חיפוש > תוצאות חיפוש > 1.10.1.השומר-הצעיר.יובל.1963.פומבי.hashomer-hazair

1962
הזמנה
בחוה"מ פסח, ביום א' 22 באפריל 1962, יתקיים בחיפה, בבית רוטשילד על הר הכרמל
מפגש ותיקי תנועת השומר הצעיר
(תנועת "השומרים" בשעתו)
בשעה 1800 יפגשו המשתתפים לשיחת רעים בשעה 1900 פתיחה בדברי ברכה:
יצחק בן-אהרן, שר התחבורה אבא חושי, ראש עירית היפה צבי לוריה, חבר הנהלת הסוכנות
ד"ר שמעון וולף, חבר אגודת ותיקי השומר הצעיר בלונדון
תכנית אמנותית
בברבה
הועדה המארגנת
הרהורים עם יובל התנועה
מ.שנהבי
- מאי 1963
זכרונות מימ ראשית צעדיה של תנועתנו החינוכית - מה כוחם כיום לגבי אלו שלא היו אותם היפים שטופי טוהר-נעורים והברקות-שאיפה לאשר יצמח ויקום במרחקי השנים? לנו, אשר היה עלינו לפרוץ חומת הרגלים ומציאות מקודשים, הזכרונות אינם פשוטים או קלים. הם חורשים בשכבות העמוקות של "אשר היה" ובאורח טבעי קושרים אל הקיים ואל אשר הושג במשך בנות דור.
לא הבל בא ונהיה באשר חזינו כאשר שאפנו למצוא, אך רב הוא החיוב שבו ניתן להתברך. ועל אף המכשולים, הכשלונות ולעיתים אף נסיונות-ההכשלה והביטול מבחוץ שבהם נתקלנו - עצומה וייחודית היא דרך ההתפתחות שעברנו
על פעלים ומפעלים, על הישגים ויצירות, על כושר קיום והשתרשות - חוטף פאר היצירה של התנועה - הקיבוץ
- אותה יצירה הנושאת בתוכה מכל אשד יצק העבר ומכל אשר נושא בחובו העתיד. אכן לא קלה מלאכת הזכרונות. יש
והמה מולידים בך אסוציאציות המקרינות על ההווה והפורשות ידיהן כלפי העתיד. זכינו בנבס יקר, שמשקלו כה רב בחיי האדם - נסיון-חיים. לנו ניסיון רב ועשיר שתנועות מעטות בעולם זבו בכגון. עם זאת קיימת השאלה; האם
ידענו ללמוד ממנו? האם נמדוד צעדינו בהווה לאור ניסיון העבר? האין אנו חוזרים בהווה על שגיאות שבגישת
ובהערכה, באשר קרה אתנו עם ראשית צעדינו בתנועה?
יסולח לי לבן, אם לא בדרך הסלולה אחפש בי זכרונות ובמקומם אעלה אי-אלו שרטוטי מחשבה, תגובה ובחינה הקשורים להווה. בבואי לקשור את המוחשי עב הראשית, את המבוצע עם החלום, את ההווה. עם העבר, יהיה בזה משום
השתקפות ראשיתה של תנועתנו ואולי אף משום הצצה אל המחר!...

נזדמנתי לפני כשנה לוינה. ב אליהם צצו זכרונות מאותם הימים שבהם היינו נפגשים לשיחות הקבוצה, יוצאים לטיולים בסביבה ההררית הנהדרת, שרים את שירינו העבריים כשילדי הרחובות מצטרפים למקהלת לבושי "החולצות האפורות". לא היתה פינה בעיר זו שלא תדבר אליך בשפת העבר. .אך אף אחד מבין זכרונות א ל ה.לא הכיל אף- רמז לאותה הוויה שלה זכיתי בעיר זו.
ומי מאתנו היה מעיז להתנבא, באותם ימי הבראשית של לפני המישים שנה,, שיום יבוא ובאותה עיר שבה חלמנו על ארץ רחוקה ועל החיים החדשים שיכונו בה - יכהן כשגריר מדינת ישראל הצעירה חבר תנועתנו! האם לא ל"הוזה בהקיץ", ל"רחוק מהמציאות" ו ל"מרחף בעולמות הדמיון" היה נחשב?
הייתי נרגש בשעת הפגישה, שגלשה אל שאלות חיוניות מחיינו. הקיבוציים ןהיעודים שהננו נושאים בהם בהווה
ועוד. בכוח פנימי הזק טולטלתי אחורה אל אותם ימי־-בראשית של התנועה ושאלתי עצמי: האין אנו עדים גם בהווה
לאותה תופעה של ראיית הבאות בחזות ערטילאית שאין אתה כל מציאות? שבגרה התנועה בחמישים שנות קיומה ופעילותה להיות מקשיבה לרחשי מחר ולתופעות העתיד העולים לפנינו ואנו באילו לא לנו ירמזו רמזיהם? האם למדנו להכיר בעובדה שכה הרבה מזה שהיה פעם עתיד רתוק, מעורפל, נשאף ובלתי מושג - הפך בהווה למציאות או אף שייך כבר לעבר?
הבת נודה: גם כיום אם מישהו מעיז לצאת כמעט-הוא ממסגרת השגרה - מיד י פגש בבת-צחוק סלחנית של יודעי-
ומביני-כל, שוב ידנו את השגותיו והצעותיו לגניזה ולשכחה, כמשוללי יסוד ואחיזה מציאותיים.
הערכה זו אינה כוללת את השטח הרעיוני-פוליטי. כאן לא ישלוט גבול בין העבר,ההווה והעתיד. כאן כל המרחיק ישובח. כל המנתח את הבאות כאילו עם המציאות בהווה יתמודד. אף החלום הרחוק משמש נקודת זינוק לקונצפציות פוליטיות-חינוכיות נועזות המחייבות מסקנות בהווה־
אך מה רב ההבדל שעה שמדובר ב נ וישאים קונקרטיים העולים וצומחים מתו ך חיי היצירה וההווי היומיומי שלנו
עובדות ? יש ויש. הבה ונבחון אותן.
בכנסים, במועצות, מעל דפי העתונום הפנימית - הועלתה ומוסברת תורה:"לתנועתנו הקיבוצית מתאימים מפעלים חרושתיים קטנים, שמסגרתם מתאימה לאוכלוסיית קיבוץ משלנו". המסקנה ברורה: אין לשאוף למפעלים איזוריים גדולים, והדברים ידועים. לכאורה - תורה בדוקה ומנומקת. ולמעשה- תנועה אוואנגארדית הדוגלת בסוציאליזם מהפכני נוהגת מנהג מין שלפני-המהפכה: להתאים את רגל האשה לנעל!...
הטכניקה כובשת לעצמה מקום נכבד ביותר בחיי האנושות. מפעלי ענק לריסון הכוח האטומי, לניצול כל הנמצא במעמקי האדמה ובחלל העולם מוקמים והולכים. תעשיות משולבות הופכות יסוד לתכנון, ליעול, לארגון כוחו היצרג של האדם. כך בעולם. ואצלנו? - האמנם נישאר אנו סנדלרים בסנדלריה הקטנה, באשר היא "מתאימה לאופיינו, ליכולתנו’" וכי בידי מי אנו מתכוונים להשאיר את שלבי ההתפתחות של המדע, הטכניקה, הייצור? ומה יקרה אם תקומנה ותהפוכנה מציאות כל הפרספקטיבות הפוליטיות שלנו וביום פן הימים יהיה עלינו לשאת בעול שלטון במדינה
- האם נישאר מתפללים במפעלינו הננסיים "המתאימים לקיבוץ" ונשאיר את מפעלי הייצור הגדולים, את מרכזי התחבורה והתזונה וכדו' בידי - אכן בידי מי?
הננו עומדים בתוך שנת היובל של תנועתנו. מי חכם ויקבל עליו להוכיח ששנת ההווה אינה ראשיתה של היובל השני של תנועתנו? האין המרחק בין המציאות של היום ובין זו שעלולה לקום ולהיות בעוד שנים מספר - אותו
מרחק שעברנו מימי ראשית צמיחתנו על גדות הדונא עד להיום?----- השאלה היא, כאז כן מיום, - האם תהיה תנועתנו
כמיטיאור שניתק ממקור פחצבהו ונעלם ועבר מעולמו - או שיש לנו תפקיד בלתי מעורער עד כלות כל הימים? כי כז
היא השאלה אם הנך מאמין ביעוד תנועתנו ביובל השני שלה, כאשר קם ונהיה ביובל הראשון.
כשהנני נשטף ע"י הזכרונות הקשורים בתנועה מאז ראשיתה ו"תופש" עצמי כיום כאחד ממגשימיה, הנני .חדור הכרה שהמרחק בין' סדנה קיבוצית קטנה, קרי:חרושת שבבית אלפא, שריד או משמר-העמק ובין בתי החרושת לאורניו ומכונות אלקטרוניות אינו גדול מהמרתק שקיים בין שיחות החלום מימי הבראשית לבין עובדות היות נציג המדינה איש השורה התנועתית המגשימה!
הרהורים עם יובל התנועה
בתנועה חינוכית מכונסת בתוך עצמה - הצבנו חלק ממפלגת פועלים בישראל. מזה שנים הנני לוחמים בעד השפעה על הציבור הרחב, ישבנו בממשלות, הננו יושבים בכנסת ובמוסדות לאומיים, ציבוריים ופועליים - לעיתים אנו עומדים בראש מלחמות בעד תיקוני עוול סוציאלי ונגד ניצול הפועל - והעובדה במקומה עומדת: אין השפעתנו ניכרת בציבור, אין אנו מכוונים את אורחי מחשבתו ומעשיו.
הנה קיימנו ועידה רבת־משתתפים, רבת-רושם, רבת-רצינות - ופה היא היתח לציבור הרחב? נכתבו רשימות והערכות טובות - ומעבר לזה? תאם קמה. תנועה של מצטרפים לשורותינו? כחוט השני חוזרת ההדגשה שאין אנו מתכוונים לוותר על מהותנו הייחודית. הועלתה הדרישה להפנות את פנינו כלפי עצפנו. אף לא חסכנו מלהצביע שצדקת דרכנו אינה מוטלת בספק. במילים אחרות: גדול בטחוננו שהמחר יצדיק את עקשנותנו ההכרתית.
מדוע בכל זאת כה קלושה הפרופורציה בין כל אשר מצטבר וקם במסגרת תנועתנו החינוכית על קיבוציה-מגשימיה לבין כוח המשיכה שלנו לגבי הציבור הרחב? אפשר היה לצפות ששאלה זו תשלוט על ועידת המפלגה ואמנם כך היה, אך האם העלתה הועידה תשובה לשאלה? האם נמצאה הדרך לשינוי פני הדברים? האם עלתה האמונה שצדקת דרכנו הרעיונית תהפוך ביום מהימים גם לצדקת-דרכם צל האחרים?
לא הייתי חסיד המגפה להקים מפלגה משלנו עם ראשית הופעתה, לא חלקתי על ההנחה שהיסודות הפוליטיים-רעיוניים שלנו ישמשו רקע לשיתוף פעולה עם אוהדים וקרובים. עם זאת לא נראה לי בתנועתנו הקיבוצית -הדוגלת בקולקטיביות רעיונית - יכולה ללכת באותו מסלול שנקבע בציבוריות הכללית - היא המפלגה.
השקפת העולם של תנועתנו אינה פרי היותנו גורס קיבוצי. על זאת תוכיח העובדה שחיפשנו והננו מחפשים דרך אל רבים שאינם חיים חיי קיבוץ. אך כוחנו הייחודי - שאין לו אח ודוגמה - הוא בעצם דרכנו הקיבוצית, בקולקטיביות המקיפה הכל. לראשונה בתולדות האנושות, במיוחד המתקדמת, זכתה שאיפה חינוכית להיהפך מציאות שמתוכה היא שוב מקרינה על שכבות נעורים. יצרנו פרוטוטיפ של תא חברתי הנושא בו פתרונות למירב השאלות המטרידות את האדם בדורנו. ולא אאריך, כי ידועים הדברים ושבחי הקיבוץ וההתפעלות ממנו בבר מזמן עברו את גבולות הארץ. אותי מטרידה שאלה נוקבת: מה טעם ראינו להקים מפלגה ולא מצאנו לנכון להחדיר לתוכה מכל היש החיובי העצום שבחיינו הקיבוציים? כיצד זה שנים על שנים קיימת מסגרת ארגונית של מפלגתנו - ולא הועלתה בה אף פעם הקריאה שחברי המפלגה יוליכו בניהם לקראת חיי הקיבוץ? מה, יודעים חברי המפלגה על קיומם, מלחמתם והישגיהם של קיבוצינו יותר מאשר ידע כל פועל או אזרח אתר בארץ?
כוחנו בקולקטיביות. בקולקטיביות היצרנית, הצרכנית וההכרחית. על זה אין חולק. אז מדוע כשהננו מופיעים בציבור הרחב, לא בשם הכוח הקולקטיבי נדבר, כי אם בשם אותה מסגרת ארגונית-פוליטית שהיא פרי יצירתם של גורמים שלא ההיו ושלא התכוונו לחיות חיים קולקטיביים? האמנם 9 חברי כנסת ב"כ מפלגה משפעים יותר מאשר 5 מלוכדים ומדברים בשם מציאות מיוחדת משלהם היא המציאות הקיבוצית? הן חייבים אנו לשאול: איזוהי הדרך לליכוד יתר של התנועה הקיבוצית כולה? האס יכולתנו להשפיע על יתר התנועות הקיבוציות לא היתה. גדולה ומבטיחה פי כמה וכמה, לו היתה באה רק מסגגרת קיבוצית ולא דרך צינורות מפ"מ? ושוב, לא על שינויים השקפתי ים מדובר,
אף לא על הצורך בויתור על הליכה משותפת עם קרובים ברוח. השאלה היא שאלת מגרת. באיזו מהמסגרות ניתן
להשיג יותר - בזו ה"בולעת" את מהותנו וכוחנו הספציפי-קיבוצי או בזו השומרת על עצמאות מהותית וקיבוצית מלאה. אני מדגיש - העדפת ההליכה העצמאית אינה גורסת ויתור על קשר הדוק עם כל הקרוב לנו ולרוחנו. דוגמה
מאלפת אפשר היה, למצוא באותו ערב שהוקדש ליובל התנועה בועידת המפלגה. האמנם נתנה הועידה דעתה היא על
משמעות וערך יובל זה? האם קם הציבור הרחב הלא-קיבוצי והודה לתנועה על אשר היא העניקה ומעניקה למפלגה? הניתן ביטוי של הערכה לחיינו ויצירתנו הקיבוציים? האם לא חברים בקיבוצינו הס היחידים שנתנו ביטוי לכך כשדבריהם מופנים לתנועה החינוכית והקיבוצית ובשום אתגר "קיבוצי" לא באו אל החברים במפלגה שחיים מחוצה למסגרת הקיבוצית.
לא גרסתי ואינני חסיד של הסתגרות גם כיום. עלינו ללחום על כל ניצוץ של השפעה פוליטית כחברתית. עלינו אף לחפש דרכי קשר וארגון על מנת לתפוש את האוהדים והקרובים לנו, אך מכאן עד לטשטוש מהותנו וכוחותינו הייחודיים הנובעים מדרכנו הקיבוצית - רבה הדרך.
הרהורים אלו אינם קנין הכלל שלנו. אך אדע את התגובה שיעוררו. אך אין בזה להקטין את משקלם. שאלה היא והמשובה עליה נדרשת: בהרבה שטחים יצרנו כלים חדשים, פתרנו שאלות רציניות אף קבענו מוסכמות - האם תורה מסיני היא שבשטח הפוליטי נאחז באותו הכלי השגור - המפלגה על צורתה מהיום? ערבים בתנועה ובמוסד: - - -
מאז עלינו על הבמה הציבורית העלינו על ראש סיסמותינו את יעודנו האבאנגארדי. נאמנים לדרכנו במגשימים - לא חסכנו עמל ומאמץ כדי לשמור על יעודנו זה ברבים משטחי חיינו. רביב מההישגים אף הפכו קניין הציבור הרחב. זאת אנו רושמים בסיפוק ולזכותנו. עם זאת קיימת פינה בחיינו שאין היא מהפינות הרגועות ומרחיבות-הדעת. זוהי דרכנו בפתרון השאלה הערבית. שוב אין בכוונת דברי לצד ההכרתי-תיאורטי. גם איני סגור בפני אי-אלו הישגים מוחשיים בארץ שידינו השיגה אותם.
כיצד זה קרה שעדיין אין בידינו להצביע אף על מקרה של הצטרפות חבר ערבי אחד לאחד מקיבוצינו? מאות מתוכם הקרובים לנו ברוחם ובשאיפוהיהס חיו בתוכנו, עבדו אתנו, שמעו את השקפתנו על פתרון השאלה הגורלית -הערבית. כיצד זה קרה שלא "נדבק" אף אחד מהם מתורתנו עד כדי עשיית צעד נועז "אבא נגארדי" ולהיות חבר בקיבוץ? ומה עשינו אנו בכך? הן ידועים המקרים שהקיבוץ הוציא "מסקנות" בהופיע מקרה - שומו שמיים - של התקשרות בת קיבוץ לצעיר ערבי שחי בתוכנו...
ידידות עמוקה של שנים התקיימה בין פרופ' וייצמן ז"ל לבין תנועתנו. ידענו להעריך קשר זה ואף התברכנו בו. סוד הקשר בראשיתו בא לנו מאהדתו הרבה למגמה שהועלתה בפניו עוד בטרם קם המוסד החינוכי הראשון בקיבוץ הארצי והוא: לכלול בין החניכים גם ילדים מכפרי הסביבה. בשבועות האחרונים שלפני פטירתו הזכיר אח מגמתנו זו, בציינו שכיום ברור מה חשיבות היתה נודעת לניסיון כזה ולהוצאותיו. אך אנו מדוע הכשלנו גסיון זה עוד באיבו? מה פחד פחדו חברי קיבוצינו שמא יבולע לילדיהם כשיצטרכו לשבת בכתה אחת עם ה"ילדים העזובים וחסרי-תרבות?" פה יסוד לחולשה עמוקה זו שכה בולטת על רקע דיבורינו על שוויון ושותפות־ גורל עם העם השכן? האמנם אין בין מיליוני הערבים המסוגלים להשתוות אלינו אף בדרכם לקיבוץ?
אין בנו הכוח להודות בחוסר-האונים שלנו מול הדעות הקדומות והרגעת ה"אתה בחרתנו" השולטים בתוכנו.
אין בנו האומץ להודות שכל זמן שלא מצאנו את הדרך להשיג שוויון בתוך ביתנו אנו - לקוייה תישאר תורתנו-השקפתנו והליקוי מדאיג בבולט שבו.
את עולמנו היינו קונים ע"י המעשה הנועז בשמנו - לו ידענו לראות ולהבין את הבאות. את תיקוננו נמצא ביום על ידי הוצאת המסקנות המתחייבות פגישה שביושר ובכנות לגבי עמדות מוצהרות וכוונות קיימות משלנו בנידון.

העליתי ילושה פראגמנטים מתוך פסיפס המשטח הקיבוצי והמה מעטים מבין רבים אחרים. הם לא באו כדי להאפיל על ה-יש הגדול שחמישים שנות התנועה הצמיחו, על היצירה הנשגבה והחיובית, היא היצירה הקיבוצית שאת משקלה הסגולי עדיין לא למדנו להעריך דייו. נדמה שמן המחוייב הוא שבימי חג כחג היובל נדע לשמור על ראייה בלתי משוחדת למען הכן כללים והרצון להליכה מתוך בטחון לקראת היעודים שעדיין נכונו לנו. במו בן, לא הביקורת היתה כוח הדחף להעלאת הדברים. האמונה בכוחנו, כוח החברה הקולקטיבית המוקפת ים-זרות ומגמות נוגדות - היא המקור להבלטת החסר למען הגיע אל השלימות.

הערכה זו אינה כוללת את השטח הרעיוני-פוליטי. כאן לא ישלוט גבול בין העבר,ההווה והעתיד. כאן בל המרחיק ישובח. כל המנתח את הבאות כאילו עם המציאות בהווה יתמודד. אף החלום הרחוק משמש נקודת זינוק לקונצפציות פוליטיות-חינוכיות נועזות המחייבות מסקנות בהווה.
אך מה רב ההבדל שעה שמדובר בנושאים קונקרטיים העולים וצומחים בתוך חיי היצירה וההווי היומיומי שלנו
עובדות? יש ויש. הבה ונבחון אותן.
בכנסים, במועצות, מעל דפי העתונות הפנימית — הועלתה ומוסברת הורה: "לתנועתנו הקיבוצית מתאימים מפעלים חרושתיים קטנים, שמסגרתם מתאימה לאוכלוסיית קיבוץ משלנו". המסקנה ברורה: אין לשאוף למפעלים איזוריים גדולים, והדברים ידועים. לכאורה — תורה בדוקה ומנומקת. ולמעשה— תנועה אוואנגארדית הדוגלת בסוציאליזם מהפכני נוהגת מנהג מין שלפגי-הפהפבה: להתאים את רגל האשה, לנעל!...
הטכניקה כובשת לעצמה מקום נכבד ביותר בתיי האנושות. מפעלי ענק לריסון הכוח האטומי, לניצול כל הנמצא במעמקי האדמה ובחלל העולם מוקמים והולכים. תעשיות משולבות הופכות יסוד לתכנון, ליעול, לארגון כוחו היצרנ של האדם כך בעולם. ואצלנו? - האמנם נישאר אנו סנדלרים בסנדלריה הקטנה, באשר היא "מתאימה לאופיינו, ליכולתנו?" וכי בידי פי אנו מתכוונים להשאיר את שלבי ההתפתחות של המרע, הטכניקה, הייצור? ומה יקרה אס תקומנה ותהפוכנה מציאות בל הפרספקטיבות הפוליטיות שלנו וביום מן הימים יהיה עלינו לשאת בעול שלטון במדינה - האם נישאר מתפללים במפעלינו הננסיים "המתאימים לקיבוץ" ונשאיר את מפעלי הייצור הגדולים, את מרכזי התחבורה וההזונה וכדו' בידי - אכן בידי מי?
הננו עומדים בתוך שנת היובל של תנועתנו. פי חכם ויקבל עליו להוכיח ששנת ההווה אינה ראשיתה של היובל השני של תנועתנו? האין המרחק בין המציאות של היום ובין זו שעלולה לקום ולהיות בעור שנים מספר - אותו מרחק שעברנו מימי ראשית צמיחתנו על גדות הדונא עד להיום? — השאלה היא, כאז כן כיום, — האם תהיה תנועתנו כמיטיאור שניתק ממקור מחצבתו ונעלם ועבר מעולמו — או שיש לנו תפקיד בלתי מעורער ער כלות כל הימים? כי כזו
היא השאלה אם הנך מאמין ביעוד תנועתינו ביובל השני שלה, כאשר קם ונהיה ביובל הראשון.
כשהנני נשטף ע"י הזכרונות הקשורים בתנועה מאז ראשיתה ותופש עצמי כיום כאחד ממגשמיה, הנני חדור
הכרה שהמרחק בין סדנה קיבוצית קטנה, קרי: "חרושת" שבית אלפא, שריד או משמר-העמק ובין בתי החרושת לאורניו

ומכונות אלקטרוניות אינו גדול מהמרחק שקיים בין שיחות החלום מימי הבראשית לבין עובדת היות נציג המדיניה איש השורה התנועתית המגשימה!
צעדים עם יובל התנועה
כנס מגשימים יוצאי תנועת השומר הצעיר ברומניה
— ברוכים הבאים —
כיצד נבלה זמננו בכנס !
א . לאחר שנרשמנו בלשכת המודיעין, נפגוש שוב חברים וידידים משכבר הימים, בל אחד ע"פ מוצאו.
בככר בסרביה,ככר בוקובינה,ככר רגט,
ב . בשעה 5.30 נצא לסיור מודרך בכמה נקודות תצפית סל קבוצנו ונבקר בתערוכת הכנוס ,
ג , בשעה 6.45 מזמין קבוץ שמיר את באי הכנס לשבת אחים גם יחד בסעודה משותפת.
ד . ה פ ם ק ה — פגישות רעים,צילומים קבוצתיים, ולמאחרים -הרשמה בלשכת המודיעין,ביקור בתערוכה.
ה , עם תקיעת החצוצרה ינהרו כל באי הכנוס,
חברי הקבוץ, הילדים וכלל האוכלוסיה אל מגרש הספורט ע"ש מיכה ואילן ז"ל לעריכת המפקד.
ו . לאחר המפקד נסב על הדשא שלפני חדה"א למסיבה,
בה נעלה מזכרונות נעורינו המשותפים בתנועה שהיה היתה לנו ,בארץ הקרפטים,וערבות בסרביה.
סדר המפקד
א . ריכוז לפי חטיבות !
מגשימי התנועה ברגט על מסלול הריצה.
מגשימי התנועה בסרביה מדרום למגרש ,
מגשימי התנועה בבוקובינה מצפון
ב . עליה על המגרש והערכות לפי חטיבות .
ג . התפקוד ד . הנפת הדגלים ה . שירת תחזקנה ו . הוראת היום
ז . העלאת משואת הזכרון וקריאת " יזכור "
ח . הדלקת הסיסמה - שירת " אנו עולים ושרים "
ט .ברכה לתנועה
י . " התקוה " והאינטרנציונל "
שמיר כז תמוז תשכ"ג 19.7.63
בברכת היובל חזק ואמץ ועדת היובל
שמיר
J
קבוץ שמיר
ועדת היבל


ברוכים הבאים
אל כנוס המגשימים יוצאי התנועה ברומניה —
לא מקרה הוא שהכנוס מתקיים דווקא אצלינו ,הריכוז הגדול ביותר,של יוצאי
התנועה ברומניה ,נמצא בקבוצנו.
מתוך 226 חברים שמונה הקבוץ כיוס 110 חברים הנם יוצאי גלילות רומניה,
והם המהווים את השכבה המייסדת של הקבוץ.
בעוד זמן קצר ימלאו 30 שנה מאז עלית ראשוני חברינו ארצה,אחרי תקופת "גרעינות " קצרה "בשריד " ובפתח תקוה הוקם קבוץ " שמיר " ליד רמת יוחנן.
גיבושו החברתי והארגוני של הקבוץ עבר משברים ונפתולים,עד שב-1941 בא האיחוד עס קבוץ "יסעור " חברי "יסעור" עלו מרומניה בשנים 40 -1939 בדרכי ההעפלה שנפרצו גם מארץ זו,וקיימו קיבוצים ,תחילה במגדיאל ואחר כך בקרית חיים.
האיחוד בין שני גופים אלה ,שהבדלי הגיל ביניהם הם 5 שנים ,הניח נדבך ראשון לסולם הגילים הבריא,אשר מבטיח התפתחותו ושגשוגו החברתי של הקבוץ.
חברות נוער אשר התחנכו ,בגרו והשלימו את הקבוץ,ההשלמה הישראלית,שתי קבוצות בנים יחד עם השכבה המייסדת מהווים היום קבוץ אורגני מלוכד.
ב 1944 עלינו להתישבות " בכרגיאת" והמשימה העיקרית יצירה עצמית
— של קרקע ---------
במשך 5 שנים - הצלחנו לסקל 570 דונם אדמה בלבד, רק אחר מלחמת השחרור קבלנו 3000 דונם מאדמת העמק לעבוד חקלאי.
הקבוץ מתפרנס היום על החקלאות בלבד ( % 90) למדות משברים וקשיים משקיים וכספיים שעברנו ואשר עוד נכונו לנו ,הגענו להשיגים רבים בענפי החקלאות השונים והמשק נושא אה עצמו.
- 480 ד' מטעים,316 ד'פרדס ,1000 ד' בריכות דגים,1500 ד'אספסת ,כותנה,וגידולי שלחין אחרים.400 ראשי בקר לבשר,400 ראשי צאן,400 כוורות,20.000 עופות,זהו רכושנו החקלאי כיום.
- גאוותנו על כך שמקיימים אנו משק זה ללא שמץ עבודה שכירה.
הגבול העויין מעלינו מחייב דריכות ,כוננות והשקעות לא מעטות ,אך הוא אינו משבית חדות היצירה ורעננות הנעורים הצוהלת במחננו,
חיי תרבות וחברה עדים ותוססים ,פעולה ספורטיבית ענפה,טיפוח אמנויות ואמנים,המלווים אותנו כל השנים, ממשיכים לעלות משלב אל שלב גבוה יותר.
כנוס זה הוא בשבילנו חוויה גדולה של רעות וזכרונות ונוסף על כך מפעל חברתי- תרבותי,חוליה בשרשרת שנמשכת.
ברוכים הבאים !
בלו בנעימים בצל קורתנו.
ועדת היובל
שמיר כז תמוז תשכ"ג 19.7.63
כנס מגשימים יוצאי תנועת השומר הצעיר
— ברוכים הבאים —
כיצד נבלה זמננו בכנס !
א. לאחר שנרשמנו בלשכת המודיעין,נפגוש שוב חברים וידידים משכבר הימים, כל אחד ע"פ מוצאו.
בככר בסרביה,ככר בוקובינה,כבר רגט.
ב. בשעה 5.30 נצא לסיור מודרך בכמה נקודות תצפית של קבוצנו ונבקר בתערוכה הכנוס.
ג. בשעה 6.45 מזמין קבוץ שמיר את באי הכנס לשבת אחים גם יחד בסעודה משותפת,
דהפסקה — פגישות רעים,צילומים קבוצתיים,ולמאחרים -הרשמה בלשכת המודיעין,ביקור בתערוכה.
ה. עם תקיעת החצוצרה ינהרו כל באי הכנוס,
חברי הקבוץ הילדים וכלל האוכלוסיה אל מגרש הספורט ע"ש מיכה ואילן ז"ל לעריכת המפקד.
ו . לאחר המפקד נסב על הדשא שלפני חדה"א למסיבה,
בה נעלה מזכרונות נעורינו המשותפים בתנועה שהיה היתה לנו ,בארץ הקרפטים, וערבות בסרביה.
סדר המפקד
א . ריכוז לפי חטיבות !
מגשימי התנועה ברגט על מסלול הריצה.
מגשימי התנועה בסרביה מדרום למגרש ,
מגשימי התנועה בבוקובינה מצפון
ב. עליה על המגרש והערכות לפי חטיבות «־
ג. התפקוד ד. הנפת הדגלים ה. שירת תחזקנה ו. הוראת הי ו ם
ז. העלאת משואת הזכרון וקריאת "יזכור" ח. הדלקת הסיסמה - שירת "אנו עולים ושרים״
ט.ברכה לתנועה י . ״ התקוה ״ והאינטרנציונל"
שמיר כז תמוז תשכ״ג
19.7.63

בברכת היובל,
חזק ואמץ ועדת היובל
שמיר
שלום,
אנא , עיין בהערות הבאות,
תמלא אחרי בקשותינו ותתרום בכך להצלחת הכנס.
סדר יומו של הכנס: 4-5 ארוחת ארבע ;מפגם חברים; ביקור בתערוכה 5.30 דברים וקטעי קריאה ע"י פיבת הגולה 6.30 ארוחת ערב - תור ראשון 7.30 ארוחת ערב - תור שבי 8.15 המפקד 9.15 המסיבה
ועתה צרור הערות ובקשות;
בא ללבוש חולצה לבנה ולעבוד את סמל היובל.
אם טרם הבאת את הכסאות המתקפלים לדשא שע"י בית התרבות -עשה זאת מיד. ההשהיה יוקשה מאד מל הכנת מגרט המסיבה.זכור לספן את הכסא.
ביד 4-5 תוגש לאורחים ארוחת ארבע על הדשא מול חדר האוכל אל תטרח בבישול קפה לאורחיך,כי הוא הדכך.זהו מקום מפגש למתכנסים והגגו מקיימים אותו בשכבות לתערוכה,הפתוחה החל משעה 4.00
למרות הטעה המוקדמת רצויה השתתפותו של כל הציבור במפגש ע"י פינת הגולה יוצאים מכלל זה תינוקות ופעוטות,שאין להביאם,
ההדר הראשון בארוחת הערב הוא כאסור בשעה 6.30.יאכלו בו האורחים וכ100 חברים.אנא תתנהג על פי הכתוב בענין זה על לוח המודעות,
במפקד ייפקדו מגשימי קן ורשה בנוסח הפקודות מימי הקן. החברים מתבקשים ליטול חלק פעיל בשירה. המפקד יתקיים גדשה על הדשא המערבי של בית התרבות־
המסיבה היא מסיבת הקיבוץ יחד עם האררחים. הצלחתה תיקבע ע"י השתתפותו האקטיבית של כל הציבור במהלכה,השו רות הראשונות שמורות לאורחים,
אגא,התגייס לעזרת המטבח לפני ואחרי הארוחות.
חג שמח!
1963
משמר העמק 1963 13/9
ברוכים הבאים לכנס קן ורשה !
סדר יומו של הכנס:
4-5 ארוחת ארבע וביקור בתערוכה 5.30 דברים וקטעי קריאה ע"י פינת הגולה 5.30 ארוחת ערב 8.15 המפקד 9.15 המסיבה
אנא שים לב
התערוכה פתוחה בבית התרבות החל מסעה 4.00
ביו 5־4 הנד מוזמן לארוחת ארבע אסר תוגש על הדשא הגדול מול חדר האוכל המפקד וכן המסיבה יתקיימו ע"י בית התרבות.
אל נא תסאיר את השירון בחדר מארחיך. הוא דרוש לך.
המפקד יאורגן לפי גושי עליה.כל הגושים מתרכזים דרומה מבית התרבות. (ע"י הבית של דשה תשאל היכן הוא -ויענוך,תמצא גם שלטים שיורו לך את הדרך)
הגושים? העולים עד שבת 1928
בשנים מ1929 ־ 1933 1932
מ 1933_- ועד למלחמת העולם בימי המלחמה ואחריה,
הצלחת המסיבה היא בידיך. העיקר בה היא ההשתתפות האקטיבית של הציבור בשירה, השירון יזכיר לך מלים של שירים אשר יתכן ושכחת אותם ,בינתיים.
נציג קבוצכם מתבקש למסור במודיעין את הפרטים הבאים; את שם הדגלן טל קברצכם
את שמות החברים אשר יכולים לעזור בריכוז השירה בציבור־
את שמות החברים הזקוקים ללינה בביתנו,הערב,
זאת ועוד אחת עליו למסור גם את שמות החברים הורשאים בקבוצכם ,אשר אינם עוד בחיים.
ביתנו מארח בשמחה את הכנס ורואה בו חג משותף לכולנו.אולם הצלחתו הוא בידי "הורשאים" המתכנסים את "מצב הרוח" ואת השירה לידיכם.
פעם ביובל -מלאו גא אחרי בקשותינו.
חג שמח! הועדה המארגנת
כנס מגשימים
יוצאי רומניה
שמיר 1963אל
מרכז המשק - גזבר,

מרכז המוסד החינוכי, שומריה מדריך חברה הנוער,
קיבוץ משמר העמק
הסתדרות השומר הצעיר בישראל ההנהגה הראשית,5 מאי 1961.
ח. י.,
הנדון: גיוס חניכי המוסד החינוכי וחניכי חברות הנוער.
בהתאם להחלטות התנועה, חייב כל חניך מוסד 3 ימי גיוס (לקרן בניני התנועה ולקרן הקיימת), וחניך הנוער חייב 2 ימי גיוס (לקרן בנייני התנועה), לכן עליכם לדאוג בעוד מועד לביצוע הגיוסים הנ"ל.
החיוב יגיע לכל קבוץ בהתאם למספר הילדים.

בב"ח,
הגזברות.
לכבוד
מרכז המוסד מדריך חברת הנוער.
ח.י.,
כדי למנוע ערעורים ואי-דיוקים הננו לבקשך לאשר עד 31/5/67 את מספר החניכים הרשומים אצלנו:
1. חניכי חברת הנוער_____________________ _________________
2. חניכי המוסד_________________________ __________________
פרט את הרכב המוסד לפי קבוצים, כולל ילדי חוץ:
א. __________________ ______ ד. ____________________________ ______
ב. ___________________ ______ ה. ____________________________ ______
ג. ___________________ ______ ו. ___________________________________
גזור ושלח להנה"ר, ת.ד.14069
הקיבוץ הארצי השומר הצעיר מזכירות החטיבה הצעירה
תל-אביב , 15.8.66
אל
מזכיר הח"צ מזכיר הקיבוץ מזכירות המוסד החנוכי מרכז ו. מינויים
בקיבוץ__________
חברים יקרים שלום!
שנת הלימודים מתקרבת ובאה, אנו מוצאים לנכון להביא בפניכם שתי עובדות חשובות הקשורות לעבודת מדריכי החייב בקן הקיבוצי.
א. מועצת הח"צ באילון קבלה בהחלטותיה טכום מדויק על שעות העבודה המגיעות למדריכים, אנחנו מביאים בפניכם את תמצית ההחלמה בנידון זה ומקוים כי עד כינוסו של הועה"פ תראו בה הנחיה תנועתית,
אם כן:
"הקיבוץ יקציב למדריך - 6 שעות עבודה בשבוע, שיוקדשו להשתתפות במפעלים מיוחדים של קבוצתו, לפגישה שבועית קבועה שענינה השתלמות משותפת, דיונים חינוכיים ולהכנת החומר ביום הפעולה.
הרכז הפדגוגי ומזכיר הח"צ יהיונוופקדים על ביצוע החלטות אלה.
לראש הקן יש לתת 10-0 שעו ח בשבוע, דהיינו, כ-2 שעות ליום תוך הנחה שהוא חייב להמצא במוסד ערב-ערב.
התוכנית הארצית כוללת: סמינר הדרכה בן 40 יום
פגישה ד ו-חדש י ת ארצית או אזורית של סגל המדריכים".
ב. בהתאם להנחיה זאת הרינו מביאים לידיעתכם את תוכנית העבודה של ההנה"ר המכוונת למדריכים בקן הקיבוצי.
1. 30.8 - 28 מתקיים כנס משלחת ארצית שתפקידו - פתיחת שנת הלמודים והצבת היעדים המרכזיים בעבודה השוטפת, כ"כ יובהרו בו עמדות ההנה"ר לגבי הדרך החדשה בהפעלת הקן הקיבוצי.
(הכנס מחייב השתתפות כל המדריכים בקן הקיבוצי.)
2. 22/10 - 9 יתקיים סמינר למדריכי הקן הקיבוצי בגבעת-הביבה ובהדרכת ההנה"ר.
המשכו של סמינר זה יתקיים בחודש ינואר. הפיצול של הסמינר הזה הוא הכרחי ובמידת מה מקל על המדריכים עצמם בהגדרת עניני העבודה שלהם.
זהו זה!
אנחנו מקוים כי מצויירים באינפורמציה זו תעשו את כל מה שביכולחכם כדי לקבוע את המדריכים,להוציאם להכשרה הנאותה ולסייע להם בביצוע משימתם החינוכית.
בברכת חברים
מזכירות הח"צ
ההנה"ד (מח' הקן הקיבוצי.)
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
תל-אביב, רחוב אחד-העם 45
ת. ד. 14089 טלפון 614821
אל
מזכירות הקיבוץ

שלום רב
תל־אביב....19.9.66
הנדון:שחרור מדריכים לסמינר סיירים בחופש סוכות.
אנחנו מקיימים סמינר סיירים בחופש סוכות במועד: 6-2 לאוקטובר.
לצורך זה אנו מגייסים צוות מדריכים אשר ידריך ויארגן אה הסמינר.
נבקשכם לשחרר למשך 5 ימים
הימים ע"ח הקבה"א,
לשם הדרכה בסמינר.
בב"ח,
ההנהגה הראשית
מח' הצופיות
עוזי פלד
אריח הקיניס העירוניים בקיבוצים.
כידוע לכולנו ,עומדת השנה בסימן ארבעים שנות הקיבוץ-הארצי. לנו, בתנועה החינוכית ,ברור שתאריך זה לגבינו אינו שיגרתי. השאלה היא -מהו אותו יום לחניך שלגו בקן העירוני (החל מרמת-גן או קרית חיים וגמור בבית שאן או אשדוד).
לאחר חיפושים וניסיונות אחר ביטוי כנה , הגענו להצעה שכל קבוץ יארח קן שלם של העשומר-הצעיר.
הכוונה שלנו שיהיה זה אירוח יפה ונעים . הקיבוץ כולו ,על כל שיכבותיו (ולא המוסד המקומי בלבד) יארח את כל הקץ . יהיה זה אירוח אישי של כל חניך שלנו ע"י משפחה בקיבוץ. יהיה זה מפגש פשוט של חברי הקיבוץ וילדיו עס חניכנו, כמות שהם.
אנו מציירים לעצמנו את תמונת הקיבוץ המוצף חולצות שומריות (של הקן המתארח והמארח) בערב - מפקד תנועתי, ואחריו -שירי תנועה (אפשר עט שיקופיות) וסיפורי חוויות ומחשבות של חניכנו וחברי קיבוץ.
ובשבת בבוקר - בלוי בקיבוץ או סיור משותף עם החברים בסביבה.
ברור לגו שאי אפשר להסביר את כל התוכנית על גבי ניר.אנחנו מתכוונים לעבור עם מחלקת ההסברה של הקבה"א במרבית הקיבוצים עמ"נ לתאם זאת ישירות אתכם.
נראה לנו שבשלב ראשון תעלו את ההצעה לדיון במזכירות הקיבוץ , ותסכמו בחיוב על השתתפותכם במבצע אירוח זה .
התאריכים המוצעים על ידינו הם : 5, 12 או 19 במאי. נשמח מאד אם עד בקורנו הקריב תדונו בהצעה.
בברכת חברים חמה
מזכירות ההנה"ר
אל
המזכירות קבוץ משמר העמק
שלום רב ,
הסתדרות השומר הצעיר בישראל ההנהגה הראשית / 23.2.67
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
תל-אביב, רחוב אחד העם 45 ת.ד. 14089 טל. 614821
תל־אביב..13.3.67
אל
המזכירות
משמר-העמק
ח. י.
הנדוז: טיולי פסח - תשכ"ז.
עם התקרב מועד התחלתם של מיולי פסח (השנה נקבעו לתאריך - 16-22/4) נאלצים אנו לפנות לקיבוצים לשם שיחרור אנשים אשר יהוו את סגל הטיולים.
מכם אנו מבקשים שתשחררו למשך חמשה ימים את חברתכם נעמי שולמן כדי שתשמש חובשת באחד המסלולים.
אנא,עשו כל מאמץ אפשרי ובואו לעזרתנו בבצוע מפעל תנועתי כה חשוב . ימי עבודה ע"ח הקבוץ-הארצי.
בתקווה שבקשתנו נפלה על אוזן קשבת, אנו מסיימים ומצפים לתשובתכם.
העתק :
נעמי שולמן - משמר העמק
שמואל , מיטלמן מח' הטיולים
בב"ח
תל־אביב, רחוב אחד העם 45
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
ת. ד. 14089
טלפון 614821
אל:
מזכירות קיבוץ משמר-העמק
ח.י.
תל־אביב 23.3.67
הנדון: אתי פדן לתנועה החינוכית
מאחר שנראה לנו, כי קרב המועד בו אפשר יהיה *******:. להוציא לפועל, פנייתנו הקודמת לגבי אתי בדבר פעילות בתנועה החינוכית הננו סבורים שמן הנבון להודיעכם , שאנו עומדים בתוקף על כך שתשחררו אותו בהקדם האפשרי .
לא נוכל לקבל שום "קביעת עובדה אחרת" כסיבה, שתמנע ממנו לקבל על עצמו תפקיד מרכזי בהנה"ר .
נבקשכם להתחשב במכתבנו זה ולתכנן צרכי הקיבוץ בהתאם . הננו בטוחים שהפעם נפעל תוך שיתוף פעולה מלא .
העתק:אתי פדן-משמר-העמק
מח. פרסונלית- הקבה"א חיים שור - הקבה"א
בב"ח
יוקף כהן מרדכי בלנש
ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י
הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
תל-אביב, יום 16.5.67
הועד הפועל
המחלקה הפרסונלית
מרחביה, דואר מרחביה, • טלפון עפולה 22044 תל־אביב, איתמר בן אבי 4 ת.ד. 1577 טלפון 47־249141
אל
מזכירות קבוץ משמר - העמק.
ח. י.,
מאז מכתבכם האחרון בענין איתי פדן (מיום 14/4) אשר בא כתשובה לתביעתנו המחודשת מיום 30/3 - לשחרר את איתי לפעילות בהנה"ר - הפנהלו שיחות וחילופי מכתבים להבהרת הענין עם איתי עצמו.
כעת יש בידנו תשובה ברורה ככתב של איתי, כי (אנחנו מצטטים): ---------- "מצידי רואה
כרגע סיבה אישית מכרעת כנגד יציאתי בתאריך המדובר!!.. והמדובר הוא - בחודש ספטמבר ש.ז. תאריך שאליו נסוגונו עתה על מנת להתקרב יותר לעמדת איתי.
לסיכום - תביעתנו המגובשת היא שאיתי ייכנס לפעולה מלאה מ-1 בספטמבר. הנבון שאיתי שומר לעצמו הזכות -"עם הפנייה לקבוץ לשקול סופית את הדבר".. אבל ברור לנו כי להכרעתכם החיובית יהיה משקל רב. הענין בשל בהחלט להכרעה שלכם ונבקשכם להביאו לדיון כבר ביום הששי הקרוב אם תמצאו לנכון כי נציגנו ישתתף בישיבה זו, אנא הודיעו בהקדם.
לתשובתכם נחכה.
העתק: איתי פדן - משמר העמק ההנהגה הראשית
בברכה, לוי צור.
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
תל"אביב, רחוב אחד-העם 45
ת. ד. 14089 טלפון 614821
למזכירות הקבוץ משמר - העמק.
שלום רב,
הנדון: גדעון כספי.
חברכם גדעון כספי סיים את עבודתו בהנהגה הראשית. לצערנו הרב עדיין לא נמצא חבר שיחליף את גדעון ברכוז העבודה התנועתית בחברות הנוער בקבוצים. אנו מבקשים מכם, שלכשימצא האדם, תשחררו את גדעון לשבוע ימים על מנת שיעבוד איתו ויקל את כניסתו לתפקיד.
העתק:
מדור הנוער - הקבה"א גדעון כספי - משמה"ע.
תל־אביב 31.12.67
עמוס בן-ישראל
עבודה שנתית באזרחות
בית הספר הראלי העברי בחיפה
הכתות התיכוניות באחוזה תשכ"ז
קהלות ישראל שחרבו
קהלת
פשמישל
תנועת "השומר הצעיר" מפשמישל
15.6.68
- 8
מזכירות ההנה"ר של "השומר הצעיר"_ פונה.
אל קבוצי התנועה .
נתקבל מכתב המכררן לעלוני-הקבוצים. מצאנו לנכון לפרסם ממנו קטעים מספר.
" ...חברים יקרים! זה זמן רב שאנחנו מנסים בהזדמנויות שניתנות לנו ואנחנו מתפנים אליהן,לתאר את הצדדים היפים של התנועה. אולי אפטר לומר אפילו את צדדיה המושכים של התנופה. את הקבוצה הקטנה המתלכדת סביב המד-ריך,את אוצר החוויות הנרקמות יחד,את 'שגעונות' הנפרדים והדיונים הבוג-
דים.....אך בזמן האחררן גברו הקשיים והחמירו עד שאנחנו באים אל הזעקה,
לעודד אתכם ובאמצעותכם כל "איכפתניק" בקבה"א לנפשה בתנופה....הבעיה מס. 1' שלנו בארגון העבודה - הבעיה הפרסונלית. איננו. יכולים לפרסם מספרים על מפקדי הגדודים, נאמר רק כי גדוד "היובל" (כתה י"א) אשר היה צריך להכריז על 8 גרעינים (כל גרעין ב-60 חניכים) מסוכות תשכ"ט - וזהו מספר הגרעינים הגדול ביותו בשנה אחת - יכריז בסוף השנה על 4 גרעינים בלבד.....גדוד זה בפגע קשה מחוסר הדרכה רמיציאת מדריכים למילואים לתקו-פדת ארוכות, ס"ה התוצאה טל ליקויי ההדרכה שארבעה. קבוצים פחות יקבלו הטבה השלמות......
.....העדרם של שליחים אינו מותיר רק קבוצות בלתי מודרכות כי אם גם קי-נים ללא ראש קן והתוצאות מכך הן חמורות,וקצר מכתבנו מלהכנס לפרטים. ואלה הקינים,אשר אין להם ראש-קן: כפר אתא,חדרה,אשדוד,בית-שאן,גבעת-שמואל, עפולה,קרית-גת והרצליה.
...איננו יכולים לעבור לסדר היום בלי להזכיר שקבוצים רבים אין להם אף שליח בתנועה...האם צריך להוסיף על כך יותר מהשאלה: כיצד זה יתכן?! חובה נעימה לציין קבוצים אשר דאגתם לתנועה תמיד והם: גן-שמואל ,הזורע,
חצור...... אם כבר עוסקים במספרים נוסיף כמה,שאולי יעזרו לתמונה הכללית.
התנועה מורכבת היום מכ-40 קינים עירוניים (כולל קיני אימוץ) וב-30 קי-נים במוסדות הקבוציים. קיני-האימוץ הם הקינים הפועלים בישוב החדש והקטן, ובדרך כלל החניכים הם בני עדות המזרח או העליה המזרח אירופית. מתוך 17 קינים כאלה רק ב-7 ישנה קומונת שליחים. בכל קן-אימוץ בו פועלים שליחים או י"ג-מלים קימים גם גדודי בוגרים,ואף לגרעינים הצטרפו השנה בוגרי קן-האימוץ......
....חוסר מדריכים בקן העירוני אינו מעיד עדיין על הדרכה מסודרת בקן הקבוצי,וההדרכה בכיתות הבוגרות היא בהרבה מקרים נשארת רק "על הניר". השנה ישבן במוסדות החינוכיים של הקבה"א 86 כיתות. י', י"א, י"ב. 26 כיתות י"ב מהן 18 עם מדריך 33 " י"א " 22 " "
27 " י' " 20 " "
....מסרנו מספר טיפות מים התנועה,אשר אוצרות לו בעסקו,גליו יכולים להע-פיל אל-על ופניו אל החוף.
עיזרו לנו לשמור על גאות,אל תתנו לו להגיע לספל.
חזק ואמץ!
ההנהגה הראשית".
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
תל־אביב. רחוב מזא"ה 22 א' ת. ד. 14089 טלפון 614821
תל-אביב,....14.8.69
זכירות
קבוץ משמר העמק .
עם מיום מחנה העבודה ביער, עלינו להודות על היחס והנכונות בהם נתקבלנו בקבוצכם.
יחס שהיה משותף לכל חבר אליו פנינו (ופנינו רבות)
קשה שלא להתרשם מנכונות זו (ולא ברור שהיא קיימה בקבוצים רבים) .
נקווה שוב להעזר בכם מבלי לההפך למיטרד.
בברכה
איציק
מח' ארגון.
הסתדרות השומר הצעיד בישראל
ההנהגה הראשית
תל־אביב. רחוב מזא"ה 22 א' ת. ד. 1408$ טלפוו
אנחנו מתכוונים השנה לקיים באזור שלכם מחנה קייץ במתכונת
הדשה - הוא ימשך כחודש ימים - מחנה כדוגמת מחנות הקייץ בחו"ל.
בתבנית גם לעבוד בזמן המחנה בקבוצים באזור.
בינתיים אנו מבקשים שתשריינו בשבילנו את חורשת משמר העמק
למשך כל חודש יולי. פרטים נוספים עוד נברר. (הקייץ עוד קצת
רחוק).
בברכה
עודד פרקר
מזכיר ההנהגה.
אל
המזכירות קבוץ משמר העמק.

לאורי שלום רב.
תל-אביב, 17.3.70
הנדון: מחנה קייץ בחורשת משמר העמק.
קיבוץ השומר הצעיר
משמר העמק
קבוצת פועלים לוותישבות שתופית בע"נו
דואר משמר־ העמק
ט"ו תמוז תש"ל 19 יולי 1979
טל. משמר העמק 933164

לכ'
דודו
מחלקת הארגון
רח' מזא'ה 22א תל-אביב
חבר יקר,
אפשר לדאות את הסכום ביננו כסופי.
ביתן יהיה להשתמש במיכל המים שלנו בכמות
3מ3
ד"ש ליהודה ריפתין.
בכבוד רב
עזרא שלומי רכז משק
22/11/71
לישעיהו בארו
ח. י.
הגיעה השעה לחשוב על כתיבת תולדות הקן של השומר=הצעיר בורשה והצעד הראשון בכיוון זה הוא ריכוז חומר אשר ישמש לכתיבת ההיסטוריה. כדי להשיג את החומר הזה אני מציע לערוך פגיישה של חברי הקן,ובעיקר אלה שהיו פעילים בו בתקופות השונות. בפגישה זו יספרו החברים,כל אחד לפי פדר כרונולוגי על השתלשלות המאורעות והתפתחות הקן בתקופת פעילותו. כל החברים,אשר אגב שמיעה סיפורו של המספר ירצו להוסיף פרט או פרטים רבים או לחלוק על התיאור שנמסך,ירכלו לעשות זאת. כך ,אני מקוה,נובל להגיע,אגב שיחה חיה,לתיאור מלא ושלם ככל האפשר של תולדות הקן. כל הדברים שיושמעו -יוקלטו,ואחייב יוכל עודך החומר,או כותב הספר על הקן בורשה,אשר ייקבע ע"י מזכירות הקבהייא,לכתוב לפי החומר הזה היסטוריה די נאמנה של קננו.
את תולדות הקן אני מציע לחלק לכמה תקופות: א.מהקמת הגדודים הראשונים ועד הקמת הקן המשותף בדלוגה 50. ב.עד ההכרעה החלוצית ב-1926. ג.עד פרוץ המלחמה ב-1939 . ד.הקן תחת הכיבוש הנאצי.
לכל תקופה תוקדש פגישה נפרדת,אשר תארך בהתאם לצורך.
אני מניח שזכרונות הקן קרובים ללבך ולכן אני פונה אליך בבקשה שהשתתף באחת הפגישות. הנך מתבקש למסור בפגישה על פעולותיך בקן ועל הזכור לך בתקופה זו. כמו כן,הנך מתבקש להביא חומר הקשור לתקופה זו,במידה והוא נמצא בידך.
הנני מקורה שההצעה נראית לך. אנא,ענה על השאלון המצורף ושלח אותו לטי בתובתי.
על מועד ומקום הפגישה תבוא הודעה מיוחדת.
בברכה
ישעיהו בארי (שייק בורובסקי)
שאלון
א. השם רשם המשפחה _________________________________
ב. שנת הלידה _________________________________
ג. באיזה שנים היית חבר בקן דרשה _________
ד. לאיזה גדוד וקבוצה השתייכה _____________________________
ה. מה היה תפקידך בקן _________________________________
ו. האם הנך מוכן להשתתף בפגישה,ואם כן באיזו פגישה: א' , ב' , ג' , ד' . ז. האם הנך מרכך לספר בפגישה זו. ואם בן,על איזו תקופה ועל איזה נושא.
הערה: בחוזר הקודם נפלו כמה שיבושים,ולכן נשלח החוזר הזה שנית.
את התשובות שלח לפי הכתובת: י.באדי,קיבוץ משמר-העמק.
הסתדרות השומר הצעיר בישראל מח קן קבוצי / מטה הכייפות
הנידון: מפעלי הקייץ של הקן הקבוצי
מפעלי הקייץ של הקן הקבוצי (כייפות) מהקרבים ומצאנו לנכון להביא לידיעתכם - או להזכירכם - כמה הנחיות והחלטות הקובעות את האופי ואת דרכי הביצוע של המפעלים.
* על כל מפעל או. אי איש ח"ץ שאת שחרורו מהעבודה לתקופת הכייפת וההכנה חייבת לאשר מזכירות
הקבוץ במכתב להנהגה הראשית.
* כל מוסד חייג לדאוג למלווה מהח"ץ שילווה את חניכי המוסד לאורך כל הכייפת.
* על מזכירי המוסדות לבוא בדברים עם ההנהגה הראשית בכל הקשור לערבות, אחראיות, בטיחות

ובטחון של החניכים בכייפות.
* על האחראי על כל כייפת להגיש הצעה כספית ותכניות מפורטות מודפסות למטה הכייפות במחלקת
הקן הקבוצי בהנהגה הראשית ולמזכירי המוסדית לא מאוחר
30.6 לכייפות כיתה ט'.
10.7 לכייפות כיתה י'.
20.7 לפי יפות כיתה יא'.
אישור הכייפות מטעם ההנהגה הראשית תלוי בהגשת ההצעות התקציביות והתכניות לפני המ"עד הנ"ל.
* הניהול הכספי של הכייפות נעשה ע"י מארגני הכייפת. הכיף תמורת שבוע העבודה במשקים יינתן להם במזומן. כל תשלום ייעשה ע"י האחראי על הכייפת ואין להשאיר חובות לאחר גמר המפעל.
* במקרה של נזקים, גרעונות וכו'.... המחייבים תשלום מעבר לתקציב העומד לרשות הכייפת, על
המשתתפים בסיירת להתחייב לפני התחלת המפעל להחזיר ולהשלים את הסכומים החסרים, בגיוסים או בכל דרך אחרת.
* כל שכירת רכב לצורך הכייפת תעשה ע"ח הכייפת עם ערבות פרטית של האחראי או של המשק שלו.
* השגת אישורים וערבויות לטיולים ברמה הטורית ייעשו באופן פרטי, כל כייפת לחוד, לא דרך ההנהגה הראשית.
אגו מבקשים ממארגני הכייפות הרוצים לטייל ברמוז הסורית שייפנו למשאיות "המטייל" המצוירות
במכשירי קשר.
אנו מזכירים לכם שאת האישורים לטיולים ברמה יש להשיג לפחות 3 שבועות עד חודש לפני הטיול.
* בקשר לפרטים נוספים ולהבהרת דברים אפשר לפנות למטה הכייפות מחלקת הקן הקבוצי.
העתק: רכז המשק
מזכיר המוסד רכז פדגוגי
להתראות,
מפה הכי יפות מח. קן קבוצי
אל: רכז משק
מזכיר הקבוץהדגל הראשון של השומר־ הצעיר שהביאו ארצה ב־1919 העולה הראשון — מ.שנהבי
14.6.1963 כ"ב סיון (606) 33
השבוע
בקבוץ הארצי
העולה הראשון מהשומר הצעיר ארצה: מרדכי שנהבי
מפ"ם תל־אביב תשתתף ביובל השומר־הצעיר
תל־אביב, יום א'. —מאות חברי מפ"ם מתל־אביב־יפו,
תושבי השכונות, פעילי האיגוד־המקצועי והדור הצעיר— יעלו ב־12
לאוקטובר (השבת הראשונה לאחר החגים) ליישובי הקיבוץ־הארצי בהרי־אפרים ובאיזור מגידו, על מנת לתת ביטוי להזדהותם עם מפעלו של השומר הצעיר ב־50 שנות קיומו. הביקור יתקיים במסגרת, פעולות ועדת היובל של הקיבוץ-הארצי ולפי הזמנת מועצת איזור־ מגידו.
החברים מתל־אביב יתחלקו בין הקיבוצים המארחים בקבוצות,
שכל אחת מהן תבלה בקיבוץ המארח שעות אחדות במיפגש עם
החברים, בסיור במיפעלי־המשק ובתעשייה, בשיחה על היובל ובארוחת ערב חגיגית, בשעות הערב המוקדמות תערך עצרת חגיגית באולם הגדול של עין־השופט, בהשתתפות נציגי המפלגה, הקיבוץ־הארצי, המועצה האזורית והקיבוצים המארחים.
תוכנית העצרת כוללת נאומים ומסכת־אמנותית עשירה, שתבוצע על־ידי חברי־הקיבוצים המארחים (בין הייתר: להקת פיזמונים של משמר־העמק, להקת ריקודים של הקיבוצים, צלליות, בביצוע חברי רמת־השופט).
המבצע מתוכנן כהפגנת סולידאריות של הגדול בסניפי־מפ"ם בארץ עם השומר־הצעיר ביובלו.
16.9.63 על המשמר
כנס היובל של מגשימי קן וארשה / מאת אברהם בנשלום
אווירת "דלוגה 50" שוחזרה
לפקודתי, קן וארשה — הקשב ! בגדודים התפקד! לדגל שור!
היה זה קולו הצלול והנמרץ של אחד ..... מעין־החורש,
קולו של מיכה קוזצ'קוב (כיום ורדימון) אשר הוועדה המ-ארגנת מינתה אותו למפקד המיסדר החגיגי של מגשימי קן וארשה, שקיימו את כנס היובל שלהם ביום ו' שעבר בבית משמר־ העמק.
עמדנו ערוכים בריבוע המסורתי כבעת מיפקדי ל"ג בעומר על גדות הוויסלה, מחולקים לגדודים לפי "גיל העליה", כשמסביבנו מצטופף קהל גדול של חברי קיבוץ משמר־העמק וילדיהם. עם מתן האות אף זינקה קבוצת נכדים לעבר שורות הוורשאים, הילדים האלה הושיטו פרחי־ציפורן אדומים לכל אחד מהמשתתפים במסדר.
"שומרים ושומרות! מכל קצווי הארץ, למן הגליל העליון ועד מבואות הנגב נקהלו כאן, כדי לחוג במשותף את חג "יובלנו" — מהדהד קולו של בן-עמי גורדון (משמר העמק), הקורא את הוראת־היום, שחוברה על-ידיו לכבוד המאורע. "הוי, דלוגה 50 ורימארסקה 12, — מי ישכחן? מי לא יעלה את זכרן על ראש שמחתי ?!" ונשמעים הדברים ברטט. הוא מגדיר את טיבו של האוצר היקר ש"נשאנו אתנו בצקלוננו בעוזבנו את הקן בדרך לחיים. ועתה הוא מזכיר לנו את שמות כל הגדודים בקן לפי סדר ויתקם למן הראשון ועד האחרון שבהם ואלה הם:
זאבונים — בר-כוכבא — גדעון — יהודה המכבי —
בית יעקב — מודיעין — בצלאל — חשמונאים — יהודית —
אסתר — אנקורים — כפירים — גדוד ב' — גדוד ג' —
"ראחוב" — חפצי-בה — העמק — תל־חי — הגליל — משמר-העמק — ביתר — אחווה — הסנה — השרון —
גלעד — המפלס — בנתיב — בחזית —בכמעלה — כרית —
מרחביה — תל־עמל — בניר — מסד — הגלילה — שריד —
באש — משמרת.
הבאנו כאן את הרשימה במלואה. שכן היא פוטרת אותנו מלהכביר מלים על תולדותיו והתפתחותו של הקן, שהיה גדול הקנים השומריים ושימש כ"בירת התנועה העולמית". השמות האלה משק-פים את רוח התקופות השונות בחיי התנועה כולה' הם מסמלים שלבים שונים בהתפתחותה עד ימי השואה ועד בכלל.
אך עדיין לא סיימנו את פרשת המיפקד, שנערך על המדשאה הגדולה שבין בית־התרבות לבין "פינת הגולה" אשר במקום. שהרי היה גם מיצעד בראשיתו ובסופו של המיפקד• הוורשאים שרים "חושו אחים חושו, נרימה פעמינו" ואלו הקהל מסביב עונה בתשו-אות. ועתה אנא נחשו מה תפקיד מילא במיצעד זה. מי שהיה המזכיר האירגוני של מפ"ם ועתה מזכיר קיבוץ משמר־העמק? ובכן ידידנו מאיר תלמי, המכונה יודקס, עשה יחד עם בנו יגאל עבודה מועילה ביותר : שניהם תופפו בתופים, כדי "לתת את הקצב". נסלח לחבר ממושמע זה של התנועה על שנטל לעצמו הפעם תפקיד באורח "שרירותי" בלי מינוי מוסמך. ייתכן, כי דווקא רגעים אלד" בהם חזר לתחביבו "משכבר הימים", בקן וארשה, נתנו לו עתה שהות לפוש קצת לאחר המאמץ האירגוני המייגע שהיה דרוש להכנת המיבצע הגדול והמפואר הזה. ואכן הצוות שהורכב מבניהם של הוורשאים הוותיקים במשמר העמק ובראשם יודקס עצמו עשו עבודת הכנה מדוקדקת למופת.
¥
לא המיפקד החגיגי שתואר לעיל, פתח את אירועי כנס־היובל.
עד שהגענו לאותו מיפקד שנתקיים בשעות הערב היה כבר סיפק בידינו לסעוד שתי ארוחות, שעמדו בהחלט על רמת "התחרות הסוציאליסטית" הנהוגה בקיבוצינו במקרים כגון אלה, ללחוץ הרבה-הרבה ידיים (מאתיים לחיצות־ידיים בממוצע לנפש) ליהנות מהאירוח הנאה בכללו (יישר כוחכם אנשי משמר העמק, כל הכ-בוד !).
היתה לנו גם שהות לקרוא את "הספרות" שהכין הקיבוץ המ-ארח בשביל החוגגים. מעלון הקיבוץ שהופיע במיוחד לכבוד המ-אורע נודע לנו, למשל, כי בוגרי קן וארשה למאותיהם פזורים ב־27 קיבוצי השומר הצעיר, כשהריכוזים הגדולים ביותר של יוצ-
אי וארשה מצויים במשמר העמק, עין־החורש, אילון, עמיר, רוחמה ועוד.
וכיצד מתוארים הוורשאים במשמר העמק על־ידי חבריהם בקיבוץ? הנה מה שנאמר בעלון: "תאמרו במשמר־העמק ,קן וארשה' — ומייד תבחינו בבדל חיוך על שפתי הצעירים (דור שני לווארשאים שלנו). חיוך זה מהול בו שמץ של זילזול, לאמור "זאת כבר שמענו", שמץ של קנאה ו... נאמר זאת פעם
גלויות: כן, הרבה כבוד ויקר... "תאמרו "קן וארשה" ואמרתם
ערכים של קבע... ידיים מורמות לטובת הוצאתו של פעיל לתנועה, השתתפות של מאה אחוזים בדיונים פוליטיים והקפדה על תרי"ג מצוות קיבוציות. יש בהם בוורשאים שלנו משהו מן ההתנשאות,
אותה הורישו לבניהם, יש בהם אמונה בשאור שבעיסה' בעידית שבעידית — אך תאמרו את אשר תרצו — יש בהם משהו, אם
לא למעלה מזה". האם כך נראים בעיני חבריהם גם הוורשאים 'בשאר הקיבוצים? לא אדע. על כל פנים, שלושה חברים בכנסת, 'זו זכייתם וזו זכותם של וורשאי משמר העמק בלבד.
פרק לעצמו קובעת התערוכה המאלפת והנאה על קן וארשה, שמילאה את כל חללו של בית-התרבות, ואשר הכילה תצלומים,
מוצגים ומסמכים בעלי ערך רב. בתערוכה נתייחדה גם פינה
מיוחדת למרד הגיטו ולמפקדו מרדכי אנילביץ' החבר הדגול של הקן הזה, אשר קודש כסמל המערכה הטראגית ומאבק הגבורה בעיני העם כולו. וטוב עשתה הוועדה המארגנת שאת הכנס
בכללו פתחה דווקא בעצרת ליד "פינת הגולה", שם נתייחדו החברים עם זכר החורבן והכלייה של יהדות וארשה בכלל ועם
נפילתו של הקן בפרט. כאן נתן חברו של אנילביץ' ישראל
גוטמן, תיאור ממצה וקולע של וארשה היהודית וחיי הקן בתוכה בימי המלחמה והשואה. הוא הצביע על הסתירות והניגודים בדמותו של היישוב היהודי הגדול הזה שבהם צמח האדם השומרי, אשר
ידע להזדהות עם מטרתו ודרכו עד תום ולהציב מופת של נאמנות ואחריות.
בסיום דבריו הזכיר שאחרוני הקן שניספו במערכה הכבדה כלו עיניהם לראות את משמר העמק בפריחתה. קובה (משמר העמק) רא את מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ' ובזאת נסתיימה העצרת שהיוותה, כאמור, את הראשון באירועי היובל של קן
וארשה.
¥
בטרם יסופר משהו על מסיבת־הערב, מן הראוי להצביע על כמה דברים, שתרמו לייחודו, להאדרת חשיבותו ולהצלחתו של כנס זה. בראש וראשונה יצויין חלקם הבולט של הבנים בהכנת
החג ובביצועו. אולי לא במקרה השמיעה את דברי הברכה בשם הקיבוץ המארח דווקא יהודית, בתו של חבר ותיק מיוצאי קן וארשה — י ע ק ב חזן. גם דבריה העידו על מידת שיתופם
והזדהותם של בני הדור השני במקום עם חוויית החג. היא דיברה
Iעל קן וארשה כעל מושג רב־משמעות וכסמל שליווה את הבנים בתקופת חינוכם לחיי התנועה. הבנים נטלו גם חלק פעיל ביותר בביצוע תוכנית המסיבה ואם ציין משה זרטל, שהינחה את הערב בחן ובחוש הומור נלבב, כי את הרושם הגדול ביותר
עשה עליו שיתוף־הפעולה בין אבות ובנים בהכנת החג, הדי ביטא בזאת את הרגשתם של רבים רבים מבאי הכנס.
על רקע זה נתלוותה גם משמעות מיוחדת לדברי הסיכום של יעקב חזן, אשר אמר בין השאר:
"לנו אסור להזדקן. קם לנו דור-בנים נפלא. לעתים נמצא אני בריב אתם, כדי להגדיל תורה ולהאדיר. אך יש להם כל היכולת לקבל מידינו את הדגל ואת האבוקה ולשאתם ברמה בתנאי שיראו אותנו זקופי-קומה, מאמינים
ביעוד חיינו ובעתידה של הארץ, כתנאי שיראו אותנו לא כמסתגרים בפינותינו, לא כעייפים אלא כמסוגלים עוד
לצעוד יחדיו, שכם אחד".
הוא הזכיר גם את דברי בתו אשר רמזה, כי חיינו עשירים מחלומותינו ובהקשר זה העיר, כי אמנם דבר זה נכון ביסודו, אך יש גם לזכור' כי עודנו נמצאים בראשית הדרך ועל כל פנים
עדיין לא קיימנו את שליחותנו במלואה.
¥
במסיבת הערב נעשה נסיון לשחזר את אווירת הקן ברחוב דלוגה 50 והדבר הזה הושג לא בעצרת הצגות ומערכונים או
אפקטים תיאטרוניים כלשהם, אלא על-ידי פסיפס של שירה בציבור, פרקי נאום קצרים, פזמונים, קריאות יומנים וקטעי פירסומים מן
"הוי, דלוגה 50 ורימארסקה 12 —
מי ישכחן" — גדול קיני השומר הצעיר ובירת התנועה העולמית. — בוגריו ב־27 קיבוצים. — שיתוף למופת בין אבות ובנים בהכנת החג וביצועו. — י.חזן: "דור בנים נפלא, אך אסור לנו להזדקן". - 200 לחיצות-ידיים בממוצע לנפש. — איזון נאה בין נאומים ופרקי הווי.
"הימים ההם", פרקי נגינה ומחול על הבמה.
וכן יצויין עוד הישג שבתיכנון האירועים: איזון מופלא בין נאומים לבין פרקי הווי. ככלות הכול לא ייתכן חג מסוג זה בלי דברי סיכום והסבר. יצויין איפוא לשבחה של הוועדה המארגנת, שמצאה את הדרך לקבוע עתים לפרקי הנאומים, שתרמו בלי ספק תרומה נכבדה לתוכנו של הכנס, בלי שיצטרפו לכלל "נאמת" מכבידה ומחבלת בשאר חלקי התוכנית.
מה נעים היה להאזין לשירת סולו של ברונקה, מוותיקות הקן והקיבוץ המארח ולהיווכח' כי עדיין לא עומעם קולה והוא נשמע במלוא עוזו. בוודאי הפתיע הליכוד בשירת הזמר הפולני "גוראלו וראצאי דו האל" בפי כלל החברים שלא שרו בצוותא זה עשרות שנים. וכי יש צורך להוסיף' כי גלי עליצות ושמחה עוררו הפזמונים "העתיקים" כגון "אלה תולדות נוח" או פרקי יומן של גדוד תל־חי (קראה ירדנה, בית־אלפא) אשר בהם מסופר בין השאר על טקס שריפת השמות הפולניים של החברים בניצוחו של מרדכי שנהבי, כשנחום הרצברג עם קבוצת "התחמסים" שלו "עושים הווי" ומוסיפים נופך "פיקאנטי" משלהם. ועוד שמענו פרקי קריאה "אופייניים" מן הימים ההם (קראו גם בן־עמי ואמה תלמי). ניגן במפוחית עמנואל קוזצ'קוב (עמיר) ואלו לשאר חלקי התוכנית דאגו, כאמור, בני הדוד השני.
¥
מלבד דברי הפתיחה של מנחה המסיבה (משה זרטל), אשר תיאר את דמותו של גדול קיני התנועה העולמית אשר פעל קרב הגדולה בקהילות ישראל באירופה (הוא שלח גם בשם באי הכנס ברכה ליצחק גרינבאום, ידידה הדגול של התנועה, ששימש סעד ציבורי לקן וארשה בימי מסה), הקשיב הקהל החוגג לסיפורו של מרדכי בנטוב (מייטק גוטגלד דאז) על חיי הקן בשנות העשרים. הוא פתח בתיאור אחד ממיצעדי ל"ג בעומר הראשונים של השומר הצעיר בווארשה וההתלהבות שמיצעד זה עורר אצל היהודים ברחוב נאלבקי' אשר סבלו מהתפרעויות האנטישמים. כאשר ראו היהודים המושפלים האלה נערים זקופי־קומה צועדים בסך ושרים "התקווה" עלתה התרגשותם לשיא. השומרים נתקבלו בקריאות הידד ופרחים הומטרו עליהם מחלונות הבתים. כך תיאר את המיצעד עתון "היינט" של הימים ההם. בצטטו את דברי העתון הזה הוסיף מ.בנטוב ואמר: אפשר לומר, כי השומר הצעיר, בדמות קן וארשה עלה ביום זה לראשונה על הבמה היסטורית מול המון בית ישראל המדוכאים והמפוחדים ואמר להם: אנחנו פה!
בהמשך דבריו תיאר שלבים שונים בהתפתחותו של הקן על גדודיו השונים, החל בזמן שעולמם עדיין היה עולם אמוציונאלי בעיקרו, אם־כי גרעיני האידיאולוגיה כבר היו מקופלים בתוכו. לאחר־מכן סקר את התקופות המאוחרות יותר, שבהן יצאה התנועה למרחב של פעילות ציבורית והגשמה חלוצית, יצירת התנועה העולמית, פעולה ב"החלוץ" וכ'.
לעומתו העלה יוסף שמיר את דמותו של הדור השומרי משנות השלושים, דור שהגיע לבגרות בתקופת הזעזועים והמאבקים החברתיים הגדולים של ימי עליית הפאשיזם באירופה, המאורעות בארץ ומלחמת ספרד. דור זה כבר לא שגה באשליית הנוער "החופשי" הוא ידע את דרכו ותבע מעשים ומאבק. הנואם העלה, בזכרונו פגישה דראמתית של גדוד חניכיו' שבה הודיעו שני בחורים על רצונם להתגייס לבריגאדה הבין־לאומית בספרד. התעורר ויכוח סוער' שבו שללו החברים את המעשה לא מבחינה עקרונית, אלא מתוך הכרת הצורך לרכז את כוחות התנועה במאבקה הצמוד לארץ. אחד הנערים — היה זה מרדכי אנילביץ' — אמר: "אם נלך בכל הדרכים ניהפך לאבק דרכים".
בפרק האחרון של דבריו תיאר יוסף שמיר את הימים הראשונים של המלחמה, שבהם יצאה לפי הוראת ההנהגה הראשית קבוצת מדריכים למזרח ונטלה עימה את דגל הקן, שהוא גם דגלה של התנועה העולמית. דגל זה עבר לאחר־מכן שבעה ימים ושבע ארצות עד שהובא בשלום ארצה.
הוא סיים: "אומרים, כי העצים מתים זקופים. אך אילן טמיר ורענן זה, ששמו היה קן השומר הצעיר בווארשה, לא מת זקוף כאשר עלה עליו הכורת. הוא הגיע לגבהים עד שהעולם כולו נדהם ונחדד. הוא נשרף במאבק והיה לעמוד־אש — לדורי דורות".
במשמר העמק
איטלקית, המבקרים בארץ עם משלחת) עיריית ליבורנו בעיר התאומה בת-ים היתה, אורחת של מרכז מפ"ם. עם הקבוצה נמנים פרופ' ג'ידו טוריג'יאני, נשיא איזור ליבורנו וחברי המועצה וולדו־דל־לוקביסה ואלווארו באלאטיני
האורחים גילו התעניינות רבה ב-עמדותיה של מפ"ם בשאלות מדיניית אקטואליות ובמאבקיה הציבוריים יה־ מדיניים של המפלגה. ראש המשלחת פרופ' טוריג'אני ציין בדבריו את ה-התרשמות העמוקה של כל חברי ה-משלחת מן הדינאמיות של בניין ה-ארץ וקיבוץ הגלויות. כן מסר הפרו־ פיסור על ועידת המפלגה הסיציאליס־ טית האיטלקית, העומדת להיערך ב-חודש אוקטובר. בין השאר ציין ה-אורח את הגישה המשותפת של מפלג-תו ושל מפ"ם בדבר קביעת תנאי־מי־ נימום ברורים להשתתפות בממשלות של ארצותיהם•
את האורחים קידם בברכה המזכיר המדיני, ר.ארזי. השיחה התנהלה ב-רוח ידידותית והשתתפו בה מח"ח א אפרת, ש. פלפן, י. מאיוס, א. גרנות. ל. צור, ד. אוקונוף ומנחם אור, שתיר-גם את דברי החברים לצרפתית.
כן השתתפו בשיחה סגן ראש־העיר מטעם מפ"ם בבת־ים, יעקב בק, ו-חבר מזכירות מועצת פועלי בת־ים הח' שמואל בקר.
a3
עתוני בירות המוסרים על כך מוסיפים, כי תביעתו של חאפז נתקלה בהתנגדותו של מפקד חטי-בה 70, הקולונל מוחמד עמראן, מתנגדו העיקרי של חאפז בצמרת הצבא. השניים חלוקים בדעותיהם גם ביחס למשפטים הנערכים נגד ראשי הפיכת-הנפל האחרונה מחו-דש יולי, שמטרתה היתה, החזרת האיחוד המצרי-סורי.
מצפים להתפוצצות גם לגבי המדיניות כלפי קאהיר שוררים חילוקי-דעות בין חאפז ו-עמראן. בעוד שחאפז תובע יד תקיפה, שואף עמראן (שהוא חבר מועצת ההפיכה ונהנה מתמיכת כ-מה מקציניה) להגיע לשביתת-נשק עם קאהיר. עתוני ירדן כותבים ה-בוקר כי מתיחות שוררת בדמשק, וכי מצפים להתפוצצות בימים ה-קרובים. אותם מקורות יודעים ל-
ישיבה נוספת של הוועדה הפאריטטית בעניין ב"ש
תל־אביב, יום ב'. — היום הת-קיימה ישיבה נוספת של הוועדה הפא־ ריטטית של נציגי מפ"ם ומפא"י ל-עניין הקמת קואליציה עירונית בבאר-שבע• נציגי שתי המפלגות חזרו והו-דיעו על רצונם להקים הנהלת יציבה בעיריית באר־שבע, שבמרכזה יהיו שתי המפלגות. הוחלט לקיים את ישיבה הקרובה בראשית השבוע הבא, בישיבה השתתפו מטעם מפ"ם ר. ארזי, י.אפרת, ז.זריזי ומ.לויט. 'מטעם מפא"י השתתפו ר.ברקת, ש. נצר, מ.סורקיס, א. נאווי ו מ.אלמוג.
היום התקיימה ישיבה בין נציגי מפא"י והמפלגה הדתית־לאומית, בה נדונה הקמת קואליציה עירונית באש-דוד. המשא־ומתן לא הסתיים. בראשית השבוע הבא תתקיים ישיבה נוספת.
פלסטין תצטרך להוכיח קיומה...
מאת כתבנו
תל ־אביב, יום ב'. — פלסטין תצטרך להוכיח עד סוף השנה, כי היא מדינה מוכרת ע"י המוסדות ה־. בינלאומיים, אחרת תוצא מההתאחדות הבינלאומית בהרמת-משקלות — זאת סיפר היום המאמן הישראלי יעקב שפרינגר, שחזר משטוקהולם, שם הת-קיים קונגרס וכן נערכה אליפות עולם.
פלסטין נתקבלה במפתיע לפני כשנה להתאחדות בהרמת־משקלות, וגם ל־ שטוקהולם שיגרה היא עסקנים ו-ספורטאים, שלא שותפו לפי תביעה הנציג הישראלי.
י.שפרינגר, שהוא מומחה להרמת־ משקולות עוד מפולין, הוזמן לשפוט לאולימפיאדת טוקיו.

ניסו להיכנס לספריה ציבורית ש-נועדה רק ללבנים.
שני הכמרים הצליחו להימלט ו-קיבלו טיפול רפואי בבית־החולים, ואילו ההמון פוזר על־ידי המשטרה.
הנשיא קנדי הביע היום את צערו על מעשי הרצח, שבוצעו אתמול בבירמינגהם וגינה אותם.
בהודעתו פונה הנשיא קנדי לכל האזרחים האמריקניים להתגבר על הדעות הקדומות שלהם ועל רגשו-תיהם' כדי לאפשר את חזרת שלטון הצדק והשלטת השקט והסדר ב-מדינה.
הנשיא קיים הבוקר דיונים עם אחיו, שר־המשפטים רוברט קנדי בקשר למאורעות בבירמינגהם.
ברכת הסגל הקונסולרי לשנה החדשה
ירושלים, יום ב,. — אנשי ה-סגל הקונסולארי בירושלים ביקרו ה-יום אצל הממונה על מחוז ירושלים
את ישראל יצגו בשטוקהולם שני המשקולאים, אדוארד מרון ואלי אשכ-נזי. הראשון תפס מקום 11 והשני —־ והגישו לו את ברכותיהם ואיחוליהם מקום 17. לשנה החדשה,
נבחרות יוגוסלביה וישראל יחנכו הערב את האיצטדיון ביד־אליהו
מאת ישראל פז, כתב "על־המשמר"
תל־אביב, יום ב'. — נבחרות הכדורסל של יוגוסלביה וישראל, יחנכו ביום ג' (הערב) ב־8.30 את איצטדיון הכדורסל העירוני ביד־אליהו, במשחק בינארצי ש-עורר סקרנות רבה. מצפים שכל 5035 המושבים באיצטדיון יהיו מלאים. היוגוסלבים, שהם סגני אלופי העולם, הגיעו הערב לאחר שזכו אמש באלפות הבלקן באתונה.,
פתיחת האיצטדיון החדש ביד-אליהו מהווה מאורע גדול בספורט הישראלי ואת ברכת הממשלה ל-עירית תל-אביב, בעלת האיצטדיון, יביא סגן ראש הממשלה, אבא אבן.
יקדם למשחק, שיתנהל ע"י שני השופטים הבינלאומיים הישראליים, ב. שפרלינג וי. פיסטינר, טקס ש-יתחיל בשעה 8 ע"י תזמורת ה-נשיפה העירונית. השערים שייפתחו ב-7.15 ינעלו ב-8.20, בעוד סגן ראש הממשלה וראש עירית ת"א יגיע ב-8.29. לאחר נגינת ההימ-נונים ישמעו ארבעה נאומים קצ-רים ע"י מ. נמיר, ראש עיריית ת"א; ר. דפני, מנהל רשות ה-ספורט; ה. גלובינסקי, יו"ר ההת-אחדות לספורט וא. אבן, סגן ראש הממשלה. לאורחים מיוגוסלביה ימ-סרו פרחים ומדליות וב-9,15 תינתן
שריקת הפתיחה. בסיום המשחק ימסור ראש עיריית ת"א גביע ל-נבחרת המנצחת.
הישראליים התאמנו
הנבחרת הישראלית קיימה הערב אימון קל, ואילו ביום ג' (היום) ינוחו השחקנים במלון בכפר-המכ-ביה, שם הם נמצאים במחנה אימון סגור.
הכדורסלנים הישראליים השאירו בימים האחרונים רושם טוב. הם שיפרו את תנועתם, את הגנתם ואת קליעתם לסל. המאמן יהושע רוזין אמר הערב, כי "בכדורסל קו-רים דברים בלתי-צפויים וייתכן, והם יקרו גם במשחק זה, וננצח את היוגוסלבים".
כפי שנודע יפתחו הישראלים ב־ חמישיה; כהן-מינץ, חזן, זייגר, לו-בצקי וחמו.
יהיה זה המשחק הבינארצי ה-47 של נבחרת ישראל בכדורסל. עד כה ניצחה הנבחרת הישראלית ב-18 משחקים וב-28 נוצחה. יו-גוסלביה וישראל התמודדו כבר ארבע פעמים. היוגוסלבים זכו ב-שלושה משחקים והישראליים ב-אחד (ראה מדור הספורט).
הישראליים והיוגוסלביים יקיימו ביום ה' משחק שני בעין־חרוד, כששתי הנבחרות יופיעו בנבחרות הליגות של יוגוסלביה וישראל.
נבחרתה של יוגוסלביה תעזוב ביום ו' את ישראל בדרכה לנא-פולי למשחקי הים־התיכון, ואילו הישראליים ייצאו ביום א' למש-חקי אליפות אירופה בוורוצלאב, לאחר שהיום נתקבלו האשרות ה-פולניות.
(המשך בעמוד a', סוד 1)
תורתי נגד מוסדות ה"מיסיון", אי-נו מוסד מיסיונרי כלל וכלל.
בית-הספר, אשר חגג השנה 100 שנה לייסודו, הוקם על-ידי מרת וולטר-ארנוט, מחלוצות החינוך ב-דורה, שהיתר, רחוקה מכל כוונות מיסיונריות. היא העבירה את בית-הספר לרשות הכנסיה הסקוטית, וזו־ מוסיפה לקיימו עד היום ללא מג-מה מיסיונרית. במשך 100 שנות קיום בית-הספר לא נמסר על אף מקרה של התנצרות מבין התלמי-דים. כיום מרבית התלמידים הם ילדי דיפלומטים דוברי אנגלית, אך יש גם מיספר ניכר של ילדים יהו-דים וערבים. כל המורים הם מוס-מכים.
אחר-כך ביקר הממונה על ה-שגרירות הבריטית גם אצל הרב הראשי הראשון לציון י.ניסים, ל-אותה מטרה.
לנוסעי "אגד'
היום, יום ג'
יופץ העתון
קרובים תפעיל ההסתדרות לחץ על הנהלת "דן" ויתר הקואופרטיבים, כדי לסיים את פרשת הסחבת וה-טיפול בתביעות, שגרמו לסיכסו־ כים ממושכים עם השכירים בשנה האחרונה,
פרטי ההסדר
■ בפגישה שערכו אמש יו"ר המת-
תחזית מזג האוויר
טמפרטורות המכסימום החזויות ל-היום: ירושלים — 27 מעלו־ת; תל■ אביב — 30; חיפה — 29, נצרת — 29, טבריה — 35, בית־שאן — 36, עפולה — 32, באר־שבע — 31, ואילת — 37 מעלות.
אל מנויינו
ביום ד' מופיע גליון ערב ראש- השנה תשכ"ד
בתבנית מוגדלת
נא להשאיר באותו יום את תיבות־המכ־ תבים פתוחות, למען הקל על חלוקה סדירה של העתון.
בתודה ובברכת חג־שמח,
מנהלת "על־המשמר"
ברק שלנו
בנם של
דרורה (חסין) וצבי זלינגר
איננו
המשפחה
בגליון ערב ראש השנה
ידיעות אחרונות
65 עמודים נוער ישראלי מתמודד עם נוער הגולה
בסימפוזיון "ידיעות אחרונות"
♦
100 הימים של לוי אשבול
♦
עדות המזרח -
חומר-הנפץ של המדינה
♦
מנהגי ראש השנה בעדות ישראל
♦
"כנור ד ו ד"
תוצאות משאל "האוסקר הישראלי"
של "ידיעות אחרונות"
שי לקוראים:
לוח שנה צבעוני
מוגש ע"י עץ־הזית
ביום א/ ד תשרי תשכ"ד, 22.9.63 כיום השלושים למותה של הכרתנו
חנה רובין-הלוי ז"י
נעלה על קברה בשעה 4 אחה"צ. בו בערב, בשעה 9, תיערך אזכרה בחדר־האוכל של הקיבוץ.
קיבוץ בית־זרע
בצער וביגון אנו מודיעים על מותו ללא עת של יקירנו
משה דודקביץ
הלויה תצא היום, יום ג' 17.9, מבית־החולים "רמב"ם" בשעה 1 בצהריים. אוטובוס ייצא בשעה 12.30 מבית המנוח, רח' ארלוזורוב 49, חיפה
המשפחה המתאבלת
12.11.63 על המשמר
נשיא המדינה מביא את ברכתו ליובל השומר הצעיר בפגישה עם
ראשי התנועה ומייסדיה
1963
על המשמר
29.11.1963
1931. ההנהגה הראשית ברומניה עם השליח י. בארי
50 שנה
ל"השומר הצעיר"
שלישי מימין:חברנו ישעיהו בארי שייק

על המשמר-מוסף ליובל
29 בנובמבר 1963
צבי ליבנה
/עליית
השוה"צ
תהלוכה
שבועיים לאחר בוא הנציב העל־
יון הראשון ליהודה הגיעה אוניה ובה למעלה ממאתיים איש — כמה קבוצות של "השומר הצעיר" מג-ליציה. בקבוצות אלו נכללה כמ-עט מחצית ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" מגליציה, כלשונם: מנהיגים.
אהבתי מאוד את "השומר הצעיר" ועד היום מלווה אותי הרגשה נעי-מה בזוכרי את עלייתן של קבוצו-תיו. לא היה כמעט צורך לטפל בהן. כל קבוצה ירדה מהאוניה בסדר ובמשטר, לפי הוראות מנהיג הקבוצה. האנשים לא נדחקו ולא הצטופפו, לא המו ולא הרעישו. הבחורים והבחורות היו לבושים תלבושת אחידה של צופים, איש תרמילו על שכמו וכן ילקוט ומי-מיה למותניו. לשונם היתה עברית רכה ונעימה לאוזן.
משירדו לחוף נשתרר ביניהם סדר באילו מאליו: אחד. הופקד על ערי־ מת הצרורות והמזוודות, שני עסק בעניין התעודות, שלישי ניהל משא־ ומתן — הכל במשטר ומידה. ה-יחסים ביניהם היו פשוטים, לבביים ומנומסים. רובם ככולם בני גיל צעיר, רעננים, בריאים ומשכילים.
...העבודה בנמל באותו יום היתה מרובה מפאת ריבוי העולים והסי-דורים נסתיימו בשעה לא מוקדמת בערב.
אמרנו לזוז מהחוף, כשלפתע נש-מעה פקודה :
— להסתדר!
כהרף עין התחילו חברי "השו־ מר־הצעיר" להסתדר שורות־שורות והונפו דגלים עבריים. המראה היה מלבב ומרומם, אך"• אותו רגע זכרת את המקרה ביום בוא הנציב העליון ואת הביקורת החמורה ש-נמתחה עלי מכל צד — והרי גם עתה היה עלינו לעבור בסימטאות הצ-רות של הערבים היושבים בבתי־ הקפה ומה גם שתהלוכה זו תהיה גדולה במיספרה כמעט פי־שלושה, מהתהלוכה ההיא, ותלבושת הצו-עדים אחידה כשל צבא... תהלוכה זו בשורות סדורות ובדגלים מונ-פים, ודאי עשוייה להרגיז את הער-בים.
החלטתי איפוא לבטל את ההליכה בסך. הסברתי למנהיגים את המצב, והוספתי, שבהגיענו לדרך יפו— פתח־תקווה, לפני כניסתנו לתל־
אביב יוכלו להסתדר כרצונם.
דברי לא מצאו אוזן קשבת. להי־ פך, הם רגזו ורגשו:
— באנו לארצנו, וכאן נהלך זקו-פי קומה!
— לא נוריד את דגלינו!
— אנו בארצנו, והקץ לשיעבוד !
הסברתי להם שוב ושוב, אך
ללא הועיל. הם החליטו שלא לזוז בלי תהלוכה ובלי דגלים.
לפתע נצנצה מחשבה במוחי: עו-לים אלה חניכי־משמעת הם כל זמן שאני מתווכח עמם, יעמדו על שלהם. אנסה ליתן להם פקודת. אמרתי:
— חשבתי לשכנע אתכם, אך אין אתם מקבלים את דעתי. היום אני האחראי כאן לענייני העלייה, ואני מצווה עליכם לנהוג. לפי הוראותיו
אך יצאו המלים מפי — ומיד זזה החבורה ללא סדר וללא דג-לים ושירה. נשתררה שתיקה איל-מת רווייה רגשי צער. כך עברנו את כל הסימטאות בלי שיפצה מי-שהו פה. ...משהגענו לדרך יפו— פתח־תקווה, אמרתי:
— כאן מותר להסתדר !
הם נעצרו. הושמעו פקודות מפי המנהיג. הדגלים הורמו, ולא עברו רגעים מספר ונתגלתה תמונה נה-דרת : מאות צעירים וצעירות ערו-כים בשורות וצועדים בקצב יה־ מנהיגים מהלכים בצדדים. השירה שהתחילה בלחש, גברה והלכה...
¥
הכניסה לתל־אביב עוררה הת-להבות. אנשים יצאו מבתיהם ונפנ-פו במטפחות. רגש של חמימות וחיבה אפף את הציבור, ואפילו יהודים הטרודים בעול פרנסתם ו-עסקיהם, שאין לבם פנוי לעניינים שבסנטימנטאליות, נתלקח בהם ני-צוץ בראותם את מאות הבחורים והבחורות שעזבו הורים, מעמד ו־ קאריירה ועלו מלאי התלהבות ו־ מתרוננים ופניהם לחזית העבודה והיצירה.
ברחוב נחלת־בנימין, על הרחבה שלפני מועדון "הפועל הצעיר", עצ-רו העולים בטרם נכנסו לסעוד את -ארוחתם הראשונה בארץ. הם הרי-מו את דגלם מעלה ושרו את "התקווה" בעוז ובבטחון, ולאחר-מכן נכנסו לאולם הגדול בסדר ו-משטר, כמנהגם...
("פרקי העלית השלישית", תשי"ח)
סטרי ובנותיה
בקיץ שנת תר"פ גבר זרם הע-לייה משבוע לשבוע. החומר האנו-שי היה מסולתו ושמנו של הנוער בעם ורובו נהר אל הכבישים וה-מצבות,
באחת האוניות עלו יום אחד שבע נערות בנות י"ז—י"ח שנים, כולן מהעיר סטרי שבגליציה, בוג-רות גימנסיה ומדברות עברית עסי-סית. הן נרשמו במרכז העלייה של "הפועל הצעיר" וביקשו להי-שלח לעבודה במוקדם ככל האפ-שר ודווקא בצוותא, רצונן להיות יחד.
עבודה לבחורות לא היתה ב-אותם הימים במושבות. מרכזי הע-בודה אשר קלטו את רוב העולים היו הכבישים, אך העבודה בכבי-שים קשתה אף על הבחורים והיתה נושאת גרעונות ותחלואה. לא היה זה מן המקובל שצעירות תלכנה לעבודה באבן וחצץ. הבחורות ה-בודדות שהלכו לעבודה בכבישים היו חברות קבוצות מאורגנות, ו-עבדו רובן ככולן במטבח, בכבי-סה ובנקיון. הנהלת העבודה בכבי-שים אסרה על מרכז־העליה לשלוח בחורות לכבישים.
והנה עמדו לפני שבע בחורות רכות וצעירות, בנות "בעלי בתים" שלא הורגלו בעבודת גופנית כל-שהי ודרשו עבודה. במפגיע.
בוקר בוקר היו שבעתן מופי-עות במרכז ד,עליה ומתייצבות ליד שולחני. האחת, מרים, "והנציגה" — היתד, פוסעת קדימה וטוענת;
— מתי כבר תשלח אותנו ? הנה אתמול שלחת עשרים בחו-רים לכביש. היום אתה שולח שוב בחורים. איננו רוצות לחפות עוד!
הייתי אובד עצות. כיצד אשלחן אל הכביש, לעבודות החצץ ושאר העבודות המפרכות? הרי אעורר את חמתו של מנהל העבודה ה־ קפדן, הטוען שעבודה בכביש זקו-קה לבחורים חסונים למודי-עמל?
ניסיתי לפזרן בין הקבוצות היוצ-אות לכביש, אך נתקלתי בסירוב הן מצד הקבוצות והן בהתנגדות
מצדן, שכן רצו לחיות בצוותא ולא להיפרד.
ביקור זה, של הבחורות חזר מדי יום ביומו, ואני הייתי דוחן בקש. הבטחתי שהנה, הנה אסדרן בעבו-דה ועליהן לחכות בסבלנות.
— סבלנות... אין לנו רצון לא-כול לחם־חסד! באנו ארצה לע-בוד, להתקיים על יגיע כפינו...
בוקר אחד באו אלי למשרד, ו-שוב פתחנו בחילופי דברים שיג־ רתיים: אני בהבטחות טובות והן בדרישה עקשנית. עד שנכנעתי ו-אמרתי: "טוב. מחר אתן יוצאות אל הכביש". שמחה קפצה עליהן ובהתלהבות רבה ארזו את חפצי-הן. בהיפרדן מעלי אמרתי להן:
— יהי רצון ואשמע מכן בשו-רות טובות. אני מציע לכן ־לקרוא שם לקבוצתכם : "בת שבע"...
ואכן, במכתבי אל הנהלת הע-בודה בכביש ציינתי אותן כקבוצת "בת־שבע".
הן נסעו ולבי לא היה שקט. מה אעשה אם הנהלת העבודה ב-כביש תשלחן אלי חזרה? ומה יהיה אם בריאותן תנופץ חלילה אל הסלע והחצץ ? החברים שעבד-תי אתם במשרה לא חסכו ממני דברי כיבושין על מעשי הנועז ובלבי הייתי תמים־דעים אתם.
עבר שבוע, עברו שבועיים ולא שמעתי על אודותן מאומה. והנה, יום אחד הופיע אחד מראשי ה-קבוצות בכביש. בלב חרד שאל-תיו :
שמא שמעת על שבע נערות מ-סטרי בעבודת הכביש ?
— לקבוצת "בת שבע" אתה מתכוון ? כיצד לא אכירן והן חו-ללו מהפיכה בכביש! כולן עוב-דות בניפוץ חצץ ומצטיינות מאוד, הגיעו לשיא. מכסת החצץ היומית שלהן מגיעה למכסת הבחורים המ-נוסים ,והחרוצים ביותר, ולעתים אף למעלה ממנה. כל המחנה מת-פאר בהן ומעלה על נס את הצ-טיינותן בעבודה קשה זו.
גל תם עברני, משל שמעתי בשו-רה טובה על אחד מבני משפחתי.
I
I
1
)
)
I.
I
עבר ומן רב והנה נשתנתה פר-שת סטרי ובנותיה: כאחת האו-ניות הופיעו שוב. שבע בחורות וגם הפעם מק"ק סטרי, כולן חב-רות "השומר הצעיר". אמנם הפעם היו עמן גם בחור אחד — שבע בחורות ואחד בחור. ברשמי אותן בספר העבודה אמרתי!
— ארשום אתכן בשם קבוצת "והחזיקו".
תשובתן היה גל של צחוק. שם זה ליווה, אותן ככל העבודות ב-ארץ.
לאחר הנסיון עם קבוצת "בת-שבע" ונצחונה בעבודת החצץ, שוב לא היססתי ושלחתיו מיד אל ה־
כביש, וגם קבוצה זו, כקודמתו הצטיינה בעבודתה.
במסכת כיבוש העבודה הגופני על־ירי החלוצה תירשמנה כנושא זרי־נצחון שתי הקבוצות מעיד
: "בת שבע" ו"החזיקו"... צבי לבנה
(פרקי תעל יה השליט)
מו "מניה וביה", מלוחות ישנים, מועדון וקיימו בו פגישות. מצ'ר־ גוביץ פשט "הנגע" על העיירות בסביבה. הוקמו קנים ברדאוץ, ב־ לוצ'אבה, סטרוזוניף, דורנא־ואטרה ובעיירות אחרות בבוקובינה. ללא הידברות כלשהי, ללא קשר איר־ גוני קמו. רוח היתד, בנוער. בימי-נו לא יאמן. מלחמת־העולם הרא-שונה, שסימניה הם איטליז־וורדן ומלחמת־הגאזים האיומה — הותי-רה אחריה ליבות מאמינים ותקוות גדולות. אגודות־נוער, מרקיעות־שח־ קים, שאיפות אל הטוב, אל הש-לום (לא עוד מלחמה!) ואל חיים חדשים צצו בכל העמים. האדמה עקובת־הדם עטתה ירקות של צמי-חה. היתה, תסיסה' היו חיפושי־ דרך. האוזן נטוייה היתה, לתורות פילוסופיות, לבשורות של אידיאות, לציוויי־מוסר. על רקע מדושן-אומן זה, צצו הקנים והתחוללה תנועת "השומר הצעיר" במקומות שונים.
"בלא תנאי!"
כאמור, טרם היה בקנים בבו-קובעה קוו מגובש וזיקה ברורה לציונות, חברי הקן בצ'רנוביץ הגו בתורות, הפכו בשיטות פילוסופיות ועל הקן עברו תמורות. התגבש
יותר. ברבות הימים, די היה שיראו מרחוק את הדגל ואת הסמלים, כדי להרתיעם.
הניצנים בבסרביה
במקביל ל"בריאתו" של קן צ'ר־ נוביץ, קמו שלוש שנים אחרי זה, קנים בבסרביה. הראשון בינואר 1921 בקישיניוב, השני באפ-ריל אותה שנה בבלצי וב־1923 בבנורי.
אף קנים אלה "נבראו", מעצמם קמו, בלי קשר עם הקן בצ'רנו־ ביץ. לא במאמר־פה: יהי קן! ו-לא במאטר־כתב נהיו. איזה "רוח־ אלוהים" היתה, מרחפת על פני הימים אז וטפחה על ראש הנוער היהודי : קום !
ביביק ולוי מקיבוץ מעברות מספרים: השם "השומר הצעיר" לא היה ידוע אז. התוכן היה סקאוטי־ספורטיבי. נפלה הברה על "טרופלדור" ועל "תל־חי" והם קס-מו• שמעו על "השומר" בארץ ו-מצאוהו הולם לרוחם המגששת. יזכור לו, ללוי, בחור אחד, כיפח, פדיה קאראדן מאודיסה, שחזיתו ה-זקופה ומטהו הארוך שבידו כמו שימשו "דגל" לנוער. לשון־הפיקוד היתד, רוסית, חסרים היו כל הכ-רה לאומית ברורה ומנוסחת, אך "עצמותיהם אמרו" חיסון גופני ל-אדם היהודי, יציאה מן הניוון, "או-פוזיציה" לסביבה, למציאות הקיי-מת' למקובלות. "שושבין" לכל אלה, שימש הספורט, כדור־הרגל, הטיו-לים בחיק הטבע. נהייה עמומה זו לתמורה קיבלה הפדייה ציונית־חלו־ צית מן הנוער שזרם מאוקראינה לבסרביה, בדרכו לארץ. הניצנים צמחו, פרחו וחנטו פרי. קנים צצו זה אחרי זה. אל הראשונים נוספו כאטין, נובוסליצה ואחרים. באותם הימים קם "החלוץ" וקבוצות יצאו להכשרה בחוות בליצ'ני על־יד בלצי, בנופולקאוץ ובלוקביץ בבוקובינה.
הכלאות והרכבות
השומר הצעיר ברומניה — פרי הכלאות והרכבות היה. מדרש עיו-ני, הוויות־חיים וגווני־אופי של חל-קי יהדות שוגים ב"רומניה הגדולה" חברו בו והתמזגו במזיגה אחת.
איזיא פסח' חבר מעברות ו-מזכיר ההנהגה הראשית, שנביט אל התנועה בגיל שלוש־עשרה, מפ-רק לפני את המזיגה ליסודותיה. רוחה של וינה, בה שתו בצמא ממימיהם של מרתין בובר, ברנפלד וקראוז, "אובקה" באבקת־פחדיה של יהדות גליציה בפרוץ בה פרעות ותעוזת ההגנה העצמית, שצנפה את הנוער שם. הפילוסופיה העיונית נגעה בבשר החי של פרובלימטי־ קת־העמידה־על־הנפש ועל הכבוד היהודי, מבחן ההזדהות המלאה ד
החוט המשולש
תנועת "השומר הצעיר" כיצד נבראה? איכן היא "פרשת הברא-שית" שלה ? מאיזה מעיינות נזו־ נה ואילה מהם עיצבו את דמותה ? כאשר הנך שומע שיחם של רא־ שוני־הראשונים, עומד הנך בפני חידה, בפני "סוד מסודות הטבע", אם נכלול בכלל "הטבע" גם מה שקרוי "רוח הוא באדם".
יש ש"רוח הוא באדם" ויש ש־ "רוח הוא בתקופה" ואינך יודע איך וכיצד והנה, נבראת "מוטא-ציה". רק כך ניתן להביו את "היבראותם" של "קנים" ("גנים") במקומות שונים ורחוקים זה מזה במזרח אירופה, בלי כל קשר בי־ ניהם, לא חברתי, לא אירגוני.
— היכן מולדת "החיטה", ש-שמה "השומר הצעיר" — שואל אני "נוסח ואבילוב" את בימי תורן, חבר קיבוץ מעברות, היו-שב מולי בחדרו בקיבוץ.
בומי תורן, איש החברה להגנת הטבע, מכין לרעי. אכן, כ"מולדת החיטה", שטרם איתרוה לדיוקה, כן — "מולדת השומר הצעיר", במקומות אחדים נבטו הזרעים ו-מוקדם או מאוחר הציצו וצמחו. המקומות היו רבים, אך הרוח — אחת היתה" רוח ולא אידיאולוגיה, רוח שלא צבע לה ולא צביון, לא קלסתר ולא דמות. לפתע פת-
אום נראו בנוף הרחוב היהודי, פה ושם, נערים יהודים, מגבעת-שולזם לראשם מטה. ארוך בידם והם צועדים זקופים, ממותחים, ב-ראש מורם בצעד רהוט ובשעט מפגין. "השומר הצעיר" — כך קראו לעצמם אינסטינקטיבית.
גרעין ראשון בומי תורן יודע לספר על אחת "המולדות" של "השומר הצעיר", על "השומר הצעיר" ברומניה, ש-גרעינו הראשון נבט וצמח בצ'ר־ נרביץ שבבוקובינה. את הגרעין ה-ביאה הרוח העזה, שנשבה מווינה, הבירה האוסטרית, בה נתרקם מר-כז צעירים יהודיים, פליטי מלח־ מת העולם הראשונה, שתהו על העתידות וחיפשו שבילים חדשים. בסוף 1918 חזרו אחדים מהם מ־ "וינה־רבא" לצ'רנוביץ, שמוחזקת היתה, ב"וינה־זוטא" והם האצילו מרוחם על הנוער. מן הללו קם הקן הראשון ברומניה. קן "גולמי" היה, קן תוסס, הורם אל קידמה, אל תמורה, שלא תואר להם עדיין ולא נוסחה. ארץ־ישראל טרם שימ-שה אבן־פינה והמושג הגשמה טרם נברא. בקרב הנוער שרר אקלים חברתי תרבותי שדחפו אל יצירת־ מה, מתאספים היו בקרן־רחוב וב-גנים ציבוריים. בקומת־הקרקע ב-בית הקהילה, שנחרב במלחמה, הקי־
מקימי קן השוה"צ בקישינוב (1922)
(על תנועת השומר הצעיר ברומניה)
בו חוג פילוסופי שנקרא "החוג האטי" או "החוג של קטנר". חוג זה המריא אל שחקים ובז לקטנות. חבריו שקעו בימה של הפילוסו-פיה ומשכו -אל מצוולותיו את המד-ריכים ואת ראשי־הקבוצות, את ה-עידית ואת "המיטב" בקן. קיומו כמעט והועמד בסכנה עד שקם פולי פדן, הציב סכר ומנע את ההתמוטטות.
פולי היה הדמות המרכזית בקן צ'רנוביץ ומדריכים רבים התחנכו על ברכיו. על ברכיו ? לאוד דווקא ! אופייני הדבר : בימינו לחיזוק מח-נה — אוחזים בקולה, "מנענעים על הברכיים", מפנקים, בימים ה-הם — אחזו בחומרה.־
פולי תפס את השוד בקרניו. הוא החדיר לקן את המושג "בלא תנאי" (אונבדינגקייט), את הערך המוחלט, את ההגשמה מתוך צווי מוסרי, את החתירה לשלמות, את הסלידה מן החצאין. בומי מדגים לפני כיצד נחלו חברי הקן את ההחלטיות בערכים וכיצד "נחשלה הפלדה". חבר־קן (והנער — נער) הייה שם על שולחנו סוכריה ושבועות היה מתגבר לבלי שים אותה אל פיו. אחד הציוויים בקן היה : לא לש-הות בעיר והם היו יוצאים לעתים קרובות אל היער, אל הפרוט. הי-תד, נהייה להתחסנות פיזית. ליי-שור הגב היהודי, היו לכן מהלכים בחורף בלי מעילים, במכנסיים קצ-רים ובגלוי ראש. היו רוחצים ב-שלג, בכפור, בלי מורא ופחד. ה-פעולות' בקן מותנות היו בדיוק מוחלט, הקן מחולק היה ל"מעגלי־ תרועה" (חוליות־קשר). שום דבר לא עמד בפניהם במילוי פעולתם לא סגריר, לא סערת־שלגים, לא חשכת ליל. חישול האופי — היה דיברת הקן ולהתחשל ניתן היה רק על בסיס של ה"בלא תנאי". חיזוק זה — אומר בומי — הוא שסלל את הדרך אל ההגשמה הח-לוצית, אל החלטתיות שאינה מת-נודדת, הוא שהכשיר את הלבבות. לעקשנות, להתמדה, לקליטת הפי־ לוסופיד, המארכסיסטית, שהפכו טבע לאיש "השומר הצעיר". אופי זה שנתחשל הקרין ונתן סימניו בחוץ, תודעת זקיפות-הקומה היהודי! והאנושית, — שינתה גם את יחסם של "השקצים", שמאי־היהודים. אח-רי שהיו מגיבים (גם בנות) על התגרותם בכוח, לא היו מעיזים
50 שנה
לשומר הצעיר
על המשמר 29.11.1963
בחירת דרך הפתרון הציוני החלוצי, הלכה למעשה, ניערו רבים מן ה-תנועה, שפנו אל האוניברסיטאות ל"התדקטר". הנותרים שוב לא הגו ב"ערטילאיות". הם דבקו בממ-ש ו ת. הם נשאו בחיקם את "מס-דה" ללמדן, מודפסת במכונת־כתי־ בה, שהיתה, כ"ביבליה" ל"השומר הצעיר".
יסוד שני הנחילה לתנועה הפגי-שה עם הנוער הבסרבאי. לכאורה, פגישה בין שני ניגודים, חובשי גימנסיות ואוניברסיטאות עם פשו־ טי־עם מן העיירות הקטנות, אך הרכבה־הכלאה זו הוסיפה חוסן ל-אילן־התנועה. הנוער הבסרבאי הביא עמו. את ליח ההמון ועסיסו, את פישטות־ההליכות, את הקשר השור-שי, האורגאני, הבלתי אמצעי, אל העם. הוא מיזג את רוח־ההלכה עם כוח־המעשה שלתומו, שאינו מחטט במופלאות ואינו מתלבט בלבטים. נוער העיירות היתה, לו קירבה אל הטבע, אל עמל־הכפיים והווייתו זו התאחתה יפה עם צוו ההגשמה, שלושה יסודות אלה, התורה העיו-נית, הדי גולת פולין והפגישה עם נוער בסרביה — הפרו זה את זה ועיצבו את אופייה של תנועת "ה-שומר הצעיר" ברומניה.
חיפה - כור ומבחן
קבוצת המגשימים הראשונה של תנועת "השומר הצעיר" ברומניה (קדמו לה בודדים) עלתה' לארץ ב־1925 והיא יסדה את הקיבוץ ה-שלישי בארץ, את קיבוץ ג'. אליו נצטרפה קבוצת "טרומפלדור", שעל-תה מבוקובינה.
קיבוץ ג', תחילתו גרעין בקיבוץ ב' בעפולה : אחרי שנה עבר לחי־ פה, ל"נווה־שאנן" ומשם למפרץ ומן המפרץ לבת־גלים. הקיבוץ עבד בסלילת כביש ב"גידרו", ביבוש בי-צות, במחצבת עתלית להספקת אבן לבניין הנמל, בעבודות העירייה ו-אחרון אחרון (מלהיב!) בנמל,
תקופת חיפה שמורה בזכרון הב־
די קיבוץ ג' כתקופת־זוהר בדרך התהוותם ההברתית־פוליטית. כאן עמדו במבחנים של כיבוש עמדות כלכליות וחישול מטענם האידיאי בכור המציאות החיה. זכה הקיבוץ ובמגעו היומיומי עם פועלי נמל ערביים — זרע גרעין ראשון של הכרה מעמדית בקרבם ושל אמונה בסולידאריות הכנה של הפועל היהו-די עם גודלו.
בראשית חדרו חברי הקיבוץ אל עבודות העירייה — נקיון, ניקוז, ביוב ותיקון כבישים. שכרם היה, 15 גרוש, גרוש אחד יותר משכרם של הפועל הערבי, "תוספת־רמת-חיים", עבדו במחצבה וחדרו לסו־ רות וסבלות בנמל בתנאים שווים
על המשמר 29 בנובמבר 1963
לאחר מלחמת העולם עלו השרידים ארצה והצטרפו לקיבוץ הארצי.
יוצאי התנועה מליטא מתרכזים בקיבוצים בית־
זרע כפר־מסריק, עמיר, רמת־השופט. מענית להבות־ הבשן ובודדים בשורה של קיבוצים אחרים.
מצרים
Groupement “Haivri Hatzair", EGIPT.
שנות התסיסה וההתארגנות 1930—1933. ב־1933 בקאהיר קם אירגון חלוצי מתוך חוגי הנוער הלו-מד שמתרכז באירגון הצופים "מכבי" ומכנה את עצמו "העברי הצעיר" ו- 1934 עולים הראשונים.
"העברי הצעיר" — תנועת נוער חינוכית — הקושרת קשרים מימיה הראשונים עם השומר הצעיר. ב-1937 נוסד קן בהליופוליס.
ב־1938. לאחר בירורים בתוך השכבה הבוגרת בהשתתפות שליח ראשון מהארץ. באה ההכרעה על הדרך של ציונות חלוצית והתנועה יוצאת להסתע-רות בנוער. פעילות בקק"ל, לימוד עברית והוצאת עתון "המעורר".
בשנות מלחמת העולם מתעמק הקשר עם ארץ־ ישראל והקיבוץ הארצי הודות לשהותם של החיי-לים הארצישראליים במצריים.
התנועה מתרחבת וקמים קנים חודשים בקאהיר ובאלכסנדריה על־אף ההוראות מהארץ (בימי הקמת "החלוץ האחיד") לא להעניק להשומר הצעיר רש־ יונות־עלייה.
ב־1944 — בכינוס בוגרים ראשון בהליופוליס—
נוסד קיבוץ עלייה א' ומיפעל הכשרה שריכז את המגשימים הראשונים לא החזיק מעמד זמן רב בעטיין של רדיפות וחיפושים בעקבות רצח הלורד מוין ע"י לח"י (1945).
התנועה בשיא התפתחותה — קרוב ל־1000 חברים (קאהיר — 500 אלכסנדריה 300 וכר).
ב־1945 מושבות רבות־משתתפים. טיול לארץ־ ישראל, מושבות־חורף (300 משתתפים) ו"שומריה" ספורטיבית. קבוצות "בני עבודה" לעלייה לארץ בגיל מבוגר יותר מגיל ההשתייכות לתנועה. התנו-עה יוזמת את ההגנה העצמית היהודית וחבריה
מפעיליה הראשיים של עלייה ב'.
(בפסח 1945 — "יציאת מצריים" של 150 חלו-צים, בחלקם הגדול חברי השומר הצעיר — בעזרת החיילים הארצישראליים ובמדיהם).
ב־1947 — ציר לקונגרס הציוני.
1947 — אווירת הסתה אנטי־יהודית והמוסדות היהודיים הרשמיים מסרבים לתת חסות לשומר הצ-עיר. מחתרת־למחצה. באווירה החסלנית של החוגים הציוניים מוסיף השומר הצעיר לפתח פעילותו מארגן הגנה עצמית ברובעי היהודים.
בימי מלחמת השיחרור נהרסות כל התנועות הציוניות ורק השומר הצעיר ממשיך במחתרת.
חשובי הפעילים נעצרים ומובאים למחנה־ריכוז. גם
שם מתארגנים ומהווים גוף חי ופעיל.
השומר הצעיר הגוף ההגמוני ב"החלוץ". ב־
1950 עלייה של 70 חברים.
לאחר מהפכת הקצינים גבר לחץ השלטונות. לאחר עליית הבוגרים לא יכלו הצעירים להחזיק מעמד זמן רב. רובם עלו בדרכים שונות והתנועה נתחסלה.
יוצאי השומר הצעיר עלו לקיבוצים: עין-החורש, נחשונים, עין־שמר, מסילות, עין־המפרץ, משמר־העמק, נגבה,. געתון ושובל.
Les Pionniers Israelites du MAROC ,,Hashomer Hazair".
שנת היסוד — 1952. האחרונה בין התנועות הציוניות המסורתיות תחילה בבדידות ומאוחר יותר תנועה מקובלת במשפחת האירגונים החלוציים. הגי-עה ל־180 חברים.
ירחון "חזק ואמץ" מופיע במכינת־שיכפיל. מחנות־קיץ, גרעין הכשרה באירופה וסמינרים ל-מדריכים.
ב־1956 השתחררה המדינה מאפוטרופסות צרפ-תית וזכתה בעצמאות. הממשלה גזרה על יציאת יהודים אל ישראל. כל האירגונים חוסלו רשמית ועל כל שנתרחש לאחר־מכן אין השעה יפה לפרסום.
מכסיקו
Org. Juven. H H., MEXICO.
שנת היסוד — 1940 (אם לא להביא בחשבון את ההתעוררות הקצרה ב־1929) ע"י שומרים מהג-רים מאירופה. מראשיתה היתה התנועה בחסות ה־ הסתדרות הציונית. בחודשים ספורים צמחה עד 300 חברים ואחרי מספר שנים הגיעה ל־600. אך התנו-עה לוקה בחד־צדדיות של צופיות לשמה בעוד אשר רעיוו החלוציות וההגשמה מטושטש. אף־על־פי־כן ביזמת קבוצת בוגרים קמה גם כעבור זמן־מה חוות ההכשרה.
העולים השומרים הראשונים שהיו גם חלוציה הראשונים של מכסיקו הגיעי ארצה בדרך ההעפלה באניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" (אקזו־ דוס). הם והבאים אחריהם הצטרפו לגרעין הלאטינו-אמריקאני בנגבה יהשתתפו בקרבותיה. לאחר־מכן (1951) הקימו יחד עם חבריהם לגרעין את קיבוץ געש.
בינתיים התלכד חוג האוהדים והקים את מפ"ם ואת "החטיבה הצעירה" שגיבש מתוכו קבוצות מגשימים וגם התנועה הוסיפה לגדול. בשוך גל ההתלהבות של מלחמת השיחרור ביהדות המקומית החלה התנכרות לתנועה ואפילו בתי־ספר יהודים התחילו להסגר בפניה.
עולי מכסיקו בקיבוצים: געש, מגידו, געתון.
עיראק
למרות החרם במוסדות על שליחי השומר הצעיר הוחדר שליח הקיה"א בימי מלחמת העולם בעזרת חברי התנועה ששירתו בצבא הבריטי ובמ־ דיהם לעיראק. הנידוי מצד המשלחת החלוצית הרשמית לא מנע בעדי להגיע לבצרה ולהקים שם סניף חלוצי ברוח השומר הצעיר אחרי תקופה של חודשים אחדים הגיעה "פקודה" מהארץ להחזיר את השליח לארץ. בתנאי הלגליית הקיימת לא היתה לו ברירה אלא להכנע להוראה הסניף החלוצי הוסיף להתקיים זמן מה בעזרת השומרים־החיילים ומשעזבו אלה — נתפרק.
לאחר קום המדינה, ועם העלייה הגדולה מעיראק,
עלו גם החברים בבצרה יחידים מהם פנו לקיבוצים ואחדים מצאו מקומם במפ"ם,
פולין וגליציה
Zyd. Org. Skautow w POLSCE (w Malopolce i Slasku).
דברי ימי התנועה בפולין וגליציה הם תולדו-תיה של תנועתנו כולה. מארגוני צופים עבריים ועד המאבק על ההכרעה והגשמה- יצירת התנועה העול-מית, עשרות קיבוציה שהוקמו בארץ יעד למורדי הגיטאות, הפרטיזנים ביערות, מקימי התנועה, מעצביה ומפלסי נתיבות ההעפלה והברחה.
בסקירה כללית זו קצר המצע מלהשתרע לסקי-רות תמציות על תנועתנו בארצות אלה יכל הרוצה להתעמק בהן חייב לעבור על אלפי ורבבות דפי היס-טוריה אשר החומר המובא בחוברת זו הוא רק מעט מן המעט מהם.
צ'ילי
.CHILE "Org. Juv. Sion. H. H
התנועה נוסדה ב־1939 בשמה העברי "קידמה"
ע"י קבוצת נערים ונערות שהגיעו עם הוריהם כ-פליטים מאירופה. המייסדים - קבוצה של יוצאי גרמניה (בתוכה מיוצאי השוה"צ וורקלייטה) שכינתה עצמה בשם "יוגנדגרופה" ו"קבוצת נוער") שהשרו על התנועה מראשיתה את האווירה של תנועת־ נוער חינוכית. (קדמו לתנועה זו נסיונות להקים תנועה ב־1934). האווירה הציבורית היתה עויינת וגם בפנים החלו ויכוחים שנסתיימו בהצטרפות ל"השומר הצעיר" העולמי, טובי בני־הנעורים ש-הצטרפו לתנועה שיוו לה רמה אינטלקטואלית גבוהה ואיפשרו חינוך הראוי לשמו. התנועה נהפכה לגורם קובע ברחוב היהודי.
הידיעות על מחנות העקורים באירופה ב־1945 זעזעו את הנוער אף־כי המנהיגות הציונית טענה שהעלייה יפה רק בשביל שארית־הפליטה ולא לבני דרום־אמריקה אף־על-פי־כן מקים השוה"צ ב־1945 חוות־הכשרה ללא תמיכה מבחוץ.
ב־1946 בבחירות השיג השומר הצעיר יותר קו-לות מכל המפלגות גם יחד ושלח את הציר מצ'ילי לקונגרס הציוני.
(חוג הורים, מפ"ם ו"חוג נשים" פעילים בצי-בוריות היהודית כשותפים־ידידים להשומר הצעיר וחבריהם עולים במשך הזמן כבודדים ובקבוצות ל־ ארץ־ישראל וגם לקיבוצים). ב־1947 עולים תשעה החברים הראשונים באופן בלתי־לגאלי: כתיירים-פרופסורים שהגיעו לכינוס אוניברסיטאי.
בשנות השיא מנתה התנועה 500 צעירים. חל שינוי לטובה מצד ההסתדרות הציונית. מלחמת ה־ שיחרור מוצאת את גרעין המגשימים בנגבה הלוח-מת ושניים מוצאים את מותם בקרבות.
לאחר 1956 נותן אותותיי בתנועה המשבר הכל-לי שעבר על הציונות. "הגילה השלווה" עם האפש-רויות הרבות מטפחת קארייריזם והתנועה מצטמקת, אך מוסיפה באותו מרץ לפלס דרכה קדימה.
עולי צ'ילי בקיבוצים מעברות, רמות־מנשה, דביר, עין־החורש, עין־דור, געש.
בינואר 1944 פגישה וואהום. שומרי צ'כוסלובקיה היו הסלובקי ב־1944. לסלובקיה מגיעים הצנחנים ארץ וביניהם חביבה רייק, בדיכוי המרד נפלו בקרב עם הגרמנים (בכפר ביקובץ) חביבה רייק הצנחנית ואגון רוט. לאחר השיחרור ע"י הצבא הסובייטי מתעוררים השרידים לפעולה תנועתית עניפה ב־20 קנים מתחדשת הופעת "בדרך". קמות תחנות־גבול של "הבריחה" ומתייסדים קבוצי הכ-שרה. במחנה החורף בסולום מייסדים מאות שומרים את גדוד המגשימים "להבת־חביבה". התנועה יוז-מת פעולה עצמית נגד פרעות ה"באנדרובצים" ומש-תתפת בבריגדות העבודה של הנוער הצ'כוסלובקי. הממשלה הצ'כוסלובאקית תורמת לאות הוקרה לתנו-עה את הסכומים הכספיים להקמת המוסד החינוכי ע"ט מאסאריק בעמק זבולון...
יוצאי צ'כוסלובקיה מצויים בקיבוצים שער-הגולן, כפר מאסאריק, מענית, גן־שמואל, שריד, העוגן, שמרת להבות חביבה ועוד.
צרפת
Federation des daireurs Juifs de FRANCE Hachomer Hatzair.
הגרעינים הראשונים אורגנו בפאריס ובנאנסי על־ידי חברי השומר הצעיר מפולין, ליטא וגאליציה. שבאו ללמוד בצרפת בראשית שנות השלושים.
בסטראסבורג נוסדה מייד לאחר מלחמת העולם התאחדות "התקווה" שבהמשך הזמן מצאה את דר-כה לתנועה.
במיפעלי־הקיץ ב־1938 ובמישבת המדריכים ב־ 1939 הוסדרו הקשרים עם התנועה העולמית וחוש-לו הכלים המשותפים. עד פרוץ מלחמת־העולם מנתה התנועה 250 חברים אך השפעתה ופעילותה ברחוב היהודי חרגה מעבר לכוחה המספרי.
עם כיבוש צרפת ע"י הגרמנים הצטרפו החברים לתניעת־המרי. בלט המרכז התנועתי בעיר ניס
בראשותו של ז'אק ויינטרוב ראש קן פאריס. שם הוקמה מסגרת אחידה של הנוער הציוני (מ.ג'.ס.) שאירגנה מיפעל של הכנת תעידות הצלח ילדים ואירגון ההתנגדות המזייינת. בקרב עם הגרמנים
הוכרעו חברי מרכז מ.ג'.ס. וז'אק נתפס ובקפצו
מהרכבת שיצאה לאושוויץ, נהרג. קבוצת השומרים הלוחמים בפאריס נתפסה והועברה למחנה דראנסי וכן לחמו השומרים בטולון, גרנובל וליאון.
ב־1945 נתקיים כינוס המ.ג'.ס. בצרפת המשוח־ ררת. השומר הצעיר ממלא תפקיד מכוון, המ.ג'.ס. הסב שמו ל"החלוץ" והוכרז על הקמת הכשרה ואירגון עליית־הנוער. קמה חוות־הכשרה תנועתית
בלה־רוש וחברים פעילים בבתי־היתומים,
בינואר 1946 — המועצה האירופית הראשונה של השומר הצעיר בפונטנבלו (ליד פאריס). שמקום התנועה הצרפתית בלט בו.
באפריל 1946 — סמינר מדריכים ראשון בפאריס. בהדרכת אנשי ה"בריגדה היהודית" במושבות הקיץ של מ.ג'.ס. — 340 שומרים מתוך 800 משתתפים.
קנים חדשים בליאון, מ, נאנסי, שטראסבורג וגר־ נובל.
גם בית ילדים תנועתי עם מאות ילדים בלה־שו ובית־נוער ליד בורג. בשניהם מתרכזים מאות צעירים מארצות אירופה שעולים בדרך ההעפלה בימי פרשת "יציאת אירופה" משמרות של 120 שומרים בפורט־לה־בוק, שכונו ע"י עתונות העולם
עם אלה של הערבים. שעות הע_
בודה בגמל 'לא היו קבועות בטל-פון של מנהל מחלקת העליה ב־ סטרובסקי, היו מטעינים מלט, כל עת תיבות־פרי ומשך־הע
בודנ אף הוא היה לפי הצורך, גם 18 שעות רצופות.
אחד, פרי עטו של בומי, פעמו החזון והגעגועים אל מפרשים, אל אוניות, אל הפלגות בימים, אל דב-רים- שנראו אז רחוקים ודמיוניים, אל עולם של תקוות. בלהט הושר אז הפזמון והוא עשה לו חיש כנפיים בארץ והיה ל"שלאגר", הלא הוא שיר־הספנים:
המחנה (ע"י בית־החולים "רמ־ ב"ם" של היום) ישב במין שקע, שכל גשם היה שוטפו במיים. קראו לו, למחנה, "ונציה קטנה", כי שטו בו לוחות כספינות ונעליים כגונ-דולות.
בנמל הוטלו חברי הקיבוץ אל יורה מעמדית־לאומית. אל כור־המב־ חן. ההכרה התיאורטית־איויאית הו-עמדה פנים אל פנים מול המצי-אות האפורה. יחסם של המנהלים־ האנגלים אל הפועלים הערביים היה כאל בהמות־עבודה. היו מנצלים אותם גם לשירות אישי, נוכחות חברי הקיבוץ עמל שמה קץ ל-יחס זה• העבודה היתר, מתנהלת ללא כל הפסקה אחרי שחברי ה-קיבוץ מחו נגד זה, הונהגה הפס-קה בתום שמונה שעות.
הנמל מילא את חיי הקיבוץ תוכן וחוויות. כאן שאב הוא כוח מן הפרובלימאטיקה של האיגוד המק-צועי ומן המגע הבלתי אמצעי עם הפועל הערבי בעבודה. כאן נפגשו בשלטון ההירארכיה הפיאודאלית, בה העבודה הזולה כדי־שכר־רעב — היתה, דבר מובן מאליו. קבלן הסי-רות היה רייס־עבדלא. ב־1931 הגי-עו היחסים בין הפועלים הערביים ובינו עד משבר. הסוורים התמרדו והקבלן גרשם מעל פניו. פרצה שביתה. משפחת רייס היתה, בטו-חה שבמקרה זה, תיעזר על־ידי הע-בודה העברית ותכה בה, את השוב-תים. גם הפועלים הערביים לא עלה על דעתם אחרת והנה: פלי-אה ! הפועלים היהודים עומדים ל־ צידם! הקבלן מאיים על הערבים.• אמסור עבודתכם ליהודים! וחברי הקיבוץ לעומתו: לא יהיה כדבר הזה!
לערבים אמרו חברי הקיבוץ ש-הם יעזרו להם והקימו קרן־שביתה. השביתה נסתיימה בנצחון והפוע-לים הערביים נשאו את חברי הקי-בוץ על כתפיהם בלב שוקה של חיפה.
בזכרונם של חברי קיבוץ ג' חרו-תה כבצפורן שמיר המסיבה שער-כו במחנה בבת־גלים, בד, השתתפו כל פועלי חיפה (מכאן ניתן לש-ער מה היה מספרם אז) ופועלי הגמל הערביים, החברים לעבודה. במסיבה באו לביטוי הווי הקיבוץ, חוויותיו וחלומותיו בעתיד. אלה, נשתקפו בדברים ובפזמונים. מקום ראשון ייחחד במובן לנמל. בפזמון
כבר בוקר השכם,
הים עוד זועם,
על הרציף המנורות לוחשות, הרוח נושם והקור מתרומם ונספג אל קרעי החולצות. שמיים קודרים, עפים עננים והדם בגופנו סוער. בגדינו קרועים, נשחקו בגשמים והפה — רק קללות הוא דובר.
עד מתי, ספנים, עוד נסחוב השקים ונטען בטני אוניות ? נפתח מפרשים לקראת מרחקים ונפליג, ספנים, בסירות.
לא נסחוב על הגב תפוחי־הזהב,
לא נקפא בסער רוחות.
לא נסבול עוד רעב, לא נזיע
לשווא
בעד שמונה או עשר פרוטות. נקפוץ לסירה, האוניה מחכה. ספנים, אחזו במשוט ! האוניה אדומה ואדום גם דגלה ונושאת היא עולם של תקוות.
תקופת חיפה היתה לקיבוץ ג' ימי־הרת־עתיד. בה נתחשל הקיבוץ בעמל הגופני, בלימוד מקצועות־ עבודה, בבחירת הדרך ובגיבוש צב-יונו הפוליטי. הקיבוץ חדר גם לע-בודות הבניין וקבוצת־חברים, שהש-תלמה במקצוע זה, בנתה בניינים על אחריותה מהנחת היסודות עד הצביעה. את בית פבזנר בחיפה — בנה הקיבוץ. אבא חושי, מזכיר מועצת הפועלים אז, שידל את ה-קיבוץ להשאר קיבוץ עירוני, כדי לשמור על העמדות שכבש בנמל. הקיבוץ התלבט בין הפיתוי להח-זיק בעמדות שבעין בעיר ובין פי-תוי ההתיישבות שקסם' אך היה רחוק. לבסוף בחר באחרון ובעק-בות בחירה זו שלח פלוגה לחדרה לעבוד בפרדסים בטוריה.
חיפה זכורה בקיבוץ לטוב, היא והיתה, ערשו, בה גדל והתחסן, אך בחיפה ידע גם משבר גדול, את משבר הפילוג.
שורשיו של הפילוג נעוצים עוד בשנת 1927 ברומניה. כאשר הוקם בארץ "הקיבוץ הארצי" כקולקטיב חברתי־רעיוני־פוליטי התחוללה סע-רת ויכוחים ב"השומר הצעיר" ב-רומניה ובמרכזה עמד יצחק בן־ אהרון (אז נוסבוים). בן־אהרון התנגד לקביעת צביון פוליטי עצ-מאי ל"השומר הצעיר" וחתר לע1 גון במפלגה פוליטית קיימת ("אח־ דות־העבודה" (שלפני האיחוד עם מפא"י). ויכוח זה היד, נטוש במו-
עצה המורחבת בקישיניוב באביב 1927, אך אז לא הגיע לידי פילוג. לעיצומו ועד משבר הגיע הוויכוח בארץ ושדה־המערכה היה קיבוץ ג'. הקיבוץ נתפלג לשניים, למחיי־ בי "הקיבוץ הארצי" ולשולליה י-יושבו בחיפה הקים הקיבוץ בה גם את קן "השומר הצעיר" הרא-שון. היה זה קן גדול וחברי הקי-בוץ הדריכוהו. בהתפלג הקיבוץ — נתפלג גם הקן. בסיס הפילוג בקן היה יותר אישי מאידיאולוגי. כל מדריך, והללו היו משני הפלגים, לקח עמו את "צאן מרעיתו".
ב"שלושה גדודים"
מ־1933 קשר הקיבוץ את גורלו עם עמק חפר (הוא ואדי חאווארית אז). חזון ההתיישבות החל להק-דים עור וגידים ולקראתו ערך ה-קיבוץ את שורותיו בשלושה גדו-דים. גדוד אחד נשאר בחיפה להב-טיח אמצעי־קיום, שנעסק ב"אמו־ נים" במלאכת החקלאות בחדרה ו־ פלוגת־חלוץ בת עשרה ישבה בעמק חפר. שנה ומחצית השנה היה הקי-בוץ מחולק ורק ב־1935 רוכז כו-לו במעברות.
קיבוץ ג' היה ראשון קיבוצי "השומר הצעיר" הרומני. בעקבו-תיו באו אחרים. התנועה ברומניה התפשטה והתחזקה וכבשה גם את הדגט. בסערה נכבשה לרעיון תנו-עה קיימת של נוער לומד בעל צב-יון ציוני כללי (א.ט.ס.). זכות גדו-לה בכיבוש זה. שמורה ליצחק בן אהרון שהקסים את הנוער בלהט
דיבורו. עם קום האיחוד עם תנו-עה זו הושלם החוט ' המשולש בוקובינה, בסרביה והרגט והמרכז עבר אל המטרופולין, אל בוקרסט לא בן־יחיד" היה "השומר הצעיר" ברחוב היהודי ברומניה. מספר פי-של ,מפרט: בשדה־הציונות היה "השומר הצעיר" הראשון והגדול, בתנועות, אולם בנוער פעלו גם "הבונד" והמפלגה הקומוניסטית היה מאבק אידיאולוגי. אצל מנהי גי האחרונה שאינם יהודים נמצ-אה לפעמים גם הבנה, מה שאין כן אצל המנהיגים היהודיים.
אך גם במחנה הציוני עמדה ה-תנועה במאבק. הנוער הציוני ה-כללי ואיגוד הסטודנטים "חשמונ-אים" היו מסיתים נגד "השומר הצעיר" ובמאבק "טבעי" עמדה ה-תנועה עם ההורים, שרצו לשמור על בניהם מן ההשפעה, ההורסת את "הקאריירה," בעתיד. ידם של האחרונים אף הגיעה עד השלטו-נות ומעשה בסמינר ארצי שאנוס היה להעתיק מקומו בפקודת "ה-שף", שינקה השראתן מן ההו-רים. כך, במאבקים ובתעוזה סלל לו "השומר הצעיר" את דרכו ב-רומניה. מאות ואלפים עלו לארץ והצטרפו ל"קיבוץ הארצי". בתום מלחמת העולם השניה, אחרי השו-אה, נתלקטו שוב השרידים. "הז-־ קים" שלא כבו נערכו לעליה וה-גיעו לארץ. אחריהם באו עוד רבים. דופק התנועה שהלם ביהדות הרו־ מנית לא נדם שנים רבות.
חיים בנימיני
במחתרת
התנועה ברומניה בימי מלחמת העולם השניה
ביוני 1940, לאחר הסכם מולי־ טוב־ריבנטרופ ירדה מהלומה ח-דשה על תנועת השומר הצעיר ברומניה. עם כניסתם של הסו־ ביטים לגלילות בסארביה ובוקו-בינה, נותק הקשר בין קיני ה-תנועה שבגלילות הללו לבין מר-כז התנועה בבוקרסט. חלק מה-חלוצים אשר נמצאו בסניפי ה-הכשרה בשעת ההסכם חזרו לב-תיהם בשטחים שעברו לברית ה-מועצות. התנועה ברומניה הקטו-עה מצאה את עצמה בודדת ב-מערכה ומנותקת משני מרכזי ה-יהדות העיקריים שלה.
קומץ בוגרי התנועה בימים ה-הם, חברי גרעין "מרץ" (היום קבוץ רשפים) מחוסרי נסיון אבל נלהבים לרעיון ההגשמה, קבלו על עצמם את המשימה להוביל את התנועה דרך התקופה הסו-
ערת אשר לתוכה הוטלו. לאחר עליתם הפתאומית של כל חב-רי הנהגת התנועה! לאחר נתוק הקשר עם חלקים גדולים של התנועה! לאחר שסניפי ההכשרה התרוקנו .חלקם - צריך היה, לארגן את התנועה על בסיס ח-דש, לחזק את ההכשרה ולהכין את חברי התנועה לימים קשים, לימי מלחמה.
במשך שנה, עד חודש יוני 1941, תאריך כניסתה של רומניה למלחמה נגד ברית המועצות, הצליחה התנועה לקיים את פעו-לותיה כמעט בקביעות כשסניפי ההכשרה בשלוש הערים יססי, בקאו ובוקרסט שמשו בסיס גם לפעולות הקנים בערים ההם. ב-שנה זאת נפלו גם הקרבנות ה-ראשונים! וביחוד קשה היה ר-השלים עם מותו של אברם ז"ל, חבר המועצה הראשית אשר ז-רק מהרכבת בה נסע למלוי תפ-קיד תנועתי.
מחודש לחודש גברה הסכנה שבקיום פעולות, פגישות, החזקת חומר. ובכל זאת נמשכו הפעו-לות חברי ההנהגה הראשית ער-כו בקורים סדירים בקנים, פגי-שות אזוריות וגם כונסה המועצה הראשית. בו בזמן שקדו כמה מ-חברי ההנהגה הראשית על ההב-נות לקראת המחתרת המוחלטת. הוכן חומר לזיוף תעודות, הוכנו תעודות מזויפות, הוכנו תכניות פעולה ושיטות פעולה לקני הת-נועה במחתרת.
בימי המלחמה
עם כניסתה של רומניה למלח-מה בבת־בריתה של גרמניה ה-היטלריסטית ירדה תנועת השומר הצעיר למחתרת. חברי ההנהגה הראשית היו הראשונים שהחליפו זהותם, את כתובתם וגם את עי-סוקם הרשמי. הופסקו בליל הפ-גישות בסניפי ההכשרה. הופסקה כל פעולה עם ילדים שלמטה מ-גיל -14, הקבוצות חולקו לתאי פעולה של 2—3 חברים! רק ה־ מדריך ידע את המקומות שבהם היו מתכנסים התאים והוא אשר קבע גם את תאריכי ההתכנסות. בהסוואה על עריכת ימי־הולדת היו מתכנסות, לעתים, קבוצות שלמות בביתו של אחד מחב-ריהן.
הכול הלך למשרין. דפוסי ה-פעולה במחתרת הפכו חוק בל יעבור לחברי התנועה. בהנהגה הראשית התנהל וכוח על דרכי הפעולה נגד הנאצים ונגד משטרו של המרשל אנטונסקו. בחודשים הראשונים של המל־ (המשך בעמוד 32)
ראשוני התנועה בצ'רנוביץ 1925
חברי ההנה"ר מרומניה בהשתחררם ממחנה־ריכוז
במחתרת
(סוף מעמוד 31)
המה החלו בגיוס יהודים לעבד דות צבוריות, ורק מאוחר יותר התחילו ברכוזם במחנות עבודה ובגרושם למחנות הרעב של טרנסניסטריה. על־ידי תעודות ו-הורדת גילם של בוגרי התנועה נדחה הגיוס לעבודה. את גזרת הגרוש אפשר היה לדחות דק על־ידי שנוי כתובות. לשם תאים הפעולה האנטי־נאצית קויים מ-גע עם נציגים של הקומוניסטים בבוקרשט. היתד, כוונה להעזר ב-מנגנון שלהם לזיוף תעודות. ו-אמנם עוד טרם הספיקה התנועה להתארגן ולצבור נסיון, נאסרו חברי הקן בבוקרסט.
המשפט נגד השומרים
ב־14 במרץ 1942 נאסרו בבו קרסט 18 חברי תנועת השומר הצעיר ביניהם 2 חברי ההנהגה הראשית: משה ואדה. כל החפר שים הרבים שאותם ערכה המש־ טרה הפוליטית, בבוקרסט ובע-רים אחרות, על מנח לאסור עוד שלושה חברי הנהגה המעורבים במשפט, היו לשוא. קבוצת ה-שומרים הואשמה בפעילות קומו־ ניסטית־ציונית נגד הגרמנים ונ-גד משטרו של אנטונסקו. כהוכ-חה נגד הנאשמים הציגה, התבי-עה ספרות קומוניסטית, חותמות ואותיות דפוס אשר שמשו לזיוף תעודות, שטרות־כסף שעליהם מודפסות במכונת־כתיבה סיסמות נגד המשטר ונגד היטלר. פחד ירד על הקהילה היהודית בבוק־ רסט כשנודע ברבים גזר־הדין. שישה מבין החברים נשפטו ל-מוות: היתר נדונו למאסר מ־10 ועד 25 שנה. שלושה מבין ה-נשפטים למוות הוצאו להורג. ש-לושת האחרים, איזו. ביץ וקרול, חברי ההנהגה הראשית הצליחו להמלט, שנתיים המשיכו החברים הללו בפעולתם. שנתיים רדפה ה-משטרה אחריהם עד שנלכדו. ב-משפט חוזר של שלושת.החברים אשר התקיים בפברואר 1944 עת התקרב הצבא האדום לגבולות רומניה, הוחלף גזר דיך המוות, לעונש מאסר של 5—10 ו 25
שנה.
הפעולה נמשכת בבית הסוהר ובחוץ
המעצרים גרמו לתנועה זעזוע. הופסקו המגעים ונדחו כל הפעו-לות. הראשונים שנפגעו במישרין בתוצאה מהמשפט היו מספר ח-לוצים אשר לא הספיקו להסתתר ונשלחו למחנות בטרנסניסטריה, לא עבר זמן רב וחודשו המגעים בין השומרים . והפעולה התחילה מחדש. נוצר קשר גם עם החב-רים מבית הסוהר. חילופי דעות
ואינפורמציה זרמו לשני הכוו-נים. לעזרת התנועה באו גם כמה זוגות הורים אשר בקרו בקביעות בבית־הסוהר, וקיימו את הקשר עם . האסירים וגם טיפלו במרץ על מנת להשיג את שחרורם. את תפקידי ההדרכה, תכנון הפעולות ותיאומן מלאו בהצלחה כמה מ-
חברי ההנהגה הראשית שהצליחו להמלט מגזרות המשפט. העבודה הכפויה וחמחנות. פעולת התנועה נמשכה רק במסגרת שכבת צו-פים בוגרים ותוך זהירות קפד-
נית,
המשברים והקשיים באו מכל הצדדים, בבית הסוהר עזבו את
התנועה ועברו לקומוניסטים ח-
לק מבין השומרים. בחוץ החל-שים לא עמדו במבחן: גיוס חב-רים חדשים היה כרוך בסיכון
רציני. ובכל זאת היתה התקדמות מתמדת. בהתחלת שנת 1944 עת
התקדם הצבא האדום לעבר גבו-לות רומניה. עת הגרמנים היו
בנסיגה. היה צורך לארגן במהי-
רות קבוצות להגנה עצמית. י־ מרכזי התנגדות במקרה והנאצים במנוסתם היו מנסים להתנקם ב-קהילה היהודית. השליחים הצנח-נים אשד הגיעו לרומניה בתקופה זד מצאו בתנועת השומר הצעיר
את הגרעין הנאמן והבטוח ביותר לארגון פעולות מסוג זה.
באותה תקופה נפתחו אפשרו-יות חדשות לעליה ב' שהיתר. ב-ימים ההם הצלה יחידה ליהודים מרומניה. היום ברור, שבוויכוח שפרץ אז בין חברי ההנהגה ה-ראשית: האם להעלות את כל חברי התנועה על מנת להצילם, או להשאיר ברומניה אקטיבה ל-ימים אשר יבואו, צדקו אלה א-שר טענו שעל התנועה לדאוג גם לעתידה, בל עוד ישארו יהו-דים ברומניה. ואמנם רוב היהו-דים נשארו בחיים. עם בוא יום השחרור על־ידי הצבא האדום נדרשו כוחות רבים, נאמנים ל-ציונות ולסוציאליזם בכדי לה-רים מחדש את 'נס התנועה ול-ארגן את הנוער היהודי לעליה ולחלוציות. והנה הראשונים אשר יצאו לעודד את היהודים שנשארו בערי רומניה המשוחררת לפעולה ציונית, היו חברי השומר הצ-עיר. רק השתחררו מבית הסוהר וממחנות ההסגר, רק עלו מה-מחתרת וכבר התפזרו. ברחוב ה-יהודי לארגן את קני התנועה מ-חדש, להוביל את היהודים בדר-כים לא דרכים לעליה לארץ,
רשפים, אוקטובר 1963
תנועת "השומר הצעיר" כיצד נבראה ? איכן היא "פרשת הברא-שית" שלה ? מאיזה מעיינות נזו־ נה ואילה מהם עיצבו את דמותה ? כאשר הנך שומע שיחם של רא־ שוני־הראשונים, 'עומד הנך בפני חידה, בפני "סוד מסודות הטבע", אם נכלול בכלל "הטבע" גם מה שקרוי "רוח הוא באדם".
יש ש"רוח הוא באדם" ויש ש־ "רוח הוא בתקופה" ואינך יודע .איך וכיצד והנה נבראת "מוטא-ציה". רק כך ניתן להבין את "היבראותם" של "קנים" ("גנים") במקומות שונים ורחוקים זה מזה במזרח אירופה, בלי כל קשר בי-ניהם, לא חברתי, לא אירגוני.
— היכן מולדת '"החיטה", ש-שמה "השומר הצעיר" — שואל אני "נוסח ואבילוב" את ב ו מ י תורן, חבר קיבוץ מעברות, היו-שב מולי בחדרו בקיבוץ.
בומי תורן, איש החברה להגנת הטבע, מכין לרעי. אכן, כ"מולדת החיטה", שטרם איתרוה לדיוקה, כן — "מולדת השומר הצעיר". במקומות אחדים נבטו הזרעים ו־ מוקדם או מאוחר הציצו וצמחו. המקומות היו רבים, אך הרוח —
אחת היתה. רוח ולא אידיאולוגיה, רוח שלא צבע לה . ולא צביון, לא קלסתר ולא דמות. לפתע פת-
אום -נראו בנוף הרחוב היהודי, פה ושם, נערים יהודים, מגבעת־ שולזב לראשם מטה ארוך בידם והם צועדים זקופים, ממותחים, ב-ראש מורם בצעד רהוט ובשעט מפגין. "השומר הצעיר" — כך קראו לעצמם אינסטינקטיבית.
גרעין ראשון בומי תורן יודע לספר על אחת "המולדות" של "השומר הצעיר", על "השומר הצעיר" ברומניה, ש-גרעינו הראשון נבט וצמח בצ'ר־ נוביץ שבבוקובינה. את הגרעין ה-ביאה, הרוח העזה, שנשבה, מווינה, הבירה האוסטרית,־ בה נתרקם מר-כז צעירים יהודיים, פליטי מלח-מת העולם הראשונה'. שתהו על העתידות וחיפשו שבילים חושים. בסוף 1918 חזרו אחדים מהם מ־ "וינה־רבא" לצ'רנוביץ, שמוחזקת היתה כ"וינה־זוטא" והם האצילו מרוחם על הנוער., מן הללו קם הקן הראשון ברומניה..קן "גולמי" היה, ...קן תוסס, הורס אל קידמה, אל תמורה, שלא תואר להם עדיין ולא נוסחה. ארץ־ישראל טרם שימ-שה אבן־פינה והמושג הגשמה טרם נברא. בקרב הנוער שרר אקלים ..חברתי תרבותי שדחפו אל יצירת־ מה. מתאספים היו בקרן־רחוב וב-גנים ציבוריים. בקומת־הקרקע ב-בית הקהילה, שנחרב במלחמה, הקי־
(על תנועת השומר הצעיר ברומניה)
מו "מניה וביה", מלוחות ישנים, מועדון וקיימו בו פגישות• מצ'ר־ נוביץ פשט "הנגע" על . העיירות בסביבה. הוקמו קנים ברדאוץ• ב־ לוצ'אבה, סטרוזוניף, דורנא־ואטרה ובעיירות אחרות בבוקובינה. ללא
בו חוג פילוסופי שנקרא "החוג האטי'" או "החוג של קטנר". חוג זה המריא אל שחקים ובז לקטנות. חבריו שקעו בימה של הפילוסו-פיה ומשכו אל מצולותיו את המד-ריכים ואת ראשי־הקבוצות, את ה-
הידברות כלשהי', ללא קשר איר- עידית ואת "המיטב" בקן. קיומו
כמעט והועמד בסכנה עד שקם פולי פדן, הציב סכר ומנע את ההתמוטטות.
פולי היה הומות המרכזית בקן צ'רנוביץ ומדריכים רבים התחנכו על ברכיו. על ברכיו ? לאוו דווקא ! אופייני הדבר: בימינו לחיזוק מח-נה '— אוחזים בקולה, "מנענעים על הברכיים", מפנקים, בימים ה-הם — אחזו בחומרה.־
גוני קמו. רוח היתה, בנוער. בימי-נו לא יאמן. מלחמת־העולם הרא-שונה, שסימניה הם איטליז־וורדן ומלחמת־הגאזים האיומה — הותי-רה אחריה ליבות מאמינים ותקוות גדולות. אגודות־נוער, מרקיעות־שח־ קים, שאיפות אל הטוב, אל הש-לום (לא עוד מלחמה!) ואל חיים חדשים צצו בכל העמים. האומה עקובת־הדם עטתה ירקות של צמי-חה• היתה תסיסה, היו חיפושי־ דרך. האוזן נטוייה היתה לתורות פילוסופיות, לבשורות של אידיאות, לציוויי־מוסר. על רקע מדושן־ אומן זה, צצו הקנים והתחוללה תנועת. "השומר הצעיר" במקומות שונים.
"בלא תנאי!"
כאמור, טרם היה בקנים בבו־ קובינה, קוו מגובש וזיקה ברורה לציונות. חברי הקן בצ'רנוביץ הגו בתורות, הפכו בשיטות פילוסופיות ועל הקן עברו תמורות. התגבש
מקימי קן השוה"צ בקישינוב (1922)
פולי תפס את ד,שור בקרניו. הוא החדיר לקן את המושג "בלא תנאי" (אונבדינגקייט), את הערך המוחלט, את ההגשמה מתוך צווי מוסרי, את החתירה לשלמות, את הסלידה מן החצאין. בומי מדגים לפני כיצד נחלו חברי הקן את ההחלטיות בערכים וכיצד "נחשלה הפלדה". חבר־קן (והנער — נער) היה שם על שולחנו סוכריה ושבועות היד, מתגבר לבלי שים אותה אל פיו, אחד הציוויים בקן היה : לא לש-הות בעיר והם היו יוצאים לעתים קרובות אל היער, אל הפרוט הי-תד, נהייה להתחסנות פיזית, ליי-שור הגב היהודי, היו לכן מהלכים בחורף בלי מעילים, במכנסיים קצ-רים ובגלוי ראש. היו רוחצים ב-שלג, בכפור, בלי מורא ופחד. ה-פעולות בקן מותנות היו בדיוק מוחלט. הקן מחולק היה ל"מעגלי־ תרועה" (חוליות־קשר). שום דבר לא עמד בפניהם במילוי פעולתם לא סגריר, לא סערת־שלגים, לא חשכת ליל• חישול האופי — היה, דיברת הקן ולהתחשל ניתן היה רק על בסים של ה"בלא תנאי". חיזוק זה — אומר בומי — הוא שסלל את הדרך אל ההגשמה הח-לוצית, אל החלטתיות שאינה מת-נודדת, הוא שהכשיר את הלבבות. לעקשנות, להתמדה, לקליטת הפי-לוסופיה המארכסיסטית, שהפכו טבע לאיש "השומר הצעיר". אופי זה שנתחשל הקרין ונתן סימניו בחוץ, תודעת זקיפות הקומה היהודי! והאנושית, — שינתה גם את יחסם של "השקצים", שונאי־היהודים. אח-רי שהיו מגיבים (גם בנות) על התגרותם בכוח, לא מעיזים
50 שנה
להשומר הצעיר
על המשמר 29.11.1963
יותר. ברבות הימים, די היה שיראו מרחוק את התל ואת הסמלים, כדי להרתיעם.
הניצנים בבסרביה
במקביל ל"בריאתו" של קן צ'ר־ -נוביץ, קמו שלוש שנים אחרי זה, קנים בבסרביה. הראשון בינואר
1921 בקישיניוב, השני באפ-ריל אותה שנה בבלצי וב־1923
בבנדרי.
אף קנים אלה "נבראו", מעצמם
קמו, בלי קשר עם הקן בצ'רנו־
ביץ. לא במאמר־פה: יהי קן! ו-לא במאמר־כתב נהיו. איזה "רוח־ אלוהים" היתה מרחפת על פני הימים אז וטפחה על ראש הנוער היהודי : קום !
ביביקולוי מקיבוץ מעברות מספרים: השם "השומר הצעיר" לא היה ידוע אז. התוכן היה סקאוטי־ספורטיבי. נפלה הברה על "טרופלדור" ועל "תל־חי" והם קס-מו שמעו על "השומר" בארץ ו-מצאוהו הולם לרוחם המגששת. זכור לו, ללוי, בחור אחד, כיפח, פדיה קאראדן מאודיסה, שחזותו ה-זקופה ומטהו הארוך שבידו כמו שימשו "דגל" לנוער. לשון־הפיקוד היתה רוסית, חסרים היו כל הכ-רה לאומית ברורה ומנוסחת, אך "עצמותיהם אמרו'" חיסון גופני ל-אדם היהודי, יציאה מן הניוון, "או-פוזיציה" לסביבה, למציאות הקיי-מת, למקובלות. "שושבין" לכל אלה שימש הספורט, כדור־הרגל, הטיו-לים בחיק הטבע. נהייה עמומה זו לתמורה קיבלה הברייה ציונית־חלו־ צית מן הנוער שזרם מאוקראינה לבסרביה בדרכו לארץ. הניצנים צמחו, פרחו וחנטו פרי. קנים צצו זה אחרי זה. אל הראשונים נוספו כאטין, נובוסליצה ואחרים. באותם הימים קם "החלוץ" וקבוצות יצאו 'להכשרה בחוות בליצ'ני על־יד בלצי, בנופולקאוץ . ובלוקביץ בבוקובינה.
הכלאות והרכבות
השומר הצעיר ברומניה — פרי הכלאות והרכבות היה. מדרש עיו-ני, הוויות־חיים וגווני־אופי של חל-קי יהדות שונים ב"רומניה הגדולה" חברו בו והתמזגו במזיגה אחת,
איזיא פסח חבר מעברות ו-מזכיר ההנהגה הראשית, שנכנס אל התנועה בגיל שלוש־עשרה, מפ-רק לפני את המזיגה ליסודותיה. רוחה של וינה, בה שתו בצמא ממימיהם של מרתין בובר, ברנפלד וקראוז, "אובקה" באבקת־פחדיה של יהדות גליציה בפרוץ בה פרעות ותעוזת ההגנה העצמית, שצנפה את הנוער שם. הפילוסופיה העיונית נגעה בבשר החי. של פרובלימטי־ קת־העמידה־על־הנפש ועל הכבוד היהודי. מבחן ההזדהות המלאה ו-
בחירת דרך הפתרון הציוני החלוצי, הלכה למעשה, ניערו רבים מן ה-תנועה, שפנו אל האוניברסיטאות ל"התדקטר". הנותרים שוב לא הגו ב"ערטילאיות". הם דבקו בממ-שות. הם נשאו בחיקם את "מס-דה" ללמדן, מודפסת במכונת־כתי בה, שהיתר, כ"ביבליה" ל"השומר הצעיר".
יסוד שני הנחילה לתנועה הפגי-שה עם הנוער הבסרבאי. לכאורה, פגישה בין שני ניגודים, חובשי גימנסיות ואוניברסיטאות עם פשו־ טי־עם מן העיירות הקטנות, אך הרכבה־הכלאה זו הוסיפה חוסן ל־ אילן־התנועה. הנוער הבסרבאי הביא עמו את ליח ההמון ועסיסו, את
פשטות־ההליכות, את הקשר השיר־ שי, האורגאני, הבלתי אמצעי, אל
העם. הוא מיזג את רוח־ההלכה עם כוח־המעשה שלתומו, שאינו מחטט במופלאות ואינו מתלבט בלבטים. נוער העיירות היתה לו קירבה אל הטבע, אל עמל־הכפיים והווייתו זו התאחתה יפה עם צוו ההגשמה. שלושה יסודות אלה, התורה העיו-נית' הרי גולת פולין והפגישה עם
נוער בסרביה — הפרו זה את זה ועיצבו את אופייה של תנועת "ה-שומר הצעיר" ברומניה.
חיפה- כור ומבחן
קבוצת המגשימים הראשונה של תנועת "השומר הצעיר" ברומניה (קדמו לה בודדים) עלתה לארץ ב־1925 והיא יסדה את הקיבוץ ה-שלישי בארץ, את קיבוץ ג'. אליו נצטרפה קבוצת "טרומפלדור", שעל-תה מבוקובינה.
קיבוץ ג', תחילתו גרעין בקיבוץ ב' בעפולה: אחרי שנה עבר לחי-פה, ל "נווה-שאנן" ומשם למפרץ ומן המפרץ לבת־גלים. הקיבוץ עבד בסלילת כביש ב"גידרו", ביבוש בי-צות, במחצבת עתלית להספקת אבן לבניין הנמל, בעבודות העירייה ו-אחרון אחרון (מלהיב!) בנמל,
תקופת חיפה שמורד, בזכרון חב-רי קיבוץ ג' כתקופת־זוהר בדרך התהוותם החברתית־פוליטית. באן עמדו במבחנים של כיבוש עמדות כלכליות וחישול מטענם האידיאי בכור המציאות החיה. זכה הקיבוץ ובמגעו היומיומי עם פועלי נמל ערביים — זרע גרעין ראשון של הכרה מעמדית בקרבם ושל אמונה בסולידאריות הכנה של הפועל היהו-די עם גורלו.
בראשית חדרו חברי הקיבוץ אל עבודות העירייה — נקיון, ניקוז, ביוב ותיקון כבישים. שכרם היה 15 גרוש, גרוש אחד יותר משכרי של הפועל הערבי, "תוספת־רמת-חיים". עבדו במחצבה וחדרו לסוד־ רות וסבלות בנמל בתנאים שווים
על המשמר 29 בנובמבר 1963
החוט המשולש

שבתי קפלן
במחתרת
(סוף מעמוד 31)
חמה החלו בגיוס יהודים לעבו-דות צבוריות, ורק מאוחר יותר התחילו ברכוזם במחנות עבודה ובגרושם למחנות הרעב של טרנסניסטריה. על־ידי תעודות ו-הורדת גילם של בוגרי התנועה נרחה הגיוס לעבודה. את גזרת הגרוש אפשר היה לדחות רק על־ידי שנוי כתובות. לשם תאום הפעולה האנטי־נאצית קויים מ-גע עם נציגים של הקומוניסטים בבוקרשט. היתה כוונה להעזר ב-מנגנון שלהם לזיוף תעודות. י־ אמנם עוד טרם הספיקה התנועה להתארגן ולצבור נסיון, נאסרו חברי הקן בבוקרסט.
המשפט נגד השומרים
ב־14 במרץ 1942 נאסרו בבו־ קרסט 18 חברי תנועת השומר הצעיר ביניהם 2 חברי ההנהגה הראשית: משה ואדה. כל החפו־ שים הרבים שאותם ערכה המש-טרה הפוליטית, בבוקרסט ובע-רים אחרות, על מנת לאסור עוד שלושה חברי הנהגה המעורבים במשפט, היו לשוא. קבוצת ה-שומרים הואשמה בפעילות קומו-ניסטית־ציונית נגד הגרמנים ונ-גר משטרו של אנטונסקו. כהוכ-חה נגד הנאשמים הציגה התבי-עה ספרות קומוניסטית, חותמות ואותיות דפוס אשר שמשו לזיוף תעודות, שטרות־כסף שעליהם מודפסות במכונת־כתיבה סיסמות נגד המשטר ונגד היטלר. פחד ירד על. הקהילה היהודית בבוק-רסט כשנודע ברבים גזר־הדין. שישה מבין החברים נשפטו ל-מוות: היתר נדונו למאסר מ־10 ועד 25 שנה. שלושה מבין ה-נשפטים למוות הוצאו להורג. ש-לושת האחרים, איזו, ביץ וקרול, חברי ההנהגה הראשית הצליחו להמלט, שנתיים המשיכו החברים הללו בפעולתם. שנתיים רדפה ה-משטרה אחריהם עד שנלכדו. ב-משפט חוזר של שלושת החברים אשר התקיים בפברואר 1944 עת התקרב הצבא האדום לגבולות רומניה, הוחלף גזר דין המוות, לעונש מאסר של 5—10 ו־25
שנה.
הפעולה נמשכת בבית הסוהר ובחוץ
המעצרים גרמו לתנועה זעזוע. הופסקו המגעים ונדחו כל הפעו-לות. הראשונים שנפגעו במישרין כתוצאה מהמשפט היו מספר ח-לוצים אשר לא הספיקו 1להסתתר ונשלחו למחנות בטרנסניסטריה. לא עבר זמן רב וחודשו המגעים בין, השומרים , והפעולה התחילה מהרש. נוצר קשר גם עם החב-רים מבית הסוהר. חילופי דעות
ואינפורמציה זרמו לשני הכוו-נים. לעזרת התנועה באו גם כמה זוגות הורים אשר בקרו בקביעות בבית־הסוהר, וקיימו את הקשר עם האסירים וגם טיפלו במרץ על מנת להשיג את שחרורם. את תפקידי ההדרכה, תכנון הפעולות ותיאומן מלאו בהצלחה כמה מ-
חברי ההנהגה הראשית שהצליחו להמלט מגזרות המשפט. העבודה הכפויה והמחנות. פעולת התנועה ' נמשכה רק במסגרת שכבת צו-פים בוגרים ותוך זהירות קפד-נית
המשברים והקשיים באו מכל הצדדים. בבית הסוהר עזבו את
התנועה ועברו לקומוניסטים ח-
לק מבין השומרים. בחוץ החל-שים לא עמדו במבחן: גיוס חב רים חדשים היה כרוך בסיכון רציני. ובכל זאת היתה התקדמות מתמדת. בהתחלת שנת 1944 עת
התקדם הצבא האדום לעבר גבו-לות רומניה, עת הגרמנים היו בנסיגה, היה צורך לארגן במהי-רות קבוצות להגנה עצמית, ו-מרכזי התנגדות במקרה והנאצים במנוסתם היו מנסים -להתנקם ב-קהילה היהודית. השליחים הצנח-נים אשר הגיעו לרומניה בתקופה זו מצאו בתנועת השומר הצעיר
את הגרעין הנאמן והבטוח ביותר לארגון פעולות מסוג זה.
באותה תקופה ; נפתחו אפשרו-יות חדשות לעליה ב' שהיתר, ב-ימים ההם הצלה יחידה ליהודים מרומניה. היום ברור, שבוויכוח שפרץ אז בין חברי ההנהגה ה-ראשית: האם להעלות את כל חברי התנועה על מנת להצילם,
י או להשאיר ברומניה אקטיבה ל-ימים אשר יבואו: צדקו אלה א-שר טענו שעל התנועה לדאוג גם לעתידה, כל עוד ישארו יהו־
דים ברומניה, ואמנם רוב היהו-דים נשארו בחיים. עם בוא יום השחרור על־ידי הצבא האדום נדרשו כוחות רבים, נאמנים ל-ציונות ולסוציאליזם בכדי לה-רים מחדש את נס התנועה ול-ארגן את הנוער היהודי לעליה ולחלוציות. והנה הראשונים אשר יצאו לעודד את היהודים שנשארו בערי רומניה המשוחררת לפעולה ציונית, היו חברי השומר הצ-עיר. רק השתחררו מבית הסוהר וממחנות ההסגר, רק עלו מה-מחתרת וכבר התפזרו. ברחוב ה-יהודי לארגן את קני התנועה מ-חדש, להוביל את היהודים ברר־ כים לא דרכים לעליה לארץ.
רשפים, אוקטובר 1963
חברי ההנה"ר מרומניה בהשתחררם ממחנה־ריכוז"על המשמר"
מכל כנפות תבל...
בדרכי הנדודים של עם ישראל, בתקופה שבין שתי מלחמות־עולם, נטלו אתם שומרים צעירים גחלת לוחשת ממדורות הנעורים, שהודלקו ראשונה במורדות הקרפטים, יחזרו והציתו את להט־אשה בלב נוער־יהודי שבבל תפוצות־, ישראל — בכרכי אמריקה הצפונית והדרומית, בסימטאווד נידחות של גיטאות המורח התיכון, בערים ועיירות של אירופה המרכזית ובמערבה, בדרום־אפריקה הרחוקה ובאוסטרליה
להלן מעין לקט ביאוגרפי של כל שלוחות תנועתנו לארצותיה, מתנועות־האם בפולין,
גליציה, רומניה וליטא בשלהי מלחה"ע הראשונה, ואחרות כמותן אשר נחתם קיומן על ידי גזירת־משטרים, ועד לניצני התנועות אשר קמו לנו ממש בשנים האחרונות ביבשות הרחוקות
דן
שמיר
להבות הבשן עמיד סאסא ברעם אילון אדמית יחיעם געתון סער עברון שומרת יסעור עין המפרץ כפר מסריק שער העמקים הזורע
משמר העמק עין השופט רמת השופט
דליה
רמות מנשה מגידו גבעת עוז שריד מזרע מרחביה עין דור גזית
בית אלפא ניר דוד מסילות רשפים בית זרע שער הגולן ברקאי מענית מצר
עין שמר להבות חביבה גן שמואל מעברות העוגן
עין החורש המעפיל יקום געש
חורשים
נחשונים
נחשון
הראל
רבדים
חצור
כפר מנחם -בית ניר גלאון גת נגבה
גבעת יואב כרמיה
יד מרדכי רוחמה
בית קמה שובל להב דביר זיקים נירים מגן
ניר יצחק
ניר עוז גבולות
אירופה אוסטריה איטליה * בולגריה בלגיה בריטניה * גרמניה הולנד * הונגריה * מיוגוסלביה * ליטא * פולין (וגליציה) * צ'כוסלובקיה צרפת * רומניה (וטרנסילבניה) שווייץ
אפיה
ישראל
אפריקה
* אלג'יר דרום־אפריקה
* טוניס * מרוקו
* מצרים
אמריקה הצפונית ארצות־הברית קנדה
אמריקה הלאטינית ארגנטינה אורוגוואי ברזיל ונצואלה מקסיקו צ'ילי קובה קולומביה
אוסטראליה
* תנועות שאינן עוד
ראה: החוט המשולש ע' 30
האקזוטית — איו אתר אליו לא הגיע הד הברכה השומרית המסורתית; חזק ואמץ!
הזק ואמיץ היה השומר הצעיר. יש אשר צריך היה לסוכך על קיניו מעין-רעה וממעשה־זדון. יש וחייב היה להחביא דגליו ולמלטם מחמת המציק — אד בכל מקום אחרון היה על החומה וראשון להתנער כחול מעפרו.
שמעבר לאוקיונוסים, ונחשוניהם כבר ניצבים בחזית ההגשמה,
לצד שם כל ארץ מופיע כאן השם הרשמי של התנועה בלועזית, כפי שהוא מופיע במסמכים רשמיים, לפעמים גם לשם הסוואה מחשש עינא־בישא.
1963
"על המשמר"
אוסטריה
Jud. Pfadfinderorganisation ,,Hascho-mer Hazair” oSTERREICH.
ב־1916 ע"י איחוד בין "השומר" ו"צעירי ציון" בקרב ציבור פליטי גליציה שנתרכזו בווינה קמה לראשונה והגיעה לשגשוג מהיר תנועת הנוער העב-רית בשמה המפורש "השומר הצעיר". משחזרו המוני הפליטים לעריהם ואתם הנוער המאורגן שהוסיף לטפח עם השומר הצעיר בגליציה, בפולין וברומניה (בוקובינה), דעכה התנועה ב־1919 ורק ב־1922 חיד-שוה שומרי בוקובינד, שעברו את וינה בדרכם להכ-שרה ולעלייה. בחלקם נתגייסו מקרב תלמידי הגמנ־ סיה העברית ואף השפיעו על דמותה.
בשנות השיא מנתה התנועה 390 חברים. בימי הפילוג בתנועה העולמית (וועידת ורוטקי 1930) גברה בקן וינה השפעת "הזרם הרוסי־לטבי" והתנועה ברובה נצטרפה למפלגים ו?2קימי נצ"ח ונתאחדה עם "בלוי וייס". בינתיים חלה תסיסה בקבוצות העולים הראשונה באפיקים (1929) ובחלקם עברו למשמר־העמק והשתדלו לקיים את השפעתט בארץ־ מוצאם. ב־1931 פרשה מנצ"ח קבוצת חברים שהקימה בחדש את השומר הצעיר. במרתפים טחובים וב-בדידות, תוך מצור והתקפה מצד אירגוני מפא"י פילסה את דרכה וריכזה בתוכה שכבות נוער פרו" לטארי ומדולדל. הבוגרים יצאו לעבודה עונתית באחוזות. ב־1933 הוקם קיבוץ עלייה וב־1933 ההכ-שרה. ב־1934 הגיעו ל־300 חברים ב־3 קנים ושוב חדרה לשכבות הנוער הלומדות (הגמנסיה היהודית ע"ש צ. פ. חיות) ראשוני הבוגרים עלו ארצה ובעצם ימי הקמת הקיבוץ העירוני השומרי (1938) סופחה אוסטריה לגרמניה והתכניות היו לאל.
לאחר תקופה של שיתוק התירו הגרמנים פעילות של אירגוניט יהודיים והתחילה זרימה של נוער לתנועה. מספר החברים מגיע ל־500. עיקד תשומת-הלב נתונה לעבודה חינוכית מזורזת ולהכשרת קבו" צות־נוער במחנות ומבוגרים בחוות חקלאיות, לעלייה. "הכשרת־חוץ" באנגליה, דניה והולנד.
ב־1938 — עליית־נוער בקנה־מידה ניכר וב"
1939 מעפילות ארצה קבוצת בוגרים ובסה"כ כ־300 נפש. בנובמבר 1939 עזבו 50 אחרוני התנועה את גבולות גרמניה והם שהו בדרכם ארצה כשנה ורבע ורק מחציתם הגיעו למחוז חפצם ומחציתם השניה יחד עם 1300 מנוסעי השיירה נרצחו ביוגוסלביה ע"י גרמנים.
לאחר השואה — קן חדש בווינה בתוך 8000 היהודים שבה והמפוזרים על פני כל רובעי וינה.
ירחון התנועה מופיע מ־1950 והוא עתון ציוני" חלוצי ראשון במדינה. ב־1952 הקימו הצופים הבוג-רים קומונה והקדישו כל זמנם לעבודה תנועתית בהן ניכר חלקם של בני "יורדים" מהארץ. המגשימים הקימו גרעינים משותפים עם בוגרי תנועות שוט־ דיות אחרות באירופה.
יוצאי אוסטריה מתרכזים בקיבוצים: "העוגן",
גת, המעפיל, כפר־מנחם, יסעור, משמר־העמק, גן־ שמואל, דן, רמת־השופט, תל־עמל וקיבוצים אחרים.
אוסטרליה
Hashomer Hatzair Zionist Youth Movement AUSTRALIA.
שנת היסוד — 1953 במלבורן ובריסבן ע"י קבוצת חברים שפרשו מ"הבונים" כתוצאה מוויכוח אידיאולוגי. אך עוד ב־1951 נקשרו קשרים עם הארץ זעד התנועות באנגליה, ארה"ב ודרום־אמריקה. תנו-עה צעירה שמצאה אירגוני־נוער מגובשים. לעזרתה באו ידידים (בעבר חברי התנועה בארצות אירופה) שנתארגנו במסגרת של מפ"ם. הבוגרים מקימים ,קומונה" ועוזבים את בתי ההורים.
בוועידה השניה (1955) — חילופי משמרות עט צליית דור המייסדים. לאחר משבר קצר — התאוש-שות. 1959 בסימן התרחבות עד ל־150 חברים וגרעין לקן בסידניי. לקבוצת־המחול התנועתית יצאו מוניטין והופעה גם בטלביזיה.
העולים מאוסטרליה בקיבוץ נירים,
אורוגואי
Org. Juven. H.H., URUGUAY.
שנת היסוד 1945 (אם להתעלם מנסיונות בשנת 1934 שלא האריכו ימים) — תוך התלכדות של שתי קבוצות: א) חוג צעירים בגיל 18—25 שהלכו בדרך של מרד־נעורים נגד המוסכמות וטיפוח מוסר אישי וחברתי נעלה! ב) "קבוצת יונה פינק" — קבוצת מתבוללים מיוצאי גרמניה שנוסדה ע"י מנהיג סו־ ציאלדמוקראטי גרמני (לא־יהודי) גולה וקיבלה הדר-כה ברוח, הלאומיות הגרמנית ובהמשך הזמן פנתה ליהדות "ולציונות-םוציאליסטית בהשפעת מדריכה החדש יונה פינק, אף הוא מיוצאי גרמניה (נפטר נחבר מעברות ב־1962). שני החוגים המאוחדים נינו עצמם בשם "קידמה" עד שנפגשו עם השומר הצעיר במסגרת כינוס הגוער הדרום־אמריקני ב־ מונטיוידיאו ב־1945 ונסתברה להם קירבתם לחשו־ מר הצעיר. בתום וויכוחים סוערים נצטיירה מגמת ההכרעה. ב־1946 — מחנה־הקיץ הראשון בלאס־ טוגאס והמועצה הראשונה שהכריזה על ההצטרפות להשומר הצעיר על אירגון שכבות צעירות. הופיע ירחון בשם "קידמה". במועצה השניה (אפריל 1947) דיון על ההכשרה והעלייה. הוכרז על מגבית כספית למימוש המטרות ובדצמבר 1947 נחנכה חוות ההכ-שרה.
ב־1948 תהליך של "אורוגואיזאציה" של התנועה
— בעמדות ההדרכה מתייצבים ילידי המקום. ב־1949
— עליית הראשונים ובשנים 1948—1950 ימי הזוהר בתנועה. פעולה מסועפת. קנים גדלים, מתארגנת "מפלגת השומר הצעיר" (לימים מפ"טס וקבלתה לא-חר מאבק כגוף שווה־זכויות במועצה הציונית העל-יונה. מופיע בקביעות העתון "לה דפנסה" (ההגנה).
כ־1953 היתד, כמפלגה נסיגה ואותות התפוררות, המפלגה הצעירה לא היה בכוחה לעמוד מול ההס-תה מנד כל הגורמים הציוניים נגד השומר הצעיר
גיאוגרפיה ביוגרפית של השומר הצעיר
בימי משפט פראג וגם התקופה הנחפזת לעלייה מיידית חסמה את הדרך למפלגה בפני חוגים רחבים. הלקח נלמד מאוחר יותר.
ב־1952 היו גם ימים קשים לתנועה בעיקר מח-מת התרוקנותה מכוחות מדריכים בעקכות גלי הע-לייה. בימי משפטי־פראג בוטלו התמיכות הכספיות בחוות ההכשרה ונעשה נסיון להוציא את השומר הצעיר מ"אירגון הגג" הציוני. התנועה התגוננה באומץ אך הצטמקה.
נדרשו שנתיים של עבודה מאומצת של מדריכים ושליחים כדי להחזיר את עטרת התנועה ליושנה. המיפנה הגדול בא ב־7־1956 והתנועה גדלה מ־150 חברים ל־350. אל הקנים שקמו לתהייה נוספו גם חדשים. ב־1959 נבנה בית למחנות־קיץ וסמינרים על שפת־הים. שידור שבועי בראדיו במסגרת "הש-עה הציונית" נותן פומבי למיפעלי התנועה. "בית־ התרבות ע"ש מ. אנילביץ," שקם ב־1955 הוא מוסד מכובד ומוכר, לתנועה, למפלגה, לוועדי־היהודים.
התנועה שנתאוששה בינתיים וחזרה לאיתנה הקימה גן־ילדים שבינתיים נהפך לבית־ספד עברי תנועתי.
עולי אורוגואי בקיבוצים: געש, רמות־מנשה, יד־מרדכי עין־דור, געתון, שמרת, עברון.
איטליה
Federazione G.E.E.D.I. ITALIA.
השומר הצעיר באיטליה נוצר מתוך מזיגה של חברי "החלוץ" ותנועת הצופים. "החלוץ" קם בהש-פעת החיילים מארץ־ישראל בסוף מלחמת העולם השניה תהילה מתוך זיקה בלבדית לקיבוץ המאוחד והתגבשה במסגרת "הסתדרות החלוץ המאוחדת" (1946). עוד ב־1945 נתקיימו הקשרים עם קיבוצי השומר הצעיר בהעפלה וב־1949 מרבית העולים מאיטליה (10 מבין 16) הגדירו עצמם לקיבוץ הארצי.
במקביל ל"החלוץ" התפתחה מ־1946 "הסתד-רות הצופים היהודים באיטליה" שמדריכיה היו הברי "החלוץ". ב־1949 הגדירו שתי התנועות גם יחד את זיקתן לקיבוץ הארצי אם־כי השם הרשמי השומר הצעיר נתקבל באיחור ב־1950.
עולי התנועה באיטליה מתרכזים בקיבוצים: רוחמה, בר־עם' עין־דור וניר־דוד.
אלג'יריה
Le mouvement de la Jeunesse Juive Hashomer Hatzair, ALGER.
ראשית ההתארגנות — 1956 והמיפקד הרשמי הראשון — ל"ג בעומר 1957 — בעצם ימי מלחמתו של העם האלג'ירי על חדותו בתנועת־הנוער הצעי-רה ביותר. עם ייסודה הפיחה רוח חדשה ברחוב הציוני וב־1960 זוכתה ב"דגל ירושלים" על היותה ראשונה בהכנסות למען קק"ל. קנים באלג'יר וב־ אוראן.
קבוצת העולים הראשונה — ב־1960.
עם נצחון תנועת השיחרוד האלג'ירי (1962)
עזבו היהודים רובם ככולם את המדינה יחד עם "האירופים" ותנועת השומר הצעיר פסקה להתקיים יחד עם הקהילה היהודית. עד היום האחרון קיימה התנועה את פעולותיה במועדון הקן ובמהנוודקיץ ונשף פומבי — ערב החיסול.
הצופים שיצאו מאלג'יריה עם משפחותיהם מצאו דרכם לקני השומר הצעיר בצרפת. העולים מתרכזים בנחשונים ובאדמית וקבוצת־נוער בכפר־מאסאריק.
בוועידה השלישית (1929) — החלטה על חובת הגשמה העצמית. חוות־ההכשרה — פליינפילד סוואן לייק, ליברטי — נאבקו על קיומן בלי כל תמיכה של המוסדות הציוניים.
ב־1930 לא חלו הכרעות ועידת ורוטקי על ה-תנועה באמריקה שעמדה בוויכוח פנימי בין מחייבי הקיה"א ושולליו ורק ב־1932 בוועידה החמישית נפלה ההכרעה והתנועה הכריזה על זיקתה המלאה לקיבוץ הארצי ולתנועה העולמית.
שיא הגידול — 3000 חברים ב־28 קנים (סיכומים של הוועידה השביעית 1935).
בימי שפל בתנועה הציונית באת בשורת העלייה על הקרקע של הקיבוץ הראשון עין־השופט (1937) (בעזרת השופט לואי בראנדייס, ידיד השומר הצ-עיר) שהפיחה רוח-היים בתנועה ובציבוריות היהו-דית. השנים עד מלחמת העולם — העמקה בחינוך ובדרך הרעיונית.
במלחמת־העולם — גיוס כל התושבים, ניתוק הקשרים עם הארץ, הגברת האווירה האנטי־חלוציוב התנועה יוצאת מול המיבחנים מחושלת (ביסוס חוות ההכשרה בהייטסטון, הקמת "בתי שומרים"- איר-גון קיבוצי עליית צעירים). בתום המלחמה — השתתפות בהעפלה — בהובלת אניות ובהעפלה עצמה עם מעפילי שארית־הפליטה מאירופה. בימי מלחמת השיחרור תנופה נוספת. התרחבות התנועה החלוצית. מסגרות תקינות, מבחינה מספרית, בקנים. קמה מדינת ישראל וגל ההתלהבות היהודית שקע. התנועה — בבדידות תוך מלחמה נגד הרעיונות של "תפוצה אמריקנית" שלווה שלא זקוקה לישראל ולעלייה. מאבק בפנים וכלפי־חוץ והצטמקות מספרית.
לצדה של התנועה התייצבו אירגונים של ציונים פרוגרסיביים (פי.איי.פי. אי.פי.טי., פי.ז.ל.) המהווים שלוחות של מפ"ם.
ב־1950 בוועידת "החלוץ" הובאה תביעה מצד כל אירגוני-הנוער לחסל את ההכשרה כבלתי־מתאי-מה לתנאי צפון־אמריקה. השוה"צ היחידי התנגד ומוסיף לקיים עד־היום את חוות־ההכשרה היחידה בארה"ב (הייטסטון).
חברי השוה"צ נושאים בגבורה יחידים את דגל החלוציות ביהדות אמריקה ובתקופה האחרונה ניכ-רים סימנים של התאוששות מספרית.
עולי ארה"ב וקנדה בקיבוצים: עין־השופט, כפר־ מנחם, הצור, גל־און, עין־דור, בדקאי, סאסא, נחשון, הזורע.
אנגליה
Hashomer Hatzair Zionist Youth Movement, Gt. BRITAIN.
שנת היסוד 1939. המייסדים חברי השומר הצ-עיר וה"וורקלויטה" — פליטי גרמניה ומרכז אירופה ואתם יחד — חברי "החלוץ" מילידי אנגליה שהת-קרבו לרעיונות התנועה.
שנים ראשונות — שכבת בוגרים בעיקר, ש-עסקו בבירורים רעיוניים והתנועה דמתה למפלגה ולא לתנועת נוער. דרך הנוער אל השוה"צ בראשיתו היתה בעיקר פוליטית. ורק בשלב הבא — צופיות, פעילות חינוכית, מחנות־קיץ והקמת 4 קנים ("בתי השומר") בלונדון, מאנצ'סטר ולידם,
עם עליית הראשונים (1945—1950) עברה הדר־
בת התנועה לדור החניכים ילידי הארץ. החלה צמיחה ש5 תנועת נוער שומרית טיפוסית.
קיבוצי הכשרה שומריים היו בהופטון הוס" רדהיל, סטילברידג', בדפורד (נתקיים בשנים 1943— 1950) והם רשמו דפים מזהירים בתולדות "החלוץ" באנגליה. במיוחד קיבוץ "הכורים" בסטליברידג' במיכרות־פחם, כשמיכרות בימי המלחמה נתרוקנו מעובדיהם ותבעו מתנדבים. ההכשרה כיום בחוות בישופס־סטנדפורד שנקנתה ע"י הפדראציה הציונית
1931• עולים ראשונים מהשוה"צ מארצות־הברית
אמריקה הצפונית (ארה"ב יקנדה)
Zionist Youth Organization H. H., U.S.A. and CANADA.
שנת היסוד — 5923 ע"י שומרים־מהגרים ש־ הגיעו עם משפחותיהם מארצות מזרח אירופה לאתר מלחמת העולם הראשונה. קנים ראשונים ז ניו־יורק, בוסטון (ארה"ב) מונטריאל וטורונטו (קנדה). ב־1925 אוספים מגבית ־500 רולאר ושולחים לקיבוץ השומ-רי הראשון בית־אלפא שעלה על הקרקע. באותה שנה הכשרה ראשונה (נורת־ברנץ) שהתפוררה ב-1927 - "הכשרה בודדת" אצל איכרים באליגגטון, קונטיקוט — ואף היא נתפוררה,
כ־1927 מגיע מרומניה אברהם זייגר שהצעיד את התנועה קדימה אך מת בצעירותו.
5928 — מושבת־קיץ הראשונה בהיילגד מילס ובה משתתפים כבד נערים ילידי אדה"ב ולא רק מהגרים, ב־1929 התרחבות והתחזקות נוספת ע"י הצטרפית תלמידי אוניברסיטאות ומדרשות לפוריט. בהשפעת מאורעות תרפ"ט — קם קיבוץ עליית א.. וכך קדם השומר הצעיר לייסוד "החלוץ".
ב"החלוץ". מתקיימת בה גם הכשרת־נוער של לימו-דים ועבורה.
שותפה לתנועה — מפלגת מפ"ם שעזרתה לפר פולאריות בציבוריות היהודית וחבריה פעילים ב-מוסדות הקהילה והציונות,
מאז הבינום של השומר הצעיר בנברם (1955) פסקה "הבריז־ות" של התנועה ומאז ריכוז ההכשרה לד דובר הוא משותף גם לתנועות בבלגיה והר לגד. "מגן הנוער" מוענק מדי שנה בשנת לתנועה על פעילותה לקק"ל.
יוצאי אנגליה בקיבוצים, המעפיל, הזורע, ויקים, יסעור, נהשוגים.
ארגנטינה
Juventud Sionista Haschomer Atzair ARGENTINA.
שגת המזור — 1924, שומרים שהגיעו עם מש-פחותיהם ממזרח־אירופה השומר הצעיר בארגנטינה— תגועת הנוער הראשונה ככל תת־תייכשת הלטיגד
אמריקנית. באפריל 1926 מופיע העתון "על המש-מר". שורה של קנים בבירה ובערי־השדה, מתק-יימת עד 1929 יאחר זה תקופה של דעיכה.
ב־1932 ראשית של התחדשות בעיקר מבין נוער מהגר. התרחבות לאט־לאט והצטרפות נוער מקומי. המועצה הראשית הראשונה ב־1933. מושבת־הקיץ הראשונה ב־1935 שהיא משותפת לבנים ולבנות — חידוש מהפכני _ד,ווי ובמסורת בארגנטינה. 1938— המועצה הראשית הרביעית מכריזה על נאמנות לדרך ההגשמה העצמית.
בימי מלחמת העולם השניה התקדמות נוספת. התנועה - רובה ככולה מילידי ארגנטינה. השורות מתרחבות. בחוות הכשרה של "הקונפדראציה של הנוער הציוני" שנוסדה ב־1942 מצויים רק חברי השומר הצעיר. בעטיים של שערי העלייה הסגורים — משבר בשכבה הבוגרת.
ב־1946 עליית שלושת השומרים הראשונים— בשורה של התנערות ומאז בקוו עולה של שגשוג בכל תחומי הפעילות. התאנויות וחיפושים מצד המש-טרה מגבירים את הנאמנות. 1946 — הכשרה עצמית בחווה על שטח של 250 דונם והשתחררות מאפוט־ רופסות של עסקנים בירוקראטיים בפדראציה הציו-נית. קמה "הליגה הציונית הסוציאליסטית" כגרעין למפלגת השומר הצעיר. הכשרה ימית בדלתה של לודפלאטה. מאה חברים בהכשרה. ציר לקונגרס הציוני.
בימי מלחמת השיחרור — נהירה המונית לקני התבועד" שהיא הגדולה והמאורגנת בתנועות הנוער. בעקבות הבנים — עליית הורים וידידים ארצה. קנים חדשים בכל רחבי ארגנטינה.
ב־1948 מתרכז גרעין עולים מגבה שהשתתף בכל קרבותיה.
ב־1954 נרפש בית גדול במרכז בואנום איירם שהוא בית־הוועד לתנועה, למפ"ם ל"הטיבה הצעירה" (ע"ש מרדכי אנילביץ), ועד ההורים ב"אירגון ציוני אוניברסיטאי".
התנועה מקיימת אירועים שנתיים: "שוטריה" ספורטיבית, מיפגנים של ריקודי עם, נשפים בחגים. עתונים: "נואר. סיון", "בלטר" ועתונות מסועפת אחרת.
1956—1959 — שנות שפל בתנועה. גל ההתלה-בות בנוער ובציבוריות דעך ועוזבים־יורדים מיש-ראל זרעו ייאוש. הצטמקות התנועה ומאמצים לשמור על הקיים. לאחר מאמצים הינוכיים והס-בדתיים של המשלחת הישראלית נראו סימני הת-אוששות. השורות מתמלאות מחדש וקנים שנהרסו קמים לתחייה. הוגי מפ"ם ו"התטיבה הצעירה" מגיעים ליציבות. קמים מוסדות אירגוניים, כלכליים ותרבותיים כלליים: "קואופרטיבה הוניך (מעיו באנק המממן מיפעלים תנועתיים) ויסודות ראשו-נים לבית־ספר עברי תנועתי.
עת תפיסת אייכמן ובגבור הגל האנטישמי— השומר הצעיר בראש מקימי ההגנה העצמית ומאר-גני עלייה המונית של יהודים לארץ־ישראל.
יוצאי התנועה הארגנטינית בקיבוצים: געש, גזית, מצר, רמת־השופט ניר־יצתק, רבדים, עמיר, מסילות, רשפים, שמרת, מגידו, כרמיה, הראל, להבות־חביבד, — מהם מייסדי קיבוצים ומהם קבו-צות השלמה גדולות וקטנות.
בסרה
Ebp. M.naj!. cKayTCKa opr. AmoMep Auanpi, BTbJirAPHH.
ראשית התנועה ב־1923 בהשפעת חוברת של אלעזד פרי על "מהות השומר הצעיד". עד אז היו שני ארגוני נוער; "מכבי" ו"הסתדרות לשפה ותרבות",
בוועידה השניה ב־1926 הוחלט על "חיזוק היסוד החלוצי" בתנועה ובפגישת המנהלים ברוסיה בינואר 1927 גובש העיקרון של "הגשמה עצמית" וכל בוגר נתבע להכריע על כניסתו ל"החלוץ". מאז מהווה השוה"צ רוב מניין ב"החלוץ" יזכר ,ההווה החקלאית "העתיד" שלימים נתחסלה נתרקמה לאגדה בלבבות! בוועידה העולמית השלישית 1930 השתתפו צירים מבולגריה.
השפעה רצינית לתנועה בבית־הספר העבריים והציונים הכליים ב' מנסים לשווא לנשלח. עתונות: ב־1925—1929 ו־1935—1939 דו־שבועון "הנוער"!
1931—1333 "בחזית" — ועתונו של "החלוץ* וא"י העובדת, שעורכיו ומו"ליו היו חברי השומר הצעיר.
תנועה של סתם־חלוצים "בני ציון" קרובה" ברוחה להשומר הצעיר. רוב חברי השומר הצעיר עלי ארצה בדרכים בלתי־חוקיות: "מכביד!"- באניה "טייגר־היל" ובשאר דרכי ההעפלה. אך האירגונים היהודיים הוסיפו להתקיים. לאחר שיהודי סופיה גורשו לערי־השדה (1943), נשמרו הקשרים התנו-עתיים.
לאחר המלחמה תנופה גדולה ב"החלוץ" יב־
ד,שומר הצעיר ומרבית חברי "החלוץ" גייסי עצמם להשומר הצעיר. בנובמבר 1945 — מפריזה המועצה הראשית על הקמת התנועה מחדש. קמה מפלגה המונית בשם "השומר הצעיר־םשמר". בעלייה ההמו-נית הגיעי חברי התנועה הצעירים בחברות-נוער מאורגנות ולמעשה עלתה התנועה יחד עם כל היה-דות (מ־50 אלף עלו 45 אלפים). נאמנה לצוואתו של מנהיג בולגריה דימיטרוב, העניקה ממשלת בולגריה העממית ליהודים את זכות ההגדרה העצמיה הלאומית והתירה את ההתארגנות הציונית החופשית והעלייה.
יוצאי השומר הצעיר בבולגריה מתרכזים בקי-בוצים; מעברות, מסילות, ומת־השופט, הצור, יקום, שמיר, יד־מרוכי ולהבות־הבשן.
בלגיה
Organisation des Boy-Seouts Juifs Hashomer Hazair, BELGIQUE.
התנועה נוסדה באנטוורפן ב־1921 בהסתררות צופים "בר־כוככא" וקיימה קשרים עם "גערי־ציוך בבריסל. זיקתה להשומר הצעיר נתרקמה לא במעט הודות לקשרי המכתבים שטיפחה עם הנוער הצופי העברי בליטא וברומניה.
בשנת 1931 מגיעה ארצה קבוצת העולים חרא" שוגה (לעין־ההורש) ואחריהם יצאה קבוצה שניה (לדן) ושתיהן הגבירו את מקשר ב?ן התנועה והארץ.
השומר הצעיר
במלחמת העולם עברו חברי מתנועה בנתיב האימים והגבורה של מחגות־המוות וחמחתרת האנ־ פאשיסטית. חלק מהחברים הצליחו להגיע לשווייץ (1942).
לאחר המלחמה שרדו 30000 יהודים מתוך 100.000. תנועות הנוער פיתחו פעולה מסועפת והשומר הצעיר — בראשן. הירחון ("הדים" ואח"ב "השומר הצעיר") נהפך לכלי־ביטוי של בל תנועות השוה"צ דוברות צרפתית. עליית־נוער והעפלה בשנים 1945—1946 וכליאה ב"מחנות" קפריסין ד עטלית.
לאחר מלחמת־השיחרור — הצטמקות תנועות הנוער בבלגיה ורק ב-1955—1956 התעניינות מחו-דשת. קני השומר הצעיר מתרחבים וב־1958 הוכפל ושולש מספר החברים והגיע ל־25 ונוסד קן חדש בלייז', שומרי אנטוורפן שיגרו שליח להולנד ואחר מאמצים נוסדה שם תנועה שומרית.
מסייעים לתנועת "חוגי מפלגת מפ"ם" הפעי-לים מאוד בציבוריות ובעלי השפעה בפדראציה הציונית וכן פעילה התנועה ב"במה לתרבות יהו-דית יצחק שדד,"' יבאירגון הספורט "הכוה". התנועה צועדת בראש הפעולה ב"ברית אידגונים חלוציים וב"פדראצייה של הנוער היהודי". "מגן הנוער" בעד הצטיינות בפעולה למען הקק"ל.
עולי התנועה מבלגיה נמצאים בקיבוצים: עיך החורש, דן, נחשונים, נירים, רוחמה, משמר־העמק, גבולות.
ברזיל
Juventude Unificada Sionista H. H. BRAZIL.
מאמצים ראשונים להקמת השומר הצעיר ידו־
עים מ־1928 אך התנועה קמה לראשונה ב־1935 בסאךפאולו על־ידי שומרים־מהגרים מפולין ולא נתקיימה אלא שתי שנים ונסגרה בפקודת השל-טונות. ורק ב־1943 משהוסרו ההגבלות הפוליטיות התחדשה התנועה ומייסדיה היו מקרב אותו קן קדום. הקן ברידדה־דאניירו נוסד באותה תקופה מתוך חוגי סטודנטים ותלמידים קומוניסטיים ש-חיפשו דרך להתחדשות לאומית ותלמידים של ה־ גמנסיה העברית. קשרים בין שני הקנים ועם איר־ גוני נוער שונים בערי השדה ביססו את התנועה השומרית בברזיל.
מחנה ארצי ראשון בהשתתפות 200 חברים מארבעה קנים. בהמשך הזמן הקמת הכשרה (חוות "אור" 1949) ויסוד הוצאת ספרים בפורטוגיזית "שומריה" שהוציאה שורה של ספרים.
המייסדים עלו במסגרת המח"ל בימי מלחמת השיחרור והשתפו בקרבות נגבה.
לאחר הגיאות של 1948—1949 — ימי שפל ועזיבות בעקבות הדוח הקארייריסטית שאחזה בנו-ער. סימני המיפנה־לטובה נראים בוועידה הארצית הראשונה (1951) שבעקבותיה — פעולות קדחתניות בקנים ופריחה תנועתית. גולת־הכותרת ה"ריכוז" השומרי הראשון (כינוס כללי) — שנערך ב־1953 בחווה "איר". הוועידה השניה ב־1953 בסאן־פא־לו
בסימן של חילופי משמרות בהדרכה בשככה
הבוגרת 9 קנים בכל רחבי הארץ.
את ספרים "מרדכי אנילביץ'" (מ־1953) וכתב־עת "חושלים" שנהפך לדו־ירחון (פורטוגזית ויידיש) בשם "על המשמר". מקהלות, להקות ריקודים וחו-
גים דראמאטיים הופיעו בנשפים, במופעים של צי־
מפ"ם — מפלגה בעלת השפעה ציבורית עניפה— לוחמת לדמוקראטיזאציה של היישוב היהודי ועומדת לימין מיפעלי ההכשרה והשומר הצעיר. קבוצות מתוכה עלו ארצה.
יוצאי ברזיל בקיבוצים: געש, נגבה, גת' יסעור, גבעת־עוז.
גרמניה
Jud. Pfadfinderorganization Ha-schomer Hatzair, DEUTSCHLAND.
השומר הצעיר: התנועה נוסדה ב־16 באוגוסט 1931 על־ידי יוצאי תנועות שונות: שני גדודים עוזבי "קדימה" (בעלי מגמה ציונית סתמית) יסדו את הקן בברלין. חבורת צעירים מעוזבי י.י.וו.ב. (תנו-עה בעלת רעיון חלוצי, קשורה''בקיבוץ המאוחד), והקימה את הקן במאנהיים.
הוועידה הראשונה (1932) דחתה, אחדי וויכוח קשה, את הרעיון של השתתפות יחידים במפלגות הפועלים הגרמניות במדינה המסוערת. נוסדים קנים חדשים וקמה הכשרה בגרמניה ודניה. ב־1934 עולים הראשונים ומקימים את קיבוץ "במיפנה" בכרכור. רוב שומרי גרמניה עלו במסגרת "עליית הנוער". עד 1939 וב־1940 הגיעה קבוצה אחרונה של שומ-רים.
בימי השלטון הנאצי — ראשית ההדירה לשכבות היהדות "המערבית" בגרמניה ושיתוף־פעולה עם ה"וורקלויטה". ב־1938 עם סיפוח אוסטריה יצאו שלי-חים מגרמניה לווינה לסייע באירגון התנועה במח-תרת. חברי השומר הצעיר וה"וורקלויטה" שנמלטו מגרמניה היו במייסדי התנועה באנגליה ובשורה של ארצות בדרום־אמריקה. .
יוצאי התנועה בגרמניה מתרכזים בקיבוץ דליה ובשורה ארוכה של קיבוצים אליהם הגיעו כחניכי "עליית־הנוער" והתנועה הארצישראלית.
"וורקלויטה" ("אנשי מעשה") נוסדה ב־1932 לאחר שחבריה פרשו מתנועת הקאמראדן ("רעים"). "הקאמראדך היתה תנועה של נוער יהודי־"מערבי" מתבולל ומתנכר לעמו, שחינו ברוח הרעיונות של וינקן על הקמת "מחוז נוער" נפרד ונבדל מהעולם. בהבדל מהשומר הצעיר נישא ה"וורקלויטה" על־ידי גוער היהודי "המערבי" ומראשיתו טיפח את רעיו-נות תנועת הנוער לא כמטרה לעצמה כי אם בצמי-דות לחזון הלאומי הסוציאלי. וכך הגיע בדרך עצמית ליהדות, לציונות-סוציאליסטית וחלוציות ובסופו של דבר הזדהה עם השומר הצעיר בכל עקרונות היסוד. נתרכזו בשורותיו ממיטב הנוער והאינטליגנציה הי-הודית הצעירה.
ארגנטינ ה— תהלוכת שומרים
בולגריה — שומרים ברחובות סופיה
דרום־אפריקה
Zionist Youth Organization H. H., SOUTH AFRICA.
היסוד ב־1934 ע"י קבוצת צעירים מהגרים מאי-רופה' מחוגי השתלמות ברוח השוה"צ — לתנועה מאורגנת. רעיון חדש בנוער היהודי האפריקני שהת* חנך על רעיונות של ציונות פילנטרופית; ההגשמה החלוצית העצמית.
השוה"צ ראשון שהביא שליח מא"י (1938), שהקים הכשרה (1939) ויסד את "החלוץ".
ב־1938 עלייה ראשונה של שומרים. מאז ועד היום צועד השוה"צ בראש המערכה החלוצית.
בשנות מלחמת העולם — ניתוק מהארץ והשפעה שלילית על שכבת הבוגרים שמתרחקת, התאוששות בימים שלאחר מלחמת העולם.
הוצאות ספרותיות ועתון קבוע המופיע מדי חוד-שיים — שהוא עתון הנוער היחיד בדרום־אפריקד* לנשפי התנועה יצאו מוניטין ביהדות המקומית, הפ-עולות בשני קנים: יוהאנסבורג וקייפטאון הרחוקים זה מזה 1800 ק"מ ומתנים מגע רופף.
עולי דרום אפריקה בקיבוצים: הצור, שובל, בר-קאי, נחשון, זיקים,
הונגריה
MAGYAR Cionista Szovesteg "Ha-noar Haivri” ifjusagi Szakosztaly.
ניצני ההתארגנות ב־1931. ב־1933 — הצטר-פות מלאה להשומר הצעיר העולמי. כל ימי קיומה מימי היווסדה היתה התנועה מטרה לרדיפות השל-טונות תוך הפקרתה ע"י "ברית ציוני הונגריה". מה-מת הרדיפות מוסב שם התנועה ל"הנוער העברי"" חוגי מבוגרים בשם "חוג גורדו!" ואחר המלחמה— "חוג בורוכוב". התנועה שנאלצת לפעול במחתרת* למחצה מוותרת על פעילות בשכבות של נוער ציוני ומרכזת כוחותיה בפעילות ציבורית. התנועה מיסדת את "החלוץ" ואת "הליגה למען א"י העובדת".
המועצה הראשית של אוגוסט 1938 — נקודת ימיפנה להסתערות על הנוער ("החלטת דד42"), בתו-קף ההסכמים עם הנאצים מתרחבת הונגריה (סיפוח איזורים סלובקיים, טרנסילבניה וכר) ומספר היהו-דים הוכפל והגיע ל־900 אלף. שם התנועה מעתה: "מחלקת נוער של ברית הונגריה במחוזות 7—8
פחה השומרית כתוצאה מהיציאה ("הטיול") מסלו-
בקיה שמשם ביר שולחו טדאנספורטים יהודים בר-
.השומר
טים יד להצלה ולעזרה להמון היהודים המגורשים בעוד ראשי הקהילות מתנכרים לאחיהם הנרדפים. רבים מחברי התנועה נכלאים כמחנות־ריכוז. קם בית־מלאכה משוכלל לייצור רבבות תעודות מכל המינים בשביל כל יהודי הזקוק להן. בסוף 1943 — לאחר הנצחונות הסובייטים — הקלה במשטר הפא-שיסטי העצמאי בהונגריה והתרת פעולות התנועה הציונית. עד הכיבוש הגרמני במארס 1944. השומר הצעיר מפתח פעילות רחבה בנוער ונהפך לתנועה המונית. (הרכב המשרד ועד הארצישראלי : מזרחי— 4, השוה"צ — 3, ציונים כלליים — 3, מפא"י 1).
עם כניסת הגרמנים מתחילים הגירושים ה-המוניים למחנות־ההשמדה. התנועה מתייצבת בראש ההצלה. ייצור הניירות והתעודות מתרחב (120.000 !) חברים במדי ס. ס. משחררים יהודים ממעצרם! אירגון ה"רה־טיול" — העברת יהודים לסלובקיה שנראתה עתה "שקטה" מהונגריה ולרומניה! חיפושי דרך לפארטיזאנים היוגוסלביים. מאסרים של פעילים שומריים ועינויים במאסר. מיפעלי הצלה ליהודים ובעיקר לילדים בגיטו בודאפסט. ערב השיחרור נרצח האיש המרכזי של התנועה, שמחה הוגוואלד.
עם חשיחרור (14 בינואר 1945) מפתח השומר הצעיר פעילות ענפה להצלת יהודים — ובעיקר ילדים — הגוועים ברעב' רכבת־ילדי□ בסיוע של־ טונווד־הכיבוש הסובייטיים יוצאת לבאקשצ'אבה מקום־ שם מוקם בית־הילדים הראשון של השומר־הצעיר. אחריו מוקמים בתי־ילדים נוספים ובהם מאות יתו-מים מהונגריה ופולין.
התנועה תובעת משלטונות הקומוניסטים המקד מיים הכרת קיומה של התנועה הציונית. קנים תנו-עתיים מתארגנים בבודאפסט. מושבת־קיץ בהשתת-פות 600 נערים, במועצה ראשית שהתקיימה ב-1 במאי 1945 קם קיבוץ "אחד במאי". מגיעים שליחים מהארץ. קמים "החלוץ" המשרד הא"ילי והפדראציח הציונית. ביוני 1945 התנועה מקימה "בתי נוער"
מושבת־הקיץ הגדולה ביותר בתולדות התנועה (700 משתתפים) בסילוואשוואראד. "שומריה" סופרטיבית וצופית.
"חוג בורוכוב" מתרחב ומונה 2000 חברים.
התנועה משתלבת בזרם "הבריחה" וחבריה ה-בוגרים יוצאים לדרך בקבוצות מאורגנות.
בסוף 1948 — סימנים מדאיגים של שינוי"
לרעה. במארס 1949 — המועצה האחרונה של השומר הצעיר. הד,חלטה: "להעפיל ככוח מאורגן", כלומר, להתחסל בדרך העלייה על־אף העובדה שהגבולות נסגרו, במארס 1949 — נדידה המונית של־ חברי השומר הצעיר דרך סלובקיה בדרכי ה"בריחה" וההעפלה, קפריסין וכו'.
ביוני 1949 — "המשפט הציוני" שהנאשם ה-ראשי בו הוא הבר השומר הצעיר אריה פלגי.
הנאשם מגן בקומה ציונית־וםוציאליסטית זקופה על דרכו הרעיונית ומזוכה מכל אשמה,
שומרי הונגריה מתרכזים בקיבוצים: מעברות,
דן, רמת־השופט, עין־דור, יחיעם, געתון, בית־קמה. גבעת־עוז.
בודאפשט — ל"ג בעומר ב־1940
ב־1933 צעדה התנועה את הצעד המכריע — להכ-שרה. קבוצות העולים הראשונות התרכזו במשמר־ העמק ובגבעת־חיים. קיבוץ "הזורע" נוסד ב־1934 בהדרה. לאחר ויכוחים פנימיים נוקבים בארץ ובקרב הבוגרים בגרמניה קם ב־1938 האיחוד הפורמאלי עם
השומר הצעיר, הקיבוצים הזורע ומשמר־הדרום (הש-לים את הזורע) ו-7 חברותינוער בארץ (שחניכיהם מצויים כיום בשריד. מזרע, מעברות, כפר־מנחם, יקום, המעפיל, להבות־הבשן וכפר־מאסאריק) בסה"ב 300 איש נצטרפו להשומר הצעיר.
בראזיל — כינוס מרכזי הכשרה
"על המשמר"
הולנד
loodsсh Nationale Padvinders orga-nizatie "Haschomer Hazair”, NEDER-LAND.
התנועה באמסטרדם נוסדה ב־1958 ע"י צעירים בני 16—17 (לשעבר חברי "איחוד הבונים") שנענו לקריאת חבר־שליח מבלגיה. הפדראציה הציונית קיבלה את התנועה בסבר פנים. בתנאי שלא תתחרה בתנועות הקיימות והיא פנתה אל עבר הנוער המת-בולל הבלתי־מאורגן ואל בתי־היתומים שהוקמו ב-פיקוח הקהילה כתוצאת המלחמה.
בפסח 1958 - מחנה ראשון. הקן מונה יותר ממאה חברים קבוצת המגשימים הראשונה השלימה את קיבוץ נחשונים.
ונצואלה
Moviemento halutian Ken Nahshon, VENEZUELA.
ההתחלה בקארקאס בשנת 1956 בעקבות ביקורם של חברי קבוץ השוה"צ ה' מארגנטינה ("המשלחת האמנותית"). בשנותיה הקצרות הצליחה התנועה להתבסס ולהדק את קשריה עם התנועה העולמית.
חברים מבוגרים מעל לגיל התנועה החינוכית התארגנו בעזרתה וכבר הצטרפו לקבוצים עין־דור ושמיר.
השומר הצעיר הוא עד עתה תנועת־הנוער היחידה בוונצואלה.
טוניס
Organisation des Eclaireurs juifs de TUNISIE.
ב־1929 הגיעו שני חברי השומר הצעיר מבלגיה לטוניס והטילו סערה בתנועת הצופים היהודית במושגים החדשים של חלוציות, קיבוץ ומרד הבן שהביאו אתם. הויכוח שפרץ נסתיים ב־1930 בפילוג וקם השומר הצעיר. ראשית צעדיה - חרם ונידוי מצד הציבוריות וההורים. אך התנועה מתקדמת וב-שיא התפתחותה (1931 עליית הראשונים. כשלון העולים בארץ. פיתויי ההתבוללות והתקוות שתלו ב"חזית העממית" בצרפת הרסו את התנועה מבפנים (1934) ואחרוני נאמניה עלו ב־1935.
ראשית היווצרותה של התנועה המחודשת חל ב-1945. לחברי השומר הצעיר לא ניתנה דריסת־רגל במשלחת הארצישראלית שיצאה לטוניסיה ב־1943 והם הגיעו בכוח־עצמם במאוחר. למרוח קבלת־הפנים העויינת החלו להתלכד חוגי־נוער והתנועה נוסדה. במקביל לה קמה מפלגת השומר הצעיר שגרעין ראשון שלה היה "חוג היום החמישי" שריכז את מיטב האינטליגנציה.
דחיפה להתפתחות ניתנה במועצה האירופית בפונ־
טנבלו (1946) ואחריה הוכרז רשמית על הקמת השומר הצעיר. באותה שנה — הישגים רציניים בבחירות לקונגרס הציוני (400 מתוך 2000 מצביעים) נוספים שני קנים: סוסה ופריוול.
דב פורר
עולים ראשונים ב־1947. שיא הפעולה — בימי מלחמת השיחרור.
בשנות החמישים — עד לאחר כינון עצמאותה של טוניסיה (1955) עלו רבים בגל העלייה ההמוני ארצה. התנועה מקימה "חטיבה צעירה" ומרחיבה השפעתה בחוגי מבוגרים ("מעיין" ויצ"ו, "חוג אנה פראנק") שקיומם תלוי בפעילות השוה"צ. פעילות כל התנועות הציוניות הופסקה בינתיים בגזירת הממ-שלה.
העולים מטוניסיה מתרכזים בקיבוצים: כרמיה, נגבה, ואחרים.
טרנסילבניה
טרנסילבניה שלפני מלחמת העולם השניה היתה,
מחוז ברומניה. אך היהודים קיימו את חייהם הציבו-ריים במסגרת נפרדת.
באירגון הנוער הצופי "השומר" מתלכדת ב־
1929 קבוצת־נוער שאינה מסתפקת בסקאוטינג הבאדן־ פאולי ולאחר לחץ על המנהיגות המתנכרת מתייסרת הכשרה ונוצרת תנועת השומר הצעיר בשמה וברוחה.
השומר הצעיר בטרנסילבניה ראשון לחלוציות ולהכשרה וראשון למלחמה על עברית וערכים לאו-מיים ביהדות המתבוללת.
בימי השיא מונה התנועה 700 חברים ב־12 קנים ש־80% מהם היו משתתפים בכל המושבות. "סתם־חלוצים" קרובים לתנועה בהשקפתם נתארגנו באירגון "בני־עבודה". עתון התנועה "זידו אוט" ("דרך היהודים") זכה לתפוצה של 2000 עותקים והופיע מדי חודש. לתנועה - ייצוג קבוע בקונגרסים הציוניים והשפעה גדולה במוסדות הציוניים. אירגון סטודנטים מקורב לתנועה בשם "דור חדש". פעילות ב"מכבי" וב"יוצ'א".
באביב 1941 בותרה טרנסילבניה וחלקה הצפוני שבו התרכזו מרבית היהודים סופח להונגריה. פעו-לות התניעה השתלבו במשך הזמן תוך הפסקות של "שמירת קשר מחתרתי" במערכות המחתרת של התנועה ההונגרית.
יהודי טרנסילבניה הובלו ברובם להשמדה ומ־
300 אלף נשארו לאחר המלחמה 80 אלף יהודים. שליח הקיבוץ הארצי הגיע לטרנסילבניה מיד לאחר השחרור והתנועה התחילה להתארגן בקרב השרידים ובקרב המהגרים (30.000) "רפטריאנטים" שהגיעו מבוקובינה ובסרביה. הקן וקיבוץ ההכשרה נהפכים לבית ולמשפחה וגם לבית־הספר — לכל הצעירים היהודים שביתם חרב.
ב־1946 — מתארגנת תנועה חלוצית קרובה ברוחה להשוה"צ — "בני־עבודה" וקמה מפלגת "משמר" ובה 2000 חברים. בוועידה הציונית ב־1946 להשומר הצעיר 12 צירים מתוך 50. ב־1947 — 140 שומרים ב־5 סניפי הכשרה ו־600 צעירים ב־12 קנים. ירחון תנועתי בשם "ידיעות" — כלי־מיבטא ציוני יחיד. הספרייה של התנועה - ספרייה ציונית יחידה. עליה גדולה (120 חברים ב"עצמאות" ו"קיבוץ גלויות" ו־250 חברים ב"פאנום") בסיועם הסמוי של השלטונות.
בסוף 1948 תמורה לרעה מצד השלטונות. כל ההבטחות שניתנו למנהיגי התנועה לא נתקיימו. כל התנועות הציוניות נסגרו והשליחים נאסרו ו־ מאוחר־יותר גורשו מהמדינה. לא כל חברי התנועה הספיקו לעלות.
יוצאי טרנסילבניה נמצאים בקיבוצים: דן, דליה עברון, העוגן, מגידו ועין־דור.
יוגוסלביה
Hashomer Hacair u savezu Cionista, JUGOSLAVIJA.
שנת היסוד — 1931 — במושבת־הקיץ של "ברית אגודות הנוער היהודי" (אירגון שפעל משנות העשרים הראשונות ברוח "תנועת הנוער החופשית")
ששליחי השומר הצעיר מהארץ קשרו אתו קשרים לפני־כן. ב־1931 — ייסוד ההכשרה הראשונה וב-
1932 עולים ראשוני קיבוץ עלייה א'.
ב־1933 סיום תהליך ההתלכדות הרעיונית וה אירגונית מסביב להשומר הצעיר העולמי. במשך הזמן מתקרב לתנועה אירגון "קדימה" שגם הוא בראשיתו נצר מ"ברית הנוער היהודי" בימי השיא עד 1935 מונה התנועה 2000 חברים ב־15 קנים "15 קנים של "קדימה" הפועלים תוך שיתוף־פעולה.
ערב מלחמת־העולם נהפכת יוגוסלביה ארץ המעבר לשיירות עלייה ב' וחברי השומר הצעיר — בראש הפעולה.
בקיץ 1939 מתרכזים במושבות 800 שומרים ה-באים ברכבת מיוחדת למיפגש מרוכז ואחרון, במל-חמת העולם הצטרפו בוגרי התנועה והצופים רובם ככולם לאירגוני המחתרת ביוגוסלביה המכותרת (לחמישה קרעים) ומאות שומרים נפלו בקרבות בשורות הפארטיזאנים של טיטו בערים וביערות. החומר ההיסטורי שנצטבר בברית הקהילות הייגו־ סלביות מתאר בסיפורים לאין־ספור את פרשיות גבורתם של חברי השומר הצעיר.
לאחר המלחמה לא נשארו ביוגוסלביה אלא שרידים מעטים מיהדותה וביניהם שומרים בודדים.
יוצאי יוגוסלביה מתרכזים בקיבוצים שער-העמקים, גת וקבוצות ובודדים בקיבוצים שונים.
ישראל
הסתדרות השומר הצעיר בארץ ישראל קמה בשנת 1930, מתוך התלכדותם של חוגי נוער שהיו קיימים עוד קודם לכן בהשפעתם של שומרים מהגולה שפעלו בתוכם והודות למגע עם חברי הקיבוצים שחנו בסביבתם — הקימו גרעינים שומריים רא-שוניים במקווה ישראל ובחיפה (1929) ואחרי־כן גם בתל-אביב. ירושלים ובמקומות אחרים. כינוס מר-חביה בשנת 1930 מכריז על הקמת התנועה הארצי-שראלית ועל קשרה האמיץ עם התנועה העולמית והקיבוץ הארצי. בשנת 1931 יצא גרעין ההגשמה הראשון של התנועה לקיבוץ "שומריה" בחדרה ושנה לאחר מכן עבר למחנהו העצמאי ברמת־גן ונטל לעצמו את השם תל־עמל הוא קיבוץ תל־עמל שהתנחל בימי המאורעות (1936) בערבות בית־שאן והקים שם מגדל וחומה ראשונים.
בעקבות קיבוצה הראשון, ראתה לעצמה התנו-עה הארצישראלית כמשימה להיות נחשונית בכיבוש מקומות התישבות חלוציים ולהתנחל בהם, וכך היה קיבוץ ב' מראשוני העולים לגליל המערבי (חניתה, אילוץ) וקיבוץ ג' הקים את המצפה הראשון בנגב (חצור), ורבדים העפיל בשעתו לגוש־עציון.
בשנות השלושים מתמזגות עם התנועה האר-צישראלית, חברות־הנוער המתחנכות בקיבוצים (ל-ראשונה, מיוצאי השוה"צ וורקלויטה בגרמניה)
ומקימות יחד עם גרעיניה קיבוצים חדשים, החונים בדרך כלל, על־יד מושבות־המטעים ובערים.
התנועה הארצישראלית משתתפת בכל משימות הישוב ונוטלת את חלקה בכל הגיוסים לנוטרות, ליחידות העבריות בצבא הבריטי וביחוד בפלמ"ח, שבה היא מאצילה ונאצלת מהווי חיי העבודה וה־ אימונים במשקים ושומרת על ליכודם החברתי של גרעיניה.
ב־1940 מועמדת התנועה לראשונה בפני התבי-עה להשלים את הקיבוצים הוותיקים שעמדו באותה שעה בפני המשימה לקלוט לחברות את בניהם הראשונים. אחרי מאבק לא קל, מקבלת התנועה על עצמה את הדין, תוך הכרה ומשלימה את הקיבוצים משמר העמק, מרחביה, בית־אלפא וגן שמואל. ובהמשך גם קיבוצים אחרים כוותיקים כצעירים.
ב־1945 מתקיימת "השומריה" הראשונה בהר־ הכרמל, מפעל צופי־הפגנתי רב־ממדים הנערך מידי כמה שנים שהדיו רבים הן בתנועה והן מחוצה לה.
מלחמת השיחרור מוצאת את "ההכשרות המגויי־ סות" כשהן ממלאות תפקידים קרביים ראשונים במעלה ועוד טרם שוך הקרבות — הופכות הן גופי-היאחזות במשלטים שזה עתה נכבשו.
התנועה הארצישראלית — לאחד שעלה הכורת על התנועות הותיקות במזרח־אירופה — מהווה כיום את הראשונה בכל שלוחות תנועותינו, מבחינה כמו-תית ואיכותית כאחת וממנה עיקר המשאבים ל-מילוי שורות הקיבוץ הארצי. הגיוס המוקדם של חבריה לצבא (בגיל שכבת המדריכים בתנועות אח-רות) מדלדלת מדי שנה בשנה את האקטיב המקומי, החייב להיעזר במשלחת גדולה מתוך קיבוצי הקיבוץ הארצי.
אין קיבוץ שומרי כמעט שאין בו מיוצאי התנו-עה־הארצישראלית, אך בעוקר מתרכזים מגשימיה בקיבוצים: תל־עמל, אילון, חצור, יקום, שריד, משמר העמק, מרחביה, מזרע, בית אלפא, גן־שמואל, יחיעם, סער, להבות־הבשן, נירים. שובל, רבדים, ברעם, בית־ניר, הראל. נחשון, ועוד ועוד.
התנועה הארצישראלית מוציאה עתונות וספרות חינוכית עשירה ומגוונת, המשמשת במקור ובתר-גום גם את התנועות־הארציות האחרות. מאלה יש לציין את "על החומה" ירחון התנועה, המופיע ברציפות מאז 1937.
יחד עם תנועות הנוער החלוציות האחרות מש-תתפת תנועת השוה"צ בארץ בפסטיבלים של פדר ציית־הנוער־הדמוקרטי, שבה היא חבירה ובמפעלי סולידריות בינלאומיים אחרים (כגון כביש־השלום ביוגוסלביה וכו'). בעזרתה הפעולה הוקמה "תנועת הנוער־החלוצי הערבי".
לבנון
הקן בבירות נוסד ב־1942 ע"י שליחת התנועה שהגיעה מהארץ שנאלצה לקיים מחתרת כפולה; כלפי השלטונות וכלפי המוסדות הציוניים שלא כללו חברי השומר הצעיר במשלחות לארצות המזרח־התי־ כון. מנהיגי הקהילה ומורי בית־הספר נזהרו שלא לתת דדיסת־רגל לתנועה. אעפ"כ נתקיימה פעילות תנועתית בחוג התנועתי שמנה כמה עשרות צעירים וכן שיעורים לעברית וערבי הווי. רובם עלו ומצאו מקומם בחברות־נוער ובקיבוצים.
לא ידוע הרבה ברחבי התנועה על אודות אחת הוותיקות שבין תנועותינו בצפון־אפריקה: התנו-עה בטוניסיה. שנוסדה עוד בשנת 1932 ושנים על שנים ידעה מא-בק עם המציאות המייחדת. כל כך, של קהילה יהודית בארץ ערבית, תחת שלטון צרפתי.
אספר כאן רק על התקופה ה-אחרונה לקיומה: קייץ וסתיו 1961.
קייץ של מתיחות בלתי־רגילה,
כל אירופה בחופשה ופתאום פור-צים משבר ברלין' ומלחמת ביזר־ טה.
עוד משנת 1956. שבה הוכרזה עצמאותה של טוניסיה, נהנו תנו עות נוער היהודיות. ובתוכן תנו-עתנו, ממצב של אירגונים) נסבלים, כשאיום של איסור כולל מגביל את פעולתנו בצורה חמורה.
במשך כל השנים היתה התנועה מקיימת את מחנות הקיץ שלה, ב-צרפת. אולם החל משנת 1958 התחילה לקיים אותם בטוניס גופה, וכמובן, לפי מיטב המסורת ה-שומרית: מחנה צופי משוכן באה-לים• בתוך היערות, והנה באותו הרגע שעמדנו לקיים את מועצת הסיכום ולהתוות קווי פעולה לע-תיד יום לפני סיום המחנה. פרצה מלחמת ביזרטה.
עם קבלת הידיעות הראשונות על החרפת המצב הוחלט להפסיק את המחנה, כעבור 12 שעות צרי-כים היו 130 חניכים מתנועתנו ו־ מתנועת גורדוניה. (שקיימו את ה-מחנה שלהם בקירבת מקום ומאין שליח אבחנו דאגנו להם) לעלות על רכבת שהיתה, צריכה להחזירם לעיר טוניס.
הרכבת לא יצאה את ביזרטה. הצנחנים הצרפתים הראשונים כבד היו בתוך העיר. כל נסיון של פנוי נכשל. 130 החניכים נלכדו בעיר הנצורה. בקושי הצלחנו ל-הוציא מהיער, תחת אש הפגזות
מיפקד בטוניס
של חיל־האוויר הצרפתי, קבוצה של חניכים שנשארה לשמירה על הציוד הרב.
ארבעה ימים נמשכה מלחמת ביזרטה. ארבעה ימים של מתח כשאסון מרחף מעל ראשינו, ארב-עה ימים של ידיעות סותרות על פגיעות ב"קבוצת צופים יהודיים".
ע"י תחבולות שונות הצלחנו לנ-צל את קוו הטלפון היחידי המקשר את טוניס הבירה לביזרטה, וע"י כך קיבלנו ידיעות על המצב ה-הולך ומחמיר: חוסר הספקה, חו-סר תרופות והחמור מכל חוסר מיים לשתייה.
בדרך־לא־דרך־הגעתי לעיר העו-
מדת ברעם התותחים, כשהכוחות־ הטוניסאים לוחמים בעקשנות על עמדותיהם האחרונות. בחיפוש אח-רי החניכים ובנסיון לגייס עזרה, התברר שאף אחד מגורמי השל-טון אינו יודע על קיום הקבוצה. גן הילדים אמנם נמצא במרכז הקרבות. אך בדרך־נס לא נפגע הבית, בעוד שברחוב הסמוך הת-גוללו גופות רבות.
12 שעות אחרי הכרזת הפסקת האש הוחזרו כל הילדים להוריהם, במיבצע פינוי גדול. כשפליטים רבים מנסים להצטרף לשיירה.
רק 4 ימים נמשכה מלחמת בי-זרטה. ובאותם הימים הספורים נהרגו 6000 איש. אלה היו אר-בעת הימים שעירערו עד היסוד את מעמדה השקט יחסית של יהדות טוניסיה, וארבעת הימים שקבעו את גורל התנועה. בהלה גדולה אחזה את היהודים. מאות ואלפים עזבו כל וכול ועברו תוך כמה חו-דשים לצרפת השכנה, שזרועותיה נפתחו ליהודי צפון־אפריקה. רבים מהחניכה "נעלמו" בבריחה הגדולה הזאת.
בספטמבר באה הידיעה על אי-סור תנועות הנוער היהודיות, כו-לל תנועתנו. החיסול נעשה בש-קט. אף קול לא נשמע במחאה על האיסור. מאותו רגע לא נשאר להם ליהודי טוניסיה אלא בית־ הכנסת בלבד, לאור התנאים ה־ מיוחדים הפסקנו כל פעולה ומרכז הכובד הועבר לצרפת. אל הריכוזים הגדולים של נוער יהודי צפון אפ-ריקאי: פאריז, מרסייל, ליון, טו-לוז.
בודדים הגיעו לחופי הארץ, מעטים מהם הצטרפו למשפחה השומרית הגדולה, בעוד שהתנו-עה הטוניסאית ירדה לעת עתה מ-מפת השומר־הצעיר. רבים מחני-ביה ודאי עוד ימצאו את דרכם חזרה לתנועה בקנים השומריים בצרפת, ומשם להגשמה.
ימיה האחרונים של התנועה הטוניסאית
מושבת־קיץ של התנועה ברומניה־רבתי (1931)
Zydu Skautu Organizacija Hason Hacair (Lietuvos Sioninku Jaunii .Somria”, LIETUVA" O-ja
שנת היסוד 1921. באותה שנה קמו בנפרד:
וד הצעירים העברים" בקובנה (בפורים תרפ"א) שפעת הציונות העברית ברוסיה והן "השומר הצעיר" בווירבאלן כמה חודשים קודם־לכן בהשם־ שומרי פולין.
ב־1922 בועידה הראשונה בהשתתפות 6 "גדודים"
ליטא — נתאחדו כולם מסביב לשם: "הסתד
הצופים העברים השומר הצעיר". הוועידה הח-
זה: "הצופים העברים מטרתם — לחנך אזרחים מנים לפלשתינה העובדת". במגמה של התקרבות תנועת "החלוץ" נתקיימה המושבה הארצית הרא־
נה בסמוך לחווה החלוצית בפילדנוגי.
מגמת ההתפתחות — מארגון של נוער מתלמדל
תנועה עממית המקיפה את כל חוגי הנוער העברי— מדים ועובדים. עבודה חינוכית ויצירת קולקטיב פי עובד ב"בית הילדים" בקובנה (שלימים ייסד בן־שמן בארץ).
בקיץ 1925 מצטרפים הצופים הבוגרים ל"החלוץ"
ץ". יוצאת קבוצת השומרים הראשונה להכשרה חקלאית שהיא גרעין לקיבוץ העליה הראשון. בדצמבר 1928 עולים 6 שומרים ראשונים ארצה עם פתי־
ת העליה החמישית. בהיות גבולות ליטא ופולין גורים (בעטיו של סכסוך וילנה שסופחה לפולין) תקיימים קשרים רופפים עם התנועה העולמית. בימי הפרישה של "הזרם הרוסי לטבי" (ורוטקי 193) עוזבים כ־150 חברים (מתוך 2000) ומקימים ות נצ"ח. הרוב ב"החלוץ" (הקיבוץ המאוחד) כופה נל התנועה "הכשרה מעורבת" והחברים מפוזרים
ביחידים וקבוצות קטנות בקיבוצי ההכשרה "הכל־
ליים" של "החלוץ". רק ב־1938. לאחר מאבק נמרץ, ניתן לכל השומרים החלוצים להתרכז בהכשרה בקיבוצים השומריים בקובנה, פוניבז' וקיידן.
בשיא ההתפתחות 1933/35 מנתה התנועה 4500 חברים ב־60 קנים 800 חברים ב"החלוץ" ו־250 בהכ-שרה. עתון התנועה "זיו" הופיע מ־1925 לעתים מזומנות ו"ממעמקים" שתי חוברות ב־1940 בשות-פות עם הריכוז השומרי בווילנה.
מעמד יורידי: בראשית — "חלק אורגאני" של הסתדרות הצופים הליטאים מאוחר יותר (בימי הפא־ שיזאציה של המשטר) — צופים בחסות "החברה לסיוע לצופים בוגרים. לבסוף אגודת־נוער ;"לא צופית"), "שומריה" כדי למנוע "האחדה" חוקית עם אירגון הצופים הפאשיסטי בליטא.
בראשית מלחמת העולם השניה הוחזרה וילנה לליטא וקשרו קשרים עם הריכוז השומרי בוילנה. בקיץ 1940 הוכללה ליטא במסגרת ברית המועצות ותנועות הנוער הציוניות חוסלו. התנועה הקימה תאי מחתרת.
עם הפלישה הנאצית והקמת הגיטו בסלובודקה (קובנה) פעילים השומרים בארגון המחתרת הלוחמת והם בין ראשוני היוצאים ליער — אל הפארטיזאנים. לאחר מלחמת העולם עלו השרידים ארצה והצטרפו לקיבוץ הארצי.
יוצאי התנועה מליטא מתרכזים בקיבוצים בית-זרע
כפר-מסריק, עמיר, רמת-השופט, מענית, להבות- הבשן,
ובודדים בשורה של קיבוצים אחרים
מצרים
Groupement "Haivri Hatzair", EGIPT.
שנות התסיסה וההתארגנות 1930—1933. ב־1933 בקאהיר קם אירגון חלוצי מתוך חוגי הנוער הלו-מד שמתרכז באירגון הצופים "מכבי" ומכנה את עצמו "העברי הצעיר" ר־1934 עולים הראשונים.
"העברי הצעיר" — תנועת נוער חינוכית — הקושרת קשרים מימיה הראשונים עם השומר הצעיר. ב־1937 נוסד קן בהליופולים.
ב־1938, לאחר בירורים בתוך השכבה הבוגרת בהשתתפות שליח ראשון מהארץ. באה ההכרעה על הדרך של ציונות חלוצית והתנועה יוצאת להסתע-רות בנוער. פעילות בקק"ל, לימוד עברית והוצאת עתון "המעורר".
בשנות מלחמת העולם מתעמק הקשר עם ארץ־ ישראל והקיבוץ הארצי הודות לשהותם של החיי-לים הארצישראליים במצריים.
התנועה מתרחבת וקמים קנים חודשים בקאהיר ובאלכסנדריה על־אף ההוראות מהארץ (בימי הקמת "החלוץ האחיד") לא להעניק להשומר הצעיר רש־ יונות־עלייה.
ב־1944 — בכינוס. בוגרים ראשון בהליופוליס—
נוסד קיבוץ עלייה א' ומיפעל הכשרה שריכז את המגשימים הראשונים לא החזיק מעמד זמן רב בעטיין של רדיפות וחיפושים בעקבות רצח הלורד מוין ע"י לח"י (1945).
התנועה בשיא התפתחותה — קרוב ל־1000 חברים (קאהיר — 500 אלכסנדריה 300 וכד).
ב־1945 מושבות רבוודמשתתפים. טיול לארץ־ ישראל, מושבות־חורף (300 משסתפים) ו"שומריה" ספורטיבית. קבוצות "בני עבודה" לעלייה לארץ בגיל מבוגר יותר מגיל ההשתייכות לתנועה. התנו-עה יוזמת את ההגנה העצמית היהודית וחבריה־ מפעיליה הראשיים של עלייה ב'.
(בפסח 1945 — "יציאת מצריים" של 150 חלו-צים, בחלקם הגדול חברי השומר הצעיר — בעזרת החיילים הארצישראליים ובמדיהם).
ב־1947 — ציר לקונגרס הציוני.
1947 — אווירת הסתה אנטי־יהודית והמוסדות היהודיים הרשמיים מסרבים לתת חסות לשומר הצ-עיר. מחתרת־למחצה. באווירה החסלנית של החוגים הציוניים מוסיף השומר הצעיר לפתח פעילותו מארגן הגנה עצמית ברובעי היהודים.
בימי מלחמת השיחרור נהרסות כל התנועות הציוניות ורק השומר הצעיר ממשיך במחתרת. חשובי הפעילים נעצרים ומובאים למחנה־ריכוז. גם שם מתארגנים ימהווים גוף חי ופעיל.
השומר הצעיר הגוף ההגמוני ב"החלוץ". ב־
1950 עלייה של 70 חברים.
לאחר מהפכת הקצינים גבר לחץ השלטונית.
לאחר עליית הבוגרים לא יכלו הצעירים להחזיק מעמד זמן רב. רובם עלו בדרכים שונות והתנועה נתחסלה,
יוצא’ השומר הצעיר עלו לקיבוצים: עיך החורש, נחשונים, עיךשמד־ מסילות, עין־המפרץ' משמר־העמק, נגבה, געתון ושובל.
1925. מיפקד בקובנה לכבוד פתיחת האוניברסיטה בירושלים
1934 ההנהגה הראשית בליטא
מארוקו
Les Pionniers Israelites du MAROC Hashomer Hazair

שנת היסוד- 1952. האחרונה בין התנועות הציוניות המסורתיות תחילה בבדידות
ומאוחר יותר תנועה מקובלת במשפחת הארגונים החלוציים. הגיעה
ל-180 חברים.
ירחון "חזק ואמץ" מופיע במכונת שיכפול.
מחנות קיץ, גרעין הכשרה באירופה וסמינרים למדריכים.
ב- 1956 השתחררה המדינה מאפוטרופסות צרפתית
וזכתה בעצמאות. הממשלה גזרה על יציאת
יהודים אל ישראל. כל הארגונים חוסלו רשמית
ועל כל שנתרחש לאחר מכן אין השעה יפה לפרסום

מכסיקו
.MEXICO "Org. Juven. H H
שנת היסוד — 1940 (אם לא להביא בחשבון את ההתעוררות הקצרה ב-1929) ע"י שומרים מהג-רים מאירופה, מראשיתה היתה התנועה בחסות ה־ הסתדרות הציונית. בחודשים ספורים צמחה עד 300 חברים ואחרי מספר שנים הגיעה ל־600. אך התני-עה לוקה בחד־צדדיות של צופיות לשמה בעוד אשר רעיון החלוציות וההגשמה מטושטש. אף־על־פי־כן ביזמת קבוצת בוגרים קמה גם כעבור זמן־מה חוות ההכשרה.
העולים השומרים הראשונים שהיו גם חלוציה הראשונים של מכסיקו הגיעו ארצה בדרך ההעפלה באניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" (אקזו־ דוס). הם והבאים אחריהם הצטרפו לגרעין הלאטינו־ אמריקאני בנגבה והשתתפו בקרבותיה. לאחר־מכן (1951) הקימו יחד עם חבריהם לגרעין את קיבוץ געש.
בינתיים התלכד חוג האוהדים והקים את מפ"ם ואת "החטיבה הצעירה" שגיבש מתוכו קבוצות מגשימים וגב התנועה הוסיפה לגדול. בשוך גל ההתלהבות של מלחמת השיחרור ביהדות המקומית החלה התנכרות לתנועה ואפילו בתי־ספר יהודים התחילי להסגר בפניה.
עולי מכסיקו בקיבוצים: געש, מגידו, געתון.
עיראק
למרות החרם במוסדות על שליחי השומר הצעיר הוחדר שליח הקיה"א בימי מלחמת העולם בעזרת חברי התנועה ששירתו בצבא הבריטי ובמי דיהם לעיראק. הנידוי מצד המשלחת החלוצית הרשמית לא מנע בעדי להגיע לבצרה ולהקים שם סניף חלוצי בדוח השומר הצעיר,'אחרי תקופה של חודשים אחדים הגיעה "פקודה" מהארץ להחזיר את השליח לארץ. בתנאי הלגליות הקיימת לא היתה לו ברירה אלא להכנע להוראה. הסניף החלוצי הוסיף להתקיים זמן מה בעזרת השומרים־החיילים ומשעזבו אלה — נתפרק.
לאחר קום המדינה, ועם העלייה הגדולה מעיראק,
עלו גם החברים בבצרה. יחידים מהם פנו לקיבוצים ואחדים מצאו מקומם במפ"ם.
פולין וגליציה
מארגוני צופים עבריים ועד
המאבק על ההכרעה והגשמה. יצירת התנועה העולמית,
עשרות קיבוציה שהוקמו בארץ ועד למורדי
הגיטאות, הפרטיזנים ביערות, מקימי התנועה, מעצביה ומפלסי נתיבות ההעפלה והברחה.
בסקירה כללית זו קצר המצע מלהשתרע לסקי-רות תמציות על תנועתנו בארצות אלה יכל הריצה להתעמק בהן חייב לעבור על אלפי ורבבות דפי היס־ טוריה אשר החומר המובא בחוברת זו הוא רק מעט מן המעט מהם.
צ'ילי
Org. Juv. Sion. H.H.. CHILE.
התנועה נוסדה ב־1939 בשמה העברי "קידמה"
ע"י קבוצת נערים ונערות שהגיעו עם הוריהם כ-פליטים מאירופה המייסדים — קבוצה של יוצאי גרמניה (בתוכה מיוצאי השוה"צ וורקלייטה) שכינתה עצמה בשם "יוגנדגרופה" ו"קבוצת נוער") שהשרו על התנועה מראשיתה את האווירה של תנועת־ נוער חינוכית. (קדמו לתנועה זו נסיעות להקים תנועה ב־1934). האווירה הציבורית היתה עויינת וגם בפנים החלו ויכוחים שנסתיימו בהצטרפות ל"השומר הצעיר" העולמי. טובי בני־הנעורים ש-הצטרפו לתנועה שיוו לה רמה אינטלקטואלית גבוהה ואיפשרו חינוך הראוי לשמו. התנועה נהפכה לגורם קובע ברחוב היהודי.
הידיעות על מחנות העקורים באירופה ב־1945 זעזעו את הנוער אף־כי המנהיגות הציונית טענה שהעלייה יפה רק בשביל שארית־הפליטה ולא לבני דרום־אמריקה אף־על־פי־כן מקים השוה"צ ב־1945 חוות־הכשרה ללא תמיכה מבחוץ.
ב־1946 בבחירות השיג השומר הצעיד יותר קו-לית מכל המפלגות גם יחד ושלח את הציר מצ'ילי לקונגרס הציוני.
(חוג הורים, מפ"ם ו"חוג נשים" פעילים בצי-בוריות היהודית כשותפים־ידידים להשומר הצעיר וחבריהם עולים במשך הזמן בבודדים ובקבוצות ל־ ארץ־ישראל וגם לקיבוצים). ב־1947 עולים תשעה החברים הראשונים באופן בלתי־לגאלי: כתיירים־ פרופסורים שהגיעו לכינוס אוניברסיטאי.
בשנות השיא מנתה התנועה 500 צעירים. חל שינוי לטובה מצד ההסתדרות הציונית. מלחמת ה־ שיחרור מוצאת את גרעין המגשימים בנגבה הלוח-מת ושניים מוצאים את מותם בקרבות.
לאחר 1956 נותן אותותיי בתנועה המשבר הכל-לי שעבר על הציונות. "הגילה השלווה" עם האפש-רויות הרבות מטפחת קאר־יריזם והתנועה מצטמקת, אך מוסיפה באותו מרץ לפלס דרכה קדימה.
עולי צ'ילי בקיבוצים מעברות, רמות־מנשה
דביר, עין־החורש, עין־דוד, געש.
צ'כוסלובקיה
Svaz. Zid. Skautov H. H., C.S.R.
התנועה קמה על ידי איחוד סניפי "השומר" בסלבקיה. (הסניף הראשון — בבראטיסלבה 1920) ו"קדימה" ברוסיה הקארפאטית, בוועידתה הראשונה בניטרה ב־1924. השם הראשון — "השומר קדימה" והפרוגראמה — צופיות-עברית־ ציונות יסולידאריות יהודית. הירחון המודפס הראשון — בסלובקית והונג־ רית ועתונים מקומיים בפ.ק.ר. ביידיש ועברית. השפה החמישית — גרמנית — בשימוש באיזורים המערביים.
המושג הרווח — "חלוציות" מוצא ביטוי ממשי בקבוצת השומרים החלוצים "שומריה" המתמרדת בהנהגת התנועה. במאבקה על קוו חלוצי נשארת "שומריה" במיעוט במושבת המנהלים השניה (1926) בוועידה בסוייטי־יאן ו"במושבת העבודה" ליד קו-מארנו מנצחת המגמה החלוצית. ב־1930 מתכנסת התנועה לוועידתה בוורוטקי ומשנה את שמה ל־ "השומר הצעיר". לאחד מכן: הקמת מפעל הכשרת שומרי. יסוד "החלוץ" ע"י השומר הצעיר, יצירת גוש משמר חלוצי (1935) "סתם־חלוציים" בעלי זי-קה רעיונית ל"השומר הצעיר"- נשיאה בעול הליגה למען א"י העובדת ופעילות אקטיבית בסניפי ההסת דרות הציונית "בחוגים העבריים" וב"מכבי". הירחון של התנועה "הדרך" הופיע מ־1934 בגרמנית. ומ 1938 בסלובקית וחיה ירחון ציוני יחיד במדינה שהופיע בקביעות.
ההסכם על השפעה טריטוריאלית עם "תכלת־ לבן" הניח לתנועה לפעול בסלובקיה ובפ.ק.ר. בלבד ורק ב־1935 בוטל ההסכם וקנים שומרים קמו בערי צ'כיה הגדולות.
לאחר הסכם מינכן וביחוד צ'כוסלובקיה הת-ארגנות נפרדת במחוזות צ'כיה וסלובקיה, הקמת הכשרת־נוער ("מי־הה"), אירגון עליה ב', הקמת בתי ספר השומר (ב.ס.ה.) בבאנסקה־ביסטריצה
טרנצין.
ב־1939 משתנה השם הרשמי של התנועה מטע-מים משפטיים ל"הצופה" וב־1941 כשפורקה ההס-
תדרות הציונית ל"חטיבת הנוער השלישית של המרכז היהודי".
ב־1940 הסכם עם המחתרת הקומוניסטית על שיתוף פעולה תוך שמירה על עצמאותה הרעיו-נית והאירגונית של התנועה. הפעילות בסניפים (כינוסים, מושבות, סמינרים) נמשכה גם לאחר פירסום החוקים האנטי־יהודיים (בנוסף חוקי נירנ ברג). ב־1942 מתחילים בגרושי היהודים למחנות-ההשמדה ותשובת התנועה — הקמת תחנות־מעבר על הגבולות בעיקר להונגריה. 60,000 יהודים מתוך, 89,000 הגרו להונגריה ולימים היו ממנהיגי המח-תרת הלוחמת בבודאפשט ומיעוטם — במחנות של
עבודת כפיה בצבא הסלובקי בסרד נובאקי וויהניה. במחנות חיים השומרים (צופים בוגרים) בקבוצות מלוכדות, מקימים בתי מלאכה לתעודות מזוייפות וחופרים בונקר מחוץ למחנה.
בינואר 1944 פגישה מחתרתית בנובה־מסטו ואד
וואהום. שומרי צ'כוסלובקיה היו פעילים במרד
הסלובקי ב- 1944. לסלובקיה מגיעים הצנחנים מהארץ
ובניהם חביבה רייק. בדיכו המרד נפלו
בקרב עם הגרמנים (בכפר ביקובץ) חביבה רייק
הצנחנית ואגון רוט. לאחר השחרור ע"י הצבא הסובייטי
מתעוררים השרידים לפעולה תנועתית
עניפה ב- 20 קנים מתחדשת הופעת "בדרך"
את גדוד המגשים "להבות-חביבה"
פעולה עצמית נגד פרעות ה"באנדרובצים" ומש תתפת בבריגדות העבודה של הנוער הצ'כוסלובקי. הממשלה הצ'כוסלובקית תורמת לאות הוקרה לתנו-עה את הסכומים הכספיים להקמת המיסד החינוכי ע"ט מאסאריק בעמק זבולון...
יוצאי צ'כוסלובקיה מצויים בקיבוצים שער-הגולן, כפר מאסאריק, מענית, גן־שמואל, שריד, העוגן, שמרת להבות חביבה ועוד.
צרפת
Federation des daireurs Juifs de FRANCE Hachomer Hatzair.
הגרעינים הראשונים אורגנו בפאריס ובנאנסי על־ידי חברי השומר הצעיר מפולין, ליטא וגאליציה. שבאו ללמוד בצרפת בראשית שנות השלושים.
בסטראסבורג נוסדה מייד לאחר מלחמת העולם התאחדות "התקווה" שבהמשך הזמן מצאה את דר-כה לתנועה.
במיפעלי־הקיץ ב־1938 ובמושבת המדריכים ב־ 1939 הוסדרו הקשרים עם התנועה העולמית וחוש• לו הכלים המשותפים. עד פרוץ מלחמת־העולם מנתה התנועה 250 חברים אך השפעתה ופעילותה ברחוב היהודי חרגה מעבר לכוחה המספרי.
עם כיבוש צרפת ע"י הגרמנים הצטרפו החברים לתנועת־המרי. בלט המרכז התנועתי בעיר ניס בראשותו של ז'אק ויינטרוב ראש קן פאריס. שם הוקמה מסגרת אחידה של הנוער הציוני (מ.ג'.ס.) שאירגנה מיפעל של הכנת תעודית הצלת ילדים ואירגון ההתנגדות המזויינת. בקרב עם הגרמנים הוכרעו חברי מרכז מ.ג'.ס. יז'אק נתפס ובקפצו מהרכבת שיצאה לאושוויץ, נהרג. קבוצת השומרים הלוחמים בפאריס נתפסה והועברה למחנה דראנסי וכן לחמו השומרים בטולון גרנובל וליאון.
ב־1945 נתקיים כינוס המ.ג'.ס. בצרפת המשוח-ררת. השומר הצעיר ממלא תפקיד מכוון. המ.ג'.ס. הסב שמו ל"החלוץ" והוכרז על הקמת הכשרה ואירגון עליית־הנוער. קמה חוות־הכשרה תנועתית בלה־רוש וחברים פעילים בבתי־היתומים.
בינואר 1946 — המועצה האירופית הראשונה של השומר הצעיר בפונטנבלו (ליד פאריס). שמקום התנועה הצרפתית בלט בו.
באפריל 1946 — סמינר מדריכים ראשון בפאריס. בהדרכת אנשי ה"בריגדה היהודית". במושבות הקיץ של מ.ג'.ס. — 340 שומרים מתות 800 משתתפים.
קנים חדשים בליאון, מ, נאנסי, שטראסבורג וגר־ נובל.
גם בית ילדים תנועתי עם מאות ילדים בלה־שו ובית־נוער ליד בורג. בשניהם מתרכזים מאות צעירים מארצות אירופה שעולים בדרך ההעפלה בימי פרשה "יציאת אירופה'' משמרות של 120 שומרים בפורט־לה־בוק, שכונו ע"י עתונות העולם
"על המשמר"
Judische Pfadfinder H.H. SCHWEIZ.
צרפת — מושבת קיץ
בשם "כוחות ההגנה הארצישראלי".
חוג מפלגתי־רעיוני קרוב להשומר הצעיר ול־ מפ"ם בשם "חוג ע"ש ברנאר לאזאר" עומד לצידה של התנועה מייצג את דרכה הרעיונית במוסדות הציוניים והיהודיים.
לאחר קום המדינה היו עליות וירידות בהת-פתחויות — התנועה נהפכה למרכז רוחני ואירגוני לתנועות השומר הצעיד באירופה ובצפון אפריקה. הוועידה האירופית בקור־לה־באר (1955) ריכזה מאות שומרים מכל אירופה. אירועים שנתיים בפא-ריס מרכזים קהל של אלפים. פעילות עניפה של מחנות וסמינרים. רבים מבני הפליטים מיוצאי טוניסיה ואלג'יריה מצאו מקומם בקני השומר הצ-עיר בצרפת.
יוצאי צרפת בקיבוצים: כרמיה, גבולות, חצור, בר־עם, בית־קמה וחורשים.
קולומביה
Org. Juven. Sion. H.H. COLOMBIA.
היישוב היהודי מונה כ־14 אלף נפש. התנועה קמה ב־1956 בעקבות בקור הלהקה האמנותית של
"גרעין עליה ד"' מארגנטינה. קמים שלושה קנים ראשונים, אולם ההתלקחות אינה מאריכה ימים ומחוסר־הדרכה נאותה, מתחסלים הקנים.
ב־1959 מתחדש הקן בבוגוטה, עיר הבירה, וה-פעם הוא מכה שורשים ומהווה גורם פעיל בחיי היישוב היהודי והתנועה הציונית. מבחן ההגשמה, עדיין הוא לפני התנועה בקולומביה ובו תיבחן.
קובה
Org. Juven. Sion. H. PI., CUBA.
התנועה נוסדה בשנת 1933. מקימיה ממשפחות שהיגרו לקובה ממזרח־אירופה ועד מהרה עלו לא-רץ, לקיבוץ בית־זרע.
בשל מלחמת העולם השניה נותקו הקשרים עם התנועה העולמית ובשל חוסר־עליה פורץ בה משבר.
ב־1941 מתחדשת התנועה ע"י קבוצת שומרים, שהגיעה מבלגיה, ועם גמר מלחה"ע מתהדקים הק-שרים עם השומר־הצעיר בארה"ב. ב־1949 מתחד-שת מסורת העליה של שומרי קובה ומגשימיה מגי-עים לקיבוצים שונים של הקבה"א.
אחרי המהפכה של קסטרו ב־1959 יוצאת התנועה להסתערות מחודשת כשהיא נהנית מאהדת השל-טון המהפכני. בבחירות לקונגרס הציוני ב־1960
יותר. ברבות הימים, די היה שיראו מרחוק את הדגל ואת הסמלים, כדי להרתיעם.
הניצנים בבסרביה
במקביל ל"בריאתו" של קן צ'ר־ נוביץ, קמו שלוש שנים אחרי זה, קנים בבסרביה, הראשון בינואר 1921 בקישיניוב, השני באפ-ריל אותה שנה בבלצי וב־1923 בבנדרי.
אף קנים אלה "נבראו", מעצמם קמו, בלי קשר עם הקן בצ'רנו־ ביץ. לא במאמר־פה: יהי קן! ו-לא במאמר־כתב נהיו• איזה "רוח־ אלוהים" היתה מרחפת על פני הימים אז וטפחה על ראש הנוער היהודי : קום !
ביביק ולוי מקיבוץ מעברות מספרים: השם "השומר הצעיר" לא היה ידוע אז. התוכן הייה סקאוטי־ספורטיבי. נפלה הברה על "טרופלדור" רעל "תל־חי" והם קס-מו. שמעו על "השומר" בארץ ו-מצאוהו הולם לרוחם המגששת. זכור לו, ללוי, בחור אחד, כיפח פדיה קאראדן מאודיסה, שחזותו ה-זקופה ומטהו הארוך שבידו כמו שימשו "דגל" לנוער. לשון־הפיקוד היתה רוסית, חסרים היו כל הכ-רה לאומית ברורה ומנוסחת, אך "עצמותיהם אמרו" חיסון גופני ל-אדם היהודי, יציאה מן הניוון, "או-פוזיציה" לסביבה, למציאות הקיי-מת למקובלות. "שושבין" לכל אליה שימש הספורט, כדור־הרגל, הטיו-לים בחיק הטבע. נהייה עמומה זו לתמורה קיבלה הפרייה ציונית־חלו־ צית מן הנוער שזרם מאוקראינה לבסרביה בדרכו לארץ. הניצנים צמחו, פרחו וחנטו פרי, קנים צצו זה אחרי זה. אל הראשונים נוספו כאטין, נובוסליצה ואחרים. באותם הימים קם "החלוץ" וקבוצות יצאו להכשרה בחוות בליצ'ני על־יד בלצי, בנופולקאוץ ובלוקביץ בבוקובינה.
הכלאות והרכבות
השומר הצעיר ברומניה — פרי הכלאות והרכבות היה. מדרש עיו-ני, הוויות־חיים וגווני־אופי של חל-קי יהדות שונים ב"רומניה הגדולה" חברו בו והתמזגו במזיגה אחת.
איזיא פסח, חבר מעברות ו מזכיר ההנהגה הראשית, שנכנס אל התנועה בגיל שלוש־עשרה מפ-רק לפני את המזיגה ליסודותיה, רוחה של וינה, בה שתו בצמא ממימיהם של מרתין בובר, ברנפלד וקראה, "אובקה" באבקת־פחדיה של יהדות גליציה בפרוץ בה פרעות ותעוזת ההגנה העצמית, שצנפה את הנוער שם. הפילוסופיה העיונית נגעה בבשר החי של פרובלימטי-קת-העמידה־על־הנפש ועל הכבוד היהודי. מבחן ההזדהות המלאה ו-
בחירת ודך הפתרון הציוני החלוצי, הלכה למעשה, ניערו רבים מן ה-תנועה, שפנו אל האוניברסיטאות ל"התדקטר". הנותרים שוב לא הגו ב"ערטילאיות". הם דבקו בממ-שות. הם נשאו בחיקם את "מס-דה" ללמדן, מודפסת במכונת־כתי-בה, שהיתה כ"ביבליה" ל"השומר הצעיר".
יסוד שני הנחילה לתנועה הפגי-שה עם הנוער הבסרבאי. לכאורה, פגישה בין שני ניגודים, חובשי גימנסיות ואוניברסיטאות עם פשו־ טי־עם מן העיירות הקטנות, אך הרכבת־המלאר, זו הוסיפה חוסן ל־ אילן־התנועה. הנוער הבסרבאי הביא עמו את ליח ההמון ועסיסו, את פשטות־ההליכות, את הקשר השור-שי, האורגאני, הבלתי אמצעי, אל העם. הוא מיזג את רוח־ההלכה עם כוח־המעשה שלתומו, שאינו מחטט במופלאות ואינו מתלבט בלבטים. גוער העיירות היתה לו קירבה אל הטבע, אל עמל־הכפיים והווייתו זו התאחתה יפה עם צוו ההגשמה. שלושה יסודות אלה, התורה העיו-נית, הדי גולת פולין והפגישה עט נוער בסרביה — הפרו זה את זה ועיצבו את אופייה של תנועת "ה-שומר הצעיר" ברומניה.
חיפה - כור ומבחן
קבוצת המגשימים הראשונה של תנועת "השומר הצעיר" ברומניה (קדמו לה בודדים) עלתה לארץ ב־1925 והיא יסדה את הקיבוץ ה-שלישי בארץ, את קיבוץ ג'. אליו נצטרפה קבוצת "טרוימפלדור", שעל-תה מבוקובינה.
קיבוץ ג', תחילתו גרעין בקיבוץ ב' בעפולה: אחרי שנה עבר לחי־ פיה, ל"נווה־שאנך ומשם למפרץ ומן המפרץ לבת־גלים. הקיבוץ עבד בסלילת כביש ב"גידרו", ביבוש בי-צות, במחצבה עתלית להספקת אבן לבניין הנמל, בעבודות העירייה ו-אחרון אחרון (מלהיב!) בנמל.
תקופת חיפה שמוריד, בזכרון חב-רי קיבוץ ג' כתקופת־זוהר בדרך התהוותם החברתית־פוליטית. כאן עמדו במבחנים של כיבוש עמדות כלכליות וחישול מטענם האידיאי בכור המציאות החיה. זכה הקיבוץ ובמגעו היומיומי עם פועלי נמל ערביים — זרע גרעין ראשון של הברה מעמדית בקרבם ושל אמונה בסולידאריות הכנה של הפועל היהו" די עם גורלו.
בראשית חדרו חברי הקיבוץ אל עבודות העירייה — נקייון, ניקוז, ביוב ותיקון כבישים. שכרם היה 15 גרוש, גרוש אחד יותר משכרי של הפועל הערבי, "תוספת־רמת־ חיים", עבדו במחצבה וחדרו לסור רות וסבלות בנמל בתנאים שווים
התנועה קמה מ"ברית הבונים" שמייסדיה (1932) הגיעו עם גל הפליטים מגרמניה. עם יציאת הרא-שונים להכשרה הופיע הצורך של הגדרה רעיונית ברורה ולאחר בירורים רבים הצטרפה "ברית הבו-נים" (ב־1936) להשומר הצעיר ועברה לפסי הפעולה והאירגון המקובלים בו.
הראשונים עלו ב־1936. קם מיפעל הכשרה עצמי. במלחמת העולם השניה קיימה התנועה משרד־קשר שקשר בין התנועות בארצות המנואצות ובין הארץ וכן עשה פעולות עזרה והצלה רבות היקף. כן נתגייסה התנועה לעזרת רבבות הפליטים שהגיעו לשווייץ.
אחרי מלחמת העולם — פיתחה התנועה פעילות ציבורית רחבה והוסיפה לטפח את ההכשרה והעליה. בזמן האחרון — הכשרה משותפת עם התנועה ב-צרפת. 3 קנים: ציריך, באזל וג'נבה. ראשונים ב-מספר החברים ובפעילות למען הקרן הקיימת.
יוצאי שווייץ בקיבוצים: דליה, להבות־הבשן, גבולות, תל־עמל ובר־עם.
מחנה קייץ בשווייץ
מו "מניה וביה", מלוחות ישנים, מועדון וקיימו בו פגישות. מצ'ר־ נוביץ פשט "הנגע" על העיירות בסביבה הוקמו קנים ברדאוץ, ב־ לוצ'אבה, סטרוזוניף, דורנא־ואטרה ובעיירות אחרות בבוקוביניה. ללא הידברות כלשהי, ללא קשר איר־ גוני קמו. רוח היתה בנוער. בימי-נו לא יאמן. מלחמת העולם הרא-שונה, שסימניה הם איטליז־וורדן ומלחמת־הגאזים האיומה — הותי-רה אחריה ליבות מאמינים ותקוות גדולות. אגודות־נוער, מרקיעות־שח־ קים, שאיפות אל הטוב, אל הש-לום (לא עוד מלחמה!) ואל חיים חדשים צצו בכל העמים. האדמה עקובת־הדם עטתה ירקות. של צמי-חה. היתה תסיסה, היו חיפושי־ דרך. האוזן נטוייה היתה לתורות פילוסופיות, לבשורות של אידיאות, לציוויי־מוסר. על רקע מדושן־ אומן זה צצו הקנים והתחוללה תנועת "השומר הצעיר" במקומות שונים.
"בלא תנאי!"
כאמור, טרם היה בקנים בבו־ קובינה קוו מגובש וזיקה ברורה לציונות. חברי הקן בצ'רנוביץ הגו בתורות, הפכו בשיטות פילוסופיות ועל הקן עבדו תמורות. תתגבש
תנועת "השומר הצעיר" כיצר נבראה ? איכן היא "פרשת הברא-שית" שלה י מאיזה מעיינות נזו־ נה ואילה מהם עיצבו את דמותה ? כאשר הנך שומע שיחם של רא־ שוני־הראשונים, עומד הנך בפד חידה, בפני "סוד מסודות הטבע", אם נכלול בכלל "הטבע" גם מד, שקרוי "רוח הוא באדם".
יש ש"רוח הוא באדם" ויש ש־ "רוח הוא בתקופה" ואינך יודע איך וכיצד והנה נבראת "מוטא-ציה", רק כך ניתן להביו את "היבראותם" של "קנים" ("גנים") במקומות שונים ורחוקים זה מזה במזרח אירופה, בלי כל קשר בי-ניהם, לא חברתי, לא אירגוני.
— היכן מולדת "החיטה", ש-שמה "השומר הצעיר" — שואל אני "נוסח' ואבילוב" את בומי תורן, חבר קיבוץ מעברות, היו-שב מולי בחדרו בקיבוץ.
בומי תורן, איש החברה להגנת הטבע, מבין לרעי. אכן, כ"מולדת החיטה", שטרם איתרוה לדיוקה, כן — "מולדת השומר הצעיר". במקומות אחדים נבטו הזרעים ו־ ,מוקדם או מאוחר הציצו וצמחו. המקומות היו רבים, אך הרוח — אחת היתד" רוח ולא אידיאולוגיה, רוח שלא צבע לה ולא צביון, לא קלסתר ולא דמות. לפתע פת-
אום נראו בנוף הרחוב היהודי, פה ושם, נערים יהודים, מגבעת־ שולזב לראשם' מטה ארוך בידם והם צועדים זקיפים, ממותחים, ב-ראש מורם בצעד רהוט ובשעט מפגין, "השומר הצעיר" — כך קראו לעצמם אינסטינקטיבית.
גרעין ראשון בומי תורן יודע לספר על אחת "המולדות" של "השומר הצעיר", על "השומר הצעיר" ברומניה, ש-גרעינו הראשון נבט וצמח בצ'ר-נוביץ שבבוקובינה• את הגרעין ה-ביאה הרוח העזה, שנשבה מווינה, הבירה האוסטרית, בד, נתרקם מר-כז צעירים יהודיים, פליטי מלח-מת העולם הראשונה, שתהו על העתידות וחיפשו שבילים חדשים. בסוף 1918 חזרו אחדים מהם מ־ "וינה־רבא" לצ'רנוביץ, שמוחזקת היתר, כ"וינה־זוטא" והם האצילו מרוחם על הנוער. מן הללו קם הקן הראשון ברומניה. קן "גולמי" היה, ...קן תוסס, הורס אל קידמה, אל תמורה, שלא תואר להם עדיין ולא נוסחה. ארץ־ישראל טרם שימ-שה אבן־פינה והמושג הגשמה טרם נברא. בקרב הנוער שרר אקלים חברתי תרבותי שדחפו אל יצירת־ מה. מתאספים היו בקרן־רחוב וב-גנים ציבוריים. בקומת־הקרקע ב-בית הקהילה, שנחרב במלחמה,הקי־
מקימי קן השוה"צ בקישינוב (1922)
(על תנועת השומר הצעיר ברומניה)
בו חוג פילוסופי שנקרא "החוג האטי" או "החוג של קטנר"; חוג זה המריא אל שחקים ובז לקטנות. חבריו שקעו בימה של הפילוסו־
. פיה ומשכו אל מצוילותיו את המד-ריכים ואת ראשי־הקבוצות, את ה-עידית ואת "המיטב" בקן. קיומו כמעט והועמד בסכנה עד שקם פולי פדן, הציב סכר וימנע את ההתמוטטות.
פולי היה הדמות המרכזית בקן צ'רנוביץ ומדריכים רבים התחנכו על ברכיו. על ברכיו ? לאוו דווקא! אופייני הדבר : בימינו לחיזוק מח-נה — אוחזים בקולה, "מנענעים על הברכיים", מפנקים, בימים ה-הם — אחזו בחומרה.
פולי תפס את השור בקרניו. הוא החדיר לקן את המושג "בלא תנאי" (אונבדינגקייט), את הערך המוחלט, את ההגשמה מתוך צווי מוסרי, את -החתירה לשלמות, את הסלידה מן החצאין. בומי מדגים לפני כיצד נחלו חברי הקן את ההחלטיות בערכים וכיצד "נחשלה הפלדה". חבר־קן (והנער — נער) היה שם על שולחנו סוכריה ושבועות היד, 'מתגבר לבלי שים אותה אל פיו. אחד הציוויים בקן היה לא לש-הות בעיר והם היו יוצאים לעתים קרובות אל היער, אל הפרוט• הי-תד, נהייה להתחסנות פיזית. ליי־ שור הגב היהודי, היו לכן מהלכים בחורף בלי מעילים, במכנסיים קצ-רים ובגלוי ראש. היו רוחצים ב-שלג, בכפור, בלי מורא ופחד. ה-פעולות בקן מותנות היו בדיוק מוחלט, הקן מחולק הייה ל"מעגלי־ תרועה" (חוליות־קשר). שום דבר לא עמד בפניהם במילוי פעולתם לא סגריר, לא סערת־שלגים, לא חשכת ליל. חישול האופי — היה דיברת הקן ולהתחשל ניתן היה רק על בסים של ה"בלא תנאי". חיזוק זה — אומר בומי — הוא שסלל את הדרך אל ההגשמה הח-לוצית, אל החלטתיות שאינה מת-נודדת, הוא שהכשיר את הלבבות לעקשנות, להתמדה, לקליטת הפי־ לוסופיה המארכסיסטית, שהפכו טבע לאיש "השומר הצעיר". אופי זה שנתחשל הקרין ונתן סימניו בחוץ, תודעת זקיפות הקומה היהודי! והאנושית — שינתה גם את יחסם של "השקצים", שונאי־היהודים, אח-רי שיהיו מגיבים (גם בנות) על התגרותם בכוח, לא היו מעיזים
שבתי קפלן
רומניה
Organizatia tineretului Sionist Haso-mer Hatair, ROMANIA (R.P.R.).
1918. נוסדה לראשונה בבוקובינה (צ'רוביץ) ע"י צעירים שחזרו מווינה. 1923. נוסד הקן הראשון בבס־ רביה. שנה אחרי זה מתאחדות שתי התנועות. 1925 ראשוני התנועה עולים ארצה לקיבוץ ג' (היום מעברות). 1926 הכרעה על החלוציות. 1927 איחוד עם תנועת הנוער הציוני הכללי (א.ט.ס.) ברומניה הישנה. 1929 איתור עם תנועה צופית "השומר" בטרנסילבניה. התנועה מפריעה על זיקתה לקיבוץ הארצי למרות הפילוג בקיבוץ הראשון. עם חידוש העליה נמשכת יצירת קיבוצי התנועה מרומניה: קיבוץ ד' במגדיאל (שער העמקים), קיבוץ "מלט" (כעת שריד), קיבוץ במעלה (כעת דליה) ובו/ 1936—1939 בסימן רדיפות של משטר חצי פאשיסטי. התנועה מתאימה את עצמה למסגרת הנוער הממ-שלתי ("משמר הארץ"). עם הצטרפותה של רומניה למלחמה האנטיסובייטית, ההסתדרות הציונית על תנועותיה יורדת למחתרת, במשפט השומרים, הו-עמדו לדין 16 חברי השוה"צ בגילים 8—18 והמבוג-רים שבהם נידונים למאסר־עולם. בכל ימי המלחמה משמשת רומניה סדק צר שדרכה נמשכת העליה הבלתי־לגאלית למרות אסונות "סטרומה" ו"מפ־ קורה" שטובעו בים.
ב־1943 מגיעים הצנחנים מהארץ, ביניהם חברי קיבוצי השומר־הצעיר. עם כניעת רומניה מתחדשת פעולת התנועה תחת המשטר החדש ומגיעה בזמן קצר לשיגשוג שכמותו לא ידעה. מוקמות תנועות אחיות "בני־עבודה" ומפלגת "משמר" שציר מטע-מה יושב בפרלמנט הרומני.
כל אלה מתחסלים לפי צוו מגבוה של המשטר הקומוניסטי בשנת 1948.
בכל שנות קיומה הוציאה התנועה ספרות ועתונות עניפה מאוד, בהכפלה ובדפוס חוות־הכשרה ביאסי וסניפי־הכשרה במקומות שונים,
מגשימי רומניה בארץ נמצאים במעברות, שער־
קיבלה רשימת מפ"ם—השומר־הצעיר מספר הקולות הגדול ביותר ושלחה את הציר היחיד שיצג את יהדות קובה. כן עמד בית־הספר היהודי היחיד בהאוונה בהשפעת השוה"צ.
גל ההגירה הגדול גרף את מרבית יהדות קובה לארה''ב; המיעוט שפנה ארצה רובו חברי השומר-הצעיר וקרוביהם.
מגשימי קובה מפוזרים בגעש, דביר, געתון, גבולות, נירים, נחשון, גל־און ויחיעם,
העמקים, שריד, דליה, שמיר, רוחמה, רשפים מגן זיקים ובודדים בקיבוצים אחרים.
טרנסילבניה היוותה כל השנים מחוז או-טונומי של התנועה. מגשימיה בין מייסדי דן, עברון, דליה וכר.
שוויץ
החוט המשולש
השומר הצעיר
משה זדטל
/ חיוך ודמעה על קן וארשה
. פנים הרבה היו לה לווארשה — כמו לכל כרך בעולם. ורבות הפנים, אשר לווארשה היהודית שהיא עתה רק זכרונות.
מי לא יזכור את הרחובות, הבתים ברובעי העיר השונים; את שדרות הפאר העטורות גנים ורוגע ואת סימטאות העוני ה-בלתי סלולות, אשר עין פנס-גאז ירוקה ממצמצת באפלוליתן המעלה צחנה ? מי לא יזכור את בושם פריחת הלילך באביב, שליטף חלקים גדולים מן העיר או את כפור החורף, שאחז ב-חוזקה בכול וניטפל בטרדנות אכזרית אל דלת העם שבכרך הגדול ז האפשר לשכוח, גם מ-מרחק של עשרות שנים, את הני-גודים שחילחלו בגופה של העיר הגדולה, את הסתירות שבין חזון בתי הזכוכית לז'רומסקי ובין מציאות משכנות המחסור ב-שכונת וולה הפועלית ובסימ-טאות העוני המרוד של הגיטו היהודי?
עם אלה של הערבים שעות עבודה בנמל לא היו קבועות בטלפון של מנהל מחלקת העליה הו־ סטרובסקי, היו מזעיקים אותם ב-כל עת צורך. היו מטעינים מלט, פחם, עצים, תיבות־פרי ומשך־הע־ גם 18 שעות רצופות.
שהיו גם "יראי שמיים" אשר הדת היתה להם קרדום לחפור בו; כאן התגוררו רבנים ורביים והרחובות שרצו שטיבלך ובתי-כנסת של חסידים ומתנגדים ו-"חדרים", בהם הרביצו תורה לתינוקות של בית־רבן. ולצדו השני של אותו הרחוב הלכה וגברה הכפירה, פעם מעמיקה חקירותיה כדי לחשוף שורשי ההשראה הדתית וללחום בה ופעם מפגינה "להכעיס" בעישון סי-גריה ביום שבת או בימי חג לפני שערי בית-כנסת או במכי-רת ה"פאלקסצייטונג" ביום כי-פור לעיני החרדים, המתפלצים למראה עיניהם.
בתוך הפסיפס העשיר ורב-הגוונים של ווארשה העיר היתד, גם וארשה היהודית מעין עולם כשלעצמו, סואן וער ומרובה-פנים. עיר שבה ישבו יחדיו, אפי-לו התרחקו ונפרדו איש מזולתו, מתבוללים לעילה ולעילה מ-משפחות נתנסון, ברגסון ובאו-מן, רוטוונד ואשכנזי וכמוהן משפחות עתירות נכסים וייחוס וזכויות בתקומת המדינה הפול-נית הצעירה — ולידם יהודים מכל ימות השנה, אשר שמם לא נישא בשערי בתי צדקה ובתי אולפנא ־ ולא על גבי לוחות השיש של נדבנים, והם המחש-לים בזיעת אפם יום אחר יום את שרשרת הקיום היהודי. יהו-דים פשוטי-עם ונאמני שורש, אשר לא העבירום על דעתם לא השפעות סביבה ולא נגישות שלטון, אנשים אשר יהדותם עממית ועסיסית ולשונם האחת — יידיש. בתוך עיר זו שכנו שומרי מצוות כנים וישרים, כשם
כבר בשנות העשרים נטושה היתה, לא בריב קולני אך ב-עוצמה גוברת ומרחיבה תחומים, ההתמודדות בין הלשונות. עוד היידיש שולטת בשכבות רחבות של העם, בקרב רבבות-רבבות יהודים, אמידים כאביונים, מש-כילים כחשוכי-דעת וכבר פורצת הלשון הפולנית וגורפת אתה, בשכרון העצמאות המדינית וה-"פולוניזאציה" הכפויה, שדרות שלמות מבין היישוב היהודי וב-עיקר מקרב הנוער שלו. אל שלל העתונות ביידיש, עתו-נות יומית נושאת שליחות, עממית או אף זולה-סנסאציונית ועתונות עתית פולנית מתקדמת, שרב בה רישומם של הסופרים ממוצא יהודי ורישומה רב בקרב הדור היהודי הצעיר. (וכאילו בשולי החיים, מחוץ למקום ול-זמן, מנצנץ כוכב התקווה הירוק של האספראנטו. במיוחד בקרב צעירים יהודים, אשר סקרנותם תרה אחר כל חידוש ולבם מוכן לחבוק עולם — מופיעים ראשוני הנלהבים ללשון־הגשר בין ה-עמים, הלשון האוניברסאלית, אשר נביאה ומחברה, ד"ר זמנ-הוף, חי ועבד כרופא עיניים ממש לידך, ברחוב דזיקה, בלב לבו של הרובע היהודי הדחוק תמיד בזמנו ושקוע בדאגות פר-נסתו.) ------- ובתוך התגוששות
המחנה (ע"י בית־החולים רמב"ם" של היום. יש במין שקע, שכל גשם היה שוטפו במייס. קראו לו, למחנה' "ונציה קטנה", כי שטו בו לוחות כספינות ונעליים כגונ-דולות•
בנמל הוטלו חברי הקיבוץ אל יורה מעמדית־לאומית. אל בור־המב־ חן. ההכרה התיאורטית־אידיאית הו-עמדה פנים אל פנים מול המצי-אות האפורה. יחסם של המנהלים־ האנגלים אל הפועלים הערביים היה כאל בהמות־עבודה. היו מנצלים אותם גם. לשירות אישי. נוכחות חברי הקיבוץ בנמל שמה קץ ל-יחס זה. העבודה היתה מתנהלת ללא כל הפסקה. אחרי שחברי ה-קיבוץ מחו נגד זה הונהגה הפס-קה בתום שמונה שעות.
הנמל מילא את חיי הקיבוץ תוכן וחוויות. כאן שאב הוא כוח מן הפרובלימאטיקה של האיגוד המק-צועי וימן המגע הבלתי אמצעי עם הפועל הערבי בעבודה. כאן נפגשו בשלטון ההירארכיה הפיאודאלית, בה העבודה הזולה כדי־שכר־רעב — היתה דבר מובן מאליו. ,קבלן הסי-רות היה רייס־עבדלא. ב־1931 הגי-עו היחסים בין הפועלים הערביים ובינו עד משבר. הסוורים התמרדו והקבלן גרשם" מעל פניו. פרצה שביתה. משפחת רייס היתה בטו-חה שבמקרה זה תיעזר על־ידי הע-בודה העברית ותכה בה את השוב-תים, גם הפועלים הערביים לא עלה על דעתם אחרת והנה: פלי-אה ! הפועלים היהודים עומדים ל־ צירם ! הקבלן מאיים על הערבים: .אמסור עבודתכם ליהודים! וחברי הקיבוץ לעומתו: לא יהיה כדבר הזה!
לערבים אמרו חברי הקיבוץ ש-הם יעזרו להם והקימו קרן־שביתה. השביתה נסתיימה בנצחון והפוע-לים הערביים נשאו את חברי הקי-בוץ על כתפיהם בלב שוקה של חיפה.
בזכרונם של חברי קיבוץ ג' חרד-תה כבצפורן שמיר המסיבה שער-כו במחנה בבת־גלים, בה השתתפו כל פועלי חיפה (מכאן ניתן לש-ער מה היה מספרם אז) ופועלי הנמל הערביים, החברים לעבודה,
במסיבה באו לביטוי הווי הקיבוץ, חוויותיו וחלומותיו בעתיד. אלה נשתקפו בדברים ובפזמונים.. מקום .ראשון ייוחד כמובן לנמל. בפזמון
תקופת חיפה היתה לקיבוץ ג' ימי־הרת־עתיד. בה נתחשל הקיבוץ בעמל הגופני, בלימוד מקצועות־ עבודה, בבחירת הדרך ובגיבוש צב-יוני הפוליטי. הקיבוץ חדר גם לע-בודות הבניין וקבוצת־חברים, שהש-תלמה במקצוע זה, בנתה בניינים על אחריותה מהנחת היסודות עד הצביעה. את בית פבזנר בחיפה — בנה הקיבוץ. אבא חושי, מזכיר מועצת הפועלים אז, שידל את ה-קיבוץ להשאר קיבוץ עירוני, כדי לשמור על העמדות שכבש בנמל. הקיבוץ התלבט בין הפיתוי להח-זיק בעמדות שבעין בעיר ובין פי-תו, ההתיישבות שקסם, אך היה רחוק. לבסוף בחר באחרון ובעק-בות בחירה זו שלח פלוגה לחדרה לעבוד בפרדסים בטוריה.
חיפה זכורה בקיבוץ לטוב, היא היתה ערשו, בה גדל והתחסן, אך בחיפה ידע גם משבר גדול, את משבר הפילוג.
שורשיו של הפילוג נעוצים עוד בשנת 1927 ברומניה. כאשר הוקם בארץ "הקיבוץ הארצי" כקולקטיב חברתי־רעיוני־פוליטי התחוללה סע-רת ויכוחים ב"השומר הצעיר" ב-רומניה ובמרכזה עמד יצחק בן־ אהרון (אז נוסבוים). בן־אהרון התנגד לקביעת צביון פוליטי עצ-מאי ל"השומר הצעיר" וחתר לע-גון במפלגה פוליטית קיימת ("אח־ דות־העבודה" '(שלפני האיחוד עם מפא"י), ויכוח זה היה נטוש במו־
זו על דמותו של הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה כבר מפ-לסת לה את דרכה לשון ההת-חדשות והתחיה הלאומית, לשון המרידה החלוצית — הלשון ה-עברית.
היתד, בין יהודי וארשה גם בורגנות גדולה, אשר ניסתה להתרחק יותר ויותר מן התחום הבלתי-רשמי, שסגר על בני עמם וקיוותה להכות שורש בין הגבירים בשכונות האריסטוקרא-טיות. והיה בקוטב השני של ה-עיר עוני דחוס של רוכלים ו-בעלי מלאכה ישובים בכוכי ה-בתים, של פועלים וסבלים ורוד-פי פרנסה מיוגעים אך בלתי נלאים. ובין שני קטבים אלה גוש גדול ומרוכז, רוחש חיים ומרץ מופלא ואף יודע קיום של רווחה ונחת, של סוהרים ו-בני מעמדות הביניים למיניהם.
על מפת העיר הגדולה, בין רחו-בות סואנים ובתים מאוכלסים בצפיפות, על מפת עיר יהודית חצויית ניגודים, וחובקת אשליות ותקוות — שכן ביתה של הת-נועה. קן השומרי ברחוב דלוגה 50, בבניין משרדים ענקי המכונה "פאסאז' סימונס", שימש במשך חמש-עשרה שנים בקירוב, מאז 1920, בית לדור חלוצי־מרדני. שם צעד דור זה את צעדי התמי-מות והקונדסות הראשונים של תנועת צופים ושם ניגד — בר-בות הימים — את דרך ההגשמה הציונית והסוציאליסטית בהכשירו עצמו לחיי קיבוץ בארץ ישראל.
מכול וכול היה בעיר יהו-דית זו רבת הפנים. כשם שר-בים אף חריפים היו הניגודים במציאות הכלכלית והסוציאלית של רבדים שונים בתוך אותה עיר עצמה, כן גם הגיעה הת-כתשות הדעות והאמונות לגי-לויים חריפים. הרחוב המה הדי התגוששות רעיונית בין המחנה הציוני על גווניו הרבים והמנו-גדים, כשבמרכזו בולטת דמותו הלוחמת והאמיצה של יצחק גרינבוים, ובין ה"בונד", אשר בז ל"הזיות הציוניות" כשהוא נושא אתו פרוגראמת .האוטונומיזם ה-יהודי-חילוני וחודר לשכבות רחבות של פועלים ובעלי-מלא-כה. וכאשר גברה הריאקציה ב-שלטון הפולני והשתוללות ה-אנטישמיות הפרועה או "המת-קדמת" גברה גם השפעת המפ-לגה הקומוניסטית ברחוב הי-הודי, כשהיא מוכיחה בפרסומיה, בדרכי מחתרת ובמאבק מדיני ומקצועי, כי היא בלבד לוחמת בעקיבות לנצחון הפרולטאריון המנוצל וכי רק המהפכה העולמית תחיש ממילא את פתרון הבעייד, היהודית על כל צרותיה...
זה היה ביתם המשותף של אלה, שהגיעו מתוך סביבה מש-פחתית נוחה וחמה ושל אלה, אשר גדלו בתנאי דלות או בצל סכסו-כים, אי-הבנות וקשיים. בבית זה גובשה השותפות ההדוקה והמ-משית של באי סביבה שונה ורוב-עים מרוחקים; כאן נפגשו גימנ-זיסטים, בעיקר חניכי הגימנסיות הדו-לשוניות שהיוו רוב בולט ב-קרב חברי התנועה, ונערים עוב-דים ותלמידי בתי-ספר מקצועיים. לכאן הגיעו בני משפתות מתבו-ללות וילדי משפחות האדוקות במצוות, שהסתירו מפני זעם אבו-תיהם את דבר השתייכותם לתנועה "אפיקורסית" כהשומר הצעיר. פה בילו יחדיו שעות ארובות מחיי הנעורים שלהם מבקרי השדרות והגנים הנאים של העיר עם אלה, אשר גן קראשינסקי שימש להם מיפלט-הירק היחיד מן הרעש וה- צפיפות של האיזור היהודי.
לו הצצנו היום לבין כותלי הקן השומרי דאז אולי היינו מתחל-חלים למראה ה"טעם האמנותי" של הקירות, אשר במו ידינו צב-ענו בצבע סגלגל עם עיטורי זהב בדמות שיירת גמלים רומאנטית ואכסוטית. אולם בזהב ילדות זה טווינו את חלומות העליה לארץ לא נושבת ואת חלום המושבה השומרית שם, אשר תהי לסמל הצדק, השוויון והחופש. לו היינו
נכנסים היום ל"חדר הרביעי" בקן ורואים עצמנו מוקפים לפתע ציו-רי-יער עבות, היינו מחייכים ודאי חיוך סלחני או לגלגני, אך בימים ההם נרקמו כאן — בתוככי העיר הגדולה — תוכניות המרד נגד היי ריקנות בורגנית וצביעות קרתנית, תוכניות ההליכה אל הטבע, אל העמל, אל הריעות ואל החיים בצוותא.
בבית זה הונחו יסודות, תהילה באמצעים צנועים ואחרי-כן בקנה מידה נרחב, לכיבוש מקצוע ולחיי עבודה. תערוכות המלאכה ומלאכת המחשבת של הקן השומרי בואר-שה היו לשם־דבר בעיר ובבתי המלאכה העצמיים החלו להכשיר עצמם ראשוני בעלי המקצוע ש-לנו. מכאן רק צעד אחד אל ה-הכשרה החקלאית בחווה של הת-נועה בצ'נסטוחוב ובקיבוצי ה-הכשרה ברחבי המדינה. זו היתה המסקנה והתשובה הממשית, הא-פורה, הקשה למאוויינו וכן למ-צוקה היהודית ולאנטישמיות, אשר בצלה גדלנו.
לעולם לא נדע כבר מה הכריע בנתיב חיינו: תמונת היהודי ה-מוכה ברחוב עד זוב דם והנמלט על נפשו או תמונת "גלות" ל-הירשנברג, שליוותה כל נער ב-ביתו; שיריו ושירותיו של ביאליק או ניתוחו החודר של בורוכוב; אגדות "השומר" או ציורי אפרים ליליען; מראה הפגנות זועמות של פועלים או כתביו של לנין; "ה-קריאה ב"להבות" לבז'וזובסקי, סיפורי גורקי או שמא התהלוכה האפורה והקודרת של אסירים פו-ליטיים, המובלים לבית הסוהר הפביאק ? הכול הסעיר רגשות ו-דמיון, אך רק בין כותלי הקן נתגבשה התודעה הלאומית והש-קפת העולם הסוציאליסטית. דרך שיחות וטיולים, לימוד ומישחקים העמיקה השנאה לשיעבוד והכ-מיהה לחופש.
ימות השנה ואפילו הם מתנגדיה ויריביה הקשים של התנועה. אפ-שר לאמר, כי רבבות ציפו לנו בעת שובנו מטיולי ל"ג בעומר ונפשו הנכאה של היהודי התרו-ממה למראה הדור הזקוף, העליז. והחזק הפורץ לו דרך לקראת ת-מחר מבין חומות הגיטו הבלתי נראות לעין. בקרבת הקן, אשר אליו נשאנו פנינו לסיום תהלוכת החג, חיכו לנו כבר לא בלבד, אלפי הורים ובני משפחה אלא גם, להבדיל, כנופיות שקצים (ביניהם סטודנטים, שהתגוררו בפנימית בבית שכן, קומות אחדות מעל לגימנסיה "לאור"), שגיסו להתנכל לנו. וכאילו באורח מקרה נמצאו, במקום גם סבלים יהודים רחבי-גרם וחמי-מבט, אשר בנחת הפ-טירו "אה, די קינדער קומעז..." וכבר הם מוכנים להראות נחת זרועם לכל מי, שיעיז לפגוע במ-חנה המשולהב והחוגג.
מבית-התנועה יצאו, בפעם ה-ראשונה ברחוב היהודי, קבוצות נוער בשירה בפיהם ובמבט בהיר וגאה בעיניהם. בשותפות עם אנ-שי "מכבי", שהתאמנו בבניין הס-מוך, הונח כאן הגרעין לכוח הת-גוננות עצמית, שישים סכר בפני סכנת התפרעויות אנטישמיות. מן הכוח הזה שאבו עידוד יהודי כל
היה הקן השומרי בית יוצר ל-דור חלוצי גדול. אפילו נדע, כי צללים רבים שבוודאי היו קיי-מים גם אז נרתעים כיום מפניי הזכרונות ודוק של אידיאליזציה מכסה את העין הפוגה אל העבר, לא נגיד אלא אמת, כי כאן, בקן השומר הצעיר. צמח והת-חשל דור יהודי חדש. כאן נקרעו אופקיו אל העולם הרחב וכאן חוזקה זיקתו אל עמו ומולדתו, הבית הזה עודד רבים מאתנו לנ-דוד לקצה העיר, לרחוב קושיקו־ בה, אל הספריה הצבורית המר-כזית כדי לחפש בדממת אולם ה-קריאה המרווה מענה לשאלות ה-מטרידות בתחום חיי החברה. בב-עיות מדע ותרבות. אולם זה של הספריה היה אז. מן המקומות המ-עטים בבירה הפולנית, בו הוסרו מחיצות הגזע, הלאום והדת בין שכנים לשולחן הלימודים. כאן לא עמדו משמרות בריונים בעלי הש-כלה, כמו במבואות האוניברסיטה ולא היה שלט "לבעלי לבוש לא־ אירופי -— הכניסה אסורה" כפי שקרה בשערי הגן הבוטאני למ-נוע כניסת לובשי קפוטה... מתחת לאהיל הירוק של מנורת השולחן בקע אור התקווה לחיי ידידות ואחווה בין עמים ובין בני אדם, חיים שאנו רצינו להיות מבוניהם. מדלוגה 50 פנו מדריכים צעירים
אל עולם של י תי*7ת. בלהס ד"־ש.־ אז הפזמון והוא עשה לו חיש
הלא
כבר בוקר השכם
הים עוד זועם,
על הרציף המנורות לוחשות, הרוח נושם והקור מתרומם ונספג אל קרעי החולצות. שמיים קודרים, עפים עננים והדם בגופנו סוער. בגדינו קרועים, נשחקו בגשמים והפה — רק קללות הוא דובר. עד מתי, ספנים, עוד נסחוב השקים ונטען בטני אוניות ? נפתח מפרשים לקראת מרחקים ונפליג, ספנים, בסירות. לא נסחוב על הגב תפוחי־הזהב, לא נקפא בסער רוחות. לא נסבול עוד רעב, לא נזיע
לשווא
בעד שמונה או עשר פרוטות. נקפוץ לסירה, האוניה מחכה. ספנים, אחזו במשוט! האוניה אדומה ואדום גם דגלה ונושאת היא עולם של תקוות,
ראשוני התנועה בצ'רנוביץ 1925
עצה המורחבת בקישיניוב באביב 1927, אך אז לא הגיע לידי פילוג. לעיצומו ועד משבר הגיע הויכוח בארץ ושדה־המערכה היה קיבוץ ג'. הקיבוץ נתפלג לשניים, למחיי-ב, "הקיבוץ הארצי" ולשולליו. ב־ יושבו בחיפה הקים הקיבוץ בה גם את קן "השומר הצעיר" הרא-שון. היה זה קן גדול וחברי הקי-בוץ הדריכוהו. בהתפלג הקיבוץ — נתפלג גם הקן. בסיס הפילוג בקן היה יותר אישי מאידיאולוגי. כל מדריך, והללו היו משני הפלגים, לקח עמו את "צאן מרעיתו". ב"שלושה גדודים"
מ־1933 קשר הקיבוץ את גורלו עם עמק חפר (הוא ואדי האווארית אז). חזון ההתיישבות החל להק-רים עור וגידים ולקראתו ערך ה-קיבוץ את שורותיו בשלושה גדו-דים. גדוד אחד נשאר בחיפה להב-טיח אמצעי־קיום, שנעסק ב"אמו־ נים" במלאכת החקלאות בחדרה ו־ פלוגת־חלוץ בת עשרה ישבה בעמק חפר. שנה ומחצית השנה היה הקי-בוץ מחולק ורק ב־1935 רוכז כו-לו במעברות.
קיבוץ ג' היה ראשון קיבוצי "השומר הצעיר" הרומני. בעקבו-תיו באו אחרים. התנועה ברומניה התפשטה והתחזקה וכבשה גם את הרגט. בסערה נכבשה לרעיון תנו-עה קיימת של נוער לומד בעל צב-יון. ציוני כללי (א.ט.ס.). זכות גדו-לה בכיבוש זה שמורה ליצחק בן-אהרון, שהקסים את הנוער בלהט
דיבורו. עם קום האיחוד עם תנו-עה זו הושלם החוט המשולש בוקובינה, בסרביה והרגט והמרכז עבר .אל המטרופולין, אל בוקרסט לא בן־יחיד" היה "השומר הצעיר'' ברחוב היהודי ברומניה. מספר פי-של למפרט; בשדה־הציונות היה "השומר הצעיר" הראשון והגדיר בתנועות, אולם בנוער פעלו גב "הבונד" והמפלגה הקומוניסטית. היה מאבק אידיאולוגי. אצל מנהי-גי האחרונה שאינם יהודים נמצ-אה לפעמים גם הבנה, מה שאין כן אצל המנהיגים היהודיים.
אך גם במחנה הציוני עמדה ה-תנועה במאבק. הנוער הציוני ה-כללי ואיגוד הסטודנטים "חשמונ־ אים" היו מסיתים נגד "השומר הצעיר" ובמאבק "טבעי" עמדה ה-תנועה עם ההורים, שרצו לשמור על בניהם מן ההשפעה, ההורסת את "הקאריירה" בעתיד. ידם של האחרונים אף הגיעה עד השלטו-נות ומעשה בסמינר ארצי שאנוס היה להעתיק מקומו בפקודת "ה-שף", שינקה השראתו מן ההו-רים. כך, במאבקים ובתעוזה סלל לו "השומר הצעיר" את דרכו ב-רומניה. מאות ואלפים עלו לארץ והצטרפו ל"קיבוץ הארצי". בתום מלחמת העולם השניה, אחרי השו-אה, נתלקטו שוב השרידים. "הזי-קים" שלא כבו נערכו לעליה וה-גיעו לארץ. אחריהם באו עוד רבים. דופק התנועה שהלם ביהדות הרו-מנית לא נדם שנים רבות.
חיים בנימיני
במחתרת
ערת אשר לתוכה היטלו. לאהד ע־—.ב הפתאומית של בל חב-ר- ד:־.נ־. התנועה; לאחר נתיק הקשר עם חלקים גדולים של
התנועה; לאחר שסניפי ההכשרה התרוקנו .חלקם - צריך היד. לארגן את התנועה על בסיס ה-דש, לחזק את ההכשרה ולהכין את ־כ— התנועה לימים קשים,
במשך שנה, עד חודש יוגי 1941, תאריך כניסתה של רומניה למלחמה נגד ברית המועצות, הצליחה התנועה לקיים את פעו-לותיה כמעט בקביעות כשסביפי ההכשרה בשלוש הערים יססי, בקאו ובוקרסט שמשו בסיס גם לפעולות הקנים בערים ההם. ב-שנה זאת נפלו גם הקרבבות ה-ראשונים; וביחוד קשה היה ל-השלים עם מותו של אברם ז"ל, חבר המועצה הראשית אשר נז-רק מהרכבת־ בה נסע למלוי תפ-קיד תנועתי.
מחודש לחודש גברה הסכנה שבקיום פעולות, פגישות, החזקת חומר. ובכל זאת נמשכו הפעו-לות' חברי ההנהגה הראשית ער-בו בקורים סדירים בקנים. פגי-שות אזוריות וגם כונסה המועצה הראשית. בו בזמן שקדו כמה מ-חברי ההנהגה הראשית על ההכ-נות לקראת המחתרת המוחלטת. הוכן חומר לזיוף תעודות, הוכנו תעודות מזויפות, הוכנו תכניות פעולה ושיטות פעילה לקני הת-נועה במחתרת.
התנועה ברומניה בימי מלחמת העולם השניה
ביוני 1940, לאחר הסכם מולו־ טוב־ריבנטרופ ירדה מהלומה ח-דשה על תנועת השומר הצעיר ברומניה. עם כניסתם של הסו-ביטים לגלילות בסארביה ובוקו-בינה, נותק הקשר בין קיני ה-תנועה שבגלילות הללו לבין מר-כז התנועה בבוקרסט. חלק מה-חלוצים אשר נמצאו בסניפי ה-הכשרה בשעת ההסכם חזרו לב-תיהם בשטחים שעברו לברית ה-מועצות. הנועד, ברומניה הקטו-עה מצאה את עצמה בודדת ב-מערכה ומנותקת משני מרכזי ה-יהדות העיקריים שלה.
קומץ בוגרי התנועה בימים ה-הם, חברי גרעין "מרץ" (היום קבוץ רשפים) מחוסרי נסיין. אבל נלהבים לרעיון ההגשמה, קבלו על עצמם את המשימה להוביל את התנועה דרך התקופה הסו-
בימי המלחמה
עם כגיסתה של רומגיה למלח-מה כבת־בריתה של גרמניה ה* היטלריסטית ירדה תנועת השימר הצעיד. למחתרת. תברי ההנהגה הראשית היו הראשונים שהחליפו זהותם. את כתובתם וגם את עי-סוקם הרשמי. הופסקו כליל הפ-גישות בסניפי ההכשרה. הופסקה כל פעולה עם ילדים שלמטה מ-גיל 14. הקבוצות חולקו לתאי
פעולה של 2—3 חברים: רק ה-מוריד ידע את המקומות שבהם היו מתכנסים התאים והוא אשר קבע גם את תאריכי ההתכנסות. בהסוואה על עריכת ימי־הולדת היו מתכנסות, לעתים, קבוצית שלמות בביתו של אחד מחב-ריהן.
הכול הלך למשרין. דפוסי ה-פעולה במחתרת הפכו תיק בל יעבור לחברי התנועה. בהנהגה הראשית התנהל וכוח על דרכי הפעולה נגד הנאצים ינגד משטרו של המרשל אנטונסקו.
בחודשים הראשונים ■ל המל-(המשך בעמוד 32)
"Ns
בתנועה אל הספריה למדעי יהדות שליד הסינגוגה הגדולה ברחוב טלומצקה כדי לחפש שם חומר לשיחות והרצאות בתחום ה"יוד-איסטיקה" וה"פלשתינוגרפיה", כ-פי שכינתה אז בפינו ידיעת־הארץ. באולם צר ומוארך, ביו מדפי ספ-רים מלאים עד אפס מקום התווד-ענו לראשונה אל בורוכוב וז'יט-לובסקי, לשצ'ינסקי ורופין ונב-רצקי ורבים, רבים אחרים, כש-הלב הומה שאלות וספיקות ופת-רונות והצמאון לדעת גובר עם כל ספר, הנקרה ליד. מי מאתנו לא יזכור את הבית, ממנו היינו רצים במאורגן או ביחידות, לקונצרטים של שחרית בפילהרמוניה ומאזי-נים בחרדת-קודש תמימה במקצת לצלילי יצירותיו של גריג או של צ'ייקובסקי השונים כל-כך מצ-לילי הכלי-זמר, שהיו בוקעים לא פעם מחלונות בתים יהודיים ב-שעת שמחה וחתונה. והימים עדיין אינם ימי התיבה המזמרת של הרדיו, המגישה לך מוסיקה בב-קשתך...
באותם ימי הנעורים ועל סף הבגרות, ימים שיהיו לתמיד קשו-רים עם זכר קן גידולנו — שאבנו מלוא החזה מחוויות התרבות ה-פולנית (אשר שגשגה בחיק אותה החברה עצמה, שהצמיחה גם אנ-טישמיות זואולוגית), אהבנו את ספרותה וסופריה, נשמנו את ה-תיאטרון שלה עם סולסקי וזלברו-ביץ', ברונישובנה ויאראץ' — וב-אותו הזמן זכינו להתרשם מאמ-נותה של אסתר רחל קמינסקה ברחוב לשנו ומהופעות להקת ה-וילנאים, לחזות ב"דיבוק" "מי-רלה אפרת" ו"סרקלה" ולהתקרב לשפת יידיש יפה, מזוקקת מסיגי הרחוב ומן המיבטא המעוות. הת-בשמנו מהישגיו של "אתינאום" הפולני שעל גדות הויסלה. מקום טיולינו בשעות הערב המאוחרות ומ"יונג-טעאטער" היהודי, המק-דים בנסיונותיו תיאטרוני אבנגרד באירופה המערבית.
חיים עשירים ומגוונים המו בין כותלי הקן השומרי בוארשה.,
במחתרת
(סוף מעמוד 31)
חמה החלו בגיוס יהודים לעבו-דות צבוריות, ורק מאוחר יותר התחילו ברכוזם במחנות עבודה ובגרושם למחנות הרעב של טרנסניסטריה. על־ידי תעודות ו-הורדת גילם של בוגרי התנועה נדחה הגיוס לעבודה. את גזרת הגרוש אפשר היה לדחות רק על-ידי שנוי כחובות. לשם תאום הפעולה האנטי־נאצית קויים מ-גע עם נציגים של הקומוניסטים בבוקרשט, היתה כוונה להעזר ב-מנגנון שלהם לזיוף תעודות. ו-אמנם עוד טרם הספיקה התנועה להתארגן ולצבור נסיון, נאסרו חברי הקן בבוקרסט.
המשפט נגד השומרים
ב־14 במרץ 1942 נאסרו בבר קרסט 18 חברי תנועת השומר הצעיר ביניהם 2 חברי ההנהגה הראשית: משה ואדה. כל החפר שים הרבים שאותם ערכה המש-טרה הפוליטית, בבוקרסט ובע-רים אחרות, על מנת לאסור עוד שלושה חברי הנהגה המעורבים במשפט, היו לשוא. קבוצת ה-שומרים הואשמה בפעילות קומו־ ניסטית־ציונית נגד הגרמנים ונ-גד משטרו של אנטונסקו. כהוכ-חה נגד הנאשמים הציגה התבי-עה ספרות קומוניסטית, חותמית ואותיות דפוס אשר שמשו לזיוף תעודות, שטרות־כסף שעליהם מודפסות במכונת־כתיבה סיסמות נגד המשטר ונגד היטלר. פחד ירד על הקהילה היהודית בבוק־ רסט כשנודע ברבים גזר־הדין. שישה מבין החברים נשפטו ל-מוות! היתר נדונו למאסר מ־10 ועד 25 שנה. שלושה מבין דד נשפטים למוות הוצאו להורג. ש-לושת האחרים, איזו, ביץ וקרול, הברי ההנהגה הראשית הצליחו להמלט. שנתיים המשיכו החברים הללו בפעולתם. שנתיים רדפה ה-משטרה אחריהם עד שנלכדו. ב-משפט חוזר של שלושת החברים אשר התקיים בפברואר 1944 עת התקרב הצבא האדום לגבולות רומניה, הוחלף גזר דין המוות, לעונש מאסר של 5—10 ו־25
שנה.
הפעולה נמשכת בבית הסוהר ובחוץ
המעצרים גרמו לתנועה זעזוע. הופסקו המגעים ונדחו כל הפעו-לות. הראשונים שנפגעו במישרין כתוצאה מהמשפט היו מספר ח-לוצים אשר לא הספיקו להסתתר ונשלחו למחנות בטרנסניסטריה. לא עכר זמן רב וחודשו המגעים בין השומרים והפעולה התחילה מחרש. נוצר קשר גם עם החב-'דים מבית הסוהר, חילופי דעות
נשקו זו לזו הכמיהה אל העולם הגדול, תרבותו והישגיו יההליכה אל העם, מורשתו ומצוקותיו. כאן הוקדשו ערבים ארוכים ל"מש-פטים ספרותיים" על יציריה מופת מספרות העולם, בעיקר מתחום המוסר, החברה והיחיד ועוד — ומכאן היו יוצאות בימי חג קבו-צות בחורים כדי להאזין בדבי-קות לניגוניהם של חסידי מוד-ז'יץ או של ה"טויטע חסידים", אפופי המסתורין. ועוד זכור עם וותיקי הקן הפרק המופלא עת הופיעה בשערי דלוגה 50 קבוצת חסידים צעירים לבושי-קפוטות והביעה רצונה הכן להשתלב בחיי הקן והתנועה. לא בכדי אין ימים כאלה ושכמותם נמחקים מזכרונו של אדם משך עשרות שנים (ו-שמא הגיעה השעה להעלותם על הכתב ביריעה רחבה, ,שתהלום גו-דלה של תקופה ומשקלה של תנועה).
החל מן הימים הראשונים, עת נתקיימו עוד מועדוני הגדודים ליד בתי הספר, בהתאם למיבנה האר-גוני הנהוג בתנועה, דרך התקופה הארוכה בקן המרכזי בדלוגה 50 ועד לשנות השלושים המאוחדות, כאשר נאלץ הקן לעבור למעונו ברחוב רימרסקה — חיפש כאן הדור השומרי הצעיר את המחר ומצאו. חלפו ימי הבראשית, גב-רה הזיקה לארץ ישראל וחייה כמו פרצו לבין כותלי הקן. מכ-תבי המדריכים שעלו לארץ. פעי-לותם של שליחי הקיבוץ הארצי מראשית התארגנותו, הכרח ההכ-רעה האישית עם סיום הלימודים בגימנסיה — כל אלה החישו את' תהליך גיבוש אופיה החלוצי וה-סוציאליסטי של התנועה. נשתנו תוכנה ודפוסיה של הפעולה החי-נוכית, העמיקו דיוני שיחת הק-בוצה וסמינר המדריכים, אפילו קישוטי הקיר הביעו את התמורות העמוקות בחייה ובאופיה של הת-נועה והקן. לילות לא מועטים נמ-שכו הווכוחים בשעת משבר רע-יוני עם נסיונה של ה"סצסיה" להחדיר את הכפירה בציונות אל
תוך שככת הבוגרים והמתבגרים; ימיים רבים נמשך המאבק למען דרך אחת ויחידה של הגשמה אי-שית-חלוצית במסגרת הקיבוץ ב-ארץ. ספיקות לרוב מבפנים והת-נכלויות וקשיים למכביר מבחוץ עמדו להכשיל לא אחת את ההול-כים בדרך, אך הקו והתנועה יכלו להם.
מן העבר הססגוני הזה צמחה ב-משך עשרות בשנים ונתגבשה ה-דמות הרעיונית של התנועה, ונצ-טללו שיטות חינוך שהגיעו לכל פינה, בה מפכים חיים יהודיים. מותר לציין, כי בין כותלי קן וארשה הונחו יסודות איתנים ל-עתונות עברית בת-קיימא לתנועה כולה וכאן נצעדו הצעדים הרא-שונים של ספרית-פועלים, שעה שהופיעה סדרת הספרים "לכול"; מן הקן הזה ומקרב חניכיו יצאו שליחי תנועה לרחבי תבל מזה הבית עלו, דור אחרי דור מייס-דים ובונים של משמר-העמק, עין שמר, עין־החורש, בית-אלפא, עמיר, אילון ורוחמה, להבות-הבשן וקיבוצים רבים אחרים, אשר מיספרם בקיבוץ הארצי מגיע לש-לושים בקירוב. מבין חומות קן השומר הצעיר בוארשה עלו, בימי מלחמת העולם השניה, מיטב ה-בנים על החומות הבוערות של הגיטו והם היו מנאמני הנושאים בעול הייסורים והגבורה של מרד הנצורים,..
כיום אלה הם זכרונות בלבד. מעט מזעיר מן הזכרונות. מחוז הילדות והנעורים איננו עוד. כל אשר ידענו על אסון יהדות פולי! ועל חורבן גיטו וארשה לא הומחש לי במלואו עד אשר הגעתי, יחד עם חברים אחדים במשלחת הצלה של הבריגדה, לעיר מולדתי. ל-שווא חיפשתי אז את בית-התנועה במידבר האבן של הגיטו. ורק ב-קרבת תחנת הרכבת המרכזית, ב-רחוב פוזננסקה, מצאתי כעין קיבוץ שומרי זעום, שנתקבץ מת-זיתות, מן היערות והמחבואים והסתופף כאן לאחר השואה. וב-שהסבנו יחדיו באחד מערבי חנו-
דגלי הגדודים של קן וארשה משנת 1916
בה 1945, לא מצאתי — כך נדמה לי — בין עשרות הפנים הצעירות והמנוסות ייסורים אף אהד מחניכי הקן בעיר הבירה של פולין.
אדם חכלילי
האמנם רק נר זכרון מעלים אנו בימי יובל החמישים של התנועה? לא. מאמין אני, בי בתוך אפר הזכרונות לוחשת להבה של אמו-נה. העזה מהפכנית וערכים, אשר
בזכותם הגענו לימי אסיף ראויים להוקרה ואשר בכוחם בלבד יוב-טח עתידו של מפעל ורציפותם של דורות,
מיומנו של שליח...
בשנת 1926 נבחרתי להנהגה הראשית והוטל עלי תפקיד של פיקוח ואירגון קנים חדשים ב-
רחבי הפרובינציה הגדולה של פולין. קסם לי הרעיון של
הפצת דבר תנועתנו בין הנוער: כובע צופי רחב שוליים, שכ-מיה בעלת מידות, מגפי ספורט, ילקוט ומקל — כך מזויין ומ-
צוייד נדדתי מעיירה לעיירה.
את רשמי אחרי הביקורים
"הנצחתי" ביומני — והנה אה־ וים מדפיו.
ריס קרנו משמחה ואני — שוב התעטפתי בשכמייתי הרחבה וח-זרתי במצב רוח מרומם". שה-רי לא טילתא־זוטרתא לפתור "א פאפלאנטערטע מעול פרא-גע"."
אנטופול
באחד הימים הגעתי לאנטופול
— מחוז פולסיה. כאשר ירדתי מהעגלה באמצע השוק, התקהל סביבי ציבור של שומרים ר םח,ם סקרנים... לפגי בית השל-טון (הדואר, המשטרה, בית-הסוהר וכד') עמד ה"נצלניק" אה עוררתי בליבר -דים, כי כעבור רגעים מספר הופיע לפני שוטר והזמינוני ל-משס-ה. במשטרה ערכו חיפוש מדוקדק בכלי, בדקו את תעו־ דויתי ואתרי התייעצות קצרה הודיעוני שאני חשוד בקומו־ גיסט — ובינתיים עלי להי-כלא בתא בית־הסוהר ולחכות להשתלשלות העניינים. לא עזרו מחאותי הנמרצות ונפתחה לפני דלת והוכנסתי לתוך תא קטז מלוכלך ובו דק דרגש מזוהם הצמוד לקיר...
הדלת נסגרה מאחורי. עברו עלי שעות לא נעימות ביותר, אולם עם ערוב היום כאשר החשיך במקצת, הבחנתי על־יד החלון המסורג תנועה מסויימת וכעבור רגעים מספר נצמדו פני איש אל הסורג מבחוץ ו-פיו לוחש בקול רועד: "תבר אדש, אל תדאג, הכל יהיה בס-דר, אנחנו כבר התקשרנו עם ההנהגה הראשית והודענו על המקרה..." (התברר, כי מתהת לחלון תאי משתרע גג של צריף קטן הצמוד לקירו של בית־ הסוהר). הצעתי לקרוא לחברי הנהגת הקן ולערוך שיחה, כש-הם יושבים על הגג ואני אע-מוד מצידו השני של החלון המסורג.
הצעתי נתקבלה בהתלהבות
— כעבור זמן קצר ישבה הנ-הגת הקן על הגג, ומקשר אהד עמד על יד החלון, הוא מסר את דברי וחברים ואת דבריהם לי... ומסביב עומדים שומרים על המשמר.., הישיבה הזאת, המשונה, נמשכה כל הלילה... מסרתי אינפורמאציה, הרצאתי וגם שירים חדשים לימדתי ב-אותו הלילה... באשר התחיל בוקע השחר — הסתלקו חברי ההנהגה? הדלת נפתחה והנצ'לניק הודיע לי שיובילו אותי ברכ-בת הראשונה לקוברין, עיר המחוז לשם חקירה ולשם זהי־ רות ועל־פי החוק הוא נאלץ לכבול את ידי... בלוויית שוטר טזויין התיישבתי בעגלה ונסע"
(המשך בעמוד 33)
חברי ההנה"ר מרומניה בהשתחררם ממחנה־ריכוז
ואינפורמציה זרמו לשני הכוו-נים, לעזרת התנועה באו גם כמה זוגות הורים אשר בקרו בקביעות בבית־הסוהר, וקיימו את הקשר עם האסירים וגם טיפלו במרץ
על מנת להשיג את שחרורם. את תפקידי ההדרכה, תכנון הפעולות ותיאומן מלאו בהצלחה כמה מ-
חברי ההנהגה הראשית שהצליחו להמלט מגזרות המשפט, העבודה הכפויה והמחנות. פעולת התנועה נמשכה רק במסגרת שכבת צו-פים בוגרים ותוך זהירות קפד-
נית.
המשברים והקשיים באו מכל הצדדים. כבית הסוהר עזבו את
התנועה ועברו לקומוניסטים ח-
לק מבין השומרים. בחוץ החל-שים לא עמדו במבחן! גיוס חב-רים חדשים היה כרוך בסיכון
רציני. ובכל זאת היתה התקדמות מתמדת. בהתחלת שנת 1944 עת
התקדם הצבא האדום לעבר גבו-לות רומניה, עת הגרמנים היו
בנסיגה, היה צורך לארגן במהי-
רות קבוצות להגנה עצמית, י־ מרכזי התנגדות במקרה והנאצים במנוסתם היו מנסים להתנקם ב-קהילה היהודית. השליחים הצנח-נים אשר הגיעו לרומניה בתקופה זו מצאו בתנועת השומר הצעיר
את הגרעין הנאמן והבטוח ביותר לארגון פעולות מסוג זה.
באותה תקופה נפתחו אפשרו-יות חדשות לעליה ב' שהיתה, ב-ימים ההם הצלה יחידה ליהודים מרומניה. היום ברור, שבוויכוח שפרץ אז בין חברי ההנהגה ה-ראשית: האם להעלות את כל חברי התנועה על מנת להצילם, או להשאיר ברומניה אקטיבה ל-ימים אשר יבואו, צדקו אלה א-שר טענו שעל התנועה לדאוג גם לעתידה, כל עוד ישארו יהו-דים ברומניה. ואמנם רוב היהו-דים נשארו בחיים. עם בוא יום השחרור על-ידי הצבא האדום נדרשו כוחות רבים, נאמנים ל-ציונות ולסוציאליזם בכדי לה-רים מחדש את נס התנועה ול-ארגן את הנוער היהודי לעליה ולחלוציות. והנה הראשונים אשר יצאו לעודד את היהודים שנשארו בערי רומניה המשוחררת לפעולה ציונית היו חברי השומר הצ-עיר. רק השתחררו מבית הסוהר וממחנות ההסגר, רק עלו מה-מחתרת וכבר התפזרו ברחוב ה-יהודי לארגן את קני התנועה מ-חדש, להוביל את היהודים בדר-בים לא דרכים לעליה לארץ.
רשפים, אוקטובר 1963
קפוטות ומכנסיים קצרים
הראשית על הצעדים הראשונים
הנעשים בעיירה זו לאירגרן קן "השומר הצעיר". החלטתי ל-בקרם. אי־הבנה מסויימת גרמה לכן שאיחרתי את הרכבת ובאי-כות "הקן" המיואשים כבר לא חיכו לי ע"י התחנה. הייתי נא-לץ לבדי לנסוע בעגלה מרחק כ־20 ק"מ עד העיירה. הגעתי למקום מאוחר בערב. לפני הש-תרעה עיירה שכולה רחוב אחד גדול המחולק באמצעותו ע"י השוק. אין רואים איש ברחוב ואני, אין לי מושג לאן לפנות (ידעתי רק את שמו של ראש הקן והוא: נוטע יויצה גולד־
מינץ)•
על־יד אחד הבתים הבחנתי באדם אחד ועד שהספקתי לפ-נות אליו קפץ משולהב ממקו-מו ושאל בקול שמחה: "אפ-שר זיינט איהר אדש ?"... כא-שר עניתי בחיוב, החל לרוץ
במטורף וקורא לכל עבר: שמו-אל, ברוך, חיים, גציל, ינטה,
שרה... אדש איז דא! אדש איז דא!.. וכעבור רגעים מס-
פר, כל קן "השומר הצעיר" אישר בעיירה הקיפני ואגי נרעש ונבוך...
למחרת התקיימה אסיפת הקן בחורשה המרוחקת מהעיירה — רוב הבחורים הופיעו בבגדים ' "ארוכים" — אמנם מיד, עם התחלת "הפעולה", נעלמו הקא־ פוטות השחורות והתגלו תחתם מכנסיים קצרים וחולצות ספורט צופיות... בדרכים צדדיות (הגיעו גם הורים) בנות השוחט והרב והשיחה התחילה. נוטה יונה גולדמינץ נאם ובין היתר אמר: "ברידער און שוועסטער, ניתן היד אחד לשני. ותעזור לנו מ-תנועה "השומר הצעיר" — ל-צאת מכאן — כאן מחכה לנו גליוז, ניוון, מוות — ושם חיים חדשים — אחים ואחיות, הדרך היא ארוכה מאוד — הנגיע לשפד!"".
שאלת הבחורה
כקוזין ברודק
מקוזין־ברודק, עיירה רחוקה ונידחת, פוצים להנהגה הראשית
בבקשה חמה לשלוח אליהם במ-הירות האפשרית שליח אשר יעמוד לעזרתם במצוקתם הגדו-לה; כי הסתבכו מאוד בגלל ענייני בחורות (א פאפלאנטערטע מעדל פראגע" — כפי שהם כתבו)". לא היתה ברירה; חבש-תי אח הכובע הבדן־פאולי שלי, התעטפתי בשכמייתי ויצאתי ב-מהירות האפשרית לקמין ברו־ דק...
". בישיבת הנהגת הקן בי-קשתי להציג לפני את הבעיה (שמתי לב כי סביבי כל הזמן רק בתורים). אחרי פתיחתי ה-קצרה, השתרר שקט - אחר מביט ורומז לשני ואין איש
קשר, לבחורים הללו לדבר ל-עניין, שהיא כנראה עדין ומ-סובך — עודדתי אותם באומרי ש... אין דבר... קוראים כל מיגי דברים... אדבר עם הבחור או הבחורים, אדבר עם הבחו-רה או הבחורות והכל שוב יסתדר..." אז קם בחור אחד ואמר: העניין הוא בזה של-דאבוננו הרב לא תוכל לדבר לא עם הבחורה ולא עם הב-חורות — כי למעשה הבעיה היא, שאין אצלנו כלל בחו-רות, אלה שבעיירה אינן רו-צות היכנס קן — הן עסו-קות בריקודים ודברים אחרים... עליך לעזור לנו למשוך בחורות אל הקן שלנו..."
מה לעשות כדי לעזור לב-חורים במצוקתם ?
למחרת הופיעו על קירות הבתים מודעות גדולות: "במו-צאי שבת יתקיים באולם מב־ בי־האש נשף ריקודים גדול עם הפתעות שונות בהשתתפותו של האדון א. מ. המפורסם". במד צאי־שבת התאסף קהל גדול של נערים ונערות בתלבושות "שב-תיות" — התזמורת החלה לנגן ונשף הריקודים החל. אחרי שעה קלה עליתי על הבמה והתחלתי לנאום — היה זה אחד הנאו-מים הגדולים הראשונים שלי באידיש — ולסיום ניגנה התז-מורת את "התקווה" ו"תחזקנה"
— וכל הקהל עמד על רגליו ושר בהתלהבות.
אחרי גמר שירת ההימנונים השתררה דממת מוות באולם והקהל עומד על רגליו מבלי נוע... ואז עלתה על הבמה גערה אחת שחרחורת, חיננית
— השפילה את עיניה הגדולות השחורות ואמרה בקול רועד, מבוייש: "מיר שעמען זיך" (אנחנו בושות)," מבטיחות אנח-נו ל"חבר ההנהגה־הראשית" ש־ גקים יחד עם הבחורים קן חזק של "השומר הצעיר" בעיירתנו!" הקהל פרץ במחיאות כפיים סו-ערות — פני הנערים המאוש־
השומר הצעיר
משה כהן
השומר הצעיר בארץ רייסין
... גלילנר לא נתברך בשפע רב. ישוביו היו קטנים : גליבוקי בלב היער הגדול עם 70 המשפחות (כגורל קיבוץ בינוני) וסלונים, שהיא אולי הקהילה העתיקה ביו-תר עם רבבה וחצי יהודים בשיא גידולה; מיר, שעיקר פירסימה על הישיבה המפורסמת וגובוגרודק
— היא נאוואראדאק של המוסר־ גיקים; ואפילו ברנוביץ, הכרך הג-דול, העיר הצעירה ביותר לא עב-רה את השלושים אלף - ולידם עיירות, עיירות בתחום היהודי הג-דול והרחב של ליטר" של רייסן
— היא רוסיה הלבנה, ארץ יערות וביצות ושדות מצמיחים תבואה דלה; ארץ של איברים עניים שאד-מתם זיבורית ולחמם דל ועוניים גדול. ארץ עצובה, אך ארץ נוסכת מין רומנטיזם מהול במחאה חבר-תית וברצון למצוא פורקן לרחשי־ הלב המלא על גדותיו — בפי שמצאנו אותם בשיריו של קולבאק. פאנטעלעי, יעמעליאן וטיט שותים לשכרה, מביעים את צקון־לחשס בחליל עשוי עץ נבוב — היא המ-דע, או על גבי תוף — הוא הבאג־ דורע ומקשיבים לקול האזוב בצמי-חתו ביער הטחוב, לקול העשבים הגדלים; יחפים מגודלי־זקן, פני רוצ-חים המבבקשים דמי ישו מהיהודים והחוזרים לאחר מעשה־הרצח אל תוגתם וכהיון־חושיהם. "א וועלט אין טויזט פנימעך פארשטלט" — אומר המשורר. שם גם תמצא את הסבא מקובילניק מהפואימה «ריי־ סן" של אותו משורר רומנטי־פג־ טאיסטי־חולם — הסבא היוצא עם בוקר סתיו אל קציר השחת באחו בראש שמונה־עשר בניו _ "יידן פראסטע, יידן ווי די שטיקער ערד". שם היו פזורים היהודים בכפרים, עיירות ומרכזים עירוניים שלא עלו בגדלם על מחצית פתח־תקווה. צפו-פים ישבו זה ליד זה, מתפרנסים זה מזה, עוסקים במלאכה, במסחר זעיר, מוצאים לחמם מי יודע באי־ תה פלא; מחכים ליריד, ליום ה-שוק, לבוא הא־כרים בענלותיהב לב־בר שבמרכז העיירה; קונים ב-הם עגלה, חביונו! חמאה, עורות, זפת, שיער־חזיר, צמר; מ.־כר-ב להם מלח, נפט ועטרן, כובע ומ-עיק גס, סבון פשוט וכלי־רתמה לסוס, חוטפים תפילת "שחרית" על
רגל אחת, בולעים "מעריב" וב־
שבתות מתכנסים לתפילה של ממש מוסר של מגיד נודד ומרכינים ראש בהבינם את הנמשל הנשמע מפי־ פיר־משל שבפיו.
לידם צעדו במתינות הבעל־בתים 'העשירים, בעלי עסקי־מסחר בסי-
טונות (הורטאוונע), בעלי־מנסרות, קבלגי־בניין, אנשי אספקה לצבא.
מתוכם גדלו בעלי המקצועות ה-חופשיים ולשון ביתם היתר,, יידיש ורוסית — האינטליגנציה ש? המ-קום.
דרכים משובשות ורק בחלקן מתוקנות קשרו ביניהם. כדי לה-גיע לגליבוקי היה צריך לצאת מבעוד ערב ברכבת לסטולפצי, היא סטייבץ, ומשם בהשכמת הבוקר במסע של 10 שעות ומעלה: בחו-רף בעגלת־חורף שהיתר, מחליקה קלות על פני השלג בדרך הנפלאה בין יערות עבותים, בין שדות מבריקים מלובן; בסתיו או בא-ביב על גבי עגלה בעלת גלגלי־ עץ בדרך מרופשת, מוצפת מים, שההליכה אחרי העגלה היתר, מרו-בה מהנסיעה. מברנוביץ לסלונים היו נוסעים ברכבת. לימים הכניסו לשימוש גם מין אוטובוס, שאחרי שעות של המתנה לאיסוף פאסאז'י־ רים היד, מקפץ ומטלטל על גבי אבני הסולינג של הכביש— היא ה־ Szosa המפורסמת שהצאר ניקולאי ציווה לסלול בין מוסקבה לווארשה. העין היתד, נחה בקיץ על החורשות
הצעירות של עץ הלבנה ועל שדית הכוסמת הפורחת בלבנת פרחיה והיד, אד קל עולה מן האדמה...
על פגי המרחב הזה שלטה ה-דיסציפלינה הראציונליסטית של ר,נ־ ר"א (הגאון מווילנא) ואפילו הח-סידות של קויידענאוו־קארלין־סלונים היתד, שונה במשהו מהוזאלינאית אוקראינית. לשם חדרה ההשכלה בצביונה העברי. לא השכלה נוסח ברלין מזה .ופטרבורג מזה. אלא השכלה מקורית, פשוטה יותר, בע-לת צביון לאומי, שמזגה את לי-מודי החול עם לימוד ודיבור עברי. דיבור עברי! זה היה סימן־היכר של אריסטוקראטיה יהודית חדשה של עם נטול אצולה חברתית! את מקום "החדר" התחיל לרשת "החדר המתוקן" ובתי־ספר של "עברית בעברית". המלמד התחיל לפנות את מקומו למורה העברי "דער לערער". תחילה היה גודר, משכיר את עצמו "לזמן" — תקו-פת לימוד של חצי שנר, בין הח-גים, ללמד ילדים של משפחה בו-דדה בכפר. לימים התחיל ללמד
:כיתת־ליטוד בנים לחוד וכנות ל-תור יאחר־כך בכיתות מעורבית. משם הרחיב את תחומו. וכך צצי הגן העברי; המדרשה של "תרבות" ור,גימנסיות העבריות. על נכס זר, יצאו להגן בשביתה המפורסמת של "תרבות" בפרנוביץ חכדינו מ־ קבוצת "קדימה" בשיתוף עם טו-רים עבריים, ובראשם שליח ההנה-גה הראשית — הוא חברני יעקב הורכיץ.
השכלה זו הלכה והתפשטה, הל-בד, וחורה ולא פסחה אפילו על בתי־ישיבות. הציונות של הרצל, זו המתקראת "הפוליטית" שימשה לד, כוח דחף ועליה היתד, גאוו-תה.
מניין באד, להם ידיעה עמוקה בשפה על דקדוקה הקשר, ? ללא מורים, ללא ספרי־לימוד. ללא תוכ-נית סדורה ? היא חלחלה בנפשם. בעצמותיהם, הם למדו אותה מפר-שת השבוע, ממזמורי תהלים, מ-תכ-לת "אשרי". שפתם היתר, מלי-צית, עשויה פסוקים־פסוקים, אך על טהרת הדקדוק.
הרחוב לא עמד בפני פרץ הזמן.
אז הציפו אותו אגודות שונות: "השחר", "בני־ציון". "פרחי־ציון", "חובכי־עבר", "אגודת טרומפלדור" — מיני אגודים לא ברורים שמ-שהו הציק להם, שמשהו תסס ב-הם. אפילו איגודי־הפועלים ואגודי בעלי־מלאכד, היו יותר בעלי צביון חברתי של עזרה הדדית ופחות של מלחמה מעמדית ואיגוד מק-צועי. גם שמותיהם נלקחו מאוצר המליצה. עד שנתגבשו שתי המפל-גות : "הבונד" מזה ו"פועלי־ציון" מזה.
-מאית, "הקלאסית", שבתה בקסם ■,ויפעתה, נסבה בלב הצעיר בטחון 'גאווה, אך לא יבלה לעמוד בפני ־,התפתחות שחלה בתנועה ולא יב־ ;ה לביות את אש צמאון־הדעת, 'הקן הפך להיות מקום של לימיו, של קניית־דעת, של תהייה אחיי :תיבות העולם, של חיפוש פורקן לרחשי־הלב, למקום ביטול הפדות בין האדם לבין דמות העולם ש-הוא יצר לו.
בקן למדנו את סוד החיים -בחב-רה, וגם למדנו ממש. שפופים ישב-נו באסיפות על ספסלי עץ למען ר,"התחיות" ולמען ר,"השתלמות". כהשלמה לקן וכלוח קפיצה אליו שימש בברנוביץ בית חח• בחצר ביתם היינו מחכים לשובו של טודרום חברנו, זכרונו לברכה, מ-עמל יומו המפרך. וכאשר היה פו-שט את כותנתו ומערטל את גופו עד למותניו. היינו יוצקים באהבה על ידיו. מים צוננים מחבית של עץ ומשתאים לעשת־שריריו — שרי-רי פועל יהודי ממש — היחיד בינינו הגימנסיסטים אי העובדים בענפי שירות שונים. ואחר־בך היי-נו מלוויס אותו להדר הגדול ש-אפלולית מתמדת היתד. שרויה שם והוא היה מתיישב לאכוי את לחס יומו וכולו מוקף ספרים. תמיד פתוחים, והבאים ללמדך שמרגע זה ועד מאוחר בלילה קמר, יסינתזה המופלאה של גוף ורוח ושכולה קודש לחיי הקן, התנועה.
חסד עשתה אתי התנועה שהרא-תה לו את המאור של חיי רוח ופעילות חברתית והוא גמל לה במסירות, בנאמנות ובחתירה המת-מדת אל הצבת דמות של שומר־ חבר־רע־מגשים נאמן.
משם, מהקן, נשאנו אתנו מש-הו ואולי אי־פה, אי־שם עדיין נש-אר זכר להברה שהעניין שלמענו התלהב תצעיר אינו מתיישן בעיני המבוגר והפשרה הצוננת שלו היא רובד טבעי על גבי להט הקיצו-ניות של הצעיר, אך בשום איפן אינה סותרת אותו.
מהקן היינו יוצאים למחנות, לא רק כדי להיות צופים. אלא לנסות ולטעום את טעם החיים כפי שהם יתגשמו לעתיד. ושם במרחב בין זיטיל ונובויילנה ימייטשעט היינו משוטטים ימים, נודדים מכפר לחו-טור, פונים לחוות של הקולונים־ טים הפולנים לחפש מקום למחנה־ קיץ, לא י בלשוננו למושבה, מיש־
כונני בלחם איכרים שחור, מור-
חים את הפרוסה הגדילה בחמאה ריחנית־צהבהבת, לוגמים חלב חמוץ צונן הנשפך ג־ש־ם־ג־ש־ם מכו-
המושבה השומרית! שלושה שביעות של חיים בחיק הטבע, של דקדוקי טקט ומשטר, של שמ-רד, בלילות על הדגל. של המשחק הצופי רחב־ההיקף בשטח יבזמן; של חקרנות מעמיקה בבעיות חברה
"השומר" מראשוני העתונים של השוה"צ (1918)
ומעמד ויישוב הארץ; שד צעירת בתוך היער הריחני עם שירה על השפתיים ושל המדורה בלב היער, שולי הרקיע מאומים באור שלה-בותיה וקולות הנפץ של גזרי הע-צים מחרידים את שלוות הלילה.
ליד מדורה כזאת, שקומתה קר-מת בית רקדנו עד כלות הנשיפה, עד אבדן החושים; וכאשר דעכה לבסוף הצטופפנו סביב שייריה, מ-עדים מצינת הלילה, דבוקים זה לזה לחמם את גופותינו והשירה היתר, שירת תוגה ועצב וכלות־ הנפש. ואז פתאום לא היינו באן בווייסרוסלאנד וליטע ופולין, כי א6 שם בכנען. וכאשר הגיעה השעה לכבות את המדורה ולכסות את אפרה קמנו על רגלינו לשיר — להישבע ברתת ובדבקות יהודית את "אנו עולים ושרים"...
הקן היה עולמו העיקרי של !ד שומר. כאן מצא מפלט ממצוקת סביבתו. כאן יצר דמות עולם אחד, חדש, נפלא. כאן באה ההתקוממות על דרכי־אבות. אז צר המקום ב-תחומי העיירה; אז קמו לשניו* אורח תיים קבוע ועומד, לבטלו — אך בלי להלעיג עליו i המרו הביא הרם, ניתוץ דפוסים קיימים, כאשר מנגד ניצבת תמונת עולם חדש, יפה, כולו טוב, כולו אחר : ציוני, סוציאליסטי, שיתופי, של אחווה. של אחריות הדדית, של עמל משחרר! ואז עזבו צעירים בית־הורים ד,ו-קוק כל כך לעזרה, להמשך, לתמי-כה; חשפו זרועות, נשאו רגליי® והלכו להיות חוטבי־עצים, סוחבי־ קורות ביערות, במנסרות; אכולי יתושים, שובבים בשניים על דרג* שי־עץ קשים בקומות, קומות; גומ-אים משקה תפל מרק דליל מקע-רה פגומה, מספל־פח. ולזר, קראי הכשרה — הכשרה לקראת עתיד חיי שיתוף.
ומשם ועד כאן — הכל ידוע.
הרבה ימים עברי מאז. יש א־ נו מעטים: אחד מקן ושניים מגליל. הכינוסים של יוצאי התנועה אינם מקיפים יותר ממאות אחדות — שרידים של הרבבות־הרבבות שעב-רו את התנועה. נשתנתה דמות חיי-נו עד לבלי יכולת התאמתה לזר שעלתה במחשבת ראשונים. חיינו בהולים ולא תמיד קיימת היכולת להרהר מעט אחרי מעשי־ידינו. אך כאשר מזדמנת השעה לכך, הבה נזכיר לעצמנו עשנן לבנינו שרד מורשת הרוחנית שאנו נושאים את-נו מהקן. מבית־התנועה היא. היא הנותנת את היכולת לצוף תמיד ולעלות על פני שטח החיים העכו-רים; היא הניתנת את האפשרות לחיות על פי מושכלים שאינם מקו-בלים בחברה המודרנית. יבלעדי מר רשת זו לא תהיה תקומה גם לידר־
ועל כל הטוב והיפר, שבהם ציי-דה אותנו התנועה נחזיק לה טובה, נגדיל תורתה ונאדירה !
(דברים בכינוס נזגשימתז גליל ברנוביץ־סלונים — באילוץ).
מנחם שמעון
/השוה"צ מבשר החלוציות בטרנסילבניה
בחלקה של תנועתנו בטרנסילבניה נפל גורל משונה — חוסר השתיי-כות ברורה מבחינה גיאוגראפית רתרבותית־לשונית. העובדה הזאת היתד, גם לגורם מדרבן של ד,עצי
מיומנו
של
שליח
(סוף)
נו לתחנת הרכבת; בעוברי את העיירה ראיתי בפתחי חלונות הבתים, עיניים עצובות המלוות ונפרדות ממני — מעיני רבים ראיתי דמעות-.,. לאחר חקירה קצרה בעיר־ המחוז שוחררתי זלמחרת תוך בדי הרגשה עצמית נפוליאונית חזרתי לאנטופול. בתחנה חיכו לי 3 עגלות מקושטות בזרים, ניירות־צבעונין ודגלים גדושות נוער שומרי צוהל ושמח. תוך כדי שירד, אדירה נכנסנו לעיי-רה — ודווקא על־יד בניין ה-משטרה נעצרו העגלות ואנו קפצנו מהן והסתדרה תהלוכה והישירה הולכת וגוברת. ראש המשטרה עם שוטריו יצאו לפני הבית ובראותם אותי — הצדיע באדיבות כלפי — ואני... עניתי ברשלנות — ושכמייתי הרחבה מתנדנדת בגאווה.
מאות של "מי שעזוב" לנפשו ואין לו ברירה אלא לעמוד ולהיבנות מכוחות עצמו,
התנועה צמחה מהסתדרות צו-פים בהשראת שליחי הארץ. היא התלבטה במשך כל קיומה בין שאיפות חובקות עולם ובין מיגב־ לות של פרובינציה, שאיימו להח-ניק שאיפות אלה. יהדות הטרנסיל־ בנית היתה נתונה ברדיפה אחר הישגים סוציאליים ומעמד חברתי, בזמנים של שפע ובטחון יחסי. הו-פעות אלה מלוות לרוב בירידה ניכרת של העניין האידיאולוגי. הטיפוס המקובל של הציבוריות ה-יהודית היה זה שבורח מהקונ־ פליקטים ומאבקים ומחפש את ה-שלווה והנוחיות, ובאין מאבק אי־ דאי מצטמצמים האופקים ושוקעים בקרתנות עקרה.
על כן היתה בהופעת השומר-הצעיר כעין רוח פרצים באווירו הדחוס של הרחוב היהודי, אשר הפתיעה וגם הבהילה רבים. ראו בה אות המבשר שינויים ראדי־ קאליים שעלולים להתחולל, לזעזע את השלווה ולנתק את הרציפות הסולידית של אבות ובנית,
סוד הצלחתה של התנועה ב-טרנסילבניה היתה בכך שקמה ב-כוחו העצמי של הנוער ועל ידי בך שפה קץ לאותה פיצול־הנפש בין מאווייו ובין המטרות שכפו עליו המבוגרים. החלוציות. שמב־ שרה הראשון בטרנסילבניה וד-תה תנועתנו. לא היה בה רק מ-שום מילוי חובה לאומית אלא גם שנסה גדולה בחיי כל אחד להג-שים את הערבים החברתיים ואי־ דאולוגיים שעליהם חלם ולקראתם התחנך.
בתולדות הציונות הטרנסילבנית נרשמים הישגי התנועה בזכות רא־ שוניותם. הכשרות התנועה היוו
ריכוזים של נוער שעלה על דרך עמל־כפיים מתוך בחירה־חופשית, מבלי לראות בה פחיתת־כבוד־הא־ דם וירידה במעמדו החברתי. אר־ גון־ידידי־השומר־הצעיר קם כמב-שר של תגועה ציונית־סוציאליס־ טית וידע לבסס את דרכו בווי-כוחים לאין ספור ע"י ניתוח בורו־ כובי־מרקסיסטי ואומץ־לב אינט-לקטואלי מעל דפי כלי־מבטא יהירי במינו "ז'ידן אוט" —"הדרך היהודית". שרכש לעצמו מקום כבוד בציבוריות היהודית. תנועת "בני עבודה", שהוקמה על ירי
השומר־הצעיר. ריכזה בתוכה שכ-בה של נוער מתבגר. שלא מצא את דרכו לתנועה החינוכית, אך מגמת פניו היתה אף היא הכשרה ועליה לארץ־ישראל ארגון הסטו-דנטים "דור חדש" פתח אופקים חדשים לאינטליגנציה צעירה מת-בוללת. שרק בדרך זאת יכלה להזדהות עם המפעל הציוני. הע־ ליה השומרית היתה הראשונה שסללה את הדרך להשתרשות ב־ התישבות העובדת בארץ ישמשה דוגמה ומופת גם לאלה שנלחמו בה בראשית דרכה.
מגשימי תנועת השטר הצעיר בטרנסילבניה מרביתם, נמצאים כיום בקיבוצים דן, דליה, עברון ועין דור, בכינוסים הקיץ נאמדו ע"י משה זכאי ז"ל. מקבוץ דן. — שנפטר שבועות מספר לאחר אותו הכנס - כמה דברים לזכרו של דוד הדני. ז"ל (שולה), שכמוהו גם הוא היה בין ראשוני המיסדים של התנועה:
..."ראשונות איננה ענין שבכרו־ נולוגיה, היא איננה רק זכות של מי שזימן לו הגורל להקדים אח-
רים. ראשונות — היא דבר שב-אופי, שבאישיות, ראשונות בע-שייה, בהתנדבות, בגישוש, מחש-בה. בשאיבה מן המקור, בהפלות מחיצות בחתירה אל העיקר...".
1931. ההנהגה הראשית ברומניה עם השליח י.בארי
מאיר ורהפט־אמיחיי
למעפילים
מי הקיאכם, פליטי נכר, אל לב ים?

מי לידיחכם מחיק מוילדת כמנודי עם?

לב מי לא יזדעזע לשועת לבכם שותת דם?

לב מי לא יחרד, יתפלץ לעלבון אדם?
נשאת אניתכם על רחבי עמי□ ללא נתיב...

זעומי גורל, יתומי עולם.

מי ריבכם יריב?
'
תשתךכו מחוף אל חוף, נדונים לכף הקלע, וחזונכם יד רשע וקנפץ אל סלע... אפריל 1939
חברנו ישיהו בארי - שלישי מימין
יש מאין
וכך הוכשרה' הקרקע ל"השומר הצעיר". מניין הוא הופיע ?
הזוכרים אתם את מענדל ארעג־ דאר מ"קידוש־השם" של שלים אש ? איך הגיע יהודי בודד ללב הערבה הרחבה. הוא צמח כאילו יש מאין והשמועה על ישוב הדש עשתה לה כנפיים. אף בדומה לזה צימחה התנועה. מישהו בא וסיפר, מישהו עבר ממקום למקום והביא אותו גחלת מקן מולדתי ללביתד, במקומו החדש. באד, משפחה מזיב־ לין לברנוביץ והרי לך הנבט לקן. סלונים הקדימה אותר, ע"י זוכו-
r~ 7r-י5~ לא “.רע לג-"י" את מסלול התפשטותה בגלילנו. ני-
צוץ ההדלקה קפץ ממקום למקום ובמקום שם נפל היא ירד על קרקע מוכנה כי הנוער היה צמא-מעשה צמא-פעולה וצמא מסגרת חברתית....
כאשר התארגנו הקנים בגלילני היתד, כבר התנועה בעלת יתק ואפילו בעלת משברים אירגוניים־ אידיאולוגיים. הריהם הגיעו עד אלי-נו. אף אצלנו חלה ההתפתחית מן הצורה אל התוכן. הצופיות ד,סלו־
אלעזר פרי
"על המשמר"
גיאות ושפל בגאליציה
מרדכי בנטוב
שבת-אחים־גם-יחד מסובים אתנו כאן כל דורות התנועה בגליציה, זוחל בשנת 1913, הוא התאריך ה-רשמי של ייסוד התנועה. לא הייתי במעמד זה, אך כפי שנתברר היה קיים כבד אז "השומר", ולא בלבוב בלבד, שלא בהתאם לתיאור ה-מקובל של רושמי הרשומות שלנו. 2־3 שנים לאחד זה, בהצטרפי ל-תנועה, מצאתי בלבוב כמה קבו-צות, מעטות עד כדי כך, שנרתעו מלגלות לי מיספרן. זוכר אני את ידידיה מבית־אלפא, ולא אמנה א-חדים, בלבוב ומחוצה לה, שמא אקפח רבים וכן שלמים. זוכר אני, כיצד בשוב השומרים־הפליטים מ-ווינה נדלקו ניצוצות בכל עיירות גליציה, כיצד היו הניצוצות ללה-בה גדולה, כיצד כבשנו בסערה את הנוער ושום אירגון אחר לא יכול היה לעמוד בפנינו, כיצד העזנו לשמש אלטרנאטיבה למנ-היגות הציונית הוותיקה. זוכר !אני כיצד התפקד במיפקד מיספר־שיא של 1000 שומרים ושומרות בלבוב! כיצד התייצבנו בראש מרד התל-מידים היהודים בלבוב ולאחר הפ-רעות ביהודים אירגננו שביתה נגד בתי־הספר הפולניים והקמנו את הגימנסיה היהודית הראשונה בג-ליציה, אשר בשנים הראשונות חינכה ברוח תנועת־הנוער השומר הצעיר. זוכר אני את גל־העלייה הראשון שהתנחשל פתאום, את נשף־הפרידה הרציני והסוער מן הנוסעים, את "רכבת"המאה", מאת העולים.
. אם־כי רחוקים מאוד־מאוד היינו מלגבש את דרכנו החברתית, הרי בדיעבד אפשר לומר, כי הגישושים הראשונים הבלתי־מודעים והתמי-מים על־פי־רוב הוליכו כבר ברא-שית הימים להקמת תנועה, הסו-לדת מן הטישטוש והאופורטוניזם הסוציאליסטיים של מרכיבי מפא"י לעתיד לבוא, והשוללת את גילגולי ההתבוללות האדומה־הקומוניסטית והקוסמו־פוליטית שנתגבשה והל-כה. בקיצור: החתירה היתה להק-מת תנועה שסימנה היה בהמשך הזמן — תנועה חלוצית־מהפכנית.
בינתיים באו ימי משבר בארץ וחלל ריק נשאר בחוץ־לארץ. עם חברי רישארד התייצבנו בראש קבוצת־חברים להקמת הריסות ה-תנועה. פרי המאבק הזה היו תחי-לה עולים בודדים, נחשונים, ואחר־ כך — לא במעט בהשפעת שלי-חותו של מאיר יערי — קיבוץ על-ייה א', שבהחאחדו עם אנשי הע-לייה השומרית הראשונה חידש ל-ימים את פני מרחביה. הרי זה ה-קיבוץ שלנו. וכשם שבית־אלפא (ליד משמר־העמק, שגבר בה .בר-בות הימים היסוד הפולני על הג-ליצאי), היתה סמל העלייה השומ-רית הראשונה, היינו אנו ביטוי ל-התחדשותה של התנועה בגליציה. בואנו נתן דחיפה להקמת הקיבוץ־ הארצי, שמועצתו המייסדת נתכנ-סה בחדר־האוכל של קיבוצנו ב-חיפה.
אחרינו באו־העפילו בתנופה רבה קיבוצי נס־ציונה, המהווים כיום את מזרע והצטרפו בחלקם לשריד.
ושוב פקד משבר הפסקת העלייה את התנועה בגליציה, ובשנות 1929—1930 הוטלתי בעת שליחותי
לתוך־תוכה של מערכה נגד חסל-נות לצורותיה השונות. בסופו־של־ דבר עלה בידינו, תוך מאבק עק-שני ומר, ללכד קבוצת־חברים מד-ריכה. אך בשובי ארצה נתבשרתי, כי נתפרדה החבילה. בכל־זאת הצ-ליחה התנועה להתגבר על המש-בר ואף להגביר חייל. מאז זרמו בזה־אחר־זה, בהפסקות כפויות ב-גזירת ממשלת המאנדאט, קיבוצי-עלייה ארצה: עין־המפרץ, דן, גת, תל־עמל, יד־מרדכי, המעפיל — עד שעלה הכורת על יהדות גליציה. עוד קבוצות בודדות של שומרים ניהלו קרב־פארטיזאנים נואש עם הצורר הנאצי ושרידים מוצלים מו-עטים עלו ארצה, אף משטח הכי-בוש הסובייטי בדרכים־לא־דרכים.
מעולם לא היינו "לאנדסמאנ־ שאפט" סגור. מגליציה התפשטה התנועה על פני פולין וחיזקה את הגרעינים הקיימים כבר שם, היא הרחיבה את תחומיה על פני תפו-צות, היא התמזגה בזרם התנועה הכולל.
ממעטים, מבודדים היינו לר-בים, להמון עם רב.
בדלות־כוחות מבהילה ותוך לב-טים לא־יתוארו הקימונו את הקי-בוץ־הארצי, והגענו עד הלום — היינו לרבבות.
חולמים ולוחמים היינו. לא הת-ביישנו לחלום. חלומותינו היו בחי-נת אם־תרצו־אין־זאת־אגדה — והם קרמו עור, בשר וגידים. לא נר-תענו מללחום. חיינו היו חיי מא-בק ושליחות. אלה היו חיים זכים וטהורים, אלה היו חיים מהפכניים כל משך חמישים השנים, ואין אנו ראויים לכך, שבנים וצעירים ירכלו עלינו בשל חולשות של בשר־ודם.
עתה, במלאת יובל, שוב אנו ניצ-בים במיפנה היסטורי, גורלי.
כסבור אני, לפנינו שלוש משי-מות — שלוש שהן אחת:
א) איך יש תיכנע הדור הצעיר, ואיך נחדיר בו את ההכרה, בי ה-קיבוץ והשומר הצעיר ותנועתנו ה-פוליטית הם אתגר, שכל צעיר,
בחור־וטוב, ראוי לו שייענה לכך;
-- -------------- . 1
בירתה של תנועה
כי מילוי השליחות יש בו משום עילוי האדם! כי רק בהתמזג ה-אושר הפרטי עם השליחות מגיע האדם למירב האושר האמיתי! כי רק השליחות משמשת תריס בפני קטנות־מוחין, שממון רוחני והידר-דרות במדרון וכי רק בעזרתה יש לאל־ידינו לגבור על קשיים אי-שיים, לעמוד בפני פיתויי קאריי-ריזם' להיחלץ מכשלונווב
ב) הרי המשכו של הסעיף הקו-דם: בניגוד לדברי הליגלוג הנשם-מעים דרך־שיגרה כפעם־בפעם מ-בפנים, סבור אני, כי אין כשעה הזאת המוכיחה את צידקת דרכה של תנועתנו. אמיתות שהכרזנו עליה! והן הולעגו בחוץ, יריבינו חוזרים עתה עליהן — אמנם לפי-שעה בהיסוס ובחצי־פה. ודוגמות לכך מרובות דווקא בימים אלה, עת פרישתו של בדגוריון מרא-שות־הממשלה. אך כלום עובדה זו אינה מחייבת לשאת את דגלנו ברמה, להילחם ביתר בטחון ד תעוזה על דרכנו? וכלום בטחון ותעוזה אלה לא יחזירו לנו את אמון הדור הצעיר ודביקותו בדר-כה הפוליטית של התנועה?
ג) ומשהו כלפי עצמנו, כלפי ה-וותיקים. כבר יש בתוכנו המגיעים לתור של הספדים. הנה הלכו מ-אתנו שני אנשים יקרים: זאב בלוך מן הראשונים, ושלמה רכב מנא-מני הממשיכים. ישנם חברים, שה-ציצו בעין אחת לעולם הבא. אין מאתנו יודע כמה שנות חיים עוד נועדו לו. אך .אפילו נועדה לנו שנת חיים אחת, כדאי לחיותה, אם אלה יהיו חיים של רעיון, של שליחות.
וברוח זו מבקש אני לסיים בבר־ כת־שומרים ישנה:
אחים ואחיות" חזק ואמץ! חזק ונתחזק לחיים של מאבק על נאמ-נות, על הגשמה, על המשך, על פעלתנות — על נצחון דרכנו, זו שניצניה הראשונים הנצו לפני חמישים שנה!
כך — עד נשימתנו האחרונה.
(דברים בכינוס הגליצאים
במרחביה, ב־23.8.1963)
העתון היידי הגדול "היינט" הביא באחד מימי האביב של שנת 1922 תיאור חגיגות ל"ג בעומר של קו השומר הצעיר בווארשה. היה זה יום בו חגגה יהדות פולין את החלטת "סן־רימן" לאשר את המנדט הבריטי על ארץ־ישראל ו-להכיר על־ידי כך בהקמת הבית הלאומי שלנו. וכן נאמר ב"היינט'':
"בתום העצרת התחילו ה־
שומרים את מיצעדם המסורתי ברחובות וארשה היהודית. ה-תהלוכה נעה באומץ ולקול תו-פים, חצוצרות וחלילים שנגנו שירי־לכת שומריים, דרך קרא־ קובסקה־פשדמיישצ'ה, וייז'בו־
בה, ביילאנסקה ועד מוראנוב, כשהגיעו לרחוב נאלבקי התחי-לו השומרים לשיר "התקוה".
אין כלל לתאר את ההתלהבות כאשר השומרים הופיעו ברחוב זה, שהיה מועד לאחרונה ל-התפרעויות בלתי־פוסקות נגד היהודים. השומרים נתקבלו ב-קריאות ,הידד' ופרחים הומ-טרו עליהם מחלונות ומגזוזט־
רות הבתים".
אפשר להגיד, כי השומר הצעיר, בדמות קן וארשה, עלה ביום זה לראשונה על הבמה ההיסטורית מול המון בית־ישראל הנרדפים, המדוכאים, הנפחדים — ואמר להם: אנחנו פה! ומאז הוא לא עזב את הבמה ההיסטורית ואת המון בית־ישראל — גם כאשר נעלמו הפרחים ונדמו קריאות הידד
המיפגש הזה של קן וארשה עם ההיסטוריה היהודית לא בא לפתע ולא באקראי. קדמה לו תקופת צמיחה סטיכית, עוד בטרם היה הקן הזה לפרוטוטיפ של קן שומ-רי, לפני שעברה לידיו הבכורה מלבוב שבגליציה, עוד בטרם היה לבירתה של התנועה השומרית ה-עולמית. היום ההוא היה רק גולת-הכותרת של תקופת בראשית, תקו-פת חיפושי דרך אינסטינקטיביים.
הפרוגנוזה הבורוכובית עדיין לא היתה לנו, לצעירים המשולהבים. עוד לא ידענו כי אנו מתרוששים, כי בסיס הכלכלה היהודית מתפורר מתחת לרגלינו. עדייו רובנו היינו בני־טובים, סטודנטים ותלמידים מבתים יהודים אמידים, שנשקף להם עתיד מובטח, כביכול. מה פלא שהורינו ה"ריאליסטים" ראו אותנו, את קבוצות העולים הרא-שונות.- כמטורפים הנוטשים מתוך
ורודפים הרפתקאות דמיוניות בי ארוץ שוממה ורחוקה. ובאמת — מי נביא שיכול היה לחזות אז, כי "הטירוף" שלנו יוליך למולדת ריאלית, ואלו "הריאליזם" של הו-רינו — סופו הטירוף של אושביץ ומיידאנק?
השומרים הצעירים של הימים ההם עוד לא ידעו כורח היסטורי מהו. אך מפליא הוא באיזה דיוק חפפה תחושתם האינסטינקטיבית את הכורח ההיסטורי, שעדייו היה סמוי מן העין. הקבוצות והגדודים השומריים צצו בעת ובעונה אחת בגמנסיות עבריות ובגמנסיות הפו-לניות, בבית־הספר המקצועי וב-רחוב הפועלי, בארגוני הספורט ו-בגנים העירוניים. היית פוגשם בכל אתר ואתר: הם היו מתלחשים ב-מחתרת בגימנסיה הפולנית, מתקה-לים בשערי הגימנסיות העבריות "חינוך", "אסכולה" ו"קרינסקי" מסתובבים ברחובות, ממלאים פאר-קים וגנים ציבוריים ויערות בסבי-בת וארשה: מלוציני, פירי, ואוור ופיאסצנו. אך בעיקר היו ממלאים בהמולה את כל סביבת הקן המר-כזי שבפינת נאלבקי ודלוגה. קמו גדודים מאורגנים שבהסתדרות ה-צופים העבריים, וקמו גדודים "פר-איים". זכורים הגלגולים מגדוד על
בוועידת א"י העובדת, ברלין 1930 בתמונה: א.פרי, מ.יערי, א. גור, בלוך, בונים שמיר, יוסף פינקלשטיין ז"ל, צבי זוהר ואחרים.
פנחס לבון, ישעיהו שפירא, ישראל כהן.
שם "ברק יוסלביץ" לגדודים "בר־ כוכבא", "בר־גיורא", "גדעון", "הרצל", "יהודה המכבי", "בית־ יעקב" וזכור גדוד "בצלאל", גדוד נערים עובדים, שהיווה אז בעיה מיוחדת, וכן זכורים הגדודים ה-ראשונים של הבנות — "יהודית", "אסתר" ו"דבורה" — שעוררו סק-רנות רבה.
מה הכוח, שדחף אותם, שחולל את הפלא הזה ? בוודאי — געגועים "להר, לגאי לירק ירק שדה", אך קודם כל הרצון לגרש מחייהם את ריח־הנידוי, לברוח ממחנק הגיטו. לנגד עיניהם עמדה דמות של יהו-די חדש! גבר הרצון להפגין בפני הגויים: אנו יהודים גאים! ובפני שאר היהודים — אנו יהודים אח-רים! והיו געגועים עזים לעולם אחר: במקום דיבורים ופלפולים— מעשה, יצירה במו ידינו. במקום פחד וכניעה — התקוממות ומרד! במקום חולשה והסתגלות — עוז וגבורה.
"אל תשמע בן למוסד אב" —
היה להימנון הנפש התוססת. מכאן ההתלהבות מנצחונה של קבוצת שומרים, שחזרה מטיול מביילאני, על כנופיית חיילים אנטישמיים מתפרעים שרצו לגזול מהקבוצה את הדגל ואת החצוצרה. ועד־מה נפעם הלב למראה ה"קאסטטים" (האגרופנים), הנשק הראשון שזכי-נו בו לשם הגנת כבוד ישראל! ו-עד מה התגאינו במיפגן הצופי ה-ראשון שנערך לעיני קהל יהודים בווארשה ואשר הוצגו האוהלים, הגשרים, האיתות וכל אביזרי ה־ צופיות.
כאתגר לעולם שמאסנו בו על פי תחושה אינסטינקטיבית יצרנו לעצמנו עולם משלנו — מקלט ל-נפש הצמאה: הזמר העברי, הפקו-דה העברית, הקרייה העברית לפע-מים אף הגמגום העברי, הסמל, ה-דגל' המדים. עולם זה היה חיי ב-פעולות הקבוצות, הגדודים, בקן במיפקדים, בטיולים ליערות וש-דות, בנשפיות שומריות פנימיות ואף בנשפים פומביים, כגון זה ש-נערך בתיאטרון "נובושצ'י" אשר תוכניתו כללה חזיון "על נהרות בבל" מזה ותמונות־הווי של מדו-רה שומרית מזה. ואם כי היה זה עולם אמוציונאלי בעיקרו, מקופלים היו בו כבר אז כל גרעיני האידי-אולוגיה השומרית, שעתידה היתה להתגבש: אחווה, שוויון' עמל כפיים
ערכי מוסר וחינוך האדם וה־
קולקטיב.
העולם האמוציונלי לא היה תלוש ומנותק
ממשי הגועש מסביב. ואמנם היה זה עולם גועש: גמר מלחמת העו-לם הראשונה, שיחרור עמים משי־ עבוד ושלטון זר, מהפכת אוקטובר ואלו במרכז עניינינו שלנו עמדו אז הצהרת בלפור ואישור המאנדט על א"י.
הנהגת בחורות (בחורים רבים מה-קן גוייסו אז לצבא), — נעמדה איפוא וארשה השומרית לפני ה-בעיה: כיצד לתרגם את העולם האמוציונאלי, שהונחה על פי תחו-שה לשפת עקרונות מוחשיים של ארגון שיטה, תהרה ורעיון.
ולא מעטים היו הקשיים. השד מר הצעיר בגליציה נפגע קשה ב-עקבות העליה הראשונה הגדולה והבלתי מתוכננת, חתירות קומו-ניסטיות החלו לפעול מבפנים — וגרמו לעזיבות ו"סצסיות", מבוכה נשתררה עקב הידיעות העגומות מהארץ על גורל העליה השומרית הראשונה והמשברים שפקדו אד תה. ודווקא בשנים אלו צועדת וארשה השומרית בראש התנועה— ולא במעט היא נעזרה על־ידי ה-שליחים הראשונים מהארץ, צומ-חים דורות שומריים חדשים, מנ-היגות שומרית חדשה — כשדור לדור מביע אומר תוך התגבשות הדמות החדשה של השומר הצעיר.
קן וארשה הופך לפרוטוטיפ של קן שומרי ולבירת התנועה העו-למית.
מארגון ההסתדרות הארצית בפו-לין צועד הוא לקראת הוועידה העולמית הראשונה, להקמת ההס-תדרות העולמית וההנהגה העל-יונה, לארגון ברית הנוער, לפעולה בתוך החלוץ. אז מתגבש גם ה-מיבנה השכבתי ונקבעות שיטות חינוך מ"בני־מדבר" ועד לבוגרים* מגשימים, מוקמים מרכזי הכשרה לקיבוצי העליה הראשונים, מתאר-גן החוג האקדמאי התוסס, באות ההכרעות הגורליות בדבר ההגשמה העצמית והדרך הקיבוצית! מתחיל להופיע בקביעות הדו-שבועון השו-מר־הצעיר. לא ארכו הימים ובא תורם של מיבחנים פוליטיים רא-שונים' נסיונות פילוג ודרבון מת-מיד של הגרעינים השומריים בארץ כדי שיתארגנו למחנה מלוכד אשר ישמש כתובת לתנועה בגולה ויב-טיח את רציפות התנועה בארץ, מאמץ שהביא בסופו של דבר לה-קמת הקיבוץ הארצי־ השומר הצ-עיר.
כיום — כל אלה הם זכרונות הע-בר הרחוק — זכרונות על השלבים השונים בחיי הקן הווארשאי והת-פתחותו. אין כוח בעולם — גם לא
כוח הזכרונות-------אשר יוכל ל-
החזיר אילן גדול של היום לגרגיר שממנו צמה בעבר. עם זאת מה מפליא הוא הדבר שבתוך כל דמותו וכך עוצמתו של האילן הותיק־. אכן — עוד דוגמה היסטו־ רית כיצד עשויים דברים גדולים לצמוח מהתחלות קטנות וצנועות,
וכשנדרשה תשובה על שאלות רבות — ולא היה עוד די במדים, סמלים, צופיות וטיולים בלבד, נע-שה נסיון להפקיד את ענייני הרוח -בידי ראשי גדודים, שנתמנו במיו-חד לתכלית זו והם פעלו לצידם של מפקדי גדודים, מומחי הצו-פיות. נסיון זה לא האריך ימים ו-בסופו של דבר נתמזגו שני התפ-קידים לכלל פעולה סינתטית אחת. אך נדרשו עוד שנים רבות של מאמצים אינטלקטואליים ומאבקים רעיוניים' כדי להגיע לתשובה ה-נכונה לפחות לשאלות העיקריות, שהמציאות העמידה אותן לפנינו: השומר והמפלגה, ההגשמה העצ-מית, הדרך החלוצית והקיבוצית, השקפת־עולם סוציאליסטית.
אתר תקופת העליה הגדולה ה-ראשונה, אחר ימי החירום של מל-חמת פולין־רוסיה, כשחקן נתארגן לראשונה בגדודים שכבתיים, ב-
מה שנשאר מקן וארשה כיום — הרי זה פה שנשאר כאן, מה שג-לום ביצירתם של הקיבוצים, התנו-עה, הגרעינים השומריים, שעודם פזורים על פני יבשות שונות. ו-אלו בעיר מולדתו של הקן — ב-ווארשה — לא נשאר זכר מפנו.
ביקרתי לא מכבר בווארשה העיר ונתגלגלה לידי הזכות העצובה ל-הביא משם דרישת שלום מהקן שאיננו. במקום הבניין, שבו היה האולם שלנו — בפינת דלוגה ונא־ לבקי — עובר היום רחוב חדש ורחב, ומסביב — גושים של שי-כונים, שהוקמו לאחרונה. הזכר היחיד לחורבן נשאר ברחוב מילד, 18, במצבה הניצבת על הבונקר ה-אחרון של מרדני אנילביץ. אך אם נעלמה מהעולם הערוגה הפוריה והנפלאה, שגדלו בה שתילים בה רבים, הרי האילנות שצמחו מדד שתילים האלה חיכו שורש בקרקע המולדת' שינו את נופה, אקלימה וההיסטוריה שלה.
(דברים בכינוס של
מגשימי קן וארשה)
חיים לנדאו/ קן בעירה
היתה קהילה יהודית בעיר צ'נ־ סטוכוב, עיר ידועה מקדושתה ה-קאתולית, מהמנזר בו שכנה הת-מונה המקורית של "אם אלוהים", לה סגדו הפולנים וקאתולים מאר-צות אחרות. באותה העיר היה קן "השומר הצעיר", מהראשונים בפו-לין, ונוסד ב־1914 בראשית מלח-מת העולם הראשונה.
הדור שלנו' הדור שבגר במח-צית השנייה של שנות העשרים, בא לקן כשהיה לו כבר עבר. "היסטוריה", כשרבים מבוגריו־ חלוציו כבר היו בארץ, ומהם בקי-בוצים. היה בקן הווי נעורים, הווי עם הסמלים המיוחדים שלו, עם הז'רגון שלו, עם סימני היכר ש-הבדילו אותו מהסביבה, את "ה-שומרים" אפשר היה להכיר ברחו-בות העיר לא רק לפי הלבוש הצו-
פי' לפי המכנסיים הקצרים. גם לפי זה. אבל היה משהו מיוחד, שהבליט את "השומר" בכל מקום: ברחוב, בבית-הספר, בספריה, ב-מגרש הספורט, ואפילו בבית־הכנ־ סת ובשטיבל, כשבא לשם לפעמים עם אבא.
הקן שכן בשכונה גוייתו מעבר לנהר וארטה, אם כי קרוב למרכז היהודי. מהקן היו בוקעים קולות עליזים, קולות זימרה ומחול. חצר־ הקן היה תמיד מלא צעירים: עוס-קים בתרגילי סדר, משחקים, מת-אמנים בתרגילי ספורט או יושבים קבוצות־קבוצות בקרפיפי החצר, על עגלות הפלטפורמות או רוקדים הורה בחדרי הקן.
היו עוד ארגוני נועד בעיר. ליד המפלגות הציוניות והאנטיציוניות ומועדוני ספורט. אך אלה היו אח‘
של "אם
דים. שקטים, סולידיים. לא מוש-בים.
מה משך אותנו לקן השומר הצ-עיר? הניגודים שבו שהיו לאח-דות: ההקפדה על החיצוניות — טקסים' דגלים, תרגילי סדר, תלבו-שת צופית, ויחד עם זה — יחס רציני לחיים, לבעיות העומדות ב-רומו של עולם! משחקים ושיחות רציניות, לימוד והשתלמות. מאוחר יותר, באשר כבר היינו בפנים — כפירה ואמונה, אפיקורסות ודביקות בערכים ובמקורות לאומיים, להט סוציאלי והכרה לאומית, שאיפה לראציונאליזם, לביסוס מדעי של השקפות וזיקה לשירה ולספרות יפה.
היו לנו בקן ימים ימים, מלאי אור וחדווה: רעות וידידות' הוו-יות והתרגשויות, טיולים ו"מוש־ בות". אך היו גם ימי סגריר ולי-לות חושך"
האלוהים"
היינו בודדים. מעטים בקרב ה-נוער, בני גילנו. מוזרים, אחרים. כיבדו אותנו, אך לא הבינו אותנו! העריכו אותנו ולחמו בנו. הורים ומורים, חברים בבית־הספר ובסד־ נה, אויבים מהמחנה האנטי־ציוני ויריבים ממפלגות ציוניות "קרו-בות" לנו.
נזכרים אנו בשנים 1927—1929. תקופת שפל בציונות. "יורדים" מ-הארץ ודיבתם רעה. המפלגות ה-ציוניות בעיר הפסיקו את פעול-תן. המועדון המפואר של הציונים סגור על מסגר. אנו היחידים מנה-לים פעולה אינטנסיבית בפנים, ממשיכים ומופיעים בקומה זקופה בחח. היינו .היחידים שהמשיכו לאסוף כסף למען הקהק"ל. בכל בית צריך היה להתווכח ולהוכיח, כי יש עתיד לארץ־ישראל ולציו-נות
ונזכר: ביקורו של נתן ביסט-ריצקי מטעם הקהק"ל. באביב 1929. את פניו קיבלו רק צעירי
השוה"צ (וגרעין של "גורדוניה"
שהתחילה אז להתארגן). והציונים המבוגרים לא באו לישיבות עם עם האורח ולא היה לו עם מי לד-בר. כאות מחאה עזב ביסטריצקי את העיר ולא הופיע באסיפה ש־ נקבעה.
שנים מועטות לאחר מכן שוב נעמדנו במיבחנים רציניים. הגע-נו לבגרות. תקופת הספר הלבן של פספילד ושנות המשבר הגדול ב-אירופה. הכפירה הרימה ראש. ה-חתירה הקומוניסטית הגיעה לשיא וחררה לתוך השורות. רבים וטו-בים נתפתו לדעה, שהציונות היא אוטופיה שלא תתגשם לעולם ואי-לו המהפכה הסוציאלית עומדת מ-אחורי הכותל. והיא תפתור את כל הבעיות, לרבות הבעייה היהודית.
עמדנו במאבק קשה, אך באמונה חזקה בדרכנו ובייעודו של השומר
הצעיר. מהקשרים עם התנועה ועם שליחי הקיבוץ הארצי שאבנו עוז ובטחון. ידענו שהננו הלק מזרם
גדול של תנועה שבכוחה לחולל
פלאים, לשנות את פני החיים ה-יהודיים ולתת יד לכונן עולם חדש.
בקן הזה עברו אלפים בני נוער,
מי ששהה בו זמן קצר ומי זמן ממושך. רבים נשרו ומעטים הג-שימו. לרבים שנשרו ייתכן שזכר רה לטובה תקופת שהותם בקן! לאותן העשרות שהגשימו ושמגר שיכים להיות בקיבוצים נצורה תקופה זו בזכרונם והשפעתה היא בוודאי לא מועטה, אף כי שנים רבות מפרידות בין ימינו אלה ר בין ימות הבחרות. שורשי הווייתי
נו נעוצים בימים ההם.
למען ההווה ולמען העתיד טוב פעם ביובל להיעצר לרגע ולהע-לות זכרונות. והוויות מימים עברו* (מסילות)
השומר הצעיר
חיים אלון
שואת היהדות באירופה ותהליך קיבוץ הגלויות, שהתחיל עם תקומת מדינת ישראל, שינו מעיקרה את מפת היהדות בעולם. הקיבוצים במזרחה ובמר-כזה של אירופה היוו לפני מלחמת־העולם כשישים אחוז מיהודי העולם. מחציתם נמחו מעל פני האדמה ויתרם נאלמו דום או פסקו להיות גורם משפיע ומכוון. אירופה חדלה להיות מרכז ונקודות־הכובד
הוסטו אל ריכוזים גלותיים גדולים אחרים: ארצות-הברית וארצות אמריקה הלאטינית. בסך־הכול הטרא-גי של החשבון היהודי הכלל־עולמי זוהר נצחונה ההיסטורי הגדול של תנועת התחייה הלאומית. קמה ומדינת היהודים העצמאית והריבונית, שחוללה תמורה כבירה בחיי הקיבוצים היהודיים בגולה והשפעתה על פזורי העם מעיבה על חשיבותם
הסגולית והיחסית של "המרכזים" הגלותיים.
לקח השואה ותקומת המדינה כשלעצמם לא הביאו להתחסלותן העצמית של הגלויות. ההגשמה הציו-נית לא נתגלתה כפועל־יוצא ישיר של המאורעות בתודעתם של יהודים, כציבורים וכיחידים. יצר ההסתגלות לאפשרויות הכלכליות, שזימנה המציאות בארצות רבות של הגולה, דחה מפניו את זכר
הזעזוע הלאומי ואת הלקח הטראגי,
יתר־על־כן, ההתבוללות היתה לבת־לווייה של החיים המתחדשים והיא אוכלת בכל פה את הדור היהודי הצעיר התהליך המסוכן הזה מעמיק והולך משנה לשנה ושורשיו נעוצים במציאות הכלכלית. היהו-דים השתבצו יפה בהתחדשות הכלכלית שלאחר המלחמה בארצות ה"ישנות" וה"חדשות" ואין לעת־עתה זכר לנישול ולהתרוששות שפקדו את יהודי ארצות אי-רופה בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם. וכשם ש-על רקע המצוקה החומרית של גלויות - אירופה פרצו מעיינות רוחניים מפכים של יצירה תרבותית ותחייה לאומית, כן מקיפים כיום מידבר־ישימון תרבותי ודלות רוחנית לאומית משוועת את ריבוי הנכסים החומריים. בתנאי השפע אין המסורת העממית מזינה ומעוררת לתחייה רגשות לאומיים, שבתנאים אח-רים היו פורצים מלבבות בני־הנוער בדרך הטבע.
ואין חומרתה של התופעה משתנה, בין־אם נות־
נים לה צידוק אידיאולוגי ובין־אם עומדים עמידת אין־אונים והשלמה עם כוחם הגורף, ה"טבעי", של החיים. עובדה היא, שחלקים ניכרים של הנועד היהודי בארצות שונות מפסידים את תחושת יה־ דותם.
העושר החומרי הרב שנצטבר אצל יהודים — פרטים ואירגונים קהילתיים — במדינות מערב-אירופה, ארצות־הברית, אוסטרליה, דרום־אפריקה ואמריקה הלאטינית, אינו מרבה חוסן ובטחון. ה־ מוסדות הציבוריים, המפתחים רשת של בתי־ספר יהודיים, כתריס כלשהו נגד הטמיעה המלאה, והמ-קימים "מועדוני־הבראיקה" מצופי־שיש ונעדרי תוכן־ חיים לאומי־שורשי. שוב אינם שקטים לגבי העתיד. מועדוני הספורט לעשרותיהם ולסוגיהם השונים, יותר משהם מבטאים את רצץ החיים העצמיים היהודיים, הם מאשרים את ההנחה הבורוכובית הידועה, כי אין סיכוי לאינטגראציה מלאה בחיי הסביבה הנכרית. ובינתיים רוגשים ואף סוערים מסביב החיים המדיניים והכלכליים הכלליים ואין בטחון לאורך־ימים. הסכנה להישחק בין אבני־הרי־ חיים של מישטרים משתנים מוסיפה לאיים,
בלבותיהם פנימה של יהודים רבים מכרסם אי-שקט, גם־אם כלפי־חוץ מביעים הם את בטחונם, כי עדיהם הדעה לא תגיע ומתאמצים לשכוח את לקחה ההיסטורי של השואה. ובני־הנעורים הלהוטים ברובם אחרי האינטגראציה בתוך עם־הרוב, אינם חשים כלל, שהדור הקשיש אחוז חרדת־אמת לנוכח הינתקותם מעמם והסכנה הצפויה לרציפות ההיסטו-רית של היהדות.
אף־על־פי, שהתמונה הקודרת הזאת היא אופיי-נית לכל "ארצות הרווחה" הקאפיטאליסטיות, יש להימנע מהכללות. עדיין מצוי בכל מקום נוער — והוא אמנם מיעוט — שלא ניתק ממסורת־עמו; התפרצויות אנטישמיות, על רקע של תסיסות סוציא-ליות ופוליטיות, "מרעננות" פה ושם את הזכרון הלאומי! לבסוף, מצויה גם תופעה של "שובע מן השובע" באי־אלה חוגים של נוער יהודי לומד, המלווה מבוכה רעיונית ונפשית. בין כל האמור ובין הרהורי־דרך נוקבים עם מסקנות ברורות, רב עדיין — ואפילו תהומי — המרחק.
¥
בימים שלפני כינון המדינה ותקופת־מה לאחר"
מכן נהנו תנועות־הנוער החלוציות — שביניהן תפ-סה מקום כבוד תנועת השומר הצעיר — מסיוע מוסרי וממשי של כל הגורמים הציבוריים היהודיים, הציוניים והקהילתיים, בהשראת הרוחות החמות ש-נשבו ממדינת־ישראל והעומדים בראשה. מאוהד־ יותר חל מיפנה גורלי חמור. הבשורה המגיעה ביום ממדינת־ישראל, בפיהם, במעשיהם ובמחדליהם של אישים וחוגים רשמיים, לא פחות משהיא מעודדת התעוררות לאומית, יש בה מהטיפות של "הרגשת סיפוק עצמי" מהמצב הקיים בגולה. פניית־העורף להגשמה החלוצית ולקיבוץ ושינון התורה הרביזיו-ניסטית, כי על העשייה החלוצית ועל "יום הקטנות" אבד הכלח, יוצרים קרקע טוריה לנביטת גרעיני האידיאולוגיות של בוז לכל שהיה מקודש בעבר. את העלייה החלוצית יורשת התיירות למדינת־ ישראל המקסימה ובני־נוער וסטודנטים יוצאים ידי חובתם הלאומית בביקור־של־ארעי בה.
תנועות־הנוער החלוציות בארצות הגולה, ובי, ראשן השומר הצעיר, עומדות על נפשן בגבורה' עילאית, שלא להיסחף בנחשולים הרוחניים של התקופה, המוצאים סיוע, למרבה הצער, בגידולי־ הפרע של "הזמנים החדשים" בישראל, בדמות ה-שאפתנות האישית, הקארייריזם צר־האופקים וההת-עלמות מצרכי־היסוד של העט.
הסיכוי למיפנה בהלך־מחשבותיו של הנוער היהו-די בגולה טמון במידה לא מעטה בהתכוונויותיהם של האוחזים בהגה המדינה. ככל שיועידו לנוער בישראל ולנוער בתפוצות את התפקיד של מורה־דרך להמו-נים ונושאי משך החלוציות בצורתה הקלאסית, כן יגברו הסיכויים לנער משלוותו־המרוקנת־מתוכן את הנוער בגולה וייפתה פתח־תקווה להיחלצות הטובים
— והם עשויים להיות רבים — לעזרת העם, הנתון עדיין בראשית תהליך התחדשותו ותקומתו.
★
- החמורות העמוקות בחיי העם היהודי־ בשתי עשרות השנים האחרונות נתנו כמובן את אותותיהן
בין גולה לארץ
בתנועה העולמית של השומר הצעיר. באסון השואה נכרתו ענפיה הגדולים, השורשיים והפוריים ביותר. המעטים ששרדו מהמלחמה — ממחנות, גיטאות, יערות וגולות נידחות — הורו דרך לשארית הפליטה' עמדו בראש ה"בריחה" והקימו את מנועות "השו-מר הצעיר בהעפלה". אך גם אותם מעטים, שניתקו מגופה של התנועה באירופה בתקופה שבין שתי מלחמות־העולם ובימים שלאחר השואה, וניסחפו, מטעמים משפחתיים ואחרים, בגלי ההגירה לארצות רחוקות וגלויות חדשות. הוסיפו לטוות את "החוט השומרי". כך ננעצו בזמנים שונים "גרעינים נושאי תקווה" ביבשות לא־נודעות וברבות הימים הם נב-טו וחיכו שורשים.
ב"התפרסות" הטריטוריאלית ובמספר השלוחות הארציות אין התנועה העולמית נופלת מזו שקדמה למלחמת־העולם השניה, אך מה מועט מספר חבריה לעומת הימים שלפני המפולת!
התנועה העולמית ארבעה גושים גיאוגראפיים ר־ לשוניים מהווים אותה. ראש־וראשון בכולם — בכ-מות ובמקום הסגולי שהוא תופס במפת התנועה — הוא, כמובן, השומר הצעיר במדינת־ישראל. לא זה המקום לייחד את הדיבור על התנועה החינוכית בארץ ונסתפק בהדגשה, שמאז גמר מלחמת העולם השניה ועד היום הזה היא מקור־השראה ראשי למחשבה ולמעשה בשדה החינוך והיצירה בשביל כל התנועות בארצות הגולה. יתר־על־כן, כל הישג
התנועה באירופה ובצפון־אפריקה משתרעת על-פני הארצות צרפת בגליה, אוסטריה, איטליה, שווייץ, הולנד ובתקופה האחרונה רק ארץ צפון־אפריקנית אחת, תנאיהן האובייקטיביים דומים בדרך־כלל לאלה האופייניים לארצות האנגלו־זאקסיות. הגיאות הכל-כלית' שהיהודים נוטלים ממנה מלוא־חופניים. מסיחה את תשומת־הלב מנשואי־התערובת המתרבים־והול־ כים והמאיימים בסכנת החידלון הלאומי. חלום ה-השתלבות בעם־הארץ מסנוור עיני מבוגרים ובני-נוער, השוכחים־מדעת "מה שקרה בעבר" ומתעלמים מ"מה שעלול לקרות בעתיד". והרי אי־אפשר שלא לראות את גילוייה הרבים של האנטישמיות המחל-חלת לא דק מתחת לפני השמה בגרמניה, באוסטריה, בבלגיה ובארצות אחרות,
הלם ירד על יהדות אלג'יריה. מלחמת־החופש הממושכת של עם מדוכא לא הרעידה את נפש הנוער היהודי. הקיבוץ היהודי כולו היה חצוי ביחסו למא-בק העם האלג'ירי והאהדה לצדדים' נבעה מאינטרסים כלכליים, מעמדיים וחברתיים. והתודעה הלאומית־ הציונית של הנוער? זו לא נתעקמה למראה המי-עוט היהודי הנלבט בין המחנות המתגוששים ואיש אל אחיו לא אמרו: בית יעקב לכו־ונלכה...
לקיבוץ הגדול של יהודי צרפת נתוספו עשר או חמש־עשרה רבבות אחים, שפקדה אותם צרה גדולה בטוניסיה ובאלג'יריה. יהדות צרפת היא כיום הגדולה בגלויות אירופה, וספק הוא, אם עקירת
■ - יי"־־- , «* • /
הוועידה העולמית השנייה בדנציג
וכל כשלון שלה, בחינוך או בהגשמה, נותנים את אותותיהם בבוגרי התנועה בגולה — מקילים עליהם או מכבידים את ההכרעה להכשרה ולעלייה.
יתר התנועות הארציות פועלות בתנאים ספצי-פיים, גיאוגראפיים סוציאליים ולשוניים, לפי החלוקה הבאה: א. גוש הארצות האנגלו־זאקסיות; ב. אירופה וצפון־אפריקה; ג. אמריקה הלאטינית, לא תמיד הולם-גודלן ומצבן את ההיקפים של קיבוצי היהו-דים, אך הווייתן מעוצבת לא־במעט על־ידי המציאות היהודית והלא־יהודית המקומית, על תהפוכותיה הכלכליות והפוליטיות.
גוש הארצות האנגלו־זאקסיות מקיף את התנועות הבאות: ארצות־הברית וקנדה, אוסטרליה, אנגליה ודרום־אפריקה. אלה הן "ארצות הרווחה" הטיפוסיות, שהתנועה מפלסת בחן את דרכה בתוך קהילות של יהודים אמידים, בוטחים־בעצמם ונעלי השגות חומ-רניות המחניקות כל חזון. יוצאת־מן־הכלל במידת־ מה היא דרום־אפריקה. שבה העשירות אינה עילה בקנה אחד עם הרגשת הבטחון, לפי שהאפלייה הגזענית כלפי אוכלוסיית־הרוב הכושית מרעידה במידה ההולכת־וגוברת את הקרקע הבלתי־יציבה של "הגזע הלבן" השליט. החשש, שבהתנגשות הראשונה בין הגזעים עלולים היהודים להיות קרב־ ראשון, אינו נטול־יסוד. בשאר הארצות האנגלו־ זאקסיות חיים היהודים ב"גן־עדן עלי אדמות" ובוטחים בנצחיותו. אמנם, גורמי־חוץ כופים עליהם הקמת מסגרות של התבדלות חברתית ולאומית, אך אין מייחסים השיבות לפגם זה, מה גם שהנוער ברובו השתחרר זה כבר מ"כבלי מסורת" ומ"תסבי־ כים יהודיים" והוא קופץ לזרועות המציאות, המטיבה עמו והמבטיחה לו עלייה תלולה בקאריירה.
בתנאים אלה כל הישג תנועתי ראוי להוקרה וב-הכרה יש להסתפק, עד עת־מצוא, במטרות צנועות. וראוי לזכור' שהשומר הצעיר שומר בכל הארצות האלה באדיקות על עקרונות־חינוכו ולא ערבב את טוהר רעיונותיו בשום סיגים קונפורמיסטיים. דגל החלוציות נישא, כמעט באורה בלבדי, בידי השומר הצעיר, ששיני "העידן הטכנולוגי" לא כרסמוהו, אף־אם קמים עליו לכלותו יום־יום. ויש שילומים לעקשנות זו: בזמן האחרון ניכרים בנוער גילויים של סלידה מהניהיליזם ומהשממון־מתוך־שובע וה־ מתנערים מהתדהמה מוצאים את דרכם אל רתנועה. בארצות המרחב האנגלו־זאקסי מלווה את תנועות השומר הצעיר התחושה, כי קרוב היום והקנים ב־ ניו־יורק ובמלבורן, בלוס־אנג'לוס וביוהאנסבורג וכל הקנים האחרים ייהפכו מחדש לעמדות של כי-בוש ושל השתרשות.
בינתיים מגיעים עשרות בוגרים־מגשימים מאר-צות אלה לקיבוץ הארצי. והחרדה, שמא הגם שומרי-החומות האחרונים, אינה מלווה אותם עוד. כי יש המשך.
האמונה בהמשך תומכת את יתדותיה במיבנה הבריא (הגם לעת־עתה לא רחב־מידות) של השכ-בות החינוכיות המתבגרות — בעיקר בארצות־הברית ובאוסטרליה — המצטיינות גם ברוח רעננה של . מסירות ופאטריוטיזם תנועתי.
יהדות צפון־אפריקה אל "מולדתה" הצרפתית עוררה למחשבה ציונית עמוקה את הציבוריות היהודית בצרפת.
היתה זאת תנועת השומר הצעיר בצרפת, שב" מועצתה הראשית בפסח תשכ"ב הכריזה על אימוץ אחים־שומרים ובני־נוער מאלג'יריה — לא כאזרחי צרפת, אלא כאזרחים לתנועת נוער מגשימה, ציונית וחלוצית, המנחה את חבריה אל חוף־המיבטחים האחד: מדינת ישראל.
מצב התנועה אינו דומה ואחיד בכל הארצות, מצויות תנועות שהדגשה של סיפוק ונחת מלווה אותן' לאחר שמאבק מתמיד ועקשני הניב פרי. אין העי-ניים נשואות לאירגון המונים, אבל אותם שומרים־ מגשימים מארצות אירופה, שנקלטו לאחרונה בקבו-צות בתוך הקיבוצים חודשים, נחשונים וארמית וכיחידים ובקבוצות קטנות יותר — בשורה של קיבוצים אחרים, אין ערכם נמדד בכמותם. ־הם מיגדל-אור להמוני הנוער התועים בדרכי זרים, הם שומרי־הגחלת לעתיד ומטפחי האמונה, כי אכן יו-מנו בוא יבוא.
על גוש הארצות הלאטינו-אמריקאניות נמנות התנועות בארגנטינה, בראזיל אורוגוואי, צ'ילי, מכ-סיקו, קולומביה וונצואלה.
השומר הצעיר בקובה פסק להתקיים יחד עם הגולה היהודית, שהיגרה ברובה בסערת המהפכה. בוגרי התנועה ומתבגריה קיימו את הצוו של "מרד הבן" כפשוטו. הם לא הצטרפו אל ההורים, שהמירו. עם חילופי המישטר, את גלות־קובה בגלות־פלורידה. בל עוד ישבו אלפי יהודים במקומותיהם, דאג השומר הצעיר להמשך־קיומו של בית־הספר היהודי־ עברי בהאבאנה (ואפילו שוגר מורה, איש - הקיבוץ הארצי מהארץ, שזכה לעידוד מצד השלטון המהפכני ולעזרתם של המוסדות הציוניים). בית־הספר נתקיים. כל עוד היו ילדים יהודים במדינה. משהצטמק מס-פר היהודים, החליטה התנועה להעמיד במיבחן ההג-שמה את הבוגרים ואת הצופים הבוגרים ורובם-ככולם עלו והגיעו לקיבוצים בארץ. שליח מיוחד של הקיבוץ הארצי עשה במיטב יכולתו לעלייתם של מבוגרים וצר מאוד, שמעטים בלבד למדו את הלקח הציוני־ההיסטורי. היהודים ברובם העדיפו להגר ולא לעלות. רק חברי השומר הצעיר נאה דרשו — ובבוז חטיבחן נאה קיימו.
שומרי לאטינו־אמריקה התחילו לתרום את תרו-מתם בבניין הקיבוץ הארצי עוד לפני שהיישוב בארץ יכה בעצמאותו המדינית, במערכות הדמים של מדינת־ישראל בתש"ח כבר ניכר מקומם בין המגינים והלוחמים בנגבה ובשורה של חזיתות אח-רות. מאז ועד עתה אין עוד לתאר את ריקמת הקיבוץ הארצי מבלעדי הגוון הבולט של יוצאי ארצות דרום־אמריקה למאותיהם, המרוכזים — אם רק למנות את גלי העלייה של חמש־שש השנים האחרונות — בקיבוצים רשפים, מגידו, כרמיה, הראל, להבות־חביבה, גבעת־עוז, געתון, געש ועב־ רון. זרם העלייה מוחש או מואט, אך אין הוא פוסק ובאופק נראות שכבות הניבים חדשותי המכשירות עצמן לקראת ההגשמה.
בצד ההישגים אין להתעלם גם מנסיגה וכש-לונות שפקדו את התנועות השומריות בארצות לא-טינואמריקה. היתה גם עריקה מהקיבוץ וירידה מן הארץ. היו ש"נתאכזבו" מחיי הקיבוץ, שלא תיו בעיניהם... די טהורים ואידיאליים, בפי שתיארו אותם בחלומם; אך למעשה באו המליצות היפות כדי לחפות על כשלונם האישי בחיי הברה ובעבו־ דת־כפיים. הגעגועים לחיי־הנוחות על־חשבון אבא־ אמא בבואנוס־איירס ובמכסיקו עם סיכויים להמשך הלימודים, הכריעו את הכף. בחלקם ביקשו; "להצ-דיק" את עדיקותם בפעילות ציבורית נגד תנועתם־ לשעבד. ואין פלא, שהירידה מהקיבוץ ומהארץ לתוך האווירה של גולה שבעה ובעידוד הפיזמונים השגר רים "המוקלטים בציון", בדבר קץ התקופה החלר צית, פגעה בתנועה החלוצית, לרבות השומר הצעיר. בנסיבות המכבידות האלה התרכזה פעולת השליחים מהארץ סביב החזרת האמונה בייעודי התנועה. לאותה פעולה של הצלה היה ערך מכריע לגבי הימים הטובים-יותר שבאו לאחר־מכן. יציבותם של גרעיני ההגשמה החדשים בקיבוץ הארצי והחריש החינוכי המעמיק בתנועה לארצותיה הם מסימני המיפנה. נפתח דף חדש, מבשר־טובות, בתולדותיח של התנועה החינוכית ביבשת הדרום־אמריקנית.
דרום־אמריקה נרעדה. לא הדים 'סתם, כי־אם פצצות־עומק שילחה מהפכת קאסטרו אל כל המדי-נות הלאטינו-אמריקניות. הזעזועים הסוציאליים ה-כבירים עוד לפניהן. קובה מרמזת לעמי תת־היבשת על הסיכוי להיפרד לצמיתות מנחשלות־של־דורות ולעלות על מסילה של קידמה סוציאלית. ומה צפון בחיק העתיד ליהודים? המעמד הפונקציונאלי היי-חודי שהיהודים תופסים בסדקי הכלכלה. של עמי־ הרוב נפגע ראשון על־ידי התהליכים המהפכניים• יהודי ארגנטינה, צ'ילי, אורוגוואי וברזיל ויהודי כל שאר הארצות מתחילים להרגיש, כי לא לעולם חוסן. לנוכח ה"סכנה" של קידמה מהפכנית מתעוררת ה-ריאקציה, 'ששוב יהודים הם מטרה ראשונה לחציהם, כך הציפו גלי -ההתפרעויות האנטישמיות כמעט את כל היבשת באותה השנה, שבישראל נעשה דין־צדק לצורר אייכמן. היתה בכך מעין "תזכורת". שפאשיס־ טים ונאצים קיימים עדיין והם לא ויתרו על חלום-הבלהות של "הפתרון הסופי". גלות לאטינו-אמריקה אינה עוד "בטוחה" כתמול שלשום. רוח־נכאים מעי-בה על קיומה הפיזי והחברתי ושאלת המחר אימן נותנת מנוח.
זכותו ההיסטורית של השומר הצעיד היא, שב-עת האחרונה הוא נהפך לגורם בעל־־משקל בהכוונת תהליך ההתעוררות של יהודי דרום אמריקה. המצי-אות החדשה גומלת לתנועתנו החינוכית על אשר לא נכנעה בעבר לקוניונקטורה של שפל ומבוכה. השומר הצעיר שלא התאים את עצמו בעבר לתבי-עות ה"אופנה", ניצב כיום מול הזעזועים בדגל פרוש. כיום, על־סף העתיד הבלתי־ברור והמאיים, מתרחבים מעגלי ההשפעה של התנועה ודברד, עוד יישמע,
תנועת השומר הצעיר חוגגת את שנת היובל לקיומה, אך פעלה לא תם ולא נשלם.
חמישים השנים משולבות ללא־הפרד במערכי ת־ תחייה והמהפכה הלאומית והסוציאלית במולדת. הת-נועה גאה על זכות־הראשונים ההיסטורית שלה בנר ער היהודי בגולה, כספלסת ומורה דרך לאחרים, באוטואמנציפאציה, בחינוך ובמעשה החלוצי; וגדולת מכנה היא הזכות שקנתה לה ברציפות־מיפעלת ובהמשכיות' זה חמש עשרות שנים,
ואין העבר העשיר בא להזכיר, כי עדיין מיפעל
של הבכירה בתנועות־הנוער בראשיתו, שכן, גם מיפעל השיחרור הלאומי והסוציאלי של העם היהודי במולדתו לא עבר אלא את שלבו המכריע הראשון.
בשחר ימיה האצילו על התנועה מרוחם והגותם הומאניסטית והוגי־דעות. ברוח האוטואמאנציפאציה וההתחדשות הלאומית והחברתית. קריאתו של הרצל, כי השיבה ליהדות קודמת לשיבה לארץ־היהודים והכרזתו של בובר, שיהודי לא ייקרא אלא מי שספג עד לשד־עצמותיו את התרבות הלאומית, את השפת והתנ"ך - עוררו את הנועד היהודי לשינוי־ערכים לביקורת ולמעשים.
כיום אין קריאה מעין־זאת מעוררת היענות חמה ברחבי הנוער, הנגרר בזרם ההתבוללות לקראת כליונו הלאומי. ההתרפקות על לבבות סגורים מוסיפה
קבוצת שומרים בגליציה יושב: צבי ורדי ז"ל
על־כן להיות משימתו העיקרית של הנוער החלוצי והשומר הצעיר בראשו. ומבחינה זו לא חל שינוי במגמות הפעולה של התנועה מאז ייסודה. המוקדים' המסוכנים הנחשפים מדי־פעם בארצות הגולה והצ-רכים הגדלים־והלכים במדינת־ישראל - בקיבוץ גלויות, ביישוב השממות, בבטחון הגבולות וביצירת עם עובד — מרעידים לתנועה החינוכית בגולה ובארץ מקום־בראש בחינוך החלוצי של הדור גם ואולי בעיקר, בתקופת המדינה. ועתיד השומר הצעיר על כל שלוחותיו הפזורות על פני הגלויות להוסיף ולר-שום דפי זוהר בתולדות העם העברי. המעפיל
"על המשמר"
צבי לוריא/בצומת תקופות
שתי עשרות שנים לאחר סתימת הגולל על יהדות פולין, שהיתה לעריסתו של השומר הצעיר, עומדת התנועה בפני תפנית חדה בתולדותיה. לא ניתן לה ולא ינתן לה לאכול מפירות הקרן. המציאות היהודית נשתנתה מן הקצה אל הקצה. עולם יהודי שלם נחרב ונטחן לאפר. יישובים חד-שים התלקטו בתוך תמורות קיצוניות ומהפכניות.
התפנית החדה
תנעת השומר־הצעיר פעלה בעיקרה בתוך הגולה היהודית הקלאסית במזרחה ובמרכזה של אירופה. בחוץ שלט ואף השתולל הצר והמציק והיישובים עצמם. בעיירות ובערים הגדולות כאחת, היו דחוקים ונדחקים לתוך תחום־מושב־מנוון. אולם, בתוך דל"ת האמות של היישוב הנתון במלחציים נתקיימה כעין אוטונומיה יהודית. היהודי היחיד היה כמלך־בגדוד בתוך עוניו וניוונו. הקהילה לא עסקה רק בקמחא־ דפסחא ובמעות־חטים לעניי העיר. היא היתה שלטון וסמכות. היתה בה הירארכיה סגולית, על פאר עי־ לוייה וצדיקיה ועל פרנסיה, בין־אם היו מופת בדא-גתם לדל ולדך, ובין אם היו רודפי כבוד ושררה. היה בזה משום תחליף למערך ממלכתי, אף אם התהלך בבלויי־סחבות. יתר על־כן, המשק הכלכלי במקרים רבים היה נתון רובו־ככולו במעגל סגור. אף־אם הפיראמידה הסוציאלית והכלכלית היתה הפוכה על ראשה.
הגולה החדשה צמחה רובה־ככולה במרחבי היב-שות החדשות. הקאפיטאליזם המודרני מעניינו היה לספוג את היכולת הכלכלית והאירגונית של המוני המהגרים והוא נפנף בסיסמת־הקסם של "שוויון השאנסה". ואין הדבר משנה, אם- היה זה פתיון־ רמייה. דור המהגרים הראשון נשא בתוכו את פי-רורי השאיפות של "עם עולם" בניגוד לתנועת .חיבת־ציוך והיה בזה יותר מאשר קורטוב של אי־ דיאיות, שנתלווה לספינות הנמלטים ל"עולם הח-דש". גלי מתיישבים יהודים ממזרח־אירופה באו למושבות מוזסוויל ולספרי איכרים ראשונים מיסודו של הבארון הירש בירכתי אמריקה הדרומית. גלי ההגירה לארצות-הברית ידעו גם את נסיונם של קומונות וארטלים. בבתי־היזע ("שאפס") ובתעשייה בניו-יורק פעמה תרבות יהודית עממית, פועלית, מהפכנית. חלפו שני דורות ומעולמם הרוחני של המהגרים הראשונים, שניסו להעבירו ולנטעו. תוך לבטים, בקרקע החדשה, לא נותרו אלא שיירים עלובים, נפרצו חומות הגיטו במובן המקובל על הדיאגנוזה הציונית הקלאסית. קוו ההתפתחות ה-היסטורית נמשך בתוך הקאפיטאליזם המודרני מן המסוגר על המפולש, מן המיוחד אל השווה־לכל־ נפש, מן הסגולי אל המידמה והמסתגל.
תקופתנו היא תקופת יישובי הענק היהודיים.
הולך ומתעצם ריכוז עצום של העם היהודי בתפוצות הגולה, כפי שלא ידעה אותו ההיסטוריה של עמנו. מבין שלושה־עשר מיליון יהודים בעולם מצויים כיום שני מיליונים במדינת ישראל, ויתרם — בגולה. כעשרה מתוך אחד־עשר מיליון יהודי הגו-לה מרוכזים בחמש מדינות (ארצות־הברית. ברית" המועצות, צרפת ארגנטינה ואנגליה) ובאחת מהן — יושבת מחציתו של העם בגולה. יישובי־הענק יוצרים בעיות לא־נודעו על־ידי עצם גודלם חסר התקדים והדוגמה.
לפני פרוץ מלחמת־העולם השניה, בשנת 1939,
מנו היישובים היהודיים באמריקה הצפונית והדרו-מית גם יחד יותר מחמישה וחצי מיליונים, היוו אז כשליש העם היהודי כולו, שמנה אז 17 מיליו-נים בקירוב. ואלו בימינו, לאחר השואה ואבדן שליש מעמנו, מונה היישוב היהודי באמריקה הצפו־ נית והדרומית, יותר משישה מיליון וחצי מתוך אחד־עשר מיליון יהודים המצויים בגולה. ריכוז־ הענקים של הגולה היהודית מתפתח בתוך מציאות שונה מהקצה אל הקצה. העולם היהודי הישן נתקיים בעיקרו במדינות רב־לאומיות (פולין, רו־ מניה, צ'כוסלובקיה וכר) ואלו הגולה היהודית כיום היא במדינות חד־לאומיות. המדינה המודרנית וב-ראש וראשונה במישטר הקאפיטליסטי, זרה לה הקונצפציה של אוטונומיה למיעוטים לאומיים ובמקום זה משתלטת המגמה של "כור־היתוך" לאומי הדגשת העליונות והבלבדיות של עם־הארץ, על אף ערובות השוויון שבחוקה וזכות המיעוטים הלאומיים לחופש תרבותי. על־כן: כל בעיות ההת-בוללות, הסתגלנות והטמיעה — של המיעוט הלאומי לובשות כיום צורות חדשות. כתוספת לגור־ מים היהודיים הייחודיים הפועלים בקרבו. רק הבי-טוי החיצוני של הפרובלימאטיקה היהודית נשתנתה והוא מפוצל בהתאם לנופים הפוליטיים, הכלכליים והסוציאליים של מדינות ומשטרים שונים. מכאן נובעת הקביעה המוטעית של שוני הבעייה היהו-דית בניגוד לאחידותה הבל־עולמית. מכאן גם צומחת הרגשת־השווא של תמורות מהפכניות ב-שורשי הבעייה היהודית בגולה.
מול סיטואציות מהפכניות אלה מתייצבת תנועת השומר הצעיר. מהו הניכוח בין תנועה לאומית וסוציאליסטית, קיצונית במשימותיה, לבין מצב הקיבוץ היהודי במשטר הקאפיטאליזם המודרני? כיצד תפרוץ לעצמה אפיקים בקיבוצים המצויים במשטרים מזדעזעים ? האם נידונה היא ללקט שבריהם של תהליכים גדולים ושמא צפויה לה
הסכנה, שהנחשולים הגדולים ישטפוה, או — במק-רה הטוב ביותר — יעברו על פניה כעל־פני צוק־ סלע, שראשו נאפד בהדרו מעל זעף הגלים. אך חסר אונים ,הוא לעצור את הזרמים הגועשים סביבו ?
או־אולי, ואף־על־פי־כן, יש משימות היסטוריות לתנועת השומר הצעיר בתוך המציאות היהודית החדשה ?
מחדש: בעיית היהודים על הפרק
לאחר שנתקבצו במולדת רובן של הגלויות מארצות האיסלאם, תוססת הדינאמיקה היהודית בגולה בשלושה מיפלסים גיאו־פוליטיים: במדינות הקאפיטאליזם המודרני (צפון־אמריקה. חלק גדול של מערב־אירופה, אוסטרליה ועוד); במשטרים הנתו-נים בזעזועי־מעבר (יבשת דרום־אמריקה. צפון־ אפריקה ודרומה); בגוש המדינות של ברית־המוע־ צות והדמוקדאטיות העממיות. המציאות בכל אחד מהמיפלסים האלה שונה מהקצה אל הקצה. אף־על־פי־ כן יש מכנה משותף אחד לכולם: השאלה הלאומית היהודית קיימת בכל אחד מהם. למרות השוני ה-דראסטי. היא יכולה לחיות נתונה לטשטוש מלא-כותי. חיצוני או פנימי, אך ביסודו של דבר טשטוש אינו פתרון. מאה שנים אחרי ייסוד היישוב היהודי בארגנטינה; שמונים שנה לאחר ראשית ההגירה הגדולה לארצות־הברית, שיצרה את היישוב היהודי הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית; יארבעים וחמש שנים אחרי מהפכת־אוקטובר הסוציאליסטית בברית־ המועצות — בעיית היהודית קיימת ועומדת. כל משטר נאבק בה על־פי־דרכו הוא, כושל ונכשל ומסתבך בסתירות. ואם יש משטר, המבקש להכחיש את עצם קיומה, הריהו פוגע בכך בחופש ההגדרה הלאומית העצמית של העם היהודי היושב בתוכו.
במיפלס המשטרים המזדעזעים
התהליכים שעברו בתקופה האחרונה על העם הי-הודי טפחו על־פני ה"חדשנים" שבין הסוציאולוגים הי-הודיים. אלה עמלו להוכיח, כי מאחר שמדינת־ישראל קיבצה את שארית־הפליטה של יהדות־אירופה המזרחית ואת מרביתן של גלויות ערב, באה על העולם היהודי תקופה של סטאביליות, לפחות יחסית. ביסודו של ניתוח־שווא זה היתה מונחת המישאלה החסודה, שנצח התפוצה השלווה לא ינוע. באו השנים האחרונות והו-כיחו את ההפך. נוע־תנוע המציאות היהודית : לא סטא-טיקה' כי־אם ניידות בלתי־פוסקת של ציבורים יהודיים מאפיינת את המציאות היהודית.
גם במדינות ה"רווחה" והקאפיטאליזם המודרני לא פסקה האמיגראציה היהודית בפנים המדינות או היב-שות, קמו מרכזים עירוניים חדשים גדולים על־ידי הגירה מתוך הריכוזים הקטנים. בארצות־הברית הופ-כת לוס־אנג'לס למרכז היהודי השני־במעלה אחרי הכרך ניו־יורק ועולה על הקיבוץ היהודי בשיקאגו. גם הבריחה מהמרכזים העירוניים החדשים והצפופים לפרברי הכרכים עוברת שלבים של התפתחות ופזורות חדשות מתלכדות לריכוזים חדשים עוד יותר. אף בברית־המועצות נוצרים כיום ריכוזים יהודיים גדולים במקומות שהיו אי־פעם בבחינת "מחוץ־לתחום".
אולם, ראש־וראשונה, הננו עדים לגלי הגירה. יש מהם שקטים ויש מהם סואנים. באופן מתמיד מצד טמקים ואף מתרוקנים היישובים הקטנים והזעירים בדרום־אמריקה. מפאראגואי ומבוליביה קלחה ההגירה לארגנטינה; נעלם והולך היישוב היהודי הזערער באק-וואדור ובניו מהגרים לארצות אחרות, וארצות־הברית בכלל. גדל והולך היישוב באוסטרליה.
ליד זרם העלייה לישראל, שגאה בשנים האחרונות, העמיק תהליך מקביל — תהליך האמיגראציוניזם הי-הודי שנתחדש. ז
בתיו תהליך חדש זה בולט באימתו הלקח ההיסטורי שנלמד מבריחתם של ציבורים יהודיים של-מים. שתי קהילות נמלטו על נפשן, ללא מצפן, תוך מנוסת־בהלה. אף חסידי ה"אבאקואציות" לא יבלו לחזות בחלום־הבלהות שלהם את אשר עבר בשנתיים האחרונות על יהודי קובה ואלג'יריה.
ה"אודיסיאה" של יהדות קובה
היישוב היהודי הקטן של קובה עקר ברובו המכ-ריע אל גלות חדשה. המשטר הקומי המהפכני לא התכוון לפגוע ביהודים. נהפוך הוא : הממשלה הע-ניקה זכות־עלייה לכל מי שרצה בכך. היא מכבדת את המוסדות הציוניים והיהודיים, כחילוניים כדתיים. במשטר, המתבסס על התנועה המהפכנית, שהיא המפ-לגה הפוליטית היחידה המותרת במדינה, הותר להס-תדרות הציונית לקיים את פעולותיה באין־מפריע. ולא זאת אף זאת: בית־הספר העברי נהגה מתמיכה ממשל-תית ומאוטונומיה תרבותית־לאומית.
אמת, המעמד הכלכלי של יהדות קובה האמידה נתערער עד־היסוד, בעקבות הרפורמות הסוציאליס-טיות של המשטר החדש: אך רובו של ציבור יהודי זה, שנודע בציוני ובעל שורשים עממיים, הכזיב ב־ מיבחן־העתים מבחינה לאומית. פחות מעשירית של בל יהודי קובה עלו לישראל והרוב הגדול עקר בדרך־ לא־דרך לגלות חדשה, לארצות־הברית. חלק מאלה שלא נמצאו במעגל ההשפעה התנועתית, לא עמדו במיבחן הקליטה והארץ שימשה להם תחנת־ביניים להגירה לגלות מחודשת.
היו שתהו על הכוחות שהשקיעה תנועת השומר הצעיר שנים ארוכות ביישוב היהודי הקטן בקובה. והנה, אילן רך זה על כל הסתעפויותיו הניב פרי.
בפגישה אחת בהאבאנה, שנתקיימה חודשים מע-טים אחרי המהפכה, נשאלו נציגי תנועות־הנוער על-ידי כותב הטורים האלה, למספר חבריהם המגשימים. נסתבר, כי "הנוער הציוני" העלה שניים מחניכיו וסד "ביתר" "עלה" אחד בלבד באניה "אלטאלנה" וחזר־ ירד, אחרי שמילא את "חובתו הלאומית"... השומר הצעיר הצביע על ארבע עשרות, בערך' מחניכיו, שעלו והריהם חברים בקיבוצים בארץ.
סימן־הכר אופייני ליווה את השומר הצעיר, שנוסף על הפעולה החינוכית הפנימית נטל תפקידי הדרכה ואירגון בקרב הציבוריות הציונית והיהודית הכללית. חבריו נצמדו לבית־הספר היהודי במורים וכחברי הוועד ועוד לפני המהפכה עמדו ללא־ליאות במע-רכות על־מגת לשוות לו דמות לאומית. וכאשר המנהל זנח את בית־הספר לנפשו ועקר לגלות חדשה, נת־ ייצבו על המשמרת חברי השומר הצעיר ומפ"ם וניהלו ביד בטוחה ואמונה את הספינה הרעועה — הם הפכוהו לבית־ספר עברי־לאומי ואוהד למשטר גם יחד. התנועה שיגרה מורה־שליח מישראל, שהפך, למעשה, למנהל בית־הספר, גם לאחר שילדיו נתמעטו מחמת הגירת ההורים. התנועה לא הסתפקה כזה. כשליח התנועה הציונית לאירגון הציונות והעלייה שוגר מהארץ חבר מפ"ם, שהזהיר מפני פיתויי הסרק של בריחה והגירה, עודד את העלייה וליווה את העו-לים ביד אמונה.
מדוע נכשלה ציונות קובה ? בראש וראשונה, משום שלא היה בכוחה ליהפך לכוח מדריך וחלוצי בתוך היהדות שבאו עליה תמורות מדיניות וסוציא-ליות קיצוניות. היא לא המחישה לעצמה, שהיישוב היהודי יהיה קרבן ראשון לכל תמורה, גם־אם המה-פכה הסוציאלית והכלכלית לא התכוונה כלל ועיקר לפגוע בקיום היהודי. האנומאליה הלאומית היהודית לא יכלה לעמוד ב'מיבחן התמורות. בשורת השיח־ רדר הלאומי והסוציאלי לעם־הארץ, היושב על אדמתו, השמיטה באותו הזמן את הקרקע מתחת לקיום היהודי.
האופייני הוא, כי אלה שנפשם נקעה מהמשטר המהפכני החדש, בחרו לעצמם בעיקר את דרך הבריחה וההגירה לגלות חדשה; ואלה, שפיעמה אותם אהדה לעקרונות המהפכה העממית, מצאו את דרכם אל הפתרון ההיסטורי הצודק והיחיד לשאלתם הלאומית: הם עלו ארצה. הראשונים הפכו לאבק־אדם: האתרוגים כיבדו את מאבקם הלאומי והסוציאלי של האחרים והסיקו את אותה המסקנה לגבי עצמם. הם עלו על דרך המאבק לשיחרורם הלאומי והסוציאלי במולדתם הם,
מדוע הצליחה תנועת השוה"צ להציל למען הע-לייה לפחות חילק זעום מהנוער ומהציבור הבוגר? משום שהיא נהגה כתנועה אידיאית, מחנכת להגשמה, מעודדת אירגון־רעיוני־פוליטי, בהתמדה ובעקשנות למופת. היא לא הסתפקה בחינוך תנועתי, אלא מיזגה פעולה חינוכית בפעולה ציונית־ציבורית בבית־הספר,
ההנהגה הראשית בפולין ערב מלה"ע השניה מימין לשמאל: שורה א' (יושבים) יוסף קפלן, ..., זליג שושן, אריה וילנר, יעקב פרידמן, ..., יוסף ורשויאך, יצחק זלמנסון, זאב בלוך: שורה ב' (עומדים) ..., מאיר תלמי, יוסף שמיר, ..., משה צ'יזיק, אדם רנד, ודוויגה, שייקה וויינר, אורנה, ...., אברהם ליפסקר
בעשייה הקונסטרוקטיבית בתנועה הציונית ובאירגון העלייה. השילוב ההיסטורי המבורך הזה ראוי לעיון ולציון, על־אף היקפה המספרי הקטן של יהדות קובה. לקח הוא לגבי תהליך התחסלותם של יישובים יהודיים במציאות של זעזועים סוציאליים מהפכניים.
מאמיגראציוניזם — אל קיבוץ הגלויות
כיום מצויים כמיליון וחצי מיליון יהודים בתוך יבשות ומדינות, הנתונות לזעזועים מדיניים, סוציאליים וכלכליים, ביבשת דרום־אמריקה יושבים קרוב ל־850 אלף יהודים ומהם למעלה מ־700 אלף — בארבע ארצות: בארגנטינה, בראזיל, אורוגואי וצ'ילי• יתרם מפוזרים בחמש־עשרה מדינות, בריכוזים קטנים ואף זעירים.
יבשת זו היא מהאזורים הרגישים ביותר בעולם. ארצות, המשופעות בעושר טבעי אגדתי' מצויות במ-צב של תת־פיתוח, פער כלכלי וקוטביות סוציאלית. מונופולין, הנשען על האימפריאליזם, מרכז בידיו את מקורות התיעוש העיקריים ואת השירותים הציבוריים. הוא נעזר על־ידי מעמד עתירי־הקרקעות המקומיים, האוליגרכיה הדכושנית והקצונה הלאומית־הקיצונית. במעגל המשקי, שמשתלט עליו ההון הזר, אין היי-שוב היהודי ממלא תפקיד כלכלי מכריע. נשארו לו לפליטה פונקציות התיווך המסורתיות וענפי־התעשייה התלושים מאוצרות־הטבע. במידה שהוא צמוד בפרנסו־ תיו להון הזר, אין הוא נהנה אלא מפירוריו, אך די באלה, בדי לזהותו בעיני עם־הארץ במלוא הסאה עם שלטון ההון האימפריאליסטי. בעת ובעונה אחת מתעצמת בורגנות לאומית מקומית, השואפת להש-תחררות מעולו של ההון הזר, לתיעוש עצמי, להפק-עת מקורות העושר מידי המונופולין. תנועה זאת, שהיא לאומנית באופיר" במאבקה אין היא נתקלת בראש־וראשונה בשלוחת המשק האימפריאליסטי' אלא . בענפי התעשייה הקלה שבידי יהודים. וכך ניזונית קרקע־גידולה של בורגנות מקומית זו מאנטישמיות גוברת והולכת. גם ההמונים המנוצלים והרעבים, תו-דעתם המעמדית מתעוררת למאבק על תמורות חבר-תיות מרחיקות־לכת ועל חלוקה אחרת וצודקת של העושר. תנועה זאת נתונה בלחץ של גידול דמוגראפי עצום בחלקים החקלאיים והבלתי־מפותחים של מדי-נות היבשת הדרום־אמריקנית. בהתעצמותו! נתקלת תנועת־שיחרור סוציאלית זאת קודם־כל באיש־העיר, במתווך, בסוחר, בבעל־הבית, שבמקרים רבים הוא יהודי.
עובדה היא, שהציבור היהודי בדרום־אמריקה ידו בפרנסות הפגיעות ביותר, שמונים אחוזים מהאוכלו-סיה היהודית מתגוררים בערי־הבירה ((בבואנוס־איירס —350,000 מתוך כחצי מיליון יהודים בארגנטינה, בריו־דה־ז'אניירו ובסאו־פאולו — 120,000 מבין
150,000 יהודי בראזיל וכיוצא בזה). היישוב היהודי יושב על הר־געש, פשוטו כמשמעו. אין ספק, כי ההפיכות המדיניות והחברתיות הצפויות ביבשת זו,
לא יהיו על טהרה השלווה ויעשו דרכן בזיגזאגים
בלתי־צפויים. החוליה החלשה ביותר — לאמור היי-שוב היהודי — תיפגע ראשונה.
אולם דרום־אמריקה אינה היבשת הרגישה היחי־
זזה שעל מפת הגדלה היהודית.
יותר ממאה אלף יהודים יושבים בדרום־אפריקה אין להניח, כי המדיניות הגזענית של ה"אפארטהייד" תיעצר ליד מיפתנו של היישוב היהודי. גם אירגונו הקהילתי העצמי, הראוי לתהילה, הרשת המקיפה של בתי־הספר העבריים, התודעה הלאומית עמוקת השור-שים — לא יעמדו לו בצר. אם הוא יברור לעצמו את אחת הברירות בתוך המאבק הלאומי המתנהל בדרום־אפריקה, ייחרץ גורלו — מכל־שכן, שהבול גזור ב"בחירת הברירות", זולתי ברירה אחת: השיה־ רוד הלאומי העצמי על־ידי העלייה לישראל.
גם יהדות אלג'יר מצאה את עצמה בין הפטיש והסדן. יהדות זו נאחזה בקרנות הערובות החוקתיות, שניתנו לה בדמותה של "אזרחות כרמיה" וראתה את עצמה כחלק אינטגראלי של היישוב הצרפתי. היא חרצה על־ידי כך מראש את פסק־דינה נוכח המאבק על השיחרור הלאומי של העם האלג'ירי. אילו ציבור יהודי עתיק־יומין זה היה מסיק קודם־כל מסקנות עצמיות של מאבק על חירותו הלאומית, בדרך של עלייה לישראל, תוך כיבוד מאבקו של העם האלג'ירי על חירותו — היה גורלו שונה בתכלית. הוא נהג במהופך ונשחק עד תום' ובמשך חודשים אחדים.
כתוצאה מהטראגדיה של היישוב היהודי באלג'יר מן ההכרח להוסיף לשרשרת היישובים היהודיים, הנתו-נים במשטרי־מעבר ובמציאות מדינית מזועזעת, את יה-דות צרפת. קיבוץ יהודי זד, הוא כיום השלישי בגודלו בין יישובי הגולה (אחרי ארצות־הברית וברית־המוע־ צות) ומניין הנפשות שלו עולה על מחצית המיליון. חציים הם מהגרים מצפון־אפריקה (120—130 אלף — במנוסת־הבהלה מאלג'יריה בחודשי האביב והקיץ של 1962, והאחרים — מטוניסיה, אלג'יריה ומארוקו בש-נים שקדמו), חלק זה של יהדות צרפת הוא ברובו בעל אופי אמיגראנטי מובהק. הוא שואף לטשטש את צביונו הלאומי ואיו הדבר ניתן לו אלא במעט. הוא הניח מאחוריו קהילות הרוסות ואין הוא שש להחיותו בגלגולו החדש. כל רוח מצויה עלולה לזעזע את או־ שיות קיומו, הפיזי והלאומי. הלוואי ונתבדה, אולם דר -מה' כי יש לצרף את היישוב היהודי בצרפת לרשימת היישובים חסרי-המרגוע.
הנה כי־כן, שורה של קיבוצים יהודיים עומדים בפתחן של קאטאסטרופות. התנועה הציונית ומדינת ישראל התמודדו שתי עשרות שנים במשימה ההיסטו-רית של הצלת קיבוצים יהודיים שהיו הנתונים במצב־
השומר הצעיר
חירום: שארית־הפליטה שיצאה מתוך גיא־ההריגה, נמ-לטים מארצות־גירוש יכו'. משימת העתיד הנראה־לעין קשה היא ומורכבת פי־כמה: הצלת יישובים, היושבים על פתחי של הר־געש. שעדיין לא פרץ — הצלה לפני הקאטאסטרופה ולא לאחריה.
אחת ההנחות של ב.בורוכוב, שזכו לחילוקי־ דעות. היתה התחזית של ה"פרוצס הסטיכי". בורוכוב ודאי לא חזה, שהפריצם הסטיכי ייהפך — בניגוד לכל תורתו הציונית־המארקסיסטית — לאבאקואציה־מאונס, לגירוש גלוי או מוסווה הוא שיער, שהמוני היהודים ייצאו בדרך העלייה בכוח־הדחף של חוקים היסטוריים, כלכליים וחברתיים ובהדרכת תנועות רצוניות ובעלות־ הכרה.
האמיגראציוניזם היהודי מתחדש בימינו בממדים שלא ידענום זה מזמן. בנדודים החדשים של היישיבים היהודיים, המחפשים עוגן והצלה. יש והעלייה לישראל מופיעה בשורה השניה. הברירה של גלות חדשה היא לפרקים ראשונה־במעלה. אלה גילוייה החדשים של ה־ אנומאליה הגלותית היהודית. גלות בגלות אחוזה ומס-ייעת לכך ריקמה שלמה של סיבות.
את האמיגראציוניזם החדש הזה מלווים, במישרין או בעקיפין, גם גורמים ציבוריים. אירגונים יהודיים, שרשמו בעבר לזכותם הישגים רבי־מעש בסיוע למהג-רים ולעקורים, משנים לאחרונה את מגמת פעולתם. אין הם מסתפקים עוד בפעולות סעד אלא מארגנים קהילות ומשקמים אותן! איו הם בוררים בין קהילות נצרכות ובין קהילות המשופעות באמצעים משלהן ואי-נם מצטמצמים בענייני סעד ו"סומך־נופלים". הם מקיי-מים מועדוני־נוער, מחנות־קיץ ומרכזי תרבות.
"הוועד היהודי האמריקני" (אירגון בלתי־יציג) אינו מסתפק עוד ב"בסיסו הטריטוריאלי" בארצות־הברית. הוא פורש כנפיו על יבשות רחוקות, מציג עצמו כאפוטרופוס לשלומם של יישובים יהודיים ומוציא לאור, למענם, עתונים וקונטרסים. יש בכך מן הפא־ ראדוכס. שעתונאים ברוכי־כשרון בארגנטינה, במרכז התסיסה הפוליטית ואי־הבטחון היהודי בשבשת הדרים־ אמריקנית, עושים מלאכתה של "מועצה אמריקנית" זו. הם מטיפים להרגעה, ממעטים בערך העמידה היהודית אף רואים בה "היסטריה". הם מטילים דופי בכינוסים ציוניים. זהו עש הנוגס, מתוך יחס גלותי בשורשי הגזע.
גם ארגונים יהודיים אמריקניים אחרים אינם מס-תפקים לאחרונה ב"בסיסם הסטראטגי" בארצות־הברית והחלו דואגים "דאגת כלל ישראל" גם לאחרים. באר־ צות־הברית אין הם ששים לקראת אירגוו יהודי מלוכד. במקום זה דואגים הם לפזורי ישראל. בארגנטינה, במ-קום שקיים אירגון יהודי למופת בדמות ה"דאיא־ (איגוד כולל של כל האירגונים היהודיים במדינה -איגוד קהילות, שיהדות ארצות־הברית יכולה ללמוד ממנו, נחפזים שגרירי אירגונים יהודיים אמריקניים אלה לבוא בדברים עם אנשי הרשות, ללמד זכות על היישוב היהודי". כל זה נעשה מתוך נתיקות מהתנועה הציונית וממגמתה לעודד את העלייה, להגביר את ה-תודעה הציונית, לחזק את העמידה הלאומית העצמית.
התנועה הציונית לא השקיעה עד־כה את ההשקעה הנאותה בציבורים יהודיים אלה. באמריקה הדרומית ובדרום־אפריקה מתקיימת רשת עניפה של בתי־ספר
עבריים' אשר יכולה לשמש דוגמה ומופת ליהדות אר־י צות־הברית יכן ליהדית אירופה. ההתארגנות הקהילתית' שם מזכירה את האירגון המפואר של יהדות מזרח־ אירופה. אולם כל זה אינו עונה למצוות השעה. מול המגמות של צנטריפוגאליות, "נייטראליות" וניאו־אמי־ גראציוניזם חייבת להתייצב תנועה ציונית מאורגנת כה-לכה' יודעת דרכה, מדריכה את ההמונים לעמידה לאו-מית גאה ולהיצמדות לתהליך קיבוץ־הגלייות. פי־כמד, חשוב הדבר בתקופה שבטרם־קאטאסטרופה.
בציבורים יהודיים אלה נודע תפקיד סגולי לתנועת השומר הצעיר. התסיסה הרעיונית המסתמנת בקרב הנוער הלומד תוכנם לאפיק לאומי אך ירק על־ידי תנועת־נוער ציונית־חלוצית וסוציאליסטית־מהפכנית. כיצד להביא את הדור הצעיר מתחושה של אי־בטחון ודמדומי הרגשה לאומית לכלל תודעה. ומכלל תודעה — לדרגה של הגשמה עצמית — זו משימה מסובכת ומורכבת. אשר רק השומר הצעיר יוכל לה בדרכו הרעיונית, בשיטותיו החינוכיות ובאחדות ההלכה וה-מעשה.
בתחום הקאפיטאליזם המודרני
השומר הצעיר בארצות־הברית עבר דרך ארוכה מאותם הימים, שנציגיו הראשונים באו לוועידה העו-למית של התנועה בפופראד (1935). אז עדייו נהנינו מהקרן. בית אבא־אמא היה עוד רווי אווירה של דור מהגרים ראשונים. העולים מתוך התנועה יש
אשר דיברו עברית של למדנים. מתובלת ביידיש של סבתות. היו מהם, שהסתופפו ב"ישיבות קטנות'/ לפני שנפרשה בפניהם תרבות אמריקה.
ניכוחה של התניעה היום הוא הדור השלישי והרביעי, שהוא יהודי־אמריקני לכל דבר. באורח־החיים ובהגות מעורה הוא בגוף האנושי, התרבותי והחברתי של
המדינה. אין הוא קוסמופוליטי וצועני עקור־שורש.
הוא אוהב את אמריקה ואף גאה עליה. מעולם לא היו יהודים קוסמופוליטיים, פרט ליוצאי־דופן. שבגי־ דתם הלאומית בעצמם לא סייעה להם, בסופי של דבר, בסתגלנותם לעם־הרוב. על־אף צר ומציק אהבו היהודים את נוף גלותם, את אילניו. את הגרעין שבתרבותו; מכל שכן, במשטר המעניק בחוקה שוויון־ערך ובתוך אתמוספירות של תעמולה המונית על .שוויון השאנסה" זאת אף זאת: בתרומה שה-יהודי תורם לתרבות ולחברה המקיפים אותי הוא מגיע ללויאליזם חד־סטרי. אם מופיעים קשיים, הגבעים ממוצאו ומהשתייכותו לגזע אחר — והם מופיעים גם מופיעים — הרי שבתודעתו־הוא נדחקים הם הצדה כתופעות חולפות וכתקריות שוליות. הוא שוקלם לעומת האפשרויות: אמנם מדומות הנתונות לו כביכול בתדך ההתפתחות הציביליזאציונית וה-
טכנית המסחררת ותוך שאיפתו להינזר מהמיוחד
שבו ולהיבלע בכלל הגדול.
הקאפיטאליזם המודרני יודע לטוח על פני הני-גודים, שהוא מקיימם ומתפתח בתוכם. הן במישור המעמדי והו במישור הלאומי. "תקשורת ההמינים", זו מכונת־האדירים של תעמולה והשפעה פסיכולוגית, "מגשרת" על־פני הפער המעמדי בדרך של העלמת קיום המעמדות. הדיבור על האחדה לאומית־אמריקנית מחפה על אפליית הכושים ועל גיטאות הפורטורי-
קנים, היוונים, האיטלקים וכיוצא־באלה, המתקיימים בבדילותם בתוך ההברה, שדגלה הוא היתוך העמים ללאום אחד.
הדור השלישי, על־אף תחושתו היהודית הבלתי־ מוגדרת, זר לו המושג "מיעוט לאומי". ואין זה רק חלק של האופנה — זו קליפת החיים.
לעזרת תהליכי ההתפוררות הלאומית באה העובדה החותכת של הפיצול האירגוני בחיי הקהילה באר־ צות־הברית' פיצול שלבש ממדים דמיוניים. חרבה הקהילה המסורתית בת אלפי השנים ובמקומה באו התאגדויות־הענק והאיגודים העצמאיים בתי־כנסת. יעדי בתי־ספר. אירגונים בעלי אופי חברתי ופילאנטרופי וכיו"ב) בעלי מגמות פארטיקולאריות. המשיתף שב-הם — שהם חסרי חוט־שדרה רעיוני, עתירים בהת־ עצמותם, במגגנונותיהם ובכיתניותם.
הספרות והמדע היהודיים — תנא דמסייע הם. החקר הכלכלי והסיציילוגי. כתיבת ההיסטוריה. המח-קר הפילוסופי־היהודי. אפילו הם מעשיהם של ציונים, אין מישנתם מבית־מדרשו של הציונות הקלאסית: תיאור ה"עכשוויות" ללא הסקת מסקנות, ניתוח הדיאגנוזה של הנכר ללא ציון הפרוגנוזה. בעולם ההגות הציוני החרד לעתיד ולהמשך־ נעשים נסיינית אינטלקטואליים־פילוסיפיים לבסס את ההמשכיות היהו-דית מתוך חיוב הקיים לטווח ארוך. שאיו קצו נראה־לעין. ועל יסודם של תכנים חדשים. מאמצים כנים. אך חסרי תכלית ואף נעדרי השפעה רצינית, נעשים לשם איחוד קצרת רחוקים ושמירה על הגחלת בתוך נכר קר. הפלוראליזם הלאומי־התרבותי — המנוגד באופן היסודי בייתי למושג "האחד" שבבל ריקמת־המחשב היהודית־הלאומית — סותר למעשה, אף את המושג הראשון של אחדות העם היהודי. זו אינה עוד רב תרבותיות או דו־תרבותיית; זהו נסיין ליצור מושגים נאציולוגיים חדשים, חקרי תקדים היסטורי ושאינם עומדים במיבחן המציאות.
יחד עם זאת, אין ה"אנטיתזה" שוקטת על שמריה.
יש דינאמיקה בנכר ייש זעזועים כתוך המציאות היהודית, מתחת לפני הקליפה. מאבק מתמיד מתחולל בין הגורמים המבולל והמבודד. הגיטו הקלאסי הת-פורר' אך קמים והולכים "גיטאות־מרצון", ריכוזים בכרכים, בפרברים ובעיירות. תורת בורכוב עומדת במיבחן, עם שינויי העתים והנסיבות מהקצה אל הקצוה, גם כאשר לא חייטים, סנדלרים וכובענים מהווים את הפרוליטריון היהודי. אלא עובדי מקצועות חופשיים, שחקנים ובדרנים. לא נתוספו כלל יעיקר בתוך הקאפיטאליזם המודרני כורי־מיכרות ימתיכי־ פלדה יהודיים. כל זה מוסיף יתר ביסוס לתורת בורוכוב, אף מעמיק את סימני־ההיכר של האנומאליה היהודית.
התבוללות מתקדמת בצעדי ענק אולם היא נעצרת רת לפני מחסום הטמיעה. נושראי־התערובח מתרבים,
אף־על־פי־כן הם נשארים תופעה שולית בנוף היהודי הרחב. שוב אין האנטישמיות במובנה הישן הולמת את הסיטואציות החדשות והיא מתמלאת תכנים חדשים: אי־נוחות' זרות, אנטי־יהודיות סמויה הרגשת הנכר. יותר משהיא בבחינת תודעה ליד השוויון המדיני, בבחינת תחושה היא.
אין התנועה הציונית בארצות־הברית יודעת ללוות
את התהליכים האלה, לא ברעיון ולא במעשה חיסר האירגון איננו סיבה, כי־אם תוצאה של המשבר" חוסר חוט־שדרה ציוני וא־פוליטיזאציה במובן היהו־ די־הלאומי, הם גורמי היסוד בהתפוררותם של החיים הקהילתיים ובירידת השפעתה של הציינות (נוסף על השפעת "המדיניות היהודית" של ראש ממשלת" ישראל והחוגים הקשורים בו). באיו הגדרה ברורה} על מהות החיים היהודיים בארצות־הברית — כלומרז האם עומדת יהדות זו לפני תחייה תרבותית או לפני סכנה של חיי־רוח לאומיים מעוותים יהיווציית של כעין "תת־תרבות" — נמנע פיתוחה של -שת
בתי־ספר עבריים לאומיים הראויים־לשמם מכל מקים, לא המחסור באמצעים כספיים ימנגנונות — כאלה
מצויים בשפע — עומד כאן למכשול.
אין צריך לומר, שהציונות הרשמית בארצות הברית יבולה לזקוף על חשבונה אח אחד משורשי המשבר שלה. שבא עליה, על־ידי המעטת דמותה של תנועת־הנוער החלוצית. איו היא מתייצבת נם
בשער נגד גילויים של אדישות וסתגלנות, ומכאן רק בפשע בינה ובין אזלת־יד והיעלמותה כגורם
־יהודי ציבורי קובע.
יחד עם זאת מתרבים והולכים באחרונה סימני התעוררות לאומית ביישוב היהודי בארצות הברית. ההתעוררות אינה עושה ורכה במישרין, אלא בפי-תולים ובדרכי עקלתון. ההשתייכות לארגונים יהו-דיים ,אפילו הם חסרי לוז רעיוני־לאומי. יש כה מסימני ההתארגנות הלאומית. רמזים דומים מצייים בתנועה הניאו־רליגיוזית. שהיא בעיקרה פורמאלית יני-זונה ממניעים של "התבוללות פנימית" וחיקוי המסובב. אף־על־פי־כן מגלמת היא את השאיפה להזדהות לאומית. לא ייפלא, שבאין אירגון קהילתי ובאין אירגוו ציוני כולל, נשארת הברירה האחת־כמעט של הזדהות לאומית בהשתייכות (ולו גם פורמאלית) לבית־כנסת.
שלב גבוה יותר בחיפושים אחרי צורות ההזדהות הלאומית משמש גידולם המתמיד של בתי־הספר הדתיים. הלק ניכר של הורי התלמידים אינם דתיים כלל ויש רגליים לסברה. שאילו היתד, קיימת באר-צות"הברית רשת של בתי־ספר יהודיים, לאומיים ומודרניים (בדומה לבתי־ספר של "תרבות" בפולין שבין שתי מלחמות-העולם). היתד, היא נהפכת לאבן שואבת לרבים מבני־הנעורים.
התנועה הציונית בארצות־הברית איו חלקה ניכר בחיפושים אלה של התחדשות לאומית. קרועה הים ושסועה בפנים על־ידי ביתניות. לא ריב של מפלגות ומחלוקת רעיונית מחריב אותה. כי־אם שאפתנות של אירגונים ומנגנונות. ענייני ייקרה י"מפתח" של נציגות ומבחינה זו אין הבדל בין המפלגות הגדולות
הדסה פועלי ציון מפא"י והציונים הכלליים אלם בן אלה חוסמים את הדרך לאחדות ציונית יוצרות דווקא המפלגות האידיאיות בארצות־הברית, הקרייות בז'ארגון הציוני "מפלגות קטנות" — ובראש־ורא־ שונה חוגי מפ"ם והשומר הצעיר — לוחמות על האחדות הציונית ועל הצמדתה לתכנים החלוציים.
מרץ לאומי יקר מתבזבז והולך בעטיי של המשבר בקרב הציונות בארצות־הברית. חולשת־דעת מביאת
יעקב
עין־דור
/ במחיצתו של שליח "פרופיסיונלי"
תנועת השומר־הצעיר שהוקמה על־ידי צעירים יהודים בגאליציה ופולין. חדרה לכל קצווי הגולה היהודית ובכל מקום משכה אל
שורותיה נוער נלהב ימסור בלי ונפש. רעיונות התנועה ונוסח הייה המיוחד הועברו על־ידי ה-שליחים שהדריכו את התאים ה-ראשונים בארצות החדשות ו-כיוונו את צעדיהם לדרך ההג-שמה.
ביוגראפיה שומרית מלודז'
בקיבוצינו מצויים חברים רבים שעמסו על שכמם את השליחות הזאת בבנין התנועות הארציות והוכיחו כושר ויכולת בלתי רגי-לה במלאכה זו.
עתה, בתחום יובל שנים לקיום התנועה, הלכנו לשוחח עם אחד
מהם — יחיאל הררי. איש עין־
שמר, שביכולתו לשמש דוגמה קלאסית של שליח שנשא את דבר השומר־הצעיר על פני אר-צות וקונטיננטים...
"חילק" הסכים לשיחה בתנאי אחד: "רק שלא תנפה את הדב-רים, ראה הזהרתיך!... מעיד א־ גי עלי שמיים וארץ, שלא היה
בל צורך בניפוח כלשהו, מספיק היה לי להישאר צמוד לעובדית ה"יבשות"...
הביוגראפיה התנועתית של חי-לק מתחילה בשנים 16—1915, כ-אשר הנער בן ה־11 בא "להיר-שם" לקן בלודז'. זוכר הוא ני זפגיו עמדו כעשרה צעירים ב-תור ליד האשנב ("בדיוק כמו בדואר".) כל אחד נשאל לשמו 'לגילו ובו במקום שובץ לשבט 'לקבוצה. הכל התנהל על טהרת
השפה הפולנית, כיאות לתנועה שהשתדלה אז לחקות את כל ה-גינונים של ה"רציז'" הפולני (הרצז' — צופה). בגלל האחוז הגבוה של יודעי גרמנית בקן לודז' החלו לחדור לקן בהדרגה השפעות של ספרות ציונית מ-גרמניה - אחד־העם. רופין, כו-בד — והשפעתו של הסקאוטינג הפולני הלכה ונעלמה. מעניו ש־ ה"בסט־סלר" שהשפיע ביותר על הנוער השומרי באותם הימים — היה דווקא ספר בלשון יידיש: "יזכור". היה זה הקובץ "לזכר השומרים הגיבורים שנפלו על אדמת א"י".
שליחות ראשונה
בשנת 1920 יצאה קבוצה של 8 איש מקן לודז' לדדך לארץ־ ישראל. הם הבריחו את הגבול הפולני־צ'כי ואחריו — את הג-בול הצ'כ-אוסטרי והגיעו לווי-נה. יש לזרור. שהתנועה לא הת-גבשה עדיין אז כחלוצית אקס-קלוסיבית וההגשמה האישית הי־ תה עדיין ענין של יחידים. יחיאל הררי נפסל לעלייה בעת הבי-קורת הרפואית של המשרד הא"י והוא נשאר ללמוד בווינה, "הו-דות לכי התקרבתי. כביכול. ל-תרבות הגרמנית" — מתבדח הוא עתה בעת שיחתנו המתנהלת בחדרו שבגבעת־חביבה.
ב־26 נקרא חילק לחזור ל-פולין לעבודה בהנהגה־הראשית ובהנהגה־העליונה של השומר־הצ־ עיר. מהימים ההם יש לו זכרונות רבים על ביקורים בעיירות וולין והוא לא ידע אז עברית ואף לא יידיש...
ב-1927 הגיעה ידיעה בדרבים עקלקלות, שחלק מתנועת צופים
יהודיים בסלובקיה. שהיא תנועה בלתי מוגדרת עם נטיית ציוניית כלליות — מוכן לקבל ברצון שליח של השומר־הצעיר. בגיל שליטתו בלשון הגרמנית נקבע חילק לשליחות זו.
השומר-הצעיר חודר לסלובקיה
השליח שמצא בסלובקיה קבי־ צת הכשרה חלוצית של בוגרי התנועה הצופית הנ"ל. שהיי מ-נותקים כליל מתנועתם. שראתה בהם — סוטים לכיוון שמאל ר"ל. קבוצת ההכשרה ששכנה כ-בוד בעיר מולדתה של משפחת סולד המפורסמת. נשארה איפיא ללא כל עורף תנועתי. התנועה עצמה פעלה ללא כל יסודות הע-יוניים וסיגנון החיים של חבריה היה רחוק מהמקובל בתנועת־נו־ ער בכלל ובשומר־הצעיר בפרט. חילק החל את פעולתו בשני כי-וונים — החדרת ערכי השוה"צ בין חברי התנועה וסלקציה בין בוגריה. למען הקמת גרעין תנו-עתי כגשר בין התנועה וקבוצת־ ההכשרה. הכיוון השני של פעי-לתו — החדרת רעיון א"י העו-בדת בין חוגי הסטודנטים. ש-מש- עותה באותם הימים: יציית עורף לאגף־העבודה בתנועה ה-ציונית.
יהדות סלובקיה שמנתה אז כ־ 200 אלף איש. שיקפה את כל גוני הקשת שבציבור היהודי. ה-חל מנטורי־קרתא ועד לאתיאיס־ טים... אנשי נטורי קרתא היו מרוכזים בעיקר בתת־קרפאטו־ רוס (מונקאץ') ורבים מהם היו גס בבראטיסלאבה וקושיצה. י־ הודים אורתודוקסיים נמצאו בבל
מקום בסלובקיה ובקרפאטו־רוס. את הרפורמיים אפשר היה לפגיש בכל קהילה יהודית גדולה יוסר ועשייה יותר ואילי האתיאיסטים התרכזו בקרב בעלי המקציעות החופשיים.
המפלגות הציוניות פעלו בעי-קר בערים הגדילות; היו אלה "מזרחי". רביזיוניסטים וציונים־ כלליים. "אנחנו הייני שם המ-ייצגי הראשונים של רעיון א"י העובדת ואת הכרת האחריות של ציונות מג מה. החדרנו עמוק לחוד התנועה" — אומד חילק הממשיך לספר פרקי היסטוריה מהעבר הקרוב.
בהתאם להרכב הסוציאלי של יהודי ארץ זו. ריכזה תנועתנו בסלובקיה בשורותיה נוער לומד ואילו בתת־קרפאטו־רוס היא כ-ללה אחוז ניכר של נוער עובד ביחד עם תלמידי בתי הספר ה-עבריים ותלמידי־ישיבה לשעבר. בחבל תת־קרפאטו־רוס הוטלה ת-נועתנו לתוך מאבק נגד נוסח ימי־הביניים של חצרות חסידיים. נגד הווי זה של אנאלפאביתי ת ואמונות תפלות — הועמדו אז שלושה רעיונות ציוניים: "מז-רחי" ששאף ל"תיקון המידות" של החסידים הקנאים. הציונות־ הכללית שראתה את משימתה ב-פעולתי חינוך ו"געגענווארטס-ארבעט" (פעולה מקומית בגולה) ואילו השומר־הצעיר פתח אה הדרך להגשמה ציווית עצמית ו-לזקיפות הקומה המצפונית דל יהודים חילונים.
עורף ציבורי
לא קל היה להבקיע דדך — ממשיך י. הררי. היינו ראשונים במערכה זו ורק אחרינו באו אנ-
שי מפא"י. ההתנגדות כלפינו ב-אה לא ד. מהחוץ, אלא גם מ-בפנים בהסתדרות הציפית עצ-מה. שבתוכה התחלנו לפעול. ב־ נימוק יסודי שהשתמש בי נגד הצטרפות אל השוה"צ בםלובק-ר" המפיקה עובדה שהשליח ישב ב־ יום־השבו. בבית־קפה במונקאץ' (כאילי היה שם מקוב אחר לא-כילה לאדם זר...). מובן שראיהו גם מסתובב ברחוב בגילוי־ראש...
אגב - אנשי התנועה שלנו מ־ קרפאטי-רוס של הימים ההם — הם מייסדיו של כפר־מסאריק י־ אילו קודמיהם מקבוצת־ההכשרה הראשונה הם שהקימו את שער-הגולן".
בו בזמן יש לציין את התמי-כה הציבורית שהתנועה מצאה א-צל יחידי סגולה מבין הציונים הכלליים שמחוץ לסלובקיה, ־־ לומר: אנשי הפדראציה הציונית הצ'כוסלובאקית. שעיקר כוחה ב-לט דווקא בבוהמיה ומוראביה. מבחינת פעילותנו היתה אז קיי-מת הפרדה טריטוריאלית בין ס-לובאקיה למחוזות אלה ילפי הס-כם קודם בין הצופים בסלובאקיה עם אנשי תכלת־לבן — אין ת-נועת הצופים מחפשת לה אחיזה במחוזות מוראביה ובוהמיה. את ההסכם הזה קיים בהקפדה גם השליח מפולין.
בין אוהדי התנועה יש להז-כיר במיוחד את ד"ר ירמיהו נוי־ מן איש בוהמיה. שהתייחס על המנהיגות הציונית בסלובאקיה ו-ראה את תפקידו ההיסטורי — בשמירת שלימות המסגרת של תנועת הנוער הציונית ובבוא ה-שליח שלנו — מסר ד"ר נוימן את התנועה לידיו.
מאבק בכמה חזיתות
דרך ארוכה עברה במשך ה-זמן התנועה בסלובקיה. משיטה של מחנות־קייץ הבנויים על יסו-דות צבאיים. חלוקת לחם במ-נות, הפרדה מוחלטת בין מח-
נות בנים ושל הבנות, שמיים יוקרת המדריך על־ידי הידור -י-צרני - עד ליחס של כבוד חברי למדריד מתוך משמעת פנימית,-כנהוג בתנועת נוער, לא קל דיון גם לארגן מחנות על טהרת מיס־ עברית במציאות של ידיעת מיס-פר מלים עבריות בלבד... אגב — במחנות אלה של התנועה הש-תתפי גם אנשי תכלת־לבן וחברי השומר־הצעיר מהונגריה.
יש לדעת שסלובקיה שימשם בסיס להקמת התניעה בהונגריה. אי אלה צעירים יהודים מהונ-גריה חיפשו קשר לתנועת הנו-ער שקמו במזרח אירופה יהם מצאוהו בסלובקיה השכנה. את הדחיפה העיקרית הם קיבלו על-ידי השתתפותם במושבת־מנהלים ראשונה מסוג זה בתולדות הת-נועה הסלובאקית בשנת 1928 יחיאל הררי יצא לביקור בהונ-גריה ואנשי ארץ זו ביקרי יא פעם בסלובאקיה. כתבי התנועה הסלובאקית בגרמניה ובהונגריה שימש גם כחומר הדרכתי בהונ-גריה.
"החברים מהונגריה שהחלו אז בקשרים ראשונים איתנו נמצ-אים כיום בקיבוץ מעברות" — מחייך עתה חילק
עתה. לעת חג, אפשר גם ל-
חייך, אך בשנים ההן הוטלה על תנועתני בסלובאקיה - על הת-נועות האחיות בשאר הארצות — מלחמה מתמדת בכמה חזיתות ב-בת אחת. מצד אחד — מאבק נגד אדישות וקארייריזם של ה-יהדות המתבוללת ובו בזמן — מלחמה בכוחות האנטי־ציוניים של השמאל. שניצלו את המשבר באירופה. את נעילת שערי -ע-לייה לארץ ואת עליית קרנה של בירי־בידז'ן. יהדי הימים - פזי הופעת מפרו היבסקי של אוטו הלר "שקיעת היהדות"... בסיס להתפשטות
אחרי ועידתנו העולמית בור
אף לידי פחדים לויאליסטיים, במצב טראגי זה עומדת בעיית עתידה של הציונות בארצות-הבדית נבל היקפה ומדריכה את מנוחתה של התנועה הציונית העולמית.
בנסיבות האלה מוטלות משימות כבדות על השומר הצעיד בארצות־הברית. ודאי שלא יוכל לכתף על עצמו את כל משימות הדור, אך אוזני חייבת להיות כרויה לתנודות הסייסמוגראף. ואלה מוכיחות, שיש זיעים ואף זעזועים בתוך הציבוריות היהודית. חלק גדול של הדור השלישי והרביעי בעל השקפות רחבות הוא ואף מתקדמות. בעת־ובעונה אחת גוברת בו המגמה של חיפושים אחר צורות של הזדהות לאומית. יש אינטליגנציה יהודית, המסתייגת מאווירת המלחמה הקרה, המאמינה בחזון העולם הסוציאליסטי, השואפת לשלום ולדו־קיום. בעייה מורכבת ביותר היא ,כיצד להצמיד את ערכי הקידמה האנושית והסוציאליסטית לערכי הקידמה והתחייה הלאומית היהודית. שרידי המק־קארטיזם והגיאות לאחר השפל, הפוקדת לעתים מזומנות את המלחמה הקרה, מקשים על קידומו של תהליך זה. ויש רבים הבוחרים בפסוק "לכן המשכיל בעת ההיא ידום".
בסיטואציה זו נודע ערך סגולי, לא יסולא בכל מחיר, לקנים המעטים של תנועתנו החלוצית ולחו־ גינו המפלגתיים־הרעיוניים בארצות־הברית. אין לבוא אליהם באמת־מידה של כמות. כוח־קרינתם• גדול פי־כמה מהיקפם.
עדך ייחודי נודע להשומר הצעיר, נוכח הנמכת הדגל של רוב תנועות־הנוער החלוציות האחרות. אפופיאה אפורה היא המעשה של קומץ חלוצים, המקיימים נקודת־הכשרה יחידה ונודדת בתוך היישוב הגדול הזה.
מעצורים שלא־ידענום עומדים בדרכה של התנועה, התומכת יתדותיה בחינוך הפרט, בקבוצות־חיים מעו־ טות־מספר, בגיבוש יחידות חלוציות. וכל זה — !בתוך עולם, שבו "ההמון בודד הוא" והיחיד ערירי עד־כדי מכאוב. בעולם הזה מתקיימת תנועתנו, תוך עליות וירידות, לא רק בכוח חזונה, כי־אם גם בכוחם של התהליכים ההכרחיים. וכל עתידה אתה.
גלות מערב־אירופה — במעבר
עשרים שנה לאחר תקופת השואה עומדת גלות אירופה המערבית בסימן מובהק של תמורות ומעב-דים.
מהגזע העתיק של יהדות אשכנז שבמערב־אירופה נותרו גלויות מרוסקות. לפחות בחמש מדינות מתוך שש־עשרה, שבהן מצויים היום קיבוצים יהו-דיים, נשתייר היישוב היהודי כשריד אחרון. נכרתה הקהילה היהודית המפוארת בארץ־הדמים, בגרמניה, שמנתה לפני השואה כשש מאות אלף ־נפש. למרבה הצער והדאבה מצויים כיום בתוך בית־קברות זה כחמישים אלף יהודים, שרק כעשרה אחוזים הם ממוצא גרמני־יהודי לשעבר. רובם המכריע באו מתוך המישקע של שארית הפליטה האירופית. וא-פילו יורדים לא־מעטים מישראל. לאחר ויכוח לוהט, האם קיבוץ יהודי מעוות זה זכאי לקשרים עם התנועה הציונית, פסק כדוב דעות אחד ממושבי
הוועד הפועל הציוני, כי אכן יש לטפח הסתדרות ציונית בגרמניה ב"'מגמה של עידור העלייה". ואמרם הפעולה מתנהלת בקרב הדוד הצעיר' אולם התוצאות זעומות. נשאר ענף יבש, שאין בינו ובין יהדות גרמניה שנכרתה לעולמים, ולא כלום.
באוסטריה נשתיירו שרידים עצובים של כעשרת אלפים מתוך הקהילה הגדולה של רבע מיליון יהד דים. וינה, שהוציאה מתוכה בעבר מאורות גוליה וזכתה אף להיות לעריסתה של התנועה החלוצית של "השוה"צ" — צללי־עבר יהלכו בה. אם־כי בתוך ציבור זעיר זה קיימת קהילה מאורגנת, התנועה הציונית ובית-הספר העברי היחיד והקטן עורכים
מאבק לחיים ולמוות על שארית קיומם. ואך לפלא הדבר, שביישוב זה מתפתח קן רענן של השומר הצעיר"
רמץ לוחש של כששת אלפים יהודים נשתייר
מהקהילות הגדולות של סאלוניקי, אתונה ויתר המרכזים היהודיים שביוון, שמנו, יותר משישים
אלף יהודים לפני השואה. ומן היישוב היהודי
המפואר של הולאנד, שהובל לטבח, נשארו קצת למעלה מעשרים אלף יהודים מתוך מאה וחמשים אלף. ציבור יהודי זה בעל היסטוריה יהודית נפלאה, עתיר חכמים ופילוסופים, במקום בו נשקה תרבות יהודי ספרד עם תרבות יהודי אשכנז, נתון ב"מינוס דמוגראפי". עם שעון ביד ניתן לעקוב אחרי תהליך ההיעלמות המהיר של הקהילה היהודית בהולאנד
רשימת־הדמים מקיפה חלק מיהודי בלגיה ואיטליה,
כל יהדות נורבגיה הקטנה וחלק גדול של יהדות צרפת.
יהדות מערב־אירופה הפסידה לפחות את מחציתה בהקזת הדמים האיומה מידי הצורר הנאצי. היא אינה מסוגלת עוד להתאושש ולהשיב ימיה כקדם. כל מערכותיה נשתבשו, בל שורשיה נגדעו. זו עובדה ראשונה במעלה.
בשתי מדינות, בצרפת ובאנגליה, מונים היישובים היהודיים במחצית המיליון בכל אחד מהם ואלו בעוד שלוש עשרה מדינות נע מניין היהודים
מאלף־אלפיים (נורבגיה, פינלנד) רעד 35 אלפים (איטליה, בלגיה), אם נוציא מהחשבון את גרמניה
בעוד אשר בצרפת אנו מוצאים יישוב יהודי חדש בעיקרו ,שנתרכז משארית־הפליטה ומגלויות צפון־ אפריקה, הרי היישוב היהודי באנגליה הוא יחידי כמעט במערב־אירופה (פרט לשוזייץ ושבדיה) שלא סבל ממוראות השואה.
אולם המאפיין כיום את כל היישובים היהודיים ב'מערב־אירופה — ואף זו עובדה בעלת חשיבות מכרעת — שמקורות־יניקתם מהמעיינות המפכים של כוח החיים היהודי במרכזה ומזרחה של אירופה נפסקו לחלוטין. אף היישוב היהודי העתיק באנגליה התפרנס לא־מעט מגלי ההגירה שנמשכו אליו מגלו-יות מזרח־אירופה. אנגליה, צרפת ובלגיה היו בעבר תחנות־מעבר להגירה יהודית לארצות־הברית. וגלים אלה — משנשתהו או נשאר-ו בחלקם בארצות־ המעבר — הוסיפו חיות והקרינו על פל ריקמת החיים היהודיים.
אין פלא, שאין תקווה ואין סיכוי לתחייה לאומית בתוך יהדות מערב־אירופה. יש מבין "הציונים התפוצתיים" בצרפת, המשלים את עצמם, כי נוכח התמורה הדמוגראפית הגדולה שעברה עכשיו על יהדות צרפת — עם בואן של גלויות צפון־אפריקה על מאות־אלפי מהגריהן — ייפתח הפתח לחידוש לאומי. אין יסוד לתקווה זו. הגירת יהודי צפון־ אפריקה אינה מוסיפה נדבך. היא מתפוררת כאבק־ אדם, מסתגלת ועוד נכונו לתנועה הציונית מערכות כבדות על הצלתה. וממילא מובן, שאין היא מסוגלת לאחר הקאטאסטרופות שעברו עליה לשמש יסוד מלכה ומעודד.
הנה כן, נאבקת הפעולה הלאומית בהתבוללות הדוהרת ואחזה במעט בכל היישובים שבמערב־אי־ רופה. בחלק של יהדות בלגיה המצב טוב יותר. מחמת שורשים יהודיים עמוקים יותר, שניחנה יהדות זד. באנגליה הקימה התנועה הציונית רשת קטנה של בתי־ספר עבריים, שיותר משהם תשובה ופתרון, הריהם סמל. בכל הארצות ללא־יוצא־מהכלל עומד
החינוך היהודי המצומק במערכות־הגנה על שארית שבשארית,־
בכל שהיישוב קטן יותר, כן התבוללותו גדולת יותר. אם לגבי היישוב היהודי הגדול בארצות־ הברית ולגבי היישובים בדרום־אמריקה נכון המושכל, שהללו מגיעים לשלב התבוללות, אולם תנאי הייצור הסגוליים וכוחו של המרכיב המבודד שמים מחסום בפני טמיעתם, הרי שונים הדברים ביישובים הקטנים שבאירופה. המטוטלת שבין התבוללות וה-טמיעה מתקרבת יותר לזו האחרונה. בשורה הרא-שונה אמורים הדברים ביהדות סקנדינביה, שנשואי־ התערובת מגיעים בה עד חמישים אחוזים.
התהליכים הפועלים ביהדות שבתחום הקאפיטאליזם המודרני ובייחוד בצפון־אמריקה, כוחם יפה גם בקהילות מערב־אירופה אף־על־פי־כן יש שוני מסויים עם פרובלימאטיקה .מיוחדת בין יישוב ליישוב בגלל הפיצול הגיאו־פוליטי במערב־אירופה — ליד המכנה משותף לכל הגוש הזה. אין ספק, שיהדות מערב־ אירופה, שחדלה להיות עתיקת־יומין ולכלל יישוב צעיר לא תגיע, מאיימת עליה הסכנה הגדולה ביותר של חידלון לאומי, מבין כל ציבורי היהודים, שמחוץ לברית־המועצות וארצות הדימוקראטיה העממית. ומן הדין, שתינתן לה תשומת־הלב הלאומית הראשונה במעלה.
אתגרים חדשים
בתוך המיפלס של הקאפיטאליזם המודרני מתנהלות ותחרות בלתי־שווה עם הזמן, על גורלם של היישובים היהודיים.
האתגרים החדשים מצווים להפוך איכות לכמות.
על יסודם של העקרונות הקלאסיים של התנועה יש לבחון מחדש שיטות של פעולה. אחד הרעיונות, המצפים למימוש הוא יסוד בית־ספר לאומי, בעל תוכן ציוני וחלוצי מתקדם, ברשותה של תנועת השומר הצעיר. ואין הדבר קל. דרוש כח־אדם מבורר ומשובח! נחוצה מתודיקה מעודכנת וקולעת! יש להשיג אמצעים לא־מעטים. אף־על־פי־כן אין אנו פטורים ממשימה זו.
בראשית התיישבותנו בארץ חרשנו את שדותינו בצמד פרדות ודשנו תבואותינו בקרש ה"טרחה". את הפרדות החליף הטרקטור ואת הקרש השכיח הקומביין, אבל לא זזנו כהוא־זה מעקרונות ההת-יישבות החלוצית החקלאית. גם בשיטות פעולותיה של תנועתנו העולמית אנו זקוקים היום ל"טרק־ טורים", כדי לבצע מעשים חלוציים־תנועתיים רבים ורחבי־היקף. אם דמינו בגלויות ל"מיצפות" שבנגב, הרי שהשלב הקרוב בהת,פתחות חייב לסמן את המעבר .מנקודות־התצפית להתנחלות חלוצית מבצרת ופותחת מסילות רחבות.
כל תולדותיה של תנועת השומר הצעיר העולמית אינן אלא נאמנות ועמידה ללא־הפוגה במיבחנים. מאז־ומתמיד בררנו לעצמנו את דרך ההליכה הקשה ונצמדנו לראשם של התהליכים. כיום אנו עומדים בפני •מיבחנים היסטוריים לטווח קצר בקהילות ישראל שבמשטרים המזדעזעים, ולטווח ארוך בגלויות המערב. בשני המיפלסים נעמוד מתוך נאמנות לייעו-דנו הלאומי, החלוצי והסוציאליסטי.
י. חזן, מ. יערי, ח. גרוסמן, א. בן-ישראל, ר. בן שלום בלונדון 1945
רוטקי בא פילוג בתנועה האוסט-רית. דרוש היה סעד אישי על השליח בסלובאקיה לשיקומו של הקן בווינה וחילק יצא לביקור של חודשיים לאוסטריה. התנועה בסלובאקיה שימשה גם בסים ל-הקמת התנועה בגרמניה. השליח מסלובאקיה השתתף בהנחת הי-סוד לתנועה בגרמניה ואף מוש-גת הקייץ הראשונה של תנועה זו התקיימה על אדמת סלובאקיה.
מאז 1929 היוו בוגרי השומר-הצעיר את מחציתה של הסתד-רות החלוץ בצ'כוסלובאקיה, ש-מרכזו היה במוראבסקה־אוסטרא-בה. השוה"צ נשא בעול הפעולה ועשת רבות בארגון נוער בלתי מפלגתי לשורות "החלוץ". בגלל היעדר שליח מן הארץ היה י. הררי גם לשליח ב"החלוץ". הוא ישב במרכז ועשת את העבודה היומיומיות ואילו הערבים היו קודש לפעולה התנועתית. השלי-חים הראשונים מהארץ הגיעו לי החלוץ הצ'כוסלובאקי רק אתרי כן. היו אלה גורה שליסר ז"ל ושלמה רוזן, שניהם משריד, א-שר תודות לכשרונותיהם ולמיצ־ אם ממוראביה ובוהמיה — עשו רבות להרמת קרנו של "'החלוץ" במדינה.
יחיאל הררי פעל כשליח בס-לובאקיה בין השנים 1927 ל-1932. בפעולה זו חלה אמנם הפ-סקה לזמן מה, כאשד השליח נק-רא להתייצבות בצבא הפולני, או-לם אחדי שירות של שנה ו-מעלה — תזר למקום שליחותו.
בשנים האחרונות של שהותו בסלובאקיה נערכה הוועידה ה-עולמית בוורוטקי, שדיוניה על ה-דרך הציונית הסוציאליסטית ה-מיוחדת של השוה"צ והחלטתה על זיקת התנועה העולמית לקי־ בוץ־הארצי — השפיעו רבות על התפתחות התנועה בסלובקיה. אנשי התנועה במקום היו טרודים מאוד בהארחת מאות הצירים ו-
האורחים של הוועידה, שמיספרם עלה על מיספד הנפשות היהו-דיות בעיירה... עצם הוועידה, ה-וויכוחים בעת המיפגשים, בעת האכילה ובשעות הלילה המאוח-רות בחדרי השינה — שהתנהלו אמנם לא תמיד בשפה המובנת לשומרי סלובאקיה — יצרו אווי-רה טובה לפיתוח הכרה תנוע-תית. ב־1932 עלה יחיאל הררי לארץ ואת קיבוצו עין־שמר מצא כבר בשטח התנחלותו בשומרון. בארצות־הברית של תקופת רוזבלט
אחרי 5 שנים ב- 1937 נקרא חילק לשליחות לתנועה בארצות־ הברית. היה זה כבר אחרי ה-הלם הראשון והשינויים הסוציא-ליים שהתחוללו בארצות־הברית בעיקבות המשבר של 1929 וב-תקופת השינויים הרעיוניים ש-חוללה מדיניות הניו־דיל של רוזבלט.
הרומנטיקה הא"ית נפגמה בבד אז במידה ידועה, כתוצאה מה-הרים שהגיעו מפגישתם של עו-לי אמריקה הראשונים עם המ-ציאות האפורה בארץ. בפעם ה-ראשונה הורגש עתה בתנועה ב־ ארה"ב שיש ללכת נגד הזרם על-ידי הנתת יסודות חינוכיים ל-רעיון השוה"צ.
ההסתדרות הציונית באמריקה ראתה בכל סרטיפיקט שניתן ל-חלוץ בארה"ב — מעשה גזילה כלפי יהודי גרמניה או פולין שעלייתם הכרחית. מצד שני דא-תה בכל עלייה ללא סרטיפיקט — פעולה בלתי חוקית. יש לציין שלימין תנועתנו עמדו אז שלושה מנהיגים דגולים. השופט העליון בראנדייס — דווקא הוא איש החוק והמישפט ידע להעריך ב-מקרה זה את ההתנגשות האפ-שרית בין החיים והחוק, — רא-ביי סטיפן ווייז ולואיס ליפסקי — שלושתם כבר אינם בחיים.
מסכם י. הררי את פעולתו ב-
אמריקה בשנים ההן: גם בתנאים אלה לא החמצנו את ההזדמנות להופעה בפני הציבור עם רעיון א"י המגשימה. הופענו באספות פומביות ובעיקר באספות באו־ נייברסיטאות ומול הסוציאליזם ב-נוסח אמריקה ונגד הסאלון־קו־ מוניזם המקומי — הצגנו את רעיון הציונות הסוציאליסטית.
ב־1940 חזר חילק לארץ בא-נייה האמריקנית האחרונה, ש-הגיעה לחופי א"י בימי מלחמת העולם השנייה.
ארוכה היא הדרך לארגנטינה...
ב־1946 נקרא יחיאל הררי ל-שליחות לתנועה בארגנטינה. »־־ אחר שבארץ לא היתה אז נצי-גות קונסולארית של ארגנטינה הועלתה האפשרות שבתור נתין בריטי יוכל להשיג את הוויזה ל-ארגנטינה בניו־יורק. בין כה וכה הוטלה עליו שליחות כלכלית ק-צרה לארצות־הברית, אולם הבי-קור המתוכנן לארה"ב הפך למ-סע הרצאות ב...צ'כוסלובאקיה. לשם הגיע השליח ישר מפאריס, שבה ישב וחיכה למקום באנייה לארה"ב...
אחרי כן יצא לפועל הביקור "הקצר" בניו-יורק, שהפך לש-ליחות של שנה תמימה. פעולתו של חילק התרכזה אז בעבודה בין בוגרי התנועה (היום — ב-קיבוץ ברקאי) ובהקמת הגרעינים של אוהדי מפלגת השוה"צ.
בדרכו לארגנטינה שהה הש-ליח חודש ימים בבראזיל; היתה זו פגישה ראשונה לתנועה זו עם שליח מהארץ. "גם בשבילי היתה זו חווייה לחזור לקן תנועתי לפי הדוגמה של השוה"צ בפולין" — אומר הוא עתה. הבשורה שבהכ-רזת או"ם על הקמת המדינה, התמזגה עם חלומות של מאות בני נוער בתנועה צעירה ורע-ננה, אך מנוסה כבר בפילוס ה-דרך בתוך היהדות המקומית, ש-
התעשרה והמשיכה להתעשר ב-מהירות, מצד שני הורגשה המ-ציאות הבראזילית, אשר בשטח זח דומה היא לזו שבארגנטי־ נה — הוויכוחים בין מצדדי ה־ "פדראליזם" לבין תובעי אחידות התנועה במדינה, כלומר: הנהגה־ ראשית בעלת סמכויות או ריכוז הסמכויות בקנים. הויכוח התנהל גם על מקום בירתה של התנו-עה — ריו-דה-ז'נירו או סן-פאולו... מובן שגילויים אלה של מחלת ילדות תנועתית נעלמו אח-רי זמן לא רב.
לשכה
לארצות אמריקה הלאטינית
לאט לאט הגיע השליח למ-חוז חפצו, לארגנטינה, ושהה בה בדיוק 8 ימים... עד שפג תוקפה של הוויזה מניו־יורק והוא הוח-זר לאורוגואי. כך הפך לשליח תנועתי לארץ זו. את ה"פרנ-סה" שליו מצא בעיקר בהקמת הלשכה הלטינו־אמריקנית של ה־ שומר־הצעיר. אמנם המרחק מ-מקסיקו או מקובה לאורוגואי ג-דול פי כמת מאשר הדרך מאר-צות אלו לניו־יורק, אולם תש-פה הספרדית המשותפת קבעה את הכללת כל התנועות באמרי-קה הלאטינית ללשכה זו.
פעולת הלשכה התרכזה בהס-פקת חומר חינוכי בספרדית לכל התנועות האלו, העברת ידיעות על המאבק הצבאי, המדיני ודד חיברתי בארץ בעת מלחמת־השיח־ דור, עידוד לעלייה וארגון דעת הקהל המתקדמת למען המדינה ה-צעירה. הלשכה הוציאה שבועון בדפוס, ביולטינים וקיימה את ה-קשר עם הארצות, רעיון השוה"צ חדר אז לארצות נוספות שבהן לא היתה התנועה פועלת עד כה, כגון: בוליביה וקולומביה. תקציב הלשכה כוסה בחלקו על־ידי מכי-רת השבועון והשאר — על־ידי עזרת התנועה בארגנטינה
תקופה של גיאות ופריחה
בדרך־לא־דרך הגיע אז חילק לוועידת התנועה בארגנטינה, ש-בה היד, עדיין נטוש הוויכוח על "פדראליזם" ו"אחידות" בפעולת התנועה כנ"ל. הוועידה עמדה על הגובה, על אף התנאים החצי־לי־ גאליים שבהם נערכה בתקופת פירון. אגב — היא התקיימה ב-אותה עיירה שבה נתפס אחרי כמה שנים — הרוצח אייכמן...
אחרי שנסתיימו הוויכוחים ה-ארגוניים תחלה תקופת פריחה ל-תנועת בארגנטינה. בזכרונו של חילק נשארה זו התקופה הברו-כה בפעילות והישגים — ייסוד קנים חדשים, הקמת חוות־ההכ-שרה, הנחת יסודות חינוכיים ר הוצאת עתונות לפי השכבות ה-חינוכיות, פיתוח פעולת־קרן־ השומר שהיתה מקור יחידי למי-מון הפעילות התנועתית (אגב: השם "קרן השומר" אף הוא הו-עבר מפולין...)
הלשכה היתה עסוקה אז בהד-רכת התנועה בכל אמריקה הלא־ טינית, בהקמת מפלגת השומר-הצעיר בארצות ובהוצאת העתון הספרדי "נואבה סיון. היתה זו תקופה של אספות־עם גדולות ן-נצחונות התנועה במאבקים צי-בוריים, כגון: מקום ראשון בב-חירות לקונגרס הציוני בבואנוס־ איירס ומקום נכבד בתוצאות בבחירות אלו בארגנטינה כולה, באותו זמן חוקם גם ארגון־הורי-השוה"צ כגוף ציוני מאורגן ל-מופת. רב היד, אז חלקה של ה-תנועה בהעלאת אלפי צעירים ל־ מח"ל (מגוייסי חו"ל בעת מלח־ מת־השיחרור). הפעילות התנוע-
תית הקרינה על נוער רב שמ-חוצה לה ועוררה אותו למילוי חובתו על־ידי הצטרפות לכוחות ההגנה.
האמצעים הדלים שעמדו לר-שות הפעולה של הלשכה הלא־ טינו־אמריקנית לא איפשרו בי-
קורים אישיים בארצות השונות, אע"פ-כן היו הקשרים הדוקים ביותר,
אחרי שהות של חדשים מיס-פר בארגנטינה, חזר י. הררי ל-אורוגואי, אך כעבור זמן לא רב — הופיע שוב בארגנטינה, הפעם בדרך רגילה ותקינה. ה-שליחות של חילק בארגנטינה הוארכה מעל לזמן, כי החברים שנועדו להחלפתו, אף הם נתקלו בקשיים בקבלת הוויזה... עם בו-או של השליח המחליף (אף היא — בדרך־לא־דרך)' יכול היה חי-לק לשוב ארצה בשנת 1951 אח-רי שליחות שנמשכה למעלה מד 5 שנים.
הדגל התנועתי מול מגרדי־שחקים
לשליחותו האחרונה(?...) יצא י» הררי ב־1959, הפעם בדרך נור-מאלית. עתה היד, בין הראשונים ממפ"ם ומקיבוצי השוה"צ לקב-לת היתה כניסה לארצות־הברית, אחרי שנים של הגבלות. אמנם הנסיעה היתה הפעם נורמאלית, אך הוא מצא שהתנאים .לקיימה של תנועה חלוצית בארצות־הב־ רית של ימינו אינם כלל נור־ מאליים...
חילק קם עתה ממקומו והוא מדבר כאילו לעצמו: "על אף הכל אנחנו היחידים המחזיקים את הדגל של חלוציות מגשימה, קיבוצית ביהדות זאת..." אחרי כן מפטיר הוא באנחה קלה: "ח-צרה היא שמגרדי השחקים הר-מים מסתירים שם את הדגל הצ-נוע שלנו..."
תמה שיחתנו עם השליח. מ-אחורי גבנו מחכים כבר כמה חברים לתורם לשיחה עם מנה-לה של גבעת־חביבה. בבית-הס-פר המרכזי של הקיבוץ־הארצי ממשיך השליח התנועתי הוותיק בעבודתו ה"מסורתית" — הכנת קאדרים וטיפוחם, למען המשך הפעולה התנועתית בארץ ובגולה־
"על המשמר"
השומר הצעיר
לנחשוני העליה הצפון־אמריקנית בעין־השופט,
לממשיכי־השרשרת בכפר מנחם, חצור, גלאון,
עין דור, ברקאי, סאסא, נחשון והזורע —
נטינו גשר עוד יעברו בו המונים
השומר הצעיר בארה"ב וקנדה
חוות הכשרה "שומריה" - הייטסטון ניו ג'רסי מכון ישראל החלוצית - הייטסטון וניו־ג'רסי
תנועת השומר הצעיר באורוגואי
שולחת ברכה לוהטת לבניה־בוניה בגעש, רמות מנשה, יד מרדכי,
עין דור, געתון ועברון כוחנו העולה ניזון מעמידתכם במשימה
בשנת היובל נרבה ונפרוץ
ההנהגה הראשית מונטווידיאו
ברכת
ידידים וחברים ־לדרך
אמריקנים למען ישראל הפרוגרסיבית -השומר הצעיר
סניף ברוקלין סניף קווינס סניף בררנכס סניף ניו-יורק רבתי סניף משה הס סניף לוס אנג'לס סניף דיטרויט סניף בוסטון
מועצת נשים ניו־יורק מועצת נשים ברוקלין מועצת נשים ברונכס סניף פילדלפיה סניף קליבלנד סניף סינסינטי סניף סן פרנציסקו
ידידי ישראל החלוצית |מפ"ם|
בקנדה
ידידי "ניו אוטלוק"
בארצות־ הברית וקנדה
לחילותינו החיות, השזורות במסגרת הפאר של הקיבוץ הארצי בגעש, גזית, מצר, רבדים, ניר יצחק, רמת השופט, גן שמואל, מסילות, עמיר, שמרת,
מגידו, רשפים, הראל ולהבות חביבה אשרי הדורשים יפה ומקיימים נאה
בשנת היובל נגביר חילים
השומר הצעיר בארגנטינה ההנהגה הראשית
תנועת השומר הצעיר בברזיל
צופה בגאווה אל מפלסי הדרך — בוגריה בגעש, יסעור, גת וגבעת עוז מחושלים להמשך מאבקנו ובוטחים בכוחנו כי רב נסתער קדימה
ההנהגה הראשית
ריו די ז'נירו
לראשוני קן "נחשון" ביחיעם
כל ה כ ב ו ד
אנו אתכם ואחריכם נצעד!
השומר הצעיר ונצואלה
השומר הצעיר במכסיקו
מעביר זר ברכות למגשימיו בארץ.'
בשנה שכזאת מצפים לבוא השליח

הכתף מוכנה!
ההנהגה הראשית מכסיקו
לשומרים ולשומרות מצ'ילי
מגשימי חזון נעורינו בגעש, רמות מנשה, מעברות, דביר, עין החורש ועין דור
רגשי הוקרה וחברות לוחמת
שרשרתכם בידיים נאמנות
ההנהגה הראשית
סנטיאגו דצ'ילי
לסנוניות הקולומביניות בגעתון וביחיעם
בשנת היובל — בשורה בפינו! גרעין עליה ראשון מתכונן לדרך! חזק־ ולהתראות
השומר הצעיר בקולומביה
ההנהגה הראשית
להשומר הצעיר
ביובלו
השומר הצעיר
לנחשוני העליה הצפון־אמריקנית בעין־השופט,
לממשיכי־השרשרת בכפר מנחם, חצור, גלאון,
עין דור, ברקאי, סאסא, נחשון והזורע —
נטינו גשר עוד יעברו בו המונים־
השומר הצעיר בארה"ב וקנדה
חוות הכשרה "שומריה" - הייטסטון ניו ג'רסי מכון ישראל החלוצית - הייטסטון וניו־ג'רסי
ברכת
ידידים וחברים־ לדרך
להשומר הצעיר
ביובלו
אמריקנים למען ישראל הפרוגרסיבית -השומר הצעיר
סניף ברוקלין סניף קווינס סניף ברונכס סניף ניו־יורק רבתי סניף משה הס סניף לוס אנג'לס סניף דיטרויט סניף בוסטון
מועצת נשים ניו־יורק מועצת נשים ברוקלין מועצת נשים ברונכס סניף פילדלפיה סניף קליבלנד סניף סינסינטי סניף סן פרנציסקו
ידידי ישראל החלוצית (מפ''םן
בקנדה
ידידי "ניו אוטלוק־
בארצות־הברית וקנדה
תנועת השומר הצעיר באורוגואי
שולחת ברכה לוהטת לבניה־בוניה בגעש, רמות מנשה, יד מרדכי,
עין דור, געתון ועברון כוחנו העולה ניזון מעמידתכם במשימה
בשנת היובל נרבה ונפרוץ
ההנהגה הראשית מונטווידיאו
לחילותינו החיות, השזורות במסגרת הפאר של הקיבוץ הארצי בגעש, גזית, מצר, רבדים, ניר יצחק, רמת השופט, גן שמואל, מסילות, עמיר, שמרת,
מגידו, רשפים, הראל ולהבות חביבה אשרי הדורשים־ יפה ומקיימים נאה
בשנת היובל נגביר חילים
השומר הצעיד בארגנטינה ההנהגה הראשית
תנועת השומר הצעיר בברזיל
צופה בגאווה אל מפלסי הדרך — בוגריה בגעש, יסעור, גת וגבעת עוז מחושלים להמשך מאבקנו ובוטחים בכוחנו כי רב נסתער קדימה
ההנהגה הראשית
ריו די ז'נירו
לראשוני קן "נחשון" ביחיעם
כל הכבוד!
אנו אתכם ואחריכם נצעד!
השומר הצעיר ונצואלה
השומר הצעיר במכסיקו
מעביר זר־־ברכות למגשימיו בארץ*'
בשנה שכזאת מצפים לבוא השליח
xv
הכתף מוכנה
ההנהגה הראשית מכסיקו
לשומרים ולשומרות מצ'ילי
מגשימי חזון נעורינו בגעש, רמות מנשה, מעברות, דביר, עין החורש ועין דור
רגשי הוקרה וחברות לוחמת
שרשרתכם בידיים נאמנות
ההנהגה הראשית
סנטיאגו דצ'ילי
לסנוניות הקולומביניות בגעתון וביחיעם
בשנת היובל — בשורה בפינו! גרעין עליה ראשון מתכונן לדרך! חזק ולהתראות
השומר הצעיר בקולומביה
ההנהגה הראשית
השומר הצעיר
לתנועת השומר הצעיר העולמית לגרעיני ההגשמה בקיבוץ הארצי להנהגה העליונה בישראל למזכירות הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בישראל
איחולי המשך והתנערות!
נחזיק בעוז את נס־ההגשמה האישית נעמיק מענית חינוכית ברבדי הנוער היהודי נוסיף דפי זוהר לספר המעש והחזות של תנועתנו החינוכית
ההנהגה העליונה
הלשכה הקונטיננטלית לאמריקה הלטינית בואנוס ־איר־ס לשכת ההנהגה העליונה באירופה, פריס
לחלוצינו העקביים ברוחמה והעוגן, בברעם ובאדמית בת החמש, הבטחתנו להתמיד ולצעוד קדימה
השומר הצעיר באיטליה
לעשרות חברינו וחברותינו בקיבוצי הקיבוץ הארצי דוגמתכם האישית מאירה את דרכנו
חזקו ונתחזק!
ההנהגה הראשית של
השומר הצעיר באוסטריה
לחברינו בעין החורש וברוחמה, בחצור ובברעם בבית־קמה ובגבולות, בנחשונים ובאדמית עליכם גאוותנו! נתיבכם נתיבנו!
השומר הצעיר בבלגיה
ההנהגה הראשית
לקבוצות מגשימינו,
בהמעפיל הזורע יסעור זיקים ונחשונים
כבוד ויקר!
נגביר מאבקנו להמשך נתיבכם!
השומר הצעיר באנגליה
תנועת השומר הצעיר בצרפת
מברכת את מגשימיה
בקיבוצים: כרמיה, ברעם, גבולות, חצור, בית־קמה, חורשים, אדמית ויחיעם,
כממשיכים נושאים־ אנו את נס החלוציות ברמה
השומר הצעיר בצרפת
ההנהגה הראשית
הצעירה בתנועת השומר הצעיר באירופה שמחה על חלקה בהגשמה הקיבוצית למגשימים ביקום, באדמית ובנחשונים
ברכת אחים ו ר יעים
השומר הצעיר בהולנד
לחברינו, רואי הנולד בשובל, ברקאי, זיקים ונחשון יישר כוחכם! רוחכם תחזקנו!
השומר הצעיר דרום־אפריקה
למגשימינו בלהבות הבשן, אדמית וברעם, בגבולות הצפון, בחצור ובגבולות שבדרום ולפזורי שוויץ־השומרית בקיבוציהם
גאים בנאמנותכם לרעיונות התנועה♦ דרככם דרכנו!
השומר הצעיר בשוויץ
ל"סוללים" - רוחמה
אנחנו פה, לבותינו עמכם
תנועת השומר הצעיר
אי - שם
מאוסטרליה הרחוקה
לבוגרי התנועה בקיבוץ נירים
ברכת אחים־קרובים♦ נירכם - חץ לנו!
השומר הצעיר באוסטרליה
להנהגה העליונה של השומר הצעיר בישראל לתנועה העולמית בכל חלקי תבל ברכת איזור מלוא הכוח והתנופה,
אנו מוכנים!
מדריכי מכון חו"ל מחזור ל"ב ול"ג ביחיעם ובירושלים
לכל השומרים באשר הם
למגשימי החזון בקיבוצים ולתנועה ביובלה
חזק ואמץ!
קן ניר עוז טורונטו — קנדההשומר הצעיר
1963
ירושלים
תחילה היה זה וידוי ביומן הפרטי, אשר לא תשזפנו עין זר, שיר מוצנע באלבום, בין פרחי "אדלווייס", מזכרת מצוקי הקרפטים, רשימה פיוטית על חוויה מסערת, חוויית הבן אשר מרד ויצא להגשים את אגדתו הוא...
ויש אשר נדד השיר אל דפי עתון־הקיר וכבר יש לה לקבוצת הריעים שבגדוד "הפיי-טן" שלה ומישהו מרהיב עוז ומשגר אותו לירחון התנועה, המופיע אי־שם בבירה הרחוקה והוא חוזר משם יצוק באותיות של דפוס ממש בלוויית דברי־עידוד של העורך
וסופרים ידידים מקדישים את שיריהם לתופעה מופלאה זו של נוער־יהודי גא, אשר אך גיל בלבבם ועיניהם אל המזרח...
ואחרי כן היו ימים ולילות של ביתניה עילית, ועת־אוהלים בכביש חיפה ג'דה, ודמו-יות כמעט אקזוטיות בדורנו, במאבקן על כיבוש עצמם לעבודה ולמולדת...
...מאז השתכללו הכלים, הושחז הניב, התעשרה יכולת הביטוי. קמה עתונות עני־ פה, פולסה דרך לספרות עברית ארצישרא-לית מקורית, היונקת את חוויותיה מהנוף התנועתי והקיבוצי...
מבחר ספרותי זה על שלוש חטיבותיו: "מרד הבן", "ימים ולילות" ו"בסופה" איננו מתיימר להיות אנטולוגיה ספרותית של סופרי השומר הצעיר ויצירותיהם. אין אנו מתכוונים בזה אלא לתת ציון מה, להשתק-פותם של תולדות התנועה ומאבקיה, בביטוי הספרותי והפיוטי הן של סופרים חברי התנועה והן של ידידיה והנלווים אליה, כפי שנרבד בכתב ובדפוס במשך חמישים שנות קיומה ואין זה אלא מעט מן המעט...
יצחק כצנלסון
ש
י
ר
ה
ס
ק
ו
י
ט
י
ם
מוקדש לשומרים קדימה אח בלי אש בלי חץ. ובלי כלי משחית נורא. על גבך צרור בידיך עץ ומעדר בחגורה,
עטה אח עז לבש איל
וקום :וצא ברגל קדימה אח, וראש א על. אל על, אל על הדגל.
זה דגלנו על פני כל הארץ יצא שמו.

לצדק וישר ירם על

האמת היא חותמו

כרוזו רך כלב־אם וכצור קשה יהי לבבך. אל כל רשע יקרא סור! לטוב מה אהבך!
גוי מוצק, רך וקל גם רוחי בו מוצקה; אשא עיני לשמש על
t V " ־־ :-t v v °
אבטיח ואצחקה•
אין לי מסוה ואין לי לוט כלבי פי ודברי בטח בי, אח, אנכי סקוט תוכי הוא כברי.
קדימה, אח, על שיא ההר ביער בין אלונים; על שפת יאור, על מרחב־כר שם סקויטים עברים חונים;
לא בין חומות ולא בעיר-" המרחביה, נום: בעינם צחוק, בפיהם שיר, וגיל - אך גיל בלבבם.
כשמש אנו כשמש אור
כשמש אשר יזרח
מן המזרח קרניו יור — אף אנו מן המזרח!
כמו השמש אש ודם לארצות־ים מרחיקה, כן גם אנו כארצות־ים נאירה ונבהיקה
היה היה מלך...
כך סיפרה לי אמי הורתי בעודי ילך קטן. ואני את המלך ראיתי בחלומותי. זקוף קומה, הדור בגדיו — כסף וזהב.
ורציתי גם אני להיות מלך, לשבת ב-ארמונות שיש, ולרכב על סוס דוהר, ו-יפרע כל העם ברך לפגי כלפני המלך.
היה היה מלך...
כך סיפרה לי אמא.
ואבי מורי אמר לי, כי בשמים ממעל יושב מלך זקן ושמו אלוהים.
והוא את הכל רואה ואינו נראה, והוא — את הכל יודע, אפילו את מחשבות בני אדם. והוא, המלך, חוקים נתן לעולם, חוקים ומשפטים כי יסור כל החי ל-משמעתו, יקשיב ואשר לא ישמור את מצוותיו ובדרכיו לא יילך — דמו בראשו. מלאכי־גיהינום יבואו, שדים, מזיקים...
כך סיפר לי אבי.
ואני את אמי אהבתי, כי את מלכה חיבבתי יותר מאשר את מלך אבי.
רציתי במלך צעיר, על סוס דוהר ולא בזה הזקן שפניו זעומים וזועפים.
חלפו עברו ימים ושנים —
ויהי היום ואני הבן מורד באבא־אמא!
אני, הבן, מרדתי באגדות אבא־אמא, בתורתם. רציתי את אגדתי אני ליצור.
"הי, הי, הי, אל תשמע בני למוסר אב ולתורת אם אל אוזן תט, כי מוסר אב הוא קו לקו ותורת אם לאט־לאט."
הי, הי, הי, אל תשמע — אל תשמע — אל תשמע —
*
אכן נודע לי הדבר: חוק הוא בעולם, חוק ולא יעבור, שכל אחד מוכרח את אג־ דתו הוא ליצור, כל אחד חייב את המ-עשית שלו לספר. וידעתי שהמרד חוק הוא, כמו החיים עצמם. ואם כך הוא ה-דבר, אם כל אחד מוכרח את המעשיה שלו לספר, תהי נא המעשיה יפה, תהי-נא פלאית!---------
בלי ברכת־אב ודמעת־אם, מבלי טלית ותפילין — יצאתי גם אני לטוות אגדתי.
*
התנור חם. חום נעים. ביתי, שקט. ב-חוץ סערה, קור, רוח — ופה כה טוב, כה חם...
חס בחדר — וברחוב, בחוץ — סערה.
שמה מתוקה לכם אבא־אמא
אני יוצא, עוזב את ביתי החם. החו-צה — אל תוך הסערה.
כי לזרא היו לי הערבים החמים סמוך לתנור, הערבים השקטים של אבא־אמא.
הבן יוצא לקרב!
הנה נאספנו כולנו מורדים.
שחור ואיום הליל ועלינו להאירו בנר הנשמה שבו.
נרות דולקים, נרות קטנים בתוך נש-מותינו, איש איש ונרו הקטן דולק.
הגענו עד הלום.
פניכם חוורים, עיניכם נוצצות.
עיפתם, אחי מהי
ומדוע הנכם נפחדים!
הלא ידעתם, שאיום הליל, גדולה הס-ערה.
האם לא ידעתם זאתי *
כל אח אשר למד לאהוב כמוני — אל בכות!
בליל האיום הלוא לנו ניתן האות צעוד! צעוד!
אי שם סלעים מחכים לנו — אשר ננפצם--------
אי שם ביצות ישנן — שנייבשן------
אי שם אדמה ישנה — שנזרע שנרטיב אותה בדם לבנו------
כל זה מצפה לנו! רק לנו — — —
נעמי פרנקל / זה נגד הכל ביחד...
--------חג היום בבית לוי. חג גדול. בומ-
בה חוגג את יום היוולדו האחד־עשר ליד מיט-תו שמה פרידה זר גדול של שושני דונג אדו-מים, מבריקים ולידם פתק באותיות גדולות, צב-עוניות :
במלאות לך אחת עשרה שנה
תגדל, תפרח כשושנה.
כל בני הבית עודם נמים. שקט ודממה בכל הקומה כולה. רק בחדרה של יוהאנה כבר נשמ-עים אותות של חיים. זהיר, זהיר נפתחת הדלת לחדרו של בומבה. יוהאנה מציצה פנימה, כשצמו-תיה השחורות הפרועות, קלועות לה בחיפזון ומיטלטלות מעל ללסוטת־רוח סגורה וחגורה בפונדה רחבה עם אבזם נוצץ. תרמיל־צד תלוי לה על שכמה והיא מהלכת בגרביה ובידיה נע-ליה הגסות המסומרות. אספרנטו נושא ראשו, מברך אותה בנביחה קלה ומנומנמת, קם מעל השטיח וצועד לקראת יוהאנה בכשכוש זנב עליז.
— לך, אספרנטו, לך! — אומרת לו יוהאנה בעצבות. אני הולכת היום. אני עוזבת את הבית. — עומדת רפת אונים ליד חדרו של בומבה בקו-מה השקטה ואינה מעיזה להמשיך דרכה, אף על פי שבפתק שהניחה ליד מיטתו של חתן יום־ההולדת רשמה בכתב נמרץ:
בומבה, אין באפשרותי להשתתף בחגיגת יום הולדתך.
א. יחסי אל המשפחה נשתנה בתכלית שינוי.
ב. אין אני מחייבת עוד מנהגים זעיר־בורג־ גיים, כגון חגיגת יום־הולדת עם כל הטררם של סבא.
ג. אין אני יכולה להפר משמעת ולהיעדר מטיול התנועה. התנועה היא מעל לכול!
למרות כל אלה אני מברכת אותך ליום־ הולדתך. את מתנתי תמצא בין כל המתנות על שולחנך בחדר־האוכל.
זה הכול. אני,חותמת בברכת תנועתי: חזק ואמץ!
אחותך חנה.
--------עכשיו עליה לצאת בהתגנב. את-
מול אסר עליה אבא להשתתף בטיול התנועה,
לחגיגתו של בומבה הוזמנו אורחים רבים וסבא הזמין גם צלם' ועדיין לא קרה הדבר בתולדות המשפחה, שאחד מבניה ייעדר מחגיגה כזאת, כל שכן בגלל טיול. אבא אינו מבין שום דבר בענייני התנועה והרבה לדבר על פריעות הלי-כותיה, על כיעור לבושה, על דיבורה גבוהה־ גבוהה. כל אלה — קטרג אבא — מן התנועה באו לה. סוערים היו הוויכוחים בינה לבין אבא. ועכשיו אין להמרות את פיו. אבא חולה מאוד. סבא לקח דברים עם כל הילדים וציווה בכל תו-קף ובכובד הראש, שיהיו משפיעים על אבא רק טובות ושמחות, כי רק הנחת והמרגוע עשויים להביא מרפא לאבא במחלתו... — אבל אני מוכ-רחה ללכת — מלחשת יוהאנה לאספרנטי — איני יכולה להפר משמעת. באמת לא. התנועה מעל לכול!...
*
...אבא שותק את שתיקתו, הקשה תמיד מכל דיבור. ענפי העץ הקרח דופקים בחלון. באצבעו-תיו של סבא על זרועות כורסתו, וכשעון שב-חדר המתקתק תקתוקו החדגוני — "מדוע עשית זאת, יוהאנה, מדוע? מדוע — שואל אבא --מדוע היית צריכה? — אבא מוציא מכיסו את הפתק שיוהאנה שמה אתמול ליד זר שושני הדונג של בומבה — היית צריכה משום שיחסך אל המשפחה משתנה שינוי גדול כל כך?
— בומבה הלשין עלי, אבא, — קופצת יוהא-נר, ומסמיקה בעוז. — זה לא יפה מצדו.
— נכון, ילדתי, זה לא יפה, אבל אין זה חשוב כלל ברגע זה. ילדתי, שבי בשקט בכורס-תך והסבירי לי את ההכרח שבמעשייך.
— בתנועה שלי, אבא... בתנועה שלי עשו לי צרות...
— צרות? — תמה אדון לוי תמיהה היוצאת מן הלב. — צרות עושים לך בתנועה שלך?
— כן, אבא, צרות הרבה עושים לי שם. אבל... אבא, זה מגיע לי. אני עוד לא כל כך תנועתית. אני עוד לא כמו כולם. יש עלי בג-דוד בקורת קשה, אבא.
— מה זה להיות "כמו כולם", יוהאנה ? כי-צד הם ה"כולם" ?
— זהו שגם אני לא יודעת בדיוק. אבא, ובג-לל זה כל הצרות. — יוהאנה משפילה ראשה. אני, אבא, בדעה אחת עם כולם ומאמינה במט-רות שלנו כמו כולם, ובכל זאת אומרים לי תמיד כולם שאינני כמו כולם. — ובקולה עצ-בות רבה כל כך, שאדון לוי קם מכורסתו, נגש אל הבת האומללה ומלטף ראשה. איזה בושם דק, עדין נודף מבגדיו של אבא, - מה מושך אותך אל התנועה שלך? אולי אינך מתאימה לשם ? אולי כדאי לך לוותר ?
— לא, לא, אבא. שם כל כך טוב ויפה.
— אבל את אומרת שעושים לך צרות, יר-האנה.
— כן, עושים, ועוד איך! אבל זה לא חשוב אבא, הרי זה מגיע לי. תנועה. אבא, זה כמו בבית. כמו קן חם של צפור, כולנו בדעה אחת אבא, ויש לנו מטרות נפלאות, ואני חולמת עלי-הן אפילו בלילות. אבא, היית צריך לשמוע, כשמספרים לנו על פלשתינה וכשמקריאים לנו על־יד המדורה את האגדה על מרד הבן. זה כל כך מלהיב, אבא!
— האגדה של מרד הבן? באימת, הייתי רוצה לשמוע פעם את האגדה הזאת.
— אני יכולה להגיד לך אותה, אבא. אני יודעת אותה בעל פה... — ובלי להמתין לתשובה מתחילה יוהאנה לדקלם, ושום כוח בעולם לא היה עוד ביכולתו להפסיק נאומה הנלהב.
— ויהי היום ואני הבן המורד באבא־אמא!
אני הבן מרדתי באגדות אבא־אמא בתורתם. רציתי את אגדתי אני ליצור. הי, הי. אל תשמע בני למוסר אב ולתורת אם אל אוזן תט. כי מוסר־אב הוא קו לקו ותורת אם לאט־לאט... הי, הי, הי, אל תשמע... אל תשמע... אל תשמע,"
מבוהל, רץ בומבה לפרידה. כל הזמן עמד ליד דלת חדרו של אבא ואוזנו לחוצה אל תור המנעול. מאוד רצה לדעת ובדיוק. מה "תקבל" שם יוד,אנה זו.
— פרידה, פרידה, מה היא מדברת שם פרי-דה ? כל הזמן צועקת הי. הי. הי. אל תשמע אל תשמע! ואבא שותק ולא משיב לה כלום
(המשך בעמוד 66)
אגדת השומר־הצעיר בסיפור ובשיר
א. ברזילי
מרד הבן
החלום ושברו
חיפה
על המשמר
בנימין טנא/ מקדש נעורי
(קטעים)
מקדש נעורי, דביר תפארת ושגב, מקלט כסופי ואפיק חלומות. עלית אי־פעם כזרע מרגב, אילן כבד־צל שרנות בו הומות —
נצב הוא — אי שקט שבלב ים וסער, גלים זידונים ומשבר שיהום, ו"קן" לו קראו נערה וגם נער ןהם אפרוחיו. בו ראו אור ויום.
הקן, שבדלוגה הרחוב חמשים הוא, דומה והוא חש הפתחים הפעורים, ופתוחות דלתותיו כמתריע: הוי שמעו, בני שנכנפתם חלום נעורים,
סורו אל צל קורתי — בה כל גשר נמתח למחר כי אליו עולמי. לכפוף כאן החוף, לחלום כאן הפשר, לאלם — השיר ולסאן — הדמי.
...איך היה כל הקן על תאיו וחוגיו העדות, השכבות, השבטים, הגדודים, צליל אחד מנגן, כצלילו של עוגב,

מדורה שסיים בד, שלמים עקודים.
ודומה שהויסל הוצת בו כל גל באש לפידים הועלו לרמה.

צועדות השורות... ושירה ומצהל
“
צונפים הרחובות שרוגעים בדממה..

..."לעמי, לארצי, לשפתי נאמן
להיות -----------" ושמים ממעל כעד.
ומדורה הועלתה ואשד, ארגמן והיער סביב מהמה ורועד...
איך הלכו — החלום לפנים, עמוד־אש, כשלונות — תמרורי־ארחות מסביב

ודפקו בשערים באגרוף העקש ופרצו הבריחים ופשטו בנתיב —
בגליל. בשומרון, במושבות הדרום, מאילון עד גבולות נתוקים, עגונים. ומגדל בחומות, כמרקיע לרם ולוחש: נתקימה זו שבועת־אמונים"
1947
צבי ארד יחד
ועת נצעד אל אדם הדגלים

לקראת הברית עם עמלים בחלד
קיסם מבית־אבי אני מרים להיות נסי בין הנסים האלה.
וכך נבוא: ןקופים, ישרי־מבט קפוצי־אגרוף, נושאי גמולות וחסד הלב יקצב לנו ויד אל יד נסער לפרץ, נלמד לרשת.
והנוכל ? — יכל נוכל לכל כלנו כאחד וכל אחד כלנו

כל הקטן - אתנו הוא גדול ושכוח־אל — שלנו.
שאו עיניכם אל הפריחה הזאת ושאלוה: מה־לך כי פורחת ? אני פורחת לשלום וזה האות: יחד!
1954
משה שמיר /הורה...
כל הסמינר, כל התנועה,
כל העולם, היו במעגל. כבר לא ברגליים היה המחול. זרועות היה, שמושכות את אלו, בגופים הנטויים חור. בכוח עצום, בקצב שגובר והולך, קרב המחול אל שיאו. טוב טוב טוב טוב.
"מי כולנו? — התנועה!" מעגל פנימי מהיר בתוך מעגל חיצוני איתן, כמתחרים זה בזה, מי יגדיל לשאוג. יוחי אהב את המעגל, את בל ה-סמינר, את כל התנועה, את כל העולם. "מי אנחנו"?" שאג, והד האלפים ענה: "ב־ תל־עמל."" — והד האלפים: "התנועה!" הזרועות נמשכו ומשכו. עם רקיעת הרגליים התקפל הגוף מטה, נמשך אל הקרקע בנגיחת ראש. להלום הרגליים אל תוכה, בכוונת הכאה נחרצת, להיסמר אל תוכה, אל הריצפה, להיתקע אל קירבה, לשקוע — ופתאום מושכות הזרועות לחוג, והגוף מזנק מעלה, ועוד רקיעה, ו-מעלה, ועוד רקיעה, עד כדי
כפיפת־ברכיים, עד שייראו דד נלהבים־ברוקדים כיושבים — וזינוק, והצווארים נטויים ל-אחור, והלועות הפעורים שר אגים: התנועה.
"ב—ה—ג—נ—ה", שאג יר חי, והרעם ענהו. "ב—ע— ב—ו—ד—ה" שאל — "הת-נו—עד,". בקיבוץ התנועה וב-עיר התנועה בגדר התנועה בהסתדרות התנועה מי אנחנו מי כולנו התנועה. "ב—ס-מי—נר", פרצה הקריאה מלי־ בו, לא מליבו מקול־אלוהים, נלהבת, מלהיבה, אמיתית, נב-חרת, פתאומית, שלו, רק שלו, נכונה, כשרה לשעתה, נפלאה, קולעת — "הת—נו—עה". ענה ההד כרעם, כמפח קטר אדיר, שלוש־נשיפות: ה—ה—ה. וה-מעגל נעתק קדימה במלוא הקיטור. "א—בא!". קרא , יוחי מייד, באין מנוח. אבא אמיתי קרא, שלו, רק שלו, נכון, קו-לע, מלב־ליבו — קריאת הצ-לה, אהבה, אומן — "תן זי-תים" ענה העולם. "א—מא!" קרא. שקטה יותר, מלוחשת,
זה נגד הכל
(סוף מעמוד 66)
— הגידי לי ילדתי, — ־מרכין האדון לוי פנים מחייכות אל בתו המשולהבת, — מה רע בי כל כך שאת רוצה כל כך .למרוד בי?
מיד מפסיקה יוהאנה את הדקלום, בעין נד-המת מביטה באביה ומסמיקה. מה עשתה שוב? וכי תוכל להגיד לאבא דבר רע ?. לאבא החולה שאסור . להכאיב לו? אך אבא לא נראה כלל כאילו הכאיבו לו, כל כך הרבה טוב לב ובדיחות דעת בפניו הריבונות של אבא ויוהאנה מביטה בהן. כאילו רואה אותן בפעם הראשונה. בפעם
ימים ולילות
כיד מומחיותו, מפתיעה, נפ-לאה, נכונה, והעולם אחריו, ממושמע כהד, בלחש: "ל-בי-בות".
ואז האלם. רק טשה טשה, וטשה־טשה וטשה־טשה טשה טשה טשה... טשה... סוליות איוושו על הריצפה, רקיעות כבושות עלו יחדיו, מכוונות, וג־ שימת־המחוללים מכה את ה-קצב. הסער נכבש פנימה. ועוד יותר בשקט. וככל שיותר ב-שקט, יותר הסער מתדפק מ-בפנים וההתלהבות מפעפעת יותר והדביקות עוצמת־עיניים. בשקט, גם לא נשימה. גם לא טשה טשה עם כל נשיפה. רק הרגליים מדברות, רק סוליות מאוושות. דממת כל הלילה יו-רדת על המעגל. כל הכוכבים געו. הס והס סובבים המעגלים. הזרועות אחוזות, תחושת אדם לימינך ולשמאלך, והטוב מה טוב. החבוקים יחדיו, ורק חבו-קים, למות כך יחדיו, עד סוף כל הזמנים רק יחדיו.
(מתוך "כי עירום אתה")
הראשונה נעים לה לחוש את הבושם הדק העדין, שנודף מאבא. בפעם הראשונה היא רואה, שאבא זקוף ויפה ועיניו נחות עליה בחיבה.
— אבא, לוחשת היא בהמון רגשות שלא ידעה עד כה דוגמתם — אבא, אין בך דבר רע. ודאי לא.
— מדוע איפוא אח קוראת למרד נגדי וב-אופן נמרץ כזה?
— אהה, זה לא נגדך, אבא, באמת לא. זה נגד הכל כאן, הכל ביחד. נגד...
.(מתוך "שאול ויוהאנה" כרך ב').
הפעמון בגבעת־אריה הוא עתיר
קולות.
כשארנסט אוסטרמן שהיה מפליא לפרוט על פסנתר בבית אבא־אמא, רואה בדמיונו את היכל־הקונסרווא־ טוריום שבווינה עיר מולדתו יאצב עותיו יוצאות לפרום על קרשי שולחו הסעודה המשותף, ואדל, אוחותו הנאהבה והנעימה, מקישה ברגלה תחת השולחן קצב־לוואי לנגעתו נגינת אנוס, של אהיה; — אז, כטוב לב בני גבעת־אריה בסעודת הערב הדלה, יש שפלוני ואלמוני מוציאים את האח עם הא-חות אל הפעמון, שעומד סמוך ל-צריף המטבח. ובן יאמר להם:
— הנה לכם כלי־זמר. בלי זה טוב מכל פסנת! שבעולם, כי הפע-מון שלנו — הוא תזמורת שלמה!
ומשה ברודי, מי שהיה חובש בית־המדרש בעיירתו שבפולין, מט-עים בניגון טעמי המקרא:
— המן הברזל הזה יוציאו בני וינה, המחונכים על מוזיקה, צלילים חיים י
בסו הצעיר של משה ברודי מגו-שם כל כך ומשקפיו השחורים כה מטומטמים, עד שלא יעלה על ה-דעת כי עלם כבד בשר זה אשר שוקי רגליו המעורטלות הן בשל אתלט, צונף בלילות בהסתר כיפה מעובה לראשו, הצפונה לו תמיד למראשותיו, הכיפה שגנב מאביו השוחט, שסירב לחלק לבנו הסורר־ ומורה את ברכת הפרדה לפני צאתו של זה לארץ־ישראל.
אז יעמוד אהרונצ'יק, המכונה "פילנטרופ", שכבודו מלאה חצר, ויענה חלקו. אהרונצ'יק־פילנטרופ כופר במסתורין באותו פעמון, כי הוא כופר במסתורין בכלל וב-פרט. "שקולה בעיני פרדה אחת שבעה כנגד תריסר בחורי ישראל רעבים — היינו, רעבים למיסטיקה איי־ווה!" — כך פוסק פילנטרופ וכובעו הצבאי האוסטרי, השמוט לו על פדחתו תמיד, עונה אמן.
פילנטרופ עומד ומרצה שיעור על הפעמון בעברית המדוקדקת ש-לו, השאובה מספרי אבות נאמנים, והעברית המשומרת סתירה בה ל-אותו כובע נכרי, שחצני, שלפני זמן קצר, בגאות הדם בעולם בימי מלחמת הגויים, ישב לו בוודאי ישיבה בטוחה לראש איזה חייל בן כפר בהרי טירול עד שנתגלגל ובא עד כאן, אל גבעה עברית שבגליל:
— זד, סתם פעמון. הפעמון עשוי ברזל ככל פעמון. מטיל ברזל זה, הקשור בחבל דק אל הפעמון בא במקום ענבל. ולמה? תיקו. אפשר כי יושבי מקום זה, שיצאו להם מוניטין ברחבי הארץ הקדושה מצד עבודתם המצויינת והכנסותיהם ה-מופלגות, לא השיגה ידם לקנות להם פעמון הראוי לשמו, פעמון בעל לשון פעמונית הגונה. מד, עשו ? טרחו ויגיעו עד שמצאו בתוך המזבלה הערבית הברוכה פעמון זה כרת־לשון, עמדו וקשרו אליו מטיל ברזל מוחלד ויהי פע-מון בגבעת־אריה. הפעמון הוא מ-מין הדוממים. הוא — אלמנט פסי-בי, אם נדבר בלשון הזהב של ד' פרדיק הירש שלנו. אין בו, איפוא, דבר וחצי דבר מפסנתר ומכל כלי־ זמר אחר. אלא הואיל והוא נשמע לארבעים ידיים, בלא עין הרע, שהן. מושכות בו —
אכן, ארבעים עלם ונערה בגבעת־ אריה; וארבעים ידיים, מהן גבריות מחוספסות ומהן בתוליות פצועות, מושכות בתור בחבל הפעמון. אר-בעים נפש בחצר, והשמים המפול-שים של ארץ הגליל מחליפים עין צבעם שבעים ושבע פעמים ליום, והכנרת הסמוכה לגבעת־אריה נע-נית בכל פעם לכל בן־גוון של עין השחק, והצעירים' שנתכנסו יעל ה־ גבעה שבין ים־שמים וים־כנרת, דו־
גבעה שבין ים־־שמים וים־כנרת, רוה חם זעה־נעה בהם עם כל תמורה שבנוף מסביב ושבגוף נפשם, ואו-תו פעמון שהצעירים מושכים בו ע"פ תור, נשמע לכל הלכי הרוח של הארבעים.
על כן הפעמון בגבעת־אריה עתיר קולות.
חיתוך דיבורו של הפעמון בבד קר, בהשכמה, הוא אחד תמיד, כאילו יד השומר המושכת בו עם שחר היא אחת תמיד. בבוקר, בהש-כמה, אומר הפעמון שלושה נאו-מים.
נאום ראשון — פטפוט ילד עליז הקם משנתו:
— מחוויר שחק... מאדים מזרח... לילד, שחלף השיר דמעותיו על

נתן ביסטריצקי
ה
פ
ע
מ
ו
ן
ההרים... שלום לנו מליל.. שלום, שלום, שלום!
נאום שני של מחנך ערום, מ־ת־
מם:
— בלום לא ישנתם דייכם, דחי-מאים ? העוד תחמדו תנומה לעפע־ פים, אהובי? אתמהה אתמהה את־ מהה!
נאום שלישי, אל העניין, והוא פסקני:
— לא אבא ולא אמא אני, ש--תהיו מתפנקים אצלי, קומו! הקה־ ווה כבר מתבעבע בדוד, קומו! הרבה מים בדוד ומעט גרעיני קה־ ווה וסוכר כזית, קומו, קומו, קו-מו !
וכשהפעמון מפסיק נאומו אל ישני החצר, אז קם מתעורר פי-.לנטרופוס, כלב החצר, ומדעים ב-קולו על הפעמון.
"פילנטרופוס" על שום מה?
פעם יצא אהרונצ'יק־פילנטרופ ל-טיול ביהודה והביא אתו גור־כלב בצקלונו? כלב־חצר מצוי, הדיוטי, אך בעל עיניים כקטיפה שחורה, לחה-לחה, עמד פילנטרופ בלב הח-צר, כיאה למנהל משק החצר, והר-צה על המאורע כדרכו. ואל פריץ ריינש פנה במיוחד לאמור:
— יגש נא האדון האינטליגנט, ויטבול ידו האצילית בעורו של יצור זה. יש בעורו המחוספס המ-גושם של זה הכלבלב יותר "מים־ : מיקד," מאשר בכל דוסטוייבסקי של כבודו.
הכל מחייכים, רק פרנץ ריינש אינו מחייך, פרנץ ריינש שספרו של פיודר מיכיילוביץ דוסטוייבסקי בתרגום גרמני צמוד לירכו תמיד, כידו השלישית; פרנץ ריינש אינו מחייך לעולם, כאילו עוד טרם נת חוזר לו איזה עיקר. אותו רגע נק־ רא שם הכלב בבלבי העברים פי־ לנטרופופ, על שם פילנטרופ.
פילנטרופופ הוא היצור היחיד בגבעת־אריה שידיים צעירות, ה-צמאות ללטיפה ומתביישות בצמאו-נן, אינן מתביישות לגעת בו אגב לטיפה ממש. אמנם עוד לפני בוא פילנטרופופ, כבר היו מעט בהמות בחצר; ואילו הן היו זרות כולן. הפרדות הן גלמיות, כאילו סתם רהיט או כלי אחר זיז מקומו ומ-הלך לו בחצר. החמור "פילוסוף" הוא מין ברייה מתחפשת, ספק תמימה וספק ליצנית. שאין הלב יודע אל נכון איך נוהגים בשכמו תה. רק כשהובאה פרה אל החצר, נצטרפה בלילות, אל נשימת האר-בעים, עוד נשימה אחת כמעט אנו שית. את הפרה קנה פרדיק, פרדיק הירש הנזכר לעיל, מאת הכפר הערבי הסמוך ויקרא אח שמה "מרת אירופה", אות כבוד ייקר לפרדיק, שנושא תמיד את משאו על "אירופה הזקנה שמתנחלת והו-לכת בעוד שאנחנו כאן, במזרון המחדש את נעוריו...", וריר ילדותי שופע, אגב שטף דיבורו הנאומי, מבעד החור הרחב המשחיר כטור שיניו הקדמיות; כי מוכר עתונים היד. פרדיק בנעוריו בווינה, ויהי כחצות הליל, לאור לבנות חשמל מאירות מאוד, בהידחקו עם צרור עתוניו במבוא בית־התיאטרון בין המון יוצאים חוגג, נב־של בשובל אשה מבושם ויפול על מדרגת אבן מבהקת כאספקלריא ובקומו רקק מפיו השותת דם שלוש שיניים קדמיות. כשהובאה "מרת אירופה" אל החצר, פרה ערבית כחושה, בדק בד, פילנטרופ ויאמר: "כש" אתה בודק ב"מרת אירופה" זו, מיד אתה נוכח לדעת, בלי כל ספק, שאירופה באמת מתנחלת והולכת" — ויען לו פרדיק בצחוק, צחוק טוב, עלוב והונף כלשהו, של נער אסופי. וכשנכנסה הפרד, אל אוהל-הבהמות, נדמה שדודה באה מן העיירה שבמולדת הרחוקה, דודה טובה, מגוחכת מעט, והיא דיברת בשפת אידיש הקרובה ללב.
ואך בבוא הכלב פילנטרופ, נת חממו לבבות צעירים באמת אין טוב כפילנטרופ לקיבוץ. כשעות "הפגישות" בצריף־הספרייה, כש־ ארבעים עלם ונערה, המחונכים על מיטב הביטויים של כל מיני לשו-נות, יושבים ודוממים עד בי נד מה שהנה יקום אחד מהם ויכה באגרופו על הכותל עד יזוב דם מן האגרוף או מן הכותל, אי יפ-יח בבכי מביש, או בבדיחה מופ-קרת — אז, ברגעים ההם, מתלבט פילנטרופוס לתומו בין שמונים רג-ליים והרבה ידיים ממששות בעורי הנוקשה, ההדיוטי, הנאמן, ואגרוף אינו מתאגרף ובכי אינו פורץ ל-שלום על העדה, על הארבעים.
פילנטרופוס הוא אויבו בנפש של
הפעמון ולא נודע על שום מהן כן היה מיום ראשון לבואו לחצר וכן יהיה לעולם. כל עוד הפעמון נואם, שותק פילנטרופוס כאינו
אה ואינו שומע; נשתתק יריב!? עומד פילנטרופוס וקופץ עליו ברוב גבורה, כשאפו הקטן לובש יהירות מקפץ כנגדו ונוהם עד שנוכח לדעת, כי אויבו נכנע הכנעה גמו-רה והריהו מחריש בבושת פנים. אז משסילק את יריבו, נוטל פילנ-טרופוס את חלקו שלו בעלילה ראשונה של יום מתחדש והוא אץ בעקבות הדי הפעמון, אל האוהלים העומדים במעגל,. משכנותיהם של בני גבעת־אריה, כדי להציץ ול הריח, מעשה משגיח בכל אוהל אם כבר נתעורר משנתו
("ימים גלילזת")
השומר הצעיר
נתן שחם
/ מונדק...
...מונדק ביקש ליישר את רגליו' אך כפות רגליו פגעו בגוף גבר, שהתהפך בשנתו על גבי המחצלת, ואנחה נשמעה מתחת לשמיכה. הוא קיפל את .רגליו וחש כאב קהה בברכיו... אין סיכוי לחטוף תנומה. קול נחרה כירסם את הד-ממה' מתון ושליו כפעימות הבאר בפרדם. כהצ-הרת חיים שאינם תלויים בך ושואלים להם־ במתך, הנה צפוי לנו ליל שמורים. ובבוקר ייצא לעבודה בראש המום, בעפעפיים כבדים ובפיזור נפש...
היה סבור שיירדם והנה נצטללו חושיו שנית.
תן מיילל מקרוב ודירדור חצץ נשמע מאצל הערימות. במשולש הפתח של האוהל נשקפים כוכבי שמים רחוקים. בבית אבא לא ישן אף פעם ליד חלון פתוח, בבית הדוד בוינה לא הניח למשרתים לסגרו. היתה זו אשליה־זוטא של חיים בחיק הטבע. ניתנה האמת להיאמר, לא צמרת ערמון הניחה לו הרגשת חירות, אלא השיחרור מחומרת המצוות בבית־אבא, בעיירה הקטנה על־יד למברג.
ראשית המחלוקת — ספר של שפינוזה. אבא קרע את הספר לגזרים, בחמת רצח, עיניו רוש-פות וזקנו מרטיט. נזכר, ברח ליער ונשבע ששוב לא תדרוך רגלו בבית־אבא: וכשבאה חשיכה ורוחות נשבו בצמרות העצים ונביחת כלבים בקעה מעבי־היער, חזר בו, ספג מלקות, לעיני אחיו ואחיותיו, וחתם על כתב ההתחייבות, באו-תיות מסולסלות. שאם ישוב ויקרא בספרי מי-נות, יסולק מן הישיבה וילך ללמוד מלאכה. ומטעם זה הלך לעבוד במפחה, ולאחר כך הצ-טרף למשה וולמן, המורה למתמטיקה מלמברג, וברח מבית אבא. הה, הערבים הנפלאים בחוג המשכילים...
ומשם לווינה, לקנות השכלה, בחום לב ולהט־
נפש... שוב היה מעיין בכתבים פילוסופיים ועיו-נים בשאלת היהודים. ומכאן עד התנועה —
אריה שמרי
אוהלים
"והוא. ליזר צפרס שמו, רק אחד מבני העזר,
"
רק גבעול הוא בשדמה העומס עולם־־אימה. — עת נחשלת מזרז היא,

וכמוהו עוד מאה הם ברית אחים ואחיות בתלאות ובפלאות.
כי הלום במבוא כרמלה, זה היום קריאה קורא לו;
כן -
קול אחים הוא עז ורם, קול קורא מפה לשם,
שלשים אהל אור במועל

מפרשים בזהר צחור, מני כפור, משלג צחר באו הנה בוא ושוט,

אל האור, אל אור השחר, אל השחר הפשוט. במשטח ,ראי קברה, בחשרת ענן מוסקיטין, הם החליפו, הם סכיתו
אהלם
במקום עולם,
(מתוך ל"ו שירים על לייזר ציפריס 1943)
צעד אחד. ומעתה, חיים בחיק הטבע, טיולים בהרים, חוג ללימוד ההיסטוריה היהודית, חוג לספרות עברית, שינוי ערכין, עתונות מארץ־ ישראל, עניבות ומגבעות־לבד, תרגילי סדר וק-שר שטוח...
...משה וולמן גילה לו אז כמה אמיתות חד-שות, מסעירות. זכות האדם, חידות האישה, חו-פש הילד, גאולת המדע, אחוות המין האנושי שיתוף הגורל של המדוכאים... והחיים הם מא-בק, מתח, רעד מיתר דק וכל מנגינות תבל בנ-פש. תמיד ראה את עתידו בגבורת המאבק... החיים כפשוטם נראו משוממים, אפורים־מאו־ סים וכל חיי־השעה — הבלים. רק בוויתור על עצמו זוכים לחיי־עולם...
אולם הרחוב היהודי היה עכור ומשעמם ונתון בשפל העניות. ומה דשו הציונים? לקנות עולם מלא בזיל־הזול, למכור שקל ציוני. לגבות תרומות לקרן־קיימת. "ריח של דגים מלוחים למהפכה ברחוב היהודי", אמר משה וזלמן בבוז אז לא השד בו שאיננו ציוני, סבור היה — יש תפקידים כאן וכאן. היה מתהלך ברחוב השוק— כבן־עלייה היורד אל עמו—אוטם את אזניו לשמע הקריאות הצרחניות. וסותם את חוטמו שלא יניע אליו ריח הדגים המעופשים. ניגש אל מוכרת הפירות ומדבר אליה עברית, מעשה־קונדס רצי-ני ועגום. מקווה היה שעיניה יתנוצצו לרגע בגאווה מתוך עומק הצער היהודי. "וואוא?" ולאחר כך קנה ממנה פירות, ובאה לצערי שאי-נה מדייקת במשקל ובוררת לו את הפירות הר-קובים ולאחר־כך השליך אותם לפח־אשפה הנה לך עמך ישראל! בלי הדר, בלי רמז לכיסופי־ גאולה...
והנה הופיעה חוברת "יזכור": בארץ־ישראל עושים בחורים יהודים את המהפיכה בגופם. זהו! אף הוא ירכב על סוסים אבירים במדבר, בין פראי־ערב. יעזוב את בית־הדוד, ויתנדב לצבא האוסטרי, לעשות שם הכשרה לחיי שומר עברי בארץ ישראל. ולתכלית זו לבש את מדי הקיסר וסבל עינויים ובזיונות...
... ושוב — התנועה... דור אהרון לשיעבוד... וחלומות על פלשתינה...
ערב. קרחת יער, על הדשא הרך מיסדר של חברי תנועה במדים, כובעי צופים על ראשיהם, גופיהם הקטנים זקופים ומתוחים ועיניהם לוה-טות לאור המדורה. "חיים צעירים ושרים וא-מיצים". גאווה־יהודית, בטחון. חירות־הנוער. אל תשמע בן למוסר־אב. נס המדד. דגל ציוני מונף על ראש התורן. פקודה נמרצת ישתיקה עזה. הוא עובר וסוקר את השורות. הכל נושאים אליו עיניים מעריצות. מונדק. עתה־זה חזר מהחזית... חייל יהודי... חייל... העיניים הנוצצות נוסכות בו הרגשת בטחון וכוח. הוא יהיה ראוי למבטים נותני־האמון! היער מהביל. אגלי גשם מנצנצים על אמירי אילנות ודמע בעיניו. הוא קורא להם מכתבו של החבר אליהו ווייסמן מארץ־ישראל, חלוץ שיצא לפני המחנה ומש-ביע אותם להקים קבוצות לעבודה והגנה ולע-לות לארץ־ישראל. ולאלתר,..
לכשיעלה עמוד השחר, יבהיק משולש בהיר
א. שלונסקי
אנחנו
(קטעים)
אנחנו בנים לדורות שהרשיעו

דורות שירישו והורישו יום־יום מורשת כזב,

הה שדות שהדשיאו

עשבי עמודה, לענה שלסדום,
לא אנו נשאנו מגוי אל גוי חרב, לא אנו חטאנו בעשק הדל,

קלע הטרף זעקנו כי ירף, ונפש מורדת אגרפנו חדלו
ולרגע דמינו: תקום התוחלת! ראינו היד הטופחת על־חטא,

אך רגע היה זה. ושוב מאכלת משחיז נכד־קין — כאן! — ושוחט.
ושוב אפפונו אימים על כל שעל ושוב ישופונו עקב וקדקד. הפגה שבנפש! להט נא ותעל אשף הטהורה המעוררת למרוד,
מקדוש־השם שלמרי בוינא עד גב־אריות בברלין הדימים, זה לבן האהל מול סיף — הבינה: סיני הוא מול סדם באיבת עולמים!
הסנה שבנפש! ויען וביען אנחנו מרדנו בצו עמדה,

ידנו תצמיח מרגב בכנען פרחים לא־היו־עוד פרחי תפארה.

בפתח האוהל, וגליונות של זוהר ישתרבבו מ-תחת לשולי היריעה. בחוץ ימתין הפטיש ליד ערימת החצץ... יום מחר יהיה דומה להיום... וברחש יבוא שנית. אך הוא ילמד את המלאכה, וגם במחצבה יעבוד- למרות התנגדותו- של וולד־ מן. הבוז להרהור הנתעב שעלה בדעתו אמש לאחר השיחה עם פייבל. בשום אופן לא תבע נציגות לאנשי התנועה כדי לברוח מחיי־עמל!
וכשהאיר השחר נרדם —
( קטעים מתוך "אבן על פי הבאר" 1956)
מרדכי אמיתי
/ התנחלות
...עתה היו רק ארבעה קילומטרים אחרונים מפ-רידים ביניהם לבין המקום עצמו, אך הללו עדיין חבויים היו בתוך חשיבה שהלכה ונתעבתה משעה לשעה• מקובצים בחצרה של חירבת ג'ליל, היו מחכים בקוצר־רוח לשעה שגם אלה כבר יהיי מאחוריהם. גשם פתאומי שצלף בהם שעה קלה בראשית הערב, הניס אותם לתוך החאן פנימה. עדיין עמדה כאן שורת המיטות הארוכה, אך כבר בלילה הקודם שוב לא נזקקו להן בעליהן אלא לשינה של ארעי, מחר יעבירו גם אותן למקומן החדש והחאן עצמו יעבור לרשות ה"הג־ נה". כאן יהיו נערכים מעתה הקורסים שלה, שכן למטרה זו אין מקום טוב ממנו, מבחינת רי-חוקו מדרך־המלך ומעין השלטונות ויהיה בו גם משום עורף בטוח ליישוב החדש העומד לקום. סנוניותיו של הקורס הראשון כבר חנו כאן ועלייה זו של חצות נועדה לשמש להם ראשית־ דעת. הללו, וכן בואם של המתנדבים מעין־רוגל, הפיחו רוח הדשה בשורותיהם של אנשי גלילות, עד כדי להשכיח מליבם כל הספקות והמרירות, שנצטברו בהם בל אותם חודשים של ציפייה באפם מעשה.
ניתנה הודאה להתפקד. מפה לאוזן עבר הרחש,
כי "דרור" בכבודו ובעצמו מנצח על המיבצע. בשעה זו עצמה יוצא מבסיסו שבמושבד. הסמוכה טור השני בפיקודו של גלעדי; כיתת הנוטרים עם וסל בראשה, כבר יצאה מבעוד ערב, כמתוכנן. לתפוס עמדות לאורך כל הדרך, שבה עתידים היו לעבור, בפעם האחרונה היה יצחק בודק את
הטרקטור, שנועד לצאת לחריש עם שחר. קבוצת חברים וברקה בתוכם, היו מעמיסים על אלונקה את חלקי הגנראטור. מאחוריהם נתמשכה שורה של כתפיים עומסות אוהלים, חומרי־בניין, סלילי־ תיל וכלי־עבודה,
פנס-כיס מיצמץ בין השורות. האחראים היו עוברים מאיש לאיש, בודקים את החגור ולוחשים באוזניו את הסיסמה. היה כל אחד חוזר ומשנן לעצמו את ההוראות האחרונות; אם יופתעו, עליהם לתפוס מחסה בין הסלעים ולחכות לפקודת בסיגה, על מנת לנסות ולחזור בדרך אחרת. אבל מהמ-קום עצמו אין לסגת בשום מחיר ומהו המחיר — את זאת שיער בנפשו כל אחד.
לדקות מספר זרח הירח במלואו והחצר הוצפה אור. צלליתו של החאן נזדקרה מאחוריהם במצודד, עזובה ופח־הסככה היה מתיז שברירי־אור בעק־ בותם. בתוך השדות, כאילו נבקע ערוץ שחור ובשיפולי הגבעה היה מתמשך ומקרטע כמו נחש
קדמוני, שחזר ונבלע בעמקי הערוץ. אבני הש-
דה, רטובות מהגשם, היו מתנוצצות באור הלבנה. "מרים", לחש לזו שהיתה מהלכת מאחוריו.
"כן, אברהם. רצית משהו?" "את זוכרת את הסיפור על האנזל וגרטל?" "מה פתאום נזכרת בו?"
"הנח האבנים שפיזרו בדרכם כדי שלא יתעו." "האנזל וגרטל ימצאו את דרכם גם כך." "אינך מפחדת?" "לא."
"הנה המכשפה הרעה רודפת אתריהם על
אמה לוין־תלמי
דינה
כאשר עמדה דממה בבית, דלת לא סבבה, רוח לא נשבה ובני הבית עצרו נשימתם — סימן שאבא בבית. ומשהיה מופיע על סף חדר האוכל! והמשקוף הגבוה כמו מחליק לו על ראשו. והוא בעל קומה ובעל זקן, פניו חדות ועיניו עיני פיקח וחריף — היו הכל שוקעים בכסאותיהם ושוקעים בעבודתם כבתוך באר עמוקה, עד אשר חלף הוא, וזקנו הארוך מצבע הפלדה, ושולי קפוטתו, ועד אמון הכריזה הדלת בפרוזדור כי עזב את הבית.
על הכל גברה הדממה ביום השבת. ספרי הלי-מוד היו אסורים בשבת. ספרות יפה אסורה בשבת. משחק חולין אסור וטיול אסור. התחילה דינה מציצת בסידור פעם־פעמיים, התהילה מתפללת ומוצאת טעם בתפילתה. היו האחיות תוהות עליה והאח מצמצם עיניו ומקניט אותה, ולא נרתעה. הם היו מכנים לה "דם רעבעצין" — כלומר הרבנית — והיא בם אחת־עשרה...
שנת 1914. יהודים מנסים מזלם. מצילים עם" קיהם וממלטים נפשם. הלך גם אבא, אחריי המש" פחה כולה, לוינה. מצאוהו בנכר והנה הוא כחוש וגבוה עוד יותר. היתד, הבכורה שבאחיות עלמה פורחת. שדכנים באים ושוכנים יוצאים, מביאים הביתה חתנים ויהודים יפים והיה צר המקום לדינה"• למדה הנהלת ספרים וחשבונות. באה בין הבריות, מצאה חברים וחברות. הזמינוה אל הסקויט העברי! אשר בעיר ובבית לא סיפרה.
באחד הימים אמר לד, שלומקו: התדעי נעורינו מה הם?
יודעת היא נעורים מה הם, מאז הטיול הראשון!
אל מחוץ לעיר היא יודעת.
"אני יודעת" — לחשה.
"מה הם ?" — ביקש לדעת.
"כשהאדם הוא, בש... הוא במו שהוא".
את ראשו העגול עטור רעמת-השיער הפשיל לאחוריו, הירהר ואמר:
"כלומר; נאמן לעצמו. נכון. והסמל ? הסמל הוא דון קישוט. הוא ! התדעי, דינה ? משהתחיל דון קישוט שלנו משוטט בחיים, מצא בדרכו טח נות רוח משלו. הנוער הגרמני מצא אחרות והבועה האנגלי מצא אחרות והנוער היהודי — אחרות! אמור לי במה אתה לוחם — אגיד לך מי אתה!! -לא כן?" שאל בהתלהבות,
"נכון".
"רואה את, מכאן מסקנה פשוטה: איננו יכולים' להישאר תנועה בשביל הנוער, כי אם תנועה של הנוער עצמו, כלומר: למצוא דרכנו בעצמנו".
"אבל", אמרה במהורהר, "כיצד, שלומקו הנוער היהודי הוא זקן. אני עצמי כאילו מחדשו נולדתי כאן ביניכם," אמרה והסמיקה משום מד"
הביט בה בעיניו הבהירות־חומות ואמר:
"אשר קרה לד, קרה גם לי ואם טוב הדברן יקרה לרבים".
ואמר לה: בואי אראה לך צעירים! הרים והי הרים של תרבות סכרו את מעין נעוריהם, (המשך בעמוד הבא)
מטאטאה."
ענן שחור השתרע על הלבנה לבולעה. שוב היה חושך, פתאום נבזק האופק באור אדמדם, הרחק־הרחק מעבר לשחור דירדרו רעמים.
סליל תיל, מושחל על מוט ונישא בידי משולם! ושרה בשניים, כמעט שנשמט מכתפם. משולם השן להקפיצו:
"קשה לך, שרה? תני ואסחוב בעצמי." "לא, לא קשה רק הידיים קופאות מקור." "מתקרב מבול. את זוכרת, שרה, את הלילה ההוא, כשהובלתי אותך לבית־החולים ללדת את אורי? איך שהתמלא פתאום הוואדי מים ולא יכולנו לעבור."
"ודאי שאני, זוכרת. כבר חשבתי שאלד בשדה.
מזל שגלעדי נזכר בנו וחש על סוסו להצילנו, משולם!"
"מה יש, שרה?"
"זה בסדר שהשארנו את אורי לבדו בבית "אלא מה. רצית שייקח אותו אתנו?" "לא, לא לזה התכוונתי. מרים אומרת שהוא
מפחד בלילות." "יעבור לו."
"לא יכולתי להישאר. אורי עוד עלול לשאול פעם: אז, כשיצאו כל החברים, יצאת נם אתו מה הייתי עוגה לו — שעבדתי ברפת?" "מה יש? בושה?"
"לא, משולם! כבר הודעתי לסידור־העבודה" שהשנה אבי לוקחת לי חופש מהרפת. אורי זקוק שיהיה לו עוד מישהו בבית,.. אחות קטנה." "אחות דווקא! טוב, טוב, תזמיני לך אצל קרמה תור לנסיעה."
"בן, משולם. אם הכול יעבור בשלום. אני רוצה בת, לא טוב לו לאורי שהוא תמיד לבדו, (המשך בעמוד 68)
על המשמר
(המשך)
"קום גול את האבן מעל פי הבאר, כיעקב
אבינו!" צחקה לו דינה.
"ודאי", אמר, "אילו ידעתי כי אמצא שם את רחל שלי... אבל לא שם היא, דינה לא שם." הס-מיק שלומקו ופניו נבוכות.
"ובכן, אותם הצעירים?" דינה ביקשה לראותם.
"כן. הצעירים הללו קוראים לעצמם "צעירי
איון". אם לא שמעת את שיחם, לא שמעת פלפול יהודי מימיך! לא ב"זוהר" הם עוסקים. בהיסטוריה ישראלית, כיוון שיהדותם לקויה. והריפוי ? שונה בתכלית. האדם היהודי יש לשנותו — אומרים הם והתרופה היא — לימוד השפה העברית! תנועה
של מבלי עולם."
"שלומקו, נראה לי כי כבר החלטת לגול את מאבן מפי באר זו," אמרה. הוא צחק מטוב לב.
דינה חזרה אל ביתה. הוא עמד ברחוב והביט‘
אחריה.
יום אחד שלח לה פתק:
"דינה. אני מזדקן. נטשתי את דון קישוט וה-לכתי אצל הומירוס הישיש. אחזתי בתכסיס טרויה. יצרתי לנסיון גדוד סקויטי בתוך "צעירי ציון", -הידד, הם נכבשים לנעורים. וכי יש כוח שיעמוד מנגד?"
בימים ההם התחילו "צעירי-ציון" לבוא בין אנשי "השומר" והיו השומרים מתערבים ב"צעירי ציון". היו השומרים בעיני הסטודנטים "גויים" עליזים, קלי רגל, נשמעים בדביקות לפקודה צבאית ולעשר דברות שלא ניתנו מסיני. היו "צעירי ציון בעיני השומרים פילוסופים כבדי רוח, תמ-הונים שנהירים להם כל שבילי הפלפול הסבוך ואילו הקו הישר מכשילם. היו נפגשים שנית ושלישית, מתקרבים ומתרחקים. מתקרבים ומת-רחקים. היו עורכים טיולים משותפים וכל טיול — קרב חדש... אך לצעירי ציון היו הטיולים הללו עולם חדש. טוב היה לשאת את קולם בשיר ולתבל שירה בדו-קרב על שיטות ודרכים בחינוך. שפעת החיים אפפה את שני המחנות שעה שהיו יושבים סביב דבלולי אש המדורה, פורסים פרוסות לחם
עבות כספרים, מפצחים על מצחיהם ביצים חוורות.
היה ריח השרף ביער משכר, והפלפול מסעיר את המחשבה, והשירה משככת ומאחדת, והיה דבר הפקודה זוקף קומה ומיישר מבט. וכך מבלי משים נוצר סגנון משותף. קורטוב קומה זקופה "שקוצית" ומשהו מהעמקנות של בית המדרש ומן הדביקות
החסידית ומצער העולם.
יום אחד היה האיחוד לעובדה. כתוב וחתום בחוזה במסיבת ריעים סואנת. וכך כתבו בזהירות
ובבגרות:
"וינה 1915.
הסתדרויות צעירי ציון והשומר מתאחדות ;להסתדרות אחת "השומר-הצעיר" מנוהלת על-ידי מועצה ראשית זמנית המורכבת מחמישה חברים מכל הסתדרות והמנהיג. האיחוד הוא בבחינת נסיון, ואם לא יצליח, אינו מחייב שום צד מה-
צדדים."
זה דבר החוזה. מהסס, משאיר דרך נסיגה, ולמעשה צמחה בקן עצמיות חדשה—עצמיות של מזיגה.
דינה שמרה את הסוד. היתה נפגשת עם אנשיה ורק בעיר, מוותרת על טיולים, שלא לעורר חשדות בבית. פעמים היתד, מתחמקת ומדביקה את המטיי-לים ביערות הסביבה. בשמלת הבית ובסינר היתה
מגיחה לפתע, משתהה באחת הפינות עם תרמילה, מופיעה מחדש בתלבושתה השומרית חונקת לתוך-תוכו של מחנה צופי. התחילה בלימוד השפה העברית והיתה כל מלה — צליל נוסף בהמנון הנעורים. אורח-החיים החדש נסך עליה שכרון, שמחת-כיבוש וצהלת סוד רונן.
יום אחד עמדה דממה בבית. דלת לא סבה, אדם לא דיבר. קרה הדבר. דינה ישבה שקודה על זוג גרביים קרוע, האח עמל על שיעוריו, האחיות הקטנות דפדפו בספר־תמונות — לפתע הוא הו-פיע מפתח החדר. ראשו רכון במקצת, עיניו רוש-פות. הביט בילדים המרוכזים מסביב לשולחן ואמר: דינה.
הרימה את ראשה מעל סריגתה.
"גשי הנה!" אמר. נזדקפה וקרבה אל המפתן. האב הרים את ידו, כינס בה את זקנו המוארך. ראתה דינה את אצבעותיו, והנה הן ארוכות וחיוו-רות ומרטיטות. כך עמד גבוה ונישא כמוכיח, הרהר מעט ולפתע הוריד את ידו וסטר לה לדינה על לחיה.
שתיקת תדהמה עמדה בחדר.
"זה בעד הסטודנטים! ראו אותך! מהלכת לה ברחוב עם סטודנטים. לא יקום כדבר הזה. שמעת? עתה תזכריני!"
*
הם נפגשו בקיטון קטן ברחוב היהודים. כאן נוסדה אותו בוקר קופת-עליה משותפת. מכאן יצאו אל קברו של הרצל, מצאוהו והנהו עטור פרחי-אביב רעננים. עמדו אף הם דמומים כפרחים אלה. דינה הושיטה ידה וקטפה אחד מאותם הצנועים ריחניים והגישתו לשפתיה. כשעיצומו של טקס אילם הושיטו גם הם את ידם וקטפי איש-איש פרח קטן. נטל שלומקו את פרחה של דינה, הגישו לשפתיו. כאחוזי שמש היו. החליפו פרחיהם איש עם רעהו. שלומקו לא הוציא את פרחו מידו. זה הפרח שנשקה דינה.
בביישנות פיזמו את ההמנון על נפש יהודי הומייה — נתרגשו הדמעות והציפו את גרונם. דמעת אדם צעיר — משמעות חדשה היא לחייו.
תם. לחיצת-יד.
...אותו קיץ נתקיימה מושבת שומרים ראשונה. הסקויטים המושבעים התירו מעט את מדיהם חט-כופתרים וצללו בוויכוח על העתיד. הלמדנים חילצו עצמותיהם המעוקלות והרצאותיהם הסדורות ומתו-קנות תמיד, שהיו מעלות צליל עמום ויבש כחרס, פנו עתה לנתיבות חדשים, ובשיחת-רעים הרחיבו את הדיבור על מהות החיים ועל תעודת האדם, על העזה ועל רעב למרחקים, שיגמאו יחד עם "השומר" הוותיק בארץ.
כשש מאות צירים מרוכזים בגורן.
הוועידה הראשונה. מה-מאוד הולמים צלילי הש-פה המזרחית העתיקה את פשטות הכפר, את עדרי המקנה השלווים, את החום הרוגע של כפרי העולם. הביאו הצירים עמם רעש והמולת ויכוח.
דינה ישבה כבתוך קדחת. כבשורה היו לה המלים: הארץ מחכה לנו. אם נכון הדבר, הרי עלה תעלה.
עמד השולחן הכפרי וסביבו ערימות חציר ריח־
ניות ואנשים צעירים מחפשים.
"אבותינו במשך עשרות בדורות חלמו די־והותר.
אנו מוכרחים לקשור את חינוכנו למסורת של היהדות הפעילה והלוחמת. תעודה ומצוות זכרון לכך הוא
(המשך)
"שקט! מי מדבר בשורה?" כרמי, מכורבל באדרתו ועטור מצנפת סריגה המשתלשלת לו על עיניו, היה פוסע מאחוריי ומטלטל את הקורה שעל שכמו. הנה היא ה"ויא־ דולורוזה" שלנו. מי יודע מה מצפה לנו בסופה — גולגולתא או הר המוריה?... איזה רעיון! כמעט במו פתיחה למאמר. לא בכדי העיד לו ברנשטיין, בי בזמן האחרון חדורים מאמריו רוח של פסי-מיות. מה יעשה, כרמי לא קורץ כמתכונתם של רואי־ורודות־מטעם כברנשטיין זה. העתיד הקרוב אינו מבשר טובות. עלולים להפקיד גם אותנו כשם שמפקירים עתה את ספרד וכמו שהפקירו את הארמנים. הנהו זה שבפנינו הוא המוסה־דאג שלנו. הרשע כובש את העולם והמבול קרב.
רעמים דירדרו באופק. רוח דוקרנית היתה מק-פיאה כל איבר בגוף ופורשת מסכים של שחור
ברקיע. הקפיץ את קורתו והמשיך לצעוד. כן, המבול קרב. וכאן קומץ אנשים מבקש להימלט אל התיבה. מד, דלה היא לעומת הגלים המתנח־ שלים. שניים־שניים יבואו אל התיבה. והוא כרמי, ומהלך בעקבותיהם, ערירי ובודד. בודד? לא! אין זו בדידות, כשאתה צועד יחד עם כל חבריך במיצעד של חיים ומוות. _ ברנשטיין מהלך בך.
ועדיין בגפו. יאי־שם בין הגבעות — יוסל. וכאן מאחוריך, שמואליק. שמואליק זה, שגבר על עצמו ונחלץ לבוא אתם.
פתאום נעצר הטור במעמקיו של הואדי ונצמד
לקירותיו. מפה לאוזן עברה השמועה, כי הסיי-
רים שבראש הטור איבדו את דרכם ונותק אתם המגע. ברקה ועוזריו העמידו את האלונקה עם
הלקי הגנראסוד וניגבו את זיעתס.
ועדיין היתה הציפייה. שנכפתה עליהם, נמש־
עת עד אין קץ. אותה שעה לא קיננה בכל חדדי
א
צ
ל
נ
ו
אין כאן אצלנו מגרדי שחקים, אשד יציצו בחוצפה במחשכי הלילה אל תוך עיניהם הקורצות של הכוכבים באישוני פנסי השמל.
יש רק צריפי עץ מלאים סדקים אשר דרכם ינגב הרוח ביד ענוגה את זיעת המצח הליאה בשעת המנוחה הכרוכה.
איו כאן יערות עם ירק רענן בשפועי ההרים, אף לא נחלים הרועשים במימיהם הקרים תוך אבנים המכוסות איזוב.
יש רק שמש בזבזני עד לידי אכזריות המרווה את צמאו בזיעת גופים צעירים בשעות עמל — ויש אדם אשד לא ידע רחמים בשביל אבא ואמא, ואף לא בשביל עצמו, מרגע היותו עבד עיגונו.
למדו...
למדו בחורותינו היהודיות לבשל כשביל מאה איש בחורים גדולים, אשי מתחתם יזהיבו ראשיהם המלובנים של הפרימוסים המשולשים.
למדו בחורינו לשמש בטרקטורים תוך עבודה מפרכת של חריש תמידי, המציל את מעט הרטיבות של אדמתנו הענייה.
למדו בחורותינו לכבס לבנים בשביל מאה איש בידיים ענוגות — ובחורינו להקים בניינים ולשאת בעול המשק כאיברים בני איכרים.
וכערום היום, ינהרו מכל העברים אנשים מפוחמים בבגדי עבודה מטולאים, וצלחות ריקות בידיהם. מאחורי גבם השאירו את יום העמל, אשר ימתין להם בל הלילה עד אשר יבקור הבוקר החדש... חגינו
יש לנו שמחות וחגים.
לא רשומים חגינו כשום לוח, לא מסומנים בדפים אדומים וחגיגיים תוך לובן דפי ימי עמל.
גם לימי עבודתנו לשון, לשון שקטה של עמל הדורש מאמץ, לחש של סיפוק עם השיבה, עת נעזוב אחרינו את העמל ונשקע במנוחה.
גם חגינו שקטים.
הנה נגמרה איזו עבודה. הנה הוקם צריף המטבח עם בירי הברזל החדשים אשר גירשו את הפרימוסים הישנים; והנה הגדילו את חדר-האוכל והרחיבוהו מאוד והערב תרד על הסועדים שמחת בנייה בלתי נפסקת.
טרקטור חדש נכנס לתוך החצר מתוך דרדור רעשני; עדר צאן נקנה כעמק והנה הולד הוא בשדות השומרון שלנו שלו וחרישי אחרי שריקת הרועה היהודי; תינוק שנולד בקיבוץ; מי בארנו יירדו בפעם הראשונה במקלחת על גופינו הצעירים — אלה הם חגינו אשר לא נרשמו בשום לוח, אשר לא סומנו בדפים אדומים תוך לובן ימי חול...
(מספר השומרים 1934) רבקה גורפיין
הגיף היגע אלא משאלה אחת בלבד: לזוז, להת-קדם' כדי להתחמם בהליכה ולהתרחק מהשרת העננים המאיימת וקרבה. שוב היבהב פנס-כיס בראש־הטור והאיר כמה צלליות רכונות על מפת.
נביחת כלבים קולנית היתה מקרעת את הדממה. משך בשרשרת שעונו וראה שהזמן עמד מלכת. צניפה של בקתות הסתמרה על המידרון קודרת ואימתנית. גשם התחיל מטפטף. פתאום עבר רחש בתוך הטור, שניתק בבת-אהת ממקומו, נטש את המשעול והתחיל מעפיל הישר במעלה התלול. ידיים היבקו סלעים, נאחזו בסידריות, ידיים נש-הרגו בחבלים שנמתחו מאיש לריעהו, כצמחי ליאנה פראית ביער־עד. אנשיו של יוסל גלשו לקראתם מן ההר ורוביהם משענת לכל כושל. קימורי הפיסגה נזדקרו לפניהם באופק המחוויר.
רוח קרה קידמתם והטיחה בהם הזיזי ברד.
קרב-מאסף אחרון של הלילה הנסוג, אך מעבר מזה כבר היתה השמש מציצה מבין המיפלשים ומטאטאת משמיה את קרעי סחבותיו. מתחתם היה מעפיל לקראתם טורו של גלעדי ובעקבותיו מפסיעה בחשיבות שיירה של חמורים והם עומסים על גבם אח עיקר הכבודה תוצרת נגרייתו של יענקלה.
בתי־הכפר היו ריקים מאדם. באישון לילה נטשו אותם תושביהם ויצאו בשביל העילה צפונה וב־
כיס־אבנטם דמי הפיצויים, שהושלשו מבעוד יום בידי איש־הביניים.
עד מהרה התחיל לתמר עשן עליז מערימה
זרדים, שנערכה למדורה באמצע החצר. בחדרים הריקים כבר היי הבחורות טורחות בהכנת ארו-חת־בוקר ראשונה לצבא הכובשים־ללא־קרב. גל-עדי פרוע בלורית ובעיניים חייכניות צעד מתנשף לעברו של יוסל, לחץ את ידו בחגיגיות ובעידו מבקש דיבור מתאים למעמד זה, נפל הלה על
צווארו ושניהם התנשקו למצהלות הנאספים. אי
"יזכור", לא עטים, נייר ודיו. לא אודות והימנונים. לא וידויים והשתפכויות נפש, אלא משורים, גרזינים, מעדרים ובראש וראשונה ידיים, הבו לנו את ידיכם".
בלי משים מתחה את שתי ידיה לאורך השולחן והסתכלה בהן. הנה הו מחוטבות נאה ומעודנות. כמות שהן עתה, אינן אלא מושג מופשט. אין בהן ממשות.
אמרה לשלומקו: — רואה אתה, הנד, אנו בכפר ממש, ואני חושבת — אשאר כאן ואשתכר בעבודה של ממש. אעבוד.
"דינה", שאל, ועיני הדבש שלו הזהיבו. "האמנם תעזבי את הקן ואת ההנהגה ותשקעי בטארנאבה?" דינה נשארת בכפר.
הלכו סבבו הימים. לבשו הרי הקארפאטים אר-שת קדורנית של סתיו. רעה היתה פגיעתה של רוח הררית ביום סתיו. מזגה מר נשימתה רוחשת — סתיו שני. ואחר לבשו הקארפאטים הדרת־שיבה מאירה, בלילות קרנו הפסגות אור חיוור- מסונן. אחר־כך באו ימים של שמש הפשירו השלגים והל-כו אל הנהר השליו. הבהיקו השדות באגמי מים. באו האיכרים. הטו שבוליהם למים והחזירום לנהר. ודינה ממשיכה את עבודתה בכפר.
מזה הופיע הרינג יהיה מנסה להפעיל את מצלמתו. "המלאכה נעשתה", הכריז ברנשטיין בחגיגיות ופזל לעבר העדשה. עוד טרם הספיק הרינג ללחוץ על הכפתור וכבר הרעים קול:
"חברים, עוד לא גמרנו! איש לתפקידו, אנשי ההבטחה — לתפוס עמדות! חוליית העזרה־הרא־ שוגה מתמקמת בבית הקטן שממול. אנשי הקשר עולים על הגג. כל הייתר לביצורים."
חוט־תיל ראשון היה מתמשך ונכרך מסביב
לנקודה, משל ליהודים כשרים המציבים את ה"עי־ רוב" בתחום קהילתם. נשכחו הלילה, הסופה, הברד. במקומם באה המולתו העליזה של יום המעשים. הגיעה גם שעתו של יענקלה. במחשבה תחילה התקין מבעוד מועד את חלקי המיבנים, כמו שמתקינים חלקים של תפאורה ולא ארכה השעה ועל גגו של אחד הבתים נתפשקו רגליו של מיגדל לזרקור ולא נשאר אלא למתוח אליו חוטים ולהרכיב את הגנראטור, בינתיים הפעיל יוסל פנס־הליו וניצנוצי אור־שחרית היו נושאים את בשורתם אל עבר הערפילים המכסים על
העיר שממול. מן העמק הצטהל לקראתם טירטור של טרקטור.
פתאום נזדמזמה צירעה באוויר. מטח קצר של
תת־מקלע צלף לעבר קבוצת האנשים שעל הגג. מישהו צנח ארצה ועד שנצטללה דעתם לעמוד על המתרחש. כבר היה יוטל נישא בידי אנשי העזרה־הראשונה ודמו שותת.
גלעדי מיהר לתפוס עמדה ולכוון את רובהו. המידרון שממול בהה לקראתו בעיני־שלד ריקות. בפתחה של אחת המערות, העלה על הכוונת כפייה המתנפנפת ברוח. סחט את ההדק וירה. המערה ענתה לו בהידהוד חוזר ונשנה. חזר וראה את הכפיות גולשות ונעלמות מעבר למידרון.
טרטור הטרקטור היד, גובר והולך.
בעיני האיכרים היתה דינה הפועלת הזריזה וה-אשה החכמה שבעולם ו... נדו לה. בעיני החלוצים היתה שליח נועז הבא עם מטהו יקורא לעלייה ולאדמה. הם קראו לה: השומרת עם המטה. היה המטה תריס בפני העולם הקיים שיש להיזהר ולהת-גונן מפניו וסמל ההעזה. שאינה נרתעת עם תום שנתיים לישיבתה בטארנאבה נתקבל מכתב:
"חלוצה נכבדה!
הנני מאושר להודיע לך, כי בין שלוש הוויזות הראשונות שנתקבלו במשרדנו, כלולה גם אחת בש-בילה ויעומדת לרשותה".
דינה קראה וחזרה וקראה — עלייה!
(מתוך "לעת אהלים")
נתן אלתרמן
המגדל הראשון
בהרי בגלבע חרון יעשן ובערבת הקללה עלי באר לי! תל עמל דברי שיר בלילות בית־שאן -בלילות ערבה שיר דברי! המגדל הראשון את הנדר נדר עת חרגת חמשה ומוגפ

לעמד מול הרים שאמרו: אל מטר! וצרים שהגידו אל־נפש!
ממצור אל מרחב, מנושן אל חדש את עולה ברסוק אזקים, בהבהוב מחרשות, בתלמי חרישן עם פלגיך באור ובמים כי באמן קולך ובכח קולך ואחד היעוד ובפרך. תל־עמל, תל־עמל, מאשר ההולך, הרואה גגותיך מדרך
תל־עמל. תל־עמל, תל־עמל! ראשונה לחומה ומגדל —

תברכי תל־עמל,

במטר ובטל
בדגה עלי־גל, תל־עמל!

בדגן למגל, תל־עמל

בנעורים למגדל
־
תל-עמל

1936
שומר הצעיר
בסערות הימים...
במה פרחים נשרו בסער

והיא עודה בלבלובה,

במה עמדו בושים בשער, אובדי משעול ונתיבה וראה: המון זקן תער והיא איננה, עזובה
צריפיה עטו והרקיעו, מנורות פיחו בסופה,

רבים הולכים שלא הגיעו, אבל ראה מה־ענקי הוא מרחב שדותיה ונופה,

היא שבה קצת, ברקותיה השליגה חן, קוצת־שבה, אזוב עלה בגגותיה, והנופלים — בקברותיה

שוכבים לעד למעצבה.

אך היא סוככת על מתיה בזיו חייה ונופה.

וברית בניה איתנה,

והיא נצבת עז בשער, עם גיל חיינו ויגונם עם השמחה ועם הצער, אל מרחבי חיים פוסעת ועת נבקיע צעד־צעד — היא שוב צועדת ראשונה!
1953
/ מול החוף
חזיונות כאלה נחתמים לנצח בקורות האדם

חזיונות באלה זכרונם לעולם לא ימג לא יסוף; ויספר מדורות לדורות ואמא לילדה אגדה

תשיח על ספינה נודדת למחוז יחידי וכסוף...

על ספינה תועה בלב ומים, עם טען געגועים וכמיהה, מובילה לחופי המכורה בנים פליטי ארצות־נוד ובהגיעם למחוז האחרון. עופי גדולים ותעיה, יד זרה את דרכם חוסמת ופקדה אכזרית: עמד!
עמד על ספון הספינה וראה הארץ מנגד בעינים כלות, ודעת: קרוב, ולכל זאת רחוק החוף. כל טפה מדמם בערגה ותפלה לו זועקת ונטל כסופים לוהטים לא יתן, לא יתן בו לפרוק!
רק בזעקת־שירה תפיץ לבת־שירתם הנסערת ומראשי ההרים אזניהם תדמינה לשמע: רדו!!! הוי לרדת, לרדת לחוף! - אין לנו דרך אחרת! באזני אדמה ושחקים נשמיע הקריאה הזו...
ובקורות ישראל הנוגים, עטורי הגבורה והסבל נחתם בלהט דמנו, למזכרת לדור אחרון, איך רבצו על סף המכורה, אחרון המחוזות עלי אבל גופות עיפי נדודים ולבבות נשותי־צמאון.
/ פנים אל פנים
...ולפני שעמדו האנשים פנים אל הפולש, הם עמדו פנים מול השממה.
היא היתד. גדולה עד ים ועד מידבר והם לא הדבירוה כליל, באשד הדפוה מאה דונם מזה ומאה דונם מזה והצר הבית ארבעים על ארבעים. מעבר מזה גיבעה מאויימוד גךהירק למרגלות תגיבעה, ובאן גבול תפוחי־האדמה והקוו נטוי פה והמערכה נסושה במקום הנואל ביותר אשר לשדה־המערכות. הארטילריה, מאחר שעשתה את המוטל על הארטי-לריה, נצרה באמור, את אשה, המטוסים נטוגו וה" טאנקים — קדימה.
בעמדה מיספר שש נותר מוטק לבדו.
אין מוטק יודע, כיצד אירע והוא יהירי — פגז ירד על העמדה. העמדה נתהפכה והאנשים שיצאו בנם מן המפולת נמלטו לעמדה אחרת. גם העמדה ההיא נתמוטטה וכוסתה מיד במפולת והם חזרו בריצה לכאן. היה בטוח שחזר עם כל הצוות, ועד שהספיק להביס על סביבותיה שיטה את גופו בחפירה מפני האש הלוחכנית. בתוך שנתפלש קרא בשמו של חבר ולא נענה. העיף עיניו בחרדה גדולה וראה שאין עמו איש. פתאום שמע גניחה נפסקת מאחוריו, ובמעט נעתר לחוש אל הפצוע, אלא שבעצם הרגע הזד, הגיח הטאנק מול פניו.
צורתו של טאנק מזעזעת אף בסרט של שני ממדים, לא־כל־שכן כשהטאנק רץ ממש ישר עליך: שיבוטי מקלעיו בשיצפם! קנה־תותחו הפעור לטרף! זחליו מתהפכים וחופרים — אך מבעיתה מבל בטיחות הילוכו למותת. הטאניק פרט בחרטומו את גדר־התייל, הדס ומוטק לא נמלט על נפשו ולא קם, רק הצניח ראשו על תלם האדמה — ופשט צווארו.
שקע תחתיו המום וכל אבריו משותקים. אין לד-עת. אם שנייד. היתה זו, או שבר פריד של זמן הנתלה בעווית על קצה המחוג־הגדול, מוטק עצם את עיניו. ולא נשתיירה בו אלא תחושה אחת ויחידה — צולל. תהום. הוא צולל לתוך תהום ומחטים ננעצות ויורדות משורשי שערותיו עד — ואבדה הדעה ועמד הלב.
אך גם באבוד הלב יש ונקרעות העיניים מאליהן בהבהוב האחרון: עיניו הגדולות נפערו לראות־את־ הסוף והוא ראה את גרם־הפלדה העצום עובר־חולף על פניו — הלה אף לא השניה בו, בנמושה המתפתלת בתעלה — וכבר הטאנק ממנו והלאה... מועך את העמדה ומבקיע פנימה למשק. ולא מחשבה היתה זו שניצותה ולא ריגשה מן הדגשות, כי כל־עצמו־של־ אדם נזדעק מתוכי למראה הגוף הזה המדרס והולד-. מוטק! — געישה פראית ברוח משטמה אפלה, הדיצה דמים בעורקיו והוגפה הדעת פתאום תנופה גדולה ומטולטלת' ומוטק, כמות ששכב, קפץ על דגליו,
הטיל עצמו לתעלה צדדית, שהיתה כעין זרוע קטנה שלוחה לפנים, וראה שהבקבוק עדיין מונח שם. גרף אותו בקבוק, כלומר, בקבוק־מולוטוב זה, בשעה אהדת דאה חברים מתאמנים בזריקת הבקבוק. ואילו תודו לא הגיע לנסות אפילו פעט אחת. וכאן צינף ראשו ולפת את הבקבוק באצבעות רועדות. וכבר חשב
להעיף — הטאנק ניסוט והרחיק. זרם עברו — זרק רגליו לתעלת־הקשר ורץ להקיף את הטאנק מפניו ובמחצית הדיר, כמטחווי־היד מזה לזה לזה, קם מלא-קומתו, זקוף ומעורטל, ובהניפו זרועו לאחוריו ידה— שמיים! מה ביקש האדם מול הטאנק, מה ביקש! לא רחמים עליו. לא אל ולא נתיב. רק חסד קטן של תנוסה למען ביתו, שעומד באש! למען תינוק שמתגילל בהרצליה וצועק אבא־אבא, למען הבקבוק האחד הזה שיעשה שליחותו — שמיים ארורים! מוטק כיוון כאשד לא כיוון מעודו' והבקבוק נקלע בדיוק בצריח הטאנק, פנע — והלהבה לא פרצה! אש לא ניצותה ותוכו שופך מבלי שיידלק בלום יד,בקבוק — זה הבק-בוק! פוצפץ, כביצה שלוקה וניתז מן הפלדה.
אפשר עצם שוב עיניו מפני אימת־הקץ. אפשר זה העולם כבה על עיניו הזגוגות ועוד ידו האחת פרושה ריקנית ומאובנת נתלשו כהרף רגליו לד,ניטו. אך לנום מפני הטאנק לא יכול היד, — וכך שרע בתעלה לרגלי השריון.
הפלדה פלדה, ומאחורי הפלדה לעולם רק אדם, ואפילו הלשונות מפולגות הנפש אחת ואנושית גם פה גם שם — נחרד מפני אותו־דבר־עצמו שנבעת מוטק קפץ המצרי מצריה הטאנק למלט נפשו בטרם יתפוצץ. היה זה המקלען שקפץ בסומא ונהגו הרתיע מייד את הטאנק בבהלה אחורנית, ומוטק — מוטק הידק את הסטן וידה צרור אחד וירד, צרור שני באיש המצרי והוסיף ושילח סילון של בדודים כנגד האדמה ששם החייל מוטל, ואולי לא שלט עוד על אצבע זו שעל ההדק. שהרי העיניים ראו כי מיותר — מיותר! דרוס וממועד היה מוטל החייל תחת שרשרו הטאנק הנסוג.
"הברים!" ר,צווית, חברים, הי!— ושאג: "הורדה, הורדה!" ולא ידע מה הוא זועק ואל מי. צנף וזנק אל עמדה סמוכה. קרא — "מהר! מהר!" — לתגבורת ובהזעיקו את צוות־המקלע שיבוא, תקע לעבר הפיאט בקול גדול של שופר, ולפני כולם ובראש כולם, הזר בדהרה לעמדה שלו, שלו וברוצו היתה דעתו מתופפת ותוכו שערורייה של קולות יורטים, וקול אחד גואה על בולם, דומה של אימים, דומה גאווה, בורץ מקרבו, משתלח והולד גבוה גבוה, כנס עלי תורן — פרום ונישא ומודע מסוף העולם עד סופו: פגעתי! פגע-תי! בדרכו חזרה לעמדה עבר על פני המקום משם שמע קודם לכן את הגניחה המשונה וכאן נתנגפו רגליו במה, מעד על פניו ועד שנתאושש לקום היו פניו בבושים בגוף שעיר, מרוטש גפיים — הכלבן
"מודדו מת."
*
---------מיכה יצא במרוצה מבונקר המיפקדה
להוש אל העמדות הקדומניות. מותו של בנו והידיעה, שהטאנקים כבר פורצים וחודרים, נטלו מתוקף עמי-דתו בבונקר, ואפילי שיגר מיד הוראה ברורה אל מפקדי־הקטעים, שעליהם לעמוד כל־אחד־לעצמו הבין, ששוב אין לו מה לעשות בזה, והנה הגיעה גם שעתו לצאת.
בדורי האוייב ניסרו כל מקום וצרורות המקלעים היו קוצרים במגל עירפני תחת נופי האילנות. חייב ד,יד, לרוץ בין קידות החפירה ומיכה הפז בין קירות
/ המיצעד
---------הגששים הודיעו כי עיליתא מוקפת
מכוניות דלוקות פנסים, משני עברים' הנראים לעין. משערים כי סביב־סביב. חרתיה — לא בדור. ובכן אחרנו. מצור קאטאפודטות ואילים. טיטוס אברהם מאיץ בסייר. המסע חופז אל פרדסה של חרתיה.
...איש אינו יודע. אומרים כי תגבורת נמצאת בעיליתא. חושבים כי... אולי בן... מהכיס ל... אומרים ש... מעגל רוקדים מתלכד, מבריק בזרד אורן שהוטל למדורה, ובבה ברמצוצים. יושבים. עומדים. מהדסים על דגל אחת. הטנור של הדסיה נותן קולו בשיר. מש-תדל מאד. הצגה בעיירונת־זוטא באולם מכבי־האש. רק עודף מה של רצינות.
...המסע הרתיע על קפיציו והוא תלוי בין ארץ ופקודה. נתהסתה כל שיחה, אך פנים רבים ששלוו. איש לא האמין בי ייעשה. הנימה ה"ציוניתי בדבריו הקצרים של אברהם, לא הוסיפה אמון. «כד אומרים תמיד. נגיע אל קוו־החפירות ונעמוד. נעמוד שעות, ימים, אך נעמוד. ומה נעשה ?" אך הספק כירסם כעז עיקשת וקליפת השלווה נמוחה. נחום ידע בי ילכו ויעברו, אפילו רק במה מהם זוחלים והיתר פגורים בשדה.
...ניתק הטור, כמו דחפו מי מאחוריו והוא נופל לפניו ומתאושש. פזורה־של־צעדים הצלילה במרבד ההול המרובץ. שמש של ארד, זהורה מרוב מירוק, הפשירה צינותיה.- הנה הפרדס. ההדר נושא פריו בבטהה קשוחה, כמעט עויינת, ושרשיו מדיפים אותה בשמומית של רקב ומתיקות. מבחיל. מאות הצעדים עד שורת האקליפטים שעל הגדר נבלעים באדמה. כל האדמה פעורה בתלם השקאה סחוף. הם צריכים פה להמטרה, הל ייסחף כאן. הנה האקליפטים. המסע עוצר.
...קצין סמוק-פנים רץ לקראת הצועדים. עבר את קוו־ההתחפרות ואותת "עצור"! הבל עצר. קולו־על-בהונותיו צרח אלים בלשון תחינה נמרצת: "אל תל-
החפירה לאורכה. כל־אימת שהוציא ראשו על פני האדמה חזר מיד וצינפו, ולפי שראש זה כבר נש-תרבב וצנף כמה וכמה פעמים, נטפל גם דבר ארור בגרון והיה חוצץ נשימתו. גבר על אותן צביטות והאיץ ברגליו. תמונת הקרב היתה מטושטשת בעיניו, וברוצו חכך לאן יבוא תחילה, בכל זאת לא נעצר אלא פעב אהת, בשומעו את הטיו-טיופפ משיק על שע-רותיו.
ככל שקרב לעמדות גברה החרדה מפני המראה
שיתגלה בזה. העמדה שלי איננה חמש עמדות כבר נתמוטטו. מה שם עכשיו? במה יושיעו
"מה זהו?" הרגיש כננד סיעה של רצים, שהגיחו מתעלה צדדית. "לעמוד! עימדו. לאן אתם בודתיסז' היו אלה מצוות הפיאט.
"לא בורחים," נענו במעורבב. ואחד פישט ידו ואמר:
"אנחנו לשם." היה זה עוזי.
"לאיפה? מקומכם פה! שני הטאנקים האלה עו-לים על העמדה, ואתם..."
"אלה לא יעלו כבד", דיחק עוזי, "הם דפוקים"!
"מה?" לא האמין.
"דפוקים," הטעים הפיאטיסט. הפגז הראשון היה עקר. הוצאתי ארבעה והשניים נפגעו. אחר כך בא בדהירה טאנק שלישי יכמעט עלה עלינו. דפקתי פגז — שוב עקר! — ועוד רגע וגמר אתנו. ואז הטיל בו שבתאי צרור רימונים והנהו שם, אתה רואה, מעלה עשן!"
ועוד זה מוציא דברו בנשימה אחת, קרא עוזי מתוך הדיצה:
"ועכשיו רצים לשש! מוטק הדף טאנק אחד ב-בקבוק מולוטוב וצריך לגמור אתו!"
"אז רוצו," פלא להם מיכה ולא מצא את לשונו.
לא כך, איפוא, לא כך! העמדות נתמוטטו והבחורים עומדים. לא בלבד שעמדו גם הוציאו מכלל שימוש טאנקים? שניים אלה מה אמדו? דפוקים. ושם עוד אחד ? מוטק הדף טאנק ? מוטק ? הודפים אותם!
לא, לא נהדפו עדיין.
"יושו." בא בריצה לעמדה הנתקפת, "על הרג-ליים! כל האש עכשיו על הרגליים!" בן, כאן תורפה של תוקפיט.
מחצית פניו של יושו שתתה דם.
"כן", הצריד יושו, "אבל התחמושת לרקם אוז-
לת".
"שלח רץ,"
"אין לי את מי".
"טוב, אשלח אני. אתה פצוע, יושוז
"שריטה" הימהם מאצל הקת והעביר שרוולו על לחש.
"הרובה שלי מתנפח!" צעק בניחד חייל מן הח-פירה. היה זה אחד מהגח"ל, "הקנה התנפח, מד, לעשות ?"
"אין מה לעשות — כאלה הם הרובים.
"תירה עד שיתפוצץ!" נענה לו חברו מימין.
"קפח," הורד, לו יושר, "וקה את הרובה של מוסקה".
פו. אנו נפתח באש. איננו רוצים במהומות. ומה התו-עלת?" נחום הוכה על ראשו. מימיו לא שמע צליל זה מפיו של אנגלי. והאיש התחנן, הוא אינו ריצה לפקוד ,אש". אינו צעיר. קצין מקצועי. אולי הכיר בכיתה הראשונה את בנו, כזה, כמעט כזה, נער בהיה מגרמניה ?
נחום רואה את המקלען שמשמאל מכוון בדבקות אל הכיתה הראשונה. פרחח לבקן שחוץ־פרצוף. אב-רהם אינו שומע אנגלית. האם תרגם לו מי? יאפשר להבין מצלילו של הקול, בך מדברים כל האדם בעולם כולו. אברהם הבין, אך דעתו דוהרת כבר בהילוכיה הגבוהים. לא תבלום. הופך פניו אל הטור, סוקרו בעיניים בוהות, רחוקות, ופולט "קדימה" מצ-ריד. זעוק, מתחלחל. הקצין נסוג בריצה אל הקוו. הטור מרתיע ומזנק.
"פייר" נצרה באויר. רעם קצר וטחטות עונים לך.
הטור נדבק לקרקע. נחום מרים ראשו. אברהם עומד. רואה חולצתו הצהירה. הוא נפנף בידי וזועק "קדי-מה". תנבוחת המקלעים גוברת. נחום אוסף ברכו לזחילה. זעקת תנים רעובה פורצת מימינו. זה שפנו. ראשים צמודים לקרקע.
נחום זוחל. מניין כה רבים לפניו? מה הסתבר פה? הוא זוחל על גופות חיים, שאינם מגיבים. לא חשוב. להיצמד ולדמום, כמו אדה מסביב. דחיות, שלום יקרים. .
טילטל את ברכיו וכבש מרחקים. עוד מעטקו־האש. שמע פיצוחים מעל לראשו, אך אבריו צייתו לו. יתל. האדמה נסוגה בדהידות גסות, והיא בוטשת בבטנו. הנה קו־האש. הוא מביט לימינו ופניהם של שיצי החפירה מוסבים אליו, למה אינם יורים? מהרו, נב-לים מהרו! אל תתעללו, גמורו! אינו מסיט את המק-לע. מדוע?
אסף ברכו וזינק. זנוק ופול. לא ירו. שוב זנוק. השטח דוהר בטירוף. יורים. מישהו נפל. צועקים. האדמה בוטה ברגליים. פול, זנוק. ביצה. הרגליים בורחות. הרגליים כבדות. אין אוויר. הגדר. אקליפטים, הנפגעתי? בכוחות אחרונים, פנימה,
תנו לנשום. תנו לנשום, כבר רבים כאן. צנה ד מתנשם. שניי תת־מקלעים הופיעו מעברים, מתקרבים לאיטם, ואהד סמל מכריז: "צייתו לפקודות, ולא — נירה. אין אנו רוצים במהומות!" אותו הפזמון והקול הבהול, חושש לחיי עצמו. ההמונית רוגשת מעט. קול רוטן: "לא לציית!" השני גובר עליו; "אני נוטל עלי את הפיקוד, לשבת!" יושבים, נושמים, נושפים. חיים.
יואל לא האמין. ההפגנה אדירה. ארמון החורף, המולייה של פועלים מכה גליה, פוטילובציס כחולים דבוקים כתף אד כתף, חומה כחולה צועדת באדיר, בראש ההמון. שיבה וכחול. היריות הראשונות ניתקו את שרשרתי. נפל בנופלים וקם בקמים. נזדקף ורץ. לא ידע ורץ. אין לב ואין קורנס. יש נשיפה יהיא מפוח, איו קץ, אין קץ לדרך. מועדת ברך. הנה נדד, פידצה, עבור! מרחה פרצנו!... לועי התתים מופיעים *
הסתום היה תלוי כעננת שחורה מעל חורשת האקליפטוס. איש לא דיבר. מאהורי העמדה החוסמת את השער יצא איש חרתיה. אפר פניי לא בישך טובות. נחום קפץ אליו ותפשו בכפות ידיו.
"כאן בשדה נפלו שישה".
"משלנו ?"
"אלי.""
"לא נכון!" זעק נחום, נבהל מן הבלתי־שפוי שבקריאתו ורץ בהנפת־ידיים עלובה לתוך השער. הגיע לקציהו של המטע ונבלם. כושל־כושל נכנם לתוך החצר...
(מתוך "ביתו של אדם")
"איפה מוסקה?" נצבט ליבו של מיכה.
"נהרג. קם עם הרובה נגד המשוריין ונפל." "מוסקה", הפטיר מיכה ולא הוסיף עוד. ממחלקתו של יודלה היה, מוותיקי הגדוד.
מקץ דקות היה בעמדה של אלקה, ביקש להורות גם כאן מה שהורה ליושו, אלא שאלקה כבר עשת מדעתו והיה משלח סילונות מן הבראונינג היישר בשרשרת מהומתנית של מצרים, שתקפו ולא התקדמו מאחורי השריון.
"מצוייו!" דובבו, "מצוייו!" הנה משתעסע חיל-הרגלים ונחצה באש.
אלקה לא השיב. דבק במכונה, כמו מותך אל הפלדה, והיה יורה בעיקשות, במין חרמה חשיבה, ומשפתיו מבצבץ ועולה קצף רירי. המצרים נצמדו אל הקרקע ונעצרו לפני פרגוד האש.
מיכה הקיף בעיניו את האנשים שבעמדה וראה גבנוניות כתפיים שלהם מרטיטות מהלמות הקתתיכב שמע נקישות הבריחים בהידרכם — והם יורים. 'ירים במרוכז. ולפתע הנין דבר, שלא השיגו תהילה. וכמעמ קרא בקול: טוב שאין לנו קו שני, טוב שאיו לנר מאחור כלום! כל מה שיש לנו עומד כאן צפוף ומרו-כז, כך, מתוך שלא היה לנו לאן לפזר את האנשים -מאוגרפת האש, וחוסר העומק, מסתבר הוא יתריננו, והמצוקה — מחסום, "עוד קצת, בחורים יהודפים או-תם! עוד מאמץ וניצחנו! קרא בקול. ואפילו מרוחק היה הדבר מן ההגיון יצאה הקריאה מבין קריאות ליבו, ואילו אנחנו המודחקים מזה ימים ישנים כבר יודעים, שפעמים גם ההגיון ניכלם אל עצמו...
("פנים אל פנים")
צבי ארד
אבא קובנר
גיטל מישקובסקי
בסער
נתו
יונתן
אמנות
בקיבוץ
משה צ'יזיק: דברי פתיחה
באשר תיכננו את ארועי היובל, חשנו שמהותנו התנועתית מחייבת להעלות את היכולת הגדולה הגנוזה בתוכנו, לא רק בשדות היצירה המשקית והחינוכית, אלא גם באפיקי היצירה התרבותית וה אמנותית. במרכז כינוסנו זה אנו מציגים את הדיון על "אמנות בקיבוץ". כבר בראשית דברי עלי להד-גיש: אין כוונתנו להכריע בדיון שיתנהל כאן, מהי האסכולה העדיפה בציור, בספרות ובאמנות. הבעיה המרכזית המוצגת לפנינו בתום 50 שנה- לקיומנו' כיצד להחזיר לתנועה את האיזון שהופר בין היצי־ רה המשקית והחברתית לבין היצירה התרבותית וה אמנותית במובנה הרחב. כתנועה המקיפה את כל היי האדם, המעצבת קלסתר רוחני לפרט ולחברה, אנו מחפשים דרך לעורר כוחות יצירה, להעלות את היכולת העצומה הגנוזה בקיבוצינו, כי בעוד אנו נמצאים בראשית התגבשות התודעה לחשיבות הפעי-לות התרבותית והאמנותית לקיומו ולמאבקו של הקבוץ, הננו מוצפים סכנות חמורות של חדירת החוץ לביתנו ' הקבוצי, כאשר אמצעי התגוננותנו בפני שטפון הלבאנטיזם של הלבאנט, והלבאנטיניזם האמריקני, אינם הולמים את הסכנות הקיימות.
בלי פעילות יוצרת, בלי השירה ובלי האמנות,
בלי מקורות ההשראה של ההפלגה אל עולמות הדני־ יון, בלי ההתיחדות עם כוחות הנפש הקושרים אותנו אל צור־מחצבתה של החוויה הראשונית, של הא" מוציה, של האידיאליזם היוצר, שהוא מעין כוח נגד הראציונאליזם האמפירי של זמננו — לא תקויים תרבות ראויה לשמה.
בתחום זה של שוויון ערך בין היצירה המש-קית לבין התרבותית האמנותית עלינו להזעיק את התנועה ולפני שהננו מזעיקים אותה נזעיק את עצמנו — היושבים כאן.
לעומת הצרכן ההמום, המודד את האיכות האנו-שית לפי תדירות מעשי הקנייה — נעמיד אדם השואף לניצול מגולות הציביליזציה הטכנית לשם התפתחות אישיותו. מול חלומות של סוכני המכירה נעמיד את הזיותיו של ההומניזם הלוחם והיוצר. תקופתנו היא תקופת הפרדוכס. עולם מחולק ומפורד מבחינה פוליטית ויחד עם זאת כה מאוחד ומזדהה מבחינה תרבותית. סגנון החיים הסטאנדרטי משתלט על העולם, מחבל בנפש האדם והורס את חוש הטעם וחוש הביקורת העצמית באחד. הוא הורם ועוקר משורשיו את האינדיבידואליזם הבריא.
תרבות מקורית ופעילות יוצרת, מחפשת דרכים
אנו עיצבנו את איש הקיבוץ בדרך השרות לכלל, אבל ידענו, כי שרות זה יצליח רק אז כאשר נפתה את מלוא יכולתו של היחיד. הסכנה של השחתת הטעם הטוב, של עיצובו ע"י החוץ היא ממשית ביותר. גילויים שונים מוכיחים, כי הסנוביזם של סגידה לכל מה שבא מבחוץ מקיף בל פעם יותר ויותר אנשים, בי הדור הצעיר ולא הוא בלבד ששרשיו אינם חזקים נתון יותר ויותר להשפעת הקל, המבדר, הזול והמשעשע בלבד. בשעה שה-מדינה מיתדלדלת בצורה מבהילה מכוחות היצירה העצמית תוך שעבוד לאופנה וליבוא, באשר משת-לטת המגמה של העתקת מידגמים תרבותיים חבר-תיים ומדיניים — חובה עלינו לשריין את עצמנו נגד סתגלנות, נגד הרוח הלבאנטינית. במאבק בין הקנייניות והערבים אנחנו צד ברור. בחברה היש-ראלית הננו הנציגים של תרבות ישראלית מקורית, הנשענת בעצם מהותה על פעילות יוצרת, מחפשת דרכים עצמאיות, סופגת כל הטוב שאפשר לקבל מרציפות היצירה והנשענת על גישה ערבית ורע-יונית
צורה אמנתית של ביטוי לחיי קיבוץ
גיורא מנור (משמר-העמק)
אני סבור, שאין לבבות על העובדה, שלמעשה אין סגנון קיבוצי ברור, באף אחד מן התחומים האמנותיים שאנחנו עוסקים בהם. זאת היא, לדעתי, עובדה, והסיבה העיקרית לכד, לדעתי היא, שדברי האמנות שאנחנו יוצרים, אינם שונים בסגנונם וב-צורתם, ולמעשה, במידה רבה, בתכנם, מיצירות אנשים אחרים העוסקים באמנות מחוץ לתחומי הקיבוץ, וזאת, משום שבעצם, באופן יסודי, לא שינינו את יחסנו, את יחסו של הקיבוץ, לדברי האמ-נות והיצירות האמנותיות.
גם אצלנו, לצערי, מקובלת אמנות, שאיננה דור-שת מאמץ של קליטה וכמובן — שאיננה מרגיזה. האנשים שעוסקים באמנות בקיבוץ נכנעים לתכתיב, ומוכנים לקבל על עצמם את הכלל הזה שלא להרגיז, ולהשאיר את הדברים המסוכנים מוצנעים איפה שהוא מתחת ל"גלאזורה".
לגבי התיאטרון המצב הוא עוד יותר מסובך, לדעתי. עצם מהות חיי הקיבוץ — קשה לתפוס באמצעים דרמטיים. בדרך כלל, בנויה הדרמה על מאבק בין בוהות, בין אנשים ובין יצרים! בעוד שהיי הקיבוץ, בל שאיפתם הם לפתרון הקונפליקט ולהאר־ מוניה! באמצעי התיאטרון הריאליסטי המקובל, איננו רואים את האמת הפנימית שלנו. ודוקא הדרמטורגיה החדישה, נתנה בידינו כמה וכמה כלים לעזור לנו להביע את מהות חיינו ואת כל מה שיקר וחשוב לנו, אנחנו רגילים לאריטמטיקה של המחזה הריא-ליסטי. ואילו המחזה המודרני כתוב באלגברה. אני, משוכנע שלפחות בתיאטרון, אם מבקשים ביטוי אמי-תי לחיי קיבוץ — דווקא הצורות החדישות, הן היחי-דות המסוגלות להעניק לנו אמצעים טכניים על מנת להגיע אל הדברים המהותיים שבחיי הקיבוץ ושהם שונים מצורות־חיים אחרות. זאת לא נשיג על ידי שאיפה לריאליזם של הרפורטר הנאמן, כביכול, מ-בחינה חיצונית, אבל אין בכוחו לאמור את העיקר, ולהגיע לביטוי המהות העמוקה של חיי הקיבוץ
האמן חייב להיות חלק אינטגרלי מחיי־הקיבוץ
פסל פרידברג (עין-השופט)
אני מסתייגת מעצם הנושא שהועמד לדיון: הייחוד באמנות הקיבוץ. מה זה יחוד? כיצד יושג? ע"י מילוי הוראות? ציות לצוות מגבוה? האם כאשר השתיל עודו רך, נבוא כבר לחשוף את שרשיו, כדי להיווכח האם אמנם הם צומחים?
יטען הטוען: כי אין די באמנות, אם אין זאת אמנות קיבוצית בפירוש. אולם אם מה שאנו מחפ-שים — זה סגנון ולא נושא או צורה חיצונית, כיצד נוכל למצוא אותו, כאשר אנו כה קרובים אל היצירות בזמן וברגש? האם יכול להיווצר יהוד תוך זמן ונסיון כ"כ מועטים? אולי בעוד דור או שנים יסתמן היחוד הזה בצורה יותר ברורה.
הנכון הוא, שאנו חייבים לראות את הקיבוץ כחלק מהעולם המודרני ואת האמנות הקיבוצית כחלק מהאמנות המודרנית. יש לנו סגולות משלנו, יעוד משלנו, אך אנו חלק מזמננו ובמידה ידועה — אף נגועים במחלות דורנו. האם הקיבוץ הוא מנזר סגור ומסוגר שאין רואים מעבר לחומותיו? האם כל. אחד בבר בטוח במאה אחוזים בעתידו ? גדלותו של הקיבוץ שמקיימים אותו אנשים פקוחי־עיניים ושלמרות זאת, מעיזים להאמין ולצעוד לקראת מחר אשר איש לא חתם עליו שטר — וזאת היא גבורה.
אני מאמינה שהדרך הטובה והמהירה ביותר לאמנות קיבוצית היא דרך חופש ביטוי מוחלט לאמן ואין זה מדאיג אותי אם גם הוא מחקה, טבע הדברים הוא' שאמנם לומדים גם מהחיים וגם מהאמנות. אינני חושבת שיכולים לאמור לציירים, איך לצייר, ני אם אפשר לבקר את ציוריהם ואפילו בחריפות. אולם לא יהיה יחוד אמנותי לפני שהא־ .מנות תהיה חלק אינטגרלי מחיי־הקיבוץ, לפני שב־ אמן יתפוס מקום מרכזי בחיי הקיבוץ. הקיבוץ זקוק לאמניו בדיוק כמו שנחוצים לו הוגי־דיעות פולי-טיים, מדינאים, כלכלנים ואנשי־משק.
יחוד היצירה הקיבוצית:
מאבק נגד הבריחה
דניאל בן־נחום (בית־זרע):
...כל אמן, ככל אדם מהלך במעגלים קונצנטריים, קודם נל אמן, זה — הוא עצמו ואין אדם דומה לחברו. אילמלא כך, יכול היה להסתפק ביצירות של אחרים, אם אינו מוסיף יחוד משל עצמו. אולם אם האמן מסתגר במעגל הצר של אישיותו, ואינו הורג למעגלים רחבים יותר — ודאי שאישיותו מצטמקת, ככל שהיתה עשירה מלכתחילה, ואיננה יבולה לשמש ליצירה גדולה, חשובה באמת.
ישנו מעגל שני, רחב יותר, מעגל החברה הקי-בוצית ואנו מאמינים בייחודה! יש מעגל שלישי — המעמד וישנו המעגל הרחב — העם שבו נולד, שממנו צמח. ויש מעגל האנושות, ואולי צריך להר-היב עד למעגל הקוסמוס. על כל פנים ברור לי בי אם מעגל אחד חסר — נפגמת היצירה כולה.
אין לדבר על ייחודנו בלי לדעת לשם מה בא ייחוד זה וכלפי מה, מבחינה קונקרטית. הספרות הישראלית החדשה עומדת עתה בסימן הבריחה. "הבריחה" זה הספר שקיבל השנה את פרם שלונסקי ו"הנמלט" של יזהר פותח את שורת הסיפורים שב-קובץ "סיפורים עבריים בני זמננו". ועמיחי, גם אצלו — הציר המרכזי ביצירותיו האחרונות הוא שאיפת הבריחה מן העולם הגדול, על בעיותיו ומד ראותיו אל "הדרך הפרטית" הנוחה, שבה הכניסה -לבל אלה אסורה בהחלט.
אפשר לאמר: הרי זה ביטוי נאמן לרוח התקו פה, לדור "רוצח אגדות" ? אך כלום אין בתקופתנו גם שירה אחרת? הנה מת בימים אלה משורר של עם במעט פרימיטיבי, עם של איכרים דלים וצמרת מושחתת — נאזים חיכמת. איזו אהבה גדולה מפ-עמת בשיריו, אהבה החורגת מגבולות האני, החוב-קת הכול! הארוטיקה אצלו, כביכול, הדום לשכינת העולם' ולא לחינם אהב והעריץ הקומוניסט חיב־ מאת את התנ"ך ושיר־השירים...
בריחה זו של הספרות המודרנית יונקת ממקד רות רציניים מאוד בחיי החברה הישראלית, לא רק בתחום הספרות. יש לה שרשים רבים ושלוחות רבות ולכן קשה ללחום כנגדה ואף־על־פי מצווים אנו לעשות זאת, מול הבריחה ממציאות קשה ומסו-בבת שמסביבנו, מן הערכים הרעיוניים ומוסריים שחינכו דורות של חלוצים, מן הזיקה לעם מקבץ גלויותיו, למעמד פועלים מתהווה, לארץ מחדשת פניה, לאנושות הנאבקת על שחרורה מכבלי עוני, ניצול ושיעבוד.
מול הבריחה הזאת המקיפה רבים ובן טובים —
נאמר קודם לעצמנו: לא יברחו אנשים כמונו! ואם נעצור כוח לעמוד בכך — יהא זה כיום ייחד דה ויעודה הגדול של ספרות הקיבוץ.
מותר לדבר על ייחוד
זיסקינד כרמל (עין-השופט)!
יכול להיות שהמושג "יחוד" צורם מדי, תו בעני מדי. אבל כשאנו אומרים ייהוד הלא מתכוונים אנו לא לגינדור בעלמא, בי אם לאיזה שהם חובות הומניים, לערכי־חיים באמנות, למאבק על הטוב והיפה. מדברים על ז'דנוביזם, אבל מתי ואיפה היה ז'דגוביזם במחננו? מי אמר לאנשים שלנו "כזה ראה וקדש ?" הרי הביקורת בעניין זה באה דווקא מלמטה, מתוך מועקה נפשית רצינית של המוני חברים טו-בים, הכאבים את הינתקה של האמנות מרבדי־חיים קיבוציים ומכל מציאות אחרת. מה הם מבקשים? קורטוב של חיוך ולו גם עצוב, של ילד חי, של גערה מתלבטת ושל נוף שצמח, אמנם מתון יסו רים. מה עונים על זה? "ז'דאנוביזם!" ומישהו
אנו מביאים בזה את עיקרי הדברים בכינוס הכללי של אמני הקבה"א שנערך בראשית יולי ש.ז בדליה לכבוד יובל החמישים לתנועת השומר־הצעיר.
בעיית כפיפות או אי־כפיפות האמנות לתביעה החברתית דרכי האמנות בת־זמננו וסגנונה; מעמדו של האמן בקיבוץ וייחודה של האמנות הקיבוצית — אלה שימשו ציר לדיונים שהתנהלו שם במשך יממה עתירת־רשמים לסקירה זו יש להוסיף את הרצאת הפתיחה של נתן שחם שנתפרסמה ב"דף לספרות" ,,על המשמר" מיום
26.7.63 ודבריו של יעקב חזן בפתיחת תערוכת אמני הקיבוץ הארצי, שאף הם התפרסמו בעתוננו מיום 7 ביוני ש.ז.
גם הפעם, לא יכולנו להביא את כל הנאמר בשלמותו על שום קוצר היריעה, אולם מה שמתפרסם כאן משקף תמונה נאמנה במה שנוגע לסדר הדברים ותמצית הדיעות שהובעו.
המלביה"ד
מוסיף: "אינני רוצה בכלל את העצות של הג-באים !"...
האם באמת נחנקו ציירים מחוסר מרחב מחיה, כאשר ציירו או שרו על החיים הממשיים ? אם האומנות תצטמצם רק באישי — לאן נגיע? שהרי עולם זה איננו רק עולם של מבוכה אידאית, אלא גם של אינטרסנטיות פרטית — כלום זה יכול להיות הביטוי שלנו? הייתי מוותר על הרבה תבי-עות — לו הייתי חש בכנות יצירתו של האמן המתלבט והכואב, אפילו היתה דרך יצירתו רחוקה ממני. אבל ביוון שיש נונקונפורמיזם בעולם — אומרים: בואו ונהיה גם אנו "נונקונפורמיסטים". וכיצד זה קורה שיום אחד, וכולם כאיש אחד, נתפ-סים למופשט דווקא?
אם מדברים על שוויון־ערך לסגנונות — הבה ונתבע שוויוו־ערך לכל יצירה של אמת. והייתי רוצה שיהיה איכפת לאמנים שלנו, שאין מבינים אותם. מדוע צריך להתגנדר כל כך בלשון חרטומים?
גם האמודאי הצולל לתהומות, שומר על הקשר שלו עם המציאות שאליה הוא חוזר וגם איש החלל מכוון את חלליתו הזרה לאדמה.
רבים מדי יוצרים בשביל מעטים מדי
בנימין עומר (משמר-העמק):
רבים מאתנו זקוקים לבירור גלוי־לב. אמיתות שהאמנו בהן אתמול — היום סימן שאלה הוטל בהן. בעולם מתרחשים דברים במהירות הסילון, ובמקביל, במה וכמה מענפי האמנות נתפסו לתחרות מסחררת בתהליך זה, ולפעמים תוך הסבר מארכסיסטי, כביכול, לאמור: כשם שהמדע מפתיע אותנו יום יום בחי-דושיו, סודותיו מסתבכים והולכים, גם האומנות בך. במירוץ תחרות זה מתחלפת שפת האומנות במהי-רות ובל שאינו נגרף בזרם מוקע כשמרן, כאפיגון של סגנון פלוני או אלמוני בדומה לאסימון שיצא מן השימוש. היש לנו, כאמני הקיבוץ מה לאמור בענין זה?
סבורני בי יש ויש. בראש וראשונה בגלל תוצ-אותיו של תהליך זה.
נניח בי האומנות החדישה בולה אמת. המירוץ הסילוני באמנות מוליך לחלל ריק. ואין בה משום הונאת, אך עובדה מצערת היא: ביתק המגע בינה לבין הציבור, בולל הציבור המשכיל. רבים מדי יוצרים בשביל מעטים מדי ובשביל הדורות הבאים, כביכול, ואילו הלב הוא אותו לב של אדם ושל חוה, וכל תהפוכות הזמנים ששינו את דרכי תגובר תיו, שמזגו אל תוכם גם אלמנטים אינטלקטואליים, לא שינו את עובדת היסוד שהלב שריר וקיים ושיש לו כמה צרכי יסוד המבקשים תמיד לבוא על סיפוקם, המירוץ הסילוני באומנות מוליך למע-שה אל ההלל הריק,
מותר האדם מן הבהמה בא לו בזכות בריתו הגורלית עם הכלל,
הקולקטיביות שלנו אינה אנטי־אינדיבידואלית ואילו האינדיבידואליזם שלנו הוא קולקטיביסטי, וכל אימת שאיננו בזה הריהו סנובי, חסר שאר רוח אמתי ומוליך לניצול ההברה הקיבוצית או לעזיבתה.
תכופות אני ממשיל את האומנות לעפיפון ש־ כביבול פורה חופשי בשמיים, נישא עם כל רות מצויה, אלא שהעין הבוחנת תמצא את החוט הדק המקשרו לארץ. חוט דק זה הוא בסופו של דבר הקובע את מהלכיו של העפיפון, אם גם לא את פרטי פירפוריו.
לעתים נדמה לי בי "האומנות התלושה" בזמננו דוהרת לקראת ניתוק חוט הקשר האחרון עם החב-רה האנושית. האומנם לא יהיה זה מוצדק לקבוע כי קיומו התקין של הקשר הזה הוא אחד מקווי הייחוד של האמן בקיבוץ?
לשמור על קשר־עין
יזהר ירון (עין השופט):
האמנות בת־זמננו אינה בשירתה של צפור, שעם קרן־האור הראשונה היא מתחילה לזמר. אופי האמנות של ימינו הוא מאוד מורכב. החלק הרציונלי שבה אינו רק חלק מתלווה לחלק האמוציונלי. התחושה האנליטית היא היום חלק אורגני של האמנות יותר מאשר אי־פעם, וכאן, מורגש לא פעם החסרון בקני-מידה אובייקטיביים.
לא תהיה אמנות של אמת, מבלי שיהיה עצור בה אי־שקט ואי־קפיאה על השמרים. שיגרה היא האוייב הראשון של כל אמנות אמת.
אין ספק שעצם התהוות היצירה האמנותית, היא פונקציה של הווייה ריאלית, של השתקפות הבסיס בבניין־על, אולם נשאלת השאלה: האם אחרי שנזרע הזרע ליצירה עצמה, האם ממשיכה היא עוד להיות פונקציה של גורם חיצוני, או שמא מתחילה היא לחיות חיים עצמאים משלה, לפי הוקי התפתחות משלה, שתלותם בגורמים חיצוניים היא רק משנית?
וכאן אני מגיע לנקודה העיקרית: מה יחסנו לאותה התפתחות מסחררת שחלה בכל שטחי הא-מנות? התשובה שלי היא מאוד שיגרתית ובלתי־ מודרנית: אני קורא לעזרה את ידידנו הוותיק: את המצפון. אסור לי לרדוף אחרי החידוש, עד שלא ארגיש את הצורך הפנימי, את בורה השינוי והתמורה.
תמיד היה ידוע האמן בחלוץ העובר לפני המה־
גוב תמיד היה מרחק מסויים בין ההישגים שאליהם הניע האמן לבין הטעם הממוצע של הקהל, אולם
תמיד היה קיים איזה קשר־עין בין הסייר ההולך קדימה לבין הכיתה הנעה בעקבותיו. בימינו אותו קשר עין ביתק לחלוטין ויש כופרים בעצם הגורם הקומוניקטיבי. אני חדור הכרה, ללא קשר־עין. המירוץ המטורף הזה יוליך לאין־מוצא.
להפריד את האפרוריות דרך מנסרת האמנות
מרדכי אמיתי (שריד):
קשה לי לענות על השאלה: האם יש יחוד לאמן־הקיבוץ ? האם יש יחוד לאמן כאמן — למעלה מכל ספק! ייחוד לקיבוץ — ודאי ובודאי! יש ייחוד לאמן בתוך הקיבוץ, יש לו יעוד עם הקיבוץ אבל, לתלוש את אמן הקיבוץ מתוך כל זה, כמשהו הקיים בפני עצמו ובעל יעוד מיוחד בפני עצמו — בכך יש משום מעמסה כפולת שלושה, שאני מסופק אם יישא בו ואם צריך הוא לשאת בה.
יושבים כאן חברים, שלפני עשרים או עשרים וחמש שנים עמדו על יד עריסת הארגונים האמנותיים שלנו והיו שותפים לתערוכת ציירים ראשונה בקי-בוץ־הארצי, ללהקה ראשונה ולקובץ סופרים ראשון. בזמנים ההם היו הדברים הרבה יותר פשוטים. לכר חות למראית עין. אמנם הכלים היו פחות משוכל-לים' כמעט פרימיטיביים במו בל חיינו, כנגד זה, ד,בטחון והאמונה, ובעיקר היומרה, גדולים היו לאין ערוך. ראינו את עצמנו חלק מאותו עולם שבו רווחה סיסמת ה"פרולטקולטור", תרבות שתוכנה פרולטרי וצורתה פרולטרית, בעלת סימני היכר מיוחדים, שאם נפרש אותם ללשון פשוטה — הרי דאינו את יעוד האמנות הקיבוצית כמשרתת הפוליטיקה: "אניטקה",
אכן, לא היה קיים גם אז דיקטט, אם לפרש את המלה בפשוטה. לא היו קומיסרים שהענישו, או שנידו, או שהוקיעו את הללו שלא היו בסדר לפי דעתם. אבל הקומיסר ישב בתוכנו פנימה. ולא היה ספק בלבנו שצריך "להיות בסדר".
גם כיום — אחרי כל אלה — אין לי בל ספק בי אמנות צריכה להיות בשירות החברה, צמודה למצפן רעיוני וחברתי. אבל שידות לרעיון — אין פירושו שירות לצרבי הטקטיקה הפוליטית המשתנה.
אבל מוכרחים להודות שקרה בינתיים משהו רצי-גי ביותר. הלא "ארץ גומר" היתד, העולם הרוחני שלנו. ביודעין ובלא יודעין שאפנו להיות כמותה. האמנו בי שם נוצרת התרבות החדשה, ערכים חדשים לעומת התרבות המערבית, שבה יפה ידענו להצביע על סיאובה. אבל הנה נערכו ונערכים מסעות לארץ גומר ודווקא בשטח זה מתגלה אמת מחרידה. המחריד ביותר בתמונה זו היא דווקא הכפשתם של ערכי התרבות והאמנות וכפיפותם לדיקטט. יש רגי־ שות שונה מאדם לאדם, אמן הוא הרבה יותר רגיש לאמת מאחרים ולבן פעל עלינו הדבר עוד יותר קשה מאשר על אנשי הפוליטיקה למשל.
מתוך גודל ההלם, פרצה המחאה, שוב בצורה מעוותת, של קונפורמיזם בכיוון הפוך, רדיפה אחרי אופנות מערביות, אחרי צורנות, אחרי הישגינו טכניים, אחרי פריקת־עול, אחרי התכתיב הלא כתוב של הביקורת הנטולה אחריות חברתית,
ואין אני אומר זאת כדי להיכנס לויכוח ולפסול סגנון זה או אחר, ודרך ביטוי זו או אהדת. מוב-רחים להודות בי משהו השתנה בדורנו, דור האטום והלוויונים, לגבי מושגים בה יציבים במקום וזמן. אולם האמנות חייבת גם בנסיבות הללו לסגל את עצמה למהלך החברה כולה ואינה יכולה להיתלש ממנה.
בעניין סגנונות-נקיים דו־שיח, נתווכח, נתכתש,
נדיב — אבל בתנאי אחד שנהיה משוכנעים בי האמן שלנו — בין שהוא אבסטרקטי, פיגורטיבי, אם כותב הוא שירים כאלה או אחרים — אם כך ואם בך — כוונתו היא לדבר אלינו, אל הציבור שהוא חלק ממנו ולא אל פלוני המבקר מעתוך־הערב, על מנת שיעניק לו שתיים שלוש שורות בטור שלו. כל היינו בנויים על יחסי אמת ואם אהיה בטוח בכנותו של בעל־דברי, שאינו מתכוון לשקר לי, שרוצה הוא לדבר אתי, אעשה גם אני מאמץ ללמוד את שפתך.
ודבר שני — אמנות איבה מפלט. אי אפשר שאמן יגיד לעצמו: עולם זה שבו אני הי הוא ללא תקנה. הבה אסתגר לי בהיכל השן שלי, במעבדת שלי, אכתוב, אשיר, אצייר. אצור נכסים של קיימא ועצם הדבר הזה ייתן לי סיפוק. אמן, איש הקיבוץ, אינו יכול להרשות לעצמו זאת, שהרי כאיש קיבוץ אין הוא שוד. נפש לגבי מאבק מעמדי, לגבי מלחמה פוליטית, לחינוך משותף, ליחסי חברה וכי אין ד!וא יכול להוציא את אמנותו מכלל זה ולסגור אותה באיזה שטח גויטראלי. גט היא כלולה כשלימות תפיסת עולמו.
אבל אם כך — זה מחייב גם את הציבור הקי-בוצי שלנו, שיעניק לאמן אותו שוויון זכויות בעי-צוב השקפת עולמנו, בדומה לאיש הכלכלה ולפולי-טיקאי, כי האמת שלנו איננה מוגופולין של המש-קיסט בלבד, או של הפוליטיקאי בלבד' או של התרבותניק בלבד, כי אם תוצאה של רב־שיח בין כולם ובתוך זהרב־שיח הזד" רשות־דיבור נכבדה לאמן־כאמן.
ואם להגדיר את יעודו של האמן שלנו כלפי ההברה הקיבוצית פנימה הייתי ממשיל משל לאותו גלגל צבעים המסתובב במהירות עצומה ולכן אין העין יכולה להבחין אלא בגוון אחד אפרורי בלבד. תפקידו של אמן הקיבוץ, אשר חייו זורמים במהי-רות כה עצומה, להפריד את האפרוריות הזאת דרך
"על המשמר"
השומר הצעיר
71
מנסרת אמנותו ולהצביע: הנה אין זה כל כך אפ-רורי הכול. יש כאן ירוק, אדום, כחול, יש כאן צבעוניות של כל גוני הקשת. ינסה האמן שלנו לנתח במעבדות שלו את התהליכים הגדולים של חברתנו, כי עלי ידי כך ישרת שירות רב את החברה, ליצור אתה ולקדם אותה, שכן כולנו רוצים בי הקיבוץ יצעד בראש תהליכי החברה.
הפער בין האמן בקיבוץ והקהל הקיבוצי
שולמית בת־דורי (משמר־העמק):
כמה מלים על היחס בין סגנון לבין "אופנה",
שני מושגים המוזכרים לא פעם בנשימה אחת. סגנון לעולם איננו "אופנה". האופנה" רק משתמשת בסג-נון למטרות שאין להן כל קשר למהות הסגנון עצמו. צורות סגנוניות נוצרות, כאמור, מתוך הכרה הפועל בנפשו של האדם החי עד עומקה את חוויית תקו-פתו. ואמנם בכל תקופה יש רבים הקוראים לעצמם אמנים, אך חסר להם הכוח להצמיח מחדש את צורות הביטוי מחווייתם העצמית, והם עטים על דוגמאות מוכנות מפרי יצירתם של גדולים מהם ומשתמשים בהן משום שיודעים הם מה רב כוח השפעתן על בני התקופה ומה מהר אפשר לקצור בעזרתן הצלחה בקרב קהל חסר חוש ההבחנה. גם היום יש רבים ההופכים היום את הזרמים החדישים באמנות ל"אופנה", אך בשל כך אין לפסול את החידוש, כשהוא נוצר ועולה מחוויית התקופה.
קיימים לדעתי שני טיפוסי־אב של אמן: יש אמן שכולו מרוכז בעצמו' שזכה במתנת־טבע של כשרון ודמיון. אך כיוון שבמרכז חווייתו עומד אך הוא עצמו, הרי שהוא משתמש בסגולותיו אלה בעיקר להנאתו ולטובת עצמו, אם כדי להשתחרר ממצוקותיו הנפשיות או להבליט את אישיותו או לזכות בממון, פירסום או שררה. ויש טפוס־אב שני — אמן שעולם חוויותיו עמוק ורחב יותר, שביכולתו לחוש גם את המתרחש בתוך־תוכם של זולתו, סבי-בתו ותקופתו. והוא נגדך בזרם גדול של חוויה אנושית, שלה הוא משמש ביצירתו מעין "סייסמו־ גראף" רגיש ונאמן. במחנה יוצרים זה גדלות לרוב אותן היצירות, שאינן נמחקות עם הזמן.
נדמה לי, שחיינו. הקיבוציים בעצם מגמתם היסודית, נוטים לפלוט את הטיפוס האינטרוברטי בשתכונותיו חורגות מעל לגבול מסויים. אולם רוצה הייתי שמעשי אמנינו יבחנו, נוסף על הקרי-טריון האמנותי — גם על פי מידת השתרשותם הפנימית במגמת היסוד של חיינו, אך לשם כך, חייבום הבוחנים לדעת. לזהות את המגמה גם. כש- צורת. הצגתה ואף סמליה מופיעים בגלגול חדש כצוו והכרח הזמן.
ואמנם, אפשרילטעון: — אם אמנות כזאת היא הביטוי המוכרח של הזמן, מדוע רובם של בני-זמננו. פשוט אינם מבינים אותה? לשאלה שלוש תשובות: א. כנראה שאנו חיים במעין "תקופת מעבר" בין תקופה לתקופה, שבה מרובים הנסיונות על התגליות ולפן האנדרלמוסיה היא גדולה. ב. יש להודות, כי לא מעט מקלקל כאן את השורה ריבוי מוצרי "האופנה", שתכונתה מאז ומתמיד לזכות מההפקר ולשגשג באנדרלמוסיה. וכיוון שהשלב הרא-שון להבנת האמנות היא התגובה הרגשית לחווייה שבה, קשה לעורר הבנה במקום שם חסרה החווייה. וג. בכדי להבין תמורות שאין רגילים להן, יש צורו בהסברה.
מכינוסנו זה חייבת לצאת קריאה למסע־הסברה מקיף ברחבי הקהל הקיבוצי : מסע של הרצאות, תערוכות וקונצרטים מלווים ויכוח וסימפוזיונים, בהשתתפותו של הפארטנר החשוב ביותר לוויכוח— הוא הקהל הקיבוצי.
מסע־הסברה מקיף בבעיות אלה עשוי להביא לא רק לחסול הפער ביו האמן וקבוצו, על ידי קדום ההבנה לאמנות בורזמננו, כי אם יש בכוחו לתרום רבות אף לעצם יציבותם של החיים הקבוציים.
במחננו הקיבוצי קיים כל הדרוש, כי תיוולד גם בו אותה הסינתיזה הבריאה ומחויבת־הזמן של המודרניזם הפוזיטיבי.
האמנות תהא מובנת לקהל —
אם היא טובה
אראלה שפרוני (עין־החורש):
אינני רוצה להפליג בויכוח בעד או נגד מסגרת מוכנה לאמן, כילידת הקיבוץ, לא התלבטתי אף פעם בבעיה הזאת. תמיד היה נראה לי שאין הבדל מהי מדת המכתיבה את צורתה לאמנות. אם הרת היא המכתיבה — תמיד מגיע רגע שהיא כובלת ולא משוב, אם תהא זו הדת הטובה ביותר והבונה ביותר.
האמן יובן ע"י הקהל בכל צורה שידבר' אם רק ידבר בכנות ובשפה הנובעת מפנימיותו הוא וה-אמנות תהא מובנת לקהל — אם תהיה טובת.
דיברו כאן הרבה על מודרניזם, אלא שנראה לי שמערבבים את המושגים "מודרני" ו־מודה".
אינני חושבת שמודרניזם הוא. מושג שלילי, גם אין זה נכון שהמודרניזם כופה צורה מסויימת, מודרניזם, שעיקרו תחושת התקופה וההליכה כחלוץ לפני המהנה — אינו מושג שלילי.
אנו, התובעים ממשקינו שלא לפגר אחרי החדיש ודורשים מאנשינו לשקוד להשיג ולהיכנס בסוד חידושי המדע והטכניקה — מדוע ניבהל מפני מודרניזם דווקא באמנות? לא המודרניזם הוא רע, כי אם הנהייה אחרי המודה, כאשר אין מעכלים את סממניה.
אנו, שגורסים פיתוח חשיבה, עצמאות ופיתוח מירבי של האישיות על כל גווניה — כיצד נוכל לגרום "עדריות" בצורת הביטוי האמנותי ?
דור ההמשך — מטענו הרוחני הוא ברוב המק-רים אך ורק המטען שהגיש לו הקיבוץ. אל לבו לשכוח זאת! דור זה לא הביא עמו מטען ממערב או ממזרח אירופה לא מאוניברסיטאות ואפילו מת"א הקטנה. כל מטענו הרוחני וכל התחושות והתגובות האומנותיות שלו שואבות מעולם הקיבוץ.
כולנו מקווים שדור-ההמשך יהווה בעתיד את מירב הקהל הקיבוצי — מה תהא לימים דמות המטען הרוחני של הקהל הקיבוצי? על האמנים מוטל, חלק-הארי של הדאגה לכך.
לדאבוננו, אנו עדים לפלישה של אווירה מן החוץ בדמות נהייה אחרי תרבות קלה ואנו עומדים על פרשת דרבים ואם לא נדע להתגבר על פלישה זו — אוי לנו.
מציאותו של האמן היוצר בקיבוץ צריכה לעורר, לעודד ולהיות קאטליזטור להיווצרם של גלי פעילות יוצרת סביבו. היא מסוגלת לשמש תריס בפני צרב־ גות של תרבות קלה בלבד, אם יעמיק האמן את הקשר עם קהלו מצד אחד ואם — מצד שני — ישקוד גם הקהל לטפח ולשמור על קשר זה בכל הדרכים.
מהפכה מהותית באמנות הפלאסטית
שלמה מאיר (קבוץ דליה):
אמנות פלסטית עברה בתקופתנו מהפכה מהו-תית, שהיא כנראה הגורם החשוב לקרע בין הבנת הציבור ויצירת האמן. מאז יוון העתיקה ודרך הרי־ ניסאנס ועד כה נוצרו בתהום המרחב הנוצרי ציורים ופסלים שצורתם שאובה מהמראות המוכרים לכל אדם או הקרובים לנסיון. החזותי־אופטי שלו. האמנות המודרנית לאחר שעיכלה בקרבה השפעות של תר-בויות שונות פיתחה שפה שצורותיה שוב אינן תלויות כלל בחזיון האופטי המוכר. התפתחות זו היתה הגיונית ומוכרחת. ואפשר לעקוב אחרי צמיח-תה צעד אחרי צעד מן הנאטוראליזם הצרפתי ב-אמצע המאה ה-19 דרך האימפרסיוניזם, הקוביזם עד היום.
האם יש בחברה מאורגנת בסיס לתביעה מתאמן ליצור בצורה או בתוכן זה או אחר? תשובתי היא לאו מוחלט. יש חוקיות מיוחדת בצמיחתו של כל יוצר והוא מוציא מתחת בפיו מה שהוא מסוגל. אפשר לקבל את פרי יצירתו או לא לקבל. — מה משפיע יותר על דרכו מאשר לתת לו הנחיות.
מדובר הרבה על המבוכה באמנות המודרנית. לדעתי אין מבוכה מיוחדת אצל אמנינו והאמנים בכלל. העולם שלנו מסובך הוא. אינני יודע, אם יותר מאשר היה פעם. האמן חי עם הסיבך, כמו בל אדם אחר וזה גם יכול למצוא ביטוי ביצירתו. אבל בשעת המעשה, האחד יוצר מתוך הדווה והשני מתוך חבלי יצירה. הקהל הנבוך לפעמים מיצירה לא מובנת, עלול גם להקרין מבוכה על האמן.
כשלון ההכוונה של האמנות הפלאסטית בברית המועצות
אנו עוקבים בעניין אחר הנעשה במשטרים הסוציאליסטים. ומשום מה נמנעים מלדבר בפה מלא על הכשלון החרוץ שנחלה בבדית-המועצות הכוונת האמנות הפלסטית.
היום שוב מכבדים במקלחת של בוץ כל מי שמעיז לצייר שלא לפי "ההבנה הפשוטה". חרושצ'וב נותן לנו דוגמא קלאסית של יחם שטתי לאמנויות, כשהוא מגנה את שוסטקוביץ על חיבור יצירה אינ-סטרומנטאלית המוקדשת ל"באבי יאר" של יבשו־ שנקו. כלומר — אם "באבי יאר" הוא שיר "מגונה", גם הקומפוזיציה המוקדשת לשיר אינה טובה!? איך מנהיג, ששעתו ודאי אינה פנייה להתעמק בסוגיות אלו, יכול לשים עצמו פוסק? התוצאה שאין שם למעשה בל התפתחות של האמנות הפלאסטית.
בצד הימני של סידור העבודה
קיים אצלנו מושג "הזמנה חברתית", והוא מבול-בל למדי. וזו אולי הנקודה המרכזית שצריכה להפ-סיק אותנו. מקציבים לאמן מספר ימי עבודה בשבוע ואומרים לו: לך, תעבוד לך באופן חופשי — אבל אגו מקווים שתצייר לפי הטעם שלנו. ואין זו גישה נכונה. בהזמנה חברתית מתוכננת ומפורשת מתחשבים בדרך כלל האמנים בטעם הקהל והיצירה היא מעין פישרה. אבל ברור לי, שהיצירה האינדיבידואלית, שאיננה תלויה בדבר, לרוב היא יותר עמוקה ומת-קדמת. גם אם היא לפעמים לא מובנת, לכן אל יעשה לו האמן, בעוברו למען הציבור, מלאכה קלה מדי וכל ילך בצורה שטותית לקראת טעם הקהל, פי אין זה לטובת היצירה.
אין אצלנו רקע מציאותי לאמנות אוואנגארדית
יוסף לובן (געש):
...יש התרופפות מסויימת במסגרת חיינו. עצם החיפוש אחרי הנוהג, אחרי התקנון, סימן הוא לרפיון האמונה. באווירה כזאת טבעי הוא שהאמן אינו רואה את האמת כולה. הבית איננו די חם, האימון בייעוד רופף מדי. יש רוח של פשרנות שאיננה מעודדת, ואיננה מחזקת את האמונה. האם פשרנות יכולה להוות יסוד איתן לאמנות אוואנגרדית ?
האבסטראקציה מתבססת, על הבריחה מן המציאות. האמן מכוון את העדשה אל עצמו — הוא אינו מאמין בחברה הסובבת אותו, אינו מוצא בה שותפים לעצמו,
אינני פוסל את הסגנון המופשט פסילה מוחלטת,
כל עוד האמן בפנותו אל עצמו מגלה צלילים חדשים יפים מקוריים. אבל בשום אופן אין אני מאמין שיכולה היא לשקף חברה מתקדמת.
האבסטרקציה השולטת בתוך התערובות שלנו מציינת שאנו "נורמליים", "שהולכים עם הזמן". כמו כולם... והדבר הוא דו־משמעותי. משונה הדבר שאנו, החיים במסגרת שונה ובמשטר שונה, סוציאליסטי, יצירותינו משקפות רובן גישה אגוצנטרית...
מזווית הראות של צרפן לאמנות חנוך פז (מזרע):
אינני מבין כיצד אפשר לקיים בציבור שלנו את החלוקה הזאת בין "אתם" ו"אנחנו". אתם — אנשי האידיאולוגיה ואנחנו — אנשי האמנות. החלו-קה הזאת היא זרה לכל השקפת עולם מתקדמת לכל השקפת־עולם הרוצה ליצור עולם שלאמנים יהיה חלק בו.
לפעמים המדינאי הוא יותר אבסטראקטי מאשר האמן. תפקידו של האמן להראות את היחוד, את הסובל האחד, לא את האנושות — כי אם את האיש, דיברו כאן על קצב חדש ועל בלים חדשים המאפ-יינים את התקופה שלנו. גם בשמים שלי עוברים מיראג'ים, אבל אל נשכח שעדיין נותר כלי אחד והוא דופק באותו הקצב כמלפני עשרות אלפים שנה וידפוק כד בעוד עשרות אלפים שנה וזהו לבו של האדם. מהי הסכנה באבסטרקציה? כאשר היא משתיקה את הולם דופק לבו של אדם. אם איננה משתיקה, הרי היא אמנות טובה, גם כשהיא אב־ סטראקטית. כל ציור, כלום ציור אנושי הוא כל בד שאדם מצוייר עליו? ציור אנושי הוא זה שהאמן זוכר כי תסתכל בו עינו של אדם. עלינו לרצות לעורר זיק בלבבות ולשמח את העין הזאת, ואז לא יהיה איכפת לי אם האמנות תהיה אבסטראקטית.
תעודת זהות שד אמן הקיבוץ
עם כל בקרתי על הריאליזם הסוציאליסטי הרי אותה תמונה שפנתה לאיכר הרוסי הבור ע"מ שיבינה, הולידה גם כוחות באלה שבלעדיהם היום היה העו-לם קצת פחות יפה, ממה שהנהו כיום למרות כל הכעור שעוד נותר בו..
אני רוצה שאוכל לזהות אמן, חבר קיבוץ, גם מבלי שיחתום את שמו, על הציור שלו ועל השיר שלו.
מדוע חושבים האמנים' שהם פטורים מחובת תעודת־זהות ? האם משום שהתחילו לפקפק אם תעידת־זהות זו היא תעודת־כבוד ? מי שמעריך אותה כזהות של כבוד, מדוע יקבל את התביעה להזדהות כתכתיב ולא כהזמנה סוציאלית ?
מבחינת התכתיב לאמנים ברוסיה לא חל לצערי הרב שינוי מהותי. קבלתי את החוברת האחרונה של "תיאטר" ושמה יש הנאום המפורסם בפני הא־ מנים. אינני חותם על הנאום הזה. שמה יש באמת הרבה פחד, מפני האמן שהמריא כביכול יותר מדי לשחקים. וכבר ראינו שפחד זה קצץ כנפיהם של הרבה ממריאים, אבל כלום המצב כך אצלנו ? מה אנו' תובעים מאמנינו. שימריאו להם. אך שלא ית-רחקו יתר על המידה מגג ביתנו. נתאר את חיינו הפשוטים, וכך נוכל גם להראות משהו יפה, אומנם לא כל כך אבסטראקטי. משהו קונקרטי ויפה גם לאלה המסתכלים עלינו מבחוץ.
אפשר לקרב את הקהל שלנו להבנת אמנות מופשטת אביבה בלום (רבדים):
אין ויכוח על הכינות הנדרשת מעבודתו של האמן. אמן המכבד את עצמו ואת עבודתו ואף קהל המכבד את עצמו לא יוותר על העיקרון הזה.
מתוך נסיוני, ־כמו עוסקת באמנות מיפשיטת, יכולה להעיד כי במשך שנים לא־כל־כך רבות הצ-
לחתי, לקרב במקצת, את חברי קיבוצי לעבודתי. לא קל להסביר אמנות זו ולקרב אותה אל הקהל" אבל אם מתמידים ואם מראים לחברים, דברים שעליהם לא חשבו, ולא ראו מקודם, הם מקבלים אותם לאט לאט ואין זה דבר כ"כ מבוטל.
בין האמן והאדם נתן יונתן (שריד)
הדבר הקשה ביותר שעבר עלינו בתקופה האח-רונה, היה כאילו הודחנו למעין פרובינציה רוחנית, באילו נדחה הקיבוץ אל איזו פריפריה מרוחקת וכאילו עבר למקום אחר, אבל נדמה לי שהמפגש הזה, וגם היבול הספרותי והאומנותי מוכיחים כי אין אחיזה לחשש שהפכנו לפרוביניציה תרבותית. בכלל, אם לקבל כך את הנוסחה "פרובינציה", אפשר היה לומד שגם ירושלים היתה פרובינציה של רומא. שענתות או תקוע היו פרובינציה של ירושלים, והרי אלה מקומות שהעניקו לעולם את הדמויות הרוחניות הגדולות ביותר, הנעלות ביותר.
גם מוסקבה ופטרבורג היו פרובינציה של פאריז, ויאסגאיה־פוליאנה היתה פרובינציה של מוסקבה, או של פטרבורג, אבל הפרובינציות האלה, נתנו לאי-רופה את גדולי הרוח שלה.
ובספרות העברית! מנין צמח ביאליק? מנין צמה עגנון? גרות הכנרת והירקון והמושבות הראשונות בשפלת החוף, תרמו עד היום הזה את מיטב יוצריה של הספרות, והשירה הישראלית החדשה, מרחל ועד יזהר. מברנר ועד נתן שחם. אלה, גם אלה, היושבים בירושלים או בתל־אביב או בכל מקום אחד, כדאי להם שיצמידו את היונקות האמנותיות שלהן, את הקשב שלהם, לא אל צינורות הביוב, ואפילו לא אל הברזים, כי אם אל המעיינות, אל מעיינות־ההימיות הלאומית העממית, והחברתית שלנו.
דרוש לנו גם ויכוח פורה, ואפילו נוקב ושדה רחב, רחב עד כדי כך שיהיה בו מקום לכל אלה שיושבים כאן, על מנת שלא תהיה להט ההרגשה שהם כביכול מחוץ לתחום המחיה הרוחנית של התנועה.
יכולים להיות פירושים שונים ליצירה אמנותית מסויימת, אולם פרשנות שהופכת את עצמה גם למורת־דעה ופוסקת הלכות, ואז היא באמת מסוכנת. שרשרת אדם פין סטיביה וביורוקראטיה
בחברה המודרנית קיימים שני אויבים כבדים את קיומה: מצד אחד הסטיכיה, ומאידך גיסא' דבר שהוא נראה כהיפוכה של הסטיכיה ושבעצם מתכוון למנוע אותה, וזוהי הביורוקראטיה, שאמנם בולה משטר וסדר, וכולה דיוק. אך אין בה מקום לא ליצר, לא לרגש. ולשום דבר אחר.
ביורוקראטיה זו שלכאורה היא היפוכה של הסטיכיה העיוורת, גם היא לוקה בעוורון כלפי האדם היהיר. הסטיכיה שוטפת את האנשים היהידים הופכת את האדם לפרוד של גוש אנונימי, אלים, של המון גדול. והביורוקראטיה, בדרכים הפוכות עושה אותו דבר עצמו. לקיים חברה בלי תוהו ובוזזו ואנארכיה, ועם זאת לקיים את חירותו הא־ מיתית של הפרט — זהו אתגר של כל הברה ושל הברה סוציאליסטית ביהוד. הספרות והאמנות הם מהגלויים הנאצלים ביותר של ההתמודדות הזאת.
ועוד משהו בענין שיגרה ואופנה. ודאי, מי שרוצה לקיים רק את הישן שוקע בשיגרה, וה־ שיגרה היא קודם־כל עצלותישברוה. שיגרה היא הסתיידות העורקים וראשית הכליון של כל יצירה. לעומת זאת, האופנה היא קלות־דעת, ההופכת את האדם, ואת האישיות שלו לשפחה לכל מיני קאפ-ריזות של חלונות־ראווה ופרסומת אמנותית, רק לא של אמנות.
האמנות ניזונה מהספונטאניות. והאופנה ניזונה מהמקריות. אפילו האמנות המהפכנית ביותר היה מתוך יחם של קדושה לעבר, ולעתיד שלקראתו היא מתקדמת. האופנה עוקרת ביודעין כל זכר ל-אתמול והופכת את המחר להפתעה מדהימה ובלתי צפויה.
ולכן מצווה האמנות, שיקויים בה "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה רעת", וממילא תזכה לקיים את כל העצבות שישנה בערב, ואת כל השמחה, שישנה בבוקר, כמאמר התהילים, "לערב ילין בכי — ולבוקר רינה".
הקיבוץ הוא בית היוצר
אריה סרטני (מרחביה):
האם אפשר לומר שהקבוץ יצר דרך אמנותית משלו ? מה מיחד את הסגנון שלהם באמנות הפלס-טית ? שאלות אלה וכיוצא באלו נזרקים לתומן בבימה של לגלוג ידידותי לזזלל המפגש בין האמנים שלנו והקהל האוהד אותנו.
קוהלת
שרגא וייל:
הצגת להקת קיבוצי השוה"צ "כשיצאת איש פשוט בדרך"
על המשמר
אריה סרטני
התערוכות האחרונות של אמנינו רחוקות מל-העיד על אחידות סגנון. הייחוד המקורי שבתצוגת עבודות של אמנים בקיבוץ מובלט בצנעה ואיננו נחלת הכל. האורבאניזם האוניברסלי השולט בחלק ניכר של התערוכות, המעיד על הליכה אחרי המקובל כיום במרכזי האמנות בעולם הגדול, הנו סימן מובהק לרפיון החשיבה והתודעה העצמית של רבים מאמנינו
הזדהות האמן עם נוף חייו
אי לזאת יש יסוד להניח, שבמידה שהיצירה האמנותית בכפר־הקיבוצי תביא לידי ביטוי את הזדהות האמן עם נוף חייו, החיצוני והרוחני, ר ייפתחו בפני היוצרים בשדה האמנות הפלאסטית מרחבים חדשים — ילך אופי יצירתם ויתגבש ברוח המקור המיוחל.
אך מהו כעת המכנה המשותף למציגים הרבים־ המופיעים בצוותות באולמות התערוכה ן בינתיים רק זה שהקיבוץ הוא ביתם בפועל, עוד בטרם היה ל"בית היוצר" במובן של אסכולה אמנותית מיוחדת.
יכול להיות המבקר שבא לבקר בתערוכות של אמנינו יתאכזב משלא ימצא שום דבר מאופי ומרוח המקומות שהמציגים חיים בהם ונושמים את אווירתם. האם זה תוצאה של התכחשות עצמית ורצון להיד-מות לכול הגויים? שהרי אם לא כן' משמע שבעלי היצירות הללו משתמשים באמצעים שאולים לביטוי ה"אני" והופכים את האמצעים למטרה.
אין טעם לפסול סגנונות ואסכולות
אינני מקבל את הדעה האומרת שבתקופה שלנו — בה אין למצוא דבר נאטורליסטי שאינו אב-סטרקטי בתפיסתו — אין טעם להתדיין על ניגודי הזרמים, כי אין הנאטורליזם של היום דומה לנא־ טורליזם' של אז.
אין טעם בפסילה הדדית של סגנונות ואסכולות,
או יש טעם לטפח את הזיקה בן האמן ובין הכלל. מידת הכרת שויונם וערכם של האמנים' בחברה הקיבוצית אינה נפרדת ממידת שותפותם במלאכת הבנין של אותה חברה הניזונה בלי הרף מחסדי אמונם והמצווה תמיד ללחום על נפשה,
רצוי איפוא, להתייחס באמון ובאהדה לאמנים אשר מחפשים וממציאים ביטויים חדשים. מתוך זיקה צמוקה לחיים, .ולא לקבוע מראש יחם שלילי לכל יצירה אם מופשטת ואם פיגוראטיבית, כי אבן, בלי ספק, ישנן יצירות טובות ולא טובות גם בין אמני מאבסמראקט ונם בין מאמנים באסכולות אחרות.
ייחוד זמן ומקום
אלי נצר (דליה):
הענין הראשון שאני רוצה לדבר עליו, הוא בעית התכתיבים, או "ההזמנה מטעם". לא חייתי ליד ערש לידתם של הארגונים האמנותיים הראשונים בקבה"א. אבל אני יודע שבמשך בל התקופות, היו תכתיבים והיה רצון להכתיב לאמן מה שהוא צריך או מה שאחרים סבורים שהוא חייב ליצור.
איננו יודע האם וסתי קיבלו האמנ-ים את התב- תיבים האלה. האם יש אחד שבשל "תכתיבים" שיניה את דרך יצירתו אני מנסח להבדיל בין אותו .תכתיב "הפוקדים עליך לעשות כך וכך, ואם לאו לא ניתן לך ליצור" לבין התכתיב שלנו, שיש בו, גם משהו מן החיוב. כי הרי קיימת שאלה של ביקורת וביקורת' העצמית. האם אותם חברים הטוענים נגד התכתיב, נוהגים באותה מידה גם בביקורת־עצמית לגבי, יצירותיהם הם?
משהו לגבי האמנות האבסטרקטית. למדתי פעם שבכל יצירה חייבים להיות לפחות 3 סממנים: הסמ-מן הראשון: יחודו של האדם היוצר, השני — הזמן, והשלישי — המקום. ואם אין ביצירה מ־3 הסממנים האלה היא לוקה בחסר.
הייתי רוצה לראות בכל יצירה משהו מיחודו של היוצר, משהו מקימני הזמן, וגם מסימני המקום, שבו הוא חי ואליו הוא שייך.
אינני פוסל אמנות אבסטראקטית. אני רואה בד.
מעין בטוי למבוכה של זמננו. האמנות האבסטרקטית אולי נותנת ביטוי לתחושת רגעי־חולשה. ויש מקום גם לבטא רגעי חולשה, ולא רק .רגעי־גבורה.
לסיום דברי אני רוצה להביא ציטטה קטנה משל נתן שחם, מספרו "חכמת המסכן": "רבותי האנינים — הוא אומר — אין אתם כותבים ספרות אלא כדי לבקש קשר לזולתכם, כדי לבשרו מה שהוא ־נחוץ ומועיל לחייו. מרכזיה אתם אומרים, תני לי קשר אל האדם. המתן על הקו, משיבים לכם מן המרכזיה עדיין אין קשר' חלו שבושים בעת האחרונה שנן עמודי הטלפון נהרסו בזמן המלחמה. אך הנה מתקנים שם ועוד רגע יתחדש הקשר.
"רבותי, לשם מה לנו להעמיד עמודים ולמתוח קווים, אם ברגע שמתחדש הקשר אין לכם מה לומר לו לאדם, אלא שאין שחר לחייו, ומכל רגשי אנוש לא נותרו אצלכם אלא בוז עמוק וסלידה מן החיים. אנו כך באמת שלא כדאי לשקר מאומה, ולריק אתם מאולצים, סתם בזבוז זמנה. של המרכזיה".
נמל חיפה
דרכם של ציירי הקיבוץ
אברהם עומרי (שער העמקים)
לדעתי, אין חופש על תנאי בלי רחיפה בשחקים,
אבל כמו שידענו, כחברי קיבוץ לוותר מתוך רצוננו החפשי, על החופש המוחלט, כך עלינו ליטול על עצמנו התחייבויות מסוימות גם בשטח חאמנותי וטוב שיוזמה זו לא תוטל עלינו מגבוה אלא תצא מתוך שורותינו אנו.
חוקר אמנות ברנט בספרו: "זעהן אונד ערקע נען" מקדיש פרק מיוחד ליצירות מופת ניתנות במסגרות ארכיטקטוניות קבועות מראש והוא קובע! "ההשתלבות במסגרת הנתונה. וההשתלטות המוצלחת עליה הם המציינים את האמן האמיתי" ולי נראה כי את ההוראה הזאת אפשר לקבל מעבר לפירושה המילולי.
טוב שציירינו יצאו מבדידותם הכפרית ללמוד מעמיתיהם המנוסים יוחד שבערי הארץ ומחוצה לה, אבל יש שם סכנה גם ליפול קרבן לשרלטניזם נוצץ, או להשתעבד לטכניקות מקסימות ולהפוך אותן לנו-שא העיקרי של יצירה, במקום לעשותן אמצעי משוכלל לביטוי עצמי ושירות חברתי.
בדי למנוע אי הבנה לגבי הערכתי או יחסי לאמנות המופשטת, אני מדגיש כי גם אני סבור שהחינוך לאמנות אמיתית מוכרח להיות מבוסס על לימוד שפתם של צורות, קווים, צבעים ואלמנטים. פלסטיים אחרים. בלי הכרת הערכים הציוריים הללו בהופעתם המופשטת העצמאית, יהיה הביצוע של כל יצירה פיגורטיבית דל ולקוי. אבל רב המרחק בין אמת זו ובין הגירסה הפסקנית שעל האמן בן זמננו להתבטא בערכים פלסטיים טהורים בלבד.
האם רוצה מישהו להצר את מפתה של האמנות האבסטרקטית? בתכנון פני הבניינים מתחשבים עמי־ שיקוליו של מונדריאן! הפלקטים, הרהיטים; השטיחים, המרבדים, חויל־ונות, הבדים, על מה שסובב אותנו ומשמש לגו בחול ובחג — הכל על טהרם האבסטרקט. מה שמתבקש הוא בסך הכל מעין "דו קיום בשלום", להשאיר במד, סנטימטרים מרובעים במסגרות שעל חקירות גם לציור הפיגורטיבי, בדי שאדם מן השורה יובל להזדהות בהן עם השראתו של האמן, נוסף על הנאתו הויזואלית...
אמן וסביבתו
משה כגן (שמיר):
יריבינו מבחוץ טוענים שהקולקטיביות הרעיונים מדכאה את חופש היצירה, והנה בכל התערוכות הגלליות של אמני־הקיבוץ־הארצי יכולים אנשים העיד לראות ביטוי ל"דיכוי" זה: 80% מבין אמנינו הם, ציירים מופשטים.
האמן בקיבוץ אינו מתהשב עפי"ר עם הקהל הקבוצי. הוא גם לא מרבה להציג בקיבוצו, אם כי הוא חי ויוצר בתוך החברה. הקיבוץ אימ עומד אצלו ממרכז העולם. צייר משלנו מעדיף את חבריו למקצוע בעיר, בא במגע עם יצירותיהם וזה דוחף אותו להתחרות בהם, כדי להוכיח, שאינו נופל מהם. גם למבקרי־האמנות חלק נכבד בכך שציירינו מת-רחקים בעבודתם מהקבוץ ומהסביבה. מבקר־אמנות אינו פונה לקהל החי בקיבוץ, בי אם לקהל עירוני ספר שהודפס היום בפאריז נמצא למחרת היום בידי אמן שלנו. הוא מדפדף בו, מתרשם ממנו וכמובן מנסה את כוחו במד, שראה אצל האמן מהו"ל, ורוב המבקרים עושים יד אחת עם האמנים שבאופנה.
כל עוד צייר מצייר רק להנאתו, לא אבוא בטענות על סגנונו, אך כשהוא מציג את תמונתה בפני הקהל הרחב התמונה — היא שייכת לקהלי הצופים. אם הקשר בינו ובין הקהל נתהווה — הרי שהצייר הצליח, ואם לא — סימן הוא שניכשל. ונשאלת השאלה: מי נכשל, האמן או הקהל?
מדברים על מסורת עתיקה של אמנות עברית ויהודית ושיש לנו ממי לינוק וממי ללמוד. לדאבוני הרב, אין לנו מסורת במה שנוגע לאמנות הפלאס-טית. תמיד היינו מושפעים מעמים אחרים. גם שלמה, כשבנה את בית המקדש, הזמין אמנים כנענים מצידון. גם פה, בארצנו, אין עדיין אמנות ישראל וכל צייר הביא את מטענו האמנותי מהגולה וחבל שגם אנחנו אין אנו מטפחים בין כתלי הקיבוץ ניצנים של אמנות ישראלית עממית ושרשית.
עיצוב דמות האדם בקיבוץ קודם לעיצוב אמנותו
משה זרטל (עין־שמר):
...סגור אני, כי נושא זה של ייחוד אמנות הקיבוץ איננו יכול להיות מנותק אף לרגע מן הרקע הכללי הרחב של עולם נסער ומן הרקע המצומצם יותר — הרקע הקיבוצי.
השאיפה והחתירה לגיבוש דרך היא לא
לגיטימית — היא חיונית לכולנו. אך קוצר הרוח למצוא תשובה מושלמת הוא מופרז ומזיק. אי־אפשר להבות בשוט ולצוות: גדל? אמנם חייב אני לאמור גלויות, כי כולנו חיינו רוצים, נכון יותר חייבים אנו כולנו, ותיקים כצעירים, לגדול עוד יותר מהר. משום שמהירות התהפוכות בעולם היא כה גדולה עד שחונק אותנו לעתים קרובות הפחד שמא לא נספיק לשמור צעד, שמא לא נדביק את קצב התמורות ונישאר דורכים קצת מאחור בכל תחומי היינו ויצירתנו...
כבחיי חברה כן גם ביצירה אמנותית תהליך הגיבוש הוא ממושך ומרכב. עוד אגו רחוקים מאד מיצירת סגנון ישראלי בכלל! אין אנו יכולים לקוות, כי חורשות הקרן הקיימת תוכלנה כבר להצמיח את שירת היערות הגדולה. לכך נחוצים יערות של דו-רות ולנו חסרים יערות של דורות, מסורת שורשית אחידה ותרבות של דורות, על אף כל עתיקותנו. דק סבל של דורות נתקיים בנו.
סכנת המשיכה לעבר
אני משוכנע, כי החווייה הקיבוצית בהכרח תצ-מיח, .והיא מצמיחה לאט־לאט, תוך ניגודים בלתי־ פוסקים, גם את הביטוי האמנותי המיוחד לנו. בצדק נאמר כאן, כי הקיבוץ קם בהוד החיים. המודרניים והיצירה האמנותית שלנו צריכה להיות יצירה מודרנית. אומר עוד יותר: הקיבוץ פניו אל העתיד, זאת אומרת שהוא לא בלבד הווה מודרני, אלא הוא צריך לחיות ערוך ומכוון לקראת העתיד. אולם האמת הקשה היא' כי הקיבוץ ואנשיו במשכים בלי הפסק, בכוח אטביסטי עצום, אל העבר. הצורה יכולה להיות חדישה, אך על דלתות חיינו יום־יום מתדפקים תכנים של אתמול. זוהי, לדעתי, אחת הסכנות הצפויות לנו: צורה חיצונית מודרנית עם תמים ממשיים של אתמול. כשם שהזהיר בשעתו לגין באומרו, כי מספיק לגרד קצת כל בולשביק ומתחת לשכבת העור הדקיקה־העליונה תמצא את השוביניסט הרוסי — כן מספיק לא פעם לגרד את עורו של איש הקיבוץ כדי לגלות בו את הזעיר־ בורגני. כאן אחת הסכנות הטמונות בחיינו כיום ומחר וכאן גם הסכנת לדמות יצירתנו, שתהא קוסמת בחידושיה הצורניות ותקועה בעבר לפי תוכנה ומהותה.
...חברים, הרד אני נוכח הפלישה של העולם החיצוני אל תוך חיינו. עולם צרכני, חדל תרבות, עולם בלתי מוסרי, טכנוקראטי, עולמו של אדם ה-שולט במכונות אדירות־כוח ועם זאת אובד דרך לעצמו ולאנושות. במסה על דמות "האדם המערבי בשנת 19:70". שנכתבה בידי הוגה דעות צרפתי־ פרוטסטאנטי מצויות כמה הגדרות קולעות מאד על במות האדם בימינו ומן הראוי, כי אמנינו יתנו
דעתם על חזיונות כלליים יותר של החברה והאדם בזמננו ולא יסתפקו בתחומים מקצועיים מצומצמים.
הסכנות הרובצות לפתח חיינו, החדירה של השפעות חוץ שליליות המעוררות חרדה בלב — זהו אחד הנושאים החשובים היאה לפגישת סופרים ואמגים שלנו. אין זה שאלה רק לאנשים המבטאים את הקו האידיאולוגי, כפי שמקובל לאמור. זאת היא שאלה של חווייה אלמנטארית של סופרים ואמנים — אנשי קיבוץ, שהם לפי מיטב אמונתי רגישים יותר, ערים יותר, רואים אולי שעה אחת קודם את הקרב ובא. ואם לא כך הדבר — סימן רע הוא לנו.
ומה היא/תגובתם של חברינו היוצרים? אין כאן ענין של פלאקטים ולא ענין של "אגיטקות", שיחר בהן בשעתו הפרולטקולט. המדובר הוא בע-מידה מול סכנות העלולות לעוות לחלוטין את דמות החיים שלנו ואת טעמם. מדובר הוא באוידד, הרוח-נית, אשר בתוכה גדל חדור הצעיר שלנו והנוער המתחנך על ברכיו, אוירה של זלזול באידיאות ובערכים' אשד יש בה כדי לכרסם במסד יצירתנו.
מהות הומאניסטית, המחפשת נתיבות אל האדם
...דובר כאן על חופש ביטוי מוחלט. פסלי פרידברג, הלוחמת בעוז רוח למען הערכיים המודרניסטיים באמנות הפלאסטית המופשטת, טוענת כי הדרך הקצרה ביותר לביטוי של אמנות קיבוצית היא דרך חופש הביטוי המוחלט לפעמים. איני מסכים לדברי הבקורת שלה, אך אני מעריך את כנות גישתה. גם הפעם סבור אני, כי התיבה "מדד לט" בדברנו על חופש ביטוי באמנות היא בלתי ריאלית, אפילו היא מתלווה כאשליה מתמדת לחלו-מות אמנינו. לא משום שזה נוגד א־פריורי את תפיסתנו ואינו מתיישב עם דרכנו, אלא משום שזה לא מתיישב עם המציאות, מציאות זו הכופה עלינו או הזדהות או דוחפת אותנו להתגוננות ומאבק נגד הסכנות האורבות לנו.
אין אני סבור, כי קיים עוד בתוכנו ענייו אח-דות הסגנון ביצירה האמנותית. היו נסיונות כאלה בעבר, אך מי שמנסה לעורר וויכוח מתמה זה מחדש עוסק בדבר שחלף זמנו. אולם, חברים, מעל לבעיית הסגנון והצורה מכרעת היא שאלת התוכן, המהות של יצירתנו. כוונתי למהות הומאניסטית, ליצירה של אמת, המוליכה או מחפשת נתיבות אל האדם. גורלו של אדם בחברה האנושית הוא מרכז בל מאוויינו וזהו העניין המכריע, אשר מוכרח לע-לות כיום על סדר יומו של כל כנוס שוחר קידמה. יהא זה כנס פוליטי, אמנותי או כל כנוס אחר.
...ישנם ציירים מודרניים המזכים אותנו לפעמים בתמונה, אשר עינו של בן תמותה
אינה מוכשרת לפענח אותה אפילו בעזרת התאמצות שכלית ספקולטיבית. אם אינך יורד לסוף דעתו של הצייר ואינך מתרשם, הרי אתה יבול למצוא על שפתי הצייר חיוך של ביטול. הוא ישמיע לך פורמולה אומנותית או הרצאה על הטכניקה של התמונה ועל הרעיון העמוק המסתתר מאחוריה ואתה המסתכל העלוב מקבל מנה גדושה של תיאוריה אומנותית במקום ההתרשמות המקווה-
...ושוב ישנם אמנים ומזמיני אמנות אשרי עוברים לקיצוניות שניה וחושבים כי אפשר להכניס את היוצר לתוך מיטת סדום של "הזמנת סוציאלית". לי נדמה כי תערוכה זו מבטאות את ההליכה בשביל הזהב. לא מאניירה ובדידות של אינדיבידואליזם פונה־עוךף נאף לא השתעבדות להזמנה סוציאלית.
...אין ערך בר־קייטא לאמנות, אשר יופיה אינן מדבר בעד עצמו, כשהוא פועל על כל נפש ועל כל גיל ועל כל הלך רעם. על כן לא טוב, אם על פני התמונות מהלך אימים "האגרוף הקמוץ)"...
לו הייתי צריך לנסח את הבעיה אשר בפניה מוצג העובד האמנותי שלנו הייתי אומר יש יופי שבאמת והאמת מזאת לגבי שוחריה תמיד יפה, היינו הך אם היא עצובה אי מרנינה. וישנו שוב ההל שבשקר, עם עודף של הפרזות וסופרלטיבים, אשר בהם מכים המם דיקטטורים על הדמיון ועל קרום השמיעה במו על תוף מרעיש...
מאיר יערי בפתיחה תערוכת אמני הקבה"א הארצי
חיים ברגב
ביער
/ בין שתי תנועות
חינוך
שלוש פגישות
לחיצת יד גברית
— "אתה זוכר אותי ?"
לרגע נבוכותי, עלעלתי בקדחתנות בזכרוני,
— "כן, ודאי! רחמים, חברת חנוער בקיבוץ מ."
— ועוד מה ?"
— "רגל נקועה במחנה חברות־הנוער באשקלון ב-1951. קפיצה מהחומה העתיקה".
— "נכון" מחייך רחמים. "אבל בראה לי כי אתה מופתע לפגוש אותי כאן".
— "לא מופתע, כמו שמח" — עניתי "מה ? ימי-עיון באיזה ענף?"
— "כן. אני רכז המטעים" — גאווה מחלחלת בקולו. עיניו השחורות מתנצנצות. היה זה בצהרי יום חורף אחד, בכניסה לחדר־האוכל של המדרשה החקלאית ע"ש רופין.
סיפורו של רחמים קצר. שכונת שפירא, בתל-אביב. בית מלא ילדים, של משפחה מיוצאי תורכיה. אבא, סבל עם תלת־אופנוע. אמא עמוסה והילדים הקטנים גוזלים את כל תשומת־הלב.
מי יש לו זמן לבן ה־14? ללימודיו? לעיסוקיו בשעות אחרי־הצהריים ? אך גם להפקירו אי־אפשר.
מכרים מיעצים: "לכו לרחוב עליה 49. שם יקחו אותו לקיבוץ. תראו- יעשו ממנו בן־אדם".
בעלית־הנוער בודקים, בוחנים, מהססים ו...מקב־
לים.
ובקיבוץ — כמו נדנדה — עליות וירידות. המדריך נושך שפתיו. "כמה אפשר לשאת נער כזה ?" המטפלת' בדאגה אמהית חמה מעכבת: "בכל זאת השתנה לטובה אצלנו. מה מחכה לו בבית? הן ילך לרחוב". מה פלא כי אני מופתע, ועוד בימי־עיון לרכזי ענף המטעים...
פגישה אחרת. חיפה. משרדי עלית הנוער
— "זוכר?" — וחיוך שובבי, בוטח האומר:
"אין ספק שתזכור" — ואמנם, קל לזכור את אהובה גם אחרי עשר שנים, שהרי כמה אדומות־שיער היו בין הנערות מיוצאות עיראק?
כיום היא חברה בקיבוץ בגליל ומטפלת בחב-רת־הנוער שם, מטפלת למופת — באים ל"הסתכלות" אליה.
אבל גם לה בעיות וקשיים בעבודתה. גם היום הגוער איננו קל ונוח לחינוך.
אחרי שהיא מתנה צרותיה, עוטות עיניה הירק-רקות דוק של לחלוחית: — "אין דבר — מסיימת אהובה — בכל זאת הרגשה נעימה היא, כי יכולה אני להחזיר קצת ממה שקבלתי, ולהודות בדרך זו על מה שעשו למעני מתוך הבית הזה".
*
— "שלום, יורם" — מחזיר אני לו על ברכתו.
לבושו — עירוני. תיק שחור, מכובד.
מוצאי בן־שמן הוותיקים הוא. מסגר בקיבוץ בדרום, שהפך מסגריה למפעל תעשייתי מצליח.
— "שלום. אני נוסע".
— "לאחת הארצות הסמוכות, בעניני "יצוא ה-תוצרת שלנו".
גם לאחר עשרים שנה ומעלה, קשה להעלים בליל את המבטא ה"יקי".
*
שלוש פגישות אקראי, שלושה מתוך אלפים, המהווים חלק מכובד בפסיפס האנושי כמעט בכל הקיבוצים בארץ.
בוגרי עלית־הנוער.
אין ענף, מקצוע, תפקיד להם לא נתנו כתף.
בכל המערכות נטלו חלק, במשך התקופה של קרוב ל־30 שנה, מאז באו לקיבוצינו ראשוני החניכים.
שתי חגיגות יובל
משהו סמלי בעובדה, ששתי הגיגיות יובל נקרו באותה שנה: יובל ה-50 לתנועתנו ויובל ה־30 למפעל עלית־הנוער.
תנועת־גוער ראשונה בעם ישראל ומפעל חי-נוכי בעל זכויות ראשונות, אולי במימד עולמי.
הקשר ההדוק בין השנים לא במקרה נוצר, ולא פלא כי נמשך הוא עשרות בשנים. הרגשה זו הדדית היא לשני הצדדים גם יהד,
ביטוי מה ביתן לבך, בעצרת המרכזית של "יום הילד" בל"ג בעומר השבה (מפעל שבתי שהתחדש על־ידי עלית־הנוער).
בפתחו את העצרת, שילב בדבריו ראש המחלקה לעלית-הנוער, משה קול, ברכה ליובל תנועת "השו-מר הצעיר", ברכה שנאמרה בהתרגשות וכך גם נתקבלה בתרועות הרמות של הקהל באולם המלא.
מפעלה המפואר של תנועת־הנוער — התנועה הקיבוצית — אימצה לה את המפעל החינוכי של עלית־הנוער מראשית צעדים
בריח בין חשניים
הברית בין השניים היתד. כמובנת מאליה, והיא נכרתה ביום בו הגיעה החברה הראשונה מגרמניה, בפברואר 1934, לעין־חרוד.
מיום זח חיו חניכי עלית־הנוער במסגרת חברות-הנוער, חלק בלתי־נפדד מהנוף הקיבוצי
הם אשר נתנו את הגושפנקה של "ישוב מחנך" לקיבוץ. ומאז — עשרות רבות של קיבוצים לא הפסיקו אפילו ליום אחד ממלאכת חינוכם זו, במשך 30 שנות קיומה של עלית־־הנוער.
רק מי שחי את התהליך המחמיר הזה — יוב־
יום במשך השנים, יודע איזה עול כבד — אך גם קדוש — נטל על עצמו הכלל הקיבוצי בביתו,
הזכות למלא משימה בכבדה זו, נקנית במאמץ מתמיד — נפשי, חינוכי, חברתי וכלכלי.
ראשי המפעל וכל הנושאים בעולה של עליון־ הנוער' יודעים להעריך נכונה את פעלה של התנו-עה הקיבוצית בתחום זה.
עוד בשנת 1939 אמרה הגברת הנריאטה סאלד באחת הפגישות עם מדריכים; "נוכחנו לדעת שבלי המשקים לא היינו יכולים מעולם לפתח את התנו-עה הזאת. אינני יכולה לתאר לעצמי, שאפשר ליצור תנועה כזאת על־ידי מוסדות, תנועתנו מדגישה את הרוח הארצי־ישראלית, רוח השפה, רוח החיים. רק חיים חברתיים יכולים לעזור לילדים אלה".
ב־1959, חוזר משה קול, ממשיך פעלה של הנ־ רייטה סאלד, לדון באותו נושא.
הוא אמר: "עלית־הנוער נראתה לי תמיד מפעל חינוכי אדיר' אשר הבין כיצד לשזר מעשה משזר אחד, את ערכי תנועת־הנוער הציונית ואת פעולות ההצלה והשיקום של הנוער היהודי, בשעת החירום הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל.
בעת ובעונה אחת ידעה עלית־הנוער להשתמש כראוי בצורות ההתישבות החדשות של התנועה ה-חלוצית לצורך גיבוש דרכה, זו הדרך החינוכית המקורית, שסללה בשנות קיומה. מזיגה נפלאה זו היא אשר העלתה את עלית־הנוער ובתנה לו את הכוחות הדרושים להנחיל יעוד וחזון לנוער ש-טיפלה בו".
(מ. קול — מסכת עלית־הנוער — עמ' 25)
50 שנות תנועתנו (ו־30 שנות עלית־הנוער בתוכן) — היו שנים סוערות ורבות־תמורות בתול-דות עמנו, בהתפתחות ארצנו וברקמתה החברתית,
אולם בכל חליפות העתים עמדה איתנה הברית בין השתיים, לנוכח נסיונות שובים, כאן המקום להז-כיר ולהדגיש, כי אם יש ייחוד במפעל עלית־ הנוער — בברית זו מקורו, והייחוד הזה יתקיים בל עוד הברית תמשך...
בוגרי המפעל בקיבוצים
ברם' אין לשכוח כי הברכה אשר צמחה משי-תוף הפעולה בין התנועה הקיבוצית ועלית־הנוער הא הדדית, ובראשית רשימה זו ניתן לכך ביטוי מה.
גט מ. קול, בספרו הנזכר לעיל, אומר בסוגיה זו: "התנועה הקיבוצית היתה השותף העיקרי בקלי־ טתם, נבחינוכם של רבבות ילדים ובני־נוער. התניעה ד.?8ת באה על שכרה וזכתה על־ידי כך בעצמה להישגים כבירים. כ־20% מחברי התנועה הקיבוצית הם בוגרי עלית־הנוער".
ואמנת — מתוך למעלה מחצית חניכיה עלית־ הנוער, התחנכו בקיבוצים — חמש רבבות ולמעלה מזה.
לאחר שעלה הכורת על התנועה החלוצית ב-אירופה, היו רבבות אלה אחד המקורות החשובים למילואים של התנועה הקיבוצית. מתוך מפקד של בוגרי עלית־הנוער בקיבוץ הארצי, אשר נערך בחר דשים האחרונים, אנו לומדים כי ב־71 קיבוצים
(מתוך 72) נמצאים למעלה מ־2000 חברים כאלה, לפי החלוקה הבאה:
בוגרי עלית־הנוער
ב־12 קיבוצים מ־50 עד 80 חברים
ב־35 " מ־20 עד 50 "
ב־24 " מ־5 עד 20 "
יש להניח כי בשתי התנועות הקיבוציות האח-רות התמונה דומה' אם נשווה את אחוז המגשימים והממשיכים הללו אל צינורות מילואים אחרים — יתברר בי גבוה הוא באופן יחסי.
להמשך הדרך המשותפת
לנוכח צימצום מקורות גידולה של התנועה הקיבוצית, יש אם כן, להמשיך ולטפח את ה-זיקה למפעל עלית־הנוער, למרות המיגבלות. ווד מיגבלות נעוצות במספר העולים שאינו גדול, בפי-תוח הרשת הענפה של מוסדות־לימוד למען הנוער הישראלי על־ידי המדינה. בנוער הנחשל והמקופח המגיע לקליטה בקיבוץ באמצעות עלית־הנוער.
ולא כאן המקום לדון בפרטים.
תשמש שנת היובל לשני מפעלי חינוך אלה לא לסיכומים בלבד, אלא גם להתוויית הדרך המשותפת לעתיד.
מעמדנו בתרבות
היחס לתנועה העברית לא היה בו משום חידוש בתנועתנו, כי מאז קמה תנועת השומר הצעיר והופיעה ברחוב היהודי, תפסו ה-עברית ושאלת בית־הספר מקום-בראש בין ערכי התנועה. כל ימי קיומה של "תרבות" בפולין וב-ארצות אחרות היה השומר הצ-עיר בין תומכיה וחבריה הערים והנאמנים ביותר.
אמרנו: "...ברור לכולנו, בי ה-הכרעה בוועידה, פירושה קבלת אחריות, כניסה לברית העבודה, התחייבות לפעולה מאומצת ו-מוגברת... תרבות היא במה לע-בודה קונסטרוקטיבית... חינוך דור צעיר בישראל, פירושו יצי-רת תנאי חינוך, המבטיחים הת-קשרות לעדי-עד בין הדור הגדל ובין מטרת הציונות האמיתית..."
דברים אלה היו נר לרגלנו במשך תקופת עבודה ומאמץ עד היום הזה.
יכולים אנו לומר שהיינו נא־ מנים לכל מה שהכרזנו. ערכי התנועה חדרו להמונים, נוצרו בתי־ספר חדשים, שופרו דרכי העבודה הפדאגוגית. נוצר ירחון פדאגוגי, נעשו צעדים חשובים כדי ליצור קשר־של־ממש בין "תרבות" ובין הנוער. "תרבות" בפולין התייצבה בראש המלחמה למען התנועה העברית העולמית. ועל־כל-אלה — הודגש, בעיון ו-במעשה, הרוח החלוצי והעמלני בפעולת בית־הספר. תוצאות הפ-עולה מוכיחות, שיש ויש אפש-רות של יצירה בתנאים הקיימים, על־אף אדישותו של הציבור ה-ציוני, ההתחלה מחייבת שמירה
על מה שנוצר והמשך המיפעל, למרות כל הקשיים ובניגוד לא-לה, שרוצים לעקם את הקוו ש-הנהגנו ב" תרבות".
התנועה רשאית להתברך בהי-שגיה ופעולותיה ב"תרבות". יש בהם משום הוכחה, כי הטבנו ע־ שות, כשקיבלנו לידינו את הע-מל הזה ולו גם ברגע, שאחרים ברחו מהמערכה ונדמה היה, ש-הכול נהרס. ואולם, מה שנוצר במשך התקופה האחרונה, אינו אלא התחלה זעומה לעומת הצר-כים. ההתעוררות הציונית והעב-רית הקיפה את כל שכבות העם שפניהן לארץ־ישראל. ציבור ה-מורים כובש לו דרך חלוצית ב-חינוך. אבל עדיין מתכה לפתרו-נה שאלת הנוער. 1930
במערכות התרבות
העברת
דומני, כי בשנת היובל, בהע-לותנו את תולדות התנועה ומפ-עליה בכינוסים ועצרות עם, לא נפקדה משום־מה חלקה אחת ב-שדה פעולתה הרחב — חלקת התרבות והספרות העברית. והרי חלקה זו אינה דלה ויבוליה אי-נם זעומים כל עיקר. במשך חמי-שים שנות קיומה כתנועת נוער וכתנועת הגשמה חלוצית, נושאת ייעודים חברתיים־היסטוריים ב-עם ובמעמד, רבה היתה תרו-מתה במישרין ובעקיפין להתחד-שות התרבות העברית ולהתפת-חות ספרותנו, עד כי קשה לת-אר את דמותן כיום ללא תרומה זו.
ועדיין לא נעשה מחקר יסודי ומקיף על פעולת תנועתנו והש-פעתה בתחומים אלה, בצינורות גלויים ואח סמויים מן העין. ו-בלעדי זה אף התמונה כולה — תמונת התנועה בכל שלבי הת-פתחותה איננה שלמה. אין רשי-מה זו מתיימרת למלא אח הח-סר. כוונתי רק להפנות את תשו* מת־הלב לסוגיה זו, ומה שחשוב עוד יותר — להעלות אחת מ־ נקודות־המוצא המרכזיות להיער-כותה של התנועה ולפעולתה ל-הבא ברבות מארצות הגולה ואף במדינת ישראל.
*
זיקת הגומלין בין הופעת ה-שומר הצעיר, תנועת הנוער ה-ראשונה יי*חוב היהודי, לבין גי-לויי התחדשות וחיפושי דרך ב-ספרות העבריה החדשה היא עמו-קה ומהותית, הרבה ממה שנת-גלם ונתממש בתנועת הנוער ה־ השומרית, בטיוליה ומחנותיה, בשיחות־רעים ווידויים לוהטים, בלבטים וחיפושי־דרך, בספקות נוקבים ונדודי־רוח, במעפלים ד מפעלים חלוציים גדולים — היה צרור ומקופל בחזקת גילוי וב-שורה בספרות ובשירה העברית. והתחומים יונקים זה מזה.
זיקה זו ימיה כימי התנועה החוגגת את יובלה. היא מהווה יסוד יציב, הקיים־ועומד בה מאז. "השומר הצעיר" לא היה נעשה מה שהוא אלמלא מיזג בתוכו את המשחק הצופי חסר־הדאגה ואת רעננות־הנעורים עם כובד־ הראש העיוני, מזיגה זו נסתמלה ע"י האיחוד של ההסתדרות ה-צופית "השומר" עם חוגי ההש-תלמות של "צעירי ציון", שהעלו על ראש תוכניתם "לימוד שיט-תי של השפר העברית עד לשלי-טה גמורה בה, כדי שתיעשה שפת החברה, לימוד שיטתי של תולדות היהודים וכר וכר". הזמן והמקום גרמו לכך, שנוף התנו-
עה יהא נוטה ל"עולם הגדול" ומפולש לרוחות החדשות המנש-בות באירופה של הימים ההם, ימי מלחמה ומהפכה, ואילו שור-שיה יהיו מעורים עמוק בקרקעה של יהדות עממית ועתירת־מסורה, שבה עמדה עריסתה. בכך היה ייחודה התרבותי־הרוחני ואחת מתרומותיה בתולדות תרבותנו ו-ספרותנו.
האמנם סמלים תלושים בלבד?
ידועות הן השפעות־חוץ שהיו ניכרות בימי ראשיתה של התנו-עה בגאליציה ובווינה. בליהר ו־ וינקן, ואפילו שפנגלר ב"שקי־ עת ארץ המערב" שלו, לאנדאור וזיגפריד ברנפלד ופרויד — טבעו את חותמם במחשבתם של מדרי-כיה וחלוציה. השפעות סותרות אלו יצרו לא פעם מסך ערפל ש-מאחוריו הסתתר רעיונה העצמי של התנועה,'שבו שכנה, כביכול, שכינתה. אך התנועה מעולם לא היתה יוצאת לדרך־המלך של הג-שמה חלוצית והיתה שוקעת ב-יוון "סמלים תלושים" וחיפושי־ סרק חדלי־אונים, אלמלא גברו בה גורמי־פנים עמוקים שהיפנו את התנועה מראשיתה אל דוגמת "השומר" בארץ, למיטב הערכים של העליה השניה מן הצד האחד ואל מקורות תרבותנו הלאומית מן הצד השני. בצאתו חוצץ נגד "סמלים תלושים" אלו שהיו מקו-בלים בתנועה (במאמרו ב"הפועל הצעיר", 1923) לא חשש מאיר יערי לפגוע במושג מקודש כ-"תרבות הנוער" מיסודו של וינ-קן, בהצביעו על מקורותיה בהש־ קפת־העולם הבורגנית של "צעי-רים אמידים, בעלי שאר־רוח וד-מיון עשיר". הזרה למציאות ה-יהודית ולמוצא הסוציאלי של תנו-עתנו. המסקנה מכך לא היתה עדיין השקפח־עולם סוציאליסטית מגובשת יותר, שכן לא הגיעה עדיין שעתה, אלא עגיגה במצי-אות, חזרה ל"דרך הארוכה" שהיא "המשך לדורות ראשונים". אה-רון דוד גורדון שימש אז סמל לזיקה העמוקה אל העם, להזד-הות אישית עם הצורך הלאומי בפרוליטאריזציה, במעבר לעבודה, להרמוניה פנימית בין אדם להש־ קפת־עולמו. ובעיקר ניצנצה כאן ההכרה כי רק בדרך של רציפות תרבותית תיתכן קליטה פוריה של ערכים חדשים, מהפכניים, ורק בסים מוצק של הווייתנו הלאו-מית העצמית אפשר לפתוח חלד נות רחבים לעולם הגדול.
במאבק הפנימי על החזרת נו-ער יהודי הנמשך אל תרבויות נכר לשורשי מהותו היהודית על ידי שיכיר בה קודם כול את
דמות עצמו ויחפש בה תיקון לעצמו — במאבק הזד. חשיבת ופוריה היתה השפעתו של בו-בר. פנייתו אל היחיד היהודי המבקש מוצא מסבך סתירותיו הפנימיות, ממצוקות נפשו -בלי לראות בהן עדיין השתקפות ותולדה של צרת הכלל, האגו-מאליה היהודית — התאימה ל-מצבה של יהדות גרמניה באותה תקופה (וייתכן שרק בדרך דו-מה אפשר להבקיע את חומת ה-אדישות וההתנכרות במיטב ה-נוער היהודי בארצות-הברית ב-ימינו). ואולם קריאתו "לנוער היהודי" מצאה לבבות פתוחים גם בתנועתנו בגאליציה. על כך מעיר גם יומנו של נער בן 17, ממדריכי הקן בלבוב, שפורסם לאחרונה בחוברת "הדים" המוק-דשת ליובל התנועה (תורגם ו-הובא לדפוס על-ידי ידידיה שו-הם): "בובר עשה עלי רושם גדול לא בהופעתו, לא בכוח די-בורו, אלא בתוכן דבריו: הגשמת האמת זהו ייעוד היהודים. היא מביאה בעקבותיה מעשה ולא ציפיה לשוא. הרעיון הזה בו-קע מבעד לכל תולדות הי-דות..." הדברים נכתבו באמצע שנת 1918 — על סף העליה ה-שלישית והזינוק החלוצי הרא-שון, שנתחולל לא בסימן של. תלישות קוסמופוליטית, כפי ש-נוהגים לתאר זאת לפעמים, א-לא תוך כמיהה עמוקה וחיפושים קדחתניים אחרי תוכן לאומי ומ-קורות יניקה במורשת היהודית, שיהלמו את מאווייו הרוחניים של הדור אשר נעוריו נקלעו בכף הקלע של המלחמה. כמיהה זו מ-פעמת גם ב"קהילייתנו", הבי-טוי הספרותי הראשון של הת-נועה בארץ, עם כל הבוסר שבו והשמרים התוססים בכוס שלא נצטללה עדיין. "תנועתנו חיה ב-זמן ובמקום, ואסור לנו לנתק את הקשר עם ההיסטוריה. אנחנו במסגרת המקום — הסביבה הל-אומית החברתית — ובמסגרת ה-זמן — שרשרת הדורות שלפנינו ולאחרינו" — רעיון זה חוזר בקובץ המופלא הזה בצירופים רבים.
השפעתו של בובר בולטת בו לא ביחס הערצה אל אישיותו אלא בכמה דפוסי רעיון. כן ידו-בר על "הרעיון הלאומי הנובע מתוך היהדות בתור התגבשות תרבותית" ולא רק מ"שדרות ה-עם הנוכחי", על "הקשר הטבעי הנוצר בינינו לבין דורות עמנו הקדמונים, יוצרי היהדות, שרוחה
אחוות קליטה וחינוך
התנועה הקיבוצית ועליית־הנוער עשו את דרכן, בשלוש עשרות השנים האחרונות, בצוותא. בצעידה משותפת זו נקשרו ביניהן קשרים רבים ואמיצים. ראשיתה של פגישה זו — באותו יום מימי פברואר 1934' כאשר הגיעה הקבוצה הראשונה של נערים עולים מגרמניה לעין־חרוד. פגישה זו ואלה של-אחריה עמדו שנים רבות בסימן של חבירות נאמנה המעניקה את מלוא הביטוי לטוב ולאופייני שבכל אחת מהן, ומקרינה על שטחים רבים ושונים ש-בפעולתו המשותפת ומכל שכן בכל הנוגע לפעולה החינוכית.
ליותר ממאה אלף מילדי ישראל העניקה עליית־ הנוער תנאי־חינוך ולימוד, שיקמה מהם רבים, הח-זירה להם את כושר חיים־תקינים והפכה אותם לבנים נאמנים לעמם, ועובדים חרוצים. אלה מבי-ניהם אשר הגיעו לבית־היוצר של החלוציות ביש-ראל — לקיבוץ הם הם גם שזכו לבית־של־ממש, וזכיה זו היא פרי שותפותן של שתי התנועות החינוכיות: עליית־הנוער והתנועה הקיבוצית שות-לות המתמדת בחינוך לערכים חלוציים, והפיכתם של ערבים למציאות חיה לאלתר, במחיצתם של מגשימיה הלכה למעשה.
בכל עת ובכל מקום תובע החינוך שיתופם של גורמים רבים: מחנכים ומורים מוכשרים, חברה טובה, תנאי הוראה מתאימים, מגורים ומועדונים תקינים וכיוצא־באלה, החינוך במחיצתה של התנו-עה הקבוצית חייב להעניק, בנוסף על כל אלה, גם בית המקרין אהבה ושמחה, תחושה של חברות
ושיתוף במפעל רחב־ידיים, בתנועת־נוער השוקקת חיים ופעילות, בשילוב של דורות המצטרפים למע-גל היצירה. בית בזה קם בקיבוץ לרבבות של ילדים ובערים־עולים ובני־הארץ, המורה על יתמות ועזובה, כתוצאה מהרס של חיים יהודיים בעשרות השנים האחרונות.
אלפי חברי הקבוצים — המדריכים והמטפלות, אשר הקדישו לחניכיהם ממיטב אונם וכוחם, העניקו להם ממרבית אהבתם, יצאו ללא־ספק נשכרים: הם רכשו לעצמם את ידידותם של החניכים, אשר רבים מהם הפכו להם חברים לכל החיים — ואילו הקיבוץ, בתור כלל, הוסיף על זכויותיו הרבות עוד זכות, ואולי את התשובה בכולן.
ניתן לקבוע, כי במידה שהדוקים היו הקשרים בין התנועה הקיבוצית ועליית הנוער בכלל, פי כמה נאמר הדבר לגבי הקשר עם הקיבוץ הארצי.
רבות תרמה תנועתנו לעיצוב דרכה של עלית-הנוער ולגבוש כליה החינוכיים — על־ידי עצם פעולתם החינוכית של קבוציה. חינוכם של שתי רבבות ומעלה של ילדים ונערים במחיצתנו, העשיר במידה רבה את נסיוננו החינוכי והוסיף יכולת ליכולתנו החינוכית בכלל.
כשאנו סוקרים את דרך תנועתנו הקבוצית ב-יובלה, נכיר תודה לעצמנו על המאמץ אשר עשינו, ונאחל לעצמנו ולעלית־הנוער צעידה משותפת עוד שנים רבות; נשמור יחד אתה על רוחה וערכית החינוכיים־תרבותיים כמפעל הומאני רב־ערך, על כוננות קליטתה ויכולת חינוכית — לטובתן של שתי התנועות האחיות.
דניאל בן־נחום
נחום בונה
בנימין פגי
צבי זוהרכנס
קן ורשה
IX.63
משמר העמק
1963
תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים עפרות ארצנו ,באשר הם שם. אל יפל רוחכם עליזים מתרוננים בואו שכם אחד ,לעזרת העם.
מי בז ליום קט נות הבוז למתלוצצים אמצו רוחכם ואתים עשר עד נשמע מראשי ההרים מתפוצצים קולות אדוני הקוראים עלו עלו , עלו.
אנו עולים ושרים
על חרבות ופגרים אנו פוסעים ועוברים ובאור ובחשכה
וביודעים ובלא יודעים
את הדרך נלכה
אנו עולים ושרים
אנו עולים ושרים
אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה את אור היום הסתירו שמי העננה זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא ומצעדנו עוד ירעים:אנחנו פה.
מארץ התמר עד ירכתי כפורים אנחנו פה במכאובות ויסורים אך באשר טיפת דמנו שם ניגרה הלא ינוב עוד עוז רוחבו בגבורה.
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב הוא לא שירת צפור הדרור והמרחב כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם יחדיו שרוהו ונאגאנים בידם.
עמוד השחר על יומנו אור יהל עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל אך אם חלילה יאחר לבוא האור כמו סיסמה יהא השיר מדור לדור
אל נא תאמר
או בטלנים שומרים שם יופיידי יופיידה קופי קומה מלאי חן יופיידיה הא הן הם גויים חלילה וחס
עברים המה בני ישראל יופיידיה --
דויר גייען נאך יערוזאלעם דכר עושזטער גייט דער אברהם
דכר צווייטער גייט דער יצעניו דכר דריספר גייט דער יעקעניו רי פערמע זינט די שומרים'לאך
כי הם והם השומרים אב זה אם זה פרח הפורח פרח בין פרחים כי הם והם החלוצים אב זה אם זה צמח הצומח צמח בין צמחים
טוב לחיות טוב לחיות בארצנו בארצנו טוב לחיות טוב לדבר טוב לדיר בשפתנו בשפתנו טוב לדבר טוב לשיר טוב לשיר שירתנו שירתנו טוב לשיר
שירי מצעד במפקד
זבחו זבחי צדק,זבחו לאדוני רבים אומרים שבארצנו טוב.
מארש תזמורת הקן: פאם פאם פרפפאפא
פאם פאם פאראם
נפל נפלה מהשדה שירת קוצרים אדירה
המבליט המזהיבות עומדות עומדות בשורה אספו תבואה לגורנים מן ההר ומן הגאי אספו תבואה לגורנים ברכה,ברכה,ברכה לרוב שנים
יום חופש לנו יום טיול הוא יום שכולו טוב
הוא יום שכולו טוב בסך נלך נלך לשדה
נגל בשמח לרוב,נשמח לרוב שם תפגש כל החברה לכבוד היום, יום הפגרה הידד,הידד,קפיצה,ריצה,רינה הידד הידד הידד הידד הידד הידד
הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד
חושו אחים חושו נרימה פעמינו טושו אחים טושו לארץ אבותינו
לא לנו המנוחה לא לנו מרגוע בארץ הקרוחה משלטון הזרוע חושו אחים --
הוי ארץ מולדת,את ארץ נחמדת באישון נשמרך,נשמרך לעולם ברוח אפנו,ניצוץ תקותנו בדרישת כל עמנו,עמנו הדל.
ארטוף לנו ביהודה שומרים יבנו יהודה
דגניה לנו בגליל שומרים יבנו הגליל
אנו נהיה הראשונים כך אמרנו אח לאח אנו נהיה בין הבונים נט המיתר,נט אנך.
(א)
שאר ציונה נס ודגל דגל מחנה יהודה מי ברכב,מי ברגל נעש נא לאגודה
יחדיו נלכה בא נשובה ארצה,ארץ אבותינו אל ארצנו האהובה ערש ילדותנו.
שלום עליכם
עליכם השלום מאין בא יהודי
מן הגליל אנוכי מה עושים בגליל
שם עובדים וששים שם עובדים וששים
ויוצאים במחולות.
בהר בגאי בירק ירק שדי הידד הידד נריע. בקול שאון נשירה נרוץ הידד,הידד,התחיה. חזק ואמץ ענן כבר נפן אורה תזרח עלינו. אתא היום רב כבר חלום גדול, גדול כחבר.
הוה סוכן שומר לפעולת יושר
דרך קשה עליך לעבור
אומץ לב יוביל לקראת האושר הוה מוכן ואת תעודתך זכור
הוה מוכן ,הוה מוכן -
שם בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות שם נחיה גם שם ביצור חיי אושר;חיי דרור שם תהי השכינה שורה שם תפרח גם שפת התורה שירו שיר שיר שיר גילו גיל גיל גיל נירו ניר ניר ניר כבר הנצו נצנים
שירו שיר --עוד יבואו זרעונים.
(ב)
מכררתי,נדף מולדתי שאון גלים בים וצל הרים סביב,סביב. קול תנים בבר הי אך מולדת מולדתי חורטת קבים במה וקול חליל בחצות הליל מדבר,הרים ורוח.
שחקי ,שחקי על החלומות זה אני החולם שח שחקי כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך
כי עוד נפשי דרור שואפת לא מכותיה לעגל פז כי ערד אאמין גם באדם גם ברוחו רוח עז
גולו גולו אבן גול מהרים עקרנוה מנקרות צורים נקרנוה לתתה בראש החומה
הבו לבנים אין פנאי לעמוד אף רגע בנו הבנאים אל מורך ואל יגע קיר אל קיר נרים לקראת מכשול ופגש כולנו נשיר,המנון בנין ארצנו במקום אתמול; יש לנו מחר בעד כל קיר בהנוף בניננו עתיד עמנו לנו הוא שכר הבו הבו לבנים,כפר מוטב וקרת יל זמר הבונים, שיר בנין ומרד
שיבנו אליך ונטובה השיבנו אליך ונשובה
נינו אל השמש העולה רכנו טוב פונה מזרחה נו צופים לקראת שעה גדולה קוף הראש,נפשנו עוד לא שחה נו צופים לקראת שעה גדולה
(ד)
אבחנו שרים לך,מולדת ואמא את שיר השירים לעמל כל עוד בלבנו ,ללכת קדימה מפינו שירך לא יחדל ברחנו מנכר ,מעוני ובלימה שמרנו תפארת רק לך אנחנו כולבו של אמא ,של אמא אנחנו כולנו שלך.
לא לא לא לא לא לא לא לא נלך מפה
כל אויבינו וכל שונאינו כולם ילכו מפה ורק אבחנו ורק אבחנו לא לא לא,לא לא לא לא לא לא לא נלך מפה,
הוי את ארץ הקדחת
חשופת הסלע וקרחת שמש לוהטת בוערת
נפשי אליך סוערת,סוערת
עוד לא נותקה השלשלת
עוד נמשכת הטלטלת בני לילות שמחת תורה
אלי לילות שמחת מסדה
ויש מהם שאוסרים
ויש מהם שאומרים אשרי ילדותנו
שלא בישה את זקנתנו
ויש מהם שאומרים
ויש מהם שאומרים אשרי זקנתנו
שלא בישה את ילדותנו
אלה חסידים ואנשי מעשה
אלה חסידים ואנשי מעשה אלה חסידים ,חסידים
חסידים ואנשי מעשה.
(ה)
אשרנו,אשרנו
מה טוב , מה טוב,
מה טוב חלקנו מה נעים,מה נעים,גורלגו מה נעים ,מה נעים גורלנו מה יפה,מה יפה מה יפה,מה יפה,
מה יפה ירושתנו,אשרנו .
ונזכה לראות בנים
בנים ובני בנים עוסקים יתווה ובעבודה
ונזכה לראות בנים
בנים ובבי בנים עוסקים בתורה ובעבודה.
אחרי המסיבה - בחדר האוכל)
Zumbaj zumbaj zumbaj za Ne mele ne mele Posliszta kamerade Jewom jewom Dona silentes O Beatrice karobuszka Czto to goret Faria
Je perdu le tor
יפי. דבורה דער דבי מאכט נסים
ענטע די רויסע אז דפר רבי זינגט
אם דו געהערט א מעשה שא,שטיל די הולדות נח אז איך וועל זאגן
קופ פורקן לכה דודי
יש חסיד היה א חסיד'ל א גבא'לע
ז דער רבי אלימלך־
gacnego mialem druha
Niech orly gora plyna
Gzerwony pas
Goralu czy ci nie zal
Za gorami
Szemus ty dziewczyno
Dudni wo da dudni
Gdy Sobieski byl sultanem
Stal sie eud pewnego razu
Dziura w garnku
בו גבאי,וואס וויל דער רבי
בין איך מי אחסיד'ל
ניגונים חסידיים ניגוני הורה
ד כו' וכו'
עד אור הבוקר
\
\
\
\
פה בארץ
המוסיקה: ריכטר המלים: י, דושמן
פה בארץ חמלת אבות התגשמנה כל התקוות.
פה נחיה ופה ניצור חיי חיפש, חיי דרור.
פיה תהא השכינה שורה,

פה תפרח גם שפת התורה.
נירו ניר, ניר, ניר, שירו שיר, שיר, שיר, גילו גיל, גיל, גיל, כבר הנצו נצנים. נירו ניר, ניר, ניר, שירו שיר, ישיר, ישיר, גילו גיל, גיל, גיל, עוד יבואו זרעונים.
שיר העבודה
המוסיקה: בר־נש
יה חי לילי, הה עמלי...

עורו אחינו,אל תנומו! לעבודתכם אנא קומו! יה מי לילי...
העולם עומד על עבודה

הריעו,שירו בקול תודה.
רק העבודה כל חיינו, מכל צרה תצילנו.
אנו נהיה
הראשונים
אנו נהיה הראשונים

כך אמרנו אח אל אח

אנו נהיה בין הבונים, נט המיתר נט אנך אנו הולכים אנו באים

יש עבודה עד בלי די:
נטע עצים
גם בהר וגם בגיא.
אנו נסל את הכבישים,
נחצב צור לאבני-גיר
הידד! יענו הפטישים בשירנו את השיר:
עוד לא יצאו העדרים, כל העולם ישן עוד

שחר מלבין על ההרים-
קום החלוץ קום עבוד!
אם עגמת למזכרת
יד אהובה, ברכת-אם

הומים גלים בכנרת אך אל לבך הומים הם. עד כי תעטף תבל צלה, ויש רקיע אש ודם, סלו, סלו את אמסילה, פנו דרך ,שביל העם!
־2־
־3־
קדימה
המעפילים
מילים: לוין קיפניס
אל ראש ההר! אל ראש ההר! הדרך מי יחסום לפדיי שבי? מעבר הר הן זה מכבד רומזת לנו ארץ צבי
העפילו
אחים עלו! אחים עלו! לב מי ירד יחות מאבן נגף צנובר עשו - ראה תארו אנו פי שניים אז נשגב העפילו!
מתנוסס הנס על תרן מחלקחת המדורה על ההר ביערות ארן מתלכדת השורה הי. קדימה אך קדימה את קולך בשיר הרימה שירו, גילו, העפילו במשעול בואו שומרים אל חיק הטבע. בואו-נא קול קורא מהר ונבע: בואו-ינא שירנו מרץ. שירה סוערת והיא פורצת ומפוצצת את הבל הרימו רגל. הניפו דגל נעלה נעפילה על אף הכל.
שיר הנוער
המילים: ל.גולדברג.
העולם חלון פתוח כל מכשול וגבול נמחק התקוה על כנף הרוח תשאנו למרחב שמח בחור - בילדותך מלכותך בכפר בעיר צחוק וזמר על שפתך ראה מה טוב להיות צעיר
השדות פרשו כופים למרחק בהיר ורם וחכלתם של השמים מתחרה בתכלת ים צעדינו חיש נרימה דרך כפר נדרך עיר כל נתיב מוביל קדימה ראה מה טוב להיות צעיר.
מכרוני
המוסיקה: גרצ'נינוב
המלים: י. לבני - ע"פי טולסטוי
מכורתי, נוף מולדתי! שאון גלים בים וצל הרים סביב, סביב!... קול תנים בבד!
האח! מולדת,מולדתי! חרשת קנים נמה וקול חליל בחצות-
הליל...
מדבר, הרים ורוח!...
גילו הגלילים
מילים. י. קצנלסון. י. קצנלסון
גילו הגלילים, גבורי החיל,
שישו ושמחו יומם וליל...

-4-
־5־
שיר ערש
מנגינת עממית
המלים: מ. דפנא
עם שחר עורה ילד חן אבא יבוא מיד.

עם ליל נפתל ויוכל לו על משמרתו עמד.
ספוג טל בקר הוא יבוא לבו ער רענן, האור גובר,ואה ילדי, תרן צפור בגן.
הסכת, שיר זה חדש כלו, מזמור לבני הדרור, על סוס קל טס אביב שם מאצל הר תבור.
ולמד, ילדי, שיר פלא זה, שיד דור כלו זכאי; בעמל ואון ארצו יגאל, יפעל, יגבר וחי.

מולדתי
המלים: ש. לוי
מולדתי היא ארץ כנען מגמתי - שדות תורן. יליל ילילי - יפה הליל.
שיר הספנים
מלים: א. תורן לחן: נ. נסימווב
לבדד
המילים: מילנו. המנגינה: צלגד.
לנדד לנדר תשוקת שומר לנרד... שומר הגון לא יוכל להיות אם בדעתו לא עלה לנדד. לנדר...
מן המים למדנו ואת, מן המים הנה הנחל זורם לאט וגל אל גל לוחש בלאט אל חוף חרש עליו לנרד, לנדר...
ובכן שומר אל תשב האם תדע כבר את הנוף של ארצנו בגשם רוח סערה מצב הרוח טוב או רע דבר אחד תמיד תדע. לנדר לנדד
כנר בוקר השכם ־ הים ערד זועם על הרצוף המנורות נוצצות. הסוהר עולה והרוח הומה ונספג בקרעי החולצות.
מימים קודרים שסים עננים והדם בגופנו לוהט. בגדינו- בלויים, נרטבו בגשמים והפה רק קללות הוא פולטי,
עד מתי, ספנים, עוד נסתוב השקים ונטען בסיני אוניות? ניגול מפרשים לקראת מרחקים ונפליג, ספנים, בסירות!
לא נסחוב על הגב תפוחי הזהב, לא נקפא בכפור הרוחות, לא נסבול עוד רעב, לא נזיע לשוא בעד שבע או שמונה פרושות.
- 6-
-7-
בהר, בגיא
בהר,בגיא, בירק־ירק שדי הידד, הידד, נריע בקול שאון נריע, נרון הידד. הידד, נשמיע הזק ואמץ ענן כבר נפק אורה תזרח עלינו כי בא היום , רב כבר חלום גדול, גדול כוחנו
שמרים להיות בארץ אבות זוהי משאת נפשנו. לעזוב ערים בארצות הזרים להיות על אדמתנו. לבכם יהא בטוח פי לא ננוח עד מלאת הבטחתנו פי אט מזומנים לעבוד על אדמתנו
חושו אחים חושו,
עניית: מ.פינס.
חושו אחים חושו נרימה פעמינו עושו אחים טזשו לארץ אבותינו לא לנו המנוחה לא לנו המרגוע בארץ הקרוחה ושלטון האזרוע חושו...
אנו עולים ושרים

המלים: י. כהן
אנו שרים לעולים על חרבות ופגרים, אנו פוסעים ועוברים ובאור ובחשוכה. וביודעים ובלא יודעים את הדרך נלכה אנו עולים ושרים...
פרא דרך ההר, תועה ומלא מכשולים, ראשיו טמון בערפל, ומי ישורנו? ואם יודעים אנחנו,אשר לא נגיענו -אנו עולים!...
על ההר, על ההר שטה דרור אין־מצרים,

ונמשכים הלבבות, העינים נשואות, ומתפרצות לחפשי, ומתמלטות התרועות:
אנו שרים!

פנימי
הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
שירון יובל

תנועת
השומר העצירמדברי הימים הראשונים
צרור תעודות מתולדותיה של הסתדרות "השומר הצעיר" ברומניה
מוגש בברכה
ל"כנס המגשימים" בקיבוץ=הארצי
עם יובל ה-50 לתנועת "השומר הצעיר" העולמית
קיבוץ שמיר (הגליל העליון)
כ׳ז תמוז, תשכ"ג * 19.7.1963
1913-1963
ראשיתו של השומר הצעיר ברומניה בשלהי
מלחמת=העולם הראשונה.
עריסתה של התנועה היתה בוקיבינה. צעירים שחזרו מוינה עם תום מלחמת העולם הראשונה, יסדו ב-1919-1913 בצ'רנוביץ את הקן הראשון ברומניה. המייסדים שקדו על מגע הדוק עם אנשי התנועה בגליציה. עם כל היות התנועה הצעירה, מראשיתה, חדורה רוח יהודית= לאומית, השפעות של תנועת הנוער הגרמנית והסקאוסינג נותנות בה את אותותיהן, ה"מנהיגים" ריכזו סביבם תלמידים מן הכיתות השביעית והשמינית שליהגמנסיה. בקנים נוצרה "אווירה עברית" וחייב היה השומר ברכישת השפה.
מבין השומרים נחלצים ראשוני העולים לארץ=ישראל, אך התנועה כולה רחוקה עדיין מאד מן התפקיד החלוצי, שהיא עתידה ליטול על עצמה לאחר מכן, ערכים חלוציים אמנם קיימים בעוברם. זרם עולים מאוקראינה ומגליציה עובר את צ"רנוביץ, בדרכו אל עיר הנמל של הים השחור -קונסטנצה. השומרים מחישים עזרה לחלוצים והם נפעמים מן הרחש העובר במחנה עולים זוז, א' עפי"כ החלוציות כרעיון מרכזי ומדריך היא עדיין מהתנועה והלאה. העולים הבודדים הראשונים, השפעתם אינה חיובית. אדרבה, הנכזבים שבהם זורעים יאוש בתנועה. לאחר זמן מגיע שמע "הקיבוץ הראשון" בארץ, נערים ונרות בבוקובינה, ארץ היערות, "אוספים קרון עצים" למענו, אך עדיין אין רעיון הקיבוץ והדזגטמה תופס את המקום הראוי לו במציאות החינוכית של השומר הצעיר,
ב-1920 נערכת מושבת=הקיץ הראשונה ומקץ שנה - מושבה שניה, בהיקף גדול יותר ו"יטם מנהלים" ראשון, המשקף כבר תנועה מאורגנת שהנהגה
ראשית במרכזה, בקבלם משתכללת העבודה ובכל מקום ה"קבוצה" שוקדת על ליכוד "אחיה", נערכים טיולים ומפעלים צופיים למיניהם. גובר החינוך האישי ובין כותלי הקנים נוצר הווי מרדני,רווי חברות עמוקה ושוויון תמים (מסימני ההיכר הראשונים של החברה השומרית: חומש ושוויון לבחורה) וכמיהה לעתיד משותף בארץ=ישראל.
ב-1923 נוסד הקן הראשון בבסרביה, נובוסוליצה, ואחריו קמים קנים בבלצי ובקישינוב, בירת המחוז, ב-1923 מתאחדות התנועות של בוקובינה ובסרביה (ועידת קישינוב) וב-1924 כבר נערכת מושבת קיץ משותפת, באותה תקופה נקבעים גם דפוסים חינוכיים ראשיונים והתנועה מתחלקת לארבע שכבות: מקשיבים, צופים, יוצרים ובוגרים, חברים בודדים יוצאים להכשרה בהולנד. בבסרביה, אין התנועה צריכה "להתקרב אל המוני היהודים ואין היא זקוקה ל"ספיגת" הרוח העממית היהודית - היא בשר=מבשרם של ההמונים. הנאמנות הלאומית נתונה כאן מאליה והחלוציות - כמעט מסקנה טבעית. הלשון העברית נפוצה בין השומרים וממלאה את הקן אווירה עברית.
ערכי תנועת הנוער הגרמנית "החופשית" והצופיות נקלטים ב"עיבוד מקומי" ובשנים הבאות אף יתרופפו. בקני בסרביה מתגבשים קווי=אופי תנועתיים
תחנות בדרך ארוכה
קטעים מתוך סקירה
תולדות "השומר הצעיר" ברומניה
(ספר השומר הצעיר, כרך א')
5
בדומה ובמקביל להתפתחות החדשה טעוברת על החלק הוותיק יותר של התנועה בבוקובינה. כאן, בבוקובינה, עולים כוחות חדשים,צעירים יותר. אלה נוטשים את ספסל הלימודים ונוהרים להכשרה. הם מעלים על נס ערכים עממיים, מדברים יידיש תחת הדיבור הגרמני הסגור. ההנהגה הקודמת של התנועה, לא עלתה בידה אלא להביא לנצחון הזיקה הלאומית ולהחדיר מוסר של "מרד" תלוש ומסולף מעיקרו, ו לו לצעוד ולהצעיד אל החלוציות היה מעבר לכושר השגתה. את המפנה הזה הביאה המשמרת הצעירה. במאבק שניהלו - בשיתוףיעם התנועה בבסרביה - מתגברים ערכי החלוציות והנטיה להגשמה בלעדית. התנועה מתברכת בהשמעת הגומלין בין חברים בהכשרה ובין המדריכים הצעירים בקנים. העתונות העניפה של אותם הימים, היא עדות לעליה פנימית גדולה. ב-1925 מעלה התנועה את ראשוני חלוציה, שמניחים יסוד לקיבוץ הראשון של התנועה הרומנית, הוא קיבוץ ג' (ג' - על שום היותו השלישי בכלל קיבוצי השוה"צ בארץ) בעפולה ואחר כך בבת=גלים (קיבוץ מעברות של ימינו).
ב"יום המנהלים" הרביעי ב-1926 מגדירה התנועה את עצמה הגדרה ברורה יותר: נשלחת ברכה ל"דבר", עתונם של פועלי ארץ=ישראל, ברכה ל"החלוץ",והעיקר - קיבוץ ג" מוכר כממשיך הדרך. התנועה רואה את עצמה כ"מקיפה מחזור חיים שלם": בנעורים, תנועת הנוער ובבגרות,כקיבוץ. יחס השלילה המובע בהחלטות להמשכת לימודיהם של בוגרי התנועה באוני= כרסיטות, גורם לעזיבתם של מספר פעילים מרכזיים. אך מעתה יוצאים הבוגרים רובם ככולם להכשרת "החלוץ" והעבודה היומיומית נושאת אופי ברור מכוון: לארץ,לחלוציות,לקיבוץ.
התנועה חודרת למחוז הרגאט. "התאגדות הנוער הציוני",א.ט.ס. המאגדת בשורותיה תלמידי גמנסיות ונושאת לכתחילה אופי אפוליטי ,מצטרפת להשומר הצעיר שמעתה התל להתערות בציבוריות היהודית=הציונית באזור מרכזי זה. התנועה מתפשטת בכל הכיוונים וחודרת לשכבות של יהדות אמידה ומתבוללת וליהדות הנמקה בדלותה ומנותקת מנכסי התרבות הכללית והיהודית כאחת. בכל מקום הופעתה נוצרים איים של תרבות עברית.
ב"יום המנהלים" החמישי ב-1927 מתארגנת התנועה בשבעה גלילות ומנין חבריה 1700 שומרים ב-23 קנים. אותות הדלדול החומרי והתרבותי של היהדות כבר ניכרים באחוז הלומדים מבין חברי התנועה שירד ל-55. המרכז עובר לבוקרסט ומושקעים מאמצים בפיתוח הגליל החדש, על היסודות הצופיים האיתנים של התנועה המקומית,נוספים ערכים חדשים, ערכי מוסר והגשמה שומריים.
ל"צופים" אלה כותב מאיר יערי באותם הימים: "צופה - השם הזה אומר שהנך צופה למרחקים. חי הנך בעיירתך הקמנה, בעירך הבינונית בריגאט, בחברה אשר אינה מספקת את רצונך ואולם,מכיוון שהנך צופה ומרחקים, רואות עיניך אלפי אחים ואחיות בכל תפןצןת הגולה, אשר סובלים את סבלך ומצפים לגאולתם=גאולתך. דרכנו לארץ-ישראל ארוכה, אבל אתה צופה למרחקים ויודע לדחוק את הקץ".
4
התנועה גדלה וגידלה דור בוגרים ואלה ציפו לעליה. אבל בארץ=
ישראל משבר ושעריה נעולים. אי אלה חברים יוצאים להכשרה חקלאית
בחו"ל (הולנד), אבל הבוגרים ברובם המכריע חוזרים מן ההכשרה,
להיות סמוכים אל שלחן הוריהם. הדאגה לתנועה היא מהם והלאה ורבים
הם אפילו למעמסה על הקן הצעיר והתוסס. ב-1928 מבשיל פרי הבאושים
של מציאות זו שלא מעסים הסכינו אליה מתוך הסתגלות ו"צמיחה לחיים".
פושים סימני ניוון, המלווים "משבר אידיאולוגי". הסטייה מדרכה של
התנועה מופיעה בדמות רעיון הנפל על "הסתירה הטראגית" בין ציונות
וסוציאליזם והשמאלנות הקדסמופוליטית. התנועה לוחמת בגרעיני הבגידה
ופולטת מקרבה את נושאיהם. בימים כאלה, ימים=אין=חמץ=בהם, נולידים
גם "ניגודים" בין הגלילוית השונים.

לאט לאט צומח הכוח, שיתגבר על המשבר וכשםגיעה הבשורה המרעננת על חידוש העליה ומדריכים רבים יוצאים מם הפעולה החינוכית כדי לעלות ארצה, (ב-1929 עולה קבוצה מאורגנת ראשונה גדולה לקיבוץ ג") לא נשאר אחריהם חלל ריק, יש מי שיירש את מקומם ויצעיד את התנועה קדימה.
ביקורו הממושך של יעקב חזן, המשתתף על אף המחלה שתוקפת אותו, גם במושבת=המנהלים הגדולה של התנועה בקושצ"יה, מחיש את התהליך הזה.
הנוער מזדזע לשמע מאורעות תרפ"ט בארץ, גל של אהדה ורוח חלוצית עובר עליו ורבים נוהרים אל שורות התנועה, המעמיקה באותם הימים את מעניתה החינוכית והתרבותית. המשבר הכלכלי של 1929 מחיש את תהליך ההתרוששות של ההמונים באזורי הספר העשוקים. האנטישמיות עולה כפורחת וגזירות מגזירות שונות תוכפות ובאות על הקהילות היהודיות. הנוער היהודי מחפש את דרכו.
התנועה כבר נתרחקה מאד מהתפיסה של תנועת נוער "חופשית", החופשית גם מן העול הציבורי, ההיסטורי, בהכרזותיה ובפעולותיה בולטת ההזדהות הגמורה עם הקיבוץ=הארצי ועם מצעו הרעיוני. מצויידת במצע רעיוני ומסורת חינוכית, עושה התנועה חיל.
שנת 1929 מביאה לתנועה את אזור טרנסילבניה. תנועה של נוער צברי בשם "השומר" מחליטה, לאחר מאבק פנימי,להצטרף אל השוה"צ ברומניה בזכויות של "אזור אוטונומי". הפגישה עלתה יפה. מכאן ואילך מוסיפה התנועה הצעירה לפעול בנפרד,אך בשילוב עם אחותה הרומנית הבכירה.
כאיש אחד מתייצבת התנועה מאחורי החלטות הרעידה העולמית בוורוטקי (שנסתיימה בעזיבת "המיעוט הרוסי לטבי") ואפילו פילוגו של קיבוץ ג" - קיבוצה הראשון של התנועה הרומנית בארץ - והצטרפותם של הפורשים ל"נצח" ולקיבוץ המאוחד, אין בו כדי להטיל בה זעזוע. נסיון הפלגנים
לקרוע חלקים מהתנועה, נוחל כשלון חרוץ. יתר על כן, הוא מוסיף_________
לליכודה מסביב לדרכו של הקיבוץ הארצי.
. 5
המסמך דלמטה, לתולדות התנועה ברומכיה הינו הראשון והקדום ביותר, שמצוי בארכיון השומר הצעיר במרחביה. (כתוב בכתב=יד).
הסתדר ר ת
"השומר הצעיר"
ברומניה
דעא, יום ב' אלול תרפ"ו מספר: 894 סעיף: המזכירות
ההנהגה הראשית
חיזר
אל כל המנהלים בקנים.
חזק I
ביום י" אלול (20.8) ש.ז. נפתח בדעא, מקום מוסבת המנהלים,
יום המנהלים הרביעי
של הסתדרותנו. יום המנהלים הזה מתכנס בשעה קשה מאד, התנועה הציו= נית עוברת את משברה,משבר הרעיון העורג להגשמה. התנועה הציונית העובדת נחלטה הודות למשבר הכלכלי אשריעובר זה סנה על א"י. הנער כמעט מכל העולם נח ואיננו יוצר חדשות. הנער העברי שקוע עדין בתרדמת הגלות וההתנונות. כל אלה הם כשלונות מבחוץ וגם מבפנים, בתוך תנועתנו אנו המצב קשה, הנך מרגיש מכל מנות התנועה מחנק תרבותי המסכן במובן היותר פשוט של המלה,את קיומנו היצר ב ל. תו צא ות חנוכנו עומדות עדין בנגוד לאותם המצבים ולאותן הסגולות שהחברה העובדת בארץ מציגה לכל פרט.
היצירה החלוצית שלנו היא הלשה היות והיא מחוסרת מנהיגים ואנשי תרבות. מצד שני מתחבטים עוד קשישינו הלומדים בבתי=ספר גבוהים, בבסוס דרכם הם וביצירת הגשר בין דרכם ובין מפעלנו החלוצי. את כל אותה המבוכה צריך יום המנהלים הבא להבליט מלפני עינינו ובכתות משותפים והתמסרות נחפש את הפתרונות.
על יום המנהלים הבא מוטלים איפוא תפקידים אחראים מאד והוא ימלא אחריהם רק אם כל פרט ופרס הבא להשתתף בו ידע לעמוד על הגבה הדרוס ויראה בפתרון השאלות העומדות על סדר היום את עצם הפתרון של שאלות חייו הוא.
סדר היום הוא כדלקמן:
יום ששי בערב יום שבת בבקר ואה"צ.
א. - פתיחה ד. - דו"ח של ההנהגה הראשית.
ב. - המצב בציוניות ובארץ=ישראל. ה. - וכוח.
ג. - המצב בתנועת הנער העולמי.
יום ראשון אה"צ יום שני בבוקר
ו. - יסודות תנועתנו. ח. - הקשיש בתנועתנו.
ז. - דרכנו החברתית. ט. - וכוח.
ההכרעה!
1926
6
המסך החוזר ליום המנהלים בדעא
יום שני אה"צ.
י. - צורות ואמצעי הנחלתנו. י"א. - הנהלת המקשיבים.
יום שלשי בבקר.
י"ב. " הנהלת הצופים. י"ג. - הנהלת היוצרים י"ד. - הנהלת השומרת.
יום שלשי אה"צ.
ט"ו. - וכוח.
ס"ז. - ארגון ההסתדרות
יום רריעי בבקר:
י"ז. - החלטות. י"ח. - בחירות. י"ט. - נעילה.
אנו מזמינים בזה את כל המנהלים האקטיביים בהסתדרותנו להשתתפות אנטנסיבית ביום המנהלים.
חזק ואמץ !
ההנהגה הראשית
בשם:
/חותמת/ (חתימה)
חתימה
הסתדרות "השומר הצעיר" ברומניה ההנהגה הראשית
צ"רמוביץ,א' אדר תרפ"ז המזכירות הראשית
חוזר 20.
לכל חברי המועצה הראשית, ולהנהגות הקנים.
חזק !
בימים 23-22 לחרס ינואר ש.ז. התקימה בצ"רנוביץ ישיבת ההנהגה ראשית,בהשתתפות כל חבריה. מטעם הועד הפועל של א. ט. ס. השתתף החבר דיקמן.
על סדר היום עמדו השאלות דלמטה: 1) המצב הנוכחי בהסתדרות. 2) ההנהלה העתידית סל הגלילים. 3) ההנהלה העתי= דית של השכבות, 4) ההנהגה הראשית. 5) השתתפותנו במרכז החלוץ. 6) המשרד החלוצי. 7) ישיבת המועצה הבאה. 8)עריכת יום המנהלים בחג הפסח. 9) שאלת א. ט. ס. 10) עלית הקבוצה. 11) הועידה העולמי של הש'. הצ'. 12) הקשר עם סרנסילוניה. 13) אקציה לטובת קרן השומר. 14) עמדתנו בועידת הציונים בבקעאו. 15) היובל של הקה"ק. 16)הכנות להכשרה חדשה באביב. 17) המצב הכספי. 18) טונות.
אנו נביא לכם עתה את תמצית הוכוחים ואת ההחלטות שנת= קבלו בישיבה ואנו מבקשים אותכם לשים לב אל כל אחת ואחת ולהוציאן מיד לפועל.
. . . . . 13) שאלת א. ט. ס. החבר דיקמן מוסר פרטים על
החלמת "ועד הראשים" של א.ט.ס." אשר החיליט בפרינציפ להתאחד עם הסתדרותנו וייפה את כחו של הועד הפועל להגשים את ההחלטה
.7
הזו במסך החדשים הקרובים. בא.ט.ס. נמצאים כיום 12 קנים טובים סם צב ם פחות או יותר מבוסם שושי ברשותם חבר מנהלים אחראי. האחוד השלם של שתי ההסתדרויות יבא רק אחרי מוש= בות הקיץ השנתיות. רצוי סעד הזמן ההוא יבקרו מנהלים מהסתדרותנו את קניהם; ושמנהלים מהסתדרותנו ישתתפו גם בהנהלת המושבה של א.ט.ס. כן גם מציע החבר דיקמן יצירת ועדה משותפת אשר תנהל את העבודה בקני הגליל ג" עדהמושבה.
האח גוטליב מחוה את דעתו שלא רצוי להאריך בתקופת המעבר עד המושבה. הוא מציע שבחג הפסח יערך יום המנהלים המשותף אשר יחליט באפן פומבי וסופי את האחוד.
למפרט מזכיר לדוגמה האחוד בסרביה ובוקובינה שנעשה ממש בלילה אחד, ובזה הוא הבריאות של הצחור.
נוסנבוים סובר שאין להמהר ואין לכוף הר כגיגית על
קני א.ט.ס. ולהופכם פתע פתאם לקני "השומר הצעיר", הוא רוצה שהאחור יהיה אורגני ולכן הוא מסכים שיתחילו מיד בעבודה המשותפת ומקוה אבל גם שעד חג הפסח תתקדם העבודה במדה כזו שיוכלו להעביר את האחוד המוחלט.
בסוף הוכוחים מחליטה ההנה"ר לאשר בשמחה את החלטת ועד הראשים של א.ט.ס. ומביעה את דרישתה שהאחוד בין שתי ההסתדרויות יעבר בזמן היותר קרב. ...
חזק ואמץ !
ראש ההנהגה הראשית: (חתימה)
המזכיר הראשי: (-) י. פסח.
הסתדרות
"השומר הצעיר"
ברומניה ההנהגה הראשית
חוזר 35
צ"רנוביץ, י"ז ניסן תרפ'ז מספר: 1371 1927
סעיף: המזכירות
דין וחשבון
מישיבת המעצה הראשית הנרחבת בקישינף ל' אדר-א'ניסן תרפ"ז
משתתפים: חברי המועצה הראשית, חברי הנהגות הקנים, צירי קבוץ ההכשרה,צירי הסתדרות א.ט.ס. וחבר הקבוץ ג'.
סדר היום: 1. - - 2. עמדתנו בועידה העולמית. 3. - - - 12. - - -
. . . 2. - עמדתנו בועידה העולמית. (נוסנבוים) /הוא י.בן=אהרון- המע')
אפשרות אחת יש בידינו לסתור את שאלת דרכנו בארץ ישראל: זו היא העקביות. היא הביאה אותנו לידי הממשיות בא"י דהיום ועליה להיות גם קנה= המדה בשביל ההסתדרות העולמית שלנו. הועידה העולמית הראשונה יצרה את המסגרת בשביל ההסת, העולמית, על הועידה הזאת ליצור את ההסתדרות
העולמית ולקבוע באותה העקביות את דרכינו בא"י. /
* /•
הויכוח הגדול מתחיל
8
... דרכנו בא"י היא בת 7,6 ס נים ואמנם דלה היא ההיסטוריה של קבוצינו ועלינו להתעמק במה שלפנינו.
... אם חשבנו פעם ביום המנהלים (1926) בדעא שדלינו את כל תוכן הפרוב= לימות,כיום רואים אנו ששאלת מהותנו עולה בהרבה על השאלה שעמדה אז לפנינו, בהחלטתנו כי התנועה השומרית מקיפה את כל מחזור החיים,חיבנו את הקבוץ הארצי,אבל ביחד עם זה חשבנו על שתוף חברותי בתוך הקבוץ הארצי. אני אצרף כאן גם את דעתי האישית בשאלת יחסנו לקבוץ הארצי ואם ביום המנהלים האחרון ועוד לפני חדשים, במאמרי בהיוצר(עתון ה תנועה - המע') עמדתי על דעתי בחיוב הקבוץ הארצי, כיום הנני שולל אותו במובן השתוף הפוליטי, - - - אין אני רואה במציאות את יכולתנו ליצור עמדה ספציפית של קבוצנו באייי, שתוכל לחדש חידושים בציבור הפועלים בארץ וגם אין לנו התוכן לעמדה זו, אך רואה אני יבשבילנו י תפקידים גדולים לפעולה בתוך צבור הפועלים בשביל התאגדות ! ...
וכוח
למפרט , (כיום,קיבוץ מעברות - המע') אינני כלל תמים דעות עם נוסנבוים...
כל פרותינו העתידים מבוססים על החינוך,אך הצורה החנוכית הכי מתאימה היא צורת חנוכנו אנו - החינוך השומרי, והחבוך המשותף מביא גם לעמדה פוליטית משותפת. נוסנבוים שולל את הקיוץ הארצי לפי תכנית השתדף הפוליטי, אך אם נתחשב בהוה, אינני רואה גם את האפשרות לשותפות תרבו= תית וכלכלית,אך עלינו להלחם ולהשיג את זה. לא נכון לאמר יהיה קבוץ ארצי או לא יהיה קבוץ ארצי אלא העיקר היא העובדה שהקבוץ הארצי צריך להיות ועל הנער בגולה להחנך על פיו. בכל אופן אין לחלק את החיים אלא לכלול את כל הופעותיהם ועל כן דרוש קבוץ ארצי בכל מובנו הרחב. - - -
גלר. (כיום גבעת=חיים.,מזכיר הקיבוץ המאוחד) ... אם הצבור השומרי בארץ יקבל עמדה פוליטית יעדה נהיה למפלגה חדשה, אזי אובד לנו
הרבה ממהותנו בתור תנועת נער. גם לדעתי תהרוס ההשקפה
הפוליטית המאוחדת את הקבוצים היחידים. אני רואה שדה עבודה משותף לקבוץ הארצי במובן.הכלכלי,התרבותי והחברותי.
לוי גרינבלט. (כיום במעברות,מזכיר הקיבוץ) אינני מסכים לדעת נוסיו שביום
המנהלים לא הקפנו בהבנה את החלטתנו אנו.ואם דבר הוא היום אחרת מאשר ביום המנהלים, הרי היה לקבוע היום גם קורפראט,ההולך בעקבי החלטתנו ביום המנהלים,אך לפי דעתי ידענו אז מה שהחלטנו, התנועה השומרית דהיתה בהתחלתה עדת יחידי סגולה המתגדרים בחוגם נתרחבה במספרה,בהקפה ובתפקידיה. הננו מגשימים היום את רעיון התחיה הלאומית והסוציאליסטית, החלוצית הלאומית והמעמדית, זו היא דרכנו! לא כל העם ולא כל המעמד יכול להגשים, - החלוציות לקחה עח עצמה את ההגשמה, ואם נאמר שהפולטיקה היא מלחמה בעד הגשמת הרעיון, הרי נובע מזה שרעיוננו השומרי דורש הגשמה משותפת, מלחמה משותפת, פיוליטיקה משותפת.
פסח. (מעברות,כיום) ... אגוד הקבוצים הסומריים,יצירת פרספקטיבה לעתיד
של חיים שומריים ספציפיים, המשכת התפקיד של השומר בארץ, רק זה יכול לתת תוכן וצביון לתנועה בגולה; אך טשטוש הגבולות בארץ,העדר תפקיד ספציפי משפיע על התנועה בגולה,כי שולל הוא את השלמות והנצחיות של הרעיון השומרי. - - - רק בקביעת הכוונים בהבלזת הצביון - יצירת הקבוץ הארצי לכל פרטיו עלולים להיות מצפן לאנית תנועתנו בים סוער זה של כיוונים,תפקידים וממשיות.
קשרים אל התנעה העולמית
בתנועתנו העולמית
רומניה
(מתוך הדין וחשבון להנהגה העליונה)
כמו בכל אחת מהסתדרויותינו, כן גם היתה להסתדרותנו ברומוניה הגדולה נקודת גבה ידועה שהיה בה מעין סיום של התקופה הקודמת ומצד שני מעין כוחות חדשים לעתיד לבא. ואותו המומנט שערכו בלתי מוגבל בסביל חיי ההסתדרות היא מושבת המנהלים
הגדולה בימי הקיץ ויום המנהלים שאחריה. השתא היתה למושבה וגם ליום המנהלים חשיבות יוצאת מן הכלל לא רק מחמת תוצאותיהם כי אם גם משום אפים הכללי השונה מהשנים הקודמות. את המושבה וגם את יום המנהלים לא נהלו כמו בכל שנה האחים הבוגרים ששבו מלמודיהם בחוץ לארץ, כי אם אותם האנשים שנהלו במשך כל השנה את העבודה ומשכו בעול ההסתדרות. (ההדגשות בתעודה זו - של המעתיק) וזו היתה במובן ידוע בחינת=אש ובחינת הכח בשביל הסתדרותנו והנהגתה שהביאו בעקבותיהן חזוק פנימי חשוב מאד, המושבה הצטיינה בעבודתה השטתית ורכוזה הפנימי, ביחוד יש לציין את השתתפותו הפעילה של האח בוריה לינקונסקי מארץ ישראל שנשלח לרומוניה מטעם ההנהגה העליונה. במושבה השתתפו כ300 איש ולמרות שארכה אך חדש ימים מלאה את תקות התנועה: בסוס הנהלה שטתית וחנוך המנהל החדש וגם העמקת השקפתנו הלאומית והחברתית בתוך מערכות הקשישים.
. . . בהתחלת החדש כסלו נקהלה בצ"רנוביץ המועצה הראשית שדנה על עמדת ההסתדרות בתנועה העולמית, עבודתם ומצבם של הגלילים,
תקנות ההסתדרות, הועידה הכללית של הנער העברי ברומוניה וכו". הועידה הסבה את תשומת לבה של ההנהגה העליונה אל הצרך
בקריאת הועידה העולמית של "השומר הצעיר"
סבה יבוארו ויקבעו עמדתה של תנועתנו בציונות ויחסה אל המפלגות השונות;שטת חנוכנו המתאימה להסתדרות העולמות.
בדבר מצב ההכשרה בהסתדרות יש להדגיש;שרוב הקשישים חגרי שכבת העובדים,שייצאו להכשרה נמצאים זה שנה וחצי בהסתדרות "החלוץ הרומנית. זה שנה שלמה נלחמו השומרים מלחמה קשה בהסדתרות "החלוץ" שלא הבינה ולא רצתה למלא אחרי דרישותיהם. כיום, אחרי ועידת "החלוץ" האחרונה יש יותר הבנה לגבי הצרך ברכוז ואוטונומיה של השומרים, שני באי כח ההנהגה בראשית נכנסו לועד המרכזי של "החלוץ".
בנוגע לעליה יש לציין שעפ"י רוב עלו בודדים, לאחר בואם ארצה התכנסו ויצרו את הקבוץ ג" (רומוני).
. . . יש לציין שמנהיג ההסתדרות האח צבי הובר (הוא צבי בן=כהן ממעברות, ז"ל) עזב אחרי עבודה מסורה ואחראית את הארץ על מנת להשתתף בעבודת ההנהגה העליונה בורשה.
(מתוך "השומר הצעיר" כתב=עתה של הסתדרות "השומר הצעיר"העולמית שנה ראשונה, חוברת ב, לבוב-ורשה, אדר=ניסן תרפ"ו)
הסתדרות עולמית "השומר הצעיר" ההנהגה העליונה המחלקה הארץ=ישראלית
.10
זכרון יעקב, 29.7.26
מס. אי/36
כתוב בכתב=יד,בעפרון)
אל ההנהגה הראשית
בצ"רנויטי.
א. י.
הננו מאשרים את קבלת השאלון מספר 856,הדו"ח מ. 886,מכתביכם מ. 885 ו 889. אנחנו נתיחס אל כל השאלות שעוררתם אותן במכתביכם ונענה לכם מפרטות בזמן הכי קרוב. עכשיו נסתפק רק בשאלה הכי= אקטואלית והיא שאלת שליחת איש מא"י.
להוי ידוע לכםיכי זה כיד נקבע בסביל הסתדרותכם איש ורק לרגלי זה שחזרתם בכם ברגע האחרון, כאשר יעיד מכתבה של ההנהגה העליונה, נדחה הדבר.
אנחנו חוזרים ומדגישים,כי השליח מא"י עומד מוכן ומזומן לנסיעה ואך שאלת הכסף היא המכריעה. לנו אין כל אפשרות לכסות את
ההוצאות הראשונות ולו גם בעד סידור נידות ותעודות=נסיעה וכמו כן אין לא ידינו להמציא מקורות=הלואה וכדומה (גם ההוצאות הסדוריות של המזכירות והבולים הם לא אחת בעוכרינו וד"ל). (ההדגשות של המע").
אם רצונכם איפוא, שהנסיעה לא תדחה, עליכם להמציא לידינו באורח טלגרפי את הכסף הדרוס להוצאות הדרך. במקרה אחר לא נוכל לקבל עלינו את האחראיות בעד השתלשלות הדברים להבא, ולא עוד אלא שאפשרי, כי
אם בינתים יגיע אלינו כסף מארץ אחרת, נאלץ לכוון לשם את השליח
הנועד בשבילכם.
בשם
(-)
הסתדרות עולמית
"השומר הצעיר" ורשה,1926 11/10
ההנהגה העליונה רח"דלוגה 50.פולניה.
686/87
אל מחלקת ההנהגה העליונה בא"י. חזק!

...
ענין רומניה: כבר כתבנו לכם פעמים מצב הדברים בקשר עם שאלת ארץ זו. החלטתנו בקשר את האח בן=טוב בדבר נסיעתו ללטביה עומדת להתגשם, מובן שאתם צריכים להשיג את האמצעים לכך. נסיעתו היא הכרחית! (ההדגשות' במקור - המע"). אבל מצד שני עומדת רומניה ולוחמת בעוז בעד זכויותיה. ז.א. איננה רוצה בשום אופן לותר על עבודת איש מהארץ בתוך הסתדרותה. את הענין הכספי סדרו באופן הכי טוב, נדרש לכן רק הבן אדם, עליכם תו"מ לצין את האיש, לסדר את נירותיו ולשלחו לשם.
. . .
חזק ואמץ !
ההנהגה העליונה
י.גוטהלף מ. שנהבי
שליח! שליח!
.11
חיפה 1927.22/12
אל ההנהגה הראשית של הסת. השוה"צ ברומניה
צ"רנומי
22/38
אחים יקרים !
אל יחשבלנו לרעה,שלא עמדנו עד כה בדבורנו ולא עמדנו אתכם בקשר. זה רק טבועים שהמחלקה הארצישראלית טוב הסתדרה ולא הספקנו להתקשר עדין עם הארצות.המזכירות עובדת רק שלשה ימים בשבוע גט בשביל ברית הנוער וגם בשביל ההנהגה העליונה ומלבד זה החתום מטהיעובד לעת עתה לבדו בלי כל עזרה מצד יתר החברים. - - -
המדריך: סו"ס הצלחנו לסדר את ענין שליחת המדריך בשביל הסתדרותכם האח פרנסון. - - - נכון אמנם שהסתדרות כה גדולה כמו רומניה לא תושע בכל המובנים עם בוא מדריך אחד ויהא הוא גם הכי מוכשר. - - - אני מיחס ערך רב לעבודת פרנסון בשטח האידיאולוגי, הקמת הקן הצרנוביצאי, בהדרכת שכבת הבוגרים הנמצאים בהכשרה וממוצה לה ובהנהלת העבודה התרבותית. - - -
סקירה מבקורי ברומניה. (הערת הע׳: לאחר הביקור כתב מאיר סקירה להנהגה העליונה המשתרעת ע"פ 12 עמודים, שרק 6 מהם - האחרונים דווקא... - נשתמרו בארכיון התנועה).
"נהגתי בהסתדרותכם מדת בקורת חמורה.חשבתי שזה לא
לחלק מחמאות.אנו אף פעם לא היינו חברה לשם הערצה הדדית עם ערבון מוגבל, בחזית הקשה שאנו נתונים בה כעת אין מקום לודויי אהבה. השתוף שלנו הוא יותר מדי חזק בלי מילים. לעומת זאת הסכנות הן כה מרובות שצריך להתרות ולהזהיר ולשנן. אם במקדה נתגנבה אל תוך גוף הסקירה איזו עובדה לא נכונה, נא העירו לי למען אדע ואתקן.
- - - דרישות שלום חמות לכל אלה שנפגשתי עמם וגרמו לי שעות קורת רוח. מי יתן שכלם ישגשגו וינובו ויגיעו
עד הלום. חזק ואמץ !
בשם (-)
"יום ההסתדרות הרומנית"
. . . יום המנהלים באואנצו הכריז
את ל"ג בעומר בתור חג של ההסת" הרומנית, נוסף לחגיגיות הרגילה שבל"ג בעומר,מתוספת זו הקשורה ב "יום ההסתדרות הרומנית". בסדר היום של הטיול בל"ג בעומר יש להקדיש מקום וזמן למומנים חגיגיים. בהודעת הקן יש לסקור על ערכו של החג ההסתדרותי,על התפתחותה ומצבה של הסתדרותנו.
יש להקדיש שיחות מיוחדות להתפתחותה של הסתדרותנו בתוך תנועתנו השומרית
כולה, -----
(מתוך חוזר ההנהגה הראשית בוקרסט;22/51929)
מתוך מכתבו של מאיר יערי
לאחר ביקורו בתנועה ברומניה
עם חידוש העליה
"הננו עומדים אחרי העליה של קבוצתנו הראשונה דהשנה ונעמוד לבטח בעוד זמן מה בפני המשך העליה, עלית הקבוצה השניה.
ואנחנו אשר נשארנו כאן ואשר שמחנו ומומחים את שמחת חדוש העליה, נמשיך בעבודתנו הרגילה היום יומית, המובילה אותנו לקראת אותה הדרך בה הלכו אנסינו בעליתם ארצה ישראל. נגביר את עבודתנו ונכשיר את עצמנו הכשרה כל צדדית, על מנת להצטרף בשעת הכשר למחנה ההגשמה שלנו בא"י. פתיחת העליה החמשית ע"י זרם חלוצי - זה רק צעד ראשון לעליה חלוצית רחבה,אשר תלך ותגדל בעקב ההתרחבות והגברת המפעל ההתישבותי בא"י.
ועבודתנו הלא מתכונת לחנך דור אחרי דור, אשר יהיה מוכשר לקחת על עצמו את עול היצירה בתוך ויחד עם תנועת הפועלים בא"י.ודאגתנו העיקרית היא הלא,איך להבטיח הצלחה בדרכנו הקשה הזאת". - - -
(מתוך חוזר ההנהגה הראשית, י"ח שבט, תרפ"ט)
לקראת הקמת הקיבוץ החדש
ב-12 לחודש הפליגה מקונסטנצה לארץישראל קבוצת חלוצים מרומניה ובתוכה 11 שומרים.
רוב העולים של "החלוץ" וגם של הסתדרותנו לא הספיק לסדר את הדרכיות ויעלו ב/12 לאוקטובר.
מבין העולים האלה ישנם ארבעה חלוצי הקבוץ החדש. הקבוצה השניה אשר תעלה,מורכבה כמעט כלה מחברי הקבוץ החדש.
(מתוך חוזר ההנהגה הראשית,
בוקרסט;20.9.1929)
אל כל בוגרי הסתדרותנו -אחים ואחיות - חזק !
בעליה האחרונה תנועתנו העלתה מספר חשוב של אנשים. קבוצינו לאחר שנות ההסגר הועמדו לפני קליטה רחבה של עולים. כמו כן
נוצרו קבוצים חדשים. כיום מונה הקבוץ=הארצי של"השומר הצעיר" למעלה מ-800 איש. - - -
... אחד הפקטורים החנוכיים והארגוניים שאנו מיחסים לו ערך רב בתנועתנו - הוא קיבוץ=העליה. הוא מוכרח לקשר בין האנשים העומדים לעלות תכף או אחרי זמן ושעומדים להוות קבוץ אחד בארץ. בהפעלת קבוץ=העליה מונחת הצלחת סדור עליתנו.
. . . אם כן - הכונו להכשרה ועליה.
ההנהגה הראשית
הכונו להכשרה ועליה
הסתדרות "השומר הצעיר" ברומניה - ההנהגה הראשית
בוקרסט, כ"ג חשון תר"ץ חוזר 15
רשימה (מספרית) של המגשימים מרומניה בקיבוצי הקבה"א
(עפ"י סכומי המחלקה לסטסיססיקה של הקבה"א ליום 1.10.60)
7 להבות=חביבה 21 אילון - 46 - מעברות
7 - מגידו 10 בית=אלפא - 92 שער=העמקים
5 - מזרע 27 בית=זרע 48 שריד
4 - מסילות 2 בית=ניר
8 - מענית 2 בית=קמה 30 דן
12 - מרחביה 5 ברעם 87 דליה
11 - משמר=העמק 6 גבולות
6 - נגהה 1 גבעת=עוז - 115 טמיר
5 12 - נחשונים ניר=דוד 8 2 גזית - גלאון 51 רוחמה
17 - ניר=יצחק 8 גן=שמואל - 49 עברון
2 - נירים 6 גת 16 עין=דור
1 - ניר=עוז 11 הזורע
11 - סער 6 המעפיל 17 שמרת
12 - עין=החורש 5 הצור 13 זיקים
12 - עין=המפרץ 7 יד=מרדכי -
13 - עין=הטופס 10 יחיעם 56 רשפים
5 - עין=שמר 2 יסעור 25 ברקאי
2 - עמיר 7 יקום
2 - רבדים 9 כפר מנחם - 41 מגן
6 - רמות=מנשה 6 כפר מסריק
5 - רמת=השופט 2 כרמיה -
18 - שובל 1 להב
10 " שער=הגולן 6 להבותהבשן-
ח"ח בס"ה - 1046
הוצא=לאור ע"י ועדת היובל בקיבוץ שמיר (ליקט וערך - ד.ס.)
נספח ל"צרור התעודות"המועצה הראשית של השוה"צ
דנה על הגשמה חלוצית
עין־שמר, שבת, — המועצה הראשית ה-ס' של השומר־הצעיר נפתחה כאן אמש מועמד 400 צירים ובוגרי תנועת השוה"צ, שבאו מ־70 קני התנועה מערים, מושבות וערי־פיתוח והקו הקיבוצי. כמפקד־אש רב רובם צירפו חמשת גרעיני ההגשמה של שכבת נחשון את סרט המגשימים לדגל־התנועה.
שכבת בוגרים זאת המגוייסת עתה במסגרת הנח"ל, מהווה את השלמתם של הקיבוצים גבולות, נחשון, הראל, מצר ורבדים.
אריה יערי, מרכז ההנהגה הראשית, פתח את הדיון על בעיות ההגשמה של בוגרי התנועה בהשלמת קיבוצים קיימים, ותיקים וצעי-רים, והקמת קיבוצים צעירים, הוא הרגיש את הצורך להארכת זיקתם המעשית של הבוגרים אל התנועה ובעיותיה. כן הועלו המשימות החלו-ציות בשטח חינוך נוער, מיזוג גלויות והדירה לערי־הפיתוח.
אבישי גרוסמן פתח את הדיון בנושא השני — על בעיות הנוהל והנוהג בתנועה, והפעלת גדודי הבוגרים במועצת הבוגרים.
במועצה סוכם מפעל "חודש השומריות", שריכז סביבו את פעילות הקנים בחודש האחרון בשטח אירגון הקן, הרחבת השורות, טיפוח המועדון ומבצעים שונים, כגון: פגישות עם קנים אחרים, ימי־עיון יכו'. במפעל זה הצטיינו במיוחד קן רמתיים, נהריה אשקלון והדרה והוענקו להם פרסים רבי־ערך בשטח הציוד התרבותי של הקן. המועצה נסתיימה בקבלת החלטות. בין היתר הוחלט, כי שכבת־הבוגרים רואה את החובה להגשים בכל סוגי הקיבוצים של הקיבוץ הארצי, כולל הקיבוץ הוותיק. כמו־כן סוכם לחייב את המגמה של הארכת החינוך התנועתי בשנה נוספת של חיי קומונה בעיירות־פיתוח.
בסיום פנתה המועצה אל הקיבוץ הארצי בתביעה לאפשר לבני הקיבוץ להגשים יחד עם חברי התנועה העירוניים.
ליום השואה והגבורה
שעתו הגדולה
של השומר הצעיר
...היה לי מיפגש עם השומר־הצעיר לאו־דווקא בשעת הגשמת הקולקטיביות הרעיונית שלו ולאו־דווקא בשעה שהוא עלה לפסגות הדוקטרינה הסוציאלית שלו. כשהכנתי את עצמי למשפט ירושלים פגשתי את השומר־הצעיר. פגשתי אותו במשולש ביאליס־ טוק—ורשה-וילנה ובמקומות אחרים. פגשתי אותו בשעתו הגדולה ביותר...
לא היתה עוד שעת־מיבחן לאיזה עם כמו המיבחן, בו עמד עמנו. אומרים, עם ניכר בשעת סכנה, בשעת חירום, כאשר הוא נקרא לדגל, כאשר צריך להוכיח כושרו ויכולתו בעמידה בפני אויב. הרי לא כך עמדנו. אלינו לא צריך היה האויב לבוא. אנחנו היינו בידיו. הוא לא צריך היה לשלוח צבא, מטוסים וצוללות, כדי להשיג אותנו. אנחנו נפלנו לרגליו כפרי בשל. לא ניתן להילחם. לא ניתן אפילו להבין את מזימותיו. הוא לא הכריז מלחמה על העם היהודי. הוא לא אמד שהוא קם עלינו לכלותנו. הוא מעולם לא הסיר את מסווה התרמית מעל פניו. הוא תמיד פיתה, הוא תמיד כיזב, כדי להוליך אותנו שולל, כדי להרדים את העירנות שלנו, כדי שנוכל ללכת כאשר הוא רצה — אל תאי הגזים ואל השמדה.
לדעת לקבוע כימים כאלה, בגיטו, את הדיאגנוזה הלאומית וההיסטורית הנכונה; לדעת להדור מבעד לפיתויי הכזב של האויב ולתשוקת החיים המפתה — לכך היתה דרושה גבורה אנושית ואמונה חזקה. והשומד־הצעיר התנער אז ממכה אהדת שהוכה. כשם שהוכו תנועות אחרות — מן המבוכה שהשתררה כאשר נכרתה הברית הטמאה בין גרמניה הנאצית ובין ברית־המועצות. כאשר באו הגדודים הראשונים של מרצחי האיינזאץ־גרופן לשטח בריה"מ, הם כתבו באחד הדו"הות הראשונים שלהם, ביולי 1941, שהיהודים כאן אין להם בכלל מושג מה אנחנו מתכוונים לעשות בהם, מפני שהעתונות עד עכשיו סיפרה להם בצורה מסולפת לגמרי על מה שנעשה בגרמניה.
תנועה אשר הצליחה להתגבר על תדהמה זו ועל מכד, זו שירדה עליה, ושהצליחה להתייצב בראש המבינים נכונה את המצב והמעריכים נכונה את המערך ההיסטורי — תנועה זו ראוייה לכבוד.
בין המיסמכים המספרים את דרכה של תנועת הנוער היהודית בשואה ישנו מיסמך על פגישה של האקטיבה השומרית בגיטו וילנה, ברחוב סטראשון 15. זה היה אחרי השפלה, רעב, פוגרומים והצלחות מסנוורות עיניים של היטלר, והפעלת כל הסוגסטיה של מכונת־המלחמה הגרמנית להשפלת היהודי, לדיכויו, כדי שיבהל בעצמו, כדי שיכיר באפסיותו, כדי שיתחיל לחוש שבצדק מנדים אותו, שהטלאי הצהוב מגיע לו. התכנסה קבוצה של 15—20 איש. והיא קבעה את הדיאגנוזה הנכונה. ההגיון החברתי חייב את דרכו של היודנראט; ההגיון ההיסטורי חייב את דרכה של המחתרת הלוחמת.
אילו רצו להסיק מסקנות מן הדוקטרינות, היו צריכים ללכת בדרך אחרת לגמרי משהלכו. אבל לתנועה עמדו הערכים האנושיים, והם הדריכו את דרכה. היא לא היתה יחידה. כל תנועות הנוער החלוציות, ובמאוחר יותר גם תנועות אחרות, גם ה"בונד" ואפילו הקומוניסטים הכירו בדברים. אבל להשומר־הצעיר היה יותר קשה מאשר לאחרים, והוא עשה את זה בהתלהבות יהודית, בשלמות שלא רבים זכו לה...
(מתוך דברים בסימפוזיון בחיפה) גדעון האוזנר
10
קינים וחניכים
בתנועה החינוכית — קינים 45 מזה קיני אימוץ 20
קינים ותיקים 25
בקן העירוני — חניכים 6000—7000 בקו הקיבוצי (כולל חב"נ) 7000
שכבות ומדריכים
"להב" מגשימים מעל 300
"חורשים" (י"ב) — חניכים 600 כיתות י' — חניכים 1000
כדי להבין את הירידה מ־1000 ל־600 עיין במיספרים הבאים: במשלחת מדריכים 150
מזה: חל"תניקים " 50
י"ג־ים " 50
אנשי ח"ץ " 50
לפי החלטות הקיבוץ־הארצי: כל קיבוץ שיש בו ח"ץ חייב שליח על כל 100 איש. לפי מיכסה זו "מגיעים" לתנועה עוד כ־50 שליחים (רובם
דווקא לשכבות הבוגרות יותר).
25.1.66 .על המשמר
יצאו מדריכי השומר־הצעיר
לוד, יום ב'. — 31 מדריכים צעירים של תנועת "השומר־הצ-עיר" בארה"ב המריאו היום בבו-קר מישראל לאחר השתלמות־מד־ ריבים בת חצי שנה בקיבוצים משמר־העמק וגל־און.
הצעירים מתכוונים לשוב לכאן לאחר תקופת הדרכה. המדריכים הצעירים הם מניו־יורק, לוס־אנ־ ג'לס ודטרויט, וכן מערי־שדה ב־ ארה"ב. הם ציינו, כי סמינר ה-מדריכים בישראל העניק להם הכ-רה מעמיקה יותר עם הקיבוץ, וב-כך עשה אותם למדריכים יעילים יותר לתנועתם. (ע)
\
דגם מחנה השומריה הרביעית גבעות שער העמקים
11-7 ביולי, 1966
מנרשי חניה לרכב
אמפיתיתטרון מרכזי
התערוכה המרכזית
מגדל הפיקוד
מחנות מסוגננים
מגרשי ספורט
השומריה הרביעית
7-11 ביולי 1966 • כ' תמוז תשכ"ו
"עוד לא נותקה השלשלת..."
מי ומה בשומריה
7,000 שומרים ושומרות מדן וקרית שמונה בצפון ועד דימונה ונירים בדרום, יתפרשו על גבעות שער־העמקים ויקימו מחנה נוער יחיד במינו — הוא מחנה השומריה הרביעית: חמישה גדודים ארציים של צעירים בני 14—18, מאות אוהלים, מגרשי ספורט, תערוכה, במות ומתקני צופיות למיניהם.
5 ימים גדושי אירועים כשומריה בשעות היום —
תחרויות ספורט שיהוו סיום לפעילות ספורטיבית עניפה שהחלה במסגרות אזוריות בין הקנים. תחרויות צופיות, ספורט שימושי, מחנאות ושדאות. הגדודים הארציים יתאספו אף לפגישות ושיחות בנושאים שונים.
בערבים —
יתכנסו באי השומריה ליד במות, שם יפגינו הקנים הישגיהם בשטחי התרבות השונים — בריקוד עממי ומחול אומנותי, בשירה ונגינה, ולסיום — רונדו ענק של כל המחוללים.
השומריה עולה לחיפה
בסיום השומריה יערך ברחובות חיפה מצעד ססגוני של כל משתתפי המחנה, בזמר ובתנועה.
בליל שבת תתקיים עצרת מרכזית באחד האולמות הגדולים בעיר.
f
הרונדו
בשבת, יערך .הנשף המרכזי על השומריה. הוא ייפתח ברנדו, בו ישתתפו אלפיים בנים ובנות. בראשיתו התעמלות מסוגננת ש-סיומה מחול המוני. המחוללים ייצרו בתנועה את המלה "שומ-ריה".
לאחר הרונדו יוקם מחנה כפייות תוך כדי התעמלות, ובו סמלי התנועה נשאים מעל 4 מגדלים.
"הורה! כל חיינו רק מחר..."
ים החולצות הכחולות כחיפה
ביום א' — ה־10 ביולי, ערב נעילת השומריה, יערך ברחובות חיפח מצעד ססגוני ומרחיב של 7,000 שומרים, ובו: רוכבי אופ-ניים, שרים, מחוללים, מנגנים ומתעמלים אשר ישטפו בעליצות וזמר את הרחובות המרכזיים של העיר.
"הרימו רגל, הניפו דגל"
נסה - ויכולת !
השומריה הוא מחנה צופי ענק. מאות האוהלים יוקמו לפי מיטב המסורת המחנאית והצופית. מחנות ומבנים מסוגננים ישכנו באזור מיוחד, ביניהם:
כפר אפריקני * פגודה סינית
מחנה בסגנון אינדיאני * מגדל בדמות טיל
מחנה על קלונסאות * מלון "דן" נוסח צופי
בשומריה יצא כל גדוד ארצי למפגן צופי גדול. הגדודים הצעירים יפגינו יכולתם במחנאות וחיי שדה, והגדודים הבוגרים יתחרו במקצועות הספורט השימושי.
"אל תאמר: כשהייתי צעיר שיחקתי! שחק, והיית צעיר!"
שרירים עליזים
בשומריה תבוא לידי ביטוי הפעילות הספור-טיבית של תנועתנו במשך כל ימות השנה. לקראתה נערכו בקנים תחרויות אזוריות מוקדמות, ובה סיכומן. יתקיימו:
* משחקי גמר של מנצחי התחרויות המוק-דמות בכדור־עף וכדור־סל.
* תחרויות אתלטיקה קלה — ריצות למר-חקים קצרים וארוכים, קפיצות לרוחק ול-גובה, הדיפת כחר־ברזל, זריקת כדוד־תלי, רב־קרב ועוד.
* מירוץ שליחים גדול לאורך 10 ק"מ בהשתתפות 1,000 רצים.
"להבה, עלי להבה"
עלילות התנועה לאור מדורה
מסביב למדורה — שילוב סיפורי הדורות מפי ותיקים באזני צעירים, מאז ועד היום. מרד ומחתרת בגולה, עליה והעפלה, ימי הומה ומגדל, המאבק לעצמאות בהתישבות ובספר.
"כי דור לדור יביע אומר"
למבקר כמחנה השומריה
מחנה השומריה נמצא במרחק של 12 ק"מ מזרחית מחיפה. תגיע אליו בכביש חיפה—טבעון.
הכניסה לשטח המחנה ליד קיבוץ שער־העמקים. שילוט מתאים ידריך את הבאים.
אוטובוסים מחיפה (אוטובוס מם. 301; מס. 331 מתחנת "אגד" חיפה ואוטובוסים מס' 74 מככר פלומר (רכבת) ומהדר. כל שעות היום והערב, במשך כל ימיי השומריה.
בשבת מזמין מחנה השומריה את אורחיו לסייר ביו אוהליו, לחזות במפגני הספורט, ברונדו ובנשף המרכזי.
תערוכת התנועה פתוחה במשך כל ימי השומריה. טלפון — 04-932222 — דאר טבעון.
חיפה
מחנה
השומריה
יגור
לוח אירועים מרכזיים בשומריה
להתראות
בשומריה!
השומריה הרביעית 11 — 7 ביולי • השומריה הרביעית 11-7 ביולי
יום חמישי 7.7.66
17.45 מפקד פתיחה
20.00 נשפי־פתיחה
22.00 ערב הרקדה
יום שישי 8.7.66
6.00 תחרויות ספורט וספורט טבלאי
20.00 נשף השומריה בחיפה
22.30 ערב מדורות
שבת 9.7.66
6.00 מירוץ שליחים בטבעון
10.00 מפגני ספורט־שימושי
14.00 תחרויות ספורט
18.00 הרונדו 20.15 נשף השומריה
יום ראשון 10.7.66
6.00 מפגן צופי
8.30 גמר תחרויות המפורט
16.30 מצעד התנועה בחיפה
20.00 מפקד סיום השומריה
21.00 נשפי סיום השומריה
השומריה הרביעית 11 — 7 ביולי • השומרית הרביעית !1 — 7 ביולי
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
מטה השומריה
מזכירות הקבוץ הארצי השומר הצעיר
המחלקה הפרסונלית
הסתדרות השומר הצעיר ההנהגה הראשית
שלום רב,
תנועת השומר הצעיר מכינה ומקימה מפעל חינוכי רב מימדים את השומריה ה-4, אשר תתקים הפעם מצפון לקיבוץ שער העמקים, בשטח הגבעות, לכיוון כפר-תסידים.
מועד השומר יה נקבע לחודש יולי בין ה-7 ביולי ל-11 ביולי.
שומריה זו נערכת לאחר הפסקה של כ-10 שנים ולפי החזית ראשונה ישתתפו בה כ - 6000 חניכים לגדודי הבוגרים של תנועתינו בעיר ובקבוץ.
ידועות לכולנו השומריות הקודמות במפעל רב רושם, בו מפגינה התנועה אה יכולתה החינוכית, האיגונית, ובאים בה לידי ביטוי הישגי התרבות, הספורט והצופיות, כל זאת מול גילויי התפרקות מערכים, האופפים לאחרונה. בני נוער רבים בארץ.
השומריה תימשך 5 ימים ובחלקה הגדול תעסוק בתוכניות פנימיות, התנועה מתכוונת לערוך מצעד בחיפה. בו יצעדו כ - 5000 שומרים, יתקיימו בשוטריה שנו נשפים גדולים , אחד באיצטדיון העירוני בחיפה (קרית אליעזר) והשני בנשף מרכזי בשוטריה עצמה. בטוונתה של השומריה להעמיד רונדו שישתתפו ב ו כ - 2500 חניכים.
ידוע לכולנו מצבה הקשה של תנועתינו בנושא ההדרכה ובהרכבה הלוקה בחסר של המשלחת הבוגרת בתנועה.
כדיי להבטיח הצלחת ושומריה, שהינה ביטוי כלפי חוץ של הישגינו השוני □
בתחום חינוך הנוער, עלינו להבטיח ולהגיש את מלוא העזרה והסיוע להנהגה הראשית באמצעים ובכוח אדם.
בכל הפניות, עד כה, אל מוסדות חוץ נענית התנועה בהבנה וברצון לעזור"
פלוגת ההכנה להקמת מחנה השומר יה יוצאת החל מ -15 ליוני לשטח השומר יה להקמת מחנה השומר יה והמתקנים המרכזיים בו.
כמו כן חייבת ההנהגה הראשית לארגן צוות גדול של חברים שיטלו חלק בארגון השומריה עצמה בתפקידי ראשי גדודים וארגון הנשפים השונים בשומר יה ומחוצה לה.
צירוף מקרים זה מאלץ אותנו לפנות אל הקיבוצים בהם מצויים מבוגרי התנועה הישראלית וחברי ת"צ מבני הקיבוץ, ולדרוש את היחלצותם לעזרת התנועה החינוכית להצלחת מבצע ושומריה.
לאחר צימצום גיוס נח אדם למינימום, יידרש כל קיבוץ בשחרור של מספר חברים לתקופה משבועים עד לחודש ימים לפי דרישת ההנהגה הראשית, וימי פעילו אלה יכללו במסגרת מכסת ימי הפעילות של הקיבוץ בקיבוץ הארצי.
תוך תקווה שתיענו בחיוב לקריאתנו זו, ובך נבטיח אח הצלחת הש ומר יה,
מזכירות הקבוץ הארצי המחלקה הפרסונלית
חיים שור זאב קוסו
בברכה,
ההנהגה הראשית של השומר הצעיר חיים אורון
מזכירות קבוץ משמר העעק..הסתדרות השומר הצעיר
ההנהגה הראשית - מח' החינוך
פברואר 1968

--
שיח לוחמים
פרקי הקשבה והתבוננות
תדריך לשיחות
על
ל מ ד ר י ך
הקובץ שיח לוחמים הוא לקט שיחות של חברים על עצמם כלוחמים. השיחה מטבעה אינה ערוכה לפי נושאים היא עוברת ונוגעת בבעיות שונות ורק לפעמים חודרת השיחה לעומקה של שאלה מסוימת (מוסר, פחד, רגש לאומי וכו')
בבואך לשוחח עם חניכיך על הקובץ אתה עלול לתעות בו ולשאול עצמך על מה יש כאן לשוחח? הרי הכל כבר נאמר!!
התדריך שלפניך הוא מיון של הקובץ לנושאים . לוקטו בו הנושאים העקרים מתוך כל השיחות שבספר.
אין בתדריף זה ראשי פרקים לשיחות או שאלות מנוסחות. באמצעות התדריך תוכל לטפל בנושא שתבחר ל"שוט" על פני הספר ולמצוא בו את הקטעים המתאימים.
אינך חייב להכריז על נושא הפעולה בראשיתה אם תהיה שיחה יתברר הנושא לאחר מכן מתוכה .
הבעיה העומדת בפניך היא כיצד לדובב את חניכיך לשיחה על השיחות שבקובץ. על כן צריך בראש וראשונה להביאן בפניהם. חשוב כיצד ליצור אוירה שקטה של הקשבה. ואחר קרא את,.,הקטעים שבחרת בהטעמה (אם אינך קורא בעצמך פנה לשני חניכים, בעוד מועד שיתכוננו לקרוא את הקטעים בצורה נאותה. ) .
לאחר הקריאה תבחן את תגובת השומעים על ידי הצגת בעיה או שאלה. יתכן שלא תפתח שיחה כלל, גם אם תהיה התרשמות בלבד תהיה זאת לטובה. יתכן שהשיחה תתעורר בפעם הבאה לאחר שמיעת קטעים נוספים. חניכים רבים מושמעים מן השובניזים השורר ברחוב ויפרשו את שיחות הלוחמית כגישה תבוסתנית. נסה להעמיד את החניכים מול הבעיה הבלתי אמצעית של הרג אדם, ושל נוכחות עם המות. על רקע אנושי זה יש להבין את שיה הלוחמים.
* אל תגש לקיים שיחות אלה לפני שקראת את כל הקובץ. * השתדל שגם חניכיך יקראוהו,לפחות בחלקו.
* בחר מראש את הקטעים שברצונך להביא בפני החניכים(אינך חייב להשתמש בכולם) וקרא אותם לפני הפעולה.
* מספר הנושאים הוא שמונה,תוכל לבחור בינהם את הנראים לך ביותר, או להרכיב שיחה מקטעים שונים למי סדר התדריך.
בהצלחה...
1
על השנאה במלחמה.
מהי שנאה, מתי אדם שונא?
שנאה של אדם לזולתו היא רגש המתעורר כתגובה על פגיעה, על כאב או אכזבה שנאה הזאת היא אישית ומכוונת לאדם מסוים. קרא את דבריו של פטר בשיח-
לוחמים עמ' 67. קרא את השיר "השבעה "של נתן אלתרמן מ"שמחת עניים".
(השיר נכתב אחרי השואה באירופה ) האם זאת שנאה אישית לאדם מסוים?
יש שנאה לעם או לבן עם אחר. שנאה זו קימת גם אם השונא לא נפגע אישית על ידי בן העם השני, היא נקנית עם כלל התודעה הקבוצתית (לאומית)של האדם. שנאה בין עמיה נוצרת ומתלבה כתוצאה מהוצרותו של סמראוטיפ. כשדמותו של איש ה" אל פתח" הופכת (לאב טיפוס) סטראוטיפ, בתודעתו של הישראלי הוא עלול לראות כל ערבי כאותו איש "אל פתח" שזומם להורגו. הערבי הבדוי ידדע כמכניס אורחים. זהו סטראוטיפ שנוצר בתודעתנו מנסיון המפגש עמו בימי שלום או מקריאה. לעומת זאת נוצר אצלנו גם הסטראוטיפ של הערבי האכזר שרצח טייס משלנו אשר צנח מעבר לגבול. מטבענו שאנו מכלילים תופעות על כל בני הקבוצה או העם השני. (הנטיה להכללה תהיה גדולה יותר ככול שרמת ההשכלה והתנוך נמוכה יותר.)
לאור הנחה זאת צריך להתבונן ללמוד באיזה מידה וכיצד פעלה השנאה אצל חילנו בקרבות ששת הימים.
האופיני לקובץ זה (המשיחים בו הם בני קבוצים) הוא העדר שנאה גזענית עמוקה המולידה תגובות אכזריות. אין להתעלם ממעשי אכזריות שנעשו במלחמה זאת, הבעיה היא אם אלה היו מעשים שעודדו אותם או בלמו אותם. האמת היא שהמפקדים ראו במעשי אכזריות וביזה פגיעה חמורה במוראל ובכושר הלחימה של יחידותיהם ויצאו נגדם.
מה היתה האוירה ערב המלחמה?
קרא את רשימתו של אבא קובנר בעמ' 19 .
איזה אוירה מצטירת מקטע זה?
מדוע היתה כאן הרגשה אחרת מאשר לגבי הנאצים שהרי גם הערבים הצהירו שהםעולים להשמידנו ? אולי מתוך ההרגשה שאנו נדונים לחיות עם הערבים בארץ הזאת ואי אפשר לבנות חיים ולחנך על שנאה לאורך זמן. ראה דבריהם של יוסקה וקובי 191/190 .דברי פטר ושמעון עמ'66 . השפעת המפגש עם הערבים בישראל, עם אנשים עובדים וחיים כמונו. ראה השיחה של מתתיהו שלם ובניו. 174,5.6.7 ודבריו של מיכה ענ' 100 .
- 2
מקורה של השנמה הוא הפחד ואי הידיעה. הפגישה הבלתי אמצעית ההבנה וההכרה של אנשים מפיגה את הפחד ועמו את השנאה. ראה דבריהם של אבישי ואמיר עמ'105 ודבריו של גד בעמ'39. דבריהם של אביחי אמיר וגד מלמדים אותנו מהשנאה מתלקחת בשעת הקרב. בירדן במקום שההתקדמות לא וזיתה מלווה בקרבות לא חשו שנאה. לעומת זאת חשו בה היטב בשעת לחימה קשה בסיני ועל הרמה. מדבריו של אבישי משתמע שמעבר לשנאה קיים הבוז והזלזול והוא לעתים חמור מן השנאה. מי שאתה בז לו אינו נחשב בעיניך כמוה לך, אתה מזלזל בו ואז גם חייו אינם נחשבים בעיניך.....
האם שנאת האויב מעודדת בשעת הקרב? האפשר ללחום היטב גם בלי שנאה?
מה חשוב יותר בקרב השנאה לאויב או ההכרה וההזדהות עם הענין שעליו אתה לוחם?
ראה דברי עוזי עמ' 41
יש והשנאה פורצת לאו דוקא בשעת הקרב אלא בשעות מלפניו בשעה שהדמיון פועל בעקבות שמיעת הדמות וקריאת תאורים שונים. ראה דברי שמואל עמ' 103 .
המחשבה על האדם גם כמהוא אויב מונעת התלקחות מל שנאה פרועה.
ראה דברי גד עמ' 74/75 .
דברי צבי עמ' 123 .
ודברי אהוד עמ' 126 .
השנאה למחוללי המלחמה - הלוחם מסוגל להשתחרר ממחשבה סטראוטיפית להמנע מהכלל של הערבים כאויבים אכזרים . לפתע הוא מגלה אותה כקורבנות. ואז הוא מתחיל לחוש שנאה למחוללי המלחמה ולרודפיה. ראה דבריו של קובי (נען)עמ' 191/190/86 .
לאחר המלחמה השנאה העמוקה והסכנה שנסגל לעצמנו את השנאה לעם שעמו אנו נדונים לחיות בשכנות. ראה דברי עמוס 138.
השנאה העמוקה גם מן הצד שכנגד , ערבים שלא שנאו יהודית לפני כן החלו שונאים אותנו מאז המלחמה. ראה דברי אבישי עמ' 248 .
בעקר פוגעת המלחמה בנפש הילדים. אצלם נוצר הסטראוטיפ של הערבי האיום. ראה דברי רוחקה עמ' 203 .
3 -
ולסיום : על דמותה האמיתית של המלחמה כדאי לקרוא מדבריו של צנחן
שלחם בירושולים.
קטעים מהרשימה: איני רוצה לחזור לשם לעולם."228/227 אפשר להביא את הספור "הגמל והמלחמה" מאת דן בן אמוץ. מן הספר " דור בארץ ".
כוחו של חינוך
מתי חושב אדם על דרך חינוכו?
..."מה בכל זאת נותן לו את היכולת ואת היזמה העצמית בקרב? כאן ב בנקודה הזאת באו לידי ביטוי החינוך שקיבלנו במשך השנית הללו. " (השיחה באפיקים)
כפתיחה קרא "הרהורים במרת קרב" עמ' 237/או דברי לוטן בעמ' 10 . למי קל יותר במבחן הקרב לזה שחונך על התפייסה ש ל ה"ערבי הטוב הוא הערבי המת" או למי שלמד ש"גם הערבי הוא אדם".
הבעיה העיקרית היא מה מחוללת המלחמה בנפשו של הלוחם? המלחמה היא נסיון שהעבר לחיי היום יום היא מזעזעת ערכים, השגות והרגלים. לכן חזרו לוחמיה רבים להרהר בחינוכם. תהו עליו ושפטו אותו. לאחר המלחמה חיב הלוחם לסכם לעצמו כיצד נהג והאם הוא שלם עם התנהגותו זאת.
קרא דבריהם של שמואל ואילן עמ' 40,41 .
הבעיה של הלוחם שלנו שהוא איננו חיל מקצועי המורגל בקרבות. את חנוכו הוא קבל באוירה אזרחית בעלת נורמות מוסריות וקשה עליו המעבר מן "האזרחות" בה שולט העקרון של קדושת החיים לבין הקרב בו ערך החיים נעשה זול.
קרא דבריהם של מיכה ודני עמ'100 דבריו של אמנון עמ' 50,49 (סוף הקטע) תאורו של איתן על העיר העתיקה עמ'232
4
האם יש לחנוך השפעה מכרעת על האדם או שמא זהו ענין אישי גרידה. ודעת הקהל גם היא משפיעה.
דבריהם של המשיחים בגבעת חיים עמ' 110 , 111
יש הבדל בין הקרב לבין תפקידו שלצבא כבוש לאחר הנצחון, בקרב גואה
השנאה, אדם נדחף למעשים לא רגילים כדי לשמור על חייו. הבעיה החמורה
היא בשעה שאין קרב ויש למלא תפקיד של כובש ולבצע דברים לא נעימים

גם כלפי אוכלוסיה אזרחית.(אגב יש רבים שמרגישים עצמם דוקא נוח בתפקיד זה). ראה השיחה בגת עמ' 118 ,119
גם בשעת הקרב נתבע הלוחם להחלטות מוסריות.
למעשים שנעשים בשעת יש השלכה על חלק מחשיבתו של הלוחם גם לאחר המלחמה.
למי שחונך על חוית הבניה קשה לבצע מעשי הרס. ראה השיחה: במשמר השרון עמ'152 , 153-155,156, ראה השיחה בגבע עמ' 131,130 .
היש מקום לרגש אישי ולמצפון בזמן המלחמה,מי שבא לצבא לאחר שנות חנוך תנועתי נתקל בבעית הציות העיור לפקודות. היש מקום לפרש פקודות? האם האחריות לתוצאות הפקודות היא רק על המפקד הפוקד או גם על החיל המבצע? ראה השיחה במשמר השרון עמ'144.145
מוסר במלחמה האם הוא שונה ממוסר של ימי שלום? האם צריך לחנך לקראת אפשרות של מלחמה נוספת וכיצד?. ראה השיחה במשמר השרון עמ' 146, 148.147 . ודברי נחמן ק.גבע עמ' 139
הערה: בשיחה זאת או לאחריה כדאי להביא קטע ספרותי המתאר מלחמה אחרת:
5
א י מ י הקרב
הקובץ"שיח לוחמים" איננו עוסק במלחמה ובמהלכיה. הוא עוסק באדם שנקלע לתוך הקרב, ועבר את הזעזוע הנפשי של הרג והרס. מטרת השיחה להבהיר מהו קרב. בשעת הקרב נקלע הלוחם למצב של אבסורד של אורך להרוג כדי לחיות.

כדי לעמוד בקרב הוא צריך להשתחרר מערכי תרבות וחנוך שספג. יצר חיתי משתלט עליו. הוא נתקף בפחד אבל עליו להמשיך ולפעול לשקול ולהחליט. הוא מפעיל מנגנון נפשי יש מסנן את המראות הקשים,של הרג והרס לבל יתמוטט.
אך הבעיה מתעוררת גם אחרי הקרב כיצד לחזור לאורח החיים הרגיל. והאם באמת אפשר לחזור לאותו אורח חייה שלפני המלחמה? אפשר לפתוח את השיחה בקטע משיחה בגבעת חיים עמ' 26,23
הפחד מוריד את המורל וכדי להתגבר עליו מעמיד אדם פנים שאיננו פוחד. הבלתי ידוע מגביר את הפחד. ראה דבריו של אורי עמ' 32.31
גם בשעת הקרב פועלת הרגשה הערבות לחברים. הרגשה זאת מוציאה את הלוחם מן הפחד האינטימי, ה"פרטי" שלו. ראה ספורו של שי (אפיקים) עמ' 54,33,52
כוחו של נסיון. אדם מתבגר במלחמה.ככול שהוא יודע יותר מה צפוי בקרב הוא חושש יותר אך מוכן יותר לקראתו. החייל הצעיר לעומת
החיל המבוגר והמנוסה.
ראה השיחה במשמר הנגב עמ'36,33 ראה השיחה בגבעת חיים. עמ' 64, 63
למרות הסכנה קיים רצון פנימי להתנסות בקרב כדי להיות מבוגר ומנוסה כמו האחרית שעברו את טבילת האש. ראה את השיחה בגבעם חיים עמ' 73
הכל נראה אחרת. עם הפצוע או ההרוג הראשון במקום שהחברה ששו לקרב יש פער בין ההתלהבות הכללית לקראת הקרב לבין הפגישה הבלתי אמצעית עם גויה של אדם. אז מחפש האדם הגנה בפני הזעזוע. ע"י אדישות או אמונה בפטאליזים או השכחה.
ראה השיחה בנען. עמ' 82 - 87 ראה השיחה במשמר השרון עמ' 90 דברי אריה וחנן עמ' 11
אחד מאמצעי ההתבוננות הוא ההש למה ש ל הלוחם עם האפשרות ש זה עלול יקרות גם לו.....
ראה / שיחתם של עמוס ושי עמ' 95 נתיחה עם אביעזר עמ' 99
בהתלקח הקרב מתעוררים בעצם יצרי נקם וכוחות לא מודעים יצרים אפלים מסתחררים בקרבו.
ראה השיחה במשמר השרון עמ' 154,151
באמור לא פגה השפעת הקרב עם סיומו , החומות מוסיפות ללות את הלוחם ודברים רבים נראים לו באור אחר. מסתבר טעמם של החיים. אך יש והחזרה למסלול החיים תרגיל היא קשה עד מאד. ראה דברי יוני עמ'89 ודברי פטר על החזרה למסלול עמ' 71
הערה
בעקבות שיחה זאת אפשר להביא קטעים מהספרים:
כפירי אריות, הצנטוריונים,. בהם מועלות בעיותיהם של לוחמים בקרב ולאחריו במעבר לחחים אזרחים.
דמות המפקד
סמכות ומופת אישי. מהו תפקיד המפקד בקרב?
האם רק להעביר פקודות של הממונים עליו אל פקודיו?
ההצלחה בקרב נקבעת במידה מכרעת על ידי יזמתו של המפקד במקום שאינו מקבל הוראות מלמעלה. ראה דבריו של גד רפן עמ' 40 (כץ ראה"במחנה"את סיפור הצל"ש של גד רפן ) בעייתו סל המפקד היא לא רק היזמה אלא הכושר להפעיל את היחידה, להנהיגה עליו לדאוג ליחידתו לבל תתפורר בשעת הקרב, שתפעל במתואם. לשם כך על אנשיו לציית לו. מנין נובע הציות למפקד , האם הוא ענין מכאני? המפקד אומר והחייב מבצע?. החייל מבצע כשהוא חש אמון למפקד. גם כשהוא פוחד הוא מבצע כי הוא סומך על המפקד שזאת פקודה נכונה.
7
כיצד נוצר האמון , על ידי שמירת "טווח של כבוד" ? וכשמתערב המפקד בין חיליו האם נפגעת יוקרתו ? כיצד מתגבר המפקד על העיפות ? ראה שיחתם של עמוס ושי עמ' 23-20
ודבריו של שי (מאפיקים) על כוחה של אחריות עמ' 52 על החיל לדעת שהמפקד מסתכן יותר ומתגבר על הפחד. ראה דבריו של יגאל עמ' 37-36, ודבריו של דן עמ' 47-46 דבריו של אביעזר עמ' 99 .
" לתת פקודות" כך נראה תפקידו של המפקד בעיני"החיל המצוי ". אך בחני המפקד עומדת גם הבעיה המוסרית: "מתי ומהי הזכותו לפקוד על החייל ראה דבריו של שי עמ' 54
רבות דובר על בני הקבוץ בצבא. הם מהווים 40% מכלל הקצונה בדרגים של סגן עד סרן. מענין לשמוע בני קבוץ אלה המסבירים את המניעים לפעילותם בצבא. ולשאיפתם למלא את תפקידם בצורה נאותה. ראה דבריהם של אמנון(עמ' 48)שמעון(עמ' 73) וצביקה(עמ' 91) . המפקד וחיליו הקשר ביניהם מתקרב בשעות הרבות שלפני הקרב ובשעת הקרב כשמשתערים ויש נפגעים חש המפקד את עצמו כאחראי לחיליו וחרד לשלומם. ראה דבריו של חגי עמ' 249 (סוף העמוד)250.
המלחמה היא זעזוע חזק לכל הלוחמים ולאחריה הרגישו צורך להגדיר את עצמם מחדש. הבעיה היא איך לצאת מןהזעזוע מחוזקים יותר ולא רופפים, הזעזוע הוכיח את היכולת של המפקד, והבעיה היא איך להבטיח יכולת זאת. ראה דבריו של עמרם עמ' 277,276
אחד ההסברים להצלחתו של צ.ה.ל היא יוזמתם העצמית של המפקדים ביחידות. מפקד פלוגת טנקים שאבד את הקשר עם הממונים עליו לא חכה להוראות והחליט להמשיך ולהסתער על מערך מצרי ש נתקל בו . לאחר הקרב התברר שפעולתו זאת מוטטה את התנגדות האויב בכל הגזרה. זהו מקרה בודד אך כשמצרפים מאות י יוזמות כאלה של מפקדים שלא השתהו והחליטו להתקדם ולתקוף למרות אי הבהירות והידיעה לגבי האויב, מתקבל הסך הכל של כח מתעצם בתנועה שאין לעמוד מולו. כך אפשר להסביר איך הגיעו כוחות צ.ה.ל לאל עריש כעבור 10 שעות לחימה לעומת 32 שעות לחימה במערכת סיני. ראה ספורו של לוטן על כיבוש משטרת ג'נין עמ' 16
-8-
ה י חי דה הלוחמת.
(אחוות לרחמים מהי? ) מלחמת ששת הימים נבדלה ממערכת סיני בזאת שלא היתה כאן התקפת פתע על האויב אלא העם כולו חש את הסכנה המתרגשת ובאה עליו . כוחו של הצבא נבע מן ההכרה הברורה שזאת מלחמה לחיים ולמות ויש לתת הכל כדי לנצח. בימי המלחמה שררה ההרגשה של ליכוד בין עורף לחזית. האזרח שגויס והפך בן יום לחייל חש עצמו אחראי לגבי העורף.
ראה דבריו של שי (אפיקים) עמ' 50. 51
כושר הלחימה ,המסירות,והעזרה הם תוצאה של סולידאריות ביחידה. החיל שמסתער מסתכן ומעיז לבצע מעשים מפתיעים, כי הוא יודע שאם יפצע לא יעזב ע"י חבריו. בטחון כזה מנין הוא בא? מן הנסיון ובתוצאה של מערכת היחסים האישית שביחידה לפני הקרב. ביחידת מילואים מתרקם הווי של אחוה בין חילים שלכל אחד עורף אזרחי דומה. (בית משפחה ודאגת פרנסה).
כוחו של הליכוד הקבוצתי הוא רב וכל חייל מוכן לתרום הרבה מכוחו ואף להסתכן כדי לזכות בהערכת יחידתו. כשיחידה מלוכדת מתגלה נאמנות והתעלות מעבר לכל חשבון אישי והרצון לזכות בהערכת החברים לנשק הופף לכוח מניע ראשון במעלה. ראה דבריה של האם השכולה עמ' 35 ראה השיחה על הרעות וחוסר הברירה עמ' 38,37,36
לסולידאריות פנים רבות, הפרט מסוגל להתעלות כשהוא חדור בתחושה של שיירות לכלל בעל גורל משותף. ומתעוררת הרגשת החובה גם לגבי אלה שנפלו. ראה דבריו של אילן עמ' 43 ראה דבריו של שמעון עמ' 65
לגבי החייל בן הקבוץ פועלת גם הסולידאריות עם קבוצו והצורך לחיות "בסדר " בלפי ביתו הקיבוצי.
ראה דבריהם של אמנון ודן עמ' 48
ערב הקרב מתכנס כל אחד בתוך עצמו אך כיון שכלם במצב זה חוזר ומשתלט הלכוד ואז נראים פרטים רבים כמיותרים לעומת אוירה הליכוד. ראה דבריו של חנן עמ' 111, 112
9
ביחידה קרבית מגרסה בעלת מסורת ועבר קרבי מרקמים יחסים מיוחדים במינם. ממשיכים לשוחח על חברים שנפלו כאילו הם ממשיכים לחיות ביחידה, ואל הפצוע פונים מאילו לא נפצע כלל.
השאלה מה הערך ואיזה תפקיד מלא סגנון דבור ויחסים זה ? ראה הרשימה מעזבונו של בוטיק ז"ל עמ' 217,216
כסיום הולם לשיחה זאת אפשר לקרוא את הרשימה : פצועים לאור הכוכבים
עמ' 238. 239 ;.
על הקשר אל הארץ
בעקבות המלחמה גאה גל של רגשות לאומים ולאומנים. מרבים לטפח ולהאדיר את הזיקה של הנוער הישראלי אל ארץ התנך ונופי יהודה והשומרון, כ ל זאת לאחר המלחמה ולצרכים פוליטים.
כדאי לעקוב אחר דבריהם של הלוחמיים מהם מתגלה הקשר האמיתי לא המופרז ולא המאופק. מתוך השיחות מהשר מקורו של הקשר ומהותו. שמות המקומות מוכרים הם חלק מנוף הילדות, משעורי התנ"ך, גם אם לא בקרנו בהם קודם לכן. ראה דבריו של עמרם עמ' 13 ראה דבריו של שמעון עמ' 69
היש הבדל בין רגש דתי לרגש לאומי? האם מסוגל בחור לא דתי להזדהות
עם הרגשת הקדושה למקומות הקדושים ? ראה השיחה ביפעת עמ' 14, 15
בשיחה בין עמוס לשי(עמ' 22) מספר שי שחלק מחיליו קראו רומאנים, סיפורי מתח וחלק קראו תנ"ך, נסה לחשוב ולהשיב מה חפשו הקוראים ברומאנים
ומה אלה שבחרו לקרוא בתנ"ך? האפשרי יו ו גם לבעלי השכל וחסרי השכלה ? מה זאת אהבת מולדת ? בחיי יום יום אמרה ערטילאית בזמן מלחמה היא מקבלת
מימד ממשי.
ראה דבריו של יוני עמ' 89
האם זכותנו על הארץ נובעת רק מן העבר? האם יכול עם להשיג לו מולדת בארץ כלשהי ? מה הם הקשרים הסמוים והגלויה בין עם למולדתו ?(קשר הסטורי) ראה דבר לאטן רחל וחגי עמ' 123 סוף .124
- 10
האפשר לכנות את מלחמת יוני כמלחמת כיבוש ? ראה דבריו של אלי עמ' 137
הקשר אל הארץ מלווה זכרונות מלחמה, ראה דבריו של אלישע עמ' 172, 173
האם לערביי ארץ ישראל אין יחס עמוק לארץ? קיים הבדל בזיקתו ל ציוני שעלה ארצה מתוך הזדהות עם ה"איאל הציוני" לבין בן הארץ שנולד בה. מי שהתגעגע אל הארץ מרחוק הזדהה ארית עם הארץ מזה שנולד בה.
ראה השיחה ברמת יוחנן עמ' 179, 182
ירושלים! סמל הסטורי, או מקום קדוש לדתיים בלבד? האם אפשר להתעלם מנוכחותה של אוכלוסים אנושית במקום שאנו רוחשים לו רגשות דתים לאומים ? ראה שיחתם של עמוס ושי עמ' 225,224 ראה רשימתו של עמומועוז "עיר זרה " עמ' 242
הנוער הישראלי והעם היהודי.
האם היתה זו רק מלחמתה של ישראל על קיומה המדיני או מלחמתו של העם היהודי על קיומו הלאומי ?
זאת השאלה העיקרית העומדת לדיון בשיחה זאת...
הרבה מושגים נשתנו בעקבות המלחמה בינהם, המושגים השגורים "גולה" ו”העם היהודי" כל המקופל במושגים אלה נפרש לפתע ונראה גלוי יותר ווי; •יי־־ והקשרים בין הישראליות והיהדות נראו מוחשים יותר. ראה רשימתו של מוקי צור עמ' 8-7 מה משמעותו של התשעה באב לאדם חילוני ? ראה שיחתם של לוטן ,אברהם ואשר עמ' 15 מהזאת ציונות? בדרך כלל מתעוררת אסוציאציה של קונגרסים ונאומים משעממים ולפתע, ערב המלחמה מקבל המושג מימד אחר לגמרי. ראה דבריו של אורי עמ' 31 ראה שיחתם של דוד ואליהו עמ' 57
היש קשר בין תודעת השואה ללחימה במלחמה האחרונה ?
במקרים רבים הרגשה השפעת השואה על הלוחמים . הרגישות המיוחדת למראה הפליטים נובעת מהסיפורים על פליטים יהודים ומעל לכל העלבון של בן עם מושמד הוליד את ההרגשה שכאן זה לא יקרה שנית.
ראה שיחתם של עמרם ושמעון עמ' 69,68 ראה דבריו של אריה בעמ'74,דברי מנחם עמ' 105 ספורו של הרופא החטיבתי בעמ' 114,113 השיחה ברמת יוחנן עמ' 173, והשיחה בנען עמ' 191
האם קיים בנו פחד בלתי מיודע מפני השמדה כפי שהיתה באירופה ? האס היותנו ישראלית נטעה במו הרגשת בטחון בקיומנו ? ראה השיחה בעין החורש עמ' 170,160
מנין נובעים קשריו של בן הארץ לגולה ? תודעת הגולה היא תוצאה של חויה ספרותית וספרים מן הילדות. ראה דבריו של אלישע עמ' 182 ודברי אורי (עין שמר) עמ' 251,223
ולסיום : מהו הסמל המתאים ביותר למלחמה ? הצנחן הבוכה- האם סמל זה מאפין את המלחמה ? ראה דבריו של ראובן עמ' 275,274
מול האויב.
( בנפול אויבך אל תשמח ובכושלו אל יגל לבך
משלי כד' י"ז )
רגש הומאני ולחימה האם הם עולים בקנה אחד ? האם צריך לוחם להתעלם מאמת פנימית המקננת בו ולהחניקה ? למציאות מנים רבות, אנשים בעלי חינוך שונה הגיבו בצורה דומה?וגלו יחס אנושי לשבויים ולאוכלוסיה אזרחית. קרה גם שאנשים בעלי אותו חינוך הגיבו בצורה שונה.
חייל החדור רצון עז להכות ולנקום רואה לפתע בני אדם לפניו ואז פג להט הנקמה. כיצד לדון אותו; פחדן, יפה נפש או פשוט אדם רגיל ?
ראה השיחה ביפעת עמ' 12-9 ראה דבריו של גד עמ' 74- 75
היחס ההומאני אל האויב שומר את נפשו של הלוחם מהשחתה. האם יש בו גם תבונה ? הדם הרב הנשפך ביננו לבין הערבים יקל או יקשה על ההדברות אתם בבוא העת ? דאה דברי אבישי עמ' 248 ראה דברי פטר עמ' 66
13
האם צריך הצבא להקנות לחיל רק את הידע הטכני הדרוש להפעלת הנשק או גם להדריכו ביחס אל האויב ? ושוב האם החדרת הגישה ההומאנית תרפה ידיו של הלוחם ?
האם בנושא זה צריכה לעסוק רשות אחרת, בית הספר או התנועה? ראה דבריהם של עמרם ואורי עמ' 269 -271
קטעי קריאה
ספורו של הרופא החטיבתי עמ' 45-4-3 מיומן כפר גלעדי עמ' 96 מכתבה של אשה מצרית עמ 59 מן השיחה בטירת צבי עמ'100 מן השיחה עם רופא חטיבתי עמ' 114-113 השיחה בגת עמ' 119-118
מן השיחה ביפעת עמ' 123-121
מן השיחה בנען מדבריהם של יוסקה וקובי עמ' 190-191 מכתב לנער מצרי עמ' 201
מהשיחה במשמר השרון(מסביב הרס-ומולך צמח בעציץ) עמ' 231 פצועים לאור הכוכבים. עמ' 238אל
תחפש
אותו
למעלה
מחזה מוסיקלי
40 שנה לתנועת השומר הצעיר בישראל. הועידה ה־7. ירושלים. תשכ"ט — 1969.
כתבה — ניבה לניר
מוסיקה — חיים (הניק) ברקני, שלמה ארד בימוי — בני פורת
תפאורה ותלבושות — גילה שקין תאורה — בנציון מוניץ
ביצוע תפאורה — עזריאל פולני
המשתתפים: יוני. ציפי. רחל. עלמה. אורי. ויצמן. שי. אהוד. הילה. דורית. זאבי. אמיר. מיכל. עידית. ארז. עירית. יפתח. ג'ורג'. רעיה. תמר. גלעד. נירה. גדעון. רינה. עדה. רן. רותי. אילה. אלדד.
תזמורת: קלרינט — מירי. מוטי. חליל — רותי. רחל. אבוב — דורית. חצוצרה — אלי. יגאל. אביהו. טרומבון — גדעון. תופים — שאולי. גיטרה — מאיר. גיטרה בס — עוזי. סקסופון — רובי. כינור — הוגו. פסנתר — ברוך.
"אל תחפש אותו למעלה", אינו סיפור. אף לא מעשה שהיה. המילים שבו הן דברים : שאלות, מחשבות ושירים. אפשר של בני שמונה־עשרה, אפשר יותר ואולי פחות.
אין בו קשר עלילתי בין תמונה לתמונה. כ?«ה סיפורים קטנים. כמה מחשבות ושיחות, כמעט אוטנטיות. ועל כן, לעיתים, אוירה שבו, חצי דוקומנטרית. "אל תחפש אותו למעלה" — יש בו הפגנה של שאלות - תמונה ראשונה ועמה הירהור נוסף במשמעותו של דגל אדום, ערכי חיים — השקפת עולם — "יש לך אלוהים או שאין לך כזה בכלל ?" איפה הצדק שואלים בפזמון "הלו צדק", "אמרו שיש כזה, אז למה לא בא לפגישה שקבענו עמו ?" אחר כן נזרק עפיפון לשמים, וילד רץ לבקשו, ובמקום שמצאו ידע לשאול שאלות פשוטות: "אך אהיה, ומה לרצות כש... וכש... וכש..." —
"העפיפון של יוסי", תמונה שניה. והשיר שלו: "בערב אל הרחוב"
— "פם פם, עוברת מכונית / מביט מביט בלוח הגדול / פם פם — פם, כזאת רעשנית / כל כך חרבה דברים ואיך אפשר הכל ז"
העליה. לבנות. לשנות. הפגישה עם ה"צבר". חוסר קומוניקציה. גלים שונים.
געגועים לתרבות ומקומות אחרים — תמונה שלישית, ובתוכה, בקצב משגע,
פשוט מאד — בונים קיבוץ. "איזה מן אנשים נהיה?" "ובגלל שמתחנכים בחינוך המשותף, יהיה לנו יותר קל לחיות ביחד?" — תמונה רביעית. וזה
שאוהב פרפרים, מותר לו עם הפרפרים שלוו — פזמון: אני אוהב פרפ-
רים / כי הם יפים / כמו אגדות וסיפורים... לא הרבה מעט פרפרים / לא הרבה מעט סיפורים / ואנשים מחייכים בבוקר... והשמחה שלנו, והאהבה — שיר לך: "ואפילו שהשמים והים והעלים והטל / הם לא כל כך חשובים / לא חשובים בכלל..." והחייל — "המחשבות האלה על תור" "ואתה קטן כזה, בסך הכל בן עשרים ואחת... מאד לא מקצועי... לא שייך לדור הזה שגדל עם ארבע מלחמות... מאד לא רגיל לדם ולא יודע איך אפשר להתרגל לזה." והשיר שלו — "דברים אחרים" — "רוצה דברים אחרים של בני עשרים / פשוטים וכל־כך רגילים / ורק אצלנו שכחו איך הם נראים...''
"אל תחפש אותו למעלה" — אין בו ויכוח על עצם מהותו של הקיבוץ, כשם שאין בו ויכוח על ערכה של תנועת נוער. אולם יתכן ויש בו מעט על צעירים החיים קיבוץ, החיים תנועה.
תודתנו נתונה ל: מזכירות הקיבוץ הארצי, הועה"פ של ההסתדרות, הסוכנות היהודית, משרד ראש הממשלה, משרד החינוך והתרבות, משרד ההסברה, עירית ירושלים, בנק לאומי לישראל, בנק הפועלים, הסנה, מרכז הפועל, מועצת פועלי י־ס, סניף מפ"ס י־ם, המשביר המרכזי, המשביר לתעשיה, תיעוש, כור, משרד התיירות, מרכז תנובה, אסקר, מפעל כבלים מסילות, חברת החשמל. ".M
בקבוץ-הארצי
כ'ג ניסן תשכט 11 באפריל 69
השבוע
ועידת השנה"צ
ועידות
הנוער הרוצה את האפשרות להלום
הועידה השביעית של השוה"צ נתקיימת בירושלים ב־8.4.69—6, כשפתיחתה מציינת את מלאות 40 שנות פעילותה בארץ.
הועידה נפתחה במפקד בו הש־ תתפו 4,500 שומרים. לאחריו הת־ פזרו השוהצ"ניקים למפגשים עם נוער ממערב ומזרח ירושלים• ב־ ערב נתקיים נשף הפתיחה בהש־ תתפות ראש־הממשלה, ראש העיד ונציגים מהארץ ומחו"ל. המופע ה־ מרכזי "אל תחפש אותו למעלה" חתם את הערב.
למחרת התחלקו הצירים לחוגי הדיון והשאר לסיורים בירושלים. לוועידה קדמה עבודת הכנה ממו־ שכת. עצם הכנתה, התכונה לק־ ראתה עשויות לשמש מנוף לתנו־ עה בימים שיבואו. ביומה השני של הוועידה נערכה ב־4 חוגי דיון על־ידי כ־500 מצירי הוועידה, עבו־ דה סיכום והכנה להצעות ההחלטה. החוגים היו ל"ציונות", ל"סוציא־ ליזם", ל"אחוות עמים" ול"תנועת הנוער".
החוג על "תנועת הנוער"
בחוג על "תנועת הנוער", שהדיון בי היה עשוי להיות הממשי ביו־ תר ובעל ההשפעה בעתיד, הובעה דעה האומרת, כי תפקידה של הוו־ עידה לקבוע את הצפון שעל־פיז יתכוונו חניכי התנועה, ועל פיו יוחלטו ויוכרעו השאלות השונות.
מהי תנועת נוער ? — נשאלה הש־ אלה, והתשובות נאמרו.
"העולם הוא עולם של מבוגרים. הוא לא שלנו. היום גילאי הנוער גדלים. אנחנו מפקפקים בהישגיהם של המבוגרים. הם אינם מצליחים להפוך את האדם למאושר יותר. הרבה הרס, קידמה טכנית. האם האנשים מאושרים ? אנחנו רוצים לחלום מעבר להזזת הטנק ובחירת ראש־הממשלה. אנחנו רוצים לכוון, האם לשם כך קיימת תנועת נוער? או שמא אנחנו רוצים להיות חלק מעולם המבוגרים ומבלי שיהיה ב־ אמתחתנו משהו חדש להציע?
מה אני רוצה בכל התמונה הזו בהיותי בתנועה? האם להיות רזר־ בה של כוח אדם ממושמע, או לק־ בל על עצמי עצמאות? אנחנו רוצים, כי יכירו בנו עכ־ שיו, בגיל זה. אנחנו רוצים לר־ קוד, להשתולל, להיות מבולבלים, לחלום שאפשר לבנות עולם בלי מלחמות בניגוד להיסטוריה! או לקבל את עולם המבוגרים בעל כורחנו ?"
זו עובדה. הנוער אינו רוצה את עילם המבוגרים, לא נוח לו בתו־
נסתיימה בחצות הלילה של יום שני (ד' לספירת העומר) שעה ש־4,500 נערים שאגו את ה"חזק ואמץ" במפקד הסיום של ועידת "השומר־הצעיר". הכנה יסודית ו"חריש עמוק" נערכו בקינים, בטרם עלו הנערים לכבוש את ירושלים בחולצותיהם הכחולות, להתפצל ל־4 חוגי דיון, לגבש הצעות־החלטה ולהשאיר בידי 500 הצירים את ההחלטות הסופיות.
נקווה כי ועידה זו תכנס ל"היסטורית הוועידות" לא רק כממוספרת בסיפרה 7, אלא כמחדשת צורות התבט-אות, גישה רעננה ומדברת אל לב חניכי התנועה, — תנועה מתקדמת, המסגלת עצמה לשנות השבעים.
בגליון הזה שלנו, כתבה על "מוסד־הבשור" הקושר קצוות חוטים של שלוש התנועות הקיבוציות במסגרת של בית־ספר תיכון משותף, והאוזר מותניו לקראת שנת הלימודים הבאה בה "יקפוץ למים" עם כל החידושים והקשיים הצפויים לו.
עוד בגליון סיפור משל אדם זרטל, חבר עין־שמר, שנתן בימים אלה, תחת חסותה האדיבה של "ספריית-פועלים" 8 מסיפוריו בכריכה עבה בשם "טבלת הישי-מון".
אמנון בראון ממשיך לעמוד בראש "מצעד המכתבים" במדור קול־הקורא והראיון האישי מקדיש הפעם "צילום חטוף" לתלמידות בית־הספר לאחיות "השרון".
קראו בנעימים. המערכת
סובב
הולך
2
עוסק גם בהוראה בביה"ס התיכון שבשואפט. הוא סיפר לנו כי המו־ עדון הוקם לאחר המלחמה על־ידי עיריית ירושלים, כולל כ־100 הב־ רים ומשמש כמועדון מרכזי לכל אזור מזרח ירושלים. עוסקים בו בעיקר בפעילות ספורטיבית ובק־ רוב יורחב במספר חבריו ויכלול תחומי פעילות חדשים.
יוסף ג'דיסי הוא בוגד האוניבר־ סיטה בביירות, בלימודי הפוליטי־ קה והאדמיניסטרציה. עברית למד בקורס של משרד החינוך. על המפ־ גש עם נוער יהודי הוא אומר: "זה יותר טוב לערבים ויהודים להיפגש. אנחנו נהייה ביחד, וזהו צעד ראשון לעשות שלום בין הע־ מים. איך לעשות שלום ? אני לא יודע בדיוק. אני חושב שיש הר־ בה אנשים שרוצים ישלוט, ואין שלום בלי הבנה.
הבנה אפשר לעשות אולי על־ידי מפגשים עם הרבה יהודים, לשמוע אותם, ושהם ישמעו אותנו".
גילה מן המחלקה לנוער ולספורט מעידה, כי עד כה לא נתקיימו מפ־ גשים כאלה. במועדון הזה האווירה חופשית והם מוכנים להיפגש. המ-
גמה שלנו היא, להעסיק את הנו־ ער בתהומי פעילות שונים כגון ספורט, פולקלור העמים, ודרך ה־ נועד אפשר להתקרב אל יתר שכ־ בות העם".
רשיד קסואן עונה על השאלת מה זה קיבוץ? "קיבוץ (צוחק, מת־ לבט) חייים בו אנשים רבים, עוב־ דים ביחד, וכל אחד עוזר לשני". בן חוסין אף הוא מבאי המוע־ דון, מעיד על עצמו: "למדתי על הקיבוץ. (בהחלטיות) אם יזמינו או־ תי אלך לקיבוץ. זה דבר טוב. הת־ אספנו פה כדי להכיר יהודים, וזה טוב".
ראשיד: "אני רוצה לחיות בקי־ בוץ, אבל הורי יגידו לי לא".
על הפגישה וערכה אומר גיורא מקיבוץ מגן: "אחוות־עמים היא עניין מסובך. אינני יודע אם להי־ פגש ולדבר עם הנערים כאן, הווה אומר, "עשיית" אחוות־עמים. מפג־ שים מסוג זה הם עניין נחמד ויפה ונעים להכיר נוער. אבל מה תהיינה התוצאות ?"
דפנה מגן־שמואל הוסיפה, כי ה־ פגישה אמנם לא השיגה מטרות מסויימות אך היא היתה טובה לע־ ריכת היכרות והשגת מידה של אינפורמציה. •
שעת ההתכנסות מנוצלת ליצירה מעגלי הורה המוניים.
כו. איך לעשות את כוח הרצון שלנו לגורם. בתנועה החינוכית ישנו כוח הרצון הזה. לנער בר־ חוב — אין.
"התנועה חייבת להדריך ולחדש את עצמה. לשם כך יש לגבש הצעות כלליות על מהות תנועת הנוער ולאחר־מכן לתרגמה להצעות הח־ לטה".
דעה אחרת הביע חניך קן גבעתיים שגרס, כי יש לשנות את פרצופה של התנועה בדרכים תכליתיות ומעשיות. כל האור והצבע והרעש על מה הם מכסים? — על לא כלום, או על מעט? הפעילות ב־ קינים העירוניים אינה לא של תנו־ עה ולא של נועד. התנועה מקבלת את פרצוף בוגריה. יש להעביר את הדגש אל השיכבה הצעירה, כדי לשבור מעגל סגור. יש להגביר את הפעילות ולכללה גם בתחומי האד ניברסיטה, ואולי אף להקים קומו-נות של סטודנטים. הדרך הנוכחית של בוגד התנועה לקראת ההגשמה אינה עומדת במבחן המציאות.
הבנה ממבט ראשון ?
מפגשים עם נוער במערב ובמזרח ירושלים נתקיימו ביומה הראשון של הוועידה. במגמה להכיר נוער זד על בעיותיו ולקבל במידת־מה חומר רקע לדיונים שהתקיימו ל־ מחרת במסגרת חוגי הדיון.
מתאר אחד מהמפגשים האלה עם נוער מזרח ירושלמי ב"שואפט", אחד המשתתפים "שלנו": "החב־ ר'ה אלגנטיים למדי, מקבלים את פנינו ב"מרחבה" ו"אהלן" לבביים. לחיצת יד. מברכים אותנו ומקווים שלפגישה יהיה המשך. רושם חיובי של רצון לידידות והכרות. אנחנו מברכים ומודים על ההסכמה ל־ אירוח.
המועדון כולל צעירים מגיל 24—14. בתוכם תלמידים ומורים. הוא נפתח
עוד לפני המלחמה ומרכז את אנ־ שיו לפעולה בתחומי התרבות, ה־ הברה והספורט.
חלפה שעה. התה והעוגות חיממו את הלבבות. החברה יושבים ב־ קבוצות קטנות ומשוחחים בהתל־ הבות. האנגלית צולעת, הרעיונות העיקריים מובנים מחילופי פרטים ער בן־הזוג לשיחה, מקצוע, גיל וכו'... עוברים לוויכוחים רעיוניים. בן־שיחי, מורה ומדריך תיירים, מתקדם בדעותיו ובאורח חייו. ה־ הבדל בהשקפות בין הדורות הריף. מול דעות מיושנות של ה־
הורים, עומדים הצעירים המושפ־ עים מאורח החיים המתקדם ביש־ ראל, אך באופן מעשי אינם מעי־ זים להתמרד.
באשר לדעותיו של בן־שיחי — בתעודת הזהות הוא מוסלמי, במ־ ציאות, חילוני לכל דבר. מחזיק באמונתו הפרטית באלוהים. טוען שהוא משוחרר ממוסכמות, ועקרו־ נותיו קובעים לו את דרך חייו. רעיונו הגדול הוא להפגיש נוער יהודי וערבי לפעולה משותפת ומת־ מדת שתסחוף את שאר האוכלוסיה. היה קשה להיפרד".
פגישה אחרת נתקיימה אף היא ב־ מזרח ירושלים ב"ואדי ג'וז", בבי־ תו לשעבר של עבד־אל־קדר חו־ סייני. התמונה — מישחק כדורגל לוהט, של "החולצות הכחולות" ובני המקום. קבוצה מעורבת אחרת שיחקה בדומינו וסביב לשולחנות נוצרו קבוצות שיחה.
"תפסנו" את יוסף ג'ריסי (דובר עברית, לבוש בקפידה ונוצרי אור־ תודוכסי) האחראי על המועדון ו־
ממפקד הפתיחה משולחים בלונים צבעוניים הנושאים את סמל הוועידה אל שמי ירושלים.
הזמן לתת תשובה
באחת השיחות לקראת הוועידה ה־ 11 של הקיבוץ הארצי התבטא חבר צעיר, שלדעתו כל הבעיות שדנים עליהן לקראת הוועידה אינם מעג-יינות אותו — כי לדעתו ההבדל בין הקיבוץ ותל־אביב הוא רק צורת החיים השונה ולא יותר. הוא ביקש מהחבר הוותיק שדיבר לפניו, שיסביר לו אם הוא יבול, מה ה־ הבדל התוכני בין היישוב הקיבוצי והיישוב הלא קיפוצי.
תשובה לשאלה המתגרה הזאת לא ניתנה באותה השיחה. עד כמה ש־ נאמר לי, לא היתד. זאת דעת יחיד -של החבר הזה — אלא היא דעתם של הרבה חברים צעירים. השאלה הופנתה אמנם לחבר הוותיק שדיבר לפניו — אפל אני הרגשתי של־ מעשה היא הופנתה לשכבת המיס-דים — לחברי הקיבוץ הוותיקים. חושבני שאין החברים הוותיקים פטורים מלתת תשובה לשאלה ה־ זאת — אם אמנם יש תשובה.
נדמה לי שהמצב -של חוסר ידיעה וחוסר מוטיבציה בחיי הקיבוץ הוא לא רק נחלתם הבלעדית של חלק מצעירי גן־שמואל. ביטוי למבוכה וחוסר ידיעה — ואפילו למידה רבה של תיסכול — שמענו משיח צעירי עין־שמר.
ומשונה הדבר שבזמן שאנשי מדע וסוציולוגים מן החוץ מגלים את הקיבוץ וערכיו — וגם מתחילים לחקור אותו — האם אין הוא יכול לתת תשובות להרבה "בעיות" של האדם המודרני, הרי דווקא בני ה־ קיבוץ שגדלו וחונכו בקיבוץ אינם יודעים מהם הערבים של חיי ה־ קיבוץ — ואם בכלל יש לו ערכים. ואולי המחדל הזה — הוא לא רק נחלתם של הצעירים ? נדמה לי שזה אחד המחדלים הגדולים של ההנהגות של כל התנועות הקיבו־ ציות — ושלנו בתוכן — שעסקו במשך השנים האחרונות, למעשה מזמן הקמת המדינה, בבעיות הפו־ ליטיות והסוציאליות של המדינה, ולא מעט עסקו גם בפוליטיקה ה־ עולמית. הקיבוץ היה להם רק גיבוי לפעילותם, אבל הם לא חיו את חייו ולא חשו את התהליכים הטול-קולריים המתחווים בתוכו. לא חשו איך עם השינויים הדמוגרפיים מש־ תנה גם מערכת ההתייחסויות, ו־ חלים שינויים חברתיים סוציאליים — פוליטיים ותרבותיים. לא חשו איך שכבות הבנים מגיבות על אי־ רועים פוליטיים בארץ ובחו"ל. ו-כמובן שבאותו הזמן חלים גם שי־
נויים בשכבת הוותיקים — מקיבוץ חד גילי, לרוב בעל מוצא משותף — לקיבוץ רב גילי בעל מוצא שונה ומנטליות שונה מבחינה חב־ רתית ותרבותית.
האם אותה מערבת היחסים שהת־ אימה לקיבוץ החד גילי — מתאימה גם לקיבוץ שש-תפים בו סבים, א־ בות ובנים — ונכדים וכולם בס־ טאטוס של חברים. האם האמירה הפטטית "דור לדור יביע אומר" מתאימה למציאות ? האם מישהו עשה מחקר כזה, להקור את התהליכים המשתמעים מהשינוי הדמוגרפי ה־ זה?
האם כל בעיית הצריכה נבדקה והותאמה לשינוי הסוציולוגי וה־ סוציאלי הזה, לשינוי שחל בחלק הארי של הקיבוצים הוותיקים וה־ בינוניים, מקיבוץ הסר כל המצוי בתהליך של הצבר ראשוני, לקיבוץ בעל משאבים כלכליים רבים, מפו־ תח מבחינה משקית, שלעתים התע־ שיה היא חלק גדול ממנו. האם נבדקו והותאמו הזכויות הסוציא־ ליות שאנחנו דורשים עבור פועלי העיר גם לחברי הקיבוץ ? האם נב־ דקה והותאמה מערכת החינוך לשי־ נויים שחלו בפנים ובחוץ ?
מוסדות התנועה התפנו בקושי ל־ טפל בבעיה רצינית כלשהי שהת־ עוררה בחיי הקיבוץ. רק כשנעשתה "בוערת מאוד" נזכרו בה. שום ועידה — ובכלל זה גם הוועידה האחרונה — על אף שנקראה ל־ טפל בנושא מסויים — לא עסקה בבעיות ברצינות ולא הגיעה לפת־ רונות ממשיים וממצים, כך היה ב־ ענין ההשכלה, החבירה וכו'.
האם השינוי האירגוני בוועידה ה־ אחרונה — כאשר "הועפו" החוצה חלק גדול מחברי הוועד הפועל ה־ וותיקים, ונכנסו במקומם חברים צעירים — האם זה מבטיח שינויים והוצאת מסקנות? (במסגרת הזאת אינני רוצה לעמוד על המחדל ה־ גדול של ההנהגה הוותיקה של הת־ נועה, שלא דאגה להקים הנהגה צעירה בעלת שיעור קומה).
לדעתי, אין להכות יותר בלימוד ובבדיקה — וכאינפורמציה — ב־ תידרוך ובהכוונה מצד הנהגת. הת־ נועה ומוסדותיה. התהליך צריך ל־ היות הפוך. בדיקת כל מערכת ה־ חיים והיחסים והערכים — אלה הקבועים ועומדים — ואלה המצ־ ריכים שינוי, צריכה לבוא מהקיבו־ צים למוסדות התנועה.
הצעתי היא שבקיבוץ יתקיימו בי־ רורים שכבתיים, כל שכבה ושכבה בקיבוץ עם עצמה, ובבירור הזה ננסה לגלות ולחשוף את נקודות התורפה המצריכות שינוי, ולהעביר בשבט הביקורת את כל מערכת
הערכים שלנו, את כל הלכות חיי הקיבוץ, ולנסות להגיע לסיכומים של הקבוע והעומד ושל המצריך שינוי בחיי הקיבוץ.
את ההצעות שתסתמנה תוך הבירו־ רים האלה — נביא לשיחת הקיבוץ וננסה להביאן למכנה משותף, א־ פילו אם רק הביקורת תהיה המכנה המשותף של כל הבירורים האלה. את אלה להעביר למוסדות התנועה, שתגבש את ההצעות ולהביא אותם להכרעות. אם זה יצריך גם ועידות יותר תכופות — יתכן עוד גם שלב ביניים של בירורים שכבתיים מ־שו־ תפים של קיבוצים שכנים. (למה אני מדגיש את המסגרת השכבתית ? זאת מפני שיש לי רושם שבמסגרת בירורים נוקבים כאלה — יש ל־ פחות לדבר במערכת מושגים שווים וכן ביותר חופשיות, כי לא יכול להיות דיון תופשי במסגרת בה משתתפים יחד אבות, בנים ונכדים). ייתכן שאחרי בידודים יסודיים כ־ אלה — התשובה שתינתן תהיה רלבנטית לא רק לבן הצעיר הנבוך, אלא גם לחבר הוותיק — הנבוך היום יותר מאשר בעבר.
יעקב שילוני גן־שמואל
הצורך במעבר משברי
מאמרי "אינם מדברים בשפה אחת", "הזמין" אי־הבנות לרוב, ש"מוצו" במכתבו של י. שוצברג — "מה פסול ב'אני־מאמין' שלנו" (848). אני שמח שמכתבו נכתב — מאחר ולא רציתי להיכנס לפירושים רבים מדי בגוף המאמר עצמו, ואעשה זאת במסגרת הזו.
ובכן, ראשית כל — מאמרי לא היה מאמר פרוגראמאטי המציע מה לעשות מחר. מדובר בתפיסה כל־ לית ובפרספקטיבה היסטורית, מתוך הנחה שכל דור בתנועה, בכל שכ־ בת גיל, זכאי למידה ההולמת של ביטוי. אני סבור שבוועידה היה עיוות פרופורציות בבחירות לוועה"פ — מאחר והוא נתן לדור הוותיק הדגשה שדוחקים את רגליו מהמו־ סד הזה — בלי יחס למשקלו בת־ נועה.
אבל לא זו הבעיה. הפחד הגדול ביותר שלי הוא, שנצביע בהתלה־ בות על הכנסת צעירים לוועה"פ ולמחלקות, נכריז שהנה הנה — השילוב מתרחש לעינינו, ונשכח שהבעיה היא שהרוב אינו מ־ גיע לפעילות תנועתית, אלא מש־ תלב במעגלים אחרים. יש מושג של
"פריפרייה תנועתית", כלומר — אנשים השייכים אירגונית לקבה"א אך אין להם כל יחס רעיוני או רגשי אליו. אם בדוד המייסד ה-פריפרייה הזו היתה — כך נדמה לי — שולית, הרי יש סכנה רצינית שאצל הצעירים ייהפך הדבר לבעיה כללית.
הדגש בהשקפה ש"הדור הצעיר יק־ בע בעצמו את ה'אני־מאמין' שלו", אינה על כך שזה יהיה "אני־ מאמין" אחד, אלא על כך שהדור הצעיר יקבע בעצמו. כל עוד לא יקבע בעצמו — לא ייוודעו תכניו. ולשם זה צריך להתקיים מעבר משברי, הנמצא עדיין בראשית דר־ כו, כיוון שהתנועה מורכבת מ"חו־ ליות" של דורות. הסיכוי והשאיפה למעבר אורגאני, שקט, פשט את הרגל. וזאת לא מפני שאני או מאן דהוא "נון־קונפורמיסט", רוצה בכך — אלא מפני שזו המציאות! האם נכון לטייח את מצב הענינים ע"י הצבעה על כמה צעירים פעל־ תנים, ולטעון — זה הדור הצעיר, דאו כיצד הוא משתלב ?! האם י.ש. קרוב ושומע איך מדברים בני־ קיבוץ במוסד, או אחר הצבא, על המושג "תנועה" ? על הנהגתה ? הבעיה של הצעיר איננה "האם ה־ וותיקים צודקים", אלא "האם הם מדברים אלי", "האם אני יכול לק־ בל מראש את הדרך שיצרו".
אני מסכים בהחלט, שהבעיה ה־ מרכזית היא הערכית־רעיונית — ולא הסגנונית. לו זו היתה בעיה סגנונית בלבד, לא היה צורך ב־ מעבר משברי. אבל הדברים האלה מתגבשים וצומחים, ואינם מתגלים כלפי חוץ דווקא באורח פרוגרא־ מאטי, כפי שמבקש י.ש. הדור ה־ צעיר איננו סיעה או אירגון המבקש "שהות לגבש עמדה".
לסיכום — הצורך של כל דור לגבש מחדש, מראשית, את כל עולמו, את כל מערכת תפיסותיו וערכיו, לא לקבל "ירושות", מו־ כיחה על חיוניות, ועל חיפוש אחר אמת ולא השתקעות בענייני־חומר. אצלנו החיפוש הזה — כך נראה לי — מתגלה ויתגלה כלפי חוץ באורח משברי, ולא ב"שילוב" ה־ זורם על מי־מנוחות, ואם יתגלה שהדור הצעיר — בעצם — סולד מערכי היסוד עליהם נבנה הקיבוץ — נצביע על כשלון חינוכי שנעשה בתקופת החינוך — המסתיימת פחות או יותר בגיל מיסויים. לגבי הסיכוי והתהייה מה באמת יהיה, הרי אם הדור הצעיר ימצא דרך לביטוי ב־ מובן הרחב של המילה — אני אופטימי למדי. אם הדרך לא תי־ מצא — אז אני פסימי מאוד מאוד.
איפה החברות כולן?
מזמן — מאז המושב השיני של ועידת המפלגה — נרקמת במוחי מחשבה, לתת ביטוי להתקוממות הפנימית לתופעה המוזרה והלא מוסברת, של אי־השתתפות החבירה בפומבי בדיבור ובכתב מעל במות הבידוד במערכות המפלגה והקיבוץ־ הארצי. טיפה אחרונה לכוס תמ־ רורים זו הוסיפה המערבת ב"הש־ בוע בקיבוץ־הארצי", בסכמה את הבירורים מעל במה זו: "השתת־ פו — 30 חברים ואפילו חבירה אחת לרפואה".
אני מודה למערכת ושמחה, שהיא מצאה לנכין להדגיש זאת. חן־חן — עם כל המצער בדבר. מפקפקת איי רק, האם החבירות הנוגעות בדבר שמו לב למשפט הקצר הזה — בעל תוכן גדול. ביושבי באולם הוועידה — במושבה השני — בי־ טאתי זאת בחוג מצומצם של הבי־ רות, שישבו סביב, והסכימו כולן לדעתי, כי באותו מושב לא השתת־ פה אף חבירה. ביניהן היו הבירות שלהם חוקן היא פעילות ציבורית רב־שנתית. לא קיבלתי תשובה מס־ פקת. כמובן שבמקרה זה הכדור נזרק בחזרה, בשאלן: מדוע את לא עושה זאת ? להסברת הדבר — ארשה לי בכמה משפטים — קצת היסטוריה.
ביקשתי רשות הדיבור במושב ה־ ראשון של הוועידה והנשיאות של־ חה לי פתק בזר, התוכן: "למרות הרשימה הארוכה — זכות החבירה תעמוד לך — בבוקר. מחר תקבלי רשות הדיבור". כמובן — בסוף זה לא קויים, כי המצוקה בזמן — הוא דבר רגיל בכל ועידה. זכות בכורה לרב ל"דגים גדולים", שהם "זריזים" להגיש את שמותיהם לפני שנפתחת הוועידה ולדבר לא תמיד כל־כך לעיין — בו בזמן, שהחבירה שלא תכין לד, לפחות ראשי־יפרקים מסודרים, ולפי התפתחות הדברים בוועידה, המצריכה זמן מחשבה —
היא לא תעשה זאת. נפגעתי מאי־ קיום ההבטחה, והודעתי להם ב־ פתק על־יכך. ומכיוון שאותה נשי־ אות כיהנה במושב השני — כבודי לא נתן לי לחזור על בקשה נו־ ספת במושב זה.
אבל זה שייך להיסטוריה צדדית. ולענין: מתהלכת אני בהרגשה לא טובה — מאז דיוני המועצה ל־ חכירה — כאילו תוצאותיה נסתיימו בהורדת שעת־עבודה לחבירות, ו־ יותר לא זז בשטה זה. אם תעמידנה אותי החבירות העוסקות על טעותי בביצוע ההחלטות — אשמח לשימוע ולשנות את דעתי. על־כל־פנים, אי השתתפות של חבירות בדיונים מ־ על בימים־בירור לקראת ועידות המפלגה והקיבוץ־הארצי בתקופה כה מסוערת במועדים היסטוריים ואחריהן — אומרת דרשני ומדאיגה אותי. אני תקווה שלא אפגע בחבי־ רות הפעילות, כאשר אגיד שהן-הן היו צריכות להיות הצועדות ב־ ראש, לדרבן ולדובב לשיח־חבירות: אם ותיקות, שזמנן עומד כעת לר־ שותן עקב הפחתת שעות־גיל ואם זה צעירות יותר שגם שעותיהן הופחתו לא "לשם שמים" אלא ב־ כדי קצת להפסיק ולתת את הדעת לדברים אפילו שעומדים "ברומו של עולם". זה לטובתן הן. לכן אם אתרים ברשימתי זו במשהו לתיקון המצב — יצא כולנו נשברות.
מרים שפירא, מענית
והחינוך
במוסד
כוונתי להשיב לדברים הנוקבים של המורד, בן ה־32 מגן שמואל, וגם לומר דברים כלליים.
היו ימים רחוקים בהם שאל המורה: "נערים (חברים...) על מה נלמד ה־
יום ?"
אנו שמענו על אותם ימים מסיפו־ רים.
גדלנו ב"תקופה בה האנושות מכפי" לה את המידע בכל עשור". (ראה אמנון בדאון).
"אנו עומדים בפני צרכים עצומים להשכלה, לידע כדי לעמוד בלחץ הלימודים בחוץ, ובצורך ל'חנך' אדם משכיל. (כנ"ל).
תעודת הבגרות צורך להתקדמות ב־ לימודים ל'השלמת' הידע".
בכל אותו נאום נקבעו העובדות הבאות מראש:
1. מטרת המוסד החינוכי היא ב־ ראש וראשונה לימוד.
2. לימוד הוא טהור, וניתן להפרדה מחינוך (איזו קללה...)
3. עלינו להיות ככל הגויים, ול־ עמוד ברמת בתי הספר בעיר.
ובכן, לא דובים ולא יער.
כל העובדות הללו שנויות במחלו־ קת.
הוויכוח הוא על עובדות אלו ולא על המסקנות שיש להסיק לאחר שקובעים עובדות אלו, כאקסיומות! נראה לי, שאין להפריד לימוד מ־ חינוך. לפחות בכל הנוגע למדעי הרוח.
כיצד ניתן לדבר על ספרות ללא רעיונות. האם ישנם רעיונות באויר, נוטראליים, ללא השקפת עולם?
המוכן מורה ספרות להסכים בכנות שתלמידו ידע יצירה ספרותית ולא יבין אותה.
אנו מעכלים מכל החומר הלימודי את אותו החומר איתו אנו מתמו־ דדים.
ידיעה — כלומר, זכירת עובדות, ניתנת לשיכחה.
הבנה, היא נחלה שבעזרתה ניתן יהיה להתייחס לבעיות דומות, יצי־ רות דומות בעתיד.
ובעתיד, כשאותו נער יחזור ללימוד, הרי יעשה זאת מתוך התעניינות פנימית שאת גרעיניה נוכל לגלות כבר במוסד. הוא יזכור בעיקר את השטח שלו.
במדעי הטבע לימוד "הדרך המד־ עית", חשיבה בדרך ה"ניסוי המ־ דעי", מביאה ליעילות בניתוח בע־ יות גם בשטחים אחרים — זאת מנסיוני האישי.
וזוהי בדיוק הדרך של העבודות האמריקאיות.
עד כמה שלימדו אותי מחוברות אמ־ ריקאיות, היו אלו עבודות קטנות בשיטת ה"קופסה הסגורה": מצא אתה את הדרכים לבדיקת תוכנה, פתח את הכלים המחשבתיים שלך. השיטה האמריקאית החדשה הולכת בדרך הישנה שלנו. עבודות קטנות לפי הידע והיכולת של התלמיד.
ובכן, גם במדעי־הטבע מיושנת ה־ שיטה של צבירת־ידע!
מול "פצצת־המידע" לא יועילו 12 שנים של יעילות בידע.
הדיבורים על כלים־מחשבתיים אינם פראזות, זהו צורך המציאות והדרך היעילה ביותר להתמודדות עם בע־ יות המידע.
אינני ממגיני החינוך המשותף כפי שהוא כיום. יש לי ביקורת רבה בנוגע לדרכי הביצוע.
אולם בראה לי שמגמת הביקורת "החדשנית" אינה חדשנית כלל ו־ כלל.
במקום להתייאש מהמטרות הישנות, אולי נבחון את דרכי הביצוע.
במקום לתלות את הכל בתעודת ה־ בגרות, בציונים, אולי נחשוב ש־ שיטת העבודות אינה טובה מספיק. יש מקום לבחינה מחדש של בעיית המוטיבציות. כל תלמיד בכיתה יו־ דע בדיוק, היכן הוא עומד — שום ציון ושום בחינה, לא יחדשו דבר.
6
קול הקורא
עלינו לפנות מהדש למוטיבציה ה־ פנימית.
עלינו לבחון מה צריך כל תלמיד. אולי רבים אינם מתעניינים בלימו־ דים העיוניים מפני שאלה אינם נחוצים להם.
אולי כל אותה "שחיתות" בי"א וי"ב נובעת מהעובדה הפשוטה, ש־ אין זו בושה להפסיק ללמוד כשלא מוצאים ענין, או ללמוד מקצוע.
נחפש את הפתרונות בדיפרנציאציה, בהקמת מוסדות חינוך מקצועיים שונים.
נתאים את הלימוד ואת הפעולות ל־ תכונות האישיות המתגלות — ב־ מוטיבציות הפנימיות העתידות להו־ בילו.
אם אלה המוותרים מראש על ייחו־ דנו, אם הללו שאינם מבחינים בין מטרות משרד החינוך לבין מטרו־ תינו — אתם מתחיל הוויכוח בנקו־ דה ראשונית הרבה יותר.
עם אלו נטוש הויכוח על ה"עסק" כולו...
מיכה רחמן
(בוגר מוסד "נעמן")
כרם־שלום
כי על מה יצא הקצף?
א) אמנון טוען שעבודת הגמר היא "סיכום של 2—3 ספרים לא גדו־ לים", משום שתלמיד בי"ב אינו יודע כיצד לגשת אל העבודה. אם אמנם נכון הדבר, אז באמת אין ערך לעבודת הגמר, כי היא איננה מבטאת סיכום הלימודים. אבל אם כבר בכיתה י' ובי"א עושה החניך עבודה מסוג זה (בהיקף מצומצם יותר, אמנם) הוא רוכש לעצמו את הטכניקה של שימוש בביבליוגרפיה, ובהגיעו לעבודה הגדולה של י"ב, אין הוא צריך ללמוד לעשות את הצעדים הראשונים בעבודה סמינ־ ריסטית מסוג זה. ואז לא יקרה ש־ ".מפילים חניך החמר את הכלים הבסיסיים ביותר" לתוך מערכה ש־ הוא אינו יודע כיצד לנוע בה.
ב) איני סבורה -שמחנך יכול וצריך להתיימר להדריך את כל התלמידים בעבודות־הגמר. לא רק משום ש־ הזמן אינו מאפשר לו זאת, אלא גם משום שאינו בקי בכל הנוש־ אים. מחנך העוסק בתחומי ההו־ מניסטיקה לא צריך להדריך נער העושה עבודת־גמר בפיזיקה.
איני יודעת איך נהוג בשאר ה־ מוסדות, אבל בקבוצתי רק 2—3 קיבלו את הדרכתם מהמחנך, ואילו השאר נעזרו במודים אחרים ואף באנשים מחוץ לקיבוץ (ואציין עוד שהרעיון אינו זר לנו, כי עשינו בשנים קודמות עבודות דומות, כפי שכבר אמרתי).
ג) את בעיית הדמורליזציה אפשר לפתור אם עבודת הגמר תזכה ל־ יחס יותר רציני, כפי שאמנם יאה לה, ולא תהיה עניין רק לאלה הרוצים במיוחד לעסוק בה. אם היא מהווה סיכום ל־12 שנות־הלימוד שלנו, כי אז צריך לחייב כל תל־ מיד להתחיל, וגם לסיים אותה, בתחום זמן מוגדר ועם הדרכה אינ־ טנסיבית. אני רואה את עבודת ה־ גמר בחשובה מכדי שאפשר יהיה לפטור אותה במנוד ראש.
ברצוני להתייחס גם להצעה של אמנון בדבר מתן 10 שנות־לימוד והזכות לקבל עוד 2 אחרי הצבא. נראה לי שהצעה זו אינה מתיישבת
עם טענותיו נגד בזבוז השנים ב־ מוסד, שאינן מנוצלות כראוי ל־ לימודים.
איני סבורה שיש לנער בן 16 ה־ זכות להחליט אם י' כיתות מספי־ קות לו. ידוע, הרי, שדווקא אותם שזלזלו בלימודים בכיתה י' או י"א, הם אלה שבאים בטענות, יום ל־ אחר גמר המוסד, אל המורים שלא "לחצו" עליהם יותר. לדעתי, חייב כל נער ללמוד שתים־עשרה שנה, ואפילו אם לא יעשה אותן ברצון ומתוך "הכרה". כמובן שיש לאפשר לכל חניך ללמוד במסלול המתאים לו (וזה יינתן בבי"ס גדול המקיף כמה מאות תלמידים) אבל אין צורך לוותר על 12 שנות הלימוד.
י"בתניקית, מרום־הגליל
ההגינות
מחייבת
בגליון האחרון של "השבוע" הופי־ עה תמונה מצולמת שכוונתה היתה לסמל את הוועד הפועל היוצא. נדהמתי למראה עיני, כי לא תיאר־ תי לי שבעתון תנועתי יימצא זיוף,
הראוי אולי לעתונות מסוג אחר.
בדרך מקרה זכרתי שתמונה זו
צולמה לפני התחלת הישיבה בבית
בני־ברית בתל־אביב כאשר הבאים לישיבה טרם נכנסו לאולם הישי־ בות.
פרסום תמונה זו כאילו צולמה תוך כדי ישיבה ובצירוף הטקסט המת־ לווה אליה אינו יכול להתפרש אח־ רת אלא כהסתה. אני רוצה להניח שלא היתה כוונת זדון, אלא שה־ עורך הוטעה, אך אני דורש שהד־ ברים יבואו על תיקונם.
אין אני סבור שלא יכולים לבקר פעולות מוסדות, אך ההגינות מ־ חייבת שדבר זה ייעשה בדרך הו־ גנת ולא בעזרת זיופים.
יהודה בן־חורין הזורע
הערת המערכת
התמונה שמדובר בת להלן צולמה בתחילת הישיבה של הוועה"ם ואיש לא הוטעה לגבי מועד צילומה. עם זאת, כל מגמה של זיוף, הסתה ו־ כוונות זדון אינן רלבנטיות לכאן. לעומת זאת היה בהדפסתה כוונת שילוח חץ להומור, שכפי המסתבר לא הצליח להגיע עד ליבו של הכותב.
השבוע
עורך : רוביק
המערכת:
עדה, רפאל, יגאל צלם: גדעון צייר: שאול
כתובת המערכת: תל-אביב,
בית הקבוץ הארצי איתמר בן אב"י 4 ת.ד. 1577, תל"אביב
"הדפוס החדש" בע"מ תל-אביב
7
האובייקט
בעצמו
בעקבות הראיון עם אמנון בדאון ב"השבוע" האחרון, הייתי רוצה להעלות כמה השגות והסתייגויות משלי. בחניכה במוסד בשנה האח־ רונה, נראה לי שלא כל המסקנות אליהן הגיע אמנון מתבקשות מה־ עובדות שציין.
נכון שהלימודים בי"ב ברוב המוס־ דות אינם עומדים על רמה ומתח־ לימודי כפי שראוי שיהיו; ונכון שהבעיה חריפה עוד יותר במוסד הקטן; ונכון שלא רבים מסיימים את עבודת הגמר. אבל עובדה אח־ רונה זו אינה מצדיקה, לדעתי, את שלילת וביטול העבודה
אי־אפשר לקיים מוסד עם 70 חניכים מ־5 קיבוצים * ב"איחוד" מדגישים את הלימודים ומעניקים בשנת י"ב 1200 שעות לימוד לחניך/ במקום 800 הניתנות לו ב"קבה"א" * חילוקי הדעות לא יתעוררו סביב החינוך הערכי, אלא בשל שוני בגישות החינוכיות * בני המוסד מתלהבים מהאפש" רויות החינוכיות שתפתחנה, אך מסתייגים וחוששים מפני הנערים הבלתי מוכרים ומהסדרים החדשים במוסד * ביה"ס המשותף יקיים קשר עם מחלקות החינוך של שלושת התנועות * הדיונים בין שלושת הגורמים לקראת פתיחת ביה"ס בשנה הבאה מתנהלים בהגינות, פתיחות ואבירות *
כתב וצילם: יגאל פארי
במפח: ישובי האחור, שישלחו את ילדיהם ל"מוסד" "הבשור".
עקבות סערת החול שעברה על הנגב המערבי ניכרים היטב במוסד "מעלה־הבשור" היושב בתחומי קיבוץ מגן. הכיתות והמסדרונות מכוסים שכבות דקות של לס וחול שהובא ממדבר סיני והחלונות עשויים בליל דק מהטיפטוף שרץ לאחר הסערה, אך כל זאת, הוא כאין וכאפס לעומת הרעידה הנפשית העשויה לשלח גליה ולדגדג בכל מערכת החינוך שלנו, רעידת אדמה שמרכז הרעש שלה הוא כאן במוסד "מעלה־הבשור".
חמשת הקיבוצים המאכלסים את המוסד: "מגן", "גבולות", "נירים", "ניר־יצחק", ניר־עוז", ("כרם שלום" בו מתגלים בינתיים רק סימנים מבטיחים) עומדים להיכנס בשנה הבאה ל"שותפות חינוכית" עם 4 קיבוצים שכנים: "עין השלושה" ("הנוער־הציוני"), "צאלים" (איחוד"), "רעים", "כיסופים" ("מאוחד").
ומי מן הקוראים שאינו מרים גבותיו בבהלה "אינו יודע מה הוא שח" ואינו מצוי כנראה בהיסטוריית המלחמות על דמות כיתות ההמשך בשלושת התנועות הקיבוציות.
* השיתוף לא בשל התקרבות אידיאולוגית *
"מה שמענין מדגיש ראובן דומני איש "נירים" ומזכירו הנמרץ של מוסד "מעלה־הבשור" הוא הדחיפה להקמת בית הספר המשותף שצמחה לא על רקע התקרבות אידיאית בין התנועות אלא על יסוד מצוקה חמורה שנבעה מההיקף הקטן של הילדים, המורים והקי-בוצים".
מוסד בן 70 חניכים, 4 כיתות, 6 מורים, 3 מטפלות, טוב במושגים שלנו לניהול תרגיל באורנים אך צנוע מדי לנוכח הדרישות החינוכיות של שנות ה־70. על דיפרנציציה כמעט ואין מה לחשוב, מאחר ורק במאמץ רב עולה בידי המוסד לסייע למתקשים או למתקדמים במיוחד. כך מאשר גם זאב דרור רכזו הפדגוגי של המוסד: "העמדת כל
התלמידים במישור אחד, מקפחת כ־30% מהתלמידים עליהם מאיימת סכנת מעבר הלימודים ללא סיפוק הצרכים היסודיים".
אך מה שהדאיג יותר את אבות החינוך, היא הפרספקטיבה שלא נתגלתה. על פי קצב ההתחלקות הנוכחית עשוי המוסד להגיע ל־150 חברים רק בעוד 10 שנים! ו־150 נער במושגים הקיימים נחשב כבר עתה כמוסד קטן.
מסביר ראובן: "תמונה דומה נתגלתה בכל הקיבוצים באיזור וחוסר הפרספקטיבה להצלחת הדגמים החינוכיים השונים שאין תוקפן יפה לסדר גודל של 20—30 חניכים מכל קיבוץ, הביאה את הקיבוצים לחיפוש דגם חדש שיתבסס על נתוני האיזור וייצא מנקודת מוצא התנועות שאיכלסו את ביה"ס המשותף. כבר בשנה הבאה ישתתפו במוסד 206 חניכים!"
* באיחוד דגש על לימודים *
מעניו לראות מה הכל ייכנס לתוך בית־הספר ואיך יותך למסגרת הומוגנית אחת. העניין גובר כשאנו מנסים להתחקות על המשותף והשונה בתיאוריות החינוכיות, המכתיבות את מערכות החינוך של שלושת התנועות, וכשמסתבר כי אכן קיימים הבדלים מהותיים.
ב"איחוד" קיימת חתירה לביה"ס יומי איזורי גדול. עיקר ההדגשה נעשית על הלימודים כשהחינוך המשלים לא נכנס למסגרת ביה"ס אלא ניתן בחברת־הילדים הממשיכה להתקיים בבית.
הדגשת הלימודים ניכרת גם בסדר היום של החניכים, ובעוד שבבתי-הספר שלנו מוקצבים 34—36 שעות לימוד בשבוע, מגיעים בתי־הספר באיחוד ל־39—42 שעות כתוצאה מכך הם גם עובדים פחות: 8—10 שעות ולא יותר מ־3 פעמים בשבוע. בחלק מבתי־הספר ב"איחוד", מתקיימים הלימודים 5 ימים בשבוע, והיום הששי מוקדש לעבודה. שנת הלימודים אף היא ארוכה יותר וממעטת בגיוסים, ולכן משתת-פים התלמידים ב־1200 שיעורים בשנה לעומת 800 אצלנו.
נקודה בולטת שניה לאחר הלימודים, היא הלינה. בתי־הספר האזו-ריים הוגדרו חד־משמעית כבתי-ספר יומיים ללא כל סידורי שינה. במידה ומתקיים יום לימודים ארוך נמצאים עזרי מנוחה במשך היום והעיקרון של לינת בבית ועל ידי כך קיום חברת הילדים (הכוונה לגילאי פיתות ההמשך, נא לא לבלבל את המושג שלנו "חברת־ילדים") נשמר בקפדנות.
* ב"מאוחד" בתי-הספר מקומיים, ב"קבה"א" אזוריים *
ב"מאוחד" לעומת זאת נעשים כל המאמצים לקיום בי"ס מקומיים כשהכוונה לשלב את בני הנוער בפעילות בקיבוץ החל מגיל צעיר. במאוחד כבאיחוד מתחילה ההשתתפות בשיחות החל מגיל 16.
"הקיבוץ־הארצי" נמצא בשלב מעבר, כשהמגמה הכללית היא של חיסול המוסדות המקומיים ומעבר למוסדות אזוריים. בתוך המוסד קיים הדגש על הפרדה מהקיבוץ ועל "חברת נעורים" שמרכזה בתוך המוסד, בו מתקיימת הפעילות החברתית והתנועתית הקשורה בדרך כלל בפעולות־ערב, כשהלינה המשותפת בתוך המוסד מתווה חלק מן החינוך.
8
5 קיבוצים קטנים של "הקיבוץ־הארצי" היושבים בנגב המערבי עומדים להקים ביחד עם קיבוצים מה"איחוד" וה"מאוחד" בית ספר תיכון משותף.
הבשורה ממוסד הבשור
אשר לתנועות הנוער. ל"איחוד" וב"מאוחד" תנועות נוער קיבוציות משלהן הנקראות במאוחד "חטיבת בני הקיבוץ" ובאיחוד "איחור הקבוצות והקיבוצים" והמורחקות מכל קשר עם התנועה בעיר. יוצאים מכלל זה בני הקיבוץ המדריכים בתנועה העירונית. אצלנו כידוע אין הפרדה בין התנועה העירונית והקיבוצית, ושלא כבתנועות אחרות כל המפעלים, מחנות וטיולים הם ארציים ומשותפים.
נקודה אחרונה בהשוואה: הפיקוח וההדרכה של "האח הגדול". ב"קיבוץ הארצי" אין כמעט חריגה ממתכונת המוסד לכן התערבות מחלקת החינוך מינימלית, בעוד שב"מאוחד" ויותר מכך ב"איחוד", נעשים מדי פעם בשל צרכים מקומיים ואיזוריים נסיונות לשינוי הדגם המקורי, ולכן ניכרת התערבות די פעילה של מחלקת החינוך בנעשה בבית־הספר.
* בתוכניות הלימודים אין שוני מהותי *
ההשואה לא נגעה בתוכניות הלימודים. אלו, כפי שמסתבר, הולכות ומאבדות את צביונן המקומי והתנועתי. לימוד המקצועות הריאליס-טיים מתבסס על שיטות עולמיות, בעיקר פיזיקה ומתמטיקה, והמקצועות ההומניסטיים הולכים ונכנסים למסלול מוגדר. גם היחס ל"תעודת הבגרות" דומה בשלושת התנועות. אין לה דריסת רגל בתוך בתי־הספר והיא נעשית, במקומות שניתן אישור לכך, בתקופה שיבין סוף הלימודים בבית־הספר לבין הגיוס לצבא.
נסכם: כאמור ההבדלים: 1) הדגשת הלימודים. 2) שילוב החניכים בעבודה ובחיי הקיבוץ. 3) הגדרת בית־הספר כמקום לימוד או חינוך ומכאן גם היחס לפעילות וללינה משותפת בבית הספר או לא.
* אנשי הבשור: אנו בדרך אל הבכתי נודע *
האנשים איתם אנו משוחחים ב"מוסד הבשור", ראובן וזאב, נראים רגועים למדי בהתייחס למערכה אותה הם הולכים לנהל בשנה הקרובה. כשאנו מבקשים מהם סיוע בהגשת קצה החוט בעזרתו נוכל להתחיל לעשות סדר בבעיות, מחייך ראובן: "אתם יכולים לשאול מאיפה שאתם רוצים, אין נקודה הנוגעת לבית"הספר המשותף שאין בה בעיות", ואילו זאב מדגים ציורית את המצב: "הייתי אתמול ב"משביר־המרכזי" בתל־אביב, ולפתע התמוטטו שם מדפים עמוסי ברגים מגדלים שונים. אנו נמצאים עכשיו במצב דומה לפועלים, שאספו את הברגים ומיינו אותם מחדש".
"ברור לנו — אומר ואב — שאנו יודעים מעט מאד על מה שיתרחש בשנה הבאה. אנו הולכים לאחד שלוש שיטות חינוכיות, רמות שונות של לימודים, מנטליות בלתי שווה של קיבוצים, ילדים, ותנועות, ובעיות לוגיסטיות עצומות. במתכוון לא חקרנו את הבעיה עד תומה ולא הכנו תשובה אלטרנטיבית לכל בעיה. אילו היינו עושים כך ספק אם היה לנו העוז ללכת ולעשות את הנסיון".
עיקר הבעיות תתעוררנה בשלב המעבר שאת אורכו, אין איש יודע. אך עוד לפני שלב המעבר ולפני התחלת הלימודים, יישב צוות של מורים ויקבע את הרכב הכיתות וקודם לכן את הקריטריונים שלפיהן תקבענה הכיתות. רמת לימודים, כיתות חינוכיות, קיבוצים מעורבים וכוי. בחירת המחנכים תיעשה גם היא ערב פתיחת הלימודים כשבית־ הספר הגדול ידרוש רמה גבוהה יותר מהמורים.
ענין העבודה שנוי במחלוקת, כאמור, קיימים הבדלים בין התנועות ואין בשעה זו נתונים מספיקים כדי לדעת איך יפול דבר. גם גורלן של תנועות הנוער לא הוכרע אך קיימת נטייה לאפשר פעילות חופשית של התנועות בתוך בית־הספר.
* לאידיאולוגיה משקע קטן בין יתר הבעיות *
הצד האידיאולוגי שהוא הוא כביכול, היווה את סלע המחלוקת מזה שנים, נראה חסר משקל לעומת שאר הבעיות שאמנם אי־אפשר להגדירן כ"טכניות" אך אי־אפשר גם להטביע עליהן חותמת אידיאית מאחר והן נובעות בסך הכל מתורה חינוכית זו או אחרת.
בהצעות להנחות היסוד של ביה"ס כפי שהוכנו ע"י ועדה משותפת מכל הזרמים והקיבוצים באיזור אנו קוראים בהצעה הראשונה, כי "ביה"ס יחנך לערכי התנועה הקיבוצית, ויימנע מלטפח ערכים ולהשתמש בסמלים העומדים בניגוד להשקפותיו של איזשהו זרם מן השותפים בו. (לדוגמה:* לא יתקיימו לימודים ב־1 במאי, אך גם לא יונף הדגל האדום בתחומי ביה"ס). הצעה זו נראתה מפורטת מדי, והועדה הציעה נוסח כולל יותר. בסעיף 4: "ביה"ס יחנך לערכי התנועה הקיבוצית, 4ב' בביה"ס יוכרו הסמלים והדגלים של המדינה, ביה"ס, ותנועות הנוער בלבד".
דעתנו האישית היא, שאם יכשל הנסיון, לא על מזבח האידיאולוגיה יוקרב, או על דגל האחד במאי שגם אצלנו למען האמת מניפים מתוך הרגל, אלא על אותן בעיות טכניות וחינוכיות שנזכרו לעיל. ובעיות כאמור לא יחסרו.
* הדוגמא הופיעה גם בתקנון הראשון.
* נערי "הבשור" מתלהבים, אך חוששים מהבלתי מוכר *
נערי "מעלה־הבשור" איתם נפגשנו, הביעו התלהבות מסוייגת לקראת הנסיון.
"מצד אחד — אומר יובל — מעניין יהיה להשתתף בנסיון החינוכי הזה. אך מאידך, יהיה קשה להתרגל לנערים אחרים, למורים חדשים, למסגרת מחייבת יותר, שתקום בהכרח בביה"ס הגדול".
אורנה חוששת כי הנערים יאבדו את הזהות החינוכית. זהות עם מי היא שואלת: "עם הכיתה ? עם הקבוצה החינוכית ? עם ביה"ס ? עם הקיבוץ? או אולי עם הקבוצה התנועתית ד
אצל כל הנערים איתם שוחחנו מתגלה החשש הטבעי מהזר ומפני הבלתי מוכר. "זהו בית הספר שלנו אומרת נירה — חניכים שיבואו מרחוק רק כדי ללמוד בו, לא יגלו יחס לרכוש ביה"ס".
בויכוח שמתעורר אודות "הילדים האחרים" תומך נמרוד בנירה. "אני רואה את יחס הילדים שבאים מקיבוצים אחרים לאולפן למוזיקה שלנו, ואני רואה את היחס שלי בביה"ס בשער־הנגב. (בקריצה) פתח את הארון שלי ותראה את כל הציוד שעבר לכאן במשך כל השנה.
יובל המודה כי הוא בוחן את החברים על פי רמת הלימודים, יחס כלפי חברים ופעילות אישית בקבוצה, אינו מניח כי יש הבדל מהותי בין ילדי "הבשור". קבלנו חינוך קצת שונה אולי, אבל בסך הכל אין הבדל.
"כל המגרעות הן כאין לעומת היתרונות. יקימו חוג לריקודים בו יוכלו 50 חבר'ה להשתתף — אומר יאיר — ולא 30 כפי שמשתתפים היום. ולא רק ריקודים, גם מוזיקה חוגי לימוד ועוד". גם נורית חושבת שה"נון" של המוסד טמון בחוסר פיתוח הכשרונות ולכן למרות שהיא פוחדת מ"המשהו החדש הזה", ולמרות שברור
בתמונה: מזכירי המוסד, ראובן דומני וזאב דרור
10
לה שיווצר מרחק בין התלמידים והמורים ועוד, הרי "שהאפשרויות החינוכיות שתפתחנה לפנינו תהיינה עצומות!"
* ההתחרות — גם ברכה בצידה *
אם צפויה ברכה בביה"ס המשותף היא עשויה לבוא מהתחרות שתיווצר בין התנועות גם של הגדולים ויותר מכך של הקטנים. כשאנו נוגעים ב"השומר הצעיר", מפתח יובל, בן מגן, תיאוריה פנטסטית על פעולה של 3 תנועות נוער פתוחות, שתקיימנה ללא הרף מסעי ארגון לתנועותיהן. "אז מה אם נולדתי במגן ואני שייך ל"קיבוץ הארצי" ? אם השוה"צ המקומי לא יהיה טוב וב"נוער העובד" תהינה פעולות מענינות יותר ואנשים מעונינים יותר, למה שלא אלך לבלות ולהתחנך שם ?! המוסד, זאת אומרת ביה"ס, צריך להיות פתוח וכל החוגים והפעולות חופשיים לבחירתם של כל חניך וחניך. איני מתאר לעצמי מסעי בחירות או פיתויים נוסח העיר, אך לא חתמתי על השלמה בקיבוץ מגן ואיני רוצה לחתום על עיוור על הליכה לשוה"צ. אך בעוד אורנה טוענת שכך נרגיש טוב יותר את השייכות והפטריוטיות שלנו ל"שומר־הצעיר", מביא יאיר הצעה להקים תנועת נוער אחת. "לקחת את כל הטוב מכל התנועות ולעשות תנועה אחת טובה"! לזאב הרכז הפדגוגי, אין תשובה מוחלטת עדיין: "איני יכול לדעת איך נגיב ואני שומר את זכות השיקול למקרה הענייני. ההצעה של יובל (שהוא אגב בנו של זאב) לא נראית לי, והיא עלולה לחבל במסגרת החינוכית. יחד עם זאת דיה לצרה..."
* תוכנית לימודים קבועה מכיתה א' *
הקמת ביה"ס תדרוש נוסף תשובות היום־יומיות מחשבה ארוכת טווח יותר. צוות של מחנכים משלושת התנועות יישב ויכין תוכנית לימודים קבועה ומוגדרת. "ההבדלים הם בעיקר פורמליים ולא תוכניים אך צריך לשים אותם על רמה אחת. ברור לנו — אומר זאב — שיהיה משבר עם הכניסה. בגלל הרמה הבלתי שווה. ומכאן נהיר כי ההחלטה על המשך הלימודים בביה"ס לאחר שנת הנסיון תביא לאיחוד תוכניות הלימודים מכיתה א' כדי למנוע את המשבר במעבר למוסד". החסרונות יהיו רבים מבטיחים זאב וראובן:
• הבולט ביותר יבוא בשלב הראשון כשמרבית ולעומס יפול על "מעלה"הבשור" שישא בהקמה, אירגון וכו', מבלי שהקים צוות מיוחד לענין.
• השיטה תהיה בהכרח שיטת כלאיים. היא תשבור את האחי-דות של כל שיטות החינוך בין הקבוצות החינוכיות. במה שייעשה ייחסר מאד, לפחות בהתחלה, ההגיון הפנימי והרצי-פות החינוכית.
• לא נבנתה בשלב הזה שיטה חינוכית שתתאים לבית־הספר.
היא תבנה באופן ניסיוני במשך השנה וגם לאחר הנסיון ותקופת המעבר.
לעומת זאת היתרונות לא יהיו מעטים, נאחזים הדוברים בתקווה, בעיניים נוצצות.
* תהיה בידינו אפשרות חשובה וגמישות רבה יותר לצרכי הנערים.
* מבחר גדול יותר של מורים.
* אפשרות הקמת מרכז לחינוך מקצועי.
* חברת ילדים רחבה ומגוונת יותר.
* מפגש של הנערים עם עולם החורג מתחום המשק הפרובינצלי הקטן שלהם.
* פעילות איזורית במוסד ומכאן תקווה לפעילות איזורית אצל המבוגרים לאחר הצבא וכו'.
הניסוי עצמו יהיה מעניין ללא ספק. המחלקה לחינוך באוניברסיטת ירושלים עדיין לא קיימה קשר עם המוסד אך יש להניח כי ברגע שיוודע לה הקמת ביה'"ס המשותף היא תשתף פעולה ותקיים תצפיות חינוכיות. "מה שצריך להדגיש — אומר זאב — זה את הרוח והפתיחות, אנחנו אמנם רק בשלב של גישושים ודיבורים שלפני המעשה אך לא ניכרים עמדות קפואות נוסח "כזה ראה וקדש", רוב המחנכים המטפלים בהכנת התוכניות הולכים אל העניו המעורפל הזה עם ראש פתוח, עם נכונות לויתורים, להבנה ולניסוי כל אפשרות שתקדם את ביה"ס המשותף".
אם מי מן הקוראים עדיין לא חדר עד כה לעומקן של הבעיות החינוכיות התנועתיות, הוא מוזמן להיכנס לנעליו של איש־הרכב של המוסד ולתת הצצה, בפני אילו בעיות לוגסטיות יעמוד ביה"ס המשותף.
עדיין אין תוכנית מוגדרת, אין תוכנית עם שני קווים, כי 206 הילדים מ־9 הקיבוצים יבואו ויוחזרו פעמים אחדות ביום. הרחוקים שביניהם יהיו בני "צאלים" שיעשו את ה־21 ק"מ בבוקר ללימודים, יחזרו לעבודה ולבילוי עם הוריהם, ו־4—3 פעמים בשבוע יסעו שוב את המרחק כדי להשתתף בפעולות, חוגים, חזרות וישובו אל מיטותיהם בצאלים לאחר הפעולות.
בהחלט לא רע, 84 ק"מ ביום! לעומת זאת מבטיחים לנו: הם יהיו פתורים מהשיעור בידיעת הארץ! •
מכרם ועד שניר
על הגובה
נדרשנו הפעם, בשיחת הקיבוץ ל-סעיף שנקרא: אבי אוסטרובסקי. לאחר שנות נדודים רבות, חזר אבי א., כשבאמתחתו — תכניות לרוב. אבל טבעי וברור שקודם כל, רצה הוא לבדוק היכן הוא עומד. ואכן, רבותי נשמעו דברים מעניי-נים. טוב שבהזדמנות זו הפכנו את הבעיה הפרטית של השתלבותו של אבי כאמן, לבעיה כללית שבה יכולנו לחוש כיצד מתכונן הקיבוץ להתמודד עם חברים, (התמודדות חיובית כמובן) שמקצועם הוא לאו דוקא ה"עבודה".
כיצד יוכל הקיבוץ לעמוד מול ה-אפשרויות המוצעות היום בחוץ, לאנשים מסוג זה, ובכלל מה הן השפעות הגומלין בין החבר־האמן לבין הקיבוץ כחברה עמלנית יו-צרת, הבודקת כל פרט קודם כל דרך הקריטריון של "יעילות בע-בודה". נראה לנו שנשכר הקיבוץ, ונשכר אבי שהפכנו בבעיה ונוצרה ההרגשה שהקיבוץ מוכן ללכת מול חברים כאלה, מוכן לתת להם את ה"שנס", מוכן להצמיח ולפ-תח מתוכו כשרונות טבלי לחשוש שאלה פעם יקעקעו את יסודותיו. איחולי הקיבוץ לאבי בדרכו החד-שה מלאת ההפתעות.
להב
מתייחסים ברצינות
בין נסיעה לנסיעה לסימפוזיונים בתל־אביב ובירושלים, ניצלה ו. תר-בות את "האווירה" הסימפוזיונית שנוצרה וזכינו גם אנחנו, ביום שישי האחרון, לסימפוזיון על "ה-חג בקיבוץ". למעשה, הדיון התר-חב והקיף את בעיות התרבות וחיי התרבות בקיבוץ.
מקור מוסמך מסר לנו כי בו. התרבות מתייחסים ברצינות לכל שנאמר בסימפוזיון ויש כוונה ל-הוציא מסקנות מעשיות, ברוח ה-דברים שנשמעו. כמו כן "הדליף" לנו אותו מקור "ידיעה חשובה" והיא: מגמה להציג את הסרטים במשך שני ערבים בשבוע (הכוונה לאותו סרט).
כפר מנחם
למנוע סבל על סבל
בשנת ה־30 לקיבוץ צריך לקום מוסד חשוב והוא — בית־ חולים. לדעתי ולדעת חברים רבים מוסד כזה בגילנו הוא הכרחי. אין אנו נעשים יותר צעירים. הגיל ותנאי החיים ה-קשים, בהם חיינו תקופה די ממושכת נותנים את אותותי-הם בקרב האוכלוסיה המבו-גרת. הולכים ורבים החברים הזקוקים לטיפול ממושך בבית. האדם החולה סובל בלאו־הכי ולא צריך להוסיף לו סבל על־ ידי זה, שהטיפול בו הוא לא טוב. מן הנכון הוא שכל חבר יקבל טיפול טוב בעת מחלתו. בתנאים שלנו אין הדבר אפשרי עם כל הרצון הטוב.
מסילות
עבירות תנועה
עבירות תנועה הנעשות בעת נהיגה של חברים ברכב של הקיבוץ, כתוצאה מרשלנות או חוסר אחריות, כגון: חניה ב-מקום אסור, מהירות מופרזת, לקיחת אנשים מעל המותר ברשיון וכו' — יהיו על אח-ריות החברים הנוגעים בדבר, כולל תשלום הקנסות. את העבירות הנגרמות עקב תקלה ברכב (כגון: אור בל-מים, איתות, תקלה מיכנית וכו') — יכסה הקיבוץ.
כפר-מנחם
רעידת אדמה
הרעש שפקד את אזורינו ביום ב' הורגש גם אצלנו. בעוד שחלק מהחברים לא חשו ב-שום דבר ורק "שמעו" על המקרה היו כאלה שהרגישו זאת היטב. היו אלה בעיקר "עובדי המשרדים".
כפר מנחם
...כי יש כבוד
החידוש בשיחת הקיבוץ האח-רונה, הרמקול, לא פתר את הבעיה. החברים הוסיפו ל-הפריע למזכיר החביב לנהל את שיחת הקיבוץ. הרי הוכ חה ניצחת: לא כל פתרון טכני־מבריק־מודרני פותר את הבעיה. לנו יש הרושם שהד-ברים עמוקים יותר וביסודם הם ענין של נימוס, כיבוד דעת הזולת, היכולת להקשיב ולהש-תכנע. את הבעיות הללו שום מיקרופון משוכלל לא יפתור. בואו נחשוב גם על זה. בואו חשבון.
להב
צדיקים בסדום
עדה עברה לקיבוץ "חורשים". אנו מברכים אותך בברכה חמה ולבבית בדרכך החדשה בקיבוץ החדש והצעיר!
התיישנות או שיכחה
מרבית הישראלים סבורים ש-בריחת הערבים במלחמת ה-עצמאות נגרמה על־ידי התע-מולה של מדינות־ערב. תנועה אחת לפחות סבורה אחרת. מנהיגיה הכריזו ומכריזים ש-סילוק המוני הערבים יש ל-רשום לזכותם, עקב פעולה נו-עזת של זרועה הצבאי של אותה תנועה.
ב־9 באפריל 1948 ביצעו אנשי אצ"ל ולח"י מעשה נבלה בכפר דיר יאסין שבקרבת ירושלים, שם רצחו למעלה מ־200 נפש, כמחציתם נשים וילדים. פצעו כמאתיים אחרים ולקחו שבו-יים שהובלו באופן משפיל ב-חוצות ירושלים היהודית. הרוב המכריע של היישוב הוקיע מעשה זה, אך מנהיגי "חי-רות" מתפארים עד היום שב-זה פתרו בעיות קשות, כי ה-בהלה שקמה בקרב הערבים היא שהבריחה אותם, ובכך נוקה השטח.
לפני מספר ימים זכה ראש תנועה זאת, מיוזמי ומצדיקי פעולת דיר יאסין, (שהוא ב-עצם פושע מלחמה ורוצח) ל-היות אורח כבוד של "צוותא מנשה" בעין שמר. הגענו רחוק.
דן סלע, ברקאי
משמר"העמק
שרות "השבוע" לקוראיו: כל המציל כלב אחד...
בגן־שמואל עושים ל"ביעור" מכת הכלבים.
ואני, כלב גזעי מסוג ספניול מצפה להגאל בקיבוץ אחר, ומבטיח להמשיך להביא כבוד לבעלי החדשים באשר הם! הכלב במצב טוב, יד ראשו-נה, 8,500 ק"מ, למסירה מיידית. בדבר פרטים נא לפ-נות אל שאול קנז או אריה אלון, גן־שמואל, בכל שעות היום והלילה.
משמאל: הכלב בצילום או-טנטי. (הילדה לא עומדת למכירה).
אדם זרטל
הנאום
א
אל הבימה הקטנה ניגש עתה איש זקן
וכפוף. היושבים פינו לו דרך בהסטת ברכיים. הוא הייה קרח וגבוה; שפיפותו היתה על־טבעית כמעט: הכתפיים נשתפלו כלפי מטה בזווית ישרה. הוא נתיישב בקצה השולחן המכוסה מפה ירוקה; ישב ומירק את משקפיו בארשת של עצבות. אחר־כך חיטט בפיזור־נפש בכיסי מעילו והוציא ניירות שונים; מכיס־החזה שלף משקפי־ראיה בנרתיק עור חום. פניו המואר-כים, שנגהו בתוגה שלא־מעלמא־הדין, נרכנו אל השולחן; העיניים נעצמו למחצה. דומה היה כי האיש נרדם. "נזדקן מאוד מאז הוועידה האחרונה," אמר מישהו לידי. בת־שיחו הביטה בו בעיניים פעורות, מבריקות. אותה שעה עבר בי רגש של קנאה לאיש הזקן.
"אני מעריצה אותו," אמרה. "הוא כל־כך... נאה." "אין צורן להעריץ," אמר הדובר והפנה פניו אלי. על ברכיו היו רשימות. "ודאי, זכויות היסטוריות", ולא הוסיף. האולם המלא החשה. חשתי, שלא ברצוני, את המתח. מנורות הניאון הבהיקו באור מסמא. האולם היה מלא בני־אדם. ליד הפתחים עמדו נערות וקלפו תפוחי־זהב. עלה עשן סיגריות דחוס. הספסלים זקפו אזניהם. נוכחותו, עצם נוכחותו, הזרימה את הדם בעורקים.
ב
אלא שאיני יכול לשמוע אותם. זאת איני יכול; ומכאן מסקנות הרבה. כבר עברו שנים מאז אותו יום, שבו קבע הרופא את הדיאגנוזה. בפסקנות, המסתירה ברוב המקרים אי־בטחון, קבע כי שמיעתו תלך ותחדל. הוא ניצב ליד חלון חדר־הבדיקה, גדל־גוף, ודיבר בקול חלש (כלום אין מקצועם מחייב אותם לרחמים רבים? דווקא). הרופא הסתיר את האור. אתה תחדל לשמוע, לאט לאט. הדבר יקח שנים מספר, כן. אבל אין מה לעשות כנגד זה. אולי משום הפתיעה יכול אני לזכור את קטני הפרטים: את רחש הים מבעד לחלון חדר־העבודה של הרופא, את האדווה הלבנה של הגלים, ציפור, קולות צעקה ברחוב. הלב נצבט, אפשר לומר, בחזקה. תהיה שקיעה, — אמר הרופא וידיו מישמשו משהו, — לאט לאט תשקע (לתוך עצמך), תשמע פחות ופחות. אם איני טועה, תבוא בעוד חצי שנה ואסדר לך מכשיר־שמיעה. אין זה בלתי נורמלי. זה קורה לאנשים רבים. אחר־כך ליווה אותי אל הרחוב. הלכתי עד שהתאוששתי. ועכשיו יכול אני לראותם בדברם, לנחש את גוני קולם. כמעט שאיני נצרך עוד לשומעם. אילולא היתה
האוזן השמאלית הומייה כך, זולגת, טיפה אחר טיפה, בקול רעם מחריש. לא נותר לי אלא לראותם באהבה כזאת. אין
ספק, כי הם חשים בכך. שכן, ללא כל זה, מה עוד נותר,
מלבד שבר־כלי צודק ו
בחוש שישי הבחין, כי הוסטו לעברו פיתקאות: תמצית דברי-הם של הנואמים האחרונים. היושב־ראש טייטם בחפזה, העתיקם לנקי; את עיקרי הדברים, והעבירם אליו. הוא נאחז בצמאון בניירות. פעם הירהר, באיזו מידיה נעשה לו הכתב חלון לעולם, צוהר במחיצה. היה קורא ברעבתנות: ידע להבחין, ברגישות עליונה שעל סף התהום, מה רצו הללו
לומר באמת, את מה בעצם נתכוונו — אם אמנם נתכוונו אל מה. עתה יכול להבחין כהרף־עין האם יש ערך של ממש בדבריהם. הנייר מגדיר, משבץ. הנייר אינן סובל גמגום. עתה אהב את הפשטות המחמירה של האותיות, את יופיין הערטילאי, את ההפתעה שבמלה הבאה, בשורה הבאה. הוא עבר על הפתקים. לזכור היטב את שמותיהם. עלי לזכור את שמותיהם, אם כי הם שמות משונים במקצת. גם בשמותיהם של בני־אדם פגעה האפנה. איני יכול לשומעם, אף לא את שמותיהם. אני זוכר את שנות השקיעה. כיצד נזכרתי אז בבטהובן. הרביתי להאזין לו. החצוצרות תוקעות והאיש חרש.
ג
האיש הזקן קם לנאום. הוא פסע לאיטו אל מרכז השולחן, הסיט קימעה את פיית הרמקול. כמו אצל מרבית האנשים הלקויים בחושיהם, היה גם בתנועותיו אי-בטחון, כעין תנועה לכמה כיוונים בעת ובעונה אחת. מישהו, בעברו השני של טור הכיסאות, ציחקק בלחש. המשתתפים בחלקם הגדול היו
צעירים עד לעורר חימה וקינאה. הם הכירו את האיש, את מחשבתו, דרך הספרים; אלא שנשימתם החמה של הספרים שוב לא הגיעה אליהם. יכולתי להבחין בעיניהם הפקוחות את ברק האותיות המתות שבאורן ראו את הזקן. היתה בי, במשך מרבית הנאום, מעין תחושה עמומה וקהה של כאב: ידעתי, כי בעצם אין האיש אלא אנדרטה חיה של רעיונותיו. אשר לי, לא יכולתי לראות בו אלא את האדם.
הוא פתח בקול שקט, נשלט היטב ומאומן, ואמר, כי בעצם בא הוא אליהם בשמם של דברים, אשר לרבים נראים כיום כאילו אבד עליהם כלח. ההגשמה, כך אמר, מסובכת וקשה הרבה יותר מן החזון. ועם־זאת שומה עלינו להמשיך ולראות את החזון אף דרך המעשים הקטנים של ההגשמה. וזאת הבעייה. אנשים, כך אמר, וגם אנשינו, נוטים לראות עצמם־ חדלי־כוח נוכח מה שמתחולל בארץ הזאת; על־כן נפנים רבים מאתנו לענייניהם־הם. למרות זאת, אם יש עדיין כוח המסוגל להתמודד עם החזון ולשאת באומץ את דבריו, הרי זה אנחנו (הקול הורם מעט). הרי זה אנחנו, אמר והשתהה מעט ודפק בחזקה על השולחן. הדפיקה הוכפלה שבעתיים ונישאה כמין רעם על פני האולם הקשוב. אחר-כך מנה אותם המקרים, והם אינם מועטים ואינם פחותים (ואפשר לומר כי מרובים הם מן הנהוג לחשוב), שבהם היו כוחנו ואמונתנו למכוון ולמדריך, למתנגד לאותם מהלכים העלולים להוביל אלי שואה. מישהו מאחורי הסתודד עם חברו: שמעתי כיצד, בקולות מהוסים, הם דנים באיזו מכירה (ולא מספיק, — לחש האחד. לא תקבל אף פרוטה יותר היום, — אמר השני
בקול עבה). אין צדק רב, הוסיף האיש הזקן ואמר, למדוד
את הדברים בקנה־מידה כה ממעיט ולהכליל כך, כפי שרבים וטובים נוהגים אצלנו. הנה, אמר, זה לא כבר קיבלתי מכתב...
דיבורו היה שקט ואיטי. הירהרתי לפתעל כי אמן־הדיבור הוא; אחר־כך חשבתי, כי בעצם אין הוא שומע את עצמו. צירוף מוזר: אינו שומע את עצמו. האנשים סביבי נרכנו אליו:
דיבור שקט מושך תמיד. הם פסקו לרשום; רק הקשיבו.
הרמקולים התלויים על התיקרה הכפילו את המלים. כל מלה גלשה אל אפרכסות־האוזניים מזוויות רבות: היתה בו מין מאגנטיות. הירהרתי על תכונות אישיותו של המנהיג. המאגנט־ יות הזאת הכרחית היא. כוחה של ההשראה אינו מתמצה בשכל; פעמים רבות אין השכל במובנו הטהור אלא מתלווה אל המנהיג, ופעמים רבות אחרות הוא מתנגד לו. ההקשבה
הזאת, הנואשת, עם הרצון לגשר בין שני עולמות, להבין דבר שלעולם יהיה בלתי־מובן, אינה אלא מרמזת על הכוח היחיד המסוגל לדלוג, ולוא לשעה קלה, על פני התהום — המנהיג. הם כמהים למנהיג, צמאים לו. והוא נתון להם, ואף־על־פי שאדם זקן הוא, חולה, חרש, וידיו ריקות — הוא הוא האיש ואין בלתו.
הוא הוסיף ואמר, כי הכינוס הזה עשוי להיות גורלי בחיי המפלגה; כי חייה של מפלגה מורכבים מעשרות החלטות קטנות, יום יום, ומפעילותם של אלפי אנשים יום יום ושעה ישעה (אתה משלת את עצמך, אם אתה חושב שתצליח להוציא יותר מעשרח וחצי אלף, — אמר הקול מאחורי. אבל הוא במצב מצויין, כמעט חדש, — לחש חברו. אתה הרי הבטחת לעזור לי, — הוסיף, — אתה יש לך קשרים ואתה מכיר את השוק; אל תסמוך עלי יותר מדי, — אמר הראשון), ולפעמים נדמה, כי אין הכינוסים הגדולים והחגיגיים קובעים ולא כלום; אך הוא מתנגד לדעה זו. הקווים הגדולים הנקבעים במועצות ובוועידות — הרוח הנושבת בהם, היא היא הקובעת בסופו של דבר. אחר־כך הציג את הדעות העומדות להכרעה; באובייק-טיביות, בהגינות עמוקה, ברוחב־לב (הירהור: רוחב־ליבו של מי שיודע, שההכרעה שתיפול תהיה הכרעתו הוא — מכאן ההגינות לעילא). משגמר נתהדדה מתוך האולם צעקת מחאה: מישהו קרא קריאת־ביניים. היה הפסק של דממה דרוכה: לראות מה יהיה. אלא שהאיש הזקן לא שמע.
ד
מהי התנועה שקמה באולם? נראה שקרה דבר־מה. ייתכן שאיני עוקב אחריהם, כפי שאמר כבר ג. המנוח (כאשר אתה משתקע בנאום, אל תפסיק לעקוב אחרי האנשים. רק כך תוכל לראות אם יש טעם לדבריך). ודאי אין זה אלא מישהו
12
שנתחשק לו להפריע. ג. המנוח. רוחות-רפאים. לפעמים נדמה, כי הם חיים עד היום, כי אפשר לצאת את האולם ולפגוש אותם במסדרונות — לועסים כריך, תלתלים פרועים, חו-לצות אפורות, מתווכחים בהינף ידיים, בצעקות, בהשתפכות הלב.
את א., ואת ז. (ז.? משונה להיזכר. בעצם — — ) האם באמת
נדמה, כי אז היו השמיים כחולים הרבה יותר, והמחשבות עמוקות, וההירהורים נוגים, והכול איכשהו שלם, עז ומסתורי יותר. והאהבה (היש עוד בכלל, בכלל, נערה כמותך ? אני
סוטה). מישהו באולם הכריז דבר־מה, ולפניו הלבינה פיסת־ נייר: הפסקה לעשר דקות. לוא רק לא היתה האוזן השמאלית זולגת כך, בקול רעם, טיפה אחר טיפה. האין הם שומעים את הרעם? נקודות אפורות מתחת לגלבוע. אוהלים. עייפות כזאת. לא נחוץ לי כלל כוח למען עצמי, עלי להסביר להם ויהי מה: אינם מבינים כלל מה תוי בדבר. בחדר־אוכל רועש היינו
מתווכחים — איני מסוגל לזכור על מה. הכורסה טובה היא, טובה כל־כך. מין ערפל חם ומשונה. זו בוודאי העייפות. מישהו מגיש כוס של מיץ נתעב. איני רוצה, שמעתן איני רוצה! הסר זאת מנגד עיני. שמיים כחולים יותר. אחר־כך נפקחו שוב עיניו וראה את הנהג מבקיע לו דרך.
בעצם ראה רק את שפמו השחור. באולם התווכחו. איזה שקט מוזר. האוזן חדלה מלזלוג. צעקו בניפנוף ידיים, הלועות
עבדו. הנהג גחן אליו וראה עיניים עייפות. גחן וכתב על פיסת הנייר: כדור ו הרופא. האיש הזקן ניפנף בידו ניפנוף
או שניים, אך מאי־שם הופיעה גלולה לבנה וכוס מים. בלא להתנגד שתה. צלילות המוח חזרה לאיטה; בעצם אף לרגע
לא עזבתו. ניחא, התמכרות־מה לזיכרונות אין בה רע. הכרח הוא שיבינו; חייבים הם להבין. אפילו בכוח. החצוצרות תוק־ עות והאיש חרש.
ה
בתוך הקשת הרחבה של ההשקפה הסוציאליסטית בדורנו גרסנו תמיד, כי יש ויש מקום גם לתורתנו אנו. כבר לפני שלושים־ וארבע שנים, בוועידה השנייה של המפלגה המאוחדת, ניסחנו את הקשר בין המאבק הסוציאלי הכלל־עולמי ובין השקפתנו הלאומית. ניסוח זה נשאר שריר וקיים עד היום הזה, ועליו גאוותנו. (אני לא לוקח ריבית יותר ממחיר השוק, — אמר הקול העבה מאחורי; שמע, אבל זה גזל ממש, — אמר חברו. בבקשה תלך לליפשיץ, אם אתה חושב שתקבל יותר. אצלי זה עניין של עקרון. אם אני אוריד את המחיר, יורידו אחרים ולא יהיה לזה סוף, — אמר העבה. אבל פיינשטיין, — אמר הקול הלוחש, — פיינשטיין, אתה לא מאמין לי? מאמין מאמין, — אמר פיינשטיין, — זה עניין של עקרון). הסתירה המדומה, אשר עליה התעקשו מתנגדינו ואשר הביאה לכל אותם פילוגים הרי־אסון של תנועת־הפועלים, הוכתה סופית כאשלייה, אמר האיש הזקן. אנו יכולים כיום לומר בכובד' ראש ומתוך ראייה היסטורית ברורה: צדקנו. גם זו אחת הזרויות — הירהרתי. אין הם מסוגלים שלא להיות צודקים. אדם זקן המודה בטעותו כאילו דן הוא את כל חייו לכישלון; אדם צעיר המודה בטעותו — כל עתידו לפניו. אין אדם זקן זה מסוגל כלל להודות בכישלון. העובדה, כי הוא העומד כאן, כמנהיג המפלגה, היא הנותנת. לוא היה הכול כישלון, לא היה עומד כאן. אלא שיד המקרה בדבר: אילו היה נהרג באחת המלחמות, נושא לו אשה מרשעת, מטפח מום בליבו — שוב לא היה עומד כאן. אלא שההשקפה המיוחדת על צדק יש בה אולי כוח־משיכה, יש בה אולי הכרח המציאות. הירהרתי על בדידותו: על הבדידות המתמדת של הפיסגה, שבראשה אין מקום אלא לאיש אחד בלבד. מן הפיסגה נראים מרחביו הצחים והקרים של המידבר, ומנגד רומזת תמיד ארץ מובטחת. בדידות ההחלטות הגדולות, הצורך להיות צודק תמיד, הצורך לבחור אחת מאלף אפשרויות, לבחור בכל עת תמיד ולא להסס, ולעמוד מאחורי החלטותיו ללא נסיגה. בחור, לבחור. הנה אני גומר. חכו, חכו מעט, חברים. אל תתפרצו. הנה אני גומר ומפנה מקומי לנואמים שאחרי. אולם, בלי אשליות. לא אעזוב את השולחן הירוק הזה בלי החלטות. שומה עליכם לבחור.
איזו אפרוריות. רק לא להתמוטט לפניהם. כמו סוס־מלחמה זקן המריח ריח אבק-שריפה, כך אני. לולא היתה המחשבה על שעות־הלילה, על השכיבה הארוכה עד הבוקר והבהייה בהיבהוב רחוק של אור. השעות הארוכות והרעות בלי שינה. לעשות את הדבר הנכון, ללכת בדרך הנכונה: כמה קל להאמין באלוהים, אולם גם כאשר מאמינים בו הוא ממשיך להיות איננו.
אילו רק היה ברור לי, שאמנם פניהם לטובה. שאמנם רוצים הם בדבר־מה למעלה מזה. כל שנה נוספת משכנעת פחות ופחות. השקט הוא טוב, שקט פנימי כזה, כך אני רוצה למות. "הנואם הבא," אמר היושב־ראש, ועוד נואם צעיר ניגש לשולחן.
השבוע
בקבוץ־הארצי
ימי־עיון
ימי עיון למטפלות
ועדת החינוך הבין־קיבוצית מאר־ גנת בחודש מאי ימי עיון למטפלות כיתות א'—ו' לקראת אירגון החופש הגדול. נא להודיע על ההשתתפות לוועדת החינוך הבין־קיבוצית.
קורס למטפלות גיל הנעורים
קורם דו־שבועי למטפלות גיל הנעו־ רים מטעם האגף לחינוך חקלאי וועדת החינוך הבין־קיבוצית יתקיים בימים 69—27.4—9.5 בבית הספר לפעילי ההסתדרות בתל־אביב. נא להודיע על ההשתתפות לוועדת החי־ נוך הבין־קיבוצית.
בריאות
המחלקה לבריאות מודיעה
בימים ה'—ה', ה-17.4.69—16 לאפ־ ריל מתקיים בבית ההבראה של הקי־ בוץ הארצי בנתניה כנס ארצי שנתי של תברואני התנועה הקיבוצית. השיבות הנושאים מחייבת השתת־ פות מלאה של התברואנים. בימים א'—ב', 21—20 — מתקיימים בבתי ההבראה בנתניה שני ימי עיון לאחיות של התנועה הקיבו־ צית. תכנית מפורטת תשלח בימים הקרובים.
ב־13.469 מתחיל בבית השיקום ב־ נס־ציונה קורס להגיינה נפשית, שימשך 10 שבועות. האורטופד יקבל קהל במחסן: יום א' 20.4.69 — 15.00—09.00. יום ב' 21.4.69 — 13.00—08.00.
שונות
קורם לעובדי מכבסות
בימים 4.5.69—9 יתקיים בבית ה־ מרגוע של קיבוץ שפיים קורם בין קיבוצי לעובדי מכבסות. נושא ה־ קורס: מהות הטקסטילים, והחידו־ שים בשטח המיכון, חומרי הכביסה ותהליכי הכביסה.
אמנות
בבית וילפריד
בבית וילפריד ישראל בקיבוץ הזו־ רע פתוחה התערוכה: "קדרים בקי־ בוץ", בהשתתפות שמונה אמני קד־ רות מהתנועה הקיבוצית. התערוכה תישאר פתוחה עד 17.5.69. שעות הביקור בשבתות ובחגים מ־10.00— 12.30 ומ־17.00—18.30. בזמנים אח־ רים אחרי הסכם טלפוני מוקדם, מס. טלפון: 933168 (04).
בקיצור נמרץ
כנס מחסנאי מכולת
נושאים שעסקו בשאלות של יחסי-אנוש, הבנת צוות עובדים במעבה, צורת ההגשה, אוכל המותאם ליל-דים, זקנים וחולים, מחלות הקשו-רות בדרכי־העיכול, תקציב הכלכלה וכד', הצליחו לרתק 120 (!) אקונו־ מים ואקונומיות משמשת התנועות הקיבוציות, במשך 5 ימים, לספסלים שבבית ההבראה בנתניה. היה זה כנם שהבהיר אחת ולתמיד כי האקונומיה — או בעברית משו-פרת — "מהסנאות מכולת", הינה מקצוע ככל המקצועות, הדורש לי-מוד יסודי, התמדה והתמחות. הסתבר כי הנחה זו מקובלת כיום כבר במרבית הקיבוצים, אלא שב-דרך־כלל לא נמצאים המועמדים-מועמדות המוכנים לבחור בעבודה זו כמקצוע, משום התנאים הקשים והבלתי סדירים השוררים ברובם כ-כולם של המטבחים הקיבוציים. אותו המצב אמור גם למקצועות הבישול, דיאטה ומטבחי ילדים. הכנס שעבר תוך התעניינות רבה בהרצאות ובדיונים, זכה להשתתפות מירבית מצד הבאים, כ־50% מהם הנם "פנים חדשות" בשטח, וכ-שליש מה־120 -שייכים למין החזק שבאנושות.
הסיכום שהסתמן בתים הכנס היה, כי רק בדרך של לחצים שיופעלו על אנשים לצאת ולרכוש מקצועות אלו ניתן יהיה לשנות את פגי ה-דברים במטבחים לחדרי־האוכל. (שאלה שהזדקרה בין הציניקנים, העלתה את בעיית "תעסוקתם" של המתנדבים עם הוויתור על שירו-תיהם בחדרי־האוכל שודאי יתחולל ביום מן הימים...) את האינפורמציה הזו שאבנו מרות ממדד המטבחים, וננצל הזדמנות זו לחרוג מהמקובל ונברכה במילה ה-כתובה להרבה נחת עם הולדת ה-נכד השלישי שלה, והפעם מהמין היפה והפיקח!
13
תערופת צילומים
בבית סוקולוב בת"א מוצגת תערוכת צילומים של יאיר שזר (עין השופט). התערוכה תוצג כשבועיים ימים, וה-כניסה חופשית.
בגלריית הקיבוץ - לים
מוצגת תערוכת ציור ופיסול של הצייר אורי בית אור (קיבוץ גבים), והפסל חיים סטיבנסון (קיבוץ יס-עור).
התערוכה תינעל 30.4.69 הגלריה פתוחה: בימי חול — מ־9 עד 1 ומ־5 עד 10 בערב; בימי ששי — מ־9 עד 2 ; במוצאי שבת —
a עד 11 בלילה.
אנו נפגשים עם 3 בנות קיבוץ, העושות היום בלימוד מקצוע האחות בבית־ חולים "השרון". והמתארות את חייהן, עבודתן, והרגשותיהן באפור ו...
כתבה: עדה סער
ענינינו הפעם בראיון אחד החובק אחדות. והאחדות הן 3 קיבוצניקיות העושות היום את זמנן בלימודי מקצוע האחות (תוך עשיית סטג' אינטנסיבי מאוד המוצמד היטב ללימודים העיוניים). הן לומדות, עובדות, צוחקות ומקטרות במשך 3 שנים רצופות באותה פנימיה הסמוכה לבית חולים ה"שרון" הבנוי לתלפיות באם־המושבות הלא היא פתח־תקוה. מסתבר כי ביה"ס הזה לאחיות הפך כמעט ל־ "רכושה" הבלעדי של התנועה הקיבוצית — 95% מהלומדות בו מן הקיבוצים ואל הקיבוצים הן הולכות.
קיבצנו אותן לחדר מגורים בקומה השניה של בנין בית־הספר במא־ מצים לא קטנים, הצניעות בה התברכה כל בת קיבוץ ממוצעת הילכה עליהן פחדים, ומזלנו שהקפה רתח ועוגת "החמץ" היתה זרועת צימוקים, ויכולנו לגשת לענין.
מישוש הדופק הבהיר לנו כי הבנות כולן נמצאות ב"הסגר" החיובי הזה, מרצונן הטוב ובחירתן החופשית. יש מי שעמדה בלחצים כבדים יותר מצד הבית לצאת ללמוד, ויש מי שהצטרכה להפעיל את לחציה (וקסמיה האישיים) בעיקר כשעמדה על הפרק שאלת מועד היציאה.
איתנו כאן: רוני מקיבוץ מעגן, גומרת צבא, ותלמידת השנה השלי־ שית. נילי מבית אלפא שהיא תלמידת השנה הראשונה ולאחר ה־ שירות הצבאי, ודנה מקיבוץ דליה שעדיין לא ברור אם סרטים מגיל 18 ומעלה מתאימים בשבילה.
את עצמנו שמנו כמעט בפינה, היד מדלגת על גליונות הנייר, רושמת שיחה אוטנטית, ונותנת לבנות ל"רוץ".
רוני: את השירות הצבאי שלי עשיתי כחובשת, כשהתיכנון שלי אומר
המשך ישיר משם לביה"ס לאחיות. המשק חשב קצת אחרת, והיו אי־אלו חיכוכים בנושא, בעיקר שאני הראשונה היוצאת ללמוד. הייתי רוצה לעבוד בבית־חולים יותר מאשר כחובשת בקיבוץ, ואני מקווה שבמשך הזמן יתאפשר לי.
נילי: בקיבוץ שלי נחוצות מאוד חובשות, דבר שלא הפריע לי לשבת שנה בבית עד שיצאתי. אותי דווקא מושך לעבוד במקצוע בבית ולא במקום אחר.
רוני: תעבדי שבוע במרפאה בקיבוץ ואז תראי...
דנה: לא מזמן סיימתי את הלימודים במוסד החינוכי ולאחר מנוחה קטנה של כמה חודשים בבית באתי הנה להמשיך ללמוד. כן, דווקא רציתי לצבא, אבל נראה היה לי ששנתיים צבא ושלוש שנים כאן — זה המון (!) והחלטתי לרחף בדילוג קל ישר לביה"ס לאחיות. אם אני עייפה מלימודים י — לא, אני לא עייפה. את רוב י"ב נחתי...
נילי: אני כבר מזמן שכחתי איך היו הרגלי הלימוד שלנו במוסד. האמת היא שגם לא כל־כך הצליחו ללמד אותנו כיצד לומדים בו. ממילא הייתי חייבת אחרי הפסקה של שנתיים צבא להיכנס לזה מחדש וההסתגלות לא היתה קשה.
דנה: אין לי הרגשה של "חור בהשכלה" מתקופת המוסד. לומדים פה כל דבר מההתחלה וביסודיות עצומה. גם למשטר הבחינות שלא מקובל במוסד מסתגלים איכשהו. מפחדים מהן וצריך בשבילן ישבן. נילי: אז מגדלים...
רוני: לא חסרו לי ידיעות מביה"ס התיכון והסתבר כי אנחנו יודעות יותר ממה שנחוץ כאן.
14
... בלבן
מימין לשמאל: דנה מקיבוץ דליה, רוני ממעגן, ונילי מבית־אלפא.
נילי: ההסתגלות הקשה שלי היתה כאן בשאלת החופש. המדריכות יודעות פחות טדי על הרצונות והצרכים שלנו והן לא עושות רושם כמכינות ברצינות את החשיבות העצומה שבנסיעה הביתה לחופש. לפי אמת־המידה שלהן העיקר היא המנוחה, ואותה אפשר להגשים לפי תפיסתן גם על המיטה שבפתח־תקוה.
רוני: מה פתאום, את לא יודעת איך המצב בבתי־ספר אחרים. דנה: אמרתי לאחת המדריכות שקבעה לי יציאה הביתה ליום ששי ב־3.00 אחה"צ: אין לי אפשרות לצאת ועוד להגיע הביתה אם אני יוצאת בשעה הזו. אז היא ענתה לי שמצידה אני יכולה להשאר ולנוח כאן.
נילי: זאת הבעיה. הן לא מתחשבות בנו.
רוני: ככה זה נראה לתלמידות השנה הראשונה. כשמגיעים כבר לשנה השלישית הפרספקטיבה משתנית.
דנה: עלי מעיקה הישיבה (לפעמים) של 24 שעות בחדר שלי, סגורה, כמעט אטומה.
רוני: אולי זוהי ההרגשה וגם המצב בשנה הראשונה. היום אני הולכת פעמיים בשבוע לסרט, כי הסתבר לי שאפשר להשיג אותן תוצאות בפחות מאמצים (ויותר בילויים...) גם לא הרגשתי שחסרים לי חיי נעורים. מראש ידעתי מה צפוי לי כאן ולא חיכיתי להרבה. ידעתי שעובדים ולומדים קשה וכמעט ולא מבלים. השאלה היא באיזו צורה מקבלים את המצב. אני לקחתי הכל בצורה קלה. עובדה היא שהחיילים מהקורסים לקצינים מזמינים את הבנות, והן לא מראות את עצמן במסיבות שלהם.
דנה: אומרים שבשבועיים הראשונים של השנה הראשונה הולכים לשם וחוטפים את האכזבה שמספיקה לכל השלוש שנים. נילי: האווירה היא קיבוצניקית לעילא. 95% הן בנות קיבוץ. דנה: מיד נוצר "גל שידור" משותף בין הקיבוצניקיות. רוני: העובדה הזו מתבטאת לחיוב בעבודה, החולים שבעי רצון, וגם החיים החברתיים שלאחר העבודה ערים יותר כי הקיבוצניקיות מחוסר אפשרות לקפוץ בערבים הביתה נשארות בביה"ס ויוצרות חברה.
נילי: העירוניות כאן הן במיעוט ורובן יוצאות תנועות נוער וגרעינים — כך שהאווירה כמעט אידילית.
דנה: אחת החולות אמרה לי: נושב מכן אוויר הרים, ריח של שלווה מסביבכן.
רוני: בסופו של דבר אני לא מקריבה כאן איזה קורבן אישי. אני עסוקה בעבודה מעניינת, יש לי סיפוק ויהיה לי מקצוע. השיחות בחדרים לאחר העבודה שהן בעיקר על מקרים שהיו תוך כדי העבודה, מוכיחות היכן מונחת תשומת־הלב וההתעניינות שלנו. אני קמה והולכת לישון עם המחלקה, ועוד חולמת עליה בלילה.
דנה: יש כמה שאפשר לקבל מהם סיוטים...
נילי: בסך־הכל אני די שבעת רצון כאן. הלימודים מעניינים יותר
ממה שתיארתי לעצמי, וגם אם צרין לעשות פה ושם ויתורים על חשבון "הנשמה" — אני יודעת שבסופו של הדבר יהיה לי מקצוע טוב. זה לא נכון שאי־אפשר להכיר ולראות ולבלות. תלוי בכל בת והאופי שלה.
רוני: הקשר במשך הלימודים עם הקיבוץ די רופף, וגם אין דואגים שהוא יתחזק.
נילי: לגומרות י"ב קיים הקשר דרך ו. הקשר המטפלת בחיילים. לאלו שהולכות ללמוד לאחר הצבא, באמת אין שום גוף שיטפל בהן. דנה: גם לי אין אבא. עכשיו ועדת ההשתלמות אימצה אותי על סמך רמז עבה מצד אמא שלי. רוני: אני מרגישה איזו מוזרות כשאני באה הביתה. נילי: הקשר הממשי הוא עם ההורים. שולחים לנו את עתון הקיבוץ והדף לחיילים, ופה ושם שואלים מה נשמע, אך קשר ממשי — לא אצלנו. המרחק ביני לבין התנועה והמפלגה עומד על אותו אומדן מרחקים כמו שהיה קיים כששירתתי בצה"ל. דנה: אנחנו דווקא די פטריוטיות כאן.
רוני: משום מה יצא לי לעקוב אחרי ועידת מפ"ם והיה די מעניין לראות את השינויים המתרחשים בה. בכלל, אני כמעט וקוראת רק את "על המשמר" כי הוא מגיע הנה בכמויות גדולות... ויכוחים פוליטיים ? — יש לפעמים, ואז תמיד יוצא שאיכשהו מתלבשים על הבנות של "השומר־הצעיר".
נילי: הנכון הוא שבבית החבר'ה די באים, מפריעים לנסיונות "הקש" שלי לשבת וללמוד, מתיישבים בחדר, מפטפטים. כל אחד בא ושואל מה נשמע/ ואיך המרגש ובכמה מיבחנים נכשלתי... רוני: אני חושבת שהקיבוץ צריך להיות מעונין הרבה יותר בשמירת קשר הדוק. בסופו של דבר שני הצדדים מפסידים כשהחזרה הביתה מלווה בקשיים גדולים.
נילי: אבל מה אפשר עוד לעשות כשאת באה פעם בכמה שבועות לששי שבת חטופים ו
דנה: אני לא מאמינה שאם נמצאים בפנימיה מרוחקת כמו זו ניתן לקיים קשר הדדי יותר מהקשר הקיים.
רוני: לתמונה של הקשרים הלא קשורים נכנסות גם מחלקות הברי-אות שבכל תנועה קיבוצית, השומרות איתנו על קשר מסויים של מספר פגישות בשנה, מאוד רוצות לעזור לנו ומלאות בכוונות טובות. לי ברור דבר אחד. כשאני אחזור הביתה, לקיבוץ שבעמק־הירדן, המרחב, הניידות, השטח הפתוח, יהיו לי בכיסים פי כמה וכמה, מאשר שפע האפשרויות שמזמן לי היום "מרכז הארץ" ודיזינגוף בליבה.
זהו זה קוראים נכבדים. אל תטעו בצו הפעם. לא התיימרנו בראיון מעמיק ושורשי, חותר לבעיות ולפתרונות. רצינו לכוון הפעם את "הפלש" שלנו לממלכה קטנה בה יש נמלים בכובעים וצווארונים מעומלנים היטב, חרוצות ואחראיות עד למאוד, והלוואי שלא נפריע להן במרוצתו העמלנית ונזדקק כמה שפחות לשירותיהן וחיוכיהן המרפאים... •
15
עמדה
ונעלה
למה?
צילם:
יעקב וולד שמיר
סכומים
החלטות
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
הועידה השביעית
פתח דבר
הועידה השביעית תמה. גיבשנו בה מחדש את עיקרי השקפת-עולמנו, והחלטנו החלטות לאחר דיון בקינים ובחוגי-הדיון בועידה, החלמות המהוות את המצע הרעיוני שלנו לשנים הקרובות.
ראינו את הועידה כציון־דרך, כהתחלה של עבודה רעיונית רצופה, לאחר שנים של חוסר-פעילה רעיונית. ההחלטות, על-כן, הן בסים לעבודה רעיונית בקינים, בסים ללימוד, לעיון, לוויכוח.
החלטות הועידה השביעית - ירושלים 4.69. 8
1. לתנועת-הנוער בימינו יש מקום במידה והיא עונה על מצוקתו של הנוער.
המבדיל אותה מאירגון-נוער; שהיא מעמידה בפני חניכיה תביעות ויש לה מטרות חינוכיות מוגדרות. ייחודה של תנועת-הנוער בבניית התשתית הרעיונית של חבריה ובחינוכם להגשמתה.
2. תנועת השומר-הצעיר היא תנועת נוער:
א. המחנכת למערכת ערכים חלוציים ומחשבה רעיונית ציונית-סוציאליסטית.
ב. חותרת לחינוכו של אדם חברתי ומוסרי, סובלני ושואף לשיתוף ושוויון, בעל מחשבה ביקורתית אשר דרכו היא דרך ההגשמה האישית בכל גיל וגיל.
ג. מטפחת חיי-נעורים עשירים כמטרה לעצמם.
3. דרכו של חניך התנועה היא דרך ההגשמה האישית בקיבוץ, בו הוא ממשיך את ההתמודדות על הגשמת ערכי התנועה.
4. תנועת השומר-הצעיר היא בעלת השקפת-עולם מוגדרת, ועם זאת מחנכת להקניית גישה פתוחה לדיעות שונות ולמחשבה ביקורתית.
5. תנועתנו מנהלת את חייה ומחליטה את החלטותיה באופן עצמאי, תוך זיקה רעיונית לקיבוץ־הארצי. ייעודה אינו מתמצה בהכשרת עתודה לקיבוץ־הארצי, אלא בהתמודדות על עצם התחדשותו. עליה לבדוק בכל פעם מחדש את דרכו-דרכה, תוך התחדשות בלתי-פוסקת של רעיונותיה ודפוסיה.
6. אנו חיים בעולם בו קיימת מצוקה בחברה האנושית, בחומר וברוח כאחד, מלחמות המחריבות ערכי-תרבות וחיי-אדם, רעב ועוני בתוך-תוכו של שפע הולך וגדל, ניצול רוחני וניצול כלכלי של אדם וחיי-אדם. אנחנו מאמינים כי ניתן לבנות עולם אחר, עולם ללא מלחמות,
עולם שבו החברה מתכננת את חייה ומנצלת את היכולת הגלומה בה על-מנת להעלות את הפרט ולהעניק לו אושר וחירות. חברה כזו תקום כתוצאה ממאבקם של אנשים השרויים במצוקה חומרית ורוחנית דור אחר דור.
7. הסוציאליזם מקובל כתורה המבקשת להסתייע בתהליכים היסטוריים כדי ליצור חברה המעניקה אושר לפרטים התיים בה ע"י הקמת מבנה כלכלי-פוליטי-מתאים, שלא בא אלא לשרת את המטרה של יצירת יחסי-אנוש בין יחידים חופשיים. על-מנת להגשים זאת חייבים אמצעי הייצור להיות בבעלותם החברתית של אלה המפעילים אותם, תוך פיתוח מירבי של כומות-הייצור ושוויון הולך וגדל בחלוקת ההכנסות. אמצעי-הייצור בידיים פרטיות או בידי שכבה ביורוקרטית אינם יכולים ליצור את התנאים להתפתחותו החופשית של הפרט.
8. חברה סוציאליסטית תוכל להתפתח רק במסגרת דימוקרטית שבה נקרא האזרח לאחריות וניתנת לו היכולת להשפיע, לכוון ולהיות פעיל ביצירה החברתית בכל המיגזרים: בכפר, ברשות-העירונית, בתעשיה,
בחיים המדיניים וכו'.
משטר שאינו מעניק את חופש הביטוי והיצירה ואשר אינו יוצר את התנאים להשתתפותו הפעילה של כל פרט בהכרעות - אינו משטר המסוגל לבנות אישיות פעילה וחופשית.
9. בחתירה לעולם סוציאליסטי אין להפריד בין מטרה ואמצעים.אמצעים מסולפים סופם שמשחיתים את האנשים המשתמשים בהם ומסיטים אותם מן המטרה
אליה הם חותרים. לא ניתן לפעול לטובת החברה תוך התעלמות מדעתה, והזדהות אינה יכולה להיות מושגת בכפיה.
10. לאור ההגדרות לעיל נראה לנו שהסוציאליזם בבריה"מ הסתאב. אנו מבקשים ליצור דרך משלנו שתבטיח את השגת מטרותינו.
11. הקמת חברה על-מעמדית המבוססת על עבודה יוצרת, שותפות וחירות, היא מטרה לאנשי הקידמה בכל הארצות, אך הדרכים והאמצעים, אלימים או לא אלימים, המוליכים אליה הם שונים בכל עם ועם, בהתאם לתנאי חייו, תולדותיו, צרכיו ודרגת התפתחותו.
12. תהליך השחרור מעול השלטון הקולוניאלי פתח בפני העמים המשועבדים
אפשרויות מדיניות להתפתחות כלכלית וחברתית, אך הפער ההולך וגדל
בין הארצות המתפתחות לארצות המפותחות מאיים בהנצחת הפיגור והעוני. המדינות בעלות-היכולת חייבות לתרום לחיסולו של הפער
הזה, אחרת לא תיתכן הרמוניה בין העמים ולא יובטח שלום העולם.
13. התפתחות האנרגיה הגרעינית פותחת בפני האנושות סיכויים גדולים להתקדמות טכנולוגית ולפתרון בעיות חברתיות, אך מירוץ הזיון מביא עימו את הסכנה של כליון המין האנושי. יש הכרח למנוע שואה גרעינית ע"י איסור הניסויים הגרעיניים ומניעת הפצתו של הנשק הגרעיני, כשלב להשמדתו המלאה. צריך לחתור לפירוז גרעיני דו-צדדי במזרח-התיכון.
14. לכל עם הזכות לשחרור לאומי ולקידמה חברתית. עם המדכא עמים אחרים אינו יכול להיות חופשי. אחוות-עמים היא יסוד לערכי תרבות האדם, ונושא להתמודדות ולחינוך עצמי מתמיד.
*
15. הציונות צמחה והתגבשה מנסיון החיים של העם היהודי לדורותיו וזיקתו למולדתו ההיסטורית. הציונות היא תנועת-השחרור הלאומי של העם היהודי. התנועה הציונית נוסדה לשם הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והיא חיונית לביסוסה וביצורה של מדינת-ישראל. הריכוז הטריטוריאלי בארץ־ישראל הוא המסקנה ההיסטורית מאי-יכולתו של העם היהודי לפתור את בעייתו הלאומית בדרכים אחרות. מסקנה זו מתאשרת בימינו אישור מחודש.
16. יהודי הוא אדם החש רגש של שייכות לעם היהודי. יכול אדם - ולו גם בישראל - להיות יהודי ולא להיות ציוני, כי הציונות היא תנועה מאורגנת, יצירת אנשים שהחליטו לפתור ע"י פעילות מודעת את בעייתו הלאומית של העם היהודי.
17. מדינת ישראל היא קטע של עשרים שנה בתולדות העם היהודי. ללא קשר עם העם ועברו פוקעת זכות קיומנו בארץ הזאת. אנו דורשים כי התנועה תעמיק את הידיעה על מורשת הדורות על-מנת ליצור בסיס לתרבות מתחדשת ולהגביר את הזיקה ליהדות הגולה.
18. הפתרון הלאומי של העם היהודי כולל את הפיכתו מעם בלתי יצרני לעם עובד ויוצר. הקמת חברת-עובדים בישראל והמאבק נגד תופעות של טפיליות כלכלית הינו לכן, חלק בלתי-נפרד מהגשמת הציונות.
19. אין הציונות יכולה להסתפק בכך שהוסיפה עוד מדינה קטנה אל המנין הגדול של המדינות הקטנות הקיימות כבר. גדול ערכה של המדינה כמסגרת להבטחת קיומו הפיסי של העם היהודי, אך אין הציונות יכולה להתגשם במלואה אלא במדינה המבוססת על האידיאלים של
הצדק החברתי. לדעתנו אין הציונות והסוציאליזם ניתנים להפרדה -בהלכה ובדרך, במעשה החלוצי והמדיני ובחינוך.
24. לתנועת השומר-הצעיר זיקה מהותית למעמד העובדים הנובעת מראיית העבודה היוצרת כערך חברתי עליון. התנועה רואה במעמד הפועלים בן־ברית ופועלת כך שמאבקיו וזיקתו יקדמו את הסוציאליזם הישראלי.
25. בסיטואציה הבטחונית בה נמצאת ארצנו קיים קשר בין המאבק הבטחוני והמאבק לסוציאליזם. לפיכך אין להזניח את המאבק למען חברה צודקת יותר.
26. צרכי הגשמת הציונות והקמת חברת-עובדים מחייבים מדיניות של תכנון־כלכלי כולל, מדיניות שמטרתה פיתוח מירבי של כלכלת ישראל,
יצירת תעסוקה במסגרת מדיניות של תעסוקה מלאה, וחתירה שיטתית להתגברות על הפער הסוציאלי והשגת יתר שוויון.
27. בארץ חל תהליך מסוכן בו הניגוד המעמדי חופף במידה רבה ניגוד לאומי ועדתי. ניגוד זה מסכן את הגשמת הציונות והסוציאליזם במדינה ואנו מתריעים נגדו ומחפשים דרכים לפתרונו.
28. ההתקדמות לסוציאליזם במדינתנו תתממש במסגרת דמוקרטית. הדימוקרטיה היא עיקרון מדיני וצורך חיוני כאחד. מדינת ישראל אינה מחוסנת בפני תהליכים אנטי-דימוקרטיים, ומצבנו הבטחוני החמור מגביר את הסכנה לדמותה של הדימוקרטיה. תנועת השומר-הצעיר תצא למאבק להגנת הדימוקרטיה בארץ.
29. הציונות הסוציאליסטית אינה רק חזון לאחרית הימים, כי אם גם מציאות מתהווה. איש השומר-הצעיר פעיל כיהודי וכישראלי בחתירה של האנושות לעולם טוב יותר. הוא אינו מצפה רק לעתיד, אלא יוצר לעצמו מסגרות חברתיות וחינוכיות בהן הוא מגשים את ערבי השוויון ויוצר יחם חדש לעבודה היוצרת ומערכת יחסים חדשה בין בני-אדם.
20. הציונות המגשימה היא חיל-החלוץ של התנועה הציונית. חשיבות מיוחדת יש לעבודה בקרב הנוער היהודי בגולה, בטיפוח ערכי היהדות והזיקה לארץ־ישראל. בהיותו צעיר, פתוח לרעיונות חדשים ומחפש מוצא ממצוקותיו ע"י פעילות לשינוי החברה, יש להציב לו אתגרים במישור האישי והחברתי, לקרוא לו להגשים את עצמו כיהודי בחברה חדשה ומתקדמת במדינת-ישראל.
21. המפעל הציוני בארץ התפתח ומתפתח תוך מאבק מתמיד על דרכי הבנין וההתיישבות ועל תוכנה החברתי של המדינה. במאבק הזה היתה ידהה של תנועת-הפועלים על העליונה הועיל והאינטרס שלה מזדהה עם אינטרס הכלל. לכן יש להבטיח את רציפות שלטונה של תנועת-הפועלים.
22. בארץ הוקם משק ציבורי (חברות ציבוריות, קרקע מולאמת, שירותים ציבוריים, אוצרות-טבע). משק זה נוצר ע"י הון לאומי ועבודה חלוצית כרכושם של אזרחי ישראל והעם היהודי. עלינו לשמור על בעלות העם על ענפי-היסוד של המשק ולהרחיב בעלות זו על ענפים נוספים. עלינו לפעול נגד המגמה המסתמנת למכירת מפעלים ציבוריים וממלכתיים, מגמה המסכנת את התשתית החברתית-כלכלית של המשק ושל הדרך הישראלית לסוציאליזם.
23. משק הפועלים, הכולל את ההתיישבות הקיבוצית ומושבי-העובדים, את הקואופרציה היצרנית והשירותים, את המפעלים ההסתדרותיים - מהווה יסוד איתן להמשך קיבוץ־הגלויות ולהקמת חברה סוציאליסטית בישראל. האינטרס הלאומי והמעמדי מחייבים את חיזוקו של משק הפועלים. הביורקרטיה במפעלי ההסתדרות מעמידה בסכנה את הזהות בין הפועל ובין מפעלו ומרוקנת אותם מערכיהם החברתיים, ההסתדרות חייבת לחזור למשימתה - יצירת זהות מחודשת בין הפועל ומפעלו ע"י שיתופו באחריות ובהכרעות.
30. יש להעמיק את החינוך לתודעה סוציאליסטית ולמחשבה מרכסיסטית יוצרת אשר מתחדשת בהתאם לתמורות החלות בתקופתנו. באם תעלה בקרב חברי התנועה התביעה להקים חוגים שיעסקו בבעיות הסוציאליזם,
נתבעת ההנה"ר לסייע באירגונם.
31. על מדינת-ישראל להיות מדינה חילונית שבה נפרדת הדת מן המדינה. יש לכבד את זכותו של היהודי הדתי לחיות בהתאם לצו מצפונו ואמונתו, יחד עם זאת לשלול כפייה דתית בחיים ובחינוך באמצעות החוק והמדינה. על השומר-הצעיר להלחם בעקביות נגד הנסיון לכפות את הדת על הציבור. תרבות לאומית חילונית הינה יצירה של דורות,
ומול המגמה להחדרת "תודעה יהודית" ומגמות של התרפקות על הדת,
יש להעמיק את הזיקה לעם, תרבותו, תולדותיו,מולדתו, ספרותו.
32. ערכיו ודמותו של צה"ל הם בבואה נאמנה למדינת-ישראל. לחניכי תנועות-הנוער החלוציות כנושאי ערכיה של תנועת העבודה על כל שלוחותיה, משקל סגולי בעיצוב דמותו של הצבא כערב לטוהר נשקו ועומד על משמר הבטחון. הנח"ל הוא ביטוי לדרך ציונית-ביטחונית עליה אנו מחנכים ועלינו להיאבק על חיזוקו.
33. הקיבוץ, הוא תא סוציאליסטי - תולדה של התנאים המיוחדים של הגשמת הציונות הסוציאליסטית בארץ. הקיבוץ מתמודד עם בעיות האדם בחברה המודרנית ומנסה פתרונות בתחומי החינוך,התרבות, העבודה, יחסי החברה והכלכלה שיש להם משמעות לאומית וכלל אנושית.
עתידו של הקיבוץ כמו עברו שלובים בדמותה של החברה הישראלית.
מאבק על דמותה, הוא על כן, מאבקו של הקיבוץ על קיומו.
מחדליו של הקיבוץ במאבק על הגשמת הסוציאליזם במדינה ובחזית הפנימית (עבודה שכירה, חוסר שיתוף, חוסר הכרה סוציאליסטית וכו־,) מסכנים את מהותו.
התנועה מתריעה על מצב זה ותדון מחדש על תפקידו ומהותו של הקיבוץ
34. עתידו של הקיבוץ, התפתחותו הטכנולוגית והתמודדותו עם בעיות אדם וחברה, מעלים אותו על דרך של הקניית השכלה גבוהה למירב חבריו,
תוך שמירת זיקתם לעבודה יוצרת.
*
35. ארץ־ישראל היא מולדת משותפת לשני העמים - היהודי והערבי. מקור הסכסוך הערבי-יהודי הוא בהתנגשות טראגית בין שתי אמיתות, אשר לכל אחת מהן מידת הצדק שלה. לכל עם הזכות לחיים לאומיים עצמאיים וכל עוד לא יכירו בכך שני העמים לא יהיה שלום.
36. שלום צודק ופיתוח כרוכים יחדיו. רק שניהם יחד יביאו להגשמת המטרות הלאומיות של כל ארצות האיזור, שמדינת-ישראל היא חלק בלתי-נפרד ממנו. לכן, על התנועה הציונית לחתור להקמת חברה מתקדמת במזרח-התיכון בכלל ובישראל בפרט תוך הליכה לקראת שלום כולל בו יהיו שותפים היהודים והערבים כבעלי מעמד שווה.
37. הפלשתינאים היו והינם שותף לכל הסדר בבעיות ארץ־ישראל, תוך כדי שמירת זכותם לחיים לאומיים עצמאיים. הסדר זה בלבד יביא את השלום ולכן עלינו לחתור גם להסדר עם מדינות-ערב.
38. מלחמת-ששת-הימים היתה מלחמת-מגן על עצם קיומנו. השטחים שנכבשו במהלך המלחמה שנכפתה עלינו יוחזקו עד כינון השלום. גרעיני השומר-הצעיר לא יעלו להתישבות קבע בשטחים המוחזקים.
39. בעיית הפליטים הינה בעיה אנושית ומדינית אשר האחריות לפתרונה מוטלת על מדינות ערב, מדינת ישראל וגורמים בינלאומיים. על ישראל לגשת לאלתר ליוזמת שיקום הפליטים המצויים בתחום שלטונה.
בעיה זו חיונית לקידום השלום.
40. ירושלים היא בירת ישראל, ואנו מכירים בה כעיר מאוחדת אשר לשני העמים זכויות בה. זכויות אלה יקבעו במו"מ על השלום.
9
41. במציאות של משטר כיבוש קיימת סכנה של אי-קיום זכויות האד□ ונזק ליסודות המוסריים והדימוקרטיים של החברה הישראלית ובעיקר בקרב הנוער, אנו רוצים במשטר ליבראלי בפעולתינו בשטחים ובתגובה חריפה למפיריו.
42. תנועת השומר הצעיר שוללת את דרכה של התנועה לשלימות ארץ־ישראל. לכל יהודי קיימת זיקה לכל חלקיה של ארץ-ישראל. אך זוהי בדיוק גם זיקתו של הערבי הפלסטינאי.
בהתעלמה מכך מהווה התנועה לשלימות ארץ־ישראל תנועת השתלטות של עם אחד על משנהו.
למען הסדר שלום שיבטיח את בטחונה של ישראל נהיה מוכנים לוויתורים - "שלום קודם לשטח".
43. המאבק למען שלום ובטחון ונגד הלאומנות יעמדו במרכז פעולתה האירגונית והחינוכית של התנועה, תוך שימת דגש על החינוך בתוך התנועה, בקרב הנוער הישראלי, ע"י פעולה וקשירת קשרים עם הנוער הערבי. אנו רואים בחיוב גם יוזמה עצמית של הקינים בתחום זה.
*
44. תנועת השומר-הצעיר סבורה כי לכל תנועת-נוער ייחוד חינוכי משלה ולכל אחת מהן מקום במציאות הישראלית. כל תנועה תחנך לערכיה תוך שיתוף־פעולה עם התנועות האחיות.
45. בתהליך החינוך אין לראות חזות הכל בתעודה ולוותר על יצירת תשתית הומניסטית גם בתקופה בה קיים צורך הולך וגובר בהתמחות מקצועית-טכנית. הכרחית הרמוניה בין צרכי ההתמקצעות של החברה הטכנולוגית ובין הצורך באדם בעל השכלה מקיפה ומטען ערכי-אנוש.
46. יש לראות את החטיבה-הצעירה של הקיבוץ־הארצי (בני הקיבוצים, התנועה הישראלית ומגשימי התנועה העולמית) כשכבת-הבוגרים של התנועה הישראלית.
47. מהותה ומרכזה של העבודה התנועתית היא בקבוצה החינוכית ובטיפוח עצמאות וערכי-אנוש בתוכה. הצופיות היא ערך חינוכי יסודי בחינוכנו התנועתי.
48. התנועה מטפחת תרבות-נעורים וסגנון־חיים התואמים את רעיונותיה תו ך אחדות צורה ותוכן.
49. אנו קוראים לתנועה לדון במועצות הקרובות בעשרת הדיברות.להבהירן ולשנותן במידת הצורך.
50. תנועת השומר-הצעיר חייבת לקיים פעולה חינוכית בקרב שכונות העוני והפרברים כחלק בלתי-נפרד מפעולותיה החינוכיות ולהכשיר כלים לעבודה זו. הערובה למיזוג עדות אמיתי בישראל היא בהקטנת הפער הסוציאלי, השוואת אפשרויות הלימוד וההשכלה ויצירת תרבות יהודית מתחדשת. בכך ניתן מימד נוסף מיוחד לעבודתה של התנועה בישראל השניה,
51. אנו קוראים לתנועה להרתם למאמץ העליה והקליטה, לקיים פעולות הסברה בקרב הנוער בחו"ל ע"י חילופי נוער.
52. באם תעלה מקרב חברי התנועה התביעה להקים חוגים אזוריים שיעסקו בבעיות הסוציאליזם נתבעת ההנה"ר לסייע באירגונם.
53. אנו מציעים אימוץ עיירות הפיתוח ע"י קיני התנועה בפעולות כגון: ביעור הבערות, חוגי הדרכה לנשים, חוגים בין־עדתיים ופעולות הסברה אקטואליות.
54. תנועת הנוער צריכה ליצור בעצמה את דרכה. קיני הארץ יחולקו לאיזורים, שבראשם יעמדו רכזי איזור. תוקמנה הנהגות איזוריות שבהן ישתתפו חניכים בוגרים ומדריכים.
55. הקמת ועד-פועל של התנועה
א. שכבת הבוגרים בעזרת ההנה"ר תקים ועד-פועל שיהיה מורכב מנציגי הקינים, נציג לכל קן, נציג מכל גרעין, נציגי ההנה"ר, נציגי הח"ץ בקן הקיבוצי ונציגי השליחים.
ב. תפקידי הועד הפועל יהיו בשני מישורים:
(1) טיפול בבעיות השוטפות של התנועה.
(2) בדיקת בעיות-היסוד של התנועה.
ג. הועד-הפועל יהיה מוסד לביקורת ויצטרך לאשר תוכניות עבודה ופעילות של התנועה. הועד-הפועל יכין תקנות לפעולתו ויביאו לאישור התנועה בהקדם.
ד. הועד-הפועל יתכנס לפחות אחת לשלושה חדשים או לפי הצורך בעזרת ההנה"ר.
ה. הועד הפועל יבדוק ויחפש דרכים ליישום החלטות הועידה,יכין יחד עם ההנה"ר את מועצות הקן הקיבוצי והעירוני ואח המועצות הקבועות.
56. הועידה מחליטה לקיים שתי מועצות בסמכות של ועידה:
א. מועצת הקן הקיבוצי לדיון בבעיות הקן הקיבוצי.
ב. מועצת הקן העירוני לדיון בבעיות הקן העירוני.
57. הועידה תובעת מההנה"ר וממוסדות הקיבוץ־הארצי לדאוג לקיום החלטות מועצת הח"ץ באילון ביתם להדרכת הקן הקיבוצי.
58. הסתדרות השומר-הצעיר בישראל תובעת את זכותה להיות מוכרת במסגרת הסתדרות העובדים הכללית.
12
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
הועדה
השביעית
40 שנות השומר-הצעיר בישראל
וזאת לתעודה
למגשימי בתנועה
בקבוץ - משמר העמק
על מעשה ההתישבות והקמת בית קבוצי שומרי
על הגשמה והשתלבות ביצירה הקבוצית כאחים
למגשימי התנועה מהתפוצות
חזק ואמץ
ההנהגה הראשית
בניני האומה - ירושלים ניסן תשכ"ט. 6.4.1969 סגור