מה נתן לך השומר־הצעיר?
חבר־הכנסת אמנון לין וניצים כמו הסופר משה שמיר איש התחייה ואברהם יפה ז״ל, עשו את שנות נעורהים בשומר־הצעיר. בגיליון מיוחד של ״חו תם״, אשר הוקדש ליובל השבעים של התנועה, נשאל ח״כ לין, יליד משמר העמק, איזה חותם הטביע על חייו השומר־הצעיר.
התשובה: ״חותם לא ימחה. גם בימים שניהלתי מאבק פוליטי בשומר־הצעיר, תמיד אהבתי את התנועה, תמיד ראיתי את עצמי כחלק ממחנה העבודה״. אמנון לין טוען, שהמזל שיחק פעמיים לתנועה הציונית. בפעם הראשונה, כשקמה לה תנועה חינוכית יפה כמו השומר־הצעיר, ובפעם השנייה — שעמדות התנועה לא התקבלו מעולם על רוב חלקיה של התנועה הציונית.
מרואיין אחר אלוף (מיל׳) אברהם אדן (ברן), היה בצעירותו חבר קיבוץ נירים. כמפקד בצה״ל, כך הוא א מר, נהג בשבויי מלחמה בהתאם לתפיסה שהוטבעה בו בשומר־הצעיר: הערבים הם בני-אדם. הנסיבות אילצו אותם להילחם נגדנו, ובסופו־של-דבר נצטרך לחיות איתם בשלום.
אפרים רינר, מנכ״ל בנק־הפועלים, יוצא קיבוץ גן-שמואל, אומר ,.השומר-הצעיר נתן לי את טעם החיים. והמדריך השומרי ולא דמות אב או דמות רב — הוא שמפריע עד היום הזה את מנוחתי בלילות, בכל מקרה שהאינטרס האישי זוכה אצלי להעדפת על פני האינטרס הכללי.
אברהם אדן (בר)
שבויים כבני־אדם
ביקור
בגרמניה
משלחת של הקיבוץ־ הארצי יצאה לאחרונה לביקור כגרמניה. היה זה הביקור הראשון של משלחת הקיבוץ־הארצי, מאז סוף שנות החמישים.
המשלחת של הקיבוץ-הארצי מנתה שמונה מ־ ״צעירי מפ״ם״ — ארבעה מי קיבוצים וארבעה עירוניים. הם היו אורחיהם של ה־ס.פ.ד. — המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית.
אמנון לין
חלק מהמחנה
תמונה
סוכנות לקטעי עיתונות
רחוב שמאי 8 ת"ד 724, טלפון 240242 ירושלים 79100
ידיעות אחרונות
1 ינואר 1984
7.11.84
ליוצאי התנועה האמריקאית שלום.
בחוזר שנשלח מטעם ההנהגה העליונה שיפרו לנו בשתי שורות שמחמת קשיים כספיים החליטה משלחת התנועה בצפון אמריקה להפסיק את הפעלת מחנות הקייץ במושבה ולהוציא את המושבה בליברטי ניו יורק למכירה.
אל תשכח לקחת מסלול ימני, אתה לוקח ימינה מיד בסוף הגשר ועם ה"פליסייד" רוץ למעלה (כביש יפהפה) ב-.10A תחשוב פעמיים אם לא צריך להכנס לספרינג וולי לקחת את הטריילר. "17" איזה שעמום של כביש שלא תרדם, לפחות עד מונטיסלו שם אולי יש מרוץ מרכבות עכשיו. או סרט בדרייב-איו וזה כבר יעיר אותך עד אקזיט 100. מול גרוסינגר קח שמאלה, ממילא איו לך די כסף להמשיך ישר. הטירונים נוסעים על ה-54 , הותיקים יותר נכנסים שמאלה תיכף אחרי ברום. אתה מתרגש. נכון, בכל זאת סע לאט ג'ש כבר חטף שם טיקט ולא שילם עד היום.
הגעת? לך תעשה סיבוב. תראה פעם אחרונה. הם החליטו למכור אותה. תכנס לפגודה. זחל לקומה השניה אם תהיה בשקט בשקט תוכל אולי לשמוע עוד צעקות אחרונות מועד מושבה. או זוג מתלחש. או את ברוך מחליף שינגלס בגג. לך, תעלה עוד פעם במדרגות של הצריף הישן נושך הזה, אם אתי או שלמה במשרד הם כבר שמעו אותך נאנח וחורק במדרגות. תציץ גם ממול אולי יש משהו טוב לילדים בליסט אנד פאונד. (אלה יכולים לאבד גם את האמא שלהם בלי להרגיש). תיקח, תיקח, אל תתבייש. ממילא החליטו לסגור פה. אפילו גרבים לשים במפקדים כבר אף אחד לא יצטרך יותר, מי בכלל צריך מפקדים, עושים מכירה אתה לא מבין, מכירת חיסול. מוכרים את האגם, את חדר האוכל (הוא באמת גרוטאה וארכיטקט אחד שאומר שהשוה"צ זה הדבר כמעט הכי חשוב בחיים טלו אמר לפני 5 שנים שהוא יפול לכל המאוחר לפני 4 שנים). מוכרים גם את השולחנות והספסלים, נו מה אתה רוצה שלא ימכרו כשהמופרעים האלה מטפסים עליהם ביום שישי הלבן שלהם עומדים, שרים עומדים שרים... אז יכולים למכור גם את הגרביים של המפקדים מהליסט אנד פאונד...
הלך, אל תתעכב שם,לך תחפש את השם שלך על הקיר של הרפת. אם תסתכל טוב אולי תמצא עוד פירורים טל חוטי רקמה שהבנות פעם רקמו בהם את הדגל של הקבוצה. קח תשים בכים אחרי שימכרו גם זה כבר לא יישאר.
יש אור במגרש? בטח שיש. תסביר להם שאיו לתנועה כסף ושעוד מעט יסגרו ואלה תמיד ישארו את האור דולק, אז איך לא למכור. ממילא כדור סל הם לא ידעו אף פעם. חוץ אולי 'משומרת' שלמה גלזר יכול לנצח את כל התנועה המפוארת שלך ביד אחד.
במועדון הדרכה עוד בטח יושבים. רק מתחיל הלילה בשבילם. (שליח אחד, ציני כמו שליח, אמר עליהם שהם יכולים להתוכח מ 8 בערב עד אחרי חצות אם לקום מחר ב 6.00 או ב 07.00 וזה שאף אחד לא יקום למחרת לפני 09.00 זה לא משנה מאומה לחשיבות הויכוח). אצל בית השליחים אל תתעכב אם במקרה הטוב הם גמרו להשכיב את הילדים (לינה משותפת הם עוד עושים) אז או שהם בישיבה או הסתלקו להווארד ג'ונסון לאכול גלידה. אחד הבוגרים אמר פעם על הבית הזה שזה הקיבוץ ש"בקיבוץ אין דה קטסקיל" אבל מוכרים הכל הרי, ימכרו גם את הקיבוץ בהזדמנות החיסול הרי לקיבוץ כבר לא נשאר הרבה למכור לקטסקיל הזה פה,
ואז אתה הולך לדשא הגדול שבין חדר האוכל למכבסה ופתאום זה בא לך וחודר פנימה ומכווץ שם משהו, ויש עוד רוח קטנה, קטנה, מטיילת לה בין השושנה הקמוצה למגן דוד ואתה מריח את הדשא הזה. ואוסף ממנו את דמעות הפרידה שנשארו לו מהאוטובוסים של פעולת אביב. ואתה שומע עוד פעם את ה"אני מבטיח הבטחה שלמה להיות"... במבטא מכיר תודה שיש מעט "רישים" ו"עיינים".
2/..
1984
2
ואתה רואה שוב את ילדי "ההגנה" גונבים את הדגל וילדי השואה מתחבאים לילדי המרד והמדריכה שרצה אחריהם אומרת פתאום שהיא אוהבת את המקום הזה והמדריך אומר לה שבעצם המושבה היא ביתו השני.
אבל זה עובר. תאסוף עצמך ותבין שאתה עוסק בסנטימנטליות גובלת בשמאלץ אמריקאי. וכמו כל חלוץ מזדקן אתה התם מבכה תקופה שחלפה, קום. עזוב את זה. זה כבר לא מתאים, אין לך איך לשלם את זה היום. החניכים ממילא כבר אינם באים, גמאה להם כבר מהמקרוני של הסרפלוס פוד. אין על מי לסמוך ונמאס לעבוד כל כך קשה. יאללה, לך הביתה רוצים לסגור כבר.
וכשתעבור בשער החוצה ומישהו יגיד עוד פעם "שומרים רגל" תצבוט לך איפה שהו ההבנה הכל כך אמיתית שיום לאחר שתימכר המושבה המתפרקת הזאת יעמדו למכרז גם חולצה אחת כחולה ושרוך אחד לבן.
זהו חברים. אם יש ביניכם הקוראים דף זה. מישהו שמעבר לסנטימנטים הישנים חושב שהוא יכול ומוכן לעזור בפעולה להצלת המושבה הזאת, שיפנה לאחד מהרשומים מטה וננסה לראות מה עוד אפשר לעשות.
דוד נצר - יסעור ביני תלמי - משמר העמק אורי אשל - חצור
הונגריה - 1946
THE BANNER Of THE WARSAW GROUP
דגל קן ורשה
ארכיון השוה"צ
1984
£־־.!! Linear nx~: t'r.r3.n•
c.s.21 cca1az5;7::1!1
סל ■סיג, avis a«l
התנועה העולמית
של השומר הצעיר
THE WORLD MOVEMENT OF HASHOMER HATZAIR
איטליה
maritime group in tei aviv הקן הימי בתל־אביב italy
עוד לא נותקה השרשרת ...
/ t $bfb
'*«/✓? - ־7 ''/י
*iKia's 1 ו J-fl-
לכל it• השומר הצעיר בא"י.
חזק!___________________________________עתון הבוגרים של תנועתנו הבוגרים שלנו, של " גבס ו ח •רועה סל הערכים תאידיאלוגייס סל תגועהגו ועל כסרם סל הבוגרים להעאדזז מסלוח *לגידור! זזסלא.
מדרגה זו אשר עלינו שליח מחיבת אותנו להעמדת שאלות תכופה, לבירורים קבועים ולסבור עצא• סל הערכים תהגועחיים . תאורגן הבהאים לכך הוא העהון הארצי- אס ♦רכס לו הסוסה לב סאח הסוסדיס הבוגרים.
תוך כד• היותו באה לבירור סאלוח םקי0 הינהון קסר האיד•
בין הקגים הסוגים בארץ , אסר אגו עואדיס באג• עוברה מל הוסר אחידות ביגיתם והלא גם סגמו* התגועס וגם הגסאתגו האסותאח בקבוץ תובעיס באתנו סחוף ■עולה בה■גסי דרכים ובעבורה.
בחור אורגן לבירור סאלוחיהם סל בו גריס-אחגכים, על היתון להקציב אקום ד.0*ב לבירור דרכג* ההיגוכיח. כ• ■תוך םצבו ה8יוהד סל הגוער בא"י f דורסוה סאלור. ווינוסיוח אוורוה אצלגו ■הרון סאין אנו •כלים לסצאו ברכוס ההיגוכי 60 ההנועח חעולאית.
בהתאם להאקידיו האגוי»0 לאעלה ובהחחסב עם העובדה כ• על חעתון לם»ק אה הצורך האלאנסר• לבסום לבוגרים בכל הססהים, •כיל העהון סדורים
"לי: ד//
א. מדור אידיאלוגי. ד. בתנועה העולמית.
* " ■•"כ*. ה. סיור ם9-והי.
u התנועה בארץ. ו. בקרת ספרים. ו. דואר המערכת.
המועד האחרון לקבלת החומר; 24/12-1931. לסלה ל«• הכתובה: ה.ד. 528 חל אביב. הג. הר. המערכת םונה בקריאה לכל השומרים והשומרות בארץ: אחים! הענו למפעל העתון!
המערכת: סגיאורל. חזק ואמץ! המזכירות הראשית.
התנועה הארץ ישראלית בראשיתה
THE ISRAELI MOVEMENT IN ITS BEGINNING
הסהדרוה הסויר ton*■ ההגהגה תראסית.
הקיץ חוזר בפעם המי יודע כמה. הרבה חופש גדול, הרבה ים וחם. בכותרות העתונים, במהדורות החדשות בארץ ובעולם, במכוניות באוטובוסים ובחדרים (שללא מזגנים) — חם.
וגם אם המצב קצת גבה גלי או רוגש לפעמים, ופעימות הלב בהתאם לטמפרטורה — עדיין אפשר למצוא פינה מרגיעה של צל. (לפחות עד שהשמש גם לשם תגיע). ואתם רציתם קיץ?!?
ואלה שמות:
חל"תים:
דני אלסי - גשור ענת אנברט - בית־ניר לאונרדו פריירה - אליפז עידית לוי - נגבה רותי שביו - דביר מרגי בן־גד - נגבה אסנת אוטמזגין - דביר רודולפו זלצמן - זיקים אייל ששון - כרמים רחל ליאני - כרמיה חיים יצחקי - כרמים עמוס קראדי - מצר משה אשכנזי - כישור דני סויסה - חריש שרית ברוך - חריש מני אלישע - כישור נעמי קניוק - בית ניר טלי נדם - כרמיה
י"גמלים:
אורן אדר - עין־שמר איילת וילן - נגבה רועי שפץ - נחשון רות כפיר - עין־שמר עמית ברנדס - יד־מרדכי אופיר רמות - הצור רותם נתיב - ניר־דוד תמיר לביא - רמת־השופט רן שריר - הזורע רותם זרטל ־ עין־שמר חובב בכר - שריד חנן בוך - ניר־עוז רחל ברוש - נחשונים
ניצן בר - הזורע אבישי הלפרין - בית־אלפא שרית פולק - הזורע איתן אפלבאום - גבעת־עוז לליב אברם - דליה איריס רובינשטיין - נירים עמנואל שלם - ניר־דוד יפעת זהרי - המעפיל אלון מורדכוביץ - יסעור אביגייל ויטמן - עין־השופט הגר סדן - בית־זרע יוחאי הכהן - בית־אלפא נרקיס רגב - עברון רותם קופר - ניר־עוז תמר קישוק - עין־שמר סגלית אריאלי - שער־הגולן אסף לפידות - גל־און יעקב מורד - יקום נירה אגמון - ברעם רון בהט - ניר־עוז רותי רוזמרין - סער ערן להט - שער-הגולן נועה לין - משמר־העמק חגית יוגב - בו־עם כרמל לוצטי - רמת־השופט נדב יקיר - עיו־השופט יוסי יוחאי - משמר־העמק נועה ערד - סער מיכל סטשבסקי - סאסא ניב מרגלית - ניר־עוז מלכה דרעי - סאסא יסמין גלנדר ־ מזרע אבנר לושי - עין־השופט
ליאור קוכלי - גן־שמואל יורם נחום - עין־דור תמנע סגל - ניר־יצחק גיא אידלסון - רבדים סיגי אגו - סאסא דוד זגורי - סאסא חנוך מהל - גזית הגר אלפו - סער גלעד אולשטיין - סאסא נועה שוסטר - גבעת־עוז גיא לוין - הזורע גלעד מרמלשטיין - נחשון איריס ארבל - עין־שמר ניב בראל - גזית עודד נווה - סאסא לילך וסיד - המעפיל תמי מרב - נחשונים אילן אלקבץ - יקום עדי קולקובסקי - עין־השופט אילת הלל - ברעם ניר נצר - דליה ניבה דטנר - שריד מיכל אורן - רשפים נחשון שכם - הזורע נועם דרור - יד־מרדכי איריס רונן - רמת־השופט יורם אורן - סער רינה ביטון - סאסא עירית להב - ניר־עוז יוחאי דוננה - ניר־יצחק נועם פירסט - ברעם רז אליאסף - שריד גיא אלון - שער־הגולן
טליה כהן - גן־שמואל אורית אלוני - שער־הגולן רינת שרייבר - נירים חגית פלישצוק - סער טלי לוי - עין־שמר עמירה אלון - נחשון טל רז - יקום טל עופר - שריד אורלי שליו - דליה זיו כרמל - עין־השופט בועז זלמנוביץ - ניר־עוז אלון שמיר - שער־הגולן תקווה סיגאווקר - סאסא רועי לנס - בית־אלפא צפריר רובין - חורשים יורם סירני - ניר־דוד הגר נוי - סאסא שגיא שדמי - ניר־דוד שי שחם - סאסא אסנת נישט - להבות־חביגה שרית בגם - שער־הגולן צור לנס - בית אלפא דקלה נצור - עין־השופט יגאל שמיר - חורשים אסנת גבאי - שער־הגולן אייל אדוט - גן־שמואל גלית טוביה - העוגן דוד צל - יסעור נעמי רבין - געש גלית קצנלבוגן ־ עין־שמר ענבל קירי - שער־הגולן איתי גלעד - ברעם נירית קרן - גלאון
אלה שמות המדריכים שהשקיעו, סבלו, ךברו, טיילו, התפלספו, וגם חינכו(!). העבירו את המקל למשלחת החדשה ותוכיחו להם שזה אמנם קשה, אבל אפשרי.
בהצלחה!
ימים חמים
על החומה 12.9.85
דף מידע מס' 125
10.8.1985
מכתב מההנהגה העליונה 28.7.85
לקיבוץ משמר העמק ולמזכירות רב שלומות. עם תום ימי שהות חניכי תכניות הקייץ בקיבוצכם וכמודעים למכלול בעיות אירוח ואימוץ הילדים אנו מעריכים ומודים לכל שנתנו יד להצלחתו של מפעל חינוכי חשוב זה.
מקווים ומאמינים כי אותם ימים של חיים בקיבוץ יהיו תחילתו ולו רק קצה החוט של קשר לארץ לקיבוץ ואולי גם להגשמה ועליה בעתיד. בתקווה כי גם אתם יצאתם במשהו נשכרים מתקופה זו אנו שולחים לכם ברכת כה לחי ולהתראות בשנה הבאה. דובי מילמן ../2
מי היה מאמין - עד לפני שנתיים שישמע מפי מוטי הורוביץ את המונולוג הבא - שיקום! כששואלים את מוטי; אנחנו הרי זוכרים מהיכן באת ובמי תמכת, איך קרה המהפך? מוטי מחייך אל תמונת בן גוריון התלויה על הקיר בחדרו, ועונה; בזמן בנית ה"שומריה" באחיהוד, גייסו אותי כאיש בנין לריכוז ההקמה. עבדתי שם מספר חודשים, התחלתי להרגיש מה זה תנועת נוער -וזה נתן לי את הדחיפה להמשיך, כאחראי על בינוי ואחזקה בתנועה.
תנועת השוה"צ גדלה, ומדי שנה נפתחים קינים חדשים. כיום פועלים ברחבי הארץ מקרית שמונה בצפון לעד ירוחם ודימונה בדרום 50 קינים, ובקרוב ייפתחו עוד. לעומת זאת, מזח כ-20 שנח לא נבנה שום מבנה רציני חדש. אבחנו עדיין התנועה היחידה שעובדת במקלטים, צריפים ואזבסטונים. הקבהייא החליט להקציב לכך ככוח רב - 50% מתקציב התנועה הולך לבינוי - ואני נרתמתי לעשיה. תכננו תכנית למבנה מתאים שכולל 7 חדרים (חדר לכל שתי קבוצות), אולם, מקלט ושירותים מרווחים. 450 מ" ב-3 קומות, כשלמעלה יש גג פתוח ומואר. מבנה יפה, אבל לא צורם. אגב, מחיר ה"צעצוע" הזה כ- 140 - 150 אלך דולר!. נשאלה שאלה: האם תוספת הבנוי תביא עוד חניכים? ההנחה היתה שחניך שמחפש תנועת נוער, יעדיף מבנה מושך על פני מקלט או צריף רעוע ודולף. זה אגב מוכיח את עצמו בכמה מקומות. קן, ע"פ תפיסתי, צריך להיות מקום פתוח. ילד שמרגיש 'צפוף' בבית, יוכל לבוא לקן, לשחק, לקרוא ולדבר בו. חברי הקבוצה יטפחו את מחדר שלהם, ותווצר הרגשת בית לחניכים.. בעיה שניה היכן לבנות? ראשונים בסדר העדיפות נקבע! קינים במקומות שבהם עבדו במתקנים לא מתאימים, ובהם מספר חניכים רב ומסתמן פוטנציאל גם לשבים הבאות. בכל מקום כזה יש ליצור קשר עם העיריה כדי לקבל מהם מגרש מתאים. כאן נכונה לי הפתעה: כל הדלתות פתוחות לפנינו! אין לכם מושג עד כמה מעריכים את השוה"צ בכל המקומות אבל אני רוצה להדגיש - לא את מפ"מ. היא לא פופולארית, ואנחנו נמנעים - טאקטית, מלעבוד עימה. לדוגמא, נפגשתי מספר פעמים עם דוד מגן, ראש עירית קרית גת ואני לא צריך לאמר עד כמה הוא רחוק מאיתנו והוא אמר לי: ' רק תבואו - ואתן לכם את הכל. קחו את הנוער, תעסיקו אותו שלא יעשנו חשיש ולא יתדרדרו' זו התפיסה של ראשי העיריות, ורבים מהם מעריכים את עבודתנו כרצינית. בנוסף לקינים חדשים אנחנו משפצים 'חורבות' ואפילו מעמידים מבנים טרומיים שאותם אפשר להעביר למקום אחר בעת הצורך. נעלם גדול הוא איך ישמרו על הקינים. פועלים הרי לא נביא לנקות, ואם־בית לא נחזיק ולנקות מבנה של 450 מ"ר זה לא פשוט! ... המשלחת מונה השבה כ - 180 איש (חוזרי צבא וי"ג) וזה הרבה. הנה למשל, הוחלט להתלבש לאחר כמה שנות עבודת נפל על קרית שמונה. שיבצו שם 5 שליחים ו-2 י"ג. אל הי"ג איני בא בטענות. רובם עושים עבודה יפה. אסור לשכוח שאנחנו, בעצם, לוקחים נערים שרק גמרו את המוסד, שלא היה חסר להם כלום, שאין להם אתגרים, שאין להם כלים להתמודד עם החיים, זורקים אותם בארץ ואומרים להם - תחנכו נוער! וזה אומר .קודם כל התמודדות עם הרחוב. כמה מאיתנו יודעים איר עוטים זאת? הייתי מזמין כל אחד לגליל, למפעלי הקיץ הרבים והמגוונים, שמתבצעים שם לאורך כמה שבועות - בודאי היה יוצא מתפעל ונרגש. בחלק מהעיירות אנו מופיעים לא כהשוה"צ אלא כמתנ"ס חינוכי ממדרגה ראשונה. נשאלת השאלה האם כדאי לקחת כמה עשרות נערים בעיירה, לשבץ בה 4-3 קומונרים, לעזור להם בבתים ובכתות, לפתוח מועדון ומשחקיה? למרות שזה עולה הון כסף, התשובה שלי היא כן. חובה! יש גם שאלה לאיזו הגשמה לכוון אותם. אני אומר שלהשאר בעיירה ולהביא תועלת חברתית, זו הגשמה חשובה לא פחות מאשר ללכת לקיבוץ. כתבה זו נלקחה מתון עלוך קיבוץ בית אלפא 30/8/85 ויש להניח שמספר חברים ימצאו בה ענין.
חולצה כחולה - והיא עולה...
דף מידע מס' 130
28.9.1985
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה הראשית
השומר הצעיר
אל:
מזכיר קיבוץ
משמר העמק
שחרור חברי קיבוצך למפעלי חנוכה
מפעלי חנוכה השנה מתחילים לצבור תנופה, ואיתם כמובן גיוס כח-אדם למפעלים השונים - מדבר יהודה, מכתשים, אילת. על מנת להוציא את המפעלים אל הפועל נזדקק לכח-אדם שיוביל וינחה את הטיולים והמחנות.
אנשי קיבוצך:חגי יזרעאלי
הסכימו לקחת על עצמם את לשמש כחובש בטיול אילת
ומבקשים היינו שתאשר את שחרורם לתאריכי ההכנה
הטיול עצמו ב - 9-13.12.85
למרות הפנייה המאוחרת אנו מקוים שתשחררו את חגי
מחכים לתשובה חיובית מהירה
העתק: חגי יזרעאלי תיק חנוכה
תל־אביב 204 65, רח' בצלאל יפה 7 טל. 3*291161
תל-אביב 29.10.85
בתודה ובברכה
צפי וגלי מח' צופיות ההנהגה הראשית
ניתן בהוקרה על השתתפות בתכנית "ידיד" encounter program
ההסתדרות הציונית העולמית מחלקת הנוער והחלוץ האגף למפעלים קצרים
תנועת השומר-הצעיר בעולם הלשכה המרכזית מפעלי קיץ
HASHOMER HATZAIR kibbutz־־ ־artz!
13, LEONARDO DA ViNCI ST
world Zionist organisation youth and hechalutz department
חתימה
1985
ספירת מלאי
בדו"ח, שהכינה ההנה"ע (יוני 1985), נמסרו העובדות הבאות על התנועה בצפון אמריקה:
בארה"ב כולה קיימים 7 קינים, המונים כולם יחד(!) 180 חניכים מגיל 9 ועד 22. מהם 20 בוגרים. באחד מהם, קן סן־פרנסיסקו, פסקה הפעילות לחלוטין והקן סגור. בקנדה קיימים שני קינים שבהם כ־60 חניכים, מהם 6 בוגרים.
קצת פירוט:
ניו-יורק: 20־30 חניכים, 3 בוגרים.
לוס־אנג'לס: 30 חניכים, 2 בוגרים.
פילדלפיה: 20־30 חניכים, איו בוגרים.
בכל היבשת, לפי הדו"ח, יש עכשיו שני גרעינים, המונים יחד 40 בוגרים. האחד גרעין לגבולות, שחלקו יעלה השנה וחלקו כנראה בשנה הבאה, והשני גרעין לאידמית, שלא ברור מועד עלייתו.
ב־25.5.85 התקיים בניו־יורק כנס מורחב ש? השליחים ביבשת, בהשתתפות נציגים מן האלץ. בדיון של חשבון נפש תבע רן גולן (משמר־ העמק) להכריז על חיסול התנועה בצפון אמריקה על־פי לוח זמנים מפורט שהכין. לפי דבריו: "אין יותר באפשרות הקבה"א ומפ"ם להמשיך לתמוך באופן קבוע במסגרת חסרת כוח עמידה שכזו". לדעתו יש להעביר את בל הפעילות הציונית למסגרות אחרות.
הצעתו של ח נפלה ברוב גדול והתקבלה ההחלטה, הבאה: "ההנה"ע מאמצת את סיכומי, המשלחת הצפון־אמריקנית, הרואה את עבודתה הציונית בארה"ב משתרעת על תחומים שונים, כשבמרכזה העבודה בקן בתנועה החינוכית".
התחומים המשלימים על־פי ההחלטה הם עבודה באירגוני ומועדוני סטודנטים, "שולחן עלייה קיבוצי", גחל"ת(סטודנטים ואחרים שהיו בארץ), "צוותא" (הקמת והפעלת מועדונים בעלי מגמה חינוכית ציונית ברוח מפ"ם), חוגי חטיבה-צעירה על פי הדגם של "חטיבת אנילביץ", ,שלום־עכשיו: קשר עם בתי־ספר ופרופסורים וחוגים המקורבים למפ"ם.
1985
התנועה שפסקה מנוע
"חלק ניכר מתקציב הקבה"א מוקדש לתנועה השומרית בצפון אמריקה, שלמעשה, כמעט ואינה קיימת. ,המנהיגות' בארץ אינה מובנה להודות במציאות זו, ממשיכה ,לשחק' את המשחק ולשלוח שליחים לפי המפה", טוענים שליחים חוזרים
ארי טסלא, גבעת־עוז, הרכז החדש של ההנהגה העליונה: "הקבה"א עדיין לא החליט, שהעבודה
הציונית שלו אינה כוללת את צפוך־אמריקה, שם היד,דית ?יימדת כפני התבוללות וטמיעה, שמבחינת היקפם אפשר להשוותם רק לשואה. אם בעוד חמישים שנה לא תהיה יהדות בצפון־אמריקה מה נענה לבנינו, כשנישאל על־ידס: מדוע התקפלתם?
גם אם ההגשמה התמעטה בשנים _ האחרונות ובכל התנועות, יהיה זה מוגזם לומר,'שהשומר־ הצעיר לא קיים בצפון אמריקה. יש קינים ויש מדריכים ויש בוגרים. לפי הערכתי, בעבודה נכונה וביישום תוכניות עבודה חינוכיות, המתאימות לחברה האמריקנית, אפשר להגדיל מחדש את התנועה. שליח שיבוא ויעבור נכון, בעוד שלוש שנים יראה את חניכיו מדריכים בקן והשליח שיבוא אחריו — כנר יהנה מחפירות.
לא מעניק את
"משלם המיסים"
עם אפרים רוזן, מזכיר הקיבוץ־הארצי,
המחזיק בתיק ההנהגה העליונה.
ש.: לאור החמרת המצב הכלכלי והצמצומים הגדולים בקיבוצים, האם לא הגיעה השעה לצמצם גם במשלחת הגדולה בצפון אמריקה?
רוזן: "יש החלטה לקצץ בתקציבים. אנחנו, הקבה"א, התנועה היחידה שמממנת את מרבית פעילותה (כ־80 אחוז) מתקציבה היא, דבר שלא קיים בשום תנועה אחרת בהסתדרות הציונית. ועלבון נוסף על עוול, שהטילו עלינו את המס הזה של 15 אחוז על העברת כספים לחדל. אז הסוכנות, שמעבירה הרבה כספים, קיבלה פטור, אנחנו — לא. אנחנו עוד חייבים לשלם 15 אחוז על כל הכספים שאנחנו מעבירים לפעולה החינוכית בחו"ל ולקיום השליחים ומשפחותיהם. אין לנו ברירה, אלא לקצץ מתוך כוונה להקטין ביותר ממאה אלף דולר את. ההוצאה שלנו באמריקה הצפונית,
ממשיכים לשחק
שלמה גלזר, רשפים, סיים לפני כשנה שליחות ארוכה בארה"ב: "הפוליטיקאים, אלה ששולחים אותנו, יודעים את המציאות מזמן, אבל אינם מוכנים להכיר בעובדות ולהסיק מסקנות... כשאתה חוזר ומספר את האמת, אומרים לך שלא הצלחת, ולכן אתה מתוסכל, או שפשוט לא מזמינים אותך לסיכום.
בחמש השנים האחרונות העלתה התנועה השומרית 40 מגשימים (שבחלקם חזרו). הגרעין שמתארגן היום, מונה 20 בוגרים. אם יעלו מהם בכ?5ל — זה יהיה בטפטוף. אז בשביל העלייה הזו הקיבוץ־הארצי מחזיק באמריקה־הצפונית 8(!) שליחי תנועה. אני חושב שהכל מתחיל מההגדרה. שליח שיוצא, לא מגדירים לו במה הוא, בעצם, צריך לעסוק, אלא באיזה רכב מותר לו לנסוע. אי־ ההגדרה הזו, לדעתי, אינה מקרית. כי לבוא ולומר, שאין יותר שומר־צעיר בצפון אמריקה — זו אמירה שקשה לנו, כאן בארץ, להתמודד איתה. זו אמירה ברמה שהמנהיגות שלנו לא מוכנה להודות בה. לכן ממשיכים לשחק כאן את המשחק ושולחים אנשים
שזו גם היבשת הפרובלמאטית ביותר מבחינת הפעולה שלנו. יותר נכון לומר, שלא יהיה זה קיצוץ, אלא אי־חידוש פעילות במקומות מסויימים (4-3), בתיאום עם המשלחת שלנו בצפון אמריקה". ש.: מתי זה עומד להתבצע?
רוזן: "אנחנו עובדים עם בני־אדם ויש אילוצים שונים. מכל מקום, את תקציב תשמ"ו תכננו יותר קטן".
ש.: לאור מצבה של התנועה בצפון אמריקה, האם מתוכנן דיון גנראלי על מטרות חדשות ועל אלטרנטיבות?
רוזן: "בהחלט הגיע הזמן לקיים את הדיון. אולי באמת ברמת הוועד־הפועל. אין זה נכון, שלא התכנסנו כבר בעניין הזה. בשנה האחרונה התקיימו דיונים ארוכים אל תוך הלילה בפורומים שונים, ו"במועצת הברית העולמית של מפ"ם" היו דיונים נוקבים מאור בנושא. האמת, שתמיד עבדנו במשלחת בכמה מסלולים. חמישים אחוז מההגשמה הציונית בצפון אמריקה בקיבוצים שלנו אינם מהשומר־ הצעיר, הם באו מהחטיבות הצעירות,
לפי המפה.
מחזיקים בניו־יורק שלושה שליחים, שאחד מהם, עבדכם (שלמה גלזר, — ע.כ.), עשה כבר בארץ כמה דברים גדולים, וכאן מתעסק עם חמישה-עשר דרדקים זבי־חוטם. אז השגתי "שיא": בניו־יורק המעטירה, שניים וחצי מיליון יהודים, היה לי קן עם 50 חניכים מגיל 9 עד 22, וכולם בארץ טפחו לי על השכם. ה־50 האלה כבר נזלו מזמן בין האצבעות, והיום. ל־15 השרידים שנותרו בקן, נשלח שליח, שבארץ ריכז מחלקה גדולה בקיבוץ הארצי".
"קן מונטריאול התמוטט", ממשיך שלמה גלזר. "שבק חיים לגמרי מסיבות הקשורות ליהדות המקומית. השליח שגמר המלח לסגור. אמרו לו בארץ: רק על גופותינו. שלחו חדש ואמת לו: סע למונטריאול. תמצא שם כבר מה לעשות. הכל, רק לא להודות בכישלון".
סטודנטים ואחרים, אך נכון, שעיקר המאמץ היה בתנועה החינוכית. נצטרך לתת את התשובה לשאלה, האם הקיבוץ־הארצי רוצה להמשיך ולהשתתף בפעילות הציונית בגולה, מעבר למה שמוקצב לו(9 שליחים) מהסוכנות, או לומר: מה שנותנים, זה מה שיש.
גם לא הייתי מציע לעצמנו לנהל את הדיון העקרוני הזה על רקע של דיון תקציבי. אבל, אסור לנו לשכוח, שאנחנו בסך־הכל אחוז אחד באוכלוסייה, ויש גבול למה שאנחנו מסוגלים לקחת על כתפנו".
ש.: מדוע לא נוצרה בקיבוץ־הארצי מודעות למה שמתחולל בתנועה בצפון־ אמריקה?
רוזן: "האמת היא, שהנושא הזה, מראה, לא כל־כך מעניין את העיתונות התנועתית, וכנראה שגם את החברים לא. מה שאתה מכנה ,משלמי המיסים'. הייתי חודש באירופה בקשר לעבודה החינוכית והציונית של הקיבוץ הארצי שם. העיתונות התנועתית ("השבוע", "על המשמר"), לא כל־כך התעניינו מה קורה שם. מה מצאתי שם. זו האמת".
הדברים אינם כלל פשוטים. מרבית הנערים,
שהם באוכלוסיית היער שלנו, חייבים להשלים בהנהגה העליונה בתל־אביב העסקים לא בדיוק מהפכה תלת־מימדית: להכיר ביהדותם, להכיר כרגיל, אבל לא מעריכים, שהגיע הזמן לשידוד בציונות ולהכיר בסוציאליזם כמהפכה חברתית, מערכות טוטאלי. ולהגשים כל זאת אישית. ובתנאים של היהדות בארה"ב, זאת מהפכה מאוד לא פשוטה". גם ארי שותף להכרה, שהגיע הזמן לדיון רציני. "לקראת ועידת הקבה"א, העומדת להתכנס בקרוב, ביקשנו, שהמרכיב הציוני במשנה הכללית של השקפת עולמנו, יקבל את המקום והטיפול המתאימים".
הדגם של וארשה לא עונה
מחלקת ההסברה
1985
כן לשלום לא לסירוב!
האירועים שהתרחשו בשבועות האחרונים הוכיחו בבירור, שעל בסיס קווי היסוד של ממשלת האחדות הלאומית לא ניתן להתקדם אפילו פסיעה קטנה אל השלום המיוחל.
ראש הממשלה שמעון פרם עשה כמיטב יכולתו "למתוח" את קוי היסוד והציע כמה הצעות נוהליות חשובות וחיוביות שתרמו תרומה של ממש לשיפור האווירה ולשיפור מעמדה ודימו יה הבינלאומי של ישראל.
אולם תגובתו השלילית החריפה של הליכוד והימין כולו הוכיחה שהם היו ונשארו "סרבני השלום" ושרק אם תפורק ממשלת האחדות הלאומית ותקום ממשלה בראשות תנועת העבודה ניתן להתקדם גם באופן ממשי ומהותי לקראת השלום.
תגובתה של מפ"ם שתמכה בצעדיו החיוביים של ראש הממשלה אף שאין בהם לפי שעה שום פריצת דרך מוכיחה שתמיכתה של מפ"ם (ושל השמאל הציוני כולו) בכל צעד לקראת שלום נתונה מראש,
מפ"ם הצביעה נגד הצעת אי האמון של גאולה כהן שניסתה לבלום את נסיונות הגישוש והיוזמות של ראש הממשלה. בכך הבליטה מפ"ם את תמיכתה בתהליך השלום.
מפ"ם נמנעה מהצבעה על התמיכה בממשלת האחדות הצבעה, שבר. הצביע הליכוד בעד הצעת הסיכום של ראש הממשלה.
המנעותה של מפ"ם באה להדגיש שוב, שעל בסיס קווי היסוד וההסכם הקואליציוני של ממשלה זו לא ניתן לחדש את תהליך השלום ושלכן על ישראל להעדיף שלום של ממש עם ירדן והפלשתינים על "שלום בית" מדומה עם "סרבני השלום" הליכוד ושותפיו מימין.
השלום הוא המטרה העליונה והמרכזית של ישראל והוא תנאי מרכזי לקיומה והתבססותה באזור זה ולכן דרושה יוזמת שלום ישראלית אמיצה ונמרצת על בסיס של הכרה הדדית בו זמנית, הגדרה עצמית ונכונות ישראלית לסגת מרוב השטחים המוחזקים, תוך סידורי בטחון, פירוז השטחים שיפונו והסכם שלום מלא שיבטיח את עתידם ורווחתם של מדינת ישראל ומדינות האזור כולו.
הצעת החלטה לשיחה / דני זמיר
קיבוץ משמר העמק מביע את תמיכתו העקרונית ביוזמת השלום של ראש הממשלה ומחזק את ידיו במאבקו עם העמדות הקיצוניות של הליכוד.
הקיבוץ מצטער על הימנעות נציגי מפ"ם בכנסת, בהצבעה על הצעת אי אמון של "התחיה" שהוגשה בעקבות יוזמת השלום של ראש הממשלה.
דף מידע
נושאים
מדיניים
מפ"ם- מפלגת הפועלים המאוחדת
המועצה העולמית השוה"צ גבעת חביבה
על המשמר 3.4.86
מה־3 באפריל עד ה־6 באפריל
סדר היום:
יום ה,: 3.4.86 -
21.00 - פתיחת המועצה. יום ד: 4.4.86 -
08.00 - מליאה: הצגת הנושאים לדיון.
10.00 - חוגי דיון.
הנושא: מהות תנועת הנוער בימינו.
12.30 - מליאה -
פגישה עם: שר הקליטה, יעקב צור.
יעקב חזן.
אריה דולצ'ין,
יו"ר ההסתדרות הציונית.
יום שבת: 5.4.86 -
חוגי דיון. הנושא: מסלול הבוגר להגשמה. יום א,: 6.4.86 -מליאה: סיכומים והמלצות.
בריסל
אנטוורפן
פריס
ליון
מרסיי
וינה
ציריך
באזל
רומא
מילנו
טורינו
טורונטו
מונטריאול
ניו־יורק
שיקאגו
לוס־אנג'לס
פילדלפיה
אן־ארבור
מלבורן
מקסיקו־סיטי
קרקאס
סנטיאגו
מונטוידאו
ריו־דה־ז'נירו
סאו־פאולו
בואנוס־איירס
חינוך והגשמה
על המשמר
17.12.1986
מועצת קן קיבוצי
מחר יום ה' עד שבת
(18-20 דצ,)
המקום: מוסד שומריה בקיבוץ משמר העמק
שעת פתיחה: 17.00 נושאים לדיון במועצה:
1. דברות השומר הצעיר והשקפת עולם שומרית.'
2. תנועת השוה"צ במכלול חיי המוסד.
משתתפים:
1. נציג מכל קבי י"־י"ב ומשקיף מכל שכבה ט;
2. רכזים חברתיים ומדריכי ח"צ.
3. 2 נציגים מחבר עובדים בכל מוסד.
הסעים:
אוטובוס 1: יציאה 14.30 ת"א (בית הדר) אוסף ביקום. אוטובוס 2: יציאה 15.00 ממעברות. צומת כפר הרואה;
15.15 גן־שמואל וצומת כרכור; 13.45 אגד עפולה.
אוטובוס 3: יציאה 16.00 מחיפה (אולמי רון).
* נא להביא שקי שינה. *־ להתראות,
צוות המועצה
עמוד 16
על המשמר
18.12.86
מועצת הקן הקיבוצי של השוה"צ נפתחת היום
מאת שלמת גלזר, כתב "על המשמר"
מועצת הקן הקיבוצי של תנועת השומר הצעיר תיפתח היום "במוסד שומריה" במשמר העמק.
על קיום מועצה מיוחדת, שתעסוק בבעיות היהודיות המאפיינות את פעילות השומר הצעיר בתנועה הקיבוצית, הוחלט במועצה הקודמת של התנועה שנערכה לפני שנה בבית "דני" בשכונת התקווה.
רכז התנועה, חגי הלוי, מסר, כי בשלושת ימי המועצה ידונו המשתתפים בהשקפת העולם של השומר הצעיר ובדרכי פעילותו של הקן הקיבוצי.
המועצה אמורה לדון בעשרת הדברות של השומר הצעיר ולבחון את הרלונטיות שלהן לתקופתנו. הכוונה לעסוק בהיבטים הרעיוניים, התרבותיים והחברתיים ולדחות את הצעדים הארגוניים לתקופה מאוחרת יותר.
נציגי הקן הקיבוצי במועצתם צילום: ויקי כהן
על המשמר
מועצת הקן הקיבוצי הסתיימה ללא החלטות
מאת שלמה גלזר, כתב "על המשמר"
מועצת הקן הקיבוצי של השומר הצעיר הסתיימה אתמול אחרי הצהריים בקיבוץ משמר־העמק מבלי לקבל החלטות.
במהלך מליאת הסיכום. שאמורה היתה לאשר את הצעות ההחלטה שהוגשו, העלה אחד הצירים, דרור מגן־שמואל, הצעה לסדר, בה ביקש להפסיק את ההצבעה בטענה כי הצעות ההחלטה הן כוללניות מדי ומשמיטות חלק מההצעות שעלו בחוגי הדיון. הוא הציע להעביר את כל הצעות המועצה והחוגים לדיון בקינים ובהמשך למועצת השומר הצעיר שאמורה להתקיים בעוד חודשיים. הצעתו התקבלה ברוב גדול.
מועצת הקן הקיבוצי התקיימה מיום חמישי עד שבת ועסקה בחיי המוסד החינוכי ב־3 מעגלים: "אורח החיים במוסד ובקן התנועתי, מערכת הקשרים. קיבוץ־מוסד ויחסי הגומלין בין המוסד והחברה הישראלית.
מזה 5 שנים לא התקיים דיון דומה בתנועה ולאור התהליכים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים העוברים על החברה הישראלית גבר הצורך בעיון מחודש בדרכו הציונית־סוציאליסטית־חינוכית של השומר הצעיר.
נושאים מרכזיים נוספים שנידונו במועצה היו מטרותיה ומשמעותה של התנועה בקן הקיבוצי, הלימודים והיחס לתעודת הבגרות. גם החינוך לעבודה כגורם מרכזי בחינוך לחיי קיבוץ נידון במסגרת חוגי הלימוד והדיון במועצה.
21.12.86
ארנון לפיד
האתוס, הפאתוס ובעיקר הארוס
בימים אלה ממש עוסקים אלפי תלמידים במוסדות החינוכיים בקבה"א (להלן — שומרים)
בעניין רגיש מאין כמוהו —
עיון ובדיקה מחודשים בעשרת
דיברות השומר.
לא מחמת כובדן של המגבלות והעול המוסרי שהטילו הדיברות על השומרים הם התפנו לפתע, 70 שנה מאז נוסחו לראשונה, למעשה הרב הזה, כי אם, פשוט: "מתוך רצון לבדוק, מרוע איננו שבעי רצון מן התנועה בתוך המוסד". את מצוקתם זו ביטאו השומרים במועצת השוה"צ אשתקד ומבלי להתמהמה, החליטו אז, כי "השוה"צ — מה היה ומה הוא כיום", יהיה הנושא שיעמוד במרכז תוכנית ההדרכה של התנועה. כך הגיעו גם אל קודש הקודשים. עשרת הדיברות.
ב־20/11־18, במוסד "שומריה" במשמר העמק, תתכנס "מועצת הקן הקיבוצי" של השוה"צ ותסכם את מה שהושמע והוצע בקנים. במושבה הראשון תדון המועצה בהשקפת העולם של התנועה ככלל. בשני תתמקד בכיווני פעולה ודרכים מעשיות ליישום ההשקפה הזאת במוסד החינוכי.
— רון צור (משמה"ע), רכז מחלקת החינוך בהנהגה הראשית של השוה"צ ("בקיצור — רכז מחלקת החינוך בהנהגה הראשית"), משהו גדול עומד להתרחש?
— אני מציע להזהר במלים גדולות והגדרות מפוצצות. בהיסטוריה התנועתית ידוע על לפחות פעמיים, שעסקו בנושא הזה, והסתבר שלא פשוט להגיע לפתרון.
— רק פעמיים?
— מדובר בעשר השנים האחרונות. ותמיד נאמר, שהפעם זה אחת ולתמיד.
— מה בדיוק מציק לשומרים?
— הייתי מגדיר זאת כאי־נחת מחוסר היכולת להשיג מטרות גדולות, וחוסר האונים מול תופעות כמו הירידה מן הארץ, ממדי העזיבה הגדולים מן הקיבוצים ולא פחות, הסיבות שנותנים להשארותם אלה שנשארים. אנו מניחים שבגיל העשרה מתגבשות אצל האדם תפיסותיו הערכיות, והעיסוק בתפיסות אלה, בגיל זה, הוא צורך טבעי.
— של החניכים עצמם, או של ההנהגה הראשית?
— של החניכים. כך אני מתרשם בסיורי בשטח. החניכים צמאים לדיון בשאלות קיומיות ומבקשים תשובות. הם חשים, שהמערכת הקיבוצית והמוסד אינם נוגעים די בשאלות האלה. עשרת הדיברות של השומר הן נקודת מוצא טובה. הן בהישג יד, מנוסחות היטב והן שלנו.
— אתה זוכר את הדיברות בעל־פה?
— בדרך כלל לא. עכשיו, בגלל העיסוק בנושא, אני יודע, אבל אין לכך כל חשיבות.
— הכיצד?
— החשיבות היא לא בציטוט נכון של הדיברות, אלא בהפנמת הרעיונות שגלומים בהם.
ובכל זאת.
— טוב. זה מתחיל ככה: השומר הוא איש אמת ועומר על משמרה. הוא חלוץ השחרור הלאומי של עמו ומולדתו ונאמן לערכי תנועת הפועלים החלוצית הלוחמת. הוא איש עבודה ומגשים בקיבוץ השומרי. לוחם לשוויון, שלום ואחוות
עמים. אח נאמן לחברה השומרית וסר למשמעת מדריכיה. פעיל בחברה ומקיים יחסי ריעות ושיתוף עם חבריו. רגע, כאן אולי אני מחליף עם השמינית. תיכף אזכר, אל תדאג. השומר חובב טבע, לומד להכירו ומושרש בנוף מולדתו. השומר אמיץ, עצמאי ומלא חדוות נעורים. חותר לשלמות רוחנית וגופנית. יתכן שעירבבתי כאן משהו. האחרונה, בכל אופן, היא: השומר יוצר
ומגשים סגנון חיים חלוצי, ובסוגריים, אינו מעשן, אינו שותה לשכרה ושומר על הטוהר המיני.
— אלה דיברות לסופרמן.
— באמת, אחד הדברים הראשונים שנבדוק, זו צורת הניסוח. היא מאד תובענית.
— עדיף כבר לקבל את עשרת הדיברות מן התורה.
— שים לב, שדיברות השומר מנוסחות תמיד באופן חיובי. הן דיברות עשה, ולא אל תעשה. הן צריכות לכוון אל האידיאל הרצוי, וקיים באמת ויכוח, אם הניסוח הזה הוא בכלל אנושי. ההנחה היא, שכחילונים, אנחנו חייבים בהגדרת התייחסותנו לעולם. הפרט מול החברה, העם. האדם מול הטבע. תפיסת השוה"צ מנסה להקיף הכל, כמעט כמו הדת היהודית, אבל לא במובן של כזאת ראה וקדש, אלא כזאת ראה וחדש.
— תורת חיים?
— נכון. כאן, ולא דווקא בפוליטיקה, טמונה הרדיקאליות של השוה"צ.
— באיזו מידה מקפידים השומרים על קיום עשרת הדיברות?
— ב־15 השנים האחרונות, נאמר, מאז 67', עם המשבר האידיאולוגי הכללי, הם כמעט ונשכחו. פשוט זרקו אותם. מסתבר שלחניכים מאז, הח"צניקים של היום, יש בעיה עם הדיברות. הם בכלל לא עסקו בזה בזמנו... אה, עכשיו נזכרתי איך מתחילה הדיברה התשיעית: השומר מחשל את אופיו.
— למה התכוון, לדעתך, המחוקק, בהטיפו לטוהר מיני?
— ידוע, שהארוס היה תמיד בסיס בהגות השומרית. מניחי היסודות לתנועה דיברו על שלושה עיקרים: הארוס, האתוס והפאתוס. נושא המין היה נושא פתוח ולגיטימי לדיון בתנועה, ברוח התפיסה הפרוידיאנית. אני מניח, שהכוונה בטוהר מיני היא למערכת בריאה והוגנת בין בני הזוג. שיתוף, שוויון, אי־ניצול, הדדיות. כלומר, גישה חיובית, בריאה ומעודדת ליחסים בין
דיברות השוה"צ, לא כיפוין, אלא ,.בדיקה ועיון מחודשים"
המינים. מאז ומעולם היה זה מתפקידי המדריך בתנועה לסייע ולהנחות את החניכים בעניין זה.
— כך זה גם כיום?
— לפחות חלקית. זו אחת הסיבות, שיש לכל קבוצה במוסד זוג מדריכים, בן ובת, שיחד עם המחנך והמטפלת יוכלו להדריך ולכוון.
— חלק מהדיברות הן גזירות, שאי אפשר לעמוד בהן.
— הכוונה, במפורש, לצאת נגד התפיסה המקובלת בחברה הסובבת ולחנך לשליטה עצמית. הדיברה הזאת, העשירית, היא קצת פרובלמטית כיום. דברים השתנו. אישית, אני מתנגד לעשות שמח בעזרת אלכוהול. ודאי שאני,נגד עישון. מעניין שהיום, אחרי שהמודעות לנזקי העישון הגיעה מארה"ב, מתחילים גם כאן לפעול בהתאם. הדיברות מדברות על אידיאל. כל אחד יודע, שאידיאה
אינה מוגשמת לעולם. השוה"צ מגדיר עצמו כאידיאליסט.
הדיברות, כלשונן, מקובלות עליך?
— חלקן הגדול כן, לפחות מבחינת התוכן. יש בעיה עם הניסוח של הדיברה השנייה, שכוונתה, פשוט לציונות.
— חסר בהן משהו?
— כן. תביעה'יותר ברורה לאחריות. הצדק כאמת מידה וסודית לדברים. הדגשת נושא חירות האדם.
— אפשר, שהמועצה תבקש להוסיף על הדיברות הקיימות?
— היא תבדוק ותחליט, אם לשנות נוסח, אם להוסיף או להוריד.
— אתה מקיים את עשרת הדיברות?
— כן. לא במאה אחוז, אבל אני לפחות משתדל.
— מותר לשאול, איזו אינך מקיים?
— תתפלא, לא זאת שאתה חושב.
6
ירק
הדף הירוק 12.86
הצעות החלטה של ההנה"ר של השומר־הצעיר לוועידה ה-14 של הקבה"א
תנועת הנוער השוה"צ בעבודתה החינוכית הינה שותפה למאבקו של הקיבוץ־הארצי על דמותה של החברה הישראלית.
תנועת השוה"צ בפעילותה הרצופה מהווה את הביטוי האוטנטי והיותר משמעותי למעורבות הקיבוץ בחברה הישראלית וליחסי קיבוץ־תנועה. בשנה האחרונה הגדילה תנועת השוה"צ את כוחה ואת היקפי עבודתה. יותר מדריכים, יותר חניכים וכניסה לתחומי עבודה חדשים כמו ביה"ס, הרחבת הפעילות הקהילתית, הפוליטית ועוד.
קיומו של תהליר צמיחה זה הכרחי לקיומה של תנועה משמעותית ומשפיעה. תהליך זה, ע"מ שימשיך ויתקיים, צייר בחינה מתמדת של סדרי עדיפויות וקווי פעולה. במסגרת בחינה זו, מציעה תנועת השוה"צ הצעות החלטה, אשר אישורן יבטיח את המשכו של תהליך הרחבת הפעילות החינוכית ויעמיק את מעורבותו של הקבה"א בחברה הישראלית.
להלן הצעות ההחלטה:
מאחר שאין ההנה"ר של השוה"צ יכולה להניח את הצעותיה לפני הוועידה, אנו פונים בזאת אל הקיבוצים וציריהם, במידה שאתם מקבלים את ההצעות במלואן או בחלקן, לאמצן ולהניחן על שולחן הוועידה, ע"מ שחלקה של תנועת השוה"צ לא ייגרע.
1. בתחום ההתיישבות:
בני הקיבוץ יהיו שותפים להקמת קיבוצים צעירים יחד עם גרעיני השוה"צ. זאת במסגרת גיבוש משותף של גרעיני התיישבות לאחר הצבא.
2. בתחום המוסד החינוכי:
יצירת איזון מחודש במוסרות החינוכיים בין לימוד פורמלי לחינוך התנועתי, תוך יצירת אפיקי ביטוי והתנסות חדשים.
3. בתחום ההתמודדות על דמות החברה:
יש לראות בבית־הספר גורם כבד־משקל בעיצוב החברה. הקבה"א יטול חלק בטיפוח זרם חינוך עצמאי ברוח ערכי תנועת העבודה (ראה גונן). תנועת השוה"צ תראה עצמה שותפה ומחוייבת במהלך זה.
4. בתחום המעורבות של צעירי הקיבוץ בחברה הישראלית:
הקיבוץ יעודד יציאתם של בניו לפעילות תנועתית ויראה שליחות זו כקודמת לכל עיסוק אחר.
5. בתחום הקשר בין הקיבוץ לתנועה בעיר:
יצירת מחוייבות ומעורבות של קיבוצי התנועה לתנועת השוה"צ בעיר, תעשה בדרך של אימוץ הקינים העירוניים ע"י הקיבוצים הקרובים. יישום החלטה זו יוטל על ההנה"ר של השוה"צ.
6. בתחום יישום החלטות המועצה:
כדי לוודא התאמה בין החלטות הצהרת כוונות של מוסדות התנועה (והוועידה), לבין חלוקת המשאבים למעשה, יוקם תוך 3 חודשים, צוות בין־מחלקתי, שתפקידו להגדיר סדר עדיפויות חדש. שישה חודשים לאחר הוועידה יוגשו הצעות הצוות למזכירי התנועה, לוועד־הפועל. אלו יהוו בסיס לפעילות התנועתית.
להתראות בוועידה הנהגת השומר־הצעיר
13
ברכה לשומרים כולם
ברכה לקבוצת זמר
לכניסה לתנועה תשמ"ב
כתב יד
מילות חיפוש
שומר צעיר
חזק ואמץ
נברך ונתברך שכאלה בנינו
ל"ג בעומר הוא חג תנועת
"השומר הצעיר"
מזה 70 שנה1976 - 1986
שנהבי,מרדכי־ארכיון אישי
בגבעת - חביבה
בשליחות "השומר-הצעיר"
קשרים עם גדוד "תל-חי" בוורשה,פולין ,
סידר את החומר ורשם:זלמן ברקאי (ניר-דוד)
ב בשליחות"השומר-הצעיר" 1
---------- שנהבי,מרדכי-ארכיון אישי.
שפה תאריכים שם התיק ותוכנו מם' התיק
1932-1926 קשרים עם גדוד תל-חי" בווארשה, פלין. ב-1
התכתבות עם ברזילי אפרים,חבר "תל-חי",553133 בענייני הקן 1
הקבוצות, הגדוד; תוכניות-עבודה;עתון "המצפה" (ראה גם פנקס מס' 3. ב-1(2))
1928 מאסרם של ראשי קבוצות-מכתב י"ח באלול תרפ"ח.
1926 "תל-חי" כנסיון חינוכי-שנהבי מרדכי.
1926 השפעתה של המושבה על חיי הגדוד-מכתב מאת:יוסף "הסולל".
לשדה-רשימה לעתון "תל-חי" מס'8-יוסף; תוכן העניינים של העתון;במקום שיחה/יוסף-רשימה לעתון "תל-חי" מס'8.
מהותה סל "תל-חי"-רשימה סאת: יעקב בן-יו ס ף(מי ו עדת לעתון "תל-חי" פס'8).
1928 מכתב מאת שנהבי אל יוסף "הסולל". 13/2.
1928 על ביקור תיאטרון "הבימה" בפולין;ייסוד ועד למען"הבימה"-מכתב מאת:יוסל נוסבוים(מינכן).
1928 התכתבות עם שלמה גנזביץ,חבר "תל-חי",בענייני הקן,הגדוד, הארץ;הקופה המשותפת בגדוד(ראה פנקסים מס'3,2-ב-1(2))
1927 פרקי-יומן על גדוד "תל-חי" מאת: שלמה גנצביץ.
1928-1927 "תל-חי"-מכתבי שנהבי אל הגדוד(ראה גם פנקס מס'2-ב-1(2)); (פנקסים מס' 20-13 ג-1(4)).
1931-1926 התכתבות עם המבורג שמואל על המצב בקן,בגדוד;עתון "המצפה"; על היחסים בין וחניכיו בגדוד.
1928 מכתב מאת:שנהבי אל המבורג שמואל. 14/2.(ראה גם פנקס מס'3־ ב-1(2)).
קשרים עם גדוד "תל-חי". 2
1928 הקופה המשותפת-דישו« ההכנוות והה ו צאו ת-מחברת.
רשימה שמית של חברי גרוד "תל־חי".
? דו"ח לועדת הקופה המשותפת מאת:המבורג שמואל.
1928 הערכה אישית-שמית של חברי גדוד "תל-חי". 2/4.
? עתון גדוד " תל-חי", גליון מס'8-וארשה,פולין.
1950-1927 מכתבים מאת:שנהבי מרדכי אל חברי גדוד "תל-חי"-פנקסים מס'
5,2,1-ב-1(2);מס'13-20-ג-1(4).
1932-26 התכתבות עם חברי גדוד "תל-חי"על ענייני הגדוד:
1930-1927 עדנה(ראה גם פנקסים מס' 1 (ב-1(2)); מס' 16 (ג-1 (4)).
ב
בשליחות "השומר-הצעיר"
2
שפה תאריכים שם התיק ותוכנו מס' התיק
קשרים עם גדוד "תל-חי" בווארשה ,פולין. התכתבות עם עם חברי גדוד "תל-חי" בענייני הגדוד: ב-1
1932-1926 2
1930-1929 פישל מקובר-ענייני הכשרה חקלאית לקראת עלייה לארץ,מכתב ממקווה-ישראל בארץ.1/6
1931-1927 אליעבע-התכתבות(ראה גם פנקסים מס'1,3(ב-1(2)).
1928-1926 יהושע לדרר-התכתבות-חיי חברה בגדוד,
1982—1927 שרה-התכתבות-עניינים אישיים שלה;חינוך; העם היהודי ,התבוללות (ראה גם פנקס מס'1-ב-1 (2)).
1929-1927 רות-התכתבות-עניינים אישיים שלה. (ראה גם פנקס מס' 1-ב-1(2)). 3
1929 נפתל-התכתבות-עניינים אישיים שלו(ראה גם פנקס מס'1-ב-1(2)).
1928 דקלה-התכתבות בעניינים אישיים שלה(ראה גם פנקס מס'2-ב-1(2)).
1926 תמר-התכתבות בענייני הקבוצות בקן;הקרן הקיימת לישראל (ראה גם פנקס מס' 2-ב-1(2)).
1930-1926 הגר (אידה)-התכתבות על הגדוד, בנימינה בארץ(ראה גם פנקס מס' 3-(ב-1(2)).
1928-1926 רבקה-התכתבות בענייני הגדוד(העדר פעילות); ציניזם בין החברים (ראה גם פנקסים מס'8,2-ב-1(2)).
1527 אברהם -התכתבות על הפעולות בגדוד לאחר המושבה השלישית-המכתב הראשון בעברית(ראה גם פנקס מס'1-ב-1 (2))9,
1582-1*29 שולמית-התכתבות בענייני הגדוד;עניינים אישיים שלה. (ראה גם פנקסים מס'2,2-ב-1(2)).
1925-1926 יעקב-התכתבות-על המצב בגודוד "תל-חי"; ביקורת על מוסדות הגדוד(ראה גם פנקס מס' 1-1-8(2)).
1927 מתתיהו-התכבתכות על מות חבר בגדוד-צורת, האבל(ראה גם פנקס מס'1-ב-1(2)).
1929 ארלה-התכתבות על הנעשה בגדוד(ראה גם פנקס מס'2-ב-1(2)) .
1927 גלילה(פאלניצה-גליל וארשה)-מכתב אל שנהבי אחרי המושבה;על החיים בגדוד;השפה העברית.
? נעמי-מכתבים אל שנהבי בעניינים אישיים שלה.
1929 רחל-התכתבות בענייני הגדוד על ברזילי אפרים;פעולות בקן. (ראה גם פנקסים מס' 8,2-ג-1(2)).
ב
בשליחות "השומר-הצעיר"
ג
שפה תאריכים שם התיק ותוכנו מס' התיק
קשרים עם גדוד "תל-חי" בווארשה,פולין. ב-1
1928 זהבה-התכתבות בענייני הגדוד; לקראת מושבה. (ראה גם פנקס מס'3-ב-1(2)),מס'15-ג-1(2). 3
1928 יהודית.ע.-מספרת על עצמה בגדוד. (ראה גם פנקס מס'2-ב-1(2))
1929 ימימה-מכתביו אל שנהבי-הגדוד לפני היציאה להכשרה;לעבודה.
1930-1929 מכתבים בודדים של חברים שונים-על הכנות להכשרה;לעלייה;על הגדוד; הפעילות (ראה גם פנקסים מס'2,3-ב-1(2);מס'15-ג-1(4).
? רשימת חבריו ששמותיהם שונו לעבריים.
1972 על התופעה "תל-חי"-הרצאת שנהבי בחוג יוצאי קן וארשה(בית-אלפא.20/5.
1976 התכתבות עם זרטל משה(זילברטל)-עין-שמר-בקשר להוצאת ספרי על קן וארשה(פולין).
על החומה
גליון מס' 1
לבנה ראשונה בעל החומה
זהירות-פאשיזם!
ביום ב' ה־13/8/84, נערכה הופעת בכורה של הצגה העומדת לרוץ כ־4 שנים לפחות. גיבור ההצגה הוא בחור יקר בשם מאיר כהנא המכונה "רב"(תרתי משמע), לצידו מככבים בתפקידים המשניים שחקנים "שמאלנים" בעלי "דעות מתונות" כגון: רפול, גאולה הגואלת, שרון ויובל הנאמן. ספור ההצגה מתמקד בצמיחתה של תופעה חדשה במדינת ישראל 1984. תופעה t, אשר כמו מחלה ממארת, מאיימת על כל חלקה
טובה. מחלות אלה, עצם הופעתן מעיד על רקבון גם בגוף עצמו, וטיפול אפקטיבי בהן חייב להיות יסודי ושורשי.
אפשר אולי להתעלם ממנה, להטיל חרם תקשורתי על נאומים קריאות והכרזות למיניהם של כהנא, אך ממעשים אסור ולא ניתן. משול יהה הדבר ליען, אשר טומנת ראשה בחול כאשר הארי מאיים לטרפה, בחושבה, שאם לא רואה היא אותו אזי לא יאונה לה כל רע.
ניתן לטעון אולי כי מצביעי "כך" אינם שפויים ומטורפים, אך לא! למעלה מ־20,000 מצביעי "כך" הם לא מטורפים, הם אנשים בריאים לגמרי הנמצאים בפוטנציה בכל אחד ואחד מאיתנו. הפיתרון הריאלי היחידי הוא בחינוך, ומי כמונו - תנועת־נוער בנוי להתמודד עימו. לדעתינו, על כל קומונה לערוך מידי חודש לערך חוג בית בנושא פוליטי אקטואלי, יש להסביר ולהבהיר לחניכים את המצב הפוליטי העדין והמסובך אליו נקלעה מדינתינו, ושאין לפותרו בעזרת אגרוף, אפילו אם הוא בתוך מגן־דוד.
על ההנהגה להוציא חוברת עבודה בנושא הגזענות ויחד עם זאת להגביר את המודעות הפוליטית בקרב הנוער וחניכי השוה"צח, משום שכואב וחורה במיוחד כאשר גם בתנועתנו ישנם חניכים המתלבטים בין כהנא לתחיה וזוהי בדיוק המראה בה משתקפת ספינתינו בה יש לא מעט חורים.
נסיים בנימה אופטימית ובאמונה מלאה. שעם קצת מאמץ והרבה רצון נוכל לעבור את ים סוף בשלום.
המערכת
לכבוד חגי הלוי רכז ההנהגה הראשית גילה הדר מחלקת קן קיבוצי
גילה וחגי שלום,
כסיכום לפעילות של חברי המשלחת באום אל פחם, הייתי רוצה לאחר מספר ימים, כאשר המתח הרב שהיה בכפר נפרק, להעביר את התרשמותי וכן את ששמעתי בימים האחרונים בכפר, וכן בספרים אחרים באזור.
הנושא המדובר כיום אינו כהנא, אלא נושא ההזדהות של הציבור היהודי ובמיוחד הקיבוצניקים אשר הגיעו עם לילה לכפר והיו ביחר עם התושבים בתור הכפר.
פעולה זו אשר יזמנו אותה מתוך אמונה בצורך לא להשאיר את התושבים הערביים לבד מול כהנא ושהבעיה אינה שלהם לבד, אלא ראשית, בעיה שלנו. פעולתנו זו חרגה מהתחום של עמידה מול כהנא ויצרה בכפר ובאזור אוירה של יהוידם וערבים במחנה שפוי ושינתה תדמית אצל חלק גדול באוכלוסיה בכפר לגבי עמדות הציבור היהודי.
מקווה אני שגם חברי המשלחת שנכנסו לכפר בהתנדבות ספגו משהו-מהאוירה והצפיה להליכה ביחד מול גלי הלאומנות הפנטית וכן שיש עם מי לדבר בציבור הערבי.
אשמח לקבל את הסיכום שלכם ושל חברי המשלחת לפעולתנו זו, וכן לעמוד בקשרים להרחבת המפגשים ולא רק במקרים בגין אלו.
בברכה אילן שדה רכז מפ"ם במשולש
2
שוב(לא) יוצא הזמר
שיר היונה כבר אחרינו, אם הצליח או אם לאו, אם היה כלל כראי, ובעור כהנה וכהנה שאלות וסוגיות ניתן לרון ולרוש שעות רבות. דבר אחד לא נתון בספק — בעזרת השירה, קטעי המשחק וההומור יכולנו ויכולים אנו להעביר מסרים לקהל. חלקינו מכירים ודאי את שירתה של ג'ון באאז, ונגינתו הצרמנית של ג'ימי הנדריקס מרטיטים לבבות חצי מיליון משתתפי פסטיבל וודסטוק, ומושכים אליהם במין מגנטיות משיחית את גלגלי הטנקים המפציצים, וחיילי המארינס מסייגון — צער אחד ונוסף אל עבר יבשת אמריקה למדינתו של הרוה סם, הביתה.
אם מחפשים הנכם דוגמאות נוספות הרי די שנזכר במהומה הגדולה שהתחוללה במרינה סביב השמעת יצירותיו של המלחין הגרמני ואמר לפני כשנתיים, בטענה כי המוסיקה שלו כוללת בתוכה מסרים ואסוציאציות בעלי מוטיב נאצי טהור.
אם כן, כל זאת למה?
כחבר מן המניין בתנועת השוה"צ, תנועה בעלת עקרונות בסיסיים ומבוססים משלה, הבוחרת לעצמה את העברת מסריה כאחת המטרות המרכזיות, כולי פליאה וצער על שלא מנוצל וממוצה מדיום זה. הכיצד תנועת השוה"צ אינה מיוצגת ע"י להקה משלה.
כקומונר בקן תל־אביבי משתתף עברכם הנאמן עם קינו בארועי שנת 75 לעיר תל־אביב. זכורני במיוחד ערב תנועות־הנוער שנערך בעיר, עת קרא המנחה (חבר בלהקת "צופי-ת"א) את שמות הלהקות שתופענה בערב: להקת הצופים מצופי ת"א יפו, להקת הנועל, להקה מתנועת בני־עקיבא (בנים+בנות!) זה הכל... התנועות השוליות לא יוצגו ע"י אף להקה (זאת בכל אופן היתה ההרגשה בקהל). "זה אנחנו הצופים" הנעימו לנו חמודות וחמודי־הצופים, לבושים בתלבושת מסוגננת שנתפרה עבורם במיוחד, תוך כרי הפגנת מקצועיות בשירה ובריקוד, "רבינו" שרים חברי להקת "בני־עקיבא" בלווי רקודים מרהיבים. ובטרם מכלה הבושה את פנינו כולן משתרלים אנו להתנחם ב"חולצה כחולה" שהושרה מפיותיהם של חברי להקת הגו"על.
מחפשים דוגמאות נוספות? בבקשה: כנס טיול "נתיבי פלמ"ח", בהשתתפות אלפי נערים חברי תנועת הנער השונות, נשיא המדינה, ח"כ יצחק רבין, ועוד אח"מים ועב"מים שונים ומשונים, אשר
כולם מביטים אל עבר הבמה המרכזית — בזו אחר זו מלהיבות את הקהל להקות תנועות הנוער: הצופים, הנוע"ל, בני־עקיבא... שירתינו שוב לא נשמעה תנועת "השוליים" של השוה"צ לא בצבצה אף לרגע מבמת המופע.
האם במה זאת ועוד רבות כמותה משקפות מציאות אותנתית של תנועות הנוער? האין לנו מה לאמר, האמנם איננו מסוגלים להוציא שירה מפינו?
לכל המתחבטים והמהססים בשאלות אלו עלי להזכירו כי משאבים וחומר אנוש מצויים אצלינו בשפע הן במוסדות והן בקינים העירוניים. ראיות לכך יכולנו לראות ביום השני של פסטיבל שיר־היונה בו הופיעו להקות זמר וריקוד "משלנו". כשרונות רבים ביצבצו מתוכן אך כולם לבד נראו כרסיסים מיזעריים שאינם יכולים ל"הרים" דברים בגדול. לו רק יכולנו לקבץ רסיסים אלו ליחידה אחת, ובכדור נוכל לירות בה את מסדינו וגם להשפיע.
איני חותר ללהקה בכל מחיר, כדוגמת הנוע"ל, אשר בה אין קשר בין התנועה ומקור הזמרים — (מגיעים עצמאית ללא שום התחייבות ושייכות בקבוצה בתנועה),
אך בהחלט לרמת מקצועות כמותם — והראייה, שני סולני הלהקה מופיעים כיום בלהקות צבאיות, ועתידם עוד לפניהם (עדיין מופיעים בלהקת הנוע"ל!!!) לסכום רואה אני לנחוץ את הצורך בלהקה תנועתית מקצועית ומייצגת, אשר ההשקעה בה יסודית ומפוכחת על־ידי גורמים בכירים בתנועה. דוגמא טובה לצורך בכך היא החלטת המועצה הע"ו על הקמת במות בידור ברחבי הארץ כחלק מתעמולת בחירות למען המערך — להקה מקצועית וממוסדת כמו זו עליה אני מדבר היא ה־"קלאסיקה" למקרה זה.
אינני מתכוון לעשות בה שימוש כאורינטציה טוטאלית להעברת מסרים, אך בהחלט כחוליה נוספת בשרשרת המאמצים להעברת מסרינו.
פרט להשמעת קולינו ומסרינו, תהווה להקה כזאת ככל להקה אחרת מקור נוסף להווי ובדור, ואולי אולי אף להעלאת רוחם ומורלם של חניכי התנועה בשירה, שהוזנחה בשנים האחרונות בקינינו.
אז הנה לכם נקודת חשיבה נוספת בימים טרופים אלו של היפר ממשלה וכהנא בכנסת...
עוזי — רמת אביב
3
אלישע
"ראיתי אל מול עיני כיצד מתרחש תהליך חינוכי אמיתי, איך חלה בכם, המדריכים, השתנות, אשר באה תוך כדי התמודדות"
"ולפעמים החגיגה נגמרת..."
— אלישע שפירא, רכז הנהגת השוה"צ, דמות אשר ליוותה, עזרה, השפיעה, הנהיגה והובילה אותנו משך כ־31/2 השנים האחרונות במסירות נפש, בהתמדה וללא לאות. אדם אשר ידע תמיד להקשיב, לשאול, להסביר בדרכו המיוחדת וכמובן לשכנע. כחודש לאחר העברת שרביט ההנהגה לחגי הלוי, בצהרי יום בהיר, החלטנו להפתיעו בביתו בבקשת ראיון סיכום לעיחונינו. אלישע בחיוכו המוסווה מתחת לזקנו המרשים קיבל את פנינו בברכה. להלן לקט מתומצת מן השיחה שהתפתחה בינינו קרוב לשעתיים.
ש. מה היו המטרות, הציפיות והרצונות, שהצבת לעצמך בכניסתך לתנועה, ואיך הן עומדות במבחן המציאות?
ח. אני חייב לציין שהמטרות שהצבתי לעצמי התגבשו במידה רבה תוך כדי עבודה. חזרתי לשוה'־צ אחרי תקופה ארוכה מאד בה לא הייתי קרוב להתרחשויות, כך שהתקופה הראשונה היתה תקופה של למוד מרוכז אינטנסיבי הן של המציאות ובהחלט של גיבוש המטרות. כמובן שהיו לי השקפות כלליות ומטרות שחשבתי שהן נכונות בכלל לעם ישראל, לנוער, לקיבוץ ולתנועה באופן רחב, אבל כדי לתרגם אותם באופן יותר ממשי הייתי זקוק לתקופה של עבודה. אני התחלתי את העבודה בחודש דצמבר, ורק בחודש אפריל התחלתי לכתוב תכנית עבודה לשנה הבאה. תוך כדי כתיבת התכנית, שיחות ומגע עם אנשים הנוגעים בדבר, גיבשתי לעצמי מטרות מסוימות אותן חילקתי לשתיים: מטרות רחבות יותר
+ אסטרטגיות, ומטרות העומדות ברמה של האיר, של הביצוע.
ממטרותי הבולטות היתה הרחבת תחום הפעולה וההשפעה של תנועת השוה"צ באוכלוסיות שלא היו מסורתיות בעבר של השוה"צ, וערכי תנועת השוה"צ לא היו מקובלים בקרבם. הקינים שהוקמו בתקופת' באיזורים אלו הם: ג'סי כהן, אשר הפך לקן עצמאי בראשית תקופת עבודתי, שכון המזרח, נווה־יעקב, קרית־יובל, בית אליעזר, קרית־שפרינצק, ירוחם, ואולי אני שוכח אח אחד הקינים. על כל פנים הגענו למסקנה ברורה שגם במסגרת הקינים הקיימים וגם בפתיחת קינים חדשים חייבים להגיע לאוכלוסיות אלה. הקונספציה, אשר הניחה כי ניתן להגיע אליהם רק בדרך של נסוחים פשטניים וסיסמאות, נכשלה לחלוטין בבחירות האחרונות, ומובילה ישירות לאמונתי, שניתן להגיע עמם לערכים, לדברים שיגעו
לליבם ויופנמו אצלם.
ש. אלישע, במשך תקופת כהונתך הורחב שטח
האוכלוסיה בה מטפל השוה"צ בכ־50%. כיצד תנועה בעלת משאבים אנושיים כשלנו
ממשיכה הלאה תהליך
התפשטות זה?
ח. איני שולל לגמרי אפשרות להפחתת מס־
מדריכים בכל קן לטובת קינים חדשים שיפתחו, אך כאן צפוייה סכנה כי נאבד אח איפיונה המיוחד של קבוצה בשוה"צ במצבה כיום, שהיא קבוצה אינטימית ובעלת מדריך אחד, ולמעשה שני איפיונים אלו מהווים חלק גדול מאיכות החינוך אצלינו. ההשקפה שלי היא כי הגדלת התנועה צריכה להיות
פונקציה להגדלת מס'
המדריכים בה. זה אומר
שצריך להיות גיוס בקבה"א לטובת התנועה, ושהמוני בוגרי צבא פוטנציאליים המצויים כיום בקיבוץ יגיעו אלינו, למרות אי הנעימויות הגילוות לכך פעמים בקיבוץ.
4
ש. "אל תעשה לחברך את השנוא עליך" זאת היתה תשובתו של רבי־עקיבא מכשנתבקש להגדיר את כל התורה בולה על רגל אחת. כיצד היית מגדיר אתה את כל תנועת השוה"צ במסי משפטים?
ת. אי אפשר להגדיר תנועה בלי ערכים מרכזיים ובלי לציין את הבסיס והמרכיבים המרכזיים. ראו, אם אגדיר כיהודית, ציונית,
סוציאליסטית ומאמינה
באחוות עמים, הרי שזה נכון אך חלקי. למרות זאת, מילים אלה, השדופות מרב שימוש יום יומי, מבטאות את העיקר. הבסיס הוא ההומאניזם, תפיסת מקומו של האדם בעולם. יחד עם ההומאניזם האוניברסאלי אנו גס יהודים ציונים, כך שקשה לאדם זר להבין את רוח ההומאניזם האוניברסאלי לעם היהודי ביחד עם יחסינו המיוחד לערבים. לאדם כזה אומר:
לך, תדריך בעצמך, ותוך כדי התמודדות תהפך בעצם ל"החניך" בשוה"צ. בתנועתינו קיים גם המושג .הגשמה" — הווה אומר קיבוץ, ולמעשה, שנוי באזרח החיים. זוהי אופציה שאינה קיימת בשום מקום אתר בעולם. האמת היא שאין כיום בעולם כלל תנועות־נוער, אלא ארגוני נוער. תנועת הנוער האחרונה שהיתה באירופה היתה הוונדל-פוגל. ההבדל
המשתמע מהגדרות אלה מתבטא בזה שבתנועת־נוער הנוער מצוי בתנועה, כלומר, משגה ומשתנה.
ש. הזכרת,קודם בדבריך אח תנועת הזונדר־פוגל. כיום, גם במציאות הישראלית של 1984 אנו עדים לגלי גזענות חדשים במימדם, העולים וגואים מתוכינו. כיצד תנועתינו מסוגלת להתמודד עמם?
ת. תנועת השוה"צ בתקופה ההיטלראית, בתנאים של מרדפים ורציחות הוכיחה אח יכולתה וכת עמידתה להלחם
נגד תופעת הגזענות. מדריכים כמרדכי אנילביץ ואחרים קיימו פעולות שגרתיות בתנאים הנוראים של הגטו, אך זאת היתה גזענות שונה, לא במהותה כי אם בכוונה. היתה זו גזענות כלפינו בתוך מדינה זרה. תנועות הנוער הגרמניות של אז לא הצליחו להתמודד עימה, כלומר, עם גזענות בעמם שלהם, אשר לא כוונה כלפיהם. בדיוק במצב זה עומדת כיום תנועת השוה"צ. בראשית התמודדות עם גזענות בעמינו, שאינה מכוונת כלפינו. לפי דעתי, חוד התנית במאבקה של התנועה צריך להיות כיום מופנה להתמודדות זאת. על ההתמודדות להתבצע בשני שלבים: א. הפנמת הערכים שלנו בעבודה בעומק, לפי שיטת הדרכתינו המיוחדת, בקרב חניכי התנועה בעיר ובקיבוץ. ב. החניכים שלנו יהפכו לשליחי הרעיון בהתמודדות תחבה יותר בבתיה"ס, בשליחויות,
בעריהם ובבתיהם. יש למצוא דרך שלבני הקיבוצים תהיה מעורבות גדולה יותר עם הנוער בחוץ ושיווצרו ביניהם קשרים. יש סכנה בהשתלבות במערכת החינוך הקיימת בארץ, שמה יטמאו בני הקיבוץ בבני העיר ותושג המטרה ההפוכה, אך בהחלט יש לחשוב על דרך לפתוח את מוסדות הקיבוץ לצעירים מן החוץ.
ש. האם לדעתך, מהווה היזם תנועת השוה"צ אלטרנטיבה תרבותית לרחוב?
ת. התנועה מהווה חרבות אחרת של יחסי אנוש. אמנם כיום לא שרים אח שירי אמא רוסיה, אך בהחלט איני חושב שצריך להצמד לתרבות העבר של שירים, סופרים וכו'. המצב דומה מאד גם במוסדות הקיבוציים, אך שזב, לא צריך להיות שומרי נוסטלגיות. השאלה היא האם מבחינת יחסי האנוש ושאיפות התרבות נותרה התנועה אלטרנטיבה, ואני חושב שכן.
ש. אלישע לסכום, קרוב ל־4 שנות פעילות בתנועה. איך אחה מרגיש?
ת. זו היחד. חוויה מאד מענינת, אינטנסיווית וקשה ם למשפחתי. אין פעילות דומה לחבר קיבוץ הבולעת אח כולך ודורשת התמסרות מוחלטת, אך נהניתי מכל רגע ורגע. איני יכול לאמר כי ראיתי תהליך השתנות של כל 16,000 חניכי התנועה, אך בהחלט ראיתי אל מול עיני כיצד מתרחש תהליך חינוכי אמיתי, איך חלה בכם המדריכים השתנות, אשר באה תוך כדי התמודדות. בדיוק כאמירה של יגאל אלון ז"ל — "תנועה מתחשלת במאבק". זה נכון גם לגבי כל אחד ואחד מאיתנו. כל מי שפעל והדריך, עבר שגוי כתוצאה מהתמודדות חנוכית רצינית שישנה. הרכוש היקר ביותר שקיבלתי בתנועה כאדם הוא עשרות חברים שרכשתי במשך תקופת העבודה. לסכום, זאת היתר. חזויה גדולה, מענינת ומלמדת, ואני מקווה שגם הצלחתי להועיל.
הודינו לאלישע על אירזחיגו, ובתקווה סמויה כי יחזור באחד הימים בדרך כלשהי לתנועה, נפרדנו ממנו לשלום.
קצת קשה לסכם קרוב לארבע שנות פעילות בשיחה בת פחות משעתיים, ובטח ובטח להעלותה בכתב. אלישע שפירא, אדם שהשקיע את מלוא מרצו וכוחו בתנועה והנהיגה בתקופה קשה בה נזכר השמאל בארצינו, נפרד מאיתנו הוא מוריד מעליו את החולצה השומרית שכמו תפורה היתה לו על גופו לטובת כובע הבוקרים בענף עבודתו במשק. אנו מאחלים לו בהצלחה בהמשך הדרך אם פוליטית ואם לאו, וזהו, מכבים את האורות, החצוצרה אומרת שלום לכנורות...
ראיינו — אלדד ויוני ערך ועבד — עוזי ע.
5
6
תמו מפעלי
7
קיץ
צילם -
ע. בהר (רבדים)
על החומה מגיש: חומר למחשבה
התגייסות פנימית לפעולה
מאת גדי קלרספלד
היה זה יום חם במיוחד בקיבוץ עין שפנים — קיבוץ השומר הצעיר שבגליל התחתון. הג'ון דיר הירוק של המטע עשה דרכו לעבר המזכירות. בג'ון דיר ישב בחור חסון כבן 24 המוכר לכל כמוטק'ה.
מאז כיתה ז' עבד מוטק'ה במטע, לשם חזר גם עם סיום שרותו הצבאי.
מאז שמוטק'ה חזר מהצבא ניכרת תנופה גדולה בענף זה אשר סבל בעבר מבעיות כוח אדם.
מוטק'ה שקע בהרהורים לגבי השיחה הקרובה במזכירות. שיחה זו אמורה יהיתה לקבוע את עתידו של מוטק'ה. במוחו של מוטק'ה פעמו עדין הרי הבחירות האחרונות. מוטק'ה שהיה חבר פעיל בקומונת המערך בת"א בבחירות האחרונות, הודאג מאד לאור המציאות הפוליטית החדשה שנוצרה במינה והרגיש שהוא חייב לצאת לפעילות פוליטית חינוכית כלשהי בעיר. בשיחת הסיכום של פעילי הקומונות, הועלתה הצעה להפעיל קומונות של ח"צניקים בעיר במשך כל השנה ליצירת פעילות פוליטית חינוכית בעיר. (בתי־ספר, חוגי בית וכד'): הרעיון קנה את מוטק'ה והוא הפנה בקשה למזכירות הקיבוץ לצאת לשנת פעילות.
בהגיעו למזכירות כיבה מוטק'ה את הטרקטור ונכנס פנימה.
שם בחדרו של המזכיר המעוטר בתמונות גדולי הדור המתינו לו המזכיר ומרכז המשק. ראשון פתח עמית — הנמזכיר, ממושקף כבן 50. בעל חזות פנים רצינית: "שב בבקשה מוטק'ה, תמזוג לעצמך משהו קר". מוטק'ה הודיע לשני החברים שהוא ממהר
מפני שהוא נמצא באמצע הקטיף והוא מעוניין לסיים את השיחה כמה שיותר מהר. עמית ניגש ישר לעניין ואמר: "פנייתך נידונה בישיבת המזכירות האחרונה והגענו לירי החלטה לנסות לשכנע. אותך לוותר על הרעיון או לצאת בהמלצה לשיחת הקיבוץ לא להתיר לך לצאת" מוטק'ה המופתע פנה אליהם "אני לא מבין מה הבעיה, כלום לא מטרידות אותכם תוצאות הבחירות האחרונות" כאן נכנס יוסי מרכז המשק לשיחה. יוסי דל גוף כבן 40 הוריע למוטק'ה "תראה מוטק'ה, לא שלא מטרידות אותנו תוצאות הבחירות האחרונות, אך אתה חייב לראות גם את טובת המשק. אתה יודע את הבעיות שיש לנו בקיבוץ בכלל ובענף לך בפרט. תראה, כולנו יודעים שאם לא היית אתה במטע הוא לא היה נראה כמו שהוא נראה כיום" ועמית הוסיף "חוץ מזה את מכסת הפעילים של הקיבוץ אנו כבר מלאנו, ובקשתך היא חריגה" מוטק'ה המשולהב התקשה לשמור על קור רוחו. "מה ערך יש למכסה ולעבודה בקיבוץ, מה הערך לחינוך אשר קיבלנו פה בקיבוץ ברבר הצורך לשנות או לפחות לשאוף לשנות בצורה אקטיבית מציאות פוליטית וחברתית במרינה? פה אנחנו מדברים על עתידנו כמדינה דמוקרטית ריבונית. מה יהיה ערכו של קיבוץ הסגור בתוך עצמו כשבחוץ משתוללים מטורפים ככהנא ושרון" עמית המנסה להרגיע — "מוטק'ה, שנינו יודעים כי לא אתה ולא אני נשנה את העולם. נשאיר את הפוליטיקה לגדולים מאתנו" ויוסי הוסיף "תראה מוטק'ה, למחרת יציאתך לפעילות אני מזמין שני פועלים שכירים שיעברו במטע כי אחרת אינני רואה מוצא לבעיה זו.
מוטק'ה שקע בהרהורים...
(זהו מקרה דימיוני וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט)
8
הצעת ההנה"ר: התגייסות פנימית לפעולה
א. מבוא
למרות התחושה הקשה מהמציאות הפוליטית ומן המשבר החברתי המעמיק, ולמרות התחזקותה של תודעה פוליטית בקרב צעירינו, אין במציאות תרגום של התודעה למעשה מגשים, והרי זהו המבחן! וזאת בשעה שבקרב הציבור בארץ יש נכונות גוברת להשפעה ומגע ישיר עמנו (בולט הדבר עד מאד בדרישה לפתיחות קינים חדשים של השומר הצעיר). הגל העכור הזה אסור לו שירפה את ידינו ויביא אותנו לכדי מחאה ובקורת קולנית בלבד אלא שומה עלינו לפנות לפעולה מעשית פוליטית, חינוכית וחברתית כדי לעצב את המהלך הנגדי.
התשובה לשאלה מדוע הדור הצעיר של הקבה"א לא מתגייס למשימות הללו מורכבת בעיקרה משניים:
א. העדר מגע ישיר עם הציבור בארץ, העדרה של דרישה קבועה למשימתיות, העדר המחשה ריאלית ובהירות במשימות.
ב. קשיים מבניים של הקיבוץ הבודד, המחייבים דיון מעמיק בשאלות הקיומיות של הקיבוץ.
מענה עקרוני, כיצד להתמודד עם נתונים אילו(וכיצד לתרום לפתרונם בעקיפין) מנסה ההצעה להלן לתת.
ב. המטרה
1. יצירת הזדהות אישית של כלל(!) צעירי הקבה"א עם המשימות החינוכיות־חברתיות.
2. התגברות על הבעיות המבניות של הקיבוץ הבורר ומקור הדיון וההכרעה על השאלות הקיומיות בקיבוץ.
ג. אוכלוסיית היעד
1. צעירי הקבה"א(!) גוף בוגר ועד בכלל.
2. בעיר — צעירים בתיכון, משוחררי צבא, צעירי שכונות וסטודנטים.
ד. הדרך
השפעתנו החינוכית והפוליטית תבוא לידי ביטוי בשני כלים:
א. חינוכית — אותה יפעיל השוה"צ. הוא שירכז את הפעילות בקרב הנוער בעיר ובקיבוץ.
ב פוליטית — איתה תפעיל מפ"ם והדור הצעיר), היא שתרכז
את הפעילות הפוליטית לסוגיה (בתקווה שתתרחב) בעיר ובקיבוץ.
ג. ח"ץ הקבה"א — א. הוא המגיים והעוסק בהכשרת לבבות והכשרה אידאית.
ב. הגורם המדרבן את מוסדות הקבה"א להכרעה חינוכית רעיונית פוליטית.
שלושה גופים אלו משתפים פעולה ביצירת התגייסות פנימית פעילה.
ה. עקרון הפעולה
עקרון הפעולה הוא איזורי (כרגע מוצע להסתמך על הפריסה האיזורית של השוה"צ). עקרון זה מניח כי יש חשיבות: א. לקשר חי עם המשימה אליה נקראים.
ב. לקשר אישי ולווי אישי
ג. לסביבה תומכת ולאמון.
כדי להבטיח עד כמה שאפשר תפיסה זו יהיה רכז האיזור בחינת "המוציא והמביא" באזורו. הוא שיכוון את המאמץ החינוכי והפוליטי באיזורו. (זאת על ידי הנחייה ושיקול דעת משותף עם ההנה"ר ומפ"ם כמו גם קשר לח"ץ — הקבה"א העוסק בגיוס) ויכוון את הפעילות לשני אפיקים מרכזיים:
א. לטיפוח והרחבה של המסגרות החינוכיות רעיוניות הקיימות בשוה"צ.
ב. למשימות חדשות ובהן: פעילות בבי"ס, קנים בפנימיות, נוער עובד, קומונות שליחים המכוונות תהליכים חברתיים בסמוך למקום מגורן וכד'.
(עיקר גיבושן של המשימות החדשות יעשה ע"י המתגייסים עצמם כחלק מן התהליך של "התגייסות פנימית פעילה".
ו. שליטה
יתקיים קשר קבוע בין ההנ"הר וחץ הקבה"א כדי לכוון את הפעילות לתת תשובה לצרכים המיוחדים המתעוררים בשטח.
אחרית דבר
הכרחי להצביע על נקודת התורפה והיא ההתגייסות. יש לרכז בה מאמץ.
מציאות זו הפוגעת בנו באופן ישיר כתנועת נוער השואפת להגדיל את כוח האדם בה ושואפת להרחיב את תחומי השפעתה, הביאה את ההנה"ר לידי החלטה לצאת ב"קול קורא" לח"צ הקיבוץ הארצי ולכל האנשים הנוגעים בדבר.
בעיות חינוכיות ומבניות מאפילות על כושרנו למלא את המשימות. זוהי במידה רבה בעיה ספציפית של הקבה"א. ככל שנצליח ליצור תחושה של ציבור לוחם בארץ — נוכל למלא את משאלתנו — שינוי המגמה הפוליטית והחברתית הקיימת בארץ.
9
"גילה יש רק אחת"
לא כולם מכירים אותה, אך מי שמכיר — יודע להעריך את גודל ההשקעה שגילה השקיעה בתנועה. גילה היא מסוג האנשים שנמצא בכל מקום ומתי שצריך. תמיד זאת גילה אשר עוזרת ומארגנת(גם אם בדברים מסויימים זה מחוץ לתפקידה במחלקת הקן הקיבוצי) תמיד נותנת מלה טובה ומעודדת. ולא בכדי זכתה בכינוי "אמא" בפי רבים ממשלחת תשמ"ד.
היא החלה את עבודתה כמזכירת ההנהגה הראשית עם פרוץ מלחמת לבונן אך לאחר כחצי שנה עברה למחלקת הקן הקיבוצי כתוצאה ממחסור בכה אדם. בתפקיד זה המשיכה עד היום. עם סיום עבודתה בתנועה נפגשנו עם גילה כדי לנסות לסכם פעילות רב גונית של כשנתיים במספר מילים.
- גילה לא רבים יודעים מהו תפקיד מחלקת הקן הקיבוצי בהנה"ר ובהזדמנות זו כראי שתאירי במ"ס מילים על המחלקה.
גילה: המחלקה אמורה להוות את הקשר עם הקן הקיבוצי בתוך ההנהגה. כמו כן עריכת סמינרים לכיתות י', יא', יב', פיתוח חוגים רעיוניים לקן הקיבוצי וכן גיוס משלחת המדריכים.
- מהו תהליך גיוס המשלחת?
גילה: משלחת מגייסים במספר דרכים מקילות שמאפשרות לאסוף את מירב האינפורמציה של החברה, ללא מבחנים פסיכוטכניים, מחשבים, פסיכולוגים וכר. התהליך מתחיל במילוי שאלון ע"י החניכים כאשר כל חניך מעיד על עצמו וממליץ על חבריו כמתאימים לתפקיד. כמו כן יש המלצות מן המחנכים. בשלב השני מתקיימות שיחות אישיות עם החניכים שכתבו שהם מעוניינים, מתלבטים או מומלצים. בשיחות אלה החניכים אמורים לתת את התשובה הסופית ואז מקבלים את התשובות מן ההנהגה. יש לציין שלא אחת ניתנות תשובות שליליות.
- אך יחד עם הרגעים הקשים היו וודאי גם רגעים חוויתיים שלא נשכחים במהרה.
גילה: בהחלט, היו מספר רגעים מרגשים מאד כמו הפגישה בהכנת סמינר יא' עם חניך שהיה חניך שלי בשנת היג' בקרית־שמונה. אולם המרגשת מכל היתה הפרידה ממשלחת תשמ"ד.
- היום כשסוגרים מעגל, מהו "האני־מאמין" שלך לאחר שנתיים של עבודה בתנועה?
גילה: (קצת במבוכה) לדעתי, מי שלא מכיר את פעילות
חילוף חומרים
יש לנו כישרוו לשבור יחסים עשויים מחומר גמיש - גומי, ויתור, משהו אלסטי:
יש לנו כישרון לנפח יחסים עשויים חרס -לנשוף אבק מעל השיש, להתעקש על הדברים הפחות חשובים, להעניק זבוב לפיל, לגמד את הקטן ממילא.
יש לנו כישרון לחפור במים ולפרק את המורכב מבועות, לזהות את הטיח עם הקצף, להפוך בין התמיסות.
יש לנו כישרון לסגת מן השכחה אל הזיכרון, לתת גוף לרוח, לגלגל את החול אל הים.
יש לנו כישרון להחליף חומרים ולהשיג דברים אחרים ממה שמתכוונים.
התנועה מקרוב ומכיר רק את העבר, לא מעריך את עבודת התנועה. אני חושבת שבשנים האחרונות יש כוון עבודה מאד חיובי, אני משוכנעת שאם יש מישהו שרוצה לעשות משהו משמעותי לעצמו ולמדינה, זו רק עבודה בתנועה. עבודה קשה מאד אך עם המון, המון סיפוק.
- ושאלה אחרונה: גילה איך ההרגשה כשנפרדים מהתנועה?
גילה: קצת קשה להסביר את ההרגשה, אך קשה עלי הפרידה מכל האנשים הנהדרים שעבדתי אתם.
ואנו מאחלים לגילה הצלחה מכל הלב עם חזרתה לקיבוצה מעברות ולמוסד רמות חפר.
ראיין וכתב גדי קלרספלד
רקווים לסטייק
(מהרהורי י"ג מסיים)
אתם יודעים, כשאורזים צריך לעבוד לאט ובהגיון, לחשוב פעמיים לפני שסוגרים את הריץ'־רץ' של הצ'ימידן, לא לשכוח כלים.
לעזוב מקום שהיה במשך שנה בית, אולי לחזור באחד הימים, אבל בתור אורח, רק לכמה שעות לא יותר, לצאת לפני שהנוסטלגיה תכבוש אותך לגמרי. "היו ימים פה לא קלים, אפשר לאמר קשים אפילו, אבל בזכות אותם רגעים של חסד, נזכור שנה זאת, כחוויה טובה ומיוחדת. שנה של יציאה מהשיגרה, הווי מיוחד ובכלל משהו שונה. שנה שעכשיו, בסופה, אפשר להביט אחורה לראות שזזו דברים בקן, בקבוצה וגם אגו השתנינו, עובדה — אנו יודעים כבר למלא צ'ק...
הכרנו אנשים חדשים, מקומות אחרים, את העיר הגדולה וחברה שונה. לארון הבגדים נוספו אי אלו חולצות נוספות, וגם חלקה של ביטנינו לא נפקד. עכשיו נצטרך להתרגל שוב פעם לשלם באוטובוס, לשמור את הכרטיס עד סוף הנסיעה, ובכלל להפרד מן הוורודים למיניהם. להגיד שלום לחופש ולדרור, כי ישר אנו נכנסים למסגרת אחרת, וכבר היו מי שאמרו שצבא זה לא תנועת נוער (בכל אופן לא השוה"צ). והנורא מכל, דבר שאפילו מוחו של החולני ביו"גימלים לא יכול לתאר לעצמו — יום רביעי... בלי סטייק.
אז זהו, גמרנו לארוז, עכשיו כבר אפשר ללכת. אוי, תמיד אני שוכח את המגבת...
10
רוטציה בהנהגת השוה"צ!!!
יהושוע טיש, מי שהחזיק עד עתה בתיק התחבורה יפרוש מתפקידו ובתמורה יקבל תיק שכל.
במזכירות ההנהגה תחול גם כן רוטציה, ש. שלומי, מזכיר ההנהגה יפרוש והחל מטו' בשבט יתפוס את מקומו ש. שקד. ש. שלומי יועבר אז מתפקיד המזכיר לתפקיד המזכירה(הנהגה שלום!).
גילה אפרתי, מי שהחזיקה עד עתה בתיק־וה כי תשתלט על ההנהגה, פרשה במחאה, זאת לאחר אי־הצלחתה לשכנע את חגי הלוי, רכז ההנהגה, בהקמתה של מאפייה מצומצמת בהנהגה. חגי הלוי עצמו, מי שחתר לעמדתו זו מאז שלמד לשחות פרפר, מסר למומחינו לעינייני הנהגות, כי הדבר הלוחץ ביותר כיום, והראשון שעומד על הפרק הוא ללא ספק נושא החלחלה, שקומונרים למינהם מעבירים בו בזמן שהייתם הבלתי־מוגבלת במסעדת הקבה"א. עוד הוסיף מר חגי כי תצומצם חלוקת התלושים הורודים לכל הסקטורים.
מומחינו לעינייני תלושים מוסר כי הדבר יגרום לאבטלה סמוייה בקרב המשלחת, שניצוצות ממנה נראים כבר עתה בשטח, כדוגמת קומונת יד־אליהו, אשר מבלה חלק נכבד מזמנה במסעדה זו. הדים על שמועה זו זורמים אף ממקומות רבים בעולם,
ובהודעת טלקס שקיבלנו היום מאי־שם מקומונה בשם דימונה, מסרו חבריה כי הם מוחים על צימצומים אלו, ומזדהים עם עמיתיהם לסטייק בתל־אביב.
עד כאן ממומחינו לעניינו רוטציות
עורך יקר!
אני נער ערבי שעומד לו. אני יודע שזה לא טוב, ולכן אני מתנצל. אני יודע שרק ליהודים יש זקיפות לאומית. אני פלשתינאי ועומד לי. יודע שלא טוב, שאסור כי לי זה לא יקרה. הסטטיסטיקות אומרות שאין עם פלשתינאי, ולי עומד. אז אולי תגיד לי מה אני צריך לעשות? אני כבר נער גדול מפותח וזה בולט, הזקיפות הלאומית שלי, ואם יראו אותי במצבי עם זקיפות לאומית שכזו, מצבי יהיה בכי רע עורך יקר, אנא בוא לעזרתי, זהו מכתב שני שאני כותב, מכתב אחד כבר שלחתי לגאולה כהן בו הסברתי לה בשפה
פלשתינאית אסורה, שכאשר היא מצטלמת בטלביזיה, אז בבקשה לא בפרופיל. כי היא רק מעוררת לי את הזקיפות הלאומית.
בתודה מראש,
עמיד אבן-זקיף
11
חומקרי
קוראים יקרים!
עתון זה, אשר אוחזים בו אתם, הינו הראשון שרואה אור בשנה זו. "על־החומה", בטאון "השומר־הצעיר" ידע תקופות פריחה בתולדותיו, ימים רבים היווה הוא חלק אקטיבי בקורות התנועה, הוא שימש במה חיה לוויכוחים רעיוניים אקטואליים בין חניכי ומדריכי התנועה בכל חלקי הארץ, והיה מנת חלקו של כל שמו"צניק איכפתניק. מאידך גסא לא חסרו ימי שפל, תקופות בהן לא יצא העתון לאור כלל, או לחילופין תקופות בהן שימוש נחלת יחידים.
שמו"צניק!
בידך כלי תקשורתי יחיד מסוגו. בתנועתינו, אינו קיים מדיום פוטנציאלי נוסף, הדומה לזה שבידך, לבטא רגשות, מחאות, רעיוניות, ביקורות וכו' כעתון התנועה, ולא בכדי נמנית העתונות בין המעצמות. אנא נצלו ומצו מדיום זה עד תם. כתבו אלינו כל שתחפצו, וחיו את עיתונינו, המהווה בהחלט נדבך נוסף במראת השתקפותה של תנועת השומר־הצעיר.
חזק ואמץ!
המערכת
למערכת על החומה דרושים כתבים צלמים וכל מי שמוכן לתת כתף למען הוצאת העיתון. המעונינים נא לפנות לגדי -קומונת גבעת שמואל, או לעוזי -קומונת דמת־אביב.
על החומה -בגואון ה"שומר הצעיר" כתובת המערכת -בצלאל יפה 7 ת"א טל. 3־291161־03 עריכה ־־
עוזי עזר, גדי קלרספלד איור וגראפיקה -גלעד מרמלשטיין, תמי מירב
12על החומה
מס' 2
לבנה ראשונה בעל החומה
הפעילות הרעיונית בשומר הצעיר התמקדה לאחרונה בחדור עמדת התנועה ובעדכונה. כחלק מהתהליך נפגשו חניכי השומר הצעיר במוסדות קבוציים עם חניכי בני עקיבא כתבה מצולמת על המפגש בעל החומה.
מפגש נוסף של השקפות עולם התקיים בצוותא. מפגש שראשיתו צפייה בהצגה "מקרה גבול" והמשכו עימות נדיר באופיו, בפעם הראשונה התווכחו תחת קורת גג אחד אנשי גוש אמונים, חברים בהשומר הצעיר ו... ריימונדה טאוויל, ויכוח יהיה חריף ככל שיהיה הוא עדיין שיחה בין אנשים.
ההתמודדות הרעיונית בשומר הצעיר באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה במועצה הע"ה שעסקה ביחסו של השומר הצעיר לא"י, גם כאן הדרו(ההתמודדות) היא חלק מהמטרה. על צעדים מהדרו אותה צעדנו בעמודים הבאים.
על קומונארים פרובינציאלים ואוניברסאליים. מי שאין לו מה לאמר, שילך הביתה.
בן, אני יודע, גם על זה כתבו בעבר והכלבים נבחו, נובחים ויינבחו, והשיירה איכשהו עוברת, הפניה היא אליכם, הקומונארים הפרובינציאליים, המסתגרים בד' אמות העיר וכל עשייה שלא למען הקן אפשר לכם בלעדיה.
עכשיו תחילו עם התרוצים. אין לנו זמן, זה יפגע
בחניכים, החניך... קודם לכל. מסכים, החניך קודם לכל, ודווקא משום כך, על כולנו לחרוג לעיתים מהפעילות הסטנדרטית. פעולה, סרט, הרקדה וכיו"ב. אין אני מזלזל בחשיבותם של אלה. אך אלה בשלב זה של ההדרכה נעים וקורים כמעט מאליהם. כולנו מתורגלים בניהול שבוע פעילות מסוג זה. כל פעולה שהיא "אחרת" תנער אותנו ואת החניכים ותפתח פתח לחניכים נוספים.
על קומונארים אוניברסאליים: כמו בכל מערבון טוב, ישנם גם הטובים, וכמו בכל מערבון — הם המעטים. הקומונארים האוניברסאליים, אלה שלא רואים אותם בקומונה, שבלעדיהם תתמוטט התנועה, מנחים סמינרים, מתעסקים עם המועצה, עוברים ל"שיר היונה" ומגיעים לביה"ס משלחת. קומונארים פרובינציאליים השתתפו ושתפו חניכים, אל תהיו צופים בתכניות טלויזיה אותם מכינים אלה שיש להם מה לאמר, אלה שאין להם מה לאמר — שילכו הביתה!
תאחז השיירה בשולי גלימת הזמן, תשרך אחריו ותעבור?
או תהיה התקדמות הזמן עילה לשיירה לחדש ולעשות? בידנו התשובה.
אבי גיל
2
גזענות מתחילה כאן
קטע מומחז - מונולוג של מדריך בשוה"צ/גזענות מתחילה מכאן
"שלום, קוראים לי נפתלי, ואני מדריך בשומר־הצעיר.
אני מכין עכשו פעולה בנושא "אנחנו ושכנינו", אז עכשו אני רוצה לדבר קצת על הנושא הזה. טוב, אז קודם כל, ישנם אנשים שמגדירים את זה כ"בעיה - הערבית" ואני לא מקבל את ההגדרה הזו בכלל, כי אני חושב שאין בעיה. אני חושב שזה נחמד וטבעי שהם בונים לנו את הבתים, ככה זה היה מאז שנולדתי, ואף - אחד לא התכוון אף פעם לשנות.
אני חושב, שכל בן אדם צריך לדעת מה מקומו בעולם הזה.
אם תשימו לב למה שאמרתי עכשו, תגיעו לאותה מסקנה שאני חשבתי עליה אחרי כמה זמן -שאני בן אדם נאור ומתקדם! טוב, ברור, אם לא הייתי כזה, לא הייתי מדריך בכלל. טוב, אז אני בעד סוציאליזם ואחוות עמים ונגד לנסוע לכפר ערבי כי זה מגעיל. אני חושב שאני יכול לקבל אותם גם בלי להיות קרוב אליהם, אני לא כל כך אוהב אותם, אבל אני חושב שאני מתייחס אליהם נהדר: הנה, הערבי הזה שבא לתקן לי את הארון, אנ'לא זוכר איך שקוראים לו, כי הרי הם כולם נראים אותו דבר, בכל אופן התייחסתי אליו ממש יופי, אפילו אמרתי לו מה צריך לתקן
ושאלתי אותו אם הוא רוצה קפה (כי ידעתי שהוא יגיד - "לא תודה") - וכל זה היה לי קשה -כי הוא היה ממש מסריח. אני זוכר, שתמיד כשהיינו קטנים אמרו לנו שהערבים הם מסוכניםפ ואלימים וצריך להיזהר מהם, ותמיד קראנו להם ערבושים או חרבושים, והיו לנו הרבה שירים עליהם, וקראנו עליהם תמיד בספרים "דני דין; ו"חסמבה" - והם היו שם כל כך פחדנים טיפשים ושפלים. אתם רוצים לדעת משהו? הם באמת כאלו, וכל פעם שאני עובר לידם נדמה לי שהם קצת מתכוונים, וזה ממש מצחיק - מה הם חושבים שאני אמשוך להם בזקן ובפאות? כמו שעשו ליהודים? ויש דווקא כאלה עם מבט כזה חצוף בעיניים, שאני חושב שפעם אני אמחוק להם אותו מהפרצוף. אולי מסיירת. כן, שיידעו מה זה.
אני חושב שהיום בפעולה אני אדבר עם החניכים שלי גם על מה שהיה בנצרת, כי אני חושב שזה פשוט מזעזע ולא הומני, זאת ממש גזענות וצריך להיזהר מזה נורא. ומכיוון שאני בן אדם כזה נאור ומתקדם, אני אפילו חושב שאסע להפגנה. אבל עכשו אני צריך ללכת לישון, כבר עבדתי מספיק קשה, ועוד יש לי הערב פעולה, אני חושב שזה נהדר שאני מדריך ב"שומר הצעיר".
3
על המועצה
בשעות הבוקר המתאחרות זורמים בהמוניהם שומרים צעירים לאוניברסיטה העברית בגבעת־רם. המהומה הבלתי שגרתית מושכת מבטים המאתרים במהרה ריכוז גדול של חולצות כחולות, שרוכים לבנים, קרטוני עוגיות וארגזי תפוחים. ההרשמה מתמשכת. נציגי הקבוצות מכל קיני השומר הצעיר ברחבי הארץ מתקבצים לשולחנות ההרשמה ומתחלקים לחוגים. באיחור צפוי נפתחת מליאת הפתיחה. נוהלי הצבעה, סדר יום והחלטות שוליות נוספות מועלים להצבעה ומאושרים ללא התנגדות. המועצה החלה!
החוגים התכנסו תוך בלגן סביר והחלו הדיונים בנושא המשותף - "יחסנו לארץ ישראל". הפסקה קלה לארוחת צהריים על הדשאים, וחזרה לחוגים: והפעם - גיבוש הצעות החלטה למליאת המועצה. תמונה דומה ניראתה באכסניית "בית־וגן; שם התכנסו כמחצית החוגים.
אחר הצהריים מתכנסים הצירים והמשקיפים
ומתחלקים לשלושה
סמפוזיונים: יחסנו לארץ
ישראל; מדיניות ההתיישבות שלנו והשפעת הכיבוש על החברה הישראלית.
בתום הסמפוזיונים יצאו המשתתפים לכיוון גן־אמיל, שם התקיימה עצרת ומפקד־אש. בעצרת נאמרו דברים בזכות המשך מאבקו של השומר הצעיר לדמוקראטיה, חופש ביטוי ול... החלפת השלטון, כמובן.
ערב התרבות שהתקיים לאחר העצרת, אורגן ע"י חניכי מוסד הרי־אפריים. החניכים העלו קטעי משחק, שירה וריקוד בנושאי המועצה ובנושאים אקטואליים. הביצוע היה - מעולה. המופע זכה לתגובות נלהבות מצד כל משתתפי המועצה, והיווה גורם מעורר חשיבה לדיונים הבאים.
משתתפי המועצה יצאו מהמופע להרקדה המונית
4
על המועצה
בחוצות האוניברסיטה, ואחר כך הוסעו עייפים אך רצוצים לאכסניות הנוער, שם עשו את הלילה.
יום שישי, היום השני למועצה נפתח בהתכנסות החוגים, והפעם - דיונים בנושאי משנה. הנושאים שנידונו ושעל פיהם גובשו הצעות החלטה, היו: יחסנו לארץ ישראל; יחסנו לתנועה הלאומית
הפלשתינאית; השפעת הכיבוש על החברה בישראל; ההתיישבות בארץ ישראל. בעוד הצעות ההחלטה זורמות לוועדת הניסוח לצמצום ושיפוץ, החלו ההכנות למליאת הסיכום.
המליאה התכנסה אט־אט, כשאנשי הביטחון של האוניברסיטה מקשים על הכניסה ע''י ויסות הנכנסים ובדיקה בטחונית. אנשי הבטחון טענו כי אין שמירה מיוחדת, ותפקידם הוא שמירת הסדר והבטיחות. אך נראה כי בכל זאת שרתה עצבנות קלה בין המאבטחים.
המליאה, כצפוי, חזרה וחיזקה את הקו הרעיוני הידוע של התנועה, והוכיחה כי "מטרת המועצה אינה קבלת החלטות, אלא הבאת החניכים לעיסוק בנושאים רעיוניים".
מראיונות שקיימתי עם צירים, משקיפים ומנחים
במועצה, ניתן לומר כי המועצה מילאה את תפקידה. הדיונים נערכו תוך התעניינות; האוירה היתה טובה (ויש אומרים -טובה מידי...), הצד התרבותי בלט לטובה והאירגון המסודר מנע "פשלות". עם זאת, חוזרת הדיעה כי לחץ הזמן ורוחב יריעת הנושאים מביאים
לשטחיות ולחוסר עומק.
5
מכתב לאיאד
איאד! כותב לך מכתב שכלל איני בטוח כי תקרא. איני יודע אם היום, לאחר שעברו שנים רבות כל כך אתה עדיין מעיין בעתוני הערב. עתונים בעברית.
למען האמת קשה לכתוב לאדם השונה בתכלית השינוי מאותו אדם שהכרת. משוכנע שאף לך (במידה ותקרא, כמובן) יהיה קשה להכיר בי את אותו האדם.
שבע שנים חלפו מאז ריאיתיך (אם נתעלם כמובן מפגישתנו האחרונה - המוזרה כל כך). היום אתה זר לי ורחוק. פעם היינו קרובים מאוד. אני חש צורך להודות כי בתחילה היה זה אילוץ שלא חשתי עמו נוחות רבה אך מכאן נתפתחה ידידות אמיצה וכנה. כן. היו אלו הנסיבות המצרפות יחדיו נער ישראלי וערבי בני 12 לחדר אחד בבית חולים ישראלי. שני ילדים במחלקה גדושת חולים מבוגרים. תקופה ממושכת של ביחד. תקופה של חברות אמיתית, היכולה להתפתח אך ורק בתנאים כאלה של לחץ, כאב ודאגה.
כן. היית חבר. חבר של אמת.
את יום הולדת חגגתי" בבית
חולים. חברים מבית ספרי באו לחוג איתי. הביאו מתנות, ממתקים, ספרו בדיחות, חוויות, ואתה? הצטנפת לך בפינה ולא הוצאת מילה. מה הרגשת אזי
איני יודע. מעולם לא עסקנו בפוליטיקה, בעצם היותך ערבי והיותי ישראלי. כיום קשה לי להבין איך. איך יכולנו להיתנתק מכל הסובב אותנו ולא לחוש מעצורום כלשהם, יריבות. באמת שאיני מבין.
מאז לא ראיתיך. מספר פעמים התקשרת אלי הביתה. בטלפון יכולנו לדבר כתמיד. להרגיש חברים. הבטחת שתבוא לבקר. מעולם לא באת.
לאט לאט נותק הקשר. למען האמת ונמחקת מזכרוני. נכון. מקרים שונים, תקופות שונות חזרו והביאו עמם אותך. אך לא היו אלו זכרונות של אדם הנזכר בחברי אלא במעין תופעה מיוחדת. חוויה, סמל.
לא היה עולה לעולם בדעתי לכתוב לך אלמלא פגישתנו האחרונה.
היה זה במסע הניווט האחרון בטירונות. נכנסנו חוכיית
חיילים בצעידה לכפר הערבי שסומן על המפה. השלט המורה על שמו היה מוכר אך עם זאת עדיין לא קשרתי דבר. צעדנו בשבילי הכפר. מסביבנו השתרע שקט. שקט של פחד ומרירות כאחד. שלוות החיים הופרה עם כניסתנו. ילדים קטנים לבושים ברישול הפסיקו משחקם וישבו על גדרות האבן כמחכים ללכתנו.
ואז לפתע על מרפסת אחד הבתים ראיתי אותו. נשמתי נעצרה. לרגע רציתי לקרוא בקול "איאד". לא. אבל כמובן שמייד הבנתי כי ילד העומד שם והדומה לך כל כך, כפי שנשארת בזכרוני, אינו יכול להיות אתה. איזו טפשות מצדי. חשבתי.
ואז נפתחה הדלת ואל המרפסת יצא בחור כבן 20. לבוש היטב. הביט בנו בעויינות ופנה לילד. הייתי מהופנט. לא היה לי ספק. זה היית אתה.
6
רציתי לקרוא לך אבל ידעתי שאסור לי. ואז הופנה מבטך אלינו בשנית. עינינו נפגשו.
ראיתי את מבטך הנדהם. לא ידעתי מה להחליט. אמת או דמיון. הסתכלת בי בפה פעור.
נדמה היה לי כי חיוך הופיע בזווית פיך - אך מייד נתקשה מבטך ושב להיות קפוא לחלוטין.
עיניך עקבו אחרי בקפדנות.
כל כך רציתי לגשת, לדבר, לשאול, לשמוע. כל כך רציתי לדעת מה שלומך ואם עדיין יש לחץ בחזה. יחד עם זאת חשתי רתיעה ממך. כן לפתע היית ערבי. לא איאד. ערבי. ואני... חייל... הייתי מבולבל. לא. לגשת אל יכולתי.
מה שהיה מותר לנו כשהיינו ילדים אסור עלינו עכשיו.
חוקים חזקים מחוקי ההרגשה שבלב החלים עלינו. עלי כחייל ועליך כ... אני לא יודע. אין הגדרה ואולי פשוט איני רוצה למצוא לך - איאד - הגדרות. פשוט קשה.
לא יודע איך לסיים את המכתב הזה אליך. אין פה סוף.
היתה התחלה, ללא המשך. היום במבט המנסה להשתחרר מנאיביות, ממבט של חייל בן 20 קשה לי לראות המשך.
גיל עומר
הערב הערבי הופיע בעלון כפ"ס — בלהה ותומר שמו פעמיהם לחנות התבלינים על מנת לקנות פפריקה מתוקה לתבל את הטחינה לערב ערבי. אך הם פוצים את פיהם לבקש את שברצונם שואל אותם המוכר: אתם זוג נשוי? מבשלים יחד? השיב תומר: אנחנו מבשלים יחד אבל לא נשואים. ועוד לפני שהספיק לגמור את התשובה קרץ המוכר לבלהה־אה ככה זה היום...
ובכן מוכר יקר אלו לא זוג חברים החיים יחד לפני החתונה אלא בס"כ קומונרינו שרצו להכין טחינה לערב ערבי (לך תסביר את זה למוכר בחנות תבלינים)
הגיעה שעת הערב כולנו מוכנים ומזומנים הקן נראה יותר כמו אוהל ברואי מקן שומרי. אנשים בכפיות ועבאיות נוסח בלהה, בקן הוקם אוהל משמיכות. הריצפה "כוסתה" בשני שטיחים ושמיכה. בשעה היעודה (לפי שעון שומרי) נכנסנו לקן והערב נפתח בריקוד דבקה סוער שסחף המונים... אחרי רקדני הדבקה קמו שחקני ההצגה ופתחו פיהם והציגו בפנינו איך לא להציג. יואב שכח, רתם התבלבל, סיגל צחקה ורק ליעל לא היתה בעיה (היתה לה רק שורה אחת). אבל ההצגה היתה כ"כ טובה
שאפילו השחקנים יצאו באמצע כך שלספי לא נתנו לאמר את משפט הסיום שלו וזו סיבה מספיק טובה לצעוק: סתימת פיות. למה יואב קרא לבלהה: בלהה תשתדלי לחנות? זה יכול להעליב.
הכיבוד כלל טחינה ופתות (טחינה מתוצרת תומר־דלילה עם מיני תבלינים ויצורים ירקרקים ששטו בצלחת ונורא הגעילו את חנה ומירב).
כמו בכל ערב תרבותי היו גם שקופיות שנושאן נשאר סתום בעני ער עתה. הן לוו בפרשנות מפי יעל... יהודה, אורלי, ספי, סיגל, אמירה, יואב, בלהה, רינת, תומר, דניאל וכל מי
שהיה שם.
לסיום הערב רקדנו ריקודי עם יהודה וספי לימדו את כולם איך רוקדים, דניאל ניסה בלי הצלחה ללמוד מיהודה לרקוד..
אם ננסה לסכם את הערב. אז למרות שהוא לא היה רציני הוא היה מוצלח ואולי אפילו המוצלח שבהם! וההסברים להצלחה, אני חושב שזה די ברור שלאוכל השפעה ניכרת על מצב־הרוח, אז (ועדה יקרה קחו לתשומת לבכם)!
ספי.
7
הפרח האדום והעז הלבנה
יום ה' 10.00, עמק המצלבה ירושלים.
סניף בני עקיבא ריק מאדם. נערה בחצאית,ןגרביים גבוהות גוררת כסאות. אולם לא גדול, על הקיר ההמנון.
תחילה מגיעים המנחים, בחורי ישיבה עטורי זקנים, וי"גימלים.
השיחה קולחת, מתוח, זה כבר וויכוח. אנו נשאלים באתם לצלם, להנציח, לא טוב, לא תעשה לך פסל... חניכי בני־עקיבא ממלאים מסדרונות המבנה, שמש חורפית, קצת קר. מישהו אומר: "זה לא כ"כ מייצג, באו הרבה מנתיבות שלום".
המוסדניקים, כפכפים, חולצות רקומות, דובונים, שיער ארוך. אחד עם סטייל מסתכל סביב לבדוק אם במקרה הגיע מישהו חכם ממנו. באו לפגוש חבר'ה, לראות את ירושלים, להרוויח יום לימודים, להעלות את האגו ולהתווכח.
נכנסים לאולם, נעמיקה פותחת, משה רייך מבקש אגב חיוך לא להתווכח על עובדות, לגסות לעמוד על השוני בגישות. בני מבני־עקיבא מסביר את חשיבות הדיון בשאלת הזכות על ארץ־ישראל. יוחנן מזכ"ל בני־עקיבא מגיע לאולם לאחר פגישה עם נשיא המדינה וזוכה למחיאות הכפיים, עוד טרם אמר את דברו. יוחנן מספר על הקשר בין שתי התנועות לאורך ההסטוריה ומברך את המשתתפים.
לפני החוגים
מאיה מבני־עקיבא מצפה לקירוב לבבות, באה לשמוע. "כמובן שיש לי הרבה מה לאמר, אני מקווה שישמעו אותי. היא אומרת. יוני י"ג מנחה במפגש אומר: "אני חושב שבכל הסדר יש יותר משני צדדים. הפלשתינאים חלוקים בדעותיהם כמו גם היהודים. כל הסדר יצטרך להתחשב בכל הגורמים. החברה שלנו, כשהם חושבים על פתרונות לא לוקחים בחשבון לעיתים את הצד היהודי שלא חושב כמוהם, חייבים להכיר זה את זה ולדעת מה ניתן לגישור ומה לא". שרון מבית־אל, תלמיד ישיבת מרכז הרב בירושלים: "כתוב במקורות שאחי יוסף אומרים ליוסף במצריים — בני איש אחד אנחנו — זאת לדעתי צריכה להיות הכותרת "בני איש אחד אנחנו" הכרות יותר מאשר וויכוח.
יאיר מעיינות ירדן מעונין להכיר צר אחר לאתר את נקודות המפגש ולטפח אותן.
למר דווקא ישראל?
המנחה פונה לחניכה מבני־עקיבא. "אמרת שיהודי טוב צריך לחיות בישראל. תסבירי". זו משיבה שקיימות מצוות ביהדות אותן ניתן לקויים רק בארץ־ישראל.
משה רייך, נעמיקה ויוחנן מבני־עקיבא נכנסים המנחה פותח בנאום ומפגין ידע (על השעון 4 דקות). החשובים יוצאים. הויכוח
8
עולה לטונים גבוהים. המנחה: "יש איזו תפיסה או אמונה שלאו־ץ־ישראל יתרונות רוחניים, כולם בחדר הזה מסכימים?"
הניר מבני־עקיבא: "כן אני חושב שכן". מוסרניקים: "אני מאמינה שלא. אתה חושב שיש לנו סמכות להשפיע על כל העולם מכאן? אתה חושב שאנחנו עם נבחר?" בני־עקיבא: "כן בטוח!". מנחה: "השאלה היא אם יש הבדל ערכי בין אוגנדה לא"י? מוסדניק: "לא משנה לי איפה, אבל יש יהודים שיעלו רק לא"י". מוסדניק: "אם אני שומע שנוצרי צרפתי ויהודי נהרגו. אני לא יודע על מי היה לי יותר חבל, יכול להיות שהצרפתי הזה בן־אדם נהדר והיהודי פושע". המנחה: "ואני אגיד לך עוד דבר ־ אם תשמע שכלב נהרג ואדם נהרג, והכלב היה נאמן ופיקח בצורה לא רגילה והאדם היה שודד בנקים, עפ"י תפיסתך אצטער יותר על מות הכלב.
היהדות כדת ולאום
מוסדניק: "יהדות בשבילי זה לא דת, אלא לאום: אני לא חושב שלחוג את החגים מתוך התיחסות חילונית זה פחות ערכי מאשר לחגוג אותם מתוך הוויה דתית, מספיק בשבילי שיש לי הרגשת שותפות לעם, הרגשת קשר למסגרת ותחושה שאני יהודי. אני חוגג גם כדי לציין ארוע הסטורי בתולדות העם היהודי, ארוע שהוא לאו דווקא דתי. (פונה לחניכה מב"ע — בני־עקיבא) — את אומרת שאלוהים הוציא את בני ישראל ממצריים, ואני אומר שעם ישראל יצא ממצריים. יש עובדות הסטוריות ויש מיסטיקה, אני מאמין בעובדות היסטוריות.
מוסרניק מתבור: "לכל אדם בשוה"צ יש השקפת עולם משלו, לכל אחד יש מערכת ערכים פרטית, לכן האנשים בשוה"צ מרגישים בוררים בעמדתם". חניך מבני עקיבא: "סילחו לי על הבורות, אבל אתם בקיבוצים מאמינים שיש אלוקים?". מוסדניק: "אני רוצה לשאול מישהוא, האם מישהוא מכם הגיע לאיזו מסקנה בכוחות עצמו שסותרת את הדת?". חניכה מבני־עקיבא: "פעמים רבות קורה לי
שאנוי מגיעה למסקנות שלא תואמות את המערכת שעליה חונכתי.
מהוויכוח על הכיבוש
חניך מבני עקיבא: "אתה חייב לשלוט בהם, זאת השיטה. אין מה לעשות, זה מצב לא טוב ושליטה בעם אחר שמתנכר לך חייבת לכלול לעיתים אמצעים לא יפים?".
מוסדניק: "אני לא מבין איך העם היהודי, עם שעבר את השואה עושה מעשים בעלי אופי נאצי מובהק לעם אחר.
חניך בני עקיבא: "מה אתה מציע? שיזרקו לך אבן בראש, ואתה תשב ותלטף אותם?"
איך מסכמים את הסמינר המשותף?
אילנה בני עקיבא: "אני מרגישה ממש טוב מאוד. דיברו פה על הקשר לא"י. על כולנו להיות קשורים לא"י, ולא משגה ממה נובע הקשר. כולם פה קשורים בארץ אחת, וחשובה ביותר היא האחדות. מהפגישות.האלו יכול לצמוח רק טוב".
ניב מוסר תבור: "לי זה לא חרש כלום. התווכחתי הרבה עם החברה האלה. אתה חושב שנגיע למלחמת אזרחים? לא, אין סיכוי בעזרת השם ועוד כמה גורמים.
ראובן חל"ת השוה"צ: "חבל לנפח בעיתונים — בני עקיבא־ השוה"צ. טוב שמדברים, צריך לדבר אבל לשמור על הפרופורציות ולא לחשוב שזה מה שיציל אותנו.
★ ★ ★
אי סדר של סיום, המתח רפה, אפילו משה רייך מחייך. שרון מבית־אל נתן את הכתובת, שנישלח עיתון.
עולים על האוטובוסים ונוסעים...
השתתפו, צלמו וכתבו.
קומונרי ירושלים
9
למען שלום ♦של ♦
אחוות עמים
היונה
שבועות תשמ"ד ♦חורשת טל ♦
שיר היונה
לכולכם.חזקה!
הדי המועצה מאחורינו ואנו נכנסים לתנופת ההכנות ל"שיר היונה" ולאירועים שיקדמו לפסטיבל. בחודש מרץ הקרוב יערכו מספר אירועים חשובים והנה הם לפניכם: —
א. ב־10/3 תערך "שבת צמתים" מס' 3 שאמורה להיות גדולה מאוד, שבת שתקיף (כך אנו מקווים) את כל הקינים. בשבת צמתים זו ימכרו לעוברים ושבים 3 פריטים חדשים ויפים:
1. תקליט — שמו: שיר היונה — תוכנו שירי שלום כשהמרכזי ביניהם הוא שיר חדש בשם — "שירו שיר" שכתב עודד פלדמן והלחין אפריים שמיר. מבצעי השיר — אפריים שמיר, חנן יובל, דני ליטני, מזי כהן, מילי מירן. לפניכם פזמון השיר — "שירו שירו שיר ליונה שעודנה עפה / שירו שיר לשומר הצעיר / מאליפז ועד בית אלפא."
2. שירון היונה — שירון שירי שלום חדש.
3. פלקט שיר היונה.
ב. באותה שבת 10/3 יערך בערב בצוותא ראשל"צ "ערב שירון היונה" — ערב שירי שלום עם האמנים אפריים שמיר ומילי מירן. תוכנית הערב היא שירה בציבור של האומנים והקהל והופעה נפרדת של האומנים. בכוונתנו לרוץ עם ערב בצוותאות ובקיבוצים עד לאחר שיר היונה.
ג. ב־26/3/84 ימלאו 5 שנים לחתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים — לציון האירוע נתכנס בשישי־שבת 31/3/84 — 30 בפיתחת שלום הסמוכה לגבול השלום, למופע בליל שבת, בבוקר השבת נצא לטיולים וסיורים באזור הגבול. — פרטים יבואו בהמשך.
ד. בנתיים יש להערך ולהתכונן לקראת פסטיבל הזמר בקן.
אלה אירועי "שיר היונה" לחודש מרץ שפותחים למעשה את כל ההכנות הגדולות והמקיפות לקראת כל האירועים והפסטיבל בחג השבועות.
אנו מבקשים מכל המוסדות (הנהגות הקן) והקומונות להתקשר להנהגה ולמסור את — השתפותכם בשבת הצמתים ב־10/3, מיקום, הדוכן והצוות.
על המבצע הנ"ל אחראים: — מדי רפופורט מקבוץ מגיד. וגדעון שגיא מקבוץ געתון.
על כל הארועים יבואו פרטים בהמשך!
ולבסוף — חטיבת בני הקיבוצים בתק"מ מצטרפים אלינו ליוזמה ולארגון.
בשם הצוות והיונה חמי סל
שבת צמתים
שבת ראשונה של פברואר, יצאנו כ־20 ממוסד "עינות ירדן" לסיבוב חורשת טל (שם יתקיים שיר היונה בשבועות) ועצרנו טרמפים לא רצינו להגיע לאן שהוא, רצינו שהעוצרים יגיעו לשיר היונה חלקנו לכל נהג דף הסבר על פסטיבל "שיר היונה" ועלה זית. סה"כ שבת צמתים מוצלחת...
צור— מעינות ירדן
10
ש י ר
המועצה הסינשטית שהיתה
רציתי להשתתף בפעם הראשונה בעתון התנועה במאמר אירוני על "יומנו של חל"ת מתחיל". על השאלה הראשונה שנשאלתי כשנכנסתי לקומונה ("תגיד, יש לך רשיון?") אבל בגלל שטף הרגשות והזעם שהצטברו אצלי אחרי מליאת הסיכום, החלטתי לתת להם פורקן במאמר זה. כמובן לא אצליח לבטא את כל רגשותי ומחשבותי במילים, לכן בטוח אני כי הויכוח ימשך, לטובת מועצות באות, ויהיו עוד הזדמניות להסביר את עצמי.
מבנה המועצה
מיהו הגוף בעל הדימיון הפרוע אשר החליט שביממה אחת ועור ארבע שעות (כן, זה היה כל המועצה), יספיקו הצירים לדון, להתלבט ולהכריע בנושאים כגון: יחסינו לתנועה הלאומית הפלשתינאית, התישבות, הקשר בין מדינת ישראל לגולה היהודית, והשפעות הכיבוש על חברתנו?
לפי תוכנית המועצה נועדו אך רוק שש וחצי שעות לדיונים, לבירור עמדות, לבחינת הצעות החלטה, להתלבט, להתחרט, ולחזור להתלבט. מי הריץ את צוות המועצה? מי רדף אחריו עם שעון סטופר ביד? אין שום טעם לערוך מליאת סיכום של מועצה המכבדת את עצמה בזמן של שעתיים בלבד, כשהאיש עם הכיפה על הראש עומד יחד איתה על הראש שלנו ודורש שנסיים לפני כניסת השבת.
נושא המועצה
לכל מועצה יש ערך חינוכי רב... עצם התכנסות של חניכי התנועה שבאים מרקע שונה, מדרך חיים שונה ומאורח חיים שונה, באים ומתדיינים על נושאים מדיניים וחברתיים, יש בזה כבר. מן הברכה. כל אחד שמשתתף. בכינוס כזה מגלה. דעות אחרות ונחשף לרעיונות חדשים, כל אחד שמשתתף מנסה גם להבהיר את צדקת דעותיו. אבל למועצה ארצית יש משקל נוסף: קביעת עמדה של התנועה.
אם נשווה את ההחלטות של מועצה זו, נראה שאין כמעט שום שינוי מהחלטות של מועצות קודמות, הן רק אישרו החלטות שהיו קיימות. המועצות הקודמות לא רק שנערכו לפני זמן קצר יחסית, אלא שכל אחת מהן התרכזה בנושא ספציפי אחר. שיטה זו היא מעמיקה יותר ומכינה יותר את הצירים לקראת ההצבעות. עם נושאים מפוצצים ושמות מועצה מנופחים אנו לא מרשימים אף אחד, אנו רק מצליחים לבלבל את עצמנו עוד יותר.
מדוע ומי מצא טעם לדון שוב בנושא ההתישבות? נושא זה נדון ביסודיות לפני ארבע שנים ומאז לא השתנתה המדיניות של התנועה בתחום זה. אז למה להקדיש חלק מן המועצה לנושא זה שוב? ונושא כ"יחסינו לתנועה הלאומית הפלשתינאית", נושא כזה יידון במועצת תנועה כתת נושא, כסעיף משנה? הרי
ז
נושא זה דורש מועצה בפני עצמה. יש נושאים רבים שדורשים טיפול ועיון של התנועה כגון: דת ומדינה במדינת ישראל, מדיניות כלכלית של התנועה ועוד נושאים שכואבים לנו כנוער.
לפי דעתי היתה כאן החטאה גדולה מאוד ממטרה של מועצה. זאת היתה מועצה סינטטית שעסקה בריבוי מקסימלי של נושאים בזמן המינמלי האפשרי.
דף הצעות פוליטיות אקטואליות
מה היה האנטרס של ההנהגה וצוות הניסוח להביא הצעות כאלה להצבעה? רק כדי שיופיע בעיתונים שתנועת הנוער השומר הצעיר החליטה לעודד הייצור והייצוא? ו"המהפך הכלכלי" הוא זה שהביא את החברה למצב רדוד כל כך? הרי רוב רובו של המשתתפים לא התמצאו בנושאים כלכליים, ובכלל במושגים כלכליים. יש כאן מן הפגום להביא להצבעה נושא שהצירים לא עברו עליו הכנה נאותה והרקע הכללי עליו קטן ביותר.
דרך אגב, באישור של מי "חרג צוות הניסוח מסמכויותיו", כדברי אלישע, והביא למליאה הצעות אלה? ואם מישהו מן הצירים היה חשוב לו, ולדעתו זהו נושא אקטואלי שאין כמוהו, לקרוא לכנסת ישראל לחוקק חוק שרות שווה לבנות, או לאפשר תחבורה ציבורית בשבת, אז ברור לכולנו שהצעתו היתה נדחית בטענת מנחה המליאה: "אני מצטער, לא עבר את צוות הניסוח, לפי התקנון אין להביא הצעות פרטיות". ואני מוסיף בלבי: לפי אותו תקנון מפוקפק שמכוון את אותו מנחה, הצעותיו של הציר הזה הן פחות אקטואליות מהצעותיהם של ההנהגה וצוות הניסוח, וזכותו להביא הצעה פרטית למליאה היא פחותה מזכותם של ההנהגה וצוות הניסוח להגיש הצעות החלטה פרטיות למליאת הסיכום של המועצה.
11
הצעות
1) נושא של מועצה יתרכז בנושא ספציפי ביותר.
2) מועצה תחליט על נושא המועצה שלאחריה לפי הצעות הקינים. אם בפרק הזמן שבין מועצה למועצה יחולו תמורות בחברה שיחייבו שינוי הנושא, אזי שכבת המדרכים (המשלחת) יחד עם ההנהגה יכריע בנדון.
3) מועצת תנועה תתקיים שלושה ימים. המועצה לא תהיה רק סיכום אלא דיון, התלבטות וסיכום. זאת בהתחשב בעובדה שלא רק במועצה הזאת, אלא מנסיון של מועצות קודמות, הרבה מאוד נציגים באים מקינים שלא עוברים הכנה עיונית מספקת, מסיבות סוביקטיביות של כל קן וקן.
בקשר לשיחרור מביה"ס, אז נשחרר את הנציגים יומיים. כמו במועצה זו, ונקיים אותה בימי שישי, שבת וראשון.
סיכום
כאן אני רוצה להביע את מחאתי על הנחיית מליאת הסיכום. המנחה התנהג הרבה פעמים בזלזול, השרה אווירה של מכירה פומבית ולא הסביר, תמציתית, את עיקרה של כל הצעת החלטה, כפי שהיה נהוג במועצות קודמות. זאת הפעם השניה שאני רואה אותו מנחה מליאת סיכום ולפי דעתי הוא אינו מתאים לתפקיד משפיע שכזה.
מועצה זו היתה מועצה מיותרת מבחינת ההחלטות שבה ולא (שיהיה ברור) מבחינת המטען החינוכי שחניכי התנועה שהשתתפו בה נשאו עמם הביתה.
ריבוי נושאים להחלטה ומעט זמן לדיונים פגעו קשות באיכותה של המועצה.
זאת היתה מועצה שביישה את עצמה, גם מצד החניכים וגם מצד הנהגת התנועה, על כל ליקויייה הרעיוניים והטכניים שהיו במועצה זו.
רובי
רמת־גן
12
קול קורא
אנו קבוצה של בני י"א־י"ב ממספר מוסדות של השומר הצעיר, מוחים נגד הנוהל במועצות האחרונות אשר אומר כי זכאים להצביע אך ורק בעלי חולצות שומריות.
החלטה זו של המליאה מצביעה לדעתנו על מגמה שלילית הנשכת שנים מספר בשומר הצעיר. מגמה זו היא קידוש ותופסת מקום נכבד בפעילות של השוה"צ. סמלים, טקסים ושאר דברים טפלים אינם נוגדים רק את רוח השוה"צ כי אם גם את רוח היהדות.
תרעומתינו יצאה בעיקר על הדברים אשר קרו במועצה האחרונה.
בלילה הראשון של המועצה, הלכו הצירים והמשקיפים לגן־אמיל גרינצוויג לעצרת אבל. במקום להתייחד עם זכרו של אמיל ז"ל ולחשוב על השלכות רציחתו, עשו לנו השמו"צניקים מפקד אש מלבב עם אומגות ולהטוטי־אש.
שמו"צניק יכול להיות גזעני, סנוב וכו' אך הוא חייב לדעת איך מארגנים מפקד אש!
הסטיה, לדעתנו, מרוח השומר הצעיר בנוגע למקרה החולצות השומריות היא בנתינת זכות הצבעה בזכות סמל ולא בזכות הערכים.
יש רוב גדול של שמו"צניקים אשר ערכיהם נוגדים את רוח השומר הצעיר אך הם לובשי חולצה שומרית. ולעומתם רבים שערכיהם כן ערכי השומר הצעיר אך הם אינם זקוקים לסמל כדי להאמין בהם. יהיה זה מגוחך לטעון ששמו"צניקיותו של אדם נקבעת על פי חולצתו (מדיו) ולא על פי ערכיו. אמנם לסמלים יש גם חיוב בהרגשת שייכות אך לדעתנו, הרגשה זו מאפילה כיום על הערכים וגורמת לנטישתם ולשאיפה לקונפורמיזם בקרב הנוער.
בעיה זו של קונפורמיזם בשומר הצעיר היא הבעיה העיקרית של השומר הצעיר כיום, ולדעתנו המועצות מגבירות את הבעיה הזו בגלל סבך הבירוקרטיה אשר גורמת לחניך הרגשה של אי השפעה.
די לנו ממועצות אשר מגבילות את מחלת הבירבורציה בשומר הצעיר בלי כל יחס למעשה, ובכך גורמת להסתאבות של השוה"צ.
איפה ההגשמה?!
רן שריר יריב נחום שגיא אידלסון
הדים
צר לי, רובי, שנקטת בסגנון כה בוטה, וחריף, אשר אינו דווקא מעיד על צידקתך והבנתך את מהלכי המועצה, ואנסה ברשותך להאיר ולהבהיר לך חלק מהדברים עליהם כתבת, מועצת־התנועה מתכנסת אחת לשנתיים ועוסקת בנושאים הנקבעים ע"י ההנה"ר, ומשלחת המדריכים, וע"פ הנחיות מועצות קודמות, ובאה לסכם תהליך חינוכי הנמשך מספר חודשים בבינים ובקבוצות... וכאשר "הגוף בעל הדימיון הפרוע" תיכנון את המועצה, הוא בנה את המהלך החינוכי, כך שכל חניך, קבוצה, וגן, יעברו סידרת־פעולות בהם יוכלו לדון, להתווכח, ולהחליט באותם נושאים המובאים.להחלטה במועצה.
מכאן תבין. שהמועצה אינה ערוכה לקיים את אותם הדיונים שהחמצת במסגרת הקן .והקבוצה שלך...
גם משך הזמן, חלוקת הנושאים, ועבודת החוגים, הינם תוצאה של ניסיון־רב שהצטבר כבר נוכחנו כי מעבר לשני ימי־ריון, לא ניתן לקיים מועצה על רמה.
באשר להערתך על מליאת־הסיכום, "כברת"־ההחלטות גרמה לכך שהיא נמשכה מעבר לזמן־סביר, ואכן, יש לחפש פתרון לכך. אולם, מכאן ועד לפסילת תהליך קבלת ההחלטות, המרחק הוא רב. מטבען של החלטות־מועצה. שחלקן מאשרות החלטות קיימות, חלקן מחרשות. וחלקן עוסקות בנושאים אקטואלים. ועל כולן לעבור את אישורו של צוות־הניסוח, וכך, היה. וגם אם לא השתנו עמדותינו בנושא ההתיישבות... הרי חייבת להינתן הזכות וההזדמנות לכל חבר, אחת לכמה שנים, באם ירצה, לערער על החלטות־התנועה, אפילו אם הוא במיעוט, זו גדולתה של הדמוקרטיה.
ובנוסף, תנועה הרוצה לשמור על רעננותה, וזיקתה למציאות, חובה עליה אחת לכמה שנים לבחון את דרכה... ו...4 שנים זה מעט מדי?!.
ובאשר להצעות — הפוליטיות־ האקטו-אליות, כולם נראה לך, שנדחה את התייחסותנו לשאלת השרות־בלבנון, המצב הכלכלי, או שרותם של חברי־הגרעינים במאחזים ביהודה ושומרון, למועצה ה־ע"ו שתתכנס בעוד כשנתיים?
והדים להדים
תנועתנו במשך כל שנות קיומה הינה פעילה ומעורבת במאבקים לעיצוב דמותה של החברה בישראל, ומחובתה להתייחס, ולהגיב, בדרך המתאימה לתנועת־נוער על כל נושא או תהליך המתחולל בחברה ובמדינה. ופירסום החלטות במסגרת מועצת־התנועה, זו אחת הדרכים. ובאשר, לנוהל קבלת־ההחלטות במועצה, עליו יצא קצפך... כל החלטה המובאת להצבעה במליאה חייבת לעבור את צוות־הניסוח שנבחר במועצה, ומרביתו מורכב מבוגרי התנועה. ומדריכים. והמנחה. שבמקרה "מוכר" גם לי מהמועצה הקודמת, אינו רשאי לפרש את נוסח ההצעות בהתאם להבנתו. זהו תפקיד "הצוות" בלבד, תפקידו של המנחה הוא בהבאת ההצעה לדיון ולהחלטה במליאה. באופן הדמוקרטי בלבד. מכאן לדעתי נבעה פסיקתך, "שהמנחה אינו מתאים לתפקיד משפרל שכזה", וחבל.
ולבסוף, צר לי על תיסכולך ואכזבתך מהמועצה, הסיכום שלנו, קצת שונה... לדעתמנו, המפגש של למעלה מ־600 בוגרי התנועה. הדיונים העירניים והתוססים מוכיחים את ההפך, דומני. שבתאום ציפיות מוקדם, לימוד־פעיל של נושאי־המועצה, והכרות יותר מעמיקה עם נוהלי המועצה היו מאפשרים לך לקבל התרשמות יותר מבוססת על המועצה.
הד לקול קורא-------------
וברשותך, הערה לשאילתא נוספת". "האיסור" להצביע ללא חולצה־שומרית הינו תוצאה של החלטה שהוחלטה במועצת־הבוגרים של התנועה, וכשם שהוחלטה, כך, ניתן גם לשנותה, אך, כל עוד לא הוחלט אחרת, בואו ונכבד את החלטותינו... אולם התשובה אינה מספקת... כל חברה או קבוצת־אנשים, אפילו חיות בגונג'ל קובעים לעצבם נורמות, וכללי התנהגות, ערכים, סמלים, ודפוסים שיאפיינו ויאחדו אותם, כי רק כך יוכלו להתקיים. ולעמוד למול סכנות, אתגרים או משימות הדגל, הסמל, החולצה, ההימנון, והשפה, הינם ביטוי מאחד ומיוחד לכל קבוצת אנשים, עם, חברה, תנועה הרוצים לשמור על אופיים, ייחודם, ועוצמתם.
הבחירה להשתייכות לאותה חברה או תנועה היא בזכות ולא בחובה ומכאן, גם יובן רצונה של תנועת השוה"צ לשמור על ערכיה. עקרונותיה, ואורחות חייה. בדרך של עיצוב השקפת־עולם, וגיבוש דפוסים, וסמלים הנראים לנו, והחולצה־השומרית הינה חלק מאותו תהליך אותו בחרנו.
שלומי שקד
13
מילון שומרי שומרי
★ אלישע שפירא - רכז ההנהגה הראשית לעיתים משחק בפיבוט.
★ בוקר - מועד (במהלכו מתעוררים קומונארים) בעל טווח שעות רחב. בכפ"ס ב־06.00 בבוקר בבת־ים 5 שעות מאוחר יותר
★ גרי אקשטיין מחבר השלאגר ההיסטרי "אני הולך מבית־שאף. קומונאירם רבים מגשימים חזון המשורר.
★ דהייטסו - הגשמת חזונו של שמעון פרס: מכונית לכל פעיל.
★ הקיבוץ הארצי ־ קיבוץ השומר הצעיר סמוך לת"א. ענפיו.
1. מסעדה.
2. סחר במכוניות חדשות ומשומשות. (החלפת 83 ב־84).
★ ווליום - מנהל מועדון הרוק "קוליסיאום" פנה למספר קבוצות בשוה"צ, בבקשה לספק להן הקלטות מפעולות. וללמדן שיטת הפקת הווליום.
★ ז. השומר - הצעיר שומר על התואר המיני.
★ חולצה כחולה - חולצה כחולה והיא עולה הון תועפות.
★ טלפון - מכשיר המקשר קומונארים עם חבריה מחוץ לקומונה ומנתקם מאלה בתום הקומונה.
★ ישיבת אור שמח - ישיבה של חוזרים בתשובה המטפלת כרגע בקומונארים מהשו"צ. אלה . האחרונים מנהלים מגעים עם בני־עקיבא.
★ כסף - כמו מחזור, מקבלים פעם בחודש, נגמר אחרי 4 ימים. ואם לא קיבלת אז דפקו אותך.
★ לבן - גרעינים לבנים, גרעינים מקינים רגילים, גרעינים שחורים - גרעינים מקן מצוקה.
★ משה רייך - איש החינוך של השומר הצעיר מגדולי הקומיקאים בתנועות הנוער.
★ צוער עובד - רשת המתנ"סים הכי גדולה בארץ.
★ טטייק - הנושא המשותף האמיתי של השנה, גורם להתקבצות הקומונארים בבניין הקבה"א, ייתכן שיוזמן לביה"ס משלחת הבא.
★ "על החומה" - עדיין לא הגדירו את המושג.
★ פינת רוכל - פינת אוכל ופינת רכילות כאחד. בה מתכנסים מדריכים ואגב בליסה מתעדכנים.
★ צומת - מקום מפגש רמטכ"ל מלחמת השלום וגנרלי שיר היונה.
★ קן מצוקה - קן שמספר מכשירי הוידאו כמספר החניכים, מוגדר אוטומאטית "קן מצוקה".
★ רב־שיח - שי"ח, ראשי תיבות: שליח, י"ג, חל"ת. כשהחל"ת רב עם הי"ג וכולם רבים עם השליח זה -רב־שיח. בלעז - סימפוזיון.
★ שומר צעיר - זקיף (עד גיל 40 בדרך כלל), שומר על השלום בגליל או באמ 16. גם תנועת נוער.
★ תם - תם מילון השומר, תם ונשלם.
אבי גיל.
14
חומר נפש
מילים קטנות
נו!!!/ אברהם שרון
העולם על־פי בגין צבוע, כמו בעיני ילדים. שני צבעים בסיסיים: שחור ולבן. אין אמצע. אין גוונים. אין דקויות. יש שני קטבים. כהה ובהיר. האנשים אינם זיקית הזוחלת זחילה שקטה ומסתגלת אל הצבעים שמזמן לה מסלולה. שלא כמוה הם אינם עוטים על עצמם את צבעי החפצים הניקרים להם בדרכם. הם אינם מסווים את פניהם מעיניהם. הכל גלוי. או שחור, או לבן. העולם על־פי פרס הוא פריזמה של תעתועי־צבע, השתנויות, קווים מרצדים, משחק צבעוני המונע בדלק גס ואפור. הקשת משקפת את צבעי היסוד הנמתחים בשמיים ומועתקים אל החיים שמתחת להם. הלבן אינו לבן והשחור אינו שחור. יש לתהות, לפשפש, להעמיד במבחן. לכל איש יש מבחן־לאקמוס החושף את צבעו האמיתי. עד שאדם אינו מעמיד עצמו למבחנה הנוקב של התמיסה הכימית הוא בחזקת נטול־צבע.
אבל איפה בגין ואיפה פרס. כמה רחוקים הם.
נשאר, לפי שעה, שמיר. האם הוא העתק דהוי של קודמו? האם הוא השתקפות ישירה שלוז האם אף הוא צובע את העולם בשני גירים ניגודיים בלבדי מה הוא מסתיר מתיחת לגבינים העבותים, מתחת לשפמפם הציפליני הזעיר, מתחת להבעה הקפוצה, מתחת למבט היבש.
אני פוחד מן האיש הזה שאינו מגלה לי כמה צבעים יש, לפי תפיסתו, לפי ראות־עיניו, בעולם.
אין לי אפשרות לבדוק מתחת לעור, בנבכי הנקבוביות, ברשת העורקים במסועפת, בצמתי הורידים. אני לא חוקר כליות ולב, אף לא בקטריולוג. אם הוא מחביא באחד מן התאים הקטנטנים של הרקמה הספוגית שלו את פתרון החידה הזאת אין לי שום דרך להגיע אליו.
נו, מר שמיר, מה דעתך לגלות לי את הצבעים?
אנשים שרואים הכל בשחור־לבן לא מתרגשים מזריחה.
ראית פעם, מר שמיר, את השמש, שעה שהיא משכימה, מפהקת ורפה, מן המזרח המאדים?
הנייר האחרון
ליל שבת עכשיו ובראדיו יש שירים שקטים. מהר אמורות להערך הפגנות נגד דברים שונים: הבוץ של לבנון, המחירים, היהודים התובעים את נישולם של ערביי נצרת מעירם, השמדת תוצרת חקלאית ומעיכתה תחת כפות־ההרמה האימתניות של הטראקטורים הכבדים וזרועות הברזל העצומות של הדחפורים השונים.
לא חסר חומר להפגנות וכל שעה היא עיתוי.
מחר שבת.
הילדים ייצאו עם הוריהם אל החורשות הסמוכות, יפלסו שביל דק בין סבכי הדרדרים, ינסו לזהות איתות של פטריות, ינשמו אור לח, ישאלו אם נגמר החורף.
אולי אבחר לי הפגנה אחת שמניעי עריכתה וטעם קיומה נראים לי חשובים ומחייבים נקיטת עמדה, הזדהות, הטיית שכם.
אולי אלך לי אל שדה פתוח ואשב על אבן ואלעס חיטה ואבהה אל השמיים.
עדיין לא החלטתי.
בשעה זו, חצות וכמה טיפות, נראה לי(לפי שעה,...) שהנייר הזה שעליו אני כותב הוא הנייר האחרון שעליו ניתן להעלות ספק, להתחבט, לא להיות משוכנע, לברור, להעדיף. האם שני הדברים האלה, שתי אפשרויות מילוי הזמן וניצולו הן ברירות האמיתיות? אולי אסור (אפילו כאן?!) לבטא בקול רם את עצם קיומה של הזכות לבחור את אופן ניצולה של השבת וצריך, פשוט, לקום מחר בבוקר להטיח את חולצת הצבא המעומלנת בקיר קרוב, לאוורר אותה מריחות השימור הטחובים של אפילת הארון, לצחצח את הנעלים הגבוהות ולמדוד את מכנסי הדגמ"ח הצבאיים אם הם מתאימים ללבישה?.
רק רגע. אולי מותר לי להרהר גם בשקט, בליחשה, בהד. אולי מותר לי לרדת מן הנייר ולקוות שכאשר אחזור, בפעמים הבאות, אוכל לשתף אתכם במחשבות פחות נוגות. אולי - אם אאמין.
הטוב והרע
מוטב שלא תחזירי אותי למוטב. עכשיו כשאני ברע - טוב לי. את יודעת שהכל יחסי אל תחזירי אותי. יהיה רע אם תנסי להיטיב השאירי אותי בשלי ככה טוב לי.
אברהם שרון 15
המערכת: עידו מילר, ארי פרידמן, אבי גיל,
עורך: אבי גיל עורכת גרפית: טל חורש
כתובת המערכת: בצלאל יפה, 7 ת' א טלפון: 3-291161
לבנה אחרונה בעל החומה
כל עתון טוב יש לו סוף. כל עתון מסתיים בעמוד האחרון. הפנו עיניכם שמאלה והב-חינו שלא מתחבר לי שום דף. אני בעמוד האחרון אז תחזיקו מעמד (בינתיים יש "על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מעריב") ולהתראות שלכם על החומה.השפעת מורשת ישראל על העולם הרוחני של "השומר הצעיר"
מאת
יהושע רש
רק דבר אחד ברור לי, שעם שלם לא יוכל להמשיך קיומו זמן רב בלי עקרון מיטאפיזי וסמל דתי. שאם לא כן, הוא ישקע. וכאן לא תועיל שום תפיסה כלכלית וחברתית.
מאיר יערי "סמלים תלושים", 1923
הרקע של הדיון
עיון בהשפעתה של מורשת ישראל על העולם הרוחני של 'השומר הצעיר' מחייב היזקקות מתמדת לכתביו של מאיר יערי ז"ל. כשם שיעקב חזן, שייבדל לחיים ארוכים, היה ונשאר הדובר הראשי והמרשים של התנועה, כך היה מאיר יערי אביה הרוחני — ואין בכך כדי לגרוע מתרומת חזן ל'קו' ומהשתתפות יערי במערכות אקטואליות — ולא בכדי קראו לו "האדמו"ר ממרחביה" — קיבוצו שבלב עמק יזרעאל. מאיר יערי שב והזכיר בהנאה מרובה שלמשפחתו היתה שייכות ('ייחוס') לרבי אלימלך מליז'נסק, אחד מאותם חסידים שמרטין בובר כה הפליא לתארם. אישיותו והוראתו של מאיר יערי אכן היו במידה לא מבוטלת מהדורה מאוחרת, בלתי צפויה, חריגה בשל אתר פעילותה, של הכאריזמה המוענקת למייסד 'חצר': את דבריו שותים בצמא, משננים ומפיצים אותם, ומרגע אמירתם הם זוכים למעמד של קדושה. מקורביו סבורים במלוא הכנות והתמימות שה'רבי' נהג בהם במה שמוגדר עתה כיחס דמוקרטי, ולכל היותר היה ראשון־בין־שווים כביכול — בעוד הם הגישו למורם הנישא־מעם הבטחת צייתנות כמקובל אצל כל צורבא־דרבנן (נצחי) הסבור שהוא עצמאי־בדעותיו מרוב הזדהות חופשית־באמת עם לקחו של האדמו"ר. מי לנו עד יותר נאמן מאבא קובנר: "מאיר יערי היה אומר, אהב לומר 'דור לדור יביע
יהושע רש הוא עיתונאי ב"על המשמר".
37
אומר'. אך צר לי, ליערי המושג הזה היה, במובנו הקונקרטי, שאם נמצאו לו כמה מעריצים שאמרו לו את אותו הדבר שהוא אמר, היה זד בשבילו 'דור לדור יביע אומר'. אבל הדור לא הביע אומר. אנחנו נכשלנו במסירה" ? 1.
משום כך יובן שאין להפריד בין גישה עיונית לבין הערכות עובדתיות, מה גם שקשר זה בין 'תורה ומעש' היה מאבני היסוד של הצהרות מרובות שהשמיע מאיר יערי. אך בטרם אגש לדיון עצמו, אבקש להקדים לו שלוש הערות קצרות.
קודם כל — ברור לחלוטין שלסוגיה שלפנינו אפשר וכדאי להקדיש לא מאמר כי אם סמינר. זו אף זו: אין זה ניסיון ראשון, ובוודאי גם לא אחרון, לחשיפת ההשפעה של מחשבת ישראל לדורותיה על תנועה המבקשת — כאז כן עתה — למלא תפקידים חלוציים בעמה. אכן: לא עלינו המלאכה לגמור, אך אל לנו ליבטל ממנה — כדברי אבותינו.
מחבר מאמר זה לא 'נולד וצמח' בתנועת השומר הצעיר, ובכך (או גם בכך) הוא שונה מרוב בני גילו ומכמעט כל הקשישים ממנו, שנכנסו ל'קן' תנועתי בהיותם נערים, לפעמים ילדים. שני עשורים של חברות לא 'יכפרו', כנראה, על הפגם שב"גרות" (גרות־צדק ?) שלי. מכל מקום, יש להניח שכך גובש.שוני במנטליות, והמאמץ להבין דבקות מרגשת במסגרת התנועתית אינו מוליך את החתום על שורות אלו להזדהות עם מה שמוגדר בצה"ל כ"רוח היחידה", והסכמה עם מגמות־יסוד מסויימות בתחום המדיניות רחוקה מלהניעו לאמירת אמן אחרי כל החלטה תמרונית, ועוד פחות מכך לקידוש מסגרת מפלגתית שאפילו שמה מעורר לפחות תמיהה1 1 2.
הערה שלישית: שום אדם אינו אוהב ביקורת, קל וחומר ביקורת עצמית — ואני מודה בקושי שבו אני מקבל או מותח על עצמי ביקורת... אבל "מותרות" מסוג זה אסורות בתכלית על תנועה ציבורית. ראשי השומר הצעיר מודיעים קבל עם ועדה, ודווקא לעיתים קרובות, שהם מוכנים ומזומנים לביקורת עצמית. יש כאן מקום לשיג־ושיח ארוך על מהותו של צעד כה מכאיב (אם אינו 'הצגה' בלבד), ונסתפק בציון שביקורת עצמית אין להנחית על החזה של הזולת, בין אם עוין הוא ובין אם ידידותי, אין להפעילה על מאורעות ואוריינטציות מלפני עשרות שנים (למשל: ראיה אומנם חולפת או לפחות זמנית אם כי עיקשת, של ברית־המועצות כ'מולדת שניה') כי אין זה אלא וידוי, ואין להסתפק בחשיפת סימפטומים שעה שיש לבחון יסודות קיומיים. אפשר איפוא להבין שקברניטי השומר הצעיר חשים אלרגיה חריפה כלפי ביקורת עצמית ועכשווית בעלת מסקנות בלתי־נעימות למדי, אבל סלידתם מכל ביקורת — בראש־וראשונה אם מדובר בפצעי אוהב — נובעת אולי מלקח מוטעה לחלוטין שלמדו מגישה שמרנית ביותר אל מורשת ישראל. ייתכן שלמידה זו היתר, בלתי־מודעת, אך גם במקרה זה יש לבחון את מקורה וסיבותיה,
1 אבא קובנר, "השבוע בקיבוץ הארצי", 12/6/1986.
2 באחד הדיונים התרעם חבר ותיק ומכובד על כי "ראשי מפלגת העבודה מוסיפים לדבר בשם 'המערך' למרות שמפ"ם עזבה אותו". נאלצי לשאול אותו מה דעתו על נשיאת שם מפ"ם גם אחרי שכמחצית מחברי המפלגה (אנשי 'אחדות העבודה') נטשו אותה...
קשה היה לחבר זה להבין שהוא נכשל ב'איפה ואיפה'!
38
רעתה נוכל להתקרב אל עיקרו של דיוננו. תחילה אעסוק בבל אחד משלושת המרכי־ בים של נושאנו — מורשת ישראל, עולם רוחני, השומר הצעיר — על מנת שהקורא יבין למה אני מתכוון בכל אחד משלושתם, ואחר כך אשוב ואחבר אותם יחדיו (שמא לא כפי שנראו בתחילת מסע עיוני זה) ואנסה לשלבם במיבחני ימינו, הן לשבט והן לחסד.
מורשת ללא דת ?
אין לזהות 'מורשת' עם 'דת', גם לא עם 'מסורת', מסביר פרופ' זאב לוי (קיבוץ המעפיל, אוניברסיטת חיפה): "אין זה מקרה שאנחנו מעדיפים היום את התיבה 'מורשה' על־פני התיבה 'מסורת', אולי מבלי להיות מודעים לעניין. 'מורשה' מציינת את היותנו 'היורשים', כלומר אנו בבחינת סובייקטים פעילים, החופשיים להחליט כיצד להשתמש בירושה שזכינו בה, בעוד ש'מסורת' מציינת את מה ש'נמסר' לנו, ואנו כאילו חייבים לקבל" 3.
לפגי שאשוב לסוגיה זו של "מורשת דת", יש להטעים: למורשת יש יעוד, בנוסף לעצם קיומה — היא צריכה לשרת. אל לה לקרוא להתמכרות או לבקש אותה — שלא לדבר על האלהה; עליה לזכור שאינה מהות כשלעצמה: והוא הדין עם השומר הצעיר! הסיבה: זו אף זה חיוניותם מוכחת ורבה כאשר נזקקים להם, רק אז, ומעמד זה של 'להיות ראוי, נחוץ, מבוקש' הוא תמיד אתגר ואף פעם לא הישג סופי שאין עליו עוררין.
לאחרונה רבו בישראל דיונים בדבר אפשרותה של תרבות ייחודית, אמיתית ולא מלאכותית, משוחררת מתכנים דתיים לפי המשמעות השגורה של מלים אלו. גם מחייבי גישה זו סבורים שמדובר במשימה לדורות, ולבטח ב'רצוי' יותר מאשר ב'מצוי', אשר למורשת ישראל בלי מרכיבים דתיים, ברור ש'אין דבר כזה' ובלבוש זה או אחר עוד זמן רב 'לא יהיה דבר כזה'. עובדה היא שאנחנו נוהגים בהתאם לכך בכל חגינו למרות שלפי צבי רענן וצבי זהר4 5 "רצינו לחתוך את אלוהים מן התנ"ך", והניסיון הזה — לא רק בעת חיבור הגדת־פסח קיבוצית — של "מעשה מרכבה כדי לעצב מעין תחילת מורשת חדשה" נתגלה כ"לא אוטנטי" כלשונם. נכון, לניסיון כזה לא חזר השומר הצעיר, אבל מעט מאוד נלמד מכישלון זה. ניתוחים שלא כדין או טיפולים מאולצים כאלה שוב אינם נעשים, כמדומה, אבל ההשלמה השאננה עם "מה שהיה לפני כן" תפסה את מקומה של התמודדות פעילה עם מיגוון התכנים של התרבות הלאומית. פעם ועוד פעם כותב צבי רענן 5: "ניסינו להפריד בין דבקים שלא ניתנים להפרדה", שכן "היהדות ההיסטורית מבוססת ללא הפרד ו'ללא תפר' על האחדות של דת ולאום". בא ומשלים יעקב רבי: "היהדות היתה תמיד דת ולאום
3 זאב לוי, "מסורת, מורשת והיסטוריה — כמה הירהורים פילוסופיים", בקובץ 'כזה ראה וחדש', ספרית פועלים, עם' 74.
4 צבי רענן וצבי זהר, "הדים" מס' 103, עט' 69.
5 צבי רענן, שם, עם' 68 ו־69, וגם 'על המשמר', 26/3/1975.
39
גם יחד, לבלי הפרד, אך לא ככמות סטאטית, מאובנת, אלא כהוויה דינאמית, סוערת, כמאבק פנימי מתמיד".
מכאן שאין לדבר על יהדות כפי שפה ושם מושמעת טענה ברוח זו: "כשם שאין צרפתיות או גרמניות או קנדיות — כמעין צירופים של לאום ודת — כך אין יהדות המאחדת בתוכה דת ולאום". זו הצהרה מוטעית ומטעה. פרופ' אביגדור לבונטין כתב ש"מדובר בדת המיוחדת לעם אחד — תופעה כבירה, מוזרה, חריגה" 6: יורשה לי לפרש ולהוסיף ש"מדובר באומה המתייחדת בכך שאפשרית בה לכל היותר אמונה או דת אחת — תופעה כבירה, מוזרה, חריגה". ומכיוון שגם ל'אמונה' יש הרבה יותר ממשמעות אחת, נסתפק בנוסחה (מורחבת) זו של לבונטין.
רציונליות וחווייתיות
כל הקובע את יחסו לארץ על סמך הנחות הגיוניות בלבד — עליו להיות מוכן מראש שייתקל עד מהרה בנקודת קיפאון.
מאיר יערי "בדרך ארוכה", עמ' 24
מן הדין להבליט כאן שתי הגדרות (שנהפכו לאמרות) של שוניא בן־דור (קיבוץ דליה, סמינר 'אורנים'): "אנחנו ספקנים מכדי להיות מאמינים עד הסוף, ומאמינים מכדי להיות ספקנים עד הסוף", ובמורשת ישראל יש לראות "מקור השראה ולא מקור סמכות" 6*. גם כאן, כמדומה, יש מקום לתוספת: אינני רואה כל צורך בביטול או במחיקת תופעות מכובדות (לא אליליות, וד"ל) של מסורתיות, אך עלי להוסיף לחיוב זה את הצורך בביקורתיות. לשון אחר: לא 'רק' קבלת המסורתיות במובן העממי של המלה (שירה, מינהגים, חגיגות וכד') ולא 'רק' העמידה על הביקורתיות. יתר על כן: יחס לבבי אל 'היבט מסורתי' זה של המורשת מחייב שילוב המתעלה לרמת מתח בין אהבה וביקורת, וברור שביקורת (בתוספת נטייה לליגלוג) המושמעת על־ידי מי שאינו אוהב את מורשת עמו יש להתייחס אליה רק כאל התנכרות או הינתקות, כוויתור על אישיות ספציפית ובשאיפה לבנליות קוסמופוליטית. ואין עם תרבותי המוכן לפסילה עצמית מגוחכת ומיותרת כזו.
המורשת אינה נעולה בתהום הרציונאלי. נעים לצטט בפרק זה את בן־עמי גורדון (משמר העמק) המזדהה לגמרי עם מאמרם של ההומאניסטים 'אני אדם ושום דבר אנושי אינו זר לי' אך ממהר להוסיף7: "אני מרגיש משהו הקרוב לי יותר, המבטא אותי יותר, ברגע שאני חש באותה שייכות יהודית. אינני בטוח שאפשר להסביר את
6 אביגדור לבונטין, ראה מאמרו בקובץ "האומנם קשה להיות ישראלי ?" הוצאת מוסד ון־ליר, עמ' 38.
6* שוניא בן־דור, ב"חותם", 15/1/1982.
7 בן־עמי גורדון, "הדים" 104, עמ' 64 ו־65.
40
הקשר הזה עד הסוף בצורה רציונאלית. בהיסטוריה האנושית, בטבע האנושי, לא הכול ניתן להסביר בצורה רציונאלית במאה אחוז. ישנם דברים אירציונאליים, שיש לקבלם כחלק של המציאות. אינני מפחד מכך שיאמרו לי: 'אם אתה אירציונאלי — אינך מארכסיסט!' אני נגד כל התוויות האלו". דובר זה היה ממניחי היסוד של המוסד החינוכי במשמר העמק ושל מערכת החינוך בכל הקיבוץ הארצי.
נזמו לאכסניה זו גם את דב בר־ניר, ממייסדי הקיבוץ הארצי, המודה8 ש"אין עדיין לפתור את החידה של הישרדות היהודים (אפילו דללו השורות, אפילו כמעט עד אפס) במשך אלפיים שנה, כאשר תפילותיהם נראות מתרצות את גורלם הקיומי, נוסח 'ומפני חטאינו גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו', הסבר טוב לתופעת הגלות, או 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים לכלותנו והקדוש־ ברוך־הוא מצילנו מידם', הסבר נאה לאנטישמיות הלא־לגמרי־קטלנית, או בטרילוגיה קיומית זו, 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים', הסבר מרנין לשיבת ציון" והחוקר מבאר: "אשרי האיש שיש לו הסבר, הקרוי רציונאלי, לתופעה 'אנטי־טבעית זו!"
אכן, זה החן והכישרון של מורשת ישראל לשחרר את נאמניה מדעות קדומות ומשאריות של פחדים. היא מיטיבה להצביע על כך שההתחפרות ברציונאליזם קוטעת — ללא כל צורך ותועלת! — משלמות האדם תכונות נפשיות ולא־שכלתניות העשויות להסביר זיקות רעיוניות־רוחניות ששום "תפיסה כלכלית או חברתית" (כדברי מאיר יערי בראש מאמר זה) אינה יכולה כשהיא לעצמה לבסס ולחזק כנכסים לאומיים חיוניים.
מורשת ישראל ומגמותיה
כאן אנו עוברים לניכוח בין שתי 'השקפות מורשתיות' או, אם תרצו, בין שתי גישות אל מורשת ישראל — האחת טוענת 'כזה ראה וקדיש' לנצח־נצחים, ויריבתה דוגלת במהלך של 'כזה ראה וחדש' — שוב ושוב. למעשה, ניתן לדבר על שני מודלים.
הראשון מתמצה בפסיקה הנודעת "החדש אסור מן התורה בכל מקום". לומדים ממנה שאסור לשנות דבר וחצי דבר בתורה או ליתר דיוק בשתי התורות — הן זו שבכתב והן זו שבעל־פה — המהוות לפי סעדיה גאון, בפולמוסו עם הקראים, את "ישראל כאומה". החת"ם סופר, מנהיג הזרם האורתודוכסי מול התנופה ה'ניאולוגית' שלאחר האמנסיפאציה, אימץ לעצמו כנס־ודגל מלים אלו שהוא תלש מן הקונטקסט שלהן: מדובר במישנה ט', פרק ג' במסכת ערלה (סדר 'זרעים') שבה מוסבר, שלפי התורה אין ליהנות מתבואה חדשה לפני הקרבת העומר — בכל מקום שבו יושבים יהודים המקבלים הנחיות בלעדיות וקבועות־לנצח של הרבנות. גם מישנה זו מסתמכת כמובן על מקור עוד יותר קדום, "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (הבאת העומר), חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" (ויקרא כ"ג, י"ג). זו דוגמה
8 דב בר־ניר, "דבר", 30/4/1987.
41
לא רעה לאינטרפרטאציות העונות כנראה על צרכים או על מישאלות של מחבריהן, אלא שלא ניתן לגלות כאן מה עניין שמיטה להר סיני, ועוד פחות מכך כיצד החת"ם סופר הצליח להנחיל 'סיסמה' זו לכל האורתודוכסיה הרבנית אף כי זו עטה על 'מסר' זה כמוצאת שלל רב...
אינני בא לטעון שליהדות, בגוון מסויים זה, יש מעין 'מונופולין' (זכות בלבדית)
על גישה קפואה־מאובנת; נהפוך הוא: די לי אם אזכיר כאן שתי כנסיות ש"הצטיינו" ומוסיפות "להצטיין" במירוץ על הבכורה בדוגמטיות פונדמגטאליסטית — הקאתוליות הרשמית והמארכסיזם הריאלי. אף זו 'חברה' שאינה צריכה לפתות את היהדות אלא אם כן, כמובן, רצוי לה לזעוק: "אורתודוכסי כל ההשקפות, הבה נתלכד ונתקשח!"
מול מודל זה ניצב יריבו — וניתן להציגו כלהלן: "הלכה עוקרת מיקרא, ומנהג מבטל הלכה". תחילה "הלכה עוקרת מיקרא" (בבלי, סוטה, ט"ז ע"א; ירושלמי, קידושין, פ"א ה"ב): חכמינו מלמדים שכאשר, בהשפעתן של תמורות העיתים, ההלכה נתקלת בהוראה מדאורייתא שבשום פנים ואופן לא ניתן ליישמה בנסיבות הקונקרטיות הקיימות — בין אם זו מיצווה 'כלפי שמים' ובין אם היא 'בין אדם והזולת' — מותר ורצוי לעקור 'מילה' מן המיקרא. דוגמא אחת (ודווקא רגישה) מני רבות: 'בעניינים מסויימים הרגישו חכמים שיחול בהם שינוי לעתיד לבוא, כפי שהורה למשל ר' יוסי — שממזרים עתידים להיטהר (תוספתא קידושין, ה' ד'), ומפרש פרום' זאב פלק9: "זהו ביטוי לתחושה שגם המשפט האלוהי שרוי במסגרת של זמן ונתון לשינויים הנובעים ממנו". או10: נוכח הפסיקה הקשוחה לפיה "כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל לממזר, ממזר לנתין, ונתין לגר ולעבד משוחרר" מטעימים חז"ל (הוריות, ג' ה'): "אימתי ? בזמן שכולן שווין. אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ — ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ". נשוב ל'זכות השינוי' ('עקירה') הזו אחרי שנבדוק כיצד "מנהג מבטל הלכה": כלל חשוב בא אלינו מתוספתא למישנת תרומה (ג', י"ב), שם נאמר "הלכה כדבר שמאי(!) אלא שנהגו רבים כדברי הלל" (ולבסוף "הלכה כדברי הלל" ועם זאת "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". גם בתוספתא למישנת סוטה (ז' ט') אנו קוראים: "אי אפשר לבית המדרש ללא חידוש". אכן, מלמד זאב פלק 11, בדבר תחולתם של דינים "כללים שונים היו בראשונה החלטות ספונטא-ניות של יחידים, והפכו לאחר מכן הלכה קבועה" ואף קביעות זו היתד. יחסית ביותר, כפי שמורה בשפתו ובסיגנונו הרמב"ם בהלכות ממרים (ב' א'): "בית־דין גדול שדרשו באחת מן המידות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם בית־דין אחר, ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (דברים, י"ז, ט'), אינך חייב ללכת אלא אחר בית־דין שבדורך".
לא בלי תכלית נרשמו כאן טקסטים אלה מבין השפע העומד לרשותנו — למה לנו
9 זאב פלק, "ערכי משפט ויהדות", הוצאת י"ל מאגנס, עמ' 170.
10 זאב פלק, שם, עמ' 111.
11 זאב פלק, שם, עמ' 25 ו־83.
לחפש בנכר את אשר מספקת לנו מורשתנו ? — שכן שתי מטרות ניצבו בשלב זה של הדיון: מול מי יודע כמה הוכחות הנשלפות על־ידי דוברי האורתודוכסיה הרבנית שמטרתם לשכנע אותנו ש"אין לסור" מן ההנחיות "לא שמאלה ולא ימינה", מגישים לנו חז"ל צידה מרובה המעודדת התמודדות עם אשפי השמרנות. לא מיותר היה להראות שוב ושוב — ולו במקצת מן המקצת — שספרותנו התלמודית איננה 'מאובנת־ מאובקת', רק הנרתעים מלהידרש אליה הם העוזרים לבעלי הגישה הארכאית להציגה ככזאת, זו 'שותפות' שאינה שולית בחשיבותה, וכבר אמר עליה עמוס עוז 12: "מי שמותיר את שדה הפרשנות של כל מורשתנו בידיים פרימיטיביות, אל יתפלא אם יתגברו הפירושים הפרימיטיביים" והלא ותרן זה המוקע על־ידי עוז יישאר ללא תשתית רוחנית, תרבותית־לאומית. הסופר חיים באר הזכיר לאחרונה — והלא הוא מיטיב להכיר את הציבור שבו־וממנו צמח — ש"כחמישים אחוזים מבני הישיבות (ה'שחורות') אינם מאמינים!" ומכיוון שלפי עמוס עוז המורשת יכולה גם להצטייר כמעין 'תערובת של קאפוטות ושטריימלים ויידיש והתנחלויות ויריות ודיכוי', מתברר שהזיקה אל המורשת, או אל העם היהודי, פשוטו כמשמעו, מגיעה — לפי עדותו של בן־עמי גורדון 13 למצב הבא: משהוזמן להשתתף בסמינר של מדריכי החטיבה הצעירה בגבעת־ חביבה (בית האולפנא של השומר הצעיר), "הנושא שלי היה 'העם היהודי בזמן הזה' ולשם כך הוקצה לי זמן רב למדי(!) — עשרים־ ושתים שעות. בפגישה הראשונה שאלתי אותם: האם הנושא מעניין אתכם ? השיבו: לא... שאלתי: מדוע ? ולא ידעו להשיב. התחכמתי ושאלתי: מה יחסכם להיסטוריה היהודית י האם אתם יכולים להיות גאים בהיסטוריה של עמכם ל כאן היתד, התשובה עוד יותר חד־משמעית: לא! מדוע ? שאלתי. ההיסטוריה היהודית, הם אומרים לי, איננה אלא נדודים, מרטירולוגיה ועיסקי כספים". וגורדון אינו מסתיר את מצוקתו: "נתקלתי ביחס כזה גם במשך עשרים שנות עבודתי במוסד החינוכי במשמר העמק", והלא מורה דגול אחד אינו 'סנונית המביאה את האביב'.
כאשר שולטות הפסילה, הדחייה וההשלמה — נוכח כליאת מיכמני התרבות היהודית בידי מעקריה — ואם נימה של גיחוך מתווספת אליהן — כי־אז הניכור אינו רחוק. לא בכדי קורא פרופ' אוריאל טל "למרוד במסורת הניכור"!14 אכן, כותב צבי רענן, איש קיבוץ הזורע 15: "היינו מנוכרים למורשת ההיסטורית שלנו, הנקראת יהדות — שהיתר, גם תרבות וגם אורח־חיים מסורתי — קצת בשל הסתייגות מן הדת אבל גם מתוך חוסר חינוך וחוסר ידיעה". זו דיאגנוזה נכונה, אבל כהד עונה לה התרסתו של עמוס עוז החושף מעין מורשת שאגדיר אותה כ"ניאו־סירובניקית", המתבססת על עצלנות ועל רדידות ואשר מתמצה באנחת־רווחה כביכול16: "טוב! די כבר! שילך
12 עמוס עוז, "דבר", 17/10/1986.
13 בן־עמי גורדון, "הדים", 104, עם' 62.
14 אוריאל טל, ראה מאמרו "מסורת והתחדשות" בקובץ "כזד, ראה וחדש", עט' 39—47.
15 .צבי רענן, "הדים" 103, עמ' 68.
16 עמוס עוז, "דבר", 17/10/1986.
43
כל זה לעזאזל! התנ"ך והמישנה והגמרא והפיוטים והאגדות והתפילות, שיקהו להם ה'דוסים' את כל זה ויירדו מהחיים שלנו!" כאן המקום להציע, כחומר־עיון איכותי ביותר, כמה שורות שנכתבו על־ידי יעקב רבי, ודווקא ב'על המשמר'17; סופר זה כואב את הריקנות ואובדן־הזהות 'הניכרים מסביב' אבל דווקא משום כך אינו בוחר בדרך קלה, הוא מזמין את קוראיו — רובם ככולם אנשי השומר הצעיר — להרהר בכמה אמיתות, שצל כבד של חשדנות עטף אותן שנים רבות, 'שמא יש בהן מן הדת או מן התרבות הבורגנות הרקובה'18 או 'רצידיבה אמוציונלית זעיר־בורגנית'... כותב איפוא י. רבי:
א) "אין להימלט מצל המיתוס הכרוך אחרי שיבתנו לאדמה הזאת וישיבתנו כאן. המיתוס התלוש היה חישוב־הקץ המשיחי, ראיית ימות המשיח במונחים מיסטיים, גילגול מחילות (אמונה שבאחרית הימים יתגלגלו כל מתי ישראל שבגולה דרך מחילות־תעלות וממהרות עד שיגיעו לארץ־ישראל ויקומו בה לתחייה) ותחיית המתים וכל כיוצא בזה. המצב הקיומי היה מצוקת הנכר, החיים התלויים תמיד מנגד, והשאיפה הטבעית להיחלץ מן המצוקה ולהיגאל — במונחים ארציים לגמרי — ודווקא כאן. מצב קיומי זה אכן נאחז בשולי המיתוס ונעטף בגוויליו: עד בוא עת. ברם, סדר הדברים כך הוא: לא המיתוס הוא שנתן צידוק לשאיפת הגאולה המתמדת העולה מן המצב הקיומי המתמיד, אלא שאיפת הגאולה כנ"ל נתנה ארכת־חיים למיתוס וסופה שהפקיעה אותו משפריר עליון של מיסטיקה ותיאולוגיה והורידה אותו אל הארץ מתחת".
ב) "שאיפת הפדות היתה קשורה באורח מופנם, רצוף וריאלי, למוקד אחד — לארץ־ ישראל, והזיקה אליה קויימה במערכת של סמלים וטקסים וגם במעשים. מבחינה זו, העם היהודי הוא אכן 'גוי אחד בארץ': הקשר הקיומי הנפשי שלו לארץ־ישראל לא נפסק, הוא הופנם בתודעה ונתמסד בדת ובסדר התפילות. הקשר האמיץ לארץ־ישראל היה המרכיב המכריע של הזהות היהודית ושל ההיסטוריה היהודית. באיחור רב, אומנם, אבל בכל זאת, כשרו התנאים להחזרת השלמות הרוחנית־והמדינית של העם בארצו".
הדברים נאמרו שוב ושוב, ובכל הבהירות הדרושה ואף במידה לא זעירה של התגרות קונסטרוקטיבית. אך, כפי שנראה, 'מניותיה' של המורשת היהודית היו בשפל המדרגה בעוד מתחרותיה המארכסיסטיות שמרו היטב על יציבותן או לכל היותר פינו מקום גדל והולך לפעילויות שאינו נזקקות לשום תבלין רוחני.
עולם רוחני ומיבחן המעשה
עתה שומה עלי להגדיר, וכמובן בקיצור נמרץ, מהו אותו 'עולם רוחני' של השומר הצעיר שלדעתי מורשת ישראל — וכבר הוברר שהכוונה למורשת דינאמית ולא
17 יעקב רבי, "על המשמר", 24/4/1974 ו־5/10/1979.
18 אברהם אצילי, "יחסו של השומר הצעיר לדת ומסורת", מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר, גבעת־חביבה, עמ' 27 ו־28.
44
ליריבתה הסטאטית — יכולה להשפיע עליו, או רצוי מאוד שתשפיע עליו, ומיהו אותו 'השומר הצעיר' של סוף שנות השמונים האמור "לשאוב ממעייני הישועה" של מורשת ישראל מתרעננת.
ובכן, 'העולם הרוחני' (של השומר הצעיר) הוא מיכלולם של מרכיבי המוטיבאציה (זו מילת מפתח!) בחיי הפרט והכלל, של המניעים למעורבות או להימנעות, לתמיכה או להסתייגות — עולם רוחני הנתון כל העת להשפעות והזקוק ליצירתיות ולהתמודדות בלתי־פוסקת (באשר כל הישג נוטה לקמול, וזמן רב מראש יש לעצב ולהעמיד מולו אתגר המשכי־עדכני, וכך עד אין סוף לשם טיפוח רוח האדם היהודי) עם חשדנותם של אנשי ההרגלים, המוסכמות, והשלווה היהירה־המשתקת, מאליו הובן, כמקווה, שהביטוי הפוליטי אינו, כאן, אלא פועל־יוצא, ורק לאחר מכן גורם בזכות עצמו, של שלב אקטואלי־קונקרטי בדרך רבת התביעות המובילה אל מה שחובשי כיפות מגדירים כ"דבר ה'" ויהודים כשרים כמוני כפריחת האדם (היהודי) שוחר הערכים".
ואשר להשומר הצעיר — לא מקום הימצאותם של נאמני דרכו (או נדייק: חזונו) — לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים — הוא הקובע, כלומר האם הם כיום חברי הקיבוץ הארצי או לא. נחדד: אפשר לדעתי לשמור על זיקת־אמת למשמעות של אותו 'חזון' — וכל אחד משלושת מרכיביו טעון עידכון מתמיד אם אין ברצונו ליהפך למעין דקלרציה חלולה — גם במסגרת הקיבוץ הארצי (אך בכלל לא באורח אוטומטי ו/או 'תורשתי') וגם בכל מקום אחר בארץ, על כל פנים מבחינה רעיונית וציבורית. אלה מבין קברניטי הקיבוץ הארצי שחלקו וחולקים על הנחה זו חוטאים ביהירות ומשלים עצמם שכאילו גישה מתנשאת וגוערת מבטיחה בני־ברית. מי שטיפח הרגשת עליונות מסויימת הכשיר את הקרקע לתחושת נחיתות — ושתיהן שגויות ומזיקות.
כותב שורות אלו מטעים שהוא דווקא שוקד עדיין על יחס של כבוד 'מלכתחילה'
אל מייסדים־ממשיכים המפתחים את קיבוציהם, ועם זאת הוא מקווה ששידוד מערכות יסודי יעסיק אותם במהרה בימינו, במגמה של העברת מרכז הכובד של הסולידריות הסוציאליסטית־הציונית המיליטנטית אל ריכוזים עירוניים, כך שמורשת ישראל התוססת, בגירסתה החופשית המדרבנת, תגיע לציבורי־יעד האדישים לפראזיאולוגיה ולא תמיד מבחינים בין כוהני עגל־הזהב לבין מקבלי השראתו של הר סיני. יש מי שמוכן לוותר על תרומתם הפעילה, המקורית וכמובן הבלתי־קונוונציונלית — ולא בהכרח המסגרתית־המפלגתית — של חברי ושוחרי השומר הצעיר — שקיבלו בעיקרו את תנופתו הרוחנית של האדמו"ר מאיר יערי והם מעדיפים לפתח באורח סלקטיבי את אשנבי־העתיד שבו, על חשבון חומות מיבצרו הקיבוצי־האקסקלוסיבי והמארב־ סיסטי המיושן שכל נגיעה בהן 'אסורה מן התורה בכל מקום', כזכור — אנשים שעבורם חופש־תנועה אינטלקטואלי מירבי הוא גורם שאין בשום פנים ואופן להפרידו מנאמנות לעקרונות.
יש מי שהאתוס התנועתי צריך לדידו להיות כפוף למשמעת המפלגתית לתהפוכותיה, כשלא אחת התכסיס מתחנן לצידוק ולגיבוי רוחני־מוסרי. מכיר אני יותר מ'איש מימסד תנועתי' כזה, ב'קבע' או ב'מילואים', שלפי הבנתו יוצא השומר הצעיר שוב "אינו במשפחה" משחדל להיות חבר־קיבוץ, ומעתה 'כשרותו' שוב אינה מובנת מאליה, בעוד
45
'כשרותם השומרית' של חברי הקיבוץ הארצי, לכל מיגוון נטיותיהם הפוליטיות, ברורה מטבעה ומעצם איתורה. נבצר מחסידי אורתודוכסיה תנועתית להבין שיותר מפעם האתוס התנועתי מכוון את מחשבותיו של הדר בתל־אביב או בבאר־שבע, למשל, לא פחות ושמא יותר מאשר אלו של 'יליד' במרחביה או במשמר־העמק, ולבעיית הדורות עוד אשוב. כמו בכל מיסדר דתי — ואף להגדרה זו נידרש בסוף מאמרנו — לא היתר. בקונספציה של הקיבוץ הארצי חופש־ויכוח (בנושאי יסוד) שסיכוי של השפעה בצידו, וכך מוסברות כמובן הליאות הרוחנית והפאסיביות שפשו ברחבי תנועה זו.
הרהורים שאין למהוק
הבד. נאזין לדבריו של אבא קובנר19: "הכישלון הגדול ביותר שלנו היה של דור החלוצים — הניתוק מהרציפות. אין בונים מניתוק — וודאי שלא בעולם היהודי. אבל ייתכן מאוד שהשגיאה הזו לא היתה יכולה שלא להיעשות: היינו צעירים מלהבין שאין 'לשנות מן היסוד' בדור חלוצי אחד". נשאלת מעיה־ וביה שאלה מתגרה: האם הוגי השומר הצעיר עדיין 'צעירים מלהבין, י 20 האם מנוי וגמור אתם להסתפק בהבעת צער וחרטה, בשם תנועתם, על 'שגיאה בלתי נמנעת' זו, כשם שדמעות־שוא ניגרות עד עצם היום הזה על כי האמנסיפאציה אשר הרסה את חומות הגיטו הפיזי והרוחני, חשפה את היהדות לכל רוח מצויה והמגמות הצנטריפוגאליות לא נסכרו על־ידי גיבוש אלטרנטיבה בדמות שילובן של נאמנות ושל קידמה י 21.
לית מאן דפליג: החילון היה אחד התנאים להופעת הציונות. אי אפשר היה לה לתופעה כלל־אנושית זו לפסוח — ולו באפליה בלתי־צפויה — דווקא על העם היהודי. תרגומו של החילון ללשון ישראל היה גם (אבל לא 'רק') — הציונות. אבל — חילון ממה י עוד נראה שרק לדור 'המהפכה הציונית' היה ממה 'להתחלן' — אבל הפזיזות חגגה ניצחון לפני שנבנה וחוזק גשר ההמשכיות. המחנך הדגול שמואל גולן (משמר־ העמק) סיכם כעבור זמן רב22: "היה זמן שחייב עשיית חשבון אכזרי עם העבר — אולם לא היינו מוכרחים למחוק אותו כליל", והוא הבחין ש"יש קריאה ברורה לחידוש הקשר עם המסורת היהודית". משאלה זו נשארה ללא יישום, וכמוה זו של יצחק קפלן (עין־החורש): "צריך לבדוק את התוכן שהיה בקליפות שזרקנו" (שם).
19 אבא קובנר, "תרבות בקיבה", עמ' 23.
20 מאיר יערי: "יד על הלב: אחרי ככלות הכל איננו נוהגים בגולה לנקר עיניים לדתיים, היינו הך אם הם אורתודוכסים, קונסרבאטיבים או רפורמים. הם ממלאים אותו תפקיד נכבד בהמשך הקיום של העם היהודי כמו התנועה הציונית. מלבד זאת אני גם הושב, כמארכסיסט יהודי, שאין לזלזל בשורשים. אינני מזלזל במסורת התרבותית ובערכים שיש להם יניקה מן העבר". על המשמר, 14/3/1975.
21 ראה הרב אריאל (הצופה, 3/5/1987) המצטער עדיין על כי האמנסיפאציה לא הסתפקה
בהצלת יהודים מרדיפות למיניהן, כי אם 'העזה' להפגיש אותם עם 'רוחות חדשות' שנשבו מחוץ לחומות הגיטו...
22 שמואל גולן, ראה אליצי, הערה 18, עמ' 25.
46
פה ושם הזכירו סופרי השומר הצעיר שבשחר ימיה של התנועה אמר 'הדיבר השני' שלה: "השומר הוא נאמן לאלוהי ישראל, לארץ אבותיו ולעמו". ענו להם: "היו אלה ימים שבטרם — עוד לא התגבשה אידיאולוגיה של ממש". גם כאשר אמר מאיר יערי ב־1927 ש"עתידים אנו לתת דין־וחשבון יפני אלוהי ההיסטוריה הישראלית ואלוהי האנושי", לא היו דבריו — כסברתם של מקדשי כל מוצא פיו — אלא 'סמליים' או 'אלגוריים', אך כאשר מבקר בן־זמננו שואל במקורותינו אותו ביטוי עצמו, אלוהי ישראל. או אלוהי היהדות, הוא מוקע כ'ניאו־דתי' — וכמובן לא בנימה של מחמאה... התנערות חסודה זו משחררת את נטורי־הקרתא של השומר הצעיר מכל דיון בתוכן של מושג מקודש זה — המופיע בקודש הקודשים של תורת הכהן הגדול מאיר יערי — ויורשיהם שאינם רואים עצמם שותפים לפולחן מוזר וארכאי טוענים שכשם שאבותיהם ניתקו קשרים עם 'יהדות השטעטעל' מותר להם לחלוק על אותה תרכובת או מרקחה שכונתה 'קולקטיביות רעיונית' שהוכיחה עצמה, קצת יותר מדי, כמהדורה 'חילונית, ציונית ושמאלית' של תורת האורתודוכסיה של החת"ם סופר.
רב זה, שהיה ראש קהילת פרשבורג (ברטיסלבה), כבר נתקל בתופעה שדווקא כנגדה הוא בנה חומה בצורה: כמעט כל הכופרים במורשת מתאבנת, אלה שלא רצו להיפרד מתרבותם ועם זאת ביקשו להתערות בזרמים רוחניים מעשירים אחרים, היו המוכשרים והמצליחנים שבקהילה. לידו נשארו נאמנים בינוניים, ממושמעים — "שאינם יודעים לשאול". האם לא שב תהליך זה על עצמו כאשר הנוער הציוני הפעיל והחדשני ניסה להעתיק את תרבות הדורות שהוא ספג אותה בסביבתו המשפחתית, החינוכית, הקהילתית — אל עידן ואתר חדשים, ומולו הקשיחה האורתודוכסיה עמדותיה עד לנידוי הנועזים ואמירת קדיש על העולים לארץ־ישראל י האם בדורותינו יש עוד מקום ל'כזה ראה וקדש' תנועתי — בתוספת ניתוחים פלאסטיים קלים שאינם משנים חס וחלילה יסודות ו'מהות' — כאשר מוכשרים ואמיצים לא מוותרים על זכותם להחליף 'געשה ונשמע' ב'נשמע', נאמר ו'נעשה' י
על אוריינטציה ש"לא היתה מעולם"
עדים אנו לתופעה חיובית: חוקרים אחדים מנסים לבדוק את 'לידת האידיאולוגיה' של השומר הצעיר בישראל, קשריה עם מוקדי הופעתו בחו"ל, התלבטויותיה בין זיקה 'מובנת מאליה' (רק בדור העולים הראשונים) אל המסורת העממית וניסיון ההשתלבות ב'עולם המהפכה'23. אבל בל נכחד: נסיונות אלה נערכים אי־שם בשולי המחנה, הוגים ומנהיגים מ"ליגה א'" משאירים עיסוק זה לאנשי ליגה ב' או ג', שחריצותם צריכה לדור בכפיפה אחת עם מיעוט רצונם של 'פעילים מרכזיים' ותיקים ומוכרים להעמיד תחת שבט הביקורת רבות מאותן 'פרות קדושות' ש'קדושתן' אינה נתפסת על־ידי צאצאים שעדיין אינם חשים עצמם 'שכבת יורשים' הנושאת באחריות. דומה כי יש מקום, במסגרת מאמר זה, להזכרת אי־אלו 'נשכחות' ולהתרעה נגד
23 ראה מחקריהם של דוד זית, אלקנה מרגלית, משה ציזיק...
47
עמדות מרגיעות או גישות המפארות הישגים בלתי־מעורערים, אלא שהקניית זיו של 'מורשת' חדשה לאותם הישגים מפקירה לחלוטין את מיטעני־הרוח של דורות ישראל — לא במוצהר, כמובן, כי אם באופן מעשי — בידי אותם גורמים הנהנים ביותר מנדיבות־לב שאפילו אינה מבקשת לקבל פרס תמורת מחדליה.
בתחילת דרכו בארץ־ישראל לא היה השומר הצעיר (אולי) זקוק לחג, ל'סימול' קשרו עם מורשת העם, ובעצם לשום 'מעבר', לשום העשרה רוחנית מטופחת 'מעבר' לחוויה היומיומית ולחדווה שבקעה ממנה באורח ספונטני למרות מצוקות חומריות ונפשיות חמורות ביותר: כל עוד חיו חבריו באויר פסגות ובשיכרון ההווה, וכל עוד החזיקו מעמד בנסיבות כמעט על־טבעיות אלו — הם חשו עצמם כאדם האוהב את מלאכתו ומזדהה אתה עד כי אינו זקוק ואינו מוכן ל'חופשה' באשר זו עוקרת אותו מעיסוק החביב עליו מבחינה מקצועית ורוחנית גם יחד. כל מעשה, ולו הקטן ביותר, היה יישום אמיתי ומעודן של מורשת ישראל — מעין המשכיות ברוכה ומשוחררת.
יתר על כן: אנשי־בראשית אלה היו עד כדי כך ספוגי מורשת ישראל24 שגם פעילויות החילון הנמרצות והקיצוניות ביותר לא יכלו לפגוע במיטען העצום הזה שהם נשאו בנפשם, לא היה כל צורך בטיפוחו באשר חייו נחשבו כאינסופיים, כחלק מן היישות.
בכל הכתובים של תחילת ימי השומר הצעיר בארץ־ישראל אין למצוא דאגה למעין 'מחר אחר ושונה' באשר איש לא חזה 'מחר אחר — שונה', מלבד פיתוח־ יתר של אותה מורשת שהמייסדים, בהיותם לאבות ולאימהות, היו אמורים להנחיל כמעט בלי שיחושו בכך. עתה משתלט כידוע יום החולין על חייהם של רבים — גם על עולים חדשים הבאים מסניפי התנועה בחוץ־לארץ ונבלעים באינרציה (כדבריהם) או בשיגרה שאינן נראות כלל 'מהפכניות' בעיניהם, וגם על בני קיבוצים, והדברים ידועים ותוארו שוב ושוב.
הערצת סטלין מוכחשת על־ידי ותיקים רבים החיים אתנו. אך לצורך הכנת מאמר זה שבתי וקראתי, למשל: "החיבור של סטלין על אחד מאותם ארבעה סימני ההיכר של הלאומיות, כלומר על הלשון, הוא דוגמה נאמנה לכך, לאיזו תוצאות מאלפות היינו זוכים אילו האריך סטלין ימיו" (מאיר יערי, "קיבוץ גלויות באספקלריה של ימינו", 1954, עט' 105). "אני טוען כי תורת הלאומיות של בורוכוב מהווה ביסוס מארכסיסטי־מדעי של השאלה הלאומית לא פחות מאשר תורת הלאומיות של סטלין" (שם, עמ' 124). ו"מבחינה מארכסיסטית, תורות הלאומיות של סטלין ושל בורוכוב אינן סותרות זו את זו ואינן זהות זו עם זו אלא הן משלימות זו את זו" (שם, עמ' 125),
משונה: מאיר יערי טוען: "אי אפשר לאמר שאני הייתי סטליניסט"25, "מעולם
24 מאיר יערי: "השומר הצעיר עצמו — כלום לא שלח שורשי יניקה לתוך אותם הרבדים
של חיי עמנו במאה האחרונה י כלום לא ינק מהחסידות, ההתנגדות וההשכלה — כלום
לא מילאנו משם כדינו לדרך בהעפילנו ארצה י" בדרך ארוכה, עט' 260.
25 ראה "חותם", שיחה עם ישראל זמיר, 27/2/1987.
48
לא דבקתי בדוגמטיזם" 26, וכמה עמודים לאחר־מכן27 מצהיר אחד מנאמני חניכיו, יעקב הורביץ מעין החורש: "במשך תקופה קצרה יחסית(י!) של חמש־ עשרה שנים, בין 1941 ו־1956, היתד, רבה הפזילה לעבר המטריאליזם הדיאלקטי נוסח פליכאנוב־ לנין־סטלין, וזה גרם נזק בלתי־משוער לתנועה ולדרכה הרוחנית", ואותו יעקב הורביץ מצליח לסיים את מאמרו בהצהרה מאלפת: "התיאוריה של מארכס נתנה לי בסיס להשקפת עולמי הציונית והסוציאליסטית ומשמשת לי עד היום (אוקטובר 1983) מורה־ דרך להכרעות בשאלות הניצבות לפני". חז"ל הירבו דברים על יהודים שמנוי וגמור אתם לא להודות בחטאים, עד כי הללו נהפכו אצלם למעין טבע שני...
אכן, מי יתאר במלוא העומק את הנזק הנורא שנגרם להשומר הצעיר על־ידי הדיבוק המארכסיסטי שאחז בו — וכאן לא מדובר בסתגלנות פוליטית־תמרונית חולפת כי אם בהנחיה רעיונית־רוחנית בסיסית, שכן הספר "קיבוץ גלויות באספקלריה של ימינו" אינו אלא 'ראשי פרקים לדיון לקראת המועצה הכללית של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר' שהוכנו על־ידי מאיר יערי, דהיינו אחד מששת הסדרים ("ש"ס") שבאו להעמיד לרשות חברי התנועה את דבר הגבורה היהודית האנטי־אורתודוכסית והמארכסיזם האולטרא־אורתודוכסי.
' לפולחן לא יותר קטן זכה, דרך אגב, גם בורוכוב, שכן פסיקתו האומרת כי "אומה היא קיבוץ של אנשים שצמח באופן היסטורי, שלו עבר משותף ושחייו הכלכליים התפתחו בתנאי ייצור משותפים(!) ומשום כך קיבלו גם חייהם הרוחניים דמות של תרבות משותפת" נהפכה לאורים ותומים בכל דיון בסוגיית הלאומיות היהודית, ומי שלא תפס חיש־מהר את כל ה'שותפויות' הללו — ובמיוחד העז להזכיר מה שאמר מאיר יערי על 'תפיסות חברתיות וכלכליות' (ראה המובאה בראש המאמר) שאינן יכולות להסביר ולפענח, ובוודאי לא לכוון מציאות מורכבת ומאוד ספציפית זכה למבטי תוכחה והוחזק 'סוטה מן הקו' — ובצדק... אכן, אם "אין ניגוד מהותי בין הגדרתו של סטלין את ארבעת סימני ההיכר לעם נורמלי ובין הגדרתם של מארכס־אנגלס או של בורוכוב" (מאיר יערי, שם, עמ' 128), ומאחר ש"תורת הלאומיות של בורוכוב כפי שטופחה ופותחה על־ידינו, תוך שמירה על הזיקה אל מחנה המהפכה בעולם, עולה בלי ספק במהותה בקנה אחד עם תורת הלאומיות של סטלין", כי אז צפויה לנו בשורה: "תורת הלאומיות של בורוכוב עשויה במוקדם או במאוחר להתקבל על־ידי עולם המהפכה כעולה בקנה אחד עם תורת הלאומיות של סטלין וכפיתוח נוסף של השקפת עולם מארכסיסטית־לניניסטית בתחום השאלה הלאומית". חיבור זה של מאיר יערי משופע גם ב'הקבלות' בין תורת הלאומיות של השומר הצעיר וזו של מאו־צה־ טונג, ולמרבה הפליאה גם בהוקעה חריפה של משה סנה — זמן רב לפני שחזר בתשובה ציונית — למרות (או בגלל) שאיש חכם ואופורטוניסט זה הבין היטב ש'סינתיזה' בין מארכס־סטלין ובורוכוב־יערי אינה אלא אשליה במיקרה הטוב
26 "הדים" 114, עמ' 6.
27 שם, עמ' 10.
49
והטעיה, בשוגג אם לא בזדון, של המוני מאמינים שנתפתו לה והגנו עליה כל עוד רוחם בהם.
ידוע אדע: יש מי שמתנער עתה מ'מישגים' אלה. אבל גם מי שככותב טורים אלה מבין שיש ללמוד את כתבי מארכס ככרכיהם של הוגי־דעות אחרים מן השורה הראשונה, נבצר מבינתו לתפוס למה מארכסיזם בשיכתוב זה או אחר מופיע עדיין על לוחות הברית של 'השומר הצעיר'. ועוד אומר מאיר יערי על מארכס: "מה שחשב על היהודים — לא כדאי להרחיב על כך את הדיבור..." ("הדים", 110, עמ' 18). למה "לא כדאי"? כדאי גם כדאי (הרי "מארכס היה מתבולל קיצוני", כותב מאיר יערי, "בפתח תקופה", עמ' 67!), ולו רק במסגרת הדה־מיסטיפיקציה החיונית כל כך ושממנה מתחמקים אלה שעדיין מלמדים ש'מארכסיזם זה משמש הרכבה מוצלחת על גזע התנועה של השומר הצעיר (באותו גליון 'הדים/ עמ' 29) — המארכסיזם ה"זה" של יעקב הורביץ הוא כמובן וכרגיל הטוב־והנכון העונתי־והמותאם וכל המארכסיזמים האחרים גם יחד טועים או ניקלים — או ש"המארכסיזם של השומר הצעיר צמח מתוך המציאות הארצישראלית ולא היה יבוא־מותרות ותוצרת־חוץ" (ד. בן־נחום, שם, עמ' 37) ... לפני זמן מה קראתי 'ראיון דמיוני' שערך פרום' שלום רוזנברג, ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, עם הרמב"ם (!) ושם 'סוחט' המראיין חובש הכיפה מ'בן־שיחו' הצהרה הבולטת לדעתי בפשטותה ובכנותה28: "ארץ־ ישראל הוא נתון לא־רציונלי במערכת הרציונלית שלי — זהו זה!" היורשה לי לייעץ להוגי הדעות של השומר הצעיר להקדיש רגעי מחשבה ל'תשובה' זו — מאירת עיניים ומשוחררת ממוסכמות — של הרמב"ם — שמא תוכל להחליש את זיקתם למארכסיזם אך ורק רציונלי ?
אומנם שמעתי באחד הדיונים המתקיימים במסגרת הקיבוץ הארצי שהרמב"ם הוא 'גמד' בהשוואה עם אריסטו, ושמן הדין כי ההומאניזם שעל השומר הצעיר להורות יהיה 'מבוסס בעיקרו על הספק': אם 'מסר' זה אמור להתמודד, כגישה ראשית וב'עידוד מגבוה' עם זיקה מועדפת אל מורשת ישראל — שהיא כתינוק שנשבה המצפה למשחרר — חוששני שעוד ימי אכזבה ומפח־נפש מרובים צפויים לנאמני התנועה. והלא אחד הדברים החוזרים ונישנים בכל ספריו של מאיר יערי29 הוא אותה הקינה עצמה: כיצד קרה שכה מעטים 'הגשימו' בבואם לקשור את גורלם עם התנועה הקיבוצית, ואחר כך כיצד קרה שכה מעטים נשארו בקיבוצים, ועוד כיצד קרה שכל כך מעט פועלים־עירוניים הצטרפו לקיבוץ (כלום לא 'גם' עבורם הוקם הקיבוץ, ולא רק לאליטה אינטלקטואלית החותרת — להלכה — לפרולטריזציה ?) ולבסוף, כיצד קרה שכה רבים מכל ילידי ובאי הקיבוץ הלכו העירה אם לא ירדו מן הארץ, להוותנו ? אופיינית ביותר העובדה שהמאמר האחרון שפירסם מאיר יערי היה מוקדש לזעקת־
28 שלום רוזנברג, "סקירה חודשית — ירחון לקציני צה"ל", מס' 8, 1985, עמ' 21.
29 מאיר יערי כתב הרבה מאוד מסות ומאמרים, וגם חמישה ספרים שהם "תזיסים" לקראת כינוסי הקיבוץ הארצי: "בפתח תקופה" (1942), "בדרך ארוכה" (1947), "קיבוץ גלויות באספקלריה של ימינו" (1954), "בין חזון למציאות" (1963), "בסימן אחדות ועצמאות" (1968).
50
שבר נוכח ממדי הירידה מישראל בכלל ומהתנועה הקיבוצית בפרט. ברשימה זעירה ונאה שכתב לזכר מאיר יערי (על המשמר, 1/3/1987) מספר משה זרטל, חבר עין־ שמר, שבעיתות משבר נהג ראש התנועה לשוב ולזעוק "אני אמות ציוני!": אגב, ברשימה קטנה זו חוזר משה זרטל 6 (שש) פעמים על המלה 'אמונה, מאמין' — ואין זה מיקרה כמובן.
הסינתיזה 'המארכסיסטית־ציונית' גובשה כאשר מארכסיזם־סטליניזם היה כשר למהדרין ו'שודך' עם בורוכוביזם בגירסת 'השומר הצעיר של אמיר יערי', והיא נהפכה ל'מורשת', סטאטית כמובן, שעליה הוכרז ש'חדש אסור מן התורה בכל מקום'. הנפגע הראשי של עיוות רעיוני־רוחני זה הוא האתוס של השומר הצעיר' שהוכנע למירשם או לתכתיב אומלל ואוטוריטארי: אך דומני כי למרות חולי זה עוד כוחו עמו והוא עשוי להחלים — אם רק ירהיב עוז לפרוק מעליו נטל משתק או מתיש ולשוב אל אוטנטיות הצופה־ קדימה, הרחק מכל קבלת מרות רוחנית־תרבותית רבנית ומכל חקיינות אוניברסליסטית כביכול.
הערת ביניים על זכויות היסטוריות
תזכורת נוספת מתבקשת במסגרת עיון זה: רק דבקות — אוהבת וביקורתית בעת ובעונה אחת — במורשת ישראל היא המהווה תשתית וצידוק לאותו מושג שמשום מה נהפך למוקצה מחמת מיאוס בחוגי השומר הצעיר בעת האחרונה — והכוונה ל'זכויות היסטוריות' ("על" או "ב"ארץ־ישראל), והלא מזכויות אלו נגזרת הציונות! אני יודע שחלפו שישים שנה מאז, אבל שמא מותר להזכיר ש'המצע הרעיוני של הקיבוץ הארצי', המלווה ומנחה אותו מאז אישורו בשנת 1927, איננו אלא "תורת ההגשמה המהפכנית־ החלוציות של תהליך הריכוז הטריטוריאלי של רוב עם ישראל בארץ־ישראל השלמה והבלתי־מחולקת" (ראה מאיר יערי, "קיבוץ גלויות באספקלריה של ימינו", עמ' 7 — פעמיים — ואחרי כן גם עמ' 62, 70, וכר).
אומרים שוב ושוב ש"זכויות מלאות" ו"ארץ־ישראל שלמה" אינן הוראות ליישום מיידי, והריני מרשה לעצמי להיות קרוב ביותר לגישה זו — כתומך ב'אוטונומיה' של בגין־בורג או ב'קון־דומיניום' ישראלי־ירדני־פלשתינאי, ולא כאן המקום לבירור סוגיה זו — אך מותר אולי לזכור שיהודה ושומרון שוכנת באתריה של 'מורשת ישראל' בביטחה שלא יכולים לטעון לה, למשל, איזורי פתח־תקוה או חדרה... דומה ש'השמאלה' מוזרה או מעושה הניעה את השומר הצעיר להשלים — למה ? — עם 'יתמות מן המורשת', שנהפכה באורח משונה ביותר למאמץ גדול ל'ייתום־עצמי' מן המורשת, ומסביב רואים פירותיה של הליכה זו — כה רבו עירומים וגלמודים בין חניכי וצאצאי השומר הצעיר...
ממועקה לסיכוי
במצעיו, בהחלטותיו, בהדרכתו החינוכית, שמר — ובמידה מרובה עדיין שומר — השומר הצעיר על ה'מודל' הראשון, הסטאטי, של מורשת ישראל, חרף נטייתו
51
'הספונטאנית, הבריאה והמוסרית להעדיף הלכה למעשה את ה'מודל' השני, הדינמי: מכיוון שאחת מנוסחאות החיבה בתנועה היתה מאז ומתמיד 'סתירה טראגית', הרי המתח הזה שבין שני ה'מודלים' עובר כמדומה על כל ה'תקדימים' (כ'סתירה טראגית') בחריפותו וביסודיותו. וחמור מכל: הוא איננו בלתי־נמנע! התמודדות חסרת פניות והתחכמויות עשויה להעמיד את השומר הצעיר במקום שהוא בעצם רוצה בה או שואף אליו — כבעל גוון משלו בקרב נאמני המודל היצירתי ביחסו את המיטען הרוחני־ההיסטורי של העם.
כאן נתקלים אנו בעוד מכה שהונחתה על עם ישראל באסון השואה: עד אז יכלו גלים פחות או יותר בלתי־פוסקים, רובם ככולם עתירי ערכים מורשתיים ותאבי חדשנות, "לאזן' הן בשורשיותם והן בתעוזתם את ה'ותיקים' שרכשו לעצמם יסודות איתנים, מתחזקים והולכים, בחקלאות ובשאר ענפי המשק, בבטחון ובהגנה, בתרבות וכו', ולשמש סכרים המונעים אובדן זהות רצוינית. כל עוד עלו ארצה 'גרעינים' של מאמינים לוהטים, שהשאירו אחריהם גם משפחות כועסות וגם חברי תנועה שלא הצליחו להינתק מסביבת נעוריהם וממיקסמי עתידם — זרמו גם גורמי ביצור ותנופה שמנעו הסתגלויות והיחלשויות. עולים אלה הרגישו עצמם, באורח טבעי, 'בעלי בית' במורשת שהם הוציאו — לפחות במימדים צנועים אך ריאליים — מחוגי האורתודוכסיה ההמתנית: אותה תחושה מוצדקת וחיונית של בעלי־בית היא שנעלמה ביחס של השומר הצעיר אל מורשת עמו. לכל היותר חש הוא עצמו כדייר חולף, לתקופה קצרה ככל האפשר וכמעט באין ברירה, במיבנה ישן שבו התגוררו אבות־ אבותיו זכרונם לברכה שנטלו עמם אל האבדון 'נכסים תרבותיים' ש'תחייתם' אינה מופיעה על שום סדר־יום של ישראל הריבונית. ביותר מקיבוץ אחד נמצאים אף עתה חברים, נחבאים אל הכלים או שבעי אי־התעניינות משרצונם הטוב לא הובן, והם לומדים ומטפחים איש איש בפינתו יחס של חיבה ושל חקרנות־סקרנות אל פרשנות המיקרא — מחוץ לטרדות ההוראה אם הם עוסקים במקצוע זה — ואל דיוני התלמוד.
שוב ושוב משמיעים האורתודוכסים תרועת סיפוק והגאה: "עוד לא היתה תקופה שבה היינו כל כך נחוצים וצודקים — צודקים ונחוצים" כמאמריו הראשיים התכופים של העיתון 'הצופה', ו"מה חבל שהעם הזה אינו מוכן לקלוט־לאמץ את קול המסורת אשר בפינו". השאלה היא האם הכוונה כאן רק לאורתודוכסיה הקרויה 'דתית' או שמא חוזרים על דברים כאלה גם נואמים — תמימים או מיתממים — של הנהגת השומר הצעיר, ושלוחתו המפלגתית. כך גולשים לא אחת ל'דוקטרינריות' 30 שאומנם הוקעה מדי פעם בכינוסי השומר הצעיר אך לא הודברה מעולם.
לאחרונה שמעתי מפי פילוסוף צרפתי חילוני מפורסם: "אנו ניזונים עדיין מפירורי התרבות הדתית רבת הדורות". ואמר הסופר חיים באר לפני חודשים אחדים: "חסרים לנו גלי מתפקדים מלומדים" אשר, כמסתבר, עשויים למלא (גם) במחנה השומר הצעיר את התפקיד שלפני השואה מילאו גרעיני החלוצים המושרשים היטב בתרבות ישראל.
30 ראה אברהם אצילי, הערה 18, עמ' 34.
52
האם שידוד מערכות כה קשה עדיין אפשרי, האם השומר הצעיר — והכוונה איננה למייסדים, אותם ותיקים ש'עוד ינובון בשיבה' אלא שאין לצפות מהם שיחוללו מעין 'מיפנה אל המקורות' תוך התנערות משיכבה עבה של אבק־דרכים 'מארכסיסטי' — מסוגל להערכת־מצב חדשה, האם הוא מסוגל 'לשנות סדרי עדיפויות' כבקשתו־ דרישתו (מעצמו) של אבישי גרוסמן (בן קיבוץ עין־שמר ומחנך הדור השלישי) ו'לבדוק מיתוסים ואמיתות מגובשות' שנחשבו, כלשון התנועה, נכסי צאן ברזל שאין נוגעים בהם ? האם יענה הד נרחב — והיבוא מעש בעקבותיו — לקריאתה של נעמי ציון, נכדתו של יעקב חזן וחברת קיבוץ רשפים ? כדאי לתת להם כאן את רשות הדיבור. אומר איפוא אבישי גרוסמן: "קיימים גופים ומישורי התייחסות שתנאי הכרחי לקיומם הוא היכולת לסמן מטרה ראויה, שלבים בדרך ההגשמה ונתיבים פראקטיים יומיומיים בהם צריכים ללכת כדי להגיע אל היעד. כאלה הם הקיבוץ, התנועה הציונית, הסוציאליזם ורעיון אחוות העמים". הוא אינו מחפש מחסה בהצהרות 'נצחיות' כביכול: "המאפיין את תמונת העולם ואת דרכי הביצוע המוצעות צריך להיות הריאליות והסיכוי להגיע ולהגשים". הוא מזהיר: "חברי הקיבוץ 'מן השורה' וחניכינו מחודדי החושים מרגישים עד לשורש נשמתם מתי דברינו עדכניים ונובעים מאמונה פנימית, ומתל אנחנו מקיימים מיצוות אנשים מלומדה ומנסים לגייסם במלים ובנוסחאות שפעם עבדו, פעם היו מלאות ארומה של אמונה ונכונות, וכיום הן קליפות שתוכנן אינו ברור, אינו מזוהה, וספק אם קיים בכלל".
בעוברו מן הדיאגנוזה אל התיראפיה הוא מציע שורה של פעולות: 1) להעיז לשאול את שאלות היסוד מחדש ובפומבי; 2) לנסות לגבש בחוגים רחבים ככל האפשר את התשובות הרלוונטיות לשאלות השורש. אדם או קבוצת אנשים החשים שאין בידיהם תשובה המתנגנת באמת פנימית — יגידו זאת בגלוי. מה עוד שכל הסוואה לא עוזרת: 'העם' מרגיש מיד בזיוף המתחזה; 3) הצגת השאלות וגיבוש התשובות חייבים להיות מלווים במעשים המוכיחים על התכוונות מוסרית מובהקת. הכרח שיוכח שעקרונות ואמת פנימית אישית וקולקטיבית עדיפים על רווחים ורווחה הבאים על חשבון עקרונות יסוד; 4) אומץ לב אינטלקטואלי וציבורי בהוצאת מסקנות, אם וכאשר מגיעים אליהן. בדיקת מיתוסים ואמיתות מגובשות היא תהליך קשה במיוחד, לאור העובדה שבקצהו ניצבות מסקנות מעשיות.
אבישי גרוסמן אינו נרתע מפירוט השאלות העומדות לדיון דחוף בקיבוץ הארצי השומר הצעיר בשנת השישים לקיומו ה'רשמי': א) מהי ההצדקה של הציונות כיום — האם ציונות בכל מחיר? האם יש קווים אדומים שמעבר להם מאבדת הציונות את טעם קיומה ? ב) מה טעם קיומו של הקיבוץ כיום, בסוף שנות ה־80 י ג) מהי ההצדקה, אם ישנה כזאת, לקיום מפלגה פוליטית הקשורה קשר הדוק לקיבוץ הארצי ? האם לא קיימות דרכים אחרות, טובות יותר להפעלת השפעה פוליטית במציאות הישראלית ? ד) האם נכון גם כיום להשקיע מאמץ כה רב בהתיישבות חדשה, אולי נכון להשקיע משאבים כלכליים ואינטלקטואליים במישורים אחרים, בחזיתות אחרות ? ה) סוציאליזם היום — מה משמעותו, מה סיכוייו ומה פירושו במציאות הישראלית של שנות ה־80 ?
53
ו) חיים משותפים תוך הבנה והשלמה בין יהודים וערבים בארץ — האם יש להם עדיין סיכויי
כאן באה שוב התרסה: "בעבר הלא־רחוק הצטיינה התנועה בהסכמה בסיסית על עקרונות היסוד שלה. עקרונות אלה היו מקובלים וכמעט מובנים מאליהם. חבר מן השורה או חניך בוגר הסכים והבין את הנאמר וקיבל כמובן מאליו את זכותם וחובתם של מנהיגים ומחנכים. הסכמה בסיסית זאת לא קיימת עוד!" מסקנה: "ללא תשובות משכנעות הנובעות מהמוח ומהלב כאחד, לא תצמח אמונה מחודשת ולא תתפתח מוטיבציה לעשות מעשה".
כאן מצטרפת אליו נעמי ציון. משפטיה התחילתיים מצטלצלים כמעין וידוי: " 'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר' הוא שם סיפור של א.ב. יהושע. באיזשהו אופן מכאיב, זה גם הסיפור שלנו, של התנועה הקיבוצית שבה שתיקה הולכת ונמשכת. הפוטנציאל קיים, הכלים ישנם והמרחבים פרוצים — ואין חגיגה. אין בערה פנימית. אין התלקחות. אין המראה". כבת דור ההמשך היא יודעת: "לא כל מי שנולד ל'משורר' הינו בהכרח 'משורר,. יש ירושה ויש תורשה ואין הבטחה שהדור הבא יאמר שירה". אך "השתיקה שלנו נמדדת במחירים פוליטיים־תרבותיים, ויותר מזה — קיומיים". נעמי ציון־חזן מכריזה: "על שתיקה זו ברצוני לקורא תיגר". היא מזכירה: "החברה שלתוכה גדל הדור שלי היא חברה שניתקה את המעגל החברתי־ פוליטי מן המעגל האישי, למרות שהתכוונה בדיוק להיפך". והתוצאה היא "תרבות חיים של נתק נפשי ומנטלי". אומנם "כן, מדברים על כל זה בארוחת הבוקר: החברה הישראלית, משהו מתפורר, קצת חומייניזם, קצת כהנא, לבנון, תרבות הכוח. אבל אין תחושת סכנה. איכשהו הצד האפל של הירח. לא מכאן, לא נוגע. הלב אינו בזה". נעמי ציון יודעת שהיא שייכת ל"דור שחונך על ברכי הספק" אלא ש"הספק שלנו הוא עקר, כי בקצה אין מסקנות, אין תשובות, אין הכרעות, אין יעדים חברתיים". נעמי ציון אינה שותפה למישאלת הלב שבדרך כלל מבטאים אותה ההורים: "לא חשוב מה תעשו בחוץ, העיקר שתחזרו ותמשיכו לקיים את הבית! העיקר אינו לחזור ולהמשיך, לקיים את הבית, זו אולי הסכנה! העיקר הוא איך חוזרים ואיך מחדשים את הבית. העיקר הוא איך פורצים מן הבית ומעצבים מסגרות חדשות שהן פרי של הלום משותף".
נפסיק לרגע קט את דבריה של נעמי ציון, ונביא לידיעת הקורא שלפני זמן מה החליטה הכותבת לעבור לאחת מערי הפיתוח על מנת לבנות שם, יחד עם קבוצת הברים, מעין יחידה קיבוצית המשולבת לחלוטין בחיי המקום. הערה זו חשובה, כמובן, גם להבנת החלק השני של 'הבחינה העצמית' שלה.
"מתוקים מדבש היו הנעורים במוסד החינוכי. אך לא היה בהם ניצוץ אחד של אמונה גדולה... מקוממת אותי תפיסת החיים הפאסיבית כל כך של בני הקיבוץ. אומרים שהקיבוץ אינו מעמיד אתגרים: אתגר אינו מוצר המחכה לשיווק, או משהו שמקבלים במתנה מדור אחר". למקוננים היא אומרת: "זהות לא מוצאים, זהות יוצרים. אין לנו בעצם תחושה של אחריות אישית על כל העניין, הפאסיביות הזו, ככל שהיא מעוררת חמלה, יש בה מידה רבה של נוחות... אבל בואו נפסיק, למען השם, להצדיק את אוזלת היד האישית שלנו בכך ש'הדור הוותיק' או 'הקיבוץ' או 'המימסד'
54
לא יוצרים עבורנו אתגרים, בכך שאינם הופכים את חיינו לבעלי משמעות. ההכרעה ליד השתיקה — היא על אחריותנו בלבד, וגם המחירים הכרוכים בכך הם על אחריותנו בלבד".
אולי 'כשרו הימים' ? אולי חלפה התקופה שבה, כעדותו של האלוף במילואים אביעזר יערי המעלה קווים לדמות אביו, "המנהיגים לא פינו מקום לאיש, גם לא לבניהם, עד גיל מאוד מבוגר. מנהיגי מפ"ם לא התיחסו אלינו ברצינות. כמה אפשר לתרום בלי שהתרומה רצויה ? חדלנו!" ("דבר", 27/2/1387).
אף בזה היתה סטיה ניכרת מקו תחילתי מעניין, שבא לידי ביטוי בהרצאת מאיר יערי 'בין דורות' 31: ..."הם עברו את גיל הבר־מיצווה. כאשר הייתי בגיל זה, נהג בי אבא, שלא עסק בחינוך מודרני ובפסיכולוגיה, מינהג של החשבה רצינית הרבה יותר משמחשיבים היום מנהיגים של תנועת הפועלים את הצעירים בגיל של תנועת נוער"...
אבל אולי היתה אכזבתו של אביעזר יערי תנאי להתבטאויות התקיפות שבפי בנו של איש הכלכלה משה גרוסמן (עין־שמר) ונכדת יעקב חזן (משמר־העמק, רשפים) ? ואם כך — שמא 'מעז יצא מתוק' ?
ייתכן איפוא כי התבטאויות אלו מעידות על חידוש — במהדורה מרדנית — של קשר אמת עם מורשת ישראל, שבלעדיה אין כל קרקע מתחת לרגלי היושבים בארץ זו. גישה זו, של בגי קיבוצים שאינם מסתפקים בקבלת מסורת האבות־המייסדים, ובוודאי לא בחיי יום־יום נוחים ודלי אתגרים במציאות שבה מטרות דאז שוב אינן מרכזיות ומגייסות, מופיעה כאן רק בצורת שאלות, לכל היותר מישאלות, אלא אם כן החלטתה של נעמי ציון מבשרת התפתחות שתבייש את המתייאשים. אין בכך כל רע, כמובן: מי שמכבד את זכרו של מאיר יערי על־ ידי קריאה ועיון בדבריו — כמוצע: בשקידה ולא אחת בהערצה, ובביקורת המבקשת להיות בודקת ומדרבנת ולא פוסלת חס וחלילה — שם לב לעובדה שבימי הזוהר, הלא־אבודים, של 'השומר הצעיר' קדמו שאלות ומשאלות־אמת לניסוח הלכות שכבכל אורתודוכסיה נתקשחו ואיבדו — לפרק זמן ממושך שאולי מגיע אל הקץ שלו — את כושר ההמצאה והיצירה שידעו פעם. כותבת פרופסור רבקה שכטר32: "השקפת עולם שנוצרה כתוצאה משבר תרבותי, שתמציתה הוא 'עשיר', 'מחשבה כמעשה', נהפכת ברבות הימים לדת מבוססת על מישאלות, על ציפיות, על קיום מיצוות מיכאניות" — כאז כן עתה, ההקשבה לקושיות־התרסות מוכיחה שעוד בחורנו חי, ושהאתוס שלו עוד עשוי ('אם יאבה'...) לגבור על חומות הדאגה החולנית להישרדות ועל הסכנה להתגדר ב'קיום מיצוות מיכאניות'.
יש מי שמיטיב לדעת זאת: חזית זו, של מוטיבאציה רעננה ומחוללת תמורות כביטוי אמיתי לנאמנות למורשת, היא היא שתמיד היתנתה את קיומו הפיזי והרוחני של עם ישראל, אף היום ההצלחה במרכה זו — שיבה ושאיבה, שיבה אל מורשת ישראל
31 מאיר יערי, "בדרך ארוכה", עמ' 220.
32 רבקה שכטר, "מעריב", 13/4/1987.
55
ושאיבת מניעי חלוציות מתחדשת תמיד ממנה וממיטב התרבות המתקדמת בעולם — מתנה את הצלחת ישראל בכל שטחי הקיום גם יחד, במשק ובאמנות, בטכניקה ובבטחון, ביסודות רצוננו להיות בשלום ובכבוד הדדי עם שכנינו — בכל.
נכון, 'באין חזון ייפרע עם' (משלי, כ"ט י"ח), אך דוקא משום־כך חידוש מורשת ישראל הוא העשוי להשפיע על עולמו הרוחני של השומר הצעיר. האתגר עומד לפניו — ורק הוא יחליט באיזו מידה ביכולתו לעבור ממישאלה לפילוס דרכים חדשות.
אחרית דבר
"ככל חברה אנחנו זקוקים למיתוס. אינני מקבל עמדות 'חילוניות' הטוענות שהאדם המודרני יכול להתקיים ללא מיתוס. ודאי שהקהילה אינה יכולה בלי מיתוסים. המיתוס הכרחי, הסמל הכרחי. והחג המציין הכרחי".
שוניא בן־דור (דליה),
חבר מזכירות הקיבוץ הארצי "חותם" 15.1.1982, עמ' 23
כל מה שנכתב עד כאן במאמר זה אינו אלא 'עיבוד' של הרצאה שהשמעתי ב"פורום של ותיקי הקיבוץ הארצי" לפי הזמנת קבוצה למודת־נסיונות זו. דווקא מלאכת העריכה היא שמניעה אותי להוסיף לסוגיות המקוריות מחשבה שהתגבשה תוך כדי הכנה לדפוס ושאני מרשה לעצמי לייחס לה ערך משמעותי ביותר להבנת "ההשפעה של מורשת ישראל על העולם הרוחני של 'השומר הצעיר' ".
מוקי צור (עין־גב) אמר ביום השלושים לפטירת מאיר יערי, שבאחד המכתבים שהוא זכה לעיין בהם ושחוברו עוד לפני ייסודו של הקיבוץ הארצי רושם מאיר יערי משפט קצר זה: "גאווה היתה בי, והנה שמתי על פני מסווה של כוח". ייתכן כי 'גאווה' זו מנעה ממאיר יערי להודות, עד ליומו האחרון, במישגה הפטאלי שלו — נישואי השעטנז שלו, בשם תנועתו, עם המארכסיזם הריאלי, הקונקרטי, שהיה בהחלט דוגמטי־סטליגיסטי — כעדות מוקירי יערי הנלהבים ביותר — ולא עבר איזו מסננת שהותירה כביכול באמתחת השומר הצעיר רק את הטוב והנשגב שבהשקפה זו ודחתה את הגס ואת המזיק (וכך סידר לעצמו השומר הצעיר "מין מארכסיזם ציוני", כהערתו החייכנית של פרופסור שלמה נאמן ב'דבר' (10/4/1987)) — ובאין ביכולתו להודות בטעות זו ולהציע שידוד מערכות חובק־כל, הוא 'שם על פניו מסווה של כוח' והופיע כדובר חזק, איתן, משוכנע ומשכנע, של תיאוריה שסינוורה אותו, בעודו טוען שהיא העניקה לו כושר לראיה לעומק ולמרחקים.
צודק צבי רענן33 בהשלימו את הצגת הסוגיה: בתנועת השומר הצעיר, ובהנהגת
33 צבי רענן, "הדים" 114, עט' 9.
56
המורה הרוחני בעל המעמד האידיאולוגי הכאריזמטי, "מילא המארכסיזם את המקום של תחליף דתי־אמונתי". כך נשאר מאיר יערי נאמן לתפיסת הנעורים שלו, והלא נזכור: "עם שלם לא יוכל להמשיך קיומו זמן רב בלי עקרון מיטאפיזי וסמל דתי, וכאן לא תועיל שום תפיסה כלכלית וחברתית" (סמלים תלושים, 1923).
מאיר יערי, בראש תנועת השומר הצעיר, היה ציוני לוהט. ודומה כי פצע שותת־ דם רב ומכאיב כל העת נשאר פעור בליבו: האורתודוכסיה הרבנית האנטי־ציוגית חטאה, לדעתו הצודקת, חטא בל־יכופר ל'נצח ישראל' 'בחותמה ברית עם הקיפאון ועם ההשלמה — עוד זמן רב לפני השואה היא ניהלה מלחמת חורמה נגד סיכויי העם השב לארצו — וכך גרמה נזק ממש תהומי לעם היהודי במונעה ממנו ביצוע במו־ידיו ולא 'בעזרת השם' של המשכיותו וגאולתו. כאן צמחה אצל מאיר יערי רדיקאליות ציונית כפולה ומכופלת (נא לזכור את סיסמתו המהפכנית לעילא 'בראש וראשונה ידיים' שאכן ניתקה רבים וטובים מפרנסות־אוויר למיניהן, אך שוב: היא נהפכה ל'פרה קדושה', ולאחרונה פונים קיבוצים בהצעות באמצעי־ התקשורת לקליטת 'אנשי רוח, טכנאים, מהנדסים...' ועוד מקצועות חופשיים שהעד-פתם נחשבה עשרות שנים כבגידה, כבריחה מעבודה חס וחלילה או בהצטרפות ל'מעמד האחר'), והוא העמיד ציונות חד־מימדית זו לשירות התנועה שהוא עיצב את דמותה והוביל אותה גם במופת אישי וגם בתחושה שאכן עליו לספק לה — בצורה שלא יכול היה עדיין לחזות מראש ולפרש — 'עיקרון מיטאפיזי' מפני שבהיעדרו 'שום תפיסה כלכלית וחברתית לא תועיל לה'.
להט סוציאליסטי שאולי מותר להגדירו כ'נבואי' יותר מאשר כ'מעמדי' — התמיכה בדל ובאביון, במנוצל ובמנוכר, בגר וברודף הצדק — הכשיר את לבבו לקליטת המארכסיזם ולבניית 'עדה שומרית' (השם 'קיבוץ' שאול מחסידי ברסלב שקראו כך לוויעודם!) שהיתר. אמורה לשמש דוגמה לציונות ולצדק סוציאלי ממש מלאים ושלמים. רבים נתפתו למיקסם־שוא מיובא זה — איזו אנרגיה אדירה הושקעה בלוליינות אינטלקטואלית לשם חיתון המארכסיזם־לניניזם עם קיבוץ הגלויות של העם היהודי בארץ־ישראל! — וגם כותב מאמר זה היה זמן־מה חבר מן השורה בחבורות שייסרו את מוחן לשם גיבוש 'סינתיזה' בלתי־אפשרית בין ציונות ובין כפירת עצם קיומו של עם יהודי. האלטרואיזם האינטלקטואלי ושאיפת הפרולטריזציה לא היו פסולים כלל וכלל, אלא שהם לא הגנו על עצמם מפני השתלטות אידיאולוגיה שהיתר. אז בשיא סיאובה העצמי — ועיניים היו למנהיגים והם לא ראו.
האם מאיר יערי חשב פעם בסתר ליבו לסגת מדרך התעתועים של אותו מארכסיזם שהשחית חלקות טובות לא מעטות בתנועת נוער שאופיר, ה'חסידי' הנלהב אוזן רק באופן חלקי על־ידי תרומתו החיונית של יעקב חזן ה'מתנגד' ? אינני מסוגל, כמובן, לדעת זאת. יש אומרים שמאיר יערי 'מעולם לא החלים' מן הקרע בינו ובין קיבוצו הראשון, בית־אלפא, אותו עזב לפי שהצטרף למרחביה אחרי 'תחנות־ביניים לא מעטות': האם אין מקבילות בין טראומה זו ובין הקרע שמאיר יערי סבל ממנו עד יומו האחרון, בגלוי או בסתר, בין 'בית אבא' וכל העושר התרבותי־המסורתי ששפע בו,
57
ובין האכסניה הרוחנית המארכסיסטית שבה העדיף להתבצר, ו"לא החלים ממנו" ? מזכירו האישי, מיכאל שפירא, חבר קיבוץ ניר־דוד, מספר ('על המשמר/ 27/2/87): "בשנה האחרונה היו למאיר יערי הרבה שעות קשות, כאבים קשים, הוא היה אומר ביידיש 'ריבונו של עולם, שלח לי כבר את מלאך המוות!' הוא אהב לשיר זמירות חסידיות, בבוקר היה לעיתים קרובות מזמזם משירי בית אבא... הרבה פעמים מצאתי אותו מזמזם תפילות מבית אבא, ניגונים חסידיים שהיו שרים יחד. אבל זה לא היה קשור לתוכן דתי. זה היה עניין של תרבות והתרוממות רוח". אולי עוד תימצא שוב 'איגרת בלתי־ידועה' ובה נקרא שגם בעצם היותו מארכסיסט — רב ומנהיג בלתי־ מעורער בחצר של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר — "גאווה היתה בי, והנה שמתי על פגי מסווה של כוח".
החי בקיבוץ 'שומרי', ותיק או בינוני או צעיר, שרוי ברווחה או נאבק במצוקות —
או המבקר בו לעיתים קרובות והמשוחח עם חברים על נושאים ההורגים מן ה'דא והא' — חש לא אחת 'מתח פין מנטאליות בעלת תשתית שמניעי היווצרותה והתפתחותה היו מלכתיחלה דתיים או, לשם הדיוק, אמוניים במובן מיטאפיזי כדברי מאיר יערי — לא בגילויים הרבני־הפולחני כמובן כי אם במהותם הקיומית — וגם אם תוכנה של מוטיבאציה אמונית זו עברה מן האוטנטי (שנדחה בגין 'התבלותו' ו'גלותיותר) אל התחליף, המקסים והשובר, תרתי משמע — וכין מציאות אנושית מרתקת, נועזת במקוריות עקשנית הנאבקת על המשכיותה, המרגישה שאינטנסיביות על־ אידיאולוגית, אמונית (שוב: כגירסתו התחילתית של מאיר יערי) נחוצה לה ממש כמים לדג. שיקולים מפלגתיים ("תפיסה כלכלית וחברתית", כזכור) שוב אינם מזינים מפעל קיבוצי העלול לחוש עצמו כענק בעל רגלי חימר אם לא ישיב את עולמו הרוחני'אל ביתו הטבעי והמעניק השראה — מורשת ישראל. היש לשוב פעם נוספת ולאמר ישר,כוונה למורשת ישראל חופשית, יצירתית, המאמצת לעצמה באהבה ובביקורת כל מיכמני האוצר התרבותי־הרוחני של העם והמוסיפה להם — רק מוסיפה להם ולא מחליפה בהם!— מיטב תרומותיהם של עמי העולם ?
הענקת מעמד של 'דת תחליפית' (וכפייתית־מרצון!) למארכסיזם הריאלי — לא הדמיוני'־ה'ציוני' — מופיעה כסותרת לחלוטין את התנופה הפוטנציאלית שבאתוס הקיבוצי של השומר הצעיר. פטירתו של מאיר יערי מאפשרת ומחייבת התגברות על מציה אינטלקטואלית ונפשית שאולי, כדברי אבא קובנר, "היינו צעירים מלהבין" את חומרת השפעתה לאורך־ימים, אלא שעתה ישוב אין תירוץ כזה תקף, ודומה שיש צורך בכירורגיה ולא ב'אקאמול' כדי להרחיקה מגוף המסוגל לשוב לאיתנו ולהיערך לעידן חדיש. והלא ידוע שלניתוח (כירורגיה) קודם שלב של הערכת מצב כנה ואמיתית, ומאמר זה מבקש לתרום מעט לדיון זה, בצד דברי ושל אבישי גרוסמן והחלטתה של נעמי ציון־חזן — בתקווה שהשומר הצעיר, מחלים ומבריא, ישוב אל ביתו היהודי המודרני, המרשרש בעברו והדן בעתידו, כשכתובת היעד להתאוששותו הרוחנית איננה 'קהילה מארכסיסטית בינלאומית', שרצוי לישאת חן בעיניה או ליטול חלק בכנסיה — אם 'דמי הכניסה' מחייבים סך זה או אחר של ויתור על הזהות העצמית המלאה, ללא 'מהדורה לצריכה על־ידי זרים'— כי אם קהל יהודי שמנוי וגמור
58
כיוונים
ירושלים
נובמבר 1937
אתו 'לא לחיות על הלחם לבדר. מכאן שיש שוג ושוב להחליף את ההוראה 'נעשה ונשמע' ביריבתה 'נשמע, נאמר — כלומר נדון במלוא החופש והאחריות — ונעשה'.
כל דור בישראל — ואין זה עניין של גיל כי אם של היערכות רוחנית — משתבח, לפי התלמוד (חולין ז' ע"א) בעובדה ש'מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו'. רש"י מפרש: "כשיבואו בנינו אחרינו, אם לא ימצאו באמת (כלומר: לא למראית עין) מה לתקן ולשנות כהבנתם (כלומר: לא כגירסת האבות ה'סובלניים' והדאג־ ניים...), — במה יגדל שמם?" גם בנסיבות שנשתנו לגמרי — בעם ובארץ — פותחת לפני השומר הצעיר, שוב ושוב, מורשת ישראל לרבדיה אפשרויות של תנופה שבמקוריותה הבלתי־ניתנת להגדרה תהיה נאמנה למרד הציוני־הבראשיתי ולחזון החברתי־הסוציאליסטי של מאיר יערי. תנאי לקיום תחזית כזו ולחדשנות עתירת ההבטחות סופק לתנועת השומר הצעיר כבר מזמן, ורק אם היא תעמוד בו ללא תירוצים, גימגומים ואמתלאות, היא תשוב אל עצמה ואל עוצמת האתוס המגייס שלה: "אצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך" (ישעיה א' כ"ה).
591984
מקורות
לחקר תולדות השומר הצעיר
אל עיקר-חי-וקיים 1920-1923
חוברת מס׳ 1
מרץ 1984
גם מרדכי שנהבי אלפנביין
לחקר תולדות השומר הצעיר
עריכה: אלי שדמי עריכה לשונית: אשר שופט
חוברת מס, 1 מרץ 1984
מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר
1. בפתח החוברת 1
2. מ. שנהבי: סיפורל העולה הראשון 3
תחקיר שבט תרע״ט 7
3. מאיר יער: מכתב מביתניה עילית 8
4. פילק שליפקה: מיומו ארם אל עלק 20
5. מאיר יערי : מחוך התסיסה 27
6. זאב בלוך : שריפת הארגזים 32
7. שלמה בן יוסף (הורוביץ): שומריה 33
8. מאיר יערי : אנחנו בארץ ("קהליתנו") 37
9. דרור ב. : לקראת התישבותנו 48
10. דוד הורוביץ: תנועת הנוער 51
11. וינקו מול ונדרפוגל 59
12. מאיר יערי : סמלים ותלושים 60
13. אלי שדמי : בחיפוש אחרי "הרעיון המדריך" 70
14. דפים מעתוני התקופה 81
תוכן הענינים
בפתח - החוברת
"מקורות לתולדות השומר הצעיר" היא סידרה של חוברות שיכילו תעודות היסטוריות ותפקידה לשרת אח המחקר והלימוד של חולדות החנועה. כל חוברת שבסידרה תתרכז סביב תקופה או מאורע מרכזי.
"בספר השומרים" (1934) ובכרכי "ספר השומר הצעיר" פורסמו תעודות רבוח רק בחלקן. תעודות אחרות נשארו בעיתונות השומרית הקדומה בשפה זרה, לרוב פולנית, ויש לתרגמו ולפרסמו בעברית. יש גם תעודות שפורסמו במלואן, אך העריכה, עם כל הרצון הטוב של העורך, הגזימה בשיפוץ הטקסט, ומוטב שהחוקר ייעזר בנוסח המקורי. אנו משתדלים לא למחוק ולקצר, והשינוי היחיד שאנו עושים במאמרים עתיקים (מלבד תיקון שיבושי הדפוס) הוא העברתם לכתיב מלא ואחיד, שיקל על הקורא.
חוברת זו ענינה השנים הראשונות של העליה השומרית והתהוות החפיסה הקיבוצית החברחית של השומר הצעיר בשנים 1920 - 1923
1. סיפורו של העולה הראשון מרדכי שנהבי בפתח החוברת הוא יוצא דופן, היוח ואין זו חעודה היסטורית כי אם עדות מאוחרת, שסופרה בישיבה חגיגית לרגל חנוכת אוהל המועד בביתניה עילית ב-1 למרס 1964. בהעדר תעודה אחרת,עדות זו נראית לנו חירנית להשלמת החמרנה של ראשית העליה השלישית-השומרית.
2. "מכתב מביתניה עילית" תורגם בשלמותו מפולנית ע״י יוסף רב מלהבות-הבשן. קטעים ממנו פורסמו כבר בעיתונות השומרית ובספר "בדרך ארוכה".
3. יומנו של פילק שליפקה (ידידיה שוהם) מ-אוס-אל-עלק הופיע במלואו ועם תוספות ב-מאסף ה', מארס 1973.
4. המאמר "מתוך התסיסה" הופיע ב״הפועל הצעיר", 16-15,ינואר 1921 כתגובה על מאמרו של א. ציוני (וילקנסקי) מהחוברת הקודמת. שונה רק הכתיב.
5. הקטע על שריפה הארגזים נמצא בספרו של זאב בלוד: "במערכות הקיבוץ", 1952.
6. הרשימה של ש. הורוביץ על קיבוץ שומריה הופיעה ב" הפועל הצעיר" מס. 33 ביולי 1922.
7. "אנחנו בארץ" הוא שם חלקו של מאיר יערי בשיחה ומיועד לקובץ "קהילייחנו". הוא נעדר מהקובץ בגזירתו של יערי,
שאסר לפרסם את תרומתו כאשר עזב אח קיבוץ א' בעקבות ליל הבירורים הידוע. התעודה נתגלתה ע״י תאיר זבולון ב-1977 ברמת-יוחנן במצב קשה לקריאה. החלק העברי פוענח רובו ע״י מוקי צור. רק בנובמבר 1983 התיר יערי את פירסום התעודה,
ומאז שקדנו להכינו לדפוס.
1
מרדכי שנהבי
סיפורי העולה הראשון
תארו לכם, ארץ־ישראל הקטנה, שהנושא שלה אז, יותר מאשר היום, היה ציבור הפועלים — ברוח, בנפש ובמעשה, והיא היתר. רחוקה מכל מה שנעשה מעבר לגבולות בזמן המלחמה. הם דימו שאנחנו שכחנו אותם, שהציונות עברה מן העולם ואיננה קיימת. הם לא ידעו מה נעשה שם, בתוך המהפכות השונות שעברו על ארצות אירופה. והנה הופיעו שנים־עשר הראשונים — עשרה מרוסיה ושניים, שנחשבנו כגליצאים (סלחתי את החטא השני, אני רק חצי גליצאי...).
בין העשרה שבאו מרוסיה — חלוצים שהתייחסו ברובם לקבוצתו של טרומפלדור — היו שניים, שגימגמו קצת עברית בהברה האשכנזית. ופתאום הופיעו שניים, צעירים (לא הייתי אז יותר מאשר בן 19...), ומדברים עברית צחה (הלוואי ויכולתי היום לדבר בשפה כזאת...), שוטפת ובהברה הספרדית, נפגשנו עם ראשוני מנהיגי התנועה, אך לא הבחנו, בכל אופן אני לא הבחנתי, בין רבים, לא בשם ולא בתפקידים שהם נשאו. פתאום נשארתי יחידי, מפני שהשני היה יותר הכם ממני, לקח אופניים וברח (הוא היה אח״כ חבר בית*אלםא, וכעת ברמת״יוחנן). איש לא ידע איפה הוא, נשארתי יחידי מול ים של שאלות, מול ים של עיניים אוכלות. אינני יודע, אם אני יכול היום לענות על כל השאלות! אז בוודאי שלא. אבל לא היתר. שאלה. שיכולתי לא לענות. התשובה מוכרחה היתד, להינתן.
אינני יודע היום איך החזקתי מעמד, נוכח העובדה שהופענו מנקודה הגיאוגרפית — פולין, גליציה, אוסטריה, מול אותו המקור העצום, הרחב, הגדול, השופע כוחות של היישוב היהודי — רוסיה. כל אחד נעמד בפני איזו שהיא דיספרופורציה מבחינת היחס לאחד, החדש, הבלתי נודע, סנונית מעולם שלא שמעו עליו. והוא מדבר בשפתם.
למחרת היום כשהייתי בתל-אביב פחות מ־24 שעות, נפגשתי עם הקבוצה הראשונה של הצופים, כאילו על יד הדונאו בווינה. היתד, זאת כנראה חווייה שהשאירה רישומיה.
הנה ראו מה קרה למחרת הבוקר לשליח־התנועה, אם מותר כך להגיד, שהמקרה הביא אותו להיות הראשון בעליה. היתה אז התקופה, כאשר שתי המפלגות היריבות — פועלי־ציון והפועל־הצעיר — נדחפו לאיחוד על ידי כוח שעמד בין שתיהן, שקרא לעצמו ״האיחוד״, או ״אחדות־העבודה״ — אינני זוכר בדיוק את השם. הלכתי ודאי לישון לא מוקדם, אחרי כל מיני מסיבות ופגישות. והנה השכם בבוקר דופקים במלון הקטן שלי. עומד אדם ואומר לי: ״בוא, שנהבי.״ לא ראיתי אותו אף פעם קודם ולא ידעתי מאין הוא יודע את שמי. בדרך הוא הציג את עצמו — זה היה דוד רמז. הוא אמר: אני פועל דפוס! בוא אתי לדפוס.
3
שבכל זאת הוא כבר לא בגיל כזה, ושאני עייף. שעתיים נמשך הוויכוח, והתוצאה — ישנתי אתו...
למחרת בבוקר הוא העיר אותי מוקדם שנלך להתרחץ בירדן.
גם פה היו שאלות, מתרחצים יחד או לא, הוא קצת התבייש והלך יותר רחוק. אחר כך הוא חזר, ושוב שיחה. פתאום: ״פריץ, אני כבר קצת מבין מי אתה. טוב, אבל למה אתם לא צמחונים?״ השאלה הזאה חזרה במשך שנים. זו היתה השאלה היחידה, שלא ידעתי לענות עליה. אחרי שטרומפלדור נהרג — ואני נשלחתי לחו״ל להביא את הידיעה הזאת — נזכרתי בשאלה הזאת שהופנתה לתנועה. נדמה לי שגם היום איננו יודעים לענות עליה...
ועוד משהו. אם אני אגיד לכם היום, שבמידה מסויימת מגיע לתנועת השומר־הצעיר חלק יותר גדול בבנק הפועלים, תשתוממו. מה עניין בנק הפועלים לשליחות, לזכרונות בביתניה עילית ז ובכן, המעשה שהיה כך היה.
בדמיה חי בוסל. לא שמעתי עליו מקורם. בוועידה הזאת שמעתי כל פעם את השם הזה, הוא מילא תפקיד חשוב אז, גם בקבוצה וגם במפלגה, גם בעניינים קונקרטיים. והנה, באחת השעות, או באחד הימים, הוא ניגש אלי והציג את עצמו ואומר: הייתי מעוניין לשוחח אתך, אם אתה מסכים אבוא אליך בבוקר ונלך יחד לוועידה. נפגשנו על גשר הירדן. דיברנו קודם על כל מיני דברים. הוא שאל כל מיני שאלות, גם סיפר קצת. ופתאום הוא נעמד, בלי כל מעבר, והתחיל לדבר אתי על בנק. אני עוסק קצת בכספים, אבל להגיד שאני הייתי אז בנקאי קשה מאוד. אבל ידעתי מה זה בנק. בשום פנים לא יכולתי לתפוס מה האדם הזה רוצה ממני, עד שסוף־סוף תפסתי, כי מדובר על בנק פועלים שצריך לקום. והוא מסכם את ההסברים שלו ושואל אותי מה דעתי. הנה יש ועידה ופה צריכים להחליט, להילחם בעד זה, ויש מתנגדים. הם אומרים שפועלים אינם צריכים בנק. ואני פונה בתמימות שומרית ושואל אותו: ״אין לכם בנק?״ וכשאני אומר לו זאת — הוא פתאום נעלם ואיננו. כאילו ברח ממני, אפילו שלום לא אמר לי. התפלאתי. ״צ'ודאק״ — תמהוני. לא שמתי לב יותר לזה. אחרי כמה שעות ניגשים אלי ואומרים לי: בזכותך קיבלו החלטה חיובית על בנק פועלים. בזמן שהתווכחו, קם בוסל ואמר: כל העלייה השלישית היא בעד בנק פועלים... העלייה השלישית שאלה, מדוע אין כאן בנק פועלים...
ועוד פגישה אחת. אולי הטראגית ביותר מבחינת איש התנועה,
עם אדם שלא הכרתי. זו היתה פגישה חד־פעמית, ולא הוספתי לראות אדם זה. זה היה טרומפלדור. קבוצת דגניה ב', לפני שעלתה על הקרקע, היתה בכפר־אוריה. אני הייתי חבר בה במשך שנה. בחורף גשום מאוד הופיע טרומפלדור. עליו כבר שמעתי אז, ידעתי קצת עליו.
5
תחקיר שבט תרע”ט
15דברים מתוך הפרוטוקול של השיחה, בפגישת העולים עם חברי מרכז ההסתדרות;
״מ. שנהבי (וינה): הסתדרותנו, ׳השומר העברי׳, שמה לה למטרה לפתח את חבריה מצד הפיזי. וכן דרישה שכל אחד ילמד עברית - לגדל טיפוס יהודי חדש, במלה אחת ׳איש יהודי׳. כ־80% מן הצעירים בהסתדרותנו. בראש ההסתדרות עומד הועד, ובראשו - אחד שעבד כבר זמן רב, ההסתדרות מתחלקת לפלוגות, לפי הגיל. הפלוגה נחלקת לקבוצות בנות 12-10 איש, ובראש הקבוצה עומד מי שהיה בהסתדרות שנה או לכל הפחות חצי־שנה.
שאיפות הסתדרותנו: יש לנו חוקים ידועים ביחס האדם לחברו, בחיי החברה, בבית־הספר. הסתדרותנו מחנכת את הצעיר לארץ־ישראל, לעבודה, ללאום. בין הגדולים - הזרם חקלאי. הסיבה - הסתדרותגו מקרבת אל הטבע, אל העבודה החקלאית. ההחלטה - לעזוב את בית־הספר, לעבור לחקלאות. כולם מתכוננים לעלות.
ההסתדרות הציונית אינה שמה לב לחניכי בית־הספר. החברים בכל גליציה, מספרם 4000. בפולין הרוסית יש להסתדרות כעשרת אלפים איש.
החלטתי לעזוב את הלימודים ונסעתי הכפרה - כפר של 270 אנטישמיים. לא אמרתי שאני יהודי. עבדתי כל העבודות הכי חדישות כמכונות. לזרוע לא הספקתי. אחרי כן עבדתי אצל יהודי, ליד לבוב. היינו כעשרה יהודים. עבדנו מקודם 12 שעות ביום ואחרי כן - 10. החלטנו לעבוד גם החורף. אבל רבנו עם האדון. לא נתן לנו מקום לגור. הטעם - הוא מכין אותנו לארץ־ישראל. שם אין בתים.
מטרתי אני להכיר את הארץ, לתת סקירה עליה לחברים שצריכים לבוא הנה. הייתי חפץ לעבוד בגליל. הטבע, ההרים מוצאים ה! בעיני. רצוני לעבוד באיזה מקום ק1מונלי.
מספר החלוצים, אפשר לומר, מאתים. חברי ׳השומר׳ הם חברי ׳החלוץ׳. הסתדרות אחרת אין. היו עוד הסתדרויות בוינה ונכנסו להסתדרות אחת. בזמן האחרון היתה השאיפה להכניס מבני החסידים.
ב. כצנלסון שואל : כמה מהחלוצים בעבודה חקלאית?
מ. שנהבי: שלוש קבוצות. כשלושים בסך הכל. הנערות מתכוננות גם כן -בגן, באלומות. 60% מדברים עברית.
ד. בן־גוריון שואל : 'פועלי־ציון', גם כן לוקחים חלק?
מ. שנהבי: ׳פועלי־ציון׳ הם שונאינו. יוצאים כנגדנו בעחון. אנו יוצאים קודם כל בעברית. והם - בארץ־ישראל תחיו בעברית. אץ הם שמים לבם לארץ־ישראל.״ [בתיקי ארכיון־העבודה]
מתוך אגד7ת ב. כצנלסוו, כרך ג‘
עם עובד 976 י, עמי 126-7
7
לא כך ההתפתחות הרוחנית. על כך אספר לכם רבות. אולם אני מסופק, אם הרעיונות, אשר הפכו כאן, על רקע הסבל והאקטואליות היומיומית שלהם, לבשר ודם והם סמלים חיים למאבקים פנימיים של יחידים בחבורה הקטנה שלנו (ביחניה) ומעידים על ערכם - אני מסופק, האם ימצאו את ההד הדרוש ואח ההבנה, האם לא יחווירו מעבר לימים.
והרי אותה התפתחות רוחנית ובעקבותיה - שינוי הערכים האיטי ותמורות ביחסים האישיים, הארוטיים והחברתיים, הם המציאות העמוקה ביותר שלנו והבעייה המרכזית של עתידנו הקרוב ביותר. בתוצאותיה תלויים גם פעולתנו, צורת חיינו וערכנו לנסיון התחיה הלאומית.
גורל התנועה השומרית בארץ־ישראל תלוי בתוצאות המאבק הפנימי וחיפוש הדרכים, המתרחשים כיום.
במצב הנוכחי איננו מסוגלים לקבוע את יחסנו למגמות הפוליטיות, לעבודה הקולקטיבית והאינדיבידואלית ולציבוריוח המגוונת בארע. לא כפרטים, כחבורה - על אחת כמה וכמה.
אנו מדגישים, כי קשרים אי-רציונליים, תחושת ההשתייכות והמגמה להתארגנות שומרית מוסיפים להתקיים; ודווקא אותה קירבה טבעית, האופי האי-רציונלי של יחסינו ההדדיים ישמשו לנו כנקודת מוצא, כשנתחיל במפעל.
אפשרויות העבודה וצורות האירגון
אפשרויות ואופי העבודה מחנים אח צורות האירגון, אשר התהוו בתוכנו. לפני פועלים חדשים פתוחים ארבעה סוגי תעסוקה: עבודות ציבוריות (כבישים, מסילת ברזל), עבודות טיוב קרקע וייעור, עבודה חקלאית אינדיבידואלית אצל איכרים ועבודות שונות בערים (בעיקר בניין). את הקבוצות שלנו מקימים בדרך כלל ליד כבישים (חיפה-ג'דה, טבריה-טבחה, עפולה-נצרת,בית-שאן) או בקבוצות לטיוב הקרקע (שוני, ביחניה,דילב). לערים נודדים לרוב הנמלטים לאחר קדחת, אנשים המנותקים מן הקבוצות והמבקשים הזדמנות להשתלמות מקצועית. מספר המועסקים אצל איכרים הוא זעום (מסחה, סגירה, ימה, זכרון-יעקב). שלחנו את ברוך לוסימן לחווה בבן-שמן, שם העמידו מקום אחד לרשותנו. הקבוצה של סמבור מגריניגרו "עובדת" בבית-ספר חקלאי
במקווה-ישראל.
רוב השומרים עובד בכבישים. חבורות התהוו והתפרקו בעפולה ובטבריה. בקבוצות מסוימות לא היתה התאמה הדדית. לא היתה גם אישיות, שחיתו את הטון. אף אופי העבודה גרם להתרופפות. העבודות הציבוריות הן בעלות אופי חולף, הן עושות את החיים למיכניים ומצופפות מאוח אנשים, אשר דבר אינו קושר אותם פרט לשכר, באוהלים הערוכים בשורות ישרות, באופן מונוטוני וללא
9
אנשי טרנוב עברו חלקית לביתניה, אחרים עברו מדילב לכביש חיפה. מה מתרחש אצלם, לא ידוע לנו לעת עתה.
על ביתניה תלמדו מתוך השיחה, שאמסור להלן.
סיכויי העבודה הכלליים אינם מעודדים, איפוא, ביותר. הסיכויים לעתיד טובים יותר.
אולי שמעתם על תוכניתו של המהנדס רוטנברג. באביב יחל בעבודה לניצול כוח החשמל הטמון בירדן. במפעל יהיו עסוקים 4-3 אלפי פועלים לפחות. רוטנברג מבטיח לפועלים תנאי קיום נוחים מאוד. סיכויים להתקבל יש רק לקבוצות מאורגנות היטב. הדבר עורר אצלנו ענייו רב מסיבות רבות. אולי היינו יכולים לערוד, זו הפעם הראשונה, ניסיון להקים עדה שומרית אנרכית. על גדות הירדן היתה קמה על שטח אדמה מסוים מדינה זעירה על-מדינתית. כל קיבוע ייהנה מאוטונומיה כלכלית גמורה. אפילו אם נתעלם מכך, שתוכנית זו מבטיחה שיפור יסודי של התנאים הכלכליים, אנו מציינים, שמצבנו הנוכחי מאלץ אותנו לערוך ניסיון בקנה-מידה גדול יותר, במגמה לרכז את הקבוצות השומריות, המתאימות יותר זו לזו, למקום אחד. הניסיונות עד עתה שיכנעו אותנו, כי רק על ידי ריכוז נהיה מסוגלים ליצור לעצמנו תנאי התפתחות ועל-ידי מאבק נעצב לעצמנו צורות חיים וחבורות מאוזנות ותואמות. גם התנועה הרוחנית תפעם ביתר שאת. היינו יכולים ליזום מפעל ספרותי ולהתחיל בפעולה תרבותית ההולמת אותנו. בחבורה גדולה כזאת יוכלו להתגבש גם קבוצות קבועות לשם החישבות. היינו רוצים להקים תחילה שחי חבורות, אשר יגדלו במידה שיגיעו קבוצות מתאימות.
מעונת העבודה האחרונה ניתן להוציא את המסקנה הבאה: הפיזור גורם לתוהו ובוהו בתוכנו ומטשטש אח האופי המיוחד שלנו. הוא מחליש את השותפות הרוחנית, אינו מאפשר חילופי ערכים והשפעה הדדית של קבוצות וכמו כו של אישים חזקים. הוא שם לאל את כל הניסיונות לסלילת דרך משותפת והתיחסות משותפת כלפי חוץ. אולם שוכנענו, כי בשום מקום לא קמה קומונה יצרנית וצרכנית בדרך כה טבעית וללא קושי, כמו בשוני, בביתניה, בדילב, ובחיפה. קבוצות חקלאיות ותיקות מתפרקות תמיד, משום שאיו אנשים, אשר על בסיס חינוכם ורגש השותפות שלהם יחזקו את הקומונה הטבעית והקבועה. בקבוצות חסרה הרוח הקיבוצית. אצלנו היה מבחינה זו אחרת. גם היחסים בין הבנים והבנות, אף כי עדיין יש מקום לשיפורים רבים, מתגבשים אצלנו בצורה די נאה ובאופן טבעי והם
בישרי ישיר להלך נפש של האנשים ואינם מופרעים על ידי המוסכמות
החברתיות.
גורמים אלה מבדילים אותנו באופן יסודי ומהווים בשבילנו אמת-מידה בבחירה מאוחרת יותר של השומרים.
אולם בראותנו אח ליקויינו, איננו שמים לב להצלחותינו,
כל הישג הוא דבר מובן מאליו, אינו מעניק סיפוק, אדרבה - הוא מעמיק עוד את התהום ביו מצבנו הנוכחי ובין האוטופיה של העתיד.
האדם שלנו אינו מסוגל לשקול גורמים אלה בישוב-דעת. הוא מנתק קשרים מתוך צורך פנימי, ולמרות זאת מטיל אח האשמה בעצמו ובאנשים אחרים, הוא נעשה קטן-אמונה ומכליל בחופזה אח ספקותיו על כל החברה ועל החברתי בתוכו פנימה. הם רודפים אח איש החברה בתוך תוכם ורוצים בכל מחיר להינתק, להינתק.
יעבור עוד זמן רב, עד שנגיע ליציבות כלשהי. אילו היה חל שיפור באפשרויות הכלכליות, אילו יכולנו ללא לחץ מבחוץ לקבוע לעצמנו צורות כלכליות מסוימות, אילו היחה מזדמנת אפשרות ל -הכשרה מקצועית ולעבודה לא כל כך מיכניח אלא יותר פרודוקטיבית, אילו היינו מטילים על עצמנו גס איזו אחריות והתחייבות בתוך הציבור הארץ־ישראלי בכלל ובתוך העדה שלנו בפרט,- כי אז היה האדם שלנו נאלץ, חרף ליקוייו, לצמוח למילוי תפקידו ולכבוש לעצמו דרך הגשמה וקביעת יחס לארץ ולעבודה.
אד מכיוון שאפשרויות כאלה כמעט שאינן קיימות, ובכבישים אובד היחיד ואינו נחשב, הרי שהשומר המשתחרר מן הקבוצה אינו מוצא בשום מקום מעבר מצורות חיים של נעורים לצורת חיים גברית.
הגענו למסקנה, שלא החינוך בתנועה השומרית בגולה ולא הגיל,
הכוח ואופי השומרים, איו בהם כדי לעודד בדידות ופיזור ונסיון זה, פרט לכמה חריגים נדירים, אינו מצליח. זו הסיבה השלילית לריכוז ולהקמת חבורות.
אלא שכאמור, לא ניחן לקבוע אח צורח האירגון החברתי בשנה הראשונה של היותנו בארץ. עלינו להסתגל למצבה ולהתפתחותה של תנועתנו. המפעל החברתי הקרוב ביותר שלנו יהיה ככל הנראה -השחחפוח בתוכנית רוטנברג. מכל מקום העבודה על גדות הירדן תחל רק בפסח, ולחודשיים יש משמעות רבה. על כן איננו רוצים להינבא, איו לנו שוס ביטחון באשר לאנשים ולסיכויים.
יחסנו לארץ ולעבודה *
בעודנו בגולה היתה לנו הארץ חזות רומנטית של הקרב אשר יבוא, - על המעשה היוצר ועל החיים, שיש בהם טעם. אך היא היחה פרי חלום ופרוייקציה של אידיאלים, ולא פרי של גישה מציאותית מעמיקה. תיארנו לעצמנו מה רצוננו להיות, אד לא ידענו, מה נוכל להיות באמת ובאיזה אופן נוכל להתפתח לקראת איש המחר.
פרוייקציה רומנטית אופיינית היחה המושבה השומרית.בדמיוננו נלחמנו בסופרת המדבר, בערבים ובאיתני הטבע, אד לא נאבקנו כבר בגולה למען המציאות שלנו. לא סללנו לעצמנו דרך, על ידי שינוי ערכים יסודי בגולה, אל מציאות עמוקה יותר בארץ. ועכשיו מאיימת עלינו המציאות הארץ-ישראלית, ואנו - במקום לגבור עליה על ידי מתח כוחות עילאי ... הננו מאוכזבים.
בש״י עולמות הסתופפו דמיונותינו. לעולם הארץ־ישראלי ולעולם הריאלי שלנו לא היה להם כמעט כל קשר. היינו רחוקים מן החיים. ככל דור מתבגר בתנועת הנוער ניצבנו אחוזי-פחד בפני המציאות,
* קטע זה תורגם בהשמטות ובתיקוני נוסח בספר "בדרך ארוכה",
ע' 15-13. השתדלתי כאן להיות יותר נאמן למקור (המתרגם).
3ו
אין כבר שיתוף. צורת המשק היא כבר פרטית למחצה. מ״מושב עובדים" למושבה בורגנית לא רחוקה הדרך. הקומונה היתה יכולה לשגשג, לולא האווירה הפלבאית של קנאה ותחרות. דגניה היא במידה רבה יוצאת דופן. העבודה, ההכנסה, החינוך והחיים משתפרים בה והולכים. אך כפי שאמרתי, בסופו של דבר תחנוק המשפחה הקרתנית אח הקומונה. ואת המשפחה אינם יכולים להרוס ללא תמורה בישותם הארוטית, ולכד הם זקנים מדי. בארץ אין הבנה לעניינים מעין אלה. ואילו הם ברובם באים מרוסיה. מלבד זאת אין רעיון מדריך בתנועה השיתופית. לעולם לא יקימו עדה, המורכבת מרשת קבוצות, כי אפילו קבוצה לא יקימו, ולמלחמה על צורת חיים אינם מחונכים. ומשום כך גם לא ישכילו להבין את משמעות ההנחות כגון: הקומונה יסודה לא רק בשיתוף כלכלי אלא גם ארוטי. הארוטיקה המשפחתית הקרתניח היא אויב הקומונה. הקומונה לא תתקיים בלי קשר יותר עמוק בין חבריה. הנשים אינן בשלות לקומונה וכוי. הארוטיקה היא בשבילם מליצה וחוץ מזה, הרי הוא עניו פרטי של כל אחד. ובסופו של דבר - הרי את טבעך ואת יצריך לא תשנה. כך סבורים המשכילים יותר. צרות אופקים תרבותית נוראה גורמת לכך ביתר שאת. מלבד מאבקים פוליטיים, די עקשניים וצבועים, אין צרכים רוחניים מעמיקים. הספר מטיל שיעמוס ואינו אלא שורת מילים, אותיות ומליצות. בניבים כגון תסיסה, פרשת-דרכים, מאבק פנימי וכוי משתמשים לתפארת המליצה בלבד. כמובן, יש גם יוצאים מן הכלל. אך אלה יצליחו רק במחשבה לתפוס אח דברינו; לחדור לעומקם ולהיאבק על הגשמה הלכה למעשה אינם מסוגלים. אלה פני הדור, אשר הגיע זה עתה מרוסיה. החינוך של "צעירי ציון" ניכר בכל מעשיהם. רחוקים אנו מהם מאוד, מאוד. אפילו אותו קורט של ייחוד, אשר הבאנו אתנו ארצה, אופף אותנו באיזו הילה של מיסחורין. בעיני הסביבה הננו בונים חופשיים כלשהם, או "אגודה לאהבה חופשית", או עלמים הוזים. בעיני אחדים הננו סכנה, ובעיני אחרים - תופעה אקזוטית. הפירושים רבים והו-כים, ואנו - מה רחוקים אנו מהגשמת רעיונותינו המדריכים.
ולעצם העניין, היכן חוגגים לאחר העבודה מישתה רוחני, כאשר אצלנו? מתמכרים אנו לשיכרון הווידויים ולטקס השיחה. הבחורים מסמלים במישתה רוחני עולמות עויינים, ועל אף זאת עד כמה קרובים הם זה לזה. על כן מתרחב לעתים החזה. מרגיש אחה, כי באמת אנו אחרים. לא אתה וזולתך, אלא אותה חבורה קטנה, שאינה מודרכת ואינה מגובשת, אך קורנת חיי רוח.
לעתים יזנק שירנו פתאום, ואיו גבעות אשר יענו בהד, כי גבוהה ביתניה שלנו מן ההרים סביב.
שירנו אינו חזק ומזויף - אינו זעקה מאונסת. הוא אחר. לעתים יוטלו כמה מילים מוחשיות ושוב רובצת הדממה, הררית כזאת ועמוקה. שתיקתנו - אחרת היא.
לעתים מרביץ ענן צילו על הכנרת. העינים נושקות אלה לאלה בבלי-דעת ואובדות בצל האגם בשעת ערבית מפללת. שיכרון הרים פראי מפשיט אח כסות האנשים ... הם אינם מוצאים אח דרכם.נשמחנו הקיבוצית היא אחרת.
אך תיטיבו להביו זאת, אם אביא לפניכם שני סיפורים על אוחו אדם, הרחוקים זה מזה כרחוק שמיים וארץ, והרי אותו אדם חווה זאת כמעט בעת ובעונה אחת.*
היה זה בחודשים הראשונים להיותנו בארץ. רשמי הנסיעה רחשו עדיין. התגעגענו לגונדולות של ונציה, למחול אאידה, למגדלור של אלכסנדריה, לריקודי הערבים בפורט-סעיד. הנפש טרם שבעה כל-צורכה, ערגה לנדוד... אחה עובד ליד הכביש. הנך יושב על ערימת אבנים, השמש קופחת, הפטיש יורד בקול עמום על האבנים ומנפץ ללא קץ, ללא קץ. השמש סוחטת מאתנו זיעה, גידוף ומרי. הנך חש עצמך זקן לחלוטין. מכת הפטיש מקרבת אל הקבר, אל הקץ. השעות הזדחלו בוהקות, חיוורות וחלולות עד כדי זוועה. המחשבות הסתבכו והתעוותו כמפלצות. רק ההזיה והדמיוו הביאו פיצוי-מה לריקנות זו. אחה נמלט מן העבודה הרחק ללב ים, לאיטליה, לגונדולות. קול הפטיש נבלע ברחש ההזיה. הרגשת את עצמך אחוז בצבת מכונת הרעב החברתית, המשוחה זיעה מצחינה ועמל, ותמורת הזיעה והעמל היא מושכת אותך לבין גלגליה, כשאתה לועס לחם וריבה - שכר 10-8 שעות עבודה ביום.
חשת את עצמך חייל פשוט ומספר. לא תהא אלא זבל לסוסח החברה, הזוחלת בצעדי צב. לשווא תעמול, המסכן, לריק תחלום את חלומותיך השמיימיים, תאבד אהבתך והנאתך. הרי איו זו מלחמה נגד יסודות עויינים על החחיה, אלא ביזבוז חסדי שמים, אשר האלים מעניקים לכל בו־תמותה, כדי שבני-האדם יזכרו אח האולימפוס ויטוו אגדה מדור לדור.
ביום וי אחד, לאחר העבודה, עם שקיעת השמש, כשהעגלות הידרדרו בכביש והעלו תמרוח-אבק - יצאתי לטיול מטבריה לימה. צעדתי מבעד לאבק העגלות, מכונף. השבת קרבה לבוא. נמלטתי מן העבודה. החשיד. מרחוק הגיע אלי קול שירה למחול. במחנה שרו מאתיים גרונות בקול רם, צווחני. בחורים ובחורות יצאו במחולות. הו, המחול הזה ושירת הפועל. אחה משתוקק לכלות אח כל יצריך בעלמה. הדם התאב פועם בחוזקה. הבחור רוצה לגנוח, כי אין לו בחורה ומשפחה; תוססים בו אונים אדירים ואין להם מוצא. מחול זה הוא טירוף "המדחיק" -("des Verdrangers"). שירה צרודה זו היא האורגיה היחידה, בה ימצא פורקן. התשוקות מתנדפות יחד עם הזיעה. המחול יכול לשמש תחליף לאהבה נכזבת, לאוננות. הפועל המכרכר מלגלג על עצמו בריקודו "אתה מרקד, אתה מזמר, הנך שיכור, ידידי המסכן?!" כמה מסוכיזם המוני יש כאו.
בדרך נלווה אלי שומר מאובק, ששערותיו בהירות ועיניו אפורות. בכנרת השתטחנו על חוף הים המנמנם, בצל שדרת שיטים המדיפה ריחות וצללי-ירח. היינו עייפים וכבדים כעופרת. בזכרוני עלה הים-התיכון כאשר גהרתי בקלילות ובזריזות מעל מעקה האוניה וקלטתי מראוח-נוף עד כדי שכחה עצמית.
גם הקטע הבא תורגם בהשמטות בספר "בדרך ארובה", עמ‘ 77-76. באן הנוסח מדוייק יותר ונאמן למקור, ללא השמטות (המתרגם)
17
אף אחה, הזקן, האם אינך אינקביזיטור אכזר כגון זה.
כאשר הנני קורא לעתים אח פרסומיו של גורדון, תמיד מפריע לי יסוד אחד צורם: הוא כותב על אהבה בשפת פולמוס, לעתים אפילו בעוינות ובעיקשות של זקו,
ואפילו... ברשעות. אני חושד בעל כורחי. גורדון לא הקים בדגניה עדה משגשגת חרף התנאים הקשים, לא עיצב את הנשמות, לא גיבש דפוס של אדם, רק חורה העניק. וזה היה בעיני פחות מדי
...
כזאת היתה עזיבתי.
עכשיו חושבים אחרת, נודדים אחרת ועובדים אחרת. אנו עובדים בראש ההר, חופרים שוחות. הזרועות נעות כתחושת אושר. אושר זה פועם ועובר מאדם לאדם. המכושים נעים, המחשבות שטות כציפורים בשמים.
לפתע נשמע קולו של ל.: חבריה, כבר שתים-עשרה! - כבר שתים-עשרה?
עופו-נא,שעוחי. אני קורא לכן דרור כרעיונות שמיימיים, אני קורא לכך דרור בנדיבות.
השעה שש בערב. בראש ההר מתרומם ורוכן גופו המעורטל עד חציו של ל. המכוש מתרומם יחד אחו. השמש שוקעת מולו. הוא שחור כזה, ראשו שחור, גופו שחור. מכושים שחורים מזדקרים קדימה וח-קועים בתוך ענן ברבורי אדום כדם. העיניים נושקות אלה לאלה, כשהן מצטלבות, וכולם מתבוננים בצלו של ל. בשעת בין- ערביים מפללת. קשה להגיע לצריף. בחורים ובחורות עוזבים את השדה, כשהם מחרישים ושקועים בתוכם וכה נדיבי-רוח. העיניים הכחליליות גומעות את הנצנוצים האחרונים של האגם. האגם יתלקח ויחשוף להרף-עין את סודו האחרון. עוד רגע ומצולה אפלה תשקיע אח הסוד במעמקי הים.
בצריף אי-אפשר לבשל. העשן עולה ומכהה את העיניים מתקינים את ארוחת הערב בין אבנים לפני הצריף. לאחר הארוחה מרחיקים אח הסירים מן האש. עדיין עשנים האודים, הדועכים ברוח באפלה ההררית. בחורינו מקנחים במחול.
המעגל ניתק. שרשרת הרוקדים מתמעטת. הכל פורצים לצריף ונושאים אח השירה אתם. השירים השומריים הישנים! הכל פותחים יחד בשיר ויחד מפסיקים. פסק השיר...
תרגם מכתב-יד פולני יוסף רב, להבות-הבשן.
19
21/8
מניין הרפיון הזה? שטות. מוכרחים להתגבר. היכן מידת ההומור שלך? טבע כנראה, ברוב כאב ופצעים. לש לדלות אותו שוב. כותבים קל יותר ...
ראש השנה (13/9)
מדוע אינני כותב? הלא הכתיבה היתה פעם עבורי הרפואה היחידה לכל מחלות הגרף והנפש, מדוע כעת איני כותב?
מובן, החשובה היא: כבלי השפה. אך לא זאת האמת כולה.
לו לבי היה מלא ועובר על גדותיו כמו לפני שנים, או אז הייתי מוצא כבר אח המילים הראויות, או הייתי פורץ כל גדרים של החלטות, חובות וכדומה, והייתי כותב פולנית.
פשוט: חיי אמנם מלאי שינויים וחדשות. אך אלה אינם חודרים לתוך נבכי הלב. איך בהם כדי לחרעיד את חלב בשמחה צער, או כל רגש עמוק אחר.
החיים הם קשים. המאבק ביו שריריי ותביעות העבודה ממלא אח כל ישותי. וגם כרגע עייף אני. חשבתי שאוכל לכתוב! אד אי-אפשר. אני מוכרח ללשון.
אום-אל-עלק (בלי תאריך)
... כאן באום־אל-עלק יצאנו מדי יום עם מכוש ואח לתעלות. מובן שיצא רק מי שלא חלה. אחוז החולים היה כאן מהתחלה גדול מאד. ככה מתחילים דברי הימים של הריכוז באום-אל-עלק. והם מעניינים עד מאוד. אני מתאר לעצמי, כי לו קראתי סיפור חיים אלה, כחוב בפשטות וללא הגזמה, הייתי מתרשם מאוד. בטוח אני, כי היה משפיע עלי ועל אחרים במידה ניכרת: לא אוכל עוד לזכור אותם הרגעים שישבנו כאו ושרנו; כל אותם רגעים של מאמץ ליצור כאן דבר-מה, למרות הכל; לא אוכל לזכור את האנשים שכל אחד הוא בעל אופי מיוחד, ורבים מהם עזבו כבר את המקום; לא אזכור כבר אח רגעי הרוגז ורגעי השמחות. (אודה, כי רבו הראשונים על השניים
צר לי שלא רשמתי אותם הדברים הפעוטים, אח התמונות הפשוטות המילים, העבודה והמחלה. הכל מעורר כאן רגשות מיוחדים. יש אשר רק יום אחד אעבוד עם אדם והיה לי ידיד, והנה למחרת והנה אשכח
אוחו. כמה פעמים התאהבתי כאן, כמעט בכל הצעירות, באחת, בשל קולה הנעים ושירחה שאיך דומה לה; בשנייה, בשל יופלה והרכות שבה, ואולי מפני שעבדה אתי יחד זמן מה; בשלישית, נדמה היה לי שאמרה פעם או פעמיים דבר שתאם אח מחשבוחי וגם היו לה תלתלים שחורים ויפים. וכך גס האחרות.
פעם גם התפרצתי. אני שלמדתי לשלוט היטב בעצבי. הרגשתי רגש חדש כליל בחיי: רגש של שנאה אמיתית. את זה לא אשכח לעולם! זוכר אני, שלו היה בידי אקדח הייתי מתגבר אך בקושי שלא לירות
21
בערב כזה אחה נזכר בבית. שם ישבתי כמו כאן והסתכלתי בשקיעת החמה והרהרתל בארץ זו, ועתה אני זוכר את הערבלם שם
ב"הר הגזירה"..........צר לי שאני נאלץ להפסיק עכשיו בגלל
מחסור בנר. השמש שקעה כבר לגמרי.
ז*ו
הפעם אני ממשיך ליד שולחן. זה אוחו השולחן במטבח. הוא שנוא עלי ביותר וחסר לי יחד עם זה כאשר לא יכלתי אחמול להשתתף בארוחה המשותפת בגלל החום הגבוה. כאן ניתן להכיר היטב אח האנשים. פעמים אחדות, כשלא הספיק האוכל, נגלה האופי האמיתי ביותר של כל איש. מוזר הדבר, שכמעט כל האנשים דומים זה לזה... הייתי גם תורן המטבח. כאן אתה מסתכל כמו מאולם התיאטרון אל הבמה. מכאן תראה את בולם ברור, כמו במשקפת. אך על חבמת הזאת בני-אדם אמיתיים מאוד.
הם כולם שומרים, להם האמנתי כל שנות חיי! אינני רוצה לכתוב עליהם דווקא ברגע זה, מפני שכעסתי עליהם אתמול ושלשום. מוטב, בפעם אחרת. ... מובן שלפעמים קשה לכתוב ליד השולחן, כי מפריעים בבדיחות תפלות; ויותר מזה, בוויכוחי-סרק גדושים עקיצות טפשיות. כמו החמור שלנו, די לו לאכול ולנעור, ככה גם הם; לאכול ולצעוק דברי שטוח ולהתקוטט על לא כלום־
נשארנו מועטים באום-אל-עלק, רק כמחצית. ושקט בחדר. מעניין לדעת, מה הם עושים ועל מה מדברים.
עודני חולה, כבר יום רביעי. מחר עוזבים כולנו את המקום ועוברים לחיפה. אני גם מקודם לא שמחתי לזה, לא כל שכן כעת, כשאני חולה.
אני רוצה להמשיך לספר אח תולדות אום־אל-עלק. עלי להתחיל עם בואי הנה. דבר ראשון: אחר זמן קצר נפרדתי מ"סיגניובקה". חשבתי שאוכל לחיות בחברתם, אך ראיתי, אחר זמן קצר, שלא הם יקבלו אוחי ולא אני ארצה לחיות אתם. ("סיגניובקה") (היה אז ערב יפה בגינחם ואחר כך לילה ברכבת.) הם שרו יפה, הרבו לצחוק והרהרו בקול. יפים היו ונשארו יפים. הוקסמתי בליל סהר אחד.
בא יום, אחר לילה ואני חפצתי כי היום יהיה כמו לילה. אך ביום, לאור השמש ולא לאור הלבנה רואים הרבה ממה שלא ניתן לראות בלילה, וכך נמנע ממני להיות חבר בקבוצה.
היום הקבוצה כבר התפזרה.
מייד אחר בואי יצאתי לעבודה. במכוש ובמעדר. אז התחילו ימי-עבודה ארוכים. העצמות כאבו. עבדתי בעקשנות. והעקשנות טובה
23
25/10
אני בבית החולים. בפינה בוכה אחד מכאבים. דזינטריה.
אחרים מתהלכים כמו צללים ב״אליוזיון". אני כבר שמונה ימים רצופים כאן. (?י.ש.) הימים הם פעם קצרים ופעם ארוכים, לאיו סוף. ביום השמיני עודני חלש ואיני מוצא אח ידי ורגלי.
חרי לפני שאלות כבדות, כגון: השאלה "לאן"?
היום בקרו אצלי חברים, חברי "השומר הצעיר" מלבוב. אנחנו משוחחים ואני מרגיש בי ריקנות נוראה. מתעוררות מחשבות וסובבוח בראש כלהקת ציפורים, מחשבות משונות ורחבות כרוסיה הגדולה, כגודל המדע, כגודל הרוח הגנוזה בנו.
עוד מעט, בעוד שניים שלושה ימים, אעזוב אח בית-החולים ואצא לעבוד. לאן...? זאת השאלה החשובה ביותר כעת. אינני רוצה עוד לקדוח. גם יושב אני חדשים בארץ ועוד איו בכיסי פרושה...
27/10
מחר אני יוצא מבית-החולים, אינני בריא עוד.
לא אוכל לעבור, כפי שרציתי, לצפון... שמעתי את הדיאגנוזה שלי: שחול מוגדל, אנמיה, אחר מלאכיה. אני מקווה שאוכל לעבוד, אחרת... יש גם כאלה שלא יוכלו עוד לחזור לעבודה...
... לע״ע אני יושב בבית החולים, אוכל, מקבל זריקות חינין וסשריכנין, קורא וכותב, ובאמת כוחותי שבים אלי...
... היום יורד גשם. נזכרתי באותו לילה ששכבנו באוהל והגשם דלף עלינו, דרך החורים המרובים שבידיעת האוהל. קמתי אז, הדלקתי אור וסדרתי אח החפצים שלנו שלא יירשבו בגשם ונרדמתי שוב. אחרים לא ישנו עד אור הבוקר.
פעם אחרת ירד גשם באמצע היום. אני הייתי אז בבית. נעים היה לעמוד בפתח המשבח ולהביש החוצה, לחזות במאבק איתנים המתחולל בחוץ. אך פחות נעים היה לפי שספרו אחרים את שובם הביתה, מהשדה. שם נרשבו עד העצמות. ימים אחדים עמדו מים בתעלות שחפרנו.
אני זוכר גס את הגשם הראשון עוד לפני חדשים אחדים, ממש באמצע הקיץ. שכבנו אז על הגורן תחת כיפת הרקיע. ידענו כבר לחזות מחי יבוא הגשם... כאשר באה רוח ממערב. מהים ומביאה משם עננים שחורים עמוקים ידענו שיהיה גשם. בפעם האחרונה - עוד לפני שחליתי - ירד הגשם והאוהל שלי נקרע סופית.
פעם שבנו מעבודה בחושך, מאוחר. אני תעיתי בדרך ואחרחי. כשהגעתי סו״ס הביתה נבהלתי, כי חשבתי שקרה דבר לעיני ואני אינני רואה ממרחק 20 מ' את האוהל הגדול. לא צחקו, כפי שציפיתי, על עוורוני, אלא ספרו שהאוהל נפל והרי שכבו שם חולים רבים... יולקה חלתה מאוד ודברה נוראות מחוך שינה. רוח דכאון שררה באותו לילה באום-אל-עלק. החברים התרשלו ולא העמידו בחזרה את האוהל.
25
מאיר יערי: מתוך התסיסה
מאמרו של א. ציוני ("הפועל הצעיר״ גליון 12) מניעני
להעיר את הערותי הבאות:
אנחנו חברי "השומר הצעיר" עדיין לא הופענו בעיתונות בתור שכאלה, מפאת המצב המיוחד שאנו נתונים בו עכשיו. לא נקלטנו בתוך פרוצס היצירה העממית במשך השנה הראשונה שהננו בארץ. הננו מתדפ -קים עדיין על דלתי החיים שבארץ, באשר לא די נתנסינו בייסורים, לא הצמחנו חיים מן האדמה, אשר יקשרונו באלפי נימיו בלתי-רצית-ליות אל הארץ ויושביה. בלי אוחו האיחוד עם העם והארץ חיי הפת! אינם אופיים, נשמתו מדולדלת ומשוסעת ועבודתו אינה יונקת לשד מנבכי היצירה, זו היצירה הבאה כביטוי להתמזגות החופשית של האדם עם הבריאה כולה. עבודתנו מחוסרת סיגנון ואינה מתפרצת מחוך שיכרון פנימי. היא נעשית מחוך אונס ולשם במילוי חובה גרידא. היא נגועת מרד חשאי ומשפיל. הנוער, באיו לו אופקים, מתחמץ ומפורר אח העדות הטבעיות, ובמקום השיתוף מבצבץ היפראינדיבידואליזם חולני וירוד.
אנחנו התלבטנו בקושי המצב בארץ ולא יכולנו לו. התאמצנו בשארית כוחותינו להציל מכלידן אח צורח חיינו בקבוצות והעלינו חרס בידינו. אמנם גם עתה איננו מושכים את ידינו מן התנועה, אד הגלגל הסוחף של הלחץ החומרי, חוסר היחס אלינו מצד ההנהלה של העבודות הציבוריות, גררו אחריהם פיזור קבוצוחינו בכבישים. במהירות מאיימת נהרסה הסטרוקטורה הטבעית של קהילותינו, ונחלשה האיניציאטיבה של הכוחות המשפיעים. אלמלא סיבות אלה - לו נפגשנו ביותר הבנה מצד הציבור, היינו יכולים להשתמר בעבודה בתור עדות מתפתחות באופן טבעי.
בחוץ לארץ היינו נלחמים נגד המיכניזציה של החיים והחינוך,
נגד הצביעות המוסרית השוררת בבתי-הספר. נגד בעל-הביתיות של והורים ונגד הרוחניות היתרה הגלותית; במקום חברת חנוונים וקשי-יום ונפש נוצרה לנו עדה תוססת במלוא גוניה המסמנים והנוספים, צורת חיים חפשית וטבעית, אשר הרחיבה אח חוג השפעותיה וכללה בזמן מן הזמנים את כל ספירות החיים של האיש הצעיר. בעדתנו, הצעיר היה נלחם בעד בירור השקפותיו. יצר לו יחסים חברתיים וארוטיים אל נער ונערה, יצר לו סימבוליקה מיוחדת, שפה מיוחדת ואופן תפיסה מיוחד. לנו נתברר, שרק על יסוד החינוך העצמי והחופשי ועל ידי התחברות טבעית של הפרטים בזמן שהכרתם הכרת בוסר בחיפוש דרכם ובצער עולמם, נוצרות צורות חברתיות וכוחות חברתיים, אשר מסוגלים לחדש פני החברה הירודה.
תנועת הצעירים נהייתה לביטוי חיים מלאים ורחוקה מלהיות רק הכנה לחיים אחרים בימי הבגרות.
לא נתנסינו בעבודה ולפיכך לא עמדנו בתוך עדה בפני קושי המצב בארץ. לא מצאנו את המעבר הטבעי אל העבודה, וניתנה האמת להיאמר: המעבר הזה לא הוקל לנו מצד המפלגות.
27
התסיסה יש בה משום כוח מהפכני וחילוף תמידי של הריסות ויצירות. ככל אשר נוסיף להקל ראש בתסיסה תנועת הצעירים העב -דית, נחטיא בזה את עצמנו. בזה שבאים לחתוך משפט ולגזור דין על תנועת הצעירים בלי הבנה ולאחר זה מייחסים לה אופי של ילדותיות רופפת, מעכבים אח ההתהוות האורגנית והמהפכה הפנימית של קהילותינו בארץ.
"הריסת הקליפה" - מהי משמעותה אצלנו?
מחוך וידוי נפש אנחנו בוועידחנו תבענו מאח עצמנו מה שתובע גם גורדון ולנדאואר. דרשנו שהאיש, הנחנק במסגרת פרטיותו המצומצמת ומחוספסת שכבות רובצות של הציוויליזציה המיכנית, מוכרח להרוס לכל לראש את הקליפות הרובצות על אישיותו הטבעית. מוכרח לנדוד ולחזר אחרי אחים, שבשיתוף עם נשמתם ועם בשרם החומד יתמזג לנשמה שחפנית ויחוג חג האיחוד עם האיש, עם הבריאה וכל המתהוה. אנחנו נכספים לנשמה שתפנית -(Gemeingeist) עולמית ולא רק לסולידריות עולמית של המעמד. לא נחכה לזה לאחרית הימים. לא נהיה לזבל בשביל הדורות הבאים. לא נהיה לפרוזדור. האיש הכי פרימיטיבי והכי תרבותי יקום לנו מתוך אותה מתיחת האיחוד. האגדה חישק ליצירה. הנשמה השחפנית תפיל נחשולי יצירה אופיים וסגנונית. החיים יקבלו סיגנון מיוחד והוא חופף על כל נידנוד נפש, על כל מעשה ועל כל ספיקות החיים.הוא עובר ומתגבר בעוברו על הדור הצעיר. יושג בזה השיתוף הפראי והחופשי של עם שולט בכוחות אלמנטריים ונענה להם, אבל לא משועבד להם. עצם התהיה תבוא על ידי העדה *(Gemeinscbaft von Gemeinden) היוצרת והיא לא תתנוון במלחמתה עם הלחץ החומרי. היא תתגבר על תנאי המקום, בה יוולד הסמל והמנהג הרליגיוזי, היא תשכין שוב את השכינה בינינו ונוכל לאמר גלויים וצוהלים את ה״אני מאמין" שלנו.
הצורה המפלגתית אשר התבצרה אצלנו כרוך בה חסרון עיקרי:
היא ההפך של העדה היא צורה ריכוזית ואירגונית. ולעומת זה העדה היא צורה מתרקמת מאליה. המפלגה לוחמת, היא חזית כלפי חוץ, היא מקיפה אח הכוחות והאמצעים הדרושים לשם מלחמה בעד או נגד משטר חברתי ידוע. המפלגה מאפשרת הספקת האמצעים, חילוף וחיסום בין פרטים וחוגים, אבל לא נתון לה כוח יצירה מקורית, כוח התנועה, כוח מאחד ומאציל אופיות ומחנך טיפוס. בארץ, אשר בה מן הצורך להילחם ולהגן על קיום מעמד ומשטר ידוע (ארץ ישראל) - המפלגה מוכרחה להתקיים, והיא הופעה טבעית, אם אינה יוצאת מגדר תפקידה ההגיוני ואינה שמה עין בספירות חיים אשר אינן הולמות את אופיה (פולמוס המאחדים לפני הוועידה הכללית).
היכולת החברתית של המפלגה היא מצומצמת. היא צורת אירגון מדינית והמונית ואינה איפוא מדקדקת בבחירת החומר האנושי. בארצנו המפלגה מבצרת אח קיום מעמד הפועלים ומרכזת אח הכוחות חישוביים.
* הערת העורך
29
אנוכי רואה לפני את האיש, שמנפץ את החומות אשר הטילו דורות ביו רוח ובשר ובין ההגיון והיצר. ככה באופו ייצרי יוצר האיש הכי פרימיטיוי והכי תרבותי כאחד, יתחבר עם אישתו ורעיו, עם הכינרת וההוויה כולה.
בשברי קטעים אני מרכז כאן אח היקף רעיונה של חנועח-הצעירים ועל רעיון העדה אשר נוצר מתוכה.
הפועלים הנבונים בספרות היפה נענים ביו בחור סופרים ובין בתור קוראים "להגיגים",מאוויים ועשתונות הנוער. לא כן בחיי ממש. בחיי ממש אינם מסיקים מן הספרות אח המסקנה החריפה. בהיסח הדעת לרוב מבדילים ביו רוח לחיים, ביו ספר וממש.
ואין איפוא פלא שהריסת הקליפה ותסיסות מפריעות להם לאחורי המחרשה. קצת הכאיב, שדווקא איש שעומד מחוץ לפולמוס מפלגתי היה יכול לדון בזריזות מפתיעה על אודות תנועה שלא התאמץ להכיר-נה כהוגן.
א. ציוני ביקר את ועידתנו ושמע אגדה אלגורית מפי אחד מ־ איתנו. לקט כמה ביטויים סימבוליים, והנה מצא אגודת צעירים הנתונים במצב בוסר ומשתמשים בביטויים מסולסלים ומעולפים מיס-חורין. מצא איזו תסיסה ודיבורים על אודות סיגנוו, שהם אמנם יפים ומתאימים לחוץ לארץ בשביל בר-בי-רב בבית אולפנא, אבל אצלנו פה זה מפריע, על-כל-פנים לחרישה איו זה עוזר אף במשהו. וסוף סוף קבע מסמרים בלא עת ובלא צורך. כי לאמיתו של הדבר גם אותנו בזה הקדים. אנחנו בעצמנו עדייו לא אזרנו אומץ לקבוע מסמרים על אודות עתידנו.
לא מבינים, איפוא, את תנועת הצעירים בארצנו. ואולם שבשתא כיוון דעל על*. אנו רק תובעים להבא מן הציבור שלנו, שיחיחסו ביותר דיוק אל המתהווה בין העולים לא רק בספרות היפה, אלא בחיי ממש, בכבישים ובעבודה. ואולי אז לא נצטרך כלל לכור-היתוך מטשטש, בכדי שתברא הרמוניה טבעית בין קיבוצי גלויות. בלי אותה ההבנה ההדדית נהיה תמיד על ערקתא דמסאנא**.
ביתניה עילית
הפועל הצעיר 16-15, שנה 14, ינואר 1921
★
שבשחא כיון דעל על = שיבוש כיוון, שנכנס - נכנס ערקתא דמסאנא = שרוך הנעל = כינוי לדבר פעוט וקל ערד.
31
מתוך הפועל הצעיר 24-25, השנה ה-14, 22 אפריל 1921
שומריה
המרד בחלל ההווה והשאיפה לחידוש - חידוש מוחלט ורבולוציוני, ריקמה עדינה של אידיאלים אנושיים - סוציאליים ויהודיים-לאומיים גם יחד, הכשירו את השומרים בגולה בשביל העליה. לשמע חרועח השופר שבישר אח הגאולה הקרובה, נזדעזעו כל הלבבות וימלאו געגועים אין קץ ויצפו לרגע הגדול.-
הימים היו ימי ראשית האביב בארץ. ויופיע פתאום בקרב השומרים שבגולה אחד ממחנם, שהיה מראשוני העולים אחרי גמר המלחמה*. ויסובוהו צפופים ויתחננו: "זמרי, ספרי...", והוא זימר. זימר להם את טירת האביב שלו ואת שירח האביב של הארץ המתנערת מתרדמה. ויהי קולו ערב ושירו מתוק ומשכר אח החושים. ויאחזם כוח טמיר מקרקעם וישאם למרחקים. והנדודים התחילו.מי בכה ומי בכה,מי דרך נמל זה ומי דרך נמל אחר,מי מזויין בכל ומי בעירום וחוסר כל, יצאו לרחבי העולם בכדי לחפש אחרי "פרחם הכחול". ויעפילו לעלות. על הרי-עד טיפסו ודרך יערות קדומים פילסו להם נתיב ובעד חורים וסדקים שונים פרצו לתוך הארץ. מה כביר כוחה של האידיאה המקננת בלב אדם צעיר; נפש הצעיר; זו שביודעין מתקוממת נגד כל לחץ שנון של קשת הדרוכה בידי מחוללי האידיאה... מה הדמיון ומה חשוון לשגעון הקדוש זה, התוקף אח האדם ומנחהו בתוהו לא דרך למרחבי יה!...
*
ויבואו לארץ. ברם, לא בבת אחת התאספו במקום אחד. בתחילה היו פזורים בין קיבוצים שונים וינסו להעמיד אח צעדיהם הראשונים בחיים, חיי העבודה-ואולם רובם ככולם נכשלו. זו הפעם הראשונה בחייהם עמדו הס לפני מלחמת הקיום האיומה והאכזרית, שאיו בפניה רחמים וחנינה. זו היתה ההתנגשות הראשונה של הצעיר, אשר חייו עד כה היו חיי רוח בלבד, עם החומר העכור, ויצא ממנה ברפיון ידיים ומפח נפש ידוע. זאת ועוד אחרת. הסביבה, שבתוכה עלה גורל הפרטים או הקבוצות הקטנות לחיות, לא התאימה לרוחם. היא היתה אולי יותר גבוהה או יותר נמוכה, אך בכל אופן היתה אחרת מסביבתם הם. וזה חשוב וטעון הדגשה מיוחדת. יש אמנם בין השומרים רבים החושבים אח עצמם לטיפוס אנושי יותר גבוה מאשר יתר הצעירים בעולם באיזה חבל ארץ שהוא, ובערכם את רום ערך עצמם מול מך ערד האחרים זה מול זה, הרי הם מגיעים לפרישת עצמם מיתר הציבור, אך הרוב הגדול של השומרים יש בו רק ההרגשה הזו שהזכרתיה למעלה, לאמור: שסביבתם היא שונה מכל סביבה אחרת ורק בתוכה אפשר לו לחיות. ואותה ההרגשה העמומה נמנמה בליבות כולם כבר בגולה, אך התבררה והתלבטה במלואה אחרי בואם לארץ ואחרי היכנסם לחיים הכלכליים.
*
מרדכי שנהבי
33
היום הוא יום בהיר אחרי גשמים, הכל צומח ופורח, עצים ו-פרוזים מבצבצים ומלבלבים מתחת האדמה, ריח בושם מוחש באויר הצח, הכל מצהיל פנים למין ציפור הכנף המרנן ועד השמש היוצא בגבורתו. ואחה מטה אוזן ומקשיב רב קשב. למין השרץ הרומש על האדמה ועד חברך ההולם בפטיש או המכה במכוש - הכל נמצא בתנועה, והתנועה היא כסימפוניה אחת נהדרת, הנרקמת מצלילים בודדים למיניהם והשוטפת כנחל איתן עד לאין סוף ועד לאיו גבול... ולריק תייגע אח מוחך בהירהורים: מאין ולאן? משום מה ולשם מה? הנחל הכביר נושא גם אותך בשטף גליו ובעל כרחך הנך כורע ברך בפני היסוד היחידי בעולם, שאיו להכחיש אח מציאותו בפני התנועה הניצחית. ובראותך בעבודתך צליל אחד בהרמוניה הגיגנטית הזו הרי מזדעזע כל גופך ושערי הנצח נפתחים לפני עיני רוחך.
ויש גם נקודת מבט אחרת: אחה עומד בפינתך ועובד - ופתאום אתה חדל מלעבוד ומתחיל להרהר. תמונת חיי אחיד שבגולה עולה בדמיונך ואחה פוקד את קהילת עדת עמך ישראל. החל בערי ההריגה שבארצות הדמים וכלה בחופשית שבעדות ישראל החופשיות שבמערבה של אירופה. ונדמה לך שכל חייהם הרי הם איזה מחול פראי משונה ואיום, שכל החיים האלה התפלים וחסרי האונים, שכל אלה פרפורי הגסיסה הגופניים או הרוחניים טופחים בפני ההגיון והשכל הבריא וכאילו לא באו אלא בכדי להראות בעין את אי-ההיגיון הלובש צורה של ממש... ואתה עורך מול זה את חיי אחיד בארץ, אתה מסתכל במעשה כל פרט ופרט בפני עצמו והנך מוצא שכל אחד בשביל עצמו הריהו חוליה אחת בשרשרת הארוכה שהתחילה בגולה בחיי העבר, וסופה -בריאת חיים חופשיים ורעננים, מלאי טעם ועניו, ואחרי גלותך את הקשר האורגני שבכל מעשה הנעשה פה בארץ הרי בא רגש חדש ומרומם את רוחך: ואחרי היותך כל ימיך תלוי באויר ביו שמיים וארץ, והנד חש פתאום דבר מה מוצק חחח רגליך; הנה היכיח שרשים עמוק עמוק בקרקע ונדמה לך שכל הרוחות שבעולם לא חזזנה אותך ממקומך. וזה עכשיו הנך נוכח לדעת, שאכן אפשר שיקום עם כאיש אחד בכדי להילחם על ארצו ומולדתו מתוך הרגשה ברורה או אינסטינקטיבית שחלישתו מן הקרקע הריהי בעדו עקירה מן החיים. וזה הרגש של האחיזה בקרקע הוא המוסיף לנו און לשאת את נטל משאנו והוא העוזר לנו להתגבר על גבי כל הקושי שבחיינו.
בשיחות חברים מתבטאות השאיפות החיות בקיבוץ. לא כולם יש להם כוח הביטוי, אף למחוננים בו לא תמיד אפשר להתבטא. יש שאתה נכנס לשיחה, אומר מה שאתה אומר ומחכה לשמוע את חוות דעתם של חבריך. אך במקום מילים - שתיקה ממושכת: הגס שלרוב שחיקה זו נובעת מחוך ליאות הגוף או הרוח יש שלפעמים יסודה בטעמים אחרים לגמרי, הכמוסים והסתומים בפני עין-השכל הבוחנת. ואלה השותקים תמיד - מה פירוש שתיקתם?
35
אנחנו בארץ
שיחה 1921
מאיר: אני צריך לספר לכם על תוצאות נסיעתי לירושלים וליפו; לתת דו״ח ולענות על השאלה, היש אפשרות שהקיבוץ יכנס בזמן הקרוב לחקלאות? על זה אני יכול לענות במילה אחת: כ ן, יש אפשרות. ציבור הפועלים מצפה למפעלנו השיתופי. אנו כיום בשורה מנחמת ורומזת בשביל אחינו העובדים. אנו רמז לעתיד. אבל תשובה זו מבטאה אח נצחוני על ספקות וניגודים רבים, היא מבטאה שיחרור מירידת הכלל ויגונו, יגון כולנו, כל ציבור העובדים, כל הקומץ הזה הנפתל כאן בתהום, מחוך העוני וחוסר אחיזה ברעיון חי, שיתופי, של הגשמה משותפת, של הגשמה המשתפת אחים.
כאשר יצאתי משומריה, לא היתה לי הסקירה המקיפה ומבררת: הייתי שקוע בגהינום של מציאותנו. הייתי נדחף ונסחף על ידי זרם החיים המכלה אח הפרט הנכנע. לא פעם נכנעתי ונואשתי, ולא יכולתי אזי להקיף את תמונת הקיבוץ; לא יכולתי לקדש את הנשמה הקיבוצית, אח המציאות שלנו הקיימת מעל לכל החילופין וקדחת הפורענויות של יום יום. התמונה ניטשטשה: הרגש השיתופי הועם; ראיתי רק מאורעות נבדלים ואנשים תלושים. ראיתי רק את ההבדלים שבינינו ולא אח המשתף (מאחד) אותנו. ראיתי יותר את אי-היכולת הפרטית ולא את הכוח של כל הפרטים הקשורים ברעיון חי, ביודעים ובלא יודעים -הקשורים בנאמנות ובשיתוף הגורל, קשורים בעבר המשותף. ראיתי אח ההתפלגות. וראיתי ככה מפני שהתפלגות היתה גם בי. ולא עצרתי כוח להתרכז ולשיר אח שיר החיים במפעל משותף מעל לכל הניגודים, מעל לכל השאלות שבלטו לעיני - פתוחות, חשופות, שטוחות. איני יכול לספר לכם בנוסחה קבועה. הללו יה! אם אוציא מליבי אח החיוב הרועד שלי, אוציא אותו מתוך הרגשת חסד, מתוך הרגשה כי חסד אלוהים הוא אשר יגאל אוחי לחיים ולמעשה אחרי שהתגריתי. כן, גם לכם אספר על דרך הטילטולים ומעל לנדודים יעלה ויבקע כקרן מבשרת הרעיון, אשר יחדור לתוכנו ויחיה איתנו, ויחיה בנו. הרעיון הוא בצורת הגאולה, הדרך - דרך הסבל והצלב, חסד בצלם האלוהים. הבשורה לוחשת, רומזת באוזני אחים הנענים את דבר תעודתם. מחוך כאוס ספוג-עוני עולה קרן הבשורה, קרו אחת מאירה את גיא הצלמוות, קרן אחת של רעיון חי שורפת אל כל כלי העבדות. האיש מושיט אח ידו ומחבק אח אחיו. ומן החיבוק - אל הריקוד! ולא שיכחה והנאה בלבד מחלחלות בריקוד זה - גם צער בו, צער והגות-לב לוהטת. מה טוב האדם בשעת ריקוד זו - מסירות בו ועזרה: ממנו, מתוכו תיוולד העזרה ההדדית! שמעו לי ולכם, אחי, הנה באה אלי אישתי ואיתה יחד מתקרב אלי "רוח בשרה" (Leibesgeist). לא! הוא אינו מתקרב. וכי יכול הרוח לצעוד בצעדי בשר? הוא יורד ממרומים על ראש החוטא; הוא בא וחודר לתוך הלב הכבד. רוח ביעותים, רוח רעיותינו, רוח אימנו - אמנו שעלי אדמות. מה לבו רוח־יונים זה! אור טמיר הופץ על פני היונה. האור כה לבן, היונה כה ברה וצחורה, וכי יכולתי לעשות אחרת מאשר לצאת בריקוד?! כן, הנה הרוח השופע את ריקודנו, הרוח אשר האישה הבשרנו לי מתוך אחדות היונה הצחורה אשר בחיק הפראי של אם-האדמה.
37
הפחד והספק הקפיאו אח המילים בגרוני. וגם כשעניתי לפעמים היה זה באופן כה מגוחך עד שהייתי מפסיק מיד ונכלם. ב״טול-כרם" ערביות הביאו ענבים וחאנים. אחד מאנשי חפצי-בה ירד והביא ענבים בכובע. אזי ירדתי גם אני ואביא מלוא חופניים תאנים. הרקנו את הכובע ואח הידיים ליחוך המעיל של השלישי ונשב לסעודה. סעדנו יחד, ומאז גם קנינו הכל ביחד. הקור נמס בי לאט לאט. הבטתי לתוך עיני האנשים תוך כדי אכילה משותפת, והנה ראה: לא פיקפקתי יותר בזה שגם הם סובלים, שגם הם -מתדפקים על דלתי הגאולה. שרתי אח השיר: "ערב רוח גל יפוח, הסמדר נתן ריחו". נפתחו שפתי... רוחות שדה היו מתגנבות אלינו מבעד לחלונות הפתוחים ... עשן סיגריות שט באויר הרקוב... שאון קטעי שיחות, המולה... ערבוביה של לשונות... ואנחנו שוחחנו ושוחחנו על מטרת נסיעתנו, המצב בכלל ועל אפשרויות ישוביות (התישבות) בפרט, אודות הקבוצה בכלל ואודות קבוצתנו בפרט, על החברה בכלל ואודות רעבוננו החברתי בפרס, על השיתוף האמיץ והחם, על דרך ההתקרבות בלן הקומונות; על התקרבות והח-קרבותנו ברכבת. בתוך רעש וקטטות, מעטה עשן סיגריות - התקרבנו. אבל עוד לא השתחררתי מפחד הספק: מה שם בירושלים? האיך תקבלנו חנה, שם בית ההבראה? האם חבריא? והיא כה חלשה... האיד תוכל לעבוד בשנים כתיקונן והיא כה ענוגה וחלשה? כיצד נוכל לעבוד שחים עשרה שעות ביום ולהישאר בריאים ונאמנים? איה תיקח אח הכוח, אוחו הכוח? צר לנשמה, צר מאוד... ככה באנו ירושלימה... המון אנשים נדחק דרך שער התחנה. השוער נוטל אח הכרטיסים וכועס... פניו פני כושי מביעים זעם, צחוק ותאווה מזרחית... אני נבהל; מוסר לו כרטיס ישן במקום הדרוש; הוא מקלל; אני נבהל עוד יותר ומחפש ומעכב אח כל האנשים; המה רוגזים, ואני מחפש בכיסים; לאושרי רואה אחד ממלווי את הכרטיס הדרוש בידי השניה: אני מוסר אוחו, השוער דוחף אוחי מלא לעג ורוע-לב... הלכנו העירה... הרהרתי... כן, זה בטוח: אין לי כתפיים. הכחפים כה מעיקות, כה כואבות. נו, בן־אדם, כמה פעמים אכל השיעמום אח ליבך ואחה צחקת? ויאמרו חבריך: כמובן , לו טוב. הוא חזק. בטחון לו. הוא יודע אח הדרך. הוא מאמין. אבל אנו הנענים - מה הוא שר לנו על האושר? למה, למה לא יענה אותנו בתוקפו? למה יחטט, למה ינקר בפצעינו? כן, המה לא יאהבוני, ובצדק, בצדק. גאוה היתה בי והנה שמחי לפני מסווה של כוח. לבוש מסווה זה. אל תחפש אנשים, אל תושיט יד, - היא, היד, תישאר תלויה בחלל ריק... אין מענה... החבר ירחם אותך לכשתבכה... גם כשתשמח, קום ולד אל האנשים. תן קרבן לבני אדם, תן קרבן, ויענוך. אבל גם בירושלים וגם במצב זה שבו אני נחרך כרגע לא הייתי מגלה את חולשותי: הייתי קופץ מסלע לסלע, ממדרגה למדרגה. קופץ בניגון עליז. הייתי מעמיד פנים - למרוח זה שרגלי כה כבדות וכתפי מעיקות. הייתי מעמיד פנים לו רק יכולתי, לו יכולתי. גם חוטא הייתי, לו יכולתי, כי חוטא החטא הוא חזק. יצור כזה כושל והולך בין הר ציון ובקעת יהושפט, ועיניו כהות ואוזניו אטומות. כתר נא זעיר. ילכו להם אלה קדימה. ואתה הישאר קצת מאחור, הישאר נפש עלובה.... נשארתי. האמתלה: צריך לחקך את מכנסי.
39
דובר במבצע נורא: על אהד מאיתנו, זה ששמו יעלה בגורל, היה לעשות את המעסה הבא: לרדת לפיד לתוך האדמה בעורה סולם,.. אבוי, הגורל נפל עלי. כמה חרדתי. לרדת, כאסר הראס כלפי מטה ולא לראות לאן. בי כאשר הראש כלפי מטה, צופות העיניים אל-על ובוודאי אעוף פנימה, עמוק יותר ויותר, ומה יקרה כאשר כל גולגלתי הכבדה תתנגס בתחתית הפיר, בוודאי תתנפץ לרסיסים. אני הרי יודע.
ובכן אני כבר נופל פנימה והנה, במקום ליפול בכבדות יתרה, אני נופל בקלות, כן, עם הראס למטה, והפיר רק מעם רחב מגופי. אני מפחד. לפתע מתרווח המקום, מתרחב מאוד, הפיר אינו אלא פנס - גז ברחוב. העמוד למעלה, הפנס למטה. אואו, אני בתוך הפנס. אני מרחף בתוכו כמו... אך איני נשרף בתוכו.*
הנה החלום. אתם זוכרים, בהתחלה אמרתי לכם אודות היחס אל הבאר. חפרו באר ובה אספקלריה של השמים ובאספקלריה טובלים וטובעים שני אנשים ראשונים בעולם, אשר אוהבים. הנוסחה הזו בודאי רודפת אחרי גם בחלום. רק שבחלום הכול יותר מעונה, יותר פראי ומחוסר הגיון, בלחי משוחד בנחמה ובלחי משוחרר. אין כוח משחרר את היצור החלום. אין כוח אשר יפיל קרן ישועה על הדמיון האנושי ההוזה בחלום, אשר יתן לתמונה עיוורת את הזוהר הגנוז והרועד של התקווה, אבל שחי הרגשות יסודיות קוסמיות הובעו באותן המילים:
1. החוג היסודי;
2. בני אדם והירידה אל תוך האדמה, הנושאת בכוח הסוד הכלוא באדמה בכל שנאמר על הלבה בחלומי, השמימה. השמים אשר מתחת.
החלום מגשר את השמים מלמעלה עם השמים מלמטה. אני הלא פתחתי את השער של בית-הכלא והסוד של האדמה היכה בלב השמים והרים גם אוחי בזה. ואותו העמוד של הלבה מהו? האין זה גשם? המוטיב הזה הוא הכי עמוק בחלום אבות ישראל. יעקב והסולם השמימה. אימרו-נא, כמה פעמים נפלתם בחלום מלאי פחד לתוך איזו תהום והסולם הזה האם לא חלמתם אותו? לא? אזי עוד תחזרו לזה. בטוחני שהסוד האנושי לוחש לו לכל איש אח דמיונו הבוער ופוחד. לכשרון אדם לשכב במגמה טהורה לישון כל הלילה כשורה וכיאות, הסוד בכל איש. מי יבינהו כולו? שוא בי אדמה. אני רק נותן כאן אורחו של ליל נדודים . רמז. והרמז הזה רמז לי בשעת שיתוף
לכשחקפה אותי שימחה גדולה. בקע ועלה רועד והאיר אח החלום. מתי כה שמחתי? אספר לכם.
ברחוב יפו לפני מטבח הפועלים נפרדנו. אחד הלך לחפש מלון
בשביל ארבעתנו; אחד - להודיע לב. שנבקר אותו ביחד, ואני עם האיש מחפצי-בה הלכנו לחפש את בית ההבראה, את חנה. נער לבוש קפטן הובילונו דרך "מאה שערים" אל שכונת הבוכרים. הדרד רחוקה. מובילה דרך רחובות וסמטאות, סמטאות שקטות - הרחובות סואנים. שקט הסמטאות ורעש הרחובות הוא ניגון-לוואי לשיחתנו. שוחחנו ברצינות גמורה. מפליא הדבר: אותו יום פגשנו לראשונה וכבר שוחחנו על עניינים פנימיים מאוד מאוד, דברים שבסוד. אני דיברתי יותר. הוא פחות. עם כל צעד לבית ההבראה גברה בי השמחה.
* עד כאן מגרמנית
41
תמיד ייצרו מוסדות עבודה מנצלים גם בתוך ציבור הפועלים, כגון הקואופרטיבים הנוכחים בעיר; תמיד ישאפו רק לתיקוו מצבם החומרי וכשישיגו אמצעים דיים בכדי שיוכלו להתקיים בלי עזרת ההסתדרות, יפנו לה עורף ויצטרפו לבורגנים. רוב ציבורנו הוא "בורגני" מלידה; בעלבתיות צרה משתקפת בכל ספירות החיים. רק מתי מעט חיים בכוח הרעיון. כזו היתה התפתחות הציבור מלפני עשר שנים. חלק הגון שנשאר ללא יסוד, עזב אח הארץ. חלק התישבו בתור שכירים אשר ניהלו מלחמה בעד משכורת; מלחמה בעד קיום כלכלי בלחי תלוי; וכשעבר לרשות עצמו כמעט שהפסיד כל מגע ומשא עם הפועלים; חלק התאכר ומתי מעט נלחמים עד היום בעקשנות. אבל עיתים נראה לך, שאפילו הם התרחקו ממקור השאיפה, ורק העקשנות היא אשר לא נותנת להם לעזוב את המערכה. כן. גם הקבוצה, אשר מתפוררת מדי פעם בפעם. לא קמה לנו קבוצה חוץ מדגניה. נוצרה נוסחה סוציאלית מוזרה בצורת מושב עובדים.ובמצב כזה אנו מתחילים אח הנסיון מחדש..."
ככה, בערך, התבטא השתפני מגרמניה. ואני הסכמתי לו בכל, ורק הוספתי מעט. אמסור לכם בערד את התוכן: ״ אתם, אנשי המערב, מתייחסים בחשד לביטוי שלנו. הוא נראה לכם יותר מדי רגשני, יותר מדי סקסואלי, יותר מדי מוגזם, ככה נאמר בערך בדברי. בייחוד מפחידים אחכם קצת החסידות והמשא ומן עם ריבונו של עולם. בכדי שלא להביע את הפקפוק הבנאלי במציאות האלוהית אתם משתמטים מכל שיחה שכזו בזהירות הכי גדולה. אתם יודעים, שאינכם בקיאים ביותר בשאלות כאלה, ואינכם נפגשים עם המזרחיים באותה הנקודה. ויש ביניכם אשר מרגישים את עצמם רע מאוד בלי אותה אמונה בסוד ובנסתר. הם מרגישים, שאין הסוד בחייהם. יש להם יותר מדי בטחון מעיו זה, יש מידה ידועה של ריקנות, כן ריקנות. ומביטים בגעגועים על המזרחיים, ומאזינים למזרח במתח נפשי, נאמר, ביראת כבוד ידועה. ולי נדמה, שגם הטיפוס הראשון וגם השני טועים בהנחותיהם. ראשית - מזה שנוצר אצלם יחס אחד אל האיש השואף שבמזרח, ואינם מבחינים בהבדלים הפרטיים (האישיים) ביו אנשי המזרח. אני, למשל, יודע בינינו הרבה אנשים המעמידים פנים חסידיים, דוקא מחוסר כל חסידות מגשימה בנפשם: הטיפוס הסנטימנטלי; או אנשים אשר חסידותם אינה חסידות אלא רגשנות חולנית-היסטריח ואין להם כוח לעצור בעד ההרגשה ולשלוט בה מחוסר ריכוז אישי. יש באותו איש לפעמים /מכאן גרמנית במקור/ התנשאות עטויה חזות מתחסדת של ענווה. הם מדמים בנפשם כי רגישותם היא חידה קיומית. כל ביקורת שוקלת ושקולה מעבירה אותם על דעתם. הם משיבים נרע-
שים מאוד ובצורה אישית, נמנעים מכל התבטאות שקטה ומחושבת.
חוטבים שאיש לא יבין לרגישותם ההפכפכת, ואין לגעת בה; לעומת ואת הם שטחיים מאוד וילדותיים ממש ביחס לרעיונות ועמדות-יסוד. הם טוללים בהתחכמות רבה ובאיזו הבעת פנים. תמיד הם המטיפים והטובים, וכל השאר הם נעדרי-אהבה ואינם יודעים מה הם חטים. עליהם להזדכך, לעטות מעין תיקון נפט. יט מן העורמה והפיקחות בטנאתם, כה "הרבה" נסיון-חיים וחטא, אך הם אף פעם לא מודים בכך. לוולת מכל מקום, אסור לחטוב כך; זה יהיה נעדר-אהבה לחלוטין.
43
כל אלה הם ספינקסים אימתניים העולים וצומחים במידת מאבקו טל האדם להטתלט על הספינקס. החידה צומחת עם האדם; בצמיחת האדם ברוחו ובכוחו, בך יכבד תפקידו. ההלטים לעומת זאת לעולם ילעג? בקינאה מתוך המארב. מאוחר יותר ילבו בענווה בעיקבותינו או יימלטו במורך-לב.
בך דיברנו, חולבים וטבים מבית ההבראה. אה אננה לא מצאנו שם. היא לא התקבלה בגלל מחסור בעריבות. חזרנו ודיברנו, בה אובדי עצות, עד אטר אננה גילתה אותי לפני בית-הפועלים! היא התגנבה מאחור בעומדת על בהונות הרגליים צעקה ״מאיר״ לתוך אוזני. זינקתי, מבולבל לגמרי מטמחה, אחרי הפחד והמועקה.
(כאן קטע מאיר את סיפורו. זה היה בטבת, בחול המועד טובות, בטט לפנות ערב בערך. האנטים התפזרו. אחדים סובבו בחצר בזוגות והחסידים טל יודקה פתחו בלחן עצוב טל ביו הטמטות. הגיטרה המלווה רעדה. ברוח רפאים נגד האור מבעד לאנטים. נטמע צלצול הפעמון וכל האנשים נהרו טוב אל האולם).
/עד כאן בגרמנית. ההמשך טוב בעברית/
הלילות בירושלים הם כעת די קרירים. אני לא לקחתי כל בגד ורעדתי זמן רב עד שהתרגלתי לקור.הלכנו שנינו אל הר-ציון דרך שער יפו. ההרים סביב ירושלים סוגרים על העיר. השמים נפגשים עם ההרים הלבנים ונדמה לד ששם, אחרי ההרים, נפסק הכל, אין כבר כלום, רק עולם נורא ביו הרים. והדרך בה הלכנו עולה מעלה מעלה עד קצה ההר, ונדמה לפעמים שהיא מובילה אל החדלון הנצחי. על יד המגדל בין החומות העתיקות ניצבנו והשקט הנורא רבץ עלינו. חנה היחה עצובה. אני שאלתיה לסיבה, והיא סיפרה לי מעשה שקרה לפני כמה ימים בירושלים עיר הקודש: כבר יודעים אתם בודאי שהבר מת. לאחר שלא נתקבל לקיבוץ הלד לשרונה וגם שם דחו אוחו. הלך לגדרה רעב ויתום. שם היה כבר חולה, אבל פחד לחלוח פו לא יקבל עבודה וירעב. ככה עבד והקדחת אכלה אותו. בכל זאת אנס אח עצמו לאכול, אבל קילקל את הקיבה, עד שבמצב ירוד זה נסע לירושלים. שם קיבלוהו בבית החולים: היו לו טיפוס
וקדחח גם לחד. את שחל המחלות האלה בלחד אלך לכסא, כל התרופות נגד קדחת מזיקות לטיפוס ולהיפך. ככה נשרף גופו עוד בחיים. לפני מותו ביקש שתבוא אליו חנה או איש אחרמן הקיבוץ. היה לו ודאי למסור דבר מה. אבל לחנה מסרו על כך לאחר שכבר שבק חיים לכל חי. היא לא ידעה כלום. הלכה לבקר אוחו. הכניסו אותה לחדר המתים. היא נכנסה בבהלה. עמדה בחדר על יד הדלת ולא יכלה למוש מן המקום. בחדר סרחון נורא. אבל סוף סוף עצרה כוח ותיגש אל המת ותרים אח השמיכה. פניו נהיו קטנים, קטנים עד כדי אימה רק עיניו הביטו. חנה ראתה רק אח העינים. הפנים נעלמו לגמרי. הגוף סרח ומתוכו הביטו שחי עינים. באה חובשת וסגרה אח העינים
45
כל חברי המרכז הבטיחו לסדר ארחנו חיכף בהכשרה כשוועד הצירים יקבל מאח ההסחדרוח הציונית אח הכסף הדרוש. אמנם התקציב בקונגרס נקבע, אבל הכסף עודנו בכיסי המנדבים. עלינו איפוא לחכות. כשיבוא הכסף, ניסע יחד עט אנשי המרכז לנוריס ונעשה אח התוכנית. אני מחאר לי, שנוכל להגשים את רעיוננו הישובי בצורה שתיארנו לנו עד כה מחוך מהותנו הפנימית. אנו נשאף בעבודה חקלאית ליצירת רשח של קבוצות המקושרות קשר חי - חברותי וכלכלי על יסוד ההסכם ההדדי ולא פקידות עליונה. אנו נשאיר לכל קבוצה את חופש ההתפתחות. נתאחד בכל אשר טעון איחוד. אני קשרתי קשרים עם חברי תנועת הנוער הגרמנית המכירים יפה את החקלאות ואשר הראו אח כשרונם הסידורי בארץ. איחס יחד נוכל ליצור משק אינטנסיבי אם נזמין אח השומרים מחוץ לארץ העוסקים כעת באגרונומיה ובזמן מך הזמנים גם שומרים־רופאים ומהנדסים, ונוכל לברוא קואופרציה סגורה המבוססת על מדע, והמוכשרת לכבוש אח השוק. מובן שעד כה אין זה מן הנמנע שנמצא אפשרות לעמדה משותפת במקצועות ידועים עם "גדוד העבודה" וקומונות אחרות אשר תיווצרנה בעמק.אבל ברור לנו, שכוחנו הוא יותר בריכוז מאשר ב-בהתפשטות, שעלינו בראש וראשונה לבסס את הנקודה הראשונה והשניה; שיסוד כל עתידנו הוא בקבוצה ויסוד הקבוצה הוא האיש וערכו. כוחנו בתנועתנו האנושית ובכוחו של השומר היחיד.
הקבוצות הקיימות אין להן יסוד, כי איו בהן כוח השיתוף המשתף אח החברים למשפחה עובדת רוחנית, היא אינה אקביוולנט (שווה-ערך) של משפחת-דם. האיש, האשה וילדיהם נושאים בגורל אחד כל ימי חייהם, בהם הכוח החינוכי והכלכלי. נשאף לקבוצה, שתוכל לקשור את האנשים לכל ימי חייהם, האם כוח זה ישנו בנו? לא. אבל אנו יודעים לפחות את חולשתנו. אנו נואמים בעד השיתוף. "גדוד העבודה" לא למד כלום מן העבר. כמה קבוצות נחפוררו באין קשר בין חבר לחבר, באין רעיון חי אחד ומאחד. באין אהבת-אחים, אין אקביוולנט למשפחה. על כן הם מתחילים שוב במשטר, בצו, בפקידות, בריכוז ובסידור. אינם מתחילים מן האיש. אינם מדגישים אח הקשר האורגני שבין אנשים. המה יוצרים צבא-עבודה מכני, עבודה המונית בלי נשמה. אבל אני מפקפק אם מכונה זו תוכל
להתחיל בהגשמה. לא קשה לעשות תוכנית על הנייר. וגם אם יתחילו לא יהיה זה לאורך ימים. זו דעתי.
47
שחי תקלות אלו - השניה בייחוד - גרעו מן הרווח סכום רב, באופן שאנו יוצאים מן העבודה נקיים, בלי רווח והפסד.
העבודה סודרה על-ידי הנהלה עצמית, מלבד ההדרכה הטכנית בשני החודשים הראשונים. יסודנו הכלכלי הוא שיתוף גמור - לא רק כהכנסות והוצאות העבודה, אלא בכל הצרכים. העבודה היא מודד התנודה של המצב הפנימי בחברתנו. דומה לי, כי זהו מה שאומריו הבריות: אתם עובדים מחוך מצב רוח. כדי להיות נאמן למטרתי בדברי אלה - לא רק לתאר מעט אח מצבנו אלא גם לבררו לאלה המדברים עלינו ברמזים ובחצאי מלים, וגם להילחם כנגד כל חפיסה קלה וזולה - אגיד: אין העבודה תוספת לחיינו, שנראית לנו כנטל, אלא חלק בלחי נפרד מחיינו, ועל כן מתבטא בה העובד בכל מצבו ויכולתו הפנימית. אין שאיפתנו לעבוד כשאנו כפופים ומקללים, אלא זקופי קומה, כשפינו מלא שיר וברכה.
אז רק אז תצליח עבודת איש ותביא ברכה לו ולאחרים. דרך זו מוכרח לעבור כל איש, וכל אחד הנלחם ומתלבט כמונו יבין, שאין זה יחס לעבודה מתוך מצב רוח או קפריסה, לפי החפיסה הזולה, אלא יחס הנובע ממאוויי הנפש של בן-האדם.
קשה היה לקיבוץ בן מאה איש למצוא אח הדרך איש לרעהו, אח האופן הבלחי אמצעי של הפגישה, ההכרה, ההבנה והאהבה. וגם לא יתואר להשיג זאת בשלימוח בין מאה איש.
הפגישה הכללית היא השיחה. ענייני עבודה אצלנו מתנהלים על ידי אנשים יחידים, שיש להם הבנה סידוריה וסגולה מעשית ואין מטרידים אח כולם באספות כלליות שעל פי רוב רק מספר קטן לוקח בהם חלק מעשי מועיל, בעוד שהנותרים משתעממים. תפקיד השיחה בינינו הוא בלחי רגיל, ומחוך חבלי לידה קשה היא מתחילה לקבל אח צורתה ותוכנה הדרוש. בה מתגלה האיש הפרט בתוך החברה שלו, על כל הפרובלמות היותר פרטיות, האובייקטיביות והמעשיות. בה רואה איש אח רעהו. ההתגלות הזאת יוצרת את הנשמה המשותפת של הקיבוץ, השמחה במלחמתה והמתיאשת לפרקים.
בדרך השיתוף שנוצר בעבודה ובשיחה נחגבשנו בחור קיבוץ הרוצה להמשיך אח חייו בעבודה המבטיחה הצלחה בהגשמת שאיפתו -עבודת האדמה.
זה כמה חודשים שהננו נלחמים בעד אפשרות ההחישבות. כיום
בטוחים אנחנו, בהתאם להחלטות של מוסדרת ההסתדרות, כי בזמן הכי קרוב נעלה על אדמת נורים על מנח להתישב בין שאר הקיבוצים שנועדו לכך. עדייו איו לנו, אמנם, תכנית יישובית ברורה ואף אח צורתה לא נדע לפי שעה, אבל הננו בטוחים ביסוד החברותי, בו אנו דוגלים, ועל כו נאמין בהצלחת העבודה בכלל.
בשכנות בלתי-אמצעיח נמצא אח קבוצת חפצי-בה. קשה לנבא על היחסים ההדדיים שלעתיד, כי לפי שעה היו בינינו רק פגישות אנשים בודדים, אולם הקירבה הרוחנית שבינינו הקרבנו בוודאי גם בחיים של תוצרת והנאה.
49
דוד הורוביץ: תנועת הנוער
א.
תנועת הפועלים העולמית שואפת בשעה זו לשינוי יסודי של כל ערכי החברה, של מבנה, תוכנה וצורתה. בדרכה זאת פוגשת תנועה זו בתנועות אחרות הקרובות לה ברוחן ומתחברת איתן לתנועת שיחדור רחבה ועמוקה, לחזית אחת משותפת ומאוחדת כלפי החברה תישנה.
מתוך אופיה המהפכני מוצאת לה תנועת הנוער אח היחס הקרוב ביותר לתנועת הפועלים, אם כי הדרכים אשר בהן הולכות שתי חנו -עות אלו לקראת החידוש והשיחרור הן שונות בעצם מהותן.
היום גוברת כבר השאיפה למזיגה מוחלטת של דרכים אלו: חנו -עת הנוער מתאמצת לרכוש לה את האופי הפוליטי, במובן האציל ביותר, ולמצוא על ידי זה קשר עם תנועת הפועלים המיוסדת על הפוליטיקה; בתנועת הפועלים מורגשת השאיפה לסיגנון חיים חדש, לחרבות חדשה, מורגשת דרישה להעמיק את השקפת עולמה, להקיף בה את הפרובלימות הפנימיות והאינדיווידואליות.
החברה המורכבת בבניינה ויסודות שונים כלולים בה. רק מחוך הסתכלות בריקמה החברותית אפשר לראות ולציין את הדרכים, להבין ולהקיף אח הזרמים המתהווים בה.
תורת הכלכלה והחקירה הפסיכואנאליטית מציינים שני כוחות מרכזיים ואלמנטריים השולטים בכל חברה אנושית ומכוונים את חייה הרוחניים והחומריים. האנאליזה השיכלית, המדוייקת והאכזרית,-מגלה לנו בכל הופעות החיים את היסודות הנצחיים של חיי אנוש: את הרעב ואח האהבה.
ההשקפה המדעית והפסיכולוגית המוצאת את הריכוז של כל הופעות חיי בן-האדם באחדות ההוויה האנושית והרואה את מקורן באינסטינקטים הפרימיטיביים - מצאה את ביטויה בשתי תפיסות חיים: במטריאליזם ההיסטורי של מרקס ובהלכה הפסיכואנאליטית של פרויד. כל נסיון של תחיה וחידוש חברותיים, לאומיים ואנושיים היה מוכרח לעורר אחד משני כוחות אלו ולהעמיד אח האדם - הפרט עם כל כוחותיו האלמנטריים - נמרכז החיים.
המטריאליזם ההיסטורי בראותו בכלכלה אח נקודת הכובד של הפרובלימה החברותית יצר אח הסוציאליות המרקסיסטית, השואפת לפתרון שאלה זו בדרך שיחרור החברה האנושית משלטון הכוחות הכלכליים והאובייקטיביים. ההנחה שחיי הפרט בתוכנם ובצורתם הם תולדה הכרחית של גורמים כלכליים ואובייקטיביים חייבה אח השינוי יסודי של תנאים אלו על ידי התנועה הסוציאליסטית, בחור
51
והעמידו את הפרט כמרכז וכתכלית שאיפותיהן. רצונן היה ללצור את "השבח הנצחית", את היחס החדש לאיש אשר בו מתגשם רעיון זה.
התחיה הרליגיוזית שוללת כל רעיון מופשט העומד ממעל לפרט ונבנית מתוך מציאות החיים הפרימיטיביים. תנועה זו ברצותה להקיף את כל הופעות החיים לא יכלה להסתלק מפתרון השאלה הכלכלית. מתוך כך דגלו כל נושאי רעיונות התנועות האלו: האי -סיים, הנביאים, הנוצרים הראשונים - ברעיון הקומונה.
האהבה נשארה בכל זאת המניע היסודי לחידוש החיים ולתחיה.
התגברות הציוויליזציה על החרבות, חלוקת העבודה ושיטת התוצרת החדשה יצרו באירופה מבנה כלכלי ידוע וצורת חיים המתאימה לו. אקסטנסיביות החיים מנעה בעד היכולת להעמיק אח פנימיותם, מנעה בעד היכולת ליצור סיגנון ידוע ומתיחה נפשית אינטנסיבית והבליטה את אופיה ההמוני והחיצוני. כל זה גרם לרציונליות החיים, הממיתה את התרבות ואת הופעות החיים הרליגיוזיות. זאראתוסטרה מספר על מותו של אלוהים.
ברגע הנוכחי מוכרחה השאיפה לחידוש אנושי לבחור בצורה ובדרך פוליטית. הרציונליות והחומרנות הכניעו את הפרט להיגיון ולמכונה ושמו את האדם בתור אמצעי של מכונת התוצרת. בזה נהפכו לגמרי המושגים אמצעי ומטרה בעמדתם הייחוסית. אמצעיות החיים נעשתה לאופיינית בשביל כל היקף החיים האירופיים, נעשתה ליסוד היחסים ההדדיים ההמוניות הטביעה על כל תנועה חברותית אח חותמה הרציונלי והמטריאלי. נעדרו הקשרים עם מקורות החיים, הטבע והאינסטינקטים. שפנגלר מראה כיצד הורסת הציוויליזציה אח התרבות, את המיתום ואת הערפל של היצירה התמימה באמנות. מצב זה של ירידה תרבותית גרם למהפכה גמורה בעצם החיים: במקום הדת נוצרה הפוליטיקה; האמנות קיבלה אופי ספציאליסטי וטכני; האהבה ניתקה קשר עם שאר הופעות החיים ונצטמצמה ליחס בין שני המינים; החינוך הסתפק בהכנה למלחמת הקיום בלבד; המוסר חדל מלעמוד במרכז חיי הפרט ומקומו תפסו החוק והמינהג. העבודה, הרוח, האמנות, הפולטיקה וכו' נעשו לתופעות בודדות ותלושות, עד לאין יכולת לרכזם באחדות ההוויה האנושית ובנשמה הקיבוצית של העדה. כמסקנה מהחפחחות זו נבע האינדיווידואליזם הגמור בחיים הכלכליים והתרבותיים. הערכים הרוחניים בצורתם האינטלקטואלית הם קניין מעמד ידוע הממלא אח תפקיד זה בחברה. באי היכולת לתפוס את החיים באחדותם ובכל היקפם התרבותי כלולה הטרגדיה האנושית של תקופתנו. התגברות על הקטעיות - זוהי הפרובלימה המרכזית עכשיו, שאלת הקיום.
53
מצב בלתי טבעי זה עורר מרד ורצון לשיחרור. גוסטב ויניקן ביטא את ה״אני מאמין" של תנועת הצעירים במלים אלה: "אסור להגדיר אח מושג הנוער באופן שלילי בלבד, בהדגשת אי-בגרותו וחסרונותיו. הצעיר אינו חצי בן אדם, אלא טיפוס מקורי, מיוחד, שלם בתקופתו הוא וצרכים, תכונות וערכים עצמיים לו".
הפרוצס הפיזיולוגי של התבגרות מינית יוצר בצעיר אפשרויות מיוחדות לו. הכוחות המתעוררים בתקופה זו דורשים יכולת של פעולה ומתבטאים בצורה יוצרת בחייו הוא. הופעה זו של ביטוי כוחות ידועים ממין אחד בשטח חיים אחר, סובלימציה של כוחות נגלתה על ידי הפסיכואנאליזה. כוחות אלו יוצרים בתקופת ההתבגרות המינית מצב של מתיחות נפשית ואינטנסיביות החיים. הכיוון האידאליסטי של הנוער, תפיסת חיים בלתי אופור-טונית נותנים לו את האפשרות לכוון אח החיים לפי הרעיון, יוצרים בו כוח הצו האתי בחיי האנושות. השאיפה למוחלט מאפשרת יחס יותר אמיתי להופעות החיים.
הנוער,בהכרת מטרותיו וצרכיו המיוחדים מרד ויצר לו צורות חדשות בתנועת חיים ושיחרור. תנועת הנוער בגרמניה העמידה במרכז שאיפותיה אח הדרישה שתינתן לנוער היכולת לחיות בשלמות אח חייו. הנוער פרק מעליו עול השקרים המוסכמים. צעירים מתקבצים בעדות נעורים חופשיות, בורחים משאון ורעש החיים למען חפש את סיגנון חייהם. חיי חברי התנועה, יצירת טיפוס אנושי חדש וסיגנון חייו - הן התכלית היחידה והאחרונה בתנועה זו. שיחרור מכל צורות חיים ישנות, מעול המשפחה והחינוך, חופש הפרט והתפתחותו המלאה - אלה הן סיסמאותיה. צורח חיים אמיתית וחדשה, גילוי עצמיות האדם, ביטאו את השאיפות החיוביות של התנועה. התנועה יצרה בחייה ערכים תרבותיים חדשים: אח היחס הבלתי אמצעי לטבע, חידשה אח השירה העממית ואת חפיסת החיים הרומאנטית, יצרה יחס חדש בין אדם לחברו, חיים ארוטיים חופשיים וחדשים.
למרות כל זה היתה התנועה, מבחינת ערכים אובייקטיביים,
בלחי פוריה במובן רוחני. שאיפה תרבותית ידועה היתה יכולה להצילה מקפאון ההתבגרות והתבדלות מהחיים ולחת לה תוכן רוחני חדש.
סיגנון חיים חדש ושלילת החיים הנוכחיים לא יכלו לשמש כיסוד ליחס עצמי וירצו לחיים.
עם נסיון הגשמת תרבות-הנוער בקהיליית התלמידים בוויקרס -דורף מתחילה תקופה חדשה בהנועת הצעירים. גוסטב ויניקן היה ־ הראשון אשר ציין אח היסודות החיוביים אשר לנוער, את הנוער בתור טיפוס אנושי מיוחד ועצמי והעמיד במרכז התנועה אח שאלת יחסה לחרבות.
55
בעיקבוח אלו הולכח הגברת החיים הפנימיים, חיפוש המובן אשר בהם ומציאותו מתון לאומנות המדע והטכניקה המשמשים רק כאמצעים.
מכאן הדרך ליסוד השני, לפולחן האישיות. אם באמת תכלית החיים האנושיים היא האדם ונשמתו והתפתחותו וכל הדברים, כמו הטכניקה, האמנות והמדע הם רק אמצעי - אז הכרחי הוא שינוי ערכין יסודי.
תנועת הנוער הרליגיוזית, הבלתי תכליתית, המעמידה את בן האדם במרכז, מנערת בזה את החרבות ונותנת לה כיוון חד®.
הנוער מנתק את הקשרים עם בתי-הספר ועם המשפחה ושואף לסביבה שלמה, אשר תאפשר לו את ריכוז חייו.
הנוער שואף לאחדות העדה, על ידי אחדות החיים, בתוך אחדות ההוויה האנושית. געגועי הנוער לאחדות, לתוכן חיים חדש, לקו אחד גדול ארוך העובר דרך האנושות אל האין-סוף - הם ביטוי למהפכה תרבותית, לשאיפה להחיות את החיים.
התוכן הפנימי של תנועת הנוער העמיד אותה כניגוד לחברה הנוכחית, יצר יחס שלילי אליה.
שינוי חיי החברה על ידי מהפכת הנוער נעשה לנו לפרובלימה מרכזית. הנוער הוא השאנס הנצחי של האנושות - אומר בובר -הנוער עם געגועיו הנצחיים לאחדות, למוחלט ולאמת הוא המצפון הפנימי של האנושות.
עד עתה ויתר הנוער בהיותו על מיפתן החיים, על תכונותיו העצמיות והמיוחדות. בכניסה באופן אינדיווידואלי למלחמת החיים הוכרח תמיד להתפשר ולהתבולל. הפתרון היחידי לשאלה זו הוא: כניסה לחיים באופן חברותי, בתוך חבר חיים. הנוער זוהי תכונה נפשית ולא תקופה פיזיולוגית. הצלת גל אחד של צעירים יכולה לנער את התרבות, ליצור את המהפכה של הנוער.
לפיכך, אחת הפרובלימות המרכזיות של תנועת הנוער היא:
עד כמה יכול האופי והטיפוס המיוחד של התנועה להיות בלתי
מותנה בגיל. האופי של הנוער מתבטא בהגשמת הרעיון בחיים הפרטיים וכנובע מזה העמדת בן האדם - הפרט, כיסוד למהפכה החברותית והתרבותית וכן מתבטא בהבלטת היסוד הסובייקטיבי בשיתוף ובאירגון הפנימי. הכוח המניע בתנועת הנוער והמשתף אותה לעדה אחת הוא הכוח הארוטי האלמנטרי, המתבטא גם בשטחי חיים אחרים. אהבה בחור מניע החיים גורמת לחידוש.
57
ה11אה בי7 בית ספר טל וינקן והוונדרפוגל
התוכן היסודי של ביה הספר הטיתופי-קהיליתי מיסודו של וינקו היא ההשקפה התרבותית והאידיאה על החרבות. השקפה תרבותית בהתגלמות אידיאה הארס.
קהילית חינוך שיתופית היא שלמות טאפטר להעריכה רק בדרך אינטואיטיבית כמציאות היה. אבל אפטר להבליט, כמו כל הגשמה הנוצרת מתוך מגמה ברורה טל הרוח, את הסטרוקטורה המחשבתית המייצגת את הטלד טל המציאות האורגנית החיה. אבל כוליות אורגנית עלולה לסבול מסכמאטיזציה מתוך סטרוקטורות מסגרת מחשבתיות.
בית-ספר קהיליתי הופשי ותנועת הנוער יש להם הכרה בסיסית משותפת:
תרבות הנוער; עזרה עצמית של הנוער; לשאוף, לחיות ולהשוב;
אירגון החיים כשלמות; הסתדרות-נוער וסגנון חיים.
וואנדרפוגל בית ספר קד׳יליתל שית7עי
נגד ביו! הספר בית ספר
אוטונומיה סל נוער המחנך
תנועה הסונטה היחיד
הזרויות רומנטיות וחוסר ריסון צורות חדסות וחקיקה חברתית וונטציה סוציאלית
בריתה תך ההוה אל העבר תרבות הומן
רומנטיקה מגמה לעתיד
בשביל בעיות החיים רוחניות מוויפת בשירות הרוח
(מתוך "ספר החשבונות" של אליהו רפפורט-טיוטה גרמנית)
59
הולכים ומתפקחים. יש איפוא תקרה ... כזאת היא ביקורת השאננים. והעובדות מסייעות להם.
זמן רב נמצאתי תחת השפעת ביקורת כזו, אבל לא יכולתי להיות שאנן. נחבאתי בפינת עבודתי ורגש אפסות אכלני: "אכן. עלומינו באים אל קיצם". גם אני חייתי את תקופת הקובץ, וכאשר זכרתי אחר-כך אותם הרגעים של "חזון", נראו לי כנוש-רים לאיטם מעץ החיים, נושרים כעלל סתיו, יפים עוד גם בשלכתם. ובמוחי ביקרה אז ותבעה השאלה: "האיו בתנועתנו כל עיקר חי וקיים, ובאמת איו בדחיות של הנוער אלא משום ניגון-לוואי של אברכים, בעוד הכוחות והדמיון תוססים בקרבם?"
וזמן רב עניתי בעל-כורחי אמן.
אבל יש ושנית עצרתי כוח ואז התחלתי להביו, שהסמל והדתיות של הנוער אשר נוצרו בתקופה האחרונה בחוגים העירוניים של אירופה המערבית, אינם אלא אחיזת עינים בשביל יפי נפש, ופרי תפיסה בורגנית. במחשבה זו אחזתי ולא הרפיתי ממנה עוד. עוד לפני חודשים העמדתי אח ההירהורים בסימן השאלה. אבל מציאותנו כאן בארץ, מסירה מהר מעל ההירהוריס את סימני השאלה המפרפרים. חיינו תובעים תשובה מיד, ואם גם סובייקטיבית וחד-צדדיח יותר מדי. וכמדומה לי, שלא אחד מחברי עמד בפני השאלה, אם ישנו עוד עיקר חי וקיים בתנועת "השומר הצעיר", שנשתמר בכל מקום, שחברינו נמצאים שם בקיבוצים. אבל חברי אינם רגילים לענות על שאלות כאלה בפרהסיה, אולי מחוך צניעות ואולי איו השאלה בוערת בשבילם. צריך היה איפוא שיימצא אדם שאיננו כל-כך צנוע ואינו יכול לכחד תחת לשונו שאלה בוערת כזו. ועל כן תפסתי בעט.
עכשיו ברור לי בהחלט, שאין ערך רוחני, לא נצחי ואפילו לא מיוחד במינו, הקשור דווקא בנוער ולא באדם באשר הוא אדם. הסמל של הנוער הנצחי, או המושג של תרבות הנוער, נולדו בגרמניה, בתוך תנועת צעירים אמידים, בעלי שאר-רוח ודמיון עשיר. כל עוד תנועתנו ינקה ממקור המציאות היהודית בגולה, ומשאת הנפש הארצישראלית, לא ידענו כלום על דבר חרבות הנוער ונוער נצחי. ידענו רק על דבר חרבות רוח ורוח נצחי. ומתי זה החלפנו את תפיסת הרוח בחפיסת הנוער? מעת שהגיעו אלינו מגרמניה שמועות על דבר וינקן. וינקו יצר בוויקרסדורף בית-ספר בשביל ילדי
חורים אמידים וליברליים. מכיוון שלהורים אלח חיו אמצעים מספיקים בכדי להמציא לילדיהם חינוך עשיר וחופשי. והיה להם גס יחס פלטוני (רק פלטוני) לתנועות הסוציאליות, נתנו בידי וינקו אח החופש לסדר אח בית-ספרו כאוות נפשו בצורת עדה ("געמיינשאפט"), בערד קומונה אינטימית וסגורה לגמרי. כמה מאוח התלמידים שנמצאו שם לא באו במגע עם העולם החיצוני, לא ידעו כל מחסור, וכן יכלו להרגיש "שלמות" בחייהם. אך כל זה היה אפשרי רק בשבחם בבית-ספרם העשיר. כל עוד יכלו להתנסות
61
וצריך ללמד כאן גזלרה שווה: גם אנחנו לא ידענו בחוץ-
לארץ נדידה אפורה בדרך החללם מהל; כל גם אנחנו טיילנו בהר ובגיא והזלנו על שלמותנו, על הנוער הנצחי ותרבות הנוער. מצאנו אז בחור גלמנאזלססלם דל שהות לחלוח בעולם של דמולות וסמלים, להתהלך הלום בעולמו של דוסטוייבסקי ומחר בעולמו של נלטשה וכו'. אולם, כאן בארץ התנהג אתנו הקונטרסט בלו הסמל המאלר והמציאות הקדחתנית ביד אכזרית, וללמד אותנו בינה והשכל. נקצצו כנפל הדמלון ואף על פי כן לא מצאנו עדילו אח האומץ ואת הלושר לוותר על שארלת החנחומלם אשר בסמלים התלושים הללו. ומן הצורך לעשות סוף סוף חשבון.
ב.
א.ד. גורדון סיפר לנו, שיש לאדם כוח לצאת מצלמצום פרטיותו - " משךיוך הצב", כפי שהיה רגיל להתבטא - להתפשט אל תוך העולם ומלואו ולהתמזג אתו ליחידה קוסמית. יש בזה משום פרינציפיון מיטאפיזי. ואולם לגורדון היתה מיטאפיזיקה פשוטה בתכלית הפשטות, ממש שחי פעמים שתיים הן ארבע. כי צימצום הפרטיות הריהו האנוכיות בצורותיה השונות, וההתפשטות-שבירת הרצון האנוכיי. רק שבירת הרצון האנוכיי יכולה לפתוח לאדם אח צינורות החסד, כדי שיראה את עצמו שותף לחוויה עולמית שבירת הרצון האנוכיי היא אמנם תנאי מוקדם לחיי עולם, אלא שאינה מבטיחה כלום, כי הרי לרוב - למרות ההתאמצות המוסרית -נשארים צינורות החסד סתומים, ויש אפילו מפקפקים בכלל באפשרות עליה מוסרית במידה כזאת.רוב בניינו ורוב מניינו של הציבור אינו יכול לעלות בנקל בסולמו של יעקב אשר ראשו מגיע השמימה, ורובנו מרגישים אח עצמנו נמצאים בניגוד עם החוץ, ועומדים על נפשנו בזעם וזעף, כדי להשמר לפחות מכשלון. כוח ההתפשטות הקוסמית ניתן רק ליחידי סגולה, היודעים להשרות על דרכנו האפורה ממאור התבונה, ולמחות מעל מצחנו את הסטיחיות.
ואולם המציאות החברתית היא מציאות של רוב ולא של יחידי-סגולה, וגורדון לא העלים את עיניו מן המציאות החברתית של הרוב. על כן לא האמין גורדון בכוחן של התרשמויות רגעיות. כי הוא לא שאב אח סמלו מדמיון בין-השמשות, סמלו גם לא היה פרטי ולא מלבו חזה אותו, כיוצרי הקובץ. הוא מצא ביטוי לרעיון המוסרי היהודי, החי וקיים מדורות בצורות שונות. הוא רק המשיך אח חוט השני - ובזה גדלותו. גורדון היה יחיד סגולה. לפיכך ידע להעלות בכוח אמונתו מן הדרך האפורה של הרוב את סמל הבניין ובדברו על העם, הרי הבנת, שאין זה המון של פרטים, כי אם העם והיחיד המה כעין זעיר אנפין של הוויה קוסמית. אוחו הסמל ואין ביניהם כלום, אלא שהעם הוא סמל יותר רחב,והיחיד סמל יותר מצומצם. ולנו אשר ברוב ימינו אין אנו רואים אלא המון של פרטים העומדים על נפשם, קשה להגיע לידי עליית נשמה זו של "יחיד ועם - חד הוא". ואם העזנו בכל זאת להעמיד בקובץ סולם יעקב דמיוני, אין פלא שהוא נהפך עד מהרה למגדל בבל.
עללה באצבע: "ראו גם הלא פתלה ונרגנית". ובוועידות של פועלות מתנגדות צעירותינו עד הלום לקיום שאלת האשה. איו להו שאלה מובדלת משאלות הגברים. הכל כבר נפתר בקיבוציהן. ואמנם אח המלחמה בעד השוויון הפרימיטיבי ממשיך לנהל קומץ של חברות ישנות. ואנשי המעלה המעלימים עין מאותם הפגעים הטורדים יום יום מפנים את כל לבם לפתרונות מקיפים,לובשים איצטלה דרבנן ונעשים בבת אחת לגואלי החברה האנושית. ואולם כמה יש בזה מן ההשתלטות על אנשי שלומנו. ומי מאתנו אינו חייב כאן לחח את הדין? מי מאתנו לא השתלט ב״דמיונו היוצר" על אנשי שלומו?! רובנו ככולנו.
לא באחי להגן על החלשים-הוותרנים. כי הנמושות הללו אינם כלל יתומים עלובים, רובם בחורים כארזים, שלמרות "עניות-דעתם" היו יכולים מחוץ לקומונה להיות נושאים־ונותנים בעבודה, "מלכים" בליל הסדר, ומגדלים בנים ובנות לעבודה ולמעשים טובים, כל זה כמובן לפי עניות דעתם. אבל מוטב להם לשבת בסחר המדרגה, להתקפל בשמיכחם האפורה בלילה ובצניעותם ביום. וחלילה להם לתבוע את העלבונות מידי אנשי שלומם.
ואעפי״ב יש עיקר חי וקיים בתנועתנו. העיקר של עזרה אנושית שאינה תובעת גמול. החינוך "השומרי" בחוץ לארץ הנחיל לקיבוצינו אוצר נפשי גדול: נדיבות הלב. ומפני זה מאמין אני, שעוד לא אתרנו את המועד.
ג.
אני הבדלתי בין הסמל החיוני של גורדון ובין הסמלים החלושים של הקובץ. הסמל החיוני קובע דמות קיימת להשתלשלות החיים. בעוד שהסמל החלוש נעדר המצע הממשי של חיי דורות והמונים רבים. הוא בן חלוף ובדלית ברירה הוא יוצר לו עולם פאנטאסטי של דמויות אווריריות, פנטומים בלע״ז. הסמל החיוני הולד ונרקם לאט לאט בתוך העם. בין חושבים, גרים, אלמנות ודייגים עניים, ומפכה חרש, עד שבאים יחידי סגולה ומוצאים לו ביטוי משחרר. ישנם ביטויים בתנ״ך המביעים בערך את אשר חארתי לעיל: אמרות, דברות וכוי. הדברות נחרתו באש על לוחות אבן, בכוחן היה לכפות את התוהו ובוהו שיעמוד ויקשיב. "ויאמר אלוהים - ויהי אור". אמרה של אחד הנביאים הורידה אש אוכלת מן השמים. בעשרת הדברות ריכזו אבותינו את מלוא חייהם הזורמים ונשנים מדורות לדורות. הסמל של ימי-קדם התקיים כציווי מוחלט מאוח בשנים. הוא נבע מנפש ההמונים ומאור חייהם, והועלה לפרינצפיון מיטאפיזי. גם בלוגוס של היוונים היה משום אוחו הכוח ההיולי של פרינציפיון מחולל. "בראשית היה הדבר". בימים ההם, בתקופת האגדה הישראלית, היה המעגל סגור. כי הסמל המשחרר נבע מן הדורות הקדומים, האיר להמונים, התנחל לדורות הבאים ומת מיתת נשיקה שבע שיבה וקדושה.
65
עד לידי עייפות, והגעגועים לפרינציפיון מטאפיזי אשר פיעמו אח מחננו הולכים וכבים.
רואה אני אח הקובץ כשירח הברבור של הדתיות הנפרזת.
עם הופעתו נסתיימה תקופת הבוסר. התחילו מנשבות רוחוח אחרות, וצר לי לאמור שההתפכחות היתה יותר מדי מהירה. ביו לילה נהפכו הדוגלים בשם האידיאל של דוסטויבסקי לאנשים מדיניים. ביו לילה השליכו אחרי גוום אח כל המטען הרוחני. וחוששני ששפכו את הילד עם המים. יחד עם הסמלים וההזיות הקדושות אנו מזניחים את הדרך היחידה, דרך העזרה והטוב ההומני.
ההתאמצות הקולקטיבית לתיקון מוסרי הולכת ורופפת.
ויהיו נא הדברים האלה כעין אזהרה כלפי כולנו: אם יוזנח הפרינציפיון של תיקון החיים המוסריים הן בין אדם למקום, והו בין אדם לבריות אזי איו כל ערך לקומונה. אנו ידענו תמיד, שאין תועלת בצורה החברתית, אלא אם כן היא נלווית לשאיפה אנושית. ובמקום שפסקה השאיפה הזאת, מתרוקנת גם הצורה החברתית מתוכנה ונעשית לפרודיה, אחת היא אם היא קבוץ או קבוצה או גדוד. אנו עדייו איננו מתביישים לחפש תיקון לנפשנו, אף כי בארצנו ישנם מרננים אחרי השאיפה הזאת, ובעיני רבים היא כמעט שם נרדף לבטלנוח. חכמי הכלכלה בארץ קראו לקומונות שלנו בביטול "קומונות דתיות". והביטול הזה, יחד עם גורמים אחרים, פעל אח פעולתו:
הציבור השומרי מתפורר, והקיבוצים נהפכים לאט לאט לפלוגות גדוד. ככה יקרה לאנשים דתיים שלא היו למאמינים. הדחיות מתנדפת, וצר מאוד אם מקומה יתפסו רק פקחות מדינית ובטחון עצמי.
איך יעץ לנו אחד החברים הסופרים: "היו פחות קרובים לשמים ויותר קרובים לציבור". והשומרים לומדים אח התורה הזאת על רגל אחת. והלוואי שלא יקדיחו אח תבשילם. לחי הסופר ולכיוצאים בו היינו צריכים להקשות קושיה: כלום יכלה החסידות האמיתית להפריע בעד העבודה ובניין המשק? - אך דא עקא, שהחסידות המעשית בתור הופעה המונית היה היתה ונגוזה, ועכשיו נהנים רק מן הסמלים הספרותיים של החסידות.
עכשיו רודפים אחרי התפרצויות חסידיות, הנשרפות כקש ומשאירות אחריהן רק אפר קלוש. לכל היותר הן עלולות להפיג קצת את השעמום ותו לא.
אנו זזחאמבנר לחה לקיבוצים שלנו תוכן עולמי. אבל החברים בועטים כעת בקוסמיוח, הקיבוצים מתרוקנים מתוכנם החיוני-עולמי ומצטמצמים בדי אמות של ענייני החברה'המסוגרת. העדה המקווה מתגשמת בצורת פלוגה אינטימית. החברים בועטים בקוסמיות, ובאמת הם פתוח קרובים לשמים, אבל ספק בידי, אם בדרך הזאת נתקרב לציבור.
67
לפנים הבין עני-הדעת את העולם בחדירה אינסטינקטיבית.
מחוך הרשאה. לפנים התהלכו קדושים לבושי סמרטוטים, היום שייך כל זה לעולם האגדה.
רק דבר אחד ברור לי, שעם שלם לא יוכל להמשיך קיומו זמן רב בלי פרינציפיון מיטאפיזי וסמל דחי. אחרת הוא שוקע. וכאן לא תועיל שום קונצפציה כלכלית וחברתית. וגם זה ברור לי, שסמל דחי בחור נחלת הציבור יוכל להיוולד רק מתוכנו, מתוך המון העמלים, הבועט בחיי מותרות ומקבל עליו ברצון את ההסתפקות החומרית. ומאידך גיסא, שאר הרוח והאמירות החומרית ניצלו וינצלו אח הסמל המושיע לשם הנאה.
ועוד זאת: הסמל הדתי כיום איננו אתנו. ומכיון שאיננו - לא יעלוהו שום קמיעות ולחישות ושום התרגשויות רגעיות. בדרכנו, דרך העבודה, נלד גם בלעדיו. אנו צריכים להתחיל מראש. צריך לחפור בלי דמויות, אולי בחפרנו נמצא מתחת לכל היגון שבמציאות האפורה מקור מים חיים. ולא עלינו לגמור אח החפירה. דורות הולכים בדרכם וגוששים באפלה, עד שנגלה שוב הסמל המושיע. בזה איו אמנם כדי לעודד אח אלה המשחעממים בפרוזדור, ורוצים להתפרץ בבת אחת אל הטרקלין.
ואולם כך דרכה של אמת.
"הדים”
מקרה ישראל, תרפ"ג (1923).
63
מכאן שהקבוצות שצריכות להיווצר בגליל העליון צריכות להיות מורכבות בתקופה הראשונה מבחורים בלבד (מהשומרים האמיצים והמוכשרים ביותר) ורק אחרי תקופה מסויימת יוגש ליצירת מושבות שיתופיות בפנים הארץ ... לשומרים הוותיקים, אשר אחרי שנים רבות שהגנו על הגבולות, יורשו להקים משפחות .../ לימים נזכר יערי, כי בגלל רשימה זו "שקל למטרפסיה" מגנה ריכטר-רייזנר (רמת יוחנן), אשר ביקרה אח גישתו הגברית-שוביניסטית מנקודת ראות פמיניסטית של אותם הימים/ 3).
מאמרו של יער שופע פרטים ופרטי פרטים על האוטופיה של "מושבה שומרית":
חקלאות: בעד משק פלחה ורפת, ונגד מטעים שאינם מאפשרים פיתוח משק שיתופי. רק המושבה הסופית תהיה מבוססת על מטעים, גידול-ירקות ומלאכת-בית. (יש לזכור, שיערי למד בווינה בבית ספר גבוה לחקלאות).
משפחה ושיתוף: "עלינו להעביר אח הקבוצה ארצה בצורה גברית יותר, כדי שהקבוצה השיתופית ולא התא המשפחתי תהווה אח נשמת החברה" כי הרי ברור, "שהעובר לצורת השיתוף העתידה" נולד בקבוצה החינוכית! הדגש על הצורה השיתופית עובר כחוט השני את כל המאמר. וכנגד זה הטעמות בלתי פוסקות של חופש התנועה של היחיד: "כל אחד חייב לדעת להיות אינדיבידואום ולא רק חבר".... "להחניק בעוברה כל נלגמה לרכוש פרטי ... אבל "נסתפק בזה ולא נשאף לקומוניזציה של כל החיים הרוחניים. יתר חופש הפרט, עד כמה שאפשר פחות כבלים על התפתחותו הרוחנית!"
עבודה שכירה ומלחמת מעמדות: במשק הנבנה יש להימנע מעבודה שכירה, כי המלחמה למען השכר ומלחמת מעמדות עלולות להצר אח האופקים, בשעה שהמטרה המרכזית היא יצירת טיפוס יהודי חדש וחיים חלוציים. לעומת זאת "לא נימנע ממלחמת מעמדות במקום שתהיה הכרחית, משום שאין פנינו לפשרות עם המעמדות המנצלים בשם איזו אחיזת-עינים טל אחדות לאומית".
קשה לתאר גם היום, איך יכלה לקום באביב 1920 בהכשרה בכפר גרוס אנצנסדורף באוסטריה תוכנית כל כך מפורטת ומגובשת על הגדרותיה הבוטות! ("אינני רוצה להתעקש באף נקודה מנקודות תכניתי", מסיים יער את מאמרו). והדבר בולט בהשוואה לסתמיות שבמאמרו הנזכר של דולק. אפילו הפרוגנוזה של ההגדרה הפוליטית ("מטעמים מעשיים יהיה עלינו להצטרף לאחת משחי המפלגות שבארץ ... וההכרעה תיפול רק בארץ") אף על פי שלא עמדה להתקיים, מעידה על התמצאות מדוייקח בנעשה בארץ. וההבדל ביו שתי הרשימות מתפרש אולי לא כל כך בזמן' שחלף בין הופעתו, כמו במצב הגיאוגראפי של וינה, בה פגש יער לא רק את השומרים-העולים שזרמו בכיוון לארץ ישראל, אלא גם שליחים מארץ ישראל, שהמחישו לו את הנעשה שם.
בראשית פברואר 1920 כותב מאיר יער ממקום הכשרתו החקלאית בקרבת וינה איגרת חשובה למרדכי שנהבי, העולה הראשון של השומר
71
זהו קטע ממכתב גדול בשפה הפולנית, שכתב העולה החדש יערי מביתניה עילית לשומרים־חברים שלו שנשארו בגליציה4). יערי עבר אז כבר כמה החנוה בארץ: קבוצת כנרת, כביש טבריה-צמח, ופלוגת בית-גן בגליל. במכתבו מביתניה נמצא ניתוחים בהירים למדי על סיבות הרגשת האכזבה והכשלון של הקבוצות השומריות ממצב הרעיון הקיבוצי, וכדאי להתעכב עליהם. ישנה קודם כל ביקורת עצמית נוקבת של השומרים עצמם: "איבדנו" (בשנה ראשונה זו של היותנו בארץ) "אח האופי של תנועת נוער חופשית ותוססת, לעומת זאת לא נכנסנו לתוך חיים פעילים, מחייבים, גבריים", "כל אשר אנו עושים הוא ניסוי וגישושים באפלה" וכל זה מכיוון שהמאבק הפנימי עם המציאות הארצישראלית של כל פרט בלע את כל המרץ "ואילו הרעיון המדריך (דגשים שלי א.ש.) לא נכנס עדיין דיו לדם". ומהו הרעיון המדריך לדידו של יערי? "מושבה שומרית, עדת-אחים, שיתוף כלכלי, מסגרת חינוכית וארוטית חופשית".
ובכן, המציאות הארץ-ישראלית פגעה באופי של תנועת נוער תוססת של הבורח השומרים, והמושבה השומרית כרעיון מדריך היתה הקרבן. ובכל זאת ישנו במכתבים מביתניה עילית רעיון מדריד מנוסח בחריפות ובבהירות לא ייאמנו אשר ליווה מאז ועד היום את הקיבוץ השומרי:
"הקומונה יסודה לא רק בשיתוף כלכלי, אלא בשיתוף רעיוני" (הדגשות שלי). יתר על כן: השותפות הכלכלית, אפילו היא קיימת (ולרוב היא לקויה מאד) והיא קשורה בלחץ כלכלי, אין בה כדי לקרב בני אדם, אלא להיפך. יש והלחץ מגביר את היצרים האנטי-סוציאליים אצל הפועל הממוצע. גם קבוצות שומריות לא מעטות התפרקו מתוך מרד נגד התנאים הפרימיטיביים של צפיפות ורעש בחדר האוכל, כשהם הסממן העיקרי של השיתוף.
במכתב ישנן עוד כמה קביעות על תהליך התפרקותו של החבורות השומריות, פרי התסכלותו של המחבר:
(1
(2
(3
התפרקו קבוצות ששמרו על מסגרתן הקודמת מהגולה.
הקבוצה הקטנה אינה יכולה להחזיק מעמד זמן רב. צעיר צר מדי המקום בבדידות בקרב 20 - 30 איש. סביבה מגוונת ומשתנה, בה ניחן להתחבר ולהיפרד הרצון... משחק חופשי בין יחידים ובין קבוצות.
לאדם
חסרה
לפי
בלי להכליל, ורק כעובדה קובע מחבר המכתב, שאישיות מרכזית, בין ככוח אירגוני (שנהבי בשרמריה), בין ככוח תרבותי (שלמה הורוביץ) עשויים לקבוע הרבה בגורל הקיבוץ.
מן האמור למעלה אנו רואים, שכמה מן הרעיונות המדריכים בעתיד את עיקרי החפיסה הקיבוצית השומרית גרעינם ניכר כבר במכתב מביתניה עילית משנת 1920:
73
נחזור אם־כו לשאלת השיתוף הכלכלי, שהיעדרו בקבוצות הוותיקות הובלט למעלה. כאן יש לציין פעם לתמיד, כי בניגוד למקובל, כאילו התחילה הקומונה בארץ בשיתוף מלא ועם החעשרוחם זנחו הקיבוצים באופן הדרגתי את קומונה א' ובי, האמת ההיסטורית היא אחרת. בראשית הקבוצה בארץ לא היה שיתוף בענייני הלבשה והנעלה; היתה המזוודה המפורסמת מתחת למיטה, וגם בענייני המטבח היתה התחשבנות מסויימת משכר העבודה. לפי כל העדויות ניכר, כי בזכות הקבוצה החינוכית בגולה היתה בקיבוצים השומריים הראשונים מלכתחילה מידה יותר גדולה של שיתוף, אבל גם כאן חיסול המזוודות הפרטיות תוך כדי אקסטאזה של שריפתן בתוך המדורה 5) היתה אירוע בתוך ההתפתחות, ולא נקודת מוצא.
צשק רוזנטל מוותיקי גן שמואל מספר, שלפי ידיעתו הקומונה האמיתית הראשונה בארץ היתה בגן שמואל, וזאת מטעמים כלכליים. הוא ראה בדגניה 7 חברים שסידרו לעצמם קומונה בבגדים. כל השאר קנו לעצמם ביגוד מן המשכורת החודשית (פיזור שלי). כך היה גם בגן שמואל עד קיץ ו192. צשק מעיד על עצמו, שהוא כגזבר יזם אח המהפך לא מטעמים אידאולוגיים. "כשסידרנו כבר קומונה, ביטלנו חשבונות פרטיים, חיינו מזה מה שיש. וזה התחלק באופן לא שווה ... לפי הצרכים... עשיתי חשבון, שהלבנים בקומונה יעלו יותר בזול. עם בגדים פרטיים אחה זקוק לכביסה לפחות לחילוף אחד. אבל בקומונה אפשר להסתדר בכביסה גם עם חצי חילוף - אפשר לכבס חלק ביום שלישי ולחלק ביום רביעי, ושוב לכבס ולחלק לאחרים ביום שישי ... פשוט חישוב כלכלי."6) ויש לדעת, שקבוצת גן שמואל לא היחה אז שייכת להשומר הצעיר, אם כי היו בה חניכי תנועה בודדים.
ברשימתו של אלמוני שהופיעה ב-1924 בעתון הבוגרים 'ממעמקים׳ בורשה מתוארת ההתפתחות כהדרגתית ואינדיבידואלית:" ... באופן טבעי, מתוך החיים, נוצר השיתוף הכלכלי בכל הבחינות : בעבודה, הכלכלה וההספקה. בלי שיחות יסודיות, מבלי ויכוחים הגענו יום יום לידי השיתוף.
וצריך לציין, כי למשל לשיתוף ההספקה (הבגדים, הלבנים, הנעלים וכו') הגענו לא באופן המוני, כולנו ביום אחד, כי אם איש איש מתוך רצונו וחייו הוא, מחוך צו פנימי מוחלט וטבעי. במשך זמן קצר הגיעו לידי מסקנה, כי השיתוף השלם הוא היסוד המאחד את כולנו. וזהו ההבדל הבולט בינינו השומרים ובין קיבוצים שיתו -פיים אחרים, אשר בהם האנשים יצרו אח השיתוף על פי פרוגרמה מעובדת למפרע על ידי מתי מספר אנשים, מיסדי הקיבוץ"7).
ובכן, פגשנו כאן כמה נוסחים של הליכה לשיתוף אומר מתוך התלהבות רגעית, זה אומר מתוך הדרגה וזה שיקול כלכלי....
מלא. זה אומר מחוך
75
ודוק! הפרט הוא הגבר, והאישה רק חולקת אלחו אח חייו ה-אלרוטל ל10
מצבה של האישה בהשקפות תקופה זו ראוי למחקר נוסף.
בקטע שנמצא לאחרונה של וידוי תוך סיפור של חלום, מתגלה מצבה העגום של האישה גם בעדה השומרית. זהו הפן השני של סיפורי הגבורד על חברות כמו בהעמסת הפחם בנמל חיפה.וזהו לשון הווידוי, המדבר בעד עצמו: "אספר לך חלום. אחה יודע איך אני מתאמצת לאמר משהו לאנשים, ואיני יכולה בהקיץ. תוקף אוחי גועל נפש והוא מקפיא את ביטויי בגרוני ואיו לי מוצא. אני פותחת את פי אבל רק ארשת פני מביעה את הרעידה האילמת. איני יכולה. אני מרימה את עיני ומביטה על הנערים שלנו ועיניהם כה מעליבות! תאווה בלתי גלויה וזלזול וחשד, ונוסף לזה הפירוש הידוע הפסיכואנליטי. להם הכל מובן ואין סוד. הסתכלותם מגלה ערוות אח ואחות ואינם יודעים, שדווקא נשמתם העלובה חשופה לפנינו על ידי הסתכלות. ככה בהקיץ. ברם אחרת בחלום. בחלום דיברתי וסיפרתי לנערים אודות המהפכה הפנימית, אשר התחוללה בי בקבוצה. התאוננתי על היחס הציני שלהם! לא אדע כמה זמן דיברתי, אבל כאשר גמרתי והבטתי מסביב ולא היה אף איש בחדר רק מ. וד. התכווצו בקרו זויח אפורה..." 13) והדברים תואמים את מה שמגלה יערי שנחים מאוחר יותר ב״סמלים חלושים" על מעמדה של האישה: "אותה שעה שמקטירים לנערות ומעמידים אותן על הבמה, כעין "אם קדושה" נשארות הן בקיבוצים כמין שפחות המחנה. הו חסרות אפילו אח הכוח להילחם לשוויון הפרימיטיבי במשק ובחיים ..."14)
עם הזמן ועם ההתנסות בחיי משפחה נעשית החפיסה יותר מעשית ופחות עיונית. אליהו רפפורט, המבוגר שבחבורה ומי שהתנסה בחיי משפחה כבר בווינה, מנסח אח האידיאל האוטופי לאמור: "נישואים מונוגמיים ובנוסף לזה חוג של רעים. לא אחוות-דם אלא נאמנות רעים מתוך בחירה ורצון"15) בכביש חיפה-ג'דה בהיותו כבר בארץ למעלה משנה מעסיקה אח יערי הבעיה אם יש חפיפה או ניגוד נצחי בין קבוץ למשפחת-הדם. "הקבוצות הקיימות אין להן יסוד, כי אין בהן כוח השיתוף המשחף אח החברים למשפחה עובדת רוחנית, היא אינה אקוויוולנט של משפחת-דם. האיש, והאישה וילדיהם נושאים בגורל אחד כל ימי חייהם". והוא שואל אח השאלה הגדולה: ״ האם כוח זה ישנו בנו?" ועונה ביושר "לא. אבל אנו יודעים לפחות אח חולשתנו". תם תור האוטופיה. מתחילה הראייה
הריאליסטית האכזרית, תוך כדי אמרנה הנובעת מהכרח עצמית
בחולשות. אחרי כשנה וחצי בלבד של חיים בארץ ובקיבוץ ברור כבר ליערי, שכדי להבטיח אח אריכות הימים של הקיבוץ חייבים לישב את הסתירה בין העדה ומשפחת-הדם. החזון, שלעת עתה אין להשיגו הוא, שהקיבוץ בתיפקודיו החברתיים-הרוחניים יהיה שווה ערך למשפחת-הדם.
77
אני קשרתי קשרים עם חברי תנועת הנוער הגרמנית המכירים יפה אח החקלאות ואשר הראו את כשרונם הסידורי בארץ (הכוונה כנראה לקבוצת "חפציבה") איתם יחד נוכל ליצור משק אינטנסיבי אם נזמין אח השומרים מחוץ לארץ העוסקים כעת באגרונומיה ובזמן מן הזמנים גם שומרים - רופאים ומהנדסים, ונוכל לברוא קואופרציה סגורה המבוססת על מדע, והמוכשרת לכבוש אח השוק. מובן שעד כה אין זה מן הנמנע שנמצא אפשרות לעמדה משותפת במקצועות ידועים עם "גדוד העבודה" וקומונות אחרות, אשר תיווצרנה בעמק. אבל ברור לנו, שכוחנו הוא יותר בריכוז מאשר בהתפשטות,שעלינו בראש וראשונה לבסס את הנקודה הראשונה והשניה; (הכוונה לקיבוץ א' וב' בגוש נוריס א.ש.) שיסוד כל עתידנו הוא בקבוצה, ויסוד הקבוצה הוא האיש וערכו. כוחנו בתנועתנו האנושית ובכוחו של השומר היחיד״. 21)
וכאן נסגר המעגל. מהאוטופיה הרומנטית והאוטופיה המפורטת של המושבה השומרית שנחלמה בחו״ל הגענו לחזון ריאליסטי תוך ראיית הנולד המדהימה בבהירות פרטיה.
והדגש על היחיד הבולט כבר במכתב מווינה לשנהבי ומובלע במקצת מיד אחרי העליה, מופיע שוב בהבלטה כסימן הכר של השומר הצעיר לעומת "גדוד העבודה" כבר ב-1921!
(המשך יבוא)
הערות
1. "השומר" לבוב-ורשה, שנה שניה, חוברת א' אלול תרע״ט
2. "השומר” שנה ב' תשרי תר"פ, 7979 -D. Horotfitz: Kolonia 8 .szomrova , Meyir Yaar: "My a Palestyna" HASZ0MER Nr
לבוב - ורשה, 7 במאי 1920 18-19 ,2 Rok
"אנו וארץ ישראל" עברית בספר הטומר הצעיר א', ע' 75-73
3. "מקצת מחיי אדם" במאבק לעמל משוחרר ע' 352, עם עובד "תרבות וחינוך" 1972
4. קטעים מהמכתב פורסמו בעברית "בדרך ארובה", אחרים צוטטו בספרו של אלקנה מרגלית "מעדת נעורים...". אנו מסתמכים על תרגומו המלא של יוסף רב, כנ״ל
5. זאב בלוך , במערכות הקיבוץ, ע' 39-41, ספרית הפועלים 1952
6. ארכיון השומר הצעיד בגבעת-הביבה, תיעוד בעל-פה
7. ממעמקים, קובץ מוקדש לעני כי השומר הקשיש, ורטה, תרפ״ה; גם בספר השומרים ע' 228
79
דפים מעתוני התקופה
81
ב) ע"י המשרד בחיפה
1. במקומות העבודה שסודרו ע"י המשרד
לעבודות צבוריות:
בראש־אל־עין 20
ככביש חיפה־ג'ידה 80
* עפולא־נצרת 20
• טבריה־טבחא 12
• טבריה־סמח 5
• זכרון־יעקב 4 90
הפועל הצעיר ״בשעה זו״ 18 ביולי 1920, עמ' 21
לחברי ההסתדרות ״השומר־הצעיר׳ בא״י:
הננו להודיע לחברי הסתדרותנו, בי׳ לפי החלמת הכנס־ה הנללית האחרונה בלבוב, הסתדרנו ל״טועצה הראשית' לעניני חברינו הנמצאים באר׳־ן.
את הימים הראשונים, עד הכנסיה הנלל־ת הראשונה בא׳י,
ננצל בבד* לאסוף נפיון וידיעות ע’ד הנעימה בארין ועיר היי־קכוצותינו. לשם זה על בל ,׳מומר' לבא ת־כף בחלוף מכתבים עם המזכירות שלנו. המכתבים הראשונים יכללו סרטים מן החיים היום יומיים וחות דעות כללית על עתיד היינו הצבוריים. על בל שומר למלאות פקודה זאת!
הם ועצה־הראשית של ההסתדרות ,השוסר־הצעיר* באיי.
הכתבת: ,׳הפועל־הצעיר״ בשביל הנהגת ״השומר-הצעיר״, יפו,
תל־אביב, א׳י.
הפועל הצעיר, מס‘ 40, עמ, 75
23 בי?לי 1920
83
להורינו וחברינו בגליציה כי ביום כ״ו המוז הגענו הנה בשלום ומסתדרים בעבודה. מבקשים לכתוב מכתבים:
הפועל הצעיר״ יפו.
פרי יהודה לבוב: הורביץ דור
פודלס מיכאל נולדשין שמואל
פישלר דינה אלרהנד משה
זלצר טובה ריסם אריה
הבי מאיר וויטהרן יהודה
ברודי: כהנא דוד סינקרסלד יעקב
אדלר הנן חנה
סטרי: רוט יוסף פישלה נתניאל
זליער רבקה נוסכוים יצחק
סמבור: סבטהלר דב פלישר שמואל
וינא: אונאפפל עמנואל ליטר מאיר
טרגופול: באלם־ש עדה מהלשטין אשר
ירוסלב: קורצמן אריה גאון ישעיה
רייך דינה ציד (יגר) משה
אילבייג אריה פרידנטהל דבורה
מוהרנברג אלימלך זלינגר אליהו
פולינר בינה ריטר אריה
קרנץ נדעון אפנצלר אדם
פלוסר אריה זוסמן אברהם
דסטנפלד דב. גרפונקל שמואל
וינבאום אליעזר קרף מאיר
ודנר אהרן וורם שלום
זלוצוב: אפר דב שפירה רהל
בלושטין אטקה דימנד צבי
ביוצר שלמה בוברקה: אלוויל אריה
יגר אליעזר צוך משה אריה
יגר רבקה זוהרי (שיין) מכאל
כהנא שולמית קרעמר פסח
לננר זאב בעקר דוב
לנס יעקב שרייער הניה
פרגר אסתר סטניסלב: דרור (פריפוגל) בנימין
צ'מנד שלום שלי צבי
שמטרלינג שלמה סנל יעקב
הרטנשטין שמואל
הפועל הצעיר, מס' 38-39, עמ' 21 18 ביזלי 1920
85
העתקה
בשביל מרדכי בן-טוב
87
ורשה, 28 טבת תרפ"ג. -
יוסף עלסטר
משה מייזלס, מרדכי גוטבלד (א"י), חיים קרונגולד
ד"ר שלמה הורובוץ (א"י), הוחלט:
מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר
גבעת חביבה ד.נ.מנשה 37850 טל. 06378944עלון כפר נחום מס' 181
בודדאי רוצים לדעת מי היו שני החברים שברכו אותי ובכן כעת כבר מותה לגלות : הראשון (בן נחשתם) פייטל והשני דוד.
יישר כוחכם !
בארכיון שלנו הוצב זמנית הדגל של קן-וורשה. בהזדמנות זו, ראוי לסקור את קורותיו מכיוון שהוא נחשב לדגל תנועת השומר-הצעיר כולה.
באוגוסט 1939 כשהגרמנים כבשו את פולין, הורד הדגל במפקד דרמתי וחגיגי שנוהל ע״י שמואל ברסלב, חבר הנהגת הקן בוורשה. התנועה ירדה למחתרת.
הדגל הורד, אך לא קופל . שמואל ברסלב שיצא מזרחה יחד עם כל הגברים, עטף את הדגל על גופו על מנת להביאו בעקבות חברי התנועה בנדודיהם. הרבה תלאות עברו על שמואל ודגלו עד שהביאו בשלב ראשון לרובנה, קבוץ הכשהה שומרי, תחנת ביניים לחברי התנועה מכל פולין, היגעים, הרעבים וחסרי כל.
בדרך נעצר שמואל ע״י חיילים פולניים שחשבו שמרגל נפל לידיהם עטוף בדגל מחתרתי. לאחר חקירה בלתי נעימה ע״י החיילים הובא שמואל בפני קצין גבוה. הודות לקסמו האישי והשליטה בשפה פולנית נקייה ומלוטשת, הצליח שמואל להסביר לקצין את משמעות הדגל והתנועה שהוא מסמל. הקצין הצדיע לדגל ושילח אותו לחופשי באחולי הצלחה.
אך על שמואל עברו עוד תלאות הרבה בדרכו הארוכה בת 500 ק"מ. רעב, חולה ופצוע, הגיע שמואל לרובנה בהביאו את הדגל לשטח הכבוש ע״י הרוסים. שמואל אושפז בבית-חולים. את הדגל הטמינו חברים באדמה על יד העיירה קובל - ״ עד יפול דבר". כשחברי התנועה נדדו לרכוז המוסרי שבוילנה, תחנת התקוות והאשליות השנייה בנדודיהם, בחפשם דרך לעליה ארצה, נדד גם הדגל עמם. יוסף קפלן הוציאו ממחבואו והביאו לוילנה לאחר הרפתקאות דומות לאלה של שמואל. בוילנה הוכרז הדגל ברגלה של התנועה ושה הורם שוב ברמה במסיבות ומפקדים.
זליג גייער שזבה להיות בין הראשונים והמעטים שעלו ארצה בתקופה ההיא הביאו עמו (והרבה ספורים שמורים אתו בקשר לכך- - ומסר אותו לתנועה.
הדגל שוב זכה להתנופף במשך כמה שניט בטקסים שונים של התנועה בארץ.
אך הזמן עשה את שלו . היתה סרנה להמשך קיומו הפיסי אם לא יעשו צעדים לשימורו. ואכן הוכנס הוא לארון זכוכית המכיל חומר משמר והוא שוכן כבוד במוזיאון לשואה וגבורה ביד מרדכי.
כעת, כאמור, הוא נמצא זמנית אצלנו ומחכה לבנס של שרידי חברי־ ק.ן וורשה שיתקיים בקבוצנו בעוזו חדשים מספר.
משה דומב
Wc/T7׳׳
18.5.1973
הקונה עולמו...
ולרדת בריצה למפעל המתכת .
מאז נכתבה רשימה זו, נכנס אלתר לבית החדלים לבדיקות ואנו שולחים לו ברכת רפואה שלמה .
איחולי החלמה מהירה שלוחים גם ל רחל דרום, הנמצאת גם היא ב"קפלן" . לאחר ניתוח .
הדגל...
הסתדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה______________הראשית
גזברות 1.6.82
לכבוד: האקונום הנה"ח
קיבוץ משמר העמק
הנידון: עדכון מחיר חודש כלכלה של שליחי התנועה.
מתאריך: 1.6.82 זכותו של כל מדריך בתנועה החינוכית, לקחה מערכי מזון עד 425 שקל לחודש. הקיבוץ יזוכה בהתאם.
נא להביא את תוכך החוזר ליגיעת כל הגורמים בקיבוץ.
בברכה,
גזברות - ההנהגה-הראשית אמנון.
הסתדרות השומר הצעיר בישראל ההנהגה הראשית
12.10.82
הנידון : העדרות י"גימלים מבית ספר משלחת ע"פ החלטתכם.
בהפתעה וברוגז רב קיבלנו את החלטתם של בניכם, מדריכי התנועה (י"גימלים) כאשר קמו ביום השני של מפגש המשלחת ונסעו לעבוד בקיבוץ ע"פ "הוראת" מרכז המשק . טענתנו אינה למדריכים , כי אם מופנית ישירות אליכם. הדרך שנקט מרכז המשק אינה מקובלת במערכת יחסים דו-כיוונית בלן קיבוץ ומוסדות התנועה, ובפרט כאשר חי"גימלים יצאו לשליחות בתנועה וקיבלו דחייה בגיוסם לצה"ל רק בגין סיבה זו.
הדרך המקובלת לבירור נושאים שאיו הסכמה עליהם היא בקיום פגישה מסודרת של הנוגעים בדבר לליבון הנושאים.
וכל אמירה של... ביקשנו ... אמרנו ... טלפנו ... אינה מצדיקה את המהלך שנקט מרכז המשק, וזאת למרות בקשתי לבטל החלטה זו ולא להעמיד אה הי"גימלים במצב לא נוח אותו יצרתם להם.
אגו נתאם איתכם בימים הקרובים מועד לפגישה לבירור מקרה חמור זה.
בברכה
שלומי שקד מזכיר התנועה
העתקים
אלישע שפירא - רכז התנועה עליזה עמיר - קבה"א מרכז משק - משמר העמק מדריכי משמר העמק
אל : מזכיר הקיבוץ משמר העמק
שלום רב,
הנדרך: אחזקת חניך י"ב - בקומונת השומר הצעיר
להלן הסיכום שהוסכם עליו בפגישה משותפת של נציגי השרה"צ יחד עם דבל'ה מזכיר הקבה"א וגזבר הוועה"פ:-
1. הוצאות הקיום והלימוד של חניך י"ב בגין שהותו בעיר יכוסו ע"י הקיבוץ
השולח (אוכל, נסיעות, שכר לימוד, ציוד לימוד, תלבושת אחידה, כלבו, אספקה קטנה) תקציב מצרכי מזרן יהיה כפי שמקבל י"ג. (גובה הסכום מעודכן מדי חודש ע"י המח‘ לכלכלה בקבה"א).
2. הוצאות הקשורות בפעילות חניך הי"ב בתנועה יכוסו ע"י גזברות התנועה (דירה, נסיעות, סמינרים, טיולים, חוברות הדרכה).
3. הוצאות מיוחדות הקשורות בפעילות תנועתית ובלימודים יחולקו בין הקיבוץ והשוה"צ
עפ"י חלוקה שתקבע ההנה"ר (נסיעות, ציוד) כאשר חיוב הקיבוצים יעשה דרך גזברות הועה"פ.
4. במידה ויגיעו החניכים בחופשות לקיבוץ יתאמו את עבודתם עם מוסדרת הקיבוץ.
לסיכום - בטוחני שכל אי ההבנות תפתרנה מתוך ראיית חשיבות עצם ביצוע הנסיון החינוכי החדש. במקרה של אי הבנות ותקלות - אבחנו עומדים לרשותכם.
בברכה,
אמנון גייסמר גזבר התעונה
הסתדרות השומר הצעיר בישראל ההנהגה הראשית
גזברות 11.10.83
לכבוד:
מזכיר / מרכז משק / גזבר קיבוץ______________________
משה שלום
10.12.84
תודה-
יואש
i
המהדרות השומר הצעיר בישראל
ההנהגה________הראשית
גרעינים 21.1.85
אומנות לגרעין המיועד להתיישבות חדשה
מדי שנה מתגברת תנועת השוה"צ את ישוביה החדשים, ואלו הקמים בכ- 6 גרעינים תנועתיים. קבוצים אלו האמורים להיבנות מגרעינים אינם מסוגלים בשנותיהם הראשונות להקים ולהוביל את גרעיניהם בכוחות עצמם.
לכן מיעדת התנועה מדי שנה מספר קבוצים אומנים אשר יקימו, ידריכו וילוו את גרעיני ההתיישבות החדשה. האומנות מתבצעת בכמה שלבים:
שלב א'
מהחיל בינואר־פברואר ונמשך עד מאי שנה זו. בשלב זה נעשים במקביל מספר צעדים -
1. הקבוץ עובר נוהל קבלה החלטות אשר בסופו לאחר אישור העניין הוא מעמיד צוות המונה את בעלי התפקידים הבאים: רכז גרעין וצווה הדרכה.
רכז הגרעין שאמור להיות גם רכז הצוות,רצוי שיהיה חבר/ה מבוגר/ת בגיל או באישיות או בשניהם גם יחד.
תפקידו לנהל את כל נושאי ההדרכה - טכניים וחינוכיים. מסגרת עבודתו מוגדרת כתפקיד,
וימי עבודה יקבל כראות עיניו, כאשר הנחייתנו מדברת על מכסימום שני ימי עבודה בשבוע.
צוות ההדרכה יהיה מורכב מחברים/ות צעירים/ות בוגרי צבא אשר מוכנים לקהת על עצמם עבודה חשובה זו, וכל שהם זקוקים לו הוא ראש על הכתפיים ורצון לקדם פעילות תנועתית חשובה.
מח' גרעינים דואגת להשלמת הכשרתם למילוי המשימה ע"י סמינר הכנה יסודי למדריכי גרעינים, וימי עיון סדירים במשך תקופת ההדרגה.
עבודה המדריכים גם היא מוגדרת כתפקיד שלא על חשבון עבודה. במידה ויש צורך בימי עבודה למטרות שונות כמו, מפעלים תנועתיים וקיבוציים, הרי שילקחו ימי עבודה באישור,
רכז הגרעין ובתאום עם מוסדות הקבוץ.
2. התנועה מקימה את הגרעין, משבצת אותו ליעדו ומסמנת לו קבוץ אומן.
3. במאי שנה זו יערך טכס הכרזת הגרעינים אשר אחריו מקבל עליו הקבוץ את האחריות להובלת הגרעין.
בשלב זה נכנס המרכז לעבודה עם הגרעין, מכיר את הקבוצות ואת מדריכיהם. במשך החודשים הבאים, בהתאם לקצב סיום עבודתם של שליחי התנועה המדריכים אה הקבועות, יכנסו מדריכים מהקבוץ האומן ויקבלו את הקבוצות.
הגרעין מורכב מארבע קבוצות מקיני השוה"צ בהתאם לחלוקה גאוגרפית;
אנו משתדלים שיהיו הקבוצות קרובות זו לזו ואל הקבוץ האומן, אך עדיין נשאר המרחק רב דיו.
2/...
מפלגת הפועלים המאוחדת.- המרכז
מחלקת ארגון
איתמר בו-אבי 4 736 64 תל-אביב טל 244244
ת.ד 1777 61016 ת"א.
תאריך 25 בפברואר 1985 מסי 26/85
לכבוד חנה רחמן משמר-העמק
שלום,
הנדון: כיסוי שיחות טלפון.
הננו מאשרים לך כיסוי שיחות הטלפון ממשמר-העמק, למען פעילותך בסניפי האיזור. כנהוג, על הקיבוץ להזדכות דרך מפ"ם. באיחולי המשך פעילות ברוכה.
העתקים:
חנן ארז שייקה גורן שלמה קיבריק ולדי מורג
משה סוקר.
הנדון: רשימת הי"גמללם מקיבוצבם - אישור
עתה,לאחר עבודה ומחשבה רבה,הגענו לסיומה של הרכבת משלחת הי"גמלים החדשה. כל שנותר הוא לקבל את אישורכם לבקשתנו - יחד עם ברכת הדרך עבור נציגיכם החדשים בתנועה.
מצורפת בזה רשימת הי"גמלים לעתיד,לאישורכם. לגבי אחדים,עדיין לא קיבלנו שחרור משלטונות הצבא.ברגע שתתקבל תשובה כלשהי - נעדכן אתכם.
את שנת העבודה אצלנו פותחים חי"גמלים בהנחיית הסמינר הצופי לכיתות טי,ובהנחיית הסמינר הצופי-נודד לכיתות י,. זה כולל שבוע הכנה + שבוע סמינר.
תאריכים:
הכנה - צופי (לכיתות טי) - 3/8/86 - 29/7
הכנה - צופי-נודד (לכיתות יי) - 26/7/86 - 22/7
סמינר ט' - מתקיים ב ־ 3 מחזורים: 11/8 - 6/8
16/8 - 11/8 21/8 - 16/8
סמינר י' - מתקיים ב ־ 10 מחזורים,בדרוג של יום, החל ב - 29/7 (אורכו - 5 ימים).
אבו מייחסים חשיבות רבה למעורבות המשלחת החדשה בסמינרים הצופיים,ולכן יציאתם אליהם מוגדרת על־ידינו - כחובה.
סמינר המשלחת החדשה יתקיים בתאריכים: 29/8/86 - 24,בגבעת-חביבה, ואחייב - פיזור לקומונוה. אנו מקווים לשיתוף פעולה מלא.
בברכה צוות גיוס י"ג ההנהגה הראשית
------גזור ושלח---------------גזור ושלח--------------גזור ושלח-------------------
אל:
צוות גיוס י"ג קיבוץ_______________________
ההנהגה הראשית
בצלאל יפה 7 שם המאשר____________________
תל-אביב 61140
אישור
הננו מאשרים את יציאתם לתנועה של:
1. מורן בזנר
2. לילך קמינסקי 7._______________________________________ 11.____________________________________________
3. נירית חזן 8 _______________________________________12 .____________________________________________
4. טלי כהן 9.___________________________________________
5. ג'קי מוריסון - המתנה
אל:
מזכיר הקיבוץ סדרני עבודה
קיבוץ משמר העמק
הסתדרות השומר הצעיר בישראל ההנהגה ראשית
חינוך 23.6.86
קיבוץ משמר העמק
משמר העמק 9/7/86 .
צוות גיוס י"ג
ההנהגה הראשית
בצלאל יפה 7
תל-אביב 61140
הנדון: התחלת שנת פעילות הי"ג (מכתבכם מיום 23.6)
הסתדרות המומר הצעיר בישראל ההנהגה_______________________הראשית
אוג' 86
לכבוד:
מזכיר הקבוץ
מרכז המשק
מרכז העבודה
הנח"ש
קיבוץ................
הנדון: י"ג - מדריך השוה"צ בתנועה - נוהלים והנחיות
לפניכם ריכוז נושאים ונהלים הקשורים בעבודתו של הי"ג בתנועה.
* מועד יציאה; מחצית אוגוסט (למעט מיקרים של יציאה מוקדמת - למפעלי הקיץ).
* מועד סיום: ראשית ספטמבר. 1986
* אש"ל: המדריך מקבל אש"ל חודשי מגזברות ההנה"ר דרך גזבר הקומונה בה הוא גר. גובה הסכום נקבע עפ"י הנחיות המח' לכלכלה בקבה"א וגזברות ההנה"ר.
* תלושי אוכל " למסעדה הקבה"א, ינתנו כנגד חיוב המדריך בגזברות הנה"ר (א. צהריים).
* כלכלה - (אוכל מהקיבוץ) - המדריך זכאי לסכום מוגדר הנקבע עפ"י הנחיות המח' לכלכלה
בקבה"א וגזברות הנה"ר והמעודכן בהתאם. בסכום הנ"ל זכאי המדריך לקנות מצרכי מזון בקיבוץ. הקיבוץ יזוכה עם הגשת החשבון לגזברות ההנה"ר של השוה"צ.
־ הנה"ר לא הזכה קיבוצים עבור לקיחת מזון ע"י מדריכים לטיולים ומפעלים שונים ללא תיאום ואישור מוקדם.
* עבודה: הקבוץ יזוכה מדי חודש עבור פעילות הי"ג בתנועה למעט שבתות וימי העבודה של הי"ג בקבוצו בימים א' ו- ב' בכל שבוע.
- שחרורים מחובה העבודה בימים הנ"ל או בחלקם יהיו באשור ההנהגה בלבד.
* הוצאות נסיעה - התנועה מחזירה למדריך את כל הוצאות נסיעותיו לעבודתו התנועתית אם ע"י הוצאות "כרטיס אגד חופשי". או תחזר כספי לפי הגשת כרטיסים.
־ קובוצים בהם קיים הסדר של "כרטיסי אגד חופשיים" לחברים, יגישו אחת לחודש חשבון הוצאות נקיעה לגזברות הנה"ר לפי מספר המדריכים ויזוכו בהתאם.
־ אנו לא נוציא כרטיסים למדריכים אשר בקיבוצם קיים ההסדר הנ"ל, וזאת ע"מ לחסוך בהוצאות כספיות מיותרות.
־ הקבוץ לא יזוכה עבור נסיעות י"ג ברכב פרטי אלא אם התקבל אשור מרכז הרבב בהנה"ר.
* גניבות - במקרים בהם ייגנב בסף אישי או רכוש פרטי של המדריכים, ולאתר בירור ובדיקת הנושא, תכסה התנועה 1/3 מערך הגניבה. 1/3 יכוסה ע"י המדריך ו- 1/3 ע"י הקיבוץ. וזאת בהתאם להצגת הקבלה על הקנייה.
* נסיעות לחו"ל - אנו מתנגדים עקרונית לנסיעתם של מדריכים לחו"ל, שלא מטעמנו ולא באישורנו, בתקופת ההדרכה בתנועה.
* נושאים נוספים שיועלו וידרשו בירור - ירוכזו ויטופלו ע"י מזכיר ההנה"ר.
בברכה,
יעקב יואלי מזכיר התנועה
תנועת השומר הצעיר בעולם
הלשכה המרכזית
19.9.86
אל
מזכיר הקבוץ,
שלום רב,
הנדון: מפעל"תפוז 87".
מפעל "תפוז" נכנם לשנתו ה-15 ומהווה את אחד המפעלים המוצלחים של התנועה הציונית. . שנה לאחר שנה הנא מצליח להביא לארץ כ-1500 נערים ומגרות יהודים מארצות דרום-אמריקה לתקופה של חודשיים.
נוער זה, החוזר לארצות המוצא, שליח נאמו לארץ, וחלק לא קטל חוזר שוב , במפעלים נוטפים, עולים ומצטרפים לקבוצנו.
מפעל "תפוז" תלוי רובו ככולו בהיענות החינבית של התננעה הקבוצית בכלל והקבוץ הארצי בפרט. על כל, מזכיר/ה יקר/ה, אנו פונים אליך לרתום את קבוצך למפעל חינוכי ציוני זה, וכך גם לתרום וגט להבנות ממנו. גם בנינו וגם חברינו יהנג מהמפגש עם נוער יהודי מחו"ל.
אלו התנאים והפרטים בקשר לקבוצה:
1. הקבוצות מגיעות בחודשים ינואר - פברואר לארץ.
2. כל קבוצה מונה כ-20 נערים ונערות + מדריך,
3. הקבוצה תשאר חורש רצוף בקבוץ, ולאחר מכן יש תוכנית של סמינרים וטיולים, שלא קשורים לקבוץ ולא על חשבונו.
4. אפשר להזמין קבוצה לחודש ינואר או פברואר,לפי הצרכים שלכם, או שתי קבוצות, כל אחת לחודש ימים.
אנא, שילחו את תשובותיכם החיוביות במהירות, על גבי הפפח,
בברכת שנה טובה דב מילמן רכז "תפוז"
אל
דב מילמן, הנהגה עליונה
שלום רב,
קבוץ
1. מעוניו בקבוצת "תפוז" לחודש ינואר (1-29)
לחודש פברואר (2-27) (מחוק את המיותר)
2. אנו מעונינים בקבוצות תפוז לחודשיים, ינואר ופברואר.
ספר:
אליהו שדמי
"לידתה של תנועה - (פרקים בתולדות השומר-הצעיר 1927-1913)"
ראה: ספרית הארכיון מס' 194
לכל השומרים חזק!
הנה לבשנו חולצה כחולה, עולה
16.5.87
כתבה בשם ההורים: דינה כספי
5-3II/13
טופס תשלום בעד מחנה עבודה
משה
משה אכמון
רכז משק
בינילילדי "סביון"-ל"ג בעמר תשמ"ו
פנקס
לשומר
1986
סביונים חזק!
חשבנו מה לתת לכם עם כניסתכם לתנועה. משהו חגיגי? לא, זה ודאי לא מועיל. משהו מתוק? זה טוב, אבל נעלם חיש מהר. משהו עמוק וספרותי? הרי ממילא לא תקראו את זה. ואז עלה רעיון בדעתנו לתת בידכם משהו מועיל. מאד, מאד מועיל. תארו לעצמכם, ערב בא. לפתע בעיצומו של משחק מלהיב אתם נזכרים: מחר טיול. מה עוטים? צריך להכין ציוד. ומתחילה התרוצצות ושאלות: מה לוקחים? כמה לוקחים? איפה אורזים ואלף ואחת שאלות טורדניות. אל דאגה חברים. יש פנקס, הפנקס שהוריכם נתנו בידיכם ובו הכל מכל כל בו.
1
ציוד למחנה? יש. אביזרי פיקניק? יש. עזרה ראשונה, שניה, שלישית - כמה שתרצו. ועוד עצות יש ויש. למשל: מה עושים כשמשעמם, ומשתררת מין שתיקה עמוקה והכל זזים על יד המדורה באי שקט? צדקתם! שרים שירי "איכה״ (של פעם). אבל איזה שירים שרים. הכל כמוכר בפינקם מ״מתנוסס הנם על תורן" ועד ״חולצה כחולה״ וכל מה שבין לבין. אנחנו יודעים שהנוער של היום איננו הנוער של הלילה, ובכל זאת עם כל הטרנזיסטורים והווקמנים, והדיגיטלים, שק שינה נשאר שק שינה ופחית בישול עושים משימורי מלפפונים ומה שחשוב ביותר: שומר נשאר שומר תמיד.
אז עשו שימוש בפינקס הזה מה שיותר ומה שיותר טוב. ודעו כי אנו מתרגשים מאד מאד בראותנו את החולצות הכחולות עם השרוך הלבן מלובשות עליכם.
חזק ואמץ
ההורים
ל״ג בעומר תשמ"ו
התנועה
והקן.
1. השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה.
2. השומר הוא חלוץ השחרור הלאומי של עמו ומולדתו ונאמן לערכי תנועת הפועלים החלוצית והלוחמת.
3. השומר הוא איש עבודה ומגשים בקיבוץ השומרי.
4. השומר לוחם לשוויון, שלום ואחוות עמים.
5. השומר הוא אח נאמן לחברה השומרית וסר למשמעת מדריכיה.
6. השומר פעיל בחברה ומקיים יחסי רעות ושיתוף עם חבריו.
7. השומר חובב טבע, לומד להכירו ומושרש בנוף מולדתו.
8. השומר אמיץ, עצמאי, ומלא תקוות נעורים.
9. השומר מחשל את אופיו וחותר לשלמות רוחנית וגופנית.
10. השומר ישר וטהור בהליכותיו. יוצר ומגשים סגנון חיים חלוץ (אינו מעשן, אינו שותה אלכוהול ושומר על הטוהר המיני).
דברות השומר
הנוסח הראשון של דברות השומר -(מתוך פנקסי - ורשה 1918)
דברות השומר הצעיר
א) השומר הוא איש אמת.
ב) השומר הוא נאמן לאלוהי ישראל,
לארץ אבותיו ולעמו.
ג) השומר הוא אחיעזר ואחיסמך.
ד) השומר הוא אח לשומרים.
ה) השומר הוא איש חיל.
ו) השומר הוא חובב הטבע.
ז) השומר הוא שומע לפקודת ראשיו.
ח) השומר הוא עליז ורענן.
ט) השומר - דרכו לחסכון.
י) השומר הוא טהור במחשבתו, בדבריו
ובמעשיו.
ההבטחה
( ההבטחה מובטחת ע״י השומר בל"ג בעומר לאחר עברו לשכבה ב׳)
"הנני מבטיח הבטחה שלמה לחיות חלוץ נאמן לעמי, ארצי ושפתי, להיות מגשים ולוחם לחיי צדק, אחור. וחופש בחברה האנושית ולמלא את דברות השומר."
ההימנון
תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים עפרות ארצנו באשר הם שם אל יפול רוחכם - עליזים מתרוננים בואו שכם אחד לעזרת העם !
מי בז ליום קטנות ? הבוז למתלוצצים! מלטו את עמכם ואתים עשו עד נשמע מראשי ההרים מתפוצצים קולות אדוני הקוראים: עלו!
(ההמנון השומרי ״ברכת עם״ לח.נ.ביאליק)
התקוה
כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה ולפאתי מזדה קדימה עין לצי וו צופיה -
עוד לא אבדה תקותנו התקוה שנות אלפים להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים.
11
משלחת ילדי המוסד:"הקימו קן להשומר הצעיר"
רות מוסרת לנו: "שיחקנו במשחקים צופיים באותו יום בו היתה ישיבה של ועדה מוסד. החלטנו לכן לבחור במשלחת שתפנה לועדה בדרישת להקים את הקן" "הועדה קיבצה את הצעתנו והחליטה לדון באופן ספורט על סידור הדבר. הקן קם, הלא הפך מיד להיות דבר עצמאי של החניכים. כאן התחיל ויכוה שנמשך הרבה שנים. שני אנשים שייצגו שתי השקפות: בן עמי גורדון ופולי. מה היה ההבדל? הויכוח היה: האם חברת הילדים באותו מוסד חינוכי והקן
התנועתי הן שתי יישויות נפרדות לגמרי? או האם יש זהות ביניהן?״ (1938)
מבנה הקן
הבנה הקן השומרי הלה מבוסס על חלוקה לשכבות על פי הגיל. שבבת ״בני הצדה״ (גיל 12-14) סמליה היו: סמל ״בני מצדה" ועניבה ירוקה
שכבת ״צרפים״ (גיל 14-17) סמליה - ״סמל צופים״ לעניבה כחולה
שכבת בוגרים - (מגיל 17 למעלה,) סמליה סמל ברברים לעניבה שחורה
המעבר משכבה לשכבה נעשה מדי שנה בשנה במפקד החגיגי בל״ג בערטר (עד שנת 1970)
״השומר הוא איש חלל" ולכן -
עשרת הדברות לשמירת הבריאות
א) מדי בוקר בבוקר רחץ פניך, צוארך וידיר! הרוק שערות ראשך!
ב) בוקר וערב נקה את פיר, וגם את שיניך תנקה במברשת.
ג) נטול ידיך לפני אכלו ושתותך ולפני עלותך על משכבך.
ד) טבול את גופך במים לעיתים תכופות.
ה) יהיו בגדיך טהורים ונקיים.
ו) אל תירוק על הריצפה.
ז) אכול לאיטך ולעוס כראוי.
ח) חדש אויר חדרך לעיתים קרובות.
15
ט) יחיו מקומות משחקיו רחוקים מגלי-אטפח וזבלים.
י) תהי קומתך זקופה! הבלט חזך והרם ראשך!.
(מתוך "פנקסי״ ורשה 1918)
צופיות
קשר מוט
כאשר ראש מוט נמצא בתחום הישג היד וחופשי אפשר להלביש עליו את הקשר. עשה 2 טבעות בכיוון אחד (ימיך על שמאל וימין על שמאל). הנה את התחתונה מעל לעליונה והלבש על מוט. קשר זה משמש יסוד לכפיתות. הבטח את הקשר!
48
קשר שטוח
קשר זה משמש לחיבור חבלים שווים בעובים. בשעת עשייתו השבח שאותו החבל אשר הונח מלמעלה בשעת הסיבוב הראשון ינוח מלמעלה גם בשעת הסבוב השני. (ימין על שמאל, שמאל על ימין), שאם לא כן יתקבל "קשר סבתא" העלול להפתח בקלות. ועם המתחו קשה מאד ולעיתים אף אי אפשר להתירו.
כפיתה מרובעת
משמשת לכפיתה ניצבת של שני מוטות, והיא החשובה שבין הכפיתות.
התחל בקשר מוט על המוט הראשית (לרוב המוט המאונך) ושזור את קצה החבל הקצר. החבל הארוך צריך לצאת מצד המרט וצא מאמצעו. הצלב את המוט השני על הראשון באופן שיבוא מעל לחבל והתחל בליפרפי מבנה. על המרט הראשית עובר כל לפרף מחוץ לליפרף שלפניו. רעל המוט השני - מפנים לו. אתרי 4 ליפופי מבנה התחל בליפרפי מתיחה וסלים בקשר מוט על המוט המאוזן. באותו צד שבר התחילה הכפיתה.
20
כתבי סתר
מתאימים להצפנת מידע סודי בתנאי מחמרת. שימושי בפעולות ובמשחקים צופיים. השומרים תשתמשו בכתבים שונים:
1. כתב מורם
2. אלפא-ביתא רבועית
3. סימנים צופיים
4. מפתח מספרי
5. אלפא-ביתא מספרית
6. מיני דיו נעלמים (לימון, חלב,וחומרים
כימיים).
21
כתב סתר - אלפא ביתא רבועית
אבג דהו זחט (א-
יכר למם נןס (ב -
עפף צץק רשת (ד -
כתב מורס
א. . -
ב - . . . ג - - . ד - . .
ה - - -
ו .
ז - - . .
ח . . - .
ט . . -י . . כ - . -ל .
מ - -ב - . ה - . - .
ע . - - -
פ. . — . צ . - -ר . - . ט . . . ת -
רשימת ציוד לטיולים שק שינה
תרמיל נעלים גבוהות
מימיה מנעל נוסף
אולי כובע!
פנס
מברשת שער
מברשת שיניים + משהה סבון
בגדים לפי עונות השנה: 2 זוגות גרביים לכל יום. תחתונים לכל יום גופיה מגבת
25
עזרה ראשונה אגד מדבק יוד
תחבושת
תחבושת אלסטית צמר גפן מספריים אקומול אהיסטון
טיודנטל - נגד כוויות חומר נגד שזוף קומפלר - נגד עקיצות.
Zb
עזרה שניה ניר טואלט לגנין סברו כלים סקוטש - ננס סיכות בטחון שרוכי נעלים נרות
כלי תפירת חבל תמ״ח
תפריטים של מאכלים מהטבע ** תה זוטה;
- מרתיחים מים בכלי שיספיק לכולם
- קוטפים עלים וענפים של זוטה לבנה
- כאשר המים רותחים מכניסים את הזוטה למשאירים עד שהמיס מקבלים יצבע ירלק-חלם (כמו של תה).
- מורידים מהאש ומוסיפים סוכר לפי הטעם.
** פיתות עם זאתאר
- קוטפים עלי זאתאר (אזוב) ומטגנים בשמן בהלך מחכה.
- במקביל מביכים בצק מקמח, מים למלח לעלשים פיתות קטנות.
- על כל פיתה שמים זאתאר מטוגן במרכז וסוגרים את הקצוות (כמו בורקס).
- מטגנים במחבת ואוכלים חם.
27
** אורז עם צנוברים
- מכניסים לסיר גדול כמה כוסות אורז (לפי
כמות האוכלים). על כל כוס אורז, שמים שתי כוסות מיס ומחממים.
- מוסיפים מלח ותבלינים לפי הטעם ומחכים עד שהאורז יספוג אה המים ויתפח.
- בינתיים מפצחים צנוברים וכאשר האורז מוכן, מכניסים את הצנוברים ומערבבים.
** סוכריות שומר
- שמים בסיר מים בסוכר (ביחס של כוס סוכר לכוס מים).
- מרתיחים קצת ולאחר מכך מוסיפים את עלי השומר.
- ממשיכים להרתיח עד שהסוכר הופך לסמיך.
- קוטפים מקלות ומגלגלים לסוכריות.
- אפשר להמתיק את התה עם ה״דבש" שמתקבל.
28
הכנת קציצות
מינים סונים של חלמית, מעוג, חטמית - מבטלים את הפירות הירוקים במים מבלי לפרקם ואח"ב מטגנים עם בצל.
2. סרפד - שוטפים את העלים הצעירים במים, ומבשלים (ללא תוספת מים אלא במים שנשארו על העלים לאחר השטיפה) למסך 20 דקות,
על אש נמוכה.
3. חסת מצפן - מבשלים במי שטיפה בלבד, למשך דקה אחת.
זרעים טעימים למאכל
זרעי קטניות רבות (אפון קיפח, ארבע כנפות מצוינות, מיני טופח) ודגנים (בן חיטה וסעודה, רצוי לאחר קלייה).
הכנת מרק פירות
1. פירות קטלב מצוי, עוזרד קוצני, אשחר א״י ואגם סורי יפים למאכל לאחר בישול (גם כפרי חי, אך אז האטרקציה פוחתת). רצויה תוספת סוכר ומעט עלים של זוטה לבנה.
29
משקאות מצמחי בר
קפה מבלוטי אלון
1. קולפים בלוטי אלון התבור, טוחנים אותם לאבקת ע״י שחיקה בין שתי אבנים שטוחות, מרתיחים במים (שתי כפיות אבקה לכוס משקה) וממתיקים היטב בסוכר.
הכנת תה
1. מרתיחים מים, מוסיפים בהדרגה עלים של מרווה משולשת (עלה לכוס משקה) וטועמים. כמות מרובה מדי טל עלים מקריחה את המשקה ומוסיפה לו טעם תמציתי מר. המתקה לפי הטעם. אין מרתיחים את המים לאחר הוספת העלים; הרתחה נוספת גורמת לאידוי השמנים האחרים ולאיבוד הטעם. מינים נוספים המתאימים להכנת תה הם בני מטפחת השפתניים, זוטה לבנה, כחלה חריפה,
אזוב מצוי ומליפה רפואית.
30
משקה קר דמוי לימונדה
שבים פירות בשלים (אדומים) של אוג הבורסקאים (חצי כפית לכוס משקה). מערבבים היטב (מוטב להמתין זמן מה) ואחייב ממתיקים לפי -בעם. משקה חמצמץ נוסף מחמציץ נטוי - מרתיחים מספר גבועלים במים וממתיקים.
31
הווי
שומרי
סביון חזק!
להית' שירה רונן
מתוך יומן הפעולות של קבוצת סביון
כתה ו'
פעולה 3
פעולה קרבית אומץ - הלכנו ביחד עד לפני בית הקברות, שם נעצרנו והלכנו בזוגות
ויחידים ליד בית קברות (איזה פחד...) אחר כך כשכולם הגיעו עשינו משחק שנקרא הליכת טנק״. לבסוף אחרי מאמצים ואנקות הגענו לג'מבורי ושם עשינו מדורה. שתינו קפה ושחקנו משחקים. משם ירדנו לדרך הערבה באזימוט תלול (אזימוט - קושרים חבל בין העצים וכולם יורדים לאן שהחבל מוביל אותם וזה קשה) חזרנו הביתה מלוכ-לכים וסרוטים וחבולים אך במצב רוח מצויין אכלנו סנדביצ'ים וכמובן צעקנו ״חזק ואמץ"
־35
פעולה 5 (סביון תשמ'ו)
פעולה קרבית - עזרה הדדית. הלכנו לכיוון
הר הגעש ושם התחלקנו לשלישיות שלכל ילד היה מדם.
אחד פיסח, אחד עייף ואחד אילם וככה הלכנו הלכנו כשכל ילד עוזר לחבריו בשלישיה. התפקענו מצחוק... לבהוף עצרנו וכל הקבוצה הלכה בטור -כשכולם היו עוורים ורק האחרון מכוון.
היה כיף בלתי נורמלי ומצחיק.
פעולה 9 (סביון תשמ'ו)
פעולת בוץ - הגענו לבית בשעה 20.00
והתחלנו לרדת לכוון השדות.
36 בשדות רונן לימד אותנו משחק נחמד.
אחר כך המשכנו ללכת לכוון המאגר והיו ילדים שנחשו שאנחנו הולכים למאגר. כשהגענו למאגר נורא נבהלנו. עמית פסח אמר בצחוק שבטח נצטרך לשחות בתוך המאגר. ירדנו למטה וראינו חבלים ורונן אמר שנצטרך לזחול זחילה אינדיאנית.
נורא נבהלנו. אחרי שכולם זחלו -שיחקנו תופסת ומירוצי שליחים. בדרך חזרה הבנים והבנות התווכחו מי יהיה ראשון במקלחת. הגענו הביתה והבנות היו הראשונות. כשגמרנו להתקלח ניקינו את כל הבית והלכנו לישון - רצוצים אך מרוצים!
פעולת בוץ (מעיניהם של המדריכים)
באנו לסביון וראינו את החבריה נרגשים וכמובן שואלים מה עושים בפעולה? יש משחק מכות? נגד כיתה ט'? וכו'.
בסופו של דבר יצאנו מהבית לכיוון השדות לאחר שעברנו בזהירות את הכביש, הסתדרנו בשורה עורפית להליכת לילה. היה קר והיה בוץ בכל מקום. בכל מקרה לפקודת רונן: "אויב משמאל" קפצו כולם לימין על הבוץ חוץ מכמה שפשוט התבלבלו וקפצו ישר על ה״אויב״. לאחר תרגילים קלים כולם כבר היו מאומנים היטב. פתאום נתגלה לעינינו המאגר של משמר העמק.
יאללה כולם פנימה מתבצבצים בבוץ הקפוא. כדי שכולם יהיו מרוחים טוב טוב עברו כולם זחילה אינדיאנית על הבוץ מתחת רשת נמוכה. למי שלא נמרח כולו היתה הזדמנות נוספת במשחק תופסת עכברים על שש ובתחרויות השליחים בזחילה.
כדי לראות את כושר הבניה התחרו החבריה בבנית כדורי בוץ שלא יצאו הכי הכי...
בשלב זה היו כולם כבר קפואים ומרוחים מכף רגל ועד ראש. —ימה חוזרים.
בדרך מתוכחים כמובן מי ראשון במקלחת הבנים או הבנות וקצת מקטרים שקר.
כשהגענו ליד מפעל תמ"ה עצרנו וצעקנו פעמים ״סביון חזק" ורצנו לסביון.
כשרצו כולם להוריד את הבגדים התברר שלכולם קפאו הידיים. ופשוט לא מצליחים לפתוח את הכפתורים והריצ'רצ'ים. בעזרת שירה הצליחו כולם לבסוף להגיע למקלחת והבגדים נאספו בחוץ בשקים ומי שסבל זה אולי איריס שבבוקר מצאה בית קצת מבוצבץ.
לסיכום כולם נהנו בפעולה למרות הקור והבוץ.
39
שירה הנוער שירה הנוער, שיר עתידנו שיר התחדשות בנין ועליה מן הגולה ינהרו אחינו ארץ מולדת קמה לתחיה! מי זה חולל הפלא, ארץ מולדת? מי זה הקים כל אלה, ארץ מולדת? זו ידך ידך היא הזורעת זו ידך ידך היא הנוסעת כל עוד הנוער לנו במולדת, קום יקום חזון עם ישראל!
40
להבה
להבה - עלי להבה, עלי להבה, במקבת נכה כל היום. להבה - כמוך כמונו,
כמוך כמונו דגלנו אדום.
*****
אור אדמדם מתלקח אור אדמדם מתלקח אור אדמדם מתלקח להב, נזמר לו שיר שמח נזמר לו שיר שמח. ****
41
לנדוד תשוקת שומר לנדוד, לנדוד תשוקת שומר לנדוד, לנדוד שומר הגון לא יוכל להיות אם בדעתו לא עלה לנדוד לנדוד לנדוד מן המים למדנו זאת מן המים
הנה הנחל זורם לאט וגל אל גל לוחש בלאט אל חוף חדש עליו לנדוד לנדוד לנדוד.
מחנה זה דבר רב תועלת מחנה זה דבר רב תועלת שישנו בו הרבה מעלות כשחוזרים בקיבה מקולקלת אחרי הזלילה בלילות
המרק טעמו כתפוח שטבלו את כולו בליזול והתה הוא כמו דג מלוח והחמאה מעורבת בחול...
מתנוסס הנס על תורן מתנוסס הנס על תורן מתלקחת המדורה על ההר ביערות אורן מתלכדת השורה הי קדימה אך קדימה את קולך בשיר הרימה שירו גילו העפילו במשעול.
קול קורא מהר וגבע בואו נא!
בואו צופים לחיק הטבע בואו נא!
44
שירנו מרץ שירה סוערת והיא פורצת ומפוצצת את הכל הרימו רגל, הניפו דגל נעלה נעפיל על אף הכל על אף הכל.
חולצה כחולה חולצה כחולה והיא עולה בלי שום ספק על כל העדיים...
45
פנקס זה שייך ל:
שם: ..............................
שם משפחה: ........................
תאר־יך לידה: .....................
קבוצה: ...........................
1.11
1986
