תקנון יג"מלים,חל"תים ושליחים בתנועה החנוכית
1. יג'מלים וחל'תים
א) הי'ג/חלית אינו פעיל של הקבוץ.
ב) הי'ג/וולית זכאי לתקציב שנתי,תקציב הלבשה ואספקה קטנה כמו חבר קבוץ.
הוא זכאי לקבלת מצרכי מזון בסיסיים מהקבוץ, כגון בשר וביצים בסכום של -.40 לי.
לחודש (יתכן ויהיו שנויים במשך השנה) וזאת בנוסף למצרכים שמקבלים באופן חופשי כגון פירות וירקות.
ג) חובותיו לקבוץ הם ימי עבודה בימים ראשון ושני בשבוע, לבד מאותם שבועות שבהם מתקיימת פעילות תנועתית באותם ימים כגון טיולים,סמינרים ומחנות עבודה.
בסך הכל הוא חייב כ-70 - 80 ימי עבודה לקבוץ בשנה, לכסוי הוצאותיו בקבוץ.
יוצאי דופן הם יג'מלים/חלית שמשמשים כראשי קנים ואז הם עובדים בקבוץ לפי מידת יכולתם מבלי לפגוע בפעילות הסדירה של הקן.
2. מק"ק (יג'מלים שפועלים במוסדות החינוכיים)
לגבי המק'ק חל אותו התקנון כמו לי'ג, לבד מכך שהם חייבים רק ביום עבודה אחד בשבוע וכן ניתן לשבץ אותם בשבתות בקבוץ.
3. שליחים
א) שליחים הינם פעילים של הקבוץ והקבוץ מקבל עליהם זכוי ימי עבודה דרך המחלקה לסטטיסטיקה.
ב) השליח זכאי לאותם תקציבי מזון ותקציבים בקבוץ והדבר תלוי במידת יכולתו ובהתאם לצרכי הקבוץ בו הוא גר.
כמובן, אנו ממליצים לשם שמירת הקשר עם הקבוץ, ביום עבודה אחד לפחות בשבוע.
ההנהגה הראשית 12.9.1976
תקנוך ש.ש.א (שבת שירות אישית) בקיבוצים צעירים
תקציבים שישולמו ע'ח הקיבוץ הצעיר כנהוג אצלו
1. ההפקה קטנה וכלבו (כולל עישון)
2. הנעלה - נעלי בית ותיקונים
3. תרבות(כולל עתון יומי)
4. עזרה רפואית - טיפול שוטף ותשלום מם אחיד לקופת חולים.
5. תשלום ביטוח לאומי (בהקשר לקרן השוואה)
6. הוצאות נסיעה לביקור ב"קיבוץ האם"
7. הלבשה - בגדי עבודה, סדינים (ציוד מושאל לחבר)
8. ריהוט - ניתן בהשאלה לחבר.
תקציבים שישולמו ע'ח "קיבוץ האם"
1. תקציב אישי
2. נופש
3. הלבשה - בגדי שבת
4. הנעלה - תקציב הנעלה פרט לנעלי עבודה
5. מיסים (פרט למס קופ'ח ובטוח לאומי)
6. עזרה רפואית - טיפול שיניים רציני.
* התקציבים שישולמו ע'ח"קיבוץ האם" לא יהיו נמוכים מתקציב הקיבוץ הארצי.
* קיבוצים שבהם נהוג תקציב כולל יעשו את החישוב בהתאם לסעיפים.
* "קיבוץ האם" יזוכה בימי עבודה ע'ח מכסת הפעילים.
מזכירות החטיבה הצעירה בקבוץ הארצי
26.1.1978
"קובץ התלאת" - אוגוסט 1979
18.2.79 על המשמר ע
בנטיעת "יער השומר הצעיר" נפתחו חגיגות יובל התנועה בארץ
מאת גבי זהר,
נתב "על המשמר"
בגליל המערבי
בטקס שנערך בשכר. כ-מוקד מול האהדה נח"ל "כישור" ברמת־תפן שבגליל־ המערבי, נפתחו הגיגדה יובל השומר הצעיר כארץ. במרכז הטקס, נטעו נציגי הקיבוצים המוסדות החינוכיים "יער השומר הצעיר" לציון יובל 50 שנות הנועת השומר ה-צעיר. בין המשתתפים היו גם נציגים מהכפר הדרוזי ה-שכן, ירכא.
למקום הגיעו כ־4,000 חניכי ה-שוה"צ, בעיקר מקינים באיזור הצפון, נציגים מקיני המרכז ו-הדרום, וחברי קיבוצים. ראש ה-הנהגה הראשית חנן ארז, מסר לי לפני הטקס, כי במסגרת שנת ה-יובל מתכננים בל"ג בעומר הקרוב "הפנניג" של כל בוגרי התנועה ב-ארץ.
בדברי ברכתו סיפר חנן ארז, כי היום פרוסה תנועת השוה"צ מקרית־ שימונה ועד אופקים, וחברים למעלה מ־10 אלפים חניכים, הנמצאים ב־ 53 קינים. היאחזות כישור אמר, עתידה להצמיח חברה שומרית ה-אמונה על ערכי התנועה וטיפוח יח-סי שכנות טובה.
תנופת התחדשות
נציגת גרעין "כישור" הבטיחה כי הגרעין עושה מיטב המאמצים למען שיגשוגו של חבל ארץ זה. את ברכת המועצה האזורית געתון הביא ראש המועצה בוניו רונן, שאמר, כי העלייה לרמת־תפן מגלה את השוה"צ בתנופת התחדשות, והיכולת להירתם למשימה לאומית חדשה של המשך התיישבות ופיתוח הגליל — תוכיח. היער שניטע משמש תמרור לנוער החלוצי ומסמן את האתגרים העומ-דים בפניו בגליל. הוא קרא לדור הצעיר כולו להצטרף למשפחת קי-בוצי הגליל המערבי ולא להשאיר את כישור בבדידותה.
פונקרפלד: יישובים של ממש
אחרון המברכים היה מזכיר הקי-בוץ הארצי אורי פינקרפלד אשר הדגיש את החשיבות של אחוות עמים ושיתוף פעולה עם השכנים הערבים והדרוזים בהתיישבות בגליל. הוא בישר בי אחרי "כישור" יוקמו שלו־
שה מצפים נוספים באזור, שבעתיד יהפכו לשלושה קיבוצים של התנו-עה. הוא הזהיר, שאסור שהמצפים יהוו מחסום לפיתוח הגליל, אלא עליהם לשמש תנופה מהותית וממ-שית לפיתוחו, כדי שלא יהיו רק
"תחנות אתראה", אלא יישובים של ממש.
עם סיום הנטיעות, ניצלו מספר קיבוצים וחניכים את מזג האוויר ה-נאה והנוף המקסים ויצאו לטיולים באיזור.
כ-4000 חניכים השתתפו אתמול בטקס ליד האחזות כישור * פינקרפלד: 3 קיבוצים חדשים יוקמו בגליל
מכתוב גלוי לחנן ארז
לחנן שלום רב.
בעניו רב קראתי את מכתבך הגלוי ב"על החומה" (מס' 7, אפריל 79), על בעיות הקן הקבוצי, אולם העניו הפך לדאגה כאשר קראתי את מסקנותיך, והבינותי שמסקנות אלה מוצעות כתכנית פעולה לתנו-עה לעתיד הקרוב. חלק גדול מתיאור המציאות ה-ניתן על ידך, מוכר לשנינו, אך לא תמיד ידענו להגדיר בדיוק מהו מקור התחלואים שנתגלו לעינינו, וגם כאשר ידענו מאין נובעת הרעה, עדיין לא היה די בכך כדי להבטיח תרופה. אולם נראה לי שהקטע המדבר על "עזובה בתוך השפע", הוא מוגזם, וברוב המקרים הבעיה היא הפוכה — עודף תשומת לב אשר אינה מתמקדת תמיד בכיוון הנכון.
אולם בעיקר רציתי לחלוק על מסקנותיך, או על אותו חלק ה-נוגע לגוף הבוגר כפי שהבנתי את הצעתך, תהיה התנועה בגיל הזה
סלקטיבית (לפי בחירה), ותהיה שייכת, ותחייב רק את אותו חלק של הנוער אשר הגדיר עצמו אליה בתאריך המתאים. נראה לי שכיוון זה הוא בחירת הדרך הקלה, בכך שמטילים על התנועה להתמודד רק עם הלק מהנוער, המעוניין בכך ו-מתחייב על כך מראש, בנוסח — "מי לה' אלי", והשאר ייכבדו ו-ישבו בביתם.
בעקבות מסקנות אלה נשאלות שתי שאלות: האחת, האם זה טוב לתנועה, והשניה, האם זה טוב לחינוך הקבוצי שלנו. לדעתי אין זה טוב לשניהם, ומכיוון שאני רואה את התנועה החינוכית ואת החינוך הקבוצי קשורים ביניהם מבלי יכו-לת להפריד, אני חושב שצריך לד-חות את התכנית המוצעת על הסף. הגישה של התכנית המוצעת מציגה את החניך בגוף הצעיר כניתן ל-חינוך והשפעה, ואילו מכיתה י' והלאה, התוצר חייב להיות מוגמר ומסוגל להכריע ולבחור את דרכו. אם הוא מוצלח, הוא יבחר בתנועה ובדרכה, וימשיך להתחנך בחינוך התנועתי, ואם לא, אזי הוא אבוד לתנועה ואין טעם להשקיע בו מאמץ נוסף, ואין מקום לשתף אותו במפעליה ובמאמציה החינו-כיים של התנועה — משהו מעין בקורת איכות המוצר, כאשר ה-קריטריון הוא. הבחירה האישית של החניך. נראה לי שגישה כזו היא גישה קצרת רוח, לעומת ה-גישה הרואה את גיל הנעורים כולו כגיל של התמודדות חינוכית, ושל מאבק להזדהות עם ערכים ודרך תנועתית.
כתוב בהצעות, שבגוף הצעיר "החברות בתנועה תהיה כללית ללא בסיס של בחירה (באין יכולת להציב בגיל הזה אלטרנטיבות)"... אילו אלטרנטיבות אנו יכולים לה-ציב לחינוך התנועתי בגוף הבוגר? יתכן מקרה, אשר ודאי לא אליו אתם מצפים, שרק חלק קטן מאד מן הנוער יגדיר את עצמו לתנועה. במקרה כזה ייווצר גרעין קטן ו-מיליטנטי, ער מבחינה פוליטית ו-ודאי גם ראדיקאלי בסיסמאות פו-ליטיות וחברתיות, אשר יהיה תלוש מבחינת דרכו התנועתית. מה קורה עם גופים המובלים ע"י גרעינים כאלה — ראינו כמה דוגמאות ב-שנים האחרונות.
האפשרות האחרת, הטובה יותר מבחינת התנועה, היא שחלק גדול — מחצית עד שלשה רבעים מן הנוער — יגדירו עצמם לתנועה. במקרה כזה, אני מאמין שהפעילות התנועתית תהיה טובה. אולם כ-חבר התנועה הקבוצית אני חייב לשאול — מה קורה עם המחצית או הרבע הנותרים ? הרי כאן אנו יוצרים באופן מתוכנן נוער שוליים. באחד מסעיפי מסקנותיך כתוב: "תנועת השומר הצעיר מחנכת ל-הגשמה ולהצטרפות לקבוץ הארצי, ומכאן...", אני מסכים בהחלט, אבל מי יתן את החינוך הזה לאותו חלק שלא הגדיר עצמו לתנועה החינוכית ? האם כבר בכיתה י' או י"א נפלה הכרעה לגביו ? וכתוב הלאה: "3. חניכים ב"גוף הבוגר" שאינם מגדירים עצמם כחברי תנו-עה, יעבדו בקבוץ ולא ישתתפו ב-מפעלי התנועה השונים בתקופת
הלימודים ובחופשים השונים. יהיה להם ערב פנוי נוסף בשבוע". כששאלתי במוסד שלנו, מה יעשו החניכים האחרים בזמן הפעילות התנועתית, בין התשובות שקיבלתי היתה גם התשובה : שהקבוץ יתן מדריך חברתי שיעסיק אותם. וכאן אנו נוגעים בעצם בבעיה העיקרית. נוסף לכל הניתוחים על מצב הנוער וכר, עיקוב אחר הנעשה בכמה מוסדות במשך מספר שנים רב, מראה, שהעליות והירידות בפעילות התנועתית במוסד קשורות באופן חד־משמעי עם נוכחותם או אי־ נוכחותם של מדריכים מן הח"צ בקבוצים בפעילות הזו. למעשה, תנאי הכרחי ומספיק לקיום פעילות תנועתית במוסד, הוא גיוס צוות של מדריכים מתאימים מן הח"צ שיעסקו בפעילות הזו. זה נכון ש-השגת מדריך מן הח"צ למוסד זו משימה קשה ביותר ולא תמיד אפ-שרית, אולם אי אפשר להתחמק ממנה. אולם במידה שאנו מצליחים ליצור איזו שהיא מערכת חינוכית, ולו גם חלקית, איננו יכולים להחיל אותה על חלק מן החניכים בלבד, ולו גם יהי זה חלק נבחר. החינוך שלנו איננו חינוך סלקטיבי — לא במערכת הלימודית, וגם לא במע-רכת החברתית־ערכית. אני מקווה שבהרהור נוסף, תווכח שאין שום אפשרות ליצור מערכת חינוכית חלקית, בתוך המערכת שלנו, אשר לא תכלול את כל ה-חניכים.
עמוס הרפז
משמר העמק
6
מאת אבשלום גינת
צילם ויקי כהן
ל"ג בעומר השנה חגגה תנועת "השומר הצעיר" בישראל יובל שנים להיווסדה.
לציון המועד נערכו שני אירועים מר-כזיים של התנועה. התקיימה מועצה חינוכית שבה החליטו על עיקרי התנועה בהווה, והאירוע השני היה טקס שנערך במעיין־חרוד.
כל אנשי התנועה היו שם, במעיין־חרוד. אך לא ייאמן —
אל כל אירועי היובל וגם אל זה האחרון — לא הוזמנו המייסדים, שרבים מהם חיים עימנו ופזורים על פני קיבוצים רבים. אין למעט בערכם של האירועים ובחשיבותן של ההח-לטות שנפלו אך, העבר — החשוב כל כך — לא הוזכר אף לא במלה אחת.
אותם ימים ראשונים מרתקים ומאלפים כאילו נמחקו ולא היו, והאנשים — מניתי היסודות — כאילו נעלמו. לא בכדי אני מזכיר עובדך, זאת. ידוע לכולם, שבתנועת "השומר הצעיר" של היום ניכרות מגמות של חזרה אל ערכים וסמלים שהיו מעיקרי התנועה בעבר ואיפיינו את ייחודה באותם ימים. כדי להבין טוב יותר את הרצון המחודש לחזור לחולצה השומרית, לסמלי הבוגרים, ובשדה החינוך — להדגשת האוטונומיה של גיל הנעורים — היה מעניין וחשוב לראות איך נולדו, צמחו ונעשו הדברים בימי ראשונים, מבלי להיכנס לבעיות אותה תקופה, למאבקים האין־סופיים הפנימיים והחי-צוניים שהתחוללו ביישוב היהודי. אנסה לזרוק אור על ימי בראשית.
מה היא תנועת "השומר הצעיר" היום? מי הם נעריה? מה רצונם? דמותם? — שאלות אלו ורבות אחרות מעסיקות רבים בציבור. האמת היא, שקשה מאוד לשרטט דיוקן פניה של תנועת "השומר הצעיר", ומי שעושה כך, צריך לנהוג זהירות רבה מאוד.
בשוה"צ הברים היום כ־14,000 נערות ונערים, מקובלת עלינו הריעה שאל "השומר הצעיר" פונים בני־נוער משכבות חברתיות עליונות ובני־טובים. אומרים, שבשנים האחרונות עשתה התנועה מאמץ גדול לפרוץ את "חומות" החומר האנושי הפונה אליה והקדישה תשומת־לב רבה להקמת קינים בערי פיתוח וב"ישראל השנייה". האם באמת שונה פרצופה של התנועה ? האם אפשר לומר ששורותיה קלטו גם נערים משכבות חברתיות אחרות ? משיחה, שקיימתי עם שניים מחניכי התנועה אפשר יהיה, אולי, ללמוד מעט על "הקבוצה השומרית" בשנת היובל.
הפגישה על חוף חיפה
איר והיכן נולד "השומר הצעיר" בישראל ?
על כך חלוקות הדעות. כולם מסכימים שאותו מחנה ארצי של "הנקודות השומריות" שהתכנס בקיבוץ מרחביה בספטמבר 1930 היווה את יסוד התנועה בארץ.
למעמד ההכרזה על יסוד התנועה, קדמו מעשים שיצרו את
"הנקודות" — הקינים השומריים בשפת ימינו, שבשלב מסויים קמו והכריזו על עצמם כתנועה ארצית.
יצחק חרותי, ממקימי התנועה בארץ והרוח החיה שבה ישב בקיבוצו (מרחביה היום) ליד חיפה בשנת 1926, בהולות ג'ידרו. באחת השבתות הלך עם עוד חברים לטכניון לשמוע את ז'בוטינסקי, מנהיגת של התנועה הרביזיוניסטית. היה שם מישמר כבד של אנשי "מכבי" שנהגו בתיאטרליות מגוחכת. חרותי הבחין בקבוצת נערים, המשלחת קריאות־ ביניים לעבר הנואם. הם עוררו את תשומת ליבו ובשיחה שפתח עימם שמע שהם לומדים בביה"ס ה"ריאלי" ומרבים להשתתף באסיפות פוליטיות. ממיפגש זה צמחו פגישות נוספות. קבוצה זו פרשה אחר זמן מאותם מפגשים, אך אל מחנה הקיבוץ שליד חיפה באו בני־נוער רבים לראות ולהתרשם מקיבוץ. כאן "נעשה" חרותי לראשונה מדריך והבר לנערים נבוכים וצמאי־דעת.
הקיבוצים לא התפנו לעסוק בנוער ולא הם שיזמו פעולות אירגון לקראת הקמת תנועת השומר הצעיר.
באותם ימים פנו מדריכי הנוער העובד אל החברים מהקיבוצים הנמצאים במחנה ליד חיפה שיבואו וירצו בחוגי תנועתם. השפעת מדריכי "השומר הצעיר" הילכה אימים על מוסדות מפא"י והם ציוו להפסיק פעולה זו. מחוגים אלה באו והצטרפו נערים לפגישות סתר עם מדריכי השוה"צ. פעילי קיבוצי השוה"צ הוחרמו על־ידי מרבית בתי־הספר, ואסורים היו מלהתקרב למועדוני ההסתדרות והנוער העובד. הם זבו לגינוי וחרם מצד התנועות האזרחיות כמו "הצופים". אולם תלמידים וחניכי תנועות אחרות המשיכו לבוא למפגשי סתר. אלה שלא ויתרו ונכנעו, הם שהקימו בחיפה את "הנקודה" השומרית, שבמרוצת הימים לבשה אופי של קן שומרי.
"נקודה" שומרית הוקמה במקווה־ישראל על־ידי פרץ מרחב. יותר מאוחר, על גבעות נס־ציונה התארגנו קבוצות שומריות מבני המושבות: רחובות, ראשון־לציון ונס־ציונה. המועדון התנועתי הראשון הוקם בחיפה. צריף עם ארבעה חדרים שנרכש בכספי החניכים.
צעדים ראשונים להתארגנות ארצית של התנועה נעשו בפגישת "הנקודות השומריות" בנס־ציונה באפריל 1930.
האירגונים של תנועת העבודה התנכרו לנערי "השומר הצעיר"; על פי הוראת ראשי מפא"י נדחקו מדריכי השוה"צ מפעילות בקרב הגוער העובד וההסתדרות. במיוחד באותם ימים שיצחק בן־אהרון נשלח לארגן תנועה חדשה, את מחנות העולים.
באותם ימים התנהל ויכוה פנימי גדול בין ראשוני השומרים בשאלה: האם הבוגרים הראשונים יוצאים מייד להגשמה בקיבוצים או, שהם ממתינים ופונים להדרכה ולבניית התנועה במקומותיהם. "המקוואים" ייצגו את המחנה הראשון: יש להגשים. "הפעולות" התנועתיות היו אז הרצאות פוליטיות ותו־לא. לא היה כלל הווי, מהנות וחיי נוער. תוססים.
תנועת השומר־הצעיר חוגגת יובל שנים להיווסדה בארץ מה הדריך את מנוחתם של נעריה אז, שהקימו "נקודות" ללא אירגון־על ומפלגת־אם? ואיזהו הקשר הממשיך ואוחז את חניכי התנועה של היום אל אותם ימים?
אנשי חיפה ורבים אחרים, ובראשם חרותי, דרשו להמתין,
לא לצאת להגשים ובכך לפרק את המעט שיש. אלה שהחזיקו בעמדה זו טענו שלא יהיה המשך לתנועה, שהיתה אז בחיתוליה, אם יעזבו אותה בוגריה. היום, במבט לאחור מתברר כי אכן צדקו אלה שדרשו סבלנות ואורך־רוח. קינים רבים הוקמו הודות להכרעה זו.
ייסוד "השומר הצעיר" בישראל
ב־1 ביוני 1929 פנו ארבעה חברים מ"גדוד
מתתיהו החשמונאי" אל חרותי, וביקשוהו להבריז על הקמת קן בחיפה. הפגישה התקיימה על חוף חיפה. היו אלה נערים מהנוער העובד ששמעו בסתר את מדריכי השוה"צ בחיפה. הם פרשו מתנועתם והקימו את "גדוד מתתיהו החשמונאי" והיו הראשונים לקיים פעילות של קן שומרי. פגישה זו נרשמה בתולדות התנועה בהיסטורית: ראשית השוה"צ בארץ. אולם המדריכים מגעו מהצעירים להכריז על הקמת הקן השומרי בהסבירם כי עדיין אין יסודות ראויים לתנועה, ואם ייצאו עתה לראיש חוצות — ימחצו אותם כל רודפיה.
בראשית ספטמבר 1930 התכנס במרחביה המחנה הארצי של "הנקודות השומריות" שבאו מחיפה, מקווה־ישראל, תל־ אביב, ירושלים וראשון־לציון. כאן נערך הטיול הראשון של
6
בתנועה
השוה"צ בישראל — המסע להר תבור. טיול שהיה לחוויה מסעירה לחניכים. הם הגיעו בלילה להר תבור ועלו, במסע לילי, לפסגתו, למחרת, טעמו את טעם חוסר הנסיון שבאירגון טיול. הם לא לקחו עימם מספיק מים, ובחזרה למרחביה, ביום שרב, נפלו כזבובים בצידי הדרך; רק בודדים הגיעו בכוחות עצמם למחנה. באותו מחנה נערכו פעולות ספורט.
ב־14 בספטמבר 1930, לאחר שבועיים של חיי מחנה, התכנסו כל המשתתפים לישיבה מסכמת שהיתה מעין "ועידה מכוננת" של התנועה בארץ. הם הכריזו על הקמת התנועה בישראל. ועידה זו יצקה את הדפוסים האירגוגיים הארציים, בחרה בהנהגה הראשית ובמועצה החינוכית. באותם ימים התכנסה בוורוטקי שבסלובקיה הוועידה העולמית השלישית של תנועת "השומר הצעיר". "ועידת מרחביה" פנתה במכתב אל הוועידה העולמית לקבל את התנועה הישראלית, שנוסדה זה עתה, אל משפחת התנועה העולמית. באותה תקופה היו הדגלים של כל מפלגות הפועלים, כולל תנועות הגוער של תנועת העבודה, אדומים. חרותי הצליח לשכנע את חברי התנועה להוסיף כחול־לבן לסמל התנועה שבמרכזו של הדגל. זה לא היה קל. הלהט המעמדי בער בכול, ואף אחד לא העז להכניס סממנים לאומיים לסמלים התנועתיים. "השומר הצעיר" עשה זאת חרף הביקורת.
גם שירת "התקווה" היתד. אסורה בעת כנסים ואירועים של ההסתדרות ומפלגות הפועלים. באחד הימים נערך מפגש ביד תנועתי ורק הצופים קמו ושרו את "התקווה". חרותי קם ונתן הוראה לחברי השומר הצעיר להצטרף לשירת "התקווה". הנוער־ העובד שרק בוז.
אותן שנים ראשונות, המוזכרות כאן אך במעט, היו סוערות ומרתקות. הקיבוץ הארצי, שהיה כבר מאורגן, לא שם ליבו במידה מספקת לתנועה המתגבשת. הקבה"א היה עסוק וטרוד בבעיותיו הפנימיות והחיצוניות. יצחק פסח, פעיל בתנועה באותם ימים מציין, כי תופעה זו הפתיעה אותו. התנועה הכירה רשמית בתנועה החינוכית הישראלית רק כשזו היתה גוף חי ותוסס הנושא את עצמו.
במעיין חרוד -חמישים שנה אחרי
ל"ג בעומר נקבע כמועד לציון הולדתה של
מעורב במתרחש בעיירות פיתוח".
אני שואל אותו מה עושה קבוצתו ו/או הוא בעניין זה. האם הם נפגשים עם נוער שכונות, מדריכים אותו, ואולי מאמצים קן מעיירת פיתוח. גיל מודה שאין עיסוקם בכך. חברי קבוצתו באים כולם ממשפחות מבוססות, כולם לומדים בתיכון, למעט שניים, הלומדים בבי"ס מקצועי. למפגש ועימות עם נוער מסוג אחר, טרם הזדמן לו. מבחינה זאת, אומר גיל, ייתכן ועדיין לא השתנתה תנועת "השומר הצעיר". זאת תנועה של נוער עילית.
אני מספר לגיל, כי בציבור רווחת דעה שחלק גדול מבוגרי התנועה מגיעים לשלב ההתגבשות לגרעין משום רצונם לשרת בצבא בנח"ל, מקום בו השירות הצבאי הוא נעים, יחסית.
גיל מוכן לדבר רק בשם בני־קבוצתו. "ברור לי", הוא אומר, "שאותם חניכים שהגיעו לשכבה הבוגרת של התנועה והם ממשיכים עימה, עושים זאת ממניעים רעיוניים מובהקים".
ומה עם קשר כלשהו למפלגה ? אני שואל את גיל, ומציין בפניו שמקובל לראות במפ"ם את המשכה המפלגתי של התנועה.
"תראה, לסניף מפ''ם ברחובות באתי אולי פעם־פעמיים.
בעיקר בזכות הוריו, שגם הם היו חברי התנועה. בכיתה השישית החל בהדרכה.
"ההדרכה נותנת לאדם המון, זו עבודה המגבשת את אופיו של הצעיר ותורמת רבות לקן עצמו", אומר אמיר. השקפתו הפוליטית מוצקה ביותר. המסגרת החברתית בה הוא נמצא ממלאת חלק גדול מעולמו.
"אני נמצא בקן שלוש פעמים בשבוע ונוסף לזה ביום שישי. זהו המקום המושך אותי ביותר וחשיבותו לגבי, גדולה מזו של חברת־בית־הספר. שטויות, אין זה נכון שפעילות בתנועה מפריעה ללימודים. אני בשמינית, עושה בגרות ונחשב תלמיד טוב. התנועה לא באה על חשבון דברים אחרים. להיפך, היא רק מוסיפה ומעשירה אותי.
אנחנו, 14 השמיניסטים בקן, מאוד פעילים", אומר אמיד ומציין כי הדבר די נדיר ואינו אופייני בתנועה. בגיל כזה יש נטייה לפרוש מעיסוקים חברתיים. אמיר היושב מולי, מסיט־מטה את כובע־הקסקט שעל ראשו ואומר: "הנער שבא לתנועה הוא אותו הנוער שהיה הולך בזמנו לחוגים הסאלוניים. כולנו בני־טובים שלא חסר להם דבר. בקבוצתי יש רק שלושה נערים שהם בני פועלים. אנחנו שייכים לאותו
תנועת "השומר הצעיר" בישראל. אומנם היא הוכרזה רשמית בשנת 1930, כפי שסופר כאן, אולם אותו מפגש על שפת־ימה של חיפה בל"ג בעומר, עם חניכים נלהבים שדרשו הכרזה מיידית — היה למיתוס תנועתי.
בכנס היובל שנערך לאחרונה במעיין־חרוד שוחחתי עם שני חניכים משכבת הבוגרים בתנועה.
גיל דגן. בא מקן רחובות, נכנס מאוחר לתנועה. היום הוא בכיתה השישית. לפני תשעה חודשים הצטרף לשומר הצעיר. עד אותו יום היה חבר בתנועת הצופים. הוא עבר לשומר הצעיר משום עמדותיו הפוליטיות. "היו לי עמדות שמאליות. אני מזדהה עם רעיון הסוציאליזם ונוטה במקצת לעמדות קומוניסטיות בנושא חלוקת העושר הכלכלי בין האנשים. הייתי תמיד רגיש לבעיית הצדק בין העמים, וכזה נשארתי. השקפות אלה הביאו אותי לתמוך ב'שלום־עכשיו' ו'שירות־שווה' ".
תנועת הצופים היתה נייטראלית מדי ביחסה לסובב אותה, וגיל פרש ממנה ופנה לשוה"צ כי לה, לדבריו, יש קו אידיאולוגי. כדי להגיע לקן השומרי הוא צריך ללכת מביתו 9 ק"מ. גיל מודה, שאלה מהנערים המצטרפים לתנועה בגיל מבוגר עושים זאת מתוך רצון להביא לביטוי את מחשבתם החברתית־פוליטית. גיל מזדהה עם התנועה ועם הנערים החברים בה. חיי החברה שלו מתמצים בפעילותו בתנועה. הוא מרגיש ששם מרכז עולמו. הקיבוץ הוא ייעוד בשבילו למרות חסרונותיו הרבים. במיוחד מפריע לו אופיו המסוגר של הקיבוץ, חיי היחד האינטנסיביים מדי, שלדעתו, שוחקים את הפרט. גיל מדבר במונחים תנועתיים מובהקים: "הקיבוץ חייב לצאת ולפעול בקרב מעמד הפועלים. עליו להיות
כולם היו שם מבוגרים. נראו לי מעל גיל חמישים. זה דבר שקשה להיות מקורב אליו. ה'קומונרים' אמרו לנו, כי אין לנו כל מחוייבות למפ"ם. תראה, ברור ש'השומר הצעיר' הוא יותר שמאלי בעמדותיו ממפ"ם. ? אנחנו יכולים לומר את דברינו מבלי לעשות חישובים פוליטיים, איננו חייבים להסתיר השקפות לא־סימפאטיות מפני הציבור. המפלגה חייבת לעשות פשרות במאבקיה; אנחנו — לא. התנועה קרובה להשקפות של"י. מפ"ם, זה המערך".
החולצות כחולות, הצווארונים לבנים
אמיר בן־שלום. כיתה שמינית, גדוד העמק
ועתה גרעין "חצב". חניך קן צפון. בכיתה ד' הצטרף לתנועה,
אמיר בן־שלום: "כולנו בני-טובים".
גיל דגן: "השוה"צ יותר שמאלי ממפ"ם".
סוג של נוער המועד לעישון ולסמים. איננו מכירים ממש נוער שכונות, ואנו מרוחקים מנוער עובד. כמה אנשים מוכנים לפנות לעבודת כפיים אצלנו ? איני יודע.
לפני מבצע תנועתי ניגש אלי חניך אחד ואמר לי שהוא לא יוכל לשלם בבת־אחת את 500 הלירות הנדרשות למימון הפעולה. אני הייתי ב'שוק", אומר אמיר. "בעיה מסוג זה לא עלתה מעולם בחיי. מזמן פסקנו לצאת למחנות עבודת כדי להרוויח כסף ולממן את השתתפותנו במבצעי התנועה. אני מרגיש כי החברה שלנו אינה בנוייה לחיי צוותא עם נוער עובד. אנחנו נוער אשר לובש חולצות כחולות עם צווארונים לבנים. אנחנו מנהלים שיחות בנושאים ישברומו־של־עולם, אבל במציאות אין מימוש שיל הדברים; אנו חיים בנוחות מפליגה".
לאמיר קשה קצת להזדהות עם מפ"ם. היא זזה ימינה עם הצטרפותה למערך. בתנועה ישנם חניכים שהשקפתם מתאימה לכל קשת הדעות הפוליטיות בארץ. יש מעט מאוד לא־ציונים ומעט ליכוד'ניקים. "אבל שלא ידאגו", אומר אמיר, "הזרם הגדול של התנועה פונה לכיוון המערך וקצת שמאלה. מרבית החבר'ה שלמים עם הליכתם להגשמה בקיבוץ. יש פה גם הגשמה של הרעיון עליו התחנכו, וגם נוחות אישית".
אמיר מכיר ביתרונות שבחיי קיבוץ ואינו מתעלם מכך שגם לאיכות־החיים יש כוח משיכה אצל חניכי התנועה.
גיל ואמיר. פעילים צעירים. נערי "השומר הצעיר" של שנת היובל.
7
מתמדת
טכס נטיעת יער יובל
"השומר-הצעיר"
ט"ו בשבט — 1979
הסתדרות עולמית השומר הצעיר ההנהגה העליונה
תל-אביב, 12.11.79
הנחיות לשליחים לגבי סדורים בטרם צאתם את הארץ
1) שלבים בדרך לאישור מועמדים לשליחות לאחד שצוות ההנה"ע סכמה עמדתה בחיוב לגבי מועמד לשליחות בתנועה החנוכית בגולה,
יתבקשי שני בני הזוג (או השליח/ה הבודד/ה) להופיע לשיחה בפני ועדת הקבלה של הקבה"א, בהשתתפות מזכירי הקבה"א, נציגי המחלקה הפרסונלית וההנה"ע. רק לאחר אשור המועמדות ע"י ועדת הקבלה, תפנה המחלקה הפרסונלית של הקבהייא פנייה רשמיה למזכירות הקיבוץ לגיוס השליח.
עם אשור המועמדות ע"י שיחת הקיבוץ" יתחיל הטפול הפורמלי בפני מחלקת הנוער והחלוץ,
הכולל שלושה שלבים עיקריים?
א) הופעת המועמדים לשליחות בפני ועדת השליתות המחלקתית (מורכבת, כרגיל, מנציגי המחלקה והמכון לשליחים) לשיחת-היכרות, לקביעת הרמה בידיעת השפה המדוברת בארץ השליחות ולאישור ההשתתפות בסמינר לשליחים. בהופעתו בפני ועדת השליחות המחלקתית (בלווי נציג ההנה"ע) יהיה על השליה להביא עמו?
- מכתב הפנייה - המלצה מטעם ההנה"ע.
- שאלון למועמד לשליחות, מטעם המחלקה לנוער והחלוץ, מלא על כל פרטיו ובמספר הטפסים שיידרש.
- קורות חייו בקצור, תוך הדגשת אותם התחומים הרלוונטיים לגבי שליחותו בעתיד.
ב) השתתפות בסמינר השליחים, בקריה מוריה בירושלים. הסמינר מתקיים פעמיים בשנה,
במרץ ובספטמבר והוא נמשך 8-10 שבועות של למוד אינטנסיבי ויעיל. ההנה"ע מחייבת השתתפות מועמדיה לשליחות בסמינר השליחים. אנו ממליצים על השתתפות שני בני הזוג בסמינר מתוך החשבת חשיבותו בהכשרת השליחה למלוי תפקידה־ כאשר מצבים אוביקטיביים ימנעו השתתפות שני בני הזוג בסמינר צריך להבטיח, לפחות, השתתפות חלקית של החברה. ימי העבודה הכרוכים בהשתתפות בסמינר - ע"ח ההנה"ע ("פעילות ציבורית").
ג) אשור סופי של המועמדים ע"י ועדת שליחות עליונה של הסוכנות היהודית. האשור ניתן בישיבת הועדה, לאחר סיום הסמינר וקבלת הויזה (ורשיון העבודה, בארצות בהן הוא דרוש) לארץ היעד, בעקבות פניית מחלקת הנוער והחלוץ. אין צורך שהמועמד לשליחות יופיע בפני הועדה. עם קבלה האשור, ניתן ההוראה לקבלת כרטיס הנסיעה ומשלוח המטען.
2) הוצאת דרכון ישראלי
לאחר אישור המועמדות ע"י שיחת הקיבוץ, יש לדאוג מיד להוצאת דרכון ישראלי. ברוב המקרים, יש להוציא דרכון נפרד לשליח ולאשתו. את הילדים רושמים, אם אין הוראות אחרות, על דרכון האם.
הטפול בהוצאת דרכון מתבצע בלשכה המחוזית של משרד הפנים הקרוב למקום מגוריו של המבקש, על יסוד הבקשה המוגשת על ידו באופו אישי. טפסים להגשת הבקשה מקבלים בלשכות
המחוזיות של משרד הפנים.
בנוסף לדרכון הישראלי, על השליח לדאוג שיימצאו ברשותו, לפני היציאה לשליחות, המסמכים הבאים?
- תעודת זהות.
- תעודת לידה (אם השליח הינו יליד הארץ).
- דרכון בר-הוקף של ארץ אחרת (לרוב, ארץ מוצאו של השליח אשר הגיע ארצה כעולה).
- תעודה על שינוי שם (אם השליה החליף שמו).
- תעודת נשואין.
- תעודות לידה של הילדים.
- תעודות בית ספר המעידות על למודי הילדים.
- תעודות הוראה של בני הזוג (במידה ויש ביניהם מודים או/ו גננות).
2
-) תעודות תואר אקדמאי של השליה. -) תעודות יושר,הנתנת ע"י משטרת ישראל.
הערה:במקרה הצורך,ובה תיעצות עם ההנה"ע,דרוש להבטיח תרגומן של תעודות מסויימות לשפת ארץ היעד
ואשורן ע"י המוסדות המוסמכים.
על כל שליח להצטייד,בעוד מועד,מספר צלומים בגודל 7x5,על רקע לבן.
3. שחרור משירות מילויים:
חברים עד גיל 55 והברות רווקות או נשואות עד גיל 38 בלי ילדים,צריכים לקבל שחרור ממלואים (טופס 430). לשם כך עליהם לפנות באופן אישי למפקד יחידתם או לקצין הקשור שלה,כשהם מצויירים מכתב בקשה מהסוכנות היהודית,לאחר שהתקבל אשור לשליחותם.
4. בדיקות רפואיות וזריקות חיסון:
-) על השליח,אשתו וילדיו,לעבור בדיקות רפואיות,על פי הנדרש במחלקת הנוער והחלוץ,למלוי הטפסים המתאימים.
-) יש לקבל תעודת חסון נגד אבעבועות,בעלת תוקף בינלאומי,באחת הלשכות של משרד הבריאות. -) קונסוליות מסויימות,כדי לאשר ויזה,דורשות לעבור בדיקות רפואיות אצל הרופא של הקונסוליה. -) על כל שליה להתענין,הן בשגרירות של ארץ היעד,הן במשרד הבריאות בארץ,האם יש צורך בחסוני־ מיתרים לקראת נסיעתו למקום שליחותו.
5. למוד שפת ארץ היעד;
כל שליח,אשר שפת ארץ היעד אינה שפת האם שלו,צריך להקדיש מירב המאמצים להשתלמות בשפה,טרם צאתו את הארץ.ההנח"ע תהיה מוכנה לשאת בכל ההוצאות הכספיות ולכסות במלואם ימי העבודה המוקדשים ללמוד השפה. בנושא למוד השפה,דין השליחה כדין השליח.
6. הכשרה השליה לפני יציאתו לשליחות:
הכנתו והכשרתו של השליח לפני יציאתו לשליחות יתבססו על; -) קורם לשליחים בקרית מוריה,ירושלים,המתקיים ע"י מחלקת הנוער והחלוץ. -) סמינר לשליחים המאורגן ע"י ההנה"ע,למשך שבוע,שבועיים,לרוב סמוך לסוכות ולפסח. -) למוד אינטנסיבי של שפת ארץ היעד. -) פגישה עם שליחים חוזרים.
-) שיחות עם מדריכי המכון וחברי הגרעינים שהגיעו מתנועתנו בארץ היעד של השליח.
-) השתתפות בימי עיון,כנסים וסמינרים תנועתיים המתקיימים בתקופת הכנתו לשליחות,בנושאים הקשורים לתפקידו בגולה.
להכנות של השליח יש להבטיח שתוף מירבי ככל האפשר של החברה,העתידה לתפקד כשליחה לכל דבר-
7. רכישה ספרים ופרסומים:
לקראת יציאתם לשליחות,רצוי שהשליחים ידאגו לאסוף חומר חינוכי,רעיוני והסברתי שיסייע בידם בזמן עבודתם בגולה.דגש מיוחד יש לשים בהשגת חומר אור קולי (שקופיות,קסטות,תקליטים וכו') בתאום עם השליח המסיים.
החנה"ע מקציבה סכום של 1.000 ל"ילכל שלית לרכישת ספרים,משחקים יכו' לקראת השליחות-סכום זה יעודכן פעמיים בשנה,בהתאם לגודל ההתייקרויות בארץ.
. . 3 ..
להלן,מספר הצעות של מוסדית בהם ניתן להשיג חומר הסברתי לקראת השליחות: -) מחלקת הנוער והחלוץ(היחידה להסברה והיחידות הטריטוריאליות השונות). -) מחלקת החינוך והתרבות בגולה,ההסתדרות הציונית העולמית. -) מחלקת ההסברה של ההסתדרות הציונית. -) מרכז ההסברה,ליד משרד ראש הממשלה. -) אור ואירוע במחלקת התרבות והחינוך בהסתדרות.
-) מרכז מפ"ם (מחלקת ההסברה,המחלקה ליחסים בינלאומיים,הברית העולמית של מפ"ם) -) פרסומים בגבעת חביבה (המרכז לדור הצעיר,המכון ללמודי אפרו-אסיניים) -) המכון לחקר הקבוץ,ליד אוניברסיטת חיפה. -) סמינר הקבה"מ באפעל.
-) פרסומים בהוצאת "בית ברל" בצופית,ליד כפר סבא.
8. פגישות לפני היציאה לשליחות:
על כל שליח לדאוג שלפני יציאתו למקום שליחותו יוכל להפגש לשיחת היכרות עם מספר בעלי תפקידים, בתנועה ובמפלגה,העוסקים בתחומים הקשורים,בצורה זו או אחרת,עם עבודתו העתידה בגולה.פגישות כאלה יש לקיים עם: -) מזכירי הקבה'א. -) חברי המחלקה לקליטה של הקבה"א. -) מזכיר הברית העולמית של מפ"ם. -) נציגי המפלגה בהנהלת הסוכנות. -) מחלקת החברות של מפ"ם. -) המחלקה לקשרים בינלאומיים של מפ"ם. -) המטפלים בעיניני סטודנטים ודור ההמשך,מטעם מפ"ם.
9. הקצבות ביגוד
השליח יקבל מקבוצו,לפני צאתו לשליחות,בגוד והנעלה בגובה השווה לשנתיים תקציב שנתי לחבר(תקציב הלבשה והנעלה מלאים,ולא רק בגדי שבת)- במידה והשליח יישאר שנה שלישית בשליחות,עליו לקבל מקבוצו
תקציב ביגוד והנעלה לשנה נוספת-
-) הקבוץ יספק למשפחת השליח לפני צאתו לשליחות לחו"ל השלמת ציוד בסיסי(מצעים,מגבות ובו^לכל תקופת השליחות,בהתחשב במלאי שברשות משפחת השליח.כמו כן,אם מגיע שליח ו/או לבני משפחתו מעיל תקופת השליחות,תוקדם קניית המעיל ע"י הקבוץ,לפני הנסיעה לחו"ל. -) השליח יסדיר עם קבוצו אופן קבלת תקציב הבגוד והנעלה,כפי שפורט לעיל(האפשרויות השונות:
רכישת הציוד בארץ,קבלת מזומנים בארץ לפני היציאה,קבלת הסכום בחו"ל בזמן השליחות)־בכל מקרה,על השליח להמנע ככל האפשר מפניות נוספות לקבוצו,בעניני ציוד ובגדים,בזמן היותו בשליחות.
10. משלוח מטען:
להלן,מספר הוראות כלליות בענין מטען השליח והמשלוח לחו"ל:
-) הקבוץ יכסה הוצאות אריזה והובלת המטען לנמל היציאה מן הארץ (בדרך האוויר או הים). -) מומלץ לשלוח מטען בדרך האוויר(מטען בלתי נלווה).הוצאות המשלוח יכוסו ע"י ההנה"ע.כל ההכנסות שיתקבלו מהסוכנות היהודית עבור משלוח מטען של שליחים סוכנותיים עוברות לקופת ההנה"ע.אין הקבוץ משתתף בהוצאות משלוח מטען.
... 4...
-) שליח אינו לוקח רהיטים מהארץ למקום שליחותו"משלוח ספרים לחו"ל יתבצע תוך התייעצות ואשור מוקדם עם גזברות ההנה"ע.
-) בטוח המטען נעשה ע"י הסוכנות במקרה של שליחים היצאים במסגרתה-ההנה"ע תבטח מטען של שליחים שאינם נכללים במכסת המחלקה לנוער והחלוץ,על פי אותם הקריטריונים המקובלים בסוכנות.
פעם בשנה ייקבע עדכון גובה הבטוח.
-) כל סדור שייקבע ע"י חברת האריזה ו/או בטוח ללא אישור מוקדם של גזבר ההנה"ע,לא יחייב את ההנה"ע.
דגלי השומר־הצעיר במסעם לארץ-ישראל
מרדכי שנהבי מעיד על עצמו, כי הוא נולד עם נטייה חזקה לאספנות. כל שהיה נופל לידו או יוצא מתחת ידו היה נאסף, במרוצת הזמן — נערם עד שהיה הכרח לפנות את "האי־סדר". כך מתחיל סיפורו של דגל השומר הצעיר מקן וינה ככלל, דגלים וסמלים בחשומר הצעיר תפסו הלק נכבד בחיי התנועה, כמו בתנועות אחרות של אותו הזמן. כל קן היה מציב לו דגל וסמל ומניף אותו בכל עת מצוא דגלים נתפרו לכבודם של אירועים תנועתיים, חגיגות ומחנות והפכו לנפש היה בפני עצמם. ומפני שדיברו מאוד אל לב החניכים זכו לכיבודים רבים וליחס שמעל ומעבד להיותם פיסת־בד...
מאת אבשלום גינת
לפני שנים החליט שנהבי להעביר את ערימת ארכיונו ה"פרטי" — לארכיון השוה"צ במרחביה. בין שאר החפצים שהעביר לארכיון היתה מזוודה עשוייה מעץ שעמה עלה ארצה ב־1919 מווינה. המזוודה המל-אה "כל־טוב של זכרונות ורשימות" היכתה ליום שיתפנו אליה בארכיון, יפתחו אותה ויגלו את המיט־ צאים המונחים בה.
לימים, כשבא המועד, והעובדים ירדו לטפל במימ־ צאים גילו לתדהמתם חורבן מושלם. פריטים רבים הושחתו ללא תקנה עקב התנאים הגרועים בהם נמצאו. אולם משפתחו את מזוודת שנהבי, נשמו העובדים לרווחה — דגל קן וינה נמצא הי וקיים, אף כי מפורר ומחורר.
איך הגיע הדגל לשנהבי ? בזכות - הוא הוענק לו על־ידי קן וינה כאות הוקרה להיותו העולה הראשון של הקן לארץ־ישראל.
דגל הזכוכית
בימים הראשונים של התנועה עדיין לא היתה דרכה ברורה ודיונים על תכליתה נמשכו שנים מיספר. חובת ההגשמה, העליה לארץ ישראל, כצו עליון, נתקבלה מאוחר יותר. אולם שנהבי ואפרים טרטקובר הקדימו את הרבים, הם ועוד 14 נערי "טרומפלדור", עלו על אוניה ושמו פעמיהם לארץ הקודש. ב־1919 הגיעה אוניית ה"מעפילים" לנמל יפו בים רוגש וסוער ואנשי סירת מעבורת, ערבים יפואים, היו מעבירים את האנשים מהאוניה לתוף. הים טילטל בחוזקה את הסירה בהגיעה לרציף ואחד היפואים האמיצים הושיט את ידו לעבר טרטקובר כדי להניפו לחוף, אלא שזה נרתע לרגע — ושנהבי שהיה קרוב הושיט את ידו, אינסטנקטיבית, במענה לידו המושטת של היפואי המסייע לקפוץ לחוף מבטחים.
לימים, יתברר לשנהבי כי היתה זו יד־הגורל שקבעה לו את הזכות להיחשב לעולה הראשון של קן־השוה"ע, וינה. חודשים מספר לאחר מכן, הופיע אצל שנהבי. בקיבוץ משמר־העמק. ראש קן וינה, אריה קרמפנר, שזה עתה עלה ארצה, ומסר לידיו את דגל קן־השוה"צ וינה.
מדוע ?
אמר קרמפנר לשנהבי: "התנועה החליטה להעניק און דגלה לזה שיעלה ראשון לארץ ולאחר שהתברר שאתה הוא האיש, שכבר עושר, ימים רבים בארץ, הרי הוא לך".
שנהבי טמנו מקופל במזוודתו הידועה ורק מקץ עשר שנים הוא נראה בשנית באותו היום שחולץ
מהמזוודה בארכיון ומצבו "העדין" התברר לעיני כול. בו במקום הוחלט לעשות הכל כדי לשמר את המשי המתפורר. נסעו לביח"ר "פניציה" ושם בעצת אנשי מקצוע, שטחו את הדגל על לוח זכוכית והצמידו לו לוח שני והדביקו אותו, מעשה סנדוויץ'. הדגל נלכד בתווך וזכה לשימור והצלה.
אחד, שנגזר לשלושה חלקים
אהוד נהיר מקיבוץ העוגן, שאך זד, עתה ליווה קבוצת נוער מגרמניה לארץ, מקבל בראשית שנת 1939 תעודד, מהגסטאפו המתירה לו לחזור לגרמניה (אוסטריה), כדי להוציא משם נוער יהודי. גרמניה הנצית לא הירשתה חזרת פליטים שעזבוה, אולר למשימה כזו, כמו הוצאת יהודים מארצם, למען תהיה "יודנריין" — הסכים הגסטאפו, בהשראת אייב־ מן, לאפשר לארגונים היהודים לעשות את מלאכת ה"ניקוי".
אהוד, חבר ההנהגה של השוה"צ בווינה יוצא ב־19.3.39 לאוסטריה כדי לחלץ משם 150 נערים יהודים. נערי ההכשרה של השומר הצעיר נמצאו בעיירה וולפרסדורף שבמרכזה ניצב מינזר יפיפה וסביב לו בתי איכרים. אהוד זוכר כי ביום, שבו נחנך מגרש הספורט של הנוער הנאצי, שאותו הכשירו נערי השוה"צ, נתלתה כרזת־ענק: "ליהודים ולכלבים הכניסה אסורה". ל־35 נערי התנועה נשארו שלוש ברירות דחוקות כדי להימלט לארץ־ישראל. השעה דחקה והטיפול ביציאת נערי ההכשרה זורז, כאשר הגבולות באירופה היו ככר סגורים הרמטית.
הקבוצה התחלקה לשלושה בהתאם למספר אפש-רויות היציאה, שנותרו עדיין. קבוצה אחת קיבלה "סרטיפיקטים" ואישור לעלות לארץ־ישראל במסגרת המיכסה שאותה חילקה ה"סוכנות" והם עלו כחברת־ נוער לקיבוץ בית־זרע. קבוצה שנייה נועדה ליציאה לאחת מארצות סקנדינביה והקבוצה השלישית התאר-גנה לעליה בלתי־ליגאלית, אליה הצטרף אהוד נהיר.
בטקס הפרידה, שערכו חניכי התנועה לפני היפר־
דם כל אחד לדרכו, גזרו את דגלם לשלושה חלקים שחולקו לשלוש הקבוצות. שבועת הפרידה היתה, שכשיגיעו כולם ארצם יחובר הדגל בשנית. אהוד החזיק בכליו את אחד מחלקי הדגל ויחד עם קבוצתו פנו לסלובקיה, משם היו צריכים להפליג בים השחור. אלא שהאוניה שהיתה צריכה להגיע ולקחת אותם, הופנתה על־ידי מוסדות התנועה הציונית, לאחר ויכוח פנימי קשה, לפיצוץ והטבעה באחד ממיצרי־ הדרדנלים למען חסימתו בפני אוניות גרמניות.
9.5.80 על המשמר עמ' 8
דגלו של קן וארשה
הדנובה קפאה והפליטים "נתקעו". רק מתן שוחד הוציאם בדרך היבשה מהמקום והם פנו ליוגוסלביה. בנמל קלאדובו חיכו ש12 מעפילים־פליטים על שלוש ספינות לבואה של אוניה כשירד, לשיט על הדנובה הקפואה. שבעה חודשים הם התעכבו בנמל והיו שם במצוקה וצפיפות נוראית. מגיפה, שפרצה באו-ניות העומדות, אילצה את השלטונות לפנות את הפליטים למרכז הארץ — לעיר שבץ'.
בחודש מארקס 1941 הגיעו 200 סרטיפיקאטים, שנועדו אך ורק לבני־הנוער שמבין הפליטים. אהוד היה המלווה של אותה קבוצה. 1000 הפליטים הנש-ארים ידעו כי גורלם נחרץ. בקבוצות בנות 50 יצאו ברכבות לארץ־ישראל, אליה נכנסו דרך ראש־הנקרה. 1000 הפליטים היהודים שנשארו בשבץ' נהרגו עד האחרון בפקודתו הישירה של אייכמן, אשר נשאל־ על־ידי מפקד האיזור, מה לעשות ביהודים הנשארים.
הקבוצה שהגיעה עם אהוד נשלחה לגן־שמואל. שנה והצי לאחר בואם ארצה, שעה שחברת הנוער בבית־זרע עמדה לסיים את תקופת הכשרתה, נערכה בבית־זרע הפגישה שעימר, נתקיימה ההבטחה : בחודש מאי 1941 התכנסו החחניכים למיפקד יחיד במינו בו נתפר וחובר הדגל והיה לאחד. בשנים האחרונות נעשו נסיונות קדחתניים למצוא את הדגל הגזור אולם עקבותיו אבדו, בתקווה שלא בלי שוב...
מסע דגל התנועה לארץ־ישראל
עד פרוץ מלחמת־העולם השנייה ישבה ההנהגה הראשית של השומר־הצעיר בווארשה. קן וארשה היד, לבירת התנועה. דגל התנועה התחיל את מסע נדודיו עם פלישת גרמניה לפולין. בוגרי התנועה והההנהגה הראשית החליטו לצאת למחוזות המזר-חיים של פולין, לשם עדיין לא הגיעו הנאצים. שבועיים לאחר הפלישה הגרמנית יצאו הרוסים לק-ראת הגרמנים ותפסו את שטחיה המזרחיים של פולין. כך מצאו את עצמם בוגרי התנועה תחת שלטון סובייטי.
דגל התנועה נטמן עוד בווארשה בכליו של שמואל ברסלב, שעשה את דרכו, דרך מנוסת הפליטים רבת־התלאות. מסעו לקובל היה רצוף סכנות ובמיוחד ליהודי, שהיה קורבן למשימה בידי שונאי־יהודים תושבי האזורים, בהם הוא עבר.
הדגל חנה בקובל, שעד מהרה היתה לשטח כיבוש סובייטי. דגל ציוני היה לצניגים בעיני הסובייטים וכדי להבטיחו מעינם הרעד, של הסובייטים החביאו אותו ויחד עימו ירדה כל התנועה למחתרת.
פתח תקווה לחניכי התנועה ולדגל נפתחה כאשר מסרו הסובייטים את וילנה לליטא החופשית. חברי התנועה חשבו שמארץ קאפיטאליסטית, חופשית יהיה קל יותר לעלות לארץ־ישראל. בעקבות הנחה זו מתרכזת התנועה בווילנה וחברי ההנהגה הראשית מצטרפים אליהם.
יוסף קפלן מסר בקובל את הדגל לזאבל ולמרדכי רוזמן, שעשו את דרכם לווילנה תוך סיכון נפשם. הסובייטים דיקדקו בחיפושים וחשדו בכול. הדגל הגיע לווילנה. לאכזבת ריכוז התנועה בווילנה אי־ אפשר היה עוד להניף את הדגל. הסובייטים נכנסו לליטא והפכו את וילנה לארץ כיבוש והתנועה ירדה למחתרת ונאסרה עליה פעילות גילוייה.
שלהבת דורי, חברת קיבוץ רמת־השופט היזם, (ממשך בעמוד 9)
דגלי השומר־הצעיר במסעם
(סוף מעמוד 8)
אז — חניכת התנועה בווילנה, נבחרה על־ידי מרדכי רוזמן, חבר ההנהגה הראשית במבריחת הדגל לארץ ישראל. במשך השנה בה היתה וילנה איזור סובייטי הורשו 200 שומרים לעלות ברשיון ארצה. הרשיונות היו בינלאומיים והגדירו את היוצאים כפליטים. הסובייטים הירשו הגירה בעיקר הודות ל־110 הדולר ששילם הג'וינט עבור כל אישור יציאה לפליט יהודי.
בראשית 1941 עמד הריכוז השומרי בווילנה על סף חיסול: הפלישה הגרמנית לרוסיה מישמישה ובאה, היא הורגשה באוויר. בפברואר 41 יוצאת הקבוצה האחרונה.. של השומר־הצעיר ברשיון: היו אלה 8 בנות ושני בחורים. מרדכי רוזמן פנה לשלהבת שתיקח עימה את הדגל ותציל אותו — והיא, לא סירבה.
החשש היחיד שליווה את שלהבת היה, שאם יימצא אצלה הדגל באחד מן החיפושים הרבים שהסוב-ייטים נהגו לעשות בדרך, תימנע ממנה העליה לארץ לעולמים. היא חיכתה לאפשרות העליה חודשים רבים, כפליטים וחניכי תנועות רבים אחרים, והנה ברגע שנתמזל מזלה וזכתה — הכל יכול היה לרדת לטמיון בשל דגל אחד.
שלהבת למדה במסעה הממושך ברכבות איך להסתיר את הדגל. היא היתד. נעמדת בקצה תור הנבדקים בביקורות השונות ומשם ראתה היכן תיעשה הבדיקה היסודית ובהתאם לכך החביאה את הדגל.
במסעה עד אודיסה, שם עמדו להפליג באוניה
לארץ, חגרה שלהבת את הדגל על מותניה, מתחת לבגדיה. מקצה התור ראתה, כי הבדיקות נעשו במזוודות. שלהבת זוכרת כי הכינה הסבר למקרה שתיתפס ותתבקש להסביר מה דגל זה עושה עליה ומה כוונתו ושליחותו: זוהי טלית, נתכוונה לומר.
באודיסה, ראתה מקצה התור, שהחיפושים נעשית על הגוף ולצורך זה היו הפליטים מתפשטים ונשארים ערומים כביום היוולדם. שלהבת מיהרה והכניסה את הדגל למזוודה.
כשהגיע לארץ־ישראל נתקבל בחגיגיות רבה וב-תל־אביב נערך לו טקס מיוחד. הדגל הועבר לארכיון התנועה במרחביה. אולם גורלו לא שפר עליו בארץ. מפני חשיבותו היו מטלטלים אותו לכל אירוע תנועתי, דבר, אשר גרם להתבלותו הקשה. ב־1956 הוכנס אף ל"סנדוויץ'" זכוכית ואף זה לא היטיב עמו: החומרים המשמרים שצורפו אליו גרמו לשינוי צבעו מתכלת־שמים לגוון חום עכור.
בשנות ה־60' הראשונות הוחלט להעבירו יחד עם עוד כ־20 דגלי התנועה, מתקופת השואה, לארכיון "מורשת", וזה חילק את שללו עם מוזיאון השואה בקביוץ יד־מרדכי: לשם הועבר דגל־התנועה. ב-64' הופיע הדגל בכנס יובל התנועה שנערך במשמר־ העמק, ואו בישרו לשלהבת שהיא לא תוכל
להניפו מפאת מצבו הזכוכי... ב־73' הועבר הדגל למוזיאון בכפר־מנחם לצורך מפגשם המתוכנן של יוצאי קן־וארשה. ובכפר־מנחם הוא נמצא עד עצם היום הזה, מחפש את תיקונו, בגלגולו האחרון.
השורשים שלנו / שייק
(בעקבות כינוס יוצאי קן וארשה)
"שורשים" - זוהי נוסחת הפלא של הזמן האחרון, אשר צריכה להסביר לנו כבמטה קסם את מהותנו הלאומית והתרבותית, את מקורותיה, את תוכנה ואופיה. את השורשים יש לחפש בעברנו הלאומי והחברתי הרחוק והקרוב, וכל הרוצה לחזק את תרבותו ולבססה חייב לחפש את השורשים שלו, ללמוד אותם ולהבינם.
יש המרחיקים את המקורות, ובמידה־ רבה של צדק, ומחפשים את השורשים בעבר הרחוק. הם מגיעים בחיפו-שיהם עד לאברהם אבינו, דרך הנביאים אך את הדגש הם שמים בעיקר על תקופת המשנה והתלמוד. ויש המצמצמים ומצביעים על העבר הקרוב, על הסביבה בה גדלנו וחונכנו. הסוציולוגים מדברים על המשפחה, הסביבה ובית־הספר. הפסיכולוגים והמחנכים מדגישים את חשיבות ביה ההורים, המשפחה
14
והסביבה הבלתי אמצעית. לדבריהם הספעת תקופת הילדות היא הגורם הקובע את דמותו התרבותית והרוחנית של הילד, את דפוסי התנהגותו ובמידה רבה אף את אופיו.
כשאני מנסה לבחון את כוחם ואת חשיבותם של הגורמים השונים והשפעתם עלי, ועל בל חברי בני דורי בקיבוץ, ברור לי שאמנם השפעת כל הגורמים שהזכרתי היתה רבה, אך אם אני בוחן את משקלם של הגורמים השונים ומנתחם, הולך ומתברר לי כי ההשפעה המכרעת היתה לתנועה, לחברותי בהשומר-הצעיר.
תקופת חברותי בתנועה ארכה אמנם זמן קצר יחסית, כשמונה שנים (נכנסתי לתנועה בן 12 ועליתי ארצה בן 20). אך היתה לה השפעה מכרעת על כל חיי וגרמה למהפכה קיצונית בהם. נכנסתי לתנועה כילד מבית דתי מאד, ואמיד למדי, אשר כל חינוכו היה מכוון למטרה ברורה: להמשיך את דרך חיי הורי ואבותי ולהבטיח את עתידי על ידי השכלה. בהשומר-הצעיר גדלתי, התבגרתי והתפתחתי יחד עם התנועה. עם השנים גברה השפעת התנועה ולאט לאט התרחקתי מהבית והמשפחה והשפעתם עלי פחתה עד למינימום. התפתחתי עד לידי הכרה שעלי לשנות את כל דרך חיי ולהחלטה שעלי לבצע, או כפי שקראנו לזה אז "להגשים", את השקפותי.
בתנועה פיתחתי את השקפותי על העולם הסובב אותי ושיניתי את כל אורח מחשבותי. מאינדיוידו-אליזם המעמיד הצלחה אישית כמטרה ראשית, עברתי לגישה חברתית סוציאליסטית, הרואה בחיי החברה ובטובתה את המטרה. תרבות חיי השתנתה, דבר שמצא את ביטויו בכל שטחי החיים, החל בלבוש - מדי שומרים ואחר כך הליכה בצוארון פתוח ובלי
כובע - דרך חילוניות מוחלטת כהשקפת עולם וכאורח חיים, ועד לתודעה בצורך ליצור תרבות עצמית חדשה, תרבות ושפה לאומית אחרת, תרבות של חיי אנוש, חברה ואהבה וגומר בספרות ובאמנות.
השורשים העיקריים שלי ושלנו הם באותה התקופה הנפלאה של חברותי בתנועה, תקופה של סערה ופרץ, של אמונה בכוחם הבלתי מוגבל כמעט של הנעורים וביכולתם לשנות עד היסוד את העולם, או לפחות את עולמנו היהודי ולעצבו ברוחנו. תקופה בה התנועה היתה בעצם עיצוב דרכה והתפתחותי האישית השתלבה בהתפתחות התנועה.
לפעמים אני תוהה ושואל: מה היה סוד כוחה והשפעתה העצומים של תנועת הנוער על גורל חבריה, דמותם ואורח חייהם. ברור לי שבחלקו העיקרי הוא טמון בחוויה הרגשית והרוחנית של חיי תנועה תוססים, בחוויה של צוותא, בהם רוב המעברים הרגשיים והרוחניים היו משותפים, בחוויה שנמשכה פרק זמן ארוך למדי. בפרק זמן זה ניתן לנו, לנוער, לעצב לבדנו, כמעט בלי השפעת אנשים - אך לא רעיונות - מבחוץ, את מחשבותינו ואת רגשותינו.
חוויה משותפת זו היא אשר נתנה לנו את הכוח להמשיך באותה הרוח את דרכנו בארץ, להקים את הקיבוץ בו ראינו את מימוש רעיונותינו מימי הנעורים.
שישי שבת 81 מאי 22-23 מוסד שומריה - יער משמר העמק
40 שנה לפלמ"ח 50 שנה למוסד שומריה
הסתדרות השומר הצעיר בישראל ל"ג בעומר תשמ''א מועצת הבוגרים ה-א טקס הכרזת גרעינים המצטרפים לנח"ל
הזמנה
הסתדרות השומר הצעיר בישראל מזמינה אותך לקחת חלק בל"ג בעומר תשמ"א שיוקדש לדיוני מועצת הבוגרים ה-א שתעסוק "בשכבת הבוגרים בתנועה". לטקס הכרזת גרעיני שכבת "שומריה" המצטרפים לנח"ל, למפגש ראשון של גרעיני שכבת גשור.
נשמח לראותכם עמנו בברכת חזק ואמץ
צוות המועצה מח' גרעינים ההנהגה הראשית
לוח זמנים
מועצת הבוגרים ה-א יום ו'
14.00 כינוס במוסד שומריה 14.30-18.30 חוגי דיון
18.30 ארוחת ערב
19.00 יציאה למפקד
19.30 מפקד אש - הכרזת גרעינים
21.30 ערב תרבות
הכרזת גרעינים
כינוס במוסד שומריה פגישת גרעינים ארוחת ערב יציאה למפקד
מפקד אש - הכרזת גרעינים ערב הווי סביב מדורות
8.00 סיור בעיקבות עד לוחמי הפלמ"ח
15.00 ביערות משמר העמק פיזור
שבת
8.00-12.00 חוגי דיון
12.00-12.30 ארוחת צהריים 12.30-15.30 מליאה
16.00 פיזור
השוה"צ הכריז על הקמת 11 גרעיני התיישבות
מאת אבשלום גינת, כתב "על המשמר"
במיפקד אש שערכה השיכבה הבוגרת של תנועת השומר־הצעיר ביער משמר־העמק היא הכריזה על הקמת 11 גרעיני התיישבות חדשים• חברי הגרעינים, בוגרי התנועה, המסיימים את תקופת חינוכם בהשומר־הצעיר, מצטרפים בסוף שנה זו לשורות הנח"ל. טקס הכרזת הגרעינים השתלב עם ציון 40 שנה ליסוד הפלמ"ח ויובל שנים למוסד החינוכי "שומריה" במשמר-העמק, ראשון המוסדות החינוכיים של הקיבוץ־הארצי שבו גם נוסד הקן הקיבוצי הראשון.
900 חניכי השיכבה הבוגרת של התנועה נפגשו ושוחחו לאור מדורות עם מפקדי ואנטי הפלמ"ח מאותם ימים, ובשבת נעיד מסע תנועתי ביערות משמר־העמק בעקבות לוחמי הפלמ"ח.
בשבת התכנסה מועצת הבוגרים של התנועה לדיונים, שבמגמתם ניכרה הדרישה ליתר אחריות ועצמאות של השיכבת הבוגרת. בהחלטות המועצה נאמר, כי שיכבת הבוגרים היא שתעצב ותקבע את מעורבות התנועה בחברה הישראלית ותשא באחריות לפעילות והדרכה בקן. המועצה החליטה, כי מדריכי השיכבה הבוגרת יהיו חברי התנועה ושליח הקיבוץ לתנועת לא ייכלל במסגרת הפעילים, ומדריכי הגרעינים יהיו פעילים בתנועה בתקופת השל"ת של הגרעין. בהחלטות המועצה של הקן העירוני נאמר, כי המועצה רואת את בוגרי התנועה כאילו שהכריעו על השתייכות לגרעין התיישבותי על בסיס ערכי התנועה, המכין עצמו להתיישבות דרך הנח"ל.
24.5.81 על המשמר
מסביב למדורה — אחרי טכס הכרזת הגרעינים, שנערך בליל־שבת ביער משמר-העמק. וצילם : מתי חלילי)
• בל"ג בעומר גם נכנסו גני "דרור" לתנרעה. ההורים הכינו לילדים הפתעה בסוד גמור - והעובדה שהסוד דלף - לא פגמה באוירה החגיגית. את דבר ההורים הביא אמרי.
ביום ו' ל"ג בעומר, נכנסה קב' דרור (כתה ו') שלנו לתנועה.
בשבת ערכו להם ההורים מסיבת "הפתעה" בביקתה ובתוכה מפקד שומרי עם "הוראת יום" וחלוקת "סמלים".
אלה דבריו של אמרי (כהוראת יום) למפקד (שרגשו כמובן יותר את ההורים...)
ברכה ל"דרור" בהצטרפם לתנועה - 23.5.81
לכאורה - אירוע של שיגרה. ילדים המגיעים לפרקם. וכשם שהגיע זמנם להצטרף לחברה הצעירה, ואחייב למוסד - מצטרפים היום ילדי "דרור" ל"השומר-הצעיר".
אמת, הילדים הללו גדלים ולנגד עינינו הופכים לנערות ונערים גדולים ורציניים. ובכל זאת - זהו איננו "עוד חג של יום הולדת", ואפילו לא של "תעודת בגרות קבוצתית".
זהו חג עם סמל, ואולי עם נצחון מסויים, שיש בו גם המון תקווה לעתיד, והוא משותף לשלושה דורות: הסבים, שכבר קשה להם לטפס לבקתה, ההורים וקבוצת "דרור" - כולם בני הדור השלישי בקיבוץ.
הנה הסבים המייסדים, שהקימו לפני 65 שנה את "השומר הצעיר". נערים שמרדו בגולה המנוונת, עזבו את סיר הבשר וקראו לנוער היהודי לקום ולהשתרש מחדש בארץ-ישראל. - הנה ההורים, דור שני ליציאת מצרים, שבנו וטיפחו את הקיבוץ בעבודה ובחברה. והנה אתם, המצטרפים היום לתנועה שיש לה עבר מפואר, ועתיד שכולו שלכם.
* להיות ב"שומר הצעיר" פירושו לאהוב את הטבע ואת המולדת, לחפש את בור המים ולאו דווקא את הקיוסק.
* להיות ב"שומר הצעיר" פירושו תמיד לחקור וללמוד ולא להסתפק בהלכה הסדורה להיות ב"שומר הצעיר" פירושו תמיד להטיל ספק ולהתלבט - אך להחליט ביחד.
* ולהיות ב"שומר הצעיר" פירושו להיות רגיש למה שקורה סביבך, לא רק למצוקותיו, גם למצוקות הזולת.
אך מעל הכל - להיות רע. כי הרעות היא הנותנת כח לגבור על כל המצוקות, ובכוחה לבצע את מה שנבצר מיכולתו של היחיד.
כי בכח הרעות חזר מרדכי אנילביץ' איש השומר הצעיר לוארשה ואירגן את הגיטו למרד נגד הנאצים.
כי בכח הרעות והשותפות הקים "השומר הצעיר" 78 קיבוצים בארץ ישראל, חברות של שיתוף ושוויון שלא קיימות בשום מקום בעולם.
16
בכח הרעות והאחריות לגורל הארץ הזו הוקם, כאן, בחורשות הללו, לפני 40 שנה, הפלמ"ח.
* בכח הצוותא מקיימים את המשק הפורח, מתגייסים לכותנה
ולקטיף, מקיימים חיי חברה ותרבות סואנים ומגוונים, החג, והשכול...
ובכח השותפות של השוה"צ קמים לנו מדי שנה גרעינים צעירים חדשים לגשור ולנטור, לכישור ולכרמים, ומקיימים את משימות ההתישבות והבטחון במדינה.
לזאת הברכה לכם, ילדי קבוצת "דרור", בהכנסכם לתנרעה:
- טפחו את הריעלת לאת השלתפלת בהרכבם - יש לה כוח פנימי עצום.
- אל תקבלו הכל כתורה מסיני וכ"כזה ראה לקדש".
- ובנו את חייכם אתם למפעציכם אתם בהכרעה, כפל שאתם מרגישים ורוצים - לתמיד ביחד, לתמיד בריעדת משותפת.
חזקו ואמצו
מההורים
הקבוץ הארצי - השומר הצעיר המחלקה לכלכלה - מדור הצריכה
יולי 81
אל:
רכז המשק
רכז המוסד החינוכי
ח.י.
ס
הנידון: עדכון מחיר יום עבודה
א. חניכי המוסד
חניך מוסד — בערכיות 100% (כתות י"א, י"ב) 8 שעות עבודה - 170.7 שקל
" 85% (כתה י') " " " ־ 145.1 שקל
" 70% (כתה ט') " " " ־ 119.5 שקל
50% (כתות ז', ח') " " " - 85.4 שקל
מדריך תנועה או י"ג - 8 שעות 205 שקל.
ב. עבודה חניכי התנועה מהקן העירוני
כיתה ט' - 68.3 שקל
כיתה י' - .85 שקל
כיתה י"א, י"ב - 102.4שקל
בתעריף החדש חל מ - 1.7.81 ועד ה - 1.10.81
העתקים; הנהגה הראשית
גזברות הועד הפועל מחלקה לחינוך
בברכה
ניצה - יהודה
הסתדררת השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
אוגוסט - 1981
לכבוד,
המזכיר/רכז המשק/מזכיר הח"ץ קיבוץ
חברים יקרים !
הבדרן: מפעלי התנועה בשנת תשמ"ב (1982-81)
תנועת השומר הצעיר תמשיך לקיים, גם בשנה הקרובה, תשמ"ב את מפעליה במדי שנה. על סמך לקחי השנה האחרונה (שטרם גמרנו לסכמם), בולטת לעין עובדת הנתק המסדיים הקיים בינינו לבין רבים מקיבוצינו ובעיקר עם נושאי התפקידים שבהם ביחס למרכיבים שונים בביצוע המפעלים. ד ב דים אלה נוגעים בעיקר ל:
* גיוס כח-אדם - ח"צניקים ואחרים - ככוחות עזר חיוניים בנושאי חובשות, אבטחה ולוגיסטיקה במפעלים.
* מדריכים בנושאי טבע וידיעת הארץ
* אמצעי□ - עוקבי מים, כבאיות, כלי עבודה, טרקטורים וכו'...־
* עבודתם של הי"ג והשליחים בתקופת המפעלים בקיבוציהם
* עבודתם של חניכי המוסדות בחופשותיהם....ועוד.
על-מנת להקטין את נקודות החיכוך עד למינימום, מתוך רצון כך ליצירת שותפות והבנה הדדית בינינו, הנמצאים זמנית מצד זה של המתרס, לביניכם, אנו רוצים לפרדס בפניכם את תכנית המפעלים (כללית) כבר עכשיו, עם פרדס השבה החדשה. להלן תמצית תכניתנו לשנה הקרובה :
א. חנוכה (28.12.81 - 22)
טיולי חנוכה לכיתות י'־ י"א, י"ב יתקיימו כמדי שנה בשלושה צירים : מצדה, מכתשים ואילת.
בכל ציר ינועו שלושה עד חמישה ראשים. כל ראש וכל ציר מצריך ארבעה עד שישה צוותים של כ-־־5 אנשים מהקיבוצים. כל ציר מצריך נוכחות של רופא (על סמך נסיון העבר). נוסף לכך, הצייד הדרוש - כלי רכב, גוררי עוקבים וכו‘.
ב. פסח (בין 82־30.3 —ל6.4.82)
טיולי פסח יתקיימו גם בשלושה צירים, בדומה לטיולי חנוכה מבחינת הצורך בכח אדם - כיתות ז, ח, ט יצאו לטיולי, כרמל, ירושלים וסמינר משוטטים (בהתאמה) מלבד זה, יצאו כיתות י"א (בעדיפות) וכיתות י' (במידת האפשר) למחנות עבודה בקיבוצים.
ג. מועצת התנועה
תתקיים השנה במקביל למועצת הקיבוץ הארצי.
ד. מפעלי הקייץ תשמ"ב
לגביהם מוקדם עדיין לדבר, אך יש להניח שיהיו במתכונת ארצית (שלא כמר השנה) דכפרעל יוצא מכך - יותר מסודרים.
ה. מפעלים קטנים - עליהם קשה להודיע מראש.
ללא"הטפת ציונות" לגבי חשיבות הנושא לגבי החניכים רגם לגבי כוחות העזר, אנו מצפים מכם לראיה חיובית את מפעלי התנועה ולעבודה משותפת פוריה.
בברכת שנה טובה
אבישי רונן מזכיר התנועה
העתק: - רכז פדגוגי - מוסד
אודי אוסמן - רכז מח' ארגון - כאן אלישע שפירא - רכז התנועה
מה שזכור לי כרגע בצורה החדה ביותר משנת ה-י"ג זו הביקורת שלנו על עצמנו. בעצם, השאלה המרכזית כשאתה מגיע לקו כמו דימונה היא "מה לעזעזאל אני עושה פה"? ואז - לוקח הרבה זמן עד שאתה לומד להסתכל מסביב ומגלה שבבית הספר ניתנות הערכות לפי ציונים בלבד (ללא שום קשר לדרך השגתם), שיש כיתות יוד-1 ויוד-2 ויש גם יוד־7 ויוד-8 אשר עושות בגרות חלקית בלבד, ובעצם יש בו הכל מלבד חינוך. אחר-כך אתה מסתכל על החבריה ועל הוריהם ומוצא שמחוץ לבית הספר מחליפה את מערכת הציונים מערכת הכסף והכבוד, לפי אותו "חינוך" שנתקבל בילדות.
ואז אתה מוצא ש"לסדר" ו"לתחמן" זהו ספורט לאומי, שהשאלות "כמה" ו"איך" באות לפני "למה" וששותפויות הן ברוב המקרים, כדי להיות יותר חזקים מאחרים ולא יותר שלמים מבפנים. לאט לאט מסתבר שיש לך אלטרנטיבות וזו בעצם הסיבה שאתה פה - לתת אותן, לגלות אותו, להיות נציג של חברה השואפת לשיתוף, לשיוויון, ליושר... אבל אז באה שאלה שמעמידה בספק את כל מערכת התנועה: "איך ולמי להציע"?
ופה מסתבר שהנוער (ברובו הגדול) - טוב לו. הם נהנים לשמוע תקליטים ולהסתכל בטלויזיה כל שעות הפנאי, לסדר את המורים, ללכת להרקדות, סרטים ומופעים (הכל בחצי מחיר בדימונה), להרוויח על חשבון האחרים ולהפגש ביחד כדי להתבדר, לרקוד, להעביר את הזמן.
בשאלה הזו נתקעתי אישית במשך רוב השנה. לשומר הצעיר בעיר חסר המימד העיקרי שיהפוך אותו לתנועת נוער - הרצון לשינוי, המרד, הכח המניע. אותם הצעירים המגיעים לתנועה אינם אנשים מחפשים, אינם אנשים שרוצים לשנות אווירה, לבנות חברה, אלא נוער שבא להתבדר בצוותא במעין סוג של מועדון נוער הדורש גם קצת עצמאות, גיבוש ואחריות, ההופכים אותו ליותר מענין. אלו אנשים שאין להם תשובה על השאלה "למה אתה בשומר הצעיר"?
נדמה לי שכל הקינים העירוניים (מלבד שניים־שלושה), יתפרקו אם לא יקבלו קומונה של 3-4 יודגימלים לשנה אחת. בעצם ההרגשה היא שאתה לא בתנועת נוער של הנוער אלא בתנועת נוער של הקיבוץ הארצי - מעין משחק ילדים באחרי ות, אוטונומיה ושיתוף, כהכנה לקראת שילובם במסגרת הקיימת של האגף המיישב והאגף הפוליטי במשולש השומר הצעיר-הקיבוץ הארצי-מפם.
אחוזי ההגשמה והפעילות הנמוכים רק נובעים מכך שזו אינה תנועת נוער של החניכים אלא תנועה שאתה יוצר ועושה להם - וקשה לרדת מרמת הציפיות שאיתה אתה יוצא לשנה הזו ולהשתלב במציאות הנוכחית.
עליזה אמיר מספרת שלקראת הדיונים בקבה"א על עזיבת בנים ונטישת ערכים נשאלה ע"י מישהו מבחוץ אם כתוב באחת מדיברות השומר שאסור לנו אף־פעם להיות מרוצים מעצמנו. התשובה היתה בחיוך ש"לא, אבל זה בהחלט מתאים לנו".
20
לסיום שנת י"ג / בועז חדשי
אז אולי כדי לזרוק קצת אור הייתי אומר שיש לנו מה להציע להברה הישראלית ועושה רושם שהמצב בארץ הולך ומגדיל את מספר המחפשים ואם אינני טועה גם הולכת ומתחזקת ההכרה שלנו (של הנוער הקיבוצי) ביתרונות שיש לצורות וכיווני החשיבה שלנו והביצוע שלהם בשטח, על פני צורות חיים אחרות ובכלל קצת יוצאים מ"עידן הספק".
במקור נתבקשתי לכתוב מה ראיתי, גיליתי, מה עשיתי, מה אני חושב על השנה ושאלות דומות ששואלים אדם שנסע לחו"ל. נדמה לי שיש בעיה עם הדרכה ועם כל עבודה חינוכית שהיא לא ניתנת לסיכום של: עשיתי כך וכך ויצא ככה וככה. אתה יושב עם החברה, מכין להם פעולות, משוחח איתם בקומונה, שואל אותם שאלות, מציג דיעות מנוגדות ושונות, יוצא איתם לטיולים ומחנות עבודה, קושר קשרים.
הוויכוחים מתרחבים ומעמיקים עם הזמן.
היה עצוב להפרד ונשאר טעם של עוד, אז כנראה שבכל זאת נעשה משה ו.
זה בקשר ל"מה עשיתי". בקשר ל"מה יצא לך מזה" אפשר לספר המון חוויות (על הכושים והסמינרים והקומונה והמשלחת והפעולות והחניכים) ואפשר להכנס לפרטים של השקפות עולם ורעיונות שלמדתי, גיליתי, התווכחתי והעברתי בקן הקיבוצי והעירוני.
כללית - עבודת הדרכה נותנת למדריך הרבה יותר משלכל חניכיו גם יחד ומי שלא מבין את זה - או שהוא אטום, או שלא היו חצניקים בקיבוצו שיספרו לו את זה בפעולות התנועה בכיתות י"א-י"ב, או שהקיבוץ עשה לו בעיות כאלה שהוא החליט שבעצם הוא לא בטוח שיש לו הרבה מה לתרום והוא מעדיף להיות בוגר צבא בגיל 21
טוב, אנחנו ממשיכים לשרת - הפעם במשהו שקל יותר לענות מה עשיתי, אם כי ה"למה" שלו פחות משכנע - אומרים שמה שחסר לתנועות הנוער זו אותה שכבת מדריכים בגילאי 18-26 שבווארשה עוד נחשבו לנוער אבל בישראל הם חיילים ובוגרי צבא.
אז להתראות בעוד 2-3-4 שנים, אל תעקרו את המטעים עד אז.
21
משמר העמק
הרבה הרבה ברכות
להולך(ת) לעבוד בתנועה(י"ג)
עד עכשיו יכולת לשאול בלבד, מרגע זה את(ה) חייב(ת) לחשוב וגם לענות
אז בהצלחה!!!על החומה שם זמני
בטאון השומר הצעיר
גליון מס' 3
1979
לחנן ארז שלום!
הריני להביא לידיעתך, שבצפת קיים קו של השומר־הצעיר. המצב של קן צפת הוא גרוע. אין לנו תנאים כדי ליצור קן יציב וקיים. יש לנו רק מקלט אחד שנק-רא קן. השכבות בקן הם: כיתות ו', ז' ח', י"א.
המדריך של הקבוצה שלנו — י"א — שהיא הקבוצה הבוגרת, צריך לבוא שלוש פעמים בשבוע מקיבוץ סאסא.
דבר נוסף: היה חשוב להביא לידיעתך שהקן הזה נפתח לפני חצי שנה ובו היתד. רק השכבה של כיתה י"א. המדריך הקים קבוצה ובאו מדריכים מקיבוץ סאסא להד-ריך קבוצות אחרות.
המדריכים האלה לא הכירו את צפת, והפעולות שהם העבירו לחניכים בצפת לא היו משביעות רצון.
המדריכים לא אשמים כיוון שהם באים מהקיבוץ וקשה להם להכין פעולות חוץ כי הם לא מכירים את צפת, לכן החלטנו שאנחנו הבוגרים נתחיל להדריך.
היינו שישי־שבת בסאסא ושם העבירו לנו על קצה המזלג אודות ההדרכה, ומיד התחלנו להדריך. את הטיול אשר היה בשביתה לסיני הפסדנו — בגלל ההדרכ־ הה. קשה לנו מאוד להדריך בקן משום שהתנאים הם מתחת לכל ביקורת.
הרינו להפנות את תשומת לבך לקן שלנו — קן צפת. אנחנו זקוקים למדרי-כים מבוגרים יותר אשר יחיו איתנו בצפת ואנשים מבוגרים אשר יעזרו לנו להקים קן גדול.
להווי ידוע לך, כי בצפת הקטנה יש כמה תנועו תנועת הצופים, נוער העו-בד והלומד, מתנ"ס. המתנ"ס בצפת הוא מתחרה חזק שלנו כיוון שיש לו: אול-מות ספורט, הרבה חדרים, תקציבים ענ-קיים, כלי עזר כגון: כדורים, בריסטו-לים, מערכת סטריאופונית, חוגים למלאכה וספורט ופעילות מגוונת. לנו אין שמץ מהדבר הזה, לכן החניכים עושים חשבון שנוח להם וטוב להם להיות בתנועת נו-ער שבה יש הרבה טיולים, משחקים, תנ-
אים טובים. ובקן צפת, התנאים אינם טו-בים ואנחנו מפסידים חניכים — וחבל.
היינו מאוד רוצים — ובטוחים שגם אתה היית רוצה שבצפת יהיה קן גדול של השומר הצעיר.
כל השנים לא הצליחו להקים קן ראוי לשמו בצפת, אבל עכשיו הצלחנו להקים ארבע קבוצות גדולות ומגובשות והיינו רוצים קצת תשומת לב אלינו מההנהגה הראשית.
אנו דורשים תקציבים ותנאים ראויים לשמם כמו כל קן בארץ, ולהוכיח לאנשי צפת שיכול להיות בצפת קן של השומר הצעיר, ושהאנשים יהיו מודעים לתנועת נוער שנקראת השומר הצעיר. כה. בתקוה שתענה לפנייתנו זו.
בכבוד רב,
קבוצת נחשון, קן צפת
קוראים יקרים!
מצאתי לנכון להביא את ה־
מכתב כלשונו. קיננה בי ההר-גשה שהמכתב כפי שנכתב זו-עק מן הדף, וכל תיקון או קיצור, היה עשוי לגרוע מ-עוצמתו.
מה דעתכם ?
העורך
למערכת על החומה, שלום!
זה מבאס אותי!
(אין לגשת לקריאת מאמר זה בפרט ו"על החומה" בכלל, ללא מילון לועזי־ עברי).
השאלה היא האם האורגניזמים הפרו־ ציוניים אינם נמצאים בקונפליקט הדו־ מסלולי אותו קבעו הפרוגרסיביים כשעס-קו בשאלות הקשות והמהותיות ביותר של הקונפורמיזם המטאפיזי.
כדאי להוסיף הערה קצרה דפוסית וב-רת אידיאולוגיה סנטימנטאלית קונבנציו-נאלית והיא שהאדישות הטראנס אטלנ-טית המקוממת הפרולטארית והפרלמנטא־ רית, אינה מוצאת את הזדהותה הפופולא-רית בקרב מתנגדי השוויון המתועש.
איזה יופי של מילים!
אתם הבנתם ? — אני לא!
כתקווה לקצת ירידה אל העם!...
ערן שחר (שם זמני) י"ג (זמני)
משמר העמק, ראשון־לציון
למערכת "על החומה" (שם זמני) שלום!
יכול להיות שקצת באיחור, אף מוטב כך מאשר אף פעם.
בתמונת השער של "על החומה" מס' 1 מצולמות שתי בנות, שהשתתפו במיפגן לפידים של השומר הצעיר שנערך בנה־ ריח, ואני מתפלאת מדוע דווקא הן צולמו בשביל השער, והרי הן אינן לובשות חול-צה שומרית!
נדמה לי שהעתון מתיימר להביא את דבר השומר הצעיר!
האם חסרו תמונות של חבר'ה, שלבשו חולצות שומריות ?
דלית, מוסד נעמן
שלום דלית!
הסתובבתי עם הרגשה קצת מתוסכלת על כך שאיש אינו מעיר לנו ומנסה להסב את תשומת לבנו ל"אי־שומריו־ תה" של תמונת המצעד השומרי בנהריה (מתוך גליון "על החומה", שם זמני, מס' 1). ואז, לקראת סגירת הגליון השלי-שי — קיבלנו את מכתבך.
מסתבר שגם לך זה צרם. ניסית לתת לעצמך תשובה מדוע ?
תראי דלית! אני לא משוגע על פרו־ בוקאציות, ואין לי תכנית להפוך את העולם על פיו. אבל רציתי להגיד משהו שמעבר לדיבורים ולכתובים, בעזרת ה-אקט הקטן הזה, ומסתבר שאת "עלית" על זה.
האמנם לכולנו ברור שבאירוע מעין זה ראוי לשומר ללבוש את חולצת הייצוג שלו? המצלמה אינה משקרת.
ובעצם — מיותר להכביר מילים.
לא תמיד אפשר ומותר להראות רק את הצדדים היפים שלנו, אבל טוב שמצאת לך לנכון לתמוה על הדבר. אני באמת קיוויתי שמישהו יזקוף גבה.
אבינועם
האם הקיבוץ הארצי...
סוף מעמ' 6
לגה. אם חבר תנועה יאמר לי כך, אענה לו, כי זו אינה מניעה להש-תייך לתנועה, כל עוד הוא פתוח לדיון ושיחה. מכאן שהקו הפוליטי של ,התנועה אינו קו המתגבש — כמו במפלגה — תוך דיון בסניפים ובמוסדות המפלגה. הוא נתון מת-ברר בשכבת המדריכים שהם ברובם חברי הקיבוץ הארצי ומוקרן אל ה-תנועה. מסקנה: להרבות בבירו-רים להמעיט בהחלטות.
טבעה של תנועה חינוכית, שאנ-שים באים להתחנך בה!
יוסף נצר
קיבוץ שער הגולן
2 בפברואר 1979 * ה' בשבט תשל"ט * ת. ד. 14089 ת"א טל. 291161־03 על החומה שם זמני בטאון השומר הצעיר מוסף "על המשמר"
גראפיקה — הדר צוות המערכת: רן קליין, הדר גד, עודד בלבן, תמי לוסטיג, סיגל אשל.
עריכה וצילומים — אבינעם
2
מה בין ה-time
דואר נכנס
האם הקיבוץ הארצי הוא מסגרת ההגשמה הבלעדית של השומר הצעיר ?
(למאמרו של חמי סל מבואות עירון)
במאמרו "זהות ויעדים בזמן הח-דש", דורש חמי סל "להחליט החל-טות מעשיות על נושא ההתיישבות" "על צורת התיישבותנו, מחוץ לקו הירוק וכו". חמי גם מתלונן על כך, שמועצת הקיבוץ הארצי לא נהגה על פי החלטת ועידת :התנועה בחי-פה אלא החליטה — בניגוד להחל-טה שם — להעלות את נטור על רמת הגולן.
אחרי החלטת ועידת חיפה בענ-יין "התיישבות בקו הירוק", יש ב-אמת לקבוע איזו מסגרת רשאית להחליט על יעדי התיישבות "בזמן
החדש". בזמן הישן היה הדבר ברור בהחלט : הקיבוץ הארצי הוא מס-גרת ההגשמה הבלעדית של תנועת הנוער השומר הצעיר ועל כן הוא המחליט מי, מתי והיכן מקימים קיבוץ חדש, ומי ומתי משלים קיבוץ קיים.
כך זה פעל מאז יסוד הקיבוץ ה-ארצי בשנת 1927 ועד היום. לא תמיד קיבלו גרעינים או קיבוצים את הכרעות הקיבוץ הארצי בקלות. היו שנאבקו מאבק מר, כדוגמת קי-בוץ חצור, שלא רצה לוותר על חלו-מו הגדול: התיישבות בגליל ולא בדרום. גם תנועות ארציות שלמות — כשעוד היו כאלה — עמדו בווי-כוח ממושך עם הקיבוץ הארצי ב-עניין יעדי הגשמה, איחודי קיבוצים וכו'. אך תמיד היה מוסכם שלקי-בוץ הארצי, ורק לו, זכות ההכרעה.
כך היה, לפי מיטב ידיעתי ללא עירעור עד... ועידת חיפה. החלטת ועידת חיפה מערערת על סמכות •ה-קיבוץ הארצי לשמש מסגרת הגש-מה בלעדית וקובעת של התנועה. התנועה החליטה לא להתיישב מע-בר לקו הירוק גם אם הקיבוץ האר-צי יחליט אחרת. יתר על כן: שעה שנפלה ההחלטה בוועידת חיפה, ידע כל מי שמצוי ביעדי ההתיישבות
של הקיבוץ הארצי, כי קיבוץ שני על רמת הגולן אכן נכלל בהם.
אני מפקפק בכך אם לכל המחלי-טים היה ברור שבכך מתנתקת ה-תנועה מהקיבוץ הארצי. אילו ידעו זאת — אני •מניח שהיו מקדישים לכך עוד כמה שעות דיון. החלטת חיפה — אם תוגשם — ולפי הצעת חמי אף תועמק, תחזיר אותנו אל הזמנים מלפני יסוד הקיבוץ הארצי.
חמי סל מתפלא, שמועצת הקי-בוץ הארצי לא רשמה לפניה את החלטת ועידת חיפה, אלא ראתה עצמה אחראית — כפי שהיה מאז יסוד הקיבוץ הארצי — למדיניות ההתיישבות של הקיבוץ הארצי בכ-ללותה ובפרטיה.
אינני יודע מאין שאבה ועידת חי-פה את ההשראה להחלטתה. אך הבה נבחן את צדקת התביעה להו-ציא את קביעת יעדי ההגשמה מידי הקיבוץ הארצי ולמסור אותה לתנו-עה החינוכית בארץ (ובמקביל כמו-בן גם לתנועה בארה"ב לחוד, לתנו-עה בדרום־אמריקה לחוד וכו').
חניך התנועה נמצא במסגרת ה-בלעדית של התנועה עד גיוסו. מגיו-סו לנח"ל — במסגרת גרעין, אם הוא חבר בגרעין עירוני, ומגיוסו ל-צבא אם הוא חניך מוסד הוא שייך כבר לקיבוץ הארצי. מוסדות הקי-בוץ הארצי מטפלים בענייני הגרעין ובענייניו ובעיותיו של כל מגוייס כפרט.
גם בהרגשתו רואה עצמו המגו-ייס כבוגר תנועה ולא עוד כחבר תנועה. מדריכי י"ג ומדריכי הח"ץ הם שליחי הקיבוץ הארצי בבחינת משלחת מטעם מסגרת ההגשמה לאלה המתחנכים לקראתה. הצעד הראשון המכריע של חניך התנועה לקראת הגשמה נעשה עם הצטרפו-תו לנח"ל כחבר גרעין. ודאי גם אח-רי צעד זה עדיין רבים הלבטים, רבים עוד נושרים וכו'. אך זהו בכל זאת צעד ראשון של הכרעה.
האם לא יהיה זה נכון לומר, כי הרשות לקבל החלטות מכריעות ב-עניין יעדי הגשמה צריכה להינתן לאלה שכבר הוכיחו, כי הם אכן מו-כנים להגשים? האם יהיה זה הגיו-ני, כי כיתות י'—י"ב יחליטו על יעדי הגשמה בזכות דעה מכרעת, למרות שהם עדיין לא הוכיחו שהם אכן מתכוונים להצטרף למסגרת הגש-מה? יתר על כן: הם נמצאים ב-שיא הלבטים!
לדעתי, זה מנוגד לכל רוחה של תנועת נוער, שהחלטות יקבל מי ש-טרם הוכיח כי הוא עומד להגשים.
נניח שנקבל את החלטת חיפה כלשונה. כיצד נבטיח לקיבוץ גשור, שעלה על רמת הגולן לא כצעד של הפקרות אלא בפירוש בהתאם לקו המדיניות ההתיישבותית של הקי-בוץ הארצי, כיצד נבטיח לחבורה נפלאה זו של מגשימים המשך, גר-עיני השלמה וגם שכנות שומרית, כי לא היתה זו מעולם מדיניות השומר הצעיר ליישב קיבוץ שומרי בודד באיזור. כיצד יוכל ,הקיבוץ ה-ארצי לדאוג למגשימיו, אם הוא אי-נו יכול לקבוע את יעדי ההגשמה
של אלה שצריכים לבוא אחריהם? ההיה חמי סל מוכן להפקיד את גורלו בידי החלטותיהם של בני י'—י"ב אחרי יציאתו להגשמה ב-קיבוץ חדש או צעירי
אין מנוס : התנועה חייבת לחזור בה מהחלטת חיפה ולאשר מחדש, כי הקיבוץ הארצי הוא מסגרת ה-הגשמה האחת של השומר הצעיר והוא המחליט ומכריע בעניין יעדי הגשמה והפניית גופים על פי יעדים אלה.
לא אתחמק גם מהמקרה הקונ-קרטי: נטור. החלטת הקיבוץ האר-צי להעלות את נטור — בדומה להח-לטה על עליית גשור — מעוגנת ב-עקרונות הפוליטיים של הקיבוץ ה-ארצי ושל מפ"ם האומרים, כי גבול המדינה יעבור על רמת הגולן. כוו- נת החלטת ועידת חיפה היתה ברו-רה: להעמיד את התנועה שמאלה מהקיבוץ הארצי ושמאלה ממפ"ם. אלה שלחמו על החלטה זו והעבי-רו אותה, חייבים להיות מודעים לכך, כי החלטה מלווה הוראות בי-צוע, המנוגדת לעמדת הקיבוץ האר-צי פירושה התנתקות מהקיבוץ ה-ארצי.
המשך בעמ' 6
3
מועצת הקיבוץ הארצי
כתבו: רן קליין ויעל נאמן
אהרון אוביץ (17) ומשה זוסמן (18) חיים עדיין בשכונות חרדיות בירושלים. הם מגוללים, במשך שעה ארוכה את דרך היסורים שעברו מ"החיידער" וה"ישיבה" אל הלימודים האכסטר־ ניים ואורח החיים החילוני.
בגיל 4 כמרבית הילדים החרדיים, החל משה ללמוד בחיידער שבשכו-נת ברוידס (שכונה דומה באופיה ל"מאה שערים'').
היה בו משהו שונה — חלק מ-קרובי משפחתו הם חילונים. דרכם נגלה לו עולם שהיה זר לשאר חב-ריו.
"כשהיינו בחדר", נזכר משה, "רבי אחד היה מקריא פסוק מהתנ"ך ומפתח אותו. הם היו מציירים תמו-נה כזאת: שהחילוני הוא פורק עול ומושחת ואצלנו הדתיים הכל הולך טוב ובשקט. כל הבעיות שלי היו בגלל שידעתי שהם משקרים. אני אף פעם לא האמנתי לרעביס האלה. אבל אז עוד הייתי מאמין באלוהים, בתנ"ך ובתלמוד. הייתי יוצא דופן: קראתי ספרים והלכתי לספריה ב-החבא — ידעתי משהו שהם לא יודעים.
רש"י היה בשבילי דבר מופלא, דבר שאגי לא יכול להבין אותו. יום אחד למד-נו יהדר על־ פי רש"י, שנהר בבל נשפך לארץ־ישראל. אחר כך חלקו עליו ואמרו שהוא מתחיל בארץ־ישראל. אני נעצרתי והתחלתי 'לחשוב... הוא לא מתחיל ולא נגמר בארץ־ישראל! איך זה יכול להיות שדש"י, הלומד עם מלאכים, אומר דבר שהוא לא נכון. שאלתי את אבא. הוא ני-סה להתחמק ואמר שגם רש"י בן־אדם, ואבא שלי מאמין במאה אחוז...
אני חשבתי ברצינות על כל הספקות האלה. הרבי אמר, שאם אני חושב על דברים כאלה, כנראה שחטאתי. כשכאבו לי העיניים הוא טען שזה בגלל שאני מסתכל במקומות אסורים. הרבעס ניסו תמיד לקרב אותי לאמונה, כי נחשבתי למתמיד. איזה זמן אפילו האמנתי ברצי-נות אבל כשהגיע חופש פסח, התחלתי לצאת מהעניינים.
...אבא סיפר לי, שבזהר כתוב שהארץ היא כדור. ראיתי בזה דבר נפלא. זו הי-תד, מין הוכחה כזאת בשבילי. אחר כך, התברר שאדם אחד גילה את הזהר רק לפני כמה מאות שנים. הבנתי שאולי הוא פירש אותו כרצונו. עוד פעם הת-אכזבתי והמשענת הזאת נפלה לי, ועוד פחות האמנתי בדת.
האמנתי עוד בעצם היהדות. זו היתר. עובדה קיומית בשבילי. אבל במשך הזמן ראיתי שאני מתחיל להשתנות. כשהלכתי
משה זוסמן: "אם אפשר להוכיח את האמונה — היא אינה קיימת!"
לרבי אז הוא אמר להתפלל ולהגיד תהי-לים. אין תרוצים לכל דבר. אין להם פסי-כולוג. הם לא מתחשבים באדם כשיש לו בעיה. הם לא מנסים לעזור לו. להפך, מנסים לשבור אותו ואז הוא צריך להמ-שיך מתוך שיגרה. ואני הייתי מברר את כל הבעיות הגדולות האלה רק עם עצמי.
" כויפר..."
בתנ"ך האמנתי, אבל לא הכרתי פרו-שים אחרים. הם סיפרו על יוסף הצדיק שנמכר למצרים, כי אחיו שנאו אותו. על אביו, יעקב, נהגו לומר, שיש לו שיח ושיג עם אלוהים. אז איך הוא לא ידע את זה.
זו שאלה קשה מאוד. אם אתה רק מת-חיל לחשוב על דברים כאלה אז אתה כבר "כויפר", כי איך בן־אדם כזה קטן כמוני יכול להתחיל לחשוב על דברים כאלה. זה כמו שכוס תתחיל לחקור מי ברא אותה.
כדי לחזק את האמונה שלי הם ניסו לספר לי סיפורים, אבל אני לא יכולתי לקבל את זה. אמונה זה לא דבר שבהגיון אם אפשר להוכיח אותה אז היא אינה קיימת. אף־על־פי־כן חשבתי זמן רב ש-אולי בכל זאת האמונה היא כן הדבר הנכון.
בדרך יסורים ליושר אישי
...אחרי הבר־מצווה רציתי לעבור לי-שיבה מכובדת יותר, בישיבת מאה שע-רים למדו רק עד הערב. ניסיתי להתקבל לישיבת פנימיה. אחרי יום אחד נשברתי, לא יכולתי ללמוד כל היום. התגעגעתי הביתה. ניסו לשכנע אותי להשאר. הרבי סיפר לי על כל מיני קדושים, הוא אמר שאני צריך להתנהג כמוהם. המצאתי ש-שכחתי את התפילין בבית ושאני מוכרח לחזור. בבית רק אמרתי ששכחתי כמה דברים. למחרת קמתי מאוחר במיוחד כדי שלא אוכל לחזור לישיבה. הלכתי להת-פלל בבית־כנסת ליד הבית שלנו וכשאבא שלי חזר בעשר, אמרתי לו שלא אוכל להשאר בישיבה ועדיף שאלמד ב"עץ־ חיים", אשר נחשבה כמקום של פירח־ הים. אבא לא רצה שאלך, אבל הוא לא התנגד במיוחד. לבסוף הלכתי לשם לבד ונרשמתי.
הייתי רואה אנשים חילונים והייתי מקנא בהם. בגיל 15 החלטתי שאני פו-רש מהדרך. כשהתחיל לגדול לי זקן, הת-חלתי להתגלח. אבל עוד לא כל כך הור-גש. דיברתי הרבה עם שכני לשולחן. פת-אום הוא רואה מראה מזעזע.'"מה, אתה מתגלח?!"-הוא לוחש לי ונורא נבהל. הצלחתי להתחמק מזה והתחלתי להתחנף אליו כדי שהוא לא יגלה לאחרים. אחרי שנה זה התגלה לחברים שלי והם הציצו ומישמשו את לחיי. כל מה שאתה עושה הם צריכים לדעת. אפילו אם תגיד להם שיש לך מכתב אישי, הם יאמרו "שיהיה אישי בין שנינו". יש להם מין סקרנות טפשית כזאת, כי כל אחד צריך להוכיח את השני על הדברים הרעים שהוא עו־
אהרון אוביץ: "חשבתי ממש על התאבדות"!
שכונת ברוידס — מראה אופייני.
סימטאות צרות, ונוף ירושלמי טיפוסי.
שה ואיך הוא יעשה את זה אם הוא לא יידע?!
יום אחד הרבי קורא לי ושואל אותי: "מה עשית אתמול בלילה?" עניתי שק-ראתי בספר של הרב לימן (הוא כותב סיפורים). הרבי אמר לי: "דווקא את הסיפורים האלה אסור לך לקרוא. אם תתחיל לקרוא, תתחיל לחשוב, ואם תח-שוב, זה דבר רע. אם אתה קורא ספרים חיצוניים, זה פחות רע — מפני שאתה יודע שזוהי כפירה".
אז כבר לא למדתי כל כך טוב. לא הקשבתי. אבל בישיבה לא חשוב ללמוד. אפשר להסתדר גם בלי זה, אבל אם אתה לא זורק אבנים על אוטובוסים ולא צועק "שאבעס" אז אתה שיגץ ומצווה להוכיח אותך.
...פעם הלכתי לספר בזמן התפילה. חיכיתי המון זמן בתור. אחר כך חזרתי. הוא שם עלי מי קולון — זה היה טיפשי שביקשתי ממנו את זה. כל העיניים הופ-נו אלי ברגע שנכנסתי והמשגיח קרא לי. לא רציתי להודות בפניו שהתגלחתי ושי-קרתי לו.
"רציתי לברוח מן הבית"
אחרי חצי שנה החלטתי לפרוש לגמרי מהחרדיות. נסעתי לכפר חב"ד. לבד. לא היה לזה כל סיכוי, אפילו לא ביקשתי לראות את המנהל. שום דבר לא יצא מזה. אז, היו לי המשברים הכי קשים, דברים מאוד נוראים היו לי. רציתי לב-רוח מן הבית. סיפרתי לאבא שאני עובר ללמוד בישיבה בפתח־תקווה. הוא שאל איזו, אמרתי, שאני לא זוכר את השם. פחדתי שאם אמציא שם, הוא יברר ויגלה שזה שקר. אבא סירב ולא נסעתי. באותו זמן סבלתי מאוד מהחברים שלי וכשאבא צעק עלי יום אהד, החלטתי לברוח מן
הבית. באמצע הלילה קמתי, גנבתי לאבא שלי מהארנק 500 ל"י — כמובן שלא בלב שלם. כתבתי לו פתק בארנק שאני הלכתי, שאני נוסע לאיזה מקום דתי ושאני אחזור הביתה כשהעניינים יסתד-רו. רציתי לכתוב לו כל מיני דברים — לנחם אותו. הלכתי בלי כלום, רק עם 500 לירות ביד. כמובן, לקחתי את התפי-לין כדי שלא יחשבו שאני לא אתפלל. שמתי אותם על הגג של בית־העם. דרך אגב, ילדים ששיחקו על חגג מצאו אותם וכך גילו אותם לפני שגילו אותי... אני נסעתי לתל-אביב, אני זוכר, אני קניתי ג'ינס, הלכתי לסרט. החלטתי שאני מחפש כאן עבודה וחדר. מצאתי עבודה, אבל לא היה לי כסף לגמור את החודש עד שאקבל את המשכורת הראשונה. הלכתי בדיזנגוף. לא ידעתי מה לעשות... הייתי מאוד מדוכא. הסתובבתי ברחובות ולא שמתי לב מה קורה סביבי. לא ידעתי לאן ללכת, מה לעשות. לא היה לי אף אחד לפנות אליו, ולחזור הביתה זה עוד יותר גרוע. החלטתי להתקשר הביתה — חשבתי המון המון דברים. קניתי הרבה אסימונים והתקשרתי לשכנה (אז לא היה לנו טלפון).
"אבא חשב שחזרתי בתשובה..."
ההורים אמרו לי, "תחזור מיד הבי-תה" לא היו מוכנים לשמוע כלום. חשבתי שבאמת כדאי שאחזור, אבל ביקשתי מאבא שלי שישכח את הדבר הזה. אבא אמר שנדבר בבית ושזה יהיה בסדר. חזר-תי עוד באותו יום. ההורים לא היו בבית. עליתי על הגג וחיפשתי את התפי-לין. לא מצאתי. שאלתי ילד אחד אם הוא ראה תפילין בסביבה. הוא סיפר שנתנו אותם לשכן שלי. ידעתי שזה לא יהיה טוב. אמא הגיעה ורצתה לדעת מה עשי-תי בתל־אביב. הלכתי מיד לישון (לא רציתי לפגוש את אבא). קמתי לפני כו-לם והלכתי לבית־כנסת. היה לי כל כך לא נעים לראות את אבא. ניסיתי להת-חמק ממנו, בבית ליד השולחן ובכלל...
למזלי הוא היה במצב רוח טוב — חשב שחזרתי בתשובה. אבל החלטתי שאני לא נכנע. בינתיים הסיפור התפרסם בישיבה וכשחזרתי כולם הסתכלו עלי כמו על כוכב קולנוע שבא לבקר... הם חשבו בטח, שעשיתי חיים, שם בתל־אביב. אחר כך התחילו כולם לעלות עלי. אם אתה עושה את הדברים החמורים אתה פשוט מאוד חוטף מכות. יש גם לחץ חברתי: מטיפים לך כל הזמן מוסר (אתה לא סובל את זה) מבוקר עד ערב. גם כשאתה נרדם מתפללים עליך. כל שכנה תגיד שהיא מתפללת עליך. אז כבר שנאתי אותם.
בתקופת ספירת העומר, שבעה שבו-עות, אסור להסתפר. כולם הולכים להס-תפר לפני פסח כדי שלא יבצבצו שערות על ראשם. החלטתי שאני לא מסתפר, אפילו שזה מאוד קשה. הייתי מוכרח לע־
בור את זה. השתדלתי לדחות זאת כמה שיותר. לבסוף לא היתר. ברירה והלכתי. הגעתי למספרה. היא היתד. פתוחה (בסתר ליבי קיוויתי שהיא תהיה סגורה). חזרתי הביתה מבלי להסתפר ואמרתי שהמספרה סגורה. אבא התעצבן וצעק — כמו בסי-פורים על לחץ וצעקות.
"אם תעשה בעיות "נטפל" בך!"
...גברתן אחד מהוועד להגנת קדשי יש-ראל בא לביתנו וביקש לשוחח איתי. לא היתד, לי אפשרות לדחות אותו, אבל יכול-תי לבחור אם לדבר בבית או בחוץ. ידעתי מה הוא רוצה להגיד וחששתי שההורים שלי ישמעו — התביישתי שיראו אותי נכנע לו. יצאנו החוצה. הוא אמר לי: "אם יש לך בעיות עם החברים שלך בישיבה אנחנו יכולים לסדר לך ישיבה אחרת. לא חסרים לנו אמצעים. אבל אם תעשה בעיות אנחנו נטפל בך (וטיפול שלהם זה לא סתם ככה. הם קבוצה טרוריסטית. יש להם לב לרצוח בן אדם.) דע לך שלא נעבור על זה בשקט. אנחנו יכולים לבוא באמצע הלילה ולהחטיף לך מכות". שאל-תי אותו מה זה נותן להם שהם נותנים מכות. הוא השיב שאם אני אפחד מהם אני לא אעשה בעיות, אלמד בישיבה ואהיה אדם טוב...
הלכתי להגיש עדות במשטרה. רציתי להגיש עדות אלמונית, אך דרשו ממני להעיד כנגדו. פחדתי.
בפסח הייתי צריך לעבור לישיבה גדו-לה. לא חיפשתי. הציעו לי ישיבה בחיפה. הסכמתי, נכנעתי ללחץ. הכנתי פלפול למבחן והתקבלתי. ארזתי מזוודה ועליתי על מונית. כל הזמן חשבתי: "הלוואי והנסיעה הזאת לא תגמר". לא רציתי להגיע לישיבה. אבל הנסיעה תמיד נג-מרת בחיפה. הגעתי. בן הרב קיבל את פני ולקח אותי למטבח. הוא הראה לי את חדרי ואמר: "אם אתה עייף, אתה יכול לנוח בחדר שלך" (כמובן עדיף ללמוד).
"לא שואלים אותך אם יש לך בעייה"
עליתי לחדר והלכתי לישון. לא רציתי להתעצבן. במשך כל השבוע לא למדתי כלום. הייתי מאוד מדוכא. ביום שישי ביקשתי לצאת הביתה. נתנו לי. אבא האמין שסוף סוף מצאתי מקום טוב, שאפ-סיק לעשות בעיות. כשחזרתי לחיפה שוב התפללתי שהנסיעה לא תגמר. הכנסתי את הכובע והחליפה לתוך המזוודה וכך הגעתי לישיבה. מישהו שרא האותי נחרד וטען שעלי להראות שאני "יהודי". לא עניתי לו. לא רציתי לדבר עם אף אחד. לא למדתי והמשגיח שם־לב. הוא שאל למה אני לא לומד (לא שואלים אותך אם יש לך בעיה). החלטתי שאני מסתלק מהישיבה לתמיד. נשברתי שם. כל מה שעשיתי לא מצא חן בעיני וכל הזמן הייתי מדוכא. לא נקשרתי לאיש — רק כשמישהו רצה לטייל בעיר הלכתי איתו.
ביום שישי החלטתי לברוח. חיכיתי עד שהחדר שלי יתרוקן. אבל דווקא אז חת־ ישבו שם שני הבר'ה והתחילו לדבר. לקח-תי את המזוודה מהארון (גרתי בקומה שניה) וזרקתי אותה מהחלון. יצאתי בגני-בה וצילצלתי לאמא שלי. סיפרתי להם שרבתי עם מישהו בישיבה. רציתי למ-צוא סיפור יותר טוב, אבל באותו רגע זה מה שיצא לי. אבא שלי היה מיואש, הוא הסכים שאני אלמד בישיבה תיכונית. ניגשתי לשם.
ראש־ד,ישיבה צחק עלי בליבו. הוא שאל את אבי: "בשביל מה לו תעודת בג-רות ?!" נשלחתי לישיבה אחרת, כולם היו שם אמריקאים — צבועים! עזבתי. ניסיתי להתקבל בעוד מיספר ישיבות והקשבתי בשוויון נפש למשגיח אשר בי-שר לי שלא עמדתי בבחינות. אמרתי: "טוב, מה אפשר לעשות." הוא נבהל, פתאום הוא תפס שלא איכפת לי אם אלמד או לא, כך יצא שמשך זמן רב לא למדתי בשום מקום. אבא התחיל להת-רגל — אם כי הוא לא השלים עם זה. יום אחד התפרצתי בבית, אחרי שאחת השכנות נטפלה אלי, ואמרתי בגלוי שאני שונא את החרדים, שהם אנשים רעים ומחפשים את התענוג בחיטוט בענייני אחרים. בסוף נרגעתי והתחלתי לחשוש ממה שאמרתי. הלכתי ללשכת העבודה.
בגרות אקסטרנית
רשמו אותי במדור פקידות. אומנם למדתי 12 שנים, אבל רמת הידיעות הכ-לליות שלי דמתה לזו של ילד בכיתה ג' התחלתי לעבוד אבל פיטרו אותי, כי איחרתי לעבודה. עברתי לעבוד בהוצאת ספרים והתחלתי לקרוא ספרי מדע. הח-לטתי להתחיל ללמוד. חששתי ללכת ישר לבית־ספר חילוני. פחדתי שהמעבר יהיה חד מדי וכך נרשמתי לכיתה י' בבית ספר דתי ממלכתי. עתה אני לומד לבג-רות אקסטרנית ועומד בפני גיוסי ל־ צה"ל."
"לא נתנו לי לאכול!"
סיפורו של אהרון שונה. ביתו אינו נמ-צא בשכונה חרדית, אם כי כל דיירי הבית הם חרדים. אחיו הגדולים שאינם חרדים היוו לו דוגמא. עתה הוא יותר קיצוני מהם.
אני לא זוכר כל כך טוב סיפורים מהעבר — מודה אהרון אוביץ — אבל היו תקופות, בעיקר כשהחסרתי לימודים בישי-בה, שסגרו אותי בבית ולא נתנו לי לאכול (אח שלי ריחם עלי ונתן לי אוכל בסתר). חשבתי אז ממש על התאבדות. אבל אמרתי לעצמי נראה אולי המצב יש-תפר... עזבתי את הישיבה והלכתי לע-בוד במצות. מקום דתי. ההורים לא כל כך התנגדו. אבל זו עבודה עונתית. רק בפסח. אחר כך ההורים חיפשו באחד העתונים החרדיים ומצאו מישהו שחיפש נער דתי לעבודה — בבית חרושת לממתקים. נותן
העבודה אילץ אותי ללמוד גמרא תמורת הקלות בעבודה. יום אחד באתי לעבודה בלי מגבעת. הוא שילם לי כמה מאות לירות וסילק אותי.
הלכתי לעבוד בחנות לריפוד מזרונים.
גם הוא סיפר לי סיפורים על דת. לא מצא חן בעיני. עברתי לעבוד במכון למח-קר שימושי (שם אני עובד גם היום). שם טוב לי. אף אחד לא אומר לי מה לחשוב.
"...משתדל
לא להרגיז את אבא..."
...למרות שהפסקתי ללכת עם ציציות ובלי פיאות, עדיין האמנתי לפעמים ב-קיום האלוהים. אפילו הלכתי בעבודה עם כיפה. רק לפני חודשיים החלטתי להו-ריד את הכיפה. אמא שלי לא מדברת איתי כבר שנתיים — מאז שהורדתי את הפי-אות. פעם היא לא היתד, כזאת, אבל בגלל ששני הבנים שלה נעשו "כויפרים" היא הקצינה. את אבא אני משתדל לא להרגיז. יש לו לחץ דם גבוה." *
האם תמה דרך היסורים של השניים!!
משה אומר: "אני רוצה ל-המשיך בדרך שבה בחרתי ו-אהרון מסכים. לעת-עתה הם זרים בסביבתם, מבודדים מ-בחינה חברתית, ובוודאי עוד נכונות להם אכזבות ומשב-רים.
האם הקיבוץ הארצי...
המשך מעני' 3
אולי כדאי שאוסיף 'מילה על ה-נושא של החלטות פוליטיות בתנו-עה. אל נעשה לנו את המלאכה קלה: תנועת נוער, גם תנועת נוער פוליטית (ואני רואה את השומר ה-צעיר בתור כזאת), אינה מפלגה ש-חבריה פשוט יותר צעירים. למפלגה מצטרף אדם על פי השקפתו. אם הוא חש שהשקפתו זהה פחות או יותר להשקפה המבוטאת על-ידי מפלגה מסויימת, ואם הוא רוצה להיות פעיל, 'הוא יצטרף למפלגה זו, יפעל בה, ינסה להשפיע בה.
אל תנועת הנוער לא מצטרף הצ-עיר לפי קריטריונים אלה. סיבות ההצטרפות לתנועה שונות ואין צו-רך לעמוד על כך כאן — זה, נדמה לי, מוסכם.
אדם מתחנך בתנועת נוער, כי אכן זו תנועה חינוכית. הוא מתחנך גם מבחינה פוליטית, אך זה כבר אומר, שזהות השקפתו עם השקפת התנועה אינה תנאי להשתייכות. אילו הדבר היה כך, לא היה צורך לחנך. אם יאמר לי חבר מפלגה, כי דעותיו קרובות לדעות גוש אמונים, למשל, אשאל אותו למה הוא במפ-
סוף בעמ' 2
6
סוציאליזם היום -אין זה חלום!
במדינת ישראל של 1979, התופעה הטבעית ברחוב הישראלי היא התרחקות מהשמאל, כשכל מה שנודף ממנו ריח אדום, נחשב כדבר שיש להתבייש בו. למרות הכל, בגין עדיין מולך בעם, בעיקר בשכבות הנמוכות, והשמאל הישראלי נמצא במשבר. בתוך התמונה ה-זאת נמצאת תנועת השומר הצעיר במצב, שלעניות דעתי — לא נאה לה. בציבור !הישראלי מעורר השם "השומר הצעיר" הרמת גבות ותהייה מסויימת וזאת משום השם שיצא לתנועה זו כתנועה פוליטית, לוח-מת ו... שמאלנית. ברוב הקינים של השוה"צ, לעומת זאת, משתררת תמונה שונה: הפוליטיקה רחו-קה מליבותייהם של החניכים הבוגרים וברוב המקו-מות הללו באים לתנועה בשל החברה שבה. אולי קצת משונה הדבר שבתנועה כמו השומר הצעיר ימצא ה-מחפש רבים־רבים שלהם השקפה בגיניסטית ואשר יעוותו את פניהם למשמע כל הברה שהשמאל מציץ מתוכה. איני יודע מדוע, אך מדריכי השומר הצעיר בשכבות הבוגרות, מצניעים בדרך־כלל את הפוליטיקה לקרן זווית ומכניסים פה ושם מעט דברי שוויון ו-סוציאליזם.
לא מזמן דיברתי עם אחד מאנשי מפ"ם בירושלים בנושא, והוא יצא, להפתעתי, בהתקפה חמורה על ההנהגה הראשית של השומר הצעיר. הוא אמר, שה-תנועה היא תנועה פוליטית לכל דבר, והאנשים שב-הנהגה הראשית מטשטשים זאת. לדעתי, אם הדבר נכון, הרי זה דבר מדאיג ביותר שאל לנו להתייחס אליו בקלות ראש ובזלזול. מאידך, אסור שיטעו חברי מפ"ם ויחשבו שהם נמצאים בפופולאריות מירבית
אצל חברי השומר הצעיר בקינים העירוניים. יש נטייה ברורה אצל הנוער בשוה"צ לנקוט בקו שמאלני וקי-צוני יותר מאשר הקו של מפ"ם, שרבים רואים בה מפלגה ללא כל ייחוד, ללא עמוד שדרה. 'מעניינת התופעה שמופיעה בתנועת "מחנות העולים", למשל, שבה הוחלט שאין נוקטים בקו פוליטי כלשהו, בני-
גוד לקו הישן של "אחדות העבודה" בעוד שב"שומר-הצעיר" הוחלט שהתנועה היא פוליטית, אך איה אותה פוליטיקה ?
לדעתי, חייבים אנו לשוב לאותה תנועה שהיתה פעם "השומר הצעיר", תנועה !שאינה מתביישת ברע-יונותיה הפוליטיים, שחורטת על דגלה את רעיון ה-סוציאליזם, ופה —יש גם לדיבר ולא רק לחרוט על דגל, תנועה אשר מארגנת פעילות פוליטית ועל-ידי כך מגבירה את המודעות הפוליטית. זהו דבר חשוב ביותר שאם תיישמהו התנועה — תהיה להרבה מח-ניכיה גם קצת יותר גאווה בסוציאליזם (שהוא בהח-לט דבר שאין להתבייש בו) וגם מודעות עצמית. לדבר יש אמנם גם חסרונות — התנועה תאבד מספר אנשים אשר לא ידגלו בקו זה, אך לדעתי, חשובה כיום האי-כות וחשובה פחות — הכמות. לכל "האנשים שם למעלה" (ויהיו אלה אנשי ההנהגה הראשית, הקיבוץ הארצי או מפ"ם) — הגיע הזמן להפסיק לטמון את ראשינו בחול, הגיעה השעה שבה החניכים לא רק יקבלו חברה נעימה לבילוי — כי אם גם ינקו קצת מהאידיאולוגיה והרעיונות הפוליטיים שעליהם מבו-ססת תנועה זו.
אסף גיל (י"א), ירושלים
חנוכת קן קרית־שמונה בחג החנוכה
לא במקרה חנכנו בחג החנוכה ה-30 של מדינת-ישראל את הקן המחודש שלנו. במעשה, ברצון, באמו-נה — מחדשים אנו את נס האור ומגרשים את החשי-כה בהדלקת הנרות, שמסמלים את השתתפותנו בנס — בצירוף חוזר של כוח רצון, המעשה האנושי וה-אמונה.
פח אחד של שמן טהור, אחרון, הוא סמל לגרעין הלא נשבר, לניצוץ הלא כבה של כוח רצון ואמונה. מתתיהו החשמונאי ובניו, היו גרעין לא נשבר של אנשי מעשה, מאמינים. מה עמד לו למתתיהו, באותה שעה של קדרות ושפל, אם לא ניצוץ אחד של אמונה ופח אחד של שמן.
מה עמד לנו — חברי השומר הצעיר בעיר הצפו-נית ביותר בארץ, אם לא ניצוץ אחד של אמונה ומד-ריכים אשר היו מקור טהור של אמונה — אמונת תקומת הבית—הקן. השומר הצעיר בקרית-שמונה הוכיח בשמירה על הגחלת שבכוח האמונה עמדנו אי-תן מול הגילויים של לאומנות מיליטנטית, דת קנאים משתלטת, משיחיות שקר המתקשטת בנוצות של חלו-ציות ופולחן הבורסה והבצע.
בראשית היתה האש תופעת טבע. בכוח הרצון היתה למעשה אנושי, בכוח האמונה היתה לנס. החוק העיוור של הטבע, כשהוא נכנע לרצונו של האדם, עודו שרוי במעגלו, אבל כשהוא נכנע לאמונתו של האדם — הוא מצטמצם לנקודה בודדת, אחת מאין סוף נקו-דות בתוך מעגל שאין להשיגו. באופן כזה יכולה ה-אמונה לא רק להכיר בנס — אלא גס לחולל אותו. רק מי שמאמין באדם, באמונה ובמעשה, מגיע לרגע האמת. אנו שהאמנו כי יהיה לנו קן משלנו — זכינו. אנו נקנה לקן תדמית חיובית והערכה מחניכיו !ומ-הסביבה — מכל קרית-שמונה.
יהודה קופרווסר, קיבוץ שמיר — קן קרית-שמונה
איור: מפ"ם
מערך
לא, אל תטעו!!!
אין לנו כל כוונה להתחרות ב"להיטון" או ב־ "העולם הזה"! אולם בכל זאת — קצת רכילות — אנחנו עדיין חייבים לכם. בתמונות שלפניכם אתם יכולים לראות את איבון מיכאלי (מיקלוש) — מי שהיתה חל"תית בקן בת-ים לפני כשנה, והמככבת בימים אלה לצידו של השחקן יפתח קצור (אסקימו לימון). צלמנו הזריז הצליח "לתפוס" את השניים בסצינת אהבה נוסח תל-אביב הישנה, בעת הצילומים לסרטו החדש של בועז דוידזון — "יוצאים קבוע".
אז מי אמר שהשומר הצעיר לא יגיע רחוק ?!
בוז לפסימיסטים!!
ראו אותי ?
אתם יודעים למה אני אוהב את המש-לחת הזאת ? כי האנשים בה עוזרים אהד לשני בטוב וברע, כולם בעד אחד, ואחד בעד כולם, כל היום והלילה, אחרת אי־ אפשר היה להסביר את מניעיו המסתו-ריים של י"ג צפוני שעצר אותי באמצע שדרות רוטשילד ובלי בושה שאל אותי: "הי חבר, ראו אותך!" "ראו אותי ?" — איפה שאלתי בתמי-הה. משתין בכיכר המרכזית אל מול שיח רענן — מיהרה התשובה לבוא. "כן", אמרתי. "הייתי צריך, לא יכולתי להתאפק יותר ו..." בסדר, ההשתנה הלא מכובדת הזאת לא תיזקף לחובתך, אבל דע שמקרה מביש שכזה לא ישנה שוב. שים לב, בסך הכל לא איכפת לי שאתה משתין לפעמים, אבל! שלא יראו אותך. כולם מתאפקים ואתה מרשה לעצמך להש-תין בפרהסיה! ואחר כך עוד מתכוון לחנך דור של שומרים צעירים. תתבייש לך!
התביישתי והמשכתי ללכת לכיוון תח־'
נת האוטובוס כשבדרך הבחנתי בי"גמלים נפחדים לועסים בחזקה סטייקים הגונים מתחת למעיליהם הכבדים, שלא יראו מה שהם אוכלים בשעה שלאחרים אין.
ואילו אני נותרתי חשוף לביקורת נו-קבת כדי לספק את צרכי. יתכן שבקרוב אסגיר את עצמי ואשים קץ לדרמה מבי-כה זו.
מומו — קן באר־שבע
מה נשמ"ץעל החומה שם זמני
* האם הקיבוץ הארצי הרס את השומר הצעיר?
* האם השומר הצעיר הרס את עצמו ?
* השומר הצעיר - תנועה יותר גרועה מן הצופים!
(אביטל גבע "מכניס" לתנועה החינוכית)
בטאון השומר הצעיר
גליון מס' 4
אביטל גבע "מכניס" לשומר הצעיר
(תגובה למכתבו של יוסף נצר)
ראשית, בבואי להתייחס למכתבו, הייתי רוצח לקבוע, כי בקשתו של יוסף נצר מן התנועה, שתרבה ב-דיונים ותמעיט בהחלטות, אכן מת-מלאת בצורה כמעט מושלמת. כש-אומר יוסף לתנועה "להגביר את ה־ בירבורים" — יכול הוא להיות סמוך ובטוח שבקשתו אכן מתמל-את.
רבים כיוסף, רואים בקבה"א אבא-אמא ואילו בשוה"צ — ילד, בן טיפוחים. אבא ואמא לא רוצים שהבן שלהם יהיה שמאלני כזה קטן, שלא יקשקש יותר מדי. ש-הילד יתאים עצמו למה שהמבוגרים חושבים.
אבל מצד שני, הילד הזה, לא יכול לבוא לאמא ואבא ולבקש מהם בגדים יפים וטייפרקורדרים, ואח''כ לבעוט בהם, כי אז, הוא נהפך למין ביטניק חסר אחריות שמרשה לעצ-מו הכל, באופן חסר אחריות.
"השומר הצעיר — תנועה יותר גרועה מן הצופים"!
תנועת הנוער כפי שהקיבה"א היה רו-צה לראות אותה, היא תנועת נוער חסרת כל שלד, וזוהי בעצם תנועת צופים. יותר גרועה מצופים. למה יותר גרועה? הצו-פים לא היו מעולם יותר מאשר תנועה של נוער זעיר בורגני שמעולם לא הציבה לעצמה יותר מאשר המשחקים שלה. אנח-נו היינו יומרניים. אנחנו ויוסף נצרים, רצינו לשנות, אבל בפועל, אנחנו לא אח-רים מן הצופים, ולכן המפולת שבין ה-יומיות לביצוע גדולה במיוחד אצלנו.
"התנועה כיום — היא קלוב של ספורט וטיולים"!
התנועה כיום כגוף פוליטי היא דבר כבד ומסורבל מידי והיא בעצם "קלוב" של ספורט וטיולים!
- יש בה אולי 150 אנשים שיודעים ל-הגדיר מה הם רוצים, ואילו כל השאר משתעשעים, ולמעשה מי שקובע את דר-כי הפעולה (וזה בכל מקום!) זה אותם
עשרות בודדות של אנשים משכבות י"א י"ב ו־י"ג, שרואים ערד בלקבוע את עתיד חייהם. לכן הייתי אומר שקבוצה של 20 אנשים, שיודעים מה רצונם מעצ-מם וסביבתם ויודעים לגבש גם קו פעו-לה ולבצעו, יכולה לעשות הרכה יותר מאשר 5000 משועממים!
למעשה כיום, אין לתנועה "שיניים" לבצע את החלטותיה. מחד, אי־אפשר ל-הגיד שהקבה"א הרס את התנועה, אך מאידך גיסא אי־אפשר לשחרר אותו מ-אחריות. לא אנשים כמו יוסף נצר גרמו לתנועה להיראות כפי שהיא נראית כיום, אך התנועה היא כעכועה של הקבה"א! ברגע שהקבה"א סילק ידו מן המאבקים הפוליטיים החשובים — כך נראית תנו-עת הנוער שלו.
יוסף נצר צודק, באומרו שהאחריות של חניכי התנועה הבוגרים היא גדולה. י"ג מעין־השופט שנואם נאום בוועידת חי-פה, יהיה תוך חצי שגה חייל, והאחריות על הדברים שאמר — תהיה ממנו והלאה, ואילו האנשים שיבואו במקומו מן השכבה הצעירה ממנו בשנה — לא יראו לעצמם חובה לשאת באחריות הדברים.
"התנועה דומה לרכבת נוסעת"
בגלל התחלופה הגבוהה של האנשים וחוסר היכולת (אובייקטיבי!) ליצור גוף קבוע ורציני שיעסוק ביישום וביצוע, דו-מה התנועה לרכבת של אנשים צעירים שברגע שהם מגיעים לבגרות הם יורדים ממנה ומתגייסים לצבא, אלא שבניגוד ל-רכבת ולמרבה הצער, אינך יודע מהי ה-תחנה הסופית שלה ולאן היא תגיע.
כאן, יש לדעתי שני יעדים מרכזיים ש-התנועה פיספסה בשנים האחרונות. יעד אחד, זה יעד ההתיישבות וההגשמה, ו-היעד האחר הוא היעד הפוליטי. מכיוון ש-שני הדברים האלה נפגמו — נשארה לנו רק תנועה צופית. אני אפרט.
כל פעם כשהתנועה הולכת קצת שמא-
לה — היא מקבלת מכה מן הקבה"א. ה-וועד הפועל מגסה ליישר את מה שאומ-רים ה"שמאלניט"מן המשלחת. אותו צי-בור של 150 אנשים לא למדו שעל מה שהם באמת רוצים, הם יאבקו עם "שי-ניים" ועם מרד אמיתי, אבל גם יעמדו מאחורי הביצוע של הדברים, וגם יורשי-הם מן השכבה שמתחתם ילמדו להגשים אותם.
מה שקומם את יוסף נצר היה העובדה שקם חניך ועוסק בבדיקה של היעדים כנראה שזה מפריע לו.
אך נחזור לנושא ההתישבות.
1) השומר הצעיר והקבה"א
2) הקיבוץ המאוחד עם הנוער שלו ושיטותיו
3) גוש אמונים
אני חושב שכולנו חייבים לעשות כאן בדיקה רצינית.
השומר הצעיר ניהל מדיניות של "עי-בוי" קיבוצים קיימים והקים אולי 2 קיבוצים חדשים ב־10 השנים האחרונות.
הקיבוץ המאוחד הקים עשרות נקודות חדשות שבחלקן מוחזקות כיום ע"י 15 חברה בלבד, שהיא התישבות רעועה ו-בעייתית, והגוף השלישי היא גוש אמונים, שהתנועה כה לחמה נגדו, אבל רוב רובה אינו משער מה גדולה העבודה שהם עשו. זוהי עבודה חלוצית ממדרגה ראשונה.
אם הייתי צריך לתכנן את טיולי הפסח השנה — הייתי עושה את כולם ב־ "שטחים" כדי שאנשים יראו וידעו איך נראות הנקודות שנגדן הם יוצאים להפגין. הסיכון הפאשיסטי שעומד מאחורי תנועה זו לא צריך למנוע מאתנו לראות איזו עבודה עושים אנשים אלו.
מאז ועידת חיפה הוקם השומרון ע"י פעולה אדירה של בני אדם! איפה ה-למה היא לא עשתה שם סיור ?!
השומר הצעיר עוסק בבירבור כי קיבלו את דעתו של יוסף נצר! אם השומר הצעיר מחליט לא ללכת להתישבות מעבר לקו הירוק — כל הכבוד! אבל שלפחות יראו מה עושים מעבר לקו־ הירוק! ויראה איך אנשים נאחזים שם בקרקע!
יושבת לה המשלחת בגבעת חביבה. למה שהיא לא תסע לשומרון ? ! הייתי אומר אפילו בבחינת "דע את האויב"!!!
ולדעתי, אם התנועה מתנגדת להקמת
"האם הקיבוץ הארצי הרס את השוה"צ?
16 בפברואר 1979 * י"ט כשבט תשל"ט * ת. ד. 14089 ת" א טל. 291161־03 על החומה שם זמני בטאון השומר הצעיר מוסף "על המשמר"
גראפיקה — הדר צוות המערכת: רן קליין, הדר גד, עודד בלבן, תמי לוסטיג, סיגל אשל.
עריכה וצילומים — אבינעם
2
ישובים מעבר לקו־הירוק היא חייבת לדרוש מן הקבה"א הקמת ישובים חדשים בנגב ובגליל. אפילו עד מרד. איזה זוהר וקסם יש בהשלמת קיבוץ ותיק?! מדוע שלא יופנו 50% מן הגרעינים שיוצאים כל שנה להתישבויות חדשות ?!
הקיבוץ הארצי לא יכול להוביל בנושא זה את השוה"צ באף! צריך לבוא ־פה מרד אמיתי. הקבה"א שקוע ביותר מדי ריבים פנימיים. הנה, סוף סוף כבר הועלה הרעיון של מפ"ם עצמאית — באו ועלו הקיבוצים הוותיקים והודיעו שהם לא ישלמו מיסים אם תפרוש מפ"ם מן ה-מערך! ומכיוון שהקיבוצים מממנים את התנועה, אין להם לחברי התנועה דבר זולת מלל ולכן הדרך היחידה היא דרך המרד.
"להפסיק את החאנטאריש של סמר"!
אני חושב שהטרגדיה של הישובים החדשים שלנו בנויה עלי כך שמכניסים 50־60 חבר'ה צעירים לדירות יותר מפו-ארות מזו שלי (והם צעירים ממני ב־20 שגה!) ולועסים להם את המזון לפני זה. זה פשוט אבסורד שבנקודת התישבות יושקעו 50 מיליון ל"י בכורכר, גנרטורים וברמדים עוד לפני שנכנס לשם המתישב הראשון! קיבוץ כרם שלום הקים לעצמו אחרי 10 שנים חדר אוכל יותר יפה משל עין שמר. בזה הוא גמר את עצמו. לא משנה מה אמרו חבריו, ואיזה מרד הם יעשו. זה יהיה מרד של עשירים. זה חאנטריש!!!
"לחזור לתקופת
ההכשרות"!
----------------------
אני חושב ששיטת הגרעינים צריכה להיפסק. קיבוץ עין שמר או גן שמואל או משמר העמק יכולים להפריש 10—15 דונם לא מעובדים ל־3 שנים לצורך הכשרה. לשם יבואו אנשים חוזרי צבא שהחליטו שהם רוצים ללכת להתישבות, יבנו לעצמם הכשרה על אותם 5־ דונם קרקע ויכלו להתקיים מהם בכבוד. לגדל ולאכול את פרי עמלם!
לא להכנס לתוך נקודה מוכנה ומפונקת שבנו ערכים! זה מתאים לגוש אמונים! ל"כישור" יכנסו רק ב־ 1981 ומי בונה עכשיו את "כישור" ? דרוזים מבית ז'אן! ככל שנעטוף את עצמנו בבטון, יתרופף הקשר שלנו למקום.
"המאבק הפוליטי של התנועה"
למשל המאבק בגוש אמונים. הרבה אנשים ניסו לדכא יוזמה שבאה מן ה-
תנועה לצאת נגד גוש אמונים בסוכות אשתקד. מי מנע פעולה נגד גוש אמונים אם לא ההנהגה הראשית וחנן ארז ב-ראשה? היה כנס של המשלחת או מדצ"ים וההנהגה מנעה מהם לצאת נגד גוש אמונים בטענה שהם מאבדים את השליטה שהדבר הזה הוא פראי, וכר. במקום זה הם עשו יום קופים שעלה 15,000 ל"י. זוהי צורת התנועה. ליום קופים — יש כסף. אבל לצאת נגד גוש אמונים — 'לפחות כסף לשתי משאיות לצאת לשטחים ולו רק כדי ללמוד אותם לפחות!!!
צאו לשטחים ותראו! כבר חורף שלישי שהמתנחלים האלה מחזיקים מעמד! כמה פעמים כבר הספידו אותם בעל המשמר י!
אני אומר — כל הכבוד! אני שונא אותם אבל אני מעריך את המאמץ ש-משקל על ידיהם.
לכן, הכמות אינה שווה דבר. אנחנו צריכים לצאת עם איכות של ציבור אנשים מצומצם שיזיז דברים.
הקיבוץ הארצי לא יגיד כל כך מהר לשוה"צ — תתנתקו. הקבה"א יודע ש־ גרעיני השוה"צ' יכולים להציל מבחינת כוח אדם ומבחינה חברתית קיבוצים שנמקים. ולכן יוסף נצר — אל נא תפזר יותר מדי מילים.
זכותה של התנועה להחליט!
וכדאי לזכור:
תנועת נוער אינה תנועה של ביר־ בורים. היא תנועה של מעשים.
בהצבעה אשר חתמה שיחה שנערכה באולם "בני-ברית" בתל-אביב, דחתה המשלחת פה אחד הצעה לחגוג את יובל התנועה בפארק-קנדה, מסיבות פוליטיות.
הפארק כשלעצמו ממוקם על חורבותיהם של שלושה כפרים ערביים, כשהבולדוזרים שהביאו לשנוי פני השטח, היו בולדוזרים עבריים. מכאן שקיימת יהן בעיה מצפונית, והן חשש מביקורת בלתי אוהדת של עתונאים ומוסדות אשר מעולם לא נמנעו על אנשי שלומנו.
לראשונה בחרה המשלחת מזכירות משלה, שתפקידיה הם לדאוג לבעיות פנימיות ואישיות של אנשי המשלחת, והן להוות גוף המשתתף בהכרעות ההנהגה.
וכמובן — המועצה החינוכית.
לאחר שעה ארוכה של נסיונות שכנוע מעייפים (אך פוריים כמובן!...) החליטה המשלחת שבמועצה הקרובה ידונו הנושאים הנ"ל:
א) הקריטריונים לחברות בתנועת השוה"צ, שהוא הנושא החינוכי של המועצה.
ב) סוציאליזם! (שהוא הנושא הרעיוני).
(פרטים נוספים יבואו)
3
רשמי סיור בשטחים -שלושה פרקים
פרק א'
באותה שבת ולאו דווקא שבת של שמש, היינו שני חברי מערכת שגמרו אומר לרדת ל"שטחים" כדי לסגור אי-אלו בערים שהרגשנו שהיו קיימים אצלנו בין מה שבאמת קיים בשטח, לבין מה ששמענו וראינו ב-אמצעי התיקשורת, ואז התעוררה בעיה: כיצד נבוא בדברים עם בני דודנו, ואת שפתם איננו מבינים ו-המה לא את שפתנו! כיצד נוכל ל-התהלך בינהם מבלי לפגוע ברגשו-תיהם והרי איננו שולטים כל עיקר במינהגיהם השונים ז
ולמען האמת, לא התלבטנו הר-בה זמן.
הרי מי כמו ידיד המערכת — נג'יב אבו רקייה (זוכרים?) המק-דיש הרבה מזמנו ומרצו למען קי-רוב הלבבות — מי כמוהו יכול ל-התאים למשימה זו ?!
כמובן שקבלנו חשיבה חיובית, וכך יצאנו לדרך, שלושה יהודים (אלינו התלוותה ידידה) וערבי, ש-חברו יחדיו, וכך יצאנו לחיפושינו. נג'יב המבוגר שבחבורה קיבל על עצמו תפקיד של מורה־דרך מתורגמן ומקשר.
פרק ב':
שיחה עם ראש עיריית טול־כרם חילמי חאנון.
למרות ש"הקו הירוק" לא היה מסומן מחוץ למפה, יכולנו להבחין מיד בשינוי שחל בחבל הארץ שהיה מונח מולנו שעה שה"פיאט" הלבנה שלנו חצתה את קו הגבול־לשעבר. מטעי שקדים בשיא פריחתם — מאופק עד אופק, וירוק וחום — למות מזה. חוצים כפרים ערביים שלווים, ילדים זבי חוטם משחקים, ומביטים בנו בסקרנות ולרגע קט — מפסיקים את משחקם. אנחנו מבק-שים לשים פעמינו אל טול כרם העיר. אנחנו. מביעים בפני נג'יב את רצוננו להיפגש עם אישיות פוליטית כלשהיא, רצוי עם ראש העיר. נג'יב פסימי באשר לסיכויים.
טול־כרם בשבת. יום שבת י דעו לכם, שהערבים אינם שומרי שבת. אצלם יום שבת הוא יום חול רגיל בהחלט! השוק פעיל צבעוני ואפילו קצת רעשני... למרבה ההפתעה אנח-נו נתקלים בקבוצת חיילים חמו-
שים ומזהים בתוכם חבר קבוצה של אחת מאתנו. מפגש נרגש, וקצר. מפקד !הכיתה קורא לו, והוא חייב להפרד מעלינו.
ניגשים לבית העיריה. אנחנו יוש-בים בספריה שעה שנג'יב מנהל מג-עים בנסיון לקבל ראיון עם ראש העיריה — חילמי חאנון. מסבירים לו שראש העיריה (הראיס!) נמצא כעת בחדרו בישיבה חשובה עם ה-קאדי (השופט) של העיר. בינתיים, תוך כדי המתנה אנו מנסחים שא-לות לראש העיר, ונג'יב מתרגם אותן בכתב לערבית. סוף־סוף הקאדי יו-צא (הוא דומה להאיטולה חומיי־ ני!).
השמש מזמין אותנו להתקרב ל-משרדו של ראש העיריה. אנחנו
ממתינים עוד כמה דקות ואז יוצא אדם אחר ומוסר לנו (בערבית כמו-בן) שהראיס נאות לקבל אותנו. אנחנו נכנסים למשרד המהודר. לוח-צים ידיים. "מרחבה", ו"א' סאלאם עליכום". ראש העיר מקבל את פני-נו. השמש יוצא להביא קפה. השי-חה כולה מתנהלת בערבית. נג'יב שואל את השאלות ורושם בערבית את התשובות. כשנגיע הביתה נתר-גם הכל לעברית. איננו יכולים לבטל את זמנו של הראיס לריק.
ראש העיר, לבוש בהידור, מבקש לדעת מהיכן אנחנו ואת מי אנחנו
מייצגים. נג'יב מסביר לו בקצרה על השומר־הצעיר ועל צוות העיתון, ו-קצת על מיקומה של השוה"צ במפה הפוליטית. לאחר שהושגה הבנה מתחיל נג'יב להציג שאלות. כדאי לציין שחילמי חאנון נמנה עם תומ-כי אש"ף ונחשב לקיצוני, ולכן ה-דעות הקיצוניות אותן הוא מביע — הן על אחריותו בלבד.
* איך אתה מסביר את "האסון" ש-קרה לעם הפלסטינאי, ומה היה חלקה של המנהיגות בכך ?
לאחר תכנית החלוקה ב־1947 בה הוח-לט לחלק את הארץ (שנקראה אז פלס-טינה א"י) לחלק יהודי ולחלק ערבי, מבלי לשאול את דעת האוכלוסיה שישבה כאן, יהודים כערבים.
זה היה מישגה פוליטי, שכתוצאה ממנו באה ההכרה במדינת ישראל. הערבים ה־ פלסטינאים סירבו לקבל את תכנית ה-חלוקה ובצדק, משום שזו הותירה חלק מן הכפרים הערבים תחת ריבונות ישראלית, ונתנה בידי היהודים את מירב האדמות הפוריות. חלק נכבד מן הכלכלה של ה־ אוכלוסיה המקומית דאז התבסס על פרד-סים וחקלאות.
הפלסטינאים והערבים דחו את תכנית החלוקה והחל המאבק המזויין נגדה. אחת מתוצאות המאבק הזה היתה בריחה וגי-רוש המוני של האוכלוסיה הערבית מ-מולדתם ורבים מהם מצאו מקלט במחנות הפליטים בירדן, סוריה, לבנון וכמובן ב־ גדה־המערבית ובעזה. מכאן, ש"האסון" של העם הפלסטינאי הוא פועל יוצא של תכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל.
* כיצד היית רוצה לראות את המאבק של העם הפלסטינאי לצורך השגת מול-דת?
— המציאות שהיתה נחלת חלקו של העם הפלסטינאי, חייבה קימתו של גוף כלשהוא שמטרותיו הסברת הבעיה הפלס-טינית והבאתה לידיעתה של דעת הקהל בעולם מחד, ומאידך — הקמת יחידות מזויינות שתפקידן היה לקדם את הפת-רון מבפנים, וכך קם בשנת 1964 אש"ף.
המאבק, כפי שהוא בא לידי ביטוי ע"י הגורמים המזויינים של אש"ף, הוא לגי-טימי. ועובדה היא שמאז החל אש"ף לפעול, אפילו ע"י חטיפת מטוסים — גב-רה בעולם המודעות והרגישות לבעיה ה־ פלסטינאית.
* אבל אדוני ראש העיר, כלום אינך
מוצא פסול בהריגת נשים וילדים חפים מפשע?
— הפלסטינאים ככוח צבאי אינם מסוגלים להתמודד עם הצבא הישראלי ו-לכן נאלצים לפעול כנגד מטרות אזרחיות מחוסר ברירה. הם לא באים להרוג נשים וילדים. הם באים כדי לקחת בני ערובה, ובאמצעותם — לשאת ולתת עם הגור-מים הישראליים למען שיחרור אסירים פלסטינים היושבים בבתי־סוהר ישרא-ליים. אילו השלטונות הישראליים היו ממלאים אחר הדרישות ולא מנסים תחבו-לות שונות, כגון השתלטות על אותן ה-חוליות ושיחרור בני הערובה ע"י פתי-חה באש וכד' — לא היו נגרמים קורבנות בשורות האזרחים הללו. אני מטיל את האשמה הישירה למותם של האזרחים מ-ישראל — על גורמי הבטחון שלהם. כמו-כן, אני מטיל על שלטונות ישראל את
. האחריות לאובדן חיי אדם בפעולות ה-תגמול של הפצצת מחנות הפליטים.
* האם יבול העם הפלסטינאי להשלים עם מדינה כיהודה, שומרון ועזה?
— לדעתי, הפתרון הטוב ביותר לשני העמים הוא הקמת מדינה חילונית דמוק־ ראטית כפל שטחי פלשתין.
* כלום אינך חושב שהעם הישראלי צריף להסכים לכך קודם־לכן?
— כמובן, ששני הצדדים צריכים לרצות בכך.
* ומאחר והעם הישראלי אינו רוצה ככד אלא במדינה עצמאית משלו ?
— אם לא ניתן להקים מדינה שכזאת בתנאים הנוכחיים — אני בדעה שהעם ה-פלשתיני יוכל לקבל את תכנית החלו-קה מ־1947 כבסיס לפתרון.
* הרי על בסים פתרון זה איו לד עם מי לדבר בקרב הציבור הישראלי!
— אם פתרון כזה לא יהא קביל — אפשר להקים מדינה פלשתינית שתכלול הגדה־המערבית, רצועת עזה, פלוס תי-קוני גבול בטחוניים לטובת המדינה ה-פלשתינאית — ובתנאי שמזרח ירושלים תהיה חלק בלתי נפרד מן המדינה ה-פלשתינאית.
* קיים הרושם שהאוכלוסיה המקומית מקבלת את עניין ההתנחלויות כמובן מאליו, האמנם ?
— מחד, אלמלא לא היה המימשל ה-צבאי נותן את חסותו למתנחלים ויישובי-הם, אזי היתד, האוכלוסיה המקומית מת-פרצת לנקודות אלה ומסירה אותן בכוח. ומאידך גיסא — אני רואה את מדיניות ההתנחלות בגדה וברצועה כגסיון להנציח מצב קיים ולקבוע עובדות בשטח, כאשר יבואו להתדיין על עתיד הגדה ורצועת עזה, העם הפלשתינאי וההגדרה העצמית שלו. כל זה מצביע על כוונותיה של ה-ציונות להתפשט, כפי שהדבר מתבצע ב-סיני וברמת־הגולן.
* מדוע מסרבים ראשי הערים בגדה להופיע על כמות ישראליות בדי להביא את העמדה הפלשתינית לפני הציבור ה-ישראלי ?
— לא קיבלתי הזמנה רשמית להופיע מעל במה ציבורית בישראל, ומעולם לא הוזמנתי ע"י גוף ציבורי או מפלגתי כלשהו.
* מהי עמדת המימשל הצבאי בנוגע להופעות כאלה ?
— סבורתני שהמימשל הצבאי לא היה מתיר השתתפות של ראשי הערים בהופ-עות פומביות מסוג זה ובסימוכין הייתי מביא את מקרה מניעת המימשל הצבאי מראשי הערים להענות להזמנתו של ראש עיריית חברון להתכנס ולדון בעניין סדרי התפילה במערת המכפלה, כפי שהוחלט עליהם לאחרונה ע"י ממשלת ישראל. ה־ מימשל הודיע שכל מי שיטול חלק במיפ־ גש זה ייחשב כמפר הוראות המימשל הצבאי. אשר לי עצמי, אהיה מוכן להיע-תר לכל הזמנה מסוג זה במידה והמימשל יתיר זאת.
* כיצד מקבלים את עובדת הסתובבות החיילים בעיר ?
— מעבר לעלבון ולהרגשת "הנכבש" ש־ מסופקת לתושבים במנה גדושה — אינני רואה כל צורך בטחוני בדבר, וכבר פנינו לא אחת למימשל בבקשה לסלק את ה-תופעה.
* כיצד אתה רואה את ביקור סאדאת כירושלים, את כל המשא־ ומתן עד אחרי קמפ-דייוויד, ומה דעתך על האוטונומיה ?
"חילמי חאנון:
"רק אש''ף מוסמר לקבל או לדחות פל פתרון לבעיה הפלשתינאית".
— ביקור סאדאת בירושלים יכל ל-הניב פרי, לו היה צעד זה מוסכם ומקו-בל על דעתם של ראשי מדינות ערב. ל-דעתי, היה על סאדאת לקרוא לפיסגה ערבית ולהביא בפניה את תכניתו ובמי-דה וזו היתד, נדחית — היה עליו לבטלה. היה טוב אילו הלכו ראשי המדינות ה-נוגעות בדבר לוועידת ז'נבה כמתוכנן לפני ביקור סאדאת, בהשתתפות שתי מעצמות העל אש"ף והאו"ם, וכל החלטה שהייתה מתקבלת שם, היתד, מחייבת את כל הצדדים שנכחו בדיונים.
באשר לאוטנומיה, כיצד זה יקבל העם הפלשתינאי שדחה בשעתו את תכנית ה-חלוקה שהבטיחה לו מדינה עצמאית תוך שלושה חודשים,, תכנית אשר מכינה לו אוטונומיה חסרת סמכויות?
אני בדעה שכל פתרון שלא מבטיח ב-אופן חד־משמעי מדינה פלשתינאית עצמ-אית, איננו יכול להיות קביל על העם ה-פלשתיני.
"לזכור את שואת גרמניה..."
הייתי מסכם ואומר, שעל העם בישר-אל להבין שהוא גרם עוול גדול לעם ה-פלשתיני והפך אותו לעם פליטים נרדף מחוץ למולדתו.
על היהודים לזכור את תקופת רדי-פות היהודים באירופה ואת שואת גרמ-ניה במיוחד, וכך לד,זהר שלא להעביר וליישם את אותן שיטות שטעמו על בשרם הם, על עם אחר.
"העם הפלשתינאי הוא עם
הרוצה בשלום"
העם הפלשתיני הוא עם הרוצה בשלום, ורוצה לחיות במולדתו ועל אדמתו. לעם 'הפלשתינאי יש מנהיגות היא אש"ף, אשר בו כבר הכירו כל המדינות הערביות ו־ האיסלאמיות ורוב מדינות העולם כאשר מנגד עומדת ישראל וארצות־הברית, ו-עוד מספר מצומצם של מדינות אימפריא-ליסטיות. ארגון זה מייצג את רוב רובו של העם הפלשתיני והוא מוסמך לשאת ולתת עם כל הגופים בשם העם הפלשתיני אם זה באו"ס, אם בוועידת ז'נבה ובכל מקום אחר. הוא ורק הוא מוסמך לקבל כל פתרון לבעיה הפלשתינאית וכל נסיון לחפש מנהיגות אחרת בקרב העם הפלש-תינאי במקום אש"ף, הינו מעשה חסר תועלת.
פרק ג'
5
פרק ג'
ביקור באלון מורה וקדום
לנסות להיכנס לתוך יישוב דתי בשבת וללמוד אודותיו? — מסובך, מסובך, אבל אפשרי.
אנחנו סתם רצינו לבדוק אם קיים פער בין מה שחושבים אנשי אלון מורה על יחסי השכנות שלהם לבין מה שחושבים השכנים מכפר קאדום (הנקודה הערבית).
הגענו לאלון מורה בשעת צהריים מאוחרת למדי, ומעט מאוד אנשים נראו בשטח. היהודי אתו שוחחנו אף לא ידע שהוא מתראיין ל"על החומה" שם זמני ויכולנו לצלמו רק מרחוק, לאחר השיחה (ראה תמו-נה).
הוא טען, שיחסי השכנות הם מצויינים, ושהתושבים הערביים למ-דו והסתגלו לנוכחותם של היהודים החדשים בסביבה.
"רחוב" הררי-קדם באלון מודה: שלושה קרוואנים וכביש אספלט.
אלון מורה: מראה כללי מבעד סורגי מגדל השמירה.
לבבי אלינו, בעיקר בגלל שבאנו ב-רכב, והחזקנו מצלמה (שבת!) ב-מצב הכן. לאחר שהוא הסתלק צילמנו כמה תמונות בהחבא ונסענו לכפר־קאדום. ביקשנו להיפגש עם "המוכתר" של הכפר — אבו אחמד.
תעודות בעלות על השטח:
ישבנו בבית"הספר היסודי של ה-כפר. שאלנו אותו על טיב היחסים והוא הסביר בשפה מסורבלת.
"...כשהגיעו !מתנחלי קדום, הם עלו על שטח זרוע חיטה ושעורה, ומטע זיתים ושקדים שהיה מעובד ע"י תושבי הכפר. שאלנו אותם אם
השטחים שעליהם הוקם הישוב היהודי לדבריו, היו נטושים וטר־ שיים מכדי שאפשר יהיה לנשל מהם מישהו, או להשמיד את יבוליו. הוא הראה לנו את בית־הכנסת, והצביע על כמה כפרים המקיפים את ה-ישוב. כדאי לציין שהוא לא היה כה
תמונה אלון מורה : גם עזובה.
6
הם מצויידים בתעודות המזכות או-תם בבעלות על השטח, והם השיבו שהתעודות שלנו שייכות לפרוצידו־ רות של המימשל הירדני ומכיוון שזה אינו תקף — גם זכותנו אינה תקפה".
הפרנסה -בעיקר מחקלאות
כפר־קאדום מונה כ"2000 תוש-בים ומתפרנס בעיקר מחקלאות ה-משתרעת על 18,000 דונם שחציים טרשיים, וכמו־כן, מכסף ששולחים בני הכפר שיצאו לעבוד בנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי.
"לדבר
באותה שפה..."
אומר מוכתר אבו אחמד: "לנו אין נשק כדי לדבר איתם באותה שפה שהם מדברים אלינו. מתוקף כוחם הם יכולים להעביר כל החל-טה ולהכתיב את תנאי ההתיישבות ואין אנו יכולים למנוע זאת.
עודד בלבן
נג'יב אבו־רקייה ואבינועם גולן
(המשך מעמוד 8)
* האם ישנם ערבי שישי בקן ומה טיבם ?
שרה: אמנם אין ועדת תרבות רשמית, ואותם חבר'ה שמושכים את הקן עושים גם את התרבות, אבל יש לנו ערבי שישי של ממש. לאחרונה החלה פה מכה של ערבי דיסקו, ואנחנו מנסים להילחם ב-תופעה. אסור לשכוח שזהו קן של השומר הצעיר, ואם מישהו רוצה דווקא דיסקוטק — הוא יכול ללכת לאחד מן המועדונים הרבים של אופקים.
"אנחנו לא נוער שוליים..."
* מהו לדעתרם ההבדל בין קן באופ-קים, לבין קן "צפון" או רמת־גן ?
רותי: השאלה הזו היא לא טובה. אני חושבת שיצא למקום הזה שם רע. אנחנו לא נוער שוליים, וכמעט שאיננו פוגשים כאן תופעות כאלה! משום מה נוצרה תדמית שלילית.
רפי: לנוער השוליים יש מועדונים משלו באופקים, ותקציבים נכבדים. הם לא באים להטריד אותנו.
קן אופקים — התמודדות יום־יומית קשה
לא בוחר את בעיות המקום
* האם המד"צים של הקן היו בהשתל-מות כלשהי ?
שרה: היינו בגבעת־חביבה, וכמו־כן,
גם בהשתלמות מד"צים של איזור דרום שנערכה בשובל. אני מוצאת שזה לא פו-תר לנו את בעיות המקום, אך זה נותן חומר למחשבה וביצוע.
מעמידים את המקום כאילו היה גהנום...!!
רהל (מאשרת ואומרת כאילו לסיכום): אני חושבת שלאופקים צריכים להגיע מדריכים שיהיו "שרופים" על הענין. שמענו שהיתר, קיימת טענה כאילו אי־ אפשר לשלוח קומונריות לאופקים, מחשש אונס וכר. זה ממש מגוחך! מעמידים את המקום כאילו היה גהינום!!!...
קומונה חזקה כתנאי לפריחה מחודשת
שרה: יש באופקים הרבה בעיות שדור-שות התמודדות יום יומית קשה, והקומונ־ רים שפרשו בעבר — לא ראו לעצמם אתגר להתמודד איתן.
רותי: כדאי אולי לציין שהבנות ש-פרשו בעבר, פרשו גם בגלל בעיות איש-יות שלהן, אך הן היו צריכות להיות מספיק חזקות במידה והן החליטו שהן לוקחות על עצמן דבר שכזה!
* האם קומונה חזקה שתגיע לאופקים תופל לדעתכם להפנים בקן תנופה ופרי-חה חדשה ?
כולם: כן, כן.
לסיכום: אפשר לומר שהחבר'ה באופ-קים אופטימיים. בהחלט התרשמנו. שיש עם מי לעבוד וגם על מה לעבוד. חניכי קן אופקים היו רוצים לראות את שמם ואת שם הקן אם לא בראש רשימת הקי-נים — הרי שבוודאי לא בתחתית. שוב נעשה כאן נסיון לסגור מעט מן הפער הנצחי שבין הדעה הרווחת — לבין מה שבמציאות, ואם הצלחנו להפריך כמה מן הדעות הקדומות שרבצו על קן אופקים, ואם לאו — לא לנו לשפוט. אנחנו, נהני-נו.
המערכת
תנו צ'אנס לאופקים!!
בהכנת כתבה זו השתתפו:
תנו צ'אנס לאופקים!!!
"אנחנו לא קן במצב נואש, ולא נוער שוליים"
כשהחליטה אשתקד ההנהגה ה-ראשית לסגור את קן אופקים — קמה צעקה גדולה בקרב המשלחת. אך לא נלאה אותכם.
המשלחת החליטה ברוב קולות על המשך העבודה התנועתית באופ-קים, והקן לא נסגר. קן אופקים מונה כיום כ־60 חניכים "על ה-נייר", ואילו בפעילות השוטפת נוט-לים חלק כ־45 בלבד. עד לפני תקו-פת מה, הדריכו באופקים מד"צים ממעלה הבשור, אולם מסיבות שלא נפרטן — פרשו.
כשהוחלט על סגירת הקן, הת-נערו חברי ,הגוף הבוגר, והחליטו שהם יקומו וידריכו את הקבוצות שנותרו ללא הדרכה. אמרו — ו-עשו.
למרות שהמצב רחוק מלהיות מז-היר, קיימות כיום באופקים הכי־
"על החומה" מציג שאלות לחניכי קן אופקים:
* האם הצ'אנס המחודש שניתן לקן אופקים הוכה כמעשה נכון?
מנוחה: אם שופטים לפי הכמות ה-מספרית, הרי שאין אצלנו הרבה חניכים, אולם השאלה היא האם זה העיקר. לדעתי לא. לקן השוה"צ באופקים באים חניכים שמחפשים משהו והמשהו הזה הוא לא של כמות — אלא של איכות!
רחל: כשריחפה על הקן סכנת סגירה — אף אחד מאתנו לא יכל לחשוב על אפשרות של מעבר לתנועת נוער אחרת. לא חשבנו שיכול להיות לקן שלנו תחליף ולכולם היה חשוב שהוא ישאר פתוח.
רותי: לאופקים צריך לשלוח מדריכים טובים. זהו הדבר המשמעותי ביותר ב-
תות ו' ז' ט' י' וי"א. את כיתות יו"ד וי"א מדריכים חברי קומונת אופקים — נדב וארז.
מקום כמו אופקים, ולאו דווקא תנאים חומריים טובים. כשההנהגה באה לבדוק את מצב הקן לפני כשנה, היתד, נסיגה ו-
מימין לשמאל: מנוחה, מאיר, רחל, ורד, שרה, רותי ורפי.
התפוררות, אך כעת מורגשת עלייה והת-אוששות מחודשת.
כמובן שתהליך זה הוא איטי בהרבה מתהליך ההתפוררות, אך צריך להיות ברור שאי אפשר לצפות לכך שפתאום יסתובבו באופקים 150 חניכים עם חולצות שומר־ יות!
"רבים מהקומנרים
נשמרו..."
* לפני תקופה בת שנתיים לערך היתה באופקים פריחה, מעין "תור הזהב". כיצד, למה ומתי החלה הנסיגה ?
מאיר: (בהחלטיות) בגלל המדריכים!
הם תמיד היו בכנסים וסמינרים!
ורד: לא נכון, לא רק בגלל הסמינרים. הבעייה היתה ששלחו לכאן אנשים שלא התאימו לאופקים. רבים מאלה שבאו להיות קומונרים באופקים נשברו, וכך נותר אדם אחד בלבד מתוך קומונה שלי-מה. הוא נאלץ להדריך שתי קבוצות וכל הנטל נפל על כתפיו.
"לא במצב נואש..."
שרה: אני לא חושבת שקן אופקים הוא קן במצב נואש, או שצריך לפרק אותו. אני בטוחה שיש קינים במצב הרבה יותר גרוע. אמת היא שקיימת כאן בעייה של תחרות קשה עם תנועות נוער אחרות, על הנוער המועט שקיים באופקים, אך איפה התחרות הזו לא קיימת ???
"שעיר לעזאזל..."
רותי: היתה לי הרגשה שהפכו את קן אופקים לשעיר לעזאזל, לקורבן על לא עוול בכפו. לכל קן יש את הבעיות ה-ספציפיות שלו!
מאיר היתה גם בעייה של חוסר קומת־ רים. ל"נוער העובד" של אופקים היו 8 קומונרים, ואילו לנו רק שניים...
המשך בעמוד 7החומה הזה
מדור גיל הנעורים:
"גיבעת חצ'קון אינה עונה"
מגילת פורים 1979
לקוראים שלום !! !
לשווא תחפשו! אוו מזדרזים להזהירכם,
כדי שלא תבואו אלינו בטענות. אתם לא תמצאו זאת בעיתוננו הפעם. מראש מציעים לכם לוותר על המאמץ.
אנא ! תנו בנו אמון; ולו אן הפעם!!!
הם אינם!!! הם כבר לא איתנו!!!
מילה שלנו זאת מילה !
מה ?! עוד לא השתכנעתם ?
אבל הרי כבר אמרנו לכם שהפעם זה לא ילך!!!
אנו מכריזים חגיגית שהפעם לא תמצאו בגליון זה:
א) לא ציונות.
ב) לא סוציאליזם.
ג) בטח שלא אחוות עמים.
ולכן:
לאלו מבינכם שקיוו למצוא את המנה הנ"ל — חבל על זמנכם, היום יש רק "במקום".
מה יש בן בעתון?
ובכו, הבינונו לבם מלאי של חומר עדכני לפורים הכולל:
100 גרם שיקוצים.
212 ליטר השמצות.
שניים-שלושה ניאופים.
1 בור ליכלוך + תועבה.
1 הר של חוצפה.
1 מסך של הומור שחור.
מכיוון שבפורים מותר כמעט הכל, המער-כת מנצלת את ההזדמנות הבלתי חוזרת לחסל חשבונות עתיקי יומין עם המוסד, עם הממשלה ועם בגין, שנאמר: "מילה גסה — פרנסה", תחת הכותרת:
"כל המשמיץ — הרי זה משובח"!
נ.ב. המערכת מודה למערכת העולם הזה, סינרומן, למערכת פלייבוי, ותודה מיוחדת ליו הפנר.
קריאה ערבה !!!
מ"ה
"על החומה שם זמני"
בטאון השומר הצעיר גליון מס. 6
י"ז באדר, 16 במרץ 1979 הפעם:
גליון חגיגי לפורים.
צילומים: גלעד, אבינעם כתבו: ערן שחר, אופיר רצאבי, גלעד פלבניק, אבינעם.
עורן: אבינעם
חלוקת תפקידים:
1. אחשוורוש — חנן ארז רכז ההנהגה הראשית;
2. וושתי — תנועת השומר־הצעיר.
3. עושי המלאכה — פעילי ההנהגה הרא-שית.
4. מרדכי — אורי מזכיר הקיבוץ הארצי — השומר־הצעיר.
5. אסתר — הקיבוץ הארצי — השומר" הצעיר.
6. המן — חנן ארז.
ויהי בימי אחשחנן ("כבן דוד ענן"); המולך מתוהו ועד בהו, נקבצו ברמות תפן כל שריו, מכריו ושרי הקינים לפניו ?... ב-הראותו את כבוד עשר מלכותו ואת ייקר תפארת גדולתו.
וביום ההוא צו אחש־חנן את עוזריו מרחוב "בצלאל יפה" להביא את שומריו לפניו בכתר מלכות, להראות לתנועות... ושרים את יופיים — כי טובי מראה הם.
וימאנו בני קהילת השומרים לבוא כדבר אחשחנן ורק מזער הגיע. ולא יקצוף אחש־ חנן מאוד וחמתו לא בערה בו!
ויוועץ ביועצי חצר ההנהגה ודעתו נחושה לתת את המלכות מידי המשמרת הצעירה הסרבנית לרעותה הטובה ממנה.
ואיש יהודי אחד — אורי שמו... איש השמאל, ויהי אומן את הקיבוץ הארצי — השוה"צ כי אין לה אב ואם והיא יפת תואר וטובת מראה.
ויהי בהשמע דבר אחש־חנן וילקחו החכ-מים ויודעי העיתים וכל יודעי דת ודין מן הקבה"א ויטבו בעיניו וישאו חסד לפניו, ויאהבם אחש־חנן מאד וישם כתר מלכות בראשם וימליכם.
ואורי איש השמאל יושב בשער הכרך לדעת שלום נציגיו... ומה ייעשה בם.
היות ולא נמצא אמן יהה נא ברשותכם חנן — חמן.
ובאשר לא הפיל חנן־המן הפור... והוא היפוך גמור מן האמור...
חמת חנן לא נתקיימה, והגזרה לא נגז-רה, כי זה הפור מן הסיפור עתיק יומין הוא : גולי העם מול אדוני הארץ...
אולם, ברמות חבל תפן האזור, אל־פור כמוהו כמזור...
חיש קל נשקל... קל חיש החיש...
ולא הופל הפור.
וסוף אין לסיפור..,
אופיר (י"א)
קן פתח-תקוה
גבעת חצ'קון אינה עונה
מי שלא נכח במדור גיל ה-נעורים בבית הקיבוץ הארצי, יום לאחר שהתפרסמה הכתבה על פרשה הסמים במוסד "צפית" — לא ראה היסטריה מימיו.
מעבר להאשמות ולהכחשות של כל הצדדים המעורבים בעניין, רווחה אווירה קודרת, שניתן היה לסכמה ולמצותה במשפט : "מה יהיה על הקן הקיבוצי".
גיל הנעורים כפי שידוע לבני הנעורים הוא גיל פרובלמטי, ה-מלווה בסימפטומים בלתי נעי-מים כלל, כמו צמיחה בלתי מרוסנת לכל הכיוונים, היווצרות שיכבה של מכנסי ג'ינס מן ה-מותניים ומטה, אולם הללו עדיין כעין וכאפס לעומת בעיית ה-בעיות — החאצ'קונים.
בהסתמכנו על מאמרים של אביהו גולדברג ושלמה בר לב — הפסיכו"סקסולוגים של התנועה, אנחנו למדים שהבעיה שמטרי-
דה את הנוער יותר מכל בעיה אחרת, היא בעיית החצ'קונים ה-ידועה גם בכינויה פצעי בגרות, ואשר גורמת לו לנוער לסטות מ-טוהר המידות ולאבד את דרך הישר.
כך שנמצא, שסטייתו של מוסד "צפית" באה לידי ביטוי דווקא בדרך של עישון סמים, אולם אין להכיר כל סטייה מן הרגיל, משום שבמוסדות אחרים מקוב-לות דרכים אחרות להתמודדות עם בעיית החצ'קונים, כגון כסי-סת צפרניים, שתיה מופרזת, הת-עללות בטוהר המיני, וכיו"ב.
אנשי מוסד צפית מכחישים את הפירסומים המופיעים חד-שים לבקרים, בטענה שהללו מסלפים את המציאות, ומצבי-עים על מגמתיות ברורה של ה-עיתונאים הניבזים המתפרנסים מגוויות, דברי מוסד צפית.
ראוי יהיה לציין שנעשים
מאמצים עילאיים להצלתו של הקן הקיבוצי מצפרני העיתונות. סוחרי הסמים, חברת "ארוס", ומעצמו הוא, שכן, אין לדעת אם במצב אליו נקלע — לא ינסה ל-אבד עצמו לדעת.
בהמשך הדיון הוחלט להיערך לכל הבאות, וכבר נבחרו מתוך הצוות המוביל בהנה"ר ובמדור גיל הנעורים גייסי י"ג, רופא ו-אחות, קברן, עשרה למנין, ואדם שיאמר קדיש.
אכן ניתן לראות שהמצב אינו מזהיר כלל, והאוירה הפסימית שולטת בכל. על הקן הקיבוצי ל-עבור עוד הרבה שלבים בדרך ל-עלייה מחודשת.
האם תזרח השמש על הקן ה-קיבוצי? האם יפציע אור חדש על גגות המוסד החינוכי ן
בשלב זה — גבעת חצ'קון אי-נה עונה.
"כמו במפעל הפיס"...
שבועיים ימים, כן שבועיים ימים חיכיתי.
מתח נוראי אחז בי כבר לפני שבועיים — עם צאת הגליון ה-אחרון של "על החומה".
כל פעם זה קורה לי מחדש — הסקרנות המענגת הזאת שעוברת בכל גופי בצמרמורת.
פעם אחת הצלחתי לצפות מראש, אבל ביתר הפעמים — "על החומה" שם זמני "עבד עלי". או אולי... יותר הוגן יהיה להגיד — אבינועם עבד עלי.
אבל אני לא מפסיק לנסות — ולנחש מחדש. התענוג הזה של הניחושים... אתם יודעים, כמו במפעל הפיס...
ואולי, אולי הפעם אצליח ל-נחש מה יהיה הצבע של השער בגליון הבא.
2
"הזמן הוא נדיב, ומי שאומר שאין לו זמן — סימן שהוא אינו נדיב"! אמרו חכ-מים.
אבל: סדר־יום כמו זה של חנן, קצת קשה למצוא, ובעצם אי אפשר.
הוא תמיד בדרך לאן שהוא, אף פעם לא נותן מנוח לעצמותיו היגעות. לא אוכל, לא ישן, ואת כל עניניו הוא מסדר באמצעות מכ-שיר הקשר שלו, וכמובן בשיחות בארבע עי-ניים, ללא הבדלי גזע, דת או מין.
תאמר לו: "חנן, בוא נלך לאכול משהו" !
יאמר לך: "עזוב, מישהו בודאי יבוא לכאן (להנהגה), אולי הוא יצטרך אותי"...
השעון שלו מכוון תמיד עשרים דקות קדימה — בכדי שלא לאחר לפגישות חשו-בות.
את סדר השבוע שלו הוא מתאמץ לחלק בין הכנסת, מועצת תנועות הנוער, ההנהגה הראשית, בית הקיבוץ הארצי, משרד החינוך, הקינים הפזורים על פני הארץ, וכמובן, הבית, קיבוץ הזורע.
לזכותו של חנן נרשמו ביטויים כגון: "כאן ועכשיו"; "רשת קורדינטות"; "בפריז-מה אישית"; "כל אחד והוועידה שלו"; "סקולאריזציה"; "טוב שהדברים עולים", ועוד רבים רבים.
בחרנו להביא בפניכם דף אורגינלי (כמעט) מתוך יומנו של המנהיג, שנלקח מה־30 ל-פברואר ש.ז., תאריך היסטורי ללא כל ספק!
* דרך אגב, ובאותה רוח, משרד ראש־ הממשלה בודק למענו (למען חנן), אפשרות של 25 שעות ביממה — כדי שיוכל להספיק יותר.
(איזה יופ"י)
חנן ארז - רכז ההנה"ר
פברואר
1979
דף
מיומנו של מנהיג -
שוב פעם
אתה?!
אולי באוטו ילך לי...
סינחומה
משתתפים: ערן - ברחו נעמה - ליאונורה
תאורן, אביזרן - אברהם נערת תסריט. ויועץ חינוכי - אליעזר צלם - אבינועם
לאתר שהשיב בררנו את מספד הסלפון-הוא מתליט לצלצל אל ליאונורה הביתה
לא תיקנה אותי עם טוסטוס!
הלו,ליאונורה? זה בידנו!
לפחות תעשי איתי סיבוב על הטוסטוס?
בואי! אני רוצה להזמין אותך לסרט!
אני לא מקבלת גברים בלי חולצה שומרית!!!...
חמור!!!איך מצאת את הטלפון של הקומונה?!
מצאתי אותר על השולחן של חגן ארז!...
אני לא רוצה לפגוש אותך בכלל,ויש לי סיבה טובה!
ליאונורה אהובתי!
לקראת מועצת התנועה / ערן שחר
כתבנו המעשן נפגש עם סוציאליזם (שם המשפחה שמור במערכת) לראיון קצר ודרמאטי, במקום המיסתור של הנ"ל.
אני (בחיוך מלא גקוטין): סוציאלי-זם ספר...
הוא (בחנחון): קרא לי סוצי.
אני (בארומה): ספר לי סוצי בקצ-רה על תולדות חייך.
הוא (צוחק במרכסיסטיות): האמת היא שכל החוקרים האלה בלבלו אותי לגמרי, אני לא יודע מאיפה אני בא ולאן אני הולך. היו ויש לי המון הו-רים, וברבנות אני נחשב ממזר. תקו-פה מסויימת התגלגלתי בקיבוצים אבל הם סילקו אותי מהר מאוד.
אני (בשיניים צהובות): סוצי, עד כאן הבנתי, אבל למה אתה מסתתר?
הוא (בזעם היסטרי): זו שערוריה.
לא שמעת על סיירת השומר הצעיר, הם מחפשים אותי. רוצים להציל אותי,
לבנות אותי מחדש. אני לא רוצה את זה, אני רוצה לחיות בשקט. אם אני לא יודע מי אני אז איך הם רוצים לדעת י
אני (מלטף את הראש בשחטה): יהיה בסדר סוציל'ה, אל תדאג הם לא ימצאו אותך, אף אחד לא ימצא אותך.
הוא (נירדם בעווית שמאלנית): חרר חרר.
אני (יוצא אפוף עשן ובהחלטה נחו-שה) : לא אעזור להם, שישברו ת'ראש.
*
צרור עצות לאנשים פשוטים (מתאים גם למד"צים, י"גמלים, וכעיקר שחלקת חינוד).
כיצד להתחמק מלהשיב על שאלות כמו: "מה זה סוציאליזם, שוויון, ושאר 'שאלות קשות.
1) (קול באס עמוק, ראש נטוי שמאלה, בהבעת השיבות): תראו חבר'ה, השאלה הזאת מאד מורכבת, וקצת קשה לענות על רגל אחת על נושא כל כך עקרוני וחשוב...
2) (בהירהור, מצח קמוט): מה ?...
3) (בהרגשת עליונות, אף מורם, חיוך בזווית הפה): בחייכם י. מה י אתם לא מבינים? לא קראתם אף פעם? מי חינך אותכם בצורה כל כך פרימיטיבית?
4) (בהבנה, קול שקט ומחנך): חבר'ה! תחשבו קצת בעצמכם! הרי אתם לא רוצים לשמוע את כל התשו-בות ממני!
5) (בכנות, דוגרי, עם העיניים ל-שואלים): לא יודע!
לאינטלקטואלים מומלץ לשלב כמה שיטות, והאמינו לי — זה עובד!!!
רגע של סוציאליזם
והפעם על הניקור.
בעיית הניקור בין הפועל לעבודתו, הפועל ומעבידיו, היא בעייה קשה ומסובכת.
בדרך כלל רצוי ניקור מלפנים ב-תוספת שתי סטירות, אולם יש הגור-סים ניקור וראסייה — שילוב מוצלח לכל הדעות.
לבעלי הכנף שביננו — רצוי לנחות לפני הפעולה לשם שווי משקל.
באם הינד מיושב, נקר במהירות, רצוי עם מזלג, ותן לדם לזרום.
ללא ספק פתרון בעיית הניקור, הוא שלב חשוב בדרך להגשמת הסוציא-ליזם — כאן ועכשיו. עד כאן. בשבוע הבא, נעסוק בשאלת ההגשמה, ה־ המטרה, והבצורת, ועד אז — שלום ולהתראות!
בתכניתנו תשוכות ראשונות נבקר השבוע פנהריה.
נהריה מאוכלסת ע"ע ראש העיר, סגנו, חניכי קן השומר הצעיר, וכמה חכרה מן הצופים. חוץ מזה — כולם או"מניקים.
כטחון העיר עומד בראש מעייניהם של חניכי השוה"צ ועל שום כך התנדכו הי"גמלים «טלהם למשמר האזרחי (תמונה מס. 1).
כתמונות ניתן לראות את החכר'ה באימונים.
יום בהיר אחד (גם ימים באלה יש בנהריה) כזמן שמירה, נודע על בריחת האסירים, וביניהם נמלט גם "קיש" (תמונה מס. 2).
חשד נפל על אחד ממדריכי הקומונה של השוה"צ שהוא הוא קיש הנמלט (תמונה מם. 3).
דף תלוש מיומנו של י"ג
9.00 ...בוקר טוב אבי! (שם בדוי) מה ? ! כבר תשע ? !
— (תקום ותשטוף את הקומו-נה, תשטוף את הכלים, הכן ערב לקן, תקפוץ להנהגה ב-קשר לשירונים, לסימלי הבוג-רים, המשאיות לטיול, גזברות, שיקופיות, ביקור בבתי־ספר,
ישיבת מד"צים, אימון כדורסל,
רגל, עף, ואם יהיה זמן —
קפוץ לעיריה למועצת פועלים.)
— טוב, אני כבר קם. נו, בקי-צור — יום רגיל.
10.00 הקומונה כבר שטופה ואני בדרך להנהגה.
11.30 הגעתי להנהגה, שקט רועם מקבל את פני. הגזברות סגורה,
מחלקת תרבות בישיבה, מחל-קת ארגון יצאו לאכול על חש-בון טיולי פסח, חנן ארז יצא לרגע ויחזור תוך יומיים, ה-ספרניות נלחמות בג'וקים ולכן גם הספריה סגורה, אבל חוץ מזה כולם ישנם.
12.00 בית ההנהגה הראשית. ואם אני כבר פה אז נערוך סיבוב בהנהגה. אויש! נזכרתי ש-נשארתי בלי פרוטה, וחברי ל-קומונה כבר מתחילים לחשוד שמשכורתם קטנה משלי, אבל אני חושב שזה בסדר ש־25% ממשכורתם עוברת אלי. (הגזבר של הקומונה צריך תמריצים לא?) בסדר, נקפוץ לשיחה עם הגזבר — אנוש. אנוש איננו,
אבל עובדת יסוד אחת מיד מזדקרת לעין: החלון פתוח!
12.15 ...עכשיו החלון נראה כמו סגור! (עוד נשוב לכאן...)
13.00 איחרתי לבית הספר.
15.00 אין לי כוח לעשות אימון, אני הולך לקפוץ לקומונה שכנה —
לישון שם.
19.00 פעולה קצרה אך משעממת. ה־ חבר'ה מעקמים את האף, ו-מודיעים שעברו לחוג בלט (במקום פעולות) איזה כיף!!!
19.30 ארוחת ערב בקומונה (השכנה).
22.00 הגעתי להנהגה. שקט. חושך, אין אדם. טוב. אז אם אני פה — אקפוץ לגיזברות. הדלת ה-ראשית סגורה. מזל שהשארתי חלון פתוח.
22.30 אני בפנים. למה תמיד כשאני פה אז אין אף אחדי
בסדר, נשאיר להם מזכרת קט-נה. נשבור כמה מגירות. טראח!!! טראח!!! טראח!!!
23.00 אוצר!!! אוצר!!! ים של צ'קים ואסימונים גולש מן ה-מגירות. אני עשיר!!!
24.00 אני פורש מן המשלחת. כבר יש לי מספיק אסימונים לכל החיים.
היה כיף! עוד יומיים אני עושה את זה שוב.
להת' לכם!!!
אבי (שם בדוי)
השבוע בקן נהריה
לצ יו - יו - נות סוציאליזום - לאחשוראש
יום ו', י''ז באדר, 16 במרץ 1979 * שנה א', מס' 6
דינג, דונג, דינג דונג, דינג דונג. השעה שתיים עשרה ודקה אחת. השעה שתיים עשרה ושתי דקות. דקות. השעה שתיים עשרה ואר-בע דקות. השעה שתיים עשרה וחמש דקות. לילה טוב!!!
הועד הפועל של הקבה"א קורא להדק הברית בין התנועה החינוכית לתנועת ההגשמה
מאת חיים מארק כתב "על החומה"
"הויכוח המתנהל בין התנועה החינוכית לקבה"א הוא לא רק לגיטימי, אלא גם חיוני"! נאמר בדברי הפתיחה לדיון בוועד הפו-על של הקיבוץ הארצי על ה-התפתחויות האחרונות שהתרחשו מעל דפי עתון זה.
לאור ההשמצות והפגיעות ה-אישיות, שנתלוו לכתבות האחרו-נות שהופיעו בעיתוננו (לטענת כמה מאנשי הקבה"א) הקדיש ה-וועד הפועל של הקיבה"א מזמנו לדיון בנושא פתרון בעיית הפע-רים שנתגלעו בין הנוער למחנ־ כיו.
החברה שושנה כעס טענה ב-כעס שעתון התנועה אינו עושה די כדי לקרב את הלבבות, במקום להסתיר את חילוקי הדעות ו-לטייח עליהם — הוא רק מדגיש אותם.
לפטר את המערכת
דבר האופייני לגיל הנעורים, בו נאלצים ההורים לספוג את התק-פות זעם ההתבגרות של ילדיהם. הוא ציין שהוא דווקא מוצא הר-בה חן נעורים הבא לידי ביטוי בעיתון "על החומה", אפילו ש-אין קונצנזוס מוחלט בין שתי התנועות.
ניצני התחדשות
בתגובה לדעה זו התפרץ שנית החבר שמשון קצר והשיב לסלה־ גי באומרו שהוא אינו מבין איזה חן נעורים הוא מוצא בדברי הגות תפלים ומלאי בוסר אינפנ-טילי.
כאן נפסק הדיון ופרצה סערת רוחות, ורק בידי עמל לא מועט עלה בידיו של נ. פלד להרגיע את הניצים, ולהשיב את הסדר ו-השקט על כנם.
החבר אפרים פתרונים דיבר בזכות דיון פרוגראמאטי עם תנו-עת הנוער. הוא מסר על ניצנים
של התחדשות בקרב התנועות, הבאות לידי ביטוי בשיתוף הפעו-לה ההדוק ביניהם בכל הנוגע ל-מחנות העבודה וקליטת הגרעינים השומריים.
הוא פנה אל מצפונם של חניכי התנועה, וביקש מהם לנקוט סובלנות ביחסם אל אנשי ה־ קבה"א, ואילו לחברי הקיבה"א אמר שיש לדון בבעיות אחת אחת ולא "לשפוך את התינוק ביחד עם המים", כדבריו.
בלון מנופח
"לקרוא את ,על החומה' ו-לשתוק פירושו לקבל את דין התנועה החינוכית ללא השתת-פות בהכרעות". אמר דובי פלגי. "יש לחזור למהלכים של דיון דמוקראטי. המחלוקת בין התנו-עה לקיבה"א אינה אלא בלון מנופח. תוך פעילות משותפת ית-נפץ הבלון.
החבר שמשון קצר קרא לרו־ טאציה בקרב חברי המערכת ו־ לשלילת רשיונם העיתונאי וחופש הביטוי שלהם. עוד השמיע הער-כות על ההתפתחויות שחלו ל-אחרונה, ושהביאו להעכרת ה-אווירה והיחסים בין התנועות.
לעומתו טען החבר אפרים סלחני שיש לנהוג בסלחנות עם התנועה, והיא רק בת 50, ובהח-לט מותר לה להתלבט, אפילו ש-הדבר מתבטא בניגוח הקיבה"א,
-— — ההחלטות
* הוועד הפועל של הקבה"א קורא להמשך הבירור התנועתי לפי כל הכללים הנהוגים.
* הוועד הפועל של הקיבה''א קורא לחברי מערכת "על החומה" למתן עמדותיהם, תוך חתירה למציאת דרך משותפת.
הוועד הפועל קורא קו־קו־ריקו
צ'ארלס בררנסון סולק מן חהנהגה
לאחר ויכוחים סוערים בועדות המתאימות, הוחלט להשעות מ-תפקידו את רכז מחלקת הטוהר המיני — החב' צ'ארלס ברוגסון.
צ'ארלס שחזר השבוע לקיבוצו סיפר לנו אגב פשיטת חולצתו השומרית בפעם האחרונה אחרי שנות פעילות עניפה, שהוא נד-הם ונפגע מן הצעד הדראסטי ש-ננקט כנגדו, והוא מתכוון להגיש עירעור לבג"ץ.
זה שנים רבות שצ'ארלס מרכז את מחלקת הטוהר המיני, ועד כה לא היו טענות כלפיו, אולם אחת מעובדות הנקיון טענה ש-היא ראתה אותו בשעה לא מקוב-לת מנהל משא ומתן עם מקקית חיננית על גובה המחיר. היא מיהרה לדווח לממונים והצעד לא אחר לבוא.
צ'ארלס מכחיש בתוקף כל קשר למקרה כפי שתואר ע"י העוזרת, בטענה שבאותו יום היה שקוע בחיזור נלהב אחרי מדצית מקן חולון, ובכלל אין כל שחר להאשמות שמנסים לטפול עליו.
דומה שאין בדעתם של חנן ארז ומנחם שביט להתפשר הפעם, וככל הנראה יאלץ צ'ארלס בתני סון לקבל את הדין.
נפרצה גזברות השוה "צ!!!
גזברות השומר הצעיר שברח' בצלאל יפה 7, נפרצה השבוע בצורה ברוטאלית שכמוה כבר לא ידעה התנועה זה שנים רבות. מגירות מתכת שנתלשו באכזר-יות ממקומן העידו על ביקורם של הפורצים במקום.
הללו נטלו עימם פחיות נס קפה, שקית שהכילה 500 אסימו-נים, כ־1000 ל"י, ושיקים בנק־
מאת כתבנו לעניני כלכלה
ש. ארליך
איים שלא היו יכולים להסב להם כל תועלת, מחמת היותם חתו-מים מלפני כן בידי סגנית הגזבר הנאה, המסיימת בימים אלה את שליחותה.
סגן ניצב רב־בריח חיים תבו־
רי, שביקר במקום לאחר מעשה הגזל, אמר לי שעושי המעשה
מוכרים למשטרה, ואנשיו יעשו כל שביכולתם כדי להביא למעצ-רם. עוד הוסיף רב בריח תבורי שהגנב תמיד חוזר למקום הפשע, והוא צדק!
יומיים לאחר מכן נפרצה ה-גזברות שנית.
הגנבים ששבו למקום הפשע השתוממו למצוא מגירות מתכת חדשות, אולם לאחר כמה דקות של מבוכה (לפי גירסת המשטרה) נזכרו איך עשו זאת בפעם הרא-שונה, וחזרו על המעשה הברו-טאלי שנית.
גזבר ההנהגה הראשית אנוש לבסקי, אמר לי שהתנועה לא תהיה מוכנה לתמוך בגנבים חסרי דרך ארץ מינימאלית.
הוא הביע את הזדעזעותו מן המקרה, ואמר שבפעם הבאה יאלצו הגנבים לעשות זאת על גופתו המתה.
ראוייה לציון לשבח אי התער-בותה של המשטרה בדיוק בזמן הנחוץ, בצורה נמרצת ואחראית.
ע"ע
מזג האחר
השמעת איך בנגב ארץ מול שמיים
מתפללת, רגב רגב הבו לנו מים!!!
מים מים, מים מים, כי צמאנו מים!!!
כי צמאנו, מי יתננו מי יתננו מים!!!
אידיוט! זה לא רק בנגב!...
תחרות חדר הנוחיות היפה ביותר
מערכת "על החומה" בחסות משרד הבריאות
על החומה - כשלון השיחות
מה אתם תופשים את הראש?! כלום לא היה זה צפוי?! האמנם כה נאיביים הינכם?!
קאדמר לא אשם. סאדאת לא אשם. ברז'נייב חף מפשע. ירוחם משל נקי מעוון. שמחה ארליך רוחץ כנקיון כפיים. נשיא המדינה, יצחק נכון לא חטא. אתם רוצים לדעת עוד משהו ?
גם בגין לא אשם!
מי אשם ? ? ? אנחנו.
רק אנחנו. למה ???
היתה לנו בחירה מוטעית. היינו צריכים להציב אלטרנטיבה אהדת לראש ממשלה. מישהו שישווה כערכו למנחם בגין, ואף יעלה עליו. אדם בעל כריזמה היפנוטית. אדם משיכמו ומעלה, שיהיה חלוץ ויוביל את העם הנדכא הזה אל השלום המיוחל. לא שמאלני קיצוני, בי אם חלוץ. אדם שיובל לייצג אותנו כחו"ל. באנגליה למשל. בליוורפול.
אבי כהן לראשות הממשלה!!!
מ"ה
קומות הרוצות לקחת חלק ב-תחרות, צריכות לפאר את חדר הנוחיות שלהן, לקשטו, לנקותו, לצלם את המוצר הסופי ולשלוח למערכת "על החומה", ת.ד. 14089 ת"א.
מסיורים שערכה המערכת ב-קומונות שונות, הסתבר שכבר קיימות קומונות המחזיקות חדרי נוחיות מקושטים להפליא, שעל קירותיהם התנוססו אחר כבוד דברות השומר, שירי מולדת, ה-אינטרנציונל, התקווה וכרזות של מפלגת הפועלים המאוחדת, לצד שאר תשמישי הקדושה האופיי-ניים לחדר חשוב זה.
פרס ראשון: כל כרכי האיי־ ציקלופדיה למדעי החברה — ה-מתנה הקלאסית לחדר הקריאה.
פרס שני: התקליט "אדם בתוך עצמו" (בבית שימוש) שילשול חנוך.
פרס שלישי: מנוי שנתי בחב-רת חוגלה — אספקת נייר טוא-לט לשנה — חינם!!!
פרסי תנחומים: כל גליונות "על החומה שם זמני".
כבקשתך:
אבדו:
1) פוליסת ביטוח מס. 15678090
2) המחאות בנקאיות מס. 1354650 1234160 03/291161
3) 5 קילוגרם נס קפה
4) משכורות של חברי ההנה"ר
כל המקבל לידיו אחד מן הנ"ל, מניח כפפו על קרן חבצלת
אנוש לבסקי, גיזבר
ח12(7
Y •ך.
מחר, יום שבת תופיע חוברת מס. 23 (שנה ל"ד)
תנו לחיות!-------------------------סיפור עם פלשתינאי
האש בשירות האדם----------------------— דון קרליאונה
ספורט--------------------------------------------------ט. בדודי
הננס שנכנס, אנס ונס־ואנם! — מעשיה ישראלית-
אמריקאית
בטבע--------------------------------------------ברברה כר
פינת הבול (גלויי עריות בלעדיים לשבועון!) —
יוסי אבוט־בול
הילד הנופח ואינו מתנפח ------------------ און שריג
סיפור מצוייר בהמשכים
סיכום תחרות החרוזים "גיבעת חצ'קון אינה עונה * תיבת דואר * בעין המצלמה * הידעת! * לא! * חידות ושעשועונים. העורכים: שמחה וששון צייר השבוע : מודליאני
על החומה
המומים ומזועזעים ממותו של
הקן הקיבוצי
ז'"ל
המערבת
