היוכלו ללכת בדרך הזאת? במשך שנים ציירו לפניהם את תמונת הזוועות של הדיקטטורה בברית המועצות. קברניטי הסוציאל־דימוקרטיה מברלין ועד לתל אביב אמרו להם, כי אין כל הבדל בין הדיקטטורה הפאשיסטית לבין הדיקטטורה של הפרולטריון. היוכלו פועלי גרמניה אחרי ככלות הכל ללכת בדרך זאת?
פועלי גרמניה הובאו ביום ההכרעה במבוי, שאין ממנו מוצא, מן המבוי הזה הובלו כצאן לטבח לצינוק הפאשיסטי. האינטרנציונל השני אחראי לא פחות מאשר הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית בעד הכשלון.
12
השוטר הצעיר
יתר־על־כן: הריפורמיום גרם לטשטוש־התחומים בין מעמד הפועלים והפאשיזם והקל על־ ידי־זה את המעבר של ההמונים למחנה האויב.
הפאשיזם נותן לבורגנות בשלב התפתחותה המאוחר את התורה הבלבלית והפוליטית. השיכ־ לול הטכני מניע למרום־פסגתו והוא מוכרח להפוך לרועץ לחברה הבורגנית. המרחק בין הייצור הגדל והולך והתצרוכת הפוחתת עם התרוששות ההמונים מקבל ממדים בלתי רגילים. אפשרויות הניצול הרכושני קטנות. האנרכיה בייצור הקפיטליסטי ביזבזה תמיד נכסים לרוב, אך היא מתחילה לאיים לכל המעמד הבורגני עם פחיתת אפשרויות ההשקעות במושבות ובארצות האגרריות ועם צמצום הרווחים הקפיטליסטיים בכל הארצות של הקפי-טליזם המפותח, הקפיטליזם שואף להגדיל את האפשרויות האלה ע"י ליבוי מלחמות חדשות וחלוקה חדשה של העולם, אשר כבר נתחלק. אולם בל זמן שאימת המלחמה מרחפת במידה שווה על האימפריאליזם העולמי ומנבאת לו הרם הדדי, מן ההכרח הוא, שהבורגנות תלך בדרך של הקמת מכסי־מנן ויצירת משקים אוטרקיים וסגורים. ההתחרות החפשית והאנרכיה גם בנדר המשק הלאומי והאוטרקי מסכנת כיום את קיומה של הבורגנות. נחוץ איפוא לשים קץ לליבראליזם הכלכלי. המדינה מתערבת בחיים הכלכליים ומכוונת אותם. נעלמות הקבוצות המיוחדות והמפוררוח של הרכושנות והיא מתלכדת לחטיבה אחת. קמה מפלגה ממלכתית אחת. המדינה אשר היתה תמיד מכשיר לדיכוי מעמדי בידי המעמד השולט, הופכת לועד פועל של הבורגנית. כל החיים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים מכוונים, עי'י המדינה. אין עוד מקום לכיבושים סוציאליים נוספים, להטבת תנאי עבודה. כי כל השבחה בשטח זה מסכנת בתכלית את קיומה של הבורגנות המיוסד על ניצול. כל מלחמת. מעמדות מוברזת איפוא ע"י המדינה הפאשיסטית כבגידה בעם. כל שביתה פיגול היא, באשר היא פוגעת כמעביד. כל השבתה אסורה, באשר היא ממילא אינה נחוצה בתנאים שלי שיעבוד מוחלט של הפועל. בוררות־חובה לאומית היא העיקרון הקדוש והעליון, כי היא כובלת את שארית חופש התנועה של הפועל. זהו תוכנה של המדינה הפאשיסטית. והנה הריפורמיזם קיבל את התוכן הזה כמטבע עוברת־לסוחר. קרל רנר ראה בקפיטליזם המאורגן בימי המלחמה את פעמי הגאולה הסוציאליסטית. ניטשטש כל התוכן המהפכני של התורה המארכסיסטית. המדינה הפכה ממכשיר של דיכוי פוליטי לביטוי של הרמוניה של כל המעמדות. היא היתה לכח נייטראלי, אשר הכרעותיו הן לטובת ההמונים המדולדלים. הריפורמיזם שקד על ביצורה של המדינה הקפיטליסטית. מסר לה את מקסימום התפקידים הכלכליים והסוציאליים, מבלי לשים לב, כי על־ידי־זה מנגנון הדיכוי וההשתלטות של הבורגנות מתגבר והולך. המוני הפועלים שולבו בהכרה למסגרת המדינית הזאת של "העדה הלאומית". כפשע היה מן האידיאולוגיה הריפורמיסטית למדינה הפאשיסטית. התפקיד, שהיה לפני היטלר היה קל למדי. מליונים הפועלים שבאגודות המקצועיות קיבלו בלי תמיהה ובלי כל התנגדות את קריאתו של לייפארט לשתף את עצמם ב"שותפות הלאומית" של העם הגרמני והפנינו באחד במאי יחד עם הנאצים. הקרקע לכך הוכשר במשך שנים. האיגוד המקצועי נתרוקן מתוכנו המעמדי: צריך היה רק להחליף את השלט. לא בכדי אנו נלחמים פה בארץ ישראל בחריפות כזאת נגד הערצת המושג של המדינה, היהודית. לא בכדי אנו תוקפים במרירות את האידיאולוגיה של שלום מעמדי, הננו מתנגדים לתת לועד הלאומי את הסמכות של "בורר לאומי עליון". אנו רואים בבוררות־חובה בסכסוכי עבודה אסון בשביל תנועת הפועלים הציונית. את הלשכה המשותפת הננו מעריכים כויתור על כלי־זינו העצמי של הפועל, כבילי אנו שומרים על דיוק ההבחנה המארכסיסטית.
השומר הצעיר
13
אין לנו אף צל של ספק, כי מפלגת־פועלי־א"י. הגורסת את הסיסמאות האלה, עושה זאת מתוך אימפולסים סוציאליים מתקדמים ואילו הפאשיזם הרביזיוניסטי מכריז על אותן הסיסמאות מתוך כוונות מעמדיות ריאקציוניות. מפא"י מתכוונת לטובת האינטרסים של מעמד הפועלים ואילו הרביזיוניזם אחת דתו לשבר ולפרק את כחו של הפועל. מפלגת־פועלי־א"י מאמינה, כי בדרך של בוררות מחייבת אפשר להרבות את העבודה העברית ולהבטיח את זכויותיו של הפועל המאורגן. לעומת זאת הקונצפציה על בוררות־חובה לאומית מיסודו של הרביזיוניזם באה לשמש את האינטרסים של הבורגנות, לנטול מאח הפועל את נשקו, להפקירו לשבט או לחסד של המעביד, בכדי להוריד את שכרו מטה מטה. להגדיל את הרווחים של האבדות הבועזית - ובחשבון הסופי נם לתת היתר לעבודה זולה. התחומים הם איפיא ברורים ומפורשים ואין לטשטשם. כינוי־הגנאי של "הסוציאל־פאשיזם", אשר הקו-מוניסטים הדביקוהו לסוציאל־דמוקרטיה, הוא מחוסר־תוכן ואוילי לגבי הריפורמיזם — ועל־ אחת־כמה־וכמה לגבי מפלגת־פועלי־א"י,
ברם, השאלה אינה בשטח של אמונות ודעות בלבד. מושגים והגדרות אינם פוסקים מלעשות את שרותם המסוים, משמכניסים לתוכם תוכן אחר. המדינה אינה מאבדת את הפונקציה שלה לשמש מכשיר של דיכוי בידי המעמד השליט, משבאים לתאר אותה בצבעים כלילי־ תכלת. נדוד —הוא גדוד. הוא אינו הדל להיות במסיבות נתונות תחת שלטון האימפריאליזם פורמציה צבאית בעלת תוכן סוציאלי מסוים, בין אם ייקרא עליו שם של "גדוד המגוייסים" ובין אם יודבק עליו הפתק של "גדוד המתנדבים". העיקרון של בוררות מחייבת ביישוב סכסוכי עבודה מכשיר בהכרח את הקרקע ל"בוררות־חובה לאומית עליונה", בין אם מתנים אותו בהתחיבות לעבודה עברית או בקיום ההוזה הקולקטיבי. כי ע"י בוררות מחייבת אי־אפשר ליישב סיכסוכים לטובת הפועל, לטובת העבודה המאורגנת, לטובת העבודה העברית. "בוררות לאומית עליונה" ושיחרורו של הפועל הם במשטר הקפיטליסטי שנים הסותרים זה־ את־זה. ומכיון שכן, כל הנחת האפשרות, כי בוררות חובה יכולה בזמן מן הזמנים לדור בכפיפה אחת עם עבודה עברית אז עם קיום החוזר. הקולקטיבי, השפעתה היא בהכרח משחיתה. הבורגנות תתבע אח פרעון השטר הזה. והפועל ילמד אף הוא להגות בעיקרון "נאצל" של בוררות־חובה, אשר אינו במציאות, אך בינתים הוא יסתגל להלך־מחשבה רביזיוניסטי, ל"בוררות לאומית עליונה" זאת אשר היא בעמק הבכא שלנו ואשר אין זולתה והלא משמעותה היא אחת: כניעה מוחלטת של הפועל לבורגנות.
התנאים והמסיבות משתנים, אך התוכן נשאר ועומד. משמעות הסיסמאות האלה היא, כי אפשר לו לפועל להנשים את הציונות והסוציאליזם בלי מלחמת מעמדות. לעיקרון הזה מטיף הרביזיוניזם, את התורה הזאת מרים על נס "הסוציאליזם הגרמני", הפועל העברי יהיה מוכרח לשאול את עצמו בלי־משים: אם סוציאליזם הוא בנדר, האפשר בלי מלחמת מעמדות, אם הסכמי־עבודה עלולים ליכרת לפי שיטת בוררות־החובה, אם הגברת העבודה העברית והעלאת שבר העבודה תבוא בלעדי לשכת העבודה המעמדית־העצמית - אם כל אלה אינם חלום ריק ומר, הסוציאליזם המעמדי למה הוא בא? את השאלה הזאת מציג לנו היום ז'בוטינסקי.
את השאלה הזאת הציגו לעצמם המוני הפועלים הגרמנים - ולא עמדו במבחן. מרכזי העצירה וההתנגדות הוסרו מזמן, לא לחינם מתקדם בקצב כל־כך מהיר תהליך ההתפוררות של המפלגה הסוציאל־דימוקרטית בגרמניה. אין כל ספק: מאות אלפים של פועלים מאמינים, כי היטלר מביא גאולה לגרמניה ולמעמד הפועלים. המעבר מן הסוציאליזם הסו־
14
השומר הצעיר
ציאל־דימוקרטי ל"סוציאליזם הגרמני" היה קל עד להפליא. אחרת אי־אפשר להבין את פשר החזיון הזה, כשלמחרת "המהפכה הלאומית" צעדו בצל צלב־הקרס רבבות של פועלים, אשר במשך עשרות בשנים חונכו באסכולה הפוציאליסטית.
אין זאת כי אם הריפורמיזם הקל מבחינה אוביקטיבית — לא פעם נגד דעת עושיו - את המעבר של המוני פועלים לפאשיזם. מרחביה
אחרי אחד במאי 1933 אפשר היה לקלוט במסדרוני הועד הפועל של ההסתדרות שיחה סתיריאוטיפית: "אנשי השומר הצעיר כולם כאחד מצאו סמוכין בין מפלת הפועלים בגרמניה ובין הויכוח בשאלת בוררות חובה בועידת ההסתדרות האחרונה. מד. ענין שמיטה להר סיני?" אמנם הבטחון בחוסר הקשר הזה הפעם לא היה מלא. ובמידה שהוא קיים עוד. יש בו כדי ליאש ביחס ליכולת הראיה של החוגים המכוונים בתנועת הפועלים הארץ־ישראלית. שהרי ארבעת החדשים אשר עברו מזמן ועידת ההסתדרות, האירו באור הזק ובהיר את הבעיות אשר היו שנויות במחלוקת. סיכום בולט ומחריד סוכמו טעויות הפוליטיקה הריפורמיסטית באיגוד המקצועי. "בגוורקשפססצייטונג" של לייפארט עוד הספיק בינואר ש. ז. להיפיע סיכום סטטיסטי על דבר הזדקקות הפועלים והמעבידים למוסדות הבוררות הממשלתית ("פעולת מוסדות הבוררות הגרמניים בש. 1931). בסיום המאמר נאמר: "המספרים הם הוכחה שאין לסתור אותה, שהמעבידים במסע הורדת השכר מצאו בשלטונות הבוררות עוזרים חרוצים". הסיכומים מראים לדעת, כי במרוצת שנות ההתרחקות מימי המהפכה גובר מספר המעבידים המאמינים בשיפוט עבודה נייטראלי ולעומת זאת רפתה האמונה הזאת בקרב הפועלים. ההתפתחות הזאת מהי באה ללמדנו ? היא מוכיחה שהשיפוט המדיני־הלאומי בשאלות סכסוכי העבודה בתוך משטר קפיטליסטי מט־לנפול, מחוץ לתקופות של תגבורת מהפכנית, מוכרח למעשה להיות אנטי־פועלי. כל זמן שהמשטר הזה יתקיים לא ימצא הפועל
סעד ריאלי מחוץ לכוח אירגונו המעמדי ומלחמתו המעמדית. ואף־על־פי־כן פירסם במארס ש. ז. ד"גוורקשפטסצייטוגג" את הודעת הכניעה של הא. ד. ג. (הברית הכללית של האגודות המקצועיות בגרמניה) ובר, בין היתר כתוב לאמר:
"האגודות המקצועיות הראו על ידי הכרתם והשתמשותם בבוררות ממשלתית, שהם מכירים בזכות המדינה להתערב בסיכסוסים בין צבור הפועלים המאורגן ובין נותני העבודה, בזמן שדורש זאת האינטרס הכללי." ההודעה הזו-אשר עומדת כניגוד לצרכים של מעמד הפועלים אפילו לפי מאמרי הג. צ. מינואר (אמנם היא עילה בקנה אחד עם הגיון ההתפתחות של הריפורמיזם) - הושלמה באחד במאי בהכרזה על השלום המעמדי. היא נתנה הכשר אידיאולוגי להפיכת האיגוד המקצועי הגרמני לחלק של הבנין הקורפוראטיבי של יחסי עבודה כדוגמת המדינה הפאשיסטית וכמסקנה מוכרחת מן העיקרון של בוררות לאומית בעניני עבודה במסגרת המשטר
י. ריפטין
עוללות
השומר תצעיר
15
הקפיטליסטי. כיום שוברת הבורגנות הגרמנית המנצחת את "מנעולי" הסכמי העכורה הקיימים, אבל היא שומרת לעצמה היטב את "המפתח" של בוררות חובה, אשר נמסר לה על ידי לייפארטים - היא שומרת אותו בשביל מנעולי עבדות של הסכמי עבודה אשר ייכרתו בעזרת הרובים של חבורות השודדים החומות. גם בארץ־ישראל, וזהו הדבר המחריד ביותר - אין הנהגת ההסתדרות רואה עד היום הזה את הקשר בין העיקרון של בוררות לאומית ונייטראלית ובין סכנת הפאשיזם. יחד עם גיבוש נוסף של חזית המעבידים בארץ וחיזוק בריתה עם הממשלה ועם הפאשיזם-יחלפו שרידי ספקנותה של הבורגנות כלפי בוררות ממשלתית ו"לאומית". על כל פגים הנצחונות הקוניוגקטוריים של ההסתדרות בשטח זה הם נצחונות פיררום -תקדימי מפלות למחר.
הננו חיים בקוניונקטורה כלכלית פורחת בארץ. בזמן הזה הסכנות, שמביאה אתה השיטה הזאת הן גדולות פי־כמה. החלפת נשק השביתה הסולידרית במקצוע הבנין במסירת עיקר העיקרים של מחלוקת פתח תקוה - שאלת קבלת הפועלים לידי בוררות; פניה לבוררות הממשלתית "בגשר"; קביעת הבוררות המחייבת ועיקר הפריטט עם הסתדרויות פועלים צהובות בהסכם תל־אביב; חיסר הגבה ברורה ומוחלטת על סיסמת הרביזיוניסטים להחליט בקונגרס הקרוב על הבוררות הלאומית - כל אלה סוללים דרך - אם גם בלא־יודעים - לנצחון האידיאולוגיה והפרקטיקה הפאשיסטית ביחס־ העבודה בארץ.
צבור הפועלים הועמד גם בארצנו לפני הברירות האחרונות, לפני שנתגבשו הסכנות החיצוניות והפנימיות הקשורות בפוליטיקה מקצועית ריפורמיסטית. כל פועל ופועל בארץ נתבע לעזור לנו במלחמה נגד העיקרונים של בוררות מחייבת ובוררות לאומית לכל גלגוליהם - כי הם מסכנים את עיקר עצמאותה ומלחמתה של תנועת הפועלים בארץ על הסוציאליזם ועל הציונות. עיךשמר, כרכור
ה דים
כוחו של העיון
הגנו נתונים בתוך המערבולת של היצרים הפוליטיים המסוערים ערב הקונגרס הציוני. יש והננו נרתעים בימים כבדי־גורל אלה מפני הניתוחים התיאורטיים המובאים בחוברות שלנו. השעה כאילו אינה כשרה לכך. בימים מעין אלה מחשיבים יותר חצים שנונים העשויים לקלוע היטב, גיוס לוחמים מהיר, זריקת סיסמאות מוחצות וכבדות
כבליסטראות. בכל עיון נוטים לראות מעין התפלספות שאננה. ואף־על־פי־כן טוב לו, לצבור הפועלים. דוקא בשעת הסתערות להחזיק בהגה ובמצפן. רבים הסופרים "החפשיים", מהם ידידים מושבעים, התופסים מקום כבוד בכותל המזרחי של היכל "דבר", אשר רוצים לגאול אותנו ממחלת ה"התפלספות", הוכחון והאספת. הם אוהבים אותנו רק בשתיקתנו ונדים
16
העומר הצעיר
לנו, כשנעיז להרהר בקול רם. אולם השבדרוניזם הזה, המצווה עלינו צניעות אלמת, הוא, כידוע, אתנו במצוות קטנות שבין אדם לחברו, אולם הוא ממנו והלאה במצוות שבץ האדם והעולם הרחב. לא לנו "להתפלפל" בשאלות צריכות עיון וחובקות זרועות עולם. ישנו מי אשר שש להביא לנו מן המוכן בכל מה שנוגע לתפיסה מדינית, לאסטרטגיה פוליטית מקפת, לשאלה הערבית והאנגלית. בכל פורענות הם מתנשאים להיות לגו לפה. ומשמשמיעים כבר את קולם ומאריכים בעיוניהם בכמה וכמה המשכי עתון, כי אז מתגלה לפניך מעשה להכעיס: בקטנות הם לנו ובגדולות הם לצרינו. כזאת אירע לנו בעבר לא רחוק עם אורי צבי גרינברג ואבא אחימאיר וכיום מזכה אותנו בידידות דו־משמועתית זאת שבדרון. מאחוריו מזדנבת שורה ארוכה של סופרים, אשר היו פעם אתנו, וכיום הם כבד ברגל אחת מהצד השני של הבריקדה.
החזיון הזה לא היה מתמיה בימים כתיקונם. תמיד נמצאה אינטליגנציה מסוג ידוע, כאילי מרומה ומיותרת, כשהפועל חדל להזדקק לדעותיה "החפשיות" והתחיל לחשוב בעצמו ולחזות מבשרו. אולם כיום האינטליגנציה "המאוכזבת" בורחת כאחוזת מגפה ובטרם תיפרד מעלינו מבריחה אלינו מתורות מתנגדינו ואויבינו בנפש. השומר הצעיר מאז התיחס בחשד למאשרים שונים, אשר בכדי ליטול לעצמם את המונופולין של עיון, הקימו בתוכנו סוכת־ארעי. על־כן לא חכינו, עד שעטנו תהא שופעת אמרות, חידודין, מליצות ואמצאות ספרותיות כמעין המתגבר, אלא העזנו תמיד מאז ימי "קהליתנו" עד היום להשיח את אשר
עם לבנו. לא חכינו להכשרם של סופרים, הוגים ואידיאולוגים, אשד אומנותם בכך. לא מעט משום כך כל גילוי־דעת, כל גישוש בשדה יצירה ספרותית וכל חידוש תיאורטי נפגש במקהלת התולים של לעג, החשדה, הפחדה, היסטריה ואפילו מלשינות צינית. בתגובה היסטרית נגד הופעתנו נטלו חלק הסופרים ההגונים מ"הארץ" ו"מאזנים", אשר הגינותם עוד מוכשרת להגיע עד למפא"י ועד בכלל, ואילו כל זרם בתנועת הפועלים מלבד מפא"י הוא להם מחוץ לכל חוק של מוסר ואמת.
בכל זאת לא נרפה מזה. כי לצבור הפועלים ידים לעבוד וכוח ללחום, כשהידים הללו משולבות ביחד. ועוד דבר־מה, וזה העיקר: מחשבה בהירה היודעת לקרוע את הצעיף מעל גישות, דרכים ומגמות של העולם המסובב אותנו. לרשות העולם הרכושני הזה עומדים היום כל המכשירים החמריים, האירגוניים והרוחניים, אשר מקנה לו השלטון על הנכסים. לנו יש מזה מעט מזעיר. אם בכל זאת אנו מאמינים, שאתנו המחר של האנושיות, הרי לא מעט הודות לכך, שלנו מאיר בדרך הרפתקאות ובימים מסוערים מגדלור: רכשנו לנו הודות למארכסיזם את ההכרה, לאן פני ההיסתו-ריה מועדות ומה טמון בחיק העבר. רק לאור המחשבה העיונית והאסטרטגיה הבהירה של המארכסיזם -אותו מגדל־האור עבור ספינת הפועל-תיתכן מלחמה עדי נצחון. הלועגים ל"פלפולים", לויכיחים ולכינוסים של הפועל, המבדילים בין מעשינו הנאים ודיבורינו העקשים והאומרים לגזול מאתנו את הכשרון להתוות לעצמנו דרך מחשבתית צלולה ולהורידנו למדרגת
השומר הצעיר
17
"בונצ'י שייג", הם לא פחות מסוכנים לפועל מאשר אויביו הגלויים. ביחוד בשעת ההתאבקות המרה בין צבור הפועלים ובין הפאשיזם היהודי וכוחות העזר שלו, גדולה ביתר־שמת
עם הנצחון
חשיבות האסטרטגיה המקיפה את החזית לכל ארכה והמנסה להכניס את ההת-פתחות הספונטאנית לתוך אפיק של מחשבה עקבית ותכנית מרחיקה ראות.
מ.
עוד אין לפנינו תמונה ברורה של תוצאות הבחירות לקונגרס הציוני בכל הארצות, עודנו מצפים לסיכום אחרון מחזית ההכרעה העיקרית בגלות פולניה, אך גם אותן הידיעות, אשר הגיעו אלינו, ובעיקר נצחוגנו הגדול בארץ ישראל, יש בהם כדי להעיד דיים: נהדפה אחור סכנת הפאשיזם בציונות. לא הועיל השיסוי המתמיד נגד הפועל העברי: לא עמדה לה לחזית השחורה הספסרות הפוליטית בצרה המוני יהודים: אפילו מזל הפאשיזם בכל העולם, אשר שיחק לריאקציה שלנו, וכשלון תנועת הפועלים בארצות העיקריות, לא הצליחו לחפות על כחה המשחית של הציונות הפאשיסטית. מבעד לכל בקעה ועלתה כהכרח, שאין מנוס מפניו, אמת הציונות החלוצית.
האמת הזאת ניצחה, אם גם ההנהגה הנוכחית של צבור הפועלים לא תמיד הוסיפה כח־תנופה תוקף ויכולת של גיוס לתנועה. לא במעט סייעת החזית המאוחדת של פועלי ארץ ישראל ושל מחנה א"י העובדת בגולה. הלכנו לחזית הזאת מתוך הרגשת הסכנה הנשקפת למפעלה החלוצי המשותף של תנועת הפועלים ומתוך הכרה
נאמנה, כי נצח הפועל העברי - אם גם הוא עלול להסתלף - בחשבון הסופי
לא יוכל לשקר. מתוך האמונה הזאת הננו הולכים בחזית משותפת לקונגרס הציוני. האויב לא הצליח להבקיע פירצה כלשהי בחומה הבצורה של צבור הפועלים העברי
בארץ. לא מצאו הד הלחשים של פוע"צ שמאל, אשר בשעת־הכרעה קראו לצבור
הפועלים להשתמט מהכרעה. יתר־על־כן. בזמן שגלים זידונים אמרו להציף את הברית הכרותה בין הפועל העברי לבין המוני העם המתרוששים בגולה, נתגלתה הברית הזאת יותר מוצקה ומלוכדת.
המוני העם בארץ ובתפוצות הגולה נתנו את אמונם בציונות הפרוגרסיבית, זו המיוצגת זה עשרות בשנים, מיום היות ההסתדרות הציונית, ע''י הכחות החלוציים שבה וע"י תנועת הפועלים הציונית. דלת־העם התיצבה בחזית הציונות הסוציאליס-טית של מעמד הפועלים בציונות, באשר היא רק היא קרואה לתת פדות לרובו המכריע של העם העברי. כחה של הציונות העממית של הפועל בדגלו המעמדי־ החלוצי. שומה עלינו לשמור מכל משמר על התוכן המעמדי הזה של הציונית הסוציאליסטית, באשר רק בשמו ולאורו נוכל להנחות את המוני העם לקראת נצחין.
לפני שתי שנים הודח מעל משמרתו חיים ויצמן. מי שמיצה עד עומקה את ברית־האמת בין הפועל העברי, הנוער החלוצי ושכבות העם המתרוששות-שהן רובו
18
השומר הצעיר
של העם העברי. הוא הודח ע"י הכהות האלה, אשר זה שנים חותרים להתנקש באופיה הבונה, העממי והמתקדם של ההסתדרות הציונית. הגיע הזמן לחדש את את תוכן הברית הזאת על כל יסודותיה ומסקנותיה. במצע שלנו לקראת הקונגרס כתבנו לאמור: "המלחמה הזו - המלחמה האנטי־פא־ שיסטית - מוכרחה להתנהל ללא פשרות וויתורים, עדי הנצחון הגמור, עדי קיצוץ שרשי השפעתו של הפאשיזם על ההמונים ועדי השלכתה של כנופית השסאים הפאשיסטייט אל מחוץ למחנה". זהו התפקיד העומד לפנינו בקונגרס הקרוב. ועוד אמרנו:... "אסור למעמד הפועלים להיכנס בשותפות כל שהיא, לוותר ויתור כלשהו, לעשות פשרה כלשהי לא לבד עם הפאשיזם הגלוי והאגרסיבי, כי אם גם עם כל אחת מהפורמציות הריאקציוניות, שאינן אלא פאשיסטיות בסתר, כי הן על כתפיהן תעלינה את הפאשיזם לשלטון". הנצחון מחייב. הנצחון מאפשר לשדר שידור יסודי את מערכותיה של התנועה הציונית ולגבש בתוכה כחות פרוגרסיביים חדשים. זוהי שאלת הקואליציה בשעה זו. תנועת הפועלים תושיט יד לכל אותם החלקים בתנועה הציונית, אשר נותנים ערובה, כי יקיימו להלכה ולמעשה את צוויי הציונות הקונסטרוקטיבית. אבל חלילה לה להתקשר עם אותם האלימנטים, לאמץ אותם הכחות, אשר למעשה אינם אלא נציגי הפאשיזם הרביזיוניסטי ברחוב היהודי.
הפאשיזם היהודי הוכה אך לא דוכא. ניתנה לנו האפשרות להפוך את הקונגרס הציוני לקונגרס של בנין והתקדמות. אנו יכולים לעשות את הגאות העוברת עלינו מנוף ונקודת מוצא לתקופה היסתורית חדשה בציונות.
לתנועת הפועלים ניתנה שנסה היסתורית גדולה להפוך את הנצחון בבחירות לתבוסה ניצחת של כהות השחור בציונות - לנצחון הציונות. מ. ה.
משה פורמנסקי
בעקבות מועצת הקיבוץ המאוחד
תקופת הגאות בארץ, התרחבות העליה כדי גורם מתמיד ובעל משקל בהתפתחות הישוב, השגשוג הכלכלי והתבצרות אזור העבודה השכירה מעמידים כל תנועה: חלוצית, ותנועה חלוצית־קיבוצית בשורה הראשונה בפני תפקידים חדשים ומסכת שאלות נוספת.
הויכוח היסודי על עיקרי הבניה הקיבוצית ועל תפקיד הקיבוץ במאמץ ההתישבותי ובהקמת עם עובד הרג כיום - עקב העליה הכלכלית והאפשרויות החדשות -ממסגרת של הוכחות עיוניות בלבד ועבר לפסי התפתחות ריאליים הקובעים את גורלה של התנועה הקיבוצית. כיום. יותר מאשר בכל זמן אחר, ניתנת ההזדמנות לכל זרם בתנועה הקיבוצית לבחון את תורותיו וגישותיו לאור המציאות הכלכלית והחברתית על הגיונה וחוקותיה הפנימיים.
הפעם, כשהעליה הפכה להיות "המונית", כששוק העבודה מאפשר ריכוז מספד רב של אנשים בנקודה ישובית אחת (ולא רק בערים או במושבות בודדות), כשהתפת-
השומר הצעיר
19
חות המקצוע והתעשיה מקילים גם על הקמת מפעלים תעשיתים בהיקף יותר רציני -כיום רק יכולה התנועה הקיבוצית להוכיח, עד כמה שהיא יודעת למזג מזיגה הרמונית את הגיון ההתפתחות הכלכלית וההגיון הפנימי של חיים קיבוציים בתוך משטר רכושני־מדיני מחייב.
מתרחב והולך היקף הפעולה; גדלה ההכרה של הגשמת תפקיד מכריע ביהדות עולמית; מתבלט ביתר שאת כוחה החלוצי של התנועה הקיבוצית. התנועה הקיבוצית הועמדה בפני מבחן חמור.
* *
מועצה זו של הקיבוץ המאוחד, שהתקיימה ביגור, עמדה כולה במזל העליה. שמחת הקלטת העליה הטביעה עליה את חותמה המיוחד. אלא ששמחה זו היתה מהולה
בטעם הר של עזיבות, שנתרחשו במספר ניכר בקיבוץ במשך שנה וחצי ממועצת
גבעת ברנד ועד היום. הרגשה כבדה זו לא היה בכוחה בכל זאת ליהפך לנקודת
מוצא לבקורת מחודשה של צרכי קליטת העליה ויסודות הבניה הקיבוצית. המועצה
כולה לא עברה על ההופעה הזאת מתוך קלות ראש, אלא שקו העלית והגידול דחה לקרן זוית את החששות והאפיל על הצללים.
בהתעלמות הזאת מקור הסכנה. מאז ומתמיד חזרנו על האמת הזאת, שהתנועה הקיבוצית מתוך היותה מתפתחת במשטר הרכושני הזר לה במהותו הכלכלית, הרעיונית והתרבותית, תוכל להצליח רק אז, אם היא תיצור לעצמה "תנאים חברו-תיים קודמים". באוירה העוינת הזאת אין דרך אחרת לקיום יחידה קיבוצית אלא על־־ידי היותה מבוצרת מבחינה חברתית ומצויירת בנכסי־צאן־ברזל קיבוציים, שאין כל רוח קלה עוקרתם. הגישה הזאת מחייבת הכשרה ממושכת, דרך טיפול אינדי-בידואלי - דרך החינוך - למען הכשיר את הפרט לחיי קיבוץ. הצוויים האלה הטבועים בעצם מהותה של התנועה הקיבוצית דורשים תשומת־לב מיוחדת ודאגה מתמדת ושקדנית לשם פיתוח ערכים קיבוציים־פנימיים המלכדים והמאחדים את היחידים לחטיבה אחת - לקיבוץ.
פעולה זו לא תיתכן, באם לא יושט גבול למסגרת המספרית של הגוף הקיבוצי, למען אפשר ליחיד להקיף בשכלו ובלבו את הקיבוץ כולו, את חבריו ואת מפעלו המשקי. הגבול הקיבוצי הופך כאן לערך איכותי. ועוד אמרנו: למתת מגמות השיתוף והשוואת תנאי החיים במתכונת ארצית אין לשאוף לריכוזיות שבקופה משותפת ואין לטפח את ההשליה של קיבוץ ארצי גדול אחד (עם פלוגות בנקודות שנות בארץ) החולש על החומר האנושי שלו ומכוונו ממקום למקום, מפלוגה לפלוגה לפי צורך השעה. החבר בתנועה הקיבוצית אינו יכול לאורך ימים להסתפק בהש-תייכות מופשטת לקיבוץ ובמציאות - להחליף תכופות את חבריו, שותפיו־בגורל. ההתקשרות ל"בית", לקיבוץ בנקודה קונקרטית היא אחת הערובות החשובות להשתר-שות החבר בתנועה הקיבוצית.
אנשי הקיבוץ המאוחד ביטלו תמיד את התוספת ה"אורגנית" לתורה הקיבוצית, דיברו בשם האיש "הפשוט" והשתדלו להוכיח, כי הענינים אינם כלל כה מורכבים. הם משקיפים על הקיבוץ קודם כל מתוך שפופרת היעודים האוביקטיביים המוטלים עליו, בעוד אשר אנחנו מוסיפים לכך את קנה־המידה הפנימי של אותו "אמצעי־ מטרה" הנקרא קיבוץ. אין כל ספק, שהתכונה הזאת של הקיבוץ המאוחד מכשירה
20
השוטר הצעיר
אותו להסתגל ביתר קלות וזריזות לשנויים המתחוללים במציאות הכלכלית. אלא שגמישות זאת שבהסתגלות היא בעוכרי הקיבוץ, שהרי היא טומנת בחובה סכנה של ביטול התוכן הקיבוצי העמוק שבתנועה.
אנשי הקיבוץ המאוחד אינם מבחינים בין התפקידים המוטלים על התנועה הקיבוצית ובין היכולת הפנימית של כל קיבוץ בודד, אשר קובעת סייגים במילוי התפקידים האלה. ביכולת המזיגה בין שני המומנטים האלה - היעודים ההיסתוריים והכוח הריאלי והמוגבל בהגשמתם, העומד לרשות היחידה הקיבוצית - צפון סוד החיים הקיבוציים.
צו קליטת העליה הוא צו קדוש, אבל התנועה הקיבוצית צריכה לדעת לקלוט עליה מכסימלית. מבלי שזר, יקעקע את יסודותיה, ויזעזע את יכולת המשכתה לעתיד לבוא. אסור לה לתנועה הקיבוצית לעשות חשבון אכסטנסיבי בקליטת העליה, לקלוט רבים מתוך מחשבה תחלה שרבים ישרו, אבל רבים גם ישארו. דרך זו יותר משהיא קולעת למטרה. היא הופכת את הקיבוץ למעין "מפולש" ומתישה סוף־סוף גם את כוחו של הגרעין המרכזי הנושא בעול הקיבוץ.
האפשרויות הכלכליות מסייעות והקיבוץ המאוחד מגשים באופן עקבי את תורתו בחיים. הוא משתדל למעט בהקמת פלוגות חדשות ולעומת זאת הוא מגדיל את הפלוגות הקיימות. במשך תקופה קצרה גדלו הפלוגות כדי 50% ולמעלה מזה. מה שקובע את הגידול. הוא לא הכוננות הקיבוצית. היכולת הפנימית של החברה, כי אם המומנט הכלכלי בלבד - שוק העבודה והאפשרוית המשקיות. במצב זה קשה לחלום על התקשרות־קבע של החבר בפלוגתו. ואם עוד נצרף לכך את מיעוט ההכשרה-שלא דרך תנועת הנוער - נוכל על־נקלה להבין את מקור העזיבות. לעומת הפרוצס התכניתי הזה המכוון על ידי קו אידיאולוגי מבוים פועלת מציאות "סטיכית" מיוחדת במינה. ההפעלה המשקית העצמית של הפלוגות, ההתרכזות סביב מפעל משקי. יוצרת בפלוגה הרגשת שותפות וייהוד. מבחינה זאת מתבטלות המחיצות בין "פלוגה" ו"משק". בפלוגות במושבות ובמשקים בעמק גובר רצון הקביעות והיציבות. גם הפלוגות מתחילות לאט לאט תיבעות את עלבון האוטונומיה שלהן. את עצמותן החוקית, את "האוטונומיה הפיזיולוגית", כפי שהתבטא במועצה טבנקין. אולם דרך קליטת העליה והריכוז המופרז בנקודה אחת פועלים בכיוון הפוך ואינם מאפשרים לקיבוץ המאוחד לעבור את ההתפתחות הנורמלית להקמת פלוגות יציבות ומבוססות, שרק עליהן יכול להיות מושתת קיבוץ במתכונת ארצית. המעבר מההלכה של קליטת עליה "המונית" למציאות של הקלטה הבליט בעליל את הסכנות הקיבוציות הצפויות לתנועה קיבוצית, כשהיא מזניחה את יסודות חייה הפנימיים. מן הצד השני משמש כיום מעבר זה לקח מאלף ומפנה רציני בתולדות הקיבוץ המאוחד בשטח הרעיוני־פוליטי. אנשי הקיבוץ המאוחד ידעו מזמן להוכיח אותנו קשות על אשר הננו משליטים את המומנט הפוליטי בתוך הקיבוץ ועל־ידי־ זה אני כאלו מצרים את בסיס השפעתו וכוח הקרנתו על אותם החוגים, אשר קבלת עמדה פוליטית מחייבת, מונעת מהם את האפשרות לחסות בצל הקיבוץ. אנו שללנו את התפיסה הזאת. ידענו, כי ביצירה הקיבוצית הקובע לאורך ימים הוא כוח הליכוד הפנימי־הרעיוני של הקיבוץ. הבינונו, שתנועה קיבוצית־חלוצית בעם ובמעמד לא תוכל להיות אפוליטית. נמנענו מלהנמיך את דרישותינו מתוך
22
השומר הצעיר
ובגולה הנהגת התנועה הבלתי־ליגלית. כעבור עשרים שנה נאלצת לצאת בגולה הנהגת המפלגה הרוסית. מושבת היה בשווייץ ומשם היא שלחה את הוראותיה לארץ מולדתה. ואמנם האבסולוטיזם הצאריסטי הרגיש היטב, כי קיימת הנהגה מהפכנית הקשורה קשר בלתי ניתק עם ההמונים. בעקבותיה — הגולה ההונגרית. הקונטר־מהפכה הלבנה הכתה את הצבא האדום; כל מי שרצה לחשוב באופן חפשי ולהימלט מיד הנוגש ברח חיש מהר. הגייסות הוכו בקרב גלוי, ההנהגה נשארה בלי צבא-אולם היא מבקשת למצוא את המגע עם ההמונים. גם בידי הקומוניטים וגם בידי הס. ד. עלה לגייס את מחניתיהם על יסוד חדש ולהכשירם להתאבקות מכרעת. - אחריה נגזר דינה של התנועה הסוציאליסטית באיטליה. מסע ההסתערות של מוסיליני על רומא ובריחת הקברניטות. כשוך הגיאות המהפכנית בצפון איטליה בא השפל, מלחמת הדעות הרעיונית סביב קביעת הדרך לנצחון: מלחמה בין רפורמיזם, מכסימליזם, קומוניזם ובין מסורת אנרכו־סינדיקליסטית, אשר התישה את כחו של הסוציאליזם האיטלקי והחלישה את יכולת התנגדותו. המסיבות האלה יחד עם חוסר הנסיון במהות הפאשיזם ובדרכי מלחמה נגדו - הנחילו את המפלה. אפשר היה להאמין, כי עם האמיגרציה הזאת תמה ונפסקה שלשלת הגלויות מאונס. בגרמניה הספיק הפרולטריון לגדול גידול איכותי וכמותי גם יחד, ברוסיה הוקמה ממשלת פועלים ואנרים ואף בארצות אחרות הפכה תנועת הפועלים לגורם כבד־ משקל העומד בשלב האחרון לפני תפיסת השלטון.
הפאשיזם הגרמני הרם את האמונה הזאת. עוד באמצע ינואר צהלה העתונות הקומוניסטית הגרמנית: שליכד מסתלק מפנ־ שלא עלה בידו להקים בסים המוני רהב בשביל היטלר; עוד בסוף מארם היא האמינה במשמעת, נאמנות ובמסירות הרעיונית של גייסיתיה: אנו נכנסים במערכת מהפכנית! עוד ערב אחד במאי האמינה הס. ד. הגרמנית "ביושרו" של היטלר ואולי גם בעמדתו "הבלתי־תלויה והעל־מפלגתית" של בית הדין לקונסטיטוציה בלייפציג - ועתה אין המרכזים של המפלגות נמצאים בראש הפגנות ברחוב או באולמיו היפים והמרווחים של בית הדין הלייפציגאי, כי אם תלו את כנורותיהם על הערבים בנכר... לא תנועה סוציאליסטית חלשה וצעירה כבימי ביסמארק, לא שכבות דקות של המונים עמלים כמו ברוסיה, לא ארץ אגררית כמו הונגריה ואף לא ארץ חקלאית בשלושת רבעיה כמו איטליה כי אם מדינה אשר בה עוד תחת שלטונו של היטלר, שלטון הזרוע הברוטלי, מסרו יותר משלושה עשר מיליון פועלים את קולותיהם למפלגות סוציאליסטיות! הגולה הפוליטית הסוציאליסטית היא ביטוי למשבר פנימי ולתבוסה ניצחת של הפרוליטדיון העולמי. המשכר הזד. התחולל מזמן - נצחון הקונטר־מהפכה הביאו לידי גילוי מובהק.
ברם, כלום חשפת הגולה את ההכרה הזאת, האם הביאה אותה לידי בדקת־ העיקרים, ההוסקי המסקנות מחויבות־המציאות בשביל כל הביעה הפועלים? לו היה כן הדבר, כי עתה היו אלה שילומים למפלה האיומה של התנועה הסוציאליסטית. לצערנו עלינו לעת־עתה לענות בשלילה על השאלה הזאת. הקומאינטרן התמהמה זמן רב ולבסוף נתן הכשר לדרך סניפו הגרמני עד ה־5 במארס. התעלמו מדרכי תעמולתם, אשר טישטשו בקרב המוני המובטלים את הגבול בין קומוניזם ונציונל־ סוציאליזם. השכיחו מלבם את תכסיס הזיהוי של הס. ד. עם כת־הבריונים של
השומר הצעיר
21
רדיפה אחרי המונים, מתוך גישה קיבוצית כנה הכרזנו על הפוליטיזציה של הקיבוץ -עם כל האי'־פופולריות שברעיון זה בשעתו - באשר קיבוץ חי ותוסס, בעל תפקידים רחבים אינו יכול להיות אחר. השתדלנו להצביע על כך, כי במציאות גם הקיבוץ המאוחד ניזון מקולקטיביות רעיונית־פוליטית, אם גם הוא ממאן להודות בכך. באה העליה ובבת אחת סיכמה את הויכוח. נוכח העליה מפולניה, אשר הכשרתה התרבותית היא פרימיטיבית למדי, נוכח הנוער הגרמני, אשר נתעורר רק זה עתה מקפאונו הלאומי, אך יחד עם זה הוא אכול פקפוקים רעיוניים רציניים, לא קל לקיבוץ המאוחד לשמור על בחולי התיאוריה האפוליטית של הקיבוץ. שינוי החזית היה בולט לעין. אנו אין לנו אלא לקבל בברכה את התהליך הזה, שהרי כשם שהקיבוץ המאוחד סיגל לעצמו את תורת הפוליטיזציה כן ודאי ילמד גם לכבד את הביטוי הפוליטי המיוהד של התנועה הקיבוצית בתוך המעמד. הקיבוץ המאוחד טרם הגיע לכך, ששאלות פוליטיות תעמדנה במרכז הדיון של מועצותיו. אולם לא חסרו סימנים המבשרים את החמורה המתחוללת. כבר דובר על מציאות קו מקביל מוכרח בין צורת חיים ובין השקפת עולם. שמענו גם שמץ מן ההכרה הבוקעת ועולה, כי הוי קיבוצי משותף מחייב גם הערכה פוליטית משותפת. הותרס על הסכנה שבאדישות פוליטית השוררת בקיבוצים ובהפחתה יחסית ניכרת של מספר חברי מפא"י בקיבוץ. דובר על דרכי הפעולה הפוליטית. על שאלת התאים המפלגתיים בפלוגות וכו'.
הדיון בשאלת המשקיות עמד על הגובה. כאן, ביצירה המשקית ידע הקיבוץ המאוחד לשקע את תמצית מאמציו ואת כל כח יזמתו הבונה. אך לעומת זאת המשא־ומתן בבעיות החברתיות היה לקוי. הקיבוץ המאוחד יעמד בלי־שום־ספק בשטח זה בפני בחינה נוספת ומחודשת של יסודותיו.
פרק מיוחד קובע לעצמו הדיון סביב עמדת השוה"צ הצופי־החלוצי בתוך הקיבוץ המאוחד.
משמר העמק.
המרכזים המפלגתיים בגילה.—היקחו שני האינטרנציונלים מוסר?—
ועידת הסוצאינטרן.—המשבר במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית.—
מהדורה הרשה של הטרגדיה הגרמנית. — הימין, המרכז והשמאל — טיטמת האחדות הכוזבת.
מספר הועדים המרכזיים המפלגתיים של תנועת הפועלים, אשר הוכרחו להעתיק את מושבם לחו"ל, עלה מחדש. גדלה השרשרת-התיסתורית של המרכזים עקורי־המולדת. ההתחלה נעוצה עוד ב"חוק הסוציאליסטי" מיסודו של ביסמארק. תנועת הפועלים הגרמנית היתה עדיין צעירה. קשה היה להכריע ולגשת למלחמה גלויה. השנה הראשונה נתבזבזה בחיפושי־שוא ולבסוף נמצאת הדרך: בארץ גופא אי־ליגליות
בתנועת הפועלים
השומר הצעיר
23
היטלר. מה שהחליש בלי־שום־ספק את הרגשת שותפות הגורל של הפרולטריון הגרמני. אפילו לא התאמצו להעלות בזכרונם את מדוחי תכס־סם ביחס להקמת החזית המשותפת, אשר בגלל סבך סתירותיו איבדו ההמונים את אמונם בקברניטות. לזכותם של הקומוניסטים יש אולי לציין, כי מפלגתם ידעה להתאים את עצמה אחרי תקופת מבוכה קצרה - אמנם ארוכה למדי בשביל מפלגה המתרברבת להיות לימודת־נסיון מהפכני - לתנאי האי־לגליות ומתאמצת לקבץ את פיזוריה. את הלך־הרוח בקרב הגולה הס. ד. משקף נאמנה מכתבו האחרון של אוטו ולס אל האינטרנציונל הסוציאליסטי. למרות שגיאותיו, למרות בגידתו בסוציאליזם הוא רוצה לחזור למשרד הועה"פ. ולס, שטאמפר וחבריהם העומדים כיום בראש הגולה הלא הם הם, אשר הובילו את הפרולטריון הגרמני ממהפכת נובמבר, דרך מיניסטריון הקואליציה של הרמן מילר, דרך פוליטיקת־הסיבולת ובחירת הינדנבורג ודרך הצהרתם של לייפארט־ גרסמן עד ההצבעה ב־17 במאי. מנהיגיה של הגילה הס. ד. לא לקחו מוסר. הם רוצים מאד להשכיח את חטאם האחרון, אך את חטאיהם הישגים הם מתכוונים להציג כמעשים שאין בהם מום. אם יש חיקין למעוות - הרי זה להתחיל מעל לראשיהם של תלמידי ולס בברלין בהכנתו והכשרתו של מעמד הפועלים לקרב. ב־20 באוגוסט מתכנס הסוצאינטרן לועידתו. האם תדע הועידה להסיק את כל המסקנות מתולדות הכשלון של הם. ד. הגרמנית ?
עד כמה שהנסיון הגרמני המאלף לא הספיק עדיין להעמיד תלמידים טובים, הננו נמצאים למדים מהמאורעות המתרחשים בתוך המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. אחרי הפילוג שלאחר המלחמה עלה בידר. ליהפך מחדש תחת הנהגתו של ל. בלום לגורם מכריע. שנות הייצוב של הקפיטליזם לא הביאו את הבדלי התפיסות העיוניות בפנים המפלגה לידי ביטוי חריף וגלוי. כל החלקים המנוגדים נקטו בסיסמה הידועה: "מיטב לשגות בתוך מעמד הפועלים מאשר להיות צודק מחוצה לו". הסיסמה הזאת בפירושה האוסטרו־מארכסיסטי - אם גם "מפלגת־המעמד" שוגה, מן ההכרה הוא שתישאר מאוחדת-השתלטה על כל דרכה של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית והביאה לידי פשרות מתמידות על חשבון הסוציאליזם המהפכני. הניעו שנות משבר: אמונם של המוני הבורגנים הזעירים והאברים בפרלמנט פחת והלך; הבורגנות מצפה למיגורה של ממשלתו "השמאלית" של דאלאדיה. מעמד הפועלים מתחיל להתאכזב ממפלגתו, זו אשר קוראת לו השכם ותערב לשקט ואחריות. אם מפלגת הפועלים רוצה למלט את עצמה, היא מוכרחה לגשת למעשים. והמעשים דורשים מצע משותף, דרך משותפת במלחמה. צריך להפוך את האידיאולוגיה לפרו-גרמה מעשית. אלא, שבעתים וחילוקי־הדעות עומדים בעינם, וסיסמת האחדות המסולפת השולטת אפילו בזמנים האלה - מעכבת.
לפני כחדשיים עמדה המפלגה הצרפתית לפני סכנת פילוג בקשר עם שאלת הקואליציה והתקציב. כונסה ועידה שלא מן המנין באויניון, אשר קיבלה החלטות ברורות. הסיעה הפרלמנטרית, אשר בד, שולט רוב ימני נאלצה להיכנע לפני מועצת המפלגה המורכבת ברובה מאנשי המרכז והשמאל. לא עברו עדיין חדשיים והדברים הגיעו להפרה גלויה של החלטות אויניון. הסיעה הפרלמנטרית החליטה ברוב דעות להצביע בעד הצעת התקציב הריאקציונית של דאלאדיה, מתוך חשש, שמא תסולק
24
השומר הצעיר
ממשלתו. בשעת ההצבעה בפרלמנט הגיע הניגוד לידי קרע גלוי: רוב הסיעה
הצביע בעד התקציב' ואילו השאר קצתם נמנעו וקצתם הצביעו נגד. המלחמה בתוך המפלגה נתחדדה. כל אמצעי נראה בשר, למען הכניע את המתנגד. אף על מנהיגי המפלגה לא פסחו, והאויב. הבורגנות הגדולה ונושאי כליה "הרדיקליים" ראו ושמחו. מהו הרקע העיוני האקטואלי לחילוקי־דעות אלה? כשהגנו מתאמצים לחשוף את שרשי הויכוח, עולה ומרחפת לנגד עינינו בכל אימתה הטרגדיה של תנועת הפועלים הגרמנית: הצבעה לטובת בנין אנית שריון, תכסיס הרע־במיעוטו
וכיוצא באלה.
הימין במפלגה הצרפתית אינו רוצה בלל להודות בבגידתו בסוציאליזם ובמהותו
הפאשיסטית. נהפוך הוא: תכסיסיו אינם אלא "מתוך נאמנות לסוציאליזם וחדורים הכרה ברורה, שדרכו מובילה בהחלט למטרה הסוציאליסטית". הוא מצביע על הטרגדיה הגרמנית, על מצב רוחה של הבורגנות הזעירה בצרפת, על התיקונים שהושגו וכו'. תוצאות שליליות בהצבעה פרלמנטרית היו גוררות אחריהן את מיגורו של דאלאדיה, ועל־ידי־כך - טוען הימין - היה נפתח הפתח ל"רע ברובו" במקום "הרע
במיעוטו". הימין מאמין, כמובן, כי על־ידי־זר. הוא שומר אמונים לפרלמנט ולדימו־ קרטיה וכי דרכו מובילה להצלת הדימוקרטיה.
הריפורמיזם מביא את הטרגדיה לידי גיחוך. הוא מתעלם ממהלך ההיסתוריה. אשר הגדיר אותו בהגדרה נכונה למופת דאן: בתקיפה מסויימת בהתפתחותו של הקפיט־ ליום המאוחר, כאשר הקפיטליזם בוחר בפאשיזם כמכשירו השלטוני, בכדי להכריע בעזרתו ובעזרת האכרות והבורגנות הזעירה את מעמד הפועלים, מאבד הריפורמיזם את זכות קיומו היחסית ואת אפשרות הצלחתו היחסית. אפילו אנשי המרכז במפלגה הצרפתית הגיעו לידי הכרה, כי התפתחותה של החברה הרכושנית אינה משאירה היום עוד מקום להשליה, כי המעבר לסוציאליזם יבוצע בדרך השלום. כן, הם הבינו לדעת, כי שלבי ההתפתחות האחרונים הביאו לידי כך, שאף על הדימוקרטיה אי־אפשר להגן אלא באמצעים מהפכניים.
השמאל מהו אומר? הס. ד. אסור לה בהחלט לקבל על עצמה את האחריות בעד פשיטת רגלם של "הרדיקלים השמאליים", שהרי על־ידי־זה תופנה אכזבתם של הבורגנים הזעירים נגדם. מכאן רק כפשע לפאשיזם.
הפילוג מחויב־המציאות הוא. רק בכוחו להצעיד את המפלגה קדימה ולעשותה בת־פעולה. אולם האחדות ניצלה, בכדי לשמש פתח לאסון חדש. ההחלטות הן רדיקליות אך אין הן עוקרות את שרשי המשבר. מן הנמנע הוא, שהאחדות תהיה מיכנית בלבד. האחדות יכולה להתכונן על יסוד של מצע לפעולה. הפילוג אינו מונע בעד יצירת חזית משותפת לשם השגת מטרות חלקיות מסוימות, כי אם להיפך - מאמץ אותה ושואף אליה בכל כוח. אחדות חסרת־פרוגרמה מן ההכרח הוא שתוביל את מעמד הפועלים מדחי לדחי. עץ־שמר כרכור
י. הררי
השוטר הצעיר
25
אין לנו כיום שום אפשרות לעשות סיכום מספרי ממצבם הכלכלי של קיבוצינו. טרם רוכז איזה שהוא חומר סטטיסטי מינימלי על ההכנסה וההוצאה, מצב העבודה וההתפתחות המשקית של קיבוצי הקבה"א. אפילו בדיון על השיתוף הכלכלי במועצה האחרונה בחיפה — גיששנן באפלה. לא ניתן לנו גם ללמוד מתוך החומר הסטטיסטי העשיר של מוסדות ההסתדרות הכללית וההסתדרות החקלאית שהרי המספרים המובאים על ידם נוגעים רק בשתים־שלש נקודות קיבוציות שלנו, נסתפק איפוא הפעם בהערות כלליות, אולי בהמשך הזמן תבא נם ההנמקה בשפת המספרים, המסגרת המספרית*).
התפיסה, השולטת עד היום במחננו, על המכסימום המספרי של קיבוץ בגבול 80-75 איש או 41 יחידות משקיות - אין לה התאם במציאות הכלכלית של הקיבוצים כיום. הקיבוץ בונה את משק העזר שלו (ביום גם את משקו ממש) ע"י העודפים של כחות עבודה. ההשקעה העיקרית בכל הענפים - הם ימי העבודה, אשר בתקופות חוסר עבודה בחוץ, נהפכים לערכים כלכליים ריאליים ביצירת ענף משקי. בדרך כלל לא צריכה השקעת ימי עבודה אלה לפגוע ביכלתו הכיבושית של הקיבוץ בשטח העבודה השכירה. אי הפרעת שווי־משקל זה בין ההשקעה המתמדת של ימי עבודה במשק העצמי ובין היכולת המלאה לספק את דרישות שוק העבודה, קובעת אם הצלחתו המשקית של הקיבוץ. בקיבוץ גדול אחוז עבודות השרות הוא באופן יחסי הרבה יותר קטן מאשר בקיבוץ קטן. מחוך כך נדל האחוז של המוכ-שרים לעבודה פרודוקטיבית בקיבוץ.
הקיבוץ הגדול יש ביכלתו לאחד ולרכז עבודות קבלניות גדולות, לחדור לענפי העבודה השונים, הדורשים לעתים קרובות חלוציות והתמדה והכרוכים נם בהפסדים. בקיבוץ הגדול נוצרים שוק מקומי לתוצרת המשק ובתי מלאכה (סנדלריה, מאפיה, מתפרות, גן ירק), עם הצלחת העבודה הקבלנית (קבוצת בנין) נפתחות אפשרויות נוספות להשתלמות בעלי מקצוע בכל יתר סוגי עבודות הבנין והמלאכה. מבחינת הגמישות החברתית יצליח תמיד גוף גדול' אשר בתקופות שפל ידע להאחז בנקודות אחרות מחוץ לתחום מושבו הקבוע. וחשוב ביותר בשבילנו הוא הנימוק האחרון:
בשעה זו של שיתוק הפעולה ההתישבותית מצד המוסדות הלאומיים - תיעשה כל ההת־ ישבות החדשה בעיקר מתוך מאמצים עצמיים של המתישב, ומתוך קשר עם העבודה השכירה. לקשור את העבודה השכירה עם התחלה משקית עצמית - מסוגל רק נוף קיבוצי גדול, אשד יוכל להשקיע את העודפים שלו בנכסים ובאנשים, בבנין המשק. במשך תקופה ממושכת של ביסוס המשק יהיו הקיבוצים, ההולכים להתישבות, זקוקים לכפילות משקית זאת; כפילות אשר יש בה אמנם משום סתירה נפשית וחברתית, אך יחד עם זה יסוד בריא לה בבנין הכלכלה הפועלית שלנו.
*) הדעה המבוטאת בפרק זה — עד כמה שהיא מכוונת להעמדת היחידה הקיבוצית על 120 חבר — מתפרצת לדלת פתוחה. ההנחה היסודית של השומר הצעיר קובעת את המסגרת הקיבוצית בגבול של 80—120 איש. דוגמת הקיבוצים שלנו בעמק אינה מוכיחה, שהרי הם רובם ככולם נכנסו לתוך דפוסים התישבותיים המוכנים למפרע, ואשר לא היו תלויים בהם. עם התבססותם שואפים כל המשקים בלי יוצא מן הכלל להרחבת מסגרתם כדי יחידה קיבוצית רגילה. המערכת
לוי אדלסון
על פעולתנו המשקית
26
השומר הצעיר
כל הנימוקים הנ"ל מחיבים אותנו לגשת, עוד בהתחלת סידורם של קיבוצי העליה בארץ, לקביעת מסגרת קיבוצית יותר רחבה על בסים של 60-65 יחידות משקיות לבל הפחות. שהרי התפיסה של הקיבוץ הקטן עברה בידם דרגות התפתחות מסוימות. 30-40 יחידות משקיות, וביחוד בתנאי חיינו במושבות, אין ברן משום הבטחת ההצלחה לפעולה משקית שלנו, באשר המסגרת הרחבה.
הדרכה וריכוז.
ידענו תמיד להצהיר את נכונותנו לקראת כל אירגון וכל פעולה מרוכזת, אורם אצלנו -לא ידענו להפוך את ההלכה למעשה. הפעולה המשקית של כל קיבוץ לחוד — עד כמה שהיא רצויה לנו ככיטוי של כושר היצירה הקיבוצית - אסור לה שלא תיעשה במתכונת מרכזית אחת. בהדרכה ותחת פיקוחו של האורגן העליון שלנו.
הועד הפועל של הקבה"א, כשם שהנהו הנציגות הפוליטית העליונה שלנו - עליו נם לרכז את כל הפעולה המשקית של הקיבוצים ולהוות את הכה המבקר והמדריך. מכשילה אותנו ההסתגרות החברתית והמשקית שלנו, המצמצמת את אפקינו בתוך השאננות הקיבוצית האוטונומית, הנסיון שלנו לקבע חוקה לשיתוף כלכלי בתוך הקבה"א - נכשל, באשר לא נמצא כח מרכזי, מוסמך, אשר יגלה לפני הקיבוצים אח כל ההיקף הכלכלי, ואתו גם החברתי והפוליטי, של מפעלנו בארץ.
קליטת עליה. ביסוס משקי, מפעל התישבותי, חדירה לענף כלכלה חדש — הם אמנם פעולות רגילות של הקיבוצים. אולם לא מורגש אצלנו הקשר החיוני, ההופך כל פעולה כלכלית של אחד הקבוצים לפעולה משותפת של כולנו. חסרים אנו חינוך קיבוצי רחב' לא ניתנה נם האפשרות להתקרבות בין הקיבוצים השונים.
בפעולתו הכלכלית נפגש כל קיבוץ, ככר בראשית צעדיו, בקיפוח מתמיד ובחוסר הבנה מצד מוסדות ונופים שונים. נם עמדתנו בשוק האשראי והסחורות היא חלשה למדי. הננו מרגישים יום־יום את התוצאות של חוסר אירגון וביאות כח בשטח זה, אין כפרה לאפשרויות הרבות הנשמטות מידינו לרגל המצב הזה.
הקוניונקטורה.
שנות גאות כלכלית באו לנו בארץ־ישראל. אולם, בל תעביר אותנו הקוניונקטורה הטובה הנוכחית על רעתנו, עם כל אמונתנו בדינמיקה של הכלכלה הא"ית — בל ניסחף בזרם של רווחים קלים. עלינו לנצל את "תור הזהב" לשם התאחזות בקרקע ובענפים ראשוניים בכלכלה הא"ית.
יכולנו משלמים מס לקוניונקטורה - אולם יש להתרים על סכנת ההפרזה בשטח זה בתוך הקיבוצים.
יצירה משקית סינתיטית והרחבת ענפי המשק המעורב - צריכה להיות סיסמת כל קבוצינו בתקופה הנוכחית.
הקבה"א במערכת הכלכלה הא"ית.
הקבה"א מהווה כיום נוף של קרוב לאלפים חברים. אפשר להעריך את כח הקניה שלנו ל 50.000 לא"י לשנה. סכום זה הננו מכניסים בתור צרכנים למחזור הכלכלי של הארץ. מחוץ לשכר עבודה יתר ההכנסות שלנו מהמשק הא"י הן זעומות מאד. בתור גוף כלכלי־פוליטי הננו מעונינים בהגברת השפעתנו וערכנו נם בתור יצרנים. עם התגברות חלקנו בקואופרציה היצרנות של מעמד הפועלים בארץ־תתחזק נם עמדתנו הפוליטית והחברתית.
השוטר הצעיר
27
עד היום היה חלקנו ב"תנובה", למשל, זעום מאד. בדו"ח של מרכז "תנובה" לשנת 1932 מופיעים הקיבוצים שלנו, ביהוד במושבות, בתור קונטרהנטים חלשים מאד. משקינו החדשים אינם מצויירים במכשירי תוצרת, שהרי לא הספקנו ליהנות מתקופת הרווחה בפעולה ההת־ ישבותית של ההסתדרות הציונית בשעתה, בהשואה לנופים אחרים, אשר התחילו את פעו-לתם המשקית בתקופה אחת אתנו — לא יוכל תמיד כל אחד מן הקיבוצים שלנו לעמוד במבחן. תפקידינו הקרובים ביותר לפעולה המשקית יהיו איפוא:
א. הגברת כח התוצרת החקלאית של קיבוצינו
ב. הקמת מפעלי תעשיה זעירה. פעילות פוליטית ופעולה משקית.
לאמתו של הדבר אין שני הדברים מתנגדים זה לזה. להיפך. מתוך השלמת־גימלין נוצר הבסיס המוצק ביותר של הקיבוץ, אולם יש וזעיר־פה, זעיר־שם נדחית לקרן פינה החתירה המתמדת לקראת כל הישג משקי נוסף, בשעה שמאפילים עליו נצחונות פוליטים מזהירים. בעבד היה הדבר בעוכרינו. נשנן לעצמנו ונם לחברינו, המתכוננים עוד לעליה, את דרך בנינו של המשק הקיבוצי, שהוא היסוד ליצירתנו ומפעלנו הסוציאליסטי בארץ־ישראל. העיר והכפר.
אין עתיד לקיבוץ בעיר בלי משק. עצם מהותו החברתית של הקיבוץ מחייב אותו לשמש נושא של משק קולקטיבי' משק חקלאי. התגלמותם של כל כחות היצירה ובטויים של הערכים החברתיים של הקיבוץ אפשריים הם רק בשעת בנין משק משותף. החלוציות של התנועה הקיבוצית בא"י מוצאת ביטויה ביצירת עמדות משק חדשות. אמת זאת, יותר מאשר היא מבוססת אצלנו במובן עיוני - מוצאת את הצדקתה בחיים. הקיבוצים "העירוניים" שלנו עוזבים את העיר ויעזבו אותה וילכו לכפר או לפחות למקום יצירת בסיס משקי. העיר תהיה מקום ריכוז התנועה הקיבוצית - עד כמה שתתגלינה בה אפשרויות של יצירה משקית מרוכזת או לפחות מזיגה של משק ועבודה שכירה.
פנינו - למושבה!
התפתחות משק המטעים בא"י פותחת אופקים רחבים לחדירתו והתאחזותו של הפועל העברי בארץ. גילוי אוצרות המים מרחיב שטחים חדשים בפני החקלאות האינטנסיבית המשק המעורב.
שטח מטעי ההדר של היהודים הגיע בסוף שנת 1932 ל־92.000 דונם. לפי החקירות שנעשו בשנה זאת—תעלה הנטיעה החדשה בשנת 33 עד 20.000 דונם. כמות הפרי מהפרדסים היהודים הולכת וגדלה, בעקב ההתפתחות הגדולה הזאת והעליה המתגברת - התרחב שוק הצרכנות הפנימית בארץ.
רבה הדרישה לתוצרת חקלאית. "תנובה" קוראת להגדלת התוצרת, כי אין ביכלתה לספק אה צרכי השוק. רמה קרנו של המשק המעורב ובראשו — המשק הקיבוצי. קיבוצינו במושבות ובמשקים צריכים להעלות את השאלה הזאת בראש דאגתם. עלינו לנצל את תקופת הנאות לשם הקמת היסודות שר משק מעורב (רפת, לולים, מכורת ירקות). אלה יהיו היסודות הכלכליים האיתנים, אשר לא יכזיבו גם עם חלוף הקוניונקטורה, מחויבים אנו לשמר על עמדותינו הכלכליות במושבות, כי עם התגברות משקלנו המשקי במושבה - תגדלנה גם האפשרויות של הקיבוץ למעבר הדרגתי למשק ולהתישבות. קיבוץ "שומריה" חדרה
28
השומר הצעיר
(קטע מתוך שיחה)
בהתפתחות המחשבה והיצירה של תנועתנו בשנים האחרונות באה לידי בטוי חד־צדדיות ידועה, המתבטאת בהעדפת המומנטים החיצוניים, האובייקטיביים. הרציונליים בחיים ובחברה ובמיעוט ביטוי ותשומת־לב למומנטים הפנימיים' הסובייקטיביים, האירציונליים שבהם. אם ההתפתחות הזאת באה כתוצאה של התבגרות פנימית של התנועה, ואם כהגבה על שלטון האי־רציונלי בתקופה הקודמת, אם כהשתקפות התמורות העולמיות ואם כתופעת לואי לגיבוש הרעיוני-הפוליטי הצרוף, בכל אופן החד־צדדיות שבהתפתחות זו היא הרת סכנות: מצד אחד סטגנציה וצימצום־ההיקפים בחלקים הוותיקים של התנועה, מצד שני סתימת־חזון והנמכת־הערך שביצירחנו בעיני הדורות הממשיכים, שנעלמות מעיניהם הדימנסיות העמוקות והפאתוס של חידוש החיים בהיקפם, המהווה את התוכן הטמיר של תנועתנו. התאבנות מחד ואפיגוניות מאידך - אלה הן הסכנות. ביטויים רבים לסכנות אלו כבר כיום. לא רק ליקויים וכשלונות בהתפתחות החברתית של הרבה מקיבוצינו, (כותיקים כצעירים); לא רק בירידה כללית של הרמה החברתית והתרבותית, הנישאת בפי כל: לא רק בהתפוררות הזיקה הנפשית והרומנטיקה המשחררת בתוך התנועה החינוכית לאור מפעלנו בארץ, ההופך יותר ויותר בחינת הכרח יבש וכל היקר וכל המעוף מוצא את גמולו בשדות זרים. כל אלה הם סימפטומים לתמורות אטומיות הסמויות מן העין, הנובעות מדילדול מקורות היצירה הראשוניים. ותנועתנו נמצאת עדיין בראשית מילוי תעודתה ההיסתורית, שרשי ההוי שלנו הם רכים עדיין, עוד זקן ונכד ממנו והלאה, עוד כמותנו לא הפכה איכות של קבע משורש: כל שלב נוסף של יצירה תובע עוד את מתיחות כל הכחות האנושיים, כל תוספת שכבה וגיל תובעת המשך ורציפות שבכשרון התחדשות מתמדת ללא פרץ בין דורות, וככר אנו נתבעים להוריש את כלל רכוש יצירתנו לדור הבא ולרבבות ילדי ישראל. הננו מצווים לרכז את כל מאמצינו, כדי לחשוף את המקורות החבויים של יצירתנו החברתית מצד אחד, ומאידך להחיות את רכוש יצירתנו החברתית כדי תורת־חיים מקיפה ומדריכה. אופיני וסימפטומטי למצבנו - הוא חוסר הבטוי והניבים להוי חיינו. המלה עצמה "הוי" הפכה לסמל של אין־חפץ ואין־ענין, דבר שבמיסתורין מחד ונושא לשנינה מאידך. שפתנו היא אספקלריה לחד־צדדיות הנ"ל. היא מתקרבת יותר ויותר אל הזירגון הרציונליסטי ה"מארכסיססי" הניזון מחניטת היצירה האנליטית של מארכס, ודוקא על הקטגוריות הכלכליות־הפוליטיות שלו, המוגבלות אצלו בהכרח בעיקר בתחומי ההיקפים של משטר ותמורות כלל החברה האנושית. שפה זו ותחומי־־מחשבה אלה אינם נחלתו הבלתי־נפרדת לא של מארכס ואנגלס עצמם בתקופות שונות ובשטחים השונים של יצירתם ולא של המארכסיזם, ביחוד במסורת הצרופה הבלתי־וולגרית שלו. וביחוד בתקופה האחרונה הננו עדים לכך שהמארכסיזם יותר ויותר חורג ממסגרת של שיטה סוציולוגית ודוקטרינה פוליטית, אפילו של השקפת־עולם בלבד והופך תורת חיים
על המחשבה הקיבוצית
מבפנים
■השוטר הצעיר
29
מקיפה, עם הכניסו לחוג המחשבה והיצירה שלו את כל שטחי החיים האנושיים. בארצות רבות הולך ונוצר '.החלל המורחב של הסוציאליזם". בכל מקום תנועת הפועלים מבצרת ומטפחת מאחורי חומות המגן של כיבושיה הפוליטיים והסוציאליים ערכי הוי סוציאליסטי על חורבות ההוי המתפרד של החברה הבורגנית, ערכים המפרים את מלחמתה הפוליטית, מוסיפים לה שרשים עמוקים ומקורות כח. כובשים לעצמם ביטוי ערכים של סגנון חיים פרולטרי וצורות חיים פרולטריות, שירה ואמנות, חגים, ומנהגים, השגות על יושר ומשפט, מוסר מיני, פסיכולוגיה וחינוך וכד וכו'. תנועת הפועלים הסוציאליסטית יוצרת לפי מהותה גרעיני הווי קולקטיביסטי, אם כי הוא מתחלק בהכרח בתנאי המשטר הנוכחי בין בית החרושת, התנועה והבית. ואילו אצלנו, בתנועה קיבוצית־התישבותית, יוצרת
ויוצאת־תנועת־הנוער, ערכי ההוי נדחים לקרן זוית יותר ויותר. מיתוד המחשבה המארכסיסטי הוא ההיפך הגמור מהרציונליזם המופשט, הוא ה"אורגני" ביותר, בהיותו מותאם ביותר לבטא את המציאות הריאלית. האי־רציונלית, הקונקרטית, החד־פעמית והבלתי־חוזרת בשטף הריאלי שלה, על שלל גווניה, תופעותיה ומעבריה הסבוכים והדקים, בהיותו מתיר כל פרט בודד מתלישותו וממזגו בזיקת הגומלין עם שאר הפרטים, עם היקפים יותר ויותר רחבים, ובהיותו מגשר בין התיאוריה והפראכסיס, בין הסוביקט והאוביקט, בהיותו יוצר זיקת גומלין היה ויוצרת בין היחיד והחברה, בין היום־יום וההיסטוריה. ההתפתחות הדיאלקטית איננה רק חוק הפרוצס הכלכלי־הסוציאלי, הוא חוק השולט בכל החיים, ומחשבה דיאלקטית יוצרת מוכרחה לחרוג ממסגרת הקטגוריות הסוציולוגיות, להתפשט על פני קטגוריות המגשרות בין האדם וכלל היקום ובין כל גילויי ההויה האנושית, לרבות את גילויי בנין־העל החברתי. וכל הרחבת מסגרת כזו מן ההכרח שתבקש לעצמה ניבים מיוחדים ותשלב את הבטויים הבלתי־ אמצעיים והחיוניים במסכת הבטויים הכוללת, תתן מבע לכל הפוטנציות האנושיות.
ב'ת אלפא אליעזר הכהן
מלבטי בנין קיבוץ
א. היקף היחידה הקיבוצית. — קיבוצנו התרחב בזמן האחרון. גדלנו במספר. עברנו את הגבול המסורתי שיל מספר החברים בקיבוץ שומרי. המציאות ההרשה הזאת מציגה לפנינו את השאלה: האם מספר החברים הגדול בקיבוץ משפיע השפעה כלשהי על עיצוב היינו הפנימיים. ואם בן, מה טיב ההשפעה הזאת ?
חוששני, שמא הרחבת המידות תקשה עוד יותר על יצירת היינו הקיבוציים־הפנימיים. באו פנים חדשות, כאלו נתרחבה מסגרת חיינו. הריבוי הזה היה בשבילנו מחויב־המציאות ובריא בדרך כלל ואין לנו אלא קבלו ברצון. אולם עלינו להציב גבולות מסוימים לגידול הזה, שכן אנו רוצים להתמסר ביתר שאת ומרץ לביצור הקיבוץ מבפנים. סוף־סוף אין זה מן הדברים הקלים ליצור קיבוץ מ־120—130 איש, מבלי שנעמוד בפני סכנה של המוניות ושינוי תוכן חיינו הקיבוציים. הסימנים הראשונים כבר נראים לעין ועלינו מבעוד מועד לקדם את פני הסכנות.
ב. השיחה הכללית. — רבות התלבטנו, בכדי להעמיד סוף־סוף את השיחה הכללית על הגובה הראוי
30
העוטר הצעיר
לה. היא צריכה לבטא את הקיבוץ, לשמש סיכום של רעות ומחשבות — פרי המלחמה הקולקטיבית. רק אז עשויה השיחה ללכד את הקיבוץ על כל חבריו מסביב למפעל המשותף.
האם הגענו לכך? האם אנו מתקרבים לפחות למטרה הזאת? נראה לי, כי לא ארחק מן האמת, אם אציין, שהשיחה שלנו היא סידורית לרוב, ושום שאלה, אשר יוצאת קצת מגדר עניני הנהלה מקובלים והיא תובעת בירור יותר רחב, אינה זוכה ואינה יכולה לעמוד לדיון משותף. יש לגמור פעם עם המסורת של "שתיקת הזהב"! כדאי, שתחרור ותבקיע אלינו ההכרה, כי עניני הקבוץ נוגעים לכל פרט לחור, ושהוא ורק הוא חייב לקבוע את גורל ההחלטה האחרונה. אין בשום פנים להשלים עם העובדה, שקצתם של החברים התרגלו להיתלות בכמה "מפצים" ואינם טורחים לגבש לעצמם דעה. האם אין אנו רואים את הסכנה של ביורוקראטיוציה בחיים הפנימיים של הקיבוץ, דיכוי המחשבה של הפרט וניוון היכולת החברתית של היחידה הקיבוצית?
יקרים לנו למדי גילויי היזמה העצמית של חברי הקיבוץ, כדי שנוכל לעצום את העינים ולהיסחף בזרם ההסתגלות. מן ההכרח הוא, שנעמיד את השיחה על הגובה הדרוש ולא נימנע מלהציג לבירור כל שאלה התובעת פתרון ותשובה. עלינו ליצור את כל התנאים לביטוי חפשי ומחייב.
ג. העבודה התרבותית. — היא אינה מורגשת כלל! העבודה התרבותית הקיימת מוצאת לפועל מלמעלה למטה ואינה מקיפה את החבר. והרי כעת כחות רבים בתוכנו וכל כך הרבה שאלות עומדות על הפרק ותובעות את פתרונן הדחוף! הספריה שלנו אינה ראויה לשמה. חדר הקריאה איננו קיים. האם יש להשתומם, כי החברים מסתובבים ומשתעממים? לפנינו בתקופה הקרובה שני תפקידים חשובים: הקמת הספריה וחרר הקריאה. פרוטה לפרוטה, ספר לספר עלינו לאסוף — ותימצאנה גם האפשרויות. לא אעמור עכשיו על עצם העבודה התרבותית, באשר העיקר הוא קורם־כל להתחיל ולהבטיח את ההמשך.
ד. הפעולה הפוליטית. — בשם מי ובשביל מי היא נעשית. מה חלקו של הקיבוץ — מלבד חברי הועדה הפוליטית — בעבורה הזאת? למה ישתק הקיבוץ? למה ירננו בפינות?
כמובן, כי יש ועוברים שבועות ואין לנו מה לברר בשטח זה, אך עוברה היא, כי הקיבוץ עובר לסדר היום גם על כמה וכמה שאלות נכבדות, שבמקומם בשיחה. הייתכן, כי החברים לא יהיו מעונינים בכיוון הפעולה הפוליטית הנעשית בשמם הם? זו ועוד אחת.
תפיסתנו את הקיבוץ קמה ונופלת עם מזיגתנו הסינתיטית את כל שטחי הייו, מבלי להבדיל בין תחום העבודה לבין התחום הרעיוני־הפוליטי. אין להניח, שנוכל להאפיל על פינה אחת של חיינו, מבלי שהזנחה במקום אחד לא תגרור אתריה הופעות שליליות ביתר השטחים. הנסיון הראה לנו לדעת, כי העמדה הרעיונית משפיעה משלה גם על העמדה בעבודה — ולהיפך. ואצלנו? להלכה אנו משננים את יסודות תפיסתנו הקיבוצית כמצוות אנשים מלומדה. ולמעשה אין אנו מקיימים את הכלל הגדול של איזון שטתי החיים על כל צדדיהם בעדה הקיבוצית. הרהורי רביזיה מחשבתית מתחילים להרים ראש. האם אין משום סכנה בהעדפת הענינים "המעשיים" ודחיקת הענינים "המופשטים", תפיסה, אשר לפעמים קונה לה שביתה במוחות חברינו?
סיכום. — גם בשטחים אחרים של חיי הקיבוץ הננו נתקלים באותן ההופעות ממש: אדישות ושויון־ נפש, הומר יזמה, הקמת ועדות ומיני "מומחים". מה פשר ההופעות האלה, מהי התמונה הכללית המצטיירת נגד עינינו ? המוניות, מיכניות/ חוסר קשר אורגני, העדר דימוקרטיה פנימית, אמנם פעולה' אבל לא קולקטיבית, התפתחות. אבל בשטח ולא בעומק! כל הלקויים האלה מקומם בחומר שיתוף מספיק של החברים בפעולות הקיבוץ. והרי אחד היסודות החשובים ביותר של קיום קיבוץ הוא בשיתוף המכסימאלי של חבריו לא בחלוקה בלבד (מטבחי משותף, קומונה' קופה וכוי) אלא גם ביצירה• האם הגענו לשיתוף ביצירה ? האם אנו דואגים לכך שנגיע אליו בזמן מן הזמנים ?
השומר הצעיר
31
הגיע הזמן לשים לב לקו ההתפתחות הסטיכית הזאת. עלינו לבדוק ולהעביר תחת שבט הבקורת את בל שטתי חיינו. שומה עלינו ללכת להבא בלי כל ויתור בכיוון של שיתוף, עבודה תרבותית נמרצת ופיתוח הכתות של הפרט. הדרך הזאת היא בודאי קשה יותר ודורשת מאמצים הרבה, אבל בה רק בת הערובה להתקדמות בטוחה לא־אכזב.
עין־המפרץ היפה אשר ג.
ליסוד "ברית הקבוצות" בחיפה
הבעיה של פועלי הבנין מטרידה את צבורנו זה שנים. כבר רבות נידונה באספות, כינוסים, בעתונות ונם מעל רפי העתון הזה. אולם אין קץ להתלבטויות, אין קץ ותיכלה לנפתולים וחיפושים אחרי הפתרון. פועלי הבנין בחיפה נוטלים חלק בראש בבירורים האלה וחותרים לקראת מוצא.
שוק הבנין בחיפה במעט כולו נתון בידי קבוצות הבנין. בלי ספק יש בזה משום יתרון רב־חשיבות. אלא שיתר עם זה ההפקרות וההתחרות בקבלת עבודות, ההזנחה וחוסר הפעולה וההדרכה המכוונת מצד ההסתדרות נתנו טעם לפגם והכניסו שחיתות מוסרית וניוון בין הקבוצות. קצתן ניתקו את קשריהן עם ההסתדרות. ואילו רובן ככולן אינן נרתעות היום בפני שיעבוד וניצול בלתי־מרוסן של פועלים שכירים. במשך כל אותן השנים — למן היום שנהרס "סולל־בונה" וכאשר עם נפילתו והשתנות פני המציאות באזור הפרטי הופיעו בשוק העבודה גורמים חרשים: הקבלן הפרטי, הפועל השביר הבורר, קבוצת־הפועלים הקבלנית—עמדה מפא"י נבובה נוכח המצב שנתהווה, ללא קו וללא הגה. דרכה — דרך זיגזאגים. לא אחת באה הסיסמה החדשה לסתור את זו שקדמה לה ואשר בעליה-חסידיה הוכרזו כ"נאמנים" היחידים להסתדרות ומתנגדיה—הועמדו לעמוד־הקלון. תחילה נקבעה הלכה פסוקה על "אירגון השוק" ודוקא ע"י זיווג
הקבוצות ההסתדרותיות והעומדות מחוצה לה וקבלני־הבגין הפרטיים ב"איחוד" אתר. משנתבדתה ההנחה הזאת, אשר גרמה רק לנשירה מוגברת של פועלים מעל הסתדרותם והפיכתם לקבלנים: זעירים, לא חיפשו את שרשי הרע במקורם — באירגון הנפטר של הקבלנות ההסתדרותית, אלא אמרו לשפוך את המים יחד עם הילר. עד כמה שהדבר ייראה מפתיע, הרי. עובדה היא, כי מפא"י הגיעה למסקנה מיואשת, כמעט חסלנית, שאין מקום לקבלנות הסתדרותית בבנין, יש לבטלה לחלוטין ולעבור — לעבודה בלי המרים. לא פעם באה מ. פ. ח. בהצעות שונות, אשר התכוונו ביסודן להרס הקבוצות. אכן פתרון נועז, רדיקאלי! אלא שמבעד לרדיקאליות המדומה הזאת הציצו אבדי־העצות והשהיה עם הזרם. ובאם ידן של המגמות החסלניות האלה היא כיום על התחתונה, יש לראות בזה לא במעט את השפעת עמדתנו אנו. לא נתנו להגות את עצמנו מן המטילה, גם כאשר דעתנו נפגשה במנוד־ ראש, ועמדנו על משמר התביעה הבלתי פוסקת לקבלנות הסתדרותית, לחידושה וביסוסה על יסודות קואופרטיביים־מעמדיים מובהקים. כל אותן הגירסאות והעקרונות, אשר עליהן נלחמנו באספות האגודה ובמועצות, העקרון של אירגון מקצועי, הקפדה על עבודה עצמית, ריכוז העבודה וחלוקתה תוך כדי שמירה על האבטונומיה של היחידות הקואופרטיביות וכו' — כל אלה לבשו ביום הזה בשר וגידים בתקנון "ברית הקבוצות"
בהסתדרות
32
השומר הצעיר
אך לא נעלמו הכוונות, אשר היו עלולות לנטול את נשמתו של המפעל החדש, שעמר לקום. סעיפי התקנון, אשר דיברו על "תקופת־מעבר", על עבודה בלי המרים _ סכנתם היתה מרובה. הופיעו מגמות לצרף את "הברית" כמחלקה למשרד הקטלני הקיים, לצמצם את האבטונומיה וההנהלה העצמית שלה — להפכה למעין "סולל־בונה" בזעיר אנפין, עם מגרעותיו ושגיאותיו אך בלי יתרונותיו המעטים. לא נשאר לנו אלא לאסור מלחמה תקיפה על התכניות האלה. ידענו, כי הגשמתן תכרית את שארית התקוה והסיכויים להקמת קואופרציה קבלנית אמתית. עמדתנו מצאה לה סער אצל רוב הקבוצות. לא חסרו, כמובן, האשמות, שהננו שוללים את המרות ההסתדרותית — מאחר שהתנגדנו לשיתוף מ. פ. ח. בחמשים אחוז של הנהלת "הברית". הוטל בנו דופי, אם כי היה ברור, שברצוננו להבטיה את המרות ההסתדרותית־ המעמדית, אך הננו שוללים את המגמה הביו־ רוקראטית המבטלת את האבטונומיה של העובד ומתירה התערבות ישרה בהנהלה היום-יומית של הקואופרציה. ומשהוספנו לעמוד על
דעתנו לא נרתעו אפילו מלגלות בעמדתנו העקרונית פנים של התנגדות לעצם המפעל הקו-אופרטיבי בבניין.
באה המציאות וטיפחה על פני המאשימים. קבוצותינו היו מן הראשונים' אשר נתנו את ידם להקמת "הברית" ומאז אנו לוקחים חלק פעיל בכל פעולות האירגון.
הברית של הקבוצות הוקמה. הוגהו היסודות למפעל קואופרטיבי בבנין. השעה — שעת גיאות בשוק העבודה — משחקת. יש בכל המרץ וההתמסרות להכין את הכלים לימים רעים כי יבואו. שמירה קפדנית על האופי הקואופרטיבי של "הברית" היא צו השעה. בזה טמון כהה הפנימי — כל סטיה מן הדרך עלולה לתת את אותותיה לרעה. "הברית" זקוקה לסיוע מתמיד מצד מוסדות ההסתדרות. המגמה הקיבוצית — הקואופרטיבית צריכה לעמוד בראש דאגותיה. אולם מן הצד השני לא תצליח הקואופרציה בלי אירגון מקצועי איתן ונאמן. הא בהא תליא. קיבוצינו נדרשים ליזמה, לפעילות ולעמידה על המשמר.
ל. שבארץ
קראו והפיצו את
דמי חתימה: לחצי שנה 100 מא"י לשנה 200 מא"י
כתבת המערכת: מרחביה, דואר עפולה " המנהלה: תל־אביב ת. ד. 526
המו"ל: אל. וילדר (פראי)
האחראי: מ. יערי
"השומר הצעיר"10 מא"י
התוכן:
מ. ה.: במבחן מ. יערי: כמלחמה על נפש הציונות אלי פראי: סיכומים סוציזס:' תמורות בסוציאליזם הצרפתי י. ריפטין: לקח מאלף א. כהן: ביטוח מחוסר עבודה
בהסתדרות:
בחזית המושבה
מ. ז.: עם הרחבתו של "דבר" בשוק הבנין בחיפה
ספרים:
מ. זילברטל: לא תרצח?
בקיבוץ הארצי:
מ. פודמנסקי: עם חילוף המשמרות
בתנועה העלמית:
החלטות המועצה העליונה
שנה 1 (2)
ספטמבר 1933
מס' 3 (5)
השומר
הצעיר
2. המועצה העליונה מגלה את רעתה, כי בהתאם לאפשרויות המקום רצוי להרחיב את החגיגות הפנימיות של השכבה הבוגרת ע"י סדור חגיגות משותפות עם חלקינו אחרים של מחנה א"י העובדת וביחוד עם הנוער המרוכז סביבה.
3. המועצה רואה בהשתתפות בוגרי תנועתנו בגולה בחגיגת האחד במאי של א"י העובדת מסקנה ישרה מחינוכנו הציוני־הסוציאליסטי.
השתתפותם של בוגרי התנועה בהפגנות האחד במאי תתכן אך ורק בתהלוכות מיוחדות של הליגות למען איי העובדת שאינן קשורות בתהלוכות אחד הזרמים של הסוציאליזם העולמי ולא תבוצע, כל עוד התהלוכות הללו של הליגות לא תהפכנה למסגרת הפגנה קבועה.
הקביעה העקרונית הזאת אינה מחייבת את הבוגרים באיזו ארץ שהיא להשתתפות בהפגנות הנ"ל, באם ההנהגה הראשית הנידונה תמצא, י תנאי המקום אינם מאפשרים זאת.
ג. הקרן הקיימת לישראל.
המועצה העליונה מציינת בצער, שהפעילה החשובה אשר נעשתה ע"י תנועתנו בגולה למען הקהק"י ואשר העמיקה את תנועתנו בראש המחנה של עבודת הקהק"י לקויה בחוסר פעילות מספקת מצד השכבה הבוגרת. המוסדות המנהלים של התנועה נתבעים לחיפוש אחרי דרכים ושיטות מתאימות להפעלת הבוגרים למען הקהק"י,
ד. התנועה החינוכית בא"י.
1. המועצה העליונוז מטילה על מחלקת ההנהגה העליונה להכין כנוס שני של המועצה העליונה, שיהא מוקדש לבירור השאלות המעשיות של תנועתנו העולמית לארצותיה.
2. המועצה העליונה מטילה על מחלקת ההנה"ע להביא את שאלת הסמלים בתנועתנו בגולה ובארץ לבירור רחב בקרב ההנהגות הראשיות והשליחים ולהעמידה לדיון יסודי במושב השני של המועצה העליונה.
3. המועצה העליונה ממילה על מחלקת ההנהגה העליונה בא"י לבוא בדברים עם ההנהגות הראשיות על מנת לאסוף חומר מספיק בשאלת השתייכותם של שומרים" פועלים בגולה לאגודות מקצועיות ולהביא גם אותו לדיון יסודי במושב המועצה
העליונה השני. (נתקבלו בכינוס המועצה העליונה בחיפה)
המו"ל: אל. וילדר (פראי) האחראי: מ. יערי
בכור וחיים ש.כהן
בית מסחר
לכל מיני עורות וצרכי סנדלרות
חיפה
ע"י רחוב השוק
הנחות לקיבוצים
שמרו על שניכם! ושמרתם על בריאותכם!
אם תשתמשו במשחת השנים ? זילבר:
בריאות השנים בקופסאות אלומיניאום בריאות השנים בשפופרת (טובס)
סבון גלוח מקל של זילבר ו כ ל מיני רפואות.
תנאים מיוחדים לקיבוצים
שנה 1 (2)
מס' 3 (5)
במבחן
המאמר על "המלחמה על נפש הציונות" המתפרסם להלן בחוברת הזאת בעצם ימי הקונגרס הציוני נכתב עוד לפני הבחירות, כאשר סכנת הציונות הבדיונית, הפאשיזם הרביזיוניסטי, איימה להשתלט על ההסתדרות הציונית.
אין זה מתפקידה ואף לא בגדר יכולתה של אבחנה עיונית לעסוק בניחושים ולקבוע את התגשמותם של תהליכים היסתוריים לכל פרטיהם ודקדוקיהם. ניתן לנו לחשוף אמתיות, לקבוע הנחות ולציין את מגמות ההתפתחות מחוייבות־המציאות. לא היה איש מאתנו, אשר היה יכול לנחש את הנצחון המזהיר של הציונות העובדת בבחירות ואת תבוסת הרביזיוניזם לכל גלגוליו. אך נאמנים לאמת ההיסתורית אמרנו גם בעצם ימי־החרום: נצחונה של הציונות החלוצית, אם גם יתמהמה' סופו לבוא. ההסתדרות הציונית לא תוכל להיות לאורך־ימים לברות לשני ריאקציה משתוללת. באו הבחירות והוכיחו — הרבה יותר מהר מאשר אפשר היה לקוות - את איתנותן של המגמות החיוביות הטבועות בתוך התנועה הציונית. הוסרה החרב המתהפכת מעל ההסתדרות הציונית ומעל צבור הפועלים בארץ. ניצחו היסודות הפרוגרסיביים והבונים של המפעל הציוני, עת נדמה היה, כי אנו עומדים על עברי פי־פחת.
ברם. תהיה זאת השליה הרת־אסון, אם תנועת הפועלים תשעשע את עצמה במחשבה, כי יחד עם הנצחון נעלמו כליל המגמות השליליות הפועלות בתוך התנועה הציונית. הרביזיוניזם הוכה אך לא נכרתו שרשי יניקתו לעולמים. לתנועת הפועלים ניתנה עכשיו הזדמנות היסתורית לדכא את הרביזיוניזם הפאשיסטי עד רדתו מעל הבמה של התנועה הציונית. אין הדבר תלוי אלא באסטרטגיה של סיעת העבודה בקונגרס עצמו ובמשך שתי השנים הקרובות שלאחר הקונגרס. זו אף זו. החזית שלנו בתנועה הציונית אחוזה ודבוקה בחזיתנו המעמדית בישוב. מכושר תכסיסנו המעמדי בישוב יהיה תלוי במידה לא קטנה כח תנופתה של תנועת הפועלים בציונות.
מלבד חיפוש הדרכים לביצוע תכנית הבנין הקונסטרוקטיבית הגדולה, תיבחן סיעת העבודה בקונגרס בשלש שאלות עיקריות: א) היחס לרביזיוניזם ב) המגמות להשלטת "מרות לאומית" ביחסי העבודה בארץ, ג) הקואליציה העתידה. עם גידולו של הרביזיוניזם לא יכלו כבר מזמן להיות ספהות ביחס לאופיה הפאשיסטי המובהק של התנועה הבריונית הזאת. אגו ידענו מזמן, כי ציונות ורביזיוניזם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת וכי אין דרך להבראתה של ההסתדרות הציונית אלא בקיצוץ שרשי הנגע
השומר הצעיר
ספטמבר 1933
2
השוטר הצעיר
הפאשיסטי לצמיתות• רצח ארלהורוב - ואולי יותר מאשר הרצח, עצם התכונה במחנה הרביזיוניסטי המחרידה בצירופה ודירוגה התכניתי - הכרית את שארית ההשליות שהיו עוד רווחות בקרב צבור הפועלים ביחס לרביזיוניזם. המסקנה של מועצת מפא'י על הוצאת הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית - סיסמה, אשר אנו היינו הראשונים להכרזתה - מעידה בלי שום־ספק על התקדמות ניכרת. אך עם כל החשיבות שבהחלטה זאת כלפי־פנים, כלפי גיבוש הכרתו של הפועל' תיבחן אמיתות ההכרה הזאת ורצינותה, אם מפא"י תהיה מוכנה לעשותה סיסמה פוליטית ולהילחם עליה עד-הסוף. כחה הכמותי והאיכותי של סיעת העבודה - שני שלישים של הקולות בא"י, קרוב לחמשים אחוז בפולניה-נותנים את היסוד להניח, שהמלחמה הזאת עשויה להיות מוכתרת בהצלחה. כי מן הצד השני פרצופו הפאשיסטי המבהיל של הרביזיוניזם נתגלה במידה כזאת, שכל תמיכה מצד האלימנטים הבעל־ביתיים ברביזיוניזם תציג אותם ואת מגמותיהם באור בהיר למדי, המלחמה על הוצאת הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית, כשהיא תהיה מנוהלת בעקשנות בשיטתיות וללא כל טשטוש תהיה לאבן־בחן לדרכם של כל הזרמים הציוניים ותשמש נקודת־גיבוש בשידור מערכותיה של הציונות.
הנצחון של הפועל בבחירות משמש ערובה, כי מן הדיון על יחסי־העבודה בארץ יינטל אותו טעם־הלוואי הדימגוגי, אשר נטפל לשאלה הזאת. יש יסוד לחשוב, כי הויכוח בקונגרס יהיה יותר עניני והרביזיוניזם ובני־בריתו לא יצליחו להפוך את השאלה על יחסי העבודה בארץ ל'"מסמר' ולעשותה קרנים לנגח בהן את תנועת הפועלים. אך אין להעלים עין מן הערך העקרוני שבדיון על שאלות יחסי העבודה בארץ. ההסתדרות הציונית אין בכחה לכוון את יחסי העבודה, שכן אין לה שליטה על הישוב היהודי המפוצל למעמדות. הקונגרס הציוני יכול לאמץ את עיקר העבודה העברית, הוא יכול וחייב להוות לחץ מוסרי ואף להשתמש במקרים ידועים, אם כי מצומצמים בהכרח, באמצעי-כפיה לשם הגברת העבודה העברית. אולם עצם הריגולציה של יחסי־העבודה ויחסי־המעמדות באזור הפרטי בארץ אינה בגדר תפקידיה, אף לא בגדר יכולתה של ההסתדרות הציונית. אין בידי ההסתדרות הציונית שום אמצעים. אשר בעזרתם תוכל לרסן את הרכוש, את האכרות הכפרית ואת הבורגנות העירונית. התפקיד הזה של הבטחת רמת־חיים הוגנת וביצור עמדתו של הפועל השכיר גורלו ויחתך במלחמה המעמדית הישרה בארץ.כל כניעה ל"מרות לאומית", לבוררות מחייבת בישוב סכסוכי העבודה, ללשכה נייטראלית־עירונית־משותפת תהיה לרעת הפועל-וממילא בעוכרי המפעל הציוני. היא תחייב את הפועל, אך לא תחייב כלל את המעביד. בל ויכוח במסגרת הקונגרס על יחסי־העבודה בארץ, כל דרישה לשלום מעמדי בישוב - עוקצם מופנה תמיד נגד הפועל, נגד שלמותה של הסתדרות העובדים. הדרישה לשלום מעמדי בישוב היא דרישה לניצול מוגבר של הפועל, כשעל הניצול הזה תהא חופפת גם קדושתה של ההסתדרות הציונית. תהיה זאת שגיאה פטאלית, אם סיעת העבודה תלך שבי אחדי הדימגוגיה המעמדית הבורגנית הזאת. אין להתנחם בזה, כי להחלטות הקונגרס בנידון זה נודע רק ערך עקרוני בלבד, ואילו חשיבותן המעשית היא מפוקפקת. גם ויתור פרוגרמתי, שאין בצדו נזק מעשי לאלתר, עלול ברבות הימים להתנקם קשה, שכן הוא כובל את ידי הפועל, מחליש את יכולת מלחמתו, מכניס מבוכה בשורותיו — ומגביר את עמדת האויב המעמדי.
שאלת ההנהלה הציונית החדשה מוצגת עכשיו כשאלת־גורל מכרעת לעתידה של
השומר הצעיר
3
ההסתדרות הציונית ולעמדתה של תנועת הפועלים בתוכה. תנועת הפועלים שואפת למקסימום של שיתוף־הכחות בהנהלת התנועה הציונית. מבהינה עקרונית מאמצינו מכוונים לקואליציה רחבה ומאוחדת. אלא שאחדות זאת ניטל כל ערכה משהיא חסרת תוכן פרוגרמתי ריאלי. האחדות עם הרביזיוניזם היא לכל הדעות פסולה, שכן היא סותרת את התוכן הבונה של המפעל הציוני. האחדות הקואליציונית, שנוצרה בקונגרס הקודם, הפסדה הוא כיום ברור למדי.
סיעת העבודה תוצג הפעם לפני דילמא ליצור קואליציה רחבה חסרת־פרוגרמה
ראילית או קואליציה מצומצמת פרוגרסיבית. קואליציה רחבה עם בני־בריתו
הנסתרים של הרביזיוניזם, או הנלוים אליו, לא יהיה בכחה להציל את ההסתדרות הציונית מהתגלגלות במדרון, לקדם קידום כלשהו את המפעל הציוני. קואליציה כזאת עשויה רק להכשיר את הקרקע לקואליציה מקוצצת. מצומצמת, נגד הפועל העברי ואפילו בלעדיו בקונגרס הבא. לעומת זאת קואליציה מצומצמת, אך פרוגרסיבית, פרוגרמתית ותוקפת כיום תכשיר את הקרקע לריכוז רחב ופרוגרסיבי
בקונגרס הבא, תחת הנהגתה של תנועת הפועלים, היא תעודד כחות פרוגרסיביים
בקרב הציונים הכלליים והמזרחי-ותחדש את פני הציונות. כאחת התביעות היסודיות של הקואליציה הזאת היא החזרתו של ויצמן. אין כל יסוד להיסוסים שהחזרתו של ויצמן תקפח את אפשרויות הקואליציה הרחבה. גם כאן החשבון הוא מוטעה. יצירת חזית פרוגרסיבית בהשתתפותו של ויצמן כיום תגבש מחר חזית פרוגרסיבית רחבה. בשביל תנועת הפועלים לא צריכה שאלת הקואליציה להצטמצם למסגרת ולצירופים פרלמנטריים בלבד. השאלה היא הרבה יותר רחבה. היא אינה נדלית בקונגרס בלבד. זוהי שאלת המלחמה על נפש ההמונים היהודים וליכודם סביב יעודיה של תנועת הפועלים.
להמוני היהודים, אשר הצביעו בעדנו בבחירות, נחוץ דגל. את הדגל הזה יכולה לתת להם תנועת הפועלים הציונית. ההנהלה הציונית החדשה יכולה להיות לנס בשביל המוני העם המרוכזים סביב התנועה הציונית. על תנועת הפועלים לגשת באומץ־לב ובכח־תנופה למפעל ההבראה של הציונות.
רצונה הלוהט של תנועת הפועלים למפעל בונה לא ימצא את תיקונו אלא לאחר שיוסרו המעקשים העושים לאל כל אפשרות של התקדמות־אמת בהסתדרות הציונית. סיעת העבודה בקונגרס תצטרך להקדיש את מיטב מרצה לביעור המכשולים האלה. ואין הדברים אמורים כלפי כוונות ומגמות בלבד. עמדתה של סיעת העבודה תיבחן באקטים ברורים של הצבעות, תכסיסים, החלטות וצירופים קואליציוניים. האקטים הפוליטיים האלה, הם בלבד ולא הערכות, מאוויים ומשאלות - ותהיינה הן הרצויות ביותר - יוכיחו עד כמה תנועת הפועלים תהיה מוכשרת לאכול מפרי נצחונה ולא תבזבזנו לריק.
נצחוננו בבחירות מקיל בהרבה על עמדתה של סיעת העבודה, מונע כמה וכמה סכנות של התפשרות וסטיה מן הדרך שהיו קיימות. אלמלא באנו לקונגרס בכח גדול, מכריע. אך הסכנות האלה, אשר נגדן התרסנו בדברים הבאים, הן כשלעצמן עודן עומדות בעינן. מ. ה.
4
השוטר הצעיר
מאיר יערי
במלחמה על נפש הציונות
א. הבורגנות האי"ית והפאשיזם היהודי
הבורגנות האי"ית זמן רב עבדה כאילו במחתרת ולא העיזה ללחום את מלחמתה עד הסוף, כל זמן שהיתה בודדת בקרב הנוער ודלת־העם. בינתים שקדה על גיוס כחות עזר בעזרת כספה וספרותה. ההתקפה התפתחה על־פי אותו הדירוג כמו בגרמניה. גם הוגנברג שם במשך תקופה ארוכה את נקודת הכובד בהכשרת הלבבות. הוא ריכז בשקידה רשת עצומה של עתונים, השתלט על הכלנוע, על האוניברסטאות, על הספרות ועל האינטליגנציה. בקו מקביל הוא צייד את היטלר וע"י פלוגות ההסתערות יצא לכבוש את ההמונים ואת הנוער.
גם הבורגנות האי"ית התקדמה צעד אחרי צעדו היא כבשה עתונות, העבירה על צדה חלק ניכר של הסופרים והאינטליגנציה ובקו מקביל היא מציידת בכסף, בעבודה ובעידוד מוסרי את בית"ר. הוגנברג נפל ע"י היטלר, אבל תורתו ניצחה. גם הבורגנות הארצ-ישראלית של סופרסקי ואפילו של סמילנסקי אינה נרתעת בפני שלטונו של דבוטינסקי, כי בטוחה היא, שבראש וראשונה היזמה והאינטרס שלהם ינצחו. הוגנברג בלי היטלר היה משול לטורף בלי שנים. היטלר ופלוגות ההסתערות שלו שימשו האגרוף המכה של הריאקציה הגרמנית. גם שנאת הפועל של הבורגנות הארצישראלית ושל הנוהים אחריה היתה מחוסרת שנים. פרבשטיין וסופראסקי זה שנים רבות מנהלים קמפניה נגד ההסתד-רות, ההתישבות העובדת והעליה החלוצית, לועגים ל"קופסה" ול"קסט־קינדר". האכרות מאז שואפת להחליף את הפועל המאורגן בעבודה זולה ובלתי מאורגנת. בכל זאת השאי-פות האלה היו בחינת תפילה כמוסה שבלב, כל זמן שלא חדרו אל תוך הנוער ודלת־ העם ע"י האגרוף המתכונן להכות בצורת הפאשיזם היהודי. הרביזיוניזם הוא הכח אשר מסוגל בכל הברוטאליות הקיצונית להיות המוציא לפועל של תכנית הבורגנות הארצישראלית ובני־בריתם הספורים בגולה. החזית השחורה הזאת מנצלת את הקוניונקטורה הפאשיסטית בעולם. הפאשיזם הוא כח כליה המופנה נגד תנועת הפועלים, אולם הוא לא פחות מאיים על היהדות באשר היא שם. הרז'ים הזה. אפילו בצורתו הנוחה ובהתגשמותו לחצאין מגשים זה שנים בארצות הישוב היהודי המרוכז תכנית נישול כלכלי מחושבת היטב. מתי מעט נגידים יהודים מתחממים על המשטר. הזה. אך רבבות הנדכאים והחלכאים הם אובדי תקוה. גם בגרמניה אולשטין, מוסא, וסרטן וכיוצא בהם יקבלו פצויים הגונים ומטה לחמם לא יישבר, אולם בית ישראל על רבבותיו ייחרב. באיטליה הפאשיזם אינו אנטישמי, מכיון שאין כמעט יהודים באיטליה. הפאשיזם בתור כוח פורע ביהודים מנסה עכשיו להתפשט על כל הארצות. יש המוציאים מעז מתוק וכורכים בחורבן היטלר תקות שיבת ציון. אולם אל נשכח, מה גדול החורבן, ומה מעטה שארית הפליטה הנמלטת לארץ ישראל. אם נעמיד זה מול זה את החורבן שם ואת הבנין, אשר יקום כאן בעקבותיו, החשבון האחרון לא יהיה כה מעודד. ומי יתקע לידינו, שהפאשיזם לא יפקוד אותנו בביתנו הלאומ ושהריאקציה הערבית לא תנסה לחקותו כאן בארץ.
לכאורה איפוא תנועת השחרור חייבת לראות בפאשיזם את אויבה בנפש בכל התנאים ובכל הארצות. לכאורה דרך השחרור שלנו צריכה להיות מנוגדת תכלית ניגוד למיטודים
העוטר הצעיר
היחס ההומני של סמילנסקי לגבי גרמניה ואת התנגדותו לחרם. גרמניה קולטת סוף־ סוף 700,000 תיבות תפוזים והיא יכולה לשלם מידה כנגד מידה. הפאשיזם היהודי בתור הועד הפועל הברוטאלי והעקבי ביותר של הרכוש התוקף. גם הוא ילך בתלם וייכנע לחזקים ממנו. ז'בוטינסקי יודע, שהוא לא ישיג מאת השלטון את העליה החפשית. נאומי הגבורה שלו לא יפתחו את שערי הארץ לרווחה. אולם סמילנסקי, סופראסקי, וז'בוטינסקי יודעים, שיש להם שנסה להשתלט על כבשת הרש, כלומר על אותם הסרטיפיקטים, אשר הממשלה האנגלית מפרישה גם היום ואז... הקץ לעליה סוציאליס-טית של חלוצים "מסיתים". את מקומם יתפסו "סתם יהודים" כשרים ונכנעים ונוחים לניצול.
על־כן אל־נא נטעה בהם: למרות המנטליות הפוליטית השוגה, כולם אוהדים את עלית הבריונים של אחימאיר. פלגי הבורגנות והרביזיה הולכים לעת־ עתה לחוד, אך מתכוננים להכות ביחד. הם אינם מביאים לתוך ההסתדרות הציונית מלחמה מעמדית, אלא מזימת הרס נגדנושאיהההיסתורייםשלתנועתהשיחרור.
ב. יתרונות צבור הפועלים בארץ במלחמתו נגד הפאשיזם.
שמא ההיקש המחריד מגרמניה מתיחס גם אל צבור הפועלים בארץ?! הוגנברג הצליח להכשיר את הלבבות, להניע את האגרוף המכה ולהרוס את כחה של תנועת הפועלים. האם גזירה פטאלית היא, שגם לבורגנות האי"ית יעלה בזו הדרך להכניע תחתה את צבור הפועלים, להפקיע מידו את ההגמוניה בציונות, להשתלט על העליה העובדת ולהפר את הקואופרציה בין צבור הפועלים ובין בני בריתו מדלת־העם והנוער? ישנם עדיין כמה יתרונות מכריעים לצבור הפועלים בארץ, אשר אילו היו מחוננים בהם פועלי גרמניה. מי יודע, אם היו מגיעים לשפל מדרגה כזאת. מהם יתרונותינו?
א) בפולניה בלבד מונה מחנה הנוער של א"י העובדת למעלה מ־100,000 צעיר. אמנם גם בית"ר גדלה, והגידול הזה צריך לשמש לנו אות אזהרה, אולם לפי שעה אינה מגיע אפילו לכדי 30,000 איש. מכאן שחלק הארי של הנוער שומר לנו עדיין את אמונתו לעומת זאת כל הדור, אשר קם לה לגרמניה אחרי המלחמה, נתחנך על ברכי השנאה הכבושה למשטר של וימאר, אשר בעדו היתה אחראית הסוציאל־דימוקרטיה. בנידון זה לא היה הבדל בין הנוער, אשר העריץ את העבר המונארחיסטי ובין הנוער, אשר העריץ את רוסיה הסוביטית, אלה ואלה שאפו לקחת נקם מהמנוצחים בעד חוזה ורסאל ובעד הפיצויים. לאט לאט נתרחבה התהום בין הסוציאל־דימוקרטיה ובין הדור החדש, אשר קם להכריע בגורל האומה הזאת. מהיאוש הזה ומאי־האימון הזה לא נבנתה ביום ההכרעה המפלגה הקומוניסטית, אלא על חשבונם גדל למעלה ראש ההיטלריזם. תנועת הפועלים בארץ אף פעם לא היתה נתונה במצב של בידוד לגבי הנוער. המפעל הציוני בארץ וההסתדרות הם עצם מעצמו של הגוער הזה. לדור הצעיר שלנו לא היתה כל סיבה להתיחס להצהרת בלפור ולמנדט ולכל מה שנוצר במסגרת הפוליטית הזאת באותה השנאה הכבושה, אשר נועדה לחוקת וימאר מצד הדור הצעיר בגרמניה. בשעה שהנוער הגרמני הועמד בפני קיר אטום, הנוער החלוצי שלנו הועמד בפני תפקידי יצירה ומלחמה משחררים. בשעה שהמשק הגרמני פלט את הנוער מתוכו, הנוער שלנו ניגש
6
העופר הצעיר
היחס ההומני של סמילנסקי לגבי גרמניה ואת התנגדותו לחרם. גרמניה קולטת סוף־ סוף 700,000 תיבות תפוזים והיא יכולה לשלם מידך, כנגד מידה. הפאשיזם היהודי בתור הועד הפועל הברוטאלי והעקבי ביותר של הרכוש התוקף. גם הוא ילך בתלם וייכנע לחזקים ממנו. ז'בוטינסקי יודע, שהוא לא ישיג מאת השלטון את העליה החפשית. נאומי הגבורה שלו לא יפתחו את שערי הארץ לרווחה. אולם סמילנסקי, סופראסקי, וז'בוטינסקי יודעים, שיש להם שנסה להשתלט על כבשת הרש, כלומר על אותם הסרטיפיקטים, אשר הממשלה האנגלית מפרישה גם היום ואז... הקץ לעליה סוציאליס־ טית של חלוצים "מסיתים". את מקומם יתפסו "סתם יהודים" כשרים ונכנעים ונוחים לניצול.
על־כן אל־נא נטעה בהם: למרות המנטליות הפוליטית השונה, כולם אוהדים את עלית הבריונים של אחימאיר. פלגי הבורגנות והרביזיה הולכים לעת־ עתה לחוד, אך מתכוננים להכות ביחד. הם אינם מביאים לתוך ההסתדרות הציונית מלחמה מעמדית,אלא מזימת הרס נגד נושאי הההיסתוריים של תנועת השיחרור.
ב. יתרונות צבור הפועלים בארץ במלחמתו נגד הפאשיזם.
שמא ההיקש המחריד מגרמניה מתיחס גם אל צבור הפועלים בארץ?! הוגנברג הצליח להכשיר את הלבבות' להניע את האגרוף המכה ולהרוס את כחד. של תנועת הפועלים. האם גזירה פטאלית היא, שגם לבורגנות האי"ית יעלה בזו הדרך להכניע תחתה את צבור הפועלים, להפקיע מידו את ההגמוניה בציונות, להשתלט על העלית העובדת ולהפר את הקואופרציה בין צבור הפועלים ובין בני בריתו מדלת־העם והנוער? ישנם עדיין כמה יתרונות מכריעים לצבור הפועלים בארץ, אשר אילו היו מחוננים בהם פועלי גרמניה, מי יודע, אם היו מגיעים לשפל מדרגה כזאת. מהם יתרונותינו?
א) בפולניה בלבד מונה מחנה הנוער של א"י העובדת למעלה מ־100,000 צעיר. אמנם גם בית"ר גדלה, והגידול הזה צריך לשמש לנו אות אזהרה, אולם לפי שעה אינה מגיע אפילו לכדי 30,000 איש. מכאן שחלק הארי של הנוער שומר לנו עדיין את אמונתוי לעומת זאת כל הדור. אשר קם לה לגרמניה אחרי המלחמה, נתחנך על ברכי השנאה הכבושה למשטר של וימאר, אשר בעדו היתה אחראית הסוציאל־דימוקרטיה. בנידון זה לא היה הבדל בין הנוער, אשר העריץ את העבר המונארחיסטי ובין הנוער, אשר העריץ את רוסיה הסוביטית. אלה ואלה שאפו לקחת נקם מהמנוצחים בעד חוזה ורסאל ובעד הפיצויים. לאט לאט נתרחבה התהום בין הסוציאל־דימוקרטיה ובין הדור החדש, אשר קם להכריע בגורל האומה הזאת. מהיאוש הזה ומאי־האימון הזה לא נבנתה ביום ההכרעה המפלגה הקומוניסטית' אלא על חשבונם גדל למעלה ראש ההיטלריזם. תנועת הפועלים בארץ אף פעם לא היתה נתונה במצב של בידוד לגבי הנוער. המפעל הציוני בארץ וההסתדרות הם עצם מעצמו של הנוער הזה. לדור הצעיר שלנו לא היתד. כל סיבה להתיחס להצהרת בלפור ולמנדט ולכל מה שנוצר במסגרת הפוליטית הזאת באותה השנאה הכבושה, אשר נועדה לחוקת וימאר מצד הדור הצעיר בגרמניה. בשעה שהנוער הגרמני הועמד בפני קיר אטום, הנוער החלוצי שלנו הועמד בפני. תפקידי יצירה ומלחמה משחררים. בשעה שהמשק הגרמני פלט את הנוער מתוכו, הנוער שלנו ניגש
השומר הצעיר
7
להקים משק במו־ידיו. בינו לבין האירגון המדיני של תנועת השיחרור, בינו לבין התנועה הציונית לא יכלה לקום שום מחיצה, באשר התנועה הציונית פעלה עבורו. מתי הנוער יכול לפנות לנו עורף? אם חלילה תקום הפשרה עם הבורגנות ולא נדע להגין עד הסוף על מהותה הפרוגרסיבית והמשחררת של התנועה הציונית. אם נכנע למגמת הבורגנות הזוממת להשליט בשם "המרות הלאומית" את מרותה עלינו ע"י בוררות-חובה ולשכה נייטראלית, אם לא נדע להסיר את הלוט מעל ההזיה הפאשיסטית המסתתרת תחת "המדינה העברית" מבית מדרשו של ז'בוטינסקי, בכדי לפרוץ את מעגל הקסמים של איזולציה לאומית לגבי עמלי העם השכן. אם לעומת הדגל השחור של המדינה הפאשיסטית האומרת לדכא את חופש הפועל והבנויה על אנטגוניזם בין שני העמים לא נחזיק ברמה את הנס של סולידריות בין שני העמים ושל ריכוז רוב מנין של עם ישראל בארץ ובסביבתה במשטר סוציאליסטי דו־לאומי. כל זמן שצבור הפועלים בארץ ישמר על בהירות דרכו ויישמר מהסתגלות רעיונית ותכסיסית למגמות האויב ולחולשת ההמון, מובטח לו, שידו תהיה על העליונה והברית הטבעית, אשר בינו ובין הנוער לא תופר, אלא תתחזק פי־כמה.
ב) את המשען העיקרי של הפאשיזם מהווה בכל הארצות הבורגנות הזעירה המתרוששת הנתונה בין פטיש וסדן של פרולטריזציה ושל כניעה מוחלטת לדיקטאט הרכוש המונופו־ ליסטיי על נפש אותו המעמד לוחמים שגי כתות בעולם: הקפיטל המונופוליסטי בעזרת הפאשיזם ותנועת הפועלים המהפכנית. לערמת זאת לסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית לא היד. אף פעם חזון ותכנית, אשר לאורה תתיצב בראש מעמד הפועלים בתור חלוץ לשחרור העמלים, האכרות ומעמדות־הבינים. לסוציאל־דימוקרטיה לא היתה אף פעם תכנית לכבוש את השלטון במדינה לשם השלטת הסוציאליזם. היא לא האמינה בסיכויי הסוציאליזם בימינו. לו הסוציאל־דימוקרטיה האמינה באפשרות הגשמת הסוציאליזם ובכבוש השלטון ע"י הפרולטריון, היא היתה גם מבינה, כי לא ייתכן כיבוש השלטה בלי ברית מהודקת עם הנועד ועם שכבות־הבינים של האכרות הזעירה ושל הבורגנות המתרוששת. על הברית הזאת בין הפועל לבין האכרות ה!עירה, דלת־העם העירונית והאינטליגנציה, המתקדמת נשענה המהפכה הרוסית, בלעדי הברית הזאת היתה לה צפויה מפלה. ודאות מפלתה של הסוציאל־דימוקרטיה אינה מאורע מפתיע של ימינו, היא אינה ברוכה עם עליתו של היטלר, באשר היא פרי פרוצס ממושך, אשר ראשיתו נעוצה בתורת ברנשטיין, בהצטרפות לחזית מגיני המולדת בשנת 1914 ובבגידתו של אברט. היא בגדה בתנועת הפועלים למן אותו הזמן, שהחליטה להסתדר כחלק אינטגרלי של המשטר הקיים ולהסתפק בשיפור תנאי החיים של הפועל במסגרת המשטר הזה. היא הפכה לשותף תמידי של הכחות הפוליטיים המייצגים את הקפיטל המונופוליסטי, את היונקרים ואת הצבא. בלי מטרה מהפכנית ומבלי לשלול את המשטר הקיים, לא ניתן לו למעמד הפועלים להתיצב בראש כל המעמדות, אשר שיעבודם ומצוקתם כרוכים במשטר הנוכחי. חיוב המשטר הקיים הפך את הסוציאל־דימוקרטיה לנציגות הפוליטית של האיגוד המקצועי על עניניו המקצועיים הצרים. צרת הבורגנות הזעירה אחדי האינפלאציה גדלה ללא שיעור. התקוות, אשר תלתה במשטר הדימוקרטי של וימאר נתבדו. מהסוצ־ יאל־דימוקרטיה לא יכלה לקוות, שהיא תעשר, צעדים נועזים, פוליטיים, סוציאליים וכלכליים לשם שינוי מצבם מיסודו. היאוש דחף את שכבות הבינים לצד השני של
8
השומר הצעיר
הבריקדה. הסוציאל־דמוקרטיה הפכה למפלגה זקנה. השומרת על דינריה ומבודדת ללא צמרות השפעה אל הדור החדש ואל שכבות הביבים המתרוששות. גם בנידון זה מעמדנו הוא לאין־ערוך יותר איתן.
לכל פועל בארץ ישנם הורים או קרובים בגולה. כאשר עלינו ארצה, לרוב לא ליותה אותנו ברכת הורינו. קרובינו ומכרינו. הם ראו במעבר לחיי עבודה משום דגרדציה. הם: השלו עצמם, כי עוד ניתן להם לבניהם לטפס למעלה ושאין הכרח להשלים עם התפועלות.
המצב הוא כיום אחד, הריב בין האבות ובין הבנים חדל מזמן. בעוד שמהסוציאל־דמו־ קרטיה שכבות־הביניים הלכו ונתרחקו' אלינו הלכו ונתקררו השכבות הללו, שהן אבותינו. היום ההורים עצמם שולחים את בניהם אל "החלוץ". מעמדנו הכלכלי בארץ הוא אחרי ככלות הכל משופר יותר מאשר מעמד האבות בעיירה הפולנית, הליטאית והרומנית לאט לאט מתברר להם, כי הבנים הללו נהיים למשענם העיקרי לעת זקנתם. הבנים צדקו בסיכום האחרון והאבות התחילו מתגאים בהם. אבות, קרובים ומכרים כאלה נמנים בארצות הריכוז היהודי לרבבות: הם יכולים לשמור לנו אמונים גם להבא, אם נדע רק להסביר להם, מה היינו עבורם בתור כלל המאורגן בהסתדרות העובדים. להם אפשרי להסביר. מה צפוי להם מהשתלטות הפרדסנות, הספסרות העירונית והריביזיוניזם. אנו איננו באים אליהם עם המירז' הכוזב של עלית מליון יהודים במשך חמש שנים. אולם דרכנו נותנת ערובה לעליה מכסימלית של דלת־העם ושכבות מתרוששות במשך תקופה מסויימת. אנו סוללים להם דרך לחיי עבודה וחופש. ז'בוטינסקי מלאכתו בכך לעורר את היצרים של מיואשים ותקוות משיחיות כוזבות, להבטיח מעבר קל ארצה ללא שינוי פרנסה, הוי והשרפה, לצייד חזון של מדינה עברית משני עברי הירדן המצויירת בכל האטריבוטים של אותו השלטון, אשר היהודי נאנק תחתיו בארצות. אולם מאחרי ז'בוטינסקי לא עומד מפעל. המפעל הוא שלנו. שלנו היא העבודה, הגנת הישוב, היצירה התרבותית והיצירה המשקית של ההסתדרות הציונית. כל החיל הזה הוא מעשה ידי בנים מחוסרי אמצעים עצמיים אך ברוכי־חזון. נותרו אתנו הוכחות בולטות למדי, שהדרך עמנו.
ג. הברירה היחידה של צבור הפועלים
תנועת הפועלים בארץ לא יכלה אף פעם להסתפק בהגנה על מעמד הפועלים הנמצא כבר בארץ. צו הגידול הכריח אותה ליצור וללחום עם הפנים אל אותם ההמונים, אשר עתידים תוך כדי תהליך התגשמות הציונות להסתפח על המחנה העובד בארץ. התכסיסים האופורטוניסטיים עמדו תמיד בסתירה למהותה האמתית, באשר היא לא יכלה להגן על משטר קיים. "המשטר הקיים" שלנו זוהי הגלות הלאומית והסוציאלית. "המשטר החדש" - זהו מה שהננו רוצים להקים בארץ. הציונות המכסימלית תבוצע רק בדרך הסוציאליזם. במידה שתנועת הפועלים בארץ רוצה להגשים את הציונות בשלמותה היא ממילא מוכרחה להיות מהפכנית מבחינה סוציאליסטית. בלי מלחמה מעמדית על כיבושי הפועל בארע לא נפתח פתח לעלית המליונים העתידים להצטרף אל מחנה הפועל. כאן טמון הגיון הברית הטבעית עם המליונים של דלת העם ושכבות הבונים הנתונים בצרה היהודית. בגידה בסוציאליזם גוררת אחריה בגידה בשיחרור הלאומי של ההמונים הללו. הא בהא תליא. זוהי אחדות, שאין ממנה מנוס. קואליציה של הפועל עם סופראסקי
השוטר הצעיר
סמילנסקי ופרבשטין בציונות זוהי קואליציה עם אנשי העבודה הזולה־ עם מצמצמי אפשרויות העליה ההמונית, עם מנצלי דלת העם־ עם הזוממים להרוס את כחו האירגוני של מעמד הפועלים. הנסיון הראשון של קואליציה עם מייצגי הבורגנות—עם פרבשטין וניומן ־ הוכיח מה יכולות להיות התוצאות: חיסול ההון הלאומי, חתירה תחת הקרן הקיימת, הכשרת הדרך לספסרות, מכינציות מסכסכות בעבר הירדן, התנקשות בעליה החלוצית, הסתה נגד אידגון הפועל, עידוד האגרוף המופנה נגד הפועל ודלת־העם — בדמות הריביזיוניזם — הסתה קלריקלית, אפס־יכולת להחיש עזרה ליהדות הגרמנית המתבוססת בדמה, אינטריגות שפלות - בוץ.
בפרוצס מלחמת שחרור היהדות לא ניתן לו לפועל להחליף את בני־בריתו, מבלי להעמיד בסכנה את עצם הקואופרציה והסולידריות הלאומית. לפועל לא ניתן בשום פנים למצוא בכתלי ההסתדרות הציונית פשרה בין מגמת הבורגנות והריביזיוניזם ובין מגמת הציונות החלוצית. בני־בריתו של מעמד הפועלים הם קבועים ואין להחליפם בשום פנים. מן הצד השני: מעמד הפועלים אינו יכול להתקיים בקרב ההסתדרות הציונית בלי שיתוף־פעולה מאומץ עט בני־בריתו. מכאן המסקנה: אילו רצה חלק של תנועת הפועלים בארץ לצעוד בדרכי הסוציאל־דמוקרטיה הגרמנית, לותר על תפקידו האבנגרדי לגבי הנוער והשכבות המתרוששות ולהסתגל לרז'ים של פרבשטין־סופראסקי-גרוסמן כשותף לויאלי, אשר מגין על האינטרסים היום־יומיים של הפועלים בארץ בלבד, הדבר הזה לא היה עולה לו בלי איבוד-עצמו־לדעת, מבלי להפקיר את ההסתדרות בארץ לשבט ולחסד, ומבלי להשלים עם הרם ההסתדרות הציונית לפי מהותה ההיסתורית מימי הרצל עד היום. לא תתכן לאורך ימים פשרה כזאת. מפלגה זו או אחרת בקרב צבור הפועלים בארץ יכולה לעשות שגיאות חמורות וקלות, אולם מלאך היצירה והמלחמה יעמוד מאחרי גבינו ויכריחינו להיות נאמנים ליעודנו ההיסתורי. לנו אין ברירות רבות, אלא ברירה אחת, והיא ללחום על קיום ההסתדרות הציונית ע"פ מהותה ההיסתורית בתורברית בין תנועת הפועלים ובין הנוער והשכבות המתרוששות.
יש להישמר איפוא מהשוואות מיכניות בין הסוציאל־דמוקרטיה הגרמנית ובין מפא"י. כחד. החלוצי של תנועת הפועלים בארץ בשחרורה הלאומי והסוציאלי הוא לפי שעה חזק מכל פשרה ומכל שגיאה. אשר נעשתה ויכולה ליעשות. זוהי שגיאה פטאלית הנובעת מתכונה ליקבידטורית, אם מישהו רוצה להניח בבטחון, שמפא"י מוכרחה לבגוד. כשם שבגדו הולמים והאברטים. היא אינה מוכרחה להיות נאמנה ליעוד המהפכני הלאומי והסוציאלי עד הסוף, אולם היא אינה מוכרחה לבגוד.
היא יכולה לאשר בועידת ההסתדרות את העיקרון של בוררות חובה, אולם למחרת היום היא מוכרחה להסתבך ולחזור בה. היא נכנעה לבוררות בשביתת פתח-תקוה, אולם עד שהיא נכנעת, היא נאלצת ללחום מלחמה ממושכת נגד תביעת הקבלנים. צבור הפועלים לוחץ ותובע, עודנו מוכן לקרבנות ומאמין בכחו. בהחלטות הפטאליות של הועידה האחרונה קשרו לו את ידיו. הבורגנות תובעת את השטר. מלחמתו של צבור הפועלים בפתח־תקוה ובירושלים נמצאה בסימטה צרה. הבורגנות מנחילה לנו מפלות פרטיזניות ומנסה בהקזות־ דם מיגעות ומיאשות. מתוך פרפורי הגנה הצבור נסחב להתפרצויות ספונטאניות בלתי-
10
השוטר הצעיר
עקביות. כל אלה הם סימנים לכך, שלמרות השגיאות, הכוננות החלוצית הסוביקטיבית של מעמד הפועלים היא חזקה.
הננו רחוקים מלהיות משולים לצבור הפועלים בגרמניה ערב השתלטותו של היטלר הברירה עדיין לא נשמטה מידינו, מרחביה
לחשבונה של תנועה הפועלים
האוסטרו־מארכסיזם התיחס ביתר ספקנות לרצונה של הבורגנות לשמור על הצורות הדימוקרטיות של שלטונה. מבחינה זאת הוא שימש בלי־שום־ספק צעד קדימה בחישול הכרחו של הפועל, הוא הצביע נם על האפשרות, שבתנאים ידועים תנסה הבורגנות לעבור לדיקטטורה גלויה, האוסטרדמארכסיזם עורר איפוא את הפועל לראות בעינים פקוחות את הסכנה הנשקפת לו. הפועל זוין בערות הסוביקטיבית; הושלה יכולתו הלוחמת והוארו מכשיריו המעמדיים. אולם כל אלה ניתנו לו בשפע-עד כמה שהדבר ייראה פרדוכסאלי,-בכדי ברנע האחרון להפקירם בידי האויב. דומה, כי לא היתה עוד תורה כה קצרת־ראות, כה מרגיזה בסכלותה המדעית־כביכול, כאשר האסטרטגיה המעמדית מיסודה של הסוציאל־ דימוקרטיה הוינאית. בית מדרש זה הכריז: הננו מתנגדים בתכלית לכל כפיה שלטונית, אולם גם אנו לא נמנע את הפועל מלאחוז בנשק הדיקטטורה, כאשר הבורגנות תבגוד במסורת הדימוקרטית. אלמות נקדם באלמות! כח מול כח!
התכסיס הזה הוא לא פחות פטאלי ובודאי יותר פושע מאשר זה של הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית. הוא משאיר את היזמה לפעולה בידי האויב המעמדי. להמונים הוא קורא: הכונו, הזדיינו לקרב המכריע! והקרב המכריע מהו? כשהבורננות תשלח קצין בלוית שני שוטרים לאסור את ראש העיריה הסוציאליסטית. אז, אז יקראו המנהיגים את הפועלים כאיש אחד. להגן על שליח־ציבורם. אולם בינתים אין הבורגנות עושה את הצעד המכריע. אין לה עוד כחות למדי, בכדי לערוך את ה"מארש על וינה". היא מתבצרת, מתגייסת ופוקדת את בחותיה. לפי שעה היא מחרימה את העתונות הסוציאליסטית. מפרקת את ה"שוצבונד", משתלטת על הצבא, מגדילה את המשטרה הנאמנה לריאקציה, מפזרת את המפלגה הקומוניסטית. לפי שעה היא מקטינה את סמכות פעולתה של עירית וינה ושוללת ממנה חלק ניכר מהכנסותיה. המרירות נגד העיריה ה"סוציאליסטית" תגדל ותלך. אלפים של פקידים, אשר משכורותיהם קוצצו יעברו לשורות הנאצים. ואז, אז - יהא נא לבנו סמוך ובטוח-יחזור שוב המחזה הטראגי, ואולי בפחות טראגיות, כשקצין עם שני אנשים יוכל.ו לפטר את ראש העיריה. ומי יודע, אם הבורגנות תזדקק עוד גם לקצין ושני שוטרים "העם" יגלה את רצונו בצורה דימוקרטית למדי. שוב תאבד את עצמה לדעת הדימוקרטיה בדרך דימוקרטית. שוב יפטפטו חכמי הריפורמיזם על שגעונו של העם. התוצאה המעשית לא תהיה יותר טובה מאשר בגרמניה. אולם אכזבת ההמונים, אשר רומו, התיאשותם מהסוציאליזם תהיה בודאי גדולה כמה מונים.
המסקנה היא: הבורגנית זו מהותה לפעול בדרך של אלמות, הדיקטטורה
אלעזר פראי
סיכומים
11
השוטר הצעיר
הפאשיסטית היא הכרח לא־יגונה, לקפיטליזם. לקראת האפשרות הזאת על הפועל להתכונן בכל עת ועידן. מעמד הפועלים חיב לשמור לעצמו את היזמה של התקפה ישרה.
שתי עובדות מכריעות. אשר נתבלטו במאורעות גרמניה, צריכות לימוד מיוחד: א) בדידותו המוחלטת של הפרולטריון בשעת הכרעה, ב) התבססותו של הפאשיזם על תנועה המונית רחבה מתוך התנכרות כל חלקי הבורגנות לדימוקרטיה האזרחית.
הפרולטריון הגרמני נעזב לנפשו ע"י הבורגנות הזעירה והמתקדמת ע"י האינטליגנציה הרדיקלית והנוער. יש אשר רוצים להסיק מן העובדה הזאת את המסקנה הרדיקלית המעמדית־כביכול, בי נגזר עליו על הפועל, לנהל את מלחמתו כשהוא בודד במערכה. תסיסה מעין זאת רווחת כיום דוקא בחונים של המפלגות הריפורמיסטיות. לאמתו של הדבר יש בה בתנובה הרדיקאלית הזאת משום צידוק־הדין של תנועת הפועלים הגרמנית. אם הפועל הגרמני היה מבודד, הרי האחריות בעד השתלטותו של הפאשיזם אינה נופלת עליו. אולם הדעה הזאת מתכסית לשוא באיצטלה של רדיקאליות ומעמדיות. לו היא היתה נכונה, כי עתה היה נסתם הגולל על תקותה של תנועת השחרור הסוציאליסטית, אם גזרה היא, שהפועל נידון לבידוד ללא סעד, ולו אפילו למחצה, מצד שכבות־עם אחרות, כי עתה הסיכויים לנצחונו הם קלושים למדי. ברם, אין כל יסוד לפטאליזם מעין זה, תמיד נמצאו לו, לפועל, בני־ בריח, אשר היו מעונינים ענין חיוני במלחמתו ובתביעותיו ההיסתוריות. דוקא בזמן של תבוסה ישנה סכנה, שהפועל יאבד את מצפונו וילך שבי אחרי הסכר שבמיסתיקה. יותר מאשר בימים כתיקונם הננו מצווים עכשיו לשמור על בהירות הניתוח. השתלטותו של הפאשיזם בגרמניה אינה דבר שבגזרת־הגורל. אין מטוטלת ההיסתוריה פונה מאליה ימינה. לא בכדי בגדו ההמונים בדמוקרטיה.
גם תנועת הפועלים הגרמנית מצאה אהדה בקרב שכבות עם רחבות. היא היא שעמדה לה בכיבוש הדימוקרטיה הריפובליקאנית. היא שהעלתה את מנהיגי הפועלים בראש הממשלות. מיליונים של פועלים נשארו נאמנים לה עד ליום המכריע, אולם הסוציאל־ דימוקרטיה איבדה את ההמונים האלה במו ידיה. הם מתמזמזים עכשיו עם התבצרותו של הפאשיזם, באשר מפלנתם היא אשר טישטשה בהכרתם את התחומים בין סוציאליזם ופאשיזם. המוני המעמד הבינוני המתרושש, הנוער, הפקידות וכו' מאלה שלא נמנו על מעמד הפועלים נדחו לזרועות הריאקציה, הגשמת הסוציאליזם נדחתה לאחרית הימים ולא קרעה פתח תקוה לפגי ההמונים הנמקים. הססנותה ומורך־לבה של הס. ד. חסמו בפני המעמד הבינוני כל דרך לסוציאליזם. ע"י השתתפותה בממשלות בורגניות קואליציוניות נראתה הס. ד. בעיני ההמונים הרחבים כאחראית בעד תוצאות המלחמה האימפריאליסטית ובעד המשק וההנהלה הקפיטליסטית. ממשלתם של המיניסטרים הסוציאליסטיים — אשר למעשה לא עשו דבר, בכדי לבצר את שלטונם - היתה במושגם של ההמונים כסוציאליזם. זה גרר אחריו את השנאה הכבושה למארכסיזם, הנוער פנה עורף. למפלגה ונמלט לחיק הנאצים. המעמד הבינוני המתרושש נקלע בכף־הקלע של המשטר הקפיטליסטי, הוא נידון לכליה. אך הוא מסרב להסתלק מן העולם. תנועה סוציאליסטית חזקה יכולה לרתק את ההמונים האלה אל מרכבת הסוציאליזם. לזה נחוצים בהירות המטרה והסיסמה הסוציאליסטית וכח־ תנופה מלחמתי. בכח אלה אפשר לרכוש את האלימנטים האלה לבני־בריתו של הפועל. לתקופה יותר ארוכה אפשר לשעבד אותם לאינטרסים של הסוציאליזם ע"י כח שלטוני של
12
השומר הצעיר
הפועל ע"י דיקטאטורה של הפרולטריון. בהיעדר הערובות האלה מקיימים ומטפחים מעמדות־ הבינים יום־יום את הקפיטליזם, הם הופכים לאויבים המסוכנים ביותר, המרירים והפרועים. ביותר של הפועל ומשמשים את הריאקציה. מכאן הבסיס ההמוני לתנועה הפאשיסטית, שתי דרכים לפני מעמד הפועלים והאנושיות כולה: דיקטאטורה פאשיסטית או דיקטאטורה פרולטרית. ■ ■ ■
עוד השליה אחת תשליך מאחורי גווה תנועת הפועלים; ההשליה, בי אפשר לו, למעמד הפועלים, להגיע מעלה מעלה עד כדי חפיסת השלטון ע"י פעולת אירנון מתמדת, ע"י ביצור האיגוד המקצועי, ביסוס מוסדותיו המשקיים והרחבת עמדותיו הפוליטיות במסגרת המדינה הקיימת. הפועל הגרמני לא היה דומה לו בתנועת הפועלים העולמית במידת הכרתו־ הפרולטרית. אין להעלות על הדעת, כי בזמן מן הזמנים תוכל תנועת פועלים בארץ אחרת. לפתח רשת כה ענפה וענקית של מוסדות מקצועיים, משקיים וקואופרטיביים כאשר בגרמניה. קשה לתאר חופש אזרחי יותר גדול בשביל הנהלת הפעולה האירגונית כאשר בגרמניה. מי עוד רכש לו עמדות מכריעות כאלה במוסדות החברה הבורגנית, בפרלמנטים ובעיריות, 12 מיליון קולות מצביעים בזמן של דיקטאטורה גלויה ומתחצפת הם השיא, אשד מעמד הפועלים יכול להניע אליו תחת שלטון הקפיטליזם, ובכל זאת ירדו כל אלה לטמיון במשך ימים מספר. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
הסוציאל־דימוקרטיה האוסטרית הוסיפה לרשת הזאת של מוסדות ומפעלים את האירגון הצבאי המופתי. אולם גם אירנון זה נתגלה ביום הפקודה כחסר־אונים וכמשענת קנה רצוץ. התפאורה החיצונית, הטכס הצבאי, המדים המפלגתיים, הסמל והדגל אך מעט הועילו. כדאי שאת העובדה המאלפת הזאת ילמדו דוקא אלה, אשר בחוני מפא"י מנסים מבחינה זאת ללכת בעקבות האוסטרו־מארכסיזם (ראה "הפועל הצעיר": נימירובסקי - סכנת הפא-שיזם בציונות).
המסקנה יכולה להיות רק אחת; אין לתאר, כי מעמד הפועלים יוכל בגבולות. המשטר הקיים להקיף מאה אחוז של פועלים. לפני חפיסת השלטון לא תיכון מפלגה-מעמד והפועל לא יוכל להוות רוב בפרלמנטים הבורגניים, הפועל לא יגיע אפילו בדרך של גידול אורגני כדי רוב בעם. הננו יכולים לארגן רק את מבחר הפועלים ודוקא משום בך ישנה חשיבות לאיכותו של החלוץ המפלגתי. האיגוד המקצועי, מוסדות הקואופרציה, המשק והאירגון יש להם ערך עד כמה שהם משמשים נקודות גיבוש והתלכדות של הפועל, אך אין לראות בהם חזות הכל. ערכם בזה, שהם מהווים מנוף לפעולה המהפכנית הישרה. אנו ראינו להזהיר בועידת ההסתדרות את מעמד הפועלים העברי בארץ בפני הבטחון העצמי, אשר בדברי בן־גוריון, הביצור המקצועי והמשקי עדיין אינם משמשים ערובה לנצחון. האירגון והטכס הצבאי אינם תרים בפני השתלטות הרביזיוניזם הפאשיסטי ברחוב היהודי ובציונות, בלעדי הרעיון המהפכני של המארכסיזם הלוחם אין ערך למנגנון.
מרחביה
השומר הצעיר
13
לועידת הסוציאליסטים הצרפתים, אשר התכנסה ב־17־14 ביולי בפאריס נועדה חשי-בות מיוחדת לרגלי הגורמים האלה: א) היא התכנסה זמן קצר לאחר הועידה הסו־ ציאליסטית באויניון, לאמור, ועידת פאריס היתה "יוצאת מן הכלל" מבחינת המועד של כינוסה, ב) מבעד לסדר היום הפורמאלי-התקנון של המפלגה, הפוליטיקה הפרלמנטרית וכו' - "הסתתרו" שאלות אידיאולוגיות ותכסיסיות מהמדרגה הראשונה ו־ג) לאור התגברותה של הריאקצה באירופה: - בגרמניה דוכאה תנועת הפועלים עד היסוד; הלייבור־פרטי האנגלית טרם החלימה מהמכות, אשר גרמו לה בגידתם של מאקרו־ נלד, סנודן, טומאס וחבריהם; באוסטריה מתהדק הקשר, אשר שם על צוארה של תנועת הפועלים יריבו של הפאשיזם הגלוי - הריאקציונר והקלריקל דולפוס; בבלגיה קיים משטר של דיקטאטורה למחצה - נוכח המצב הזה יש ערך רב להלך הרוחות בסוציאליזם הצרפתי, אשר לפי דברי ונדרולדה, אשר ברך את הועידה כשם האינטרנציונל הסוציאליסטי, הנהו בגלל הגורמים הנ"ל "הכח המרכזי של האינטרנציונל ושל הדמוקרטיה הסוציאליסטית".
הסעיף העיקרי של הועידה היה, כידוע, עמדתה של הסיעה הפרלמנטרית או יותר נכון, של רוב הסיעה הסוציאליסטית בבית הנכחדים עם רנודל בראש בשאלת הצעת התקציב של ממשלת דלדיה.
רוב הסיעה חוץ מכמה "מורדים" אשר נשארו נאמנים לעיקרוני הסוציאליזם ומל־ חמת המעמדות, הצביעו בעד כלל התקציב, אשר הוצע ע"י הממשלה הבורגנית של הרדיקל אדואר דלדיה. זאת היא הפעם הראשונה שסוציאליסטי צרפת תומכים בתקציב כולו, לאמור, גם בתקציב הצבא.
מתנגדי ההצבעה הזאת ושל הטקטיקה של הקבוצה הפרלמנטרית בכלל ראו בהצבעה זו משום חתירה תחת היסודות והמסורת של הסוציאליזם הצרפתי. רנודל וחבריו לא באו לועידת פאריס "בלתי מזוינים", אולם כמו בכל מקרים מעין אלה. הם לא יכלו לחדש דבר וההנמקה שלהם לא נבדלה בכללה מהנימיקים
אשר מנהיגי הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית היו "מחזקים" בעזרתם את תכסיס "הסי-בולת" - תכסיס פטאלי, אשר היה בין גורמי השתלטותו של היטלר. "הריאקציה הפנימית והחיצונית מחייבת מלחמה נגד אפשרות החזרות של השלטון הריאקציוני... האופוזיציה לממשלה הנה-פתרון קל מאד... אין לנו זכות מוסרית לעזוב את מערכת החובות המוטלות עלינו כלפי קיום השלום, האינטרנציונל והזכויות הפוליטיות" (ג'ורג' ווייל, ציר אלזס)
"אין אנו מבינים ואין אנו גורסים את אקט־הפולחן הסמלי של דחית התקציב. כל זה מתנגד לאקטיביות... המפלגה צריכה להיות יותר גמישה-אשראי צבאי? היטלר ממשיך לא רק בהשמדת המארכסיסטים ותורותיהם' כי אם הוא מנהל גם פוליטיקה־ של־תגמול לא רק להלכה, כי אם גם למעשה... זה לא מפריע לנו יחד עם האינ-טרנציונל ובהסכם אתו ללכת בדרך השלום, אולם אם הוא (האינטרנציונל) לא יצליח, אין אנו רוצים בפירוק הזיון ונכחון את התנאים, אשר ירשו לנו להשתתף בהגנה הלאומית (רנודל).
סוציוס
תמורות בסוציאליזם הצרפתי
14
השוטר הצעיד
הדברים האלה, כפי שהעירותי לעיל, מזכירים מאד את הנימוקים על סיבולת הזכורים לכל אחד, אשר במשך השנים והחדשים האחרונים עקב את התפתחות הענינים בפנים הסוציאל־דמוקרטיה הגרמנית.
אולם הטענות של רנודל והנוהים אחריו עלולים להזכיר לאלה, אשר למדו את תולדות הסוציאליזם מלפני המלחמה העולמית ובזמנה דברים לא פחות ואולי גם יותר מחרידים: הגל הסוציאל־פטריוטי אשר עבר על מפלגות הפועלים באירופה, כשמנהיגי הסוציאליסטים לארצותיהם נרתמו לעגלות הממשלות הרכושניות וליוו בברכתם את הפועלים, אשר הלכו להקריב את עצמם למולך המלחמה על "שדות-הכבוד."
התפשסותו של הפאשיזם וסכנת המלחמה - שני הגורמים האלה משפיעים השפעה ניכרת על תנועת הפועלים והמפלגות הסוציאליסטיות בשני כוונים הפוכים: חלק אחד נדבק בפסיחוזה נציונליסטית, מחדש נקודות מגע עם "הדמוקרטיה" הלי-ברלית בכדי להגן על "החופש והמולדת", השני, להיפך, מבקש לו דרך להגברת התפיסה הסוציאליסטית־המעמדית בתוך המחנה ולקביעת פוליטיקה סוציאליסטית עקבית בשאלות השלום והמלחמה וכלפי בעיות כלכליות־פוליטיות פנימיות וחיצוניות' ואם, למשל, בגרמניה, נפל החלק הסוציאליסטי העקבי במלחמתו עם הרפורמיזם, הרי ועידת פאריס יש בה כדי לרמוז שבסוציאליזם הצרפתי גובר כוון אחד ומתבהרים סיכויים חדשים:
"אתם מזכירים - אמר פול פור לימין - תכופות את דוגמת ז'רס, אולם אנחנו יכולים להשתמש בדוגמה זו דוקא נגדכם. הוא בא מרחוק, מהמרכז, מהמפלגות. הליברליות. כל חייו היו - התקדמות נהדרה, אשר קרבה אותו תמיד לסוציאליזם. אולם אתם? אתם הולכים בכיוון הפוך!...
המשבר מתחולל בעולם העבודה, בכפר, ואינו מרפה גם מהשכבות הסוציאליות הבינוניות. בכדי לפתור את הבעיות הקשות שהוא מציג לפנינו, אין לסמוך על הפרלמנט בלבד... אך בלי הזיות. נגמרה תקופת התפיסה הרומנטית של המהפכה. אנחנו יודעים יותר טוב מאשר מישהו אחר מה יכולים לפעול מאתים חיילים עם מכונות יריה. אנחנו רוצים בתנועת המונים כבירה".
"הממשלה הרדיקלית, אשר אתם תומכים בה - אמר ב"כ הזרם ה-La Bataille Socialiste. לבה לאנשי הימין-הפחיתה ב־5% ו־10% את ההקצבות לעזרה ולבריאות סוצאילית, הכיבושים של העיריות הסוציאליסטיות נתונים בסכנה. עמדת הממ-שלה כלפי המובטלים וחוסר העבודה היא צינית. היא נוהגת בפוליטיקה פרוטק־ ציוניסטית שגעונית. וכי מהו ההבדל בין פוליטיקה זו לפוליטיקה ריאקציונית ?... וכשתבוא שעת המבחן של הבחירות הבאות לא ימצאו הבוחרים כל הבדל בינינו לבין המפלגות הרפובליקניות האחרות".
ליאון בלום, המתון ביותר בקבוצה ה־"Bataille Socialiste" בפנותו לרנודל אמר: הפוליטיקה שלך היא פוליטיקה של אחדות לאומית קדושה... בקורת עמדתנו כלפי הקרדיטים הצבאיים - פירושה - הסכנה הכי גדולה לשלום, סכנה שאנחנו מעורירט אותה בעצם ידינו. אם לא תצליחו להוכיח לדעת הקהל האירופית, ששנוי עמדתנו איננה מנבאת רעות... אנחנו נגביר שוב את סכנת הפסיחוזה המלחמתית...
השוטר הצעיר
15
למראית־עין נדמה. שגם החלק השמאלי של ועידת פאריס לא חידש ולא כלום. באי־כח ה־"Bataille Sodaliste" חזרו על האלף בית של האידיולוגיה והתכסיס הסוציאליסטי, כפי שהם נקבעו בפרוגרמות מפלגות הפועלים באירופה בתקופה. כשהסוציאליזם היה בקו העליה, כשהוא היה עקבי ובוטח בכחותיו. ודוקא בחזרה על התביעות הסוציאליסטיות ה"פרימיטיביות" מתבטא החידוש המעודד שבועידה הסוציאליסטית הצרפתית.
לנוסחאות "הישנות" - צריך היה להחזיר את ערכן ולתתן לקו ומשקולת בפולי-טיקה הסוציאליסטית.
הצורך הזה בולט עוד יותר, אם לקחת מחשבון, שרק רנודל וקבוצה מצומצמת קטנה של ידידיו אשר הופיעו בקונגרס, נתנו בטוי - בגישתם לבעיות הפוליטיות ובהנמקה שלהם - לריכוז רפורמיסטי "פשוט", "רגיל". כפי שהוא ידוע לכולנו מתוך הספרות הסוציאליסטית ומתוך תכסיסי הרפורמיזם בארצות אירופה השונות. אולם בקבוצת הרנודל ישנם גם מחדשים, השואפים ל"חדש" את תורת הסציאליזם ולהטות את תנועת הפועלים הצרפתית (ואולי גם הבין לאומית) לצרכי מחשבה ותעמולה "מקוריים".
וכאן שוב המקום לחזור: מרכז הכובד של המו"מ והכיוון בקונגרס הסוציאליסטי של פאריס הוא לאו דוקא בקביעת עמדות לגבי הטקטיקה הפרלמנטרית של רוב הסיעה, כי אם בנסיון התיאורטי לבסס את הטקטיקה הזאת. שני תיאוריטיקאים של הקבוצה מונטג'ניון ודעא חזרו בצורה מגובשת ותמציתית על רעיונות, אשר היביעו על ידיהם בעבודות עיוניות שפורסמו לפני שנים אחדות. "הסכסוך בין הקבוצה הפרלמנטרית - אשר מונטג'ניון - אינו אלא אספקלריה של המשבר הכללי. אנחנו סובלים ממשבר הדוקטרינה. הקפיטליזם גוסס... אנחנו שואלים את עצמנו אם מעמד הפועלים מסוגל למלא את תעודתו... בבואנו לבחון את העובדות של התקופה הזאת, אנו נוכחים בקיום קונפליקט בין הדוקטרינה והעובדות... זאת היא הדרמה של הסוציאליזם... הנוער מחפש את עצמו... הוא בלתי שקט... עלינו לשוב לתפיסה של מדינה חזקה, השולטת במטבע והמכוונת את המשק"... מרסל דעא היה יותר בהיר:... "מעמדות־הבינים אינם רוצים בפרולטריזציה, אשר כופה עליהם המשבר. הם שומרים ומקדשים את אשר נשאר להם לפליטה... המשק שב לגבולותיו הלאומיים... הנציונליזם תוקף את המארכסיזם הבין־לאומי ואת הקפיטליזם המפותח, אשר גם הוא בין־לאומי... אנחנו מחוסרי אורינטציה, ועלינו להילחם בחזית אחרת לגמרי, מאשר זו אשר אנו לוחמים בה עכשיו... חברינו השמאליים יגרמו לכך שהם ינתקו את המפלגה ממעמדות־ הכינים, מהדימוקרטיה, מהאומה בשאיפתם להבליט את האופי הפרולטרי של התנועה. אולם ל"גובה הדרוש" הגיע בהסברתו אדריאן מרקה - ראש העיר בורדו: אנו סבורים-אמר מרקה-שלו היינו מוכשרים באי־הסדר השולט עכשיו, בפשיטת הרגל הכללית ואי־ההתאמה של המשטר הנוכחי - להופיע כמבצר של סדר, כל התקוות היו מתרכזות מסביבנו... בכדי להחליש, אם גם לא לבטל את המשבר צריך לפעול באומץ־לב... בכדי שהארץ לא תביט עלנו כעל אלימנט של אי־שקט ואי־ סדר, כי אם להיפך תתיחס אלינו כאל גורם של שקט וסדר' המסוגל להביא במקום המשטר הרכושני משטר אחר, יש הכרח להחדיר לתוכו מושג חדש, מושג של
16
השוטר הצעיר
א ב ט ו ר י ט ה... מדי יום, למרות רצוננו, אנו עוזבים את שטח הפוליטיקה הפרולטרית הטהורה לטובת פוליטיקה לאומית כוללת"".
משנעקוב בתשומת לב את דברי הנואמים הנ"ל. ניתקל בעובדה מזעזעת בשביל תנועת הפועלים: הפגע הפאשיסטי נגע גם בה ובאחדים ממנהיגיה. הפאשיזציה הזאת אינה מוצאת את ביטויה בעזיבת התנועה ומסגרתה האירגונית, כי אם בזה שנביאי "הסוציאליזם החדש" בוחרים להישאר בתנועה, לבסס את השקפותיהם בשם האידיאלים הסוציאליסטים ולהוליך את הסוציאליזם כולו בדרך, אשר הם התחילו הולכים בה.
באופיים הפאשיסטי שבהופעותיהם של מונטג'נון, דעא, ובעיקר של מרקה הכיר ליאון בלום בקונגרס גופא ובשורה של מאמרים, שהופיעו מידי יום ביום ב־Populaire במשך השבועיים הראשונים אחרי הקונגרס.
אולם מבחינת הערכת האופי האידיאולוגי של התיאוריה של מרקה וחבריו חשובות יותר דעותיה של העתונות הפאשיסטית באיטליה ובגרמניה: אם העולם הסוציאליסטי עקב בהתענינות ובחרדה רבה את מלחמת הדעות בועידת פאריס, הרי העתונות הפאשיסטית גם היא עקבה בהתענינות של שמחה לאיד ובמעין הרגשת נצחון וכיבוש את הויכוחים של פאריס.
בקשר עם מהלך המו"מ בועידת סוציאליסטי צרפתי כותב ה-Giorunale d’ltalia: "בקורת המארכסיזם התקדמה באירופה עד לידי כך, שבטל גם ערכי של המושג הזה. מרקה יצר אידיאות חדשות בשביל ב"כ הסוציאליזם הצרפתי. בכל זה אין בשבילנו כל חדש. הסוציאליזם הצרפתי מוסר לעצמו עכשיו דו"ח על ממשיותה המוחלטת של האומה. טוב מאד! אולם - מה הלאה? עליו להתבטל, ותתבטלנה גם יתר המפלגות בכדי לתת להתקיים לאומה".
ה-Lavroro Fascisto הכריז: "צריך להתחיל בחיים פוליטיים חדשים, לאחד את המוני העובדים... הפאשיזם הנהו מהפכה שלמה, אשר יש לקבלה או לדחותה על קרבה וכרעיה בהתחשב. כמובן, עם התנאים המיוחדים של כל עם". ה־eitung'Kolnische Z מעריך את עמדת הימין אשר בסוציאליזם הצרפתי באופן כזה: "סוציאליסטים מיסודו של מרקה, מונטג'ניון ודעא רוצים לנתק בהקדם האפשרי את הקשרים עם האינטרנציונל... העתיד יראה, אם אנשים כמו פיר רנודל יוכלו ללכת בעקבות חבריהם".
ה־Frankfurter Zeitung מפרשת בזו הלשון את עמדת "הסוציאליסטים החדשים" "גסיסת התיאוריה של מלחמת המעמדות ושל המארכסיזם בצרפת... הנאציזם הגרמני נכנס לשטח הרעיוני של הסוציאליזם הצרפתי"...
ליאון בלום, אשר הביא את הקטעים האלה בגליונות של ה-P0pulaire» אחרי הועידה הוסיף בצדם את הדברים האלה: הפאשיסטים הטהורים נותנים שעור ומעודדים את הימין שלנו: טוב מאד, התחלה טובה, אתם הולכים בדרך מתאימה... אולם אתם רק טירונים, עוד לא הגעתם לקצה הדרך... מקום שם הפאשיזם של מוסוליני או תורת־הגזע של היטלר".
אולי ישנה הגזמה בזדון בהערכותיה של העתונות הפאשיסטית האיטלקית וההיטלראית הגרמנית, אולם בכל זאת עם כיבוש העלבון, אי אפשר שלא להסכים לה לפחות
השומר הצעיר
17
במובן זה, שבתיאוריות של מרקה וחבריו ישנם ניצנים פאשיסטיים, אשר בהתפתחותם, יכסו כעשבים רעים את שדה המחשבה הסוציאליסטית.
"זהו המשחק של הרסיזם ושל הפאשיזם להופיע תמיד בתור מעורר ומכוון לכל תנועה מחשבתית, המתנגדת למאדכסיזם הבין־לאומי והיכולה להתפרש כסימן של התפרקות מתוכנו... אולם בכל זאת איך קרה הדבר שמבמת קונגרס סוציאליסטי-בועידת ההטיבה הצרפתית של אינטרנציונל הפועלים-יישמעו מפי סוציאליסט דברים, אשר ישמשו לתועלת הפאשיזם... לקבל מחיאות כפים מאנשי היטלר ומוסוליני במקום לעורר את שנאתם - איזה נסיון בשביל סוציאליסט, איזו בחירה!" לדבריו אלה של בלום, להערכה זו שלו יש ליחס חשיבות מיוחדת, לא רק לרגלי זה, שהוא הנהו המנהיג המוסרי, של התנועה הסוציאליסטית בצרפת, כי אם גם ובעיקר בגלל זהירותו ומתינותו ורצונו הכביר לשמור גם במחיר ויתורים על אחדות התנועה.
געגועי מרקה, מונטג'ניון ודעא-ל"סוציאליזם לאומי" בשטח האידיאולוגי, לאוטרקיה סגורה בשטח המשקי ולאחדות לאומית, הבאה אצלם במקום סולידריות בין־לאומית נובעת אמנם, מתוך עובדות מציאותיות, אולם בעובדות מציאותיות אלו אין כל חדש וכל הפתעה בשביל סוציאליסטים, הנשארים נאמנים לתורה הפוליטית והכלכלית של המארכסיזם. רוזה לוקסמבורג, הילפרדינג, בוכארין ואחרים לא האמינו מעולם, שאת המשק הקפיטליסטי אפשר לארגן באופן רציונלי בקנה מידה בין־לאומי. הסוציאליזם הזהיר תמיד מפני ההזיות של הקפיטליזם המאורגן והאיקונומיסטים הסוציאליסטים ידעו ויודעים תמיד שהתכניתיות של המשק הרכושני בקנה מידה ארצי לא תבטל את הנורמות היסודיות של המשק הזה: את הבצע ואת ההתחרות. האיטרקיה המשקית, לא תתקים לאורך ימים, אם גם יעלה בידי המדינה לסגור את שעריה בפני אימפורט. עליה יהיה לאמץ את כל כחותיה לחיפוש שווקי חוץ ואם האוטרקיה תיהפך (והיא הולכת ונהפכת) לתופעה אוניברסלית - הציבי-ליזציה האירופית לאן פניה מועדות? ואולי מותר להגיד, - שמוטב משק בין־ לאומי קפיטליסטי בלתי מאורגן ובלתי מתוכן, מאשר אותה "התכנתיות" הלאומית המפורסמת, אשר מצאה לה נושאים וחסידים נאמנים ב"ממלכה השלישית" של היטלר. אידיאל האוטרקיה הוא הזיה ריאקציונית. על יסוד ובקשר עט פוליטיקה בלכלית זו לא תתואר כל מדיניות סוציאליסטית. מדיניות סוציאליסטית מוכרחה להיות עצמאית, אוטונומית. התקוות אשר הסוציאליזם "החדש" של מרקה, דעא ומונטגניון תולה בבורגנות הליברלית והרדיקלית - הן תקוות שוא. בגרמניה לא לחמה הדמוקרטיה הבורגנית בנחשול הפאשיזם והיכן היא הערובה שהדמוקרטיה הבורגנית הצרפתית תוכל ותרצה להילחם נגד הפאשיזם, כאשר זה יאמר להשתלט; באופן פטאלי עשו הניאו־סוציאליסטים הצרפתים פסיעה גסה לקראת הפאשיזם והמפלגה הסוציאליסטית מוכרחה לפלוט אותם.
רובה של התנועה הסוציאליסטית הצרפתית רוצה להשתחרר מהגוף הזה אשר גדל בתוכה.
ועידת פאריס טרם החליטה על סנקציות לגבי ה"ניאו־סוציאליסטים", אולם היא גילתה את רצונו של הפרולטריון הסוציאליסטי לשמור מכל משמר על טהרת העקרונים "הישנים", על אמונה בנצחון הסוציאליזם, על טוהר דרכו ומלחמתו.
18
השומר הצעיר
האם ועידת פאריס מסמנת מפנה במצב הענינים ובהלך הדוחות בסוציאליזם הבין־ לאומי? היש מקים־מה ל"אופטימיות סוציאליסטית" בימים קשים אלה לתנועת. הפועלים בעולם?
Information Sociale, Temps, Populaire, Matin, Koelnische'nts הערה: הציטטות הובאו
Zeitung, Frankfurter Zeitung
אין אנו נוהגים לזקוף בל מפלה של ההסתדרות על חשבון המפלגה המדריכה אותה כיום. במתיחת: הקו לא נעלים עין מחשבון הקשיים הריאליים במשטר וביחסים המעמדיים, אשר עומדים בדרך מלחמתו של הפועל ומכריחים אותו לא פעם לסגת אחור. לא לנו היא שיטת אופו-יציות ההופכות בל כשלון של האיגוד המקצועי ל"נצחוך - אשר עטות כעיט על החלל. מן הצד השני לא נמנענו מעולם לקדם בברכה כל הגשמה חלקית של תביעותינו מתוך חשש שמא הודיתנו בהישג, ויהא הוא זעום למדי, תחליש את תוקף ביקורתנו כלפי השיטה: השלטת בהסתדרות בשלמותה.
אבל יחד עם זאת לא נחדל מלתבוע לאחריות מלאה את המפלגה השלטת בעד מפלות, אשר היא חייבת בהן במישרין. לא ידם קול אזהרתנו, באשר גם הנסיונות המעטים החיוביים, אשר לחץ המציאות כופה על השיטה השלטת, מתבזבזים והולכים אף הם. בעקב השיטה הכללית.
אנחנו תובעים הפעם את מלוא האחריות מאת מפלגת־פועלי־ארץ־ישראל בעד מפלת "נשר". "מפלת נשר" - יתמה הקורא — "לא שמעתי על כגון דא כלום, ואני קורא בעיון את־
"דבר". - כן "דבר" פרסם את פסק־הדין של הבוררות בענין הסכסוך במחצבות "נשר"
בלי כל פירושים, גם מבלי להזכיר אח תנאי ההסכם מאוקטובר של השנה העברה. גם הכרוניקה המקוטעת על התסבוכת במחצבה לאחר פסק־הדין לא היה כל ביאור בצדה". ואמנם כל ביאור היה מיותר. כשם שכל מלה בהודעת מועצת פועלי ת. א. על פירוק הועדה המשותפת צועקת: הסכם תל-אביב לידתו במשגה, צריך היה לשמור למפרע על חופש המלחמה של ההסתדרות! - כן מכל משפט הבוררות בענין סכסוך "נשר" מזדקר הכשלון של שיטת פעולה אשר אבד עליה הכלח.
עוד זכורה היטב מידת התגייסותו של צבור הפועלים מסביב לשביתת החוצבים הערבים באוקטובר של אשתקד. והרי אפשר היה להגביר כמה מונים את הכוננות הפנימית של הפועל העברי. מכל מקום ההסכם שנחתם עם הקבלן בא כתוצאה של מלחמה סולידרית של הפועלים העברים והערבים. גם אז לא היה הנצהון מלא: שאלת השכר לא סוכמה סיכום מוחלט. אבל אין כל ספק, כי ההסתדרות יכלה לציין הישג חשוב, אשר ממנו פינה לעתיד - אילו ידעה הקברניטות הנוכחית של צבור הפועלים לחרוג מגדר אפיזודה בלבד ולתת כהתחלה את ההמשך הראוי לה.
היה ברור למפרע שכל הכוחות העוינים (אגודות "פועלים" ערביות, פ. ק. פ., ולא באח-רונה המשטרה) יעזרו אחרי הנצחון לאותו הקבלן, אשר הספיק כבר לקנות לו פרסום
תל-אביב
יעקב ריפטין
לקח מאלף
השוטר הצעיר
19
במידת הנרגנות הנצלנית, במישרין ובעקיפין, ברצון ושלא ברצון להשתחרר משלטון הפו-עלים". ובאמת, מאותו אוקטובר נמשבת פרשה אחת של הפרת החוזה, נסיונות להכניס פירוד ושחיתות מוסרית בקרב הפועלים, הוצאת "הבלתי רצויים" עד ההשבתה האחרונה, סכנת השביתה הסולידרית של הפועלים היהודים בבית החרושת ו... מסירת הסכסוך לבודדות ממשלתית.
קשה היה להאמין שגם הפעם ההסתדרות לא תבין, כי השאלה המכרעת בחיי המחצבה (לא בחייה היא בלבד) היא השאלה, אם ההסכם אשר הושג אחרי מלחמת שביתה קשה יקויים או לא יקויים ובי עיקר זה אסור לתתו להכרעה מקרית של בוררות. זכויות ראשו-ניות של ארנון אין זוכים בהן בהגרלת המצפין של אנשים־פרטים מחוץ לזירת ההתאבקות של מעמדות או מתוך מתן־חסד של מנגנון ממשלתי. אין הן נקנות אלא בסערת המלחמה. וכי מה הביאה לנו הבוררות האומללה הזאת?
סירוב לאשר את ההסכם, אשי עליו חתם בשעתו הקבלן; אישור הפיטורים של "הבלתי רצויים"; ערעור בעקיפין על זכויות פועלים רבים ע"י פרוצדורה ממושכת ומיגעת של בדי-קה רפואית הדשה (הבודק הראשון הרופא של הקבלן, השני - של הפועלים על חשבונם, הפוסק רופא ממשלתי); ועיקר העיקרים; לעומת הסעיף הברור על הכרת ועד הפועלים והטלת מרות האירגון על הפועלים החדשים אין בפסק־הדין זכר לועד פועלים מוכר ויש בו רמז לכך שהפועלים יוכלו להתקבל בעתיד על יסוד... החופש הליבראלי. כמובן שהבוררות דאינה גם לכבול את ידי הפועלים בעתיד ע"י בוררות חובה בכל סכסוך אשר יפרוץ. המפלה היא כאן כפולה והיא נעוצה בשתי השגיאות הראשיות של מפא"י: בדרך המקצועית הכללית שלה המחליפה באופן מתמיד את דרך המלחמה המעמדית במדוחי־שוא של שלום מעמדי ע"י בוררות מחייבת, דרך, אשר גימרת כל סכסוך רציני במפלה קשה של הפועל (פרומין, פתח־תקוה, הועדה המשותפת בת"א, ושנית — ביחסה של מפא"י לשאלת אירגונו של הפועל העברי.
מי מאתנו יאמין בנצח ה"פרוספריטי" הפוליטי בארץ ישראל? והרי שום תכנית פרלמנטרית ותהיה היא הנבונה ביותר — ויש צורך בפוליטיקה קונסטיטוציונית נבונה - לא תפתור פתרון ריאלי את שאלת היחסים עם העם השכן, מבלי אשר לפוליטיקה זו לא יהיה נושא חיוני של חזית סולידרית של פועלים יהודים וערבים.
השביתה הסולידרית ב"נשר" יכלה להיות שלב חשוב בדרך להקמת החזית הזאת. וגם נגד כח הריאקציה הרכושנית המתגברת בארק, המנסה להקים את הדלות הערבית נגד האירגון המעמדי (מ"הגנתה" על זכות העבודה של הפועל הערבי ועד להתישבות ערבית שלי "הנוטע") יש לבצר את החזית הסולידרית. בל יאפיל נצחיננו בהסתדרות הציונית על גידול כחות אויבים ריאליים וחזקים בישוב העברי, הפאשיזם הוא הידרה רבת־ראשים, וגם כשראשו האחד יקוצץ, יצמחו רבים מתוך נופה הצמא שלטון, דכוי ובצע. השביתה הסולי-דרית ב"נשר" יכלה להיות הפגנה נאדרה וממשית של כח סוציאליסטי עולה בישוב ובארץ. ההסתדרות בחרה בדרך אחרת. היא התייחסה במלוא הרצינות לאזהרות של האזרחים "הנייטראליים": "בל יזדעזע הישוב, בל תיפסק תנועת הבנק, בל יחדור מלט זר - ואולי ייסגר בית החרושת לצמיתות". זה היה קול "הישוב" וכזאת חרדתו, חרדת בעל־בית. אך אין כל ספק: בית החרושת לא היה נסגר! וכל המסיבות החיצוניות הרי אלה דוקא היו בין התנאים המוקדמים להצלחת השביחה. בית החרושת היה נאלץ לשנות את הסדרים במחצבה, היו בל האפשרויות לנצחון. ברם, ההסתדרות נסוגה אחורנית, נפתחה הדרך בפני
20
השומר הצעיר
בוררות רקובה. גזרה לרוח פרי של ממחלה ממושכת. הקבלן הרגיש, כנראה, כי גם מאחורי פסק־הדין החדש אין עומד כח איתן, בינתים ותהליך החדירה של, אלימנטים חדשים לתוך המחצבה החליש אח חזית ההתנגדות בתוך המחנה הערבי, החלה מחדש פרשה של חתירות ומסירות עד למאסר המחוצף של מזכיר "הברית". הקבלן מקווה, כנראה, כי עם שנוי ההרכב בתוך המחצבה יוכל לגמרי לשים לאל את כוחה של ה"ברית". הוא יוכל להסתמך, כמובן, נם על החופש אשר נתן לו בנידון זה פסק־הדין של הבוררות. הוא מעונין להמשיך, להרויח זמן. הוא מאמין, כנראה, שהזמן יביא לפועלים רק אכזבה והתפוררות, במה צריכים להיות מעונינים הפועלים?
לא לדחות את המערכה אלא לאסור קרב. לדרוש מאת הנהלת בית החרושת שינוי מוחלט בסדרי המחצבה. מאחורי הדרישה הזאת מן ההכרח הוא שיעמוד כח השביתה הסולידרית בכל המפעל. עוד היום אפשר לנצח. מחר אולי כבר לא.
לא יאומן, כי נם אותם האנשים, אשר באופן ישר טיפלו בחיפה וב"גשר" בעניני ה"ברית", יוכלו לסמוך את ידיהם על הקו הכלל• אשר נקטה בו כאן ההסתדרות, היתה להם השהות להיוכח עד כמה השיטה הכללית של ההסתדרות מבטלת את מאמציהם למרות רצונה של ההסתדרות.
ועוד דבר. אין מקום לאיי־פלאים של אירגון משותף בלי מאמץ כללי להגשים את האירגון המשותף בשלמותו. כחם של הנסיונות החלוציים הוא גדול. מעשה "נשר" היה מעין נסיון כזה, אם כי שלטה בו יד המקריות והארעיות. הקשיים בשביתת "נשר" מקורם היה לא במעט בזה, שאת ההתחלה הנכבדה לא לווה המשך מתאים במקום ובמתכונת ארצית. והרי שאלת "נשר" נעשתה מבחן היסתורי עבור פועלי ארץ ישראל. אנו דורשים מאח ההסתדרות, אנו דורשים מאת פועלי "נשר": עמדו במבחן. עין־שמר כרכור
אכן סימן טוב הוא לצבור הפועלים העברים בארץ, כי בימי נאות והעפלה, כאשר משק הארץ מתבצר ושועת חיסר ידים עובדות בוקעת ועולה מכל פינה בעיר ובכפר; כאשר מקורות פרנסה נחשפים והולכים חדשים לבקרים - בימי גאות אלה, קרם עור וגידים הרעיון של ביטוח מחוסר־עבודה.
בעצם תקופת גאות זו לא נעלם מעיני הפועל בארץ כי עוד רבות המצוקות הצפונות לנו בעתיד קרוב או יותר רחוק. כי עוד כהנה וכהנה נשוב להתנגש בדרכנו בתקופות שפל והצטמקות, באשר לא אי בודד היא הארץ ואלפי נימים קושרים אותה לעולם גדול בעל משטר שעבר עליו כלח והוא מפרפר בחבלי גסיסתו. אף הארץ גופא טרם הגיעה לתקופת הבניה התבניתית וככל ארץ רכושנית כן נם בה לא מעטה האנרכיה, מן הנמנע הוא איפוא, שהתפתחותה והתקדמותה של הארץ, עם כל היות התקדמות זו מחוייבת־המציאות תלך תדיר בקו עליה ישר מבלי שתעשה מזמן לזמן זיגזאגים בדמות
א. כהן
ביטוח מחוסר עבודה
השוטר הצעיר
21
תקופות נאות ושפל. תמורות כאלה עברו על התפתחותה של א'י לא פעם וודאי שתשובנה ותחזורנה עליה שוב מזמן לזמן.
טוב איפוא שההסתדרות - כחו המאורגן של הפועל העברי בארץ - ידעה בשעת. נאות לירות את אבן הפינה למשען חדש לפועל במלחמתו, ויוכל הפועל מתוך הרגשת שובע ואון לאגור כהות לעת מצוקה כי תבוא.
הקמתה למעשה של "קרן חוסר עבודה" לא נסתיימה בן־לילה, שנים מספר עברו עד שרעיונות מפשטים קמו והיו לתכנית מעשית, לקרן ממש, בתקופת נאות זו בארץ, כאשד אין איש זקוק לקרן ולעזרתה, אולי טבעי הוא הדבר שכאלו תם הויכוח שהתנהל במשך שנים בצבור הפועלים בדבר אפיה ותפקידיה של הקרן הזאת. ומציאותה בחיינו כמעט שאינה מורנשת כעת אלא ע"י אותם מספר מא"י שנוספו על דרגת המסים של הדבר בהסתדרות. ברם, כדאי לזכור כי ליצירת הקרן קדם ויכוח ממושך במועצת ההסתדרות, וחילוקי הדעות שהתגלו בדיון זה התבססו על שתי תפיסות סותרות:
א) קרן במתכונת מקומית (במפעלי תעשיה או חקלאות) כעין קופות־תגמולין הדדיות אשר אמנם תפרשנה אחוזים מסוימים לקרן מרכזית אבל התורם לקופה הוא ים יהיה הנהנה וזאת במידה שתתאים ליכולתה של קופתו המקומית, לדרגה המקומית וכו' וכו'.
ב) קרן כללית, מרכזיה, מחייבת ופרוגרסיבית.
הסתירה בין שתי השקפות־היסוד שנלחמו ביניהן בשעת הדיונים במועצת ההסתדרות היא, כמובן, בהערכת מגמת הקרן, מהותה ויעודיה, שכן את תפקידיה האמיתיים והרחבים לגבי פועל מחוסר־העבודה, שלא הספיק להאחז בעבודה קבועה במקום, או עולה חדש מחוסר העבודה שטרם הספיק להקלט בעבודה לא יכלה למלא אלא רק קרן מרכזית ומחייבת בעלת יעודים חלוציים ומעמדיים רחבים אשר לפניה לא חשבונו הצר של הפרט בלבד, ואשר מבנה הפרוגרסיבי יאפשר לה לחלק באופן צודק, בהתאם למידת יכולתם של כל חלקי הצבור העובד, את נטל הדאגה למחוסר העבודה.
לא מקרה הוא הדבר, ולא פלא שחילוקי הדעות לא חצו הפעם אח המחנה לפי גווניו המפלגתיים מאז. רוב הועדה המכינה ואתו הועד הפועל של ההסתדרות הציעו להקים את הקרן על יסוד "קופות נפרדות למקומות ומפעלים" ותוך כדי טיפוח האידיאולוגיה של "הפועל הקבוע והמבוסס" ומתוך השלמה עם הופעות מעציבות ומדאיגות שבקרב חלקים שונים של צבור הפועלים (הופעות של אגואיזם צר, דפרולטריזציה, השתמטות ממילוי תפקידים חלוציים וכו'). אך עצם מהותו החלוצית המוכרחת של צבור הפועלים בארץ היא אשר הקימה את רוב מועצת ההסתדרות נגד ההצעות האלה, אשר אמרו להבטיח את דמותה של הקרן, והיא אשר קבעה את החלטת המועצה בעד קרן מרכזית, בקנה מידה ארצי, מחייבת ופרוגרסיבית.
קצר למדי הנהו עדיין זמן קיומה של קרן חוסר־עבודה למען אפשר יהיה לקבוע בודאות את מידת הצלחתה. ברם, כבר כעת אפשר לומר כי מרבית החששות בדבר מכשולים מיוחדים על דרכה של הקרן המרכזית - חששות ששימשו יסוד למתנגדי מבנה הקיים של הקרן - כבר נתבדו:
22
העוטר הצעיר
"יצירת קופה ארצית, תעשר, רשם מתעה - וקדם כל בקרב צבור החברים - של מוסד כל־יכול", "חלק מהעובדים הקבועים והמבוססים יותר מבחינה כלכלית יראו בקופה כזאת רק מוסד למתן עזרה לאחרים וההשתמטות תהיה מרובה". "קופה ארצית תדרוש גם אפרט גדול עם הוצאות לא קטנות" (מתוך הנמקת רוב הועדה המכינה והועד הפועל של ההסתדרות) אכן התנובה של צבור הפועלים ליצירת הקרן הרחבה, תשלום המם האובליגטורי ללא ערעורים, לרבות אותם הפועלים "הקבועים והמבוססים" אשר להם בעיקר חששו החוששים. ואף גדלו של "האפרט" והוצאותיו (כידוע, מעסיקה כעת הקרן עובד אחד בשכר. אין ספק שנם עם פיתוח מלוא פעולתה של הקרן - אף אז תימצא אפשרות לשלב את פעולתה בפעולת המנגנון ההסתדרותי הקיים), כל אלה יש בהם מן העידוד ומפיזור החששות שהנו הטוענים לקופות הנפרדות. יש בה; מן העידוד ביחוד - אחר שנעשתה רק הסברה מצומצמת בקרב צבור הפועלים על מהותה ויעודיה של קרן חסר עבודה. אפשר להוסיף עוד, כי רמתו הכללית של צבור הפועלים בארץ, מידת הכרתו וחוסן אירגונו לא חייבו אף כאן כבארצות אחרות להתחיל מ"אלף", מהקמת קופות תגמולין מקומיות מצומצמות התפקיד
והיכלת, על מנת להפכן במרוצת הזמן לקרן מרכזית בעלת כח והשפעה. סוף סוף יש
ללמוד גם משהו מתנועת הפועלים בארצות אחרות תוך כדי סיגול הפעולה והתאמתה לתנאי הארץ.
הפרק הראשון בויכוח נסתיים, קרן חוסר העבודה נהיתה לעובדה קיימת בחיי
הפועל המאורגן, השאלה העיקרית המתיצבת לפנינו כעת היא: מה יהיה כוון פעולת
הקרן, היכן יונף המנוף הזה ומה תהיינה נקודות המשען שלו? יש להזהר מללמוד תמיד נזרה שוה מהנסיון בארצות אחרות, ולהעביר את הנסיון הזה מן המוכן מארץ לארץ. עלינו להביא תמיד בחשבון את התנאים הקונקרטיים של ארץ הפעולה, ואת גורמיה המיוחדים.
ברם, עם בל הזהירות יש להניד ברורות: כי אין הפועל עצמו יוכל לשאת על שכמו הוא בלבד אה הנטל הכבד של חוסר העבודה, כל ביטוח מחוסר־העבודה שיסתמך על מסיו וחסכונותיו של הפועל בלבד — מן ההכרח הוא שייהפך לקרן־קיקיונית שבגדול דרישותיה כן דלה יכלת עזרתה הממשית.
מכאן המסקנה: ערכה של קרן חוסר העבודה אשר יצרנו יהיה ריאלי במידה שקרן זו תיהפך להיות אבן־שואבת למסים מקבילים של המעבידים, המוסדות העירוניים והממשלתיים. באשר רק ע"י שיתוף המקורות הנ"ל בביטוח העובד מחוסר עבודה, תצומצם הסכנה של חרפת רעב לעובד בימי בטלה מאונס.
עצם יצירת הקרן לחוסר עבודה ע"י הסתדרות העובדים - תעודת בנרות היא לצבור הפועלים בארץ לכניסתו למלחמה צבורית ופוליטית בעד החוקה ממשלתית לביטוח־חובה מחוסר עבודה, בשיתוף העובדים, מעבידיהם, המוסדות העירוניים והממשלתיים, ובמידה שצבור הפועלים עצמו, ידע להתגייס להגדלת כח הקרן — כן תאדיר תנופת מלחמתו וירבו סיכויי הצלחתה.
מכאן — שעמדתם הדפטיסטית של פוע"צ שמאל בשאלת הקרן לחוסר העבודה, כפי שביטאוה בויכוחים במועצת ההסתדרות, כי "מוטב לרתום את הממשלה בעול הזה" והתעלמותם, ____ כדרכם מאז, מהצד הממשי שבפרובלימה, המחייב כאן כבשטחים אחרים
חשוטר הצעיר
23
של פעולתנו, התחלה חלוצית מצד הפועל עצמו, עמדה זאת, הנה מופרכת מיסודה. כשם שאין יסוד לאותה העמדה חדלת האמונה כסבויי הצלחת מלחמתו של הפועל בעד תחוקה ממשלתית לביטוח מחוסר עבודה "בארץ הזאת" "חבלתי מפותחת עדיין" בעלת "הממשלה הקולוניאלית" וביוצא בזה — עמדת חברי מפא"י — שמרוב "מעשיותה" הנה שוכחת לגמרי
את גבולותיה האובייקטיביים ליכלתו העצמית של הפועל והיא מתעלמת כליל מנסיונה הרב של תנועת הפועלים בעולם. שכן אף בארצית "הנאורות" לא הושגה תחוקת ביטוח החובה מחוסר עבודה אלא תוך כדי מלחמה קשה, מרה ורבת שנים שנלחמו האיגודים הפוליטיים והמקצועיים של התנועה הסוציאליסטית.
גיוס צבור הפועלים להקמת קרן חסר עבודה, והפיכת הקרן לנשק במלחמתנו בעד תחוקה ממשלתית לביטוח־חובה מחוסר עבודה בשיתוף העובדים ומעבידיהם, המוסדות המוניציפליים והממשלתיים — תפקידים אקטואליים הם שאין לדחותם. ואין לך שעה טובה להסברה, לגיוס ולמלחמה אלה, מאשר שעת נאות זו בפריחתה הכלכלית של הארץ.
מגדיאל
בחזיית המושבה
אנו מאוחדים בהכרה, שיש כיום להתריס נגד הלך־הרוח של אופטימיות כללית הרווחת בארץ לרגלי הקוניונקטירה הטובה. והרי עוד תמול אכלו בנו שני המשבר ומחר, בחלוף גלי הגיאות, תגבר ביתר שאת התקפת הבורגנות. שומת
עלינו הפעם להשמיע את קול אזהרתנו,
אם גם אנו שוחים נגד הזרם. דומה, בי לפני הבחירות לקונגרס עמדנו בפני הלך־רוח הרבה יותר איתן ושקול בתוך צבור הפועלים. אז הרגישו כולם, כי למרות מדוחי הקוניונקטורה וההישגים המעשיים בתנאי חייו של הפועל קם והולך כוח פאשיסטי מאורגן המתכוון
ללכד סביבו את הבורגנות על כל
זרמיה. הצבור ראה בעליל, כי למרות התורות של השלום המעמדי מתגבשים והולכים כוחות השחור האורבים לנפשו של הפועל. הנצחון הגדול בבחירות -עם כל חשיבותו והכרחיותו - צפונה בו סכנת של המעטת דמות האויב
והתעלמות מעוצם הכוחות הפועלים בכל זאת במעמקים נגדנו. הצבור נתפס לקלות־דעת מיוחדת שבהשליה פרלמנטרית המאמינה, שעברה הסכנה הפאשיסטית בישוב וסולק האויב המסוכן. האפשרויות הגדולות אשר נפתחו עם הנצחון עלולות עכשיו להתבזבז בתוך ההרגשה הכללית של סיפוק והחלשת המתיחות הפוליטית. והרי אנו עומדים עכשיו רק לפני המערכה. באם ההשל־ יות של הפרוספריטי הכלכלי תהיינה מלוות בהלך־רוח של "פרוספריטי פו־ ליטי"-אין לנבא טובות. ירידת הכוחות הסוציאליסטיים בגרמניה לא התחילה בשלב האחרון של מדיניות־הסיבולת. שרשיה נעוצים דוקא בתקופת הגיאות הכלכלית של גרמניה לאחר המלחמה. בימים אלה, כשתנאי חייו של הפועל הגרמני נשתפרו במידה ניכרת, לא ניצלה הס. ד. את ההזדמנות לחישול מסף של התנועה המקצועית, אלא טיפחה בקרב הפועלים מדוחי־שוא. היא הציגה
בהסתדרות
24
השוטר הצעיר
לפניו את הטבת תנאי חייו בכיבושי אירגונו, בעוד אשר למעשה הטבה זו באה הודות לזרם הגיאות הכלכלית בשוק הבנק. שכר העבודה המקובל בשוק היה גבוה מזה אשר חייב לפי הסכמי העבודה והס. ד. לא השתדלה אפילו להתאים את התעריפים למחירים האלה. היא בחרה להרדים את כוחו של הפועל על־ידי תורות בדבר "דימוקרטיה כלכלית", כוחות "נייטראליים" במדינה וכו'. תקופת הגיאות הכלכלית נהפכה לתקופת רקבון והתפוררות בתוך תנועת הפועלים הגרמנית.
תנועתנו בארץ שונה מזו בגרמניה, אך קוי הסכנה הם משותפים. האירגון הארצי. גיאות הבנין בארץ מטשטשת את הגבולין בין העיר והכפר. האגודות המקצועיות והקואופר־ טיבים התעשיתיים חודרים גם לעיר וגם למושבה. לא מקרה הוא ששאלת אגודת הבנק מופיעה באותה המידה בשני האיזורים של העבודה השכירה. מכאן שעלינו לשאוף לאיחוד וריכוז הפעולה גם בעיר וגם במושבה ולא לפצלה בשני תחומים נפרדים, שאין קשר ביניהם. נוצרות והולכות ההנחות לפעולה מקצועית אחידה בהיקף ארצי. ביצור האירגון המקצועי. הננו פועלים בשני שטחי פעולה: באיזור העבודה השכירה בעיר ובכפר ובהתיש־ בות. אנו רואים בפגישה זאת את הבעיה המרכזית בשאלת האירגון. סיעותינו במושבות תצטרכנה איפוא להקדיש לשאלת ביצור האירגון המקצועי את תשומת הלב העיקרית. הבריחה מהחקלאות. ההופעה הזאת היא מסוכנת מאד, שכן מלבד התרוקנות המושבה מעבודה עברית היא יוצרת חלוקת מקצועות חולנית ובלתי נורמלית בקרב צבור הפועלים. ההתרכזות במקצוע
של בנין בלבד נתנה בנו כבר את אותותיה במצוקת המשבר של העלית הרביעית. אנו לא נוכל להתגבר לגמרי על הסכנה הזאת המאיימת עלינו עכשיו, אך בכל זאת ניתן בידינו להקהות את חודה ולהקטין את היקף הקטסטרופה העלולה להתרגש עלינו. אמנם איזור המטעים לא יוכל כל־כך מהר להשתוות ברמת השכר שלו עם שוק הבנק, אך בכל זאת יכולה להיווצר יציבות־מה במושבה, אם הפועל ירגיש, כי אין הוא מבודד בפינת עבודתו, וכי כאן חזית המלחמה של ההסתדרות. מלחמת מתמדת על העלאת השכר, הבטחת קביעתו של מקום העבודה, הגברת הזיקה בין הפועל והסתדרותו, דאגה להתישבות על־ידי ניצול העבודה השכירה - אלה הם האמצעים למניעת הבריחה מן החקלאות. במידה ידועה ניחנת השאלה הזאת לפתרון רציונלי בקיבוץ. על הקיבוץ לדעת לשמור על איזון כוחות העבודה שלו, לבל תגבר בו חד־צדדיות העלולה לערער את כל שווי משקלו הכלכלי. הרמת שכר העבודה. אין כל ספק, כי הרעיון הזה הוא כיום מחויב המציאות. אלא שיש לשקול היטב את הגבולות הריאליים בפעולה זו. אין להניח, כי שכר העבודה במושבה לא יעלה בבת אחת ובלי מלחמה ממושכת למדרגה זו של תנאי העבודה בעיר. מכאן שעלינו לקבוע שלבי־בינים ומטרות אקטואליות במלחמה הזאת על העלאת שכר העבודה. גם הבחינה האסטרטגית של המצב בשוק העבודה, חוסר ידים עבריות - שיגבר עם בוא הקטיף, - עיכוב העליה והלחק של הפועל הערבי הזול - היא אשר צריכה להכריע בנקיטת התכסיס. ייתכן, שיש בהתאם לשיקולים האלה לחלק את הפעולה לתקופות שונות ולאיזורים שונים.
השופר הצעיר
25
השוואת השכר. - זוהי התקופה לחידוש הפעולה להשוואת שכר העבודה בין הפועל והפועלת, בין הפועל הפשוט והפועל המקצועי.
הפועל הערבי. - הן בישוב הן בתוך מפא"י אין אורך־רוח בטיפול בשאלה הזאת. רגילים רק להזדעזע בשעות חירום, אך כעבור הזעם ובהשתרר השקט נפסקת הפעולה. והרי דוקא אין כשעה הזאת יפה בשביל פעולה ערבית כנה ומתמדת. מי יודע איזה פורעניות היינו יכולים למנוע, לו ידענו לנצל תקזפות כאלה של שקט יחסי. שאלת הפועלת,-אין להעלים את ההרגשה, כי הננו מפגרים בשטח זה. הופעת בהורה במועצות שלנו היא חזיון בלתי רגיל. העובדה הזאת של היעלמות הבחורה מן הפעולה הציבורית שלנו מחלישה גם את תוקף מלחמתנו הפוליטית על זכויות הפועלת. כאן אנו עומדים בפני הכרח לבחון את דרכנו לתיקון הליקוי הזה. לימוד המקצוע.-החתירה להשתלמות מקצועית בקרב הקיבוצים שלנו צריכה להיות אחוזה ודבוקה במלחמה ציבורית בכתלי־האגודה המקצועית וההסתדרות על פעולה שיטתית להקנית המקצוע. הפעולה התרבותית.-אין להסתפק אך ורק בפעולה הכללית דרך הצנור של הרצאות כלליות ומפעלים תרבותיים שונים במושבות. במידה שצבור הפועלים גדל ומתפצל לחטיבות אירגוניות עלינו להשתדל להחדיר את הסברתנו הרעיונית לתאי אירגון ראשוניים, לחטיבה המקצועית, למקומות העבודה. בפעולה הזאת אין להזניח את ועדת החרבות, שכן היא נותנת לנו את האפשרות להופיע בפני צבור הפועלים כולו. אין כלל לחשוש לכך, שמא הופעתנו בועדות התרבות המקומיות
תחייב אותנו במשהו לטשטש את גישתנו לשאלות המלחמה המעמדית. קליטת העליה. - הדאגה לעליה היא אחת הדאגות המרכזיות של צבור הפועלים. העליה הגדולה הזורמת מביאה אתה חומר אנושי שונה מזה של העליות הקודמות. פרצופה הרעיוני של העליה החדשה יש בה כדי לקבוע את דמותה של תנועת הפועלים הארצישראלית בעתיד הקרוב. בעיה מיוחדת וקשה היא העליה הגרמנית. צורת החבורות בקליטת העליה הגרמנית מאפשרת לנו לפתה בתוכן פעולה רצינית, שכן פלוגות כאלה לא תתקיימנה בלי עזרתם הפעילה של הקיבוצים. חבורות קיימות בראשון לציון וחדרה. על הקיבוצים שלנו במקומות האלה לזכור את התפקיד המוטל עליהם. שאלת "ביתר".- אנחנו צריכים להלחם נגדם כנגד מפירי שביתה. אם. יש מקום להסכם כללי עם הפועל המזרחי, אין כן הדבר ביחס ל"ביתר". הסיכום האירגוני. - אנו עומדים בפני כמה שאלות: אירגון הסיעות במקום. חילוף המשמרות והגשמתו, הקשרים בין הסיעות והמזכירות. במקום בו נמצאים כמה קיבוצי השוה"צ צריכה לקום סיעה, אשד חבריה הם חברי השומר הצעיר במועצה, וכמו כן באי-כה הקיבוצים שאינם מיוצגים במועצה. יש גם לשתף את החברים הפעילים במוסדות ההסתדרות, כגון לשכת העבודה, ועדת התרבות וכו'. הסיעה קובעת את קוי הפעולה במושבה ובמועצה. כנראה, שנצטרך לבטל את האירגון המחוזי של הסיעות, שכן מריבוי הועדות אין הפעולה מתקדמת כראוי. הועד הפועל יצטרך להקים ועדה, אשר בהשתתפות אחד מחברי המזכירות תרכז את הפעולה המקצועית הפוליטית במושבות.
(מתוך הסיכום של פגישת סיעות השוה"צ במועצות הפועלים במושבות, — 20—21 ביולי ש. ז.
2ft
השוטר הצעיר
בשאון המאורעות של הימים האחרונים, בימי הרצח הטראגי - בלי הד היאה לכך נתבשרנ על הגדלת ה"דבר" ושיפורו. רכישת מכונת־דפוס חדשה ומשוכללת, הרחבת מסגרת העותון, המשמשות בכל הארצות חג לתנועת הפועלים — עברו בארץ בשקם ולא עוררו במחנה העובד את התגובה המתאימה.
לפני ימים מספר פנה "דבר" לצבור העובדים וידידיו בדרישה לחת יד לביצור משקי של העתון, אשר יאפשר "לנוון את תכנו, לשפר את צורתו ולהתאזר לפעולה מתמידה להעשרת העתון. יש לשמח משנה שמחה על חתירתו המתמדת של עתון ההסתדרות לקראת הרהבה ושיפור. יש להדגיש את העובדה, כי אין העתון קופא על שמריו, כי יש אתו "הצעות המכוונות להוסיף ולקרב את העתק אל הצבור ולהרחיב את אפקו". בענין מיוחד הננו עוקבים את התאמצויות המערכת "לתות בטוי מלא לתלאותיהם וללבטיהם של המוני עמנו בתפוצות ולהקדיש מקום רחב יותר לידיעות על חיי הפועל בארצות שונות ולהארת הבעיות המנסרות בעולמה של תנועת הפועלים".
עם כל הכרתנו את פעולת המערכת לקראת הגשמת המטרות המובאות לעיל וכוננותנו לחת יד למפעל ההחתמה - לא נוכל, אף לא נרצה להעלים עין מהאכזבה הקשה, המתעוררת בקראנו את ה"דבר" המרחב, אשר היה יסוד להניח, כי יביא לנו תכן יותר מגוון ורציני, ההולם את צרכיה ודרישותיה של תנועת הפועלים בא"י. הדף הנוסף בגליון יום־יום הנהו מלא וגדוש כל מיני הרהורים, פרודי מחשבות, לברקים", ו"אבק דרכים" המערפל על רעיונות בהירים ומוצקים. הכך יאתה לעתון סוציאליסטי?
עתון סוציאליסטי? בשטח זה נוקט "דבר" בשיטה בלתי נכונה ולא מוצדקת כל עיקר של טשטוש מושגים ושיבוש קו רעיוני עקבי, אשר מוכרח להיות נר לרגלי עתון סוציאליסטי, המחנך את ההמונים לקראת הגשמת ועודם. לא יתכן, כי מאמריו של בריילספורד המופיעים מזמן לזמן יהיו הקינצסיה היחידה וה"הכשר" היחידי לעתון פועלים, ברדיפה אחרי "הציוניות העממית", שהיא מזמן ידוע המטרה היחידה של עורכי "דבר" (כדוגמת כל מנהיגי מפא"י), הולך ונהפך "דבר" לעתון ליבראלי מתון, אשר מאמריו ה"מהפכניים" של אברהם שבדרון גרים בכפיפה אחת עם תלונותיו של יעקב פיכמן על ה"טנדנציות" המובהקות ביותר המתגלות ב"סרט הרוסי", והרי יד־עורך, יש בכחה לכוון ולהדריך, לשמר על כך, כי העתון לא יפסיק אף לרגע להיות כלי־מבטאה של הסתדרות העובדים העברים בארץ־ישראל, והמוסף "המשק השתופי" - יוכיח.
למה נמצא ב"הארץ" יותר ידיעות וחתירה לאוביקטיביזציה בשאלות רוסיה הסוביטית, ארץ הבניה הסיציאליסטית - ובעתוננו אנו, עתון המעמד העובד מופיע מזמן לזמן איזה מכתב מחריד מרוסיה או זעקת היהודים הנרדפים ותו לא. למה מסאמארקאנד, אשר באסיה המרכזית־הסוביט־ת הופיע באלה הימים (גליון 8 באבגוסט) מכתב, אשר מתחת לכותרת "בורחים!" הובאו ידיעות על בדיחת החושבים לפרס, מפחד רעב, מחלות וכל פגע רע — וכמעט באותו זמן נזדמן לי לקרא מכתבים רחבים מסאמארק אגד בעתון פולני רציני ואחראי מפרי עטו של סופר־שמרני, אשר אינו חשוד בנטיה לרוסיה הסוביטית, ואשר כללו ידיעות זהירות, מבוססות על מספרים וחקירה במקום, המעידות כי מתוך אלפי קשיים הולכת ונבנית ערה סוציאליסטית חדשה, חטיבה לאומית־סוציאליסטית, אשר עוד אתמול היתה שקועה בפראות וחסר־כל.
עם הרחבתו של "דבר"
•השוטר.הצעיר
27
לא יתכן בצד מוסף מענין "כלכלה ומשק" (הזקוק אגב למצפן סוציאיליסטי בהארת בעיות המשק הא"י) ו"מדע וטכניקה" - להמשיך במוסף ספרותי בצורה, אשר אין לה שחר בעתון פועלים. במקום הדרכה ובקרת לקראת הבנה מתקדמת של ספר וסיפר, - כל מיני חיטוטים ספרותיים, או חקירות על יהודי צפת מפרי עטו של אז"ד, אין כוונתנו להמעיט את ערך הרשימות, אולם הייתכן רק בסקירות ממין זה להזין את הפועל העברי, המצפה להדרכה וחמר ספרותי מענין? היאומן, כי בעתון סוציאליסטי דוקא הופיע מוסף מוקדש ליובלו של מארכם (מוסף העלוב ביותר, שמצאתיו בעתונות סוציאליסטית!), כדוגמת המוסף של "דבר" שראינוהו לפני חדשים מספר?
* *
*
לא נמשיך בשרשרת הכאובה של שגיאות וחסרונות אשר "דבר" לא השתחרר עדיין מהם. הננו מצביעים על חסר קו סוציאליסטי עקבי בעריכת העתון לכל מחלקותיו - אותו הקו, החסר בפעולתם הרעיונית של העורכים והמנהיגים של הרב בהסתדרות בכל פעולתם הפוליטית והחברתית, אולם "דבר" הנהו עתון של כל ההסתדרות, ולא רק של חלקה, וכשם שהננו שמחים על הרחבתו, כן אנו חרדים לתכנו הדל והבלתי מגובש, מתוך דאגה זאת באה דרישתנו לגוון, לשפר, להוסיף אמת ולשמר על נאמנות
לרעיונות של תנועת הפועלים.
לדברי י. רובין ב"טורים", גליון ז' — "הקורא העברי קורא נם בזמננו את עתונו כקריאת ספר, כל החמר בעתונו נחרת בזכרונו בפרטי פרטיו". הנוכל לשקט ולהסכים, שייחרת בזברונו של הפועל העברי חמר עתוני, אשר רחוק הוא תכלית ריחוק מהמקורות, זר ליסודות ואשר לוקט בלי בירור מספיק מכאן ומכאן?
נהיה הראשונים לעזר לביצור "דבר" ולהרחבתו, אולם נלחם את מלחמתנו על אפיו, נדרש בתקף הארה בלתי משתמעת לשתי פנים של כל מאורע בר־משקל בארצנו ובעולם הרחב, נלחם על חינוך ההמונים לקראת נאמנות לציונות סוציאליסטית, כוננות לאירגון ומלחמה מעמדית, לקראת הבנה מארכסיסטית של מאורעות פוליטיים, כלכליים ותרבותיים אשר בימינו.
מ. ז.
בשוק הבנין בחיפה
(מתוך כרוז השוטר הצעיר לקראת הבחירות למועצת אגורת פועלי הבנין)
תקופה של גאות, שלא היתה עור כדוגמתה, עוברת עכשיו על שוק הבנין. נתגלו אפשרויות רחבות להטבת תנאי העבודה של הפועל, להשלטת האגודה על כל סוגי המקצוע, לחיסון פנימי וביצור הארגון. האפשרויות האלה נוצלו רק במדה זעומה. אמנם הורם שכר־העבורה; נוספו סקציות חדשות באגודתנו. אך כל אלה לא באו לנו, אלא הורות למאמציהם של החברים בחטי-בות המקצועיות, הודות ליזמתם ולחצם במקומות העבודה — ללא כוון קולע והדרכה מרחיקה־ ראות של ועד האגודה. הרי אפילו ועד האגודה
אינו קיים למעשה זה חצי שנה ויותר! אגורת פועלי הבנין ניזונית רק מפירורי הקוניונקטורה הטובה העולה ומכה גלים בחיפה. אין בכח הנהגת האגודה להשתלט על המצב, להדביר את זרם העליה והבנין לצרכי הפועל. והרי עדיין גם לא נסתם מקור הנגעים והפרצות, אשר עוד לפני ומן לא רב נתנו בנו את אותותיהם לרעה ורק גלי הגאות השכיחו אותן לש,ה קלה. עדיין עומד וקיים המרחק בין שכר העבודה של הפועל הפשוט והמקצועי והוא מאיים בהקמת מחיצות בין שכבות פועלים שונות. המוני החברים אינם מלווים בפעילות וערנות את מאמצי אירגונם המקצועי בגלל חומר דמוקרטיה פנימית שבתוכו רק שפע העבודה המצויה בשוק מעלים מאתנו
28
השוטר הצעיר ■י
את סכנת קבוצות־הקבלנים שאינן נזקקית לאירגון ההסתדרותי בקבלת פועלים שכירים. שאלת הפועל הערבי לא ירדה מהפרק. באם ההסתדרות לא תכנים בעור מועד את פועל הבנין הערבי למסגרת אירגון מקצועי, עלולות תוצאות ההזנחה הזו להתגלות בכל רצינותן המכרעת בתקופת שפל. כבר כיום נראות אותותיה במקומות עבודה מסוימים (מפעלים ממשלתיים, בינלאומיים וכו'). הקואופרציה ההסתדרותית בבנין טרם חישלה את מכשיריה המעמדיים ועוד רבה בה הנשירה משורות ההסתדרות לשכבת קבלנים מנצלים.
ספרים
לא תרצח?
("לא תרצח" ילקוט קטן של שירים ננד המלחמה. א. שלונסקי, הוצאת "יחדיו" ת"א, תרצ"ג דף 61)
אכן, ימי אבגוסט הראשונים, ימי פרוץ המלחמה העולמית, טבח המליונים-ימים אלה עברו אצלנו בשקט ושלוה, מתוך מנותח ושכחה, כאילו נשכחה מלבנו פרשת המלחמה האיומה, ואין סכנת קרב חדש אורבת לגו. מנוחה ואדישות. אולי נערך אי־פה אי־שם נשף אנטי־מלחמתי או מסיבת חברים פנימית ותו לא. לא נשמע קולו של הסוציאליזם העברי, לא נשמעה מחאת הפועל נגד המלחמה, המופנית קודם כל אליו והנערכת במחיר דמו. דאגה לעבודה ולחם, חתירה לקראת
ביסוס, — מאפילים על הכל, מביאים לידי קוצר ראיה מבהיל, אדישות שאין לה כפרה. ביטים אלה ניסה שלונסקי להבקיע את חומת השכחה והאדישות ע"י עריכת ילקוט שירים נגד המלחמה, בתרגומו ובצרוף מאמר רחב לשאלת המלחמה.
אולם, נגלה את האמת הכאובה: הנסיון
היחידי הזה, למרות הכוונה הנעלה, - אף הוא
הסכנה של מפירי־אירגון הורחקה מאתנו אך לא נכרתה כליל.
חברים, פועלי הבנין! כל הסכנות האל. עומדות בעינן. נחוצה פעולת־אירגון וכי '1 תנופה שתתאים לשעה הגדולה, נחוצות דרכי־ אירגון ומלחמה, שתבצרנה את צבור הפועלים גם בשעת שפל וצרה כי תבוא. נחוצה שיטה אחרת שתכרית את מקור הסכנות האורבות לפועל, שתשמור אותנו מהתגלגלות במדרון הסכמי־כשלון מחפירים — כדוגמת פתח תקוה והסכם תל אביב — ותבטיח את הנצחון.
לא הצליח. הקול הגלמוד הזה נגד המלחמה, הקריאה המבודדת נגד שפיכת דמים מאורגנת— דא בוטאו בכל הכה, האמונה והבהירות. דברת "לא תרצה", אשר שימשה כשם הילקוט, נעדרה כח, חסרה דם ועצבים, לא הוסברה ולא תוארה בכל עמק רצינותה ובכל היקפה.
שלונסקי נגש להערכת שאלת המלחמה בדרך הישנה, המוטעית של פאציפיזם ליברלי מתוך אמונה בכחותיו המוסריים של האדם ויחסו הוולונטארי לתהליכים היסטוריים. לא נרצה להעלים עין מרצונו הטוב ומכוונתו האצילה של הסופר, אולם הרצון הטוב של שלונסקי לא עמד לו, לרדת אל תוך תוכה של האמת, לנתח את בעית המלחמה בלי תרדה ובלי השליות, אשר מזמן פג טעמן.
הן גם בן־אדם, אשר איננו מאומן בהלכות המארכסיזם ילמד מן החיים את האמת הברורה, כי אין מלחמת רצונות ולא התנגשות של תפיסות מוסר שונות, אף לא הגורל העור לא אלה קובעים את פני החברה, שאיפותיה ובעיותיה. התנגשות בין שכבות מסויימות בחברה, מלחמת אינטרסים ריאליים היא היא המגיעה
חשומר הצעיר
את ההיסטוריה, היא המעצבת את רמות האדם והקולקטיב,
המלחמה, אין להבדילה מכל שאר הבעיות והתהליכים של התפתחות החברה. לא יתכן להכניסה משום־מה למסגרת רעועה. של פרוב-לימות מוסר ורצון חפשי, לא יתכן בשטח זה לתת בידי איש־הרוח את השלטון על התפתחות הדברים, להאמין כי דברי־שירה או ציור יש בכחם לעכב את נחשול ההיסתוריה. את השגיאה הוו עושה שלונסקי: נושא דבריו הוא "איש הרוח במלחמה האחרונה". באילו היה בבתו של "איש הרוח" להחזיר, על אף גלגלי ההיסטוריה, את צו "אל תרצח" לאלפים ומיליונים בני־אדם. לא ארצה כאן להוסיף ולחזור על ערך הגישה המארכסיסטית בדיון בשאלה זו. היש באור יותר מוכיח ויותר מכאיב על אפסותו של פאציפיזם נטול־בסיס ומעמד משורת הועידות העלובה, אשר בהן הצהרות על פירוק זין עולות בקנה אחד עם הזמנות לנשק ודרישות שיתוף כלכלי הנן כסות לחומות מכס. מי עוד בימינו יאמין בלב שלם בהצגות הבין־לאומיות של "שלום ואחוה", אשר באולמי חבר הלאומים בג'נבה ? למי תספיק תמימות להאמין ברצונן הטוב של המדינות עת ילדים מבני 14 שנה מתאמנים בכל העולם באמנות ההרג וחרצת
המאורגן? אכן, יש מאמינים, גם שלונסקי
מאמין. האם דרך אמונה זו אינה כוזבת, האם לא תביא בעקבותיה יאוש? שלונסקי אינו רוצה בשפיכת דמים. "לא
תרצח" — היא המטרה ללא תנאים. בלי כל תנאי. זה היה ה"אני מאמין" של רומן רולאן, בימי הטבח העולמי, בשנת 1915, כשיחד עם חבורת סופרים ואמנים התרחק לשוייץ משאון המלחמה, באשר "לא הסכים לשום ויתור לגבי הלאו ש"בלא תרצח".
ועתה? "עכשיו גם הוא כבר ויתר, עכשיו
מכריז גם רומן רולאן, כי בפרוץ מלחמה בין אחת ממדינות אירופה ובין רוסיה, יהיה הוא. רום רולאן, הסומך את ידיו על תותחי מוסקבה"
29
שלונסקי מתמרמר על כך' מבקר קשה את "המצפון הספרותי הגדול" על עמדתו החדשה, אולם. ברי, עמדתו של רולאן היא מתקדמת, מבוגרת, ואילו ושלונסקי נשאר בשלו. רוסיה הנה ביום ביטוי יהירי לבניה סוציא־ ליסטית בממדים מדיניים, היא הנה בטוי ללבטי המעמד העובד בדרכו להגשמת משטר חדש, היא סמל של יום המחר, של שחרור וגאולה לעובד. במלחמה בין חזית השחרור ובין מתנה העושק והניצול בחר רומן רולאן את מקומו. שלונסקי יתריע או על קדושת המטרה "לא תרצח" ויתחמק משדה הקטל, יברח לד' אמות חדרו, כדי לא לוותר על עמדתו המחלטת. זו היא עקביות שאינה מרחיקה לכת, ואין לה כל ערך לעומת עמדתו הבהירה והעקבית של רומן רולאן, אשר נשאר בהחלט המצפון הספרותי הגדול, שכן הביט ללא רתת בעיני האטת היחידה, ולא נרתע בפני דרישותיה הקשות ביותר. הנאמנות הזאת לאמת דומה בעיני שלונסקי לבגידה, לויתור מצו עליון "לא תרצח". בפרט זה הוא מגלה את תורתו, את עמדתו, שהעלתה מזמן חלודה.
שלונסקי אינו עוזב אח עולם הפיוט, אינו סר אף לרגע לתדרי המחשבה הסוציולוגית. הוא אינו רוצה להבחין בין ניגודי המשטר והתוצאות המוברחות ממצב האנרכיה הכלכלית והחברתית. הוא מאמין בחינוך הדור הצעיר (מי יחנכו?), מצביע על סכנת ביטויים צבאיים... לשלום העולם.
קשה היתה הרגשתי בשעת עיון בילקוט
הקטן "לא תרצח". היה כמעט בטחון, שכתב את הדברים האלה אדם הסגור ומסוגר בד' אמות של חדרו, ואשר לא פתח אפילו אשנב למען ראות את הנעשה בעולם הרחב. גם היום נמשכת מלחמה, נהרגים לאלפים שבטים בהודו, וגדודי צבא בבוליביה. ומחר ? הן זרים לנו דברי הנביא "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות..." בימים אלה של ייצור טרקטורים, אשר בנקל אפשר להשתמש בהם בתור טאנקים, המביאים הרג, הרס וחרבן.
30
השומר הצעיר•
לא "איש הרוח" ולא בת מאמינים בפאצי־ פיזם יגאלו את העולם, ישחררוהו מזועת המלחמה. יחד עם התגשמתו של הסוציאליזם וביטול הניגודים הצפונים במשטר הקיים לא ישאר זכר למלחמה. לא פרוד, נבובה היא אף לא אמונת-שוא. וכל אשר בכל נפשו נתון לרעיון מלחמה במלחמה, לא יוכל להתעלם מאמת זו ויוכרח ממילא להיספח למחנה הלוחם בעד הגשמתה.
והמחנה (למה נכחיש ?) הוא קרוע לגזרים נלחם בפנים, חסר אונים. מי ידע, האם המל־
עם חילות המשמרות
(מתוך דברי הפתיחה בפגישת סיעות השוה"צ במועצות הפועלים במושבות).
לפגישה זו קראנו הפעם לא רק מתוך הכרח אירגוני ופוליטי בלבד, לא רק למען הועיד את הסיעות הפועלות במושבות לשם בחינת נסיון פעולתנו עד כה והתוית קו אסטרטגי לעתיד לבוא. הצורך בפגישה זו היה הרבה יותר דחוף ותובע. המצב של חילוף המשמרות במושבה הוא אשר קבע את הכרחיותה וחיוניותה של הפגישה. הגל הראשון של העלית החמישית עובר להתישבות, ומן הצד השני מביאה העליה הזורמת קיבוצים חדשים למושבות — הנושאים הפוליטיים שלנו במושבה מתחלפים. עובדה זאת דורשת מאתנו מאמצים מיוחדים. הקושי שבפגישת שני דורות עלול להטביע את חותמו על הכינוס הזה. החלק הצעיר בתוכנו רואה בכינוס מעין "מעמד סיני" ומתכונן וראי לבירור וליבון כל השאלות הכרוכות בכניסתו בעול הפעולה הפוליטית. לעומת זאת הדור המבוגר, העוזב והמתכוון להתישבות אינו מסוגל עור לבירורי בראשית. עלינו הפעם להתגבר על הקושי המדומה הזה וללמוד להפוך את נסיוננו למסורת חיה הנמסרת
חמה החדשה הצפויה לנו תפנש בחזית־ברזל של תנועת הפועלים הבין־לאומית, אשר תשים לאל את כל המזימות של כיבוש שטחים וארצות "לטובת האומה"! חולשה זו, התוקפת כיום את המעמד מי ידע התספיק אונים, לבל להרשות למחוק את הלאו מ"לא תרצח" ? ! השירים שלוקטו ע"י שלונסקי הם ברוחו תפיסתו הרעיונית, ולמרות תרגומם היפה לא הוסיפו לילקוט את הכח והעוז.
משה זילברטל
"שומריה" חדרה
בקבוץ הארצי
מדור לדור לשם המשכת השלשלת וחישול הפעולה העצמאית.
לכאורה נדמה שהקיבוץ הארצי קולט את עליתו בצורה אירציונאלית. אין אנו הולכים, בדרך הבטוחה כאילו של מיזוג החומר הצעיר והבלתי מנוסה במסגרת קיבוצית קיימת ובעלת ותק בכל שטתי החיים הארצישראליים. נהפוך הוא, אנו מעמידים את הקיבוץ הצעיר המחוסר נסיון ארצישראלי והנשען על כחות עצמו בפניי כל הסבך של הפרובלימטיקה במושבה. יש בגישה הזאת משהו מההעזה והאמונה היתרה ביכולתם הפנימית של הקיבוצים הצעירים. ייתכן, שדרך זו מסוכנת בהתחלתה, אך היא ברוכה בתוצאותיה. כי רק דרך זאת מאפשרת את גילוי היכולת הפנימית החבויה בקרב כל יחיד וקיבוץ. והרי תנועה קיבוצית לוחמת וחלוצית, החיה בתוך סביבה רכושנית אויבת, לא תוכל לה, אלא באם תדע בעצמה לחשוף כחות חדשים ולהקים חיל-מילואים נוסף.
זו לנו הפעם הראשונה, שהננו מתנסים בנסיון רציני זה של הכנסת עליה חרשה למסלולי פוליטי בעל ותק רב.
הגל הראשון של העליה החמישית חדר
השומר הצעיר
31
למושבה, כבש אותה ועל־ידי־זה הפך את הקיבוץ הארצי לגורם בתוך חיי המושבה הארצ-ישראלית. הקיבוצים הצעירים בהיכנסם למסלול הפוליטי של המושבה ייתקלו מיר בעובדות ויחסים פוליטיים קבועים. הם יצטרכו לסגל את עצמם אל הנסיון שנרכש כבר כיוצרים ממשיכים, מבלי לקיים את צו המלחמה כמצוות אנשים מלומדה. כאשר עם התחלת העליה החמישית כן גם הפעם תועמד למבחן שיטתנו בקליטת העליה. המצב בקרב קיבוצינו במושבות הוא בדרך כלל משביע רצון. הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברותית ידעו הקיבוצים להתבצר ולשמור על קו עליה בהתפתחותם. אך עלינו להשקיף על הנעשה מתוך בחינה מרחיקה־ראות של המצב במושבה. וכאן אין כל יסוד לאופטימיות יתירה. הקוניונק־ טורה השוררת בארץ מביאה אתת ברכה לישוב ולצבור הפועלים כולו, אפם כי היא עלולה ליהפך לו לרועץ באם תנועת הפועלים לא תרע לעמוד על המשמר גם "בשבע השנים הטובות". תנועת הבנין המתפתחת משנה את פני האיגוד המקצועי במושבה; מתרבות האגודות המקצועיות (מתכת, עץ, בנין, צבעות וכו'); ניכרת בריתה מהחקלאות, מטוריה לבנין ולעבודות מכניסות אחרות. הורות להופעה זאת ובעטיו של עיכוב העליה חודרת העבודה הערבית הזולת והבלתי מאורגנת. הופעת "הבריחה מהחקלאות" אינה היום מסוכנת, אך את תוצאותיה המרות נראה רק בהתחלת השפל. והרי אחד התפקידים החשובים ביותר של צבור הפועלים הוא לקדם
מבעוד מועד את פני תקופת הירידה אשר עתידה לבוא, ביהוד בארץ זו המתפתחת ונבנית תוך כדי זמני גיאות ושפל המתחדשים תכופות. שאלה זאת רב ערכה במיוחד בשביל הקיבוצים' שהרי אין הקיבוץ קל תנועה בחילוף מקום עבודתו כיחיד וכבודד.
בתקופת הגיאות מוצא לו כל פוע; בנקל את מקום עבודתו הקבוע ואינו מזדקק להסתדרות. גם כאן תתבלטנה התוצאות רק בימי שפל. הלשכה ההסתדרותית צריכה עכשיו לעמוד נם במבחן המלחמה של כהות פאשיסטיים בישוב אשר חותרים להשמיט מידי הפועל את כלי זיינו העצמי. מצב האירגון הוא בכי רע. הצבור איני מרגיש בכך, הוא נישא על גלי הקוניוקטורה' שמח לקראת כל שיפור קל וזעום של תנאי חייו. הפועל נוטה להשלות את עצמו, כי ההישגים המעטים האלה באו לו הודות למלחמתו המקצו-עית המוצלחת, בעוד אשר לאמתו של הדבר יד ההתפתחות הסטיכית היא אשר סייעה לו. כלל הפועלים מאמין אמונה עורת בכחה של ההסתד-רות, אך בינתים נחלש האירגון יותר ויותר. מתפקידנו להצביע על כל הסכנות אשר באופ-טימיות רשמית זאת, שהרי היא מסכנת את כתו של צבוי הפועלים. כאן, בנקודה הזאת, מתמזג תפקידנו המצומצם, הקיבוצי־הפנימי, עם תפקידנו הרחב והכללי בצבור הפועלים כולו. משמר העמק
משה פורמנסקי
החלטות המועצה העליונה
א, המצב בתנועה בגולה
1. תנועת "השומר הצעיר" למרות הכיבושים החשובים של הסתדרויות ארציות חדשות ולמרות גידולן של אי־אלו הסתדרויות ארציות וותיקות, איננה גדלה בכל
בתנועה העולמית
32
השומר הצעיר
הארצות בהתאמה ליעודים ההיסתוריים והאקטואליים אשר הטילה על עצמה. העמידה המספרית היחסית הזאת אין לה כל הצדקה ואסור לד. שתמשך. לאחר הבראתן הפנימית של כמה מהסתדרויותינו הארציות זקוקה תנועתנו למאמץ רב של תנופת הכיבוש החינוכי של מחנות נוער חדשים, לחדירה עקשנית, נאמנה ומתמדת לכל פינה של ריכוז ההמונים היהודיים ולשמירה על עמדתה הדומיננטית בקרב הנוער היהודי.
מפעל ההרחבה צריך ליהפך לצו פרמננטי של כל ימות השנה ושל כל רחבי התנועה העולמית.
2. השעה הנוכחית מטילה על התנועה יותר מאשר בזמן אחר להרחיב את כיבושיה הכמותיים ולשמש ע"י כך תריס לסכנת ההשתלטות של הרביזיוניזם ויצר הכוחות השחורים, בני־בריתו, על הנוער העברי? תריס בפני ההתבוללות האדומה מיסודה של היבסקציה ברחוב היהודי ובפני תגבורת מהלכי־רוח קרייריסטיים ודפיטיסטיים? נושא בעל משקל לתקומת התנועה הציונית בגולה והבראתה.
3. המועצה העליונה מציינת, כי למען שמור על ערכי תנועתנו ומהותה מתוצאות־ לואי של גידול בלתי־פוסק, כגין: חדירת אלמנטים הנעדרים קשר נפשי עמוק וחסרי זיקה אמיצה לדרכה ולנכסיה הרוחניים של התנועה, ירידת הניבו התרבותי, תופעות של אינרציה וסובאורדינציה פורמלית גרידא וכו', - חייבת התנועה להתאים את מידות התרחבותה ליכולת הממשית של השתלטות חינוכית על ההיקפים המתרחבים.
מפעל ההרחבה רק אז יקלע למטרה, באם יהיה מלווה בהגברת היכולת הפנימית החינוכית של התנועה, בהעמקת דרכי הפעולה החינוכית, בהכשרת שכבות מנהלים חדשות. כגרעין הכרחי לכל התרחבות.
מכל משטר חייבת התנועה לשמור על הכלים הארגוניים שלה והשיטות החינוכיות השומריות, כ"כ על איזון תכניתי ורציונלי של המבנה השכבתי של ההסתדרות, על פרופורציה מינית בריאה, על כיבוש בתי־הספר והנוער המתלמד בצד הנוער העממי והעובד.
4. נוכח המגמות אשר נתגלו בגולה השואפות להרחבת הקבוצה בשכבת ב' הרחבה אשר מבטלת למעשה את תכנה החינוכי, - מביעה המועצה העליונה מחדש את דעתה, כי הקבוצה בת 12-8 איש הנה המפתח העיקרי לחינוך אפיו של הפרט ועצמיותו, להעסקת השתלמותו והכנתו ליעודיו החברתיים בחיי הקבוץ בארץ. המועצה תובעת מכל ההסתדרויות הארציות של תנועתנו העולמית לשמור שמירה קפדנית על צורת הקבוצה ותכנה בשכבה ב' בהתאם להחלטות הועידה העולמית.
5. המועצה העליונה מציינת את העזרה הבלתי־מספקת אשר נודעה עד כה מאת הקבוץ הארצי לתנועה בגולה בארגון המשלחות, בעזרת ההדרכה, בקשרים בלתי־ אמצעיים שבין הקבוצים והתנועה בגולה ותובעת מאת הקבוץ הארצי לאמץ את כוחותיו למען תקן את המעוות.
ב. חגיגת האחד במאי בגולה.
1• המועצה העליונה מציינת את המסורת הנכונה שנתגבשה בתנועה בגולה בעריכת חגיגות פנימיות ביום האחד במאי ומטילה על ההנהגות הראשיות להוציא מדי שנה בשנה חוזרים מתאימים והוראות מפורטות וחומר חינוכי לחגיגות בכל שכבה ושכבה.השומר
הצעיר
אל. פ: גאה-עלה הנחשול
י. חזן: עבודה עברית, עליה, וארגון משותף.
י. ריפטין: משמרת כפר-סבא
י.יגלפט: קוים להערכת המצב בסוציאליזם הבינלאומי
נ. פרידל: משביתות פועלים ערבים- לארגון משותף!
ד. זמיר: עם שחר ההתעוררות
בהסתדרות
מה קרה בנס-ציונה?
תשלום לפי מיכסת התוצרת - תחבולה
להורדת השכר!
הקיבוץ הארצי
שנה 3 יולי 1934 מס' 7
דבר
עתון פועלי ארץ ישראל
"דבר" הוא עתון מדיני, ספרותי, אינפורמטיבי, וחנוכי, בלתי תלוי בשום מוסד ומפלגה ושוקד על פמעלו של צבור הפועלים בארץ-ישראל. "דבר" הוא. העתון הנפוץ ביותר בארץ. מנוי "דבר" —אלפים וקוראיו — רבבות גליון לדוגמא נשלח חנם לכל דורש הזדמנות יוצאת מן הכלל למודעות
בנק הפועלים בע"מ
תל-אביב
הון המניות הרשום: 100000 לא"י
מנהל עסקי בנק לכל ענפיהם
תל-אביב. 72 טלפוו מספר 328
עבודת הכשרה, נטיעה
ועבודות פרדסים
מקבל מאת חברות ופרטים בארץ ישראל חברה שתופית לקבלנות "יכין" חקלאית בע"מ
תל־אביב, רחוב החשמל, טלפון 313
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י
קופות מלוה וחסכון
של העובדים בת"א בע"מ
עוסקת בין השאר גם בפעולות דלקמן:
נותנת הלואות בלי רבית לרכישה מכונות, כלי עבודה, חמרי-בנין, אינ-
סטלציה חשמלית, בגדים, רהיטים. וכו' פרטים בפרוספקט
מעבירה כספים לרוסיה לטודגסין וממציאה קבלות חתומות על יד המקבלים במקום ' '
מקבלת שטרות וכל מיני דוקומנטים לגובינא. מקבלת פקדונות וחסכונות בתנאים נוחים
חבר, בתקופות הגאות דאג גם לעתידך
קבל פנקס חסכון בקופת מלוה והסבון של העובד
המשרד: אלנבי 115 / טלפון - 37 / ת. ד. - 797
חברת "המשביר המרכזי" בע"מ, חיפה תל־אביב
מודיעה לחבריה, לקוחותיה ולקואופרטיבים של הנהגים שקבלה את
הסוכנות הראשית של בית החרושת המפורסם לצמיגים ולפנימיות
קללי ספרינגפלד טיר קומפני בארצות הברית
KELLY SPRINGFIELD TIRE COMPANY U. S. A.
הפרוספקטים ולוח המחירים נשלחו למעונינים.
" DAVAR"
Palestine Labour Daily Tel Avi* Pi Q. B. 199: §g.j ., תל אביב ח. ד
העורך ב. כצנלסון
מחיר החתימה:
בארץ: לחודש - 150 מא"י לחצי שנה - 900 "
לשנה - 1.800 " בחוץ־לארץ: לשנה — 10 דולר לחצי שנה - 5 דלורים לרבע שנה - 3 "
שנה 3
מס' 7
עגומה ומדכאת התמונה המתגלה לעינינו בגיא־החזיון הארצישראלי, בהירות, שיקול־ דעת ואומץ־לב נחוצים, בכדי להציץ נכוחה אל פני המציאות ועם זה לבלי לאבד את שיווי־המשקל ולירות את חץ הרצון המדריך והלוחם לקראת העתיד. ציבור הפועלים בארץ נפל בחלקו להתאבק עם נחשול הפאשיזם העולה, לאחר שתחת משאותיו נפלו־כרעו תנועות פועלים חזקות ובעלות מסורת. לעינינו היה הדבר ומכשלונותיהן למדנו וקנינו נסיון. אולם מה שלמדנו עד כה — ואין לבטל את ערכו — הרי זה, שהכרנו לפחות את גודל הסכנה הנשקפת לנו, לציונות ולישוב היהודי בכללו, מנצחון הפאשיזם היהודי. ידענו את הפאשיזם כמות שהוא, את ההרס והחורבן, שהוא נושא בכנפיו השחורות. אין אנו עומדים איפוא חסרי ידיעה ונטולי ערות וכוננות כלפי אימת "עקב הברזל" הפאשיסטית, כאשר עמדה תנועת הפועלים באיטליה, אשר הגורל מינה לה לשתות הראשונה את קובעת־כוס הפאשיזם, וכאשר יכולנו עוד להתנחם עם תבוסת מעמד הפועלים הגרמני. בעתונות הפועלים בארץ ובגולה לא חסרים עכשיו תיאורים וניתוחים דקים מן הדקים על הפאשיזם הרביזיוניסטי; בפולמוס עם הרביזיוניזם ואפילו בעמידה בשער ברחוב אין אנו צריכים להתביש בדלות יכולתנו. אולם מה שחסר לציבור הפועלים בארץ, הרי זה בעיקר להסיק מסקנות ולחשל כלי מלחמה מתאימים בחזית הקשה ביותר שבה אנו עומדים היום. היינו יכולים לומר: פחות הטפה, יתר חסכון בביטוי ובהוכחה כלפי אלה, שאין לנו עוד אתם שפה משותפת, ויותר הסברה כלפי פגים, כלפי ציבור הפועלים, יותר מסקניות ואסטרטגיה לוחמת.
אם היו תמימים בתוכנו, אשר השלו את עצמם, כי "הישוב" המכבד כל־כך את החוק והמוחה נגד אלמות יעמוד דום בפני הדרת המשפט, הרי באו פסק־הדין ברצח ארלוזורוב והתכונה שלאחריו ופיזרו לריק את ההשליות האלה, ששיעשענו בהן את עצמנו. ציבור הפועלים לא נטה — או יותר נכון, לא צריך היה לנטות — לשוות חשיבות
השומר הצעיר
יולי 1934
אל. פ
גאה־עלה הנחשול
2
השומר הצעיר
מכרעת לעצם השקלא־והטריא המשפטית. אין תנועת הפועלים מוכנד, לקבל כאורים־ ותומים את הכרעותיהם של מוסדות השיפוט בחברה הבורגנית. יש לנו ריב ומדון עם נושאי המשטר הזה ואת המשפט והחוק הננו רואים כחלק בלתי נפרד של אותו המשטר. בגבולות המשא־ומתן המשפטי המקובל בכל הארצות יש עוד מקום בדיני־ ממונות ונפשות רגילים לפרוצדורה חוקית השומרת במידת־מה על צדק ואוביקטיביות. אולם בדינים פוליטיים יש לנו כל ההצדקה לנהוג הסתייגות מכסימלית כלפי פסקי־ דין הניתנים לפי המשפט הקים.
למן הרגע הראשון הפך משפט רצח אלרוזורוב למשפט פוליטי מובהק. מבחינה ציבורית היו עקבות הרוצחים בלתי מפוקפקים ואפשר היה להצביע בלי היסוס על הקן שהצמיח את ראש־הלענה הרביזיוניסטי. אולם לנו, לתנועת הפועלים, היה כל היסוד להתיחס לפחות מתוך התאפקות וזהירות למהלך המשפט ולתוצאות החקירה, ביחוד, אם נביא בחשבון את הכוחות הכלכליים־הפיננסיים והחברתיים־מוסריים, אשר עמדו מאחורי "אסירי־ציון הרביזיוניסטיים. לעומת זאת הישוב הבורגני מיסודו של "הועד לחיזוק הסנגוריה", לא יכלו להיות לו חששות הרבה ביחס למשפט, בפרט שהצליח לארגן לחץ עצום של דעת־הקהל בארץ ובגולה. ואמנם ה' סמילנסקי, הנאמן עלינו בביטוי רחשי הנאמנות של הקרובים לחצר המלכות ל"ממשלתנו", הבטיח לנו מלכתחילה לבלי להתערב במשא־ומתן המשפטי ונתן אימון שלם ובלתי תלוי בדבר באוביקטיביותו של המשפט הארצישראלי. ואפילו הרביזיוניסטים לא נמנעו מלשבח את מידותיו של השופט הבריטי.
ה' סמילנסקי לא עמד, כמובן, בדיבורו, כשם שאין הוא מחויב לקיים גם הרבה הבטחות אחרות. עוד בעצם הפרשה המשפטית, עם עלות על הפרק ענין עבד־אל־מג'יד, הפסיק הוא את שתיקתו הכפויה עליו וראה ל"חזק את הסנגוריה" ע"י מתן חשיבות לתרמית הזאת. וגם, כאשר נוכח לדעת, כי נזדרו קצת שלא לצורך, לא חדל ולא אמר נואש. הוא אשר ראה בשעתו משום חובה אזרחית מיוחדת לצאת חוצץ נגד פורצי העליה המעפילים — פרי חנק העליה השיטתי מצד הממשלה, ודווקא בשם הסדר ודין המלכות, מצא כמתאים למצפונו של אזרח נאמן לבלי לסמוך הפעם על החוק והמשפט והתאמץ להשפיע על מהלך החקירה המשפטית. הוא חתם על הכרוז "לחיזוק הסנגוריה". וכאשר ניתן כבר פסק־הדין ראה ראש התאחדות האברים, בניגוד להתחיבותו ולמסורתו הפוליטית, להביע בגלוי את ספקותיו ביחס לפסק־הדין. שמו התנוסס שוב בין חותמי הכרוז הידועים, אשר לפי הכרתם המצפונית "סטבסקי הוא חף מפשע". לבורגנות הארצישראלית קרה אסון. הישוב היהודי הקטן על 300.000 נפשותיו הוא מסוכסך ואכול ניגודים פנימיים. בודאי שיש כאן הרבה משום השפעת רוחות הזמן, אולם אין זה גורע מן העובדה, כי באופן טבעי או שאינו טבעי הפיצול המעמדי וההסתכסכות הפוליטית אינם נופלים בהרבה מאלה המציינים ארצות העומדות על סף מלחמת אזרחים.
השומר הצעיר
3
בסיטואציות כאלה מיטשטש לחלוטין הגבול בין הרחוב, דעת-הקהל לבין המשפט, לאיזה משפט־צדק אפשר לצפות במסיבות כאלה יכלנו ללמוד מן הדוגמה של כרוז הרבנים, אשר מבלי לחקור בתעודות, מכריזים "נגד אדם ואלקים". על "אמת מוחלטת הידועה לנו מכל הצדדים".
כך בישוב היהודי הקטן והנועד עדיין לפורעניות הרבה. אולם דווקא האימפריה הבריטית האדירה החולשת על מאות מליונים רחוקה עדיין מפאשיזציה. האינטרסים של השלטון הבריטי אינם מוכרחים תמיד לזרום באפיק של הישוב היהודי הבורגני ולפעמים הם מסכלים את חשבונותיו ועצותיו האקטואליות. בשלטון הא"י יש עוד איפוא לפעמים מקום למחשבה ליברלית בלתי־כפותה והפרוצדורה המשפטית לא תמיד מסתגלת לצרכי השעה הדחופים ביותר. אין עוד הכרח בזה, שהמדינה תשתמש בכל האמצעים, וגם בדרך של הטית משפט, שכן קיומה איננו מועד עדיין לנפול.
וכך קרה, שפסק־הדין יצא שלא לפי טעמו של "הישוב" מיסודם של חותמי הכרוז. החשבון הפוליטי המתוכן, שנרקם בחריצות שטנית ובערמה ישועית, עמד להתפורר.
התגובה של החזית הבורגנית המלוכדת על תוצאות המשפט הוכיחה, כי נושאי הקפיטל בארץ נתבגרו כבר כדי עזיבת שדה המלחמה הליגלית־הפרלמנטרית ונוקטים בתכסיסים, שיש להם אופי של מישחק־כוחות שבמלחמת אזרחים מסודרת. המושגים של רוב ומיעוט פרלמנטרי־חוקי, אשר גם בימים כתיקונם יש להם ערך יחסי בלבד, מתחילים מתערערים ואינם משמשים עוד נימוק חותך. ואין הדברים אמורים כלפי הנושאים המלחמתיים והאקטיביים של ההון, כי אם כלפי כלל הבורגנות בארץ. בנקיטת התכסיס הזה לא היה משום חידוש לגבי הרביזיוניסטים. אולם גם "המזרחי" בחר עכשיו בשיטה של לחץ, איום ושנטאז' לפי המתכונת של הריביזיוניזם הפאשיסטי. במשך השנה למיום רצח ארלוזורוב ועד להוצאת פסק־הדין נתחוללו תמורות ניכרות בקרב הישוב האזרחי. גם עכשיו, כאשר לפני שנה אין בידינו נתונים, אשר יוכיחו, כי הרצח בוצע ע"י המפלגה הרביזיוניסטית בתור שכזאת ובפקודתה. גם עכשיו, כאשר לפני שנה, הננו יכולים להצביע בודאות על הרקע והאוירה הציבורית והחינוכית, אשר הולידו את הגולם־הרוצח או את הקבוצה המאורגנת הטירוריסטית. אולם מקץ שנה אין לנו להתעלם מן העובדה, כי המפלגה הרביזיוניסטית בתור שכזאת הזדהתה עם הרוצח. ולא זו בלבד, אלא שמאחורי המפלגה הרביזיוניסטית עומדות בחיפוי על הרוצחים "האלמונים" כמעט כל המפלגות האזרחיות עם כל הרבנים, כלי־קודש וחלק גדול של הסופרים. בדיבור אחר: לא הרביזיוניסטים בלבד, כי אם חלק מכריע של הישוב הבורגני מוכן לעזוב את הבסיס הליגלי של מלחמה ובהתאבקות עם תנועת הפועלים שנואת־נפשו הוא לא יירתע מלהסתייע בעושי טירור ובריונות. וכאן לא חשוב הדבר, אם סופר פלוני ומרן אלמוני מכסה על דם הנרצח מתוך אמונה
4
השומר הצעיר
בנקיון־כפיהם של הרוצחים, בטהרתה של המפלגה, אשר בחיקה הם גדלו, באי־רצון להאמין, כי יהודים מוכשרים לבצע רצח, או אפילו בשאיפה "להציל את כבוד ישראל" בציון הנימוקים הנ"ל וק"ן אחרים המשמשים ביודעים או בלא־יודעים כסות למגמות ולמאויים מכריע האופי הציבורי של כל התכונה הרבה הזאת. מבחינה זאת יש לנו ענין עם ההופעה הידועה של התפוררות המחשבה הבורגנית הליברלית והפרוגרסיבית. ועל־כן אין משום הפתעה מיוחדת אפילו בהגבתו של ה' גליקסון על פסק־הדין, שהוא רואה אותו כעומד בניגוד לנטית דעת הרוב שבישוב היהודי. אין גם משום חידוש מיוחד בדרך החיפוי על גבורי "ברית הבריונים", שנוקט בה עורך "הארץ", ע"י המעטת־ דמותם והבלטת יחס הביטול כלפיהם. האם לא זכורות לנו הערכות מסוג זה, שהיה בהן לפחות עוד שמץ של רעננות מקורית, על מוסוליני והיטלת והרי "המטורפים הנכפים" האלה ידעו מבעד ללעג ערלי־לב להכריח ליברלים נבונים וכבודים להכיר בישותם בלתי־המפוקפות. גם זהו איפוא מאותות הזמן.
מתוך סיכום הנ"ל הננו מגיעים לשתי מסקנות: א) רובו הגדול, אם לא כולו, של הישוב הבורגני נתלכד בחזית מאוחדת נגד ההסתדרות לשם מלחמה על תפיסת השלטון בהסתדרות הציונית ובישוב. ב) רובו הגדול של הישוב הבורגני הוכשר לנהל את ההתקפה על ציבור הפועלים מחוץ לבסיס חליגלי־ד,פרלמנטרי ובדרכים של איום, לחץ עקיפת המשפט והדין המקובלים, הלשנה, טירור. תנועת הפועלים נתבעת לכלכל את מעשיה בהתאם לגיבוש האוירה הציבורית האופפת אותה.
הרביזיוניסטים הבינו יפה להסתגל לאוירה הציבורית הכללית של הישוב — ומכאן ההישגים שלהם. הם ידעו, כי בתנאים שלנו אינו מכריע כלל וכלל המשפט. הטקטיקה שלהם הוכיחה לנו, כי במסיבות מסויימות יכול אפילו משפט המרשיע אותם ליהפך לנצחונם בדעת־הקהל.
אולם ציבור הפועלים לא הבין את הסיטואציה החדשה והנהגתו נשארה שבויה בידי "קרטיניזם פרלמנטרי" במהדורה ארצישראלית. רק כעבור פרק־זמן הגון עמד "דבר" על משוגתו והתחיל להעביר את המלחמה סביב הרצח לפסים ציבוריים. אולם המיפנה הזה — שבא באיחור־זמן ולאחר שהרביזיוניסטים הספיקו כבר לעשות חיל — היה מילולי בלבד ולא גרר אחריו שום מסקנות למעשה.
מאותות הזמן הזה היא ההופעה, שההסברה המילולית אינה מספיקה עוד והיא מחטיאה את מטרתה. חלק גדול של הישוב אינו רוצה עוד להבין ואינו מוכשר לשמוע. בימים כגון אלה של משבר החברה — והישוב בארץ עובר עכשיו משבר כזה — לא תכריע עוד המלה בלבד. הנימוקים החותכים ביותר נשמעים הפעם ברחוב, במלחמה הציבורית הישרה. הנאום וההסברה יש להם ערך, עד כמה שהם מסתייעים באסטרטגיה מעמדית זריזה ותוקפנית.
השומר הצעיר
5
לו ציבור הפועלים כולו (ולא רק חלק קטן ממנו) היה נלחם בהתמדה ובמסקניות במשך כל השנים על הוצאת הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית, לו הצגנו תביעות פוליטיות־דיסציפלנריות ביחס לבריונות הרביזיוניסטית, כי עתה היה חלק גדול של הצבוריות הציונית מתרגל לראות בעליל את הסכנה שברביזיוניזם. פסק־הדין של המשפט לא היה מתקבל כהפתעה ולא היה נותן מקום לספסרות פוליטית. לו הכשרנו כך את דעת־הקהל ע"י מלחמה מתוכנת, כי אז היה המשפט משמש רק אישור וסיום הפרשה הציבורית נגד הרביזיוניזם. היינו גוזרים גזר־דין של מות על הרביזיוניזם. אולם כיום? האין בזה משום לעג לכל המילוליות המלחמתית של סופרי "דבר" ומפא"י, אם סמוך להוצאת פסק־הדין נגד הרוצח הרביזיוניסטי הוחזרו זכויות העליה הקולקטיבית לבית"ר? האם להודעתו המחודשת של בית"ר, שזיכתה אותו לקבלת סרטיפיקטים, יש ערך יותר גדול מאשר להכחשתו של סטבסקי או להכחשתם של אחימאיר וחבריו הבריונים? מה ערך איפוא להסברתו הקולעת של "דבר" על התנהגותם של נאשמי "ברית הבריונים", אם מעשי באי כוחנו בהנהלת הסוכנות מטפחים על פנינו. וכן אין לקהת ברצינות את כתב־האשמה החמור שלנו כלפי הרביזיוניזם, כל זמן שאנו מרשים להם ליהנות מהקרקע הלאומית למרות הלעג הציני ל"קופסת הצדקה" ולמרות החרם ומעשי הבריונות נגד הקרן הקיימת. האם יש פלא, שחלק גדול של הישוב קיבל את פסק־הדין בתמיהה וחלק מסוים עשה את עצמו כמיתמה ומתמרמר, אם מעשי החרם של הרביזוניסטים נפגשו בהערכה אבהית וסלחנית מיוחדת במינה ע"י הלשכה הראשית של הקרן הקיימת (ראה גילוי־הדעת)?
אנו לא במעט הקלנו על הרביזיוניזם את מלאכתו והקטנו את החיץ המבדיל בינו לבין שאר הקבוצות האזרחיות בציונות. וכן לא ידענו כלל להקהות את כוח המחץ של הרביזיוניסטים. בעוד אשר הרביזיוניסטים נהנו מן היתרונות של פעולה פרלמנטרית ומחוץ־לפרלמנטרית, הרי אנו חשקענו את עצמנו בחיפושים אחרי דיקדוקי־עניות של פרוצדורות משפטיות.
זו ועוד אחת. אנו יודעים עכשיו כולנו להעריך את פרצופם הצבוע של רבני ישראל. גם "דבר" וגם דברי מפלגת-פועלי־א"י למדו סוף־סוף מה פשר הקלריקליזם. הם לא למדו חס־ושלום מאתנו. בלעג שאננים התיחסו לפני זמן לא רב לאזהרותינו. מאתנו תבעו יחס של סבלנות לערכי הדת. והיום? היום הם זוכים לקיתונים של זילזולים מעל דפי "התור" ו"נתיבה".
גלוי וידוע לפנינו מהם השרשים, שמהם ניזון הקלריקליזם בא"י ובעולם כולו. רבים הם הכוחות שתומכים בו. מהו תפקידה של תנועת הפועלים? לקצץ את השרשים האלה כיד־יכולתה, להציג את הרבנות ואת כלי־הקודש לאור השמש, להראות על הפונקציה הציבורית הנחשלת, אשר הדת ממלאת. לו עשינו כך במשך כל הימים, כי עתה היה כל
V
המומר הצעיר
אחד מביו ויודע, כיצד צבור הפועלים מעריך את כלי־הקודש, את הבנתם המעמדית, את היותם תומכים בכל כוח חשוך ואנטי־סוציאלי, את רמתם המוסרית. אולם מה עשינו אנחנו, מה עשתה ההנהגה הנוכחית של ההסתדרותי עוד בישיבת הועד הפועל הציוני לימד אותנו בן־גוריון להוקיר ולכבד את המוסר הדתי וב. כצנלסון ידע להציב תהומים בין תביעות דתיות "אמיתיות" ובין אלה הבאות לשם פוליטיקה. את הדת "האמיתית" הוא מוכן להציע אפילו לצבור הפועלים, אם רק יניחו לו מן הכפיה והלחץ (עיין דבריו בויכוח עם הרב ברלין). הפכו והפכו בעתונות הפועלים ובדברי חברים בועידות וכינוסים וראיתם מי עוד לפני ימים מועטים קרץ עין לבית הכנסת, מי עטף במיסתורין של קדושה ועמקות תגובות דתיות נחשלות. והכשרות במטבחים הציבוריים של הפועלים? והסעיף על שמירת השבת בחוזי המתישבים עם הקרן הקיימת? וכלום לא אנו בעצמנו שמנו עלינו את הרב דמתא לשופט ובורר בסיכסוך רחובות, בקביעת היחסים בין העובד והמעביד?
חדלו לכם לפחות מלהתיפח ואל תחללו את הביטוי! מי הרים את הרבנות מאשפה, מי קשר כתרים של כבוד ויקר לכלי־הקודש? ועכשיו לפתע־פתאום נתעוררנו מתרדמתנו וירדנו משפוני המסתורין לראות את עמק־הבכא שלנו. אכן, אין פלא, אם היום אחרי ככלות הכל ישנו ערך ציבורי לאותו כרוז הקלון של רבני ישראל, והוא איננו פיסת־ניר בלבד, כאשר צריך ויכול היה להיות.
בחוגים גדולים של ציבור הפועלים בארץ השתררו יאוש ואבדן־עצות. נכח גלי הריאקציה המציפים אותנו והחזית האויבת המתלכדת סביבנו אין מאמינים עוד, שיעלה בידינו למנוע בעד נצחון הרביזיוניזם. ביהוד מיואשים אלה, אשר תלו את כל תקותם בשלום המעמדי בישוב. שוחרי השלום המעמדי, אשר בקיומו ראו את האפשרות היחידה להרחבת העבודה העברית, הביאו את ציבור הפועלים לקיר אטום. האידיאולוגיה האידילית הזאת נגרפת יום־יום בסערת ההתנגשויות המעמדיות בארץ. "הכרוזים אל הישוב" טיאטאו את שארית האמונה הדועכת בתורה הנחשלת הזאת, אם כי היא מוסיפה עוד להפריש את ארסה המשכר בגופו ונשמתו של חלק ניכר שבציבור הפועלים.
לקריאתנו לא שעו. באיזה ליגלוג פוגשים עוד היום את מלחמתנו למארכסיזם בציבור הפועלים. בבטחון שאננים התיחסו לתורת האיטפים בפרוצס הגשמת הציונות בארץ. אטומי־אוזן ושתומי־עינים עמדו מנגד לאזהרתנו בפני גילויי הסכנה הקלריקלית. והנה היום אנו עומדים בפני התאמתות מופלאה ומחרידה גם יחד של תורתנו. הבורגנות הארצישראלית מקצצת את שארית הקואופרציה הלאומית, בטרם עבר דור, ואפילו לופבן מתחיל לפקפק בשותפות הקיימת עוד בינינו. לפני שסיימנו את היסודות הראשונים של בניננו הלאומי נתגלה לפנינו הקלריקליזם בדמותו הגסה והערומה, שלא היתה עוד, כמדומה, כדוגמתה בשום ארץ אחרת.
השומר הצעיר
7
לא ממנו למדה מפלגת־פועל־א"י. ההסברה העקשנית של 2000 פועלים בכתלי ההסתדרות, השותפים ביצירה ובמלחמה איננה נימוק משכנע. כנראה משכנע הוא רק האגרוף, אשר הונף על ציבור הפועלים מצד סופרים כבודים ורבנים המודים. אך אנו לא נזוז. לא נחדל מלתבוע מציבור הפועלים מיפנה מהיר — כל עוד יש זמן — לקראת אורינ-טציה על כוחו העצמי של מעמד הפועלים וכוח הסולידריות הבינלאומית.
גל הפאשיזם בישוב ובציונות עלה־גאה, אנו הרבה הפסדנו, הרבה זמן נתבזבז ולא מעט שעות־כושר ירדו, לטמיון. הפוזיציה שלנו היא היום יותר קשה, אך למרות הכל איננה מיואשת. לפי־שעה עוד הרבה תלוי בנו וכוחנו לא כשל. ציבור הפועלים חייב ללמוד וללמוד מהר. הזמן קצר. משפט הרצח זרק אור מבהיק ומחריד על מצבנו. אל נבזבז את כוחות המרד של הציבור בהתתפרצויות פרטיזניות, במחאות בודדות פה ושם. אל צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורנית — כי אם שיטה דרוכה, מסקנית ומרחיקה־ראות במלחמה עם הרביזיוניזם.
א) עלינו לדעת לקשור את פעולתנו הפוליטית ואת הטקטיקה הפרלמנטרית־החוקית עם גיוס דעת־קהל לוחמת. להישגים שלנו בבחירות ובמוסדות יהיה רק אז ערך, אם ההכרעות שאנו מקבלים בפנים תכינה גלים בחוץ ותעגוננה בתנועה בלתי פוסקת של המונים. אל נאבד את העיקר בפרוצדורות משפטיות־חוקיות מיגעות.
ב) מן הצד השני עלינו לנצל את כל הפוזיציות הציבוריות שלנו ללא כל שיור וללא היסוס באותו הרוח ובאותו הכיוון, שבהם הופענו לפני המוני בוחרים, שנתנו בנו את אימונם. העמדות שלנו בהנהלת הסוכנות ובועד לאומי צריכות להיות משמרות לוחמות, שבעזרתן נוכל להקים עמדות הגנה וביצור. אחרת יוצא שכרן בהפסדן.
ג) ציבור הפועלים חייב דווקא בתקופה זו של ליכוד והארכת החזית הלוחמת נגדו לעמוד איתן ללא ויתורים וללא נסיגה־אחורנית. אם יש מקום להדיפת־מה של גל הפאשיזם המשתולל והמתחצף — הרי זה דווקא בהבלטת מלוא שיעור־קומתנו ובהכרזתנו הגלויה: לא נזוז! הויתורים באספת הנבחרים האחרונה לא הביאו את השלום המקווה, כי אם גרמו לכך, כי מפא"י קיבלה סטירת־לחי נוספת מאת "המזרחי".
ד) עלינו לשדר את מערכותינו שידור מהיר ויסודי, אם אין אנו רוצים להוסיף על היאוש הפושה בשורות הפועלים. הננו בודדים ועלינו לחתור במהירות לקראת מוצא מן הבדידות המעמדית והפוליטית הזאת הן ביחסנו לחזית הבורגנית־הקלריקלית הן ביחס לממשלה המנדטורית. כל הכוחות להקמת האירגון המשותף!
ה) את הסברתנו עלינו לכוון בראש וראשונה כלפי פנים — כלפי ציבור הפועלים. זהו המישען החזק והבטוח ביותר בימים הקשים המחכים לנו. אם נשמור על ליכודו ונאמנותו של הציבור שלנו, על בהירות מחשבתו ועל כוננותו המהפכנית, כי אז נוכל להחזיק מעמד גם בשעות־שפל וימי מצור, ומפלות חולפות לא תשבורנה אותנו.
8
השומר הצעיר
עבודה עברית, עליה ואירגון משותף
תנועת הפועלים בודדת במערכה הציונית, כשם שמאז ותמיד היינו בודדים במערכה הסוציאליסטית. מתור הערכה אוביקטיבית של תקופת הנחת היסודות הראשוניים לבנין הארץ, היינו תמיד מהלוחמים העיקריים על הקונצנטרציה הציונית כתנאי מוקדם להרחבת האופקים של העלית היהודית ארצה, מעמדתנו זאת לא זזנו גם בתקופת התגברות הנטיות הריאקציוניות בהוד המחנה הציוני, באשר לא מתוך סנסימנט לאומי מופשט הגענו לידי העמדה הזאת, כי אם מתוך הכרה' שבלי ריכוז כל הכוחות של השכבות הרחבות ביותר של העם היהודי לא נוכל להתגבר על כל הקשיים אשר בהם הננו נתקלים בתקופה הזו. ברם תנאי מוקדם לברית הזאת ראינו תמיד בעצמאותו של מעמד הפועלים בתוך השותפות הומנית עם שכבות עם אחרות, בשמירתו על כושר פעולתו העצמית, בנאמנותו לדגלו הסוציאליסטי ולמלחמתו המעמדית. לא ראינו בקונצנטרציה הציונית מטרה בפני עצמה. לא היתה ואת את פעם ברית תמימי־דעה וקרובים בתפיסתם את מטרת מלחמתם הסופית, כי אם שותפות של כוחות חברתיים שונים הפועלים בקרב העם היהודי אשר מטרותיהם הסופיות וכן דרכי מלחמתם הן שונות אחת מהשניה בתכלית השינוי ועם כל זאת הם כולם קשורים אחד בשני בעקב האנומליה של חיי היהודים, ולא מתור רצון טוב וחפשי כי אם מתוך כפיה פנימית, כפית ההכרח ההיסטורי אשר בצרת היהודים הולכים יחד עם הפועל העברי חלקים רבים שבתוך העם היהודי את דרכם המשותפת הזאת. ברור להם שבלי הפועל, השנוא על לא מעטים בתוכם, לא תתואר התקדמותו של המפעל הציוני בכלל. מכאן שביצור כוחו של הפועל, והבלטת עצמיותו הפוליטית מגבירים אמנם את השנאה המעמדית ואולם מחוקים אף-על־פי־כן את תלותן של שכבות רבות בהגמוניה של תנועת הפועלים. גם מבחינה זאת נכונה היא הגדרתו של בורוכוב, שמתוך מלחמת מעמדות ילד ויתקדם המפעל הציוני. התקופה האחרונה הביאה בחובה התגברות בלתי שכיחה של השנאה לפועל המאורגן. הקוניונקטורה בארין מעבירה על דעתם חלקים של האזרחות והזעיר בורגנות ואחריה מחרות־ ומחזיקות שכבות מקבילות בגולה. הכרת ההכרח ההכטורי אשר בשותפות הזמנית, הרגשת התלות הממשית של המפעל הציוני במעמד הפועלים בתור הכה העיקרי המגשים - כל זה הולך ונמס תחת קרני הקוניונקטורה הנוכחית. התהליד הזה הולד ומתגבר על ידי חוסר ההכרה בקרב מפא"י שדוקא כעת יותר מתמיד עליה להבליט את דרכה העצמית בקרב התנועה הציונית, ועליה לבצר את ההכרה הסוציאליסטית העקבית. רק בתנאי זה יכולה להישאר ההגמוניה של המפעל הציוני לאורך־ימים בידינו, רק קו מלחמתי עקבי יכריח את יתר החלקים להרכין את ראשם ולקבל על עצמם מרותה של הציונות המתקדמת. רק מלחמתה המעמדית של תנועת הפועלים יכולה להביא לידי כך, שרובה המכריע של התנועה הציונית לא יעיז לשבור את הקונצנטרציה הציונית טרם בא קצה ובטרם מילאה בשלמותה את התפקיד אשר הוטל עליה. לא רדיפה אחרי השלום המעמדי, אלא הכוח התקיף של תנועת הפועלים בתוך המחנה הציוני הוא אשר יבטיח את השלום בו, לא הויתור אלא המלחמה העקבית של הפועל על דרכיו תבטיח את שלמותו של המחנה הציוני ואת שחרורו מאלמנטים פאשיסטיים.
בתור כל סבך השאלות, אשר מחכות לגואלן ואשר אין להן נואל אחר, זולת הפועל העברי המאורגן, השאלה הערבית הנה אולי השאלה הקשה ומהמכריעות ביותר בעתידו של המפעל הציוני. השאלה הזאת קשורה קשר בלתי ניתק בשאלת העליה היהודית והעבודה העברית. מי אינו מבין בתוך התנועה הציונית, מה רב ערכה של השאלה הזאת? ברם רק אצל מעמד הפועלים מזדהה כאן האינטרס הממשי־הפרטי שלו עם האינטרס הכללי. רק הוא מעונין בזה ענין חיוני ולא מופשט. לעומת זאת חלקים רבים בתוף התנועה הציונית, נכנסים אחרי תקופה קצרה של השתתפותם הממשית בבנין הארץ לתוך קונפליקט פנימי קשה בין תאות הבצע, זה המניע העיקרי של המשטר הקפיטליסטי, לבין ההכרה הציונית. ורצון הנצול המוגבר של הפועל — הוא הגובר כמעט
י. חזן
היעומר הצעיר
ותמיד (כפר כבא ומושבות השרון). נגד שנוי ערכין זה של העולה ד,רכושני מתיצב הכוח המאורגן של הפועל, הוא מקשה על התפתחותו של התהליך הזה, אשר מוכרח להביא בחובו את דחיקת רגלו של הפועל העברי המאורגן ע"י הפועל הזול. הפועל המאורגן נאלץ להיות הנושא העיקרי אם לא היחידי של המלחמה על הבטחת העבודה לכל עולה עברי. אולם מידת הצלחתו במלחמה הזאת תלויה בכך, עד כמה שהוא ישאר נאמן גם בתור המלחמה הזאת לעצמאותו המעמדית וידע לקשור את מלחמתו זו עם החתירה המתמדת לקראת התקרבותו אל הפועל הערבי, אשר לא נגדו יכולה להיות מכוונת המלחמה של הפועל העברי על זכותו לעבודה. עובדה היא. שבשביל רובה המכריע של התנועה הציונית השאלה הערבית היא פוליטית־דיפלומטית בלבד. חלקים רבים בתור המחנה הציוני, מתור עצם תפיסתם את המטרה הציונית — הקמת המדינה היהודית אינם מסוגלים לגשת לפתרון השאלה הערבית. רק בתור מעמד הפועלים קיימת האפשרות לשלב את פתרו! השאלה הערבית עם מלחמתו הציונית והסוציאליסטית. באשר רק מעמד הפועלים מעונין עניז חיוני בפתרון יסודי של השאלה הזאת הן מבחינה ציונית והן מבחינה סוציאליסטית. בכל זאת גם הוא עדיין רחוק בחלקו המכריע מלהוציא את המסקנות הפוליטיות המעשיות מתפקידו ההיסטורי הזה.
ההשתלבות של המפעל הציוני עם השאלה הערבית הולכת ומחריפה. אין מנוס ממנה ופוליטיקה של בת־היענה תביא רק שואה על כל מפעלנו. שטחי הפגישה או ההתנגשות הולכים ורבים, ההשפעה ההדדית (עדיין לא מתוך הכרה ורצון מכוון' כי אם מתור עצם התפתחות החיים) נעשית יותר חזקה והתשובה הברורה לוחצת ונתבעת במפגיע. כל יום של איחור — מגביר אח אפשרויות ההתנגשות ומקטין את אפשרויות הפגישה.
המפעל הציוני אינו עומד במהותו ובהתגשמותו בניגוד לעניניהם החיוניים של המוני העם הערבי בארץ ישראל. הוא מזרז את העליה הכלכלית והתרבותית של ההמונים הללו והיא מחיש את הכליה של הריאקציה הפיאודלית למחצה בקרב העם הערבי. הוא יוצר על ידי כך את האפשרויות האוביקטיביות של שותפות בין הפועל העברי והעמל הערבי מה שמעורר נגד המפעל הציוני את שנאת השכבה הפיאודלית הערבית, האפשרויות האוביקטיביות נתונות, הכוחות הסוציאליים נתונים והכל תלוי מעתה בהדרכה: אם לקראת התקרבות בין שני העמים והתפתחות חייהם הלאומיים מתור הבנה הדדית, או לקראת ניצול ההמונים הערביים על ירי כוחות השחור הערביים במלחמתם נגד המפעל הציוני, המסכן את קיומם.
כמעט בשום שאלה אחרת לא הועמדה תנועת הפועלים בפני מיבחן כה רציני כמו בשאלה הזאת. בקרב מפא"י קיים קונפליקט בין ההכרה בהכרח של הפעולה בשטח זה ובין התלות הפנימית, והפחד להתוות את דרכו הציונית והסוציאליסטית של הפועל בניגוד לדעת ה"כלל" הציוני, בניגוד להשגת האזרחות והזעיר בורגנות. בשום מקרה לא התבלטה במידה כזאת חוסר העזתו של הפועל לדעת לנצל את כוחו לשם פתרון השאלה בהתאם לתפיסתו העצמית כמו במקרה זה. באשר הבעיה הזאת מבליטה יותר מאשר כל שאלה אחרת את הנגוד הסוציאלי העמוק' אשר חוצה בין השכבות השונות אשד בתנועה הציונית ובקרב הישוב.
ועידת ההסתדרות השלישית החליטה על תכנית פעולה מסוימת בקרב הפועלים הערבים, לשם הקמת האירגון המשותף. התכנית כולה היתה עמוסת לקויים אולם היא נתנה ביטוי להתגברות ההכרה המעמדית על המעצורים הזעיר־בורנניים בגישה לשאלה זאת. ואולם ההכרה גברה רק לימי החג של הועידה, תחת לחץ הביקורת העצמית, אשר נושיאה העיקריים היו המיעוטים האופוזיציוניים וחלק ידוע בקרב מפלגת הרב -- "אחדות העבודה". ואולם בימי החול, בימי המעשה האפור' גברו המעצורים הפנימיים, והתחיל לתת את אותותיו הלחין הרוחני של הציונות האזרחית, האיחוד עזר לנצחונו של "הפועל הצעיר" על דמדומי ההכרה המעמדית בשטח זה של "אחדות העבודה". אמנם מאמצים שונים נעשו בשטח זה במשך פרק־זמן זה. אולם למרות הכל נשאר הסיכום אפסי. הוקם אמנם קלוב פועלים ערביים בחיפה, ברם באותו פרק זמן נהרסה כמעט לחלוטין ההסתדרות המשותפת של פועלי הרכבת הדואר והטלגרף. נעשו אמנם נסיונות של הגשת עזרה לפועלים ערביים שובתים (נשר) ושל ניצול שביתות למען ארגז את הפועלים הערביים ואולם גם נסיונות אלה נגמרו באי־הצלחה. ולא זו בלבד: השנים הללו — מהועידה השלישית ועד היום — היו גם שנות נסיגה רעיונית מתמדת בקשר עם השאלה הנידונה. במקום חיוב ברור
10
השומר הצעיר
של האירגון המשותף ולו גם בפקציות לאומיות, מופיעה שוב ההכרזה, המחוסרת כל ממשות על "יחסי חברים", "יחסי ידידות והבנה", מושגים, השייכים כולם לעולם המחשבה של הליברליזם הבורגני אשר שקע כבר מזמן. הכרזות כאלה, אין להן מקום בצורתו המפשטת בעולמו של הפועל התובע הכרעה ברורה. בשטח אירגון הפועל הערבי, באה הנסיגה של ההסתדרות לידי ביטויה החריף! ביותר. מה היו הנימוקים, אשר גרמו לנסיגה הזאת?
טענו, שאין לנו ענין בהחשת הפרוצסים החברתיים בקרב הערבים. האטת התהליך הזה היא לטובתנו, כל דחיקת הקץ לרעתנו. האם לא ברור כיום יותר מתמיד, שהחטיבה הערבית נתונה לא פחות מאשר החטיבה העברית בתוך פרוצס של שינויים ותמורות בלתי פוסקים, באשר התקדמות הישוב היהודי והעליה העברית הבלתי פוסקת ארצה ממריצות את קצב ההתפתחות של הישוב הערבי? העליה העברית רק ממריצה את הפרוצסים אשר העלו את הפועל הערבי על במת החיים. כל אנית עולים חדשה, כל זרם נוסף של הון יהודי, כל בנין חדש של בית חרושת' כל דונם של פרדס נוסף וכל קילומטר של כביש חדש — מגדילים את הפרולטריון הערבי. ובאשר הוא קים וגדל, ישלטו בו אותם חוקי הברזל של ההתפתחות, אשר שלטו בהתפתחותה של תנועת הפועלים בכל העולם. הוא יידחף לאירגון אם באופן סטיכי ואם מתוך הכרה, הוא ינחל מפלות, אולם יוסיף להתקדם כמו שהתקדם הפרולטריון בראשית קיומו בכל הארצות המתקדמות.
התומכים בסתר לבם או בקול רם בעמדה הזאת של "אי התערבות" אינם מבינים מה הרת־סכנות היא גישתם זאת. דוקא כאן בארץ לא יינתן לו לפועל הערבי להתפתח באותה הדרך הכבושה אשר בו התפתח מעמד הפועלים בכל הארצות הקפיטליסטיות הנורמליות. להתפתחותו של הפועל הערבי ניתנה כאן דחיפה עצומה על ידי המפעל הציוני. תחת השפעת הדחיפה הזאת הוא עשה קפיצה מעולם העבדות הפיאודלית למחצה לעולם הקפיטליזם. הוא מופיע בעולם עוד טרם שהבורגנות הערבית התגבשה וגמרה את חשבונותיה עם המשטר הפיאודלי המיצר את צעדיה. הכוחות הפיאודליים הללו רואים במפעל הציוני המתקדם את אויבם העיקרי, באשר הוא מסכן את שלטונם בתוך החברה הערבית. והם יעשו את הכל, בכדי לרכז את כל הכוחות למלחמה נגד המפעל הציוני. והאם יכול להיות ספק בכד, שהפועל הערבי הנתון עדיין כולו להשפעתה התרבותית של השכבה הפיאודלית למחצה והדתית, השליטה בתוך ההברה הערבית, יכול ליהפך לכלי־שרת בידי הריאקציה הערבית במלחמתה נגד המפעל הציוני? האט יכול להיות ספק בכד שרק עזרתו המאורגנת של הפועל העברי יכולה להביא לידי התפתחות עצמית של מעמד הפועלים הערבי לטובת התפתחותו הלאומית והמעמדית המתקדמת, ולטובת, מפעל השחרור של ההמונים היהודיים?
וכאן מופיע מיד הנימוק השני: אין כל גשר בין הפועל העברי והערבי. ביניהם רובצת תהום תרבותית וחברתית, תהום אשר אין לנשר על פניה בעתיד הקרוב, בכל אופן בשנים הקרובות. כל הנסיונות של אירגון הפועל הערבי מוכרחים להיכשל עד הזמן, שהפועל הערבי ידביק במידת־ מה בהתפתחותו את הפועל העברי.
את מציאותו של הקושי הזה אין לשלול. אולם המסקנה אשר מגיעים אליה מתוך כך מתנגדי האירגון המשותף, היא משונה. במקום לעמוד לימינו של הפועל הערבי במלחמתו על הרמת בדגת חייו והרחבת אופקו החברתי באה המסקנה: נעזבהו לנפשו, נתז לו להתפתח באופן "נורמלי וחפשי", עדי הגיעו לדרגת התפתחות כזאת אשר תאפשר לנו, המאורגנים יותר והמפוחדים יותר, להתקשר אתו ולהתקדם אתו יחד. כמה בערות יש בהנחה הזאת, הקובעת שתתכן בארץ התפתחות "חפשית וטבעית" של הפועל הערבי. הפועל הערבי מתחיל ללחום ביתר עקשנות על העלאת דרגת חייו והשביתות הערביות האחרונות וביחוד שביתת פועלי נם ציונה, יוכיחו. ואולם אם במלחמתו זו לא יושיט לו הפועל העברי את ידו העוזרת והמכוונת, הרי אין כל ספק, שהפועל הערבי ילד בדרך של שוביניזם לבנטיני. אט התקדמותו של הפועל הערבי לא תביא תחת הדרכתו של הפועל העברי להעמקת הכרתו המעמדית ולהרחבת אופקיו החברתיים — הרי נשקפת לנו מכאן סכנה איומה של הפיכת הכוח העולה הזה בתוך החברה הערבית, שהוא לנו בן-ברית טבעי בעצם מהותו, לכלי־שרת בידי הריאקציה הערבית.
'השומר הצעיר
11
ברם, אם אינם מספיקים שני הנימוקים הללו, בכדי להוכיח לנו, עד כמה שאין ממום למלחמה על האירגון המשותק, הרי בא הנימוק האחרון המתעטף כולו באיצטלא של מדעיות, צדק ומוסר כאחד והוא: תנועת הפועלים העברית אינה מעונינת, ענין מעשי באירנונו של הפועל הערבי. מי מאתנו יאמין שמעמד הפועלים יעסוק בשאלה כה קשה וכה רבת סכנות רק לשם שמים, רק מתור "אידיאולוגיה" סתם? היכן האינטרס הקונקרטי, אשר ידחוף את הפועל העברי לפעולה הזאת? לדבר על שליחות סוציאלית סתם של הפועל העברי כלפי הפועל הערבי, הרי זה אומר להתכחש לתפיסה המדעית על דרכי התפתחותם של החיים החברתיים. ואם אינו מספיק הנימוק הזה' הרי מיד נמצא לו נימוק מסייע, אם כי הפור לגמרי: וכי מהי הזכות הניתנת לפועל העברי להתערב בעניניו הפנימיים של העם השני, לעזור לאירגונו של הפועל לערבי ו"לנצל" את האירגון הזה של הפועל הערבי גם לטובת עניניו הזרים של הפועל העברי? שני הנימוקים תפקידם הוא אחד: בכל האמצעיים לטהר את עובדת אי־רצונה של מפא"י להעיז להתחיל בפעולה אקטיבית. ושניהם כאחד מחוסרים כל יסוד.
הנימוק השני המוסרי, כביכול, לקוח כולו מגנזי העולם הרכושני. התפיסה המזויפת הזאת של "אי־התערבות בחייו של העם השני, מאחוריה תמיד מסתתרת ההתערבות הממשית והגסה בחיי העמים האחרים, (דוגמת אי־ההתערבות של העמים "הנאורים" בעניניהן הפנימיים של גרמניה ואוסטריה בימי טבח הפועלים והשתוללות הריאקציה הפאשיסטית בתוכן). מול העמדה הזאת הכריז תמיד מעמד הפועלים על סולידריות בינלאומית ושיתוק מאמצי היצירה והמלחמה בין פועלי כל העמים והארצות. היש לפקפק' שקידום התפתחותם והרמת דרגת חייהם התרבותיום של המוני העמלים הערביים, מן ההכרח שתהיה לטובת העם הערבי כולו? האם אפשר לו למעמד הפועלים היהודי ללכת שולל אחרי התפיסה המסולפת הזאת של "אי התערבות" הגוזרת עלינו אי־הושטת עזרה לפועל הערבי במלחמתו נגד הכחות השחורים? — כל הנימוקים הללו נגד האירגון המשותק מקומם בבית הנכאת של החיים החברתיים. ואולם למעשה הם באים רק להבליט ביתר־שאת את חשיבתו של הנימוק הראשון האומר, שחסרים המניעים הממשיים אשר ידחפו את הפועל העברי לקראת הפעולה הזאת, ושהיא נידונה מתוך זה מראש לאי־הצלחה. כאן היא הנקודה המכרעת. ודוקא כאן הולד ומתבלט ביהוד בזמז האחרון הקשר ההכרחי, אשר בין אירגונו של הפועל הערבי לבין מלחמתו של הפועל העברי על זכותו לעליה.
מעמד הפועלים מצווה ללמוד הרבה ממתנגדיו המעמדיים. אצלם ימצא לא פעם הערכת דברים הרבה יותר ברורה וגלויה (אם כי, כמובן, מתוך נימוקים הפוכים מאשר אלה של הפועל ואשר כולם אומרים שנאה לפועל).
האכרות הבועזית היהודית עם סמילנסקי בראש, טורחת כבר מזמן ליצור לעצמה את הבסיס האידיאולוגי להשלטת העבודה הזולה במשק היהודי ולניצולו הבלתי מוגבל של הפועל הזול ע"י הפרדסן היהודי. סמילנסקי הגיע לידי גילוי־לב ובהירות מפליאה. הנימוקים להכרח החדרתו של הפועל הזול לתוך המשק היהודי הם פשוטים וברורים בתכלית: א, ע"י ההתחרות המתמדת של הפועל הזול אפשר יהיה תמיד להכריח את הפועל העברי לתוצרת יותר גבוהה, ב. ע"י ההתחרות המתמדת של הפועל הזול אפשר יהיה לעמוד בהצלחה נגד נסיונותיו של הפועל העברי המאורגן במלחמתו על העלאת דרגת חייו.
תפקידו של הפועל הזול' הבלתי מאורגן, הוא כאז ברור בתכלית, עליו לשמש שוט מצליף מתמיד נגד הפועל העברי המאורגן. עליו להכריח את הפועל העברי לעבודת הזעה ולמידת ניצול מוגברת ע"י הרכוש; עליו לשמש תריס בטוח נגד מלחמתו של הפועל העברי על העלאת דרגת חייו.
אולם המסקנות הנובעות ממגמותיו אלו של הרכושני היהודי הן מרחיקות־לכת הרבה יותר מאשר זה מוצא לו ביטוי בהגדרותיו האידיאולוגיות של סמילנסקי. מבחינה סוציאליסטית, אומר הדבר' שימוש בפועל הזול, ככלי־שרת במלחמה נגד הפועל המאורגן, האטת התקדמותו של הפועל המאורגן תחת לחץ המחנה הגדול של הפועל חזול והבלתי מאורגן.
ל1
השומר הצעיר
מבחינה לאומית, מבחינת היחסים בין שני העמים בארץ, אומר הדבר, השתרגות קונפליקטים לאומיים אפשריים בקונפליקטים סוציאליים ע"י ניצול הפועל הערבי במלחמה נגר הפועל העברי.
מבחינה ציונית אומר הדבר האטת המצב של העליה היהודית העובדת, דחיקת רגלו של הפועל העברי ע"י הפועל הערבי הזול, סכנת הורדת דרגת חייו של הפועל העברי עד לידי גבול בזה, אשר לא יאפשר בארץ את מיומו של הפועל היהודי בעל הצרכים התרבותיים, הכלכליים והחברתיים הגבוהים יותר.
מלחמתו של הפועל העברי על זכות עבודתו בכפר־סבא הבליטה ביתר־שאת את נכונותן המוחלטת של כל ההנחות הללו, הן בגילוייה? הסוציאליים והן בגילוייהן הלאומיים והציוניים, רה אם הפועל העברי יצליח להדם את אירגונו של הפועל הערבי, מתוך קשר מהורה עם אירגונו הוא, יווצר בארץ בסיס איתן למלחמתו הסוציאליסטית של הפועל, יווצר הגשר המוצר, לחיי שלום בין שני העמים, תיעלים מאופקה של הציונות אחת מהסכנות הקשות ביותר המאיימות עליה: דחיקת רגלו של הפועל והעולה העברי ע"י הפועל הזול והבלתי מאורגן.
אין להתעלם מהקשיים הרבים, אשר בדרך להקמת אירגונו של הפועל הערבי והאירגון המשותף בינו לבין הפועל העברי. —
ההבדל הרב בדרגת החיים, הזרות התרבותית, לא רק זרות של סביבות תרבותיות שונות כי אם לא פעם זרות של תקופות היסטוריות שונות, השאלה הלאומית המסובכת — אין ספק שאלה חן שאלות קשות, אשר רק מתוך אימוץ כל כוחותינו אפשר יהיה להתגבר עליהן. ברם, את עיקר הקושי יש לחפש לא מחוץ לתנועת הפועלים העברית כי אם בתוכה היא. שאלת הנושא של הפעולה הזאת היא כאן העיקר. והנושא היחידי לפעולה הזאת — מעמד הפועלים העברי הוא עדיין בשטח זה מחוסר מרץ והעזה, אכול לבטים וספקות. טופח ונופח כל נימוק אשר יכול היה להוכיח את אי־האפשרות של האירגון המשותף. שנים התנהל אתנו ויכוה על כך מה זה פועל ערבי רבוע. שנים שמענו את השאלה המחוכמת "כמה שנים אתם קובעים כיסוד להכרת הפועל הערבי כפועל רבוע", עד אשר זכינו לכך, שמבלי שהמרכז החקלאי יקבל מאתנו את התשובה על השאלה הזאת, הוא הבע בסקירותיו הסטטיסטיות המקיפות כ־30 מושבות ונקודות חקלאיות את מציאותם של 813 פועלים ערביים קבועים. המושג "קבוע" נעשה איפוא מובן, אם כי לא גרר אחריו שום שינוי בעמדתה המעשית של ההסתדרות כלפי אירגונו של הפועל הערבי הקבוע במושבה. הרוב המנהל את ההסתדרות לא ניסח להמשיך בפעולתו באופן עקבי, כדי השגת תוצאות אירגוניות מוצרות. התפתחות הפעולה בין פועלי "נשר" הערביים תוכיח. האפשרויות להתפתחותו העתידה של אירגון הפועלים הערביים ב"נשר" מתוד השר אמיץ ואימון רב באירגונו של הפועל העברי — היו גדולות. וכל זה נהרס.
הפסיחה הזאת על שני הסעיפים מתבלטת גם בעבודתה של ההסתדרות בחיפה, מקום שם פועם הרצון החזה ביותר לפעול בכיוון אירגון הפועל הערבי. קיים קלוב ערבי, בעל סיכויים רבים, ואולם זה מזמן הוא מוסיף לצעוד בנקודה אחת, מבלי להתקדם באופן ניכר, מבלי שהיקף פעולתו ילד ויתרחב ויקבל צורה מגובשת יותר.
לגילוי נוסח ובולט ביותר הגיעה העמדה הזאת בקשר עם שביתת הפועלים הערביים בנס ציונה. ניתנה עזרה — ואולם העזרה הזאת פיגרה כמעט כל הזמן אחרי המאורעות. ניתנה עזרה בכסח ובעצה, ואולם מבלי להוציא מכאן מסקנות אירגוניות. הוודאות של כשלון עצם השביתה במקרים כאלה היא בלתי־מפוקפת. והעיקר, עמדה כזאת מצדו של הפועל העברי לא לבד שאינה יכולה להביא לידי התקדמותו הממשית של הפועל הערבי ואירגונו, כי אם להיפך, היא הרת סכנות. שכן אין דבר אשר יהיה מסוכן יותר בשטח זה מאשר עזרה המוגשת לחצאין. סופו של דבר — אכזבה, הרס הניצנים הראשונים של הרגשת הסולידריות הבינאלומית עם הפועל העברי ודחיקתו של האירגון הצעיר של הפועל הערבי לזרועות הריאקציה הערבית.
היעומר הצעיר
18
ברם, טוענים בעלי המוסר הצרות אשר בקרבנו: איככה תגשו לאירגון הפועל הערבי, והרי אתם מתכוונים בעת־ובעונה אחת להחדרת העבודה העברית למשק העברי ונופת לכך אתם תובעים לעצמכם גם חלק מעבודות הממשלה והעיריות. ובכן אירנוז משותת לטובת הפועל העברי ולא הערבי? איככה תעשו זאת וכלום יסכים לכד הפועל הערבי? משהתלקח הוכוח מסב־ב לשאלת האירגון המשותת, נסינו להוכיח את כל האבסורדיות אשר בשאלה הזאת. אחת משתים: או שאין בנו אמונה במפעל הציוני ובזה שהוא יוצר בארץ זו מקורות פרנסה וחיים בשביל המוני היהודים העולים ארצה וגם משפיע על פיתוחה של הארץ בכלל, (ואו אין פעם לכל מפעלנו כאן וכל תמוה להגשמתו, באשר אינו קיים שום כוח בעולם, אשר יגשים את הציונות על חשבונו של מישהו); או שאנו מאמינים, שהציונות אומרת יצירת מקורות חיים ופרנסה בשביל העליה היהודית. והשפעה על התקדמותה המתמדת של הארץ גם באיזור הערבי, צדקת העמדה הזאת הוכחה באופן מחלט על ידי התפתחותה של הארץ במשך השנים האחרונות.
זה שנה שניה הננו עומדים בתוד פרוצס של כניסתו הבלתי פוסקת והרמונית של הפועל הזול מהארצות השכנות לארע ישראל. ההערכות על היקף ההגירה הזאת הן שונות. העתונות בלבנון מעריכה את מספר המהגרים מהלבנון לארע ישראל ל3000-4000 איש. אין לנו כל
חשבון של מספר המהגרים הללו משאר הארצות. אנו עומדים בפני סכנת הצפת השוק
הארצישראלי ע"י עבודה זולה, אשר לגביה גם העבודה של הפועל הערבי הארצישראלי היא יקרה. הממשלה ממשיכה אמנם לפרסם מספרים על אלפי מחוסרי־העבודה הערביים בארץ, ואולם יחד עם זה היא מוכרחה להודות בהודעתה הרשמית האחרונה על מצב היבול בארץ, שגם בדרום חסרים כבר פועלים ערביים חקלאיים והיה הכרח להכפיל את משכורתם, בכדי להבטיח את הוצאתן של העבודות החקלאיות לפועל. אנו עומדים בפני תקופה חדשה של התפתחות היחסים בין הפועל הערבי הארצישראלי והפועל העברי המאורגן. תקופה אשר המציין אותה תהיה המלחמה המשותפת של הפועל העברי המאורגן והפועל הערבי המאורגן נגד הנחשול הזה של העבודה הזולה. ניתנת כל האפשרות של הקמת חזית סולידרית של הפועל העברי והפועל הערבי נגד הנחשול הזה. חזית משותפת כזאת תבטיח יותר את העליה העברית העובדת, אשר את פעם לא גזלה עוד את עבודתו מאת הפועל הערבי' מאשר האפלציה לסולידריות הלאומית ולאחריות של המצפון הלאומי של הבורגני היהודי. חזית כזאת תסלול יותר את הדרך להבנה הדדית ולהתקרבות בין שני העמים מאשר כל הלהטים הדיפלומטיים בשטח זה.
מהפועל העברי המאורגן תלוי האם ברגע מכריע זה, נופיע על הבמה ההיסטורית ככוח מכוון
או שניגרר בשטף המאורעות ללא כל השפעה על התפתחותם.
אנו עומדים בתוך המלחמה נגד נישולו של הפועל העברי ממקומות עבודתו בשרון. המלחמה הזאת איננה כלכלית בלבד' היא נוגעת בנקודות המרכזיות של חיינו. והיא צודקת כולה, באשר אין היא מכוונת נגד הפועל הערבי, ואולם למלחמה הזאת אורבות סכנות רבות והסכנה העיקרית שהיא תסולף ע"י מתנגדינו אשר יעשו את הכל בכרי להציגה כמלחמת נישול נגד הפועל הערבי ובמלחמה לאומית־שובינית מסוכנת. ישנה סכנה שהסילוף הזה יתגנב גם לתוך תנועת הפועלים ויעשה גם בה שמות, הן ע"י־כך שהוא יוציא חלקים גדולים בתוכה מחוץ למלחמה הזאת, הן ע"י כד שהוא יביא לידי זה, שחלקים בציבור הפועלים ישלימו מתוך "הכרח" לסילוף הזה, ולהמשכת המלחמה הזאת למרות הפיקפוקים הקשים המקוננים בלבם. ואין ספק שמכאן הגשר הראשון — למחנה הפשיסטי־רביזיוניסטי, להסתגלות למחשבות־הסלף של המחנה הזה. מול "הברית" המסולפת, ברית-השקר אשר בה מתפאר סמילנסקי, אשד בין המנצל היהודי ובין הפועל־המנוצל הערבי, יש להקים את ברית־האמת בין מנוצלי שני העמים. ברית אשר מתור כבוד לאומי הדדי, תלחום את מלחמתה המשותפת, מלחמת הפועל המנוצל נגד עולם המנצלים, מלחמת השחרור של עמלי שני העמים. משמר העמק
14
השומר הצעיר
על־יד השער הנעול
יום־יום נפקדות עשרות הדשות במשמרת כפר־סבא. יום־יום מתנוססת מול השער הנעול כתובת־האזהרה: "אל תנשלו את הפועל היהודי". ובינתים ושבועות עוברים־ חולפים ללא שינויים. בפרדסי המחרימים העבודה מתנהלת כמעט במסלול הרגיל. הישוב כמנהגו נוהג, כאילו חיינו בימים כתיקונם. מי מתענין בגורל אסירי העבודה העברית בכפר־סבא? גדולי הרבנים וכלי־הקודש לא נתעוררו להגנתם, כאשר במשפט הרצח הפאשיסטי. כשם ש"הישוב" הספיק להפגין את יחסו הממשי לממשלה מיד למחרת השבתון ביום הקיסרות הבריטית, כן הוא מוכן אחרי התשואות, שנערכו לבנקובר בפרידתו מאספת הנבחרים, לעבור לסדר היום של אדישות אויבת על מפעלו של ציבור הפועלים המאורגן.
ויש אשר שואלים: האומנם ישנם סיכויים להצלחת משמרת כפר־סבא, האם הפירצה בעבודה העברית המלאה בשרון לא היתה כבר לעובדה? ואם כן הוא הדבר, האם לא צריך להסתגל לעובדה הזאת, ותהא היא קשה ומרה, ולהתאים למציאות החדשה דרכי מלחמה חדשים של ציבור הפועלים?
ועלינו לומר למפרע: לו גם היה הופך השרון מאיזור של עבודה עברית מלאה לאיזור של עבודה מעורבת — את המלחמה הזאת הנטושה בכפר־סבא אין להפסיק. נהפוך הוא, במשק הבנוי על עבודה מעורבת עלול עוד לגדול היצר לנשל את הפועל והעולה העברי. עוד במשך תקופה היסטורית ארוכה למדי יצטרך הפועל העברי להתאזר למלחמתו על זכות העבודה. ההכרזה על עמדות אבודות למפרע, ההצבעה על מפלת השרון רחוקה מלהביא מרגוע לאלה שנלאו כל־כך מהר בטרדות המלחמה. אם ישנם כאלה, ידעו-נא הם גם ידוע: המערכה בשרון היא המערכה על חלקו של הפועל והעולה העברי במשק היהודי המעורב. המשמרת הזאת אינה יכולה להיפסק, כל־זמן שלא נרצה להפקיר את המלחמה על זכות העליה.
בדידותו של צבור הפועלים במלחמה הזאת על העליה והעבודה אינה כלל גזרת הגורל. בלי ספק קיימים בתוך הישוב היהודי הבדלי אינטרסים בשאלת העליה והעבודה העברית. גם על גישתה של התאחדות האכרים אין לדון לפי נוסחה אחת מקובלת ומכלילה. חקירה מדוקדקת יכולה לגלות גם כאן שינויי גירסה ועמדה. בשכבותיה הצעירות קשורה התאחדות האברים לא במעט בכסף ובדעת־הקהל הציבורית באותם החלקים בתנועה הציונית, אשר טרם ניתקו את קשריהם עת המסורת הציונית העצמית (מי לא היה יושב־ראש באיזו אגודה ציונית מקומית בגולה?). לא בנקל עוברים החוגים האלה את המעבר מתקופת הנטיעה, השקעת ההון ותלות בהלוואות או בחברות הנתונות עוד במידת־מה להשפעת הרחוב הציוני בחו"ל לזמן עמידתם־ברשות־עצמם, משהם צוברים רווחים ומשוחררים מן הזיקה לדעת־הקהל ולכסף בעל אופי ציבורי למחצה או לשליש. הדרך להתאזרחות ב"שווקי עולם" וקבלת "תעודת בגרות" מידי משה סמילנסקי איננה חלקה. תעודת בגרות זו ניתנת, כידוע, רק אחרי שהפרדסן מוכיח, כי אין הוא עוד תלוי בלקוחות המקומיים ובשוק הפנימי ואינו מזדקק לישוב בעל רמת חיים קבועה
יעקב ריפטין
משמרת כפר-סבא
השומר הצעיר
15
ותרבותית. הוא חי בשביל האכספורט ולכך נחוצים רק אירגון טוב של משלוחי התפוזים ועבודה זולה.
בהסתלקות האברים מעבודה עברית אינו מעונין בטבע הדברים הנושא האקטיבי להגשמת הציונות — תנועת הפועלים ובני בריתה הפרוגרסיביים בארץ ובגולה, אלה המבטאים את מצוקתם של המוני ישראל וחתירתם למולדת ולעבודה. תנועת הפועלים אינה מוכרחה להיות בודדת במועדיה. האינטליגנציה המקצועית, הזקוקה לבסיס תרבותי־ עממי רחב בעבודתה בא"י מן ההכרח הוא, שתתן יד למלחמת העבודה העברית. ולא זו בלבד, גם התעשיה הצעירה, המתבססת על השוק הפנימי והגדלה עם גידול העליה מוצאת ענין חיוני בקיום של המונים בעלי רמת תיצרוכת גבוהה. בדיבור אחד: התעשיה הצעירה מעונינת בעבודה עברית. אמנם אין להעלים עין מן העובדה, כי גם בתעשיה מתרוצצות שתי נשמות — זו של התבססות על השוק הפנימי, העליה והעבודה העברית וזו של חיפושים אחרי שוקי עולם. הנה בעלי בית־החרושת לשינים החליטו לתת את מיסם גם לבעל וגם לאלהים ו"מבלי לצמצם את היקף מפעלם בתל אביב" — הם הולכים בעקבות האכרים לקפריסין. ייתכן גם, כי כאן ישתנו במידת־מה פני הדברים בעתיד. בעקב עלית רמת־החיים של האוכלוסיה הערבית תיוצר תמורה חשובה לעליה העברית, אם כי מן הצד השני כתוצאת הפרוצס הזה יינטל העוקץ של ההתחרות בין העבודה העברית היקרה והעבודה הערבית הזולה. מה שתהיינה המגמות בעתיד, אפשר כיום לקבוע בתור כלל, כי התעשינים, אנשי המסחר והמקצועות החפשיים מעונינים ענין חיובי בעבודה עברית. אין איפוא לראות כעובדה מוכרחת, שבתוך הישוב האזרחי בארץ יסתמנו הריכוזים הפוליטיים בעלי המשקל רק בקו האנטיציוני אשר בין ז'בוטינרקי וסמילנסקי. מאחורי משמרת כפר־סבא עומדים אינטרסים ישוביים הרבה יותר גדולים המעונינים לעכב את המעבר של הפרדסנות הצעירה עד לשלב של התנכרותה המוחלטת לעיקרונים הציוניים של עבודה עברית. נגד המזימה של ניצול קולוניאלי בחסות האימפריה ונגד הסיכוי של בדידות מחרידה בתור מיעוט מן ההכרח היא שיילחמו כוחות רבים בישוב. גם הפרדסנות הצעירה מרגישה את ממשותה החיונית והישובית של משמרת כפר־סבא.
אפשר לקבוע בביטחה בתשובה לשואלים על סיכויי מלחמית כפר־סבא, כי תוצאותיה נראות כבר לעין. היא בלמה, לפחות השנה (וחשבון של שנה איבו מבוטל כל־עיקר במלחמה על העליה והעבודה) את נחשול הנישול. הפרצות נתרבו, אך לולא משמרת כפר-סבא מי יודע לאן היינו מגיעים כבר עכשיו.
אפשר להניח, שמלחמת כפר־סבא — המלחמה הפוליטית הגדולה נגד סמילנסקי והנעזרים על ידו — היתה יכולה לשמש דחיפה לגיבוש אגף אזרחי־ציוני בישוב. אפשר הייה להפוך את משמרת כפר־סבא לבריקדה כלל־לאומית ולחשל חזיה פוליטית־כלכלית לוחמת מול חזית הבגידה של האכרות. הדבר הזה לא נעשה. גם קרן העבודה העברית אינה מכה גלים. כנראה, שהחוגים האזרחיים־הדמוקרטיים הנוגעים בדבר מרגישים שערך ההסתדרות בחיי הישוב יורד. הם רואים את ציבור הפועלים בדרך של ויתורים בליתי פוסקים (עד לויתור על עיקרון הבחירות הדמוקרטיות בכנסת ישראל וחופש השביתה). והרי זהו כמעט חוק! מפלגות מרכז מתגבשות לא על־ידי הסתגלות תנועת הפועלים להשגותיהם "הכלל־לאומיות", כי אם מתוך הרגשת איתנות האמונה וכוח המחץ אשר בציבור הפועלים. הויתורים בפוליטיקה המקצועית (הכוננות לעבור לקבלנות בחקלאות
16
השומר הצעיר
במקום המלחמה על הרמת השכר) אינם עשויים להרחיב את הריכוז מסביב למלחמת פועלי השרון, אלא מעמיקים את בדידותם ומפוררים את חזית בני־בריתם הקיימים בכוח בישוב.
על מה מתנהלת מלחמתנו? אין אנחנו בעד העיקרון של מאה אחוז עבודה עברית במשק העברי, כשם שאיננו מחסידי העיקרון של עבודה מעורבת. אנו לוחמים בעד עבודה עברית מכסימלית ודורשים להסיק מסקנות פוליטיות בכל מקום, שהעבודה המעורבת הפכה למרות מלחמתנו לעובדה, שאין לערער עליה.
השרון איננו רק סמל המדבר לרגשות היהדות והישוב. הוא נשק ממשי וחשוב במלחמה על זכות עבודתו של הפועל היהודי בדרך־כלל. הפגישה הבלתי־אמצעית בין פועלים יהודים ומעבידים, כפי שהיא באה לידי ביטוי באזור העבודה העברית המלאה בשרון, יש בה מן ההתגלמות הריאלית של הריכוז הטריטוריאלי והיא מחזקת את המלחמה על זכות העבודה ליהודי באיזורים המעורבים. העובדה של פרצות בשרון, גם אם פועלי
ארץ ישראל לא יוכלו להתגבר עליהן, אינה מצדיקה הסתלקות מל המלחמה על השרון
הזה בכללותו ועל איזורי השרון, שעוד יהיו לנו. פירצה בעבודה עברית כי תקום — ביתר־שאת נתגייס להצלת החזית כולה. השרון איננו ההופעה האחרונה של עבודה
עברית מלאה. בגבולות המנדט ישנם עוד שטחים נכבדים ורחבי־ידים, אשר ההון יפתח
בהם משקים חקלאיים רנטביליים באיזורים גדולים ומרוכזים. צבור הפועלים ימשיך בהם את משמרתו — משמרת השרון.
במלחמה זו חיב ציבור הפועלים להתגבר על שתי סכנות גדולות העומדות כמוקש לרגליו: להוציא את המלחמה הזאת מתחום הסכסוכים הלאומיים על־ידי פעולה מקבילה של אירגון משותף עם הפועלים הערביים הקבועים ולהישמר מן האכזבה וההתיאשות מן המלחמה על זכות העבודה והעליה, שיכולות לבוא עם התבדות התורה של "מאה אחוז".
הגיוס. — בן־אפרים משתומם.
פועלי־ציון רואים משום סתירה בין המלחמה על העבודה העברית והאירגון המשותף. "השומר הצעיר" בא לכרוך דברים אשר אינם ניתנים לכריכה". "משונה היא גם האינטר־ נציונליות של השומר הצעיר אשר כפר־סבא שימשה לה מבחן. השומר הצעיר נעמד בבמשמרת העבודה העברית שכם אחד עם בית"ר ואגודת ישראל" (מדברי בן־אפרים במועצה החקלאית, "דרך הפועל" מס. 2).
ותמוהים הדברים. האומנם סבורים פוע"צ, שיכול לבוא אירגון משותף עם הפועלים הערביים מתוך השלמה עם רצון הפרדסנים לנשל את הפועל היהודי מפרדסי כפר־ סבא? האם במחיר זה הם מוכנים להסיר את המדכאות הכפולות ממחפכנותו של השומר הצעיר? אתמחה.
פוע"צ נדרשים לענות ברורות: כלום לא היו הם מתקוממים נגד האפשטינים והאדלמנים, לו נמסרה בידיהם הם הנהלת עניני מועצת פועלי כפר־סבא? האם לא היו מסבירים לפועל העברי, כי לפנינו נישול הפועל והעולה היהודי?
מנין לפוע"צ הלעג הזה על התביעה כלפי הפועל הערבי הקבוע, שיעמוד במשמרת נגד החדירה של אנשי הכפר למקומות העבודה, אשר הממשלה ותתאחדות האברים רוצים להפקיעם מידי הפועל והעולה היהודי. האומנם זוהי האידיאולוגיה של פועלי־ציון?
השומר הצעיר
17
הפועל הערבי הקבוע, זה שנטע פרדסים ועבד בהם למן היום הראשון, לא זו בלבד שיתנגד ללחץ האלימנטים הנומדיים על רמת־חייו, אלא שאינו יכול לראות גם בעין יפה בנדידתם של פליטי הכפרים העניים. האיגוד המקצועי אינו יכול ואינו צריך לפתור שאלות, אשר פתרונן נכנס בגדר פוליטיקה אגררית סוציאליסטית. אמונתנו באירגון המשותף אינה מבוססת על ויתור הפועל והעולה העברי על זכותו לעבודה, אף לא נקנה אותה במחיר הכניעה לרצון הנישול של אפשטינים ואדלמנים. הננו מסמיכים את תביעתנו לאירגון משותף על הכרת שותפות האינטרסים שבינינו, בין צבור הפועלים הקיים וכוחו הדינמי העולה המגולם בעליה העברית לבין שכבת הפועלים הקבועים למעשה במושבה, ברם, שותפות זאת היא כשלעצמה לא תספיק, אלא באם הפועל היהודי יכריז ברורות בכל פגישה עם הפועל הערבי, כי ההתאמה בין האירגון המשותף והעליה היא יסוד־מוסד לעבודתנו המשותפת עם הפועלים הערביים. האם לא מורגשת בתביעת "האיגטרנציונליות" בנוסח בן־אפרים חוסר־אמונה להבנת הפועל הערבי את דרישות העליהי מה יש כאן: האם משום השפעת הפרקטיקה ההסתדרותית שאינה מאמינה באירגון המשותף, או רעיון של אירגון משותף הכרוך בליקוידציה ציונית? אל־נא יפחידנו בן־אפרים בקושי להסביר את שאלת העליה והאירגון המשותף ל"אינטרנציונל החדש", "אשר אליו פנינו בתזכיר". אמנם לא ידועות לבו ההצלחות המרובות של מפלגתו של בן־אפרים להסביר את עמדתו "האינטרנציונלית" ל"אינטרנציונל הישן". אין את נפשנו להסיק מסקנות ולו אפילו ביחס לדרכם של פוע"צ מבדידותם הגדול של החלקים המהפכניים שבתנועת הפועלים הציונית בפורום בינלאומי. אך ידע־נא בן־ אפרים: הן כלפי הפועל הערבי והן כלפי תנועת הפועלים בעולם נופיע תמיד במלוא שיעור־קומתנו האידיאולוגית. באמנה, ב"מבחן" התכסיס הכפול של פוע"צ כלפי פועלי א"י וכלפי העולם הרחב בנוסח מגבית בית בורוכוב — אנו לא נעמוד. כמה מהר הפכו פוע"צ את גזירת סיר ווקופ וסמילנסקי למצוה אידיאולוגית. לא ברור לנו כלל בשלמה נפסל גיוס זמני של פועלים לשמירה על עמדות העבודה של הפועל היהודי בשרון בשביל העליה הקרובה. האם בגלל זה, שהוא נעשה בניגוד לרצון האכרים והממשלה? האם הגיוס המכוון לשמירה על מקום העבודה בשביל העליה היהודית — ולא לפועלים הערביים, אשר לא עבדו שם מעולם — הוא פחות כשר מעצם זכותם לעבודה של עולים, אשר יבואו לשרון בעוד חודש? האם לחץ של חודש מצד השלטון פוסל או מכשיר את הזכות לעליה ולעבודה בשרון? ועוד: האם פוע"צ מוכנים להסתלק מהמלחמה על העליה בגלל זה, שיילחמו עליה גם אנשי בית"ר ואגודת ישראל? מכל־מקום, אשר לבית"ר הרי הם היטיבו לעשות את חשבונם מפוע"צ, וזה שבועות שהסתלקו ממשמרת כפר־סבא, כנראה, מתוך נאמנות ל"מתנגדיהם הפוליטיים" הדואגים לעליתם ולעבודתם. אם צבור הפועלים לא מילא בנאמנות את חובתו כלפי גיוס זמני להצלת עמדות העבודה העברית בשרון, לא "מהפכניותו" היא אשר יתברך בה. כמה עלובה ומצחיקה הרשימה ב"דרך הפועל" על הגיוס בחדרה, שבה כל הכשלונות של מועצת פועלי חדרה (החלשת האירגון, עזיבת החקלאות וכו') קשורים דוקא ב...גיוס. אכן" מועצת פועלי חדרה ראויה לביקורת יותר רצינית וקולעת.
ידועה לכל מלחמתנו על הרמת השכר היסודי במושבה. ראינו לנכון להגביר את המלחמה הזאת עם הכרזת הגיוס, באשר אין להניח, כי הגיוס שיבוא במקום ביצור עמדתו של הפועל במושבה יוכל לבלום את תהליך העזיבה הנוספת של המושבה. עזיבת המושבה
18
השוטר הצעיר
באה במידה רבה כתוצאה של התקפה בלתי פוסקת של הפרדסנות על תנאי העבודה של הפועל, ולצערנו, גם הודות לחוסר מלחמה על שכר הוגן מצד הרוב השליט בהסתדרות. אבל צריך להיות ברור, כי גם במקרה של הרמת השכר בחקלאות היה נשאר הפרש ניכר ביחס לשבר הקוניונקטורי במקצועות הבנין. האם ההסתדרות היתה צריכה אז להביט בשויון־נפש על הריכוז החדצדדי של הפועלים במקצוע הבנין והתרוקנות ענפי משק יסודיים מפועל עברי? היש להשלים עם עזיבת הרכבת, עבודות הממשלה וחוסר פועלים במפעל ים־המלח? השגיאה העיקרית של הנהגת ההסתדרות הנוכחית נעוצה באמונה, כי אפשר לבצר עמדות חלוציות בלי חופש המלחמה המקצועית־המעמדית, השגיאה הפטאלית של פועלי־ציון מונחת בתורה המסולפת — שבינה ובין מארכסיזם אין ולא כלום, — אשר רוצה להקים ולבסס מעמד פועלים עברים בארץ ישראל ומאמינה, כי אפשר לנהל מלחמה מעמדית, בלי אסטרטגיה חלוצית.
ידועה לכל מלחמתנו על אירגון הפועל הערבי הקבוע. בימי הגיוס הגברנו את מלחמתנו בתוך ההסתדרות ותבענו ביתר תוקף את אירגונם של הפועלים הערבים הקבועים. לנו ברור, כי לא נוכל לקדם את התקרבותו של הפועל הערבי לתוכן מלחמתנו כל עוד הפועל הערבי לא ידע, שאנו מוכנים ללחום אתו שכם אחד במקום שזכותו לעבודה היא בלתי מפוקפקת. עם כל צדקת מלחמתנו בשרון, מעוררת המלחמה הזאת, כשהיא אינה מלווה במאמץ מקביל של אירגון משותף, אינסטינקטים של איבה לאומית. אבל יחד עם זה מוטלת החובה על כל אלה הדואגים לעתיד האירגון המשותף ללחום כיום נגד דיבת הנישול של פועלים ערביים. לא מתוך הגדרות אחרי התרגום הפרקציונרי של תכסיסי הנרגנות של הממשלה ינהל הפועל המהפכני את מלחמתו על קביעת דרך מעמדית להסתדרות העובדים.
בעזיבת ועידת ההסתדרות הוכיחו פוע"צ כמה רפויה עמדתם בשאלת השאלות של עתיד ףתנועת הפועלים ותעידם הם בתוכה—שאלת הכרת אחדותו המוחלטת של האיגוד המקצועי של צבור הפועלים. ביחסם לגיוס הם בלי ספק נקטו בעמדה, שאינה עלולה לקדם את המלחמה של צבור הפועלים על העליה. האם יוסיפו פוע"צ להתגלגל במדרון זה?
עין-שמר
הערות מוקדמות
הניע הזמן, שנפתח את ספר חיינו ונאוורר את דפיו במפולש. באנו אל הצבור עם עמדות, ניתוחים ותצפיות למרחוק, אולם האדם כמו שהוא, חי־יוצר-כושל־וקם היה רניל להסתתר מאחורי השקפות ועמדות פוליטיות של נציניו הרשמיים, בעוד ספר חייו הבלתי־אמצעיים חתום בשבעה חותמות, היה זמן שהיה צורך במגן כלפי השפעות־חוץ והיה גם טעם לטענה: "זר לא יבין זאת". בשם שנבטים רבים זקוקים לחממה ולמנבטה, כן אנו הזדקקנו לאינטימיות בין ד' האמות, אולם, מאחר שהנבטים הפכו צמחים, ייצר להם בחממה. הם שואפים למרבית אור ואויר, בבדי להתקשות ולעמוד בפני רוחות חוץ. החממה הופכת אז למגור-חנק, כשם שהאינטימיות בקיבוץ נהיית לפעמים לפינת טחב, אליה נמלטים ממרחב הצבורות,
מאיר יערי
משוט בקיבוצים
ח'עוטר הצעיר
is
הנני נודד בזמן האחרון בין הקיבוצים. זכות גדולה זוכה מבקר מטעם הקיבוץ הארצי, אשר הקיבוצים אינם מהססים להכניסו לפני־ולפנים של חייהם הפנימיים וכמעט... אינטימיים. יש מבקר, אשר ניתן לו לבוא לקיבוץ לשם מסירת סקירה פוליטית. הקיבוץ שומע, אולם עוצר את תגובתו לשיחה פנימית ללא שותף מבחוץ. יש שהמבקר ישחק לו מזלו וישמע הד להרצאתו ולאחריה מתפתח חילוף־דעות ער, שוטף ללא מעצורים. זוהי כבר בלי ספק מדרגת הצטיינות, אולם למידת הצטיינות הגבוהה ביותר זוכה המבקר, אשר הקיבוץ מצפה לו, בכדי לשתפו בלבטיו הפנימיים. בקיבוץ הארצי תמצא אולי שנים־שלושה חברים, אשר זכו לכך, אולי זה סימן טוב להם, אולם אין זה סימן טוב לכולנו, רק חממות אכסוטיות. מצפות לנגן האחד והמיוחד במינו, אשר יטפל בנבטיהן. קיבוצים העוסקים ביצירה לוחמת בתוך אס המושבות או ברחובות, חדרה, ראשון וחיפה, אשר חייהם נתונים בסערת הרשע" המתחוללת מסביב, הבריחה הזאת מפני מנע צבורי בבעיותיהם הפנימיות, סימן רע הוא להם - סימן חולשה.
האס הכל אפשר להציג לראווה? האין רכל קיבוץ ענינים, חויות ויחסים משלו, ורק משלו' שאינם זקוקים לפומביות יתרה? יתכן ויתכן. אולם מה שעומד ברומו־של־עולם השיחות הפנימיות הללו, רחוק מלהיות הופעה שאינה נשנית ואינה חוזרת בקיבוץ שני ושלישי, לכל קיבוץ נדמה אמנם, שיש לו מונופול לצרותיו ולבטיו. אולם המבקר הנודד מקיבוץ לקיבוץ חמה לדמיון ובמעט זהות המתגלה לפניו. בל יחיד וייחודו, אולם במידה ששאלות היחיד יש להן זיקה לחיי קולקטיב, הרי סדנא דארעא חד הוא: במרחביה, בחדרה, בחיפה וברחובות, ההבדל אינו שרשי ומהותי אלא בדרגת ההתפתחות וההתבגרות. ועל־כן בכל מקום, אשרי ביקרתי, יכלתי להשמיע אותם דברי הפתיחה ואותם דברי חשובה בשינויי נירפא לא מהותיים. צירוף המקרים היה שונה, אך האופיני שבהם היה משותף. במרכז הדיון עומדות העזיבות. אחוז העוזבים אותנו חוא הקטן ביותר בהשואה עם יתר הזרמים של התנועה הקיבוצית. העזיבות הן יותר שכיחות בקיבוצים צעירים, העוברים את הפרוצס של הסתגלות והאחוז הולך וקטן, עד שבקיבוצים משקיים הוא מגיע כמעט לאפס. בסל זאת גם אותנו עוזבים, יחידים פה ויחידים שם, אך מכל־מקום, כיון שעזיבת הכר טרם נהיתה לעובדה "נורמלית", היא עוד מסוגלת להפתיע, להדאיג ולזעזע והיא מעוררת לביקורת עצמית. הקיבוצים שלנו רובם ככולם טרם השלימו עם התופעה הזאת ומאמינים, שבכוחם לרסנה. אם איפוא נוציא מן הכלל אח השקלא־וטריא בדבר התישיבות ופעולה משקית, הרי בעיקר מתנהלים הבירורים הפנימיים סביב עזיבת חברי או סכנת עזיבתו. אתה מטה אוזן ומקשיב לדברי החברים ומתברר לך, כי בכל הקיבוצים אותן הסיבות, אשר נורמות ליציאת חברים, והן? עזרת קרובים חוסר־סיפוק, הרגשות קיפוח בשל עמידה בצל ובקצה אופק החיים הקיבוציים וכו'. אותן הטענות של היוצאים ואותה התשובה הניצחת בפי שומרי החומות בחיפה, בהדרה, ברחובות ובפתח־תקוה. אין כאן שום דבר כמום, ספציפי ומיוחד במינו ולשוא איפוא נרצה לסגור את הענינים הללו במעגל צר של ממתיקי־סוד. מכיון שספר חיינו הפנימיים היה חתום ונתון במעגל צר זכינו לכך, שנוצרה מחיצה בין מה שנקרא "עצם החיים" ובין מה שנקרא "אידיאולוגיה". יש אשר מתחמקים משיחת הקיבוץ ובוחרים בקריאה ברומן בפינת חדר מוארת עששית קטנה, בי שם בשיחה עוסקים בפוליטיקה או באידיאולוגיה. אולם תצוף־נא על סדר־היום שאלה הלקוחה מתוך "עצם החיים", כמו קבלת חבר או עזיבתו, עזרת חולים או קרובים, יחסי חברים וכו' - וכל דספסלים בחדר-האוכל נדושים ואיש לא נעדר, כי על־כן ענין לנו ראן ב"עצם החיים" ואילו פוליטיקה —
20
השוטר הצעיר
פעמים היא מענינת ופעמים לא, מכל־מקום ישנם ספצים, עסקנים ובאי־כח שידאנו לה תמיד. כדאי היה בבל זאת לבדוק פעם את טיב המחיצה הזאת, אשר בין "עצם החיים" וכין היקפים פוליטיים וצכוריים רחבים. למה עזרה לחכי חולה שייכת ל"עצם החיים" וקופת־ ודלים וביטוח סוציאלי, כלומר איתר, העזרה המושטת לציבור יותר רחב מקולקטיב, אינה ככר מעצם החיים, אלא מסורה למומחים לדבר, עסקנים ובאי־כוח, כלומר לאלה אשר מלאכתם בכך? מת בין עזרה לחבר ובין ביטוח סוציאלי רחב, מלבד ההבדל בכמות ובהיקף? אין זאת כי אם צרכים קיבוציים מקרבים כמו שמקרבים צרכים משפחתיים או פרטיים, ואילו אותם הצרכים, באשר חורגים ממסגרת הצרה של הקולקטיב ומקיפים ציבור יותר גדול, נעשים אדישים, רחוקים וקרים ועל־כן הם רק... אידיאולוגיה ופוליטיקה. נמצאים עיר בינינו רבים הרואים בתופעת הזאת מעין ערובה לתרבות אישית ולהויה עצמית. הם שונים בהזיה, שבמעגל ממתיק-סוד תצמח שירת ייחוד יותר מקורית, כנגד זה מתיצכת העובדה, שמשוררי ייחוד הכבירים אצלנו ואצל אומות העולם, אשר רחש אחד שביטאו בכתב, הרעיד מיליוני מיתרי לב, דוקא הם גדלו ועצמו באשר שרו, כאבו, כשלו ושאפו בער מיליונים אלמונים, הם עשו פומבי לשפוד לבם. בר אנחת, אשר במעגל צר חולפת כנשימה קלה, הפכה אצלם לגביש וכל חייה מפרפרת התגבשה ביהלום, נהיתה לסמל היות האדם והשתחררה מכבלי זמן ומקים, וכך שירת הייחוד של משורר נהיתה לשירת הדוד. השמעתי בזאת מעין איפכא מסתברא למקובל אצל רבים בתוכנו, מתוך הנישה הזאת הנני לעשות פומבי לעניני "עצם החיים", בכדי שתפול המחיצה בינם ובין היקפים צבוריים רחבים, הנני שב לסיבות עזיבת הקיבוץ, אם כן - עזרה לקרובים, חוסר סיפוק, הרגשת קיפוח ועמידה בצל. אנסה להעריך בפרקים מיוחדים את הסיבות הללו - מה טיבן.
בנים ואבות בקבוץ
עזרת הורים נתיחה מזמן לסעיף קבוע בתקציב כל קיבוץ, זוהי הופעה כלכלית וסוציאלית בחיי היישוב כולו. אומדים את הסכום, אש־ נשלח עכשיו מהארץ לקרובים בתפוצות לעשרות אלפים לירות, בכל זאת יש שחסרים תובעים את התמיכה בהוריהם, כאילו לא היתה זאת תביעת רבים וכאילו הם המתחילים במצוה ללא כל תקדים, בשיחת הקיבוץ עוסקים בתביעות הללו, כאילו לא היה להן רקע ציבורי, אין פלא, שהתביעות הן מקריות ללא אמת־מידה וללא התאמה ליכולת הקיבוץ. העזרה הרגילה הניתנת על ידי הקיבוץ אינה אלא הצלה פורתא. היא אינה פותרת את השאלה באופן רדיקלי, הלירה הנשלחת להורים מחזיקה אותם על־פני המים, אך הם אינם מסתפקים בזה ותובעים מבניהם את תיקון מעמדם מהיסוד, מה עושה בנה בקיבוץ? הוא מתלבט זמן־מה, אחרי־כן הוא בא לקיבוץ וטוען: "עד עכשיו הבלגתי ואטמתי אוזן, שלא לשמוע את צעקות היאוש הבוקעות משם, עכשיו איני יכול יותר, איני יכול לאכול לשובע והיקרים לי ביותר מתנוונים והולכים,
אמנם נם הקבוץ יקר לי אך הניעו מים עד נפש, יתכן שלא אצדק לגבי הקיבוץ, אך בכל
זאת אקים ואלך לאן שישאוני רגלי'', בשיחה משתררת, כמובן, דומיה נבוכה,
עובר זמן עד שמישהו פותח את פיו, ומשפותחים מתחילה סדרת שידולים, השידול
אינו עוזר והוא מפנה מקום למתקיפים. מתקיפים איפוא בשם עיקרונים ואידיאולוגיה, אולם דל כחת של האידיאולוגיה, כשקיימת מחיצה בינה ובין "עצם החיים". "עצם החיים" דורשים שבן חנון לא יתפלסף הרבה ויקום ויעשה למען הוריו ויהי נם בעונה בוערת, כשבקבוץ חסרות ידים עובדות. האידיאולוגיה לעומת זאת היא טרדנית, ודרשנית, עם כל זאת מהריב
השומר הצעיר
21
הזה בין תביעת הפרט ובין שומרי החומה האידיאולוגית, אלה האחרונים יוצאים כמנצחים. אך אוי לנצחון הזה, זהו נצחון־פירהוס, שכרם של בעלי העיקרונים יוצא בהפסדם כי לא אמתם מנצחת, אלא הוכחה אחרת באה לעזרתם והוא - הכיס, ישנו חשבון הכניסות להוצאות והוא הנותן, אין ביכלתו של הקבוץ לתת יותר מהמוקצב לכל אחד וחסל. "הננו מקציבים לך לירה לחודש כמו לאחרים, הלא תקציבנו בלאוו־הכי עמוס, הננו מוציאים לשם תמיכות 200-300 לא"י לשנה ואם נוסיף לך, למה לא נוסיף לאחרים ואז אנה אנו באים!" אולם התובע מקבל את התשובה הזאת כנשוך עלבון, הוא מתיחס אל ענינו כאל טרגדיה פרטית, שאין לה תקדים וחולש אותה מהכרחיותה הסוציאלית ועל־כן הלירה שהוא שולח היא כלעג לרש וכטיפה בים. הוא מוכרח לתקן את מעמד הוריו באופן רדיקלי או להביאם ארצה, לכך דרוש סכום רציני של 30-50 לא"י. הוא מתרגל למחשבה שהקבוץ אינו מסוגל לעזרה יסודית כזאת לא היום ולא בעתיד ועל־כן הוא עושה שבת לעצמו והולך להרויח. עיקרון ניצח, אולם חבר הלך, לפעמים הוא שב, לפעמים הוא
עושה בעיר זמן בלתי מוגבל, עד שהוא נכנס לתוכה בשתי רגליו. יש אשר הוא נזהר
בכל־זאת מלשרוף מאחריו את הגשרים חזרה ויש אשר יפנה עורף לקיבוץ לצמיתות, ודוגמתו פועלת: אחריו מחרים-ומחזיקים אחדים, גם הם באה עתם והם הולכים וחוזרים או נעלמים לתמיד. הענין הפך מזמן למקום תורפה תמידי, התופעה הזאת מזמן התפשטה על פני כל הקבוצים. בכל־זאת כל טוען חדש בא עם "הטרגדיה" הפרטית שלו ללא
תקדים ומקבל אותה התשובה הניצחת מאת שומרי החומה העיקרוניים, עולם כמנהגו נוהג, והענין נשאר יגע, התובע דן מתוך "עצם החיים־ והאידיאולוג עינה את תשובתו הניצחת כשבינו ובין הלבטים הפרטיים מבדילה מחיצה.
ולי נראה, שאם לא ניגש לטפל בשאלה הזאת בהיקף רהב ובתכנית קונסטרוקטיבית מרחיקה־ראות ואם לא נוציאה ממעגל האינטימי הצר לרשות הרבים, היא תהפוך למחלה ממארת ותעלה רקבון, היא מזמן זקוקה לאור ושמש ולמשב־רוח הזק של פומביות רחבה. אם לא הגענו עד כדי בך, אזי מובטחני כי בעוד זמן לא רב, ענין ההורים יהפוך למיבחן, אשר יעמיד תחת סימן שאלה את קיומנו להבא, סביבה תתנהל - אם אפשר לומר כך— המלחמה המעמדית בתוך התנועה הקיבוצית. הורינו הולכים ומתרוששים ונשבר מטה־ לחמם, אנו הולכים ומשתרשים וקרננו תורם, אי־ההתאמה הזאת לא תתן לנו דמי ומנוח. ישנם בעלי עיקרונים, אשר מרוב כפיקוח נוטים להתעלם מחריפות השאלה ולהחרימה על־ידי איסורים וחרמות. אולם המציאות תטפח על פניהם ותתבע מהם תשובה במפגיע, לפנינו שתי ברירות: א) להמשיך בהתעלמות מרצינות הבעיה מתוך החשש, פן יכבד העול ולא יהיה בכוחו של המשק הקיבוצי להביא הורים ולהבטיח את חייהם לעת זקנתם. מה יעשו אז בניהם בקיבוץ ? נניח שהלחץ המוסרי יצליח הפעם, נניח שכיום פלוני יירתע מלהוציא את מסקנתו האחרונה. אם יעמידו אותו כיום בפני בחירה אכזרית בין הקיבוץ ובין ההורים, הוא יתכנס בקליפתו, יתאפק וימשיך, אך מצב הוריו ימשיך להציק לו ויבוא יום שהוא ישקול: "הקיבוץ מסתלק, לו לפחות יכלתי להתנחם, שהקיבוץ רוצה בפתרון קולקטיבי והדרגתי המותאם לתהליך ביכוס המשק, אך שומרי החומה מסתפקים בזה, שמוקיעים אותי כמתנקש ביסודות הקיבוץ האין זה אנושי והגון יותר, להיות בין המתנקשים בעיקרונים, מאשר להיות ערל־לב", במצב זה של פרפורים נוכל להחזיק אתי החברים שנה־שנתים, עד שלבסוף יתפקע המיתר, הקיבוץ אינו חומת מגן לעיקרונים בלבד,
22
השומר הצעיר
הוא צריך להיות גם בית ולא - הוא יהפוך לסוכת־ארעי והבית האמיתי יימצא לו חבר בתל־אביב, בחוג משפחתו ובחיק הפרוספריטי.
ישנה ברירה שניה והיא: לגשת לפתרון הבעיה הזאת בדרך כלכלית־תכניתית. פעם הציע לנו שנהבי איך להביא את ההורים לתוך המשק או על־ידו במינימום אמצעים ובמכסימום תוצאות. אם משום שלא האמננו בחריפות השאלה וביכלתנו המשקית או בשל הזנחה סתם התכנית נשארה בקרן זוית.-אם תכנית זו או אחרת אך פתרון הדרגתי ומותאם ליכלתו של המשק מוכרח להימצא. מי שקובע, שאין זה לפי יכולתו של משק קיבוצי לא ביום ולא לעתיד לבוא, מעיד על עצמו, שאין הוא איתן באמונתו, שהמשק הקבוצי יצליח. לפנינו עוד כמה שנים קשות של ציוד וביסוס של הקטנת עול החובות ושל חיסול הריבית, אך צורת המשק הקולקטיביסטית צועדת מחיל־אל־חיל. אין זה בגדר של ספק, שהנהלת משק רציונלית תצעידנו בעוד שנים מספר לקראת ביסוס מלא. נשתחרר מעול חובות מעיקים והמשק יתן אפילו עודפים. כיום מוציא כל משק כמה מאות פונט על ריבית ועמל עבור הבנקים. לו יכלנו להוציא את כל הסכום או רובו לשם הבאת ההורים ארצה, היינו יכולים במשך שנים מספר להתקדם בצעדי ענק לקראת פתרון, מכל־מקום ברור, שיכלתו של המשק תגדל אם כי בהדרגה ולא בקפיצות, מכאן שנם תכנית סידור ההורים צריכה להיות הדרגתית, מחושבת לשנים מספר ומותאמת לקו התפתחות המשק, אם נעשה לפי יכלתנו ויהא גם בהדרגה, אז נוכל לתבוע מאת החברים הבלגה והתאפקות ונצדק, אם נאסיר פתרונות פרטיים, אם בקבוצים המשקיים שלנו ניגש למימוש תכנית הדרגתית כזאת, בי אז נוכל לדרוש מאת הקיבוצים הצעירים ויתורים והתאפקות, עד אשר גם הם יגיעו למדרגה משקית, אשר תאפשר להם ללכת בעקבותינו, מבלי לסכן את קיום הקיבוץ. אולם אם בקיבוצים המשקיים שלנו נתעלם מחריפות השאלה, כי אז יעזבוני ותיקים ויותר מזה צעירים, כי תחלש האמונה כי הקיבוץ הוא בית.
ועלי להודות, שלא פעם אשמים ה"אידיאולונים" בזה, שהדוגלים ב"עצם החיים" פונים עורף להיקפים צבוריים רחבים. לא פעם בשם עיקרונים מנסים להתחמק מסיפוק צרכים, אשר ביכלתו של הקיבוץ לספקם ולו גם בהתאמצות יתרה. התוצאה מזה: העיקרונים מתהללים ונהיים הלולים, פג כוח שליטתם, אם לא מורדים בהם, מנסים לעקוף אותם, הם נסבלים אז ככוח כפיה, כל זמן שאין ברירה. לבסוף פורקים עול. דונמה בולטת לכך, עד היכן זה מניע, אפשר לראות בקבוץ המאוחד. מי שיעיין בפרטיכל של מועצת הקבהמ"א ביגור ימצא בו לקח מאלף, מה עלולים לחולל עיקרונים אשר אינם נבלעים בדמו של קולקטיב רחב, אלא משמשים שוט מרסן בידי שומרי החומה. על פני כל הדפים של הפרטיכל הנ"ל מתנהל דו־שיח בין התובעים בשם "עצם החיים" ובין דרשנים וקנאים ומסתערים השורפים בהבל־פיהם. מישהו בגבעת ברנר טוען, שכשל כוח הסבל, שותיקים אין להם פינה, שמבלי שים לב למצב הדירות ולסיפוק הצרכים הראשוניים מרביצים עולים חדשים. אנשי יגור רוצים לבכם את הקיים בהדרגה ואינם רוצים להשלים עם קפיצה נחשונית ועם הכפלת מספר החברים בבת אחת, חבר מעין־חרוד קובל שתוך כדי רדיפה אחרי היקפים נשכח האדם, מה עונים שומרי החומה? האומר לעכב קצת את מרוצת הגלגלים לא יכירנו מקומו בקהל קודש, הם לקומונה כללית עבור פועלי ארץ ישראל, להם "שכל המחר". ההליכה לקראת אותו "שכל המחר" אמנם רצופה אבדות למאות־מאות, אך הם מבטיחים שהמחר יצדיקם ויביא תגמול, הנני נזכר, שנם פועלי־ציון בשטח אחר, כלומר בשטח הפולוטי, מחפים על ההווה הצולע ב"שכל המחר". ומענין: סגנון הנאומים הוא ממש העתקה
ו;חוםר זזצ'ניר
23
ממלון החומש הבו'"שביסטי, אין זאת, כי אם הלשון המסתערת בשטח קיבוצי משמשת תחליף לקו פוליטי נחשל. לא מדברים אחרת אלא בלשון פרצות, הסתערות והתגייסות, בדיוק כמו בדניפרוסטרוי. אלא זאת לדעת: אף סטלין הבין, שכל אוצרות הטבע וכוח השליטה הבלתי מוגבל על 170 מיליון אוכלוסין. על פני שטח של חלק שישי מכדור העולם־כל אלה לא יעמדו לו, אם אחרי תקופת ויתורים הירואיים לשם המרצת התעשייה הכבדה, לא תבוא תקופת התעשיה הקלה לשם סיפוק הצרכים ולשם שפור תנאי החיים. היא הבין, שיש לעכב קצת את מרוצת הגלגלים, בכדי שלא ישבחו ההמונים, כי סוף־סוף למענם כל העמל.
לנו אין חלק שישי של העולם, אלא איים קבוצים פזורים המזדקרים בחיק סערת סטיכיה ורשע. לנו אין כוח שלטוני ואמצעי הדברה דיקטטורים והננו מוכרחים לשים את מבטחנו בהכרה עצמית, בהכשרת האדם ובנאמנותו הבלתי־כבולה! עיקרונים המצליפים בשוט מרסן לא יועילו לאורך־ימים, אם לא יעשו יד אחת עם בעלי "עצם החיים" הדלת ליציאה מהקיבוץ היא פתוחה לרווחה ואין גישה אוילית יותר מאשר: "יקב הדין את ההר". שים חייל לא נמצא תמיד בחזית, עת לחפירות הגנה ועת לשיבה אל עצמו־פנתו־ביתו. היקפים רחבים הם ערובה לחופש, אולם בתנאי, שהם נכבשים מחוך השתרשות. הרומנטיקה של רדיפה אחרי הישנים משקיים בדרך זרועה חללים, בורחים ומתיאשים, היא סם־מות למפעלנו. כוחותינו האנושיים הם דלים בלאו־הכי ואין לבזבזם בשם "שכל מחר", מפוקפק האידיאה צריכה להיות עשויה כך, שאנשינו יובלו להגשים אותה. יורשה־נא לי, אם כבר
נגעתי בנושא זה, להרחיק קצת עדות. אנשי פוליטיקה ומדינה המפורסמים ביותר, אלה
אשר מגיע לחם התואר homo politicus, דווקא להם היה חוש מפותח ועדין לכל מה ששייך ל"עצם החיים". דיזרעאלי כתב רומנים, הרצל היה פיטן ושום דבר אנושי לו היה זר לו. ארלוזורוב גם הוא שר לעצמו בהחבא שירת הייחוד וצלל לתוך נבכי החיים, בכדי
לצאת לפעולה ציבורית, לאחר ששאב מלוא חפניים ממעיני חויה אישית, מארכס, אנגלס,
לנין, טרוצקי, לסל - כמה רחבי נשימה היו בפעולתם ובמחשבתם. אגב קביעת עיקרונים, הנחות והתוית דרכים ידעו להתפנות לאמנות (טרוצקי), לשאלה אירוטית (שיחות לנין עם קלרה צטקין), לשאלת המשפחה (אנגלס).
כזאת צריכה להיות גם גישתנו לכל שאלה כאובה בקיבוץ. מצד אחד להוציאה מפינת טחב צרה ולקשור אותה להיקפים צבוריים רחבים ומן הצד השני לזכור שפתרונות ועיקרונים צריכים להיות עשויים כך, שאיש שלומנו יוכל להגשים אותם ושימצאו עוגן ויניקה בתוך עצם החיים. על־כן אין אני בא עם הצעה מפורטת, איך לפתור את בעית אבות ובנים, איך להתאים את הפתרון לקיבוצים צעירים וליותר מבוססים. זה ענין לשיקול־דעת מעשי. אולם זאת לדעת: מתשובה לא נוכל להתחמק. אם לא נמשוך את ההורים אלינו, בכדי לשלב אותם בתבונה לתוך מערכת יצירתנו, הם ימשכו את בניהם אליהם ואל ההוי, ההשקפה והפרנסה, בהם מרדנו. הם ימשכו את בניהם אל החופים של היפה ותל אביב לתוך ניטו ותחום־מושב חדש של שפת ים התיכון. אין ברירה שלישית. ועל יתר השאלות- בפרקים הבאים. מרחביה
24
השומר הצעיר
קוים להערכת המצב בסוציאליזם
בימי וינה נדמה היה: הנד המים לעינינו לתהיה אנשי האינטרנציונל הראשון, בני דורו של מארכס ואנגלס, מרבותיהם של המניפסט הקומוניסטי, אשר הורו וניבאו, כי בחברה הרכושנית, באירופה זו, בעולם משועבד זה אין לפועל מה לאבד מחוץ לכבליו.
ואולי היו אלה — גבורי אוסטריה הפרולטרית — קוהורטה חלוצית של סוציאליום חדש ומאוחד, הממשמש ובא, העולה ובוקע מתוך אכזבות אכזריות ויאוש, אשר אפפונו מסביב והרואה מבעד להרבנות וכשלונות חברה סוציאליסטית, משה סוציאליסטי, תרבות סוציאליסטית. היה נדמה, כי המסורת המהפכנית של האינטרנציונל בנעוריו ותפארת הגבורה הדינמית של הסוציאליזם החדש, המתקרב, נצמדו יחד ועלולים לכבוש מוחות ולבבות של המוני רעבים וצמאים ללחם, לחופש ולשלום, ומאפילים על הסוציאליזם של היום, הכושל, ממרקים את עוונותיו, מפנים את פנינו לקראת העתיד ומצווים ללמוד וללמוד.
כל זה נדמה היה בלבד. לאמתו־של־הדבר לא זיעזע הזעזוע האוסטרי דבר, מלבד אשר עקר את הסוציאלדמוקרטיה האוסטרית מעמדותיה. אחריה בא התור על הסוציאל־דמוקרטיה הלטבית ונם בולגריה עם מפלגתה הקומוניסטית החזקה והמסונפת נכנסה לתוך חבר הארצות הפאשיסטיות.
בעצם ימי אוסטריה הטרגיים לא מצאו הסוציאליסטים הבלגיים ענין יותר חשוב מאשר לפזר תשבחות למלך אלברט, אשר מת באופן טרגי, ולעסוק במלך החדש, אשר עלה על כסא המלוכה. ונדרולדה נזדרז אפילו לפרסם מאמר, אשר לפי הערכתו המתונה של תיאודור דאן, עלול היה לא רק לעורר חיבה לאישיותו של המונרך, כי אם גם לעצם המשטר המונרכיסטי. וכאשר בחוגי האוף השמאלי נתעוררו חששות ביחס ל"מונרכיזציה" של המפלגה, מצא אוגוסט דויג'ן, מעורכי הPeople את המלים האלה להערכת התסיסה הזאת: "אני מבכר מלך קונסטיטוציונלי, המתחייב להגן על החופש הפוליטי, על שלטון ריפובליקאי, כגון ממשלת דולפוס, המחניקה את החופש והמטביעה אותו ברם".
הסוציאליסט הנכבד הזה עושה את עצמו כאילו הוא אינו מבין, שלא על הריפובליקה של דולפוס חולם ולוחם הפרולטריון בעולם, ושיש משום סילוף האמת הפוליטית להציג דוקא את הריפובליקה הקלריקלית־הפאשיסטית מול המלוכה "הנאורה" של אלברט הראשון או ליאופולד השלישי. ואותו העורך, כשהוא כותב, שרק הודות ובסיועו של המלך המנוח קיבל הפרולטריון זכות בחירה ותחוקה סוציאליסטית, שוכח או מעלים במתכוון עין מכך, כי הזכות הזאת נכבשה ע"י הפרולטריון הבלגי על־ידי עבודת אירגון ממושכת, על־ידי ביצור פוליטי ומשקי ועל־ידי מלחמה, שלא חסרו בה גם מיתרסים פרולטריים ופעולות צבא מיסודו של "המלך הדמוקרט" נגד הפועלים. הועידה האחרונה של הסוציאל־דמוקרטיה הההולנדית מכריזה ומאשרת בועידתה השנתית האחרונה את נאמנותה לריפורמיזם הדקדנטי. היא מניחה את אפשרות הקואופרציה עם הבורגנות. הקפיטליסטית. בועידה זו נשמעים דברים שאינם משתמעים לשתי פנים על מלחמה עם השמאל שבתנועת הפועלים — והמדובר הוא לא דק על מלחמה עם קומוניסטים, כי אם עם האופוזיציה השמאלית אשר בתור המפלגה ועם המפלגה הבלתי־תלויה מיסודו של פימן ושמירט. אלבין הנסון, ראש המיניסטרים ואחד ממנהיגיה של המפלגה הסוציאליסטית השבדית, מוצא במיוחד לאחד במאי זה — כשבחריפות בלתי מצויה ואכזרית נתבלטו ניגודי האינטרסים שבין הבורגנות ומעמד הפועלים — להרים על גם את האפשרות של עבודה הרמונית בין שני המעמדות
י. גלפט
השומר הצעיר
25
"אנחנו מחפשים את פתרון הבעיות הסוציאליות בשיתוף־פעולה עם קבוצות, מעמדות ומפלגות אחרות".
מנהיגיה של ברית העבודה הכללית הצרפתית מטיפוסו של ז'ואו משעשעים את עצמם בהשליות קורפורטיביות ומכנסים למטרד זו כינוס מיוחד, אשר לא מצא כל הד בעתונות הפועלים העולמית ואת לא בצרפת גופא.
הקומוניזם הרשמי מאשר את קו התנהגותה ההירואית(!) של המפלגה בגרמניה. את ההתקוממות של פועלי אוסטריה הוא ממהר ליחס להשפעת המפלגה הקומוניסטית, אשר לא נתקיימה שם כמעט. מפלגותיו נכנעו את הן בלי כל התנגדות למשטר החדש בלטביה ובולגריה. בספרד מכשילים הקומוניסטים את ההתלכדות של הפרולטריון הספרדי, העלול להפסיד בגלל פיצולו את הכיבושים שכבש במהפכה הבורגנית בארץ זאת. בצרפת נמשך על־ידי הקומאינטרן הקו הרשמי הישן וכל הנסיונות הכניס של הסוציאליסטים הצרפתיים להקמת "שיתוף־עבודה" לפחות לשם מלחמה בפאשיזם נתקלים בקיר הברזל של הטקטיקה הקומוניסטית הידועה. דורו וידידיו החשודים על נטיתם לשיתוף פעולה עם סוציאליסטים מוחרמים ע"י המפלגה הרשמית ומוצאים מתוך שורותיה.
התנאים החיצוניים — ההתחרות הכלכלית והדיפלומטיה בין המדינות, אשר תוצאותיה - החשת הזיון והתקרבות המלחמה, השתוללות של היסודות הריאקציוניים בחברה. והתנאים הפנימיים — הקרע ההולך ומעמיק בתוך תנועת הפועלים. לאור האיום הזה עלינו לבחון את הדרך, לבקר את התכסיסים ולחפש מוצא־אמת והצלה. ממפלות אפשר וצריך ללמוד הרבה מאד. במחתרת הגרמנית קמה והולכת מפלגה סוציאליסטית חדשה, האופפת כוחות, הקושרת קשרים עם יתר הקבוצות הפרולטריות והרואה במהפכה את הדרך היחידה למיגור השלטון הנציונל־סוציאלימטי. הדור החדש הזה שבסוציאליזם הגרמני, אשר ראה בעיניו את הכשלון הפטאלי של הסוציאל־דימוקרטיה הגרמנית, ניתק את קשריו האירגוניים והרעיוניים עם קבוצת ולס ושטמפר, מלא ספקות ביחס להכרזותיהם המהפכניות וחושש לכנות הפרוגרמה המהפכנית, אשר הותקנה על־ידי המנהיגים האלה. במשך הזמן אשר עבר מיום תבוסתה של הסוציאל־דמוקרטיה הגרמנית, נכתב הרבה על סיבות הכשלון ותוצאותיו ואם אני התעכבתי לעיל על התמורות במפלגה הזאת, הרי רק בכדי לחשוף את האור מן האופל, ולציין את החייב שבהופעת סוציאליזם מהפכני בגרמניה גופא, אשר עלול למלא תפקיד מכריע ביום הנכסף ההוא, כשהפאשיזם האכול על־ידי סתירותיו הפנימיות, על־ידי האופוזיציה המתגברת מבפנים ו"ידידים־יריבים" ואויבים ממש, ימוגר שלטונו ותיפתח הדרך להשלטת הסוציאליזם.
"הפצע האוסטרי" עדיין טרי ואין להסיח את הדעת ממנו. מכל הארצות הקפיטליסטיות של המפלגה האוסטרית לא היתה יוצאת מהכלל מרוב מפלגות האינטרנציונל השני מבחינת יחסה למלחמה. בזמנו תמך ה"ארבייטר־צייפונג" בעמדת הסוציאל־דמוקרטיה הגרמנית בשאלת המלחמה ועל־ידי־זה בוטא גם יחסו של הסוציאליזם האוסטרי לבעיה זו. אולם בהמשך הזמן נשתנה היחס הזה ולא רק מתוך טעמים אידיאולוגיים, כי אם גם ובעיקר מתוך עיפות, אכזבה ויאוש. אחרי ארבע שנות מלחמה החלה בתוך המוני העם העובד של האימפריה ראוסטרית־ההונגרית לבשול ההכרה, שצריך לעקור את שרשי המשטר, אשר דחוף למלחמה. עמי אוסטריה־הונגריה, המדוכאים ע"י המשטר הישן היו וכולים להופיע בתור בני־ברית נאמנים במלחמתו של הפרולטריון
26
השומר הצעיר
לשינוי המשטר הכלכלי והחברתי. סטיה מן הדרך הזאת הרחיקה את עמי אוסטריה-הונגריה מתמיכה בסוציאל־דמוקרטיה ושיחרור העמים נהפך במידה רבה לאמצעי בפוליטיקה של המעצמות הגדולות והאימפריאליסטיות. אולם גם מחוץ לזה היו אפשרויות גדולות לכיבוש השלטון ע"י הסוציאליסטים: באוסטריה-הוגגריה גופא היתה תסיסה סוציאלית חזקה, אשר זרמה באפיקים מקבילים למשאלות סוציאליסטיות רדיקליות. בגרמניה בלטו סימני עליה של הסוציאליזם המהפכני בין שדרות הפועלים והעמלים, ברוסיה ניצחה מהפכת-אוקטובר. אולם גם בארצות המנצחות לא היה הכל כשורה. ביומנו, אשר נתפרסם לפני כמה שנים רושם פואנקרה: "חיילינו קוראים — הלאה המלחמה, תחי המהפכה. בקורפוס ה־21 הוצתה אש המרד... החיילים מסרבים ללכת לחפירות ואחריהם מאנה דיויזיה של המורפוס השביעי לנסוע לחזית..." פואנקרה כותב על "השגעון הקולקטיבי", אשר אחז את הצבא ושואל "האם אין זאת התחלה של אי־סדר כללי"? בזכרונות שלו מודה גם צ'רצ'יל במציאותם של מקרים כאלה בצבא האנגלי. האם לא היתה זאת סיטואציה מהפכנית אמיתית? אוטו באואר לא צידד בניצול הסיטואציה המהפכנית למטרות מהפכניות והזהיר את פועלי אוסטריה מלנקוט בפוליטיקה רדיקלית בהצביעו על דוגמת רוסיה, שהתבוססה אז בדמה. ההוכחה כשלעצמה היתה נכונה. אבל, אם נצחונו של הפרולטריון ברוסיה ערה בדמים רבים, הרי בין יתר הגורמים הפוליטיים, הפסיכולוגיים והתרבותיום, יש למנות עוד גורם אחד והוא: האדישות של הסוציאל־דמוקרטיה כלפי גורל המהפכה הסוציאלית באירופה כולה או באחרות מארצותיה וגם כלפי רוסיה המועצתית.
אולם האמונה העורת בדמוקרטיה בורגנית וביתרונותיה כלפי סוציאליזם מהפכני גם היא נתבדתה: בתנאי השלטון של הקפיטליזם המונופוליסטי ובתוך המשברים התכופים, שלווו אותו, התחיל מתנוון הפרולטריון האוסטרי, אשר נידון לרעב ולחוסר־כל וכעבור חמש־עשרה שנים של שלטון הדמוקרטיה, הבורגנית המהוללת נוכח בהיסח־הדעת, שדמוקרטיה זו לא הביאה לביצור ההישגים הפוליטיים של הפועל, כי אם להיפך, פינתה את הדרך לריאמציה ולפאשיזם ברוטלי. כל הנסיונות של תנועת הפועלים העולמית, בניצחונותיה ובכשלונותיה, מוכיחים הוכחה מאלפת, כי בזמן שמזדעזעים יסודות הקפיטליזם, והפרולטריון, אשר עליו הוטל להיות סברנו של המשטר הזה, איננו ממלא את תפקידו
ההיסטורי, באים, מוכרחים לבוא כחות אחרים, אשר יגשימו את התפקיד הזה.
כך היה באיטליה, כך היה בגרמניה, באוסטריה ובכל יתר הארצות, אשר בהן ניצח הפאשיזם או הפאשיזם־למחצה.
אוטו באואר שלל את האפשרות של פעולה מהפכנית רדיקלית במרכז אירופה. בהעבירו הקבלה בין רוסיה ואירופה המרכזית ובהרגישו את האפשרות של נצחונה של המהפכה הסוציאלית ברוסיה, הוא הסביר את האפשרות הזאת ע"י שלושה גורמים אלה: א) האכרות תמכה במהפכה הפרולטרית בגלל חוסר הברה ואירגון, המותנים ע"י מצבה המפגר של רוסיה. ב) רוסיה השולטת בחמרי גלם ובאוצרות תבואה יכלה לספק את צרכיה, מבלי להיזקק לשוקי חוץ וג) מלחמת נפוליון נגד רוסיה הוכיחה בעליל את חוסר האפשרות של אינטרונציה וכיבוש ממושך של הארץ בגלל שטחה הענקי.
אם לרדת לתוכנם של הנימוסים האלה, הרי יצא, שברוסיה היתה יכולה לנצח המהפכה הפרולטרית לא למרות פיגורה הכלכלי, הפוליטי והחברתי של רוסיה, כי אם הודות לפיגור זה. ההנחה הזאת פותחת פתח למסקנה, אשר היא יותר מפארדוכסלית, לאמור: במידה שהארץ
השומר הצעיר
27
הנידונה יותר מפותחת מבחינה קפיטליסטית־תעשיתית, הרי בה-במידה היא מתרחקת מאפשרות של מהפכה פרולטרית והתחלת הגשמת הסוציאליזם בתוכה.
האכר הרוסי לא "גלוש מבצק אחר", מאשר אכר כל ארץ קפיטליסטית אחרת ואם הוא בכל־זאת תמך במהפכה, הרי זה הודות לכך, שהמהפכה הזאת סיימה בשביל העם הרוסי את מלחמת הדמים הנוראה, אשר בה מסרו את חייהם מאות אלפים ומיליונים של בני מעמד האיכרים להגנת האינטרסים של הקפיטליזם הרוסי הצעיר. האכר הרוסי תמך במהפכה, היות והיא הבטיחה למסור לידיו את אדמת בעלי־האחוזות, המנזרים והכתר וחיסלה את חובותיו לבנקים, לאכר רמזה התקוה לתפוס יחד עם הפרולטריון עמדה שולטת במדינה, בחברה, בצבא, בבית־הספר.
ברם, מנין לנו ההוכחה, שמפלגה סוציאליסטית מהפכנית באירופה לא היתה יכולה, ואולי ביתר הצלחה מאשר הבולשביקים הרוסים, לכבוש לצדו של הפרולטריון את האכרות הזעירה והבינונית, להביא אותה לידי נייטראליזצה, ובדרך זו לפתור — ותהי גם במידה חלקית את שאלת מעמדות הביניים הכואבת, החרמת רכושם של היונקרים הפרוסיים ועתירי הקרקע האוסטריים, חיסול חובות האיכרים הבנקים והבטחת המדינה הסוציאליסטית לארגן בשביל האכר את היצור החקלאי, להספיק מכונות, להרים את מצבו של הפועל החקלאי השכיר — על־ידי האמצעים האלה היתה יכולה הסוציאל־דמוקרטיה של אירופה המרכזית, ובעיקר זו של אוסטריה, למשוך לצרה חלק ניכר של האכרות ולהצילו מצפרני הפאשיזם.
רוסיה יכלה, אמנם בקשיים, לספק את צרכיה. אוטו באואר הוכיח, שהכנעתה של אוסטריה לארצות האנטנטה (ובעקיפין לבורגנות הלאומית המקומית) היתה הכרחית, בכדי לא להרעיב את פועלי אסוטריה. אולם מן הצד השני, הרי יכלה היתה ברית כנה בין הסוציאליזם של אירופה המרכזית ובין ברית הארצות המועצתיות לא רק למנוע בעד הקומוניזם הצבאי ברוסיה, כי אם גם לספק מזון לפרולטריון של אירופה המרכזית, להקל עליו את המלחמה באינטרונציה האפשרית. רוסיה המהפכנית היתה יכולה לספק לפרולטריון של אירופה המרכזית צרכי חקלאית וגלמים ולקבל ממנה מכונות ומכשירי תוצרת. הרי אוטו באואר בעצמו והסוציאליסטים של ארצות אחרות לחמו בפרלמנטים ובעתונות בעד סידור יחסים כלכליים בין ארצותיהם הקפיטליסטיות לבין ברית הארצות הסוביטיות. ואם דבר זה הוא אפשרי (והוא אפשרי), על־אחת־כמה-וכמה היתה אפשרות של כריתת חוזים והתקנת יחסים כלכליים בין אירופה סוציאליסטית (או חלק סוציאלסטי של אירופה) והברית המועצתית. אין כל ספק, שיחסים אלה בין מדינות אלה היו הרבה יותר מאורגנים וידידותיים.
ברי לנו, כי לפרולטריון הרוסי סייע בהרבה השטה הענקי, אשר תופסת ברית המועצות. אולם פוליטיקה עקבית של הסוצאל־דמוקרטיה הגרמנית והאוסטרית היתה גם היא יוצרת גוש טריטוריאלי גדול, אשר היה בו כדי מניעת אינטרונציה זרה. כי ההשערה הזאת אינה רחוקה מן המציאות תוכיח העובדה, כי הפרולטריון הצרפתי והאנגלי ידע להתקומם נגד האינטרונציה של הקפיטליזם הצרפתי־האנגלי, כשזו החלה כבר להתארגן, אוטו באואר, אשר היה נחשב מבל־מקום מבחינה עיונית — למרכסיסט עקבי והטביע את חותמת מחשבתו על מהלך הרעיונות, והפעולה המעשית של הסוציאליזם האוסטרי, הוכיח בכתב ובעל־פה, שבריפובליקה בורגנית אין דיקטאטורה וכוחה ושלטונה של הבורגנות הוא מוגבל, ההנחה הזאת באה להאפיל ע"י ניסוח פורמלי בלבד על תוכנו האמיתי של השלטון המעמדי של הבורגנות, והרי מידת הויתורים של הבורגנות להמונים העובדים משנה את צורתו של השלטון הקפיטליסטי, אולם לא את תוכנו.
תל־אביב
סוף יבוא
28
השומר הצעיר
כאלו בלום לא נשתנה
בהצבעה על סדר־יומו של המושב השני לועידת ההסתדרות הורידה מפלגת־פועלי־א"י מהפרק את שאלת אירגונו של הפועל הערבי והפנינה על־ידי־כך את נאמנותה לקו המסורתי שלה של התעלמות לבעיה הערבית, ואף הכינוסים האחרונים של המועצה החקלאית, אשר הבליטו את אבדן־העצות במחנה הרוב נובח הפרצות בשרון העברי והתנכרות מבהילה של העבודה הזולה במושבות המעורבות, ידעו שלא להאזין לקול התביעה של השומה"צ להתחלת פעולה אמיצה לאירגונו של הפועל הערבי הקבוע במושבה. מאורעות השון, "תקיעת־הכף" בין סמילנסקי והשלטון נגד הפועל העברי וקבלתם תחת "חסותם" את הפועל הערבי "המנושל", ניצול חרוץ של שוט העבודה הזולה והבלתי מאורגנת בשביל דחיקת רגלו של הפועל העברי, בדידותו האיומה והטרגית של צבור הפועלים במערכה המעמדית והפוליטית כל אלה לא היו עשויים להניע את מפלגת־פועלי־א"י לחשבון־נפש גלוי. במקום לראות את המוצא מן המבוי, בו נתון הפועל העברי בחקלאות, בהגברת כוח אירגונו העצמי והמרצת תנופתו המעמדית תוך־כדי הקמת הסולידריות הבינלאומית, שם הרוב בהסתדרות אח יהבו בדיפרנציאציה בקרב צבור האכרים ותמיכת הישוב "הנייטראלי", נמשכה ההתעלמות מכך. שבקרב הפועלים הערבים הולכות ומתרחשות תמורות רבות־ערך, המציגות כבר עכשיו את פעולות ההסברה והאירגון כתפקיד אקטואלי ובוער.
התפיסה בקרב הפועלים הערבים
השפע הכללי העובר היום על הארץ לא יכול היה שלא להשתקף גם במצבו של הפועל הערבי. הפועל הערבי הקבוע במושבה — רמת חייו, עלתה בגלל המצב הטוב בעבודה, חוסר עונות מתות והשפעת הישוב היהודי. מתוך קשריו עם הפועל היהודי, פגישותיו בעבודה. וברחוב, מתוך התבוננות בכוחו של הפועל העברי המאורגן, התחילה להתפתח אצלו ראשית ההכרה הפועלית. הגיאות הכללית, אשר הפועל הערבי במושבה המעורבת לא יכול היה שלא לראות את הקשר בינה לבין ריבוי הישוב והפועל העברן, הביאה לידי החכדות. גמורה של עלילת המסיתים על הניגודים בין הפועל העברי "הכובש" והפועל הערבי "המנושל". נוצר הקרקע להבנה וסולידריות בין הפועל היהודי והערבי. בין הפועלים הערבים קמה תפיסה רצינית למלחמה על הרמת שכרם, הטבת תנאי חיים ולראשית הנסיון להקמת האירנון של הפועלים הערבים במושבה.
ביטוי מובהק לתסיסה זאת ניתן במשך החודש האחרון בשורה של מושבות מעורבות, בכל אחת מהן באופן ובצורה אחרת. אולם הרקע המשותף של הופעות אלו הוא גלוי לעין. ברחובות החלו הפועלים הערבים בפרדסים שונים לתבוע לעצמם את הרמת חשכר. הועד החקלאי, אשר הריח, כי מאחורי התביעה הזאת עומדת הפעם כוננות רצינית למלחמה, החליט לבלום את הכוננות הזאת על־ידי־זה, שמרצון האכרים הועלה השכר ב־10 עד 20 מא"י. בנס־ציונה פרצה שביתה של פועלים ערבים בחקלאות, בבנין הערבי ובהובלה, אשר הקיפה 300-250 פועל, נמשכה 11 יום ונסתיימה בהקמת האירגון של הפועלים הערבים בכפר. בראשון לציון היו מקרים של עזיבת העבודה ע"י הפועלים הערבים בזמן הנטיעה ושימוש באמצעי לחץ שונים לשם העלאת שכר העבודה, בפתח־תקוה וסביבותיה
נ. פרידל
משביתות פועלים ערבים - לאירגון משותף!
השומר הצעיר
29
היו מקרים רבים של שביתות לשם הרמת שכר־העבודה, אשר בחלקן נגמרו בהישגים ובחלקן נכשלו מתוך פעולה מאורגנת וברוטלית של האיכרות והמשטרה.
מה היה בנס־ציונה ?
כ־300 פועלים שובתים, 11 ימי שביתה, מלחמה על שכר־עבודה של 17 גרוש ו־8 שעות עבודה - ואת היתה שביתת הפועלים הגדולה ביותר במושבות, אשר ידענו אותה. שלושה הם המומנטים העיקריים, אשר באו לידי ביטוי בשביתה זאת.
א) הפועלים הערבים גילו אימון רב בהסתדרות, תלו בעזרתה תקוות מרובות, פנו אליה בכל ענין לשם קבלת עצות, הדרכה, תמיכה המריח, יורידית וארגונית.
ב) מהתחלת השביתה הביעו מנהליה את מבוקשם להקים אירגון קבוע של פועלים ערבים. הם ראו בשביתה הזאת רק את ההתחלה הראשונה במלחמתם על הטבת תנאי חייהם.
ג) חומר השובתים היה מורכב משני אלימנטים: הפועלים הערביים המקומיים והקבועים במושבה, אלה היוו את הקדר של השובתים, רמת חייהם גבוהה יותר, מידת הכרתם רמה יותר, ביניהם אחדים יודעי קרוא וכתוב, חלק גדול מהם יודע עברית, אלה גם גילו את העקשנות הגדולה ביותר במלחמה. הפועלים הזרים, רובם ממצרים, אשר באו למושבה לעונת עבודה זאת בלבד ועתידים לעזוב את המקום לכשתתחיל עונת התמרים במצרים. רמת חייהם והבנתם ירודה יותר, הם נסחבו לשביתה רק תחת לחץ הפועלים המקומיים והיו הראשונים לשיבה בלתי־מאורגנת לעבודה. בימים הראשונים של השביתה, כשכל השובתים היו שרויים במצב של התלהבות, התלכדו הפועלים הערביים המקומיים והזרים, אילם כעבור הימים הראשונים של השביתה הלכו וגברו הניגודים בין שני סוגי פועלים אלה. בסוף ימי השביתה החריפו הניגודים האלה והפועלים המקומיים הגיעו לכלל מסקנה, שהאירגון אשר יוקם צריך לבלול בתוכו בעיקר את הפועלים המקומיים. ההסתדרות, אשר נדרשה לעזרה לשביתה ולהקמת האירגון, הועמדה בפני מבחן רציני. סיעת השומר הצעיר דרשה להגיש עזרה מלאה לשובתים ולהקים סניף של ברית־ פועלי־א"י בנס־ציונה. אולם ההסתדרות הסתפקה בהחלטה להגיש עזרה לשובתים, מבלי לקבוע את עמדתה להקמת המפגרת האימונית של הפועל הערבי. אולם נם עזרה זאת, אשר הושטה ע"י ההסתדרות, לא מילאה את אשר הוטל עליה. זאת היתה יותר עזרה לשובתים (תמיכה חמרית, עזרה יורידית ורפואית) מאשר עזרה לשביתה, אשר היתה צריכה להתבטא בהדרכה אירגונית, בהנהלת משא־ומתן עם המעבידים, בל זה לא נעשה. הסיבה? העמדה ההססנית, "הזהירה", "החוקרת', הנמנעת מעמדות ברורות וממעשים נועזים.,
שביתת הפועלים הערבים נגמרה מחוך הישנים חלקיים, קצתם של הפועלים העלו את שכרם. פעילות ההסתדרות היתה זעומה. חסרת כיוון ברור וסיכוי מרחיק ראות. אימון השובתים בהסתדרות, אשר היה בלתי מוגבל לכתחילה קטן במידה ניכרת. אולם רצונם להקמת אירגונם לא פג.
ה א י ר נ ו ן הוקם - ומה הלאה?
באספת הפועלים הערבים בנם־ציונה, אשר נתקיימה בהדרכת ההסתדרות עם נמר השביתה, היקם האירגון של הפועלים הערבים, שלא מרצונה של ההסתדרות, כי אם מתוך יזמתם של הפועלים עצמם, במקום לכוון את מהלך־הדברים הועמדה ההסתדרות בפני עובדה, קיים אירגון של פועלים ערבים-מה תהיה עמדת ההסתדרות לגביו? האם תבחר מפלגת־
30
השומר הצעיר
פועלי־א"י להפקיר אח האירגון הזה למסיתים במפעלנו ובלבד להשאיר בטהרתה את הסיסמה של מאה אחוז עבודה עברית במושבה המעורבת? או שמא תשאיר מפלגת הרוב את האירגון הזה להתפתחות "חפשית" ותסתפק ב"מגע" עם הפועלים הערבים? כלום לא מספיקה השתלשלות הדברים בתקופה האחרונה, בבדי לראות נכוחה, מהו המוצא מהבדידות בו שרוי הפועל העברי, כלום לא ברור היום, שאין תשובה ניצחת לעלילת-הנישול מעבודה, מאשר הקמת החזית הסולידרית בין הפועל העברי והערבי ? התיתכן מלחמה בעלת סיכויי הצלחה נגד נישולו של הפועל העברי, מבלי להוכיח למעביד המתנכר, שעבודה מעורבת איננה שוק עבדים חפשי ? האם הברית בין הפועל העברי והערבי במושבה המעורבת לא תהווה את המשענת הפוליטית החזקה ביותר למשמרת העבודה והעליה העברית בכפר־סבא?
ההסתדרות עומדת בפני מיבחן, במסיבות חיינו, כשכל משנה של צבור הפועלים עלול לשמש שמן על מדורת מסיתים ואויבים לשם הגברת התהום בין שני העמים היושבים בארץ, אסור לה להסתדרות להחמיץ את שעת־הכושר, הח' רמז "הרגיע" אותנו במועצה החקלאית, שבעמדת ההסתדרות ביחס לפועל הערבי "לא נפתח שום דף". הננו מסופקים מאד, אם השאננות הזאת עומדת בהתאמה כלשהי לכובד ההכרעה, אשר לפניה הננו מוצגים".
עיקר־העיקרים
שביתת הפועלים הערבים בנ"צ, כמו נם גלי התסיסה, אשד עוברים על הפועלים הערבים במושבות המעורבות, מוכיחים בעליל, כי קיימים תנאים להקמת האירגון המשותף. אין לחכות להתפרצות שביתות סטיכית - צריכה להתחיל מיד פעולה נמרצת בכל המושבות המעורבות לשם הקמת סניפים של ברית־פועלי־א"י, צריכה להתכנס סוף־סוף מועצת ההסתדרות, שתהיה מוקדשת לשאלות האירגון המשותף; ההסתדרות צריכה לגייס חבר אנשים רחב, אשר יעמוד לשירות הפעולה. יש להעמיד בכל הדחיפות את שאלת העתון הערבי.
הסברתנו בקרב הפועלים הערביים תהיה אמיצה וגלויה. דגלו של הפועל העברי צריך להופיע במלוא האמת שלו בפני הפועל הערבי. ברית־האמת, בין הפועל העברי והערבי תקום רק על יסוד התאמה מלאה בין עליה עברית מכסימלית וסולידריות של עמלי שני העמים, בין עבודה עברית מכסימלית ואירגון משותף, כמו שלא תיתכן ברית זאת על יסוד התבטלותו העצמאית של הפועל העברי, כן היא לא תקום על סיסמאות כוזבות של עבודה עברית "מוחלטת".
העיקר — התנערות מאפס־המעשה ופיגור רעיוני בשאלת הפועל הערבי. נס־ציונה
השלימו את תשלומיכם ל"ניר"
השומר הצעיר
31
ד. זמיר
עם שחר ההתעוררות
מפגישות עם פועלים ערבים
זה לנו יומים של נסיעות, שלי ושל י. ר., לאם־ המושבות, ביקורים בכמה מקומות בפ"ת, ולא עלה בידינו להשיג דבר. מורגשת אוירה מחוש־ מלת, שמועות פורחות, השערות ואף לא אחיזה ממשית במקורות ראשוניים המניעים את ההת־ עוררות של הפועל הערבי בסביבות פ"ת. וכאן עלי לציין, כי יש בהרבה להבדיל בין פתח־ תקווה ונס־ציונה. זו האחרונה כמה מאות של פועלים ערבים נמצאים בה, אך בפ"ת לפי הידי-עות עוברים אלפים של ערבים - ורובם חודרים למושבה מארבע הרוחות, בדרכים המובילות מיפו או עשרים כפרים המקיפים את המושבה מעבריה. לכן תקשה בהרבה הפעולה כאן מאשר בנ"צ. בזו המרכז הוא הכביש, ובכביש השכונה הערבית ובתי־הקפה — וכאן היקף גדול של קילומטרים רבים ושטח מטעים של כ־40 אלה דונם ואולי יותר.
בכל זאת לא אמרתי נואש ולאחר שהוטל עלי לחקור את שרשי התסיסה בפ"ת ולמצוא את האנשים העומדים בראשה, נסעתי לכפר הערבי הגדול, אשר לפי כל הידיעות, בו מתרכזת התסיסה ונמצא בקרבו חבר הפעילים לקראת השביתה. נסעתי לשם בלוית ערבי, אחד הנאמנים של ההסתדרות. הגורל רצה, שיום אתמול היה מר לכפר הזה. לרגל התסיסה בכפר באה משטרה למקום, אסרה את המשתתפים בכינוס חבר־הפעילים על פי הלשנת הפרדסנים הערבים של הכפר ואפנדיה ובדרך לבית־דג'ון הרביצו כהוגן לפועלים
הערבים, ששוחררו למחרת וחזרו עם צלקות והטילו על כל הכפר אימה מפני המש-טרה. בדרך כלל אפשר לומר, כי יש הגזמה גדולה ביראה מפני השלטונות אצל הפועלים. אולי משום, שאין הפועל הערבי מכיר בחוקיות
מעשהו ייתכן שבהרבה הלחץ של האפנדים הערבים והיהודים שפנו למשטרה, שתאחז ביד
תקיפה נגד "הבולשביקים", שנתגלו בין הערבים, הקוראים להרמת השכר.
השיחה של כמה ערבים אתנו הקהילה רבים מסביב לבית־הקפה" אנו בפנים ועל הדלת והחלון צובאים. לעומת אלה התומכים בעמדת בן-לויתי (הוא שוחה בעיקר), שמטיף להתעוררות הפועל ועל עזרת ההסתדרות לעמל הערבי (הוא מסר לידיהם פנקס־חבר של ברית־פועל־א"י והקריא את התקנון שנשא ח: בעיניהם) — הנה רבים החרדים לעורם ופוחדים מפני שוט השוטר והבעל־בית הערבי. מחוץ לאלה גם החנפים והמתרפסים לעשירי הכפר המטילים בנו שימצה. קריאות נשמעות כלפינו: הנכם בולשביקים, רצונכם שיאסרו אותנו, שיכונו, כאשר גמלו רעה לאלה שנכשלו אתמול — גם אתכם יאסרו! אנו כשקט יושבים, מצהירים על חוקיות פעולתנו, על חוסר מורא מפני שוטר וקצין, על התעודות שבידינו וכו'. בקיצור הוכחותינו פעלו והמד-ברים בנו סרה היו לצחוק. חוג אוהדינו מתרחב. האפנדי שנקרא אלינו מתיאש מהתוכח, ביחוד תוקף אותו קשות בן־לויתי, שחובל לפני שנים אחדות ברגלו ונותן־העבודה שלו לא שילם לו כל פיצויים ועזבהו לסבלו ואז פנה הלה להסתדרות ונעזר, על־ידה. הוא מספר במרירות על גורלו ומוכיח, במישוש ידי הנוכחים ברגלו המרוסקה, כי כנים דבריו וכי אין דואג אחר לפועל הערבי זולת ההסתדרות. האפנדי הלז ממהר לקרוא לשוטר הכפר, הגפיר, שבא מבוהל ומודיע לנו, שפקודה בידו להודיע למשטרה על כל מי שיעורר או יסית את הערבים, כדומה לאלה שהיו אתמול. אנו יושבים בשקט. הוא שלח שליח לכפר הסמוך לטלפן למשטרה. השעה 5. אנו עוברים לקפה שני גדול יותר. אותי כאן מכירים — "דמו של אביו בפניו", פועלים שעבדו בפרדם אבא מזכירים לי את ילדותי, את אמי, את אחי, אבי, נגשים,
32
השומר הצעיר
לוחצים את ידי, מזמינים אותי אליהם, מזכירים וכתנות, מתקרבים — החוג האינטימי מכה גלים, באים להסתכל בבנו של הפרדסן שבא בשם הג'טעיה אל הפועלים הערבים, מתוכחים אתי אפנדים על עובי בית אבא. הגפיר ריכך יחסו אלי. ובכלל שונה מצב־הרוח בהרבה בצפי־ תנו לבוא המשטרה המתבוששת. בחור מ"הפועל" בפ"ת העובר בפרדסי הסביבה שבא להפיס את אתונו שאבדה לו מצא אותה וגם... את שליחי הסתדרות העובדים. אני מעכב אותו על־ידנו עד בוא המשטרה, בכדי שאוכל למסור לו פתקה למ. פ. פ"ת, במהרה שאיאסר, כי היה לי בטחון שאלון הלילה בכתלי המש-טרה. במתיחות סבלנותנו מופיע האוטו של הקצין בלוית השוטר. כולם קמים לכבודו. הקצין שואל מיד: היכן המנשיר (הכרוזים). לתמהונו אינם כאלה ואני נוטל את רשות הדיבור ומספר לו על שליחותנו בשם ההסתדרות לחקור אחרי התסיסה לשביתה בין פועלי המקום. בכונתה של ההסתדרות לעזור לשובתים, כאשר עשתה אף בנ"צ. סיפרתי על השביתה בנ"צ, על פעולת עזרתה של המועצה וכן נם כאן הננו פועלים בגדר החוק. הקצין רושם את שמנו — בינתים מכירנו השוטר, שהיה לפני שנתים בע. ומספר לי זכרונות משמירתו מן הימים ההם. הקצין מתענין במעשי ואני בקול רם משמיע דברים לאוני חמש מאות או יותר של בני הכפר, שנקהלו ברחבה שבמרכז הכפר, מסביב לבית הקפה, ומספר על ההתעוררות וההצלחה בנ"צ, על ההסתדרות ועזרתה להם (חמרית, יורידית, הלשכה). מיד תקפוני מעברים שונים, לא רק האפנדים אלא נם הפועלים — וכי ההסתדרות אינה מנשלת את הפועל הערבי? ומה ענין כפר סבא? ויצאתי נגד האשמות אלו בהוכחה, שאין מקבלים פועל עברי במשק הערבי ואף בעבודות הממשלתיות מקופח חלקו; ואם אה במשק העברי, במלחמה בעד קיומו, לא יכירנו מקומו הרי יימחה מתחת לשמים לגמרי. ובאשר לנ"צ השויתי להם את הכפר שלהם המחזיק רק פועלים ערבים, וכי מה היו הם עושים, לו זרקו אותם
ממקומות עבודתם הקבועים והכניסו פועלים יהודים, ההיו מחרישים? "לא!" — מריעים כולם כאחד. ובכן מה הצעקה? — שואל אני. והמה — "והרי בכפר־סבא הן עבדו לפני כמה שנים ערבים ואתם הרצאתם אותם!" ואני שוב פעם מו דיע להם, כין אין הפועל העברי מוריד פועל ער-בי ממקום עבודתו ורק באשר ההון היהודי יוצר אפשריות חדשות לעבודה לעובד העברי, שם נילחם על מקומנו. וכי לא נהניתם מהעליה, מה היה הכפר שלכם לפני 50 שנה? מה גורל הארץ הזאת, היש בה חוסר עבודה, האין נוהרים אליה חורגים ומצרים לרוב, והם המהוים את הסכנה העיקרית בהורדת השכר באי־אירגונם ובארעיות עבודתם. ונגדם עלינו לעמוד, הפועל היהודי הנמצא בארץ ואחיו בגולה, שאין להם מקום אחר בכל העולם אלא בא"י — והן העולה הזה אינו מוריד שכר ואינו מתקיים על חשבון נישול הפועל המקומי — והפועל הערבי הוטני, שכיום מתעורר ומכיר מיהם אויביו ומיהם דורשי טובתו. ובכן, פונה אני אל הקהל בן המאות שהצטופף לשמע הנאום שנישא בלי הכנה: מיהו בן־בריתכם, האם אלו הפרדסנים ואני מורה על היושבים ב"מזרח", מסביב לקצין, נכבדי־כפר), המדברים לכם על הלאומיות ומעוררים את שנא-תם אלינו, או אנו היהודים, חברי ההסתדרות (מלה זו שגורה לרוב בפיהם, כשם המפורש, אל־ אסתדרות), הרוצים באירגונכם, בהרמת שכרכם. האין די עבודה לנו ולכם. "לא — צועקים המה — אתם תתאחדו עמנו ואח"כ תורידונו ממקומותינו". - את ראשי אתן, אם יגעו בפועל אחד מכם, ההסתדרות לא תקח את מקום עבודתכם, רק בחורנים, במצרים המציקים לנו כאחד נילחם. — והן המה מסכנים, שיחיו עמנו" — קוראים אלי בעלי־הכו־" ולמה לא ידאג האמיר עבד־אללה להם? — שואל אני. "אין לו כסף" — עונים המה. כמובן, אני ממשיך אין היהודים נכנסים לעבר־הירדן ולכן המה שמה מסכין, כי בכל שנה מביאים היהודים עמם 10 מליון לירות והברכה בבואם וכו'. הלך־רוח משתנה, הדעות נוטות אלי. ולה קלס
השומר הצעיר
S3
שרף ואמרות כבוד). אני מסיים את הנאום המשוסע בהצביעי על האפנדים — אלה וההוג"ת שלנו מוכרים לנו למדי. על ההסתדרות שמע־ תם בודאי; ולא, תשאלו־נא מה עשתה היא בש־ ביתה בג"צ. מי מהם הטובים ומי הרעים, האם לא אנחנו, ההסתדרות — מסבוט או לא מס-בוט? מסבוט!!! מריעים כולם, ואני קם ונפרד מהם כשברכותיהם מלוות אותי. פתאום מאחורי צעקה. אלופי הכפר חובטים בפועל אחר שהכריז: פלסטי־חיה אל־יהוד (יחיו היהודים!) — וקמה בהלה. השוטר עוזר במקלו, מתפזרים לרגע קט וחוזרים מתאספים קבוצות קבוצות, נגשים אל שני המהפכנים היהודי והערכי (שעליו ניתכו קללות האפנדים בלי־סוף), מביעים את שנאתם לאפנדים שלהם, שואלים אותי: "הנעשה אדרב (שביתה) מחר? כולנו נבוא אליכם, אל הג'מעיה, כולנו נהיה בהסתד־ רות". הם מתוכחים עם הנכבדים העוברים אנה ואנה ומשתוללים, בכדי להכניע את "ההתקומ-מות".
אני מזמין אוטו מיוחד. בן-לויתי לוחץ עלי שנמהר לעזוב את המקום, כי בנפשנו הוא. ראיתי, כי אם תעזוב המשטרה את המקום תפרוץ קטטה נוראה, ממש מהפכה סוציאלית... ביקשתי לכן את הקצין, כי יתערב עד אשר נצא מן המקום. הוא נאות וסוף־סוף באה המכונית לקראתנו. כל ההמונים מחאו כף. וכאן קפצו בעלי התרבושים והכו בספסלים הקטנים שבבתי־ הקפה וככל אשר תפסה ידם על ימין ועל שמאל, החלה בריחה, צוחה, קללות, איומים — ובתוך ההמולה הרבה הזאת זזה מכוניתנו. נסענו בלב מלא צער מהול בשמחה, כי פעולתנו הצליחה.
"הערב הזה שוה לא חצי לירה (שכר המכונית) אלא מאה אלף לירות", אמר לי בן-לויתי — שנסע נסער מהמחזה פי־כמה ממני. תחלה חשבנו לנסוע לפני מכונית המשטרה, כי חששנו להתנקשות בדרך. אך לנהג הצטרף אחד שהבטיח לנו ששערה לא תפול מראשנו. הנהג
ושומר־ראשנו — פועלים לשעבר אצל אבא שלי ומכירים אותי היטב. כדרך שיחה ארוכה על הפועל, על האירגון, על ההסתדרות.
בקיצור אסכם: תסיסה חזקה בכפר הערבי, ההכרה המעמדית חדרה במידה לא מעטה לעמלים, ההסתדרות מודעת למדי, הדיפרנציאציה בין הפועל הערבי והאפנדי גדלה והולכת. היחס הברוטלי שלהם (אני מתאר לי, בי לא הציגו את אכזריותם לפנינו בפעם הראשונה) פוגע בעלבונו בפועלים המתקוממים בהכרה עצמית, בהרגשת כוחם ובאהדה לעובד העברי וההסתד-רות. אין כל ספק, כי בימים הקרובים תתגבר התפיסה. דבר נ"צ עשה לו כנפים. הכבלים, שהיו זה דורות עליהם, כבלי דת, מנהגים, עב-דות, החיים הפיאודליים, מתנפצים במציאות הקפיטליסטית המגבירה את חידודי־היחסים בין המעמדות. אין כל פיקפוק, שתנועת כבירה מתעוררת לפנינו. בעיר נודע לנו על אירגון הפועלים ושביתותיהם בחיפה, מגדל־גד, ביפו וכו' — בכל אלה המקומות נמצאים אירגוני פועלים ערבים, שיצאו מערפל הדודות שכיסה עליהם. השחר בוקע כיום במושבות. אם בפ"ת תפרוץ שביתה הרי יהיה זה מאורע רב־ערך. האכרים נתונים בעצבנות, משלים את עצמם, כי ירחק יום "ההתקוממות", מחמד'קה, זה "השקץ", שיכלו לרדות בו ולהתעמר כבמקנת־כסף. אך היום הזה בוא־יבוא. ההסתדרות הנה הכתובת, שאליה יפנו, לפני השביתה או עם התפרצותה, העמלים הערבים. האם תמצא את ידנו מושטת לאח-הערבי לעזרה, או גרשה לידו המורמה של הפועל המקומי לנפול בזרועות הריאקציה, אלו הבקים והאפנדים, שממהרים כה להביע את נכונותם לעזור לפועל הערבי בהתארגנות ואפילו בשביתה?.. זוהי, לדעתי, שאלה גורלית בעבור-נו. לאן יפנה המרץ המעמדי, באיזה צינור יפרוץ הקיטור שהצטבר עד היום בקרבם? מרחביה
34
השומר הצעיר
בהסתדרות
תשלום לפי מיכסת התוצרת - תחבולה להורדת השכר!
מתוך הצהרת השומר הצעיר במועצה החקלאית
הפריחה הכלכלית הכללית משתפקת כיום במידה בלתי רגילה גם במצבה של הפרדסנות החקלאית. אין. בתקופה הזאת — תקופת ההרווחה, עת מורגש חוסר גדול בידים עובדות בכפר, אשר אפילו העבודה הזולה המקומית אין בכוחה לספק אותו, בזמן ששכר העבודה בעיר עולה מעלה־ מעלה — שתהיה נוחה למלחמת תנופה של הפועל העברי על הרמת שכר עבודתו, ועם זה להתבס־ סותו במשק החקלאי והתבצרות העבודה העברית. אולם, במקום שהפועל העברי יכוון את מעשיו לאור ההנחה הזאת, שרויה למעשה המועצה החק-לאית בהלך רוח של ויתורים ורפיון-ידים. במקום שציבור פועלים היה צריך מזמז לפתוח במל-חמה שיטתית על השתרשותו בעבודה, מנצלת האכרות הפרדסנית את המצב הנוכחי, בכדי לדחוף אותנו מעמדות ההגנה הקיימות. בשני כיוונים מתנהלת ההתקפה של האכרות הפרדסנית:
א) נישול הפועל העברי ממקומות העבודה העב-רית המלאה והחלפתו בפועל הזול והבלתי מאורגן.
ב) פיסול יכולתו הפיזית של הפועל העברי, בכדי להכשיר את הרחקתו מן העבודה מצד אחד ובכדי לקבוע תשלוט עבורה לפי מיכסת התוצרת. הואיל ומן הנמנע הוא כיום להסתער במישרין על שכר עבודתו הזעום של הפועל החקלאי, מתכ-וונת הפרדסנות להתנקש ברמת חייו בעקיפין. גלוי וידוע לכל מהי מגמת הזדון שבנישול הפועל העברי דוקא בזמן של שיגשוג במשק המטעים. אולם לא פחות מזה מכוונת הדרישה של תשלום לפי מיכסת התוצרת לאותה המטרה: הגדלת העדר העודף של פרדסן, הורדת שכר העבודה של הפועל ולבסוף — נישולו המוחלט.
שאלת תשלום השכר לפי מיכסת התוצרת הנה אחת השאלות המרכזיות של הפועל העברי במו-שבות המטעים ומפתרונה תלוי במידה רבה גורל עבודתנו באיזור זה. הצעה זו אומרת ביטול שיטת העבודה היומית והחלפתה בשיטה הגרועה משיטת הקבלנות והמערערת את יציבותו של השכר המינימלי של 200 מא"י. אם ישנם הרבה צדדים שליליים לשיטת הקבלנות בכל מקום, הרי במושבת המטעים, במקום שהאכרות משת-משת בפועל הזול והבלתי מאורגן כשוט נגדנו, תביא שיטת הקבלנות:
א) להורדה בשכרו של הפועל, שתתן את אותו-תיה מיד עם התגלות הזעזועים הראשונים במשק המטעים.
ב) להפקרת העולה החדש והחברה־הפועלת והורדת שכר עבודתם למשך תקופה ארוכה.
ג) לניצול כוחות הפועל וניוונו הגופני והתרבותי
ד) להגברת הבריחה של הפועל הבודד מן הכפר
ה) להקטנת אחוז העסוקים בעבודה החקלאית בקרב אותם החלקים של הצבור (התנועה הקיבו-צית), אשר עד כה עצרו כוח להחזיק מעמד בעמדות החלוציות של העבודה העברית במושבה
ו) וכתוצאה מכל אלה — להורדת ערבה והשפעתה של ההסתדרות בקרב צבור הפועלים הרחב. אנו מסכימים לצורר של פעולה נמרצת של ההס-תדרות, למען הבטחת פריון עבודה נורמלי. אולם ידוע לנו, כי ישנה מידה רבה של הגזמה וניפוח הופעות בודדות של רשלנות לצרכי מלחמתה המעמדית של התאחדות האכרים ובני־בריתה נגדנו, אולם בכל מקרה, שההופעה הזאת תוכח, על הסתדרות ללחום נגדה בכל האמצעים העומ-דים לרשותה. המועצה החקלאית הקודמת החליטה על בחירת ועדה לקביעת מיכסת תוצרת מחייבת
השומר הצעיר
במשבה. חסכמנו לכך, אולם תבענו שיחד עם זה תגש ההסתדרות לפעולה נמרצת לשם הרמת שכר העבודה של הפועל במושבה, אשר בה ראינו את אחת הערובות להפסקת הבריחה של הפועל העברי מן המושבה.
ההסתדרות יכולה לקבל על עצמת את האחריות בפני המעביד, שכל פועל, שתוכח הפקירתו לגבי מילוי עבודתו, יוחלף בפועל אחד. אולם הננו מתנגדים בתוקף לכל מתן פיצוי כספי למעביד בגלל מקרים של תוצרת פחותה מן המיכסה, ועל אחת־כמה־וכמה אנו שוללים הכנסת שיטה
ביעד הפועל
נתקיימה ישיבת הועד הפועל בעיז־הטפרץ בחיפה. בסדר היום עמדו השאלות האלה: קיבוץ "הסולל"
ושבר השלמת בית אלפא ועין-החורש: מלחמת תעבורת העברית בשרון; שביתת הפועלים
הערבים בנס ציונה; המצב במועצת פועלי
חדרה; המועצה החקלאית הקרובה; שאלות
חברתיות בקיבוצים; עניני התישבות; סידורים שוטפים בפעולה הכלכלית; מחנה קיץ לנוער; שליחים לעבודת התנועה ול"החלוץ". הופיע ביולטין מס. 96 וזב תוכנו: במוסד וסביבו ירו (סדר היום של עבודת הילדים בקיץ, האחד במאי, הטיולים בסביבה, בלימודים,
ביקרו של הד'ר ברקסון, בעבודה ובבנין המוסד, מתוך העתון של חברת הילדים); בכלכלה ובמשק וביקור בעין המפרץ, בקיבוץ ליטאי־צ'כי, קיבוצינו ב"המשביר המרכזי", ישיבת הועדה הכלכלית של מחוז הרדום, עניני הלוואות בבנק הפועלים, ביקור ב"במסילה", משא־ומתן על הועדה המחחוזית בדרום). מגרש בשביל הקיבוץ הצ'כי-ליטאי, ישיבת הועדה המחוזית בדרום).
35
כללית, אשר פירושה ביטול העבודה היומית במושבה.
הננו רואים בהחלטה הזאת צעד מסוכן, אשר במקום לחזק את מלחמתו של הפועל העברי הוא יהיה לו לרועץ. החלטה זאת לא תוסיף לריבוי העבודה העברית, כי אם תגרום להתרוקנות נוספת של המושבה מן הפועל והעולה העברי. היא לא תגדיל את מעמדה ויכולתה של ההס-תדרות, בי אם תביא להחלשתה בעיני העובדים והמעבידים, באשר אין כוח, אשר יוכל לקיים את השיטה החדשה הזאת בזמן של חוסר ידים עובדות ושכר קוניונקטודי בעיר.
ביולטין מס. 96; בישיבת הועד הפועל (על המצב בתנועה, במושב השלישי של אספת הנב-חרים, המועצה הרגילה של הקיבוץ הארצי, מפעל המוסד, תקציב הועד הפועל, עליה); הפעולה החברתית בקיבוץ הארצי; בכלכלה ובמשק; תוכן הענינים של "השומר הצעיר"; שליחים. ביולטין 98; פגישת הקיבוצים לבירור שאלות השרון; ישיבת מרכז העבודה; גמר המשא־ומתן בדבר התישבותו של קיבוץ עין־המפרץ; בכלכלה ובמשק; שביתת הפועלים הערבים בנס ציונה (מיומן הסיעה).
ביולטין מס. 99: השומר הצעיר במועצת הפוע-לות; שביתת הפועלים הערבים בנס־ציונה; הפעו-לה החברתית: רשימות מביקורים; כינוס מטפ-לות; פגישת עובדי החינוך בעמק; על תערוכת הציור והפיסול; בתנועה; בכלכלה ובמשק.
שביתות הפועלים הערבים
על נושא זה נתקיימו הרצאות ברמת גן (ג. פרידל); ראשון לציון (ריפטיז, פרידל); פתח-תקוה (זמיר, פרידל).
בקבוץ הארצי
משופד מצעיר!
עם סיום שבתית הפועלים הערבים, התעייפה בנס־ציונה בשבת, 16 ליוני ש. ז. פגישת קיבוצי השומה"צ בדרום, מוקדשת לבירור שאלת הפעולה הערבית והאירגון המשותף. השתתפו חברי הקיבוצים: רחובות, "במסילה", "מלט" (נס־ציונה): "עין הקורא" (ראשון לציון): נחלת יהודה. לאחר שמיעת אינפורמציה על מהלך השביתה, סיומה בנ"צ ועל התסיסה בקרב הערבים במושבות השכנות, הרצה י. ריפטין על שאלות הפעולה הערבית. עמד על שיתוף האינ-טרסים בין הפועל הערבי המקומי לבין העולה והפועל היהודי; על הסכנות הכרוכות באירגונו העצמי של הפועל הערבי במושבה המעורבת, באם ההסתדרות לא תגלה את היזמה הדרושה בשטח זה; ביסס את עמדת השוה"צ השוללת את הנסיונות האירגוניים אשר ייעשו בקרב הפוע-לים הערבים על דעת הגופים האופוזיציוניים מחוץ להסתדרות, הצביע על הצורך בהכנת קרר חברים מוכשרים לפעולה בקרב הפועלים הערבים' בהגברת ההסברה בשאלה זו בתור הצבור, בהר-חבת התסיסה בקרב הפועלים הערבים בכל המוש-בות המעורבות.
בשיחה ממושכת, שהשתתפו בה חברים מכל הנקו-דות, באו כל השאלות האלו לידי בירור מקיף. הפגישה נסתיימה במוצ"ש בערב.
"עבודה עברית — עליה — גיוס — אירגון
משותף"
תחת נושא זה נתקיימו הרצאות פומביות בהדר (גוברמן), מגדיאל (פרוכובניק), נתניה (גרונר).
כמו־כן יצאה לפועל אספה בתל־אביב באולם "ישה חפץ". בא קהל גדול. פתח פרידל, הרצה י. ריפטין.
שליחים
חזר מעבודתו בתנועה בפולניה ר. רזנבוים.
יצאו לחו"ל להנהגה הראשית בפולניה אשר שב-פלד (עין־שמר), ארדיטי (קבוץ ג') ל"החלוץ", בבולגריה.
מחלקת ההנהגה העליונה
מחלקת התנהגה העליונה עברה מכרכור לעין-החורש (עמק חפר). במזכירות המחלקה יעבוד אברהם רביצקי.
במועצת הפועלות
אממה לוין (משמר העמק) נכנסה למזכירות המורחבת של מועצת הפועלות ולמערכת "דבר הפועלת".
כינוס חינוכי
בימים 22־23 ביוני נתקיים בגן שמואל כינוס המטפלות לבירור שאלות החינוך בגיל הרך בקיבוצים. סדר היום היה כדלקמן: שאלת האכי-לה וההאכלה בגיל הרך (ט. גולדשיין); למצב החינוך בגיל הרך בקיבוצינו (ה. פוקס); הסיפור בגיל הרך (ד"ר מ. וולף); שאלות אירגון (ועדה לעניני הטיפול, הכינוס הקרוב בתנועה הקיבו-צית; ביקורים, השתלמות והכשרה).
חגיגת יובל התנועה בחיפה
ב־1 ביוני ש. ז. התקיימה במחנה קיבוץ "עין המפרץ" בקרית־חיים ע"י חיפה חגיגת יובל העשרים של תנועת השומר הצעיר. השתתפו קיבוצי השוה"צ בחיפה, הקן ואורחים
מהשכונה.
בשם הועה"פ נאם על תנועת השומר הצעיר, ערכיה ודרכה ב. שטינברגר. פלה שטרנפלד הרצ-תה על התנועה החינוכית בארץ. על יד המדורה, שסודרה בחצר המחנה, סיפר א. גז'יב זכרונות מתקופות ההתפתחות השונות של התנועה.
עד אחרי חצות נמשכו השירה והריקודים מסביב למדורה.
דמי־החתימה: לשנה בא"י 100 מא"י; בחו"ל 180 מא"י. מחיר גליון בודד: בא"י 10 מא"י, בחו"ל 15 מא"י.
מחיר המודעות: 2 לא"י העמוד. למודעות קבועות הנחה לפי הסכם.
המערכת: "השומר הצעיר", מרחביה, ד. עפולה. המנהלה; "השומר הצעיר", ת. ד. 526.
המו"ל: אל. וילדר (פראי) האחראי: מ. יערי
חברת "הסנה - עזרה בהלואות קונסטרוקטיביות
לפועלי מחצבת עטלית, לחברי קבוצת גן שמואל, למתיישבים בעטרות, לקואופרטיב דפוס «אחדות», לשכונת העובדים בת"א, לארגון «מעש» ולקרו-הקימת לישראל, לשכונת עובדים בחיפה, למעונות עובדים בחיפה, למאות חבריי קופות מלוה,
בערים ובמושבות, לצרכי המשק, לבנין בתים ולגאולה הקרקע כל המבטת את עצמו בחברת ''הסנה" משתתף בחסכונותיו בפעולות אלו אל הבדל מן המחנה ואל הסדר ביטוח בחברות חו"ל: טובת הפרט וטובת הכלל דורשת מכל פועל ופקיד שיכריז. אני מבטיח את עצמו ב"סנה" חברה ארצישראלית לאחריות בע"מ
אפקים
ירחון פדגוגי
יוצא ע"י
הועד המרכזי של תרבות
בפולנית בעריכתו של
צ. זהר
כל סוגי התוצרת החקלאית
אשר ארץ-ישראל מסוגלה להוציא
מרוכזים ב"תנובה" חלב ותיצרת חלב, ביצים ועופות, דבש ריבות פירות וירקות לכל מיניהם. כבושים ושמורים לכל סוגיהם,
כל התוצרת החקלאית של מעבודה העברית באי מרוכזות ב "תנובה" כמאה נקוידות ישוביוית בארץ-ישראל מאוגדות ב"תנובה" לשוק מוביאים אך ורק את תוצרת החברים של ב"תנובה"
בתך "תנובה": תל־אביב — רחוב העליה, בנין המחלבות בירושלים - מחנה יהודה, בבנין המחלבה; בחיפה - מול ■■;:;ג;; .היצרית בנין המחלבה
מרכז "תנובה" תל־אביב, רחוב אחד העם 19
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י
משרד לביטוח כללי שלהעובדים ונכסיהם
המשרד הראשי: תל-אביב רחוב החשמל 12 טל' 1203 ת. ד. 332
עוסק בכל עסקי ביטוח
ישראל אידלסון
תל-אביב, רחוב יפו-תל־אביב 13
בית מסחר סיטוני
תוצרת עצמית
ע"י עבודה עברית מאורגנת לעונות העבודה ולחגים מבחר גדול של סחורות משובחות בסוגי הלבשה
נעלים טריקוט וטכסטיל
במחירים הזולים ביותר
לקבוצים ולקבוצות תנאים מיוחדים
פנו למקור הראשון
ליב רינשטיין
תל אביב
רחוב הגשר, ע"י הדאר תל. 915
בית מסחר
למכלת וקמח
אם רצונך
במשאבה
ממטרה
מניע-חשמל
ספרטור
מכונית-משא
מכונית
שים את בטחונך
בסמל אחד
סקודה
SKODaמן התוכן:
השומר הצעיר על הסכם בן-גוריון-ז'בוטינסקי שלום עם מפלגת סטבסקי!
י. ריפטין: מדחי אל דחי
יסודות המלחמה על עבודה עברית ואירגון משותף י. חזן: הנחות לחינוך מ. בנטוב: בזמנים המשונים האלה... אל. פראי: השגות פועלי־ציוניות א. שנפלד: בגולה הפולנית מ. ג.: בעיות וסכנות
מבפנים
מ. זילברטאל: מה הלאה?
בתנועה העולמית
כינוס בוגדי השומר הצעיר בארץ
בקיבוץ הארצי
שנה 3
נובמבר 34
מס' 11
השומר
הצעיר
מחסני מצרים למכונות
ת. ד. 76, סניף יפו. טלפון 103 הסוכנים היחידים לארץ, ישראל, ועבר הירדן של חברת הטרקטורים
קטרפילר .CATERPILLAR TRACTOR Co
"קטרפילר" טרקטורים שלשלאות (לדלק של נפט ודיזל) "קטרפילר" קומבין (מכונה הקוצרת ודשה)
"קטרפילר" לסלילת כבישים
טרקטור קרטפילר מודל "עשרים ושבים"
טרקטור חדש הבנוי באופן מיוחד לעבודה בדלק של נפט.
הונטילים נמצאים בראש המניע, קוטר האצטונות (צילינדרים) 4 אינטש;
מהלך הבוכנה (פיסטון), 5 אינטש.
צנור היניקה עבור תערובת הדלק הנהו בעל בנין חדיש ומשוכלל המרשה נצול מקסימלי של החום.
מסך לרידיאטור, טמרמוסטט הפותח את משאבת המים בחום של 93% צלסיוס. אפשרות בקורה חמום המניע. צנור מעבר המרשה את תנועת המים לפני פתיחת הטהרמוסטט והמרשה למוטור לעבוד בסבובים הכי קטנים מבלי להתקרר.
מאדה (קרבורטור) חדיש מתוצרת "זנית"
מגניטו מטיפוס חדיש ומשוכלל, הכי פשוט ובטוח מכל הטפוסים שהשתמשו בהם עבור מניעים עד עכשיו.
האצטונות יצוקות שתים־שתים. ואפשר להוציאם בנקל לשם החלפה.
מהיר קבוצת חלקים הכוללת: אצטונות (צילינדרים.), בוכנות (פיסטונים),
טבעות בוכנה, יתדות בוכנה ומלאים (פלונגים) הוא רק שבע וחצי לא"י, את החלפת החלקים הנ"ל אפשר להוציא לפועל במשך שלוש שעות, לכל היותר.
כוחו של הטרקטור הזה הוא כמעט לא יאומן, הוא נבחן במקוה ישראל ע"י באי כוח בית הספר החקלאי מקוה ישראל, משקים ומוסדות שונים; במשך חמש שעות ועשרה רגעים של עבודה, היתה התצרוכת שלו בדלק 34.5 ק"ג (כשני פחים), ותוספת השמן במשך הזמן הזה היתה רק 355 גרם. בעבודה סטציונרית בהנעת מכונת קדוח לעומק גדול אצל הקבלן ה' נחמן גולובצ'יק מראשון לציון, התצרוכת היא רק פח וחצי נפט, במשך שמונה שעות עבודה.
הטרקטור משך מחרשה בעלת סכין אחת בעומק של 48 ס"מ במהלך ראשון,
כמו כן משך בקלות רבה במהלך השני מחרשה בעלת 4 סכינים של 12 אינטש, "פרוקונסול" בעומק של 20 ס"מ.
אפשר להרכיב את המוטור של הטרקטור "22" על טרקטור קטרפילר מודל "15" מהטיפוס הקודם, וכמו כן על המודל "20".
במשך זמן קצר נרכשו טרקטורים מהמודל הנ"ל ע"י הה" דלקמן:
פיק"א — חיפה. קבוצת כנרת. קבוץ השומר הצעיר — כנרת
ה' נחמן גולובציק, ראשון לציון, קבוצת גורדוניה "ד". חדרה.
"דבר" הוא עתון מדיני, ספרותי, אינפורמטיבי וחנוכי, בלתי תלוי בשום מוסד ומפלגה ושוקד על מפעלו ש עבור הפועלים בארץ־ישראל, "דבר" הוא העתון הנפוץ ביותר בארץ. מנויי "דבר"—אלפים וקוראיו — רבבו גליון לדוגמא נשלה חנם לכל דורש הזדמנות יוצאת מן הכלל למודעי
בנה הפועלים בע"מ
תל־אביב
הון המניות הרשום: 100000 לא"י
מנהל עסקי בנק לכל ענפיהם
תל־אביב. ת. ד. 72 טלפון מספר 328
עבודות הכשרה, נטיעה ועבודת פרדסים
מקבל מאת חברות ופרטים בארץ ישרא
חברה שתופית לקבלנו
חקלאית בע"נ
תל־אביב, רחוב החשמל 12, טלפון 313
הסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י
משדד לביטוח כללי של העובדים ונכסיהם
המשרד הראשי: תל־אביב רחוב החשמל 12 טל' 1203 ת. ד 332
עוסק בכל עסקי ביטוח
חברת "המשביר המרכזי" בע"מ, חיפה— תל־אביב
מודיעה לחבריה, לקוחותיה ולקואופרטיבים של הנהגים שקבלה את
הסוכנות הראשית
של בית החרושת המפורסם לצמיגים ולפנימיות
קללי ספדינגפלד טירי קומפני בארצות הברית
KELLY SPRINGFIELD TIRE COMPANY U. S. A.
הפרוספקטים ולוח המחירים נשלחו למעונינים.
דבר
עתון פועלי ארץ ישראל
"DAVAR"
Palestine Labour Daily Tel Aviv P. 0. B. 199
תל אביב ת. ד. 199 העורך ב. כצנלסון
מחיר החתימה:
בארץ: לחודש - 150 מא לחצי שנה - 900 "
לשנה - 1.800 "
בחוץ־לארץ: לשנה - 10 ד!
לחצי שנה - 5 דולר לרבע שנה. — 3 "
שנה 3
מס' 11
אל צבור הפועלים בארץ!
השומר הצעיר מזועזע עד היסוד יחד עם ציבור הפועלים כולו על־ידי ההסכם, אשר נחתם בין ד. בן־גוריון, מראשי הסתדרות העובדים, בשם ההסתדרות הציונית העולמית, עם ראש המפלגה הפאשיסטית, שונאת בנפש ציבור הפועלים המאורגן ובוגדת באחדותה, שלימותה וכוחה של התנועה הציונית.
חתימתו של בן־גוריון מסרה לאנשי הטירור וההתנפלות על המוסדות הציוניים וה"חלוץ", מחרימי הקרנות ואנשי המלשינות בפני הממשלות הזרות, את התעודה של יריב ליגלי במלחמה על השלטון בהסתדרות הציונית, ואולי אפילו פותחת פתח לאכסקוטיבה "לאומית" מבן־גוריון עד לז'בוטינסקי. חתימתו של בן־גוריון באה לבטל את התביעה אשר ישנה לפועלי א"י ולציונות כולה מאת המפלגה הפאשיסטית בעד ליל 16 ביוני, תביעה אשר לא תוכל להתבטל אלא עם חיסולו הגמור של הפאשיזם בחיי הציונות והישוב.
החתימה הזאת באה לכבול את מלחמתו של ציבור הפועלים נגד הפרובוקציות של גדודי מפירי־אירגון ומפירי־שביתה, מטיפי למלחמה ואינטרבנציה.
בעד הגדרודאמת של מהות הפאשיזם, תכסיסיו ומנהיגיו צפוי הפועל לעונש, עד להוצאה מן ההסתדרות הציונית. גילוי־הדעת של מפא"י לאחר שיחרורם של סטבסקי ורוזנבלט הוא מעשה פשע לפי ההסכם הזה. לעומת ההתחיבות המחפירה הזאת מכריז השומר הצעיר —
כי לא יחדל לגלות את מהותו הפרובוקציונית וההרסנית של הפאשיזם הריביזיוניסטי — לא יחדל לקרוא את צבור הפועלים לחישול החזית האנטי־פאשיסטית. לא נגד שלום בהסתדרות הציונית נלחם השומר הצעיר, אלא בגד השלום המסולף והמכשיל עם תנועה, אשר במהותה היא אויבת לשלימותה ואופיר, המתקדם של התנועה הציונית.
בניגוד לאקט החולשה והכניעה, אשר גילתה האכסקוטיבה ביחס למפלגה, הבריונית — לא יחדל השומר הצעיר ללחום בעד הוצאת הריביזיוביסטים מן ההסתדרות הציונית. השומר הצעיר קורא את ציבור הפועלים כולו ללחום בכל כוחותיו נגד הסכם, אשר נכרת מעל לראשו עם האויב הפאשיסטי. ידע־נא כל פועל ופועל:
השומר הצעיר
נובמבר 1934
2
השומר הצעיר
הכל הנהגה של מפלגה רפורמיסטית יודעת גם הנהגת מפא"י להיות קשה כסלע לגבי הפועל ורכה כדונג לגבי הבורגנות. היא מתחמקת מתשובה לכל שאלה גלויה ולאזהרה, מחאה והתמרמרות הבאות מתוך הציבור גופא, ויודעת לגייס את כל העתונות והאפרט, למען השקיט את הרבנים והכתבים "הנייטראליים". ככל הנהגה של מפלגה רפורמיסטית יכולה גם מפא"י, לעלות על מסלול, אשר יהפוך אותה מהנהגה של ציבור פועלים למוסד מתווך בין הפועל והבורגנות התוקפת. הסכם עם ריביזיוניסטים מסכן ומפורר את החזית הלוחמת המשותפת של תנועת הפועלים בתוך ההסתדרות הציונית.
מול אימת ההתפשרות עם הפאשיזם יתעורר ציבור הפועלים ויתלכד מסביב לדגל המלחמה האנטי־פאשיסטית —
דגל הציונות החלוצית והסוציאליזם הלוחם.
הקיבוץ הארצי השומר הצעיר הועד הפועל
נלחם ננד הקנוניות של בני־בריתם של הרוצחים לחפות על דם ארלוזורוב. נלחם ביתר עוז נגד התנועה הרביזיוניסטית ובני־בריתה, העושים ל"גבורים" ול"קדושים" אנשים אשר אות קין על מצחם.
נלחם נגד "הכזב הקדוש" ונגד מעשי הטרור של הסיקריקים והבריונים ולא נשקוט עד שהתנועה הציונית והישוב יטהרו מצרעת המתנבאים הנכפים ממאי נפש מתקדשים המפנלים כל קודש בהבל פיהם ומגע אצבעם" (לאחר פסק־הדין, מרכז מפלגת־פועלי־א"י, תל־אביב. 1034.7.20).
הרוב הגדול של חברי המועצה ראה בתכסיסי השלום של הריביזיוניזם תרמית דמגוגית חדשה בעניני העולם הציוני.
המועצה לא ראתה במכתב מרכז הצה"ר למרכז המפלגה לא בסיס למו"מ ואף לא ענין שראוי לתשובה ולטפול בו (במועצת המפלגה, "הפועל הצעיר" מיום 31 באבנוסט ש. ז.).
מו"מ על "שלום בית"
לונדון 8 (מאת סופרנו המיוהד). היום החל המו"מ בין ההנהלה הציונית העולמית ובין הריביזיוניסטים על שלום בית.
("דבר", 9 באוקטובר 1934)
המו"מ על השלום נמשך
לונדון, 9 (מאת סופרנו המיוחד). ההסתדרות הציונית הודיעה אחרי הישיבה הראשונה של ברודצקי, בן-גורין ולוקר עם הריביזיוניסטים יעקובי ושווארצמן, כי הבירורים על שלום בית יימשכו. ("דבר", 10 באוקטובר 1934).
שלום עם מפלגת סטבסקי!
השומר הצעיר
3
שאלה גלויה למרס מפלגת פועלי־א"י
מיד עם התפרסם גילוי־הדעת של מפלגת־פועלי־א"י על השלום, אשר הופנה לכל חלקי הישוב והתנועה הציונית, לאמר גם למפלגה הריביזיוניסטית, ראינו לפנות באזהרה גלויה לצבור הפועלים, ובראש־וראשונה למפלגת פועלי א"י, למען מנוע אותה מהצעד הפטאלי של הסכמה ל"שולחן עגול" עם מפלגת סטבסקי.
מועצת מפלגת־פועלי־א"י אישרה פה אחד את גילוי־הדעת, אשר נשמרה בתוכו האפשרות העיקרונית של משא־ומתן עם האויב הפאשיסטי, אך בכל זאת דחתה את מכתב ההזמנה של הריביזיוניסטים.
בתוך צבור הפועלים השתררה הרגשת הקלה שהסכנה חלפה.
והנה מתפרסמות בעתונות ידיעות על החלטת האכסקוטיבה הציונית, אשר בה תופסים מנהיגי מפלגת־פועלי־א"י, עמדה רבת-משקל, להיכנס במשא־ומתן על הקמת "שלום" עם הורסי ההסתדרות הציונית — במקום להוציא אותם מתוך שורותיה. מנהיגי מפלגת־פועלי־א"י ינהלו את המשא־ומתן הזה עם מפלגת ז'בוטינסקי־סטבסקי לא כבאי כוח מפלגתם אלא כשליחי ההסתדרות הציונית.
הננו דורשים מאת מרכז מפלגת-פועלי־א"י תשובה ברורה ופומבית, מהי עמדת חברי מפלגת־פועלי־א"י בתוך האכסקוטיבה הציונית ביחס למשא־ומתן עם הריביזיוניסטים. האם מועצת מפלגת־פועלי־א"י דחתה את הצעת המשא־ומתן הישר, ותסכים כעת. שהוא יתנהל בעקיפין על ידי חבריה של אותה המפלגה — בשם ההסתדרות הציונית ? האם יתנהל המשא־ומתן של "השלום" עם הפאשיסטים מעל לראשו של ציבור הפועלים? האמנם לא תתיצב מפלגת־פועלי־א"י למלחמת ההצלה על נשמת הציונות, אשר תנאי ראשון לה: הוצאת הרביזיוניסטים מתוך ההסתדרות הציונית!
הקבוץ הארצי השומר-הצעיר
הועד הפועל
הערה: מערכת "רבר", עתה ההסתדרות, סרבה לפרסם את השאלה הזאת.
לשאלה הגלויה הזאת לא ניתנה כל תשובה מטעם מרכז מפא"י. לעומת זאת נתבשר ציבור הפועלים, כי —
דוד בן־גוריון, מראש־ מפלגת־פועלי־א"י' חתם על יסכם על שלובדבית עם■ דדוצ'ה של דפאש־סטים דציוניים, חמבונד על ידו ולאדימ־ר דיטלר•
(מיריעות העתונות מיום 28 באוקטובר ש. ז.)
4■
השומר הצעיר
יעקב ריפטין
מדחי אל דחי
למועצת מפא"י כמה פנים עם פירסום גילוי־הדעת של מרכז מפא"י "אל כל חלקי הישוב והתנועה הציונית" וערב מועצת מפא"י, אשר נועדה לדון על הצעת המשא־ומתן עם הריביזיוניסטים גילה, השומר הצעיר את דעתו בכרוז "אל צבור הפועלים בארץ, אל המחנה החלוצי בגולה, אל נאמני הציונות הפרוגרסיבית". בגילוי־דיעת זד נאמר בין היתר: "לא ידועה לנו עדיין התשובה הישרה של מפלגת־פועלי־א"י אל המפלגה הריביזיוניסטית, לא ידוע לנו, אם בכלל תינתן תשובה, אבל גילוי־הדעת של מפא"י בדבר השכנת השלום הפונה בהרגשה, לכל חלקי הישוב והציונות, ממלא אותנו חרדה, שמא שומרת לעצמה מפלגת־פועלי־א"י את האפשרות הפטאלית לנהל משא־ומתן עם מפלגת סטבסקי". לא הסתפקנו גם בגילוי־דעת פומבי, פנינו במכתב ישר למועצת המפלגה. במכתב הזיה הבענו את שלילתנו המוחלטת לכל משא־ומתן עם הריביזיוניסטים ובניגוד לכך הצענו פעולה משותפת למען הוצאת הריביזיוניסטים מתוך ההסתדרות הציונית והכנה מידית של תנועת א"י העובדת לקראת הקונגרס הקרוב.
לא זכינו לקבל מאת מרכז מפא"י כל תשובה, לא לכרוזנו הגלוי ולא למכתבנו הפנימי. מנהיגי המפלגה הזאת, היודעים להגיב לאלתר על כל שאלה, אשר באה מתוך המחנה האזרחי, והמרכזים את ציבורם המפלגתי מסביב להצעת השלום הריביזיוניסטית, אינם רגישים, כנראה, באותה המידה ביחס לפניה, אשר באה מתוך ציבור הפועלים גופא. אבל למרות שלא קיבלנו מאת מועצת מפא"י, תשובה רשמית, היה לנו הרושם, שלהתנגדותנו החריפה למשא־ומתן הזה היתה הבנה ואפילו אחדד, בקרב חלק חשוב של המועצה. גם לאחד שבמועצת מפא"י ניצחה הדעה "שיש לראות במכתב השלום של הריביזיוניסטים תכסיס פרובוקאטיבי", המשכנו בביקורת חריפה של החלטות המועצה הזאת, באסיפות פומביות ובעתונות. בחוברת ספטמבר של "השומר הצעיד" כתבנו: "מועצת מפא"י" החליטה בבת אחת שתי החלטות הסותרות זו את זו: אחת המאשרת את גילוי־הדעת והשניה השוללת את המסקנות המעשיות הנובעות בהכרח ממנו. הניתנו כאן ויתורים הדדיים לחלקים שונים בקרב מפא"'? מכל־מקום דבר אחד נשאר ברור: אם גם נדחתה היום סכנת המשא־ומתן, היא עדיין לא הוסרה מן האופק". חברי מפא"י אשר התוכחו אתנו באסיפות פומביות טענו, שהננו מתפרצים לדלת פתוחה, אמנם היה מיעוט, אשד חייב את המשא־ומתן, אבל זה היד, רק מיעוט; הפירוש שלנו ביחס לגילוי־ הדעת של מפא"י הוא מסולף, ואנו ממשיכים בביקורת, פשוט, משום שהננו אופוזיציה, וזו, כידוע, מבקרת תמיד, כד טענו חברי מפא"י, ואמנם נודה, כי גם אותנו הפתיעה המהירות שבה נתקימה במילואה הערכתנו את אופי החלטות מועצת מאפ"י. עוד לא נגמר הויכוח ביחס להערכת ההחלטות וכבר התרחש האסון, אשר בגודלו שוד, לו רק האסון של ליל הרצח: חברי חיים ארלוזורוב, מנהיגי תנועת הפועלים בארץ, התישבו ל"שלחן העגול" עם מצביאיו של סטבסקי ורוזנבלט.
נתברר לחלוטין, שהחלטות מועצות מפא"י היו סתומות ומעורפלות ומשפטם היה כמשפט האורים, אשר הכוהנים הגדולים יודעים לפרשו כצורך השעה.
"המשא" ומתן על שלום־בית מתקדם"
והפירוט ניתן. מנהיגי מפא"י מותר להם לנהל את המשא־ומתן באמצעות ההנהלה הציונית,
השוטר הצעיר
8
למרות אשד בל הנימוקים, אשר יבלו להניע. את: מפארי לחיוב או. לשלילה ביחם להצעת הריביזיוניסטים, כוחם היה יפה נם לגבי חבריה בהנהלה הציונית. הרי לדיביזוניסטים היתה חשובה, יותר מאשר השלום עם מפא"י, העובדה של משא־מתן בינם ובין מנהיגי הפועלים. על־ידי הקומוניקטים הקצרים, שהמשא־ומתן התחיל, נתנו בן-גוריון ולוקר לריביזיוניסטים תעודה של אופוזיציה, אשר למרות הבל היא לינלית בתוך ההסתדרות הציונית. היהדות הציונית דואה שעדיין לא נגמר החשבון בין ההסתדרות הציונית ובין הריביזיוניסטים, שכן אפילו מנהיגי הפועלים בתוך האכטקוטיבה הציונית נותנים להם חשבו; פתוח בחיים הציוניים. וזה דווקא נחוץ לריביזיו־ ניסטים לפני הקונגרס. כי על־כן לא קל בכל־זאת להתיצב לפני הבוחר הציוני בזמן שאינד מוכר כראוי למשא־ומתן והנך נאשם בבגידה בהסתדרות הציונית, ואפילו מאימים עליד בהוצאה מחוץ למחנה. בן־גוריון ולוקר הביאו להם את תעודת הליגליות.
הרווח הפוליטי של הריביזיוניסטים לא היה כל־כד גדול ומסוכן כאחד, לולא היה מצרת את תנועת הפועלים, בלי ידיעתה, למלאכת הזיכוי של סטבסקי ורוזנבלט. בשביל תנועת הפועלים המשפט הזה לא נגמר ולא ייגמר—ער להשמדתו הגמורה של הפאשיזם ברחוב היהודי, הפאשיזם עלה אמנם לנצחון מבע- לקברים של מנהיגי פועלים נרצחים, אבל מבין הקברים האלה תתלקח אש התמיד אשר תכלה את הפאשיזם. על־יד הקברים האלה נשבעו פועלים סוציאליסטיים בכל העולם לשמור אמונים לחזונם בשנות שלטון השחור והעבודה במחתרת. שום סילוף־אמת ואפילו דיכוי תנועת הפועלים בישוב ובציונות לא יבטיחו מנוחה לריביזיוניזם, כל עוד יתקיים ביהדות הכוח של תנועת הפועלים — אשר בשלים לה לא יהיה להם שלום — וכל עוד ידה לא תגע בידיהם של מנהיגי סטבסקי ורוזנבלט. יד הפועל, אם חפשית או כבולה, כאשר תהיה נקיה ממנע עם הפאשיזם תאיר במחשכי הריאקציה את השביל לנצחון הציונות הסוציאליסטית. היא תקרע מחלונות המפקדים החומים את תריסי המנוחה השאננה, ותראה להם רדד חלונותיהם בלילות את פניו החוורים של חיים ארלוזורוב. הריביזיוניסטים רצו לנגוע נגיעה כלשהי בידי מנהיגי הפועלים, בכדי להסתער ביתד בטחון בכוח האליבי הנוסף על "השלטון האדום" בתור ההסתדרות הציונית.
וקשה באמת לרדת לסוף דעתו של אותו הסופר מ"הפועל הצעיד" אשד תוך־כדי זלזול עצבני ב"תינוקות הפוליטיים" מתפלא בכלל על עצם שאלתנו ביחס למשא־ומתן הלונדוני. לדעתו הועד הפועל הציוני "לא זו בלבה שהוא צריך אלא הוא מחויב", "לזמן את כל הזרמים והמפלגות לשולחן אחד ולנהל בשמו מו"מ עמהם" בדבר "היחפים הפנימיים המתוחים והמזועז־ עים בציונות" (אלשי"ך, תכסיסו החדש של השומר הצעיר, "הפועל הצעיר"). כלום הבגרות הפוליטית של בעל המאמר מחייבת אותו להכניס את המשא־ומתן בין האכסקוטיבה והריביזיו-ניסטים לתוך הנוסח הסתום של "כל הסיעות והזרמים", וכלום גם הוא רואה את שאלת הריביזיוניזם כענין של "יחסים פנימיים מתוחים", כדוגמת היחסים עם זרמים אחרים אשר־ מהרן לאכסקוט־בה? כלום "הבגרות הפוליטית" של אלשי"ך מחייבת אותו לבנות את בגידתם של הריביזיוניסטים בהסתדרות הציונית במלה המעורפלת של "יחסים פנימיים מתוחים"? וכלים סבור הוא, שמעמד "השולחן העגול", אשר ניתז לריביזיוניסטים בשם ההנהלה הציונית, בהדגשתו, משחרר מאחריות את מנהיגי מפא"י האחראיים לכיוון פעולתה של האכסקוטיבה? המנהיגים האלה יהיו גם אחראיים להגברת בדידותה של תנועת הפועלים בציונות, אשר באה כתוצאה פוליטית מוכרחת מן המשא־ומתן הלונדוני. שוב תתאמת האמת הידועה, שההסתגלות של תנועת הפועלים בהכרעות פוליטיות להלך־הרוח של הרחוב האזרחי, מגבירה רק את כוחם של הגופים הריאקציוניים הקיצוניים. המשא־ומתן בלונדון, אשר, מחוץ לשאלת
6
ה'עוטר הצעיר
הריביזיוניסטים, מכוון להכנסתו שיל היסום הטרויאני בדמות גוונים ריביזיוניסטים למחצה לתוך האכסקוטיבה, מן ההכרח הוא שיחליש את ריכוז הציונות הפרוגרסיבית בתוך־ התנועה הציונית. הכו של האחדות הפורמלית, אשד מפא"י מעבירה אותו בלונדון, עומד בניגוד לקו האחדות המהותית. כגלל חוסר בטחונה באכספוטיבה פרוגרסיבית, אשר תטהר את הציונות מן הנגע הריביזיוניסטי, הסגירה מפא"י את ציוני א' בידי הברית העולמית הקרקאית של שברצברד־ מוסינזון. והיא ממשיכה על־ידי מאמצי אחדות מדומים לבודד בידוד נוסף את ציבור הפועלים. על בל השאלות הברורות, אשר הצגנו למפא"י, בקשר עם המשא־ומתן בלונדון ענו לנו ב"הפועל הצעיר", שהננו "מפריחים שמועות". נודה: לנו נראה, שנהגנו בזהירות מוגזמת, אם כי ידענו לפני מועצת מפא"י מהו מישקל הכוח המחייב את המשא־ומתן, הסתפקנו בדברי אזהרה בלבד. את השאלה הגלויה בפשר עם המשא־ומתן בלונדון פירסמנו רק לאחד שהידיעה עליו נתפרסמה ב"דבר". ובאם אנשי מפא"י מאשימים אותנו כהורדת כבוד הויכוח על־ידי "פרסום מודעות ענק" וכו', הרי נודה אף נכוש, כי לעומת הסכנה העצומה, אשר מפא"י הובילה להראתה את ציבור הפועלים, המעטנו בפירסום, לא די הזעקנו את נאמני המעמד העובד. ובדרך־אגב, האם לא ידוע במערכת "הפועל הצעיר" על כך שמפלגתו "הורידה את כבוד הויכוח" על-ידי פירסום "מודעות ענה" ההוראות לשלום "עם כל חלפי הציונות"? מדוע נפגם טעמם האסטטי דוקא כזמן שב"מודעות ענה" מוציאים את הריביזיוניסטים מחשבון של משא־ומתן? ומדוע בכלל מנסה "הפועל הצעיר" להציג את מלחמתו של השומר הצעיר ב"תכסיס חדש". הרי השומר הצעיר שלח את מכתבו למועצת מפא"י והשאלה הגלויה בדבר לונדון היתה מכוונת אף היא למרכז מפלגת־פועלי־א"י?
ובאיזה שם לקרוא לתשובה מעין זו, אשר על האשמה ברבר עצם עוברת המשא־ומתן עם הריביזיוניסטים מודיעה ...כי אין חושבים על שיתופם של הריביזיוניסטים באכסקוטיבה? האם האשמנו פעם את מפא"י בכך, שנמצא כתובה חבר המסכים לשתף את הריביזיוניסטים בהנהלה? נראה לנו, שאף השיטה הזאת המתרצת חטא אחד בהודעה שחטא אחר לא נעשה —
ומכיון שנגענו כבר בשאלה זו, עלינו לציין במפורש: גילוי־הדעת המפורסם, הפונה "לכל חלפי הציונות" והמסתיים בהצעה של שיתוף באחריות ופעולה, אינו מוציא את הריביזיוניסטים מבחינה עיקרונית מכלל חשבון הקואליציה, ואולי בגלל חוסר בהירות מספקת ביחס לעמדת מפא"י נתפרסמה באחד הימים, כנראה בדרך טעות, כותרת שמנה ב"דבר": "המו"מ על שלום־בית מתקדם", וכותרת־משנה: "מועצת מזרחי על השלום", ומתחת לכותרת הכוללת הזאת שתי ידיעות. אחת: "לונדון, המו"מ על שלום־בית בין ההנהלה הציונית והציונים הכלליים מתקדם יפה". השניה: "ורשה, התכנסה מועצת מזרחי, נוכחים כמעט כל 50 החברים, הרבנים רובינשטיין, נויפלד, ניסנבוים וברוט דיברו על השלום הפנימי. הרעה הכללית היא שהתנאים לשלום צריכים להיות מלוי הדרישות הדתיות של המזרחי ושלום בין ההנהלה הציונית ובין כל יתר הסיעות בלי יוצא מן הכלל". ובכן שוב... בלי יוצא־מן־הכלל. וזה תחת הכותרת הכוללת של "דבר": המשא־ומתן על שלום בית מתקדם.
השיחה בביתו של רוטנברג — "עקרבא וזבורא". החלטתה השלילית של מועצת מפא"י ביחס למשא־ומתן עם הריביזיוניסטים הולידה תאומים: גם משא־ומתן בלונדון הרחוקה והמכוסה בערפל וגם על אדמת ארץ-ישראל גופא — הפגישה
השומר הצעיר
7
אין לקבול על חוסר אינפורמציה ממצח על השיחה החיפאית. אמנם גם עליה נודע לציבור הפועלים בפעם הראשונה מתוך אותה ההודעה של מזכירות הועד הפועל, אשד נתפרסמה תחת הפותרת "הירדן ושקריו" - כאילו בכדי לעורר מצת אימון אפילו בשמריו של "הירדן". וכן זכינו לכך, כי רודות ל"הירדן" נתגלו לציבור הפועלים דברים, אשר היה רשאי ומחויב לדעתם נם בלעדי "היזמה הצבורית" של עתון הריביזיוניסטים.
משנתפרסם הפרטיכל המלא מאותר הישיבה, אפשר היה להיוכח, כי למרות היות הפגישה שיחת "ערב יום הכפורים", לא היתה כלל מלווה ברגשות חרטה וסליחה אצל הריביזיוניסטים, הרושם המתקבל מן הפרטיכל הוא, כי מזכירות הועד הפועל כאילו מתפארת במעשי־ידיה, לאמור: "הביטו וראו, איך מדברים שליחיכם עם המחנה האויב". גם מתוך תשובתו של רמז להודעתם הגלויה של חזן ויערי יש ללמוד, כי לגביו תוכן השיחה הוא המובע, ו"הפרט" עם מי התנהל המשא־ומתן אינו אלא "פרט".
לדעתנו "הפרט" הזה הוא המובע. ועידת ההסתדרות חייבה חיוב עיקרוני משא־ומתן עם פועלים ריביזיוניסטיים על הסכמי עבודה. החלטה זו נתקבלה רק בראשית ההתנגשות הנסערת עם הריביזיוניסטים בימי שביתת פרומין. מה שאירע בינתיים מחייב לפחות שיקול־דעת אסטרטגי, האם הזמן הזה מתאים למשא־ומתן מעין זה, האם יש לנהלו במתכונת ארצית, או באופן נפרד במהומות, שבהם אפשר אולי לפעמים להגיע לידי הסכם זמני, בניגוד לדעת ההנהלה הבית"רית.
הננו מוכנים בנידון זה להצטרף להערכתו של הח' קורט וינטר ("הפועל הצעיר" 3, לשאלת מלחמתנו בריביזיוניזם), שגם הפניה לפועלים ריביזיוניסטיים "נידונה מלכתחילה לכשלון", ושגם בשטח זה אין דרך אחרת לנצח את הריביזיוניסטים, מאשר "התגברות על הריביזיוניזם מבחוץ" *).
מכל מקום אין ספק, כי בתקופות מסוימות נודע ערך תכסיסי פוליטי וחינוכי לפניה ישרה לפועלים ריביזיוניסטים או אפילו לאיגודי פועלים פאשיסטיים בדרישות פועליות ראשוניות, במטרה להבליט את הנגוד הטבעי הקיים בין האינטרסים שלהם ובין המבנה "הכלל־לאומי" של המפלגה הפאשיסטית, אבל ההבלטה הזאת הולכת ונמוגה לחלוטין ברגע שאיגוד מקצועי חפשי מודה, ולו אפילו לשעה קלה, בזכות המפלגה הפאשיסטית לדבר בשם פועליה. "הפרט" עם מי מנהלים את המשא־ומתן — עם הפועלים הריביזיוניסטיים או עם המפלגה הריביזיוניסטית, אשר כפופה להוראות מפארים — הפרט הזה חשוב מכל תוכן המשא־ומתן. ההסתדרות מאחורי "תוכן השיחות" מזכירה את הסיפור הידוע על בנו של הפילוסוף הזקן, אשר, לאלר שנשאל ע"י האבא הרוגז למה העיז ללכת לבין חברת יצאניות, ענה במתינות זמתוך גבורה: הרי קראתי לפניהן מסכתה של קאנט!
אבל אין גם כל־כך להתגאות ב"תוכן". אמנם מנהיגי מפא"י הוכיחו גם בשיחה זו, כי הם יודעים לדבר בכל שבעים הלשונות. הנה הפעם דובר רק על בוררות בתקופת קיזם החוזה — בניגוד לאותה צורה של בוררות מחייבת ו"לאומית", אשר עליה התחייב, כידוע, רמז בפני הועד הלאומי. מנהיגי ההסתדרות אינם מפרקים עכשיו אפילו את "נשר השביתה". ניתן
*) לצערנו אי; אנו יכולים להסכים להערכתו של ק. ו., שישנם כבר בעי; סימנים של פוליטיקה ■אנטיריביזיוניסטית אקטיבית. הבחירות לעירית ירושלים, אשר מציינות לדעתו התחלה זאת, א י נ! ■מבטיחות טובות. החזית הלאומית יחד עם אגודת ישראל והסמנת האורינטציה הערבית על נדנוד' אהדה מקרית למשפחה ערבית זו או אחרת, עשויות רק לפורר את כוחו הממשי של ציבור הפועלים.
8
השומר הצעיר
פירוש ממשי ל"לשכת פועלים אחת" שבגילוי־הדעת על השלום. לשכה זו תיבחר יחסית רה במקומות, אולם בועדה המרכזית תינתן באות־כוח לועד הלאומי... כדי לשמור על זכויות המיעוטים. שוב מבצבצת ועולה שיטת השיפוט הנייטראלי והכניעה להלך־הרוח "הקורפורא־ טיבי" של הבורגנות התוקפת. ולמען הראות, שאין הכוונה לאות מתה שבחוקה אלא לדרך ממשית בחיים, מפגינה מפא"י בלי הרף את האורינטציה שלה על דעת־הההל "הנייטראלית" בישוב. אורינטציה זו באה לידי ביטוי גם באותה הפגישה, אשר "דבר" יודע לספר עליה, מתוך נפתולים המלטיים, כי הח"ח כצנלסון ורמז לא היו נענים להזמנתו של "השליח המיוחד" אלמלא ראו חובה לעצמם להניע את בעל הברכה ל"סופר היקר" ול"בחור מבריסק" להיכנס ב"עובי־הקורה של שאלת העבודה העברית". וכן גם יודעים אנשי מפא"י בכינוס למען העבודה העברית להיכנס לועד אשר נוסף לתפקידיו להילחם על הגברת העבודה העברית, קובע לעצמו סמכות של... תיווך בסכסוכי עבודה. האמנם הוחלט בהסתדרות על הקמת ועדה נייטראלית לתיווך עם מיעוט חברי ההסתדרות ורוב "נייטראליים" מחוץ להסתדרות? רמז אמר בכינוס למען העבודה העברית, שחוסר פועלים יהודים גורר אחריו את צרת הנישול של הפועל העברי וגם מקטין את יכולת העליה — עקרבא וזבורא. חבל רק, שעדיין לא נסתבר לו, כי הנישול הזה מתגבר והולד בגלל חוסר מלחמה מעמדית תקיפה והחלשת מעמדו הריאלי של הפועל במאמציו הכיבושיים, האורינטציה על בעלי־ברית מדומים ועל כוחות "נייטראליים", המשא־ומתן בלונדון ובחיפה — הלא הם העקרבא והזבורא של השיטה השלטת היום בתנועת הפועלים.
תשובת פועלי חיפה
התשובה המיואשת והאנרכית במידה מרובה של פועלי חיפה על הפרובוקציה הריביזיוניסטית — הרצון להרחיב את שיטת הפאשיזם גם על חיפה, ההתגרות בהסתדרות ובמלחמתה על עבודה עברית, הפרובולציה בבנינו של שמואל דוד — עוררה את מרכז מפא"י להעמיד את פועלי חיפה לעמוד הקלון. "דבר" הבע בזריזות מיוחדת עוד חזית "לאומית משותפת" בהגבה על מעשה חיפה. והזדמנות זאת דווקא שימשה ל"דבר" שעת־כושר להיפרע מפועלי תל־אביב על אשר לא רצו בשביעי של פסח המפורסם לסבול את התהלוכה החומה בחוצות תל־אביב. מרכז מפא"י פירסם גילוי־דעת המחייב את ציבור הפועלים להודות הודיה עיקרונית בזכויות הדמוקרטיות של גופים פאשיסטיים, אשר כל מחיתם ורצונם הם גזילת החירויות הדמוקרטיית והמקצועיות של הפועל.
הנהלת הסוכנות, אשר לא הספיקה עד היום לכנס את ועדת החקירה אשר נבחרה בקונגרס לאחר רצח ארלוזורוב, אשר על שנים של טירור מצד הרביזיוניסטים ענתה להם ב"שולחן עגול" ובחתימת הסכמי "אי־התקפה", הזדרזה הפעם בסידור ועדה, בכדי תחת לחץ החוגים האזרחיים למנות ועדת־משנה... עוד יותר נייטראלית.
המחנה האזרחי, שכור משמחה, מהחולשה של ציבור הפועלים ועמדת הנהגתו, לא ידע גבול להוצפתו. לא "הירדן" ו"דאר היום" בלבד, כי אם גם "הארץ" פסלו את ועדת החקירה. "הארץ" דרש את פיטורי "האחראיים". ואפילו לופבן ב"הפועל הצעיר" הכריז "שתנועתנו תסיק, את כל המסקנות כלפי האחראיים". עמדת הנהגת מפא"י איפשרה לעתונות האזרחית התנפלות גסה על כבודו של ציבור־הפועלים, ואפילו גורליק העיז ב"הארץ" להראות על גסות־ רוחם של הפועלים, רצונם להרביץ וכו' כסיבה למאורעות חיפה.
אמנם ההתפרצות בחיפה היתה מוגזמת, אנרכיה ומיואשת. אבל למרכזי מפא"י לא היתה כל
ה'צזוטר הצעיר
רשות מוסרית להעמיד את פועלי היפה לעמוד הקלון. ההתפרצויות האנרכיות נגד האויב הפאשיסטי באות בעיקר בגלל זה שאין ההנהגה מראה לציבור הפועלים דרך פוליטית של מלחמה נגד הריביזיוניזם. ההתפרצות בחיפה היא ביטוי לאי־אימון למפלגה השלטת בעטיו של חמשא־ומתן בין בן-גוריון וז'בוטינסקי.
רע מאד יהיה, אם ההגבה על הדרך המכשילה של מפא"י תביא את ציבור הפועלים להגבה, אנרכית ובלתי תכליתית, במקום לחשל רצון חזק, אשר יתקומם נגד השיטה, הכוזבת ויילחם בעד סוציאליזם בלתי מתפשר של מעמד הפועלים החלוצי. עין־שמר
יסודות המלחמה על עבודה עברית ואירגון משותף
מהחלטות מועצת הקבוץ הארצי במזרע ב־28—30 בספטמבר ש. ז.
1. במלחמתו על העבודה העברית נוקט הפועל העברי בעיקרון "העבודה העברית המאורגנת" במשק העברי הבנוי על יסוד עבודה עברית מלאה או במפעלים יהודיים העומדים לקום.
המעבר לסיסמה של "עבודה מאורגנת" במשק העברי בכללו מותנה בקיום איגוד מקצועי בינלאומי, אשר יהיה בכוחו לפתוח בפועל את כל איזורי המשק הארצישראלי בפגי הפועל והעולה היהודי.
המלחמה על עבודה עברית תתנהל כל עוד לא יוסרו מדרך ריבוייה המכשולים
א) מצד השלטון (עליה), ב) מצד המעבידים היהודיים (עבודה זולה) וג) כל עוד המשק הארצישראלי על כל חלקיו לא ייפתח בפני העבודה העברית.
2. סיסמת "העבודה המאורגנת" מחייבת במידה שהיא באה לבטא את:
א) היסוד האירגוני־המעשי במשק הערבי, הממשלתי,-העיריתי, הבינלאומי ובמפעלים יהודיים שבהם קיימת עבודה ערבית או מעורבת מושרשת וקבועה.
ב) מסגרת הפעולה הכללית של האירגון המשותף של הפועל העברי והערבי ("ברית פועלי־א"י").
ג) המטרה הסופית של הקשרים המקצועיים של עמלי שני העמים בארץ ישראל (הסתדרות עובדים בינלאומית).
3. המלחמה על העבודה והעליה העברית צריכה להיות מלווה בנאמנות חלוצית לביצור תכניתי של עמדות ראשוניות בענפי היסוד של המשק הארצישראלי (מטעים, חרושת, נמל, מפעלים בינלאומיים וכו').
המלחמה להחדרת העבודה העברית ולשמירה על עמדות עבודה חלוציות בכלכלה עלולה להצליח רק בתנאי שתהיה קשורה בשיטת־פעולה מקצועית חפשית ותקיפה, אשר תדע לבצר נקודות פרנסה וקיום הוגנים להמונים.
מבחינה זאת יש לראות את שיטת מפלגת־פועלי־א"י בתוך ההסתדרות כמחלישה את כוחו המעמדי ־המקצועי של הפועל העברי בהרחבת העבודה העברית על־ידי:
א) הסירוב להגשים את האירגון המשותף עם הפועל הערבי בעיר ובכפר כגורם להשבחת תנאי החיים של עמלי שגי העמים.
10
הישומר הצעיר
ב) ויתור על עיקרי חופש המלחמה המקצועית (בוררות־חובה, הפקרת חופש השביתה, הסתלקות מלשכת העבודה ההסתדרותית).
ג) הוסר מלחמה על הרמת השכר היסודי בחקלאות.
ד) ויתור על שכר העבודה היומי ומעבר לעבודה קבלנית (תשלום לפי "מיכסת התוצרת").
כמו-כן מזיקה תורתם של פועלי־ציון השמאליים הדוהה את המלחמה על עמדות חלוציות במשק (התנגדות לגיוסים זמניים, שלילת המשמרות וכו'), אשר בלעדיהן צפויה סכנה לעתידו הישובי והמעמדי של הפועל העברי בארץ.
4. המלחמה על העבודה העברית מתנהלת בתקופה הנוכחית על יסוד העיקרון של זכות קדימה של הפועל העברי לעבודה במשק היהודי — בתנאי שהיא לא תפגע בזכויות הפועלים הערביים הקבועים (עבודה עברית מכסימלית בניגוד לסיסמת "מאה אחוז").
במידת המלחמה על העבודה העברית אינו מכריע ההבדל בין משק ישן וחדש. יש לשמור על עבודה עברית מלאה במפעלים הישנים, עד כמה שהיא שלטת בהם; יש ללחום על עבודה עברית מלאה במפעלים החדשים.
גם לגבי קביעותו של הפועל הערבי במשק היהודי לא יכריע ההבדל בין משק ישן וחדש. אם במקום העבודה החדש תקום עובדה של קביעות העבודה הערבית, יש גם פה להסיק את המסקנה של אירגון לגבי הפועל הערבי הקבוע.
המלחמה נגד מעבידים יהודיים על עבודה עברית במקומות עבודה מסויימים יכולה איפוא להתנהל רק עד לאותו הזמן, שהפועלים הערביים העובדים במפעליהם יתקשרו בקביעות בפרנסתם בעבודה הזאת.
5. "פועל ערבי קבוע" הוא פועל ערבי ארצישראלי המתקיים על עבודה שכירה במשך כל ימות השנה.
כמודד ממוצע לקבייעותו של הפועל הערבי במשק היהודי יש לראות שנתיים של עבודה רצופה במקצועו במשק היהודי במושבה מסויימת, או שנה אחת של עבודה רצופה במקצועו במשק היהודי בעיר מסויימת, הן בחקלאות, הן בבנין ובתעשיה.
6. סיעות "השומר הצעיר" לוחמות בעד משמרות, שתהיינה מכוונות להבטחת התביעות של עבודה עברית מאורגנת.
סיעות השומר הצעיר מצביעות נגד כל משמרת, אשר ביסודה לא הונחה בפירוש ובגלוי שמירת זכותם של הפועלים הערביים הקבועים, אבל משתתפות בכל משמרת, אשר אינה פוגעת למעשה' בזכות הפועלים הערביים הקבועים. אין חברי השומה"צ משתתפים במשמרת בגד פועלים ערביים קבועים.
7. חלוקת העבודה במפעלים יהודיים, שבהם קיימת עבודה ערבית או עבודה מעורבת, נקבעת לפי העיקרון: כל מקום עבודה נוסף מגיע לפועל ולעולה היהודי (מכסימום של עבודה עברית).
הפועלים הערביים המפוטרים במשק המעורב זכותם לעבודה במשק המעורב ולא במפעלים של עבודה עברית מלאה.
8. בימי שפל כבתקופות גיאות לוחם הפועל העברי על חלקו המגיע לו בעבודות הממשלה.
9. אין המושג של קביעות חל כעיקרון אירגוני על המשק הערבי אלא עד כמה שהוא
השומר הצעיר
11
מכוון להגנה על הישגי האיגוד המקצועי בפני זרם העבודה הזולה מן הארצות הסמוכות, או בתקופות מסוימות בפני הצפה על־ידי הדלות הכפרית.
10. יש לראות כצו השעה הכרזת המלחמה החריפה ביותר בשטה המקצועי והפוליטי נגד חדירתו של הפועל הזול מהארצות השכנות לשוק העבודה בארץ בכלל ולמשק העברי בפרט.
11. זכותו של הפועל הערבי לעבודה גוררת אחריה זכות לאירגון. 12 המיבנה האירגוני של "ברית־פועלי א"י" הוא כדלקמן:
סניף של ברית־פועלי־א"י בעיר, במושבה או באירגון ארצי מורכב מסניפים מתאימים של הסתדרות העובדים העברים ושל החטיבה הערבית של הברית. הנהלת הברית המקומית או הכללית היא פריטטית. הסמכויות מכוונות לקואורדינציה של הפעולה מתוך הסכם הדדי.
במקומות עבודה משותפים מתארגנים ועדי פועלי משותפים. הנהלת הברית מכנסת את ועדי הפועלים ואת אסיפות הברית לשם התיעצות והתקרבות. הנהלת הברית מכוונת את המלחמה המקצועית של החטיבה הערבית, מסייעת בעבודה ההסברתית והתרבותית ובהקמת מוסדות עזרה מתוך קשר עם מוסדות ההסתדרות (קופות מלוה, קופת חולים). הברית מקיימת שתי לשכות וועדת־הקשר לעניני העבודה כצורת־מעבר ללשכת עבודה אחת.
יעקב חזן
הנחות לחינוך
מטרת החינוך
חינוך הילדים לקראת היותם ממשיכים את הרסנו הן מבחינה לאומית הן מבחינה סוציאליסטית. חינוך ממשיכי המפעל הקיבוצי לא רק לפי תוכנו החברתי־הפנימי, כי אם גם בהתאם ליעודיו החלוציים והסוציאליסטיים.
מטרה זו מחייבת חינוך, שיהי מכוון לטיפוס אנושי מסוים של אדם, אשר יתאים לתפקידים האלה! דרגת התפתחות תרבותית קבועה, לא רק בהתחשב עם איכות היריעות, כי אם גם מבחינת היקפן הכמותי? שיטות חינוך ולימוד מתאימות.
טיפוס האדם
אנו חיים בתקופה נסערת. לילדים שלנו צפויות תקופות חיים קשות אולי יותר מאשר אלה העןברות עלינו. אנחנו לא נסיים בפרק־חיינו אנו את מלחמתנו — הם יצטרכו להמשיכה. בזמנם הם יבוא המיבחן המכריע לעתידה של התנועה הקיבוצית. הם בעצמם יהוו במידה רבה את המיבחן הזה: האם התנועה הקיבוצית היא תופעה בת-חלוף או מפעל לדורות בתוך שלשלת המפעלים של מעמה הפועלים העברי בארץ.
מכאן שעלינו להדריך את הילד להבלטת קוי האופי, או לשאיפה מתמדת להבלטה זו, למען זיין את חניכינו למלחמת חיים זו ולמען הבטיח להם ולמפעל את מכסימום האפשרויות להצלחה. מבאן שעלינו לחנך לאחריות הכרתית הדדית ולסדר פנימי וחיצוני כעדר ראשוני בחיי השיתוק. לאוו כל ילד בלתי־נוח הוא גם ילד "לא טוב". אולם ההגזמה במתן החופש, אי־תביעת הסדר
Ya
השומר הצעיר
והאחריות בכל עבודה כקטנה ובגדולה, אי־פיתוח בנפשו של הילה את מישעני הריכוז הפנימי והשליטה העצמית־הפנימית מחנכים את הילד לטיפוס אנושי ההפוך מזה הדרוש לנו. הקיבוץ בנוי על חופש ההכרעה של המשתתפים בו, על חוסר שלטון־חוץ העומד מעל לאלה החיים בו והכופה עליהם צורה זו של חיים. גם ההכרחים הכלכליים־החיצוניים מורגשים על־ידי הפרט בחיים היומיומים בקיבוץ הרבה פחות מאשר מחוץ לקיבוץ. ילדים, אשר יתחנכו לאור המגמות הכוזבות של החופש המופרז, של "התפתחות טבעית", השתתפות בעבודה לפי ראות־עיניהם בלבד, רתיעה בפני כל מאמץ השה יותר וחוסר תביעה בלתי־פוסקת לאחריות בעד מעשה הפרט ובעד גורלה של החברה כולה יתפתחו לטיפוס אנושי שיעמוד בסתירה לזה הדרוש לנו. הקיבוץ בנוי על ההנחה, שהפרט ידע לשמור על רכושו של הכלל, גם מבלי להיות קשור על־ידי הרגשת הקנין הפרטי ברכוש הזה של החברה כולה, הנחה זו לעתים קרובות אינה מתגלמת לאלתר בחיים והיא דורשת מלחמה מתמדת בתוך החברה הקיבוצית על שינוי ערכים ומושגים יסודי.
הסדר את ברבדים הקטנים, המשמעת הפנימית והאחריות את בענינים הפעוטים ביותר הם יסוד הכרחי בחינוכנו לקראת חיי קיבוץ וחברות ממשית־פעילה במעמד הפועלים הלוחם.
האופי של האדם וסגנון חייו החברתיים
עצם צורת החיים הקיבוציים, המביאים את החברים לידי מגע קרוב בכל השטחים, מחייבת הפנית תשומת־לב מיוחדת לתחום זה של החינוך יותר מאשר במקום אחד נדרשות כאן מגמות חברתיות־חינוכיות בהירות.
בקיבוץ קיימת תמיד הסכנה של טישטוש הגבולין בין פרט אחד למשנהו, בין הפרט והחברה. בתנאים האלה מן ההכרח הוא שהתגובה אשר תבוא תהיה הסתגרות מוחלטת של הפרט בקיבוץ ובדידותו בחיי החבירה. בקיבוץ עלולים להיטשטש התחומים בין המעבדים העוברים על הפרט ובין אלה שהם מנת־חלקה של החברה כולה, שכן כל חייו האישיים של היחיד עומדים גלויים לעיני כולם. התגובה הצפויה במסיבות האלה היא הסתגרות מופרזת או גסות־רוח והעדר עדינות והבנה ביחס לחוויות הפרט־החבר בקיבוץ.
עדינות ביחסים ההרריים יחד עם השמירה על הגבולים והכבוד בפני רחשי לבו ומעבריו של זולתו — הברח הם בחינוכנו.
קיבוץ הבנוי על שיתוף בכל שטחי החיים יכול לקיים את השיתוף הזה רק בתנאי שחבריו ידעו לעמוד, כל אחר לחוד, ברשות עצמם. הקיבוץ מוכשר לשמור על היסוד של כבוד הדדי בין חבריו, כאשר כל אחד מהם כיחיד יודע להיות ערב לחייו הוא ולהתיחס מתוך כבוד ורצינות לחייו של זולתו בחברה השיתופית.
אספרתאניות ביחסים, מיעוט החיטוט ביחסים ההדדיים, ריכוז תשומת־הלב של הילדים מסביב למפעלים אוביקטיבים והגברת רגש הערבות ההדדית במלחמה על מטרות משותפות — אלה יקבעו את גורלו של הקיבוץ.
יסוד־מוסד בקיבוץ שיתוף, השוואה ועזרה הדדית. אולם דווקא משום־כך עלול ההוי הקיבוצי בתנאים ידועים להקהות את דגש השותפות, והעזרה ההדדית בחיים הפרטיים וביחסים בין חבר לרעהו מחוץ ליום העבודה ולאחריו. כל אחה מסתתר אז בפינתו וסובל את סבלו בבדידות. לילדים שלנו נשקפת הסכנה של רציונליזציה מוגזמת של רגש העזרה ההדדית והשותפות והפיכתם למצוות אנשים מלומדה. הערכים האלה, אשר אנו כבשנו אותם בהתאבקות קשה, עלולים להיות אצלם לדבר המובן מעצמו, אשר לא יהיה מלווה בכל הרגשה יותר עמוקה
השומר הצעיר
is
וחיה ואשר יוכל אפילו לעליות בקנה אחד עם אנוכיות צדה אחדי יום העבודה המשותף. ימן ההכרח הוא איפוא, שנשקוה על פיתוח האחוה וההקרבה ההדדית בין הילדים שלנו גם בדברים הקטנים ביותר. יותר מאשר אצל ילדים אחרים מסוכנים אצלנו הגילויים של גישה גסה ומחוסרת־ טקט והעדר הרגשת האחוה הפנימית לזולתו.
שאלת רכישת הידיעות
בקשר בלתי נפרד עם אופיו של הילד עומדת התפתחותו התרבותית; איכות וכמות הידיעות. הדילטנטיזם. — הסכנה הנשקפת לילדינו, אחת הקשות ביותר, היא סכנת השיטוח. ידיעת הכל, מבלי לרעת שום הבד למעשה. הבנת הכל, מבלי להבין את דבר לאשורו. ודילטנט הדי זה אומד ניגוד מוחלט למה שאנו צריכים בחיים הקיבוציים. קיבוץ אומר כולו השתרשות, התערות בנקודה אחת ויציאה למרחב מתור נאמנות בלתי־מפוקפקת לנקודת האחיזה הזאת בחיים. דילטנט בלימוד ובידיעות חוה אומר — הדיוט במלחמת החיים ובנאמנות הקיבוצית. דילטנטיזם אינו אלא חוסר יכולת לעמוד על הרגלים, הכרח להישען תמיד על מישהו או לנצל את זולתו. מכאן הסכנה של הבנה מסולפת את החיים חעלולח לערער תחת חייו של הפרט או של המפעל כולו.
הלימוד במוסד החינוכי שלנו מן ההכרח הוא שידי מושתת על שלילת ההילטנטיזם. הכללה, יצירת "השקפת עולם" כללית, מבלי שביסודה תהיה מונחת הידיעה הממשית והמעמיקה שכרן יצא בהפסדן. הציווי העליון הוא: העמקה הבאה מתוך עבודה מאומצת וחדירה לשרשי הדברים. מידת הידיעות. — אין זאת רק שאלה של כמות. הכמות הופכת כאן במהרה לאיכות. כל סכום נוסף של יריעות מרחיב ומעמיק את האופקים. רק אחרי שהאדם הצליח לרכז מידה ידועה של ידיעות, ניתנת לו האפשרות של השתלמות עצמית.
ושוב אנו מגיעים לבעיה המרכזית, היא הנאמנות של הדור הצעיר שלנו למפעלנו. שתי אפשרויות להבטחת הנאמנות הזאת:
החזקת הילדים בתוך מצב של בורות יחסית המעלימה מעיניהם את העולם ומשאירה להם רק את הנקודה האחת, אשר בה הם צריכים לחיות, בתוכנה הפשטני ביותר — עבודה והמשכת חיי אבות.
ריכוז אוצר יריעות רב בידי הילד ,נטיעת הרגשת הבטחון העצמי בתוך הרכוש הלימודי. חיסון ההכרעה לטובת המפעל שלנו מתור העושר הפנימי הזה.
הדרך השלישית, זו של שיטוח, של חצאי־יהיעות, הכללות נטולות תוכן פנימי עמוק — מן ההכרה שתוביל הרחק מן הקיבוץ. העולם נשאר ועומד בתוכנו האמיתי, כשהוא לוטה בערפל וקורץ עין מרחוק לילד בברק החיצוני שבו, הבריחה היא כאן בלתי־נמנעת ואין לעצור בעדה בשום אמצעי כפיה ולחץ, ואולם למעשה גם הדרך הראשונה, זו של בורות או "פשטות", משענתה במשענת קנה רצוץ. הישארותו של הילד במקום עדיין אינה מבטיחה את המשכת המפעל, את התא הקיבוצי יכולים לקיים רק אנשים העומרים על דרגת התפתחות תרבותית ידועה, אשר בודאי שאינה יכולה לרדת מזו המצויה כיום בקיבוצינו.
שרירה וקיימת רק הדרך השניה, זו של לימוד יסודי, ריכוז חומר רב ברשותו של הילד, גיבוש השקפת עולמו של הילד בהסתמך על היש הזה.
שיטת הלימוד והחינוך
שיטת הפרויקטים. — בלי ספק נודעת חשיבות רבה לשיטת הפרויקטים בתקופה
14
השומר הצעיר
הראשונה של החינוך בגיל הרך של הילד. שיטה זו מקנה לילד השקפה כללית ואחידה יותר על העולם הסובב אותנו, היא מלמחתו לחפש את הקשה שבין הופעה אחת למשנה. מכינה אותה לקראת היכולת להתגבר על אחת הלללות הלשות, הרובצות על עולמנו התרבותי, היא קללת הקרע בין מדע אחד למשנהו, הפרדת העולם למלצועות מפצועות ללא חיבור ביניהם. מחשלת בלהב הילד את היכולת של עבודה עצמית בעתיד ושל חתירה עצמית לבוא עד חקר הדברים.
ואולם בגיל מבוגר יותר מתגלות תקלות הרבה האחוזות והדבולות בשיטה זו. אין היא מאפשרת העמקה שיטתית ברכישת הידיעות המדעיות, אין בה כדי להחדיר את הבנת ההגיון, הסרה והחוליות הפנימית הטבועים בכל ענף שבמדע. בדיבור אחר: שיטה זו מונעת בעד הנחת יסודות מוצלים לבנין השקפת עולם כוללת יותר ומקיפה יותר. בגיל זה הכרחי שילוב שיטת הפרויקטים בשיטת הלימוד השיטתי־המקצועי בכיוון של העדפה מתמדת של דרך לימוד אחד על חשבון השני. התקופה האחרונה של השתלמות הילד במוסד החינוכי צריכה להיות מוקדשת שוב לריכוז היריעות אשר נרכשו על־ירי הילד כדי היותן לתמונה שלמה אחת. לימודים הומניסטיים וריאליסטיים. שאלת היחס אשר בין מדעי הטבע והלימודים; ההומניסטיים אינה יכולה להיות מסורה לרצונו החפשי של המחנה או נתונה בידי המקרה. את השאלה הזאת יש להבהיר מתור אותה הנישה היסודית של התאמת הלימוד ואופיו לצרכי החינוך שלנו — לתכלית החינוכית.
בדרך־כלל קיימת באתן סכנה של הגזמה בכיוון החינוך הריאליסטי, או יותר נכון, "הטבעי". ביחוד יש לחשוש לתקלה הזאת בבית־הספר הכפרי. כאן קשור הלימוד קשר אמיץ עם הטבע ועם העבודה, שאף היא צמודה דובה ככולה לטבע. מן הצד השני אין האוירה החינוכית בארץ נוחה עדיין לחינוך הומניסטי רציני. לפיי־שעה אנו מסתובבים רק בגבולות של לימוד ידיעת־ הארץ, ההיסטוריה הישראלית והספרות העברית, מבלי לרתק את הלימוד הזה לאופקים יותר רחבים. מה שיקבע כאן את גורל הלימודים והחינוך שלנו, הרי זה אם נצליח להקנות לחניך את הגישה הרחבה ואת התחושה ההיסטורית לגבי כל מסכת החיים של החברה האנושית, ונדע להשתית אותן על היסודות המוצקים של המטריאליזם ההיסטורי. פה אחד המפתחות הראשיים להתגברות על מורשת האינדיבידואליזם העקר, ההבנה המסולפת של דרכי התפתחותו של האדם בתוך החברה האנושית ועיצוב השקפת־עולם מוצקה, נכונה ופעילה.
לנו נחוץ חינוך סינתיטי.
א. יסוד חזק של המדעים הריאליסטיים כהנחת־אב לעיצוב השקפת־עולם מרעית וכאפשרות להשתלט על תהליך העבודה ולהיות בו גורם יוצר בהכרח.
ב. הטעמה חזקה של מדעי החברה והאדם, מבלי לאבד את היסוד של הגישה החברתית לתפיסת בעיות שונות ולהתרתן. פה עלינו לנקוט בידינו את העיקר של השלטת קו בדור של השקפת־ עולם מארכסיסטית, אשר תעבור כחיט־השני דרך כל המדעים ותאחדם לחטיבה שלמה אחת.
ג. יש לחתור ליצירת קשר מוצק בין מדעי הטבע ובין מהעי החברה, על מנת להבטיח לילדינו את האפשרות להתגבר לחלוטין על אשליות האידיאליזם (כהשקפת-עולם) ולמען אפשר להם להגיע לבנין השקפת־עולם מדעית.
ה. מדעי היהדות נלמדים כחלק בלתי־נפרד ממדעי החברה. נם כאן אותה ההארה המארכסיסטית. של הבעיות החברתיות. ביתר־שאת עלינו להבליט פה את הגישה ההיסטורית לבעיות שונות ולתקופות שונות בחיי העם היהודי. יש לרתק בשלשלת אחת את מדעי היהדות (תנ"ך וכו') עם
השומר הצעיר
15
ההווה של העם היהודי והתאבקויותיו בתקופה האחרונה. תשומת־לב מיוחדת להקדיש לתקופה ההיסטורית האחרונה של היהדות, שבז פרק־זמן זה יש בו במיוחד כהי לתת לנוער יסוד מוצק להיותו לוחם את מלחמת השחרור והתקומה של המוני העם היהודי.
מאמצים מיוחדים נדרשים, בכדי להציל את ילדינו מסכנת התלישות התרבותית ועם-הארצות למחצה ביתם לשפה ולקנינים התרביתיים־הלאומיים.
התנ"ך באחד המקורות החשובים ביותר של הלימודים שלנו. יש לקבוע את הגיל, שבו יתחיל הלימוד הזה (אולי יש להעלותו קצת?), כמו-כן כדאי להבהיר את האופי של שיטת ההוראה
חברת הילדים
נשקפת לנו סכנה שנקבל את הרעיון של חברת הילדים ונרצה להגשימו בחיים, מבלי לבקר את יסודותיו, ראשית־כל מנקודת־ראות המניעים, אשר הביאו בעיקר להופעת שיטת־החינוך שלנו, ושנית מנקדת־ראות התאמת הרעיון הזה לתנאי חיינו אנו.
רעיון חברת הילדים קם בתוך החברה הבורגנית. נוצר וטופח על־ידי טובי הפדגוגים אשר בתוכה, פדגוגים, אשר צמחו ויעלו בקרבה מחוץ לאופקיה היא, מתוך חיפושים נואשים אחרי הבטחת החינוך הנכון לדור הצעיר למרות ובניגוד לחברה הקיימת, אשר כוחם לא עצר לשנותה ולדרכה. חדרך היחידה הפתוחה בפניהם היתר, הבריחה מן החברה, הקמת חברה עצמית וחפשית של הילדים. מבאן נם שאר העיקרים; אי־תלותה הגמורה של חברת־הילדים מהחברה הבוגרת. בנין חברת־הילדים ביחידת חיים ממש. הפנית תשומת־הלב בעיקר בלפי פנים, כלפי הערכים המוסריים־החברתיים, בפי שהם מתגלמים בתוך חיי חברת־הילדים, ולאור היחסים והחיים הפנימיים במסגרת החברה הקטנה והמצומצמת הזאת.
מצבנו אחר, שונה בתכלית. אדי־ רצוננו, מתוך הערכת החיוב אשד במפעל חיינו, כי הילדים אחרינו ימשיכו את דרכנו. החברה הבוגרת, לא זו בלבד שאינה נראית לנו ברבר, אשר יש להרחיק ממנה את הילדים, כי אם להיפר כמקור של השפעה חינוכית חיובית, ולא אחת גם מכרעת לטובה. המטרה: חינוך הילדים לקראת כניסתם לחוד החיים האלה והמשכתם, ולא לקראת בריחה מהם או התכחשות להם.
חברת־הילדים שלנו צריכה איפוא להיזהר במקצת מההגזמה וההפלגה לתחום החברתי־הפנימי, כפי שהן היו מצויות בחברות־הילדים, אשר נוסדו באיים בעולם הבורגני השוקע. חברת־ הילדים שלנו צריכה להיות יותר רציונלית ויותר מכוונת למפעל אוביקטיבי של עבודה ולימוד, ושל הבנה ממשית לחיים. עלינו להבליט בבליטות-יתר את הקוים של חברה לעבודה ומאמצים משותפים, חברה על סף החיים — על סף חיינו אנו, מאשר של "חברת חיים". מכאן שעלינו לדאוג להידוק הקשרים עם החברה הבוגרת במקום ולחפש אחרי הדרכים לחיזוק הזיקה הממשית של הילד לקיבוץ שלו, ביחוד בגיל המבוגר.
העבודה והלימודים
העיקר: שילוב העבודה והלימוד — לימוד מתוך עבודה. הנחה זו מקובלת אצלנו ואין מהרהרים אחריה. אין הלימוד יכיל להצליח, אלא אם כן הוא מלווה בפרוצס של יצירה־עבודה עצמית של הילד. העבדה היא היסוד הראשוני בחיי האדם. מתוך התנגשות עם כוחות הטבע, שבאה לידי ביטוי בעצם העבודה, התגבש והלך האדם. ורק תוך־כדי תהליך העבודה הוא יכול לקנות לעצמי את הידיעות ולעכלן, כדי הפיכתן לחלק בלת־נפרד מישותו.
16
השומר הצעיר
ואולם לעבודה ישנו עוד מובן אחד, פשוט יותר: הכנה לחיים מיגיע־כפיים, הכשרה לקראת חיי פועל, השתלמות מקצועית.
אין ספק, כי את שהותם של הילדים במוסד החינוכי אפשר לנצל, מבלי לפגוע בהיקף לימודיהם, כי אם מתוך שילוב מלא של העבודה בלימודיהם, לשם הכנה הראויה לשמה בכיוון ההתמחות המקצועית בענפי עבודה שונים. מכל־מלום אפשר להגיע לרכישת יסודות ראשוניים, אשר יקלו על השתלמותו העצמית של החניך עם עזיבתו את בית־הספר. כאן נדרשת תכנית ברורה. חוסר תכנית יביא לידי כך, שהמרץ של הילדים יתבזבז לריק, לעבודות שירות, מבלי שינוצל להשתלמותו של הילד בעבודה.
הקיבוץ בנוי על יחס של חופש לגבי העבודה. אין אונס ואין נוגש. אין שומר על הסדר בעבודה ועל פוריותה בתולת החול או הלחץ הכלכלי. מוסד חינוכי משלנו עלול כאן ליהפך למקור של ברכה - אולם כפשע בין הברכה והקללה. אין הדבר תלוי אלא בזה, עד כמה שנצליח להשליט סדר, תכניתיות ורציונליזציה בעבודה. רק על־ידי־כך נחנך אנשי עבודה ממש, אשר יהיה להם גם יחס עמול ורציני לעבודה.
מוטב חוסר גן ירק בכלל מאשר היום גן ירק בלתי מסודר ומנוהל מתוך יחס של רשלנות לגבי שיטות העבודה והוצאה לפועל של העבודה. מוטב לבלי לגדל את עץ־פרי אחד, מאשר עצים מלאים מחלות ומחוסרים טיפול רציונלי. השגיאות, אשד תקנינה להן שביתה במוסד, תגדלנה שבעתים בחיים הקיבוציים. ועל כל הישג בשטח זה נוכל לשמור רק אז, כאשר הוא יחדור לנפשו של הילד במשך זמן היותו במוסד, כדי היות לו לטבע שני.
פחות זמן לעבודה, ואולם זמן מנוצל ניצול רציונלי הן ביחס לעצם לימוד העבודה, הן ביחס לפוריותה והוצאתה לפועל.
החינוך הסקסואלי
פה אחד המיבחנים החמורים ביותר להצלחת מפעלנו החינוכי בדרך כלל. ובבואנו לחפש אחרי הכיוון החינוכי הנכון עלינו לנקוט בידינו שתי הנחות-אב:
א. התפתחותה של האנושיות כולה היא שרשרת אחת של סובלימציה של היצר הסקסואלי. זהי התנאי ההכרחי להופעתה של כל תרבות, טישטוש הקו הזה או עיקומו הנם הסימן הראשון המבשר את ראשית הניוון של החטיבה האנושית־התרבותית, אשר בתוכה קנתה לה שביתה ההופעה השלילית הזאת.
ב. מתוך כך יש להעביר תחת שבט הביקורת את התורות, אשר פשו בזמן האחרון באירופה, ואשר סיסמת כולן הוא שיחרור היצר הסקסואלי מכבליו. סיסמה זו, אשר הורידה את החיים הסקסואליים למדרגה של "שתיית כוס מים", מצאה לה בזמן האחרון מהלכים בקרב התנועה הסוציאליסטית ובתקופה הראשונה של היום הדיקטאטורה הפרולטרית ברוסיה המועצתית.
נראה לנו, כי כאן אנו עומדים בפני אחת הסכנות הגדולות ביותר האורבות לחינוכנו. כל תנאי החיים של ילדינו: המגע הבלתי־אמצעי עם הטבע, הסביבה החפשית מצביעות סקסואלית, החיים המשותפים של ילדים וילדות בצותה חרא עלולים להביא לידי התפתחות מסולפת ומעוקלת, שתוצאותיה תהיינה חמורות מאד. אם לא נעמוד כאן על המשמר עלול להישבר חוט־השדרה הפנימי של הדור הצעיר, תישלל ממנו האפשרות של התמסרות שלמה וללא שיור למיפעלים אובוקטיביים. גדולה הסכנה, שהילדים ישקעו לחלוטין בחיים הפרטיים שלהם, ללא יכולת לעצב את דמות החיים הפרטיים האלה מתוך שותפות עמוקה וחברית.
היצר הסקסואלי הוא המוביל את האדם החוצה — לזולתו. ממנו היסוד להתפתחות ההרגשה
השומר הצעיר
17
החוויה החברתית. ברם, יצר זה עלול להצטמק ולהצטמטם לגבולות של חיי המשפחה הצרים והמסוגרים, או להתרחב כדי צמיחה לתוך חיי החברה הרחבה. היצר הסקסואלי כוחו אתו ליהפך מתוך סובלימציה לגורם העיקרי הדוחף לפעולה ויצירה חברתית ותרבותית. אפס כי בהיעדר הכוח הזה של כיבוש־עצמו עלול הוא להיות לרועץ לאדם הצעיר, לשעבדו ולהפכו לכלי־שרת למאוויים בלתי מתפנים.
הפנית תשומת־הלב של הילדים לענינים העומדים מחוצה להם, קשירת הזעזועים הסקסואליים עם מעברים והרגשות עמוקות יותר של ידידות, חברות ושותפות בחיים, בהן הערובה, לחינוך סקסואלי מתוקן. מכאן, שעלינו לדחות עד במה שאפשר לתקופה מאוחרת יותר את זמן החיים הסקסואליים על־ידי יצירת אוירה של עבודה, התענינות בענינים העומדים ברומו־של־העולם, שותפות במאמצים לגישום המטרות הכלליות ואספרתאניות ביחסים ההדדיים.
משמר־העמק
"נדמה שהדברים האלמנטריים והפשוטים ביותר הולכים ונשכחים בזמנים המשונים האלה" -כך מתחיל המגיד של "דבר" את דרשתו על מאורעות חיפה,
"הזמנים ההם" הם באמת "משונים" בשביל יהודים שנזרקה בהם שיבה בלא עת. להם קשה מאד ההסתגלות למראה עיניהם. "הזמנים ההם" כמה טובים היו! כשהסוציאליזם היה פטפוט על כוס טה בחוגי סטודנטים וטרם עבר את המיבחן של המלחמה העולמית והמהפכה, כשהקדטים ברוסיה נחשבו למפלגה רדיקלית ואנגליה היתה אידיאל החופש. בזמנם דובר בחרדת־קודש על חופש הדיבור, וחופש האסיפות. באחת: על חופש קונסטיטוציוני של מדינה בורגנית, אשר לב כל יהודי כל־כך נכסף אליו. ואז — מי חיה מלמד זכות, מי היה תומך באדם הנותן "מכות". הציבור חיה פונה לו עורף, כי בציבור שלטו עוד ישוב־הדעת, נחת, נימוס ודרך־ארץ. אולם הזמנים נשתנו. הקפיטליזם נכנס למשבר כרוני. היחסים בתוך החברה נתחדדו. הופיעו ההמונים כנושא אקטיבי על במת ההיסטוריה ועם בואם ירדו לטמיון ישוב־הדעת ונימוסי טרקלינים בחיים הפוליטיים. במקומם באה אי־הסבלנות, אמוציות חזקות, ועל הכל — דרישה למעשים, מעשים לאלתר.
והיהודים הטובים שנזדקנו בלא עת תמהים למראה "הזמנים המשונים האלה". "הדברים האלמנטריים והפשוטים ביותר — סופדים הם — הולכים ונשכחים!" "מגוחכת היא המחשבה שעל ידי מניעת אספה פומבית אפשר לגרום נזק רציני למתנגד" — אומר ההגיון שלהם. ולא איכפת להם, אם יישוב־הדעת שלהם הביא את תל־אביב להיות עיר "חומה" ואילו השכחה האלמנטרית בחיפה שמרה על שיעור־קומתו של ציבור הפועלים ועל חיפה "האדומה". למורת־רוח זקני העדה שב"דבר" נשתמר בחיפה גרעין בריא של ציבור הפועלים, אשר אינו נותן בה (השמעתם -אינו נותן!) להרים ראש לפתן הרביזיוניסטי ואילו בתל־אביב — בה מושלים בכיפה הגבאים של "המוסר" הדמוקרטי.
ומה מוסיף לנו עוד יישוב־הדעת העילאי הזה? "כאשר יתיצב לפני הקהל כשהוא מוכתר בכתר של נרדף... — ילך המתנגד ויחזק את עמדתו", ניתוח פסיכולוגי עמוק! והראיה — בגרמניה, באוסטריה, באיטליה, ולהבדיל, גם ביהדות הפולנית שלנו. הראיתם, כמה הפאשיסטים והנאצים
מרדכי בנטוב
בזמנים המשונים האלה...
18
השומר הצעיר
והריביויוניסטים החלישו את עמדתם בעיני הציבור על־ידי מעשי הטיהור שלהם וכמה נתחזפו על־ידי־כך הסוציאל־דמופרטים "המוכתרים בכתר הנרדף" והשומרים על "הקנין החברתי האנושי הנשגב"?
והלאה: "במקום שם מרגישים הרביזיוניסטים את עצמם חזקים יותר ירצו וינסו לשלם מדה כנגד מרה". מה לשון העתיד העדינה והרכה הזאת? האם אינם רוצים ואינם מנסים ואינם חוזרים ועושים בלאוו־הכי כהנה וכהנה מדי יום־ביומו ומדי שבוע־בשבוע בכל רחבי הגולה היהודית? והאם יניח כל מי שיש לו — לא הרבה, רק קצת! — שכל בראש, שאם אנו נראה דוגמה יפה של התאפקות, המה יחדלו ממעשיהם? הראיתם כבר שילמדו לתנינים צמחוניות על־ידי דוגמה יפה של התנזרות מבשר? ולמה לידם באמת לחדול, בעוד שהם רואים בעליל, כי תוך־כדי מעשיהם אלה הולד וגדל כוחם בציבור היהודי, כשם שכוחנו אנו יורד והולך תוך כדי שמירה על "הקנינים הקדושים"?
אולם כל זה לא איכפת ליהודים הרכים והענוגים שב"דבר". סערה כי תתחולל מסביב, הקרקע כי יבער תחת הדגלים — להם ענין משלהם לענות בו: הם שומרים על נימוסי "חברה בעלת תרבות".
הם מאמינים, למשל, כי ישנם עוד יהודים טובים "ו"נייטראליים", אשר רחוק מהם כל חשבון פוליטי או מעמדי כרחוק מזרח ממערב, יהודים, אשר יקומו בנעריהם ובזקניהם להגנת "הקנינים הקדושים" של דמוקרטיה וחופש, מאיזה צד שלא תבוא ההתנקשות; יהודים, אשר ידונו לכף חובה כל מעשה של אלמות ויעמדו לימינו של ציבור הפועלים במלחמתו נגד הטירור. אך הפשו־ נא את דגולי "הנייטראליות" האלה, אם תמצאו אותם אי־שם מחוץ למערכת "דבר"? הראיתם אותם, למשל, נוכח פני רצח ארלוזורוב, אשר לא היה שמץ של ספק ביחס למבצעיו? השמתם לב, כיצד נלחמו "שכם אחד" אתנו — עם הרב קוק בראש — נגד מחוללי הטירור והאלמות ובעד "קניני החברה בעלת תרבות"?
מה משונים דרכי התפתחות האנשים: יש שמתפתחים קדימה ויש שמתפתחים אחורנית. אנשי־ שלומנו מ"דבר" מוציאים להם מחלילם מנגינות עבר סנטימנטליות והם מתפתחים במהירות... אחורנית, חזרה אל תור הזהב של עיירה בתחום המושב. יש משום טרגיות בדון-קישוטיות ובקרתנות הפוליטית־הרוחנית הזאת, אשר במלחמתם נגד ציוויי המציאות של "הזמנים המשונים האלה". אולם אם הם רוצים לפנות להם את העולם הבא במחיר העולם הזה, אם לדידם מוטב גם אחרי נסיון היטלר לשבת באופן דמוקרטי במחנה ריכוז, מאשר לשלוט באופן בלתי־דמוקרטי בוילהלם־שטראססה, הרי זהו ענין רציני מאד האומר דרשני. השאלה היא, האם הפועל בהמוניו ינוחם בכך. האם יש לו ענין רב לחיות ולחדול עם "הפנינים הקדושים" של אנשי "דבר", או שמא למד לפח מאוסטריה וגרמניה. כיום בשעת החירום האחרונה מוכרח מעמד הפועלים לדאוג לעולם הזה. כל שגיאה תכסיסית של מנהיגיו עלולה לעלות לו במחיר כל קיומו העצמי, עתידו ונצחונו.
כאשר בזמנו הציע גז'שינסקי, המפקד הסוציאל־דמוקרטי של משטרת ברלין, לאסור את היטלר ולפזר בכוח את אירגוני הנאצ'ים, יענו לו המיניסטרים הסוציאליסטיים ממש בלשון "דבר": תיתכן?! בכוח?! והיכן חופש הדיבור?! וחופש האסיפות?! המקורבים של עורכי "דבר". בגרמניה, גבורי הרע־במיעוטו, לא הסכימו לקבל את הצעת גז'שינסקי ויהא גם כהוראת שעת חירום וכרע־ במיעוטו. להם היה "רע־במיעוטו" אחר: לבנות אניות מלחמה, לבחור את הינדנבורג. אולם להפריע להיטלר בהרעלת כל העם הגרמני בניגוד ל"קנינים הנשגבים" — חס־ושלום. בני־ בריתם בארץ לא בכדי הגינו במישך שנים מעל דפי "דבר" על הפוליטיקה הזאת. להכריח
השומר הצעיר
19
את "הפועל" בחיפה למרות התנגדותו לעבוד שכם אחד עם הבריונים הרביזיוניסטיים (עוד זכורה פרשת הסדרנות בחג הביכורים) — זה אינו מתנגד לחופש המצפון. אבל להפריע לבריון ראשי מלהרעיל את נשמת הציבור — זה "פוגע בלב ציבור הפועלים"! מה יש להניד? לתנועת הפועלים בארץ נחוצה בימים המסוערים האלה הנהגה אחרת, כי ההנהגה הזאת הולכת ונהפכת למוסד של תיווך בין צבור הפועלים ובין הישוב הבורגני. לה, להנהגה הזאת, דרושה שמירה על "קנינים קדושים", בכדי שיתנהל משא־ומתן סביב ויתור מרצון על הגמוניה בהסתדרות הציונית.
ואל־נכון יש והמרצע יוצא מן השק: "רק מוכים בסנורים לא יראו את המחיר הפוליטי הרב, אשר אנו משלמים בער המשחקים הנעימים האלה". ודי למבין: איככה ייכנס הרב קוק "בעובי הקורה של שאלת העבודה העברית", כאשר מאחורי גבו של ברל כצנלסון "משחק" לו הפועל בחיפה את "המשחקים הנעימים האלה"? שם בלונדון וכאן בארץ מנהלים מנהיגי מפא"'י משא־ ומתן על "השכנת־השלום" עם הרביזיוניסטים, השרים של האסטרטגיה המעמדית המחוכמת עושים אמנם פלסתר את החלטות מועצת מפלגתם הם, אולם האם אין להעמיד את האחריות בפני "העם" מעל לאחריות בפני המפלגה (ראה הפילוסופיה הפוליטית של מקדונלד ושל תלמידו הצרפתי מאדמה)? להם מותר לנהל משא־ומתן עם האויב מעל לראש ציבור הפועלים ואפילו מפלגתם, כי הרי המסורת של 25 שנים ואתם החכמה האסטרטגית. אך ראה זה פלא: מכל משא־ומתן מעין זה יוצאים כש"פקחותם" על העליונה והידים ריקות, והריביזיוניסטים — כש"טפשותם" על התחתונה והידים מלאות שלל. "משונים הזמנים". והנה כי כן נתבשרנו בינתים, כי המשא־ומתן מתקדם ובקרוב בודאי נוזמן לחגיגת השמחה. אלא זו העקה: בנים גידלו ורוממו בעלי־השמחה והם פשעו בהם ומסדרים להם בחיפה "משחקים נעימים כאלה"!
זח שנים טורחים זקני העדה של מפא"י להלביש את ציבור הפועלים בגדי נימוסים כראוי ל"חברה בעלת תרבות", לשפר את מנהגיו הפרועים מהזמנים הרעים של מלחמת מעמדות ולעשותו לדז'נטלמן היושב אל שלחן אחד עם "הנייטראליים", ואמנם מתהלך ציבור הפועלים, שעדיין נתון תחת מרותם, כשהבגדים השאולים הללו צרים עליו עד כדי להתפקע והנה בחיפה נראו קרעים־קרעים.
אין אני בא לחנן על מעשי אלמות. אולם לא פועלי חיפה הם האשמים על שהתפרצותם חרגה ממסגרת הדרוש אלא אתם, זקני העדה! אתם, האוטמים את האוזן לקול הזמנים המשונים האלה", כפיתם על ציבור הפועלים את הפוליטיקה של שלום מזויף עם הפאשיזם היהודי. אתם הבועטים בתסיסת הציבור, המתעלמים מלקח המאורעות בעולם, הפועלים אפילו בניגוד להלך־רוח מפלגתכם. ועל־כן אין פלא, שלא אסטרטגיה מחושבת קובעת כיום את התפתחות הדברים, אלא אמוציות נפשיות בלבד. המיכניזם של תגובה ציבורית מתחיל להגיב באופן סטיכי בהעדר הבטחון והאימון בהנהגה. מאורעות חיפה הם תגמול בעד הצעדים האוזורפאטוריים של עושי־ שלום במרומים עם הרב קוק ועם ז'בוטינסקי.
האם אנו משתוקקים לאלמות? האם פועלי חיפה רוצים בה? אולם כשהסכין הרביזיוניסטי מופנה אל לבנו מוכרחים קודם־כל לשבור את המבין ולשתק את היד האוחזת בו. כל זמן שהבריונות משתוללת בחוץ ובבית אין לך "חברה תרבותית" ואין לך "קנינים נשגבים" שתשמור על-הם בנימוסים טרקליניים. אם תרצה באמת בחופש דעות, בדמוקרטיה, בחברה תרבותית, מן ההכרח הוא להכשיר את התנאים לקיומם, מן ההכרח הוא שיבוער הנגע מן השורש. כי אין חופש ואין דמוקרטיה בל זמן שישנו מי שמעמיד את האגרוף נגד ציבור הפועלים כשיטה פוליטית
20
השומר הצעיר
ראשונה בתנועה הציונית. רק כאשר נשכין את הסדר בבית, כאשר נחסל את שונאי האגרוף הבריוני בתוך התנועה הציונית, אז רק אז יקום השלום הנכסף, יחזור ישוב־הדעת בחיים הפוליטיים שלנו וייכונו הקנינים הנעלים של החברה האנושית. והיה כי תאמרו שלום - ואין, הציבור יתפרץ עד אם ישתחרר ממרותכם או יסתאב לחלוטין.
החברים בחיפה, חברי מפא"י, סחו לי: "אמנם ברל כצנלסון יכעס, אבל לא יקום כדבר הזה שבחיפה יחזיק פון־וייזל את אגרופו תחת אפנו!" כאן שורש ההתפרצות בחיפה. פועלי חיפה אמרו לעצמם; לא נביט בשקט איך משתלט הפאשיזם ואיד מנהלים אתו משא־ ומתן על שלום־בית. במקום להתחקות על שרשי הדבר מזדרזים האשמים האמיתיים להופיע במאשימים ומוכיחים בשער. ועכשיו הם מכריזים, כי מעשי חיפה "פוגעים בלב ציבור הפועלים". מי אומר לכם — מנהיגים כבודים — כי לבכם הוא לב כל ציבור הפועלים? ואולי תמרוני השלום שלכם והשיחות עם הרב קוק ומאמריכם וגילויי־דעתכם הם אשר פוגעים בלב וחוט־השדרה של ציבור הפועלים?
בחיפה "האדומה" נותר עוד גרעין בריא ולוחם בתור ציבור הפועלים, עוד מבצבצים ועולים כפעם־בפעם ניצנים של מנהיגות צעירה, המסתגלת בקושי לגזרה של זקני העדה. אך מי יודע מה ילד היום, שהרי כל תותחיכם מבית ומבחוץ מופנים נגד אותו הגרעין העצמי, השומר עוד — ולו בהיסח־הדעת — על קוממיותו של ציבור הפועלים, להכניעו ולהפכו לסריס המשמעת ל"יהודים הטובים". אלה היודעים, כמה הם יודעים, להוכיח את כשרותם בפני בעל־ הבית ובעל־הגוף והמגייסים את הועד הלאומי. ואת הסוכנות להצלפת עצמם ול"חקיריה" והמזדרזים לענות על כל גילוי־דעת של ז'בוטינסקי. אך שמא תשאלו אותם היכן היה הועד הלאומי והסוכנות בשעת מעשי השבירה, הטירור והדילטוריה של הרביזיוניסטים? היכן נעלמה ועדת החקירה של הקונגרס? ואם גם השומר הצעיר יתבע מהם דין־וחשבון על משא־ומתן עם הרביזיוניסטים, הרי הם יקחו מלוא פה מים וישתון. כי על־כן שאלו אותם את השאילה הזאת מייצגי אלפי פועלים ולא ד"ר גליקסון או בר־דרורא.
ציבור הפועלים בארץ מורכב ברובו מכוחות צעירים, בני הדיור הנוכחי. הציבור הזה מתפרץ, באשר אדיר רצונו לעמוד מול הדפטיזם אשר השתלט בקרב המנהיגות התל־אביבית אחרי פסק־הדין הידוע. עלינו להראות לציבור הזה, שיותר מהתפרצות סטיכית חשובה בהירות הדרך ואסטרטגיה מתובנת. עלינו לתבוע את מפא"י השכם-והערב למשפט בעד המשא־ומתן הלונדוני. לנו ברור, כי לו בראש ציבור הפועלים היתה עומדת הנהגה היודעת את אשר לפניה, כי אז לא היה מקום להתפרצות הסטיכית הזאת, בצורה כפי שהיא נתגלתה. לפועל היו אז גם דרכים אחרות, יותר מכוונות, במלחמה נגד הנגע הפאשיסטי. ציבור הפועלים היה יודע, כי הוא מגויס למלחמה נגד האויב הפאשיסטי ללא פשרה וללא דרך של חזרה. כי רק כאשר יינתן המעשה הפוליטי הנמרץ - כאשר יגורש הריביזיוניזם מהתנועה הציונית ייעלם גם מקוד ההתפרצויות. משמר העמק
השומר הצעיר
21
אלעזר פראי
השגות פועלי־ציוניות
רצונך לדעת את פועלי־ציון השמאליים, את אורחם־ורבעם, את דרך פולמוסס, את השתי־ והערב שבהשקפותיהם הסותרות זו את זו, לך וקרא את רשימתו של אלכסנדר על "הציונות הפרוגרסיבית" ב"דרך הפועל" מיום 23 בספטמבר ש. ז. (עוד לפני הפילוג). כשלוש סוגיות עוסק אלכסנדר: א) אופי פעולתו של השומר הצעיר, ב) הקיבוץ כצורת אירגון פוליטית. וד) הציונות הפרוגרסיבית. כל הערה ומישקלה המיוחד. כל פיסקה ולפניך תורת פועלי־ציון בעמקותה הוולגארית. טור־לטור - פנינים ומרגליות.
אלכסנדר קובל על מיעוט השפעתו של השומר הצעיר. "השומר הצעיר מתנגד לשלום עם הריביזיוניסטים! השומר הצעיר דורש להוציאם מן ההסתדרות הציונית! — נפלו הדברים, והעולם הציוני לא נזדעזע, מפא"י לא נרתעה, צבור הפועלים נשאר שקט. אין רושם". נדמה היה לכאורה, כי פועלי־ציון היו צריכים קצת להצניע לכת. אם למנות את תולדות השמאל שבפועלי־ציון משנת 1908, ברצונו של אלכסנדר, הדי זה עשרים ושש שנה הם טוענים נגד הקונגרס הציוני, נגד חלוציות, נגד הקרנות הציוניות, נגד השפה העברית ואפילו עוד עד לפני שנים ספורות נגד ההתישבות החקלאית והקיבוץ. והנה ראה זה פלא: העולם היהודי והפרולטרי לא נזדעזע! ולא זו בלבד אלא שבמשך אוחז עשרים ושש השנים נבנתה בעזרת ההסתדרות הציונית וקרנותיה רשת מסועפת של נקודות חקלאיות, הוקם הישוב העירוני, נתבסס המפעל ההתישבותי והוכשר הקרקע לקליטת עשרות אלפי עולים במשך שנה — עד אשר פוע"צ היו נאלצים להרכין את ראשם בפני המציאות החדשה ולהתפלג דווקא בגלל המקום שארץ ישראל תופסת עכשיו בחיי העם היהודי והפרולטריון היהודי. על שכמי התנועה החלוצית נבנה מעמד פועלים המונה כבר כשש רבבות, עד אשר פועלי־ציון על שני פלגיהם היו מחויבים בויכוח, אם להיכנס ל"החלוץ" או לאוו. השפה העברית היתה לשפה חיה וחברים ותיקים של פוע"צ מלמדים את ילדיהם לשון־קודש — ושאלת ריב השפות נפתרה. נוסדה רשת גדולה של קיבוצים וקבוצות בכפר ובעיר, עד אשר פוע"צ חיו מוכרחים להודות במצע שלהם לועידה הרביעית של ההסתדרות (אם איני טועה בפעם הראשונה), כי "כדבר בעל חשיבות היסטורית יצוין שברשות ההסתדרות, בניגוד לתנועה המקצועית של הפועלים היהודים בחו"ל, נמצאת שורה ענפה של עמדות חשובות בכפר".
ובמשך אותו הזמן נתפלגו פועלי־ציון ונתאחדו ושוב נתפלגו והשפעתם יורדת והולכת ומישקלם הציבורי הוא שווה אפס והנה קם גוף פוליטי חרש, מקרוב בא, והוא דווקא גוף קיבוצי (גוף קיבוצי, ח' אלכסנדר!), ובכל זאת, מעשה להכעיס, הוא עולה ביום על פוע"צ במספר חבריו, במישקלו, בעמדתו כהסתדרות, כהשפעתו על ציבור הפועלים, במקומו הריאלי בפדוצס הריכוז הטריטוריאלי בא"י, בליכודו הפנימי ובסיכויי גידולו. כל זאת בלי הפרזה, עובדות, ח' אלכסנדר. "איני מזלזל חלילה אלא קובע". והיה נדמה, כי דווקא תנועה כזאת כמו־פועלי־ציון שמאל, שהיא כולה בנקרוטית שהחלק הער שבה פרש ממנה, שאף אחד מעיקריה לא נתקיים, אלא את כולם סחף נחשול החיים המתפתחים, היתה צריכה להיות קצת יותר זהירה, הגונה בהערכת גופים פוליטיים אחרים, עמדותיהם הרעיוניות, תכסיסיהם וגישותיהם. בדיבור אחד: תנועה שהיא מיעוט, ודווקא מיעוט שאינו יכול להתברר בהישגים, כי אם כל דרכו רצופה כשלונות ופירודים, היתה צריכה להיות פחית דימגוגית. לולא קטנות וצרות־העין של הקנאה המפלגתית היתה
22
ה'עומר הצעיר
מעבירה את הח' אלכסנדר על דעתו ועל- האינטרס האמיתי שלו, כי אז פוע"צ כמיעוט רעיוני היו נזהרים מהילחם נגד יריביהם בנימוקים כאלה, שחודם מופנה בראש־וראשונה נגדם הם. הם לא היו טוענים נגד מתנגדיהם הפוליטיים בנימוס מעין זה, שסיסמותיהם המלחמתיות אינן משיגות לאלתר את מטרתן (והיכן ראינו, חי אלכסנדר, שפרוגרמה פוליטית של מיעוט מתגשמת מיד? והאם גם פועלי־ציון מגיחים, למשל, ברצינות, כי הם יעזבו את הסתדרות העובדים, אם כי לא זכו לכך, שאף אחד מעיקריהם נתקבל בתוכה?). והרי דוקא כל מיעוט רעיוני תומך את יסודותיו קודם־כל בצדקת־דרכו הפוליטית ובאמונה, שראשיתו מצעד אך אחריתו תשגה. ובפרט, שכידוע, לא על אמונה בלבד אנו חיים, כי אם יש לנו חלק לא מעט בהסתדרות, בציונות, בישוב — נכסי־צאן-ברזל משקיים, חברתיים, פוליטיים.
וגם בענין הנידון של הוצאת הריביזייוניסטים מן ההסתדרות הציונית הננו יכולים להגיד בלי הפרזה, כמדומנו, כי לולא לחצו של השומר הצעיר, מי יודע, אם מועצת מפא"י לא היתה מחליטה על משא־ומתן ישר על "שלום" עם הריביזיוניסטים. ואם כי מנהיגי מפא"י עוקפים את החלטת מפלגתם ועושים אותה פלסתר, הרי לא קטנה היא, אם ניתן לציבור הפועלים כולו לפחות בסיס של מלחמה נגד התרמית הזאת.
"צורות־החיים הקולקטיביות, יחד עם הקשר האורגני והתלות בכלל
הפרולטרי כולו, מסוגלות לשוות לקבוצות ערך של עמדת פרולטרית
חשובה... (מתוך מצע פוע"צ לועידה הרביעית של ההסתדרות).
אולם מניה וביה מגלה לנו אלכסנדר, כי הוא אינו פוסל את השומה"צ בגלל חיותו מיעוט. אין להזים את המציאות החיה, זאת אינם מסוגלים עוד לעשות לגבינו אפילו פוע"צ הנאמנים לקפאונם המחשבתי ולגישות שהעלו עשבים, ועל־כן: "הכל מכירים בערכו של השומר הצעיר בהתישבות העובדת, בגידולו המתמיד ע"י העליה וכו'". ואלכסנדר אינו מזכיר אפילו את הטענה, שכנראה כבר נשתכחה ממנו, כי השומר הצעיר בגלל היותו גוף קיבוצי, שאינו קולט בודדים, אינו יכול לעולם להגיע להשפעה פוליטית מכרעת, גם פה עובדות החיים לימדו קצת מוסר־השבל את פוע"צ. אלא מה? אלכסנדר מפשפש במחסן הגרוטאות של פוע"צ מלפני כמה שנים ומעלה אסימון ישן־חדש שכבר נשתהה למדי. מהי האמצאה המקורית הזאת? השומה"צ, מכיון ש"אינו מפלגה פוליטית, אלא "קיבוץ", גוף משקי המורכב ומתנהל ע"י אינטרסנטים, התלוי בכספים, בסרטיפימטים, באשראי, בקרקע, במנהלי הפוליטיקה הציונית של עכשיו", הרי דבריו "דברים בעלמא, שהוא עצמו לא יוציא מסקנות מהם" והשקפתו נחשלת. מה תאמרו לאמצאה הזאת? האם לא יעלה באפכם ריח הנימוק הידוע של הקומוניסטים ביחס לציונות, שמכיון שהמפעל הציוני מתגשם תחת שלטון בריטניה, הרי הציונות השורה באינטרסים האימפריאליסטיים שלה, והיא כולה — לרבות פועלי־ציון שמאל - ריאקציונית, אימפריאליסטית, נשלנית? חיה זמן, שפוע"צ נבנו מניפוח הניגוד המדומה בין הקיבוץ והפועל הבודד. בחיפה, בתל־אביב, בחדרה ובנס־ציונה הם שיסו את הפועל הבודד נגד הקיבוץ, הראו על אינטרסנטיותו המדומה, של הקיבוץ, על צרותו, הם קראו לעזיבת הקיבוץ, באשר חוא עומד הרחק מן החיים הפוליטיים ובהיות חבריו בלתי קשורים קשר בלתי אמצעי במלחמה מעמדית הם יסוד מפגר ועוצר. אך מאז הודו בהתישבות קיבוצית כ"דבר בעל חשיבות היסטורית" נשתכחה כל התורה הקלוקלת הזאת — לא במעט תחת השפעת החלה "הפלשתינה־צנטרי" של המפלגה הזאת. והנה נזכר עכשיו אלכסנדר בכל התורה המחוכמת הזאת. "בהשומר הצעיר, שאינו עוד מפלגה... הקיבוץ והאינטרס שלו — עדיפים על כל השקפת עולם ומדריכים אותה". "הקיבוץ והאינטרס שלו",
השומר הצעיר
כנראה פסולים בעיני אלכסנדר, אם השקפת העולם המודרכת על ידיהם פסולה בעיניו. אך אם כן הדבר, כיצד להביא את דברי אלכסנדר לידי התאמה עם מצע פוע"צ הקובע, כי ל"קבוצות ערך של עמדה פדולטרית חשובה"? ואם תאמר קבוצה כמות שהיא, הרי דווקא המצע של פוע"צ מטעים במפורש, כי המכוון הוא לקבוצות, אשר יש להן "הקשר האורגני והתלות בכלל הפרולטרי כולו". והרי רשאי הח' אלכסנדר לחלוק על דרכו הפוליטית של השומר הצעיר, אולם עובדה היא, כי קיבוצי השומר הצעיר מתאמצים לפחות (והן בזה יודה אלכסנדר) להיות קשורים במעמד הפועלים כולו, והם מתוך כך פוליטיים ומקיימים בתוכם קולקטיביות רעיונית.
אך לעקמומית מחשבתית ישנם חוקים משלה ודעתו של אלכסנדר לא נתקררה אלא לאחד שמצא שביחס לתלות בין כלכלה (וכלכלה קיבוצית־משקית היא רגרסיבית לפי תורתו של אלכסנדר) ובין פוליטיקה "הרי מפא"י בגיוונה חפשית הרבה יותר בקביעת עמדותיה שלא על קו האינטרס הרגעי". הוה אומר: השומר הצעיר הוא יותר אופורטוניסטי ומפא"י היא יותר... רדיקלית. הנה עד היכן מגיעה הטית המציאות לדמגוגיה מסלפת. מפא"י היא יותר רדיקלית, באשר שוללת את האירגון המשותף עם הפועל הערבי והשוה"צ הוא יותר אופורטוניסטי, באשר הוא מחיב את האירגון המשותף. מפא"י היא יותר "חפשית".. בקביעת עמדותיה", באשר היא נלחמת בעד בוררות־חובה, בעד לשכה משותפת ובעד איסור שביתות, והשומר הצעיר הוא "תלוי... במנהלי הפוליטיקה הציונית של עכשיו", באשר הוא לוחם בעד חופש המלחמה המקצועית. מפא"י יותר נאמנה לאינטרסים ההיסטוריים של מעמר הפועלים, באשר היא שואפת לקואליציה עם רביזיוניסטים למחצה ועושה שלום עם מפלגתו של סטבסקי ואילו השומר הצעיר פועל לפי "קו האינטרס הרגעי", באשר הוא דורש את הוצאת הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית. וכל זה למה? באש־ השומר הצעיר הוא קיבוץ!
בהגיונו העקום הזה שוכח בינתים מיודענו אלכסנדר, כי אם היה עוד שמץ מקום לנימוקים זולים ושוקיים מעין אלה לפני איזה שנים, הרי נעלם כל צל של אמת בהם וכל קרקע־אחיזתם נשמט עכשיו. הרי כל בר־בי־רב יודע, כי מבחינה משקית הגיעו כמעט כל הקיבוצים לעמידה ברשות עצמם ואינם תלויים עור בתקציבים ובמידה שנעשית התישבות חדשה, הרי היא רובה ככולה על חשבון חסכונות הפועל. אם לקבל איפוא את דרך הארגומנטציה של אלכסנדר, הדי הקיבוצים הם היום לעין-ערוך בלתי־תלויים בגורמים כלכליים שמחוצה להם, מאשר כל פועל בורר או ציבור של פועלים בודדים. אך, כמובן, לפוע"צ "האבנגרד של מעמד הפועלים" (כן!) מותר לישון את שנת חוגי המעגל ולבלי לדעת דברים מעין אלה. מותר להם נם שלא לדעת באיזו מידה, למשל, תלוי מנהיג מפלגה פלוני אלמוני, כשהוא פועל או פקיד, במעביד שלו, ובאיזו מידה זה בולם את פעולתו "המהפכנית". והרי דוקא הקיבוץ משחרר את חבריו מן התלות האינטרסנטית הבלתי־אמצעית הזאת. דווקא לפועל הבודד, וממילא לציבור כזה של פועלים (המפלגה הפוליטית או אירגון אחר) נשקפת יותר סכנה להיות מושפע מן האינטרסים היומיומיים ומן התלות הכלכלית, מאשר לקיבוע, שבעצם פעולתו הכלכלית וההתישבותית הוא קשור עם תפקידים חלוציים ומהפכניים. והדרך הרעיונית והפוליטית של התנועה הקיבוצית הקשורה עם היסוד המשקי־הכלכלי הקולוניזאטורי הזה, במהותה גלומה יכולת מהפכנית, כמיהה שההשתייכות למפלגה אופורטוניסטית אינה מעקמת את הדרד הזאת. מרחביה (סוף יבוא)
24
השומר הצעיר
מי שידע את פולניה לפני שנים, ולו אפילו מועטות, קשה לו היום לסקור בסקירה חטופה את כל המתרחש ברחוב היהודי, את האוירה השולטת בו, את המישקל המיוחד של הכוחות הפוליטיים והחברתיים המהוים את לחצם וקובעים את פרצופו.
מישחק הכוחות המנוגדים בחיים החברתיים והפוליטיים הוא מרובה מדאי, כוחן של ההסת־ דרויות הרופסות והליברליות נשבר ונמחץ כליל, ההסתדרות הציונית כאורגן בר־מישקל ציבורי מכריע הדלה מלהתקיים מאותו הזמן שהממשלה התחילה את פעולת הפיצול והפירוד הפנימי בתוך המיעוטים הלאומיים במדינה — מקרבת מהם חלקים ומפוררת חלקים אופוזיציוניים תקיפים. ההסתדרות הציונית בהנהלתו הפוליטית של גרינבום איבדה בעקב התמורות האלה הרבה מהפופולריות שלה בציבור היהודי הרחב. ידם של טיפוסים משוחדים מיסודו של וישליצקי על העליונה והקורופציה בחיים הציבוריים הרימה ראש. אין פלא איפוא, כי בהינטל הזוהר המדיני מן ההסתדרות הציונית ירדה גם הפרסטיז'ה שלה וההשפעה החוזרת של התופעה הזאת נותנת את אותותיה בכל גילויי החיים היהודיים. העתונות היהודית נתונה במלחמה פנימית בלתי פוסקת ומתחרה בהגנתה על הממשלה ובגילוי המצאות למדיניות החיצונית של פולניה, הנוער זורם להסתדרויות המקרבות אותו לקורטוב של צל שבממלכתיות הפולנית. בלכתה ברחובות קריה תפגש במאות נוער יהודי לבוש מדי "ההכנה הצבאית", כשנשר פולני בדש בגדם. הפולנית נפוצה במידה מרובה ונם בחוגי העוני היהודי היא נשמעת לעתים יותר מהאידיש. הרביזיוניזם כמקורב למלכות, הבונה את יחסו למלחמה מתוך נקודת־הראות של קואליציה אירופית עם פולניה בתוכה, המציע את שירותו במלחמה נגד רוסיה הסוביטית, נהגה למרות המוקיונות שבגישתו זו ובכל הופעותיו מאימון־מה מצד הציבוריות היהודית הנפחדת, המתבוללת, הנחותה, ששמע הממלכתיות הפיקטיבית אשר בחינוך צבאי, בפרזיאולוגיה ממלכתית גדולה ובעשית פוליטיקה ציונית, אירופית כביכול, אקטואלית וחדישה, משמשים בשבילה כעין גירוי לתאבונה ותגמול למצבה המיואש.
העובדה הזאת משווה לתנועה הרביזיוניסטית אופי מיוחד במינו, אשר השפלות והכיעור ורוממות הפרזה משמשות בה בערבוביה, מאפשרות לתנועה זו להתפשט באין מפריע בכל רחבי המדינה וליהנות מכל מיני צורות ומכל מיני צנורות, אשר לא נוצלו עד כה לפעולה ציונית רגילה. מן הצד השני הדלדול וחופר המוצא בקרב הנוער ובעיקר בשכבות האינטליגנציה המקצועית מאפשרים את התפשטות הקומוניזם על כל גווניו ברחוב היהודי. ברית הידידות בין הממשלה הפולנית ובין ברית המועצות, הביקורים המרובים של פלוגות צבא, אמבסאדורים, אמנים ודיפלומטים מעלים בעיני המתיאשים מסוציאליזם צרוף את ערך הרעיון של ברית המועצות גם בפולניה. כל תערוכה סוביטית בורשה הופכת להפגנה מרהיבת־עין המכה גלים בין האינטליגנטים התלושים והופכת לשיחת יום. כיום נמצאת למכירה ברחובות ספרות קומוניסטית הליגלית למחצה, עתון יומי שלהם, המנהל הסתה בלתי פוסקת נגד מפעלי התנועה הציונית ותעמולה רחבה בעד רעיון בירו־בידז'אן. בזמן האחרון התקיימה גם אספה ציבורית גדולה של גינה מדם על נושא זה ותעמלני המפלגה הקומוניסטית מתקיפים ומציפים את הרחוב בספרות בירו־בידז'אנאית.
שני המומנטים הללו גם יחד, הן הגידול והזוהר האילוזורי של הרביזיוניסטים ומן הצד השני הבירו-ביהז'נדה יקבעו למרות רצוננו את קוי פעולתנו והגבתנו בזמן הקרוב ביותר. בתוך הרקע הזה של חזיות מתנגשות שומה על תנועתנו לעבוד.
הליגה של א"י העובדת יכולה להיות כוח גדול וניכר בתוך הציבוריות היהודית בפולניה, אולם כיום הזה היא רחוקה תכלית ריחוק מן המצב הזה, כל המרץ והעמל המרובה שהושקעו עם הבחירות לקונגרס האחרון ירדו לטמיון. הליגות במקומות מפוררות ואין מי אשר ידאג לקיומן וידריך אותן בפעולתן היומיומית. הפוליטיקה הרחבה כביכול הנעשית על־ידי המרכז נעדרת קו עקבי ומחוסרת כשרון של מנהיגים ומנהלים היודעים את רצונם. פרשת סטבסקי, אשר יכלה
אשר שנפלד
בגולה הפולנית
השומר הצעיר
25
לתת מכה ניצחת לרביזיוניזם, הועילה רק לבריתות לאסוף חיל ולהיבנות מן הטקטיקה הכושלת של א"י העובדת. הזיגזאג המתמיה והרדיפה אחרי תואר של אוביקטיביות קרירה ובלתי תלויה בדבר בשעת המשפט וערב פסק־הדין, אי־הכשרה לנצל את המשפט לפעולת הסברה יסודית ורחבה בציבור והצטמצמות במסגרת של "כן רצח" או "לא רצח" מבחינה יורידית הפכו את כל הפרשה הזאת לקריקטורה קרתנית מחוסרת מטרה ונטולת היקף. לא היה נחוץ כשרון גדול, בכדי שהרביזיוניזם יעבור במסיבות האלה להתקפה. היינו יכולים, כמובן, להדוף בנקל את ההתקפה הזאת, לו ידענו לרכז שכבות רחבות בפעולה חינוכית רצופה ולו בראש הפעולה לא עמדה מפלגת פוע"צ־צ.ס. המצטיינת בכשרון בלתי מצוי של עשיית שלום במקום המיותר לגמרי, כמו בועד הפועל הציוני האחרון בעניני הדת, הקואליציה הנרחבת וכו' — ושמירה על עיקרונים של התבדלות וטהרה מעמדית במקום שאין זה יכול להביא כל תועלת, כגון בדבר הברית הארצית הציונית, "תרבות" וכו'. הועידה הציונית האחרונה הוכיחה לנו בעליל כמה מרץ, הכרה ונאמנות חבויים עדיין בקרב יהודים־ציונים ועד כמה פעולה נבונה ומכוונת היתה יכולה להעביר שכבות רחבות ממעמד הבורגנות הזעירה לצד הציונות הפרוגרסיבית.
יש לדודות, כי מידת פעילותה של תנועתנו בתוך הליגות אינה מספיקה בהחלט. אנו עמוסים עבודה לא רק במוסדות התנועה המרכזיים, כי אם בכל הקנים הפזורים ברחבי פולניה. בתנאים האלה היינו יכולים לחייב את חברינו למאמין, לו הליגה היתה בעלת תוכן ומגיבה על הופעות היום באופן ישר, מוחלט ואקטואלי.
כפנים התנועה אחרי המושבות, אשר הקיפו כ־5000 חברים, ישנה הרגשה כללית, כי אנו מוכרחים להתגייס, לבל ניסחת בירידה התרבותית הכללית. בלי מאמץ גדול אנו לא נוכל זמן רב לעמוד בפני בולמוס הקוניונקטורה הציונית שהשתלט ברחוב. הפעולה של קיבוצי הכשרה שבוצעה בשעתה מתוך התאזרות כל הכוחות הצילה את התנועה מסכנת ניוונס של החלקים המבוגרים וכיוונה את המרע של עדות הבוגרים למפעל ריאלי רב־פאר. גם כיום בבואך לקיבוץ הכשרה מהותיקים יודעים עוד האנשים לספר בהתלהבות מרובה על התקופה ההירואית של כיבוש נקודות ופלוגות ההכנה הראשונות לקיבוצי העליה הפולניים. אולם כיום הננו עדים לכמה וכמה הופעות מדאיגות: הקנים מתרוקנים, כל מנהל בטרם הספיק להכין ממלא מקומו בקן עוזב את העבודה ואץ להכשרה, בכדי לזכות בעליה מהירה. מנהלים צעירים בגיל של צופים עומדים בראש קנים, התפתחותם העצמית אינה מושלמת והחינוך הניתן על־ידם לצעירים נמצא לעתים קרובות לקוי וחסר־שרשים. האוירה הפוליטיקנית החולנית החודרת היום לכל בית ופינה הופכת אנשים ערים לפוליטיקנים זקנים מהטיפוס הרע ביותר. המנהל שלנו לא תמיד מסוגל לפעול נגד מחלה פסיכית זו ולפעמים גם הוא נאלץ להגרד אחרי הזרם ולכלכל את חניכיו במזון רוחני קלוקל של ז'ורנליסטיקה רקובה בגולה היהודית. בתנאים האלה אפשר להבין את גודל הסכנה הנשקפת לערכים החינוכיים בתנועתנו. כמה וכמה צורות חינוכיות מתרוקנות מתוכנן לא בגלל אי־הצרקתן, בי אם מפאת חוסר נושא חזק. באין מנהל, שיהיה ביכולתו להחדיר ערכי קולקטיב יוצר, מרכז, מפתח ומעורר כוחות נרדמים בנפש הצעיר, עלולה גם הקבוצה החינוכית כתא חיים וחינוך לאבד את ערכה ולהיות לאנכרוניזם מיותר. עלינו בעוד מועד לקדם את פני הסכנות האלה. בקיבוצי ההכשרה ישנם אנשים נאמנים, הרוצים לעקור הרים למען קידוש שם השומר הצעיר, אולם לנו דרוש אלימנט אנושי, שיוכל לבנות קיבוע בארץ, אשר יהיה בר־יכולת קיום ובעל דרגה נאותה של חיים. הננו מצווים בהחדרת ערכי הצופיות והאספורט. כמו־כן נדרשת פעולה מאומצת להעלאת רמת ידיעת השפה העברית בקנים. איני יכול להסכים עם הגישה לעדת הבוגרים הרואה בהם רק אלימנט הכשרה ועליה. לא מוסברת התופעה הזאת, מדוע הבוגרים גם כיום, בזמן היותם בקנים אינם מסוגלים לפתח פעולה תרבותית ציבורית ההולמת אותנו, מלאת התמסרות ומוסיפה תוכן וטעם לחיים הקולקטיביים שלהם.
מכיון שנגעתי במצב התרבותי של עדות הבוגרים הריני לציין את העובדה, כי הפרופורציה המינית בתוך ההסתדרות היא לדעת הבחורים וגורמת לטרגדיות בהכשרה ובעליה. כמו־כן קיימת אי־ התאמה בין החומר הלומד והעובד לא רק בשכבות המתבגרות כי אם גם ב"בני־המדבר". לא פעם
26
השומר הצעיר
מכינוס המורים של המרכז לחינוך, ת"א 26 —27 באבגוסט
תכנית הלימודים הנהונה היום בבתי־הספר של הפועלים אינה נבדלת בהרבה מזו המקובלת במוסדות החינוך הכלליים. כבר מורגש מזמן הצורך להתאים תכנית זו לתביעות החינוך המעמדי. אך היכולת מפגרת אחרי הצורר החיוני הזה, לא נמצא עדיין חבר מורים, שידע לממש בתכנית לימודים את הרוח והכיוון של החינוך המעמדי. ובינתים וחלה גדול של צבור המורים מסתגל לדרכים המהובלות ואינו מהרהר עוד אחריהם. מהם המקצועות הנוספים אצלנו בתוקף היותנו בית־ספר מעמדי? מה יחסנו למהצועות המקובלים והאם מחשיבים אנו את כולם באותה המידה כמו בבית־הספר "הכללי"? הצריך התנ"ך לתפוס מקום בראש הלימודים? מהו החלה בלימודים המכוון לחיי העבודה ולהחדרת השהפת־עולמו של הפועל? אלה הן השאלות המנסרות בחלקו המתקדם של צבור המורים ולהן היה מוקדש הבירור. אין לומר, כי בכינוס זה הגענו למסקנות בהירות. ההרצאות אשר נתנו את הכיוון לויכוח הצרו את תחומיו. בודדה (דגניה) הביא אתו נסיון של תכנית לימודים, אשר כללה רשימה מיכנית למדי של מהצועות לימוד ללא שיטה, ביסוס ממצה של נחיצותם והבהרה מספקת של תוכנם. והרי אנו לא נוכל להסתפק בקביעת תכנית הלימודים בעיקרון דידהטי־מופשט. האם התכנית היא רה צירוף של נושאים מסויימים: תנ"ך, לשון, כתיבה, דקדוק, חשבון, הנדסה, שפה, זרה, גיאוגרפיה, מדע הטבע, אמנות, מקצועות העבודה? עיקר הבעיה מתחיל מעבר מזה. מכריע העיקרון הכללי הנובע מהשקפת־עולם מסויימת והכרוך בחיים בעלי תוכן ברור. היסטוריה - איזו היסטוריה? מתוך איזו נקודת־ראות, באיזו הארה? גם שיטת הלימודים השורה ואחוזה בתוכנם: כל תקופה אשר באה לחדש את דרך הלימודים, את הדידקטיקה, שימשה ביטוי לתמורות יסודיות בתהליכי החיים החברתיים־הפוליטיים. לא במהרה נוצרה, למשל, שיטת החינוך העמלנית: שרשיה נעוצים בשינוי־הערכין אשר נתחולל ביחס לעבודה, מקומה וערכה בחברה. לפי־שעה משמשות בבית־ספרנו בערבוביה שיטות שונות, הדו"ח של בייגל על מצב הלימודים במוסדות החינוך של המרכז לחינוך, עם כל היקפו ויסודיותו, שימש דונמה בולטת לחוסר האחידות הרעיונית ולהעדר שיטה, אשר מהם סובל בית־הספר שלנו. אולי אפשר להניח, כי הועדה הפדגוגית שנבחרה בכינוס זה תזיז הפעם את הענינים קדימה.
הכינוס דן גם בשאלת העברת מוסדות החינוך של ההסתדרות לרשת הכללית של מחלקת החינוך. הויכוח עמד תחת הלחין של מועצת מפא"י, אשר החליטה על ביטול האבטונומיה האדמיניסטר־ טיבית של רשת החינוך שלנו. ציבור המורים ברובו הגדול מתנגד להחלטה הזאת ורואה בה צעד מסוכן העלול לבטל את כיבושי הפועל בשטח החינוכי.
נפגשים באסיפות בעינים עיפות של צעירים בשכבה ב' הכמהים לשנה ומנוחה ולא להרצאות. אולם התופעה הרשה ביותר שנגדה נגייס עכשיו את כל מרצנו היא תופעת הבולמוס הקוניונקטורי. אין אנשים שאינם רוצים לעלות ארצה וממילא אין אנשים שאינם רוצים ללכת להכשרה. לו היינו מסכימים לכך, היתה ההכשרה שלנו מרכזת אלפי חברים. החלטנו להרים על נס דווקא את הפעולה החינוכית ולהסביר ללא ליאות, כי החלוציות אינה דווקא בעליה מהירה ארצה, כי אם בעבודה חינוכית מעמיקה בתנאי עיירה קשים. ורשה—עין־שטר
מ. ג.
בעיות וסכנות
mrn תצעיר
37
יש לזכור, כי רשת מוסדות החינוך גדלה במידה ניכרת. המפעל החינוכי של ההסתדרות מכיל כיום בתוכו כ־60 בתי־ספר, 80 גנים; מספר התלמידים מגיע ל-5000 ומספר המורים והגננות ל-250. בזמן האחרון מורגשת ערות בציבור הפועלים, ביחוד במושבות, לפתיחת בתי־ספר מיוחדים לילדי הפועלים, המצב הפרוע בבית־הספר הכללי, הדוח הריאקציונית אשר השתלטה היחס הקשה והמעליב כלפי ילדי העובדים במהומות רבים, כל אלה עוררו הרגשה קשה מצד הילדים והמריצו את ההורים לדאוג לפתרון עצמי. כל ההתעוררות הזאת עלולה להתבזבז עם הפקעת העצמאות האירגונית. למרות התנאים המבטיחים גידול והרחבה לעתיד מקונן חשש כבד, כי יקופד מפעלנו החינוכי. נוכח המתרחש בחינוך "הכללי" ובשים לב להרכבו של הועד המנהל למחלקת החינוך אין כל בטחון, כי אמנם בעתיד לבוא יקויימו גם אותם התנאים, אשר עליהם מוכנה עוד ההסתדרות להילחם היום. במלחמה עהשנית של שנים הושגה אחידות אירגונית של החינוך לגבי בית־הספר וגן־הילדים ובזמן האחרון התחילו מחפשים אחרי האפשרות לכלול במסגרת החינוכית גם את הטיפול בגיל הרך. והנה עתה מפקירים את גן־הילדים. בדברים בוטים הביע ציבור המורים את התנגדותו למסירת המפעל החינוכי. למרות ההחלטה של מועצת מפא"י הפיר חלק הגון של המורים את המשמעת המפלגתית וההצבעה בשאלת ביטול האבטונומיה האדמיניסטרטיבית נתנה את התוצאות של 33 קולות בעד ו־33 נגד. הויכוח וההצבעה שיקפו בבהירות את הלך־הרוח הרווח בקרב המורים. ציבור העובדים גילה את חרדתו העמוקה לגורל החינוך המעמדי בארץ. אמנם אין להעלים עין ממציאותו של חלק מן המורים, אשר מוכן לותר על עצמאות מפעלנו החינוכי ומכסה על ויתור זה בטיפוח אשליות מסוכנות, שסופן התפרקות מכל תוכן מעמדי מיוחד. העובדה המשמחת בכינוס זה היתה דוקא בהופעת קבוצה גדולה. של מורים צעירים העומדים בשתי רגליהם על בסיס החינוך המעמדי והלוחמים על טהרת יסודותיו. החברים האלה צריכים להבין לקראת איזה סכנות הננו מתקרבים בעטיה של שיטת מפלגת־פועלי־א"י — גם בתחום הפעולה החינוכית של ציבור הפועלים.
מבפנים
מה הלאה ?
בשולי תערוכת האמנים בקיבוץ הארצי
תערוכת האמנים שבקיבוץ הארצי מעמידה שוב על סדר־היום של חיינו את השאלות הכאובות, אשר עולות ובוקעות בפעם־בפעם, מבלי שנמצא להן תיקח וסיכום. שאלת ביטויינו האמנותי העצמי ומהות יצירתנו, חיפוש אותו "כולו שלנו" ובירור אפשריות היצירה בתחומי החברה הקי־ להבהרת הבעיות האלה מוקדשות ההערות הבאות.
מהות יצירתנו האמנותית. — מתעו-דתנו לעשות את כל המאמצים, כדי להקים בחיים וביצירה שלנו שלימות רעיונית, אשר לא תסבול מחלוקה מלאכותית לתחומים ובני־תחומים. עלינו לחתור לקראת ביטוי מלא וכל־צדדי של השקפת־עולמנו ומציאותנו. הרעיון, חיי החברה, היצירה התרבותית ואורח החיים הפרטיים — כל אלה מן ההכרח הוא שישתלבו שילוב אורגני,
28
השומר הצעיר
למען הפוך את התנועה לאורגניזם חי, יוצר ומושלם. בקביעת הנחות לתפיסתנו הרעיונית ובאירגון חיינו הקולקטיביים אנו עוסקים זה שנים. בשדה זה הננו רשאים להתברך בתוצאות שאין להקל ראש במשקלן. כל יום בחיי הקיבוע וכל מאורע בזירה הפוליטית הנם ממילא חוליה נוספת בעיצוב דמותנו החברתית והפוליטית. אולם עד כה לא ידענו לשלב במעגל חיינו את כל היסודות המצטרפים לתמונה הכוללת של מצי-אותנו. אחד התחומים העזובים לנפשם ולנפש המעטים הקשורים קשר אישי לענין היא היצירה האמנותית לכל גילוייה. בתוקף כמה וכמה מסיבות, ובעיקר בגלל פגרוננו המחשבתי, נשארה פינה זו כשהיא כולה קודש־קדשים, אשר זר לא יבין אותה. נסיונות בורדים של בירור, קטעי ויכוח מעל דפי העתון נשארו בלי הד, הראוי לשאלה כל־כך נכבדת.
התערוכה אינה אלא תביעה נוספת ומוחשית להבהרת הבעיה הזאת. תערוכה לדברי אמנות של תנועה חיה ומתפתחת, אסור לה שתישאר מאורע חולף ,היא צריכה להיות מלווה ברצון וכוננות להתמיד ולהמשיך. לשם איזה מלא של שטחי חיינו יש לקרב את קהל חברינו לבעיות היצירה התרבותית־האמנו־ תית. מן הצד השני עלינו לשקוד על התאמת גילויי האמנות שלנו לניב העצמי שלנו בכל שאר ענפי חיינו. אין המכוון להגבלת הופעתו של הצייר, הפסל או המשורר. אין מקום לפי-סול אוטומאטי ולמפרע של תמונות־נוף סנטי-מנטליות, מכיוון שהן חסרות צבע אדום מרהיב־ עין, וכן אין לדחות שיר לירי, שאינו בנוי לפי קצב המהפכה המתקרבת. אולם יש ויש לחנך את הכשרון לביטוי נאמו של ההוי שלנו, של מציאות פרולטרית ולאור חזון, שאין דומה לו בתוכנו השופע כוח, מעוף ותקות העתיד. זאת היא דרך קשה מאד של הזדקקות מתמדת למקו-רות קיומנו, חינוך עצמי, העמקה מקצועית וחי־ שוף נושאים, אשר טרם מצאו להם ביטוי חי וימלא, ההזנחה רבת השנים של הבעית שלפנינו הביאה לידי כך, שלא היה עדיין סיפק בידינו לגשור
גשר טבעי ומחוייב־המציאות בין הרעיון, חיי החברה ודרכי היצירה. אם בשדה ההשגות הפו-ליטיות־החברתיות אנו עמלים לשמש מורה־דרך לתנועת הפועלים כולה, הרי היצירה האמנותית לא זו לבד שאנו מפגרים בה, אלא לא הגענו כאן אפילו לכלל ביטוי משוכלל ולא עשינו נסיון רציני לסכם סיכום־מה את נסיוננו. השאלה זכתה בספרות המארכסיסטית לביסוס עיוני זעום לטדי, אולם אף הוא לא מצא לו מהלכים בחוגינו. רבים מהחברים העוסקים בדבר דומים לאותם הסופרים הרוסיים שלאחר המהפכה, אשר לא מצאו את שלימות עולמם הרוחני ונגררו רק, אחרי היצירה המהפכנית. אי־ההתאמה בין עקביות רעיונית וקשי ההגשמה ובין עולם המאוויים הנפשיים מובן למדי, אם נזכר את מוצאנו הסוציאלי ונשווה נגד עינינו את הדרך הארוכה אשר עברנו עד הגיענו עד הלום. ואם "הפרודוקטיביזציה הרעיונית" נתקיימת בפרק-זמן קצר למדי, הרי התפתחות הדברים בשדה התרבות והאמנות התקדמה בכבדות ובצעדים אטיים למדי.
אמצעי כפיה לא ישנו ארחות היצירה, לא יסתמו את מעינות הכוח היוצר ולא ישכללו את הצורה, את סגנון הביטוי. אולם אין להסיק מכאן, כי עלינו להשלים עם המצב הקיים של חוסר שיווי־ משקל בין כל הצורות והצדדים של מפעלנו בהיקפו המלא.
ואמנם בתערוכת האמנים נתברר, כי רוב המצי-גים הופיעו כשהם קשורים קשר חי עם סביבתם. טיפוסי פועלים, תמונות מהעבודה, מראי־נוף במשקים מילאו במידה מכרעת את אולמי התע-רוכה. בצדם של המוצגים האלה הובאו גם מספר תמונות, אשר יצאו־דופן מבחינת הסימבוליזם הסוציאלי המעורפל שבהן, ביחוד שהטכניקה שלהן היתה פשטנית למדי. התערוכה לא היתה מכוונת מלכתחילה וחסרה קנה־מידה כללי. היא היתה אוסף עבודות, שיצאו לפועל במשך שנים בחדריהם של מתי־מספר מחב-רינו בקיבוצים. כהתחלה ראשונה אין לקבול על תערוכת אוסף מסוג זה, אולם בתנאי, שעל יסוד
השומר הצעיר
29
וחומר שנאסף יבוא לידי בירור בין האמנים ודחוף הקיבוצים, על־מנת להתוות דרך לעבודה ולציין ראשי־פרקים, אשר ישמיעו בסיס משותף לתערוכות שתבואנה.
אפשרויות העבודה בתור הקיבוץ.
זוהי השאלה החמורה ביותר המונחת כאבן-נגף בדרך כל אלה שיש להם הרצון והכשרון לעשות משהו. חיי הקיבוץ עם כל נטל הדאגות, העבודה בשמק, שאינה משאירה לבן-אדם רגע מנוחה, היחס של הקלת־ראש בכל מה שאין לו תמורת כספית, כל זה אינו מסייע בידי החברים בפעו־ לתם, כי אם להיפך דוחה אותם ומדכאם. והרי מוסברת למדי ההנחה הראשונית, כי כל מפעל תרבותי-אמנותי בקיבוץ הנהו נכס יקר-ימפז, קרן-אור בחיי יום־יום המלאים טרדה ודאגה. הניב האמנותי, השואב בראיתו ממקור החיים החבר־ היים הנהו בהתגלמותו הממשית כלי השפעה מרובה על עיצוב דמות הקולקטיב והעלאת רמת חייו. וזה משתלם — ודאי וודאי! טרם הגיעה שעתן של החלטות הגיגיות במועצות רבות-עם. לפי־שעה יש לברר את השאלת בשי-חות חברים, למען קבוע בהתחשבות עם אפשרויות הקיבוץ את צורת העזרה שיש להגיש לאמנים שבתוכנו. האמצעים שלנו דלים וגם גבולות פעולתנו אינם מרחיקים לכת, ואולם, האם מן הנמנע הוא שנתן את חלקנו הזעום לפעולה האמ־ נותית? האם מספר ימי עבודה לשנה, חופש לשבועיים לשם סיור בארץ ורכישת מכשירי עבו-דה - עומדים מחוץ לגדר יכולתנו ? אין זה סוד עמנו, כי קצתם של חברינו מן הציירים או הפסלים לא הופיעו הפעם כלל, שכן לא רצו להביא מיצירותיהם הישנות, ולחדשות לא עמדו להם הזמן והתנאים. וכי למה נעלים ממנו, כי בין היצירות שהוצגו מעטים היו הדברים מהזמן האחרון. רובם של המוצגים זוכר שנים עברו, ולא אחת יעידו הכתובת והתאריך בקרן-זוית,
כי אמנם עוד בחוץ־לארץ הוכן המוצג, אם נלך בדרך המסוכנת של שלילת תנאים מהחברים הראויים לעזרת ולעידוד, נצטרך לחכות עוד
שנים עד אשר יצטברו כמה מוצגים, ובינתים נפיג מן התערוכה את רעננותה וחיוניותה. בימים האלה, שהננו מתאמצים להפוך את הנסיון הקיבוצי לנחלת הדורות הבאים ולמצוא דפוסים אירגוניים לגילויים הספונטאניים שהופיעו במ-שך שנים בחיים הקולקטיביים, אולי תזכה גם השאלה הנידונה לעיון־מה ? ענפי יצירה שחסרו. — אכן תמוה הדבר שהקירות, אשר כוסו תמונות וציורים חסרו כרזות, פוטומונטז', צילומים וקריקאטורה פולי-טית. האמצעים המשוכללים ביותר של פעולה הסברתית, אשר בידי החבריה ובייחוד בידי תנועת הפועלים במלחמתה, לא מצאו כאן את גואלם. והרי ההתחלות הצנועות: שלש הכרזות המצו-ינות (פרנקה, עין-שמר) והצילומים הגובלים עם אמנות מעולה ביותר (עין-המפרץ), דיין כדי להעמידנו על ערך הכלים האלה בהחדרת הרעיון והחינוך האמנותי לכל פינות החברה. הפוטו־ מונטז' לא זכה לבאות־כוח מתאימה, למרות היותו — על־יד הרפורטז' הספרותי — ההישג החדיש והמבטא ביותר אשר ניתן לנו. הקריקאטורה, במידה שהיתה מיוצגת בתערוכה, הצטמצמה להצלפת חברים ובעיות הקיבוץ הארצי, מבלי לנגוע במאורעות המתרחשים בארץ, אשר מבורכת במידה נדושה של נושאים עשירי־ גוונים הניתנים להארה המבליטה את העוקר. כלום אין בכוח קריקאטורה מוצלחת לעורר יחס של השתתפות וערות לענין, לא פעם במידה הרבה יותר רבה מאשר מאמר ארוך ויגע בעניני היום? ואחרון־אחרון: נעדר לגמרי ענף האמ־ נות השימושית. רהיט יפה, קישוט גאה לחדר־ הקריאה, הצעת מנורה מתאימה לחדר־אוכל או וילון למעונות ילדים, הרי אלה הם האלימנטים החיוניים ביותר במסכת חיינו הקיבוציים. תמה אני, אם הדברים האלה אינם בנמצא. מן הראוי הוא, שמארגני התערוכה ישימו לב לליקוי הזה ויתקנוהו בהזדמנות הקרובה. הערכת התמונות והפסלים מנקודת־ראות מקצועית נשארת בידי יודעי־דבר. מתפקידי לא היה אלא לציין ציון קל את ההרהורים שליוונו אגב הסתכ־
30
השומר הצעיר
לותי בתערוכה הראשונה של חברינו האמנים בקיבוץ הארצי. אדיר רצוני לעורר את תשומת לב צבורנו לשטח המיותם של היצירה האמנותית בקיבוץ, כי בתיקון הפגימה הזאת נם הערובה
להעשרת חיינו הקיבוציים, לגיוון תוכנם ולהע-מקת ידיעתנו עליהם. עין־שמר
משה זילברטאל
בתנועה העולמית
בימים כ"ט אלול א' וב' תשרי נתקיים בקיבוץ "תל־עמל" (שכ' בורובוב) כינוס ארצי של בוגרי השומה"צ בא"י. הכינוס נפתח באולם התא"י לפני קהל שומרים ואורחים, נוער ובוגרים. דברי פתיחה נאמרו ע"י ישראל שציין את התפת-חותה של תנועתנו הארצית מאז כינוסה הראשון במרחביה, את גידולה הכמותי, את העמקתה החינוכית־תרבותית ואת מפעל ההגשמה הראשון שלה, הוא הקיבוץ הארצ-ישראלי בשב' בורוכוב. הוא עמד במיוחד על המצב החמור בו נמצא הנוער בארץ מול סכנת הפאשיזציה והרדיפה אחרי קריירה ומקצועות קלים שאינם עומדים בהתאמה למאמץ החלוצי אשר נדרש דוקא היום בארץ.
לאחר זה נאם יעקב חזן על "הנוער ותפקידו לאור המצב בציונות ובתנועת הפועלים". "הנוער הוא תקותה של האנושיות באשר הוא צעיר, יפה, רענן ועדיין לא נפגע ממכות החיים הכבדות, אד איננו בונים על נוער באשר הוא נוער- אין מסוכן יותר מנוער מלא אשליות וגעגועים הרחוק מהשפעת החיים — הוא יידרס ע"י המציאות ובמקום ליהפך לראש ההתקדמות יימשך בזנב ההתפתחות". "אנו נשענים על נוער הבונה את עצמו בקשר אל הכלל ואל תנועה חברתית, המשתתק בכל מאורו במלחמת החיים, רק אז אפשר לתלות בו את תקות האנושיות ולתת אמון בו כי יישא את הדגל ברמה". לאחר זה עמד המרצה על שלושת תפ-
קידי האב של תנועתנו:
ראשית, קשר בלתי־ניתק אל מלחמת השחרור של ההמונים היהודים למקום מקלט בא"י, הפחת רוח חלוצי לעומת הבריחה מהחלוציות והבגידה: במעמד.
שנית, קשר אל מלחמתו של הפועל באשר הוא פועל — לעמוד כמבצר לעומת הכה הריאקציוני העולה בישוב "שאיננו יורד בצבעו השחור מיתר התנועות הפאשיסטיות בעולם". לא ע"י פרזה מהפכנית ו"שביעי בפסח" אשר לאחריהם באה ה"קריאה לשלום", אלא בחיסון ההכרה של המעמד. "עלינו ללמוד מענקי הרוחה ותנועות גדולות אשר צמחו, גדלו ונפלו, עלינו להכיר את המארכסיזם לא מתוך פלפול, אלא מתוך שילובו במלחמת החיים." אין דבר יותר אמיץ, מחיה ומבטיח מאשר לשמור על הדגל המאר־ כסיסטי ולשאתו ברמה".
והתפקיד השלישי — הוא עיצוב דמות האדם בקרבנו, חינוך דור חדש שידע ללחום את מלחמת המחר, "לא חינוך ישנה את פני החברה — אך גם לא אמונה ב"הכרחים היסטוריים". רק האדם החי בתוך תנועה לוחמת מסוגל להכריע את הכף". לכן התגלם המפעל השומרי לבסוף בתנועה הקי-בוצית בה משתלבים החלוציות הלאומית, המפעל הסוציאליסטי והנאמנות האישית. בשירת המקהלה של קן "השומר הצעיר" בת"א וה"אינטרנציונל" ננעלה הפתיחה. למחרת בבקר נפתחו הישיבות הרגילות של הכינוס
כינוס בוגרי השומר הצעיר בא"י
השומר הצעיר
81
בקיבוץ "תל־עמל". הכינוס ארך שלשה ימים ובו נדונו הדו"ח של ההנהגה הראשית שנמסר ע"י יהודית, שאלת "דרכי וגבולות פעולתנו הפו־ לימית" ע"י הרצאתו של ישראל, "דרכי פעולתנו החינוכית" ע"י הרצאתו של אבנר ו"דרך הבוגר בתנועה" ע"י הרצאתו של יוסף כ"ץ. חבר הבוגרים גילה ערות רבה, בכל השא-לות. מחברי הקיבוץ הארצי השתתפו: חזן, מ. גולדשיין, חרותי וסמי. בכינוס נשמעה גם הרצאה של הח' גולדשיין על "החינוד המיני" ונערכה שיחה של משתתפי הכינוס סביב שאלה זו. במוצאי ראש השנה נתקבלו החלמות בכל השאלות. נבחרה מועצה ראשית בת עשרה חברים והכינוס ננעל בדבריו של יצחק
חרותי, אשר אמר בין היתר: "הכינוס הזה הוכיח את יכלתו של חבר הבוגרים, הפעם יש להוציא את היכולת הזו לפועל. הכוננות האישית של כל פרט, מסירותו לתנועת ומפעליה — היא תקבע את הצלחתנו בעתיד הקרוב. הכינוס קבע את גבולות פעולתנו ויכלתנו הפוליטית, הוא ציין. תמרורי דרך לפעולה החינוכית ולבסוף הכריז על המפעל השני של התנועה — יצירת קבוץ שומרי א"י שני. בהגשמת! המלאה של ההחלטות — ניבהן".
הכינוס שלה ברכה לעומדים על משמרות העבודה העברית המאורגנת בעיר ובכפר. הכינוס חזר ומחה נמרצות על קיפוח זכות חברינו העומדים להיות הברים בהסתדרות "הנוער העובד".
בועד הפועל
ישיבת הועד הפועל בחיפה היתה מוקדשת כולה לאישור ההנחות על "יסודות העבודה העברית והאירגון המשותף", אשר הונשו למועצה האחרונה.
נתקיימו שתי ישיבות הוער הפועל בת"א. בסדר היום עמדו השאלות האלה: אירגון הועד הפועל, המועצה הקרובה, תכנית הפעולה הכלכלית, מעמ-דנו ב"תרבות" בפולניה (דו"ח מאת צ. זהר), דו"ח מאת יעקב גוטליב, מאורעות יום ה' בחיפה, אחרי חתימת ההסכם בין ההנהלה הציונית והרביזיוניסטים ושונות.
הופיע ביולטין מס. 106 וזה תוכנו: אחרי מועצת הקיבוץ הארצי, מישיבת הועד הפועל בת"א ובחיפה (שאלות משקיות והתישבו־ תיות, התנועה בארץ, לקראת המועצה, סידור העליה, שליחים, סידור המחנה של המוסד, המלח־ מה על עבודה עברית), בסיעות השומר הצעיר המועצות הפועלים (חיפה, חדרה, ברבור, מגדיאל־
רמתים, הדר), הרצאות וביקורים, בהתישבות, כינוס המשקים ועוד).
בקיבוץ והארצי
ביולטין מס. 107: מפעולתנו במוסדות ההסתר־ רות (בועדת הביקורת המרכזית), מסביב לביקור אצל הרב קוק, איחוד בין קיבוץ השומ"ה מרחו־ ות וקבוצת אושה, כינוס האמנים במזרע, לקראת פתיחת המוסד החינוכי (העובדים החדשים, מועד פתיחת המוסד, העברת המחנה, בבנין), כינוס המורים של המרכז לחיבור, בישיבת המרכז
לחינוך, ישיבת מחלקת ההנהגה העליונה, בהת־ ישבות (בהתישבות החדשה, החלטות המרכז
החקלאי, אינפורמציה על קרן ארלוזורוב, סוכנות ליבנט, הקרן הבריטית והטרנספר).
במועצה
מועצת הקיבוץ הארצי במזרע נפתחה ב־28 בספ-טמבר ש. ז. ע"י י. חזן, במעמד 43 צירים מן הקיבוצים, מחוץ לחברי הועד הפועל וחברי המועצה הקבועים. ב. לנקובסקי הרצה על השאלות החברתיות בקיבוץ. י. ריפטין — על יסודות המלחמה בעד עבודה עברית ואירגון משותק. אפ. למפרט פתה בשאלת הקרן העצ-מית. נבחרה הנהלת הקרן ואליה נכנסו: מ. בדר,
32
השומר הצעיר
י. גוטהלף, א. גורביץ, מ. יערי, אפ. למפרט. המועצה בנעליה בדברי יערי ב־1 באוקטובר לפנות ערב.
חלק מהחלטות המועצה מתפרסם בחוברת זו. שאר ההחלטות וכמו־כן סקירה מפורטת על מהלו הד-יונים תבואנה בחוברת הבאה. בין השאר החליטה המועצה להצטרף לדרישת מחצית העוברים של המרכז לחינוך, אשר התנגדה לביטול האבטונוימה האדמיניסטריטיבית של רשת החינוך המעמדית ותבעה כינוס מועצת ההסתד-רות בענין זה.
במו־כן נתקבלה מחאה חריפה נגד המשא־ומתן של מזכירות הוער הפועל של הסתדרות עם הרב קוק "אפיטרופסה הדתי של מפלגת סטבסקי".
אושה
קיבוץ השומר הצעיר ברחובות התאחד עם קבוצת אושה (מפרץ חיפה). שלושים איש מהקיבוץ עברו למקום התישבותם, השאר יעבור במשד שנה־ שנה וחצי עם סיום חיובי של תקופת הנסיון.
חזרו •
משליחותם בחוץ־לארץ מ. צפור (שריד) מעבודתו במפעל ארלוזורוב וב"החלוץ" בצ'כוסלובקיה, ש. שרר (מרחביה) מיוגוסלביה. צ. זהר מעבודתו ב"תרבות" בפולניה וי. גוטליב (בית־זרע) מליטא. י. חירותי סיים את פעולתו בתנועה החינוכית בארץ ובמקומו יצא י. הורוביץ (עיו־החורש).
הרצאות וביקורים
ז. בלוך (בית אלפא) הרצה על הנושא "הבעיות התרבותיות של הסוציאליזם בקיבוצים: רחו-בות, במסילה, עין־הקורא, תל עמל, עין השרון, ברית, קיבוץ ג' (עמק חפר), בניר; על הנושא "התמורות הסוציולוגיות בישוב בתקופת הגיאות" בקיבוצים: עין־השרון, גבעת השומר, קיבוץ ג' (חדרה). בהשתתפותו של המרצה נתקיימו כמעט בכל המקומות ישיבות של ועדות־התרבות ונתלבנו שאלות הפעולה התרבותית הפנימית. י. חזן הרצה בקיבוץ עין-הקורא על הנושא "הקי-בוץ בקוניונקטורה".
יודקס (משמר העמק) פתח בקיבוץ הצ'כי־ליטאי בחיפה בשיחה על השאלה: "מה נתנה לנו
הציונות ?".
בונים השמיע דברי פתיחה בנשף הפומבי "מלח-מה במלחמה", שנערך על־ידי קיבוץ "במסילה" בבית הפועלים בנס־ציונה. כמו־כן השתתף במסי-בת הפרידה לקיבוץ הליטאי לרגלי עזיבתו את המושבה וכניסתו למשק בית־זרע. נתקיימה שורה של ביקורים בענינים חברתיים, כלכליים, משקיים, פוליטיים ואירגוניים בקי-בוצים, בוערות המשק והכלכלה ובסיעות הפולי-טיות (ב. לנקובסקי, חזן, מ. יערי, ריפטין, למפרט, בונים, בדר, פראי). לקראת הבחירות למועצת פועלי רחובות הרצה י. ריפטין.
נערכו אסיפות פועלים על הנושא "מפלגת־פועלי־ א"י — לאן ?, בשולי המשא־ומתן עם מפלגת סטבסקי", רחובות (ש. דוזנצוויג), נס־ציונה מ. פינקלשטיין), תל־אביב ר. וינטרוב, י. ריפ־ טין), רמת־גן (ב. שטיינברגר). מגדיאל, הדר (ב. שטיינברגר), חיפה (י. ריפטין, א. רביצקי), רחובות (י. ריפטין).
בפעולה הערבית
למרכז לפעולה הערבית שנבחר על־ידי הועה"פ של ההסתדרות נכנס מטעם השוטר הצעיר י. ריפטין.
במוסד החינוכי
מסתיימת והולכת העברת מחנה הצריפים של חברת־הילדים למקומם החדש והקבוע על גבעת המוסד החינוכי. כמו־כן נעשות העבודות האח-רונות לגמר הבנין, בקשר עם סידור המחנה נדחה מועד פתיחת המוסד, אולם בינתים נעשות כל ההכנות לקראת שנת הלימודים החדשה. הגיעו כבר מחוץ־לארץ הטורים הראשונים העתי-דים לעבור השנה בחברת־הילדים.
המשא־ומתן על "שלום־בית" עם הרביז-יוניסטים
בקשר עם המשא־ומתן על "שלום" עם מפלגת סטבסקי פנה הקיבוץ הארצי בשאלה גלויה למרכז מפלגת־פועלי־א"י. הכרוז, המתפרסם גם בחוברת זו של "השומר הצעיר", הופץ בכל נקו-דות הארץ.
המערכת: "השומר הצעיר", מרחביה, ד. עפולה. המנהלה: תל-אביב, "השומר הצעיר", ת. ד 526
המו"ל; אל. וילדר (פראי)
האחראי; מ יערי
ישראל אידלסון
ת"א, דרך יפו-ת"א 13 בית גבריאלוביץ
בית מסחר סיטוני ותעשיה
להלבשה, נעלים, טריקיטז' וטקסטיל
מבחר גדיל: של בגדים, כותנות, טריה סודרים, מעילי עור, כל מיני נעלים, בדים ארג' כובעים, גרבים ומעילי ילדים מגבות ועוד. ההזמנות מתמלאות באחריות לטיב העבודה ובדיקנות גמורה
עבודה מאורגנת
המחירים נוחים ונאותים.
לקבוצים תנאים מיוחדים
ב"כ, תעשיות א"י
ליב רינשטיין
תל אביב
רחוב הגשר, ע"י הדאר תל. 915
בית מסחר
למכלת וקמח
זלקינד פאר ראשון-לציזן רח' דרור
בית מסחר לחמרי בנין
עצים ברזל מלט
שמנים צבעים וכלי עבודה
תנאים ומחירים נוחים
מי שאינו אוכל חמאה מתוצרת הארץ אמתית
אוכל אך ורק חמאת "מנה"
"מנה" "מנה"
ורר מנה - ורק מנה
נארזת בלי מגע־ידים!
היא החמאה הטובה ביותר בארץ! זכרו זאת עכשיו בימי המחלות המדבקות!
"מ נ ה"
ורק מנה —
נמכרת ע"י חברה עברית,
עם 100 אחוזים הון עברי
ו־100% עבודה מאורגנת
החברה הא"י לקרור והספקה בע"מ
Hashomer Wazalr fortnightly edition, November, 1034 Merhavia Afule, Erez-lsrael (Palestine)
דפוס ..אר־ד, תל־אביב.
