מנהל יד יערי לארי טפלא שלום רב!
הנידון: שינוי שם
למיטב ידיעתי השנה, ימלאו 10 שנים להקמת "יד יערי" ובהחלט יש לברך את המוסד שבראשו אתה עומד על פעילותו ההולכת ומתפתחת.
עם פטירתו של חזן הוקם צוות זיכרון ובו הייתה למשמר העמק נציגות.
בתחילה הייתי אני בצוות וא"כ החליפה אות' ירדנה קוסטא. הצעתי אז, ב1993 לשנות את שם יד יערי ליד יערי וחזן, או לקרוא את בית הקבה"א בתל אביב על שמו של חזן. ההצעה הראשונה נתקלה בסירוב בנימוק שמשי יערי לא תקבל זאת, להצעה השניה לא הייתה כל התייחסות רצינית.
בינתיים, הימים חולפים ואתם גם השנים, וצר לי אבל שמו וזכרו של חזן בתנועה הולך ונמוג. אישית ומשמר העמקית, אני חושב שאסור להשלים עם כך. אני יודע, כי נוכחתי, בקריאת רחובות על שמו, אני מניח שיש ימי עיון וכיו"ב. הדרך היחידה בה נזכור את חזן אישיותו ופועלו בתנועה היא לקרוא בית חי על שמו ולכן אני חוזר על הצעתי, במלאת 10 שנים ל"יד יערי" לשנות את שם את שם המוסד ליד יערי וחזן.
לא אני האיש שצריך להזכיר את השותפות שהייתה ביניהם לאורך כל כך הרבה שנים ושותפות זו על הטוב והפחות טוב שבה, ראויה לציון. צירוף שמו של חזן ליערי מכבד ומאדיר את זכר שניהם ואת המקום שישא את שמם.
אני מוכן לבא ולהסביר ביתר פירוט את הרעיון, מבקש ממך לפחות להתיחס אליו ברצינות ולדון בהצעה.
העתק: אלישע שפירא - עין השופט רחל אהרוני - גבעת חביבה אפריים רוזן - שריד גברי ברגיל - מזכיר התנועה אורה רון - משמר העמק מזכירות משמר העמק
משמר העמק 19236. מרכזיה טל. 04-9896111, פקס. 04-9896193,9896888 (הנה־ח)
MISHMAR HAEMEK 19236, TEL. 04-9896111, FAX. 04-9896888, 9896193
5.6.01
בברכה עמרם גורדון
קיבוץ משמר העמק
מנהל "יד יערי" ארי טפלא שלום רב!
הנידון: תזכורת
אני חוזר לפנייתי בעניין שינוי שם יד יערי ליד יערי וחזן. עד היום לא קיבלתי כל אישור אפילו, שמכתבי התקבל אצלך, (הנימוס מחייב לא?) כיון שאני אוהב אותך, אני לא יכול להיות תוקפני כלפיך, ובכל זאת? מה קורה? אם אתה חושב שהיגיע הזמן לצאת עם זה לדף הירוק למשל, שזה יעזור להשגת מטרתי, מטרת משמר העמק, להנצחת חזן, רק תגיד!
ביודעי שאתה הוא איש המפתח אני לוחץ עליך ומזכיר לך את בקשתי לבא ולהסביר את הרעיון(אם צריך בכלל).
בברכה עמרם גורדון
נ.ב.
אני שולח את מכתבי אליך הביתה, תוך מחשבה שאולי מכתבי לא היגיע!?!
26.8.01
יד יערי
גבעת חביבה
YAD YAARI
GIVAT HAVIVA
מרכז תיעוד וחקר של השומר הצעיר
Hashomer Ha'tzair Institute for reaserch and documentation
2 ספטמבר, 2001
אל
הח' עמרם גורדון קיבוץ משמר-העמק
שלום רב לך עמרם,
הנדון: צירוף שמו של חזן ליד יערי
תחילה לסליחות, הרי זה בדיוק הזמן. נכון שקיבלתי המכתבים, אבל לא היה צורך להציף אותי בהם.
אנחנו מכירים זה את זה הרבה זמן ואפשר היה לנחש שאני מטפל בעניין ושיש קשיים. הפגישות בנדון לא קדמו את המטרה ורציתי לבוא אליך כשמשהו באמתחתי.
ולעניין עצמו, שינוי השם מת"ח (מרכז תיעוד וחקר) נעשה ב-1991 ע"י גוף תנועתי מרכזי, כך נמסר לי ביד יערי ובהנהלת גבעת-חביבה.
המשכתי הלאה, הגעתי לחברנו חנן ארז, יו"ר הוועדה להנצחת יעקב חזן, ז"ל. על פי בקשתי, חנן נאות לקבל על עצמו המשך טיפול ואף הסמיך אותי למסור לך על כך.
לגופו של עניין, רצוי לציין שבארכיון התנועה בגבעת חביבה קיימת חטיבה מיוחדת ובה החומר של מפ"ם, עכשיו מרץ, על שמו של יעקב חזן. אולי כאן הדרך להתקדם בה.
המקל עבר לחנן, אני מצדי מבטיח המשך שיתוף פעולה מתוך כבוד לאיש והוקרה לקיבוצו, משמר-העמק.
בברכת שנה טובה,
ארי טפלא מנהל יד יערי
נחמן גלבוע
ב־3 השנים האחרונות עסקו אנשי צוות מורשת בגבעת חביבה בתחקיר, כתיבה, אוצרות, עיצוב והפקה, עד שהגיעו לרגע שבו זכו ביום חמישי האחרון לפתוח את התערוכה העוסקת בהיבטים הרבים של פעילות הנשים בתקופת השואה. התערוכה זכתה לשם "פנים להתנג-דות", סיפרה מנהלת מורשת, עמידת הנני, בטקס הפתיחה, משום שמדובר בחשיפת פניהן של נשים, ידועות יותר וידועות פחות, שבשל קוצר היריעה לא קל היה להחליט את מי מהן לכלול בתערוכה ועל מי לוותר.
את הרעיון לנושא התערוכה הגתה יונת רוט-ביין מעין החורש, חברת צוות מורשת, שאמה, רוז'קה קורצ'ק, נמנתה עם חבורת הפרטיזניות היהודיות וסיפורה נכלל גם הוא בין סיפורי הנשים הלוחמות. "אמא שלי, בנאומים שלה, תמיד דיברה על גבורת הנשים, ואמרה שצריך לספר את זה", מסבירה רוטביין. "בנוסף לזה, עסקתי בנושא הזה במשך השנים, ואחת הדמוי-ות שלמדתי עליהן זו גולה מידה, שפניה מופי-עות בכרוה של התערוכה. כל זה ביחד הביא אותי לרעיון לתת ביטוי לנשים, שהרבה מאוד מהלוחמות שבהן באו מתנועות הנוער ובעיקר מהשומר הצעיר. אין לי ספק שמקומן של הנשים בתקופה הזו בהחלט בא לידי ביטוי, אצל חלקן
"הדף הירוק" - 24.03.05
פנים להתנגדות
תערוכה העוסקת בהיבטים הרבים של פעילות הנשים בתקופת השואה נפתחה ביום חמישי האחרון בבית
"מורשת" בגבעת חביבה
מהסיבה הפשוטה שלא היתה ברירה אחרת והן אלו שנשארו בשטח, וחלקן משום שהגברים נתנו להן הזדמנויות והן לקחו אותן".
אחת הנשים שהתעקשה לשאת נשק ולהילחם לצד הגברים, היא הפרטיזנית ויטקה קמפנר־ -קובנר, שסיפרה בטקס פתיחת התערוכה שנושא הנשים בתקופות מבחן הטריד אותה פעמים רבות. דוגמה אחת ליחס המפלה כלפי הנשים שהעלתה קמפנר-קובנר, היא העובדה שהנשים שהעבירו נשק והודעות בין הגטאות תוך סיכון חייהן, זכו לכינוי קשריות, ואם היו ממלאים את התפקיד הזה גברים, הם בוודאי היו נקראים לוח-מים. חיזוק לרבדיה הביא מנהל מוזיאון לוחמי הגטאות, שמחה שטיין, שהקריא קטע מתוך "יומנה של יוסטינה", המתאר את תחושותיה של הלה שיפר־רופאייזן, בסיום משימת העברת 5 אקדחים על גופה מגטו ורשה לגטו קרקוב.
הדיון שהתקיים בפתיחת התערוכה על "נשים בעיתות מבחן" בהשתתפות שולמית אלוני, פרופ' דליה עופר, ד"ר מיכל שקד ויהודית כפרי, הביא לידי ביטוי את מורכבות הנושא, כשכל אחת מהמשתתפות מציגה אותו באור אחר. אלוני בחרה להתייחס למעמד האישה בחב-רות שמרניות בתקופות מלחמה, עופר תיארה את ההתייחסות לשואה, שקד תהתה האם הניסי-ון למצוא את ייחודן של הנשים באותה תקופה עושה להן טוב, וכפרי סיפרה את סיפורה של סופיה (זושה) פוזננסקי (המופיעה גם בתערוכה)
שהיתה אהובתו הראשונה של אביה, היא התגיי-סה בתקופת המלחמה לרשת הביון הסובייטית "התזמורת האדומה" שפעלה באירופה, ושמה קץ לחייה בכלא הגרמני מחשש שלא תעמוד בעינ-ויים ותסגיר את צופן הרשת.
התערוכה מורכבת מתשעה תת-נושאים, המתארים היבטים שונים של פעילות הנשים: חיי יום־יום בגטו, תנועות הנוער היהודיות בגט-אות, "הפתרון הסופי לשאלת היהודים", חיים בצל המוות, המאבק המזוין בגטאות, במאבק הכללי נגד גרמניה הנאצית, פרטיזניות יהודיות, ניסיונות להצלת יהודים בתקופת השואה, ואחרי ככלות הכל... בכל יחידה כזו מובא סיפורן של מספר נשים המייצגות נשים רבות יותר, כל סיפור מופיע על לוח צבעוני ובו דיוקנה של האישה, סיפור חייה, ודברים שנאמרו על ידה.
יש בתערוכה סיפורים רבים שלא זכו לפרסום ולתהודה לפני כן. למשל, הסיפור על טייסות הקרב בצבא הרוסי, המיוצגות בתערוכה על ידי הטייסת לילי ליטבק. טייסות הקרב גויסו על ידי הרוסים רק כשהמצב היה קשה מאוד, והן מצאו דרך להפוך מטוסים מיושנים למטוסי תקיפה. הגרמנים כינו אותן "מכשפות הלילה". ליטבק היהודיה ציירה על מטוסה את פרח הליליה הלב-נה, שעל פיו זיהו אותה הטייסים הגרמנים לאחר שהפילה רבים מהם. היא נפלה לאחר קרב שניה-לו נגדה 18 מטוסים גרמנים, וזכתה בתואר גיבו-רת ברית המועצות. סיפור נוסף, המזכיר את
סיפורו של יאנוש קורצ'ק, הוא סיפורה של הרופאה אנה בראוודה, שעסקה בהצלת הילדים בגטו ורשה, והחליטה להישאר שם למרות שיכלה להציל את חייה.
גם הסיפור על זושה פוזננסקי התפרסם רק לאחרונה בספר שכתבה עליה יהודית כפרי.
קיימת בתערוכה בעייתיות מסוימת הנובעת מגודש החומר המוצג, הנדחס למקום קטן יחסית בבית מורשת, מה עוד שמדובר בהרבה טקסטים שצריך לעמוד ולקרוא. "זה נכון", אומרת רוטביין, "עשינו תערוכה חינוכית ואנחנו מודעים לקושי הזה. בהמשך התערוכה תהיה ניידת, ותגיע למקד מות מרווחים יותר. התעקשנו שהיא תוצג קודם כל במורשת, כי פה זה הבית התנועתי שלנו, למרות שאנחנו מודעים למגבלת המקום והצפיפות. זו תערוכה דידקטית, כי היה חשוב לגו להביא את מה שהנשים אמרו. נכון שמדובר בטקסטים ארוכים, אבל רצינו לצטט את הנשים, כדי להביא אותן ולהוסיף להן איזה שהוא ממד אישי".
באופן אישי, היה מרגש לראות בפתיחת התע-רוכה כמה מהנשים המופיעות בה, ולשמוע את תגובותיהן הנרגשות, ויחד עם זאת מצטנעות ונבוכות משהו. רבות מחברותיהן כבר לא נותרו בחיים, וחשוב לספר עליהן לדור שלא ידע.
התערוכה הופקה על ידי צוות מורשת, תחקיר ואוצרות: בתיה דביר, יהושע ביכלר, יונת רוט־ ביין, ד"ר אלי נצר, כתיבה: בתיה דביר, עיצוב: זאב הררי, ייצור: "לינרו" - קיבוץ הסוללים.
דו"ח מבקר הקבה"א לשנת 2004 חושף שורה של ליקויים קשים, ארגוניים ותקציביים, הן ברמת המערכת המרכזית והן בחלק מהגוסים השייכים לקבה"א,
בהם גבעת חביבה והשומר הצעיר
נחמן גלבוע
מזכירות הקיבוץ הארצי קיימה ביום ראשון דיון בנושא דוח הביקו־ רת השנתי לשנת 2004, שהגיש מבקר התנועה, רו"ח אלי לוי, בפברו-אר 2005.
תמצית ממצאי הדו"ח שהגיעה לה"דף הירוק", אינה מחמיאה ומצבי-עה על התנהלות בעייתית של תנועת הקבה"א. לדברי המבקר אין בתנועה הגדרת יעדים ברורה, לא ברור איזה גוף אחראי על התנועה, והמבנה הארגוני שלה ארכאי ולא תואם גוף ציבורי.
הגופים הנבחרים, מזכירות הקבה"א והמועצה, לא ממלאים את חובו-תיהם הבסיסיות, ובהן: להחליט על תוכנית עבודה המחוברת לתקציב, פיקוח על ביצוע התוכנית על ידי המנהלים ודאגה לשמירה על האינ-טרסים. מערכת הכספים לא עומדת בתקנים של אירגון ציבורי. ועדת התקציב אינה פועלת, ואין פיקוח ציבורי על המערכת.
קיימת הזנחה ביחס למערכות העיקריות השייכות לתנועה: חבצלת, גבעת חביבה, השומר הצעיר, צוותא, "הדף הירוק" וקמ"ע. בחלק מהמ-ערכות הללו התקיימו דיונים ללא מעקב שנקבע, באחרות לא נערך כל דיון מזה שנים ולא נמסר כל דיווח. הוגשו דו"חות קשים על התנהלות השוה"צ, על מצב גביית המסים, ועל מערכות של גבעת חביבה. חלק מהנושאים כלל לא טופלו, ועל אחרים לא נמסר ריווח על יישום ההמל-צות ותיקון הליקויים. "התוצאה", מציין לוי בדף שחולק לחברי המזכי-רות, "היא שאין שליטה על הנעשה, אין פיקוח על העבודה, אף אחד לא אחראי. זה מצב חדש? לא. האם יהיה לכם האומץ לשנות מצב שקיים הרבה שנים?"
מבנה ארגוני מיושן
בפנייתו למזכ"ל, גברי כרגיל, מציין המבקר כי מוקד פעילות הקבה"א עבר לתנועה הקיבוצית. אך יחד עם זאת, הקבה"א ממשיך להתקיים כאשר מעמדו עמום וקיימת הזנחה ניהולית. לדבריו נדרשת התייחסות מערכתית ביחס למעמד הקבה"א והפעילות שעליו לקיים. לגבי המבנה הארגוני מציין המבקר כי פעילות הגופים הנבחרים לא תקינה והם אינם מתאימים לייצוג הולם של חברי התנועה. לא מוגשת תוכנית עבודה ולא נמסר סיכום על פעילות התנועה.
בתחום האחריות הציבורית לא מוגדר המוסד הממונה על אחריות־על ושליטה ביחס לפיקוח על ניהול המערכת של הקבה"א עבור החברים של התנועה.
יש ספק אם קיימת מודעות של המזכירות ביחס לאחריותה כגוף ולחב-ריה כפרטים. יש חשש לניגוד עניינים בכך שחברי המזכירות הם פעי-לים מנהלי מחלקות, משום שהם אמורים לעצב מדיניות ולפקח עליה.
לגבי ניהול הכספים קובע המבקר כי לא קיים פיקוח שיטתי עליו. המזכירות לא קיבלה דוחות תקופתיים מהוועדה הכספית. המבנה האר-גוני של ניהול הכספים אינו תואם תקני ניהול מקובלים באירגון ציבו-
רי, ולמרות פניות הביקורת לא דנה המזכירות בנושא בשנים האחרו-נות. עוד מצוין כי החלטות מהותיות אינן מתבצעות בהתאם לתכיפו־ תן, ודוחות ביקורת לא נדונו בזמן סביר. "כתוצאה מכל אלה", טוען המבקר, "אנו עדים להיחלשות משמעותית של התנועה, ואם לא ינקטו פעולות נדרשות ־ צפוי המצב להחמיר".
תחושה של הזנחה ניהולית
בדו"ח השנתי מובאים ממצאים ממספר ביקורות שנערכו בגופי התנועה. מתוך דו"ח הביקורת על עבודת המזכירות והמועצה עולה כי לאחר איחוד התנועות ממשיך הקבה"א להתקיים, כאשר מעמדו עמום וקיימת תחושה של הזנחה ניהולית. לא מוגדר המוסד שהוא אחראי־על לניהול המערכות של הקבה"א, תפקידי המזכירות והמועצה לא עודכ-נו וכתוצאה מכך אירגון העבודה שלהם לקוי, הרכבם ומועדי זימונם לא עודכנו ואינם תואמים את הצרכים ולא נקבעו יעדים ותוכנית עבודה. על פי התקנון מועצת התנועה אמורה להתכנס 8 פעמים בשנה וחברים בה כ־200 איש. בפועל היא כונסה בשנת 2000 - 8 פעמים, ב־2001 ־ 3, ב־2002 ־ 1, ב־2003 ־ 2 וב־2004 ־2, כאשר נוכחים בה 70־40 חברים. ב־2004 השתתפו בה בממוצע רק 28 נציגי קיבוצים.
גבעת חביבה: ניהול גרעוני
בדו"ח הביקורת שנערך על ירי מבקרת חבצלת, רחל קרני, בפרויקט במרכז היהודי־ערבי לשלום בגבעת חביבה נמצא, כי ניהול הפרויקט גירעוני, התקיים ניהול לא תקין של כספים ואין אפשרות לעקוב אחר ניהול הפרויקט, אין קשר בין תקצוב הפרויקט לבין עלותו, התקיים ניהול לא תקין ולא מקצועי של פרויקט הרדיו, ובהכנת התקציב מול צפי התרומות לא נלקח בחשבון מקרם בטיחות.
בקמפוס גבעת חביבה נמצא שמצב רוב החדרים טעון שיפור ולאחר שנים רבות של השקעות בתחזוקה הם ברמה של אכסניית נוער. מצב תחזוקת המטבח וחדר האוכל ירוד, והחוזים עם הגורמים החיצוניים לא נערכים בידי אנשים שמתמחים בעריכת חוזים מסחריים.
השוה"צ: אין קשר בין הפעילות לתקציב
בדו"ח מובאים גם ממצאי דו"חות מ־2003 והמעקב אחריהם. מהמ-מצאים וההמלצות על עבודת המזכירות והמועצה עולה כי גם אז הומלץ לקבוע תוכנית עבודה שנתית של התנועה, לדאוג ליישום החל-טות המועצה והמזכירות, ולטפל בגופים שנשארו באחריות הקבה"א. מהממצאים בדו"ח הביקורת על תנועת השומר הצעיר עולה כי נתגלו ליקויים בניהול צי הרכב, בעיה חמורה בתזרים מזומנים עקב חובות עבך, הקטנת חובות הקיבוצים לתנועה עקב פעילות נמרצת של גזבר השוה"צ, טרם. סודרו הפיגורים בתשלום הארנונה, בעיקר בת"א, אין . הקפדה על שמירת מסגרת התקציב, אין פיקוח ואין הקפדה על שמירת הנכסים. בהערכה כוללת של משמעות הממצאים על רקע פעילות
האירגון כותב המבקר כי לפי הממצאים מתגלה שהנהגת השוה"צ עוסקת בפעילות בהתאם לחזון שקיבלה על עצמה מבלי לתת את הרעת על העלויות של פעילות זו, וכי בניית תוכנית עבודה שנתית מבלי להתייחם ליכולת הפיננסית של התנועה תגרום במוקדם או במאוחר לקריסת התנועה ופירוקה. לא תהיה התייעלות בתנועה, הוא קובע, אם יתעלמו מהמלצות הביקורת.
לגבי יד יערי וארכיון התנועה מומלץ למנות מנהל אדמיניסטרטיבי, לבדוק מערך כוח האדם של הארכיון, לקבוע נוהל מחייב להפקדת חומר ממחלקות הקבה"א. לגבי הגופים הללו צוין כי תקציבם הוכן על ידי הנהלת גבעת חביבה בתחילת השנה כתקציב גירעוני והיה צורך לתקנו במהלך השנה. המרכז ממשיך להתנהל מעצמו ללא מנהל. מהדו"ח על מרכז האמנויות בגבעת חביבה שנערך
ב־2003 עולה כי מבנה המרכז לא תוחזק, הקופה הקטנה לא מתנה-לת על פי הכללים, אין תקציב למרכז והוא ממומן מתרומות ושכר לימוד. מהדו"ח שנערך באותה שנה על המרכז היהודי־ערבי לשלום עולה כי הניהול האדמיניסטרטיבי לקוי לאורך שנים, לא ניכרת חשיבה רעננה וניסיון ליצור פרויקטים חדשים, לא לכל הפרויקטים נמצא מימון מתורם וחלקם נגמרו בגירעון. על פי הערכת משמעות הממצאים המרכז במצב קשה מבחינה תפעולית, ותוכנית ההבראה שלו חייבת לכלול חשיבה רעננה ואולי גם החלפת חלק מצוות העובדים.
למסד את הפיקוח הציבורי
לאור ממצאי הדו"ח ממליצה הביקורת על נקיטת הצעדים הבאים: לדאוג למיסוד הפיקוח הציבורי מטעם חברי הקיבוץ הארצי על עבודת התנועה. לקיים במזכירות בדחיפות דיון ביחס למטרות התנועה, המעמד ונהלי העבודה של מוסדותיה והתאמתם לצרכים ולצפי בעתיד, להכין תוכנית עבודה לשנה ולדווח על ביצועה בתחילת השנה העוקבת. על המזכירות לקיים בדחיפות דיון אסטרטגי שיטתי, והערכת מצב ביחס לדרך הניהול של כל אחת מהמערכות שנשארו באחריותה של התנועה על כל המשתמע מכך. עליה לדון בזמן אמת על דו"חות הביקורת, ולממש אחריות הנהלות הגופים המבוקרים והמזכירות ביחס ליישומם.
בדיון טענו כמה מהמבוקרים כי מדובר באוסף של דוחות שחלקם מ־ 2003, שהמבקר היה צריך ליזום את בדיקת יישומם ולדעתם ההמלצות יושמו ברובן. עוד נטען כי תהליך איחוד התנועות אינו מצב רגיל אלא מצב דינמי, ולכן עד שידונו על תקנון חדש ואירגון מחודש יתכן שהאי-חוד כבר יהיה מלא, ולכן אין טעם להשקיע בכך מאמצים רבים. לדוג-מה צוין כי תפקיד מועצת הקבה"א השתנה מאז שנקבע התקנון, ואין שום צורך לכנסה 8 פעמים בשנה.
בתגובה אומר מזכיר התנועה, גברי ברגיל, כי הדיון בדו"ח הביקורת השנתי לא הסתיים, והוא יימשך בישיבת מזכירות נוספת. לדבריו יקחו נציגי ועדת הביקורת בחשבון את ההערות שנשמעו לגבי הצד המערכ-תי והארגוני בתקופת איחוד התנועות, וישובו למזכירות עם הדו"ח שקרוב לוודאי יאומץ על ידי מזכירות הקבה"א, כפי שנעשה מדי שנה.
30.06.05
דפק דו"ח
תנועת "השומר הצעיר" החליטה להדק את הקשר עם הקיבוצים, ובכלל זה להגדיל את פעילותה בחינוך הבלתי-פורמאלי והשאלה החינוכית: האם מדריכי תנועות הנוער יחליפו את "המדריכים החברתיים"? ובינתיים, שפע של פעילויות קיץ בתנועות
קרני עם-עד
תנועת הנוער של "השומר הצעיר" מבקשת להוסיף לשורת המשימות הערכיות והחינוכיות בהן היא עוסקת, גם את תחום החינוך הבלתי-פורמאלי - זאת משום שקיבוצים לא-מעטים מתקשים למלא בתוכן רעיוני את השעות שלאחר הלימודים הפורמאליים, כאשר גם העסקת מדריך חברת נעורים בוגר, שנעזר יומיים בשבוע בפעולות"שומריות" - לא עונה על הד-רישות ולא מספקת "את הסחורה" החינוכית.
בשבוע שעבר התקיימה במשמר-העמק פגישה שנייה (הראשונה התקיימה לפני כחורש) של מה שכונה "לובי הקי-בוצים". בפגישה, בה נכחו נציגי הקיבוצים ניר-דוד, בית-אל־ פא, מזרע, מצר, שמיר, מעברות ומשמר-העמק - דובר על
"ברית" בין תנועת השו־
מר-הצעיר לבין קיבוצים בהם היא פועלת. בין המט-רות המעשיות יותר - בי-סוס הזהות הערכית של חב-רת הנעורים ובניית מודל עבורה שייצור רצף חינוכי של מדריכים צעירים ובוג-רים. דובר על "מטרות על", למען "החזרת הקיבוץ למעמד של גורם משפיע בתנועה הקיבוצית" ו"העמ־ קת הקשר בין הקיבוצים לתנועה". בכוונת תנועת הנוער לקיים, במהלך אוק-טובר, מפגש נוסף לכל הקיבוצים שיביעו רצון לה-צטרף ל"לובי הקיבוצים בשוה"צ".
ד"ר אבי אהרונסון, רכז מחלקת החינוך של התנו-עה הקיבוצית, מקבל בבר-כה את היוזמה, אך מבקש לשמור על פרופורציה. "שלוש תנועות הנוער ממ-לאות תפקיד חשוב בחינוך הבלתי-פורמאלי בקיבו-צים", אומר אהרונסון,
"אבל הן עושות זאת רק בחלק מהשבוע, לצד פעילויות נוס-פות. הייתי שמח אם המרריך הבוגר היה בא משורות הבוגרים של התנועות. מרבית חברות הנעורים בקיבוצים מקבלות פעילות תנועתית רק יומיים בשבוע, ובשאר הימים אחראי על הפעילות הלא-פורמאלית מרריך בוגר, שנבחר במכרז. ומה קורה לנער שאינו מעוניין להצטרף לשוה"צ ולשאר התנו-עות? האם בשל כך תימנע ממנו הפעילות? אני סבור שמדריך בוגר צריך למלא את התפקיד במשך לא-פחות משנתיים וע-ליו להיות מקצועי הן בהכשרתו והן בדרך עבודתו. יש להב-דיל בין הפעילויות ולנסות לשלב ביניהן. בנוסף, חשוב לנו, במחלקת חינוך תנועתית, להיות בקשר עם מערכות החינוך בקיבוצים. ישבתי עם אייל רייז, מזכ"ל השוה"צ, מתוך כוונה לראות אין משלבים בין הדברים ומי יממן את הפעילות. היוז-מה ברוכה בעיניי, אבל יש לקחת הכול בפרופורציה".
תגובת מזכ"ל השוה"צ, אייל רייז: "הברית המחודשת עם הקיבוצים מתבצעת בשיתוף עם מחלקת החינוך בתנועה הקי-בוצית. בהתאם לדיאלוג שמתבצע בין כל הגורמים, נשמח לשתף את הציבור בהמשך".
גם אגף המשימות של התנועה מסתער על יעד החינוך הב־ לתי-פורמאלי. יואל מרשק, רכז האגף, נפגש לאחרונה עם מנהלי בתי ספר וראשי מועצות אזוריות כדי לש-כנעם לתמוך במעורבות תנועות הנוער בנעשה בקיבוצים. "השנה שמנו דגש על תחום החינוך הרעיוני בקיבוצים", אומר מרשק, "לנוכח ההפר-טות והשינויים שיוצרות התרבות והאידיאולוגיה המנוגדות לסולידאריות ולאחווה שהיו בעבר.
תנועות הנוער, בתמיכת אגף המשימות, נכנסות לקיבוצים מתוך כוונה לחזק ולעורר את הנוער להתמודד עם המציאות החדשה ולשנות אותה.
בניגוד לבתי הספר, אנחנו באים לשנות מציאות ולא לקבל תכתיבים כגזירת גורל".
קיץ של פעילות
תנועות הנוער נערכות לקראת הקיץ והחופש הגדול, כמו למבצע צבאי מורכב. אירוע רודף פעילות, טיול נושך בעקבי סמינר, וגס אתר אינ-טרנט חדש עלה לאוויר, לטובת מי שמעדיפים
ברמת הגולן. הטיול כולל ניקוי חופים בכינרת ופריצת שביל סובב-כינרת. בוגרי שכבה י' יצאו לשבוע סמינר חוייתי בני-צנה, כולל פעילות לילית וטיפול אופניים ייחורי. חניכי הש-ביעיות משלבים פעילות סמינרית בקיבוץ מיצר עם חפירות ארכיאולוגיות באתר סוסיתא על שפת הכינרת.
תנועת המחנות-העולים גילתה התחשבות בחניכים המת-קשים לשאת בתשלום על הפעילויות והוזילה עבורם את הע-לות - גם כשמדובר בבני קיבוצים.
דובר תנועת הנוער-העובד והלומד, יורם בר-קובץ, מרווח על כ-50 אלף חניכים - יהודים, ערבים, בדואים ודרוזים -שלוקחים חלק במפעלי הקיץ. השבוע מסתיימים סמינרי הכ-שרה של המדריכים הצעירים. במחנה המרכזי נטלו חלק 1,700 חניכים מקנים קיבוציים ועירוניים. הקורס, שנערך בב־ פר-החורש, נמשך שבועיים. בנוסף, השתתפו 150 מדריכים צעירים מהקן הדרוזי בסמינר הכשרה בקיבוץ רביד, 550 חני-כי הקן הערבי הוכשרו כמדריכים צעירים בחוות משמר-הכר־ מל, ו-1,500 חניכי הקן המושבי סיימו קורס מד"צים ביער עז־ ריקם. ביום שלישי השבוע החל מפעל הקייטנות של הנוע"ל ב-190 מוקדים בכל רחבי הארץ. כל הקייטנות מופעלות בה-תנדבות מלאה, ויארכו כשלושה שבועות. בוגרי כיתות ז' יצאו השנה למחנה שיעסוק בפלמ"ח, וכרגיל - ינסו להתגבר על המדריכים המחופשים לבריטים. בוגרי י"א ישיטו רפסודות על פני הכינרת. 600 מתנדבי שנת השירות החרשים יצאו לס-מינר המשלחת, המכשיר אותם לקראת הבאות. התנועה תע-רוך גם פעילות הסברה לבני הנוער העוברים, כרי ליידע או-תם בדבר הזכויות המוקנות להם בחוק וללמדם לדרוש את המ-גיע לחם.
מפעלי הקיץ של השומר-הצעיר יתחילו באמצע יולי (15-13) עם "מחנה שומרי" לכיתות ה'-ו', בסימן הישרדות, ו"מחנה פלמ"ח" לכיתות ז'-ח', בו מטיילים בגליל העליון וגם לומדים קצת על הפלמ"ח. כ-26 ביולי יצאו מסיימי כיתות ט' לסמינר "מד"צופי" בן 11 יום, שחציו מחנה צופי על גדת הב־ ניאס וחציו סמינר מדריכים בקיבוץ דפנה. בתאריכים 25-20 ביולי יצאו חניכי שכבת י' לסמינר רעיוני, וחניכי י"א יצאו לסמינר צופי נורד(24-20 ביולי) - סמינר הישרדות בן חמי-שה ימים.
בתאריכים 22-20 באוגוסט תתקיים הרפסודייה בכינרת, לחניכי כיתות י'-י"ב.
הקיבוץ שבועון התנועה הקיבוצית עמוד 6 06/07/2006
חינוך בשרוך לבן
הקיבוץ שבועון התנועה הקיבוצית I עמוד 6 106/07/20061 המשך
תנועות הנוער בשטח. סדר יום ערכי בקיבוצים
28.11.04
לארכיונאית/אים שלום!!!
הרני שולח אליכם שירים עם תווים מ"פנקוסי"
כפי שהבטחתי
נפלה בידי הזדמנות פז שני ספרי (פנקסי שירים) אשר קובצו
בכתב-יד ב-3 שפות עברית אידיש וגרמנית
ע"י אדם בשם צבי פ. שום פרטים נוספים
בשני הקבצים כ-250 שירים
מתוך הקבצים דליתי כ-50 שירים,
חלק מהשירים נשלחו לגיורא לשכתוב התמליל בגוף התווים
ולאחר מכן מקווה כי יועברו אליכם
כל טוב
בברכה
צבי שביט
1.11 משירי השוה"צ
קומו שומרים
משירי "פנקוסי"
קומו שיומיים אל תנומו, קומו משנתכם קדימה- המזרחה !
קומו שומרים אל תנומו קומו משנתכם קדימה - לארצנו
איו שיר צפור
מלים: פינס לחן עממי
אין שיר צפור,אין ציץ פרח, לכל תענוגי בא הקץ. אך עוד נשאר לי הקרח הבה,הבה אעוף שם כחץ. הנני אחלוק על הקרח קל כברק הנני טס. סורו עוברים,פנו דרך, על ראשיכם איני חס.
שומרים יבנו
ארטוף לנו ביהודה ארטוף לנו ביהודה. שומרים יבנו יהודה, שומרים יבנו יהודה.
דגניה לנו בגליל, דגניה לנו בגליל. שומרים יבנו הגליל, שומרים יבנו הגליל.
וכך הלאה...
פה שובבתי
פה שובבתי יום ביומו
פה רחצתי ושחות למדתי
ובצלוחית זכה שקופה
שני דגים צדתי
פה קטפתי ציצים בכר
כלניות וגם נרקיסים
וכך היה יום ביומו
בכלותי הלמודיםהדף הירוק
שבועון התנועה הקיבוצית תל-אביב 22.01.2004
הגשמה היא הנשמה
מיליוני שקלים, אלפי חניכים ועשרות מגשימים. זאת התמונה שהצטיירה על תנועת השומר הצעיר הישראלית בדיון על תקציב הקיבוץ הארצי בישיבה האחרונה של מועצת הקיבוץ הארצי, שנתקיימה לפני כמה שבועות בגבעת חביבה.
הוסר הפרופורציה בין שלושת המספרים מעורר דאגה.
כדי להסיר ספק, אני ממהר להצהיר שאינני מציע להקטין את התקציב המיו-עד להשומר הצעיר, לא הצעתי זאת גם בישיבה. בדיעבד הסתבר שעשיתי שגיאה כי בלי הצעה פרובוקטיבית אין סיכוי שתהיות והבעת דאגה יעוררו דיון רציני כאשר עוסקים בתקציבים. אבל לדיון על "השומר הצעיר לאן?" הרי לא יבואו. בעיה.
אבל מה לעשות, אני לא בעד קיצוץ אלא בעד דיון על:
א. האם מספר מגשימים כזה הוא גזירה מן השמים?
ב. מהן סיבותיו?
ג. האם אפשר להגדיל אותו ואם כן באיזו צורה ובאיזו השקעה?
נקודת המוצא שלי היא, שטעם קיומה ויעד קיומה של השומר הצעיר הם הגשמה אישית בקיבוץ. היא נשמתה, היא מבחנה, היא מודד הצלחתה. טול מהשומר הצעיר את הנשמה הזאת ותקבל עוד תנועת צופים או עור תנועת נוער מפלגתית. גם אלה התארגנויות מכובדות אבל הן תנועות מסוג אחר. ויתור על ההגשמה האישית יהיה לו השפעה חוזרת על חיי התנועה. אגב, לא מזמן נתקי-ים כנם מעניין ובמפתיע בהשתתפות המונית על השומר הצעיר, באירגון משותף של יד יערי ואוניברסיטת ת"א, והדוברים כולם ציינו שהייחוד של השומר הצעיר הוא'בהגשמה האישית הנדרשת מכל בוגר ובוגרת.
י' עד כמה שיכולתי ללמוד משיחה מוקדמת עם חבר ההנהגה הראשית וממה ששמעתי בדיון במועצה בגבעת חביבה, היום ההגשמה האישית בקיבוץ היא רק אחר המסלולים, אם כי לא נתברר לי מה הם האחרים במקומה. אמנם נאמר שלאחר שנים של משבר קשה התנועה מתאוששת, פותחת קינים(גם בפריפריה),
יש לה חלק בגידול מספרי של הי"גימלים, היא פעילה מאוד במערכות הפולי- טיות, אבל להגשמה בקיבוצים מגיעים עשרות.
נעשה צרק עם עצמנו: ייתכן שמן הקיבוצים עצמם אין דרישה לוחצת למג- שימים, ייתכן שהמציאות המשתנה בקיבוצים כה רבים מקשה על החינוך להלי-כה.אליהם. אבל סוגיות אלה שייכות כבר לאותו דיון, האם ומה אפשר לעשות כדי ש"מיטב הנוער" שוב יבוא להגשים בקיבוץ. כן, בזה הקיים היום ולא בעבר שכולו טוב.
התעלמות מן המצב לא תשפר אותו. התעוררות מאוחרת לא תמיד עוזרת. חוסר אומץ לב במסקנות בוודאי לא מקרם את העניין. לפני כעשר שנים קרה לגו משהו דומה בקשר לקיבוץ עצמו. אז אמרי רון ומרטין בן מורה החליטו לעבור את קיבוצי הקיבוץ הארצי וכמו המרגלים שנשלחו לתור את הארץ חזרו עם בשורה קשה: מצאנו רעירת אדמה בקיבוצים. והקי-בוץ הארצי יצא באיחור ובעיניים לא פקוחות למסע של החתמה על האמ-נה, שנגמרה במפח נפש שאין מר ממנו. לאחר שלוש שנים של דיונים ובמהלכן בארבע ועידות, כפינו על עצמנו באופן דמוקרטי את קבלת ה"אמנה", כלומר את "החזרה למוטב" והתוצאות ידועות. הקשה ביותר מהן היתה שהקיבוצים חתמו. והקיבוצי לא קיימו. לא היה שם זדון אלא איחור במועד וחוסר אומץ לב בסיכומים חדשים, הולמים את התקופה וזה הוביל אותנו להונאה עצמית שמפי
גיעתה לא נחלצנו עד היום הזה.
למוד הניסיון המר הזה ובתקווה שכעת עוד לא מאוחר, אני מציע ללבן את הסוגיה הקיומית הזאת: האם ההגשמה האישית בקיבוץ היא עדיין המטרה הראשית בשביל חברי השומר הצעיר? אם כן, מה עושים כדי להגדיל באופן משמעותי את מספר המגשימים? אם לא (אפשרות כאובה), מהי המטרה המרכ-זית אליה חותר החינוך התנועתי וכיצד מגיעים אליה? איך הוא יזין את שורות הקיבוצים?
כמי שהתחנך בהשומר הצעיר (אמנם לא בישראל), הגשים בקיבוץ, נשם ונושם עד היום תנועה בשיבתו בביתו, בלכתו בדרך, בשוכבו ובקומו - אלה הן שאלות לא קלות. אבל גם לדבר אמת לעצמנו ועם זולתנו למדתי בהשומר הצעיר וכאמור הפער הזה בין מיליוני השקלים, אלפי החניכים ועשרות המגשי-מים הוא מדריך מנוחה.
אריה פלגי
"הקיבוץ" - 25.3.2004
"יום עצוב למדינת ישראל ולתנועות הנוער" מקונן דוד דרומלביץ', מזכ"ל המחנות-העולים, בהתייחסו ל"רוק ופופ בקני השומר הצעיר" ("חזק ואמץ בקצב היפ-הופ", הקיבוץ 18.3), והכתב משער ש"יערי וחזן היו לבטח מתהפ-כים בקברם". ובכן, דווקא לא.
אולי לא רוק, פופ, או ברייקדאנס - אבל מסיבות, שירה, ריקודים ותיאטרון נחשבו כחלק מהותי מפעילותה של תנועת "השומר-הצעיר" משחר ימיה. זה מה שעשה אותה תנועת נוער ולא "סקציה צעירה" של מפלגה פוליטית, זה מה שעשה את ההבדל בין מה שהיא ובין תדמיתה בעיני משמיציה.
גישתה החינוכית של השומר-הצעיר מתב-ססת על שני עקרונות יסוד: א. הפעלת המג־ גנונים הנפשיים של הנער. ב. עקרון "החינוך הטוטאלי", המשלב תפיסה עקרונית הלוקחת אחריות על כל תחומי חייו של החניך, וגישה אינסטרומנטלית, על פיה רק חינוך כל-תחומי יביא תוצאות.
כבר ב-1927 כתב אדש המיתולוגי, מחבר "ספר הצופיות", שהפך ל"שולחן ערוך" של השומר-הצעיר: "תכונתה העיקרית של הפד־ גוגיקה הצופית היא ביסוס החינוך על האינס־
מסיבות, שירה, ריקודים ותיאטרון נחשבו כחלק
מהותי מפעילותה של תנועת "השומר-הצעיר" משחר
ימיה * ההיסטוריון ד"ר יזהר בן-מנחם שר ומוכיח
לעורכה ותפקידה של תנועת הנוער אנו נרכש-
מספר חניכים הפריעו לשירה ודרשו לגשת ישר לפעילות עיונית, אבל המדריך עשה סדר והו־ דיע נחרצות: "אנו לא נהיה רק קבוצה להשת-למות. אנו תנועת נוער ערה, עליזה, השירה היא הכרחית".
מאז ועד ימינו אלה המשיכה תנועת השומר-הצעיר לשלב אידיאולוגיה ופוליטיקה עם בידור וספורט. לא בטוח שיערי וחזן, שנו־ לדו במאה ה-19, היו אוהבים את הסגנונות המוזיקליים של תחילת האלף השלישי, אבל את העיקרון של "שמח בחור בילדותך" - הם הנחילו לנו.
יזהר בן-נחום, בית-קמה
קצב שומרי
מקור ראשון
שבועון
פתח־תקוה
27.08.2004
עזרה זוהר
פרקי משה
דמותו האצילה והבלתי ניתנת לשיחוד של משה שמיר, יחד עם אהבתו לארץ ישראל, באו לידי ביטוי כשהיה מראשוני המצטרפים לתנועה למען ארץ ישראל השלמה. כשנשאל כיצד זה שינה דעתו ב־180 מעלות, נהג לענות: "אני לא שיניתי את דעתי - השומר הצעיר ומפ"ם הם ששינו את דעתם"
11 ם מותו של משה שמיר, עולות לנגד עיני
I תמונות מפגישותינו, החל מגיל שבע ועד העשור התשיעי לחיינו. הראשונה שבהן היתה בשנת 1929, כאשר למדנו שנינו, יחד עם בנימין .גלאי, בבית הספר 'תל-נורדאר בתל־אביב. בית הספר הזה היה אז המבנה האחרון בצפון תל-אביב, בין חולות עמוקים שמעבר להם נראו כרמים של ערבים. לפעמים במקום להיכנס לשיעור היינו מבכרים לשחק בחול, להתבונן יבחיפושיות ובצמחים. הביתה היינו הולכים תכו-פות יחד ־ גרנו קרוב זה לזה, בתחתית רחוב אלנ־ וליד רחוב הירקון. אחרי הצהרים היו ילדי הסביבה כולם משחקים במחבואים במגרש הגדול ,והריק שליד בית הקפה 'שלג לבנון', בו שיחקו !בשחמט •שלונסקי וחבריו. זכור לי גם שיום אחד "נאמר לנו לאגור אבנים על גגות הבתים, וראינו גברים שניסרו מקלות של מטאטא ותקעו מסמרים בקצותיהם. לוויה ערבית היתה אמורה לעבור ברחוב הירקון, מיפו לבית הקברות המוסלמי .שבצפון 'הרחוק'.
לאחר מכן נפרדו דרכינו עד גיל 14, בשנות השלושים המאוחרות. הפגישות מאז התקיימו על רקע השקפת עולם משותפת. הייתי בא מהמוסד החינוכי במשמר־העמק ומבקר בקן 'השומר הצעיר' בתל־אביב, שם פגשתי בשמיר, או שהת־ ראינו במחנות הקיץ של התנועה, במפגשי שכבה ומסעות שנקראו אז טיולים. משה היה בין המנהיגים ונותני הטון. מאז דרכינו לא נפרדו, אף שפגישותינו היו רחוקות זו מזו. עשינו יחד גם תקופה קצרה בקומונה של ההנהגה הראשית של השומר הצעיר, ששכנה ברחוב השחר בתל־אביב. היינו חניכים של אותה אידיאולוגיה, ואותה הרגשת התעלות נפלה בגורלנו בשל הזכות לחיות את התחדשותה והפרחתה של ארץ ישראל. היתה זו שעתה היפה של התנועה הקי-בוצית, שהצליחה להקים במהלך שלוש שנות מאורעות, מ־1936 ועד 1939, כחמישים יישו-בים. היתה זו גם תקופה של אמונה בדרכו של היישוב, תקופה של כמיהה להתיישבות, לחיים בכפר ולעיסוק בחקלאות.
משה התגלה בשלב מוקדם מאוד כמנהיג. רגיש, חם, מתחשב ־ ועם זאת איש המבטא השתתפות נפשית ושכלית עמוקה בנעשה סביבו ובעל השקפת עולם נחרצת. הוא בלט כמי שרואה לעצמו כדבר טבעי ליטול אחריות החל מגיל צעיר. בתמונה מן האלבום המשפח-תי של משפחת שמיר, אולי מגיל שבע, רואים את משה ליד אחיו אליק, הצעיר ממנו בשלוש שנים, אשר נפל במלחמת השחרור. בתמונה עומד משה בפוזה גברית, מחבק את כתפי אחיו כאומר שישמור עליו ושהילד יכול בבטחה לחסות בצלו. זה היה סימן לבאות. עד .מהרה התברר שכזה הוא אופיו. משה ידע לכתוב סיפוריה וספרים ־ אך גם כרוזים ו'קול קורא', והיה בין מחברי הכרוזים שה'הגנה' הדביקה ברחובות «ערים. היה בו מיזוג מיוחד במינו של'#.לת להבין את נימך לבם העמוקים של בני אדם, אך גם להתוות בבירור את הדרך
מיזוג של היכולת להבין לעומק אנשים, ולהתוות דרך. משה שמיר ז"ל
’צילום: דנה שטרנאו
בלי רגשי נחיתות
המושג 'סופרי דור תש"ח' קשור קשר הדוק למשה שמיר, שספרו 'הוא הלך בשדות' תיאר את הנער הארצישראלי בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, את הדמות החדשה שטרם תוארה בבהירות ובבירור כזה. ולא זו בלבד ־ שמיר אמר בהקדמה לספר שמחובתה של הספרות העברית לתאר את הדמות הזו, בכל יופיה ועל כל בעיו-תיה.
כדמות בולטת, אחראית ומובילה, אין זה פלא שנבחר להיות עורכו הראשון של 'במחנה', ביטאון חיילי צה"ל, ומי שקבע את דמותו של העיתון למשך שנים. אולם דמותו האצילה והבלתי ניתנת לשיחוד, אהבתו לארץ ישראל והבנתו שעם ישראל בארצו אינו חייב להושיט את הלחי השנייה - באו לידי ביטוי דווקא אחרי מלחמת ששת הימים. אז עשה צעד שרק מעטים העזו לעשות בתקופה ההיא, כשהיה בין ראשוני המצטרפים לתנועה למען ארץ ישראל השלמה. בארצנו נהוג, ובוודאי שכך היה נהוג בתקופת מפא"י, שאדם לא רק מאמין במפלגתו, אלא גם קשור אליה בקשרים חברתיים, כלכליים ואחרים. יש לא מעטים החב-רים במפלגה כלשהי, אף שאינם מסכימים עם כל מה שהיא אומרת. לא משה. הוא קם ואמר: לא עוד! וכאשר שאלו אותו כיצד זה שינה את דעתו ועשה מהפך של 180 מעלות, היה עונה: "אני לא שיניתי את דעתי ־ השומר הצעיר ומפ"ם הם ששינו את דעתם וזזו מן המקום שבו היו בעבר".
/כמי שגדל בשומר הצעיר ועוד בחממה האי-דיאולוגית של משמר־העמק, ביכולתי לאשר שאמירתו זו אינורתירו?ך"כי אם האמת לאמיתה. ביום אחד במאי היו נתלים פלקטים על מרפסת המוסד החינוכי שבו למדתי, שעל אחד מהם נכתב (כבר בשנת 1937) "התיישבות יהודית בארץ ישראל וסביבותיה". זכור לי גם שיום אחד אמרו לנו, התלמידים, כי למחרת בבוקר עלינו לעמוד, בתלבושת מלאה ודגלים בידינו, משני צדי הכביש ביציאה מהקיבוץ, כיוון שקיבוץ דליה עולה על הקרקע באזור של התיישבות ערבית צפופה.
בתמונה מן האלבום המשפחתי של משפחת שמיר, אולי מגיל שבע, רואים את משה ליד אחיו אליהן, הצעיר ממנו בשלוש שנים, אשר נפל במלחמת השחרור. בתמונה עומד משה בפוזה גברית, מחבק את כתפי אחיו כאומר
שישמור עליו ושהילד יכול בבטחה להטות בצלו. זה היה סימן לבאות
ליעקב חזן, אחרי שאמר משהו על כך שגוש אמו-נים מקים יישובים באזורי התיישבות ערבית. ואכן, מי אם לא השומר הצעיר הפיח בלבו של משה שמיר את האהבה לארץ ישראל ולעם ישראל, אהבה שלא אפשרה לו להמשיך בדרכה של התנועה הזו ושל מפ"ם, שהשליכו את יהבן על "המולדת השנייה"?/ כאשר השתחררתי בשנת 1974 מהשירות הצבאי והצטרפתי לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, מצאתי כבר את משה יושב ליד שולחן ההנהלה. מאז לא חדל במאבקים קשים למען ההתנחלות, למען מניעת נסיגות ולמען מה שיצחק שמיר קרא "ארץ גדולה לעם גדול". מציאותי, נחוש ומשוחרר מרגש נחיתות יהודי־גלותי שלא כולם הצליחו להשתחרר ממנו ־ היה משה בין מובילי המאבק בכל שלביו. .,כחבר כנסת מטעם הליכוד, היה בין הראשונים שקמו נגד בגין אחרי מסירת סיני למצ-רים. בניגוד לרבים אחרים, שהסתפקו בדיבורים אך לא הרהיבו עוז בנפשם לעזוב את המיטה החמה של הליכוד, קם משה ויצא את המפלגה יחד עם גאולה כהן, והיה בין מקימי תנועת 'התחייה'. בהמשך היה שותף ומוביל טבעי בכל המאבקים למען ארץ ישראל, כולל המאבק הנוכחי נגד ההתנתקות וההרס שמוביל אריק שרון.
הכוח שבצמצום
בין תכונותיו של משה היתה היכולת לא רק להגדיר את, הדבר שהוא או תנועתו עומדים לעשות, אלא גם לבטא זאת בדרך מוצלחת. כך למשל כותרת ספרו 'הוא הלך בשדות', שהעמידה את החקלאות וההתיישבות במרכז התמונה. כך גם אמירות רבות שלו, בכל אחד משלבי המאבק. רבים אינם מודעים ליכולתו לצמצם למילים מעטות, לסיסמה קולעת רבת משמעות והשפעה, את מה שהוא מתכוון לומר, אף שכמה מסיסמאות אלה היו שגורות בפי כל במשך תקופה ארוכה.
לא זה המקום לדון במפעלו הספרותי רחב-ההיקף של משה שמיר, שנידון ועוד יידון בהרחבה. אך ספרו האחרון, 'יאיר', המתאר את חייו של אברהם שטרן, הוא חלק מהביוגרפיה האישית שלו־עצמו, שכן שמיר טרח עליו משך שנים רבות. המאמץ העצום שהשקיע בו נבע מההזדהות עם אברהם שטרן ומהרצון להנציח את דמותו של האיש, שהיה בין ראשונ', הלוחמים ושצעד בעיניים פקוחות לקראת מותו.
משה שמיר הלך לעולמו אחרי חיים ארוכים, רוויי יצירה ומאבקים. בשבילי זו מכה קשה. השנים האחרונות, בגיל שבו עושים על כוס יין אדום חשבון נפש והערכות כנות על החיים, שנים אלו קירבו בינינו והוכיחו שהערכים שהם נר לרגלינו היו דומים וצמחו על רקע משותף. היה לנו המזל להיות קשורים לתנועת ההתייש-בות הקיבוצית בשנות השיא שלה, ואחר כך לתנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון בתקופת פריחתה. על רקע זה גדלה אישיותו של משה שמיר לכדי מנהיג וקורא בשער, אך עם זאת אדם
"קבוצת הבחירה"?
"הקיבוץ"- 15.9.2004
מפגש בין
חלומות
בוגרי קבוצות-הבחירה מחפשים שותפים • הם מצאו אותם דווקא במשמר-העמק • אצל השמו"צניקים הוותיקים • סוג נוסף של קשר בין תנועות-הנוער והקיבוצים
תנועת "קבוצות הבחירה" היא חלק מתום ־ עה חדשה-ישנה בנוף של ארץ ישראל. חבו ־ רות של צעירים המאמינים בחידוש חיי השי ־ תוף. החלומות על חיי השותפות - החלום הוותיק והחלום הצעיר - נמצאים רוב הזמן בקרבות הגנה מתישים.
שני החלומות צריכים ליצור איים של מפגש ושל קשר; איים שבהם יש הפוגה בקרבות המגננה; איים שיזכירו לכולנו שאנחנו לא לבד ושהחלום משותף לכולנו, גם אם מפרי-דות בינינו שנים של חוסר קשר ומפגש.
דוגמה לתחילת בניי ־ תו של אי שכזה, קיימת בקשר שבין חברי תנועת קבוצות-הבחי ־ רה לקיבוץ משמר-העמק. לפני שנתיים, במסגרת החיפושים אחר מקום למרכז התנו ־ עתי של קבוצות-הבחירה, הגענו למשמר-העמק וזכינו לקבלת פנים חמה ולמתן סיוע בדמות אירוח במבנה ב"שומריה".
במהלך השנה העמיקה ההיכרות בין קבו־ צות-הבחירה למשמר-העמק ונוצרה אצלנו תחושה כי מצאנו שותפים אמיתיים לדרך, שותפים שקשה מאוד למצוא היום בחברה מסביב. במהלך השנה נעשו גישושים וניסיו ־
נות להעמקת הקשר עם משמר-העמק לרב ־ דים נוספים.
כדוגמה, הנה מספר ניסיונות מוצלחים: סמינר בנושא "הקיבוץ והחברה הישראלית"; קבלת-שבת משותפת לבוגרי התנועה ולחברי משמר-העמק; התנדבות של חניכי שומריה במועדונית המופעלת על-ידי בוגרי התנועה;
כתבה במגזין הווי-דאו של
משמר-העמק על קבוצות-הבחירה;
הזמנת חברים
ממשמר-העמק לסדר-פסח התנוע ;
תי.
לשנה הקרובה בנו בוגרי התנועה וחב ־
רים ממשמר-העמק מודל שיחזק ויעמיק את יסודותיו של המפגש בין החלום הוותיק לחלום הצעיר. בנייה כזו, לאורך שנים, איננה קלה ופשוטה - אך היא הכרחית כתוכנית פעולה לתנועות-הבוגרים המתחדשות ולקי ־ בוצים הוותיקים - בכדי שכל אחד מהשות ־ פיס יוכל לקבל פרספקטיבה על המעשה אותו הוא חי עכשיו; שתהיה לכולנו שנה טובה, שנת יצירה והגשמה.
ניר הרבורגר, מגדל-העמק קבוצות הבחירה
משמר העמק. כשקיבוץ ותיק מאמץ תנועה צעירה
שירה הנוער • שיר עתידנו
הקיבוץ" 28.10.2004
שמוצניקים. אובססיית השלום עיוורה את עיניהם צילום: סבסטיאן שיינר
השומר העיוור
בעבר תמכה תנועת "השומר הצעיר" ברעיון העוועים של מדינה דו לאומית • היום הם מצדדים ב"זכות השיבה", שמשמעה סופה של ישראל כמדינה יהודית • כמה עוד אפשר להידרדר • "מפגש השלום" של תנועות הנוער מזעזע את אורי הייטנר
שות הפלשתינית תעודד מיליונים לעשות כן,
על מנת לשים קץ לקיומה של המדינה היהו ־
דית.
בטרם קום המדינה צידדה תנועת השומר-הצעיר ברעיון העוועים של מדינה דו-לאומית, אך היה זה במסגרת שמירה על שלמות הארץ, באופן שיבטיח את זכותם של היהודים להתיישב בכל רחבי ארץ־ישראל.
תנועת השומר-הצעיר של היום הרחיקה לכת הרבה יותר, כאשר היא מסכימה לשיבת הפל ־
שתינים כדי לגזול את כבשת הרש שתישאר ליהודים בארץ־ישראל, בעוד שיהודים לא יחיו במדינה הפלשתינית. יש לומר את הדב ־
רים בבהירות - משמעות המסמך היא ויתור על קיומה של ישראל כמדינה יהודית. לא פחות.
איך הידרדרה תנועה כה מפוארת,
השומר-הצעיר, לתהום מוז אני מציע שני הסברים לכך. האחד - אוב ־
ססיית השלום עיוורה את עיניהם של השמו ־
צניקים. אחרי שבמשך עשרות שנים טענו שיש לסגת מהשטחים ומיד יבוא שלום, ברור להם היום שנסיגה מלאה לא תרצה את הפל ־
שתינים. וכך, מי שמנסים במשך עשרות שנים לרצות את הפלשתינים בכל מחיר, כבר אינם מסוגלים לדרך אחרת והם הולכים צעד נוסף.
אולי הכבש הזה ישביע הפעם את הזאב...
מהסבר השני - זהו פרי הבאושים של הני ־
כור כלפי ארץ־-ישראל. ניתן לוותר על חלקי הארץ למען מטרות אחרות, כמו הבטחת הרוב היהודי או למען השלום. אבל צריך להיות ברור שמדובר בוויתור על חלקים מארצנו. מי שמתכחש לזכותנו על הארץ אינו רואה בנסיגה ויתור, אלא סיום "כיבוש ישראלי של האדמות הפלשתינאיות והער־
ביות... אדמת פלשתין שישראל כבשה" וכן הלאה. אין כאן ויתור למען השלום, אלא השבת גזילה. אבל למען השלום גם צריך לוותר על משהו. אז מוכנים לזכות השיבה.
כלומר, מוותרים על המדינה היהודית.
אין לפלשתינים זכות שיבה. הם דחו את הצעת החלוקה של האו"ם ופתחו במלחמה שנועדה לסכל את הקמת המדינה. אילו ניצחו, חלילה, לא היה נשאר יהודי אחד בארץ־־ישראל. בכל אופן, לא יהודי חי. כל מדינות ערב פלשו למדינת ישראל ביום הקמתה, על-מנת להחריבה בטרם קמה. הם,
ורק הם, נושאים במלוא האחריות לבעיית הפליטים. אין לישראל אפילו אחוז אחד של אחריות על כך. לכן אסור להסכים אפילו לחזרתו של פלשתיני אחד למדינת ישראל. גם לא ל"איחוד משפחות". משפחה פלשתינית רוצה להתאחדז אדרבא. שמעשה זאת במדי ־
נה הפלשתינית.
אורי הייטנר, אורטל
מה יעשו הפלשתינים לאחר שישראל תיסוג מכל השטחים, לא קשה לנחש. ראינו זאת בקמפ-דיוויד ובטאבה. ערפאת הצהיר אינס ־ פור פעמים שלעולם לא יוותר על "זכות" השיבה. כל ההנהגה הפלשתינית החרתה-החזיקה אחריו. למחרת הנסיגה הסופית והמוחלטת, יתמקד הפוקוס במאבק הפלשתיני לקבלה.
מה תהיה התגובה בחברה הישראליתז ניתן לשער שאחרי הנסיגה מכל השטחים יהיה קונסנזוס מלא כי תמו הוויתורים הישרא-ליים, והתביעה הפלשתינית תידחה על הסף. האם אפשר לסמוך על ההשערה הזוי
מי שרוצה לצפות מה יקרה אז, מומלץ לו לקרוא על "מפגש השלום" של תנועות הנוער ועל מסמך העקרונות אותו ניסחו הפלשתי ־ נים "המתונים" יחד עם נציגי תנועת הנוער הציונית(?) "השומר הצעיר" ("שרוך אדום לשלום", הקיבוץ 21.10). במסמך זה, חתומה תנועת השומר-הצעיר על זכות השיבה. אם כך הדבר עתה, כאשר הסכסוך מתמקד, לכאורה, בכיבוש, קל וחומר כאשר כל עילת הסכסוך תהיה תביעת השיבה.
חרף אמונתי העזה בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כולה ובזכותו ליישב אותה ולהחיל עליה את ריבונות מדינתו, אני מצדד בחלוקת הארץ ובוויתור על חלק מהשטחים
- אותם אזורים בהם חיים 3.5 מיליון פלש ־ תינים. זהו ויתור כואב אך אני מוכן לו, על מנת להבטיח שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, בעלת רוב וצביון יהודי חד-משמעי וברור.
ברור לי שהוויתור על שטחים לא יביא לשלום. לכן אני תומך בהקמת מדינה פלש ־ תינית, למרות שברור לי גם שזו תהיה מדינת אויב. והנה אני נתקל בתופעה של תנועה ישראלית שורשית, המוכנה לקבל 100% מהתביעות הטריטוריאליות הפלשתיניות ("להיאבק יחד על מנת לשים קץ לכיבוש הישראלי של האדמות הפלשתיניות והער־ ביות שנכבשו על-ידי ישראל מאז 5.6.67"), לעקור מאות אלפי אזרחים ישראלים החיים מעבר לקו הירוק ("לפנות את כל ההתנחלו ־ יות הישראליות שעל אדמות פלשתין ואדמות הערבים שנכבשו מאז 5.6.67"), ובנוסף לכך
- להסכים לזכות השיבה ("להגיע לפתרון הוגן של בעית הפליטים הפלשתינים בהתאם להחלטת האו"ם").
פירוש הדבר הוא: חלוקת ארץ־ישראל המערבית לשתי מדינות - מדינה פלשתינית נקייה מיהודים, שאין ליהודי זכות לחיות בה ושכל יהודי שחי כעת בשטח שבו תוקם -ייעקר מביתו. לצידה, מדינה דו-לאומית שאליה יחזור כל פלשתיני שיחפוץ בכך, בהתאם להחלטות האו"ם, כאשר ברור שהר ־
תגובה
השומר הוא ציוני?
תנועת השומר-הצעיר חתמה על מסמך אנטי-ציוני עם תנועת הנוער הפלשתינית • משמעות המסמך: הכרה ב"זכות השיבה" וערעור על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית • כיצד תנועה חלוצית ישראלית שורשית מתגלגלת אל עברי פי-פחת כאלה, ומקבלת את אי-צדקת מלחמת העצמאות ואת טענת העוול שבהקמת נגבה, יד-מרדכי, נירים ומשמר-העמק •
ולמה לא נשמע שום ציוץ של הסתייגות ממוסדות הקיבוץ־הארצי • עזרא דלומי מנתח, מנסח, מכוון ומטווח
כשיצא הסכם אוסלו לאוויר העולם ואש"ף טוניס קיבל הכשר מממשלת רבין, הייתי בין הטוענים כי הסכם זה הרחיב את זירת הקונפ ־ ליקט הישראלי-פלשתיני: מעימות על שטחים תמורת שלום, לעימות על זכות השיבה. כלומר, על זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהו־ דית-דמוקרטית בחלק מארץ ישראל. כלומר, מאבק על הציונות. לא פחות. אין משמעות אחרת לעובדה שאש"ף לא נדרש, כתנאי לחתי ־ מה על ההסכם, לוותר על זכות השיבה. הווי ־ תור הישראלי על תביעה מוקדמת זאת, פירושו שעצם קיומה של מדינת ישראל נותר פתוח למו"מ.
בתוך האופוריה של או-טו-טו שלום, כאשר אפילו רעש האוטובוסים המתפוצצים לא הצליח להפר את ההילולה, לא היה סיכוי לבי ־ קורת כזו להישמע. נדרשו כישלון פסגת קמפ-דייוויד ואינתיפאדת אל-אקצה - על אלפי הרוגיה משני העמים -כדי להבין את עומק המחדל.
לא הייתי נדרש להגיגי ה"אמרתי לכם" הללו אלמלא הוויכוח שפרץ באחרונה (באירופה, כמה אופייני) בין "הנוער העובד" ל"השומר הצעיר" על ההכרה בתביעה הפלשתינית לזכות השיבה ("שרוך אדום לשלום", הקי ־ בוץ 0ו.ו2). העובדה
שהשומר-הצעיר הכיר בזכות זו ואף ניסה לגרור לכך גם את הנוער-העובד מלמדת - בניגוד לכל מה שחשבנו -שהעיסוק בשלום בשומר-הצעיר חצה את קו ה"שתי מדינות לשני עמים" אל עבר ההכרה בזכות השיבה. ההבטחה שהמאבק הוא רק על סיום הכיבוש, התבררה ככוזבת. הלהט להמשיך במסלול הערפאתי (איך מסבירים לפלשתינים מהו כשל חיסוני נרכש?), למרות קידוש זכות השיבה ללא תנאי על-ידי הראיס ואנשיו, מחזקת תובנה זו.
החלטות או"ם", כתוב: "יושג פתרון צודק לבעיית הפליטים". סה-טו. ומהו "הפתרון הצודק?" - במושב ה-20 של המועצה הלאו ־ מית הפלשתינית - בספטמבר 1991 (זאת לאחר שאש"ף קיבל את 242), ערב ועידת מדריד - נקבע כי יש לפתור את בעיית הפלי ־ טים"שגורשו ממולדתם בכוח ובניגוד לרצונם... עפ"י החלטות האו"ם ובמיוחד החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194".
אל תגיד שאין לך אחות, יניב (שגם זה משפט כסת"ח פופולארי). יש לך.
קצה הקרחון בטאבה וז'נבה
השומר-הצעיר לא לבד בסיפור הזה. קצה הקרחון נתגלה עוד בשיחות טאבה, לפני ארבע שנים, שם הגיש יוסי ביילין לפלשתינים מסמך ובו קבלה של החלטת האו"ם 194 תוך הגבלת
מנוסחי ההחלטות שמציג יניב שגיא אפשר ללמוד הרבה: ועידת השוה"צ (מאי 2000) מכירה פורמאלית ("פורמאלית" זו לא הכרה?) בזכות השיבה, תוך הסתייגות של "שיבה חלקית". המסמך "האירופי" האחרון הלך צעד נוסף: לא שיבה חלקית, אלא קבלה של החל ־ טות האו"ם הדנות בכל הפליטים. עוד צעד בתורת השלבים של אש"ף, בהפקת השומר-הצעיר...
שום ציוץ של הסתייגות לא בא ממזכירות הקיבוץ־הארצי נוכח מעשה העוועים. למרבה הפלא גם לא מבעלי דעה אחרת בתנועה. נדם גם קולם של מזכירי השוה"צ לדורותיהם, שהבינו בשעתם היכן הגבולות שמסוכן לחצות. מאיפה כל זה בא לנו? כיצד מתגלגלת תנועה חלוצית ישראלית שורשית אל עברי פי-פחת כאלה? שהרי בהכרה בזכות השיבה היא מקבלת
יניב, יש לך אחות
קץ הכיבוש ושתי מדינות לשני עמים עדיין אינם סוף הסיפור. השומר-הצעיר מוכן לערער על קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אני טוען זאת גם לאחר שקראתי את תגובתו של יניב שגיא להשתלשלות האירועים ("האמת של השרוך הלבן", הקיבוץ וו.4). לדעתי, תגובתו נגועה במניפולטיביות ובחוסר הבנה, שלא לומר - בורות. מניפולטיביות, משום שיניב שגיא(גם הוא) אוחז בנשק ההסתה ערב רצח רבין כדי לתקוף את יריביו ולהפוך את כל מי ששולל את עמדותיו ל"ימין קיצוני". אורי הייטנר הוא ימין־־קיצוני, הנוער-העובד הוא ימין־קיצוני, וכעת גם אני, כמי שדוגל בשתי מדינות לשני עמים ללא זכות שיבה, אהיה לימין־קיצוני. האמת שכבר התרגלתי. נקעה הנפש מכל הפסבדו שלומניקים שכל דבר ביקו ־ רת עליהם (ואפילו חריפה) נחשב בעיניהם לפו ־ לסא דנורא. אתה שולל את דעתם, משמע אתה מסית נגדם. לכן עדיף שתשתוק. אם לא תשתוק - אתה חשוד כיגאל עמיר הבא. יש בזה גם ניפוח לא קטן של האגו. כך כל שלומצ'יק מתפיח את עצמו עד לגודלו של הרבין הבא. מזמן למדתי שיש מחנכים (ומזכירי תנועה) שסבלנותם וסו ־ בלנותם מוגבלות רק למי שמקבל את דעתם.
החלטת האו"ם הרלוונטית לשאלת הפליטים היא החלטה 194, המכירה בזכותו של כל פליט לבחור אם לשוב לתחומי ישראל. זו ההחלטה היחידה המוכרת בז'רגון הפלשתיני. הפליט יבחר. ראשי אש"ף לא סוטים ממנה. בהחלטה 242, שבה נאחז יניב שגיא כדי לומר ש"יש עוד
שמוצניקים. העיסוק בשלום בשומר-הצעיר חצה את הקו של "שתי מדינות לשני עמים", אל עבר ההכרה ב"זכות השיבה"
מספר השבים. הוא הסביר, בלוליינות אופיינית (בראיון לעמנואל הלפרין), כי קליטת מספר מוגבל של פליטים תיחשב לקבלת 194 במלואה. כצפוי, ההצעה לא סיפקה את הפלש ־ תינים. במסמך נגדי שהגישו, ושביילין סירב להציגו(המסמך פורסם בעיתון הערבי-ישרא ־ לי "אל-אתיחאד" ב-9.11.01, כמה חודשים לאחר הוועידה וב"למונד דיפלומטיק" הצרפתי) הם תבעו זכות שיבה ללא סייג.
הקרחון הציץ שוב ב"הבנות ז'נבה": הישרא ־ לים הציעו שיבה מוגבלת, הפלשתינים כאילו הסכימו, אך כמה ימים לאחר הטקס הם שבו והבהירו, חד-צדדית, שמדובר בזכות קדושה שאין לערער עליה. אפילו אבו-מאזן, שבניגוד לראיס נקט עמדה אמיצה נגד טרור המתאבדים, דבק בעקביות בעמדה זו. ומה כתוב בטיוטת המסמך אליו הגיעו השומר-הצעיר והפלשתי ־ נים באירופה? "פתרון צודק לבעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם". ויניב שגיא מסביר שזו לא קבלה של זכות השיבה. רבאק יניב, כשעמי איילון אומר שבמפקד הלאומי אין זכות-השיבה הוא נשמע ברור, צלול ורציני וכולם מאמינים לו. אתה, שמעיד שאינך פולי ־ טיקאי, מלא פלפולים פוליטיים.
מדוע לקדש, כתנאי להסכמה עם הפלשתינים, את התנאים ההכרחיים שלהם ולהכיר בזכות השיבה, ולא את התנאים ההכרחיים של הנוער-העובד, המסרב להכרה כזו? האם השגת המסמך שווה כל מחיר? ומה בדבר התוכן?
את אי צדקת מלחמת העצמאות ואת טענת העוול שבהקמת נגבה, יד-מרדכי, נירים ומשמר-העמק.
השלום מספק תעסוקה לשמאל
יהיו שיטענו כי החתירה לאידיליית המדינה הדו-לאומית טבועה בנפשו של השומר-הצעיר מקדמת דנא. שטויות. הדו-לאומיות שייכת לתקופה אחרת. היא תוצר נהייתם המשכילית של מייסדי השוה"צ ותפיסת האינטרנציונליזם האופטימיסטי שלהם. אלה קדמו לשואה ולמ ־ לחמת העצמאות שבה ניצח הקו של המופתי בקרב הפלשתינים.
כיום הסיבה הרבה יותר ארצית. היא קשורה לניצחונו של הקו הניאו-ליברלי - היוני ללא אבחנה - זה שמיקם את הקיבוץ־הארצי במרחב התודעתי שבין רחוב בוגרשוב לבית סוקולוב; זה שהפך את השלום ממטרה קדושה ורצינית לסוג של תעסוקה מלבלבת המקיימת את עצמה כתכלית לעצמה ומעניקה לאנשיה לגיטימציה (והקצבות) בחוגים אירופאים "נאו ־ רים".
די לראות כיצד הפך מטה ז'נבה למטה הבחי ־ רות של גברי ברגיל בהתמודדותו מול ענת מאור, כדי להבין עד כמה שימור תעסוקת השלום במצב של פול גז בניוטרל חשוב לראשי הקיבוץ-הארצי הנוכחיים. אין כמו ז'נבה כספ ־ קית תעסוקת שלום לשנים ארוכות. תמיד יהיה מצב שהוא בהישג יד. וכך, כל אימת שמבוי
סתום מאיים על המשך התעסוקה, עושים עוד ויתור - "אחרון ודי" - המתדלק את המשך הפעילות. במקביל, נבנים נרטיבים הולמים המייצרים תרבות של טרוניה שכולה מיועדת לצד הישראלי: "ברק לא הציע, קלינטון השאיר לנו 2%, בטאבה חסרו עוד שבועיים".
בטווח הקצר, הניב הקו הזה דיווידנדים אישיים לא רעים: בולטות תקשורתית, כיבוש שליש מסיעת מרצ בכנסת, שפע הפגנות מחאה מסוקרות. בטווח הארוך התוצאה היא קטלנית. כשהתברר (לרוב עמישראל) שפני אש"ף אינם לשלום, המשיכו הקבה"א והשוה"צ לעשות את מה שהם יודעים, לא את מה שצריך. ברוטיניות בלתי נסבלת חזרה הקריאה "מה האלטרנטיבה לערפאת" ושבו ונשנו הביקורים האומללים אצל הראיס, כשברחובות הארץ השתולל הטרור. עד בוא השטוזה בבחירות האחרונות. אמת, ההתנחלויות בלב האוכלוסייה הפלשתינית הן חטא גדול; הכיבוש גורם עוול לעם הפלשתיני וגם פוגע בדמותה של החברה הישראלית. בכך צודקים מאוד השלומניקים. אבל כשהיה בדל סיכוי להגיע, בקמפ-דייוויד, להסדר שיביא לפינוי כמעט מלא של השטחים,
נצמד אש"ף אל סדר היום המקורי שלו:
אל זכות השיבה ואל הסירוב לסיים את הסכסוך. השומר-הצעיר הוכיח לאש"ף שהתעקשותו משתלמת.
כאילו-פשרה עם הנוער הפלשתיני
בהתמודדות בין מי שמתעקשים לממש את סדר-היום הלאומי שלהם לבין מי שמקווים שרק עוד נתח בשר אחד והא ־
ריה יירגע ויבוא עלינו "שלום עכשיו",
מנצח מי שנצמד לעקרונותיו. מי שיש לו עקרונות קדושים ישיג הכול ממי שאצלו אין דבר קדוש. התחלנו בשטחים תמורת שלום ותראו לאן הגענו.
ההתייחסות הנונשלנטית הזו לזכות השיבה יכולה ללמד על הפטרוניות של "מחנה השלום" ביחסו לפלשתינים. אל מול כל נאום שיבה של אישיות פלשתי ־
נית, משיב המחנה ב"אבל אתנו הם מדברים אחרת, דקלרציות השיבה הן לצרכים פנימיים".
העם בציון לא יקבל את עקרון השיבה. גם לא המתונים שבתוכו. לפיכך מובטחות לשומר-הצעיר ולראשי הקיבוץ־הארצי עוד שנים ארוכות של תעסוקת שלום מלאה -סאגות ויתורים, שבעקבותיהם תמיד יהיה השלום כאילו בהישג-יד. כיד המסורת תוקע ישראל כסרבנית בגלל פחדה מסינדרום השיבה. הנה, הנה, אפילו השומר-הצעיר כבר חתם על הסכם.
בשנים האחרונות לוהט בארץ הוויכוח בין ציונות לפוסט-ציונות. לי הוא נראה כוויכוח סרק.
מטרת הציונות ברורה: מדינה יהודית דמוקר ־ טית בארץ ישראל (לא בכולה). מי שרוצה במדינת כל אזרחיה אומר: לא בהכרח מדינה יהודית. מי שמקבל את זכות השיבה מסכים (גם אם לא יודה בכך) למדינה לא-יהודית. בשני המקרים זו אנטי-ציונות. ה"פוסט" הוא פלפול המאפשר להיות אנטי-ציוני בלי לומר את השם המפורש.
רשמו לפניכם: השומר-הצעיר הסכים לקבל מסמך אנטי-ציוני תמורת כאילו-פשרה שכאי ־ לו השיג עם תנועת-הנוער הפלשתינית. כשי ־ ניב שגיא יחשוב על הדברים בכנות ובשיקול דעת, יתברר לו שזו האמת הפשוטה.
עזרא דלומי
11.11.2004
הדף הירוק
שבועון התנועה הקיבוצית
תל-אביב
09.12.2004
בחמישי הבא: חנוכת ארכיון מפ"ם ע"ש יעקב חזן בגבעת חביבה
י חנוכת ארכיון מפ"ם ע''ש יעקב חזן מציינת סיומו של פרויקט בן 4 שנים. הפרדקט, בתמיכ-תה הנדיבה של "קרן חזן" הביא לשדרוג הטיפול והנגישות הציבורית לחומרי מפ"ם ו"על המשמר" המופקדים בארכיון יד יערי בגבעת חביבה. הצוות המסור, בהנהלתה של דליה מורן (געש), מנה לאורך השנים כ־8 אנשים בנוסף לצוות הקבוע של יד יערי.
"הארכיון כולל תעודות רבות על פעולתה הפוליטית של מפ"ם והמפלגות שקדמו לח את כל כרכי "על המשמר" וארכיון עשיר של כ-120,000 תמונות, כרזות, וציורים שפורסמו בעיתון לאורך השנים. בין השאר כולל הארכיון את הפרוטוקולים המפוענחים (בדפוס ובמחשב) של מוסדות מפ"ם: הועדה המדינית, ריכוז מפ"ם, ועוד", אומר דודו אמיתי. מיד יערי.
יום עיון: מפ"ם, דרכה וערכיה ־ מצפן לעתיד
הארכיון יחנך ביום עיון מיוחד ביום חמישי הבא, 16.12. בין החברים, המברכים, והמתגעג־ עים- ויקטור שם־טוב, יאיר צבן, מתתיהו מינץ, ג'ומס, חנן ארז, אבו וילן, יוסי ביילין, גברי ברגיל, דליה מורן וחגי הלוי. ירד יום העיון הוא שלמה שאלתיאל מיד יערי.
הארכיון פתוח לציבור 5 ימים בשבוע א'-ה' בין 8:00 ל־16:00. כל חומרי הארכיון זמינים לציבור המעיינים והמתעניינים. ארכיון יד יערי ישמח לקבל כל חומר נוסף הקשוד למפ"ם, פעילותה, חבריה וארגוניה. לפרטים נוספים ניתן להתקשר לאסתי ב"יד יערי", גבעת חביבה או לשלוח דואר אלקטחני yariarch@zahav.net.il
הקיבוץ
שבועון התק"מ תל-אביב 16.12.2004
מפ"ם, רק בארכיון
נחנך ארכיון מפ"ם ועל-המשמר • רבותי, ההיסטוריה
תחיה שירן
חנוכת ארכיון מפ"ם על-שם יעקב חזן בגבעת-חביבה (חמישי, 16.12) מציינת את סיומו של פרויקט בן ארבע שנים (בתמיכתה של "קרן חזן"), שהביא לשדרוג הטיפול בחומרי מפ"ם ו"על-המשמר" המופקדים בארכיון יד-יערי בגבעת-חביבה, ושיפר את
הנגישות הציבורית אליהם. "הארכיון כולל תעודות רבות על הפעילות הפו ־ ליטית של מפ"ם והמפלגות שקדמו לה, את כל כרכי על-המשמר וארכיון עשיר של כ-120 אלף תמונות, כרזות וציו-רים שהופיעו בעיתון לאורך השנים", אומר דודו אמיתי מיד-יערי, ומוסיף כי כל חומרי הארכיון זמינים לציבור המעיינים והמתעניינים.
הדף הירוק
שבועון התנועה הקיבוצית תל-אביב 23.12.2004
מי שאין לו עבר ־ אין לו עתיד
נחנך ארכיון מפ"ם ע"ש יעקב חזן בגבעת חביבה
שלמה גלזר
לרגע אחד קצר היתה למפ"ם ההיסטורית עדנה. כ-60 איש, רובם ותיקי מפלגת הפועלים המאוחדת, בהם שרים וח"כימ/יות לשעבר, באו לגבעת חביבה לטקס חנוכת ארכיון מפ"ם על שם יעקב חזן.
יו"ר יחד (האכסניה הנוכחית של מפ"ם), יוסי ביילין, סיפר כי במסגרת עבודת הדוקטורט שלו במדע המדינה שעסקה בחיכוכים בין דוריים במפלגות, הוא חקר גם את מפ"ם והשיחות עם יערי וחזן ריתקו אותו כמו גם מרד הצעירים של אפרים ריינר וחבריו. מי שיכול להסתכל באומץ
ועיניים פקוחות על עברו, אמר ביילין, יש לו סיכוי לבנות עתיד.
השר לשעבר יאיר צבן אמר בדבריו כי לזיכ-רון המשותף יש תפקיד עצום בהקניית זהות של תנועה, חברה ועם וזהות לאורך זמן מחייבת עבר משותף, ולארכיון יש תפקיד מפתח בזיכרון כזה.
את הסרט לארכיון גזרו ביתו של חזן(רות), נכדתו נעמיק'ה וח"כ אבו וילן, שאמר כי בימים אלו מוכיח רוה"מ שרון כי מה שמפ"ם האמינה ואמרה כל השנים הוא הנכון, השאלה היא מדוע איננו מצליחים לתרגם את עמדותינו הנכונות והצודקות לכוח פוליטי.
לעשייה קואופרטיבית מחודשת
למרות הנסיגה המאפיינת את הקואופרציה הישראלית בשנים האחרונות, היא עדיין מהווה גודם משמעותי בבלבלה ובחברה. מערכת זו כוללת את התנועה הקיבוצית, הקבוץ הדתי, תנועת המושבים, מרכז הקואופרציה, קו־אופ ירושלים, האיחור החקלאי ועור.
כמו כן ראוי לציין שקיימת בעולם תנועה קואופרטיבית ענפה -ההולכת ומתפתחת הן במספר חבריה והן בתחומי העשייה שלה. ברית הקואופרציה העולמית, ארגון הגג של הקואופרציה בעולם, מונה יותר מ 780,000,000 חברים ב 120 מדינות. תחומי העשייה של הקואופרציה בוללים היום כבעבר חקלאות, צרכנות, בנקאות, בטוח, שבון, תיירות, תחבורה, דייג, תעשייה, מלאכה ועור -ליד תחומים חרשים כגון חינוך, בריאות, תרבות, טיפול בזקנים ובאוכלוסיות מוגבלות ועור. ב 2002 קבלה עצרת האו"מ החלטה ברבר הצורך לעורר את הקואופרציה ואף המליצה על סיררת ררבי פעולה למטרה זו. כך גם עשה ארגון העכורה הבינלאומי באותה שנה.
לית מאן דפליג שהמציאות החברתית והכלכלית שלנו נמצאת במשבר עמוק. עוברה זו מחזקת ומחייבת בריקה מחורשת של מקומה, חשיבותה ותרומתה האפשרית של הקואופרציה בישראל בשנים הקרובות. הקיפה והצלחתה של הקואופרציה בעולם מחזקת את הגישה הזו.
ואם כן -מת לעשות כעת?
כאמיר, חשוכ וראוי לכחון מהרש את מקומה של הקואופרציה כישראל. כריקה כזאת צריכה לכלול -לפחות -שלושה מעיפים:
1. כיצר ניתן לחזק ולהגן על הקיים כקואופרציה הישראלית, שחלקים ממנה פועלים תחת מימן שאלה גרול;
2. כיצר ניתן להתחיל ככחינה מעשית וכעשייה ממשית, למען לחרש את תנופת הקואופרציה כישראל, כתחומים הקיימים וגם כתחומים חרשים, כמסגרות הקיימות וגם כמסגרות חרשות.
3. כיצר ניתן לשנות את תרמית הקואופרציה שאיננה(למעט כריכור) מזהירה היום - הן כעיני הציכור, והן כעיני חכרי הקואופרטיכים הקיימים -על כל סוגיהם.
לפירוט יתר של הסעיפים כקיצור :
1. ההגנה על הקיים כוללת, כין היתר:
- זירוז תהליכי השינויים כחקיקה הקשורה לקואופרטיכים וכמכנה המערכת השלטונית (הארמיניסטרטיכית) - ממלכתית המטפלת כנושא.
- שמירה על זכויותיהם ומעמרם של הקואופרטיכים -כולל הזכויות כקרקע, כענפים וכסקטורים שונים.
- שמירה על מערכות תקציביות, מערכות מיסוי וכו" התומכות כקואופרציה.
- הכטחת מקומה של הקואופרציה כתוכניות הפיתוח ושיתוף נציגי הקואופרציה כהכנת תוכניות כאלה.
הגברת ההכרה והתמיכה בקואופרציה כקרב השלטון - הממשלה, חכרי הכנסת וכו'.
חיזוק התמיכה כהררכה ובהשכלה קואופרטיבית ע"י פיתוח מוסרות, כרוגמת המכללה לקואופרציה וחירוש ההררכה והליווי של מערכות קואופרטיכיות -חרשות וקיימות. חיזוק הקרנות והגרלת המקורות התומכים ועוזרים לקואופרטיבים חרשים.
- חיזוק החינוך לקואופרציה) -עירונית או כפרית) כקרב תנועות הנוער.
- עריכת מסע הסברה, הררכה ולימור נרחב ומעמיק עכור ההנהלות הנבחרות, כעלי התפקירים והמנהלים של הקואופרטיבים הקיימים, כמגמה להעמיק את הכנתם והשכלתם הקואופרטיבית וכעיקר -על מנת להביא אותם ליתר תמיכה והגנה על האופי, המכנה והתוכן הקואופרטיבי של מערכות איתן הם קשורים.
2. הניסיון העולמי וכריקת המציאות הכלכלית הישראלית מלמרים שאכן קיימים תחומים שונים (כנוסף לקיימים) בהם ניתן ואף רצוי לבחון את הפוטנציאל להקמה ולפיתוח של מערכות
סמינר אפעל, רמת אפעל 52960 טל: 5301258, 03-5348932 פקס: 03-5355718
SEMINAR EFAL, RAMAT EFAL 52960 TEL. 03-5301258, 5348932 FAX: 03-5355718 E-mail: ilanal@takam.co.il
קואופרטיביות. כאן נציין רק דוגמאות מספר:
- ההי־ טק הן בתחום והן כתחום ה hardware .
- תחום השירותים הציבוריים העוברים תהליך של הפרטה -כגון תברואה, שמירה ועוד.
־ תחום שירותי הרווחה כולל הטיפול באוכלוסייה המבוגרת ובאוכלוסייה המוגבלת, אספקטים שונים של שירותי הבריאות, אלמנטים ומסגרות מסוימים בחינוך, ואפילו התחום של ה"חברא קדישא".
- תחום השיכון
- תחומים פיננסים(ביטוח, הלוואה וחיסכון וכר).
-חידוש וחיזוק של הקואופרציה הצרכנית הקיימת והרחבתה לתחומים חדשים. -תחום שירותי התרבות, הבידור והנופש.
- תחומים בחקלאות, במחקר החקלאי, בפתוח עסקים לא־חקלאיים באזורים כפריים כאמור -זו רשימה חלקית בלבד.
3. אשר לשינוי התדמית של הקואופרציה, ברור הוא שככל שנדע לחזק את ההגנה על הקיים, ולפתח תחומי עשייה חדשים, כך ניצור בסיס לשינוי התדמית הציבורית של הקואופרציה . אך מעבר לזה, נצטרך להשתמש בעולם המדיה - המילה המודפסת, הרדיו, הטלוויזיה ועוד -על מנת לשנות את הדימוי המקובל.
כיצד ניגש למלאכה -או מה בכל זאת צריך לעשות כעת ז
כאן נעלה הצעות שהן חלקיות וראשוניות -וזאת מטבע הדברים. העיקר הוא לצאת לדרך.
1. ראשית כל, יש ליצור מסגרת של חשיבה ועשייה משותפת שתכלול את המרכיבים המרכזיים בקואופרציה הישראלית היום: מרכז הקואופרציה, התנועה הקיבוצית,
הקיבוץ הדתי תנועת המושבים, האיחוד החקלאי, הקואופרציה הצרכנית -קו־אופ ירושלים.
2. הועדה המשותפת תתבקש לגשת לפעולה בכל שלושת התחומים: הגנה על הקיים,
בחינת הסיכוי והדרכים לתנופה קואופרטיבית מחודשת, טיפול בשינוי התדמית. היא תעשה לתיאום ולשיתוף -פעולה בין חבריה בתחומים אלה -והעיקר, היא תיזום מהלכים חדשים כנדרש בכל שלושת התחומים.
3. הועדה המשותפת תחזק שני תחומים בהם כבר קיים שיתוף -פעולה בין המסגרות
הקואופרטיביות והם: התחום של קשרי חוץ (קשרים עם ה ICA -ועם תנועות
קואופרטיביות החברות בה) והתחום של המכללה הקואופרטיבית.
האתגר העומד לפנינו הוא הסיכוי לחידוש העשייה הקואופרטיבית בצורה ובהיקף משמעותיים בשנים הקרובות. האתגר הוא להצמיח תנופה מחודשת, מתואמת למציאות העכשווית ולא לזיכרונות ונוסטלגיה של העבר -גם אם אלה מתוקים ומלאי הישגים. האתגר הוא לבנות קואופרציה היונקת מהניסיון הישראלי העשיר והמיוחד, אך לומדת גם מעשייתם של אחרים ברחבי תבל. האתגר הוא לתרום לפיתוח הכלכלי של המדינה, לעיצוב צורתה החברתית, לחיזוק הדמוקרטיה והצדק הסוציאלי בקרבה.
יהודה פז - קיבוץ כיסופים
תנאי יסוד
רצון החברים בקיום השיתוף כיתרון עבורם. למרות המגבלות על פעולה עצמאית, תוך נכונות לויתורים והסכמות הנדרשים;
מבנה משפט• מוגדר קשיח שמותאם לתחום השיתופי המוסכם: מסרות וסמכויות; כלל• הצטרפות(פתיחות! כשירות לחברות) ועזיבה, כלל• שינויים וכללי פירוק.
1. תחומי הפעילות
❖ רב תכליתיות / חד תכליתיות
❖ "צור מוצרים: תעשיה, מלאכה, חקלאות וכוי
❖ מתו שירותים מתמחים: הון, תחבורה ותובלה, מערכות תמך מינהל', חינוך, רפואה, פנסיה רווחה ובריאות וכוי
❖ צרכנות: שיכון, מוצרים ו/או שירותים
❖ משולב: יצרני/שרות - צרכני
2. יסודות מבנה ההתאגדות
❖ אגודה ראשונית ואגודה משנית(מרכזית)
❖ המעמד הכלכל• והמשפט• של החבר מול התאגיד;
❖ המבנה הפנימי - דמוקרטיה •שירה ו/או עקיפה.
3. הוו התאגיד
• הון מניות וצבירת הון - התאגיד והחבר
• מקורות ההון - עצמי וחיצוני
• •עד• ההון ־ רווחים/חובות ונכסים:
- לתאגיד, לחברים, לסביבה.
מה עומד בבסיס הקואופרציה:
הון ? עבודה ? שילוב ?
**
מודלים קואופרטיביים
קואופרטיב: התאגדות מרצון למטרות מסוימות, דמוקרטית ופתוחה להצטרפות, לפי כללים,
על יסוד היתרון הצפוי לחברי התאגיד מפעילות שיתופית בתחום המאוגד.
לתאגיד -־ מעמד בחוק כאישיות משפטית על יסוד תקנון מאושר, שמהווה חתה בין חברי ההתאגדות.
לתאגיד - סמכויות פעולה מלאות במסגרת התקנון והחוק
נקודות לחשיבה
כשל הקואופרציה בארץ - בהיותה מבוססת, בעצם באופן דומיננטי, על מעין מנית הון כאשר ההבדל הכמעט יחיד לחברת מניות: ערך שווה בהצבעה לכל חבר קואופרטיב, כאשר ה"פעולה המשותפת" - קרי ביצוע העבודה בקואופרטיב- גורם משני.
לכן, ככל שהקואופרטיב מצליח כלכלית, עם עבור השנים, במקביל להזדקנות מייסדיו -כן היחס הוא כאל בעלות על מנית הון שערכה עלה עם עלית ערך הקואופרטיב.
מכאן - למה לקלוט חברים נוספים ולהתחלק ברווחים וברכוש?
מכאן ־ כדאי להפוך לחברת מניות בע"מ ולמכור ברווח את המניה.
אין סיבה לקואופרטיב מצליח כלכלית להשאר קואופרטיב במודל כזה.
קואופרטיב יוכל להתקיים על יתרונותיו גם לעתיד, דהיינו: צירוף דם חדש צעיר, התרחבות, גידול בעצמה הכלכלית וברווחים הכלולים בה, רק אם וכאשר:
• לפי תקנון ההתאגדות לא יתקיים קשר ישיר בין צבירת ההון בישות המשפטית של תאגיד הקואופרטיב לבין הרווחים (ערך הון) המחולקים לחברים (דוגמאות יחידות הידועות לי הקיימות כיום: קיבוץ, הקואופרציה של מונדרגון)
• החבר יקבל את שכרו גם בהקשר לתרומתו לתאגיד וחלק מסויים בלבד ברווחים השנתיים
• לחבר יהיה מעמד כלכלי-משפטי עצמאי ועתידו של החבר ויכולתו לסחור ברכוש פרטי שנצבר לו ולהורישו - מובטחים
מסקנה - החברות בתאגיד הקואופרטיבי צריכה להיות תלויה בהשתתפות פעילה בעבודה בו - ובכך יהיו תלויים גם רכיבים עיקריים של הכנסת החבר, חלוקת הרווחים, צבירת ההון של הפרט וזכויותיו לעתיד.
זהו שילוב של רכיבי עבודה והון(עם עדיפות לבסיס העבודה על פני ההון ביחס למקובל כיום): קואופרציה = פעולה במשותף לצורך מטרה מוגדרת ובכללים.
זה יכול להתאים גם למובטלים וחסרי עבודה ובתנאי - שישקיעו מהונם ליצירת מקום עבודה משותף (לא לפי ערך הרכוש של הקואופרטיב ברגע נתון! כי אז זה דומה מידי לקנית מניה בשוק!!!).
קואופרטיב שיתבסס רק ובעיקר על הון זר, יקרוס - בהיעדר אינטרס אמיתי של חבריו בו (מישהו אחר מסכן את הונו, לא החבר!).
אבי לפידות
Lapidot@tzora.co.il
051-286727
2פעם שומר
תמיד שומר
כנס בוגרי השומר הצעיר לדורותיו
לציון 95 שנה לתנועת השומור הצעיר
גבעת חביבה, מוצ"ש , 20.9.08 כ' אלול תשס"ח
כנס בוגרי תנועת השומר הצעיר לדורותיו
לציון 95 שנה לתנועת השומר הצעיר
גבעת תביבה, מוצ"ש, 20.9.08, כ' אלול תשס"ח
האירוע מיוער לבוגרי השוה"צ (באר'ץ ובעול□), בני משפחותיהם ומעוניינים
במעמד נשיא המדינה, מר שמעון פרס
16.00-- 19.30 מפגשי בוגרים, מיצגים, תערוכות,
אליפות ותיקי השוה"צ בכדורעף, הרקדות ועוד.
20.00 - 22.00 "פעס שומר - שומר תמיד"
מופע הצדעה לשירי תנועות הנוער ולתנועת השומר הצעיר.
בהשתתפות (לפי סדר א-ב):
אביב גפן, אלכס אברהם טל דין דין אביב דני ליטבי דבי טנדדסון האירוסים מבית אלפא הגרובטרון תמי דודנד טל פרידמן והקריות יהלי סובול קובי אפללו קרן פלס שלישית שריד
מזכירות משמר העמק הודיעה לחברי גרעין השוה"צ להתפנות ממגוריהם במקום
נחמן גלבוע
אף על פי שהביע את התנצלותו בפני מז-כירות משמר העמק על דברים שאמד לעי-תון "הקיבוץ", לא הובטח למזכ"ל השומר הצעיר, אייל רייז, כי יימצא דיור חילופי לגרעין התנועתי המתגורר בקיבוץ. תחילת הפרשה לפני כשלושה שבועות כשמזכירות קיבוץ משמר העמק הודיעה למזכ"ל רייז על החלטתה להוציא עד סוף אוקטובר חברי גר-עין השומר הצעיר ממבנה מגורים, שהעמי-דו עבור מדריכי התנועה בשנים האחרונות, ולשכן במקומם במב"חים העובדים במפעל ת.מ.ה שבבעלות משמר העמק.
רייז הביע פליאה ואכזבה על החלטת משמר העמק, שהותירה את הי"גימלים שמנהיגים את קיני התנועה באזור הצפון, ללא פתרון בטווח הקרוב, וכינה זאת כהת־ קפלות המזכירות אל מול המפעל. במכתב
ששיגר למזכירות קיבוץ משמר העמק, בי-קש רייז לערער על ההחלטה בנוגע להוצ-את גרעין, ולהגיע לשיחת הקיבוץ על מנת להסביר לחברים את עמדת התנועה ולשנות את הגזרה. "אנו רואים חשיבות רבה בהלי-מה הקיימת בין חינוך לחיי קיבוץ עם מגו-רים בקיבוץ, וזו סיבה מרכזית לרצוננו להמשיך את השותפות, שבמסגרתה התנועה משלמת לקיבוץ עבור מגורים וכלכלה בהתאם לתקנת שנת השירות שהוציא מש-רד החינוך. ההסדר הקיים אינו פוגע כלכ-לית בקיבוץ ופעל לשביעות רצון שני הצדדים, ועל כן נכון וראוי להמשיך את הקיים", כתב רייז למזכירות. בתגובה טענו אנשי המזכירות, כי מזכ"ל השוה"צ בחר להוציא את הנושא לתקשורת וגם פגע בהם, ולכן הם אינם מוכנים לזמנו לשיחת הקי-בוץ ולדון בנושא עד שיתנצל. בפגישה שנ-ערכה ביום שני האחרון הביע רייז את
משמר העמק. דיאלוג ישיר?
התנצלותו, בתקווה שייפתח דף חדש ויימ-צא פתרון דיור לגרעין.
מזכירת משמר העמק, יעל ברגיל־בזנר, מסרה בתגובה כי הקיבוץ מנהל את הדיא-לוג באופן ישיר עם השוה"צ, ולא נראה לה נכון שהשיח ייעשה בתיווך התקשורת. היא סירבה להתייחס לשאלה, אם יועמד דיור חילופי לרשות הגרעין.
2008
איפה האחווה השומרית
מזכירות משמר-העמק החליטה לפנות מהקיבוץ את השינשינים של "השומר הצעיר' (המדריכים באזור), כדי לאפשר מגורים לבמבחים (על-פי דרישת המפעל) • תנועת הנוער מבקשת לערער על ההחלטה בפני אסיפת החברים
קרני עם-עד
לפני שנתיים חת-מה הנהגת "השומר הצעיר" הסכם עם מש־ מר-העמק, לפיו תת-גורר משלחת השינשי־ נים הפועלת באזור, ומונה כ-15 איש, בדי-רות שישכיר להם הקי-בוץ. מאז התגוררו במ-קום לובשי החולצות הכחולות עם השרוך הלבן. מהקיבוץ יצאו להדריך בקני התנועה המצויים באזור, ואליו חזרו מדי ערב.
ניצני המחלוקת עלו כבר לפני שלושה חודשים, בטרם חודש ההסכם לגבי שנת ההד-רכה החדשה וקליטת ה"קומונה" בקיבוץ, אבל רק בשבוע שעבר הודיעה מזכירות מש־ מר-העמק כי החליטה - בעקבות פניית "תמ"ה", המפעל המקומי - שלא לחדש את החוזה עם השומר-הצעיר, ולאכלס את הדי-רות בבמבחים ("בני משק בשנת חופשה") העובדים במפעל.
מזכ"ל השומר-הצעיר, אייל רייז, לא אהב את ההחלטה, בלשון המעטה. לאחר שני מפ-גשים שקיימו הוא וחברי הנהלת התנועה עם מזכירות הקיבוץ, הוציא מכתב ערעור, שהע-תקים ממנו נשלחו לאנשי המטה-השיתופי,
לאגף המשימות,
לגברי ברגיל, ולמ־
קורבים לעניין.
"קיבלנו בצער את החלטתכם שלא להמשיך באירוח גרעין היוד-גימ־
לים המתגורר במו-סד 'שומריה' ופועל במשמר העמק ובק-ני התנועה"באזור",
כתב רייז. "אנו,
כתנועה, רואים חשיבות רבה בהמשך הקשר עם משמר-העמק, וזאת בתיאום עם צוות שו-מריה, הן עבור חניכי המוסד והן עבור חברי הגרעין, כחלק מחינוך לערכי הקיבוץ השי-תופי. אנו חושבים כי העברת המגורים לבמ־ בחים אינה מוצדקת ופוגעת באופן משמעותי בתנועה. אי לכך, ובהתאם למכתבכם הדורש מאתנו לפנות את המגורים על-פי החלטת המזכירות - אגו מבקשים להגיע לשיהת הקיבוץ על-מנת להסביר לחברים את עמד-תנו ולשנות את רוע הגזירה, בתקווה כי כול-נו מבינים כי 'שומר פעם שומר תמיד".
מדוע חשוב שהחבר'ה יתגוררו דווקא במשמר-העמק?
אייל רייז: "אנו רואים חשיבות רבה בהלי-מה הקיימת בין חינוך לחיי קיבוץ ומגורים בקיבוץ, וזוהי הסיבה המרכזית לרצוננו להמ-
שיך את השותפות, במסגרתה משלמת התנו-עה לקיבוץ עבור מגורים וכלכלה בהתאם לתקנת שנת השירות שהוציא משרד החינוך. ההסדר הקיים אינו פוגע כלכלית בקיבוץ ועד כה פעל לשביעות רצון שני הצדדים. על כן נכון וראוי להמשיך את הקיים".
אם תישאר החלטת הקיבוץ על כנה, לאן יעברו המדריכים הצעירים?
"בשלב זה אין לנו חלופה סבירה, וייתכן מאוד שהשינשינים ימצאו את עצמם באמצע הרחוב ביוקנעם. מדובר בוויכוח פנימי בקי-בוץ. במקום להביא קרוון שישמש את הבמב־ חים, הוחלט להקצות עבורם את דירות הקו-מונה. אני מקווה, לאור כניעת המזכירות לד-רישת המפעל לפנות את חברי הקומונה, לש-כנע באסיפת הקיבוץ את חברי משמר-העמק בנחיצות מגוריהם של השינשינים במקום".
יעל מם, מזכירת משמר-העמק, מבקשת שלא להגיב על הטענות שנכתבו במכתבו של אייל רייז. "אנחנו עדיין בתוך דיאלוג עם השומר-הצעיר לגבי עתיד היוד-גימלים, דבר עוד לא הוכרע. המכתב שנשלח, כמו גם היציאה לעיתונות, אינם לרוחנו, ואני יכולה להגדיר זאת בחוצפה. יש במכתב עובדות לא נכונות. משמר-העמק עשה הרבה למען השו־ מר-הצעיר, וגם החבר'ה שמתגוררים כאן יז-מו בסוכות ערב מהנה מאוד. בשאר אני מע-דיפה לטפל במסגרת הפנימית של משמר-העמק".
שמוצניקים. יחפשו בית אחר? צילום: שירלי זינגר
2 4.1 0.2008
את הסדקים ב"נצח הקפיטליזם" לא ניתן עוד להעלים • מתוכם צריכה לפרוח הכלכלה החדשה
המפולת בשוקי ההון בעולם לא מאפשרת לחזור לשגרה ולהתנהג כאילו דבר לא התר-חש. כל נביאי "קץ ההיסטוריה" ו"נצח הקפיט-ליזם'/ נאלצים עכשיו להודות שאין להם תשו-בות מנצחות למציאות הגלובלית החדשה המ-תרחשת לנגד עינינו ממש. נכון שהממשלות מתערבות באופן מסיבי ומנסות להציל את הכ-לכלה הקפיטליסטית הקורסת - בניגוד גמור לפילוסופיה שלהן עצמן, הגורסת שהשוק החו-פשי יסדיר הכול באמצעות המכניזמים הפני-מיים שלו, אבל את הסדקים שנבעו בשיטה עצ-מה לא יהיה ניתן עוד להעלים, ובוודאי שעיוו־ תיה וכשליה החברתיים והמוסריים ילכו ויתב-לטו ככל שייערמו קשיי הריפוי.
במצב הנוכחי, נראה שעלינו - הן כחברי קיבוץ והן כמשתייכים למפלגות שמוצאן בת-נועת העבודה - להתייחס לשני מישורי פעו-לה. האחד - בתחום השיטה הקפיטליסטית עצמה, בה אנו ניצבים לצד הדורשים להרחיב את תקציבי הממשלה ואת תחומי אחריותה
והתערבותה במתרחש במשק, מבלי לבטל, כמובן, את פעולת השוק החופשי עצמו. כך אנו ניצבים בצד המתערבים בקשר שבין הכ-לכלה והחברה למען צמצום וסגירת הפערים החברתיים; בצד המובילים את קידום מדינת הרווחה; בצד הדורשים איזון הולם בין שמירה על השוק החופשי לבין כינון צדק חברתי -בניגוד לאלה(אנשי חד"ש, למשל), הדורשים כינון צדק חברתי בלבד מתוך התעלמות מב-עיות המשק, מצורכי צמיחתו ומהיכולת לס-פק את הצרכים, ובניגוד גמור לאלה (חסידי ביבי נתניהו, למשל), הדורשים רק שיקולים כלכליים, תוך פגיעה מפורשת בכל היבט של צדק חברתי.
המישור השני הוא פעולתנו הנחוצה לפי־ לוס דרכים חדשות-ישנות בניסיון לבניית דגמים חברתיים וכלכליים, שמוטיב הרווח המרבי אינו המניע לקיומם ושהרווח ישמש עבורם רק אמצעי הכרחי לפעולתם. ובו בזמן להתחיל לשרטט את הדגמים של משק ציבורי שמטרות פעולתו יהיו חברתיות ולאו-מיות, ושיושתת על עקרונות רעיו-ניים של משק שבו הפער בין שכר המ-נהלים והעובדים יהיה מינימאלי, כפי שהיה בנהוג במשק העובדים בראשי-תו, ושיהיה דמוקרטי ומשתף בדרכי פעולתו וניהולו.
התרבות הרכושנית ייצרה את פג-מיה וכשליה כל פעם מחדש, ואנו צריכים להעז ולחפש דרכים שיובילו אותנו, ובעתיד את האנושות, לצורת משטר שעיוותיה ילכו ויפחתו ומעלו-תיה ילכו ויפרחו.
נחום שור
המפולת. לחפש דרכי פעולה צילום: EPA
השומר על הבמה
כמו לרבים שחיו ולמדו במוסד המיתולוגי במשמר-העמק, גם לשלוימהל'ה בר-שביט הייתה זו חוויה מכוננת • ואת מה שהבטיח ליעקב חזן הוא מקיים עד היום
"זקני השבט". מאחור: יעקב אגמון, אבי טולדנו, גברי ברגיל, יוסי פלד. מלפנים: שולמית אלוני, יהושע סובול, שלמה בר-שביט
ארנון לפיד
שלמה בר-שביט (80, שחקן תיאטרון) הצטרף ל"שומר הצ-עיר" כדי "לעשות דווקא", ונ-שאר בגלל החוויה. הוא נולד בירושלים, ונסיבות החיים, גי-רושי הוריו, גלגלו אותו בין 13 בתי ספר שונים. השני או הש-לישי ברשימה היה בית החינוך לילדי עובדים בעיר. "הייתי בן שמונה, תלמיד כיתה ר, כשיום אחד נכנס המחנך לכיתה, הביא עמו צרור שרוכים אדומים, וה-כניס את כל הכיתה ל'נוער העובד. אחרי איזה זמן, כשח-לה, הגיעה המחליפה שלו עם צרור שרוכים לבנים, והעבירה אותנו לשומר-הצעיר. כשהב-ריא המחנך וחזר לכיתה, הוא התרגז נורא, והחזיר אותנו לנו־ ער-העובד. רק שניים התעקשו להישאר בשומר-הצעיר: נדיר קרונגולד, שאביו הקים את השומר-הצעיר בוורשה, והחבר שלו, אני. תשאל למה אני? ככה, כדי לעשות דווקא".
זו הייתה תקופה נהדרת, מספר בר-שביט: מדורות, מחנות, טיולים לעיר העתיקה, וגם, כמובן, שיחות על הנושאים החשובים באמת. "היה לנו מדריך בן 14, שהסביר לנו על הקו־ מינטרן, ארגון הנוער הקומוניסטי, ועל איך נשנה את העולם. אני לא הבנתי מזה כלום, וגם את הדיבר העשירי - השומר לא שותה, לא מעשן, ושומר על הטוהר המיני - הבנתי רק חלקית. היות שאבא שלי שתה ועישן, יד-
עתי על מה מדובר, אבל מה זה הטוהר המיני? שאלתי את המדריך הצעירצ'יק, והוא הסביר: השומר אינו מנבל את פיו. לקחתי את זה בצורה הכי רצינית, ולא ניבלתי את פי".
ומתי התברר לו הפירוש הנכון של הדיבר?
"זה היה כעבור שלוש שנים, ב-1941, כשהגעתי לבית הספר ה-13 והאחרון שלי -המוסד החינוכי במשמר-העמק. אבל גם שם המשכתי עם הפירוש הישן. פשוט, לא ניבל־ תי את פי, וגם היום אני ממשיך כך. אני לא מספר בדיחות גסות".
כמעט כמו לכל מי שלמדו במוסד המיתו-לוגי במשמר-העמק, גם לשלוימהל'ה היו חמש שנותיו במוסד חוויה מכוננת. "זה היה השומר-הצעיר במיטבו. המרכז. מכל הארץ הגיעו ללמוד במוסד. החינוך הפורמאלי וה-חינוך הבלתי פורמאלי היו מקשה אחת של חינוך שומרי קלאסי. אומנם החזיקו אותנו קצר, והיה קולקטיביזם רעיוני, אבל המפק-דים, המשמעת, התכנים, הפעולות, השיחות, המקלחת המשותפת, ובלי ציונים - כל זה היה עולם ומלואו בשבילי. הרגשתי כמו בגן
עדן, ובחופשות, כשנסענו הביתה, להורים, הייתי אומלל. היו לי שני מחנכים דגולים - יעקב פדן, פולי, ממקימי המוסד, ואחר כך מוני לנגר־
מן מהזורע - אשרי האדם שהיו לו מחנכים כאלה".
בעיקר בזכות ברטה חזן, שהייתה מורתו, הכיר בר-שביט מקרוב את יעקב חזן, ובשנת 1946, כשביקש לה-תקבל לבית הספר הדרמטי שליד "הבימה", פנה אליו לבקש עצה. "היי-תי אז בבעיה קשה: כל הכיתה יצאה למחנה עבודה בבית-זרע, ואני - הי-חיד שעמד לנסוע לתל-אביב, ללמוד משחק. רבים קראו לי בוגד, והאמת,
גם אני קצת הרגשתי ככה. ביקשתי שיחה עם חזן, סיפרתי לו על הדילמה שלי, ושאלתי אם יש מקום לשחקן תיאטרון בקיבוץ. חזן השיב: 'לצערי,
עדיין לא. סופרים, ציירים, פסלים, זה בסדר, הם מקבלים ימי אמנות, אבל תיאטרון קיבוצי עדיין איננו יכולים להרשות לעצמנו'. אמרתי לו שאני מתכוון ללכת ל'הבימה' בכל זאת,
והוא אמר: 'אז לפחות תשמור על החי-נוך השומרי'. הבטחתי, וקיימתי: הבימה היי-תה קולקטיב, ממש כמו קיבוץ. אגב, עד היום, גם בחיי האישיים, אני מקיים את ההב-טחה לחזן".
לדעתו, מסכם בר-שביט, שגה בן־גוריון כשהחליט להוציא את תנועות הנוער מבתי הספר. "הן הכניסו חיים ומשמעות לתלמי-דים, והמחישו לנוער למה אנחנו חיים בארץ הזאת, ומהן מטרות הציונות". והסוציאליזם ואחוות העמים. "כמובן, כמובן".
מפיק ושומר תמיד
המפיק חמי סל מעין־שמר מזיז הרים וגבעות (פשוטו כמשמעו) בדרך לכנס הענק של ה"שומר הצעיר" בגבעת-חביבה
קרני עם-עד
ההכנות לכנס "השומר הצעיר" בגב־ עת-חביבה (20.9), במלאות 95 שנה לתנועת הנוער, הולכות ונשלמות. חמי סל, עין־שמר, המפיק הראשי של הכנס, עמל מזה חצי שנה על המופע המרכזי ועל האירועים הנלווים לו. בשבועות האחרונים הכשירו עשרים שו־
פלים שטח בן 120 דונם בין מענית לגב־ עת-חביבה, לטובת מגרשי חניה לאלפי המ-כוניות העתידות להגיע למקום. במה באורך 16 מטרים תארח את הזמרים וההרכבים שיז-מרו את שירי התנועה וארץ ישראל היפה. במתחמים מיוחדים שפוזרו על פני הגבעה יתקיימו תערוכות ומיצגים שונים הקשורים לתנועה ול-85 הקיבוצים שהוקמו על-ידי בוגריה. טורניר כדורעף, מפ-גש מחזורים, סרטים תיעודיים ועוד אירועים רבים מובטחים לאלה שיגיעו למקום.
חמי סל, החתום כמפיק על עצרות הזיכרון ליצחק רבין בתריסר השנים האחרונות(גם על זו שתיערך בנובמבר הש-נה) ועל המופע של רוג'ר ווט־
רס בארץ, מודה שהוא מתרגש יותר מהכנס של השומר-הצ־
עיר. "מלבד העניין העסקי,
הפיזי, הכנסתי פה המון נש-מה", הוא אומר. "השומר-הצ־
עיר זה הבית הטבעי שלי,
מקור הגאווה של נעוריי ובג־
הסודות הגיעו. מי יודע קשר מוט צילום: אורן ברקן
'"ס באלול תשס"ח1 19.9.2008
הכנות לאירוע. בגבעת-חביבה
צילום: אורן ברקי
רותי, והכנס הזה אמור לבטא את כל מה שה-תנועה המפוארת הזו חוללה בארץ ובנכר. ההוצאה הכספית לא גדולה ביחס לפרויקטים בסדר גודל כזה. תרומות רבות שהתקבלו יב-טיחו שהמיצגים והתערובות יישארו גם לא-חר מכן, אבל הרווח הגדול הוא לנפש ולנש-מה. אני מעז לומר שגם פול מקרטני וגם 'ריפ פרפל' נכנסים לכיס הקטן של האירוע הזה".
שורת האמנים הארוכה לא ממש משקפת תנועת נוער ציונית...
חמי סל: "אבל השירים שהם ישירו משק-פים בהחלט. כשדין דין אביב תשיר את 'צל-צל קתרוס' ודני סנדרסון את 'הורה היאח-זות', הקהל לא יוכל להישאר אדיש. כולם התחברו לשירים הישנים, והם עושים זאת בכלים אלקטרוניים במקום בגרמושקה ישנה. גם 'האירוסים' והרכבים נוספים משלנו יופי-עו, כך שההנאה מובטחת בכל מקרה".
מילה לסיום.
"אם אפשר שתיים: חזק ואמץ".
עם אנשים". היא עבדה בהוראה, ניהלה את בית הספר בנען, את מרכז ההדרכה באפעל, הדרי-כה גרעינים לנערן, וע-ברה למפעל ההשקיה של נעץ, שם הייתה מנהלת תמיכה שיוו-קית, פרסום ויחסי צי-בור. "כשהרגשתי שאני רוצה משהו חדש, ולא ידעתי מה, עזבתי את הפרסום והרכבתי ממט-רות במפעל. תוך כדי השעמום והרוטינה, חש-בתי שיצמח משהו. חיפ-שתי בעיתונים וראיתי את המילים 'משאבי אנוש'. זו הייתה בשבי-לי מעין הבלחה: אני אוהבת לעבוד עם אנ-שים, זה גם תפקיד ניהולי, יש בו אחריות,
יוזמה. החלטתי ללמוד את הנושא. באותו זמן מי שעסקה
במשאבי-אנוש בנען סיימה את תפקידה, וזה נפל לי טוב".
אילנה כיהנה כמנה-לת משאבי-אנוש בקי-בוצה, נען, במשך שבע שנים, וכיום, נוסף על תפקידה בתנועה היא עובדת יום בשבוע במ־
שאבי-אנוש בקיבוץ רבדים "כדי לא לאבד קשר עם האנשים והע-בודה בשטח", וגם כמו-בן, כדי להביא הביתה משכורת נוספת, כי גם נען, מאז שנת 2005, הוא קיבוץ מופרט, ו"מאוד טוב שכך", אומרת אילנה, שהייתה בין מובילי השינוי בקיבוצה.
גם כניסת משאבי-אנוש לקיבוצים הייתה סוג של שינוי.
עד שהגיע, מסבירה אילנה, שלט המושג "כוח אדם", שמט־
למה כובע
גם בגלל השמש • וגם כי בנען הנשים מתלבשות יפה • אילנה נאור חובשת ומסבירה
"בנען מקובל ללכת עם כובעים", מסבירה אילנה נאור, "אני לא יוצאת דופן. התחלתי לחבוש כובע מגיל מאוד צעיר, על-פי הוראת רופא, בגלל השמש. באיזשהו שלב, החלטתי שאם כבר כובע, אז שיהיה מסוגנן. ואז, אחרי הרבה ניסיונות, מצאתי את הדגם שנוח לי וטוב לי ואת החנות שבה אני קונה את הכובעים".
היום למשל, את חובשת כובע לבד חום עם פרחים שמותאמים לחולצה.
אילנה נאור: "נען הוא קיבוץ ידוע בכך שנשים מתלב-שות בו יפה, וגם עם כובעים מיוחדים. אני לא יוצאת דופן בנען. כשאני יוצאת אני קצת יוצאת דופן, כי אינני מסירה את הכובע".
למה?
"כי אני שכחנית. הרבה פעמים הסרתי ושכחתי אותו. כיום זה 'הסמל המסחרי' שלי, וזו אני, אילנה".
את קמה בבוקר, מתבוננת בראי, ואומרת: אוי, אני לא מכירה את עצמי, ואז את חובשת את הכובע?
"לא. אני קודם כול בוחרת חולצה ואז אני בוחרת את הכובע".
כמה כובעים יש לך?
"שמונה-עשר!"
יש לך מיוחדים לקיץ ומיוחדים לחורף?
"לא. כולם כובעי לבד, ובאותו סגנון. ניסיתי במשך השנים המון כובעים: מצחיות, עור, קש, ניסיתי הכול. ער שהגעתי ללבד ולסגנון שאני הכי אוהבת".
אנשים מכירים אותך גם בלי כובע?
"רק אלה שאתם אני נפגשת בערב... הגעתי ערב אחד בלי כובע לחג המשק ברבדים, ואף אחד לא זיהה אותי".
תעסוקת בני 55 פלוס
כנס משאבי-אנוש, החמי-שי במספר, שהתקיים השבוע במעלה-החמישה, בהשתתפות
אילנה נאור: "באיזשהו שלב החלטתי שאם כבר כובע, אז שיהיה מסוגנן. כיום זה 'הסמל המסחרי' שלי
רתו באופן כללי הייתה איוש משרות ודאגה לכך שהכול יע-בוד פיקס בתוך הארגון. "לאט לאט צמחה ההבנה שהאדם אינו רק 'כוח' שאפשר לעשות בו שימוש, שלאדם יש משא-בים שצריך לטפח אותם, וגם להצמיח את המערכות. מדובר במשהו יותר הוליסטי", היא מסבירה, "וכך 'כוח אדם' הפך להיות 'משאבי-אנוש'. שני המושגים האלה מבטאים שוני רב בהתייחסות לאדם".
קיים הבדל בין "משאבי-אנוש" בחוץ לזה שבקיבוץ.
אילנה נאור: "ודאי. שלא כמו בחוץ, הקיבוץ הוא מכלול, ולכן איש משאבי-אנוש בקיבוץ עוסק במכלול ועומד כל הזמן בין הממ-סד לבין החבר. אנחנו עוסקים בפי-תוח הון אנושי, בלימודים ובהשכ-לה, בסדנאות לעובדים, עוזרים בהתייעלות, בענייני חוזים ותנאים לשכירים, שכר ותנאי עבודה של חברים, הלכות עבודה ושמירה על זכויות בהתאם לחוקי העבודה במ-דינה, תנאים סוציאליים, ויחד עם זה ראייה כוללת של יכו-לת המשק וצורכי הענף; עזרה לפיטורים, או שמירה מפני פיטורים, התפרנסות, צמיחה, התפתחות מקצועית ואישית, השמה, פיתוח - בקיצור, האדם ועולם העבודה כולו, חוץ מ'סידור עבודה"'.
שנה בתפקיד היא ממש רק התחלה, שכוללת בעיקר נסיעות מרובות להיכרות עם הקיבוצים בכל רחבי הא-רץ, שברובם כבר קיים התפ-קיד של ניהול משאבי-אנוש, ובאחרים מנ-סה נאור לשכנע את מוסדות הקיבוץ אודות נחיצותו. "בעיקר עסקתי בשנה הזו בהכרת השטח, בפגישות עם מנהלי משאבי-אנוש, לל-מוד מה הקשיים שלהם, מה מעסיק אותם, איך בוחרים מנהל משאבי-אנוש", מסכמת אילנה. "לצערי הרב, יש קי-בוצים מופרטים שוויתרו על הפונקציה הזאת, כי זה עולה כסף. נוצר מצב שאין לחברים במי להתייעץ ולהיעזר. גם לארגון עצמו חסר האדם שיסתכל על תמונת העבודה הרח-בה, ואפילו בדברים מאוד מעשיים, כמו טיפול בשכיר, שאם לא תטפל בו נכון עלולה להיות תביעה משפטית שתעלה הון. יש קיבוצים, ואפילו הגדולים שבהם, שפשוט לא מבי-נים את הצורך הזה. אני פוגשת שם חברים כועסים, כי אין להם עם מי לדבר, והמזכיר, שאין לו מושג בדברים, אומר: 'אני אדאג גם למשאבי-אנוש'. אולי אם הייתה קיימת הפונק-ציה הזו, לא היו מגיעים כל-כך הרבה אנשים למי שעו-סקת בקומה הזו במצוקות הפ-רט... לפי דעתי, חייב כל קי-בוץ שיהיה בו מנהל משאבי-אנוש. ההנהלות צרי-כות להבין עד כמה הן יכולות להיעזר בפונקציה הזו. אני חדורת אמונה בחשיבות הנושא לקיבוצים".
כ-185 מנהלי משאבי-אנוש ומנהלים בקיבוצים ובתעשייה הקיבוצית, היה חגיגה ומפגש למי שביום־יום הם בודדים במערכה. "רצינו להגיד לציבור הזה", מסבירה אילנה, "שה-מקצוע שבו אנו עוסקים הוא חשוב, קיים, חי, בועט ונושם. בקשר לנושא מהשטח שעליו נשים פוקוס, התלבטנו. חשב-נו לעסוק בנושא העבודה וההתפרנסות בעידן ההפרטה, אבל היה ברור לכולנו שהממצאים יהיו חד-משמעיים: כושר ההתפרנסות עלה בצורה דרמטית לאחר השינוי. זיהינו, אם כן, תחום אחר שמהווה מצוקה וב-עיה בשטח, והוא תעסוקת בני 55+
ופנסיונרים בקיבוצים, גם המופר־
טים וגם השיתופיים, וסיכמנו שזה יהיה נושא מרכזי בכנס".
לקראת הכנס התבצע סקר בנו-שא, ואת ניתוחו ביצעה חברת "ני-תב". שאלון הסקר נשלח לכמאה מנהלי משאבי-אנוש ולכ-150 מנהלי משאבי-אנוש בתעשייה.
ענו עליו כ-46% ממנהלי מש"א בקיבוצים ו-23% מהמפעלים.
מהסקר עולה שהנושא חשוב מאוד, מעסיק את מנהלי משאבי-אנוש ומהווה קושי לאוכלוסייה המדוברת. לעומת זאת, רמת הטיפול בנושא נמוכה יחסית לחשיבותו. התו-צאות מלמדות שאין טיפול מערכתי על-ידי הקהילה והנו-שא אינו מצוי באג'נדה של הנה-לות הקיבוצים, אלא בעיקר אצל מנהל מש"א. אופי הטיפול באו-כלוסיות אלה מתמקד בטווח הקצר, ביוזמות פרטניות, ואין טיפול מערכתי לטווח ארוך.
מהממצאים בקיבוצים שבט־
דגם עולה כי אחוז המובטלים בגילאי 50+ נע בין 10%-5%,
וכי בשליש מהקיבוצים, בקירוב,
מועסקים יותר מ-10% במשרות חלקיות. אחוז גילאי 55+ מבין החברים שעובדים בתעשייה הקיבוצית הוא גבוה (במחצית מהמפעלים בין 30% ל-60%).
גיל היציאה לפנסיה בקיבוצים דומה לזה הנהוג במדינה,
או גבוה ממנו. ב-63% מהקיבוצים במדגם יש מנגנוני הגנה מפני פיטורים של פנסיונרים: ביותר ממחצית מהקיבוצים אין מדיניות לגבי סיום עבודת פנסיונרים: אחוז הפנסיונרים המועסקים בתעשייה גבוה יחסית: במחצית מהמפעלים מו-עסקים בין 10% ל-31% פנסיונרים.
ממצאים נוספים מהסקר ניתן לראות באתר משאבי-אנוש שבאתר הקיבוצים.
"האדם אינו רק 'כוח' שאפשר לעשות בו שימוש. לאדם יש משאבים שצריך לטפח אותם, וגם להצמיח את המערכות"
מהממצאים שלה כי אחוז המובטלים בקיבוצים בגילאי 50+ הוא בין 10%-5%, וכי בשליש מהקיבוצים, בקירוב, יותר מ-10% מועסקים במשרות חלקיות. אחוז גילאי 55+ מבין החברים שעובדים בתעשייה הקיבוצית - גבוה
יום ו' י"ט באלול תשס"ח 19.9.2008
מועצה אזורית עמד, הירדן
בית גבריאל גמרת
התכנסות ב־17:00 סיום משוער 21:00
17:00-19:00 מפגש מחזורים
19:00
הופעות בוגרי להקת הנח"ל,
חבורת קולות ירדן
* חניה מובטחת בכניסה יגבה סכום של 30 ש"ח מכל משתתף.
לא תשלחנה הזממת אישיות
טלפון לבירורים: 6449553־03
למה כדאי לבטה ב"משקי הקיבוצים"?
• שירות v.i.p לחברי ותושבי קיבוצים • הכרת הצרכים המיוחדים של הפרט בקיבוצים ואת הסביבה הקיבוצית • "משקי קיבוצים"- סוכנות הביטוח של הקיבוצים שפועלת עבור חברי ותושבי הקיבוצים
לציון 60 שנה למרינה
ולהקמת הנח"ל
יתקיים כנס חגיגי לבוגרי הנת"ל מאז הקמתו - חיילים, מפקדים ובוגרי להק!ת הנח"ל
ביום ה/ 23 באוקטובר 2008 על מדשאות "בית גבריאל" שלחוף הכנרת,
בצמח ־ עמק הירדן.
בואו בחממיכס
ונשמח יחדיו - כמסורת הנח"ל
כנס סגרי
הנח"ל
לדורותיו
זל91י□ בעסקים 10בילים בעסיחו
י01רביע, בשעוז 9-*ocj~1i:oo t\mn קריית שדה התעזטה
24 בספטמבר 2008
במעמד שר החקלאזת, מר שלום שמחון,
וז"נ 0110' אניש* בותרס!,
יר'ר ועדת מבססים של המסת
חלקים נבחרים מהתמית:
09:00־08100 -
43 0' 30 09
♦ה;' מונח לעתירה מ־מ־ית סי חי־שבות העזנו ת «tnr! nyowo ז0ח1 יv mד *;תביאו־'־
והחעשי־ו משי אל והעו מת עתין י,':
* חיו 1ש9; רשימש קרקע 01י1רל מלת עי י שיא--
* סוימה 1' 1PRS עי ו. ו וווות רנססייגו לערשטים עסקיים
.*תאגי"יח דלו ומיס ! non דתי או r
30 *: -CC ־ י־
•הסס י סאת תעשייה רק vn
flm • הרין נסחו* יו י::0 התעשיי "
* מ ז יניסו לשנת 2008 :,no'; *uni *שיוך דירות קמת וחתי
* חי! די. הקיק־ • !00־00 בסס ־־מסס 001 ־% ן :־!10 ■
* חח 9 0 ת ש1יי;£ בחלוקת "1 חיה רחביי ק !־ 91*11
00 0-סימי• : ־־ ־ .
* המשבר המבלי fivouni o'jivi! על ללב; ת ישראל 0ו4האוררלת"ר איישי ס '011:
* י.! א ות 1 ;','־;:111אנ11.1 סולאו 5ת ל*.ג*קה
חשמל רתע!4
וון
*110 ליס 103 ‘■יהלהקסמתחה 10: יא" •ת על א1 תה ז;ו/יי«ב1תיר.
4 cc *4 m•■ הוסע" אורר! ח־ו־ תירו
1415 "■’־;־; -־'
18.9.08
15
משקי הקיבוצים
LSI ס 1 נ 11 n י* ב * ס 1 n בע"«
ביטוח חקלאי
^vvv
אגודה שיתופית מרכזיה בע"מ
ביטוח רכב בתנאים מיוחדים לחברי ותושבי הקיבוצים!
5sates®®31*
קבלת הצעה לביטוח רכב התקשרו:
7616237/9־03 www.bth.co.il
כל מה שרצית לדעת על "השומר הצעיר" ולא מצאת בכתובים
פרשנות אישית מהניסיון בקן מרכז-תל אביב בסוף שנות ה-40
אמנון ורנר
אלוהים. ל"השומר הצעיר" אין אלו־
הים, אך יש לו מחליף... המדריך.
המדריך הוא המנהיג, המורה, הקו־ בע, המארגן והמחליט בכל עניין ועניין. המדריך הקלאסי ב"השומר הצעיר" מבוגר מהחניך רק בשלוש-ארבע שנים, וכל מוצא פיו הוא "דברי אלוהים חיים".
בוגרים. השומר הצעיר נחלק לש- לוש שכבות: הצעירים, "בני מצדה", שלהם סמל "בני מצדה" ועניבה ירו- קה; שכבת הביניים, "צופים", שלהם סמל החבצלת ועניבה כחולה; שכבת הבוגרים, שלהם עניבה שחורה וסמל בוגרים, המוענק לאחר משפט שדה על מידת תרומת הבו-גר לתנועה, וכמובן, לאחר שהוא נשבע כי יגשים בקיבוץ. (בעניין העניבה, ראו כוכבית.)
גרעין. שלב הביניים לקראת ההגשמה בקיבוץ, האפשרית רק במסגרת יחידות הנח"ל, אשר אפשרו שהות חלקית בקי- בוצים, תוך כדי השירות הצבאי. זאת הייתה המסגרת שאפשרה לחניכים לצ-את מהמסגרת הלוחצת של הקבוצה, שבה הם חי-ים יחד במשך שמונה שנים. בימים ההם היה זה נחל איתן.
דיברות השומר. עשרת הדיברות
שכללו מצוות עשה ואל תעשה, וביט-או את כל עולמה הרוחני של התנו-עה. הדיבר העשירי "השומר איננו מעשן, איננו שותה לשוכרה ושומר על הטוהר המיני", זכתה לפרשנויות רבות. לדוג-מה, מדריכים מבוגרים, שנשארו בגולה בתפקידי הדרכה, יכלו להינשא, אך לקיים יחסי מין מותר היה רק בארץ. סוורי נמל חיפה לא הבינו מדוע זו-גות עולים יורדים ורצים אל עבר הר הכרמל...
הגשמה. פסגת החינוך השומרי, להגשים בקיבוץ (בקיבוץ השומרי כמובן, קיבוצי התק"ט לא נחשבו).
הקיבוץ נתפס כהמשכו הטבעי,
הבלעדי וההכרחי של החינוך הת-נועתי. מי שלא הגשים נחשב בוגד.
וונדרפוגל. תנועת הנוער הגרמנית הק-לאסית, אשר חלק מעקרונותיה - המדריך הכול יכול, המדורה, השירה, הקבוצה האינטימית, החזרה לטבע, שיחות הנפש ועוד - אומצו על ידי "השומר הצעיר".
זמר. חלק בלתי נפרד מ"הפעולה", בד־
רך כלל, כשעה של שירה משותפת הכוללת בעיקר שירים רוסיים, שירי ארץ ישראל העובדת, מעט שירי עמים ומעט שירי זימה (תוך זמזום המילים הבלתי ראויות, וזאת במסגרת תהליך הסובלימ-ציה של עידון ושל ניתוב היצר...).
"חזק ואמץ". סיסמת התנועה, המ-הווה אות זיהוי ליצירת קשר. נניח,
ש"שומר" הולך ברחוב ומולו פוס-עת בחורה נאה. אם לברכתו "חזק", היא עונה ב־"חזק ואמץ", סימן שהיא "שומרת" כשרה ויש על מה לדבר.
טיולים. מרכיב יסודי בחיי התנו-עה. הטיולים - שהיו ארוכים וק-שים כשכל הציוד, כולל שמיכות, מזון ומים, על הגב - נערכו תוך הקפדה על "משמעת מים" חמורה.
כל זאת, על מנת לחשל את האופי, לפתח חוסן פיזי וכמובן לכבוש ברגליים את מרחבי ארץ ישראל, שהיו מוכרים רק ליודעי חן הנעולים בנע-ליים מתאימות לחזון.
"יחי האחד במאי". הסיסמה המרכזית בה-פגנות ה-1 במאי. תחרות סמויה התקיי-מה בין תנועות הנוער החלוציות על עוצמתן המספרית, החינוכית והייצוגית.
הפגנות ה-1 במאי היו הבמה המרכזית לתצוגת העוצמה. ההליכה בסך - כולל סיסמאות ותצוגות מרהיבות, וכמובן, ים של דגלים, בעיקר אדומים - משכה קהל רב שקיבל את התהלוכות במחיאות כפיים סוערות. כמובן, פרט לבית"רים שהיו מנסים לחבל בהן.
"כלכלה מדינית". היה הייתה "תוכ-נית 10 השנים", תוכנית רעיונית שכל שומר ושומרת למדו בתנועה,
בדרך להגשמה. תוכנית לימודים זאת כללה: "הנודד בארץ" (ידיעת הארץ), "הנודד בגולה"(בעיקרה יסודות הציונות), קוסומגניה (כנגד ההלכה, בדבר היותו של כדור הארץ מרכז היקום), אנתרופולוגיה (תורת האבו-לוציה של דרווין, שלא נלמדה בבתי הספר), תול-דות תנועת הפועלים (סוציאליזם), כאמור, "כלכלה מדינית"(כל רעות הקפיטליזם), וכמובן, "תורת הקיבוץ". בין לבין שולבו קטעים של "הסברה מינית"(על פי רמת ההתפתחות הפסי־ כו-סקסואלית של החניכים).
"ללמוד, ללמוד, ללמוד". כה אמר לנין וכך נכתבה הסיסמה על קיר הקן. ויש כאלה שעדיין לא מבינים מדוע הייתה זאת תנועה אליטיסטית.
מדורה. האש הלוהטת אשר מזב־
כת ומתיכה את חיי הקבוצה. לע-
שן שהתאבך היה ריח של נעורים,
והלהבות האדומות-הכחולות-הצ־
הובות הציתו את רוח החברותה.
רחש פיצוח ענפי האיקליפטוס העולים באש היה נבלע ב"סיפור" של המדריך. כולה קסם שאין שני לו. כוח מאגי שהיה מדובב אותנו. "אש עולה ומה-בהבת", טקס פגאני שזר לא יבינו, נכס צאן בר-זל. עד היום ריחם של ענפי איקליפטוס העולים באש עושה לי טוב על הנשמה.
נוח וליתר דיוק "עמוד נוח". הפקודה השנייה הכי חשובה אחרי "עמוד דום" במערכת תרגלי הסדר שנלמדו בתנועה.
ראוי לדעת שמפקד, כל מפקד, בקבוצה,
בגדוד, בקן או בשוטריה היה נערך כך: להסתדר -"עמוד דום", "עמוד נוח","עמוד דום"; "להתפקד" - "עמוד נוח", עמוד דום"; היכונו להנ-פת הדגל (תקיעת חצוצרה, או תיפוף בתוף וכדומה'), "עמוד נוח", "עמוד דום". "עימדי נוכ-חים כך וכך שומר ושומרת. כולם 'חזק'", וכולם עונים: "חזק ואמץ"; "עמוד נוח". בסוף הפעולה כנ"ל, אך בסדר הפוך. כאמור, תרגילי הסדר היו חשובים גם לתהלוכות ה1- במאי, ולא פלא שב-טירונות חברי השומר היטיבו לבצע מכולם "אחו-רה פנה" תוך כדי צעידה.
סנדוויצ'ים. הכול מתפלאים כיצד הצליחה התנועה לחנך רבבות חניכים לערכים, כמו למשל, חיי שיתוף. הסוד היה שבכל גיל נמצ־ אה הדרך המעשית להבניית הע-רך בחיים. בטיול הראשון כל ילד היה צריך להביא סנדוויץ' שאימו הכינה עבורו. ואז היו עור-מים את כולם, וכל אחד היה מקבל באקראי אחד מהם, לא את הסנדוויץ' המוכר לו מהבית. אחר כך כבר היה קל להנחיל את רעיון השיתוף.
עניבה. מה פתאום עניבות בתנועת נוער? העניבה הייתה לא רק סמל,
אלא פריט בסיסי לנער או לנערה בשעת מצוקה. נניח שאתה הולך לבד במדבר, נופל ונוקע את היד -העניבה תשמש אותך לתליית היד; או אם חס וח-לילה מכיש אותך נחש ברגל - העניבה תהפוך מיד לחוסם עורקים. בתחום מלבב יותר תשתמש בה למשחקים, כמו "פרה עיוורת"(פרטים נוספים באות צ').
פעולה. לב לבה של העשייה הת־
נועתית. שתי פעולות קבוצה בימי
חול, פעולת גדוד בשבת, פעולה בערב שבת. ארבע פעולות בשבוע כפול 51 שבועות, כפול שמונה שנים. מה התוצאה? כך מחנכים.
כאמור, הפעולה הייתה מתחילה במפקד. קצת תרגילי סדר, אחר כך שעת שירה, אחר כך כמה משחקים. לפעמים, המשחקים היו לפני השירה ואז הגיע "הסיפור" או הדיון, או הבירור, או עוד כה-נה וכהנה פעילויות כגון אלה.
הריקודים, לאחר מפקד נוסף, היו מסיימים את הפעולה, אבל רק בימי שישי ושבת. פעולה היי-תה יכולה להיות גם הליכה בצוותא להצגת תי-אטרון (לא בחולצה כחולה אלא לבנה), טיול עד לירקון או לחולון. הפעולות בחוץ התקיימו תמיד סביב מדורה.
בימי שישי המדריכים היו שוב-תים מכל מלאכה, והחניכים הם שהיו מכינים את הפעולה.
צופיות. עוד אחד מיסודות החינוך בת-נועה. הצופיות אמו-רה לאפשר לחניך לתפקד באופן עצמ-אי ומושכל גם במקום לא מוכר (אם היו בנמצא בסביבתי שועלים, גם היום הייתי יכול לזהות את עק-בותיהם); להשתמש במה שיש בש-טח. להבעיר מדורה ללא גפרורים בגשם! לבנות מחסה מרכיבים הנ-מצאים בשטח. להכין ארוחה מע-לים ומגבעולים, בקיצור עצמאות. להסתדר בטבע בלי לפגוע בו וגם לעבוד עם האחר בשיתוף פעולה. כך למדנו ניווט בלילה, עקבות בעלי חיים, הקמת מחנה צופי על שלל "רהיטיו" ללא מסמר אחד, רק בקשרים ובכפיתות. (עד היום כל
מבוגר מעט. מרבית השנים הקבוצות חד מיניוי ונפגשות בשישבת במסגרת הגדוד או העי הכוללים את כל בני הגיל המשותף. יחסי הי והאחווה הנוצרים בתוך הקבוצה עמוקים ו טים כמו במשפחה, בהבדל אחר: את המדד ריצים ויהי מה, את האב - לא תמיד.
ריקודים סלונים. בתנועה רוקדים הו־
רה, דבקה וריקודי זוגות. כל האחרים, המכונים "נוער סלוני", רוקדים ריקו-דים בורגניים שכל כוונתם מינית,
כמו ואלס וטנגו. צריך לציין שבריקו-דים האלה הבנות מתאפרות, מורחות לשפתון וא-פילו גורבות גרבי ניילון, מעשים דבר שלא יעלו על הדעת בקרב הרוקדים ריקודי עם תנועתיים.
"השומר הצעיר". תנועת נוער שקמה בתחילת המאה העשרים במזרח אירופה, עשתה עלייה
לארץ ישראל, בנתה הרבה קי- בוצים וגם פירקה כמה מהם.
בוגריה פזורים בעיקר ברחבי הארץ, אך מקומם ניכר גם מחוצה לה; תרמה רבות לעיצוב גבולות המדינה ולביטחונה, וכן לתרבות הישראלית וא-פילו לפוליטיקה. בין המומחים קיימים חילוקי דעות לגבי שאלת השאלות: האם התנועה עדיין חיה, נושמת ומגשימה?
אחרון חביב, "תלבושת שומרית מלאה". חולצה כחולה מבד פשוט, שרוך לבן ושני כיסים ומ-כנסי חקי קצרים, רצוי באורך שיבר, כך שהכיסים יבלטו. התל-בושת מחייבת בכל עונות השנה. בחורפים קרים במיוחד אפשר ללבוש מעל המכנסים הקצרים מכנסיים ארוכים, ובלבד שהאחרונים יופשלו בעת המפקד.
* הבוגר מחויב בחור קטן מעל הכיס השמאלי של החולצה, עבור הבורג של "סמל הבוגרים''.
התמיכות לצמחי גינתי ב"קשר מוט" כהלכתו).
קשורים
קבוצה. עוד לב לבו של החינוך התנועתי. הקבוצה האינטימית. 10-15 חניכים עם מדריך
האחד במאי. ההליכה בסך
18.09.08מאה שנה לתנועת השומר הצעיר
השומריה ה-10
יער הקיבוצים 17-20/07/2013
רביעי 17/07/13
30;17 שומר תמיד כנם בוגדי השומר הצעיר 30^19 טקם אש מרהיב 20:30 המופע המרכזי -אופרת רוק, פתוח להורים בוגרים ולקהל הרחב.
חמישי 18/07/13
במהלך היום ישתתפו החניכים במתחמי אתגרים, ספורט וצופיות, בפעילויות חינוך מקוריות ובשעות הערב בהרקדות המוניות.
שישי 19/07/13
10:00 |משוער| השקת בול לכבוד 100 שנים לתנועת השומר הצעיר 13:00 יום הורים
19:00 קבלת שבת 20:00 שמו"צרוק 22:00 מסיבה
שבת 20/07/13
17:00 צעדה בחיפה
20:00 מופע נעילה בגן האם בחיפה, פתוח לתושבי חיפה ולקהל הרחב.
תנועת השומר הצעיר: תנועת הנוער הציונית הראשונה בהיסטוריה הוקמה בפולין לפני 100 שנה. לאורך השנים העלתה התנועה לארץ רבבות אנשים, הקימה מעל 80 קיבוצים וטיפחה בחבריה את ערכי הציונות, הדמוקרטיה, השוויון והשלום. היום פועלת התנועה עם בני נוער מכל גוני החברה הישראלית בלמעלה מ-120 יישובים וממשיכה לחנך לאהבת הארץ ושוויון ערך האדם. קניה משמשים בית שני לאלפי בני נוער בארץ ובעולם.
אנו מתכבדים להזמינך לשומריה ה־10, המציינת מאה שנה לתנועת השומר הצעיר!
השומריה היא האירוע הגדול ביותר של תנועתנו. היא נערכת אחת לעשור ולוקחים בה חלק אלפי חניכים ומדריכים מהתנועה בארץ ובעולם.
השומריה תיערך ב-17-20.7.13 ביער הקיבוצים שסמוך לקיבוץ משמר העמק. את השומריה נפתח בטקס אש מרהיב במעמד שר החינוך, הרב שי פירון, ובמופע אופרת רוק מקורי ועוצמתי בהשתתפות 100 חניכים ובוגרי התנועה. במהלך השומריה נארח את נשיא המדינה מר שמעון פרם להשקת בול השומר הצעיר ובערבים יתקיימו ערבי תרבות והרקדות המוניות. החניכים יחוו פעילויות מגוונות ועשירות, ילמדו לחיות ביער כקבוצה, יכירו את מורשת התנועה והאזור ויבנו מבנים צופיים גדולים ומרשימים.
הסתדרות השומר הצעיר בישראל רח' היסמין 1, רמת אפעל 52960 I טל,: 03-5255666 I פקס: 03-5255667 | ע"ר: 58-000-165-9 www.Hashomer-Hatzair.org I
־1
מרחב ביוספרי רסת 1w)D
the הסוכנות היהודית JEWISH AGENCY לארץ FOR ISRAEL ישראל
jgi
SV
H
ק כ 1 צ ת חבצלת
P5
תנועה החיגוצי
מפת השומריה ה-10
יעד הקיבוצים
בקיץ 1938, כאשר ריח אבק השריפה של המלחמה המתקרבת כבר נישא באוויר -נתכנס במיכאלין, על יד וארשה, סמינר מרכזי של מדריכי השומר הצעיר בפולין. כמו בכל כנס תנועתי, הביאו אתם גם הפעם השליחים מהארץ שיר חדש, ושיר זה כבש מיד את הלבבות, והיינו שרים אותו כל ערב, פעם ועוד פעם, בדבקות ובמסירות־נפש:
"אנחנו שרים לך, מולדת ואמא, את שיר השירים לעמל, כל עוד בלבנו ללכת קדימה, מפינו שירך לא יחדל -ברחנו מנכר, בעוני ובלי־מה, שמרנו תפארת רק לך -אנחנו כולנו של אמא, של אמא, אנחנו כולנו שלך -"
לא היתה זאת שירה - זו היתה שבועה.
מאבקים אידיאיים
הציונות והעלייה לארץ־ישראל כמוקד בלעדי של החינוך וההגשמה נבעו ממהותה של התנועה. גיבושה של ההשקפה החברתית היה אטי וגיבושה העתידי של השקפה סוציאליסטית־מהפכנית, המושתתת על תורת מארקס, לא הסתמן בבירור מלכתחילה.
ב"כנסיית" טרנבה־ויז'נה ב־1918 עסקו הרבה בתכנים החינוכיים של "השומר" הפועלי וצוין ששומרים פועלים יתחנכו על ברכי התודעה המעמדית. אחד מראשי התנועה בעת ההיא, שלמה הורוביץ, כתב אז שטובת הכלל קודמת לאינטרס האישי ופרש תפיסה זאת בתור "סוציאליזם־נאצל". הוא הגיע להכרה סוציאליסטית, המושפעת מהשקפה הומאניסטית, מהאידיאליזם של הנוער, ומתפיסה מיוחדת של היהדות. 6
בו בזמן כתב מ' גוטגלד (מרדכי בנטוב) בעתון התנועה הפולנית ש"השומר" אינו מתאפיין רק בשיטתו החינוכית, אלא - ובעיקר - בהשקפת עולם המתגבשת בתור אידיאולוגיה ברורה. אולם האידיאולוגיה השומרית חייבה, לדעתו, גם נקיטת עמדה פוליטית. הוא שלל את הצטרפותם של שומרים בוגרים למפלגות, באשר סבר שיש ל"השומר" לא רק השקפת עולם מופשטת, אלא גם עמדה פוליטית ריאלית.
ברכת העם חיים נחמן ביאליק
תחזקנה
תחזקנה ידי כל-אחינו המחוננים עפרות ארצנו באשר הם שם; אל יפל רוחכם - עליזים, מתרוננים באו שכם אחד לעזרת העם!
מי בז ליום קטנות? הבוז למתלוצצים! מלטו את-עמכם ואתים עשו-עד-נשמע מראשי ההרים מתפוצצים קולות אדני הקראים: עלו!
ההימנון
ההימנון השומרי הוא "ב רכת עם" לח.נ. ביאליק; יש לשיר את הבית הראשון והאחרון.
שהעזתי לקחת על עצמי את התפקיד ולהתמודד עמו.
בהר, בגיא בירק ירק שדי הידד, הידד התחיה. בקול שאון נשירה, נרון, הידד, הידד נריע.
חזק ואמץ ענן כבר נפץ, אורה תזרח עלינו. אתא היום, רב כבר חלום גדול, גדול כחנו."
בהר בגיא
לחן עממי
אל מול תמורות
בפסיפס המפלגות והזרמים ביהדות פולין נקבע מקום מיוחד לתנועת־הנוער החלוצית. חובת ההגשמה הבדילה אותה מן האחרים, ואף מן הקרובים לדעותיה ברחוב הציוני. לא רק מרדנות של צעירים היתה בזה, אלא הכרה עמוקה כי, אכן, כל מי שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת.
תנועת השומר הצעיר לא נסתגרה בין כותלי הקנים, אולם היתה נכונה לתת כתף רק למשימות הקשורות ישירות במפעל הציוני ומשכה ידה מהשתתפות במערכות פוליטיות של "עבודת ההווה" בנוסח המקובל במפלגות הציוניות. הפעילות בתנועת "תרבות" היתה כאן בחזקת יוצא מהכלל.
בסמלים של "בני המדבר"; ככתוב: "הרצון והשאיפה של החניכים להידמות ל'בני המדברי ההם... יוצר את המצע לשעבור השכבה, להקניית השפה והספרות העברית, ידיעת־הארץ, הישוב, ולטיפוחם של הערכים הנפשיים־החלוציים". בשנות השלושים הוצאתי מטעם ההנהגה־הראשית ארבע חוברות שעסקו בשאלה היהודית: תורת בורוכוב, תולדות הגולה, הגולה היהודית בימינו, הסוציאליזם והשאלה היהודית. בהקדמה לאחת החוברות נאמר: "תפיסתנו האידיאולוגית, דרכנו בגולה ובארץ, כל השקפותינו ומעשינו קשורים ודבוקים בפרובלמטיקה של הגולה היהודית... מוטל עלינו להעמיק חקר בתולדות העם, לחפש ולהבין את הקווים הבולטים בעליות ובירידות של ישובי הגולה, לחזק את הקשר הנפשי של חברי התנועה לדרכו של העם, מעבריו, שמחותיו וסבלותיו."
הקשיים והלבטים חייבו את התנועה להעמיק מענית בדרכי החינוך ובגיבוש הדרך - והיא עשתה זאת בכוחה היא ובסיוע רעיוני של הקיבוץ־הארצי ושליחיו.
השומר הוא
חובב הטבע ומכירו
ויודע לחיות בחיקו
שיר החרות
י. שנברג
המוסיקה ד.סמבורסקי
פנינו אל השמש העולה
דרנו שוב פונה מזרחה
אנו צופים לקראת שעה גדולה
זקוף הראש נפשנו עוד לא שחה
חוצבים אנו גורל ביד רמה
נושאים בלב תקווה יוקדת
אנו זוכרים כי יש לנו אמה
אנו יודעים כי יש לנו מולדת
השומר
הוא
בעל רצון
ומשלים
את עצמו
השלמה רוחנית
וגופנית
השומר הוא
אחיעזר ואחיסמך
השומר הוא איש
אמת ושומר על משמרה
השומר הוא
פעיל איש עבודה
ויודע לחיות מיגיע כפיו
ניסן תרפ"ב:
Al hamiszmar
חוברת ב'
מבטאה של ההנהגה הגלילית להסתדרות "השומר הצעיר" בוואהליניה
חזקואמץ!
אל ראש ההר
ח. קרציבסקי
אל ראש ההר! אל ראש ההר!
הדרך מי יחסם לפדוי שבי
־
מעבר הר הן זה מכבר
רומזת לנו ארץ צבי.
העפילו, העפילו,
־
אל ראש ההר העפילו!
העפילו, העפילו,
־
אל ראש ההר העפילו!
אנחנו היינו הקבוצה האחרונה שהצטרפה למוסד, אחרינו הוא התפרק.
כי"ג הייתי מק"ק (מדריך קן קיבוצי) בקן "עינות ירדן" באצבע הגליל, ובעת שירות' בנח"ל כחבר בגרעין של השומר-הצעיר הייתי מק"ק בקן "מעלה הבשור". מיד עם שחרורי מהצבא הגעתי למשמר-העמק, והייתי רכז השומר-הצעיר בעמק יזרעאל במשך שנה. ובהמשך - הצטרכתי לצוות שומריה כמחנך.
כמי שליווה את התנועה בכלל ואת הקן הקיבוצי בפרט בכל שנות האלפיים, התוכל להצביע על השינויים שחלו בה?
אני חוויתי את התנועה בתפר של השינוי המשמעותי שחל בה - צמיחה והתפתחות של"תנועת הבוגרים":
השומר-הצעיר החליט לערוך חידוש של מסלול הגרעינים שהיה נהוג בתנועה בעבר, במטרה שהם
מנקודת מבטי היום אני יכול לומר שהתהליך עצמו היטיב עם התנועה בכך שהוא הכניס כיוון ודרך מרעננת חדשה עם דיבור על הגשמה, מאבק למען החברה הישראלית וחשיבה קבוצתית קיבוצית-דברים שדעכו עם השנים. אבל בפועל "שום המהלך הזה פגע בצורה משמעותית בתנועת הנוער בכלל ובקן הקיבוצי בפרט.
במה זה התבטא?
השומר הצעיר הפך להיות משהו מאוד מוכוון ליצירת גרעינים בוגרים, כשבתוך זה ההגדרה מיהו חניך ומהי פעילות קינית מאוד הצטמצמה. בקיבוצים תמיד ההגדרה מיהו חניך תנועה הייתה מאוד רחבה - בניגוד לעיר שכחניך רק היית צריך להגיע פיזית לקן. בקיבוצים, מעבר לפעילות הקן, יכולת להיות חניך התנועה בין כשייך לפעילות המוסד החינוכי, ובין בפעילות התנועתית (טיולים, סמינרים, הפגנות וכו'). הגדרה רחבה זו הצטמצמה מאוד, ונוצר ריחוק מכוון מצד הנהגת תנועת הבוגרים בין הנוער הקיבוצי לתנועה, שבהמשך יצר ניכור רב בין השניים והקטין משמעותית את נוכחות התנועה בקיבוצים ונוכחות הקיבוצים בתנועה ובמוסדותיה. היבט נוסף הוא עבודת המק"קים: כאשר הייתי מק"ק היה בחר לכל המק"קים שהקן וקיבוציו הוא הבית שלנו. חיינו בתוך הקהילה בה עבדנו והיינו חלק ממנה.
היום יש קומונה מרוחקת מהקן פיזית, ובתוכה משקיעים המק"קים הרבה זמן ואנרגיות לפיתוח חיים משלה על חשבון העבודה והנוכחות הנדרשת בקן.
כמק"קים פעלנו במיגוון רחב מאוד של פעולות ומסגרות במערכת הבלתי פורמאלית של הקיבוצים, בבית הספר, בפעילות החינוכית של המועצה האזורית ובקן עצמו, ובעיקר חיפשנו את נקודות ההשקה עם הקהילה איתה עבדנו (השתתפות בטקסים, בחגים, באירועים חשובים וכו').
היום, כאמור, המק"קים משקיעים המון זמו בקומונה.
עידו מהל
a 1 s s a 8 1! 3 a 8 8 8 !1 3 g s 8 י s a
ברכה לכניסת ילדי ו' לתנועה
יעל ברגיל־ בזנר I יוני 2011
ברכה מאירוע כניסת ילדי ו' לתנועה בשנת 2011
ערב טוב למל הנאספים: להורים, לסבים ולאוהדים, לנערי ונערות קן שומריה לצוות העובדים והמדריכים, וערב טוב במיוחד לנערי כתות ו' הנכנסים הערב בשערי התנועה.
התדעו? כשהיינו פחות או יותר בגילכם והיינו חלק משורותיה הצעירות של תנועת השומר הצעיר, נהגנו לשיר פזמון נלהב האומר כי: "שירת הנוער, שיר עתידנו, שיר התחדשות בניין ועלייה" ועוד הוסיף השיר ואמר: "מן הגולה ינהרו אחינו - ארץ מולדת קמה לתחייה". עברו חלפו שנים, זרם העלייה לארץ הלך ופחת. אך מילותיו ולחנו של השיר עדיין מהדהדים בראשינו, ואנו עדיין מאמינים כ' אתם הינכם - שירת הנוער. שיר עתידנו.
האהבה אל החולצה הכחולה עם השרוך הלבן ואל מה שהיא מסמלת, מאחדת את כולנו. לכולנו יש עבר הנקשר בה ולכם יש אף עתיד ש"קשר אליה.
בבואי לברככם הערב, עושה אני עם עצמי מעין חשבון נפש,מעין ספירת מלאי-לכמה ובמה זכיתי במהלך חיי, בשל היותי נערה, אם , מחנכת וחברת קיבוץ בתנועת השומר הצעיר. והנה נוכחת אני שזכיתי בדברים רבים מספור:
זכיתי בפעילויות חברתיות, אשר הגדילו עד מאוד את מעגל חבר".
זכיתי ללמוד דברים נוספים ושונים מאלו שלמדתי בבית הספר, אשר במידה רבה עיצבו את השקפת עולמי. זכיתי במחנות וטיולים אשר העשירו אות' בחוויות כה רבות, ואשר למדוני להכיר ולאהוב את הארץ מקרוב, מתוכה, מבפנים.
זכיתי במהלך שלוש שנים בהן שהייתי עם משפתי בחו"ל כשליחי הנוער והחלוץ, לראות כיצד תנועה זו פועלת מחוץ לישראל ואף מביאה אל ארצנו עולים חדשים ונוער המחזק זיקתו לארץ. זכיתי לשלוח שנים מבני' לשנת שרות בתנועה, ולהיווכח עד כמה שנה זו הייתה ועודנה משמעותית עבורם.
זכיתי לאורך שנים לשלוח חניכים ותלמידים רבים שלי לפעולות התנועה, ולשמוע מהם, בבוקר שאחרי על החוויות היפות שעברו.
והנה - זוכה אני הערב לברך אף אותכם, וביניכם את בית' הצעירה על הצטרפותכם אל שורותיה של תנועת השומר הצעיר.
אתכם, שהינכם שירת הנוער שלנו, רוצה אני לברך -בשם ההורים כולם - שתזכו גם אתם לשיר את שיר עתידנו. את שיר ההתחדשות. שתזכו אף אתם בכול שזכינו אנו - ההורים ואף יותר. שתשכילו לברור את הסיבותבגינן הינכם משתייכים לתנועה. שתזכו ללמוד את שורשיה, לבדוק את ההווה שלה ולעצב בהתאם לכך את עתידה. שתזכו לצקת בה תכנים וטעם כך שבעוד שנים רבות, תזכו גם אתם לראות את בניכם נכנסים בשעריה.
הברכה
השומרים ברכו זה את זה בברכת "חזק ואמץ!", לפגישה ולפרידה. בברכה זו נפתח כל מפקד וכל אירוע חגיגי - והברכה גם היתה מסיימת אותם. גם לצופים של עמים אחרים היתה "ברכה", אולם הברכה השומרית מקורה מן התנ''ך, היא מזכירה פרק בתולדות עם ישראל, ומעוררת מחשבות הקשורות להגשמה בעתיד: "אתה צריך להיות חזק ואמיץ, כדי שתוכל למלא תפקיד חלוצי בעתיד!" זו היתה קריאה למעשים גדולים.
גם זה היה סימן־היכר המגדיר את החבורה מן העולם החיצוני. ועד כמה חשוב היה הדבר למדים אנו מן העובדה, שכל חוזר והודעה, כל פקודה והוראה מטעם ראש הקן, ראשי הגדודים והקבוצות, וההנהגה־הראשית - הכול התחיל ב"חזק" והסתיים ב"חזק ואמץ". והדבר המפתיע ביותר: כל מכתב פרטי של החברים, בינם לבין עצמם, ואפילו מכתב־אהבה - פתח ב"חזק" וסיים ב"חזק ואמץ". לפעמים הוסיפו הכותבים: "חזק לבבי" או "מכל הלב" כדי שהברכה תהיה אינטימית יותר.
ההבטחה ועשרת הדיברות
ההבטחה השומרית, כמוה כשבועה - היו סימן וסמל שהצעיר נתקבל אל השורות. קדמו לכך הכנות אישיות, ובמשך שנים היו גם מבחני־קבלה. טקס הקבלה נעשה בצורה חגיגית, במפקד מיוחד, כאשר הכול מופיעים בתלבושת שומרית מלאה, בליווי דגלים ותופים... לרוב היו אלו הבטחות קבוצתיות, לפני הגדוד, או לפני הקן כולו, במפקד כללי. היתה זו חווייה בלתי נשכחת המעבירה רטט בלב. ההבטחה השומרית חייבה ידיעת "10 הדברות" של השומר ותוכנה העיקרי הוא ההתחייבות לקיים את "הדברות", הלכה למעשה.
עם הגיבוש
ההבטחה השומרית
הנני מבטיח הבטחה שלמה להיות חלוץ נאמן לעמי, ארצי ושפתי, להיות מגשים ולוחם לחיי צדק, אחוה וחופש בחברה האנושית ולמלא את דברות השומר.
עשרת הדברות
א. השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה.
ב. השומר הוא חלוץ התחייה של עמו, שפתו ומולדתו.
ג. השומר הוא פעיל, איש עבודה, ויודע לחיות
מיגיע כפיו.
ד. השומר הוא מגשים ולוחם לחיי צדק, אחוה
וחופש בחברה האנושית.
ה. השומר הוא אחיעזר ואחיסמך.
ו. השומר הוא אח נאמן לעדה השומרית וסר
למשמעת מנהליה.
ז. השומר הוא חובב הטבע, טבירו ויודע לחיות בחיקו.
ח. השומר הוא אטיץ, עליז ורענן.
ט. השומר הוא בעל רצון ומשלים את עצמו
השלמה רוחנית וגופנית.
י. השוטר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו.
(אינו מעשן, אינו שותה כהל ושומר על הטוהר הםיני)
אוי ואבוי! לא אהבתי ללכת למחנות וטיולים. ה"ט קבוצה כזאת של "לא מתעניינים" בשומר-הצעיר...המדריך היה תמיד חתיך והיינו (הבנות) מאוד מאוהבות בו. בשלב מסוים המדריך התייאש מאיתנו ובמקום פעולותהיה מזמין אותנו לחדר שלו לשמוע תקליטים ולשוחח, כדי שיהיה איזה שהוא מפגש. בזמני יותר עסקו בתנועה ובחיי התרבות והחברה מאשר בלימודים. בחולצה הכחולה הייתי מאוד גאה - עד שזה עבר לי...
התנועה בשבילי זה טיולים ומחנות כפיים - לפעמים ארוכים וקשים מדי. הייתי קטנטנה ולסחוב את כל המים והשימורים האלה...ה"תי מתה! הפעולות זכורות ל' לטוב.
כולם היו בתנועה והיה הבדל גדול בין"המקובלים" ל"לא מקובלים".
בשבילי התנועה בנעוריי היא זיכרונות- מדריך אחד שאני זוכר במיוחד, מחנות וטיולים, פעולות ביער, צופיות..
אני לא הייתי מדריך בתנועה אבל היום, כמחנך מזה שש שנים בשומריה, אני אחראי על הפעילות התנועתית בה.
התנועה היא אחד מהכלים החינוכיים הכי חזקים שיש לנוער. נוער מחנך נוער ויכולת ההשפעה של מדריכים צעירים על חניכים צעירים מהם תחתליוו' ומסגרת- זה מקום חזק בתוך השומר-הצעיר גם היום.
במשך שנים היה נתק מורגש בין השוה"צ ושומריה. היום יש התקרבות הדדית, דבר שמתבטא בהשתתפות רבה יותר בפעולות התנועה וריבוי מדריכים צעירים. עם זאת לחניכים המרכז זה שומריה. התנועה נמצאת, אך פחות מורגשת בחוויית הנעורים שלהם, שהיא בגדול-שומריה.
החוויות הטובות היו הטיולים, המחנות, סמינר צופי בירדן - אהבתי לצאת ולהכיר אנשים ממקומות אחרים. בזמננו כבר לא קיבלו סמלי בוגרים כקבוצת גיל, אלא קיבל סמל רק מי שיצא לי"ג בתנועה. אני קיבלתי.
שלוש בנות, בוגרות שומריה מספרות:
שתיים מבין השלוש: "עד כיתה ט' השתתפנו בפעולות התנועה כמו כולם, ומכיתה ט' ומעלה זה לא עניין אותנו. זה כלל לא הפריע לנו לחיות את שומריה באופן מלא, כי הקן היה משהו נפרד, כמו חוג או כל פעילות אחרת שאתה יכול להיות בה או לא."
השלישית, שהייתה מדריכה, אומרת: "הייתי מדריכה בקן שומריה והשומר-הצעיר שלי קשור יותר לשומריה, כ' בזמננו לא היה קשר הדוק בין התנועה לשומריה. בכלל, שומריה זו מסגרת בפני עצמה, שהפעילות שלה ממוקדת בה עצמה, וכל חוויות הנעורים שלנו הן סביב שומריה והקיבוץ.
דיברות השומר? ידענו שיש דבר כזה, אך כמדריכה עסקתי הרבה בערכים - אבל לא בדיברות-השומר. החולצה השומרית שמקבלים בכיתה ו' במפקד אש מרשים -
גילאי-
40+
A
גילאי-
30+
A
גילאי־
+20
מעיתון קיבוץ משמר העמק
"הייתי י"גימלית בקן קרית-גת. זאת הייתה הפעם הראשונה שהדרכתי ונורא נהניתי מהמפגש עם חברים צעירים. ויש היום סגירת מעגל- הבת של חניכה שלי משם היא היום מחנכת של בני בשומריה!
אני זוכרת את המדריכים שלנו שהסתכלנו עליהם כמו אלוהים, הערצנו אותם בעיניים עצומות. אני רואה את בני שמדריך היום בשומר-הצעיר-כמה קשה לו להעביר לנוער פעולות. אי אפשר להעביר פעולה מפני שהחבר'ה מאוד סוערים. השומר-הצעיר של היום צריך לחשוב לאן הוא הולך ואלה תכנים הוא מעביר לנוער."
"השומר הצעיר זה כל תקופת הנעורים שלי. ערכים, אתגרים - כל החיים במוסד סבבו סביב התנועה, זה היה הכל!
היה חשוב מאוד אס כן יבחרו אות' למדריכה או לא - זה קבע את המעמד בחברה. התנועה קבעה את כל אורחות החיים, זה סידר לנו את החיים במובן הטוב של המילה. בשבילי עוד יותר, כי הייתי י"ג בעיר. להיות מדריך, מודל לחיקוי, להכין פעולות, לשבת עם ספרים - היה בזה המון רצינות, המון השקעה. לצאת לטיול בתור מדריכה זה משהו אחר לגמרי-להיות סבלני וסובלני, לשים לב לכל פרט ולראות שהקבוצה מתפקדת כיחידה אחת... היום זה נראה ל' יותר בשביל להעסיק את הנוער, ושיהיה כיף. כיף זו אינה המטרה של תנועת נוער. צריכה להיות לה מטרת על, כשמקומו של הכיף יותר משני."
"חולצה כחולה! טיולי תנועה, פעולות... היה לנו מחבוא שקראנו לו X-מקום מפגש באבו-שושא - מין בור בתוך האדמה שירדנו לתוכו עם סולם. הכנו כיסאות קטנים עם המדריך שלנו.
הייתי מדריך בקרית-שפרינצק (שכונת מצוקה בחיפה). היינו נוסעים לשם בשבתות בטרמפים ובאוטובוסים.
אני זוכר את השומריה עם המגדל הגבוה ששומריה בנתה. הייתי '"ג בקרית-שפרינצק וכשחזרתי מהצבא הייתי ראש קן שומריה במשך שנתיים. בזמני כבר לא התקיימו שיחות אישיות לקראת קבלת סמלי-בוגרים. אבל המדריך שלנו עשה איתנו שיחות קבוצתיות ערכיות, וזה היה חשוב מאוד. את הסמלים קיבלנו בסופן, במסגרת הקבוצה ולא במפקד שומרי פומבי.
לאורך כל השנים עסקנו בעשרת הדיברות-זה היה נושא מלווה משמעותי!"
קודם כל-חולצה כחולה! וכמובן טיולים, מחנות, הערצת המדריכים בכיתה ו'. בזמני לא הייתה חובה להשתתף בפעולות התנועה, אבל היה לחץ חברתי גדול. מ' שלא השתתף נחשב ל"חנון", ואף אחד לא רצה להיות כזה... בכיתה י' השתתפתי בסמינר הצופי, שם עשיתי את האומגה - ופרשתי בכבוד מהתנועה...
בראייה של היום - המון נוסטלגיה. אני לא מפסיקה לדבר על זה עם בני - זו גאווה! אני מתגאה בזה שהייתי בשומר-הצעיר! (מה שלא היה לפני כן בתודעה). כשאני מסתכלת על מה שיש להציע לנוער בסביבה שאני חיה בה היום, יש געגוע גדול לשומר-הצעיר.
גילאי-
+50
גילאי־
+40
השומריה על הר הכרמל
שומריה
גיורא דיאמנט
הנהגת קן שומריה 1950
צילומים:
השומריה בהרי ירושלים
עידו מהל בצבא
יעל
הרפז
יגאל
תלמי
דני
זמיר
קבוצת "יהב" מוסד שומריה
גונן גלזר, מתי חלילי וארכיון.
"זו הייתה המסגרת החינוכית- כל הפעילות הייתה סביב התנועה. החוויות החזקות היו קשורות למחנות ולטיולי התנועה, שזה סיפור בפני עצמו. הייתה לנו מערה בוואדי זיתים שאנחנו חפרנו ועשינו בה פעולות. אני זוכר את המפקדים בל"ג בעומר, כשקיבלנו דגל ועניבות ירוקות ואחר-כך כחולות ובסוף -שחורות. כל הקיבוץ היה בא למפקדים האלה - זה היה חשוב מאוד לכולם. הזיכרון הלא נעים - השיחות האישיות לקראת סמל הבוגרים. הייתי בסיכון גבוה והיה המון מתח ודברים מיותרים."
"השומר-הצעיר הוא חלק חשוב ומכריע בעיצוב האישיות שלי וגיבוש זהות' הציונית, הקיבוצית וההומניסטית. חייתי ונשמתי את התנועה במוסד שלנו כחניכה, במדריכה, כראש-קן וכשליחת י"ג בקן צפון המיתולוגי בתל-אביב. אחרי הצבא הדרכתי את הקבוצות הבוגרות במוסד וגם הייתי בין מקימי הקן השומרי בקרית־שמונה. מהתנועה יש לי רק זיכרונות טובים, יפים ומשמעותיים מאוד, אפילו מהשיחות האישיות שנראו לי אז, ברוח הזמן, חשובות ותורמות."
"בשבילי זה דבר מאוד חשוב עד היום. לצערי הנכדים שלי בצופים... כל ההתייחסות שלנו למחנות, לטיולים - זה היה דבר גדול. התנועה נתנה לי את הדחף והכלים למה שאני עושה עד היום. זו מטרה שהגשימה את עצמה. החלק של השירים בתנועה היה כל-כך חשוב...הייתי מאושרת.
לא אהבתי את השיחות האישיות לקראת קבלת סמלי הבוגרים. זה נראה לי גם אז לא חינוכי ולא נכון לעשות."
"אורח חיים ומחוז ילדות."
"שנאתי! שנאתי את המסגרת והלחץ, החובה והמשמעת, והבדיקה של כל אחד במשך שש שנים עד לסמל הבוגרים - האם הוא ראוי או לא ראוי לשאת אותו. והטיולים הקשים...
אני זוכרת איך הגעתי למצדה עם פרימוס ביד אחת ומיכל נפט בשנייה ו-15 ק"ג על הגב, ובסוף שביל הנחש התעלפתי...עד היום אני לא אוהבת טיולים."
"זיכרונות...הפעולות הראשונות עם המדריך הראשון, היציאה לשטח, הישיבה סביב המדורה, מחנות תנועה עם קטיף סנדות וכפיתות צופיות, גניבת דגל, טיולי תנועה שהיו קשים - כמעט כמו בצבא עם כל הציוד על הגב... אני עדיין רואה את עצמי כשייך לקיבוץ הארצי-השומר הצעיר ונורא מוזר ל' איחוד התנועות...
כשבאתי למשמר-העמק הכרתי הרבה בזכות אד"ש את השומר-הצעיר שהיה בחו"ל, בקן ורשה, והכל אודות הצופיות...
את השיחות האישיות לקראת סמלי הבוגרים אני זוכר כטראומה, כמעט כמו משפט צבאי - כל אחד היה צריך לעמוד מול חקירות ולהתוודות בפני כולם...אני אישית יצאתי טוב מזה, אבל היו חבר'ה שבכו... זה היה סיוט."
גילאי-
+70
V
גילאי-
+60
מהו בשבילך
השומר-הצעיר
"גדלתי על תנועת ה"וורטקלויטה" (אנשי עמל) בגרמניה, וכשבאתי לקיבוץ של השומר-הצעיר הצטרכתי עם חבר" לחברת-הנוער,לשומר-הצעיר. כמו שהבנתי מעט מאוד על הוורטקלויטה, כך לא הבנתי כלום על השומר-הצעיר. כשוט חייתי בקיבוץ של השומר-הצעיר ועד היום אני חיה בו. היום אני חושבת שחשוב מאוד שתהיה תנועת-נוער, איזו שתהיה, העיקר שילמדו להיות בני-אדם! ועדיף שזה יהיה בשוה"צ..."
"התנועה בשבילי זו נוסטלגיה. המחשבה עליה מכעילה בי משהו סנטימנטלי שהיה כעם. משהו שמבטא רעננות, שמחה ושיתוכיות, כאשר המטרה הייתה הגשמה קיבוצית, חד וחלק.
מה שחסר לי היום זו המטרה הבסיסית אליה מחנכים - לאדם טוב יותר? להכיר את הארץ? לתרום לחברה? זה חשוב, אבל לא מספיק. חסרה המטרה העיקרית שאליה מחנכים."
"מגיל 11 אני בשומר-הצעיר. אחותי הביאה אות' לקן, בו הייתי עד שעליתי לארץ, והמשכתי כאן. וקיבלתי סמל בוגרים. השיחות האישיות היו לחלק מהאנשים חוויה קשה."
"אני כולי השומר-הצעיר! אני בקיבוץ בגלל השומר-הצעיר - עליתי ארצה, חלמתי על קיבוץ, בניתי בית בקיבוץ. אני שומרת על הדיברות בדביקות עד היום. שומרת על קשרים עם חברי הגדוד השורדים.. במפגשים שלנו אנו אוהבים לדבר נוסטלגיה. וקשה להודות שיש לנו גם אכזבות מההתפתחות והכיוון של השוה"צ היום - אבל זה מה שיש, זו המציאות של היום."
"זיכרונות-ונכד"
"מה שהיה בנעוריי. באתי למוסד מבחוץ ושנתיים סירבתי להצטרף לתנועה. בסביבה שלי השוה"צ היה"מוקצה". כל הניסיונות להקים שם קן עלו בתוהו... אני זוכר שרגמנו באבנים את הצריף. בסוף הלחץ החברתי גבר, והייתי בשומר-הצעיר כמו כולם."
"בחו"ל לא ידעתי מה זה השומר־הצעיר. הייתי ב"החלוץ".
כשעליתי לארץ הגעתי ומצאתי את עצמי בקיבוץ של השומר-הצעיר. לא ידעתי מה זה. ב"החלוץ" למדנו על הארץ, על הקיבוץ, למדנו עברית - זה היה בלתי ליגאלי. היינו ברקיע השביעי. הייתי בתנועה הזאת מגיל 10 עד שעליתי לארץ. פה הצטרפנו לשומר-הצעיר באופן אוטומטי, כחלק מהחיים שלנו בחברת-הנוער."
משאל
רחוב
גילאי-
+90
גילאי-
80+
i
גילאי-
+70
הספירה לאחור
הזמן הירוק
11.7.13
תשע שומריות התקיימו עד כה, הראשונה ביולי 1945, על הר הכרמל, האחרונה לפני עשר שנים, ביערות מנשה. מבט קצר על כל השומריות, וכמה מילים על השומריה העשירית, שתיפתח ב-17 לחודש
מצעד
השומריות
יובל דניאלי *
שומריה
הראשונה:
השומריה הראשו־
נה התכנסה על הר הכרמל ב-20 ביו־ לי, 1945. חודשים לאחד כניעת גרמניה הנאצית לכוחות הברית במלחמת העו-לם השנייה. השואה האיומה שעבר העם היהודי באירופה חלחלה כבר אל התודעה. גורלה של תנועת השומר הצעיר המפו-ארת (תנועת הנוער החלוצית, הגדולה באירופה), לא היה שונה מזה של יהדות אירופה. למרות האסון שפקד את עמנו, למרות העצב ששרה בעם היהודי ובארץ, החליטו ראשי התנועה בארץ לקיים את מפעל השומריה הראשון על הר הכרמל. היה בהחלטה זו מסר תנועתי ולאומי: עוד עמנו חי. עוד תנועתנו פועלת ונושמת אוספת אל חיקה את שרידיה. עוד נכו-נו לנו עלילות ומעשים, ובראשם הקמת מדינה לעם היהודי.
עלון יומי של השומריה הארצית הרא-שונה, סטנסיל פשוט, כמה ניירות לבנים "מעבר לשער" שמו, הופץ בין משתתפי השומריה. בראשו נכתב: "אנו מזדקנים כי חדלנו לשחק ולצחוק". קשה לשחק ולצחוק בזמן שעמנו נרצח. בזמן ששרידי התנועה נלחמים על חייהם. המציאות חייבה את הנוער להזדקן!
באימרה זו, עם סיומה של המלחמה, יש קריאה לחזור אל הנעורים, אל המשחקים והשירים, אל הצופיות ולילות האוהבים לאורו של ירח. סמל השומריה עוצב בהת־
מאה שנה לתנועת השומר הצעיר
חברות וחברי התנועה הקיבוצית,
תנועת "השומר הצעיר" מזמינה אתכם לאירוע המרכזי של שנת ה100
100 שנה לתנועת השומר הצעיר
מעצבים את דור העתיד
כנס בוגרים • מפקד אש מרהיב * מופע מרכזי בהשתתפות 100 חניכים ובוגרים. יום ד 17.7 ביער הקיבוצים (יערות מנשה) 16:00 כנס מחזורים
20:00 המופע המרכזי ומפקד אש במעמד שר החינוך
לפרטים ואישור הגעה - עופר נוימן 0526719108
סמל השומר הצעיר
11.7.13 הזמן הירוק
השומריה ה-10 (כרזה)
יער הקיבוצים
17-20/08/2013
רציני, המתרחש אחת לעשר שנים, ויש לבצע אותו במקצועיות המתבקשת. באחת התמונות נראה ראש הממשלה, יצחק רבין, מברך את באי השומריה. לבושו פשוט, לא מכופתר, כאילו הגיע ליער הראל היישר מכנם חטיבת הראל של הפלמ"ח.
בתמונה נוספת גיליתי את הנרי קלאד זנר, מנצח המקהלות המיתולוגי, בפוזה מעוררת עניין.
הנרי היה למוסד תרבותי. הוא ייסד את מקהלת חברות הנוער, היה ממובילי "הזמרייה" ומאנשי השיר והזמר בקבה"א ובתנועה הקיבוצית בכללה. מה שהרשים אותי במיוחד בחוברת היו תצלומי המב-נים הצופיים שבנו חניכי התנועה, כל קן והמבנה שלו.
קן "מוסד שומריה" בנה מגדל אדיר רב מרפסות, כולו מסנדות, וכמובן, עליו דגל הקן, המעמד והמדינה. עוד מגדלים נבנו בשטח, של קן עידון, וקן נעמן וכדומה, כל מגדל והייחוד שלו, כל מגדל גבוה ומיוחד מרעהו. לצד המגדלים שוכנת בב-טחה נעל ענקית נוסח "גוליבר". "רכבת העמק" שוחזרה וחזרה לדהור בין מתקני השומריה. קטרה נמצא בגרוטאה בעתלית, וטופל כראוי עד שנסע. פסי הרכבת הו-באו ממכרות הנחושת ז"ל בתמנע. הרכ-בת תוצרת קן "העמקים". המחשבה, שכל מבני הסנדות המרשימים האלה חייבו תקן הנדסי שיעמוד בבטחה ולא יימוט, מעור-רת בי התפעלות. האחראי על בניית כל האימפריה הצופית - שומרית הזאת היה יודקה סנונית, מעין החורש.
"השומר הצעיר של היום היא תנועה " סימפטית וחייכנית. החנין־ הרצוי שלה הוא חברה'מן, אידיאליסט, חושב, שואל וביקורתי"(מתוך מאמר על השומריה של עמנואל בר קדמא ב"ידיעות אחרונות", 16.7.76).
השומריה השישית
השומריה השישית התקיימה בשנת 1980 בגליל, באזור תפן. היא זכורה כשומריה צנועה, נחבאת אל הכלים. הייתה זו שומ-ריה שונה מקודמותיה, הן בהיקפה וב-אופייה. יום אחד של התכנסות. מטרתה הייתה חינוכית, קירוב החניכים מהשוה"צ לבעיות הגליל. יעקב ליאור סיכם בדבריו ב"השבוע" את השומריה במשפטים אלה: "מבחינה ציבורית נראה לי, שלא היה הד לשומריה זו - וחבל. מסתבר שהעם ואמ-צעי התקשורת אוהבים צבע. ראשי התנ-ועה •שמו את הדגש על האפקט החינוכי, ורבים אמנם השתכנעו שזו הייתה הדרך. אפשר, וצריך היה 'למכור' את צדה זה של השומריה, ואפשר היה למצוא לו קונים רבים!" (שומריית הגליל - תש"ם "הש-בוע" 25.ביולי 1980).
השומריה השביעית
לפני כמה שנים נסעתי ליער אחיהוד עם מוטי הורוביץ, איש בית אלפא. מוטי היה איש השטח של השומריה השביעית, שהתקיימה בשנת 1983, במלאת לתנו-עה שבעים שנה. מוטי דאג שכל המבנים יעמדו על פי התקן, והלוגיסטיקה תזרום ללא תקלות. הלכנו בינות לעצים וכרי העשב הירוקים. פרחי פרג אדומים הו-פיעו בינות לגללי הפרות שרעו באחו. לפתע צץ צינור מים. זה מהשומריה אמר בצהלה. כל אבן, כל עץ הזכירו לו את שומרית אחיהוד. סיפר כיצד באו השכ-נים מהמושב, דאגו וחששו, כיצד הוכשר השטח, כיצד הוזזו אבנים וסלעים; כיצד הוקמו מגדלים ומתקנים. כאילו רק את-מול נבנתה השומריה, מוטי כולו זיכרונות. כי מוטי הורוביץ, מאז הגיעו לבית אלפא מפתח תקווה, הוא איש השומר הצעיר בכל נימי נפשו. אדריכל השומריה היה דן פלג ז"ל (שער העמקים) ורכזי המפעל היו אילן רגב, מרוחמה, ואבנר ברזלי, מנגבה. השומריה הוקדשה לשבעים שנות תנועה. בערב האירוע המרכזי השתתפו הנשיא הרצוג והרמטכ"ל משה לוי, אף הוא איש בית אלפא. שר החינוך, זבולון המר, אמר בנאום ערב הפתיחה: "ציונות משמעותה עבורי, שהדתיות שבי לא מסתגרת והיא
חשה צורך בקיום דו-שיח איתכם על ער-כים משותפים". אלישע שפירא היה רכז ההנהגה הראשית, ואלי נצר רכז התנועה העולמית.
חובר אפילו שיר מיוחד, המנון השומריה השביעית. מילים: מירה מאיר, לחן: מאיר מנדל.
הבית הראשון פותח כך:
"אנחנו לא כל כך יפים כמו בחלומות,
אנחנו לא כל כך טובים כמו בחלומות.
אבל דברים שנעשים כמו בחלומות,
הפכו אותנו למציאות יותר מחלומות".
השומריה השמינית
יערות מנשה אירחו את השומריה השמי-נית. השנה אוגוסט 1993. באוויר נשבו רוחות שלום. המטרה המוצהרת הייתה סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרך של פשרה טריטוריאלית. ראש הממשלה, יצחק רבין, הצטייר כמי שמסוגל לקבל החלטות קשות ולהביא את השלום. בעוד חודש ייחתם "הסכם אוסלו"(13 בספטמ-בר, 1993). על רקע האווירה החיובית הזו התקיימה השומריה השמינית שלא במקרה נקראה "שומרית השלום".
"כבוד ראש הממשלה, אלפי חניכי השו-מר הצעיר ניצבים מאחוריך וקוראים לך להמשיך ולצעוד בדרך השלום, גם אם היא ארוכה ומפותלת", קרא רכז ההנהגה הרא-שית בדברי ברכתו בפתח השומריה. חניכי המוסד החינוכי "מעלה הבשור" הצטל-מו ליד טירת השלום שבנו במחנה. אחד האירועים המיוחדים היה "שיר היונה", שבו שרו המשתתפים שירי שלום ותקווה. כעבור שנתיים נרצח רבין ועמו לפי שעה גם השלום.
השומריה התשיעית
עוד עשור עבר ועוד שומריה בפתח, ושוב באזור יערות מנשה. השומריה התשיעית מתקיימת בשנת 2003. ביערות האלה
הוקם כעבור זמן אתר ההנצחה לזכר בני הקיבוצים שנפלו במערכות ישראל.
לזר, מיודענו מ"הזמן הירוק", מציין ברשימתו על השומריה התשיעית, כי היא תיזכר ולו בזכות חידוש ימיה של המקלחת המשותפת. ואילו יניב שגיא, רכז ההנהגה הראשית דאז ומנהל גבעת חביבה כיום, מספר על נאומו חוצב הלהבות של נשיא המדינה, משה קצב, כיצד הילל ושיבח את חשיבותו של השוה"צ לעם היהודי ולעם ישראל. למחרת אורח הכבוד היה החבר שמעון פרם, שלימים החליף בתפקיד את זה שנאם יום לפניו. היום כולם יודעים מי יושב היכן ואיפה, אומר יניב בחיוך.
הייתה זו שומריה של קוריוזים. אבל כך דרכן של שומריות. אחד החבר'ה, הלך לעשות את צרכיו בשדה קוצים, ולאחר שגמר מה שגמר רצה לשרוף את שאריות נייר הטואלט, ולפתע פרצה שרפה והו־ זעקו מכבי האש ומהומה שלמה. בנם לא נשרף המחנה!
ולמחרת "השריפה המחורבנת הזו" הת-רחשה דרמת מים. אנשי משרד הבריאות בדקו ומצאו, שמי השתייה אסורים לשת-ייה ואיימו לפזר את השומריה. הדבר נמסר לתקשורת, והורים מודאגים החלו להגיע כדי לאסוף את ילדיהם. משאית מי עדן נתרמה למחנה, ומכליות מים שפירים הגיעו מעין השופט, וכך התאפשר המשך השומריה. בסוף הגיע המושיע ח"כ אבו וילן, ובזכות קשריו הטובים שכנע והרגיע היכן שצריך ובא לציון גואל.
מופע תרבותי מרשים, שעליו ניצחה בכישרון גליה שגיא, היה אחד משיאי השומריה. הרוח השומרית חיה ונושמת!
השומריה העשירית
גם הפעם, כמו בשתי קודמותיה, מתק-יימת השומריה ביערות מנשה, והיא בסימן מאה שנות השומר הצעיר.
רכז השומריה הוא ידידי מיכאל הררי. בשומריה התשיעית שיתפנו פעולה בה-קמת התערוכות שליוו אותה. כבר אז הבנתי, שכושר הארגון המעולה שלו יו-ביל אותו אל הפסגה. אל ארגון השומריה העשירית. את השומריה מפיקות ההנה"ר, תנועת הבוגרים של השוה"צ ומסיי-עת התנועה הקיבוצית. כאמור, הנושא המרכזי הוא 100 שנות התנועה. תערוכה גדולה, שמספרת את סיפורה של התנ-ועה לאורך שנותיה, תוצב במבנה מיוחד מבמבוק.
העיצוב הוא של יפעת כהן, שברוח רע-ננה ומודרנית ובכישרון עיצבה ומיתגה גם את פרסומי התנועה לקראת השומריה ומפעלי הקיץ. אדווה מאיר וייל וליאור לויתן קבעו את תוכני התערוכה.
אפשר לספר ולהפליג במה שיוצב בשומריה, אבל כמו בספר מתח טוב לא נגלה את מלוא העלילה. נספר רק זאת, שבערב הפתיחה ינאם שר החינוך, הרב שי פירוז, ובאחד הימים יגיע לביקור נשיאנו הנכבד, שמעון פרס. בימי השומ־ ריה צופים מארגניה לעשרת אלפים מש-תתפים ומבקרים.
את השומריה יחתום מצעד מרהיב בחו-צות העיר חיפה, כיאה למסורת רבת שנים, ובסיומו בגן האם תופיע בפני כולם להקת "הדג-נחש".
"פעם שומר - תמיד שומר", אנחנו מתג-אים. "פעם שומריה - תמיד שומריה". זו הדרך. ■
ן
11.7.13 הזמן הירוק
*
כרזה השומריה הארצית הראשונה על הר הכרמל
אם לרוחה: כדור משחק, אוהל צופי, תווי שיר ולהבת מדורה. הסמל עוצב כך שהוא יכול לשמש לכל הפונקציות, שבהן יש להשתמש בסמל. מנייר מכתבים ורקמה על דגל, עד יציקת סמל נחושת על דש החולצה השומרית. הוא רחב בבסיסו ונוגע בשמים עם להבת המדורה.
מה עוד קראנו בחוברת הסטנסיל הצנו-עה?
1,550 שומרים מ-40 קנים השתתפו במפקד הפתיחה. יעקב ריפתין בירך בשם הקבה"א. ההופעה המרכזית של הערב הייתה ההצגה "מול הישימון" מאת אברהם שלונסקי, בדקלום, בשירה ובמחול בבי-צוע חניכי המוסד החינוכי במשמר העמק. המקשטים היו נפתלי בזם ורות שלום. את תערוכת המחנה הכינו ילדי מוסד בית אלפא. ראיתי את רשימת בעלי התפקידים שבשומריה, מיטב המדריכים וצעיר התנ-ועה של אז.
למי אבד ? ברכבת שהגיעה מתל אביב, נמצא אולר בלשכת המודיעין. נמצאו תר-מיל צד וזוג פטס וכובע.
כמו כן, נמסרה רשימת הנפגעים שהגיעו לאוהל עזרה ראשונה: בעיטה ברגל בשעת חזרה לריקוד. עקרב עקץ חברה. חברה שנייה דקרה עצמה בשבריה. חבר שפתחו לו את הראש במוט של דגל מתוך חוסר זהירות וכדומה.
דפי הסטנסיל מסתיימים באזהרה שהיא תמיד אקטואלית בהרי הכרמל: "הוו זהי-רים באש!
אל תסכנו את קיום המחנה"!
השומריה השנייה:
השומריה השנייה התקיימה באוקטובר 1949, עם סיומה של מלחמת השחרור. חששות רבים ליוו את הקמתה. קנים רבים היו מחוסרי שכבה בוגרת, היה מחסור במדריכים בכל השכבות. 4,500 משתתפים הגיעו לשומריה. בשכבת "להבות" בלבד (1,780 חניכים) היו יותר משתתפים מאשר בשומריה הראשונה כולה. ובכל זאת, למ-רות החסר, באו משתתפי השומריה בהמו-ניהם. לשומריה השנייה.הצטרפה קבוצה גדולה של נוער ערבי, בעיקר מכפרים מהצפון. "הגיעו אלינו מקרוב וגם מרחוק, כדי לצעוד איתנו קדימה לקראת אחוות עמים של אמת"(על החומה 7.10.49).
את ברכת הקבה"א נשא יעקב חזן, בנאום חובק עולם:
"מאחורינו סערת מלחמת העצמאות. רבו בה גילויי גבורה עילאית. היא הייתה נה-דרת בהישגיה, והנוער היה נושאה העיקרי. אך מהנוער נדרשת כעת גבורה עילאית יותר: גבורת הבניין, גבורת ההגשמה, גבורת החלוציות היוצרת ערכים משקיים וחברתיים חדשים, הקולטת עלייה המחיה שממות". ובהמשך: "עליכם ללמוד להיות ציונים־סוציאליסטים הנאמנים לייעודם הלאומי המשחרר, עליכם ללמוד להיות סוציאליסטים מגשימים ולוחמים לדרכה של תנועתנו החלוצית-קיבוצית בארץ,
לרגלה הזוהר של המהפכה האוקטוברית הגדולה. רק אם תלמדו את זאת, תדעו להתייצב בתוך החזית הגדולה של לוחמי החופש, אשר תביא בסופה פדות לכולם" י (מתוך דברים שהתפרסמו ב"על החומה" 7.10.49).
השומריה השלישית
גם השומריה השלישית התקיימה על הר הכרמל. הכרמל, הירוק תמיד, נבחר זו הפעם השלישית לארח את המפעל הצופי הגדול והחשוב הזה. ואם השומריה הפכה כבר למסורת, לעובדה קיימת זו יש אבא, והוא חבר בית אלפא(שמבחינה היסטורית הוא הקיבוץ השומרי הראשון בארץ), אריה בינימוב (ביני בפי כולם). ב"משמר ליל-דים" משנת 1956 מסופר על ביני מפקד השומריות: "והנה נשמע קולו של ביני, מפקד המחנות הוותיק של התנועה: שומ-רים, חזק! (ומי יעלה בדעתו ברגע זה כי נכה הוא, מפצועי מלחמת השחרור. הרי זה אדם שניצח את גורלו. הוא הגה והכין וניהל כל פרט קטן לקראת מחנה אלפים נפלא זה). חזק ואמץ !!! עונה קול אדיר מאלפי גרונות". בין הנואמים בטקס מפקד הפתיחה של השומריה ראש העיר חיפה, אבא חושי. חושי היה מראשי השוה"צ ומ-מייסדי בית אלפא. "היו ברוכים בעירנו והצליחו במפעלכם". ואכן ביום האחרון של השומריה התקיים מצעד גדול בחוצות חיפה העיר. היה זה מצעד נוער, שכמוהו לא נראה עוד ליופי, להוד ולהדר. לקראת השומריה השלישית התבקש האמן שרגא ווייל, מהעוגן, לאייר כרזה מיוחדת. בכר-זה נראה נער עם חולצה שומרית מניף את דגל השומריה.
היו לי קשרים מיוחדים עם שרגא ווייל. שוחחתי עמו רבות על יצירתו, זו האי־ לוסטרטיבית וזו האמנותית נטו. לקראת הפקת הספר אמנות בשירות רעיון, לאחר עיון בכמה כרזות פרי מכחולו, אמר לי שרגא: "זו הכרזה הטובה ביותר שלי". והצביע על כרזת השומריה השלישית.
שנה קודם, לקראת הבחירות לכנסת השלישית, צייר שרגא כרזה עם אגרו-פים קמוצים, חרב, שיבולים ופטיש. כרזה בסגנון המוכר מארץ הסובייטים. שרגא לא אהב את הכרזה.
זו של השומריה התאימה לו יותר גם ברוח וגם באופן ביטוייה.
השומריה הרביעית
לקראת השומריה הרביעית, שהתקיימה על גבעות שער העמקים ביולי 1966, הו-ציאה הסתדרות השוה"צ תוכנייה נאה ובה פירוט האירועים שיתרחשו בשומריה. כמו תוכנייה לכל הצגת תיאטרון מכובדת. התוכנייה מעוצבת בשני צבעים ובסגנון גרפי מודרני. השומריה היא אירוע המיועד
לשני קהלי יעד מרכזיים: לחניכים ולהו-ריהם (בלי לפגוע ביקירי התנועה ובשוט־ די מורשתה מדורי דורות). כדי לענות על דרישות הקהל, יש להפיק תוכנייה מכוב-דת, וזו אכן הופקה! לפי פרסומי התוכנייה ישתתפו בה 7,000 שומרים ושומרות, מדן וקריית שמונה בצפון ועד דימונה ונירים בדרום.
השכבה שלי, שכבת "גדוד שדה", הפ-סידה את השומריות. אנחנו בהחלט שכבה מקופחת, שלא יצא לנו להשתתף בחניכים בשום שומריה לרפואה. ביקרנו בשומריות כבוגרים שחוויית נעורים שכזו נגנבה מהם.
קראתי בעניין ובהתפעלות את רשימתה של שלומית כתבת "השבוע", שסיקרה את השומריה הרביעית. כולה התרוממות רוח מהמיזמים ההנדסיים המרשימים, שהקימו לתפארת חניכי הקנים עד הרוח השומרית החיה ונושבת על המוני משתתפיה. כיצד אפשר לקבץ במקהלה שומרית אחת 700 נערים ונערות, ועוד לקרוא לה "מקה-לה מקובצת"? שלומית בכתבתה משבחת את ההמוניות, את הרונדו הגדול שהקיף 2,000 משתתפים; את 7,000 לובשי החול-צות הכחולות במפקד הפתיחה, את מצעד הסיום האדיר בחוצות העיר חיפה.
על מבצע השומריה הרביעית פיקד משה אגוזי ז"ל ממזרע, שנפל בקרבות רמת הגולן ב-1973. בספר האורחים של באי השומריה נכתב: "הנוף הפיזי הנפלא והנוף האנושי הנהדר מתמזגים למחזה שכולו יופי והדר"(אבא חושי). "זה מבצע אדיר של נוער שראיתי מעטים דוגמתו במשך עשרות בשנים. אני בטוח שהמשתתפים בו יחיו את החוויה הנפלאה הזאת שנים רבות"(משה קול).
השומריה החמישית
בין השומריה הרביעית לזו החמישית, עברנו עשר שנים ושתי מלחמות. בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור נפלו ממיטב הבנים, אבל את מקל השוה"צ חייבים להעביר למרות ועל אף הקשיים. הפעם זזה השומריה מאזור חיפה אל יער "הראל" שבמבואות ירושלים. המדקדקים בניסוח קוראים למקום "גבעות נחשון".
התוכנייה של השומריה הרביעית הייתה דפדפת, ואילו זו של השומריה החמישית היא חוברת מהודרת - נייר כרומו ועליו דמות של שומרת חייכנית בחולצה בחו-לה ושרוך לבן. המעצב של החוברת הנאה הוא ידידנו הגרפיקאי, רוני רכב ממזרע. אני מעלעל בחוברת ואומר לעצמי, כן, גם תנועתנו התברגנה קצת. מדפי הסטנסיל של 1945 עד דפי הכרומו, שבהם שתולים דפי אריזה חומים עם דף פתיחה מנייר שקוף והמון תצלומים באיכות של אל-בום; עברנו כברת דרך... וטוב הדבר שכך. כי שומריה זה לא צחוק. זה עסק מקצועי
«
I
הזמן הירוק 11.7.13
כרזות שומריה ארצית לאורך השנים
הכנות לשומריה. יער הקיבוצים קם לחיים. צילום: דוברות "השומר הצעיר"
בנייה מסנדות, מפקד אש ענק, אופרת רוק מתוצרת עצמית, ערב תרבות מושקע, כנס מחזורים, ביקור הנשיא, שמוצרוק ועוד שפע של אירועים - בשומריה העשירית
יריב פלג
k , השומריה העשירית, שתיערך בשבוע הבא (17־21 ביולי) ב"יעד הקיבו-צים", תכלול אירועי תרבות וחינוך רבים. ערב הפתיחה(רביעי, 17.7) יחל במפקד אש תנועתי ענק, בו יודלקו עשרות כתובות אש המסמלות קנים, שכבות ויישובים שהקימה התנועה לאורך מאה שנות קיומה. בתום המפקד ינאמו שר החינוך הרב שי פירון, יו"ר האופוזי-ציה ח"ב שלי יחימוביץ', ויו"ר "מרצ" ח"ב זהבה
גלאון. אלפי האורחים שהוזמנו לאירוע ישבו בתוך אמפיתיאטרון טבעי ו"יבלו ערב של תר-בות שומרית מדהימה", אומרת בת חן ישראלי (28) מקיבוץ המחנכים בגבעת־חביבה, רכזת התרבות של השומריה.
ביום הפתיחה יתקיים גם כנם מחזורים של הגדודים ושכבות התנועה מכל השנים, ביוזמת "שומר תמיד", ארגון בוגרי "השומר הצעיר". בוגרי התנועה מוזמנים החל מהשעה 16:00 לביקור במחנה השומריה, כנס המחזורים (ב־ 17:30) וב־21:00 - השתתפות בערב הפתיחה החגיגי.
בערב יעלו 150 חניכות, חניכים, בוגרות ובוגרים של התנועה, את אופרת הרוק "מכו-נה ושמה אדם"(ראו ידיעה בעמוד זה). "כאשר התחלנו, היה לנו מעט מאוד ידע לגבי התוצר הסופי", מוסיפה ישראלי. "ידענו שהמופע המ-רכזי של שנת המאה חייב לעסוק ברוח האדם, אבל ממש לא שיערנו שזה יהפוך לרגע גרנדיוזי ומרשים כל כך".
בבוקר יום שישי יבקר במקום הנשיא שמעון פרס, שיסייר בשטח השומריה וישוחח עם הח-ניכים והמדריכים, ובערב יעלו להקות חניכים, המתאמנות כבר חודשים לקראת ה"שמוצרוק": המופע המוזיקלי של השומריה. למבחני הקבלה לשמוצרוק התייצבו עשרות הרכבים, ומתוך כל הנבחנים נבחרו כמה להקות שיזכו להרעיד את הבמה.
בערב הסיום של השומריה (שבת, 20.7) תתקיים צעדה ססגונית ברחובות חיפה, וב-סיומה מופע חגיגי של להקת "הדג נחש", שיוקדש לחגיגות מאה השנה להקמת תנועות הנוער הראשונות ויונחה על־ידי חניכות וחני-כים של "השומר הצעיר".
כבר למעלה מחודש נמצאים בשטח אנשי צוות החלוץ הארצי, המכינים את יער הקיבוצים לקליטת אלפי האנשים העומדים להגיע לשונד ריה. על־פי הנראה בשטח, סנדות העץ ש"נקט־
פו" באזור כפר־סאלד כבר במקומן, והיער ערוך ומוכן לאירוע. "אני רוצה לעשות את התפקיד הזה כבר כמה שנים, ומרגיש גאווה גדולה לקחת חלק בצוות החלוץ של השומריה העשירית", אומר עמיחי ברום (28), בן יחיעם, המתגורר בקיבוץ העירוני אמיתי ברחובות ונושא בעול הריכוז של צוות החלוץ. "העבודה פה באמת פיזית וקשה, אבל מלאת סיפוק. אני מקבל כאן, כל יום בחמש בבוקר, הוכחה חיה לזה שתנועת הנוער הזו עדיין חיה ובועטת".
אופרת רוק שומרית
במסגרת השומריה החגיגית לציון מאה שנות "השומר הצעיר", תוצג אופרת הרוק "מכונה ושמה אדם". "העבודה על האופרה החלה לפגי כמעט שנתיים, כאשר עלה לראשונה הרעיון
לספר את סיפורה של התנועה על הבמה של חגיגות שנת המאה", אומרת בת חן ישראלי. "חיפשנו דרך להעלות לבמה את סיפורה של תנועה שלאורך מאה שנותיה עמדה שוב ושוב בצמתים ההיסטוריים של עמה, תנועה שבכל דור ודור דורשת מחבריה להמשיך ולהיאבק על ערכי החירות והצדק ולהגשימם בחייהם־הם ובחיי הציבור".
תקציר העלילה: במפעל הנמצא אי שם, במ-קום קרוב־רחוק, שובקת חיים המכונה המרכזית ומפסיקה לעבוד. בחשכה המשתררת לפתע מנסים הפועלים, שהעבודה היא כל חייהם, לתקן את הקלקול, אך ללא הצלחה. תחת הלחץ הגובר, דוחקת מנהלת המפעל באנשיה להחזיר את הפס לעבודה ויהי מה. כעת, מחוץ לשג-רת העבודה המוכרת כל כך, נחשפים הסדקים בין העובדים והעובדות, החוששים לפרנסתם
היחידה. יחסי החברות והשותפות עומדים למ-בחן.
מבין כולם, בוחרת חבורה של עובדים לצאת נגד האיומים וההפחדות ומסרבת להחזיר את המצב לקדמותו. הדיכוי ארוך־השנים אינו מניח להם להמשיך הלאה, ובלבם נרקמת תו-כנית מהפכנית - לנצל את המשבר ולבנות מתוכו מציאות חיים אחרת עבור אנשי המפעל. המורדים מתעמתים עם חבריהם לעבודה מכאן ועם אנשי ההנהלה משם, אך גם בתוכה נקרעת החבורה בשאלה כיצד צריך להיראות השינוי המיוחל: האם עליו להיות מובל על־ידי קומץ מהפכני או שמא על־ידי אחוות פועלים רחבה: ואולי השאלה הקשה מכול - האם במציאות שבה הדיכוי הופך טבע שני לבני האדם, ניתן לדמיין עתיד של חירות ושל צדק.
"יצאנו לתהליך ארוך של עבודת כתיבה, שעיקרו היה עיבוד המפגש שלנו עם המציאות, תהליך שכלל קריאה ולמידה משותפת ושי-חות רבות על חיינו כמחנכים", מספרת בת חן. "בסיום תהליך הכתיבה עבר הטקסט הכתוב לידי צוות המוזיקה, שהלחין, עיבד וברא עולם מוזיקלי שלם למילים הכתובות. 12 נגנים הת-גייסו למשימה מורכבת, נגנים ותיקים וצעי-רים, חברי תנועה בעבר ובהווה, שלמדו, התא-מנו ונפגשו כדי לבטא - בכישרון רב וברגישות - את התווים הכתובים". את תחילת העבודה על המחזה וכתיבתו ליווה המחזאי והבמאי יהושע סובול, שהעבודה אתו, אומרת בת חן, הציבה אתגרים רבים. "העובדה שסיפורה של התנועה וערכיה צריכים להיות מתורגמים לשפה ציבורית ואמנותית שכל אדם יכול לה-תחבר אליה ולהבינה - הייתה אחד מהאתגרים האלה, וסובול עזר לנו מאוד להתמודד אתו".
בהמשך הפכו 24 חניכים את "מכונה ושמה אדם", ואת הדמויות הרבות והמורכבות שבה -לחייהם שלהם, למשך ארבעה חודשים. אליהם הצטרפו קבוצות מרחבי התנועה - בסך הכול 120 שומרים ושומרות - שחברו יחד ליצירה אחת, רבת פנים. "כמו כל יצירה חברתית, לתהליך הזה היו שותפים רבים נוספים שקצרה היריעה מלמנות את כולם", אומרת בת חן.
בימים אלה מוקמות הבמות עליהן יעלה המו-פע, והמפיק, חמי סל(עין־שמר), מספר: "ההש-קעה שלנו בתפאורה, במסכים, בבמות ובאפ-קטים עומדת בסטנדרטים הכי גבוהים שאני מכיר. הולך להיות פה מופע מרשים ביותר".
חזק ואמץ בווינה
תנועת "השומר הצעיר חוגגת מאה גם בווינה
כיאה לקן הוותיק ביותר, בווינה לא הסתפקו במסיבה לציון שנת המאה של "השומר הצעיר". לאחר הכנות שארכו שנתיים, חגגו החודש בכמה אירועים, שהחלו בפתיחה הח-גיגית של תערוכה לציון מאה שנה לתנועה במוזיאון היהודי בווינה - בנוכחות של יותר מ־250 אורחים, ביניהם נשיא הקהילה היהודית ושגריר ישראל באוסטריה. התערוכה כללה פריטים רבים, אך אין ספק שהמרגש מכולם היה היומן של קבוצת "חירות", שרבות מחברותיה נספו בשואה. היומן הוצג מתחת לתמונה של חברות הקבוצה ומדריכן. האירוע הבא היה כנם מחזורים, לאורך אחר־צהריים שלם גדוש אירועים שומריים, כגון חוגי דיון וריקודי עם. רגע שיא באירוע היה המפקד, שכלל את כל קבוצות הקן מאז פתיחתו מחדש לאחר המלחמה - מקבוצת "שחר" 1949 ועד קבוצת "יובל", ילידי 2004: אולם הרגע המרגש ביותר היה כאשר אריה תלמי, בן 91, חבר קיבוץ דן, שהיה ראש הקן הראשון לאחר המלחמה, העניק את החולצות השומריות לחניכים הצעירים ביותר מול כל הקהל. למחרת התכנסו כל השומרים, עם עוד אורחים רבים(מעל 700) לערב גאלה חגיגי בחסות ראש עיריית וינה, באולם הנשפים הגדול שבבניין העירייה. הערב, שהציג את הזיקה המיוחדת בין התנועה לעיר, כלל שירים שביצעו חניכי הקן וכמובן גם לא מעט ריקודי עם. בשיאו של הערב - מרטין פוגל (94), שנעל את דלתות הקן לפני המלחמה, יחד עם אריה תלמי, הכניסו את עוגת יום ההולדת, בצורת חולצה שומרית, לקול שירת "היום יום הולדת" רועמת (בעברית, כמובן), של כל השומרים. מלבד שלל האירועים יצא גם ספר לסיכום מאה שנות התנועה, הכולל סיפורים שכתבו שומרים מכל התקופות ומציג את פועלו ואת דרכו של הקן.
כל האירועים אורגנו על־ידי חניכי הקן ובוגריו, בהובלתו של שליח התנועה לירון רוזנבלט.
שובל גבע
30
ידיעות הקיבוץ ■ 12.7.2013
חגיגה ביער
חזרות לאופרת הרוק. יצירה שומרית־ חברתית 1 צילום: עינב כרמי
עמיחי ברום. "התנועה חיה ובועטת"
על יעדי ההגשמה המשתנים, על הדורות החדשים של החניכים, ועל התוכניות למאה השנים הבאות מזכ"ל "השומר הצעיר", איתי זידנברג מקיבוץ בית־קמה, ורכז התנועה העולמית של השומר־הצעיר,
דני ונגרובסקי מקיבוץ זיקים - עם דבר ההנהגה...
קרני עם־עד
החגיגות לציון מאה שנות "השומר הצעיר" כבר כאן. תנועת הנוער ות־
נועת הבוגרים שלה, כמו גם התנועה העולמית,
הן אנרגטיות וצעירות מכפי גילן הפי-זי המתקדם, מברכות על העבר, צופות באופטימיות אל העתיד ומתכננות לחלום ולהגשים עוד מאה שנים לפחות.
"חזק ואמץ" הוא הסלוגן המיתולוגי של תנועת הנוער היהודית הראשונה, שהוקמה בגליציה בשנת 1913 והקימה בישראל 85 קיבוצים, והוא מלווה אותה עד היום, כמו גם הציונות, הסוציאליזם ואחוות העמים. מה שהשתנו במהלך מאה שנות הם האיסורים על העישון, השתייה וטוהר המידות, כמו גם מאפייני התנועה שבעבר התמקדו בהגשמה חלוצית־קי־ בוצית והיום מכוונים יותר לתיקון האדם והחברה בישראל באמצעות גרעינים חב-רתיים וקיבוצים חינוכיים, ובתוך כך חי-זוק האחיזה ה"שומרית" בחו"ל.
חרף גילה המתקדם, הבוגר מזה של שאר תנועות הנוער החלוציות, ממוקמת השד מר־הצעיר, מבחינת גודלה הפיזי, במקום הרביעי בארץ, עם 15 אלף חניכים רשו-מים. מקדימות אותה "הצופים", "הנוער העובד והלומד" ו"בני עקיבא". התנועה נחלקת לשלוש חטיבות: קיבוצית, עירו-נית וערבית. עוד 10,000 חניכים צעירים ובוגרים נמנים עם התנועה העולמית של השומר־הצעיר.
קו מזוהה
שני שומרים צעירים התייצבו בחולצות כחולות ושרוכים לבנים לריאיון החגיגי. מזכ"ל תנועת הנוער איתי זידנבדג(38) מקיבוץ בית־קמה, נשוי ואב לשלושה, ורכז תנועת השומר הצעיר העולמי דני
(דניטו) ונגדובסקי (53) מקיבוץ זיקים, נשוי ואב לשתיים.
דניטו, יליד ארגנטינה, הגיע לקיבוץ במסגרת גרעין דרום אמריקני בעקבות מה שהוא •מגדיר "עלייה אידיאולוגית וציונות אמיתית". הוא התעקש על קי-בוץ מצוקתי בפריפריה בו יוכל להתבלט ולתרום, ומעולם לא השתחרר מתנועת השומר־הצעיר. בין השאר שימש כמדריך נוער, כשליח בארגנטינה מכורתו, הדריך חניכי תנועה בקיבוצים שונים מטעם הסו-כנות היהודית, ובשלוש השנים האחרונות הוא מתפקד כרכז העולמי של התנועה.
על השאלה המתבקשת, מדוע לא יאוחדו תנועת הנועד הישראלית והתנועה העול-מית לתנועה אחת גדולה - משיב ונגרוב-סקי בלהט: "לא תמיד הגוף הגדול חזק יותר מסך מרכיביו. אנחנו מתוקצבים ממקורות שונים מאשר אלה של התנועה הישרא-לית, מקבלים מקרנות השוה"צ והסוכנות ולא ממשרד החינוך, וגם מוצא החניכים שונה מזה של תנועת הנוער בארץ. די בכר
שחניך שחש כציוני יגיע לקו. לא נפשפש בהיסטוריה של משפחתו ובשורשי יהדו-תו. לתנועת הנועד יש חלוקה ברורה בין חניכים יהודים לערבים, בין קיבוצניקים לעירונים, אף כי פעילויות מתבצעות לא־ אחת במשותף. איתי ואני מקיימים שיתופי פעולה רבים וגם מרימים יחד עם חניכים מהארץ ומחדל את שנת המאה".
איתי זידנברג, שהתחנך בקן השוה"צ של מבואות־הנגב, עשה שנת שירות בקן התנועה של קדיית־חיים. חצי שנה לאחר השחרור מהצבא היה שליח עלייה באוקראינה, חזר ארצה כדי לנהל את פנימיית מוסד "מבואות הנגב", יצא שוב לשליחות מטעם השוה"צ בקנדה, אחר־ כך, בחסות הסוכנות - בכל צפון אמריקה, וכבר שנתיים הוא מזכ"ל התנועה.
יש המתקשים למצוא את ההבדלים בין תנועות הנוער הכחולות.
איתי זידנברג: "יש הבדלים, ועוד איך. יכולת לראות את זה באירוע האחרון של ה'סופרלנד', שם סירבו לארח נערים ער-
בים. התנועה הודיעה לאלתר שהיא לא תביא את חניכיה לשם. לא שמעתי על תנועת נוער נוספת שנהגה כך. גם הפן הפוליטי שלנו מובהק ומזוהה, כמו גם יח-סנו הערכי לקיבוץ השיתופי. בנושא היחס להלכה היהודית אנחנו מציגים קו ליברלי מאוד, ואותו דבר לגבי אחינו הערבים. יש ועוד יהיו שינויים בתנועה בת המאה, אבל הרוח היא אותה הרוח כמו לפני מאה שנה".
דניטו: "אני יודע מי אני ומה אני רוצה להיות, ופחות מה רוצות התנועות האחרות. לכולם חולצות כחולות, אבל השרוכים שונים, אנחנו אוניברסאליים ביחס לשא-לה 'מיהו יהודי', וכאמור לא מפשפשים בזהויות של המבקשים להצטרף אלינו".
איתי: "וחשוב להדגיש שאנחנו לא 'מרצ' ולא'העבודה', אלא תנועת שמאל חינוכית. בשאר תנועות הנוער ישנה זהות פוליטית מובהקת יותר".
איפה מגשימים
יעד ההגשמה העיקרי של השומר־הצעיר היה עד תחילת שנות האלפיים - הקיבוץ. מאז התחדשו והשתנו הקיבוצים - השתנו גם היעדים ועברו לשכונות המצוקה ולערי הפיתוח. דניטו מסביר: "הקיבוצים היום, בעיקר אלה המתחדשים, כבר לא רוצים או יכולים לקלוט גרעיני נח"ל. מה שמעסיק את החברים זה הפנסיה, גובה שכר הדירה,
ידיעות הקיבוץ 12.7.2013
השומר
עדיין צעיר
דני (דניטו) ונגרובסקי (מימין) ואיתי זידנברג. חזקים ואמיצים צילום:קרני עם-עד
מבחן בגרות שומרי
רן חכים מקיבוץ רמת־ השופט מחזיר בספרו את הזיכרון המסעיר, ולעיתים מצמרר,
הכרוך ב"סמל הבוגרים" של תנועת"השומר הצעיר"
יזהר בן נחום
סקס העוקת סמל הבוגרים. משמר־העמק, 1963 ! צילום: ארכיון יד־יערי
"סמל הבוגרים". עטיפת הספר
ילדותי נחשבו המילים "סמל בוגרים" וכל מה שהתלווה אליהן כדברים ידועים ומו-בנים, הרי היום יכול ספר כזה לעורר עניין רב ולגלות לקוראיו סיפור מרתק ועלום - זאת, כמובן, בתקווה שמעגל קוראיו לא יצטמצם לאותו דור מתמעט והולך של אלה שחוו את המסופר בו על בשרם.
בתנועת הנוער השומר־הצעיר היו הסמלים והעניבות ביטוי צורני לאחת מאבני היסוד בשיטה החינוכית של הת-נועה - החלוקה לשלוש שכבות. לכל אחת מהשכבות היה סמל משלה ועניבה בצבע השכבה - ירוק, כחול או שחור. ככלל, היה המעבר משכבה לשכבה עניין של גיל בלבד וכך גם חלוקת הסמלים והעניבות. העניבה השחורה, המבטאת השתייכות לשכבת הבוגרים,
ניתנה לכל מי שהגיע לגיל שבו עוברים לשכבה זו מה-שכבה הקודמת לה מבחינת הגיל - שכבת הצופים, שע־
ניבתה כחולה.
הופעת הספר "סמל הבו-גרים" (הוצאת "מערכת", דליה) בשנת המאה לתנו-עת "השומר הצעיר" היא דבר בעתו. אם בשנות
לא כך היה עם סמל הבו-גרים. מעמדו המיוחד נבע מהעובדה שלא חולק לכל בני הגיל המתאים, אלא רק למי שנמצא ראוי לכך,
אך מה שהפך אותו לבעל משמעות רבה כל כך, לזיכרון מסעיר ולעיתים מצמרר עבור חניכי השומר־הצעיד במשך דורות, ולנושא המצדיק הוצאה לאור של ספר בשנת המאה לתנועה - הוא הדרך שבה נקבע מיהם הראויים לקבלת הסמל. כל קבוצה חינוכית בתנועה קיימה בירורים אישיים לחבריה. חניך אחר חניך הוצב מול חבריו לקבוצה, שדנו בהתנהגותו ובתכונות אופיו ולבסוף הכריעו בהצב-עה גלויה האם להעניק לו את הסמל.
הקריטריון האולטימטיבי, שלא היו לגביו הקלות או פשרות כלשהן, היה התחייבות ל"הגשמה" - כלומר בחירה בחיים בקיבוץ. תנאי זה, שלא הייתה כל אפשרות לבחון את מימושו בפועל במו-עד שבו נערך הבירור, היה הכרחי, אך לא מספיק. חניך שהצהיר כי הוא מתחייב "להגשים", אך התנהגותו לא נמצאה על־ לקבוצה כ"שומרית" במידה מספקת, לא קיבל את הסמל.
דן חכים, מקיבוץ רמת־השופט, החליט להתמודד עם האתגר ולהעביר לאלה שאינם יודעים, ככל הניתן, מאותו נושא טעון הנקרא "סמל הבוגרים". אין זה מחקר ואף לא סקירה היסטורית מעמי-קה ורחבת היקף. עיקרו של הספר הוא תעודה אחת: מחברת פרוטוקולים של בירורים אישיים שנערכו בקבוצה שומ-רית אחת. לאלה צירף רן כמה סקירות על הרקע ההיסטורי של השומר־הצעיר, חובת ההגשמה בתנועה וסמל הבוגרים, סיפורים אישיים מתוך אתר האינטרנט "סיפורי קיבוצים", וכמה קטעים נוס-פים ממקורות שונים. בסוף הספר מופיע שיר שנכתב באותה תקופה, ככל הנראה על־ידי אחד החניכים, ומילותיו, לטעמי,
מתמצתות את הסיפור כולו: "ראו עליי - אני שוכב על השולחן! סביב־סביב עומדים ונועצים בי עין אתה והיא והוא, והם כולם. חותכים הם בבשרי, שלא הב-שיל עדיין... הביטו איך דמי שלי זורם קולח לעברם והוא מרווה את צימאונם כמים..."
בניגוד לרושם שמשאירות המילים האלה, שהן אכן מזעזעות בחריפותן, לא משתמע מהספד מסר של חריצת דין והרשעה של תנועת השומר־הצעיר על מעשי אכזריות נוראים שנעשו בה באותן שנים. המטרה היא לספר סיפור על הד-ברים כפי שהיו, לא לקטרג ולא לסנגר, אלא לגסות להבין.
יש טעם והיגיון בהחלטתו של רן חכים לתת למקור לדבר בעצמו ולאפשר לקורא ללמוד את הדברים באופן ישיר, כמעט ללא חציצה ותיווך, אך למדות שהן עצם היוזמה והן הדרך שבה הוצאה לפועל ראויות להערכה - ארשה לעצמי להעיר הערות אחדות.
הרקע ההיסטורי, כאמור, תופס בספר מקום מצומצם יחסית. הטעם לכך מובן, אך נראה לי כי השאלה רבת העניין -מדוע בא הקץ הן על הבירורים האישיים
רן חכים. עתת עמק!!־ דיבר
והן על סמל הבוגרים עצמו - לא זכתה בספר למענה מספק.
לא מצוין בספר שלא רק את סמל הבו-גרים חדלו להעניק בתנועה בתקופה של סוף שנות השישים וראשית שנות השב-עים במאה שעברה, אלא את כל הסמלים והעניבות. קצו של סמל הבוגרים היה חלק מתהליך רחב יותר של היחלשות הלהט האידיאולוגי, הן בתנועת הנוער והן בתנועה הקיבוצית. כרבים אחרים,. מייחס רן תהליך זה למאורעות היס-טוריים שניפצו לרסיסים את האמונה העיוורת בקומוניזם ובברית המועצות, בעיקר חשיפת פשעיו של סטלין ב־1956 ומלחמת ששת הימים ב־1967. לדעתי, ניפוץ האלילים באותה תקופה היה חלק מתהליך תרבותי ששורשיו דווקא במ-ערב.
נושא מעניין נוסף שלא ניתן לו ביטוי בספר הוא השאלה האם חיים בקיבוץ הם עדיין קנה מידה רלוונטי להענקת סמל בוגרים. בראשית שנות השבעים טרם דובר על קיבוצים מופרטים ושכר דיפר-נציאלי, אך כיום עומדת לפנינו השאלה במלוא חריפותה. לפי המסופר בספר, מוענק כיום סמל הבוגדים של השומר־ הצעיר רק לחברי הגרעינים של תנועת הבוגרים. האם המשמעות היא כי בן קי-בוץ הנשאר בקיבוצו אינו ראוי להיחשב כ"מגשים"?
מורשתם - מורשתנו
הוצאה מחודשת של "ספר החינוך השומרי", שהודפס לראשונה באוגוסט 1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה
ב"ספר החינוך השומרי" כונסו פרקי הגות חינוכית של חברים וחברות מתנועת "השומר הצעיר", והוא יצא לאור באוגוסט 1939, שבועות ספורים לפני פלישת הצבא הגרמני לפולין.
במקור נועד הספר לסכם פרק בתולדות התנועה, אך בעקבות המלחמה הפך לסמל התקופה ההיא. בתום המ-לחמה שרדו ממנו עותקים ספורים בלבד, שנדדו בין בוגדי התנועה ונשמרו בידי אספנים, והאוצר הבלום
במעט נשכח.
"בשנת המאה לתנועת השומר־הצעיר, הראשונה לת-נועות הנוער הציוניות, החלטנו להוציא לאור מחדש את ספר החינוך השומרי", כותב צוות המערכת. "בח זרתנו אל ספר זה, שהוא צוהר אל עולם שהיה ואי-ננו, אנו מבקשים הדרכה לניסיוננו שלנו, החלוצי אף הוא, וממשיכים את מורשתם־מורשתנו. תהליך חידוש ההגשמה וחידוש תנועת הנוער בעשור האחרון צמה
ממקורות לא־אכזב אלה. נקודת הבראשית אליה חז-רנו וממנה יצאנו הייתה בראש וראשונה תנועת הנוער בגולה, ערש לידתה של התנועה, על ענפיה הרבים והמגוונים. המעיין בספר יגלה בסופו את ראשי הפרקים לכרך ב' שמעולם לא זכה לראות אור. אולי, מי יודע, נכתוב אותו אנחנו".
שובל גבע
34
ידיעות הקיבוץ
י 12.7.2013
צי17ם: נזהאלבום הפרטי
"החינוך השומרי". עטיפת הספר
השרוך הלבן ממשיך לפעול ולגדול בתוך המציאות הקיבוצית המשתנה
מסי הקיבוץ. הגרעינים נעלמו מהשטח, אבל יש תוכניות שונות המאפשרות לח-ניכים שלי מחו"ל להגיע לתקופות של שנה־שנתיים ללימודים ולטיולים בארץ. זה כמו שהבנות שלי שונות ממני. אני עז-בתי משפחה בגיל צעיר, עליתי על אונייה והלכתי להגשים בדרום החם. הבנות שלי פחות תמימות ומכוונות מטרה, שוקלות כל צעד פעמים רבות, ויש בזה גם משהו טוב. העולים לארץ היום הם בשלים יותר, מבוגרים ממה שהיינו אנחנו".
איתי: "השומר־הצעיר היא תנועה ציונית, והציונות לא יכולה להתקיים מחוץ למדינת ישראל, אבל העידן היום שונה מזה שהיה בעבר. אם נתעלם מה-תמורות שהתחוללו בקיבוצים וביעדי ההגשמה, לא נהיה רלוונטיים. אני מכיר אדם מבוגר מקנדה, בן יותר מחמישים, שבנה בית בהרחבה של אחד מקיבו-צי הדרום. בחורף הוא מתגורר בקיבוץ, בקיץ הוא חוזר לקנדה, ולטעמי, גם אם לא עשה עלייה• אמיתית לישראל - הוא יכול להיקרא ציוני שלם. כשהייתי שליח בקנדה נחשפתי לשבע־שמונה קבוצות של צעירים שהקימו קומונות עירוניות בטורונטו ובמונטריאול. גם הם בעיניי מגשימים אמיתיים. זה, יחד עם הקמת פלך לפני עשר שנים, מהווה את השומר־ הצעיר המעודכנת לשנות האלפיים".
דניטו: "גם הקבוצות שהקימו קיבוצים
חניכי "השומר הצעיר". עם הפנים למאה הבאה | צילום: דוברות השומר־הצעיר
דגן קרן. "הקיבוץ ממשיך להוות יעד הגשמה" [צילום: מהאלבום הפרטי
עירוניים באות להגשים את מה שאינן יכו-לות עוד בקיבוץ. ובכל זאת, אם תיקח חמי-שה חניכים מאז וחמישה מהיום - תתפלא למצוא יותר מהמשותף מאשר מהמפריד".
בפרספקטיבה של מאה שנה - מה הייתם לוקחים מהעבר ומה מההווה בדי ליצור תנועה מושלמת יותר מזו של עכשיו?
דניטו: "מהעבר - הייתי מחזיר את המ-קום המרכזי שהיה בשומר־הצעיר לקיבוץ-הארצי. מהיום - הייתי לוקח את שיקול הדעת של החניכים, ואת העובדה שאינם בוגדים בדור ההורים כדי ליצור עולם חדש שמחריב עד ליסוד את הישן".
איתי: "הבן שלי יהיה בשנה הבאה דור רביעי במשפחתו לחניכי השומר־הצעיר. האידיאולוגיה לא השתנתה. השומר הצ-עיר של 1913 שאפה להקים מדינה ציונית אבל שוחרת שלום ושוויון לכל אזרחיה. המטרה הזו לא הושגה, לצערי. מהיום הייתי מאמץ את הפיוס בין מי שעלו ארצה לבין מי שבחרו להישאר בניכר. גם בחו"ל, מתברר, אפשר להיות איש תנועה נאמן ואוהב ישראל".
ביער הקיבוצים, 17־20 ביולי, ייפגשו כל חניכי השומר־הצעיר והבוגרים לדו-רותיהם לשומרייה העשירית (ראו גם בעמוד 30). לובשי החולצות הכחולות עם השרוכים הלבנים יוכיחו קבל עם ועולם שאפשר לחגוג ולהתרגש. חזק ואמץ, לק-ראת עוד מאה שנים של תנועתיות.
שמה נוספים".
מה לגבי היציאה לשנת השירות בתנו-עה טרם הגיוס לצבא?
"כמו שאר תנועות הנוער, אנו מתמו-דדים עם אתגר לא־קל סביב גיוס חני-כינו לשנת שירות בתנועה. המצב שנוצר כיום הוא שיש יוקרה רבה למסגרות של ש"ש שנמצאות מחוץ לחצר הקיבוצית, דבר שכשלעצמו הוא מבורך, אך אין יוקרה דומה למשימות חינוכיות אצלנו בבית. השומר־הצעיר מצליחה להתייצב על מספר בני י"ג - היוצאים לשנת שי-רות - קבוע בשנים האחרונות, כשבעים, אולם משנה לשנה הגיוס נעשה יותר קשה. במקביל אנו מבינים שיש צורך לשפר את שנת הי"ג התנועתית, מתכת-בים על זה עם השטח, ופותחים מסלולים חדשים להדרכה בתנועה ובמוסדות חי-נוכיים הקשורים בנו". אז אין סיכוי שתיעלמו מהנוף של הקי-בוץ...
"משימותיה של תנועת השומר־הצעיר לא תסתיימנה בקרוב, גם בקיבוץ וגם בחוץ. זה לא פשוט לבנות זהות קיבוצית ולחנך את דור העתיד שלנו לערכים של סולידאריות ומעורבות בעידן של מס-רים מבולבלים ותחרות קשה עם המס-כים השונים. אני מקווה שבוגרי התנועה בקיבוצים יצטרפו למשימות החינוכיות החשובות האלה, כדי שנהיה תנועה מש-מעותית גם במאה השנים הבאות".
דגן קרן מקיבוץ רביבים, רכז הקן הקיבו-צי של "השומר הצעיר", מוביל את הח-ניכים ואת מדריכי "השרוך הלבן" בתוך מציאות קיבוצית משתנה. "הקן הקיבוצי עובד עם כ־7,000 ילדים ובני נוער במע-גלי פעילות שונים", הוא מעדכן, "פעי-לות המתפרשת על פני 35 קנים המכי-לים כתשעים קיבוצים. כמות החניכים גדלה משום שהקיבוצים גדלו, וגם משום שהתנועה מעבידה את מרכז הפעילות של השכבות הצעירות מן המרכז האזורי, המוסד לשעבר, אל הקיבוצים עצמם". איך מתבטא הקשר בין הקיבוץ לתנו-עת הנוער?
דגן קרן: "לשומר־הצעיר קשר חזק לקי-בוצים בהם הוא פועל. היכן ששיתוף הפ-עולה עם הקיבוצים טוב יותר, שתי המ-ערכות נתרמות. אנו משתפים פעולה גם במטה התנועה הקיבוצית עם כל פעילות הנוגעת לחניכינו, הן במסגרת אגף המ-שימות והן עם מחלקת החינוך". האם מקומו של הקיבוץ כיעד הגשמה השתנה בשנים האחרונות? "גם בהגשמה האתגרים לא פשוטים. הקיבוץ ממשיך להוות יעד הגשמה, אולם בשל המציאות בקיבוצים יש קושי גדול לקלוט אנשים מבחוץ. אנו ממשיכים לעודד בני קיבוץ לשוב אליו ולהשפיע עליו מבפנים, וגם בוגרי תנועה מהעיר - להצטרף להתנסויות שיתופיות בתוך קיבוצים - זאת במקביל למסלולי הג־
12.7.2013 ■ ידיעות הקיבוץ
33
יש חיים בקן הקיבוצי
לתנועת השומר הצעיר
קבוצת
חבצלת
THE ::
JEWISH AGENCY יאיץ FORfSRAEl •י?:'יא
100 שנה לתנועת השומר הצעיר
מעצבים את דור העתיד!
חברות וחברי התנועה הקיבוצית, תנועת "השומר הצעיר" מזמינה אתכם לאירוע המרכזי של שנת ה100
כנס בוגרים * מפקד אש מרהיב
מופע מרכזי בהשתתפות 100 חניכים ובוגרים. יום רביעי * 17.7.2013 • יער הקיבוצים (יערות מנשה) 16:00 כנס מחזורים
20:00 המופע המרכזי ומפקד אש במעמד שר החינוך
לפרטים ואישור הגעה - עופר נוימן 108־0526719
10
ידיעות הקיבוץ * 12.7.2013
מאה שנה
השומריה ה-10
shomria
יער הקיבוצים
17-20/08/2013
התאהבויות במחנה לאור המדורה • החרמת הפעולות במוסד • על איזה דיבר לעבור • רוק ומחלות
בשומריה . בוגרי "השומר הצעיר" נזכרים בחוויות השומריות שנשארו עמם עד היום
שובר שמירה
כל עקרונותיי להחרמת "השומר הצעיר" קרסו ביום בו נודע לי שבשטח השומריה צפויה להופיע, כמה קיבוצניקי מצדם, להקת "איפה הילד"
גהצו את החולצה הכחולה, הדקו את השרוך ונקו את הפלדיום(אוהקרוקס).
היא חוזרת: תנועת הנוער שגרמה לסטלין להיראות קפיטליסט - "השומר הצעיר".
בימים הקרובים תצא לדרכה ברוב הוד והדר השומריה העשירית, שתציין מאה שנים לייסוד השומר־הצעיר, ופתאום שוב כולם מתרפקים בנוסטלגיה מתוקה על הימים בהם קשרו סנדות עם ג'ומס. אותי, איך לומר, זה פחות מרגש, עבורי השומר הוא לא יותר מישיש נרגן השוכב עזוב ונשכח בבית האבות של העולם המו-דרני, מחובר למכשירי החייאה שמספקים לו אלה הזוכרים את הימים בהם היה יפה בלורית ותואר. הדי גם לפני עשרים שנה, כשהיה צעיר נמרץ בן שמונים, השומר היה נראה לי רלוונטי כמו יאיר לפיד למעמד הביניים, והחיכוכים בינינו לא איחרו לבוא.
"שקלתי את בקשתך והחלטתי שבגלל זלזול מוחלט בכל ערכי התנועה והשתמטות סדרתית מכל הפ-עולות השנה, אתה לא תצא לשומריה". כך, בפדגוגיות טרחנית, בישר לי המק"ק (מדריך קן קיבוצי...) של המוסד שנשללה ממני הזכות לעלות כקילומטר במעלה היער של קיבוצי, משמר־העמק, ולקחת חלק בשומריה השמינית. בימים כתיקונם זה לא היה מפריע לי. התמהיל של מיליטנטיות, שטיפת מוח ושינה בשטח מעולם לא הבעיר אש יוקדת בחזי, ולמרות שסבי יעקב - פולי פדן, היה ממקימי המוסד החינוכי "שומריה"(כל קשר בין שם המוסד לשם האירוע אינו מקרי בהחלט) ודמות מוכרת בתנועה, הבנתי בשלב יחסית מוקדם, שאני אומנם צעיר, אבל שומר אני כנראה לעולם לא אהיה. לא אשכח את הרגע ההוא בכיתה ז' בו חזרתי בשאלה. זה היה באמצע מחנה"חומה ומגדל". בתחילה עוד צעדתי בגאון תוך שירה אדירה "זוזו הצידה שומריה באו, שומריה זה פירמה אז עופו לפינה", או "על שפת ים כינרת שטה ספינה קטנה ודגלה אדום כאש וסיסמה עליה יש: שומריה, שומריה, שומריה, שומריה, שומרייייייה!!!". רק לאחר שהתמקמנו במחנה שלנו והצבנו מלכודות שנועדו למנוע מתקפת משחת שיניים מהיריב השנוא - מוסד "הרי אפרים", התפניתי להביט סביבי. כל היער הירוק נצבע בכחול, ריח עז של תירס מקופסאות ונקניקי קבאנוס מילא את הנחיריים ושומרים ושומרות התרוצצו בין עצי החורש כמו שורה של נמלים מרקסיסטיות. שאגה הדהדה בין עצי האורן: "ג'ימליה!!!" וכל היער ענה בקול גדול: "ג'ים, ג'ים ג'ים!!!!" ברגע הזה הבנתי שאני עומד על סף תהום החזרה בתשובה לדת ה"שומריזם", התהום אליה קפצו אבותיי על מנת להשתכשך במימי המפעל הציוני וכעת אני עומד ליפול בעקבותיהם, תוך התעלמות מהעובדה שהמים כבר מזמן התייבשו או העכירו.
מאז השקפתי עליהם מהצד. רבים מחבריי נותרו במערכה, פחות בגלל האידיאולוגיה ויותר בגלל המ-דריכות המצודדות ממוסד "צפית"(או אולי בכלל "מבואות עירון", עשרים שנה, לך תזכור), אך אני נותרתי נחוש בהתנגדות, וצמצמתי גם את ההשתתפות בפעולות לאפס. אך כל עקרונותיי והלהט האידיאולוגי להחרים את השומר ויהי מה, קרסו ביום בו נודע לי שבשטח השד מריה, ממש פה ביער של הקיבוץ, צפויה להופיע, כמה קיבוצניקי מצדם, להקת "איפה הילד", ובמופע "שיר היונה" שנערך בסיום האירוע בחיפה היה אמור להופיע אביב גפן, הופעה שבוטלה ברגע האחרון עקב היותו, כמה מיליטנטי מצדם, "משתמט". עבור נער בכיתה ט' שעשה קריירה מהפוזה הרוקיסטית, זה היה שווה בגידה בעקרונות. כך מצאתי את עצמי בולע את כבודי, מתעלם מהאיבה ההדדית שפי-תחתי בעמל רב במהלך שנה שלמה עם אותו מק"ק ופונה אליו בבקשה לחזור, ולו לכמה שעות, לחיק התנועה.
החיוך הזחוח שלו לא מרפה מזיכרוני. שנה שלמה כיסחתי אותו בפרהסיה, לעגתי לחבריי שסרו למרותו, סתרתי את הטפותיו בכל הזדמנות ובזתי למראה חולצתו הכחולה. כנראה שגם אם הם לא שותים כוהל ושומרים על הטוהר המיני(נו באמת, ספרו על זה לבנות של "בקעת כנרות"), אין שום דיבר שאומד שלשומר אסור לנטור טינה, וגם הוא אוהב להגיש את הנקמה שלו קרה.
מאז חלפו השנים, הזמנים השתנו, "איפה הילד" התאחדו, המשתמט נהיה מנטור, אני התמתנתי ויש שמועות עקשניות שגם השומר־הצעיר כבר לא אותו קומסומול נוקשה ומנופח שהכרתי. אז, האם כעת, כשכמאמר "משינה"(שאגב, לא הופיעו מעולם בשוטריה) "האויב כבר לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים" - אני מוכן, ביום חג המאה, לעשות עם התנועה חסד ולהכריז על שולם היסטורי? אמט... אולי עד 120.
תום שלח, משמר העמק
שומריית
הבילהרציה
אל תשאלו מה היה אחוז המשלשלים בשומריה שלי, שיד אחת הניפה בה דגל והשנייה החזיקה סיגריה מגולגלת
השומריה שלי התחילה בטרגדיה. ישי גודל (רשפים), מקן גלבוע, נהרג תוך כדי עבודה על מבנה צופי לשומריה. הייתם חושבים שזה ישפיע על שאר הקנים לאמץ נוהלי בטיחות נוקשים יותר, אבל מי יכול לחשוב על בטיחות כשעל הפרק עומדת שאלת השאלות - למי יהיה מגדל גבוה יותר, למנור או לשומריה? וכשהתב־
רר ששלנו גבוה יותר - אז מי רימה והכנים ברגים איפה שמותר רק חבלים? ואצל מי השפיץ עקום יותר? התחרות בין הק-נים הייתה חלק בלתי־נפרד מהשומריה, לא רק בבנייה, גט בשטפטה, במספר החניכים, בהופעה לערב התרבות, באיכות הארוחות... וכאן, אני חייבת להודות ממרחק של זמן, הרמה הייתה די דומה, ובקרב חניכי ה"חלוץ", אלה שהגיעו לשטח שבועיים לפני השומריה לצורך חזרות על המופעים ובניית המתקנים, היה אחוז המשלשלים קרוב ל-100%. כיוון שגם אני הייתי ב"חלוץ" יצא לי לראות מקרוב את היוד־ביתניקים מכינים מרק מעופות שרגע קודם קרקרו בכלובים שלהם. מה אני אגיד, לא לחינם זכינו לכינוי "שומריית הבילהרציה". אבל הייתה אווירה טובה. תחושת שייכות למחנה אחד גדול, שהורכב בעיקר מילדי קיבוץ, כי מי ספר את החניכים העירונים(שהיוו, מספרית, מעל לחצי המשתתפים, מן הסתם). הרי מה הם יודעים על כפיתות, בו-סים וסנדות? מה שכן, כולם לבשו חולצות כחולות ומכנסי עבודה... או שבעצם לא? את חבריי הטובים ביותר אני זוכרת דווקא בטריקו קרוע ובמגבעות שוליים סטייל וודסטוק.
הזיכרון מתעתע. האם ייתכן שבדיוק שם, ברגעי השיא של התנועה, דיברו בתוך האוהלים על איין ראנד ואגואיזם ומימוש עצמי? האם אני זוכרת נכון שלצד מפקד האש האדיר ביותר, מרבית המופעים שהועלו על הבמה היו של לגלוג וסאטירה?
השומריה החמישית עמדה עם רגל אחת בעולם האמונה ורגל שנייה באוויר, יד אחת הניפה דגל והשנייה החזיקה סיגריה מגולגלת. בתוך מפגן העוצמה הגדול למדנו שהכול משחק, ושאין מה להתרגש ממפקדי אש...
דעתי זו על דגלים וסיסמאות נותרה בעינה עד עצם היום הזה, ורק כשהגעתי לשומריה התשיעית, לאחר שהתבקשתי לכתוב טקסט למו-פע המרכזי, הבנתי שאני בכלל לא בעניינים. אני כתבתי איזו סאטירה משודרגת, ואילו החניכים שעמדו להציג אותה בכלל לא חשבו שזה מצחיק. להם היו כוונות לגמרי רציניות. כך הכרתי את תנועת הבוגרים, שלתדהמתי ממשיכה באותה רצינות גם לשומריה העשירית. זהו, עכשיו כבר חייבים להודות: איין ראנד פאסה, תחי המחאה החברתית!
רקפת זהר, עין־שמר
36
ידידות הקיבוץ
12.7.2013
שמוצניקים
מאז ומעולם
הקן הקיבוצי הכי חדש
תנועת "השומר הצעיר" לא רק מסתכלת לאחור בגאווה - היא גם מתחדשת, ומברכת את קיבוץ ניצנים על הצטרפותו לתנועה ערב השומריה העשירית. הילדים והילדות מהקיבוץ יצטרפו ל"קן שקמה השומר הצעיר", הפועל במרחב המועצה האזורית חוף־אשקלון צילום: קן"שקמה"
דילמה שומרית
האם לשמור על הדיבר הראשון לאחר שהופר הדיבר העשירי - ולסכן את קבלת סמל הבוגרים של"השומר הצעיר" • היו זמנים
מהי האסוציאציה הראשונה העולה בראשכם למשמע צמד המילים "השומר הצעיר"? השאלה מופנית כמו-בן לבוגרי התנועה בלבד. האחרים מתבקשים להצניע הזדהות וגם גיחוכים. אצל הרוב יהיו אלה ודאי פעולה,
טיול, מדורה, חולצה כחולה, קן, קבוצה, גרעין. אצלי זהו "סמל בוגרים", ויש לכך סיבה.
כיתה י"א, אמצע שנות השישים ב"מוסד החינוכי". בל"ג בעומר אנו אמורים לקבל סמל בוגרים אישי, המעיד על היותך בוגר ראוי של התנועה המפוארת. החלק המשמעותי בתהליך הוא הדיונים הפנימיים לקראת קבלת הסמל, דיון נפרד ומפורט על כל אחד מאתנו, המסתיים בהצבעה האם הוא ראוי לקבל את פיסת המתכת הנחשקת הזו.
הנה השם שלי הולך וקרב, ועמו תחושת המצוקה. התנאי הראשוני להיחשב כשומר ראוי הוא שמירה על עשרת הדיברות, והנה - בדיבר הראשון נאמד: "השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה", ובאחרון: "שומר על הטוהר המיני, אינו מעשן ואינו שותה אלכוהול". על הטוהר המיני שמרנו רובנו - לדעתי כמעט כולם סיימו את המוסד בבתוליהם, וגם אלה שלא - זה היה מתוך יחסי אמת, שהיו מותרים למחצה, ולא סתם "סטוצים"(מילה שכמובן לא הייתה מוכרת אז כלל). כמובן שסיגריות היו מחוץ לתחום, אבל באשר ליין - בעוונותיי הרבים טעמתי ממנו מדי פעם בימי שישי בארוחת השבת שבחדר האוכל בקיבוץ שלי, שם הייתי "מוסדניק" יחיד, כך שלא היה גם מי שילשין.
הדילמה הבלתי־נסבלת הייתה, לכן, אם להודות ששתיתי קצת יין, ובכך לעבור על הדיבר העשירי אך לשמור על הראשון - לומר אמת; או להעלים את העבירה הקטנה ההיא ובכך לחסוך את הביקורת הצפויה, אבל לעשות שקר קטן בנפשי. לא ישנתי לפחות לילה אחד, אבל בבוא תורי התוודיתי על העבירה והותרתי את ההחלטה לחבריי.
במסדר ל"ג בעומר עמדתי עם חבריי בשורה ופסעתי בתורי לקבל את הסמל, שבעיניי, ואולי גם בעיני חלק מחבריי, היה עם "כוכבית"(עוד מושג שלא הכרנו אז). אז האם השומר־הצעיר תרמה לחינוכי - תשפטו אתם. והסמל, היכן הוא היום? אין לי מושג, אך אם היה בידי הייתי שומרו בתוך צנצנת אלכוהול.
דני ברזילי, מגן
צביטה שומרית בלב
איזה כיף לך שאת לובשת את החולצה השומרית, איזה כיף לך שאת עומדת לחוות בזכותה כל כך הרבה דברים • געגועים של שומרת בוגרת
מדי פעם, כשאני לוקחת בארבע את הילדים מהגנים של הקי-בוץ, אני רואה על השביל נערה ממהרת בחולצה שומרית. אני פותחת את הפה להגיד לה: "כל הכבוד לך!" אבל יודעת איך זה הולך להישמע - ומחרישה. אם הייתי אומרת, הייתי בוודאי נשמ-עת כמו חברת קיבוץ בת שבעים, והלוא אני בשיא עלומיי.
ברור לי, למרות זאת, שעבור אותה שומרת צעירה שעוברת מולי על המדרכה אני נראית די חבוטה ומאוד לא רלוונטית: לא, אין שום סיכוי שהיא יכולה לתאר לעצמה שאך לפני רגע קט הייתי אני בדיוק כמוה, ממהרת על אותו השביל באותה החולצה הכחולה. היא לא מתארת לעצמה שבמחנה של התנועה, לפני לא המון שנים, גם אני, כמוה, התאהבתי בפעם הראשונה. השנים עברו, אבל אני זוכרת בדיוק איזה רעש יש למקלות שמתפוצצים באש ואיך נראות פנים שמוארות באור המדורה ואיזה ריח יש לשק שינה, וכמה קשה לקום באמצע הלילה לשמור וכמה מעצבן להכניס את הרגל לנעל הפלדיום וכמה מרגש לגלות שהוא זכר את שעת השמירה שלי ובא, כמו שקבענו, לשבת אתי, למרות שהמדורה של הקן שלו נמצאת בקצה השני של המחנה.
היא לא מתארת לעצמה שבסמינר של התנועה, לפני לא המון שנים, גם אני, כמוה, למדתי מה זה סוציאליזם ומהו ניכור ומיהו מרטין בובר ומהו ההבדל בין הומאניות להומאניזם ולמה פוסט־מודרניזם זה רע. זה היה מזמן, אבל אני זוכרת בדיוק איך קריאה של טקסט יכולה למלא בהשראה, וכמה מתסכל לחשוב שאם כל האנשים בעולם היו קוראים את הטקסט הזה גם הם היו מבינים, והכול היה יכול להיות טוב יותר.
הנערה בחולצה הכחולה שעוברת מולי על המדרכה לא יכולה לתאר לעצמה כמה קרובה אני מרגישה אליה, רק בזכות העובדה שהיא לובשת חולצה שומרית. כמה מזל שלא אמרתי לה "כל הכבוד לך". בעיניה אני סתם עוד אימא טרחנית עם זיכרונות רומנטיים, והיא בוודאי הייתה מגלגלת עיניים בלב ומחייכת אליי בנימוס ובחמלה. אבל אחרי שהיא עוברת, אני מבינה שלא "כל הכבוד לך" הוא מה שרציתי לומר לה. בפעם הבאה שהיא תעבור מולי - לא אתבייש, אפנה אליה ואגיד לה את מה שאני מרגישה באמת: "איזה כיף לך".
איזה כיף לך שאת לובשת את החולצה הזו, איזה כיף לך שאת הולכת להתאהב בזכותה עוד כל כך הרבה פעמים ואיזה כיף לך שאת עומדת ללמוד בזכותה עוד כל כך הרבה דברים. איזה כיף היה לי, ואיזה כיף לך שכל זה עוד לפנייך.
נועה יחיאלי, אילון
12.7.2013
ידיעות הקיבוץ
הזמן הירוק
שבועון התנועה הקיבוצית • מס' 1390 • ד' באב תשע"ג,11 ביולי• 2013
תשע השומריות שהיו, וזאת שנפתחת בשבוע הבא. עמ' 14
הסתדרות השומר הצעיר בארץ ישראל
שומרים!
בחודש אב שת"ה. תתקיים על הר הכרמל
השומריה הארצית הראשונה
החישו את הכנותיכם בפעולה
הצופית, האמנותית והספורטיבית!
חזק ואמץ!
ההנהגה הארצית
' שומריה ארצית א'
השומר
הצעיר
אב תש"ה
12.7.2013 מכתבים
השומרים הצעירים. בני 100 צילום: דוברות"השומר הצעיר'
כמו כל פוליטיקאי מצוי
לאחרונה התבשרנו כי בישיבת מחוז הקיבוצים של מפלגת "העבודה" הוחלט כי איתן ברושי, מזכיר התנועה הקיבוצית, יהיה יו"ר המחוז. לא הייתה הצדקה בעבר שאותו אדם (למשל ולוולה) ימלא את שני התפקידים, ובוודאי אין לכך הצדקה כיום. מפלגת העבודה אינה בעלת רוב מכריע בתנועה הקיבוצית ואין מקום ליצירת זהות בין התפקי-דים - מה גם שבפגישה בזיקים, לקראת ההצבעה על בחירת מזכיר התנועה, ענה ברושי לשאלתי הישירה בדבר מילוי שני התפקידים על־ידי אותו אדם, בצורה נחרצת - שגם הוא מתנגד לכך. לכן, כמו כל פוליטיקאי מצוי בארצנו, אין הלימה בין הצהרותיו במערכת הבחירות לבין מה שהוא מבצע אחריה.
אם הכוונה היא לבנות מסד לקפיצת מדרגה פולי-טית בעתיד - הרי מה שלא תרמו ראשות מוצלחת של מועצה אזורית או תפקיד במשרד הביטחון, לא יתרום גם התפקיד הנוכחי כמזכיר התנועה. לצערנו, גם מפלגת העבודה וגם "מרצ"(כן, גם מפ-לגתי מרצ "לא רואות ולא סופרות" את התנועה הקיבוצית בשיקוליהן הפרסונאליים. אני מעריך שברוח הזמן, סיכוייו של איתן ברושי להצטרף לכ-נסת יגברו אם יהפוך לעיתונאי.
אורי דרורי, זיקים
הקיבוץ לא כאלטרנטיבה
במועצת התנועה הקיבוצית אמר השר־לשעבר חיים (ג'ומס) אורון את הדברים הבאים: "כך אני רואה את הקיבוץ... כאמצעי ובמטרה... כאלטר-נטיבה" ("שומרים חזק במועצה", ידיעות הקיבוץ 5.7).
דעתי הפוכה לדעתו של ג'ומס. כאשר ניסינו להיות "אלטרנטיבה", הצעירים נטשו אותנו בר-בבות. הם לא רצו את האלטרנטיבה הקיבוצית, הם רצו חיי עיר. בשנות השמונים של המאה שעברה התגלתה ערוותה של התנועה הקיבוצית. כשלנו "בגדול", ודווקא הכישלון הביא אותנו לשנות את הדרך. לא אלטרנטיבה, אלא חיים "כמו" בעיר: הפרטה, פרטיות ועצמאות. או אז החלו לחוור הב-נים. אלפי בנים החלו חוזרים ונוהרים אל קיבוצי
האם. המסקנה, שהמציאות תומכת בה: "האלטרנ-טיבה" - היא רעיון נואל.
מוטי תירוש, איילית־השחר
דו-־קיום ולא העברת קרקעות
הצעתו של רן אדליסט להתחיל את אחוות העמים מלמטה, מהקרקע ("שיתוף פעולה קיבוצי־ערבי", ידיעות הקיבוץ 5.7) - מצלצלת יפה. קיבוצים רבים קיימו לפני מלחמת העצמאות יחסי שכנות טובה עם יישובים ערביים שכנים, יחסים שרובם נקטעו עקב המלחמה ובעיקר עקב הממשל הצבאי שהטי-לה ממשלת בן־גוריון על הערבים, שעודד אצלם את האיבה כלפי ישראל. בשנים האחרונות צמחו מחדש שיתופי פעולה יהודיים־ערביים שלקיבוצים חלק נכבד בהם, בעיקר בתחום החינוך ובתחום התעשייה והחקלאות. את אלה מן הראוי להגביר ולחזק. העברת קרקעות היא רב־בעייתית. בעיקר לאחר שהקרקע
הפכה גם אצל הקיבוצים מבסיס ייצור לנכס נדל"ני. לפני כמה שנים השתתפתי בביקור של פעילי התנועה בסכנין, לאחר אירועים אלימים שהיו שם. קיבלו אותנו ברוח של אחוות־עמים נעימה והבט-חות הופרחו באוויר. הצעתי אז לגברי ברגיל, שהיה אחד ממזכירי התנועה, שכדי לקדם את הדו־קיום תפתח התנועה בפרויקט של יישובים־אחים - שבל קיבוץ יאמץ יישוב ערבי. אתם שמעתם על איזשהו "זוג מעורב" כזה? בהזדמנות אחרת, בכנס שארגן אגף המשימות, הצעתי תוכנית דומה, של משפ־ חות־אחיות, עם פלסטינים. גם זה נשאר באוויר. אני מציעה את הפרויקטים האלה לרן, במקום לה-תעסק בענייני רכוש, שמ"טבע האדם" קשים גם לקיבוצניקים.
תמר רז
סיוע המועצה לשימור אתרים
מהאייטם שעסק בנושא אתר הראשונים ברוחמה ("מורשת רוחמה", מדור "הכול אנשים", ידיעות הקיבוץ 5.7), נשמטה בטעות תרומתה החשובה של המועצה לשימור אתרים, העוזרת ומשקיעה באתר, ואני מקווה שכך יהיה גם בעתיד.
רותי גולץ, רוחמה
סדר יום
חלק ממשהו גדול
הבחירה שלי להמשיך לחיות בתנועת "השומר הצעיר", במסגרות שיתופיות וחי-נוכיות, הופכת את החיים שלי למעניינים, מלאי שליחות ותחושת אחריות. אני יודע כל בוקר במה אני בוחר, לאיזו משימה חב-רתית אני קם ומהי התרומה שלי לחברה הישראלית.
התנועה בשבילי היא יצירה ארוכה ומת-משכת, שאני חלק ממנה. זו תחושה חזקה ביותר - לדעת שאתה חלק ממשהו גדול וייחודי. הבחירה שלי לעבוד בתוך החב-רה הקיבוצית, לרכז קן קיבוצי - היא חלק מאותה תחושה.
התנועה הקיבוצית הייתה דבר עצום וקריטי להקמתה של מדינת ישראל ולכינונה של החברה הישראלית, ואני מרגיש שבא-חד מבניה חשוב לי להמשיך להיאבק על אופייה החברתי, הערכי, השליחותי.
ניר יופה, בן מגן
חבר בקיבוץ העירוני "שכבת פלך" בחיפה מרכז את קן"אופק" בקיבוץ עברון
לא נוסטלגיה
חולצה כחולה ושרוך לבן. כל כך פשוט, כל כך מובן. המחנות, הפעולות, המדורות שבלילות, קני סוף, סנדות, אוהלים, העניבות והסמלים. בני מצדה, צופים, בוגרים, מאה שנים של נעורים. זו לא נוסטלגיה, אחיי. השמוצ עוד כאן, קיים וחי, נושם, בועט ומתלבט, מתחיל תמיד מאל"ף־בי"ת, קורא בקול שלא שכחנו: "שומרים חזק!" כן, זח אנחנו.
בשער:
יובל הרץ, חניכה בקן בקעה, ושלו יקיר,קומונר בקן צפית צילום: יובל לוינזון
ידיעות הקיבוץ
עורכת: שירלי זינגר / רכז מערכת: יריב פלג / עריכה לשונית: תחיה שירן /
מערכת וכתבי□: יזהר בן נחום, דני בחילי, אריק בשן, יעקב דרומי, דני כהן, אתון לפיד, קרני עם־עד, אורה ערמוני, מעוז קורן, אבנר רון, תומר רונא, תמר רז, ערן שחר, תחיה שירן, יונתן שרון /
מנהלת: אילה זילברמן / רכזת מנהלח: דיבה וקנין / רכזות מודעות: שרה אראל /
גרפיקה: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / מנהל הסקה: אלון אליאס / מנהל ייצור: יעקב ישראלי / הדפסה: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ/
מנכ"ל: רענן ברגול / מו"ל: ידיעות תקשורת בע"מ
"ידיעות הקיבוץ" ■ חומה ומגדל 2, תי'א 67771 ■ טל': 9309111־03 פקס: 03-9349150 ■ דוא"ל: hakibutz@yedtik.co.il
לידיעת הכותבים והקוראים: בל הכתבים המגיע'□ לעיתון עובריס עריכה וקיצור, ופרסומגו תלוי בשיקולי המערבת
© אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה אחרת) - ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר - חלק כלשהו של העיתון(לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ
2
ידיעות הקיבוץ
12.7.2013
שבועון התנועה הקיבוצית ■ גיליון 1382 ■ 12.7.2013 יום שישי, ה' באב תשע"ג * המחיר: 3.30 ש"ח
גשר־הזיו: שני חברים ביקשו תביעה ייצוגית נגד הקיבוץ, בנושא הפנסיה 6
תנועת "השומר הצעיר" חוגגת מאה: כל מה שרציתם לדעת על השומריה העשירית • דוח מהשטח על הקן הקיבוצי • זיכרונות מתולדות"סמל הבוגרים" • מזכ"לי השומר ־הצעיר הישראלית והעולמית מספרים על תנועה חיה ומשתנה • בוגרים ובוגרות ממשיכים להתגעגע לשרוך הלבן
ידיעות הקיבוץ
שומרים, חזק
גילינו מיוחד 30־37
פנקסי
הוצאת המועצה "הראשית" "השומר הצעיר"
המצפה
עתון הנוער השומרי
השומר
הוא
מגשים
ולחום
לחיי צדק
אחוה
וחופש
בחברה
האנושיתהשומריה ה-10
יולי 2013
שנה לתנועת השומר הצעיר
מעצבים את דור העתיד!
תודה רבה על כל העזרה, שיתוף הפעולה והמקצועיות!
בזכותך הצלחנו לקיים את אירועי השומריה ה-10
בהערכה ותודה בשם כל החניכים, במדריכים וצוות השומריה.
עמרי קוליקובסקי- רכז מחלקת מפעלים השוה"צ.
החלוץ Hahalotz
ביולי 2013 נאספנו ביער הקיבוצים
כדי לקיים את השומריה ה-10 ולחגוג
מאה שנה לתנועת השומר הצעיר, הראשונה
לתנועות הנוער הציוניות. לשומריה קדמה
תקופת הכנה ממושכת ששיאה בחלוץ
הארצי- 500 חניכים, חברי משלחת
ובוגרים שהגיעו ליער כדי להכשיר את
המחנה לקראת בואה של התנועה. מעל
5,000 חניכות וחניכים השתתפו בשומריה,
ביניהם חניכי התנועה העולמית, בתי הנוער
נחשונים והחטיבה הערבית אג'יאל. במפקד
הפתיחה נכחו מעל 10,000 שומר ושומרת.
"מתי התחלתם לעבוד על השומריה?"
השאלה הזו הופנתה אליי לא מעט פעמים. לרוב היא לוותה בהנחה שלמפעל כל כך גדול מתכוננים הרבה זמן מראש. התאריך עול הפגישה הראשונה אכן מצוין ביומני, אבל האם שם באמת התחלנו? ואם לא, אז....
מתי באמת התחלנו לעבנד על השומריה?
קשה לשים את האצבע על נקודת ההתחלה. האם היה זה רגע הקמת הצוות המוביל הארצי עול השומריה או אולי כאשר החלו לפתח במחלקת ההדרכה עול התנועה את מודל הגו"ב החדש שנועד לקדם את היכולות עול הקנים עולנו להיות חברות נעורים אוטונומיות באמת? האם היה זה כאשר החלוץ הארצי עלה לשטח או כאשר צוות הכותבים התיישב לשרבט רעיונות ראשוניים לערב המרכזי? ואולי היה זה כאשר בבית ההנהגה התכנסו עשרות חניכים וציפו שהמהנדסת תאשר את המבניים הצופיים שלהם?
השומריה העשירית הייתה מפעל עול תנועה עולמה. זהו סוד כוחה, ובעול כך היא הצליחה להיות שיא של תהליך ארוך, שאינו תם, וגם אין כוונה לסיימו. קשה לתאר במילים את ההתגייסות העצומה של חברי התנועה כולה (חניכי ומדריכי התנועה, המשלחת, מעגל תנועת הנוער, תנועת הבוגרים ובוגרים בכלל וחברי קיבוצי התנועה), ואת תחושת השותפות שאחזה בכולם/ן לאורך כל התהליך, אותה תחושה שהתעצמה מיום ליום ככל שהתקרבנו ליום המיוחל. כפי שלא ניתן להצביע במדויק על הרגע הראשון שבו הכל התחיל, כך גם לא ניתן למנות את החברים והחברות הרבות שעומסות על כתפיהן את התנועה כולה, בשגרה האינסופית ובתהליכים הארוכים שמהם צמחה השומריה והייתה לאירוע המכונן בשנת ה-100 לתנועתנו.
"השומר הוא אח נאמן לעדה השומרית... " - דיבר זה, העומד לנגד עינינו בשגרה, הצליח תחת מטה הקסמים של השומריה להתנגן גם בלבנו ולהכתיב את צעדינו ומעשינו לכל אורך התקופה האחרונה. הוא זה שיצר גם עוצמה אדירה של ייחוד ויחד, רגעים של אמת שאי אפשר להתכחש להם, ברית אמונים ולידת עידן חדש של עשייה.
כך ראוי לסכם את מאה השנים הראשונות לתנועה שעל אף גילה המופלג מצליחה להיות רלוונטית לאלפי חניכיה ובוגריה, וכוח עלומיה נשאר איתן כשהיה. ואם השומריה העשירית משקפת את פני התנועה אחרי מאה שנים, אז על אחת כמה וכמה ראויה היא לפתוח את מאה השנים הבאות של פעילות חלוצית, מרד והגשמה.
ובכל זאת, אם אני צריך לציין את הרגע שבו התחלנו, הייתי בוחר לציין את גליציה ב-1913.
חזק ואמץ
מיכאל הררי, רכז השומריה העשירית בשם כל צוות השומריה.
THE 10™ SHOMRIA - ONCE EVERY HUNDRED YEARS
השומריה ה־10 ־ אירוע של פעם ב100 שנים!
As the General Director of the World Movement I have had the privilege of participating in The 10th Shomria in honor of Hashomer Hatzair. The Kenim from around the world embarked on this project with great enthusiasm, creating a feeling of nostalgia by organizing events,rallying Veteran Shomrim, organizing gatherings and functions that looked to the future.
This is a movement that goes on and on, a movement that is always relevant in Israel and in the world, a movement whose values were valid then and are valid now: Values of Zionism, equality, solidarity, brotherhood of nations and progressive Judaism.
Group after group arrived from all over the world, hundreds of Shomrim, to take part in the Shomria. To participate in a social scouting event together with thousands of Shomrim from all over Israel.
The excitement and expectation throughout this year were amazing and as the saying goes "The greater the expectation the greater the challenge" I When the chanichim arrived the surprise was breathtaking. How powerful! How original!
The excitement was overwhelming, so many blue shirts with white laces; the Shomeric setting, the atmosphere of a very special communal camp.The world Hashomer camp was original and striking. It was a map of the world constructed from wood and on it 21 flags representing the countries where the world movement is active; above them flew the flag of the Movement
The chanichim enjoyed every moment: the organization was excellent from every point of view including orderly operation of all the departments that were outstanding; there was plenty of good food and the best of all was the communal social atmosphere. Congratulations and great esteem should be extended to those Shomrim who planned the event for many months ahead.
There was the suitable amount of activities during the day and the evening activities were stimulating. Everybody felt that this was a very unique and special event.
As far as we were concerned the enthusiasm continued after the Shomria itself, it lasted through the World Veida that took place in Giva't Haviva from 21-24 of July.
The subject was "Autonomous Youth and Activism". It goes without saying that the Shomria contributed an enormous amount to the feeling of "togetherness" that led to resolutions that will bring about a better future.
Many things were said in the concluding stages. I will summarize the things said in one sentence. "It is a wonderful feeling and makes one proud to be a part of the Movement of Hashomer Hatzair and be a link in the Shomeric chain
Hazak Ve Amatz and congratulations
Danito
כמזכ"ל התנועה העולמית נפלה לידי הזכות ללוות את אירועי ה-100 של תנועת השומר הצעיר. הקנים בעולם נרתמו למשימה בלהט: נוסטלגיה, הפקת אירועים, גיוס שומרים מכל השנים, מסיבות ומפגשים מרשימים ומרגשים - וכולם כולם עם הפנים קדימה. תנועה שלא עוצרת, תנועה שרלוונטית מתמיד בארץ ובעולם, תנועה שערכיה תקפים כבימיה הראשונים: ציונות, שוויון, סולידריות, אחוות עמים, יהדות מתקדמת. קבוצות קבוצות הגיעו מהעולם, מאות שומרים, כדי לקחת חלק בשומריה, להיות חלק מאירוע צופי-חברתי יחד עם אלפי שומרים מהארץ. ההתרגשות והציפיה בשנה האחרונה היו אדירות... וכגודל הציפיה גודל האתגר! עם הגעת החניכים לשטח ההפתעה הייתה אדירה: איזו עוצמה, איזה מקוריות, איזה גודל, פשוט מרשים!!
התרגשות יוצאת מן הכלל: כמות החולצות הכחולות, השרוכים הלבנים, המבנים השומריים והאווירה המיוחדת של מחנה משותף. מחנה השומר הצעיר העולמי היה מקורי ויפה: מפת העולם עשויה מעצים, עליה כל דגלי 21 המדינות שבהן קיימת התנועה, ומעליהם דגל התנועה! החניכים נהנו מכל רגע: מהארגון המצוין, מתפקוד כל המחלקות, מהסדר והכללים, מהביתנים, מהאוכל הטוב ובכמויות הנכונות, ובמיוחד מהחברותא.
במשך חודשים רבים שומרים רבים תיכננו את האירוע. לכל אלה מגיעות ברכות והערכה רבה. הפעילויות במהלך היום היו במידה הנכונה, פעילות הערבים מרעננת, ואין אחד שלא הרגיש שהוא חלק מאירוע ייחודי ומיוחד. מבחינתנו, ההתרגשות נמשכה מעבר לשומריה עצמה, בועידה העולמית שקיימנו בגבעת חביבה מה-21 עד ה-24 ליולי, בנושא אוטונומיית נעורים ואקטיביזם. ללא ספק, השומריה תרמה רבות ליצירת יחד תנועתי, שהביא להחלטות מושכלות המובילות לעתיד טוב יותר.
הרבה דברים נאמרו בסיכום, אך אסכם במשפט אחד את מכלול הדברים: זוהי הרגשה נפלאה וגאווה להיות חלק מתנועת השומר הצעיר, להיות חלק משרשרת שומרית!
בברכת חזק ואמץ
דניטו ונגרובסקי מזכ"ל התנועה העולמית
I
שותפים יקרים
הסתיימה השומריה העשירית. באופן רשמי הסתיימו מאה שנותיה הראשונות של תנועת השומר הצעיר ונכנסנו אל מאה השנים הבאות.
השומריה העשירית הייתה אירוע מכונן ומעצים, אירוע שסיפר את סיפורה של תנועה שהוא גם סיפורה של אומה שלמה. התלכדו סביבו חניכי התנועה מן הארץ ומן העולם, מכל הקנים וכל הגילאים. התלכד לתוכו גם מחנה שלם של בוגרי התנועה המהווים את "תנועת החיים של השומר הצעיר". עבור מרביתם מהווה התנועה הרבה יותר מתנועת נוער בה פעם היו חברים. התנועה בשבילם היא דרך חיים שלא נגמרת לעולם. לשומריה חברו גם שותפים רבים שאינם חלק מאותו מחנה, חלקם שותפים לדרך, חלקם בני פלוגתא אידיאולוגיים. רובם ככולם, גם החולקים על דרכה של התנועה, בעלי הערכה עצומה לתנועה שורשית ואידיאולוגית ולפועלה העצום.
השומריה היוותה שיא לפעילות מאומצת של שנה שלמה- שיא שבישורת האחרונה כלל שבועות בהם מאות חניכים ומדריכים שהו בשטח לטובת הצלחת המפעל. ארבעת ימי השומריה הכילו רבים מן היסודות והערכים עליהם נשענת התנועה במאה שנות קיומה: חינוך, קבוצה חינוכית, צופיות, חיבור לטבע, יצירת נעורים עצמית ופעולה ציבורית משמעותית.
"אלבום השומריה" אינו יכול כמובן להעביר את עוצמתה וגודלה של החוויה - אך אנו מקווים כי הוא כן יהווה מזכרת עם טעימות קטנות מאירוע משמעותי זה עבור כל השותפים שהובילו אותו ולקחו בו חלק כזה או אחר.
השומריה העשירית הינה חזון שקם והיה. היא לא הייתה יכולה לקרות ללא מאות שותפים שנתנו כתף להצלחתה בתחומים רבים - כל אחד בהתאם ליכולותיו. עם תום השומריה זה הזמן לומר תודה לכל שותפינו שביחד איתנו יצרו יצירה - חינוכית, צופית, תרבותית חברתית וערכית לתפארתן של תנועות הנוער. אני סמוך ובטוח כי פתיחתן של מאה השנים הבאות הצבועה בצבעה של השומריה העשירית תמשיך ותרומם את תנועת השומר הצעיר לשיאים חדשים.
חזק ואמץ,
איתי זידנברג מזכ"ל השומר הצעיר
5
השומריה ה-10
ערב הפתיחה | Opening night
Mrgr JjCe AfrjjiA Cf irilQA" Cf inf n)Q Akri ^עיכמ 20*7 7Ar7f. כאר' 2f k‘A"f ?ןן*דר* Af"!סס*/ 1ר2{jJt Amk kf aCa Cm ji*ykij\moaj, ,nj\2k^1 fiirtkfa fe r')2'f )5 Cf aoCa ?•k .Arthf f\ • f a ר wfy\ nftC/k aCfjfrfA־« At•!,/* ־' lk'lriA jjt jj)zC!Aim f»2k2 ajmAa jk,/.
(A ^A'/iO 2f\Qr42 ,nf!2 f12j\,0A$-Mf AyCf".("AW1e
אופרת הרוק "מכונה ושמה אדם"
פעילות בקנים
Activity in Kenim
בנייה צופית "חיות האזורים"
J\*Q*k!\ !)*font /J9A/A }Jt H**A l)A)k A2 A72AA. .AOOArf kti) A/F92AA fe Wj\ f% !\22A2
\2*r*(C\A* \)A)k 2A אה»כר* wtw/.
P?AA ,A* ??Ag/^A?F2j\A fe tyfo* /Jc *JrlfA/F72A2 JJk*lr1 2fyfi ,2A2}3\Cj*)fiJ\f\(WOkft. y*A aj עיס,^ y/e n9//rn y ,pwa כ/0• 2aaלר* ./.*fkw*n 2^2 fAS^/'AA £2FA'"^A(;2 ptf 9A‘ f"A)\ f\C0H2 JJwC0 21(• 2 /A J^kef J'ZHaCH'k( .00*90 /22g'/ AtffjyVA 'P 2?AA k2'fkW'f AJ
\A^A^O Vj\Or42 AV [•$2( ,00*00 f.2W ,f\te0f"A*?rffg").
יום הורים | Paernts Day
ביקור מטה האגף הבטחוני חברתי - משרד הביטחון
ביקור מנכ"ל עיריית נהריה, דני חמיאס
ביקור נשיא המדינה מר שמעון פרס
ביקור ראש עיריית כפר סבא, יהודה בן חמו
הופעת "הדג נחש" בחיפה
שמו"צרוק
תהלוכת סיום השומריה בחיפה
כתבות מהעיתונות
Articles from the press
מפת השומריה ה־ 10
יעד הקיבוצים80 שנה למוסד שומריה
בשבועות האחרונים חניכי המוסד עובדים במרץ רב על הכנת האירוע:
עושים חזרות לשירים ולריקודים, מכינים תערוכות ומפקד אש, ומתגייסים לסידור וניקיון פני המוסד.
האירוע יתקיים ביום חמישי הקרוב (3.11) החל מהשעה 18:00 במתחם שומריה
בין 18:00 - ל20:00 : ברחבי המוסד תהיה התכנסות, מפגש מחזורים וביקור בתערוכות.
• המפגש יערך ב- 4 מתחמים, שני עשורים בכל אזור (במקום יהיו שלטים עם שמות הקבוצות):
• בוגרי 1931 - 1950 ברחבת "הזית" (מול הכניסה לבית הגדול, מעל פינת הגולה)
• בוגרי 1951 - 1970 ברחבה הפדגוגית
• בוגרי 1971 - 1990 על הדשא מול ספריית המוסד
• בוגרי 1991 - 2011 על הדשא מעל אידאה
בכל מתחם תוגש ארוחה קלה, וכן יהיו פזורים בו פינות קפה ועוגות.
התערוכות תהינה פתוחות להסתובבות חופשית:
• בחדר האוכל - תערוכה מרכזית "שומריה מודל 2011"
• במועדון המוסד, (מילק'ס) - תערוכת צילומים של הקבוצות (מאז ועד היום)
• במקלט המרכזי - הקרנת סרטים מאירועים בתקופות שונות
• בספריה - חדר עיון של חוברות סיום ועלונים
• בבית הגדול, בקומת המשרדים - חדר הנצחה לבוגרי שומריה - חללי מערכות ישראל
• על גג הבית הגדול - בית קפה
• בבית מילק (המקורי) - מוזיאון האוסף הארכיאולוגי של משמר העמק
בשעה 20:30 באצטדיון - יתקיים מופע חגיגי
בתכנית: סרט וידאו, ברכות, שירים, ריקודים ומפקד אש
כמה בקשות:
1. נשמח מאד לקבל עזרה של מתנדבים בסידור, בתפעול ובחיסול האירוע - תתלה הרשמה על לוח המודעות. מוזמנים להירשם!
2. כניסה לקיבוץ וחנייה - הכניסה מהשער הראשי של הקיבוץ. האורחים יתבקשו לנסוע לחנייה של אולם הכדורסל (עפ"י שילוט והכוונה), משם תהינה הסעות מסודרות למוסד "שומריה".
3. חניית קלנועיות - מאחורי הבית הגדול (לאורך הכביש) תהייה חנייה מסודרת המיועדת לקלנועיות בלבד. אנו מבקשים מאד לא להיכנס למתחם עם קלנועיות ורכבים, בגלל הצפיפות.
4. קבוצות המעונ"נות להיפגש לפני תחילת האירוע במשמר העמק - מוזמנות להתארגן לכך באופן עצמאי.
שיהיה לכולנו חג שמח!
חניכי שומריה, המחנכים וצוות הפקת ה - 80
מכל בית משמר העמק
לחניכי שומריה, לצוות המסור
ולאנשי ההפקה
הייתם גדולים!!!
תודה רבה על ארוע נפלא תרבותי ומרגש
כל הכבוד!
ארוע 80 שומריה לא יתקיים היום
עקב מזג האויר
נדחה ליום-
שבת הקרוב 5.11
באותן השעות
18.00 - התכנסות במתחם שומריה לפי קבוצות וביקור בתערוכות. בשעות אלו יהיו מזנונים של ארוחה קלה וקפה. 20.30 - יתקיים המופע באצטדיון
נא להודיע לכל מי שהייתם איתם בקשר בעניין
־־
80 שנה
למוסד החינוכי "שומריה"
חזרות לשבוע הקרוב
יום א' 30.10
17:30- שירת הנוער+פרמידות 21:00 - מקהלת בוגרים (במועדון לחבר) 21:00 - ריקוד מודרני בוגרות (באולם)
יום ב' 31.10
16:15 שירת הנוער + פרמידות 17:00- דגלנים 20:30 - חזרת תזמורת (באולם) 21:00 - ריקוד מודרני בוגרות + צעירות (במגרש)
יום ג' 1.11
18:00 ־ שירת הנוער + פרמידות 19:00 ־ דגלנים
20:00 - מקהלת בוגרים (במגרש) 21:00 - ריקוד מודרני + צעירות (במגרש)
יום ד 2.11
בשעה 17:30- תזרת רצף כללית ובשעה 20:30 - חזרת גנרלית
בהצלחה
