תל-אביב
שבועות תש"ד
הסתדרות השומר־הצעיר בארץ־ישראל
הועידה הארצית השלישית
השומר הצעיר
הועידה השלישית בא"י
כי לעץ תקוה...
1945
דין וחשבון של
סיון תש"ד
הוצאת ההנה"ר בא"י. תל-אביב חשוון תש"ה
הועידה הארצית השלישית
יום הששי, ה-26 במאי 1944; ד' בסידן ה' תש"ד.
כבישי הארץ הומים. יצאו השומרים מכל פינות הארץ, מן הערים,
המושבות והקיבוצים. קוו ואדיס, שומר? - אל הועידה הארצית השלישית של התנועה. מי בטרמפ, מי באגד, מי ברכבת ומי באוטומובילים-משא גדושים המעבירים את חברות הנוער, ההשלמות וההכשרות.
הכל זורמים תל־־אביבה, היא תקבל את מאות השומרים בהתכנסם לימי דיון וחג, לא היה עוד בתולדות התנועה בארץ כינוס כזה לגודל.
על מיגרש בקרית-מאיר הוקמה במה, עוד בשעות אחר-הצהריים המוק-דמות נראו "סנוניות ראשונות" שהקדימו למקום. ובשעה 6.30 אחה"צ עם תרועת החצוצרות שפלחה את חלל האוויר והפריעה את השקט אשר בפרבר העיר-זע המון השומרים, הסתדר על גדודיו וקיניו, ושורות-שורות צעדו אל מגרש המיפקד. "ח" ענקית של שומרים. והיא פתוחה אל 48 הדגלים העומדים על-יד הבמה, ועליה - דגל התנועה העולמית, פקדון יקר זה שקבלנוהו יועיד-תנו הקודמת, ודגל התנועה הארצישראלית.
בצדו הדרומי של המגרש , לפני דגלי הקינים עמדו חברי הועד הפועל של הקיבוץ הארצי ומרכז הליגה הסוציאליסטית.
הם באים!
לקול תרועת החצוצרות והתופים התקרבו שני טורים של רוכבי אופ-ניים - משתתפי המרוץ הצופי, לאחר עברם על פני המפקד העמדו בשורותיים נצבות לדגלים,
הונפו דגלי הקינים, הונפו דגלי התנועה העולמית והארצית וצלילי "תחזקנה" אדירים נישאו על כנפי הרוח למרחוק...
לכל השומרים המתייצבים למפקד הפתיחה של הועידה, חזק!
כבר הורמו הדגלים והונפו לכבוד חג.
נצבים אלפים, ערוכה התנועה למפקד ודנים לבבות והולמים למראה הנפלא - ועידת השומרים השלישית בעיר העברית בארץ-ישראל.
כי תמצית חייה וחזונה של התנועה העולמית, כי מימי תקוותיהם של דורות שומריים, כי הארץ כולה, על הריה ועמקיה - נתקפלו ונפרשו היום עם דגלי השומרים הצעירים.
כי פרשנו יריעת מפעלנו הגואל על הארץ כולה מדן בארץ מקורות הירדן ועד גבולות אשר בגבול מצריים.
כי זכינו להגיע מעשרות לרבבות, כי חיינו חלוש ושברו, תקווה והגשמתה -
כי גרעינים שזרענו לפני שלושים שנה בגולת אוסטריה ופולין הצ-מיחו אילן גדול במולדת.
וחוסים בצלו איות, בנים ונכדים.
כי נאבקנו עם הזמן ויכולנו לו - והיינו תנועה לדורות.
ואנו ידענו את שמחת החיים ויגונם - רקמנו אגדות נעורים יפות לאור שלהיות המדורה השומרית. אך מעולם לא ברחנו מן היגון - מיגונו של העם היהודי.
בנאמנות היו חברינו חלוצים בכל מקום ובכל שעה,
הם ליוו את האומה בדרך יהודיה, הם הורו לה את דרך הגאולה העצמית, הם למדוה את ההגנה העצמית, הם גם הדליקו לפידי גבורה אנושית בגיטאות פולין - הם הורו לאומה אה דרך המלחמה על כבוד האדם והעם.
ואגו גאים! חשוקי שפתיים ונושאי כאב עצור אנו מרימים דגל חיינו אל העולם. אנו גאים על אחינו השומרים האמיצים, על גדלותה של תנועה שחינכה אנשים כאלה! '
בצלו של דגל התנועה העולמית ודגל התנועה הטרנסילבנית אשר גדדו עם ניצולי התנועה ונמסרו לנו למשמרת אנו מבטיחים -
לא נשקוט ולא ננוח, נאבק, נפרוץ גבולות, נביא את הדגלים האלה אל רחבי הגולה היהודית, להאיר בהם חשכת מחתרת בשביבי תקווה יש נה-חדשה, תקוות היצירה העברית, אנו נשבעים להמשיך במלחמה בתוך עולש של שעבוד אדם ועם, בתוך תבל של עבדות ודמים, לכבוש הנוער העברי במולדת לשורותינו -
למען המלחמה הבלתי מתפשרת על דמות עולם חדש ואדם חדש!
להצלת הגולה,
לכיבוש הששמות,
להקמת חברה סוציאליסטית בארץ־ישראל!
חזק ואמץ!
ההנהגה הראשית.
לאחר קריאת דבר ההנה"ר יצאה תהלוכה לנטיעה שדרת השומרים האלמו-נים בבית התנועה שברחוב המלך ג'ורג'.
את התהלוכה פתחו רוכבי האופניים ובראשה צעדו "יער" דגלים, חברי ההנה"ר, חברי הועד הפועל של הקיבוץ הארצי. פעם בפעם פרצה ממאות גרונות קריאה אדירה וקצובה: ה-ש-ו-מ-ר ה-צ-ע-י-ר!
אלפיים שומרים צעדו. כשראש התהלוכה הגיע לבית הבימה נמצאו עדיין אחרוניה במגרש בקריית מאיר. נפסקה התנועה ברחובות והכל צפו
אל מחזה נהדר ובלתי-רגיל זה.
מעל גג בית התנועה נשקף מחזה מרעיד-לב ומרהיב-עין של האלפים הצועדים.
רחוב יוגרשוב, כל הרחבה אשר לפני בית התנועה הפכה לגוש כחול
אחד.
על גג הבית עלו הדגלים .
נשמעה תרועה חצוצרה נוגה והורכנו הדגלים:
" ... בשנה הרביעית למלחמת עולם שנייה, בשנת השלושים לתנועת השומר-הצעיר, הבאנו הנה רגבי אדמה רכל קצווי הארץ, מפאר יציורתנו,כדי לנטוע זכר-עד לגבורת המתים האלמונים - אחינו השומרים..."
נשמעה הקריאה: "הנוסעים, עת לטעת!" וברכת "חזק ואמץ" הרעידה את הבתים ואת הקהל סביב.
שלושים השתילים הרכים "המוכנים מבעוד מועד - נשתלו. שתיל,
שתיל למשק, וכל גומא סופגת לתוכה את "רגב האדמה" הסמלי, שי המשק ששלחו והנוטעים - חברי הועד הפועל ובאי-כוח הקיבוצים.
סיימו את הנטיעה, ואז שרו את האינטרנציונל. מזמן לא שרו כך את האינטרנציונל בארץ,
לאחר סיום טקס הנטיעה שם את פעמיו קהל מוזמנים מצומצם ובאי-כות הקנים והחטיבות השומריות השונות אל אולם חוג "הבימה", לפתיחת התערוכה-השומרית ליובל השלושים.
ובערב - נשף הפתיחה.
עוד בשעה 8.30 שמו הנאספים מצור על הקולנוע "אסתר", מקום בו נפתחה בועידה.
צר היה המקום מהכיל את כולם,
באולם - אפלה. קשב רב. הנה כתם-אור על הבמה, קול חברה שקם ועמוק קורא פרק - מימי קן ווארשה האחרונים; שמונה מאות שומרים
במרתף אחד, התנועה יורדת למחתרת, נפרדים מדגל התנועה ש"שיבה זרקה בו". הוא יוצא למסע נדודיו, אל כעבר לגבולות, אבל הוא נשאר בלבבות... משם לא יעקרוהו. התנועה לא ירדה, היא עלתה למחתרת...
אל הבמה עולה דגל התנועה העולמית, אליו מצטרפים ועולים הדגלים האדומים-רעננים, דגלי התנועה הארצישראלית.
את הועידה פתח ישראל (ההנה"ר) :
..."יצרנו מעגל מושלם של אבות ובנים, וכשווים בין שווים הננו בתנועה, כשהאבות מוסיפים להורות לנו דרך",
התנועה גדלה, התבצרה. הארץ זקוקה לא בלבד לחלוצים מהגולה-והם יבואו - אלא גם לדורות חלוצים הגדלים מתוכה. מי יגשר בין "גבולות" ותל-אביב לא המשימים עצמם ציונים במלל שפתיים והנגררים אחרי סיסמאות פאשיסטיות, אלא המגשימים בחייהם מהפכה אישית, חלוצית והמרחיבים גבו-לות הארץ,
- 3-
שלוש החלטות שיש בהן משום בשורה לתנועה ועדות לכוחות היצירה המתפרצים מתוכה, באו' עם ועידתנו זו:
א. החלטת קיבוץ ארץ־ישראלי בחדרה להתיישב על שפת הים למען הוציא לחמו ממני;
ב, יצירת הקיבוץ העצמאי הראשון של ניצולי הגולה שהגיעו ארצה;
ג, הקמת קיבוץ חדש על-ידי איחוד הגרעין הדרום-אפריקאי, קבוצת בן-שמן וגדוד "במסלה"- קיבוץ אילת.
הוקראה ברכתו של מאיר יערי לועידה (הברכה מובאת אחר-כך במלואה)
י. שפרינצק הביא את ברכת הועד הפועל של ההסתדרות:
"... בתנועתכם רואה אני שי ביכורים לתנועת העבודה בארץ, שהיא עצמה נשארה עד היום " תנועת־נוער". העלייה השנייה, שמלאו עתה 40 שנה לבואה, לא היתה דור חולף בתולדות המיפעל הציוני; היא היתה פונקציה היסטורית, מהפכנית, משנה ערכים, שהניחה יסוד למיפעל ההגשמה הפועלי, ומשורשיה יונקים כולנו עד היום. היא נפגשה בזרות ובשנאה על-ידי הדור השני של "כשפחות האדמה", דור "הצברים", שאבותיהם נסנו עם העלייה הראשונה. אולם עתה זכינו שהאמונה בבנים לא הוכזבה, הם לא ביישו את אבותיהם. גדל "צבר" עדין ופורה לתפארת.
אברככם ביכולת להגשים את הצלת העם, להקים משטר החברה העובדת ולקיים חברות - חברות סוציאליסטית." ...
אברהמ'ק ליפסקר הביא את דבר הקיבוץ הארצי:
"... הסתדרות השומר־הצעיר חייבת להפוך הסתדרות-אם לתנועה העולמית שנתייתמה.
הראשונה למקימי חומה ומגדל, ראשונה בין ראשונים בנגב, זו שפר-צה את מעגל-הקסם של ניגודי בנים ואבות - עליה לקבל את האחריות לכלל התנועה.
עוד נכונו מבחנים לתנועה הארצישראלית, עם מיום המלחמה ויש
להרחיבה ולבצרה.
הלקח שיש ללמוד מכל אשר עבד על עמנו, מתמצה בגישה חדשה, בממדים לא שיערנום, לאירגון הדור הצעיר - כל הדור הצעיר - להיותו נושא עקרי של ההגשמה הציונ ית... "
הוקראו ברכות שנתקבלו מהנהלת ההסתדרות הציונית, הועד הלאומי, הקרן־הקיימת, הקרן־היסוד, מרכז הליגה הסוציאליסטית, תנועתנו באמריקה וכו'.
מקהלת קבוצת ההכשרה בבית-אלפא ומקהלה שדה ומדברת של קן ירושלים סיימו בהופעותיהן את ערב הפתיחה.
העדה: דברי החברים בערי הפתיחה הובאו למקוטעין.
- 4 -
אל הועידה השלישית סל תנועתנו החינוכית.
חברים!
נמנע ממני להשתתף בועידתכם, אך אין אני פטור מלשתף אתכם במחשבה המציקה לי ותובעת פורקן.
מזדמן אני תכופות במחיצתכם - ולכך ניתנת לי הזדמנות י ום-יום,
כי בשנים האחרונות הנכם מיוצגים על-ידי קבוצות-השלמה ועל-ידי בנינו יכל קיבוצי העמק - והנני מתברך בכם והלב הומה לקראתכם. כי אכן גדל לנו דור בריא בגופו ורוחו, דור זקוף־גוו, תמיר וחסון. קל תנועה ובהיר־
עיין.
אך יש ובריאותכם זו מעוררת בי הדהודים, לא אחת שואל אני את עצמי,
אם תהיה זו בריאות פעילה ומפעילה, או בריאות של "גויים" עברים? החנוך החדש הוא הומאני עד לצפרניו. הוא כבין להניך ומספח אותו בהבנה ללא-גבול, הוא ממעט בחומרה ומרבה בשיכנוע. ולא פעם נדמה לי, כי צדקה יעשה עם הדור הזה דווקא אותו מדריך, שישכיל לנסוך לתוך לבכם טיפת-רעל של אי-שקט יהודי שתחלחל בדמכם ולא תתן דמי לכם.
אתם, חברים, נכנסים לתוך החיים הציבוריים בתקופה טראגית ביותר לעמנו. ואל תדמו בנפשכם, כי תקופה זו תסתיים עם גמר המלחמה. בשנות המלחמה הזאת הושמד שליש מעמנו, ואחרי המלחמה הזאת אנו נצטרך לבנות מהדש עם מתוך גולה הרוסה וחרבה - מכאן, ומתוך גולה מתבוללת ושאננה-מכאן.
שלושה הפקידים הוצגו לפני התנועה החינוכית בארץ עם פרוץ המל-
חמה:
א, להקים מתוככם, אחרי סגירת השערים, משמרת צעירה שתבוא במקום
העליה מהגולה, שנותקנו ממנה;
ב, להקים משמרה צעירה, שיחד עם ילדינו תדע לגשר בין שני הדו-
רות בתנועתנו;
ג, להתייצב בראש הנוער בארץ בשם הציונות החלוצית והסוציאליזם
המהפכני,
יכל שלושת השמחים האלה נעשתה בלי ספק, התחלה. אולם הנכם עדיין כאילו בפרוזדור וטרם פרצתם את הפריצה הגדולה. אתם עדיין בראשית הדרך, והתפקידים האלה עודם מחכים לגואלם.
בתנועתנו, הודה וביצוע ירדו כרוכים יחד.
התורה מחכה לביצועה, ואל תאמרו: קמונו! בגופכם וברוחכם הוכ-
שרתם לכך, הכל תלוי בכם, אם תופח בלבכם השלהבת, אם יתעורר אותו אי-שקט יהודי גדול, אם ידרבן את מעשיכם הבורח בשליחות, שאין מנוס ממנה, חברים, אנו בני הדור ש קדם לכם, רחוקים עדיין מלמסור את דגלנו לבאים אחרינו, אין אנו תובעים מכם אלא זאת: לשאת אוהו יחד אתנו.
אתם תצטרכו יחד אתנו לצאת לגולה החרבה ולגולה השאננה, ועוד לפני זה צפוייה לכם השליחות, שהיא כולה שלכם: שליחותכם בארץ זאת,
- 2 -
ברכת מאיר יערי
מעט לעצמנו-
הכל למען זולתנו
זאת היא ש ליחות לאומית, סוציאלית וחינוכית כאחת, ושמה של הש-ליחות הזאת: מיזוג גלויות, מיזוג ללא סייג וללא שיור. הריסת המחיצות בין העדור. המקומיות בארץ - אפשר ותהא אפילו גשר לאירגון משותף בין עמלי שני העמים.
תנועה חינוכית חלוצית כמוכם - אם לא תדע לפרוץ את מעגל העד-תיות, אם לא תעצור כוח להביא את חזונה אל בין הנוער במשכנות-פרוורים של תימנים, סאלוניקאים, בוכארים - תוצג ברבות השנים בפני סיכום של כשלון ומבחינה היסטורית תחרוץ על עצמה את גזר-דינה,
בתנועת "ההליכה לעם" התחילה המהפכה הגדולה בעם הרוסי, שחוללה בסופו-של-דיר את האוקטובר, אשר השכילו שם לבצע עם תג'יקים, תורכמנים, מונגולים וקירגיזים - כלום נבצר מאתנו לבצע עם אחינו הצעידים, בני עדות המזרח?
כסם-חיים דרוסה לתנועתנו אותה הליכה לעם, לעת כזאת, עת גדול המשבר לאנושות' ולעמנו, אין אושר נאצל יותר מאותה זכייה להעניק לזול-תנו מכל אוצרות הרוח ומכל ערכי הנפש, שהעניקה לנו תנועתנו.
באחרית-הימים הקומוניסטית יתן איש-איש לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו. אולם בימי מבחן אלה אין חלוצי עמנו רשאים לתבוע לעצמם גן — עדן של אחרית-הימים. אל אחרית-הימים מוליכה דרך־קוצים, ובדרך לקראת הג-שמת החזון חייבים אנו להתאכזר בנו בעצמנו, אין סיסמת אדם בתנועתנו יכולה להיות אלא זאת: לתבוע מידי חבריו מעט למען עצמו ולתבוע הכל מאת עצמו למען זולתו.
המסור לכם
מאיר יערי
הנהלת ההסתדרות הציונית:
חברים יקרים,
אנו מודים לכם על הזמנתכם לועידה הארצית השלישית עול הסתדרותכם, המתכנסת בסימן סיומו של העשור השלישי לתנועת "השומר-הצעיר".
במשך שלושים שנות קיומו התמתח השימר-הצעיר לתנועת-נוער גדולה המהווה חלק חשוב של ההסתדרות הציונית, העומד בשורות הראשונות של חזית ההגשמה של שאיפתנו הלאומית. אין אנו צריכים להזכיר לכם מה גדול ורב אחריות הוא התפקיד המוטל היום על הנוער היהודי, ובפרט על אותו החלק שזכה לחיות ולעבוד עבודת בניין ויצירה במולדת. אתם עומדים לסכם עתה את לקח שלושים השנים שעברו על תנועתכם ולברר את מעמדכם ותפקידכם בנוער.
אנו מאחלים לכם הצלחה מלאה בדיונים החשובים האלה ואנו מגישים לכם בהזדמנות חגיגית זו את ברכתה סל ההנהלה הציונית.
ד"ר א.ל.לויטרבך
הועד הלאומי:
הננו שולחים לועידהכם השלישית את ברכותיה של כנסת ישראל, ומאחלים לה הצלחה ועבודה פוריה. תוסיפו לכוד וחזוק לכנסת ישראל בארץ לשם מלוי תפקידה ההיסטורי בהצלת הגולה ותקומת האומה בארצה.
הנהלת ההסתדרות הציונית / מחלקת הנוער:
ח. י.
אנו שולחים לכם בזה את ברכותינו הלבביות לועידתכם הארצית הש-לישית. ועידתכם מתכנסת בתקופה קשה ומכרעת בתולדות עמנו. קיבוצים יהודיים גדולים נעקרו משרשיהם והושמדו, שרידיהם הדוויים נושאים עי-ניהם אלינו, כי אנו תקוותם היחידה. היישוב היהודי בארץ-ישראל בכלל, והנוער הארץ-ישראלי המאורגן בפרט - חייבים לאמין בשעה זו את כל כוחו-תיהם כדי להבטיח את הגשמת הציונות ואת הצלת הגולה. אנו תקווה, שועידהכם השלישית תגביר את כוח תנועתכם, תחזק אותה ותגבש אותה ותצ-עיר אותה קדימה לקראת המטרה המשותפת של התנועה כולה - הגשמת הציונות.
אנו מאחלים לועידתכם עבודה פוריה והצלחה מלאה.
בברכה נאמנה ד"ר ב. בנשלום.
- 7 -
- מברכים את הועידה
ד"ר א. גרנובסקי:
א.נ.
הריני מודה לכם על הזמינכם אותי לועידה הארצית השלישית של תנועתכם.
לדאבוני ייבצר ממני להיות נוכח בפתיחה ועידתכם והריני שולח
לה את מיטב ברכותי במכתב,
ועידתכם מתכנסת בשעה טרופה והרת-גורל לעמנו וארצנו והריני מאחל לועידתכם שתהיה חדורה ברגש האחריות הכבדה נוכח תפקידי הזמן ותדע להתעלות לגובה ולצאת למרחב.
ק ר ן היסוד /הדירקטיריון:
ח.נ.
מיטב ברכותינו שלוחית אליכם בהתכנס ועידת תנועתכם,
הימים האלה של סוף המלחמה, הם לנו נקודת מפנה בחשבון עולמנו לעתיד הקרוב. ימשך שנים, נקבעה דמותה של תנועה "השומר-הצעיר" על-פי קרקע צמיחתה ומקור יניקתה בגולה, העליה לארץ-ישראל וההגשמה העצמית לוי היו בבחינת כמיהתו העמוקה של היחיד בלבד, אלא ראש מאווייה של כל התנועה הדלה, בה ראתה תנועתכם את עיקר תפקידיה בחנוך הנוער בתפוצות. המלחמה הנוראה שירדה על העולם שינתה את פני הדברים גם בשטח זה. מרכז הכובד של התנועה העולמית נעתק לארץ, התנועה החנו בית בארץ-ישראל עומדת בפני תפקיד גדול של ראיית עיקר מאווייה ודאגתה בקליטת אחים שנותרו לאחר הרעש.
קרן הירוד שלוותה את חבר התנועה בכל צעדיו, בעבודה החנוכית, בהכשרתו ועלית ,בהתערותו במשקו הקבוצי, תשא גס להבא שבם אחד אתכם בעול התפקידים שניצבו לפניכם, אנו גאיב על שותפות הגורל שנקשרה בין תנועתכם והקרן המיישבת והבונה, אנו מקווים, כי יצר היצירה שבתנועתכם. והיעדים שאנו עומדים בפניהב יהדקו את הקשר הזה הדק היטב.
הלואי ותצליח ועידתכם להתעלות למדרגה עליונה של כוננות ודריכות למלוי כשאת נפשנו המשותפת - גאולתו של ישראל בארץ־ישראל.
בכבוד רב ד"ר א. הנמקה
קרן-קיימת-לישראל/הועד הארצי:
ח.נ.
אנו מביעים לכם את ברכתנו לועידתכם הארצית השלישית ומאחלים
לה רוב הצלחה,
יהיה צלו של אסוננו הגדול פרוש על ועידתכם ותהיה חדורה אמונה ותקווה, הבוקעות מתוך תהום עב ויינו, בהצלת שאריה ישראל וקבוץ גלויותינו באר-
צנו המשוחררת.
יתלכד נא כל הנוער העברי לעמידה איתנה במערכה הכבדה למען תקופת ישראל על אדמתו הגאולה.
בכבוד רב ובברכה א. קמיני ז. טשרטוק
- 8 -
הועד הארצי לקרן היסוד ארץ-ישראל:
ח.נ.
לועידתכם הארצית השלישית שלוחה ברכתנו הנאמנה,
אזרו עוז למען הגברת מפעל התחיה והבנין של עמנו בארצנו -למען הגשמת חזון הציונות. חזקו ואמצו
י. ריטוב
התאגדות לתרבות גופנית "הפועל":
ח.י.
בשמחה קבלנו את הזמנתכם לועידה הארצית השלישית של תנועתכם המתכנסת ב-29-26 לח.ז. בתל-אביב, ואנו מצטערים מאד שלא נוכל להשתתף בועידתכם זו, כי באותם הימים מתכנסת המועצה הארצית הי"נ של התאגדו-תג ו בחיפה, לכן קבלו את ברכתנו בכתב.
מרכז "הפועל" שולח את ברכת ההתאגדות להשומר-הצעיר לועידתו השלישית, ומציין את השתתפותם הפעילה של חבריו בפעולת התאגדותנו היום-יומית, לחיזוק רוחו והתפתחותו הגופנית של הנועד העירי בארץ,
מי יתן והועידה הזאת תחשל ותחזק ביתר שאת את הכרתו וכוחו של הפועל והנוער העברי המאורגן בארץ, לעמידה איתנה במלחמתו הציונית-סוציאליסטית לקראת ימים יבואו.
בברכת חברים הועד המרכזי
הועד הלאומי / המרכז לחנוך גופני:
א.נ.
הננו מאשרים מברכזד את קבלת הזמנתכם האדיבה לועידתכם הארצית השלישית, המתקיימת בחג השבועות בתל-אביב.
אנו שולחים לכם את מיטב איחולינו להצלחת ועידתכם זו. אנו אמונה ששאלת חינוך הגוף של הדור הצעיר העמוד בדיוניכם בד בבד עם שאלת חנוך הרוח, אנו אמונה, ־לחבריכם העומדים בראש תנועתכם, ברור וידוע שלא די בהכשרת האדם למטרה מבלי להכשיר גם את יכלתו הגופנית להגיע ולחתור לקראה ממרה זו. עלו והצליחו.
בכבוד רב
ד"ר עמנואל-סימון ברוך בג
סולל-בונה:
ח.י.
הח' דוד הכהן בקשני להודות לכם על הזמנתכם לועידה תנועתכם,
אולם לצערו לא יוכל להענות להזמנתכם הואיל והוא נאלץ לרדת מצרימה בעניני עבודה תכופים.
הנני מוסר לכם בשמו את מיטב ברכותיו לועידהכם השלישית.עלו והצליחו!
־ 9 ־
חבל ימי לישראל:
ח. נ.
לועידתכם הארצית השלישית, שתפתח בימים אלה בתל־אביב - ברכתנו הנאמנה.
זה חדשים מספר, שאנו נמצאים אתכם במגע קרוב בפעולתנו המשותפת להגברה הרעיון והפעולה הילית בקרב חבריכם, ועידתכם תתן ודאי את דעתה גם לפרשה זו של עבודתנו בארץ ותהוה קו להגברת המעשה הימי בשורותיכם, הצליחו בדיוניכם.
בכבוד רב
ובברכת גאולת הים י. פרישמן
הליגה הסוציאליסטית בארץ-ישראל/המרכז:
לתנועה החנוכית - "השומר-הצעיר" לועידתכם - היו ברוכים.
מצעדו האיתן של נוער עברי חלוצי אשר נושא זה שלושים שנה ברחבי העולם את דגל המרד היהודי, הנהו בימים אלה, מקור ערוד רב לכולנו. בימים השקמים והמסערים ליוה דגלה של התנועה העולמית השומר-הצעיר את מיסב הגוער העברי והדריך אותו בהיאבקותו בתוך סביבה זרה, אוייבת לאפיקי חיים עבריים, חלוציים, יצירתיים, סוציאליסטיים במולדת הנבנית בעמל, אף פעם לא שחה קומתכם. בלבכם פנימה היתה צפונה תמיד אש הקדש היוקדת אשרי שמה במחננו : שינוי ערכי חיים.
לא קלה כדרך, לא קלה היתה השהיה נגד הזרם. על סדן הסבל של עמנו בתפו-צות חושל כוחה העז והמורד של התנועה העולמית החינוכית השומר-הצעיר אשר שלחה לחיינו האפורים, אורות עמוקים. מ "אל תשמע בן למומר אב, ולתורת אם אל אוזן הם" - ועד לפרשת חיים נועזת של טוסיה וקפלן, בהד-ריבם את הרד גיטו ורשא - רבה הדרך ורבים ההישגים,
קני התנועה ברחבי העולם היו והנם זה שלושיפישנה מבצר עוז לרוח חלוצית יוצרת ועקשנית, לביית היוצר של רבבות נשמות צעירות תוססות. בתקופה דוויה זו לעמנו ירדני אירופה; עש היאבקותנו כאן בארץ־ישראל לעלייה ולהתישבות - שני היסודות העקריים של חיינו - .מלווה אותנו מצעדכם הבטוח ויוצק בנומשנה כוח במערכה.
אנו כתנועה הלוחמת את מלחמתו של הפועל הבודד בעיר ובכפר, יחד עם השומר-הצעיר במערכות ציוניות וסוציאליסטיות, שולחים לכם ברכת אחים נאמנה.
חזקו ואמצו!
מרכז הליגה הסוציאליסטית בארץ־ישראל ישראל בילצקי ישראל דוניץ
-10-
ההסתדרות הכללית של הנוער-העובד/המזכירות:
לועידת השומר-הצעיר!
ח.י.
קבלו את ברכתנו הנאמנה לועידתכם השלישית. הגבירו פעולה בקרב הנוער הלומד ותנו יד לפעולה משותפת בתוך הסתדרות הנוער העובד,המאחדת בתוכה ללא סיג והטיבה את כל הנערים העובדים.
נגשים ביחד את חזון הציונות הסוציאליססית.
המחנות העולים / המזכירות;
הברים יקרים,
עם העשור השלישי לקיום תנועתכם העולמית אנו שולחים לכם את מיטב ברכותינו.
ידעתם להעלות משך עשרות בשנים לחלוציות יוצרת ולוחמת אלפי נוער עברי. הקימותם מפעלי חנוך וחיים לתפארת.
המשיכו להעפיל במעלה ההגשמה הציונית-סוציאליסטית באחדות פועלית ואחווה חלוצית עדי יוגשם חזוננו המשותף.
בברכת חברים נאמנה.
ההנהגה - הראשית של תנועתנו באמריקה: (ניו-יורק).
התנועה באמריקה שולחת את ברכותיה לועידה השלישית המתכנסת בשעת נסיון זו.
אנו אומרים לשאת אתכם בעול האחריות במלוא האומץ והכוח.
חזקו ואמצו!
קבוץ אילון:
לועידה הארצית של תנועתנו בארץ - חזק!
מאילון אשר בגליל וכחבר מגשימי התנועה שבתוכה - שאו ברכה
נאמנה!
בימי שכול ואבדון לתנועתנו העולמית - תהיה תנועתנו בארץ לקרן אור באפלה.
בימי חורבן והשמדה לשרידי עמנו באירופה-תהי תנועתנו בארץ גרעין לבאות, גרעין שינבוט ויניב פרי וישלח את שלוחותיו לכל קצוי תבל להקמת התנועה העולמית מחדש, זרע שייזרע בכל גבולות ארצנו מהגליל אשר בצפון ועד לנגב אשר בדרום - להתראת שמכות ארצנו ולבנין ישובים עבריים-סוציא-ליסטיים. תדע התנועה לגלות גם להבא את הרוח החלוצית אשר פיעמה בלבות. מגשימיה הראשונים, ואשר היא הובילה אותם בדרך הפאר - מתל עמל שהיתה הראשונה לחומה ומגדל בערבת בית שאן בימי מאורעות דמים,דרך אילון שקר-עה ראשונה את גזרת החנק שבספר הלבן ומאחורי גדר תיל חצבה מסלעים את אדמה ועד גבולות שבנגב העמליב להפוך מדבר לישוב פורח. חזקו,חברים, ואמצו לקראת העתיד. - 11 -
קבוץ העמל - רוחמה:
לועידה הארצית השלישית,
ברכתנו שלוחה לכם ממרחקי הדרוש, מרוחמה השוממה , הנבנית על-
ידינו ברביעית והופכת לנקודה במולדת לקליטת שארית הפליטה.
מעפילי גבעותיה החשופים של רוחמה - המשק ה-30 של הקבוץ הארצי-
מלווים את התנועה החנוכית בארץ המתכנסת ב ועי דתה השלישית בשנת יובל השלושים ל"השומר-הצעיר" העולמי.
הצליחו בחנוך דור של מגשימים - הצליחו לחדור לכל עריה ומוש-בותיה של הארץ. לכל שכבות הנוער.
שאו לכל נער ונערה ביישוב את דבר החיאת הדרום.
ביום השבת בבוקר נגשה הועידה לדיוניה הרעיוניים,
הישיבה התקיימה באולם "מוגרבי". היא נפתחה בהרצאתו של פינק וייץ (המעפיל) על: הציונות והסוציאליזם לקראת סיום המלחמה. מיד לאחר ההרצאה החלו הדיונים.
-18-
אין אנו יכולים להעלים עם ההכרה,כי יהדות פולין לא תוסיף קום. משמעותה על הבעיה איננה מספרית בלבד, כי לאל-נכון יוותרו שני שלישים ממנינו על עם ישראל ואלה —כמיטב בחינתנו הפוליטית-סוציאלית,-הכרח שישאפו ויגיעו לגיונות, תמציתה של הבעילה כלולה בהנחה אחרת עכבר מאיר יעדי כתב עליה לקראת המועצה על הקבוץ-הארצי במשמד-העמק והיא: עם אב-דנה וחורבנה של יהדות אירופה המזרחית יעדר הנושא לגאולת העם היהודי,
אמנם רוזבלט כונן מוסדות להצלת יהודים אולם מאידך היו האמרי-קאים בצפון אפריקה לרועץ להשבת זכויות ליהודים. זוהי דוגמא מאלפת . אנו למדים לדעת יותר ויותר כי האנטישמיות הנה תופעה סוציאלית ולא גזעית, היא עלולה להעלם עש המשטר הזה, ונצבר. בפנינו השאלה כיצד להחיש את הנחת היסודות המוצקים לבניננו בארץ-ישראל, עלינו להתחרות עם הזמן.
באמריקה הציונות עדיין פילנטרופית, ההאבקות על דרכה של הציו-נות נעשית קדחתנית יותר ויותר מחמת החשש שמא נאחד את המועד, ההכרה שצריך להחיש את הפעולות ולהגבירן חורגת מכל מסגרת של ויכוח.
חורבן גלות אירופה נושא בחובו הכנה של תנועות רשיחיות שתפצע-נה עדויות לבוש פוליטי מגובש יותר. זה נמשל לרצון קפיצת הדרך המקנן ביהדותי לאמתו של דבר הבעיה היסודית כרובה בקיומו של נושא להג-שמק הציונות אולם מחובתנו לא להתעלם מהויכוח על התנאים החיצוניים.
נוכח הסכויים ליטול הספר הלבן, מתמודדת והולמת החזית המאוחדת של תומכי מצע-בילטמור, נראית לעין חלוקת חזיתות חדשה סביב הבעיה של הנוש א הציוני, אין כיום אדם שישכיל להוכיח את ודאותה של תכנית המ-דינה לאלתר, זה עתה חזר שמורק מלונדון וקבל שאפילו אין פורעים את ההבטחות הכלולות במפר הלבן, כאידך הוא חוזה סכויים למדינה היהודית וההכנה ,לד עתו, צהוייה להם מהויכוח הפנימי.
גם בחוגי האוהדים באנגליה ובארצות-הברית אין אחיזה לתכניה של מדינה יהודית לאלתר לעומת זאת צצות הצעות של מדינה יהודית בחלקה של הארץ, זו הנה ההיפך הגמור מרצונם של תומכי בילטמור באשר לא ייתכן קיום עצמאי של מדינה קטנה בתקופה אימפריאליסטית.
עוד בהתנהל הוכוח על החלוקה, הזהרנו את תומכי החלוקה, כי ויתור על המנדט, על פקוח בין-לאומי על הארץ, פירושו הסגרת הארץ לידי האימפריאליזם הבריטי לשבט ולחסד, במקום בית לאומי ליוצר פה אזי גיסו לאומי, יהיה זה ייצור לאומי בעל יצר התפשטות, כי בגבולות אפשרויותיה של ארץ-ישראל מחולקת אין אפשרות לעליה גדולה, יצר ההתפשטות יזין מצדו תכניות הרפתקניות שבעקבותיהן תספח המדינה הקטנה משדר צבאי ריאק-ציוני. (כבר כיום נוטים למסור את השלטון בשטחים כגון עליה וחינוך לריאקציה היישובית).
מה תהיה דמות השלטון במדינה קטנה ומחולקת?
אחד כקוי היסוד של תכנית בילטמור הוא "גלוי רצונו של העם", אולם כיצד יתקשר גלוי הרצון עם הכוחות הממשיים? האם גלוי רצון זה יעניק לנו את הכוח הממשי? החברות הגדולות בארץ הן קנינן של הון זר. לא
-13-
הדיון הרעיוני
ציונות וסוציאליזם לקראת סיום
המרצה: פינק ווייץ -המעפיל.
תמיד אנו מתיחסים בכובד־ראש לתופעה זו, עשרות מיליונים לירות של הון יהודי מונחות באנגליה. ללא תמורה והם מושפעות בצנורות. הבאנקים לארץ ומושקעות בתעשיה ברבית של 8%. אנו תלויים באנגליה בהרבה שטחים כלכ-ליים חשובים וזה לא יאפשר עצמאות ממשית.
עצמאות איננה נקנית בהכרזה, אנו רואים זאת בעליל בארצות השכנות המשועבדות בדיעבד לאנגליה. באם תהיה מדינה יהודית, אנגליה תוכל יותר מאשר עתה לכוון את העליה היהודית לארץ ,בראש וראשונה על-ידי הכוון הכלכלי שתשווה לה, מגמות אלה מבוצעות בזמן האחרון יותר ויותר. (חברת סטיל וזכויות חברות אחרות בארץ. שיטת המסים, מכס וכו'.) סיעה ב' השכילה להבין את העובדא הזאת בגרסה כי בסיס כלכלי איתן קודם ליש מדיני.
כשאנו פונים לבחינת תכנית בילטמור עלינו להגמל קודם כל מהשגות משיחיות, כדי לדעת לחשוב על בעיות מדיניות במושגים מדיניים. הבעיה שהביאה אותנו לחפוש פתרונות ותכניות היא השאלה היהודית. השאלה היהודיה היא שאלה לאומית ושאלת ארץ-ישראל היא שאלה בין-לאומית. עלי-נו לבקש התאמה בין השאלה היהודית הלאומית ושאלת ארץ-ישדאל הבין-לאו-מית, המציאות הארץ-ישראלית היא דו-לאומית.
האינטרנציונל השני נכשל בחוסר יכולת להתיר בעיות לאומיות.
בעיה זו הכשילה מדינות מרובות-לאומים ואם איננו מבקשים כשלון מלמפרע עלינו לשעות לאופיה הדו-לאו מי של ארץ-ישראל.
תנועתנו דרשה את בטול המציאות הפוליטית של הספר הלבן. כן היא סוברת שלא יתכן לקמוץ קפיצה נחשונית הספר לבן זה למדינה יהודית עצמ-אית. קובה ר. טען בצדק במאמר אחד: אמנם הערבים מתנגדים במדה שווה לתכנית בילטמור ולתכנית שלנו, אולם גם במאורעות התנגדו במדה שווה להבלגה ולטרוריזם הרוויזיוניסטי ואנחנו בכל זאת הכרזנו הבלגה והגנה.
אנו נאבקים להצלת יהודים. גם אנגליה ואמריקה אינן מעונינות לפתוח שעריהן לזרם ההגירה, אבל מאידך לא נתן לשנות את המדיניות כלפי ארץ-ישראל. כן הקצה אל הקצה כמידי הרצונות שבלב. על-כן דורשים אנו עליה רחבה ופקוח בין-לאומי נאמן על ארץ-ישראל.
אנגליה רוצה דווקא בארץ-ישראל מחולקת,
אך עלינו ללחום על שלמותה של הארץ ולדרוש פקוח בין-לאומי. ומדיניותנו במקום לרכז את עצמת כוחותיה בחזית ההאבקות הזאת מנהלה מלחמת-סרק, האבקות שטעמה: מדינה חד-לאומית לעומת מדינה דו-לאומית.
עם השתרשות הלאומנות בארץ אין רבים יכולים לתפוס את פירושה הבעיה הדו-לאומית: חלוקת הארץ או חלוקת השלטון. שוויון זכויות מדי-ני בין העמים על סמך הסכם בינינו וכין הערבים. לא ייתכן הסכם כזה בלי אחוות פועלי שני העמים. אחד היסודות לאחווה זאת היא ההכרה בזכו-יותיהם הלאומיות המלאות של הפועלים הערבים.
בחוברתם של הפורשים מהפראקציה אחר הפלוג הם כותבים בהכרתם בזכויות העלייה ומאשימים את הפראקציה כי רצתה להעניק ליהודים רק זכויות כל-כליות ודימוקרטיה ולערבים גם זכויות לאומיות. ואצלנו קיימת סכנה הפוכה.
אני רוצה לייחד את הדבור על חדוש ההתקפה הפאשיסטית בארץ.
אין החברים חדורים הכרה את התוכן הנוקב והעמוק של הבעיה הזאת. יש
- 14 -
המעריכים את ההקרבה ושוכחים שהיא צמחה על רקע של רעיונות פאשיסטיים, הארץ נתונה בסכנת מלחמות לאומיות מתמידות וזה מצמיח הלכי-רוח פאשיס-טיים, הפאשיסם עלול גם לצמוח על קרקע המדיניות הציונית הנוכחית. תנועתנו חייבת להתייצב בחזית זאת במלוא ההכרה כי חזית זו בנפשנו היא.
איננו משתממים מהויכוח על המסגרת המדינית של הציונות, אבל הבעיה היסודית הצפה ועולה בעקבות מאורעות התקופה היא בעיה הנושא. אין זו בעיית-פליטים בלבד, זו בעיה הנושא החלוצי, אטור לנו לטשטש אה פרשיות ההצלה והנושא החלוצי, עלינו לבחון את הבעיה דווקא מצדו של הנושא החלוצי,
יש לנו שלושה מרכזים: רוסיה הסובייטית, אמריקה וארץ-ישראל.
עלינו לבחון את שלושת המרכזים מבחינת הנושא החלוצי,
ברית-המועצות.
ירית המועצות תרכז את רובו הגדול של העם היהודי שישאר לפליטה באירופה. איננו משלימים עם עובדה הטמיעה ברוסיה. אנו נמצה ונגלה את כל הכוחות כדי ללחום בתופעה זו.
אינני רוצה לומר שיש לנו ערובות להשגה הסכמת ברית־המועצות לציונות, יש לחשוש כי עצם המאמץ לגלוי הלאומיות ברוסיה יגרור אתריו רצון של בריחה מן הלאומיות היהודית אצל היהודים עצמם,
ברית-המועצות עדיין לא סמכה את ידיה על תכנית ציונית החורגת ממסגרת מדינתה היא. אולם ישנם גורמים מסייעים. ברית-המועצות איננה מתייחסת לגורמי-חוץ כפי שהתייחסה פעם. נקרעו אשנבים ואף יותר מזה. אין להת-עלם מהשפעת המלחמה, גם יהודי ס.ס.ס.ר, שתו את כוס התרעלה עד תומה. רבבות יהודי פולין נדדו לארכה של ברית-המועצות ובשורת החורבן בפיהם. אלפי יהודיים רוסיים נדדו לפנים הארץ, מקום בו ההתפתחות היא עדיין בראשיתה וסכנת הטמיעה פחותה.
ברית-המועצות צעדה משלב לשלב בבעיה היהודים. הכרת הלאומיות, פרודוק-טיביזציה. טריטוריה יהודית, קשר עם תפוצות הגולה. העמדה החדשה של המפלגות הקומוניסטיות באמריקה ואוסטרליה, ישנם רמזים לתמורה במדי-ניות. ישנו הכרח במלחמה עקבית על כך. את המדיניות הציונית בשטח זה לא יוכלו לנהל אלמנטים העוינים את ברית-המועצות גם עתה.
יהדות אמריקה.
הופעה סתומה עדיין. איננו מתימרים להשתמש בנתוח הבורוכוביסטי גם כלפי יהדות ארצות-הברית. אבל ישנם כל היסודות הכלכליים והמדיניים להשנות הטרגדיה היהודית, מתפתח המונופולין הפרסי על הייצור והשווק. משמעות הדבר - דחיקה והתחרות חריפה בעם היהודי. ההרכב הגדל והולך בכלכלה דוחק אה המעמדות הזעירים היהודיים. ישנן תופעות אנטישמיות בולטות. המומנטים הכלכליים ידרבנו בודאי אה התפתחותה של התנועה הזאת. עדיין היא צועדת את צעדיה הראשונים אבל דוגמת גרמניה מאלפת, התמורה יכולה להיות מהירה מאוד והיהדות גם שם תדרדר לתהום.
אמריקה תהיה יורשתה של גרמניה מהרבה בחינות ורצון התפשטותה גדל עוד יותר. היכולת הכלכלית של הארצות האנגלו-סכסיות היא עצומה ומגעת כדי כשרון רקונסטרוקציה מלאה במועד של שנה. ולאחר זה יחזור משבר,
-15-
חוסר עבודה איום שירצה להפיג אה עצמו גם בדחיקת רגלי היהודים. הציונות הכרח היא ליהדות אמריקה. וכפה מתמיהה היא המציאות - הפעי-לות הציונית באמריקה נעדרת כל כוננות חלוצית ומסתפקת בהצהרות והת-רמה. תפקידנו הגדול שש הוא מלחמה על גביושו של נושא חלוצי.
היישוב וההסתדרות,
יש ולעתים מוצא לו שביתה אצלנו חנוך ציוני והסתדרותי נפסד.
החבר הצעיר שומע על בעיות סיעה ג', סיעה ב', מפא"י וכו'. לעומת זאת מועכת היא הסברה ערכה של ההסתדרות, מלחמתנו היא דווקא על אחדותה ואחדות פעולתה של ההסתדרות. היא הכלי היקר לנו ביותר - ככלי של מעמד הפועלים, הנושא הנאמן ביותר של ההגשמה הציונית. זוהי גם סבת ההאבקות המרה בכהלי ההסתדרות על הכרעות ציוניות,
עלינו לבחון כמה סוגיות הנצבות בפנינו עתה: א. המלחמה המעמדית ב. האחדות המעמדית או פשרה עם הריאקציה ג.איזו אחדות ד.מהי המחלקת בהתמרדות בענינים הפוליטיים, במבחן הבין־לאומי בארץ, כלפי חוץ ובת-נועת הפועלים.
תמורה רצינית חלה ביישוב מאז יסוד ההסתדרות. חל תהליך של קפיטליזציה מצד אחד המבטא בכך ש-50% של ההון מרוכזים בידי 1.5% יצרנים, כזה היה התהליך בפרדסנות ובמסחר. המסחר הסיטוני גדל פי 2 ומספר העובדים גדל כי שלושה באותה הקופה, עובדות אלה מוכיחות על תהליך של הרכז וגדול מעמד המועלים בארץ, כל אלה קשר חזק להם להאב-קות המעמדית. צריך להתייצב בראש ציור הפועלים הזה במלחמתו המעמדית והציונית, המנהיגות הנוכחית מהעלמת משדוד מערכות סוציאלי זה ביישוב והעלמות זו מונעה יעדה מהתייצב באומן מלא בראש תנועת הפועלים. עובדה דבריו של הנוער העובד מחייבת אותנו למעשים גם בתהום זה.
מהי הערכתנו אה מלחמת המעמדות? לדעתנו יש לה תפקיד ציוני מכריע. הימין במפא"י איננו מסכים לכך. אין הוא מבין כי זו מלחמה על הגמוניה ביישוב ורק היא תאפשר ציונות מלאה. לא כוחות ריאקציה יגשימו ציונות והריה ילמדנו סדורם של הפליטים האחרונים.
צבור הפועלים עומד למעשה בראש כל פעולת ההצלה. הנושא החלוצי קשור בעלייה ונלחם עליה. היעה גי' מוכנה להפקיר עליה זו לריאקציה ולקלר. מגמתם היא אחרוה לאומית העוטה הרצוף לאומני.
שאלנו איזו אחדות: השאלה של אחדות ארגונית הגה רק חפוי לוכוח רעיוני עמוק יותר, סיעה ג' מעונינת באחדות שהופכת את צבור המועלים לקלף במדיניותה היא, תתכן אחדות יעל יסודות מדיניים משותפים. גם האינברנציונל השני התפורר בגלל העדר המצע הרעיוני המינימלי לשתוף. יסודות משותפים מניחים כבסיס השקפה עולם משותפת, ודבר זה קובע אה האחדות,
רצינית היא גם בעיית האורינמציה, בייחוד כלפי ברית המועצות ההופכת לעמוד התווך של בנין הסוציאליזם הבין־לאומי לעתיד לבוא. אולם בתנועה הפועלים בארץ הקשר עש ברית המועצות הוא בבחינת רצוי בלבד. ישנה נהייה להאדיר כל סטייה למדרגת תמורות יסודיות רציניות. עלינו לראות את הדבר הגדול (על כל שמש ישנם כתמים) - את מקור הסטיות נחפש בגורמים השונים המלווים את התפתחות מפעלה - אינטרבנציה, מחסור מתמיד.
- 16 -
מדינה הנתונה לסכנה מהסדר. של אינטרבנציה איננה יכולה להעניק חופש גמור לאזרחיה.
בעקבות המלחמה הזאת עלה קרנה על ברית-המועצות בעיני העמים והמוני הפועלים, לא תתכן תקומת חזיה איניירבנציה מחודשת.
ואשר למחסור: יש יסוד לקרסה כי הדיר הזה ילך ויעלם ותיכון תופעה הפוכה. הבעייה היא בפתוח תעשיה אמצעי-הייצור, היינו התעשיה הכבדה. רוסיה עד כה הצעידה את משקה באפיק זה. מפקידה לפקידה ישתפר המצב עד אשר יעלמו לקוייו כליל.
בצחונה הכלכלי של ברית-המועצות הוא נצחון הסוציאליזם הבין־לאומי, כי הוא מפריך את כל סברות-הכרס והחששות שסופחו.
כל זה יגרור אחריו גם דימוקרטיזציה שאת התקדמותה אגו סוקרים במלחמה זאת.
זירוש ההתקדמות המשקית הוא גורם חשוב לדימוקרטיזציה וקדום אחוות העמים. ברית-המועצות נשארה נאמנה לאשיות הסוציאליזם. מעידים על כך מאמציה להקמת תנועת פועלים בין-לאומית). הלהג התפל כי רוסיה תהיה בין מיצבי האימפריאליזם הוא להג אווילי שאין לו כל שחר. במרכז הסכוי הסוציאליסטי עומדת ברית-המועצות.
אלה הם היסודות לוכוח בהסתדרות. יש תהליך של התפצלות ויצירת חזיתות חדשות בהסתדרות ובציונות. תופעת סיעה ב' היא כמן ליכלתנו העצמית. עלינו להושיט יד לאחוד איל מבחננו הוא בשמירת הסנם של השו-מר-הצעיר והליגה. הסוציאליסטית. הפרוגנוזה של הקבוץ-הארצי הולכת ומתאמתת.
בעיית ההנהגה החלוצית בהסתדרות היא אין פנה לציונות. מכאן מסתירים גם תפקידיה של התנועה, לחלוציות תוכן פוליטי עמוק מאה וססמתו כבוש המוני הנוער לתפקידים הללו.
אלכסנדר - משמר-העמק.
אינני בא להתווכח, קיימוה כמה שאלוה שאינן נהירות לי ביותר.
ואני דורש תשובה עליהן: שאלה ראשונה : מהו המצב ביהדות אמריקה? חוץ מהנועתנו אין תנועה חלוצית נוספת אשר תשמש גורם לציונות ממשית ועל-כן מה הן האפשרויות הממשיות של תנועתנו?
שנית: פינק נגע בשאלת החלוץ בכלל: אחרי ועידה הקבוץ המאוחד התברר שגם הוא מתנגד לדחלוץ הכללי ולכן האם אין תקווה לחלוץ מעמדי? כפי שידוע לי הרי בארצות מזרח כהנהלה הפעולה לפי עקרון החלוץ הכללי. וכי לא החזירנו עמדתו של הקבוץ המאוחד למצב הקודם - חלוץ מעמדי? שלישית: ביחס לברית המועצות, באיזו מדה מכירה היא בבעיה היהודית כבעיה עולמית? כן ישנה עוד שאלה של דמוקרטיזציה של המשמר הפנימי בירית המועצות. באתי מטהרן ונפגשתי במציאות פנים אל כנים - פינק טוען כי עצם העובדא שהתעשיה הועתקה לשטחים נחשלים הנה סיוע לדפוק-דמיזציה, באשר משמעותה עזרה לעמים הנחשלים בהרמת רמה חייהם התרבותית והכלכלית. אבל למעשה אין זה כל כך אידיאלי, לא פגשתי באף פועל אוזבקי אחד בעל הכרה מעמדית וכל המנהיגות הארגונית המפלגתית-מעמדית היתה בידים בילו-רומיות, לא חל,איפוא,שנוי יסודי ברמתו הכלכלית-תדיותית של ההמון המקו מי. -17 -
יהודה - "ניר", תל-אביב,
בעקבות דבריו של פינק נתעוררו שתי בעיות:
א. הטרוריזם. לדעתי חייבת בעיה זו להעסיק אותנו במדה רבה. בכנוסנו חשוב להרבות דברים ומעשה בעקר בענינים הצומחים בתחום השפעתנו הממש בעיה הטאוריזם היא חמורה ביותר משום הנזק הנגרם על-ידה למפעל הציוני ובעקר משום שהנוער נתפס לרעיונות אלה, אני שואל: מה יש לעשות, כיצד ללחום בנגע זה?
לדעתי ישנן שתי אפשרויות - האחת דרך המלחמה הפנימית, שמוש באמ-
צעי הגנה פנימיים והשנית - שמוש בכוח חיצוני, כוח המשטרה. כאן נצבת שאלה חמורה מאוד, האם יש להסתייע בכוחות משטרה בענייני יי-פנימיים? החשש הוא שלא ישכילו להבדיל בין עניני רמת-הכובש ובין הא שים הנוקטים באמצעים הנ"ל.
ב. התביא ברית-המועצות סוציאליזם לעולם? פינק ייחד את דבורו אך מע.. לבעית הסוציאליזם לפרות ששם ההרצאה הבטיח לנו את זאת, הוא קבע כי אמנם רוסיה צועדת צעדים מתונים אך בטוחים לקראה סוציאליזם בעולם. לתאר כיצד תשא ברית-המועצות את הסוציאליזם לגרמניה? רוסיה תעמוד אחרי המלחמה בפני הכרח של חדוש תעשיתה הן של מצרכי מחיה והן של אמצעי ה.. היא תהיה מעונינת בקימומה הפנימי מדי יכולת לקיים את העמדה אשר השי בזמן המלחמה,
באם תפרוץ מהפכה בגרמניה, תצטרך רוסיה לעזור לשקום תעשייתי, כי גרמ-ניה חדשה לא תוכל לקדם אלא על יסודות תעשייתיים, רוסיה תצטרך לעזור במקום להעזר. הגלויים אשר לנגד עינינו אינם מעידים על אפשרות זו, על כל פנים בזמן שלאחר המלחמה.
מובן שגם במקרה שחזותנו לא תהיה כל כך מזהירה בקשר לברית-המועצות, אנו מוכרחים לחתור לקראת ידידות עם ברית-המועצות, כי רוסיה תשאר הכ המתקדם בעולם. אולם עלינו לראות תמיד את פני הדברים באופן ריאלי ולא להסתפק בפריזות נוקשות.
יעקב - "תל-עמל"- תל-אביב.
למען לדון בסכויי הסוציאליזם אחר המלחמה עלינו לנתח את הגור-
מים הפועלים עתה והמעידים על מגמות מסוימות, עלינו להתחשב בשתי אפש-רויות: א. אירופה סוציאליסטית, ב. אירופה קפיטליסטית-דימוקרטית-ליבר-לית, יבואנו לנתח את המשטר הקפיטליסטי כתוך רצון לחשוף יו סמויים לציונות אנו חייבים לדעת במשטר זה יכולים לחול שנויים אשר אין לשער מראש. בשנת 1938 קשה היה לדעת שאנגליה תלחם בברית עם ברית המועצות ולא נגדה.
הויכוח על המדיניות הציונית:
אנו מתחשבים בהרבה גורמים: אנגליה, ברית־המועצות, אמריקה וכו'. אך בראש וראשונה עלינו להצהיר, מה אנו רוצים?
הויכוח הוא ,איפוא, על גלוי רצונו של העם היהודי. את חשבון הכוחות המפריעים או המסייעים נעשה אחר-כך, על־כן הויכוח הוא : האם הדרישה לפתיחת השערים, הקמת בית לאומי וכו' - הזוהי הדרישה? אומרים כי תכנית בילטמור איננה ריאלית, לדעתי: היות אדם ריאלי פירוש להשקיף על כל תגי הציונות ולהשוות את התכנית הזאת עם תכניתו של הרצ.. והראשונה ריאלית יותר.
האם יתנו מדינה יהודית או לאו? - קיימים כוחות הפועליים בעד ונגד המד נה היהודית, קיימים כוחות התומכים בדרישה זו. עצם העלאת הנושא הזה
-18-
לדיין בפרלמנט האמריקאי הנה נצחון עצום.
אשר לסכויי הציונות באנגליה : אינני רואה סתירה בדבריו של שמורק: אנו נלחם בספר הלבן על-ידי האבקותנו למדינה עברית.
יש סכויים כי יקומו כוחות מתקדמים יותר שיבינו ביתר שאת לבעיתנו.
יש לקחת בחשבון שאותו עולם יתמוך בדרישה צודקת זו. דברו רבות על ברית-המועצות והשפעתה באירופה. רצו להניח את סכויי השתלטות הסוציאליזם בעזרתה. לדעתי, מוקדם עדיין לסמך על-כך שברית-המועצות תכיר בצדקת תביעותינו הציוניות. כל ההכרזות שלה - על הבעיה היהודית אינם מזכירים את המפעל הציוני ולא נקבעה כל עמדה ברורה לגבי מפעל זה.
מה יהיה גורל העם היהודי במקרה שרוסיה לא תענה את עמדתה? אם אנו לא נצליח לשבור את הקיר האטום הזה יהיה גורלנו רע ומר והחול הפסקה כבנין הציוני. הסכנה היא בהפסקת העליה והעדר הנושא למפעל. כאן מקומו של גילוי רצונו של העם היהודי, השאלה הציונית תובעת כיצד נציג את בעיתנו אחר המלחמה, האם נציג את הציונות כפתרון יחידי או לאו? .
חשבוננו שאנגליה לא תתן לנו את המדינה הוא חד צדדי. קיימת אמ-ריקה שהצהרותיה מנוגדות לאנגליה, שלא הצליחה להגשים את יסודות המנדט, לדיון בפרלמנט האמריקאי יש הד באנגליה והוא בטוי לתחרות שני האימפ-ריאליזמים.
השאלה הערבית ־ טוענים נגד תומכי המדינה היהודית שמדיניותם מרחיקה אלמנטים אשר יש ביכלתנו לרכוש את אהדתם, קיימים שני כוחות שבקרבם מתנהלת התעמולה; המנהיגות הריאקציונית והמוני העם, אינני חושב כי סיסמת עליה יהודית חפשית יכולה לקרי אלינו חוגים ערבים כל שהם. התנגדותם קיימת בין שנדדוש מדינה יהודית ובין שלא נדרוש. כשלא העלינו את סיסמת המדינה היהודית לא נעשתה כל פעולה לארגון המשותף וכיום המצב הוא הפוך. לדעתי אין ססמה יותר מתקדמת מאסר סיסמת המדינה היהודית אשר מבטיחה מלחמה מתמדת לסחרור העם הערבי ממנהיגותו הריאק-ציונית. בו יזמן שבטול סיסמא זו פירושו המסכת השפעת הכוחות הריאקציו-ניים-קפיטליסטיים בקרב המוני העם הערבי.
הרן - השלמת עין-החורש.
אחד מקוי האופי המציינים תנועה סוציאליסטית הוא: נתוח ההווה בצד צפיה לעתיד, אני רוצה בקצרה לנתח את הסכויים הסוציאליים עם תום המלחמה. המעצמות הקפיסליסטיות הלוחמות בגרמניה חוששות בפני השלום. הכנת השלום לדידן לא פחות גדולה. מאשר סכנת המלחמה לפני 5 שנים. בזה מסתבר גם קיום הועדות חסונות לפתרון בעיות שמתעוררות בכל חריפותן, הן מצוות לנצר את המשטר הקיים. כבר כיום מתנהלת מלחמת אזרחים קשה באירופה גופא. מלחמה שעדיין אינה מפגינה את כל אופיה באשר סדיר וקיים הנגוד לפאשיסם.
ייתכן ואפשר להגיד: המלחמה בפאשיזם הוכרעה אולם המלחמה על פני העולם כולו מרם הסתיימה. (על כן לא תפליא תופעת האמגוט והיזנהואר). משטר כלכלי הצועד לקראה הרכז, אוטרקיה, מונופולרזציה אינו סובל דמוק-רטיה אלא דא-עקא חותר לדיקטטורה, במדה שמשטר זה משתלט והולך הופך מעמדו של האדם למעמד סל עבד המדינה.
בדי כי סכויי המאבק הסוציאלי במלחמה זו כרוכים במדת הנכונות סל תנועת הפועלים האירופית להקמת מסטר חדש. אחרת ההפוך אירופה למושבה ענקית
- 19 -
של הקפיטליזם.
חרד אני לתכסיסים האחרוניים של תנועת הפועלים השונות, לקואליצי של סוציאליזם וקאפיטליזם, הבעיה מרכזית תהיה. עצמאות מעמדית בלתי מת-פשרת. והוא הדין לגבי ארץ-ישראל. המפלגה השליטה כאן נקטה באורח של ויתור על טוהר הדרך, ויתור על נכסים מעמדיים ראשיוניים. הויכוח הוא כביכול על גלוי רצונו של העם היהודי. כאילו נזקקה הציונוי למטרות חדשות. האם המשרה הציונית איננה ברורה? הויכוח הוא על הדרך. המדינה יכולה להיות אמצעי. העם היהודי זקוק לתקומה , למולדת ולא למ-דינה. המדיניות הגיונית העלתה חרס כשתלתה את תקוותיה בצקוטב, הרצל הודלה וגם בן-גוריון יושלה, נדמה לי כי כל התולה תקווה באנגליה עלול להתבדות בה במדה שעלולים להתבדות כל אלה התולים תקוות בקונגרס האמ-ריקאי. הסכמה למדינה יהודית תהא זהה עש חלוקת הארץ. ארץ-ישראל, היא קרש קפיצה לנפט המזרח התיכון ולהבנה עם הכוחות השולטים בארצות ערב. ואיפה תמצא הדרך לכוחות אלה כשארץ-ישראל תנתן ליהודים? הבסיס המשותף היחידי של העדיים המפולגים היא ההתנגדות למפעל הציוני. אני מאמין בפקוח משולש של רוסיה, אנגליה ואמריקה. אין להעלות על הדעת מדיניות משותפת של נצול אימפריאליסטי של מושבות. אני רואה מגמה הפוכה, של התבצרות פנימית, של שמירה על גבולות. כוונה ועידת הדומיניונים היתה הידוק הקשרים בין חלקי האימפריה הב ריטית. לפנינו שתי דרכים במדה שהמשטר הקפיטליסטי יישאר איתן - מלחמה בספר הלבן ומלחמה למען עליה בלתי מופרעת.
הבעיה הערבית - אין הסיסמאות קובעות. חשוב המעשה המדיני. חשוב ההגשמה שתקרב או תדחיק את העם הערבי ותסתום את האפשרות הקטנה ביותר להבנה בין שני העמים. הגיון עקום הוא להסיק שעם הכרזת המדינה היהודית יבואו הם אלינו. במדה שנצליח להשליט מגמה פרו-ערבית במדיניות הציונית תוכשר הדרך.
תנועתנו עומדת בפני שלושה תפקידים עקריים:
א. הרחבה בלתי פוסקת של תנועת ה"אם" של השומר-הצעיר בארץ-ישראל.
ב. הכנה בלתי מופרעת לאותה שליחות שהתנועה תצווה עליה עם תום המלחמה
בהכשרת קדר אנשים נושאי דבר התנועה.
ג. חזוק נופי ההגשמה הארץ-ישראלית אותם הצליחה התנועה להקים ב-30 שנות קיומה.
משה שמיר - השלמת משמר-העמק.
רציתי לדבר למען יישמע קולם של חברי התנועה שהפכו לחברי קבוצי:
אני חושש מאוד כי בועידה זאת נעמד בפני דיספרופורציה מסוכנת בין המאמ-צים להופעה חיצונית מעודדת ובין הדיון הפנימי, חוששני להפגנה בלבד, עלינו לבדוק כיום היטב: היכן מתרכזים הכוחות החיוניים? לאן כנינו? לשם מה נקראה הועידה? האש כדי לקבוע את דרכנו הפוליטית? מויכוח הפוליטי עד עתה חסר נקודה הידנית - לאן? היו וכוחים פוליטיים כבר בכרה ועידות , הם נמצאים במורד, הגענו לכך שאנו יכולים לשמוע דברי מדריך, דברי מבוכה הנובעים מחוסר יהירות במושגים. גלויים אלה הכרח שיעוררו מחשבה, יש להתווכח, אך יש להעמיד ויכוחים על נקודות בהירות יותר. אנו מוצפים בידיעות. וקל להתבלבל. יש לשבור על יהירות המחשבה הסוציאליסטית הקלסית. שמעתי דברים מוזרים. ביניהם: האם אירופה תהיה סוציאליסטית לאחר המלחמה , אש לאו? אין השאלה יסקומה.כיום, כשמכינים את השלום על פרטיו. צ'רצ'יל מכונן מבצר בטוח בספרד ואולי גש באיטליה.
- 20 -
טועה מי שחושב כי המלחמה. בין רוזבלט וההון הגדול משמעותה מלחמה בין קפיטליזם מתוקן וריאקציוני, הוזה השלום לא יעמיד בפנינו עולם חדש. במהות נעמוד בפני אותו איום, מפוח הפאשיזם וארגון אינטרנציונלי של הון. גם עמדת רוסיה לא השתנה. לכשתרצו כל הדיפלומטיה הדוסית ממשיכה להסתמך על אותם היסודות של התגוננות בפני אינטרבנציה. היא עדיין איננה עוסקת בהבאת הסוציאליזם לעולם.
הוא הדין ביחס לתנועה הציונית, עם התזת ראשו של היטלר יישארו אויבים מריבים שאינם נופלים באופן מהותי ממנו. אנו בודדים כציונים וכסוציאליסטים. במהותה חייבת הציונות להוות תנועה אנטי-אימפריאליסטית. היא תגיע להגשמה המלאה רק עם הכחד המשטר הזה, הסוציאליזם לא יכול להסתמך על ברית עם הקאפיטליזם. תנועת הפועלים מצווה להתלכד סביב ססמת המלחמה הבלתי-מתפשרת בקאפיטליזם ובאימפריאליזם.
למען הזית שמאל מאוחדת יש להקריב הרבה. לדעתי לא די מאמץ מחשבה ורצון טוב הושקעו בפניית הקיבוץ הארצי לאחור עם סיעה ב'. אני חושב שיש לשקד יותר על הקמת החזית המאוחדת. להמשיך בתפקיד אופוזציה - זה לוקסוס, אסור להפגיש את המוני היהודים בהסתדרות בלי הנהלה מגובשת. למען האחוד עם השמאל (שאינו על יסוד ויתור כללי) יש להכשיר פרוגרמת מינימום והעקר - מאמץ!
ברית המועצות לא תנהג את החזית השמאלית אשר תקום בעולם, רוסיה
הפקירה ותמשיך להפקיר את תנועת הפועלים בעולם כל עוד היא נזקקת למשא ומתן עם שליטים, אין לצפות לקומאינטרן חדש אלא לעמול לגרוש עצמאי, בכל ארץ וארץ של חזית שמאלית.
בראותי מצב זה של בדידות והכרח בעצמאות אנו מגיעים לנקודת הכבד בויכוח מה עלינו לעשות?
עלינו להכון למחתרת ציונית ברוסיה הסובייטית יחד עם הסברה בשל הצנורות. שלושה הם הידידים המהותיים של הציונות: א. תנועת הפועלים העולמית ב. ברית-המועצות ג. המוני העם הערבי. רק אחד מהם הוא בן בריתנו מתוך הכרעה - תנועת הפועלים העולמית. ברוסיה שריר עוורון והתנכרות למפעלנו. בעם הערבי - תסיסות , מעברים לבטים רציניים. במהות אין מפעל השזור במפעל תקומתו של העם הערבי כמו המפעל הציוני.
נשאל את עצמנו האם המדינה הלא מטרה כה נשגבה?
עבר הירדן ועיראק מעלות לפני את תכונת המדינה היהודית אשר תקום בחופר "סוקוני-ואקום" ו"של". האם במדינה זו נוכל ליישב יותר יהודים? האב נפרוץ גבולות? האם התרבות תמשיך לשגשג? או תרבות אמריקאית סביב בתי הזקוק?
הססמא באופן מציאותי הנה קצרת ראות פוליטית ונסחפת אחר השליה.
אנו לעומת זאת לא ויתרנו על אפשרויות הגירה לארצות השכנות, על כבוש החורן, הנגב, עקבה ועוד. מדינה יהודית - פירושה ויתור על כל אלה. להסתמך יש על בני-ברית אמתיים אך באופן עצמאי.
רציתי מאוד להשתתף בדיון על מעמדנו בנוער. אך אוכל לאמור רק אחת: הדיון בשאלה זו הנו התשובה על הדיונים הפוליטיים.
מתתיהו - תל עמל.
הרצאתו של פינק היתה לקויה בהעדר איהנה בין העקרוני והתחום הריאלי שינתו הנו את מצע בילטמור. אנחנו מתווכחים את הויכוח בשני
- 21 -
תחומים - העקרוני והריאלי. תומכי מצע בילטמור הגיעו לידי מסקנתם שבתילות ההדדית בין עובדות והנאים בפרשת בניננו הציוני, אנו עומדים שוב בפני מפנה מכריע התובע מאתנו קביעת מסגרות פעולה חוקיים חדשים, עובדות הבניין וצרכי העם האקטואליים חורגים מיכלתה של המסגרת החוקית הנוכחית וגם זו סקדמה למציאות הספר-הלבן, המדינה לדידם תענה על עוד מצוקה דחופה המתלווית לכלל הבעיה הציונית והיא - באפסדות להתגבר על פלוגתות פנימיות ואי-ציות בכוחה של משמעת מדינית מחייבת.
תקוות המדינה היהודית לאלתר יונקת גם מקיומו של זרם מיוחד במדיניות האימפריאליסטית האנגלית הרואה באופן מתמיד את הגורם העברי כעמוד התווך לסלמון האימפריה במזרח התיכון והתובע להשליך אה כל יהב המדיניות הבריטית באגן זה עלינו. זוהי הציונות הבריטית הווג'וודית. אבל המדיניות הבריטית בשלמותה יונקת ממגמות אחרות שראשית הופעתן עם כיבוש הארק על-ידי הבריטים ב-1917, זוהי המגמה שדרשה לשים לאל את מאמצי הציונות בהתחשב עם האינטרס של אנגליה לרכוש את הערבים לחסותה, המדיניות הבריטית פרפר:' בין שתי המגמות והיא תמשיך לפרפר בדרכים עקלקלות. התקווה למגמה רדיקלית לטובתנו היא חסרת שחד, אילו הגיעה אנגליה למסקנה שהגורס הערבי עדיין אותה לחלוטין היתה נאלצת לנקוט בקו מדיני זה. אולם עדיין הננו דחוקים מסכוי זה, המדיניות האנגלית מאמינו בעצמה ובכשרונה לרכוש את אהדת הערבים, לאחר שהאהדה הזו מבטיחה התבצ-רות הרבה יותר איתנה במזרח התיכון, גם אמריקה עם השתזרותה למעגל האיג טרסים הכלכליים של המזרח התיכון הופכת למעצמה המתנהגלת לפי אותם העק-רונות. עלינו לזכורדלא אנגליה ולא אמריקה נתיאשו. מרכישת ידידותם של הערבים. וכל עוד הווה מדיניות זו אלן תוחלת למצע בילטמור.
סיעה ב' מוצאת אסמכתות במציאות ריאלית זו וממנה מסיקה את מסק-נותיה, ציזלינג הצביע על עוד עוידא אחת קובעת. כי מדינה זו באם קום תקום לאלתר תהא תלויה מלמפרע בהסכמת הערבים, כל עוד הערבים הם רוב במדינה - הרי משמר דמוקרטי אמתי (שאנו מתימרים להקימו כאן) יעניק להם את זכות ההכרעה, בכל הסוגיות הכבדות של עליה והתישבות. מניעת הממשות הזו תתכן רק על ידי משמר של דיקטטורת עם על עם וזה שוב יספה על פני כל מאוויינו הציוניים וינוצל לפתח שטנה ואיבה כלפינו בכל אר-צות תבל. דיר שאיננו יכולים להשקיף עליו בשויון-נפש מאחר שרוב מנינו של העם שוכן בתפוצות הגולה,
אולם סיעה ב' איננה שוללת את המדינה העברית האכסכלוסיבית לחלוטין. מבחינה עקרונית היא מקבלה אותה אלא רואה אותה בבחינת תזון למועד, ועתה לשאלה העקרונית, אין להתנגד למהינה הבורגנית בנגוד למשטר האימ-פריאליסטי, כבד לנין העלה את ססמת ההגדרה הלאומית למדרגת סיסמא מת-קדמת. אולם היא לשלול את המדינה באשר בה יבוצע שלטון מעמד על משנהו ולהכחש לעובדת שלטונו של נציונליזם חומס ומלסטם גרוע יותר של העם הבריטי, כבר לנין ראה במלחמות הלאומיות מנוף של המהפכה הפרולטרית העולמית, הוא גרס כי המהפכה העולמית תתהווה בתקופה ממושכת ולא תשא אופי אכסכלוסיבי של מלחמת פרולטריון בבורגנות, אלא בה ישולב במאבקן של הארצות הנחשלות לשחרור לאומי, המערער את יסודות האימפריאליזם ומחליש את עצמתו כלפי הפרולטריון במטרופוליות, ססמת ההגדרה העצמית היא ססמה דימוקרטטת אמתית ופרולטריאט מהפכני צריך להתחנך לאורה.
האידיאולוגיה של פועלי ציון מזכירה את השקפת רוזה לוכסמבורג שלה התנגד לנין בכל תוקף.
- 22 -
אילו היתה ארץ-ישראל מונולימית מבחינה לאומית מובנת היתה הת-ביעה בין של מדינה ערבית , בין של מדינה יהודית.
אבל משטר האוכלוסין של ארץ-ישראל הוא דו-לאומי ומלחמתנו הסוציאליסטית שואפת לבטול רבונותו של עם על ססנהו. הססמאות המופרחות כעת בשני המח-נות הלאומיים שואפות לכך. לאחר שתוק הוא כי בורגנות תנצל עמים, זה מבוע בצביונה הסוציאלי-כלכלי.
אנו כסוציאליסטים חייבים לנסר על פני התהום הזאת עלינו לצאת עם הססמא הדימוהרמית ביותר והיא מדינה דו-לאומית המיוסדת על שויון גמור בין שני העמים.
סיסמא זו עלולה לבתר ותבתר את החומות הלאומניות האחידות לכדאית עין כדי שנשיג את זאת לא שני בסיסמא זו בלבד. אנחנו חייבים לענות על כלל פדוי המציאות הסוציאלית-כלכלית של האוכלוסין הערבים בארץ. עלינו למנח את ההכרה סביב מסלול הסיסמאות: רפורמה אגררית, ארגון משותף, תכנית פתוח,סולידריות בין־לאומית, מדינה דו-לאומית, סוציאליזם,
יש לסיסמתנו ערך חינוכי עצום ומסייעת לבתור החזית האחידה, מדיניות של הסכם מובילה אותנו לקראת זה,
טוענים נגדנו: מי יעניק לכם את הפקוח הבין-לאומי? אבל הסואלים רואים כחזות ריאלית את המדינה, מגיעים לפעמים לפרדוקס, כי מסתבר מזה שאותה אנגליה המתנגדת לפקוח ולעליה יהודית לארץ תעניק מדינה,באם רק נדרסנה, שכל מטרתה איננה אלא עליה יהודית.
שוללים כל אפשרות של הבנה והסכם בין שני העמים. או שאנו מבטסים את השקפת עולמנו על משטמה ונגוד בלתי מתפשר בינינו ובין העדיים אושאנו תוך נתוח המציאות הסוציאלית הערבית חושפים גורמים שישלימו אתנו.
נתוחנו את המציאות הערבית תהליך התפתחותה בשנות העליה הציונית הביאונו לידי הכרה כי האפנדי הוא שונאנו הבלתי נרתע, להמוני העם אינ-טרסים זהים עם תשוקותינו. על מסקנות הנתוח הסוציאולוגי הזה עלינו להשתית אה חזוננו ולפעול יכוונו.
ההסתדרות הציונית לא הפגינה כל רצון טוב בכוון זה. זכורה לער-בים יפה פרסת התפטרותו של וטצמן מהנהלת ההסתדרות הציונית בשנת 1931 לאחר שהכריז על ססמת המדינה הדו-לאומית בארץ.
בן-גוריון נוהג דימאגוגיה שדופה. פעם מכריז על מדינה יהודית ולמחרתו על מדינה יהודית סוציאליסטית. אלה הם להטוטי דברים. מדינה סוציאליסטית היא פרי מהפכה של המוני הפרולטריון, אחרת לא תיכון מדינה סוציאליסטית, מדינתו של בן-גוריון היא מתת-חסד האימפריאליזם הבריטי, ואולי כוונתו של בן-גוריון למדינה-סוציאליסטית שבה למפא"י רוב בפרלמנט ומעכו של הסוציאליזם הרפא"י ידוע לנו יפה. המציאות הריאלית קשה עד למאוד, הדבר הריאלי הוא רצון העליה שלנו ואנו נבצעו בכל הדריכים, אנו צפויים לבטול הספר הלבן, אחריו תבוא הרשאה לעלייה מצומצמת בדמות הסתננות אולם אנו נאלץ לפעול בדרכי עליה ב'.
ירמיהו - עברון.
נזדמנתי לפגישה של פעילי הקבוץ הארצי ושם שמעתי כי הריאקציה שברי אקציה הצביע בעד סיעה ג', היום טוען פינק כי כמעט איש אינו מאמין בבילטמור. דווקא ההמון, נטול ההכרה המבוססת נתפס להלכי רוח ברחוב הארץ-ישראלי שבו תקוות המדינה מקננת כאוד.
ססמת הדו-לאומיות שכלנו משוכנעים בצדקתה הנה מאוד לא פופולרי!
במועצה הליגה מען חבר תימני כי יש לחדור לעדות המזרח ולרכשם ורק אחר כך יוכלו הס לעשות פעולה בקרב הערבים.
תפקידנו - התיישבות. במלחמה נגד בילטמור לא נשיג אוהדים, עני העצמאות היהודית יקר לנו מדי, כדי שנוותר עליה. אה האמונה בארגון משותף לא נוכל לההדיך למבוגרים, תפקידנו להחדדרה לנוער, למלחמתנו נגד בילטמור שלוש אפשרויות: התיישבות, עליה והרחבת התנועה בייחוד בין עדות המזרח.
חיים - אילת,חיפה.
אני רוצה לאמור דברים מספר על בילטמור. מצד אחד אנו סוענים כי מחייבי- התכנית עדיין לא השיגוה אבל עוד פחות מזה השגנו אנחנו או ההסכם עם הערבים. תכנית בילטמור מזכירה את תקופת שבתאי-צבי, ההבדל הוא שהיא מופיעה במעטה מודרני יותר, מובן כי תכנית המדינה מלהיבה יהודים, בייחוד את יהודי אמריקה שמהם נדרשת רק הסכמה על-כך. עמדת סיעה ב' מובנת לי מאוד. עתה חשובה בשבילנו עליה, התיישבות ולא עושין זאת במדה מספקת ונכונה טענתה כי על-ידי המלחמה לתכניה בילטמור הוזנו הדירים האלה.
כמה דברים על המרוריזם. זה ענין של קוניוקטורה. צריך להלחם בנגע זה. אבל אין זה מספיק. בדבורים על בילטמור רומזים גב על כוח. הנוער תופס את הדברים כצו לאחוז בנשק. בקרב הנוער הצעיר נתארגנו תאי הא.צ.ל. ויש ללחום נגדם.צריך לחדש ערכים מתקופת המאורעות, להראות לנוער את עמידת הגבורה של הקבוצים, ומול מעשי אצ"ל להצביע על דרכנו,
מנחם - גרעין מרץ.
בצדק הציג פינק במרכז הרצאתו את בעיית הנושא. שאלה זו קובעת גם בתחומי הציונות וגם בתחומי הסוציאליזם, העמדה השאלה אם אירופה תהיה סוציאליסטית אחר המלחמה או לא, כיום ודאי הוא הדבר כי עדיין רתוקה אירופה מסוציאליזם, אבל נעשה כבר צעד קדימה כדי לצאת מן המבוי הסתום של הקפיטליזם, סיעה לכך התקדמות הצבא האדום. לדוגמא משמש לנו טיטו. אבל אין הוא יחידי. גדולה השפעתה של רוסיה על העמים המשועבדים לציר והיא הולכת וגדלה במדד, שהקרבה הגיאוגרפית גדולה יותר.
פינק השווה אה מצבה של יהדות אמריקה למצבה של יהדות גרמניה,
השוואה זו מוטעית, אפשר להשוות יותר את אנגליה לגרמניה אחר המלחמה הקודמת. למרות שאנגליה נמנית על הארצות המנצחות, קרנה יורדת והיא צפויה לזעזועים קשים מאוד, ואנגליה תעמוד אולי בפני הברירה: סוציאליז או פאשיזם.
בתוך העמים מתעוררים כוחות חדשים, רעננים אשר מוצאים את הדפו-סים הארגוניים ואת המנהיגים ואולי יקום הדבר גם באנגליה.
אמריקה הופכת לכוח רציני ביותר.
השאלה המכרעת היא שאלת הנושא, האנשים שבאו מן הגולה בשבילם הוכוח הזה הוא ממדרגה ראשונה. נשאלת השאלה - למה כה מצערת היא העלייה? ולמ קטן כל כך הקומץ החלוצי? והאם לא אחרנו את המועד בהצלה?
אחת הפרשות הקובעות היא פרשת קליטת העליה והגרעין החלוצי שבה.
-24-
אמבו - משמר העמק,
כשאנו קולטים את המושג מדינה, מצטיירת לנגד עינינו תמונה מדינה אירופית, הירי התנועה המוכנים להסכים עם תביעת המדינה היהודית רואים אותה כייצור נורמלי וכאן הסעות, תתכן מדינה מתקדמת שתצעיד את הארץ ותפתח.ה ותתכן מדינה שתהיה בבחינה מלכודת תלויה במדינות אחרות. אין להקים מדינה בלתי תלויה כשהיא מוקפת אויבים, מדינה כזו תשרת את האימ-פריאליזם הבריטי יותר מאשר כל מסגרת מדיג מת אהדת, כל אותן התקוות שאפשר לתלות במסגרת מדינית מופרכות הן.
ברצוני לדבר על כוחות המחר. כוחות המחר הן שכבות העם המדוכאות והמשועבדות , הן מופיעות כיום סולידריות עם תנועת הפועלים, ועל-כן ביוגוסלביה עומדים הקומוניסטים בראש החזית האנטי-פאשיססית. חזיון זה חוזר גם בצרפת, חזית-עממית כזו נדונה לכשלון באם לא תעמוד בראשה תנועת פועלים סוציאליסטית. לא פעם שכבות רבות של העם נצבות בפני ברירה החיים והמוות ולא יימלא על-כן כי הדרך לסוציאליזם היא גם ע"י הקמת חזית עממית רחבה שבראשה תצעד תנועת מועלים עקבית ובלתי-נרתעת. אינני סבור כי ארצות הקשורות בדימוקרטיות הולכות לקראת פאשיזם. בכל אופן אין להנייח את הדבר כלפי איטליה. יש ובמפלגה הפועלים האנגלית תמצא חלקים העוינים המו רות סוציאליות אולם הנם חדורים רגשות הומניים, עמדתם המעמדית מטושטשת אבל מתוך כוונות הומניות הם מרחיקים לכת אפילו מסוציאליסטים. במפא"י יושבים אנשים המתרחקים באופן מוחלט מכל תוכן סוציאליסטי, אין להאמין באחוד בו-קיימא במפא"י. גם באנגליה היתה תסי-סה. אבל השמאל היה תדיר מפורר. בגלל כבלים מפלגתיים התפורר גם בגרמניה השמאל המהפכני. אותה הסכנה צפויה גם לנו באם השמאל לא יתגבש.
זאב חבצלת - תל אביב,
מעמד הפועלים הולך לעתים שולל אחר אידיאולוגיות כוזבות, אותה התופעה חוזרת בציונות ויזה מסתברת הנהיה אתר בילטמור. ברצוני לנתח את המציאות שלנו מבחינה ציונית. בברית-המועצות נהיה עדים להתבוללות של יהודיים, ויהדות אירופה אהדת אין.
באמריקה אינו סוקרים אנטישמיות והווים שם תהליכים שציינם בורוכוב. אולם האנטישמיות שם תהיה שונה כזו שבארץ יורדת, כמו אנגליה, אמריקה היא ארץ האימפריאליזם המשגשג, ועל-כן לא יחריפו שם הנגודים המעמדיים בזמן הקרוב וצביון הבעיה היהודית לא יחריף כל כך. ברית המועצות תאבק לשלום. יהיה לה צורך ביצור עמדותיה והותורים שתענה להם אנגליה או אמריקה יהיו תמורת דכוי מעמד הפועלים בארצם הם.
הכרח כי תפרוץ מלחמת עולם שלששית. בין סוציאליזם וקפיטליזם.
תנועת הפועלים לא הונה אזי ותשתף עצמה באיביוינציה. אלא נפוך הדבר, הנגודים המעמדיים יחריפו. ופועלי העולם ישתפו פעולה עם ברית המועצות ומאבקה, האהדה לרוסיה תלך ותגבר, חוזה עשרים השנה מחושב כדי לתת לברית הסוערות שהות. להתבצר. האימפריאליזם יהיה התוקף וייתכן כי עוד לפני תום עשרים השנה עלינו להתכונן לזה. נאמר כאן כי לא ייתכן פקוח בין-לאומי בארץ-ישראל בגלל ההתחרות בין המעצמות. אבל דווקא פקוח זה אפשרי כי הוא יכול לקיים אה שווי המשקל.
בילטמור ורצון המדינה היהודית עלולים להעמיד את מעמד הפועלים במצב קשה. סיעה ב' צועדת לקראת רדיקליזציה רבה יותר, אבל אין לקוות כי תגיע למחשבה מרכסיסטית בהירה. סיעה ב' התיצב למערכה אתנו באם
- 25 -
תוצע הבניית חלוקה, אבל היא תלחם בד בבד לאחדות המפלגה.
אנחנו הננו הנושא של המלחמה הזאת ועלינו לשאתה בגאון. אין
להתייאש מזה שססמאותינו אינן פופולריות. אנו מצווים ללחום את מלחמתנו
רות - להבות.
ברצוני להגיד כמה דיברים שהם על גבול שני הדיונים, התנועה שלנו היא למעשה הגוף היחידי הרואה את רכישת אהדת העם השכן למפעל הציוני כגורם מכריע. ההזנחה רבה בשטח זה. לא ידענו לטפח רצון כנה להתקרבות. אנו מתמודדים עם הלכי רוח הגדלים ברחוב והמחלחלים גם בקרבנו. עלינו לחנך נושא לטפוח יחסי האהדה בינינו ובין העם השכן. זו עבודה חנוכית קשה ואנו מחויבים לעשותה.
מהדיון. הנוכחי ומהקודמים לו פסקתי מסקנה כי עלינו לחזור לעיין בפרקי היסוד של המחשבה המרכסיסטית שהם אמנם הונחו ביסודות השקפת עולמנו אבל נתפסים באופן פגום על-ידי חברים. עלינו לרכוש לנו את היסודות הסועדים את השקפת עולמנו.
מאיר בן-גור - גבולות.
רבים שואלים ההיה צורך בימים אלה לכנס כנוסים ולשבת בדיונים אבל השאלה מתרצת כשאנו מתחילים לחשוב על התכונה לסיום המלחמה. מועט הוא הנוער בארץ היכול להצביע על דרך, מועט הוא הנוער שיש לו זיקה להתהדרות ועוד יותר מצער הנוער המתעתד לעלות על דרך חלוצית ורואה את עתידו כיצירה קבוצית. ועל-כן חשובה הופעתנו בצבור וחשובה דרכנו הרעיונית.
למה אנו רואים כקשורות את בעיות הציננות והסוציאליזם לקראת סיום המלחמה? כי נהיר לנו שגורל הציונות קשור בכוחות הקדמה שישלמו בעולם. כוחות שחור שידבירו תחתם את העולם יביאו שואה לעם היהודי.
כדוגמה המשיחיות בעם היהודי, כן צפה משיחיות בתנועת הפועלים.
היתה אמונה והיא עדיין לא חלפה שרוסיה תביא את הגאולה לכלים. אמונה זו נוגדת את דרכי המאבק בכל ארץ וארץ. רוסיה לא תשא גאולה לשום ארץ מבלי שתוקבל בכוחות לוחמים מבפנים.
אנו תמיד גרסנו לא דמוקרטיה פרלמנטרית אלא מלחמה מעמדית נוקבת,
ובעיה זו כבדה ומורכבת מאוד. עלינו להעמיק הקר בעובדא כי בין הארצות המשועבדות באירופה דווקא יוגוסלביה הולידה תנועת מחתרת אדירה.
זו היתה ארץ דו-לאומית עם שלטון סרבי דבוני . עם כבוש הארץ על-ידי הנאצים ורצח הסרבים נצנצה לקרואטים תקווה לקבלת זכויות לאומיות והנה דווקא בקרב הקרואטים קמה התנועה הפרטיזנית.
כשהננו פונים לשאלה היהודית נוהגים חברינו לשקוע בבעית הריאלי והבלתי ריאלי, לא על כך הוא הדגש. כבר הרבה דברים בלתי ריאליים הגשמנו יש לשהות לחזוננו והוא המכריע. אם נעמיק לחשוב נראה כי התכניות אינן עוגנות במציאות. עלינו להקשות היכול סוציאליסט להכריז על כדינה חד-לאומית בארץ דו-לאומית? האפשר באמצעות תכנית זו להסתמך על כוחות הקד-מה בעולם? בנוגע לשאלה הערבית עבדנו כבר הרבה שלבים ומשברים. תנועתנו ידעה תמיד להצביע על דרך אחוזות העמים. אין להרתע על-כן בפני הגל השו-ביניסטי הנוכחי.
כשברחוב נידונות תכניות אדירות ומכריזים על עליית מיליונים,
כיצד קלטנו את עולי ניאסה ועולים אחרים. ראינו איך נוער הולך להתייש-בות וכיצד נגשו מוסדות למפעל זה. לא מיטיבים לעשות חברינו בעמדת
-26-
ולהיות ציוני טוב מאוד. ואם ישנם ציונים טובים שנתפסים למדינה יהודי הרי הם ברצון משיחי. ממש רוצים להציל אה היהודים. המלחמה נגד בילסמו היא לא רק מלחמה בפאשיזם. בילטמור יכולה להוליד פאשיזם אבל זו מלחמה עם יהודיים סוביס מאוד. כיום קל מאוד ליהודי לאיד את השליטה על עצר למרות כי הוא יודע ושאינו עושה.נכון. זו האבקות קשה עם כל העם היהודי וגם עם עצמנו.
מי שמיד משתכנע לעמדותינו עדיין איננו הזק בהשקפתו כי להגיע לעמדותינו לא קל. אנו לוחמים בעצמנו נגד הזרם. ואנו חייבים לבסס את דברנו על השקפת עולם מוצקה. תשובה תכסיסית אינה מספקת,
לחברים רבים חסר יסוד אהד. הציונות יכולה להתגשם רק כתנועה מתקדמת ורק כתנועה עצמאית. היא אינה יכולה להיות ריאקציונית ואינה יכולה להזדנב אחר אינטרסים אימפריאליסטיים. ואיך יכול חבר בארץ לשכו את השאלה הערבית ? לבסוף הוא הזכיר אמנם את השאלה הערבית אבל זה היה כתוספת. אינני בא לפתור את שאלת הערבים.
לא רק מטעמים תכסיסיים לאחר שיש פה. ערבים, אנו מחוייבים לזה ו-לזה. השומר-הצעיר יכול לינות את השקפתו רק על השקפת עולם עמוקה, מוסרית-פויליטית איך יכול ציוני מהפכני לשים לחוד שאלה יהודיה ושאלה ערבית,. האם ימול צעיר יהודי להגיד כי צעיר ערבי מרגיש אחרה מאשר אנחנו , האם הוא איננו שואף לעצמאות ולחופש, רק בעיית היחס לערבים אינה תיאורטית. אין לכם יחס טוב לערבים, לא התגברתי על אותם הדברים הפרימיטיביים, והמסוכנים המקימים חייץ כין יהודי וערכי. אינני מסתפק בכתוב. חשוב מה שיש בלב. לא פעם נמשל יחס חברינו לערבים ליחסם של הגויים ליהודים, לו הרגשתם אחרת היו רצויים בקרבכם יותר לומדי ערבית. הייתם מתנהגים אחרת. אבל היכן המזיגה בין המחשבה והמעשה, זאת מלחמה עם עצמנו ועם אחרים. אנחנו כבר כיום הרבה יותר מאשר מדינה קטנה וח-לשה כעבר הירדן, אנחנו כוח, לו היישוב היהודי צריך היה להגן על עצמו היה עומד בגבורה יוצאת מהכלל, אבל השאלה היא כיצד נבנה את הציונות שלנו שלא תביאנו למצב בו נהיה מסוגרים לשבט ולחסד האימפריאלי זב הבריטי. כשננהל בעצמנו את מדיניותנו נהיה חפשים. ולשם בך אנו זקוקים לערבים.
במשך שש השנים מ-1933 עד 1939 הושמדה תרבות של עם שלם שיצר דברים כה כבירים. שעד היום אנו יונקים מהם וראינו כיצד קוזקים שהיו רודפי היהודים מביאים כיום על כידוניהם את החופש לאנושיות.
וגם בין הערכים יכולה לחול תמורה מהר מאוד. לא נכון שברית פועלי ארץ-ישראל מתקדמת, מתקדמים ארגוני פועלים שהם נגדנו. לא היו לנו עשרת אלפים פועלים מאורגנים בברית פועלי ארץ-ישראל היתה זו מהפכה שלמה.
כשאנו באים ואומרים כי הכרח למצוא גשר אנו מתכוונים לכך כי באם נשאר עם האנגלים נהווה חומה בין המזרה והמערב שמשני הצדדים יכוה וירמסוה.
אין בכלל יתנו מדינה אלה שכיום תומכים בספר הלבן? אינני רוצה להכנס לבעיות הללו. יבוא יום ואנחנו ננצח. זה יהיה נצחון לציונות, על סוציאליסט לנתח ולהגיד מה תפקידו, הנתוח הוא יותר אופטימי מאשר ניאו פה חברים, אחרי מלחמה העולם הראשונה שהיתה יפחות אכזרית והמצב לא היה יותר נוח קמה שטית עולם סוציאליסטית ורוסיה עמדה בשני סכנות רבות על-ידי האינטרינציה, ובמלחמה הזאת פחדנו כי רוסיה תצטרך לסגת לאורל. יכול להיות שהרבה יתווסף לרוסיה ולסוציאליזם אחרי המלחמה.
- 28 -
טיטו הנו פועל פשוט, הוא צמח מן הקרקע, הוא הנו סמל. הוא מגלה מדי פעם ספח חדש של מהפכנות. טיטו ילך ויאדים. גם בולגריה נמצאת בצבת. כיצד יגיבו ההמונים הגרמניים שכל העולם ירצה להשמידם?
יכולה לבוא התפרצות פתאומית. ומה תעשה המחתרת הצרפתית? מי יודע איזה כוחות יצמחו שם. לסוציאליהט נשארת עוד בעיה חשובה, הנושא. אנחנו הפכנו לחלק מן המכונה ההסטורית ותפקידנו פה בארץ. אל נתן עצות לעמים אחרים כיצד לפתור את השאלה הלאומית, נראה את זה אצלנו. אנו נקרין לא רק על הגולה היהודית, אנו יכולים להקרין עוד פעם על כל העולם כארץ-ישראל סוציאליסטית.
ערב הגולה והתנועה
העולמית
מוצאי שבת, בית-העם.
כ-2.500 שומרים ושומרות, אף חברי קיבוצים וקהל אוהד התאספו להאזין לדברי אחים-שומרים ניצולי הגולה שזה מקרוב באו ולשמוע את הר-צאתו של יעקוב הזן על "שלושים שנות התנועה".
האולם מלא מפה לפה. מעל הבמה מתנוססת סיסמת הועידה: "להצלת הגולה, לכיבוש השממות, לסוציאליזם".
נפרשים הדגלים ושירת "תחזקנה" בוקעת את רטט השתיקה.
עם גמר ההימנון. נשארים הנוכחים לעמוד עמידת דום. עוד רגע ומאחורי הבמה עולה ומצטרף אל קהל דגלינו עוד דגל אחד - דגל התנועה המרנסילבנית שעבד גבולות בימי שואה אלה. נקבלו אל קהל רגלינו, יהיה הוא שמור אתנו, עדי יתנופף מחדש באון וחופש כסמל לתקומתה המחודשת של התנועה בגולה, אשר קום תקום,
חבר התנועה הטבינסילבנית מוסרו לח' ק. ריפטין והוא-כפקדון לתנועה הארצישראלית. עתה נצבים הם השניים - דגל ודשא, (דגל התנועה העולמית) ודגל תנועתנו בטרנסילבניה.
אחיד, אחד עולים הם חברינו אשד חזו אה זוועות הימים האלה במו-עיניהם ,ומספרים.
מגילת האימים שנפדשת בדבריהם זיעזעה את השומעים. הרגשת הצווי הגדול שהטילו המתים, מקדשי שם ישראל, על אלה שנשארו בחיים כאן, רטטה ולבבות.
חיים , רומניה:
"הייתי בקרון מוות. אין לתאר 150 בקרון אחד: צעקות האומללים,
הכמיהה לטיפת מים, למעט אוויר. טירוף-דעת וגוויעה אטית... מ-12 אלף שהוכנסו לקרונות, נמלטו אך 2.000
יצר-הקיום של התנועה לא נתן דמי לחברים הצעירים ביאסי גם בימי הפוגרום , וגם כשה אלפים הובלו בקרונות-המוות.
העבודה נמשכה ללא הפוגות.
- 29-
ההתגוננות שלהם נגד בילטמור, עליהם להעמיד דרך אחרת גם כן כובשת ולתקוף בה.
יוסף-שער הגולן-חיפה.
דיוננו מחולק לשניים: דיון פוליטי המצביע על דרך ודיון חנוכי המאלפנו כיצד להגשימה.
רגילים לדבר כי הפאשיזם בארץ עדיין בנצניו. טעות מרה היא.
הפצצות הנן כבר הפרי. הרבה חברים ראו את התפתחות הפאשיזם באירופה. הוא לא בא בתופים ובחצוצרות.
הרקע שלנו הוא אסון הגולה ועליו צומח הפאשיזם, הוא אינו פורח במקום בו נזרקות פצצות הוא ספיחה של תכנית בילטמור, הפצצות הנן פרי ההלולים שלה. בילטמור בקרב הבוגרים מביאה לפאשיזם בנוער, ההמון בתפס בהתלהבות לבילטמור, תוקעים לו השכם והערב "אתה פטריוטי".
יהדות אמריקה בתמיכתה יוצאה ידי-חובה כלפי הציונות. הרחוב הוא שוביניסטי והרקע לכך הוכן לזמן.
פתרון השאלה הערבית לא ייתכן על-ידי טרנספר כי אנו נהיה תמיד בין ערבים ואי-אפשר לכונן מדינה על תותחים. במקום חלוקת הארץ צריכה להיות חלוקת השלטון, מדינת היהודים תצמיח פאשיזם. מול סיסמא פאשיס-טית יש להעמיד חנוך, נצטרך לחזור לזה בדיון החנוכי. יש אגדה מסוכנת כי אין דבר העומד בפני הרצון. יש דברים העומדים בפני הרצון. אנגליה יכולה לסגור את שערי הארץ בפני העלייה ואם אפילו נרצה או לא נרצה.
שתי מגמות נאבקות עתה בעולם: מגמה אימפריאליסטית שהנה במורד מכל הבחינות: חברתית, כלכלית ותרבותית ומגמה סוציאליסטית שהנה בעלייה. הציונות יכולה להכשל. היישוב יכול לקפוא על שמריו מנותק מן העולם באם לא ינצח הקו המתקדם.
יעקב חזן.
אנו חיים באחת התקופות הקשות ביותר ואנו צריכים לדעת קודם כל את האמת. מה נעשה עם עמנו ומה הסכויים לעתידו. לא טוב יהיה אם נעלים מאתנו את מצבנו. התנועה לא היתה עוד אף פעם כה מבודדת כמו היום. עוד אף פעם לא לחמה תנועתנו כל כך נגד הזרם, ומניין הבטחון כי זו הדרך הנכונה בה יש ללכת עד הסוף? גם בתנועה החנוכית עומדים יום-יום בפני הכרעות פוליטיות, מוסריות-עקרוניות, השאלה היא איך להאמין בדרך וללכת בה עד הסוף, צריך קודם להתווכח עם עצמנו. אם לא נהיה שלמים עם עצמנו לא נוכל להחזיק מעמד עד הסוף והשאלה קשה, בלב כלנו מקננת תשו-קה עזה להגיע סוף־סוף לחוף מבטחים. אין עם יותר נהדף משלל זכויות יותר מעמנו, פועל יותר מנוצל, נרמס יותר מאשר היהודי, והזמן דוחק ואיננו יודעים כמה זמן נוכל לבנות. מתי תבוא השואה השלישית. זה לא רק מלחמה עם אחרים זה קודש כל מלחמה עם עצמנו.
ברצוני לספר לכם דבר פרטי. אבי היה ציוני ואחר-כך נהפך לטרי-טוריאליסט והיה נואם נאומים חריפים מאוד נגד ארץ-ישראל וטען כי אין סכויים לציונות ולי ספר תמיד אגדות על ארץ-ישראל. ואיזה מאמץ צריך היה לעשות אדם כלו ספוג תרבות עברית ואהבה הארץ כשהוא בא לידי הכרה כי לא ארץ־ישראל תציל את היהודים, גם בלבנו מקנן רצון לעצמאות יהודים שיעזבו אותנו לנפשנו, שניוותר לעצמנו ונוכל לבנות את חיינו. וכשכל אחד מאתנו צריך לדבר נגד מדינה יהודית הוא מוכרח להתגבר מאוד
-27-
כשהמוות אורב להם, מתאספים שומרים במרתפים, בבית-הקבדות והפער?
נמשכת. כן דיה ביאסי, כן היה ביוקארסט וכן היה בטרנסדניסטריה. מאסרים משפסי מוות, מאסרי עולם - אין כוח שיוכל למנוע אותם מלהמשיך את קיומם ומעל לכול האמונה בארץ-ישראל, ומשבאה בשורת העלייה, רבו הפיקפוקים: המותר לעזוב את העם המושמד, אה החברים הנשארים, ולהינצל?
החברים שנשארו שם ימשיכו. עלניהם נשואות הנה, אל הקיבוץ החדש שאנו עולי רומניה מקימים עכשיו.
אתם חיים חיי דרור ומסכמים חיי יצירה. אילו אנו היינו מכנסים וועידה, היינו מסכמים חיי סבל ומוות..."
יעקוב (סלובקיה):
"... בימים האיומים ביותר לא נשכה התנועה, גם שם גירושים.
60 אלף יהודים הובלו לקרונות-מוות. תעלולי מירמה שטניים של הנאצים למען השלות את המוני היהודים, כי לאלמוות המה מובלים.,.
בטרם החלו הגירושים גדלה התנועה וקמו לה קיבוצים חדשים. ובבוא השואה החלט לגנוב גבולות, לעבור להונגריה ולבקש דרך לארץ-ישראל. רבים נתפסו והובלו למוות. המשטרה ההונגארית התעללה בפליטי סלובאקיה והסגירתם למוות. התנועה ההונגארית הושיטה יד אחים, ובתנועה החלו להקים הגנה, פילסו נתיב אל הכוחות הלוחמים בנאצים, אירגנו מפעלי הצ-לה. השתתפנו במפעל הצלה של מגורשים לפולניה.
הרגשנו את גודל הטראגדיה, החילונו להבין, שארץ-ישראל חייבת למלא את החלל הריק שהשאירה, חייבת למלא את החלל הריק ש השאירה יהדות אירופה. בימים ההם הגיע אלינו בפעם הראשונה "משמר" שעידדנו..."
(דבריהם הובאו למקוטעין)
חיה - בנדין,פולניה:
בפגישה עם אנשים שונים בארץ שאלו אותי לא פעם: האמת, נכון כל מה שמספרים וכותבים על הנעשה בפולניה? אכן, מה שמספרים. אין זאת המ-ציאות. המציאות היא עוד יותר מרה, עוד יותר איומה,
כאשר באו השמועות הראשונות, כי הגרמנים כבשו את פולניה, תקף את היהודים פחד שאין לתארו. הפונים עזבו את מקומות-מגוריהם וברחו הרחק מהחזית, מזרחה. חולים אנושים, זקנים, ברחו. היה זה ממש כיציאת מצריים, כל הדרכים מלאו אלפי פליטים. אבל אי-אפשר היה להימלט מפני הגרמנים - הם נסעו בטאנקים ובמכוניות, לפגי היהודים היו גרמנים ומיאחוריהם. גרמנים - האוייב סגר מסביב, לא היתה ברירה, אלא לחזור הבי-תה. אבל לא היה לאן לחזור, בינתיים נגנב הרכוש של היהודים. כבר מהת-חילה התחיל רעב גדול. מעם שלם נלקח מקור האספקה: היהודים לא קבלו כר-טיסי מזון. המונים מתו ברחובות, נפלו ברעב, מחלות ומגיפות פשטו. לא היה מחסה לראש. בחדר קטן גרו 8-10 אנשים. ובמציאות הזאת גדל דור צעיר. ורק הילדים יכלו עוד להשיג פרנסה בשביל בני המשפחה, כי נגזרה גזירה על השכבה הזעיר-בורגנית - נאסר עליה המסחר, והוא עבד לידי היל-דים. ילדים קטנים גנבו גבולות והביאו אספקה.
- 30 -
- 31-
היתה גדולה הסכנה, שדור שלם יגדל בעם-הארצות, שיתנוון, אסור היה לקיים בתי-ספר, מה עשינו? הקימוגי בתי-ספר במחתרת, גימנסיות של-מות שבהן לימדו מורים מוסמכים. הקימונו סמינריון, הקימונו תנועה במח-תרת. אמנם תנועת-גוער היא סתירה למחתרת, נוער זקוק לחופש, למרחב,לת-נועה, קשה היה ליצור תנועת-נוער ואף־על-פי־כ ן הצלחנו בדבר, הגרמנים סגרו את הגיטאות בפני העולם הגדול, לא הגיעו אלינו שום ידיעות. והנה גש על הגזירה הזו התגברנו, מונו אנשים שהקשיבו לראדיו והוציאו עתוניס. דווקא באותה הקופה של עוני ורעב גדול גדלה התנועה החנוכית, מעבר השני היו חיים אחרים לגמרי. היו בורגנים שלא חסרו דבר. ובאותם התנאים, כשמצד אחד היה עוני ומהצד השני שפע, פעלה תנועת-הנוער בנגוד למציאות האיומה. אבל תנועה חינוכית זו לא הספיקה עוד.
ראינו, בי בעולם הרחב נסושה עכשיו מלחמה שאין דוגמתה בהיסטו—
ריה מלחמה שבה תלוי גורל הסוציאליזם לשנים רבות, הייתכן שלא נשתתף בהיאבקות זו בין שני מישטרים - שאלנו את עצמנו. חיפשנו דרכים לתנו-עת-המחתרת, שהיהה פעילה בחבלות נגד הפולשים, לעומתם היתה תנועה אחרת, תנועת הקומוניסטים הפולנים, שרצו לפתוח ב"חזי ת שלישית”, שעסקו במעשי חבלה ומידור נגד אישים גרמניים חשובים. עם תנועה זו התקשרנו, הכינונו פלוגות, שנועדו לצאת להרים. זאת היתד, עבודה קשה, הכול היה תלוי באפשרויות הכספיות ואלה לא היה בידינו. רק באמצעים שלנו, שנאס-פו בתוך התנועה, הכינונו את הפלוגותי
בינתיים באו הידיעות הראשונות על השמדת היהודים, על טרבליאנקה ועוד מקומות שבהם ממיתים אלפי יהודים, לא היה מנוס מן הקץ המר ומן המוות. הגענו לידי מסקנה, כי יותר חשוב להקים הגנה יהודית, לנקום את נקמת העם ולמות בכבוד. היה זה צורך פנימי של כל אדם בעל־הכרה, לא ללכת כצאן לטבח, בשלה ההחלטה להשיב תשובה, האירגון הצבאי, שתפקידו היה תחילה לשלוח יחידות מוויינות ליערות, נהפך לתנועת—הגנה, ושוב, לא היה קל הדבר. להפוך תנועת-נוער לתנועה צבאית - זה דבר קשה מאוד. זאת ועוד אחת. לא יכולנו להתחיל במרד במרב זמן, שהרי היה ברור, כי עם הירייה הראשונה צפוי כל הציבור היהודי לכליון, יכולנו להתחיל רק אז כאשר ממילא נהיה כולנו נידונים לאבדון. לא אספר עכשיו על מרד הגיטאות. אומר רק דבר אחד, שום תנועה ציבורית לא עמדה בפני שאלות כאלה, שניטל עלינו לענות עליהן, נתבענו להשיב תשובה על המוות. ידענו, כי הציבור המבוגר לא ישתתף בפעולה,. המבוגרים נשברו לגמרי על-ידי הגזירות. משום כך היתר, תנועת-ההגנה רק של הנוער העברי, ובשורה הראשונה עמדה תנועתנו - השומר הצעיר. אפשר לספר הרבה על צעירים, שמילאו תפקידים שוגים של מקשרים: גנבו גבולות והנשק בידיהם, הלכו ובידיהם מזוודה עם מיכסה כפול, עם דלי שבתוכו היה נשק - ונפלו לידי הגרמנים, ,
אפשר לספר אודות אלה, שעמדו בראש הפעולה, שהלכו הראשונים לעמ-דות המסוכנות. אפשר לספר על אודות ישיבה אחת, שבה הושמדו ספונטאנית ניירות אשר בעזרתם יכלו הצעירים להציל את עצמם ממוות, הם לא רצו בהצלה,'הם ידעו, כי אם העם הולך לאבדון, לא ייתכן שהאבנגרד, החלוץ שלו,יציל א ה עצמו..
בלי הרצאות, בלי נאומים נסתדר הכל, כאילו הדבר מובן מאליו.
לא האמנו, כי המרד יימשך כל-כך הרבה זמן, הבאנו בחשבון רק
שעות מועטות,. שהרי ההגנה עמדה בסתירה לכל הגיון, ברי היה, שכולם ימותו.
ואף-על-פי-כן, לא זו בלבד שכולם היו מוכנים למות, אלא רצו לכו יכולה אני לספר על מכתבים, שבאו מגיטו ווארשה בשעת המרד, ובהם כותבי חברים: "ידענו כי השעות שנשארו לנו לחיים מועטות, אבל הננו מאושרים כי הדברים הגיעו לידי תשובה כזאת".
אפשר להשוות את המצב בשעת המרד בווארשה לתקופת הקומונה הפארי-סאית. השלסון היה רק בידי המחתרת - המחתרת 'היהודית. מי שבגד נפל חיסלו אותו, הקהילה היהודית, ששלמה באכזריות בגיטו, הודיעה, כי אינה אחראית למצב, כי הכול בידי המחתרת.
נראה לי, כי ההאבקות הזאת ללא תכלית לא היתה לשווא: רק משום שהיה מרד בגיטאות, יכולים אתם עכשיו להיות בין העמים בשווים בין שווים. ועוד תשובה אחת אנחנו חייבים: שאין כוח בעולם, ויהיו הדרכים שילך בהם כאשר יהיו, שיוכל להכרית את העם כולו.
את התשובה הזאת אתם חייבים לתת.
סיימו החברים את דבריהם.
קהל המאות קם על רגליו והאזין לקריאת התנועה: "בהתייחד הועידה עם גולת ישראל הנרדפת הנשמדת והנאבקת, אנו מכריזים על כוננותנו ודריכות כל כוחות הנעורים שבנו לעזרת הגולה להצלתה וקלימת הגולים בארץ־ישראל..."
ואחרי הקריאה - "אנו עולים ושרים", שרו כלם. שרו יחד. ושרו בקול עצור ושקם, ושרו חזק. פעמו הלבבות עם פועם המלים שניצבו חיות לעינינו,
לאחר ההימנון הרצה י. חזן על "שלושים שנות התנועה", היתה זו הרצאה מקיפה על תולדות הת-נועה, האבקותה בציבור כתנועת-נוער. ערכי החיים שגיבשה ודרך התפתחותה אל היצירה הקיבוצית והשקפת עולמה הפוליטי-חברתית. אין אנו מביאים את ההרצאה כאן משום שפורסמה בחוברת מיוחדת,
ביום הראשון, ה-28 למאי נפתח באולם מוגרבי הדיון על המצב החי-נוכי ועל מעמדנו בנוער, מיד אחר הפתיחה - החלו הדיונים,
- 32
מעמדנו בנוער
פתיחה - דוד שטיינמן (ההנהגה הראשית),
לדידן זה סגרה מסוימת וחובתנו כיום לחרוג ממנה. חמס שנות המל--חמה הביאו תמורות רבות בנוער. עברנו בפרק זמן זה התקפה גדולה על הנו-ער לחלוצי ויכולנו לה. קרה לנו אסון עין-גדי ונדמה היה כזו לא נתאושש מהמהלומה הזאת. ובכל זאת התגברנו. עם תכניה בילטמור חזרה ובאה ההתק-פה על תנועתנו אולם לא הצליחה. חברינו הצעירים הצטרכו להחזיק מעמד בהתקפה קשה. ואנחנו עמדנו, לא נפלנו, לא קטונו.
הוכרזנו משתמטים, כי לא רצינו לאבד את עצמנו לדעת על-ידי מסלוח דור אחד לסלוי צו למען תפסק סרסרת הדורות בתנועתנו. היתה האבקות קשה עם חברים שרצו להתגייס והיינו צריכים לעמוד בה, ונצחנו בה. עתה אנו נצבים בפני תקופה חדשה. אנו החזקנו מעמד אבל לא כבשנו נוער. עלינו מ-1939 ב-50%, מ-2.000 חברים ל-3.000. מספר זה הוא ריאלי. (יסנן תנועות המגזימות בהרבה במספר חבריהן ועלינו לדרוס מההסתדרות לערוך מפקד נוער.)
העלייה סלנו היונה ממסית. יש נן תנועות הגדלות בתקופה כסוייפת ואחו־ כך מפסידות את הכל. אנו גדלנו, אבל חסרה לנו פריפרית-הנוער האוהד אותנו. הנוער שאיננו בתנועתנו הוא נגדנו. הנוער מאשימנו בהסתגרות, בהתרברבות של אינטליגנטים. הנוער העובד טוען מצד אחד שאיננו מארגנים נוער עזוב ומצד שני דורש מאתנו לארגן דק נוער לומד.
אנו תנועה חלוצית, אמנם לא כל אדם יכול להגשים, אבל אנו מוכ-נים לקלוט הריה יותר מאשר באים אלינו. אנו צריכים לכלול יותר נוער, להרחיב את הבסיס הסוציאלי, אבל אסור לנו תוך כדי כך להמעט את דרישו-תינו כלפי החבר.
למה לא רכש נו אוהדים בנוער, חלף, עבר אותו הנוער הגימנסיאלי החסוך מחשבות עמוקות ואידיאולוגיות. חלו בו הרבה שנויים. חלה פוליטי-זציה בקרי הגוער. המלחמה עוררה שאלות רבות. המלחמה הביאה אתה את התגב-רות ההשפעה החלוצית בקרב נוער זה, נוער רב יוצא לעבודה, שנה שנה. תנועת הצדפים עברה התפתחות לחלוציות, למרות ההומגו מבטאי דעיון זה במשך שנים לא כוונו תהליך זה ולא השפענו עליו.
הנוער גרס: חלוציות כן אולם לא סוציאליזם. הוא התקרב לחלוציות, איל
לא להשממר-הצעיר.
קיימים שני מרכזים קונצנטריים מסביבם מתרכז הנוער. הסוציאליזם והציונות. היתה תקופה שבה היתה השפעה עצומה לפרקציה. עתה המרכז הוא המדינה היהודית. הנוער נוטה ללכת בתלם אחד וישנה עתה תגבורת מתמדת של לאומנות, היא חודרת גם לתנועות ארץ-ישראל העובדת, הסבה היא אסון הגולה, אכזבו; מהקוות המהפכה העולמית וממלחמתנו באימפריאליזם הבריטי. כן השפיעה בהרבה. העמדה הנקוטה בידי מנהיגות היישוב.
החינוך בבית-הספר התיכוני נהיה לגורם ריאקציוני, מחדירים שם את הרעיון כי חסרת ערך היא התרבות הבין-לאומית ורק תרבותנו היא החשו-בה, גם עמדת ההסתדרות והרגשת אתה בחרתנו מגבירים מצדם את הלאומנות. השפעת האצ"ל היא גדולה מאוד, ונוער רב נהנה ממעשיהם. ססמאות הא.צ.ל.
- 33-
הן קלות מאוד ואינן דורשות מאמצים, "דבר" איננו מראה אה הדרך לחסוי למלחמה נגדם ונגד השפעתם, אנו מראים דרך שיט בה גם קוממיות לאומית, לא נסכים שיברכו אותנו יחד עם מגנם והאחוד, לפני 5 שנים היתה לנו נ חמה נגד הרביזיוניזם איל היא היתר, יותר קלה, מאז הוא הכה שרשים עמו ישנה סכנה כי גל החלוציות ישקע ותפקידנו ללחום על החדרת הרעי נות שלנו, על שלוב הציונות והסוציאליזם. זו מלחמה יום-יומית, נוער צעיר אין כובשים על-ידי ססמאות פוליטיות. הכרחי התנוך, ואנו נכבוש נועד בה במדה שנעמיק אה התנוך . אולם כיום אין אנו יכולים לעסוק בח נוך בשלווה, כיום מוכרחים אנו ללחום מלחמה פוליטית, ביום גם הילד הקטן ביותר אנוס ללחום מלחמה פוליטית ברחוב ובבית-הספר כל ילד דורש וצריך להשיב לו תשובות פוליטיות, עלינו להשתדל לא להפו לתנועת הסברה פוליטית, אבל בדי לבסס את חנוכנו עלינו גם לשקוד על חנוך פוליסי.
דרכנו החנוכית לאור
התקופה
פתיחה - נתן ק. (ההנהגה הראשית).
לא פעך נאלצים אנו לנהל ויכוה מוזר כאוד: על החינוך עצמו. אנו רואים את החנוך כאחד השערים לעולם טוב יותר. אנו מחנכים כדי לשנות אך התנאים. אולם בחנוך לא מתמצה הכל. תקון האדם כרוך יתקון העולם, ישנה מזיגה מסוימת בין האדם והתנאים. אם לא נציין מזיגה זו נאלץ להגיע כדי סתירה, כדי מרכסיזם וולגרי. אנו רואים בחינוך מכשיר להכשרת האבנגרד. אנו היינו תנועה עולמית גדולה ולא פעם הרהרנו כיצד יכולה תנועה עולמי מתפתחת לשמור על אחדותה, סכנה כזאת אורית לנו. התרופה לכך היא א.אחי-דות מצבם הכלכלי של היהודים בכל מקוב. ב. אחידות החנוך.
תנועתנו נתונה באופן מתמיד להשפעת הסביבה. היא גדלה באופן מת-מיד. היא נמצאת בארץ צעירה. תנועת הפועלים בארץ-ישראל תפקידה הוא קרב סטרוקטיבי. מעמד זה יוצר את התרבות הלאומית. מציאות מיוחדת זו יש לה השפעה גדולה על תנועתנו.
השיטה החנוכית הנה תמצית החנוך, תנועת נוער הולכת ומגבשה לה את דרכה החנוכית, תנועה כשלנו שהפקידה קשה כל כך, הצריכה לצעוד בשביל אמצעי - מוכרחה להזהר ולנצל אה הישגי המדע כדי חסכון בכוחות. דבר זה עושים על-ידי השיטה החנוכית.
גם הרביזיונטסטים דרכם חינוכית קשורה במטרתם. הם מחנכים אנשי צבא. החנוך צריך להיות בהתאם למטרה המוצגת, רוצים אנו לחנך אדם שדמו-תו היא דמות האדם החדש. השיטה ההנוכית היא המאפשרת לעשות זאת. תנועת- נו בארץ צריכה להתאים את עצמה לתנועה העולמית. אנו באנו לתנועה לא כראשית התפתחותה, המטרה שווה גב לנו, אולם התנאים שונים.
אצלנו מדירים על הקבוצה הדו-מינית והחד-מינית ויש לי רושם שאין אנו מביעים תוך כדי כך את צרכן הפנימי ואת התלבטויותיהן של הקבוצות הללו. אנו צריכים לסגל לעצמנו כושר אבחנה בדרך ההשתלמות והעיון. את השיטה החנוכית איננו יוצרים. אנו צריכים להתאים שני דברים אהד למשנהו, את השימה לעצמנו או להיפך.
- 34 -
השיטה הצופית עמדה במבחן. אצלנו זהה היא עם מגנון חיים, איננו תנועה המונית (המון כמוסג של איכות) - אנו תנועה מאורגנת . לא גבשנו עדיין שיטה מושלמת לסככת הרעים, נצטרך להשלים אה החסר כדי להסלים את המעגל המפריד אותנו מן הסביבה, תנועה חנוכית מוכרחה להיות סגורה במסגרת חנוכית. היא צריכה להיות בעלת אופי מיוחד.
קובלים על המדריך. אין להצביע על הבעייה בפני עצמה, הבעיות כולן תלויות זו בזו. הלקוי הראשון בחבר המדריכים שלנו הוא כי לא גמר אומר ללכת יחד ולהוביל את התנועה קדימה. כדי שמדריך יעסה את פעולתו בשלמות, עליו להיות חלק מקולקטיב של מדריכים. הלקוי הסנו הוא הקושי להתמיד בעבודת ההדרכה, אומרים אצלנו כי המדריך "נסחט". אם המצב הוא כזה הרי זה לקוי רציני. ישנה כעין נקודת קפאון בשטח התרבותי. ישנה עוד בעיה ארץ-ישראלית, חוסר גדוד בוגדים והסבה כפולה היא: האחת-הקבוץ זקוק לאנסים והשניה - אין אנו יכולים להחזיק את גדודי הבוגרים בקנים.
הגורם השני איננו לקוי לדעתי. מתיחות העלי ה אינה קיימת בארץ.
לעומת זה קיימות בעיות חברתיות ואזי הכרח הוא להעביר את הגדוד לקבוץ. על הטוענים לפעולה פוליטית בסביל גדודי הבוגרים תשובתי היא כי אין פעולה זו פתרון לבעיות חברתיות הפתרון הוא קומונה עם הדרכה. רק זה יוכל לפתור את בעיית השארות גדוד .הבוגרים בקן,
שנות המלחמה שנו את הרוח הכללית מחוץ לתנועה, הן שנו את ההרכב הסוציאלי בתנועתנו, רב מספד העובדים בתנועתנו. המלחמה הרסה לנו את חיינו החברתיים, גרמה לחוסר מדריכים, לקצור שנת העבודה, להלכי רוח שונים, המלחמה השפיעה השפעה קשה על תנועתנו,
בית-הספר מתפתח בכוון ריאקציוני. המדע בארץ-ישראל מטיף לדת.
החנוך העממי הולך יכוון זה, ביה"ס מרחיק מן המלחמה היום-יומית, מאידך מ שמש בית-הספר מקוד לשאיבת כוחותינו. בתי-הדונוך מוציאים את מרבית "לומדיהם להגשמה. וכנגד זה ישנם בתי-ספר המשחיתים לנו המוני נוער. התלמידים בעצמם צריכים להתוות דרכי הקון.
איך בבחון את הצלחות שימות חנוכנוז הישגים חנוכיים אפשר לבחן רק אחר צבירת חומר רב מאוד, קנה־המדה לבחינה זו היא ההגשמה, למרות הסלקציה בגדודי הבוגרים הצלחנו להקים מפעלים חדשים ומפעלי השלמה.
הלקוי בגופי ההגשמה.
הבחינה האישית אצלנו היא לרוב חברתית ולא רעיונית. הדבר מביא גם לידי לקויים חברתיים. חברות מתלבטות בבעיות חברתיות כי אין להן מתח רעיוני. יש להרים אה ההשתלמות למדרגה גבוהה יותר.
המוניותה של התנועה: דוד טוען כי אב נהפוך לתנועה חנוכיית -
נגדל, יש מעצורים טבעיים לגדולה של תנועה. יש מעצורים הנוגעים לחיוב ההגשמה. אבל התנועה יכולה לגדול הרבה יותר מאשר זה במציאות, אומרים כי תנועתנו אינה מהפכנית במדה מספקת ועל-כן אינה המונית, אך הפיזיו-לוגיה המהפכנית לא תביאנו להמוניות. המהפכנות שלנו מתבטאת בכושר התנוך שלנו, בכושר שלנו לתת בטוי למאויי הגוער, רק אז נהיה תנועה המונית עממית, ונדע להופיע בקרבו בגאווה, יש ליצור סינתזה בין הלי-כה לעם וגבוש עצמי, הליכה לעם בלבד שכרה יצא בהפסדה, היא יכולה לפו-ררנו. לכן קשה העבודה בעדות המזרח. הליכה, לעם כרוכה בסכנות של הורדה הרמה עם הורדת הדרישות.
אולם התחלנו כבר להגשים את הדבר על-ידי הקמת קנים. דק לאחר שנשתף פעולה עם הנוער העובד נובל למתח פעולה מקיפה בתוך המוני הנוער.
- 35 -
סכום: עלינו להציג בפנינו מספר תביעות - להשאיר בעיר את גדוד הבוגרים, תנאי שני - ליצור מסגרות חדשות לגדודי הבוגרים למען לאפשר להב את השארותם.
הדיון החנוכי
אפרים - משמר-העמק.
יעז לירוק אם אנו מקיימים את ההנחה שהננו תנועה אבבגרדית.
להיות אבנגרד כשמע להנחות את הנוער וללכת בראם מחנהו. על התנועה לעמוד על התהליכים הסוציאליים והפוליטיים ביישוב ולכוון לפי מסרו-תיהם את הנוער. עלינו לסקור את התפתחות התנועה מתחילתה.בכל גדוד מא ראשית התנועה התקיימו בעיות אחרות, בתחילה רב היה הנוער הלומד וכי רבים החברים העובדים. התנועה הולכת ונעשית פרולטרית. בבתי-הספר התי-כוניים של הבורגנות הארץ-ישראלית אין לנו חברי תנועה. ייתכן שאשמנו בכך. מאשימים אותנו בארגון נוער שהנו נוח לכך וזה על בי רוב נוער טוב, אבל לגדל תמהוננו הנוער הזה עוזב אותנו וזה כנראה בגלל היותו "יותר מדי מוביי , בחוץ לארץ התגייס הנושא לתנועה החלוצית בתוך שכבות הביניים. הנוער לא נמשך אלינו מתוך השכבות הבורגניות , זה מעמיד אות-נו בפני תפקיד חלוצי גדול לחדור לתוך שכבות אלו. אולם עלינו גם לשים דגש על העבודה בנוער העובד. עלינו למלא את מכסימום התפקידים, עלינו לפעול בנוער העובד בין אם יהיה הסכם ובין אם לא יהיה. עלינו להתאים את התנועה למציאות הארץ-ישראלית. עלינו להיות האבנגרד של הנוער העובד במלחמתו המקצועית, גם בין אלה שאינם הולכים לקבוץ. מטרתנו בקרב הנוער העובד היא כפולה - להעביר את מרביתם לקבוץ וללחום את מלחמתו המקצועית הנוער הבורגני אינו נוהה אחרינו, הוא אינו ער לבעיות פוליטיות. תנוע הנוער הצופיות נותנות להם את אשר הם רוצים, אנו צריכים לפעול בקרב נוער סה בבתי-הספר בכל האמצעים.
חיי נוער פרוליטרי הם קשים ובשבילו הקיבוץ הוא פתרון , למען נוער זה צריך להשקיע מאמצים מרובים יותר בחנוך. ישנו בתוכו חלק שאינ יכול ללכת לקיבוץ, באשר מילדותו הוא סעד להוריו. איך עלינו לקלוט נוער זה?
כל עבודתנו החג וכלת מכוונת לנוער לומד. כל ההווי שלנו הוא הווי של נערים לומדים. עלינו להקים חבר מדריכים חזק בקרב הנוער העוב מדריכים שיוכלו ללמד אה הנוער הזה דברים אלמנטריים. הבעיה הזו צריכה לעמוד כיציר הוכרח.
חנה - המפלס, ת"א.
אני רוצה להדגים בכמה עובדות את העדר ההדרכה לנוער העובד, והנוער מעדות המזרח. הנוער הזה מתגייס מבתים ענייב כאוד. המדריכים הגיעו לשם עם מכניות עבודה רגילות. בתחילה באו המונים לקן הדרום, היו נוהרים אלינו מלוכלכים. קרועים ומנת מזונם ביד. לטיולים קשה היה להוציאם בגלל קשיים כטפלים. הכרה הוא לתכן תכנית עבודה שונה מהרגילות וכל זה מדובר, כשהנוער הזה עדיין לומד - מה יהא עליו בעברו בגיל צעיר ביותר לחיי עבודה?
36
הקושי מתבטא בצופים הבוגדים כאשר בתכניות העבודה של הקבוצות לומדים דברים הדורשים ידיעה אלמנטרית בשטחים שונים, אז מתגלה חוסר האונים לעומת אי-הידיעה של חברים רבים,
יש לחדור לנוער העובד ולפעול בקריו אולם באמצעות תכנית עבודה מיוהדת. לא כל נער עובד יכול להמשיך במפעלנו, אבל חלק גדול מהם מסוגל לכך.
יוסף - שער הגולן,חיפה.
גם דיוננו על התנועה חייב להיות מיוסד על גישה מרכסיסטית.
משמעות הדבר היא כי תנאי חיינו משנים את אופי עבודתנו ותפקידינו. עקב מה צמחה התנועה בחוץ-לארץ? עקב האנטישמיות. היא שדחפה את הנוער לקן השומרי והלאה משם לארץ. וכאן הנוער חסוך הבעייה הזאת, כאן מביטים על הערבי בבוז כפי שהתייחסו הגויים לג'יד בחוץ-לארץ, הנוער הבורגני בארץ מוען כי יש לו אפש רויות להתפתח ולשגשג, בו בזמן שבחוץ-לארץ אי-אפשר היה לעשות חשבונות לעתיד. באמריקה לא הצלחנו, היום משום ששם אינם שוררים התנאים שסיעו בידנו בארצות אירופה. תנאים אלה יבואו עם התגבר האנטישמיות, הצלחתנו בארץ נובעת מן הצפייה לעלייה והצלח הגולה. התנועה בארץ מתפתחת מתוך הקשר עם הגולה והתנועה בגולה. המצב הכלכלי של המשפחה הממוצעת בארץ גדוע מאשר,בארצות חוץ. דבר זה יש לו השפעה מכרעת על אומה החנוך שלנו.
יש להסיק את המסקנה בדבר הצורך בשתי תכניות העבודה, האחת המכוו-נת לנוער העני, המדגיש אה הטוב והיפה שבקבוץ, בו בזמן שאת הנוער הזעיר-בורגני יש לחנך ללאומיות ולויתור.
יוסף - חברת הנוער, מזרע.
עד כה היד נציגי ההכשרות הדוברים היחידים בסם הגופים המגשי-מים, השנה נוספו גופים חדשים ואלה הן חברות הנוער. בחברות הנוער הצלח-נו למזג נוער מחוץ-לארץ, מהארץ וגוער רב מעדות המזרח.
למען הפוך את חברת הנוער לגרעין מגשים עלינו לשלוח לשם חברים מעורים בתנועה שישמשו נושא ארגוני לאלה שיצטרפו אחד-כך.
לא צריך לראות בחברת הנוער פתרון למצבים סוציאליים קשים, יש לצייד חברות ברנשים פעילים מהגדוד.
בחברת הנוער רוכש החבר כפרט והחברה ככלל ערכים חיוביים .
החברה חיה באוירת שתוף והחבר נבחן בה בכל שטחי החיים במשך 24 שעות. החבר לומד לעבוד כתוך רצון ומסירות וקונה לו ידיעה בחקלאות, הוא מתק-שר לאדמה. הלמודים מבוס־זים על רצון חפשי ומותווים לפי השקפת עולמנו.
חיי התירה הם אינטנסיביים מאוד. אחת הבעיות בחירת הנוער היא בעיית ההמשך. יצירת גרעין חזק שיוכל כעבור שנתיים להגשים בקבוץ, יש בחברות הנוער חלק מעדות המזרח. אפשר להגיד בבטחה שהחברים יתקשרו לתנועה, נמצאה המזגגה, זו יכולה להיות דרך לארגון חברים מעדות המזרח, זוה דרך שלא הלכו בה עדיין. בשנה הראשונה לא היינו קשורים לתנועה. החומר אמנם נשלח איל קשר הי לא היה, עם התרחבות המסגרת של חברות-הנוער הארץ-ישראליות. עלינו לדאוג ליצירת הקשר בין החברות ולתנועה, עלינו מוטל גם לגשר יין הנוער העולה ליין הנוער הארץ-ישראלי. התנועה חייבת להקים מוסדות כדי לקיים קשרים מהודקים אתנו, זוהי דרך של מאות.
-37-
דוד.
יש ללמוד מהנסיון שנצטבר בתנועה בגולה, במצבם הטוב ביותר היו ההמונים בגולה קשורים בכוחות הקדמה וכך נהג גם הנוער. הנוער מצא בתנועתנו אה המזיגה של האבקות נגד הטמיעה האדומה ונגד האנטישמיות.
פה בארץ איננו מופיעים עם ססמאות פופולריות אלא בדרך האפורה והקשה. זוהי הסבה לכך שתנועת הנוער נפגעה על־ידי תעמולת תכנית ביל-ממור. הנוער נגרף אחר דברים מצודדים ונוכל לעמוד נגד נחשול זה רק כשהנוער שלנו יהיה מזויין בנשק חזק. על כן אינני מאמין בפריפריה בנוער שתהיה בבחינת אוהדת בלבד. מה שיצרנו יצרנו בכוח ארגוננו והכר־ תנו.
במציאות הפוליטית שלנו לא תצמח לנו תועלת רבה מיצירת אהדה בבית- ה ספר ומקומות העבודה.
עלינו להתבסס על הגורם החנוכי. זהו כל מה שעשוי לקבוע. כאן מתגשם תהליך הבראת העם ואנו צריכים להסיק מזה מסקנות.
בחוץ לארץ הוקמה. תנועתנו על-ידי נוער זעיר-בורגני. פה הופכים אותנו לתנועה פרולטרית אל לנו לוותר על הנוער מהשדרות הבורגניות. למרות הקשיים המרובים עלינו לחדור אליו.
התרגלנו לציין את בתי-הספר כריאקציוניים ואנו נוטים לתארם בצבעים שחורים. אולם יש להודות כי בתי-הספר בארץ הם הרבה יותר פרוג-
רסיביים מאלה שבחוץ לארץ ועל-כן קשה יותר למרוד בהם.
תיאודור בית-אלפא.
העדר ההצלחה צריך לעוררנו לנתוח הסבות. מה הם הגורמים הבולמים את התפתחותנו. קיימים כאן. תנאים אוביקטיביים שאינם לטובתנו דווקא. חסרות כאן אותן. הסיבות שדרבנו בחוץ לארץ את פתוח התנועה. אין אנו חשים בבשרנו את רסיפות היהודים. הציונות כאילו הוגשמה. חסר לחץ מצ-פוני חזק שידחוף לפעולה, גם הסוציאליזם איננו דבר שבכורח. התלמיד אינו חש. דווקא את המועקה הסוציאלית הכללית ואינו נאלץ להסיק מסקנות.
השוואת התנועה עם זו שבחוץ לארץ היא על כן מסוכנת. האפשרות של התפתחותה בארץ קטנה יותר ואין להתפלא על הרמה הנמוכה. אין אנו יכולים להחזיק אנשים לעיר בגיל מבוגר כמו שעשו זאת בגולה. ולכן נד-רשים כאן שליחים מרובים יותר ויש צורך במאמצים גדולים יותר. הקלחת הפוליטית שלתוכה נגרפים החניכים מגיל צעיר איננה חיובית, אבל אלה הן תופעות שאינן נתנות לשנוי - עלינו להיות ריאליים ולהבין כי לא נהפוך להמונים, אבל אפשר והכרח הוא להרהיב את המסגרת.
פושה בנוער. פוליטיקה. מופרזת הדוחפת אותו לחשוב על בעיות שאין הוא מסוגל להשיגן. אנו חייבים לתת לילד תשובה לשאלות ויש סכנה כי החנוך שלבו יהפוך לויכוח פוליטי בגיל צעיר ובגיל. קשיש יותר יודעים את הכל באופן שטחי ומסרבים להמשיך בלמודים. אפשר לתת את ההסברה לנער בצורה שלא תמאיס עליו את חקר יסודות האידיאולוגיה שלנו.
בשעה שתוקעים לראשו של אדם פרזורריקות התוצאה היא כי יוצרים אדם בעל אפקים מצומצמים, ללא כל ראייה מעמיקה, שאיננו מסוגל לחרוג ממסגרת מצומצמת. אפשר וצריך לחנך חנוך מכוון וחיובי מבלי לתקוע למו-חות רבים פרזות. נערים בגיל 16 לא יביאו גאולה. צריך לחנך בראש ורא-שונה את האדם. במדה, שמגבירים את התעמולה הפוליטית יורד הערך החנוכי.
מתקבל לעתים שתנועה הנוער גדושה למרדי מרעה ראנגלס דבורוכוב ואין מתעניניב בבעיות אחרות, מתקבל שאנו רק מטפחים את הצד הפוליטי וצריך לפתח גם קצת הרבות ואמנות, עלינו להיות תרבותיים יותר וזה יו-עיל. כשאנו פונים לבעיות רגשיות הרינו נעזרים בשכלהנות מופרזת, אנו מקפחים בכך את הצד הרגשי בחנוכנו, הבוגרים מתחילים להיות גורמים חנוכיים בו בזמן שהם בעצמם זקוקים למחנכים, לא נתגבשה מסורת חנוכית בשכבה הבוגרים. הבעיה של כניהה לקומונה, לגדוד הבוגרים, להגשמה קבוצית, היא לא פחות סבוכה (ודורשה יצירת מסורת) מאשר הבעיות בכל שכבה אחרת, מועצת המדריכים היא פרי גדוד הבוגרים ואם אין מובכים אותה הרי לפנינו מציאות של מעגל קסמים, המסקנה היא - איננו מצליחים.
שלושת הגורמים האלה נתנים לשנוי על-ידנו. זה תלוי בנו, בכל אחד ואחד .
רפא - מעברות.
דירי דוד ונתן שפעו אופטימיות יתרה, אין אני שותף לה, לא ייתכן שיימשך מצי של חוסר תכניה פעולה לשכבה א', מציאות של ילדי קבוצים מעמידה אותנו בפני בעייה חמורה של התאמת שיטות, על ההנהגה לדאוג להתא-מת שלמות לחטיבות שונות. יש לשקוד על עבוד תכניות העבודה. התנועה חיי-בת לגשת לפעולה בתכניתיות ובתנופה.
יוסף - קבוץ תל-עמל.
ים החולצות הכחולות הוא לנו, לותיקי התנועה הארץ־ישראלית-חוויה עמוקה. זכורים לנו הימים עת היינו מתי-מספר. אנו תובעים מכם לשתפנו בחייכם, דפקנו דופק אתכם אך אותנו אינכם מרגישים מספיק, נדמה לי כי לא לעצם הדיון החנוכי מכוונים דברי. על-כן אסתפק בהערות אחדות,
אני שומע בוכוח הלקאה עצמית ולא בקורת עצמית, תנועה מהפכנית אסור לה להלקות את עצמה. היכן המתח הרעיוני, היכן הבוגרים בוכוח הפו-ליטי, האזנתי לדברי החברים מהגולה והזדעזעתי. חייקה דברה על תנועת האם שלנו ובקרבכם לא חשתי את הזעזוע.
על שלושת יסודות עומדים חיינו - על מתיחות רעיונית, כוננות
ומעשה.
רכישת הנוער העובד היא מפעל רציני, משך כל זמן היותי בתנועה עליתי ומה כל ההלקאה העצמית? אין אנו מסתפקים ביש. שלושת אלפים חבר זה מעט. אינני בעד ססמאות אבל עד הועידה הבאה עלינו לגדול בעוד מספר כזה, גדולה המספרי של התנועה צריך להיות הצו הפנימי של כל אחד ואחד, ואין הדבר מן הנמנע. יש לחנך לאקטיביות, למעשים.
יוסף שמיר.
חברים, מובן לי כי על הועידה להשיב תשובה על שאלה עקרית והיא-כיצד לרכוש את ההגמוניה בנוער, ציר הוכוח הוא איך לרכוש את הנוער ואני רוצה להוסיף הערות מספר, אומרים בי הרחוב הוא נגדנו. הכל נגד-נו: הלאומנות גברה וקשה לכבוש את תנוער בימינו אלה. מה אנו חייבים לעשות?
- 39 -
נסו לענות - אנו חייבים לשחות נגד הזרם, להקים קבוצים, להעמיק לדעת לחנך, כי ירידה אחרת איננה. אולם אני שואל האם רק זאת? אין זה בלבד מספיק. היו ב ארצות-הגולה כוחות שדחפו את היהודים לעלייה, להגשמה, היו שעלו, אבל גם שם הרחוב היהודי היה אדיש.
הזכירו אתמול את הצפייה האכזרית של הרחוב היהודי בסלובקיה לגירוש, וגם שם הצטרכו לשחות נגד הזרם בימים כתקונם. והצליחו, וגם לפני שבע שנים כשהציף גל שחור של פאשיזם את הרחובול היהודיים ותבע אה המדינה היהודית נצחנו אנחנו אבל לא רק הודות לדרך השומרית כי גם הודות לדרך מעשית ונועזת, הראינו לאחרים שהנם פריוולוגים בשעה שאנחנו הננו מעשיים, הראינו את המעשה הגואל, את ההעפלה בכל הדרכים וזה כבש את הנוער העברי . וכאן אני עונה על השאלה היכולה התנועה להסתפק בדר-כה זו או עליה ליצור משהו חדש? אני אומר לא! מוכרחים לבוא מעשים גדו-לי" (אתמול היה ויכוח פוליטי על שאלות גדולות: הנושא ציונות וסוציא-ליזם, אבל על הציונות דובר מעט עסקו רק בבילטמור ואינני הושב שבגלל זה כי חבר אחד עוררה.)
אנחנו קצת יותר מדי קלאסיים, לפי כל ההורה שהלכנו בה. למשל,
בכרוז ה-1 במאי השנה התחלנו לדיר על הפאשיזם, על סוציאליזם, ציונות ברית המועצות, גולה,הצלה, אבל עמוק יותר ואמתי היה כרוז אחד שקרא : "נזכור בראשון במאי את אחינו שנכרתו בגולה..."
מנקודת מוצא זאת עלינו לצאת, התנועה הארץ-ישראלית הפכה לתנועה אם. אם כך הוא הדבר,ובסוף המלחמה השאר אירופה בית קברות, הרי עלינו התנועה בארץ־ישראל מוסל התפקיד הגדול ביותר.
הוכרז:להצלת הגולה , לכיבוש השממות, לסוציאליזם,
התנועה נתנה את חלקה לסוציאליזם ולכיבוש השממות. ושואל אנוכי:
מה עשתה התנועה להצלת הגולה? האם צריך להעלות את דגל התנועה העולמית רק ביום חג ומועד? האם רק אז צריך להרעיד לבבות? הדגל עבד דרך ארוכה, באה השואה הגדולה והחריבה את כל אשר היה בגולה אבל החברים לאן שלא יבואר המשיכו בפעולתם התנועתית. הגיעו לפרס. ופעלו בקרב הפליטים ויצר את קן השומר-הצעיר. ואני שואל מה עשתה התנועה במשך שלוש השנים להצלה! הגולה כשדגל התנועה העולמית מופקד בידה, ואני מעז לדרוש את דרישותי משום שאפשר לעשות הרבה, התנועה קילה את עליית טהרן, אבל למה לא עמדה בראש מפעל קונסטרוקטיבי להצלה? האם סביב לאומית זו אי אפשר לרכז יותר נוער? הנה עוד מעט נוכל להגיע לבדקן ולחלק היהדות , האם העלתה התנו-עה את בעיית ההצלה המדית בגולה, וזהו תפקידנו הראשי, לא ענין של מכתבים הוא הקשר לגולה , הרגשה מלאה יש לי, אם כי אנוכי מכיר את הת-נועה לא במעט, שאתם הצברים. הארץ-ישראל ים, ילדי הקבוצים, אם תגיעו לאי-שם לארצות הבלקן ותשאו מפה את דבר ארץ־ישראל תוכלו לעשות נפלאות, יותר מאשר השליחים בארצות אחרות, זוכר אני את שליחי ארץ־ישראל שבאו לחוץ לארץ, כיצד הלהיבו ורכזו סביבם לבבות של צעירי ישראל, איך שמשו סמל, מאור, נחמה לנערים שם, כמה להט וערגה הושקע בחולצה הכחולה והמכ-נסיים הקצרים שבשבילכם זה כה מובן. אף פעם לא תדעו את ההרגשה, הלהט והרטט של פליטים קרועים ורדופים הקולטים מנגינה ארץ־ישראלית, וטוב שלא הרגישו אבל עליכם לדעת זאת, כי מחר תפול החומה ומשתפול יציפו הפליטים את הארץ, הם יעשו את המהפכה ומי שילך אליהם ומי שיניחם ויכ-בשם יהיה השליט בהסתדרות, זהו התפקיד הגדול שהתנועה צריכה לדון עליו ולהפכו למעשה. שליחים וקשר תמידי. במעשה גדול זה נכפר על האסון.
-40-
גדעון - להבות.
לדיוננו החנוכי שני צירים עקריים. מדובר על תפקידים סוציאליים וחנוכיים. יש לי הרגשה כבדה כשאני נגד לדבר על שאלות וזכוכיות. לאחר שנתחו פה כה הריה גורמים פוליטיים, קשה אם-כך לדבר על אותם הגורמים שאנו קובעים אותם. רק תיאודור נסה לחשוף גורמים התלויים בנו ושיש בידנו לשנותם, תסיק ו שאני משתמט מ הצביע על גורמים פוליטיים. להיפך, יש להתריע בפני הפוליטקניות חסרת התוכן והנבוכה המתפשטת בקרב תנו-עתנו.
לתנועתנו השקפה חנוכית מסויימת ואותה צריך לגבש. יש לנו מס-רות חנוכיות יפות אבל חסרים אנו את הערך והשיטה המגובשת. אנו מעבדים תכניות חנוכיות שלאו דוקא מתאימות תמיד.
בדורותינו נוער מוזנח ובלתי מוזנח, העומד על דרגא אידיאית יותר גבוהה ופחות מפותחת. ועל-כן תכנית עבודה מתאימה בדרך כלל לאו דוקא הצלח לכל גיל ולכל חברה,
ציינו כאן חברים גורמים שבעבורם לא נוכל לרכוש פריפריה,
איל נשכהיגוירם חיובי אחד. יש נוער החי בתנאי חיים נורמליים, ז.א. שמבחינה לאומית הוא מהלך בראש זקוף וקומה גאה. ומצד שני יש נוער המושפל מבחינה סוציאלית.
לא שמעתי שמישהו ־ כאן במסגרת הועידה הזאת - העלה איזו שהיא שיטה חנוכיה חדשה, טענו בצדק כי חסרה שיטה חנוכית לשכבה א'. לא הצלחנו ליצור שימה שתוכל להביא לתוצאות חיוביות לשכבה א'. החשוב ששכבת הרעים תעבוד במסגרת שתוכל לחנך את האדם כדי בגרות אידיאולוגית? אוי לו למדריך ההולך לשכנע ילד בן 10 על ציונות ותכנית בילטמור. כיצד משיב המדריך על השאלות? בקסם אישיותו ובכלים הנתונים בידיו. וזה לא מצליח . אותו הדין כלפי שכבה הצופים. מפטמים אותם בהרצאות במקום לחנכם על דירים יותר עמוקים, על ספרים וערכים אסטטיים ואמנותיים.
לא יצרנו פריפריה משום שבסופו של דבר שיטתנו לא הצליחה. לא הצלחנו לשכנע,כי תנועת נוער יכולה להיות קוסמת, חווייה מושכת אבל לא משכנעת. הבוגרים צריכים לראות את החזית הפוליטית שלהם בחנוך מע-מיק, הם צריכים לראות עצמם שליחים יכל ציור פועלים אשר מעמידם בתפקיד אחראי.
הנוער העובד: ההסכם שלנו עם הנוער העובד זוהי נהיגה וותור על צו החלוציות. בויתור הקל שבקלים על הגשמה אישית-חלוצית כופרים ומתעל-מים מתפקידנו, אין זאת אומרה כי בזאת אנו מתעלמים מהמציאות הסובבת. לא, אומרים לנו שעבודתנו הגעשית יקרב עדות המזרח נושאה אופי פילנט-רופי, הדבר אינו נכון. אנו תנועת נוער לא נפתור אה הבעייה הסוציאלית של בני עדות המזרח, אמנם נוציאה משם אבל לא נפתור את ה יעייה הזו.
יש לנו כמה תביעות שאנו חייבים לאמרם כלפי עצמנו. ראשית כל:
שכבת הבוגרים-יותר ערות ובגרות. חשוב שיסייעו בבחירות, אבל יותר חשוב שיראו אה החזית הפוליטית שלהם בחנוך הנוער המסתובב ברחובות. שנית : בעיית המדריכים. חסר לנו ניסיון של חבר מדריכים שלם, רק אנשים ספורים גבשוהו.
- 41 -
דניאל - תל-אביב.
יד צורך לבחון את מצבנו החנוכי בארץ. הועידה חייבת פתרונים.
ועידה זו אינה הפגנת כוח בלבד כי אם שלב בהתפתחותה של תנועתנו. באנו לועידה זאת אחר סלוד מועצות מוקדמות, המועצה החנוכית בראשון-לציון, מועצה לבחינת יסודותיה החנוכיים של תנועתנו. מועצה שנייה בה בקרנו את עצמנו וחפשנו פתרון לבעיות רבות ומועצה שלישית היא מועצת הנוער העובד בה העלו .פרובלימות בוערות מאוד, בכל שלוש המועצות הייתה תשובה חנוכית, עלינו להעמיק את דרכנו החנוכית, אם נצליח להדריך את האדם נעלה על דדך המלך.
אני חולק על תפיסה זו. תנועתינו חייבת לבחון את הבעיה מבחינה מארכסטטית. ואני שואל: מדוע צצות לפנינו כה הרבה בעיות שאין אנו מוצאים להם פתרון? מדוע אנו נותנים תמיד אותה התשובה מבלי להתחשב עם הזמן החולף?
אנו שוגים בקבענו את לקוי התנועה כתוצאה מטעויותינו החנוכיות,
אני רוצה לנגוע במבנה הארגוני של התנועה. אנו רואים את תנועתנו כת-נועה אבנגרדית, עקב זה הפכנו לגוף הבורר נוער וזהו מצב לא בריא, לאתר שיש נוער השוחר דרך והוא מוצא את מסגרתנו, במקרה שאינו נקלט הריהו הופך למשנאינו ויוצר את האוירה העוינת ושסטמת אותנו.
הדבר נובע מתוך כך שהפכנו תנועה בררנית ולא ידענו להיות תנו-עה אבנגרדית, זה הוליד עוד מציאות אחת. במקום להיות תנועת נוער הפכ-נו תנועת ילדים, המחנכת ילדים צעירים. לא מצטרפים בוגרים לתנועה, אנו אינני ממלאים את תפקידינו האוביקטיבי. אותו נוער יגיל 17-16 יוצר את דמות הצבור. לעת-עתה הוא כולו נמשך לפרקציה, לבית"ר. אנחנו, לדעתי צריכים לרכשו ולארגנו.
קיימת מחלוקת בדבר הנוער העובד,
את הססמא לארגון נוער עובד השלכנו מזמן, אך מדוע לא הצלחנו לקלוט ולארגן נוער פרוליטרי?
לדעתי ישנו משהו פגום במבנה הארגוני שלנו המונע את רכישת הנוע הזה, כתוך היותנו תנועה בברנית אנו משאירים בקרבנו רק את החזק והוגה הדעות כך שנוער אשר המציאות הסוציאלית סלפה את דמותו החברתית לא יוכל להיות יקרינו, זה סוגר בפנינו את הדרך לנוער עובד אמתי, שהשפעת הרחוב חזקה עליו.
על חובת ההגשמה הקבוצית בתנועה, לדעתי לא נצליח להגיע לפעילות רחבה בקרי הנוער העובד, אנו מדירים על כבוש נוער אבל לא הכשרנו לכך אה הכלים, אבו לוקחים כל אדם בוגר להדרכה, אנו צריכים לשקוד על חלו-קה אישית. לתפקידים. טעות היא לחשוב מי פעולה בקרב עדות המזרח אינה תובעת מדריכים העומדים על רמה אידיאית גבוהה. צריך לסלוח אנשים מעמיקים בעלי שעור-קומה.
האווירה אצלנו אינה מאפשרת קליטת נוער עובד ויש לתקן זאת,
הקבוץ הארצי הולך ומגביר את פעולתו בתוך צבור הפועלים בעיר ושואף להגדיל את הנושא הפוליטי שלי, כיצד אנחנו נצעד עם הקבוץ הארצי? הדבר אמיר ביחס לתנועת הנוער של הליגה הסוציאליסטית, עצם העמדת השא--לה מראה על מחסור בחוליה השרשרת הכלים ההנוכיים שלנו־ ברור לי שמצד אחד יהיה אסון אם תנועה זו תקום אך מאידך גיסא היא הכרחית, לכן אני מגיע למסקנה של הכרח בשלוב שתי התנועות הללו כי מן ההכרח הוא שנגיע לכל שכבות היישוב.
-42-
עלינו לגבש מסגרת שבכוחה לענות על כל הצרכים, כעת עומדת הבעיה שלא מצאתי עדיין פתרון. ההגשמה של בוגרינו ופעילות יתר של כל הבוגרים, עלינו לחתור לשלוב סינתטי של הצרכים הללו. לגבש מסגרות בהתאם למטרות שנציב לנו. עלינו לפעול פעולה מקצועית רחבה גם במקרה שלא נגיע לידי הסכם עם הנוער העובד.
בני -בית אלפא.
אני סבור סבאנו לועידה עם יש גדול ויש צורך להפסיק את הבכי.
אני מלא אופטימיות. אנו בקו בלתי פוסק של עלייה, אני רוצה להסמיע כמה דברים כלפי פנים ובהתאם לכך לנסות לענות על כמה שאלות.
אנו סגורים בתוך עצמנו. החברים שלנו מבטלים את בית־הספר, אבל אינם מתקנים אותו, נדמה לי כי לפני 12-10 שנה היה בתנועה אחרת. חברינו יבתי-הספו היו הטובים ביותר והווי את הרוח החיה של המוסד,
יש לי הרושם שהחברים העובדים אינם יודעים לחוות אה דעתם כראוי,
להשתתף בבירור בעיות ציוניות. בעקבות החנוך לא בא המעשה ההולם, המת-אים. נפגעתי מדבריו של יוסף שמיר,שהתנועה כיום אינה מוכנה לצאת לגולה. היו אנשים שמוכנים לצאת. אבל ברצון נפשי לא די, נדמה לי שזו הרגשתו של בל אחד ואחד. היתה תקופה שהשליחים שלנו אמרו: התנועה בחוץ-לארץ היא נחמדה וטובה וכו'. לו יצא ספר שומרים בארץ היה מביא לידי בטוי את אותן החוויות סמביאן ספר השומרים המשמש בבואה לחיי התנועה בחוץ-לארץ. אנחנו נלמד מהתנועה יחחץ־לארץ ונקבל ממנה את הערכים שית-אימו לנו , אבל לני מציאות אחרה, סביבה שונה.
אני אומר כי כל ילד אוהב לשחק ולצאת למחנה, גדעון סען נכון שתכנית היער לא הצליחה מחמת ער לב החי הפגומה. חבל שאין חתירה מתמדת ליצירה השלמות וההקון. אם נערוך משאל יקרב מדריכי התנועה נראה כי זו היהה שרשרת של חפוש-דרכים, נלמד כזה ונתקן. אבל לא לנו לבטל כלאחר-יד את ערכינו שרכשנו לנו. מוי שמעלים אנו דברי בקורת. עבודה הנוכית ורעיונית. מתמדת, חתירה בלתי - נרתעת לשלמות - הם היסוד.
ססמתי היא, הצופיות, אם כי בטוחני שאהיה ראשון ואחרון המדברים בשאלה זו. אולם לא אוותר על עקרון וססמא זו, ככל שאני מרבה להסתכל בדמותו וסגנון חייו של החניך ההולך ומתבגר אני נוכח יותר ויותר לד עת כי השיטה הצופית היא שחסרה לנו, עשינו רבות לקידום שימה זו במערכת חנוכנו. היהה התעוררות מה יקרי הנוער לאחר שנערכו סמינריונים צופיים, אבל נעדר ההמשך. כל זמן שלא נשלב את הרעיון בספורט וצופיות לא נגיע לכדי הלמות יערכינו החנוכיים. עלינו לעשות מאמץ לחנך דוד שתתממש בו הססמא הזו "נפש בריאה בגוף בריא". החברים היושבים כאן והנושאים את התנועה ישאו ובאחריות בפני דורות באים אם לא ימריצו אה הפעולה הצופית ולא יוכיחו את המסירות הדרושה.
יהודה ש. - מזרע.
כמעט שלא העלה על הפרק דיון חנוכי, קבלנו רק על הוסר התרחבות והצלחה. אך כיצד להתגבר על התנאים האוייקטיביים לא דובר.
שמענו הפעם חרושים על המטרות החנוכיות, אותם אני נאלץ לציין בהנמכת הדגל, היה חבר שדרש להתאים את סכשירינו החנוכיים לנוער עובד דווקא, מחמת הפרולטריזציה;אחר דרש להתאימם לתנאים אוביקטיביים.
אני סבור שהתביעה צריכה להיות כיצד להתגבר על התנאים האוביקטיביים, אשר לפריפריה: סבור הייתי כי זה חייב להיות מלאי שממנו יתגייס נועד בשלמות לדרכנו החלוצית, בהמשך הוכרח התברר כי היא צריכה למלא חלל בינינו ובין הליגה הסוציאליסטית,
במועצה שדנה על הנוער העובד שמעתי ספקות, היו שדרשו כלים,
לקרובי הנוער העובד לשורותינו. אך דומני שקפצנו יתר על המדה בבעיה
זו. עם כל חשיבותה של הבעיה עצמה, אנוכי מתנגד בכל תוקף לארגן נוער מסוג זה במחיר ויתור על עקרונות ועל ערכים יסודיים של התנועה.
הפנייה לפריפריה היא מסוכנת. עלינו לקבוע מחדש שדרכנו החנוכית מיוסדת על מכסימום דרישות ומלואן, מעוט השפעתנו על הנוער לא נבע מרבדי דרישות אלא ממעוט חנוך. מכל בעיות החנוך פנינו בעקר לשכבת
הבוגרים ובכך פגענו בעיקר, ההבדלים בין התנועה בארץ ובחוץ לארץ קי ל-
מים אולם השפעתם היא ממדרגה שניה. אופינית לתנועה גדולה התרחבות בשכבת הרעים וצמצום מודרג משאר השכבות. גדודי צופים שמצבם טוב אינם מתרחבים, ההסתגרות בגדוד, בקבוצה האינטימית, כובלת את רצון ההתרחבות של החברים.
הסבה העקרית לחולשתנו הוא אי־־רצוננו לארגן, עלינו להתגבר על •
הסתירה שבנו, כתנועה בעלה שפע חוויות ותנועה בעלת תפקידים אוביקטי-ביים.
אך אין זו הסבה היחידה. שכבת הצופים הבוגרים מתמוטטת באופן קבוע, לצופים הבוגרים אין כמעט באופן קבוע הדרכה מסודרת. והיות ואין הבוגרים יציבים מתחילה התמוטטות בצופים הבוגרים. ברגע שהצופה־-הב וגר נדרש להיות דוגמא חנוכית פוסקים מדריכיו הבוגרים לשמש לו כאלה, הבוגרים אינם מוצאים שדה פעולה בתנועה, הם חדלים להיות מעורים מבחינה אמוציאונלית בתנועה, אין הם יכולים לחיות רק בכדי להסביר,
אני הנני ציר של קבוצת השלכה. נוסף להתערותנו בקבוץ, הצלחנו גם ליצור קן קיבוצי, כבר זה המיל עלינו חובה לחפש דרכים חדשות, קננו מונה למעלה ממאה חברים ועלינו להתוות דרך חדשה לאופי חדש זה של קן לשומרי בקיבוץ.
לא יכולנו ללמוד מהמוסד החנוכי, הננו תערובת של קבוצות חנוכיות וגופי הגשמה, הדואג הראשי לקן היא קבוצת ההשלמה. בצאתנו להשלמה ראינו אה אחד התפקידים ינשור על פני דודות. לכן הקן עבורנו הוא גם תפקיד, גם חוויה וגם דרך לחדוש פני הקבוץ.
יודקס - משמר-העמק.
במשך השנים הזדמן לי להפגש לעתים תכופות עם התנועה בארץ, תמיד היתה לי הרגשה שיש לנצל כל אפשרות, לברר עם חברי התנועה כיצד להתגבר על מעוס הזיקה של הנוער בארץ לגולה.
אני רואה את עצמי הפעם פטור מלדבר על כך, רק זאת אומר ־ אנו עומדים על יד קבר פתוח של מיליוני־בני־עמנו, לקיר זה לא הציבו מצבה. הזיקה שלנו לעס מחייבת כל אחד מאתנו לחקק על לוח לבו סיסמא יהודית עתיקה - תהא נשמתם צרורה בצרור החיים! בצרור חיינו אנו, יצרור מפעלנו כי כל דרכנו מה מעמה בלעדי הקשר למתרחש שמה.
חרתנו על דגלנו דרך קבוצית ואנו חייבים לשאול את עצמנו מי ימשיך? מה עתיד התנועה הקבוצית. היתה לנו תנועה שמנתה רבבות, עולם
- 45-
זה נהרס בחלקו הגדול, לא הלכנו לבנות קבוץ מכירן שצורה זו הלמה את רגשות לבבנו, ידענו כי דרך ש ו טומנת בחובה את ההצלה לעש ישראל,
כאנשים ריאליים יודעים אנו כי הקבע יצירתנו, בניננו בארץ נותן לנו את הכוח לכל, להצלת הגולה, הצלה זו, הרי אומרת בראש וראשונה -חלוציות. מבחינה זו נחרדתי קצת מכמה נימים בקשר לנוער הארץ-ישראלי. אתם - לא פחות מאתנו- תהיו נושאים בהצלה ובינין.
אין זה פשוט לאמור לנוער : מבחינה אידיאולוגית תהיו קרובים לנו אך נוותר על ההגשמה האישית, צאו וראו מה עלה להוגים המרכסיסמיים. המקרה הוא שבהאבקות האידיאות בראש כל הזרמים עומדות תנועות
קבוציות ?
מבחינת הצלת הגולה התפקיד הראשון הוא חלופיות, מבחינת השומד-
הצעיר והליגה התפקיד הוא לחנך המונים להגשמה, כי גם בהאבקות בתוך היישוב יקבע בהרבה הכוח החלוצי שאתם תקימו אותו.
טעות גדולה היא זו ליחס את קיום התנועה לאנטישמיות. אמנם גלים דיים עוררה האנטישמיות, אך לא כך קם השומר-הצעיר, אם כי בלי ספק קשורים חייו לבסיס יסודי שיו נתון העם היהודי, היחס בין הסבה וההוצאה אינם כה פשוט במציאות החברתית, היה לנו בתנועה כוח שיכול
היה לעודד לבבות, כוח מסעיר.
אני יודע כי תנועת נוער אינה יכולה להתקיים על ויתורים.
בפניכם הדרך של תנועתנו בגולה, או עקביות בהגשמה בכל שמחי החיים, ושמחי ההיים אינם יודעים חיץ. הבעיה החנוכית העקריה של השומר-הצעיר היא בעיית האווירה, דרך הויתורים היא דרך ההתנקשות בנשמתה,
אין זה נכון כי בגולה היינו תנועת נוער לומד אופייני, בנגוד למצוי כאן, היה כמובן נועד לומד אבל לא חסר גם נוער אחר. השכבה הראשונה היתה כמעט כולה לומדת, היו גלילות שלמים בתנועתנו שהיו מור-כבים במאה אחוז נוער עובד,
ואם היה חפוש דדך כיצד לחנך נוער עובד, ־הרי זה דבר שהטריד את השומר-הצעיר בכל אירופה.
אך לא בכך העקר. עקר הדיר הוא באווירה שיצרנו ושהביאה אותנו אל הנוער הלומד והעובד גם יתד, לא האנטישמיות קבעה. קבעו הריה יותר הערכים והאמונה, הלכנו עם נס ההתעלות על הסבל, הספר "יזכור" קבע יותר מהרקע. לכו אתם עתה-לאור ספר "יזכור" אכזר זה שהכתיבה לנו
המציאות- אל כל שכיות הנוער.
אינני סבור שרק חנוך אמוציאונלי חסר. לא אחת נראה לי שחסר גם חנוך אינטלקטואלי ורואה אני צורך לחזור על אמת גדולה של השומר-הצעיר והלא - אסור לנו לפנות אל חלק האדם, תמיד חרתנו על דגלנו זהות גמורה בין הערכים ובין האדם. הבעייה החנוכית היא בעיית שלמות האדם, חנוך האדם על שלמותו הנפשית. כמובן שיש להדגיש צדדים שונים בהתאם לגילים השונים.
זאב - בית אלפא,ת"א.
צרוף בעיית מעמדנו בנוער לדיוננו החינוכי איננו מוצדק.
הרבה חברים לא יצאו מרוצים על-כי קפהו אה הדיון החינוכי. הבעיה שרצוי לעשותה רצינית, בעיית הנוער העובד, אין לה יסוד. התנועה אמנם לא מצאה את הדרך הנכונה אבל אין זו בעיה מהותית, כי יש עוד הרבה בעיות שלא מצאנו להן פתרון. למשל בעיית קני המושבות - שאיננו מקדישים לה תשומת-לב מספקת. מקננת בנו גישה דפטיסטית, כשבאו בססמא של 10 אלפים חייכנו. לא כך נגדל, לא נצמח פתאום ולא,במהרה נשיג הגמוניה ולא נסי-גה כי לא נהיה התנועה של הרחוב. טוב שפסקו לדבר על כך שבחוץ לארץ היתה תנועה יפה ואנו צריכים לדמות לה.
תנועתנו בארץ גדולה וגדלה מ-1940 ב-1.000 חברים. זה מספר גדול.
זה היה גדול אטי אבל נורמלי. שונאים אותנו בחוץ - אלה הם תנאינו.
מימין ומשמאל מתנקשים בנו. ובייחוד הגורמים הקרובים ביותר. יש המתה נגדנו בבית-הספר וברחוב. נקים את הקן הימי ואת קן הדרום. ישנם קשיים והשטה אינה מותאמת. אך בטוחני כי גם יתרקמו חיי תנועה.
אין לנוער צורך פנימי לבוא אלינו. יש והוא מרגיש אה עצמו מגשים גב מבלי היותו קשור לתנועת-הנוער.
יצרנו קבוצה שומרית, אבל היא נעדרת הכסופים שאפיינו קבוצה
בגולה.
מעמים המדריכים המתמסרים בלבב שלם להדרכה שהיא בשבילם צורך פנימית על-כן היציאה המוקדמת להכשרה, אין החזון הגדול ואין אותה גאווה פנימית של היות החבר ב"השומר-הצעיר".
נכבוש את הנוער תוך עמודה יום־יומית מתמדת ובזה נצליח. לא עשינו במדה מספקת בשטחים מרובים.
עומדת לפנינו בעיית הצלה הגולה. אנחנו מובנים לעשות את הכל יתבעו מאתנו ונענה.
התלבטנו הרבה מאז התחיל הקבוץ הארצי לחשוב על יצירת מפלגה,
תפקידנו העקרי כיום הוא כבוש השממות. נוער בלתי מאורגן בודאי לא ימלאהו. רק סוער מגובש ילך לתפקיד זה. אין אנחנו צריכים להגות בפריפריה. אנו רוצים את האדם כולו, דברי דניאל הם סטיה מהותית מדר-כנו. אין הגשמה עירונית, ייתכן שמפלגת השומר-הצעיר הצטרך לפעול גם בנוער מנוגד שאנו כבר לא נוציאו לקבוץ. אולם לנו כתנועת-נוער תפקיד אחד.
דוב - מעוז,ת"א.
אנו , גדוד הבוגרים, איננו מרוצים מהדיון כיום. דברו פה אנשים שאין הפעולה המעשית עומדת בפניהם, רציתי לשמוע דברים שישמשו נר לרגלי בפעולה היום-יומית. ציר הויכוח לא היה ברור. חזון בלבד אינו מספיק. עלינו ללמדו. אולם יש לראות את התפקידים הריאליים, חזון אינו צריך להקבע במספרים. לא ריאלי הוא לדבר על עשרת אלפים חברים.
אם דיון בועידה אינו צריך לחתור למסקנות מעשיות, הרי לא היה מקום לויכוח זה. פה צריך להגיע לסכום. לא צריך לדון יחד על מעמדנו בנוער ועל החינוך.
-46 -
דובר פה הרבה על פוליטיזציה. מלה זו איננה קולעת למסרה כי אין התענינות בפוליטיקה. הנוער הגימנסיסטי לא נעלם והיציאה לקבוצים לא שנתה מאומה, הרבה אנשים דברו על המלחמה בנו, בכך לא הרגשתי. הנוער אינו מכיר אותנו, הוא אינו מרגישנו ואינו שומע עלינו. עלינו להופיע בנוער במלוא דמותנו.
העלתה כאן בעיית בית-הספר, הנוער שלנו ברובו לומד, ערישתו -
בית הספר. בטזסים לקראת הועידה היה טזיס על הקמת חוג פוליטי בביה"ס. אנו לוחמים תמיד נגד הוכוחים הפוליטיים של הנוער ואנו תמיד נסחבים עם הזרם, הנוער חושב שאנו תנועה פוליטית, לחברים אין מצפן לפעולה בביה"ס ואנו חייבים להופיע במצע החנוכי שלנו. גדוד הבוגרים אינו מתחנך לקראת פעולה זו.
בנוער העובד הבעיה דומה. גם שם אין מכירים אותנו וכמו-כן אין אנו מכירים את הנוער העובד. טרם נעשתה כל פעולה בשטח זה, מאז המועצה במעברות. זו דדך קשה וארוכה, צריך לסלוח כמה מדריכים, ממיטב המדריכים שלנו להכרה התנאים והנוער העובד. צריך לארגן תאים בנוער העובד ואחר-כך להתחיל בפעולה רחבה.
זאב חבצלת - בית אלפא, ת"א.
חשוב שנדע את הנוער מבחינה מספרית פשוטה, הנוער בגיל 18-14 מונה 34 אלף. מזה ששת אלפים בכפר והשאר בעיר, מזה לומדים %29; עובדים 41%; 22% מתבטלים סתם. בעתיד הנוער העובד ילך ויגדל. לא נביא את מולו לחלוציות. מה יהא על היתר? מחובתנו לרכז את כל הכוחות למטרה העקרית, אבל אסור לנו להתעלם מהבעיות האקטואליות,
אמרנו פעולה בנוער העובד ואנו חייבים לעשותה גם באם לא נוכל להכנס למסגרת הנוער-העובד. יס נוער, עובד שלא ילך לקבוץ. נוער עובד צריך להתארגן באגור מהפכני מנסים וכאן ישנה סכנה, כי נוותר על ההג-שמה בקבוץ, השומר-הצעיר רוצה שהליגה לא תהיה מפלגה המונית אלא אגוד אקטיבי בעל אופי יציב. תנועת הנוער של הליגה לא חייבת להיות תנועה המונית. יש הרבה נועד פרוליטרי שאינו יכול ללכת לקבוץ ואנו נוטשים אותו כליל.
ההליכה לקבוץ היא לנו עקרון ואמצעי אולם לא בשביל כל הנוער,
קיים הפתח בפני החבר שאינו רוצה להגשים - ללכת לליגה. דבר זה קיים גם עתה כאשר אין לליגה תנועה צעירה יותר, אין תנועה מהפכנית בלי נוער ואנו צריכים לתת נוער לליגה, נוער שאינו יכול ללכת לקבוץ. צרי כה להיות מסגרת לנוער הזה. בצורה זו נגיע ונארגן להמוני נוער.
מנחם גרסון.
במשך הדיון שמענו חברה אחת. מיותר להעלות את הגורמים, נדמה לי כי החברה שדברה הוסיפה יותר לויכוח מאסר כמה חברים, אי השתתפות החב-רה היא פגם בלתי הכרחי, יושבות חברות רבות שביכלתם לתרום הרבה לויכוח ואינן עושות זאת רק מתוך חוסר העזה.
השתחררנו באופן סופי מהרגלים רעים שהכבידו עלהתנועה במשך שנים רבות. כוונתי לאנלוגיה בין הרגועה בארץ ובחוץ־לארץ. נגמלנו מתאור זה סל התנועה בחוץ לארץ, תאור שכולו תכלת. סוף-סוף חדרה ההכרה שאין
- 47 -
כל הצדק ה לרגשות נחיתות, כן אין להטיל ספק בכוננות התנועה לצאת לרחבי הגולה,
שמענו כמה נסיונות לנתוח מצב התנועה, בחינה אובייקטיבית, נתוח כזה יכול לשרת כמה מגמות, לא נכון כי בחוץ-לארץ היתה השפעה כה מכרעת לאנטישמיות. גם שם יכול היה הנוער לחיות בלעדינו, גם שש היה תפקידנו להיות הגורם המעורר.
בתנאי הארץ נודעת לחנוך חשיבות מיוחדת. אנו פה במצב של מעמד מתהווה והנוער עדיין יכול לבחור. מעמד הפועלים איננו די מגובש ועל-כן התפקיד הרציני של החנוך. צריך להבלים את מטרתו, המניע העקרי של תנועת הנועד הוא במאבק נגד סדרי חיים קיימים וסגנון חיים קיים,
הנוער נתקל בסביבתו הקלוקלת וגורם זה צריך להפוך לכוח מדרבן.
צריך לקומם את הנוער. מתגברות מגמות לאומניות ודתיות, הנוער חייב להאבק נגד ההווי החברתי-תרבותי הסובב אותנו, לאסור מלחמה על המגמות הריאקציוניות, על פולחן הכוח, התנועה צריכה לחסן את החברים בעמדתם האנטי דתית, אך יש להמנע מלעג - הוא איננו משכנע,
אנו מדברים הריה על מדע, אבל איננו לומדים מספיק. צריך לספח השתלמות מעמיקה. אבל יש ואנו רואים לא פעם אינטלקטואליות מופרזת, הפנייה אל השכל בלבד איננה מספיקה.
בטזסים חסר ציון יסודי אחד והוא כי תנועתנו, מטרת חנוכה הוא שלמות האדם, אס גורם זה חסר בחנוך הדי זה רע מאוד, אבל כזה הוא המצב, הקיים בתוכנו חנוך לאמנות? קיימת בקרב ילדי הארץ נטיה למוסיקה. אין כאן עדיין אפשרות להשגה חוויות מוסיקליות. דברו פה נגד אלה המלגלגים בסך על הצופיות. לו הצטידנו ביתר חנוך צופי לא היה צורך להעזר במשרו-קית.
דברו פה על פריפריה. דוד טען כי הוא מאמין רק בכוחנו החנוכי.
אני מסכים אתו, אחר אמר שהקבוץ הארצי צועד לקראת מפלגה וזה גורם ללבטים נוספים בקשר לתפקידי הארגון בקרב הנוער, מה יהא על הנוער שלא ילך לקבוץ? ישנן שכבות נוער שלא תלכנה לקבוץ מכל מיני סיבות, אבל על-ידי כך הקיוץ לא יפסיד את ערכו, הקבוץ הוא לא רק אמצעי, הוא גם ערך יפני עצמו, ולא מחמת העובדא כי לא כל הנוער ילך לקבוץ - תתערער אמונתנו, החכרים המציעים הקמת ארגון נוער ליד הליגה לא הראו די אחריות פוליטית, אנו אומרים - לא, לא צריכה להיות הנוער. מלואים למפלגה הפו-ליטית, לו הקבוץ הארצי הלה רק מפלגה פוליטית לא היתה לו השפעה כה גדולה, הוא לא מגיש "אני מאמין" שיש לחתום עליו, הוא מצביע על דרך לחיים, מוכרחה להיות אחדות בין השקפה פוליטית ודרך החיים, זו היא המהות של השומר-הצעיר ,
אמרו חברים כל ישנו נוער שאינו הולך לקיבוץ ואנו חייבים להצ-ביע על דרך גם בשבילו, ישנן כמה תשובות: א. הרחבת התנועה; ב.מלחמה פוליטית. אנו מקווים כי דרך זו תשא פרי. הנוער-העובד לא יוכל לשמר לו אה הזכות המונופולית כאשר אנו נגדל ונהפוך לכוח רב.
בטזסים שהגיש דוד ישנה ההקדמות רצינית, התנוך צריך לעמוד גם להבא במרכז, אבל אנו צריכים לשאת את דברנו יותר לנוער, יש מכשול גדול וזוהי היהירות שדוחה אנשים. היא איננה הולמת הכרה אבנגרדית, הלו חברים שהתבטאו לא יפה כלפי בן-גוריון, לא כך צריך לדבר, יהירות אינה יכולה לקרב. אנו רוצים לגדול ונגדל אבל בדרך גדולנו לא נוותר על מהו-תנו. אם נוותר על מהות תנוער הנוער נאבד אה כל כוחנו. תמיד יש לקבוע את ההגשמה במרכז, הדאגה לתנועה קודמת לכל.
-48-
אני מתפלא על כך שעדיין מדברים על השארותו של גדוד הבוגרים עד גיל בוגר יותר. נדמה היה לי כי על כך הוחלט. אם אנו רוצים לצאת לנוער-אנו חייבים לקיים גדוד בוגרים. צריכה להיות התמדה בהדרכה. וזו אחה מנקודות התורפה. הסבה לכך אינה הרמה האינטלקטואלית הנמוכה, הסבה העקרית היא, המדריכים אינם מגלים לעצמם את כל האושר היכול להיות
טמון בהדרכה; אדם שיתמסר בכל נימי נפשו לקבוצה יקבל מעבודתו זו.ספוק
רב.
דברו כאן על מסגרות לפעולה בנוער. יש כמה מסגרות, קיימת מסגרת של "הנוער העובד". ישנה פעולה בנוער הלומד בבית-הספר, אנו צריכים להקדיש. תשומת-לב לבעיה הזאת. אנו חייבים להקיש חוגים של נוער ביתי-הקפד במגמה לצרפם לתנועה בפרספקטיבה לא רחוקה ביותר.
בקשר לבעיית הנוער העובד בקרינודובר על ירידת הרמה ההשכלתית.
מהי המסקנה מכאן? האם יכול דבר זה לשלול את הפרינציפ שלנו לארגון משותף של נוער עובד ולומד? על הפרינציפ הזה לא נוותר. זה מחייב אותנו לשתי מסקנות. אסור שחנוכנו יושתת רק על הסברה אידיאולוגית.יש להוסיף בחנוך אמנותי וצופי ונוער עובד יגיב באופן חיובי על דברים אלה.
בסמינריון הקייץ צריך להקדיש מקום רב להכשרה האמנותית של המדריכים. שימת ההרצאות בחנוכנו היא בעוברנו. במוסד הצלחנו להתגבר על כך ובתנועה עדיין לא. הרבה יותר מסובכת שאלת חדירתנו לעדות המזרח. התנועה עשתה נסיונות ראשונים בלבד וצריך לפתח אותם. הגיע הזמן לעשות דבר יסודי יותר.
אנו חייבים לבחור לנו נקודת אחיזה נכונה, איננו יכולים להתחיל מהנוער המוזנח ביותר. נקודת האחיזה הראשונה צריכה להמצא באותם הבתים המבוססים יותר.
לא נוכל שם להגשים את כל שיטות התנועה, עלינו להתחשב במצב המיוחד של הילדים האלה. זהו ענין של ידיעה. אני מציע פגישה של מדריכי קן הדרום עם מחלקת החנוך של הקבוץ הארצי לשם דיון בבעיה זו.
כנראה יהיה שם ערך רב להוראה. פה חייבים לעזור אנשים הלומדים בסמינר הקבוצים. איננו חייבים להגיר אחו זה שהורים גוררים ילדים צעירים לפוליטיקה, עלינו ל הזהר מפוליטיזציה מוקדמת מדי.
תנועתנו תנועה לוחמת ורוצה לפרוץ כל פעם לתחום חדש. אנו יכו-לים לפנות אל החברים בכל מיני מקומות ולהציע להם ויכוח יסודי בנסיון לשכנע. לא ללעוג אבל לשכנע. לו נגשו חברינו במעוף לדבר זה היינו גדלים.
השעה היתה 10 בערב,
אז הכרזנו על "ערב הווי". ישבנו צפופים באולם הקטן "ישה חפץ",
בלי תכנית מוכנה מראש, ללא הופעות "גדולות". כי-אם שירה משותפת ומלו-כדת, פרקי נגינה, לימוד שירים חדשים. אל ערב ההווי הצטרף כאורח "איש ההוי הארץ־ישראלי". א. הרצפלד אך אין הרצפלד בבחינת אורח בלבד, הוא כבן בית בקרב הנוער עמד תיש במרכז השירה המשותפת של הועידה ונסך בה מהתלהבותו הריה. כה יש בנו עד שעה מאוחרת, עת יצאנו כולנו לרחבה אשד על שפת הים לרקודי הורה סוערים.
המשך הדיון החנוכי התקיים באולם ישה חפץ למחרת אחה"צ. כל שעות הבקר הוקדשו לתחרויות ספורטיביות במגרש האצטדיון, (על כך במדור "מפעלים").
49
המשך הדיון
בויכוח על תנועת הנועד של הליגה הסוציאליסטית ישנו טשטוש רב. הפרוליטריזציה של הנוער מביאה כל חבר תנועה לידי מחשבה מה הוא עושה למען הנוער הזה. אנו אמרנו כי תנועת נוער מתקיימת על מסרה משותפת ולא על חווייה משותפת. הנוער העובד יתקיים על הוויה משותפת ולא על מהרה משותפת ועל-כן מי שחושב כמונו יכנס אלינו, ואם ישנה בעיה של נוער לא מגשים (וכמה סבות לדבר,כלכליות וגם אחרות) נוער כזה יכול לעבור לליגה. אפשר שש להקיב תאים של צעירים. איני רוצה תנועת נוער של עוזבים. צריך למצוא דרכים לנוער שלא היתה לנו גישה אליו. יש לנו דוגמא של קן הדרום ושל קנים בקבוצים, אנו מכינים תכניות מיוחדות לקיני הקבוצים. אנו דורסים ממחנות העולים כי יפרצו לתוך הנוער העובד, כי אין זכות ואיסור להקים שתי תנועות נוער.
אלי - מענית. חיפה.
אמר מישהו כי אקטיביות זו חלוציות. זה לא נכון, אקטיביות אינה מוכרחה להיות חלוצית, דרך תנועתנו היתה להכיר את כוון ההתמתחות ההכ-רחית והרצויה של העם העברי. כן גב בארץ, ולא חשוב אש בגולה היה רקע וגורם אנטישמי ובארץ פועלים גורסים אחרים. גם פה מרגיש ומוכרח להד-ג יש הנוער כי בארץ קולוניאלית ובמעוט כלפי העם השכן לא נוכל לבנות את עתידנו בלי מאמץ חלוצי, התנכרות היא בעכרנו. אבל זה לא מסמיק כשש שאנטישמיות איכה מספיקה בכדי לקיים את תנועתנו. עלינו מוטלת המשימה לחנך להבנה ההליכים, להבנת כווני ההתפתחות, הכרה תפיח חלוציות, מציאות המוני נוער מחוסרי השכלה אלמנטרית מקשה על המפעל החנוכי שלנו, עלינו לחשל את מיטב הכלים לחנוך הנוער העובד, הרצון להקים מסגרת נוספה דק מזיק לויכוח, נכון כי מצוי נוער שאיננו מטפלים בו מכיון שקשה לגו להגיע אליו, אולם אין לזה קשר לדרכנו בנוער ומעמדנו בו, לא נעשה סרות לקבוץ הארצי ולליגה הסוציאליסטית בכך, השדות יהיה רב כשנפעל בקרב בוגרים. או שהעוזבים יעברו לליגה, דווקא בחנוך נוער עובד ולומד להכרה חלוציה עשינו מעט.
מהי זכותנו להחשב כראשונים? יש הכרח כאן ביסוד ממשי, השבוע בהכרתנו ולא סמלים חיצוניים. אין לנו חנוך מכוון בלעדי השמח הפוליטי. שאר השמחים צולעים המה, אין שפה לשכבה א', איל היכן השיטה לשכבה י' מעות היא להגיד "הצופיות - סגנון חיים", כי הצופיות היא שימה עבודה שיטה חנוכית. לדעתי זהו השטח עליו עלינו להתרכז, שגיאתנו היא בחוסר כשרון לבצע, משך שנתיים של עבודתי בתנועה לא ראיתי תכנית עבודה אחת מתגשמת, פוליטיזציה איננה מגרעה אבל לא טוב כשהיא באה במקום חנוך, דוד ציין כי עלה קרנה של החלוצייות אבל איזו חלוציות היא זו? זוהי חלוציות מזוייפת, רואים את הקבוץ מתעשר כביכול וחושבים כי הדרך אינה קשה, חסרוננו הוא בכך שאנו מכירים רק תכניות עבודה ולא שיטת עבודה,
האגדה מספרת שאסרו שני חכמים וכסיל אחד, בחושך נהנו להם אוכל בכלים שונים ומשונים, שני החכמים הסתדרו ואילו הכסיל נשאר רעב.
-50-
נתן - ההנהגה הראשית.
אחד החכמים עזר לכסיל והשני סרב. עד שהתרגז הראשון ושאל את השני : הלמאי אינך עוזר? והלז ענה שהוא, במקום לחזור בכל יום ללמד כיצד לאכול יפררץ את כתלי המאסר ויכניס אור בכדי שהכסיל יראה כיצד לאכול, החכם הראשון הוא המדריך המעדיף תכנית עבודה והשני מעדיף שיטת עבודה. (קריאת ביניים - מיהו הכסיל? "צחוק באולם").
אני מציע לחזור לשיטה הנהוגה בגולה, שיטת המקצועות והנושאים
המסתיימים בבחינות וסכומים.
מסקנות: א. לקבוע שיטת עבודה לכל הגדודים
ב. בתוך אחת השיטות צריך לבחון ולחזור לשימת המקצועות.
נעמי - נחשונים, ת"א.
לא נכונים דברי דוד על הקמת דור מדריכים, הללו יהיו למורים ולא למדריכים. ימה תלויה ההצלחה שלנו - בכך שהמדריך נלחם ומתלבט בדרכו ואין לו ההגיון הקר והנוקשה של המורים. כל מדריך מגיע לרגע שאין לו מה להעניק ויש סבות שונות לכך.
חנה דברה על הדרום וגם אני רוצה להוסיף. לא חדרנו לשכבות הסוציאליות הכי נמוכות. ואני אומרת כי תכנית היער מענינית אותם יותר מאשר את הצפון, לא המצב הכספי ולא שטחי ההתענינות המיוחדים מכריחים אותנו לחפש שיטות עבודה מיוחדות להם.
יוזק - בית אלפא.
אני חותם בשתי ידי על דבריו של יודקס, צריך להמשיך בחנוך סנטתי,
עלינו לחתור לכך שכל חבר ידע לפתוח ספר מדעי ולקרוא.בו, יבין במוסי-קה יותר מאשר את הרפסודיה ההונגרית, שאלה זו לא תרד מהפרק כל עוד התנועה תתקיים, כל עוד ישנם גורמים המתנגדים, החנוך הסנטתי אינו שלם והתאבקות היא על השלמות, בפנינו תפקיד אוביקטיבי אחד - לבנות אה הארץ, תפקיד זה נמלא רק על-ידי הגשמה קבוצית. אני מוצא בתנועה החנו-כית לקויים באי אלה תפקידים. יש אצלנו מרחק רב בין הלכה למעשה, אין אנו יודעים לתרגם את המארכסיזם לשפת יום-יום ועלינו ללמוד את הדבר.
נקח לדוגמא גדוד של צופים בוגרים, ישנן ועדות, מועצה, מערכת עתון, ועדה צופית - כולן מכוונות לשפור החיים בתוך הגדוד פנימה. אבל היכן הועידה לארגון בחוץ? לעבודה יבית-הספר?
תשאל חבר מה זכרך לך ביותר מחיי התנועה, הוא יזכור בודאי את ההווי הפנימי, רשמים פנימיים ואיפה הרושם ממעשים פוליטיים? בילטמור זעזע אותנו כיון שזעזעו אותנו מבחוץ, ואלמלא זה לא היינו עוסקים בכך, אפשר להניע מפעלים ואפשר להקפיאם, למשל ההכנסות לקרן-הקיימת. צריך לעודד חברים לפעולה פוליטית.
אל לנו להבהל מהפוליטיזציה . חברינו הם ככל הנוער. התלמידים אינם עושים מאומה בביה"ס והם חייבים לפעול בו.
אשר לא.צ.ל. אל נשאיר לאף אחד אחר את הזכות לפעול נגדים, זהו תפקידנו, כי אף אחד לא יעשה כמונו - לא הממשלה אשר מחובתה לעשות
זאת. -51-
איה - שער העמקים.
הדיון השני איננו מכוון. היו שחרגו מתחום הדיונים בועידה. ובכל זאת מסתמנים כמה צירים שעליהם סובב הויכוח, אחד הדברים הו המדריך, הענו כי אין לנו מדריכים מרצון ושלאחר כמה שנים המדריך הוא "סחוט", זה צורם מאוד ואני נאלצת לחזור על כך. טוענים כי המדריך משתוקק מהר לברוח. היה עוד נושא - אין פועלים בקרב הנוער. אנו נתקלים בנוער רב הדברים שיש לאמרם הם רבים מאוד ובכל זאת אנו אדישים,
קובלים על הבוגרים ומציעים קומונות. הבוגרים נראים כעקרים בהגיע הזמן למעשים של ממש. המודד לדעתי הוא בכך שיודעים את אשר צריך לעשות ועל-אף זאת אין עושים.
דן - מרחביה.
שאלו סטודנטים את לנין: מה לעשות? הוא ענה: עליכם ללמוד, וזה היה בזמן סערה גדולה כשהנו מחשבות גדולות חובקות זרועות עולם. לנו יש צורך לאמר כך גם עתה, לנו יש צורך להגשים, להפרות שרמות. על-ידי אדישות אנו נאבד את היקר לנו ביותר , את היעוד, אנו חייביים לפעול בקרב הנוער, יש לי הרושם כי אנו נופלים מקיצוניות לקיצוניות. פעם דברו על נוער לומד בעקר וכיום מדברים על נוער עובד בלבד. האם חדרנו לנוער הלומד? נפגשתי במחנות עבודה של גימנסיות, נדהמתי לראות כי אין הם יודעים ולא כלום, מ-30 תלמידים ענו 29 כי אינם יודעים מה זה ביל-שמור ואילו האחת, חברה ב"המכבי-הצעיר" ענתה לי: זהו יישוב המוני יהודים באי בילטמור, (צחוק באולם).
אפשר לזעזע חלק מהנוער הזה ועלינו לעשות זאת. נראה לי כי אצן לעתים יותר מדי עיוניים, איני מתנגד ליסודיות. אולם אזי רוצה כי החבר שלנו יהיה לא רק בהכרתו סוציאליסט אלא גם בהרגשתו וגם ציוני רגיש, ובעקר - חבר קבוץ מתוך רגש ואהבה.
אשר לילדי המשקים- בעוד שמה שנים יהיו כ-1.500 ילדי" בגיל הת-גועה, השאלה היא מה נעשתה אתם? אנו מתלבטים בשאלת חבר המדריכים, עלינו להפעיל את ילדי המוסדות בפעולה תנועתית" עלינו לתבוע כי יקדישו שנה לפעילות כזאת עם תום חוק למודיהם במוסד.
יהודית - ההנהגה הראשית.
קיים קשר בין הדיון הפוליטי ובין הדיון החנוכי. כל מגמה זקוקה לתנאים אוביקטביים ונושא, אנוהנושא. עם האסון הוחרדנו, חשבנו והתל-בטנו: מה לעשות? תשובתנו היהה - חלוציות, כבוש שממות. החושב כי יש כיום ססמא ומעשה עדיפים על חלוציות, איננו אלא מודה וסכנה רבה כרוכה במחשבותיו. היש סתירה בין התפקיד והנושא? - יש ויש.
אמר חבר כל עלינו ללמוד את החזון. חזון אין לומדים. הוא פרי חנוך, כל חבר צריך להיות נושא דגל התנועה, צוין בצדק כי ישנה שאננות ואדישות לרכישת נוער לדרך החלוציות, עלינו להוות בקרב הנוער גורם חלוצי פעיל.
אנו חייבים לשנות את הלך רוחו של המדריך ולהפיח בו קנאות לתפ-קיד. פחות מדי מודגש הקבוץ. בחנוכנוץ הרבות הן הקבוצות החולמות על הקבוץ? יש הכרח להשאיר את הגדוד הבוגר לזמן נוסף בהדרכה. כן אסור לנתק את הקשרים עם קבוצות ההכשרה, ההשלמה והקבוצים העצמאיים.
- 52 ־
בנימין - אילת.
נאמר כבר כי קופח הדיון על הנוער הלומד ואין צורך לחזור על הדברים. אני רוצה להסב את תשומת לבכם לבעיה חשובה ואקטואלית:תנועת הצופים, ידועה לכם התזוזה בכוון חלוצי שחלה בצופים. והוכחה לכך הם שני הקבוצים שכבר הוקמו, אולם המורים העומדים בראש הצופים מפריעים להתקדמות זו, הקבוצים של הצופים שולהים שליחים רבים אשר מגמתם היא לשנות את פני התנועה הצופיה. הם חוללו פלאים אפילו מבחינה אידיאו-לוגית. הצופייה חאלה הב אים לעיר מבקשים את עזרתנו והדרכתנו. אספר על פגישה אחת בחיפה עם מדריכי הצופים. הם שאלונו את פירוש הסוציא-ליזם ואנו נסינו להסביר להם כמו שמסבירים בתנועתנו. לחברים צעירים, פנינו להרגשתם והצלחנו בהרבה, הייתה שיחה מוצלחה. יש להמשיך בקו זה ולהגיש עזרה לצופים בתהליכם החיובי לחלוציות.
אברהם - אילון.
יש טענות כי הויכוח לא מצה את השאלה העקרית, והיא שאלת ההתרח-בות. הצביעו על כל מיני קשיים בחנוך. העדר תכניתיות ואני שואל: האין לנו סיסמא הנוכית היכולה לרכז מסביבה נוער רב? האם שואת הגולה אינה יכולה להיות ציר מרכזי לחנוכנו ומעמדנו בנוער?
בברית המועצות הנוער מתלהב. שם אין מרביצים בו ססמאות. ישנה ססמא אחת והיא - מוות לפאשיזם! סיסמא זו מרכזת, מחנכת ומלהיבה את כל הנוער הסובייטי וגם לנו חזון גואל ומציל, ומדוע רוגזיב כה על יוסף שמיר? הוא טען את האמת, האפ עשתה התנועה מפעל, לפחות סמלי, המבטא את שואת הגולה? (קריאת ביניים - נעשה מפעל!)
בברית המועצות ישנו אדם אהד - איליה ארנבורג שהפך מעורר הדור. קוראים אותו מיליונים ואנו לא הגענו לכך שבתקופה הרת אסון זו יקום ביאליק שני. זו עובדא מרה מאוד.
התנועה צריכה לצאת מועידה זו במפעל להצלת הגולה. סביב זה יש לרכז נוער.
דוד - ההנהגה הראשית,
הדיון החל מיד בטונים גבוהים, היה נתוח תהליכים שלפיו הופכת התנועה לתנועת נוער לומד ומשום כך הוצע לעבד תבניות-עבודה מתאימות. החברים נתנו בטוי לרצון פעולתם בקרב הנוער הלומד ומצד שני קבלו על העדר כשרון פעולה בקרב הנוער העובד. ויש שמענו כי הנוער העובד כן בא אלינו - כאן הסתירה בהערכות השונות. דובר על החלל הריק בינינו לבין הליגה הסוציאליסטית. הדבר איננו נכון. האנשים עוזבים אותנו מסיבות כלכליות ומוצאים את שטח פעולתם בליגה.
הגירסה שערכו ההגשמתי של הקבוץ הארצי ירד איננה נכונה, באשר העם הפך אורגניזם נורמלי, אסור לנו לתת פתח למחשבות כאלה.
יתכן כי יש אנשים שלא ינכלו לצאת לקבוץ אולם איך אפשר לחנך לאי-יציאה להגשמה מן הגיל הצעיר ביותר? אם חברים בני 24 אינם נקלטים בליגה הרי האשמה בה ועליה לתקן את המעוות.
תנועת נוער של הליגה היא דבר אחר לגמרי. החנוך להגשמה בתנועתנו הוא גם חינוך להשתיכות לליגה.
- 35 -
ואשר לשאלת הנוער העובד: הרבה חברים אינם יודעים את תפקידנו בנוער העובד, תפקידנו גם שם הוא לחנך להגשמה קיבוצית. אזי יהיו גם אנסי פוליטיקה טובים, אינני מבין את החברים המבטלים כלאחר-יד את סכויי ההסכם עם הנוער העובד, מנין חוסר הסבלנות הזה? אנחנו נשיג את זאת כי תנועת הנוער העובד תחנך בקרבה כל נער עובד. אולי לא במהרה אבל נשיג וגם שם נאמר כי הדרך להגשמת הציונות היא הדרך של התנועה הקבוצית. אחוז הנוער העובד הוא גדול והמספרים שהביאם זאב הנם נכונים, אולם התהליך הוא זמני ובא עקב המלחמה.
דברי הסיכום.
כליף - ההנהגה הראשית -אילון.
חברים, נדמה לי כי הועידה עצמה מספקת כדי לציין את כעמדה של התנועה. גם הערות החנוכית וכל המפעלים סבצענו לקראת ועידה זו מוסי-פים לציון מעמדנו, על-כן אין אני יכול לגסר בין הנעימה הפסימית שנש-מעה מפי ככה חברים לבין הגידול ב-50%. אין אני מבין את הקובלנה על חוסר כיבוס נוער בתנועתנו לאחר סאנו מוציאים מספר גדול של חברים להג-שמה. ואין זה חסוב כי יש קנים העוברים הקופות שפל זמניות, חשובה התמונה הכללית,
תמיד ישנם אנסים המעלים נעימה פסימית ואולי זה טוב כי זה מעו-רר אה תשומת-לבה של התנועה,
אין תנועה חנוכית יכולה להתקדם פשיא לשיא , גם תנועה פוליטית מתקדמת צעד אחד צעד, לא כל שכן תנועה חנוכית בארץ המחנכת את האדם להגשמה עצמית, היא אינה יכולה להתקדם תוך קפיצות נחשוניות, בעקר בזמן המלחמה, אש תנועתנו החנוכית ידעה לעסות את אסר עסתה הרי זה טוב, אם כי אינני טוען כי נעסה הכל.
הנני זוכר כי בתנועה בחוץ-לארץ היתר, התרחבות גדולה עם הסתערות הפ.אסיזם, באו גם תקופות סבהן הורגסה ירידה, אין אנו יכולים להפוך את התנועה לתנועה הגדלה באופן פתאומי ומאבדת אחר-כך את איכותה,
עלינו להתחשב במציאות אוביקטיבית, היו ימים והפאשיזם היה עוד יותר פופולרי מאשר עתה, ואיך השתלם על הרחוב? כיצד נאבק בהסתדרות? על השאלה האם להופעת הא.צ.ל. והפראקציה יש שרשים עמוקים אני עונה-לא, בתום המלחמה הזו נעמוד בפני עובדת התפוררותו של הפאשיזם, כמו שהתפוררה הפרקציה. אילו חשבתי כי הא.צ.ל, הוא תופעה בעלת שרשים עמו-קיים, הייתי אומר שהפעולה החלוצית היחידה היא מלחמה פוליטית תקיפה.
הפאשיזם בארץ איננו שרשי, אולם לנגע צריך לו תשובה שרשית והיא-החנוך לחלוציות,
ואשר לתנועת הגוער של הליגה הסוציאליסטית.
עובדא היא כי מועם הנוער הלומד בשורותינו. מדוע לא הוצאנו את המסקנה להגביר את מאמצי הארגון של הנועד הזה, לבל יילכד על-ידי הנוער הדתי ההרביזיוניסמי?
סקרן אני לדעת את התנועה שתבנה על יסודות של הגשמה ואי הגשמה , החב-רים שהעלו את הענין הזה לא סב רוהו עד הסוף. הם רק בטאו רצון להסתגל.
ישב פה חבר מרכז הנוער העובד אשר ישמח בודאי לשמוע את בטויי החברים שטענו כי הנוער העובד הוא לגמרי בסדר ורק אנחנו אשמים, האם כל אותם הקפוחים שחברינו מספרים עליהם אינם מוכיחים את ההיפך. (מוסר מספר עובדות). 54
ואם אחר כל אלה אומר חבר כי האשמה היא בחוסר פעולתנו הרי זהו ויתור על מלחמתנו העקרונית בתוך הנוער העובד, אנחנו איננו יכולים להיות תנועה אנטי-פוליסית. גם בגולה היד לנו תפקידים פוליטיים וצבוריים , אולם אמרנו כי תפקידה סל התנועה בחוץ לארץ הוא להקדיש את כל הכוחות לעלייה ארצה.
התנועה בארץ אינה יכולה לחנך לחלוציית בלבד. אינו נאבקים קשות בהרבה חזיתות.
המלחמה בביה"ס, ביה"ס מחנך דורות לפקידות ולא יותר. נעשים צע-דים להרחקת החלוציות מביה"ס, ביה"ס הוא אחד המכשירים החטובים ביותר לחנוך פאשיסטי. לכן תפקידנו הפוליטי הוא להופיע בביה"ס. הנוער העובד ישמש זרוע לקבוץ הארצי ולליגה הסוציאליסטית במלחמה היום-יומית.
ההסתדרות איננה נותנת לנו תקציב להקמת בתי-ספר מקצועיים, רק ה"נוער העובד" נהנה מתמיכה זאת. אנו איננו יכולים כעת להקים תנועה מקבילה לנוער העובד. הקבוץ המאוחד הפך את הנוער העובד לתנועתו ועלי-נו מדברים כעל אריסטוקרטים. לא נהיה תנועת נוער לומד, יעודנו הסוצי-אליסטי הובע כי נחדור לשורות הגוער העובר. גם במחנות העולים ישנם עובדים, אנו עומדים בפני מערכה ציבורית והסתדרותית והבוגרים חייבים להתגייס התגייסות מלאה לתפקידי מלחמת היהירות, אבל בתוך הפעילות הפו-ליטית אסור לוותר על ערכים חינוכיים יהודיים.
הגולה: הטוענים כי התנועה לא עשתה הריה באופן מעשי למען הגו-
לה, תובעים חשבון נפש למען לדעה כי לא השכלנו לעשות את אשר צריכים היינו? אני מתנגד להעמדה זאת. אם תובעים מאתנו בנדון זה ואין אנו -בעקב תנאים אובייקטיביים - אפשר להענות, הרי שעלינו להתגייס לתנועה הארץ-ישראלית, אנו צריכים למלא את מקום אלה שאבדו לנו, אבל יש להכין אה התנועה לקראת זה. להגדילה, להכשירה ולהכין אה הכלים לפעולה,
אנו איננו מצליחים לגייס שליחים בית אחת למען לקדמה בתנופה.
אין אמנם קפיצות נחשוניות אולם אין גם גבול לגדולנו בקרב הנוער. שום תנועה אינה מפריעה בעד גדולנו בארץ.
הפרעות המורים והתערבות ההודים כל אלה אינם יכולים לעכינו, דוקא משום שאנו מונים שלשת אלפים חברים יש לנו אפשרויות לגולל. השאלה היא כיצד ומי יעשה את זאת.
הבחינה האוביקמייית של התפתחות בארץ-ישראל לקראת היום המלחמה אומרת: יעלו כוחות המבטאים שהירדר לאומי מתקדם תוך קשרים עם כוחות מתקדמים בעולם.
אנו נוכל לפתוח את שעדינו לקליטת נוער רב הבא אלינו מתוך הת-עוררות מצפונית. תנועתנו צריכה לגדול עד ארבעת אלפים הברים וצריכה להוציא עשר חברות נוער. זהו חשבון ריאלי וזה יהיה צעד גדול לפי יכל-ת נ ו.
הסיג היחידי לגדול התנועה הוא כוחה החנוכי, כוחנו החנוכי הוא אשר כובש. אין נכנסים לתנועה מלכתחילה בגלל הסכמה לסעיפים פוליטיים, אין אנו באים עם המטען הפוליטי אל נוער שאנו מעונינים לארגנו.
אין נוער צעיר דורש דרישות פוליטיות. נוער בגיל 10 דורש את שלו.כשם שאי אפשר ליצור תנועת נוער בין השומר-הצעיר והליגה הסוציא-ליסטית כך לא תתכן הלוקה בעקרונות חנוכיים , כשם שאין לשער חלוקה עקרונית בנוגע להגשמה, אנו מוכרחים להפוך את הקנים לאיי תרבות רוח-נית של נוער. שיתרכז מסביבן נועד בעל דרישות להווי חיים חדש,
- 55 -
תכניות אינן חסרות. חמרה האוירה ההנוכית, האוכפת את האדם בבואו לתנועה, אנו חייבים להיות אריסטוקרטים, גזע של תנועת נועד תו־ ספת, המחנכת למתיחות מכסימלית מבחינה רעיונית ואנושית,
*שגה פוליטיזציה והיא לברכה, אולם בתנועתנו יש משמוש בין פולי-טסזציה והתפתחות רעיונית.
כשאנו מדברים על ההשתלמות נצבים שני קשיים.לנוער בארץ יש מעט פנאי. הוא, עמוס פעולות חשובות שאינן מאפשרות לו לעשות פעולה השתל-מותית, ביה"ס מעסיק את התלמיד הרבה מאד ואינו מאפשר לו להתפתח לבד.
ישנה הקלה וזלזול בערך האידיאולוגי בחיי האדם. לא ראיתי בה-נועה אנשים שההתלבטות הרעיונית לא תתן להם מנוח. התלבטויות רבות אינן יוצרות אצל חברים מתיחות רעיונית חריפה. אנו חייבים להעלות את הרעיון כנכס חשוב. בעבודה החנוכית שבלעדיו לא יוכל האדם להתקדם.
תנועה כמונו הרוצה למלא תפקידים חנוכיים ופוליטיים מוכרחה להתקשם תוך מתיחות רעיונית, בייחוד רציניים הדברים לקראת סיום המל-חמה עת נתבע למענה לשאלות מרובות. התנועה חייבת להשתחרר ככל האפשר משליחים. בעקר צריך להשתחרר מהתלות בשליחי קבוצים. שליחים צריכים לבוא כדי לקדם ולעשות קפיצה נחשונית ולא למען לקיים את היש.
א, לא צריך להכניס מדריכים בגיל צעיר לעבודה חנוכית כי זה צופן בחו-בו כשלון לרבים מהם.
ב. מדריכים בתנועה צריכים להתמיד בהדרכה זמן רב למען יפגשו שלושה דודות של מדריכים בוגרים בתנועה, התנועה לא תוכל לגדול לממדים רחבים במצב שגדוד בוגרים אחד עוזב ואחריו בא דור חדש שנכשל בתחילה ואינו מוסוף למספר המדריכים הקודם. זה מעכב הרחבה. דורות צריכים להפגש ודור לדור יביע אומר. הקיבוץ הארצי אינו נאות בנקל לקבלת התכנית הזאת בגלל מצבו הקשה, אולם הוא מבין את התביעה שהיא תביא בסופו של דבר תועלת רבה.
לגדוד הבוגרים ישנם קשיים וצריך לגבש תכנית עבודה . אם הגענו לכך שבכל גדודי הבוגרים ישנם שליחים הדי זה צעד רציני קדימה, שלי-חים אלה "פתחו תכנית עבודה וזו ערובה לכך שגדוד הבוגרים לא יעבור כל כך הרבה משברים.
לתנועה בגולה אבדה לא רק המסגרת המספרית אבל גם החנוכית.
התניעה בארץ ידעה לפתח ערכים הנוכלים שנצטרך אחר-כך להעתיקם לגולה. תנועתנו צריכה להיות נושא המרכז את הערכים החנוכיים שלנו ומעבירה אותם אחר-כך לגולה, תכניות העבודה שלנו משמשות תנועות נוער אחרות, התכניות אינן קובעות, אין עוד תנועה העושה כה הרבה מפעלים חנוכיים כתנועתנו בארץ ולמרות זאת אין העבודה הזאת נושאה פרי משוב שהיציאה להגשמה היא מוקדמת מדי, עברנו את מפתן הפעולה בעדות המזרח. ישנו קן הדרום ויש מקומות פעולה בפתח-תקוה וכו'. זה מצביע על פעילות מה. יש לעשות הרבה יותר בשטח זה ונקווה כי בועידה היאה נוכל לציין שלב נוסף בהתפתחותנו.
-56-
נשף סיום
נשף הסיום של הועידה נערך באולם"בית-העם" כשהצפימות עולה על כל המשוער, למעלה מ-3.000 איש -על מקומות הישיבה, והורים ארוכים בין השורות. בקהל - משתתפי הועידה, קיני תל-אביב, חברי קיבוצים, ציבור פועלים אוהד, הורים ונוער רב.
הנשף נפתח בשידת "תחזקנה".
אה דברי הפתיחה נשא ישראל (ההנה"ר) :
חברים, לבני שלושה ימים פתחנו את ועידתנו. רבות פקפקנו וחרד הלב, הכך להתכנס ולחוג? במלוא כוחנו והמוננו? על אף הכל?! אולי יש לקרוא לכנוסנו לא נשף, לא ועידה כי אם מפקד גדול של כוח חלוצי מתעורר מתחשל ומסתכל בעיניים פקוחות לעתיד. ועתה, לאחר שלושה ימי דיון, הת-ייחדות עם הגולה, חשבון כוחה ונפשה של התנועה אנו יכולים לומר בלב בטוח ומצפון נקי כי אכן כך צריכים היינו לחוג. כי ועידה זו, רכוז אלפיים צעירים וצעירות הנה בטוי לכוח חלוצי גדול. לא חג של פורקי עול, כי אם חג של אנשים הפוקדים אה כוחם. כי עם הרוצה להמשיך לבנות ולחיות אסור לו לשקוע באבלו. ועידתנו זו יחד עם ועידת התנועה באמריקה הן אולי נקודות אור במחשך הגדול בו נתון עמנו. אנו מאמינים שקריאתנו הגדולה תפרוץ את חומות בית-העם ותגיע לכל פנה בה חי נוער ותזעזע אותו.
שלושה דברים גדולים אגו מביאים לנוער; בסיסמא של הצלת הגולה,
כיבוש השממות וסוציאליזם. במאמץ מחשבתי רציני כיצד להביא את הדברים האלה כלפי עצמנו וכלפי חוץ אנו יוצאים מכאן. ואנו בטוחים כי כל שומר יהיה לפיד אור חלוצי, קורא לחלוצים אחרים. יש הכרח לגדול, השעה דו-חקת ובנו תלוי הדבר.
אחריו דבר הח' יעקב ריפטין:
עלינו בשנות המלחמה העולמית הקודמת לא רק מתוך גלי תופש אוי-דים, שהציפו את העולם, לא דק יהד אתם; עלינו גם מתוך היאבקות עם גלים עכורים, גלים שחורים.
בטחנו בשיחרור האדם, בבניין מהיר של קהיליית אחווה אנושית חדשה ועובדת. הרגשנו אינסטינקטיבית בקירבה לאותה דרך המוליכה ממרתפי עב-דות, מעבודה מפרכת, משיעבוד עד למרד סוציאליסטי - דרך של צעיר פרולי-שרי, שצייר אותה אוסטרובסקי ב"איך חושלה הפלדה", שמענו כאילו זעקה מתוך הבית שלנו, את הזעקה הנוראה של ייאוש ואמונה בימי המלחמה העו-למית: "האדם הוא טוב". ביריות "אורורה" לתוך ארמון העריצות המתפוררת של המשטר הצארי הגיעה לאוזנינו ברוסיה תרועת המהפכה המנצחת. האמנו, כי הנה נפתח סיכוי מהיר לגאולה יהודית, לריכוז יהודי בארץ-ישראל.
ואף-על-פי-כן היינו מוכרחים עוד בראשית דרכנו להתייצב גם נגד כוחות אדירים של שחור. גם בימי המלחמה העולמית הקודמת הלכו מיליונים של נוער מובחר, גוער אציל, לשרת את אלילי הריאקציה. כשפרצה המלחמה הרגיש לפעמים הנוער, תוך חדוות טיוליו, ביערות הטבטוניים הקדומים, באיזה קסם של גברות רוצחת, של אלמות טוטאלית. הנוער הזה הלך אז לקרב, לאבדון, למוות, לפאשיזם.
- 57 -
גם בימי המלחמה העולמית הזאת ולאחריה נעלה לא רק יחד עם גלי החופש. גלי החופע יגברו. הם יעלו מתוך כוחה האיתן על ברית-המועצות, מתוך הקרבתה העצמית, הט יעלו מתוך ייסורי המחתרת, מתוך שאיפת הנקם והשיחרור של עמים מדוכאים, הם יעלו מתוך הכרח תקומתו על העם העברי. אך גם בימי המלחמה העולמית הזאת ולאחריה נצטרך להילחם נגד גלים אדי-רים של שחור, של ריאקציה. נעמוד לא רק נגד הפאשיזם הרשמי, ניאבק לא רק עם החיה הנאצית. אפילו באמריקה עדים אנחנו לגידול כוח הריאקציה בימי המלחמה. אפילו בתוך העם היהודי, האומלל בין העמים, השותת דם, שכל גורלו וכל עתידו קשורים בגאולה, בנצחון החופש בעולם - הרימה ראש הבריונות הפאשיסטית. נהיה,איפוא, מוכנים לקרב ות, לקרבות קשים וממו-שכים.
שלוש תכונות נחוצות לנו, למחנה השומרי, לקראת הקרבות האלה:
א. סבלנות של יוצרים;
ב. דריכות של לוחמים;
ג. קנאות של אנשי-מדע.
נחוצה לנו סבלנות של יוצרים.
פה ושם, בצדי הדרכים משתלח נוער, המגלה קוצר-רוח , כאילו כבר היה מכונה העם העברי בארץ-ישראל, כאילו כבר היה קיים כאן עם עובד, כאילו ישבו כאן מיליונים, כבר ישנם חוגים של נוער, שבשבילם הכול מקו-פל במלחמה נגד ה"אוקופנט".
אנו יודעים, כי לפנינו עומד תפקיד הרבה יותר מורכב, הרבה יותר חמור, אנחנו חייבים עוד לכנס את העם העברי, להשרישו בארץ-ישראל, ליצור לו בסיס חקלאי, תעשייתי, הגנתי. נחוצה לנו סבלנות של יוצרים-לא הפגנה של כוח, אלא יצירת הכוח בעלייה, בהתיישבות, בהגנה. אנחנו בזים להרפתקה הזולה של מרגלים בימי המלחמה העולמית הקודמת, אנו ממ-שיכים בדרך של "השומר", בדרך ההגנה. אנו בזים למעורבים ברצח ארלוזו-רוב - הגנו ממשיכים בדרך של מדיניות ציונית סואליסטית ונועזת, שהוא היה אחד מדבריה, גם בימי העמדה אלה, כשמיליונים של שארית-הפליטה היהודית באירופה נרצחים לעינינו, אנו סולדים ממהומת המידור על הבד-יונות. אנו בונים כאן קהילות יהודיות חדשות במקום הנחרבות. אנו בו-נים מפלט להמונים האלה ונגן עליו בכל הכוח. לא ניכנע לחוקים מגבילים, לא נירתע בפני שום קרבן במלחמה לעלייה, להתיישבות, לקידום מיפעלנו.
הכינוס הזה הוא עדות חיה לכך, שאי-אפשר להגשים בארץ-ישראל, בארץ-ישראל העובדת, עם נוער זה, את מדיניות "הספר הלבן".
עלינו להגביר את דריכותנו הלוחמת.
קורא אותנו לכך הייעוד ההיסטורי שלנו, הצוו שנמסר לנו על-ידי התנועה השומרית בגולה. לא רק אותנו מחייבת קריאה המרד של חברינו בג-טאות פולניה. לקריאה זו לא ענו עדיין גם הבירות הפרוליטאריות הגדולות באירופה, הזעקה הזאה נשארה לפי שעה בודדת בעולם, היא עדיין תביעה לקרב לרבים, למיליונים.
מניין יונקים את הכוחות האדירים האלה השוטרים בפולניה,וכיום בהונגריה, השומרים בבונקרים, בהגנה, בגירוש? מניין ינקו את הכוח לו-חמי תנועתי-הנוער בגיטאות?
קודש-כל מהרגשת האחריות של אנשים צעירים, שנותרו יחידים ליד הגה האניה הטרופה של יהדות אירופה,
- 58 -
הם קיבלו על עצמם את התפקיד לעמוד ליד ההגה, קודם - כל כתוך אחריות בפני הוד הנצח של ההיסטוריה העברית, וענית, הם האמינו בנו, בפועלי ארץ-ישראל, בדרכנו, דגל ההגנה העצמית, דגל תל-חי, היה דגלם. הם ידעו, כי אם אי-אפשר להם עוד לחיות כפי שרצו, אם אי-אפשר להם לח-יות יחד עם פועלי ארץ-ישראל, עם תנועתם, עם קיבוציהם, הרי לפחות עליהם למות כפי שלימדה ארץ-ישראל החדשה המתגוננת, הגאה, את העם היהודי ושלישית, הם הרגישו בשותפות של גורל עם תנועה אדירה של גבורה והקרבה עצמית, הם ראו עצמם שותפים במלחמתה המהפכנית של המחתרתי האירופית, וקודם כל של ברית-המועצות, דוגמא זאת הדריכה, עוררה, הרי זה אותו אדם, אותו חבר, אותה חברה יקרה שלנו, שנפלו בווארשה, ואותה גיבורה-הקומ-סומולית זויה קוסמודמיאנסקיה, ואותם בחורים מלנינגראד, שהיוו עמוד-השדרה של ההגנה בימי המצור בשעות החורף הנוראות בלנינגראד.
לוועידה הזאת נמסרו שני דגלים של התנועה העולמית, ניתן לה הדגל של קן ווארשה מלפני המלחמה, המסמל אה הרציפות ההסטורית של תנו-תנו, והורקד בידה גם דגל אחר, לא-רוקם. דגל זה איננו קיים, אבל הוא היה, והוא נמסר לנו בשעותיהם האחרונות של חברינו וחברותינו בתעלות-הביוב, בווארשה ובבנדין, הוא אדום מדם, רווי כולו ייסורים, הוא כיום דגל תנועתנו העולמית.
קנאות לתורת המהפכה,
בימי־ אלה לא די בלב תוסס. הזמן האכזרי עלול לתקוע סכין מורעלת לתוך לב רענן ביותר, נחוץ ללב תוסס, ללב צעיר מגן, מגן פלדה. נחוצה השקפת-עולם שלא תתן ללב להזעעזע מהשפעה של גיל, סביבה, זמן, ואם-כי רבים הם, אפילו בתוך תנועת הפועלים, המקדשים אותה חירות אישית כביכול, שבני-לווייתה הם אולי שרידי האמונה בקניין הפרטי - נשמור אנחנו אמו-נים לחירות הקולקטיבית של מעמד הפועלים, שבעדה שילמו טובי הפועלים בעולים בתמצית דמם. יש צורך לא ברכרוכית אידיאולוגית, אלא בקנאות רעיו-נית לתורה הלוחמת הזאת. של הפרוליטאריון, ובמלחמה נגד חוסר דרך. כשם שגאלילי הגן על דעתו נגד אנשי האינקביזיציה, כשם שהדארביניסטים לחמו נגד הכמורה, כך נגן אבו בקנאות על השקפת-העולם של המארכסיזם המהפכני.
תמיד בחרנו בסיסמות לתוכנן, לגופן, ידענו,כי בעולם הזה מהלכות מסיעות מזוייפות, שחסר להן הזהב הטהור של המעשה המגשים, אנו דחינו סוציאליזם של הכרזה, שאין עכו מעשים, שאינו מחייב מרד, מלחמה לתפיסת השלטון ומהפכה, נלחמנו מראשית קיומנו נגד מפלגות ציוניות שלמות, שהכריזו, כי הן "בעד" הציונות, "בעד" עלייה, ואפילו "בעד" הקרנות. לא כך ראינו את הציונות, אמרנו: עלייה, עלייה שלנו, קשר ישיר בגוף ובנפש, של נועי, של המוני יהודים עם ארץ-ישראל, עם בניינה.
ועוד היום הזה בכה ממשיכה תנועתנו במלחמה בלתי-נכנעת נגד המטבעות המזוייפות המהלכות בעולים המושגים של תנועת השיחרור הסוציא-ליסטית ובתנועת השיחרור הלאומית, תנועתנו באמריקה איננה נבהלת מפני המלל הפטריוטי של אדונים רבים, הנתמכים אפילו על-ידי דברים ציוניים רשמיים. היא נלחמת בסטייה ההצהרתית שבתוך הציונות וקוראת את יהדות אמריקה לראות נכוחה את הגורל היהודי המר הניצב גם לפניה.
אנחנו איננו שוכחים את גורל יהדות הונגריה, עד ליום האסון לא ידעה יהדות זו לגלות מאמין לאומי.עד ליום האחרון נמשכה בתוכה תנועת ההתבוללות, בוזבזו על-ידה מיליונים של פונטים, והצלה לא היתה ומעשה קונסטרוקטיבי לא היה.
סיוט הברבריות הנאצית איננו תלוי עדיין מעל ליהדות אמריקה,
ואף-על-פי-כן נראים סימנים בולטים, כי על יהדות זו להזדרז, כי עליה להצטרף לבניין ארץ-ישראל, ממש בפועל, בעלייה, בהתיישבות, בכפרים ובערים של ארץ-ישראל.
לא רק על-ידי נוסחא מאכסימליסטית יותר בתביעות, כי-אם בראש וראשונה על-ידי דוגמא של הגשמה עצמית נלחמת תנועתנו בעוז על מיפנה ציוני ממשי ביהדות אמריקה.
וגם בפני הנוער היהודי בארץ-ישראל, עומד תפקיד, אולי עוד קשה יותר:מלחמה לציונות בארץ-ישראל עצמה, למולדת בתוך המולדת עצמה, כאן כאילו הכול מוגמר. הכול קיים, ואף-על-פי-כן מצווים אנו לריכוז כל הכוחות הגוף והנפש לאותו אפיק צר, אבלבטוח, היסטורי, יחיד: למעשה חלוצי, ליצירת עם עברי עובד, יוצר ולוחם.
חברים, גם הוועידה הזאת נותנת לנו את הכוח המוסרי לקבוע, כי תנועתנו ניצבה בבטחון על קרקע היצירה החדשה בארץ־ישראל. אנו עומדים בשתי רגלינו בתוך הבניין, בתוך ההגנה, אנו עמלים, אנו חורשים וזור-עים.
ועל-כן נוכל להביט בבטחון אל השמיים הקודרים של תקופתנו:
מבעד למיפלשי עננים רואות עינינו את דימדומי האודם של התקופה המהפכנית החדשה.
החל הנשף:
מקהלת קן חיפה;
רקודים עממיים - קן ירושלים;
שלישיה - כנור, פסנתר וצ'לו - קן תל-אביב;
משל יותם התנ"כי, ברקוד ושירה - המוסד החינוכי משמר-העמק.
היתה אוירה ביתית , למרות הרבגווניות אשר בקהל. בין רקוד לרקוד, בהפסקות בין קטע לקטע שרו כולם, האות ניתנה מעל הבמה, שם גם לוותה מפוחית-יד את הזמרה ובאולם - השומרים הם הפוצחים ברינה ואחרי-הם עונה הקהל כולו.
בשירת אינטרנציונל ותחזקנה - הסתיים הנשף, כשהשעה מאוחרת וכולם שבעי חוויות.
את האולם עזב רק קהל האורחים ואילו חברי התנועה נשארו לישיבת לילה. עבודה רבה עוד לפניהם - חלוקת הפרסים לקינים המצטיינים ואחרון, אחרון - קבלת ההחלטות לכלל הדיונים שהיו בועידה.
אחר הפסקה קצרה לערך שגם היא נוצלה לשירת התנועה נגשנו להמשך העבודה.
בהכריז המועצה הראשית הכ"ב במעברות על כנוס הועידה הארצית השלישית של תנועתנו ובקבעה את תכנית הועידה אמרנו,כי עליה להיות לא בלבד הפגנת כוח כלפי חוץ, אף לא רק מקום לדיונים בשאלות חיינו השונות.
תעודות ההצטינות של הקנים
-60-
עליה להיות סיכום של הישגי התנועה, הישגים של קינים וגדודים בשטחי עבודה שונים. ונקבעה מכסת הישגים לכל קן וקן לפי סוגו - קן בעיר, בקיבוץ ובמושבה:
א. בעד השגת המכסה המספרית יקבל הקן 25 נקודות.
ב. בעד השגת המכסה לקרן-הקיימת (מס עצמי ואוסף) - 15 נקודות.
ג. בעד שמירה על הקשר הארגוני עם מחלקות ההנה"ר -15 נקודות.
ד. בעד קיום עצרת מובל ותערוכה - 15 נקודות.
ה. בעד השתתפות בתערוכה הארצית - 5 נקודות,
ובהשתייכות הבוגרים העובדים לנוער-העובד - 10 נקודות,
ז. בעד מלוי החובות למחלקת ההספקה - 10 נקודות,
ח. יעד סדור מדויק של המסים - 5 נקודות,
ט. הקמת ועד הורים על-יד הקן - 5 נקודות,
אלה היו המטרות לקראתם חתר כל קן, הן הלהיבו את התנועה והעלואה מבחינות רבות, וכשנאספנו לוועידתנו באנו עם הישגים ניכרים בשטחים אלה.
בפתיחת ישיבת הנעילה מסרה ההנה"ר את סכומי ההישגים,
הכל היו מתוחים.
קן ראשון לציון (קורא חבר ההנה"ר), ובא-כוח הקן עולה על הבמה ולקול תרועה חברי התנועה הנוכחיים באולם מקבל פרה בעד אירגון פנימי טוב;
קן רחובות, חיפה והקן במוסד החינוכי - בעד עבודתם המסורה למען הקרן-הקיימת לישראל;
קן קרית-חיים בעד גידולו המספרי;
חברת הנוער בתל-עמל, קבוצת ההכשרה בגן־שמואל והמוסד החינוכי-
בעד מוצגיהם היפים בתערובת היובל של התנועה ;
קן קרית-חיים בעד תערוכה מקומית מוצלחת.
כה עלו בא-כוח אחר בא-כוח. ואווירת חג אופפת את כולנו.
מיד לאחר חלוקת הפרסים ניגשה הועידה לקבלת ההחלטות.
אך בטרם עלתה הועדה המתמדת לקרוא את הצעותיה, אמר דויד (ההנה"ר):
קשה היה בצוע המעולות הקשורות בעריכת ועידה, אין לנו הנוהג לשיח אנשים בודדים. אולם נציין הפעם במיוחד אה השתדלותו של יוסקה מבית-אלפא שבא במיוחד לסייע בסדור הועידה. וכולם עונים - ליוסקה חזק!
הועידה מברכת:
הועידה מקבלת ישמחה את דבר הקמת מפעל ההגשמה השמיני של התנועה הארץ־ישראלית, הוא קבוץ "אילת" שקם עם אחוד גופי התנועה וראשוני העו-לים של תנועתנו בדרום אפריקה ופליטי גרמניה. המפעל קם וביסודו קבוץ גלויות, יהא הדבר לציון דרך לקראת קליטת אחים אשר יבואו, ישמש מפעל זה אות קריאה לנוער בארץ-זו הדרך לגאולה-הקמת נקודות קליטה בארץ למען המוני יהודים אשר יפרצו ויעלו.
הועידה מקדמת בברכה את היווצרותו.של הקיבוץ החדש "מרץ",המרכז סביבו פליטי החרב הפאשיסטית, יהיה הקיבוץ החדש סמל חי ועדות, כי עוד נמשכת השרשרת, כי אי-שם במרתפי גיטאות וביערות המחתרת לוחשת גחלת החלוצית המצפה לשעת כושר כדי לחדש את מסורת ההעפלה והעלייה.
-61-
על סף ההכרעות הציוניות והסוציאליסטיות בעולם ובארץ רואה הוועידה הכרח בהגמוניה של הפועל בציונות, הנושא את דגל הציונות והסו-ציאליזם המהפכני.
לאור עובדא זו מייחסת הועידה חשיבות מכרעת למאבק בתנועת הפו-
עלים בארץ והיא מאמצת את ידי הקיבוץ הארצי במלחמתו על ליכוד הכוחות החלוציים והסוציאליסטיים בקרב תנועת הפועלים העברית.
לסוציאליזם:
הטבח העולמי מתקרב לקיצו זה ועם נשלמת והולכת המכלה הצבאית של הפאשיזם הגרמני. ברית-המועצות, החלוץ הסוציאליסטי של האומות המאוחדות נטלה על שכמה אה המעמסה העקרית במלחמת זו ואליה נצטרפו כל כוחות הקידמה באירופה.
בתנועת השחרור, המונהגת על-ידי התנועה הסוציאליסטית באירופה,
תלוי הדבר, האם הסבל והייסורים שעברו על האנושות יהיו לשווא, או הם ימצאו גמול במיגור המשמר הרכושני ובהקמת החברה הסוציאליסטית החפשית.
הועידה רואה רק דרך אחה לשחרור תאדם המנוצל והעמים המדוכאים,
להצלת התרבות האנושית ולקידום החברה והיא הדרך של עקירה מהפכנית של המשטר הרכושני ובניין חברה סוציאליסטית.
הועידה רואה הכרח בליכוד הכוחות הסוציאליסטיים המהפכניים בעולם למען לא יוחמץ הסיכוי להגשמת הסוציאליזם.
הועידה מביעה את הערצתה והוקרתה למפעל הסוציאליסטי של עמי ברית המועצות ולצבא האדום, מציל האנושות, הנושא אבוקת השחרור הלאומי והסוציאלי לעמים המשועבדים.
מאמצי הבנייה הסוציאליסטית בברית המועצות, אשר עמדה במבחן המלחמה, יודו דרך להמונים המחפשים דרך לשחרור,
הועידה שולחה ברכת עידוד לוהטת לכוחות המחתרת המהפכנית באירו-פה הנלחמת נגד החיה הנאצית ובעד שנוי פני החברה,
הועידה קוראת לנוער העברי בארץ ולנוער בעולם כולו, אשר סובל יותר משאר חלקי החב רה מעקת המספר הקיים, להתייצב במערכה ההיסטורית להקמת עולם חדש, על-ידי הסוציאליזם,
תפקידנו בנוער;
חורבן יהדות הגולה האירופית מזעיק את הנוער היהודי בכל הארצות החפשיות ובייחוד בארצנו להתגייסות מלאה, למען יוכל למלא את התפקידים העצומים המוטלים עליו.
הועידה קוראת את כל הנוער העברי בארץ-ישראל להצטרף אל המחנה החלוצי, להיחלץ למעשי הצלה גדולים, להעפלה התיישבותית ולמלחמה על בניין עולם סוציאליסטי.
-64 -
הועידה מכריזה כי צו הסעה הוא - הרחבתה הבלתי פוסקת של התנועה,
חדירה אל כל חוגי הנוער העובד והלומד, תפקיד ההרחבה מוטל על כל חבר וחבר בתנועה.
אנו רואים ביציאה השנתית של הנוער לעבודה צעד לקראה הגשמה חלו-צית מלאה. בדאגה אנו צופים מול החלסתה של תנועת היציאה לעבודה בקרב הנוער ותובעים ממנו להתמיד בה ולהילחם בכל אלה השמים מכשולים בדרכה.
אנו תובעים מהנוער העברי בארץ להתייצב עמנו יחד במערכה נגד המגמות הנוגדות לתפקידיו החלוציים של הנוער בארז שבבתי-הספר התיכו-ניים, נגד טשטוש האמת שהם מחנכים את הנוער עליה. בית-הספר העברי בארץ צריך להפוך לבית יוצר של חלוציות, תרבות עירית חילונית, קידמה, אמונה ב אדם וצדק חברתי.
הועידה פונה אל חברי התנועה העובדים שיגבירו את פעולתם בתוך חטיבות הנוער העובד.
אל הסתדרות הנוער העובד אנו פונים בתביעה לקבל את ידנו המושטת,
יוסר החרם על זכות חברינו לחברות שווה ופעילה בתוך הנוער העובד, חרם הפוגע בעניניהם החיוניים סל הנערים העובדים.
הועידה קוראת את כל חברי התנועה להרחבת השפעתנו הרעיונית -תרבותית על-ידי פעולות הסברה, עתון, פעולה בין תלמידים בבתי-הספר, בסדנאות ובכל חוגי נועד אחרים, פעולה המלווה על-ידי דוגמא אישית של פעילות וקל התנהגות מוסרית.
הועידה קוראת את כל תנועות הנוער של ארץ-ישראל העובדת לשתוף פעולה בהקמת חזית נוער חלוצי-סוציאליסטי שיילחם כנגד הלאומנות הפושה בנוער ולמען רדיקליזציה של חלקים גדולים והולכים של הנוער בארץ,
דרכנו החינוכית לאור התקופה:
הועידה מציינת כי הדריך החנוכית המיוחדת של תנועתנו, הוכיחה את יעילותה וערכה במעש ה החלוצי שלנו.
הועידה קוראת אה התנועה וחבר מדריכיה להקפיד על המשכת המסורת המפוארת של החינוך השומרי - המשכתה ופיתוחה - המעמיד במרכז אה מפוח האדם השומרי, הלוחם והמגשים;
המטפח את הקבוצה בצד השמירה על היסוד האינדיבידואלי;
השופר על הסינתזה המקיפה את כל שטחי חייו של האדם;
המעמיק את הרגש, מחנך לנאמנות ומפתח את ההכרה הפוליטית;
המפתה את כל כוחות היצירה והפעילות ומרחיב את אופקי המחשבה וההכרה;
הועידה קוראת להפוך את השיטה הצופית למכשיר רב עזר בחינוך האדם השוכרי; להתאימה למציאות היהודית והארץ־ישראלית ולראותה כעקרון חיים להגשמה עצמית.
אנו מכירים בנגוד הקיים בינינו ובין החברה הבורגנית ונמשיך בכל כוחנו החינוכי ללחום על סגנון-חיים המיוחד לתנועת-הנוער, המושתת על אמת-פנימית, טוהר, פשטות, אהבת האדם ורעות.
-65-
הועידה רואה את "עשר הדברות" שלנו כיסוד להשקפת החיים השומרית.
ביתר שאת נשמור על ערכים אלה נוכח ההשפעה ההרסנית הכרוכה במלחמה.
עם השמירה על המסורה החנוכית נחתור ללא ליאות לקראת התאמת השי-טות החינוכיות לתפקידים החדשים העומדים בפני התנועה (מיזוג עדות, חינוך ימי), הועידה ממילה על ההנהגה הראשית להוציא את הדבר לפועל בתכניות העבודה,
נושא החינוך בתנועה היא שכבת הבוגרים ובעיקר המדריך-הפרם. עליו מוסל התפקיד של שמירה על ערכי התנועה ומילוי תפקידיה.
הועידה מציינת, כי תנאי להצלחת. העבודה החינוכית שלנו ומיצוי כל אפשרויותיה היא התמדתו של המדריך, מסירותו והשתלטותו.
באלה תלויים צבירת נסיוננו החינוכי וגיבושו לשיטה חינוכית,
נוכח התפקידים הגדולים העומדים בפני התנועה תובעת הועידה מאת דור הבוגדים לדחות את יציאתו להגשמה עדי ישאו בעול העבודה החנוכית שלושה גדודים בתנועה,
הועידה רואה בזה ע רבות לרציפות העבודה החינוכית, לניצול כוחה ויכלתה למלא את שליחותה.
הועידה קוראת את בוגרי התנועה להעמקת הפעולה הרעיונית, להטיית שכם לפעולה הצבורית והפוליטית של התנועה.
הועידה קוראת את כל התנועה לתנופה רבת כוח להרחבת המסגרת,
לחיזוק פנימי, להעמקה חינוכית-רעיונית ולהעפלה חלוצית.
הועידה מאמצת את ידי הקבוצות שפתחו אפיק חדש. של הגשמה קיבוצית וסגרו - בהשלמת הקיבוצים הותיקים - את מעגל הדורות ביצירה השומרית.
הועידה רואה בילדי הקיבוצים חלק בלתי נפרד של התנועה החינוכית ומחליטה על רצונה העז לחזק את הקשר בין קיני הקבוצים ושאר חלקי התנועה,
הועידה מציינת בספוק את הקמת חברות הנוער הארץ-ישראליות. לאור הנסיון המועט של חברות הנועד הקיימות רואה התנועה בדרך זו אפשרות רצינית של קליטת נוער במשקינו וחינוכם לחלוציות באווירה של חיי קבוץ. הועידה מחליטה על הגברת הפעולה בכוון זה.
הועידה מציינת בסיפוק את היחלצותה של התנועה בפעולה רבה למען הקרן הקיימת וקוראת להגברה יתר של המאמצים וחתירה מתמדת להישגים!
השחר האיר, העיר נעורה ליום חדש. ואנו - לפתיחת תקופה חדשה בחייה של התנועה. תקופה של יתר מאמצים, של התמודדות מתמדת עם גודל התפקידים למען נוכל להם. למעלה ממאה חברים היו נוכחים עם קבלת ההח-לטות, הם יהיו מבשרי הבשורה לרבים, לכל פנה בה מפכים חיים שומריים. השתלבו הידיים, נסגר המעגל ופרצה הורה סוערת, שרנן - לעבודה,להגנה, לקבוץ,להכשרה - שיר עתיק. שירם של דורות רבים כמהי חזון ומפעל, הוא ילוונו גם להבא. אכן, היתה זו ועידה!
- 66 -
מפעלי הועידה
היא אחד המפעלים המרכזיים ממפעלי היובל של התנועה. משתתפת בה כל התנועה הארץ-ישראלית, והתערוכה יפה, מחנכת, מבסאה, מאלפת.
כבר בעצם הכנתה גלום ערך חינוכי רב, משום שהיא ממעל עמלני,פרי עמל כפיים של חברים רבים. מעיין החבר בחומר, מתקשר אליו קשר בלתי אמ-צעי ולומד להבליטו, לבטאו, להציגו בפני האחרים בצורה הולמת ונאה.
יש בעבודה זו הכל.
ואתה עובר מפינה לפינה. ארכיון התנועה - שם "כל תולדות":היכן ואיך צמחנו, איך הפכנו מעטים לרבים, כיצד התפתחה והתבגרה מחשבה הת-נועה.
וכתבים מימי הזעם, הרס התנועות ארציות. ווילנא, מכתבי חברים,
עמידה על הנפש והכבוד. והעפלה - גזע עתיק יומין...
בקושי ניתקת עינך למינה אחרה - ושם: התנועה בחייה ויצירתה.
כך זה מתחיל; הווי קן, תיאטרון בובות, פרי ידיה של הפניה הצעירה, מחנה צופי לדוגמא, ומה אנו לומדים - התפתחות האדם ותולדות המשטרים, הקרן הקיימת בחינוכנו - חלומות נעורים והנה הם הופכים מציאותה בונה, כובשת שממות מפריחה ארץ.
הנה יישוב ימי, - מבצעו של צעיר מפעלינו - הקן הימי בתל-אביב,
עתה הוא חלום. אך דור שומרי גדל יהפכו עובדת חיים,
והנה משקינו בשעיר אנפין. והכל מסופח ביד אוהבת. כאן השקיעו חברים - אחר ימי עבודה בעונה בוערת, בלילות חמסיניים - ממיטב מרצם, רצונם ועמלם.
גדולה התערוכה משום ששתפה רבים.
והיא נושאה עליה את שם הקרן-הקיימת, אם גם לא בכל מקום מובלט הדבר בכתב. כל יישוב, כל מפה, והמשולש הגדול השומם עדיין וקורא לגאולה - הנגב; כולם, כולם הם עדות לקשר החי והעמוק בין מפעל חיינו ובין הקרן הגואלת.
- 67 -
בקרוה אלפים. בוגדים ונוער. לרבים מהם נפרשה יריעה חיינו זר הפעם הראשונה. והם תמהים ליכלתה של התנועה, לגדלה.
וחבל שהתערוכה היתה פתוחה רק שבוע יפים. על-ידי כך נמנעה מרבים האפשרות לבקרה.
נהפוך מפעל זה כדבר קבוע במפעלי התנועה. נחדיר את מלאכת היד בכל שכבותיה של התנועה כך שהתערוכות הבאות תשתפנה בהיקפים הרבה יותר רחבים את התנועה בעיר ותהייה המשך טבעי וישר לעמלנות יפה ומסודרת בתנועה כולה.
המרוץ הצופי
בטרם נפתחה הועידה התקיים מרוץ אופניים צופי ששיתף באי-כוח מקני התנועה אשר בעיר, במושבה ובקבוצים.
מדן אשד לרגלי החרמון ועד לגבולות אשר בנגב יצאו רוכבי האופניים כשפניהם תל-אביבה, מקום התכנה התנועה לועידתה הארצית,
המרוץ לא התחיל במקום. אחד. מרכזי "זינוק" שונים יהיו לו.
זוגות-זוגות יצאו הרוכבים, בהגיעם לקבוץ התעכבו הרוכבים שעה קלה. באותה עת התכנסו חברי הקיבוץ למפקד וטכס מסירת "שעל האדמה" לנטיעת "שדרת השומרים האלמונים" בבית התנועה בתל-אביב.
בצענו אותו משום שהוא יפה, צופי; מאמץ ומהנה כאחד. בצענו אותו משום שהוא קושר את כל דורות ההגשמה של התנועה, את הקיבוצים - נקודות היצירה שלנו,לגוף אחד המשתתף בחייה של תנועת הנוער הצעירה...
כאן ראינו כי יחד אתנו חיים את הועידה גם כל חברינו הבוגרים,
אנשי התנועה הותיקים.
רבה היתה התכונה במשקים. קטנים וגדולים צפו לבוא הרצים.
הילדים - לרבים מהם זו הפגישה הראשונה עש מפעל תנועתי והם סקרנים, מתוחים. הגדולים - מחדשים נעוריהם, זכרונות עת הם היו בתנועה, צופים-חולמים, מעבירי שטפטות...
אך מעל לכל עמדה סיסמת המרוץ - הנסיעה!
שדרה חיה בבית התנועה, ביתי האבניים ממנו שואבה התנועה את כוחה,
יכלתה, את הכל. והשדרה לזכרם של שומרים אלמונים שאינם עוד, לאחים שמתו וחזון התנועה על שפתם.
והנסיעה מאדמה כל משקי השומר-הצעיר, מדן ועד גבולות,
יש ויצאו לקראה הרוכבים בסוסים. יש והכינו מפקד עם לפידי אור.
יש ותפרו בעצמם שקית למסירת השי "שעל מאדמת המשק".
והשקית מצויירת בתש ופת-לב, באהבה.
קיבוץ, קיבוץ וקבלת-המנים שלו.
ובבוא הרצים, בספר כל אחד מרשמי הדרך, מפגישתו עש הקיבוץ "שלו"
היתה הרגשה כי אכן כאן נארגת מסכת חיים אחת, המקשרת בוגרים וצעירים, אבות ובנים, משפחה שומרית, גדולה,יוצרת.
- 68 -
בפרוס יובל השלושים לתנועתנו העולמית, בהתכנס התנועה בארץ לועידתה הארצית השלישית, נהדק את הקשר בין התנועה החנוכית, בין השומ-רים הצעירים לבין מפעלי ההגשמה והיצירה.
אי-שם סלעים מחכים לנו, אשר ננפצם - - -
אי-שם ביצות יסנן - שנייבש; - - -
אי-שם אדמה ישנה שנזרע, שנרטיב אותה בדם לבנו - -
כל זה מצפה לנו ! רק לנו -
היו אלה משפטי חזון ואמונה שנזרקו אל תוך שאננות עוורת של גולת ישראל, בכוח זה של אמונה ביעוד, בכוח תחושת חומרת העתים וחרדת העתיד, בכוח החזון והכוננות האישית ובכוח הקולקטיב המלוכד - צפחה התנועה, פרצה גבולות ותקעה יתד בעשרות נקודות במולד.
הכינו שורש.
ביצות ממאירות, סלעי הרים חשופים, חולות שוממים - כל אלה נסו-גו בפני היד השומרית העובדת - והשתרשנו.
מפעלי היצירה של התנועה אינם בלבד נקודות-חמד במכורה, פרי עמל כפיו של אדם שהפך שממה למקור חיים. הם עדות לאמת גדולה ומעודדת - כי אין מדבר בארץ. כי בכוח המפעל החלוצי להפריחה, להפרותה, להפכה מקור חיים למיליוני אחים תועים.
בפרוס יובל התנועה, בהתכנס התנועה בארץ לועידתה הארצית השלי-שית נמתח חוטי קשר בין משק למשק מדן אשר לרגלי החרמון ועד גבולות אשר בנגב, מאילוץ אשד בהרי הגליל יועד רוחמה הנעורה לחיים.
רחבה הארץ ומשובצת נקודות-חיים שומריות.
נעבור במשקי התנועה ונביא לועידה שי יקר, את ברכת האדמה של היצירה השומרית. "רגב אדמה" מתן סמלי זה ירים כל משק ואנו נצרור אדמה זד, נעבירה אל בית התנועה ובה נסע את "שדרת השומרים האלמונים"
לזכר אחים שומרים מורדי גיסאות; לאלה שאבדו בחפשם נתיבי גאו-לה לרדופים על צואר; לאלה שהעפילו ל עלות לארץ ואבדו בסערת ימים,
מהולה שמחת יובלנו ביגון יהודים מובלים לטבח, יגון גולה נשמדת;
כאב אבדן אחים שומרים בדרכי גולה אבלות.
אך אנו נוטעים. נוטעים וצוררים עמנב את כל אותם השומרים שנשאו בלבם את חזון התנועה, את תקוות הלכות הבניין בארץ ואליה לא באו,
אנו נוסעים ומאמינים. מאמינים בסם-החיים אשר בנצח-ישראל, מאמינים באדם, מאמינים בעולם של צמיחה ואור.
נאמין ונטע!
חזק ואמץ!
ההנהגה הראשית
-69-
הוראות יום למפקד המרוץ הצופי
מדן ועד גבולות
יום הספורט
למעלה ממאה חברים השתתפו בתחרויות הספורטיביות-שנערכו בנוכחות קהל צופים חברי הועידה - באצטדיון "המכביה".
למרות העייפות הרבה של שלושת ימי הועידה הושגו תוצאות שאגודות ספורטיביות מובהקות לא היו מתביישות בהן.
108 חברים וחברות מ-14 קנים לחמו קשה על התואר "הקן והספורטאי הטובים ביותר בתנועה השומר-הצעיר."
התחרויות נערכו בצורת "קרב שלוש", כלומר כל אחד מהמשתתפים צריך היה להתחרות בשלושה מקצועות בזה אחר זה והתוצאות הממוצעות הטובות ביותר משלושת המבחנים קבעו בסיכום את הקן הראשון והספורטאי הטוב ביותר, הבחורים התחרו בריצה 100 מטר, זריקת משקולת וקפיצה לגובה, ואילו הנע-רות בריצה 60 מסר, זריקת כדור הוקיי וקפיצה לגובה, מיבחני " אות הספורט שמשו רמה מינימלית, ש הקנתה למתחרים את הזכות להשתתף בתחרויות אלה.
אחר מבחני "קרב השלוש" נערך מירוץ שליחים 4 פי 800 מסר, שמתח והלהיב את קהל המסתכלים הצעיר. עשר קבוצות, בנות 4 חברים כל אחת נלחמו במירוץ זה בעקשנות ומרץ למופת.
בסיכום צבר קן משמר-העמק את מרבית הנקודות בין כל הקנים. ואילו מתתיהו אברוקקי ומלכה דומאנו (שניהם מכפר-סבא) הוכרזו כאספורטאים הטובים ביותר של התנועה.
במשחק המחניים הגיעו לגמר קן תל-אביב וקבוצה גן-שמואל.
לאחר גמר התחדויות עברוכל המתחרים בסך 4 ק"מ בהליכה, כדי להש-לים את מיבחני אות המפורט,
65,5% חברים ו-24,4% חברות עברו את אות הספורט.
ההישגים לפי הנקודות: משמר-העמק — 1284 גן-שמואל — 1155 רחובות — 983 בית-זרע — 897
את המקום ה-1 השיג,איפוא,משמר-העמק.
גם בשטח הספורט -כבשאר השטחים - תשמש הוועידה דורבן לפעולה סדירה בקינים, להכנסת ענפי ספורט רבים בעבודתנו החי-נוכית הסדירה.
- 70 -
מפעל הקרן הקימת
עוד בראשית השגה ציינו לעצמנו מטרות בעבודתנו למען הקרן-הקיימת.
לנו אין הקרן-הקיימית תרומה בלבד, היא לנו - קרן גואלת. על-כן קדושה הברית שכרתנו אתה, על-כן מובנת סיסמתנו ועקשנותנו להיות ראשונים בעבודה זו,
בועידה הארצית אמרנו לסכם את מפעלי הקינים, את מאמצי החברים בכל מקום ומקום, בתרומתם העצמית, במאמצים לאוסף הכספים ביישוב, בקשום פינות הקרן-הקיימת ועוד.
אך אמרנו גם להעביר בתנועה כולה מיפעל מיוחד אשר יקשר את
הועידה עם פעולתנו הסדירה, הכרזנו על הרשמת התנועה בספר הזהב של הקרן-הקיימת ליובלה השלושים.
למפעל זה הוצאנו גלויה
מיוחדת
" שי הועידה לקרן-הקיימת-לישראל".
עם הועידה נרשמה התנועה בספר הזהב.
הידקנו את ברית-החיים והיצירה שכרתו בנים גואלים עם הקרן הגואלת.
וזו התפתחות פעולותינו בשנים האחרונות:
ת"ש ----- 553,258 לא"י
תש"א ---- 498.833 "
תש"ב — 482.246 "
תש"ג 777.697 "
ואילו בשנת תש"ד השיגה התנועה את אשר קבעה לה בראשית שנה העבודה - עבדנו את האלף הראשון. ואם גם איננו התנועה הרא-סונה בארץ, אנו בקו עלייה מתמיד - נשיג ואף נעבור.
לסכום הועידה
הועידה הארצית השלישית היתה ללא כל ספק ביטוי ליכולת רבה הגלו-מה בתנועה: יכולת אירגונית וחינוכית כאחת.
לאחר שלוש שניב, שנות מלחמה וחורבן לעמנו, ימי היאבקות, העפלה והרם לתנועתנו בארצות גלות אירופה, ימי היאבקות רעיונית קשה בציבור הפועלים בארץ ובתנועה הציונית על דרכי היסוד בהמשך מיפעל הבנייה בארץ-הלה צורך פנימי עמוק לתנועה להתכנס ולתת ביטוי של יכולת כלפי פנים והפגנת כוח חלוצי מאורגן - כלפי חוץ. היה הכרח להתייחד עם שאלות הת-נועה ולהתוות דרכי המשך לעבודתנו למען צאת עוד יותר מחושלים ומלוכדים הביב ציוויי השעה.
מבחינת היקפו היה זה המפעל הגדול ביותר שהתנועה ביצעה אי-פעם.
והסיבה פשוטה היא - גדלנו!
ידלו קינינו בערים ובמושבות, קמה לנו תנועה גדולה בקיבוצים -ילדי משקים, חברות הנוער הארצישראליות. ונוער עולה - נוספו חוליות אי-תנות למיפעלי ההגשמה של תנועתנו - גופי השלמה והכשרה של גדודי הבוגרים.
הולכת ומתהדקת בתנועה כבעת חיובית של קשר, עניין ואחריות הדדית בין דודות בוגדים שצמחו אל תוך ההגשמה הקיבוצית ובין החברים הצעירים-חוליות ההמשך והעתיד של תנועתנו.
אלה לאלה יבטו באהבה, יהודה,
בודאי צפונה לתנועה ברכה רבה בהידוק קשרים זה, הוא היוצר וציפות בריאה בין דורות התנועה, הוא הנותן צביון "בוגר" ל דיונינו,הוא היוצר ממורת בריאה בחינוך, במחשבה אידיאולוגית - הוא שהעלה את רמת הוועידה הזו. בדרך זו תשמור התנועה על צעירותה ורעננותה ויחד עם זה על התקדמות בלתי פוסקת בהעמקה רעיונית, ביכולת חינוכית ובהרחבה.
וכשעמדו במיפקד הפתיחה אלפיים שומרים וגם מקובצים מתל-עמל -דוד הב ראשית של תנועתנו ועד גדודי הצופים וצעיר מפעלינו - הקן הימי בתל-אביב - היתה זו שלשלת פלדה של יצירה שחמרית , של תקווה, של אמונה בעתיד.
יש ועידה המתכנסת לדון בשאלה מיוהדת הצפה במסכת חייה של תנועה.
והבעייה חדשה היא, טרם ידוע איך יבול דיר (למשל, בעיית ההעדלכה בועידה
הקודמת).
ועידתנו הפעם התכנסה לדון בשאלה הגורלית ביותר יחייבו, שאלת ההמשך. ודוקא כשום כך שלא העמדנו בפני דילמות כי אם בפני צוו החיים להמשיך - כבד הדיון, אחראי, מאמץ.
הגורל הטראגי של עמנו נדביק את קצב התפתחותנו והעמידנו בפני ההכרח להתגבר, לצמוח, להתבגר ולהתייצב במרכז תנועתנו החינוכית העולמית. נזרקה המלה "תנועת אם" והיא חדרה ללבבות כצו מזעזע, מעורר
ותובע.
יש ותקופה סוערת אוחזת בציצית ראשו של נוער ומעמידה אותו בית-אחת במרכז האחריות לגורל עם או מעמד. והוא מוכרח להענות, להתבגר ולתת תשובה.
גם אנו היינו בלתי מוכנים לתביעה זו. אנו נעמדים במרכז התנובה החינוכית לא משום תהליך התפתחות רגיל, מאורעות אוביקטיביים של עקירת
- 72-
מיטב תנועותינו הארציות הם המטביעים חותם על ד רכי התפתחותנו וקובעים את בעמדנו,
התנועה הארצישראלית אינה יבכלה יותר להיות תנועה נין התנועות,
המחנכת גם בארץ נוער להגשמה חלוצית-סוציאליסטית.
היא חייבת מעתה להיות הלב, המוח והיד של תנועתנו העולמית.
לחוש את חרדת הימים, לחיות את גורל ישראל, להיות הנושא הרעיוני המגבש תכניות, הנותן כוחות הדרכה, המכוון ומדריך את התנועה, היא צריכה לתה גם כוחות מגשימים רבים, רבים ככל היותר - להיותם החלוץ העובר לפני מחנה הפליטים-העולים בבוא העת.
זה היה מרכז הועידה. כיצד להמשיך בקצב חדש, בהיקפים חדשים.
שאלה זו עוברת כחוט השני בדיוני ומיפעלי הועידה, בדיון הפוליטי, בדיון על מעמדנו בנוער ובדיון החינוכי, כיצד - על רקע זה של עם נבנה בארצו, להיות תנועת הנוער הגדולה ביותר התובעת ומחנכת דורות להגשמה ציונית-סוציאליסטית עקבית והודגשו הדירים בדיון הפוליטי - שניתח את בעיות השעה בציונות ובסוציאליזם, שלחם והתווכח עם סטיות אנטי-סוציא-ליסטיות בתנועת הפועלים בארץ. אם גם לא השתתפו בדיון זה הצעירים -וטבעי הדבר למדי היה, היה הוא בימוי למחשבה וערות פוליטית רבה. ודרוש המשך. דרוש מאמץ רציני ליתר העמקה רעיונית של התנועה, ליתר לימוד, יתר דעת למען נתייצב על בסיס הכרתי איתן-מדעי בפתרון שאלות חיינו הבוערות.
והודגשו הדברים בדיון החינוכי ועל מעמדנו בנוער. ישנה בתנועה הרגשה של יכולת, של גידול והתקדמות למרות מלחמתה והגבלותיה של הסביבה בה אנו נתונים. עלתה האמונה בכוחה החינוכי של התנועה לכבוש נוער וישנו רצון להקיף שטחי עבודה חדשים, להרחיב את מסגרתנו והשפעתנו. ישנה חתירה להעמקה חינוכית, לגיבוש חב ר מדריכים בעל כושר עבודה רציני והעלאת התנועה על-ידי השארת גדודי הבוגרים בעיר תקופה ארוכה, להיותם נושא בוגר לדברה ודרכה של התנועה.
הועידה באה עם יש: התפתחות קינים, כיבוש שטחי עבודה חדשים -חדירה לעדות המזרח, הקן הימי - היא היתה בימוי של יכולת ובודאי הפ-גינה יכולת זו כלפי חוץ - מיפעל כזה אינו ניתן לסיכום אחר תקופה קצרה. הוא עדיין בגדר של חוויות נעימות - תוססות.
בחינת הצלחתה של הועידה, מקומה כשלב בהתפתחותה ועלייתה של התנועה הארצישראלית,תעשה בהפוך החוויות לכוחות המכוונים את התנועה במעשיה היום-יומיים, היוצקים בה כוננות, בגרות, יכולת.
הועידה רכזה ולכדה את התנועה, היא העלתה וסימנה מחדש את התפ-קידים, היא קראה לנו להיות נושאם העקבי.
עם סיום הועידה ניתנה רשות המעשה לשומרים באשר הם.
- 73 -הסתדרות עולמית השומר הצעיר
ההנהגה העליונה מרחביה
מרחביה, 28 בנובמבר 1945
פנימי!
חביבה מרטינוביץ
חברת קיבוץ ״מענית״ — יצאה בשליחות אל מעבר לקווי האויב — צנחה והתחברה עם חברינו הלוחמים מהתנועה בסלובקיה — נפלה בקרב הפרטיזנים עם הפשיסטים הגרמנים.
בתנועה העולמית
צ׳כוסלוכקיה
פראג 29.9.1945
זה מזמן לא כתבתי לכם. העשייה יותר הכרחית — לפעמים גם יותר קלה — מאשר הכתיבה עליה. ובכל זאת אין להימנע גם ממכתב. הרי כבר עברו ששד. חדשים מאז עזבתי את הבית. —
אודה ולא אבוש כי איני כבר מרגיש את עצמי פה כזר. ואנה שאבוא — לא אהיה בבחינת זר. לא יפתיעוני יותר הריסות בערים ובכפרים, מחנות פליטים נודדים, רכבות עמוסות בהן אני עושה את דרכי. כאילו — זוהי דרכי מאז ומתמיד. ולא התורים הארוכים ליד חנויות הלחם, שיירות הפצועים, הגרמנים השבויים עם הפסים הלבנים על שרווליהם — אף אלה אינם מדהימים אותי יותר ואינם מסבים את תשומת לבי. כבר אקשיב בשקט חיצוני לכל אשד מספרים לי מבלי להזדעזע. והן אחרת היה בימים הראשונים.
נכון, גם התנאים הולכים ומשתנים ומשתפרים, בעיקר בארץ זו.
קשה לתאר כיצד צ׳כיה, כאי בודד בלב ים של אינפלציה, אנרכיה, מחסור ורעב המשתוללים באירופה, שומרת על רמת חיים מסודרת, אנושית ומאורגנת לכל יושביה. זהו כוחה של מדינה זו, זהו כשרונו של עם זה, בעל משמעת ואינטליגנציה, המציינות את כל שכבותיו. המדינה עוברת ״מהפכה שקטה״. כל ענפי הייצור מולאמים וההלאמה נעשית תוך כדי ויכוח שקט מעל דפי העתונות וויכוח יותר חמור בחדרי חדרים. יותר מכוח השפעתו של הצבא האדום המשחרר פועל הלחץ הפנימי של המוני העם למען שינוי פני המשטר הכללי והחברתי.
הייתי על קברו של אגון. סיירתי בכל המקומות ששימשו שדה קרב לחברינו הפרטיזנים, לחביבה וליתר אנשיה. הייתי בבוקובצה, היא כפר בלב הרים. שביל צר בין רכסי־הר גבוהים מובילים אליה. היא ניתנת להגנה בקלות יתר. השביל מוביל גם לכפר קטן, וולובץ, אשר יושביו התיחסו באהדה לפרטיזנים. כל הכפר הרוס, בתי העץ בו עלו באש ורק בניין יחידי, בית אבן, שנשאר על תלו הוא בית הספר הכפרי, אשר שימש קסרקטין בו התאמנו חברינו. הימים אותם ביל־ שם אנשינו היו ספורים, כיון שהטנקים הגרמניים עברו בשביל והגיעו לכפר. אנשינו העפילו ההרה, ולנקודות יותר רמות. בשביל העולה ומתפתל העבירו את האספקה לסוכות קטנות של רועים ובהן בילו את ימיהם האחרונים. בדרך הזו הלכתי אני ביום השנה לפרוץ המרד.
יום זה הוא יום חג לסלובקיה. וביום זה לא הוזכרו אף במלה אחת היהודים וחלקם במרד, אם כי הם הם היו לוחמיו הנאמנים והרבים ביותר. כל הדרך בה צעדתי היתה זרועה קברות יהודים. ואין דואג להקים מצבות על קברות אלה. אגון וחבריו נפלו במרום ההר וגוויותיהם עדיין מונחות שם ללא כל דואג. את הגומות של הפרטיזנים הסלובקים הורידו וקברו כיאה לגבורי האומה. וחברינו היהודים ל איש לא הזכיר את הגדוד ה־3 אשר כולו היה יהודים. הנני מטפל עתה בהעברת הגוויות האלה לבית־קברות יהודי בבראטיסלאבה.
הלכתי וחיפשתי עקבות אחרי חביבה, צבי ורפי. גיליתי סו״ס, כי לפני הוצאתם להורג הובאו לבית־הדין המחוזי בביסטריצה. שם מופיעים השמות, משם
2
הוציאום למוות ומאז — נעלמו העקבות. מניחים כי הוצאו להורג בקרמניצ׳קה והובאו לקבר ההמוני. מצאתי כמה מחפציה של חביבה ובין היתר את הספר ״חברות בקבוץ״, שקבלה אותו במתנה, ואת הדרכייה שלה. אך הכל כבר מעוך ומטושטש ואין להכיר כלום בתוך כל זה.
הגיע הזמן לסכם פרשת שליחותם וגבורתם. ויש להנציח את זכרם.
גרשון
וורשה, 20.10.45
הברים יקרים,
חזק!
כתבנו לכם לפני שבוע על מצב הדברים אצלנו. בזהירות וחרדה התקדמנו עד לרגע בו נפלה ההכרעה. וההכרעה נפלה. כיבוס הסמינאריסטים מסמינאריון ״החלוץ״ צריך היה, לפי הצעת ״דרור״, להכריע. הכינוס הוא מאחורינו. הופענו בו, כפי שהחלטנו, במלוא שיעור קומה אידיאי. לעומת הצעת האיחוד הבלתי־ברור של ״דרור״, חתרנו לשותפות האפשרית וההגיונית של התנועות ״דרור״ והשומר הצעיר, מבלי לטשטש את ערכיהן היסודיים של התנועות. קווינו שהמשכו של איחוד זה יהא — איחוד השמאל בארץ.
ידענו את הקשיים שבדרך ולכן הצענו שיתוף פעולה מלא עם אפשרות של הגדרה עצמית לאקטיבה, שתדריך את הנוער, כל אחת לפי ערכי תנועתה היא. יוצאי הסמינאריון של ״החלוץ״ נוכחו שהצעתנו היא כנה ובהירה. אחרי התלבטות פנימית קשה של החברים הצעירים חדל הרעש לאיחוד בכל מחיר. בכל התעמולה שנעשתה נגדנו כאילו אנו המפלגים וכאילו אנו ״איננו שלמים עם הכרתנו הפוליטית־ הפנימית״, האחרים העלו חרס בידיהם. הופעתם העקבית, המוחלטת והמאוחדת של חברי ההנהגה הראשית שלבו הוכיחה את ההיפך מזה. מ־27 איש, יוצאי הסמינאריון, 17 הגדירו את עצמם להשומר הצעיר וכולם נכנסים עתה לפעולה תנועתית־חינוכית. 4 הגדירו את עצמם ל״דרור״ ו־6 לא רצו להגדיר את עצמם לאחת התנועות. ״דרור״ פרש עליהם את כנפיו וימשיך ללכת בדרך בלתי־בהירה ובלתי־מגובשת. יש לציין שאת הסמינאריון לא אנו ניהלנו וכמעט שלא הופיעו בו חברי ההנהגה שלנו. בשעת הכינוס אמר איש גורדוניה המוסמך כדברים האלה: השמאל אודותיו מדבר השומר הצעיר אינו כיום שמאל, כי אם ריאקציה; והריאקציה של אתמול היתה היום לשמאל. הוא רצה לטשטש את ההבדלים היסודיים בין התפיסות הפוליטיות של הזרמים בתנועת הפועלים בארץ־ישראל ובעולם בכללו. התקפות כאלו הן עניין יומיומי לנו והמלחמה נגדנו הפכה לנו ללחם־חוק. דוקא במציאות זאת הכרחית העמקת היסודות בקרב החברים שלנו. זה ייעשה רק בסיוע שלכם.
הכינוס קיבל את הצעותינו בשאלת דרכי הפעולה להבא. את מפעל העליה נעשה במשותף, יחד נדאג לכל הקיבוצים ולכל מפעל חלוצי אחר. בעניין הקיבוצים הקיימים נתקבלה החלטה לחלקם ביחס שווה בין השומר הצעיר ו״דרור״ ושלושה קיבוצים למסור ל״גורדוניה״. למרות שהאקטיבה רובה ככולה היא שלנו, לא דרשנו לעצמנו יותר מ־50% ביחס ל״דרור״. אחרים, המרבים לדבר על איחוד, עמדו על המקח, אם כי ידעו שאינם צודקים בדרישותיהם. גורדוניה, אשר עוד לפני 3 חדשים
3
פולין
ישבה במסגרת ה״איחוד״ האזרחי דרשה לעצמה חלק שווה וכאשר לא הסכמנו לכך — עזבה למשך יום אחד את מרכז ״החלוץ״. חברי ״דרור״ דרשו 60% לעצמם ביחס להשומר הצעיר מתוך נימוק שהקיבוץ המאוחד עולה במספרו על הקיבוץ הארצי. צביה, שבשאלת האיחוד טענה השכם והערב, שאנו, למודי הטרגדיה היהודית המרה, איננו צריכים להתחשב במציאות הארצישראלית, נתפשה בנקודת האחוזים במציאות זו כביסוד למפתה. אנו הופענו באופן עקבי וברור ודרישותינו נתקבלו.
הועלתה גם שאלת הנוער הנמצא מחוץ לקיבוצים. המדובר בנוער שמגייסים לקיבוצים ובאלה שלעת עתה לקיבוצים לא יבואו. חברי ״דרור״ הציעו להקים סניפי החלוץ אחידים לכל התנועות על בסיס של חינוך חלוצי־סוציאליסטי כללי. קראו ליצור זה — סתם החלוץ. התנגדנו לכך ודרשנו לעצמנו את האפשרות לחנך נוער לפי המסורת התנועתית, השומרית. הוחלט להקים בסניפים האלה קבוצות וכל מדריך יחנך את קבוצתו בדרך תנועתו היא.
הוחלט לדאוג במשותף לגיוס המילואים לקיבוצים עם יציאתם של האנשים לדרך. —
קשה להתנבא האם דרכי פעולה אלה יוכתרו בהצלחה. הימים הראשונים, הסוערים, ממלאים אותנו דאגה לעתיד.
ובתוכנו: מתגלות אפשרויות בלתי־צפויות מראש לעבודה תנועתית. למרות העייפות והנשימה הקצרה, האקטיבה המבוגרת ניגשת לעבודה בהתלהבות רבה. הערכתנו היא: אם נצליח לחדש ולהחיות את ערכי התנועה בפולין, ייצאו האנשים מכור המבחן של המלחמה הזאת — מעטים ומיותמים — מחושלים מבחינה רעיונית ודבקים בתנועה. ושוב נדגיש: המשך צעדינו הראשונים תלוי בעיקרו בסיוע הבלתי־אמצעי שלכם, הווה אומר, בשליחים.
אחרי הכינוס התפזרו החברים לעבודה בקיבוצים, בנוער ובציבור היהודי. קיבלנו לרשותנו את הנקודות: ורשה, ביטום (זאגלמביה), סוסנובייץ, קיבוץ אחד בלודז׳ (יש שם שניים), לובלין, פטרסולד (שלזיה-תחתית). פרט לאלה יש לנו היום גם בית ילדים בסוסנובייץ. תכניותינו מרובות, בעיקר ביחס לארגון ילדים.
מספר החברים בתנועה בפולין מגיע כבר ברגע זה למאות. בתכניתנו לקיים מושבה בשביל הפעילים הצעירים. המושבה הזו צריכה ליהפך למקור של הדרכה רעיונית וחינוכית לכל התנועה. איננו מתארים לעצמנו את הצלחת המפעל בלי שליחים. החלטנו להקים בטאון לתנועה. במציאות שלנו זהו מפעל נועז הדורש אמצעים מיוחדים. מלווה אותנו ההרגשה שבלי מפעלים אלה לא נתקדם. כדאי גם לציין עוד מפעל, והוא בית החייל. אנו מרכזים חיילים משוחררים יהודים בדאגה לעתידם היהודי והציוני. המפעל הזה קם במסגרת המשותפת ב״החלוץ״. נקודה ראשונה לבית החייל קמה בלודז׳ ומרכזה הוא חבר שלנו.
את מרכז ״החלוץ״ ואת ההנהגה הראשית של תנועתנו נעביר ללודז'. בורשה אינם קיימים התנאים לסידור העבודה וארגונה.
בזמן הקרוב יוצאת משלחת של הוועד היהודי המרכזי לאמריקה ולמוסקבה. המפתח להרכב המשלחת מבוסם על המפלגות הפוליטיות. אנחנו, כגוף פוליטי עצמאי, דרשנו נציג להשומר הצעיר במשלחות. בין המתנגדים הראשונים לתביעתנו היה בא־כוחת של פועלי־ציון שמאל, ד״ר ברמן.
קבלו את ברכותינו. ההנהגה הראשית
4
הסתדרות ״השומר הצעיר בפולין ההנהגה הראשית בוארשה
וארשה, 20 באוקטובר 1945.
לכל השומרים באשר הם שם
חזק!
אחים ואחיות!
אחרי שנות ההשמדה והרצח, מנותקים מיסודות חיינו ומפוזרים, נאספנו, שרידי התנועה הפולנית, לעצב את דמותנו מחדש. מלומדי נסיון מר ולא פעם — אכול אכזבות ומרירות עשינו את הנסיון הבריא לשוב למקורותינו הרעיוניים והחנוכיים
נאבקנו קשה במשך 9 חדשים. רצינו למצוא לנו שותפים במאבק זה על קיום היהדות והציונות הסוציאליסטית. בארץ נמשך לעת עתה משא־ומתן בין מפלגות השמאל: ״השומר־הצעיר״, ״התנועה לאחדות העבודה״ ו״פועלי־ציון״. ״השומר הצעיר רואה באחוד זה סכוי לשנוי פני תנועת הפועלים בארץ־ישראל ופני ההס-תדרות. קשה לנבא, אם משא ומתן זה יוכתר בהצלחה.
ראינו אפשרות להעביר את האחוד הזה כאן, על האדמה הספוגה דם של 3 מיליונים יהודים. חתרנו בכל כוחותנו לאחוד עם תנועת ״דרור״, שהביעה ברובה את קרבתה הרעיונית ״לתנועה לאחדות העבודה״. למרות רצוננו העז, לא מצאנו את הדרך לאחוד זה. המכנה של פלוג ״הקבוץ המאוחד״ לא אפשרה לחברים מ״דרור״ להצהיר את עצמם ל״תנועה לאחדות העבודה״ ולא רצו לקבל את התביעה הצודקת של בהירות הדרך הרעיונית במסגרת המשותפת. לא רצינו ליצור תנועה נוספת בתנועת הפועלים העברית. שאפנו לאחוד המסגרות התנועתיות הקיימות, מבלי לטשטש את עקרונותינו הרעיוניים והחנוכיים. רצוננו זה עד היום לא נשא פרי. הננו אחרי בירורים ארוכים בהם הובלט ההכרח של קיום התנועה כל זמן שהאחוד הזה לא יקום.
דוקא בזמן של ערעור היסודות המוסריים והפוליטיים בין שרידי היהדות הפולנית הננו רואים צורך בהעמקת החנוך וגבוש דרכו של הנוער היהודי. אנו מאמינים ביעודה החנוכי, פוליטי ותרבותי של תנועתנו בארץ ובגולה. רק החדרת היעוד הזה ועקרונותיו בלב הנוער, המחפש דרך בשבילו, תשיב לנוער, האוחז בקרנות החיים והבולע את כל הזוהמה שבחיים קלים של ספקולציה ונוון, את שווי המשקל האישי והשאיפה לחיים יותר יפים והאמונה בס.
איננו חושבים כאחרים, שהחנוך לתנועה מסוימת מוכרח להביא ללבבות הצעירים את השלילה והשנאה לאחרים. ״אין כמונו השואפים לשתוף פעולה, סולידאריות ואחוה בין הכוחות הבונים בציונות ותנועת הפועלים״, כותב לנו מאיר יערי באגרתו לגולה. נתלכד סביב המפעלים הגדולים של עליה והצלה ביחד עם כל כוחות הנוער החלוצי, תוך הדרכה וחנוך על עקביות אידאית.
נגביר ונעמיק את העבודה התנועתית בחנוך הנוער בקבוצים שלנו. נהפוך את ערכי ״השומר הצעיר״ נחלת הנוער הקרוע והחדור פסימיזם הורם. נשיב לו את הצעירות והכוח להלחם את מלחמת העם.
נחזיק בגיאות את דגל התנועה.
חזק ואמץ!
ההנהגה הראשית
5
רומניה
בוקרסט/ 19.10.1945
בתנועה. התנועה עוברת עתה, לאחר תקופה של משבר חולף, תהליך של הת-לכדות והתגבשות. התוצאות הראשונות של השיטה הארגונית של גלילות כבר מתגלות. שיטה זו טובה מאוד ובעיקר היא מאפשרת מגע ישיר וקבוע בין חברי ההג־ הנגה הראשית לקנים. ההסתדרות מחולקת לחמישה גלילות: דרום בוקובינה, יאסי, בקאו, גלץ וטרנסילבניה. כמה קנים מרכ-זיים עובדים תחת הפיקוח הישיר של המז-כירות הראשית.
בדרום בוקובינה שולטות תנועות הימין. אנו הקימונו שם עד כה רק שני קנים — ראדאצה וסוצ׳יאבה. המחסור בכוחות מדריכים מונע מאתנו חדירה יותר עמוקה לאיזור הזה. גם בגליל יאסי ויתר-נו מהקמת קנים חדשים לרגל חוסר בשלי-חים. קן יאסי הוא החזק בין קני תנועתנו. ואף הוא סובל עקב יציאתם של שורת מנהלים מהעבודה. גליל בקאו מצליח יפה בפעולתו. התקיימה פגישה גלילית וחגגו בה את יובל העשרים של הקן בבקאו. בפגישה השתתפו 200 צופים. גם גליל גלץ עובד יפה. ובגליל טרנסילבניה טרם הצלחנו להקים תנועה ניכרת. אנשי הרי-גאט אינם מצליחים בפעולתם שם, היות ואינם יודעים את שפת המקום. בלי עזרת התנועה ההונגרית לא נוכל לבסס את התנועה בטרנסילבניה.
במזכירות עובדים שלושה חברים. מו-ציאים עכשיו תכנית עבודה לשכבת הצו-פים. הוצאנו בתרגום רומני את ספרו של א. בנשלום: "חריש עמוק", מספר 2 של העתון ״על המשמר״ — זהו עתונה של תנועתנו ושל ״בני עבודה״ — וגליון ראשון של ״מדורתנו״, עתון שכבת הצד פים. יופיעו בקרוב חוברת ברומנית — ״חלפו הכינוסים — ומה הלאה״ של מ. יערי, דברי חייקה גרוסמן לכינוס הציוני בלונדון והצעתו המדינית של השה״צ בכינוס. כל החוזרים מופיעים בעברית וברומנית. הננו מתרכזים עתה סביב מפעל השקל.
בהכשרה. ביררנו את תכנית ההרחבה של רשת הכשרותינו. היינו נאלצים באח-רונה לוותר על נקודת הכשרה אחת מפאת הוסר מדריכים ויציאתם של הבוגרים בדרכם לעלייה. — הגענו למסקנה שבתקו-פה הקרובה עלינו לשים את הדגש בפעול-תנו על התנועה החינוכית ולא על ההכש-רה. ועל כן לא נוציא יותר מדריכים מרכזיים מהקנים כדי לחסן את ההכשרות. נדגיש ביתר שאת את הכנת הבוגרים לתפקידיהם בעתיד במסגרת חברת הבוג-רים בקן.
בהחלוץ. אין בידנו נתונים מוסמכים על כוחם המדויק של התנועות האחרות. איננו נופלים מהן במספרנו ובנוגע ליכו-לת הפנימית — ודאי הוא, שברשותנו מת-רכז מיטב הנוער. יחסינו עם התנועות מצטמצמים למסגרת הפעולה בהחלוץ. רק עם דרור — הבונים קשרינו יותר הדוקים.
ארגון ״משמר״. עוד לפני מחנות הקיץ הוקמו אצלינו חוגים של מבוגרים בשם ״משמר״. חוגים אלה פועלים בקו הפוליטי של השומר הצעיר. הארגון קיים בבוקרסט ובעוד כמה ערי שדה ויש להרחיבו. הננו רואים חשיבות רבה בפיתוח של הארגון הזח, היות והוא יוכל להיות לנו עוזר נאמן וסעד בפעולתנו הפוליטית בציבור. ארגון זה משתתף כבר כגוף עצמאי במפ-על השקל הארצי. נציג הארגון מייצג את השה״צ בועד הפועל של ההסתדרות הציונית.
א״י העובדת. הבלוק קיים ובאחרונה הגביר את פעילותו. מפלגת ה״איחוד״ חל-שה למדי ודלה בכוחות מרכזיים. אנשי ״משמר״ השפעתם חזקה על צורת ודרכי הופעתו של הבלוק. מחרתיים מתקיימת אספת עם מטעם הבלוק. ידברו בה בקו הפוליטי שלנו. באספה ינאם גם נציגם של הקומוניסטים היהודים. בזמן האחרון הקו-מוניסטים ברומניה שינו את הקו ביחסם לציונות. הם מכירים כבר בזכותם של היהודים להגירה, ולהקמת בית לאומי בא״י, בתנאי שנחיה בשלום עם המוני הפועלים הערבים.
״בני עבודה״. הסתדרות זו מפתחת פעולה יפה. יש לה 2 קבוצות הכשרה וקנים בכמה ערים. היא כמעט עצמאית. שליחינו עוזרים לה במקום שזה ניתן לנו.
בהסתדרות הציונית. שוררת מתיחות. הימין התחיל בהתקפה שיטתית על השמאל וכתוצאה מכך התלכד ביתר שאת הבלוק של א״י העובדת. המלחמה נמשכת ומי יודע האם זה לא יביא לביטולה של האק־ סקוטיבה הנוכחית. לע"ע מהווים אנשי הימין רוב באקסקוטיבה והכלל־ציונים הולכים בקו של ציוני ב', אם כי הם מכריזים על עצמם כציוני א'.
נמשכות ההכנות לועידה ה-14 של התנועה ברומניה. ב־15 בנובמבר תתקיים ישיבה של מרכזי הגלילות ובה נקבע את תכניתה של הועידה.
ולבסוף: — שגרו שליחים. ברומניה חי הציבור היהודי הראשון בגודלו באי-רופה. וישנן האפשרויות להקים כאן תנו-עה גדולה ויפה.
המזכירות הראשית
מ. י.
14.10.1945
...הסתדרותנו התחילה להתארגן, הקנים התרחבו ו״בני עבודה״ היתה לתנועה ניכרת. לרשותנו לא עמד חבר מדריכים מתאים ואנו נאבקים עתה בכל הדרכים על מנת להכינו. הזדמנות טובה ניתנה לנו במחנה הבוגרים של השומר הצעיר, שנתקיים בטלזאו. השתתפה בו פלוגה מ״בני עבודה״ בת 34 חברים, המוכשרים לפעול כמנהלים בקנים ואף כשליחים. התנהלו בירורים רעיוניים ואפשר להגיד כי במחנה הזה ירינו את אבן־הפינה לתנועתנו. אחרי המחנה קראנו לכינוס הראשון של הסת. ״בני עבודה״. הכינוס התקיים בפיאטרה־נמץ והשתתפו בו 18 שליחים מקנים. נבחרה מועצה ראשית ונקבע חבר הפעילים.
המצב בתנועה כיום הזה:
להסתדרות קיימים קנים בערים: בקאו, פיטרה־נמץ, בוקרסט, בוטושאני, יאסי, בארלד, פוקשני — ועד מספר תאים בערים אחרות.
מסגרת המנהלים נוצרה בחלקה מחב-רים שהיו בהשומר הצעיר בעבר והם המשווים לתנועה אופי שומרי. ההכנה האידיאית והתרבותית אינה מספקת גם אצלם. ״בני עבודה״ יכולה להתפתח בקצב מהיר מאוד. חסרים גם לנו אמצעים כס-פיים לפעולה. הצורך בחומר הסברתי וספ-רותי רב יותר אצלינו מאשר בהשומר־ הצעיר, כי על כן מלאכה רבה יותר צריכה ליעשות בין חברינו.
בהכשרה: בבוקרסט ובבקאו קיימות שתי פלוגות הכשרה שלנו. דרגתם התר-בותית של החברים בהכשרה אינה גבוהה ביותר, אך כולם בעלי מלאכה טובים ומומחים במקצועותיהם. חסרים לנו מדרי-כים להכשרה. אנשי ההכשרה הם בגיל 25-20. אם נקבל עזרה על ידי שליחים מתאימים התרחבותנו יכולה להתמיה רבים.
ברומניה ישנו מספר רב של אנשים בגיל 25-20, אשר אבד להם המגע עם הסתדרויות הנוער הציוניות בזמן המלח-מה, ואילו סבלותיהם במחנות ובעבודות־ פרך קירבו אותם לציונות. התנועות הדו-מות לנו, כגון בורוכוביה, בוסליה והר-צליה הצליחו לעשות את פעולתן בעזרת אמצעים כספיים רבים שהועמדו לרשותם. אך אצלינו מרוכז חבר מנהלים יותר מוכ-שר ועל כן מסגרתנו מבטיחה יותר לעתיד.
בכינוס הוחלט ש״בני עבודה״ יקימו בארץ קיבוץ עצמאי משלהם בקיבוץ האר-צי. ואנו תובעים את עזרתכם להגשמת משימה זו שהטלנו על עצמנו.
בב״ח
המזכירות של ״בני עבודה״
7
6
ב0חנ1ת זבנד1דים
איטליה
אוקטובר 1945
לפי הערכות מקובלות נמצאים באיטליה כ־16־15 אלף פליטים. מהם חלק החי זה מזמן בארץ זו. אין אפשרות מרחוק לשפוט ולהבין מה נעשה כאן. מושג על מצב האנשים האלה אפשר לקבל רק מפגישה בלתי אמצעיון יותר. כל התיאורים הקשים הם נכונים והמציאות עוברת על כולם. אנשים הרוסים, נשמות נחרבות. חלק — מדוכא, שבור; אחרים — פעילים, ופעולתם הנה הרסנית, חבלנית, זרה ומסכנת. קשה לתאר מה עוד חי בהם מהימים ההם, השקטים. אני מוותר על תיאורים.
יש לנקוט ביחס לאנשים אלה קנה־מידה אחר לגמרי מהמקובל. שאלת הקלטתם בארץ היא בעיקרה שאלה של יצירת תנאים להבדאתם הנפשית. הנצליח בכך 1 —
רוב רובם של הבאים נסחף בזרם. רבים האמינו שאניו׳ת מחכות בחופים, אוספות את היהודים ומובילות אותם ישר ארצה. אוי ואבוי לנו. חלום נלהב זה של דמיון מצא את פתרונו במחנות־מעבר, בתנאים בלתי אנושיים, בחוסר סיכוי לעלייה מהירה. מה יהיה עם כל אלה לאחר חדשים רבים של צפיהי יש מהם שכבר התאכזבו. יש המחפשים דרכים אחרות. וישנן גם הופעות קשות ביותר (התנצרות, התגייסות לצבא הפולני — שני דברים למען הכסף — כאילו עשו איזו שהיא תעודה מזוייפת ותו לא). ואילו השמועות מ״שם״ לא היו כה קשות ייתכן והיה גם מתחיל זרם של חוזרים. הספסרות פורחת ומתרחבת.
דרושה פעולה ציונית אינטנסיבית, פעולה מרוכזת, מדריכה ומסבירה, שתיעשה בד ביד עם מפעל עזרה ממשי לסיפוק צרכים אלמנטאריים. דרושים שליחים מהארץ,׳ שליחים מיוחדים ולא חיילים בלבד.
בתוך המחנה הזה מתבלט לטובה חלק מהנוער החלוצי. אלה מתעוררים. מתגבשים גרעינים ויש סיכוי לרכז מתוכם קבוצות שיוכלו להגשים כחלוצים. כאן דרושה פעולה מיוחדת. גם בין הפרטיזנים יש סיכוי לגיבוש גרעין חלוצי וציוני. בתוכם האלמנט הוא יותר רב־גוגי ויש צורך בפעולת גיבוש רצינית ביותר. בכל אופן, שני המחנות האלה הם המאורגנים ואלה מעלים על נס תפקידים תנועתיים.
מחנה הפליטים כולו מצפה בחרדה לחורף. רוב הפליטים אינם מלובשים כהוגן.
חסר להם המינימום ההכרחי. בשטח התזונה קיימים הבדלים באזורים שונים ויש אזורים ניכרים, בהם סובלים מחוסר הזנה מספיקה. ישנים על מזרונים השטוחים על הרצפה— זה היצוע המסודר ביותר. סדין בבל ייראה. איני יודע עדיין מה עושה האונרר״א. כנראה שעזרתה תתרחב ותלך וייתכן שלאט־לאט יוטבו התנאים. אבל — אסור לנו להשלים עם כך ולהסתפק בצפיה. מן ההכרח הוא לבוא לעזרת הפליטים, להשלמת עזרתה של אונרר״א, להתרכז באזורים שהמצב קשה במיוחד (אוסטריה). גם לכך דרושה משלחת. ומה עושים בארץ ? והאם עושים י הפנויים לכך י הכרחי שייעשה, ועד מהרה, למרות המצב המיוחד השורר כיום בארץ.
המרכז לגולה: הוא המוסד המרכז את הפעולה. מרכזו ד. עוסק בכל. מוסד זה עדיין אינו יציב, אולם הוא היחיד הפועל והעושה. יסודו בחיילים. כעת צורפו אליו מספר חברים מהתנועות החלוציות, בעיקר לפעולה בנוער, בהחלוץ. בין החיילים אין אף אחד משלנו. מ.ד. הוא מועמד לריכוז ההכשרה. בינתיים לא רוצים לשחררו מהיחידה. אם יהיה לחץ מצד המרכז לגולה — והיהיה 1 — ישוחרר.
בהרכבו הנוכחי המרכז לגולה מהווה קרקע נוח לתורות המקובלות כיום ע״י
8
הרוב במפא״י. כאן נתקבלה בשעתו החטיבה בזרועות פתוחות. כאן פיתחו את התיאוריה שהכניסה את הבית״ר לפני ולפנים ופתחה בפניהם אפשרויות לארגון והשפעה בנוער. והם מתנחמים ואומרים, כי להיפך — וכאילו ע״י הכנסת הבית״ר לםסגרת המשותפת ריסנו אותו ועוררו בו תסיסה רעיונית. בתוך מצב זה לוחמים חברינו מזמן על שינוי הקו. בזמן האחרון התחילו גם חברי הקיבוץ המאוחד לפעול והפכו לשותפים לנו.
במועצת המרכז לגולה סוכם שמקימים ״החלוץ אחד״ (ולא אחיד). ההכשרה היא מעורבת. יש זכות לגופים תנועתיים לפעולה הסברתית־חינוכית בתוך קבוצות של חבריהם ובמסגרת הקיבוץ בכללו. פעולה ארגונית־תנועתית בתוך הקיבוצים, ארגון מסגרות תנועתיות בהכשרה הן אסורות. זהו המצב הרשמי! ומה למעשה?- קיימים הבדלים במצב במקומות שונים.
בדרום: המרכז האיזורי במרכז לגולה הוא י.ג., איש חבר־הקבוצות. הוא מופיע ופועל באיזור זה כשליט יחידי. הפך ל״שם דבר״ בין חברי התנועות החלוציות (מלבד ״גורדוניה״, כמובן!). הוא המסמל את המלחמה בתנועות ובכל הופעה של ארגון או חינוך חלוצי. לאחר שהחטיבה חוסלה באופן מרכזי ורשמי, לאחר שבצפון היא אינה קיימת יותר כגוף כללי, מארגן אותה י.ג. מחדש בדרום — בכל ההמולה, בכוח הארגון, העזרה, העליה וכל מה שבידו. בתוקף המצב הזה מופיעים הבית"רים כנאמנים ביותר לחטיבה. הללו עולים בזכות מלחמתם נגד כל מפלגתיות ונמצאים בתפקידים מרכזיים, הדרכתיים וארגוניים. למעשה, הבית״ר וגורדוניה הם הנבנים ממצב זה.
ביקרתי בריכוז הפליטים הגדול בדרום. כעת זורמים אלפים דרומה. זהו הקו של אונררה, היות וכאן יהיה יותר קל לעבור את החורף. מחסלים מחנות בצפון ובמרכז ומעבירים אותם דרומה. בסנטה־מריה, סנטה-צזריה וסנטה־קרוצ׳ה היו ביום ביקורי אלפים פליטים. בו ביום ולמחרתו הגיעו עוד אלף איש ממודנה וממחנות אחרים. ועוד יוסיפו לבוא. כאן, למעשה, עיירות שלמות על שפת הים מיושבות ע״י פליטים בלבד. השכון הוא טוב. בפנים החדרים אין אלא מזרונים ושמיכות. הלבוש דל. האוכל אולי מספיק מבחינה מדעית לקיום אנשים בטלים מעבודה, אולם, הוא דל. מבטיחים שיפורים.
בסנטה-מריה נמצאים 7 קבוצים המונים 1100-1200 איש. עומדים מאלה שבאו באחרונה להתארגן עוד שני קבוצים נוספים, שימנו 250-300 איש. למעשה יימצאו בקרוב באיזור זה כמחצית מהפליטים שמקרוב באו (ישנם פליטים מיוגוסלאביה -וותיקים) ויותר ממחצית החברים שבהכשרות.
קבוצי ההכשרה הם, למעשה, מעונות משותפים עם מטבח משותף. ליתר הפליטים יש מטבחים כלליים המחלקים אוכל. תנאי החיים בהכשרות הם במקצת יותר טובים.־ יש גם הרגשת עצמאות מסוימת. לשם הדגמת המצב בקבוצים אמסור לכם פרטים על אחד מהם, אופייני. ובכן: הקיבוץ שוכן בבית בן מספר קומות. על החזית הכתובת: ״חטיבת שרידי מזרח אירופה קבוץ 'לחופש'״. הקיבוץ מונה 180 חבר. הרכבו: קבוצת חברים צעירים מ״דרור״ ברומניה, מספר חברים מ״החלוץ״ בפולין (ביניהם אחד מהפעילים בהחלוץ הצעיר). וכמה עשרות בית״רים. היתר - בלתי מאורגנים. 80 איש יוונים גרים בבית קטן נפרד ומשתייכים לאותו קיבוץ. שפתם רק יוונית. היו פליטים באיטליה במשך כל זמן המלחמה. 80% מהצבור - גברים. יש אנשי מחנות, ״אסיאטים״, מקצת פרטיזנים (לא מהמרכזיים, אולם, אנשי היער), ואנשים שחיו בתור אריים. מוצאם מכל הארצות. הבדלי הגיל מ־18-19 עד 45. רובם עושים רושם לא רע מבחינה פיזית.
9
במזכירות: הרוב — בית״רי. החבר מהחלוץ הצעיר מספר שניסה לרכז את קבוצת ״דרור״ ומסביבם עוד כמה עשרות נוער לקיבוץ עליה (באופן רשמי — לפעולה תרבותית). כתגובה על זאת הוצא מהמזכירות. בקיבוץ אסור להזכיר ולדבר על הגשמה קיבוצית וכד. ההגבה אינה מאחרת לבוא. מותר לדבר רק על דברים כלליים: על ארץ־ישראל.
קיימים בית־ספר ומעונות לנוער ובהם כ־400 צעירים בגיל 12—19. לומדים עברית, תנ"ך, ידיעת הארץ. כאן נמצאה בחורה פעילה מהמחתרת החלוצית בפולין. ניסתה לפעול במדריכה לקבוצת נערות בכוון של הליכה לקיבוץ והועמדה לבירור ולמשפט של המדריכים בנוכחותו של י.ג. הוזהרה שאין לעשות פעולה מפלגתית.
הקבוצה נושאת את שמה של פרומקה. המדריכה צעירה ולא תוותר. אבל --
תעבור למחתרת.
האיזור המרכזי: לרומא יעבור בקרוב המרכז לגולה, היושב עד עתה במילאנו. מכאן יוכלו להגיע דרומה. מהצפון יש לעבור אלפים ק״מ ודרושים שבועות למען ביקור קצר. כאן יושבת קבוצת חברים שלנו, ביניהם חברי ההנהגה הראשית החדשה וחברי הקיבוץ ״בחזית״.
אינכם מתארים לכם איזו חוויה היא זאת לבוא כאן ל״בחזית״. לאחר כל ההכשרות שביקרתי, שבכולן הנך אובד בתוך חדרים עם מזרונים וקבוצות אנשים ללא צביון, הכשרות שהן למעשה מעונות פליטים ושוררת בהן הבטלה וחסר בהן חוט״ שדרה כלשהו, נשמתי כאן אוירה אחרת. החברים — חברינו — דומה כאילו לא נשתנו. רק ההתפרצות ההיסטרית של בכי הבחורות עם הפגישה הראשונה היא מעמידתך על האמת. החבריה ישבה, שרה, הקשיבה ודיברה. היתה הרגשה שכאן ממש הכשרה. חותרים לגבש מסגרת להגשמה חלוצית, מדברים על גרעין לקיבוץ עצמאי. כמעט כולם עובדים. יש להם מפעלי מלאכה: מתפרה עם 18 מכונות, נגריה וכד — עובדים בשביל אונרר״א.
ההרכב הוא שונה. חלק יתפזר לקיבוציו בארץ. אולם אפשר יהיה ללכד גרעין לקיבוץ או לקבוצת השלמה גדולה. ביליתי שם לילה שלם. קודם עם כל הקיבוץ, אחר כך עם המזכירות ולבסוף — עד אור הבוקר — עם הוותיקים שבחבורה והמכרים שבהם, יחד עם מספר חיילים מהקיבוצים. ״בחזית — זה המפעל היפה שלנו.
פלורנץ: ריכוז הפליטים אינו גדול. המרכז הוא חבר שלנו, חייל, מבית־אלפא. המפעל היפה באיזור זה הוא בית הספר, בית ילדים, המונה כ־120 ילד בגיל 12—19. חברי תנועתנו וחברי הליגה הסוציאליסטית הם המדריכים. האדרה טובה, הכיוון ברור והסידורים מצוינים. כולם גרים בבית אחד. בקשר עם בית־הילדים ניצגת השאלה האם לא תחזור לגביהם פרשה ממין ״פרשת ילדי טהראן״. הזהרתי על כך את המדריכים.
התנאים בסביבה זו הם יותר טובים מאשר במקומות אחרים. גרים בבתים טובים, מסודרים והאנשים גם מלובשים לא רע. האוכל מספיק. הקהילה המקומית עוזרת וגם היחידות העבריות מרובות בסביבה. בדרום ישנה רק יחידה אחת העושה למעלה מכוחותיה. כעת מתכוונים להקים בית מיוחד לחברי הליגה. הוא יקום בחצר בית הילדים. יהיה זה מפעל לברכה, אשר יגייס גם אנשים לפעולה, יקרב ויאפשר פעולה תרבותית, בקורת הדדית וכד.
בתוך מחנה הפליטים ההרכב הוא משונה. עקב התנאים הנוחים יותר נמצאות כאן נשים הרות (הגיעו בינתיים ארצה — המעת׳). כן רבים כאן הרביזיוניסטים, שכוונו על ידי פעיליהם למקום הנוח ביותר, וסתם ספספרים ובעלי־יזמה, המוצאים להם תמיד מקום פעולה מתאים.
10
״החלוץ״ התארגן ומונה 100 חברים. לא הספקתי להכירו. אומרים שחלק מתוכו מתכוון ברצינות להגשמה. בועד פעילים 3 חברים שלנו והם נושאים בעול.
בסביבה מתארגנים עוד שני קיבוצים. היתד. כוונה להקים קיבוץ של חברינו בצירוף בלתי מאורגנים. הדבר נודע למרכז לגולה ו״התכנית הפלגנית״ סוכלה. נשלחים לשם אנשים מכל התנועות.
מילאנו: איני מכיר פרטים מכאן. לפי השמועה המצב טוב בהרבה מבדרום. מבחינה תנועתית — קיימים באיזור זה גרעינים מגובשים במספר מקומות. ביתר המקומות חברינו מתחילים להתרכז, להכיר איש את רעהו. יש עדיין מקומות שפעולה זו נעשית בסוד. ---
מסטרו, ונציה: בקיבוץ מצב חברתי דומה לזה שבדרום. המתיחות המתמדת רבה כאן. קיימת קבוצה שומרית מגובשת, מלוכדת. לבית׳ר — קבוצה קטנה, הרסנית. היא, כמובן, טוענת... לאחדות. הוחלט בקיבוץ לתבעו את הוצאת הבית׳רים מהנקודה. מספיקה שותפות של כולם — עד הנוער הציוני ובכלל. ייתכן ואז תאופשר כלשהי פעולה פנימית. פעילים כאן חברינו החיילים. ביניהם ״צברים״. הרגשתם והבחנתם הדקה של הצברים האלה שלנו בענייני הגולה והפליט מעוררת בי ממש התפעלות.
אידל
אוסטריה
גראץ, 1945. 5.10
חברים יקרים,
קשה ומעיק עלי הדבר, שמכתבי הרא-שון אליכם לאחר השנים הרבות כתוב מתוך צער ומרירות, עקב מצבם של היהו-דים הפליטים באוסטריה.
התקבצו כאן 5000 יהודים. רובם לא לבד שמלבושם לעורם אינו מספיק, אלא הם יחפים וערומים, פשוטו כמשמעו. האנשים — ללא כסות לגופם הכחוש, דרים בצריפים, והחורף כבר התחיל. איננו יוד-עים מה יהא גורלם של אנשים אלה ביום המחר. ג'וינט אינו מסייע, גם לא אונררה. היחידים, היכולים והחייבים להגיש לנו את עזרתם, הוא היישוב. כל מפעל ההצלה נתון בסכנה. כבר מתפשטות מחלות מדב-קות במחנות, ואתנו אין כל תרופות ומכ-שירים רפואיים. הננו מרגישים מבודדים וחסרי אונים. בימים אלה עוזבת את אוס-טריה היחידה העברית אשר חנתה כאן ונישאר מנותקים לחלוטין. נבצר מאתנו להבין למה עד היום לא הגיעו לכאן שלי-
חים מהארץ. חסרה מלת העידוד. מדוע אינכם אתנו ועם מפעלנו ? מלה המחממת את הלב אף לה ערך רב — גם בתנאינו.
קיבלתי מכתב מפולין. הוא כולו זעקה אחת: הצילו! וקול זה מוכרה להגיע לאזניכם וללבבכם.
כאן אתנו נמצאים נשים הרות וילדים.
מן ההכרח לתת להם תנאי חיים מיוחדים. וקצרה ידנו מעזור להם. השלטונות עומ-דים מהצד.
האנשים חיים במחנות. ישנם כ־1500 המאורגנים בקיבוצים מכל התנועות, ובי־ ניהם — כ-300 שומרים — ו־800 חלוצים־ פרטיזנים מאורגנים. הקימונו בתי ספר עבריים בכל המחנות. בקיבוצים מתנהלת פעולה תרבותית. גם בפעולתנו זו חסרה לנו עזרתכם. אין ספרים, עתוניכם אינם מגיעים אלינו, הננו מנותקים מחיי הארץ.
הנוער בקיבוצים הוא בגיל 20—17. שנות הלימודים עברו עליהם במחנות הרי-כוז וכיום — אין הם עדיין בני חורין ואינם יודעים מה טעמם של חיים חדשים. הננו עושים את כל המאמצים בכדי להע־
11
שיר את חייהם במידת יכולתנו. חסרים מדריכים לפעולה.
עליכם להציג את הבעיות בפני המוס- דות המתאימים בארץ. מגפות ורעב מאיי-מים בנו. לפני ימים מעטים ביקרו אצלינו ל. ש. ום. ג. והם ימסרו לכם את מסקנותיהם.
המכתב הזה כתוב ברוח של דכאון נפשי גמור. כאלה הם תנאי חיינו. ואין אנו נופלים ברוחנו. הננו מרגישים באח-ריות המוטלת עלינו. נתאמץ ונחזיק מעמד עד נצחוננו אנו.
המרכז לגולה קבע אותי כמרכז הפעו-לה בחבל שטייארמארק. מעטים הם האנ-שים הפעילים בתוכנו. והפתגם הרוסי אומר: ״יחיד בשדה אינו איש צבא״.
בברכת שלום
י. א.
ווילך, 4.10.1945
ערכנו סיור באיזור הכיבוש האנגלי שבאוסטריה, ביקרנו בחמש נקודות ריכוז של פליטים יהודים, ואלה הן כולן הנמ-צאות באיזור הזה. יחד מרוכזים כאן כ־5000 יהודים, בתוכם כ-1500 נוער.
אמסור לכם בזה סקירה תמציתית מבי-קורי אלה ואתעכב בעיקר על הנעשה בין חברי תנועתנו, היות וזאת היתה מגמתי העיקרית בסיור.
באזור האנגלי נמצאים עתה כ־300 חברי השומר הצעיר. מספר זה משתנה והולך מיום ליום, כיון שבקביעות מגיעים אנשים מפולין. חברינו מאורגנים במסגרת תנועתית, בגופים קבוציים עצמיים, כשהם חיים בתוך המחנות הכלליים.
הריכוז הגדול ביותר הוא ביודנ־
ב ו ר ג — 170 חברים; מהם 140 נמצאים במחנה בעיר גופא ו־30 על יד העיר. הראשונים מאורגנים ב־3 גרעינים קיבו-ציים; א) ״היוצר״ — מצ׳כיה ופ. ק. ר.
ב) "זיקים — מרומניה ג) גרעין הונגרי. שלושים החברים שבמחנה השני — הם צעירים בתנועה, באו אלינו זה מקרוב משורות הנוער הציוני.
בטרפיאק (על יד ליאובן) נמצאים 80 חברים. לכאן מגיעים מידי יום ביומו חב-רים נוספים. כולם הם יוצאי פולין וליטא.
בלייבניץ (על יד גראץ) — 30 חברים. כולם מפולין. אלה אומרים לעזוב את אוסטריה אל חופי הים.
בגראץ נמצאים רק חברים בודדים שלנו הפעילים במרכז.
ביקרתי בכל המקומות וקיימתי אספות עם חברינו. קבענו תכנית פעולה פנימית ודרכי העבודה עם הנוער שמחוצה למס־ גרותינו. קיימות אפשרויות להרחיב את שורותינו, ביהוד מבין הנוער של ה״איחוד״ (הסתם־ציוני), אשר למעשה נתפש לתוך המסגרת הזאת בהשפעת העזרה הכספית הניתנת בארגון הזה. אגב, יש לציין לגנאי את פעולתם של עסקני ה״איחוד״, המש-תדלים לרכוש השפעה בין הנוער באמצ-עים חומריים שהם מגייסים בכל מיני דרכים.
סיכמנו את בירורינו עם חברינו הפעי-לים מבין הפליטים בהחלטות הבאות: א) הקמנו מזכירות התנועה לאוסטריה. המזכירות תעמוד בקשר הדוק וקבוע עם המזכירות הראשית שבאיטליה. להלן רשי-מת חברי המזכירות...
ב) נקבעה תכנית הפעולה כלפי פנים וכלפי חוץ על בסים ה״סיכומים״ של פגי-שת הפעילים שהתקיימה באיטליה.
ג) באיזור זה אינה קיימת שאלת ההכ-שרה המעורבת ו״החלוץ האחיד״. חברינו יתנגדו לכל נסיון לשנות את הסטאטוס״ קוו הזה.
ד) הוחלט לקיים פגישת שומרים בגראץ.
12
ה) שליח ייצא לאיזורה האמריקאי של אוסטריה, ושליח שני — למינכן ולסבי-בתה.
חסד כאן חומר אלמנטרי ללימוד ולהס-ברה תנועתית. וזה עוול הנעשה לחברינו והזועק עד לב השמים. אתם מוכרחים להעביר מיד מכסימום עתונים, חוזרים וחומר הסברתי יסודי. זכרו, באיטליה ובאוסטריה מרוכזים למעלה מ-1000 שומ-רים, חברי תנועה, הצמאים לכל ידיעה וחומר מהארץ.
אף בעיית העזרה החומרית היא חמורה ביותר. מצבם הכלכלי של הפליטים מזע-זע. אנשים רעבים ללחם, בגדים אין והחו-
גרמניה
14.10.1945
במכתבי הקודם מסרתי דו"ח מביקורי במחנות שבקרינטיה ושטייארמרק, כלומר — אוסטריה שבכיבוש האנגלי. ועתה — הגיעה תורו של האיזור האמריקאי האוס-טרי (זלצבורג, לינץ והמחנות שבסביב־ תן) ואחריו — בוואריה.
באיזור האוסטרו־אמריקאי נמצאים למעלה מ־5000 יהודים. כולם במחנות הנתמכים ע״י האונררה. השיכון והתזונה יותר טובים כאן מאשר באיזור האנגלי. ובכלל — העניינים מתנהלים כאן יותר טוב. עזר באחרונה מכתבו של טרומן לאייזנהואר.
ביקרנו בועידת הפליטים הכללית שנת-קיימה בוולם. ניתנה לנו הזדמנות טובה ללמוד באופן מקיף וכולל את מצב הענ-יינים בכל המחנות. קיים ארגון פנימי בין הפליטים, כולו נושא אופי ציוני מובהק. ויחד עם זאת נודף ממנו ריח של אפ-טרופסות. הנוער החלוצי לא הגיע לידי ביטוי המגיע לו. השתדלנו לתקן את הדבר וגם הצלחנו. אין זה קשה לאיש הבריגאדה ״להצליח״ בין הפליטים.
ואשר לתנועתנו: — מצאתי קבוצת בוגרים קטנה מפולין, אשר עמדה כבר
רף כאן כבר החל! הג׳וינט והאונררה טרם התחילו כאן בפעולתם. החלטנו לה-גיש עזרה דחופה, עצמית, והזעקנו את החברים באיטליה למען יחישו בעזרתם.
ועוד למצב המספרי. מחר־מחרתיים נהייה באיזור האמריקאי ונדע בבירור כמה חברים שלנו חיים שם. לעת עתה מבשר מכתב שנתקבל מוולס את הקמתו של קיבוץ שומרי, המונה 50 חברים. נוסף לו נמצאים באיזור ההוא עוד עשרות חברי תנועתנו.
ממינכן הגיעו ידיעות על מספר רב של חברינו המרוכזים שם. אראה אותם בבי-קורי הקרוב בשטח הזה. ל. ש.
לצאת לדרכה. עיכבתיה והטלתי עליה את התפקיד של ארגון חברינו והדרכת קיבוץ ה״ליגה״ הנמצא בוולס, המורכב ברובו מחברים צעירים מפולין. מלבד קבוצת בוגרים זאת והקיבוץ שבפוטנציה — אין לנו חברים באיזור זה.
ומכאן — לבוואריה.
בילינו יומיים במינכן וביקרנו בלנדס־
ברג, שם נמצא המחיה הגדול ובו יושבים כ־5000 יהודים.
בבוואריה שבאיזור האמריקאי והצרפ-תי נמצאים כ־20.000 יהודים. התנאים כאן טובים למדי. דרים בבתים והאוכל מספיק. לעומת זאת מטרידות את המחנה הזה בעיות פנימיות מסובכות. חלקים מסדי- מים בציבור הזה נתונים עדיין להשפעה אנטי־ציונית. הגיעה עתה לכאן משלחת מהחי״ל ובתוכה חברינו י. ג.
במינכן נפגשתי עם מ. ר., שפעל עד כה בבודפסט ובפראג ועם שליחכם מ. מ. ישבנו וביררנו את ענייני האיזור הזה. כאן נמצאים הקיבוצים הפולניים ״לוחמי-הגיטאות״, מיוצאי התנועה המשותפת.
200 חברים מרוכזים בביברק שבאיזור הצרפתי ליד הגבול השווייצי. מדריכו של הקיבוץ הזה הוא א.ס., חברנו מפולין. רובם של החברים הוא מתנועתנו. כולם
13
ד) בשטח זה יפעלו חברינו בשיתוף מלא עם שאר הגופים החלוציים המאורגנים ויהיו היוזמים לתקומתה של הסתדרות ״החלוץ״.
ה) הסתדרות ״החלוץ״ זו לא תוכל להיות ״כללית״ ולא ״אחידה״, כי אם להיבנות על פי דרכו המקורית והיסודית של ״החלוץ", המחנך באופן ברור לאור עקרונות הסתדרות העובדים העברים הכללית בא״י, ועל ברכי מפעליה הקיבוציים וההתיישבותיים של הסתדרות העובדים.
ו) ההכשרה החלוצית מהווה גם כיום הזה ואף בתנאים שבאיטליה את המסגרת המכרעת בה ניתנת האפשרות לפעולת הסברה וחינוך חלוצי. יש לשקוד, איפוא, על אופיה החלוצי של ההכשרה ועל טיפוח הוי־חיים קיבוצי בה..
ז) ההכשרה המעורבת כמות שהיא כיום הזה, אינה מהווה אה המסגרת המתאימה והמועילה למילוי התפקידים הנ״ל. מאידך, התנאים באיטליה אינם בשלים עדיין למען לחזור לדרך הרצויה והבדוקה של הכשרה אוטונומית לתנועות המוגדרות. יש על כן, להבטיח את קיומם של גרעינים תנועתיים מוצקים בכל ריכוז הכשרה יותר רחב.
ח) תפקידם של מזכירות התנועה ושליחיה הוא לדאוג למימוש הקו הנ״ל בחיים. יש להשלים בהקדם האפשרי אה הריכוזים השומריים הקיימים ולהקים גרעינים חדשים, אשר יהיו חזקים ומלוכדים בתוכם. הגרעין התנועתי צריך למנות לא פחות מ־30—20 חברים.
ט) חברינו יקחו חבל פעיל בכל פעולותיו של הועד־הזמני וסניפיו, תוך כדי מגע קבוע עם חברי המחנה של א״י העובדת.
בפעולה הפנימית.
א) תנאי מוקדם לכלשהי פעילות של חברינו מהווה ליכודנו התנועתי ושמירת כוחנו העצמאי. ומתוך כך קוראת פגישת־שליחים זאת לכל שומר ושומרת ללכד את שורותיה של התנועה ולהיצמד אל דגלה.
ב) בכל מקום, בו נמצאים שומרים, חייבים הם ליצור לעצמם מסגרת פנימית ולמלאה תוכן והוי־שומרי. כל ריכוז שומרי יבחור מזכירות פנימית, אשר תשמור על קשריה עם מזכירות התנועה.
ג) מגמתה של התנועה היא לרכז את כל חבריה בקיבוצי ההכשרה. על מוסדות התנועה ושליחיה מוטל להרכיב עוד בראשית הדרך את הגרעינים השומריים.
ד) מזכירות התנועה תקיים קשר קבוע ואמיץ עם כל שומר, שומרת באשר הם שם ותמציא להם הומר תנועתי, אינפורמציה והוראות.
ה) מזכירות התנועה תקיף את החברים הנמצאים באיטליה ואת אלה החותרים ונמצאים בדרך אליה.
ו) המזכירות תפעל למען מניעת קיפוחים כלשהם בעלייתם של חברי תנועתנו.
ז) הפגישה מחליטה להקים לשכת־קשר אשר תפתה את הקשר של המחנה השומרי באיטליה עם התנועות בארצות השכנות. y
ח) פגישת השומרים קוראת לכל שומר ושומרת להטות שכם לחידוש פעולתה הפנימית של התנועה ולהיענות לכל תביעה שתוצג על ידה.
שליחי הריכוזים השומריים באיטליה שולחים מפגישתם הראשונה את ברכתם הלבבית — ברכת אחים נאמנה לאחים היקרים, מגשימי הייעוד השומרי בארץ.
משאת נפשנו — להימצא במהרה עמכם. חזקו ואמצו!
18
ידיעות ההנהגה העליונה
מ. אורן ביקר בתנועות בצרפת ובשווייץ. מפארים יצא לביקור בפולין ומשם — לפראג. בחודש דצמבר יבקר בתנועה בבלגיה.
יוסף שטילנון (הזורע) הגיע לשווייץ. יפעל בתנועה וכן נקבע כשליחה של לשכת עליית הנוער לענייני עליית הנוער בשווייץ.
שמואר זמרי (שער העמקים) יצא עם פלוגת הסעד מטעם אונררה למחנות היהודים בגרמ-יה (באיזור הכיבוש האמריקאי).
אברהם שיף (דליה) יוצא בשליחות המח-לקה לנוער של ההנהלה הציונית לפעולה בנו-ער ובהשומר הצעיר באנגליה.
משה גיטלר — חבר ההנהגה הראשית ברומניה, שפעל בתנועה במשך כל תקופת המלחמה ובימים שירדה למחתרת ונידון ע״י השלטונות הפאשיסטיים ברומניה למוות — הגיע ארצה.
במשלחת היישובית לפולין המונה 6 ח״ח ישתתף חבר השומר הצעיר. נעשות ההכנות להפלגתה של המשלחת מהארץ.
ארתור בן ישראל ביקר במחנות הפליטים בגרמניה — איזור אנגלי ואמריקאי — ונפגש עם חברי התנועה הנמצאים שם,
מועצה תנועתית בברטיסלבה: ב־17 לנו-במבר תתקיים בברטיסלבה מועצת ההנהגות הראשיות של תנועותינו בבלקאן ובמרכז אי-רופה. ישתתפו נציגים משש ארצות. במועצה ישתתף מטעם ההנה״ע מ. אורן.
בעלייה: בחודש נובמבר הגיעו כ־750 עולים — פליטים מאיטליה. בשיירה באו בעי-קר ילדים, נוער, נשים הרות, קרובים של אזרחי הארץ וזקנים. מבין הנוער קלט הקיבוץ הארצי 70 נערים. עקב זה שבקבוצה לא היו בכלל נערות, היא חולקה ל־3 חברות ב־3 מש-קים ובעלייה הבאה נשתדל להשלימן ע״י תוס-פת נערות.
הקיבוץ הארצי מתקרב למצב בו בכל משק, צעיר כוותיק, תימצא חברת נוער. אי לכן הח-ליטה מזכירות הקבה״א להכין את הקליטה לחברות מקבילות במשקים הוותיקים, כלומר, שמשקים אלה יאכסנו אצלם שתי חברות נוער בזמן אחד (80—70 איש).
ספרים לפולין: ההנהגה העליונה החליטה לפנות לקיבוצי הקיבוץ הארצי בתביעה, שית-רמו מספריותיהם ספרים באידיש ובפולנית לספריה השומרית המרכזית בפולין. יהדות פו-לין נכרתה בגופה ואף נשדדה מכל נכסיה התרבותיים. הספריה היהודית המרכזית והג-דולה ביותר שאורגנה זה עתה בלודז' מכילה 3000 ספר. קיים מחסור מוחלט בספרי קריאה ולימוד לשארית הפליטה שלנו בפולין. ישנם קיבוצים בארץ בהם נמצאים ספרים רבים באידיש ובפולנית והם מונחים כאבן שאין לה הופכין. מקווים במפעל זה לרכז ספריה ניכרת ולהעבירה לפולין.
ראשית עלייה חלוצית לאחר המלחמה מאמריקה: הגיעו ארצה עשרת העולים הראשונים מהתנועה החלוצית מאמריקה ובתוכם לקיבוץ הארצי — 3 חברות מקיבוץ עלייה אמריקאי ג'. קיבוץ עלייה ג' מונה 65 ח״ח. לרגל תנאי המלחמה נעכבה עלייתם והחברים ישבו שנים בהכשרות ועתה מצפים לעלייתם הקרובה.
הגיע גם תורו של קיבוץ עלייה ד' מאמרי-קה לעלייה ארצה. קיבוץ זה מונה 140 ח״ח,
בהכשרה באמריקה נמצא קיבוץ עלייה אמריקאי ה' ובפסח יאורגן קיבוץ ו'.
הרכב המשלחות של הקיבוץ הארצי לתנו-עה העולמית: עד כה גוייסו משורות הקיבוץ הארצי והוכנו לשליחותם (אלה שהגיעו למקום המועד להם ואלה המתכוננים לדרך) המשל-חות: ארה״ב וקנאדה — 9; דרום ומרכז אמריקה — 5 ; אנגליה — 5 ; צרפת — 2 ; שווייץ — 2; איטליה — 6; בלגיה — 2: פולין — 3; הונגריה־צ׳כיה — 7:י רומ-ניה — 5; דרום אפריקה — 3 ; טוניס — 1 : ארצות המזרח הקרוב — 5; גרמניה — 2; ביחד — 58 שליחים.
דנים עתה בהרכבת המשלחת למחנות בגר-מניה והגדלת המשלחות לאי אלה ארצות אחרות.
עוד בשנת 1943 בישיבת הועד הפועל של הקיבוץ הארצי בעין שמר, הוחלט על גיוס
19
משלחת של 100 חברים, שייצאו לגולה לכש־ תיפתחנה הדרכים והאפשרויות לכך. לביצועה של החלטה זו הננו חותרים ומתקרבים. קרן השומר: רבות עדיין התנועות בהן טרם הועבר מפעל קרן השומר לשנת תש״ה. ואולי הועבר — והכנסותיו טרם נשלחו להנ-הגה העליונה.
תביעתנו לתנועות היא כפולה:
א) לא ייתכן שאיזו שהיא תנועה ארצית — גדולה כקטנה, מבוססת או הנמצאת בראשית צעדיה, — לא תעביר בארצה את המפעל. כל
תנועה חייבת לתרום את תרומתה לקרן־הגולה, קרן הקימוט של התנועה, לפי מיטב יכולתה ותוך כדי מאמץ ציבורי וחינוכי. —
ב) עד סוף שנת 1945 כל תנועה חייבת לסיים את המפעל ולהעביר את הסכומים שנאספו לרשות ההנהגה העליונה.
הננו מטילים את האחריות לביצוע מלא של התביעות האלה על ההנהגות הראשיות של תנועתנו. עד מחצית ינואר 1946 כל הדינים וחשבונות הארציים מהמפעל מוכרחים להימצא כבר במרחביה.
מועצת התנועות באירופה
ב־4-8 ליאנואר 1946 בפאריס
ב־2 ליאנואר יתאספו בפאריס השליחים ומספר חברים מוזמנים מהתנועות על מנת לקיים בירורים מוקדמים ולהשלים את ההכנות למועצה.
הננו מעוניינים כי בכינוס זה תשתתפנה כל התנועות באירופה ממערב וממזרח,
היות ופגישה ראשונה זו אחרי שש שנות מלחמה וניתוק עלולה ליהפך למאורע חשוב בתקופה זו של הקמת הריסות תנועתנו.
התכנית:
4.1 בערב: פתיחה חגיגית לציבור.
5.1 דינים וחשבונות של ההנהגות הראשיות. — הקיבוץ הארצי בשעה זו - שמחה פלפאן.
6.1 ״דרכנו בגולה״ - ארטור בן ישראל; ויכוח; ״שאלות חינוך, בעיות בוגרים, הכשרה״ - יוסף שטילמן.
7.1 ויכוח; ״שאלות ארגון״.
8.1 ויכוח, החלטות, סיכומים.
(יתכן ויחולו שינויים בתכנית בקשר עם הרכב המשלחת שתשתתף).
(מתוך חוזר מחלקת ההנהגה העליונה בשווייץ)
דפוס השומר הצעיר, מרחביה
פנימי — לא למכירה
כך ראיתיה
סרט בשערות בהירות, מבט מרוכז של עינים אפורות, הלשון משורבבת קצת החוצה — זוהי טוסיה בת השש, השוקדת על לימוד מלאכת הכתיבה. יד בלתי-מאומנת המעלה על הנייר אותיות גדולות, לפי דוגמה אשר לפניה. וה-משפטים מדברים גבוהה : קום משכים — בעוז-ריו אלוהים! כאשר תציע מיטתך, כן תערב לך שנתך וכד׳. ומן הצד השני ראשית של עברית: סוס, חליל, צפור. כל החכמות הללו איוו להן משכן בראש הפז העליז של הפעוטה. אותו זמן היתה טוסיה בת יחידה, אהובה ומפו-נקת. לרשותה ארון מלא צעצועים ובובות למכביר, שעוררו התפעלות וקנאה בלב החברות. האווירה בבית — תרבותית, נעימה. הורים מבינים ובעלי השכלה. מעולם לא התנגדו להש־ תיכותה לתנועת הנוער ומגילה הצעיר הערי-כו את פעילותה החברתית.
לתנועה הקדימה לבוא, בגיל של אחת־עשרה. אז ניגודי־אופי שונים. היתה עקשנית ובעלת־אמביציה ועם זה נחבאת אל הכלים ורגשנית. אמיצה - היתה מהלכת בחוצות העיר בשעת מהומות נגד יהודים — ועם זה יראה כלבים וחושך. בערבים צריך היה להמתין ליד מדרגות ביתה ולדבר אליה עד שהיתה מגיעה לדלת חדרה. אזכור, מה מאוד הצחי־ קנו פחדה המופרז מפני כלבים. (ודאי פחד ינקותי היה). רגילים היינו לשאלה, כיצד תנהג בטיולה עם חניכיה, אם יזדמן כלב בדרכם. ועתה אני שואלת; איך עשתה דרכה במשך שלוש שנים ומעלה, כשעל כל צעד ושעל אור-בים לה כלבי־טרף פאשיסטיים, גרועים פי כמה מכלבים מהלכי־על־ארבע ? איש לא ליווה אותה בנדודיה הערירים בלילות חושך.. קול של ידיד לא הפיג עוד את מורא האפילה המעיקה של לילות סתיו ארוכים. ובדרך ארבו כלבים גדולים, זורי אש — חיות־אדם.
טוסיה אהבה שירים וידעה לדקלמם. הרחיקה נפשה מפאתוס חיצוני. מחוננת היתה לב טוב ורגש, קשובה לסבל אנושי. אך הכרת פניה עליזה תמיד. היתה פעילה ומפעילה בגדוד. הרבתה לקרוא, כשרונית, מהירת־תפיסה. בעו־ דנה רכה בשנים רצתה להקדיש עצמה לחינוך — וכן היה. טוסיה היתה למדריכה, מוכשרת ואהובה. בימות־החורף נהגה להתהלך בידים חשופות ללא כסיות. בסירוגין היתה מוסרת כסיותיה לילדים שידיהם קופאות. פקחה עיני ילדים עניים לראות את יפי העולם, רשימו־ תיה מאז מלאות ציוץ צפרים, מבהיקות בצבעי פרחים בפריחתם, בניצנים ירוקים בלבלובם, בשמחת האביב המתנער — סמל לשמחת האדם.
הזוכר את טוסיה, זוכר קודם־כל את צחו-קה — עליז, קורן, מתרונן. צחוק אדם האוהב את החיים.
כתום מיספר שנים של פעולה חינוכית הגיעה להכשרה בצ׳נסטוחובה. בואה היה כזרם אוויר מרענן בחדר סגור. מיד עמדה על המגרעות הטעונות תיקון. לא ארכו הימים והתמצאה בכל הבעיות הכבדות של החיים בהכשרה. הביאה אתה שמחה ונטיה ליופי. עוררה אימון, הס-בירה פנים לכול, היתה חביבה וידידותית. מחוננת היתה בסגולה מיוחדת לרכוש לב אנ-שים. ומההכשרה נקראה לעבודת ההנהגה הרא-שית. קיבוצה התחיל אז לעלות לארץ־ישראל. עד פרוץ המלחמה כתבה לחברים בארץ ומר-חוק שיתפה עצמה בכל השאלות אשר העסיקונו כאן. וגם בחיינו החדשים חיפשה את היופי, את הנותן טעם לקיום.
פרצה המלחמה. היא בווילנה. ומשם גנבה גבולות ושוב בוורשה. טוסיה העליזה המקרינה, בעלת הלב הפתוח לקלוט רחשי-יופי וקרני־אור, אנוסה היתה במשך ימים וירחים ארוכים לדור בכפיפה אחת עם המוות. התבוננה לחיי אנוש נרמסים, לכלייה, לחורבן. בימים אלה נשאה נוחם ועידוד לאלפים מבני עמה. ראתה באבדנו של העם ופרכה כפיה.
ונפלה. הטיחה בראשה — והחומה לא נפרצה. נפלה. מרים
טוס י ה אי נ נ ה
(מדברי אזכרה בקיבוץ ״גל־און״.)
בשבילנו טוסיה איננה גיבורה אלמונית. בשבילנו היא חברה לקיבוץ. בשר מבשרנו. יחד רקמנו רבות בשנים את החלום על קיבוץ בארץ, על החייאת שממה, על יצירת יש מאין. האמנם לא תראה טוסיה בהתגשמות חלומה?
הימים שחלפו לא טישטשו את דמותה בעינינו. עוד רואים. אנו את קלסתר פניה. עוד מהדהד באוזנינו קול צחוקה העליז.
זוכרני...
זכה קיבוצנו בשנות המלחמה וחברים רבים, אשר נותקו וראינום אבודים בשבילנו, פרצו ועלו. ועוד עינינו צופיות לעתיד.
אך גם קרבנותינו גדולים. פעם בפעם פוקד אותנו האסון. נתבשרנו על כליאת חברינו בבתי־ סוהר על חטא של נאמנות ציונית. לפני חודשים מיספר הספדנו חבר שגווע מרעב ומחלה, אי-שם בדרכים, הרחק מקרוב ומודע.
עלינו להיות גאים על חברינו. ביום עברה וזעם לא נטשו עמרות נשארו נאמרים לתנועה ולעם. בין החותרים למולדת, בדרכים־לא־דרכים, בין שומרי גחלת התנועה במחתרת נמצאו אף בין לוחמי הגיטו לא נעדר מקומם. שם לחמה ונפלה חברתנו טוסיה.
הפתיעתנו גבורת מסדה זו בין חומות הגיטו. מסדה היתה ניצוץ של להבה גדולה, להבה של מלחמת חרות, בטרם דעכה. ואלו מלחמת הגבורה בגיטו וורשה באה אחרי שלוש שנות דיכוי והשפלה, רצח והשמדה. ולפתע התלקחה אש הקרב--
לא זכתה טוסיה לראות בישועתה של שארית הפליטה מידי הנוגש. קריאת ״הצילו" של יהדות פולניה לא מצאה אוזניים קשובות. מבודדים נש-ארו לוחמי הגיטו. ומי יודע אם בהגיגיהם האח-רונים לא העלו את השאלה הנוקבת עד- תהום: אולי מעוניין אף העולם הנאור להניח לו לשטן לכלות את מלאכתו?!
בכל נפשה ומאורח חיתה טוסיה את הטרא־ גדיה של עמנו. ״ישראל כה חולה" כותבת היא במכתביה. ישראל עמה — בדם חייה נתארסה אתו. על מזבחו עלתה עולה.
לא זכתה טוסיה להגשים יחד אתנו את חזוננו.
והן כה קרוביה היתה להגשמה.
בשליחות התנועה נפלת טוסיה. היא נשאה את עיניה אלינו. אך ידנו קצרה מהושיע — לה ולכל בני עמנו.
חברה היתה לנו. מעתה היא לנו סמל, סמל של נאמנות עד הסוף.
״גל־און"
ז. שושן
(מדבריה בדצמבר 1942)
מחלתו של ישראל ושלי — — הלא תדע, כי אנו נאבקים עמה זמן רם למדי — נתגלתה כחשוכת-מרפא לחלוטין. כך פסקו הרופאים. יש איפוא להתרגל לאט למחשבה הזאת, ונורא הדבר, כי אין עוד זמן להתרגל לה. וודאי חפצת לדעת, מה שלום שאר הקרובים. — — אבדה כל עצה. הדבר הורס עד היסוד את בריאותו של ישראל ויביא כהכרח - כך רואה אני - לקצו. אכל מה אעשה - אלה הם התנאים ואין לשנותם. אני עושה הכל, כדי לעמוד כפרץ ולהציל את האדם היקר לי מכול, אך לצערי קיימים גורמים השמים לאל אף את הרצון האיתן ביותר. ישראל אובד לעיני, ואני פורכת את כפי וידי קצרה מהושיעו. הניסית פעם לקרקר קיר בראשך?
לו אפשר היה להשתחרר מזכרונות אישיים פעוטים...
הנה העתון. תמונתד, המסגרת השחורה ושם למטה. והתמונה רצינית מדי, מבוגרת. אלה הש-מורות אתי אחרות הן, אחרות לגמרי. ואולי אין עוד מקום לאחת מהן, עם זו הרעמה הזהוב הפזורה, עם זה החיוך המאיר...
איזו יד חוטפנית מוחקת בזה אחר יזה שמו יקרים ונשארת חבילת מכתבים בלים, נשארו תמונות.
נזכר אני, למשל, בדיוק באותו החדר הקטן והחמים. בפרוורי רובנה ובחדר ספה קטנה, שיוסף ק. כל־כך הרבה להתאונן עליה בשל רגליו הארו-כות. פה, בחדר הזה, עבדו עלינו חדשים. פה טיר-טרה מכונת־הכתיבה הקטנה שלו, פה סובב הוא את ידית מכונת ההכפלה. מכאן יצאנו עם בוקר-בקרים ווהלינאיים קרים וחותכים כלהב — לשוט בדרכים ובעיירות, פעמים ברגל ופעמים ברכב. פה ידע להסביר פנים לאורחים ולהנעים את שבתם בשמחות קטנות שאינן נשכחות לעולם. -
— ואחר־כך הגיעו עליו ידיעות קטועות, כפרישות שלום מקריות, רחוקות — ואף שמו במסגרת שחורה...
-- וכאן סיפרו עליך גדולות. היית לאם -
לאם של תנועה גדולה, שכולה. והן אני זוכר אותך מתחרה בזריקת אבנים בנהר או אוספת ערמונים מבהיקים בסתיו, בגן העיר. ולמה נזכרתי דווקא עכשיו באותו מיברק על מחלתך, על גרונך הכו-אב? ביקשת כי יבוא מי לפדות אותך מנאום שנקבע לאותו ערב וכיון שנואם ״מקצועי" הייתי, מיהרתי ״לגאול" אותך. ואת השתעלת כל אותה דרך ארוכה, מהלך של שלושים קילומטר, בעגלה הרתומה לשני סוסים יהודיים כחושים. אותו לי-לה-אנוסים היינו לעשות דרכנו חזרה. את הרבית להשתעל, לצחוק ולהתלוצץ... ואת אז בת 21.
-- ואולי יתבדה הדבר ? אולי תסתנני בעד
סדקי המצוקה - הן בת-מזל את! אולי יתברר כי אך טעות נפלה כאן ? ואת תראי את שמך במס-גרת שחורה — ותצחקי, כי הנה, נתגשם חלום-נעורים —להציץ ולראות, מה נאמר אחרי מותך.
— — מה רציתי להגיד לך, כי גם כאן יש
שדות דגן ואפשר לפלס בהם נתיב ולקטוף דגניו בחולות — לא את קברך אקשט בהןו, אלא את זכרך המלבב, המאיר — — :
ס.
לדמותה
צביה לובטקין
נולדה בביטן שעל־יד סלונים בשנת 1914, מנצר עממי, ממשפחה ענפה ועניה. אביה, יהו-די בעל תורה, קיים בקושי את משפחתו. חניכת בית־ספר עברי וחברה להסתדרות הנוער ״פרייהייט״ מגיל 16. היתה פעילה בועד הגלילי של ״פרייהיים״ בסלונים, יצאה להכשרה לגוש ״שחריה״ ובשנת 1934 השתתפה בסמינאריון גלילי של ״החלוץ״ בנובוסטב. התבלטה ונבחרה להשתתף בסמינאריון המרכזי של ״החלוץ״ בשנת 1935.
בפרוץ המלחמה נצטרפה ביחד עם כל ה״קבוצה״ של מרכז ״החלוץ״ למחנה גרוכוב, אשר יצא לקובל. לאחר כיבוש מזרח פולניה
ארץ שלווה ולחזור אל התופת הנאצית? אך הדבר היה לעובדה. בשעת הפרידה אמרה: ״אני יודעת היטב את אשר לפני, הריני תופסת את תפקידי כמות שהוא. אנו נפרדים ומי יודע אם נשוב
להיפגש״. ניבאה וידעה מה ניבאה.
*
מאז חלפו ארבע שנים. רבים מגולי וילנה הגיעו ארצה והשתרשו בקיבוציהם ומוסיפים
נדבך לבניין מולדת מתחדשת. במציאות החדשה, בששת ימי המעשה האפורים, נשכחו מן הלב הרבה עובדות ודמויות, אשר עברו לפנינו בפרט חיינו. אך דמותה של טוסיה היתה לנו כאגדה. שמועות שמעינו, כי לא לשוא נטלה הנערה את נפשה. בכפה, וכי גדולות ונצורות פעליה. קנים שומריים הוקמו במחתרת, במישטר של גזירות וטלאי צהוב חוד-שה הכשרה חלוצית, פגישות ומועצות נערכו, ידבר עידור הובא לנענים ונדכאים בגיטאות ובמחנות עבודה.
ועת יצאה החיה הנאצית מסוגרה לעשות כלייה בשארית ישראל, זכרנוגם את טוסיה חברתנו. חרדנו לגורלה. והיא לא שתקה. במאמצי כוחותיה האחרונים חתרה לקשור קשרי עם העולם, עם הארץ, להזעיק להודיע: ״ישראל כלה לעיני", ״שחיטה ופורעניות --". אך חדלי־
אונים עמדנו בפני דמות פלאית זו, אשר הדריכה את מנוחתנו, תבעה ודרשה: הצילו!
נחרדנו לשוועת היאוש האחרונה שלה: ״הנסיתם פעם בראשכם לקרקר קיר?" בידיים ריקות ובלתי־ מאומנות יצאה לקרקר את קיר הגיטו. היתה עם הראשונים בין העומדים על נפש העם וכבודו מול אוייב אדיר ואכזר. אפס הקיר לא קורקר והראש נופץ.
לא, טוסיה! לא מצבות ולוחות שיש נחרות לך. את שמך נחרות איש איש על לוח לבו, ובבוא יום פקודה נגבר ונאמץ ונהי כמוך. לא נרות נשמה נדליק. אש קודש תוצת בלב פנימה והיא תאיר לנו את הדרך. "גל-און"
משה ג.
״ישראל אובד לעיני״...
לדמותה של טוסיה
על־ידי הצבא האדום היתה פעילה באירגון המחתרת החלוצית בשטח הנכבש. לפי תביעתה ובאישור קבוצת המרכז חזרה לוורשה על מנת להתייצב במרכז הפעולה בשטח הכיבוש הנאצי.
עוד בראשית ינואר נתקבלה ידיעה שצביה חזרה מעיר השדה. לוורשה להיות בין מארגני תגובת היהדות נגד הגירושים העומדים להת-חולל שוב. כאשר התעוררה תקוה, כי תמצא בכל־זאת דרך להוציאה מגיא־ההריגה ולהעלו-תה, והודיע; לה על כך — היתה תשובתה: ״מתנגדת באופן פרינציפיוני, ומתכוננת לע-בור אל ״ביתו הרחב של ד״ר רופין שיספיק לה ולכל משפחתה״. לעומת זאת הפצירה בחברתה בעבודה לנצל את האפשרות שהציעו לה ולעלות למען מסור לחברים ולתנועה בארץ את פרשת מלחמותיה.
בת 29 היתה בנפלה חלל.
'צעירה וחסרת נסיון היתה בקבלה את צו התנועה. רגע פיקפקה: האני הוא השליח? האעצור כוח לשאת את טורח הפעולה ומשאה? אד להט האמונה שבלבה מנעה מלסרב, והיא התייצבה כחייל לפקודה, היא נענתה לצו בידעה, כי בנפ-שה הוא.
*
הימים ימי סוף 1939, פולניה הוכרעה במל-חמה ובותרה לבתרים. בדרכי הארץ נישא אבק־ אדם של חיילים משוחררים, בורחים מן החזית וסתם פורעי פרעות. ובתור המהומה הזאת הת-רוצצו פלוגות חלוצים ושומרים מחפשי־נתיב לעליה, עייפים ורצוצים, אך עמוסי חזון בלב. ובאחת הפלוגות הללו התהלכה אף היא, הנערה עם בת־הצחוק המאיר, המסביר פנים.
והנה היבהב קרן אור. מירושלים דליטא נפתח פתח לירושלים. מאות חלוצים ושומרים מקיבוצי הכשרה וקנים התחילו נוהרים לוילנה. טוסיה היתה בין הראשונים, כי עז היה חפצה לחמשיך בחיי התנועה, להנשים ולעלות.
מיום ליום גדל המחנה. עשרות צעירים גנבו במחשכי לילות את הגבול והגיעו לבתים המפור־ סמים אשר בווילנה, בסובוץ׳, הרחוב מספר 37. טוסיה התהלכה בין הבאים, קיבלה פניהם, שאלה, עודדה, עזרה.
לימים נתגלעו וויכוחים במחנה. הרעב וחוסר סיכוי ממשי לעליה חברו יחד ועשו את שלהם. השאלה, למה באנו הלום ומה יהי עתידנו — הטרידה את הכל. נחלקו הדעות. אלה אמרו: פלי-טים סתם הננו, בלי מטרה ובלי כיוון. ולעומתם השיבו אחרים: לא־כי, הגירה-פוליטית הננו, תפ־ קידים חשובים מחכים לנו. טוסיה היתה בין ראשי המדברים. היא אמרה: ״באנו הגה להמ-שיך בחיי התנועה ולעלות. ואם גם חסומה הדרך, נאזור כוח ונצפה. כי שבע יפול חלוץ וקם".
והנה פשטה שמועה בין החברים: ״טוסיה יו־ צאת לוורשה לעבודת התנועה״. תמהו הכל: הא כיצד? עתה, בימי מלחמה ושיבוש דרבים, לנטוש
השומר הצעיר 24-25
השומר הצעיר 24-25
יוסף קפלן
נפל מידי המרצחים הפאשיסטיים בגיטו וור-
שה בימי ינואר פברואר 1945. היה חבר ההנ-הגה הראשית של התנועה בפולניה.
לפי ידיעה מדצמבר 1942, חזר בראשית השנה לוורשה לשמור על מרכז התנועה ולי-טול הלק באירגוו מלחמת ההתגוננות הנואשת־ האחרונה של כלואי הגיטו. פרק חייו האחרון סרס ידוע לנו. הידיעות מרמזות והלב מנחש, כי מת ונשקו בידו. אחד מני רבים ודגול מר-בים בתנועה.
בן 29 במותו. עשר שנים תמימות עשה בשלי-חות התנועה ובעמדותיה הראשיות.
נולד בלוח/ הפסיק לימודיו באמצע. נאמן לרעיון הפדודוקטיביזציה הלד למלאכה, לנג-רות. עבד עם משפחתו לקאליש וב־1932 התחיל את פעולתו כמדריך־מחנך בקן. עבד בקן ועסק בגליל. ב־1932 יצא להכשרה לקיבוצו בקוס־ טופול־סרני. עבר את-כור ההיתוך של חיי עמל, עוני ודוחק של קיבוץ־הכשרה בימים ההם, בעיירה בווהלין. קיבל על עצמו את עבודת התנועה בגליל והיה מהלך ברגל ועובר בעגלות מעיירה לעיירה לעורר נידחים בעיירות גבולין.
ב־1935 גוייס לצבא הפולני ושירת בו כשנה.
עם שיחרורו חזר תיכף לווהלין כשליח למחלקת ההנהגה הראשית ברובנה. מווהלין השומרית, על חמישים קניה בעיירות ובערים, בספר וב-רחבי אוקראינה, נמשכו החוטים לרכז המחלקה, לפי כתבתו האישית של יוסף. והיה שוב נודד
הוא שהצליח להגיע לתעודתו על־פי צו התנועה. ובעת צרה היה סעד לקיבוץ
מאות חברים התחילו לנהור לוילנה. את הד-אגה לדרכם, לשבילי מעבר, נטל עצמו יוסף. הוא יצא לדרך בין האחרונים. כל ימיו היה מארגן מוכשר, ובשעה הקשה ביותר העלה מתוכו אופטימיות, חברות, יכולת לעודד אחרים.
בוילנה לא נח מתלאות הנדודים וממאמצי הטיפול במאות אשר עשו דרכם בחורף העז. אז הוחלט לחדש את מרכז התנועה בוורשה. הגיעו ידיעות כי החברים מתלכדים מחדש ומשם יש אף סיכויים לעליה. צריך היה לקום וללכת לשם. יצאו שנים, טוסיה והוא. שני גבו-לות עברו בדרכם. ובדרכם הוסיפו כוח למחתרת התנועה בשטחי הסובייטים. עברו במרכזים, נש-או את הידיעות אשר הגיעו מהארץ לאחר חור-בן פולניה, עודדו את הגרעינים הקיימים, קראו להמשך. ואחר זה הלך יוסף לוורשה. התייצב בראש העבודה. עוד היה אז אוויר לנשימה -והקנים אורגנו מחדש, ההכשרה נתחדשה, המר-כז קם.
גם מעט מזעיר אין אנו יודעים עדיין מחיי התנועה בשנתיים האחרונות בפולניה הכבושה. כל יום וגזירות חדשות ניתכות על ראש היהו-דים. איסור על היהודים לנסוע במדינה, משפט מוות בעד עזיבת הגיטו. ובעצם הימים הללו הגיעו ידיעות: יוסף נמצא בקרקוב לעזרה למ-גורשים משם ולהנהגה בגליציה ; מועצה ארצית בראדום; ביקורים בקנים; בצ׳נסטוחוב, באיר־ גון הכשרה בקנים. ושוב חזרה לוורשה. רק הדים יקרים וקלושים ממסעיו קלטנו.
בסוף 1942 התחילו הגירושים מוורשה. הנוער החליט להתפזר בעיירות הסמוכות לבירה. יוסף הלך אתם. התחילה ההשמדה האכזרית. הוחלט להתגונן ולבלתי היפרד מהזקנים והטף. יוסף חזר לוורשה. ואז נעקר מהחיים.
יריעת חייו כפרשיות חיי התנועה בפולניה בעשר השנים האחרונות, יען כי התמיד בש-קט, באמונה ובנאמנות חדישה; התייצב לכל תביעה; היה קרוב לאלה שליווהו בפעולתו ולרבים שהיה מדריכם.
נטל על שכמו יעוד של דור בתנועה ומילא אותו עד הסוף. א. ר.
שמואל ברסלב מחברי ההנהגה הצעירים, לפני המלחמה מדריך מרכזי בקן וורשה. בחדשים הראשונים של המלחמה, כאשר המרכז בוילנה בא במגע עם התנועה בליטא ונדרשו שליחים — יצא שמואל להדרכה בעיירות ליטא. בינתיים עברו חדשים ראשונים תחת השלטון הליטאי ומוורשה הרחוקה הגיעה ידיעה מטוסיה: דרושים שליחים חדשים. יצאו חבר וחברה
והגיעו. ולאחר זמן נדרשו עוד שליחים ובין היוצאים הפעם היה גם שמואל. עוד בצאתו לעבודה בתנועה בליטא הודיע: ״אם יצאו השליחים הראשונים לוורשה, — אחזור אף אני״. שיתף עצמו בחידוש הקן הוורשאי. עזר בהקמת נקודות ההכשרה וכאשר נוצר הגיטו בוורשה נקבע לפעולה בגליל ראדום.
נפל חלל.
ז. לקויר /
1943-1917
וירקטאות בדרכים הרעועות, נלווה לנוסעי־ ירידים בדרכיהם, מסתתר מעין המשטרה במקומות האסורים לזרים באזור הגבול. וכתום שליחותו זאת התרכזו כשלוש מאות מתבגרים למושבת מנהלים להכנת חבר מדריכים־מחנכים בווהלין ולהכשרה־הגשמה.
ואחר-כך, בשנת 1938, נקרא לעבודה בהנה-גה הראשית. עמום היה עבודות למכביר. ובתור כל אלה נטל על עצמו מרצונו את הטיפול בעיירות גליל וורשה. כל שבת היתה לו קודש לאחת מהן. והן כל־כך זכורות לנו: אוטבוצק ופלניץ וסרוצק וכל השאר.
בשלהי אביב 1939 החלה מערכת הבהירות לקונגרס הכ״א. הגיע תורו, של יוסף לעלות ארצה. והנה הוטל עליו לעבור את פלכי צפון המדינה, העיירות שבין וילנה ולידה וברנוביץ', להפיץ את השקל וללכד את המחנה של ארץ־ ישראל העובדת. שבועות שוטט במרחקים. במסעו זה, כמשוער האחרון לפני עליתו, עשה דרכו נאמנה — בלי דלוג אף על עיירה זעירה,
י קבוצת חברים נידחת.
בספטמבר 1939 עוד לא אבדה התקווה, כי פולניה תחזיק מעמד בפני האוייב. על רוב חברי המרכז של התנועה הוטל לצאת למזרח הארץ ושם לעסוק בעבודת התנועת ככל שיינתן. על יוסף היה ללכת לברנוביץ׳-סלונים. המלחמה השתוללה ואת כולם נשאה הסערה. עם שוך גליה הראשונים נתגלה, כי יוסף רק
״ מ שמד״
עתון ■1 מ■
המען:
תל־אביב׳ רחוב השחר 7׳ קומה ב׳ (הכניסה מהחצר)׳ ת• ד. 806
בגרמניה לאחר מפלתו של היטלר?
אם להוציא מן החשבון את היהודים, הרי ניתן להיאמר, כי הגולה הגרמנית, האנטי־נא־ צית היא קטנה לערך. מבין 200 צירי השמאל בבית־הנבחרים הגרמני, נמלטו 20 בלבד. הב-דל מהותי קיים בין הגולה הגרמנית באנגליה לבין זו שבארצות־הברית. פליטי גרמניה באמ-ריקה, לכל סוגיהם, נקלטו בחיי הכלכלה, החב-רה ואף בחיים המדיניים של ארצות־הברית. הם מצאו סיפוק ופרנסה ורובם ככולם אינם חושבים עוד לחזור לגרמניה. שונה הוא המצב באנגליה. הפליטים־הגרמנים הפוליטיים לא יכ-לו ואף לא רצו להשתרש בחיי אנגליה. הוקם
אירגון תרבותי אל-מפלגתי המקיף את כל חל-קי הגולת ארמנית בבריטאניה. בראשית המלחמה היה נסיון לארגן יחידה לוחמת של ״גרמנים חופשים״. אך הממשלה הבריטית לא נחנה את ידה לכך. בלונדון מוסיפים להתקיים כל פלגי תנועת הפועלים הגרמנית לשעבר. ולא זו בלבד. קמו גם פלגים חדשים. כך נתפלג הימין הסוציאלדמוקראטי — לתומכי וואנסי-טארט ולמתנגדיו. הקבוצה התומכת בהנחה, כי כל העם הגרמני הוא אשם וצריך לבוא על עונשו ו״חינוכו מחדש״ צריך להימסר בידי בנות־הברית, הוציאה גם ספר נגד ספרו של גולאנץ', הדן באותה סוגיה ברוח סוציאליס-טית. אך שני הפלגים של הימין הסוציאל־ דמוקראטי הגרמני בלונדון מאוחדים בשנאתם הלוהטת לברית־המועצות. מרכז הס.ד. הגרמנית בלונדון פירסם הודעה בזה הלשון: הסיכויים לתקומת מפלגתנו קשורים במלחמה ממושכת בין גרמניה ורוסיה, שלא הביא נצחון אף משני הצדדים.
לאמיתו־של־דבר, הסיכויים, כי ל״סוציאל-דמוקראטים״ אלה תהיה עוד דריסת־רגל בחייה המדיניים של גרמניה, הם קלושים ביותר. טו־ בים יותר הם סיכוייהם של מנהיגי הימין הגר-מני שבגולה. הבולט ביניהם הוא אוטו שטראסר, נאצי לשעבר שפרש מהיטלר עוד ב־1930. סי-בות פרישתו מהנאצים היו בעיקר אישיות, מכל־מקום לא אידיאולוגיות. מאז ועד היום (הוא נמצא עתה בקנאדה) מנהל הוא תעמולה למען ״גרמניה חדשה״. הוא רוצה לפלג זמנית את גרמניה, כדי שכובד־משקלה יעבור מפרוסיה האבאנגלית לדרום־גרמניה הקאתולית. הוא מציע גם תיקונים סוציאליים. את עיקר תפקידו רואה הוא בהגנה על גרמניה מפני הבולשביזם. למטרה זו הציע להקים כבר עתה יחידה גרמנית צבאית. באנגליה נתנו למאמריו פירסום רב, הן בעתונות ימנית והן בשמאלית. ה. ג. וולס ציין בצדק, כי מקומו של שטראסר זה, הוא במחנה הנעצרים מבין נתיני האוייב. פירסום דומה נעשה לנאצי אחר, ש״חזר בתשובה״, לראושניג. אך תוכניותיו שלו לגבי העתיד, לא נודעו ברבים.
מי ומי בא בחשבון לרשת את שלטון הנא-צים בפנים גרמניה? אין, כמובן, לציין שמות, אך אפשר להצביע על גורמים וכוחות. לא מן הנמנע הוא, כי הכנסיה הקאתולית תהווה אחד מן הגורמים שיצעדו בראש. היא יכולה להישען על קשריה הבינלאומיים, על התנגדותם של כמה מנציגיה בגרמניה לגילויים שונים של הנאציזם ועל השפעתה־ הגדולה בין ההמונים, שהיא טבעית בעתות מלחמה. גם חוגי האריס־ טוקראטים ירצו וודאי להחזיק בעמדותיהם שלא נשמטו מידיהם לחלוטין אף בימי היטלר (שי-רות דיפלומאטי, צבא). השכבות, הללו ראו בנאציזם מעין ״ברירה אחרונה״, כדי להינצל ממהפכה סוציאלית. משעברה סכנה בלתי-אמצעית זו, מתגלים שוב הניגודים בין בעלי התעשייה והאריסטוקראטיה לבין המפלגה הנא-צית. בתקופה האחרונה השתלט המנגנון הנאצי המפלגתי השתלטות גמורה על התעשייה. ברי, כי בעלי התעשייה לבדם אינם מהווים גורם בעל משקל. אך בצירוף עם צמרת הצבא והאו-פוזיציה הקיימת במנגנון הנאצי עצמו, ירצו אף הם להיות בין יורשיו של היטלר. מה יהיה על המנגנון הנאצי העצום עצמו ? מה יהיה גורלם של אנשי הס.ס. והס. א. והגסטאפו, שהם נושאי מישטר הרשע בפועל? גם בחוזה השלום של וורסאיל היה סעיף בדבר העמדת הקיסר בפני משפט בינלאומי. סעיף זה לא קויים. התקויים הפעם ההבטחה להעניש את. כל האחראים לרצח, לעינויים ולגזל ? קינגסלי, סוציאליסט בריטי קלע למטרה, באמרו: לוואי והיו פועלי גרמניה במהפכתם פותרים את שאלת העונש לאשמים במעשי המישטר הנאצי. ואל נשלה את עצמנו. בהענשת הפושעים בלבד לא די. העיקר הוא לעקור את המישטר מן השורש ולא דק להחליף את השליטים. וורסאיל שנייה לא תושיענו. מן ההכרח לשבור את כוחה ואת־ השפעתה של כל השכבה השלטת בגרמניה: המפלגה הנאצית והלאומנים הגרמנים, אנשי הצבא, בעלי התעשייה, בעלי האחוזות והאינ-טליגנציה הריאקציונית. מהפכה אמיתית, סו-ציאלית, היא בלבד יכולה לשנות את פני הדב-רים בגרמניה, היא בלבד תעביר ממעמדם את האשמים בכל האסונות שגרמניה המיטה על העולם, היא בלבד תוכל לשרש את הרוח הנאצית הכל־משמידה. שניטעה בלבות הנוער. בכוחה של מהפכה משחררת בלבד אפשר ״לח־
נך מחדש״ את הנוער הגרמני, את העם הגרמני ,כולו. כל פתרון אחר לא יהיה אלא פתרון מדומה, שלא ישנה דברים מיסודם. אך אם גם תפרוץ מהפכה ראדיקלית ממין זה בגרמניה המנוצחת — היראו בה בנות־הברית המער-ביות את המוצא הרצוי ? היתמכו, היוכלו לת-מוך בה ? או שמא ינהגו בה כשם שנהגו במהפ-כה הגרמנית של 1918 ? מספרים, כי על הקי-רות בגרמניה התנוססו בזמן האחרון כתובות: ברינינג עוד יחזור! הרי זה אותו הברינינג שבתקופת שלטונו התמוטט המשק הגרמני ואתו נחרבה גם הרפובליקה הגרמנית. האמנם יחזור הגלגל חלילה?
משניצחה גרמניה בשנה 1918 -ניסו המנצחים ״לפתור את השאלה הגרמנית״ על־ידי חוזה -וורסאיל. הם העלו חרס בידיהם. לא ניתנה תמיכה מדינית וממשית ל״גרמניה אחרת", שניסתה את מזלה בדמות הרפובליקה של וויי־ מאר ואף לא נענשה אותה גרמניה שמיתה אשמה במלחמה. לפתרון שנמצא אז קראו: הקיסר הלך, אך הגנראלים נשארו. הם ואנשי הריאקציה השחורה חתרו תחת קיום הרפובלי-קה, לאחר שסייעו תחילה בידי הימין הסו־ ציאלדמוקראטי לדכא את המהפכה הגרמנית הפרולטארית. האמנם גם הפעם נזכה לכך, כי היטלר ילך והגנראלים יישארו? כשם שתחיל-תה של המלחמה היתה דומה לתחילתה של מלחמת־העולם הקודמת, כן מתרבים הצדדים השווים שבהן עם התקרבות המלחמה לסיומה. גם ב־18-1914 היה לה לגרמניה בן־ברית, חלש (אוסטריה), שהירבה בנסיונות להגיע לשלום נפרד. גם אז מילא האפיפיור את תפ-קיד ״מלאו השלום״ וניסה את מזלו בתיווכים מתיווכים שונים. המיפקדה הגרמנית, שידעה בבירור, כי לא תוכל עוד לנצח, אחזה גם ב־1917 בתכסיס של ״התקפת שלום״. לאחר השתלטות הבולשביקים באוקטובר 1917, פתחו הגרמנים בהתקפת־הסברה בדבר יעודו של הצבא הגרמני להגן על אירופה בפני הבול-שביזם. שיחות־הסברה ממין זה התנהלו עם חוגים בריטיים (לנדסאון) וצרפתיים (קאיו), ב־30 ביאנואר אמר גרינג בנאומו לרגל יום העשור לשלטון הנאצי: ״משא־ומתן עם ג׳נ־ טלמנים ייתכן וייתכן, אך לא עם בולשביקים״.
שתי ברירות בפני גרמניה, שעברה להת-גוננות: ״להילחם עד לאיש האחרון״ או לח-פש דרך להסכם עם המנצחים. ברי, כי הסכם אפשרי רק בדרך כניעה, בוויתור על הכיבו־
שים ובהחלפת שככת המנהיגים. כל התעמולה הפנימית בגרמניה באה להסביר להמוני העם הגרמני, כי ״כולנו יושבים בסירה אחת״ וכו-לם, כל הגרמנים, יסבלו במידה שווה, אם אמנם מבוא מפלה. כולם ייענשו! — היינרהך אם הם נאצים או לאו, כך מסביר גבלס השכם והע-רב ותובע עמידת גבורה של יאוש. מעלים על זכר. העם את הניבלונגים ואת שלאגטר (שנל-חם בצרפתים באזור הרוהר ב־1922). אמנם, מעמדו של היטלר חזק יותר משל לודנדורף בשלהי המלחמה הקודמת (שאף הוא תבע מל-חמת יאוש), אך גם הוא אינו כל-יכול. כוחו נובע מבריתו עם אילי הכלכלה הגרמנית, ואלה אין להם כל עניין ב״מלחמת יאוש״. הם יעשו הכל, כדי למנעה.
על עמדת בנות־הברית לגבי גרמניה הת-בשרנו פעמיים : פעם בנוסח ״המגילה האט־ לאנטית״ — השמדת המישטר הנאצי, ושנית בנוסח קאזאבלאנקה — כניעה ללא־תנאי -של ארצות ״הציר״. אך נשמעים גם קולות אח-רים, אמנם לא־רשמיים, אך בעלי־משקל. כך אומר קרוק, העומד בקשרים עם המיניסטריון לענייני־חוץ של ארצות־הברית, ב״ניו-יורק טיימס״: ״מוכנים אנו לא לבד לקבל את דארלאן, אם יעשה את רצוננו, אלא כל מנהיג איטאלקי או אדם מחוגי החצר ברומא, זולת מוסוליני עצמו. ואם גרינג יעבור לצדנו עם האוויריה שלו, קבל נקבלנו״. אך מן הצד הש-ני שריר קיים ״וואנסיטארטיזם״, הן באנגליה והן באמריקה, הרואה את האשם בעם הגרמני כולו.
דוגמה מאלפת משמשת פרשת דה־גול—דאר־ לאן—ג׳ירו. כאן מתגבשת ״צורת־מעבר״ של שלטון גנראלים עד לייצוב השלום. חוגים רבים סבורים, כי תקופת מעבר זו בצרפת ובאירופה המשוחררת מהיטלר, לא תהיה קצ-רה כל עיקר.
האמנם קיימים מועמדים לקבלת השלטון בגרמניה לאחר מפלתו של היטלר?
השומר
הצעיר
.DM
ב בזע ר כה.• ביום עצומה; באוני העולם־ 1‘חזותנו •‘משי-
י. ע■ / בשערי אירוייה ״ , unim- •u^ln הקשה —
-״,-״״ אח״_ ־ א , ם-חם ; אי־שם באיירופה / ט. יערי-
״״ «י ־.;V°v■ -־יי;;״׳ •׳■•״
f:; ׳ •י,״״י»״י ״״יי־/ י .־י™■״״־Hi ;ג׳
,ז״5 י י ./ f באי א ר: השאלה הערבית בחינוד / מדמון.• טח טיבה
צר1; ה ר ש ה :^מי^ ° ר־ ־• לוקא׳י׳־ שגעוז הגיע; משירת __ ב ב ר ■ E r , , , ^ /' ■ ^יי ^ ■ ™י* • יחידיי / שוב לעניי, י. כהז
'*° ז״. *1 ביוב■ 1943 •וצא אחת לשבוע •
• 0־11 n«״׳v • עונה שת־בו־עשו-ה • המחיר this
המערכת והמבהלה: מרחביה. דואר עפולה. טלפון
• ׳״.-,״.........י4ועו ו9!ג’/ו! .!.״
::חד ־5:;״;ית״ הדזרי״ת׳־ה ' לתנועה.:;קדימה לבוא. בגיל של אחת־עשרה.
הי-י־בוך אז ייגודי־אופי שונים. היתה עקשנית ‘ה־אמביציה ועם זה נחבאת אל הכלים •ת. אמיצה — היתד, מהלכת בחוצות בשעת מהומות נגד יהודים — ועם זה . כלבים וחושך. בערבים צריך היה להמתין ליד מדרגות ביתה ולדבר אליה עד שהיתר, מגיעה לדלת חדרה. אזכור, מה מאוד הצהי־ קנו פחדה המופרז מפני כלבים (ודאי פחד ינקותי היה). רגילים היינו לשאלה, כיצד תנהג בטיולה עם חניכיה, אם יזדמן כלב בדרכם. ועתה אני שואלת; איך עשתה דרכה במשך שלוש שנים ומעלה, כשעל כל צעד ושעל אורבים לה כלבי־טדף פאשיסטיים, גרועים פי כמה מכלבים מהלכי־על־ארבע 1 איש לא ליווה אותה בנדודיה הערירים בלילות חושך. קול של ידיד לא הפיג עוד את מורא האפילה המעיקה של לילות סתיו ארוכים. ובדרך ארבו כלבים גדולים, זורי אש — חיות־אדם.
טוסיה אהבה שירים וידעה לדקלמם. הרחיקה נפשה מפאתוס חיצוני. מחוננת היתה לב טוב ודגש, קשובה לסבל אנושי. אך הכרת פניה עליזה תמוד. היתר, פעילה ומפעילה בגדוד. הרבתה לקרוא, כשרונית, מהירת־תפיסה. בעו־ דנה רכה בשנים רצתה להקדיש עצמה לחינוך — ■כן היה. סוסיה היתד, למדריכה, מוכשרה ואהובה. בימות־החורף נהגה להתהלך בידים חשופות ללא כסיות. בסירוגין היתה מוסרת כסיותיה לילדים שידיהם קופאות. פקחה עיני יהדי□ עניים לראות את יפי העולם. רשימו־ תיה מאז מלאית~צייץ צפדיט, HjJt׳•
בדה־ם בפריחתם, בניצנים ירוקים בלבלובם. בשמחת האביב המתנער — סמל לשמחת האדם.
הזוכר את טוסיה, זוכר קודם־כל את צחוקה — עליז, קורן, מתרונן, צחוק אדם האוהב את החיים.
כתום מיספר שנים של פעולה חינוכית הגיעה להכשרה בצ׳נסטוחובה. בואה היה כיזרם אוויר מרענן בחדר סגור. מיד עמדה על המגרעות הטעונות תיקון. לא ארכו הימים והתמצאה בכל הבעיות הכבדות של החיים בהכשרה. הביאה אתה שמחה ונטיה ליופי. עוררה אימון, הסבירה פנים לכול, היתה חביבה וידידותית. מחוננת היתה בסגולה מיוחדת לרכוש לב אנשים. ומההכשרה נקראה לעבודת ההנהגה הראשית. קיבוצה התחיל אז לעלות לארץ־ישראל. עד פרוץ המלחמה כתבה לחברים בארץ ומרחוק שיתפה עצמה בכל השאלות אשר העסיקונו כאן. וגם בחיינו החדשים חיפשה את היופי, את הנותן טעם לקיום.
פרצה המלחמה. היא בווילנה. ומשם גנבה גבולות ושוב בוורשה. טוסיה העליזה המקרינה, בעלת הלב הפתוח לקלוט דחשי־יופי וקרני־אור, אנוסה היתה במשך ימים וירחים ארוכים לדור בכפיפה אחת עם המוות. התבוננה לחיי אנוש נרמסים. לכלייה, לחורבן. בימים אלה נשאה נוחם ועידוד לאלפים מבני עמה. ראתה באבדנו של העם ופרכה כפיה.
ונפלה. הטיחה בראשה — והחומה לא נפרצה. נפלה• מדים
!כה קייוצנו בשנות המלחמה וחברים רבים, אשר נותקו וראינום אבודים בשבילנו, פרצו ועלו. ועוד עינינו צופיות לעתיד.
אד גם קרבנותינו גדולים, פעם בפעם פוקד אותנו האסון. נתבשרנו על בליאת חברינו בבתים,׳,-,ר על חטא יעל נאמנות ציונית. לפני חודשים מיספר הספדנו הבר •בגווע מרעב ומחלה, אשם בדרכים, הרחק מקרוב ומודע.
עלינו להיות גאים על חברינו. ביום עברה וזעם לא נסיכו עמדות. נשארו נאמנים לתנועה ולעם. בי! החותרים למולדת, בדרכיבדלא־דרכים, ב•: •כומרי גחלת התנועה במחתרת נמצאו. אף
הפתיעתני גבורת מסרה ז־ ב״ חומות הגיטו. מסדה הית־ ניצוץ יכל ל־בה גדולה, להבה •כל מלחמת חרות, בט־ם רעב־. ואל• מלחמת הגבירה בגיטו וורשה באה אחדי ׳כלו׳ב ׳כנות דיכוי והשפלה, רצח והשמדה. ולפתע התלקחה איכ הקרב — —
לא זכתה טוסיה לראות בישועתה של שארית הפליטה מידי הנוגש. קריאת ״הצילו" של יהדות פולניה לא מצאה אוזניים קשובות. מבודדים ;שארו לוחמי הניטו. ומי יודע אם בהגיניהם האחרונים לא העלו את .השאלה הנוקבת ער תהום; אולי מעוני'; אף העולם הנאור להניח לו לשטן לכלות את מלאכתו?!
בכל נפשה ומאורה היתה טוכיה את הטרא־ גדיה של עמנו. ״ישראל כה חולה״ כותבת היא במכתביה• ישראל עמה — ברם חייה נתארסה אתו. על מזבחו עלתה עולה.
לא זכתה טוביה להגשים יחד אתנו את חזוננו. והו כה קרוביה היתר, להגשמה.
בשליחות התנועה נפלה טוסיה. היא נשאה את עיניה אלינו. אך■ ידנו קצרה טהושיע ־— לה ולכל בני עמנו.
הברה היתה לנו. מעתה היא לנו סמל, סמל של נאמנות ער הסוף.
,נל־אזד !. שושן
״י 111 ו * י א 1 a ד ד ע • נ ■״...
(מדבריה בדצמבר 1942)
מחלתו של י ש ר א ל ושלי---------הלא תדע, כי אנו נאבקים
עמה זמן דג למדי - נתגלתה כחשוכת־מרפא לחלוטין. כך פסקו הרופאים, יש איפוא להתרגל לאט למהשבה הזאת. ונורא הדבר, כי אין עוד זמן להתרגל לה. וודאי הפצת לדעת, מה שלום שאר הקרובים. — — אבדה כל עצה. הדבר הורס עד היסוד את בריאותו של ישראל ויביא בהכרח - כך רואה אני - לקצו. אבל מה אעשה - אלה הם התנאים ואין לשנותם. אני עושה הכל, כדי לעמוד בפרץ ולהציל את האדם היקר לי מכול, אך לצערי קיימים גורמים השמים לאל אך את הרצון האיתן ביותר. ישראל אובד לעיני, ואני פורכת את כפי וידי קצרה מהושיעו. הניסית פעם לקרקר קיר בראשך?
בקרים וותיי;״׳ ״ ק! ים וחותכים בלהב - ?׳שוטט בדרכים ובעיירות, פעמים פרג? ופעמים ברכב. פה׳ ידע להסביר פנים לאורחים ולהנעים את שבתם בשמחות קטנות ׳;ואינן נשכחות לעולם. — ואהר־כד הגיעו עליו ידיעות קטועות, בפרישות־ שלום מקריות, רחוקות — ואף שמו במסגרת שחורה...
— - ונא; סיפרו עליד גדולות. היית לאם
לאם של תנועה גדולה, שכולה. ותן אני זוכר אותר מתחרה בזריקת אבנים בנהר או אוספת ערמונים מבהיקים בסתיו, ב-ג! העיר. ולמה נזכרתי דווקא עכשיו באותו מיירק על מחלתך, על גרונך ■הכי' אב? ביקשת כי יבוא מי לפדות אותך מנאום שנקבע לאותו ערב וכיו! שנואם ״מקצועי" הייתי, מיהרתי ״לגאול" אותו■. ואת השתעלת כל אותת דרד ארוכה, מד,לד של שלושים קילומטר, בעגלה הרהוטה לשני סוסים יהודיים כתושים. אותו ליוון- אנוסים היינו לעשות דרכנו חזרת. את הרבית להשתעל, לצחוק ולהתלוצץ... ואת או בת 21.
— ואולי יתבדה הדבר? אולי תסתנני בעד סדקי המצוקה — ה; בת־מזל את! אילי יתבדר, כי אד טעות נפל־ כא; ? ואת תראי את שמד במסירת שחורה — ותצחקי, כי הנה נתגשם חלום־ נעורים —להציץ ולראות, מה נאמר אחרי מותר...
מה רציתי להניד לך, כי גם כא! יש שדלה דג; ואפשר לפלס בהם נתיב ולקטוף דגניות כחולות — לא את קברך אקשם פ־!, אלא את ז־י־ •ימלבב■ המאיר - - - -
____ 15.
על-ידי הצבא האדום היתה פעילה באירגון המחתרת החלוצית בשטח הנכבש. לפי תביעתה ובאישור קבוצת המרכז חזרה לוורשה על מנת להתייצב במרכז הפעולה בשטה הכיבוש הנאצי.
עוד בראשית ינואר נתקבלה ידיעה שצביה חזרה מעיר השדה לוורשה להיות בין מארגני תגובת היהדות נגד הגירושים העומדים להת-חולל שוב. כאשר התעוררה תקוה, כי תמצא בכל־זאת דרך להוציאה מגיא־ההריגה ולהעלו-תה, והודיעו לה על כך — היתד, תשובתה: ״מתנגדת באופן פרינציפיוני״ ומתכוננת לעבור אל ״ביתו הרחב של ד״ר רופין שיספיק, לה ולכל משפחתה", לעומת זאת הפצירה בחברתה בעבודה לנצל את האפשרות שהציעו לה ולעלות למען מסור לחברים ולתנועה בארץ את פרשת מלחמותיהם.
בת 29 היתה בנפלה חלל.
לדמותה של ט 1 ם י n
צעירה והסרת־נכיוו ה־תה בקבלה את צו התנועה. .רגע פיקפקיה: האני הוא השליח? תאעצור כות לשאת את טורה הפעולה ומשאה? אד להט האמונה שבלבה מנער, מלסרב, והיא התייצבה בח־יל לפקוד־״ היא נענתה לצו בידעה, ב' בגפ-
*
הימים ימי סוף 1939, פולניה הוכרעה במלחמה ובותרה לבתרים. בדרבי הארץ נישא אבק־ אדם של חיילים משוחררים, בורחים מ; החזית וסתם פורעי פרעות. ובתור המהומה הזאת התרוצצו פלוגות חלוצים ושומרים מחפשי־נתיב לעליה, ־ עייפים ורצוצים, אד עמוסי חזו! בלב. ובאחת הפלוגות הללו התהלכה אף היא, הנער־ עם בת־הצחוק המאיר, המסביר פנים.
והנה היבהב קר! אור. מירושלים דליטא נפת־ פתח לירושלים. מאות חלוצים ושומרים מקיבוצי הכשרה וקנים התחילו נוהרים לוילנה. טופיה היתה בי! הראשונים, בי עז היה חפצה לחמשי-ך בה״ התנועה, להגשים ולעלות.
מיום ליום נדל המהגר. עשרות צעירים גנבי במחשבי לילות את הגבול והגיעו לבתים המפור־ סטים אשד בווילנה, בפויוץ', הרחוב מספר 37. טוסיה ׳התהלכה בי; הבאים, קיבלה פניהם, שאלה, עודדה, עזרה.
לימים נתגלעו וויכוחים במחנה. הרעב וחוסר סיכוי ממיצי לעלי־ חברו יהד ועשו את שלחם. השאלה, למה באנו הלום ומה יהי עתידנו — הטרידה את הכל. נחלקו הדעות. אלה אמרו: פליטים סתם הננו, בלי מסרה ובלי כיוון. ולעומתם השיבו אחרים; לא-כי, הגירה־פוליטית הננו, תפקידים חשובים מחכים לנו. סוסיה היתר, ביi ראשי המדברים. היא אמרה: ״באנו הנה ליהמ־ שיר בחיי התנועה ולעלות. ואם גם חסומה הדרך, נאזור כוח ונצפה. כי שבע יפול חלוץ וקם".
והנה פשטה שטועה בי! ׳החברים; ״טופיה יוצאת לוורשה לעבודת התנועה". תטהו הבל: הא ■ביצר? עתה, בימי מלחמה ושיבוש דרבים, לנטוש
ארץ ■מלוות ולחזור אי ׳התופת הנאצית? אך הדבר היה לעוברה. :■העת הפרידה אמרה; ״אני יודעת היטב את אהר לפני, הריני' תופסת את תפקידי כמות ההוא. אנו נפרדים ומי יודע אם נהו:
להיפכה״. ניבאה וירעה מה ניבאה.
*
מאז חלפו ארבע הנים. רבים מגולי וילנה הגיעו ארצה והשתרשו בקיבוציהם ומוסיפים נדבר לבניין מולדת מתחדשת.־במציאות■■-החדשה, בששת ימי המעשה האפורים, נשכחו מ; הלב הרבה עובדות ודמויות, אשר עברו לפנינו בסרט היינו. אד דמותה היל טוסיה היתה לנו כאגדה. שמועות שמענו, כי לא להוא נטלה הנערה את נפשה בכפה, וכי גדולות ונצורות פעלה. קנים שומריים הוקמו במחתרת, במיהטר של גזירות וטלאי צהוב הורשה הכשרה חלוצית, פגישות ומועצות נערכו. רבד עידוד הובא לנענים ונדכאים בגיסאות ובמחנות עבודה.
ועת יצאה החיה הנאצית מסוגרה לעשות כלייה בשארית ישראל, זכרנו גם את טוסיח חברתנו. חרדנו לגורלה. והיא לא שתקה. במאמצי כוחותיה האחרונים התרת לקשור קשר עם העולם, עם הארץ, להזעיק להודיע: ״ישראל כלה לעיני״, ״שחיטה ופורעניות - —״. אד חדלי-
אונים עמדנו בפני רמות פלאית זו, אשר הדריכה את מנוחתנו, תבעה ודרשה: ■הצילו!
נחרדנו לשוועת היאוש האחרונה שלה: ״הנסיתם פעם בראשכם לקרקר קיר?״ בידיים ריקות ובלתי־ מאומנות יצאה ■לקרקר את קיר הגיטו. חיתה עם הראשונים בין העומדים על נפש העם וכבודו מול אוייב אדיר ואכזר. אפם הקיר לא קורקר והראש נופץ.
לא, טוביה! לא מצבות ולוחות שיש נדזכגר^לך. ^ את שמד נחרות איש איש על לוח לבו, ובבוא Xv' פקודה נגבו ונאמץ ונהי כמור. לא נרות X נדליק. אש קודש תוצת בלב פנימה והי4$ל לנו את הדוד. ״גל־אוו"
עתון הקבוץ הארצי השומר הצעיר
24*25הסתדרות עולמית השומר הצעיר ההנהגה העליונה
מישיבת ההנהגה העליונה - 19.11.45
השתתפו: מאיר, חזן, אברמק, אדם,
א. הרחבת ההנהגה העליונה:
מאחר שאפרים המסיק את עבודתו בהנהגה העליונה, מן ההכרח לקבוע איש אחר לפעולה במקומו. כמו כן סובלת העבודה מהעדר איש מיוחד לעבודה הטכנית של ההנהגה.
הוחלט: להביא במשך השבועיים הקרובים בפני הוועדה הפרסונאלית של הקבוץ הארצי הצעת חבר שלשי לפעולה בלשכת ההנהגה העליונה.
הח' דב זקין מקב' להבות ייכנס לפעולה הטכנית
בהבהגה.
ב. המשלחת לפולין: בין 6 הוויזות שהועמדו על ידי הממשלה הפולנית
לרשות הסוכנות היהודית לא'י, אחת משוריינת לבא כוחה של תנועתנו. מפולין הגיעה אלינו הידיעה, כי הממשלה החליטה לאשר 5 וויזות כניסה נוספות למשלחת מטעם הסתדרות העובדים, יש להניח כי אף בין אלה יוכל להסתדר חבר שלנו.
הוחלט: שני השליחים, אשד ייצאו לפולין על יסוד שתי הוויזות הללו,הם: צבי לוריא, זלמן זילברפרב.
ג. שליח לקנדה:
משלחת הקבוץ הארצי בארצות הברית תבעה שיגור שליח מיוחד של הקבוץ הארצי לפעולה בתנועה ובהכשרה בקנדה, לא מן הנמנע הוא, כי בקרוב קנדה, המהווה עד כה גליל המסונף לארה"ב -גם ב"החלוץ" וגם בתנועתנו - תזכה ל"עצמאות" מלאה ותהיה תנועה סוברנית. סידור השליח הוא תכוף למדי.
הוחלט: לקבוע את חיים גולדברג כשליחנו לקנדה (ח' כפר מנחם, יוצא קנדה)? לתבוע מההסתדרות את איחורו כשליחה להחלוץ בקנדה או בארצות הברית; אם מינויו בהסתדרות לא יסתדר, לאשרו כשליחה של ההנהלה הציונית-מחל' הנוער על חשבון מיכסת 4 השליחים שנקבעו לתנועתנו על ידה; לבצע את נסיעתו במהירות האפשרית.
ד. רכז למשלחת בדרום אמריקה:
היות וגדל מספר תנועותינו בדרום ומרכז אמריקה ובכוונתנו לשגר לקונטיננט ההוא משלחת רחבה, מן ההכרח שחבר אחד ירכז את פעולות השליחים וההנהגות הראשיות, לתפקיד זה נקבע הח' יחיאל הררי ( עין
שמר).
ה. במשלחת לתנועה בארצות הברית:
הוחלט: לתבוע מקבוץ שריד את שיחדורו של ישראל סלעי לשליחות לתנועה נארה"ב בעוד חצי שנה.
המשלחת היא אם כן מורכבת עתה מהח׳ח: יונה גולן, יונה ינאי,
שרה כהן, יעקב איתן, צבי פריש, חיים גולדבדג, ישראל סלעי, נתן
פרידל.
מישיבת ברית הארגונים החלוציים - 20.11.45
הושיבה היתה כולה מוקדשת לאישור משלחות לגולה ולקביעת תקציב ההכשרה לארצות.
על ידי א. דובקין נמסר: תוכניתה של הסוכנות היהודית היא לשגר לגולה בתקופה הבאה 250 שליחים מארץ ישראל, מזה - 175 שליחים לפעולה בהחלוץ (בכל התנועות החלוציות) ובנוער באופן ישיר ו-72 שליחים בפלוגות הסעד.
להוצאות השליחויות לתנועות החלוציות ולנוער נקבעו על ידי הנהלת הסוכנות 50 אלף לא'י. לפלוגות הסעד - 30 אלף לא'י. הובא בחשבון שהסוכנות לא תצטרך לקיים אץ השליחים בארצות האנגלוסכסיות (אנגליה,
פנימי!
רק לשליחים
מרחביה 30.11.45
ידיעות לשליחים מס. 2
אמריקה, דרום אמריקה, שבדיה וכו׳)
כיום נמצאים בשליחויות של הסה'י 50 שליחים מהארץ. אושרו כבר 32 נוסחים, מהם - 19 לפלוגות הסעד ו-19 לעבודה בתנועה החלוצית. נשארו לאישור 65 שליחים רגילים ו-54 לפלוגות הסעד.
הארצות, בהן השליחים כבר נמצאים, הן: שווייץ - 1, אירן - 2 סוריה ולבנון - 1, מצרים - 3, עיראק - 2, עדן - 1, הודו -1, צרפת -1 בלגיה - 1, ארצות הברית - 5, אנגליה - 5, ועוד 28 בארצות אחרות.
לארצות האחרות נקבעו 50 שליחים. אושרו כבר 37. בזמן הקרוב יאושרו עוד 50. ולכך יש להוסיף 10 שליחים לגרמניה ו-25 לאיטליה,
אשר יש לאשרם.
30 שליחים ייצאו בקרוב בפלוגות הסעד, 18 כבר אושרו ועומדים ערב יציאתם לגולה, עוד 2 פלוגות - 12 איש - יש לאשר בימים הקרובים. תפקידם העיקרי של השליחים האלה מוטל בבחירת האנשים במחנות לעליה והקניית עברית ליהודים במחנות האלה.
למערב אירופה תצאנה המשלחות: צרפת - 0, בלגיה - 3,
הולנד - 2, שווייץ - 2, שבדיה - 4, יוון - 2, אנגליה - 6.
לדרום אמריקה - 8, לדרום אפריקה - 4, לאוסטראליה- 1.
תקציב ההכשרה לארצית: פולין - 6000 לא'י, ארה'ב - 4000, הונגריה - 4500, רומניה - 6000, איטליה - 1000 (אינו כולל את הפלי-טים), מחנות איטליה - 4000, בלגיה - 600, בולגריה - 1500, צרפת - 2000, מצרים - 400, ארצות המזרח - 600, הולנד - 600, רזרבה - 4500.
חידוש קיומה של התנועה בבולגריה:
בפגישת שומרים בסופיה הוכרז על קיומה העצמאי של התנועה החינו-כית של השומר הצעיר (ראה המכתב בהמשך הידיעות).
איננו יודעים פרטים מדוייקים מה קדם באופן בלתי אמצעי לצעד זה. ידוע לנו מתוך העתונות הבולגרית, כי קם מחדש בבולגריה "המכבי" והוא הראשון פרץ את האחדות בתנועה החלוצית, שהתקיימה קרוב לשנה, מבחינה פורמאלית לפחות, יש להניח כי תקומתו של "המכבי" הוא פרי עבודתו של שליח חבר הקבוצות השוהה כעת בבולגריה. אכן, תנועת המכבי הצעיר, הקשורה בבולגריה במכבי, היוותה לפני המלחמה את הרזרבה התנועתית לחבר הקבוצות.
ידיעות ראשונות אומרות, כי מבין 10 סניפי החלוץ, ב-7 מהם מרבית החברים הגדירה את עצמה ל השומר הצעיר, אומדים עתה את מספר חברינו בתנועה בבולגריה - למעלה מאלף. רק בשלושה סניפים קטנים הרוב הגדיר את עצמו לקבוץ המאוחד.
קבוצים שומריים באיטליה ובמחנות?
תהליך ההתבהרות הרעיונית והתנועתית בין שורות חברינו משארית הפליטה אשר במחנות מתקדם בקצב מהיר, והוא מוצא את ביטויו בארגון המסגרות התנועתיות באיטליה ובאיזורים השונים שבאוסטריה
ובגרמניה.
באיטליה,על יד רומא, קם קבוץ שני שומרי (הראשון: "בחזית") -מעפילים, המונה 70 חברים. ועתה מתארגן הקבוץ השלשי.
בשליחויות ושונות:
קורט (עין שמר) קבל את הוויזה הצרפתית ויש להניח כי תוך חודש ימים ייצא לצרפת.
בין משלחת של מועצת הפועלות לצרפת תצא מטעם הקבוץ הארצי רגע וורשבייק או רבקה גודפיין.
בפולין ובארצות הבלקן ביקרו חברים רבים שלנו מהחי'ל. באחרונה יצא לפולין פיניק גרונר (מסילות).
ששון פנקס (קבוץ א׳י-לי ד‘) נקבע כשליחה של התנועה לבולגריה, 30 עולים-חלוצים הגיעו לקבוץ הארצי.
הוקמה לשכת-קשר לחברים מפולין הנמצאים באיטליה ובמחנות ולתנועה בפולין. בפעולת הלשכה משתתפים 3 חברים מבין העולים האחרונים והיא תעמיד לימינה של ההנהגה העליונה בעבודת הקשרים וההסברה ובקליטת העליה.
הוחלט להוציא באידיש מיספר חוברות ועתון של העולים החדשים. בדפוס נמצאת אגרת ההנה'ע- 8/45.
במזכירות הקבה'א הוחלט להוציא יחד עם קבוץ "מענית" חוברת לזכרה של חביבה וכן לדאוג להנצחת זכרה על ידי מיפעלים אחרים.
3
סופיה 12.11.45
מה אירע בשבוע האחרון בבולגריה? כידוע לכם, הגיע הנה גיאורגי דימיטרוב, והדבר השפיע השפעה מרובה על מהלך העניינים בארץ זו. הופעתו הראשונה עוררה התנגדות נימרצת מצד החוגים האופוזיציוניים, אך מורגש אצלם פחד בפני הבחירות המתקרבות. לפני יומיים נתקיים איחוד האגרריים של ניקולה פטקוב וגיצי׳ב. הופיע כרוז משותף, אך הוא לגמרי ריק מתוכן, אין בו אפילו רמז לתוכנית פוזיטיבית. ברור, הם יילחמו נגד חזית המולדת, אך אפשר לסכם, שהם שגו באי-השתתפותם בבחירות. ההתכוננות לבחירות היא גדולה מאוד, הפעם בייחוד מצטיינת האגיטציה בכרוזים, העומדים על רמה גבוהה. זה שהאופוזיציה דחתה את האפשרות של הופעה בבחירות, נתן אפשרות להמונים להכיר את פרצופה האמתי.
לפני יומיים קרה דבר מעניין. הפועלים, אשר מדפיסים את העתון "דגל" של הדמוקרטים מיסודו של מושנוב, הכריזו שביתה וסירבו להדפיס את העתון בגלל התקפותיו על דמיטרוב. העתון לא הופיע יום אחד, אך הופיע כרוז של המפלגה מלא רוגז וקצף. המלחמה הפנימית מכוונת עד היום נגד הדימוקרטים האלה, כיוון שהכול היו מחכים לאי-חוד האגררים, היתה תקווה ידועה שאיחוד זה יביא לידי שינוי ביחסם לחזית המולדת, אך שינוי זה לא חל, ולהיפך.
ברחוב היהודי קרה מקרה חשוב מאוד, כבר כתבתי לכם על השתת-פותה של ההסתדרות הציונית בבחירות לצדה של חזית המולדת. וזה נתן וממשיך לתת השפעה רבה להסתדרות הציונית ברחוב היהודי. אתמול התקיימה בבית העם בסופיה אספה גדולה מאוד ובה בפעם הראשונה נאמו יחד וויסאלי חיימוב בשם בהסתדרות הציונית וז'אק נתן, בשם הקומוניס-טים. חיימוב דיבר יפה, לא עמד על התנגדותנו לאופוזיציה, אך הדגיש את יחסנו החיובי לחזית המולדת, הוא ציין גם את היחס החדש של הממ-שלה לציונות ולעליה. רוב המשתתפים באספה היו ציונית ויש בזה משום ביטוי ליחסי הכוחות ברחוב היהודי בבולגריה כיום הזה. בגמר הנאומים לחצו חיימוב וז׳אק את ידיהם, איש את רעהו, וזה היה באמת דבר יוצא מהכלל - אחרי ההיאבקות של השנה האחרונה. בסוף האסיפה נתקבלו גם החלטות. אחת מהן, אשר רכשה את לבבות המשתתפים, מכריזה על ההתנגדות לספר הלבן.
אחרי ממשא ומתן ממושך השפענו על ההסתדרות הכללית של פועלי בולגריה, שתחליט לשגר לארץ משלחת לחגה של ההסתדרות בחנוכה. הננו מבקשים מכם, שתקשרו אתה קשרים. כדאי לכם גם לדעת, כי ייתכן ובמשלחת ישתתפו גם יהודים, כמובן, קומוניסטים, ובכל זאת יש לנסות להשפיע עליהם.
בהסתדרות הציונית גוברת לאט לאס המתיחות לקראת הועידה, א'י העובדת התחילה בפעולותיה, בכמה ערים נערכו אסיפות, בסופיה מתכוננים למסיבה.
ביום השבת נערכה אספה שניה של הליגה "השומר הצעיר", השתתפו לא רבים, אך הצלחנו כבר לרכוש כמה אנשים מבוגרים בעלי השפעה. בליגה משתתפים כבר כמאה איש, אך עד האספה הבאה הננו מקווים להגיע למאות, סידרנו אספות קבועות, בחרנו בועד המקומי, אשד יפעל לע׳ע כועד מרכזי. שלחנו חוזר לערי השדה בדבר ייסודה של הליגה. ההתנגדות בהסתדרות הציונות, ובעיקר - בהחלוץ, להקמת הליגה היא חזקה מאוד. אך נתגבר עליה.
לפני יומים נערכה בסופיה אספה משותפת של חברים-שומרים. ובה הוחלט על הקמת השומר הצעיר כתנועת נוער. לאחר כמה ימים תתכנםס בפלוב דיב פגישת חברינו מכל הערים ובה נחליט על הדברים הקונקרטיים להקמת התנועה. זה יכול רק לשמח אותנו. הגיעה כבר השעה לצעד הזה, ההכנות הן גדולות וחברינו מלאי התלהבות, החלטנו לעכב כמה חברים לחדשים הקרובים לשם עבודה בתנועה, ההופעה הראשונה תהיה, לבטח, חגיגית מאוד. ליום זה נשתדל להוציא לאור גליון ראשון לדו-שבועון של התנועה. מובן, אין אנו יודעים מראש איך יתפתחו הדברים, אך נעשה הכל, כדי להבטיח לתנועה אפשרויות התפתחות נוחות.
4
8.11.45
הנני כעת באלכס בישיבת השליחים, עליה הנני רוצה למסור לכם פרטים, למען תדעו את מצב העניינים.
זה כבר כשלושה שבועות שמצד "החלוץ הכללי" באות אלינו דרישות שנאחד את תנועותינו, לאור המצב ההולך ומחמיר. הדבר התמיה אותה: מה קרה? מה פתום התקפה זו של איחוד?. שאלתי אותם ברורות, אך הם ענו כי, כנראה, לא נוכל להמשיך זמן רב לעבוד לאור היום, כשם שאנו פו-עלים כיום הזה, ואין טעם לפיצול הכוחות.
ניצלתי את ההזדמנות הזו, כדי לפתוח בהתקפה נימרצת. סו'ס אין eזה נעים להימצא במצב, שדורשים ממך איחוד הכוחות ואתה מסרב סתם, ולכן החלטנו, שעלינו לדרוש את הקמת "החלוץ", שיאגד בתוכו את כל הכוחות החלוציים, כשם שזה היה לפני המלחמה באירופה, "חלוץ" כזה ידבר גם בשם א'י העובדת, יופיע בשם ארגוני הנוער החלוצי ולא יהא בזה משום פיצול הכוחות. הצד השני גם נוכח לדעת, שבארץ זו מן הנמנע הוא כבר, שהוא ידבר בשם החלוץ, כי בכל מקום מכירים אותנו ובכל מקום הננו מופיעים. למרות השלט שלהם, המכריז על כלליותם ונציגותם היחידה, הציבור הציוני והיהודי מתיחס אליהם כלארגון אחד ובשום מקום אין שוכחים על קיומנו אנו. טענתם היתה כל הזמן: נתאחד על יסודות רציניים, נתאחד באותם הדברים, בהם אנו באמת מאוחדים. תשובתי היתה והנה: אנו רוצים לראות את "החלוץ" מושתת על יסודות של אוטונומיה לכל תנועה ומסגרתו צריכה להיות פדרטיבית. הוא יעסוק בענייני העליה, הכשרה, התגוננות, הוצאות חוברות וספרים בצרפתית, הופעת עתון משותף וכו׳. עמדתי היתה ברורה: השומר הצעיר, יש לו חינוך מכוון ופוליטי בדורואין אנו יכולים להסכים לכלשהי דרך, אשר תטשטש את מהותנו הרעיונית ואת תוכננו החינוכי...
פגישת השליחים נתכנסה ואנו הצענו את התוכנית הבאה לאיחוד הכוחות:
1. ועד השליחים: כל השליחים יהוו את הגוף המנהל והמדריך של התנו עה הזאת ותפקידיו יהיו:
א. להגביר את השיתוף בין הסת. הנוער החלוציות
ב. לייצג את א'י העובדת בתנועה הציונית במקום ובפני המוסדות המרכזיים בארץ
ג. לטפל בכל הבעיות הקשירות בקיומם של השליחים, בעליה, הכשרה, כספים, הכנת התנועה למצב ב' , התגוננות.
ד. לדון ולהחליט על הדרכים והאמצעיה להרחבת ההשפעה על חוגים של ילדים למסה מגיל תנ. הנוער ועל בוגרים בגיל מעל לתנן הנוער
ה. הועדה הזאת תפעל על פי הסכם גמור ותורכב על יסודות פריטהטיים
ו. הועדה תתכנס פעמיים בחודש לשם התיעצות על מהלך הפעולה,
ז. בכל מקום יהוו השליחים את הגוף המוציא לפועל את החלטות הוע-דה הארצית.
2. ועדה מבאי כוח הנהגות התנועות: תפקידיה יהו -
א. לקבוע תוכניות של פעולות תרבותיות משותפות של חברות הבוג-רים בפגישותיהם המשותפות
ב. להוציא עתון משותף
ג. להוציא חוברות תרגום של כתבי יסוד בציונות העבודה, בסוציא-ליזם וביהדות.
ד. לארגן נשפי חג ומועד משותפים לכל תנועת העבודה וכן חגי לאום
ה. לארגן קורסים לעברית
ו. להקים ספריה מרכזית משותפת למנהלים ולבוגרי התנועות
ז. הופעה משותפת בפעולת קה'ק, שקלים וכו‘
ח. לטפל במיפעלים חד-פעמיים לפגישות משותפות של השכבות הצעירות כגון טיולים, מסיבות חג, הופעות משותפות בציבור.
הצד השני - הם לא היו מוכנים בהצעות משלהן והצעותינו הדהימו אותם. הם כבולים על ידי החלטות מהארץ ואינם יכולים להחליט לארגון משותף ורחב ביותר, באשר הם מחוייבים לפעול דק על בסים של "החלוץ האחיד" ויהי מה.
ואחר כך הם בכל זאת לא יכלו לשתוק והביאו הצעות מאוד אורי-גינליות, ,כגון איחוד השכבות הצעירות ופירוד בשכבת הבוגרים, או להי-פך - שכבות צעירות ניפרדות ואיחוד מלא בשכבת הבוגרים וכו'.
לבסוף - הם הודיעו שהם מקבלים את הצעותינו, אבל לא רצו
-4-
5
להסכים בפה מלא שהארגון החדש יאושר רשמית על ידי המוסדות בארץ. וכאן הכלב קבור. הננו יודעים שכל המאמץ להגיע לשפה משותפת הוא איבוד זמן בלבד. אנו דורשים שיועבר דו'ח מלא מהישיבה לועד הפועל של ההסתדרות, לקבוץ הארצי ולמפלגה.
ואשר למצב בתנועה. יש לי הרגשה כי באמת ימי הליגאליות שלנו
ספורים. הגנו יותר מדי מוכרים וידועים. ישנם גם חוגים יהודיים
רבים, אשר אינם שקטים למראה תנועת נוער ציונית פועלת. כנראה
שיתגשם בנו הפתגם: מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו. יש לנו ידיעות
ברורות, שחוגים ידועים בציבוריות היהודית פועלים בכיוון זה.
אנחנו מפריעים לשקט שלהם. הננו כצנינים בעיניהם.
וכל עוד ניתן לנו לעבוד, הננו מנצלים את האפשרויות על הצד
הטוב ביותר, דווקא בימים אלה, כשכל יהודי מנסה להסתתר בחצרו,
הננו מכנסים פגישות, יוצאים לטיולים, עורכים נשפים וממשיכים
ביתר שאת את העבודה. ויש לנו כל היסוד להיות מרוצים, מובן, עדיין
לא הגענו למחוז חפצנו בפעולה, אך יש לציין, פי התנועה מתגבשת
ולובשת צורה שומרית ומתבססת יפה מאוד.
בזמן האחרון פעולתנו דרוכה בשלושה כיוונים: גיבוש חברות הבוג-
רים והכנתן לעליה, הכנת קדרים של מנהלים, הגברת הפעולה החינוכית
והרחבת המסגרת התנועתית...
א. /מצר.
רומא 4.11.45
... בסביבת רומא הקימונו קבוץ חדש. שני, אשר רוב חבריו הם מהתנועה, שד הקבוץ הוא מעפילים. הננו משתדלים לעשותו בשלמותו/ ליחידה תנועתית, הקבוץ הולך ומתפתח. הסרים לנו מדריכים וזה גורם מכריע בפעולה. התנאים כאן טובים להקמת קבוצי הכשרה, הג'ויגט והאונררה מתעניינים בנו ותומכים במפעלנו. אבל כל איש נוסף אשר צריך להגיע לקבוץ מוכרח לעבוד את המשרד של המרכז לגולה - וזה מפריע בהרבה לפעולתנו. אינני יודע מתי נוכל כבר לעבוד באופן גלוי לגמרי. ואילו כך היה, היינו יכולים לפעול וליצור יותר.
היום הגיע קבוץ שלם המונה כששים איש. זה קבוץ שומרי מאור-גן מאוסטריה, ושמו "היוצר", מאנשי פ.ק.ר. זוהי הפעם הרא-
שונה, שגא אלינו קבוץ מאורגן, הגנו דואגים כבר לסידורו. יצטרף אם כן אלינו קבוץ שלשי עצמאי. ובכלל, יתחילו כעת לנהור מאוסטריה קבוצים שלמים.
בימים הקרובים צריך להגיע קבוץ, אשר השתייך קודם לכן ל"איחוד" ועבר אלינו. מדריך אותו מוניק ברטוך, שיצא לפני חודש מכאן בשליחות לאוסטריה.
המצב בדרום איטליה הוא קשה מאוד, יום יום מופיעים אנשים ומגיעים מכתבים המבקשים מאתנו עזרה בכל המובנים, גם שמה התחילו להתארגן אנשינו ויוצרים קבוצים במחנות גופא. אינני יודע איך יסתיים הדבר מבחינה מספרית: אנשינו הם מדוכאים מאוד. ישנם שמה אנשי "דרור" וגורדוניה, ההולכים יד ביד עם הנוער הציוני ולוחצים קשה על אנשינו. יש הרבה פרטים מעניינים בידי, אבל מן הנמנע במכתב הזה להמציאם.
מחר אני יוצא לביקור בדרום, נשתדל לעזור להם, עד כמה שזה יהא באפשרותנו.
את החומר ששלחת קבלנו. וזה מעט. נחוץ חומר באידיש...
בשם המזכירות י. וח.
- 6 -
קליטת ילדי הגולה בקבוץ הארצי (המצב ב-24.11.45)
נמסר ע'י הלל לבני
כעת נמצאים בקבוצינו 293 ילדי גולה. בגיל 13-15 170 ילד
" 10-13 63 "
" עד 10 60 "
רוב הילדים נקלטו בקבוצות הקיימות של בתי הילדים בקבוצים. ישנן גם 9 קבוצות מיוחדות לילדי הגולה. ב-8 מהן גיל הילדים הוא 13-15 שנה (שריד, גן שמואל, מעברות, הזורע, ניר דוד, בית אלפא, שער הגולן, מזרע) ובאחת 11-12 (עין החורש).
מקומות הקליטה:
א. מכסה של 20 ילד: מעברות 33 ילדים, גן שמואל - 26, בית-אלפא -
22, שריד - 21, המוסד במשמר העמק - 21
מזרע - 18, שער הגולן - 17, עין המפרץ - 16 עין החורש - 15, מרחביה - 15, שער העמקים -12, עין שמר - 12, משמר זבולון - 8, עין השופט - 7, משמר העמק - 6, בית זרע - 6.
ב. מכסה של 17 ילד: מסילות - 3, ניר דוד - 15, הזורע - 14
ג. מכסה 3-5 ילדים: כפר מנחם - 3, רמת השופט - 1, נגבה - 1,
דן - 1
ילדי עדות המזרח:
הרכב לפי ארץ מוצא: הונגריה-70, פולין-69, גרמניה-33, מצר ים-29
יוגוסלביה-28, בולגריה-28, צ'.ס.ר.-28 בלגיה-22, ליטא-18, רומניה-16, דרום אפרי-קה-10, צרפת-8, שווייץ-8, איטליה-7,
הולנד-4, אוסטריה-3, שונים-3.
הקבוצים שקלטו:
14% מעולים אינם יוצאי תנועתנו.
בית זרע - 31 לגרעין, 2 לקבוץ; עין השופט-31 לגר׳, 1 לקב׳ ; עמיר - 28 לגר'; נגבה - 24 לגר׳, 2 לקב׳; רוחמה - 23 לגר׳; עין המפרץ -20 לגר׳, 3 לקב'; מעברות - 21 לגר׳; משמר העמק-19 לגר׳; העוגן - 18 לקב׳; דליה- 17 לקב׳; גת - 16 לקב׳; המעפיל - 12 לקב׳; שער העמקים -8 לגר', 4 לקב׳; הזורע - 8 לגר׳, 3 לקב׳; עברון-7 לגר', 4 לקב'; עין החורש - 11 לקב׳; אילת -10 לקב׳; דן - 8 לגר׳, 1 לקב'; מענית - 7 לקב׳; אילון - 6 לקב'; גל און - 6 לקב׳; א'י ו׳ -6 לקב' שער הגולן - 5 לקב'; משמר זבולון - 5 לקב׳; כפר מנחם - 4' לקב׳; רמת השופט - 3 לקב׳; רשפים-3 לקבוץ; להבות - 2 לקב׳ ; ל-5 קבוצים לפי 1 לקב'
נקלטו עד עכשיו: בקבוץ הארצי 61 — 21% מכלל הילדים שנקלטו
בחבר הקב'. 70 30% " " "
במושבים 230 65% " " "
בקבה'מ 300 55% " " "
/מכאן תלמדו כמה ילדים
אצלנו נקלטו 3 קבוצות נפרדות מהגולה קלטו תנ. אחרות
בגיל 14-13 44 ילד
וב-5 קבוצים לפי 4-3 ילדים בגילים שונים 17 " 61
קליטת חלוצים בקבוץ הארצי (מרס-נובמבר 1945)
בתקופה של 9 חודשים קלטנו 384 עולים בגיל 13-35. במספר זה לא נכללו עולים, אשר עזבו את הקבוצים בשבוע הראשון לבואם ארצה. לאחר העזיבות בימים הראשונים (כ-8%) כמעט שלא היו עזיבות נוספות (כ-2%). 14 גרעינים חדשים נוסדו בתקופה זו.
הרכב העליה לפי הגיל: בני 25-18 — 288 עולים
" 30-52 63 "
" 35-30 33 "
מתוך מכתבו של מ. אורן פאריס 11.11.45
...ישבתי מ-11 גלילה עד עתה 3:45 וניסחתי תזכיר טלגרפי אל
JEWSH IAB0B OOMHITTE NEW YORK- 700 מלה.בתזכיר הזה אני מבקש:
10 אלפים דולר לרשותי בקשר עם ביקורי בארצות השונות: עזרה לנוער,כלומר, פולין, צ.ס.ר. רומניה, המחנות בגרמניה. אולי ייצא משהו מזה ולו גם סכום יותר קטן.
ביום שביתת -הנשק. הכינוס הזה יכול להיות בעל ערך מוסרי ופוליטי גדול. אחדות הלוחמים היהודיים מכל העולם, הפגנת כוח הפרטיזנים היהודים. אבל הוא מתכנס בתנאים יורידיים וארגונים מעורפלים. לא מובטח שיתוף כל הארצות. מלבד זאת רוצה ב.ג. ב"נצחון" פוליטי פנימי חדש - החלטת החיילים היהודיים על מדינה יהודית, מאחר שנצחונותיה של מדיניות בילטימור כל -כך בלתי-קיימים וגם ב.ג. עצמו חדל לדבר עליה (מסיבת העתונאים בפאריס).
כאן בפאריס באו אלי למלון אנשי רויטר, א.פ.פ.(ס.י.צ.), איט"א
ונציגי עתונים שונים.
בכל מקום בעולם חושבים, -הנהלת הועד-הלאומי היא בערך ממשלה יהודית, בלתי-מוכרת כמובן על-ידי המעצמה המנדטורית והמחכה רק ליום, שבו תבוא במקום הממשלה האימפריאליסטית. אילו ידעו כמה אזלת-יד יש במוסד הזה, שמצלצל צלצול אימפוזנטי ומעורר כבוד באנגלית, צרפתית ובפולנית. אבל לא רק התואר הזה פותח לפני דלתות, במידה לא פחותה מזה, גם שם השומר-הצעיר, כוחו, מפעלו ותורתו.
היום ביליתי הרבה עם יהודה טובין, שבא לכינוס החיילים והפרטיזנים ונוסע מכאן למועצת השוה"צ בברטיסלבה. "ביליתי" - משמע שוחחנו על ענינים חשובים. כן נפגשתי עם כמה וכמה חברים- שליחים של תנועותינו שבאו לראותני לכאן: ההנ׳ הראשית של צרפת, שליח ההנ' הראשית בבלגיה, שליחנו במרכז "החלוץ" כאן, ההג׳ הראשית בשווייץ. היה כאן שייקה עם תרמיל שלם של ענינים, בן-דוד עם בעיות שונות, ס.( קפטן) מהליגה הסוציאליסטית, חבר בעל שיעור-קומה, כנראה הסתתר מעיני כולנו בארץ ונתגלה בבריגדה. יתברר שהדין-וחשבון החיובי של הארימן שליחו של טרומן לבדוק במחנות בגרמניה את מידת הכוננות ש ל היהודים לעלות לא"י - הושפע לא במעט על-ידי שיחה ודין-וחשבון מקיפים של ס. עם הרימאן. ועתה הגיע י. טובין. אני כל כך התרגשתי למראהו, כשנכנס לחדרי במלון ללא הודעה מוקדמת. בכלל חדרי נעשה מפלט לכל מי שבא מתנועתנו ומחיילינו - וזה די נעים.
האמריקאים הם חברה נפלאים. יש לנו באמריקה תנועה עם סובסטאציה שומרית מובהקת, כמו בימים ההם בגליציה ובפולין. הם באים אלי למלון השכם בבוקר ומאוחר גלילה.
היתה לי שלשום שיחה מענינת עם ב.ג. יותר נכון ריב חריף , אם כי במסגרת של יחסים ידידותיים. גם הוא משתדל להשיג ויזה פולנית ולא מצליח. בכלל יש אי-שביעות רצון מרובה בחוגי המפלגה "השלטת" כאן ובלונדון,
שהצלחתי להשיג ויזה, ראשון מהאנשים הרשמיים בא"י.
העמדתי עצמי - כידוע לכם ממברקי הארוך - לרשות הסוכנות -,
מלבד בעניני נוער, החלוץ ותנועת הפועלים, שכאן איני מכיר מרות זולת זו של השומר-הצעיר - לענינים פוליטיים מעשיים שונים, שלא על בסיס בילטימור. כידוע לכם, הושבה כוננותי ריקם. דעתי היתה, שמאחר שאני הראשון מא"י המגיע באופן רשמי לפולין, מן הראוי שבהופעותי החיצוניות ובפגישות עם חוגים רשמיים (סטנצ׳יק הבטיח לי להפגיש אותי עם ראש המיניסטרים) מחובתי להעמיד עצמי לרשות יותר כוללת מאשר השומר-הצעיר. אבל לב.ג. לא נוח שבשם הסוכנות יופיע בפולין ראדונה איש השוה"צ. אשא איפוא בגאון את ה מארקה המצויינת של השוה"צ בכל מקום.
הגיע ביני לבין ב.ג. לחילופי דברינו חריפים בענינים שונים, בייחוד בענין ”החלוץ-האחיד" והנוער. הוא רצה שאקיים בפולין את החלטת ההסתדרות בענין "החלוץ האחיד". אמרתי לו שיחפש לו לכך שליחים יותר מתאימים. בענין זה אינני מקבל מרות - השומר-הצעיר לא יתחסל לפי פקודה של 3% עודפים של מפא"י. הוא אמר שיסלקו מההסתדרות אותי יחד עם יערי וחזן. אמרתי -שאני מקוה, כי פועלי א"י יסלקו לפני זה את מישהו אחר ע"י בחירות הוספתי- שאולי כוחם של %53 מפא"י לסגור לנו את הדרך למזכירות מ.פ, חדרה או רחובות, אבל על פני הגלובוס של העולה החדש אין בכוחה של מפא"י לסגור בפנינו דרכים ודלתות. בעולם הגדול דרכית השומר-הצעיר טובה יותר מזו של מפא"י.
מלבד זאת "בישרתי" לו את הידיעה המשמחת על החלטה מוסכמת של השומר-דרור בפולין להתפלג ולהקים תנועה עצמאית ושהשומר-הצעיר הוא התנועה החזקה ביותר. הוא לא העלים את אכזבתו.
בכל זאת נפרדנו בידידות והוא איחל לי הצלחה בשליחותי מטעם השומר הצעיר.
