9.6.61 על המשמר ע
שר־הפיתוח, מ. בנטוב, חזר זה־מקרוב מארה״ב, שם חקר את הרצת היחידה המסחרית של מיתקן־זרחין בשיקאגו. בתמונה: א. להב, יועץ למדע בשגרירות ישראל בוואשינגטון, דוד קאר, נשיא חברת פיירבנקס־ויטני; סטיוארט ל. יודול, שר־הפנים האמריקני; השר מ. בנטוב; מ. באדר, המנהל הכללי של משרד הפיתוח.
מרדכי בנטוב - שני משמאל
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ־ישראל
הועד הפועל
מרכז לתרבות ולחינוך ועדת העליה השלישית — עמק יזרעאל
הזמנה
במסיבת חברים
שעלו ארצה בעליה השלישית
הכנס יתקיים בבית ״יוסף טרומפלדור״ בתל־יוסף
ביום שבת י״ב בטבת תשב״א, 31 בדצמבר 1960
בתכנית:
1500 - 1600 — מפגש ובקור בתערוכת גדוד העבודה ב״בית טרומפלדור״
1600 - 1800 — מקהלה, ברכוה, זכרונות, שיחה
1800 -1830 — הפסקה, כבוד
183°-ס203 — תזמורת, הקראות, דקלום, שירה בציבור
בברכת חברים ולהתראות
ועדת העליה השלישית
חבר(ה) יקר(ה)
נשמח להפגש
השבוע בקיב"א 24/8/62
כשקיבוצים ותיקים נפגשים
250 חברים סבית־אלפא באו בליל שבת לפגישה עם קיבוץ משסר־העמק. הפגישה בין שני הקיבוצים הוותיקים היתה לבבית מאוד. להלן — "ברוכים הבאים״ מעלון משמר־העמק. רשמי הפגישה — בגליון הבא.
בשנת 23 — או אולי היה זה ב־24 — יצאה חבורה מנהלל ופסעה מדודות וקצובות לעבר עפולה. במכנסי בריצ׳ס, בסארא-
פנים רקומים, בחולצות מטולאות, בכובעי קסקט הלכו וזימרו
זמירות חסידיות, שרו שירי עבודה, דיברו עברית שאינה מושלמת כל צרכה, יידיש עסיסית ופולנית מצוחצחת. קיצורו של דבר —
חבורת חלוצים.
הם באו עד עפולה׳ שם ראו את פאר עיר העמק לעתיד, בת שני הצריפים המטים ליפול, ואת תחנת הרכבת.
הם חלפו ועברו ליד החווה שבמרחביה, ופנו לעבר הגלבוע.
חנו מעט במעין חרוד, שם האזינו בחיוך לגלגני לוויכוחים בין השמאל, הימין והמרכז שבגדוד העבודה. אחר כך פסעו למרגלות הגלבוע ובלכתם נגבו את הזיעה.
הנערות תיקנו תלתל סרבני שנפל על המצח, יישרו את החולצות ואילו הבחורים פצחו בזמר עז וקולני: א—נו עו—לים ו—שרים...
מישהו אמר: ״תראו הבדיה, בנו להם קיבוץ האלפים האלה,
בנו להם קיבוץ.״ נכנסו לחצר והכריזו: קיבוץ השומר הצעיר ב׳ מנהלל בא לבקר את קיבוץ השוה״צ א'. זו היתר. הפגישה הראשונה. היום... היום הכול אחרת.
קיבוץ בית־אלפא בא במכוניות ודוהר בכבישים. אך הבלוריות, היכן הבלוריות ? והקמטים עמוקים והגב כואב, ובני תשחורת מנידים ראש ואומרים: ״מספיק כבר ציונות.״ וכבר אין מספדים על פגישות מן הימים הרחוקים ההם.
הגלבוע מיוער, הסחנה היתה ל״גן השלושה״ ומשלמים שם דמי כניסה. לזכרה של המלריה הוציאו בול ובחצר צמחו עצים גבוהים. הקקטוסים פורחים ועולים, והמשק גדול וכבד והבעיות גדולות וכבדת עוד יותר. ילדים מסתובבים על קורקנטים ואופניים וסקא־ טים ושוחים כדגים בבריכה, ואפילו את שמות כולם אין לזכור.
כיום מתייצב קינח בית־אלפא על ״הסקניה ובים״ וה״פק״ וה״דוג׳״ ומכריז: ״באנו להשיב ביקור!״
״ברוכים הבאים״ — אומרים אנחנו. היכנסו פנימה ותראו. גם אצלנו צמחו העצים והדשאים מטופחים ומסורקים וכמו שאומרים במסיבות יובל: ״בנינו בית לתפארת לנו ולבנינו...״
אם תעפילו למעלה אל השיכונים, תראו משם את כל העמק הגדול שלנו, כשהוא ירוק בעיצומו של קיץ: זה האות כי פי
מקורות הגיעו עד אלינו. אם תטעמו מהפרי שלנו, (טעים — אבל בטח סוג ב׳) דעו כי עד אל מעבר לקישון משתרעים שטחי המטע, תעברו בלול ותראו ממש בית־חרושת לבשר וברפת — תבקשו לראות את דנה שהיא — לצידה של קבוצת הכדורסל — הזוכה בגביעים. בצאן חלפה תקופת הרומנטיקה ורוצים כבר לעבוד שם.
צלחות ״תמה״, מהן אתם ודאי אוכלים, תראו כשהן יוצאות מתחת למכבשים הכבדים. כאשר תגיעו למגרש הכדורסל, תזכרו, ודאי, בימים הטובים, בהם הרעתם כאן לקבוצתכם.
רובינו חושבים, שמשמר־העמק הוא הקיבוץ הטוב, המשוכלל, הנחמד והיפה ביותר בכל הארץ. אנו מצניעי לכת, על כן איננו הולכים ומכריזים על כך בראש חוצות. רק האף שלנו מעט־מעט מורם יתר על המידה. וכשבני משמר־העמק באים למחנות התנועה, אומרים עליהם: ״איזה מין שוויצרים!״
בעיות ? יש לנו גם בעיות: תור לחו״ל ותור לספר, עבודה שכירה ועבודה סתם, שיתוף ושויון, חטיבה צעירת וצעירים בני 40, ״משקיסטים״ ו״תנועתיסטים״, תרבות ללא ועדה וועדה ללא תרבות, תור לשיכון ותיקים, מחליפה לבתי-ילדים, מרכזת המטבח ומזכיר חברתי, השתלמות בזימרה ושלימות המשפחה, כסאות בסרט ופעיל לתנועה, מיכסה מלאה ובעיות האמונה.
מה עודו יש גם ענייני חברים כסעיף שלישי בשיחה, והרעש בשיחות וחזרות שאין באים אליהן, ומי ימלא את השולחנות בארוחת הערב, ובעיות ההרטבה ונסיעות לים ולינה בבתי־ילדים ושנת חופש ועזיבה פה ושם, ופתרונות למחצה. וקצת דחיפות בפרקים, וחיכוך ללא דליקה. אך הכול־הכול יסתדר.
מלבד הנ״ל אנחנו קיבוץ טוב! איך אמר מנהיג ידוע: ״העם היהודי הוא הטוב בעמים והציונים הם הטובים בעם היהודי, ואנשי הקיבוצים הם המעולים בין הציונים, ואנשי השומר הצעיר המשובחים שבין הקיבוצניקים...״
אז תארו לכם מי הם אנשי קיבוץ השומר־הצעיר משמר־העמקז בלי שמץ של גאווה — פשוט עובדה!
יש לשער, שבעוד כמה וכמה שנים יכתוב מישהו: ״בשנת 1962 — או אולי היה זה בשנת 1961 — יצאה שיירה מכוניות מבית־אלפא בואך עפולה...״ בעצם, אם מהרהרים בדבר, אולי כדאי לכתוב את המלים הללו כבר בשנה הבאה.
(משמר־העמק)
יום ג' 13.11.62
"מעריב״
שנהבי לוחם למען ירושלים
חבר קיבוץ משמר־העמק ניצב מאחורי תכניות לעידוד עלייה-לרגל לעיר־הבירה מכל קצווי תבל - ולפי שעה הושג אישור ל״אות ירושלים״ שיגן על מוצריה
- מאת א. גפני -
ועדת הכלכלה של הכנסת התכנסה לא־מכבר כדי לדון כהצעת חוק שמטרתה להגן על הסמל המסחרי של ירושלים למען לא ינוצל לרעה על-ידי ״יצרני-חוץ״ בשפלה, המציעים לתיירים ולארצות הדן תוצרתם ומטביעים עליה שמה של הכירה.
סביב ״ההגנה על ירושלים״ התאחדו הברי כנסת מכל הסיעות ובתוכם י. שם־טוב מ-מפ״ם בצד מ. פרוש מאגודת ישראל, ד״ר א. אלטמן מ״ח-רות״ בצד מ. ברעם ממפא״י, פרוס׳ ה. קלינגהופר הליברלי, ר. צברי ממפא״י וי. רפאל מהדתיים־הלאומיים. איזהו הגוף המניע למען ירושלים, אשר מאז קום המדינה פשט ולבש צורות שונותו
מי שרוצה ליטול דוגמה להחלטה נחושה, למאבק .רצוף מכשולים ואכזבות ולמרות זאת לחתירה מתמדת למטרה, מוטב, כי יפנה לאגודה למען ירושלים. שם ימצא חברים קנאים לרעיונם להפוך את הבירה למרכז עמים, להאדיר כלכלתה ולקרב אליה בני דתות שונות ועמים רחוקים.
תושבי ירושלים, למודי-סבל ומאבקים רצופים מאז מאורעות 1921 עשו עם קום המדינה מאמצים רבים להפוך את ירושלים לבירה למעשה ולא רק להלכה. כאשר נדמה היה להם שמאבקם הצליח בחלקו — הסתפקו בכך ובחרו בחיי שיגרה ומנוחה.
אלא שאת מקומם של הנאבקים תפש דווקא איש קיבוץ, הבר משמר-העמק, בעל הזוז, אמונה וכוח-התמדה, אשר תורתו משמשת אבו-יסוד לבניינה של האגודה. מר מרדכי שנהבי, איש הקיבוץ הארצי, התפרסם בשעתו כיוזם ומקים מפעל ״יד-ושם״. משהפכה תכניתו למציאות וגורמים שבאו מבחוץ אל המוכן החלו להריק את המפעל מתוכנו המקורי — בחר את ירושלים כשטח לפיתוח רעיונותיו המיוחדים.
כיסוד השקפתו מונחת ההכרה שליהדות העולם אין יסוד משותף יותר מאשר ירושלים. הדת כגיווגיה השונים משותפת לחלק מהעם בלבד, אף שהיא מטביעה את חותמה על חיי המדינה והקהילות היהודיות. הציונות והשפה העברית .משותפות אף הן לחלק בלבד וא. פילו התנ״ד הוא בבחינת טאבו לחוגים מסויי-מים.
ואילו לירושלים, ציון, נמצא מקום חבוי בלבו של כל יהודי באשר הוא יהודי המרגיש וחש, כי ״ירושלים היא שלי״. ירושלים מהווה לא רק עריסה וסמל לדתות העיקריות אלא גם יסוד משותף בין היהדות לדתות אלה.
תוכנית מעשית
לכן קל היה לפעילי האגודה לזמן יחד, בכמה ארצות, יהודים עם קאתולים ופרוטס-טאנטים כדי לדון עמם על הקמת אגודות ארציות למען ירושלים. וספק אם אפשר היה לזמן גורמים כאלה לפעולה משותפת בנושא אחר. עובדות אלה ואחרות, תוך הישענות על ניתוח היסטורי, הביאו למחשבה בדבר האפשרות לנצל ולהלביש את הערכים בתוכנית מעשית. ״העיר ירושלים היא מעיין של עוצמה ואפשר לנצלו לאפיקים חיוביים״, אומר מר שנהבי בפרשו את התוכנית המעשית.
האגודה הציבה לה ל-מטרה לאסוף מכל פינות תבל כל חומר שבנמצא,
הדן וקשור בירושלים ו-בתולדותיה ולרכזו כמרכז לתולדות ירושלים, אשר יוקם למטרה זו.
רוב החומר מצוי עתה בידי לא-יהודים ״והשאלה היא איך העם, שיש לו יחס כזה לעיר, לא שמר על המימצאים הקשורים בתולדותיה״. כל עיר המכבדת עצמה דואגת לאיסוף מקורות על תהפוכותיה י ותול-
דותיה ואילו ירושלים לא פעלה בעניין זה כמלוא נימה. רעיון מעשי שני הוא העלייה לרגל. אם ירושלים תופשת מקום כזה בלב היהדות והעמים — כי אז ניתן לעשות למען חמוק התיירות והעלייה לרגל אליה.
ושוב, בהעמיקם חקר, הגיעו למסקנה שהעלייה-לרגל למכה, למשל, מהווה אצל המוסלמי שלב נוסף בתכונה, הנמשכת שנים בצורת .חסכון וצבירת אמצעים לקראת הביצוע עצמו. תכונה זו הסמלית חשובה להרגשתו של החאג׳ וסביבתו לא פחות מההליכה למכה עצמה.
מכאן נטלה האגודה את המחשבה להפנות לכל חלקי העולם את הקריאה לעלייה לרגל. היא מבקשת ללוות את עולי-הרגל הפוטנציאליים מהגיל הרך ב״הקרגה חינוכית״ עד לפיסגה עצמה — העלייה לירושלים.
כרטסת מרכזית
מוצעת איפוא תוכנית מיוחדת, המיועדת לרכז אמצעים מכספי החוסר ומכריו למטרה זו של עלייה לרגל. הביצוע המעשי-הטכגי איננו קל, כרוך בקשיים ובהסדרים עם גורמים שוגים. אלא שלאנשי-חזון אין דבר זה מהווה מכשול בתתי-רתם להגשמה.
כיצד מגיעים לבגי-הנוער ב-ארצות-חוץ ז כיצד מקרבים אותם למפעל החסכון ז בעייה זו, ולא רק היא לבדה דומה, שמצאה פתרונה התכניתי בהצעה לכונן כרטסת תיירים מרכזית, שבמרוצת השנים תקיף מאות אלפי שמות.
השמות לכרטסת יישאבו מתוך תנועת התיירים המגיעים לבירה. הכרטסת תכיל, נוסף לשמות המגיעים, גם את כתובתם ומשלח-ידם והיא תשמש להמשכת הקשר עם התיירים ולהעמקת הידע שלהם על הבירה וכלכלתה. חומר הסברה מתאים יישלח מדי פעם לביתו של התייר לאחר שיחזור לארץ מגוריו.
ראש עיריית ירושלים ישלח,
לפי ההצעה, בתחילת כל שנה לכלל התיירים הכלולים בכרטסת את ברכת העיר ירושלים לשנה החדשה. הברכות הללו יהוו, כמובן, רק שוליים לפעולתה של הכרטסת. היא תוכל במרוצת הזמן לשמש מוסדות מדעיים בבירה, את הקרן הקיימת, האוניברסיטה וגורמים אחרים, אשר ישאפו להגיע לאלפים או למאות-אל-פים. יתכן שיימצאו מוסדות, אשר ירצו להביא את דברם לרופאים, למהנדסים, או לבעלי מקצועות ספציפיים אחרים, הרשומים בכרטסת. לכשתופעל תכנית-החסכון תפנה הכרטסת למשפחות התיירים עולי-הרגל ותציע להם להעביר לבניהם את החוויה ה-בלתי-חוזרת של ביקור בבירה הקדומה.
תוכנית החספון איננה ערטילאית. היא פורטה ככר לפרוטות הילד: הלז יעכיר את הכספים הנחסכים לכאנק המבצע והם יהיו מוקפאים שם עד הגיעו לבגרות. הנער, כהגיעו לחסכון מינימאלי מסוייס, יקכל מהאגודה חומר הספדה על הפירה והארץ וכד ילמד להכירן ככר כשנות ״ה• .,תכונה״. כשלב יותר מ-)נוחר של החסכון יקבל הנער הודעה שעץ ניטע על שמו כהרי ירושלים על-ידי האגודה.
גם החומר התעודתי הדרוש למוזיאון יתקבל בעזרת הכרטסת. בהתהדק הקשר עם הרשומים הם יתבקשו לברר אם בסביבתם, אצל מכריהם או קרוביהם, נמצא חומר היכול למצוא את מקומו במוזיאון. מניחים שבין ״אנשי הכרטסת״ יהיו כאלה אשר יגלו התעניינות בהעברת אמצעים כספיים להנצחת שמם או שם קרוביהם במוזיאון עצמו.
מרכז כלל-יהודי
שנהבי, איש הקיבוץ הארצי, וודאי איננו ״נחשד״ בדתיות. למרות זאת העלה הצעה מקורית בפני היוזמים: הק-
מת בית-כגסת מרכזי ומפואר בבירה — וירושלים הרי חסרה כזה. הוא מציע לגייס אמצעים לבניה מקהילות ישראל על-ידי מכירת ״מקומות״ מיוחדים להם בבית הכנסת. ההנחה היא שקהילות רבות בעולם ישאפו לרכוש ״מקומות״ אשר שמם יוטבע עליהם. ה-ייפקד שמה של קהילה מכובדת מבית-כגסת כזה ?
אם פעולה זו תבוצע מתוך תכנון מדוקדק, יהיה ביח-הכ-נסת ראוי לשמש מרכז לא רק ליהודי ארץ־ישראל אלא ליהודי העולם כולו. מר שנהבי רואה אפשרות לשתף בפעולה זו את האגודות הארציות למען ירושלים. כאלה כבר הוקמו בהולאנד, אוסטריה, ש-ווייצריה, באוואריה ואנגליה. התוכנית בדבר הכרטסת, החסכון ודומיהם עשויה להבהיל כל כלכלן, המתרגמה מיד לשפת הלירות והדולארים. אלא שאנשי החזון משיבים ואומרים, כי אילו רק מחשבי-פרו-טות היו קיימים בעולם — ספק אם היו מגיעים לספירת מיליונים. שנהבי ואוהדי ירושלים בארץ ובחו״ל מצויידים באורד-רוח ובסבלנות ולמרות שעברו למעלה משלוש שנים מאז יסדו את האגודה, הם מקווים שתכגיותיהם הגדולות יקרמו עור וגידים.
בינתיים לא זנחו את ״הקטנות״ — רק באחרונה השיגו הכרת משרד המשפטים בהצעתם לקבוע ״אות-המוצר״ למוצרי ירושלים.
סמלה של ירושלים יתנוסס להבא ויוטבע על מוצרים ירושלמיים אשר ימצאו ראויים לשאת אותו. ועדה ציבורית מיוחדת, מורכבת מאנשי מקצוע, תקבע את המוצרים הללו. כנם מיוחד של יצרני הבירה, בהשתתפות הגורמים הכלכליים, אנשי התיירות והשיווק שבעיר, ייערך בקרוב ויהווה פתיחה למימוש התכנית. הכנס יוציא את דבר אות המוצר לציבור היהודי והלא-יהודי בארץ ובחו״ל. האגודה מטפלת עתה בצינעה בהקמת בית-תיאטרון בבירה וממשיכה במאמצים להקמת ״באנק ירושלים״. אף שתכניותיה של האגודה באות לכלל ביצוע באיטיות, ראוי מר שנהבי וחבריו ל״אשראי״ נוסף מצד אזרחי ירושלים, הציבור, וגורמים ממלכתיים, אשר הבירה i ודאי -יקרה גם להם.
14.12.62 על המשמר
מועצת הפדראציה לנשים נפתחה בברלין־המזרחית
את ההרצאה. היסודית השמיעה במועצה זו גב׳ קוטון. לאחר־מכן נפתח ויכוח עיוני ומעניין, שבו בלטו הבדלי גישה ודעות ביו נציגות סין ובריה״מ על משבר קובה, על משמעות המאבק לפירוק נשק כולל ומוחלט. נציגת סין הטעימה, בין־ השאר, כי נשיא ארה״ב לא עשה שום ויתורים ובזה נכללו רמזים על מדיניותו של חרושצ׳וב.
מדברי אמה תלמי
משלחות מ־70 אלצות הגיעו לבירת גרמניה־המזרחית, שסימני ההרס המלחמתי והעבר הנורא ניכרים בה בכל אשר תפנה, נציגת הפדראציה לנשי ישראל (מפ״ם, אחה״ע ובלתי-מפלגתיות) אמה תלמי, שהשתתפה בדיון, פתחה את דבריה בשפה העברית ועמדה על משמעות העובדה, כי בבירה זו ומעל במה זו (בין כתלי הפרלמנט המזרח־גרמני — פולקס־ קאמר) נושאת את דברה בעברית נציגת ישראל, יהודיה, חברת קיבוץ. בהמשך דבריה הזכירה את השואה שירדה על העולם ופגעה במיוחד בעם היהודי לפני שנים לא רבות. בחלק זה של ברלין — היא אמרה — מניחים יסודות לסוציאליזם, אך עם זאת כבר מרים את ראשו אינטר־ נאציונל ניאו־נאצי.
האויב המשותף והידיד המשותף
בהמשך דבריה ניתחה א. תלמי את המצב הבין־לאומי, עמדה על המסקנות המתבקשות ממשבר קובה והטעימה, כי אף־על־פי שהשלום הוא אחד, הריהו משתקף בכל ארץ וארץ בבעיות מיוחדות. אם רוצים לקרב שכבות נרחבות לבעיות השלום יש להתאים את ההסברים למצב במקומות השוגים. בישראל הבעיה הבוערת היא חוסר שלום בינה לבין שכנותיה. א. תלמי קראה מעל במה בין־לאומית זו לנשי ערב לפגישה משותפת, כדי לקרי את הסיכויים לשיחות שלום. בסיום דבריה היא אמרה: היינו יכולים יחדיו להפריח את המדבריות, שהם אויבנו המשותף, היינו יכולים לפתח את אוצרות החומר והרוח, כדי שיהיו לידידנו המשותף ולקרב את השלום, שהוא מטרתנו המשותפת.
משלחות רבות באו לברך את הנואמת ולהודות לה על דבריה, שעשו רושם עז.
תל־אביב, יום ה'. — מועצת הפדראציה הבין־לאומית לנשים, שנקראה להכנת ועידה עולמית בחודש יוני במוסקבה, נפתחה ב־5 בדצמבר בברלין־המזרחית.
20.6.63 על המשמר
גוטה אליאב
מ.מ.ל.
הקונגרס העולמי לנשים במוסקבה
נחנו הנשים, חזקות אנו מהמוות עצמו — באשר בכל רגע מכיאות "אאנו לעולם משוררים, הוגי־דיעות, גיבורים... על כן זכותנו היא לא רק לבקש על השלום, אלא לתבוע אותו למען דורות העתיד״. דברים אלה של מכסים גורקי נד הם לרגלי מיליוני נשים הלוחמות לשלום במזרח ובמערב ופעולתן הקרובה היא קונגרס עולמי שייערך במוסקבה ביוזמת הפדראציה לנשים דמוקראטיות ב־4?—29 ביוני.
בקונגרס הזוז נציגות שש יבשות ירימו קולן למען השלום, הגנת העצמאות הלאומית והדמוקדאטיה, לקידום הזכויות והחובות של הנשים בהברה ולמען אושר הילדים.
אחרי פעולת הסברה אינטנסיבית והקמת ועדה ציבורית רחבה, יבולה הפדראציה לנשי ישראל (מפ״ם ר אחה״ע) להתברך בפדי מאמציה ל-
קירוב רעיון ההשתתפות בקונגרס ללב הציבור הרחב.
לכל משלחת, מארץ קטנה או גדולה׳ המשתתפת נקונגרט, הוקצו 25 מקומות.
מסעם שלוש מפלגות הפועלים הציוניות תצא משלחת ב-18 ביוני והרכבה:
ספ״ם: אמה תלמי, פנינה בנשאול, תנהד, קובטי. סוגיה וייסברג. דובה וינקלר ורבקה גורפיין.
אחה״ע: רות הקטין, יוכבד בת־ רחל, צפורה לוקוב, הטי באר, ריבה טננ׳ניק. פרומה טיגר, שושנה אד־ בילי.
נזפא״י: דבורה נצר, עליזה שיד* לובסקי, דניה טבדסקי, בת־עמי אלישיב, אורה גז, רות ברמן.
כן נלוות לצירות מפפר משקיפות.
בין הרצאות הפתיחה;
המאבק על זכויות האשה במשפחה ובחברה (איטליה)!
נשיט למען השלום, פירוק הנשק ואחוות עמים (יפאן)!
המאבק לעצמאות לאומית (מאלי);
בריאות, הוראה וחינוך לנוער וילדים (קובר,).
את ההרצאה על הפדראציה לנשים רמוקראטיות ומאבקה למען שלום, עצמאות לאומית, למען זבויות לנשים ואושר לילדים — תישא נשיאת הפדראציה׳ או׳ז׳ני קוטון (צרפת).
מכל ארצות העולם מגיעות ידיעות על תכונה רבה לקראת הקונגרס העולמי; נשים ואמהות מפגיגו-ת למען השלום׳, פירוק־הנשק ונגד חוזים צבאיים והצבת בסיסי טילים; מוחתמות עצומות ומשאלי־עם למען הגדלת מספר בתי־ד,ילדים והשירותים הסוציאליים, נגד עליית רמת־ההיים ובעד הורדת מימי העקיפין. למימון הוצאות הדרך גילו אירגוני נשים יוז־ מה בהפצת בולים, בהוצאת גלויות וספרים! הכנת תערוכות של מלאכת-מחשבת וכו'.
שוחרי השלום בעולם ילוו בחרדה. אהדה ותקווה את מאבקן של נציגות מיליוני נשים המתכנסות במוסקבה, כשהן מאוחדות מעל להב־ דלי־דיעות, דת וגזע במאבקן למען השלום — תקוות האנושות.
ברכתנו למשלחת ישראל העובדת — בצאתה למילוי משימתה רבת־האחריות — הבאת דבר ישראל השוחרת שלום לפני נציגות העמים, מ.מ.ל.
טרשקובה בחלל
רב ועידת השלום של נשי העו־
ע לם במוסקבה, שולחה לחלל הקוסמונאוטית הראשונה בתבל — ו ל נ ט י נ ה ט ר ש ק ו ב ה.
תולדותיה של האשה, שהגיעה למרומי הישגי המדע והגבורה אינם נבדלים מסיפור חייהן של מיליוני נשים בארצה, פועלת היא, בת כפר, שאביה טרקטודיפט היה ואמה — אף היא פועלת טקסטיל, וולנטינה טרש-קובה את השכלתה רכשה בדרך הקשה ביותר, כרבבות אזרחי בריה״מ — בבית-ספר ערב. בשעות הפנאי המריאה מתוך חייה הפרוזאיים והיתד, צנחנית שצנחה 126 פעמים, אף הדריכה צנחנים.
ומכאן, בחבריה לפגיה, למדה את כל התורה והמדע הדרושים לו לאדם הפולס נתיבות חדשות בחלל. והישנה — הישג בנות ארצה כולן ה-פולסות נתיבות חדשות לנשים עובדות, בחברה, בעבודה ובמדע. *
כששמענו, לפני ימים מספר, שנקלטו קולה ושחוקה של אשה בחלל התפלאנו. עם זאת נזכרנו שכבר לפני שנים רווחו שמועות במזרח כב-מערב שטייס החלל הראשון יהיה אשה, באשר הגשים הן חסונות יותר מהגברים, רגילות הן לשאת בסבל. (ידועה ההלצה האומרת שלו היו חייבים הגברים ללדת, היתד, פוחתת בעולם הילודה״.).
. אם כך ואם כך, את אשר לא השיגה האשד, עלי־אדמות — את שוויון האמת — השיגה הפעם ב« חלל והישגה של וו. טרשקובה יקרין על ועידת הנשים, שתדון גם במעמד האשד, בעולם (ומי יודע, אולי בעתיד תהיה פעם ועידה, בה תעמוד על סדר-היום ״בעיית האשד, בהלל״, כי אם מדובר על הקמת ״איי־חיים״ בקוסמוס יובאו אליהם בעיות עולמנו כולן).
אכן, על אף הישגיה הרבים, גם בבריה״מ לא הגיעה האשד, למלוא השריון. לאחרונה שמענו גם עוררין על מאמציה להשתוות לגברים, מאמצים הראויים להוקרה, ג□ נוכה עודף הנשים הגדול בבריה״ט, אחרי מלחמת העולם.
*
כותב יבגני יבטושנקו כ-
שירו ״לנשים״:
״.״נשים כגיאולוגיה הן רו3 מכריע. ומה, לפן, כעצם נמשכות ל-שם? / זה עפק כשכילנו, לא עניין נשי הוא / הטייגה לנכרים היא, ולא לכן, נשים!״.״ ה״טיינה לנכרים״, וההלל — כך מסתבר— גם לנשים, אמיצות הל5. אומץ ל3 זה מוקיר נם המשורר הצעיר המ8ייפ כך את שירו; •.״״.לא אאמין ברפיפותכן מט3ע. / לא מלידה נהנתן כתכונה 3זאת! / נשיו-תכן הנה נשית על אחת ש3ע / כאשר אתן 3רוה3ן עזות. / אני אוה3 אתכן, כחמלה רכה, כרחימו — אד עת אפיט ככן, עוברת עלי קנאה / הטו3יפ שבגכרים — נשים הן. / זאת אני אומה לכן אמנה!״ כה לחי, יבטושנקו, וכה לחי — ולנטינה טרשקובה!
ומי יתן ויביאו גצחונות האדם בחלל — אה חשלום עלי אדמות!
נ.ג.
בריה״מ תמכה בצוו היסטורי זד, כאחת המדינות הראשונות ואילה דברי נציגה של בריה״מ — מר אנדרי גרומיקו, במליאת האו״ם 3־14.5.47: ״יהיה בכך משום אי צדק אם לא נתחשב בשאיפת היהודים ליצירת מדינה משלהם, ואם נשלול את זכותו של העם היהודי (ההדגשה שלי — א.ת.) להגשמתה.
שלילת זכות זו מן העם היהודי (ההדגשה שלי — א. ת.) אין להצדיקה כלל״.
מזימת המדענים הגרמניים במצרים
האו״ם דן ואישר — וקמה והיחד, מדינת ישראל. כאן זכויותינו כיהודים וכאזרחים — זהות, נתנו כבוד למור־ די גיטו וארשה ונשבענו — כזאת לא יקרה עוד. והגה התברר, כי בארץ שכנה, המסרבת להכיר בישראל יושבים מדענים, חניכי היטלר ובל רצונם לגמור את מלאכת ההשמדה של רבם. עבודה מדעית ״טהורה ותמימה״ הם עושים — מייצרים נשק באקטויולוגי, ראדיולוגי, גאזיט — נשק זול, וגם נשק גרעיני־טילי. ויש בכוחו להשמיד !מרחוק את ישראל. ואחר״כך? אחר״ כך? האם את מלחמת העולם השניה לא התחילו הנאצים במלחמה נגד יהודים? ייתכן ולהם ״אופקים רחבים״ יותר, וכאן מייסדים בית־הנשק לרי־ וואנש ובית־ספר לריוואנשיסטים. כאן מבשיל שוב הפשע׳ שנפסק עם תבוסת הנאציזם. מי אחראי לפעילות פושעת זו? ממשלת נון? — כן. ממשלת אותה מדינה, בתוכה הם עובדים — כן. אבל אחראי גם העולם הנאור אשר שותק!
על כן משהגיעה האיגרת הסובייטית — קיבלנוה כקול המצפון, וכמעשה, שבא למנוע אפון גדול. האיגרת, שנמסרה בחודש מאי 1963 לממשלות הים התיכון הציעה פירוז גרעיני־ טילי של האיזור.
פירוז גרעיני באיזור
הצעה זו אומרת למולדתי, למו־ לדתן של הגברת רוסי מאיטליה, הגב׳ צחה נבדאוי ממצרים, למולדתן של רבות מאתנו היושבות כאן, שלמען בטחונן אסורה תהיה כל פעילות גד־
1.7.63 על חמשמר עמ׳ 2
אין המלחמה ניתנת להלולה
מאת אמה תלמי
שם המשלחת הישראלית מטעם הפדראציה לנשי ישר״
ב אל, המייצגת פועלות, חקלאיות, עקרות-בית ולוחמות אנטי-נאציות, הנני טביאה את ברבת השלוס לקוכגרש הנהדר הזה. בשם משלחתנו רוצה אני להורות על האירוח-יבואו על התודה בל אלה ששרחו ועבדו ועוד יושיבו לעבוד למען הצלחתנו המשותפת! באנו הנה מבל העולם, בדי לעשות צעד נושף במיצעד השלום, השוויון והחופש* הבאנו אתנו את בלי העבודה הקונבנציונאלי שלנו, ממנו אין אנו נפרדות — את הלב — שונא המלחמה ואוהב השלום ובן את התבונה היוצרת.
ידענו: מאז ניתן האטום לחלוקה— אין המלחמה ניתנת לחלוקה! מכאן שבעיה המלחמה היא עולמית בתוצאותיה, אם כי מקומית במוקז־יה.
הסכנה לעולם עלולה להתלקח מפינה כלשהי בכדור הארץ - אבל פינה כלשהי בעולם היא מולדתו של עם, מולדתה של אחת מאתנו, טבעי איפוא שכל אחת קושרת את בעיית ביתה שלד, ומולדתה שלה לנאומה מעל במה זו. חרי משפחת שלום אחת אנחנו.
וכן אנו נוהגות בין קונגרס לקונגרס. כלום לא היתד, השמחה משותפת, כאשר אלג׳יריה ועמי אפריקה אחרים זכו לעצמאות? כלום לא מחינו במשותף כשנרצח לומומבד, ? כאשר הוצא להורג בספרד יוליאן גרימאוי האין אנו מרגישות סיפוק. כאשר ועידת אדיס־אבבה מסתיימת בהצלחה, והרי היא מודרכת ע״י העקרונות שלנו — כלומר על־ידי מדיניות של דו־קיום ורצון לפתור כל השאלות השבויות במחלוקת בדרכי שלום.
וההוקרה לגבורת העם הק ובאבי ולמדיניות הנבונה של בריה״מ, אשר הצילו את קובה ואת השלום ואת העולם, האין היא מפעמת את כולנו? הבה נשלח גם מחאה נמרצת נגד רצח הכורדים׳ הלוחמים לאוטונומיה לאומית. כל עם זכאי לעצמאותו! נאחל להם נצחון מוחלט על כוחות המתנכלים להם, למען יוכלו לחיות חיי חופש, דימוקראטיה ועצמאות.
אני באה מישראל — בירתי בירושלים וביתי הוא בקיבוץ — בקולקטיב — אהד מבין 228 המשקים, בהם החיים מבוססים על שיתוף בייצור ושי' וויון בצריכה.
ישראל היא ארץ קטנה — עשירה.. בעיקר בבעיות. הנח עצמאותנו מלאו לה 15 שנה ועד היום אין חתי שלום בינינו ובין שכנינו — וזו בעיה מכר בדת. עמנו נכסף לשלום — רבות סבל ממלחמות ואולי אין זה מקרה, בי בירושלים — נעיד השלום) — עריסת הדת היהודית׳ הנוצרית והמוסלמית — הוענק פרם ירושלים ל־ בדטרנד ראסל, הלוחם הדגול נגד המלחמה ובעד השלום!
גדר? מידהד כמינו לעם היהודי
מיוחד במינו היה גורל העם היהודי! במשך 80 הדורות האחרונים. לפני! ימים מספר השתתפנו בלוויה. את מי i הובלנו למנוחת עולמים? את עצמות! היהודים שנרצהו ע״י הנאצים בטרב־ j לינקה והובאו משם לקבורה בישראל. ליווינו אותם אבלים, כי אמרנו אולי; אחי כאן, ידידי ומשפחתי. ליווינו וזכרנו שבימים הקשים ההם — אתי, ידידי ומשפחתי שהגיעו לבריה״מ — מצאו בה מקלט וניצלו.
העם היהודי לא ישכח זאת. —
־ הוא דשם עובמת אלהי בדף.. בהיר בדברי ימיו.
בחודש אפריל התייחדנו עם נערים ונערות, אשר לפני עשרים שנה הרימו את נס המרד בגיטו ווארשה. אינני-מנירה אומה שסגרו אותה בכוח בין הומות, בודדות במלכודת לאומית, כדי להשפילה ולהמיתה. המרד עשה את הגיפו לבלתי מנוצח! כדי לכבוש אותו — היו הנאצים נאלצים לשרוף אותו. בודדים ניצלו — ובס״ה נרצה שליש מהעם היהודי.
אנא — עשו כל אחת חשבון — שליש מהעם — מה דבר זה אומר? במשך 80 דורות, כל הורגי יהודים והרודפים אותם היו מכריזים, כי מלחמה להם בעם היהודי, כך היה בימי האינקוויזיציה — כך בימי הפוגרומים, הפאשיזם, האנטישמיות והנאציזם, כדי למות — אנו עם יהודי, בשביל להיות — לא! ואמנם במדינות נאורות נאמר לנו בעבר בבהירות ובכנות — כאזרחים מגיע לכם הכל. כיהודים — לא כלום.
מלחמת הגיטאית הסגורים היתה מלחמה יהודית בלתי מפוקפקת וכל מי שלב לו שמע בה את הקריאה ואת התביעה - ״העולם הייב לשים קץ למרטירולוגיה של עם זה ולהעניק לו זכות לחיות חיים ממלכתיים במולדתו !״
עינית. זוהי הצעה שיש לקבלה. יתירה מזו — תצא מכאן החלטת־תמיכד, בה, הקוראת להפסיק כל משלוחי
אמה תלמי
נשק! מכל סוג שהוא, מכל מקוד שהוא ולכל מדינה שהיא.
תכנית זו, כמוה כתוכנית הפירוז של רפאצקי, של שבדיה, של אפריקה —
היא בת ביצוע. יש לאל ידה לשמש שלב לפירוק נשק כללי ומוחלט׳ בפיקוח בין־לאומי הולם היא תרנה ידידות והבנה בין העמים. ייתכן ויש בד, אולי סיכוי למו״מ על שלום׳ ביו ישראל עם שכנותיה. אולי היה בכוחה לשים קץ ל«צב של ספק מלחמה, ספק שביתודנשק ולבנות גשר יציב של אחווה וידידות.
מתוך חרדה לכל היקר לנו — אנו תובעות; יבוטל הזיון׳ ייפסקו הניסויים האטומיים, יושמד כל מלאי של כל הנשק!
לא נחדל לפנות לנשי ערב
העולם מלא חומד נפץ ויש בו כדי להמיתנו עשרות פעמים. זו גם זו — בפזרנותו הנדיבה מפין עולם זה מת־ נודיום־הולדת לכל התינוקות שיוולדו בעידן הקרוב— 80 טונות ט.3,ט. לכל גולגולת ללא הבדל צבע וגזע ומין, מתנה נאה! יהיו ביניהם תינוקות בלי חיתול, בלי קורת־גג ובלי חלב, ואין דואג שיוכלו לחיות! אבל .3,ט, בשביל למות — יש ויש.
לפני האבסורד הבלתי אנושי חזה עומדת האנושות היום! נוכל למנוע אבסורד זה כולנו יהד, אבל גם כל אחת במולדתה, כי כל התלקחות מקר מיה עלולה לסכן את הכל. על כן, הנני פונה לנציגות נשי ערב, ואפנה אליהן בכל הזדמנות, בכל מועצה ובכל קונגרס• עד שאקבל תשובה.
אומר: אגו בישראל מושיטות יד לשלום.
אנו מציעות פגישה ושיחה והבנה:
יש לנו ולכן הרבה מידבר — הוא אויבנו המשותף; יש לנו ולכן אוצרות רוח וקידמה — הם ידידנו המשותף; דש לנו ולכן שאיפה לשלום — הלא יעמוד לני הכוח להופכה למטרתנו המשותפת?
22.7.63 על המשמר עמ׳ 2
על קונגרס הנשים במוסקבה
שיחה עם אמה תלמי
כ ל משלחת זכתה לתשומת־לב מיוחדת, לקבלוודפנים גתה,•.■ למתנות ולדגלה הלאומי, בקונגרס הבין־לאומי של פדרציית תנשים הדמוקרטיות במוסקבה.
משלחת ישראל נתקבלה ב*5 מקומות ונעים היה לראות בין דגלים מעטים את רגל ישראל בפגישות קטנות בגון זו שבקול־ וזוז אשר בי נתקבלה קבוצת ישראל ולבנון.
התכונה החגיגית גרפה את העם על בל שדרותיו — נוער, גברים ואיכרים, המתנות הרבות שהוענקו ברחוב, בבתי״החרושת, בבתי־ המלון, הפגינו שמהר, כנה שלאוו־ דווקא באה על־פי הוראה מגבוה. בכל בוקר תיו מופיעים במלון פיונריפ עב פרחים. גלויות תצלומי הקוסמונאומית, והרבה מכתבי ילדים.
משלחות מ-«11 ארצות
2000 איש מילאו את האולם בקרמל. הקונגרס היה מוקדש לבעיות השלוב בעולם, לעצמאות העמים ולמאבק הנשים. ועידה זו מתקיימת בדרך כלל כל 4 שנים אולם הפעם היא תפסה את מקומה של המועצה המתכנסת מדי שנה וזאת — בשל המתיחות הגוברת בעולם.
בוועידה האחרונה היו מיוצגות 110 ארצות ;עד עכשיו תיו משתתפות לכל היותר נציגות של 90 ארצות). הוזמנו לא רק הבירות הפדראציה בלבד׳ אלא גג׳ אורחות ואפילו תיירים.
נושאי ההרצאות היו: מאבק האשד, לזכויות ולמען עצמאות לאומית—קייטה פארץ מאלי); מאבק תאשה בהברה ובמשפחה—אגנה מאסרה (איטליה). נציגת יפאן־
פנקי קושידה, הרצתה על הנשק והידידות בין העמים. גב׳ קסטת נזק1בה דיברה על החינוך לקידמה ולשלום. (לא נודע מה שייכותה של המרצה אל משפחת קסטרו).
ז׳גי . קוטון בת ה-84, יושבת ראש הפדראציה, הקסימה באישיותה את הנוכחים, היא נשאר, את ההרצאה הראשית: סקירה בין יעידה לוועידה. את נאומה הנלבב היא פתחה בדברי תודה ל* שרשקובר, על אומץ ליבה ועל תיותד, בד, חיננית. ואכן, הופעתה של הקוסמונאוטית הראשונה עוררה התלהבות כללית. 20 ארצות שלחו לה מתנות, היא נבחרה לנשיאות הוועידה. לכבוד זה זכה גם בן־לווייתה הקוסמונאוט ואליי ;הוא היד, הגבר היחיד בנשיאות),
ביטוי ?כ? י,ןפ חגתון כצריח
בנפנוף מטפחות הובעה ההסכמה למינשר שנקרא במליאת הסיכום, ואילו להצבעה נתלוו מחיאות* כפיים׳ קריאות הסכמה ואף שירד,. בוועידה זו בא לכלל ביטוי מאבקו של כל עם ועם: נציגת עיראק, למשל, סיפרה על בעלה ובנה שנהרגו במאבקם. נשי דרום וייטנאם וקובה עוררו התרגשות רבה אף הן, מסעם אלדידיה הופיעי, מקהלת פרטיזאנים לוחמי העצמאות.
בין הצירות היו גם אסירות לשעבר של יוון הלוחמת. אלו מוסיפות להיאבק לשיחרור האסירים. תקרית עם חמשלחת הסינית
משלחת סין לא נרשמה, לרשות הדיבור כמקובל, ולפיכך לא הגישה גם ראשי פרקים. אולם כאשר רצתה להשיב על דברי הנואמת מטעם הודו־סיו ונשללה ממנה
מאת דבורה דור
רשות הריבוד — נגרמו הפרעות על־ידי הסיניות, והוכרז על הפסקה.
שסיונריה—המשוררת וגיבורת ספרר הנודעת עוד ממלחמת האזרחים—השכילה ברוב קיסמה האישי להרגיע את הציבור הנסער.
על מה הוויכוח עם המשלחת הפינית? — חברותיה ביקשו להטעים, כי האימפריאליזם האמריקני הוא האויב מספר א . לעומת זאת ביקשה הפדראציה לנסח את דברה בדרך חיובית — בעד ולא נגו׳ ועל ידי״כך למשוך שכבות רחבות יותר לעניין השלום.
הוויכוח התנהל גם בוועדות. בוועדה לתוכנית הפדרציה אמרה א. תלמי שאילו היה האימפריאליזם מתפורר על־ידי כך שנכתוב. כי הוא אוייב מספר א• כי אז לא היתה מניעה לכך. אך חשוב הנצחת ולא- מאבק בעלמא.
הסיניות היו מיעוט בכל הוועדות■ אם כי הצטרפו אליהן חליפות, יפאן, קוריאה, אלבניה ואינדונזיה. עמדתן נדחתה בשריקות וקריאות־בוז.
פגישות עם יהודים
אחרי נאומה (בשפה העברית)— מספרת אממה תלמי — חיכו לה אנשים רבים יש שניגשו אליה לשאול שאלות מתוך רצון לדעת על הנעשה בארץ. אך היו גם שאלות מקניטות. היס שלא ידעו על קיומה של השפר, העברית. כן נתקיימו פגישות עם אנשי ״סא־ וועטיש היימלאנד״, עם אמגים, מחזאים ועתונאים.
בין אנשי המשלחת היו שנפגשו באורח מקרי עם אחים או אתיות אחרי פרידה של 42 שנה. ההתרגשות היתה גדולה.
דברים בשם משלחת ישראל בוועידת הנשים הבין-לאומית במוסקבה
י.ריפתיו על ביקורו בבריה״מ. מאת כתב על המשמר.
(זהר העתק של מאמר שהופיע ב"על המשמר" 26.9.63 ... קרא אותו בעיון על מית שתדע מהן דעותיו של נציגך בכנסת על "בעי״ותיה של ברה״ס והקיהילות היהודיות שם" ופל סבת שתדע להגיב נכונה.. - צבי בארי)
"השתדלתי ללמוד את בעיותיה של גריה״ס ובייחוד התעניינתי בכסה
*
שאלות הקשורות בפעולות הקהילות היהודיות שם" - דברים אלה אמר לי יוייר ועדת הפנים טל הכנסת, יעקב ריפתין, עם שובו מביקור בבריה״ס.
ח"כ י. ריפתין שהה קרוב לחודש ימים בבריה״מ. הוא השיב למספר שאלות שהצגתי לפניו.
השאלה המרכזית המעסיקה את העיריות (הסובייטים המקומיים) - איא
אותר. שאלה״ המעסיקה אותנו - השיכון, אצלנו זוהי בעיה של קליטת
עליה; חיסול שכובות עוני ומיבנים רעועים ואילו אצלם - התגברות על י ; י
החורבן הנורא של מלחמת העולם השניה; גידול עצרם שיל הערים ושיפור הדיור.
שימת הבנייה התעשייתית בתוספת פיקוח ציבורי עממי חמור קובעים את
קצב הבנייה ויש כל היסוד להניח שתוך שנים מועטות תבוא השאלה על
פתרונה המלא. הבעיה המיוחדת נובעת מן האופי הסוציאליסטי של הערים
ומהשאיפה למעבד לחיים קומוניסטיים, הולכת ומתרחבת רשת בתי הספר על בסיס
החינוך המשותף בעיקר יבורך טל "שעות בית ספר מוארכות". דבר המאפשר
לשני בני הזוג לעבוד בשקט במקום עבודתם; מתרחבות המסעדות, אשר תפקידן ה
העיקרי הוא להכין ארוחות מוכנות או כמעט מוכנות; ביטיל "כרטיסנים"
בחלק גדדל 'של התחבורה הציבורית מהווה שלב הכנה 'לקראת תחבורה עירובדת
חינם; הולכת ומתרחבת ההתנדבות הציבורית. המחליפה לאט לאם את המנגבון
הרשמי (אירגון בפריות, שמירה על הסדר הציבורי, גבון וכו'); מתרחב
שירות אסנותי תרבותיי חינם בגנים ובמוזיאונים.
חיי אמנות ותרבות - איך התרשמת מהחיים האמנותיים־תרבותיים נגרית המועצות ? - התרשמתי מהרמה , מהאופי המחנך ומהאופקים .
רמה: החל מהופעתו טל הרקדן הציצגי הדינאמי אסמב ייב, אשר ראיתיו בערב הראשון לשהותי בברה״ם - דרך מקהלות לאטביות (כאן אפילו קינאתי) וקונצרט לעוגב של רויזמך בדום הלוטראני בריגה ועד ל״אגם הברבורים" בתיאטרון של סטאביסלאבסקי בערב האחרון לשהותי בברה״מ. אופי מחנך: אסמנייב רקד ריקוד ספרדי והמנחה אמר מיספר מלים נגד משטר העריצות של פראגקו; ריקוד של "אדם אוטומאט" ומשהו נאמר על מהותו הרוחנית של המשטר הרכושני; ריקוד של חייט יהודי, וכמובן הוזכר שלום עליכם". בריגה סער ממש הקהל כאשר המקהלה האקדמאית שרה את שירו של י ־ מורדלי "פעמון האזעקה טל בוכנוולד". תאטרון הבובות המעולה של 1 אובוזצ וב הוא גם מכשיר חד לביקורת על ליקויי החברה הסובייטית.
אופקים: הקוו הכלליפ אשר נקבע על ידי המפלגה בתחום הספרות והאמנות
אינו אוסר בשום אופן סגירת מוחות וסגירת דרכים בפגי חיפושים. אנשים צעירים אמרו לי, שאמנם יבטושבקו עשה שגיאותפ אבל הוא משורר של ממט והם אוהבים אותו; חדרי פיקאסו בארמיטז‘ הלנינגראדי פתוחים לרווחה, מתרשמים ולומדים מהם; בסרט הגדול מימי מלחמת האזרחים "הטראגדיה האופטימית" יש לא מעט מחיפושי דרכים, מאוואגגארדיות. פגישה עם ארשים. - עם מי נפגשת בבריה״ס ?
בתקגלתד בקדמליין לשיחה ממושכת, ידידותית רגלוית לב עם יושב ראט
2
הסובייט העליון ספירידונוב. באותה רוח היתה לי פגישה בנשיאות הסובייט העליון הלאטבי. נפגטתי פם מזכיר חברת הידידות הסובייטית עם עמי חו״ל וכן נתקבלתי על ידי סמוגה על עגיני הדתות בבריה״ם ועל ידי ממוניט על ענייני הדתות בלטביה ובלבינגראד. כן הוזמנתי לפגישות עם נציגי העיריות (הסובייטים העירוניים) במוסקבה, לגינגראד וריגה. היתה לי שיחה עם שר התרבות של לאטביה ופגישות מלמדות ומלבבות עם ועד טגזגה עירוני, בקולחוז, בסובחוז ובבתי חרושת.
בעיות הקהילות היהודיות . האם נפגשת עם גורמים יהודיים ?
- בהחלט. היו לי שתי פגישותעם מערכת "סאוועטיט היימלאנד". הפגשתי עם הרב לוין ועם הבהלת הקהילה היהודית במוסקבה. כן נפגשתי עם הנהלות הקבילות היהודיות בלנינגרד ובריגה. ביקרתי גם בבתי הכנסת בשלוש הערים האלו, השתדלתי ללמוד את הבעיות של הקהילות האלה על פרטיהן כגון שאלת סידורי תפילה דלוחות, אפיית מצות, בחי כנסת וישיבות, בתי קברות. נראה ליפ כי לגבי שאלות מסוג זה אפטר למצוא פתרון בדרך טל גיסה עניבית ובירור קונסטרוקטיבי. על כל פנים ניפוח הבעיות האלה משולב בתעמולה אנטי סובייטית כללית, לא בלבד שאיננו מביא אתו שום תרומה, אלא גורס רק נזק.
מה מצבה של הדת בכלל בבריה״מ ?
כידוע הופרדה בבריה״מ הדת מהמדינה והחוקה הסובייטית מבטיחה חופש הפולחן הדתי. כידוע, גס קוו המפלגה הקומוניסטית הוא קוו של חינוך אנטי דתי, חילוני, מארכסיסטי. לקוו זה יש תוצאות מוחיקות לכת, הרבה כנסיות הפכו למוזיאונים. במרכז לנינגרד "הסובור הקאזאני" הפך למוזיאון של הסברה אנטי דתית. עם זאת שכבת ציבור מסויימת - בעיקר מבין הזקנים דבקה במנהגים הדתיים. בזמן האחרון נפשית פעולה לפתח מסורת טקסים חילוניים. מוקמים "ארמונות לנישואין" - ל״הרשמת תינוקות" וכו‘. הכוונה היא ע״י טקס חילוני נאה ומרשים לרשת את זיקת חלק מהאוכלוסיה לטקסים דתיים בשטחים אלה.
פלוגה ב׳ (פלמ״ח) חוזרת לבסיסה - חורשת בית-אורן
כתבת ״על המשמר״ בעמק
משמר־העמק, שבת. — בברכת ״אהלן וסהלן״ נפתח היום מפגש חגיגי של 200 חברי פלוגה ב׳ של הפלמ״ח בחורשת משמר־העמק. 700 איש מנו המשתתפים עם משפחותיהם (ילדים ונכדים) אשר פשטו על חורשת משמר־העמק, מקום שם התאמנו בימים עברו וכן ב״חורשת הפלמ״ח" בבית־אורן, מקום לידת הפלוגה ב־1941.
בחורשת בית־אורן הקשיבו רב־קשב לדברי מאירק׳ה דא (מאיר דודזון), מפקדה הראשון של הפלוגה. הנואם אמר. שלידתה של פלוגה זו היתד, בתקופת הסער והצער, זכר מבצעיה הרבים שבימים המפלצתיים של נצחונות היטלד. בין השאר אמר: ״תמיד היינו יחפנים מקופחי־אמצעים. פרועי־שיער ונשכחים״׳ עם זאת אמר בבטחון. שרוחו של הפלמ״ח היתה לנכס של צה״ל עד היום.
״כותב דברי ימי העצמאות״ — אמר — ״יחטא לאמת אם לא יספר שכאן במשמר־העמק ובבית־אורן, במגדל ובאילון רקעו בחורי ישראל ברגליהם את קצב מבצעי הנצחון של מלחמת השיחרור והתקומה״.
מ. דודזון העלה על־נס את התנועה הקיבוצית שהיתר, לפלמ״ח: בסיס, עורף ובית,
בערב, לאור המדורות בחורשת משמר־העמק נתאספו שוב הפלמ״חאים והעלו צ׳יזבאטים וזכרונות.
6.10.63 על המשמריום ג' 13.11.62
"מעריב"
שנהבי לוחם למען ירושלים
חבר קיבוץ משמר־העמק ניצב מאחורי תכניות לעידוד עלייה־לרגל לעיר־הבירה מכל קצווי תבל - ולפי שעה הושג אישור ל"אות ירושלים" שיגן על מוצריה
- מאת א. גפני -
רעדת הכלכלה של הכני סת התכנכה לא-מכבר כדי לדון כהצעת הוק שמטרתה להגן על הסמל המסחרי של ירושלים למען לא ינוצל ל-רעה על-ידי ,,יצדני-חדן" בשפלה, המציעים לתיירים ולארצות חוץ תוצרתם ו-מטביעים עליה שמה של הכירה.
סביב "ההגנה על ירושלים" התאחדו הברי כנסת מכל ה-סיעות ובתוכם י. שם-טוב מ-מפ"ם בצד פ. פרוש מאגודת ישראל, ד"ר א. אלטמו מ"ח-רות" בצד מ. ברעם ממפא"י, פרוס' ה. קלינגהופד הליברלי, ר. צברי ממפא"י וי. רפאל מהדתייס-הלאומיים. איזהו ה-גוף המניע למען ירושלים, א-שי מאז קום המדינה פשט ולבש צורות שונותן
מי שרוצה ליטול דוגמה ל-החלטה נחושה, למאבק רצוף מכשולים ואכזבות ולמרות זאת לחתירה מתמדת למטרה, מו-טב, כי יפנה לאגודה למען ירושלים. שם ימצא חברים קנאים לרעיונם להפוך את ה-בירד. למרכז עמים, להאדיר כלכלתה ולקרב אליה בגי ד-תות שונות ועמים רחוקים.
תושבי ירושלים, למודי-סבל ומאבקים רצופים מאז מאור-עות 1921 עשו עם קום המדי-נה מאמצים רבים להפוך את ירושלים לבירה למעשה ולא רק להלכה. כאשר נדמה היה להם שמאבקם הצליח בחלקו — הסתפקו בכך ובחרו בחיי שיגרה ומנוחה.
אלא שאת מקומם של הנא-בקים תפש דווקא איש קיבוץ, הבר משמר-העמק, בעל חזון, אמונה וכוח-התמדה, אשר תו-רתו משמשת אבז-יסוד לבג-יינה של האגודה. מר מרדכי שנהבי, איש הקיבוץ הארצי, התפרסם בשעתו כיוזם ומקים מפעל "יד-ושם". משהפכד, תכ-ניתו למציאות וגורמים שבאו מבחוץ אל המוכן החלו להריק את המפעל מתוכנו המקורי — בחר את ירושלים כשטח לפי-תוח רעיונותיו המיוחדים.
ביסוד השקפתו מונ-חת ההסרה שליהדות ה-עולם אין יסוד משותף יותר מאשר ירושלים. הדת כגידוניה היטונים משותפת לחלק מהעם כלבד, אף שהיא מטבי-עה את חותמה על חיי המדינה והקהילות ה-יהודיות. הציונות והש-פה העברית משותפות אף הן לחלק כלכד וא-פילו התנ"ד הוא ספחי- נת טאכו לחוגים מסויי-מים.
ואילו לירושלים, ציון, נמ-צא מקום הבד בלבו של כל יהודי באשר הוא יהודי המר-גיש וחש, כי "ירושלים היא שלי". ירושלים מהווה לא רק עריסה וסמל לדתות העיקריות אלא גם יסוד משותף בין ה-יהדות לדתות אלה.
תוכנית מעשית
לכן קל היה לפעילי מאגו-דה לזמן יחד, בכמה ארצות, יהודים עם קאתולים ופרוטס-טאבטים כדי לדון עמם על הקמת אגודות ארציות למען ירושלים. וספק אם אפשר היה לזמן גורמים כאלה לפעולה משותפת בנושא אחר. עובדות אלה ואחרות, תוך הישענות על ניתוח היסטורי, הביאו ל-מחשבה בדבר האפשרות לנצל ולהלביש את הערכים בתוכ-נית מעשית. "העיר ירושלים היא מעיין של עוצמה ואפשר לנצלו לאפיקים חיוביים", או-מר מר שנהבי בפרשו את ה-תוכנית המעשית.
האגודה הציכה לה ל-מטרה לאפוף מכל פינות תבל כל הומר שבנמצא,
הדן וקשור כירושלים ו-בתולדותיה ולרכזו כ-מרכז לתולדות ירושלים, אשר יוקם למטרה זו.
רוב החומר מצוי עתה בידי לא-יהודים "והשאלה היא איד העם, שיש לו יהס כזה לעיר, לא שמר על המימצאים ה-קשורים בתולדותיה". כל עיר המכבדת עצמה דואגת לאיסוף מקורות על תהפופותיה ותול-
דותיה ואילו ירושלים לא פע-לה כעניין זה כמלוא נימה. רעיון מעשי שגי הוא העלייה לרגל. אם ירושלים תופשת מקום כזה בלב היהדות והע-מים — כי אז ניתן לעשות למען חיזוק התיירות והעלייה לרגל אליה.
ושוב, בהעמיקם חקר, הגיעו למסקנה שהעלייה-לרגל למכה, למשל, מהווה אצל המוסלמי שלב נוסף בתכונה, הנמשכת שנים בצורת חסכון וצבירת אמצעים לקראת הביצוע עצ-מו. תכונה זו הסמלית חשובה להרגשתו של החאג' וסביבתו לא פחות מההליכה למכה עצ-מה.
מכאן נטלה האגודה את ה-מחשבה להפנות לבל חלקי ה-עולם את הקריאה לעלייה לר-גל. היא מבקשת ללוות את עולי-הרגל הפוטנציאליים מה-גיל הרך ב"הקרנה חינוכית" עד לפיסגה עצמה — העלייה לירושלים.
כרטסת מרכזית
מוצעת איפוא תוכנית מיו-הדת, המיועדת לרכז אמצעים מכספי החוסך ומכריו למטרה זו של עלייה לרגל. הביצוע המעשי-הטכני איננו קל, ברוך בקשיים ובהסדרים עם גורמים שונים. אלא שלאנשי-הזון אין דבר זה מהווה מכשול בחתי-רתם להגשמה.
כיצד מגיעים לבגי-הנוער ב-ארצות-חוץ ? כיצד מקרבים אותם למפעל החסכון ? בעייה זו, ולא רק היא לבדה דומה, שמצאה פתרונה התפניתי בה-צעה לכונן כרטסת תיירים מר-כזית, שבמרוצת השנים תקיף מאות אלפי שמות.
השמות לכרטסת יישאבו מ-תוך תנועת התיירים המגיעים לבירה. הכרטסת תכיל, נוסף לשמות המגיעים, גם את כתו-בתם ומשלח-ידם והיא תש-מש להמשכת הקשר עם התיי-רים ולהעמקת הידע שלהם על הבירה וכלכלתה. חומר הסב-רה מתאים יישלח מדי פעם לביתו של התייר לאחר שיחזור לארץ מגוריו.
ראש עיריית ירושלים ישלח,
לפי ההצעה, בתהילת כל שנה לכלל התיירים הכלולים בכר-טסת את ברכת העיר ירושלים לשנה החדשה. הברכות הללו יהוו, כמובן, רק שוליים ל-פעולתה של הכרטסת. היא תו-כל במרוצת הזמן לשמש מוס-דות מדעיים בבירה, את הקרן הקיימת, האוניברסיטה וגור-מים אחרים, אשר ישאפו לה-גיע לאלפים או למאות-אל-פים. יתכן שיימצאו מוסדות, אשר ירצו להביא את דברם לרופאים, למהנדסים, או ל-בעלי מקצועות ספציפיים אח-רים, הרשומים בכרטסת. לכ-שתופעל תכנית-ההסכון תפנה הכרטסת למשפחות התיירים עולי-הרגל ותציע להם להע-ביר לבניהם את ההוויה ה-בלתי-הוזרת של ביקור בבירה הקדומה.
תוכנית החסכון איננה ערטילאית. היא פורטה ככד לפרוטות הילד: ה-לז יעכיר את הכספים הנחסכים לפאנק המבצע והם יהיו מוקפאים שם עד הגיעו לבגרות. הנער, בהגיעו לחסכון מינימא-לי מסויים, יקבל מהא-גודה חומר הסברה על הכירה והארץ וכך ילמד להכירן כבר כשנות "ה-תכונה". בשלב יותר מ-אוחר של החסכון יקבל הנער הודעה שעץ ניטע על שמו כהרי ירושלים על-ידי האגודה.
גם החומר התעודתי הדרוש למוזיאון יתקבל בעזרת הכר-טסת. בהתהדק הקשר עם הר-שומים הם יתבקשו לברר אם בסביבתם, אצל מכריהם או ק-רוביהם, נמצא חומר היכול למצוא את מקומו במוזיאון. מניחים שבין "אנשי הכרטסת" יהיו כאלה אשר יגלו התעניי-נות בהעברת אמצעים כספיים להנצחת שמם או שם קרובי-הם במוזיאון עצמו.
מרכז כלל-יהודי
שנהבי, איש הקיבוץ האר-צי, וודאי איננו "נחשד" בד-תיות. למרות זאת העלה הצעה מקורית בפגי היוזמים: הק-
מת בית-כנסת מרכזי ומפואר בבירה — וירושלים הרי חסרה כזה. הוא מציע לגייס אמצעים לבניה מקהילות ישראל על-ידי מכירת "מקומות" מיוח-דים להם בבית הכנסת. ההנ-חה היא שקהילות רבות בעו-לם ישאפו לרכוש "מקומות" אשר שמם יוטבע עליהם. ה-ייפקד שמה של קהילה מכו-בדת מבית-כנסת כזה ?
אם פעולה זו הבוצע מתוך תכנון מדוקדק, יהיה בית-ד.כ-נסת ראוי לשמש מרכז לא רק ליהודי ארץ־ישראל אלא ל-יהודי העולם כולו. מר שנה-בי רואה אפשרות לשתף בפ-עולה זו את. האגודות הארצ-יות למען ירושלים. כאלה כבר הוקמו בהולאנד, אוסטריה, ש-ווייצריה, באוואריה ואנגליה. התוכנית בדבר הכרטסת, החס-כון ודומיהם עשויה להבהיל כל כלכלן, המתרגמה מיד ל-שפת הלירות והדולארים. אלא שאנשי החזון משיבים ואומ-רים, כי אילו רק מהשבי-פרו-טות היו קיימים בעולם — ס-פק אם היו מגיעים לספירת מיליונים. שנהבי ואוהדי ירו-שלים בארץ ובחו"ל מצויירים באורך־רוח ובסבלנות ולמרות שעברו למעלה משלוש שנים מאז יסדו את האגודה, הם מ-קווים שתכגיותיהם הגדולות יקרמו עור וגידים.
בינתיים לא זנהו את "הק-טנות" — רק באחרונה השיגו הברת משרד המשפטים בהצע-תם לקבוע "אות-המוצר" למו-צרי ירושלים.
סמלה של ירושלים יתנוסס להבא ויוטבע על מוצרים ירו-שלמיים אשר ימצאו ראויים לשאת אותו. ועדה ציבורית מיוהדת, מורכבת מאנשי מק-צוע, תקבע את המוצרים הל-לו. כנם מיוחד של יצרני ה-בירה, בהשתתפות הגורמים ה-כלכליים, אנשי התיירות והשי-ווק שבעיר, ייערך בקרוב ויה-ווה פתיחה למימוש התכנית. הכנס יוציא את דבר אות ה-מוצר לציבור היהודי והלא-יהודי בארץ ובחו"ל. האגודה מטפלת עתה בציגעה בהקמת בית-תיאטרון בבירה וממשיכה במאמצים להקמת "באנק ירו-שלים". אף שתכניותיו! של האגודה באות לכלל ביצוע ב-איטיות, ראוי מר שנהבי וחב-ריו ל"אשראי" נוסף מצד אז-רחי ירושלים, הציבור, וגור-מים ממלכתיים, אשר הבירה ודאי יקרה גם להם.
הפדראציה הבין־לאומית לנשים דמוקראטיות אל נשי העולם
קונגרס העולמי של נשים
דמוקראטיות, שנערך ביוני אשתקד במוסקבה, איפשר ל־ 1500 נשים ויותר, שבאו מכל היבשות, להיפגש ולהביא זו בפני זו את השקפותיהן על בעיות העולם־של-ימינו תוך ח-תירה משותפת לפתרונן.
בקונגרס זה באה לביטוי ש-איפה אדירה לאחדות, שאיפה המכה גלים בכל הארצות ב-עקבות הדי הקונגרס העולמי
נשים במיספר גדל והולד מת-גייסות לפעולה. "יום האשה הביז-לאומי" — הוא היום הג-דול להגברת ההתגייסות וה-התנדבות.
רוב הנשים כבר קבעו את הפעולות, שיקיימו במשותף ב-התאם לתנאי ארצותיהן השו-נות, אולם המשימה המשותפת לכולן הוא תפקיד ההגנה על השלום, על עצמאותן הלאומית ועל זכויות-הנשים. ככל שיר-בה מיספר הפעילות ותגבר אח-דותן — כן ימהרו המטרות להתגשם.
הפדראציה הבין-לאומית לנ-שים דמוקראטיות קוראת לכל חברותיה, ללא הבדל ארץ או קבוצה חברתית, לבטא בהמו-ניהן את הסולידאריות עם כל הנאבקים וביחוד עם הסובלים עינויים ודיכוי בשל מסירותם למטרות הנעלות הללו.
נציגות ישראל וחבש בקונגרס מוסקבה
9.3.64 על המשמר
י. חזן: עלייה חלוצית חייבת
לעמוד במרכז השיתוף עם הגולה
מאת י. רש, כתב "על המשמר" בצרפת
פאריס, שבת. — עליה חלוצית, הסוללת דרך לעלייה המונית, חייכת לעמוד במרכז שיתוך־הפעולה של הגולה בבניין הארץ גם בתקופה החדשה — אמר יעקב חזן; בנאומו בכינוס שליחי השומר הצעיר ומפ"ם באירופה, שנפתח הערב כאן.
לבית התנועה בפאריס כאו השלי-חים מבריטניה, מאוסטריה. מהולנד, משוויץ. מבלגיה, מאיטליה, מצרפת, ומחוות ההכשרה, סדי ידוו בשלוש סוגיית:
• דרכינו הציבורית והחינוכית ב-אירופה ;
• על חינוך והגשמה;
• היערכות לקראת דקינגרס ה-ציוני.
בהרצאתו המקיפה על מצב העם היהודי בתקופתנו הבליט "עקב חזן את הצורך בהגירת כוחו של אגף העבודה בציונות, כשחיזיקה של מפ"ם משמשת עריבה לביציר הציד נוף המתקדמת. לאחר שסקר את ה־ מאירעות האחרונים כארץ באיזור ואת מאמציה של מפ"ם ללכד כיה שמאלי. שיוכל לחילל תסייד. בהס-תדרות יבבנסת יאת הבעיית העימ־ דות כעת במרכז הפעילות של הקי-בוץ הארצי. חזר י. חזן לענייני ה-גילה והצהיר:
בביקורי הנוכחי בגולה יבפגישות עם חיגים שונים של יהודים השתכ-נעתי ביתר שאת, שהמלחמה נגד הש-תלטות הקלריקאליזם קובעת לא רק
את דמותה של מדינודישראל, כי־אם תכריע גם את גורלה של הציונות, באשר הקלארקאליזם והכפייה המצ-פונית מקימים חומה מרתיעה בין הארץ לבין הגולה. הפעילות הציונית צריכה להתבסס על שילוב של פעילה
פיס. בכינוס סוכמו מפעלי הקיץ, שריכזו באירופה למעלה מ־700 חני-כים וצויינה עליתו הקרובה של חלק ראשון מגרעין אירופי לקיבוץ מגן. הכינוס יימשך 3 ימים.
חינוכית חלוצית מוגברת ישל מל-חמה לעיצוב דמות מתקדמת של יש-ראל, כי קידמה, ולא פתייי התעש-יית קלה, היא שתמשוך אלינו נוער טוב.
מוקד של היאחזות
דיוני הכינוס נפתחו בהרצאתו של חיים בורנשטיין על הסקת מס-קנות אידאולוגיות מדייני מועצת ה-קיבוץ הארצי לגבי המציאות האי־ ויפית. הוא אמר, כי כנסיבית ההת-בוללות הדוהרת בתפוצות מהווה ה-נוער החלוצי מוקד של היאחזות במו-רשת היהודית וראש־קץ של זיקה מעשית בין הגולה לבין הארץ. הוא יצא בתביעה אל מוסדית התנועה הציונית להגברת התמיכה בתנועות־ הנוער החלוציות. על חינוך להגשמה הירצה ישראל שולר מקיבוץ רש־
6.9.1964 על המשמר
הדים עמוקים לסיורו של י, חזן בארה"ב
מאה כתבנו בארה"ב
נייו־יורק. — "הציבור היהודי בפילדלפיה זכה עם ביקורו של יעקב חזן לחווייה עמוקה, שלא תישכח במהרה. הפגישה עם י. הזן עוררה למחשבה ולמעשה ציוני" — דברים אלה נאמרו במכתב־הערכה, ששוגר ללשכת מפ"ם בניו־יורק על־ידי ראש הוועד הציבורי, שאירח את ברמה ויעקב הזן בפילדלפיה.
כנהוג כאן, נטלו חלק בוועד זה ראשי אירגונים ציבוריים שונים ו-ביניהם אירגון האמריקנים החדשים (מהגרים, שהגיעו אחרי מלחמת־ העולם השנייה), אשר הקים כאן את פסל השואה, פרי יצירתו של הפסל נתן רפפורט. בבואם לראות את הפסל, שמעו האורחים על תוב־ ניות־ההנצחה, העומדות להתבצע ב־ פילאדלפיה — ובמרכזן ספריה ביי-דיש, עברית ואנגלית וכן אוסף תעו-דות ומיסמכים על השואה.
אומץ־לב לדבר גלויות
בתום חודש ימים לביקורם של ברטה ויעקב חזן בארה"ב מסתבר, כי אין באפשרותם של האורחים להיענות להזמנות הרבות המגיעות מהסתדרויות ואירגונים יהודיים מ-רחבי המדינה. הופעותיו הפומביות של י. חזן ושיחותיו עם נציגי הח-לקים השונים של היישוב היהודי באמריקה עוררו עניין רב. היום התחיל ב"צ גולדברג לפרסם בעתון היומי "דער טאג" סידרת מאמרים, בה מובאים קטעי־שיחות עם י. חזן על נושאים מרכזיים בחיי מדינת ישראל והעם היהודי. סוד הצלחתו של י. חזן במגעיו עם יהודי ארה"ב הוא, לדעת העתונאים כאן, באומץ-ליבו לדבר איתם גלויות על מצבה של היהדות והסכנות האורבות לע-צם קיומה. תביעתו לעלייה גדולה, לעידוד התנועה החלוצית, להיצם־ דות לארץ, לשפה ולתרבות העברית, לקידמה ולערכים לאומיים — זוכה להקשבה דרוכה ומעוררת ויכוחים וגילויי הבנה גם בחוגים הרחוקים מהרעיון הלאומי ומהתנועה הציונית..
בניו־יורק, בפילאדלפיה, בהייסטון (חוות הכשרה של השומר הצעיר — היחידה בכל אמריקה הצפונית) בסי-ניסינאטי, בטדרויט ובווינדזור, נפג-שו האורחים עם ראשי הקהילות, עם נוער ועם אירגונים יהודיים שו-נים. בדטרויט נתקבל י. חזן על־ידי
מנהיגי גדול האיגודים המקצועיים באמריקה, איגוד פועלי תעשיית ה-אוטומובילים, העומדים עתה בשבי-תתם במפעלי־הענק של "ג'נראל מוטורס".
אתמול יצאו ברטה ויעקב חזן לביקור במכסיקו, שם ישהו כחמי-שה ימים. כתום ביקורם במכסיקו, הם יגיעו לחוף המערבי (לוס־אנג'־ לס וסאן־פראנציסקו) ומשם ישובו לניו־יורק ב־26 באוקטובר.
20.10.64 על המשמר עמ' 3
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י
הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
הועד הפועל
מרחביה, ..............
דואר מרחביה, טלפון וופולה 44
שלום רב לכם
שלכם
ברטה-חזן
מ. בשוב: יש לשיה קץ למניות קרקעות המדינה; מנהל הרשות לתכנון כלכלי בעד מכירה במחיר מלא
מאת כתבנו הכלכלי
תל־אביב, יום ה'. — תביעה נמרצת להפסיק את מכירת הקרקעות של המדינה, כדי לשים קץ לספסרות המשתוללת ולהתעשרות המהירה מעסקי קרקע הושמעה אמש ע"י ח"כ מ. בנטוב. בסימפוזיון על הנושא "כיצד תימנע ההתעשרות מקר-קעות המדינה" שנערך במועדון "צוותא" כאן.
המרצה הראשון בסימפוזיון ש-נמשך עד חצות בלילה, היה מנהל הרשות לתיכנון כלכלי, ד. כוכב, אשר הגן על המלצות הרוב בוועדה לבדיקת מדיניות הקרקע, שלפיהן יש להמשיך במכירת קרקעות המ-דינה בשטחים עירוניים תוך גביית המחיר המלא של השוק בעד ה-קרקעות מהקונים.
המנחה אורי סלע ציין בדברי הפתיחה, כי מחיר הקרקע משפיע במידה רבה על המחירים של כל המוצרים והשירותים במדינה וכי על כן יש חשיבות רבה לבירור הבעייה. ד. כוכב הטעים, כי זאת בעייה מסובכת וכי יש לראות אותה בממדיה הנכונים, מאחר ש-היא נוגעת רק לקרקעות עירוניות ולא לרוב הגדול של קרקעות המ-דינה באזורים חקלאיים. הוא טען, כי ההתעשרות מקרקע נובעת בעי-קר משינויים בתיכנון ובייעוד של הקרקע, כמו הפיכת קרקע חקל-אית לקרקע עירונית או ביטול הגבלות בדבר בנייה לגובה. לדעתו ערכה של הקרקע בשוק הוא ערך ממשי ולא ערך ספסרי וכי על המדינה להוסיף ולמכור קרקעות בערים וזאת במחיר המלא. לפי דעתו יש אמנם למנוע את ההת-עשרות מעסקי קרקע, אולם לא על-ידי איסור מכירה, אלא ע"י הטלת מם השבתה, שייגבה מבעל הקרקע בכל מקרה של עלייה ב-ערכה על-ידי שינוי הייעוד, גם כשאין הבעל מוכר את הקרקע, מ. בנטוב: הקרקע - שירות
מ. בנטוב ציין בראשית דבריו,
כי במקרים רבים נמכרת קרקע של המדינה לבעלי הון‘’שיש להם הש-פעה רבה והמתעשרים אחרי שינוי הייעוד, שלמען החלטה עליו הם מפעילים לחץ. הוא הצביע על העובדה, כי בחמש השנים האח-רונות עלה מחיר הקרקע בממוצע ב-500% וחלקה של הקרקע במחיר הדירות עלה מ-5 עד 15 אחוזים בהתחלת תקופה זו עד 50% בתל-אביב ו-5%'2 בממוצע ארצי כייס. כן ציין, כי וולןסון קנה מגרש
בירושלים ב-1.4 מיליון ל"י וכבר כעבור 4 חודשים מכר אותו ברווח של מיליון ל"י. לא על-ידי מכירת מגרשים מיד אחת לשנייה מפתחים את הארץ, הדגיש הנואם. הוא קבע, כי אסור להפוך את הקרקע לסחו-רה עוברת לסוחר, כי כך עולה הספסרות כפורחת ויחד עם מחירי הקרקע מתייקרים המחירים של כל הסחורות והמוצרים, מפני שמחיר הקרקע היקר נכלל בהוצאות היי-צור. הקרקע צריכה להינתן ע"י הממשלה בתור שירות, כמו חשמל, מים וטלפון ואת המחיר בעד ה-שירות הזה יש לקבוע כחלק מהו-צאות הבנייה. הממשלה צריכה לה-יות מעוניינת בהורדת הוצאות היי-צור ועל כן עליה לספק את הקר-קע לאזרחים ולמשק במחיר נמוד, בלי שתרצה להרוויח על מתן שי-רות זה. כן קבע, כי אפשר לגרום לירידת מחיר הקרקע גם בשוק החופשי. אם יקנו לממשלה זכות קדימה בקניית קרקע העומדת למ-כירה והיא תשלם רק את מחיר הקרן בתוספת ריבית והפרשי ערך הכסף ולא מחיר ספסרי. אמצעי נוסף להורדת מחיר הקרקע הוא להטיל מיסים גבוהים במיוחד על מגרשים ריקים.
בדיון שהתפתח בעקבות ההרצ-אות, אמר האדריכל, ח. שפירא, כי מכירת קרקע איננה פתרון, וכי המדינה יכולה לתת במקום זכויות קרקע זכויות בנייה, כפי שנהגו בהצלחה ברוטרדאם אחרי ההפצ-צה הגדולה ע"י הנאצים. הכלכלנית חנה ויינברג שאלה, כיצד אפשר לנהוג בקרקע כמו בסחורה, מאחר שהקרקע מצוייר, רק בכמות קבועה ומוגבלת, שאי-אפשר להגדילה. כן ציינה, כי משקיעי הון מחו"ל מש-קיעים את כספם בקרקע מפני ש-השקעה כזו מבטיחה את הרווחים הגדולים ביותר ושאלה, האם ניתן לצמצם רווחים אלה ע"י מס במי-דה כזו שלא יעלו על רווח סביר. האדריכלית דליה כדורי ציינה בעז-רת דוגמות, כי הבעיות הפרטית על הקרקע מפריעה לפיתוח רצוי,
במיוחד של שירותים ציבוריים, מאחר שמכירת קרקע למטרות צי-בור אינה מבטיחה רווח גדול. ה-שאלה הקובעת בסוגייה זו היא,
לדעתה, האם עדיפה טובת הציבור או נוחיות הפרט.
בדברי התשובה טען ד. כוכב,
כי גם שירותים אחרים, כמו חש-
מל ומים צריכים להינתן ע"י מדי-
נה לפי המחיר המלא. בין השאר טען, כי על המדינה למכור בבוא הזמן גם את המים המומתקיב
במחיר המלא. מ. בנטוב הפריך את הטענה של הוצאות הייצור לחישוב מחיר הקרקע וקבע, כי לגבי הקרקע אינן קיימות הוצאות ייצור, כמו שהן קיימות לגבי שי-רותים אחרים, כגון מים, חשמל וכו'. מאחר שהחברה משלמת בעד המחיר של הקרקע, חשוב הוא, כי ייקבע לה מחיר זול או אפסי.
סימפוזיון ב"צוותא": "כיצד תימנע התעשרות מקרקע המדינה"
י. חזן נתקבל בחמימות בביה"נ של מכסיקו
מאת ריצ'ארד יפה,
כתב על המשמר" בארה"ב
ניו־יורק (טלפונית ממכסי-קו־סיטי), שבת. — יעקב ח ז ן נתקבל בחמימות בפארלאמנט של 'מכסיקו, כאיש מפ"ם וכחבר ועדת־ החוץ־והבטחון של הכנסת. כל חב-רי הפארלאמנט שלי מכסיקו קיבלו את י. חזן ואת רעייתו במחיאית־ כפיים ובעמידה, בעת שהשניים ביקרו שם' ב־8 לחודש זה.
יו"ר הפארלאמנט ציין את נו-כחותם, וביקש מי. חזן להעביד את איחולי הפארלאמנט המכסיקני לכנסת ולעמה של ישראל. הוא הב-טיח לאורחים כי איתנה ידידות מכסיקו עם ישראל. דבריו אלד,
נתקבלו במחיאות־כפיים סוערות.
במסיבת־עתונאים שקיים י. חזן אחרי ביקורו בפארלאמנט, השיב לשאלות על מדיניותה של ישראל
בענייני פנים וחוץ. תוכן דבריי
פורסם בכל העתונים החשובים ב-מכסיקו.
ערב צאתו ללוס־אנג'לס השתתף י. חזן בעצרת עם מטעם הקק"ל. שנערכה באחד האולמות הגדולים במכסיקו־סיטי. עצרת זו עברה ב-הצלחה רבה ונמסר' כי הביק־ר
במכסיקו השאיר רושם רב לא רק על הקהילה היהודית, אלא על כלל הציבור.
25.10.64 על המשמר
שנתיים ימים בערך ניסתה האגודה "למען ירושלים" להעביר את מוזי-און האלף בית של ד"ר דוד דירינגר מקיימברידג' לירושלים. בסופו של המאבק כותב, מרדני שנהבי מן האגודה "למען ירושלים" לראש עי-רית ירושלים, מרדכי איש שלום; "בצער רב ניתן לקבוע שבמירוץ בין עירית ירושלים לעירית תל־אביב. ניצחה האחרונה. אין ספק שהסיבה העיקרית מקורה באופי הטיפול ודד טמפו שבו זכתה הצעתי, שבכל לשון ואזהרה העלתיה בפגישתנו בנוכחות אחד החברים הנכבדים של האגודה, כדחופה וכתשובה ביותר. צר לי ל-סכם, שלמרות המאמצים של אגוד־ תנו, בא לנו בסופו של דבר איבודו של מפעל שהיה מוסיף כבוד, וכוח משיכה ואטרקציה לעיר הבירה ול-כל באי שעריה. אכן, קשה לקבל את הדין, כשם שקשה לעמוד בפני ה-שוני הגדול באמצעים ובפעילות ש-השקיעה עירית תל־אביב, כדי למ-שוך את המפעל הזה אליה, לעומת הצעדים שנקטו בירושלים בנדון". חוסר אונים וחופר הבנה
מאחורי נימת אכזבה זו היו שתי שנות טיפול נמרץ של "האגודה ל-מען ירושלים", אשר בשל חוסר כש-רונה של עירית ירושלים וראשיה, יכול היה ראש עירית תל-אביב מרד-כי נמיר להודיע בשמחה לפני כמה הדשים, כי המוזיאון לכתב של די־ רינגר, שהוא יחיד במינו בעולם, יד עבר מאנגליה לתל־אביב, כחלק מ-מוזיאון הארץ. האמת היא שבעל הר
ירושלים הפסידה את מוזיאון הכתב
מאת סופר "הארץ"
מוזיאון ומנהלו, ד"ר דוד דירינגר, ה-עדיף להעביר את המוזיאון לירוש-לים ולא לתל־אביב. עירית ירושלים הוכיחה בפרשה זו הוסר אונים, חד־ לון-מעשים והעדר הבנה למפעל זה, הספקנים לגבי ערכו של המוזיאון
דוד דיריננר
הסירו ספקותיהס, אחדי שפרופ' יג-אל ידין, שנתבקש על ידי שגרירות ישראל בלונדון, להוות דעתו על ה-אוסף, כתב: "נתרשמתי ממה שראי-תי ולדעתי זהו אוסף בעל ערך מדעי תרבותי מיוהד במינו אשר כדאי ש-נשקיע בו מאמץ כדי להשלימו ולה-עבירו ארצה. ידוע לי כי בדעתו של ד"ר דירעגר להרחיב במיוחד את האוסף הנוגע להתפתחות הכתב ה-עברי הכנעני ואין ספק שמקומו ה-טבעי של המוזיאון הזה הוא בישראל ואולי דוקא בירושלים".
מה ערבו של המוזיאון?
ד"ר דירינגר סבור כי ניתן לעקוב אחד שושלת היוחסין של הכתב ב-ארם נהריים עד לתקופה של 3500 שנה לפני הספירה, אף שהסימנים ה-מוזרים שנחרתו על לוחות הימר אי-נם ניתנים לקריאה. בשל דמיון מסו-ים שבין סימנים אלד, לבין כתב הית-דות, יכולים אנו להבין במידה זעו-מה למד, נתכוונו מחבריהם העתיקים. אבל בין סימנים אלה לבין האלף־בית הראשון, היו צריכות לחלוף 1500 שגה.
איש אינו יודע, לדעת דירינגר, מי-הו שגילה כי במקום להשתמש ב-כתב המסובך המצרי או הבבלי, ני-תן למצות את צלילי הקול האנושי ליסודותיו הפשוטים ביותר — 22 קו־ נסונאנטים עם אמות הקריאה. כנראה שזו היתד, יצירתם של הכנענים או של הפיניקים — אולי אף בארץ יש-ראל — שכן הדוגמה הקדומה ביותר נמצאה בלכיש, בצורה של פגיון מ-נחושת שעליו חרוטים סימנים. ב-מאה דד14 לפנה"ס, נמצא בראם שא־ מארה אלף־בית אמיתי שהיה בשי-מוש. היה זה כתב יתדות על גבי לוח חימר. אלה היו אנשים שדיברו בדיאקלט השמי הצפויי־כנענית, פי-ניקית, ארמית, עברית קדומה ול-אחר מכן מואבית ועמונית. אך אין יודעים בדיוק ממתי נהגו להשתמש ב"אלף בית קלאסי". דירינגר עצמו, בראיון שנתן ל"ג'ואיש כרוניקה" ה-לונדוני, רומז על המאה ה־16 או ה־15 לפנה"ס. ברור הוא שבמאה ה־ 11 היה כבר אלף־בית זד, מפותח במ-לואו על־ידי הפיניקים.
נקודה זו היא בעלת עגין לחוקרי התנ"ך. בימינו אין סיבר, להטיל ספק בכך אם דוד המלך יכול היה לכתוב את פסוקי התהילם או אם המלך של-מה את משליו, בכתב הפיניקי־עברי. כן יש להניח, שבעתיד אף תוכח ה-עובדה שאפשר לגלות את עקבות
הכתב הפיגיקי־עברי בתקופה של מ-שה רבנו.
כתב היתדות
עם גלות בבל, הכירו היהודים את כתב היתדות. הם קלטו את אופן הכתיבה הבבלי, ועל ידי כך עיוותו את הכתב המקורי שלהם וקרבו אותו לצורה המרובעת כשהחלקים העליו-נים של כל אות הופכים ישרים. בכך קיימת עד היום השפעת הגלות. היוו-נים שאלו את האלפבית מן הפיניקים ושכללו אותו על ידי הוספת אמות־ הקריאה. כנראה שהיוונים העבירו את הכתב לאטרוסקים ומהם קיבלו הרומאים ולאחר מכן לצפון אירופה.
מפעלו של ד"ר דירינגר נועד להו-כיח שבתוך העמים השמיים היה זה העם היהודי שנתן לעולם את האלף בית הכתוב.
היתד, זו הליידי רחל לויטרפכט (רעיתו של המנוח סר הירש ליוטר־ פכט) שהגתה את הרעיון. היא הציעה לאגודה "למען ירושלים" להתקשר עם ד"ר דוד דירינגר כדי להעביר את מוזיאון האלף־בית שלו לירוש-לים. גב' לויטרפכט הוסיפה כי בר-צונו של דיריגגר להעביר. את המו-זיאון לישראל "בתנאי שנתמוך בו ב־2000 לי"ש לשנה, במשך חמש ש-נים. כעבור חמש שנים אלה — ה-דרושות לו להשלמת האוסף — הוא יהיה מוכן להעבירו לישראל, אם יק-כל תמיכה קבועה".
האגודה "למען ירושלים" החלה לעניין בתכנית את ראש עירית ירו-שלים מרדכי איש שלום עוד באמ-צע שנת 1961. כל הדבר נשמר בסוד כשל קשריו של ד"ר דיריבגר עם גו-רמים מסויימים שסייעו לו בהשלמת האוסף. התכנית "נראתה" לראש ה־ עיריה. השגרירות בלונדון הסכימה לסייע. איש שלום, שהוא יו"ר ועדת המוזיאונים, ביקש לברר את האפש-רות שמוזיאון הכתב יהיה חלק מן המוזיאון הלאומי, "מוזיאון ירוש-לים". עבר זמן רב עד שהנהלת מו-זיאון ירושלים דנה והחליטה כי "או-פי האוסף הזד, איננו מתאים לאופיו של המוזיאון החדש ועל כן לא רא-תה אפשרות לקבל את הצעתו הנדי-בה של ד"ר דירינגר".
המוזיאון יועבר לתל-אכיב
עירית תל־אביב כבר קיימה אז מ-געים עם ד"ר דירינגר להעברת ה-מוזיאון לתחומיה. שנהבי ניסה להז-עיק את איש שלום בהתריעו: "זה הרגע האחרון ממש שעוד ניתן לפ-עול להצלת מפעל תרבותי זה למען ירושלים העיר". אך איש שלום ש-תק. עירית תל־אביב הגבירה פעילו-תה להעברת מוזיאון הכתב למוזיאון הארץ לתל־אביב. אז כותב דוד די־ רינגר מקיימבדידג' למרדכי שנהבי בירושלים; "העניו פשוט. אף על פי שיש אנשים בירושלים שרוצים שה-מוזיאון יעבור 3שם, אינם עושים שום דבר כדי לאפשר את הדבר. אני רוצה לעבור לירושלים, אבל אינני רואה כל אפשרות לכך. בתל־אביב רוצים את המוזיאון ועושים הכל ש-באפשרותם שיעבור לשם".
לאהר יאושו מטיפולד, של עירית ירושלים, חידש דירינגר את המגע עם מוזיאון הארץ.
נשאר רק מעשה אחד שיכול היה לשנות את החלטתו: שראש עידית ירושלים יודיע במברק על הסכמתו לקבל את המוזיאון ולהעמיד סכום כסף להשלמת המפעל ולהעברתו ל-ירושלים.
דבר לא נעשה. המוזיאון, שמיסדו ובעליו רצה להעבירו לירושלים, יו-עבר לתל־אביב.
בעיית ה"פרובלימות"
(מתוך מכתבו של שליח ב"עיר־האורות")
...אדם העוכר שלוש שנים עם נוער כהכרת השפע, מן ההכרח שיוציא מסק-נות מיאשות מהמצב בו נתון הנוער בתקופה זו. אך ורק אופטימיסט מושבע עלול עוד להאמין, כי חברה זו עלולה לתת לאדם הצעיר כיוון התפתחות חיובי.
בכינוס השליחים האחרון נשמעה הטענה כי אין לנו למה לחנך. אם ארבעת היסודות של חינוכנו נשארו עדיין יהדות, סוציאליזם, ציונות וקיבוץ — הרי מצבנו קשה מנשוא. הנוער היהודי משתדל להטמע ( רק כ־10% ממנו מקבל בצרפת חינוך יהודי כלשהו!) בחברת השפע, ומה הטעם לדבר על סוציא-ליזם י כשיהודי עושה הכל למען התבוללותו המזורזת, האם יטה אוזן למושגי הציונות השונים? ולבסוף, אם כל אלה אינם, מה'. התועלת בסיפורים על הקיבוץ? (אשר הפך לדיות אטרקציה לתיירים או מקלט לצעירים אשר אינם מוכשרים לעשות דבר אחר). ואם בקבלת הפנים לשליח החוזר הביתה נמצאים כמה חברים אשר שאלה מידית עולה בפיהם והיא: "נו, כמה עולים הבאת?" או במלים אחרות "בכמה עולה כל עולה", הכיצד אפשי שלא להתיאש ?
עתה, כשמכל גלי הנוער השונים מגיע אלינו. לתנועה, אחוז קטן שבקטנים, זכאים היינו להאמין כי זהו נוער המחפש דרך, המנסה להבין מה עוללו לו אותם מבוגרים אשר לאחר מעשה זועקים "הנוער שלנו!" וכר, ומתברר שאחוז זה המצטרף לשורותינו אף הוא נגוע, פגוע וסובל ממחלת החברה המתנוונת תוך התעשרות, ואשר נגדה מנסים אנו להתיצב.
במחנה הקיץ האחרון, הייתי עד למאבק פנימי של צעיר אשר החליט לעזוב את הגדוד. דבר שכיח הוא כי מאן דהוא רוצה לעזוב, אך הפעם הענין השאיר בי רושם עז וראיתי בו אחד מסימני התקופה.
,,אני רוצדז לעזדכ כי אני צבוע,
כי אני מרמה את חברי. החיים הם אבסורד ואין טעם לחיות אותם, אלא אם כן יש בכך תועלת לאחרים אשר עדיין מאמינים בהם. וזאת עשיתי, נשארתי בתנועה על מנת לעורר אחרים להאמין במשהו. אך מאחר שאני עצמי איני מאמין בכך, הרי צביעות היא להמשיך בכל אלה. אצא, אחפש דרך אחרת ואם לא אמצא, הרי יש פתרון פשוט, הפוטר אותך מלחפש הלאה".
נזכרתי במעשה אמיתי אודות שני נערים צרפתיים, אשר השיגו שני אקדחים, גנבו את מכונית אבי אחד מהם, נסעו לחוף ברטניה, עצרו את המכונית ליד צוק שעל שפת הים, התבוננו פעם אחרונה "בנוף ה-טבעי אשר אינו משקר לעולם", ספרו עד שלוש וירו האחד בשני. מצאו על ידם מכתב
המתאר את החיים בגיחוך שאין להשלים עמו, וכר.
חקירה מדוקדקת יותר של פרשה זו תקרב אותנו לפילוסופיה אשר תומכים רבים לה ודיא האקסיסטנציאליזם, מיסודם של סרטי־ וקאמי. השני מת, ואילו הראשון עזב תורה זו, אולם הנוער קוצר את פירותיה וניזון ממנה בתאווה.
אך נחזור לאותה שיחת גדוד. הטרגי ביותר היה כי לא נמצא חניך אשר יוכל להתווכח עם העוזב, להוציא שלושה אחרים אשר היו בדעתו, אך עדיין לא הגיעו לקיצוניות כזאת. היה זה דו־שיח ביני לבין אותו חבר, ואודה על האמת, לאחר שעתיים, יצאתי מהתמודדות זו סחוט לחלוטין, "מסחטה פסיכולוגית" זו יש לה שורשים במשטר, בצורת החיים, ב-דוגמא אשר ניתנת לנוער ע"י המבוגרים ול-עתים גם ההורים, אשר "מכריחים" את הנוער לחשוב כך.
התוצאה: אין כיום נער שאין לו פרובלמה, ואפילו הוא חבר תנועת־נוער פעילה ומתקדמת כשלנו. באותה שיחה, קרה דבר מזעזע נוסף: לאחר שאותו צעיר הסביר באריכות ובכשרון את הבעיה שלו, נמצאו כמה חברים אשר התביישו בבעיה שלהם, באשר הנה פחות מסובכת, פחות אינטלק-טואלית, אינה מסתמכת על תורות פילוסופיות עמוקות ועל כן אינה ראויה לבוא לידי ביטוי. נערות אחדות פרצו בבכי. יומיים שלמים קשה היה לעשות דבר רציני, והכל היה סובב סביב הבעיה העיקרית: "האם יש לאדם זכות להיות בלבד, או חייב הוא גם להתקיים". המדובר הוא כאן בצעירים אשר כל האפשרויות הכספיות ניתנות להם להת-פתח, ללמוד, להגיע למעמד, "לפתוח לעצמם פתח בעטיפת החברה המשורינת". אך מול העושר, מול חברת השפע ניצבת דלות־הכוח. מעשה בנערה שנייה, אשר אף היא חיפשה דרך. אחיה, פעיל במפלגה (וכשמדברים ב-פאריז על "המפלגה" הכוונה היא לזו של טורז ז"ל) והיא רצתה להידמות לו, אף היא רצתה לפעול. היא הגיעה אלינו והש-תדלה במאמצים למצוא לעצמה אחיזה בחב-רה. אך הדבר לא ניתן לה כל כך בקלות. ברגעי יאוש היתד. מחפשת דרך אחרת, עד אשר מצאה. היא הכירה קבוצה בת ארבע בנות, נהדרות, משכילות, פיקחות, תרבותיות, בעלות ערכים וכר, היא נתקבלה שם באהדה ובחביבות עד אשר נתגלה כי בנות אלה עוסקות בשעשועי-אהבים אשר אפילו אמיל זולה לא היה משכיל לתארם. נוסף על כך טעמו טעם תרופות מוזרות אשר מעשירות כל אדם בחלומות־פאר. הנערה שלנו טעמה משני מטעמים אלה עד שיום אחד נעלט־ הארבע והיא נשארה בודדה וגלמודה. היא נאחזה שוב בנו ונקווה שנצליח להרחיק
בינתיים אין פרובלימות... מ. לפידות
אותה מכל אלה... היא איננה אלא אחת מאלה אשר הגיעו אלינו, היא אחת מאלה אשר יש לנו אפשרות לתת להם דבר מה חיובי, דרך, מצפן. אך מה קורה לכל אלה אשר אינם באים לאחת מתנועות הנוער שלנו ?
9
הצגתי פאן שתי דונמאות קיצוניות.
לא כל הנוער מגיע למצב כזה. יש פנים שינות ומשונות לבעיה, אך האם הנוער חייב להתקרב לדרגה כזאת על מנת להיות חולה ?
מסיפורים שונים, התברר לי כי נגע זה הולך ומתפשט גם בארצנו הקטנטונת. ויש אומרים כי גם על שערי הקיבוץ מתדפק הוא. אם יש חשש כלשהו, שגם הנוער שלנו, הישראלי, בעיר ובקיבוץ, יגיע לדרגת ניוון (על כל צורותיו) אותה הכרתי כאן, בעיר האורות, שומה עלינו לפעול במהירות, ויפה שעה אחת קודם.
ישראל "מפגרת" לגבי אירופה במספר שנים ברוב השטחים, חיוביים כשליליים. ואם יש הטוענים כי "הקיבוץ מפגר" אחר העיר בכמה שנים, הרי מבלי להיות נביא נבין כי גם "תורנו יגיע".
יש להעמיק חקר. יש לשים מחסום בפני כל דבר העלול לקרב אותנו למצב זה, הנוצר בחברת השפע אשר רבים וטובים הם הפוזלים לעברה.
בשנות השלושים היתה קיימת דלות חומרית בקרב מעמד הפועלים האירופאי, אשר הו-לידה שפע כוח, שפע מאבק. כיום קיים שפע חומרי אשר מביא בעקבותיו חוסר מעש, אדישות, פוליטית ותרבותית, נסיונות בריחה מהחיים, תעיה בדרכים — ולפרקים לפתרונות מזעזעים.
ולכל אלה המאמינים כי בחברת השפע אין לסוציאליסט (יש כאלה המתביישים במושג זה) מה להציע באשר לאדם יש הכל, רוצה אני לאמר כי אם רק להבראת הנוער פנינו מופנות, הרי הכרחי התפקיד וכדאי המאמץ.
(פאריז—משמר־העמק) אורי ד.
השבוע 18/12/64
יום ג' 5.1.65
סמל ירושלים - רק על תוצרתה
כמשכן המלאכה אשר כרחוב בצלאל נערכת עכשיו תערוכה של כעלי מלאכה ואומנים ירושלמיים. התערוכה הנאה והמגוונת הזאת ממחישה לנו היטב, מה הן האפ-שרויות העצומות, הגנוזות כתחומים אלה ככירה.
בעיר הקודש
התערוכה קטנה ואינה יומ-רנית, אך ערוכה בטוב טעם. היא הפתיעה אותנו לא במעט בגיוון המוצרים המוצגים. לא ידענו, כי בעירנו מייצרים שפע כזה של מכשירים מדו-ייקים, תכשיטים מחומרים שו-נים, אביזרי קישוט ללא ספור, מוצרי מלאכת מחשבת, וחפ-צי חן במבחר עצום. וכל זאת על טהרת הביצוע ה-ירושלמי, עשוי בטעם ובאי-כות מעולה. נתמלאנו גאווה והתעוררו בנו כל הרגשות הלוקאל-פטריוטיים הרדומים, באמת אין במה להתבייש. א-מרו לי, כי הכוונה לחפור את המקום לתערוכת קבע של מוצרי מלאכה ירושלמיים. אכן, מן הראוי שתבקרו את המקום ותתרשמו בו כמונו. *
תערוכה כזאת מוכיחה, כי אני בכל זאת לא בטלנים, כ-פי שאוהבים אנשי השפלה להציג אותנו. ומעל לכל הו־ חוור לנו מ ה גדול ורב ה-תפקיד, שהמלאכה ממלאת ב-כלכלת העיר הזאת. והרי זה רק בא לרמוז על האפשרו-יות הגלומות בה לעתיד ל-בוא. אין ספק, שהמלאכה ו-מלאכת המחשבת מסוגלים ל-יהפך לכוחות מרכזיים המני-עים את גלגלי המשק בעיר. לפי עצם טבעה צריכה ירו-שלים להיות מרכז ייצור של צורפות, מכניקה עדינה, מל-אכת מחשבת וחפצי הן. זה הו-לם ־את האופי המיוחד של ה-עיר, ובסופו של דבר מסו-גלים ענפים אלה לפרנס אלפי משפחות ברווחה.
בתערוכה, אשר במשכן ה-מלאכה, יש גם תצוגה קטנה בחסות האגודה "למען ירוש-לים" זה הארגון של חובבי ו-נאמני ירושלים, שהם בבחינת "משוגעים לדבר" למען התפת-חות העיר, ביסוסה, נקיונה ו-סדרים מתוקנים בה* אגודה זו העבירה בכנסת חקיקה מיוחדת למען שמירת הסמל של "ירו-שלים" על מוצרים, כדי שלא ישתמשו בו לרעה על מוצרים אשר מקום ייצורם איננו בעיר הקודש• יצרנים רבים של מז-כרות וחפצי-חן בשביל תיירים, למדו זה מכבר לדעת את.חול-שת לקוחותיהם, המבקשים ל-התהדר בסמל ירושלים על ה-מזכרות שהם רוכשים כאן. וכך נהגו ליצור מזכרות אלו ביפו ובחיפה, אך ליתר בטחון קיש-טו אותן בשם ירושלים. *
זה ייפסק עתה — בכה החוק. שם ירושלים איננו עוד הפקר. דק מוצר שיצרו אותו בירוש-לים עצמה, והוא בעל איכות ורמה נאותה, יזכה ב"אות ה-מוצר" המיוחד: אשר הוכן ו-הוטבע על-ידי האגודה "למען ירושלים" בעידוד השלטונות, הרואים בעין יפה שמירת ה־ "קופירייט" של המוצר הירו-שלמי למען עידוד כלכלת ה-עיד.
פגשנו בתערוכה את מר מר-דכי שנהבי, זה האיש המרכז את כל פעולות "למען ירוש-לים" בידיו, ועל אף היותו ח-בר קיבוץ משמר־העמק של "השומר הצעיר", הוא עושה ימים כלילות ומקדיש כל מ-עייניו דווקא לעיר הקודש• ו-בכן, באמתחתו של שיהכי מצ-אתי בבר שק שלם של רעיי-נות ותבניות למען פיתוח ה-מלאכה הירושלמית.
שנהבי פועל עתה קודם כל למען עידוד האמנות השימו-שית בעיר, התברר, כי רוב ה-בוגרים והמסיימים של "בצל-אל" עוזבים את ירושלים ל-אחר סיום הלימודים, מסגי ש-הם לא מוצאים בה כר פעילה. והרי הם מהווים את הדזמ"צי-אל הגדול, אשר בכוחו לחפיר
את ירושלים למרכז האמנות השימושית בארץ. כשלב ראשון לקידום העניו הזה, הוחלט להקים ביתן ל-אמנות שימושית ירושלמית. א-חר מו"מ ארוך ומייגע, גדוש סחבת טיפוסית, הסכימה עירית ירושלים להפיכת הבית המת-פנה של המיסיון השבדי ב-רחוב שבטי ישראל, לביתן ה-אמנות השימושית מתוצרת ה-עיר. בביתן הזה, של שתי ה-קומות, יהיו שלוש יחידות: ראשית כל — 12—10 בתי מל-אכה של אמנים, העוסקים ב-אמנות שימושית בעץ, מתכת, מוזאיקה, זכוכית, צורפות, קר-מיקה והדפסה• שנית — תצוגה מתמדת במספר אולמות, אשר בהן יוצגו מוצרים של אמנות שימושית בעלי רמה גבוהה, הבל מתוצרת ירושלמית. שלי-שית — אולמות מכירה למבק-רים, ובעיקר בשביל תיירים, היכולים לרכוש במקום כל מה שמוצג גם בתערוכה. ידאגו גם למשלוח המוצרים הללו בארי-זה מקצועית לכל מקום בעולם. בגן הביתן הזה, יהיו גם מזנון וקפטריה, כתחנת דרך לתיירים ומטיילים שיובלו כאן לפוש ק-מעה.
*
יהיה כאן, איפוא, מרכז רא-שון של כל מד, שקשור במל-אכת מחשבת ובאמנות שימו-ש-ה מתוצרת ירושלמית. ב-שלב ראשון יעבדו בביתן הזח כארבעים אומנים ובעלי מל-אכה במקצועות־ שהז-
כרנו קודם. במרוצת הזמן ייב-נו בסמוך למקום זה ביתן ל-עשרה בתי מלאכה נוספים, כך שהמקום ייהפך באמת למרכז של אומנים.
תכנית זו של הקמת מרכז לאמנות שימושית, משתלבת בתכניות הרבות לפיתוח קריות אמנים ומרכזי מלאכת מחשבת בחלקים שונים של העיר — על הר־ציון, בעין־כרם ובמנ-חת• הרי ירושלים אף פעם לא תהיה מרכז של תעשייה כבדה, כדוגמת חיפה. היא מרוחקת ^די מנמלי הייבוא של המרי הגלם ומן השווקים המרכזיים של הארץ. על־כן חייבת העיר לרכז את מעייניה ומקורותיה בפיתוח תעשייה קלה וזעירה, ובראש וראשונה לקידום מל-אכת המחשבת והאמנות השי-מושית בה. בתחומים אלה אני מסוגלים לנגן "כינור ראשון" בארץ, אם נדע לפתחם כראוי. ¥
שנהבי עומד עתה בקשר עם חברת התיירות הממשלתית, משרד החוץ וחברת הירידים, בדי לעניגם ולעודדם לכוון את התיירים הבאים אילנו אל מר-כזי האומנות החדשים שיופעלו בקרוב בעיר• בדרך זו אפשר יהיה לתת מהלכים ל"ארת ה-מוצר" הירושלמי, ואם יקפידו על איכותו וטיב טעמו, הר־ הוא עתיד ליהפך ממילא למצ-רך מבוקש הן ע"י תושבי ה-ארץ, המבקרים בעיר, והן על־ ידי תיירים מבחוץ.
יש בירושלים בין 400-330 אומנים ובעלי מלאכה העוסקים
מאת י. ביצור
סדר נשים
ביום שני זה התכנסה הכנסת הששית, לישיב-תה הראשונה והחגיגית. בתום שבועת האמונים של החברים הנבחרים, נבחר יו"ר הכנסת, מר קדיש לוז והסיעות הו-דיעו על מועמדיהם לכ-הונת הסגנים. מבין ש-מונה הסגנים, יש ארבע גברות. והן: דבורה נצר ורות הקטין — מערך, אמה תלמי — מפ"ם ו-טובה סנהדראי — מפ־ ד"ל.
בנשיאות הכנסת ה-גענו לסיפוק התביעה לייצוג צודק לנשים ב-מוסדות המחוקקים והיי-צוגיים — לפחות מבחי-נה מספרית. יתכן שה-בחירה לנשיאות הכנסת, אם כי אין להניח שה-דבר קרה תוך התחשבות מיוחדת בנימוקי שוויון, תתן דחיפה גם בבחירות ומינויים אחרים במוס-דות המדינה, והנשים תהיינה מיוצגות יותר ו-יותר, כראוי להן.
יצויין — הגברת דבו-רה נצר ממפא"י "יר-שה" את מקומה של ה-גברת בבה אידלסון ש-פרשה מהנשיאות ומחב-רות בכנסת, מרצונה, ו-כדי לשמש דוגמה לאח-רים. גאה דורש - נאה
26.I.65
עמוד 27
אמה תלמי
מקיים. הגברת טובה סנהדראי כבר כיהנה ב-תפקיד זה בכנסת החמי־
טובה סנהדראי
שית, ויצויין שהיא מיי-צגת את המפלגה הדתית לאומית.
רות הקטין
דבורה נצר
ימים ולילות (מעריבו)
מעריב
יום א' 21.3.63
מרדכי שנהבי, איש משמר־העמק: "למען ירושלים לא אחשה..."
במשרד קטן של "האגודה למען ירושלים" רוקם שנהבי את התוכניות הגדולות של האדרת שם העיר ומוצריה בעולם הרחב * מתכנן כרטסת של מיליון ורבע תיירים והקמת מרכז לאמנות שימושית
- מאת גילי־ פדידלנדר
יש יהודי יש במשמר העמק ושמו א מרדכי שנהבי, מומחה למטעים, העולה בכל ימות השבוע לירושלים לדרוש בשלומה ולדעת מה ייעשה
בה.
והאיש מרדכי איננו יושג בשער אלא במשרד האגורה .למען ירוש-לים", ליד שולחן עץ מחוספס, עם טלפון. "חושבים עלי שאביא ממשמר-העמק מטאטא גדול לנקות את ירו שלים — הוא אומר לנו — אך אני אביא לירושלים את כל מה שנובע מן האהדה, שהיא מעוררת בעולם".
"אין זו הגזמה — אומר מרדכי שנהבי — שלמונח "ירושלים" ערים כ־400 עד 500 מיליון איש בעולם כולו. כשיהודי אומר "ירושלים" הוא חושב על ירושלים שלו וכשנוצרי אד מר "ירושלים" — זוהי גם ירושלים שלו. בעולם הרחב "ישראל" הוא שם לא קורן בירושלים. עד היום מגיעים מכתבים מחוץ־לאדץ לפי הכתובת ,פתת־תקוד" ישראל־ ירושלים'.
"אך, האהדה לירושלים פחתה ביותר במשך 2000 שנה ואינה מנוצלת גם עתה. באים הנה הרבה תיירים. ומה קורה ז הקרן הקיימת לוקחת את ה-תייר ומראה לו את כל מפעליה ה-אוניברסיטה סוגרת אותו בתוך הקריה שלה! אותו הדבר "הדסה". שלא ל-דבר כבר על כל המוסדות המרובים. פורטים את האהדה לירושלים לפרד טות. אין אנהנו שומרים על השם הזה שיש לירושלים".
"אם יש כאן צורף טוב או איש העושה מוזאיקה, הוא חותם על עבו-דתו "ישראל" — ולא "ירושלים"־ ד אינו שם לב שלאמנות יש ערך נוסף, אם השם "ירושלים" מלווה אותה".
אך, מצד שני — לא יוכל איש להשתמש בשם זה כרצונו. הכנסת קי-בלה את הצעת החוק על הגנת שם ירושלים והוא ייכנס לתוקפו בחודש זה. לפי החוק לא יוכל אדם לכתוב על שום מוצר את השם "ירושלים''־ אלא אם כן ייעשה בגבולותיה. אבל החוק מאפשר לקחת פסולת ולשים אותה באריזה טובה — עם השם ירושלים עליה. לכן־ יהיה סמל מיד חד, המכונה "אות המוצר" רק למר צרים מובחרים,
מועצה מיוחדת, המורכבת מאמנים, מעצבים ואישי ציבור תבדוק כל עבד דה וכל מוצר. לכו יש גם אספקט
כלכלי, כי המדובר לא רק בעבודות צורפות, או קראמיקה, אלא גם ב־ ביסקוויטים, נעליים יכו'. השאלה היא: איך נפרסם מוצרים אלה בעולם ואיך גשווק אותם ז יש דרכים רגילות ויש דרו לא מילה, היא דרך הכרטסת".
אסוציאציה הראשונה המתעוררת ה למשמע המלה "כרטסת" היא. כ-מובן, ביורוקראטיה. אך מר שנהבי מסביר:
"נקים כרטסת תיירים. כל אדם, ש-יעבור בירושלים — יירשם: שם, כתד בת ומקצוע. בעוד חמש שנים תהיה
קבלן, רק אם תתקבל על בך החלטה פה אחד במועצה מיוחדת. שנקים לשם כך".
"במשך חמש שנים מיע לכך, ש-500 מוצרים יקבלו את "אות המוצר". נוציא קאטאלוג גראפי, ברמה גבוהה ביותר, ובו שמות מקבלי האות וכמר. דוגמאות בצבעים. נשלח אותו למיל-יון ורבע אנשים, שהיו בידושלים — שדרכם יגיע לפחות לארבעה מיליון. אדם שיקבל אותו, יעשה חשבון: גן של מכירים מתחתן — מדוע לא יז-מין עבורו מתנה מירושלים־ עם הספל שהוא כבר מכיר ז"
★ ★ ★
די להוציא לפועל את החלומות כ הטובים הללו — יש עדיין צורך בגוף שימכור את המוצרים. מי ? איך ? גם לכך יש למרדכי שנהבי תשובה: "רירושלים תהיה תצוגת קבע של ה-מוצרים - בבית ערבי ישן ליד רחוב הנביאים (במקום שבו שנן המיסיון הפיני). התייר שיבקר במקום, יישג בגן יפה — ואם ירצה לשוחת עם האמן־ ינבל להזמין אותו לקפה ול-שוחח. עיריית ירושלים כבר מוסרת לנו בניין זה כשנה ורבע ועדיין לא קיבלנו אותו"...
"בבניין יעבדו כ־15 איש. שם תתנהל המכירה ומשם ' יישלחו הסחורות — באחריות — לארצות חברית. אין ספק שזה ימשוך את הקונים הרציניים. יש בכך גם משמעות כלכלית".
"אותו ביתן לאמנות שימושית שאנו מקימים, יהיה הגרעין לתוכניות יותר גדולות. יש תוכנית להקמת מרכז סד דתי גרול לאמני ירושלים, כמזרח העיר. יהיו בו ביתנים לאמנים מאר-צות שונות, שיבואו לבאן לבמה חוד* שים, כדי לעבוד. אץ עיר כירושלים המתאימה. לזאת, אומנם העירייה אינה מעניקה לעניין זה יותר מאשר לבניית מקווה חדשה, אך אנו נקים בינתיים את הביתן הקט! וממנו נלמד להרחיב בעתיד*.
מה שמעכב את פתיחתו של הביתן — הוא המחסור בכסף. עוד לא נמצא גורם שיממן זאת. "אמרתי לאיש-שלום: אני מביא לך ארבעה מיליון איש משלמי מיסיס, שאינך חייב להם כלום. צריכים.להקים מפעל מה, ש-יהיה עממי ומיועד נם ללא יהודעו וגם בית־ננסת מרכזי ראוי לשמו צריך בירושלים... אך את זה אולי אל תכי, הבי. עוד יגידו לחזן, שאיש משמר העמק עושה תעמולה לבניית בית-כנסת. אבל־ נבר אמרו לי־ שבעצם אני." חסיד".
לנו כרטסת של מיליון ורבע שמות של אנשים שביקת כאן. בדרך־נלל יש לבל אדם שלוש משפחות שאותן הוא מביר או קשור אליהן. הווה אומר שירושלים תתקשר אל ארבע מיליון משפחות".
"בכל ראש־שנה, יהודי־ נוצרי או מוסלמי, בעתיד־ ישלח ראש עיריית ירושלים ברכה נאה־ העשוייה בטעם, אל משפחות אלו.
כמה תעלה הכנת הכרטסת!
"60,000 אלף לירות. זהו סכום קטן לגבי מח שעלול לצמוח מזה. לבנקאי נשלח חופר על בנקאות בירושלים; לרופא — עי "הדסה" וכו'.
זה לא יהיה "שגור"! פה שהרג את השם "ירושלים" בעולם.- זוהי' וד "שנוירית", לא רק של היהודים, אלא גם שי הגויים. הכרטסת תהיה ,פנימית' הסורית' ובשום אופן לא נרשה מסהר בכתובות אלה. אם איזה מוסד ירצה להשתמש בהן־ יוכל ל־
ואף־על־פי־כן נוע הנוע
ה גיע החבר יעקב חזן החביב לאמריקה, ובדרכו של אורח לרגע, ראה כל פגע. הוא ראה, שמע ולמד הרבה, כך שברשמיו מביקורו הראשון בארץ הזאת בולט, כי רכש לו מושג מצויין על המציאות האמריקנית וחדר למהותה, "מישש" יפה את הדו-פק, חש היכן לוחצת הנעל, ראה את הטוב ואת הרע, ניתח את הבעיות וניסה להציץ לתוך אט־ פקלרית העתיד.
ואכן לפלא הוא הדבר, כיצד הצ־ ליה לקלוט בה הרבה התרשמויות תוך פרק זמן קצר כל כך ולראות את המציאות האמריקנית במלוא הי־ קפה, על החיוב והשלילה שבה, ש-לא כרבים אחרים לא הלך שולל אחר יחסים סובייקטיביים, הוא תפס את הבעיות בשורשיהן וניתחן היטב — הקיצור, הפסוק עומד אצלו במ-קומו, אפילו עם פירושי רש"י ותוס-פות. 'ואף־על־פי־כן, אפשר לעשות הגהות מסויימות לרש"י ולתוספות, ובחג"הפסח' לאחר ארבע כוסות של
מאת
בךציון גולדברג
נויהזז 7"על הנזשסר*
ליל־הסדר, מותר לומר : הבה ניוו-כח :
כיצד נראים הדברים בעיניהם של אנשי המקום ?
החבר יעקב חזן היקר הבחין ב-צדק בניגודים הגדולים בין עני לע-שיר באמריקה, וכשהם דרים בכפי-פה אחת, זה ליד זה; וכי הפועלים המאורגנים אינם אלא הלק מועט מתוך מחנה המועסקים כולו — למע־ שה, אין עתה אלא כשבעה־עשר מי-ליון פועלים מאורגנים באיגודים ה-מקצועיים (מלבד פועלים קאנאדיים בקאנאדה, המשתייכים לסניפים מסו" יימים של האיגודים המקצועיים הא-מריקניים) לעומת שבעים ואחד מי-ליון מקבלי־שכר־ומשכוהת• ועל זה יש להוסיף את צרת הקידימה, האי־ טומאציה. החשבון האחרון מראה, כי מדי שנה בשנה אוכלות המכונות מי-ליון ושמונה מאות אלף מקומות־ עבודה — בנוסף לאבטלה הכרונית של 5—6 אחוזים. ורפואה למחלה זו אין:
הפועלים המאורגנים אין להם, ו-אף אינם חושבים על מפלגת־פועלים, אף אינה בנמצא הכרה פוליטית פוע-ליה מיוחדת בקרב הפועלים המאור-גנים, קל וחומד בקרב הבלתי־מאור־ גנים. ועל כך י'ש עוד להוסיף, שה־ אינטליגנציה האמריקנית מבודדת מן ההמונים, היא חשה עצמה כאילו היתד, נבדלת מן העם, ללא כל שיי-כות להמוני העמלים. אין איפוא כל סיכוי למנהיגות בשביל ההמונים ה-עניים, אשר תארגן את המהפיכה, תכניס פה שיטה, כדי לפתור את הבעיה הסוציאלית. מכאן חוסר־הבט־ הון, חוסר־השלווה המורגש אצל הא-מריקנים.
ואכן רע המצב. שהרי בהכרח יבוא פעם יום־הדין הסוציאלי. והרי "הת-פוצצות" באמריקה היתד, מפוצצת את העולם כולד.
"התהליך האמריקני"
ואכן, מי שרואה את המציאות האמריקנית בעיני אמריקני, הוא מו-צא אותה בדיוק, כפי שראה אותה יעקב הזן, והוא הדין לגבי בעיו-תיה, אלא שמשמעותן היא קצת אח-רת. ואותו שוני דק עשוי להיות הבדל רב. מקורו של דבר זה הוא במה שאפשר לכנות "התהליך האמרי-קני". יסוד אחד של תהליך זה, חש בו יפה יעקב חזן, זהו המניע העיק-רי של האינדיבידואליזם. אלמנטים אחרים נובעים מן התנאים הגיאוגרא-פייס והטבעיים המיוחדים ומן העבר ההיסטורי. ואמנם מבאן נובעת העוב-דה שהקאפיטאליזם האמריקני הולך בדרך שהותוותה על־ידי מארכס, אלא שבדרך נדבק אליו איזה "אבל" — אמנם כך, אבל קצת אחרת.
הקאפיטאליזם האמריקני שיגשג מאוד במחצית־היובל האחרונה. וה-הון התרכז יותר־ויותר בידיים מו-עטות - על אף החוקים נגד הטוס-טים ואמצעים פוליטיים אחרים שננק-טו נגד תופעה זאת. יחר־על־כן: גם הניגוד בין הקאפיטאליזם לבין הפו-על החריף מאוד. הכנסתו של בעל־ ההון לעומת שכרו של הפועל גבוהה היום לאין־ערוך משתיתה אי־פעם ב-עבר. ואבן ברור ומקובל כיום, שה-עשיר מעשיר והולך.
אך האמנם גם הצד השני של המטבע יש בו משום עקיבות — דהיינו, האמנם גם מתרושש העני יותר ויותר ?
באורח יחסי, בהשוואה לבעל־ההון,
כן, ואולם באורח מוחלט — בחח־ לס לא.
מצבו של הפועל
זכורים לי הימים באמריקה עת נערכה שביתה גדולה למען חמישים שעות־עבודה לשבוע! כדי להשיג שבוע־עבודה של 50 שעות עול נחוץ היה לערוך שביתה! באותו מקצוע עצמו עובדים כיום 35 שעות לשבוע. בממוצע לכל המועסקים בתעשיה שבוע־עבודה הוא בן 40 שעות. אפ-שר איפוא לומר, שהפועל עובד כ-יום פחות, ואין גם להתעלם מכך, שהוא עובד קל יותר. בכל מקום עברה העבודה הקשה מן האדם למ-כונה.
הפועל גם אוכל כיום יותר סוב, מתגורר בדירה נוחה יותר, מתלבש יפה יותר ויש לו גם יותר בידור, ואף יותר אפשרויות של מתן הש-כלה לילדיו משהיו פעם. הסטאטיס־ טיקה של ההכנסות אולי אינה ברו-רה כל־כך, ואילו האוכל הטוב יותר מתבלט באורח ברור למדי מן הצרי-כה לראש של מיצרכי־אוכל מסויי־ מים, היום לעומת הימים שלפני מל־ חמת־העולם השניה: בשר (בקר) נצ רך אז 127 ליטרה לנפש, ואלו היום הצריכה היא 169 ליטרה, עופות, אז 15 ליטרה, כיום 39 ליטדות; לעומת זאת היתד, הצריכה בפתוחי־אדמה אז 152 ליטרות ואלו כיום 109, קמח־ חיטה' אז 160 ליטרות, כיום 114, ויש להזכיר כאן עוד זאת, שבממו-צע מוציא עתה המפרנס לאוכל רק רבע מכל דולאר שהוא משתכר.
אשר להלבשה, הסתכלתי עתה, ב-עת כתיבת שורות אלו, במודעות של עסקי־ההלבשה בתוך העתון. ראיתי איפוא בעתון אחד שמלת־אשה במ-חיר 250 דולאר, והליפת־גבר במחיר 175 דולאר. אך בעתון אחר ראיתי חליפת־גבר במחיר 30 דולאר, חלי־ פת־ילד ב־12 דולאר, שמלת־אשה ב־4 דולאר וחליפה שלמה לאישה (שמ-לה, חצאית ומעיל) 6 דולאר ו־15 דולאר. מעיל לאשה ב־25 דולאר וזוג גרבי־ניילון 69 סנט ואלו זוג נעליים ב־7 דולאר.
ועתה, ניקה למשל את הממוצע של פועל תעשיה — הוא עובד 40 שעות לשבוע בשכר 100 דולאר. משמע ששכר שעת־העבודה הוא 2,5 וילאו. משמע, שבשכר עבודת יום וחצי יכול הוא לקנות חליפה, במ-חיר פחות משתי שעות־עבודה שמ-לה לאשתו, במחיר פחות משלוש שעות־עבודה — זוג נעליים, ובעד שלושת־רבעי יום — חליפה שלמה לאשת•
ונרד יותר נמוך, אל הפועל בדר-גת־השכר הנמוכה ביותר. זה שמש-תכר 60 דולאר לשבוע. הוא יצטרך לעבוד חצי שבוע כדי להרוויח לח־ ליפה לעצמו, יום ורבע בשביל חלי־ פד, לאשתו, וכשלושת־רבעי יום ל-זוג־נעליים.
אמת נכון, שהחליפות והנעליים
אינן כה טובות כמו תפצי־הלבוש העולים פי־שלושה ויפי־ארבעה. אבל הבגדים הם מאותה אופנה, ומראם אינו שונה בהרבה ממראה הבגדים הטובים יותר. לזאת יש עוד להו-סיף, כי 37% מכל המועסקים הן נשים, והן מוסיפות חלק ניכר להכ-נסת המשפחה. הקיצור, אין בעיית הלבשה אצל הפועל האמריקני. ייתכן שאין לו' כל־כך הרבה דברים טובים כפי שהיה רוצה שיהיו לו, אך מכל מקום אין הוא אנוס להלך בבלואיס.
והמגורים, על-אף כל שכונות־העוני,
אף הם טובים יותר כיום — שהרי מיליון ורבע מיליון דירות חדשות לשנה אינן נבנות אך ורק למיליונ-רים וכעלי־הון.
בכל המיספרים האלה לא רציתי אלא להוביס, שמעמד־הפועלים לא נעשה מרושש יותר, אורח־חייו לא נעשה עני יותר, אף־על־פי שרווחי ההון עלו באורח מבהיל וכן גט עלה ריכוז ההון, וממילא גדל גם שיעור־הניצול.
המסקנה המבוקשת היא, שעודף־ הערך הגדול מרווחי־הון בא כאן לא כל־כך מניצולו ישל הפועל בייצור. כי אם מן הטכניקה החדשה של אמצעי־הייצור. הטכניקה החדשה איפ־ שרה, שיספיק לשניהם, הן רווחים ענקיים להון והן חיים משופרים יותר לפועל.
ומה על יושר חברתי?
אמנם מנקודת־הראות של יושר חברתי, מן הדין הוא שעודף־הע־ רך של הטכניקה יילד אף הוא לידי הפועל, ולא לבעל־ההון. שה-רי סוף־סוף גם הטכניקה החדשה, כמוה כאמצעי-הייצור בכללם, מקו-רם בפועל. ואולם מנקודת־הראות של התמורה הסוציאלית, מן הכוח המניע של המהפיכה הסוציאלית, מצב זה הוא שלילי. פועל שיש לו אוכל די־שובעו ולבוש די־צורכו ודירה נוחה, וכאשר הוא עובד שמונה שעות-עבודה לא מאומצות ורק חמישה ימים בשבוע, והוא בעל מכונית, מקלט-טלביזיה, מכי-נת-כביסה וכיו"ב, לא יילך להת-ייצב על מיתרסי-המהפיכה בשל כך שבעל-ההון צבר רווחים גדו-לים. הוא יבקש אמנם לשפר את מצבו עוד ועוד — אבל באמצ-עים אחרים. אם באמצעות איגודי ואם באמצעות הקונגרס.
הקורא יתפלא איפוא: היכן אי-פוא העוני האמריקני, שכל־כך מר-בים לדבר עליו ושמעריכים, כי רבע האוכלוסיה נגועה בו? תופ-עה זו כאילו נעלמה כאן מן ה חשבון! והתשובה היא, מן החש-בון הזה היא אמנם הושמטה, שכן אין היא שייכת לכאן. ואין היא שייכת, משום שאין לה שייכות לחשבון ההון והעבודה, אין לד, כל שייכות לתהליכי הייצור, הנגו-עים בעוני כאילו נפלו מתוך מכו-נת הכלכלה ונעשו בעיה סוציא-לית, לא כלכלית. הבה נבהיר זאת קצת יותר:
מקפלי סעד
יש לנו כיום באמריקה 7,800,000 אנשים הנזקקים לסעד. ,רמלים פשוטות — לקיצבה. זה עולה למ-דינה חמישה מיליארדים ועוד מאה מיליון דולאר לשנה. יתר-על-כן, ההוצאה לקיצבה עלתה בשנים ה-אחרונות בתשעים אחוז. בניו-יורק היו לנו לפני עשר שנים 280,000 נזקקים לסעד, בשנה האחרונה היו' 450,000 כאלה, ומיספרם עולה ב-6000 , איש לחודש — כל זה בזמ-נים כתיקנם!
ואכן זו בעיה גדולה. ואולם אותו קרוב למחצית מיליון האנ-שים אינם נוטלים כל חלק בתה-ליך הייצור. אילו היה מקבל כל פועל בבית-החרושת העלאה של שליש משכרו, לאותה מחצית ה-מיליון, לא יגיע הדבר כל עיקר. מובן, שבעיה זו היא פרי המשטר חקאפיטאליפטי. במשטר סוציא-ליסטי לא היה דבר כזה יכול להיות• אבל אין זה אומר, שה-קאפיטאליזם אין ביכולתו לפתור את הבעיה, או שבעיה זו היא תביא את המהפיכה הסוציאלית.
(המשך 3עמ' 4)
"מפטיר־ לסידרת מאמרים על ביקורו של יעקב חזן באה"ב
"השבוע"
בחבר
הפעילים
נכנסו לפעולה
(1964 אוקטובר — 1965 נובמבר)
התנועה העולמית: פנחסי ישראל וחנה (אילון) — ארה"ב; אור אסף ומירי (בית־זרע)
— ארה"ב; לבנדל חיים (בית-קמה) — צרפת; שטוירמן אריה ובתיה (ברקאי) — צרפת; שופמן גד ומלכה (ברעם) — צרפת; שופטי גדעון וצוה (דליה) — קנדה; הלר בומק ורינה (המעפיל) — שווייץ; קידרון פרץ (זיקים) — אנגליה; אלמן ישראל ורינה (יסעור) — דרום־אפריקה; ניר קוסטיה וחוה (להבות־ חביבה) — צרפת; ארז מני והדוח (מעברות)
— ארה"ב; נוישטט דודו ורחל (מצר) — ארגנטינה; כהן נעמי ויוחנן (משמר־העמק) — צרפת; שפץ אברי וגליה (נחשון) — דרום־ אפריקה; שפירא גדעון ושושנה (עין־השופט)
— דרום־אפריקה! בורדל יוסף ויעל (כרמיה)
,- צרפת! מעין ראובןןולאה (מגן) — בלגיה.
השתלמות: שורר חיים (גזית); שוע צבי (געש); ויגרט ראובן (דליה); מרומי אילן (מזרע); זמיר דני (משמר־העמק); להב לאה (ניר־דוד); גזית זאב (עין־דור); זיסקינד כרמל (עין־השופט); גיל משה (רשפים); לביא צבי (שריד); נמרי יעקב (שריד); שור נחום (כפר־מנחם).
"'", ;ד"ד^דשובלז.־־'*----"־־
פיצויים: זמיר אריה (הזורע); בן-אלי פורת ומשמר־העמטז.
רישמי שליחות של בני קיבוץ
צרור רשמים אלה, נלקטו בהיותנו שליחים צופיים במחנות התנועה בצרפת ובשתייץ. אין בהם כדי להקיף את מכלול בעיותיה של ה-תנועה באירופה, אלא התרשמות מתקופת המחנות בלבד.
על תנועתנו בחוץ־לארץ קוראים ושומעים לא מעט, אך רק הפגישה הבלתי אמצעית איתה נותנת תחו-שת ממשות, מסבירה את המהות המיוחדת וממחישה את הבעיות השונות בהן היא נאבקת.
לראשונה הגענו אל ה"הכשרה" בדרום־ מערב צרפת. זהו בית כפרי בן מאה שנים, שאי־פעם שימש מעון צייד לבעליו. סביבו שדות, עצים, כרי מרעה, עמק פרטי ("ולה" בלשון המקום), מעיין פרטי והרבה־הרבה שטח ירוק, ירוק שאין צורך לעמול עליו, ירוק תמידי.
בכניסה שלט עץ: "הכשרת השומר־הצעיר, זט" — מעיד על בעליו הנוכחיים של המ-קום. מילה עברית יחידה במרחק מאות קילו-מטרים בסביבה.
מבלי־משים עולים זכרונות ממה ששמענו על ימי ההכשרה הסוערים של הורינו בימים עברו. מסתבר: יש דברים מסויימים אשר משתמרים ומתחדשים בדרכים המיוחדות שלהם.
בהכשרה זוג חברים משלנו, "מוציאים את נשמתם" על כך שתהיה הרגשודבית שורה במקום וקצת אוויר ישראלי ינשוב במסדרונות ובחדרים רבי השנים.
חברי ההכשרה — קבוצה בת עשרה חב-רים והבירות שבאו מ"ארצות מצוקה", חבורה של אנשים המחפשים תוכן, חברה, תרבות ודרך־חיים חדשה (סיפורם הוא סיפור מרתק). דמות מרכזית במקום הוא רנה, הפועל העובד בחווה כ־15 שנים, המסמל נשמה כפ-רית, המשכיות; מעין אב־טיפוס לאיכרות רבת השנים של דרום־צרפת.
בשבילנו הכל היה חדש, קוסם ומפליא. חיש הוברר לנו בי דרוש כ-הכשרה מאמץ בלתי פוסק בדי לשמור על מתח, על פעילות פנימית, על יחסי חברה ועל גיבוש בעבודה. ולא קל הוא לקיים את בל אלה במשך זמן ממושך, במסגרת בה מצומצמת.
כאן עמד להתקיים מחנה הקייץ של חלק מהתנועה בצרפת. ניגשנו למלאכה. בראש־ וראשונה צריך היה להשלים את המחנה המוכן והולך: אוהלים, מיתקני ספורט, מגרש מפקדים, הפיכת המוסך לחדר-אוכל וסיום הכנת בניין השירותים החדש. סיסמת "ברוכים הבאים" הוכנה בין־לילה והוצבה בכניסה לקבלת פני הבאים.
גשם של קייץ ירד עת האוטובוסים פלטו עשרות־עשרות של ילדים, חניכי הקינים במארסיי, בפאריס ובליאון. מזאטוטים בני 9־10 — שלא ברור אם למדריך זקוקים או למטפלת — ועד בני ה־14, המכירים בערך עצמם... ילדים ככל הילדים בתנועה, כחולי חולצות, עמוסי תרמילים. לרגע דימינו כי מחזה זה מוכר לנו מאוד־מאוד. אך הגשם הדולף הזכיר לנו היכן אנו עומדים.
לגבי חניכי התנועה הצעירים, מחנה זה הוא יציאה למרחב, פשוטו כמשמעו, מאווירת העיר הדחוסה והצפופה למרחבי הטבע והכפר. בעוד אנו מחפשים מחסה ומתעטפים במעילנו, הת-חילו הללו במישחקים ובריקודים כשהם וכל חפציהם נרטבים בגשם היורד ללא מעצורים. אכן טבע אירופאי.
כמה דברים מצאנו בו במחנה צעירים זה, שלא הכרנום מהתנועה בארץ: ראשית, מצ-טיינים הילדים בשפע של טמפרמנט ושמחת חיים שאינה יודעת גבול. דבר זה הרגשנו היטב בשעת הארוחות, עת מקהלת הקולות והקריאות השונות העסיקו את פיהם וידיהם פי כמה מאשר האכילה גופה. שלא לדבר על שעות המנוחה בהן ריקודים ומישחקים תססו כל רגע.
גם ביחסים בין הקבוצות והשכבות — מהן שזו להם הפגישה הראשונה עם חברי קינים אחרים — ובין החניכים לבין המדריכים... מצאנו איזו אחווה וחוסר דיסטנס שכדוגמתם לא ראינו בארץ זה מכבר.
הפליאה אותנו הרגשת הבטחון וחוסר תחושת האחריות של הילדים. לאחר הכרת המצב התחלנו להבין מה מקורה של הרגשת בטחון זו: כאשר אין גבול מאיים, האוכלוסיה אוהדת ואפשר לסמוך עליה, השטח מיושב בצפיפות יחסית וקשה "ללכת לאיבוד".
היו כמה "ימים גדולים" במחנה: היה "יום גיל" שנערך ביום כיבוש הבסטיליה. כל המ-חנה שינה פרצופו ובאווירת לונה־פארק, הו-פיעו החניכים קבוצות־קבוצות, כשהם מחו-פשים בלבוש עמים שונים, הקשורים במלחמה על חופש. היה "יום עצמאות" בו אירגנו הצעירים את חייהם, סידרו מפעלי ספורט, טיולים, משחקים וכמובן אין לשכוח — הקימו מגדלים, דבר שנראה בעיניהם כמיבצע מזהיר. והיה גם יום אחד שהשאיר עלינו רושם בל־יימחה: יום צאת גרעין ההכשרה לארץ. סברנו תמיד שעליה לארץ אינה אלא נסיעה גרידא. זו הפעם הראשונה ראינו את מלוא המשמעות של עליית גרעין ההולך לשם — הולך אל "הבלתי־ידוע", אל הארץ ששמע עליה רק מסיפורים, שירים, ותיאר אותה בדמיונו. אכן, מרגשת היתה הפרידה החמה של חברי ההכשרה משליחי התנועה, שהיו להם כהורים, כאחים וכמדריכים בכל, ממשתתפי המחנה ומדריכיו, מחבריהם החד-שים שזה עתה הגיעו להכשרה, מכל שהיה ימשך חצי שנה שלהם — ושלהם בלבד.
10
מחנה הצעירים תם. הילדים חזרו לקיניהם ולבתיהם כשהם משאירים כתובות, מלת פרידה נרגשת, קצת דמעות וציפייה לפגישה מחודשת במחנה הבא. וגם אנו סיימנו את תפקידץ במחנה זה.
יצאנו למקום חדש. הנוף הצרפתי פינה את מקומו לשווייצרי. במקום גבעות נמוכות, האלפים הגבוהים, במקום נחלים זורמים לאיטם, אגמים משתרעים על פני קילומטרים רבים. נוף אשר עד כה רק קראנו ושמענו עליו וראינו ב... סרטים, בעתונים ובחלומות.
בריגלס — שם של כפר אלפיני אי־שם בגובה 1300 מטר מעל פני הים. על אף גובהו של המקום, ההרגשה היא כאילו יושבים בעמק. סביב הרים גבוהים, פסגות מושלגות נושקות עננים, ואם לא די בכך, הרי עצי המחט, האשוחים ענקי הקומה ו"מגמדים" אותך לחלוטין.
הימצאותם של כמאתיים כחולי החולצות לא השפיעה כלל על מהלכם השיגרתי של היי הכפר, שתושביו גילו אדישות מוחלטת לגבי כל הנעשה, פרט לאי־אלה הכנסות צדדיות, עקב קיום הסמינר, חי הכפר בעולמו שלו כשאנו עסוקים בענייננו.
בבריגלס התכנסו מעל ל־200 בוגרים מכל ארצות אירופה, דוברי 5 שפות — להוציא עברית — בעלי מנטליות תרבותית שונה ונו־ הגים-מינהגים שונים. כל אלה חברו יחד ליצור מחנה שומרי — והיה זה מחנה שומרי למופת, בצריפי הצבא השווייצי בנוף הנפלא ובמזג אוויר קיצי ביותר. סמינר בוגרים המת-כנס רק אחת למיספר שנים.
לא היה סיפק בידינו להכיר את תוך־תוכם של הנערים: ראינום בשמחתם, כשהם רוקדים מחולות ישראליים, אשר כמותם איננו מכירים עוד, כשהם שרים בהתלהבות שירים ישרא-ליים, גם הם כבר "מיושנים". ראינו אותם מתמודדים עם כמה מלים עבריות שקלטו (אם כי ישנם גם מקומות בהן קיימת מסורת של עברית, כגון קן התנועה באוסטריה). אף אנו ניסינו כוחנו בניבים ומלים משפע ה-שפות שנשמעו סביבנו.
ראינו גם משהו מהבעיות שבינם לבין עצמם, בינם לבין מדריכיהם, ראינו כיצד נוצרות ומתפתחות ידידויות בינלאומיות ששפתן היא אחת בכל מקום. במחנה זה היתה בדרך כלל אווירה של עבודה רצינית ומעמיקה הן בשטח הרעיוני, הן בשטח הצופי. היו כמה "שיאים" בסמינר זה והחוויה הגדולה — "שיא הגובה" — עת העפלנו, כל משתתפי הסמינר אל ה-אלפים, אל אותן פסגות מושלגות שראינון מתנשאות בגובה. אכן, מן הסתם התפלאו רועי הבקר, המתהלכים בגובה של אלפיים מטר למעלה, לראות חבורת "אלפינים" (מטפ-סים) לובשי כחול.
ביקורו של מזכיר שגרירות ישראל, הפך ליום אהדה והזדהות עם המדינה, כשכל ה-סמינר פרץ ספונטנית בריקוד סוער בתום מיפקד הפרידה. ביקורו של שייקח מההנהגה העליונה, המחיש את הקשר ההדוק בין ה-תנועה בגולה לקיבוץ הארצי והתנועה בארץ. והיה גם ביקור הטלביזיה שעורר התרגשות וסקרנות של "מה ומי ייראה", ואכן, ראינו; משך שתי דקות ידע כל צופה טלביזיה בשווייץ ואחר כך גם בצרפת שאי־שם באיזה כפרון נידח, התקיים סמינר נוער יהודי של תנועת השומר הצעיר.
גם פעיות היו... התנועה הצרפתית כעוצמתה היחסית העמידה "פצל" את הקנים הקטנים. השפה הצרפ-תית השלטת חייכה תרגום לשפות אחרות, דפר שהקשה על השומעים והמרצים כאחד. גם הולפי פטל ומש־ תזפים כשמש נמצאו (במו ככל מקום) אף כל אלה לא יכלו למחות את ה-רושם הכללי, החזק של הסמינר.
עמידה ואתי פדן
(נזשמר־הענזק)
* סמינר עידני מוקדש לסוף תקופת כית שני יתקיים באפריל, באוניברסיטה העברית בירושלים.
* יואש ידידיה עומד לסיים פעו-לתו במדור. יחליפוהו משה סלוצקי מפרמיה ויהודה רות משער־הגולן. יהודה יטפל בחוג הארצי לידיעת־הארץ. המתקיים זה שנה שלישית בגבעת־חביבה (מתכנס 4 פעמים בשנה) ועוסק בעיקר בתקופת המקרא תחת הדרכתו של רפאל גבעון. כן יטפל הוא באוספים הארכיאולוגיים בקיבו-צים (פזורים אצלנו 42 אוספים כאלה!), וב-חידוש הופעת עלון המדור במתכונת ביני קיבוצית.
משה יעסוק באירגון הכינוסים והסמינרים השונים ובפעולה השוטפת.
השבוע 21.1.66
ארכיון-הקיבוץ
מינויים באוניברסיטת ת"א
אוניברסיטה תל־אביב הודיעה על שורת מינויים לדרגת "מר-צה".
ד"ר רפאל גבעון התמנה למר-צה בחוג ללמודי המזרח התיכון הקדום; ד"ר וולטר גראב — נחוג להיסטוריה כללית; דניאל קרפי — בחוג להיסטוריה של עם ישראל; ד"ר א. ד. קולמן -בחוג ללמודים קלאסיים; ד"ר
יוסף רוזן — בחוג לפיסיקה, וד"ר רינה שפירא — בסוציולוג-יה חינוכית.
דבר
יום א', כ"ח באדר תשכ"ו, 20 במארס 1966משמר העמק,נובמבר 1971.
אל הח'
הפגישה של יוצאי קן ררשה תתקיים בגבעת-חביבה ביום 27.12.71, בשעה 9.00 בבקר. היא תהיה "מוקדשת לפרק א' בתולדות הקן,בלומר לתקופה עד שנה 1920 .
א נ א , אישרו את השתתפותכם.
בברכה
ישעיהו בארי משמר העמק.
פרטים על קשרי תחבורה ויתד הסידורים עוד יתפרסמו.
מבין החברים אליהם פנינו הביעו את רצונם להשתתף בפגישה החברים הבאים: 1. פייבל הדס-המבורג 10. יעקב חזן
2. בתיה שק 11. אמסה תלמי
3. גרשון רוזנברג 12. יצחק קליינרמן
4. יהודה גוטהלף 13. שולמית בת-דורי
5. שאול קרוק 14. יעקב דורון
6. יצחק לרין 15. ישעיהו בארי
7. ארטק שרייבמן 16. ברונקה קרמז'
8. מרדכי בנטוב 17. בן־עמי גורדון
9. סבק פרנסון 18. משה זרטל
ij
980
י' באב תשל"ב 21 ליולי 1972
בימים ההם בזמן הזה...
כנס בוגרי מוסד משמר־העמק (ראה עמ' 12-13)
בקיבוץ הארצי
השבוע
ביום שישי אחד, ה־7.7, בשעה 15.00 אחה"צ, הח-לה העליה לרגל של כ־300 בוגרי המוסד החינוכי 1 במשמר העמק מ־20 הקבוצות הראשונות, אל ערי- סת חינוכם. התחנה הראשונה — מגרש הספורט שם נרשמו, כובדו, צוידו בחוברת ה־40 ה"קיבלו פרח אישי וריחני מילדי הקיבוץ.
אחר־כך באו קריאות הצהלה ולחיצות הידיים 2 של הבוגרים המרגשים, שגילם נע בין 25 ל־50 ואשר במקרים רבים לא התראו כבר כ־15 עד 30 שנה...
צילם - יולק רשמה-מרים
בואו
נתרגש
קצת...
סיפור בתמונות מכנס בוגרי מוסד משמר־העמק במלאות לו 40
אחר־כך עלו במסלול משולט ומדוגל אל חדרי בני קבוצתם מהקיבוץ המארח, ושתו שם קפה ופיט-3 פטו, לפי קבוצות כמובן. על השביל מ' ו־ל' נודע לנו שהמבצע תוכנן, בוצע ומומן ע"י משמר העמק במסגרת ארועי שנת היובל של הקיבוץ. מאחורי ה-קלעים צוות בולדוזרים בע"מ...
אחרי סיור מרגש בכור המצרף, שעיצב סופית את אישיותם הנוכחית, הרי הוא המוסד, ואחרי שהזינו עיניהם בתערוכה הרטרוספקטיבית של חוב"
4 רות נושא, וספרי קבוצה ואלבומים, ואחרי ששתו קפה על המרפסת עם ה"מוזאיקה" — כמו אז —
ירדו הבוגרים לסעוד את ליבם על הדשא הגדול. קבוצת "עולים" לחוד, וקבוצת "זית" לחוד ו"זמיר" וכיו"ב.
ואז באה' האטרקציה האמיתית: מפקד אש כהלכתו. 20 קבוצות עסש־גל אישי, עם פקודת יום, סיסמאות, אש. ותקיעת חצוצרה. הקיבוץ כולו צו-פח ממרומי הגבעה במעמד, מושם אל קרבו את ריח. עשן ■המפקדים חנישכח. כולם קצת מחייכום .•והרבה נירגשים. /
חותמת את התוכנית "המקהלה תשיר ־ שלושה שירים" בניצוחו של מנצח המנצחים — חתולי (הוא בנימיו' עומר) ובהשתתפות "כל מי ששר אי פעם במקהלה מוזמן לעלות". אחרי המקהלה עוד ירקעו בריקודים בחדר האוכל, ימחו דמעונת, יתניעו את המכונית ויאללה ה-ביתה... #
הבוגרים והבוגרות עם נשותיהם ובעליהם — תופסים סביב השעה 21.30 מקומות לפני בית"ה-תרבות ומחכים להתחלת התוכנית הבימתית. ב-מבט חפוז אנחנו מוצאים מספר אנשים "מפורס-מים", קצת קרחות, קצת שיבה, פה ושם קמט ומתחת לחולצה גם כרס. כמובן שרבים "שמורים" היטב...
באור תחלקי, קשה קצת להבדיל בין "ילדי קיבוץ", 'עוזבים, ו"ילדי חוץ" (עירונים!)
"אך...
אלה היו ימים." מה? אני
לא השתניתי בכלל ? לא תגיד
את האמת"...
ההופעות בעיצומן: אחרי .הכתרתו של פולי (ותיק המחנכים במוסד משמר העמק, ועד עצם היום הזה). בתואר דוקטור כבוד של המוסד, ע"י שני מנחי הערב העליזים — מופיע ילד חוץ (צבי גרא — מנהל הטלוויזיה החינוכית) בשיחזור של חיצרוץ־בוקר מהימים ההם.
1.2 1974
לחברינו בהתישבות העובדת
ב - 1 במתי ש.ז. התכנסנו במשמר-העמק חברי קבוצים ומושבים החרדים לדמותה של החברה הישראלית, לדון ולבחון דרכים להתחדשותה של תנועת העבודה. מודעים לכך שהתחדשות התנועה לת תושג רק באמצעות המסגרות הפוליטיות, החלטנו על פעולה משותפת של חבריט בהתישבות העובדת תוך מגע ושיתוף עם חוגים מקבילים מחוצה להתישבות.
הננו קוראים לכל חבר קבוץ ומושב להצטרף ליוזמה זו. בקרוב ייערכו כנטים אזוריים ותימסר אינפורמציה מלאה על מטרות הפעולה ודרכי הביצוע.
להלן החלטות כנם משמר-העמק;
ב - 1 במאי 1974 התקיים במשמר-העמק כנס יוזם של חברים מ - 4 התנועות ההתישבותיות -האיחוד, הקבוץ־-הפאוחד, הקבוץ־הארצי ותנועת המוטבים, במגמה לבחון דרכים להתחדשות תנועת העבודה.
הכנס מ0כמ כי ניתן להגיע למכנה משותף רחב של חברי ההתישבות העובדת בשאלות היסוד של חיינו החברתיים, הכלכליים והמדיניים .
א) ע"י החלת עקרונות היסוד של ההתישבות העובדת, הקבוץ והמושב - על החברה כולה: שויון ערך האדם, מניעת הצטברות עמדות כח בידי יחידים או קבוצות תוך כפיה על אחרים, צמצום וסגירת פערים כלכליים וחברתיים, דמוקרטיה של אמת ורוטציה במילוי תפקידים יצוגיים.
ב) על בסים העקרון כי לעם היהודי זכות הסטוריה על ארץ־ישראל כולה, ועל בסיס הקביעה שפת-רון הסכסוך ישראל ערבי יושג באמצעות פשרה טריטוריאלית.
ג) הכנס קורא לכל נאמני הציונות הסוציאליסטית בתנועה ההתישבותית בקבוץ ובמושב להתלכד לפעולת התחדשות בתנועת העבודה בשותפות עם חוגים מקבילים בצבור.
כדי לקדם את הפעולה מחליט הכנס על הקמתה של ועדה מתאמת זמנית. תפקידיה של ועדה זו יהיו:
1) להקים ועדות אזוריות שיקיימו כנסים איזוריים.
2) לקיים כנס ארצי כולל.
3) להתחיל בהקמתם של צוותי חשיבה לפירוט העקרונות הכלליים לתכניות פעולה וגיבוש בלים למימושן.
4) לבחון אח הקשר עם החוגים הבאים בחשבון לשותפות בפעולת ההתחדשות - בצבור העובדים, חוגים רעיוניים ותנועות המחאה הרואים בתנועת העבודה את כתובתם הרעיונית,
מידע נוסף אפשר לקבל אצל חברי הועדה. שמות חברי הועדה המתאמת הזמנית הם:
שמחה אסף - כפר-יהושע אמרי רון - משמר-העמק
נחום גנץ - כפר-אחים רפי קוצר - שער-הגולן
אורי ורבר - הצרים זאב אוטיץ - החותרים
מוקי צור - עין־גב אמציה בן־דור - גבת
4
מקביל לדיונים הפוליטיים
החלטות כנם משמר-העמק:
ב-1 במאי 1974 התקיים במשמר-העמק כנס יוזם של חברים מ-4 התנועות ההתישבותיות- האיחוד , הקיבוץ המאוחד, הקיבוץ הארצי ותנועת המושבים, במגמה לבחון דרכים להתחדשות תנועת העבודה. הכנס מסכם, כי ניתן להגיע למכנה משותף רחב של חברי ההתישבות העו-בדה בשאלות היסוד של חיינו החב-רתיים , הכלכליים והמדיניים.
א. ע"י החלטת עקרונות היסוד של ההתישבות העובדת , הקיבוץ והמו-שב - על החברה כולה: שוויון ערך דאדם, מניעת הצטברות עמדות כח בידי יחידים או קבוצות תוך כפיה על אחרים, צמצום וסגירת כערים כלכליים וחברתיים, דמוקרטיה של אמת ורוטציה במילוי תפקידים יצוגיים.
ב. על בסים העקרון כי לעם היהודי זכות הסטורית על ארץ־ישראל כולה, ועל בסיס הקביעה , שפתרון הסכ-סוך ישראל ערבי יושג באמצעות פשרה טריטוריאלית.
ג. הכנס קורא לכל נאמני הציו-נות הסוציאליסטית בתנועה ההתיש-בותית בקיבוץ ובמושב להתלכד לפעולת התחדשות בתנועת העבודה בשותפות עם חוגים מקבילים בציבור. כדי לקדם אח הפעולה מחליט הכנס
על הקמתה של ועדה מתאמת זמנית. תפקידיה של ועדה זו יהיו:
1. להקים ועדות איזוריות , שיקיימו פנסים איזוריים.
2. לקיים כנם ארצי כולל.
3. להתחיל בהקמתם של צוותי חשיבה לפירוט העקרונות הכלליים לתכניות פעולה וגיבוש כלים למימושן.
4. לבחון את הקשר עם החוגים הבאים בחשבון לשותפות בחעולת ההתחדשות-בציבור העובדים , חוגים רעיוניים ותנועות המחאה הרואים בתנועת העבודה את כתובתם הרעיונית.
פרטים נוספים נמסרו בשיחה ע"י חנן ארז
בשער ידיעות קבוץ הזורע
31.5.74
חותם
מס' 19 (319) שנה ז'
ז' אייר תשל''ו, 7 במאי 1976 ______________
מאת עופרה בריל
צילם ויקי כהן
"פתאום קם אדם, ומרגיש שהוא עם, ומתחיל ללכת"". ליערות משמר־העמק בא אדם שהיה לעם שוחר שלום, המון שרצה להפגין כוה־חיות אחר, שונה מזה שהורגלנו לראות ולשמוע בקול־התיקשדרת. ליערות משמר־ העמק בא אדם שרצה להושיט יד אחווה לערבי שהכריז על "יום האדמה". היה זה פיקניק המוני, עם ריה של סטייקים ריח של הג חמסין של הראשון במאי. אלפים עם צידניות, בני־נוער עם חולצות כחולות, ממש חגיגה לעינים.
כחבורה של "מבינים בדבר", ניסינו לאמוד את מספר המשתתפים העצום, אך מעל לכל החשיבות הכמותית, ראית ושמעת את סיד טעמו המיוחד שיל מפגש הברתי בין יהודים וערבים. לצידי ישב גנאס מישל, צעיר ערבי מכפר סהנין הלומד לתיאר שיני לסוציולוגיה באוניברסיטה בירושלים. גנאס הוא הבר מפ"ם ובא במיוחד לכנס מירושלים. הוא מכבד בכל ליבו את יום "האחד במאי", והושיב שחובת בל אדם ביישוב לכבדו. חשיוב היה לגנאס לדבר על "יום האדמה", הישוב היה לו לומר שהוא ראה את פעולת כיחות הבטחון בכפרו כמעשה כיבוש* ילא כהטלת־סדר. היום הוא מרגי־ש בשקט הניתוח אצל תושבי סחנין, ובכפרים ערביים אחרים, ואין לדעת מתי תחול ההתפרצות הבאה. הוא מצדיק את עמדת מפ'ים הדורשת ועדת־חקירה, ומאמין שיש אפשרות לתקן עיוותים ובכך לתרום להבראת היחסים בין יהודים לערבים. גנאם הגיע מהרי ירושלים והדרך ארכה לו, לכן דא הספיק להשתתף במפגשי של בני השימר־ הצעיר עם הנוער הערבי, אבל סיפרו לו חבריו בשבחו של המפגש. סיפרו על מעגלים חברתיים שנוצרו ספונטנית בין החבר'ה, אלה שאלו ואלה ענו, ההתענינות היתד, טבעית, עניינית, הנוער הערבי סיפר וסיפר כל שאירע באותו "יום אדמה", הנוער הערבי נתן ביטוי לתיסכול יסבו הוא נמצא כיום, לתחושה שבעייתם של ערביי ישראל אינה מוצגת באור הנכון בכלי התקשורת.
אומר לי גנאם: "כיצד יכול כתב שיל אחד העיתונים לתאר תיאור כה מסולף, כאילו החברה בסחנין רצו עם סכינים ביד כנגד אנשי הבטחתי עומדים להגיש תביעה על הוצאת דיבה", דברי גנאס.
היד, חם ביערות מיסמר־העמק, שמעון מנחם משמיע קול ברמקול המהדהד מזמין שוב ושוב את הקהל לבוא ולשמוע את ־מורת המרצים והמברכים. השמש יקדה על ראשי האנשים, רבים זזו לצל, היו שפשטו חולצה ותפסו שיזוף, עקרת־ בית אחת נרדמה למשמע הנאום הראשון, אך הרוב הדומם ישב קשוב ומאזין, ולא פעם ופעמיים פרצו מחיאות כפיים. יעקב חזן יושיב בקהל, כאחד מבני העם, מנהיג שהאדמה היא משענתו בחיים ולא קרדום להרוס בהם.
בתוך כל ההמולה השמחה הזו הסר לי משהו, חסר לי צוות קטן של אנשים העוסקים במדיום הטלוויזיה. למה לא ראינו אותם שם ? אולי בכל זאת מחדל קטן נוכח הצלחה גדולה של הוועדה המארגנת. הטלוויזיה הרי טוענת לאיזון, וכאן, ביערות משמר־העמק, ניתן האיזון לצעדת גוש־אמונים.
3
אדם
ביער
9.6.76 על המשמר עמ' 3
מאת רפע ברקן
6 ועידות
הערב תיפתח בהיכל התרבות הוועידה השביעית של מפ"ם.
תהיה זו אחת הוועידות המכריעות, אם לא המכריעות שבהן: אם תצא שוב באורח עצמאי ותיאבק על דרכה־שלה בציבור הפועלים, או שמא תמשיך במסגרת המערך. מבט אחורה אל שש הוועידות הקוד-מות של מפ"ם מגלה, כי כמעט בכל ועידותיה — פרט לשלישית, יה גיבשה את דמותה וכוחה — התלבטה מפ"ם בשאלות אחדות תנועת־ הפועלים וגיבוש מסגרתה האירגונית.
24.1.1948—23 : הוועידה הראשונה של «פ"ם, שהתקיימה בת"א,
היתה ועידת האיחוד בין אחדות־העבודה—פועלי־ציון (שמאל), שקמה לא מזמן, לבין השומר־הצעיר, שנעשה אחרי לבטים רבים מתנועת־ נוער ותנועה התיישבותית למפלגת־פועלים. הוועידה זומנה בעצם הקרבות שבין החלטת החלוקה לבין הקמת המדינה. היה זה אחר הקרב על יחיעם ואחר נפילת הל"ה, וביום כינוס הוועידה נכבש הקסטל (בפעם הראשונה). הברית נתאפשרה, למעשה, אחרי שבעק־ בות החלטת החלוקה של או"ם, שוב לא היתה מעשית תביעתה של השומר־הצעיר למדינה דו־לאומית• המפלגה החדשה קיבלה את הנדס־ תה שיש לחתור לשלימות הארץ, כמולדת משותפת לשני העמי□. בוועידה זו הוצגה מפ"ט ככוח אלטרנאטיבי למפא"י, ואכן התרכזו בה בחירי הבונים והלוחמים, כאשר אחה"ע מביאה אתה כנדוניה את "שר־הכטחוך של המדינה־בדרך, משה סנה, ואת המאסה הגדולה של מי שהיו לאחר־מכן אלופי צה"ל.
4.6.1951 — 30.5 : הוועידה השניה שנערכה בחיפה, נועדה לגבש את המפלגה שנוצרה בסערת המלחמה. הוועידה נערכה בתקופת מל־ המת קוריאה, שסימלה את ישיאה של המלחמה־הקרה, ואחרי הלאמת הנפט הפרסי. נושאים אלה התבטאו בוועידה בוויכוח המפורסם על המקף, זה שמחבר את המרכסיזם והלניניזם: האוריינטאציה על עולם־המהפיכה, במאבקו נגד המערב. אמר הזן: הברי־ רה היא בין ירושלים לוולסטריט ; אמרו החלטות הוועידה: לעילם לא יילחמו פועלי ישראל נגד בריה"מ. בארץ חיו אלה ימי הצנע ולקראת הבחירות לכנסת, כאשר הסורים מנהלים קרב נגד ייבוש החולה. מפ"ם מצאה עצמה מחוץ לממשלה, כאשר ד. בן־גוריון העדיף את הדתיים והציונים־הכלליים; הוועידה אמרה: מפא"י סוללת את הדרך לריאקציה. ובתוך המפלגה התנהל ויכוח נוקב, האם יש להקים ברית פדראטיווית ביו מפלגיה יהודית למפלגה ערבית (הצעת רפטור), או שיש לפעול להקמת המפלגה על בסיס טריטוריאלי בעתיד (הצעת הרוב), או להקים לאלתר מפלגה יהודית־ערבית (הצעת ארם). בעק-בות ההחלטה שנפלה היתה מפ"ם למפלגה הראשונה שבה היו חברים יהודים וערבים. אולם הוויכוח על הנושאים השוגים חפף את היומן של סיעות שונות בתוך המפלגה (וגם זה הייה נושא לוויכוח). הסיכום: "חזית הליכוד" של מצע א' (של יערי ויצחקי) זכתה ב־564 צירים, מצע ב' (של גלילי וד. ליבשיץ) זכה ב־329 צירים, מצע ג' (של ארם) זכה ב־44 צירים ועוד 17 צירים היו בלתי־מוגדרים• המפלגה, שמוסדיתיה היו בנויים עד־כה על עקרון הפאריטט, הפכה למפלגת רוב ומיעוט — וטמנה בכך את גרעין הפירוד העתיד.
6.1.1958—3: הוועידה השלישית התקיימה גם היא בחיפה, אך הפעם הייתה זו ועידת גיבוש כוחה ועקרונותיה של המפלגה : שנתיים אחרי הוועידה ח־20, אחרי מאורעות הונגריה ופולין ושנה אחרי מלחמת סיני; שש שנים אחרי פרישת ליבשיץ־למדן (נ. פלד: זו בעיה פנימית של אחה"ע), חמש שנים אחרי פרישתם של סנה וחבריו, בעקבות משפטי הרופאים, משפטי פראג ומשפט אורן; ארבע שנים אחרי פרישת אחה"ע. ממשלת ב"ג התפטרה בשל הדלפת אחה"ע על מסעה של "האישיות רמת־המעלה" לגרמניה ותביעתו לאחריות קולקטיווית של שרי הממשלה. מפ"ם העמידה תנאי: נגד ברית צבאית עם ארה"ב ונגד התקשרות צבאית כלשהי בין צה"ל לבין הצבא הגרמני המתחדש. הוועידה עמדה בסימן גיבוש השורות, הגדירה עצמה כמפלגה סוציאליסטית־מהפבנית בלתי־תלויה "את הטוב בברי־ ה"מ נחייב, ואת הרע — נגנה". היא תבעה הנהגת משטר חלוצי במדינה.
20.4.1963—17 : הוועידה הרביעית, שהתקיימה בתל־אביב, יאה אחרי הפלת קאסם בעיראק על־ידי עארף והפלת אכראם חוראני בסוריה ע"יצלאח אל־ביטאר והקמת משטרים בעת'יסטייס בשתי מדינות אלה בברית קע"ם מחודשת עם מצרים, במקביל למאמ-צים לחיסול המלחמה בתימן. בארץ היו אלה שנותיו האחרונות שיי דוד בן־גוריון אחרי פיצוץ פרשת לבון. איסר הראל התפטר אחדי "התפוצצות" פרשת מדעני הטילים במצרים ומעצרם של בן־גל ויוקליי בשווייץ. "ועדת הורוביץ" קבעה את סולמות הדירוג החדשים (עי ההצמדות) •והחלו מגעים מחודשים ל"מערך חדש" עם. אחה"ע. בשניו שבין ועידה לוועידה היתה מפ"ם הכוח המוביל במאבק על הדימ קראטיה וקביעת נוחלים שבחם לא יתערבבו "מגנויים עלומים' כשהיא גם הכוח המוביל ב"מועדון הארבע". החלטת הוועידה: אהה" היא שותף פוטנציאלי, אך למרות אופיה של מפא"י, לא סתמנו א הגולל על חידוש השותפות של שלוש מפלגות־הפועלים.
23.3.1968—20 : הוועידה החמישית עמדה כולה בסימנה של מל חמת־ששת־הימים והזעזוע שחל בעקבותיה, דווקא בקרב קיבוצי השר מר־הצעיר. נכשלה תוכנית יארינג ■ובעצם ימי הוועידה נערכה הפעול!" בכראמה, ובעולם (בפולין, בגרמניה ובאיטליה) כבר געשו מאורעות הסטודנטים, כשבפראג מתחיל להתחולל האביב קצר־הימים. הנושא העיקרי שעל הפרק: הקמת מערך עם מפלגת־ד'עבודה, שקמה זד עתה, בעקבות המלחמה, הקמת ממשלת־הליכוד־הלאומי, שמפ"ם לחמה נגדה בכל עוז' ומאחר שאחה"ע מיהרה והשתלבה עם מפא"י;(ורפ"י) כאשר המו"מ מתנהל גם עם מפ"ם. הוויכוח המדיני היה נוקב ומפ"ם גיבשה את חובנית־השלום שלה, אך עיקר המאבק בתוך המפלגה התנהל דווקא בענייו המערך, שהוכרע בתוצאות 64,5% :15.5% בעקבות הכרעה זו של הוועידה' פרשו קבוצות חברים — ל"בריה השמאל" (ריפתין) ולשי"ח.
29.12.1972—27: הוועידה השישית עמדה בסימן של תמורות במפלגה (מאיר יערי פרש בוועידה מתפקידו כמזכ"ל, אותו מילא שנות דור, ואתו גם עתיד לפרוש מחברות בכנסת יעקב חזן) ובמיפל־ גות אחרות (בן־אהרון נאבק על''־מעמדו' כמזכ"ל^הסתדרות, עזר וייצמו פרש מהנהגת "חירות"). בניקרגואה רעש־אדמה אדיר־ממדים ובעצם ימי הוועידה נתפסים אנשי צוות השגרירות הישראלית ביני-קוק כבני־ערובה ומשוחררים. ועידה זו, שגם היא נערכת בתל־אביב עומדת בסימן מאבק מר על בחינת ניסיון המערך ועל עידכון תוכנית' השלום של מפ"ם. בעוד אשר בנושא השני יכולה מפ"ם לציין בסיפוק את התגשמות הפרוגנוזות שלה, הרי בנושא הראשון מתנהל ויכוח מר, המסתיים בהצבעה (68.6% :31.4%), שקוראת להמשך המערך אך תוך נסיון לשפר את הקומוניקציה שבין מרכיביו.
נדמה, כי התסריט של הוועידה השישית עשוי לשוב גם בוועידה השביעית, הנפתחת היום, אם כי כבר היום נראה, שיחסי־הכוחות עשויים להיות אחרים. נקווה, כי כשם שהוויכיח בוועידה השישית הסתיים בשמירת מסגרתו של המחנה — כך יהיו גם תוצאותיו של הוויכוח בימים אלה.
המדענים שלנו בכנסים בינלאומיים
בנס בינלאומי למדעי הקרקע /אדש
בימים בין 13 ל-18 לח' יוני התכנסו בירושלים שלוש סקציות של האיגוד הבינ-לאומי למדעי הקרקע, האיגוד אשר לפני שנתיים התכנס לקונגרס היובל שלו במוסקבה.
לאחר שניתן לי להשתתף בקונגרס היובל, הצלחתי להשתתף גם בכנס בירושלים. הפעם הגיעו ב-80 נציגים מ-15 ארצות, לרוב ארצות אנגלו-סכסיות (ארה"ב 19, בריטניה 12, אוסטרליה 4, קנדה 5, אפריקה דרומית 1) ומערב אירופה (הולנד 8, גרמניה מערבית 7, אוסטריה 4, בלגיה 7, איטליה 4, שווריה 4, שוייץ 3, וצרפת 1(!). מארצות מזרח אירופה היה רק נציג אחד מרומניה. מספר נציגים בודדים מארצות העולם השלישי כגון סנגל, רודזיה, אירן, ברזיל, וספרד. מישראל השתתפו באופן רשמי 27 חברי האגודה.
הכנס, אשר התקיים במכון וון־ליר היה מאורגן להפליא בזכות עבודתה המסורה של הועדה המבינה בהנהלתו של פרופ. כפכפי ממכון וולקני. הושמעו כ-70 הרצאות קצרות ועניניות; כל אחת פרי מחקר ממושך, מלוות בתדפיס המוגש מראש, לרוב בלווי שיקופיות או סירטונים. אחרי כל הרצאה שאלות ותשובות ואף חילוף דעות ער, קולע ועניני. היה זה כנס מדעי מוצלח וצר רק שהמארגנים (חברת "כנס") עשו כמה צעדים הנובעים מגישתם המסחרית-הרווחית, אשר פגעו פה ושם באווירת הפגישה.
הנושאים - סביב לבעיות ההשפעה החיובית והשלילית של החומרים האגרובימיים (דשנים, חומרי ההגנה על הצומח, שימוש במים קולחים) על פוריות הקרקע ובריאות המקנה והאובלוסיה.
עם סיום הכנס אורגנו שני סיורים מקצועיים בצפון ובדרום הארץ, אשר הוסברו ע"י חוברת שהוכנה מראש ע"י צוות חוקרים מהפקולטה לחקלאות בהדרכתו של ד"ר י. דן.
כתוצאה מהפגישות והשיחות, שלושה ממשתתפי הכנס (כולם אמריקאים) הגיעו גם לביקור במשמר-העמק. שניים מהם, פרום. קילמר (מרכז מחקר לדשנים כימיים, רשות מפעלי טנסי, אלבמה) וד"ר אנדרסון (אוניברסיטה טכסס) הגיעו בליווי פרופ' הגין מהטכניון. הם התענינו בעיקר בקיבוץ והתרשמו עמוקות מהכל החל מפינת-הגולה, דרך מרכז הקליטה. בתי-הילדים ועד לבריכת-השחיה, שם פגשו טכססי אמיתי כמדריך. בדרך ניהלו שיחות רבות עם העולים החדשים ועם החברים ובמיוחד עם ננסי וריק שהיו בין המארחים הפעילים.
בנפרד להם הגיע ד"ר גרונם מתחנת הנסיונות באיתקה (ניו-יורק). ד"ר גרונס הנו יהודי וביקר בארץ מספר פעמים. הוא הנו מומחה לדישון ולהזנת הבקר כאחת. דבר זה שימח אותי רבות, היות וגם אני מטפל בשני מדעים אלה כאחת, והצירוף הזה איננו מקובל בדרך כלל.
את ד"ר גרונם שיתפנו בפגישת הרפתנים בה נוכח ד"ר בנרו מה"חקלאית" ושוחח-נו אתו על בעיות מחסור במגניון אשר התגלו בעדר שלנו; זהו הנושא בו טיפל האורח בימי הכנס. כידוע קושרים תופעה זו בארץ עם גידול רב-שנתי של הכותנה המדושנת באשלגן והמשאירה בשרה את עלוותה שהיא החלק העשיר ביותר באשלגן. האשלגן, כחומר אנטגוניסטי למגניון, גורם לתופעות המחסור של זה האחרון. ד"ר גרונר הצביע על סיבה נוספת והיא שימוש בזבל עופות העשיר באשלגן להזנה בעה"ח.
תאריך 15.10.76
11
מענין, כי רק לפני זמן קצר טיפלנו בבעיות הבנת תחמיץ מזבל עופרת לשם הזנת פרות. בדקנו אספקטים רבים של התחמיץ הנסיוני אך התעלמנו מתכולת האשלגן שבו.
ד"ר גרונר סייר גם בשדות הכותנה והציע לריק הצעות בקשר לבדיקת העלים של הצמחים.
אני שמחתי על הקשר בין המדע והמעשה.
על הכנס בגרנובל /עמוס הרפז
ברצוני לספר בכמה מילים על הכנס המדעי שהשתתפתי בו. היה זה כנס כללי של ה-I.A.U (האגודה הבינלאומית לאסטרונומיה). הכנס מתקיים אחת לשלש שנים ומשתתפים בו חברי האגודה לאסטרונומיה ואסטרופיסיקה מכל העולם, ואנשי מדע העוסקים בשטחים אלה גם אם אינם חברי האגודה. בכנס כזה, שהוא הזדמנות למפגש של מדענים מכל ארצות תבל (כולל הגוש המזרחי) נוצרת הזדמנות לחילופי אינפורמציה בשטחים שונים באשר בכל שטח מביאים מכל ארץ את ההתפתחויות האחרונות שחלו בשטח זה. מכיוון שמשתתפים בכנס כמה אלפי אנשים#הארגון הוא בעייה מסובכת. השיטה היא שכל יום ישנה פגישה אחת מרכזית בשטח מסוים הנמשכת יום שלם, אשר בה, לאחר כמה הרצאות סקירה,מרצים מדענים על עבו-דותיהם וישנה אפשרות לדיון וויכוח. הכלל היסודי הוא שההרצאות חייבות להיות קצרות ביותר כדי לאפשר דיונים ותרומות ממספר גדול יותר של אנשים. לדוגמה אמנה במה מן הנושאים של הפגישות המרכזיות האלה:
מבנה הגלקסיה - בפגישה זו דנו על תוצאות התצפיות על צפיפות הכוכבים וההרכב הנראה שלהם. על פיזור החומר הבינכוכבי בתוך הגלקסיה, השיקולים לגבי צפי-פות החומר הבלתי נראה ועל תכניות מחקר לתצפיות. בכיוון ציר הסיבוב של הגלקסיה.
כוכבים זוגיים כמקורות קרינת בפגישה זו בעיקר נמסרו דוחים על תצפיות על קרינת x שנעשו (מלוויינים) הטסים מחוץ לאטמוספרה שלנו, המסקנות מתצפיות אלה והתבניות לתצפיות העומדות על הפרק. בנושא זה חשוב במיוחד השילוב בין התרומות מן הגוש המערבי והגוש המזרחי.
טיסות חלל לירח ולבובבי הלכת - באן נמסרו הניתוחים המעודכנים מן הדוחים של
התלליות שטסו לנוגה (סובייטיות ואמריקניות), מסקנות לגבי צדק ושבתאי מן החללית שעברה ליד צדק, בן נמסרו סקירות רוסיות ואמריקניות על תבניות החלל הצפויות בקרוב.
צבורים של גלקסיות, וחומר ביעלקטי - בפגישה זו דנו על מבנה היקום בקנה מידה גדול, כאשר המשקל העיקרי הונח על תיאוריות להסברת התפתחות היקום והיווצרות המבנה שלו כפי שהוא כיום.
השפעת ההתפתחות של בובב על האטמוספרה שלו - בפגישה זו דנו־על הבעיה באיזו מידה התצפיות על פני הכובב מלמדות אותנו על הנעשה בתוכו, שינויים החלים בפני הכוכב ותלותם בתהליכים פנימיים או בתהליכים שמחוץ לכוכב. תופעות של איבוד חומר מכוכבים ופיזורו במרחב, והסיכוי שחומר כזה נאסך ע"י כוכבים אחרים, כיצד משפיעה האטמוספירה של הכוכב על התפתחות החלק הפנימי שלו (נושא זה קשור במיוחד עם עבודת המחקר שאני עוסק בה).
מניתי כאן חלק מן הנושאים של הפגישות המרכזיות - אשר במקביל להן נערכו פגישות עבודה של מדענים לפי שטחי התענינות שבהן, בפורומים יותר מצומצמים, נמסרו דוי'חים ונערכו דיונים על בעיות המתעוררות במחקר. מכיוון שנערכו תמיד שש עד עשר פגישות במקביל, הבעייה היתה תמיד להחליט במה לבחור.
בערבים התקיימו הרצאות חצי-פופולריות על שטחים שונים, שבהן השתתף גם ציבור מן העיר עצמה (בין ההרצאות היתה הרצאה של פרופ, סאגטון, מנהל צוות המחקר של "וויקינג"), הופעת באלט, תזמורת ועוד.
הכנס התקיים בעיר גרנובל, הנמצאת בעמק גדול בתוך האלפים הצרפתיים. זהו אזור יפה באופן יוצא מן הכלל, וכמובן ניצלנו את ההזדמנות לטייל בסביבה וליהנות מיפי המקום.
מסע למקסיקו /רפאל גבעון
לפני כשנה הגיעו אלי שתי הזמנות לשני קונגרסים והזמנה להרצות בשניהם אחד בקהיר ואחד בעיי מכסיקו. עניתי, לשם בטחון בחיוב לשתיהן ושני הגופים המארגנים קבלו את תוכניות ההרצאות שהצעתי. לא הופתעתי שממשלת מצרים לא איפשרה לגוף המארגן את הקונגרס בקהיר לעשות צעדים מעשיים לביקורי... לעומת זאת המוסדות במכסיקו שלחו לי כרטיס טיסה פאריז -מקסיקו - פאריז. לכן השתתפתי בימים מ- 2.8,ועד 8.8 בקונגרס הבינלאו-מי ה-30 של המזרחנים. קונגרס זה מתקיים כל ארבע שנים -. הוא מקיף אנטי מדע מכל העולם העוסקים בארצות אסיה - מטורקיה במערב ועד יפן והפיליפינים במזרח, כולל ארצות צפון אפריקה. מדובר בכל התקופות, מראשית ההסטוריה האנושית ועד ימינו. לכן היתר. השתתפות ערה של חוקרי ארצות ערב ובתחומים בהם נוגעים מדע ומדיניות; היו פגישות ואף התנגשויות מילוליות בין חוקרי ארצות ערב מן הארץ ומן הארצות השכנות. הייתי האגיפטולוג היחיד מישראל; החוג הדן במצרים היה קטן למדי, הן בגלל המרחק הרב מו המרכזים העיקריים של המחקר (צרפת, אנגליה, גרמניה ועוד) והן מסיבה זו שבמכסיקו לא קיים חוג של חוקרי מצרים ולא מכון ואוספים של תעודות או מוצגים בעלי עניו. ממצרים הגיע ראש אגף־העתי-קות והפגישה אתו היתה סבירה והויכוח הקצר עקב הרצאתו - התנהל על מי מנוחות.
הרצאתי היתה על קטע מסוים של עבודתי בסיני(שאני מחדש בימים אלה): פעילות האסיאטים בסיני באזורי מכרות הטורקיז. הראיתי כתובות ותבלי-טים שגיליתי בשנים האחרונות ואף הצגתי את השקפתי ביחס לתפקידים ההסטוריים שהיו לאסיאטים אלה, שחלקם באו מארץ ישראל. חשיבות קונגרסים אלה היא באפשרות של מגע עם אנשי מחקר השטח שלי, בשטחים הקרובים, ולא כל כך קרובים - מכל העולם וגם מארצות שאיו לנו בדרך כלל מגע אתן. קבלות-פנים של מוסדות מדע וממשל במקסיקו היתה מסגרת נוחה ונעימה לפגישות אלה: אמנם זה מחייב לשתות הרבה ולהשתמש בשפות רבות - גם כאלה שחשבת, במידת-מה של צדק, שאינך מכיר, כמו ספרדית למשל...
דרך ידידי אוניברסיטת תל-אביב במקסיקו, ובעזרת קשרים אחרים הכרתי קצת את היהודים בעיר הבירה, את מפעל בתי-הספר העבריים שדורון מור, חבר מרחביה, מרכז בהצלחה רבה מאד; ואף בית כנסת ביקרתי בערב שבת אחד.
13
אחת המטרות של נסיעתי למקסיקו היתה היכרות עם העבר של ארץ זו לפני הכיבוש הספרדי. ביקרתי את עיקר אזורי הפירמידות - כמה מהם קרובים מאד לבירה. אחרי כך עברתי לביקור יסודי של כ-10 ימים בהצי האי יוקמו, בדרום מזרח המדינה, שם ביקרתי את אזורי הפירמידות והמקדשים המרשימים; הדבר היפה הוא שאיו כאן למעשה חפירה ארכיאולוגית, אלא ניקוי עיר פירמידות בתוך הגיונגל, והגיונגל הוא הרקע לכל ואיו דבר יפה ומרתק יותר מאשר כניסה אל הסבר כמה צעדים מן השטח המנוקה והמטופח, ולראות את החי והצומח.
אנשים שידעו את מקצועי הניחו מיד שבאתי לחקור את ההשפעה של מצרים העתיקה, ארץ הפירמידות, על תרבות המקסיקנית הקדומה, שהאצטקים והמאיה הנם הידועים יותר ביניהם. התשובה המאכזבת היתה תמיד שאיו כל קשר: הפירמידות במקסיקו, שחלק ניכר מהן נבנו כ-4,000 שנה מאוחר מפירמידות מצרים שימשו בסיסים למקדשים - במצרים היו הפירמידות קברי מלכים. פירמידה אחת בלבד שמשה לקברו של נסיך מקומי. מרחק הזמן והמקום והשוני בתפקיד מראים כי אכו לא היה קשר של ממש; הסיגנון האמנותי אף הוא שונה. ובכל זאת מופיעים הרבה נושאים במצרים ובמקסיקו גם יחד: הנחש, השמש, המלך נושא הפוריות ועוד ועוד. אך חזרות אלה מראות רק שבתנאים מסויימים מגיב האדם בצורה דומה: אולי אפשר להגיד ש"הדיק-דוק" של ביטויי האנושות דומה בתנאים דומים אך "השפה", הביטוי הוא שונה.
עשיר רשמים(וצילומים) עזבתי את הארץ הנפלאה הזאת (לא בלי להכיר במקצת גם את ההווה ונופי-טבע ואדם מיוחדים). הייתי במקסיקו 25 יום.
משם נסעתי לפאריז, לעבודה במכוך האגיפטולוגי ולפגישות עם חברים למקצוע; עיקר עיסוקי בלונדון היה לקבל הסבר על הסיבות שספר שכתבתי שם עבור המוזיאון הבריטי לפני זמן מה טרם הופיע; בבאזל עבדתי עם קולגים על ספר שצריך להופיע בקרוב, ובפרייבורג (דרומית לבאזל) היה עיקר תפקידי להסביר למה כתב יד של ספר שהבטחתי לקיץ זה טרם מוכן.
14
שלום עכשיו — התנועה לשלום
מהי תנועת שלום עכשיו ? מה הן מטרותיה ? מה הם תפקידיה ?
תנועת שלום עכשיו היא תנועה עממית, שנטלה על עצמה —
* להפגין קיומה של ישראל שוחרת שלום, ישראל שלא תחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית לשלום, ישראל שלא איבדה את המימד האנושי האוניברסלי של החזון הציוני ולא המירה אותו בפולחן שטחים ובהתנכרות לזכויות עם אחר.
* למנוע השתלטות תפיסת "ארץ-ישראל השלמה" "גוש אמונים" והתנחלויות שווא על מדיניות ממשלת ישראל, לקיים לחץ ציבורי על הממשלה ועל המערכת הפוליטית — ולעודד אותה לנקוט יוזמה פעילה ורציפה להגשמת השלום בין ישראל לבין שכנותיה.
התנועה לשלום איננה מתיימרת להביא את השלום. את השלום צריכה להביא ממשלת ישראל, זה תפקידה.
השלום חייב להיות היעד הלאומי של ישראל ברגע זה למעשה, ולא רק בהצהרות.
השלום יושג, כמובן, רק אם גם העולם הערבי יגלה מידה מספקת של גמישות ונכונות לשלום.
התנועה לשלום היא תנועה ישראלית ולכן פועלת אך ורק בזירה הציבורית הישראלית, במאבק על דעת הקהל הישראלית ועל עיצוב מדיניות השלום הישראלית.
תנועת שלום עכשיו רואה מתפקידה לא רק למנוע החמצת ההזדמנות ההיסטורית לשלום, כי אם, בד בבד, גם למנוע הופעתו והתפתחותו של תהליך הרסני, שיביא לבידודה של ישראל בזירה הבינלאומית ולכירסום בתודעת צידקתה העצמית של החברה והעם בישראל.
תנועת שלום עכשיו רוצה להבטיח, כי גם אם, חלילה, תיכשל יוזמת השלום הנוכחית, גם אם, חלילה, תאלץ ישראל לעמוד בפני מלחמה נוספת — לא תהיה אחריות לכישלון יוזמת השלום ולפרוץ המלחמה הבאה מוטלת על ישראל.
רק ישראל שוחרת שלום, שמיצתה כל דרך אפשרית אל השלום, תוכל לעמוד ולנצח במלחמה הבאה, אם תיכפה עליה.
תנועת שלום עכשיו איננה תנועת שלום בכל מחיר.
תנועת שלום עכשיו רואה בקיומה הבטוח של ישראל תנאי מוקדם לשלום. ואולם התנועה לשלום רואה זאת מתפקידה למנוע עירעור ביטחונה של ישראל על ידי נסיון להשתית בטחון זה על תוספת שטחים בלבד או בעיקר.
שטחים הם רק מרכיב אחד במערכת ביטחונה של ישראל, ובתנאים בהם מצויה ישראל לאו דוקא המרכיב החשוב ביותר.
שטחים הופכים גורם אנטי בטחוני, כאשר אחזקתם כרוכה בהשתלטות בדיכוי עם אחר, בבידודה המדיני והבטחוני של ישראל בזירה הבינלאומית, בקיצוץ מקורות המימון, ההצטידות והרכש של ישראל, בפיצול דעת הקהל בישראל, בפילוג עמדתן של הקהילות היהודיות בעולם, ובעירעור הבטחון הפנימי בצידקת דרכה של ישראל.
תנועת שלום עכשיו איננה מקבלת את תוכנית האוטונומיה של בגין, במתכונתה הנוכחית. במתכונתה זו, זוהי תוכנית שתכליתה העיקרית היא להבטיח המשך התנחלות ישראלית וטיפוח זוחל של השטחים; אך אין בה תשובה ברורה לשאלת מעמדם וזכויותיהם האזרחיות והמדיניות של התושבים הפלשתינאים בשטחים. תוכנית האוטונומיה של בגין היא תוכנית המבוססת על תפיסת "ארץ ישראל השלמה"; אבל תפיסה זו פירושה המעשי תוכנית למדינה דו-לאומית על כל הסכנות החמורות הכרוכות בה.
אם זו, אכן, תוכנית השלום של בגין — יש להבהיר דברים עד סופם. שכן, תוצאותיה הסופיות של תוכנית כזאת עלולות להיות הרות אסון, לכאן או לכאן. זוהי שעה הרת גורל— שעה שבה השלום, שלמות העם היהודי ושלמות הריבונות היהודית מוטלות על כף! המאזנים. השלום ושלמויות אלו חשובים יותר משלמות ארץ ישראל. האדם חשוב מן האדמה.
התנועה לשלום רואה זאת מתפקידה למנוע גלישה בלתי מודעת כביכול למצב שתוצאותיו תהיינה בבחינת "בכיה לדורות".
התנועה לשלום רואה זאת מתפקידה לפתוח במערכה של בירורים ציבוריים נוקבים על מהות השלום ועד הדרכים והתוכניות למימוש השלום, כדי להביא את הציבור בישראל, על כל חלקיו ורבדיו, להערכת אמת של האופציות הלאומיות, המדיניות והבטחוניות, העומדות בפנינו ולכושר הכרעה ובחירה ביניהן.
אנו שרויים עתה בשלב ההיסטורי של המערכה על השלום.
תנועת שלום עכשיו פועלת להבטיח את נצחונה של ישראל במערכה זו.
אנו זקוקים לכל עזרה אפשרית ונשמח לכל הענות במעשה ובכסף כתובתנו — ת.ד. 21291 ת"א
ת.ד. 20422 ירושלים ת.ד. 338 חיפה
מס. חשבוננו: בנק לאומי לישראל, סניף דיזנגוף 100 ת"א ח-ן 55566/37.
נוסח "מכתב הקצינים"
לכבוד ראש הממשלה, מנחם בגין,
א.נ.,
מכתב זה נשלח אליר על ידי אזרחי ישראל, המשרתים גם כחיילים ומפקדים בשרות מילואים. לא בלב קל אנו כותבים לר את המילים הבאות, אולם בימים אלו כשלראשונה נפתחים בפני מדינת ישראל אופקים חדשים של חיי שלום ושיתוך פעולה באזור, אנו רואים חובה לעצמנו לקרוא לך להמנע מעשות צעדים שעלולים להיות בכיה לדורות לעמנו ולמדינתנו.
אנו כותבים לר תור חרדה עמוקה.
ממשלה שתעדיף קיום מדינת ישראל בגבולות ארץ ישראל השלמה על קיומה בשלום תור יחסי שכנות טובים תעורר בנו הרהורים קשים.
ממשלה שתעדיף קיום ישובים מעבר לקו הירוק על חיסול הסכסוך ההיסטורי והשכנת מערכת יחסים נורמאלית באזורנו, תעורר אצלנו סמני שאלה לגבי צדקת דרכנו.
מדיניות ממשלה שתגרום להמשך השליטה על כמליון ערבים עלולה לפגוע באופיה היהודי דמוקרטי של המדינה ותקשה עלינו את ההזדהות עם דרכה של מדינת ישראל. כחיילים אנו מודעים לצרכיה הבטחוגיים של מדינת ישראל ולקשיים העומדים בדרך
לשלום. אולם יודעים אנו כי בטחון אמיתי יושג רק עם בוא השלום. כוחו של צה"ל בהזדהות חייליו עם דרכה של מדינת ישראל.
אנו קוראים לך לבחור בדרך השלום ולחזק בכך את אמונתנו בצדקת דרכנו.
על החתום 320 אזרחים.
מארץ ישראל השלמה
החבטת שיחת הקבוץ שנתקבצו, כנושא הסדר עבודת פעילים ועובדי חוץ
א. רצוי שמשך תקופת פעילות או עבודת חוץ לא יעלה על 4-5 שנים. לאחר תקופה זו,יחזור החבר הביתה.
ב. פעילים ועובדי חוץ קבועים יחזרו הביתה לשנה מדי 4-5 שנים לפעילותם מחוץ לקיבוץ. בשנה זו יעמדו לרשות סידור העבודה וישתלבו במלוי תפקידים - בתאום עם ו.המנויים.
ג. החלטה זו תחול על חברים עד גיל 60 בלבד.
ד. שמירת לילה יתן כל חבר קבוץ אשר אינו משוחרר מסיבות גיל או מחלה - מדי שנה. החלטה זו כוללת את כל רכזי הענפים וממלאי התפקידים וכן את כל הפעילים ועובדי החוץ. החלטה זו אינה כוללת את עובדי משמרות הלילה בתעשיה (שלגביהם קימת החלטה מפורשת של ועדת העבודה).
ה. המזכירות תיפגש תוך זמן קצר לאחר ההחלטה עם כל הנוגעים בדבר ותתאם איתם מועד הבצוע.
פרסום מחודש דף 519 - 23.3.74
הוחלט: א) לאשר מחדש אה ההחלטות הקימות (שפורסמו ב"דף").
ב) מדי שנה המזכירות תפגש עם כל הפעילים ועובדי החוץ לבירור מצבם (נתקבל ב-65 קולות ללא מתנגדים).
ג) המזכירות תברר עם כל הנוגעים בדבר אפשרות חזרה בתקופה זו(נתקבל ב-2:38).
ד) לא נתקבלה ההצעה שיש לתמנע מאישור כל פעילות או עבודת חוץ נוספת.
דף 520 - 30.3.74
משכורתם של עובדי חוץ - התקבלה החלטה עקרונית הקובעת שמשכורות עובדי חוץ ישולמו ישירות לקבוץ והקבוץ יחזיר לעובדי החוץ את הוצאותיהם השונות.
דף 645 - מזכירות 2.10.76
מיתה בת-דורי - המשך עבודתה באוניברסיטה - אושרה תקופה נוספת באונ' ת"א,המשך עבודת מחקר שהתחילה בה.
דף 443 - מזכירות 3.2.73
השיחה - אמיר יבזורי לארגוך עובדי המים - א ו ש ר.
דף 455 - 28.4.73
המזכירות - אישרה עבודתו של הרצל בארגון־ האיזורי 3 ימים בשבוע.
דף 660 - 29.1.74
"קובץ החלאת"- אוגוסט 1979
מרים עמר - לעבודה בבי1ח עפולה ברפוי קשיי דיבור. אושר יום בשבוע.
דף 521 - 6.4.74
המזכירות - מרים עמר תעבוד 4 ימים בחוץ (מועצה) ויומיים בבית. מרים תטפל בילדינו במסגרת עבודת החוץ. כל זה למשך שנתיים שבסופן תחזור לעבודה מלאה בבית.
דף 684 - 16.7.77
השיחה אישרה יציאתו של עמוס הרפז לאורנים ל-3 ימים בשבוע.
דף 531 - 15.6.74
השיחה אישרה יציאתה של דינה כספי לחצי יום בשבוע להוראה באורנים.
דף 541 - 24.8.74
עבודתו של ישי דורון במועצת הכותנה (וכך בחירתו לתפקיד רכז לענינים טכניים): אושר שישי יעבוד 4 ימים בשבוע במועצת הכותנה ובמסגרת זו יעסוק חלקית גם בעניני הקבוץ שבתחום תפקידו.
דף 565 - 15.2.75
עזרא שלזמי לעבודה במנפטה - א ו ש ר.
דף 584 - 28.6.75
לפי המלצת המזכירות המורחבת אושרה חתימת קבע לדניאלה שלם למשך חצי שנה.
! 1 דף 615 - 14.2.76
המזכירות - יוחאי יזדי ל-5 חודשים בחו"ל במסגרת השרות הצבאי - א ו ש ר.
דף 625 - 1.5.76
הטיחה - יוסף עופר לרכוז הבטחון במועצה - אושר עקרונית ב-4:82. ב-13:42 הותנה שחרורו מהוצאת איש ל"ראם".
דף 583 - 21.6.75
חצי שנה קבע לאלדד אמיר - בעבור הליכתו לקורס קצינים. אושר.
דף 607 - 20.12.75
המזכירות - פנית משמר הגבול והקבה"א לשחרור יופ לשנה - הוחלט - יום לא יצא לפני אוקטובר 76.
דף 609 - 3.1.76
יגאל תלמי לשנת קבע נוספת עם אופציה להמשך.
דף 13(612) - שלחה 1.76
אושרה שנה נוספת בצבא קבע ליגאל תלמי,אולם ללא פתיחת אופציה נוספת בעתיד
דף 657 - מזכירות 8.1.77
יגאל תלמי - חתימה לצבא קבע לשלש שנים נוספות מעכשיו: הציגה יעל. בחודש ינואר אישרה המזכירות ליגאל הארכת חתימה של 3 חדשים. במשך תקופה זו יתברר מה הם התפקידים המוצעים ליגאל. בגלל חלופי הרמטכלי"ם ומפקד פקוד דרום,נתעכבו המנויים. בדיון במזכירות לפני שנקבע סופית המינוי סוכם שהמזכירות לא תמליץ לשיחה על המשך השירות של יגאל. ב-78,4.4 נסתיימה ההארכה שאושרה. הוצעה ליגאל נסיעה קצרה לארהיב. עם שובו התברר שניתן ליגאל מנוי של קמין פיקוד דרום. לפי הערכתו אורך זמן מלוי התפקיד הוא 2-2% שנים. אורך התקופה הדרושה לשם העלאה בדרגה - 3 שנים. פניתו לקבוץ לאשר המשך שרותו ל-3 שנים. בהצבעה 121 חברים תמכו בפניתו של יגאל. 16 התנגדו לה. הפניה אושרה.
דף 33(725)-שיחה 6.5.78
שנת קבע - אלון הרפז: המזכירות המליצה לקבל פניה זאת (הבקשה לאחר החתימה) ולדאוג שיובא לידיעת החילים שאין לחתום ללא אישור הקבוץ.
דף 603 - מזכירות 22.11.76
פנינה שחר לעבודה בבי"ח - החלט בחיוב לתקופה מוגבלת עד שנתיים.
דף 668 - מזכירות 26.3.77
חתימת קבע - יורם - ברוב קולות וללא מתנגדים אשרה השיחה את החלטת המזכירות המאשרת ליורם חתימת קבע לחצי שנה עם אופציה לחצי שנה נוספת.
דף 4(696)-שיחה.
עבודתו של יואב בריכוז מוסך "התבור" - נציגי הנהלת התבור באו לערער על החלטת המזכירות שקבעה שעל יואב לחזור הביתה לאחר 3 שנים בריכוז המוסך - כלומר בקיץ 78. נציגי הקואופרטיב תבעו להעמיד את משך עבודתו של יואב על 5 שנים,כפי שנראה להם שתפקיד כזה דורש. לבסוף התקבלה ברוב של 64:38 הצעתו של חנן האומרת: במידה וימצא מחליף ליואב יעבוד יואב יחד אתו ויכניסו לענינים עד סוף שנת 79. במידה ולא יימצא מחליף ליואב עד סוף השנה הנוכחית, יחזור יואב בדצמבר 78 חביתה.
דף 18(710)-שיחה 14.1.78
שנה נוספת לחגי בז בצכא-קבע - אין המלצה של המזכירות.בעד חזרתו של חגי בספטמבר הצביעו 22,בעד חזרתו במאי 82-79.
דף 39(731)-שיחה 17.6.78
דיאן ליאור למפעלים - יוצאת לשנה לעבודה ל-5 ימים בשבוע + 1 יום לרשות סדור העבודה. הצעת המזכירות אושרה ב-10:48.
דף 42(734) - שיחת קבוץ 1.7.78
פסח טאוב לראשות המועצה - פסח הוא ההצעה של ו. מינויים של המועצה,הצעה זו נראית לחברי המזכירות כמתאימה,אר החלפתו של פסח כרוכה בקשיים וברורים מספר ונראה ששחרורו יתאפשר רק בקיץ 79.
דף 53(745) - מזכירות 19.9.78
יציאתו של פסח לראשות המועצה- המזכירות ערערה על החלטת השיחה בעניו יציאתו של פסח. ב-76:12 התקבל ערעור המזכירות.
שיחת קבוץ 27.2.79
שליחות איתי ועמירה פדן לארה"ב - א. ברוב גדול עם 3 מתנגדים הוחלט לאשר עקרונית יציאתם. ב. יציאת איתי בהפטמבר נתקבל ברוב של 7:69 קולות.
דף 356 - 20.7.74
הארכת פעילותם של איתי ועמידה - בהצבעה תמכו בהארכת הפעילות 50 לעומת 35 שהתנגדו להארכה.
דף 30(722) - 15.4.78
רותי אורן לפעילות במחי החינוך - אושר ב-51 קולות ללא מתנגדים.
דף 587 - 26.7.75
בסיעת לילית וראובן לשליחות בחויל - אושרה ב-40:83 קולות.
דף 588 - 2.8.75
דני זמיר לפעילות בג.חביבה - ל-5 ימים בשבוע למשך שנתיים.אושר ב-66:15 קולות.
דף 602 - 15.11.75
הקבה'א פנה לאפשר לדני זמיר שנת נוספת - שלישית לפעילות פוליטית. אושר עד אוקטובר 1978.
דף 16(708) - מזכירות 7.1.77
דני זמיר - מועד סיום פעילותו בקבהיא-בעקבות בקשתה של המח הפרסונלית הוחלט שדני חוזר עד תום המועד.
דף 6(752) - מזכירות 11.11.78
המזכירנה אישרה בחיוב מגמה ליציאתו של איציק ענבר לאוניברסיטת חיפה (המכון הקיבוצי) לעבודת מחקר ולימוד במסגרת יומיים בשבוע. בהפעלת ההסדר נדון מחדש בראשית השנה.
דף 660 - מזכירות 29.1.77
איריס עוז לפעילות - אושר בסוף מאי 77.
דף 667 - מזכירות 19.3.77
מתי חלילי - יומיים כצלם ב"השבוע".
דף 679 - מזכירות 11.6.77
חגי בז - הוחלט לאשר שנת שירות נוספת עד מאי 1974.
דף 447 - 3.3.73
המשך שירותו של חגי בז בצבא-קבע - הוחלט לאשר את העניו לתקופה מוגבלת של שנה.
דף 570 - מזכירות 22.3.75
11 " " " " לעוד שנתיים - (עם המשפחה בירושלים). אושר.
דף 618 - 6.3.76
המשך שירותו של חגי בז - היתה פניה של הצבא אל מחלקת הבטחון ופניה של מחי הבטחון לקיבוץ, בעניו המשך שירותו של חגי באזור הצפוו. המלצת המזכירות לשיחה: ממליצים על המשו שרותו של חגי לתקופה של שנתיים כאשר ביו התפקידים שימלא ישהה 3 חודשים בבית עם המשפחה כולה, שתחזור ביולי כפי שסוכם. בתום שנתיים אלו יחזור לתקופה הביתה.
מזכירות 20.2.79
חמשו שירותו של חגי - בעד המלצת המזכירות לאשר פנית מחלקה הבטח וו 71,בעד חזרתו של חגי הביתה 88.
דף 30(776) - 21.4.79
ערעור על החלטת הקיבוץ בעניו המשך שירותו של חגי - בעד הערעור 108. נגד - 48. בעד הצעת המזכירות לאשר הפניה לשנתיים - 76,בעד הצעת איזיו לא להגביל בזמן - 33.
דף 32(778) - 5.5.79
אורגה ספיד לבימת הקיבוץ - יום בשבוע במסגרת סדנה איזורית. אושר ברוב גדול.
דף 524 - 27.4.74
יוסקה אפרתי למשרד הבטחו! - ב-36:139 הוחלט לאשר את יציאתו של יוסקה.
דף 587 - 26.7.75
פעילות איתן בן-אור במגזר הערבי אושרה אחרי שיסיים תור-מטבח.
דף 686 - 30.7.77
יוסף לשנר לפעילות במחי הבטחוו בקבהיא - הוא צריך לסיים שני מחזורי אולפן ולאחר מכו יוכל לצאת (פברואר-מרס 78).
דף 18(661) - מזכירות.
הוחלט לבטל התחיבות קודמת בלזשר ליציאתו של יוסף לשנר למח' הבטחון.
דף 686 - מזכירות 30.7.77
יעקב.ס לעבודה חלקית בקבה'א - ממדור התעשיה בקבהיא התבקשנו לשחרר את יעקב ליום־יומיים בשבוע לעזרה למפעל תעשיה מתחיל המתלבט בבעית ארגון ושווק והזקוק להדרכה של חבר מנוסה בתעשיה הקיבוצית. המזכירות החליטה:
א. יש לראות מפעל זה בעין יפה.
ב. לאפשר ליעקב לקחת חלק במפעל במסגרת יום אחד בשבוע.
ג. בעיות הנסיעות והתחבורה יהיו על שכם הקבה'א.
דף 3(695) - מזכירות 26.9.77
יוסי ואילנה לשליחות לחויל - אושרה יציאתם ל-3 שנים בשליחות התעשיה הקיבוצית בפיליפינים ב-59:18.
דף 19(711) - 28.2.78
יום פעילות - יום פעילות במחי ההנעלה ליעל.ש. יום זה ישתלב בעבודתה השוטפת של יעל ובהחלפות בדואר ולא יפגע בסדר השבוע הרגיל של יעל. המדובר בתקופה מוגדרת של שנה אחת. אושר.
דף 23(715) - 25.2.78
ירון חזן לפעילות בתנועה - על פי פניית התנועה הוחלט להמליץ על יציאתו של ירון למח' האירגון בהנהגה הראשית,החל מאפריל 78. המגמה שנתיים.
דף 22(714) - 18.2.78
ירון חזן,המשך פעילות בתנועה שנה שניה - כשהוחלט על יציאתו של ירון דובר על מגמה של שנתיים. בישיבה אושרה השנה השניה.
דף 20(766) - מזכירות 13.2.79 עידית שהם לפעילות בקבה'א ־ הפעילות אושרה במסגרת 5 ימים בשבוע+1 יום עבודה בבית.
דף 25(717) - מזכירות 11.3.78
אושרה יציאתו של צביקי גוברין לשנה לתנועה החנוכית.
דף 683 - שיחת קיבוץ.
ערעור ההבהגה הראשית על החלטת המזכירות בעניו פעילותו של צביקי בתשליט - הפניה היא
ליומיים+ בשבוע. צביקי צריך לרכז את סמינר משלחת הי"ג. ב-14:84 נתקבל עדעור ההנהגה.
דף 43(735) - 8.7.78
יוחאי יזדי לצבא-קבע - מדובר בתקופה של כשנתיים. השרות ייעשה במסגרת פעילות של הקבה'א. המזכירות קבלה פנית יוחאי כאחד המסלולים המומלצים. נ-5:52 נתקבלה פניתו של יוחאי.
דף 46(738) - 29.7.78
ניצה קרין לפעילות במחי החינוך בקבה'א - ב-4:110 הוחלט שניצה יוצאת לפעילות.
דף 2(748) - 29.7.78
עמירם - עבודה חלקית באורנים כעוזר הוראה - עמירם לומד לקראת הוראה וחינוך במוסד. יש פניה של אורנים שעמירם יעבוד רבע משרה כעוזר הוראה. סוכם לאשר הפניה כאשר האישור מותנה בכך שהדבר לא יפגע בסיום הב.א. ותעודת ההוראה לקראת ההוראה וחינוך במוסד,וכך איו זו התחיבות לעתיד. עמירם נשלח בכוונה שיחזור לחינוך והוראה מלאים במוסד. מהדיון עם עמירם נראה שנקודה זו מוסכמת עליו.
דף 4(750) - מזכירות 24.10.78
אריק לפעילות בקבהיא במדור המים החמים - כבר לפני כמה חודשים באה פניה שליהקבהיא שאריק יצא לפעילות במדור בשנת 79. אריק מעוניו לצאת לפעילות זו. דובר על מיעוט אנשי המקצוע בתחומים בהם אריק עוסק ועל הצורך בחבר המסוגל לקחת על עצמו פרויקטים לביצוע. הוחלט לא להיעבות לפנית הקה1א.
דף 8(754) - מזכירות 25.11.78
פנית המח1 הפרסובלית ל-3 ימים פעילות בשבוע עבודה סוציאלית - נורית ארנון - ישנה חשיבות רבה לתפקידים שנורית ממלאת במוסד,עבודה סוציאלית וכן תפקידים אחרים. אם תהיה אפשרות נהיה מעונינים שנורית תמלא תפקידים מסוימים או תוכל לעבוד בקיבוץ. לכן איננו רואים אפשרות לשחררה ל-3 ימי פעילות בקבה'א לעבודה סוציאלית,אף כי ידוע לנו שנורית מעונינת בכך.
דף 17(763) - מזכירות 23.7.79
ציפי איתן לפעילות - יש פניה מטעם המדרשה החקלאית שציפי תצא לפעילות בצוות הניהולי של ביה'ס להנדסאים. ציפי מעונינית לצאת. החלט:המגמה חיובית.
דף 22(768) - מזכירות 13.2.79
ערעור מזכירות הקבה'א על החלטת המזכירות שלא לשלוח את שמוליק למדור הגרעינים - ב-22:55
הוחלט לאשר החלטת המזכירות לא לקבל את הערעור.
דף 39(785) - 23.6.79
שליחות ביני ושמחה לתנועה - מדובר בשליחות לחויל כנראה בארהיב. משך השליחות 2-3 שנים. מועד היציאה - הקיץ הבא. ביני יוצא לסמינר שליחים במרץ. המזכירות ממליצה. ב-1:54 אושר.
דף 41(787) - 7.7.79
"השבוע" - 30 בספטמבר 1977
למקומות, הכון!
שלום רב
עברו כבר משפר חדשים מאז הבחירות, חדשי התלבטות אירגונית ודיונים רבים על "התחדשות תנועת העבודה". הכל מרגישים, כי הגיע הזמן לעבור למעשים של ממש, הקשורים בפע'ילות בשטח.
יש צורך בעשרות ומאות מתנדבים לפעולה הרע-יונית-פוליטית: פעולה מלאה, או חלקית (יומיים שלושה בשבוע), או מתנדבת (אחרי העבודה) בסניפי מפ"ם, במועצות פועלים, ב"שומר-הצעיר", ב"נוער-העובד" (חט' מקצועית), וכן פעולה קהילתית ורעיונית-פוליטית במסגרת האזורית הבינקיבו-צית.
המזכירים ורכזי הצוותים הפוליטיים בכל קיבוץ קיבלו כבר את מפת השיבוץ לפעולה באזורים, בסניפים וכו', ולפי ההצעה שהוגשה לוועה"פ — כל פעולה מהסוג הנ"ל תיחשב בחשבון ימי!הפעי-לות של הקיבוץ, והנסיעות ימומנו ע"י תקציב הקבה"א.
על כן — חשוב נא, החלט, וכתוב לנו תשובה בהקדם (וזכור, כי עדיפות תשובות של "אני מוכן לפעול" על פני "אני מציע שצריך לפעול" — אם כי כמובן יש מקום גם להצעות).
אמרי רון רכז מח' רעיונית-פוליטית הקבה"א
3לחברי משמר העמק שצלם!
הבטחנו עוד בארץ לכתוב מדי פעם לידיעות משמר העמק. אמנם איננו כתבנים גדולים ובעיקר שמוטלות עלינו חובות כתיבה מררברת, אבל בכל זאת, בכוחות משותפים כתבנו.
ארבעה חודשים מלאו לשהותנו כאך ונדמה לי שהגיעה העת לספר הצת לחברים בבית.
המעבר מחיי היבוץ לתרך ההילה יהודית קטנה, אי שם במיד-ווסט של ארה"ב הוא חד וחריף בהרבה מאד מובנים: מדינה זרה, שפה זרה, תנאי חיים שונים ללא הכר - נושאים שודאי הכרתם משליחים אחרים שיצאו ממשמר-העמק. אפשר לאמר שהתמודדנו עם בעיות אלה בהצלחה לא מבוטלת. אמנם חסרה לנו הפתיחות של האנשים בארץ ככלל ובקיבוץ בפרט, אבל גם כאן הצלחנו למצוא ידידים רבים בתוך הקהילה היהודית, וגם אם אופי היחסים מטבע הדברים מרוחק קצת יותר הרי בכל זאת מסתדרים עם זה.
העיר South Bend היא עיר אמריקאית טיפוסית בת כ-200.000 נפש, נמצאת באיזור קר, משופע במים ובאיכות חיים. בתי עץ בני קומה אחת או שתיים מוקפים בדשאים מרהיבי עין והנקיון שורר בכל. מרכזים מסחריים ענקיים ומסודרים בכל מקום (והשפע יכול לשגע, בעיקר את בנותינו ההמומות). התופעה הבולטת היא שאין אנשים ברחובות, כולם במכוניות. (חוץ מה"רצים" שאפשר לראותם בשעות הבוקר המוקדמות לפני היציאה לעבודה או בשעות בהן חוזרים מהעבודה). חיי התרבות של העיר מתרכזים בעיקר סביב הספורט: הפוטבול והכדורסל המיוצגים ע"י קבוצה מעולה של האוניברסיטה המקומית (נוטרדם). המשחקים מושכים קהל
של 60-70 אלף איש והביקור בהם הלא חוויה בפני עצמה. אנחנו הגדרנו את משחקי הספורט כאן כ"לחם ושעשועים". תיאטרון טוב וקונצרט טוב מתקיימים רק אם מגיעה להקה או קבוצת מנגנים משיקגו , אך מאתר והמרחק משיקגו (ובעיקר ממרכז התרבות) הלא כשעה וחצי הרי שאפשר להגיע לשם בלי בעיות.
עבודתנו במקום שונה מעבודתם של שליחים תנועתיים (המוכרת לחברים רבים). אנו עובדים עם הקהילה היהודית הקטנה (3000-2500 נפש). הקהילה מפוזרת על פני כל העיר, וכמו כל קהילת יהודית טובה מסוכסכת ומפולגת. (סוף סוף הצלתנו להבין שרבוי מפלגות וקבוצות איננה יצירה ישראלית, אלא יהודית).
7
תאריך 8.2.80
קיימת הפדרציה היהודית מטעמה אני עובד ותפקידה לדאוג לשררתים היהודייה הלא דתיים של היהודים. מעמדה בקרב הקהילה הולך ומתרופף משגה לשבה. (ואנו יכולים בהחלט להבין מדוע לאור הפעילויות שבה). תפקידנו כאן מלא סתירות. מעד אחד אגו עובדי הפדרציה ומזכירים לגו זאת השכם לערב. לפיכך עלינו למלא רק את ציפירת הפדרציה הכוללות ריכוז בלה"ס להודי אהה"ע (שהוא בעיה בפני עצמה ונראה שיתחסל בעקבות ביה"ס יומי שהוקם ע"י קבועת מתבגרים להוא מצריך. אם נרסיף לכך את העובדה שאינטגרציה תמבע את היהודים מלשלוח את ילדיהם Public School-J אלא לביה"ס פרטי ואם קיים ביה"ס יהודי טוב הרי שישלחו אליו ואנו מרוצים מעובדה זאת למרות שזה בביגוד לאינטרס של הפדרציה...). פעילות הפדרציה לא השתנתה במשך עשרים השנים האחר ובלת והיא בעיקר אין־פעילות ... לפיכך אם יש איזו הצדקה לקיום שליח במקלם זה הוא לפעול גם בביגוד לדעת הפדרציה. זאת אנו עושים בהצלחה רבה ובעיקר אחרי שעלת העבודה: אולפן לעברית, שיחות על ישראל ואפילו מילה "גסה" כמר "עליה" מר נחת על השרלהך. כמר כך התגברנר על מספר רב של מכשולים רארגנר מרוץ לפיד בחנוכה, משלוח
פרחים מישראל וההעלחה שלהם בקהילה התחילה קצת להפחיד את אלה שמעסיקים אותנו . פתאם ראו ש"הפחדות מכשלון" לא משפיעות עלינו ורק יוצרות אתגר להתמודד איתר, למדבר גם להעביר את הצלחת הפעילות לעובדי הפדרציה דבר שמוריד קצת את מידת הפחד מאיתבו. אבו מלאים בתוכניות ומקווים להצליח ולממש ארתך.
באשר אלינו, כאמור הסתגלנו, הבנות נקלטו וקלטו את השפה. יונת מדברת, קוראת וכותבת באנגלית ממש חופשי, והמבטא מעורר את קנאתנו, ויעלה מחקה אותה כמיטב יכולתה.
מיכל עוזרת לי בצורה יוצאת מן הכלל, ובמקביל מבררת אפשרויות ללמוד לקראת הדוקטוראט בשנה הבאה לעושה עיסקת תליפין עם פסיכולוג מקומי כשהיא מלמדת אותו שיטת טיפול אחת להוא מלמד אלתה שיטה אחרת (אצל האמריקאים המסחר עובד נפלא...)
אני רועה בהזדמנות זו להודות לכל אותם חברים המעדכנים אותנו על כל הנעשה בבית, ולכל הילדים מגן "זמר" ומקבוצת "דרור" שכותבים לנו. זו הרגשה נפלאה לדעת שתקשר קיים ואנו מצידנו נשתדל להמשיך ולשמור אותו.
להתראות
שללם, מיכל והבנות
כשם שנטעו אחרים לכם,
כך היו נוטעים לבניכם
8
Israeli exhibits
The Israel embassy, in cooperation with Ate-nea de Davao university, presented two pictorial exhibitions, entitled “Jerusalem Stone," and "Liv-ing in Jerusalem," recently.
The exhibitions were opened by the dean of the University and Miss Juliet Bangayan of the department of agriculture and research.
From Ateneo de Davao, the exhibitions were flown to Cagayan de Oro city to coincide with the Xavier university day. The university presi-dent, Fк. Ernesto Javier, opened the exhibitions.
Mrs. liana Shani, a kibbutznik, lectured on the life in a Kibbutz. Students, faculty and the pu-blic participated in this festival.
אילנה שני כותבת מהפיליפינים
למשפחותינו שלום וברכות!
אני באמת מרגישה נקיפות מצפון שלא נתנתי כבר יותר משבוע, ואין יצל אפילו תירוץ משכנע למחדל הזה. היום, החלטתי ויהל מה לכתוב. קודם כל אנחנר לא יודעים שום דבר על התפניות של פז ולכן , לאחר דאגות ופרסומי צפורניים החלטנר להכות בארפך פאסיני עד שהוא ינחת אצלכך יום אחד - ואני משערת שגם זה יהיה ביצי הודעה מוקדמת. ובינתיים אגהגו מחפים צמפתבים, מפגי שמאז שיוסי הגיע בחררה מהארץ אין קול ואין כתב ופרט לספר ודף לחבר לא קיבלנו כלום.
ולנו , בינתיים, היתה חוויה מעניינת ומרתקת בסלה שבוע כשבוע שעבר. והמעשה שהיה כך היה. נתבקשתי על ידי השגרירות שלנו כאן לייצג אותה בתערוכה שנערכה במינדנאו (האי הדרומי הגדול ששטחו, אגב, פי 100 בערך משטח מדינת ישראל ורוב תושביו מוסמלמים אקטיביים) בעיר שנקראת קאגיאן-דה-אורו באחת האוניברסיטאות שם. אגב, אוניברסיטה זאת שייכת לכנסיה. ובכלל, בעיר הזאת רוב התושבים הם דווקא נוצרים קתולים, דבר שהוא משמעותי מאד לגבי בטחוננו שם. מכיון שהייתי אמורה לנסוע לשם לבד, לקחתי לי לחברה את יאיר וזוהר (מזל שבאותו יום שישי לא היו לימודים).
בטיסה נפלאה של שעה ורבע הגענו למקום. קיבלו אותנו בקבלת פנים מלכותית ממש והאירוח היה מעל ומעבר לכל המצופה. לאתר שבעזרת תלמידי מבון מיוחד שנמצא שם ללימודי חקלאות תלינו את התערוכה, לקח אותגר המארה שלנו לטיולים נהדרים באיזור. נסענו לראות מפעל לגידול, שימור ויצוא אננס. רק הגודל יכול להדהים בל בר-בי-רב.
שטחי אננס המשתרעים מהדרך עד האין סוף כאשר ברור לך שגם שם הם לא נגמרים. בית חרושת עם אלפי פועלים לשימור האננס ותעשית הקופסאות וישר לאניה (יש לביהח"ר נמל קטן פרטי משלו) ליצוא הקופסאות. כאשר משאיות ענק עמוסות אננסים וקרונות רכבת מלאים בהם והכמות ממש אינה ניתנת לתיאור והכל נקי, מצוחצח ונעשה בדרך כמעט סטרילית. זאת בהחלט חוויה. סביב המפעל הזה שמעסיק עשרות אלפי פועלים במטעי האננס ובגני הירקות (הם גם עושים שימורי עגבניות, רוטב עגבניות וקטשופ) ובבתי החרושת קמה התישבות מיוחדת במינה. בהרים, מקום המטעים וגני הירקות,
29.2.80
19
בבה המפעל איזורי מגורלם מיוחדים לפועלים (לכל משפחה בית קטן כמו בירקנעם בערך), מרכזי קניות ומשחקים, והכל מלא ירק ודשא - זהו מעין ישוב שלם שבולו עוסק במפעל אחד. אגב, גם את הכסף הם מוציאים בתהומי המפעל, כאלזורי הקניות המיוחדים שלהם.
לאחר פתיחה הגיגית של התערוכה בטרקטור האוניברסיטה בכבודו ובעצמו פותח ואני מברכת בשם השגרירות (תארו לבם...) הקרנו סרטים ואח"כ למעלה משעה והצי עמדתי מול מטר של שאלות בנושא ישראל, הקיבוץ, קצת יהדות וכו'. בעוד אני עונה על שאלות באולם, הילדים עשו את אותו הדבר בתערוכה עצמה (שהציגה צילומים ופוסטרים על ישראל בכלל וירושלים בפרט). באו המון אנשים וההתענינות היתה עצומה.
למחרת בבוקר, לאחר שהפעלנו את המסריט וראינו שהכל מתנהל בטורה, נסענו צאלזור איליגאן (כבר מוסמלמי) ובעזרת רשיון מיוחד וצוות שמירה מתוגבר ביקרנו במקום יפהפה שבו מפלים בגובה של יותר מ-70 מטר ובהם אלפי קוב מים. הם לוקחים חלק מהמפלים להפקת חשמל אבל כשבאים מבקרים הם פותחים את הסברים ברי להראות את המפל בשלמותו. המפלים - נמצאים בתוך גיונגל סבוך עם עצי מהגוני (פיליפיני) ענקיים ושורשי אויר כמו בסרטי טרזן.
זאת היתה בהחלט חווית מיוחדת במינה. מאוחר יותר חדרנו לתצוגה שבעצם היתה, כמובן, המטרה שלשמה ירדנו דרומה ושוב התקפת המונים בשאלות, בבקשת חומר על הארץ ובמובן מעריצים לדוהר לא חסרו גם שם.
היו פגישות מענינות עם פיליפינים ועוד יותר מענינות עם סטודנטים הודים, בנגלה-דשים, ציילונים, מאלזים, אינדונזים ואפילו שניים מאיי פיג'י שלומדים במכון החקלאי (הקשור לאו ניברסיטה) למדריכים חקלאיים שאגב, כבר כמה שנים באים ישראלים לתת קורסי הדרכה קצרים במקום.
טוב, בפי שאתם רואים איך טוב משילוב המועיל החשוב עם המהנה ולבך בצד התרומה לשגרירות ולישראל נהנינו מטיולים יפים וכולנו יצאנו נשברים.
ושוב אנחנו מחכים למכתבים מכם ורוצים לדעת הכל ומתגעגעים נורא נורא נורא.
וגם לפז משהו מיוחד - תנסה, למרות הבל, לכתוב משהו, בסדר? ר"ש במובן לגלעד ודודו וגליה חם חם חם ולהתראות.
בהמון אהבה לכולכם מאילנה
ד"ש מהילדים ומיוסי.
c/'' ר־: /' nH
כנס "בוגרי" אולפן משמר-העמק באנגליה / לידיה
אם היה ספק בליבי בענין שהות המתנדבים והאולפן אצלנו במשמר-העמק, הרי הלא נעלם לאחרונה, בבקורי באנגליה.
במשך שנים אחדות השתעשעתי ברעיון לארגן פגישה של כל "בוגרי" המחזורים שלנו, בלונדון - לפי הרשימות שבידינו - עברו כאן ב-300 איש. 20 מהם ביום אזרחי ישראל בקיבוצים, מושבים ובערים.
אחרי שסיננתי מהרשימות את כל אלו שאבדנו את הקשר איתם, או באלו שהיגרו מאנגליה לארצות אחרות (מחוץ לישראל), כתבתי לכ-150 "בוגרים" שלנו.
נציג התנועה הקיבוצית בלונדון והסוכנות בתל-אביב תמכו ברעיון. מיד כשהגעתי ללונדון פניתי למשרד התנועה הקיבוצית ברחוב פינצ'לי בדי לסכם סופית את פרטי הפגישה, וגם לתכנן פגישה נוספת במנציססר, בצפון, עבור אלו שלא יוכלו להגיע לבירה.
מצאתי שם גם במה מכתבים והודעות מאת אחדים מהמשתתפים, המודיעים (בצער) על חוסר אפשרותם לבוא בגלל חופשה, ילדים וכו'.
התחלנו לחשוב שהענין כולו ייכשל, ולמרבה הפתעתנו - שלי ושל השליח - איבור גולקר מקיבוץ בית העמק, הגיעו ביום ראשון אחר הצהריים קרוב ל-60 איש ל"מועדון הבונים" לראות את הסרט על משמר-העמק ולהפגש עם חברים שהכירו בזמן שהותם כאן.
תגובת כולם היתה - חיפוש פרצופים מוכרים - ומיד החלו לעוף חיבוקים ונשיקות וצילומים. האווירה היתה אולי יותר מאשר פגישת משפחתית!
אחרי שהראיתי את הסרט, סיפרתי להם על השינויים וההתפתחויות שחלו בקיבוץ בשנים האחרונות: בניה, לחצים כלכליים, שאלות חברתיות וכן על האולפניסטים והמתנדבים הנמצאים ביום אצלנו.
הם המטירו עלי שאלות הנוגעות למשפחות "שלהם" (המאמצות), על ה-mata'eem ,lool ,refet, ועל המצב בישראל בכלל. ביקשו ממני גם למסור כל כך הרבה dashim עד שהייתי צריבה לשבת ולכתוב את כולם...
במנצ'סטר היתה פגישה דומה עם קרוב ל-40 משתתפים ושליחים מקומיים. אחדים מהם באו מרחוק ממש - מסקוטלנד, מליברפול, ואחד אף הביא איתו סרט שצילם. העתונות המקומית כתבה על בך, ואותי עכבו אנשים שונים ברחוב שביקשו פרטים לגבי בואם לאולפן.
נוסף לשתי פגישות אלו קיימתי פגישות בבתים פרטיים בהשתתפות 6-10 משתתפים, בהם הראיתי את הסרט וסיפרתי על ישראל והקיבוץ.
עזבתי את אנגליה בהרגשה שגם אם אנשים צעירים אלו לא יעלו -הרי הם בוודאות תומכים בנו -וגם זה חשוב.
אני רוצה באן לנצל את ההזדמנות ולבקש את חברי הקיבוץ שוב לחזור ולחשוב על הזמניים הנמצאים אצלנו ולהושיט יד עוזרת לאלו המטפלים בהם יום יום בדי להפוך את שהותם באן לנסיון חיובי שיהיה יותר מחוויה חולפת.
14
תאריך 24.9.80
מפגש קומונות סקנדינאביות
(קייץ 1980)/קריטה
תאריך 31.10.80
למייטק קשרים עם קומונות באר-צות רבות, ביניהן גם הארצות הסקנדינאביות. אך הקשרים עם קומונות בדנמרק שוודיה ונורבג היו ראשוניים ביותר ובחלקם חד צדדים.
חברי הקומונות הסקנדינאביות לא הראו ענייו בתנועה הקיבוצי! וטענו שמדובר על תנועות מאור שונות. גם ההתנגדות למדיניות של ישראל היקשתה על העניין.
כאשר מייטק שמע על המפגש של קומונות סקנדינאביות בשוודיה, חשב שזאת הזדמנות לנסות ולהת-קרב יותר לתנועה זאת.
מחלקת ההסברה של הסוכנות היהו דית תמכה ברעיון ואני בתור "מומחית" מקומית לשפות סקנדי-נאביות (אם לא לקבוץ!) נסעתי כדי לנסות ולהשתלב בכנס.
הכנס התקיים בכפר נידח בצפון שוודיה. כבר בקופנהגן ניפגשתי עם כמה משתתפים דניים. נסענו יחד ברכבות בערך 20 שעות ולב-סוף 3/4 שעה בעגלת קש מאחורי סראקסור ישן, התחבורה היחידה למקום.
הגיעו בין 150 ל-200 משתתפים (בעיקר דנים ושוודים) ויחד הקמנו מעין מחנה של אוהלים צבאיים ישנים בתוך החצר של הקומונה שיזמה את המיפגש. קבלנו מיד תדריך מהיר לגבי סידורים אישיים: "נא להירשם במשרד, השירותים ביער וה"מקל-חות" בנהר הקרוב." מי שמכיר את הקייץ הסקנדינאבי יכול אולי לנחש איזה נקיון שם הלך! חיי חלוץ של ממש.
הימים היו מחולקים בין הרצאות ודיונים בבוקר לבין עבודות שונות אחר הצהריים ומפגש חברתי בערבים. נושאים לדיון הקבועים מראש היו: חינוך הילדים ומיבנה בית הספר, בסיס קיומי כמו חקל-אות ביודינאמית, עבודה ביערות ועבודה עם הסוס, מקורות אנרגיה אלטרנטיביות כמו רוח, שמש ומים, תיקשורת, איסטרטגיה בלתי אלימה והקשר פוליטי (מקומם של הקומונות במפה הפוליטית) ועוד.
כמו כן התבקשנו לבוא עם מקוש וטוריה לעבודה במקום. בין היתר חרשו עם סוס, חפרו מרתף בתוך גבעה והקימו בית בסגנון עתיק מקורות עץ עצומות, בנוסף לעבו-דות בשירותים כמו ניקיון המחנה והכנת האוכל. הארוחות, דרך אגב, היו מאוד צנועות. כל אחד התבקש להביא צלחת וסכו"ם אישי, והתפ-ריט היה צימחוני-טיבעוני בלי תוספת של ביצים וחלב.
8
7
הקומונה בה ביקרנו יכולה לחיות מעין קנה מידה למה שמתרחש בסקנדינאביה כיום: במלאות לה 9 שנים היא נחשבת כאחת הותיקות בתנועה, ועם 18 חברים וכ-20 ילדים היא מעל הגודל הממוצע. קומונה זאת, כמו רוב הקומונות בשוודיה היא חקלאית עם מסרה כלכלית של הספקה עצמית. יש גם קומונות עירוניות - בהם החברים עובדים כל אחד במקצוע שלו ואת המשכורות מקבצים בחשבון בנק משותף. ביו מדינות סקנדינאביה דנמרק היא המתקדמת ביותר בעניו הקומונות, כאשר קיימות בה המוני קומונות מכל הסוגים, בדרגות שונות של שותפות כלכלית.
היה במיוחד מעניין לשמוע על החינוך ובית הספר שהקימו בקומונה המארחת. השיטה החינוכית והלימו-דית שגיבשו לעצמם מאוד דומה לשיטה של החברה הצעירה בקבוץ; שיטת הנושאים עם נושא הבית במרכז.
כיוון שלא הוזמנתי כדי לייצג את התנועה הקיבוצית באופן רשמי, אלא בדלת האחורית, גם לא ניתנה לי שום אפשרות להציג דברים בפורום גדול. בכל זאת דרך שיחות אישיות היה אפשר לעשות הרבה. היה להם חשוב לשמוע שהתנועה הקיבוצית כיום באופוזיציה לממשלה, עובדה שאיפשרה לעשות השוואות. רוב הקומונות הסקנדינאביות שייכות לצד שמאל של המפה הפוליטית, אף על פי שאינן קשורות למפלגה מסויימת. על בסיס אופוזיציוני משותף רצו לשמוע יותר על שיטה
כלכלית, בסיס קיומי, מוסדות חברתיים, חינוך ותרבות, אירגון התנועה ועוד.
הכתובת של משמר העמק ושל מייטק בקבוץ ארצי הוחלפה בכתובות סקאנדינביות רבות. הזמנתי אותם לבוא ולהתרשם בארץ.
ביום העשירי והאחרון של המפגש הוקמו ועדות לטיפולים אירגו-ניים שונים. בין היתר קבעו צוות של עיתון חדש לתנועה השוודית ורשת מידע והתאמה בין קומונות טונות, יצורו וצרכיהן.
לסיכום אפשר להגיד שההבדל העיקרי כיום בין הסקנדינאבים ובינינו הוא במגמה הכלכלית. בזמן שאנחנו תומכים בקידמה ופיתוח והם מנסים "לחזור לטבע" ולפשטות כאשר המטרה הראשונית סיפוק עצמי. מעניין יהיה לראות את התפתחותם בעתיד; האם יעברו את השלב של "מחלות ילדות" וימשיכו להתקיים בתור תנועה מבוססת?.
9
המוסד החינוכי "שומריה" במשמר-העמק בעיות מרכזיות לדיון בקבוצות הדיון ביום 14.4.1981 בכנס מחנכים שנערך אצלנו בהשתתפות נציגים ואנשי חינוך מזרמים ודעות שונים.
1 . מטרת החינוך והתפיסה החינוכית היסודית של המוסד החינוכי.
התייחסות לרעיונות היסוד, ביקורת ההווה והצעות לעתיד.
2 . הישגים ודרכי ביצוע:
בתחום הלימודי, במערכת הלימודים,. בהשתלבות בקיבוץ, בסביבה ובבעיות החברה הישראלית.
3. חינוך רעיוני: הישגים ובעיות.
החינוך היהודי, החינוך הציוני הסוציאליסטי.
4 . המחנך והמורה.
מעמדם. הקבוצה החינוכית. חברת הנעורים: אחדותה או חלוקתה לגופים. הפעילות החינוכית והחברתית - המדריך החברתי. החינוך לעבודה.
5 . ארגון הלימודים. הכיתה ההטרוגנית.
מסלולי השכלה אישיים בכיתות י - י"ב. לימודים ללא ציונים ובחינות. חינוך עיוני וחינוך טכנולוגי תכניות לימודים חדשות.
28
תאריך 17.4.81
יום עיון לזכרו של בן-עמי גורדון ז"ל
מוקדש לחג הפסת
יום ד' ג' דחוהמ"פ, י"ח בניסן תשמ"א, 22.4.1981 -הרצאה בקבוץ - מרדכי בר-און ־
"זהות יהודית בימינו".
וביום ה' ד' דחוהמ"פ, י"ט בניסן תשמ"א, 23.4.1981 סדר היום:
9.00 - 8.30 התכנסות בחדר האוכל של מוסד "שומריה"
אחרי דברי פתיחה: חנה קציר
1. אברהם אדרת - אילת השחר
"ארמי אבד אני" - תפקידך במערכת ההגדה ובליל תסדר
2. מאיר איילי - יפעת
איורים של 3 הגדות מימי הביניים ומשמעות האיור
3. אריה בן גוריון - בית השיטה
בין ההגדה הקיבוצית להגדה המסורתית
4. חיים ליכט - סעד
מדרש "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"
5. גרשון שיינמן - עין-חרוד הספרות ושיר השירים.
13.00 ארוחת צהריים
לאחר הארוחה - עיון בתצוגת הגדות פסח, בגלריה 13.30 פגישה חפשית וקפה במועדון הח"ץ.
תאריך 17.4.81
סבא בן 54. מכנסיים קצרים. שיער מקורזל, סמיך. אלישע לין - 41/2 שנים של פעילות במחלקת הבניה בגליל ובעמקים. בחודש הבא חוזר הביתה, ו-מוכן להכנס לתור מטבח.
איך היו שנות הפעילות בחוץ, מה היה קודם ומה התקוות לעתיד - על כל אלו ועל נושאים נוספים שוחחנו שעה ארוכה. אמנם זו שעה שאינה מסתיימת, אר חלק ממנה מיועד ל"ידיעות" והריהו כאן.
- - - בנין הוא סם למי שנלכד בו.
כר משתמע מדבריו של אלישע. והוא עצמו עשה את תחילת דרכו בבניך בגיל 18, עת צורף לצוות הבנין, אל מכל, שאמר לו: "שנה שלמה תהיה מגיש טיס. אם תעמוד בכך, תוכל להמשיך..." והוא "הגיש טיס" שנה שלמה, וזכה לעבוד במחיצתם של מכל, מוסה ואריה דיאמנט שנים אחדות.
במלחמת השחרור נפצע קשה בראשו, כזכור, ואחרי שנים אחדות נאלץ לפרוש מהבנין - מהעבודה בשמש ולהסב מקצוע.
" למעלה מ-10 שנים עבדתי בחרטות. לא אהבתי את העבודה הזאה, והיא היתה עבורי תקופה של סבל ועגמת נפש.
לבסוף, ב"הדסה"-ירושלים, התירו לי לשוב לבניך. ואחרי תקופה של פעילות במגזר הערבי, בה הכרתי אנשים רבים וקשרתי קשרים אישיים חזרתי בשנת 1966 לעבודה עם אריה דיאמנט, ואחרי שנפטר ריכזתי את הבנין עד 1977. בשנתיים האחרונות של התקופה ההיא נכנס יהודה לעבוד אתי, אחרי שחזר מתקופת לימודים.
"אני לא למדתי לימוד מסודר בבית ספר, אך בלהט המעשה - גם אם הרגשתי בחסרון של תיאוריה -השקעתי את כולי, הרגשתי שיש שכר למאמצי ותוצאות טובות ומועילות בשטח.
"נראה שחוסר התעודה לא הפריע למוסדות כמו סולל-בונה או מחלקת הבניה שלנו לקבלני לעבודה ולהציב לי שטחי פעולה
ואחריות בהיקפים ארציים גדולים מאד - וזה אחרי בחינות שערכו לי.
"אני רציתי לצאת ולהתרחק קצת מהנושא כאן בבית מסיבות שונות.
קודם כל - התפקיד שוחק. היו גם סיבות אישיות. וסיבה עיקרית נוספת - הרצון להתפתח, לנסות מסגרות אחרות ותנאים שונים.
ובענין זה היו לי שנות הפעילות בית ספר מצוין בו קיבלתי הרבה ונתתי הרבה.
"אני רואה את תפקיד רכז הבנין כזרוע המבצעת של כל נושא הבניה, שותף לשיקולי הארכיטקט, לשיקולי הדיירים, לתנאי הסביבה ולמציאות הכספית.
אני מכבד ארכיטקט שמשתף אותי בשיקוליו. אני חושב שבלי לשמוע את דעתם של המשתמשים העתידים בבנין אין לגשת לבניה כלל.
חשובים לי איכות הבניה, גימור
8
ראיון עם אלישע לין בסיום התפקיד
תאריך 8.5.81
הבנין, הפיתוח והשתלבותו בסביבה, והשובים בעיני גם שיקולים כספיים של הוצאות הבניה. ובעבודה עצמה ־ חלק נכבד ליחסים עם כל העובדים.
ובאמת יש לי רקמת קשרים מסועפת הרבה מעבר לשטחי הבניה עם אנשים רבים מאד שעבדתי איתם במשך השנים.
"היקפי הבניה בחוץ היו גדולים, הדרישות חמורות -סטנדרטים של ביצוע, התחיבויות לזמן, לאיכות, ביקורות קפדניות. אבל הרגשתי שאני מגיע למיצוי. היכולת שלי בשטח שאני אוהב.
"יש לדעתי חשיבות עצומה להערכה שאדם זוכה לה על ידי סביבתו - אפילו אם הוא אינו מראה שהוא זקוק להערכה כזו. והדבר נכון לגבי כל אחד מאיתנו.
"הפלגתי לרגע למשמעויות שמעבר למה שעשיתי בפועל - ואני חוזר: חלק מהפרויקטים שהייתי אחראי על ביצועם היו:
* בית חרושת למיצים - "פרי פסגות" (100 מיליון ל"י לפני 4 שנים) - 10 חודשים.
* חדר אוכל ברשפים - 4ו חודש.
* בית אריזה - 4 חודשים (במקום 6).
* שיכוני וותיקים במזרע (30 יחידות) עם פיתוח השטח -10 חודשים.
* 30 יחידות בדליה בפחות מ-14 חודש.
* בהזורע 20 + שיפוצים.
* בעין השופט 30 + שיפוצים.
* בשער העמקים...
בבית-אורן - בצוות של 7 אנשים בלבד (טכסי) בנינו מטבח שלם בחצי שנה!
כוונתי היתה לבצע בניה איכותית ומהירה לטובת המשתמשים מחד,
והמשלמים (הגזבר) מאידך.
בניה כזאת אפשרית כשיש שיתוף פעולה בין רכז הבניה האיזורי ורכז הבניה המקומי, וישנו תכנון מוקדם ומפורט של כל הצרכים והדרישות וסיכומים ברורים לכל הצדדים, כתובים וחתומים בתיקים. עובדה - זה עובד !
" ומה להבא? אני חוזר הביתה ברצון, ומקווה שבשטחים שיוטל עלי לטפל בהם - אוכל לקדם ולבצע ולהפיק תועלת משנות הניסיון שלי."
לסיום - ביקשתי את אלישע שיזכיר לי כמה דירות מחכות לשיפוץ עמוק. "בחשבון מקורב - לפחות 120 דירות וותיקים"
איחולי שנזכה לשיפוץ לפני 120 !
9
A'^'
שחף ויסעור
25
הזמנה
מי שלא מאמין שעברו 25 שנים מאז שהתגייסנו, מוזמן לבוא (עם המשפחה) בשמונה בבוקר, בשבת. למשמר-העמק ולראות את השינויים הפיזיים והרוחניים מחד גיסא ואת דור ההמשך (שנראה הרבה יותר טוב ממה שאנחנו נראינו בזמנו) מאידך גיסא.
מי שיביא כיבוד, יזכה להערכה מיוחדת.
התאריך הוא: 1.8.81
מתכנסים ליד הברכה
אשרו בוכם ומספר הנפשות
• מייטק, יוזם האינטרנציונל החדש של הקומונות והקיבוצים מספר בקצרה של הכנס העולמי הראשון העומד להפתח כאן ב-4 באוקטובר.
"קיבוץ אכספורט" / מייסק בנטוב
"קיבוץ אינו סחורה לייצוא", בך האמינו פעם בקיבוצים.
מסתבר כי לקיבוץ יש תשובות למכאובי הנוער המנוכר בארצות המתועשות. כבר שנים מסתמנת תופעה שבה אלפים רבים של צעירים בורחים מהערים הגדולות, מהניכור, הזרות, האבטלה, הסמים, הפשע - אל חיק הטבע, לחבורות טיוויוניות וחופשיות, המבקשות לבנות להן חיים אלטרנטיביים.
אין להם עזרה ותמיכה. להוציא את ממשלתה הסוציאליסטית של ניו-זילנד שהבטיחה קרקע להתישבות "דמוית קיבוץ", וכן בנק קואופרטיבי שנוסד בארה"ב בזמנו של ג'ימי קרטר - לא זכו תנועות אלו לעידוד ועזרה. וכך, ללא נסיון או שיתוף ביניהן עשו תנועות אלטרנטיביות אלו שגיאות רבות, וע"י כך הפסידו נוער רב שלא מצא את דרכו שם.
ובכל זאת נתגבשו גרעינים יפים ורציניים החיים בארצות שונות לפי דגמיה של התנועה הקיבוצית הישראלית.
ואכן, הרגישה התנועה הקיבוצית כי היא יכולה לעזור בנסיונה הרב לתנועות בארצות אלו, והקימה לשם כך לשכת קשר.
כיום אנחנו מקיימים קשרים הדוקים עם קומונות ב-16 ארצות רובן באירופה וחלקן בארה"ב, קנדה, ניו-זילנד ויפן. כדי לקדם את הקשרים האלו, הוחלט לערוך כנם עולמי של נציגי הקומונות, והוא יתקיים כאן, בשיתוף התנועות הקיבוציות וברית התנועה ב-4 באוקטובר וימשך כשלושה שבועות.
האורחים ישהו בקיבוצים לעבודה והיכרות, ויפגשו למשך כשבוע במוסד הרי אפרים, שם ידונו בבעיות המעסיקות אותם. יש להניח שעל ידי החלפת ידע יוכלו גם לצבור נסיון שיועיל להם בשובם הביתה.
ומי יודע? אפשר וגם אנו, המלומדים, המנוסים, נפיק תועלת מניסיונם שלהם: ידוע כי בחלק מהמקומות, הבחורות הן המכונאיות, הטרקטוריסטיות וכו' ויש בחורים העוסקים בגידול הילדים. היות וגם אצלנו היה פעם כך, יש המאמי-נים כי גם אנו נחדש ימינו כקדם.
מכל מקום יש תקוה כי בכנס העולמי הראשון הזה של קומונות וקיבוצים, יוקם אינטרנציונל של קיבוצים למען חיזוק התנועה הזאת.
26
תאריך 25.9.81
על כנס הקומונות עם מיטק / גידי
בנטוב
בשבועות האחרונים נכתב ונאמר הרבה על כנס הקומונות העולמי שהתקיים בחול המועד סוכות במוסד הרי-אפרים.
הלכתי לראיין את האיש שמאחורי (או אם תרצו במרכז) הכנס - מרדכי בנטוב. לא ידעתי הרבה על הכנס, אך תוך זמן קצר התברר לי שגם מספר השאלות שהכנתי מראש לא היו נחוצות.
מיטק לא היה זקוק במיוחד לעזרתי כדי לדבר על הכנס ולכן אני מביא את דבריו כמו שהם.
כשהועלה הרעיון לקיום הכינוס היו הרבה מאד מפקפקים אם הוא יכול להצליח בכלל. וזאת עקב אופיה של תנועת הקומונות העולמית. תנועה שמקורותיה אסקפיססיים (מסביר לי -אסקפיססיים במובן של בריחה, בריחה מן הציביליזציה המודרנית, תרבותה ומנהגיה אל הטבע השקם והחופש).
לפני כ-6 שנים כשיצרנו מיוזמתנו את לשכת הקשר יכולנו למצוא קומונות סמוכות שלא ידעו אחת על קיומה של השניה. בהשראתנו נוצרו פדרציות בין הקומונות. במקומות אחרים נוצרו ביוזמתם רשתות של מספר קומונות המקיי-מות קשר ומוציאות מדי פעם עלון משותף. ניסינו לעזור להם גם בנושאים אחרים כמו תיכנון מבני ציבור, בתי ילדים, ואף בעצות לגבי צורת החיים. לדוגמא -בקומונה מארה"ב עמדו להיוולד שני הילדים הראשונים והם לא ידעו איך עליהם לנהוג.
שלחנו אליהם את דולי מרמת-השופט שהיתה מחנכת ומטפלת בהרי-אפרים והיא ארגנה להם ימי-עיון. הם התרשמו והיום כבר יש להם יותר ילדים.
אבל כאמור, ארגון עולמי לא היה ומפגשים עולמיים עדייו לא התקיימו.
נוכחנו לדעת שיש שינוי בנטיה. בכנס קומונות אירופי שנערך לפני שנתיים בסקוטלנד, הכנס עצמו היה אמנם פסטיבל שנועד לבילוי, אבל אנשים רבים הביעו רצון להפגש בצורה יותר רצינית, להחליף מידע ולהתיעץ.
לכנס שלנו הגיעו 48 איש מ-16 ארצות, המייצגים כ-100 קומונות. התוכנית היתה שהם יבלו שבוע כמתנדבים בקיבוצים. לשם כך נקבעו 10 קיבוצים מכל תנועה. מקיבוצים אלה גם נשלחו נציגינו לועידה. ממשמר-העמק נשלחה קריטה שגם אירחה יפה מאד את שני הנציגים שהיו כאן.
21
-.12.81
אחר-כך התכנסנו במוסד הרי-אפרים לדיונים, מפגשי היכרות ויצירת קשרים. אמנם הכנו מראש תוכנית של חוגים ודיונים, אך הם הביעו רצון להשתתף בניהול הכנס ובהנחיית חוגים, ובאמת קמה מתוכם הנהלה של הכינוס.
אנחנו, מצידנו, הבאנו מרצים מהתנועה הקיבוצית כמו מוקי צור, אלכם ברזל, אורי לויתן ועוד. אלה סיפרו על דרך החיים הקיבוצית בשטחים שונים. התפתחו גם דיונים בחוגים ובמליאה, בהם התברר שצורות חיים דומות, מעוררות בעיות דומות. למשל, כפתרון לגידול הקיבוץ מעבר למימדים רצויים סופר על קומונה שהתחלקה לשלושה ישובים נפרדים המנוהלים ביחד אך מהווים יחידה חברתית נפרדת. או על קומונה מצרפת הרוצה לעסוק בעבודה סוציאלית ומתכננת להקים בית-אבות שיהווה את הענף הראשי של הקומונה. דנו גם על המשפחה בקומונה (אצלם יש חוסר אמונה במשפחה הגרעינית אבל גם זה משתנה עכשיו), על מעבר מחקלאות לתיעוש ועוד...
אחרי הדיונים ערכנו להם טיול
שמחוץ להיותו יפה היה לו גם ערך הסברתי, כיוון שאלה אנשים שבדרך כלל, נמנים על מה שקרוי "שמאל" ושם "שמאל" פירושו תמיכה באש"ף.
כאן הם שמעו את הצד השני ובאמת חלקם יצאו בהרגשה כפי שביטאה זאת עתונאית מנורבגיה, שהיתה גם צירה בכינוס "עכשו אני בדילמה, באתי כתומכת אש"ף -ואני יוצאת במצב רוח הפוך".
בסיכום - הם יצאו מכאן עם רשמים גדולים מהקיבוצים ומהארגון של התנועה הקיבוצית ובהרגשה של עוצמה. לא עוד גרגר אבוד בעולם הגדול אלא תנועה עולמית.
למרות שמטרת הכינוס לא היתה להגיע להחלטות, יצאנו בסופו בהכרזות עקרוניות משותפות, ובקריאה להידוק הקשרים בין הקומונות. כמו כן, אנחנו מתכוונים להוציא ספר שיכלול את כל דיוני הכינוס אשר יופץ בין הקומונות.
יצאנו מהכנס בהרגשה של המשך תוך תקוה שתיווצר מסורת של כנסים משותפים.
22
מכתב
של
בני
ושמחה
הלו יבזורים מה שלומכם ומה חדש?
אצלנו, חוזרים לשיגרה. עבודה, עבודה, ישיבות, פגישות, דבורים, מכתבים. מנסים להזיז, לדחוף, לשכנע, להלהיב. איך אמר לי חבר טוב לא מזמן עובדים קשה עושים מעט, כשלומדים להכיר את המציאות פה, מוצאים גם סיבות נפלאות לכל העבודה הזאת. כמה שאינבו עושים כלום. כמה שאנחנו משקיעים לשוא, זה, עדיין שווה, זה עדיין בכ"ז איזה שהוא בסיס מוצק של חינוך ישראלי, של שמירת גחלת של ארגון וטיפול בתוכניות בארץ, מה יהיה אם גם זה לא יהיה? הם הרי מתבוללים (נרמה לי שמדובר עצ כל שלישי שמתחתך עם גוי(ה)). איפה הם יהיר בעוד כמה דורות? וכשהם לא יהיו איפה נעמוד אנחנו? עם הדתיים הרנה יותר קל. הם מאמינים, זה חלק אמיתי מחייהם, אבל הם גם פחות מדאיגים בשלב זה. הם מספיק חזקים ביהדות שלהם. מה יהיה עם אלה שלא מאמי-נים, מה ישאר להם מיהדות ומאהבת ישראל - כלום. אז מנסים. משפיעים קצת. מפגינים נוכחות. אני תושב שמשפיעים גם משהו שלא יודעים, משהו שאנשים מהצד נדבקים ממנו. מושפעים ממנו. מחייבים עצמם לקחת עוד נתוך בחשבוך, איך ספק שיבוא יום והדברים ישתנו. המטוטלת תחליף צר. משהו יעורר את הרדומים האלה. משהו יעקוץ אותם. זה יכול להיות קשיים בתוך ארה"ב, או מאורעות במקום אחר שיזיז אותם מהכורסא. מי שיהיה לו אז בסיס לעבודה, אנשים ודרך יוכל אז לשנות את התמונה של היום. להגדיל את המספרים ואת ההשפעה. אך גם בגלל זה, אי אפשר לעזוב ולהזניח הכל.
אל
דניאלה
ואמיר
19
להתראות שימי ביני.
שליחות ומשלחת
המשלחת בה יצאתי הלא משצחת אשר נשלחת מדי שנה ע"י משרד החוץ זה עשר שנים. משרד החוץ מיחס לה השיבות רבה (כך לפחות נאמר לנו).
תפקידגד העיקרי הלה לשבור בזוגות כמה שיותר בתי ספר אמריקאים ולהפגש שם כמה שיותר תלמידים. לאו דוקא יהודים. לא נועדנו לדבר על פוליטיקה או ליצג את ממשלת ישראל (למזלי).
אגל בעיקר סיפרתי, בעזרת שקופיות, של עצמי, של הקיבוץ,
של גיוסנו לצבא ובכלל על חיים של בושר ישראלי בגילי. פשלס עצ מנת לשורר אהדה ולהרחיב את הידע (המצומצם שד להפליא). ההלם תחזק ביותר שקיבלתי היה להפוך בבת אחת מאבנר בז (קיבוץ משמר העמק) לאבנר בז מישראל. הרגשה כאילו אתה אינך שוד שצמר אלא מיצג משהו שהתדמית שתהיה לאנשים שליו היא התדמית שתהיה לאנשים עליך.
הנוער בבתי הספר קיבלנו בצורה חמה ואוהדת מאד (אולי בגלל שאינם יודעים כלום, ואולי בגלל שהתבטל להם שעור). שם זאת איך להתעלם מן הבורות הרבה שגילו רובם ככולם. הנוער האמריקאי, כך התרשמתי, סגור מאד. לומד ויודע רק מה שנוגע לו ישירות ומה שחשוב להצלחתו האישית, וזהו.אדישות מוחלטת לנעשה מסביבם.
אנחנו התארחנו אצל משפחות יהודיות, הארוח היה ללא דופי, מושגי רמת החיים שלי השענו. רוב המשפחות היו ציוניות (לפחות לפי ההגדרה שלהם) אוהדים מאד את ישראל אבל על עליה אסור לדבר, הס מלהזכיר.
התרשמתי שיש פוטנציאל עליה שצום בקרב בני הנוער היהודים באמריקה אשר לא בא לידי ביטוי מכיווך שההורים לא מאפשרים לילדיהם לבוא לארץ מהחשש הפשוט שישארו פה (כמו הבן והבת של השכנים). בגילויי אנטישמיות לא נתקלתי אולי בגלל שהם לא מקשרים בין יהודים לישראלים, שמשתי מאנשים שאנטישמיות קיימת, אולם אין להתעלם מהעובדה שחל שפור עצום בעשר עשרים שנה אחרונות ביחס של הציבור האמריקאי למיעוטים בכלל וליהודים בפרט. כבר אין זו בושה להיות יהודים ואין מסתירים זאת, אולי להיפך. יש כאלה הגאים בזה והם אף מרגישים רגשי עליונות (אשר הפרישו לי). דבר זה בא לידי ביטוי בכיתות, בהך כולם פתאום תצהירו שהם יהודים. את מה שנשאר לי מהטיול, קשה מאד לאמוד במונחים של כמות או ירש, אבל בהחלט התרחבו לי האפקיס והמושגים. ההרגשה שלי לגבי כלל המשלחת איננה חיובית משום שלדעתי רוב חברי המשלחת הציגו את הדמות של הישראלי השחצך, הבטוח בעצמו יתר של המידה, הצשקך, הלא סבלני והלא סובלני. (בעצם אולי הם מייעגלם את חתך הנושר הישראלי הרבה יותר ממני).... לסיכום - למרות שאיך זה טיול "כיף" והמדובר בעבודה קשה (שמונה הרצאות בנות שעה ביום) אינני יכול לומר שלא הייתי ממליץ על דבר כזה לכל אחד הרוצה וניתנת לו האפשרות.
אבנר בז.
29
26.4.82קיבוץ משמר העמק
משמר העמק 7.4.83
למחלקה לכלכלה שלום רב.
הנדון: בסיס לחישוב תמורה ליום עבודה.
פנינו לגזברות הועד הפועל בענין הישוב תמורה לימי עבודה של
פעילינו, ותשובתם היתה שהם עוסקים רק בחישוב עצמו, ואילו הבסיס לחשוב נמצא בבירור במחלקה לכלכלה (העתק המכתב ממצורף),.
בחודש ינואר זוכינו עבור עודף ימי עבודה של פעילים לפי 510 שקלים ליום עבודה, עבור אותה תקופה חוייבנו על חשבון ימי עבודה של פעילים לפי 1053 שקלים ליום עבודה.
אילו היה היחס הפוך, יתכן שלא היינו באים בטענות, אולם במקרה הנוכחי אנו מבקשים הסבר לסידור המעוות הזה, ובעיקר- אננו מבקשים שהעיוות יתוקן.
בברכה
קבוץ משמר העמק
המועד: ערב שבת 2.9.83
המקום: המועדון לחבר
לפגישה מוזמנים להצטרף הורינו
קב."נשרים" וכל החפצים להשתתף בשמחתנו
נבלה שעה קלה בהעלאת זכרונות, בהרמת
כוסיות ופגישת רעים.
1.הקבוצה .
הזמן : 2130
כנס "סנונית"-
יובל ראשון
החברים מוזמנים!
דבר
עתון פועליארץ ישראל
26 ספט' 1983
שבעים שנה - וכינוס
היום ייפתח בבית שערים הכינוס השנתי הל"ז של החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
מאת דוד ארליך
לא בכדי עורכת "החסרה לחקירת ארץ ישראל ועתיקו-תיה" את הכינוס השנתי הל"ז שלה בבית־שערים. ציבור ה-ארכיאולוגים, שנזעק ממגדל־ השן להגן על מחקר ארץ יש-ראל מפני החרדים שהתנכלו לו' מבקש להוכיח מה היה עו-לי' לו, למחקר הזה, לו היה הפרלמנט הבריטי מאשר את חוק־הארכיאולוגיה בימי המנ-דאט.
"החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה" מציינת את שנת השבעים לקיומה. לפני קום ה-מדינה היתה היחפירה בבית־ שערים הגדולה והמשמעותית ביותר. החל בה הפרופסור בנ-ימין מזר בשנת 1936, ובשנת 1953 היא חודשה בידי האר-כיאולוג נחמן אביגד.
"אנחנו רוצים להראות לצי-בור הפירה בעיר יהודית וח-שיפה של מערכת־קברים' שלא היו יכולים להתבצע אילו היה אז חוק-הארכיאולוגיה," אומר מזכיר החברה יוסף אבירם. "באותן מערכות־קברים אספנו את העצמות, שהיו פזורות בשל שוד־הקברים. החופרים אספו אותן, והן אפילו נקברו בידי רב".
החברה נוסדה בשנת 1913, ובין מייסדיה היו דוד ילין, ד"ר בראוור וד"ר מזיא. היא הפסיקה את פעולתה בזמן מל־ חמת-העולם הראשונה, וחיד-שה אותה בשנות העשרים, עם בן־צבי, סוקניק' סלושץ ואח-רים. "החברה קמה כתגובה ל-כל החברות הזרות שפעלו ב-ארץ", מזכיר אבירם, "איך ית-כן שהאנגלים, הצרפתים, הד-נים ומי לא יתעסקו בעברה של ארץ ישראל, ורק היהודים
לא יזדד־מעורבים בכך ?" באפריל הקרוב מתכנניב קונגרס בין־לאומי גדול. תחח חסותה של "האקדמיה הישרא-לית למדעים" יתכנסו מאוח אנשי מדע וארכיאולוגים, וכן חוקרי התנ"ך, כדי לדון באר-כיאולוגיה המקראית כיום. גם זה בא בתגובה על פעילותם של גורמים זרים' החופרים ב-ארצות השכנות כמו סוריה ו-ירדן' ומתעלמים מהשפעת ה-מקרא על העולם הקדום בטע-נה, שהמורשת המקובלת עלינו היא המצאה יהודית ישראלית גרידא.
המושב הראשון של הכינוס יתקיים מהר בבית־שערים עצ-מה' ושני מושבים נוספים יהיו בקיבוץ אלונים הסמוך ובבית-הקולנוע בקריית־טבעון. גם ל-כינוס באלונים יש משמעות סמלית. הקיבוצניקים היו ה-ראשונים שנרתמו לפעולת ה-חפירה בבית-שערים, תרמו זמן ואמצעים למבצע, והטביעו בו את חותמם. נימה אקטוא-לית יביא חבר הקיבוץ מולה כהן, הידוע בעברו הצבאי ה-מפואר' שידבר בין השאר על בעיות הביטחון של הסביבה.
בהתאם למסורת יברך נשיא המדינה את המתכנסים. שלא בהתאם למסורת, לא יופיע ה-פעם הרמטכ"ל, אך המארגנים שמחים על התחליף ששולח צה"ל: אלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי עצמו למד ארכיאולוגיה בירושלים, והוא, על כן' אורת רצוי ביותר.
ביום שלישי יתקיים המושב האחרון בקיבוץ משמר־העמק. יעקב חזן חבר הקיבוץ יזכה את הנוכחים בברכתו. אנשי "החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה חוזרים ומדגישים את תרומתה של ההתיישבות
לפעילות הארכיאולוגית מאז ומתמיד•
כשתוכנן הכינוס הועלתה ה-הצעה לקחת את המשתתפים, שרובם חובבים ומתעניינים ו-לאו־דווקא אנשי מקצוע' לס-יור בלבנון. דובר על קיום חלק מהכינוס בצור' שם מצאו ארכיאולוגים ישראלים זריזים כר נרחב לפעילות. בסופו של דבר הוחלט שלא לקחת סיכו-נים מיותרים, ולהגביל את ה-סיורים לתחומי הקו־הירוק: בית־שערים עצמה, יקנעם, מגי-דו. הזורע.
היום' כשרבים הפרסומים ו-עוסקים בארץ ישראל ובעברה, אולי מעטים זוכרים עד כמה דל היה שדה זה לפני שנים. "קדמוניות", כתב־העת של ה-חברה' שנערך בזמנו בידי ה-פרופסור יגאל ידין, היה כמעט יחיד במינו. "קדמוניות" ממ-שיך לצאת, מגוון ומרתק לא פחות מבימיו הראשונים. פר-סום חשוב אחר של החברה יוצא באנגלית, "ישראל אקספ" לוריישן", ויש לו כ־2.500 מנו-יים בחו"ל. כן יוצאת סדרה שנתית בשם "ארץ ישראל", הכוללת מחקרים ומאמרים. אשר מוקדשים בכל פעם לכבו-דו של ארכיאולוג אחר.
שלא כענפים מדעיים אחרים, יכולים הארכיאולוגים שלנו לפ-רוש להם ב-שקט לכתיבת זכ־ רונות' שכן הם מתהדרים ב-דור יורשים שאינו מבייש או-תם. הארכיאולוגיה היא עדיין תחום מדעי תוסס' ורבים הס-טודנטים הפונים אליה. יותר מ־50 אתרים ארכיאולוגיים נת-פרים מדי שנד. ברחבי הארץ, ואופיה המיוחד של ארץ יש-ראל מבטיח' שלמעוניינים לא תחסר עבודה בתחום זה גם בעתיד.
פרופ' בנימין מזר:
ראשית החפירות
פרופ' נחמן אביגד:
מחדש החפירות
יוסף אבירם
מזכיר החברה לחקירת א"י
דף מידע מס' 49 26.11.1983
כנס לנושאי צבא וחברה בשיקגו
השתתפו כ 250 חוקרים בעיקר מארצות המערב העוסקים בנושאים אלה כהיסטוריונים,סוציולוגים, פסיכולוגים,אנשי מדעי-המדינה והמינהל וכד'.
מתוך מגוון רחב של אנשים ונושאים אזכיר רק שניים?
*) חוקרים מדווחים על סימן שאלה המסתמן לגבי מעמד הצבא בחברות מערביות שונות. הרקע לכר הוא,כי במשך כ-40 שבה לא התנסו מדינות המערב במלחמה כוללת ולמרות שהסכנה קיימת היא נראית בעיני רבים כאפשרות מופשטת. לעומת זאת,היו צבאות שהיו מעורבים במלחמות בעלות אופי מוגבל ומרוחקות מאדמת-המולדת ושהיו שנויות במחלוקת בדעת-הקהל (למשל צרפת בהרדו-סין ואלג'ר וארה"ב בויטנאם).
*) הוקדש זמן ניכר למעמדן של הגשים בצבא. בנושאים אלה היתה השתתפות רבה של נשים, ואולם נשים השתתפו בצורה פעילה גם בנוש-אים אחרים. הדבר קשור בשינויים במעמד האישה בארה"ב,אך גם בצורך של הצבא האמרי-קאי לעודד התגייסות נשים מאז בוטל שם שירות החובה.
*) הנושא שהצגתי עסק בשינויים ביחסי הצבא
והחברה בישראל וביטויים במלחמת לבנון.
ג'רי עזר לי בצורה יוצאת מהכלל בהכנת
החומד באנגלית.
(דבי זמיר)._
rfmvt
סמינריון הקבוץ הארצי השוחר הצעיר דר מנשה 37850 טלפון: 063-78944
Havatzelet Hak'ibbuU Ha'artzt Hashomer Hatzair Institute For Advanced Studies D.N. Menashe 37850,Tel:(063)78944
תזכורת
מאי 1987
לכבוד
מזכירי..................
משמר העמק
בברכה,
מרטין בן-מורה בתיה דנציגר מרכז הסמינר. מרכזת מרכז הדרכה.
גבעת חביבה
GIVAT HAVIVA
שלום רב!
בעקבות המשלוח הראשון של פרטים על הסמינר אדם וחברה "ממשקיף לשותף". קבלנו פניות רבות ממזכירים לגבי השאלה של חיוב ימי עבודה, אנחנו רוצים למסור שימי הסמינר הם על חשבון ימי פעילות.
סמינר זה הוא דגם חדש וחשוב להצלחתו. אי לכך אנחנו מחכים לתגובתך.
גבעת חביבה
חבצלת
סמינריון הקבוץ הארצי השומר הצעיר ד.נ. מנשה 37850 טלפון: 06-378944 372352
GIVAT HAVIVA
Havatzelet
Hakibbutz Ha'artzi Hashomer Hatzair Institute For Advanced Studies DN, Menashe 37850.Tel (06)378944
37235;
סמינר:
אדם וחברה
"ממשקיף לשותף"
הוויה החיים בקיבוצים היא שגרתית, לרוב חיי העבודה מלווים בתרבות הצריכה ורצונות למימוש עצמי בעיקר בקרב הצעירים.
האם ניתן לחולל תמורה בתודעה של חלק מהצעירים לכך שיש ענייו ומשמעות בפעילות חברתית בקיבוץ ובחברה הישראלית?
סמינר זה מיועד לאנשים צעירים (בני 22-35) שיש להם ענייו ורצון להביו ולהשפיע על המתרחש במעגלים השונים של חייהם (קיבוץ, איזור, העם היהודי, מדינת ישראל).
משך הלימודים: דצמבר 87 - אפריל 88: 5 ימי לימוד בשבוע.
התכנים: לימוד נושאים חברתיים, רעיוניים, פוליטיים, תוך התמודדות על מצפן ערכי.
הנושאים: 1) האם יש משמעות לסוציאליזם בשנות ה-80?
2) תנועת עבודה; עבר, הווה ופרספקטיבה.
3) האתגר הציוני.
4) מדינת ישראל העולם הערבי והשלום.
5) כלכלה חברתית.
6) התפתחותה של החברה הישראלית: (מה היא המפה החברתית והפוליטית של מדינת ישראל, ומה הלאה?)
7) כלי התקשורת: עיצוב או תיאור?
8) האם יש תרבות סוציאליסטית, יהודית?(לימוד ספרות, אמנות, קולנוע, תיאטרון).
9) תורת הבטחון הישראלית.
10) קיבוץ: בית ודרך?
אופי הלימוד: "לימוד עצמייי : בקבוצות עבודה כולל הגשת עבודות ופרויקטים.
הלימוד יהיה בין תחומי (מדעי הרוח, חברה, אמנויות).
בסמינר ישולבו פרויקטים מחוץ לגבעת-חביבה (עירות פיתוח,
שכונות, התישבות צעירה, מגזר ערבי וכו')
תנאי השתתפות: משתתפי הסמינר יבחרו בקיבוציהם (דרך מסגרת הח"ץ וועדת בנים). ובהתיעצות עם מרכז ההדרכה
מרטין בן-מורה מרכז הסמינר.
בתיה דנציגר מרכזת מרכז ההדרכה.
גבעת חביבה
חבצלת
סמינריון הקבוץ הארצי השומר הצעיר ד.נ. מנשה 37850 טלפון: 06-378944 372352
GIVAT HAVIVA
Havatzelet
Hakibbutz Ha'artzi Hashomer Hatzair institute For Advanced Studies DN Menashe 37850.Tel: (06)378944
372352
סמינר: אדם וחברה
לכבוד
"מתשקיף לשותף"""
אנו שולחים לך פרטים על סמינר חדש שיפתח בגבעת-חביבה.
סמינר זה הוא נסיון להתמודד על דעתם ונפשם של אנשים צעירים בקיבוצים. (בני 22-35). סמינר של 4 חודשים שבא לתת כלים ומצפן ערכי להבנת המציאות החברתית שאנו חיים. ליצור מוטיבציה לשנותה, תוך לקיחת אחריות ממשית על המתרחש.
אנו מצפים ממך לעשות מאמץ כן ואמין, לשוחח עם אנשים צעירים בקיבוץ. לעניין אותם להשתתף בנסיון זה.
סמינר זה הוא חלק של פעילות תנועתית יצירתית, לשנות את ההוייה הקיבוצית על ידי נתינת כלים להתמודדות חברתית.
אנו מבקשים ממך שני דברים:
א) לענות על פנייתינו.
ב) להתחיל תהליך הגיוס לסמינר. ניתן להזמיננו לקיבוצך לשוחח, להסביר את הסמינר בכל מסגרת שתחליטו עליה.
בברכה,
מרטין בן-מורה בתלה דנציגר
מרכז הסמינר. מרכזת מרכז ההדרכה.
השם: .............
הקיבוץ: ..........
הערות: ...........
טלפון להתקשרות: מרכז ההדרכה 06-378944
מרטין 057/85592 (נירים) בתיה 051-872754 (גל-און)
אל: מרכז ההדרכה
סמינר גבעת-חביבה ד.נ. מנשה 37850 ברצוני לקבל פרסים נוספים על: ____
שי
קיבוץ משמר העמק
משמר העמק 27.5.1987
לכ'
סבר פלוצקר עורך ראשי "על המשמר"
רח' חומה ומגדל 2 תל-אביב
ח. י.
הנדוד: השלמת מס' גליונות ימי ו'
מדי שבוע חוזרת על עצמה תופעה בלתי נעימה: חוסר בגליונות "על המשמר", "חותם", "השבוע", ו"הדף הירוק". בדקתי ומצאתי, שאנחנו משלמים עבור 254 גליונות, ואילו בשבועות האחרונים יש תמיד חוסר של בין 5-10 גליונות ובעיקר של השבועונים הנזכרים לעיל. אין צורך להסביר את מצוקות מחלקי העיתונים המקומיים, והחברים שאינם זוכים לקבל באורח סדיר את העיתונות המגיעה להם עפ"י כל דין.
אבקשך בכל לטון של בקשה לדאוג לכך, שיגיעו לקיבוץ משמר העמק לפחות 254 גליונות ימי ר' ו-ג' (לרבות ה-שבועונים הנ"ל).
בברכה אמרי רון - מזכיר
דף לחבר
23.7.88
הודעות מהזכירות
בתאריכים 24.7 - 14.8 ישהו אצלנו כ-14 חברי קבוצת "ידיד" מארה"ב. הקבוצה תגור במוסד, אחראית לידיה.
יש לדעת שהשנה ביטלו מרבית הורי החניכים את בואם של ילדיהם ארצה, בשל המצב הבטחוני, לפיכך מגיעים אלינו ה"אמיצים". אנו מאחלים להם שהות נעימה ומאירת פנים בביתנו.
קלף השתתפות
בכנס המחלקה הגרמנית
יער משמר-העמק יום שישי כ באלול תשמ"ח 2.9.1988
אני זוכר את הימים ההם.
באו אלי ואמרו: "מקימים מחלקה לתפקידים מיוחדים, מחלקה גרמנית". הלכתי. שוב דיברתי בשפת הבית וזכרתי את הרחובות המרוצפים של ברלין, קלן, דרזדן, את מרתפי הבי-רה, את עצי הערמונים. שוב דיברתי והתנהגתי כשם שהייתי רגיל להתנהג שם, שרתי את השירים השנואים עלי, תירגלתי בתרגילי הסדר שלהם הפ-רוסים הנוקשים, זימרתי בין אימון לאימון "אתך לילי מרלן, אתך לילי מרלן"...
חשבתי גרמנית, אכלתי גרמנית נלחמתי גרמנית .ושנאתי אותם את הגרמנים בגרמנית.
כן, אני זוכר את הימים ההם. השנה היתה שנת 1942.
דומה היה שכל העולם עולה בלה-בות, מחסני התחמושת פוצצו בזי־ קוקין די נור מכאן ועד לסטאליג-גרד. אש עלתה, אש גדולה. המדורה שלנו תקטנה לא היתה כי אם תשו-בה דלה לאש שעלתה מהכבשנים שבמיידאנק, טרבלינקה ואושוויץ. ואנחנו 40 אנשי המחלקה הגרמנית ישבנו וזימרנו בחריקת שיניים את ה"ואכט אם ריין"... ישבנו, זימרנו וחיכינו, מתי יבוא יום הנקם.
הכותב לא ידוע...
על החתום
מפקד המחלקה
משמר העמק
■
כן. אני זוכר את הימים ההם
שמעון אבידן
"דף לחבר" - 20 במרץ 1993
(ראה: ע' 2)
14.3.93
פותחים שולחן
שבת שלום
1. במשך כל ימי מזכירותי אני מחפש ערוצים אל החברים. עבודת המזכיר מתחלקת לשניים; או שהוא רץ אחרי חברים או שחברים רצים אחריו, בשיטה הזו אפשר לעסוק רק בשוטף, רק בדחוף, רק בדורש פתרון מיידי, זה לא מספק. מה שחסר, זה לשוחח יותר עם חברים, לשבת בנחת, לשמוע דעות של חברים, לנסות לקלוט את המחשבות, את הזווית האישית ממנה רואים חברים "שלא בענינים", את מצב "האומה" השלם, החלקי ובצבעים שונים. לנסות לקבל מכל אלה איזו תמונת עתיד קרוב-רחוק, תמונת מצב עכשוי: שונה, אחרת. עם חברים רבים אני נפגש בתפקיד, ענינינו המשותף הוא הקטע שלשמו נפגשים, שאותו באנו להבהיר. עם חברים רבים, שכבר אינם ממלאים תפקידים, וכאלה שטרם ממלאים, אינני נפגש פרט ל"שלום" ו"מה נשמע". אני יודע
שיש בהם בעלי נסיון עשיר, דעות מעניגות, שיש להם מה לומר והמה לומר הזה, לא נשמע וחשוב שישמע.
החלטתי לעשות משהו בנידון, ומדי יום ג' בין השעות 17.30-19.00 לפתוח במזכירות - "דלת פתוחה". לחכות לחברים שיבואו לדבר, לשוחח, לשאול מהפרט עד הכלל, מעוולות שנגרמות (שימו לב "נפעל") עד רעיונות ונושאים בבעיות חברה, עבודה, בניו, תרבות וכוי. או כל נושא שהחבר רוצה לשוחח עליו כי קשה לו לתפוס את המזכירים או לא רוצה להטריד וכיו"ב, וחשוב לו שידעו ! אני מרגיש שצריך לנסות יוזמה זו בקיבוץ גדול כמו שלנו ולראות בכך לא כלי עבודה, אלא כלי להבנת-יתר בין המזכיר לחבר. להבנת יתר בין ממלא-תפקיד והציבור.
אז ככה, החל מיום ג' 30.3.93 בשעות -17.30-19.00 אשב במזכירות -והחברים מוזמנים. לפני שאתם באים תרימו טלפון 6112 או 6150 ותוודאו שהשטח פנוי עבורכם, כך מדי יום ג' עד .... בואו וננסה.
2. תקציב המזכירות - סיכום 1992 .
סה"כ תקציב מתוכנן 60,575 ש"ח הוצא 1-12.1992 94,082 ש"ח
ההוצאה באחוזים מכלל התקציב - 155%
- 2 -
פירוט ההוצאות בגדול ובמעוגל : מזכירות שוטפות 50,000
קבורה והנצחה 13.000
תרומות 7,000
חוצי משפטיות 5,000
מחשב 4,000
פרסומים 11,000
השתלמות, קליטה
יחידים וכו' 4,000
למה אני מספר כל זאת א) זה כסף ציבורי והקיבוץ חייב לדעת על מה הוא מוצא. ב) זה נותן לכולנו תמונה ממה מורכב תקציב המשכורות והשימושים בו. אני, למשל, כלל איני בטוח שהוצאות קבורה והנצחה צריכים להלקח בחשבוך בתקציב מזכירות. הנושא לא בשליטתנו, אז כיצד נהיה אחראיים לו "בדפיציט" שנוצר ? אם לא מבקרים, מה אכפת ? אבל אם אנחנו צריכים לשמש דוגמה לשמירת תקציב אז .... קחו דוגמא אחרת : משפטיות ! מה שקשור ב"משפטים" עם העוזבים, ניחא ! אבל משפטים עסקיים ?... ומה זה "פרסומים ? תראו, התקציב שלנו ל-93' בנוי על בסיס על 166 ש"ח לחבר לפי 491 "חברי תקן" סה"כ = 81,360 ש"ח והוא מתבסס על הצעת תקציב מהקבה"א.
3. פעילים לקבה"א "?
בהתאם להחלטות , היום כל קיבוץ חייב 2.5% חברים לפעילות בתנועה מסך החברים. והם מהווים את החלק המשמעותי העיקרי ב- 2.8% חובת י"ע של כל קיבוץ לתנועה. אנחנו חייבים, אם כן 9.8 פעילים (נאמר 9) ויש לנו 7 מלאים : אורנה ספיר, אמרי רון, גדעון כספי, דני זמיר, חנן צור, יואב בליך ושושי טבצ'ניק-שטרן. פעילים חלקיים מאד : ביני, חנה קציר, לידיה, נועם, עמרם, רחלי.
בקיצור, אנחנו נתבעים היום לשלם כ- 70.000 ש"ח לתנועה בגין חוסר 850-900 י"ע בשנת 1992.
אין לי תמונה מלאה מה הולך בקיבוצים, כמה חייבים ? כמה בעודף ? כמה משלמים לקיבוץ שבעודף וכמה (ואם) משלמים הקיבוצים שהם בחוסר. אהיה קצת ציני ואשאל : אולי כדאי להיות בחוסר ? ומצד שני, אולי זו "פרנסה מכובדת" לעבור את המכסה ? יש כאלה האומרים - אם היית חבר בועה"פ, היית יודע !
אז נסיים מלאי תקווה שכך ינהגו מחליפנו ואם זו הסיבה לאי-ידיעה מה מתרחש ..... יבוא לציון גואל.
שבת - שלום!
עמרם
מעגן
ת פועלים להתישבות שתופית בע"מ נע עמק הירדן מיקוד 15160
08:40 1993־11־29
סדפזנים:
מרכזיה 6-753-711( מרכז משק 06-753-700 גזבר 701־06-753
הנה''ח 702־06-753 מזכיר 6-753-878( פקסמיליה 6-753-707(
אל: מזכיר הקיבוץ
20 .
0כ1=/ /*יןרבד -PT' C י/י3 J
r Gf j-vQwcJ"
יד229 : 4bo ^פוליסי .
25,065 1/Jir«n °' ,
,, ל' Aja/a/7־' - QjJc^ jT'obff -/י L7 (3 #7סיי'ר/^ י*! j£)» yic
0‘)Cfs*f 'C ^)cy j -o *JA:/7 -^Dolj מ/^ר/^גללל'
7)0/^ _/ל?חרע^1י f)Qf "'^/י
) lljMf , ■®,יד^י'י®• ה'^מר _n/}cL 1-2sdf
I "
. i/O/c (רדו^לר'ס ^Jo0t5| ^-'wfj
13 _/י־/(גזפר f ^ j ^3 «ד3^מ -rJ?'r»c 'T ה1ר(רוז
10jCbf,?1c )3f1 / p3'#''- 3) ידמ1מ1יי,f :1ח"ה^ ^2־
x o)f י7־;?^יד ^Jfrr
, l01'b 4ממי' מ(תי Gjc ./7(ל)Va/7
. 3. U2? 3^'f '0c ?Qyjvrt^r 1)'ד
. £"){ OWt} ^e)Al , /c0 79W7i
עבודה:
בית:
06: 0753885 06: 753838
,טלפון: 06-753753 דואר נע עמק הירדן 15160 פקסמיליה: 06-753707
MA'AGAN HOLIDAY VILLAGE
Tel. 06-753753, Mobile Post Valley 15160 Fax. 06-753707 ISRAEL TELEX 66J
T0TPL P.01
כפר נופש מעגן
בתודה מראש
אורלי קולן
הנדון: חתימת עצומה למען רון-ארד שנערכה בקבוצכם
" דף לחבר" - 15 באפריל 1993
(מתוך: "שיבת מזכירות: 12.5.93")
3. שושי וחיים המשך פעילות.
ההנהגה העליונה פנתה לאישור הארכת פעילותם של שושי וחיים בשלושה חודשים.
פנייתם אושרה בהתניית קבלת אישור ימי פעילות עבור חיים לפחות על חלק מתקופת שהייתו שם (כיום רק שושי נחשבת כפעילה) יופה כוחם של עמרם וירון לטפל בנושא.
משמר העמק מס' 10 כ"ב באדר תשנ"ד ; 5 במרץ 1994
השבוע לא התקיימה שיחת קיבוץ.
ישיבת מזכירות 4,3.94
1. לידיה אייזנברג - שבוע סמינר בסקנדינביה.
לידיה הוזמנה על ידי "אגודת ידיד הקיבוץ בסקנדינביה" להעביר סדנאות בג ושא הקיבוץ. משך הזמן - 10 ימים. הנסיעה על חשבון המזמינים. ימי עבודה על חשבון ימי הפעילות בגבעת חביבה. הוחלט לאשר.
דף - לחבר
דבר 16-06-1994
מסע טרקטורונים לסיכום קורס להכשרת מנהיגות צעירה בקיבוצים
מאת שמעון וייס
מסע של ארבעה טרקטורונים לאורכה של הארץ ייפתח הבוקר במסגרת פרויקט סיכום של הקורס להכשרת מנהיגות צעירה בתנועה הקיבוצית. הקורס אורגן על־ידי המחלקה הרעיונית־פוליטית והחטיבה הצעירה בקיבוץ הארצי בשיתוף עם אגף ההדרכה בהסתדרות.
תריסר משתתפי הקורס, רובם חברים צעירים ובני דור הביניים בקיבוצים, שמו להם למטרה להעלות את נושא הקיבוץ המתחדש על סדר היום התנועתי והציבורי ולעודד צעירים לקחת אחריות ומנהיגות למען עתיד הקיבוץ.
מסע הטרקטורונים שייצא הבוקר מקיבוץ שניר בגולן יעבור דרך הקיבוצים בית־זרע, ניר־דוד, משמר־העמק, מעברות, נחשונים ומגן ויסתיים בקיבוץ אליפז שבערבה. בדרכם יקימו הצעירים דוכני הסברה ויקיימו מפגשים עם חברי הקיבוצים באזור.
על המשמר
חדר האוכל של משמר העמק
כשעלה על הפרק הרעיון למסע טרקטורונים, עניינו בו משתתפי הקורס את אנשי חברת "פולאריס", אשר השאילה להם ארבעה טרקטורונים, את מפעל "פולירון" מזיקים, אשר נתן משאית צמודה שעליה מועמסים הטרקטורונים בדרכים ראשיות, ואת המועצה האזורית גליל עליון יחד עם קיבוצי המשתתפים וכמובן הקבה"א, כתומכים.
אנחנו פגשנו אותם ביום שישי בצהריים בחדר האוכל של משמר־העמק, מנסים לעניין את המוני החברים שזרמו למקום. ליד הדוכן ישבו חוה קלם מניר־דוד, אפרת וייל מהעוגן, אהוד מדניק מדן והנריק ולינסקי מזיקים. התגובות מעורבות, יש כאלה שאכן מגלים עניין, ושניים־שלושה אף נרשמים לשם קבלת יותר חומר ואפשרות לראיון. פעילי התנועה מבין חברי משמר־העמק ניגשים
21 יוני 1994
קרוב יותר־ ויש גם מתנגדים: אחד הצעירים עובר כמה פעמים ליד הדוכן ומסנן מלות שיטגה: "אני אפוצץ אתכם, אני אטפל בטרקטורונים". אפרת וייל מספרת: "עבר איש דור הביניים, ומבלי להסתכל לנו בעיניים, אמר שהגיע הזמן שנפסיק עם הקבה"א והתנועה". חוה קלס: "אמרו לנו -תפסיקו עם הפילוסופיה, תלכו לעבוד. ענינו להם שדווקא פילוסופיה ודי.ר גם לעבודה. אבל ברצינות, יש לנו בעיה עם השם והדימוי. לאלה שמעל לגיל 30 יש בעיה עם השם 'צעיר, ולאלה מתחת לגיל 30 עם השם 'מנהיגות'".
הנריק ולינסקי (בן 34, נשוי ואב לשלושה), מרכז שלוש שנים את ועדת החינוך בזיקים, ומרגיש שהקורס נתן לו כלים מקצועיים יותר לביצוע הפעילות החברתית שלו. הוא מרגיש שבקיבוצים יש בעיה קשה של רצון להתעסק בבעיות הכלל, ואמונה שניתן לשנות ולקדם דברים. חוה קלס, בת 40, אם לשניים, רואה את החשיבות בניסיון לעורר מודעות. לה אישית נגרמה אכזבה מסוימת בקיבוצה, ניר־דוד, ששב הוכן מפגש על שפת האסי בהשתתפות הלהקו הדרמטית של עמק בית־שאן, עם קטע אימפרוביזציה, כיבוד טוב ואפילו בירה. ציפו ל 200 צעירים מישובי האיזור, אך לבסוף הגיעו ר' חמישה, כאשר התוכנית בוצעה עם עשרו השחקנים ו־12 משתתפי הקורס.
הם מאמינים בסיסמה שכתבו בסיום דף ההתעוררות שחילקו לחברים, "צא מהאדישות, המציאות היא גם באחריותך, המעורבות היא הדרך להשפיע".
יגאל וילפנד
103
להלן פרסום שהתקבל במזכירות:
כנס הקבה"א לדורותיו - חוגגים 70 יחד בפארק הירקון.
לציון שבעים שנה ליסוד הקיבוץ הארצי, מתוכנן אירוע גדול שיתקיים ב"גני יהושע", בפארק הירקון בתל-אביב, ביום ה' ה-11 בספטמבר השנה.
מרכזו של הארוע יהיה מפגש חברתי של חברי וילדי כל קיבוץ וכל מי שהיה בעבר קשור אליו. המטרה לכנס ביחד, משעות אחד הצהריים, על מדשאות הפארק כל קיבוץ על דורתיו, יחד עם הבנים שעזבו ומשפחותיהם, חברי גרעינים שהגשימו, חברות נוער, חברי השלמות מהארץ ומחו"ל שעברו במהלך השנים אח הקיבוץ. באירוע תקח חלק פעיל תנועת השומר הצעיר.
בחלקו השני של הערב יתקיים באמפיתאטרון של הפארק אירוע מרכזי שיתן ביטוי להישגי התנועה במלאות שבעים שנה ליסודה, בשנת החמישים למדינת ישראל.
לשם כך יש להקים בכל קיבוץ צוות שירכז את הפעילות - לקראת האירוע. צוות זה אמוד להתחיל את יצירת הקשרים עם חברי הקיבוץ ועוזביו, והוא יהיה הכתובת של הקיבוץ מול הצוות המארגן את הארוע בקיבוץ הארצי.
הדברים מדברים בעד עצמם. נשמח מאד למתנדבים לנושא.אח פגישה שכזאת? רק אותנו שכחו!
מארגני יובל ה־70, איר זה קורה שלא מצאתם בארכיון, שריד ועדות לקיומה של תנועה מפוארת שלפחות 6־5 מחברי הנהגתה הראשית חיים בקיבוצים ועוד כתריסר בארץ?
"השומר הצעיר" בבולגריה היתה תנועה בהמשכים. עד למלחמת העולם השניה, תנועה מגובשת, מגשימה, דוברת עברית, אליטיסטית, עם כמה מאות חניכים. בגמר המלחמה הוקמה תור שלוש שנים תנועה שונה לחלוטין: המונית, עם למעלה מ־2,300 חניכים — דינמית, תוססת, מעורבת פוליטית בנעשה בבולגריה, ביהדות ובתנועה הציונית.
תנועה שהתעקשה להיות עצמאית הן מול לחץ מצד המימסד הציוני לקיומו של "החלוץ" כללי ובלתי מוגדר והן מול תביעה מצד השלטון הקומוניסטי להשתלב בנוער הדמוקרטי המקומי.
השומר הצעיר — בולגריה — היתה התנועה היחידה שהחליטה רשמית לא להתפרק מרצונה למרות קיומו של חוק ממלכתי שחייב זאת. השלטונות נכנעו לבסוף בזכות מעמדנו האיתן. היא גם היתה היחידה שהמוסד לעליה ב' בארץ היה מוכן לסמור על נאמנותה ביכולתה לארגן עליית אלפים.
התנועה החינוכית הקימה מפלגת "משמר" ולקונגרס הציוני שלחנו שני צירים חברי המפלגה החדשה.
מחוץ לפירסומים מקובלים בתנועת נוער, יצא לאור שבועון מודפס בשם "משמר" — עתון של ממש.
קיימנו קשרים עם מרכז המפלגה הקומוניסטית הבולגרית ועל סמך ערבויות שלנו התקבלו רשמית כאורחים רצויים נציגינו מהארץ: לוי דרור, אליעזר ארדיטי' מורדבי אורן (פעמיים) יולק ברזילי וכן להקת ייצוג של התנועה הישראלית. נציגי התנועה בארץ ביקרו בבולגריה ומסרו דו"חות להנהגה בארץ.
לבסוף העליה — 26 חברות נוער, 2 גרעינים, למעלה מ־1000
שומרים מבולגריה — נקלטו בשנים 1950־1949 בקיבוץ הארצי.
"נדמה שהשומר הצעיר הוא שם המשפחה של כולנו" — כדברי עליזה עמיר: זה נשמע מליצי מאוד. אך באשר ליוצאי בולגריה הדבר נכון.
"ביוזמתנו קיימנו במשך השנים מפגשים בהשתתפות מאות שומרים. הקשר נשמר עד היום. אם תמצאו אכסניה מתאימה ל־1000 משתתפים ויותר, אנו נכריז על כנס של יוצאי השומר הצעיר בבולגריה לכבוד 70 שנות התנועה.
זו תהיה תשובתנו על שיכחה מצערת שקשה לקבלה כתקלה מובנת.
מיכה כלב
יד־מרדכי
תשובה למיכה כלב
כנסים נוספים כתכנון.
מארגני הכנס בהזורע טרחו רבות באיתור חברי ההנהגות בעבר.
בעתונות התנועה ועל לוחות המודעות בקיבוצים, פורסמו הזמנות קולקטיביות ובהן בקשה חוזרת ונשנית להמציא שמות וכתובות.
היוזמה לכנס 1000 בוגרי תנועה מבולגריה היא ברוכה.
התנועה החינוכית תשמח לסייע במימושה.
תנועות השומר הצעיר מחו"ל לא ערכו עדיין כנסים לציון שבעים שנות התנועה. כנסים כאלו הם בתכנון וחלקה של התנועה הבולגרית לא יקופח.
נמסר ע"י:
אלישע שפירא, רכז ההנה"ר אלי נצר — רכז ההנהגה העליונה
הנכם מוזמנים למפגש ההשלמות לכבוד 50 שנות הגשמה.
הפגישה תתקיים בלום שישי 22.3.91 במשמר-העמק. סדר הפגישה:
משעה 17.00 אירוח בחדרים של חברי ההשלמה. בשעה 18.45 ארוחת ערב בחדר האוכל של הקיבוץ. לאחר הארוחה ביקור בתערוכה מיצירות ומאוספים של חברי ההשלמות.
בשעה 20.00 חמפגש במועדון לחבר.
להתראות עם מצב רוח מצויין ! ! !
הזמנה
סמל שחולק לכל בוגרי המוסד
שהגיעו לכנס בוגרי המוסד
בסוכות 1992
כנס בוגרים שומריה
סוכות תשנ"ג
מוסף לשבת 16.10.92
תהלוכת הניביס כערב חג(1937)
השבוע יחגגו כמשמר העמק 60 שנה לייסוד
החינוכי הראשון של השומר הצעיר.
כלי ציונים, כלי מכהנים, שיטות לימודים מתקדמות כרוה האחווה הסוציאליסטית, מחנכים מסורים ומקלחת משותפת. ראומה וייצמן, שבתאי טבת, שלמה בר-שביט, עורה זהר, ע. הלל, אפרים ריינר - כולם נשבעים שהמקום הוה עיצב את חייהם
דליה קרפל
שבת יתקיים בקיבוץ משמר העמק כינוס חגיגי של בוגרי ה"מוסד", בית הספר הראשון של השומר הצעיר, לרגל 60 שנה להיווסדו. מאות בוגרים יבואו להתרפק על מחוזות ילדותם. הם יעלו על הגבעה וישקיפו על חורשת האורנים. מהצד המערבי, ייזכרו, היה ואדי ששמו אבו שושא, על שמו של הכפר הערבי שנמחק מעל פני האדמה ב-48'. והיתה סוכה לזכרו של אורי מקבוצת אורן. היא ניצבה על כלונסאות מעל סכר אבנים קטן, סמוך למפל המים ובה נהגו להתייחד זוגות אוהבים.
רובם אנשים מבוגרים, שאחוות נעורים מאחדת אותם במין קשר משפחתי. לחלקם ימלאו בקרוב 70 שנה, אך ילדותם המרוחקת כל כך משתמרת אצלם כמין גן עדן מופלא, שבו עוצבה אישיותם לתמיד. במפגש הזה לא יקפיד אף אחד בקטנות, ולא יהיה מוטרד מכך שחוגגים 60 שנה באיחור של שנה וחצי. העיקר שנפגשים שוב.
הקשר הנפשי למקום חזק מכל. בכל תאריך עגול מתכנסים שם, כי "זה נותן לך פרספקטיווה, ואפשרות לפגוש את האנשים החיוביים ביותר שאתה זוכר כל חייך", אומר שבתאי טבת, חוקר, היסטוריון, בן 66, ששהה ב"מוסד" רק שנה וחצי.
"המוסד", הנקרא "שומריה" בשנים האחרונות, הוקם בפסח 1931. בקבוצת צריפים, שאת המרכזי בהם הקיפה חומת אבנים לשם הגנה, קיבצו 19
רפובליקת
קבוצת הניכים לומדת כ"פינת הגולה" (1942)
מוסף הארץ 16.10.92
התכנסות של חניכי המוסד. בלי תנ"ך, מעט חשבון
זאטוטים בני 8-6, שהורחקו מהאמהות שלהם, כי בהנהגה האמינו שהחברה יותר מוכשרת לחנך מאשר הפרט. הרעיון היה להקים "כפר ילדים אוטונומי, שיישקף את רעיונות השומר הצעיר על רפובליקת ילדים ומושבה שומרית", כפי שמנסח זאת אחד המייסדים, שמואל גולן.
אמנם בחורף דלפו מי הגשמים בתקתוק מונוטוני מעצבן לתוך גיגיות הפח, אבל המטרד הזה נחשב תמצית החלוציות, אומרת ראומה וייצמן שמתעתדת יום אחד להעלות על הנייר את הזיכרונות משם. היא הגיעה לשם בשנת 1934, בגיל 9. הילדים כבר שכנו באגף הראשון של מבנה האבן המרכזי("הארמון") שתיכנן האדריכל יוסף נויפלד. הנוסעים בכביש חיפה־ג'נין יכלו לראותו ממרחק, ניצב בלובנו הבוהק, וכך הפך לסמל של היישוב היהודי הראשון מצדו הדרומי של העמק.
וייצמן שוכנה בארמון, אבל לכל מי ששאל אותה תיארה בלשון ציורית את תנאי החיים הקשים בצריפים שבהם התגוררה לכאורה. "לקח לי 20 שנה להיגמל מהשקר הזה. היה לי חשוב להציג עצמי כחלוצה כדי להוכיח שילדת החוץ, ממשפחה כה בורגנית, נקלטה היטב".
את משמר העמק היא פוקדת בקביעות. בשבוע שעבר עלתה עם חברות לבית הקברות של המקום, כדי לטפח את קברי יקיריה. "בכל פעם שאני מתקרבת במכונית למשמר העמק, העיניים שלי מתכסות דמעות. אני אוהבת כל אבן, כל עץ, כל פינה. עשיתי אידיאליזציה מהמקום הזה. 50 שנה עברו מאז שעזבתי אותו, ועדיין אני מרגישה שזה
לפני הפיצוץ של 48''. ילדי המוסד ומורס נסגשיס עס ילדים ערבים מאבו-שושא
הבית שלי. אין בית עם מטענים רוחניים כמו הבית הזה".
המוסד החינוכי במשמר העמק היה מבתי הספר הפרוגרסיוויים שקמו בארץ ישראל בשנות ה-30, מפעל משותף של קיבוצי השומר הצעיר בארץ ושל תנועת השוה"צ העולמית. ניסוי מעניין של אנשים, שהאמינו אמונה עיוורת בכוחו של החינוך. "זו היא דרך קוצים של תנועה מהפכנית", יכתוב לימים מאיר יערי, שנהג לחזור ולהצביע באותם שנים על החיבור המשולש: עבודה־חברה־חזון.
במועצת היסוד של הקיבוץ הארצי באביב 1927, התחבטו בצורך הדחוף לשמור שהתנועה בארץ ובעולם לא תתפורר. השומר הצעיר היה כוח שלישי בגורלו בציבור הפועלים בארץ ישראל לאחר אחדות העבודה והפועל הצעיר. וכדי להצמיח שורשים במציאות הארץ־ישראלית, החליטו הנציגים להקים מוסד חינוכי ייחודי ונבדל, "להיאחז בקרנות החינוך", כפי שניסח זאת שמואל גולן.
במועצת חיפה, במאי 1929, נוסחו העקרונות: חברת ילדים בעלת סדר חיים, מבנה חברתי תרבותי, כלכלי, ומשקי עצמי, שתקום על יד הקיבוץ ותהיה קשורה אליו. ילדי קיבוצים וילדי התנועה יהיו חניכיו של המוסד. משק הקיבוץ יהיה מקום העבודה של הילדים, אם כי יוקם גם משק עצמי של חברת הילדים. במלים של אז זה נשמע כך: "פרוצס ההשכלה יקשור קשר בל ניתק הן בדרכו הדידקטית, והן בתוכנו, את העבודה ואת החברה".
לא מעט דיונים ולבטים נדרשו כדי להכריע שמיקומו של המוסד החינוכי יהיה במשמר העמק. בסתיו 1930 החלו לרכז את הילדים, אולם רק בפסח 31' הובאו לשם 19 ילדים מהקיבוצים משמר העמק, מזרע, מרחביה, שריד, גן שמואל. ביניהם היו גם שלושה ילדי חוץ. לפי יצחק פלטק, שחקר את תולדות המוסד, לא היה בשנה זו מבנה ראוי במשמר העמק, ולא נמצאו די מורים ואנשי חינוך בקיבוץ הארצי. אבל החשש שקיבוצי השומר־ הצעיר ייאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי־ספר של תנועות אחרות, הוא שהכריע.
בגל הראשון הגיעו ילדים רכים מדי בשנים. צביה צמרי, המחנכת הראשונה במוסד התריעה על כך, ביוני 32': "חטא הוא לשלוח ילדים לחברת־ילדים בגיל רך מאוד, כי מחטיאים אז את המטרה. חייו של ילד צעיר לא צריכים להיות סוערים כל כך ומלאי תוכן חברתי יתר על המידה".
ברטר, חזן, מורה לביולוגיה ומחנכת במוסד ואשתו של יעקב חזן, טענה שהילדים הקטנים הללו עברו במוסד "זעזוע נפשי קשה מאוד". רק בשנים מאוחרות יותר החליטו שיתקבלו רק ילדים מגיל 13 ער 17.
ראומה וייצמן: "הורי עבדו ואחותי רות (דיין) עברה לנהלל ולא היה מי שיטפל בי. המוסד היה אז הדבר הכי מתקדם בחינוך והעובדה הזאת הצדיקה את הוצאתי מהבית כבר בגיל 9. לשלוח אותי מירושלים למשמר העמק, היה כמו לשלוח אותי להונולולו. טלפון לא היה והכביש הראשי עבר דרך טול כרם ושכם. זה היה שנתיים לפגי מאורעות 36'. נסעתי עם אמא (רחל שוורץ) במכונית הקטנה שלה, בדרך לא דרך, עם כל הפקלאות שלי. אני לא זוכרת היטב את היום הראשון. הייתי מפוחדת מאוד אבל בנסיעה לא בכיתי. נפרדתי ממנה די בקלות, כי גדלתי עם מטפלות ועם אחותי. בערב הראשון ניגש אלי אמנון לין, ושאל אותי אם אני רוצה לאכול תפוח. הוא לקח אותי ביד ופרצנו למחסן. אחר כך הבנתי שזה היה אחד החטאים החמורים של חיי. נכנסנו למחסן ונדהמתי מהריח הנפלא של התפוחים. הוא לקח תפוח, ניגב אותו בחולצה, ובצע אותו לשניים.
"שמו אותי בחדר אחד עם עוד בת ששמה היה ניצה, ועם עוד שני בנים. אחד מהם היה מיכה, אחיו של אמנון. כל הלילות בכיתי לניצה. היא היתה קצת מבוגרת ממני, כמעט בת עשר. במשך חודשים הייתי נכנסת למיטה שלה ובוכה ובוכה עד שהייתי נרגעת. אחרי שנה, קלטתי ילדה מגן שמואל והיא בכתה אצלי במיטה במשך שנה. רק אז הרגשתי שנקלטתי.
"הכניסו אותי לקבוצת חבצלת. חוץ מניצה, כולם היו שם בני 9. המחנכת שלנו היתה גיטה ז'ק שהיתה זוגתו של פולי (יעקב פדן שהיה בין שלושת המחנכים במוסד וממעצבי דרכו). הם היו זוג אבל גרו בחדרים נפרדים, כי זה לא נחשב חינוכי שבין מורים יהיו יחסים. הכל היה כל כך חדשני והפוך ממה שהכרתי. לקראת סוף הלימודים שלי נולדה בכורתם יערה, והם עוד היו גרים בחדרים נפרדים. זה היה בלתי ניתן להעלות על הדעת שפולי או גיטה יתמסרו למישהו אחר מלבדנו. כאשר באתי אליה לחדר, היא תמיד נתנה לי הרגשה שאני לא מפריעה. התקשרתי אליה כל כך שקראתי לה אמא. הייתי מתרפקת עליה. היא היתה רכה ואמהית. היינו בוכות אצלה על כל מיני
המשך 4
עובדת משמאל, יהודית (חזן) אבמון בשיחה קבוצתית
נעמי רותם, "היפהפייה של המוסד"
תחרות כדורעף ב-1942. עומדות, כנות משמר העסק; פורעות, בנות הפועל ת"א. ראזמה זייצמן שנייה מימין
גם הסנדלרייה היתה חלק מתוכנית הלימודים
מוסף הארץ 16.10.92 17
הילדים
מוסף
הארץ
שלמה בר־שביט (1942): הייתי ילד מסוכן מאוד
« המשך
דברים. אם יש אדם שאני חייבת לו את חיי ואת ערכי, זה היא. גיטה נפטרה לפני כעשר שנים. היום, לא עוברים יומיים מבלי שאיזכר בה".
ב-1934 עלתה חברת הילדים לגבעה והשתכנה במבנה הקבוע. באותה שנה הגיעו גם ראשוני קבוצת עליית הנוער מגרמניה. לימים קראו להם קבוצת "עולים". הם היו מבוגרים מוותיקי חברת הילדים, והביאו איתם מטען תרבותי אחר. נוצרו ארבע קבוצות חינוכיות, כשכל אחת מהן מוגה כ-15 ילדים, ופער הגילים ביניהם לא עלה על שנה וחצי.
כל קבוצה גרה בנפרד. היא נוהלה בעצם כקיבוץ קטן, הקיפה את כל תחומי החיים ובראשה עמדו מחנך ומטפלת. המחנכים קיימו יחסים אינטימיים עם התלמידים, ולמעשה שימשו להם כהורים.
עונשים וסנקציות לא הונהגו, ורוח הקבוצה והנאמנות ההדדית שימשה כמנוף נורמטיווי. הקבוצה סיפקה משענת נפשית וחיזקה את
יהודית אכמון: "היה ילד אחד שנורא נבהל מהמקלחת המשותפת. לנו היא היתה דבר טבעי, אבל הוא היה המום וחודש לא התרחץ. לעגו לו ודחו אותו וכשבא לבריכת השחייה אמרו שהיא עולה על גדותיה בגלל הלכלוך שעליו"
ע. הלל, גן משק (1942)
עזרה זהר(1938): שם למדתי לנתח באופן עצמאי
עצמאית שתספק את צרכיה הכלכליים, אך זה לא יצא אל הפועל. קולקטיב המחנכים פעל עד 47', טוען יצחק פלטק. בשנה הזאת התקבלו לחברות במשמר העמק 15 מעובדי המוסד וביניהם שמואל גולן שלא היה אז חבר־קיבוץ. זהר נלחם שהמוסד ינוהל על ידי מנהל אחד ולא על ידי צוות. ב-37' פרש על רקע המחלוקת מי ינהל את המוסד.
כאשר ביקשו בתנועה ליצור אדם חדש שיטול על עצמו את המשך המפעל הסוציאליסטי, בנו תוכנית לימודים שיצאה נגד השיטות שהיו נהוגות בבתי הספר הרגילים. זו היתה אידאולוגיה שלמה ומנומקת. ברטה חזן מדגישה שהם לא ליקטו תורות חינוכיות מכל הבא ליד, אלא שאבו דעת מזרמי החינוך החדש, והתאימו אותו לחזון הסוציאליסטי המתגשם. הם עקבו אחרי הפסיכולוגיה החדשה ולמדו ממחדשי החינוך בברית המועצות; ראו עצמם שותפים וממשיכים לניסיונות חינוכיים שנעשו בבית אלפא, בכפר הילדים, ובבית החינוך בתל אביב.
★ ★ ★י
פרופ' עזרה זהר, בנו של צבי זהר, הגיע לקבוצת
אברים ריינר (1943): העצמאות היתה שקר מזסכם
ביטחונם העצמי של הילדים שהורחקו מהוריהם ומעולם המבוגרים בכלל. הדגש הושם כמובן על חינוך אידיאולוגי־פוליטי, ברוח השקפת העולם של התנועה.
ב-34' עדיין היו קשיים בגיוס מורים ואנשי חינוך מהקיבוצים. המחנכים היו מתוסכלים מכך שתנועה חינוכית מפוארת, בת למעלה מעשרים שנה, לא השכילה לספק כוחות מחנכים למוסד. אנשי הקיבוצים שעבדו שם התחלפו לעתים קרובות ולא תמיד נמנו עם העלית החינוכית.
שחקן התיאטרון שלמה בר־שביט הגיע למוסד ב-1940. הוא זוכר שביום שישי גשום אחד, גילה יחד עם חבר מטפלת אחת שרועה מעולפת על האדמה. היא שכבה שם דוממת והם כיסו אותה במעיל ער שהגיעה עזרה. "חשבנו שהיא נפלה. אחר כך התברר שהיתה לה אהבה נכזבת בקיבוץ והיא בחרה לגסות להתאבד במוסד".
צבי זהר, מהמייסדים, היה זה שהציע שהעובדים יתגוררו במוסר, יהוו יחידה נפרדת שלא שייכת לקיבוץ כלשהו ויפעלו בגוף חברתי שייקרא "קולקטיב מחנכים". הוא גם חלם שהם יהיו יחידה
ראובן קריץ (1945): כמה הרוויח מספרי המוסד?
העולים במוסד בגיל 12 בעקבות אביו. "היכולת שלי ללמוד ולנתח באופן עצמאי באה ממשמר העמק. שיטת הלימוד היתה מבוססת על עבודה עצמית. המחנך שלנו היה שמואל גולן שנחשב לאחד המורים המעולים. הכיתה קיבלה נושא כללי וכל ילד קיבל ערימת ספרים ותת־נושא כמשימה עצמית. כל אחר מאתנו התבקש לכתוב סיכום וגם הירצה בפני הכיתה, כאשר המחנך מעיר ומתקן.
"זו היתה שיטת לימוד יוצאת מן הכלל. כל הילדים שעברו מהמוסד לבתי הספר הרגילים הפכו לתלמידים מצטיינים, כי ידעו איך ללמוד. הרמה הלימודית לא הותאמה לממוצע. המוכשר למד 50 עמודים ביום, ואילו התלמיד הממוצע למד 20 עמודים. למדנו כחמש שעות בבוקר. היתר הוקדש לעבודה במשק ולמלאכות השונות: סנדלרייה, כריכייה ונגרייה, ולחיי החברה והתנועה. לא היו שיעורי בית ולא היו ציונים או בחינות. במהלך השיעור היינו ניגשים למורים ושואלים שאלות. לא למדנו תנ"ך. למדנו מעט חשבון. אחרי שנים אחדות, שונתה תוכנית הלימודים והותאמה
המשך בעם' 35
מימין, יהודית הזן אכמון (עם חברתה תמר זיינדברג): היינו ילדים מתנשאים
ואומה וייצמן: "נערב הראשון במוסד ניגש אלי אמנון לין, לקח אותי ניד ופרצנו למחסן. אחר כך הבנתי שוה היה אחד החטאים החמורים של חיי. נכנסנו למחסן ונדהמתי מהריח הנפלא של התפוחים. הוא לקח תפוח, ניגב אותו בחולצה, ובצע אותו לשניים"
ראומה וייצמן(1943)
מוסף הארץ 16.10.92 19
רפובליקת הילדים
המשך מעמ' 19
למקובל בבתי הספר הרגילים".
שיטת "הנושאים" במוסד היא בעצם מה שנהוג לכנות היום שיטה "בין־תחומית". רשימה מקרית של נושאים שנלמדו אז: התהוות המדינות באירופה, מחורבן לחורבן - תקופת בית שני, המכוורת, תל חי, יוון העתיקה, גוף האדם. השיטה הזאת נבעה מהשקפת העולם המרקסיסטית־. הטוטלית, מסבירה חזן בכתביה: "כל נושא חייב להוות שלמות לימודית שסביבה מתרכזת בעבודתה כל הקבוצה. המקצועות השונים משלימים אחד את השני. השילוב אינו חיצוני מקרי. זאת היא השתלבות אורגנית, המתאימה להשתלבותן של התופעות בחיים עצמם. היא שיוצרת את האחדות של הנושא, ומשקפת את אחדותו האמיתית של הטבע, ואת שלמותה של התרבות האנושית בהתפתחותה המתמדת".
עיבוד הנושא כלל לימוד מיומנויות כמו כתיבה וקריאה בגיל הרך ואיפשר לילדים לתת ביטוי ליצירתיות שלהם בתחומים כמו ציור, פיסול ומלאכה. המחנכים סברו אז שבשיטת הנושאים קובעת האיכות ולא כמות הידע שנצברת. כל ילד למד בהתאם ליכולתו, בכיתה ובספריות כאחת. חלק ניכר מהלימודים התנהל גם בחוץ, בטבע, ושולבו בהם ביקורים והתנסויות בענפי הקיבוץ השוגים. ב-41' ניסו לגבש תוכנית לימודים אחידה ומקיפה במוסד,-אומר פלטק, ואז נקבע שמגיל 12 ילמדו הילדים בשתי חטיבות נפרדות -ריאליסטית והומניסטית. התלמידים הציגו את פרי עבודתם בתערוכת סיכום, שלא פעם לוותה בהצגה.
זה היה פרק מלהיב בתולדות החינוך. כל רעיון,
גם הקיצוני ביותר, הוגשם בלי פשרות. אבל אחרי 48' קמו מוסדות חינוך דומים. המובחרים בבני הקיבוצים כבר לא התעקשו להגיע למקום. ממוסד התנועה הוא הפך למוסד אזורי. התחילו ללחחוץ להגיע להישגים לימודיים, מה שעירער את האוטונומיה של הילדים ואת שיטת הנושאים. אפילו מנהג הרחצה המשותפת התבטל ב-54', החניכות פשוט הפסיקו לבוא.
אפרים ריינר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר וכיום איש עסקים פרטי ובעל טור ב"הארץ", הגיע למוסד ב-1938. אחרי'שסיים כיתה ז' בבית הספר תל נורדוי בתל אביב, הוא הודיע לאמו שהעיר מושחתת ושחובתו ללכת להגשים בקיבוץ. "אני תוצאה של צורת החינוך של השומר־הצעיר", אומר ריינר. "זו היתה תוכנית לימודים חופשית שלא התמקדה בהישגים פורמליים. היום לומדים כך בכל מיני בתי־ספר פתוחים. תוכנית הלימודים אמנם הוכתבה על ידי המורים, אך הצטיירה כתוצאה של דיאלוג בין המורים לתלמידים. הרגשנו שיש לנו מעמד מכריע בקביעת התכנים. לא היה הסף הזה של מעבר מכיתה לכיתה. לא היו שלבי מבחן ולא היתה דיפרנציאציה. היו ילדים שעד סוף התיכון בקושי ידעו קרוא וכתוב, אנגלית או יסודות במתמטיקה, ובכל זאת הם זכו אצלנו למעמד, כי היו להם תכונות אחרות. למשל, הם ידעו לעבוד, או לנהוג בצמד פרדות. היה בחור מקובל מאוד שכינויו היה 'דיזי', משום שמגיל 13 נהג בפרדה דיזי מנהג בעלים.
"ברור שהדוקטרינה שלהם היתה מניפולטיווית. המורים נטעו בילדים את האמונה שהילדים אדונים לגורלם ושהם מנהלים את העסק. היום אני תופס את זה כשקר מוסכם. לחנך ילדים לעצמאות זה דבר חיובי. אבל באיזשהו מקום, הילדים בעומק לבם היו צריכים לדעת שהעצמאות הזאת איננה שלהם. לזה אני קורא מצב טעון".
יהודית אכמון, פסיכולוגית, בתו של יעקב חזן, הגיעה למוסד בגיל 12 מביתה במשמר העמק, והשתייכה לקבוצת סנונית: "המוסד שילב בין הרצון לתת חינוך טוב ובין הצורך לפתור את הבעיה הקיומית. לא לכל קיבוץ היתה אפשרות לחנך טוב. הבינו שהמוסד מכשיר את הילדים! לחברה העתידית שהיא הקיבוץ וכולנו שאפנו אליה. זו היתה פריצה לעצמאות ולבגרות. היו אז בקיבוץ מעט ילדים בני גילך, ופתאום את מגיעה לחברה של המוני ילדים חדשים.
"שנת הלימודים התחילה בטיול שנתי והילדים הגדולים הלכו לידנו ולא נתנו לנו לפגר. זו היתה ממש קבלה. בכלל, עודדו את הסקרנות שלגו. בכל סוף שנה התארגנה הקבוצה להכנת סיכומים לפי הנושא. היינו יושבים עד השעות הקטנות של הלילה, כותבים חיבורים ומציירים. סביב זה' התפתח נוהג של ארוחות לילה. גם המורים היו מגיעים. היו החכמים שכתבו את העבודות, והיו בעלי הכתב היפה שהעתיקו לנקי והיו המציירים, והיו אלה שהכינו את ארוחות הלילה. נוצרו מעמדות. היו הבדלים ביכולת הלמידה והיו הבדלים ביכולות החברתיות. 'חוסר השוויון האציל' קרא לזה מרקס, ושום חברה שוויונית לא יכלה
קכזצת שחף (1942). שני משמאל,שלמה בר־שביט, כמרכז המחנך פולי פדן
שלמה בר־שביט: "כיוון שמהיום הראשון הודעתי לכולם שאני אהיה שחקן ב'הבימה', החברים שלי לקחו את זה ברצינות. וכשבאתי לבסוף לתיאטרון לא תפסתי את עצמי כבוגד"
"אני זוכר את הוויכוחים והמשפטים הספרותיים שניהלנו. לקחנו את הנושא 'קידוש השם', ועשינו משפט ספרותי עם עורכי־דין ושופטים. כיוון שמהיום הראשון הודעתי לכולם שאני אהיה שחקן ב'הבימה', החברים שלי לקחו את זה ברצינות. שיחקתי וכתבתי וביימתי בהצגות. כשבאתי לתיאטרון 'הבימה', לא תפסתי את עצמי כבוגר. הקבוצה שלי הלכה לבית זרע ואילו אני ראיתי את עצמי מגשים את החינוך הקיבוצי הסוציאליסט־' דווקא בתיאטרון".
רק אדם אחד עשה כסף מהמוסד החינוכי, טוענים במשמר העמק, ומתכוונים דווקא לד"ר ראובן קריץ, מרצה לספרות מאוניברסיטת תל אביב. כבר שלושה ספרים הוא כתב על המקום הזה. אגב, קריץ כתב גם את ספרי המין הראשונים של שנות החמישים. הוא עצמו טוען שלא הרוויח מהספרים על המוסד ושאפילו הפסיד, כיוון שהוציא אותם לאור בכוחות עצמו. למשמר העמק הוא הגיע ב-41' ולמד שם שש שנים, עד לימים הדרמטיים בסוף 1947, אחרי קבלת החלטת האו"ם. כתיבתו הספרותית על חיי המוסד מסתיימת בתיאור התקפות הערבים באפריל 48', כאשר צבאות קאוג'י הפגיזו בתותחים את משמר העמק ואף פגעו במוסד עצמו. חברי הקבוצות הבוגרות השתתפו אז בפועל בהגנה על הקיבוץ. ביד הקורבנות היה עזרא מעצר מאלומה, קבוצתו של קריץ, ולו הוא הקדיש את הקובץ "האורות", שמכיל את שלושת הסיפורים על המוסד: "בוקר חרש", "שנים של תכלת" ו"חטאות נעורים".
קריץ כתב בפרוטרוט על חייו ועל חיי חבריו במוסד החינוכי. שש השנים שבילה שם היו לדבריו, הכי יפות בחייו. קריאה בספריו מעלה היום יותר מחיוך. התיאורים המיניים מתאימים לדיבר העשירי של השומר־הצעיר: "השומר הוא טהור במחשבותיו, דבריו ומעשיו. אינו מעשן, אינו שותה כוהל ושומר על הטוהר המיני". לחוקר שיתיישב לכתוב את תולדות המוסד ישמשו הסיפורים הללו בוודאי כחומר רקע אינפורמטיווי, לצד כתביו של המשורר המנוח ע. הלל. הוא דווקא היטיב לתעד את זיכרונותיו משם. קחו למשל את תיאו:־־ המקלחת המשותפת - אותה איראה בחינוך המיני לבני הנעורים שהגו צבי זהר ושמואל גולן -הנזכרת בספרו של הלל "תכלת וקוצים - זכרונות ילדות בעמק":
"אין דבר נורא ואיום ומפחיד ואכזרי יותר ממקלחת קרה ביום חורף. וזה מה שחייבים היינו לעשות יום יום. והמים שיצאו מן הטוש, לולא היו רטובים אפשר היה לחשוב שאינם אלא מחטים של קרח. ומי שרק ניסה להתחמק ולברוח מן העינוי הנורא הזה היה נרדף על ירי המטפלות, עד שנתפס ומוחזר, חי, ובלי טענות ומענות, מובל ישר אל הגרדום המקפיא. לכן אהבנו כל כך את ימי הששי, בהם עשינו לנו אמבטיות חמות, שאפשר לשכב במים החמים ולהסתבן בנחת, ואחר כך לעשות טוקן. חם. בקיצור: ליהנות מן החיים...
"מניסיוני האישי אני יכול להעיד שהאסון אינו נורא כל כך, כפי שהוא נראה ממבט שני. אבל כשאני חוזר ומהרהר בניסיון הפדגוגי ההוא, אני חושב שבהיסטוריה של המוסד החינוכי היתה המקלחת המשותפת הכישלון הגדול והאדיוטי ביותר!"
כמה שנים קודם לכן, ב-1927, פעלו אנשי השומר־הצעיר כדי להגשים את המהפיכה הסוציאליסטית בארגון פועלים משותף ליהודים וערבים. מרדכי שנהבי, ממייסדי המוסד, לחץ על כולם שהוא יהיה דו־לאומי. הוא רצה שילמדו בו גם ילדים ערבים מהכפרים הסמוכים. שמואל גולן וצבי זהר קיוו שעיסוקיו הרבים של שנהבי בגיוס כספים ישכיחו ממנו את החלום המוזר הזה. לימים טענו יעקב חזן ואנשי חינוך בתנועה, שאי אפשויי היה לגשר על הפער התרבותי בין הילדים היהודים ובין הילדים הערבים.
ובכל זאת התקיים מגע מהוסס ביניהם. קריץ וע. הלל תיארו את ביתם של הילדים הערבים באבו. שושא, הכפר הערבי השכן. מול גבעת המוסד, מעבר לוואדי, עמד במדרון ההר אלון עתיק. תושבי הכפר קידשוהו לעץ קרוש על ידי תליית גזרי בדים צבעוניים על ענפיו. הילדים נהגו לתלות עליו נדנדות, ולרגליו קברו את אנשי המקום. על המשעול שעבר בסמוך פסעו הנערות עם כדי המים על ראשן. מלים רבות הכבירו קריץ והלל על הפסטורלה הזאת וגם תיבלו אותה בסיפורים על ניסיונות ההתקרבות בין המוסד לילדי הכפר.
זה נגמר במלחמת השחרור, כשהגיע הפלמ''ח וכבש את כל הכפרים הערביים שבסביבת משמי, העמק. התושבים הערבים נטשו את בתיהם וברחו. קריץ סיים את כתביו בתמונת הילדים העומדים על גג בית־ספרם ההרוס ומתבוננים בחבלגי צה"ל שמפוצצים את אבו שושא הנטוש. ואילו ע. הלל בחר לתת תמונת־מצב סנטימנטלית פחות: "באנו אנחנו, ופוצצנו את הבתים ומחקנו אותם מעל פני האדמה. כאילו לא היינו שכנים מעולם". ■
מוסף הארץ 16.10.92 35
ילדים־חברים שעזרו לי? אני לא זוכר שפגעו בי. הילדים הבינו שהייתי זקוק לעזרה והם הושיטו לי יד".
למוסד הוא הגיע ב-1940 בגיל 12, והיה לו ניסיון עשיר ומגוון שהספיק לרכוש בתריסר מוסדות חינוך ברחבי הארץ, שבהם שהה מגיל 4 לאחר גירושי הוריו. "הייתי היתום עם ההורים, שתמיד הגיע למוסד כלשהו לבד, עם מזוודה. הייתי ילד קשה, שלא האמין לאף אחד. שרדן, אנטי. עושה צרות מקצועי. יצאתי מהבית של אמא בתל אביב ונסעתי לבד למוסד. בחיפה עליתי על האוטובוס למשמר העמק. התיישבתי ליד ילד, והוא שאל לאיזה קבוצה אני שייך. הוצאתי פתקה שהיה כתוב עליה 'שחף'. גם לו היתה פתקה כזו, אבל הוא 'כבר היה שנה במשמר העמק. שמו היה רפי רמון, כיום מנהל אגף המיכון של משרד החקלאות. הוא שאל אותי, אם יש לי דברים טובים. אמרתי כן, והוא אמר: 'אל תיתן לאף אחר, רק לקבוצה שלנו'. נסענו, ופתאום דרך החלון ראיתי את הבית הלבן על הגבעה הגבוהה מוקף כולו ירק. האמנתי שהגעתי לגן עדן: בית־ספר עם ילדים נחמדים ומורים טובים והכל נקי. עד היום אני רואה את המקום בצורה הזאת. אני לא רואה את החסרונות. הייתי ילד מוסדות מנוסה והיה לי קנה־מידה. היתה לי זכות גדולה שפולי פדן המחנך הבין איזה ילד קיפוד הוא קיבל. אבא שלי סיפר לו על הרקורד שלי.
"כיוון שירדתי מהאוטובוס והייתי בלי הורים, לקחו אותי חברי הקבוצה תחת חסותם. דבר ראשון עלינו לחורשה ושם הראו לי את המערה הסודית. מאותו רגע הייתי בפנים, בלי חבלי קליטה. הלכנו לבריכת השחייה ואחרי זה לאכול. בערב היתה מסיבה לכל ילדי המוסד ולמחרת כולנו נסענו לראות את הר תבור. הקבוצה התאספה, המדריכה אמרה 'שלום' ופולי אמר 'שלום'. עשו ממני ילד רגיל וזה היה חכם מאוד, כי נראיתי מלאך אבל בעצם הייתי מסוכן מאוד.
"פולי החליט להפשיר אותי לאט. קודם כל הוא נתן לי אפשרות להתבטא במשחק. דבר שני, הוא היפנה את תשומת לבי לכוח העצום שטמון בספרים. היה יוצא ספר שירים חדש של נתן אלתרמן והוא היה אומר לי כבדרך אגב: 'תקרא, ותאמר לי מה דעתך'. בערב הוא היה מזמין אותי לחדרו, משחק אתי שח, מדברים על ספרים. הוא רכש את אמוני במשחק. הייתי זקוק לחברות ולא לסמכות. כשהייתי מתנהג לא בהתאם, מספיק שהוא שאל אותי תוך כדי משחק השח, 'מה קרה אתמול'. הייתי עונה שאני מצטער ושיותר זה לא יקרה. פרחתי פתאום. כתבתי עשרות שירים, עשיתי הצגות, הייתי בוועדת תרבות ורכשתי השכלה. שיטת הנושאים היתה אידיאלית בשבילי. לשיעורים במקצועות הריאליים לא נכנסתי. הייתי שוכב על הדשא וקורא רוסטוייבסקי.
"אפילו הרחצה המשותפת לא נראתה מוזרה. נכנסתי לזה באופן הכי טבעי. לא היתה לי שום בעיה. אני חושב שזה מעודד חברות. מדברים פחות גסויות ואתה לא צריך להיות מציצן. אחרי כמה ימים ראית כבר הכל. אבל היה חוק אחד - אף פעם לא התרחצת עם החברה שלך.
לטשטש את זה. אבל לפחות התאמצו לטפל בזה. היינו מנהלים בינינו שיחות קבוצה על המעמדות בקבוצה ועל איך לעזור לילדים שנחשבו פחות.
"היו שני ילדים שעד כיתה י"ב כמעט לא ידעו לקרוא ולכתוב, אבל בכל זאת קיבלו אותם יפה. העריכו את הכישורים השכליים ואת המעורבות החברתית שלך. האווירה שם דמתה לפעמים למרתון פסיכולוגי. נכנסת למין תהליך ומצב רגשי מסוים, שבו את חווה את החוויה עם האחרים, בנכונות מלאה ובלי לשאול שאלות.
"לקראת סיום הלימודים נערכו שיחות קבוצה, שבהן דנו אם ארם זה או אחר ראוי לקבל סמל בוגרים. בשיחות האלה נדרש החניך להתוודות, והקבוצה דנה בהתנהגות שלו, בקשרים החברתיים שלו ובעמידה שלו בעשרת הדיברות של התנועה: היתה גם שאלת מפתח 'אם אתה מתכוון להגשים בקיבוץ שומרי'.
"לחריגים היה קשה מאוד למצוא בחברה הזאת את מקומם, וזה לא שינה מאיפה הם הגיעו, אם הם היו ילדי־חוץ או קיבוץ. בזמננו, שנאת הזר רווחה במידה מרובה. המערכת הקיבוצית היתה מאוד סגורה וטיפחה ערך עצמי. רוב רובם של ילדי החוץ, להוציא אלה שנשלחו מתוך אידיאולוגיה, הגיעו בגלל מצוקה בבית. היו כאלה שממש התאכזרו אליהם. אני זוכרת בשנה הראשונה ילד אחד שנורא נבהל מהמקלחת המשותפת. לנו היא היתה דבר טבעי, אבל הוא היה המום וחודש לא התרחץ. לעגו לו ודחו אותו וכשבא לבריכת השחייה אמרו שהיא עולה על גדותיה בגלל הלכלוך שלו. אני זוכרת גם את התחושה של להיות בעלת ערך מיוחד. זה מה שהכניסו לנו לראש בקיבוץ. היינו ילדים מתנשאים".
"אני לא חושבת שהם התנשאו במודע. הם פשוט .לא ידעו איך לאכול אותנו", אומרת ראומה וייצמן. "הייתי פופולארית בגלל שהייתי טובה בספורט, אבל מצד שני הייתי גם ילדת חוץ. היינו מנודים כי באנו מבתי־ספר ממוסדים ומבתים מסודרים. היתה תקופה שכתבתי לאמא שלי והתלוננתי על כך. היא השיבה לי: 'תחפשי בך את האשם. לא ייתכן שרק הם אשמים'. הרגשתי שאני לא משתווה להם. הם נראו יפים, מוכשרים ומשוחררים יותר. הם לא נאלצו כל הזמן להתנצל על היותם שם. הבגדים שלהם התאימו יותר. בחורף הראשון שהביאו טרנינגים לארץ, כתבו להורי להביא לי טרנינג. לילדי הקיבוץ היו טרנינגים כחולים. לי היה חום. זה היה ב-1934, וקראו לי נאצית. זה לא היה לכבודי ללכת להלשין בפני המדריך. רות אחותי סרגה לי סוודר ירוק, אז קראו לי צפרדע. כל שנה, בחופש הגדול, חזרתי לכאורה לחיי הבורגנות שנחשבו אויב מספר אחת של השומר־הצעיר. במשך שנים לעגו לי שאמי שמה אודם. פעם היא ישנה במוסד, ובבוקר ראו אותה יוצאת מהשירותים עם חלוק ונעלי בית, ותיק קטן של כלי רחצה. זה עלה לי בחודש של ירידות. לעגו גם כשאחותי רות נישאה למשה דיין המפא"יניק".
שלמה בר־שביט היה ילד חוץ שדווקא הסתדר עם האחרים. "ראיתי בילדים את המשפחה ואת המגן שלי. עולם המבוגרים היה רע ואכזר בעיני, עם כמה צדיקים יוצאי דופן. מה היה לי בחיי מלבד
כנס בוגרי מוסד - משמר העמק 17.10.92
מוסדניקים ותיקים וצעירים. עמיתי ורעי. מורי-החבר בעבר ובהווה, בני המשפחות, חברים יקרים.
אגי יודע כי יהיו באשר יהיו פולי ומילק ניצבים לצידי, ומשום כך אינני יכול להסתפק בברכה קצרה ולאקונית ולהודות לכולכם על שהגעתם לכאן מקצוי ארץ ל-ALMA MATER שלכם, לכור מחצבתכם על מנת ליטול חלק בשמחתנו שמחתכם.
אך, כאמור, יראת מורי עלי ואינני מסוגל לצאת ידי חובתי בסתם כמה מילות נימוס. הם, מילק ופולי, צבי דוהר וחנוך פז, מוני אלון ובן עמי גורדון, ברטה וגיטה ואליקים גם תובעים ודורשים ממני במפגיע לבשר בשורה להמונים או מה שקרוי בימינו : להביא לכם מסר.
ומכיון שאינני מתיימר להגיע לקרסוליהם של אותם נואמי ראשון במאי ושבעה בנובמבר דגולים וארכניים, תאלצו להסתפק הפעם במיני-בשורה בת כחמש דקות.
לפני 47 שגה ביום סתוי דומה ליום זה עליתי לראשונה אל גבעת המוסד. הבנין הגדול עמד עדיין גא בבדידותו המדהרת. אוצר בחדריו מאות ספורות של הקרם דה לה קרם של השומר הצעיר, את עתיד הציונות הנבנית, את האבנגרד אשר יפלס בבוא היום נתיבות. הבנין וכן תושביו נשאו באותם ימים פניהם בחוצפה שחצנית ומתריסה ובבטחון מעורר קנאה מול פני האומה, התגרו באפנדי רוביה פוקה ותחתא, נדנריה ומנסי קראו תיגר על עם, עולם, חינוך, ומסורת.
אל מוסד נישא דה, בית גידולה של מה שהיתה אמורה להיות האצולה החלוצית של הישוב העברי במולדתו הנבנית נקלעתי אנוכי הקטן, ילד גולה עם מכנסי שלושת רבעי. ניצול שואה עילג ונלעג. אך אל חשש. לא יעבור דמן רב וגם אני אקפל את החקי עד לכמעט חשיפת מה שיקר לי מכל. במבט לאחור עלי להודות, ותסלח לי שרת החינוך הנכבדת, לשוכן במרומים על שהשליך אותי לפינת יקר זו. כאן לימדוני רבותי ואולי גם הצליחו במידה מסויימת, לשחר דעת בלי להדדקק לציונים, לכבד את הדולת גם אם הוא דר ושוגה, לגלות אחריות לכלל גם כאשר דה איננו משרת באותו רגע את האגו המתנפח שלי. ואם להשתמש בטרמינולוגיה של בני ובנותי, לממש את עצמי בתוך החברה וכחלק ממנה ולא כמין תולעת זבל בודדה העודמת עוד ועוד ועוד ועוד דומן ומתעלמת בעליצות הימלאיית מכל מה שסביבה. כאן לימדוני מורי ורבותי לאהוב את בני האדם, את מולדתי ואת חברי תוך שמידה על חוש הביקרות וסלידה מהתלהמות לאומנית, מידטרופיות צבועה, חנופה והתרפסות.
כאן בלחץ הסגוביזם הפוזיטיבי-מהפכני נאלצתי לבלות שעות ארוכות ומייגעות ב"חוג למוסיקה" עד שבטהובך ובאך נכנסו לעצמותי ב- 75 סיבובים לדקה; כאן אילצני חתולי על אך קולי הסדוק להמהם בעקבות עמוס לין את "הנה הוא בא" ואת "חושלים פה חושלים פה לילות וימים",
כאן על מנת לשמור על מעמדי בקבוצה הייתי אץ רץ אל ארוגות הספריה בפרודדור הקומה הראשונה ובוטל את "מלחמה ושלום" בהוצאת שטיבל ומבלה פעם אחר פעם את עיני בפיעגוח הטקטס (בצרפתית)של תחילת הכרך הראשוך, בשבויטרינה מאיימים עלי 6 ברכים נוספים. תוך בדי בך למדתי לאהוב לא רק את נטשה, פייר בדוחוב ואנדריי בולקונסקי אלא גם את הקריאה לשמה עד שדו הפבה אצלי ואצל בוגרים רבים לדיבוק שאי אפשר בלעדיו. כאן לימדני אדש שעבודה איכבה כורח בלתי נעים אלא עניך רציני, מכובד וחשוב הגורם סיפוק ושמחה ודבר שחייבים לדווח עליו מדי יום ב"פנקס החקלאי". ודאת תוך כדי התחמקות שזא לפגי שיהיה סיפק בידו לתקוע לידי מברשת צבעים ופחית קרבוליבאום.
כאן גלשתי בפיק ברכיים באומגה מהגבעה אל אפלולית הואדי, כאן חפרתי מערה סודית שכולם ידעו עליה. כאן גיסה פלוני, פאודי קאוקג'י לקפד את חיי וכאן הפכתי מגחלייץ קטן ומושתן ל"צבר" גדול ומתבלט, אשר דובר בתודה, בגעגועים את מה שראובן קריץ כיבה "ימים של תכלת". ואל תטעו ביי : התקופה ההיא לא היתה נעדרת צער, דמעות, תיסכולים וטרוניות, וגם מעשי שטות, רעות הבל, מורי□ נלעגים וחניכים מתפרעים. אולם המהות, הבשורה החינוכית והחברתית שנשאו מורינו ומחנכינו אד לא נס ליחס גם היום. החידושים החינוכיים המופלגים שהמוסר ידמם באותן שנים רחוקות כמו שיטת הגושאים, הקבוצה החינוכית, חברת הילדים היצירתית לא פג תוקפם גם היום בשלוט מערכת השוטים והגזרים. ההלע.םות וההישגיות המטורפת והבגרות המדומה.
נער הייתי, כאמור, וגם זקנתי. 4 מצאצאי סיימו במזל-טוב את המוסד והחמישי בדרך. לא מעטים מהיושבים כאן היו תלמידי וחניכי ודכיתי גס דכיתי לאכול ארוחות ארבע לא מעטות אצל פולי חתני ולהבות מוירטואוזיותו בנגינה על דו-המזלגות. מפעם לפעם אבי עולה אל גג המוסד ורואה בעיני רוחי אד עשן סבונים העולה מאבו-שושא. בשים ערביות שחורות הבגד פוסעות מעבר לואדי ואל ראשינו פחי מיים שנשאבו מהמעיין שם למטה. ובאופק אני רואה בעיני דמיוני את גלגל החמה הבוקע בין התבור גבעת המורה והגלבוע. באדני מצטלצל מאוב קול חצוצרה אשר בא להשכימני להתעמלות הבוקר. אני מאדין להמולת ידיד ורעי המתפרצים אל רחבת חדר האוכל לגלגל בלוד ות או לקפץ על שלושה מקלות, דה קרה רק אמש, אתמול, אק אתמול, אולם הקמטים מולך בראי והנכדים תמצורחים "סבא סבא!" באים לתדכירך מתיכן־ אתת בא ולאו אתת חולד. כאן על הגבעה הדאת בין הרי אפריים אתה בא, מאותם ימים של תכלת אשר אלתרמן היטיב לשוררם :
"והימים נזכור, המסולעים בתכלת את כוח גבהיהם. את נצח ילדותם כי אם נשכח רעי, כי אם נשכח את אלה, אל מי אל מי יצא לבנו בעת דם?"
לא נשכח כי איך נוכל לשכוח את מורינו ורעינו החיים וכאלה שאינם עוד עמנו. לא נשכח, כי איך נוכל לשכוח, כאשר בנינו ובני בנינו - שלושה דורות ועוד היד נסויה - עדיין פוסעים בשבילי המוסד.
מנחם שלח
ארגוס מידע קטעי עיתונות בע"מ
רח' בצלאל 2431 .TJ1,8, ירושלים 91024, טל. 6240004־02 6245688 .DpO-!
07104
קול ישראל תוכנית: חדשות שעה: 18:00
תאריך: 7 בנובמבר 1997 מגישה: ליאורה גושן
ליאורה גושו:
ליד בית משפחת רביו ברמת אביב קיימו עשרות חברי קיבוץ משמר העמק קבלת שבת לזכרו של יצחק רבין. הגברת לאה רביו אמרה לכתבתנו פארלי שחר, כי החום ואהבה המופגנים כלפי משפחת רביו שנתיים לאחר הרצח, מעידות על עוצמת הרגשות שהציבור רוכש.
"דף לחבר" - 15 ביולי 1995
2. הודעת המזכירים:
- דאב, צביקי ומשפחתם יצאו בשליחות הקיבוץ ותמה לארה"ב - בהצלחה !
- מנחם ויעל בזנר יוצאים בשליחות לתנועה באוסטרליה. השליחות היא לשנתיים עם אופציה לשלוש. בהצלחה גם להם !
תאריך 7.10.1995
על מ"הלבורן ולמה
- יעל בזנר
שלום לכולכם,
לבטח תדעו, שיר הילדים של אריק אינשטיין אומר: "שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה"" מרשה לעצמי, "להשתמש" גם בשורה של אבא ולשנותה: "אמא, קוראת המון עיתון... וגם כותבת אליו".
וכל-כך למה? ראשית, משום שהקריאה "בידיעות" בשבתות שעברו, עוררה גירוד עז בין אצבעותי. בעל-כורחי העלתי לנגד עיני תמונת-נוסטלניה בהן תרתי אחרי אנשים/מקומות למדורי "שגעון של מקום" (זוכרים בכלל?) והתחמקתי - מדי פעם - מאלו שתרו אחרי."לו הייתי בבית, הייתי "מגיעה כעת אל אותם אנשיס/מקומות שרציתי כל-כך לראין וטרם הספיקותי" (כדברי הגששים).
שנית, משום שרוצה לכתוב לכל-כך הרבה אנשים, לענות לכל-כך הרבה
חברים טובים על שאלותיהם, אך אינני מתפנה לכך דיי. חשבתי ש"מכתב קולקטיבי" יהיה בו משהו כדי לכפר על עוונותי (בהשראת יום כיפור
הממשמש ובא).
שלישית, בדומה לארכימדס, קפצתי אתמול מהאמבטיה החוצה וקראתי "מצאתי!" אלא שאינני משתייכת לדור הגאונים, ולבטח שלא אמצא גם בהמשך חיי חוק פיזיקאלי חדש. מצאתי כותרת שתתאים לתחושת הבטן שלי המערבבת ללא הפסקה את "הכאן" ו"השם", את "הפעם" ו"העכשיו", את הקרוב והרחוק... לא יכולתי שלא לעשות בה שימוש, והריני כאן לפניכם...
הפעם, בנוסח התכנית "על מ"ה ולמה" חשבתי לערוך ראיון. אלא שהמראיין בושש לבוא, ושאר בני ביתי עדיין נמים את שנתם. אראין אם כך, את עצמי.
נינוחים על הכסאות?! באו נתחיל.
לפני קצת יותר מחודשיים יצאתם את הבית "לשליחות במלבורן". איסה זה ככלל? מה יש שם כעיר הזאת? מישהו ככלל חיכה לכם?
מלבורן נמצאת בפינה (צ'ופצ'יק) הדרומית של מדינת ויקטוריה אשר נמצאת בדרום־מזרח אוסטרליה. זוהי עיר גדולה מאד (3,500,000 תושבים), אך למעשה מלבד חלק קטן שבה, אשר זכה לכינוי ה- City, היא מזכירה קיבוץ ענקי, במובנים רבים. בספר השיאים של גינס,
מוזכרת עיר זו כעיר עם הכי הרבה פארקים לאומיים - ולא לחינם. הצבע הירוק הוא הצבע השולט בעיר. במרחקי הליכה יש פארקים על פארקים. מרהיבי עיניים בנוי המטופח שלהם, בעושר המרחבים ובמתקני המשחק לילדים.
־ 9 -
בעיר יש חוק איסור בניה לגובה. כך שגם הוילות המפוארות ביותר,
אינן מונעות מהשמש להפציע מבין העננים (העונות מתחלפות פה 4
פעמים ביום). בכל יום ניתן לראות שקיעה יפה, או קשת בענן, או את
הכוכבים שמאירים-לבטח נם את דרככם.
בעיר זו, יש קהילה יהודית רבת-משקל. הקהילה מונה כ- 40,000
יהודים, המרוכזים ברובם בשכונה מסויימת בעיר (Caulfield). בשכונה זו אנו חיים, - ומול הקהילה מתרכזים כל כוחותינו, משאבינו, אתגרינו וכד,.
מאחר וידענו .בבר לפני חודשים רבים על דבר יציאתנו לשליחות, עבדנו במשך השנה האחרונה, מול בוגרי תנועות הנוער מאוסטרליה שבאו לשנת - מכנו. בארץ. (כן, כן, עוד יש מבצעים יפים שכאלו בארצנו
הקטנטונת) אותם נערים איתם עבדנו וכמובן משפחותיהם, הם אלו שקיבלו פנינו עם בואנו לכאן. הסברת-הפנים, החום, הלבביות, פתיחת הדלתות להם זכינו, (ועדיין זוכרים לשמחתנו) היו מחממי-לבבות
ומרגשים עד מאד.
סליחה על השאלה. אד מה בכלל יש "לעבוד" מול אותן משפחות? -
"תכלס" - מה אתם עושים?
רשמית, אנו אמורים לעבוד מול "השומר הצעיר". הקן כאן הוא הגדול ביותר בעולם. הוא הפנינה שבכתר. קצב הפעילות שבו, העובדה שהוא מתנהל ע"י. סטודנטים, בהתנדבות, ועד ההורים המעורב מאד בנעשה, מעוררים קנאה ואף תהייה על הקורה במקומותינו אנו (דהיינו בארץ).
מעשית, טשטוש הגבולות שבין האידאולוגיות של התנועות השונות בארץ,
הגיעו גם לכאן, וכך אנו עובדים כל (או מרבית) השליחים של כל התנועות, מול כל הקהילה. אתן מספר דוגמאות;
אם יש "חודש ישראלי" באוניברסיטאות - אנחנו שם. אם מתקיימים
סמינרים ציוניים לבתי-הספר היהודיים - אנחנו שם. אם תלמידה
מסויימת רוצה עזרה בהכנת הרצאה על "ההבדל בין תפילה שבספר, לתפילה שבלב" - היא אצלנו (אגב, למדתי רבות... מהכנת הרצאה זו).
אם סטודנט מסויים רוצה ללמוד עברית - הוא אצלי. אם קבוצת
ישראלים, אשר נמצאים פה זמנית, או נשארו מסיבות כאלו או אחרות, מתארגנת לחוג ספרות - אני איתם. כל אלו, בנוסף לעבודתו של מנחם במשך היום במשרדי הקהילה ועבודתי כמורה לעברית ויהדות ב"ביאליק קולג'". אם לסכם במשפט אחד, הרי שאנו מהווים את החוליה המקשרת בין הקהילה לארץ .. (אנא, אל תרימו גבה. זאת לא פראפרזה).
־ 10 ־
התסכימי לשתף אותנו ולספר אין התארגנתם באופן פרטי?
בשמחה! אחר תקופה "ארוכה" של "צייד-בתים" (תרגום .סימולטני מאנגלית אוסטרלית), מצאנו לנו בית נחמד מאד בקצה רחוב קטן ושקט. (אפילו יותר שקט מבקיבוץ, לדבריו של מאור). ההחלטה בדבר הוספת
חדר שינה למשפחות עם שלושה ילדים, הניעה לכאן מהר מאד. לכרמל,
חדר שינה משלה. לבנים חדר שינה משלהם ולנו - חדר חלומות... יש מקום בתוכו לשולחן עבודה, לשידה קטנה ליד המיטה... מי זקוק ליותר מכך?
בבית יש שטיח מקיר לקיר. בחוזה, היה כתוב שיש לבקש רשות להחזיק חיות-מחמד. אבא מנחם ניצל את ההזדמנות שהילדים אינם קוראים אנגלית, ולאחר שעשינו ביבי-סיטר לכלבה של אחד הבוגרים, במשך מספר ימים, הוא הודיע לילדים, שכתוב במפורש: "אסור להחזיק פה חיות מחמד". כך שאנחנו חמישתנו "בלבד" ויש מספיק מרחב מחיה לכולם.
הילדים התחילו ללכת לבי"ס ולגן שבועיים לאחר הגיענו. בראשית היו
קצת קשיים עם השפה, אך מהר מאד מצאנו שלילדים שפה אוניברסאלית משלהם. מהר מאד הם תקשרו עם הילדים המקומיים. כבר באים לבקר אותם, אנחנו מסיעים אותם - ועולם כמנהגו נוהג. (במרחקים של מלבורן, הרי שהמשפט . האחרון הוא דו-משמעי). יוחאי עדיין מבקש
לפעמים שהצוות של גנון "אגוז" יבוא לעבוד אצלו בגן (בנות יקרות
לנו, קחו זאת לתשומת-לבכן). מאור, עדיין טועה מדי פעם ומגיש למשל
את המתנה של יום האב יומיים לפני הזמן למנחם, משום שלא בדיוק
הבין... הלואי ואלו יהיו כל צרותינו.
המשך מכתבה של יעל יפורסם בגליון "ידיעות משמר העמק" הבא.
- 11 -
"דף לחבר" - 23 במרץ 1993
(מתוך: "ישיבת מזכירות" - 17.3.96")
4. משפחת אופיר - נסיעה לסמינר בחו"ל.
אורי ועידית אופיר ביקשו אישור לנסיעת עבודה לסמינר ציוני בארה''ב, עם ילדיהם, לתקופה של חודשיים. הוחלט - אורי יסע לתקופה המבוקשת ־ חודשיים.
עידית והילדים יצטרפו אליו עם סיום שנת הלימודים לתקופה של עד חודש אחד.
בנסיעה זו מסתיימת מחויבותה של המשפחה לעבודה בעתיד.
חדש בגיל אור
ביקור היכרות וקירוב לבבות
במשמר העמק (9.11.98)
אין לי מילים להודות לחברי משמר העמק על האירוח הנהדר של ותיקי המועצה במסגרת המפגש הראשון בסדרת מפגשים להיכרות בין יישובים.
תכנית הביקור כללה תצפית יפהפייה מהאנדרטה שב'הר הגעש', אירוח במועדון בו שמענו קטעי נגינה ושירה (בביצוע הדור הצעיר) וסיפורים מראשית ההתיישבות. צפינו בסרטי וידאו המראים ישן מול חדש ואת הישגי דור המייסדים וממשיכי דרכם כיום. רוויתי עונג מהסיפורים, מהאירוח ומהאירגון, שנעשו מתוך רצון טוב ובהתנדבות של אנשים רבים במשמר העמק. התרגשתי במיוחד מהמאמץ שהשקיעו ותיקי משמר העמק באירוח. אני כבר מצפה לאירוח של היישוב הבא. אין ספק שביקור כזה זו משימה גדולה - אך תוצאותיו מעשירות ומקרבות את כולנו. הידד למשמר העמק!
איילה ונסובר (מנהלת 'גיל אור')
* לקראת סוף דצמבר תצא לאור חוברת ובה תיעוד סיפורי חיים של ותיקינו.
ניתן לרכוש החוברות ב'גיל אור' בעלות סמלית של 20 ש"ח לחוברת.
* החלה הרשמה לקורס נוסף של הכרת תוכנת המחשב "word" עם אבי גונן ב'גיל אור'.
הקורס ייפתח ב-5.1.99 הביקוש גדול, נא הרשמו בהקדם!
* לנוחיותכם - שירות חדש ב'גיל-אור - בדיקת אבחון עיניים (כתחליף למרפאות חוץ). השירות יפעל פעם בחודש החל מה-.18.11.98 ניתן להזמין תור בטל: 04-9893402
"מגידון" - עתון המועצה האזורית מיגדו-נובמבר 1998(כנסים)
שלמה בר שביט
שלמה בר שביט שחקן הבימה, בוגר המוסד החינוכי במשמר העמק מתכוון לבוא ב-18 לספטמבר לכנס המחזורים במלאות 70 שנה למוסד החינוכי. הוא מתכוון לעלות על הבמה ולקול תשואות הקהל להריץ את "אלה שמות" של אריק איינשטיין אבל לא בענייני. כדורגל והמונדיאל אלא בעניין מטפלות ומחנכים שכמה מהם נפטרו לאחרונה סביב גיל ה־90. למשל אדם שדמי ז"ל וראובן
שפירא ז"ל המיתולוגיים.
רון צור
רון צור ממשמר העמק הוא לא רק מנהל הפנימיה התיכונית במשמר העמק אלא גם מרצה מבוקש, ד"ר למתמטיקה, הנמצא חצי מהשנה על הקו לטובת הרצאות בארה"ב. בזמן היעדרויותיו העתידיות המרובות ימלא את מקומו נחשון שחם מקבוץ הזורע (אפילו לא מאסטרנט). סבתו של נחשון שחם, עליזה קמון, אגדה בת 88 (עדיין רוקדת "הבה נגילה" בחתונות משפחתיות) היתר, מהמטפלות המובילות במוסד במשמר העמק ואחריה נעמי אמו של נחשון.
חדש בעמק
שבועון
עפולה
31.08.2001
על כנס ה-50 למוסד "שומריה"
"בשערי" - ידיעות קבוץ הזורע - 26.9.2001"
מתיה המכתבים:
להנהלת "שומריה" לעובדים ולמחנכים לחניכי המוסד חזק !
בשם חברי משמר העמק שרבים רבים מהם הנם בוגרי המוסד ועובדיו, מראשיתו ועד היום. אנו באים להודות לכם על החוויה שהענקתם לנו בהביאכם אלינו את רוח ימי נעורינו, את חברינו וחברותיגו מני אז.
אנו מ1דים לכם על הארגון, הדאגה לכל פרט ותשומת הלב בה זיכיתם אותנו.
ראינו אתכם מרימים ערב מורכב ומסובך לציבור ענק שחיפש ואולי אף הצליח לראות את עצמו כאילו הוא הוא זה הרוקד, שר ומנגן.
ראינו אתכם במפקד האש הענק ונזכרנו איך כל אחד מאיתנו בזמנו, זכה להדליק בגאוה את האותיות המשמעותיות כל כך.
ראינו אתכם טורחים בשיפור פני המוסד המזדקן ואהבנו שהרשיתם לנו, הבוגרים האמנים שבינינו, להציג את יצירות האמנות שלנו ואת כתבינו.
ראינו אתכם עמלים בהכנת שטח הגשת האוכל ובהכנתו, כשהכל משולט, מסומן, מכוון וברור. אך יותר מכל - ראינו נוער המקיים חברת נעורים עצמאית, פעילה ויוצרת ברוח השומרית הקיבוצית, רוח המתנת טעם להביט קדימה בתקווה.
על כל אלה, ובזכות כל אלה, אנו מברכים אתכם בקול רב וברור:
חזקו ואמצו! אוהביכם במשמר העמק
8
19.9.01
הדף הירוק
ארגוס
מידע תקשורתי
שבועון התנועה הקיבוצית תל-אביב 25.09.2001
המוסד הראשון והאחרון
בראש השנה ציינו ברוב עם במשמר העמק 70 שנים להקמת המוסד החינוכי הראשון של הקבה"א שומריה.
כ־1000 בוגרים הגיעו, התרגשו, העלו זכרונות ונטלו חלק במופע מרשים מלווה בכתובות אש כמיטב המסורת. הוצגו יצירותיהם של אמנים וסופרים מפורסמים בוגרי המוסד שהעידו כי היו ימים בהם מיטב הנוער התחנר במוסדות של השומר הצעיר.
אורן צוקרקורן הרכז החברתי של שומריה, שכבר אינה בית ספר אלא פנימיה לילדי משמר העמק, הזורע, גבעת עוז (מגידו שעבר הפרטה פרש) מספר על מבצע לוגיסטי אדיר מימדים של איתור כתובות החניכים וגיוס של החניכים להרמת האירוע שרבים מבין הבאים ראו בו בצער אקורד סיום מפואר לעולם הולד ונעלם. (בתמונה פרויקה רוזן וראומה ויצמן.)
חדש בעמק
שבועון
עפולה
26.09.2001
המוסד החינוכי במשמר העמק חגג 70 שנה לקיומו בכנס מחזורית ענק
מאת יבל ברקאי
אשת הנשיא לשעבר ראומה וייצמן (שוורץ), ילדת השמנת מירושלים, שהיתר, "ילדת חוץ" בקבוצת "חבצלת" (שסיימו בשנת 1942 את המוסד החינוכי במשמר העמק), הילכה בשבילי המוסד בגאווה מופגנת בכנס המחזורים הגדול שנערך בראש השנה. כשהיא מלווה בבן כיתתה מיכה לין חבר משמר העמק ואחיו המבוגר ממנו בשנה אמנון החיפאי (מי שהיה חבר כנסת ונשוי לבתו של אבא חושי) היא אמרה: "שנורי במוסד היו היפות ביותר". על פי המארגנים נענו לכנס המחזורים 2500 "שומר ושומרת". מרחמים גלבוע ממשמר העמק מורה למלאכה מיתולוגי בן 87 שעלה מעיראק ועד תינוקות לבית רבן נינים של המייסדים. בתחילת המפגש הילכו המוזמנים
בין תערוכות ציורים וספרים של חניכי המוסד (למשל ע. הלל, ראובן קריץ ומרים אלון מ"קול ישראל:) וכן בפינת זכרון לזכר נופלי מערכות ישראל. אחר כך היתד, ארוחת ערב על פ־ כיתות (מחזורים) בדשא שצמוד להדר האוכל של משמר העמק ובהזמנתו הכספית של הדוד העשיר. . נחיל האדם זרם בהמשך למגרש האתלטיקה של המוסד שם נערך מפגן מרהיב של כתובות אש (:פגישה לא־ן קץ" ו"חזק ואמץ השומר הצעיר") כיד הדמיון הטובה של הנהגת הקן. נושא הנאומים, נושא כאוב בדרך כלל עבר באופוריה הכללית בשלום: ד"ר רון צור מנהל הפנימיה נתן נאום (של 4 דקות ו־15 שניות על פי דבריו), וגברי בר גיל מזכיר הקבוץ הארצי (רמות מנשה) מהמוסד החינוכי השכן "הרי אפריט" (מזה מספר שנים המוסדות לומדים יחד בעין השופט ובמשמר
העמק נותרה רק הפנימייה אך בה מתנהלים חיי תרבות, הברה, צופיות ועיתון עניפים). שלמהל'ה בר שביט בוגר המוסד החינוכי (סיים ב־1946) שחקן "הבימה" ריתק את הצופים בסיפוריו כשבאהד מהם תפס אותו מנהיג מפ"ם יעקב חזן מצחצח נעליים בחיפה ומכיוון שהדבר גבל בניצול קפיטליסטי, שהרי נעלים אפשר לצחצח לבד, הדבר הודלף למחנך הנודע פולי פדן שקרא לשלמהל'ה לשיחת בירור קשה... בפראפרזה על "אלה שמות" של עלי מוהר ששר אריק איינשטיין על גיבורי המונדיאל העלה שלמהל'ה בר שביט לבמה את כל המחנכים והמטפלות כולל אלה שהלכו לעולמם...ולקול תשואות הקהל הודה להם על תרומתם לאנושות. ובלי פוליטיקה ואגו אי אפשר. ראש המועצה האיזורית חיים חכים (רמת השופט) סירב להגיע
לאירוע ולנאום למרות שהמוסד החינוכי במשמר העמק מכיל 4 קיבוצים שתחת תחום שיפוטו (משמר העמק, הזורע, מגידו וגבעת עוז). היו מי שנעלבו מכך בקיבוצים. חנן ארז (הזורע) מי שהיה מזכ"ל מר"צ:" היה ראוי לחיים שיבוא אנחנו פעלנו רבות לבחירתו בפריימריז האחרונים במועצה." נחשון שהם(הזורע), סגן מנהל פנימייה: "חיים אמר לי שזה קשור לעלבונות שקשורים לאיחוד בתי הספר עם "הרי אפריים", חיים חכים בתגובה: "לא באתי כי גם במסיבה דומה ב"הדי אפריים" לא נאמתי. באירועים כאלה נואמים יותר מדי וממש לא צריכים גם את הנאום שלי. צריך לעשות לא לדבר. 20 אלף ש"ח העברנו לאירוע וגם להקות המועצה הופיעו".
הדש בעמק 26.9.01
26
"בשער, ידיעות קבוץ הזורע"
19.10.2001
"פגישה לאין קץ" גירסת ה-DVD
אמיר אופק, הזורע
בסמוך לשביל, לפני הכניסה לביתן שבו מוצגת תערוכה מעבודות בוגרי המוסד ומוריו, מצאתי מטבע "עתיק" אותו זיהיתי כמטבע של שקל ישן, את השנה לא הצלחתי לזהות בגלל שכבת ה"עתיקות" שדבקה בו, קיוויתי לגלות שהוא מהשנים בהן הייתי במוסד בקבוצת "צבר' (1968), מחכה לי אכזבה קטנה כאשר לאחר ניקוי המטבע בלימון, כמיטב המסורת, מתברר שהוא משנת 1981.
13 שנים לאחר שסיימתי את המוסד, אני מתנחם בעובדה שבשנה זו נולד בני יובל, המוסדניק השרוף מקבוצת "ערבה" (1999), מקים אתר שומריה באינטרנט:
.http://come.to/shomria
אחרי התרשמות מתערוכת יצירות הבוגרים והמורים בביתן העליון (ומהמאמץ האדיר שהושקע בריכוז היצירות והצגתן בניצוחו של יעקב קורלנדר, ז'קוז'ין, מגבעת עוז), אני מגיע גם לביתן הקרוב לחדר האוכל, על מספר תמונות יפות התלויות ליד הכניסה מתנוסס שמו של יונה קולמן מקבוצת "אלומה א" (1947), לא ידעתי שגם יונה הוא בוגר המוסד, המורה החביב שלי לשרטוט בשנה שבה התחלתי ללמוד הוראת מלאכה באורנים, מתוך כוונה לנסות ולהיכנס לנעליו של רחמים המיתולוגי, לימודים מהם פרשתי אחרי שנה, כאשר הבנתי שאין לי סיכוי... (בעיקר בתחום הסומסום).
בסמוך לתמונות נפגשתי עם יונה עצמו והפגישה מרגשת.
אחר כך אני פוגש את רחמים שמתקשה לזהות אותי, אם מפאת ההתרגשות לקראת הנאום שלו בעצרת, ואם בשל 33 השנים שחלפו מאז נפרדתי מהמוסד בו ביליתי 6 שנים במחיצת בנו, הלל גלבוע (זעלול) הכדורסלן המהולל שלאחר משחק גורלי לקבוצת משמר העמק, (או שמא הייתה זו כבר "הפועל מגידו" שבה
יותר מאוחר כיכב גם אחי איל מקבוצת "שלהבת" (1974 )) הובא באוטו ספיישל עד הנקודה בכביש הערבה שבה עשינו את הלילה בטיול התנועה. אני סולח לרחמים על שלא זיהה אותי, לאחר שדבר דומה קורה גם לניר טל, חניכי מקבוצת "ערבה" (1971), החתיך של השכבה, אביו ראובן ז"ל נהרג מפגיעת הטופולב שהתרסק במחנה עמוס במלחמת ששת הימים, ראובן, אהוב הבנות היה המורה שלי להתעמלות, תמיד אזכור את הסלטות שלו על חוף הים.
סלחתי גם לניר על הקושי בזיהויי אחרי שגס אני מתקשה לזהות את דמותי בקיר התמונות של המחזורים, בשיטת האלימינציה הגעתי לבסוף לנער רזה עם בלורית מתנפנפת שמזכיר במשהו את התמונות שלי באלבומים המצהיבים שבבית. ליד קיר התמונות מזדמנת לי פגישה עם חניכה נוספת, גילי ארזי, זו שמפחד ביקורתה, לא הרשיתי לעצמי לחפף בהכנת הפעולות. ניצלתי את ההזדמנות כדי לברך אותה על ההפקה המוצלחת של ערב הקטעים מיצירותיו של חנוך לוין בו חזיתי במשמר העמק שבועיים קודם בחברת בני יובל, שתי דקות חלפו וחזרתי על התודות והברכות כאשר מגיעה מתניה מקבוצת "חמניות" (1957), במאית ההצגה (גם אני וגם בני יובל השתתפנו בחוגי הדרמה שלה), שתי שורות לפנינו בהצגה ההיא ישב מאיר שלו בחברת ידידו, רן גולן, מקבוצת "זמיר" (1953), הבן של מילק, שמעתי שמאיר מאוד נהנה מההצגה וטען שהיה מקום לרוץ אתה בכל הארץ, הוא צודק.
בדרך לחדר הזיכרון התפעלתי מהגוי המטופח, הגינות שחודשו לקראת האירוע ורופדו בשכבה של טוף והבתים שסוידו. בחדר הזיכרון הפעילו בטעות את המזגן על חימום
והזיעה נמהלת בדמעות שתמיד באות בפגישה
(המשך בעמ' הבא)
מה שבין דמוקרמיה לניהול משותק...
תגובה למאמרו של בני שיפר.
מאמרו של בני העלה מספר געיות חשובות שראוי לדעתי לתת עליהן את הדעת.
אין לי ספק שהתהליך שבו ויתר הציבור הרחב על מעורבות ישירה אנן מתרחש. אני רואה בצער מצד מעט מאד חברי קיבוץ משתתפים בשיחת הקיבוץ ופחות ופחות חברים מוכנים להשתתף בועדות השונות ובעיקר לנהל אותן. יש המצינים בפני שחם אינם רוצים לעשות זאת מחשש לביקורת הרבה המופנת מום מהציבור הרחב בלפי בעלי תפקידים או רכזי ועדות.
בני מציין במאמרו שועדות שונות התנוונו ובעצם חדלו מלתפקד. יש באמירה זו אי דיוקים שחשוב לתקנם. נכון שבמבנה הארגוני החדש אין מקום לועדת משק אך אנו מקימים שיחות משקיות. במערך הבריאות פועלת ועדה המורכבת מנציגי הבריאות וחברי קיבוץ. ועדת רכב אינה פועלת מום בצורה מסודרת אך ועדת מינוים נמצאת במגעים מתקדמים עם חבית קיבוץ שתרכז את הועדה. ועדות נוספות כמו דירות, קליטה, צעירים, טיפול בתקציבים אישים, חינוך ותכנון פועלות בשטח אך כפי שצינתי קשה מאד למצוא חברים שיתנו כתף־
בני מסגיר שקשה היום יותר מבעבר לערער על החלטות שונות שנקבעו. ברצוני לציין שגם מום נל ערעור על החלטות האגפים, כולל של מזמרות פעילה, עוברים למועצת הקהילה או לצוות פרט (במקרים אישים מאוד). ממועצת הקהילה ניתן תמיד לערער לשיחת הקיבוץ. חשוב להדגיש שחברים השתמשו כנר בנוהל זה שאין בו שינוי מהותי מהעבר. ההחלטות השונות מתפרסמות בדף לחבר וכל חבר הרוצה בכך מקבל את המידע ואת האפשרות לערער על כל החלטה. יש בנושא זה קו דק
המפריד בין הזכות לערעור לבין המהירות שניתן לשתק כל שינוי ושיפור שנבדק באופן אחראי ומעמיק ע"י צוות, ועדה או בעל תפקיד.
בכל מהלך של שינוי מבנה ארגוני כמי שנעשה בהזורע יש קוויי תפר ונושאים שיש עדין לבדוק. כפי שבני מתאר יש צורך לחזק במבנה זה את נופי הבקרה או להוסיף נוספים. יש לבדוק שוב גם את נוהל בחירת חברי הקיבוץ המשתתפים ומרכזים ועדות, בעלי התפקידים והשותפים למועצת קהילה ומועצת מנהלים. כל זאת תוך מתן אפשרות לחברים שנבחרו באופן דמוקרטי לפעול. כל בעל תפקיד חייב לקבל אמון מהציבור ותמיכה בהחלטות שהוא מקבל. אנו מקפידים לא להחליט לבד ותמיד תמיד להתייעץ. מתפקידנו להוביל מהלכים שלעיתים גם גראימו במרחק של זמן לא מוצלחים. חשוב לאפשר לגו לתקן, לשפר ולעבוד בתנאים סבירים. וזשוב לי להדגיש שהביקורת הציבורית על עבודתנו חשובה ביותר אך ראוי שתהיה בצורה שתאפשר שיפור ולא "תשרוף" את מי שמוכן ויכול עדין לקדם את הקיבוץ ולהוביל אותו. בדרך לדמוקרטיה ולצדק הציבורי, בואו לא נשכח, שבעלי התפקידים בהזודע הם חברי קיבוץ נבחרים שרוצים לתרום ולהיות חלק מהקהילה. אין ברצוננו לצבור כוח נוסף ובודאי שאין במודל המוצע לקיבוץ רצון לשפר את מצבגו הכלכלי... אגי מאמינה שבמודל זה יש אפשרות לכל אחד מאתנו לחיות, אם ירצה, סוב יותר ובבטחון.
במסגרת של מועצת קהילה ובשיחת הקיבוץ נדון בכובד ראש בנושאים שגני העלה ואשמר! לשמוע תגובות מחברים גוספים.
שולה גיא.
"בשער" 4(3390) vj.10.7m1 קיבוץ ו!זורע
3
(המשך מהעמ' הקודם)
שלי עם התמונות של שלושת חברי כיתתי, אמי בתר שנפל בגבול לבנון ליד אביבים, והלל מעה ויורם לפידות שנהרגו במלחמת יום הכיפורים בסיני. הנה תמונתו של אורי אלג'ים מקבוצת "יסעור'' (1956), ראש הקן הנערץ, נזכרתי בחזיר הבר הדרוס שהביא וארגן מנגל לכל הקן. בסמוך לתמונתו גם תמונת אחיו האהוב אברהם, חניכי מקבוצת ערבה ובהמשך תמונות חבריו מקבוצות ערבה, שקד ולבנה (סכו"ם) עצבות לאין קץ.
לא נעצרתי במינות המולטימדיה, אמרתי ליובל להזמין קלטת וידעתי שהסרט יוקרן ברשת הקבוץ. בחדר הספרים שנכתבו על ידי בוגרי שומריה מחכה לי פגישה עם מכרים ותיקים, כאלה שהלכו ב"שדות מלח הארץ עם נפנוף של מטפחת, אחרי שפשטו את הפיג'מה" אולי במפגש שגת ה־80 יציגו את הספר שאני אכתוב?
בארוחת הערב, עד שמגיעים חברי כיתתי, הצטרפתי לשולחן סמוך של קבוצת - "מעיין" (1965), לדניאל אני מזכיר שהמשותף בינינו הוא שלשנינו היו אחיות חתיכות, אחותי דליה מקבוצת "שחד" (1964) ואחותו מיכל, יפת העיניים, מקבוצת "שקמה" (1967). כאשר מגיעים חברי קבוצתי "צבר" ישבתי בסמוך להלל גלבוע שעסוק כרגע, כך מסתבר, בחתימת החוזים של כביש "חוצה ישראל', הוא מנטה לגרור אותי לויכוח על נחיצות הכביש אך מכיוון שאין בכוונתי לבזבז זמן יקד על דיבורים כאשר צלחתי גדושה בגבינות מדהימות של אמיר לין מקבוצת "שחף" (1976), יורשו של רן גולן, הדיון על הכביש נדחה למועד אחר (80 לשומריה?) נשמתי לרווחה כאשר רונית אמיר החליטה לוותר הפעם על הנאום הקבוע שלה בדבר "הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו לנו במהלך שש השנים של החינוך המשותף במוסד". אמנון פלד מקבוצת "אלומה" (1959) ויתר על ניסיונותיו למצוא את שולחן קבוצתו ומצטרף אלינו עם אשתו עמליה, אחות במקצועה, בזווית עיני ראיתי את מבטי הדאגה שלה, המהולים בהשתאות, למראה כמויות הלחמים
*ממני" 4(3390) 19.1a200t קימץ הזורע
והגבינות שאני מצליח לדחוס לכרסי המטופחת.
כאשר מפלס הגבינות ירד אל מתחת לקו האדום, קפצתי להזורע להביא את אשתי אטה ושני ילדינו הקטנים, תום ודין, שלא יפסידו את המופע.
"שומרים חזק" שואג אורן צוקרקורץ מקבוצת "שיטה" (1993), "חזק ואמץ" עונה לו הקהל הנרגש, נזכרתי באביו של אורן, נחום וחצי ז"ל, בפגישה הראשונה שלנו במחנה התנועה, עת היה ראש קן "קריית חיים" (את חולצתו השומרית מסרו לתפירה במתפרת מפרשים), ובחבורת הזאטוטים שהיתה תלויה דרך קבע על גופו, אתר הממדים. כעבור שנים זכיתי לעבוד בחברתו ובחברת אשתו החביבה, אסתי ז''ל, בתעשיית הרהיטים המשותפת. זיכרונותי מפליגים למרחקים ומגיעים לתקופה שבה גם אמי, יהודית ז"ל, הייתה חניכת קן "קרית חיים" ובהמשך אף עבדה בהנהגה הראשית. זיכרונות לאין קץ...
כאשר מתחיל המופע וככל שהוא מתמשך ומתמשך, מפלס דרכו אל מעמקי הלילה, תוך שהוא מאיר דרכו בסמלים וכתובות של אש, אני יורד לסוף דעתם של אלה שבחרו לתת לאירוע את הכותרת "פגישה לאין קץ".... הסיפור המחוייך של שלוימל'ה בר־שביט מקבוצת "שחף" (1946) על פגישתו עם חזן, מזכירה לי איך הוזעקתי לתקן את מיסת הזוג חזן, כאשר חומו של הסדין החשמלי גדם לצדי המיטה מתוצרת הזורע לדמות לבננה. בתם יהודית מקבוצת "סנונית" (1950) הייתה המחנכת הנערצת שלנו במוסד והצליחה היכן שפולי, קובה ומאיר מירון אכלו הרבה חצץ. החלק של המופע אותו ראיתי היה יפה ומרשים (כולל נאומו של ד"ר רון צור, בקיצור, מקבוצת סער (1973)), בשלב מסויים ההבטחות שלי לילדים שהאטרקציות האמיתיות עוד לפנינו, כבר לא מצליחות לגבור על עייפותם ואנחנו מתקפלים, לא לפני שסחבתי מעט פטרוזיליה מגינת התבלינים הסמוכה לחדר האוכל.
בדרך הספקתי להודות לנחשון שחם, זיקוקים, מקבוצת "ארז" (1984) וחבורתו על ההפקה
(המשך 3עמ' הבא)
"דף לחבר" - 18 בדצמבר 2004
ביוני 2004 אישרה שיחת הקיבוץ, אימוץ המרכזים החינוכיים של קבוצות הבחירה במגדל העמק ובנצרת, כפרוייקט החברתי של משמר העמק. המרכזים החינוכיים הם:
בית שוקו - מרכז חינוכי לילדים בגילאי בית ספר יסודי, עם קשיים לימודיים, התנהגותיים וחברתיים.
מרכז תשרי (במגדל העמק) ומרכז תפוז (בנצרת עילית) - אלו מרכזי למידה, לתלמידים בכיתות חי-י', המסייעים ופועלים לשיפור הישגים לימודיים, להעצמת התלמיד ולחיזוק הקשר עם המערכות התומכות בבית ובבית הספר.
מועדון נוער ומרכז חינוכי בנצרת עילית, לנערים לא משתלבים. נמצא כרגע בשלבי הקמה מחודשים. נמצאים כרגע בשלב של גיוס ואיסוף הנוער.
פרוייקט קדימה - ליווי תלמידים בבתי ספר יסודיים לצמצום פערים חברתיים, שיפור התפקוד הלימ1די וחיזוק הביטחון העצמי של הילדים.
צוות מתנדבים מסור הכולל את: דורון ואורה נדיב, סשה שוחט, חוה צור, תמי שהם, שולה אפרת, רנה חזן, דברה יבזורי, יענקול שקד ושי צור (כגזבר הפרוייקט) , גבשו תוכנית ונהלי עבודה והחלו ביישום המעשי של ההחלטות.
מהנעשה בשטח
מרכזי למידה "תשרי" ו"תפוז"
- במהלך הקיץ, כחלק מהכנת הצוות לשנת הלימודים, נערך בשומריה סמינר דידקטי,
למדריכים המלמדים במרכזי הלמידה.צוות המאמצים הפיק את הסמינר ודורון נדיב ואלישבע אכמון הרצו על - הוראת ההיסטוריה והוראת לשון עברית.
- בחנוכה, הציע צוות המאמצים לקיים מפגש חברתי לכבוד חנוכה, במרכז"תפוז. הרעיון
לווה בחששות רבים מאחר והנוער רגיל להתאסף במקום רק לצורך שיעורים ולא למפגש חברתי. בסופו של דבר, חידון החג שהכינה שולה אפרת, המשחקים והסופגניות, הפיגו את החששות. האווירה הייתה נחמדה, הנערים שתפו פעולה ונהנו והאירוע סוכם כמוצלח.
- במפגשי הצוות עלה הצורך בחונכים אישיים לנערים המגיעים למרכז הלימודי: עזרה פרטנית עם החומר הלימודי, עזרה בשיעורי בית וכוי. מסתבר שלנערים אלו גם קבוצה של 5 תלמידים היא לפעמים גדולה מדי, והיחס והעזרה האישית, הבאים כהשלמה ללמידה הקבוצתית, יכולים לסייע ולקדם מאוד. מאחר ובדגם חונכות כזה יש התחייבות רבה, הוחלט לבחון גם אפשרות של "הצמדת" שני חונכים לאותו נער, שיפגשו איתו אחת לשבועיים.
* חברים, סטודנטים,פנסיונרים המעונינים לשמוע ואולי להשתלב בפרוייקט מוזמנים לפנות לשולה אפרת או תמי שהם או חוה צור.
בית שוקו
^ במהלך החופש הגדול אורגן לילדי בית שוקו יום קייטנה במשמר העמק. מלבד צוות
המאמצים לקחו חלק באירוח ובהפעלה: לירית ואלך - בפעילות תנועה, אורה נדיב ושרמה -בפעילות יצירה, ויהודה מ. בצילום לוידאו.
^ נאסף ציוד לבית שוקו - משחקים, גרוטאות, רהיטים וכדי. חפצים שונים אלו הגיעו
מועדת חינוך, מהמחסן של יוסף לילו, מבגד חמד, וממשפ' לין רם 1אורית.
6 נערך מפגש "ספרותי", כפי הנראה ראשון מתוך סדרת מפגשים, הפעם של שולה אפרת שספרה את הספר שכתבה ושוחחה עם הילדים.
מספר 1
פרויקט חברתי
4
^ בחנוכה הוזמן צוות המאמצים למסיבת חנוכה עם הורי וילדי בית שוקו. הצוות בירך
בשם משמר העמק.
^ בעזרת התרומה של משמר העמק הוספו ארוחות צהרים לבית שוקו - דבר זה מאפשר
עבודה חינוכית שלמה יותר. הילדים לא מתפזרים הביתה בסוף יום הלימודים אלא מגיעים למרכז
^ הקשר של ש1מריה
הנושא של התנדבות ומעורבות בחברה הישראלית, מהווה חלק מהתוכנית החינוכית של שכבת טי בשומריה. זו השנה השניה שחניכי השכבה משתלבים בעבודה החינוכית בבית שוקו. בשלב הראשון השתתפו כל חניכי הקבוצה בסמינר שנערך בשומריה ובמגדל העמק, והועבר על ידי מחנכי שומריה ומדריכים מקבוצות הבחירה. בעקבות הסמינר התנדבו לפרוייקט עשרה נערים הנוסעים פעם בשבוע (בליווי אחד המחנכים- טלי רמסקי ורן אגיוף) לבית שוקו לעבוד עם ילדי המרכז. החיבור בין חניכי שומריה,לצוות בית שוקו ולילדים הוא מוצלח ותורם מאוד לכל הצדדים.
תנועת הנוער
הקשר של משמר העמק עם תנועת הנוער או לייתר דיוק הש"שנים של קבוצות הבחירה, התחיל כבר לפני שלוש שנים, כאשר העמדנו לרשותם בית פנו• בשומריה (היום בית 3). מאחר וקבוצת הש"שנים מתחלפת מדי שנה, יש קושי בהעמקת הקשר האישי איתם, עם זאת אנו רואים חשיבות רבה בקשר ההדדי שלהם עם שומריה ובהיכרות עם משמר העמק. * עידית אופיר היא המקשרת ואנו נשמח לצרף אליה אדם נוסף. מעונינים ומתעניינים מוזמנים לפנות לעידית או לחן.
עבודת הצוותים:
לקראת פתיחת שנת הפעילות התקיים מפגש חגיגי של צוותי המאמצים ממשמר העמק עם הצוותים מקבוצות הבחירה המפעילים את המרכזים החינוכיים. הברכות החמות מצורפות בהמשך. בין הצוותים של מרכזי הלמידה והצוותים המאמצים ממשמר העמק מתקיים קשר טלפתי שוטף ובמידת הצורך נפגשים במשמר העמק או המגדל העמק. אחת לחודשיים נערכת פגישת רכזים עם נציג מכל צוות.
ברכות ממפגש חגיגי לתחילת שנת הפעילות
ברכה לקיבוץ משמר־העמק מתנועת קבוצות הבהירה
אנו עומדים בפני שנה של חיזוק הקשר המתרקם בין קיבוץ משמר־העמק לתנועת קבוצות־הבחירה. אנו, חברי קבוצות הבחירה, רואים בכם, חברי משמר העמק, את שותפינו הקרובים לדרך החיים השיתופית ולמעשה תיקון החברה.
סמוך מאוד ללידתה נותרה קבוצות-הבחירה ללא אבא ואמא. בניגוד לתנועות הנוער הכחולות האחרות, שגדלו בחסותן של התנועות הקיבוציות וההסתדרות, גדלנו אנו בודדים בעולם. לאורך השנים התפתחה אצלנו, בוגרי התנועה, התודעה כ' התנועה הזו יקרה רק לנו, וקיומה תלוי בנו בלבד. גמרנו אומר להרים מפעל חיים שמטרתו הגבהת רוחו של האדם, להרימו בידינו שלנו בלבד.
לפני שנתיים פגשנו בכם. שפשפנו את עינינו שוב ושוב, נדהמים לגלות שיש לנו שותפים, שהמעשה שלנו •קר למישהו. גילינו שיש מקום בעמק שאנשיו ממשיכים לבחור בח" שיתוף עמוקים, קיבוץ שיתופי לעילא ולעילא היודע לפלס את דרכו בבטחה ואינו נסחף בזרם ההפרטה העכ1ר. ראינו שיש מישהו שמעריך את המעשה שלנו בשלמותו - לא רק את העבודה עם ילדים ונוער בסיכון, אלא גם ובעיקר את אורח החיים השיתופי שלנו. גילינו שיש לנו אבא ואמא בתנועה הקיבוצית. אנו רוצים להודות לכם על התמיכה הרבה שלכם בנו. ראשית על התמיכה הכספית במרכזים החינוכיים העירוניים ועל התמיכה באמצעות מתן מבנה בתנועת-הנוער. ושנית, וחשוב מכך, על הקשר האנושי. על כך שאינכם מסתפקים בתמיכה כלכלית ותומכים במרכזים דרך פעילות התנדבותית של חברי הקיבוץ, המקדישים לכך את מיטב זמנם. על כך שבני-הנוער של הקיבוץ ושאר חניכי המוסד החינוכי משתלבים בפעילות במגדל-העמק ונצרת-עלית. על ההשתתפות שלכם באירועים תרבותיים שלנו ועל ההזמנה לאירועי תרבות שלכם. על השיחה הפשוטה והישירה והאמון
ההדדי ששוררים בינינו. על כך שאתם רואים בנו ובקשר הבין-אישי בינינו סיכוי לצמיחה שלכם כקיבוץ ומעונינים להגדיל את מעגלי המפגש.
אני מאחל לכולנו, חברי קבוצות הבחירה וחברי משמר העמק, שנה של העמקת ההכרות והשותפות. שנה של הגדלת השפעתנו על החברה הישראלית. לחברי הצוותים המשותפים של המרכזים החינוכיים אני רוצה לאחל שנה של הצלחות חינוכיות ועבודת צוות פורייה.
שנה טובה!
כתב: ניר רובין
ברכת מרכז תפוז
בימים אלה אנחנו עושים ביקורי בית אצל משפחות בנצרת עלית שילדיהן יהיו תלמידים במרכז תפוז. במרכז תפוז ילמדו 20 ילדים משכבה ח' ו־ט' ממשפחות במצב כלכלי קשה שנמצאים בהקבצות ב' וג' שננסה לחזק אותם בלימודים ולהביא אותם לעשות בגרות מלאה. היום פתאום הבנתי שאני אפגוש אותם עשרה ילדים, בשתי קבוצות של חמישה בקבוצה, כל שבוע במשך שנה שלמה. אני אשב מול חמישה ילדים: אחת ערבייה מוסלמית, שניים עולים מרוסיה (אחד רק שנתיים בארץ) אחת בת לאם חד הורית ועוד ילד, סתם ילד, מנצרת עלית... כל אחד הוא עולם שלם. נשב ביחד שעה וחצי ואני אנסה להכניס להם לראש מה היו הגורמים למלחמת העולם הראשונה ומתי היה הסכם ורסא',
אני מאחלת לנו, לאנשי הצוות במרכז תפוז ובמרכז תשרי, שנצליח במשימה של להכניס להם את החומר לראש ושנעשה גם יותר מזה: שנצליח ליצור קשר עם הילדים, ללמד אותם להקשיב אחד לשני, לכבד אחד את השני ולגבש איתם תפיסת עולם הומניסטית.
אני מאחלת לנו שיהיו לנו את הכוחות לעשות עוד דברים בנצרת עלית ולקיים גם פעילות חברתית ערכית.
ולגבי הקשר עם משמר העמק אני מאחלת אותו הדבר: גם שנצליח לעשות את המשימה שלנו טוב יותר בזכותכם וגם שניצור קשר אנוש• בין שתי המקומות, ניגע ונשפיע אחד על השני.
כתבה: זוהר
ברכת בית־שוקו
בית שוקו פועל במגדל העמק זו השנה החמישית. אנו מאמינות שכל ילד זכאי שיהיה לו מרחב לשייכות, לצמיחה ולביטוי אישי הן בבית הספר והן מחוצה לו.
הכוח של בית שוקו הוא בחיבור בין כולם, ביצירת חברת שווים, בה אתה לא נמדד בשום קריטריון חיצוני.
עבורנו בית שוקו מהווה מקום לצמיחה והצמחה של אנשי צוות, של קבוצות שבאות להתנדב ובעצם, של כל מ' שמגיע אלינו.
לכם סשה, אורה ,דורון וקיבוץ משמר העמק:
התחלנו השנה משהו שהוא חדש עבורנו. קשר עם קיבוץ, קשר עם אנשים מבוגרים ובוגרים' אנשים רציניים. זהו קשר שיש בו כמעט מהכל: אידיאולוגיה, אהבה משותפת, המון רצון טוב, רצינות ותמיכה כלכלית.
בשנה שעברה זכינו לטעום מעט ממה שיש כאן.
בקשר עם שומריה, קבוצת טי שהגיעה אחת לשבוע ליום פעילות בבית שוקו, בט"ו בשבט, בפסח ובקיץילד' בית שוקו הגיעו למשמר העמק ולשומריה וחוו חוץ מחוויות קיבוציות מלהיבות גם מפגש עם אנשים מיוחדים.
בשבילנו הקשר הזה חשוב וטוב. אנו מקוות ומאמינות שיחד נוכל להגשים חלום ולנצח.
כתבו: צוות בית שוקו ־ נועה, דפנה, לילך וטליה.
ברכת מרכז תשרי
מרכז למידה "תשרי" מתחיל את שנת! החמישית במגדל העמק. במרכז לומדים 30 תלמידים מכיתות ח' ט' וי' מהעיר, ואנו פועלים כמרכז למידה אחרי הצהרים. מטרת המרכז היא שיפור ציונים ותפקוד בכיתה, הבאת תלמידים למסלולי בגרות מלאים בסוף כיתה ט', וליווים לבגרויות הראשונות בכיתה י'.
3
אנו עוזרים מקצועות מתמטיקה, לשון והיסטוריה, ונמצאים בקשר מתמיד עם מורי בית הספר והורי התלמידים.
השנה קיבלנו שלוש מלוות ממשמר העמק־ חווה, תמי ושולה, וכבר שיתוף הפעולה איתן הניב תוצאות- נערך יום השתלמות לצוות המרכז במשמר העמק בחלקו עם מורים מהקיבוץ, והמלוות עוזרות לנו למצוא מורים נוספים, שיוכלו ללוות את מור' המרכז מבחינה דידקטית. כמו כן עלו רעיונות נוספים לחונכות פרטנית של תלמידי המרכז על ידי חבר• ונערי משמר העמק, ועוד היד נטויה.
אני באופן אישי מאמינה שכאשר אתה נותן מעצמך למישהו אחר אתה תמיד מקבל משהו בעצמך, ולכן לא ממש ברור לי מ' נותן ומי מקבל כאן. אני מקווה שבסוף השנה נרגיש כולנו שהיינו משמעותיים אחד לשני.
אני מאחלת לנו ששיתוף הפעולה ימשיך להיות פורה ובאווירה נעימה של רצון לתת ולעזור ולמצוא דרכים יצירתיות לשותפות בין חברי משמר העמק לבין מרכז תשרי.
חג שמח לכולנו כתבה: שרית בשם צוות מרכז תשרי
ברכה מקיבוץ משמר העמק לקבוצות הבחירה
כתבה סוזאנה תמרו:"— ובאשר ישתרע! לפנייך דרבים רבות ולא תדעי באתו מהן ללכת, אל תבחרי באחת באקראי, אלא התיישבי על מקומך והמתיני, בדממה, והקשיבי לקול ליבך. ובאשר ידבר איתך, קומי ולכי לאשר יישאך."
ואתם, צעירים שכל הדרכים משתרעות לפניכם, כשהתלבטתם באיזו דרך ללכת, לא בחרתם באקראי, כ' אם הלכתם אחרי הקול והוא נשא אתכם לא למישורים של דרום אמריקה ולא לשווקים הצבעוניים של תאילנד והודו, כ' אם לשכונות במגדל העמק ובנצרת, שהם לא פחות ססגוניות ומספקות לא פחות אתגרים.
בחרתם בצורת ח"ם ותפיסת עולם שיתופית שעבורנו היא כבר עובדה קיימת ועבורכם היא החלטה נוספת על הדרך בה תלכו.
בחרתם להאמין באדם, בחרתם להאמין ביכולת שלכם להשפיע ולעזור, בחרתם בעלודה החינוכית. לקטע קצר וקטן בדרך בה בחרתם, אנחנו מצטרפים היום כשותפים מלאי התפעלות ונכונות לעשות. מקווים שהאמונה והאופטימיות, תידבק לא רק בנו שכבר קצת מכירים וכבר לגמרי משוחדים, כ' אם בשאר חבר• משמר העמק.
מאחלת לכולנו שנת פעילות משותפת, מלאת הצלחות, סיפוק ועניין.
כתבה: חן.
4 .
הדף הירוק
שבועון התנועה הקיבוצית תל-אביב 27.01.2005
בזכות הרוטציה
החלטת המזכירים המכהנים לרוץ לקדנציה נוספת יוצרת תקדים מסוכן. המסורת המבורכת של רוטציה נובעת מההכרה שתפקיד מזכיר התנועה הוא מנהי-גות ושליחות, ולא מקצוע.
למזכיר מכהן יש יתרון מובנה על כל מתמודד מעצם היותו בתפקיד במהלד מערכת הבחירות, ואנו עדים לכד במערכת בחירות זו. החלטת התנועה הקיבוצית לאפשר למזכיריה כהונה נוספת לא נשקלה מספיק, וזה הזמן לעצור!
שני המתמודדים - ענת מאור וולוולה שור - ראויים לתפקיד ובאים ממערכות ציבוריות עם קבלות מוכחות. הבה ניתן להם את קולנו! את הוקרתנו למזכירים המכהנים על פועלם נביא לביטוי בדרך בה הבענו למזכי־ רים שקדמו להם.
מזכירי התנועות הקיבוציות בעבר: עמירם אפרתי, דובי הלמן, גיורא פורמן, דג
פלג, מוקי צור, אפרים רוזן, אמרי רון
יעקב ליאור
גן שני, 35, בן גן שמואל, חי עכשיו בסין ועובד במח-לקת התרבות של השגרירות בבייג'ין.
כשהוא מגיח לארץ הוא עורר סיבובים ומציג את "לחפש את דזה יי", סרט בן 45 דקות העוסק בחיפושיו של גיבור ישראלי אחר שחקנית ידועה, שמהווך עבורו סמל לתמימות שאבדה. הסיפור של הסרט הוא במידה רבה מאוד הסיפור של עצמו.
שני הגיע לסין לפני כתריסר שנים, בסוף שנת 1998, כשנה לאחר שירותו הצבאי. שני, בחור יצירתי שעסק באמנויות שונות - כתיבה ומוזיקה - הפך את הטיול שלאחר הצבא לגיחת טעימות בסין בצ'נגדו, בירת סצ'ואן, שם החליט על הרפתקה: לימודי קולנוע באוניברסיטה המקומית. מאז נסע הלוף ושוב, מהארץ לסין ובחזרה, כאשר החיידק הסיני תקף אותו כמו שקרה ליש-ראלים רבים אחרים שהגיעו לסין, והשאלה ־עה הם מחפשים שם לא הייתה ברורה להם. "הסיבה העיקרית להישארות של רבים כאן", אומר דגן, "היא, הרצון לנסות ולפע-נח ־את החידה הסינית. אני מרגיש שהיום שבו אוכל לאמת לענות על השאלה הזאת יהיה גם היום האחרון שלי בסין". כשהגיע לראשונה לסין, למד דגן במשך שני סמסטרים בבית ספר לטלוויזיה ולקולנוע בצ'נגדו בירת סצ'ואן. הוא היה המערבי !:יחיד בבי" הספר, ובשל בדידו-תו,. הוא מספר, הרבה לשכור סרטים ול-ראותם דרך מכשיר הווידיאו בביתו. כר, לאו דווקא לימודי הקולנוע הסיני, כמו ההיכרות ההולכת וגדלה עם הקולנוע המערבי, ובעיקר האמריקני, עודדה אותו להמשיך בתחום הקולנוע. חבריו לספסל הלימודים בצ'נגדו היו נושאים את שם האקדמיה לקולנוע בבייג'ינג כיעד בלתי מושג ומאוד יוק-רתי ומכובד, והיו מזכירים בעיניים נוצ-צות מהערצה שמות של אנשים שהצליחו להתקבל לשם. אקדמיה זו הפכה גם לדגן חלום ששאף אליו בכל מאודו. אבל זה לא קרה מיד. לפני כחמש שנים חזר דגן לקיבוץ. שנתיים של עבודה במפ-על המזון בגן שמואל הקנו לו את הזכאות למימון לימודיו. הוא שקל מספר אפשרו-יות וביניהן לימודים בבצלאל בירושלים. בקיאותו בשפה הסינית הביאה אותו לע-בודה במחלקת השיווק של המפעל ומשם היה מבקר בסין לעתים קרובות. ואז, חלום הלימודים באקדמיה בבייג'ינג הפך פת-אום אקטואלי. באחת מנסיעותיו העסקיות לסין עבר בהצלחה את בחינות הקבלה לאקדמיה, וקיבל את ההיתר ללמוד בסין, ובמקביל לייצג את המפעל בעבודת השי-ווק. לאחר לימודיו באקדמיה לקולנוע של בייג'ינג, חדל לעבוד כנציג המפעל של גן שמואל, וכיום והוא עובד בשגרירות יש-ראל בבייג'ינג בתחום התרבות, כאחראי על מיזמים במוזיקה ובקולנוע. הוא יוזם, מארגן ומביא אמנים ישראלים להופיע בסין.
איך מסתדר בחור ישראלי קיבוצניק בתוך החברה הסינית?
"הקושי היה השפה וההסתגלות. את השפה רכשתי על ידי כך שסובבתי את עצמי באנשים שדוברים סינית ולא שפה מערבית, וזה עבד, מה עוד שכאשר הגע-
תי ללמוד באקדמיה כבר דיברתי וכתבתי ברמה די גבוהה, עד כדי פרסום מאמרים במגזין מקצועי בסינית ויש לי גם בלוג בסינית".
אז אתה מרגיש שם בבן בית ולא כמו
זר?'־
"תלוי. המראה שלי הוא מראה מערבי. אני לא סיני. אבל בקרב החברים שלי אני לא מרגיש זר".
עבודת הסיום שלו הייתה הסרט "לחפש את דזה יי. השחקנית ליאו ויוי מגלמת בסרטו של דגן את הדמות הנשית, שאו-תה הגיבור מחפש ועליה מפנטז, ולמע-שה, משחקת את בת דמותה של ג'אנג רזה יי, השחקנית היפהפייה המככבת ב"נמר דרקון". הסרט, שאותו כתב וביים דגן ובו אף שיחק, הוקרן לפני שנה במספר מקו-מות בארץ כולל בסינמטק בחיפה וזכה לתגובות מאד חיוביות.
על מה הסרט?
"זהו סיפורו של דגן, ישראלי שגר בבייג'ינג ובטוח שהבת של בעלת הבית שלו, הגרה בדירה הסמוכה, היא השחקנית ג'אנג רזה יי, כוכבת הסרט הסיני המפו-רסם, 'הדרך הביתה', וסרטים אחרים כמו 'נמר דרקון'. במסע שהוא עורך ברחובות בייג'ינג, כדי לנסות ולפצח את המסתורין שלה, הוא פוגש טיפוסים שונים ומעניי-נים ומתמודד עם התדמיות של הסינים לגבי יהודים, ישראלים ומערביים בכלל. במסגרת ניסיונות הפיצוח, במסע חיפושיו הוא בוחז את ההברה הסינית הנראית לו מציאותית, יבשה וחסרת אשליות לעומת דרכו שלו, כישראלי האידיאליסט, הרו-מנטי, המרחף, הפשוט והיפה."
הסרט לא מוסר בארץ.
"אורכו של הסרט 45 דקות, שזה לא ארוך ולא קצר ולכן נופל בין הכיסאות בכל מה שקשור לפסטיבלים, שלרוב מג-דירים סרט קצר כסרט שאורכו לא עולה על 30 דקות וסרט ארוך כסרט שלא יורד מ-70 דקות. אין לסרט מפיק שדוחף אותו, ובסופו של דבר, גורלו תלוי במוטיבציה שלי ואני קצת התעייפתי מזה, ומעוניין להמשיך הלאה לדברים אחרים. אף על פי שנכנס לכמה פסטיבלים, ובסינמטק תל אביב מעוניינים להקרין אותו, הוא מתע-כב בגלל בעיות טכניות, ועדיין לא הכנתי עוד עותק עם כתוביות בעברית. קיבלתי הרבה מאוד פניות מאנשים שמעוניינים לצפות בו והציעו בין השאר שאעלה אותו לרשת. אני חושב אולי לעשות את זה בהמשך".
בינתיים, שוקד דגן בקצב אטי על ספר בסינית, שיהיה אסופה של מאמרים שפר-סם במגזין סיני וכן מאמרים חדשים שהוא כותב העוסקים בעיקר בהתרשמויות שלו מהחברה הסינית.
אשר לסרטים נוספים, הוא אומר כי יש באמתחתו רעיונות, אבל אין שום דבר שהבשיל למשהו מוגמר וראוי. "נראה לי שהסגנון שהכי מתאים לי הוא הסגנון של הסרט "לחפש את רזה יי", סגנון של מבט קומי ומעט פנטסטי על המציאות, אני כותב דברים בהרבה סגנונות, אבל מבחינת בימוי אני חושב שאני צריך משהו שידבר אליי, משהו שאני ארגיש אותו מספיק חזק, כדי שאדע איך לביים אותו ושהוא לא יצא מזויף ומופרך".
מה הנקודה הבי אישית בסרט מבתי-נתך?
"הסיבה העיקרית להישארות של רבים כאן היא הרצון לנסות ולפענח את החידה הסינית. אני מרגיש שהיום שבו אוכל באמת לענות על השאלה הזאת יהיה גם היום האחרון שלי בסין
"במובן מסוים הכול מאוד אישי בסרט הזה, וקצת קשה לי לדרג מה יותר ומה פחות. אני חושב שהעימות התמידי בין תפיסות העולם של דמות הבחור הישר-אלי לבין אלה של החבר הסיני שלו הוא משהו שהתחלתי לחווות מהרגע הראשון שבו הרמה של הסינית שלי הייתה מס-פיק טובה, כדי להבין את תפיסת העולם של הסובבים אותי וכדי לבטא את תפיסת העולם שלי. ניתן לומר, שבעוד שהדמות שלי (הבחור הישראלי בסרט) היא מעט מרחפת, רומנטית, אידיאליסטית ומת-עקשת לחוות את העולם כמשהו תמים ופשוט ויפה, הרי דמותו של החבר הסיני מסתכלת על העולם באופן מאוד 'מציאו-תי', יבש וחסר אשליות.
"חברים סינים שלי תמיד עסוקים בל־ נפץ לי כל מיני אשליות לגבי העולם, כדי להגן עלי מפני שיברון לב. אחד המא-פיינים הכי מובהקים בעיניי אצל סינים רבים הוא הספקנות המוגזמת שלהם, חוסר היכולת להאמין שיש בעולם משהו טוב בפני עצמו, שלא מסתתר מאחוריו איזשהו
הו שכובש אותנו אבל הוא במובן מסוים כמעט בלתי אפשרי בהגדרתו. כי ברגע שהוא מגיע אלינו מבעד למסך הגדול הוא כבר לא קיים. היא כמו כוכב רחוק, שב־ אלומה אחת של אור מודיע לנו על קיו-מו אך גם על העובדה שהוא כבר איננו. תמימות לא יכולה להיות מודעת לעצמך. הרגע שבו איזשהו סוג של תמימות כובש אותנו דרך המדיה הוא גם הרגע בו התמי-מות הזאת מתה והדוגמאות לכך רבות, החל מסוזן בויל וכלה בנינט טייב. הסרט 'הדרך הביתה' היה הרגע הראשון של רזה יי באור הזרקורים וגם הפעם האחרונה שראינו מכיוונה משהו אמיתי, לא מזויף ומחושב לעייפה, סתם חיוך אמיתי וגדול וכובש. זה מזכיר קצת את עיקרון אי הוו-דאות בפיזיקה. ברגע שאנחנו מסתכלים על משהו אנחנו משנים אותו".
אולי אתה גם מתחמק מתשובה.
"האמת היא שכן, עכשיו כשאני מנסה לשחזר, אז כן - אני חושב שהרעיון שאפגוש אותה בעקבות הסרט הוא ודאי רעיון שהשתעשעתי בו בהתחלה, ואכן
"חברים סינית שלי תמי־ עסוקים בלנפץ לי כל מיני אשליות לגבי העולם, כדי להגן עלי מפני שיכרון לב
מניע נסתר. מה שמעניין בזה הוא, שאני לתומי חשבתי שאני מציג במפגש הזה ביני לבין החבר הסיני שלי בסרט משהו שאופייני לדינמיקה בין התרבות המער-בית לסינית. מבחינתי, הרגשתי שהצגתי את הסיני באור ביקורתי, בעוד שהדמות שלי, הדמות התמימה, החולמת, היא הרבה יותר מעוררת הזדהות. אבל כשהקרנתי את הסרט לישראלים, התברר שכמעט כולם ראו בדמות של החבר הסיני את הדמות השפויה וההגיונית ביותר בסרט, בעוד שהדמות שלי הצטיירה בעיניהם כמאוד לא בוגרת וראויה לביקורת. זה לימד אותי שהמפגש שלי, דגן, עם סין, לא מייצג דבר, ושאנשים שחיים בסין וב-ארץ בעידן הזה חושבים בצורה מאוד דומה (ומאוד שונה ממני)." 'בסרט אתח טחפש את ג'אנג דזח יי. האם ברמח מסוימת בחרת לעשות את הסרט הזה מפני שהוא היה עלול להוביל אותך אליה? האם נוצר איתה קשר בעק-בות הסרט?
"רזה יי מבחינתי היא לא רק השחקנית, אלא גם סמל לתמימות שאבדה, למש־
נוצר איתה קשר בעקבותיו. יום אחד צלצל אליי חבר שאמור היה לצלם רי-איון אתה, והזמין אותי לבוא איתו כעוזר צלם ולנצל את ההזדמנות, כדי לתת לה את הסרט ולהזמין אותה להקרנה שנערכה בשגרירות כאן בבייגי'נג. בסופו של דבר העדפתי לא לבוא, כדי לא להגיש לה את הסרט מעמדת עוזר הצלם, שכן זה היה מצטייר כאקט של מעריץ ולא של במאי. מלבד זה, כנראה לא היה לי האומץ להגיש לה את הסרט פנים מול פנים. בסופו של דבר, החבר שלי ניגש אליה בסוף הריאיון, נתן לה את הסרט במקומי, וגם הזמין אותה להקרנה. היא נטלה את הקופסה עם הדיסק ואמרה בנימוס וברוך: (תודה, אני אלמד אותו טוב טוב) ובזה זה נגמר.
מובן שאני בוחר להאמין שבחשכת חדרה (או בחשכת הסוויטה המלאכותית של מלון שרתון, כשבאוויר ניחוחות של קטורת יקרה, ולצדה כוס יין אדום משובח) היא ראתה את הסרט בעיניים מצועפות והתאהבה בי. לך תדע, אולי ברגעים אלה ממש היא מגניבה חיוך וחושבת עליי...או שכן או שלא." ■
"זהו סיפורו של דגן, ישראלי שגר בבייג'ינג ובסוח שהבת של בעלת הבית שלו, הגרה בדירה הסמוכה, היא השחקנית ג'אנג רזה יי
11.11.10 הדף הירוק || 19
למעלה משמונים חברי כנסת ישראל לדורותיה היו חברי קיבוצים. חגית לירון מבית אלפא עשתה עליהם סרס שמביא עדות נוספת לכוח ולמעורבות של התנועה
הקיבוצית פעם בניגוד למה שקורה היום
.סי'
"*י־*'
גדופית
נחמן גלבוע *
בים מאיתנו זוכרים את שרי הממשלה שהיו חברי קיבוצים.
רבות נכתב על השרים - ישר-אל גלילי מנען,
ישראל ברזילי מנגבה, יגאל אלון מגינוסר מרדכי בנטוב ממשמר העמק - שהיו מגיעים בסופי השבוע לקיבו-צם ברכב השרד הממשלתי, מחליפים לבגדי עבודה ומתייצבים בערב שבת לתורנות שטיפת כלים בחדר האוכל. פחות ידועה העובדה שהיה גם ראש ממשלה בפועל, חבר קיבוץ, שמשכו-רתו הממשלתית עברה ישירות לקו-פת קיבוצו. חבר הקיבוץ הזה היה דוד בן גוריון, שהתפטר מראשות הממ-שלה בדצמבר 1953, והתקבל לחב-רות בקיבוץ שדה בוקר שבו התגורר בצריף ועבד בדיר. כעבור כשנתיים שב בן גוריון לכהן כראש ממשלה עד להתפטרותו הסופית ב-1963, ובכל התקופה הזו המשיך להיות חבר קיבוץ על כל המשתמע מכך. "קיבלנו על זה אסמכתה מהארכיונאית של שדה בוקר", מספרת חגית לירון, שהבלילה את בן גוריון בסרט שביימה לאחרו-נה על חברי קיבוצים שכיהנו בכנסת ישראל לדורותיה.
הסרט, בעריכת ערן ג'גו, יוקרן בטקס שיתקיים במשכן הכנסת ביום שלישי הקרוב, 16.11, במסגרת יום מיוחד שיוקדש לציון 100 שנים לקי-בוץ. במהלך התחקיר לקראת הסרט איתרה לירון 83 איש, שהיו חברי כנסת בעת שהיו חברי קיבוץ, החל מ-1948 ועד היום, ושניים נוספים, צבי לוריא מעין שמר ומרדכי שטנר מעין חרוד, שכיהנו במועצת העם וח-תמו על מגילת העצמאות. אורכו של הסרט הוא 22 דקות, כך שכל חבר כנסת מופיע בו מספר שניות, המוק-דשות לציון שמו, שם קיבוצו, הכנסת או הממשלה שבה כיהן ותמונותיו. "אי אפשר בסרט כל כך קצר להכניס
יותר מזה", מציינת לירון. "כשמפיקי שנת ה-100 פנו אליי, הם לא '־דעו להעריך בכמה אנשים מדובר. רק אחרי תחקיר לא פשוט הגעתי ל-85 איש".
איך איתרת אותם?
"קודם כל פניתי לאתר הכנסת, שבו יש מידע על כל חברי הכנסת לדורו-תיהם. ביקשתי לקבל את שמות הא-נשים שבקורות חייהם מוזכרת המילה קיבוץ. קיבלתי רשימה של כ-100 איש, שחלקם לא היו רלוונטיים משום שלא היו חברי קיבוץ בתקופת כהונ-תם בכנסת. המשכתי את הבירור בא-רכיונים של התנועות הקיבוציות: יד יערי, יד טבנקין והקיבוץ הדתי, וגי-לית שרק ביד יערי יש רישום מסו-דר של הח"כים. ההצלבה בין המידע מהכנסת והמידע מארכיוני התנועות, עזרה לי להגיע ל-75 שמות רל-וונטיים וחקירה נוספת הביאה אותי לעוד עשרה אנשים".
לירון, חברת בית אלפא, בשנות ה-50 לחייה, נשואה לבני, בן הקי-בוץ, ואם לשניים, הגיעה לבית אלפא כילדת חוץ מחולון. במשך 11 שנים ריכזה את התרבות בקיבוץ, ובשלב מסוים בחייה פנתה ללימודי קולנוע ועשתה הסבה לתחום. בשנים האחרו-נות הוא יזמית בתחומי הבימוי והת־ סריטאות, ומתמקדת בסרטים תיעוד-יים ובסרטים מוזמנים לאירועים. את שירותי הצילום והעריכה היא מקבלת מאולפן עמקים הפקות שבמעוז חיים, והם אלה שגם ערכו את הסרט הזה. בנוסף לעיסוק בקולנוע שרה לירון כסולנית בלהקת האירוסים של בית אלפא, שאותה היא גם מנהלת ומב־ יימת.
הח"כים החזצנים הכנסת לרשימת הח"כים גם כאלה שלא ייצגו את התנועות הקיבוציות, במו משה פלד מצומת, חנן פורת מהתחייה ובוגי יעלון מהליכוד?
..-י'
20 וו 11.11.10 E2EH3
♦
♦
♦
♦
תנועת המושבים
השיאנים הם משמר העמח ועין חרוד
כמו שאמר קלינטון בזמנו: זו הכלכלה, בנאדם!
כך נאמר לכם היום. לא מדובר על וירג'יניה מהפיליפינים, גם לא על תוספת של 6.5 אחוזים לשכר בשירות הציבורי, ואפילו לא על מי ינהיג את המפלגה בעתיד. מדובר על השלום!
שלום הוא גם כלכלה וגם מנהיגות, גם מדיניות וגם חברים, וגם העתיד.
אנחנו הנאיביים קוראים לכם:
בעוד אתם מתקוטטים, עם ישראל הולך להחמיץ את השלום!
תנו צ'אנס לשלום. תנו צ'אנס לעם ועשו את הנדרש ־ התאחדו מאחורי אהוד, כי כרגע הכוח המדיני שבידיו הוא קריטי לקידום תהליך השלום.
בנקודת הזמן הזאת אהוד ברק יכול להשיג הישגים שיביאו אותנו לדרך הנכונה.
אנו הנאיביים קוראים לכם:
מפלגת העבודה ידעה פעמים רבות ללכת בראש המחנה. היא ידעה להיות אמיצה ולצאת לקרבות הגנה על מדינת ישראל.
נראה אתכם עתה יוצאים לקרב על השלום. נראה אתכם עתה קוראים למפלגת קדימה להצטרף לממשלת אחדות.
אם צריך לשכב על הגדר, אם צריך לוותר על כיסא או שניים ־ אז קדימה ותרו ותנו לקדימה להיות בממשלה. למה? כדי לקדם את השלום.
ממשלת אחדות לאומית למען השלום תפתח לנו חלון הזדמנויות שעומד להיסגר בקרוב. עיני, בוזי, פואד, ברוורמן, אל תהיו אהבלים ־ תנו לביבי, לאהוד ולציפי לקדם את
השלום.
תנו צ'אנס לעם ישראל!
קבוצת נאיביים למען השלום
21 הדף הירוק 11.11.10
אל תהיו אהבלים!
רשימת ה-־85
חגית לירון. יוצרת הסרט
"כן. כשהתקשרתי למשה פלד וביקשתי ממנו תמונות, הוא שאל אותי בפליאה אם אני בטוחה שהוא ברשימה. לגבי בוגי קי-בלתי אישור ממזכירת גרופית, שהוא אכן חבר קיבוץ. הכנסנו לרשימה גם אנשים כמו שלמה הלל, שהיה חבר מעגן מיכאל, לוי אשכול שהיה בדגניה ב', ואנשים נו-ספים שהיו חברי קיבוץ בתקופת כהונתם, ולאחר מכן עזבו ופנו לדרכים אחרות. לעומת זאת, לא נכנסו לרשימה ח"כים שהם תושבים בקיבוצים, כמו אורלי לוי שחיה במסילות, או הרב יהודה גלעד שהוא הרב של קיבוץ לביא אבל אינו חבר בו".
איד אספת את התמונות של הולם?
"זה לא היה פשוט. חלק מהאנשים כבר אינם בחיים, ועל חלקם לא היה תיעוד בארכיוני התנועות. נעזרתי בארכיוני הקיבוצים ובבני המשפחות, להשלמת אי-סוף החומר שלא היה בארכיוני התנועות".
מה היו התגובות של הח"כים לשעבר ובני משפחותיהם?
"בדיד כלל מאוד אוהדות. היה שיתוף פעולה מאוד טוב. למעשה, רוב החומר נתרם לסרט ללא תמורה כספית. בעניין הזה לא היה שום הבדל בין נציגי המפ-לגות השונות. היו כאלה שנברו באלבומי התמונות, ואפילו שלחו לי תמונות מקו-ריות ולא סרוקות. כולם קיבלו את רעיון הסרט בשמחה".
אילו קיבוצים מוכתרים בשיאני הח"כים לדורותיהם?
"לעין חרוד היו חמישה ח"כים כולל שטנר במועצת העם, ולמשמר העמק גם היו חמישה ח"כים. במשמר העמק היה זוג ח"כים נשואים: אמה ומאיר(יודקס) תלמי, וגם בקיבוץ גלעד היה זוג כזה: סנטה וגיו-רא יוספטל".
הצגת הח"כים בסרט היא לפי שמותיהם, ואין בו רישום מרוכז של מספר הח"כים מהקיבוצים בכל כנסת. בכל זאת, חישוב גס מראה כי בכנסת הראשונה כיהנו 26 חברי קיבוץ לעומת 4 כיום. מדובר במספ-רים ההולכים ופחתים מכנסת לכנסת, המשך הייצוג הקיבוצי בכנסות הבאות אינו ודאי וברור מאליו. לירון לא עסקה בסרט בריאיונות אישיים ובבחינת מעמ-דה של התנועה הקיבוצית בהווה ובעתיד. "הדבר המרכזי בסרט הזה היה איסוף החו-מר", היא אומרת, "וזה היה מאוד מעניין. בכל פעם הופתעתי לגלות עוד שמות שנכנסו לרשימה. מסתבר שהיו לנו הרבה נציגים בכנסת, ונקווה שתהיה לזה המש-כיות". ■
אבריאל אהוד (נאות מרדכי(, אתא משה (שדה אליהו), אורון תיים (להב), אזניה ברוך (גבעת חיים), אילן טובה (עין צודים), אילנית פייגה(גן שמואל), אלון יגאל (גינוסד), אסא ירחמיאל (חולתה), אפרת אהרון(עין השופט), אפרתי ינסף |גכע|, אשבול לני (דגניה ב'), בדר מנחם(מזרע), בהיר אדיה(אפיקים), בן אהרון יצחק(גבעת חיים), בן אשר חיים (נצר סידני), בן גוריון דוד(שדה בוקר), בנטוב מרדכי (משמד העמק), בר יהודה ישראל (יגור), בר ניר רב (עין החורש), ברזילי ישראל (נגבה), ברץ יוסף (דגניה א'), בש רפאל (בפר בלום), גבתי חיים (יפעת), גולדשמידט אלי (דגניה א'), גולן יצתק (אושה), גיבלבר אברהם (אפק), גלילי ישראל (נען), גרוסמן חייקה (עברון), גרנות אלעזד(שובל), גרשוני צבי(ניר עם), דובדבני יחיאל (עינת), הלל שלמה (מעגן מיכאל), הקטין רות (עין חרוד), הראל יהודה(מרום גולן), וילן אבשלום(נגבה), זורע מאיר (מעגן מיכאל), זכין דב (להבות הבשן), חזן יעקב (משמר העמק), חריף משה (צרעה), חרמש שי (בפר עזה), טבנקין יצחק (עין חרוד), ידלין אהרון (חצדים), יוספטל גיורא (גלעד), יוספטל סנטה (גלעד), יעלון משה (גרופית), יערי מאיר(מרחביה), בהן יוחנן (תל יצחק), כהן רן (גן שמואל), כהנא קלמן (חפץ חיים), כסה יונה (קבוצת שילד), כץ זאב (גשר), ב"ץ עוז אברהם (נחל עוז), כרמל משה (נען), לבון פנחס (חולדה), לביא שלמה (עין חרוד), לוז קדיש (דגניה ב'), לודיא צבי (עין שמר), מאוד ענת (נגבה), מירום חגי (יפעת), נוקד אורית (שפיים), סולודד עדנה (גשר), סדני פיגברג עדה (יראון), סרטני אמירה (מרחביה), פורת חנן (בפד עציון), פלד משה (בית השיטה), פלד נתן (שריד), פרי אליעזר (מרחביה), פרידמן שמחה (טירת צבי), צוד זאב (שדה נחום), צור יעקב (נתיב הל"ה), ציזלינג אהרון (עין חדוד), קורן דוד (גשר הזיו), רוזוליו דניאל (כברי), רוזן שלמה (שריד), רון אמרי (משמר העמק), רז נחמן (גבע), ריפמן יעקב (עין שמר), שטנר מרדכי (עין חדוד), שטרן אברהם (עין הנצי"ב), שטרן קטן שרה וקבוצת יבנה), שמחוני יהודית (גבע), שפט גרשון (עין צורים), שפר זאב (איילת השחר), תלמי אמה (משמד העמק), תלמי מאיר(משמר העמק). ■
שיאני הח"כים: משמר העמק ועין חרוד
ד"ד אלי צור מיד יערי, האם העובדה שמשמר העמק הוא אחד משיאני חברי הכנסת בקרב הקיבוצים הקנתה לו מעמד מיוחד?
"היוקרה של משמר העמק בקבה"א נבעה מאישיותם של הח"כים והשרים שהיו חברי הקיבוץ, ולא דווקא מהעובדה שהיו לו חמישה ח"כים במשך השנים. היו שני קיבוצים בקבה"א שנהנו מיוקרה כזו: משמר העמק ומרחביה. לדעתי, קיבוץ מרחביה, ששלח שלושה חברים לכנסת - מאיר יערי, אליעזר פרי ואמירה סרטני - נהנה ממעמד גבוה יותר .משום ששם שכנו מוסדות התנועה. ממרחביה וממשמר העמק יצאו שני מנהיגי הקבה"א, מאיר יערי ויעקב חזן, ולמשמר העמק היה דימוי פוליטי של הסמן הימני של התנועה
בתחום המדיני ובשאלת החיבור למפלגת העבודה".
אתה מוצא דמיון בין משמר העמק לעין הדוד שגם לו היו חמישה ח"בים?
"יש קווי דמיון ויש גם שוני ביניהם. עין חרוד מאוחד היה קיבוץ מאוד פוליטי משום שמנהיגי הקיבוץ המאוחד - יצחק טבנקין, אהרון ציזלינג ולובה לויטה - היו חברי הקיבוץ. המעמד שלו היה שונה ממשמר העמק, משום שעין חרוד נחשב לקיבוץ המייסד של תנועת הקיבוץ המאוחד, ואילו משמר העמק לא נהנה ממעמד דומה". ■
ד"ד אפרת קנטור ממכללת עמק הירדן, האם העובדה שעין חדוד הוא אחד משיאני חברי הכנסת בקרב הקיבוצים הקנתה לו מעמד
מיוחד?
"בוודאי, וגם הפוך כמובן. הם היו שיאנים גם כי חבר הביא חבר וגם כי היו הפנתאון. הם היו גם המרכז. מרכז מכל הבחינות -הגיאוגרפי, הדמוגרפי החינוכי ובעיקר המרכז הפוליטי - וזאת למרות הפילוג. ריבוי חברי הכנסת מייצג גם את ההסכמה של המדינה שקיבוץ עין חרוד הוא סוג של בית מקדש של החלוץ במרבו ובמיטבו. תחושת בית המקדש ממשיכה ומחלחלת לימינו היום, לראיה, המשכן לאמנות בעין חרוד; גליה בראור, האוצרת והמנהלת שלו, ממשיכה את הקו הזה".
כמה זמן זה החזיק מעמד?
"האדווה של בית המקדש החזיקה מעמד גם אחרי שבית המקדש עצמו קרס, היא החזיקה מעמד עוד עשור עד 12 שנים ואז זה כבר התפוגג. ואז אלה שנשארים הם כבר אישים פוליטיים ומייצגים יותר את הפנים של המפלגה ופחות את הפנים של הקיבוץ."
מי נשארו?
"נשארו יגאל אלון, ישראל גלילי ויצחק בן־אהרון עד שהתרגז ופרש. הם הח"כים הקיבוציים הזכורים לנצח."
נחמן גלבוע ואורית פראג ■
יצחק חזן. משמר העמק
22 || הדף הירוק 11.11.10
התכנים המופיעים בעמוד זה אינם מטעם מערכת "ידיעות הקיבוץ"
מוגש על-ידי שי אלט, דובר התנועה הקיבוצית
"אנחנו מתחילים במקום שבו המדינה נגמרת"
500 ממלאי תפקידים מ-200 קיבוצים הגיעו לכנס הנהגות הקיבוצים במעלה-החמישה, שעסק בעתיד הקואופרטיבי של הקיבוץ המתחדש, ואירח בכירים ממגוון תחומים
שי אלט
משה (בוגי) יעלון. הרתעה לחמאס
עמוס עוז. הקיבוץ בשיה הציבורי
בכנס הנהגות הקיבוצים, שהתקיים בשבוע שעבר בקיבוץ מעלה-החמישה, השתתפו 500 ממלאי תפקי-דים - יושבי ראש של הנהלות, מזכירי קיבוצים ומנהלי תאגידים -מ-200 קיבוצים מכל קצות הארץ. בנוסף אליהם נטלו חלק במושבים ובקבוצות הדיון גם בכירי התעשייה והתאגידים הכלכליים הקיבוציים. בכנס דנו המשתתפים בדמותו העכשווית ובהגדרתו של הקיבוץ אשר שרד את המשבר הגדול, הדמוגרפי והכלכלי, וכי-צד יתנהל בעתיד. בין שאר נושאי הדיון בכנס: גדרות וגשרים - התיתכן ברית חדשה בין הקיבוצים והפריפ-ריה החברתית?; בנייה וגידול טבעי - זכותנו על הקר-קע והזיקה בין בנייה לצמיחה דמוגרפית סביב הקפאת הבנייה ומגבלת יחידות הדיור; חשיבות תכנון החקלאות ליציבות ביטחון המזון, לשמירת הקרקעות ולהורדת יוקר המחיה; צמיחה דמוגרפית - בין תושב לחבר ומה שביניהם, ואיזה סטאטוס יעדיף הקיבוץ למצטרפים החדשים; חיזוק השיח הקהילתי בקיבוץ בעידן של מול-טימדיה; יזמות ודרכים להגדלת מגוון העסקים בקיבוץ; ערבות הדדית - גבולות האחריות של הקיבוץ ומידת הערבות ההדדית בין החברים בנושאי בריאות ופנסיה; תכנון המרחב - כיצד מתכננים מרחב ציבורי כ"בית" לקהילה; אנרגיה וחשמל בקיבוץ - אתגרים והזדמנויות למחלק העצמאי.
אורחת כבוד בכנס הייתה פאולין גריז, נשיאת התנועה הקואופרטיבית הבין-לאומית. הכנס נפתח בברכת משה רדון, ראש המועצה האזורית מטה-יהודה שבתחומה התארח הכנס, וכן של ראשי התנועות המיישבות הנוס-פות: מזכ"ל תנועת המושבים מאיר צור, ומזכ"ל הקיבוץ הדתי נחמיה רפל.
ראשון הדוברים היה שר הביטחון, משה(בוגי) יעלון, שביקש בדבריו לחזק את הפעילות הערכית־ציונית של הקיבוצים ולסקור את המצב הביטחוני במזרח-התיכון. בין השאר התייחס יעלון לתקיפות ישראל בסוריה וב-לבנון: "מי שחוצה את הקווים האדומים - יחטוף. איננו סובלניים להעברת נשק כימי לארגוני טרור". בהתייחסו לגל הטרור אמר יעלוז: "למה החמאם לא מצטרף לסבב הנוכחי? - לאחר צוק-איתן החמאם מורתע מהבאה לה-סלמה". סופו של היום הוקדש לנושא הגידול הטבעי בקיבוצים. עדיאל שומרון, ממלא מקום מנהל רשות מקרקעי ישראל(רמ"י), שטח את חזונו לטיפול בבעיית הדיור בישראל והציג את פעילות רמ"י לגבי מצוקת הבנייה בקיבוצים. בין השאר אמר: "הגענו לשעת האמת. הקיבוצים הם חלק מהפתרון לבעיית הדיור בארץ, אף מאידך, כל קיבוץ צריך להגיע להחלטה לגבי זהותו, ומכאן אפשרויות הבנייה בו. יצרנו הסדר ביניים, ואם אכהן בתפקידי אאריך את תקופת הסדר הביניים גם עד 2017".
את היום השני פתח שר הבינוי יואב גלנט, שהציג את פעילות משרדו בנוגע למצוקת הבנייה בפריפריה, ובין השאר העלה רעיון להקמת עיר חדשה בין עפולה למג־ דל-העמק, כפתרון למצוקת הדיור בצפון. דבריו כללו התייחסות לקיבוצים: "בנושא הקיבוצים יש לי עניין מובהק לפעול כך שהקיבוצים, בעיקר בפריפריה, יהיו חזקים יותר וגדולים יותר". בהמשך דיבר שר החקלאות, אורי אריאל, שפתח בהתייחסות אקטואלית בנוגע לטי-פול בחתולים חסרי בית: "נא להכניס את הוויזות של החתולים לארנקים - אנחנו לא מטיסים אותם, לא על חשבונכם ולא על חשבוננו". השר אריאל הודה בכנות כי תוכניות לפתרון משבר הדיור בקיבוצים, שיזם בת-פקידו הקודם, לא קודמו כהלכה: "מדינת ישראל נאנקת תחת עליית מחירים בתחום הדיור ויכולה לבנות בקי-בוצים ובמושבים כחלק מהפתרון, אך זה לא קורה. אין גול. רק מכדררים".
היום השלישי נפתח בדבריה של שרת המשפטים, איילת שקד, שכללו התייחסות לשיח האלים שהשת-רש לאחרונה, ולתפקיד שממלאות הרשתות החברתיות בליבוי היצרים. השרה גם לא חסכה את שבטה מאלה שיצאו בהתקפות נגד החטיבה להתיישבות: "הסתכלתי בעצב רב בהשתלחות של ח"כים בחטיבה להתיישבות. צריך לתקן, אך לא ניתן שיהרסו את החטיבה בגלל פו-פוליזם זול".
בצהרי אותו יום נפגשו משתתפי הכנס עם יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק (בוזי') הרצוג, שפתח בהתייחסות חריפה נגד מינוי ראש מערך ההסברה החדש. בהמשך התייחס ישירות לתפקידם של הקיבוצים בחברה, וקבע: "יש אצלכם בקיבוצים עודף אחריות שטבוע בגנים. התנועה הקיבוצית ידעה מתי להגיף עלה של זית ומתי ללכת עם החרב". הכנס ננעל בהרצאתו של הסופר עמום עוז, שביקש לחלוק שאר רוח לגבי החברה הישראלית, סכסוך הדמים עם שכנינו הערבים, ומקומו של הקיבוץ בשיח הציבורי.
"כוחה הכלכלי-חברתי של התנועה"
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, פתח את הכנס בציון מיקומו ודמות של הקיבוץ והיכן הוא צריך להיות ממוקם בשנים הבאות. פרק מיוחד מדבריו הוקדש לנו-שא הקואופרציה, מתוך רצון להתחיל בתהליך של הכרה והגדרת התנועה הקיבוצית כתנועה קואופרטיבית, חלק ממערכת עולמית מוצלחת, שתהווה הגדרה עצמית מדויקת ותשפר את השיח הפנים־קיבוצי ואת השיח מול מקבלי ההחלטות, ואף תאפשר להציב לציבור בי-
שראל אלטרנטיבה לניהול כלכלי צודק. "אנחנו מת-חילים במקום שבו המדינה נגמרת", אמר ניר מאיר כשציין את תפקידה של התנועה. "תפקידה ההיסטורי של ההתיישבות העובדת לא תם. להיפר. ההקצנה האזו-רית, ועלייתם של כוחות רדיקליים, רק ממחישות עד כמה חשובה, ברמה האסטרטגית, ההיאחזות החקלאית בקרקע סביב גבולות מדינת ישראל ובתוכה. זה תפקי-דנו, וזוהי אחת ממשימותינו הלאומיות החשובות ביותר. לשם כך עלינו להיות חזקים חברתית, חסונים כלכלית ומעורבים חברתית. אין ולא יהיה תחליף לתנועה הקי-בוצית בהיבט זה". את דבריו סיים בפנייה ישירה לחברי התנועה הקיבוצית: "שנים רבות מדי התעקשנו לקיים שיח חד-ממדי של ימין ושמאל. אהבת הארץ, רעיון ההתיישבות העובדת והתרומה למדינה הם חלק בלתי־ נפרד ממהות הקיום שלנו. היכולת המופלאה של הת-נועה הקיבוצית לשרוד משברים מאפשרת לנו בנקודת הזמן הזו לפרוץ קדימה, בחזרה אל מוקדי ההשפעה והע-שייה. זה בידיים שלנו". מזכ"ל התנועה הקיבוצית נאם גם בסוף הכנס והציג תמונת ראי המשקפת את מצבה הכלכלי, הדמוגרפי והחברתי של התנועה הקיבוצית. ניר מאיר התייחס בדבריו גם לעדכון מן המו"ט בין הגו-רמים הבכירים בהתאחדות חקלאי ישראל לבין אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר בנוגע לרפורמה בענף הפטם, ואת הכיוון המסתמן לפתרון המחלוקת. שני נאומיו של ניר מאיר בכנס לוו בסרטון תדמית שהופק במיוחד עבור הכנס וניתן לצפות בו באתר הקיבוצים.
"פריחה מחודשת של התנועה הקיבוצית"
"מאז ומתמיד הייתם חלק מאוד מיוחד בתנועה הקואופרטיבית העולמית", אמרה פאולין גדין, נשיאת התנועה הקואופרטיבית הבינלאומית ICA, במה-לך הכנס. "מה שמאחד אותנו הם העקרונות המשות-פים - רוח התנדבותית, חברות דמוקרטית, סולידריות כלכלית, חינוך ערכי ושיתוף פעולה בין קואופרטיבים שונים". פאולין גרין הוזמנה כאורחת הכבוד לכנס הנה-גות הקיבוצים מתוך רצון להציג לקיבוצי התנועה את השיטה הקואופרטיבית ואת מעלותיה. בדבריה בכנס ביקשה גרין להציג את חזונה הקואופרטיבי עבור החב-רה בישראל, כחלופה מועדפת לשיטה הכלכלית הנהוגה כאן היום והיוצרת פערי עושר-עוני בלתי-סבירים וח-לוקת עושר לא צודקת. היא הדגישה במיוחד את ההכרה בשיח הפנים־קיבוצי, מתוך הבנה ש"הקיבוץ המתחדש" הוא חלק ממערכת גדולה ומצליחה, הפועלת בכלכלה העולמית על-פי עקרונות מוכרים ולגיטימיים.
14
ידיעות הקיבוץ ■ 13.11.2015
"התושבים והמרחב הביוספרי"
מועצה אזורית מגידו מזמינה אתכם לסדנה בינלאומית בהנחיית נציגי אונסקו
בימים רביעי, חמישי, 20-21.1.16
(פרטים על סדר היום והמיקום - בהמשך)
הסדנה תעסוק בקביעת פעולות המרחב הביוספרי לשמירה על אופי וערכי האזור בהשתתפות תושבים ומומחים מתחומים שונים
הסדנה תתקיים כחלק מפיילוט של תוכנית אדם וביוספרה של אונסק"ו (MAB) המקיים סדנאות בנושא מעורבות ציבורית, לצורך ניהול מיטבי של המרחב הביוספרי עם הקהילות.
הפיילוט מתקיים במספר מדינות בעולם והשתתפות ישראל היא חלק מפעילות הרשת הבינלאומית של מרחבים ביוספריים והיא תהיה אחת מ-10 המדינות הראשונות אשר מקיימות סדנא מסוג זה.
הסדנה מיועדת לתושבי המועצה, לבעלי מקצוע מהגופים השותפים לפעילות המרחב ולנציגי בעלי עניין, המעורבים ויכולים לתרום לקידום המרחב הביוספרי רמת מנשה/מגידו.
הסדנה תעסוק בזיהוי האינטרסים של כל גורם בשותפות במרחב וגיוס בעלי העניין והתושבים לקידום מטרות המרחב. הבניית תכנית הפעולה של המרחב תהיה בבסיס הדיונים ותהווה פלטפורמה לגיבוש ההגדרות המשותפות וחיזוק שיתופי הפעולה בין כל השותפים לתושבים. בסיום הפעילות יוגדרו התוצרים שהם תחומי הפעילות לשנים הבאות.
במימון וקיום הסדנה בנוסף למועצה ולמרחב שותפים:
המשרד להגנת הסביבה, קק"ל, אונסק"ו ישראל, החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים.
שירות' ביוב ואינסטלציה בע"מ
★ פתיחת סתימות ושטיפת צנרת בלחץ מים גבוה
★ אחזקת מערמת ביוב למוסדות, מפעלים ולקוחות פרטיים
★ אחזקת תחנות שאיבה
★ שאיבת בורות שמן, רקב וספיגה
★ התקנת מערכות ביוב חדשות
★ תיקון ועבודות אינסטלציה
★ איתור נזילות מים וביוב באמצעות מצלמה
★ ציוד מתקדם
בורה: 050-7100909 ★ 04-8113136 ★ bora_plmbing@walla.com
מגידון | דצמבר 2015 7
בורה
ביטחון־
מסייעים עם תעודה
20 מתנדבים מיישובי המועצה השתתפו באימון סע"ר (סיוע עצמי ראשון) שנערך על ידי פיקוד העורף
ככל שמתרבים הצרכים הביטחוניים וגובר הצורן לשמור על הביטחון האישי של תושבים, הולכת ומתחזקת התפיסה הגורסת, כי לפחות בשלבים ראשונים של אירוע, נכון שיהיו אזרחים מאומנים ומיומנים שיוכלו לנהל את מצב החירום שנוצר. האימון שערך פיקוד העורף התקיים במסגרת ההכנות של יישובי מועצת מגידו לחירום. תעודות לסיום ההשתלמות הוענקו למשתתפים על ידי מנכ"ל המועצה, אברהם אזולאי.
כנס למתנדבי צוותי החירום של יישובי המועצה
מחלקת הביטחון יזמה מפגש למידה והחלפת דעות למתנדבי צוותי החירום ביישובים, בהשתתפות מנהלי המכלולים במועצה ובעלי תפקידים נוספים ממערכות החירום המלוות את המועצה. ההיענות והנוכחות הייתה מרשימה וכללה את נציגות כל היישובים
למפגש הוזמנה אורנה נעים, יו"ר צררי של קיבו'ץ ארז בדרום. אורנה מרכזת את צוותי החירום בקיבוצה, הביאה מניסיונה הרב, שנצבר באירועים ובלחימה שעברו על ישובי הדרום בשנים האחרונות.
אורנה דיברה על ההתארגנות הפנים יישובית בתחומים המגוונים, בהתאם לצרכים שעולים,
על קשרי הפעולה ההדוקים עם המועצה וחלקה עם המשתתפים תובנות ולקחים מניסיונה העשיר.
המפגש בגובה העיניים עם בעלי התפקידים מהמועצה ומהיישובים, איפשר הזדמנות טובה להעלות שאלות ולקבל מענים מהניסיון המצטבר של בעלי התפקיד.
מפגש זה הוא מרכיב אחד מרצף אירועים ותירגולים מתוכננים, שמארגנת מחלקת הביטחון בשיתוף היישובים והמועצה בתקופה הקרובה. "אני שמח מאד שלכינוס החשוב הגיעו נציגי צת"י מכל היישובים", אמר איציק חולבסקי ראש המועצה, בתום המפגש, "זה משקף את רמת הרצינות והאחריות של היישובים. בשנת 2016 תמשיך המועצה לשים דגש מרכזי על השל-מת צוותי הצח''י, הכשרתם, הצטיידותם והעמקת המודעות לחשיבות נושא החירום במועצה וביישובים. המצב הביטחוני במדינה מחייב אותנו להיות ערוכים לכל תרחיש ויחד עם מחלקת הביטחון המסורה של המועצה, יקל"ר, רודל וגורמים נוספים, נמשיך לשפר את מערך החירום".
| אליאב פרייס, הזורע מ. (מיל') יקל"ר מגידו
במועדון של משמר העמק התקיים כנס יקל"ר(יחידות קישור לרשזיות) של המועצות האזוריות במרחב העמקים, המשתייך למערך פיקוד העורף
הבחירה במשמר העמק כישוב מארח לקיום הכנס לא היתה אקראית, ונבעה מהערכה לפעילות הייחודית בתחום הצח"י והמוכנות לחירום המתקיימת בקיבוץ. ברצוננו להודות לקיבול משמר העמק ובמיוחד לרון צור וצוות המועדון, על האירוח הפתוח הלבבי והחם.
במרכז סדר היום של הכנס עמדו סקירות מאלפות 'מהשטח' מטעם שמחה נאור -קב"ט המועצה, רון צור - ראש צח"י היוצא במשמר העמק ודורון פלד - רכז לוגיסטיקה בצח''י הזורע, באשר להתארגנות, לתירגול ולפעילות הייחודית(ומסתבר כי אף יוצאת הדופן בכל קנה מידה במרחב) המתקיימת ביישובים ומועצה שלנו בתחום הצח"י ובנושאים נוספים. משתתפי הכנס ציינו כי היערכות ופעילות זו מהווה "אור ליהודים" במערך היקל"ר במרחב כולו.
תודה למשמר העמק
© מגידון \ דצמבר 2015
