חיפוש > תוצאות חיפוש > 1.10.3.השומר-הצעיר.פרסומים.1919.פומבי.hashomer-hazair

הסתדרות השומר הצעיר בישראל
השומריה
הארצית
החמישית
גבעות נחשון 14-18.7.76
השומריה הינה שיא לפעילות הרב־גונית והמקיפה של תנועת "השומר־הצעיר" בכל תחומי פעילותה. מצד אחד היא גולת כותרת לפעילויות, מאידך — דירבון ותמריץ להמשך פעילות.
השומריה נועדה לנער את התנועה מ-שיגרה, להפגין כח כלפי חוץ, להראות את עצמנו במפגן שרירים, כח ומוח.
היא מהווה ביטוי ליכולת האירגון ו-הביצוע של התנועה, ביטוי לפעילות הצופית והספורטיבית, ביטוי לפעולה ה-אומנותית על ענפיה הרבים.
שנת השומריה מצטינת בחדשי פעילות והכנות ממושכות ומדוקדקות. במאמץ מירבי של המדריכים והחניכים לעמוד במשימות שלקחו על עצמם בזמן וברמה הנדרשת. השומריה מקיפה את כל חברי
השומריה
מהי?
התנועה מכיתה ח' ועד י"ב בקינים ה-עירונים והקבוציים, ומבוצעת במתכונת של מחנה צופי. המחנה מקים את מית־ קניו, קובע את שיגרת פעילותו ואף יוצא לגיחות וסיורים ברחבי האזור כדי להכירו ולפעול בו.
המשימות המוטלות על חניכי התנועה במחנה הן:
— הקמת מחנות מסוגננים לפי נושאים ומתקנים שונים מגוונים.
— עיסוק בספורט שימושי במתקנים שניבנו.
— גמר אליפויות במקצועות הספורט השונים בין הנבחרות המנצחות.
— בערבים, בימות למופעי תרבות.
— גיחות בשכבות לרחבי האזור, לימוד המקום על מרכיביו הגיאוגרפים, ישו־ ביים, היסטורים וטופוגרפים.
השומריה הראשונה נערכה בקיץ 1945, מיד לאחר מלחמת העולם השניה.
השומריה עמדה אז בסימן 25 שנים לעליה השומרית ארצה.
השומריה השניה נערכה בקיץ 1949, עם תום קרבות מלחמת השיחרור והקמת מדינת ישראל. השומריה נערכה בסימן חג ה־20 להקמת התנועה בארץ.
השומריה השלישית נעכה בקיץ 1956, בימים של מתיחות ביטחונית בגבולות המדינה, ולפני מבצע קדש.
השומריה השלישית נערכה בקיץ 1956, צוינו בה 25 שנה להקמת הפלמ"ח, 20 שנה להתישבות בנגב, ו־70 שנה לחזונו של הרצל — חוזה המדינה.
שומריה זו הצטיינה במבנים מסוגננים ומרהיבים, אירגון למופת, ספורט ברמה־ גבוהה, מצעד מרשים ברחובות חיפה, תרבות ענפה, ושימשה כמוקד משיכה לרבבות הורים, חניכים לשעבר, חברי קיבוצים וסקרנים רבים.
כל זאת לאחר חודשי הכנות מרובים בקינים.
יש שכינו אותה בחיבה — "אגוזיה"
— ע"ש מי שעמד בראשה והיה הרוח החיה בהכנתה ובביצועה — משה אגוזי ז"ל ממזרע (נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת־הגולן).
* * *
השומריה החמישית, אשר תערך בגבעות נחשון בין ה־14—18 ביולי, נועדה לפי מחשבי הפרשי הזמן בין השומריות להערך ב־1979. ובכן, היינו זריזים במקצת.
ארגון מבצע ענק כמו השומריה, בסדר הגודל אותו אנו מתכוונים לבצע, בשנת 1976 — הינו מבצע קשה ומסובך מאין
יצדיקו את המאמץ ואת ההשקעה ויותי-רו חוויות לשנים רבות בקרב משתתפיה.
"השומר הצעיר" יכול לזקוף לזכותו הישגים והצלחות רבות בשנה החולפת:
המועצה החינוכית ה־ס"ז שהתקימה במוסד "גלבוע" ועסקה ב"דברות ה-שומר".
המועצה החינוכית ה־ס"ח שהתקימה בקיבוץ עמיר ועסקה ביחסנו לציונות ובנושא ההגשמה.
המועצה החינוכית ה־ס"ט שהתקימה בדימונה ועסקה בסגנון עבודתנו בעירות הפיתוח ובמוערבות בחברה הישראלית.
התקיים כנס של הקן הקיבוצי שקיבל החלטות על מסגרות, תכנים ופעילויות
כמוהו. את זה יכול היה לראות ולחוש כל מי שהיה שותף לשלבי ההתארגנות. קשיים בגיוס אמצעים כלכלים, קשיים בגיוס אנשים לצוות השומריה, דירבון בלתי פוסק של המשלחת ושל החניכים. אך תקוותנו היא שחמשת ימי השומריה
התנועה בקינים הקיבוציים במוסדות.
נתנו צביון חדש לחגיגות ה־1 במאי — יום מפגן הכח וההישגים שלנו — מפ-גשים עם נוער ערבי.
השומריה מתוכננת כמבצע המשלים את הפעילויות החינוכיות הנ"ל ביתר תחומי
העיסוק של החניכים.
כל אלו, בנוסף לפעילות השיגרתית ה־ שוטפת, הם סיכום מרשים ומשמעותי ל־13.000 החניכים ו־54 הקינים ברחבי הארץ.
מה אנחנו מציעים לכם, חניכים יקרים וחביבים, במסגרת השומריה? אנחנו מקווים שהשלמתם את הכנו־ תיכם. אנא, התמקמו היטב בשטח. אגב — הכירה כבר מוכנה? אל תחמיצו את מישחקי הספורט. חצי הגמר — והגמר, אמורים להיות מותחים ביותר. ובערב הראשון — מפקד הפתיחה. רק אל תלך לאיבוד בין כל האלפים, ואל תשכח: על הקריאה "חזק!", עונים "חזק ואמץ!" בשבת, צפו לביקור ההורים. הרגישו את עצמכם כמדריכים תיירים ודאגו להראות את כל מה שמעניין!
וביום האחרון— מצעד סיום בירושלים! ראש גבוה, גוף זקוף וקדימה צעד!!!
דאגו שהירושלמים יזכרו את המצעד לשנים רבות.
באב אל ואד
פה אני עובר, נצב ליד האבן, כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים, ערב אט יורד, רוח ים נושבת, אור כוכב ראשון מעבר בית־מחסיר.
באב־אל־ואד!

לנצח זכר נא את שמותינו,

שיירות פרצו בדרך אל העיר.

בצדי הדרך מטלים מתינו שלד הברזל שותק כמו רעי. באב־אל־ואד!

לנצח זכר נא את שמותינו, באב־אל־ואד, בדרך אל העיר.
המערכה על הדרך לירושלים במלחמת הקוממיות
אריה יצחקי
פה רתחו בשמש זפת ועופרת, פה עברו לילות באש וסכינים, פה שוכנים ביחד עצב ותפארת-משרין חרוך ושם של אלמוני.
ואני הולך, עובר כאן חרש־חרש ואני זוכר אותם אחד אחד,

כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש כאן היינו יחד משפחה אחת.

יום אביב יבוא-רקפות תפרחנה, אדם כלנית בהר ובמורד,
־
זה אשר ילך - בדרך שהלכנו-לא ישכח אותנו - אותנו באב־אל־ואד.
ב־8 החודשים הראשונים של מלחמת הקוממיות היתה המערכה על מרחב הדרך תל־אביב—ירוש-לים, מערכת המוקד של המלחמה.
קיומו של הישוב היהודי בירושלים היה תלוי לחלוטין באספקת מים, מצרכי מזון ודלק מהש-פלה. הערבים שעמדו לע כך ריכזו את מירב כוחם במגמה לנתק את עורקי התחבורה מהשפלה לירושלים, תוך השתלטות על הכביש הראשי, קו מסילת הברזל, וקו המים ראש העין—ירוש-לים, וע"כ קיוו להכריע את ירושלים במצור. הישוב העברי לא יכל לוותר על ירושלים סמל קיומו של עם ישראל, עקב מכלול סיבות היס-טוריות, רגשיות, מדיניות, אסטרטגיות וכלכליות, ולפיכך הפנה חלק ניכר ממשאביו כדי לפרוץ ולאבטח את עורקי החיים של ירושלים העברית.
במרחב הדרך לירושלים פעלו בראשית ה-מערכה שתי מפקדות מרחביות של הארגון הצבא הערבי "ג'יהאד אל־מוקדס". בגזרה המז-רחית מירושלים ועד לטרון מפקדתו של עבד אל־קאדר אל־חוסייני, ובגזרה המערבית מלטרון ועד יפו מפקדתו של חסן סלאמה. לרשות המפ־
לוחמים ערביים ליד משאית משורינת עולה בלהבות
קדה המזרחית שחלשה למעשה על כל הר יהודה היה גרעין של מגוייסי־קבע שכלל פורעים ותיקים שרכשו נסיון קרבי בעת "המרד הערבי" בשנים 1936/39, עריקים ערבים מכוחות הבט־ חון' מתנדבים ושכירים מארצות־ערב, ואנשי "חרב להשכיר", אירופאים ובריטים. המפקדה נשענה לצורך פעולות גדולות על ה"פזעה" (אזעקה), שבה נזעקו מידי פעם מאות ואלפי כפריים ועירוניים מכל מרחב יהודה. לא היו סידורים לוגיסטיים וכל מוזעק הביא עימו את נשקו האישי ומעט מזון. משום כך היתה פעו-לתם יעילה לתקופה קצרה בלבד, אך איפשרה להם ליצור יתרון כוח גדול בשטח. הרכבה של המפקדה המערבית דמה לזה של המפקדה המז-רחית, אלא שכאן היה הגרעין המגוייס קטן יחסית, ומימדי ה"פזעה" מצומצמים. החל מסוף פברואר 1948 החלו לפעול בגזרת רמלה—שער־ הגיא יחידות של "צבא ההצלה" הערבי, וכנו-פיות בדוים מעבר־הירדן. כוחות אלה התרכזו ברמלה, במחנה ואדי־צראר (נחל שורק), ובכפ-רים הסמוכים ללטרון. בחודש מאי הופעלו באזור שער הגיא—לטרון, כוחות גדולים של "צבא ההצלה" שכללו גם תותחים ושריוניות. לאחר פלישת צבאות ערב ב־15 במאי נטל הלגיון הערבי חלק עיקרי במערכה על הדרך, כשבאזור שמדרום לכביש פועלות גם יחידות מצריות חצי־סדירות. הצבא הבריטי החזיק ב-
מספר שטחים חיוניים לארכה של הדרך: במשטרת בית דגון, במחנות צריפין, במחנה ומשטרת לטרון, בתחנות השאיבה של קו־המים שבין שער הגיא וסריס, במשטרת אבו־גוש, וב-מחנה הראדר. הבריטים היו כביכול נייטרלים, ושאפו לאבטח רק את עורקי האספקה והפינוי שלהם, אך למעשה סייעו לערבים, הגבילו את אפשרויות הפעולה של כוחותינו, ואף תקפו אותם מספר פעמים.
כוחות המגן העבריים שפעלו במרחב הדרך לירושלים כללו בשלבים הראשונים של הלחימה יחידות פלמ"ח, ויחידות מחטיבות החי"ש (חיל־ שדה) "עציוני" ו"גבעתי". החל מחודש אפריל 1948 אורגנו יחידות הפלמ"ח שפעלו לאורך הדרך במסגרת חטיבת "הראל", שנטלה 9 קבין של לחימה במרחב. במערכה השתתפו גם כוחות מהחטיבות 7, "אלכסנדרוני", "יפתח", 8, ו־ "קריתי", וכן כוחות סיוע מחיל התותחנים, מחיל ההנדסה, ומחיל־האויר.
הליווי הצמוד
בשבוע הראשון של חודש דצמבר 1947 ביצעו הערבים פעולות איבה ראשונות שהתבטאו ב-רגימה ובצליפות בודדות על רכב יהודי, אך עד מהרה החריפו והפכו להתקפות מאורגנות. התח-בורה היהודית בכביש תל־אביב—ירושלים החלה לנוע בשיירות של שתי מכוניות לפחות. במכו־
ניות נסעו חוליות מגינים מזויינים באקדח ו־2 רימונים. ב־9 בדצמבר נמסרה האחריות לכביש ירושלים לידי הפלמ"ח שהמשיך להיות אחראי לו במשך כל תקופת הליווי הצמוד. כוח הפלמ"ח כלל 2 יחידות אבטחה. על הגזרה המזרחית של הכביש הופקדה יחידה מהגדוד ה־6 שאנשיה כונו "פורמנים" (ע"ש "שמעון פורמן" שהיה כינוי הקבע של מפקד היחידה). על הגזרה המערבית הופקדה יחידה מהגדוד ה־5 שאנשיה כונו אנשי "זהבי". בחודש דצמבר כלל הליווי הצמוד חוליה בכל אוטובוס נוסעים, לרוב בחור ובחורה ש-נשקם מפורק ומוסתר על גופה של הבחורה, מחשש לחיפושי נשק ע"י הבריטים, וכן כוח גדול יותר ב־2—3 מוניות שנעו הלוך ושוב לארכה של השיירה. נשקם של המלווים כלל סטנים, אקדחים ורימונים. מלבד כוח הפלמ"ח הלא־חוקי, ליווה את השיירות כוח חוקי— אנשי המשמרות הנעים של "משטרת הישובים העב-ריים". הם היו להלכה כוח בטחון ממשלתי אך למעשה קבלו הוראות מה"הגנה". פעולתם של נוטרים אלה היתה חיונית ביתר. הם היו היחי-דים שיכלו לשאת נשק בגלוי, ונשקם היה משובח (יחסית) וכלל רובים ומקלעי "לואיס". הנוטרים נעו בעוז רוח בטנדרים פתוחים מאחר והבריטים לא התירו להם להפעיל את משוריי-ניהם. בראשית הקרבות נעו יום יום בכביש — 4—6 שיירות, הלוך ושוב. מכיון שהשיירות היו בלתי משוריינות היה סוד הצלחתן תלוי במהי-רות תנועתן. הנשק קצר הטווח של כוחות הליווי לא התאים להתמודדות עם הערבים שהפעילו נשק ארוך טווח. נוסף לליווי הצמוד, הציבו כוחותינו מזקפי־קבע בנקודות תורפה של הדרך (בגזרה המערבית), תפשו משלטים אר-עיים על הרכס שמצפון לכביש שער הגיא, וביצוע פעולות תגמול ואזהרה נגד בסיסי המת-קיפים ואף נגד התחבורה הערבית.
מתחילת הקרבות ניכר היה כי יש 9 נקודות תורפה לאורך הכביש: אבו־כביר, יאזור, בית-דג'ן, רמלה, אל־קובאב, דיר־איוב, פיתולי שער־ הגיא, סריס והקסטל. כוחותינו החלו בעקיפת נקודות התורפה ועברו לנוע בדרכי חליפין, שיצרו בהמשך נתיב חדש שעבר — בגזרה
המערבית — בשטח יהודי רצוף. בתחילה נעקפו אבו־כביר ורמלה. כדי לא לעבור באבו-כביר הוכשרה דרך בטחון שהובילה משכונת התקוה למקוה־ישראל דרך השדות, והוחזקו 2 מזקפים לאבטחתה בבנין ה"ספירט" ובבנין ה"יוצק" שבין אבו-כביר ומקוה ישראל. כדי לעקוף את רמלה הופנתה התחבורה בצומת בית דגון ל־3 דרכי חליפין: דרך בית־דגון—רחובות—עקרון— חולדה—לטרון (דרך השיירות הראשית), דרך רחובות—גדרה—צומת מסמיה—לטרון, ודרך ר-חובות—נען—גזר—אל־קובאב. ממערב לצומת בית־דגון הוצב מזקף — בבית הקק"ל. למרות התנגשויות בלתי־פוסקות המשיכו השיירות לעבור ביאזור עד ה־22 בינואר. באותו יום נפלו במבואות יאזור 7 נוטרים שליוו שיירה לירוש-לים. בעקבות זאת הוכשרה בראשית פברואר דרך בטחון בציר חולון—מולדת—ראשון לציון שעקפה את יאזור. קטע הכביש שבין צומת חול-דה ושער־הגיא היה שקט יחסית עד לחודש מארס מאחר והיה בחסותה של היחידה הבריטית שחנתה בלטרון. התנועה בגזרה שבין שער הגיא וירושלים התנהלה בשטח ערבי טהור ללא אפ-שרות עקיפה, ואכן עד מהרה הבחינה הערבים ביתרונם בגזרה זו ופעילותם בה גברה. בגזרה המערבית הצטמצמה פעילותם בהתנכלות למזק־ פים ובנסיונות למקש את דרכי החליפין.
שיטות ההתקפה של הערבים החלו להתפתח ובמקביל התפתחו בהדרגה שיטות ההגנה של כוחותינו. בעוד שבתחילה תקפו הערבים את השיירות ממוניות ובאש צלפים' הרי שעתה הפעילו כנופיות גדולות שפעלו לעבר השיירות
מפת קרבות לטרון
ממורדות הרכסים. מאוחר יותר החלו להניח מחסומים ומוקשים, ולרכז ע"י "פזעה" כוחות גדולים, עובדה שהעניקה להם תמיד עדיפות ניכרת בכוח אדם ובעצמת־אש.
ההתקפות הערביות תכפו, ובוצעו ע"י כוחות גדולים מאד. הגשמים שיבשו את דרכי העפר שבגזרה המערבית. כביש מסמיה—לטרון לא ניתן לשימוש, מאחר ובמחנה ואדי־צראר הסמוך
החל מחודש ינואר החלו כוחותינו בשריון השיירות. באמצע ינואר היו כל האוטובוסים שפעלו בקו משוריינים, וכן שוריינו תאי הנהג והמנוע של 25 מבין 100 המשאיות שפעלו בדרך. הליווי הצמוד המשיך לנסוע במוניות, אך החל בהפעלת מקלעים. בתחילת פברואר פעלו לאבטחת הקו 430 מלווים, אך נשקם היה מועט. מידי יום ביומו עלו 2—3 שיירות לירושלים. בשלהי פברואר הפסיקו יחידות הצבא הבריטי את השימוש בכביש הראשי ועברו לנוע בכביש לטרון—רמאללה, כדי להמנע מהסתבכות בקרבות. הסתלקותם של הבריטים איפשרה לשני הצדדים היריבים לפתח את מלוא כוחם. כוחותינו החלו בהפעלת משורייני ליווי מתוצרת בית שכונו "סנדוויצ'ים" מכיון ששריונם כלל שני לוחות פלדה וביניהם לוח עץ. ה"סנדוויצ'ים" היו חסרי גג וכוסו רק ברשת נגד רימונים. בתחילה פעלו כ־3 משוריינים בשיירה, ואח"כ 10 ואף למעלה מזה. כדי להתגבר על מחסומי האוייב הופעלו חבלנים, ומשוריינים פורצי מחסומים שנעו בראש השיירה. בראשית חודש מארם הופעל מטוס סיור קל שחג מעל השיירות ואיתר ריכוזי אויב.
לקראת אמצע חודש מרס חלה החמרה במצב.
לו התרכזו יחידות גדולות של מתנדבים ער-בים. בתקופה זו עלתה שיירה לירושלים רק אחת לכמה ימים.
בשלהי מרס הגיעה הלחימה בדרכים לכדי משבר חמור• היה ברור כי שיטת הליווי הצמוד נכשלה. חלק ניכר מרכב השריון שהותקן ב-מאמצים מרובים הושמר או אבד, לוחמים ומפק-דים רבים נפלו, וחרף קרבנות אלה נותרה ירושלים מנותקת. בעיר נוצר מצב חמור, האס-פקה הלכה ופחתה ועובדה זו השפיעה לרעה על יכולת עמידתה של האוכלוסיה האזרחית. הער-בים העריכו כי אם יתמידו במאבקם על הדרך, יוכלו להכריע את ירושלים העברית במצור. דוד בן־גוריון יו"ר הנהלת הסוכנות דאז היטיב לבטא את הסיכונים שיצר מצב זה: "לערבים היה חשבון נכון: הכנעת ירושלים העברית, כיבושה או החרבתה ינחיתו מכה אנושה ואולי מכת מות לישוב היהודי, וישברו את רצון היהו-דים ואת יכולתם לעמוד בפגי תוקפנות ערבית". היה הכרח לפרוץ את הדרך לירושלים בכל מחיר, והכרח זה הוא שיצר את המפנה הגדול במלחמה.
(מתוך "נופים ואתרים", פרסומי חינוך של צה"ל)
מבצע
מכבי
מפת רקע לקרבות צש"ח
בחזרה
ללטרון
תש"ח - תשכ"ח
עמק איילון — מפתח לדרך לירושלים
מספר נחלים המנקזים את הרי יהודה מרחי-בים את אפיקיהם עם צאתם לשפלה ויוצרים עמקים רחבי ידים. בין אלה עמק האלה עמק נחל שורק ועמק איילון בו נספר הפעם.
עמק איילון, הצפוני בין השלושה שהזכרנו, משתרע למרגלות הרי יהודה בגובה של כ־200 מטרים מעל פני הים ונושא את שמו בזכות העיר העתיקה איילון אשר שכנה בשוליו.
כבעבר כן גם היום נודעה לעמק חשיבות רבה בהיותו "המפתח" לדרכים העולות ממישור החוף לירושלים. דרכים אלה נמשכו לכיוון מזרח, התלכדו בעמק ומכאן נצלו את אחד הנח-לים הנוחים למעבר כדי להגיע לבמת ההר. אחד מנחלים אלה — נחל נחשון אשר פתחו מתקרא "שער הגיא" — ידוע וודאי לכולנו באשר התנו-עה לירושלים מתנהלת גם היום דרכו.
בגלל חשיבותו של העמק התנהלו בו קרבות מכריעים בכל הדורות לשליטה על הנתיב ה-עיקרי המוביל אל ההר.
בסביבה זו רדף יהושע את חמשת מלכי האמורי והבטיח את שליטת הישראלית בבמת ההר. ("שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון").
כאן הכה יהודה המכבי את היוונים־סורים בהנהגתו של גורגיאס ומעמק זה פנה לשחרור ירושלים וטהור בית המקדש.
גם בימי שלטון רומי התנהלו כאן קרבות בנסיון חדירתם להרי יהודה.
בתקופת הצלבנים הוקמה במקום מצודה בשם טורון דה שבליה שנועדה להבטיח את השליטה על נקודה חשובה זו.
במלחמת העולם הראשונה נפתחה בפני הברי-טים הדרך אל ההר לאחר שגברו על התורכים אשר התבצרו בנקודה אסטרטגית זו.
עמק איילון במלחמת השחרור
בתקופת מלחמת השחרור התנהלו בעמק קר-בות עקובים מדם• בתחילה התנהלו השיירות כשחיילי ההגנה מבטיחים אותן עם נשק צמוד וחבוי מעינם של הבריטים המחפשים בדרכים. מחסומים הוקמו בדרכים בכדי לעצור את המ-כוניות ולהתנכל לנוסעיהן. בראש השיירה נע
פורץ מחסומים. פורץ המחסומים היה המשוריין שנבנה במיוחד לפרוץ מכשולים ולשמש כלחוץ בשיירה. אחריו נעו אוטובוסים משוריינים, מש-איות ו"הסנדויצ'ים" בהם ישבו המגינים. (השם סנדויץ, ניתן להם על שריונם: שני לוחות ברזל או פלדה וביניהם עץ, ממש סנדויץ' של ברזל...).
עם גבור התקפות האויב הוחלט לשנות את שיטת השיירות. לא עוד הגנה מתוך המכונית אלא כיבושה של הדרך ואבטחתה לפני בוא השיירה.
בכדי לקיים משימה זו היה על חיילינו לכבוש מספר רב של משלטים בדרך. הידועים ביניהם: משלט הקסטל, הכפר בית־מחסיר והפסגה ה-מתנשאת מעליו המוכרת לנו היום בשם "המסרק", פסגות ליד שער־הגיא ואחת הנקו-דות החשובות ביותר בלב ליבו של העמק — לטרון. לטרון הנו שמו של הכפר הערבי שבא לו משיבוש השם הצלבני טורון דה שבליה. הכפר אשר היווה משלט ובנין המשטרה לידו חלשו על הדרך העוברת בעמק והמסעף שלידם. ליד הכפר שוכן מנזר נאה המשתייך למסדר הטראפיסטי הידוע יותר בשמו מנזר השתקנים. חלק ניכר ממאמצינו כוון לכיבוש לטרון ו-סביבתה, אך ללא הועיל. ובכל זאת למרות כשלוננו בכיבושה של לטרון הוקל הלחץ מעל הבירה ומספר שיירות אף הצליחו לפלס דרכן לירושלים.
מבצעים צבאיים לפריצת הדרך
מבצע נחשון היה המבצע הגדול הראשון במלחמת השחרור. למבצע שחל בין 3 באפריל וה־15 בו, גוייסו חיילים רבים ונשק מכל חלקי הארץ. משלטים עקריים בדרך לירושלים נכבשו ואם כי לטרון לא נפלה בידינו התאפשרה העב-רתן של שיירות מספר אשר כללו ציוד ואספקה לעיר הנצורה.
מבצע הראל היה כעין המשכו של מבצע נחשון. בחמשת ימי המבצע (15—21 באפריל) עברו לירושלים שלוש שיירות. כל אחת בת 250—300 מכוניות אספקה. גם הפעם נכבשו משלטים מעברי הדרך ושוב נעו השיירות באין מפריע.
מבצע מכבי כוון לאפשר ־ למספר גדול של מכוניות ש"נתקעו" בירושלים לרדת לחוף, להצטייד ולעלות שוב לירושלים. במבצע זה התכוונו לכבוש את לטרון ואת המשלטים בהרי יהודה ביניהם משלט ה"מסרק" המפורסם. לאחר קרבות קשים בהם סייעו מטוסיו הקליים של חיל־האויר נכבש ה"מסרק" (בפעולה זו נת-רסק מטוס שנועד להפציץ את ה"מסרק", נוסעיו נספו ולזכרם הוקם גלעד ליד מקום האסון — הר הטייסים בדרך לירושלים). לטרון לא נכ-בשה גם הפעם ובכל זאת היתה שוב הדרך פתוחה לפרק זמן קצר.
במחצית חודש מאי פלשו צבאות ערב במגמה לתקוף ולהשמיד את ישראל. החטיבות השונות שעסקו באבטחת הדרך לירושלים פנו להגנת גבולותינו והדרך לירושלים נחסמה שוב. ירוש-לים העברית נשארה מנותקת, רעבה וצמאה.
חלק גדול מהדרך לבירה היה בידינו, רק לטרון וסביבתה אשר היו בידי האויב שימשו "פקק" אשר חסם את הדרך המובילה לירושלים. ברור היה לכל כי המחזיק בכפר ובמשלטיו תהיה השליטה על הדרך לירושלים וגורלה של העיר בידיו. העיר הנתונה במצור עמדה תחת הפגצות קשות ושוועה למזון, ציוד ותחמושת ללוחמים. בכדי להחיש לה עזרה הוחלט לכבוש את לטרון ולהקל על הבירה.
הקרבות לכיבושה של לטרון
מבצע בן נון א' — 25.5.48 בקרב זה לקחה חלק חטיבה 7 שהוקמה זה מחדש. לחטיבה צורף גדוד מחטיבת אלכ־ סנדרוני בו שרתו רבים מבני השרון ובתוכם בני כפר סבא.
שעת ההתקפה התאחרה ועם הנץ השחר נתגלו חיילינו לעיני האויב. התקפות אחרות נכשלו גם הם וכוחותינו נאלצו לסגת באור היום תחת מטר פגזים. למזלנו הרע חזר משמר של האויב מכיוון הר טוב והכה בעורפם של חיילינו וצלף בהם בעת נסיגתם. לאויב סייע גם השרב הכבד ששרר באותו היום. חסרו מימיות וחלק מהלוחמים לא הורגלו לחום הכבד שפקדם. לט-רון לא נכבשה. ההתקפה נסתיימה בכשלון תוך אבידות כבדות ללוחמינו, בהם שמונה עשר מבני כפר סבא. יהי זכרום ברוך. שיירת האס-פקה לירושלים שהמתינה ביער חולדה ואשר אמורה היתד. לעלות לבירה עם פריצת הדרך, לא הגיעה לתעודתה.
מבצע בן נון ב' — 30.5.48 לצורך התקפה שניה הובאו כוחות רעננים לחזית. כמפקד המבצע מונה מיקי סטון הוא קולונל מרכוס ז"ל, קצין אמריקאי אשר התנדב לשורותינו. בהתקפה זו התקרב רכב המשוריין שלנו עד למשטרה ממש, אך חיל הרגלים בושש לבוא בעקבותיו. משלטי לטרון ומסעף הדרכים החשוב נשארו עדיין בידי חיילי הלגיון הערבי.
מבצע יורם — 10.6.48 במערכה זו נטלו חלק חטיבות "הראל" ו־ "יפתח" של הפלמ"ח. חלק מהמשלטים נכבש אמנם לפי התכנית, אך משהאיר היום והיעד העיקרי לא היה בידינו נסוגו חיילינו. גם התקפה זו לא השיגה את מטרתה והדרך לירושלים העוברת בעמק איילון נשארה בידי האויב.
דרך בורמה
לאחר הכשלונות בכיבושה של לטרון ותוך כדי הקרבות לא פסקו אף לרגע החיפושים אחר
דרך שתבטיח קשר רצוף בין מישור החוף ו-השפלה לירושלים הנצורה.
בתחילת חודש יוני עברו מספר לוחמים ברגל מירושלים בדרכם למערב. בעקבותם החלו לזרום תגבורות לבירה ואחרי הרגליים ניסו לעבור בג'יפים. מאוחר יותר החלו להכשיר דרך של ממש, טרקטורים ופועלים מירושלים עסקו בהתקנתה של הדרך מתחת לאפם של חיילי הלגיון. בתחילה הועברו מטעני האספקה עד למחסום בדרך, שם הועמסו על גבי סבלים והוטענו על מכוניות שבאו מירושלים. פעולת הסלילה נעשתה בחשכת הלילה ועם סיומה נפרץ נתיב לירושלים.
עם חתימת הסכמי שביתת הנשק הפך חלקו הגדול של עמק איילון לשטח הפקר. קוי הגבול תאמו את קוי החזית וכך ישבו מצידו האחד של העמק חקלאים עבריים ומצידו השני חקלאים ערביים ולשניהם לא ניתן לעבד את אדמותיו הפוריות. לירושלים נסללה דרך עוקפת והעמק עמד בשיממונו.
מטרתם של לוחמי תש"ח מומשה ביוני 1967. חטיבת השריון "הראל" (בשורותיה משרתים לוחמי לטרון מתש"ח), כבשה את לטרון.
לטרון - אגוז המוות שפוצח
אתמול בבוקר גלשתי ממשמר איילון בפיתולי הכביש ההרוס החוצה את עמק איילון לכיוון לטרון וממנה אל ירושלים מכאן ואל רמאללה מכאן. זמן מה לפני כן חלף פה הטור אשר יצא להתמודד עם אגוז המוות שנסיונות קודמים בעבר לפצחו עלו בתוהו ועלו במספר רב של קרבנות.
לטרון הגיאונית, המתייהרת — שותקת. הפעם פוצח אגוז המוות ללא נפצים רבים, כמעט ללא נפגעים מצדנו. איש לא תלה את דגל ישראל על לטרון אף כי הדבר נתבקש יותר מבמקומות אחרים. ושוב לא היה זמן להתעכב. לטרון נשטפה ב-מהירות ונותרה בעורף.
חמש התקפות ישראליות קודמות על המיתחם הזה, שכלל מחנה צבאי. כפר
קטן ומנזר גדול ומרהיב בחיצוניותו מית־ חם אשר סתם את הדרך לבירה הנצורה — נסתיימו במפחי נפש ובהקזות דם. הנסיון השישי שנערך מקץ 19 שנים עלה יפה מן המצופה, יפה ממה שניתן לקוות ממקום ששמו לטרון.
השדות לאורך חמשת הקילומטרים ה-מפרידים בין מה שהיה אתמול גבול ישראל—ירדן לבין לטרון בערו והעלו עשן אפור וסמיך — כתוצאה מהקרב הקצר והנמרץ ומהמהלומה המוחצת שהנחית הכוח ששטף לעבר לטרון אשר חלף על פניה במסע העוצמה הבוטח הלאה.
כביש צר ורעוע ש־19 שנות שיממונו ניכרים בו היטב. פעם היה דרך מלך ל-בירה לאחר מכן — כביש הדם לשיירות הפורצות אל ירושלים הנצורה. השדות שלצדו בוערים ועשנם מחניק את לטרון. זו ששוב אינה אימה, זו ששוב אינה
מצויה על פלניטה אחרת. לטרון שהיא פתאם שלך.
אנו עוצרים ליד מנזר השתקנים, ה-מוקף כרמים ומטעים מטופחים בקפידה. איש אינו מראה עצמו, כולם חבויים מוסתרים חרדים. תחנת משטרה ריקה, שותקת הלומת פגזים מימים עברו.
אתה ניצב בדממה ההיסטורית הזו ו-צובט עצמך האין זה חלום, האין זה תיעתוע דמיון.
אתה צובט — והכאב נעים, מפני שברי לך כי אין זה חלום ואין זה דמיון. רגליך דורכות על במתי לטרון.
אתה רואה את שדות הקרב של תש"ח והם נחים לפניך כמצבה חיה. בנסיונות להגיע אל המקום בו דורכות היום רגליך נפלו מאות רבות של לוחמים ישראליים וגויותיהם התגוללות על פני המרחב הזה המשתרע מערבה.
מי שזוכר את לטרון של אותם ימים,
מי שמכיר את אימיה, אינו יכול היום לעמוד בה בלא שדמעות יקוו בעיניו.
השדות סביב לטרון בוערים. שדות ה-מוות בהם קרסו מאות מלוחמי תש"ח. היום מונחות בשדות גוויות של חיילי אויב.
מנזר השתקנים חולש על פרשת דרכים ימינה לשער הגיא. שמאלה — לתחנת המשטרה הנודעת, הכביש מעפיל אל הגבעה — לפניך עמאוס הכפר ריק האו-טובוס האחרון שעמד לצאת ממנו ניצב על עומדו הוא אחר את המועד ולא יגיע יותר למטרתו.
הכביש חוצה את הכפר לעבר בית נובא, בית סירא, לעבר בית חורון ורמאללה.
אלוהים! פתאם נהייתה הארץ כה גדולה.
אתה שומע סביבך את רעם הטנקים אתה רואה את חיוכי הבחורים בצרי-חים. אתה רואה את השרשרות בוטשות את כביש לטרון.
לא אין זה חלום !
מנחם תלמי, "מעריב" 7.6.67
סיפורן של שומריות
כך זה התחיל: מגדל הפיקוד של השומריה הראשונה; רעיונם של מספר "נועזים" ששאפו בסך־הכל ליזום פעילות שתיצור איזון לעיסוק המוגבר בפוליטיקה.
כך עלתה חשיבות הספורט; הצופיות והתרבות. היו התלבטויות: האומנם דרכו של השוה"צ במפגנים כלפי חוץי! הצלחת המפעל נתנה את התשובה — זו הדרך!
מי שיודע מה זו "דבקה" — שירים את היד! בשומריה השניה היו שותפים חניכי התנועה הערביים. כאן הם נראים מלמדים חניכים יהודים את צעדי ריקוד ה"דבקה". אכן, אחוות עמים של ממש. אתה שמחייך שם בזוית הפה, אני רוצה להגיד לך: ככה זה היה באמת, לא "סידרו" את זה בשביל הצילום.
גם הספורט לא נעדר: האומגה. הלב דופק — איזה פחד! להעיז או לוותר ? בעצם, מה יגידו ?! אני מוכרח. לעצום עינים, אחת, שתים, שלוש, דחיפה קלה, ו... איזה כיף!!! אפשר עוד פעם?
צומת העצבים של השומריה הרביעית — מגדל הפיקוד בלילה. בראש המגדל ישב .קשבנו שימריהו, • ומשם גם שידו־ו לכל המחנה בגלים גבוהים ורוגשים.
חניכי מוסד כפר־מנחם בעבודה על תחנת הרוח שלהם. מה יש להגיד ? מי שמסוגל למיבצעים כאלו מותר לו בהחלט "לעשות רוח"...
השומריה הרביעית — המצעד בחיפה. לא הסתפקנו בכך שידעו שאנחנו קיימים — רצינו להראות את עצמנו. הבאנו את השוה"צ אל רחובות חיפה. וכמו שאומרים — באנו, ראינו ונצחנו! התופים נתנו קצב, דגלים התנוססו, סיסמאות דברו, הצועדים חוללו, שרו והתעמלו. החיפאים התקבצו והריעו — הם יודעים למי
למי יש יותר כבוד!
המנצח הרים. את ידו, ונתן את האות ו... איזו אורקסטרה!! תזמורת המנדולינות של מוסד "גלבוע" פתחה בהשתפכות רומנטית נעימה, והאגס והתפוח ליגלבו כמו שטרם לבלב אגס עד אז... שימו לב לרצינות של הילדים (גונבה שמועה שבניהם של כמה מן המשתתפים משמשים כמדריכים בשומריה זו...). אה, אז זה היה אחרת. זה היה משהו! זו היתה קולטורה!
ביני — החוט המקשר בין כל השומריות. מי ששמו נזכר בנשימה אחת עם צופיות, מפקדים, סדר, קפדנות, ודבקות במטרה. "נדמה לי שהחברה שלנו נעשים דלים בחוויות, הגענו מבחינה טכנית להישגים רבים, אך אין בענין זה חדוה ושמחה — אין הווי. אנחנו בונים מחנות — אך לא חיים חיי מחנה. הדיבורים על הטבע — זה עורבא פרח. אם רוצים להגיע לאהבת התנועה — זה יהיה רק כשהיא תתן לא רק חוויות אינטלקטואליות".
(לקראת שומריה ד').
אגוזי ז"ל — האיש שהפך למושג. המארגן והרוח החיה של השומריה הרביעיה — בפעולת שכנוע אופיינית: הצעה שאי אפשר לסרב לה. "השומריה היתה אתגר עצום לכולנו, אבל עם האפשרויות והאמצעים שעמדו לרשותנו, היינו זקוקים לכל הקסמים שאגוזי ידע להפעיל, כאשר היה צריך ל'גרד' משהו, אפילו מתחת לאדמה. ולא היה דבר שהוא לא ידע להשיג לטובת הענין
(חיליק, בחוברת לזכר אגוזי).
פגז אופייני לשומריה השישית: "לונה־פארק" גיזעי של מוסד "גלבוע". מי שיזדרז ויתפוס מקום על המרפסת במגדל, יוכל להנות מרוח קרירה א־לה־נחשון. גלגל הענק שמימין מסתובב ופועל 24 שעות ביממה. עמוד בתור — ותזכה בסבוב!
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
השומריה
החמישית
גבעות נחשון 18.7.76־14ראשונים תמיד
ובכן — הכל החל לפני הרבה הרבה שנים; ובמאמר מדוייק יותר: 50 שנה פלוס 3 חודשים. הדרדקים שעדיין לא היו אז בתוכנית (והם מהווים את רובו המפריע של הקבה"א!), אינם יודעים אפילו, שב-יולי 1920 הגיעה ליפו האוניה הראשונה שהביאה איתה את עולי השוה"צ. הצטלמו, והתפזרו לכביש חיפה—ג'דה. וזו היתה סוף סוף עילה ראוייה לשמה לערוך מפגש ראשונים, ולהפגיש בו את כל אלה שהגיעו ארצה בין 1920 עם אותה אוניה, והצטרפו לקיבוצים עד 1927 — שנת ייסוד הקבה"א. מי ומי בכנס? כל אלה שהגיעו בשנים ההן — ושעדיין חברי קיבוצים. תאמרו: הזמן עושה את שלו, והחבורה לא תמצה יותר מאשר כמה מניינים? ובכן, לבעלי הרע-יון ומבצעיו הסתבר שמדובר בקבוצה נכבדה של 250
איש! קבוצות גדולות נמצאות בבית-אלפא, במר-חביה ובמשמר-העמק. קבוצות קטנות יותר: בבית-זרע, גן־שמואל, מזרע, שריד, עין־שמר, מעברות ועין-החורש, וכן בזרמים השכנים: בגבעת-חיים וברמת-יוחנן. לכנס מוזמנים גם בנים ונכדים של אותם מג-שימים.
המפגש ייערך ב־30 לאוקטובר (עוד שבוע!) בבית-אלפא. הוא ייפתח בשירה מהימים ההם — מפי צעי-רי בית-אלפא דווקא. יהיו פרקי זכרונות, שיקופיות מצילומי הימים ההם, מפגש חברים, דברים של אלי-עזר הכהן ושל חזן ועוד. יסיים אותו — למען סמל ההמשכיות והרוח הטובה — דווקא בן בית-אלפא! וכל אלה עוד יסופרו וידוברו.
התמונה הכי־עתיקה של השוה"צ בארץ! חברי השוה"צ שהגיעו ב־12 ביולי 1920 עם האוניה "קרנוליה" מצטלמים
בחוף יפו לפני צאתם לביתניה־עילית.
עבודה
מרגשת
בתנועה
לא
מורגשת
שוחחו וכתבו: בנקו אדר ומרים עין־דור
אומרים: ,הו, תנועת־הנוער זה בכלל לא מה שהיה פעם! מי רואה היום את תנועת־הנוער? מי מרגיש בה? בכלל, השומר־הצעיר עוד קיים?' בשנות הארבעים עמסה תנועת־הנוער על שכמה את כל הדברים החשובים: היא נשאה את הפלמ"ח ואת "ההגנה", היא הקימה את כל ההתיישבות בארץ. היא היתה מורגשת בכל מעשה טוב וחיובי שנעשה בארץ הזאת, היא היתה האליטה המוסרית והחברתית, גורם מנהיג. והיום?
נפגשנו לשיחה עם אסף נהיר משער־העמקים, שחזר לקיבוצו לאחר שלוש שנים מרגשות של ריכוז תנועת־הנוער הבלתי־מורגשת. שלוש שנים של ביקור בקינים, הקשבה של שעות לבעיותיהם של מדריכים צעירים, ריצה מסמינר־הכנה למפעלי־הקיץ, מישיבות ההנהגה אל כנפי המשלחת, מישיבות מזכירות הקיבוץ־הארצי אל מסדרונות משרד־החינוך. שלוש שנים של לחץ עבודה שאינו מותיר הרבה זמן למחשבה שקטה. היום אסף יותר שקט, מוכן לשוחח בניחותא על הריגושים והמכאובים של התנועה, שכולנו כה מרבים לתבוע ממנה וכה ממעטים לעזור לה. אומר אסף:
"צריך לדעת עובדות מספר. לשומר־הצעיר יש היום יותר הברים משהיו לו בשנות הארבעים, אבל, יחסית לגודל הישוב זו תנועה הרבה יותר קטנה. מכאן אפשר להסיק שהש-פעתה תהיה קטנה יותר. אבל, לא בגודל טמונה הבעיה העיקרית. להיפך. הנה, מן המס-פרים שישנם בידי אגף הנוער והנח"ל אנו' למדים שעד לפני שלוש שנים גם אחוזי ההשארות בקיבוץ לא השתנו מאז קום המ-דינה.
ובכל זאת, יש שינוי גדול, ואנשים מרגישים בו. לדעתי, בשנות הארבעים ביטאה תנועת-הנוער בחינוכה, במעשיה, בשאיפותיה, את השאיפות ואת כיוון הפעולה של מרבית ה-ישוב והנהגתו. היום מחנכת תנועת־הנוער
המשך מעבר לדף
אך תנועת־הנוער צריכה לתת חינוך לאליטה ערכית. אני מאמין שחניכי השומר־הצעיר, בשכונה שלהם, בעיירת־הפיתוח, ברמת־ אביב חייבים להוות. אליטה ערכית, שתהיה מוכנה לקחת על עצמה אחריות, לנהוג אחרת משאר הציבור. בכך אני רואה את תפקידה של תנועת־הנוער.
בכל מקום עלינו לעבוד עם האליטה. אם אנחנו עובדים, למשל, בבית־שאן, עלינו לע-בוד עם האליטה המקומית, שהיא לאו־דווקא רק גוער לומד, אבל עלינו בהחלט לרצות לע-בוד עם נוער שיוכל להנהיג את כל הנוער המקומי, ואולי ברבות הזמן את העיירה. פירוש הדבר: כשאנחנו הולכים לעבוד עם נוער, איננו הולכים לעבוד עם כל הנוער של בית־שאן. לכך אנחנו, בתנועת־נוער, לא מסוגלים. אך אם נוכל לחנך נוער שישפיע אח"כ על הוריו, על חבריו, ואולי אף יפעל לשינוי דברים יסודיים בעיירה עצמה ו(כאשר אחוז מסויים — ואני רוצה שיהיה גדול — מגיע אל התנועה הקיבוצית) בכך אני רואה את עיקר תפקידה של תנועת־הנוער. רבים הגיעו אל המסקנה שאי־אפשר לבנות מדינה רק על מיסוד ורק על ממלכתיות, וצריך להת-בסס על עשיר. אישית ואחריות אישית -והת-נדבות אישית. אין מכשיר טוב מתנועת־ הנוער, ואולי היא בלבד יכולה לחנך לדרך הזאת. ואם שואלים האם יש מקום לתנועת-הנוער היום, אני משיב: ,יש! פי כמה וכמה מאשר בעבר!'
תיקח את הילדים העיקר שלא יתגלגלו ברחוב
כשהחל בן־גוריון במהלך הממלכתיות, הוא הבין שמפירוק הפלמ"ח צריך לעבור לפירוק זרם העובדים בחינוך ותנועות־הנוער. בן־ גוריהן ידע שאת תנועות־הנוער הוא לא יוכל לפרק על־ידי צו, כי התנועות הקיבוציות וה-מפלגות לא יוותרו עליהן, ועל־כן, הוא הלך בדרך אחרת: ניסה להכתיר תנועה אחת כתנועת־נוער ממלכתית, ואת השאר ניסה להחניק באמצעים שיש בידי המדינה: סגירת כל ברזי התקציב, ואיסור הכניסה לבתי־ הספר.
בתודעה של הרבה אנשים עדיין קיים המצור על תנועות־הנוער, אך במציאות התמונה היא אחרת. משרד־החינוך מעוניין מאוד בפעולת תנועות־הנוער, ואם יש עדיין — ויש — מנהל ביה"ס שיש לו הסתייגות שתנועה מגי-עה אל בית־ספרו, מספיק טלפון אחד כדי להעמיד אותו על מקומו, בו ביום. גם ההק-צבה שהמדינה נותנת לתנועות־הנוער, אף כי אינה מספקת, גבוהה לאין־שיעור, במאות אחוזים, מאשר לפני שנים אחדות. כמובן,
עבודה
מרגשת
בתנועה
על־כן, היה לי חשוב יותר שעשר קבוצות תדברנה ותתחבטנה באיזו בעיה באופן מע-מיק, מאשר שירשמו באיזה מקום בעיתון שהשומר־הצעיר הכריז ואמר. על־כן לא הכ-רזתי ולא אמרתי, וגם ההנהגה־הראשית לא הכריזה ולא אמרה, למרות שבקלות רבה היינו יכולים לדאוג שבכל שבוע יתפרסם בעיתונות שהשומר־הצעיר הכריז ואמר, תובע ומוחה. משום כך, באמת לא מרגישים את התנועה. היא אינה מופיעה ברחוב יום־יום. אמנם, לא נרתענו לצאת אל הרחוב עם נוש-אים כמו הפער החברתי, בעיות השלום וההת-נחלויות הפראיות, כשהרגשנו שרובה של הת-נועה עומד מאחורינו, אף־כי ייתכן שהופענו פחות מדי.
כנגד התהליכים המתרחשים ברחוב הישראלי. בכלל ישראל תחרות אישית, וסטטוס, ובת־ נועת־הנוער חינוך שוויוני, שם חינוך להשגים אישיים, ופה חינוך לערכים. זו, בעצם העובדה המונחת ביסוד ההרגשה שתנועת־הנוער אין לה היום משקל ברחוב הישראלי. יכול השואל להקשות: אבל, הסתכל, דווקא בשנות ה־60 פעלו גופים קטנים יחסית — "השמאל החדש" לגווניו — כנגד המימסד והכל הרגישו בהם! נכון, אלא שהיום הכל מודים שהיתר, זו תופעה בית־רגע. כשם שצצו כך נעלמו, ואילו אני וחברי סברנו שחינוך אינו נעשה על־ידי פעילות של הפגנות ובשי-חות ועצות והשד־יודע־מה, בקבוצה קטנה, חינוך של אנשים צעירים על־ידי אנשים צעירים שנמשך שנים רבות ו"תופס" את האדם מכל הכיוונים, ולאו־דווקא בתנועות־ מחאה שנדלקות לרגע וכפות מיד.
בלי אליטה ערכית לא יהיו ערכים
בשנים האחרונות, ובעיקר אחרי מלחמת יום־ הכיפורים, אנשים החלו להבין שהממלכתיות והמימסד אינם הפיתרון לשאלות העיקריות והחשובות של מדינת־ישראל, ובעיקר לא ל-חינוך. היום מגיע החינוך הממלכתי אל כלל הנוער, אך בלי חינוך של אליטה ערכית (לא במובן של קבוצה מצומצמת, אלא של אלפי חברי תנועות־הנוער) לא ניתן לשנות את הנעשה בארץ.
אני רוצה שחניכי השומר־הצעיר יהוו אליטה ערכית בכל מקום. נכון, חשוב מאוד לתת חינוך לכולם, וזאת יכולה המדינה לעשות,
לא
מורגשת
שנשאר עוד משקע עמוק של אווירת הממלכ-תיות, ושל איסור פעולת תנועות־נוער בעלות גוון רעיוני בבתי־הספר, והוא יישאר ודאי עוד שנים רבות. אבל, היום, רוב־רובם של ההו-רים אומרים: ,תיקח את הילדים, לא חשוב לאן, אפילו לשומר־הצעיר, העיקר שלא ית-גלגלו ברחוב ולא יגיעו לדברים שהנוער בחברה המערבית מגיע אליהם: אל הסמים, אל ההפקרות, אל חוסר חינוך. הציבור הנאור ברובו מעוניין בתנועות־הנו־ ער כגורם חינוכי. אם חשבו לפני 10—12 שנה שאפשר בלעדיהם, היום ברור שאי־ אפשר בלעדיהן. הייתי אומר שגם התנועה־ הקיבוצית היתד. צריכה להיות מעוניינת בת־ נועות־הנוער. קצת מצחיק כשאני אומר: היתה צריכה. הרי כל אחד אצלנו חושב שזה גולת־הכותרת של העבודה שלנו. אנחנו מדב-רים המון על השפעה בחברה הישראלית. ניתן להשפיע בכל מיני צורות, אך העבודה בתנו־ עות־הנוער היא המיג זר שבו אנחנו יכולים לעשות הכי הרבה, ובתוקף חינוכנו ועברנו — אנחנו המוכשרים ביותר לכך. מפא"י היתה תמיד המפלגה, הקיבוץ־המאוחד קרא לעצמו הקיבוץ, ואנחנו תמיד: התנועה. תנועת־נוער. זה היה כוחנו, ולמה לבזבז את שאנחנו יודעים לעשות טוב מכל? לצערי הרב, אנחנו מבזבזים. אני אומר זאת במלוא האחריות. אילו היו לנו 50—60 חוזרי צבא מן הקיבוץ־הארצי, בני קיבוץ וחניכי התנועה העירונית, היינו יכולים לעשות תנו־ עת־נוער כפולה בגודלה והרבה יותר טובה מבחינת עומק החינוך שבה. פירוש הדבר שליח אחד מכל קיבוץ. ואין.
אילו
כולם היו כמוהם
אולם, החלק השני של תשובתי לשאלתך, הוא הרבה יותר בעייתי, והרבה יותר חמור, לדעתי. הוא נוגע בבעייה כיצד מרגיש כל קיבוץ את אחריותו כלפי התנועה שלו, ולא רק אותם 10—7 קיבוצים אשר מקבלים השנה השלמה. בתהום זה, לבי מאוד מר עלי. ברוב הקיבוצים אין מדריכים בתנועה שהם מסיימי־ צבא. כשאתה מוצא אדם שמוכן לצאת, מת-משך המשא ומתן שנה עד שנה וחצי, וכיוון שזהו גיל של התלבטויות אישיות, ונסיעות לחו"ל, ולימודים — הרוב אינו מגיע. בעצם, אנחנו מקיימים תנועה שהיא חרפה יותר גדולה מן הרצון לשלוח אליה אנשים! לשמ-חתי ישנם מספר קיבוצים, כמו אילון, משמר־ העמק, הזורע, שער־העמקים שבשנים האח-רונות יש להם כל הזמן שליח אחד או שניים בתנועה. ומעניין, לקיבוצים אלה קל יותר להוציא את האנשים. זה בא לביטוי בשיחות־ הקיבוץ, ובכך שיותר אנשים מוכנים ללכת. אני משוכנע שבקיבוצים אילה אין הדבר פוגע. הייתי אומר, אילו כולם היו כמוהם, כי
אז היתה לנו תנועה הרבה־הרבה יותר גדו-לה, עם חינוך הרבה יותר מעמיק. יש קיבוצים ותיקים ומכובדים שכבר שנים רבות לא שלחו שליח לתנועה.
שלוש שנים אני נאבק על כך שדין חוזרי־ צבא יהיה, במשך שנתיים־שלוש לאחר שיח־ רוים כדין י"גמלים. כלומר, שלא תהיינה מכסות, וקיבוץ לא יצטרך לשלוח חברים לתנועה, אלא' שכאשר נמצא חוזר צבא שמוכן לצאת לעבוד בתנועה, חייב הקיבוץ לשחרר אותו תוך שלושה חדשים. אז ודאי שנעשה פעולה בין צעירי הקיבוצים. פחות מדריכים ממה שיש לנו היום, לא יהיו כתוצאה מביטול המכסות. אני מאמין שיהיו הרבה יותר. נכי לגבי לימודים.
שלתי במאבק הזה בתוך הקיבוץ־הארצי. אני מודע לבעיות החמורות בכח אדם, שמקורן
את שואלת מהם יחסי התלות ההדדית בין הקיבוץ־הארצי ובין התנועה, ואיך הם באים לביטוי במציאות. ובכן, אחלק את תשובתי לשניים. קיימת השאלה אם בעל המאה הוא גם בעל הדעה ? במציאות של היום, כל חברי המשלחת, אם זה י"גמלים או חברי ההנה"ר, הם חברי הקיבוץ־הארצי, אך אין שום מסגרת פורמלית אשר בה הקיבוץ־הארצי כגוף מכתיב לתנועה את דרכה. ההשפעה של הקיבוץ־ הארצי באה לביטוי דרך החינוך שהאנשים קיבלו. ודאי, בנושאים מורכבים החלפתי דעות, עם מזכיר הקיבוץ־הארצי, עם חברים אחרים, אך אם יש לחברים דימוי כאילו הנהגת הקיבוץ־הארצי כופה עמדותיה על התנועה, הוא טועה. עורבא פרח! להיפך, חברים פעילים בקבה"א התאונו בפני כל הזמן שהתנועה היא מעין אחוזה פרטית של־ קיבוץ־הארצי אין בה חלק ונחלה, מבחינה זו של הכוונה.
עבודה
מרגשת
בתנועה
לא
מורגשת
בהתרחבות המשקית ובעומס המילואים הע-צום. אבל, הבעיה קשורה גם בנסיעות לחו"ל, בהשתלמויות. כשצעיר מחליט לצאת לחו"ל — שום דבר לא עומד בפניו. תוך שלושה חודשים הוא מטייל. התנועה־החינוכית עומדת בעמדה נחותה הן לגבי נסיעות לחו"ל והו היינו צריכים לעשות ואנחנו מדברים במקום
זה. מדברים על השפעה על החברה, על כך שחסרים לגו גרעינים להתיישבות, על בעיות הקיבוצים הזעירים, על כך שהבנים שלנו אינם עוסקים בשאלות רעיוניות וערכיות, על כך שאינם מוכנים ליטול על עצמם משי-מות קשות. במקום לדבר, יכולנו להחליט: כל בן ובת, אם הביעו נכונות ללכת לתנועה במשך שלוש השנים שלאחר השירות הצבאי — הקיבוץ משחרר אותם. אם הקיבוץ־הארצי, ובעיקר כל קיבוץ לחוד, ימשיך לראות רק את הבעיות הקרובות לו (והן קשות מאד, אני יודע, עם השמירות והמילואים והנסיעות ל־ חו"ל וההופשים והלימודים) לא נוכל להרחיב ולהעמיק את פעולתנו. אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו את סדר־העדיפויות: האם קודם כל חופש ולימודים, והתנועה בסוף התור, או להיפך. אם אנחנו חושבים שהתנועה קודמת, הבה נחליט החלטות שבאופן ממשי יתנו לתנועה עדיפות בקרב הצעירים שלנו. מילה אחרונה בתחום זה קשורה בכסף. השר־ מר־הצעיר היה תמיד תנועה עניה, שלא יכלה לעשות הרבה־דברים שרצתה בהם בגלל מח-סור בכסף. בעניין זה הצבתי לעצמי כמה עקרונות פעולה בתחילת עבודתי. האחד, גוף ציבורי חייב לעבוד לפי תקציב — ולעמוד בו. השני — אחריותי היא ששום פעולה חינו-כית חשובה לא תתבטל בגלל בעיות כספיות. צימצום וחסכון ככל שניתן, אבל לא הכשלת
פעולות. כשהכנו את התקציב בשנת עבודתי הראשונה, תבעתי זאת בלב שקט כי ידעתי שהמדריכים שלנו חיים עם תקציב הרבה יותר קטן מאשר מדריכים בתנועות־נוער אחרות, וידעתי שכל פעולה אנחנו בודקים שבע פע-מים כדי לחסוך בכסף. אני מוכרח לומר שמז-כירות הקיבוץ־הארצי נענתה לכל התביעות. בסופו של דבר מצאנו מקורות נוספים, רבים מאוד, שסייעו לנו לאזן את התקציב, ואפילו לא הוצרכנו להוציא את ההקצבה של הקיבוץ־ הארצי עד הפרוטה האחרונה. אבל, גם הסכום שהוצא הוא כבד מאוד.
הנה־כי־כן, מתברר מדברי אסף נהיר, שאנחנו מוציאים סכום כבד מאוד כדי לקיים תנועה שאיננו מתעניי-נים בה. עם הכסף ועם הי"גמלים, המהווים את עיקר המשלחת קיימת תנועת־נוער שהיא הרבה יותר גדולה מן הרצון שלנו לשלוח אליה אנשים. ואף־על־פי־כן, יש לנו הרבה ביקורת. מדי פעם בפעם נשאלות השאלות: האם אפשר לקרוא לתנועה־החינו־ כית היו תנועה מחנכת? למה היא מחנכת? האם השומר־הצעיר היום אינו "הממה" לשמאלנות מילו-לית מנותקת מן המציאות? — על שאלות אלה ואחרות, בשבוע הבא.

לכ' הנה"ג של השוה"צ
מח' קן קבוצי
בב'ח בשם המזכירות
עזרא שלומי
רכז משק
חשוב!
חוזר ורשימה.
אל רון צור
קיבוץ משמר-העמק.
שלום רב
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
5.7.73
בעקבות שאלות שנשאלנו ע"י כמה מהמזכירים בדבר תאריך יציאת הי"גימלים החדשים להדרכה בתנועה,ברצוני להסביר כמה דברים,
בתנועתנו קיים היה נוהג רב שנים שהי"גימלים מגיעים לתנועה לקראת סוף חודש אוגוסט כדי שיספיקו לעבור סמינר קצר ולהתיצב בקינים לפני ראשון בספטמבר,הוא תאריך "פרוץ שנת הלימודים החדשה" ועימה שנת עבודה תנועתית ו"פעולות הארגון"- כלומר צירוף חניכים חדשים ןוצעירים לתנועה,דבר הנעשה בדרך כלל תוך "מאבק" עם שאר התנועות. וכן ראשית גיבוש משלחת השליחים והי"גימלים המתחנך כשלעצמו ומנהיג את התנועה.
נוהג רב שנים,הגיוני ויעיל זה,ביצועו התממש רק ב-50% בשלוש השנים האחרו-נות,היות ובערך כאחוז הזה מבין הי"גימלים הלכו לעשות תעודת בגרות. לשמחתנו הרבה (והבונה מהותית וענינית) החליט הקבה"א שלא להמשיך בעשיית תעודת בגרות. אי לכך,יכולים כלל המתנדבים לעבודה חינוכית בתנועה להגיע לעבודה לקראת סוף אוגוסט,ולא כפי שקרה בשלוש השנים האחרונות שחציים הגיע אמנם בתאריך זה ואילו חלקם האחר "הסתנן" לתנועה מאוקטובר עד ראשית נובמבר.
דבר,שכאמור פגם רבות בתחילת שנת העבודה התנועתית ובגיבוש והכנת המשלחת של הי"גימלים.
מכל האמור לעיל דומני,שמובן,שאנו מתכוונים השנה להתחיל בסמינר "תחילת העבודה" לי"גימלים החדשים ב - 19.8 עד 24.8. בשבוע שלאחר מכן ישהו הי"גימלים בקיני היעד שלהם כדי שיוכלו להתחיל בעבודתם מיד עם תחילת שנת הלימודים ב -2.9 .
אסף נהיר - רכז התנועה,
היציאה לשנת י"ג
/בשם הי"גימלים מקבוצת 'אילה'
הביא לדפוס רון צור./
לאחר לבטים רבים החלטנו לערער על החלטת המזכירות בקשר לתאריך יציאתנו לשנת ה-י"ג. אנסה לפרט מה הן הסבות לכך ולעמוד בהן על נקודות עקריות שאותן גם הבאנו לידיעת המזכירות אשר החליטה בסופו של דבר, בשלילה.
אנו עושים זאת כיוון שמשיחות עם חברי קיבוץ,רבים משמיעים תגובות מן הצד. נראה לבו שלא ברורים הדברים די צרכם וע"מ להעמידם על דיוקם בפני השיחה,אנו מעלים אותן כאן.
א) אחת הטענות שלא לאשר את יציאתנו בספטמבר היא שקיימת תקופת "גר-עינות" של חצי שנה,שבה מתיכים את
את הקבוצה כגרעין אחד בכור ההתוך של הקיבוץ ומנסים לעדותה בחיים הקי-בוציים. לשם כך,אנו מקבלים יום־עיון פעם בשבוע המנוצל לדברים שובים. כאשר נמסר לרן ג' הטיפול בקבוצה, הוא טען על סמך נסיון של שנים קוד-מות שאין טעם לאסוף קבוצה שירדה רק עכשו מהמוסד,פעם בשבוע ע"מ לשמוע הרצאות בנושא הקיבוץ. לכן היטב הענין לימי עיון על בסים קל יותר המשלבים נסיעות כיף עם יצירת ענין יותר חשוב, כמו תערוכות שונות עם ים וסרט או למוד על שיטת חינוך במעגן־מיכאל ביחד עם טיול בשמורה ורחצה בים וכיו"ב....
ביתן לומר - הרי לכם תקופת גדעי-נוח - ולא כך. /
איננו מרגישים ואיננו רוצים לחשוב תקופה זו כתקופת גרעינית. לגבינו -זהו מושג שלא תופש. אלה הם ימים שאפשר לצאת בהם ממתח העבודה,לראות דברים ולשמוע ולחוות תוויות המעשירות אותנו,והקיבוץ מקל בכך על קליטתנו ונותן הדגשה טובה של חיים בקיבוץ,אבל בשום פנים ואופן אין זו תקופת גרעינית -לגבינו היא לא קיימת.
ב) בעקבות הנקודה הראשונה שהיא היתה הנימוק הראשי' לדחיה המזכירות את הפנייה הראשונה שלנו,ועקב זה שהבהרנו במזכירות שתקופה זו לא קיימת -
הועלתה הנקודה שאנחנו יוצאים מתוך רצון אישי ע"מ להפוך את שנת ההדרכה לכיף.
אינני יו,־דע מי וכמה אנשים מתוך המזכירות או בקבוץ,עבדו בשנת הדרכה-כזו ואני זוכר שרק לפני 4 שנים היה צריך לחייב את מסיימי המוסדות לצאת לכך כי אף אחד לא היה מוכן. אבל ברור,שאדם שחונך 18 שנה בקבוץ,עם כל הערכים והדברים הטובים שקיימים בו,לא מחנך בשנה י"ג,ולא עובד בה כאדם שבא מחלל ריק. אין להתעלם מכך שכאשר אנו באים ומדריכים נוער צעיר בערים ומעבירים לו מנסיון חיינו המועט. אנו עושים זאת מתוך גאוות החיים הקבוציים ומתוך השאיפה להביא את הבוער בעיר לפחות למחשבה על קבוץ,אם לא להגשמה מלאה בו.
חשיבותה של עבודה זו,גדולה על אחת כמה וכמה בעיירות הפיחות,שרבים הי"גימלים מעונינים לצאת דוקא לשם,ואל נשלה את עצמנו שזו עבודה יותר קלה,אלא להיפך - זוהי עבודה קשה וירבה לחנך אנשים לערכים שאין להם כל מושג עליהם. לכן,נבקש שלא להתיחס בציניות הרגילה לשנת עבודה זו ולהבהיר שנכון ששבת י"ג היא דחית צבא בשנה,היא גם שנת כיף,אבל בראש וראשונה היא שנת הדרכה בשליחות התנועה והקיבוץ.
ג) וזו בעצם הנקודה העיקרית - מתוך ראית מצב העבודה החמור בקבוצנו -ואנו יודעים עד כמה נחוץ כל אדם,כמו אויר לנשימה בכל ענף,רצינו להוציא
את הדברים אל מעל לשולחן ולבקש את הקיבוץ לדבר אתנו "דוגרי",לא לעטוף את אי-מתן היציאה בספטמבר בנימוקים שונים ואתרים,כי אם לבוא ולומר -מצב העבודה שלנו חמור ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כרגע איבוד של 5 אנשים לחודשיים שלמים,ובייחוד בתקופת סיום עבודות הקיץ. יהיה זה "־ותר ‘פייר5, ועל כך גם ניאבק,כמד כל חבר בקבוץ על הרצונות האישיים והתנועתיים מול המצב החמור במשק.
אני מקוה שתבינו נקודה זו כפשוטה וכמשמעה - מתוך רגש של הזדהות עם הקיבוץ,ומתוך רצון לצאת לעזרתנו בימים קשים אלה ולא מתוך מתרס של צד שני,אנו רוצים לצאת לשנת ההדרכה.
ד) היות והשנה,שלא כמו בשנים הקודמות,עבר מספר המתנדבים לצאת לשנת י"ג,את מכסת הצבא,היו צריכים לנפות כמה מתנדבים (20) מן המשלחת. רוב הסיכויים
מורים על כך,שאם לא תאושר צאתנו בספטמבר תעדיף ההנהגה לקחת 5 אחרים,שיוכלו לעבוד שנה מלאה,ושאולי היו מנופים מן המשלחת,ולא לריב עם הקבוץ משמה"ע על אותם 5 מדריכים שיבואו רק בנובמבר. לכן,לפנינו עומד בעצם כל הענין כמעט כאולטימטום - או שנצא בספטמבר או שלא נצא בכלל לשנת ה-י"ג,ולדעתנו זה יהיה אפילו לא מכובד לקיבוץ כמו משמר-העמק,שאנו מעריכים את תרומתו לתנועה כרבה וכתשובה. אבל מצד שני מחייבת המשך - שלא לאשר את צאתנו לשנת ה-י"ג בספטמבר וכך בעצם למנוע מאתנו בפרטומהתנועה בכלל שנת הדרכה זד.
לסיום הייתי רוצה להביא מכתב שנתקבל מן ההנהגה הראשית ובו מספר נימוקים מדוע כה תשובה היציאה לעבודה בספטמבר ואפילו לפני כן,על מנת להבהיר למה זה תשוב שנצא בספטמבר,ולמה,באם לא תאושר יציאתנו בספטמבר, יש סיכוי שהיא לא תתבצע בכלל.
/ הערה: המכתב של ההנהגה לפני רשימה זו. /
הערה לרשימה הנ"ל? "היציאה לשנת י"ג".
רון צור מבקש להעיר: ברגע האחרון התברר שלגבי הנקודה בה נאמר שאם לא נצא להדרכה בספטמבר,שאז קיים חשש שלא נצא בכלל - עלי לתקן ולומר, שכרגע החשש הזה התגרה. כלומר,המצב הוא זה שגם אם יוחלט שנצא רק בנובמבר - הסיכוי לפעולתנו יישאר קיים.
רשימות מן הקיביץ
מאת יעקב עין־דור
/ מעשה באיכר חרוץ...
לפעמים דומים אנו לאותו איכר המעבד את נחלתו על הצד הטוב ביותר, אך אותה שעה אין לו כל עניין לעזור בהקמת סכר על הנהר הקרוב לכפרו, שימנע את השיטפון העלול לגרוף את כל עמל כפיו; לכך אין זמנו פנוי, כי הוא עסוק בטיפוח ערוגותיו. מרדכי בנטוב מדבר על הסכר והוא מתכוון לאידיאולוגיה ומקומה בחיי הקיבוץ, שהיא בבחינת "תוכנית למניעת אסונות גדולים בעתיד", וממנה מתעלמים החברים האלה המרוצים באדישותם ובלא־איכפתיות שלהם לגבי הבעיות הגדולות של החברה והסכנות המאיימות עלינו.
מ. בנטוב מזכיר את ה"היפיס" שאינם רוצים לחכות לאושרם ש-יבוא, אלא — "להיות מאושרים תיפף ומייד", תוך בריחה מהמציאות של פעילות ומאבקים. למעשה הדר גם אצלנו המהלך הזה של דרי-שה "כל הדברים הטובים" מייד, מבלי נכונות לוותר על דבר ומכאן סיסמת "המימוש העצמי" ו"הדית־ קדמות האישית", שמבחינת קיבו-צית זוהי פריצה החוצה, במגמה להסיר ככל האפשר את המחיצות בין הייחוד שבחברה הקיבוצית ל-בין החברה הסובבת אותה.
במשמר־העמק מקובל לומר, כי הדור הראשון בנה את החברה והדור השני בנה את המשק, אך גם את המשק אין לקיים לאורך ימים בלי חברה קיבוצית היודעת את דרכה ושליחותה. מ. בנטוב מקווה, כי כשם שהדור השני קם נגד הדור הראשון החלוצי ורצה כביכול "להשתחרר" מעול האידי-אולוגיות ומיטענים רוחניים מכבי-דים, כך יקום הדור השלישי וימ-רוד בקודמו, כלומר: בדור השני שנולד בתוך הרווחה והשובע. ל-דבריו, יש כבר סימנים המרמזים על כך שבני הדור השלישי חותרים לקראת אופקים אחרים...
זיקה לאידיאולוגיה או צוותא בלבד ?
מאמרו של מ. בנטוב פורסם ב-חוברת החדשה של "הדים" (מס.
16.5.72 על המשמר עמ' 4
97) במדור המוגדל "מערכות", ש-הוא הפעם חוט־השידרה של ה-חוברת המכובדת ורבת־ההיקף (222 עמודים), ונושאו המרכזי הוא: הקיבוץ ושליחותו, הקיבוץ וזיקתו הרעיונית.
את החוברת פותחים דברי מאיר יערי שנאמרו. בבית־ זרע בשנת 1964 בעצרת היובל של ביתניה־עילית, הדברים לקו־ חים מתוך ספרו החדש "במאבק לעמל משוחרר" והם מוקדשים ל-אותה רוח של חלוציות והומאניזם סוציאליסטי, שהיא מאז ומתמיד תמצית מהותו של השומר־הצעיר. "אין אנו מבטיחים לאדם בקיבוץ, אלא סיפוק צרכים לפי אפשרויו-תיה הממשיות של הקומונה, המ-מלאת אח שליחותה בקרב העם ומעמד הפועלים" — נאמר באותה מסת־היובל. דומה שיש כאן דב-רים המסוגלים לשמש קן־מנחה, נוכח לבטים אקטואליים בתחום נוהלי הצריבה בקיבוץ של ימינו — "סיפוק אופטימאלי ולא מקסי-מאלי של צרכי החברים, תוך מתן בכורה למילוי השליחות".
בתרומתו של מאיר יערי במאמץ האינטלקטואלי לגישור בין זיקה לעם ובין עירנות לבעיות סוציא-ליות ואוניברסאליות, עוסק מאמרו של יהודה גוטהלף (פורסם לפגי כן ב"דבר"). י.ג. סבור כי תרומתו העיקרית של מ. יערי היא אולי בתחום בנין הקיבוץ —
אדם במרכז ההוויה, אך בתוך ה-קולקטיב העומס על עצמו שלי-חות". "צחוק הגורל הוא" — ממ-שיך י. גוטהלף — "כי יערי שנת-נסה בראשית צעדיו בקשיי השתל-בות הדורות — עומד בפני דור צעיר המתקשה ללכת בעיקבותיו. אולי מפני שבני הנעורים פשטניים מדי, או משום שהתרחב הפער בין החזון שהוא מציע לתם ובין המציאות". גוטהלף מסיים באיחו-לים למ. יערי "שימצא שוב שפה משותפת עם הדור הצעיר בקיבוץ־ הארצי ויוליך את המחנה כולו קו-ממיות — לליכוד ואיחוד תוך חי-רות המחשבה ומשמעת הפעולה".
יעקב איתן כותב באותה חוברת על הקיבוץ המפורז, שלאחר הפלתו של "חומות יריחו" של ה-קולקטיביות הרעיונית... הוא קובל על גידול שטח־ההפקר בקיבוץ-הארצי וירידת סמכותה של הת-נועה, בקיבוץ הולך ומעמיק תה-ליך. הדפוליטיזציה, שהיא תוצאה של הזנחה .והחלשה מתמדת של המגע — בראש וראשונה — עם אותו ציבור שאינו מתכחש לזיקתו למפ"ם, מאבקיה, לבטיה והכרעו-תיה. זוהי גם תוצאה של מציאות עגומה שבמסגרת הקיבוץ־הארצי לא נמצא נושא צעיר שייזום ו-יפעל לרכישת ליבותיהם של אלפי הצעירים בקיבוץ־הארצי, המתגו-דדים בצידי המאורעות ו-תהלי-כים. במערכה על גצחונד, של קומו־ נת־העניים והפיכתה לקיבוץ בעל ערכים ונכסים — מילאה התניעה את התפקיד המכריע. לעומת זאת לא היה נסיון בתקופה האחרונה להתמודד ולנסות ללכד רוב למען המשכה של השייכות הממשית ו--מחייבת. כאן הרקע לצמיחת עש-בים שוטים — קובע יעקב איתן.
על הקיבוץ והחברה הישראלית סותב יוסף שמיר. אין למנוע את .עליית רמת־החיים בקיבוץ, אך אין פירוש הדבר שייהפך לחברה, שהצריכה היא במרכז חייה. כן אין להיכנע לתביעות הסטאטוס mm־
מידה בחברתנו. כדי לעמוד בזה! יש לחפש לקיבוץ אתגרים שמחוץ לתחומי החיים הקיבוציים, כגון; בעיית הדו־קיום של הקיבוץ עם "ישראל־השנייה" באזורי ההתייש־ן בות, קליטת נוער־מצוקה וכו'.
במדור "מערכות" מובאת גם עבודתי האחרונה של בנימין גרינבוים ז"ל בנושא "החוק-יות ההיסטורית והמעשה החלוצי". נוכח התיאוריה החדישה המבססת את קיומו של הקיבוץ לא על אי-דיאולוגיה אלא על ה"צוותא" — מעלה המחבר את הצורך לבנות מהדש את המוטיבאציה לחבירות מלאה בקיבוץ ולחדש את הוולוג־ טאריזם האמיתי, המוכן — מתוך הזדהות — לקבל את מרותו של הקיבוץ. זאת אין להשיג מבלי להחזיר לתודעת החברים את ה-בסיס האובייקטיבי של הקיבוץ, ה-נובע מחוקיותה של ההיסטוריה ו-החברה היהודית.
דרך השומר-הצעיר כנושא למחקר מדעי
כמה מאמרים ב"הדים" מוקדשים להשגות והערות על מחקרו של ד"ר אלקנה מרגלית על השומר־ הצעיר ודרכו "מעדת נעורים ל־ מארכסיזם מהפכני".
רישרד ויינטרוב מביע כמה הסתייגויות מההערות המסכ-מות של המחבר לגבי תורת־השל־ בים והסינתזה יין קולוניזציה ו־ מלחמת־מעמדות.
הערותיו של מאיר תלמי מתרכזות בחוויה הרוחנית של "חיים על הגבול" בין תרבויות, תקופות ומישטרים שונים, שהיתה לאחד מ-מקורות יחודו של השוה"צ וכן ב־ קולקטיביות הרעיונית של השוה"צ והגיבוש הרעיוני שלו.
ידידיה שוהם, כקודמיו, מדבר בשבחו של המחקר, אך הוא מביע אי-אלו השגות על בך שנעל־ מו מהמחבר שתי עובדות־יסוד, ש-
בלעדיהן אין להבין את מהותו של השוה"צ : יסוד המחאה שבתנועת־ ■ הנוער והפונדמנטאליזם הסוציאליס-טי בסינתזה הרעיונית של השוה"צ.
מנחם שדמי מערער על כתר הראשוניות הבלעדית שניתנה לגאליציה בתולדות השוה"צ והוא תובע את עלבונה של תנועת ה-שוה"צ בבוקובינה, שקורותיה קופ-חו גם בספרו של ד"ר מרגלית. בהזדמנות זו פורש מ. שדמי ירי-עה רחבה של זכרונות מראשית ימיה של תנועת השוה"צ ברומניה.
במדור "מערכות" בחוברת זו של "הדים" מובאות 3 עבודות נוספות : מאמרו של שמעון מנסקי על סטודנטים יהודים ראדיקאלים בארה"ב ש"גילו" לפתע כי "קיום יהודי אינו סותר רעיונות אוניבר-סאליים"; קטע מתוך הספר "בהן שלי" מאת אלתר יבלונקה על לבטיו של חלוץ וחתירתו להת־ ערות במולדת בתקופת. האבטלה ו-שפע הוויכוחים הרעיוניים בשנות העשרים; ומאמרו של משה צפור על אלעזר פרי ז"ל — החלוץ המהפכן והעתונאי ה-מצפוני הלוחם,
כהמשך אורגאני למדור הרעיוני-חברתי מובא ב"הדים" סימפוזיון נרחב (23 עמודים) על רציפות היסטורית וערכי מורשת" בהשתת-פות מרדכי אמיתי, מרדכי רזין, יעקב רבי, יחיאל קדמי יעקב הורביץ,שלום חולבסקי, יוסף וילפנד, בן־עמי גורדון ודניאל ב ן - נחום.
בסקירתנו זו התרכזנו רק בדיווח על המדור "מערכות", אך בהתאם למסורתה של "הדים" מלאה וגדו-שה החוברת חומר מגוון ורב־עניין גם בשאר המדורים — "אורחות חברה", "חברים משיחים", "בשבי-לי חינוך", "דפים לספרות". ו־ "עינ-
1972
הראייה הבאה צות, המחזירים פינקסי־המילואים שלהם לצבא האדום, וצעירים יהודים בארץ־ישראל המחזירים פינקסי-מילואים לצה"ל...".
מעניין: גם ברוחי עלתה האסוציאציה בין סרבני־הגיוס היהודים שם וכאן. ואולם, שלא כשלום רוזנפלד, שמתי לב אל מה שבראה לו כניגוד בין כוכבים לעפר. אם־כי גם אני, כמובן, מודע' אם־ אמנם לא לניגוד, הרי לפחות להבדלים. בחינת "להבדיל אלף הבדלות", אך שמתי לב דווקא למכנה המשותף"בין התופעות: העקשנות והמרדנות היהודית הנון־קונפורמיסטית, אשר שום מישטר אינו מסוגל לדכאו לא בפיתויים ולא בעונשין אלא המישטר הבול-שביקי הטוטאילטארי בן..יובל־השנים; לאי במישטר הדימוקראטי־ יחסיה של ארצות־הברית (והרי גבוה מאוד אחוז הצעירים היהודים
מאת גבריאל שטרן
בין סרבני־המלחמה שם!) ואפילו לא המישטר הציוני בארץ־ ישראל, שהוא כולו שלנו ולמעננו, ולא אתפלא, אם יתגלו בין סרבני בריהדהמועצות וארצות־הברית איזה גרישא ניימאנסקי ואיזה ג'ופדיי ניומן. שהם בני־דודים של גיורא נוימן הישראלי...
כי למרות הניגוד הקוטבי בשהקפת־העולם בין גרישא, הרוצה לעלות לציון מולדתו ולכן אין מצפונו מרשה לו לשרת בצבא האדום, צבאו של ארץ לארלו, לבין גיורא שהוא אמנם פטריוט ישראלי על־פי-דרכו, אך שולל את מדיניות ממשלתו, ולכן אין מצ-פונו מרשה לו לשרת את מטרותיה (וכדומה יחסו של ג'ופרי לגבי מלחמת־ווייטנאם).
ודווקא משום שליבנו לגרישא, אין הריעה סובלת, שגיורא נידון פעם אחר פעם לתקופות־מעצר, עד שיאמר: "רוצה אני".' חזקה עליו, כי לא יאמר "רוצה אני", אלא אם כן יישבר — דבר שאין אנו מאחלים לו, ובעיקר — אין אנו מאחלים לצה"ל ולמדינת־ ישראל. אפשר להבין, שצה"ל מחמיר במיבחני־מצפון! אך ההב-דלה בין סרבנות מטעמי מצפון במובן המופשט והמצומצם ־על התנגדות פאציפיסטית לכל צבא ולכל מלחמה הנחשבת כבשרה לבין התנגדות פוליטית לצבא מסויים זה ולמלחמה מסויימת זו (הנחשבת כפסולה) היא מלאכותית למדי. נדמה, כי גיורא נוימן הוכיח את עוצמת מצפונו די ויותר על־ידי עמידתו במשפטים ובמעצרים חוזרים ונשנים, ואת טוהר־כוונותיו על־ידי נכונותו לשרת בשל"ת ללא משמעת צבאית. מדינת־ישראל מקבלת בזרועות פתוחות מדי שנה עשרות צעירים גרמניים סרבני־מלהמה אשר ה"וורמאכט" מכיר בשירותם ביישובי־ספר ובמוסדות־סעד ישראליים בתור שירות־חילופין, מוסדות אלה, הזועקים לידיים עובדות, משבחים מאוד את עבודתם המסורה של צעירים אלה; כלום אין בהם, ליד אותם מתנדבים גרמנים, גם מקום לצעירים ישראליים מסוגו של גיורא נוימן?
זאת־אף־זאת: גישתו של צה"ל בהפעלת חוק־שירות-הבטחון היא בדרך־כלל פראגמאטית וגמישה למדי. אין מגייסים ערבים; אין מגייסים בחורי־ישיבות; אין מגייסים בנות דתיות (לרבות הרבה "דתיות"); אין מגייסים נוער־שוליים, וכל זה ללא שירות־חילופין.
— ולפי עניות דעתי הצדק עם צה"ל לגבי כל סוג וסוג של יוצאים־מן־הכלל אלה, ,עם כל הרוגז המובן, שהדבר מעורר בחו-גים אחרים. נבצר מבינתי על־שום מה צריך להול הכלל "ייקוב הדין את ההר" דווקא על בעל־מצפון (ולו מצפון מצפני) כגיורא נוימן.
שי זה מסמל את השקפותיו של המנוח ושלנו כאחד... המנוח עשה רבות למען אחוות שני העמים..."
גם תלמידות בית־הספר ביר־סיקי הגישו למרים ברקת שטיח מע־ שה־ידיהן. שתי המתנות נועדו ל-הינתן ליו"ר המנוח שעמד -לבקר בכפרי המשולש, ב־10 בפברואר. הביקור נידחה מחמת מצב־בריאותו הקשה של ר. ברקת.
בטקס מסירת, המזכרות נכחו מנ-הל לשבת.יועץ ראש-הממשלה .ל-עניינים ערביים, מנהל מחלקת ה-הסברה, ומנהל העתון "אל אנבא", שהגיש למרים ברקת אלבום ובו את תנחומי האזרחים הערביים ש-פורסמו בעתונו.
(קאסם זייד)
גדי יעקבי מציע
רשות לתכנון כולל
הצעה להקמת רשות לאומית ל-תיכנון כולל — הכרתי, פיסי, כל-כלי ומדיני — אשר תחשוב את מחשכת העתיד של, ישראל ותמליץ כפני הממשלה על מערכת יעדי המדיניות בתחומים אלה במתואם, ועל הדרכים להגשמתם — נכללת 2םפרו החיש של ח"כ גד יעקבי, סגן שר־התחכורה, העתיד לצאת ב-ימים הקרובים.
ליד הרשות מציע המחבר להקים מועצה ממלכתית־ציבורית, שת-אפשר השגת הסכמה ציבורית רח-בה ככל האפשר מצד האירגונים שבהם תלויה הצלחת ביצועה של התוכנית.
ח"כ יעקבי קובל על כך, שעד כה לא נעשה כל נסיון ממשי להקעת רשות זו, אף־על־פי שהמערך, ב־ "להקים גוף ממלכתי לתיכנון כלכ-לי, חברתי ופיסי כולל". הוא מספר על ניסיונו להגיש הצעה לסדר" היום בנושא זה לכנסת. הנושא ני-דון בסיעת המערך, אולם עד היום הזה לא נסתיים.

16.5.72 על המשמר עמ' 3ראשיתה של דרך*
משה זרטל
ראשיתם מיצער. אפילו ניטשטשו ורחקו מן הדיוק ההיסטורי והכרונולוגי זכרונותיהם של ראשוני הראשונים, איש לא יחלוק על העובדה, כי צנועות, תמימות ופזורות על פני העיר כולה— היו ההתחלות.
מאז נסוגו הרוסים מווארשה ורוח אחרת נשבה — בעיקר ברחוב היהודי — נשרו אחד־אחד סממני המחתרת, לאור היום החלו ההתאגדויות הטרום־שומריות. לא עוד החרדה וההילה, אשר ליוותה את פעילותם המחתרתית של הסטודנטים הציונים וה"שמיניסטים" הצעירים, בהתכנסם לשיחות בבתים פרטיים לא עוד הפחד של מאסר לחודשיים ימים לכל מי שרכש שקל ציוני) לא עוד איום הגירוש מבית־הספר או מהאוניברסיטה בעוון השתייכות לאירגון ציוני או אירגון סוציאליסטי, — שניהם לא זכו לאישור שלטונות הצאר ובוודאי שלא לברכתם.
החיפוש אחר זהות עצמית, אחר תו פנים גלוי וגאה, הוא שהוליד נערים — וזמן קצר לאחר מכן גם נערות — למיפגשי ההתעמלות, לשעת המישחקים באיזה מעון ארעי בפרברי העיר, למיגרש הספורט באחד מגני וארשה. בעלי הזכרונות מספרים, כיצד — כאילו בדרך מקרה — היה ניגש אליהם נער מבוגר מעט יותר ומציע להם להצטרף לקבוצת התעמלות. "כאן מתעמלים יהודים, אתה מוכן להצטרף ?" — כך נשאל אדק גורביץ' (אברהם גור) או סבק (יהושע) פרנסון או רבים אחרים. אחד מושפע על ידי אחיו בכורו, השני מסוקרן על־ידי השמועה שפשטה בעיר כאילו מתארגן כבר הנוער היהודי בגלוי, השלישי נמשך בחיפושיו אחר חברת נערים יהודים, כשהוא עצמו מתגורר ברובע נוצרי, ובגימנסיה שלו מעטים מאוד היהודים.
אל זרם זכרונות העבר משתזרת כל פעם מחדש ההדגשה, כי הכל היה ספונטאני, מאליו פרץ בכוח רב, מאליו צמח ונמשך. הכל תמימי דעים, כי השומר־הצעיר בפולין (ואנו עודנו נטועים בתקופת בראשית בלבד...) שימש חזיון היסטורי בלתי רגיל. "איש לא אירגן את התנועה מבחוץ — מהרהר מיטק גוטגלד (מרדכי בנטוב), מראשוני התנועה — היא קמה באורח ספונטאני והתפשטה במשך חודשים כמו להבה ברחבי וארשה ולאחר מכן ברחבי פולין כולה... היה כאן ביטוי של איזה צורך פנימי היסטורי גדול של הנוער היהודי בתקופה ההיא... קוניונקטורה מהפכנית..."
לא הספונטאניות אשר אותה מעלים על נם בתקופת ההתהוות הראשונית — היא, כך נדמה, אשר עיצבה את פני הימים. אמת נכון, כי לא מגבוה ולא מבחוץ באו אל הנוער לעצב את מיסגרותיו ואת אורח חייו. ליד עריסת התנועה, מימיה הראשונים, לא עמדה מיפלגה כלשהי ואף לא אירגון פוליטי או ציבורי של החברה המבוגרת. סטודנטים ציונים צעירים, בעלי הכרה ודמיון, ניצבו — יחד עם תלמידי הכיתות הגבוהות של הגימנסיות — בראש המארגנים והמדר־ בנים, ומבחינה זו היתה הופעת הנוער, העצמית בזירת החיים היהודיים, כגילוי ספונטאני ממש. אך המעיין ממנו שאבו את האשראה, את הכמיהה ואת הכוח לקום ולהתאגד למחנה שילך ויגדל
* פרק מתוך ספר על "וארשה השומרית" — הנמצא בכתובים.
50
"הדים" יולי 1977
ויתעצם — מעיין זה תמצאוהו באותו ההכרח ההיסטורי של התקופה כחיי יהודי פולין, כשהוא משתלב בערגה אישית, בגעגועים של הפרט לחיים חדשים, להסרת הכבלים מידי העם ומידיי האדם.
תוך שנה דעך כוכבו הזעיר של הגדוד על שם ברק יוסלביץ', היהודי שהיה לגיבור פולני לאומי, ואשר את שמו איוו להם לסמל הנערים הראשונים שנתארגנו כגדוד צופים קטן. לאחר שאגודת הצופים הפולנים לא האירה פנים לצעירים יהודים — התגודדו אלה בינם לבין עצמם. קם "גדוד" קטן, אשר מניין חבריו חמישה-עשר סך־הכל — כפי שמעיד עליו מארגנו ומפקדו איגנש (יצחק) קליינרמן. לידת "הגדוד" בטרם מלחמה, — תוחלת חייו קצרה. דפוסי אירגונו ואורח פעילותו — חיקוי מושלם של דוגמת ה"החארצארסטוו" (איגוד הצופים) הפולני. הפולנים קראו ליחידותיהם על שם גיבוריהם הלאומיים, ולכן חיפשו גם הנערים היהודים גיבור משלהם: שיהיה גם יהודי וגם פטריוט פולני. והנה, נמצא להם ברק יוסלביץ,, מי שהיה בשעתו (במאה השמונה־עשרה!) ספק לבעלי אחוזות הגויים, נדד לרגל עסקים במדינות אירופה, ובעת ביקורו בפאריס, ערב המהפכה הצרפתית, נישבה בחבלי רעיונות החופש, והיד. — פלאי פלאים — מסוכן נוסע ללוחם נועז למען עצמאותה של פולין. הוא התייצב לימין קושצ'ושקו, הגיבור הפולני, במלחמה נגד הרוסים בימי המצור הרוסי על וארשה. קרא לאחיו — והוא אז בראש גדוד יהודי — "ללחום כאריות וכנמרים". מי יודע מה משך לבם של הנערים — הילת הגבורה אשר עיטרה אגדתו של היהודי הלוחם או שמא התמונה הנפוצה של ברק יוסלביץ', גיבור־חייל בעל שפם עבות, רכוב על סוס לבן, הניתן לזינוק? העיקר, כי נמצא הסמל. סמל שלא האריך ימים ב"גדוד" הצופים היהודי הראשון בווארשה.
באירגון אין חפץ בו חלפה־עברה גם הפלוגה ע"ש הקולונל גולדסמית, יהודי אנגלי, אשר בראשית המאה — בימי הכיבושים הקולוניאליים של האימפריה הבריטית — הקים אירגון נוער יהודי באנגליה, בנפרד מן המיסגרת הכללית של הנוער. בין הסטודנטים הציונים בווארשה, ביניהם צמאי דעת, שאוזנם קלטה כל ידיעה מן "העולם הגדול", היו שטענו כי באירגון נוער צופי קדם הקולנל גולדסמית אף למייסד הסקאוטינג העולמי, הגנראל באדן פאול, — אך פלוגה זו גם היא לא האריכה ימים ולא העמיקה שורש בציבור היהודי הצעיר והמתעורר.
בווארשה המתבוללת למחצה, במשפחות סוחרים ואינטליגנציה, בקרב בני טובים הכמהים לבשורה — היכה גלים החיפוש אחר ביטוי יהודי־לאומי, ללא חיקוי, ללא מסווה. "כאן היהודים עושים התעמלות..." אמר האחד לחברו ומשכו אל המרתף, בו נערכו תרגילי סדר ושעורי התעמלות. "האם אתם רוצים להירשם לסקאוטינג היהודי?" — זו השאלה שנשאלו הנערים בפשטות עם סיום שעור ההתעמלות או בשעת ההפסקה, עדיין בלחש, בפרוזדורי הגימנסיה.
במעונות שונים נפגשו, על מיגרשים רחבי ידיים המשיכו לשחק ולהיפגש פגישות שלאחר הלימודים או בבוקרו של יום שבת, או יום ראשון בשבוע. בפיזורם הגיאוגרפי של המעונות, המרתפים והדירות, בהם נערכו במשך שנים אחדות הפעולות והפגישות — עד שנת 1918, השנה בה נתלקטה הכבודה כולה מכל קצות העיר. בקן המרכזי הגדול, שנשכר ברחוב דלוגה 50, והיה ברבות השנים למרכז התנועה העולמית כולה — בפיזור גיאוגרפי זה עשויים אנו לגלות עיקבות הבעיות הסוציאליות והמיבנה הדימוגראפי של הקהילה היהודית בווארשה.
באולם התעמלות ברחוב דז'אלנה 51 — אולם שנשכר לשעות אחדות בשבוע — נערכו המיפגשים והפעולות לראשונה. אחר־כך בא תורן של דירות־ארעי. כפלא נראה הדבר, כי הדירה הראשונה שנשכרה על ידי חבורת צעירים יהודים, כדי לקיים את פעילותם הצופית־החברתית. בעלת הצביון הלאומי הברור, היתה הדירה ברחוב פולנה 5. רובע נוצרי נאה ומיוחם, הרחק ממרכז העיר, בסמוך ל"פוליטכניקה", בית־הספר הגבוה ללימודי הנדסה, אשר מועט בו מיספר
51
הסטודנטים היהודים. פשר הסוד טמון אולי בכך, כי בסביבה זו, בה שכנו גם בתי־ספר תיכוניים אחדים לבנים (אחד מהם, הגימנסיה של רונטלר, פעל באותו הבית, ואילו השני _ ע"ש קרצ'מאר — היה בקירבת מקום) וגם בית־הספר הגבוה להנדסה, כי דווקא כאן נתעורר בקרב הצעירים היהודים המבודדים, החשים על גבם ובעימקי ליבם את תו הזרות, הרצון והכורח להתלכד, למצוא אחד את רעהו. פייבל המבורג (הדם), שנמנה אז עם הסטודנטים היהודים של ה"פוליטכניקה" סיפר, כי הדחייה על־ידי הפולנים, תחושת האפלייה — אלה שיצרו את דגש העלבון, חוסר הברירה, את לידת האמנסיפציה של הנוער היהודי.
לא מיקרה הוא, כי לצידן של קבוצות גדולות של נערים ונערות, שהחלו להתארגן בין כותלי (בתי־הספר היהודיים, מהם כמה גימנסיות ידועות בעלות תוכנית לימודים אוטראקביסטית (פולנית־עברית), קמו גרעינים קטנים ופזורים דווקא בבתי־הספר הפולניים, אשר שם השוני — אפילו לא לבש מעטה של אנטישמיות גלוייה — קירב את היהודים איש לרעהו ואילץ אותם לחפש מיסגרות משלהם, אם לא נשתעבדו כליל לאשליית ההתבוללות המלאה בחברה הפולנית. שמועת ההתארגנות עשתה לה כנפיים. לא לבד תלמידי גימנסיות הגיעו, אלא גם בודדים, נערים המחפשים את ביתם.
הדירה ברחוב פולנה כבר היתה צרה מהכיל את העשרות הרבות של בני נוער, אשר היו מסתופפים שם בשעות שלאחר הלימודים, לחיות חיי צוותא יהודית, לצאת לטיולי קונדסות בחוצות העיר.
אין זה מן הדברים הקלים למצוא אולם לוויעודי נערים. השכנים אינם סובלים את הרעש המתלווה לפעילות הרוחשת, סבלנותם פוקעת לשמע השירה הקולנית הבוקעת מעשרות גרונות צעירים, בעיקר כאשר בחלקה הגדול שירה עברית היא. אין גם בקופתם הדלה של הילדים, שאינה נסמכת על קרנות המוסדות והמיפלגות למיניהן, כדי להשיב לתנאי השכירות הגבוהים, הנדרשים על־ידי בעלי־הבתים. וכך נודד "הקן" של הגדוד הראשון, גדוד "בר־כוכבא", לפינה רחוקה של וארשה. לא עוד הרובע המרווח שבסביבות ה"פוליטכניקה", לא עוד הרחוב הנאה פולנה, הנטוע בין שדירות עצים ורחובות נינוחים אחרים. הפעם הרחיקו הצעירים לנדוד עד לרחוב ז'יטניה, בעיבורה של העיר, במרחק לא רב מבתי־העלמין, הן היהודי והן בית הקברות הנוצרי. הרי לכם סתירה משוועת בין שמחת נעורים ומרד נעורים לבין דיממת המצבות, הערוכות טורים־טורים, אשר נדמה כי אין קץ להן, ותולדותיה של עיר חתומים בהן מזה דורות,
הסביבה זרה, בתים קטני קומה, פה ושם נישא בניינו של בת-חרושת. הגון האפור הוא השולט כאן, ריח תבשילי כרוב, תאורה מועטה ולקוייה ברחובות לעת ערב. רובע המשכים קום לעבודה ומשכים לישון אחר יום עמל קשה וטירחת קיום, המקדימה זיקנה בפני הנשים, המופקדות על משק הבית הדל. רובע מרוחק, פרולטארי.
אל תוך האבק הנישא עם הרוח ברחובות העזובים, מתערבב גם אבק האנטישמיות, אשר לא אבד אפילו בסימטאות הללו. החלו לעבור כאן נערים יהודים — צץ והגיח פרצופה המכוער של שנאת היהודים.
מספרים האנשים, שרגלם עוד הספיקה לדרוך על סף אותו האולם הגדול שבמרתפו של אחד הבתים, כי נוהגים היו להתלכד קבוצות־קבוצות בלכתם ל"קן החדש. בכיסיהם מלאי של אבנים לכל צרה שלא תבוא ובליבם קצת פחד לקראת הבלתי ידוע. ואמנם "הבלתי ידוע" — זו האימה הגדולה, בת־הלווייה הנאמנה של היהודי בפזורי הגלות.
נטפלים היו השקצים לנערים היהודים, אך הם למדו חיש מהר, כי הילדים הללו אינם ככל ילדי היהודים. הם משיבים מכה למכה, לא הם הבורחים והנסוגים בקול בכי ובהלה. אמנם כשהלך ברחוב סטודנט ועל ראשו כובע הקטיפה החום והמכובד של ה"פוליטכניקה" — כמו
52
למשל גרשון רוזנברג, הכדורגלן הנודע, שהתגורר בסביבת מוקוטוב המרוחקת ושם התאמן במשחק, במסגרת קבוצה רוסית, והוא מראשיו של גדוד "בר כוכבא" — לא העזו הפורעים הקטנים להתגרות בו. אולי לא העלו אפילו על הדעת, כי יהודי הוא, אחד המדריכים של חבורות הצעירים.
במרתף של רחוב ז'יטניה כבר נטבעו דפוסים ראשונים, קדומים כמעט, של פעילות רחבה ומגוונת יותר לקראת לידתו בעתיד של "השומר־הצעיר". לא לבד התעמלות — שהיתה יותר ויותר משותפת עם אגודת "מכבי", שזכתה לאישור רישמי בשנת 1915, — אלא גם צעדים ראשונים בכינון מיסגרת לשיחות וקורס של השתלמות בתולדות עמנו ונסיונות מהססים להקים מעין קורסים ללימוד מיקצועות, לקידום הצופיות.
הלכה מפת העקירה מאולם לאולם, מדירה לדירה, משכונה לשכונה — והתרחבה. משבי הקטבים המנוגדים — הראשון בסביבת יוקרה פולנית והשני ברובע פרולטארי דל בעיבורה של העיר — החלו השומרים הצעירים לחזור ולחדור יותר ויותר אל צור מחצבתם, אל לב הריכוז היהודי העצום, הרוחש חיים ופעילות, הדחוס, הצפוף, הממהר תמיד בלא לדעת לקראת מה. שמות הרחובות בהם רבו והלכו הפגישות של קבוצות וגדודים שומריים בשנת 1915, שנת 1916 והלאה — מעידים על נטייה גוברת והולכת של נדידת הפעילות השומרית לעבר העם והמוניו.
מדי פעם בפעם היו יוצאים לטיולים מחוץ לעיר — להרבות שמחה, להתאמן בתרגילי־סדר וללמוד את תורת הצופיות. באחד מטיולים אלה של "גדוד" בפיקודו של סטולפר (שקמוני), האיש שהיה קשיש יותר מבוגרי הקן והוא כבר אב לילד קטן — ירד לפתע גשם אז. נתבלבלו שורות הילדים, הופר לרגע המישטר והסדר, שהיה בראש מעייניו של המפקד, הזכור לכל כצופה מושלם. הוא החליט להעניש את חניכיו והעמידם בסך בגשם השוטף. אולי האמין, כי דרך נאותה היא לחישול האופי. אלא שלא כד סבר הנער יעקב חזן, אחד מראשי הקבוצות בגדוד. הוא יצא מן השורה כמחאה־על מעשה מפקדו, ודינו נחרץ: חזן הורחק מן הגדוד “
תוך ימים מעטים נפגשו שבעה בנים מבתי־ספר שונים, ביניהם המרדן הצעיר, וייסדו קבוצה שקראוה הכל "א זיבעלע". עד מהרה הצטרפו לקן, בנים כארזים, מעשיהם בקן נודעים לטוב. ברבות השנים — עלו כולם לארץ־ישראל.
רחובות נובוליפסקי, לשנו, נובוליפיה, מעון ה"אכספדיטורים" (סוכני הובלת סחורות ורהי-טים), מעון "יהודית", רחוב קרמליצקה, "קנים" קטנים, דירות פרטיות רבות — כאן פעם הלב היהודי. כאן פשטה הלהבה, אשר אחזה בטובים שבבנים, ואט־אט עשתה אותם לאגודה אחת.
המלחמה השתוללה במלוא עוזה, קרבנות נפלו בקרבות בחזית המערבית ובחזית המזרחית. אך ככל שרחקה החזית מעיר הבירה של פולין, חיפשו החיים את אפיקם הרגיל. פקודות וגזירות של הרשות תכפו, הרעב למיצרכים גבר, הספסרות חגגה את נצחונותיה האפלים. אך העיר לא הופצצה עוד מן האוויר, רעם התותחים לא הפר את שיגרת חייה. האקלים המדיני היה, על אף כל הגזירות של הגנראל גוברנאטור פון בזלר, נוח יחסית. באקלים זה הסתעף וצמח המחנה השומרי, אפילו צעדיו הראשונים עדיין מהוססים, מחפשי דרך.
איש לא ידע עוד בוודאות כיצד ומתי קמו היחידות הרחבות יותר, הגדודים. בתחילה היו כל הילדים הצעירים מכונסים בגדודי "זאבונים", במיסגרתם למדו ראשית תרגילי־סדר ושיחקו מישחקיהם. אך לא ארכו הימים וכבר החלו להתארגן גדודים־גדודים, אשר הכילו בקירבם בני גילים שונים, החל בילדים רכים, תלמידי כיתה א' וסיים באלה אשר חתימת שפם להם והם על סף סיום לימודיהם בבית הספר התיכון.
53
באירגון המיסגרות החדשות, אלו שהבטיחו את הרחבת הקן וגיבושו, נטלו חלק נכבד סטודנ-טים שונים, מרביתם חברים באגודת "ירדניה" או בקורפורציה "חשמוניאה", בה נשמרו עדיין מיקצת מגינוני הטקס שעוצבו במיסגרת אוניברסיטאות אירופה עוד בימי הביניים... בימי חג ומיפקד היו מופיעים הסטודנטים הללו חובשי כובעים מיוחדים ועל חזיהם מתוח סרט משי בציבעי תכלת-לבן כשסמל מגן־דוד רקום בחוטי זהב, זוהר ומנצנץ סמוך ללב, והסרט כולו עטור חוטים שחורים בשוליו, סימן לאבל על חורבן ירושלים.
הגינונים חלפו במרוצת הימים, הסטודנטים היהודים לא נהגו לצאת לדו-קרב המסורתי כדי לשמור על כבודם. לא אלה אשר דבקו בגינונים החיצוניים, הריקים מתוכן, נטו שכם להקמת גדודי הצופים העברים. האחרים, עשרות אחדות מבין הלומדים באוניברסיטה או בטכניון, מצאו פורקן למאוויי עצמם ולשוועת הזמן גם יחד. אף כי מבוגרים מחניכיהם, היו כאחים קשישים באותה המשפחה. משפחה אשר תוכן חייה דל עדיין, אך התלהבותה רבה ושאיפותיה מרקיעות שחקים.
הגדודים התארגנו וצמחו כל אחד בפינתו, בדירה משלו, לאחר מכן בצמוד לגימנסיה אשר שימשה כמאגר לעתודת הצעירים שעוד יצטרפו ויבואו.
בתולדות קן וארשה יירשם גדוד "הרצליה" כראשון במניין הגדודים, אשר שמותיהם סימלו כבר את המיפנה הלאומי־ציוני, את האופי המוגדר של גדודים שהם לא לבד צופיים בצורתם ושיטת עבודתם, אלא בעלי תכנים לאומיים־מהפכניים ברוחם. גדוד זה, אשר לאחר הקופה קצרה נבלע בקרב הגדודים האחרים, שצצו בינתיים, לא הוריש לקן המתהווה סגולות־יקר מיוחדות לבד מדיגלו המפואר, דגל "הרצליה", אשר רק עם הקמח קן "השומר־הצעיר" ממש בבירת פולין פינה את מקומה לאותו הדגל, אשר סמל "חזק־ואמץ" ושם הקן רקומים עליו, ואשר היה — לאחר שנים — לדגל התנועה העולמית. זה האחרון — עלילות גדולות מקופלות בו. דגל שבע זכרונות ומאוויים, משברים והישגים, דגל אשר — תוך סכנת נפשות — ניצל מצפורני הנאצים והוברח על גופם של חברים בפרוץ מלחמת העולם השנייה, נדד על פני רחבי רוסיה והגיע, בעיצומה של המלחמה, לחופי הארץ ונמסר למשמרת לתנועת השומר־הצעיר בארץ־ישראל...
בימים הראשונים היה עדיין הכל גזור על־פי הדוגמא, שלידתה באנגליה ועיצובה המקומי בתנועת הצופים הפולנים. גדודי ה"זאבונים" חולקו לקבוצות הנושאות שמות בעלי־חיים, הסמלים והגמוניות הצבעוניות שהתבדרו על כתף שמאל, מישחקי החדר, תרגילי ההתעמלות והטיולים אל סביבות העיר מדי שבוע — כל אלה כמו הועתקו מסיפרי ההדרכה של הסקאוטינג הכללי. הם נטעו בילדים ובבני הנעורים את כללי המשמעת, את פיתוח החושים, ראשית הת-וודעות למיקצועות שונים בעבודה, פגישה עם הטבע. לימים פשטו ההתחלות התמימות צורה ולבשו צורה, העמיקו תוכן והיו לתשתית של שיטה חינוכית אשר הניבה, לאחר שנים הרבה, את ערכי העריבות ההדדית, את ההליכה אל הכפר ואל העבודה בשדה, את הדביקות לשמירה ולהגנה. בשבילים בלתי מודעים של מישחקי ילדות — הוליכה הדרך אל חיי ההגשמה החלוצית בקיבוץ.
כיוון שהיו הגדודים הקטנים מפוזרים על פני העיר כולה ולא היה עדיין בנמצא מקום כינוס מרכזי אחד — חסר כל קשר בין הגדודים והקבוצות, פעמים אפילו היכרות אישית לא נקשרה בין ראשי הגדודים. מספרים בעלי הזכרונות, כי מחוץ לגדודים הראשונים שהחלו מתארגנים מתוך זיקה הדדית כלשהי, מתוך חיפוש אחר סמלים ושמות יהודיים בניגוד לכל שהיה מקובל עד כה — צצו פה ושם גם "גדודים פראיים", מחוץ למיסגרת. אך האמת לאמיתה היא, כי המיסגרת כולה עדיין כה רופפת עד כי קשה להבחין מי הוא בבחינת יצור פרא ומי משתייך למיסגרת "הממוסדת".
54
מן התוהו ובוהו של ראשית הצעדים החלה להצטיין תמונה ברורה יותר. שמות הגדודים, אשר בתקופה מאוחרת יותר היו רובם ככולם צמודים לבתי־ספר ומקרב תלמידיהם שאבו את העתודה, עדות הם לראשית המיפנה שחל בתנועה המתהווה. לא עוד חיקוי לעילא של דגם הסקאוטינג הפולני, אלא תווים לאומיים־עצמיים אשר בישרו תמורות בתוכן במקביל לשינויים בדפוסי האירגון והמשמעת. שמות המסמלים את גבורת ישראל בימים קדומים ואת בשורת העלייה וההגשמה בארץ־ישראל המתחדשת — זה הביטוי החיצוני לכאורה לראשית המהפכה השקטה, שעוד נכונו לה מיבחנים לרוב, עד אשר נתגבשה דמותה של התנועה והקן המרכזי שלה. "יהודה המכבי", "בר־כוכבא", "בר־גיורא", — הרי לכם ראשוני העלים בזר, בו שזורה היסטוריה עתיקה ומציאות מתחדשת, זכרונות שהם מופתי חינוך ומעשים שהם קריאה להמשך.
כמינהג הגדודים גם מינהג הקבוצות. לא עוד שמות בעלי־חיים בלבד, השאולים מן המקור האנגלי והפולני, לא "בונים" ו"סנאים" ו"נמרים" למיניהם, אלא שמות שיבטי ישראל. בכל גדוד אותם השמות לקבוצות, עד כי מרוב דביקות ילדותית למטרה היו גם קבוצות הבנות — שנה לאחר מכן — מכונות בשם "קבוצת ראובן גדוד אסתר", או "שמעון־יהודית" וכיוצא בכך.
כשם שלא חסרו קוריוזים בדרך לעיצוב דמותו של הקן וגיבושו הערכי־ציוני, כן רבו מאוד הגילויים, המעוררים עתה — ממרחק של שנים — רק בת-צחוק סלחנית. מיספר חברי הגדו-דים — בראשית — קטן יחסית ואך מעטים מהם מסוגלים לאכלס שתים־עשרה קבוצות, כמניין שיבטי ישראל, אך לכל גדוד כזה — אפילו צנוע הוא בהיקפו — שני מנהלים. עוד הדרך ארוכה אל רעיון הסינתזה מבית מדרשו של "השומר־הצעיר", שילובו של חזון עם תורת המעשה, ובינתיים שליט ללא מצרים הנוהל הצופי הפולני הנואל של חלוקת תפקידים שרירותית. הממלכות זעירות, אך שניים מולכים בכל אחת מהן: ראש הגדוד שהוא מעין מדריך רוחני ומפקד הגדוד, שהוא המדריך האירגוני. כל בחור וטוב עשוי היה, בימים הרחוקים ההם, למלא בהצלחה את שני התפקידים גם יחד, בעיקר שהתוכן הרוחני עודנו דל ומצומק ומצא ביטויו ב"הוראת־יום" נמלצת או בנאום חגיגי בפני הגדוד כולו. אך התקנון גזר ועדיין אין עוררין.
כל דיקדוקי הדרגות נשמרו עדיין, כשגדוד אחד הוא בין המחמירים ואילו האחר כבר יתר חופשיות מקובלת בשורותיו. כך או אחרת, יודעות השנים הראשונות גרם־מעלות שלם: ראש־ גדוד ומפקד־גדוד, ראש פלוגה, ראש קבוצה ואפילו סגן לראש הקבוצה. כמיהת נעורים לתהילה, ו...אבטלה סמוייה גם יחד. די לנו להציץ ליומנו של נער, חבר בגדוד "יהודה המכבי", כדי להבין רוחה של תקופה: על עטיפת המחברת שהיא מעין יומן אישי רושם יוז'ק פווילון (יוסף פולן) באותיות מאירות עיניים ועתירות קישוט את הגדרת מקומו ומעמדו בתנועה המתהווה — "מורה דרך של הסקאוט י. פווילון, טוראי בפלוגה ב', כיתה ג' ("סנונית") בגדוד היהודי החמישי ע"ש יהודה המכבי, שנת 5676—1916". המחברת כולה קודש לפירקי הצופיות, לסימני דרך וקשרים, כללי עזרה ראשונה והבחנת עיקבות בשדה וביער, מילות שירים בפולנית ובעברית (בכתיב פולני), ובפרקי הסיום: ראשית כתיבה עברית, תולדות המכבים עם ציור יהודה הגיבור, קטעים בידיעת ארץ־ישראל. במחברות הבאות, שהן אוצר בלום של מידע ופרטים על התפתחות הקן ועל חוויותיו של נער בתוך סביבה חדשה ובתמורות העתים, משתקפים היטב השינויים שחלו. ואם גם דבק הנער בכללי הצופיות האהובים עליו — נמוג במרוצת הזמן הדגש שהושם על הצורה ומתגוון ומעשיר התוכן של הפגישות והפעולות למיניהן.
עדיין פזורים ומרוחקים אחד מרעהו הגדודים, אך כבר נשמעים יותר ויותר שמות המנהלים, אשר ידם במרכז העשיה: הניק (חיים) קרונגולד, מייטק גוטגלד (בנטוב) פייבל המבורג (הדס) גרשון רוזנברג, סבק פרנסון אלק ביילס, יוסף אלסטר אדז'ה סמוס, משה ויהואש גורדון ורבים אחרים.
55
כמו קועקעה חומת ההתבוללות בחוגים אמידים, הופרעה המסורת השלווה של בעל-ביתיות יהודית. בחוצות העיר החלו מופיעים נערים ונערות בלבוש שומרי. ההתעוררות שהקיפה תחילה חוגים צרים וסגורים נתנה אותותיה ברחוב היהודי. המלחמה נמשכה, אך בציבור היהודי בווארשה הורגשה יותר ויותר התסיסה והפעילות הציונית, בקרב הנוער היכתה גלים הכמיהה לביטוי עצמאי, נועז, גאה.
עלון תלמידים בשם "היהודי", אשר הופיע בחורף 1916 באחת הגימנסיות של וארשה, והוא נושא אופי מחתרתי (היה זה עלון משוכפל — בלשון הימים ההם עותקיו עשויים בהקטוגראף — שהופיע באחד מבתי־הספר הפולניים, ללא ידיעה וללא הסכמת ההנהלה) — משמש עדות מעניינת להלך הרוחות בקרב הנוער היהודי בווארשה, ובחלקים נרחבים של פולין. ליד הכותרת ז'יד, אשר במיקרה זה אין בה כל כוונות של עלבון, מצוייר מגן־דוד עטור זר חיוור ושחפני, והמערכת (ילדי כיתה ט') מכריזה במלוא כובד הראש, כי העיתון יופיע מדי שבועיים ומחירו 10 קופיקות (תקופה ארוכה למדי נשארו בשימוש גם הרובלים והקופיקות הרוסיים וגם המארקים והפניגגים הגרמניים). שלושה גליונות של עתון נעורים זה שנשארו לפליטה — ושמא היו הם היחידים שראו אור בכלל — חדורים הודעת הסבל היהודי בגולה וגעגועים לחיים חדשים במולדת. המאמרים והרשימות חתומים בראשי תיבות או בכינויים בלבד, אך סיגנון כולם בולט בטוהר כוונותיו, בסנטימנטאליות נערית, בפאטוס ואמונה תמה. "תהיה לנו המלה "ז'יד" — כותבת המערכת בגליון הראשון — ככוכב מורה־דרך, תאיר לנו את דרך החתחתים האפילה, תעיר אותנו למעשים!... כשמש באפילה תשמש המחשבה, כי אנו פועלים לטובת מולדתנו". וברשימה אחרת, המוקדשת לגורל היהודים, מדובר על הצורך להיאבק לשיחרור ולעצמאות מאז עבדים היינו במצרים: "...אלה שאין להם רשות דיבור, המוכים, הנרמסים והמושפלים — יתלכדו נא, ישלבו זרועות. תבוא השעה וקולם יישמע. יישמע עוד! נאמין עוד! נאמין בכך!". וכך רשימה אחרי רשימה, רוח עזה ותמה של התעוררות נעורים למען ארץ־ישראל נושבת מכל משפט ומכל מאמר. ייתכן, כי היו בידי המערכת גם רשימות מעטם של ידידים או מדריכים אחדים, כיוון שבתוך החומר נכללו גם סקירות על היסטוריה יהודית, תולדות רדיפות ופוגרומים — נושאים אשר קשה להאמין כי ילדי כיתה ט,, ויהיו משכילים וערניים כאשר יהיו, יוכלו להעלות על הכתב. ומשרשרת התלאות של היהודי בגלות אל אותה הארץ החלומה, אשר אם כי לא ראו אותה "אנו מכירים אותך כפי שהנך: יפה, בהירה, שטופת קרני שמש לוהטים. אנו מתגעגעים אליך! התשמעי? ואנו נשיגך, נשיג אותך!..."
לא היה זה ביטוי מיקרי, בודד, יוצא דופן. בעלונים דומים של נוער לומד על פני פולין כולה נכתבו ונקראו במסתרים ובגלוי רשימות של השתפכות הנפש ושל וידוי כן. שלוש שנים קודם לכן כתב הנריק סטרנר, ממניחי היסוד לסקאוטינג העברי בגליציה, דברים דומים במהותם, מעמיקים יותר בתוכנם ומגובשים יותר בצורתם: "...מכשול אחד לוחץ עלינו בכל כובדו. הסקויטים סובלים מהאווירה האוייבת המקיפה אותם בנכר. הסקויט העברי זקוק לסביבה מתאימה אשר תאפשר לו להתפתח במלוא כוחו ואפשרויותיו. לסקויט בן־חורין דרושה חרות המולדת, בה יפרח וישגשג בלי מעצור. משאת נפשו של כל צופה הנה איפוא עלייה לארץ־ישראל. משאת־ נפש זו הנה הדחיפה לעבודת הצופה בגולה". בעתונות השומרית בגליציה, אשר פעלה בתנאים נוחים יחסית וללא שוט הצנזורה הצארית, ראו אור דברים רבים שהעידו על הרוחש ומתרקם בקרב הנוער היהודי שם. אותם תהליכי ההתפכחות מאשליות העתיד בארץ־המוצא, אותם החיפו-שים לביטוי עצמי של הנוער, אותם הלבטים לקראת עתיד חדש בארץ־ישראל. התנאים הולידו דרכי ביטוי שונות, דגשים אחרים בוויכוחים האין־סופיים על מהות הנוער ועתידו, הסתייגות מ"פולחן הצופיות" שכבש לכאורה את ראשוני הקנים בפולין הקונגרסאית.
כתב ביומנו צופה צעיר בוארשה: "אצל הסקאוטים היהודים בגליציה נוצרה לאחרונה השקפה מפוקפקת, כי אנו היהודים איננו זקוקים לפיתוח הגוף, כיוון שהיהודים הם עם הספר. אך לא!
56
אנו כ"עם הספר" חייבים להיות חזקים גם מבחינה פיזית, כי רק סובלנות לגבי השקפה רוחנית וגופנית גם יחד — עשוייה להעלות את האדם למרום עוצמתו המוסרית..." לא פיגרו גם נערי וארשה, השומרים, לפני שישים שנה, אחרי אחיהם בגליציה באותה החתירה האופיינית כל כך ל"מרום העוצמה המוסרית".
שאיפות וגעגועים מחפשים את סימליהם, את סיסמתם, את דיגלם. חלומו, השזור חוטי זהב, של הרצל כמו ליווה את הצעירים בשאיפתם אל היפה, אל הנעלה, אל המשנה סידרי עולם. הם ידעו, כי "אין לנו דגל, אך דרוש הוא לנו. ברצותנו לנהוג אנשים רבים, עלינו להרים סמל מעל לראשיהם."
"משער אני לעצמי — הזה הרצל — דגל ובו שבעה כוכבי־זהב. השדה הלבן יסמל את החיים החדשים, הטהורים; הכוכבים הם שבע שעות־הזהב אשר לעבודת יומנו. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל הארץ החדשה..."
בימי המלחמה, בשנות הכיבוש הגרמני, היו רכונים לא פעם מדריכי התנועה ומחפשים את הסמל, את הברכה, את אשר ילכד ויחזק את המחנה כולו. באותה תקופה לא טרחו הרבה בשאלה זו בשורות התנועה בגליציה. שקועים בדיונים סביב הוויות עם ועולם, הסתפקו בתירגום מילולי של ברכת הצופים הפולנים: "שים לבד וקבעו סמל אשר מגן־דוד בא במקום הצלב של סמל הצופים הפולנים.
בווארשה הקדישו תשומת־לב רבה יותר לסמלים החיצוניים, אשר מהותם וערכם בחינוך ובציבור הרחב נראו חשובים ונכבדים. וכך עלתה מניבכי קדומים הברכה "חזק־ואמץ' על פי הפסוק מספר יהושע — "חזק ואמץ, אל תערוץ ואל תחת והיא שליוותה דורות על דורות של שומרים ומגשימים ברחבי תבל. אחד הבוגרים, סטודנט בפולטכניקה הווארשאית ומתעמל נודע מבחירי "מכבי", ושמו אבנצ'יק, שירטט את צורת הסמל של התנועה, אותו סמל המקודש לתנועה כולה מאז ועד היום. מקורו — סמל הסקאוטינג הפולני, אך עיצובו עצמי בתכלית. ספוג כולו משמעויות ומשאות נפש. מספר בן־עמי גורדון, מוותיקי הקן וראשיו, כי החבצלת אשר במרכזו של מגן־דוד לא היה לה ולא כלום עם חבצלת הבורבונים בצרפת. החבצלת שצבעה לבן סימלה, את הטוהר מחצית הזר השזור עלי עץ אלון פירושו חוסן, שקידה ועמל, ואילו המחצית השניה של הזר, זר הדפנה — משמעותו נצחון ותהילה, שיושגו רק בזכות העמל, השקידה והמסירות. ובך נתגלמה הסינתזה השומרית הקדומה...
לעתים קרובות יותר נפגשים כבר מנהלי הקן וראשי הגדודים. הפגישות כולן בדירות פרטיות, פעם בבית קרונגולד ברחוב שינקיביצ'ה, פעם בשדירות ירושלים אצל משפחת גוטגלד, בהזדמנות אחרת אצל משפחת המבורג ברחוב דז'יקה או בביתם של הורי מדריכים אחרים. עוד מפה המדגימה במידגם זעיר את פזורת היהודים אפילו בתחומי עיר אחת. קרה שהפגישות נערכו בחדרו של זליג וייצמן, האיש אשר שמו הופיע תכופות בפעילות הציונית בווארשה, והוא קושר קשרים אמיצים עם גדודי השומרים בשנים 1915־1919, דבק בלב ונפש בתנועה. אדם קשיש בהרבה מחניכי הגדודים וממדריכיהם גם יחד. כאילו אבא לכולם, והנה גם אח הוא. הקן נסתייע בסמכותו ובמעמדו של האיש. ואילו הוא עצמו שאב כוח ועידוד מרוח הנעורים הנלהבת של המחנה השומרי.
עוד נחזור ונפגוש את זליג וייצמן בתחומים השונים של פעילות "השומר־הצעיר". מי היתה דמות יוצאת דופן זו בנוף תנועת הנוער בימיה הראשונים ? כמו חבר היה לכל דבר, ממלא חובות השומר כאחד־העם — והנה הוא כפאטרון בעת ובעונה אחת. בוגר מחבורת הסטודנטים הציוניים באוניברסיטת וארשה, אשר במרכזה עמד גרינבוים, שסבב בערים ובעיירות עוד בראשית המאה ועשה נפשות לרעיון הציוני, כשרבים מתנגדיו וחריפים הפולמוסים סביב טיעוניו. באחד מן
57
שנות 1920 סמל השומר הצעיר
העיתונות היהודית מלאה רשמים וכתבות. ערב החגיגות ידע כבר ה"מאמענט" לספר, כי מזה כמה ימים, בשעות בוקר מוקדמות מאוד, מתאמנים השומרים בתרגילי סדר — רחוקים מעין הקהל וסקרנותו המובנת מאליה. הידיעות המוקדמות בישרו, כי בטיול ובתהלוכה יצעדו 600 סקויטים, 150 אנשי "מכבי" ומאות רבות של תלמידי בתי־ספר, חברי אגודות, ילדי גנים ונציגי הציבור היהודי.
המציאות באותו ל"ג בעומר תרע"ו (21 במאי 1916) עלתה על כל המשוער והצפוי. טיול אביב מסורתי הפך — בתוקף נסיבות הזמן — לתאריך היסטורי, שהועלה על נם בסיפרי תולדות היהודים בווארשה ובתולדותיה של התנועה הציונית בפולין. הכותרת הראשית בעיתון, שהופיע למחרת היום, בישרה — בשם המטה הכללי הגרמני — על נצחון גרמני חדש ליד וורדן בצרפת— אחת המערכות העקובות מדם ביותר במלחמה — ועל־כך, כי "האוסטרים צועדים קדימה בתחום טירול האיטלקי", אך את עינו ואת לבו של היהודי בווארשה צדה באותו בוקר הידיעה הבולטת בזו הלשון: "מעולם לא הרגישו ילדים יהודיים חופשיים כל כך, גאים ואמיצים כמו אתמול".
שני העיתונים היהודיים הגדולים: "היינט" ו"מאמענט" התחרו ביניהם במסירת כל פרט מפרטי המאורע. הם ידעו לספר, כי בשעות המוקדמות של הבוקר, בעוד הרחובות נמים את שנתם, החלו השומרים נוהרים מכל חלקי העיר למקום הריכוז בכיכר קראשינסקי. שם נערך המיפקד, דו"ח נמסר לזליג וייצמן המפקד, שהיה לבוש ביגדי צופה, וברכת "חזק־ואמץ" הידהדה ממאות הגרונות. העתונאי החרוץ של "מאמענט" חוזר בדיווחו פעמים אחדות על המושג הרוסי־הצבאי "סמוטר" בדברו על המיפקד של הגדודים והקו כולו. כאילו דיווח הרפורטר המסור נישא על כנפי ההתלהבות והדמיון, על מיסקר של חטיבות ואוגדות, מיפגן של צבא נעורים רב וגדול.
גדודי השומרים במדיהם האפורים עם סמלים ציבעוניים ופלוגות "מכבי" בכובעיהם הלבנים יצאו לדרך ברגל. הם צעדו, בליווי תופים וחצוצרות, מלווים רוכבי אופניים עד ליערות ואוור שבסביבת עיר הבירה. צעידה זו לאורך קילומטרים, כששירים עבריים בפיהם ודיגלי תכלת־לבן נישאים לפני הגדודים — צעידה זו עצמה היתד, כמהפכה בתוך היום־יום המיוגע של יהודים, בעיתות מלחמה.
מכיכר הבאנקים יצאה תהלוכה אחרת: תלמידי בתי־ספר, ילדי גנים, אגודת "חובבי־שפת־ עבר" ואחרים, ובראשם נציגי ההסתדרות הציונית על גווניה. היו שם נציגי הבעל־ביתיות היהודית המסורה לילדיה, זו שלא יכלה עדיין לחוש, כי בחובו של יום זה טמון כבר ראשית המיפנה, אשר יביא באחד הימים את מהפכת הנוער ואת הקרע כין דור לדור, כאשר תיפול ההכרעה על הגשמה חלוצית ועלייה של ראשוני "השומר־הצעיר" לארץ־ישראל. אך מיפנה זה היה עוד רחוק, יחסית, ובינתיים שלט בכול שיכרונו של יום שלא היה ככל הימים עד כה.
הילדים הקטנים, תלמידי הגימנסייות, חברי האגודות, ומעל לכל: נכבדי ההסתדרות הציונית, וביניהם הד"ר מ. קלומל, העשל פרבשטיין, לוי לוין־אפשטיין, ש.ל. גורדון, ד"ר הינדס ואחרים — הללו צעדו ברגל עד לתחנת הרכבת הקטנה, אשר קשרה את העיר עם היישובים הסמוכים. רכבות מיוחדות הועמדו לרשות החוגגים והשמחה גרפה המונים.
עיתוני הימים ההם אינם משאירים מקום לאשליות. ימי מלחמה הם. הכל משמש בערבוביה: הודעות אופטימיות של המטה על המצב בחזיתות, תוצאות ההגרלה הגדולה של מפעל הפיס הסאכסי הממלכתי, מודעות על יין "כרמל" ("אלטער פאלעסטינא קוניאק") ובאותה העת — אביב 1916 — חוזרת ונשנית משך חודשים הודעת מיפקדת המישטרה הגרמנית על איסור המור להחזיק מזונות מעל לכמות המותרת לכל משפחה בסך: 10 פונט תפוחי־אדמה, 2 פונט קטניות, 2 פונט סוכר, 1 פונט חמאה, 1 פונט שמן חזירים, 1 פונט סבון. העובר על תקנה זו צפוי לעונש של שלושה חודשי מאסר או/ו קנם בסך 5 אלפים מארק.
59
באותו הדף מתפרסמות ידיעות על מקום הבראה ופנסיון באוטבוצק ועל חלוקת עזרה לנצרכים במישרדי "תומכי־עניים". ידיעות קצרות דבשות מדווחות על פסקי־דין מוות, שהוצאו נגד בוזזים ונושאי נשק חם. פקודה בשם הגנראל גוברנאטור פון בזלר מפרטת לפרטי פרטים את ההוראות בדבר איסור להחזיק יוני־דואר. ביסודיות גרמנית מצטרפים אחד לאחד הסעיפים של הפקודה, שעות הסגירה והפתיחה של שובכי יונים, חובת הודעה לשלטונות על כל יונה זרה שהתעופפה והגיעה לשובך ועוד ועוד. פחד הריגול לוחש מבין השורות. מלחמה.
אבל למחרת חגיגות ל"ג בעומר, כאשר זו הפעם הראשונה בתולדות הקהילה היהודית הגדולה באירופה, יצא נוער להפגין בקומה זקופה וגאה — אותו יום נדחו לקרן זווית כל ההודעות, האיסורים ופקודות הרשות. "דומה כי אלה שחזו במראה החג... לא ישכחוהו כל ימי חייהם" — כתב ה"מאמענט". "מתי היה לנו כדבר הזה ? מתי ראינו חזיון דומה! מתי זכאי היה הילד היהודי לנשום באורח חופשי כל־כך, לשיר את שיריו מתוך חירות, וללא מעצור לרוץ על פגי שדה ויער ? »" — קרא בהתפעלות העתונאי, הסוקר את מאורעות היום.
במשך שלושה ימים נמשכו הדיווחים, הרשימות ודיברי ההערכה על דפי ה"היינט" הציוני. הכל נסקר בהרחבה; מקום החגיגות, תיאור המחנה בתוך ריבוע אוהלים, המיפקד המשותף, השירה והבילוי — ומעל לכל — ההתלהבות שאחזה את רבבות היהודים ברחובות נאלבקי, מוראנוב והסביבה — רחובות בהם מלבד השוערים ובעלי המעגילות, כולם־כולם היו מבני עמנו — שעה שחזרה התהלוכה החגיגית בשעות הערב. מירפסות קושטו בשטיחים ובירק, תמונתו של הרצל נישאה מעל למעקות הדירות. משפחות רבות הוציאו מיטב שטיחיהן לכבוד המאורע — לאחר חודשי חורף ארוכים לא יזיק גם איוורור מעט והברשה לאוצרות החבויים בתוך הדירה פנימה — מנורות ציבעונין נתלו לצידי החלונות. פרחים וממתקים התעופפו מן החלונות ופוזרו מן הקהל לעבר טורי הילדים והנוער, הצועקים מיצעד של חלומות שלא ידע עייפות.
מן העברים קראו יהודים קריאות "הידד" נלהבות, אנשים מיושבים שזה עתה עזבו את החנות ואת דאגות הפרנסה צעקו "תחי ארץ־ישראל!"; כמינהג הגויים קראו האחרים "הוררא" או "ויוואט". ערב אחד חלמו רבבות יהודים של וארשה, בעיצומה של מלחמה מתמשכת, כי באו ימות המשיח...
"הצפירה" העברית, העתון היומי, שחשיבותו רבה אך נשימתו קצרה בגין קהל נאמניו המצומצם וקשיי הקיום המתחייבים מכך, מקדיש היה מדי יום ביומו כחצי עמוד לקול־קורא, המזעיק אח נאמני השפה ואת הציבור הציוני בכללו, להושיט יד עוזרת ולהוציא את הבטאון מן המיצר.
ארבעה עמודים הכיל עתון יומי זה (בעיתות מצוקה גוברת היה חוזר והופך לשבועון, בימי רווחה מעטים התאושש וראה אור מדי יום ביומו), כל מודעה היתה לו כמתנה מן השמים. במחוך הצר של טורים מעטים היה סיפורה של "הצפירה" על אותו מאורע של ל"ג בעומר תרע"ו צנוע ממדים יותר מאחיו הגדולים שביידיש. אך חמימות הסיקור והתלהבותו, פירטי הפרטים על המחנה והתהלוכה — העידו כמאה עדים, כי הציבור היהודי ועתונותו — פרט לחלקים האנטי־ ציוניים במופגן — ראה את היום ההוא כיום שכולו בשורה. וכך סיפר — בלשון התקופה — סופרו של העתון העברי:
"החגיגה שנערכה השתא בוורשה בל"ג בעומר, בוודאי שכמותה לא נערכה עוד בארצות הגולה, ומעולם לא פיללנו לראותה פה, בוורשה.
היהדות יצאה ברחובות העיר ביד רמה, בלי מוראו של הקוזאק ובלי אימת הפוגרומים. בני נעורים וילדים עברו גדודים גדודים ברחובות העיר בבטחה, בצעדים בטוחים ובראש מורם ולפני כל גדוד וחבורה נוסע הדגל היהודי עם הכתובת העברית והשם העברי של הגדוד או החבורה.
60
העיר היתה מלאה יהדות.
עוד בשעה 5 בבוקר התחילו גדודי הסקויטים והמתעמלים, התלמידים והתלמידות של בתי־הספר היהודיים השונים וחברי אגודות בני נעורים שונים להתאסף במקומות הנועדים להם... הילדים ודאי לא יכלו לישון בלילה, בקוותם לחגיגה ולטיול... בשעה 6 בבוקר כבר נקבצו בכיכר קרא־ שינסקי — המקום הנועד מראש — חבורות הסקויטים וכולם לבושים התלבושת המיוחדת שלהם, חבורה־חבורה תחת דיגלה תכלת-לבן... מלבד הסקויטים באו שמה חבורות שונות של בני נעורים: "מכבי", "המרכז", "החבר", "השחר", "ירדניה".
...כל הכיכר מסביב היה מלא המוני אנשים ונשים, אשר ניצבו והתבוננו אל המחזה המיוחד.
מן החלונות והמעקות נשקפו אנשים ונשים וקיבלו את כל גדוד שבא במחיאות כפיים, קריאות "הידד" וניפנוף מטפחות.
שעה 7 הגיעה ואל הכיכר בא ראש אגודת הסקויט היהודי, ה' ז. וייצמן, ומסביב נשמע קול כל חבורות הסקויטים קורא:
חזק ואמץ!
בשעה 7.30, אחרי ההתפקדות של הסקויטים, נשמעו קולות חצוצרות ותופים והתהלוכה התחילה... (בדרך הצטרפו) התלמידים והתלמידות של בתי־הספר אשר לה' קרינסקי ובראשם מקהלת הנוגנים שלהם עם כלי השיר..."
לאחר תיאור מפורט מאוד של המסע — הסקויטים ברגל והילדים והאירגונים השוגים ברכבת המסילה הצרה — ושל המחנה, שבו "הסקויטים הבעירו אש וצלו תפוחי־אדמה, בישלו מרק וצלי...", אחרי תיאור הטקסים, בא מפי העתונאי הנלהב תיאור המיצעד בחוצות העיר, בשוב המטיילים החוגגים לווארשה בשעות הערב, כאשר "הרחובות היו מלאים המונים רבים, אשר קיבלו את התהלוכה באובציות... נשמעו מחיאות־כפיים וגם פרחים השליכו אליהם מן המעקות..."
מאז אותו טיול ראשון היה מיפגן ל"ג בעומר למסורת מקודשת מדי שנה. תפארתו של הטיול שנה לאחר מכן ועוצמתו רשמו גם הם פרק שחרג בהרבה מתחום אירוע חולף. עם תמורות הזמן לבשו החגיגות צורות חדשות, תכנים שספגו מריחה של ארץ־ישראל. השרשרת נוגדה ונמשכה.
בדיוק עשרים וחמש שנים לאחר ל"ג בעומר הראשון, במיפקד חגיגי של באי־כוח הגדודים, הוקראה הוראת־יום, שפתחה במלים אלו:
"אל כל חברי הקן בווארשה, גיטו — חזק!
הפעם לא תתלקח המדורה השומרית. לא נצא הפעם לחוג את חגנו היקר בחיק־הטבע. לא נקים מחנה צופי, לא נטה אוהל ולא נפגין את כוחנו קבל עם ועדה.
בגיטו צר, באפלת "השכונה היהודית", בימי גסיסה ואבדון, טמיעה וכשלון לבני עמנו, חל חג הנוער והמרד — ל"ג בעומר. סגורים בתוך החומה, מנותקים מן השדה רחב הידיים, מובדלים מהעולם הרחב על־ידי גדר תייל, חומות לבנים, מישמרות פראי אדם — נידונים להרס, רעב ומוות..."
ומסתיימת הוראת יום זו, שנשתמרה בארכיון מאולתר, זו חבית־הגנזך של ד"ר רינגלבלום, כשיד הזמן השחיתה בה חלקי משפטים, במלים אלו: "בשנה העשרים ושמונה לקיום התנועה נפל בגורלנו להמשיך במיפעל השומרי בתקופה של אביב עמים שגי, הממשמש ובא. מתפקידה של התנועה לקרוא את הנוער העברי להתנער מכבלי היאוש והניהיליזם ולהתכונן לקראת
61
הרגעים ההיסטוריים האלה... בל"ג בעומר תש"א עלינו להשמיע מחדש באוזני הנוער את שיר המרד:
בלילה קר, בליל אדר הקשיבה, איך האביב שר...
חזק ואמץ! הנהגה הראשית
גיטו. שנת 1941 בוארשה. הם חלמו עוד על אביב שיבוא. הם קראו לקנאות לרעיונות המרד. בני נעורים בין החומות. רעב וראשית חידלון מסביב. ובלבם אמונה נואשת והשבועה למרד. בימי הילדות של התנועה, בחלומותיה ומיפגניה הראשונים — הוטמן הזרע המופלא. עין־שמר
-----------תנועת השוה"צ לא התחילה לפני 15 שנה: קדמו לה באומה
הישראלית אבות. היא ירשה מזרמים היסטוריים גורל היסטורי. אנחנו חוטר מגזע הציונות, ולא רק הציונות המדינית. במצע האידיאולוגי של הקיבה"א קבענו את הציונות בשאיפה לשיחרור ההווי הלאומי וה-אנושי השלם של העם העברי. בתרבות אנחנו רואים הווי לאומי שלם, כפי שהוא מתגלם בפרט, בעדה, בקהילה, בעם, בהיסטוריה, בנצח. מאז נטושה ביניהם מלחמה ובבל זאת הם חותרים למזיגה (הפרושים וה-איסיים, הרבנים והמקובלים, החסידים והמתנגדים ובו'). גם הספרות העברית (מנדלי, פרץ, עגנון) מבטאת את החתירה הזאת לאחדות. אולם המזיגה של שני הכוחות האלה טרם קמה. "השומר-הצעיר" הוא היורש של החסידות וההשכלה. הוא חייב להשליט בקירבו את המזיגה של שני האלמנטים האלה לבדי שלימות. מנהיגי המפלגות בא"י יש באופיים משום טיפוס של "מתנגדים" ואינם יכולים להבין את היסוד החסידי הגלום בהופעתנו ובמיפעלנו. תנועת "השומר-הצעיר" ממזגת את ההש-כלה והחסידות לאור הציווי של אידיאה והגשמה חלוצית. הקיבוץ אינו אלא המשך של הקבוצה השומרית בגולה, אינו אלא קונקרטי-זציה של הרכוש הנפשי שלנו. בשם שאנחנו מוכרחים להקים במקום "חדר" את בית-הספר החילוני, כן עלינו להקים במקום הקהילה היהודית השוקעת את הקבוצה החינוכית השומרית בגולה ואת הקיבוץ בא"י — הביטוי הצרוף של היסוד העדתי בכנסת ישראל.
ההנחות האידיאולוגיות של הקיבוץ־הארצי מדגישות, שההווי ה-לאומי והאנושי של העם היהודי יגיע לידי שחרור ושלימות רק עם התגשמות הציונות והסוציאליזם. בחברה המעמדית אין להמוני העם אפשרות ליהנות ממקורות תרבות, הנמצאים בידי המעמד המנצל. משמע: עם התגשמות הסוציאליזם תתגשם גם הציונות, לא הפוליטית, אלא הציונות בתור שאיפה לשיחרור ההווי הלאומי והאנושי השלם של העם העברי.
מאיר יערי
(מתוך "דרכנו בארץ־ישראל", דברים בוועידה העולמית, דאנציג, 1927) 62
1976
| החלטות
תקנון יג"מלים,חל"תים ושליחים בתנועה החנוכית
1. יג'מלים וחל'תים
א) הייג/חלית איני פעיל טל הקבוץ.
ב) הייג/חלית זכאי לתקציב טנתי,תקציב הלבטה ואספקוו קסנח כמו חבר קבוץ.
תוא זכאי לקבלת מצרכי מזוך בסיסיים מתקבוץ, כגון בטר וביצים בסכום של -.40 א.
לחודט (יתכן ויחיו טנויים במטך תטנה) וזאת בנוסף למצרכים טמקבלים באופן חופטי כגון פירות וירקות.
ג) חובותיו לקבוץ חם ימי עבודת בימים ראטון וטני בטבוע, לבד מאותם טבועות טבהם מתקיימת פעילות תנועתית באותם ימים כגון טיולים,סמינרים ומחנות עבודה.
בסך הכל הוא חייב כ-70 - 80 ימי עבודת לקבוץ בטנה, לכסוי תוצאותיו בקבוץ.
יוצאי דופן הם יג'מלים/חלזת טמטמטים כראטי קנים ואז הם עובדים בקבוץ לפי מידת יכולתם מבלי לפגוע בפעילות הסדירה טל הקן.
2. מק"ק (יגימלים טפועלים במוסדות החינוכיים)
לגבי המקיק חל אותו התקנון כמו לי"ג, לבד מכך טהם חייבים רק ביום עבודה אחד בטבוע וכן ניתן לטבץ אותם בטבתות בקבוץ.
3. שליחים
א) טליחים חינם פעילים טל הקבוץ והקבוץ מקבל עליהם זכוי ימי עבודה דרך המחלקה לסטטיסטיקה.
ב) הטליח זכאי לאותם תקציבי מזון ותקציבים בקבוץ והדבר תלוי במידת יכולתו ובהתאם לצרכי הקבוץ בו הוא גר.
כמובן, אנו ממליצים לטם טמירת הקטר עם הקבוץ, ביום עבודה אחד לפחות בטבוע.
ההנהגה הראשית 12.9.1976
צבי לבנה / עליית
השוה"צ
תהלוכה
שבועיים לאחר בוא הנציג העל-יון הראשון ליהודה הגיעה אוניה ובה למעלה ממאתיים איש — כמה קבוצות של "השומר הצעיר" ־מג־ ליציר" בקבוצות אלו נכללה כמ-עט מחצית ההנהגה הראשית של־ "השומר הצעיר" מגליציה, כלשונם: מנהיגים.
אהבתי מאור את "השומר הצעיר"
ועד היום מלווה אותי הרגשה נעי-מה בזוכרי את עלייתן של קבוצו־ תיו. לא היה כמעט צורך לטפל בהן. כל קבוצה ירדה מהאוניד, בסדר ובמשטר' לפי הוראות מנהיג הקבוצה. האנשים לא נדחקו ולא הצטופפו, לא המו ולא הרעישו. הבחורים והבחורות היו לבושים תלבושת אחידה של צופים, איש תרמילו על שכמו וכן ילקוט ומי-מיה למותניו. לשונם הייתה עברית רכה ונעימה לאוז[.
משירדו לחוף נשתרר ביניהם סדר כאילו מאליו: אחד הופקד על ערי-מת הצרורות והמזוודות, שני עסק בעניין התעודות, שלישי ניהל משא־ ומתן — הכל במשטר ומידה. ה-יחסים ביניהם היו פשוטים, לבביים ומנומסים. רובם ככולם בני גיל צעיר, רעננים, בריאים ומשכילים.
...העבודה בנמל באותו יום היתה מרובה. מפאת ריבוי העולים והסי-דורים נסתיימו בשעה לא מוקדמת בערב.
אמרנו לזוז מהחוף, כשלפתע נש-מעה פקודה:
— להסתדר!
כהרף עין התחילו חברי "השו־ מר־הצעיר" להסתדר שורות־שורות והונפו דגלים עבריים. המראה היה מלבב ומרומם, אך... אותו רגע זכרת את המקרה ביום בוא הנציב העליון ואת הביקורת החמודה ש-נמתחה עלי מכל צד — והרי גם עתה היה עלינו לעבור בסימטאות הצ-רות של הערבים היושבים בבתי-הקפה ומה גם שתהלוכה זו תהיה גדולה במיספרה כמעט פי־שלושר. מהתהלוכה ההיא, ותלבושת הצו-עדים אחידה כשל צבא... תהלוכה זו בשורות סדורות ובדגלים מונ-פים, ודאי עשוייה להרגיז את הער-בים.
החלטתי איפוא לבטל את ההליכה בסך. הסברתי למנהיגים את המצב, והוספתי, שבהגיענו לדרך יפו— פתח־תקווה" לפני כניסתנו לתל־
אביב יוכלו להסתדר כרצונם.
דברי לא מצאו אוזן קשבת. להי־ פך, הם רגזו ורגשו: ,
— באנו לארצנו, וכאן נהלך זקר־
פי קומה!
— לא נוריד את דגלינו!
— אנו בארצנו, והקץ. לשיעבוד!
הסברתי להם שוב ושוב, אך
ללא הועיל. הם החליטו שלא לזוז בלי תהלוכה ובלי דגלים!
לפתע נצנצה מחשבה במוחי: עו־ לים' אלה חניכי־משמעת• הם. כל זמן שאני מתווכח עמם, יעמדו על שלהם, אנסה ליתן להם פקודה. אמרתי:
— חשבתי לשכנע אתכם, אך איך אתם מקבלים את דעתי. היום אני האחראי כאן לענייני העלייה, - ואני מצווה עליכם לנהוג לפי הוראותי!
אן יצאו המלים מפי — ומיד זזה החבורה ללא סדר וללא דג-לים ושירה. נשתררה שתיקה איל-מת חזייה רגשי ־ צער. כך עברנו את כל הסימטאות בלי שיפצה מי-שהו פה. ...משהגענו לדרך יפו— פתח־תקווה, אמרתי:
— כאן מותר להסתדר !
הם נעצרו. הושמעו פקודות מפי המנהיג. הדגלים הורמו, ולא עברו רגעים מספר ונתגלתה תמונה נה-דרת: מאות צעירים וצעירות ערו-כים בשורות וצועדים - בקצב יה־ מנהיגים מהלכים בצדדים. השירה שהתחילה בלחש, גברה והלכה... *
הכניסה לתל־אביב עוררה הת-להבות. אנשים יצאו מבתיהם ונפנ-פו במטפחות. רגש של חמימות וחיבה אפף את הציבור, ואפילו יהודים הטרודים - בעול פרנסתם ו-עסקיהם, שאין לבם פנוי לעניינים שבסנטימנטאליות, נתלקח בהם ני-צוץ בראותם את מאות הבחורים והבחורות שעזבו הורים, מעמד ו־ קאריירה ועלו מלאי התלהבות ו־ מתרוננים ופניהם לחזית העבודה והיצירה.
ברחוב נחלת־בנימין, על הרחבה שלפני מועדון "הפועל הצעיר", עצ-רו העולים בטרם נכנסו לסעוד את ארוחתם הראשונה בארץ. הם הרי-מו את דגלם מעלה ושרו את "התקווה" בעוז ובבטחון, ולאחר־ מכן נכנסו לאולם הגדול בסדר ו-משטר, כמנהגם...
("פרקי העליה השלישית", תשי"ח.)
50 שנה להשומר הצעיר

על המשמר
29.11.1963
אינפורמציה לשליחים
1942
6 אוקוטבר
1942
השליחים חזקה
נוסף להעתקות המכתבים ארצה הנני מוסר לכם אינפורמציה מדויקת
מישיבה חברי האקציונס קאמיטי הנמצאים כאן,בהזדמנות זו ימסר רק אותם הדברים שלא נמסרו במכתבים לארץ ישראל־מתוך נימוקים ברורים.
כל הידיעות האלה הן בהחלט פוריות ורק לידיעתכם הפרטית.
בראשית הישיבה עוררו חברי המזרחי(ורהפמיג גרינבר הרב בראדם) אח השאלה שבן גוריון מסר דברים חריפים נגד ווייצמן בישיבת האופיס קאמיט הום דרשו דו"ח שמני חברי הועד הפעול שהשתתפו בישיבה זו(למעשה רק מרמניסקי).בויכוח התברר יותר ויותר כמה לא אחראי היה הצעד של בן גוריון שיצא בכתב באשמה כבד נגש ווייצמן והודיע שהוא ידרש אח התפטרות הדבר שאילו נשמר בסוד אולם,למעשה זה הורס והותר נגד כל פעולה שום דו"ח לא נמסר בישיבה זו.
התנהל גם ויכוח בענין ה"סטטוס" של המוסד הזה,אולם את הפרטים תמצאו בהעתקת המכתב למאיר במו בן בענין גרוממן,
נ.גודלמן מסר דו"ח סולידי וזהו סיכום דבריו החהיל מהודעת גריגגס בענין הבטליונים
היהודיים הסוכנות הכריזה על כך כעל צעד קדימה אם בי לא נתמלאו בל התביעות שלנו, הרביזיוניסטים שנו את טעמם בעבר במה ימים ויצאו באופן חריף נגד הממשלה וההצעה הזו, בינתים מתברר ששוררת בארץ אכזבה רבה מהיחס שנוצר לבטליונים היהודים האלה הנציב העליון אים בהתפטרות באם לא יקבלו את הצעותיו ביחס לבטליונים אלה,הם צריכים לשלשם רק להגנה בנקודות תורפה בארץ ואינם מקבלים שום אימון צבאי הראוי לשמו,למעשה מעק מיכל רוצח לבטל במציאות את מה שהושג באופן תיאורטי-מוליטי, שרחוק הודיע לממשלה שהמוכנות למעשה מרמה את דעה הקהל כאשר היא קוראה אותו לייוס באשר צין הי1;ל יודע שלמעשה אינה מתקימת ההצהרה של גריגס,לאחר הלחץ של ירושלים על לונדון חל הנוי הזה, נעשה פה פעולה אצכל הליפכס סומנר מעלם ואחדים,גולדמן די פסימי אלד לתוצאו ה,מצבנו בלונדון קשה מאד האנגלים רוצים להקפיא אה בל משאלות הפוליטיות של המורה הקרוב ובעיקר של ארץ ישראל עבדד. שלורד מאין נמצא גמידל אימא כתפקיד רשמי היא קשה מאד עבורנו יש להגיח ועומדים להגשים את הסעיף השלשי של הספר הלבן(הקונסטיטוציוגלי). נמצאים ילדים יהודים באירן ואינם יכוליס להגיע ארצה באשר ממשלה אירק אינה נוחנת ויזות מעבר ליהודים(למען לא הלגדיל את מספד היהודים בארץ!) פומנר וועלם הבטיח ללחץ על הממשלה האירקית (שי גת ים יש ידיעה ברדיו שממשלה זו יצאה בדימוס) לתה אה הויזות,
יש להגיה שהדבר יתקים בלאו הבי ישגה הצעה שהממשלה האמריקאית חתן כמה אוירונים שי עב
רו את הילדים אז לא יזדקקו לויזות אירקיות...המקור היעקרי של עליה לארץ ישראל מם יהודי ר9ווא«אא#«אא$ פולניה הנמצאים ברוסיה,אולם באן יש הסתבכות פרי נציפיונית" מעני, לאחר שרוסיה קבלה בהסכם עם עם היטלר את החצי המזרחי של פולניה היא עוד מחזיקה בזכות זו שלה,שיקורסקי משתדל לא הוצאות לשנות את המצב כבר כיום אולם רוסיה מסרבת ואמריקה מתערבת אף היא ללא תוצאות,לאור העובדה הזו,רוסיה רואה בכל הא* אזרחים הפולנים הנמצא ים בגבולותיה בנתינים רומים.היא מובנה לעשות יוצא מהכלל אחד~לפולנים גזעיים- אלה בא
ם רוצים יבולים לבקש נחינות פולנית ולעזב את רוסיה אולם בל המיעוטים הלאומיים של
פולניה וחאאש והיהודים ש בחובט נחשבים באופן אוטומטי כמוסים והעזיבה אמורה עליהם. בינתים יש מאות ואלפים יהודים שהיו רוצים לבא ארצה ולא לגווע בסיביריה ואין דרך... מארצות אחורות קשה להביא יהודים באשר אנגליה מסרבת לקבל אגשים מאצות השונא סרט ליל ובזה מטפלים( נתקבלו בהמית אלפים מרמיסיקטים עבור ילדים הנמצאים בארצות הבלקנים). ליסבינוב פה סרב לטפל בעניני היהודים הנמצאים ברוסיה לפי דעהו הדבר הפרינציפיוני צריך לקבל את טיפולו ואישורו של מיסקי בלונדון.
בינתים יש ידיעות חדשות בדבר האיחוד וההון האמיתי והמלאכותי הולך ויורד.מחברר הפועל חציוני דחה את החלתהו בענין האיחוד לאחר שאלה יביאו את הפרוגרמה שלו.החל! נתקבלה לאחר שגאה הצעה להוציא מהועד הפועל את החברים שההקשרז עם היה וד,מתברר דורש דיסציפלינה ציונית שקל ובה..מננס לא יסד אה המפלגה הזו אלא אזמן לישיבתה: גם לא גחל את הישיבה הזו. איש לא מדבר על 10 מו"מ פרטי עם הערבים.בל הידיעה על הא* מתוך עתונות ערבית ורק אחרי זה דנו עליה. בעתונות היהודית.
ישנה הצעה שתצא דלגציה מבאן לארץ ישראל(ההצעה המקורית היתד. סולד וסילבר אולם בגל חי תשיט בתוך ההסתדרות הציונית הצעה זו הפל על מהרכב אישי מתנהל כיוס מו"מ/.כ"כ מ ששרתוק יבא הגה לוחות להקופה ידועה,אני מבין הצעת זו ברמן לב.גרוריון שאינם רוצים בשובו. קלויזנר וההוגים הרביזיוניסטים הופיעו עם הצעה של "ממשלה יהודית בגולה" כדו, העמים האחרים,פאפסן הוא חד חסיגפטרים ה"יהודים".איזה יהודי עשיר באסריקה הדרום הצילח ל"הרכיב את הקבינט" בלאף רודף בלאף...ויד החרוצה של הרביזיוניסטיס בכך. מרמניסקי מופר אינפורמציה נוספת ממקורות פרטיים קלבריסקי ולנדויאר הודיעו שהם אינם חברי האיחוד.היתה ישיבת הועדה לעניי הערבים (שעל יד הסוכנות) ובנראה שהיו שמה חילו
דעות רציניים. המשקיף מסר כאילו על פילוג בתוך הועדה הזו
לשליחים דף שני
6 אוקטובר 1942
המו"מ עם עוני אבדול האדי נהל מגנט ולא האיחוד בעולם הופיע מאמא שלטון קובע וש אין כל יכולת לנהל מו"מ עם ערבים באשר הם אומרים שהממשלה מבטיחה להם יותר ומו הרשמי של הספר הלבן מפריע לבל מו"מ שהותו של מאין במידל איסא עוד מוסיפה לנימו י', הנציב העליון אים בדימוס כי הממשלה בלונדון טובה" מדי להודים בעניני צבא והנידה.
בחיגה כלכלית והמצב קשה הוסר בפועלים קימה ספקולציה רבה ומחסר בחומר חיולי הישוב יהודי דרש "ראציוניג". מראשית המלחמה והממשלה סרבה ההוצאות קשות מאד.כעה עם החס נוח קיד חדש-תעלש-יש סוכיים לשנויים אולם אין הבטחון הערבים מבינים אה תבואתם שהממשלה ויה לרכזה לחלוקה רציונלית הממשלה משלמת בסוריה 30 לירות לטון ( ב39 זה עלה
'-־"■■ לידות) והערבים הארצי ישראליים דורשים אה אוהו המחיר.יש הושר בסוכר ואורו.הצבא
־ב לקבל חלב מערבים בגלל טבוח סניטריות זה מקשיה מאד על החלבונות היהודיה משנו יצטרג .־יצק אה עוף חלול באופן מאד רדיקלי בינתים מצאו פי דודים להספקה הדרושה ללול וענף ירד רק בעשירים אחוזים.40.000 איש עוברים בעבודה הממישלה מזה קרוב ל12.000 יהודים. הירי ק ירודים עשרים גרוש ליום בתנאים של היום.בית המגש בהיסח הול ביום ריק מיהודים כה גיוס ודרגה נמוכב בעבודה המממשלה.דורש השומה מיוחדה להצעה קלויונר בדבר סשלה בגלות.רואה בזה החיאת הרעיון של "מיימיזמוס" וסבנה גדולה לציונות.לנו יש סוכנו מקור להצעה הריביזיוניסטים.
.וייה התבלטו פחות או יותר עמדות אלה: דרשו חיזוק המעולה דציזניה הפוליטי ה בלונדון והו מרכז ההכרעות לאחר מכשל ונוח שמה עלינו לתקן פה(טרטקובר) יחס מיוני לרעיון ממשלה יהודית בגולה וצעה זו מומן היחה כסדר היום של מקוגנרם(כדם).התנגדות לרעיון זה והבחנה מדויקת בין רפרזנטציה יהודיה עולמית וממשלה יהודיה בגולה, קובאוויצקי),תביעה להתקס פוליטית חריקה וסומגיה(מזרחי) ורוח של דפמיזסט שההעפסה במימרה הידועה של ארלו עורוב תפקיד חציונות בתפקיד רב מלחים בחניה בין הרי-קרח-להמענ ממכנות ובזה די" כל אמביציות נוספות הן הורסות ומטובנוה(קובוויצקי).נגד דו לאומיות(גולדמן ואחרים) בעד דולאומיות (קובאוויצקי בצורה חריפה מאד/.מרס מקולמן אף היא דברה בעד דו לאומיות ונדד חלוקה..התקמה ממגנעם(קנטורוביץ "לאשרינו אין מגנס בין הערבים אמרת..") הגנה על מגנס (קובאוויצקי).
אני השתתפתי בויכוח ברוח העמדות לשנו
השאלות האקטואליות:
1. ב.ג בועד הפועל המצומצם בארץ
2.הדלגציה האמריקאית לארץ ישראל 3. ענין האיחוד וסיומו בתוך האמרגנסי קאמימי/הזי או אי סוף
מסוף פסקה או פסוקה 4. הועידה של ההסתדרות הציונית
5. הועידה של הדסה 6. ועידה פועלי ציון
7.ה- ;דוס; הארגוניים בקשר עם הדיון בשאלה הערבית ועדה הדמה
גורל הועדה של האמרננסי ועדה ברקסון,הפעולה בקשר עם הריפורט של בנטוב.
8. :•ה ועתיד הפעולה אמרגנסי;.ג "י ' '■ '"/ב .י ,־■£ ומנעו ה להגדלה
- התקציב/.
9.ציונות של שלום מצד הרביזיוניסטים
10.•נין אבוקה שיעחד לדיון בועידה של הציונים הכלליים.
בברכה חברים
שלכם
26 במרס 1976 — כ"ד אדר ב' תשל"ו
השבוע יגאל פארי דוד בן-נחום
אהוד רבין זיוה שילה_________________________________
1000 דונם * 3 במות * 100 קוב מים לשעה * 16 מגרשי ספורט * 3500 אוהלינו קפיצה משולשת * תרבות יוצרת * ספורט עממי * מגע עם הטבע * קשר סבתא
אם הכל יתנהל בשורה ייאספו ביום רביעי, ט"ז בתמוז (14 ביולי) שנה זו; 7000 שומר ושומרת ביער הנמצא בקרבת הקיבוצים נחשון והראל. ביום הראשון ירכיבו החניכים את המתקנים הגרולים, אותם יבנו עור בבית. רוח קיצית חמימה תארה את שאריות הנפטלין מהחולצות השומריות. רגלי השכבות, סמלים, קשר-סבתא, ובצד, על גבעה קטנה, תשב חוברת "טקס-וסמל" ותחייך לעצמה חיוכי שמחה מאופקים: אמרתי לכם שכבר, שאתם עוד תחזרו אלי.
במטה השומריה בתל-אביב עדיין שקט של יום ראשון. זהו בדיוק ה-שלב בו צריך לפרוט את תנופת-היצירה ל-6000 סנדות, 3500 אוה-לים ו-16 קילומטר של חבל 2 צול. כל המאמץ העצום שאנחנו נשקיע בשומרית, הוא מאמץ שאנחנו רו-צים בו, אומר דור בן־שלום רכז ההנהגה הראשית. תנועת-נוער זקו-קה למבצעים גדולים וחווייתיים, שלקראתם היא תתנער ותפעיל את עצמה.
דווקא היום, יש לעניו של המסורת התנועתית חשיבות עצומה. "השו-מר-הצעיר" פרק מעצמו בשנים ה-אחרונות הרבה מהמסורת היפה, היתה התרחקות מהחולצה-השומ-
רית, מהטקסים, מהסמלים ומכל מה שהפריד בין "השומר-הצעיר" לתנועות אחרות. מניתי רק את ה-היבטים החיצוניים, אבל יהיה נכון לומר כי היתה התמוטטות רבה במערכת הערכית עליה התבסס ה-חינוך ב"שומר־הצעיר". השומריה תופסת אותנו בדיוק ב-שלב בו מתחיל החיפוש לתכנים חדשים: תרבות יוצרת, ספורט עמ-מי, צופיות, מגע עם הטבע. אני מקווה שהרוח שתקים השומריה תסחוף אותנו אל כל הדברים הנפ-לאים האלה (אם מותר היום להש-תמש במילה הזאת) אלמנטים ש-אחרי הכל אינם חדשים בשבילנו. על המבצע העצום של הקמת ה-
שומריה והפעלתה 'ממונה עופר נבו, איש קיבוץ אילון, שגוייס להנהגה במיוחד למבצע. כשפנו אלי, אומר עופר, לא ידעתי בדיוק על מה הם מדברים. בשומריה השלישית עוד לא הייתי בתנועה וברביעית כבר לא הייתי בתנועה. שלושה שבועות ראשונים הוקדשו ללמוד העניין. נפגשתי עם ירדנה אגוזי אלמנתו של משה אגוזי ז"ל, שניהל את השומריה האחרונה, ו-נפל במלחמת יום הכיפורים. מצאתי אצלה ארכיון בלתי רגיל, תיקים שלמים שהכילו את כל החומר ש-נגע בשומריה, החל מהתכתבויות, ועד לפרטי פרטים של הכנת השטח וניהול השומריה עצמה. בעזרת ה-
הנה היא באה החולצה השומורית
26 במרס 1976 — כ"ד אדר ב' תשל"ו
10 קילומטר של חבל 2 צול * מצעד בירושלים * טיול אופנים * הכרזת גרעינים צופיות * 7000 שומר ושומרת * השומריה החמישית * 14 ליולי 1976
ארכיון של אגוזי ז"ל, קיבלתי ל-ראשונה מושג על ההיקפים העצו-מים של השומריה.
סיכמנו לעצמנו שאיננו מעתיקים אלא לומדים את הנושא. אי אפשר להעתיק היום את השומריה, מפני שהאנשים הם אחרים, והתנועה היא אחרת, והטקס והסמל עברו טלטולים עצומים, החל מהדחה גמורה, ועד לניצני שיבה שאפשר לראות אותם היום.
בשלב הזה התחיל הגיוס הראשוני של המטה. היום מונה המטה 8 אנשים והוא יגיע בשיאו בימי ה-שומרית עצמה ל-100 איש. התעניות האישית בינתיים רבה, אם כי עם חלק מהקיבוצים ישנן בעיות אך אני מקווה שנתגבר-עליהן.
לגבי המחנה צריך לזכור כי השומ-רית היא קודם כל מחנה צופי. הכוונה שלנו היא להגיע לרמת בניה צופית טובה ובהיקפים גדולים. ה-קינים יכינו את המתקנים המסוג-ננים שלהם עוד בבית ויעבירו אותם אל מחנה השומריה.
היום הראשון יוקדש כאמור לבניה ולהתארגנות. ביום השני תתחיל ה-פעילות הצופית. מארגני השומריות הקודמות נתקלו בבעיות של חוסר תעסוקה לחלק לא קטן ממשתתפיה. אלה שלא השתתפו בתחרויות ה-ספורט או בפעילויות הצופיות שהיו מצומצמות, יכלו לרבוץ ימים של-מים במאהל מבלי לעשות כלום. כדי למנוע אפשרות כזו השנה, הוח-לט להרבות בפעילות צופית וספור-טיבית, פעילות הבנויה ברובה על פעילות עממית ולא תחרותית.
הפעילות הצופית תכלול סיורים של חוליות קטנות באיזור הקרוב. כיתות ח' ייצאו למחנות נודדים. כיתות ט', ייצאו למחנות של יום ולילה שיכללו שינה מחוץ למחנה השומריה. כיתות י' ייצאו לירוש-לים במסגרת תכייפת שלהם. עדיין לא ברור מה יעשו כיתות י"א י"ב, אבל יש כוונה להציע להם מגוון רחב מאד של פעילויות.
גם הספורט יעמוד השנה בסימן של ספורט להמונים. התחרויות תצטמ-צמנה לגביע השומריה בכדורסל ו־ כדורעף, וכל יתר הפעילות תהיה פעילות עממית. הכרזנו על "תג ה-צוות" מבצע ספורטיבי, צופי, המוני, בו ייבחנו הקינים במשותף בהת-גברות על מספר משימות צופיות
וספורטיביות: טיפוס על חבל, קפי-צה מגג של בית, ריצת שדה, מסע אופנים וכר, כאשר הגורם התחרותי איננו נמדד בזמן, אלא במספר ה-משתתפים. תחרויות "תג הצוות" תתקיימנה לפני השומריה, והן תאפשרנה לאנשים לחזור לכושר, ולמסגרת של טיולים ופעילות גופ-נית.
בימי השומריה עצמה יעמדו לרשות המעוניינים 16 מגרשים עליהם יוכלו המשתתפים פשוט לעלות ולשחק. הכוונה למשחקים קצרים של עד 7 דקות בלי יומרות גדולות, הת-ארגנות של קבוצות מעורבות כך שכל מי שיימצא במקום וירצה יוכל לעלות ולשחק.
הפרטים עדיין לא מגובשים, אבל אני מקווה שבנושאי הצופיות וה-ספורט נוכל לעמוד בכוונה הבסיסית שלנו ונביא להשתתפות המונים. חוויה אמיתית תוכל להגרם לאנ-שים רק על ידי השתתפות ממשית באירוע, ולא בעידוד הקבוצה ה-נבחרת שלו.
גם בשטח התרבות הכוונה לאפשר השתתפות המונית. לרשות המש-תתפים יעמדו 3 במות ענקיות ש-תהיינה מפוזרות בשטח המחנה. הכוונה היא תרבות עצמית שלנו מתוך ענין של שיתוף רבים ולא רק של סולנים וכוכבים. נסיון השומ-ריות הקודמות חוזר שוב ושוב על הצורך בשיתוף מלא של כל באי השומריה כמשתתפים ולא כצופים בלבד.
ביסוד רעיון השומריה מונחת ה-
תכונה העצומה לקראת המבצע, תכונה המגיעה לשיאה בחמשת ימי ההתכנסות ביער. כך שאפשר לומר כי השומריה כבר הוכרזה. בזמן ה-קרוב תתחלנה ההכנות הצופיות. יוכרזו המשחקים המוקדמים ב-כדורסל וכדורעף כשרק משחקי חצי-גמר וגמר ייערכו בשומריה.
עוד לפני השומריה, ייערכו 3 עצרות מרכזיות בירושלים, חיפה ותל-אביב. העצרות נועדו לחזרה כללית של המופעים התרבותיים שיועלו ב-שומריה, וכן להפגנת כוחנו התר-בותי בשלושת !הערים הגדולות. סיבה נוספת לעריכת העצרות — נסיון לאסוף כספים ע"י מכירת כרטיסים. הכספים שייאספו יעזרו לקינים העירונים להתגבר על מצבם הדחוק.
בהזדמנות הזאת אולי כמה מילים על מקורות ההכנסה של הקינים העירוניים. !ההכנסה העיקרית של-הם היתה מבוססת במשך שנים על מחנות עבודה בקיבוצים. בשנים האחרונות מלאים הקיבוצים במת-נדבים, ובעבודה זרה אחרת, כך ש-מחנות עבודה שהיו בעבר גם מקום לגיבוש הקינים נעלמו לחלוטין מ-הנוף. אם ישנם קיבוצים המעוניינים לעזור לתנועה, והיכולים להסתייע ב ח ניביה הם מתבקשים להתקשר בהקדם עם ההנהגה.
שני אירועים חשובים ששכחנו. ב-סיום השומריה ייערך מצעד של החניכים בחוצות ירושלים, ולאח-
ריו עצרת נעילה של השומריה ש-תהיה עצרת חגיגית בה יוכרזו 9 גרעינים חדשים.
כמה מילים על הבעיות הלוגיס-טיות. כאמור תקום השומריה ב-יער הנמצא בקרבת הקיבוצים הראל ונחשון. המקום נבחר לאחר התלב-טות רבה. חורשה ליד מכמורת, התאימה מבחינה טופוגרפית, אך היתה גרועה מבחינת בטחון המש-תתפים : קרובה מדי לכביש חיפה תל-אביב ולים. חורשה שניה שנב-דקה היתה ליד קיבוץ כפר-מנחם שאף היא היתה מצויינת, אך היתה רחוקה מדי מהכביש לירושלים.
יש לנו ענין לקיים את השומריה בסביבות ירושלים
המקום שנבחר, בסופו של דבר, נמצא על כביש בורמה, בתוך הקו-הירוק בדרך לירושלים — כך ש-מבחינתנו הוא מכיל את כל מה שאנו צריכים. חשוב להבין שיש לנו עניין לערוך את השומריה בקרבת ירושלים אשר סביבה ייערכו מפעלי הקיץ. מבחינה פוליטית אנחנו חושבים גם שיש להוציא את הבירה מרשותם של חוגים קנאיים שאימצו את ירושלים לעצמם.
שטח המחנה ישתרע על 1000 דונם המחולקים בין 3 רשויות שונות. מבחינה טופוגרפית זהו שטח קשה, והוא עשוי גבעות מתונות המכוסות יער. הקרן הקיימת תפרוץ דרכים, ותיישר חלק מהשטח אותו נכשיר בשלב מאוחר יותר. חלק מהשטח המיושר יקבל ציפוי ועליו יוקמו 16 מגרשי כדורעף וכדורסל.
בשטח יוקמו 3 במות מהן אחת מרכזית גדולה. בקצה המזרחי יוכ-שר אמפיתאטרון, קווי מים ימתחו מבריכה של מקורות הנמצאת ב-איזור. צריכת המים תגיע לפי הער-כה ל-100 קוב לשעה בשעות השיא. במקום תוקם מערכת חשמל מסו-עפת שתאיר את המאהלים ואת הבמות. מערכת טלפונים פנימית
כתב: משה'לה גל
וחיצונית תכסה את השטח, והיא תעזר במערכת רמקולים שיצמחו על כל עץ רענן. משרד הבריאות לא יתן את הרשיון לפתיחת המחנה, אלא לאחר שיבדוק, אם אכן הוצ-בו מספר רב מאד של בתי שימוש. ליד המטה תעמוד באופן קבוע מכו-נית לכיבוי אש עם צוות בכוננות. כן ימצאו במקום רופא ואמבולנס. לא ברור עדיין איך ייעשה פינוי האשפה, על כל פנים חוזים שתפו-קת האשפה בשעות השיא תהיה עצומה.
פלוגת אחזקה תמצא באופן קבוע בשטח המחנה ותתקן את פריצות המים, השיבושים בחשמל וברשת הטלפונים. הקשר עם משטרת יש-ראל כבר הוקם, והיא תכוון את התנועה לשטח וממנו ביום ההקמה והפירוק. כן תלווה המשטרה את המצעד בירושלים שיסיים את ה-שומריה.
בעיה מורכבת מאד מהווה הציוד להקמת המחנה. לא כדאי לקנות את כל הציוד מפני שהוא יקר מאד, ואף אם יימצאו הכספים, הרי ש-יומיים אחרי תום השומריה תת-עורר השאלה מה לעשות עם ה-כמויות העצומות של צינורות ה-מים, חומרי הבניה וכד וכד. עזרתו של צה"ל מצומצמת מאד ותקנות חמורות אוסרות עליו להשאיל ציוד לגופים אזרחיים.
תנועת נוער איננה מותרות
משרד הבטחון עצמו רשאי להשאיל ציוד ובמידה מצומצמת הוא אכן יעשה זאת. את רוב החומרים יקבל מטה השומריה מסולל בונה, ומ-מקורות, תמורת ערבויות של תשלום הנזקים שיגרמו לציוד.
דוד בן־שלום — "ההכנות של צוות השומריה הן עצומות. כל ההנהגות האחרות איתן התייעצנו תמכו תמיכה מלאה, אם כי היו גם ש-הסתייגו בגלל הזמן הקצר. באיזשהו רגע עלה גם אצלנו החשש. מפני שעכשיו באמת כבר השעה ה-12, אבל החלטנו שאנחנו הולכים על ,המבצע. צריך גם לזכור שאיננו סוג-רים את התנועה עד לשומריה, להפך, בזמן הקרוב תפתחנה סידרת פעילויות שבמרכזן שתי מועצות של
התנועה. אנו מקווים שהשומריה תעורר תסיסה גדולה ושנצליח ל-הפנות את התסיסה לאפיקים יוצ-רים."
מסתבר שצריך הרבה חוצפה כדי לבוא בימים טרופים אלו ולהוציא מיליון וחצי לירות על מחנה שו-מרי. "זה נכון, אומר דוד בן שלום, ויש אנשים שבאמת באים אלינו בתרעומת, אפילו קיבלנו מכתב מ-מוסד חינוכי שלנו אבל צריך ל-הבין שקיומה של תנועת נוער איננו מותרות. אני לא רוצה להשתמש במילים גדולות, אבל זוהי בשורה. והיא חשובה דווקא כשיש מצב רוח כזה בארץ, דווקא ברגעי המצוקה האלימות והפשע וכד וכד. אני לא רוצה להתיימר ולומר כי תנועות הנוער תבלומנה את ההתדרדרות המוסרית בארץ, אבל קיומן של
תנועות נוער מביא משב רוח אחר מזה שאנחנו יודעים בישראל של סוף שנות השבעים.
אם אנחנו מכירים בחשיבותה של תנועת נוער, צריך להבין שהיא אינ-נה יכולה להתקיים על מי מנוחות. היא זקוקה למפגן הגדול הזה, היא זקוקה לו כלפי חוץ כלפי העם ה-יושב בציון, וזקוקה לו כלפי הקי-בוץ־הארצי, ויותר מכך היא זקוקה לו בשביל עצמה. •
מגדל שומריה

"להיות
שייך
לעוצמה
הזאת"
עם שניים ממשתתפי השומריה החמישית
נפגש דוד בן-נחום
שומריה אי־אפשר לראות, שומריה צריך להרגיש. ודאי תקפצו כנגדי יותאמרו: אין שטות גדולה מזו! הרי במו עינינו ראינו מראות מרהיבים — קמרון ססגוני, מגד-לים נישאים הבנויים סוף, חבלים וסנדות, אהלים נטויים כלהקת שחפים שתעתה אל היבשה, שלל של דגלים מתנופפים ברוח ובינות כל אלה — דברות השומר מבהי-קות בלבן על גבי חום, כאילו מששת ימי בראשית נטועות הן בין הגבעות בואכה ירושלים.
אין ספק בליבי שראיתם גם ראיתם, ואכן מרהיב עין הוא המחזה ולו היה בלעם בן־ בעור צופה בו מעל קומת הגג של מצפה השומריה, מבנה ששום אדריכל מודרני לא היה מתבייש בו, היתר. ודאי קריאתו "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישר-אל!" נשמעת כתגובה טבעית ומובנת מאליה. אלא שכל אלה אינם השומריה. אלה הם רק צלם דמותה ומראה פנייה, וככל שיהיו"מרהיבים ומרשימים אין ב-כוחם למסור מאומה מאותה הרגשה מיו-חדת, מטלטלת וסוחפת, הזכורה לי מאז נטלתי חלק כחניך בשוטריה הרביעית, לפני עשר שנים,
לחוש את השומריה יכול רק מי שחי בה, שהוא חלק ממנה. עם שניים מאלה, מיכה מגעש, חניך קן "רמות־חפר" וצביקה מקן
חולון, שניהם בוגרי י"א, נפגשתי באוהל המאובק של מפקדת גוש א' אותו חילקו ביניהם אחות חייכנית ואימהית ועמי, מפ-קד הגוש, שקטע מדי פעם את מוסיקת הרקע שהשמיעו הרמקולים לצורך השמ-עת הודעות על סדר היום בקולו הצרוד קמעא.
"סביב השומריה עשו רעש גדול" — מס-פר צביקה, "והתעוררה אצל התבדה סק-רנות גדולה לראות מה זה ואיך זה. הת-רשמו מההיקף העצום של המפעל, מההש-קעות הגדולות ומהעבודה הרבה שהוש-קעה". לדעת צביקה, הרוב המכריע של הבאים לא התאכזבו. מיכה נשמע יותר מסוייג: "השומריה נראתה לנו כמהלך מוזר במקצת, שאיננו תואם בדיוק את "רוח התקופה". היום הכיוון הוא יותר לאינדיבידואליות, לאינטימיות, ופחות להמוניות. יש גם הרבה יותר ציניות ופ-חות נכונות ללכת בצוותא מאשר פעם. האופנה היא להיות סוליסט, להיות יוצא דופן, לא להיות כמו כולם."
צביקה מאשר שהיו הסתייגויות לפני ה־ שומריה. "המטרה לא היתה לגמרי ברו-רה: האם זהו בעיקרו מפגן כוח, הצגת ראווה, או מפעל של התנועה עצמה?" "היו גם שראו בהוצאות העצומות בזבוז, לאור המצב הכלכלי הקשה במדינה", מוסיף מיכה. "אך אלה שהגיעו לשומריה", מספר צביקה, "הרגישו, מעבר לכל, שיי-כות. הרגישו שהם חלק מהגוף הזה, מה־ יחד הזה. כל אחד מוצא את הזווית המיו-חדת שלו, לכל אחד זה אומר משהו אחר — אחד מרגיש את ההזדהות בתחום הפו-ליטי, אחד בתחום החברתי ואחד בטבע ובצופיות. לא חשוב. מכל זה נוצר כלל אחד, נוצרת חוויה מיוחדת. נכון, באים גם להפגנות, כדי לפגוש את החבר'ה. אבל כאן זה יותר ממפגש. ייתכן שזוהי הח-וויה, ההשתייכות, להיות שייך לעוצמה הזאת. כאן מרגישים סוף סוף את התנו-עה".
יש גם ביקורת, וזה הצד שמיכה יותר חזק בו: "נראה לי שניסו כאן לרקוד על שתי חתונות — מצד אחד שומריה על אירו-עיה המיוחדים ומצד שני קיום מפעלי הקיץ הרגילים, או מעין תחליפים להם ב-מסגרת השומרייה. נראה לי שהשילוב לא עלה יפה. היו מפעלים כמו הגיחה הצו-פית או "מחפשים את המטמון" שסבלו במידה מסויימת מבלגאן, וגם הנסיון לק-יים חוגים במתכונת כייפות הקן הקיבוצי בעבר לא היה מוצלח ביותר." יחד עם זאת מציין מיכה שהארגון הכללי הוא בהחלט בסדר (הדאגה לפרטים הטכניים וכר). צביקה מביא כדוגמא מפעל מוצלח במסגרת השומריה, והוא מסע הניווט של הגרעינים. בכלל, הגרעינים, כמסגרת חד-שה הנפגשת לראשונה יחד בשוטריה, נהנים מאווירה טובה ומעניינת.
אנו עוברים לתחום הצופיות והמבנים, ו־
23 ביולי 1976 כ"ד תמוז תשל"ו
אהוד רבין יגאל פאי דוד בן-נחום
ראשית, האמנם הצופיות היום גם היא פנים חדשות לה, טכניות ומכניות יותר, כפי שהתבשרנו, בין היתר, מפי האיש שתכנן את מחנה השומריה, מעל דפי "השבוע"? כאן יש, למעשה, תמימות דעים בין מיכה וצביקה: מקום כבוד שמור לצופיות דווקא בתקופתנו. ולא ה-טכניקה או החומרים הם העיקר. העיקר הוא העקרון, עקרון היצירה העצמית, "יש מאין", ההסתמכות על החומרים המצויים בטבע או תחת היד כדי ליצור מהם משהו בכוחות עצמך. כנראה שהצופיות הישנה עדיין לא פשטה את הרגל ולא בכל תחום יפה כוחו של החידוש. מיכה, למשל, אי-ננו מתלהב כל כך ממבני הענק. לא ש-אינם יפים כשלעצמם, אבל רובם אינם שימושיים, הוא אומר. אם בנינו את המב-נים היינו צריכים גם לגור בהם! על חש-בון זה, אולי, היתה בשומריה פחות מדי בנייה צופית ממש, למגורים ולכל צרכי החיים במחנה. צביקה מעלה את הבעיה של קינים עירוניים שאין להם האמצעים והציוד הדרוש לפרוייקטים הענקיים. יחד עם זאת הוא מציין שבנקודה זו דווקא לא נגרמו לחבר'ה אכזבות, כי גם ציפיו-תיהם לא היו כל כך גבוהות...
ויכוח גדול התנהל בשאלת מקומה של השומריה. היו שהתפעלו מיופיו של המ-קום והיו שטענו כי בין כל הרי ירושלים המיוערים חיפש השוה"צ ומצא את הקר-חת היחידה כדי לנטות בה את אחלי ה־ שומריה. מיכה מנסה להציג ראייה מאו-זנת: "נכון שהמקום הוא קשה, בייחוד בתנאי הקיץ הישראלי. רוב השטח חשוף, ללא צמחיה, והחום כבד ומעיק. יחד עם זאת, המקום מתאים לצרכי ראווה — ה-משה נוחה והמחנות המסוגננים מתבלטים על הרקע החשוף. גם משיקולים של חשי-בות הכרת האיזור, שאינו מוכר ביותר, ועריכת השומריה בקרבת קיבוצים צעי-רים יחסית, יש לחייב את בחירת המקום, למרות הקשיים."
כיצד משתלבת השומריה בחיי התנועה? "מצד אחד", אומר מיכה, "היא בהחלט משתלבת בהתעוררות שחלה בשנים ה-אחרונות בתנועתנו ובתנועות הנוער בכ-לל. אך מצד שני יש בכל זאת משהו לא טבעי בה, בשומריה. הייתי מצפה ממפעל תנועתי (ונדמה לי שזהו עכשיו הכיוון ב־ "איחוד וב"מאוחד") שיתבע יותר מהחני-כים ולא רק יתן להם, בעיקר בכיוון של מעורבות בחברה הישראלית". ואילו צבי־ קה פחות ביקורתי: "השומריה היא מפגן כוח, היא נותנת הזדמנות לחניכי התנועה לצאת ולחרוג ממסגרותיהם המקומיות ול-חדש פעם אחת את ההרגשה של גוף חזק וגדול שפועל יחד. "לא צריך להבין את המילה "עוצמה" בהקשר הזה כאותה הי־ רואיות מלאכותית שאוהבים לטפח בארץ. הכוונה היא לאותו דבר סמוי מן העין הנמצא בכל אחד מאתנו, אשר, כשכולנו - יחד, הוא הופך לאותה יישות מיוחדת ב-מינה ושמה "השומר הצעיר". •
בעמ' 10 : מגדל קן "שומריה־", "מבואות־עירון". בעמ' 11: אהלי עוצרת בתחנת המערב הפרוע "עיינות־הירדן" על במה 3.
סמל הבוגרים של "בקעת־כנרות", הינשוף של המשתתפים בין העצים, רכבת העמק ("עמקים") ("מעלה־הבשור"), הנעל של "גן-שמואל", הופעת צילם: עמרי מירון (דליה)
ביולי 1976 — כ"ד תמוז תשל"ו
השבוע אהוד רבין יגאל פארי
דוד בן-נחום
""""השבוע" 29 באפריל 1977
די
לבכות
בארץ
הזאת!
די לבכות בארץ זאת — בואו עמנו לעשות
חניכי י"ב שהתכנסו בשבוע שעבר לסמינר בגבעת-חביבה התעוררו
ואמרו לנו:
"כולם בוכים במדינה. לא רק שלאווירת הבכי של היום יש כוונות פוליטיות, אלא שיש בה אי אמת. אנחנו, חברי הקיבוצים, יש לנו טוב ובונה ויפה ומעשי הגשמה לצאת איתם לרחוב כדי לומר שהבכי הורס את המדינה. בואו נצא כולנו לרחוב הישראלי - הם אמרו, והחלו לצעוק בסיסמאות ובאירגון המפגש. אמרו צעירי הקבה"א לי"בתניקים: "אתם צודקים, אנחנו באים איתכם, ולא אנחנו בלבד - אף צעירי ה"איחוד" וה"מאוחד" יבואו עמנו.
כך התארגנו המפגש וההפגנה של מחר, תחת הסיסמה: מוליכים אותו באף! כוחות מסויימים (מסויימים מאד) המעודדים את אוירת הבכי בארץ, הצליחו ליצור את הרושם שהגענו למצב שאין מה להפסיד. אבל אנחנו חושבים אחרת. אנחנו חושבים שבבכי לא נבנית מדינה, ולכן נאמר להם אחרת.
כל הכבוד לצעירים וליוזמתם!
אנו מצטרפים לקריאתם ופונים לכל חברי הקבה"א, על צעיריו ובוגריו — לבוא מחר, שבת בצהריים, לתל־אביב ולהצטרף לעצרת ההפגנה. להתראות —
נתן פלד,
אודי פינקרפלד,
אמרי רון
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
הועידה ה-8 של השומר הצעיר.
הועידה ה־8
של
השומר הצעיר בחיפה
ניסן תשל"ח, 16-17.4.78
30 לישראלי ת־פה978ר6-174נ
ההנהגה הראשית מה בועידה
בועידה נתכנס כל חניכי השומר הצעיר בגוף הבוגר מכיתות ט'—י"ב מבל רחבי הארץ ליומיים בחיפה. לועידה שני חלקים: ביום הראשון נקיים יום דיונים של נציגי הקבוצות והקינים, וביום השני נקיים פעילויות שונות בתחום התרבות, הצופיות, הספורט, פעילות שכבתית ומפגשי נוער שונים־
יום ראשון 16.4
ביום הראשון יתאספו כ־400 צירים, נציגי הקבוצות והקינים (2 נציגים מכל קבוצה)
באולם "ביתנו" לדיונים במליאה ובחוגים בנושא : "מהות ההגשמה הציונית של השומר הצעיר". אחר הצהריים תערך קבלת פנים לצירים על ♦די ראש העיר,
ובערב תערך מסיבה והרקדה יחד עט בני נוער מחיפה .
יום שני, 17.4
ביום השני יתכנסו כל חניכי השכבה הבוגרת מכיתות ט'—י"ב בחיפה בחניון רכבת מרכז (ליד בית דגון), עד השעה 9,00 ומשם יתפזרו לפעילויות השמות:
ספורט
בין השעות 13.00 — 10.30 יתקיימו משחקי הגמר של אליפות התנועה בספורט.
— גמר קט רגל — מבואות הגע נגד בית שאן יערך במגרש רוממה הפתוח.
— גמר כדורסל — גן שמואל נגד חולון (בנות) וגן שמואל עד חיפה או שקמה
(בנים) יערך במגרש הפועל בהדר.
— גמר כדורעף — נעמן נגד רמות חפר (בנים) ואשרת נגד מעין (בנות) יערך במגרש אורנים שבמרכז הכרמל,
צופיות
בין השעות 13.00 — 10.30 יערך טיול טבע באזור נחל יגור, נחל בלח, מהמוחרקה לצומת מנסורה ומרוט כרמל למחצבות קדומים.
כמו כן תערך תערוכה בגן האם של מחנות מסוגננים זוטא שנבנו על ידי הקינים.
פעילות שכבתית ומפגשי נוער
* כיתות ט' — ישתתפו במשחק חפשו את המטמון — מטע בעקבות לוחמים — משחק צופי על שחרור חיפה.
* כיתות י' — מפגש נוער ערבי — יהודי בבתי ספר ערביים ובשכונות ערביות
בחיפה.
* כיתות י"א — מפגש סטודנטים בטכניון ובאוניברסיטה ועריכת סקר בין הסטו-דנטים בנושאים: ציונות — יהדות, שלום וביטחון, קיבוץ,
מפ"ם ותנועות נוער.
* כיתות י"ב — ביקור בנמל חיפה — ביקור במנהלת נמל, בחברת צים ובמשטרת הנמל.
מבצע שיפור סביבה — יערך באזור הדר ברחובות הרצל, החלוץ ונביאים.
תרבות
בגמר פעילויות הספורט הצופיות והפעילות השכבתית בסביבות השעה 13.00 יערך כינוס כללי בגן האם ובו נקיים הופעות שונות של הקינים, הייד פארק ומפגשי. נוער.
מפגן השלום והקיבוץ — יערך לאחר הכינוס בגן האם בין השעות 18.00 — 15.30.
יצא מגן האם דרך שד' הנשיא, שד' מוריה, ודרך פיק"א עד למגרש העירוני ברוממה.
מפקד אש — יערך בסיום המפגן בשעה 18.30 במגרש העירוני ברוממה.
בשעת 20.30 ייערך נשף סיכום חגיגי בהיכל
נשף חגיגי — בהיכל הספורט הספורט ברוממה כשבתכנית: שירה בציבור
ברכות — זבולון המר — שר החינוך והתרבות ירוחט צייזל — ראש עירית חיפה נתן פלד — הקיבוץ הארצי — מזכיר חנן ארז — ההנהגה הראשית — רכז התנועה
ה ו פ ע ו ת — 1. צפית
2. קרית-חיים
3. נעמן
4. מקהלת חברות הנוער
5. גבעת שמואל
6. בקעת כנרות
7. רמתיים
8. אשקלון
9. הרי אפרים
10. מבואות עירון חלוקת פרסים : אליפות הספורט, מחנות טכס נעילה — קיפול דגלים.
טלפונים לברורים בזמן הועידה — ביום ראשון המטה יהיה ברח' ירושלים 29, באולם "ביתנו", טל. 04-668059, ביום השני ברח' קלר ליד מגרש הספורט בהר הכרמל, טל. 81492־04.
14.4.78 על המשמר
השומר הצעיר -
הועידה־8
מה בוועידה?
בוועידה נתכנס כל חניכי השומר הצעיר בגוף הבוגר מכיתות ט'—י"ב מכל רחבי הארץ ליומיים בחיפה. לוועידה שני חל-קים: ביום הראשון נקיים יום דיונים של נציגי הקבוצות והקינים, וביום השני נקיים פעילויות שונות בתחום התרבות, הצופיות, הספורט, פעילות שכבתית ומפגשי נוער שונים.
יום ראשון 16.4
ביום הראשון יתאספו כ־400 צירים, נציגי הקבוצות והקינים (2 נציגים מכל קבוצה) באולם "ביתנו" לדיונים במליאה וב-חוגים בנושא: "מהות ההגשמה הציונית של השומר הצעיר". אחר הצהריים תיערך קבלת פנים לצירים על־ידי ראש העיר, ובערב תיערך מסיבה והרקדה יחד עם בני נוער מחיפה.
יום שני 17.4
ביום השני יתכנסו כל חניכי השכבה הבוגרת מכיתות ט'—י"ב בחיפה בחניון רכבת מרכז (ליד בית דגון) עד השעה 9.00 ומשם יתפזרו לפעילויות השונות:
ספורט
בין השעות 13.00—10.30 יתקיימו משחקי הגמר של אליפות התנועה בספורט.
* גמר קט רגל — מבואות הנגב נגד בית שאן ייערך במגרש רוממה הפתוח.
* גמר כדורסל — גן שמואל נגד חולון•(בנות) וגן שמואל נגד חיפה או שקמה (בנים) ייערך במגרש הפועל בהדר.
* גמר כדורעף — נעמן נגד רמות חפר (בנים) ואשרת נגד מעין (בנות) ייערך במגרש אורנים שבמרכז הכרמל.
• כיתות י"א — מפגש סטודנטים בטכניון ובאוניברסיטה ועריכת סקר בין הסטודנטים בנושאים: ציונות־יהדות, שלום וביטחון, קיבוץ, מפ"ם ותנועות נוער.
• כיתות י"ב — ביקור בנמל חיפה — ביקור במינהלת נמל, בחברת צים ובמשטרת הנמל.
• מבצע שיפור סביבה — ייערך באיזור הדר ברחובות הרצל, החלוץ והנביאים.
תרבות
צופיות
בין השעות 13.00—10.30 ייערך טיול טבע באיזור גחל יגור, נחל כלח, מהמוחרקה לצומת מנסורה ומרום כרמל למחצבות קדומים.
כמו כן תיערך תערוכה בגן האם של מחנות מסוגננים־זוטא שנבנו על־ידי הקינים.
פעילות שכבתית ומפגשי נוער
* כיתות ט' — ישתתפו במשחק חפשו את המטמון — מסע בעקבות לוחמים — משחק צופי על שחרור חיפה.
• כיתות י' — מפגש נוער ערבי־יהודי בבתי־ספר ערביים ובשכונות ערביות בחיפה.
בגמר פעילויות הספורט הצופיות והפעילות השכבתית בסבי-בות השעה 13.00 ייערך כינוס כללי בגן האם ובו נקיים הופ-עות שונות של הקינים, הייד פארק ומפגשי נוער. מפגן השלום והקיבוץ — ייערך לאחר הכינוס בגן האם בין השעות 18.00—15.30. יצא מגן האם דרך שד' הנשיא, שד' מוריה, ודרך פיק"א עד למגרש העירוני ברוממה. מפקד אש — ייערך בסיום המפגן בשעה18.30 במגרש העירוני ברוממה.
נשף חגיגי — בהיכל הספורט — בשעה 20.30 ייערך נשף סיכום חגיגי בהיכל הספורט ברוממה כשבתוכנית: ברכות שר החינוך, ראש העיר, מזכיר הקבה"א ורכז התנועה ולאחר מכן הופעות הקינים, שירה וריקודים.
I
א. סולז'ניצין "ארכיפלג גולג":
... מגורשי שנות ה-20 נזכרים, שמפלגה יחידה, חיה ולוחמת באותו זמן - היו ציונים־סוציאליסטים עם ארגון הנוער רב-המרץ שלהם "השומר" ועם ארגונם הלגאלי "החלוץ", שהקים קומונות יהודיות חקלאיות בקרים.
ב-1926 כלאו את המרכז שלהם וב-1927 גורשו נערים ונערות אלה בני 15-16 לטורקמיל ולמקומות קשים אחרים.
זו היתה באמת מפלגה מלוכדת, עומדת על שלה ובוטחת בצדקתה. אף הם לא חתרו למטרה הכללית, אלא לזו שלהם: לחיות כעם בישראל שלהם.
ידיעות משמר-העמק מס' 11 - שנה 43
12 בספטמבר 1978 י' אלול תשל"ח
תצלום השעה: מתי יתר הצלומים: מאוצר הארכיון
לחיות כעם בישראל
1978
ציטט זה מצא מוסלק בספרו
מגורשי שנות ה-20 נזכרים שמפלגה
יחידה חיה ולוחמת באותו זמן היו
ציונים סוציאליסטים עם ארגון הנוער רב
המרץ שלהם "השומר" ועם ארגונם הלגלי "החלוץ"
שהקים קומונות חקלאיות בקרים


נערים לנערות
לטורקמול ולמקומות קשים אחרים
.!o/QA/tr rW y ■p/ffpi: f^ pjCj
זו היתה באמת מפלגה מלכודת עומדת
על שלה ובוטחת בצדקתה
תתרץ למטרה הכללית אלא לזו שלהם
לחיות כעם בישראל שלהם

1978
א. סולז'ניצ'ין ארכי פלג גולג
ידיעות משה"ע
מס' 21/שנה 42
תאריך 26.8.1977
ואלה שמות חברי קבוצת "ניר" שיצאו לפעילות בתנועה, במסגרת שנת י"ג:
גידי - לאשקלון
דפנה ב"א - לחולון
טלי ה' - לרמת-אביב יועד - מק"ק
יותם - לאשקלון
כרמית - לגבעתיים
ענת - לאשדוד
אנו מאחלים לכם הצלחה במעשיכם
1978
21.4.78 על המשמר
יומן קן ברומניה
ימים רבים לפני קום המדינה, בשנת 1934, הגיע משה הרשקוביץ לחופי הארץ. בן 17 היה, בן למשפחה עניה, חניך "השומר הצעיר" בקן פיאטרה ניאמץ שברומניה. זמן קצר לאחר בואו התחיל לעבוד בנמל תל־אביב. בשעות שלאחר העבודה השתתף בפעילות התנועתית, בין־היתר לימד את חבריו שיר אהוב עליו, שיר הצופים "מתנוסס הנס על תורן". כעבור חודשים מוע-טים היה השיר להמנון המושר בטיולי השוכד
קיבוצים מעברות, שער העמקים, דליה, רוחמה, וכן השלימו את קבו-צות מייסדי שריד. ההנהגה ברומניה נשארה בידי חברים, אשר לימים הקימו את קיבוץ שמיר ועברת ל-שכבות שיסדו את רשפים, זיקים ו-מגן.
בעדות, שהוקלטה על־ידי איזיה ופולי בקיבוץ שמיר בשנת 1975, מתוארים, ברגשי אהבה והערכה ימי הפעילות בקן ד,שומרי. מספר חנן אברהמי, שכיום נ! מגה עם חברי ה-הנהלה של מכללת תל־חי: "בן 16
ילדים היינו בבית, ארבעה מהם היו בקן. בגיל 8—9 התחלתי לרוץ אחרי אחי ואחיותי לקן. אין לי ספק, שכל מה שיש בי נרכש ב־8—9 שנות החינוך בתנועה. מופלאות היו שנות הפעילות בהדרכתו של דב מרקו-ביץ (מירון). אני זוכרת איך חיממנו את האולם בחורף, על־ידי גזרי עץ להסקה שהוצאנו מהבית, מוסתרים בילקוטים".
גם חיים שולר, שהיה חניך קן בא־ קאו, דודי הרשקוביץ (דוד יהודאי), שהיה חניך קן פיאטרה ולאחר מל־
רים בארץ ובחו"ל.
כאשר הגיע ארצה, כעבור שנה, מרדכי אמיתי, שלימים היה לסופר, הופתע לשמוע את השיר, שהוא היה מחברו מפורסם כל כך. היום הוא כבר מקבל תמלוגים בשירות השי-דור בעד כל הכללת השיר בשידו-רים.
על השתלשלות הדברים הזאת סי-פר בזכרונות, שהעלה בשנת 1973 ב-אזני יעקב פדן (פולי) ואיזיה פסח, האחד ממשמר העמק והשני ממעב-רות, שעוסקים בשנים האחרונות ב-איסוף עדויות על עברה של התנועה הרומנית ותרומתה בבנין הארץ.
"פרדס השומרים"
בתארו את המייחד את התנועה השומרית מרומניה מספר מ. אמי-תי : "הנאמנות העצומה, קצת כשל חסידים, היא המציינת את התנועה השומרית מרומניה. והרי החסידות עצמה קמה שם. אנשים רצו להאמין. לא כל כך העמיקו חקור וחיפשו לחקרי־לב. האמינו. אני רואה לנגד עיני את אלד, שקדמו לי, את בני גילי יאת 'אלה שהדרכתי. כולם יד-עו, כי נדרשת מהם נאמנות".
מ. אמיתי, שהיה חניך בקן פיאט־ ר.ניאמץ, מעלה בזכרוגותיו את תנאי הפעילות השומרית ואת אופיר,: "היה זה קן נחמד, בעיר בעלת נוף מקסים. את רוב פעולות הקייץ היינו עורכים בחיק הטבע. היה לנו מקום ביער שקראנו לו ,פרדס השומרים/ אליו היינו מגיעים בהתגנבות יחי-דים, כדי לא להסב תשומת־לב ה-משטרה. היתד, זו קרחת יער שעל
רכס ההר, מסביב לה מעיינות. שם ערכנו כינוסינו, הדלקנו בלילות מדורותינו. הבילוי בטבע, הצופיות, המשחקים, ההווי — זה היה עיקר פעילותנו, אם כי היתד, גם פעילות השכלתית. חלק גדול מבוגרי הקן ידעו עברית והיתד, להם גם זיקה כלשה,יא למסורת היהודית. את ה-שיר "מתנוסס הגס על תורן" חיברתי באחד הטיולים, לפי מנגינה, שמי־ שהוא הביא".
השפעת הקן ר,שומרי בעיר היתד, הרבה מעבר למספר חניכיו. במיוחד
עדויות מהקן השומרי ברומניה מאת דוד גורן
בתקופה, שבה היתד, ההדרכה ביד צעירים מוכשרים כמרדכי, דן אחיו ואנשי חברת הבוגרים, "אנשי ה-מחרת". קירות ה"אולם" (כפי שכינו אז בגולה את המועדון) היו מכוסים בציורים צבעוניים, בעלי סגנון צופי מיוחד. על אחד הציורים, שנדד עם הקן למועדון, היה זה של י. חזן וט. יערי "בגודל טבעי". בתקופה זו עסקו החניכים במרץ באיסוף כספים למען הקק"ל וערכו נשפים בחגים, העלו הצגות. אחת מהן "מצדה" — לפי ספרו של למדן זכה לתהודה רבה, במיוחד הרשים השיר "שנית מצדד, לא תיפול".
עצי הסקה בתרמיל
הייתי, כאשר אתי יסד בעיירתנו ה-קטנה בוצ'שטי את הקן השומרי. ב-עיירה לא היו יותר מעשר משפחות יהודיות, אעפ"ב הצליח הקן לפעול. אחר־כך עברתי לעיר הסמוכה רומן, ללמוד והצטרפתי לקן במקום. הוא היה אז בשיא פריחתו, (צד, מעל 200 חניכים והשפעתו בקהילה היתה מוחשית. כמובן, היו לנו אותן בעיות כבמקומות אחרים: מחסור ציוד, כספים, מדריכים והעדר מו"דון מת-אים. היינו מאורגנים ב"קבוצות", "גדודים". הקן שפע חיים, היו בו הווי נעורים תוסס. אני חושב שזה היה הגורס המכריע בחינוכנו, אם כי היתד, גם פעילות רעיונית רצי-נית. זו נבעה גם מן הצורך להתמודד עם הנטייה לעבור לשמאל הקיצוני, לקומוניסטים".
מיפקד אשר מ. אמיתי הספיק לס־ גם שוריקה ברוורמן, שלימים הי-כם תוצאותיו, עוד בטרם עלייתו אר־: חד, צנחנית, שפעלה במחנות הפר-צה הצביע על כך שבשורות התנועה טיזנים של טיטו ולאחר שנים מספר היו 4,000 חניכים והיתר, בכך הש'ן גס מפקדת ח"ן בצה"ל, שומרת אמו־ לישית בגודלה בתנועה העולמית נים לאהבתה לקן השומרי: "אני (לאחר פולין וגליציה). בארץ כבר:מהקן האהוב עלי בוטושני ביליתי הקימו חלק ממאות מגשימיה את ה־ בו את חב שנותי ברומניה. חמישה
חמת העולם השניה שליח ברומניה, זוכרים היטב את הווי הנעורים, ש-בקן ואת דמויות המחנכים והשלי-חים, ביניהם דב מירון.
השליח ישן על השולחן
בשיחה המוקלטת, שנערכה בשמיר ד,ישתתפו עוד מספר חברים, מערים שונות ברומניה. הללו הם רק חלק זעיר מזרם המגשימים של התנועה ברומניה, שמספרם בקיבוצים השו-נים של הקה"ע מגיע לכ־1200. אבל התמונה המצטיירת היא נכונה ו-מקבלת אישור ממקורות אחרים, ש-בכתב ובעל־פה. בין הקשיים שעלי-הם היה על התנועה השומרית להת-גבר היו גם עויינות המשטר האנ-טישמי והמשטרה הרודפת בצע. ו-בפנים הקהילה — אדישות ואף גילויי התנכרות מצד ההורים ומוס-דות התנועה הציונית.
על תנאי החיים ופעילותם של חב-רי ההנהגה הראשית בשנת 1933 מספר אהרונצ'יק כהן, חבר קיבוץ שער העמקים ושליח הקה"א : "אלה היו אנשים, אשר התנועה היתד, חיי-הם, שראו עצמם כחייליה ללא סייג. עבדו מהבוקר עד הערב והיו רעבים ללחם ממש, בבוקר שתו כוס חובצת ואכלו כעך, בצהריים היינו הולכים למסעדת הופשטטר, יהודי שהיה מגיש לנו את הארוחות "באשראי". בשעה 11.30 היד, מתחיל לערוך את השולחנות, קודם היה מנית עליהם חרדל ולחם. בדיוק בשעה זו כבר ישבנו סביב השולחנות ואכלנו לחם מרוח בחרדל. עד שהגיש את המנה. מושגים כמו אש"ל ורכב צמוד לא היו אז, כמובן, בימות הקיץ ישנתי אני הרבה פעמים על השולחן ש־ במזכירות".
ההערכה היתד, הדדית. היחס של חברי ההנהגה וחברי התנועה בכלל לשליחי הקה"א — שבאו מדי קיץ להדריך במושבות או שהו תקופות של שנתיים־שלוש ברומניה — היו של כבוד רב. חנן אברהמי זוכר, כי "הם היו בעינינו כשליחים מן השמים". מ. אמיתי מספר: "אני מלא שבחים לעבודתו של אהרוג־ צ'יק. הוא גילה מרץ עצום. ישנו כולנו באיזו דירה שכורה, שניים־ שניים במיטה. בבוקר היה נותן לכל אחד זבנג ומקים אותנו. בשעה 6.00 כבר היינו על הרגליים. ארוחת־בוקר לא אכלנו. מתוך "פרינציפ". עבדנו עד צהריים ולאחר הארוחה המשכנו עד 6.00 בערב. אהרונצ'יק עצמו היה מוציא לעצמו את הנשמה. בבוקר היה יכול להיות בצ'רנוביץ, אחר־כך לנסוע לקונסטנצה, משם לקלוד, ב-ערב השתתף בישיבת ההנהגה. עבד כמו פרד. באותו זמן היו גם מ. ־שדמי, גבעוני ורבקה כהן במשלחת הקה"א והם עשו מלאכה נאמניה".
משפט השומרים
לסכנות. אכן, הללו פגעו בה קשה בימי המשטר הפאשיסטי ובין־היתר הוכתה התנועה על־ידי מאסר חבריה המרכזיים (משפט השומרים — 1942). עם זאת, לא פסקה פעילותה במשך כל ימות המלחמה, רב היד, חלקה באירגון הבריחה וההצלה, עם בוא הצנחנים מהארץ היא אף הוג-ברה.
ב־11.12.1948, כאשר פורסמו הח-לטות הוועד המרכזי של המפלגה ה-קומוניסטית הרומנית, שתבעו את "פירוק מרצון" של התנועות הציו-ניות.
והחלו שוב מאסרים. תחילה נאסר מארק אביר, שהיה מזכיר ההנהגה הראשית, שיחד עם חברי הנהגה, שנאסרו כעבור שלוש שנים הועמד לדין, במהדורה נוספת של "משפט השומרים", הפעם כמואשמים בחתי-רה תחת יסודות המשטר העממי (22.3.1954—17).
במפעלם החינוכי ובמעשים התלוי ציים עמדו השומרים מרומניה בראש המחנה. בצדק חשים הם כשותפים מלאים לשמחת ציון חג ה־30 למדי-נה.
ד,שיחדור מעול הפשיזם עורר תק-וות לפריחה מחודשת. "לפיד התנועה העולמית הופקד עתה בידיכם" ד,כ־
אפשר לומר, שהיו אלה גם ימי ריז מ. יערי בביקור שערך ברומניה הפריחה היפים ביותר של "השומר־ בשנת 1947. ההנהגה הצעירה, ש-הצעיר" ברומניה. כאשר העבירו את קמה — קיימה את שליחותה ובנתה ההנהגה לידי חברי רשפים כיום הו־ מחדש תנועה בת אלפי חניכים, וכן תירו אחריהם חברי קיבוץ שמיר תנו- החייתה את תנועת "בני עבודה" ו-עד, רחבה ומושרשת, אבל נתונה מפלגת "משמר". הכל בא אל קיצו
מאיר יערי ויעקב חזן "בגודל טבעי" (1935)
יומן

הקן
מתנוסס
הנס
על תורן
"השבוע" 21 לאפריל 1978
ליקוטי ועידה
קשה להניח שמשתתפי הוועידה השמינית של השומר־ הצעיר בישראל הצליחו לסגור את כל הפער לקראת השקפה שלמה ומוגדרת, כפי שמרמז סמל הוועידה: מגן דוד פרוץ ופורץ. על אף הלהט במליאת־ההחלטות לא ברור אם אותו חץ שבסמל יש לו כיוון מוגדר יותר והד־משמעי. אבל התכנסותם של מאות צירים ואלפי משתתפים המעטירים
על חיפה האדומה את הגוון הכחול — נפגשים עם חוגים שונים בעיר, צועדים ברחובות ומטיילים בהם, מפגינים במרתון תרבותי אל תוך הלילה — התכנסות זו היא בהחלט חג.
אפילו היתה זו ועידה מהוקצעת פחות מקודמות לה, והיתה מצניעה משהו, אפילו אז קשה למחוק את הרגשת היום המיוחד שבעצם היותה. מיוחד למשתתפים בה, לאוהדיה ולחברי תנועה בעבר קרוב ורחוק.
אם ראשי שיבה בקהל הצופה בהופעות, אם ותיקים כבן־עמי גורדון, מאיר יערי, בנטוב, חזן ואחרים באים להקשיב לדיון, הרי אין זה רק נוסטלגיה, אלא אף הצדעת כבוד.
ידיעות משה"ע
שיחה עם זאב ומנחם, שני חברים מקבוצת 'שחף', אשר בסיום שנת י"ב הלכו להיות מק"קים.
מק"ק - פירושו 'מדריך קן קיבוצי'. עדיין לא נסתיימה פעולתם, אך היא מתקרבת לסיומה.
המקומות בהם פעלנו.
שי: ראשית כל, ספרו היכן אתם עובדים. אבקשכם גם להוסיף כמה פרטים על המוסדות בהם אתם פועלים?
זאב: אני פעיל במוסד "מעלה הבשור". מוסד זה נמצא בקיבוץ מגן, ובו שותפים עוד הקבוצים האלה: נירים, ניר-עוז, ניר-יצחק וגבולות. במוסד 140 חניכים.
מנחם: אני פעיל במוסד "צפית". המוסד נמצא בקיבוץ כפר-מנחם. עוד שותפים למוסד זה הקיבוצים: נחשון, רבדים, חצור, גת, גל-און, בית-ניר ונגבה. ביחד 250 חניכים, שהם בני קיבוצים. על אלה יש להוסיף 50 חניכים, ילדי מושבים.
שי: כאשר באתם למוסדות אלה מה היו המשימות, האתגרים שהצגתם לעצמכם? מה רציתם להשיג ומה השגתם?
זאב: הדבר הראשוך שנראה לי חשוב לצייך הוא קביעת הנחת-היסוד שהציבו בפני עצמם המק"קים (9 חב'): אחת ממשימותיו העיקריות של המק"ק בעבודתו היא חיסול תפקידו, כלומר הבאת המוסדות למצב בו לא יזדקקו לעזרה מבחוץ ויוכלו לפעול בכוחות עצמם. וביחס לאופי התפקיד... כל אחד מגדיר לעצמו מה עליו לעשות. בכל מוסד המצב שונה ועל פיו יש לפעול. הכוונה הכללית היא להעלות את רמת הפעילות, לעזור לחבריה להיות עצמאיים. עובדים עם המדריכים התנועתיים, מיעצים מה לעשות ובאיזה כוון להשפיע. אני פועל גם עם הועדות הרגילות, אשר עקב גילו הצעיר של המוסד אינן פועלות עדייו על פי מסורות גדולות וענפות אלא מגבשות תוך כדי העבודה את הבסיס ליצירת מסורת. ודבר נוסף -אני מנסה לגייס אנשים צעירים, רבים ככל האפשר מקיבוצים ע"מ שאלה יעזרו בהדרכה, יפעלו בועדות ויהיו שותפים בתהליך החינוכי.
הנוהלים והנוהגים במוסדות בדרום.
שי: האינכם מקבלים עזרה מחברים מבוגרים?
זאב: דבר זה שונה בכל מקום. מוסד "מעלה הבשור" בנוי כך: יש בית-ספר איזורי משותף (בו לומדים גם ילדים מתנועות אחרות). החני-כים של תנועתנו באים למוסד אחרי הלימודים ו'המוסד' פועל, למעשה, רק בערב. יש להבין שבית-ספר והמוסד - אלה הם שני דברים נפרדים. אחת התוצאות למצב זה הוא שישנם שני סוגים של מחנכים. בבית-הספר הם דואגים ללימודים, במוסד - לחינוך חברתי. התפקיד של המחנך במוסד מצומצם מאד. הוא דואג לחינוך שלאחר הלימודים. 'עבודתו' אינה רבה ולכן גם צוות המחנכים קטן למדי. המחנכים גם מוגבלים מבחינת הסמכות. ההפרדה בין בית-הספר גם מפרידה, למעשה, בין שעות ה"חובה" (לימודים) ושעות "הזכות" (אחרי הלימודים). כך שהמחנך במוסד חסר את הסמכות ואת הכוח. בשל מגבלות אלה איך באפשרותו לסייע הרבה בתחום הפעילות במוסד.
4
השניים
שזכו
6.5.77
מנחם: אני איני בדעתו של זאב האומר, שתפקיד המק"ק שואף להתחסלות.
לא הייתי נוכח בדיונים המוקדמים כי מיד עם שובי מחו"ל יצאתי לעבודה מעשית. ודאי שלולא היה קיים המק"ק - המוסד לא היה מתפרק, אך נכון גם שתפקידו לא כל כך מוגדר.
עזרת_הח"ץ קטנה ובעיות החינוך - גדולות
במוסד "צפית" אני עובד עם כל הגופים המארגנים, הנהגת-הקן והועדות. הם זקוקים לעזרה. אני עובד עם המדריכים וזוהי אולי הפעולה העיק-רית, המרכזית. אני גם מדריך קבוצה ומנסה לגייס חברי ח"ץ רבים לפעילות במוסד.
ש': האם אתה מצליח בכך?
מנחם: ההצלחה מועטה מאד. במוסד יש הרבה בעיות. הקיבוצים - אבות-המוסד - הם שונים מאד מקיבוצי הצפון. כאן - 250 חניכים, בני 8 קיבוצים, ביניהם מספר לא קטן של קבוצים זעירים. כמה מהם מרוחקים מן המוסד כ-40 ק"מ. ישנם גם 50 ילדי מושבים. קליטתם של אלה במוסד זוהי בעיה בפני עצמה. זוהי משימה קשה וחשובה. המוסד משקיע מאמצים רבים להצלחת המשימה, אבל למרות הכל זה לא הולך. זאב: מה הם הקשיים?
מנחם: איני יודע את הסבות לכך. ילדי המושב נמצאים במוסד 4 שנים ובכל שנה, נוספת קבוצה מקבילה לילדים מן הקבוצים.
שי: האם ילדי קיבוץ ומושב מתחנכים בקבוצות מעורבות? מנחם: לא. ברצוני לפרט כדוגמא את המצב בכיתה יי שהיא הבוגרת מקבוצות בני המושבים (4 שנים במוסד), והמקבילה לה מילדי הקיבוצים. שתי קבוצות מקבילות - ועד היום אלה הם שני עולמות נפרדים. כל קבוצה יחידה בפני עצמה. זה לא מצליח למרות שמשקיעים זמן וכוחות ומשתדלים. זאב: זוהי בעיה שצריך פעם לחקור אותה ביתר יסודיות. ב"מעלה הבשור" לומדים ילדים מתנועות קיבוציות שונות. וגם כאן אין היכרות, אין קשר עם ילדים של התנועות האחרות.
הנושאים בעול המוסד
מנחם: נחזור לענינינו. ובכן, המרחק בין הקיבוצים והמוסד מכתיב במידה משמעותית את היחס של צוות המורים למוסד. להגיע למוסד - זהו מבצע הקשור בהרבה בעיות סידוריות וארגוניות: מתי לצאת, מתי להגיע וכדי. גם בגלל המספר הרב של שותפים אף אחד לא מרגיש שהמוסד הוא על אחריותו. כך נופלים הרבה דברים בין השלחנות ואין מי שיטפל בהם. אני מרגיש, ומה שגרוע יותר שגם החניכים מרגישים זאת, שאין מישהו שמשקיע ברצינות את כל כוחותיו במוסד. והתוצאה לא מאחרת לבוא. -החניכים אינם מרגישים שהמוסד הוא ביתם. במוסד כזה יש שדה פעולה נרחב למק"ק. הוא 'מתפרש' על כל הפעילויות החברתיות והתרבותיות. זה לא בדיוק כמו בישומריה' ששם רבים מוכנים לפעול ולעשות. כאן - המק"ק צריך לעזור בכל, אפילו בתחומים של מה בכך, בעניני יום־יום.
ש': לפי התיאורים שלך יכול להתקבל הרושם שבמוסד זה לא היתה קיימת תנועה, חברה, חברת-ילדים על כל מוסדותיה? מנחם: זה לא כך. אבל אנו רוצים להגביר את הפעילות החברתית והתנועתית, שתהיה יותר אינטנסיבית. ראה - הקיבוצים הזעירים אין בכוחם להקרין על המוסד כמו, למשל, מקרינה משה"ע על 'שומריה'. הם הנם חסרי
מסורת... אל תחשוב שיט שם 'שממה חברתית', לא! חס וחלילה, אלא שיש הרבה מה לעשות ולשפר.
זאב: אני אומר בפירוש שבמוסד בו אני עובד תפקידי הוא ליצור. המוסד הזה הוא בך 12 שנה ועד עתה סיימו 4 קבוצות. עד היוים לא היה שם רצף של קבוצות, כך שכל פעם צריך היה 'להקים' את המוסד מחדש. זו שנה ראשונה שישנו כל הכיתות. תנאים אלה מנעו יצירת מסורת, וכעת מה שעושים הוא דבר חדש. הכל שם בהתהוות. ואני מנסה יחד עם החבריה לפעול וליצור את המנהגים.
מכות הלם והפתעות.
שי: באיזה בעיות מיוחדות נתקלתם בעבודתכם שהופתעתם מקיומן? זאב: ההלם הראשון שלי היה כאשר ראיתי שהחבריה לא מרגישים שהמוסד הוא הבית שלהם. הנה, בכל הזדמנות הם נוסעים הביתה. ערבי שבת - הם מבלים בקיבוצים. את ערבי התרבות במוסד הם מקיימים במוצאי-שבת. וזה קשור תמיד בקשיים כי למחרת צריך לקום ללימודים; רבים לא הספיקו להכין שעורים ומסתלקים... המסבות לא כל כך מוצלחות.
הבית שלהם הוא הקיבוץ. שם תנאי הדיור טובים בהרבה מאשר במוסד. הם מצויים במוסד זמן לא רב ומתוך חוסר רצון. ודאי שכל זה משפיע על כך שלא עוטים הרבה למען המוסד.
כאן המצב שונה לגמרי מן המצב ב'שומריה'. בשומריה זה ברור שמרכז החיים הוא במוסד, וכל החניכים רוצים בזה. ואם רוצים - מוצאים גם את הזמן לכך. שם - לא זה הכוון.
מנחם: אני רוצה לחזק את דבריו של זאב. ב'צפית' כבר ב-י"א המסגרת הקבוצתית רופפת למדי. הצעירים רוצים להיות בבית, בקיבוץ. כמעט כל קבוצות י"ב לא נמצאות במשך כל השנה במוסד. חניכי המוסד מן הכיתות הצעירות יותר, אין להם ממי לרשת מסורת, מנהגים וכדי. ההלם השני שהוכיתי בו - היה ההלם התחבורתי. זהו מבצע קשה מאד (ממש מבצע לוגיסטי) לדאוג לתחבורה מ-8 קיבוצים מרוחקים ולארגן את כל הנסיעות לטיולים, מבצעים וכדי . לפני שנה ההוצאה לנסיעות (כולל י"ע) הסתכמה בכ-מליון ל"י.
זאב: רציתי עוד להעיר: הפתיע אותי מאד היחס של חברי הקיבוצים למוסד.
דבר ראשון - ההורים עושים ממט מלחמות שהילדים לא יישארו חו"ח במוסד כמה שעות נוספות. בכל הימים (פרט ליום אחד) בשבוע אחה"צ הילדים נמצאים בקיבוצים. רצינו להוסיף עוד יום כדי לקיים חוגים. כאשר נודע הדבר להורים הם שיגרו מכתבי מחאה והתלוננו שאנו 'גוזלים' מהם את הילדים וזה אשר טירפד את יוזמתנו.
ועוד בעניו הח"ץ. פניתי לחבריה הכי טובים בקיבוצים. שוחחתי עם 40 חברים צעירים שיירתמו לפעולה. פרט לשניים, כולם השיבו תשובות שליליות מוחלטות. אלא שגם השניים שהסכימו לעזור הסתלקו כעבור מספר שבועות.
על השוני וההבדלים
שי: האם מצאתם איזה שוני מהותי בין הנוער במוסדות החינוך השונים? זאב: בנוער עצמו אין שוני. עד גמר כיתה ו' החינוך דומה מאד. אל המוסדות מגיע 'חומר' זההז עם הבדלים קטנים בין קיבוץ לקיבוץ. הבעיה מתחילה מרגע בואם למוסד. כאן מתחיל להווצר הטוני. יש מוסדות עם מסורת רבת-שנים. יש מוסדות בהם המסורת חסרה. יש מוסד שמצליח לגייס מחנכים טובים; מוסד אחר - לא מצליח. וזה אשר משפיע על הווצרות השוני. אם, למשל במוסד 'שומריה' יש מורה למוזיקה 'משוגע לדברי ויש לו השפעה על הילדים אז... במוסד זה יש הרבה נגנים. כאן -
6
איו 'משוגע' כזה ויש הרבה פחות נגנים מאשר בשומריה. ואותו הדבר בשטחים אחרים. וכך גם בהדרכה ופעילות תרבותית וחברתית.
שי: ואתה מנחם, עבדת גם בקנדה בהדרכה - אולי תנסה למתוח קוים מקבילים בין הנוער הקיבוצי שלנו והנוער שחינכת בקנדה?
קצת על הנוער היהודי בקנדה.
מנחם: לפי עניות דעתי, הסבה הרצינית לשוני בין הנוער שלנו והקנדי
היא בכך, שהנוער בקנדה גדל על מציאות של שלום, בשעה שהנוער שלנו גדל על מציאות של מלחמה. מכאן נובעים ההבדלים. הנער בישראל כאשר הוא מסיים את בית-הספר הוא בן 18 והוא מתגייס לצבא. כעבור שנה, שנתיים הנער הנו כבר קצין ועליו לפעמים להחליט החלטות הקובעות גורלם או חייהם של פיקודיו. לנער הקנדי איו מצב כזה ששמו 'לסיים את בית-הספר'. מתיכון הוא עובר לבית-ספר יותר גבוה, אח"כ לקולג' או לאוניברסיטה. שם הנער משתעשע עם חייו עד גיל 25 בערך. ועד אז הוא לא נוהג להחליט החלטות משמעותיות לגבי עתידו.
מכאך נובע שהנער הקנדי לא נתון ללחץ ולהחלטות גורליות מתי יעטה, מה יעשה, מה יחליט. דברים אלה יוצרים אצלם הוויית אחרת מאשר אצל הנער הישראלי. אני מצאתי את הנוער הקנדי פחות מבוגר.
אני נזכר שפעם היה לנו במחנה-קיץ "יום דמוקראטי" ואז עד 4 בבוקר החבריה התווכחו על הנושא 'איזה דגל לשים על התורן, ישראלי או קנדי?' וכשתחליטו על דגל ישראל קם אחד ושאל "ומה עם הדגל האדום?". הם מרבים לדבר על בורוכוב, על ברל כצנלסון, הכל הולך אצלם על תיאוריה, הם דוקטורים לסוציאליזם. בו בזמן, שאצלנו מתיחסים לדברים באופן הרבה יותר מעשי, מציאותי, תכליתי... אצלם אני מרגיש שכל הדיבורים שלהם לא מחייבים אותם לשום דבר, הם רק משחקים בדיבורים, והמשחק הזה אפילו נחמד. כך זה נראה לי.
קשה היום לגייס שם נוער לתנועה. מתוך 125,000 יהודים יש לנו בקן השומר-הצעיר 100 חניכים, וביתר 3 תנועות הנוער הציוניות אותו מספר, בערך. בימינו אין הנוער היהודי רץ לחפש דוקא את ארץ־ישראל. אין תודעה ציונית גדולה בקרב הציבוריות היהודית וקשה למשוך אותה למדינת ישראל, כאשר מסביב מצויים הרבה ישראלים - יורדים, ובפיהם סיפורי זוועה על המצב 'הקשה' בישראל.
שי: אני מבין ששליחים אלה ממלאים את שליחותם 'בהצלחה'? מנחם: לצערי, כן. אך למרות זה מסתמנת כעת מגמה חיובית בעליה.
בשבחה של שנת י"ג.
שי: אולי לסיום, תוכלו לומר - מה נתנה ועוד נותנת לכם שנה זו? במה היא העשירה אתכם?
זאב: אחת הסבות שבגללה יצאתי לשנת י"ג היא להעמיד את עצמי בנסיון.
זו שנה בה הועמדתי במצב טל "מה שתעשה - זה מה שיהיה". לא עמדו בפני דברים מוגדרים. אלה היו מועטים מאד. ולכן צריך הייתי לחטוב, לדעת איך ובמה להיעזר, ליזום... ידעתי שהכל תלוי בי. אם לא אעשה -זה לא יהיה. כל זה נכון לגבי מק"ק. אך גם לגבי ה-י"ג - אם הוא עצמו יזום הרבה בנוסף לעבודתו השיגרתית - הדבר ישפיע על הקן כולו ויהיה לו לברכה.
שנה כזאת מוסיפה הרבה בגרות. נהוג להגיד שבצבא מתבגרים מאד. אבל קיים הבדל בין שני מצבים אלה - מק"ק וצבא. בצבא - ההתבגרות קשורה
7
במלחמת קיום; האדם לומד איך להסתדר בחברה חדשה, איך לחיות בתוכה. לעומת זאת - ב-י"ג איו בעיה של מלחמת קיום, אין הדאגה לזה 'שיהיה לי טוב'. כאן יש יותר התבגרות רוחנית; האדם עומד בפני החלטות חשובות לגבי התפתחותו; באך יש התבגרות הרגש ולא של יצר הקיום. מנחם: אולי ציירנו תמונה קצת שחורה על המוסדות בהם אנו עובדים. אבל המצב שם עונה על השאלה: האם בכלל דרוש מק"ק. אני נוכחתי לדעת שהוא נחוץ מאד.
העבודה שאני עושה נותנת לי הרבה מאד מבחינות שונות. לעבוד עם מבו-גרים ועם נוער, ללמוד איך להסתדר עם מורים, עם מסגרות שונות ומערכות בהן אתה נאבק.זה נותן לי הרבה.
בעבודה זאת נתקלים באתגרים רעיוניים שתוך כדי ההיאבקות עימם, אתה מתפתח מאד מבחינה רעיונית. ניתנות הזדמנויות רבות לפגישה עם אנשים ורעיונות מענינים, הרצאות, ספרים וכד'. לפני שנה זו היו דברים רבים שלא ידעתי ולא חשבתי עליהם. אני מרגיש שכל מה שנחתי לאחרים - הוחזר לי כפל כפליים.
שי: וכעת, באמת השאלה האחרונה: האם אתם רואים בחיוב את שנת י"ג כשהיא לפני הגיוס לצבא?
מנחם: אני רואה שנה זו כאילו זכיתי בשנה נוספת בחיים. הן אחרי
השחרור מהצבא נכנסים למערכות השונות של הקיבוץ. שנה רודפת שנה.
אבל כאשר האדם משרת ב-י"ג... אני טוען שאין כמו שנה זו! שנת ה-י"ג היא רק אחת. באף שנה אחרת לא יוכל האדם הצעיר להתמסר בצורה כה שלמה לענין ואף פעם הוא לא יוכל להגיע להזדהות כזאת ולרמה כזאת - כמו בשנת י"ג. לי ברור ששנה כזאת לא תחזור.
זאב: אני מצטרף לדבריו של מנחם בלב שלם. שנה כזאת - שנת י"ג - היא הרבה יותר משמעותית לגבי התפתחותו של כל אחד מאשר עוד שנה אחרי הצבא.
את השיחה רשם - קובה.מכון לחקר הציונות והתפוצות ע״ש צבי לוריא גבעת - חביבה
ידיעון מס' 4
יולי 1977
תיעוד תנועת השומר - הצעיר בליטא
( סקירה )
בשלט דרכים גבינו עדויות על תנועת השוה״צ בתפוצות, שתפקידן לשמש מקור עזר חשוב לחוקר ולמעיין בדברי ימיה של התנועה?
א. תיעוד בע"פ קולקטיבי.
ב. תיעוד בע"פ אינדיבידואלי.
ג. עדויות חברים בכתב.
היחידה מבין ארבע התנועות הגדולות (פולין, גליציה, רומניה וליטא), אשר התיעוד הקולקטיבי היה העיקרי נגבית העדויות על קורותיה היתה התנועה הליטאית. 4 כנסים של השכבות העיקריות בתנועה, אשר הקיפו מאות חברי התנועה בקבוצים ומחוצה להם, נערכו ביוזמת המכון לחקר הציונות והתפוצות ע"ש- צבי לוריא בקיבוצים שבהם התרכזו רוב יוצאי תנועה זו. אמנם, התבלט באותן הפגישות האלמנט החווייתי- רגשי שצמצם לא במעט את הזמן המיועד לעדויות, אבל סיכום ניגבו בהם עשרות עדויות בעלות ערך רב לאפיונה של התנועה על קיניה ברחבי הארץ ולהכרת התפתחותה ומעמדה בציבור ובעיקר בנוער היהודי.
הכנס הראשון התקיים בקיבוץ בית-זרע, שבו מתרכזים חברי קבוץ עליה א' בליטא, ראשוני חבריו יצרו להכשרה בטנת 1925, אך כקיבוץ עליה התארגן רק ב-1928 ועוליו הראשונים הגיעו לארץ בטנת המאורעות 1929.
הבעיות המרכזיות שהועלו בו:
1. ראשיתה של התנועה (נוסדה ב-1921 ולאחר שנה הגדירה את עצמה בועידתה הראשונה כ״הסתדרות הצופים העברים השוה״צ").
2. גיבושה האידיאולוגי עם המעבר לחלוציות ולהגשמה אישית מחייבת.
3. התארגנותו של קיבוץ העליה א' ובעית ההכשרה.
4. ההכרעה האידיאולוגית להצטרף לקבה״א.
5. ייסודם והתפתחותם של הקנים בקובנה ובערי השדה בשנות ה-20.
הנושא המעיד
השפעת תנועת הצופים היהודים ברוסיה על יסוד
התנועה בליטא וקן פוניבז' בראשיתו. ד״ר קוט
קן קובנה בשנותיו הראשונות וחוויות ראשוני
המגשימים בתנועה י. ״קומות ההכשרה. פרופ' אלימלך פרק
דומיננטיות האלמנטים הא״י-ליים בהסתדרות
הצופים בקן קובנה עם המעבר לתנועת השוה״צ. יואל זון
הנושא
המעיד
אופיו המיוחד של השוה״צ בליטא בגיבושו
פרופ' נח פלר האידיאולוגי ותחנות ההתפתחות טל הקן הקובנאי בשנות העשרים.
שמואל זרקו ייסודו והתפתחותו טל קן וירבאלן - הקן הראשון בליטא.
עקיבא ישי (ונחוצקר) פרטת הקמתו, ניהולו וטיפוחו טל מוסד לילדים עזובים ע״י חברי השוה״צ - תופעה יחידה במינה בתנועת השוה״צ העולמית.
חנוך פז קן רקיטקי על רקע סביבתו המיוחדת הנדירה בליטא פינה חב"דית.
ה. אושרוביץ הייחוד שבשוה״צ :כסוללת דרך מהסתדרות צופים לתנועה מגשימת ערכים סוציאליים - לאומיים.
צפורה קפצן ההשפעה המכרעת טל רטת בה״ס העבריים על גיבוש אופיו החלוצי של השוה״צ בליטא.
מיכאל שפירא השרשיות היהודית העממית והטפה העברית כדומיננטית בחיי הקן - המאפיינים המיוחדים של השוה״צ בליטא בתנועה העולמית.
דוד טריינין קשריה; ההדוקים של התנועה עם הציבור היהודי בליטא ודרכה האידיאולוגית המיוחדת בראשית דרכה.
ראובן שמי חוויותיהם של ראשוני המגשימים של התנועה בהכשרה.
הגיבוש החינוכי בבסיס להכרעה האידיאולגית - להצטרפות
התנועה ל־קבה״א. לוי רון שליח ההנה"ע)

זבולון פורן השפעת מערכת החינוך העברי על מעמדו הדומיננטי של השוה״צ בציבור ועל התפשטותו בערי השדה ובעיירות.
ברוך אופניצקי קן קידאגי בשנותיו הראשונות.
שינקה ידוובניצקי מאבקו של הקן בוילקומיר מראשית היווסדו בהשפעתם של הרביזיוניסטים והאידישיסטים ברחוב היהודי.
פסח חיטין פרשת גדודיו של דגל קן קידאן מליטא עד לבית זרע.
לאחר הכנס הכללי ,שבר הופיעו בעיקר חברי קיבוץ א' שמחוץ לקיבוצים ,נערכו בבית-זרע שני כנסים פנימיים של יוצאי השוה"צ בליטא שהמשיכו בהעלאת זכרונות על התנועה באותן השנים - שנות העטרים והתחלת העשור השלישי.
המעיד הנושא
יעקב עמית הגורמים שעיצבו את אופיו המיוחד של השוה״צ בליטא בכלל התנועה העולמית.
דניאל בן-נחום המעבר מהסתדרות צופית לתנועה חלוצית מגשימה, ולבטיהם של בוגרי התנועה עם קבלת ההחלמה על הגשמה אישית מחייבת.
אליהו אלוני ראשיתו של קן וילקובישקי ולבטי חברי התנועה המגשימים הראשונים בהכשרה המעורבת.
דוד אילן המשבר הקשה בקן וילקובישקי לאחר ההכרעה על חובת ההגשמה וארגונו מחדש ב-1927.
- 3 -
המעיד הנושא
יעקב ניב פגיעתם הקשה של המשבר ומאורעות תרפ״ט בארץ על ההכשרה המעורבת בעיר ממל ובסביבותיה ומאמצי השומרים לשקמה.
שינקה גולני(שומאכר) ראשיתו של קן מרץ' והרכבו המיוחד: רוב חברי וילדי עובדים שהתחבבו בבי״ס אידישאי.
יחזקאל בן־תור קן פוניבז' בשנים 1932-1921 והשפעתו המדריכה על הקנים בסביבתו.
אלחנן ארי הקנים בעיירות אושפול וסאלוק.
ברוך קלאס הקן באבלי.
הכנס בכפר-מסריק
כנס זה ריכז את חברי קי גרץ עליה ב' ’׳®נוסד בסוף שבת 1931. הוא חולק ב-1932 לטבי גופים בטל היקפו הגדול מחד (270 ח*) והרכבו המי בד הבלתי מאוזן מאידך (70$ חברות). החלק •יאחד שברובו חברות התאחד עם קיבוץ ג' מ3*כסלובקיה והקימו יחד את קיבוץ בפד-מסריק והשני יסד עם קבה”מ "גליל" מפולין תת קיבוץ עמיר.
הבועתי□ המרכז י י משהועלו באותו כבס - בעיות דור ההמשך בתבועה שדרתה האידיאולוגית הוכרעה,לא פסק המאבק על מעמדה בציבור היהודי ובעיקר
בקרב הגוער מחד ומאידך - על זכותה לאוטונומיה .בהכשרה עם נציגי הקבה״ס שהשתל ס ו על מרכז ''החלוץ,, וכפו על תבדת הגוער החלוציות את ההכשרה המעורבת. כמו כן נמשכו המאמצים להרחבת התנועה ולהעמקת יסודותיה האידיאולוגיים.
המעיד הנושא
לוי דרור תנועת השוה״צ בליטא במחציתו הראשונה של העשור השלישי.
יעקב עמית מעמדה של התנועה בציבוריות היהודית בליטא על רקעה התרבותי, החברתי והכלכלי.
בצלאל שמאלי הקן במרץ' מד מחצית שבות השלושים.
שלמה טל קן קיבארטי -וירבאלן על רקע תנאיו המיוחדים של הישוב היהודי באזור זה.
זבולון פורן הקנים ביורבורג, קלוואריה וז‘זמר.
אליעזר מילנר התפתחותו של הקן בווילקומיר.
אליעזר מולק הקן הפוניבז'אי.
מאשה פטיש קן ממל בסביבתו המיוחדת וקשריו עם קבוץ ההכשרה במקום.
חביבה כרמלי ז״ל הקן בקידאן בשנות השלושים:הראשונות.
פסח אגוז מאשה קרסניאבסקי לוי רון (שליח ההנה"ע) הקן בז'ז'מר. הקן הקובינאי. עממיותה , שרשיותה הלאומית ומקורותיה של תנועת השוה״צ בליטא.
שמעון נוי ראשיתו של הקן בינובה.
דב לויתן הקן בפוניבז'.
דב לויתן
4
הפגישה ברמת-השופט היתה מוקדשת לעדות חבריהם של שני קיבוצי העליה "המפלס": ו״מסד" שמרכזיהם היו שני גדודי הבוגרים בקן קובנה "מעפילים" ו״כרמל". אלה נוסדו בליטא ב-1934 וגרעיניהם בארץ הקימו במשותף את קבוץ "מצפה השרון" ברעננה בספטמבר 1935. בכנס הועלו בעיות מרכזיות של התנועה וקניה בטניס 1937-1934, כאשר חברי שכבה זו היוו הכרח המרכזי בהנהגה המרכזית ובהנהגת הקניה. עיקר העדויות נסבו על בעיות ההכשרה המעורבת והשומרית.
המעיד הנושא
דב שי אופים המיוחד של השוה״צ והישוב היהודי בליטא והקשר ההדוק ביניהם.
חסיה קולבן ההכשרה בקיידאן וחוויות מהקן בפוניבז‘.
צפורה חכים ההכשרה המעורבת בקלם - מאבק על מקורות מחיה עם יהדות קנאית באדיקותה.
חייה לינדה מעבר ההפטרה בפלונגיאן ממעורבת לשומרית.
י וסף מנחם הפעילות התוססת בקן קובנה ובעיית "מרד הבן" במציאות ההווי של היהדות הליטאית.
יצחק ליכט ההכשרה המעורבת בקבוץ ההכשרה במכל ומעמדם של חברי השוה״צ בו.
אליעזר מילנר קורותיו של קן וילקומיר בשנות השלושים עד חיסולו.
הקטר ההדוק וההשפעה ההדדית החיובית של ביה״ס העברי והשוה״צ. מיכאל שפירא התנועה כמחנכת לאידיאליזציה של עבודת האדמה. חנה אש
עממיותו של השוה״צ בליטא וקשריו ההדוקים עם הישוב היהודי
אביבה תג'ר (שליחת ההנ"ע) המקומי.
משקה כהן קן וילקובישקי בהתפתחותו.
זבולון פורן אופים של הגדודים "מעפילים" ו״כרמל" בקן קובנה והיחסים ביניהם.
א. רבינוביץ המאבק האידיאולוגי של השוה״צ ברחוב היהודי ב״התבוללות האדומה" וברביזיוניזם.

בפגישה ברביעית והאחרונה למבצע התיעוד בע״פ של תולדות תנועתנו בליטא השתתפו אחרוני התנועה, ניצולי הגיטאות, פרטיזנים וחיילי הדיביזיה הליטאית בצבא הסוביטי. בלטה באותו כנם התופעה שרוב משתתפיו היו חברי התנועה בעב. אך בשל תנאי התקופה
המיוחדים בשעתו לא הגיעו ארצה בצעירותם וברובד. מחוץ לקיבוץ - עולים שהגיעו לישראל בשנים האחרונות.
מכאן גם אופים המיוחד של הנושאים שהועלו באותו כנס - הפעילות בתאי המחתרת בתקופת הכיבוש הגרמני, השפעת החינוך הערכי טל התנועה על כושר עמידתם בתנאי מצוקה חמרית ונפשית של חבריה בעבד ונאמנותם לאותם הערכים גם לאחר התלאות שעברו עליהם.
המעיד הנושא
יצחק דקל קן קובנה ערב פרוץ המלחמה ובתקופת הכיבוש הסובייטי (ההשפעה הקומוניסטית וארגון תאי מחתרת).
אליעזר איזנבוד עמדת התנועה לשלטון הסוביטי.
הכנס להבות הבשן
הנושא
המעיד
אופי הפעילות במחתרת. לאה בהט
קן פוניבז' באותה תקופה והפעילות האידיאולוגית
בתא מחתרת בקובנה. שמעון (בבקה) בקין
התנועה כמקור עידוד לחבריה במחסנים הקשים שעמדו
בהם מבחינת הסכנה לניוון אישי וחיסול פיזי. לוי דרור
קשרי האחווה והידידות בין חברי התנועה בדיביזיה הליטאית.
העלאת זכרם ופעלם של חברי התנועה שבלטו בעוז רוחם ומסירותם לתנועה ופעילותם הציבורית בתנאי הגיטאות הקשים.
אופים של תאי המחתרת (לרוב חברתי ולא אידיאולוגי), חוסר יציבותם בשל האקציות בגיטאות ואשיותו המופתית של רכז המחתרת אלי ראוזוק.
קיבוץ ההכשרה בפוניבז' לפני הכיבוש הסובייטי והקטר ההדוק של חבריו לתנועה וערכיה בתקופת הפורענות.
קן קיידן בשנות השלושים האחרונות.
חבה שץ אברהם קרצ'מר
מירה מלמד
רבקה קפלן אליעזר ליפמן
חסינותו של השוה״צ להשפעה הקומוניסטית לאחר הכיבוש הסוביטי והשפעתו המכרעת על חבריו לחיות בצוותא בגיטאות, ביחידות הפרטיזנים, בדיביזיה הליטאית ובבריחה תוך הצמדות לערכי התנועה. דב לוין
השפעת החינוך לפיתוח תושייתם של חברי התנועה בתלאות
שנקלעו בהן. יונינה קלנג
פיתוח האישיות החיובית בהשוה״צ כגורם להצלת רבים
מחבריה מכליון. ראובן לויתן
התאוששות התנועה ערב פרוץ מלחה״ע ה-2, מעמדה הדומיננטי בהכשרה באותן השנים, מאבקה נגד החתירה הקומוניסטית ומפגשה עם חברי הריכוז השומרי בוילנה. לוי דרור
קן דוקשטאס במאבקו עם קבוצת קומסומולאים שפעלו בו במחתרת ערב הכיבוש הסוביטי ואטימות חבריו לתעמולה הקומוניסטית. אלכסנדר
בסיבו להמשיך בגביות עדויות בקבוצות, אבל לא הצלחנו להפעילה בהיקף רחב.
רק 3 קבוצות התארגנו למטרה זו;
א. בכפר מטריק העלתה קבוצת יוצאי קן מרץ' את זכרונותיהם על קנם - הגורמים להקמתו אופיו המיוחד ומעמדו בציבור היהודי וכן המשך פעילותו במחתרת בכיבוש הסובייטי.
ב. ברמת-השופט העלתה קבוצת חברים גדולה יותר מקנים שובים ביוזמתם של חסיה קולבן (לוין) ויחיאל קוץ בעיות ספציפיות של התנועה בשבות השלושים שלא הודגשו די הצורך בכנס הכללי בקיבוצם;
1. השפעת הפילוג בתנועה העולמית בורוטקי (1930) על התנועה הליטאית והכרעת רובה המכריע על הצטרפות לקבה״א חרף החתירה הקשה של אנשי נצ״ח בקנים.
2. הבעיות של ההכשרה המעורבת והשומרית.
6
3. מעמדם הבולט של חברי השוה"צ בביה״ס העבריים והשפעתם על הצטרפות התלמידים הבלתי מאורגנים לתנועה.
4. דפוסי עבודה בהנהגת התנועה והקינים.
5. אופיה ותוכנה של הפעילות החברתית-רעיונית בקבוצות החינוכיות.
6. היחסים בין חברי התנועה והוריהם.
7. התהפוכות בעמדת השלטונות כלפי התנועה.
8. מעמדם של הבוער הלומד והעובד בקני השוה"צ.
9. מקורות המימון של הפעילויות בקנים.
ג. בכפר מסריק התקיימה ביוזמת יצחק דקל וצבי שפר פגישה רבת משתתפים של חברי התנועה ,אשר עברו את תלאות המלחמה והשואה ,שבה סקרו משתתפיה את פעילותה של התנועה ערב הכיבוש הסוביטי, בתקופת שלטונם ובגיטאות (המשתתפים; חנה חימוביץ, דיבה גלעין, הינדה אקרמן, בבקה בקין, שלמה סטרליץ ׳שבתי רות, צבי שפר, גיסה פוגר, טניה טורובסקי ויצחק דקל). הנושאים שהועלו;
1. תאי המחתרת של התנועה שצביונם היה בעיקר חברתי-רעיוני.
2. מחתרת קומוניסטית בקן רקישקי ערב הכיבוש הסובייטי.
3. ערכי התנועה כמעצבי אשיותם של חניכיה גם לאחר שניתקו קשריהם איתה.
4. כשלונות בארגון תאי מחתרת של חברי התנועה עם ריכוזם בגיטאות בשל ה״אקציות" הדחופות.
5. תאי מחתרת משותפים של תנועות הנוער הציוני (בחלקה שותפו גם הקומוניסטים) לאימון בנשק, להתכוננות להתנגדות אקטיבית במבצעי ה״אקציות" ובאירגון בריחות מהגיטו.
6. הקשיים בבריחה ליערות; סירוב הפרטיזנים לצרף לשורותיהם מתנדבים בלתי-חמושים והגבלה חמורה בקבלת בחורות.
התיעוד בע"פ האינדבידואלי
הנושא
יציאתן של קבוצות חברות התנועה להכשרה ביוגוסלביה בטל סיכויי העליה הקלוטים מליטא.
השוה״צ בליטא ערב פרוץ מלחה״ע השניה עד סיפוחה המלא ע"י הסוביטים.
תקופת הבראשית של תנועת השוה"צ כהסתדרות צופים עברים ציונית.
קן ינובה בשנים 1939-1937.
קבוץ ההכשרה השומרית "חיים" (ע״ש חיים ארלוזורוב) בפוניבז' מ-1939 עד התחסלותו בכיבוש הסוביטי.
השוה״צ בליטא בטנים 1937-1923 ומעמדו בקרב הציבור.
התסיסה הרעיונית בתנועה ערב הכרעתה להצטרף לקבה״א.
הפעילות המחתרתית של קן שאבלי בזמן הכיבוש הסוביטי בתחום הרעיוני והמשכה בגיטו במסגרת משותפת של כל התנועות הציוניות.
מעמדו הדומיננטי טל קן טקודי בקרב הנועד המקומי עד הכיבוש הסוביטי.
חברי קיבוץ העליה ע״ש דב שפר משכבת "השרון" ככוח העיקרי בקינים ובהכשרה בשנות השלושים האחרונות.
שלושת קיבוצי ההכשרה השומריים בפוניבז', בקובנה ובקידני ותרומתם המבורכת של חברי הריכוז השומרי בוילנה לתנועה הליטאית.
קן קידני ערב הכיבוש הסוביטי כקן השני בגודלו בתנועה וקשריו ההדוקים עם קיבוצי ההכשרה השומריים -הליטאי והפולני - במקום.
מאבקה של התנועה נגד השתלטותם של נציגי הקבה״מ על מרכז "החלוץ" בליטא וכפיית ההכשרה המעורבת.
קן קובנה בטנות השלושים האחרונות.
ייסודו של קן וורג'אן במסע של כיבוש העיירות לתנועת השוה״צ (בשבת הפילוג 1930) ומעמדו בישוב היהודי המקומי, שמנהיגו היה רב העיירה.
לחצם של השלטונות הסוביטיים על חברי השוה"צ כנוער מעולה להצטרף לשורות הקומסומול ולפקידות האזרחית.
קן רקישקי בשנים 1932-1927 פעילותם הענפה של חברי ריכוז וילנה בתנועה והלחץ הסוביטי לחיסול הדביקות של רוב היהדות המקומית בציונות.
המעיד
איטה בן-דוד (וין)
לוי דרור (כשליח ההנה"ע)
בן־ציון איש הורוביץ (בנק) משה שפירא
נחמה חלמיש חנוך פז
מ. בן־טוב (שליח ההנה״ע)
צבי צור ויונה רוזנפלד
חנה ברון,
יונה רוזנפלד
אליעזר ליפמן
לוי צור (שליח ההנה״ע) שלמה סטרליץ
חנן בן־ארצי
אריה סלובה.
נסים רזניק (אורלוביץ)
V

8 -
הנושא
כשלון הבריחה הראשונה לאוגוסטובה, אשר רוב משתתפיה היו חברי השוה״צ.
קן שאדובה בשביס 1953-1925.
הדאגה לארגון ההכשרה לחברי הריכוז הוילנאי בליטא, והבריחה עם הכיבוש הגרמני והמפגש עם חברי התנועה באסיה התיכונה ובדיביזיה הליטאית.
קבוצת הבוגרים הראשונה של השוה״צ בליטא בהכשרה ובעליה ועמדתה להצטרפות התנועה לקבה״א.
ההווי היהודי בדיביזיה הליטאית.
חברי השוה״צ במסגרת המשותפת של מחתרת יוצאי התנועות הציוניות בגיטו שאבלי.
חברי השוה״צ בדיביזיה הליטאית, פעילותם בסיוע לתפישת הליטאים משתפי הפעולה עם הגרמנים, לאחר מפלתם ובארגון ה"בריחה".
ארגון תאי המחתרת בקן קובנה לטיפוח הנאמנות לציונות לאחר הכיבוש הסוביטי, הבריחה לאחד נסיגת הצבא האדום והנהירה לאזורי הגבול עם פרס כדי להגיע לארץ.
המעיד
דב לוין אברהם פומוס
אריה רוזנפלד
אריה חלבין שבתאי יערי (פוגר)
יצחק סנדרוביץ יונה רוזנפלד יצחק דקל
לכב'
לוי רון
קב' משמר העמק
דואר משמר העמק
השולחים
יוצאי לושא בבית זרע
קב' בית זרע
ד.נ. עמק הירדן סגור