חיפוש > תוצאות חיפוש > 1.11.2.השומר-הצעיר.התנועה.2000.פומבי.hashomer-hazair

קתדרה
כוננה יהודה בן־פורת עורכים
עלי יסיף, משה ליסק, דוד רוזנטל, יהושע שוורץ
מרכז המערכת
בנימין זאב וכסלר
הוצאת יד יצחק בן־צבי
רבעון • ירושלים • דצמבר 2001
לתולדות ארץ ישראל ויישובה
קתדרה
יד יצחק בן-צבי 102 טבת תשס"ב
דוד גודבלט 7 איחוד הכהונה והמלוכה בארץ־ישראל בתקופת בית שני
יוסף פטריך 29 על הקוקוס הנעלם של איליה קפיטולינה
זהר עמר 51 'כשלג בקיץ': מוצר תענוגות בארץ־ישראל ובסוריה
יעל ויילר 63 הרעות של השומר הצעיר'; נפשיות וחלוציות בארץ־ישראל
תרע"ט-תרפ"ג
נירית שלו־כליפא 97 אנדרטת 'עבודה והגנה' בחולדה
מאירה יעקיבא 123 התיישבות חיילים בארץ־ישראל לאחר מלחמת
העולם השנייה
נתן ברון 159 הכבוד האבוד של השופט העליון: פרשת אי־מינויו
של השופט גד פרומקין לבית המשפט העליון בישראל (חלק שני)
עם הספר
צפורה טלשיר 187 - משולחן עבודתו של מחבר דברי הימים
ירון בן־נאה 191 - על נשים וחקר נשים
דוד קושניר 198 - אור על מאה עלומה
202 מקורות האיורים
204 נתקבלו במערכת
205 קיצורים
206 משתתפים 209 תקצירים
2001
יעל ויילר
הרעות של 'השומר הצעיר'
נפשיות וחלוציות בארץ־ישראל תרע"ט-תרפ"ג
תפיסת הרעות של מקימי תנועת 'השומר הצעיר' מדריכיה וחניכיה ניזונה בראש ובראשונה מתודעת זהותם היהודית; היא עוצבה תחת עולה הכבד של תחושת הגורל היהודי המשותף שהתפתחה בקרב באי הקן ה'שומרי' למול ההצהרות והאירועים שכוונו כנגד היהודים בזמנם. תודעת הזהות היהודית היא שהביאה את אנשי 'השומר הצעיר', בוגרי בתי אולפנא מסורתיים ובני משפחות מתבוללות גם יחד, להתעמק בספרות היהודית הקלסית, שנתלקטה במשך הדורות: תנ"ך, מדרשי חז"ל, פיוטים, חיבורי פילוסופיה, ספרות חסידות הבעש"ט וכתבי תנועת ההשכלה והציונות.1 ראשוני 'השומר הצעיר' הושפעו עמוקות מתנועות יהודיות בעלות רעיונות ואורחות חיים שתפניים, בעיקר חסידות הבעש"ט, ואף ראו את עצמם כממשיכים תנועות אלה בדרך ייחודית משלהם.2 ההיכרות עם תנועת החסידות המזרח אירופית הייתה אישית, משפחתית וקהילתית ואף הושפעה מכתביו ומהרצאותיו של מרטין בובר, שהעלה על נם ערכים מעולם החסידות והדגיש את מושג
מאמר זה הוא פרק מתוק עבודת הדוקטור: 'שתי קבועות מהגרים בישוב היהודי בארץ־ישראל בעשור השני והשלישי של המאה העשרים', שנכתבה בהררכתו של פרופ' ישראל ברטל, לאוניברסיטה העברית בירושלים.
1 עיינו; ד' הורוביץ, האתמול שלי, ירושלים ותל־אביב תש"ל, עמ' 11־26, 44־46, 48; י' שוהם, 'לתולדות השומר הצעיר', הדים, 79 (אייר תשל"ב), עמ' 52־53; מ' יערי, דיוקנו של מנהיג כאדם צעיר 1897־1919, בעריכת ד'
זית וי' שמיר, תל־אביב תשנ"ד, עמ' 13־26, 31־38, 52־53, וראו: א' מרגלית, 'השומר הצעיר': מעדת נעורים למארכסיזם מהפכני(1936-1913), תל־אביב תשמ"ה, עט' 26־30.
2 ראו: י' ויילר, 'הקסם של "השומר הצעיר"', קתדרה, 88 (תמוז תשנ"ח), עט' 88־94.
קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמ' 96-63
יעל ויילר
קובה לנס מבית־אלפא כשומר שדות
יעל ויילר
הרעות של 'השומר הצעיר'
נפשיות וחלוציות בארץ־ישראל תרע"ט־תרפ"ג
תפיסת הרעות של מקימי תנועת 'השומר הצעיר' מדריכיה וחניכיה ניזונה בראש ובראשונה מתודעת זהותם היהודית; היא עוצבה תחת עולה הכבד של תחושת הגורל היהודי המשותף שהתפתחה בקרב באי הקן ה'שומרי' למול ההצהרות והאירועים שכוונו כנגד היהודים בזמנם. תודעת הזהות היהודית היא שהביאה את אנשי 'השומר הצעיר', בוגרי בתי אולפנא מסורתיים ובני משפחות מתבוללות גם יחד, להתעמק בספרות היהודית הקלסית, שנתלקטה במשך הדורות: תנ"ך, מדרשי חז"ל, פיוטים, חיבורי פילוסופיה, ספרות חסידות הבעש"ט וכתבי תנועת ההשכלה והציונות.1 ראשוני 'השומר הצעיר' הושפעו עמוקות מתנועות יהודיות בעלות רעיונות ואורחות חיים שתפניים, בעיקר חסידות הבעש"ט, ואף ראו את עצמם כממשיכים תנועות אלה בדרך ייחודית משלהם.2 ההיכרות עם תנועת החסידות המזרח אירופית הייתה אישית, משפחתית וקהילתית ואף הושפעה מכתביו ומהרצאותיו של מרטין בובר, שהעלה על נס ערכים מעולם החסידות והדגיש את מושג
מאמר זה הוא פרק מתוק עבודת הדוקטור: 'שתי קבוצות מהגרים בישוב היהודי בארץ־ישראל בעשור השני והשלישי של המאה העשרים/ שנכתבה בהדרכתו של פרופ' ישראל ברטל, לאוניברסיטה העברית בירושלים.
1 עיינו: ד' הורוביץ, האתמול שלי, ירושלים ותל־אביב תש"ל, עט' 46-44,26-11, 48; י' שוהם, 'לתולדות השומר הצעיר', הדים, 79 (אייר תשל"ם, עט' 53-52; מ' יערי, דיוקנו של מנהיג כאדם צעיר 1919-1897, בעריכת ד'
זית וי' שמיר, תל־אביב תשנ"ד, עמ' 26-13, 38-31, 53-52, וראו: א' מרגלית, 'השומר הצעיר': מעדת נעורים למארכסיזם מהפכני(1936-1913), תל־אביב תשמ"ה, עט' 30-26.
2 ראו: י' ויילר, 'הקסם של "השומר הצעיר"', קתדרה, 88 (תמוז תשנ"ח), עט' 94-88.
קתדרה 102, טבת תשס"ב, עמי 96-63
הרעות של 'השומר הצעיר,
65 קתדרה
החברותא האורגנית והעדה ללא מחיצות בין אדם לאדם.3 השפעתו של בובר נמזגה בתודעתם של אנשי 'השומר הצעיר' ברעיונות הקומונה הארץ־ישראלית של הקבוצה המיישבת הייחודית דגניה אשר 'היוותה מלכתחילה צורת חיים ויישוב קומונלית מיוחדת במינה',4 וכן בעקרונות הארגון השיתופי החמוש 'השומר', שעל שמו נקראה תנועת הנוער 'השומר הצעיר'.5 הקומונה הארץ־ ישראלית הייתה לדוגמה ולמופת הן בחיי היחד של הקן ה'שומרי' הן עבור חניכי 'השומר הצעיר' שעלו לארץ. אל תוכני התודעה האלו נתקשרו מכלול של צורות ורעיונות חברתיים אשר הופיעו באירופה בשלהי המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים; הבולטים שבהם עבור 'השומר הצעיר' היו תנועת הנוער והקומונה החדשה.
מתנועת הצופיות (scouting), שהקים איש הצבא הלורד רוברט באדן־פאואל Baden-PoweiD) בבריטניה משנת 1907 שאבו אנשי 'השומר הצעיר' ערכי שדאות, ארגון וסדר, אזרחות טובה, נאמנות למולדת ומחויבות לחברה, והם אף עמדו בקשר עם באדן־פאואל.6 תנועת 'השומר הצעיר' הושפעה עמוקות מהרעיונות ומהלכי הנפש של תנועת הנוער הגרמנית 'ונדרפוגל' (wandervogel; גרמנית; ציפור נוח, שיסד קרל פישר בגרמניה בשנת 7,1901 מהנס בליהר (Blither), היסטוריון, הוגה וחבר
3 'תשוקה כבירה לחיי־הברותא עוברת עתה את כל בעלי הנפש בחיי התרבות המערבית... בני־האדם המתגעגעים לחברותא, כמהים לאלוהים. הגעגועים להתקשרות אמיתית מוליכים לאלוהים וכל ערגון לאלוהים מוליך אל החברותא האמיתית, (הדברים נכתבו בשנת 1918, וראו: מ' בובר, נתיבות באוטופיה, תל־אביב תשמ"ד, עמ'
159, 169-164). עיינו והשוו: אליהו [רפפורט], 'יום במחצבה' (מכתב אל מ, בובר), קהליתנו: קובץ, כביש חיפה ג'דה תרפ''ב, עמי 188-187 [להלן: קהיליתנו]; ש' רכב, 'ימים ראשונים', הדים, 74 (אב תשכ"ג), עמ' 25-20;
ד' הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 22-21, 52, 61-60. וראו: ה' ברגמן, הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר, ירושלים תשמ''ג, עמ' 269-246; פ' מנדס־פלור, 'חברותא וחידושה, דו־שיח כעקרון מטאסוציולוגי', הנ"ל (עורך), כאן ועכשיו: עיונים בהגותו של מרדכי מרטין בובר, ירושלים תש''ן, עמ' 100-90.
4 צ' שילוני, 'גורמים אקראיים בייסודה של דגניה: הפוגרום, בית הווכיל והחומוס', י' בן־ארצי, י' ברטל וא' ריינר (עורכים), נוף מולדתו: מחקרים בגאוגרפיה של ארץ־ישראל ובתולדותיה מוגשים ליהושע בן־אריה, ירושלים תש''ס, עמ' 410, וראו: שם, עמ' 413-408; ז' צחור, 'התגבשות מנהיגותה של העלייה השנייה', מ' נאור (עורך), העלייה השנייה, 1914-1903, ירושלים תשמ"ה, עמ' 43-26.
5 עיינו: יערי(לעיל, הערה 1), עמ' 36, 53; וראו: מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 23-22, 30-29.
6 עיינו: א' ריגר, 'כינוס מדריכי שומרים בטרנבה עילית, 31-29 ביולי 1918', א' שדמי (עורך), שלוש ועידות והעליה הגדולה, 1921-1918 (מקורות לחקר תולדות השומר הצעיר, 2), גבעת־חביבה 1984, עמ' 14-10. הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 30-29, 53. וראו: א' שמידברג, ספר הצופיות: ספר עזר לטכניקה צופית, ורשה תרצ"א, עמ' 13-5;
א' כרוך, 'כיצד התחילה התנועה הצופית העולמית', דע את תנועתך: עלון למדריך, 6 (תשכ"ב), עמ' 6-2, כרוך היה ממקימי 'השומר הצעיר' בווינה, ועם עלייתו לארץ בשנת 1919, כאשר היה למורה בבית־הספר ה'ריאלי' בחיפה, השתתף בהקמת 'משוטטי הכרמל' וה'צופים'. וראו עוד: י' בר''ש מיוחס, הצופיות: שיטת חינוך לנוער, ירושלים תשי''ז; ה' ברזל, תנועת־הנוער: קורותיה בעמים ובישראל, ירושלים תשכ"ג, עמ' 36-32; מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 25; צ' לם, שיטת החינוך של השומר הצעיר, ירושלים וגבעת־חביבה תשנ"ח, עמ' 81-56.
7 עיינו: ריגר (שם), עמ' 14-12; שלמה [הורוביץ בן־יוסף], 'מכתב אל הקבוץ', קהליתנו, עמ' 173; ר' ויינטרוב, 'דרכים של נוער' (חדרה תרפ"ג; נדפס תחילה בפולנית ב'השומר', לבוב תרפ"ד), הדים, 100 (תשרי תשל"ס,
עמ' 20-18; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 49-48, 53. וראו: W. Laqueur, Young Germany: A History of the 15-31 .German Youth Movement, London 1962, pp. ג''ל מוסה, הנופלים בקרב, תל־אביב תשנ''ד, עמ' 70-69;
י' דורון, נעורים בתנועה: קובץ מקורות לתולדות תנועות הנוער היהודיות בגרמניה 1933-1909, ירושלים תשנ"ו, עמ' 22-1; ח' ויינר, נוער תוסס בעדה שאננה: תנועות הנוער הציוניות ו'החלוץ' בגרמניה, א, תל־אביב תשנ"ו, עמ' 42-15; לם (לעיל, הערה 6), עמ' 107-82; ח' שצקר, נוער יהודי בגרמניה בין יהדות לגרמניות 1970-1945, ירושלים תשנ"ח, עמ' 167-130.
קתדרה 66
יעל ויילר
ה'וונדרפוגל',8 ומגוסטב וינקן (Wyneken), הוגה רעיונות חדשים בחינוך הנוער, ובמיוחד רעיון קהילת הנוער;9 רעיונותיהם של אלה הועברו אל אנשי 'השומר הצעיר' גם על־ידי זיגפריד שמעון ברנפלד (10.(Bernfeld
תנועת הנוער הגרמנית ביקשה ליישם מכלול מושגים ורעיונות שאמורים היו לכונן את תרבות הנוער החדשה: שוטטות בחיק הטבע והתקרבות מחודשת אליו; חוויית הכוליות; אחריות עצמית; חברותא ורגשי רעות ואחווה המבוססים על גיל הנעורים ובמידה רבה על המגדר הזכרי ועל המוצא האתני המשותף, ולא על המשפחה, המעמד החברתי ומקום הלידה. תנועת הנוער הגרמנית החופשית הדגישה מנהיגות כריזמטית צמודה, טבעית ולא דמוקרטית; השפעה על העמדות הנפשיות של החניך; שאיפה לקיים חברת מופת בתוך הברית (11;(Bund סלידה, מורת רוח והתנגדות כלפי הערכים השמרניים והכובלים של חברת המבוגרים והחינוך הישן אבל גם כלפי השינויים, המהפכות והמהפכים התמידיים של המערכות החברתיות, הכלכליות והטכנולוגיות המודרניות, על המשבריות הכרוכה בהן.12 אך תנועת הנוער היהודית הציונית והחלוצית, שלא כתנועת הנוער הגרמנית, הייתה מכוונת אל יעדים מוגדרים של הגשמה, ובכך חרגה מההגדרה של תנועת נוער חופשית.13
8 עיינו: ה' בליהר, פרק מתוך 'תפקיד הארוטיקה בחברה הגברית' (תרגמה ד' רופייזן), א' שדמי (עורך), קורות, תעיות, השפעות (מקורות לחקר תולדות השומר הצעיר, 4) גבעת־חביבה 1986, עמ' 51-43: (יש לציין כי בליהר היה אנטישמי מובהק). עיינו והשוו: נשר [אדלר], 'מיומן הקיבוץ', קהיליתנו, עמ' 81; מ' יערי, 'סמלים תלושים',
א' שדמי (עורך), אל עיקר־חי־וקיים 1923-1920 (מקורות לחקר תולדות השומר הצעיר, 1), 1984, עמ' 69-60.
יערי (לעיל, הערה 1), עמ' 37, 53; רכב (לעיל, הערה 3), עמ' 25-20; א' הכהן, 'במערכות התרבות בימינו' (1936), הדים, 96 (כסלו תשל''ס, עמ' 10-9; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 53.
9 עיינו והשוו למשל: ג' וינקן, פרק מתוך 'בית הספר ותרבות הנוער'(תרגמה ד' רופייזן), שדמי, קורות (לעיל, הערה 8), עמ' 42-38. על וינקן, אשר יצר את המושגים Freie Schulgemeinde (קהיליית בית הספר החופשית) jugendkulmn (תרבות הנוער), ראו: ה' ברגמן, 'גוסטב וינקן', החנוך, ה (התרפ''א), עמ' 27-21; ש' יצחקי, 'על גוסטב וינקן', החינוך המשותף, 90 (אוקטובר 1976), עמ' 55-47. בקרב אנשי 'השומר הצעיר', עיינו והשוו: ויינטרוב(לעיל, הערה 7), עמ' 19; ד' הורוביץ, 'עמדתנו בתנועת העובדים', קהיליתנו, עמ' 119; הנ''ל (לעיל, הערה 1), עמ' 49-48, 53.
וראו והשוו: א' שדמי, 'הקדמה', הנ"ל (לעיל, הערה 6), עמ' 2; מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 31-23, 98-97; מינץ,
חבלי נעורים: התנועה השומרית 1921-1911, ירושלים תשנ"ה, עמ' 134-132. לם (לעיל, הערה 6), עמ' 104-99. בארץ ניסה בשנים תרע"ט-תרפ"ג(1923-1919) א' בירם, מנהל 'בית־ספר תיכוני וריאלי' בחיפה, להקים 'עדת בית ספר', אך הניסיון נכשל. ראו על כך: י' דרור, 'החינוך היהודי בחיפה בתקופת המנדאט', מ' נאור וי' בן־
ארצי(עורכים), חיפה בהתפתחותה 1948-1918, ירושלים 1989, עמ' 213.
10 ברנפלד ייסד וערך בווינה באותן שנים את כתב־העת 'ירובעל' (jerubaal) והיה בקשר הדוק עם א' ריגר, מ' יערי וא' רפפורט, ממייסדי 'השומר הצעיר', ועם חניכים נוספים של התנועה, אשר ביקרו במוסד החינוכי שניהל, שבוסס על משנתו של פרויד, בשם Kinderheim Baumgarten. עיינו: ז' ברנפלד, העם והנוער, תרגמה ע' קורנפלד, תל־
אביב 1948, עמ' 58. וראו: ש' יצחקי, 'על זיגפריד ברנפלד', החינוך המשותף, 94 (דצמבר 1977), עמ' 64-52; ש' יצחקי, וזה סיפור המעשה (על תולדות הפסיכואנליזה בחינוכנו), החינוך המשותף, צצו(ספטמבר 1989), עמ' 86;
ר' אלבוים־דרור, המחר של האתמול, א: האוטופיה הציונית, ירושלים תשנ''ג, עמ' 87. עיינו והשוו: הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 53-52, 61-60; יערי(לעיל, הערה 1), עמ' 36; א' הכהן, נתיבי הקיבוץ, מרחביה ותל־אביב תשל"ג, עמ' 313. וראו: מרגלית (לעיל, הערה 1), עמי 23, 29; שדמי, הקדמה(לעיל, הערה 8), עמ' 7; מינץ(לעיל, הערה 9), עמ' 259-255; לם (לעיל, הערה 6), עמ' 104-99; שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 153-152.
11 ראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמי 147-144.
12 ראו: א' כרוך, 'התהוותה ומהותה של תנועת הנוער', דע את תנועתך: עלון למדריך, 6 (תשכ''ב), עמי 8-6. שצקר (שם), עמ' 167-130.
13 'תנועות הנוער שלנו אינן תנועות נוער חופשיות, הן גם אינן תנועות למען הנוער - אלא תנועות נוער
הרעות של 'השומר הצעיר'
67 קתדרה
חיים שצקר הראה שהדפוסים ומערכי החינוך ואורח החיים של תנועת הנוער הגרמנית החופשית ושל תנועת הנוער היהודית, שהושפעה ממנה, כוננו מתוך תפיסה יריעתית מורכבת, שנשזרו בה רעיונות דיאלקטיים על הרע ועל הטוב; רעיונות מיסטיים על הגלוי ועל הסמוי מן העין ורעיונות מהפכניים על המצוי ועל הרצוי לעתיד לבוא. תנועת הנוער, הנדמית כתופעה מלאת רעננות, שמחת חיים ותקווה, היא בעצם פרי מצב משברי של כאב וייאוש. תנועת הנוער חותרת ל'שינוי מוחלט של האדם. מבחינה היסטורית, יש לדרג אותה בין אותן התנועות העולות מידי פעם בדברי ימיו של האדם, תנועות המבקשות לחולל בו שינוי ותמורה. הציבור מעריך אותן אם בלגלוג כחבורת הוזים שלא מעלמא הדין, אם כסימפטום עמוק ואמיתי של "המצב האנושי", כתגובה וניסיון לשינוי על־ידי עצם מהותם וקיומם'.14
תופעת תנועת הנוער החדשה מובנת בעזרת ההבחנה המושגית בין Gesellschaft (גרמנית: ציבור, התאגדות) לבין Gemeinschaft (גרמנית: חברותא, קהילה), ההבחנה שיצר הסוציולוג הגרמני פרדיננד טניס (Tonnies) בשנת 15.1887 הבחנה זו חלחלה ו'מונחת ביסוד רוב הניתוחים הביקורתיים של החברה המודרנית';16 ובכלל זה בהגותם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס,17 של גוסטב לנדאואר,18 של בנימין זאב הרצל9' ושל אהרון דוד גורדון.20 הבחנה זו היא גם אחד מעקרונות המפתח של ערכי תנועת הנוער החדשה, אשר מחנכיה הטיפו בדרכם להעדפת הקהילה על פגי החברה המודרנית המנוכרת, ההולכת ומשתנה.21 בתביעה זו הכשירו דורות של צעירים
עצמאיות (פחות או יותר) תחת חסות ציבורית' (כרוך [שם], עמ' 7). ראו גם: שצקר (שם), עמ' 150, הערה 63;
עמ' 155-154. ראו: שצקר (שם), עמ' 194־197.
14 שצקר (שם), עמ' 155. ראו גם: הנ"ל, 'לתולדות ה"קמארדן" - גילגוליה של תנועת נוער יהודית בגרמניה', דברי הקונגרס העולמי השישי למדעי היהדות, ב, ירושלים תשל''ו, עמ' 293-283. הנ"ל, 'ייחודה של תנועת נוער', י' כוכבי (עורן), תנועות הנוער הציוניות בשואה, חיפה תשמ''ט, עמ' 11-5. דעה אחרת ראו: מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 18-9. וכן ראו: R. Kahane with T. Rapoport, The Rise of Youthfulness: Informal Youth Movement in A 33־29 .Comparative Perspective, 1997, pp
15 עיינו המהדורה האנגלית: 1955 F. Tonnies, Community and Association, trans. Ch.P, Loomis, London, עיינו והשוו: א' הכהן, 'עצרת זכרון למרטין בובר', הדים, 82 (כסלו תשכ''ט) 1969, עמ' 91-90.
16 י' אריאלי, היסטוריה ופוליטיקה, תל־אביב תשנ"ב, עמ' 129.
17 עיינו למשל: ק' מארקס ופי אנגלס, 'מניפסט של המפלגה הקומוניסטית' (1872), הנ''ל, כתבים נבחרים, א, תרגם מ' דורמן, מרחביה 1955, עמ' 22-7.
18 'העדות מתחברות על יסוד הסכם מתוך נגיעה לשיתוף, בהשאירן חופש וכיוון לכל יחידה חברתית, אם היא זקוקה לכך, העדות אינן סובלות שלטון, הן בונות להן רקמה אנרכית בהתחברותן החופשית' (מ' יערי, 'מתוך התסיסה', הפועל הצעיר, י"ט בשבט תרפ''א, עמ' 14). על יערי בעניין זה עיינו: ג' שלום, מברלין לירושלים, תל־אביב 1981, עמ' 179-178. עיינו והשוו: ג' לנדאואר, 'דרך התבדלות - אל החברותה: הישוב השיתופי', יסעור (עורך), כתבים ומכתבים, תל־אביב 1982, עמ' 41-27, 81-77. וראו: י' הר־צל, 'העדה',,' זנדבנק (עורך), גוסטב לנדאואר, תל־אביב תרצ"ט, עמ' 133-126; א' יסעור, גוסטב לנדאואר האיש ומשנתו האנרכית, תל־אביב 1985, עמ' 10.
19 ראו למשל: אלבוים־דרור (לעיל, הערה 10), עמ' 123-122.
20 ראו למשל: נ' רוטנשטרייך, האומה בתורתו של א.ד. גורדון, ירושלים [חש"ד], עמ' 20.
21 על מושג החברותא (Gemeinschaft) בתנועת הנוער האירופית בתחילת שנות העשרים ראו: י' עובד, 'ראשית ה"ברודרהוף" בסנארץ ותנועות הנוער הגרמניות', שורשים, ח (תשנ"ס, עמ' 99-87; ת' שולצה, 'להתבגר בעולם של תעתוע, משמעותה של תנועת הנוער בגרמניה בחיי בוגריה', שורשים, ח (תשנ''ד), עמ' 74-67; שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 150-147.
קתדרה 68
יעל ויילר
לאורח חיים מעין צבאי, להערצה מחודשת של סמלי החברה ומנהיגיה וכן למחאה כלפי 'ההפיכה המתמדת של הייצור, ההתערערות הבלתי־פוסקת של כל הנסיבות החברתיות, אי־הבטחון המתמיד והתנועה המתמדת... כל המיוחס והקבוע־ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין'.22 23 24 ייתכן כי תביעה זו גם סייעה לקבלת רעיונות חברתיים טוטליטאריים בנוסחתם המודרנית כפי שהופיעו במהלך המאה העשרים.23 24
בתודעת אנשי 'השומר הצעיר' הראשונים הורכבו יחדיו מערכי המושגים והרעיונות של 'לנדויאר ובובר עם ה-"Gemeinschaft" שלהם, בליהר עם האידאה שלו של קיסרות גרמניה [Die idee des 24.[Deutschen Reiches בדומה למשנתו של משה הס,25 הרעיון כי 'עצם התחיה [הלאומית] תבוא על־ ידי העדה היוצרת [Gemeinschaft von Gemeinden]',26 היה עבור אנשי תנועת 'השומר הצעיר' הראשונים בארץ מענה על האיום האנטישמי ועל תחושת 'הריקנות האיומה שמסביב'27 ופתרון לצימאון הפנימי הגדול, לחיפוש ולגעגוע הנפשיים התהומיים.
רעיונות אלו השתרגו בתודעתם של אנשי 'השומר הצעיר' באותה תקופה במארג ייחודי משלהם והצטרפו אל תפיסת העולם של הוגים, מייסדים וחברים של קומונות בני זמנם.28 במזרח אירופה ובמרכזה נוסדו באותו זמן קומונות רבות כחלק מתנועה קומונלית עולמית שחוללו בעיקר צעירים לאחר מלחמת העולם הראשונה באירופה, באמריקה ואף ביפן29 כתגובה על שינויי המודרנה על אף ההבדלים ההיסטוריים, הרעיוניים והחברתיים ביניהם שותפים היו אנשי הקומונות לרעיונות מהפכניים דתיים, דתיים־אנרכיסטיים, הומניסטים־חילוניים וסוציאליסטיים שעיקרם תיקון האדם והעולם,30
22 מרקס ואנגלס (לעיל, הערה 17), עמי 10.
23 במחקר רווחת ההנחה שהאידאולוגיה ודרכי ההתארגנות של תנועות הנוער בגרמניה הכשירו דור שלם לבחור מסגרת מדינה טוטליטרית, בעלת מנהיגות כריזמטית כמעין המשך טבעי של תנועות הנוער, בחינת 'חברותא' מורחבת לכלל העם. ראו גם: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 135.
24 ה' [ש' הורוביץ בן־יוסף], 'שנה אחת וקטעים מיומן)', קהיליתנו, עמ' 110. עיינו בדומה: שוהם (לעיל, הערה 1), עמ' 53-52.
25 ראו: ש' אבינרי, הרעיון הציוני לגוניו, תל־אביב תש"ם, עמ' 51־52: הנ"ל, משה הם: בין סוציאליזם לציונות, תל־אביב תשמ''ו, עמ' 184-142; י' פרנקל, נבואה ופוליטיקה: סוציאליזם, לאומיות ויהודי רוסיה, 1917־1962, תל־אביב תשמ"ט, עמ' 38־42.
26 יערי(לעיל, הערה 18).
27 הורוביץ בן־יוסף (לעיל, הערה 24). עיינו גם: י' הורוביץ, 'לא תמה השליחות', הדים, 100 (תשרי תשל"ד), עמ' 34־37.
28 על קשרים רעיוניים בין 'השומר הצעיר' לקומונות שונות לא יהודיות בחוץ לארץ ראו: י' טובין, 'הקומונות הדתיות', סוגיות: קובץ מאמרים, גבעת־חביבה 1956, עמ' 220; ש' וורם, קומונות ואורחות חייהן, תל־אביב תשכ"ח, עמ' 42-1: מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 27. על השפעה של קומונה דתית נוצרית על אנשי העלייה השלישית ועל מקימי קיבוץ קרית־ענבים עיינו: א' בן־נריה, 'בשליחות קבוצת הכשרה', י' ארז עורך), ספר העליה השלישית, א, תל־אביב תשכ"ד, עמ' 145-144.
29 ראו למשל: ,(.D.W. Plath, 'Modernization and the Establishment of Communes in Japan', R.M. Kanter, (ed 27־26 .Communes: Creating and Managing the Collective Life, New York 1973, pp
30 ראו: וורם (לעיל, הערה 28), עמ' 167-150, 266-217, 505-493. וורם היה מצעירותו חניך 'השומר הצעיר' ואיש העלייה השלישית, ופרסם סדרת מאמרים על קומונות בנות הזמן במקומות שונים בעולם. ראו: י' עובד, מאתיים שנות קומונה בארצות הברית, תל־אביב תשמ"ו, עמ' 516-423; א' הראל, 'שורשי הקיבוץ - שוגים לגמרי', קיבוץ וקומונה; בעקבות ספרו של יעקב עובד 'מאתיים שנות קומונה בארצות הברית', אפעל 1988, עמ' 86.
Cathedra
Founded by Yehuda Ben-Porat Editors
Moshe Lissak, David Rosenthal, Joshua J. Schwartz, Eli Yassif
Editorial Coordinator
Benjamin Zeev Wexler
*
Yad Izhak Ben-Zvi Press
for the history of eretz israel and its yishuv
cathedra
yad izhak ben zvi jerusalem 2001

7 The Union of Priesthood and Kingship in Second Temple Judea
29 The Lost Circus of Aelia Capitolina
51 ‘Like Snow in Summer': A Luxury Product in the Land of Israel and Syria
63 The Camaraderie of Hashomer Hatzair
97 The ‘Labor and Defense' Statue in Hulda
123 Settlement of War Veterans after World War II
159 The Lost Honor of the Supreme Court Justice: The Non-appointment of Gad Frumkin to the Supreme Court of Israel — Part II
Book Reviews
187 ־ From the Desk of the Author of Chronicles
191 - On Women and Gender Studies
198 - A Light on an Unknown Century
202 Acknowledgments
204 Publications received
205 Abbreviations
206 Contributors to this issue 209 Abstracts
David Goodblatt
Joseph Patrich Zohar Amar
Yael Weiler Nirit Shalev-Khalifa Meira Yaakova Nathan Brun
Zipora Talshir Yaron Ben-Naeh David Kushner
קתדרה 96
יעל ויילר
אנושית שאינה תובעת גמול." דרך העזרה והטוב ההומני'149 - כל אלה היו משאת נפש של אנשי 'השומר הצעיר' הראשונים בארץ. לדעתם רק חיי הקבוצה המלוכדת בהווה ובעתיד, למדות הספקות והלבטים של חבריה, הם האמצעי המעשי למטרה זו.150 כדבריהם: 'ואני מפלל לאל־אלוהי פנימיותי, מתפלל לכח־גאולה ושחרור, לאפשרות של רכוז הכל, הכל בנקודת חיים אחת. את הכל את האשה, את התרבות, את הפרנסה - במסגרת של חיים חברתיים חדשים'.151
★
בקשת החבירה העמוקה הפנים־קבוצתית, עד כדי התמזגות ועמעום גבולות האני, היא הקול העיקרי הנשמע בכתבי ראשוני 'השומר הצעיר' בארץ. המעבר לארץ, שהונע במידה רבה מן השבר והפירוק בארצות מוצאם באירופה, היה בעיני רבים הזדמנות לחולל שינויים מהפכניים, שהיו בעת ובעונה אחת מחויבי המציאות אבל גם ניסוי, תעייה ותהייה מוסכמים ומודעים. רכיבי המהפכה האנושית והבין־אישית של אנשי 'השומר הצעיר' הראשונים בארץ כללו את תוארו ואת דמותו הנפשית, המוסרית והלאומית של האדם היהודי בארץ־ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים; כללו את היחסים התרבותיים, החברתיים, המיניים והכלכליים שבין החברים בקבוצה; וכללו את המנהיג ואת מקומו וכוח השפעתו על תלמידיו־חניכיו.
הצוותא, החברותא והיחדיו של אנשי 'השומר הצעיר' בשנים הראשונות בארץ, שנגזרו מימי הנעורים, מן התקופה ומרוחה וכן מתנאיה של הארץ, היו לבאר הפנימית של תנועת 'השומר הצעיר' לדורותיה. ייתכן שצדק מאיר יערי בקביעתו כי 'שנות היסוד שלנו ו"תנופת החיים" (Elan Vita) כמאמרו של ברגסון [אנרי, הפילוסוף] הפורצת משנים כאלה, מפרנסת לפעמים דור שלם. ברק־ הקרניים הנבזק ממנה - נמשך גם בחלל וגם בזמן'.152 הגרעין של אותה חברותא מוגברת שבאה מן השבר והפירוק השפיע על מעגלות רחבים של החברה היהודית והלא־יהודית בארץ־ישראל במאה העשרים.
149 יערי (לעיל, הערה 8), עמ' 65־67.
150 עיינו: וולף (לעיל, הערה 84), עמ' 33; ז' בלוך, 'העליה השומרית מגליציה',(עורך) ארז העליה, מקום שנה, עמ' 139.
151 דרור (לעיל, הערה 62), עמ' 21. השוו לדבריו של חתולי, איש קיבוץ משמר־העמק: 'שניים הם המומנטים העיקריים בהתפתחות הקבוץ. הראשון הוא מומנט השאיפה למוסריות עליונה בתור תכלית לעצמה, היסוד הפילוסופי הוא רצון האדם "לחיות את חייו" בשלמות האפשרות, החברה המצומצמת (קבוץ) נותנת את האפשרות הכי טובה לכך' (חתולי, מפרטיכל שיחות הקבוץ, 12.12.1925־31.5.1926, 0.1), ארכיון קיבוץ משמר־העמק.
152 יערי (לעיל, הערה 1), עמ' 123. עיינו בדומה: מ' יערי, 'המקור והשורש', הדים, 97 (אייר תשל"ב), עמי 5; שוהם (לעיל, הערה 1), עמ' 53.
הרעות של 'השומר הצעיר'
95 קתדרה
הדגם הווינאי הדואליסטי, המבחין בשתי הנטיות במעשה המיני האנושי, הוחלף אפוא בדגם מוניסטי המוזן מרעיון הייעוד.
בכתבי ראשוני 'השומר הצעיר' בארץ הועלתה אם כן התביעה לאיחוד דמויות האישה השונות לכדי דמות אחת גם במישור ההגותי והתרבותי. הפיצול הארוטי הוא השתקפות מסוימת של הפיצול הנפשי והתרבותי הכללי אשר מושרש עמוקות בתרבות המערבית; והקריאה לאיחוד דמויות האישה או להשוואת מעמדה לזה של הגבר כתוצאה מן האיחוד, היא מרד תרבותי, תוך כדי מאבק פנימי אדיר למצוא וליצור תרבות חדשה ומאוחדת. אבל נראה שמטרתה העיקרית, המודעת למחצה, של קריאה זו לא הייתה שוויונית, אלא להעצים את הזהות הארוטית והמינית של הגבר ואת יכולתו בתחום זה.144
שאיפה לחברה ארוטית רב־גונית, מאוחדת ומקודשת באה לביטוי גם בכתביו של מאיר יערי מאותם ימים. מדובר באחדות נפשית של הגוף, של התשוקות וההנאה ושל הרוחניות בכוליות אחת בתודעת האדם. יערי האמין באהבה רבת־דגם וכלולת דגם והטיף לאהבה כזאת, שתועיל, תבנה ותלכד את הקבוצה ואת תחושת ההתחברות הכל־יקומית של חבריה. הוא כתב: 'אנחנו אוהבים את הצעיר הערום, אשר נשאר ילד בהתבגרו, אשר מקדש את היצר ואת ההנאה היצרית ואינו מתעב אותה'.145 ובמקום אחר כתב: 'נקדש נא את החוויה האירוטית המאצילה עלינו ומחברת אותנו כאחים לעדה... השותפות האירוטית... קורעת לרווחה את נשמותינו ומאחה אותנו עם היקום כולו'.146 האיחוד הכולל שבין חברי הקבוצה צריך להיות, על פי יערי גופני ונפשי גם יחד. האיחוד הכולל הוא אישי, בין־אישי, לאומי ועולמי־קוסמי, ולאו דווקא פוליטי וכלכלי, ברוח משנותיהם של מרקס ואנגלס. לדברי יערי 'הרגשנו שהאיש... מוכרח לנדוד ולחזר אחרי אחים, שבשתוף עם נשמתם ועם בשרם החומד יתמזג לנשמה שתפנית [147[Gemeingeist ויחוג חג האהוד עם האיש, עם הבריאה וכל המתהווה. אנחנו נכספים לנשמה שתפנית עולמית ולא רק לסולידריות עולמית של מעמד'.148 ההכרזה על דגמים רבים לאהבה: לחבר, לאם, לבת הזוג האהובה, לאישה ה'מוזרעת', ולאו דווקא האהובה, לנערה העובדת בשדה - כולם יהד וכן הארוטיזציה של הקרקע ה'קדושה' או ה'מקודשת', היו קשורים בקשר הדוק לחיפוש דרכים לכינונה, לעיצובה ולגיבושה של חברת עילית 'שומרית' חדשה בעלת תפיסת עולם כולית.
האיחוי עם היקום החיצוני, האיחוד, האינטגרציה וההרמוניזציה של הכוחות התוך־הנפשיים השונים אצל כל אחד ואחת, האיחוד של ממדי החיים האחרים והמנוכרים זה לזה, יחד ובעזרת הקבוצה כולה, ויצירת שפת שדה הכרה אחד משותף לכולם, ולפחות לדעתו של מאיר יערי גם 'נדיבות הלב' ו'עזרה
144 עיינו למשל: אליהו [רפפורט], 'המשפחה הבאה', קהיליתנו, עמ' 149; אסף [מיכאל], 'ברנר (בשולי הספר "שכול וכשלון")', שם, עמ' 156. וראו: אלבוים־דרור (לעיל, הערה 122), עמ' 137.
145 יערי(לעיל, הערה 18), על העירום בתנועת הנוער הגרמנית, ראו: gx. Mosse, image of Man, New York Oxford 95-98 .1996, pp
146 מ' יערי(לעיל, הערה 59), עמ' 398. עיינו, בדומה: הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 45.
147 בדומה לרעיון Leibliche Seeled, עיינו: יערי(לעיל, הערה 8), עמ' 62.
148 יערי (לעיל, הערה 08, עיינו בדומה: א' קראמפנר (עמיר), 'בואו חשבון' (תרגם: א' שופט), שדמי (לעיל, הערה 6), עמ' 58-51: תחכמוני(לעיל, הערה 63), 29 בטרם 1922. וראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 149.
הרעות של 'השומר הצעיר'
מפלט והימלטות אישית וקבוצתית מתרבות המוצא האירופית השלטת וחיפוש אישי וחברתי אחר מנהיגות כריזמטית.31
קיימים קווים משותפים למשל בין 'השומר הצעיר' לבין תנועת ה'ברודרהוף'(Bruderhof; גרמנית: עדות האחים), אשר נוסדה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ושמייסדיה היו קבוצת צעירים ובראשם מנהיגם הכריזמטי אברהרד ארנולד (Ernold). הקומונה הראשונה של ה'ברודרהוף', אשר התפתחה ברבות השנים לתנועת קומונות עולמית גדולה,32 הושפעה, במקביל ל'שומר הצעיר', מרעיונותיהם של לנדאואר ובובר.33
חניכי 'השומר הצעיר' התחנכו לחיי קבוצה ורעות פעילה מילדותם, עם השתלבותם בחיי הקן ה'שומרי'. הם הפנימו את ערכי הרעות והשיתוף ואת אורח החיים בחברותא כאנשים צעירים, ואלו
31 ראו: וורם (שם), עמ' 146-1, 492-383.
32 ראו: י' עובר, 'אחים רחוקים', תולרות היחסים בין התנועה הקיבוצית לברודרהוף, אפעל תשנ"ג, עמ' 8-5; הנ"ל, עדות האחים: תולדות הקומונות של הברודרהוף, תל־אביב 1996. תנועת ה'ברודרהוף' קיימה ומקיימת קשרים הדדים רבים עם תנועות קומונות אחרות, כמו התנועה הקיבוצית בישראל ועם תנועת ההוטרים (Hutterites) אשר נוסדה במאה השש־עשרה. כדברי טובין: 'חלק מחבריה הוותיקים של כת ההוטרים נמנה עם תנועת הנוער החפשית בגרמניה בשנות ה־20' (טובין [לעיל, הערה 28], עמ' 217).
33 על הקשר בין תנועת ה'ברודרהוף' לבין בובר עיינו: בובר (לעיל, הערה 3), עמ' 89. על הקשר בין לנדאואר לבין בובר ראו: יסעור, לנדאואר (לעיל, הערה 18), עמ' 5-2. על אברהרד ארנולד, מייסד ה'ברודרהוף' אשר כינה בכתביו את בובר 'נביא' של תפיסה דתית חדשה, ושעמד בקשר מכתבים עם לנדאואר, שהשפיע על תנועת 'השומר הצעיר/ ראו: עובד (לעיל, הערה 21).
69 קתדרה
'המרגלים' - קבוצת הסיירים שיצאה לבדוק היכן בדיוק הוא שטח ח'רבת בית־אלפא, שהוקצה לאנשי בית־אלפא וחפציבה, 1922 (צילום: לונק)
קתדרה 70
יעל ויילר
המחנה בבית־אלפא, 1923
החלוצים בדרכם לארץ, ונציה 1920. מזוהים בתצלום -שורה עליונה (מימין לשמאל): לודוויג(אריה) רייס, שמואל גולן, שורה אמצעית: אלרהנד, דוד (דולק) הורוביץ, דיאנה פישלר; יושבים: מישק פולדס ויולק וייסהורן
הרעות של השומר הצעיר' 71 קתדרה
רצענייה
וסנדלרייה,
1927
מושקו הלנברג ברפת, 1927
יונה ומילק גולן, שנות השלושים
קתדרה 72
יעל ויילר
שני פורטרטים של אליהו רפפורט. משמאל: צייר, כנראה מעשה ידי אריה אלואיל
(באדיבות ארכיון בית־ אלפא)
מימין: רישום של לאופולד קרקואר
(באדיבות משפחת רפפורט, רמת השרון)
היו בעיניהם מטרה בפני עצמה ולאו דווקא אמצעי או מכשיר לערך או לעניין אחר.34 תפיסת הרעות והיחד ה'שומרי', אשר עוצבה וגובשה כבר בשנותיה הראשונות של תנועת 'השומר הצעיר', הייתה הבסיס להצעות בדבר ה'עדה השומרית' וה'מושבה השומרית', שתהיה 'קיבוץ מיוחד לחיים חזקים וחופשיים'35 'שתהיה לגרעין של תרבות חדשה, של יחסים חדשים בין אנשים, שיחיו חיי שיתוף'.36 בעיני ראשוני 'השומר הצעיר' הייתה החברותא הייחודית שנוצרה בקן התנועה בחוץ לארץ, במחנה ובקבוצת העבודה בארץ ואחר ב'קיבוץ' - קבוצה המתעתדת לעלות להתיישבות של קבע - יצירה מודרנית חדשנית ופתרון לבעיות היחיד והכלל, היינו העם היהודי, וגם דוגמה לקבוצות חברתיות או לאומיות אחרות.37 הם רצו 'לגלם בחיי הקיבוץ ממאוויי התקופה, כלל־אנושיים, איסתיטיים,
רליגיוזים סוציאליים'.38
34 עיינו: בובר (שם), עמ' 151, ראו: שם, עמ' 129-108.
35 מ' יערי אל שנהבי, 3 במרס 1920, בתוך: מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 360.
36 הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 52. עיינו גם: ד' הורוביץ, 'מושבה שומרית' (תרגמו י' רב וא' שופט), שדמי (לעיל, הערה 6), עמ' 50-48 (פורסם לראשונה: השומר, ב, א [אלול תרע"ט]); הנ"ל (לעיל, הערה 1), עמ' 76-74: יערי (לעיל, הערה 1), עמי 53-52: י' שוהם, 'בדרך', הדים, 2, 12 (אייר תשמ"ג), עמ' 6-5. וראו: מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 44-43; שדמי, הקדמה (לעיל, הערה 9), עמ' 7-1; מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 292-263.
37 רעיון השיתוף ב'שומר הצעיר' השתנה במהלך שנות העשרים, מאידאליזם סוציאליסטי עברו אנשי 'השומר הצעיר' לתפיסה קומונלית של שיתוף על פי מושגיהם של מרקם ואנגלס בעיקר, ולהערכת הישגיה של המהפכה הבולשוויקית ברוסיה. הסתירה בין ערכי הציונות לבין ערכי הקומוניזם התיישבה לכאורה ב'תורת האטפים', שהגה מאיר יערי ממחצית שנות העשרים. עיינו: מ' יערי, בסימן אחדות ועצמאות, מרחביה תשכ"ח, עמ' 86; הנ''ל, במאבק לעמל משחרר: מבחר דברים בשאלות ההסתדרות ותנועת הפועלים, תל־אביב תשל"ב, עמ' 31. וראו: פ' מרחב, תולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל: ההתפתחות הרעיונית־המדינית פרקים ותעודות (1905-1965), מרחביה תשכ''ז, עמ' 103-101; ז' לקויר, תולדות הציונות, ירושלים ותל־אביב תשל"ז, עמ' 246-241. מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 35; ד' בן־נחום, 'האיש שחולל תמורה', י' עמית וד' בן־נחום, מראשית עד אחרית:
הרעות של 'השומר הצעיר'
73 קתדרה
יצירת ה'עדה השומרית' המתיישבת הייתה אם כן ניסוי חברתי נועז ומסוכן אבל גם פרי בלתי נמנע לכאורה של רעיונות הזמן ומשבריו והצעת תרופה למצוקותיו. ניסוי זה, אשר כלל בחובו בראש ובראשונה כינון שיח פנים־קבוצתי מעמיק, מתמיד ומחייב המעצב את האדם, החל להתממש לכאורה ככתבו וכלשונו בבמות 'השומר הצעיר' בחוץ לארץ, ואילו החיים בצוותא בקבוצות, בתנאים הגאו־ פוליטיים והחברתיים בשנים ראשונות בארץ, עיצבו, לשו ושינו את תפיסת הרעות של אנשי 'השומר הצעיר', והולידו מניה וביה שאלות ותשובות חדשות.
א. מנהיג, קבוצה, שיחה
פזורת אנשי 'השומר הצעיר' בארץ בימי העלייה השלישית הייתה משופעת במנהיגים מוכשרים. חלקם היו ממקימי התנועה וממדריכיה בחוץ לארץ, ועתה רקמו את רעיונות ההתיישבות הקיבוצית ואת דרכי ההתארגנות העתידית בארץ. המנהיג הכריזמטי, שידיו רב לו בכל תחומי החיים - הנפשי, החברתי ובארץ גם הכלכלי והפוליטי - היה חלק בלתי נפרד מתפיסת החיים, התרבות והיצירה של ראשוני 'השומר הצעיר'. מהם שהיו חברי ההנהגה הראשית, ראשי קנים, מדריכים, מנהלים ומנהיגים מטעם התנועה, ונשאו בתארים רשמיים;39 מהם שהיו מנהיגים טבעיים אשר הכול נמשכים אל מוצא פיהם;40 ומהם מנהיגים־אורחים, כמו א"ד גורדון, נתן ביסטריצקי־אגמון ודוד שמטרלינג־גלעד.41
מאיר יערי, שלפני הגיעו לארץ היה כשנה ומחצה ראש הקן הווינאי, נתפס כמנהיג
נערץ שעל פיו יישק דבר, כמי שמשך בדבריו לאהבת הארץ ולאהבת חיי השיתוף.42
לעומת זאת הוא תואר במקורות כמי שאינו צוחק ואינו רוקד עם חבריו,43 כמי
שמעורר בהם כעס, התמרמרות וכאב.44 כמו כן התבלטו במנהיגותם הנפשית־הרוחנית דוד (דולק) מאיר יערי ובתו
רחל, 1927
ספר קורות השומר הצעיר בליטא, תל־אביב תשמ"ו, עמ' 37-36; א' שפירא, ההליכה על קו האופק, תל־אביב תשמ"ח, עמ' 231. י' ריינהרץ, תולדות השומר הצעיר בגרמניה 1939-1931, תל־אביב תשמ"ט, עמ' 16; מ, צ'יז'יק, יחסו של השומר הצעיר לקומוניזם ולברית המועצות, תל־אביב תשנ"א, עמ' 36-14; ד' זית, חלוצים במבוך הפוליטי, התנועה הקיבוצית 1948-1927, ירושלים תשנ"ג, עמ' 16.
38 הכהן(לעיל, הערה 8), עמ' 9.
39 על התואר מנהיג בתנועת 'השומר הצעיר' עיינו: הורוביץ (לעיל, הערה 1), האתמול שלי, עמ' 50, 81; נ' שחם, ההר והבית, תל־אביב תשמ''ה, עמ' 22-21. וראו: שדמי 'הקדמה'(לעיל, הערה 9), עמ' 4. a. Jensen, Sei stark und mutig! Chasak we'emazl, 40 Jahre jiidische Jugend in Osterreich am Beispiel Bewegung "Haschomer Hazair" 108-112 .1903 bis 1943, Wien 1995, pp
40 אם נשתמש בהבחנותיו של ובר בין טיפוס המנהיג הכריזמטי לבין טיפוסי המנהיג המסורתי־השבטי והרציונלי־ המוסדי, סוג המנהיגות בקבוצת 'השומר הצעיר' היה בעיקר מנהיגות כריזמטית. עיינו: מ' ובר, הפוליטיקה בתורת מקצוע (1919), תרגם א' שמואלי, ירושלים ותל־אביב תשכ"ב, עמ, 11-9; הנ"ל, על הכאריזמה ובניית המוסדות: מבחר כתבים, בעריכת ש"נ אייזנשטדט, תרגם: א' אמיר, ירושלים תש"ם, עמ' 181-157.
41 עיינו: בן־יוסף [ש' הורוביץ], 'שומריה', ח' גולן(עורך), הסולל: כלי מבטא לפועלי העבודות הציבוריות, אפעל 1991, עמ' 194.
42 עיינו: אליהו [רפפורט], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 26; יערי(לעיל, הערה 1), עמ' 38-35, 64.
43 נ' ביסטריצקי [אגמון], ימים ולילות: סיפור בארבעה ספרים, ירושלים תרפ"ו, עמ' קפז, רא-רב.
44 עיינו: הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 106.
הרעות של 'השומר הצעיר'
75 קתדרה
אליהם ביראת כבוד והתפעלות... במקצת כחסידים לאדמ"ורים בגליציה מכורתנו'.50 המנהיג ה'שומרי' ייצג בעיני חניכיו את דמות האח הבכור, הוא היה התחליף לאב שאבד, ואשר מחפשים אחריו כל העת. המנהיג ה'שומרי' הוא המטיף לאהבה הדדית, לאחווה הקבוצתית, שבלעדיה אין טעם למעשה ההתיישבות. דמותו עוררה געגועים לקרבה המשפחתית הראשונית; 'אני נכסף לאמונתי הקודמת, שלא אגש לאדם מתוך הנחה קודמת, שאאמין לו ואתמסר לו כליל'.51 חניך 'השומר הצעיר' תפס את עצמו כמו 'הצעיר חובב את האידיאל הפועם בדם האדם הלוחם: אהבת המנהיג';52 והמנהיג ה'שומרי' היה בעיני מעריציו 'האיש, אשר בו יגלה את ה"טוב" או את "הרע", אשר עליו ישען, אשר לו ולגדולתו יתמסר כליל, כליל'.53
לעומת זאת משה הלנברג תיאר את הרגשת האיבה כלפי המנהיג האהוב: 'הזכרתי לפני רגע שהאהבה היא, לפעמים, כה פראית, ולעיתים היא - התמסרות שלמה, ויש שהיא כה כבירה בהתפרצותה המטורפת עד שעוברת את הגבול ונהפכת לשנאה'.54 וכן תיאר את הכאב ואת תחושת האשם של היחיד אשר חש שהמנהיג או הקבוצה כולה מתאכזרים כלפיו. יש שהיחיד הכיר בכך שהאכזריות היא חלק מן
הרעות הנכונה או ה'שומרית', ומשום כך חש רגשות אשמה על התמרדותו או על ביקורתו כלפי הקבוצה: 'ואני הרסתי את המקדש שקראתי לו: חברת אנשים צעירים השואפים לחדש במשותף'.55 יוסף הלד סיפר:
יוסף הלד (מודגש) עם חברים
אני זוכר ערב אחר מלפני כמה ירחים. אני עזבתי את השיחה מלא התרגשות כשיכור, ואזני עור צלצלו דבריו הנשגבים והנוראים של מאיר [יערי] אורות אהבה. שאלתי את עצמי: האמנם אנו מסוגלים לכך? ברגעי צער ויסורים יש למאיר תרופה - 'הוא יוצא ורואה את האהלים, ואור זורם מתוכם, ובאהלים אנשים צעירים שואפים, מתגעגעים וסובלים יחד, וחיים מתרקמים, חיים עד אין קץ [ציטטה מדברי יערי],.. והוא מוצא לו תנחומין.56
50 הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 48, 106.
51 דבי (לעיל, הערה 45), עמ' 44.
52 זאב [בלוך], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 46.
53 ארצי־שלום [אלק פרידלנדר], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 57.
54 משה ה' [הלנברג], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 52-51.
55 פרידלנדר(לעיל, הערה 53), עמ' 57. בדומה עיינו; דוד כי [כהנא], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 41; י' שוהם, יומן נעורים: ימיה הראשונים של תנועת השומר הצעיר לבוב 1917־בית אלפא 1925, גבעת־חביבה תשמ"ז, עמ'
180. וראו: מ' ברסלבסקי, תנועת הפועלים הארץ־ישראלית: קורות ומקורות, תל־אביב תשט"ו, עמ' 194.
56 יוסף [הלד], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 60. השוו: 'אז נעם לי ונחם חם וגנוז בידיעה: האהלים שבני מוארים שלוה של עניים - לאלוה / בארץ חולה לאהבה ולבעלים, (א"צ גרינברג, 'heroica', ד' מירון [עורך], כל כתביו, א, ירושלים תשנ"א, עמ' 55). על הרעיון ה'ערבות ההדדית והאחדות הרוחנית' כערך חינוכי חשוב עוד
קתדרה 76
יעל ויילר
ארבעה מתוך שמונה הדפסי אבן שהפיק אריה אלואיל, מאנשי ביתניה, בעת לימודיו בווינה (1924).
ההדפסים מתארים את המתפרש בשני פנים: ההר האפור (ביתניה) 'טורא אפורה', או: שורה, חבורה (טור) אפור, כעולה מן השם הגרמני.
הווידויים וחיבוטי הנפש באים לידי ביטוי עז בהדפסים
(באדיבות נאוה רוזנפלד, תל־אביב)
הלד תיאר את רגשות האחווה והשיתוף העמוקים והעזים שאפפו את חברי הקבוצה ה'שומרית' רובם ככולם בשיחה בקבוצה; ההתרגשות נבעה מתחושת היחד מחממת הלב של קבוצה מלוכדת ומונהגת, מן הכוח הנפשי־הפנימי שהיא מעניקה ומתחושת המימוש - כל אלה הכניעו את הניכור והזרות. כך נבנתה ה'עדה' - המשפחה הרוחנית, האל־טבעית, המופשטת, אשר מושתתת על אמונות ורגשות במקום על דם ושבטיות. אבל בדבריו של הלד חבוי משבר עתידי. הוא הבחין שברגעי האקסטזה, השמחה, ההתלהבות, 'הריקוד בסערה', ההתרגשות מדיבורים על אהבה ושיתוף, באותם רגעים שבהם 'היינו כלנו כאיש אחד ורגש אחד פעם בכלנו: היינו שיכורים משמחה ונוער'. עם זאת לדבריו 'עוד לא עלינו לגובה של אהבה בשעת ההכרה הברורה, בשעה השקטה. האם אנו שואפים לכך? - בוודאי. ללא ההתלהבות וההתחברות שמארגן המנהיג, טען הלד, חברי הקבוצה לרבות הוא עצמו לא יכלו להגיע לאותה אמונה בדרכם ולאותה תחושת יחד. יתרה מזו, יערי, כמתואר לעיל, אמר שברגעים קשים הוא רואה אור מתוך האוהלים ומתנחם. לעומת זאת הלד העיד על עצמו כי ברגעי משבר, כאשר 'בלבי מנקרת ומחטטת התולעת, אני השלכתי את עצמי לזרועות הלילה והאהלים נעלמו... וחדלתי מחשוב, רק אחת הרגשתי: אני חי... אני חי, אני חי'.57
הלד תיאר כיצד קמו בנפשו הניגוד והעימות בין האני העצמי והאוטונומיה של האני לבין ההיסחפות הרגשית ההדדית בצוותא, בין האחד מול היקום לבין הקבוצה, שמלאה ברגשות היחד המלכד שמעניק לה המנהיג הכריזמטי. הוא נקרע בין שני הכיוונים; כאינדיווידואליסט הוא פקפק ברגש, ויהיה זה רגש האהבה, אשר אינו צומח מתוך האדם עצמו אלא מוקנה לו מבחוץ על־ידי אדם אחר בהתרחשות הייחודית של המפגש ביניהם. לעומתו הביעו אחרים ויתור על חלק מהאני, מהאישיות. הצורך
מימי הקן ה'שומרי' בחוץ לארץ ראו: מ' זרטל, קן נעורים: השומר הצעיר בוארשה 1943-1913, תל־אביב תש"ם,
עט' 65; לם (לעיל, הערה 6), עט' 120-119.
57 הלד (שם), עט' 60.
הרעות של 'השומר הצעיר,
77 קתדרה
בהישענות על המנהיג ומימושה המעשי הם לדעתם הסיבה העיקרית להצטרפות חברים לקבוצה. הספקות באשר לרווח מהשתתפות בחבורה שהגה סביב המנהיג הכריזמטי והאכזבה הנכאבת כאשר מאוויים וציפיות מתנפצים היו בעיני הלד חלק מתופעת המנהיגות בקבוצה. מוסד השיחה בקבוצות 'השומר הצעיר' היה ללא ספק אמצעי לחיזוק כוחם של מנהיגי התנועה ולשימורו, בין שהיו מנהיגים פורמליים־ממסדיים, ממונים מטעם תנועת הנוער, ובין שהיו מנהיגים טבעיים ונבחרים. ההקשבה הדרוכה, הקולטת כול, והמפנימה את דברי המנהיג לתוך מעמקי התודעה, הייתה עיקרה של השיחה ה'שומרית'. על כן השיחה היא שיצרה את הקרבה החדשה, הבלתי אמצעית, בין חבריה־אבריה של הקבוצה, ובראה כביכול מחדש את המנהיג כדמות הורית, כדמות־על נפשית רוחנית בעלת זכות ויכולת להשפעה מרחיקת לכת על עולם הערכים של חניכי הקבוצה.58 אנשי 'השומר הצעיר' באותה עת הורגלו להאזין לדבריו של החבר, הזולת והשותף מגיל צעיר. יתרה מזו, הם היו אמונים על ההקשבה למשמעויות, לדקויות ולמסרים גלויים וסמויים בדבריו של הדובר, המנהיג והמדריך. וכך תיאר יהודה יערי את דבריו של אהרון דוד גורדון, שעלה ברגל מדגניה א לשוחח עם ה'שומרים'־הפועלים בביתניה עילית:
בכל מלה שלו אפשר היה להרגיש, שמשהו מסתתר מבעד למלה ואת, משהו שאין בכוח הלב לבטאו. רעיונו היה עמוק ועשיר מכוח הביטוי שלו. לא אמסור את דבריו, מפני שאיני יכול למסור את המשהו שלא ביטא בדבריו. אותו צריך היה לשמוע ולראות פניו בשעה שדיבר, לראות את האור השופע ממבט עיניו, להקשיב אל הבעת קולו, להתבונן אל כל הוויתו הרת הביטוי.59
58 בדומה לעקרון עיצוב הנפש או בניית האישיות, בתנועת הגוער הגרמנית שהשתמש במושגים Haltung'1 Gesinnung, ראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 150־153.
59 י' יערי, כאור יהל: מגילת חייו של יוסף לנדאו, תל־אביב תרצ"ז, עמי 131. לתיאור מנוגד של גורדון ראו: מ' יערי, 'מכתב', מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 385 (פורסם לראשונה, באופן חלקי: [1922] 1-2 ,Haszomer, 1 [1921]: ibid; תרגם י' רב).
קתדרה 78
יעל ויילר
שיחות הווידויים היו נהוגות כבר בקן בחוץ לארץ כמרכיב עיקרי בתהליך החניכה של הנוער שהגיע לקן 'השומר הצעיר' ובהכשרה הולמת והכרחית לחיי ההתיישבות המשותפת בארץ. יעקב חזן תיאר כיצד עברו חברי הקבוצה בעת השיחה בקן ה'שומרי' בוורשה למצב נפשי פתוח וסוגסטיווי הדדי:
לאט־לאט הוסט מוקד שיחותנו מן התחום האוביקטיבי אל התחום הסוביקטיבי, האישי שלנו... פשוט שוחחנו על עצמנו ועל בעיותיו של כל איש ואיש מאתנו. לעיתים היה הדבר מכאיב מאד, אבל כל זה נעשה ברוח טובה, מתוך רצון לסייע זה לזה בהבנת עצמו, להציץ במשותף למעמקי נפשך, ולהבין את הנעשה בתוכה.60
בארץ קיבלו שיחות הווידויים בקבוצה ה'שומרית' משמעות פוליטית, הקשר דורי ונופך רעיוני חדש שונה ומשתנה; השיחה ה'שומרית/ שנקראה גם 'סעודה רוחנית' או 'משתה רוחני/ על פי דגם שיחות 'המשתה' האפלטוני,61 הייתה לאירוע החשוב והמרכזי בחיי הקבוצה ה'שומרית' בארץ בשנים ראשונות.62 המנהיגים השתתפו בשיח הקולקטיבי הווידויי לפי טבעו ואף הנהיגו אותו; הם יזמו, ניהלו והובילו את השיחה, שנמשכה שעות בתדירות משתנה, מיום אחר יום עד לפעם בשבוע או חודש. ה'שומרים' בארץ היו, לפי מאיר יערי 'מתמכרים (אנו) לשכרון הווידויים ולטקס השיחה';63 'והחלה שיחה שקבלה לעתים צורה של פולחן ווידוי'.64 אמנם גם בקבוצות אנשי העלייה השנייה, כמו דגניה א, חטאו ב'חיטוט הפסיכולוגי' ובעיסוק הקבוצתי בייסורי הנפש של היחיד והקבוצה.65 אולם הווידוי בקבוצה ה'שומרית' היה להכרח מחייב וסוחף, שאפיין והבדיל אותה משכנותיה אך גם יצר זרות בינה לבינן. חברי הקבוצה ה'שומרית' גילו בשיחה בפומבי את מחשבותיהם הכמוסות ביותר על חייהם ורגשותיהם, על מטרת הקבוצה, על חיי העם והעולם.66
'נקודת־המוקד של חיי החברה שימשה השיחה הכללית. בתקופה ראשונה היתד, מתכנסת לא רק לדיון בצרכי הכלל, אלא גם לפי דרישת הפרט, החש בצורך להתייצב בפני הקיבוץ ולגולל בפני כלל החברים את בעיותיו או את מצוקותיו. כל עניני היחיד ולבטיו מצאו ביטוי בשיחת החברים. היא שימשה כעין גשר נטוי בין הפרט לחברה'.67
60 י' חזן, ילדות ונעורים: פרקים אוטוביוגרפיים, בעריכת ש' שאלתיאל, גבעת־חביבה ותל־אביב תשנ"ג, עמ' 46, ובדומה: שם, עמ' 48-47. עיינו: הכהן (לעיל, הערה 15), עמ' 89; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 45. וראו: מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 36־37, 314, הערה 88.
61 עיינו: מ, יערי(לעיל, הערה 59), עמ' 382, 395: הורוביץ (שם), עמ' 106-105.
62 עיינו: דרור [בנימין], 'קבוצתנו הראשונה (ביתניה עילית), קהיליתנו, עמ' 20; הורוביץ (שם), עמ' 46. לדברי יערי 'לא בכדי אין התכנסות בקיבוצי השומר הצעיר נושאת מאז ועד היום [1970] את השם "אספה" אלא שיחה'
(יערי [לעיל, הערה 1], עמ' 104). וראו: שהם (לעיל, הערה 39), עמ' 29.
63 מ' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 382. תיאור של שיחה, עיינו גם: שם, עמ' 398-386. י' תחכמוני, 20.2.22. יומן הקבוץ מיומנו של חבר קבוץ 1925-1922, 20 בפברואר 1922, ארכיון קיבוץ משמר־העמק, 0.3.
64 הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 95.
65 ראו: מ' צור, 'ללוות את המעשה בחשבון־נפש־ולב', "'קיבוץ מקום": ספר אירוע', אפעל 1986, עמ' 6. לשיחות הווידויים קראו בתקופת העלייה השנייה 'שיחות מן היסוד', להבדיל מ'שיחות רגילות'. מלבד השיחות רשמו החברים בדגניה את אשר בלבם ב'ספר החיים'. וראו גם: א' שפירא, חרב היונה, תל־אביב תשנ"ב, עמ' 97: א'
אופז, 'יסודות אקספרסיוניסטיים בקובץ - קהליתנו', עלי־שיח, 30-29 (סתיו תשנ"ב, עמ' 332-319.
66 כהנא (לעיל, הערה 55), עמ' 40. ועיינו: מ' תלמי, משמר העמק בשנות השמונים, משמר־העמק תשנ"ג, עמ' 188.
67 ז' בלוך, 'פרקי בראשית/ הדים, עד (אב תשכ"ג), עמ' 33-32.
הרעות של 'השומר הצעיר'
79 קתדרה
לעתים קרובות נקראו חברי המחנה ה'שומרי' לשיחה אף באישון הלילה וללא הודעה מראש. חבר שחפץ בשיחה על בעיותיו או על עניינים שברומו של עולם, העיר את חבריו באמצעות הקשה בפעמון המהנה - צינור ברזל שהיה תלוי בשרשרת על עמוד או חצובה, ואשר הקול היה מופק ממנו בעזרת מטיל ברזל או פטיש; הפעמון הוא שהכתיב את קצב החיים במחנה העבודה, והזכיר לאנשי 'השומר הצעיר' את פעמוני הכנסיות בארצות מוצאם.68 יהושע בירר תיאר את דבריו של המעיר כדברי נביא; דווקא המצב הסהרורי, המתלבט וסערת הרגשות, שהביאה להכאה הספונטנית, אם לא האימפולסיווית, על הפעמון ולכינוס החברים, עשויים היו להביא להשתפכות נפש מעמיקה ולאמירה כנה במיוחד. האדם הנכאב שקרא לחבריו הוצג כמנהיג הרוחני של הקבוצה:
לפרקים כשהייתי קורא אתכם לשיחה, עמדה לפני תמונת שיחתנו האמיתית: אלהים קרא לשמואל, אולם הוא לא ידע מזאת וגם לא היה על ידו פטיש הפעמון, פתאם קופץ אחד האנשים ממטתו באישון לילה, רק לפעמון ומשמיע צלצול. חלל הצריף הריק מואר אור כהה: בזה אחר זה מתגנבים פרצופים לתוך האולם הגדול, תופסים מקום, מוסיפים לחלום: נכנס האחרון וזה ששמע את קול האלוהים מתחיל, עתה מתחילים האנשים להתעורר וחדלים לחלום.69
תיאור נוסף של שיחה נמצא בכתביו של מאיר יערי. מתיאור זה עולה כי הוא, שהיה מנהיג מרכזי בביתניה ואחר בגדוד 'שומריה' לרגלי הכרמל, היה מעמיק להתבונן בחבריו ומונהגיו, באופן דיבורם, בהבעות פניהם, בתנועות אברי גופם ובהפרשותיו - כל אלה הושפעו ממתח נפשי שחוו. בתיאור משתקפת יכולתו של יערי להבחין בחריפות באפיוניה של ההתנהגות האנושית, יכולת שכנראה עמדה לו בהנהגת חבריו. התיאור המפורט, שכולל את יערי עצמו בגוף שלישי, מדגים את תפיסתו את השיחה כמופע וכמיצג אנושי לפני ישות נוספת כל שהיא, שנעדרת־נוכחת בהדר השיחה:
ל', [לאופולד טלר] מוליך את אצבע הצרדה על השולחן. עיניו השחורות ננעצות באצבע ומטייחות על פני השולחן יחד עימה. הוא מסמיק מן מתח וחוצב מתוכו מלותיו בנוקשות ובגעש... מ' [מאיר יערי] ניגב את עיניו ולא הביט באף אחד. הוא דיבר בקושי וקטע משפטיו באמצע. קולו חלוש וכאילו לא שלו ואפילו יובשני...
ה' [יעקב הורוביץ] קטע את דבריו, חיפה על פניו בכפו וניגב את לחייו הלוהטות. לסתותיו נאטמו בעווית, השפתיים נתעוותו בביטוי של גינוי...
מ' הפסיק שטוף זיעה, עיניו נתרחבו, נחיריו נרעדו. עוף הדממה [ההדגשה שלי] נופף כנפיו האדירות וחפף בצילו על הראשים כולם. הוא ידע שאחר כך יקומו אחרים ויחשפו אגרופיהם. יצמיתו את אלימותו באלימות שלהם, ידחו אותו מעליהם ויבודדו. גם לבדידות הצפויה הוא צהל בפראות.70
השתיקה הייתה חלק חי מן השיחה ה'שומרית'. השתיקות הכלליות ביטאו לכאורה את עצמת הקרבה, המבוכה והחיפוש בישיבה המשותפת. השיחה השותקת זוהתה עם שתיקת הטבע. השתיקה המשותפת
68 עיינו למשל; אליהו [רפפורט], 'המעגל המצלצל', קהיליתנו, עמ' 8־16; יערי (לעיל, הערה 1), עמ' 90-89. עיינו והשוו; י"ו גטה, פאוסט, תרגם י' כהן, ירושלים ותל־אביב תשי"א, עמ' 43; אדם מיצקביץ, פן טדיאוש, תרגם י' ליכטנבוים, ורשה תרפ''א, עמ' 145־146.
69 יהושע [בירר], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמי 69. בירר היה ברבות השנים לפסיכולג חשוב בבריטניה. בענין הווידוי ושמיעת קול האל. השוו; נתן ביסטריצקי [אגמון], 'מפעלנו התרבותי', קהיליתנו, עמי 132.
70 מ' יערי(לעיל, הערה 59), עמ' 395-386.
קתדרה 80
יעל ויילר
מביעה לעתים מה שהמילים אינן יכולות לבטא:
בקשתי את האיש המתחדש, היבול למצוא את השני ככה, באופן ישר, בלי אומר ודברים, אין צורך בדברים, זה מכביר למאד. הרי אפשר להניד לשני את הבל בלשון... בלשון הנשמות. הנה העולם הקוסמי שמסביבנו, והוא אף הוא מדבר אלינו בלשון זו - בכאבו, בצערו, בחדותו.71
השתיקה היתה התשה בשיחה כי למשתתפיה לא היו עדיין תובנה פנימית, תחושת ודאות, ביטחון של היכרות נפשית עצמית וכוח להתגבר על 'הערבוביה והתוהו שבך.72 לכן הישיבה השותקת המשותפת העידה על מובנות ועל סובלנות הדדית. עם זאת 'עול השתיקה הקשה' ויש ל'הטילר, כלומר להיפטר ממנו.73 ביסטריצקי תיאר את חיי חברי מחנה גדוד 'שומריה': 'ימים של שתיקה תוך נשימה כבדה אגב ישיבה על גל אבני־חצץ, ולילות של שתיקה תוך נשימת־רווחה אגב ישיבה במעגל שבת אחים גם יחד';74 וכן העיד: 'הרבו הם לשתוק בעוד שבמחנות אחרים היו מרבים לדבר, כי התמהון היה מרובה בהם מהידיעה!'.75
ראשוני 'השומר הצעיר' תפסו את השיחה כאירוע רגשי רב־עצמה שתכניו יקבעו את מגמות חייהם. הם חשו באותה תקופה ששיחות הווידויים חשפו יותר מכול מעין אחדות נפשית רוחנית עליונה. הקבוצה ה'שומרית' הפכה למעין משפחה גדולה או אב עבור חבריה, וזאת גם בעיני צופים שבאו מחוץ לתנועת הנוער.76 הצוותא הייחודית נתפסה כחוויה שצרבה אות ברית משותפת בנפשותיהם של חבריה. תיאורה של שולמית חיות־פולני מדגיש את הרגשת האחדות הכולית בשיחה, אחדות אשר חותרת תחת השונות בין החברים: הכוליות החברתית הקוסמית הייתה עבור חברי 'השומר הצעיר' באותה תקופה לערך עיקרי ומניע.77
'ולילותינו, אשר בלינו בחדר-הקריאה - (הוי! כמה יפה היה!) - כאשר השתתפנו כלנו בשיחות ממושכות. לילות של חיפוש דרך מאיש לאחיו - ככה אכנה ללילותי-הקדש האלה. שעות, שעות ארוכות של ודרים והקשבה. בחלקו של כמה מאתנו נפל אשר הבטוי; אחדים גמגמו; רבים שתקו... וברגעי דממה - דממה דקה - היה נראה לי כי מלב כל אחד מתפרץ זיק, והזיקים מזדוגים למעלה ללהבה אחת גדולה, החודרת עד לב השמים; ונדמה היה לי, כי רות אחד גדול [ההדגשה שלי] מהלך חרש באולם וחותם חותם־נשיקה על מ צ חינו,
71 הלנברג (לעיל, הערה 54), עמ' 53. עיינו בדומה: שלמה בן־יוסף [הורוביץ], 'שמריה', הפועל הצעיר, י"ד בניסן תרפ"א, עמ' 11; יערי (לעיל, הערה 1), עמ' 106.
72 הלנברג(שם), עמ' 55.
73 בלוך (לעיל, הערה 52). עיינו גם; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 120.
74 נ' ביסטריצקי־אגמון, בדרך אל החזון, תל־אביב תשל"ד, עמ' 681.
75 נ' ביסטריצקי־אגמון, 'ראשית', ארז(לעיל, הערה 28), ב, עמ' 898-897.
76 עיינו: מ' גולדנברג, והקרן עודנה קיימת, מרחביה תשכ''ה, עמ' 70־71; שחם (לעיל, הערה 39), עמ' 29.
77 בדומה למושגי הכוליות החברתית והקוסמית (Totalitan Ganzheit) בתנועת הנוער הגרמנית ובהגותו של בובר, שניזונה מתורות סוד יהודיות. ראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 147־150. עיינו והשוו: 'כי כל אחד יתמסר לזולתו בכל עוצמת מהותו, כי יתגלה לזולתו בכל האמת והממשות שלו. ^־Wandervogel] תבעו את האדם בכל הטוטאליות שלו' (מתוך: Blau-Weiss Blatter: Mitteilungen des Jiidischen Wanderbundes ‘Blau-Weiss‘, 5, 6 [April 213 .1918], p); נדפס אצל: שצקר [שם], עמ' 148). ומעניין להשוות לאיחוד הנשמה הכולי החב"די: 'ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי' [מחולקים]' (שניאור זלמן מלאדי, לקוטי אמרים: תניא, פרק לב [ברוקלין (חש"ד)], עמ' מא]).
הרעות של 'השומר הצעיר'
81 קתתדרה
וחותם שיחותינו יאיר לעולם על מצחינו: על פיו נכיר איש את אחיו עד סוף ימינו.78 ואהבתי את אלה הלילות יותר מכל הלילות - את לילותינו המשותפים.79
ב. וידוי מורד, וידוי טיפולי, וידוי חלוצי
ראשוני 'השומר הצעיר' היו מעוניינים באורח חיים מאוגד, מחובר, שתפני בכל ממדי החיים;80 אי לכך שימשה השיחה ה'שומרית', בהשפעת מכלול זרמי מחשבה ורעיונות, ככלי לעיצוב דינמי ומחודש של הנפש והאישיות, של היחיד ושל הקבוצה כולה כגוף רב־אברים, עיצוב שכוון בעיקרו של דבר לעצם ההתרגלות ליחד הקבוצתי והאורגני בחיים בארץ. מנקודת מבט מסוימת היה היחד המוגבר המשך למרד ולמרי, לחיפוש המהפכה בשגרת החיים הגלותיים, מענה על המבנה השטחי, צר האופקים והשקרי של המשפחה היהודית הזעיר בורגנית המזרח אירופית והמרכז אירופית שממנה, לפי תפיסתם, יצאו. אף שבסיס הקיום של משפחה זו התפורר כבר בימי מלחמת העולם הראשונה והאירועים שלאחריה.
כחלק מן המרד חפצו אנשי 'השומר הצעיר' בתחילה בחיי עדה שחבריה 'יהרסו את הקליפות הרובצות' על נשמתם81 ויגלו את עצמם לעצמם ולחבריהם בכנות ובאמתיות, וזאת בהשפעת מגוון רעיונות מן הקבלה והחסידות ומהגותו של ניטשה;82 הם רצו בעדה שבה החשיפה הבין־אישית והגילוי ההדדי, בין בשניים בין בקבוצה, מעצבים את נפש החברים למהות־ישות הדדית חדשה וטהורה. כך סיפר בנימין דרור:
היה רגע ושני חברים מקרבנו עמדו זה בפני זה וגלו אחר לשני את נשמתם, השותתת רם במלחמה נוראה בעד דרך החיים, בער יצירה עצמית, בער אהבת החבר -וביחור בער אהבת הנערה.
ודוי זה, כקסם יוצק, התיר בין רגע את כל הכבלים שכפתו את שני האנשים ולא נתנו להם לאהוב איש את רעהו. החשדים נעלמו, האיבה נמסה, צרות העין חלפה ואיננה. למן אותו הרגע נדבקו איש באחיו, ויהי בזה כח ישועה להם ולקבוצה כלה.83
78 בדומה, לסימן על מצחיהם של גיבורי הסיפור על 'תבואת השיגעון' מאת ר' נחמן מברצלב, ואולי בדומה למצחו של פאוסט שעליו מסומן התו של 'המוכר את נשמתו לשטן, תמורת מאווייו; 'פאוסט', יצירתו הנודעת של יוהן וולפגנג פון גתה, מצוטטת כך: 'Es steht ihm auf der stim geschrieben‘ (על מצחו הלוא היא כתובה), אצל: הורוביץ בן־יוסף (לעיל, הערה 24), עט' 105: ואצל: שמעון וולף, 'אספרה לילדה', קהיליתנו, עט' 206,
79 שולמית [חיות־פולני], 'לילותינו' (3.11.1921), קהיליתנו, עמ' 185. זו אחת הרשימות הבודדות ב'קהילתנו' שצוין בה תאריך. בדומה עיינו: וולף (שם), עט' 211.
80 בדומה לרעיון איגוד החיים (aebensverband בתנועת הנוער הגרמנית החופשית. ראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 141-137.
81 עיינו למשל: מ' יערי, 'שלבים בתולדות השומר הצעיר', שדמי, קורות (לעיל, הערה 8), עמ' 15: יערי (לעיל, הערה 18); הג"ל (לעיל, הערה 1), עמ' 91-90; בלוך (לעיל, הערה 67), עט' 32.
82 ראו: י' גולומב, 'הקדמה', פ' ניטשה (לעיל, הערה 46), עט' 6-5.
83 דרור (לעיל, הערה 62), עט' 21.
קתדרה 82
יעל ויילר
אכן שיחות פרטיות וקבוצתיות התנהלו בכנות עצומה: 'עמדו החברים ומסרו אחד אחד את נפשם הכי פנימית ופרטית'.84 אך לדברי דרור גילוי הלב והקרבה עוררו על שני החברים את קנאת שאר חברי הקבוצה ואת חשדם; הם סיפרו על־ידידותם באספת חברים וקראו לפתיחות הדדית קבוצתית, ובסופה של אותה שיחה כללית רקדו החברים ושרו והדבר חיזק את תחושת האחדות והאחווה של הקבוצה ה'שומרית'. והוסיף דרור: "'ליל כיפורים" כינינו לאותו הלילה, בו ישבנו עד אור הבקר והתודינו איש בפני אחיו, והיה זה כתפלה זכה השופעת מלב ללב'.85
אנשי 'השומר הצעיר' השתמשו במושג וידוי, המופיע בשפה העברית במקרא, בספרות המדרש והתפילה, דהיינו למן התקופה המקראית;86 משם נקלט מושג זה בהגות ובספרות הנוצרית, וכידוע היה הווידוי לפגי כוהן דת מיסודות הנצרות הקתולית. גם בתנועת החסידות הבעש"טית, שנסמכה על מנהיגות דתית כריזמטית, היה מקום לווידוי לפני רב או חבר.87 ואילו הווידוי ה'שומרי', אשר הושפע בוודאי מכל אלו גם יהד, התקיים במועדים שקבעו אנשי 'השומר הצעיר' עצמם, לפני 'כוהן' ו'צדיק' משלהם, ובעצם לפני עדה המוודה את עצמה.
ההשתפכות, ההתוודות והעריית הנפש בקבוצה ה'שומרית' היו אמנם דרכים ידועות לשחרור מתחים ותסכולים, שהחיים החדשים בארץ זימנו בשפע. ההרגל לשוחח בצוותא על כאבי נפש, שהובא מהקן ה'שומרי' בחוץ לארץ, היה בארץ ביתר שאת לאמצעי טיפולי ומרגיע, אך היה זה גם זרז להחרפת מתחים ותסכולים בקרב ראשוני התנועה בארץ ולהעצמתם, בין השאר משום שעצם קיומה של השיחה ה'שומרית' עמד באותן שנים בניגוד ובדיסהרמוניה לנוף האנושי והערכי הארץ־ישראלי המצוי. בשונה מן המקובל בסביבה החברתית החלוצית בפרט וביישוב היהודי בארץ בכלל התייחסו אנשי 'השומר הצעיר' בהתפעלות ובהערכה רבה להתנסויות הייחודיות, הרוחניות, החברתיות והמהפכניות, משבריות ככל שהיו, שחוו בארץ. ההתמקדות האינטנסיווית בנפש היחיד, בדינמיקה של הקבוצה ובנפשיות ובפסיכולוגיה בכלל, פתחה אפיקים לביטוי ייחודי של הלכי הנפש הפנימיים. ראשוני 'השומר הצעיר' ידעו לתאר בפתיחות, בעל פה ובכתב, את מצבי הנפש החריפים שעברו, את עצמת הרגשות ההדדיים בקבוצה ה'שומרית' - המעבדה האנושית שיצרו - ואת המסגרות העצמיות שניסו ליצור לטיפול בקשיים נפשיים.
החיים המשותפים של קבוצת 'השומר הצעיר' בביתניה, אשר מעל הכינרת, מקיץ תר"ף עד אביב תרפ"א תוארו בידי דרור כ'חיים עליונים' של אנשי בשר ודם אשר 'נתגלה לפניהם ובקרבם סוד החיים' והבנת 'נפש האדם עד עמק עמקה'.88 ב'קהיליתנו' תוארו בגילוי לב ובפרוטרוט תופעות נפשיות קשות ומורכבות שהתגלו בין חברי הקבוצה באותה עת. הפתיחות, וידוי הלב והחשיפה ללא מצרים ולכאורה ללא מורא היו ממוענים כלפי אדם וכלפי אלוהים, ושני המענים היו
84 שם. עיינו בדומה: שמעון [וולף], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עמ' 35; כהנא (לעיל, הערה 55), עט' 41.
85 דרור (לעיל, הערה 62), עמ, 23. ובדומה: כהנא (לעיל, הערה 55), עט' 40; ביסטריצקי (לעיל, הערה 43), עמ' רלט; י' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 154-153.
86 המונח־הפועל 'והתודה' מופיע בויקרא טז כא. 'מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיבה... מתוודה אדם קודם שיאכל וישתה' (תוספתא, יום הכיפורים, ה, יד [מהדורת צוקרמנדל, עמי 191]). וכן בתפילת ראש השנה ויום כיפור: 'על חטא שחטאנו לפניך בודוי־פה'.
הרעות של 'השומר הצעיר'
83 קתדרה
'ביתניה עילית', חיתוך עץ, מעשה ידיו של אריה אלואיל, שנות השלושים
תלויים זה בזה אהדדי כחלק מן ההרפתקאה הרוחנית ההרואית, הייחודית והחדשנית.
והתהום מושכת, מושכת, מושכת. / ונשקך היחיד - 'המח, - כה אץ בו לגשור את התהום, לקפוץ לתוכן מתוך טירוף - דעת ושכרון, ולהיות נופל, נופל עד אין קץ. / אבל על עצמך לא תפסה! ועד הקר אלוה לא תבוא! / [,..] / ואנו עקשנים נלחמים באלוהינו; / והשאול תרחיב מפעם לפעם את פיה; וביתר כה מושבת התהום, וביתר עוז מתפרצים הצחוק ובכי השיגעון.87 88 87 88 89
הורוביץ בן־יוסף כתב בקובץ 'קהיליתנו, שנוער להפצה רחבה, כי 'המצב הוא רע. חולים. מחלות הגוף - והרוח, - אלה האחרונות הן עוד יותר מסוכנות ולאמיתו של דבר לא מעטים הנגועים בהן... הוי שכרון העליה, שכרון קדוש! ברם אין על מה להתאונן... כמה כוחות רוחניים, נפשיים טמונים בקבוץ הזה!'.90
87 עיינו: ר' אלימלך מליז'ינסק, 'סדר צעטיל הקטן', נועם אלימלך, ירושלים [חש"ד], עמ' 75. ה'צעטיל הקטן' הוא קובץ הנהגות המיועדות בעיקר למחשבת המאמין, והודפס כתוספת בהרבה סידורים.
88 דרור (לעיל, הערה 62), עמ' 19.
89 רחל [הרעד], 'מיומן הקבוץ', קהיליתנו, עט' 85. הרעד נולדה בשנת 1902 בלבוב, ועלתה לארץ בשנת 1920. זכיתי לראיין אותה בביתה בקיבוץ רמת־יוחנן בקיץ תשנ"ד, בסיועו של יליד בית־אלפא ומנהל ארכיון קיבוץ רמת־יוחנן אמנון קרניאל. עיינו בדומה: וולף (לעיל, הערה 84), עמ' 34-33; הורוביץ בן־יוסף (לעיל, הערה 24),
עמ' 108; ביסטריצקי (לעיל, הערה 43), עט' קכד, קלה, קלז-קלח; י' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 149־150; הנ''ל, דרכים ואהלים: סיפורים, ירושלים תשכ"ט, עמ' 163; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 105.
90 הורוביץ בן־יוסף (לעיל, הערה 24), עט' 108. ראו גם: ל"י, 'כרוניקה', גולן (לעיל, הערה 41), עמ' 88־90.
קתדרה 84
יעל ויילר
ב'יומנו של תחכמוני', חבר קיבוץ ב של 'השומר הצעיר', שהיה לימים לקיבוץ משמר־העמק, מתגלה טפח מן הטיפול העצמי בקבוצה ה'שומרית' ומן הקשרים שבין הרעיונות הנשגבים לבין המשברים הנפשיים בתנאי החיים הקשים בארץ:
25.3.22 היתה הפסקת עבודה בכביש. רבים הלכו לטייל, מי לגליל, ומי למקום אחר. היינו 22 איש שיצאנו לטיול בגליל, מהמחסן לקחנו 30 ככרות לחם, מספר קופסאות סרדינים, ומהאקנום קבלנו 18 פיאסטרים בשביל בולם. למעלה משבועיים ענשינו בדרך ממטולה והבניאס, כל הדרך ברגל הלכנו. היה זה טיול נפלא. עם שובנו מצאנו את הקבוץ [את הקבוצה השומרית] במצב אחר מזה שעזבנו אותו. באילו משהו מיוחד עבר על האנשים. אחר בך ספרו לנו בי בהעדרנו היו במה התפרצויות היסטריות אצל מספר בחורות. והיסטריה אצלנו מראה רק שהיא באה עקב חויה עמוקה, וזה אינו ענין של הפרט בלבד, אלא של בל הקבוץ; בבה זה גם בבתניה עילית בטרם קהליתנו;91 ואף בקבוץ א,,92 ואנו בלומר קבוצנו,93 נמצא אף הוא בדרך בזו, ובכך מתבטא החזיר, הנפשית העמוקה של בל הקבוץ.
ההיסטריה מתפשטת וגם על הבחורים אינה פוסחת יש ואתה שובב שרוע על מטתך ומהרהר על הקבוץ על חייו ואנשיו, לפתע פורץ מאי שם במחנה קול בבי ומתיפח. הנך קם ויוצא החוצה. רצונך לעזור לחבר או חברה במעבריו הקשים. אך ליד האהל ממנו פורץ הבכי, עומדות מספר חברות ומרמזות לך באצבע: יאל תיגשי, הן המשגיחות והעוזרות, ישנן בבר מומחיות למקרי היסטריה,94
אלו שסבלו מחולשה נפשית טופלו על־ידי החברים וההברות בקבוצה בשיחות אישיות ובשיחה הקבוצתית. לעתים הצליחו להתאושש, להחלים ולהתחזק ולעתים מצבם החמיר. כמה בעלי חולשה הוסעו להתרפא באירופה, בעיקר בווינה. בסיפורו־וידויו של יהודה יערי על נסיעה שכזו לווינה באה לביטוי אותה תחושת חשיפה, התמזגות וערבות הדדית ללא מצרים ששררה בין ה'שומרים' באותם ימים. האני המספר (לאחר שנים לרעייתו) התמנה על־ידי חברי קבוצתו להוביל חבר שחלה במחלת נפש להתרפא בווינה. אבל בדרך, בהיותם באנייה, נאלץ המוביל להתחזות למשוגע, כדי שיושבי האנייה לא יפגעו בחברו ובהעברתו למחוז חפצם. החבר החולה נאלץ אז לטפל בו, והמשחק, השכנוע וההתמסרות ההדדית של שניהם - במעין העברה והעברה שכנגד פרוידאנית, או אני־אתה בובריאני מסובך וכפוי95 - גרמו להיפוך במציאות. החבר המוביל התאשפז בבית חולים, והחבר המובל לשעבר הביא, כתב והוציא עבורו מכתבים, משום ששכח ב'הוליו' אף כיצד לכתוב.96
מעבר למרד ולמרי לכאורה בתרבות המוצא ומעבר לתועלת הריפויית, היה לווידוי הקבוצתי ה'שומרי' תפקיד עיקרי בהכוונתה ובעיצובה מחדש של תודעת האדם ושל יכולת ההתרועעות שלו, כנראה על מנת לנסות ליצור חברת־על מהפכנית חדשה. השיחה ה'שומרית' חתרה אל ליבת האישיות
91 מילים אלו מצביעות על היותו של החיבור מאוחר יותר מהתאריך הנקוב.
92 דהיינו אף בקבוצת אנשי 'השומר הצעיר' מגדוד 'שומריה', שהקימה את בית־אלפא.
93 ייתכן שהכוונה לקיבוץ ב של 'השומר הצעיר', שהתיישב במשמר־העמק, שבו התגורר הכותב.
94 תחכמוני (לעיל, הערה 63), 25 במרס 1922.
95 ראו; ברגמן (לעיל, הערה 3), עט' 263-262.
96 עיינו: י' יערי (לעיל, הערה 89), ב, עט' 161־172. יהודה יערי העיד על עצמו שהושפע והתקרב לחסידי ברצלב. מוטיב ההתחלפות מופיע בסיפורי ר' נחמן, למשל ב'מעשה בבן מלך ובבן שפחה שנתחלפו' וב'מעשה בבן מלן שהשתגע'. בנוסף מרומז כאן המוטיב התנ"כי של יונה בן אמיתי בספינת יורדי הים.
הרעות של 'השומר הצעיר'
85 קתדרה
ואל האמת הפנימית של האדם, בהשפעת הגותו של ניטשה,97 98 99 וזאת לא רק משום שהחברים האמינו בהימצאותן, אלא משום שהיו מעוניינים בעצם החתירה אליהן. חותר, נוסע ומטפס - זו הייתה דמות החבר הרצוי בקבוצה ה'שומרית', זו הייתה האישיות האידאלית לחיברות, ואלו היו תכונות הנפש הראויות לחלוצים העבריים, והמתאימות לתנאים ולאתגרים של העם ושל הארץ כפי שהצטיירו בעיני אנשי 'השומר הצעיר' באותה עת.
זאת ועוד, בדיקתה, מישושה והצגתה של ליבת האישיות על־ידי אמירה עשירה וגבוהה ובפומבי דווקא, הייתה חלק מתהליך שביטא את האדם העברי החדש בארץ־ישראל; הערטול הנפשי הקבוצתי היה מעין הוכחה למידות הכנות, הישרות, תום הנעורים והגדלות של הדוברים וליכולתם להציג 'יצירה משותפת, קבוצתית'.98 99 אמור מעתה, השיחה הווידויית, שהתקיימה בארץ בתנאים חברתיים וגאו־פוליטיים ייחודיים, נתפסה על־ידי משתתפיה כרכיב חניכה חיוני בעיצוב החלוץ והחלוציות ובהפיכתה של הארץ ל'מולדת הנפש' עבור כל אחד מהם בפרט ועבור העם היהודי בכלל. השיחה נחשבה לאירוע כמעט מיסטי בהשפעתו וכמעשה לדוגמה של קבוצת מופת, ולכן הוצגה השיחה הווידויית ה'שומרית' לעין כל בקובץ 'קהיליתנו'.
הצעירים, אשר הריקו את נפשם ממש לתוך הדפים המודפסים,... שראו בו כעין בשורה לצבור הפועלים, כעין קרבן הסודות הפרטיים והקיבוציים על מזבח המולדת־העם [ההדגשה שלי], ולא בסגנון ספרותי מלוטש נכתבו הדברים, שהרי החברים לא עסקו מעולם בספרות - אלא דווקא בסגנון של חזון, הרהור, צעקה ושיח קודש. והקורא המאמין היה יכול לחשוב, שנאצלו פתאום צנורות של הסד על ראשי הנוער הלוה ועיניהם אורו לגלות ברגע עילאי הוות 'הכול, [הכוליות]. ואוזנם נטויה לעולמו של הקדוש ברוך הוא להקשיב שיחת אילנות ולצוד תעלומות הכנרת. כל אהד סיפר על אחו התרשמות, על איזו התנגשות עם ההוויה, וכל התרשמות כאילו עשתה בקרבה תקופה. בכוחה היה להפוך את הספק לחזון, את האפס לנצחיות, ואת ארץ הקדחת והחול למולדת הנפש [ההדגשה שלי] וכל זה התחולל בין השמשות, ברגע קט אחר. רק רגע קט של חסד, והעריץ היה לצדיק, היהיר לענו, כבד־הפה למשורר, והספקן לחובק זרועות עולם."
מילים אלו של מאיר יערי, שיותר מקורטוב של זעם וכאב מובלע בהן, ואשר נכתבו לאחר הדחתו מעמדת המנהיג בקיבוץ א של 'השומר הצעיר' בסתיו תרפ"ב, מגוננות למעשה על חשיבותו ועל תוקפו של השיח הווידוי ה'שומרי'. עמדה נפשית דומה ביחס לשיחה באה לביטוי בתיאורו של ידידיה שוהם: 'אם תדרשו ממני שאגלה את נפשי לפניכם, אגיד רק זאת, גם אם העולם יתמוטט ויזדעזעו יסודותיו, גם אם היחסיות תשלוט בכל - דבר אחד יציב ומוחל אצלי, אמת [ההדגשה במקור] ביחסי אל כל הסובב, אל אנשים, דעות, רעיונות. אני מוכרח להיות כנה גם אם זה יעלה לי במחיר רב, במחיר אבדן יחס של הוקרה וכבוד מצד האנשים הקרובים לי והחביבים עלי'.100
97 מושג האמת הפנימית או האמתות (Wahrhaftigkeit) שהודגש על ידי ניטשה, והפך בשיח הפילוסופי מאוחר יותר למושג 'האותנטיות' (Authentizitat). ראו: גולומב (לעיל, הערה 82). המושג היה לאחד מערכי היסוד של תנועת הנוער הגרמנית החופשית, ראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 134 ('ה"אמת פנימית" כמצב של תודעה, שבו האמת מוכרת ונבחנת על־ידי תחושתו הפנימית של האדם בלבד, תוך דחיית קריטריונים חיצוניים אובייקטיביים כלשהם').
98 שחם (לעיל, הערה 39), עמ' 9.
99 יערי(לעיל, הערה 8), עמ' 60. עיינו, גם: מ' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 383-382.
100 שוהם (לעיל, הערה 55), עמ' 179-178.
קתדרהה 86
יעל ויילר
דוד הורוביץ ה'ראליסט' הסביר את הצטרפותו לשיחה ה'שומרית' הסוערת והחושפנית, הצטרפות שהייתה בה מעין הצהרה על השתייכות ונאמנות לקבוצת אנשי 'השומר הצעיר' בארץ ולערכיה באותו זמן: 'זמן רב הגנתי על עצמי מפניכם, אלא שהחיים המלאים דם וגעגועים, הם מטורפים, מושכים, צעירים, וחזקים מן המחשבה החורת'.,10 לאחר שנים תיאר הורוביץ כיצד יצר מאיר יערי בשיחות בקבוצה ה'שומרית' בארץ את האווירה הווידויית האופיינית. יערי מופיע בתיאורו כמתוודה ראשי כמי שמתחבר אל הרגשות הקשים ואל התחושות הבסיסיות והליבתיות של מאזיניו, ולכן כמי שמעוררם אל הווידוי ואל החשיפה, ובאותה שעה כמי שמנהיג את חבריו אל חיי הרוח:
הוא דיבר בקול רועד, קול של חרדה והשבעה, של תחנונים וזעם. הוא דיבר על האיש הבודד, הגלמוד בסבלו, המתבודד וחמתרועע, איש הסבל והעבודה, דיבר על יוסף חיים ברנר ועל תורתו. הוא דיבר על פרפור הנפש של הצעיר והצעירה משורות התנועה המתמודדים עם מציאות קשה ומרה, הוא דיבר על הנצח, על ערכי רוח על אלוהות, על כל מה שניסר אז בעולמנו וכרסם בלבנו, הוא ידע ליצור אוירה של וידוי, של פולחן, של מסדר, ודבריו הלמו בפטישים אף שחיו סתומים, מעורפלים לפחות בחלקם.102
נוסף על כישרונות המנהיגות והרטוריקה ניסו מנהיגי 'השומר הצעיר' בארץ באותה תקופה להשתמש גם בתורות מדעיות וחדשניות בנות הזמן, כדי להעמיק את ביטוייה של השיחה ה'שומרית'. ייתכן שהדיבור הספונטני, האסוציאטיווי והמשוחרר מעכבות שהנהיג זיגמונד פרויד בחדר הטיפולים שלו אצל המטופלים, ופרקי הזמן הקבועים אשר מוקדשים להבעה האישית והזורמת, היו לנגד עיניהם של ראשוני 'השומר הצעיר' בשיחות הווידויים. יתרה מזו ייתכן כי משנתו של פרויד הייתה מקור השראה וגם מקור סמכות. אמנם הווידוי ה'שומרי' היה כאמור מרד יוצר במוסדות הישנים והמסורתיים ובמסגרות גדולות וכפייתיות כשלעצמן ומרד במסחורן ובהפרטתן של הרעות, החברותא והיחד. עם זאת הדגם־המוסד הרפואי והחילוני החדש של פרויד עשוי היה לשמש דגם גאות לחיקוי, הגם שהציונות וההתיישבות בארץ נתפסו כריפוי ממשי של העם היהודי. בווידוי ה'שומרי', להבדיל מן הווידוי הפרוידיאני ואולי בדומה לשיחה החסידית בפרט ולעבודת נפש מסורתית בכלל, התוודה בראש ובראשונה המנהיג. אנשי 'השומר הצעיר', שהושפעו מכתבי ניטשה, שהיה דמות נערצת גם על פרויד, סברו כי הדרך להגיע לגרעין הנפש מעבר לקליפותיה אינה רק על־ידי אנליזות עצמיות, אלא 'דרך העיון הפסיכולוגיסטי המדוקדק בדמויות מופת, שהיו מוקדי הזדהות ומקורות להפנמה והטמעה'.103 ואמנם בכתבי ראשוני 'השומר הצעיר' בארץ אנו מוצאים הדגשה של דמויות מופת מיתולוגיות, דתיות והיסטוריות, הזדהות עמן ועיסוק נרחב בהן, במקביל להתמקדות בדמותו של המנהיג ב'עדה השומרית', וכל זאת במגמה לחזק את האישיות, את יעדיה ואת עצמאותה.
בעשור השני והשלישי של המאה העשרים היה זה סביר לחלוק על פרויד, להתדיין עמו עקרונית (ומונולוגית), ולהעדיף על פניו את ניטשה. רבים מחניכי 'השומר הצעיר' יוצאי וינה וגליציה הכירו
101 דוד ה' [הורוביץ], בשיחה הכללית, קהיליתנו, עט' 65. עיינו גם: הנ"ל (לעיל, הערה 1), עמ' 45, 96.
102 הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 95.
103 גולומב (לעיל, הערה 82), עמ' 3. עיינו והשוו: מ' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 393-392.
הרעות של 'השומר הצעיר'
87 קתדרה
את פרויד ואת חיבוריו מקרוב, עור מימיהם באירופה.104 ספריו של פרויד, למשל 'טוטם וטבו' (Totem undTabu), שהתפרסם בשנת 1913, עברו מיד ליד ונקראו בעיון במחנה גרוד 'שומריה' שלרגלי הכרמל.105 גם בשל מוצאו האתני והתרבותי היה פרויד קרוב לאנשי 'השומר הצעיר' הראשונים בארץ. הוויכוח עמו התנהל בממד האישי, האוניוורסלי והלאומי גם יחד, וללא תמיהה והפרדה.106 כמתנסה סביל ופעיל בחוויה אנליזטורית מסוימת של התודעה, במסגרת החובקת של
מחנה הסוכות, האוהלים והצריפים לרגלי הגלבוע, 1925
'השומר הצעיר', ביקר מאיר יערי את שיטתו של פרויד. הוא פנה לחבריו: 'הייתי רוצה שתכירו את פרויד ואת האסכולה שלו בדיוק. איני יודע אם רבים מאתנו מסוגלים להשיג היטב את תורתו ואולם תקוות מה עמי שזה יטהר את האווירה הטעונה'.107 אך באותו מכתב עצמו כתב: 'הפסיכואנליזה גוברת באורח דטרמיניסטי בתוך המעמקים ומבהירה אותם רק כדי ביתר שאת להגביר את המסתורין, ועל מנת להנגף בסוף בחסימה האחרונה [כי] ללא זיק של יצירתיות, ללא שיגיון בלתי מותנה לחלוטין, בלי אקט של רצון ריבוני, לא תחדור מבעד לקליפה [של הנפש], לא תחווה לא תיצור'.108
104 עיינו: מ' יערי, מכתב מביתניה עילית להנהגת 'השומר הצעיר' בווינה (עברית), 27 במרס 1921, בתוך: מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 402; הנ"ל, במאבק (לעיל, הערה 37), עמ' 33; הנ"ל (לעיל, הערה 1), עמ' 38, 53. הכהן (לעיל, הערה 8), עמ' 9; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 21, 91; שוהם (לעיל, הערה 55), עמ' 177. הנ"ל, 'הקדמה', הכהן, (לעיל, הערה 10), עמ' יא־טו. תלמי(לעיל, הערה 66), עמ' 84. וראו: ד' ביאל, ארוס והיהודים, תל־אביב תשנ"ה, עמ' 242; לם (לעיל, הערה 6), עמ' 105-103.
105 עיינו: רפפורט (לעיל, הערה 3), עמ' 193. יצחקי וזה סיפור המעשה (לעיל, הערה 10), עמ' 86.
106 זיגמונד פרויד נולד בפרייבורג שבבוהמיה; משפחתו הגיעה לשם מבוצ'ץ. ראו: י' בילו, 'אני עילאי טרוד הכרה, מדרש פסיכואנליטי, פרקים בפסיכולוגיה של י"ח ברנר', הארץ: ספרים, 10 ביולי 1996, עמ' 4.
107 מ' יערי (לעיל, הערה 59), עמ, 397.
108 שם, עמ' 389. עיינו בדומה: בן־אהרון (לעיל, הערה 49), עמ' 17-16; יערי (לעיל, הערה 1), עמ' 38; לוטק רזניק, 'תולדות לילה אחד', קהיליתנו, עמ' 199.
קתדרה 88
יעל ויילר
לטענת יערי אף ששיטת התרפיה של פרויד על־ידי אנליזה פותחת ומבהירה דברים רבים, הרי הדגם המושגי הקובעני(הדטרמיניסטי) שלה מכביד לבסוף על המשך העמקת הראייה וההתבוננות בנפש האדם וכן על התנהגותו, על יצירתיותו ועל פתיחותו של המטופל בדרכיה. לדעתו על בני הקבוצה 'השומרית' להגיע לחשיפה של תוכני המחשבה ושל התהליכים הרגשיים המתחוללים בפנימיותם, ולשתף את חבריהם לקבוצה בעולמם הפנימי באופן מוצלח יותר, מהפכני יותר וגלוי יותר. גם בתיאור שיחתו של יערי בדבריו של הורוביץ שהובאו לעיל, וגם בקריאתו של יערי עצמו לבני החבורה המובאת להלן אנו מוצאים בריחה מקביעות, מאבחנות ומהגדרות סופיות על מצב הנפש או התודעה; בעיקר כדי שלא לחסום את המשך נביעתו של זרם האמירות מפנימיות הנפש, אמירות שנתפסות יותר מכל דבר אחר כמעשה יצירה חדש, מעשה חלוצי בארץ־ישראל, אולי המעשה החלוצי בארץ־ישראל. ואלו דבריו של יערי:
ראו מה שונה וצודקת כאחת מפיסת הצבורה אצל כל אהד, הנכונות לדתיים איננה משכנות. ואולם נתיר לצצמנו מספר נקודות מבט, וכך אומר לכם בצורה בוטה. הכה נאזין לסתירות המתוחות של נכשנו, שכן כל אלמנט סותר המתמודד בתוכנו תובע את שלו. איזה מחוטי היסוד של הנשמה ננתק. ישפוט האינטלקט, יחפש וינתח בתצר קר ומלובן. והארוס המופקר יצחק לו לכל התוכנות ולכל האידאלים צל אפם וצל חמתם. ילגלג לו מצב החלום למודעות. מי ייתן ויצמח לנו אדם שלא יידצ להשיג את צצמו, לא יוכל... איני מצריך אף בציה הצרכה סופית ואבסלוטית. אינני בטוח בצצמי, ובכלל איני זקוק לבטחון צצמי זה ולבחירות בל-צדדית.109 110
גם רפפורט, שהכיר היטב את התרבות המרכז אירופית, הושפע מרעיונותיו של פרויד ואף הסתכסך עמם. הוא סיפר: 'ואני בקדחת הייתי כנער [כלומר התיילדתי בגלל תסמיני המחלה] וקראתי את פרויד, כי רציתי לרכוש לי יסוד אוביקטיבי לבחילה שעוררה בי הפילוסופיה הפסיכו־אנליטית, ונתברר לי [על־ידי הקריאה] שכל העולם הוא בבחינת "erogene Zone" ("שטח הגרוי המיני") של אלהים'.110 בסרקזם מושחז התמודד אפוא רפפורט עם שיטתו של פרויד, אולי מפני שהיו לו השקפת עולם והצעות משלו בענייני הנפש; כי הרגשות הארוטיים, רגש האהבה והכמיהה לכוליות היו - אולי כמובן מאליו - הנושא המרכזי, הלב המניע של הוויית הרעות ה'שומרית', כפי שתפסה את עצמה.
ג. כוליות, ארוס, אהבה
מושג הארוס, על משמעויותיו הרגשיות והמעשיות, נתפס ככוח המלכד החשוב ביותר של הקבוצה ה'שומרית'. הארוס, הארוטיקה ה'שומרית', הוא היחס הקרוב, האינטימי, הבלתי אמצעי, לכל הסובב; הוא הדרך להתמודד עם הניכור, עם הזרות, עם האחר, עם חוסר הטעם, חוסר הפשר וחוסר המשמעות שבמציאות. בכתבי ראשוני 'השומר הצעיר' רווח מאוד השימוש במושג זה, ומשמעותו כללית מאוד - המיניות היא רק צורה פרטית של הארוס. בארץ אף הורחב השימוש במושג הארוס. הוא הוצע 109
109 מ' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 393.
110 רפפורט (לעיל, הערה 3), עמ' 193,
הרעות של 'השומר הצעיר'
89 קתדרה
כמושג החלופי והמועדף למשמעות הפילוסופית, התאורטית של הקיום האנושי ולרעיונות הגבוהים שקשה היה ליישמם בשלמות או אפילו לייחד להם מחשבה מספקת בתנאי המחיה הקשים. מאיר יערי ביטא תפיסת עולם כולית כזו בחיבור שנכתב בארץ בחורף תרפ"א, ושנשלח לחברי 'השומר הצעיר' בווינה: 'השותפות הארוטית מתפרצת מתוך נשמתנו הקיבוצית מתפשטת ועוטה את הכול, את הארץ, את העבודה ואת הסביבה בשוותה לכל צבע, אורח חיים, סמל ואדיקות. היא קורעת לרווחה את נשמותינו ומאחה אותנו עם היקום כולו'.111 בדברים אלו ניכרת תשומת לב ממוקדת ברגשות הארוטיים, שנתפסים ככוח נפשי פנימי חזק ובלתי נשלט. כוח נפשי זה נובע בעצמה מבני האדם, ומשווה משמעות חדשה, או שמא מעניק מהות כולית חדשה, למערכת הקיום האנושי - היקום, הקוסמוס. ועוד, נביעה זו מותירה את הישות האוטונומית לכאורה של האדם פתוחה לרווחה לאחר שפרצה מתוכו.
בצלאל צורי, פנים חדר, תחילת שנות השלושים
(באדיבות מניה צורי, תל־ יוסף)
עמדות כגון אלו אינן המצאה מודרנית; בספרות היהודית המיסטית יש תקדים להדגשת כוליות הארוטיקה ולהיותה כלי לקישור עם ההוויה. הקשר בעולמם של אנשי 'השומר הצעיר' בין כוליות
111 מ' יערי (לעיל, הערה 59), עט' 398. עיינו בדומה: שוהם (לעיל, הערה 55), עט' 180.
קתדרה 90
יעל ויילר
תפיסת הארוטיקה לבין התפיסה המיסטית של העולם אינו רק מצד התוכן, אלא גם מצד היי הנפש הממשיים. תחושת הארוטיקה שלהם דומה בכמה עניינים לתחושת האלוהות השורה בכול של המיסטיקן, אלא שאצל המיסטיקן המסורתי הדגש הוא לכאורה על האלוהות, 'דלית אתר פנוי מניה' (או שמא הדגש הוא בעצם על האדם, וקצרה היריעה), ואילו אצל אנשי 'השומר הצעיר' הדגש הוא לכאורה על האדם ונפשו, על עצם תחושת הקשר או ההתקשרות בין אדם לזולתו, על היחד.
כי המפעל התרבותי אינו אידיאה פורחת, שנזרקה לתוך החיים; ראשית התגשמותה אינה בצורה חיצונית, אלא באיש - באשר הוא מתבודד ובאשר הוא מחפש ומתיחס לאחיו מתוך הרגשה הכי אלמנטרית : הארוס [ההדגשה במקור]. ארוס, אהבה - רע, אשה, הם הם אשר פותחים לאדם את שערי ההוויה והחברה האנושית; הם - נקודת הגבוש, שבה מתרשם האדם בצורה מרוכזת מן הקוסמוס, מן העם.2'1
אנשי 'השומר הצעיר' הרבו לדבר ולכתוב על הארוס הבין־הגברי כמלכד הנפשי־החברתי של חברי ה'עדה השומרית', כמו 'עדות היסטוריות גדולות' אחרות; זאת בהשפעת הגותו של אוסוולד שפנגלר על התרבויות הגדולות ועל הטיפוס ההיסטורי שמופיע בהן,113 בהשפעת כתבי אפלטון וספרות יוונית ורומית קלסית ובהשפעת רעיון חברת הגברים (הצעירים בדרך כלל) המלוכדת באמצעים ארוטיים ומיניים, רעיון שפיתח והדגיש איש תנועת הנוער הגרמנית החופשית הנם בליהר, בהשראת מכלול ספרויות קלסיות.115 רעיונותיהם של הוגים אלה נפגשו בתודעתם של חברי 'השומר הצעיר' עם רעיונותיהם ודיוניהם של מרקס ואנגלס בדבר הקשרים שבין התרבות השבטית הלאומית והחומרית לבין מבנה יחסי המינים;112 113 114 115 112 113 114 115 116 והם עשו שימוש בכל אלה בבקשם להציג בבהירות את ניסיונותיה של הקבוצה ה'שומרית'.
הארוס שבין הגברים מזווג אותם לחברה, ומנחיל לפרטים את צמדתם המוצקה והמוחשית בתולדות האנושיות והשתלשלות הדורות הצתידיים. הופעות מסוג ראשון נוצרו גם אצל היהודים וגם אצל היונים העתיקים. חבר גברים, שנתחברו מתוך יחס ארוטי, נהפך לחוג תרבותי, מרכז רוחני לאומה, מצין ממנו שאב הצם פחות יצירה לדורות, החסידים מצאו בחבר גברים את מקום משכנו של אלוהים. לאמור: אידיאה
112 כהנא (לעיל, הערה 55), עמ' 41.
113 עיינו: א' שפנגלר, הערכה חדשה להיסטוריה, תרגם א' ברש, תל־אביב תרפ"ז (ספר זה הוא תרגום חלקי של: 1918 Der Untergang des Abendlandes: Gestalt und Wirklichkeit, Miinchen), עיינו והשוו: הורוביץ בן־יוסף (לעיל, הערה 24), עמ' 109; ביסטריצקי־אגמון (לעיל, הערה 63), עמ' 128-125; יערי(לעיל, הערה 1), עם' 32־
33, 53.
114 אפלטון מוזכר בקובץ 'קהיליתנו' כספרות מועדפת. עיינו: הרעד (לעיל, הערה 89), עמ' 86; הורוביץ בן־יוסף (לעיל, הערה 24), עמ' 107; הורוביץ (לעיל, הערה 1), עמ' 131. על מושג הארוס היווני עיינו והשוו: אפלטון, המשתה, פוליטיאה (סדרי מדינה) (כתבי אפלטון, ב), תרגם י"ג ליבם, ירושלים ותל־אביב תשי"ז; הנ"ל' פאידרוס, תרגם י"א הלר, ירושלים תשט"ז. פאידרוס הוא בנה של אפרודיטי ומייצג את 'שיגעון האהבה', שהוא ה'מעולה' מבין ארבעה מינים של שיגעון; השלושה הנוספים הם: ההתלהבות הנבואית, ההתלהבות המיסטורית, ההתלהבות הפיוטית. עיינו: פאידרוס (שם), עמ' 252-250.
115 עיינו: בליהר (לעיל, הערה 8), עמ' 51-43. וראו: מרגלית (לעיל, הערה 1), עמ' 30; מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 306-303.
116 עיינו והשוו למשל: פ' אנגלס, 'מוצא המשפחה, הקנין הפרטי והמדינה' (1884), מארקס ואנגלס (לעיל, הערה 17), ב, תרגם מ' מישקינסקי, עמי 272-141; ק' מארקס ופ' אנגלס, 'אנטי־דיהרינג' (1878), שם, ג, תרגם י' מן (אבירפי), מרחביה 1959, עמ' 223 ('דרגת האמנציפציה של האשר, משמשת בכל חברה מודד טבעי של האמנציפציה הכללית').
הרעות של 'השומר הצעיר'
91 קתדרה
מופשטת מצאת את בטויה בשתיה, ברקוד, בשירה, כחוג אנשים המתדפקים איש לאחיו ברגע התפצלות, אלא שאת האשה דחו מחוגם. וזאת היא תקלה: התקלה ליצירת חברה אנושית בריאה ושלמה, אותו היחס לאשה אנו מוצאים גם אצל היונים.117
ההתחקות אחר התרבות העתיקה כדגם־אב לחידוש החברה מתבססת כאן על שתי דוגמאות: הראשונה היא התרבות היוונית הקלסית, שהעריכה יחסים ארוטיים בין גברים, והשנייה קשורה לעבר היהודי הקרוב לתנועת חסידות הבעש"ט, לחברת גברים קואופרטיבית אשר התבססה על עבודת נפש בדרכים אקסטטיות וקונטמפלטיוויות, ושלטענת מתנגדיה נמצאו בה עקבות הומו־ארוטיים.118 שתי הדוגמאות הן של חברות עילית, לפחות בעיני עצמן, ודרור הביאן כדי לחדד שאלות שעלו בתוך הקבוצה ה'שומרית'. שאלת השאלות הייתה כיצד חבורת צעירים וצעירות יהודים, רובם ילידי שנת תר"ס, יוצאי וינה, גליציה, בוקובינה ופולין ה'קונגרסאית' שלאחר מלחמת העולם, המאמינים בפתרונותיה ובדרכיה של התנועה הציונית ובתוכה תנועת הנוער 'השומר הצעיר', והסוגרים לא מעט להלכי רוח ולרעיונות בני הזמן, תוכל להיות לקבוצת עילית, טובה יותר מקבוצות העילית הקדומות, העתיקות, הישנות? לשאלה זו התקשר הדיון העקרוני בדבר ההרכב, המבנה והמהות של הקבוצה ושל הקיבוץ העתידי של 'השומר הצעיר' ושל התנועה הציונית בכללה. היו שרצו באותה העת בקבוצה־קומונה מתיישבת של גברים בלבד, 'ובמסגרת הבלבדית של אחוות גברים (מה שקרוי ה־Mannerbund)'.119 רק כך, סברו הדוגלים ברעיון, תוכל להתבצע המשימה החלוצית הציונית להקים מדינה יהודית בארץ־ ישראל. בהשפעת בליהר נתפסו ותוארו הרגשות ההומו־ארוטיים בקרב ראשוני 'השומר הצעיר' כתופעה חברתית והיסטורית חשובה ומקובלת, אם לא חיונית והכרחית, לבניין הארץ.120 מנגד טענו אחרים שמימוש שוויון האישה הוא נקודת הכובד של כל 'מפעל חיינו' ושיש 'להעמיד שאיפה זו במרכז חיינו וקהליתנו'.121 הם דרשו שיתוף שוויוני מלא של האישה בחיי המעשה ובחוויית החברותא ה'שומרית', דהיינו בחוויית קבוצת העילית הנבנית, שיתוף שלא היה קיים.122 אנשי 'השומר הצעיר' בארץ באותה תקופה טענו כי קבוצת העילית ה'שומרית' צריכה להיבנות רק בשותפות ארוטית ועם שותפים ארוטיים,123 אך לגבי המועמדים המתאימים לשותפות זו הדעות היו חלוקות. היו שהציעו, כמאיר יערי, בעיקר שותפים גברים או גברים בלבד.124 לעומתם היו שעמדו
117 דרור (לעיל, הערה 62), עמ' 22. בדומה עיינו: ביסטריצקי־אגמון(לעיל, הערה 69), עמ' 136-122.
118 עיינו למשל: מ' וילנסקי (עורך), 'קונטרס זמיר עריצים וחרבות צורים (תקל"ב),, חסידים ומתנגדים, לתולדות הפולמוס ביניהם בשנים תקל"ב־תקע"ה ירושלים תש"ל, עמ' 65. עיינו והשוו למשל: ד' הורוביץ, 'עבודתנו התרבותית', הפועל הצעיר, א' מנחם אב תרפ''ב, עמ' 8־11.
119 מוסה (לעיל, הערה 7), עמ' 38.
120 עיינו: בליהר (לעיל, הערה 115), עמ' 51-43.
121 דרור (לעיל, הערה 62), עמ' 21.
122 על הניסיון לשוויון בין המינים בחברה החלוצית, עיינו: יערי (לעיל, הערה 8), עמ' 65. וראו: ר' אלבוים־דרור, 'נשים באוטופיות הציוניות', קתדרה, 66 (טבת תשנ"ג), עמ' 113-111, והביבליוגרפיה שם; א' אופו, '"שאלת האישה" וקולן של נשים בהברה החלוצית לאור הקובץ "קהליתנו", שם, 95 (גיסן תש''ס), עמ' 118-101.
123 על הארוס ועל המיניות ב'שומר הצעיר' ראו: שריד (לעיל, הערה 49), עמ' 226 והערה 64; ביאל (לעיל, הערה 104), עמ' 149-133; לם (לעיל, הערה 6), עמ' 103-100.
124 תיאור חוויה ארוטית בין יערי לבחור אלמוני, עיינו: מ' יערי (לעיל, הערה 59), עמ' 385-384: הג"ל (לעיל, הערה 81), עמ' 12. ביסטריצקי (לעיל, הערה 43), עמ' קצו. וראו: מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 255-252, 259-258,
קתדרה 92
יעל ויילר
על דעתם, כדרור, שגם הנשים הן שותף ארוטי יאה לבניין קבוצת העילית, וטענו ששיתוף חדש זה יהיה אחד המרכיבים החדשניים שיאפיינו את נוסחתם הייחודית של אנשי 'השומר הצעיר' להקמת קבוצת עילית או קבוצות עילית בארץ, אולי במעין תפיסה אנושית אנדרוגנית ורב־מינית מודעת ברוח כתבי אפלטון.125 והגה אלו גם אלו הרבו לעסוק בכתביהם ובשיחותיהם בדגמים ובדמויות של האישה המושגית והסמלית ושל זו הממשית והמציאותית.
בין הנשים המופיעות בדבריהם: האם 'הלא־רחמניה' המשותפת לכולם בלידתה אותם;126 האם ש'בן־אדם מחפש כל ימיו';127 האישה הממצעת והמגשרת בין הגבר לבין אבותיו ובינו לבין הצאצאים העתידים להיוולד לו. נפוץ השימוש המטפורי במילים 'ליל כלולות' ו'ברית נישואין' להסברת ההתיישבות בארץ וההתאגדות הקבוצתית. האישה הוצגה כקניין פרטי, כמי ש'מתקדשת' ב'כח המזריע של הגברות',128 וכמי שעולמה הרוחני והנפשי ניזון מעולמו של הגבר ותלוי בו. החברה לעבודה 'צעירה מאוד, עודה ילדה כמעט. ראשה עטוף מטפחת אדומה זרועה נקודות לבנות ולרגליה נעלי־עבודה מסומרות של גבר'.129 האישה הרעיה, 'אשתי', היא השותפה לחייו ולמעשיו של האיש; האישה החברה, ה'אחות', מקבילה לחבר ה'אח'. האחים והאחיות הם החברים בקבוצה, שהיא המשפחה העתידית. לדעתי יש במילים אלו רמז לא מודע לשבירת טאבו תאורטית של יחסי מין בין אחאים; כי באופן מעשי התירה האחאות המופשטת של חברי הקבוצה יחסי מין חופשיים.130
האישה האם נמשלה לאדמת הארץ: 'כן נמסור את עצמנו לבטן - אם של האדמה המקדשת', וגם האישה הכלה נמשלה לאדמת הארץ.131 וביתר פירוט, אדמת 'נורים' שבעמק יזרעאל המזרחי; אשר אנשי 'השומר הצעיר' עתידים היו לעלות עליה להתיישבות של קבע, הושוותה ל'חיק כלה' ו'לבטן אם' בשני אברים של משפט אחד, צירוף שניתן לפרשו ברוח משנתו של פרויד כאדיפלי.
הרוח הלבן המאיר יורד על ריקודנו הפראי, עתים בריקוד כח חשאי ובהיר, הבו תהילה לאם כל חי! הבו גאולה לנערותינו - עם ריקוד, בריקוד, בתוך ריקוד. היא בתוך העיגול, הנערה? ליבי! אם כן, אפוא, בואי הכגסי לתוך החוג, נערה כפופה. בואי תני חיים, חיים חדשים. תינוק וחיים. הרוח כובש לבבות פראים. רעבים. עליכם למבוא את האישה. הריקוד הגואל את כוח העזרה, וחדורי כוח זה נתמסר איש
284, 299־307. תופעת ההומו־ארוטיות ה'שומרית' מפריכה מניה וביה את מסכת טענותיו של דניאל בויארין בדבר ההטרוסקסואליות כמאפיין שורשי של ההגות הציונית, ראו: d. Boyarin, Unheroic Conduct: The Rise of 271-312 .Heterosexuality and the Invention of the Jewish Man, Berkeley 1997, pp. גם הקשר שבויארין יוצר בין רגשות הומו־ארוטיים וזהות הומו־ארוטית לבין רגשות נשיים וזהות נשית אינו מבוסם כלל וכלל.
125 עיינו: אפלטון המשתה (לעיל, הערה 114), עם' 116-112.
126 וולף (לעיל, הערה 84).
127 פרידלנדר (לעיל, הערה 53).
128 רפפורט (לעיל, הערה 42), בנוי 31.
129 בן־ניסן, 'על הכביש: מתוך פנקסו של חלוץ', ארז (לעיל, הערה 28), ב, עמ' 798-797. ובדומה עיינו: ש' לוריא, אנדה: פרקי חיים של חלוצה, מרחביה תשנ''ה, עמ' 29-28.
130 על משמעותם המשפחתית של התארים אחים ואחיות בתנועת 'השומר הצעיר' בראשיתה ראו: זרטל (לעיל, הערה 56), עמ' 67. מ' צור, לחופי ירדן וכנרת, ירושלים תשנ"ט, עמי 37.
131 רפפורט (לעיל, הערה 42), עמ' 25. השוו: רפפורט אל בובר (1918), בתוך: מ''מ בובר, חילופי אגרות, א: 1918-1897, תרגמו י' עמיר וג' שטרן, ירושלים תשמ"ב, עמ' 507-505.
הרעות של 'השומר הצעיר'
93 קתדרה
לאישה, ושלובי יד ונפש נלך לקראת המפעל. המפעל הראשון יהיה חפירת אדמה, נחפור באר; נחפור באר עמוקה, עמוקה. נפתה את חיק האם הגדולה - האדמה. תפתח האם תחלץ את שרה ומכל עורקיה 'עלו מים לתוך הבאר.132
האדמה נמשלה לדמות האישה האוניוורסלית, המתלווה ועוזרת לגבר המתיישב, המפרה אותה ומוסר לה 'את עצמו ואת כל מדרגות־הדור לדורות העתידים'.133 היו אלה פיתוחים חדשים ומעודכנים של מסורת ההקבלה בין האם והאישה הנאהבת לבין אדמה בכלל ולבין ארץ־ישראל המקודשת בפרט, מסורת הרווחת במקורות עבריים למן ימי המקרא ועד לימי הכותבים.134 יתרה מזו, השיח ה'שומרי' נקלע להתמודדות פנימית ולעימות פנימי בדבר מושגי הידידות, האהבה והמין בהתאמה לרוח הזמן בעניינים אלה באותן שנים.
חלק מן התפיסות המקובלות בחברה בנושאים אלו באותו זמן נוסחו בחריפות בספרו הנודע של אוטו ויינינגר 'מין ואופי', שיצא לאור בשנת 1903. ויינינגר ניסה לאשש את תפיסת נפשו של האיש כרב־ דגם, ברוחניותו ובמיניותו, ואילו את האישה תיאר כדגם חלקי, איבר אחד מרב־איבריו של האיש, מעין צלע בראשיתית מישותו והווייתו. ויינינגר היהודי, שהמיר את דתו לנצרות, טען, בהשפעת ההגות הדתית הנוצרית, שהאהבה הטהורה, ללא המעשה המיני, נעלה מן ההזדווגות, וכן כי 'במשגל מונחת ההשפלה העמוקה ביותר' עבור האישה; אך היא תמיד תעדיף אותו על האהבה הטהורה, משום נחיתותה הנפשית.135 למול עמדתו של ויינינגר הופיעה באותו הזמן הגותו החדשנית של פרויד. פרויד, שטיפל בבעיות אין־אונות אצל גברים, טען כי סיבתה היא פיצול מושג האישה אצל הגבר בתרבות האנושית המערבית בכללה, וכי הפרעת היחסים הזוגיים נובעת מתפיסתה הדיכוטומית של האישה, אשר בשום מקרה אינה שווה לגבר עצמו. לדברי פרויד האישה עשויה להיתפס כאם, כגבירה וכנעלה מן המעשה המיני ה'משפיל', ומוטל על הגבר איסור חמור, טבו להתקרב אליה, או שהיא נתפסת כשפחה, כזונה,
132 מ' יערי, 'אנחנו בארץ' ומאמר שיועד לקובץ קהיליתנו), בתוך: מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 406.
133 רפפורט (לעיל, הערה 42), עמ' 25.
134 לצירוף אמא־אדמה בספרות העברית החדשה ראו: 'את פני בקרקע אכבישה, לארץ הרטבה אפלה, / אשאלה את פי האדמה ואבך הרבה בכה אל חיקה : / הגידי לי, אמי־אדמה, רחבה, מלאה וגדולה - / מדוע לא תחלצי שדך גם לי, נפש דלה שוקקה ?' (ח''נ ביאליק, 'בשדה', כל כתבי ח''נ ביאליק, תל־אביב תרצ"ח, עמ' ח): 'כאן על פני אדמה - לא בעבים, מעל / על פני אדמה הקרובה, האם: / להעצב בעצבה ולגיל בגילה הדל / היודע כל כך לנחם' (רחל, כאן על פני אדמה: שירים מכתבים רשימות קורות חייה, תל־אביב תשמ"ה, עמ' 160). שזר טען שביאליק היה הראשון בספרות העברית החדשה לחבר את המילים 'אמא־אדמה'. ראו: ז' שזר, 'ח.נ. ביאליק ומהפכת דורנו', הנ"ל, אור אישים, א, ירושלים תשכ"ד, עמ' 141-140. וראו: מ' שטיין, אמא־אדמה בספרות העברית העתיקה', תרביץ, ט (תרצ''ח), עמ' 277-257; י' נאכט, סמלי אשה, במקורותינו העתיקים, בספרותנו החדשה ובספרות העמים, תל־אביב תשי"ט, עמ' כדלה ה' ולנסי, 'כאילו לא התחדש דבר מאז', פ' הילמן וא' מגן(עורכים), נשים בקיבוץ של מחר, אפעל 1986, עמ' 6-5: מ' אידל, 'ישראל במחשבה היהודית המיסטית', מ' חלמיש וא' רביצקי(עורכים), ארץ־ישראל בהגות היהודית בימי הביניים, ירושלים תשנ"א, עמ' 200-194; ת' הס, "'כלום תשאל מהו שעור הקומה של מרבד": דימויים של נשיות בקובץ קהליתנו וברומן ימים ולילות מאת נתן ביסטריצקי', עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1995. ח' בר־יוסף, 'במלכודת המשוואה: "אישה - טבע, גבר - תרבות" ושירה של אסתר ראב "סבתות קדושות בירושלים"', י' עצמון (עורכת) אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות, ירושלים תשנ"ה, עמי 347-337: ב' מלמן, 'מן השוליים אל ההיסטוריה של היישוב: מיגדר וארץ ישראליות (1920-1890),
ציון, סב (תשנ"ז), עמ' 278-243; אופז(לעיל, הערה 122), עמ' 118-101.
135 עיינו: א' ויינינגר, מין ואופי, תרגם צ' רודי, תל־אביב תשי''ד, עמי 400. על השפעת ויינינגר על אנשי' השומר הצעיר' עיינו והשוו: יערי(לעיל, הערה 1), עמ' 37, 53. ויינינגר גינה את היהודי והשווה אותו לאישה.
קתדרה 94
יעל ויילר
כחסרת בושה ובמפתה למעשה המיני - שוברת טבו.136 ככלל טען פרויד כנגד השפלת האהבה, והגם שתפס את האדם כאנדרוגני, הן האישה הן הגבר, התנגד לכל מעשה מיני שאינו בין גבר לאישה, ושאינו 'בדרך הטבע'. עמדותיו היו אתגר עצום לגישת הדגם הרב־ארוטי שהונח בבסיס תפיסת העולם ה'שומרית' מתחילתה.
רפפורט ניסה למצוא נוסחה עקרונית מאהדת שתהיה ניתנת למימוש נפשי, ולא רק הגותי־תאורטי, על מנת לאחות את הקרעים בין הדמויות הארוטיות הרבות באופן אחדותי מלא, וזאת כדי להגיע להישג העילית האישי והקבוצתי. הוא הושפע בעניין זה מן הדגם המוניסטי והפנתאיסטי של שפינוזה אשר עליו כתב את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת בזל,137 מהגותו של בובר, שעמו עמד בקשרי תלמיד־ חבר.138 וכן שאב את רעיונותיו מספרות המדרש139 והקבלה140 ומחסידות הבעש"ט. הוא כתב כי 'בגלות ובוינה ביהוד, מתיחסים אל היסוד הסקסואלי, ראשית כל, מצד ההנאה שביצר המין, ואין רואים כאן יעוד ומלוי־תעודה. ושם הייתי נאלץ להבחין ביצר המין שתי נטיות: כח־ההנאה הפועל בין המינים, ואינסטינקט־הירושה הפועל בזמן ועובר מדור לדור'.141 ייתכן שבמילים 'בגלות ובוינה' הכוונה היא לפרויד ולתורתו. מכל מקום רפפורט תקף כאן את הפיצול שבין הנפשי הגופני לבין הרוחני והקדוש, פיצול שמאפיין בדרך כלל תורות נפש רציונליסטיות. רפפורט, אשר ביטא בכתביו רב־מיניות בולטת, חתר גם במילים אלה לאהבה מאוחדת, שבה האהבה המינית תוצב בחלק מרכזי ומואר, בקדמת תודעתו של האדם, קרוב לאהבת האדם את האלוהים, את הכוליות, הנובעת מאהבת האלוהים את האדם.142 בהמשך דבריו סיפר רפפורט בלשון רמזים על התנסויות אירוטיות שונות בחייו, שבהן התלבט והתייסר בין שתי הנטיות, בין שני הקטבים: בין ה'כשרות' וה'מוסריות הפשוטה' לבין 'תאות גבר העוגב' וה'שימוש הגס', בין ה'אני חייב' לבין ה'אני מוכרח'. וכבר בדבריו אלו אנו מוצאים את 'הכתוב השלישי' המכריע ביניהם, והוא 'היעוד ומלוי־התעודה'. הפתרון שמצא והציע רפפורט לאיחוד הקטבים הללו בנפשו של האדם הוא תפיסת המיניות והתשוקה המינית כמשהו קדוש, נשגב ונעלה, כמשהו משיחי ומהפכני.143
136 עיינו: ז' פרויד, 'על ההשפלה הכללית ביותר של חיי־האהבה'(1910), הנ"ל, מעשה היצירה בראי הפסיכואנאליזה ומסות אחרות, תל־אביב תשמ"ח, עמי 214-205; הנ"ל, 'פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני'(1921), הנ"ל, תרבות בלא נחת ומסות אחרות, תל־אביב תשמ''ח, עמ' 19־77. וראו: מינץ (לעיל, הערה 9), עמ' 288־289; נ'
ינאי וא' פרידמן, זהות וג'נדר; מהות פסיכולוגית או שיח תרבותי', פסיכולוגיה, ה (תשנ''ה), עמ' 15-7.
137 עיינו: רפפורט (לעיל, הערה 42), עמ' 31.
138 עיינו והשוו: בובר (לעיל, הערה 3), עמי 169-159. וראו: ברגמן(לעיל, הערה 3), עמ' 248-246.
139 בראשית רבה, פ"ח, (מהדורת ח' אלבק, ירושלים תשכ"ה, עמ' 55).
140 ספרות הקבלה, לדעת אידל, היא הספרות היחידה במכלול הספרות המיסטית, חוץ מהמיסטיקה הטנטרית, המייחסת ליחסים מיניים משמעות מיסטית ותאורגית. ראו על כך: אידל (לעיל, הערה 134), עמ' 200-194. הנ''ל, 'דימויים ומעשים מיניים בקבלה', זמנים, 42 (אביב 1992), עמ' 39-31. ועיינו: מ' בובר, בסוד שיח: על האדם ועמידתו נוכח ההרה, ירושלים תשנ"ד, עמ' 67.
141 רפפורט (לעיל, הערה 42), עמ' 29.
142 עיינו והשוו: איגרת יוחנן הראשונה ד, ז-כא; ברוך שפינתה, מאמר קצר, על אלוה, על האדם ואשרו, תרגם י' זנה, תל־אביב תרצ"ה, עמ' 134-131; גתה (לעיל, הערה 68), עמ' 80.
143 עיינו והשר המשורר Ich habe, mit Inbriinsten jeder Art, Mich zwischen Gott und Tier :R. Dehmel‘ 'herumgeschlagen (כאשר הייתי בסערה רגשית התייחדתי עם האל והאדם; ש' הורוביץ בן־יוסף [לעיל, הערה 24], עמ' 104).
הרעות של 'השומר הצעיר'
95 קתדרה
הדגם הווינאי הדואליסטי, המבחין בשתי הנטיות במעשה המיני האנושי, הוחלף אפוא בדגם מוניסטי המוזן מרעיון הייעוד.
בכתבי ראשוני 'השומר הצעיר' בארץ הועלתה אם כן התביעה לאיחוד דמויות האישה השונות לכדי דמות אחת גם במישור ההגותי והתרבותי. הפיצול הארוטי הוא השתקפות מסוימת של הפיצול הנפשי והתרבותי הכללי אשר מושרש עמוקות בתרבות המערבית; והקריאה לאיחוד דמויות האישה או להשוואת מעמדה לזה של הגבר כתוצאה מן האיחוד, היא מרד תרבותי, תוך כדי מאבק פנימי אדיר למצוא וליצור תרבות חדשה ומאוחדת. אבל נראה שמטרתה העיקרית, המודעת למחצה, של קריאה זו לא הייתה שוויונית, אלא להעצים את הזהות הארוטית והמינית של הגבר ואת יכולתו בתחום זה.144
שאיפה לחברה ארוטית רב־גונית, מאוחדת ומקודשת באה לביטוי גם בכתביו של מאיר יערי מאותם ימים. מדובר באחדות נפשית של הגוף, של התשוקות וההנאה ושל הרוחניות בכוליות אחת בתודעת האדם. יערי האמין באהבה רבת־דגם וכלולת דגם והטיף לאהבה כזאת, שתועיל, תבנה ותלכד את הקבוצה ואת תחושת ההתחברות הכל־יקומית של חבריה. הוא כתב: 'אנחנו אוהבים את הצעיר הערום, אשר נשאר ילד בהתבגרו, אשר מקדש את היצר ואת ההנאה היצרית ואינו מתעב אותה'.145 ובמקום אחר כתב: 'נקדש נא את החוויה האירוטית המאצילה עלינו ומחברת אותנו כאחים לעדה... השותפות האירוטית... קורעת לרווחה את נשמותינו ומאחה אותנו עם היקום כולו'.146 האיחוד הכולל שבין חברי הקבוצה צריך להיות, על פי יערי גופני ונפשי גם יחד. האיחוד הכולל הוא אישי, בין־אישי, לאומי ועולמי־קוסמי, ולאו דווקא פוליטי וכלכלי, ברוח משנותיהם של מרקם ואנגלס. לדברי יערי 'הרגשנו שהאיש... מוכרח לנדוד ולחזר אחרי אחים, שבשתוף עם נשמתם ועם בשרם החומד יתמזג לנשמה שתפנית [147[Gemeingeist ויחוג חג האחוד עם האיש, עם הבריאה וכל המתהווה. אנחנו נכספים לנשמה שתפנית עולמית ולא רק לסולידריות עולמית של מעמד'.148 ההכרזה על דגמים רבים לאהבה: לחבר, לאם, לבת הזוג האהובה, לאישה ה'מוזרעת', ולאו דווקא האהובה, לנערה העובדת בשדה - כולם יחד וכן הארוטיזציה של הקרקע ה'קדושה' או ה'מקודשת', היו קשורים בקשר הדוק לחיפוש דרכים לכינונה, לעיצובה ולגיבושה של חברת עילית 'שומרית' חדשה בעלת תפיסת עולם כולית.
האיחוי עם היקום החיצוני, האיחוד, האינטגרציה וההרמוניזציה של הכוחות התוך־הנפשיים השונים אצל כל אחד ואחת, האיחוד של ממדי החיים האחרים והמנוכרים זה לזה, יחד ובעזרת הקבוצה כולה, ויצירת שפת שדה הכרה אחד משותף לכולם, ולפחות לדעתו של מאיר יערי גם 'נדיבות הלב' ו'עזרה
144 עיינו למשל: אליהו [רפפורט], 'המשפחה הבאה', קהיליתנו, עמ' 149; אסף [מיכאל], 'ברבר (בשולי הספר "שכול וכשלון")', שם, עמ' 156. וראו: אלבוים־דרור (לעיל, הערה 122), עמי 137.
145 יערי(לעיל, הערה 18), על העירום בתנועת הנוער הגרמנית, ראו: g.l. Mosse, image of Man, New York Oxford 95-98 .1996, pp
146 מ' יערי(לעיל, הערה 59), עמ' 398. עיינו, בדומה: הורוביץ (לעיל, הערה 0, עמ' 45.
147 בדומה לרעיון Leibiiche Seeled, עיינו: יערי(לעיל, הערה 8), עמ' 62.
148 יערי(לעיל, הערה 08, עיינו בדומה: א' קראמפנר (עמיר), 'בואו חשבון' (תרגם: א' שופט), שדמי (לעיל, הערה 6), עמ' 58-51: תחכמוני(לעיל, הערה 63), 29 במרס 1922. וראו: שצקר (לעיל, הערה 7), עמ' 149.יד יערי - מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר
גבעת חביבה ד.נ. מנשה 37850, טל. 06-6309211, פקס. 06-6373335
שנת: 2000 22.10.00
לעובדי הארכיון במשמר העמק
עזבונו של לוי רון שבטיפולינו נמצא עכשיו
בשלביו האחרונים.
החומר הנמצא בקשותינו הוא בעיקר עד שנת 1954.
אנו מעוניינים לדעת האם נמצא חומר אצלכם משנים
יותר מאוחרות.
אנו זקוקים מאוד לציוני דרך של האיש (תאריכון)
איזה תפקידים מילא בקיבוץ ובחוץ
בכדי להשלים את הארכיון האישי אנו מבקשים לקבל מכם
דברים שנכתבו לזכרו כגון חוברת זכרון. מכתבי תנחומים וכד'
נשמח מאוד אם תעזרו לנו להשלת החומר
בתודה ובברכה
מרום וחיאלי
"הדף הירוק" - 24 אוקטובר 2000
ליצור חוטר חדש
עבודה קהילתית, הקמת קיבוץ שומרי, קבוצות המשך, "מושבות שומריות", קינים תאומים עם תנועת הנוער הערבית ועוד - פרוייקטים אלו הם חלק מהמהפכה השקטה(הוא מעדיף להגדיר זאת כהתחלות חדשות) שמעביר רכז ההנהגה הראשית של השומר הצעיר, יניב שגיא(עין השופט), בשנתיים האחרונות, כדי שהתנועה תחזור להיות רלבנטית. "לוקח זמן להטמיע את השינויים ודרכי העבודה החדשות", הוא אומר על הטענות שהפער בין הרעיונות לביצוע גדול מדי. ראיון אופטימי לקראת
שנת ה־90 של התנועה
כתב וצילם: נחמן גלבוע
אומרים שיניב שגיא הוביל מהפכה ב"השומר הצעיר", בשנתיים שבהן הוא מכהן כרכז ההנהגה הראשית. אחת הדוגמאות לכך היא פתיחת קנים קהילתיים בשכונות ובערי הפיתוח, שבהם עוסקים במה שמטריד את הנוער המקומי ולאו דווקא בסוציאליזם בישראל.
"אני לא רואה את עצמי כמהפכן', הוא ממהר להגיב. "אני מעדיף יותר את המינוח התחלה מחדש על פני מהפכה. מהפכה זה שכל מה שהיה לפני הוא לא טוב, וצריר לעשות משהו אחר לחלוטין. התחלות חדשות זה אומר שיש מקום לחדש, ליצור חוטר חדש מגזע ישן. כשהגעתי לתנועה מצאתי דינוזאור ישן, משהו שהוא ענק ביכולות שלו ובתרומה שהיתה לו לעם היהודי, לחברה הישראלית ולתנועה הקיבוצית, שנרדם וניהל קרב הישרדות. כדי להיות רלבנטי היה צריף להתחדש, וההתחדשות באה מתוך אותו סט של ערכים וזה לא מהפכה. אבל כדי שהסט הזה יהיה רלבנטי כיום צריך לפעול אחרת. זה מה שאני מנסה לעשות בהשוה"צ".
בעבר השוה"צ בא לפעול בתוף החברה הישראלית עם מסר מאוד ברור, לפיו ניתן להגשים את ערכיו רק בקיבוץ, המהווה אלטרנטיבה לקהילה. כיום הם רואים עצמם כמי שבאים, קודם כל, להעצים את הקהילה שבתוכה הם פועלים. כדוגמה לקן קהילתי מביא שגיא את ירוחם, שבה החל השוה"צ לפעול לפני שנה. אנשי התנועה לא פתחו קן ולא באו עם מערכי הדרכה תנועתיים, אלא שאלו את אנשי ירוחם מה הם צריכים. התשובה שלהם היתה שהנערים העולים מחבר העמים לא התחברו למתנ"ס, ולא למערכים שמעבר לבית הספר, ואם יצליחו לעבוד אתם זה יהיה דבר גדול. "הלכנו למועדון של הנוער הרוסי", מספר שגיא, "ושאלנו אותם מה הם רוצים. בהתחלה הם אמרו שהם רוצים שיעורי אנגלית. בזה התחילה העבודה של השומר הצעיר בירוחם. היום כבר יש עוד רובד, ועוד רובד".
ולא תדברו אתם על אחוות עמים ועל השמאל הישראלי?
"נוכל אולי להעביר להם ערכים של השמאל הישראלי בהמשך, עם חלק מהם כבר התחלנו, והם מתחילים להצטרף למפעלים של התנועה, שבהם מדברים בשפה הזו. אבל לבוא אליהם מראש עם הכובעים של הסוציאליזם, הצדק החברתי והפשרה עם שכנינו, זה נועד לכישלון. חבל על הזמן של
שגיא, לחזור ולהיות רלבנטיים
כולנו. זה לא שאנחנו מסתירים את הזהות שלנו, אבל אנחנו פועלים במעגלים הרבה יותר ראשוניים ביחס לצרכים שלהם. בזה אנחנו מתחילים להיות רלבנטיים יותר. מה שנכון לירוחם נכון להרבה מקומות. בימים אלה אנחנו חונכים מחדש קן עם קומונה בקריית גת וקן בשכונה בבאר שבע, שמעידים, יחד עם ירוחם, שהדרום החברתי של מדינת ישראל חשוב לנו. אי אפשר לדבר על תנועה שדבקה בסוציאליזם, ועובדת רק במרכז הארץ ולא בפריפריה. לכן הלכנו לפריפריות ושינינו את דרכי העבודה שלנו".
מילת המפתח בגישה החדשה הזו היא רב־תרבו־ תיות. "אם בעבר התפיסה היתה של כור היתוך, שכל המדינה מתאגדת סביב המיין מטרים של הארץ ישראלי שהוא היה מאוד אנחנו, הרי שהתפיסה היום אומרת שאנחנו מכבדים את השונות התרבותית של האוכלוסיות שאליהן באנו. למשל, אנחנו
מוציאים פליירים ברוסית שמיועד לנוער הרוסי כי אנחנו מכבדים את השפה שלו. בדרך דומה אנחנו עובדים עם בני העדה האתיופית".
בהשוה"צ כבר לא מתביישים מזה מספר שנים להתעמק במקורות ישראל, ואת זה עושים במסגרות שונות כמו "חברותא" ו"המעגל". בשנתיים האחרונות התפתח הנושא הזה לפרוייקט שבו לאחר שלב הלימוד, מחברים בין המקורות לבין חומרים שיוצאים מסדנאות תיאטרון שבהן הנוער עוסק בבעיותיו כאן ועכשיו, ויוצרים בסופו של דבר מחזה המועלה על הבמה. לפני שנה זה היה פרוייקט שעסקו בו נוער מהקנים הבולטים של התנועה ברחבי הארץ, והשנה הוא היה בשכונת ג'סי כהן בחולון והתחבר לנושא הצדק החברתי שהשוה"צ עסק בו כל השנה.
את המחזה מביימת -בשנתיים־ האחרונות האשה שאתו, גליה שגיא, שבהשומר הצעיר יודעים לספר שהיא מעורבת בנעשה בתנועה לא פחות ממנו.
"היא לא עובדת תחתי אלא באגף חינוך", מסביר שגיא, "אבל מבחינתנו השומר הצעיר זה שליחות משפחתית". עד כמה משפחתית יכולה להעיד העובדה שבאמצע הראיון הוא מקבל טלפון מבנו בן ה־7.5, שנטש קודם לכן עם חבר את המרכז החינוכי ביקום שבו גרה עכשיו המשפחה ונמצא לאחר ששגיא ניהל את החיפושים אחריו בשלט רחוק. שגיא הודיע לו שבערב הם יקיימו שיחה על כל העניין הזה. שגיא, 39, בן וחבר עין השופט, מרגיש בהשומר הצעיר ממש בבית. למעשה הוא לא התנתק אף פעם מהעולם הזה של העבודה עם בני הנוער. לאחר השירות הצבאי יצא לשליחות של התנועה העולמית, וב־7 השנים שקדמו לגיוסו לתפקיד עבד כמחנך ולאחר מכן כמנהל הפנימייה בהרי אפרים.
"בשבילי הגיוס לתנועה לא היה שום שינוי מבחינת המשמעות של הערכים שלאורם אני מחנך", הוא אומר. "ההבדל הוא יותר במרחב ובסדרי הגודל שבהם אני פועל עכשיו". חידוש נוסף בתקופתו הוא ההתיישבות בפלך, כבסיס לקיבוץ של תנועת בוגרים כדוגמת רביד, נערן ואשבל. "גם כאן לא עשינו מהפכה. נקודת המוצא היא שיש בפלך קיבוץ עט חברים, שלא באנו לזרוק אותם או להחליף אותם וצריכים להיות מאוד רגישים לקצב הנכון שבו הם יכולים להכיל את המהלך של השוה"צ. לכן הוא נעשה בקצב אפשרי לעיכול.
כיום בפלך יש 10 חברי קיבוץ מעולי חבר העמים, ויש 20 חברים מהשוה"צ שחיים שם יום יום ובאים משלושה-מעגלים: המעגל הצעיר,
12 חברי גרעין 'אדום' שהבנים עדיין בשירות הצבאי והבנות משוחררות. המעגל השני, 5 חברי גרעין 'סופה' הבוגרים.מהם בשנה וכולם מתפקדים או בהשוה"צ או בריכוז חברתי של המוסד החינוכי אופק. המעגל השלישי, 3 חברים שהם הבסיס של הקבוצה הבוגרת.
"למעשה פלך כבר משמש כבית לבוגרי התנועה שהולכים ויוצרים בו את הקהילה השומרית שנמצאת בדיאלוג עם קהילת פלך, וצריך ללכת פה בצורה מאוד עדינה ורגישה כדי לא לפגוע בחברים הקיימים כי זו לא מטרתנו. המטרה שלנו היא ליצור שם איזושהי שותפות, וזהו השוני מאשבל ורביד שבאו ליישב נקודה ריקה מחברים".

איחוד תנועות הנוער לא על הפרק
שנתיים לאחר איחוד התנועות הקיבוציות לא
הדף הירוק
מבחינתנו השומר הצעיר זאת שליחות משפחתית
נוצר בסיס רחב של שיתוף פעולה בין התנועות הכחולות, הן בשל ההכרה בכך שאיחוד התנועות האלו לא היה מביא לתוספת כוח אלא דווקא גורע מכוחן, והן בשל העמדות הפוליטיות השונות. מצד שני, מעיד שגיא, אגף המשימות בתנועה הפך לבית משותף ליוזמות מסוימות וגם לתמיכה מול מוסדות חוץ למיניהם. עם תנועת הנוער הערבית דווקא הולכים ונרקמים קשרים, למרות הקשיים והרגישויות הרבות.
שגיא: "התחלתי את הפעילות בדיוק באוקטובר 2000, ואז רציתי לארגן מצעד משותף עם תנועת הנוער הערבית בעיצומן של המהומות כתגובה לאלימות. זה לא הסתייע. דווקא בעקבות המהומות והשבר שנוצר אצלנו בין יהודים לערבים, ראיתי ביצירת חיבור מובנה עם תנועת הנוער הערבית את אחת המטרות המרכזיות שלי. באנו לתנועה הערבית מעמדת שותפות של שווים, ולא כתנועה גדולה שיש לה גם ענף קטן במגזר הערבי. עכשיו אנחנו מתחילים בפרוייקט של קנים תאומים, לאחר שנתיים שזה לא עבד. עשינו כבר כמה מפעלים משותפים דווקא בחו"ל, ועכשיו אנחנו יוצרים מפגשים של 5 קבוצות של נוער יהודי וערבי לאורך שנה שלמה. את הפרוייקט הזה מרכזת בחורה מפלך יחד עם בחור מתנועת הנוער הערבית".
קבוצות המשך הוא עוד מונח שמסתובב בימים אלה בהשוה"צ, ולא כל כך מוכר לבוגרי התנועה ־ מתקופות קודמות. "קבוצות המשך ופלך", מסביר שגיא, "הם חלק מאותו ניסיון לתת מענה לאותה בעיה: שהשוה"צ היא תנועה לא מגשימה. בעצם מצאתי פה תנועה שאין לה המשכיות, ותנועת נוער ללא הגשמה והמשכיות הופכת מהר מאוד לתנועת ילדים, כי אין שום סיבה להישאר בה בשנים הבוגרות אם זה לא מוביל לשום דבר. מבחינתי זאת היתה צומת קריטית. אם פלך זה בקצה הסקאלה של יעד להגשמה, אז קבוצות ההמשך אמורות לייצר את המנגנון שיוביל מתנועת הנוער אל תנועת הבוגרים. קבוצות המשך שונות מגרעין שהיה בעבר המסלול היחיד למי שרצה להגשים. פה המסר הוא ליצור קבוצות שמתאגדות מתוך ציפייה להמשך,
אבל ההמשך יכול להיות על בסיס אופציות שונות שגרעין הוא רק אחת מהן".
השנה יש להשוה"צ 5 קבוצות המשך שבהן מאוגדים 90 חברים בשנת י"ג, החיים במושבות שומרי־
ות, מונח היסטורי שבא במקום המונח התק"מי חוות הכשרה. המושבות השומריות קיימות בהרי אפרים,
כפר סבא, אופק ואזור, וחבריהן עוסקים בהדרכה ובחינוך וחיים חיי שיתוף. במהלך שנת הי"ג הם
יחליטו האם הם הולכים כגרעין לנח"ל, או מוצאים לעצמם אפיקים אחרים להמשיך את היחד שלהם.
שגיא: "הכוונה שלנו היא לאפשר להם להחליט באיזה רמת שותפות הם רוצים לחיות, ועל בסים איזה עניין הם רוצים להתגבש יחד. אם, לדוגמה, תהיה קבוצת עניין שתתארגן על בסים הדרכת נוער יהודי או ערבי בכדורגל, מבחינתנו גם זה יכול להיות אתגר מעניין. מה שיש פה זה שבעצם בסוף י"א אנחנו כבר עוברים למסלול שבו החינוך התנועתי הוא על בסיס קבוצה כלל־ארצית, במקביל לקבוצות בקן שדי קשה להן להיפגש בי"ב. בתחילה נפגשים בסוף י"א שליחים של הקבוצות מכל הארץ, והם קובעים לעצמם איך לחלק את הקבוצות אם על בסיס גיאוגרפי, או קבוצות עניין או משהו אחר. בסוכות של י"ב מתקיים סמינר שבו הקבוצות מתגבשות, ובמשך השנה הן מודרכות על ידי מדריכים בוגרים".
בשיחה שקיימתי עם מסיימי שנת י"ג בעיר ובקיבוץ לקראת הראיון עם שגיא, נשמעו חלק מהדברים קצת אחרת. יניב הוא בסדר גמור הם אמרו והוא מאוד קשוב, אבל קיים פער גדול בהשוה"צ בין הרעיונות לביצוע. י"ג שהיה בג'סי כהן טען שמרוב רעיונות וכיוונים הוא וחבריו לא ידעו במה להתמקד, וגם לא קיבלו הכוונה וסיוע מהממונים עליהם בהנהגה הראשית. "קודם כל", אומר שגיא, "אם אחד הי"גימלים הרגיש ככה, זו בעיה שלנו. האמת הסובייקטיבית שלו היא האמת במקום שהוא היה בו, וזו נקודה שצריכה להדליק אצלנו אור צהוב וצריך לטפל בה. אני חושב שהסוגיה האמיתית פה זה רמת הליווי שהי"ג מקבל, ולא בעיה עם הכיוון שלנו. התנועה הגדירה לעצמה בשתי ועידות ומועצה שקיימנו בשנתיים האחרונות מטרות ויעדים ברורים שהם המצפן שעל פיו אנחנו פועלים, ואנחנו פורטים אותם עד לרמת האיזור ורמת הקן. היות ולוקח זמן להטמיע תרבות ארגונית אחרת, כנראה שזה לא מגיע כראוי עד לרמת הי"ג. הוא אמנם עובד על פי תוכנית שנתית מסודרת ומותאמת למקום הספציפי שבו הוא נמצא, אבל כנראה שהליווי מצד מרכזי האיזור ומרכזי המחלקות עדיין לא פועל מספיק טוב".
מסתבר שיש הרבה בלגן בהשומר הצעיר. לוחות 'זמנים הם לא תמיד לוחות זמנים, תקציבי קן ניתנים בידי היוד גימלים הצעירים מבלי שנקבעים להם גבולות ברורים. מצד אחד, זה יכול להתקבל בסלחנות כחלק מהרוח השובבה של תנועת הנוער. מצד שני, קצת תמוה שזה עדיין קורה בתנועה שהיא כבר לא כל כך צעירה. "זה בהחלט יכול
לקרות", אומר שגיא. "זה עדיין קיים, אם כי המצב היום הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. הדברים נמצאים בתהליך של שינוי שאפשר לראות את התקדמותו. אנחנו הרבה יותר מודעים גם בתחום התקציבי למצבנו, והיעד שלנו הוא שיהיה תקציב מוגדר וברור לכל קן שינוהל על ידי הי"ג בצורה אוטונומית".
מסיימת שנת י"ג בירושלים סיפרה לי שהיתה לה תחושה שחוץ משלושה קנים בתנועה שבהם עובדים בצורה רצינית על הרעיונות של השוה"צ, אין בתנועה עוד קנים כאלה והפער ניכר מאוד במפגשים המשותפים. שגיא רואה בזה דווקא חלק מהיופי במפגש המתקיים כיום בתנועה. "יש לעניין הזה שני צדדים: מצד אחד, במקום שבו אתה מתרכז יותר בעבודה קהילתית, החניכים מגיעים פחות מבושלים בתהליך חינוכי שנמשך על פני שנה שלמה, וזה ייקח זמן עד שהחברה האלה יהיו פרטנרים לשיח השומרי עם חניכי ירושלים. מצד שני, יש גם הרבה דברים שהקנים המסורתיים שלנו יכולים ללמוד ממקומות חדשים ומתחדשים, שמי שנשען על מסורת קשה לו לראות אותם".
לא מותר על הקן הקיבוצי
גם בקן הקיבוצי המצב לא מזהיר. יוד גימלית מקיבוץ מופרט שהדריכה בשנה האחרונה בבית הספר האיזורי צפית שבכפר מנחם, מספרת שהתחושה שלה ושל חבריה היא שלא תמיד החניכים מקבלים גיבוי הן מבתי הספר שלהם ואפילו לא מהוריהם. שגיא מודע היטב לבעייתיות.
"בעיני, במציאות הקיימת כיום בתנועה הקיבוצית, הקן הקיבוצי הוא אחד היעדים המרכזיים ביותר של התנועה. בעיקר, דווקא, ואף על פי כן, במקומות שהתרחקו מערכי התנועה, כמו הקיבוצים המופרטים. בקיבוצים האלה יש כמעט שממה חברתית ואין מערכת מרכזית שעוסקת בחינוך, והנוער נמצא שם במצוקה די גדולה".
יש אנשי חינוך שאומרים שהמצב בחלק מהקיבוצים הרבה יותר גרוע מאשר בעיר, משום שיש הורים שלא יודעים למלא את תפקידם בצורת החיים החדשה הזו.
"בדיוק. זה אפילו נכון מבחינה כלכלית. יש מקומות שעד לפני חצי שנה הקיבוץ שילם על כל המפעלים התנועתיים, ופתאום אומרים להורים בקיבוץ 'מעכשיו תשלמו בעצמכם'. אין להם מאיפה לקחת את הכסף לזה ופתאום הילד מפסיק לצאת
לטיולים ומחנות. במובן מסוים אני חווה פה מצוקה כלכלית של הורים, הדומה לזו של הורים רבים החיים בשכונות מצוקה. אותנו כתנועה זה מחייב. לא רק שאני לא אומר שאם ההורים התרחקו מהערכים שלנו אז גם אנחנו נתרחק מהם, אלא בדיוק להיפך. מצד שני, קשה היום לפעול במקום כזה שבו המסר הוא שהערכים של השוה"צ כבר לא מתאימים. ההורים שם אומרים לילדים: 'זה כבר לא חלק מהמציאות שלנו היום. תראו לאן זה הוביל אותנו ותתרחקו מזה'. יש קיבוצים שבהם גם אין לך בכלל עם מי לדבר: אין רכז חינוך, אין כתובת מסודרת, אין מקום שבו אפשר לעשות פעילות".
מה עושים עם זה?
"דבר ראשון, הכפלנו כמעט את כמות היוד גימלים בקן הקיבוצי. אם בעבר הלא כל כך רחוק היו שם מדריכים בוגרים בודדים, כיום כמעט שליש מהמשלחת מופנה לקן הקיבוצי. דבר שני, אנחנו מייצרים מספר מודלים שונים של עבודה בקן הקיבוצי, משום שאין כיום קן קיבוצי ובית ספר קיבוצי אחד הדומה למשנהו. יש פעולות שנערכות בפנימייה, אם היא עדיין קיימת, יש מקומות שבהם קיים קן מרכזי בתוך הקיבוץ, ולפעמים יש קן איזו־ רי משותף למספר קיבוצים או לקיבוצים וישובים \\ נוספים. כל הדברים האלה הם בתהליך של היווצר-רות, במטרה לתת מענה למציאות המשתנה בקיבוצים".
השנה נכנסת תנועת השוה"צ לשנתה ה־90, וזו גם השנה שבה ימלאו 60 שנה למרד בגטו ורשה. בעוד כשבועיים תתכנס המזכירות הארצית המורכבת בחציה מחניכים ובחציה השני מיוד גימלים וחברי הנהגה, על מנת להחליט סופית על הדרך שבה יצוינו שני האירועים ההיסטוריים הללו. על פי התוכנית המתגבשת יחל השנה המסע של משלחת השוה"צ לפולין דווקא מגטו וילנה שבליטא ולא מוורשה כבכל שנה, משום שבתנועה מייחסים חשיבות רבה למרד שהונהג שם על ידי אבא קובנר וחייקה גרוסמן, וסימל את האחריות שתנועות הנוער לקחו על גורלן וגורל הקהילה היהודית במקום. בוורשה יצטרפו לחברי המשלחת גם חניכי התנועה העולמית וגם ותיקי הקבה"א, והם יערכו ביחד עמם שלושה טקסים בסיוע "מורשת": טקס שומרי במקום שבו היה הקן בוורשה, טקס שני ץ באתר שנותר מהמרד בגטו במילא 18, וטקס ' ממלכתי באנדרטה של הפסל רפופורט. בנוסף לכך תקיים התנועה לאורך השנה מספר אירועים, 4ששיאם יהיה קיום השומריה ה־9 בקיץ ביער משמר העמק. בת 90 אבל עם הרבה תוכניות לעתידי
הרף הירוק 13
*-י.
גזע ישן
חצור 10.8.2001
שלום לך יעל
ם למקום. לא, עברו ים בני ארבע עשרה, ומחה" בצופיות ... קשר-שטוח", "קשר-מוט", - זאת ה י תה כל השכלתי פרו של באדן־פאול "י התנועה בפולין. נ ב * ך הצופי" שלנו.
טייל לאתרים שוני־ ם חריטון מר-סבא,
יצאתי עם שלושה מחברי למליון או משהו דומה זו הוציאה לי שם של התנועה - "עומר".
מבני עדות המזרח,
ל ההסתדרות, בנות רחביה,תלפיות רם. יחודו של הקן ־ הקן ובערבי השבת היתה רבה. (בהם
אברהם חלמיש
קבוץ חצור
־ת וכעבור זמן קצר ל קבוץ משמר-העמק דוד "משמר-העמק") .
ו איומים מה שגרם יפל בהם.
דוד "עין שמר" -ועה.
נועת השומר-הצעיר e י ה ופקד בחורצ'יק אנחנו, ה סברעס,
קופלים - התאכזבנו פולני אולם כשהוא ! שזכורה לי, היא תרגיל הנווט שהוא ארגן. חולקנו למספר קבוצות. הוא מסר לי מפה קטנה שצייר, עם מרחקים בין מקום למקום. (בקבוצה היו מיכה שמבן, מירקעס ביסטרנקו, מקן ת"א ואהרון ירושלמי ושמעון מירושלים ועוד חברים שאיני זוכר) היינו צריכים לעבור בואדי עם המפל בו התרחצנו ערומים, על יד כפר ערבי, לעקוף את היער ולרדת מול המחנה - שם היתה לי תצפית נהדרת לצלם את המחנה (הייתי גם צלם...). הלכנו תוך ספירת צעדים ממקום למקום על מנת לאתר א ת המקומות שצוינו במפה f עד שזה נמאס לנו והמשכנו לפי החוש.
חזק ואמץ

גלובס
יומון תל אביב
13.09.2001
אוכלוסיית הקיבוץ הארצי
קטנה ב־5% בחמש שנים
מאח מיכל רוה
אוכלוסיית קיבוצי הקיבוץ הארצי מצטמצמת ומזדקנת. כך עולה מנתונים הכלולים בחוברת שהוציא עזרא פורת, המצביעה על ההתפתחויות הדמוגרפיות בקבוצות אוכלוסייה שונות.
לפי הנתונים, אוכלוסיית קיבוצי הקיבוץ הארצי קטנה ב־5% בשנים 1996־2000 וקטנה ב־500 איש בשנה שעברה. ב־1996 מנתה אוכלוסיית הקיבוצים הקבועה 35,507, ואילו בש-
נת 2000 היא מנתה 33,705 בלבד.
מהנתונים עולה גם, כי אוכלוסיית קיבוצי הקיבוץ הארצי מזדקנת והילודה בהם מצטמצמת. 26% מאוכלוסיית הקיבוצים הם בני עד גיל 17 , 29% בני 18־39, 25% בני 40־59, 15% בני 60־79 ו־5% בני 80 ומעלה.
הקיבוץ הגדול ביותר מבין קיבוצי הקיבוץ הארצי הוא הזורע, המונה 876 נפש; ואחריו משמר העמק, עם 838 נפש, דליה - 726 נפש ועין דור - 701 נפש.
ההפרש בין מספר המצטרפים לבין מספר עוזבי הקיבוצים נמצא ביתרת חובה בחמש השנים האחרונות. קיבוץ אילון הוא בעל יתרת החובה הגבוהה ביותר - מינוס 119; יתרת החובה של מסילות היא מינוס 110; רוחמה - מינוס 99; מזרע - מינוס 95; נחשון- מינוס 92; ורמת השופט -מינוס 90. עורך הנתונים, עזרא פו־ רת, מציין כי ב־16 קיבוצים שמהם התקבל דווח שוטף חל גידול טבעי שלילי בסיכום חמש השנים.
הקיבוץ
שבועון התק"מ תל-אביב 13.09.2001
"גידול שלילי" בקיבוץ-הארצי
האוכלוסיה מזדקנת, הילודה מצטמצמת, והצעירים שבמסלול "יושבים על הגדר" ולא זזים. בינתיים. אלה נתוני האוכלוסיה
בקיבוץ־הארצי לשנת 2000. (וכן, הזורע הוא הקיבוץ הגדול ביותר בקבה"א)

תחיה שירן
מפיק חוברת ריבה נתוני האוכלוסיה בקיבוצי הקיבוץ הארצי לשנת 2000, עזרא פורת מבית־זרע, מציין כי הפעם היה צורך בהוספת סוגי מעמד על אלה שהיו מקובלים בעבר. עצמאות כלכלית, בן סטודנט, חייל משוחרר שכיר, בן תושב, בן/בת זוג של חבר/ה - הם רק חלק מהמונחים החדשים המקובלים כיום. ההגדרה "מועמד בן" כבר לא תופסת במרבית הקיבוצים, אך היות שהישארותם של הצעירים או עזיבתם מהווה גורם משמעותי באשר לאוכלוסיית הקיבוץ, החליט פורת להגדיר את כל הנמצאים במסלולי הבנים למיניהם במעמד "בני קיבוץ".
ונפתח בשורה התחתונה: 33,582 נפשות נמנו בשנת 2000 באוכלוסיה הקבועה. קיבוץ הזורע מוביל עם 876 נפשות, וב"מועדון ה־ 800" חברים גם גן־שמואל (846) ומשמר־ העמק (838). את קו ה־700 חצו דליה (726) ועיךדור (701). 26% מאוכלוסיית הקבה"א הם בני 0 עד 17 שנים, גילאי 18־39 מהווים 29%, רבע מהאוכלוסיה בני 40־59, בגילאי 60־79 יש 15%, ו־5% בני שמונים ומעלה.
ובאשר לגורם הטבעי: בשנת 2000 הגיחו לאוויר העולם 361 תינוקות "שמוצניקים", כשאלופי הילודה הם הזורע (13), עין־החורש (12), מצר(11) ומרחביה(10). מן הצד האחר, 259 נפטרים פרשו אל עולם שכולו טוב.
ואל הגורם האנושי: השינוי שחל באוכלו־ סיה הקבועה לאורך 1996־2000, בהתפלגות לפי המעמד בקיבוץ, מצביע על ירידה ברוב
התחומים למעט אחד: "בני הקיבוץ".
בסך־הכל נרשם שינוי שלילי במספר ה"חברים", ה"מועמדים ונקלטים" וה"חיילים בנים", בעוד שבמספרם של "בני קיבוץ" ו"אחרים בוגרים" חל שינוי חיובי. הסיבה, כך סבור פורת, הם ה"מסלולים" שמגדיר כיום הקיבוץ לצעיריו, המאפשרים להם לחיות בו במשך שנים כ"נוכחים־נפקדים".
המשמעות מתחדדת כשנבחנות קבוצות־ הגילאים: מ־1996 עד 2000 גדלה אוכלוסיית בני ה־23־28 ב־139 נפשות, וגם לזו של גילאי 50־120 נוספו 975. לעומת זאת, חל בחמש השנים שינוי של מינוס 1,384 באוכלוסיית גילאי 0־17, מספרם של בני 18־22 ירד ב־280 איש, של גילאי 29־39 פחת ב־503, וממספ־ רם של אנשי "אמצע החיים"(40־49) נגרעו בסך־הכל 688 נפשות.
הוא שאמרנו: האוכלוסיה מזדקנת, הילודה מצטמצמת, והצעירים שבמסלול "יושבים על הגדר" ולא זזים, בינתיים.
ההפרש בין המצטרפים לעוזבים, נמצא ביתרת־חובה לאורך חמש השנים. הסיכום הכולל של מצטרפים פחות עוזבים הוא מינוס 2,451 נפשות.
כאן "מוביל" אילון,(119"); אחריו מסילות (110־), רוחמה (99־), מזרע (95־), נחשון (92־) ורמת־השופט (90־). בחוברת מופיע גם המאזן השנתי המצביע בנפרד על סוגי השינוי, כולל נולדים ונפטרים. "מנתוני הטבלאות עולה", מציין פורת, "שבכ־16 קיבוצים שמהם מתקבל דיווח שוטף, יש גידול טבעי שלילי בסיכום חמש־שנתי".
ונסיים בנימה אופטימית: יש גם חוזרים. 1,416 נפשות חזרו לקיבוציהם בחמש
השנים, מתוכם 1,072 חזרו מחופש ו־344 מעזיבה.
אוכלוסיית קיבוצי הקה"א 2000

כמדי שנה יצאה בשבועות אלה חוברת המכילה נתונים דמוגרפיים על אוכלוסיית הקיבוץ הארצי. מתכונת החוברת וממדיה שונו רק מעט והדבר מאפשר השוואה של נתונים עד מלפני 5 שנים(החל מ 1996).
חוברת דומה מופקת גם עבור אוכלוסיית קיבוצי התק"מ; החל משנה הבאה תופיע רק חוברת אחת שתסקר את התפתחות של כל קיבוצי התנועה הקיבוצית אחרי האיחוד.
מפיק החוברת, עזרא פורת מבית זרע, מתאר בהקדמתו את הקשיים המיוחדים בהם נתקל הפעם באיסוף ובניתוח הנתונים. וכך הוא כותב: "ברוב הקיבוצים מתבצע הליך שינוי מתמשך בהתייחסות לקשר שבין הקיבוץ לבני הקיבוץ הצעירים לאחר שחרורם מהצבא, והגדרת סיווגם באוכלוסייה (הגדרת מעמדם) לתהליך זה ארבעה גורמים:
1) רצונותיהם של הצעירים. 2) רצונו של הקיבוץ למנוע את עזיבתם על רקע קיטון האוכלוסייה והזדקנותה. 3) נכונותו של הקיבוץ לשנות נוחלים שהיו בעבר. 4) יכולתו הכלכלית של הקיבוץ.
על רקע האמור לעיל אימצו הקיבוצים מגוון של "מסלולי צעירים" שמספרם וסוגיהם גדלים עם הזמן. המגוון מתפרס מהמסלול המסורתי של "מועמדות" רגילה, דרך האפשרות של יציאה וחזרה איך "שבא להם" או לימודים וחובת מכסת ימי עבודה בקיבוץ, עד עצמאות כלכלית ותושבות בקיבוץ כמו תושב מבחוץ ..." "הסדרים אלה שבין הקיבוץ לבניו הצעירים אינם מאפשרים את סיווגם לפי סוגי המעמד 'המסורתיים' ; רמת הדיווח אינה מאפשרת הגדרת כל צעיר בהתאם למעמדו הספציפי שכן גם הקיבוצים מתקשים בכך." תאור ענייני ואמיץ של מצב מעיק - ולא רק על עריכת סטטיסטיקה דמוגרפית!! ועם מגבלות אלה לעניין:
החוברת כוללת נתונים דמוגרפיים ל85 קיבוצים, מהם 12 לא דיווחו נתונים מלאים וביניהם קיבוצים מבוססים דוגמת יד מרדכי, דביר ובית ניר.
האוכלוסייה הקבועה בקבה"א 1996 ו-2000
חברים אחרים ס"ה ילדים הורי אוכלוסייה מהם בוגרים בוגרים חבדים קבועה בחופש
1996 19205 5098 24303 10788 410 35501 1034
0200 18399 5665 24064 9346 295 33705 1356
ננסה להסיק מסקנות!
1) במשך 5 השנים 2000־1996 ירדה האוכלוסייה הבוגרת בקיבוץ הארצי בכ 330 (1% בערך). נראה לא נורא!
2) אבל מספר החברים ירד בכ800 ומספר ה"בוגרים האחרים" עלה בכ600, סיבה להרהורים(עלייה במעמד ה"תושבות" הקבועה...)
3) גם העלייה הניכרת במספר החברים בחופש היא מדאיגה..
בשער 4(3390) 19.10.2001 קבוץ הזורע
המשך בעמ' הבא


דף לחבר
24.11.2001
אוכלוסיית קיבוצי הקיבוץ הארצי 2000
כמדי שנה יצאה בשבועות אלה חוברת המכילה נתונים דמוגרפיים על אוכלוסיית הקיבוץ הארצי. מתכונת החוברת וממדיה שונו רק מעט והדבר מאפשר השוואה של נותנים עד מלפני 5 שנים (החל מ-1996). החוברת כוללת נתונים דמוגרפיים מ-85 קיבוצים, מהם 12 לא דיווחו נתונים מלאים.
האוכלוסייה הקבועה בקבה"א - 1996 ו־ 2000
מהם בחופש אוכלוסייה קבועה הורי חברים ילדים סה"כ בוגרים אחרים בוגרים חברים
1034 35501 410 10788 24303 5098 192005 1996
1356 33705 295 9346 24064 5665 18399 2000
ננסה להסיק מסקנות:
1) במשך 5 השנים 2000־1996 ירדה האוכלוסייה הבוגרת בקיבוץ הארצי בכ-330 נפש (1% בערן). נראה לא נורא!
2) אבל מספר החברים ירד בכ-800 ומספר ה"בוגרים האחרים" עלה בכ-600, הסיבה: עלייה במעמד ה"תושבות" הקבועה ...
3) העלייה הניכרת במספר החברים בחופש היא מדאיגה.
משמר העמק שייכת לארבעת הקיבוצים בקבה"א בעלי אוכלוסייה קבועה של יותר מ-700 נפש באוכלוסייה הקבועה שלהם. הנתונים הם ליום 31/12/2000.
2000 פטירות לידות אוכלוסייה בוגרת חברים אוכלוסייה קבועה שם הקיבוץ
10 13 620 469 876 הזורע
7 9 618 443 846 גן שמואל
4 11 591 479 836 משמר העמק
5 7 527 394 726 דליה
מסקנות:
1) גם השנה הזורע הקיבוץ הגדול ביותר בקבה"א, הן לפי האוכלוסייה הקבועה (כולל ילדים עד גיל 18), הן מבחינת זו הבוגרת.
2) לפי מספר החבריום, כפי שהיה גם אשתקד, משמר העמק במקום ראשון של מספר החברים - 479 חברים/ות.
3) במספר הלידות הזורע במקום הראשון בקבה"א, אחריו עין המפרץ (12), משמר העמק ומצר (11) וגעש (10).
4) בסיכום של 5 שנים (1996-2000) רק בשלושה קיבוצים בקבה"א היו לפחות 50 לידות: במשמר העמק 74, בהזורע 62, ובעין השופט 50.
5) ב- 15 קיבוצים בולט מאזן שלילי קבוע (1996-2000) בין לידות ופטירות, עדות להזדקנות האוכלוסייה ללא תוספת צעירים מספיקה:
לידות ופטירות 2000־1996 .בקיבוצים אחדים
כפר מנחם יחיעם חצור העוגן דן גת גלאון אילון שם
23 5 23 14 17 13 10 28 לידות
36 14 32 26 26 33 16 37 פטירות
ואצלנו
משמר העמק שריד רמת השופט עין החורש נגבה מענית מסילות שם
74 26 24 34 14 20 17 לידות
29 כולל הורים 33 30 38 37 28 20 פטירות
בכל יתר קיבוצי הקבה"א קיים עודף לידות מעל פטירות או לפחות איזון מספרי בין שניהם.
סיכום מצטרפים לעומת עוזבים במשך השנים 2000־1996
הירידה באוכלוסיית קיבוצי הקבה"א בכלל נגרמת בעיקרה ע"י מספר גדול של עוזבים לעומת המצטרפים. במשך 5 השנים שנסקרו בחוברת, עזבו בקיבוצי הקבה"א 2451 חברים יותר משהצטרפו
סיכום מצטרפים לעומת עוזבים במשך השנים 2000־1996
דליה משמר העמק גן שמואל הזורע השם
740 847 842 934 א' קבוצה
46 51 85 73 הצטרפו
67 97 91 153 עזבו
-21 -46 -6 -80 "מאזן"
2.8 5.4 0.7 8.6 % מקבועה
1996-2000 מספר המצטרפים על זה של העוזב רק ב- 6 קיבוצים עלה בין
חורשים (3), אדמית (2). יקום (12), נחשון (12), עברון (8), סמר (26), 1
שינויים במספר החברים בקיבוצים בין 1996-2000
דליה משמר העמק גן שמואל הזורע השם
448 435 443 487 1990
408 446 463 497 1995
394 479 443 469 2000
12 10 0 -4 % שינוי
כאן אנו רואים את ההבדלים בתנועת מספר החברים:
במשמר העמק גידול לאורך כל התקופה, בגן שמואל ובהזורע גידול עד 1995 ועזיבות עד 2000, בדליה ירידה רצופה.
עיון בלוח כולו מראה גידול .בולט בקיבוצים: ברעם (13%), גזית (12%), יקום (22%), סאסא (16%). מאידך נראה מצב דמוגרפי של קיטון קשה במספר החברים בקיבוצים: אילון (% 21), בית קמה (25%), געתון (21%), גת (27%), יחיעם (24%), יסעור (22%), מענית (21%), נגבה (26%), רוחמה (24%).
מבל"הד - עמרם
קן ירושלים
____ הקן גדל, העברנו את משכננו ממקום למקום. לא עברו ימים רבים והוטל עלי להדריך קבוצה!... קבוצת נערים בני ארבע עשרה, קבוצת "החלוץ". כחניך הצופים לשעבר, הפכתי ל"מומחה" בצופיות!... (בגיל 12, הייתי כחדשיים בקהילת הצופים של ירושלים, למדתי "קשר-שטוח", "קשר-מוט", "קשר-סבתא" וסימני דרך. כ"מקשר" בהגנה", למדתי מורס וסמפור - זאת היתה כל השכלתי הצופית...) בכדי לאשש את "מומחיותי" מצאתי את סיפרו של באדן־פאול באנגלית ו"ספר הצופיות" מאת אדם שמידברג שפורסם ע"י התנועה בפולין. הספר היה מאויר בקריקטורות חביבות ולאט לאט הפך ל"תנ'ך הצופי" שלנו.
בשבתות היינו נוהגים לעסוק הרבה במחנאות, לטייל לאתרים שונים בסביבות ירושלים - עין־יאלו, ואדי-קלט, מערת חריטון, מר-סבא, עין-פשחא ומדבר-יהודה. (זמן קצר לפני כניסתי לתנועה, יצאתי עם שלושה מחברי כתתי בגימנסיה לטיול בעין־פשחה. הצטיידנו במפה בקנה מידה של 1 למליון או משהו דומה והגענו בדרך לא דרך לפשחה. - חוסר אזוריות מובהק! - עובדה זו הוציאה לי שם של מדריך טיולים...) הוצאנו עתון־קן "משלנו" ואף עתון של התנועה - "עומר".
הקן הורכב מבני נוער משכבות וחוגים שונים - מבני עדות המזרח,
נוער עובד, חוגים דתיים, תלמידי "בית החנוך" של ההסתדרות, בנות החווה החקלאית של רחל ינאית (בן־צבי) , בני שכונות רחביה, תלפיות ובית-הכרם וסמינריסטים מבית-המדרש למורים בבית-הכרם. יחודו של הקן היה במגוון חבריו, במסירותם, בטיולים הרבים, בערבי הקן ובערבי השבת אשר תרומתם של הסמינריסטים־היעקעס בעריכתם היתה רבה. (בהם
המיליטריסט אליוקים וולך).
עם סיימי את הגימנסיה התחלתי לעבוד בחשמלאות וכעבור זמן קצר
יצאתי עם קבוצתי למחנה השישי של התנועה ביער של קבוץ משמר-העמק
(יולי-אוגוסט 1935), מחנה של שכבת הצופים הצעירים (גדוד "משמר-העמק") . המחנה היה באתר מקסים, אולם התנאים הסניטריים היו איומים מה שגרם
לחולים רבים שנאלצנו לשכנם בצריף בקבוץ והופקדתי לספל בהם.
עם סיום המחנה של הצופים, הגיעו למקום גדוד "עין שמר" -
הצופים הבוגרים, וגדוד "מרחביה" הגדוד הבוגר של התנועה.
היו שיחות והרצאות עם חרותי - מקים תנועת השומר-הצעיר הארצישראלי, יודקס ועוד חברי קבוצים. על החלק הצופי הופקד בחורצ'יק ממשמר- העמק, אדש, שהוא אשר כתב את ספר הצופיות. אנחנו, הסברעס,
הפרחחים הישראליים, לובשי המכנסים הקצרים שדשיהם מקופלים - התאכזבנו מהתדמית של הצופה הלובש מכנסי "זלמן" בעל המבטא הפולני. אולם כשהוא התחיל "לטפל" בנו, התחלנו לחבבו. הפעולה הראשונה שזכורה לי, היא תרגיל הנווט שהוא ארגן. חולקנו למספר קבוצות. הוא מסר לי מפה קטנה שצייר, עם מרחקים בין מקום למקום. (בקבוצה היו מיכה שמבן, מירקעס ביסטרנקו, מקן ת"א ואהרון ירושלמי ושמעון מירשלים ועוד חברים שאיני זוכר) היינו צריכים לעבור בואדי עם המפל בו התרחצנו ערומים, על יד כפר ערבי, לעקוף את היער ולרדת מול המחנה - שם היתה לי תצפית נהדרת לצלם את המחנה (הייתי גם צלם...). הלכנו תוך ספירת צעדים ממקום למקום על מנת לאתר את המקומות שצוינו במפה, עד שזה נמאס לנו והמשכנו לפי החוש.
כעבור מספר ימים הודיע לנו אדש שאנו יוצאים לחמישה ימים של "מחנה—נודד". אדש הטיל עלי להיות בקבוצת החלוץ אשר תפקידה למצוא את המקום המתאים לחניה, לסמן את מגרש המפקד, מקומות האהלים ולהעמיד את מוט הדגל. את היתר יבצעו הקבוצות הצועדות בעקבותינו. אדש היה מגיע, מתישב על ידי, חולץ את נעליו, מאבק את גרביו בפודרה ומספר לי על המחנות שהיו בפולין ומציע לי את המשך הפעילות. ביום הראשון הגענו לשטח ע"י כפר יהושוע. למחרת הגענו לחרתיה, שטח ע"י הקבוץ הרומני שער-העמקים שהתישב שם לפני תקופה קצרה. ביום השלישי הגענו לאושה.
למחרת כשהגענו לנהריה, שלח אדש את אשר קושיצקי, חיים ויטל ואותי להגיע למבצר צלבני שאומרים שהוא יפהפה. מחוץ לכמה הסברים
קצרים ובלתי ברורים לא ידענו שום דבר על מקום המצאו .
יצאנו כמעט ללא מים ומזון לדרך "הקצרה" (שהתברר כי נמשכה כעשרים ק"מ לצד אחד). היה זה יום חמסין מיגע. צעדנו בכביש שרובו היה במעלה של כ-600 מטר. התחלנו לצעוד בקצב מהיר על מנת להספיק ולחזור מבעוד יום. נשמתנו כמעט פרחה מהחום, מהכביש התלול. צעדנו נוטפים זעה ומתנשמים. לא נפגשנו בנפש חיה על מנת לוודא את נכונות וכוון דרכנו.
שום רכב לא עבר בכביש. רק בסוף, כ-2 ק"מ לפני מעליה, הופיע מאחורינו אוטובוס של "אגד" שעצר על ידנו. התברר שזה היה טיול של חברת הנוער העולה הראשונה מעין חרוד וביניהם מספר חברים אשר התעתדו להצטרף לגרעין שלנו ולהקים את קבוצנו ארצישראלי ג' (ביניהם היו גיורא בן־יהודה, דן צירקין ושאול קניגסברג ז"ל, אביו וסל אהוד רונן מקבוצנו). מדריך חברת הנוער לא ידע דבר על המבצר ולא היה יכול לסייע לנו אלא בחסכון של מספר קילומטרים של צעדה. כשראינו את הכפר מעיליה מרחוק, ירדנו מהאוטובוס והתחלנו לחפש את המבצר. אולם שום מבצר מזדקר באופק (לפי התאור שקבלנו מארש) לא נראה. בסביבה לא היה פלח או רועה ערבי שיכלו להמציא לנו מידע כל שהוא. השעה היתה מאוחרת, ולכן, מלאי אכזבה וכשלון, החלטנו לחזור "הביתה,' במפח נפש.
הכביש התפתל על גב ההר וכשפנינו אחורנית לחזור לנהריה,
הסתכלתי לוואדי שלמרגלותינו ואז פרצה מפי שאגה אדירה - "הנה המבצר"! התברר שהמבצר לא הזדקר באופק שחפשנו אלא נמצא כמה עשרות מטרים מעל לוואדי ובעומק של כ-300 מ', כ-3 ק"מ צפונה מהכביש בו נצבנו ומתחתיו. שכחנו את צמאונו ורעבוננו ופרצנו בדהירה אל המבצר. משם ירדנו אל וואדי קוריין, הוא נחל קרן או נחל אכזיב כפי שנקרא היום.
הנחל שפע מים קרירים וצלולים אשר הרוו את צמאוננו וגרגירי פטל ופירות אחרים שהשיבו את נפשנו. הצעידה "הביתה" היתה כבר הרבה יותר נעימה כשמשא האכזבה והכשלון הוסר מעלינו. הצעידה בוואדי תוך ניתור על חלוקי הנחל כשריחות הנענע ויתר צמחי הנחל עולים באפינו היתה ממש "אמחיה".
עברנו את הכפר "כברי" בו קבלנו מידע נוסף על הדרכים מנוחות להגיע לנהריה. למחרת בבוקר נווטנו בבטחה את כל "המחנה הנודד" למבצר. עלינו על המונטפורט ולהדי החצוצרה של "תיש" (משה קרוא מיקום) ושאגת "חזק ואמץ" סיימנו את מפקד השומר הצעיר על המונטפורט - גולת הכותרת
למחנה השישי
קן ירושלים
שנת 1935 הסתיימה, המשכתי לעבוד בחשמלאות
לתפקד ביתר מרץ בקן
ב- 19 לאפריל 1936 בעודי עובד בהתקנת חבור חשמלי למקרר אצל
קצב בעיר העתיקה, התקשר אלי יחיעם וייץ (נפל ב"ליל הגשרים") וקרא לי לחזור מיד לבית-הכרם, הכרז על גיוס כללי - פרצו מאורעות תרצ"ו ורוב
בוגרי הקן רותקו לפעילות ה"הגנה", אך הפעילות בקן לא נפסקה. היינו מגיעים להדרכה ולפעילות עם תום שרותנו בעמדות סביב ירושלים. (בתקופה זו שרתתי ב"נודדת"' בקרית-ענבים, ומספר פעמים בשבוע הייתי חוזר לאחר ליל שמירה ופיטרול לפעילות בקן).
אבל זה כבר סיפור אחר.
בסוף שנת 1936 התקיים כנוס הבוגרים של גדוד "מרחביה" בו הוחלט על הקמת הקבוץ השלישי של התנועה הארצישראלית - קבוץ א"י ג' (קבוץ השומר הצעיר ארצישראלי ג'), וכן ארגון גרעין של הקבוץ במשמר-העמק. הגרעין מנה כ-30- חברים הודרך ע"י חבר הקבוץ לוי רוזנצוויג.
לאחר הכנוס נשלחתי להצטרף ל"הנהגה הראשית" בת"א. הוטל עלי
לעבוד במזכירות התנועה, בפעילויות שונות, לנהל את הפעילות הצופית בתנועה ולהדריך את גדוד הרעים, גדוד "ניר". הגדוד מנה שש קבוצות גדולות והתבלט בהופעותיו המרשימות בתהלוכות ובמחנות שהתקיימו בסביבת ת"א מדי כמה שבועות. מדריכי הקבוצות היו בנימין גלאי (המשורר הסופר), שלמה טנאי (המשורר) משה שמיר (הסופר) מיקה גורוכוב (בת המלחין ידידיה גורוכוב) אביבה (אחותה של לאה רבין ואשתו של אברהם יופה) ורחל - דמויות שהתפרסמו בעתיד... חברי גדוד "ניר" הם שהקימו את קבוץ "נירים".
באותה תקופה התרוקנה ההנה"ר מכל פעיליה. השליח המרכזי, יוזק הלפרין-ארנון, חזר לקבוצו עין המפרץ, גם אחרוני חברי קבוץ א"י ב' (צבר-אילון), הצטרפו לקבוצם. הגעתי לתל אביב לחדר קטן ברח' רנ"ק וביחד עם חברות גדוד "מרחביה" מת"א - חיה קאופמן ובתיה דרוזד-רמות, התחלנו לקיים קשרים עם קיני הארץ, לאחר שבועות מספר הגיע שניאור ליפסון מתל-עמל (בעתיד - הפרופסור ממכון וייצמן ומקים "האוניברסיטה הפתוחה") כשליח מרכזי והצטרף אלינו גם מאיר ליפשיץ־בן־גור מקן חיפה (בעלה של החוזרת בתשובה נעמי פרנקל שגם היא היתה שייכת לגרעין של קבוצנו..,). את שניאור החליף לוי רוזנצווייג ממשמר-העמק. הפעילות של ההנה"ר התרחבה, התהדקו המגעים עם הקינים שהתרחבו באותה התקופה. הוצאנו חוברות הדרכה בשטחים שונים - חנוך, תנועת הפועלים וצופיות. הופיע מספר פעמים עלון לשכבת "הרעים" והתחלנו להוציא את העתון הקבוע של התנועה -"על החומה". בסוף שנת תרצ"ז ארגנתי את המחנה השביעי
בשריד שהיה רב משתתפים ותוכן, וב-1939 את המחנות במרחביה ונהריה יחד עם אברהם יפה מקבוץ א"י א' - תל-עמל (לימים אלוף פקוד הדרום), אבנר וייזל מקבוץ א"י ב' ־ אילון ובבי (אפרים) הררי ואני מקבוץ א"י ג' (בעתיד -חצור) . המצב הבטחוני לא איפשר לנו לקיים "מחנה נודד", הסתפקנו בפעילויות אחרות, ביניהן ערב אחד של רקוד י ם שאורגן ע"י מי
שעתיד להיות איש אשכולות בבית-אלפא - זאב חבצלת.
וגם זה סיפור אחר
ואחרי זה
לקבוץ א"י
ג' בראשון לציון ול--....עכו...
קן ירושלים
תמונות בא לבום 1(הכחול)
ספטמבר 34 9 למרץ 1935 מרץ 35 אפריל 35 אפריל 35 אפריל 35 אפריל 35
עם בנוו וגרשון לקסטליון ועין פשחה מפקד היסוד של קן ירושלים בם הירושלמים וגד' עין שמר ת"א לעין--פשחה למערת חריטון לעין יאלו למערת חריטון
מחנה העבודה בהדר(כפר מנחם)
יוני 35 למערת חריטון -טיול לילה
המחנה הארצי השישי, יולי אוגוסט 1935 מראה כללי של המתנה
שיחות,לוח מהרבות
מפקדים,אדש מדבר וחרותי מקשיב
המטבח וחדר האוכל
ברכת המים, המפל, מתרחצים בעירום.
המחנה הנודד - חרתיה, אהל ההנהגה, חבר המנהלים באושה
טיול הגמר -בנחל קורץ, מונטפורט באופק,
"כבשנו" את המבצר בתרובתו של משה "תיש" (יקום)
נובמבר 35 בקן -מפקד, מאזינים לבטהובן,כדור סל,הסוכה על העץ
דצמבר 35 משוט בקבוצינו
ינואר 1936 עוד פעם לעין-יאלו
ינואר 1936 מטפסים על הקירות... יחיעם וייץ, מרים הרמן, אליקים וולך ב.
פברואר 1936 בקן -מונטז'ים של יצחק גולן (יצקי) -שבועקק"ל,"וינה האדומה קום תקום!" פברואר 1936 פרתה מראש הקן, אשר קושיצקי פברואר 1936 טיול בשנים לואדי קלם עם אל וק ם 19 אפריל 1936 חמושים במאורעות -יחיעם וייץ, עודד אבישר, ב.
20 ליולי -אורטובר 1936
אוגוסט 1936 20 לאוגוסט 1936 28 לאוגוסט 1936 אוקטובר 1936
הנודדת יצחק לנדברג(שדה), אליהו בן-חור (כהן) העמדוות בקרית-ענבים הפכנו לנוטרים — Squad Attention גרשון מושייב ז"ל דודו נישרי ז"ל
מסייסים - עם אברהם אסיאו - ני- נה- נו
תמונות באלבום 2 (הכחול)
ספטמבר 1936 אוקטובר 36 דצמבר 1936 ינואר 1937
כ תמוז תרצ"ז
ט"ו בשבט תרצ"ז מרץ 1937
משמר-העמק - גרעין א"י ג'- בראשיתו הגרעין בעבודה בחורשה השרופה מסיבת קן
קבוצת "החלוץ" בהקמת אוהל, מסביב למדורה משמד-העמק - בגרעין - יחיעם וייץ, ווברג, בירו (אברהם בירודצקי), ב. חיפה - הכנוס האחרון לגדוד "מרחביה" פרידה מקן ירושלים -מפקד קן, הקבוצה "השומרית הראשונה" מרים הרמן, גליליה קטינקא (פלוטקין),אליוקים וואלך,מרגלית הולצינגר, ברמה יעקב ידידי (פרוינד) - ישן ומרכס לצידו.. מפקד הקן, השלישיה -יחיעם, אליוקים, ברמה "יעקב ובנותיו"(בנות החווה חקלאית של רחל ינאית(בן-צבי ברמת-רחל) גדוד "משמר-העמק"
קבוצת"האח" עם מרים הרען,וקבוצת •החלוץ עם ברמה ויחיעם גדוד "ניר" - הרעים מבטיחים באמפיתאטרון האוניברסיטאי מחנה קן תל-אביב במקווה ישראל - הנהגת המחנה -
שלמה טנא(קושיצקי), חיה קאופמן, שניאור ליפסון, שלמה אגייב, ברמה מחנה גדוד "ניר" על שפת הים
אפדל 1937
אפריל 1937 מאי 1937
מאי 1937 האחד במאי 1937 יוני 1937
חברי קבוץ א"י ג' מבקרים בהתיישבות החדשה -
קבוץ א"י א' - תל-עמל - ראשון ל" חומה ומגדל" "עין-הקורא"(שער הגולן) - את מחנהו בראשון ירשנו מחנה גדוד ניר מעבר לירקון
"קבוץ השומר הצעיר ארצישראלי ג." בע"מ - ראשון לציון צעדים ראשונים,החברים הראשונים, אהלים ראשונים, סנדלרית ראשונה... מחנה צופיות למרדכי גדוד "ניר"
גדוד "ניר" צועד בראש קן תל-אביב(ובראשו יוסקה גולדפארב) מחנה לילה לגדוד ניר המקבל דגלי קבוצות במפקד הקן
הדף הירוק
שבועון התנועה הקיבוצית תל-אביב 06.12.2001

מבט קצת אחר על העבר
אם זכרוני לא מטעה אותי, אז החברים שמדברים היום על "צייד מכשפות" בימי חזן ויערי, לא היו בין אלה שהתנגדו באותם ימים בקיבוציהם ובתנועה למהלכים של הנהנת הקיבוץ הארצי. דברים
אל ידידי "המאוכזבים"
לאחרונה אנו עדים לפרסומים שונים של חברים המבטאים "אכזבה עמוקה" מדרכה של התנועה ומותחים ביקורת חריפה, פוליטית ואישית, על מנהיגיה. החברים האלה שייכים לבני דורי; עם אחדים הייתי יחד חבר במוסדות הקיבוץ הארצי ומפ"ם; קשרי ירידות נרקמו בינינו. היינו שותפים בפעילות באותן השנים ומלאנו תפקידים שונים במערכות התנועה בארץ ושליחויות בגולה. הביקורת והאכזבה מתייחסת להערכה אישית גם למנהיגי התנועה. בעיקר של מאיר יערי ויעקב חזן. במסגרת רשימה זאת אינני רוצה להתייחם להערכת אישיותם. הסוגיה הזאת מורכבת ואין זה אחראי ולא הוגן לעסוק בה בצורה שטחית בכמה משפטים.
עם זאת אני רוצה להתייחס לשני נושאים שהעסיקו והסעירו את השומר הצעיר ואת מפ"ם, אליהם מתייחסים ידידי חיים שור, ישראל זמיר ואחרים בספריהם. היחס אל ברית המועצות ו"עולם המחר": אין להכחיש שהשומר הצעיר ויותר מאוחר מפ"ם הזדהו עם ברית המועצות וראו במהפכת אוקטובר בשורה לכל העולם. כמו כל העולם הסוציאליסטי נודע גם לנו בעקבות ועידת העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ואחריה את האמת על מה שהתחולל בימי סטאלין בברית המועצות. רבים וטובים במחנה הסוציאליסטי בעולם וגם ראשי הקיבוץ הארצי ומנהיגי מפ"ם, ערכו ביקורת עצמית והערכה מחודשת של התפיסה הפוליטית והרעיונית. כולנו היינו אז "מאוכזבים" מאוד. זה היה תהליר רעיוני ממושד לתנועה ולרובינו באופן אישי. כתוצאה פנתה מפ"ם (היום מרצ) והתקבלה כחברה מלאה באינטרנציונל הסוציאליסטי, בה משתתפים כל ראשי המפלגות הסוציאלדימוקראטיות שנמצאים היום בשלטון ברוב ארצות אירופה.
אין חילוקי דעות שלא פעם ראשי התנועה הרחיקו לכת בהצהרות(כמו חזן על "המולדת השניה") ונכשלו בהערכות. להזדהות הזאת עם ברית המועצות היה סייג אחד ברור ומוצהר: המאבק נגד האנטישמיות והנאמנות לציונות. אף פעם מאיר יערי לא הצהיר על עצמו שהוא "קומוניסט"(בניגוד לטבנקין ובן גוריון). זכורות לי ועידות מפ"ם והוויכוחים הרבים שנערכו בוועד הפועל של הקיבוץ הארצי. התנהל בהן לעתים ויכוח חריף בין עמדות שונות. קרה לא פעם ש"ההנהגה ההיסטורית" נשארה במיעוט או גובשה פשרה בהחלטות שנתקבלו.
כאשר מרדכי אורן נעמד במשפט בפראג היו זה חזן ויעדי שתבעו בישיבת הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי שנערכה בגבעת חביבה, לא להסתפק בגינוי המשפט נגד אורן והציונות, אלא תבעו לשלול באופן חריף את "המשפט הסוציאליסטי", כלומר שלילת מוחלטת של כל המשפט נגד סלנם־ קי חבריו. זה בניגוד לעמדת סנה וחברים אחרים. אפשר במובן היום לטעון, שהמערכה שניהלה אז הנהגת הקיבוץ הארצי נגד החברים שלא הזדהו עם עמדת הרוב בתנועה, הייתה "טיהור פוליטי". אולם בתקופה ההיא ה"קולקטיביות הרעיונית" הייתה לאבן יסוד בחוויה של הקיבוץ הארצי. אינני יודע, מה הייתה אז עמדתם של החברים שהיום מגדירים את "הקולקטיביות הרעיונית" כ"סטאליניזם".
בספרו כותב חיים שור(עמוד 98): "השאלה הרלבנטית מאוד לגבי בני הדור שלי, האם גם מנהיגי השומר הצעיר היו הופכים אף הם לסטאלינים קטנים, כמו צ'אוצסקו וגומולקה ואחרים דומים להם. כאמור התשובה היא חיובית". האמנם? עד כדי כך?
מפ"ם אף פעם לא הגדירה את עצמה כמפלגה קומוניסטית, ולא השתייכה ל"קומינטרן" (האינטרנציונל הקומוניסטי"). היא קיימה קשרים עם גופים סוציאליסטים בעולם שהסתייגו מהקומינטרן. מגעים מסויימים התנהלו אז בשווייץ והייתי עד להם. על אף העובדה שהשומר הצעיר ומפ"ם הסתייגו מהנעשה בברית המועצות ושללו את "הדיקטטורה הפרולטרית" רק אחרי ועידת העשרים, כתבו ראשי השומר הצעיר
הייני בורנשטיין
(ראה למשל ספרו של מאיר יערי "בפתח תקופה" משנת 1942) הערכות ביקורתיות על הסתאבות הדיקטטורה בברית המועצות. הם תבעו עצמאות לכל מפלגה ארצית וקביעת דרכי הגשמת הסוציאליזם בהתאם לתנאים המיוחדים בכל ארץ וארץ. במיוחד על הגשמת הסוציאליזם בתהליכי הגשמת הציונות בארץ ישראל. ב"תורת השלבים" שהייתה לתוכנית הפוליטית של השומר. הצעיר, לא דובר על "מהפכה פרולטרית" אלא הודגש הצורך בהשתתפות כל המעמדות בתהליכי "השחרור הלאומי" ומאבק דמוקראטי על אופיו הסוציאליסטי של ארץ ישראל. אם זכרוני לא מטעה אותי, אז החברים שמדברים היום על "צייד מכשפות" לא היו בין אלה שהתנגדו בקיבוציהם ובתנועה למהלכים של הנהגת הקיבוץ הארצי. מובן, בראיה רטרו־ספקטיבית ניתן היום להעלות השגות והערכות ואף טענות. אולם התייחסות היסטורית חייבת לנתח את האירועים בהקשר לתנאים ולמציאות ששררה אז. אני כשלעצמי חשבתי אז ואני חושב גם היום, שהתביעה לגבי כלל החברים להזדהות עם הציונות הייתה כורח המציאות. אמנם במספר קיבוצים היו לא מעט חברים שלא קיבלו את התביעה הזאת ואכן היה עליהם להסיק את המסקנות ועזבו(גם בקיבוצי). עם זאת נשמרה אחדותו של הקיבוץ הארצי, בניגוד לקיבוץ המאוחד שחל בו פילוג על רקע פוליטי.
רק בהסכם עם הערבים
סוגיה שניה שמוכיחה לכאורה שהשומר הצעיר טעה בקו הפוליטי וגורמת לחברים ל"אכזבה" - הצעתו של השומר הצעיר להקים בארץ ישראל'מדינה דו־לאומית יהודית־ ערבית. לפני שנעריך את ההצעה הזאת בהקשר לתקופה ההיא של טרום־מדינה יש להדגיש עובדה היסטורית מכרעת: השומר הצעיר גרם מראשית היותו חלק של התנועה הציונית שאת הציונות ניתן להגשים רק תוך הסכם עם הערבים, כפי שנאמר במצע הקיבוץ הארצי(1927!): "ארץ ישראל היא המולדת המשותפת של העם היהודי שחוזר למולדתו ושל המוני הערבים שחיים בה". נכון, היו עוד גופים ("ברית שלום") ואישים (מרטין בובר) שתמכו בהקמת מדינה הלאומית, אך היו מוכנים להתפשר על ממדי העלייה היהודית ועל מגבלות בהתיישבות. כאשר השומר הצעיר הגיש לועדה האנגלו־סכסית בשנת 1946 תוכנית מפורטת על "למען ארץ ישראל דו־לאומית"(דו"ח של צוות"השומר הצעיר" בראשותו של מרדכי בנטוב, אנגלית, ניו יורק 1946) עוררה התוכנית התעניינות רבה והתייחסות רצינית מצד חברי הוועדה. אמנם בתוך התנועה הציונית היה רוב להקמה מדינה יהודית, אף בחלק של ארץ ישראל, ותמיכה רחבה לתוכנית החלוקה של ארץ ישראל. עוד בשנת 1937 בקונגרס הציוני בציריך התנגד השומר הצעיר לתוכנית החלוקה. אך מצד הערבים הייתה חזית מאוחדת נגד התוכנית של מדינה דו־לאומית. לא היה "פרטנר"(במושגים של היום) והתוכנית לא הייתה ריאלית. אכזבה? כן. חוסר אונים? לא. היות ורוב הכינוסים הציוניים נערכו בשווייץ, השתתפתי בדיונים שהתנהלו בסיעת השומר הצעיר במוסדות הציוניים. עד אשר בישיבת הוועד הפועל הציוני באוגוסט 1947 בציריך החליט השומר הצעיר להסיק את המסקנות ולתמוך בהקמת מדינה יהודית אף בחלק של ארץ ישראל. אולי רצוי להזכיר, שבישיבת "מנהלת העם"(הנהגת הישוב היהודי) הוכרע במאי 1948 על הקמה מדינה יהודית הודות לקולות של מפ"ם (בנטוב וציזלינג), שהבטיחו לבן גוריון רוב בהצבעה.
אפשר כמובן שוב לטעון, שהשומר הצעיר טעה והתוכנית שלו לא הייתה ניתנת למימושה. אולי יותר חשוב לעמוד על השורשים הרעיוניים והפוליטיים בתפיסתו של השומר הצעיר ביחס לשאלה היהודית - הערבית, כאשר יעקב חזן הצהיר בקונגרס הציוני שנערך בשנת 1946 בבזל, "חלוקת ארץ ישראל והקמתה של מדינה יהודית לא יחסלו את הסכ-
סוך ביו יהודים וערבים".
מאז ועד היום חותר השומר הצעיר לפתרון הסכסוך ומנהל מאבק פוליטי להבנה יהודי־ערבית על בסיס של פשרה. כאן התרומה הגדולה של התנועה.
אמת, המציאות היום קשה ומסובכת. גם היום גורסים ש"אין פרטנר". הימין לא מתייאש. יש לנתח נכונה את המציאות: יתכן לשנות דרכים טאקטיות. השומר הצעיר היה תמיד מיעוט בעם. היום, למעשה תמיד, התנאים קשים; אין באופק פתרון בטווח הקצר. דווקא בימים אלה מוטל על מרצ תפקיד מיוחד. היא בזירה הפוליטית הגוף המרכזי שמציב פרספקטיבה.
נגעתי ברשימה זו רק בשני נושאים, אותם העלו החברים והם בין היתר מקור ל"אכזבתם". מובן, שכל אדם עם חשבון הנפש הפרטי שלו. אין גם חילוקי דעות, שיחס ביקורתי לאירועים, עמדות של אישים ודרכה של תנועה הוא חיוני על
יערי, אף פעם לא הצהיר שהוא קומוניסט
מנת ללמוד משגיאות. תנועה אינה חסונה בפני שגיאות ומובן גם לא מנהיגים. גם לי היו לא פעם השגות וביקורת על הנהגת התנועה. כך למשל על התנהגותה של הנהגת הקיבוץ הארצי בארץ ישראל בתקופת השואה. נתתי לכך ביטוי מלא ומנומק בספרי. השאלה שכל דור צריך להציב לעצמו, מהו חזונו ואל איזו מטרה הוא חותר. הניסיון של השומר הצעיר ותרומתו בתהליך ההיסטורי של הציונות נותן לנו יסוד והצדקה לא לשקוע באכזבות, ייאוש ושבר. מה מציעים לנו? להיכנס להקפאה עמוקה? עד מתי? "אין עם מי ואין על מה לדבר" ־ מסקנה זו הביאה בהיסטוריה האנושית לרוב למוצא של מלחמות. אולם העולם לא מפסיק לנוע. לא נעצרים תהליכים, גם לא במזרח התיכון ואף לא בתוך מדינת ישראל. גורסים "הקיבוץ מת". אף על פי כן, חייבת התנועה הקיבוצית להתמודד עם אתגרי התקופה הנוכחית. גם בגיל 81 אני בוחר להיות עם האנשים שנעים קדימה.
להבות הבשן
שש(!) תנועות נוער מפשילות שרוולים בחולצה (כחולה, תכלת, לבנה, חאקי) • משחילות שרוכים (לבנים, אדומים, כחולים), רוכסות כפתורים, מהדקות עניבה • ויוצאות לשנת פעילות חדשה בקיבוצים • לידיעת דור העתיד
התנועה לסגירת פערים
חולצת חאקי ועניבות בצבעים שונים (בהתאם לגיל) • הצופים
תנועת הצופים בישראל מונה כ-63,000 חניכים ומת ־ נהלת במבנה שבטי(170 שבטים בסך־הכל, לא כולל את המגזר הערבי). הלבוש - חאקי בינלאומי בתוספת עניבות בצבעים שונים, בהתאם לגיל. "יש בני נוער שהחאקי מעורר בהם אנטגוניזם, ולכן איננו כופים לבוש אחיד", אומר המזכ"ל, ליאור כרמל (תושב בנצר-סרני). הצופים שולחת גרעיני נח"ל לעיבוי קיבוצים (כשישה במספר בכל שנה). השל"ת הראשון נעשה מחוץ לקיבוץ ובמסגרתו מתקיימת פעילות בעיי ־ רות פיתוח. דווקא במחזורים האחרונים ניכרת מגמה של הישארות בוגרי נח"ל בקיבוצים, לאחר סיום שירותם הצבאי, הוא מציין בקורת רוח. הציר המרכזי בסולם הערכים של הצופים, תנועה נטולת זיקה פוליטית, הוא שוויון הזדמנויות בחברה וסגירת פערים, אך אלה מתמ ־ סמסים על רקע הנטל הכספי הכבד, שרובו ככולו נופל על הורי החניכים. חניכים ממשפחות מעוטות יכולת -מסובסדים על-ידי התנועה. "השנה אנו משלבים בפעילות התנועתית שלנו גם ילדים חסרי מסגרת, וזאת באמצעות לשכות הרווחה העירוניות, שהיפנו אלינו עד כה 200 ו ילד". בצופים גאים במיוחד במפעל ההתיישבות הקיבוצי לו היו שותפים. "גם היום יש אלינו פניות לפתיחת מסגרות תנועתיות חינוכיות בקיבו ־ צים", אומר המזכ"ל, "ואנו עושים זאת במגבלות התקציב".
התנועה לפתרון הסיכסוך
התנועה לאחוות העמים
חולצה כחולה עם שרוך אדום
הנוער־העובד־והלומד
אורן דרמון (רביד) הוא רכז תנועת הבוגרים של תנועת הנוער-העובד-והלומד, הנמצאת על סף השמונים להיווסדה. לדבריו, הנוע"ל פעילה בכ-90 קיבוצים ועל פי מפקד משנת 1997 מונה התנועה כ-95,000 חניכים והיא נחשבת לגדולה בין תנועות הנוער בישראל. את הסמלים המובילים שלה - שרוך אדום וחולצה כחולה - אין כוונה להחליף בסמלים מודרניים יותר, אומר דרמון, מהטעם הפשוט, שסמ -לים אינם מתחדשים. הנוע"ל מכנסת תחת קורת גג אחת נערים לומ ־ דים ועובדים, וכן נוער מיעוטים. "האחווה שנרקמת בין ילד דרוזי ממע'ר, מוסלמי מנצרת ויהודי מאפיקים, אין לה אח ורע בשום מקום", אומר דרמון. בנוע"ל מאמינים בערכים אוניברסליים. "אנו תנועה שפונה אל כל שכבות הנוער ומציבה מסר ערכי, שראוי להיאבק בעבורו. אנו מאמינים בשיתוף, שוויון וערבות הדדית", מצהיר דרמון, "ומטרתנו היא לבנות חברה טובה וצודקת יותר. אנחנו לא זונחים את העבר אלא ממשיכים את הרצף בכלים מודרניים". כך גם ב"הגשמה". רביד שבגליל התחתון הוא קיבוץ של בוגרים, המתפרנס מחינוך ומהווה סמל להתח -דשות ומרכז לסמינרים של התנועה.
גם דרמון כמו עמיתיו "הכחולים" מאמין בשיתוף פעולה בין תנועות הנוער. "לפיצול יש ערך פלורליסטי, משום שהוא מרחיב את הבסיס הרעיוני, ובשעה שחרב הקיצוצים מאיימת על תנועות הנוער, חשוב שתישמע יותר מדעה אחת". דרמון מודה שלמרות נגישותם לשכונות ומוקדי מצוקה ולמרות עבודה נפלאה של מתנדבים, קיים קושי אמיתי לגייס נוער שכונות לתנועה בגלל דלות משאבים. מי שמפיק מכך תועלת הן תנועות הנוער של ש"ס, שמשאביהן גדולים בהרבה.
חולצה כחולה עם שרוך לבן השומר-הצעיר
מזכ"ל השומר-הצעיר, יניב שגיא (38, עין־השופט) ששומר על מסורת של חולצה כחולה וסנדלים, רואה בתנועתו, המונה 14,000 חניכים (בהם קבוצת בוגרי צבא), מנוף לעיצוב דמותו הציונית-ערכית של הנוער ולמעורבותו הפעילה בנושאים הבוערים של המדינה. "מערכת החינוך עוסקת בהקניית ידע, ואילו אנחנו כתנו ־
עת נוער שמים דגש על הצד הערכי".
יניב סבור שתנועתו רלוונטית עכשיו יותר מאי פעם.
השנה פתחה התנועה שמונה קינים חדשים בעיירות פיתוח ומשקיעה הרבה בקינים קיבוציים (אך נמנעת מתחרות עם תנועות אחרות ויוזמת פעילות רק באותם קיבוצים בהם לא קיימת פעילות תנועתית אחרת). אולם העובדה שרוב ה"מוסדות החינוכיים" של הקיבוץ-הארצי כבר לא קיימים (במתכונת ההיסטורית) מקשה על ריכוז החניכים, וההשתתפות בפעילות במגזר הקיבוצי היא מאוד סלקטיבית גם בגלל תהליכי השינוי וההפרטה הגו ־ רמים לקיבוצים להקטין(או להפסיק) את מימון פעילות התנועה.
בשנתיים האחרונות מורגשת בתנועה (המזוהה פוליטית עם מרצ) התעוררות. ליניב חשוב לציין שלמרות האינ ־ תיפאדה לא זנחה השוה"צ את כמיהתה להסדר שלום ועד לפני זמן קצר קיימה מגעים עם נוער פלשתיני, בסיוע אירגון הגג של תנועות הנוער הסוציאליסטי. "נפגשנו בבריסל עם נציגי שלוש תנועות ערביות מהגדה", מספר שגיא, "הגדרנו עקרונות לפתרון הסיכסוך והכרזנו על כוונות לעשייה משותפת. אלא שאז החל מבצע 'חומת מגן' וקטע את ההכנות". בעת המבצע מצא עצמו יניב בגזרת טול-כרם, מה שהכעיס מאוד את אנשי שיחו בגדה. אולי ציפו ממנו לסירוב לשרת במלחמה שכה הטיף נגדה.
חולצת תכלת עם שרוך כחול (ועניבות לשבתות וחגים) • בני-עקיבא
בנוסף למדים - חולצת תכלת ושרוך כחול - של בני-עקיבא, קיים בארסנל סט עניבות בצבעים שונים בהתאם לקבוצה ומאפייניה, אך אלה שמורות בעיקר לשבתות ומועדים. בני-עקיבא היא תנועת הנוער מהגדו ־ לות בישראל (מונה כ-80,000 חניכים) והיא חולשת על רוב קיבוצי הזרם הדתי, למעט קבוצת יבנה, ששומרת על עצמאות יחסית. בבני-עקיבא ממשיכים לדגול בערכי תורה ועבודה והגשמתם בחיי הארץ. מרדכי יוגב (46), מזכ"ל התנועה, מאמין שכאשר החינוך הפורמאלי משתבש, תפקידה של תנועת הנוער נעשה יותר משמעו ־ תי ועליה לשמש חומה בצורה כנגד מגמות שליליות בחברה. המנהיגות הצעירה שהצמיחה התנועה מסייעת בהגשמת יעדים חברתיים כמו טיפוח נוער בשכונות מצוקה, טיפול בנערים עולים חדשים וכן שילוב חברתי של נערים בעלי צרכים מיוחדים או מגבלות גופניות ושב -ליות שונות. הללו מודרכים אמנם בקבוצות נפרדות, אך משולבים במפעלים של התנועה. יוגב תומך בדיאלוג עם תנועות נוער חילוניות חרף מטענים שליליים שקיימים, לדבריו, כלפי חלק מתנועות אלה.
הצניעות, בעיקר בנושא הלבוש, היא עדיין ערך עליון בבני-עקיבא, למרות המתירנות היחסית הנהוגה בקיבוצי הזרם הדתי. רשמית חל איסור על בנות דתיות ללבוש מכנסיים, אומרים ראשי התנועה, ונושא זה הוא מעין קו אדום, אלא שהקיבוץ־הדתי הפר את המוסכמה כבר לפני שנים רבות והפך לחלוץ לפני המחנה. "אנו תנועה פלור ־ ליסטית שמחנכת ללימוד תורה ושמירת מצוות", אומר יוגב, "וככזו חשוב לנו יותר מה מרגיש אדם בליבו פנימה מאשר חיצוניותו. אך אנו משתדלים בכל זאת להציב גבו ־ לות ולעצור היכן שנראה לנו שהאיזון מופר". יוגב שייך למחזור האחרון שבניו הלכו להגשים בהתיישבות קודם כניסתם לאקדמיה ולבניית עתיד. כעת התהפכו לדבריו היוצרות והקריירה האישית קודמת. הוא קובל על שהחי ־ נוך להתיישבות הפך לפאסה וקובע שצריך לחזק את השורשים שאבדו לנו עם השנים.
"אני מתקנא בעניין זה בחניכי השוה"צ והנוע"ל, להם יש נקודת חיבור בנושא של פולין והשואה".
נא להכיר(מימין לשמאל): גורי פרוידיגר מנכ"ל עזרא, יואל חסון(יושב) יו"ר מועצת (יושב) מזכ"ל הצופים, יניב שגיא מזכ"ל השומר-הצעיר. (נעדר מהצילום נציג הנוער-
תנועות הנוער, יאיר אפל סמנכ"ל בני-עקיבא, רביב גולן סגן מזכ"ל המחנות-העולים, ליאור כרמל העובד) צילום: ישראל הדרי
]
התנועה לחינוך משימתי
התנועה לקירוב לבבות
תנועות הנוער נערכות למיפקד החניכים המהווה קריטריון מרכזי לתיקצובן על-ידי המוסדות • דבר יו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל
יואל חסון, איש תנועת בית"ר, המכהן כיו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל, סבור שתנועות הנוער הן קרש קפיצה להתערותו של הנוער בסביבתו והפיכתו לחלק משפיע בחברה הישראלית. המטה מקדיש בימים אלה את עיקר מעייניו למאבק על המשך קיומו של הנח"ל. במאבק משולבות כל התנועית, שמתנגדות התנגדות נמרצת למגמה לחסל את הנח"ל בשלבים. נ שא נוסף שמסעיר את תנועות הנוער הוא מיפקד החניכים, המהווה קריטריון מרכזי לתיקצובן על-ידי המוסדות. חסון מדגיש שלתנועות הנוער הקיבוציות יש ייחוד משלהן, שמוצא את ביטויו בזןחוזים גבוהים של יציאה לשנת שירות.
חולצה כחולה עם 7 כפתורים • המחנות-העולים
אילן גזית (נערן), רכז תנועת הבוגרים של המחנות-העולים, מסמל את המנהיגות הצעירה של התנועה, שבה כ-5000 חניכים. סמלי התנועה נותרו כשהיו - חולצה כחולה בעלת 7 כפתורים (3 על החזה, 2 על הכיסים ו-2 על השרוולים) ועליהם עיטורים שונים. לדברי גזית עד אמצע שנות השמונים עסקה התנועה בהגשמה ועשתה זאת בלא פחות מ-41 קיבוצים (הראשון בהם בית-השיטה והאחרון נערן). "באמצע שנות השמונים חל משבר ועימו נתק מהתנועה הקיבוצית, בעקבותיו הפס " קנו לשלוח גרעינים לקיבוצים ועברנו למסלול נעל"ה (נוער ערכי לחינוך והגשמה), המשלב קבוצות שיתופיות משימתיות בפעילות חינוכית פורמלית ובלתי פורמלית. למרות שאנו נחשבים לתנועה קטנה", אומר גזית, "תנועת הבוגרים שלנו, המתרכזת בנערן, היא השנייה בגודלה בין תנועות הבוגרים". גזית סבור שיש מקום לאיחוד גג קונפדרטיבי בין שלוש התנועות "הכחולות"(נוע"ל, שוה"צ, מחעו"ל), שיביא לאיחוד מערכות אך ישמור על הערכים הייחודיים לכל תנועה.
הידרדרותו של הנוער ועיסוקו בדברים בטלים נובעים בעיקרם משיעמום, משוכנע גזית, ולתנועה נועד תפקיד חשוב במניעת תופ ־
עות אלה. "היום מקציבה הממשלה כ-150 ש"ח לחניך לשנה, בעוד שהעלות האמיתית היא 2000 ש"ח. חלקם של ההורים בתענוג היקר - 500 ש"ח לשנה - מקשה על גיוס חניכים אפילו בשכבות הביניים. בשכבות החלשות מתנהל אמנם תהליך חינו ־ כי, אך גיוס החניכים שם נמוך מאוד וכך גם בפריפריה. על המדינה להבין שתוכנית המניעה הטובה ביותר לסמים או תופעות פשיעה אחרות, הן תנועות הנוער, שמע ־ סיקות את הילד שעות רבות ביממה ולא משאירות לו פתח לשטויות", אומר גזית.
התנועה לחינוך משימתי
חולצה כחולה (ולבנה) עם שרוך לבן (וסמל על הכיס) • עזרא
תנועת הנוער החרדית-לאומית"עזרא"(הקשורה לפועלי אגודת ישראל) קרויה על שם עזרא הסופר, אשר עלה מבבל אחרי חורבן בית ראשון, בו רואים סמל לקירוב לבבות ואיחוי קרעים בעם. "אנחנו תנועה חרדית לאומית", אומר מזכל"ה, יהודה פרוידיגר, אך מדגיש שאין מדובר בחצרות מאה-שערים ובשטריימלך אלא בתנועה ערכית המשלבת תורה ומצוות לצד תחומי עשייה מוגד ־ רים. עזרא נבדלת מתנועות חרדיות אחרות בכך שהיא מחייבת שירות בצה"ל לבנים ושירות לאומי לבנות, ושמה דגש על מצוי ־ נות ודוגמה אישית. בנושאי לבוש ומוסר קיימת הקפדה יתרה ובמחנות הקיץ של חניכי התנועה ישנה הפרדה מוחלטת בין בנים לבנות. בתנועה מקפידים על צניעות ואוסרים על בנות ללכת במכ -נסיים. הפעילויות משותפות בחלקן אך אין מעורבות בין המינים.
התנועה מונה כ-9000 חניכים, גילאי 9־18. הלבוש כולל חולצה כחולה ושרוך לבן, בדומה לשומר-הצעיר(לשתיים עבר סוציאלי ־ סטי משותף), אלא שעל כיס החולצה רקום סמל תנועת עזרא. במסגרת הפעילות בתנועה, מקבלת כל קבוצת גיל משימה הקשו ־ רה לעם ישראל, איתה היא רצה לאורך התיכון, למשל נושא סגירת הפערים החברתיים וטיפוח מנהיגות. לקידום מטרה זו אף הוקמו גרעינים בעיירות פיתוח כמו לוד ובית-שמש. "אנחנו מקיימים פעילויות מגוונות בשכונות מצוקה, לרבות קייטנות ומשחקיות, שבאות רק לאחר עזרה בהכנת שעורי הבית", אומר פרוידיגר.
בעזרא חברים קיבוצי פאגו"י הוותיקים חפץ־חיים ושעלבים, והתנועה ממשיכה גם היום לעשות שם נפשות. פרוידיגר מעלה על נס שורת מפגשים שהיו לחברי התנועה עם עמיתיהם החילונים מהמחנות-העולים, מפגשים שהיו לדבריו פוריים ומועילים לשני הצדדים, והוא מזמין לדיאלוג גם תנועות חילוניות אחרות.
14
הקיבוץ
יום ה', כ"ז בתשרי תשס"ג 3.10.2002
'ונם ה/ כ"ז ברנגון־' תשס"ג! 3.10.2002 150333
השריקה של התנועה
אבנר רון
התנועה לחיזוק שורשים

חנוך לנער על־פי דרכנו
אנחנו מאגדים תשע פנימיות קיבוציות למסגרת שתענה על צרכי הנוער ותקנה לו כלים וערכים שאינו מקבל במסגרות אחרות. קצרות וקטנות שואל, "אמירה חדשה" חוזרת בתשובה
או־נון לפיד
"אמירה חדשה" נשמע כמו שם של זרם חדש בספרות, אבל זה לא. זו תנועה. תנועה חינו ־ כית-חברתית חדשה, שהוכרזה במעמד חגיגי בשבוע שעבר. איתי זיידנברג(בית-קמה, מנהל הפנימייה בשובל), שנבחר ליו"ר הזמני, מסביר, כי מטרת התנועה להתמקד ולטפח את כל מה שנכלל בחינוך הבלתי פורמלי. "לתפיסתנו", הוא אומר את מה שידוע מכבר, "החינוך הפורמלי כיום נותן מעט מאוד חינוך, ומתמקד בהקניית ידע ובהכנה לבגרות בתיכון. כמעט כלום מעבר לזה. גם החינוך הבלתי פורמלי זה לא זה. בשנים האחרונות, עיקר תכליתו היא שמרטפות ואחזקת הנוער, שלא יעשה בעיות. גם הוא איבד כל יומרה חינוכית".
ותשובתכם למצבן
זיידנברג: "אנחנו מחברים את תשע הפנימיות הקיבוציות - שמונה מהן בקיבוצי הקיבוץ־הארצי, ואחת בעין־גדי - למסגרת משמעותית, שתענה על צרכי הנוער ותקנה לו כלים וערכים, שמסגרות אחרות לא נותנות לו. זו התורה על רגל אחת".
המוסד החינוכי הוותיק הוא מעתה סניף של התנועה החדשה?
"האידיאולוגיה שלנו היא חינוכית, לא פוליטית, אם כי הדברים קשורים. אנחנו מדגישים את העניין ההומניסטי בחינוך, באמצעות כלים משמעתיים: לימוד שאינו מתוך כפייה, ולא פרונטלי, אלא על פי בחירת התלמידים, בצורה חווייתית, תוך שיתוף פעולה והתנסות עצמית. גם הניהול, בכל הרמות, הוא עצמי, של התל-
מידים, כשהמבוגרים רק מלווים את המתרחש, מציבים את הגבולות".
זהה פג תוקפם של עשרת דיברות השומר?
"אלה שייכים לשומר-הצעיר, שעדיין קיים ופועל ברוב הפנימיות, אבל הן אינן חלק ממנו. מדובר במסגרת חינוכית אחרת, לא בתנועת נוער. המהפכה היא בשני תחומים: בעבר, פעל המוסד החינוכי על פי גישת 'המחנה ביער, שנו ־ עדה להרחיק את הילד מההורים ומחברת המבו ־ גרים, שהיא פחות טובה, כביכול. אנחנו גורסים ההיפך: אינטראקציה עם קהילת המבוגרים".
והדבר השני?
"האידיאל של המוסד היה חינוכי-פוליטי: יצירת חבר קיבוץ אידיאלי. אנחנו מדברים על תפיסה חינוכית שמתאימה לכל נער, בלי כל קשר לקיבוץ. לא הוא היעד הראשי, אלא רק
אחד היעדים האפשריים. רוב הפנימיות נטשו מזמן את תפיסת אחדות גורמי החינוך. היום הפנימיות הן אוטונומיות, נפרדות מבתי הספר".
תשע פנימיות קיבוציות ־ זו התנועה כולה?
"בהחלט לא. כבר עכשיו חברות בה גם כל קבו ־ צות נעל"ה, והמטרה היא להרחיב את השורות ולהגיע לגופים בלתי פורמליים נוספים, כמו חברות נוער, מכינות קדם־צבאיות, וכל מי שמת ־ חבר לחזון של התנועה, שהוא חינוך חברתי-ערכי-התנדבותי. נשמח מאוד אם גם גופים שאין להם זיקה קיבוצית ימצאו אצלנו בית".
יש כבר דגל וסיסמה לתנועה החדשה?
"עוד לא הגענו לזה. בכנס עסקנו בגיבוש סופי של החזון ובלימוד ההצעות והרעיונות השונים להמשך. למשל, איך בוחרים את המוסדות של התנועה. בזה נעסוק בכנס הבא".
אותה בקעה, אותו חלום
"המחנות העולים" ציינו את חג התנועה סמוך למצבה הגדולה בבית-הקברות של בית-הערבה • בנוכחות ותיקי בית-הערבה, חניכי התנועה וחברי הקיבוצים מצפון ים המלח • אתם זוכרים את בית-הערבה
הטקס בבית־הערבה הישן. חוט ההתיישבות עדיין לא נותק
היה חם בשבוע שעבר בבית-הערבה הישן. מי שלא רגיל לחום הזה של סוף הקיץ, לא מאמין שאפשר לחיות כך. ולא הזכרנו את סופות החול, את הקירבה לגבול ירדן, את המרחק מכל יישוב יהודי, את אי האמון של אנשי המדע, שטענו ששום דבר לא יצמח באדמה המלוחה הזו, את זבוב החול הנושא את שושנת יריחו המותירה צלקות, את הגיל הצעיר וחוסר הנסיון - שהיו הרקע לצמיחתו של אחד מסיפורי ההתיישבות המיוחדים והגדולים מכולם. מיום היווסדו ועד לנטישתו היה בית-הערבה לסמל. בסך הכל תשע שנים, שבהן הפך היישוב הצעיר לחלון ראווה של מפעל ההתיישבות.
את הטקס קיימנו בחסות הצבא. בית-הערבה ההוא, עם קבר האחים הניצב על גבעה חשופה, נמצא מעבר לגדר המערכת, לא רחוק מעמדה של הצבא הירדני.
מימיה הראשונים היתה ההתיישבות בבקעה ובצפון ים המלח התיישבות של שלום. וכבר אז, תשע שנים לאחר הקמת בית-הערבה, היתה זו המלחמה שהכריעה אותה. והיתה הנטישה. מרחוק מבחינים בצמרות הירוקות של בית-הערבה המתחדש. מערבה מכאן, קצת יותר רחוק, עומדים בתיו החדשים של בית-הערבה הצעיר, השלישי. סמוך לו קיבוץ אלמוג, ודרומה יותר קליה ומצפה-שלם.
צפונה, נמצא מושב נעמה. אחר-כך ייט"ב, נערן ושאר יישובי הבקעה. רבים מיושביהם באו לכאן כאנשים של שלום. פעמים רבות ביקרנו כאן, בבית הקברות הקטן של בית-הערבה. בשנתיים האחרונות הביקור הזה קשה. עם הנוף
המלוח והבוהק, על הנתיב בין ירושלים לרבת-עמון, קשה היום שלא לשמוע את שאון המלחמה, וקשה עוד יותר להתעלם מפחד הנטישה.
כך זה התחיל וכך זה נגמר
בשנת 1934 ירדה קבוצה של חברי הקי־ בוץ־המאוחד לסדום, כחלק מהכוח המייסד של מפעלי האשלג, לימים מפעלי ים המלח. הם נשאו עימם את חזון ההתיישבות הקיבוצית למרחק. המטרה היתה יישוב שיתופי בעבר הירדן המזרחי, בשטחים הפוריים של צאפי, הלא היא צוער המקראית.
בשנת 1939, לאחר שנואשו מנסיונות לקבל אישור להתיישבות בצד הרחוק של ים המלח, עלו גרעיני ההתיישבות הצעירים צפונה, והקי ־ מו את מה שהוגדר כשמנת עובדים של מפעל האשלג הצפוני.
9 שנים צמח בית-הערבה. אבל בשנת 948 ו תחת טראומת הטבח בכפר-עציון, התקבלה ההחלטה לנטוש. כך בא הקץ. החברים עלו צפונה והקימו את כברי וגשר-הזיו. הבדווים, המלח, השמש והשטפונות מחקו את היישוב
דיפרנציאלי, בייבי

בלוחמי-הגיטאות נפתח שירות שמרטף לילדים שהוריהם חוזרים מהעבודה לאחר השעה ארבע. שינוי בהקמה
ענף הגיל הרך בלוחמי-הגיטאות מפעיל מאז תחילת ספטמבר שירות שמרטף לילדי הורים עובדים. ילדי כל קבוצות הגיל מוזמנים להישאר תחת השגחת מטפלת (שכירה) מהשעה ארבע אחה"צ ועד לשעה שש בערב. השירות כרוך בתשלום נוסף, ובחודש הראשון ניצלו אותו כשלו -שה זוגות הורים בממוצע, כולם מחוץ לקיבוץ. מאיה קרן, רכזת הגיל הרך: "פתחנו את השי ־ רות הזה לאור בקשות של כמה הורים, ואין כאן מטרה של רווח. האמת היא שהתארגנו למספר גדול יותר, אבל אם מספר הילדים שנשארים אצלנו אחרי ארבע לא יגדל, נשקול האם להמשיך בזה. גם להפסיד מכך איננו יכולים. בשלב זה מדובר בהורים שאינם חברי קיבוץ, אם כי גס הקיבוצניקים מוזמנים להשתמש בפעוטון הערב שלנו".
קרני עם-עד
הירוק בלב אדמת המלחה. רק רצפות בטון וכמה גזעי עצים שרופים נותרו כעדות למה
שהיה כאן פעם.
אודי איזק, אלמוג
שזורים זה בזה
לשמוע שוב ושוב את סיפור בית-הערבה, ולא להתרגש כל פעם מחדש - זה כמעט בלתי אפשרי. מרגש כפליים לשמוע את הסיפור כחבר בקיבוץ נערן. כי חיפוש קל בין השורות יעלה חוט שני סמוי הקושר את שניהם. אותה תנועה, אותה בקעה ואותו חלום.
לפני כארבע שנים עלינו לנערן קומץ חול -מים, והיום אנו יכולים להגיד בגאווה: גם אנחנו יצרנו יש מאין. בסוף שנות התשעים, תנועתנו עמדה מול מבחן משמעותי ביותר - האם אנחנו עדיין רלוונטים לחברה בישי-ראל - ותשובה ברורה לא היתה לנו. במא ־ מצים ובעוז שרק במחנות-העולים ניתן למצוא - פרצנו דרך חדשה, ונערן הוא רק השלב הראשון בתוך ההתעוררות הכללית.
מהו סוד הכוח? שואלים חברינו, הורינו ולעיתים אף שותפינו לתנועה. היום אנו יכולים להודות: סוד הכוח הוא אמונה בצד ־ קתו של הרעיון הקיבוצי - בצדקתה של הרוח השיתופית, אמונה בחברה הארצישראלית שלנו כקרקע ליצירת חברה מתוקנת, ואמונה בבקעת הירדן כחבל אשר ראוי לו לגדל חלוצים.
כחלוצים של שנות ה-2000 אנו יכולים לחזור להגיד: נערן - גם הוא לא נסיון. נערן הוא בית שיתופי משימתי ממשי, אמיתי. מתחם הקיבוץ הישן של בית-הערבה נמחק מעל הקרקע, המעשה חדל מלהתקיים. אך מה שלא חדל ולא יחדל זו רוחו של בית-הערבה, הרוח אשר אנו יונקים אותה.
בפעם ה-76 בחייה של תנועת המת־ נות-העולים, אנו יכולים להמשיך ולומר: "עלה נעלה כי יכול נוכל לה".
ערן ירקוני, נערן

יום ה' כ"ז בתשרי תשס"ג 3.10.2002
ועכשיו: בג"צ ביזרעאל
המועצה האזורית עמק-יזרעאל עתרה לבג"צ בדרישה לכלול את כל יישוביה במפת העדיפות הלאומית בנושא השיכון. המועצה טוענת שהיא סובלת מאפליה וקיפוח לעומת רשויות מקומיות שכנות כגון נצרת, שפרעם, מגדל-העמק, עפולה ועוד, הנכללות במפת העדיפות החדשה. בשנים האחרונות, ציינה המועצה, סובלים יישוביה מקשיים חברתיים וכלכליים כתוצאה מהמשבר בחקלאות, וניכרת מגמה של הגירה שלילית.
הצעירים עדיין במרצ
הפעילות השבועית של צעירי מרצ כללה הפגנה מול משרד התעשייה והמסחר (יום שני 23.9) נגד עליית מחירי הלחם והחלב. הצעירים החזיקו בידם לחם וחלב עליהם נכתב "לעשירים בלבד" וקראו: "דליה פואד ושרון בשירות שלטון ההון". ביום חמישי (26.9) יחד עם סניף מרצ בתל-אביב-יפו קיימו הפנינג משפחות בפארק הירקון, לציון חג הסוכות. באירוע, במעמד היו"ר יוסי שריד וחברי הכנסת אילן גילאון, מוסי רז, זהבה גלאון, הופיע גם הח"כ-בקרוב פרופ' עוזי אבן, שהתקבל בתשואות גדולות. ביום שני (30.9) הפגינו צעירי מרצ מול ועידת מפלגת העבודה בהיכל התרבות בתל-אביב, וקראו לה להצביע נגד תקציב המדינה, הממוטט את מדינת הרווחה הישראלית, ולפרוש לאלתר מהממשלה.
הכל תלוי ביסו"ד
יש דבר כזה, שמאל כלכלי חברתי! כך מכריזים חברי תנועת יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקר ־ טית), המאמינים שאפשר לשנות את "המצב" בתחום החברתי ויש להם גם רעיונות איך. המו ־ דאגים, המתעניינים, והרוצים לפעול מוזמנים מאוד לשמוע, להשמיע ולשאול שאלות במפגש (שבת, 0ו.5 בקיבוץ יזרעאל) עם ד"ר אודי מנור (תמוז) מתנועת יסו"ד וממייסדי תש"ח (מפלגה חדשה למען תיקון ושינוי חברתי) בנושא: שמאל כלכלי חברתי אמיתי והצורך בהתארגנות ציבורית ופוליטית חדשה ורחבה.
הפרדה ביום השביעי
מפגש של תנועות התומכות בהפרדה חד-צדדית, שמארגנת תנועת "היום השביעי", יתקיים ביום חמישי הבא (10.10) בחדר האוכל של שער-הגולן. בכנס ישאו דברים סגן שר החוץ הרב מיכאל מלכיאור (יו"ר תנועת מימ"ד), יפתח ספקטור נציג תנועת הח"ץ, זהרה ענתבי נציגת היום-השביעי ואלי ילוז, נציג תנועת או"ת.
"אנו רוצים להגיע למצב שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית דמוקרטית", אומרת ברוריה שרון מאשדות-יעקב איחוד, חברת היום־השביעי וממארגני האירוע. "כרגע הישיבה שלנו בשטחים מונעת מהמדינה להיות יהודית, כי אין רוב יהודי, ומונעת להיות דמוקרטית כי יש כיבוש. ב-35 השנים האחרונות אין למדינה הגדרה ברורה של גבולות או של מהות, וצריך שיהיה סדר יום אחר במדינה".
אחוזים בסקרים במועצה
סקר שביצע מכון סמית עבור יהודה שביט, המתמודד לקדנציה שלישית בראשות המועצה האזורית מטה-אשר, מעניק לו 61% לעומת 11% למתמודד מולו - שמוליק רוזנגרטן, תושב מושב לימן(28% לא החליטו עדיין במי יבחרו). בסקר השתתפו 501 תושבים - 63% אחוז מהם חברי קיבוצים, 21% מושבניקים, 16% תושבי הכפרים הערבים במועצה. שביט הביע שביעות רצון מהתוצאות, וציין כי הבעת האמון בו מצד התושבים תגביר את תנופת העשייה בה החל בקדנציות הקודמות. שמוליק רוזנגרטן טוען מנגד כי בידיו סקר אחר, בו הוא מוביל על פני שביט בהפרש קטן: 45-40 אחוז, כאשר השאר עדיין מתלבטים. המשך יבוא.
דעת יחיד
הלך לפואד קלף
הכותרות בתקשורת כי "פואד הובס" בוועי ־ דה היו קצת מוגזמות. זה היה נכון אילו היה היו"ר עומד על תביעתו לאשר את התקציב בקריאה ראשונה, והוועידה הגתה מצביעה נגדה. מה שקרה הוא שפואד, שראה לאן נושבת הרוח בוועידה, ויתר מראש. אולי הוא לא התכוון, אבל יצא לו תרגיל די מתוחכם. בהחלטתה, לשוב ולהחזיר אליה את ההחלטה .לפני הקריאה הראשונה, נתנה הוועידה לפואד (או לאופיר פינס, ראש צוות המו"מ) קלף תשוב בהתמקחות מול ראש הממשלה ושר האוצר על תיקון התקציב. עכשיו הוא יכול לבוא ולאיים: אם לא תתנו את התיקונים שאנחנו מבקשים, הוועידה שלנו תוציא אותנו מן הממשלה. פואד לא עד כדי כך מתוחכם, אתם אומרים. ייתכן. אולי סתם הלך לו קלף.
תמר רז
משלושה יוצא אחד
אסור להנהגת התנועה לתמוך חד-משמעית באחד המועמדים לראשות "העבודה" • יחד עם זאת ברור מי תאדם המתאים • ישראל חולתי ממליץ ומריץ
במירוץ להנהגת מפלגת העבודה ישנם שלושה מועמדים: אחד - בעל עבר ונסיון ביצועי מוכחים הן ברמה המפלגתית והן ברמה הלאומית. שני - בעל עבר ונסיון מוכחים בעיקר ברמה הפנים מפלגתית, והשלישי -בעל עבר ונסיון מוכחים בעיקרם במישור המוניציפלי.
ניהול ענייני המדינה מחייב בראש וראשונה נסיון וביצוע במישור מפלגתי ובמישור הלאו ־ מי. על אחת כמה וכמה, כאשר אנו בוחרים במועמדנו לראשות הממשלה בבחירות הבאות.
בבחירות לראשות הממשלה, אין לתת עדי ־ פות לקלסתרו של המועמד, או ליפי בלוריתו. הפעם ידרוש מאיתנו ציבור הבוחרים מועמד עם קבלות, אשר יכול להוביל בביטחון את המדינה אל חוף מבטחים - בהשוואה למת ־ חרהו מהמפלגה היריבה. קנה המידה המרכזי יהיה מידת האמון והביטחון של הבוחר בראש
הרשימה לעומת מתחרהו. להוותנו, ציבור הבוחרים כולו זז בשנתיים האחרונות ימינה, בעיקר על רקע האינתיפאדה המתמשכת. מועמד אשר ייתפס כבעל נטיות שמאלניות, לא יהיה מספיק אטרקטיבי, אפילו יזכה בעדי ־ פות גבוהה בבחירות הפנים מפלגתיות.
במירוץ הנוכחי על הנהגת מפלגת העבודה, אסור להנהגת התק"ם להביע תמיכה חד משמעית באחד המועמדים, כדי שלא למצוא את עצמה יום לאחר ספירת הקולות במצב מביך. מותר לה להביע תמיכה בדרך ובעקרו ־ נות העולים בקנה אחד עם תפיסת עולמנו. לחבר מהשורה או באחד מהמוסדות המפלג ־ תיים, מותר להביע תמיכה במועמד זה או אחר. אני מביע תמיכה בלתי מסויגת במועמד בעל הנסיון הרב ביותר בתחום המפלגתי ובמישור הלאומי, וזאת אף מבלי לנקוב בשמו.
ישראל חולתי, כיסופים
התנועה הקיבוצית
כנסים אזוריים בנושא:
זכותינו על הקרקע! לאחר פסיקת הבג"צ: היערכות הקיבוצים
והתנועה להמשך המאבק
הכנסים יתקיימו ב־7/10 עפ"' החלוקה הבאה:
כנס קיבוצי הגליל העליון,
משקי עמק הירדן ומשקי עמק בית שאן תק"ס ב"כרי דשא"
בין השסות 12:00-9:00
קיבוצי מפעלי ומשק עמק יזרעאל וקיבוצי מפעל "מילואות" יתקיים בקיבוץ יגור בין השסונו 17:00-14:00
בכנס קיבוצי "גרנות", קיבוצי ומשקי הרי יהודה יתקיים ב"אפעל" ובית חומה) בין 17:00-14:00 niuuin
כנס קיבוצי משקי הנגב ומשקי הדרום יתקיים ב"משקי הדרום"
בין השטות 12:00-9:00
בכנסים ישתתפו חברי כנסת, מזכירי התנועה, משפטנים, אנף כלכלה ואגף רכזים.
מוזמנים: ראשי מועצות אזוריות וארגונים אזוריים, הנהלות הקיבוצים, וחברים מהקיבוצים שמעונ"נים לשמוע ולהשמיע.
לפרטים: אגף הרכזים 03-6925466 מאשה, רכזת האגף 051-677912 סגור